הלכות חנוכה
גליון מס' 97 פר' וישב סיפור לשבת הלכה לשבת הלכות חנוכה ()1 ימי החנוכה ; בזמן בית שני כשמלכה מלכות יוון הרשעה, גזרו גזירות על ישראל ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצוות ,ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות ...עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו ...וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים על גיבורי מלכות יוון והרגום והושיעו ישראל מידם ...וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום היה יום כ"ה בכסלו ,ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ,והיה בו שיעור שמן להדלקת המנורה רק ליום אחד בלבד ,ונעשה נס והדליקו משמן זה נרות המערכה במשך שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור ,ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים מכ"ה בכסלו ואילך ימי שמחה והלל וימים אלו נקראו בשם 'חנוכה' נוטריקון חנו כ"ה ,שביום כ"ה כסלו חנו מאויביהם ,ומדליקין בהן נרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה להראות ולגלות הנס, והוא מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה (משנה ברורה תרע ,א; והוא לשון הרמב"ם). חכמינו ז"ל לא קבעו להרבות במשתה ושמחה בימי החנוכה כמו בימי הפורים -כי בחנוכה גזרו על הנפשות ולא על הגופות ,שאם היו ממירים דתם היו ניצולים ,ולכן קבעו להלל ולשבח רק בדברים השייכים לנפש ,שהם אמירת הלל ועל הניסים ,אכן ,י"א שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות בימים אלו משום שבימים אלו חנכו את בית המקדש שנתחלל ונטמא ע"י היוונים ,ועל ידי אמירת שירות ותשבחות לבורא יתברך או סיפור הניסים והנפלאות שעשה עמנו הבורא יתברך בימים אלו יש בהם מצוה גמורה (שו"ע שם ב) וכן המנהג להרבות בסעודות בימים אלו ולזמר פיוט 'מעוז צור' ו'מזמור שיר חנוכת הבית' (לוח דבר יום ביומו). אף שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות יש להזהר שלא לבטל מלימוד התורה על ידי ריבוי הסעודות ,וכל שכן ,שאין לעסוק בדברים בטלים ובשחוק וקלות ראש בימים אלו (עיי' בה"ל ד"ה ונוהגין). המנהג לאכול מאכלי חלב בימי החנוכה כי הנס נעשה על ידי גבינה [שיהודית האכילה את ראש הצוררים בגבינה ונרדם וחתכה את ראשו וברחו כל הצוררים] (רמ"א שם) ,וכן נהגו לאכול מאכלים מטוגנים בשמן זכר לנס פך השמן (קובץ שריד ופליט בשם רבינו מיימון אבי הרמב"ם [שכתב שהוא מנהג קדמונים] ,מובא בילקוט אור הגנוז מדור טעמים ומנהגים). נוהגים לשחק בחנוכה במשחק הסביבון ונאמרו בדבר כמה טעמים (עיי' בני יששכר כסלו ונאמרו בדבר כמה טעמים (עיי' בני יששכר כסלו טבת מאמר ב' אות כה; אמרי פנחס; טעמי המנהגים אות תתנט) ,ואחד מהטעמים מובא שכשנחבאו ישראל במערות בימי הגזירה ללמוד תורה ולקיים המצוות החזיקו אצלם סביבונים, וכשנכנסו היוונים למערות הסתירו ספרי הלימוד ועשו עצמם כמשחקים ,ואנו עושים זכר לזה (ס' עבודת עבד ,מובא בילקוט אור הגנוז מדור פניני המועדים פרק ט'). נוהגין העניים לסבב בחנוכה על הפתחים מפני שהיוונים ביטלו את ישראל מג' דברים שהעולם עומד עליהם -תורה ,עבודה, וגמילות חסדים ,ומפני זה אנו מחוייבים בימי חנוכה ללמוד תורה ,ועבודה בלב זו תפילה והודאה ,וגמילות חסדים בממון וגוף (מ"ב תרע ,א ,פמ"ג א"א בתחילת הסימן; ובשם כ"ק מרן מהרי"ד מובא הטעם משום שגם עני חייב בנר חנוכה, כנפסק בשו"ע שאפי' עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק ,והוסיף שכדי שלא לבייש את מי שאין לו נהגו לחלק לכל) . חיוב הדלקת נרות חנוכה צריך להזהר מאד בהדלקת נר חנוכה ,ואמרו חז"ל בגמרא (שבת כא' ):הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים' ,ופירש רש"י כי הכוונה על נר שבת ונר חנוכה (שו"ע ומ"ב תרע ,א) ,ובכלל 'הרגיל בנר' הדלקת נרות יפים במנורה יפה (עיי' מ"ב תרעג ,כח; ורסג ,ב) ,וההקפדה על כל פרטי דיני הדלקת הנרות (עיי' מ"ב דרשו הע' .)1 מצות נר חנוכה שידליק כל אחד בביתו נר אחד במשך ח' לילות ומוציא בהדלקתו את כל בני הבית ,והמהדרין מדליקין נר אחד לכל אחד מבני הבית ,והמהדרין מן המהדרין מדליקין נר אחד ביום ראשון ,ב' נרות ביום שני ,ג' נרות ביום שלישי עד יום השמיני שבו מדליקים ח' נרות, ונחלקו הפוסקים האם המהדרין מן המהדרין מדליקים נרות לכל אחד מבני הבית ,או שבעל הבית מדליק ומוציא את כל בני הבית ,ונהגו כדעת הרמ"א שכל אחד מבני הבית הזכרים הגדולים מדליק בפני עצמו (שו"ע תרעא ,ג). נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה כאנשים משום שהנס היה גם להם (עיי' מ"ב תרעה ,י), ומ"מ נהגו שהנשים אינן מדליקות בפני עצמן אלא יוצאות ידי חובתן בהדלקת בעל הבית אף לנוהגים כמהדרין מן המהדרין -משום שאשתו כגופו (שו"ע ומ"ב תרעא ,ב) ,וכן הבתולות שבבית אינן מדליקות משום שהיו טפילות לאנשים בשעת הנס (מ"ב תרעה ,ט; ועיי' חת"ס עמ"ס שבת כא :שהביא הטעם שעיקר התקנה היה להדליק בחוץ ,ואין זה מכבודה של אשה לצאת לעת ערב מצות נר חנוכה פעם ישבו כמה חסידים בבית מדרשו של הרה"ק בעל ה'קדושת לוי' זי"ע ושוחחו ביניהם, לפתע נכנס הרה"ק מברדיטשוב והתקרב אליהם ושאלם על מה הם משוחחים ,ומפני ששוחחו בדברים של מה בכך בושו מלענות לרבם ,אך כששאל הרבי שוב על מה הם משוחחים הוכרחו לענות כי הם מדברים מעשירותו המופלגת של הגרף פוטוצקי שאינו מונע עצמו מכל תענוג עולם הזה מכל אשר ישאלו עיניו עד כי לפעמים כאשר מתחשק לו בעיצומו של קיץ להחליק על השלג שאינו נמצא כמובן ,מצוה הוא לפזר שקים של סוכר באחוזתו כדי שיוכל לעשות מהם הרים גדולים ולהחליק עליהם ,פנה אליהם הרבי ושאלם האם הגרף מדליק נרות חנוכה ,הנוכחים תמהו על השאלה וענו כמובן שלא ,והלא הוא גוי ואינו יודע בכלל מהו חנוכה ,ענה הרבי ואמר א"כ אין לו טעם בתענוג עולם הזה (פניני המועדים בקו' אור הגנוז -עמ' צז). הכנה להדלקה פעם אחת הוכיח האמרי יוסף זי"ע לאחד מאנ"ש בימי חנוכה על זהירות והתלהבות במצות נר חנוכה ,וסיפר אז שבהיותו בבארשא צעיר לימים בבוא לילה הראשונה של חנוכה אחר תפילת ערבית לא עצר כח לילך לביתו בנחת כפי הרגלו ,אלא מיהר לרוץ אף שהיה זה נגד כבודו לרוץ לביתו ברחובות ובשווקים לגודל חשקת המצוה ,וכל זה היה כדי לעשות הכנה ולצפות להמצוות מחמת גודל תשוקתו ואהבתו להשי"ת ולמצוותיו (שם עמ' עד). כששהה כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע בהונגריה בימי מלחמת העולם הראשונה אירע שבשעת הכנת הפתילות לנרות חנוכה היה שם בן אחות הילד יחזקאל שרגא [בן גיסו הרה"ק מצ'יעשנוב זצ"ל], והילד מנה את הפתילות בשפת הגר [אונגאריש] שלמד זה עתה ,נרעד מרן זי"ע והתחיל למנות שוב הפתילות בלשון הקודש (שם עמ' סח). החידושי הרי"ם איחר פעם אחת זמן הדלקה והדליק בשעה מאוחרת ,ושאלו לו הא אמרו חז"ל אין מחמיצים את המצוות וענה 'מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ [מלשון מחמיצין] וידליק' (שם עמ' פו). הדלקה מבחוץ לבעל ה'בני יששכר' זי"ע היה עששית של כסף [לאנטערנע] עם זכוכית מד' צידיה ,ובתוכה מנורת כסף להדליק נר חנוכה ,ואף שלא השתמש בה אמר כי תהיה לו לצורך בעת ביאת גואל צדק שאז ידליקו מבחוץ ,ויש חשש שיכבה הנר חנוכה מפני הרוח המנשבת בחוץ על כן עשה הכלי לאנטערנע הלז (שם עמ' סז). ישיבה אצל הנרות בין החסידים הרבים שבאו להסתופף בצל הקודש ,עמד הגה"ח ר' זלמן יערוסלאב'ער ז"ל, שהיה מתמיד ושקדן גדול בלימודו ,וחזה בעבודת הקודש של כ"ק מרן מהר"י זי"ע .לפתע חלף הרהור פנימה' ,ואף בזמננו שמדליקים בפנים מנהג הראשון לא זז ממקומו) ,ומ"מ כיון שחייבות במצוה יכולות להוציא ידי חו בה אחרים החייבים במצוה ,ולכן, אשה שאין בעלה בבית מדלקת נר חנוכה בעצמה ומוציאה את כל בני ביתה (שו"ע ומ"ב תרעה ,ג; ולהלן יבו' האם בעלה חייב להדליק באופן כזה). נחלקו הפוסקים אם הנוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו כמהדרין מן המהדרין וכדעת הרמ"א חייבים לחנך קטן שהגיע לחינוך בהדלקת נרות כיון שמעיקר הדין מספיק בהדלקת בעל הבית ,והדלקת שאר בני הבית הוא רק הידור ,ויש אומרים שאין חיוב חינוך בדבר שאינו מעיקר הדין ,ולמעשה ,אין צריך ליתן לו יותר מנר אחד בכל לילה ,ולכל הדיעות ,קטן אינו יכול להוציא אחרים במצות הדלקת נרות חנוכה ,ולכן אשה שאין בעלה בבית לא תתן לבנה קטן שידליק ויוציאנה ידי חובתה ,אלא תדליק היא כאמור לעיל (רמ"א ומ"ב תרעה ,ג; בה"ל ד"ה ולדידן). הנוהגים כמהדרין מן המהדרין יזהרו שלא ידליקו כל בני הבית את נרותיהם במקום אחד כדי שיהא היכר שמוסיפים להדליק עוד נר בכל יום [ואם ידליקו במקום אחד יחשבו שיש הרבה אנשים בבית וכל אחד מדליק נר אחד כ'מהדרין' ולא כ'מהדרין מן המהדרין' המוסיפים והולכים], אלא כל אחד יניח נרותיו במקום אחר ,וראוי להזהר בזה אף ביום ראשון של חנוכה שאין שכיח הטעם האמור לעיל -משום 'לא פלוג' (רמ"א ומ"ב תרעא ,ב; בה"ל ד"ה ויזהרו) ,וכן יש להזהר שלא להדליק במקום שמדליקים נרות שבת בכל ימות השנה כגון ,מגש מיוחד על השולחן או בויטרינה מיוחדת שמניחים בה הפמוטות ומדליקים בה נרות שבת -כי אז לא יהיה היכר שמדליקים לשם מצות נר חנוכה (רמ"א ס"ז). לכתחילה ראוי להדליק בשמנים שאורן צלול ובפתילות שהאור נתלה בהן יפה ,ומצוה מן המובחר ליקח פתילות מפשתן או מצמר גפן, ולהדליק עם שמן זית משום שבו אירע הנס (רמ"א תרעג ,א ,מ"ב ד) ,ואף הנרות שמדליקים בבית הכנסת ראוי להזהר להדליקן בשמן זית (עטרת זקנים בתחילת הסימן) ,ומי שאין לו שמן זית עדיף שידליק בשאר שמנים ,משידליק בנרות חלב או שעוה משום שהנס אירע בשמן ,ורק אם אין לו שאר שמנים ידליק בנרות (מ"ב ד) ,ומ"מ לענין הדלקת נרות לילדים יש להקל שידליקו בנרות כאמור לעיל, שי"א שאין חייבים לחנכם כלל בהדלקת הנרות. שיירי השמן מנרות חנוכה שכבו אפילו אם כבו לפני שדלקו חצי שעה [שהוא זמן ההדלקה מעיקר הדין] מותרים בשימוש ביום שלמחרת להדלקת נרות חנוכה (מ"ב תרעז ,יז) ,כמו כן ,יש נוהגים שלא להחליף הפתילות בכל יום שכיון שנעשית בהם מצוה אחת יעשו בהם מצוה אחרת (שו"ע תרעג ,ד) ,ויש נוהגים להחליף הפתילות בכל יום זכר למקדש שהחליפו הפתילות בכל יום (דרכי משה ,ארחות חיים) ,וכן אנו נוהגים. משעת הגזירה ואילך שהתחילו להדליק בפנים חששו חכמינו ז"ל שמא יבואו להשתמש בטעות לאורן של נרות חנוכה ואסור להשתמש לאורן - כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה לפרסם הנס ,ועוד, כיון שהוא זכר לנס שאירע במנורת המקדש, ובמקדש היה אסור ליהנות לאור המנורה כלל, ולכן תקנו להדליק נר נוסף מלבד הנרות שמדליקין בכל יום ואז אפילו אם ישתמשו לאור הנרות יהא נחשב שהשתמשו לאור הנר הנוסף ,ונר זה נקרא 'נר השמש' ,ונהגו ליקח הנר שמדליקין בו שאר הנרות ל'נר השמש' (שו"ע ומ"ב תרעג ,א) ,ולכתחילה ראוי שנר השמש יהיה גבוה יותר משאר הנרות על ידי שיעמידנו על גבי פמוט גבוה או על גבי מדף או שיעמידנו רחוק משאר הנרות כדי שאם ישתמש לאור הנרות יהא עיקר תשמישו מנר השמש (שו"ע ומ"ב ס"א) ,וכשכמה מבני הבית מדליקין וכל אחד מניח נרותיו במקום מיוחד צריך כל אחד להדליק נר השמש. מקום ההדלקה מדין הגמרא צריך להדליק נר חנוכה בפתח הבית הפונה לרשות הרבים ,ולאחר שגזרו הגויים גזירה על ישראל שאסור להדליק נרות חנוכה (רש"י שבת מה ):התחילו להדליק הנרות בתוך הבית כדי שהגויים לא יראו שמדליקים נרות (שו"ע ומ"ב תרעא ,ה) ,וכיון שנתבטלה התקנה בשעת הגזירה שוב לא חזרו ותקנו להדליק בחוץ (כ"כ העיטור), ולכן אנו נוהגים להדליק בתוך הבית ויש נוהגים להדליק בחוץ כתקנה הראשונה. מקום הדלקת נרות חנוכה בבית הוא בטפח הסמוך לפתח ,ומניח המנורה בצד שמאל של הפתח בצד המשקוף שאין בו מזוזה -כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ונמצא האדם מוקף במצוות ,ואם הוא פתח שאינו מחוייב במזוזה מניח המנורה בצד ימין של הפתח דכל מידי דמצוה ימין עדיף (עיי' עוד טעם במ"ב סקל"ד) ,ואם מניח המנורה בתוך חלל הפתח יניחנו סמוך למשקוף השמאלי או הימני -אם אין בו מזוזה (שו"ע ומ"ב תרעא ,ז) ,ובאופן שרבים בני הבית לא ידליקו כולם בטפח הסמוך לפתח כאמור לעיל ,ואם יש כמה פתחים בבית יכולים להדליק כל אחד בפתח אחר. לכתחילה יש להזהר שהנרות (ערוה"ש סכ"ב) יהיו מונחים למטה מעשרה טפחים כי באופן כזה יש פרסום הנס גדול יותר ,כי דבר העשוי לאור אין מניחים אותו בגובה כזה ,ושיעורו לפי מידות זמננו י"א שהוא 08ס"מ ,וי"א שהוא 69ס"מ, ולפי זה המדליק במנורה גבוהה לא יניח אותה על גבי כסא או שרפרף ויש מקילים באופן שגוף המנורה הוא למטה מי' טפחים ,אף שהנרות [היינו ,השלהבת] דולקות למעלה מי' (לקט יושר), כמו כן ,אין להניח נרות חנוכה למטה מג' טפחים מהקרקע כי למטה מג' חשיב כמונח על גבי קרקע ואין ניכר כלל שבעל הבית הניחם שם, ולכן המדליקים את הנרות במנורה העשויה מפס מתכת שאינה גבוהה כלל דוגמת המנורות שהילדים הקטנים מדליקים בהם ,יזהרו שלא יניחום על הקרקע ,אלא יניחום על גבי כסא או שרפרף (שו"ע ומ"ב תרעא ,ו). המנהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להשם יתברך וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות (לשון הכל בו) ומניחים הנרות של בית הכנסת במקום גבוה אפילו למעלה מעשרה טפחים (מ"ב סקכ"ז) על מדף הקבוע בכותל הדרומי של בית הכנסת או על גבי שולחן העומד לצד כותל דרום זכר למקדש שהמנורה עמדה בדרום והנרות יהיו מסודרים ממזרח למערב כמו שהיה במנורה של בית המקדש (רמ"א ומ"ב תרעא ,ז). זמן הדלקת הנרות של בית הכנסת הוא קודם תפילת ערבית אחר שהקהל מתאספים בבית הכנסת לתפילת ערבית (רמ"א ומ"ב שם) ,וראוי להקפיד להיות בביהכנ"ס בשעת הדלקה זו (כל' הכל בו האמור בסע' הקודם ,ועיי' בה"ל ד"ה ויש שי"א שאין מברכין על הדלקה זו בלי מנין ,כיון שעיקרה לפרסום הנס במקהלות), ונהגו להדליק נרות בבית הכנסת בכל יום גם במוחו ,האם אין כאן צל של ביטול תורה ,שהמון רב כזה עומד וצופה בהדלקת הנרות של הרבי ,ובה בעת מבטלים תלמוד תורה דרבים במשך שעה ארוכה .אולם ,כהרף עין הסיט את לבו ממחשבה זרה זו ,באמרו ,שבוודאי יש בזה ענין גדול ונשגב מבינתו .כאשר סיים מרן זי"ע את הדלקת הנרות, ושרו את הזמירות כנהוג ,עבר בצאתו סמוך לאותו חסיד ולחש לו" :הלוואי ולא היית עומד כאן ומבלבל אותי במחשבותיך" (אור הצפון קובץ ו). בימי החנוכה ,מועד שנהגו להרבות בו חידוד ופלפול ,היה כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע משמיע פשעטיל עמוק לאנשי ביתו ובני משפחתו .יסופר, שפעם אחת חידש סברא עמוקה ,ותירץ באמצעותה דברי רמב"ם תמוהים ומוקשים. כשסיים ,שאל את הנוכחים אם ראה אי מי מהם את הסברא הזו ,ואם נדפסה באיזה מקום .בנו כ"ק מרן מהר"א זי"ע ,ניצב כדרכו בשתיקה בפינת החדר, ואינו מעיז להתערב בשיחת קדשו של אביו .אך, כאשר פנה אליו מרן מהרי"ד זי"ע ,ושאלו אם זוכר הוא מקום שנמצאת סברא זו ,נענה על אתר" :עס איז א שלטי הגבורים אין מסכת בבא קמא" -תוך שהוא מצביע במדויק על מיקומה (שם קובץ ד). כ"ק מרן מהר"ש זי"ע נהג שלא לומר דברי תורה אצל הנרות ובעקבותיו נהג כן בנו כ"ק מרן מהר"י זי"ע עד שפעם אחת פרצה שריפה בבית כ"ק מרן מהר"י זי"ע באמצע ימי החנוכה ונאלץ להעתיק דירתו לדירת בנו הרה"ק ר' אריה לייביש ממאגרוב זצ"ל ,וכיון שלא היה זה במקום שהדליק אביו זי"ע לא חש לשנות ממנהגו והחל באמירת דברי תורה מול הנרות הקדושים וכך עשה בכל לילה ולילה, ומאז נהג להגיד דברות קדשו בימי החנוכה ורק ביום הראשון לא אמר מפני מנהג אביו זי"ע שלא לומר (פניני המועדים עמ' עח). סעודות חנוכה פעם באו לרבי אחד לשאול אותו על זה שהעולם שלו יותר מדי משמחים עצמם בחנוכה, שהרי כתוב בשולחן ערוך שהוא רק קצת מצוה, ומדוע הם עושים הרבה סעודות ,ואמר שהוא הרגיל את העולם שלו שאפילו ממיעוט עבירה צריכים מאד להזהר ,ומזה הבינו שכל מיעוט הוא גם כן דבר גדול ,ואם ממיעוט עבירה צריך כל כך להזהר שלא לעבור ,בודאי במיעוט מצוה צריך מאד להזהר לקיים את זה (שם עמ' קיט). לימוד התורה בחנוכה באחד מלילות חנוכה ביקש כ"ק מרן מהר"ש זי"ע -והוא עלם צעיר לימים -מאת אביו הצדיק רבי אלעזר זצ"ל ,ללכת לבית המדרש ללמוד ,כדרכו מדי לילה להאריך שבת בהיכל התורה ,ומאחר ובלילות חנוכה היו נערים ומנוערים ממצוות מתכנסים לבית המדרש ומכלים שעותיהם במשחק ה'קוויטלעך', מיאן אביו להסכים לכך ,שמא ייסחף למשחקי הבל אלו שאין רוח חכמים נוחה מהם .איברא ,שגם בבית לא יכול היה ללמוד מן הספר ,מפני שמצוקת עניות שררה באותה עת בביתו של רבי אלעזר ,ולא היתה ידו משגת כדי נר להאיר ארבע אמות של הלכה. הפציר הנער מאד ,ומשראה אביו כי עז חפצו ללמוד ואין בו כל תאוות משחק ,התיר לו בתנאי כפול שישוב לאחר שעה .הבטיח לו מרן ,שבבואו לבית המדרש יקח מן הנרות הקטנים שמשך בערתם הוא כשעה ,על מנת שיידע לשוב הביתה כשיכלה הנר ותכבה להבתו .אולם ,התמדתו וחשקו של הנער הצעיר עוררו רושם בעולמות עליונים ,ושר של אש הורה ללהבת הנר להוסיף ולבעור עד שהאיר הבוקר. אביו ,שלא העלה על דעתו שבנו מלומד בנסים ,הלך בעקבות רגליים לדבר ,וחשד בו שלא עמד בפיתוי ונגרר למחוזת המשחקים .האב הצדיק גער בו כהוגן בתפילת שחרית זכר לנס המנורה שהיתה דולקת שמונה ימים רצופים -ביום ובלילה (ס' אוצר יד החיים, ועיי' שדי חמד סוף מערכת חנוכה שכתב טעם נוסף). זמן הדלקת נרות חנוכה חז"ל אמרו בגמרא שזמן הדלקת נר חנוכה הוא 'משתשקע החמה' ,ומנהגנו כדעת הראשונים שהכוונה הוא מזמן צאת הכוכבים (שו"ע ומ"ב תרעב ,א) ,ומקדימים להתפלל תפילת ערבית לפני הדלקת הנרות משום 'תדיר ושאינו תדיר -תדיר קודם' ,ועוד ,שיש בה מצות קריאת שמע שהיא מן התורה ,אבל יש להזהר שלא להתעכב בבית הכנסת אחר תפילת ערבית כדי שיוכלו להדליק בתוך חצי שעה שאחר צאת הכוכבים ,כדלהלן ,ומסיבה זו ראוי להכין המנורה קודם תפילת ערבית כדי שיוכלו להדליק מיד בשובם לביתם (מ"ב תרעב ,א). אין לאכול פת ומזונות יותר מכביצה מחצי שעה קודם זמן צאת הכוכבים עד אחר הדלקת נרות חנוכה ,אבל מותר לאכול פת ומזונות פחות מכביצה ,וכן מותר לאכול פירות אפי' יותר מכביצה ,כמו כן ,אין להתחיל לעסוק במלאכה או ללמוד מחצי שעה קודם צאת הכוכבים מלבד אם לומד בבית המדרש שמתפללים שם ערבית מיד בהגיע הזמן [שאז אין לחוש שישכח ולא ידליק] (שם י; ושו"ע ומ"ב רלב ,ג). חז"ל אמרו בגמרא שזמן הדלקת נר חנוכה הוא 'עד שתכלה רגל מן השוק' ,והוא חצי שעה לאחר צאת הכוכבים שעד זמן זה בני אדם הולכים בשוק ,ויש בזה פרסומי ניסא ,ולהלכה פוסקים כדעת הראשונים שהכוונה הוא שכשמדליקים הנרות בצאת הכוכבים צריך ליתן בנר שיעור שמן שידלוק לכל הפחות עד זמן זה, וה"ה שמותר להדליק לאחר זמן צאת הכוכבים וליתן בנר שיעור שמן שידלקו חצי שעה ,אכן, לכתחילה צריך להדליק הנרות לא יאוחר מחצי שעה לאחר צאת הכוכבים כדיעות הראשונים שכוונת הגמ' שאחר זמן זה אין יוצאים יד"ח הדלקת הנרות ,ואף למנהגנו שמדליקים הנרות בפנים ועיקר פרסום הנס הוא לבני הבית [המסתובבים שם גם יותר מאוחר] טוב להזהר להדליק קודם זמן זה כדי לעשות כתקנת חכמים (ערוך השולחן) ,ובפרט דקיימא לן 'זריזין מקדימים למצוות' (ר"ן שבת ט[ :בדפי הר"ן] ד"ה דאי) ,וכן נהגו ישראל קדושים (שו"ע ורמ"א תרעב ,ב). לפי האמור שזמן ההדלקה מדינא הוא רק חצי שעה יש מקילים שמותר לכבות הנרות לאחר שדלקו חצי שעה (מ"ב שם ז) ,וראוי להחמיר שלא לכבות הנרות כלל (משמרת שלום קוידינוב מח, א) ,כמו כן ,נחלקו הפו' אם מותר לטלטל המנורה ממקום למקום בשעה שהנרות דולקות ובפרט בחצי שעה הראשונה ,ואף שלכתחילה ראוי להחמיר בזה עד אחר שכבו כל הנרות ,אם חושש שהקטנים יפילו את המנורה או שרוצה לצאת מביתו וחושש לדליקה יש להקל בזה לאחר חצי שעה ובשעת הדחק גדול יש להקל אף קודם זמן זה (מ"ב תרעב ,יב; תרעה ,ו; שעה"צ תרעד ,ד), סדר הברכות וההדלקה לפני הדלקת הנרות בכל יום מימי החנוכה מברכין ב' ברכות :א .אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה ,ב .שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה ומברכין ברכה זו בכל יום ויום שהרי הנס היה בכל יום ויום שהדליקו בשמן שבפך ,וביום הראשון מוסיפים לברך ברכת 'שהחיינו' שהיא ברכה על הזכיה להגיע לזמן זה ,ולכן מברכין אותה רק ביום ראשון שהוא תחילת הזמן (שו"ע ומ"ב תרעו א -ב). אחר סיום הברכות מתחילים להדליק את הנרות ,ואחר סיום הדלקת נר ראשון שהוא העיקר מתחילים לומר נוסח 'הנרות הללו' (שו"ע ד ,ועיי' מ"ב סק"ח שמנין האותיות בתיבת 'הנרת הללו' הם ח' כנגד ח' ימי החנוכה ,ומנין התיבות מ'אנו מדליקין -ועל ישועתך' הם ל"ו לומר ש'הנרת הללו' של ח' ימי החנוכה הם ל"ו נרות), וממשיכים להדליק שאר הנרות באמצע אמירה זו (מ"ב שם) ,ואם שכח לומר 'הנרות הללו' אחר הדלקת נר ראשון יכול לאמרו אף לאחר שסיים להדליק כל הנרות (עיי' מ"ב שם שאף הנוהג כן לכתחילה שפיר דמי). יש להזהר שלא להתחיל באמירת 'הנרות הללו' לפני שהדליק לכל הפחות חלק מהפתילה של הנר הראשון כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לעשיית המצוה ,כמו כן ,יש להזהר בשעת הדלקת הנרות שלא לסלק הנר שמדליק בו 'נר השמש' עד שידליק רוב הפתילה היוצא מהשמן (בה"ל ד"ה הדלקה). אחר הדלקת הנרות נהגו לשבת ליד הנרות לכל הפחות חצי שעה (כ"כ במקור חיים ,וכתב שעיקר המצוה הוא לראות הנרות ולשמוח בהם) ,ומזמרים שירות ותשבחות כל מקום לפי מנהגו (ועיי' ליקוטי מהרי"ח שכתב שנוהגים לומר ז' פעמים 'ויהי נועם' אחר ההדלקה על פי מה דאיתא בתשב"ץ שחשמונאי ובניו אמרו ז' פעמים ויהי נועם לפני הליכתם למלחמה ונצחו) ,וראוי לקבץ בני הבית בשעה זו ולספר להם חסדי ה' שעשה לאבותינו בימים אלו (יסוד ושורש העבודה שער י"ב). נחלקו הפוסקים באיזה צד מהמנורה מדליקים הנר ביום הראשון ,ומאיזה נר מתחילים להדליק מיום שני ואילך ובשאר הלילות ,ומנהגנו כדיעות הסוברים שמיום שני ואילך מתחילים להדליק בנר הנוסף ונמצא מתחיל להדליק בשמאל ופונה לימין ,וכדברי חז"ל 'כל פינות שאתה פונה יהיו לימין' ,ועוד ,שהנר הנוסף מורה על הנס ,שבכל יום של חנוכה נתוסף הנס ואח"כ מדליקים הנר הסמוך לו ,נמצא שביום הראשון מדליקים בנר הימני ביותר ,וביום השני מתחיל להדליק בנר שלשמאלו ,וביום השמיני מתחיל להדליק בנר השמאלי ביותר וממשיכים להדליק שאר הנרות משמאל לימין (שו"ע תרעו ,ה) ,וראוי שהמדליק יקרב עצמו בשעת הברכה לצד שמאל כנגד הנר שמדליק תחילה כדי שיפגע בנר זה מיד ולא יצטרך להעביר על המצוות (מ"ב יא). במקום האפשר היינו ,מי שיש לו פתח רחב ,או שמדליק בפתח שאין בני הבית עוברים שם בשעת ההדלקה טוב להניח המנורה בתוך חלל הפתח היינו ,אורך המנורה לאורך הפתח [ואם המשקוף רחב ביותר יכול להניח אורך המנורה לרוחב הפתח] וביום הראשון מדליק בנר הימני ביותר, וביום השני מתחיל להדליק בנר שלשמאלו ,ופונה לימין ובאופן כזה מדליק תמיד בטפח הסמוך לפתח [כדיעה השניה] ,וגם פונה לימין [כדיעה הראשונה] ,ובאופן כזה יש להזהר שלא לפתוח הדלת בחצי שעה הראשונה אחר ההדלקה כדי שלא יכבו הנרות מחמת הרוח (מ"ב ט). נרות חנוכה שכבו עיקר מצות נר חנוכה הוא הדלקת הנרות ,ולכן, אף אם כבו כל הנרות (בה"ל ד"ה אם) מיד לאחר ההדלקה אין צריך לחזור ולהדליקם ודין זה נקרא בגמרא 'כבתה אין זקוק לה' (שו"ע ומ"ב תרעג ,ב), אבל אם כבה אחד הנרות לפני שסיים להדליק כל הנרות שמדליקין באותו יום מחוייב לחזור ולהדליק את הנר שכבה כי כל זמן שלא סיים להדליק כל הנרות לא קיים המצוה כמהדרין מן ואף ייסרו בשבט ,על אשר ככה עשה .מרן ,שמעולם לא סתר את דברי אביו ,וקיים את מצוות "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט ,ג) כפירושה (קידושין לא" :):לא סותר את דבריו ולא מכריעו" ,שתק וספג את דברי תוכחתו .כשהיה מרן מסיים את סיפורו ,היה מפטיר בפשטות" :אם הייתי אומר לאבי ששקדתי על לימודי ,היה מאמין לי ,אולם לא חפצתי להשתמש בכתרה של תורה ,אף לא כדי לדחות תוכחה שאינה מוצדקת" (אור הצפון קובץ ו). סיפר מו"ר מפאפא זצ"ל שרבו הרה"ק בעל הקרן לדוד זצ"ל סיפר שהגאון מבערז'אן רצה פעם אחת לתאר איך שצריכים להרבות בחזרה בלימוד, ואמר :כשהייתי אברך היו חבירי מבקשים ממנו שאשחוק עמהם קוויטלע"ך (-קלפים) ואמרתי להם: הן ,אני מסכים לדבריכם אך לא כמו שאתם סוברים לשחוק בקוויטלע"ך אלא כי אם לשחוק בשו"ע, דהיינו שאחד ישאל את חבירו מה שכתוב בסעיף או בסימן שאחר שלושים מסעיף וסימן זה ,או שכתוב בסעיף או בסימן שקודם שלושים לזה... וסיים הגאון מהרש"ם וכך היינו משחקים כשעה חדא ונצחתי אותם (פניני המועדים עמ' נב). מעות חנוכה בבעלזא היה המנהג ,שבליל ג' דחנוכה ,באו אנשי החברא קדישא לאסוף 'מעות חנוכה' .מנהגם היה לבוא עם "לאנטערנע" (קופסא מרובעת בעלת דפנות זכוכית ,ונר דולק בתוכה) ,ולזמר "מעוז צור" בניגון הידוע .פעם אחת היה כפור חזק ושלג גדול בבעלזא ,וכאשר נכנס הרה"ח ר' דוד געציל'ס ז"ל שכח להביא עמו את הלאנטערנע ,והתחיל לזמר "מעוז צור" .שאל אותו כ"ק מרן מהר"א זי"ע" :היכן הלאנטערנע" ,לא נותרה בידו ברירה ,ויצא לרחוב, וראה שם מאן דהו עובר ולאנטערנע עגולה בידו, שאל זאת ממנו ,ונכנס לשיר .הגיב מרן זי"ע" :מ' געט נישט אכטונג אויף יודישע מנהגים ...אין 'כלבו' שטייט אז דער לאנטערנע מוז זיין פיר-עקיג" (-אין נזהרים כדבעי במנהגי ישראל ,הרי הפנס צריך להיות מרובע). הוצרך ר' דוד -למרות הקור המקפיא -לילך לביתו ולהביא פנס מרובע ,כשמרן זי"ע יחד עם כל הקהל המתינו עליו למעלה ממחצית שעה (אור הצפון שם). משחק הסביבון כ"ק מרן מהר"א זי"ע הקפיד גם בארץ ישראל לשחק ב'דריידל' שרשום עליו :נ ג ה ש (דהיינו :נס גדול היה שם) ,ולא כמו שהנהיגו רבים בארה"ק להשתמש ב'דריידל' נ ג ה פ (דהיינו :נס גדול היה פה ,כיון שהנס אירע כאן באר"י) ,והטעם פשוט ,כיון שבאותיות אלו רמוזות רזין דרזין ,כדאיתא בספרי הרה"ק בעל "בני יששכר" זי"ע ובשאר ספרי החסידות .ומספר הגאון רבי נתן אורטנר שליט"א ,רבה של לוד: זכורני ,בהיותי ילד ,בעת שהותי פעם בבית מדרשו של מרן מהר"א זי"ע בת"א ,באחד מלילות החנוכה, יצא המשמש וחיפש 'דריידל' מעץ עליו חרוטות האותיות נ'ג'ה'ש' ,ולא נ'ג'ה'פ' (שלא היה מצוי כ"כ באר"י) -בשביל מרן ,כי מנהגו בקודש היה לסובב מספר פעמים ב'דריידל' באחד מימי החנוכה. ומאחר שהיה בכיסי דריידל כזה מסרתיו להמשב"ק .בשעה מאוחרת יותר ,כאשר נכנסתי אל הקודש פנימה ,אמר לי כ"ק מרן זי"ע :היום שיחקתי בדריידל שלך ,דע שה'בני יששכר' אומר שאם מסובבים למטה -מסתובב למעלה" (שם). כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א (בעת משחק ה'דריידל') הוסיף על ענין זה על פי המסופר על הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע ,שנכנס פעם לסוכתו בערב החג ,בכדי לחזות מקרוב בעבודת בניית הסוכה .הראה לו הפועל, שעשה 'שלאק' על הסוכה ,שכאשר ירד גשם יוכלו להורידו ,ולא יכנס הגשם לתוך הסוכה .והוסיף הפועל: "על ידי שמסובבים למטה את החוט נפתח ה'שלאק' המהדרין (בה"ל שם) ,וכן ,אם רואה בשעת הדלקת הנרות שהאור אינו נאחז בפתילה כראוי וכפי הנראה לא ישאר לדלוק זמן רב וכבה הנר ,מחוייב לחזור ולהדליקו מדינא (מ"ב כה) ,ולכתחילה ראוי להחמיר בכל האופנים לחזור ולהדליק הנרות שכבו בחצי שעה הראשונה בלא ברכה (שו"ע ומ"ב שם). הדלקה מנר לנר נחלקו הראשונים אם מותר להדליק נר של חול מנר חנוכה הדולק כדי להדליק נר חנוכה אחר, ולמעשה ,ראוי להחמיר מפני שנראה כמבזה נר של מצוה שמדליק ממנו נר של חול ,והנר שמדליק בו הנרות חשיב נר של חול ,ולכן אם כבה הנר שמדליק בו 'נר השמש' באמצע הדלקת הנרות יש להזהר שלא לחזור ולהדליקו מהנרות הדולקים כבר ,אלא ידליקנו על ידי גפרור וכל כיו"ב ויסיים להדליק שאר הנרות (שו"ע תרעד ,א). אם כבה הנר שהדליק בו 'נר השמש' אחר שסיים להדליק כל הנרות אסור להדליקו מהנרות הדולקים לכל הדיעות משום שאסור להדליק נר של חול מנר של מצוה ,ואפילו אם רוצה להדליק בנר זה אחד הנרות שכבו כי אין מצוה בהדלקת הנרות אחר שכבו [דקיי"ל 'כבתה אין זקוק לה'], ונחשב שמדליק נר השמש מנרות חנוכה לצורך חול (מ"ב ז) ,ואיסור זה אמור גם לאחר שעבר חצי שעה מהדלקת הנרות (שם ח). בנרות חנוכה יש להחמיר גם שלא להדליק נר אחד מחבירו אף כשמדליקו בפעם הראשונה - משום שעיקר המצוה הוא נר אחד ,ושאר הנרות הם רק הידור ואינם למצוה כל כך ,ולכן המשתמשים בנרות להדלקת נ"ח לא ידליקו נר אחד מחבירו ,אלא ידליקו הנרות על ידי השמש או נר אחר ,וכל שכן ,שאם כבה אחד הנרות אסור להדליקו על ידי אחד הנרות הדולקים כאמור לעיל שאין מצוה בהדלקה זו (רמ"א א) ,ואם עבר כבר חצי שעה מהדלקת הנרות יש להקל להדליק נר שכבה מנר הדולק (מ"ב ח). מותר להדליק נר של חול מנר השמש שדינו כנר של חול ,ולכן מותר להבעיר גפרור או סיגריה מנר השמש הדולק בבית ,אבל אסור להבעיר גפרור או סיגריה מנר השמש הדולק בבית הכנסת כי נרות של בית הכנסת כולם של מצוה ואפילו אם מתכוין להדליק בו נרות אחרים שבבית הכנסת משום שגם בשאר נרות של מצוה יש איסור להדליק מהם נרות חול אפילו לצורך הדלקת מצוה (מ"ב ז). הלל והודאה בכל ימי החנוכה מזכירים 'ועל הניסים' בתפילה בברכת 'מודים' ,ובברכת המזון בברכת 'נודה לך' כיון שימי חנוכה נקבעו להלל והודאה תקנו להזכיר מעין המאורע בברכות ההודאה (שו"ע ומ"ב תרפב ,א). שכח להזכיר 'ועל הניסים' בתפילה ונזכר קודם שהזכיר את השם בחתימת הברכה אף שכבר אמר 'הא-ל ישועתנו ועזרתנו סלה' חוזר ואומר 'ועל הניסים' וממשיך להתפלל כרגיל ,ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם אין צריך לחזור כיון שימי החנוכה אינם מן התורה ,וכשיגיע ל'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' השני יאמר 'יהי רצון מלפניך ... שתעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה ...בימי מתתיהו( '...שם). שכח להזכיר 'ועל הניסים' בברכת המזון ונזכר קודם שהזכיר את השם בחתימת הברכה אף שכבר אמר 'ועל הכל ה' אלוקינו' חוזר ואומר 'ועל הניסים' וממשיך לברך כרגיל ,ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם אינו צריך לחזור ,ולפני 'הרחמן הוא יזכנו' יאמר 'הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה ...בימי מתתיהו ,'...ואם אירע כן בראש חודש טבת יקדים לומר 'הרחמן הוא יחדש עלינו את החודש הזה '...שהוא תדיר (שם). אין מזכירים מעין המאורע בחנוכה בברכת מעין שלש כיון שימי החנוכה אינם מוזכרים בתורה (מ"ב ב). בכל שמונת ימי החנוכה אומרים 'הלל שלם' משום שבכל יום נוסף נס חדש (שו"ע ומ"ב תרפג ,א), ואחר אמירת 'הלל' אומרים חצי קדיש ולא 'קדיש שלם' כמו בכל ראש חודש -כדי לומר קדיש שלם אחר 'ובא לציון' (מ"ב שם א ,לבוש) ,מלבד בימי ראש חודש טבת שאומרים הלל שלם כמו בכל ראש חודש ,שהרי אומרים קדיש שלם אחר תפילת מוסף ,וקדיש זה עולה גם על קדושת 'ובא לציון'. נחלקו הפו' אם המתפללים בבית האבל בימי החנוכה אומרים הלל יש אומרים שכל אחד מהמתפללים יאמר לעצמו בביתו אחר התפילה, ולמעשה ,המנהג שהמתפללים אומרים את ההלל בבית האבל ,והאבל עצמו אינו אומר (מ"ב שם ,שע"ת אות א'). אסור לאכול קודם אמירת ההלל אף אם התפלל כבר תפילת שחרית ,כמו שאסור לאכול קודם התפילה ,כי אמירת הלל שייכת לתפילה ,ומי שליבו חלוש מותר לאכול כדין אכילה קודם התפילה המבו' בסי' פ"ט (בה"ל סי' תכב ,ד"ה וקורין) ,וכן מותר לכל אחד לשתות משקין שאינם חשובים קודם אמירת ההלל ,ובכלל זה ,שתיית מים ,קפה ותה ושתיית שאר משקין ממותקים ראוי להחמיר אם אין בזה צורך גדול (עיי' מ"ב סי' פט ,כב). באמירת ההלל אין לישב ולא להשען על הקיר או על סטנדר דסמיכה כישיבה ,אלא צריך לעמוד לפי שההלל היא עדות על הניסים ונפלאות שעשה לנו הקב"ה ,ומצות עדות בעמידה וה"ה שיכול להשען קצת על הקיר או על סטנדר אם לא יפול כשיטלו ממנו הדבר שנשען עליו ,ובדיעבד אם אמר הלל מיושב יצא (מ"ב סי' תכב ,כח ,ובה"ל שם ד"ה מעומד). הקורא את ההלל למפרע שהקדים פסוק ב' קודם פסוק א' ,או קאפיטל ב' קודם קאפיטל א' לא יצא דכתיב 'ממזרח שמש עד מבואו' מהולל שם ה' ,וילפי' שכמו שהשמש הולכת כסדר ממזרח למערב ,אף הלל צריך לומר כסדר, ומטעם זה אם אומר את ההלל שלא מתוך הסידור יזהר מאד שלא לשנות את סדר הפסוקים במקומות שעלולים לטעות בהם כגון הללו עבדי ה' -הללו את שם ה' ,טוב לחסות בה' מבטוח באדם -טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים ,ימין ה' עושה חיל -ימין ה' רוממה - ימין ה' עושה חיל (סי' תכב ו ,ומ"ב כו). חיסר פסוק או תיבה באמירת ההלל לא יצא, שלמעלה" .אורו פני הרבי מלובלין זי"ע ואמר" :כך אני אוהב ,שמסובבים למטה ונפתח למעלה ."...וזהו ענין ה'דריידל' ,שהאותיות אשר עליו הן" :ג ש נ ה", שהם כמספר "משיח" ,חושבנא דדין כחושבנא דדין, וכאשר מסובבים את הדריידל למטה נפתח מלמעלה שפע קודש" .חנוכה איז א גוטע צייט ,מען דרייט פון אונטן און ס' עפענט זיך פון אויבן( "...שם). סיפר הרה"ק רבי ישראל מטשארטקוב באחד מלילות החנוכה ,שבאחד מימי החנוכה נתן לו אביו הרה"ק ר' דוד משה זי"ע דריידל לשחק בזה, ואמר לו 'שפיל דריידעל ,און דריי זיך ארויס פון אלע ענגשאפטן' (פניני המועדים עמ' קכה). הרה"ק מסוכטשוב אמר בדרך הלצה על מה שנוהגים לשחק בחנוכה כי אנו מדליקים בפנים והדין הוא רק אם בני הבית עודם ניעורים ואינם ישנים רק אז מברכין על הדלקה ולא כשהם ישנים ,על כן נוהגים לשחוק כדי שלא יישנו התינוקות (שם עמ' נו). אמירת ההלל פעם היתה נערה אחת בדעש שנכנס בה דיבוק ל"ע ובני משפחתה נלאו למצוא לה מזור ומרפא כיון שמצבה החמיר מיום ליום ,הורה הרה"ק רבי משה מדעש זי"ע לאביה שיסע עם הנערה לצאנז ויביא למרן הדברי חיים לקראת ימי החנוכה הקרבים מנורה חדשה ומפוארת להדליק בו נר חנוכה ,והנה כידוע היה מרן הדברי חיים ממשכן כל שנה את המנורה שהיתה ברשותו לצרכי צדקה ותמיד לפני חנוכה היתה הדאגה בביתו האיך ומתי יוכלו לפדות את המנורה הממושכנת ,אך בשנה זו שבו אירע המעשה הזה ראו בני הבית איך שמרן הדברי חיים כלל לא מתעניין ודורש בקשר לפדיית המנורה ,ואפילו כשכבר עמדו ממש לפני הדלקת נר חנוכה בהיכל קדשו ,עד שלפתע נכנס לפנים בית המדרש אותו יהודי מדעש ובידו מנורה מהודרת שהביא לפני מרן. כשהציג לפני מרן את הנערה עם הדיבוק ופרץ בבכי מר על גורל בתו ,אמר לו מרן הדברי חיים שלמחר בעת אמירת ההלל יעמוד איתה במקום שאפשר לשמוע את קול תפילתו ובעזרת השי"ת תחזור לאיתנה ,וכמובן שעשה כמצות מרן ,אולם גם לאחר שמיעת ההלל לא ראו אצלה שום שינוי והיה כמילתא דתמיהא ,אך מיד כשיצאו מהעיר צאנז לחזור לעיר מגוריהם דעש הפכה הנערה להיות כאחד האדם ולא נודע כי באו אל קרבה (שם עמ' קיז). וצריך להשלים מה שחיסר ,ואם המשיך באמירת ההלל ועמד על טעותו לאחר מכן ,ומשלים התיבה או הפסוק שהחסיר ,צריך לחזור ולומר פסוקי ההלל על הסדר מאותו מקום ואילך ,אף שכבר אמר פסוקים אלו לפני שעמד על טעותו כאמור לעיל שהקורא את ההלל למפרע לא יצא (שם). יזהר מאד שלא לשנות ניקוד התיבות באמירת ההלל באופן שהשינוי משנה משמעות התיבה (שעה"צ סי' תפח ,ב). אין להפסיק בדיבור וה"ה שאין להפסיק בשהיה סתם אף בלא דיבור באמצע אמירת ההלל ,ובדיעבד, אם הפסיק בדיבור או שהה אפי' שהה כדי לגמור את כולה ימשיך במקום שפסק (שו"ע סי' תפח ,א) ,ואם הפסיק באמצע ענין חוזר לתחילת הפסוק שהפסיק בו (כן נפסק במ"ב הל' קר"ש סי' סו ,ודיני הפסק בהלל נלמדו מדיני הפסק בקר"ש).
© Copyright 2024