‫ת"צ ‪25882-58-22‬‬ ‫בבית המשפט‬ ‫המחוזי‬ ‫בירושלים‬ ‫בעניין‪:‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫ישראל אבן זהב‪ ,‬ת‪.‬ז‪555484285 :‬‬ ‫א‪.‬א‬ ‫ת‪.‬ב‬ ‫ש‪.‬ש‪.‬א‬ ‫באמצעות האפוטרופוס לדין ס‪.‬א‬ ‫צ‪.‬ש‬ ‫רוזה שושנה‬ ‫המבקשים‪/‬תובעים‬ ‫ע"י ב"כ עוה"ד אסף פינק מ‪.‬ר ‪87374‬‬ ‫ו‪/‬או יעקב פינק מ‪.‬ר ‪ 24081‬ו‪/‬או טלי איתן מ‪.‬ר ‪ 25944‬ו‪/‬או‬ ‫נועם צוקר מ‪.‬ר ‪ 5798192‬ו‪/‬או נעמי מה‪-‬נעים מ‪.‬ר ‪ 44244‬ו‪/‬או‬ ‫רעות פרקש‪-‬צימרינג מ‪.‬ר ‪49914‬‬ ‫ממשרד עורכי דין יעקב פינק‬ ‫רח' בן יהודה ‪ ,38‬ירושלים ‪98130‬‬ ‫טלפון‪ ,01-5184702 :‬פקס‪01-5184720 :‬‬ ‫דוא"ל‪[email protected] :‬‬ ‫וכן על ידי ב"כ עוה"ד שרון פרימור ו‪/‬או יותם טולוב‬ ‫ו‪/‬או גלי כוכבי‪-‬רונן ו‪/‬או אילון ברכפלד‬ ‫מעמותת "בזכות"‬ ‫שמענם להמצאת כתבי בי‪-‬דין‪:‬‬ ‫בזכות‪ ,‬ת"ד ‪ ,38420‬ירושלים ‪92000‬‬ ‫טלפון‪ ,01 - 5412304 :‬פקס‪01 – 5412129 :‬‬ ‫נגד‪-‬‬‫‪ .2‬כלל חברה לביטוח בע"מ ח‪.‬פ ‪410018587‬‬ ‫מרחוב מנחם בגין ‪ 84‬תל אביב‪-‬יפו ‪55248‬‬ ‫‪ .2‬כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ ח‪.‬פ‪410038828 .‬‬ ‫מרחוב דרך בגין ‪ ,41‬תל‪-‬אביב ‪57237‬‬ ‫‪ .3‬דקלה חברה לביטוח בע"מ ח‪.‬פ‪410030403 .‬‬ ‫מרחוב בן גוריון ‪ ,2‬ת‪.‬ד‪ 444 .‬בני ברק ‪42204‬‬ ‫‪ .4‬מכבי שירותי בריאות מס' אגודה עותמאנית ‪117/99‬‬ ‫מרחוב המרד ‪ ,17‬ת‪.‬ד ‪ 40893‬תל‪-‬אביב ‪54214‬‬ ‫‪ .8‬שירותי בריאות כללית מס' אגודה עותמאנית ‪522/99‬‬ ‫הנהלה ראשית ‪ -‬רח' ארלוזורוב ‪ ,202‬ת‪.‬ד‪ ,25140 .‬ת"א ‪51094‬‬ ‫‪ .6‬לאומית שירותי בריאות מס' אגודה עותמאנית ‪2500/99‬‬ ‫רחוב שפרינצק ‪ ,13‬תל‪-‬אביב ‪58734‬‬ ‫המשיבות‪/‬נתבעות‬ ‫בקשה לאישור תובענה ייצוגית‬ ‫סכום התובענה‪₪ 680,025,555 :‬‬ ‫‪0‬‬ ‫בקשה לאישור תובענה ייצוגית‬ ‫לפי חוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬תשס"ו‪2556-‬‬ ‫בית המשפט הנכבד מתבקש כדלקמן‪:‬‬ ‫א‪ .‬לאשר את התובענה הייצוגית המצורפת לבקשה זו כנספח ‪ A‬לבקשה (להלן‪" :‬התובענה")‬ ‫כתובענה ייצוגית‪ ,‬בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬תשס"ו‪( 2556-‬להלן‪":‬חוק‬ ‫התובענות" או "החוק") ובכל שינוי שבית המשפט הנכבד יחליט עליו ביחס לבקשה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לקבוע כי בקשה זו נכנסת בגדרו של פרט ‪ )2(9‬לתוספת השנייה ל"חוק התובענות" הקובע‪:‬‬ ‫"תביעה בעילה לפי פרקים ד'‪ ,‬ה' או ה' ‪ 2‬לחוק שוויון זכויות לאנשים עם‬ ‫מוגבלות‪".‬‬ ‫וכן לפי פרט ‪ 1‬לתוספת השניה לחוק התובענות הקובע‪:‬‬ ‫"תביעה נגד מבטח‪ ,‬סוכן ביטוח או חברה מנהלת‪ ,‬בקשר לענין‪ ,‬לרבות‬ ‫חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל‪ ,‬שבינם לבין לקוח‪ ,‬לרבות מבוטח או‬ ‫עמית‪ ,‬בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו‪".‬‬ ‫וכן לפי פרט ‪ 2‬לתוספת השניה לחוק התובענות הקובע‪:‬‬ ‫"תביעה נגד עוסק‪ ,‬כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן‪ ,‬בקשר לענין שבינו לבין‬ ‫לקוח‪ ,‬בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו‪".‬‬ ‫ג‪ .‬לקבוע לפי סעיף ‪(20‬א) וסעיף ‪(28‬א) לחוק התובענות כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה‬ ‫הייצוגית תהיה כלל בעלי המוגבלויות [כהגדרת "אדם עם מוגבלות" בחוק השוויון] אשר היו‬ ‫לקוחות של המשיבות‪ ,‬אך המשיבות ביטלו את חוזה הביטוח הסיעודי עימם‪ ,‬כלל בעלי‬ ‫המוגבלויות שביקשו להיות מבוטחים בביטוח סיעודי‪ ,‬אך המשיבות סירבו לבטחם‪ ,‬וכלל בעלי‬ ‫המוגבלויות אשר רצו להיות מבוטחים בביטוח סיעודי‪ ,‬אך לא פנו למשיבות‪ ,‬מתוך ידיעה‬ ‫שהללו יסרבו לבטחם‪ ,‬וזאת כפי שיפורט בפרק ז' לבקשה‪( .‬להלן‪" :‬הקבוצה המיוצגת" או‬ ‫"התובעים")‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לקבוע‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪(28‬א)(‪ )1‬לחוק התובענות‪ ,‬כי המבקשים יהיו התובעים הייצוגיים וכי‬ ‫באי‪-‬כוחם בבקשה זו יהיו באי‪-‬כוח הקבוצה הכללית המוצעת לייצוג‪.‬‬ ‫ה‪ .‬לקבוע לפי סעיף ‪(28‬א)(‪ )3‬לחוק התובענות כי עילות התובענה הן כדלהלן‪:‬‬ ‫‪ )2‬הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות‪ ,‬תשנ"ח‪[ 2005-‬להלן – "חוק‬ ‫השוויון"]‪ :‬המשיבות הפרו את סעיף ‪.29‬לה לחוק השוויון ‪ .‬הוראות חיקוק אלו נועדו‬ ‫להגנתם ולטובתם של המבקשים ויתר חברי הקבוצה‪ ,‬על כן חייבות המשיבות בפיצוי‬ ‫בגין הפרתן‪.‬‬ ‫‪ )1‬אפליה ופגיעה בזכות לשוויון‪ :‬המשיבות הפרו את עיקרון השוויון אשר נגזר מסעיף ‪1‬‬ ‫לחוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו (להלן‪" :‬חו"י כבוד האדם")‪ ,‬כאשר העניקו יחס‬ ‫שונה לחברי הקבוצה וזאת על בסיס נתונים שאינם רלוונטיים למתן היחס השונה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ )3‬חוסר תום לב‪ :‬המשיבות הפרו את סעיף ‪ 21‬חוק החוזים (חלק כללי)‪ ,‬תשל"ג‪2093-‬‬ ‫(להלן‪" :‬חוק החוזים") כאשר פעלו בחוסר תו"ל ובדרך שלא מקובלת במו"מ לקראת‬ ‫חוזה‪ .‬וכן חוסר תום לב בקיום החוזה לפי סעיף ‪ 30‬לחוק החוזים‪.‬‬ ‫‪ )8‬התקשרות עם נותן שירות שלא לטובת חבר הקופה‪ :‬המשיבות ‪ 5-8‬הפרו את סעיף ‪32‬‬ ‫לחוק ביטוח בריאות ממלכתי‪ ,‬התשנ"ד‪ ,2004-‬כאשר התקשרו עם המשיבות ‪3-2‬‬ ‫לצורך מתן ביטוח סיעודי לחברי הקופות‪ ,‬שלא משיקולים ענייניים לטובת חברי‬ ‫הקבוצה בעלי המוגבלויות‪ ,‬או לכל הפחות‪ ,‬מבלי לפקח כי המשיבות ‪ 3-2‬מעניקות יחס‬ ‫שווה לחברי הקופות בעלי המוגבלויות‪.‬‬ ‫ו‪ .‬לקבוע את הסעד לתביעה ייצוגית זו בהתאם לסעיף ‪(28‬א)(‪ )8‬לחוק התובענות וכי הסעדים יהיו‪:‬‬ ‫‪ )2‬להצהיר כי המשיבות הפרו את סימן ח' לחוק השוויון בהתנהלותן כלפי חברי‬ ‫הקבוצה‪.‬‬ ‫‪ )1‬להצהיר כי המשיבות פגעו בכבודם של המבקשים בניגוד לחוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד האדם‬ ‫וחירותו ולערך השוויון הנגזר ממנו‪.‬‬ ‫‪ )3‬להצהיר כי המשיבות ‪ 6-4‬הפרו את סעיף ‪ 32‬לחוק ביטוח בריאות ממלכתי‪.‬‬ ‫‪ )8‬להצהיר כי המשיבות הפרו את חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה‪ ,‬לפי חוק‬ ‫החוזים‪.‬‬ ‫‪ )4‬צו עשה למשיבות להפסיק להפלות את הקבוצה ולקבוע נהלים ברורים באשר לטיפול‬ ‫יחידני‪,‬ספציפי ושוויוני‪ ,‬ללא משוא פנים כלפי בעלי מוגבלויות‪.‬‬ ‫‪ )5‬צו עשה למשיבות להציג נוהל מסודר בכל הנוגע לסירוב להענקת ביטוח‪.‬‬ ‫‪ )7‬כיסוי רטרואקטיבי לחברי הקבוצה‪ ,‬אשר ימצאו כשירים לקבלת ביטוח לאחר הליך‬ ‫חיתום שוויוני ו‪/‬או חברי קבוצה שהיו מבוטחים וסולקו מחברות בביטוח‪.‬‬ ‫‪ )4‬פיצוי חברי הקבוצה בכפוף לתנאי ‪20‬נא לחוק השוויון‪ ,‬הן על ידי הפרת חוק השוויון‬ ‫והן על ידי פגיעה בכבודם ובערך השוויון‪ ,‬כמפורט להלן‪ ,‬בסכום העומד על‬ ‫‪.₪ 680,025,555‬‬ ‫ז‪ .‬לקבוע כי ההחלטה בבקשה זו תפורסם באופן שייקבע על ידי בית המשפט הנכבד בהתאם‬ ‫לסעיף ‪ 14‬לחוק התובענות‪.‬‬ ‫ח‪ .‬לחייב את המשיב בהוצאות התובענה‪ ,‬בגמול למבקשים שלא יפחת מ‪ 4%-‬מסכום הפיצוי הכולל‬ ‫שיינתן ובשכר טרחה לבאי כוחם שלא יפחת מ‪ + 24%-‬מע"מ מסכום הפיצוי הכולל שינתן‪.‬‬ ‫לפי בדיקת ב"כ המבקשים בפנקס התובענות הייצוגיות‪ ,‬נכון ליום הגשת הבקשה‪ ,‬לא נרשמה בקשה‬ ‫או תביעה המעלה שאלות מהותיות בעובדה או במשפט הדומות לשאלות נשואות תובענה זו בפנקס‬ ‫התובענות הייצוגיות‪.‬‬ ‫הבקשה והתובענה נמסרות בזאת ליועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬למפקח על הביטוח‪,‬לנציבות שוויון זכויות‬ ‫לאנשים עם מוגבלות ולממונה על הגנת הצרכן‪ ,‬כמתחייב בסעיף ‪3‬א' לתקנות התובענות הייצוגיות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫א‪ .‬כללי‪4................................................................................................‬‬ ‫ב‪ .‬מבוא‪4...............................................................................................‬‬ ‫ג‪ .‬רקע עובדתי‪6.....................................................................................:‬‬ ‫המבקשים‪6.........................................................................................‬‬ ‫המשיבות‪6..........................................................................................‬‬ ‫ביטוח סיעודי‪-‬מהו?‪5............................................................................‬‬ ‫ד‪ .‬עילות התביעה האישית‬ ‫מבקש ‪ – 2‬ישראל אבן‪-‬זהב‪25..........................................................................‬‬ ‫מבקש ‪ – 2‬א‪.‬א‪22..........................................................................................‬‬ ‫מבקש ‪ – 3‬ת‪.‬ב‪24..........................................................................................‬‬ ‫מבקש ‪ – 4‬ש‪.‬ש‪.‬א‪28......................................................................................‬‬ ‫מבקשת ‪ – 8‬צ‪.‬ש‪29........................................................................................‬‬ ‫מבקשת ‪ – 6‬רוזה שושנה‪25.............................................................................‬‬ ‫ה‪ .‬הטיעון המשפטי‪:‬‬ ‫‪ )2‬הפרת סעיף ‪20‬לה לחוק השוויון‪25...............................................................‬‬ ‫‪ )2‬הפרת חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‪32........................................................‬‬ ‫‪ )3‬החובה לפעול משיקולים ענייניים של טובת החבר בחוק ביטוח בריאות‬ ‫ממלכתי‪36.............................................................................................‬‬ ‫‪ )4‬איסור האפליה הקבוע באמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות‪39...........‬‬ ‫‪ )8‬חוסר תום לב בניהול משא ומתן ובקיום חוזה – הפרת סעיפים ‪ 22‬ו‪30-‬‬ ‫לחוק החוזים‪35.......................................................................................‬‬ ‫ו‪ .‬העילות המשפטיות‪45...........................................................................‬‬ ‫ז‪ .‬הגדרת הקבוצה המיוצגת‪49....................................................................‬‬ ‫ח‪ .‬נזקה של הקבוצה‪:‬‬ ‫נזק אישי‪45.................................................................................................‬‬ ‫נזק כללי‪85..................................................................................................‬‬ ‫חישוב הנזק‪82.............................................................................................‬‬ ‫ט‪ .‬התאמת התובענה כתביעה ייצוגית‪88........................................................‬‬ ‫י‪ .‬הסעדים המתבקשים‪62.........................................................................‬‬ ‫‪3‬‬ ‫א‪ .‬כללי‬ ‫עניינה של תובענה זו באפליה חמורה שמתקיימת תחת ידיהן של המשיבות ‪ ,3-2‬חברות הביטוח הגדולות‬ ‫בישראל‪ ,‬בשיתופן של המשיבות ‪ ,5-8‬הלא הן קופות החולים‪ ,‬אל מול אוכלוסיית בעלי המוגבלויות‬ ‫ובעלי לקויות רפואיות שונות‪ .‬המשיבות‪ ,‬בניגוד מוחלט לחוק‪ ,‬מסרבות לבטח את המבקשים בביטוח‬ ‫סיעודי (או לחילופין קובעות תנאים בלתי אפשריים עבורו) ובזאת פוגעות בזכותם של חברי הקבוצה‬ ‫לשוויון ולכבוד‪ .‬כפי שיפורט להלן‪ ,‬בניגוד להוראות החוק‪ ,‬המשיבות‪ ,‬בסירובן אינן מסתמכות על נתונים‬ ‫הרלוונטיים למועמד לביטוח ואינן בודקות את העובדות לגופה של כל בקשה‪ .‬בכך‪ ,‬מונעות המשיבות‬ ‫מחברי הקבוצה הליך הוגן כזה הנדרש כלפי כל אדם אשר מבקש לבטח עצמו מפני סכנות החיים‪ .‬מעבר‬ ‫לכך‪ ,‬המשיבות נוהגות בחברי הקבוצה המיוצגת כאילו היו אחד ולא כפרטים אינדיווידואליים ועל כן‬ ‫פוגעות בכבודם ובזכותם לשוויון‪ .‬החקיקה וההלכות שיצאו תחת ידי ביהמ"ש העליון‪ ,‬והעשייה‬ ‫השיפוטית בערכאות דיוניות‪ ,‬הגם שמבורכים‪ ,‬אינם מועילים שעה שהמשיבות מפרות בגסות את‬ ‫הוראות החוק והתקנות שהותקנו מכוחו‪.‬‬ ‫ביטוח סיעודי נועד להבטיח עוגן כלכלי ובריאותי‪ ,‬במידה שחס וחלילה אדם יגיע למצב סיעודי‪ .‬עשיית‬ ‫ביטוח סיעודי הינה דאגה לעתיד הלא נודע‪ .‬הגעה למצב סיעודי מצריכה הוצאות מרובות עבור טיפול‬ ‫באדם הסיעודי‪ ,‬תרופות‪ ,‬השגחה וכיוצא בזה‪ .‬בסירובן של המשיבות לבטח בביטוח סיעודי‪ ,‬לא רק שהן‬ ‫מפרות את החוק‪ ,‬אלא שהן מונעות מבעלי המוגבלויות את האפשרות לשקט נפשי בידיעה שיש מי‬ ‫שידאג להם במידה שיגיעו למצב סיעודי‪ ,‬ובעתיד‪ ,‬במידה שאכן יגיעו למצב סיעודי‪ ,‬את העוגן הכלכלי‪,‬‬ ‫אשר הכרחי במצב רפואי שכזה‪.‬‬ ‫תובענה זו עוסקת בביטוח סיעודי קבוצתי‪ ,‬אליו זכאים להצטרף חברי קופות החולים השונות‪ ,‬הלא הן‬ ‫המשיבות ‪ ,6-4‬בהתאם לתנאי הפוליסות שנקבעו‪ ,‬המשיבות ‪ 2-3‬נוקטות בהתנהלות מפלה אף‬ ‫בביטוחים הסיעודיים הפרטיים אותם הן מציעות אליהם זכאי להצטרף כל אדם‪ ,‬ללא קשר לחברותו‬ ‫בקופת חולים זו או אחרת‪ ,‬התנהלות זו מקומה בתובענה אחרת‪.‬‬ ‫יודגש כי התובענה עוסקת בפרוצדורה של הליך בדיקת מבוטח פוטנציאלי בעל מוגבלות‪ ,‬ואיננה‬ ‫מתיימרת להחליף את הליך הבחינה והחיתום הביטוחי לגבי כל מבוטח פוטנציאלי‪ .‬באופן אבסורדי‬ ‫דווקא המשיבות נטשו את דרך המלך והן אינן בוחנות כל מבוטח פוטנציאלי לגופו‪ ,‬אלא ברגע שהן‬ ‫שומעות כי מדובר על איש או אישה בעל‪/‬ת מוגבלות כלשהי הן מסרבות לצרפו לביטוח באופן‬ ‫אוטומטי!!‬ ‫ב‪ .‬מבוא‬ ‫‪ .2‬רבות דובר על המכשולים שעומדים בפני אוכלוסיית בעלי המוגבלויות בהשתלבות בחיים‬ ‫החברתיים והכלכליים בישראל‪[ .‬להלן יובא המונח "בעלי מוגבלויות" כמשמעותו בחוק‬ ‫השוויון‪" :‬אדם עם לקות פיסית‪ ,‬נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית‪ ,‬קבועה או זמנית‪ ,‬אשר‬ ‫בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים"]‪.‬‬ ‫‪ .1‬הנתונים הסטטיסטיים אודות מצבם של בעלי המוגבלויות בארץ אינם מחמיאים לחברה‬ ‫הישראלית‪ ,‬שחרטה על דגלה את עקרון השווויון‪ ,‬וזאת בלשון המעטה‪ .‬במהלך העשור האחרון‪,‬‬ ‫קידם המחוקק שורה של חוקים‪ ,‬אשר נועדו לקדם את ענייניהם של בעלי המוגבלויות‪ ,‬ובזאת‬ ‫איסור חמור על כל הנוגע לאפליה ועידוד שילובם בחברה‪ .‬בין יתר החוקים‪ ,‬הוסיף המחוקק‬ ‫לחוק השוויון את סימן ח' אשר עוסק בחוזה הביטוח‪ ,‬מתוך הבנה שמדובר במרכיב משמעותי‬ ‫‪4‬‬ ‫בניהול חיים תקין‪ ,‬וכן מתוך הבנה של פוטנציאל ההפליה על ידי חברות הביטוח בתואנה של‬ ‫דחייה בנסיבות "רלוונטיות"‪.‬‬ ‫‪ .3‬חיוניותו של ביטוח לחיים תקינים ויציבות כלכלית כלל אינה מוטלת בספק‪ .‬ביטוח מאפשר‬ ‫לאדם לנהל חיים כלכליים וליהנות מחוויות החיים תוך הקטנת הסיכונים אותם הוא נוטל‬ ‫ופיזור הנזק‪ .‬על כן‪ ,‬סירוב לבטח הינו פגיעה משמעותית בכל אדם‪ ,‬ואולם חמורים הדברים‬ ‫במיוחד כאשר הדבר פוגע בקבוצה אשר בין כה מוגבלת במובנים מסוימים בהשתלבות בחיים‬ ‫הציבוריים‪ .‬יפים לענייננו דבריו של ירון אליאס במאמרו "החלתן של נורמות מהמשפט‬ ‫הציבורי על חברות הביטוח" (הפרקליט מה‪ ,‬חוברת ב‪ ,‬עמודים ‪[ )327-325‬להלן‪" -‬החלתן של‬ ‫נורמות מהמשפט הציבורי"]‪:‬‬ ‫"חיוניות הביטוח‪ :‬מידת חיוניותו של שירות או מוצר מהווה במשפטנו אמת‬ ‫מידה חשובה בקביעתן של נורמות ההתנהגות המחייבות את הספק של אותו‬ ‫שירות או מוצר‪ .‬קשה להפריז בעניין זה בהערכת חיוניותו של חוזה הביטוח‪.‬‬ ‫עסקת הביטוח‪ ,‬מעצם מהותה‪ ,‬יש ועניינה הוא כיסוי של פוטנציאל נזק ואחריות‬ ‫רחב היקף‪ .‬יכולתו של אדם לרכוש ביטוח הינה כמעט אינהרנטית לזכותו‬ ‫להחזיק בנכס או בערך המבוטח‪ .‬זכותו של אדם להחזיק ברכוש למשל‪ ,‬מאבדת‬ ‫מכוחה אם לאותו אדם אין דרך אפקטיבית להבטיח רכוש זה מפני סכנות‬ ‫העלולות לכלותו‪ .‬יתכן כי את הזכות לרכוש ביטוח בתנאים הוגנים ניתן אף לעגן‬ ‫בחוקי היסוד‪ .‬אין חולק‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כי חוזה הביטוח המאפשר לאדם לבטח את‬ ‫חייו‪ .‬רכושו‪ ,‬עסקיו‪ ,‬בריאותו‪ ,‬כושר עבודתו‪ ,‬אחריותו וכיוצא באלה הוא בבחינת‬ ‫מוצר חיוני בחברה מודרנית המבוססת על יוזמה חופשית וזכויות פרט‪.‬‬ ‫החשיבות הציבורית‪ :‬מעבר לאספקלריה הפרטית‪ ,‬כמפורט לעיל‪ ,‬ניתן להצביע על‬ ‫אינטרס ציבורי מובהק בקיומו של שוק ביטוח רחב‪ ,‬אמין ומפותח‪ .‬השיקול‬ ‫הציבורי החשוב ביותר בעניין זה הוא השיקול בדבר פיזור הנזק‪ .‬על פי שיקול‬ ‫זה‪ ,‬קיים אינטרס ציבורי כללי בפיזור נזק שנגרם לפרט על בני אדם רבים ככל‬ ‫האפשר‪ .‬עדיף שאלף בני אדם ישאו כל אחד בנזק של ‪ 255‬מאשר שאדם אחד‬ ‫ישא בנזק של ‪ .2555‬ריבוי מספרם של נושאי הנזק‪ ,‬על‪-‬פי תפישה זו‪ ,‬יאפשר‬ ‫קיומה של פעילות כלכלית מפותחת ורציונלית‪ ,‬ימנע הפיכתם של פרטים לנטל‬ ‫על החברה‪ ,‬ויתרום להגדלת הרווחה החברתית‪ .‬ואכן‪ ,‬ניתן לטעון כי האינטרס‬ ‫הציבורי בדבר עשייתו של ביטוח עמד בבסיס תפישתו של בית המשפט העליון‬ ‫לפיה יש למדוד את פעילות המבטחים באמות מידה מחמירות מן המקובל‪".‬‬ ‫‪ .8‬מעבר למשמעותו לפרט ולכלל החברה כפי שפורט לעיל‪ ,‬משמעותו של הביטוח חשובה עוד יותר‬ ‫כאשר מדובר באוכלוסיית בעלי המוגבלויות‪ ,‬אשר בין כה וכה מנועה פעמים רבות מהשתתפות‬ ‫בחיים הציבוריים התקינים‪ .‬דוגמא אחת לקושי המיוחד הנובע מסירוב להעניק ביטוח לבעלי‬ ‫מוגבלויות נדונה בישיבה שערכה הוועדה לפניות הציבור בכנסת בעניין סירובן של חברות‬ ‫הביטוח להעניק ביטוח רכב לנכים‪ .‬במאמר מוסגר בהקשר זה יש לציין‪ ,‬כי הביטוח הלאומי‬ ‫מחייב לבטח בביטוח מקיף את רכבו של מי שזכאי לסיוע ברכישת רכב מותאם לנכים‪.‬‬ ‫משכך‪,‬משמעותו של סירוב לבטח רכבו של נכה‪ ,‬הינה שלילת האפשרות של החזקת רכב בכלל‪.‬‬ ‫מדברי יו"ר הוועדה‪ ,‬ח"כ אורי מקלב (פרוטוקול מס' ‪ 93‬מישיבת הוועדה לפניות הציבור‪14,‬‬ ‫בפברואר ‪:)1022‬‬ ‫"אין לו ביטוח מקיף לרכב‪ .‬כלומר הרגליים שלו‪ ,‬כלי העזר שלו לא מבוטח‪ .‬כצעד‬ ‫אחראי אם אין לו ביטוח הוא לא נוהג ברכב‪ .‬הנכה לא יכול לקחת על עצמו סיכון‬ ‫ואת הפריווילגיה לנסוע ברכב ללא ביטוח בעצם‪ ,‬והרכב לא משמש אותו והוא‬ ‫מוגבל ניידות ללא רכב‪ ...‬יש רק שלוש חברות שמוכנות לבטח‪ .‬זאת אומרת‬ ‫שהחברה שלא מבטחת כן מפלה את הסקטור ולא מתייחסת אליו כפרט אלא‬ ‫כסקטור‪".‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ג‪ .‬רקע עובדתי‬ ‫המבקשים‪:‬‬ ‫‪ .4‬המבקש ‪ – 2‬ישראל אבן‪-‬זהב‪ :‬חולה פוליו‪ ,‬מוכר בביטוח לאומי כבעל ‪ 40%‬נכות בניידות‪ .‬מכהן‬ ‫כיועץ נגישות וחבר מועצה במטה מאבק הנכים בישראל‪ .‬חבר ב"שירותי בריאות כללית"‪.‬‬ ‫‪ .5‬המבקש ‪ – 2‬א‪.‬א‪ :‬מוכר כנכה על רקע נפשי בביטוח הלאומי בגין מחלת הסכיזופרניה ממנה‬ ‫הוא סובל‪ .‬חבר ב"שירותי בריאות כללית"‪.‬‬ ‫‪ .7‬המבקש ‪ – 3‬ת‪.‬ב‪ :‬מתמודד עם מחלת נפש‪ .‬מתגורר בהוסטל בראש העין ועובד במפעל נרות‪.‬‬ ‫חבר ב"מכבי שירותי בריאות"‪.‬‬ ‫‪ .4‬המבקש ‪ – 4‬ש‪.‬ש‪.‬א‪ :‬מתמודד עם סכיזופרניה‪ ,‬עצמאי‪ ,‬מקבל קצבה מהביטוח הלאומי‪ .‬חבר‬ ‫בקופת חולים "לאומית"‪.‬‬ ‫‪ .9‬המבקשת ‪ – 8‬צ‪.‬ש‪ :‬בעלת ‪ 57%‬נכות‪ ,‬המורכבים מ‪ 80%-‬נכות נפשית ומ‪ 17%-‬נכות בגין‬ ‫אסטמה ואכלזיה (קושי בבליעה)‪ .‬עובדת ברציפות כ‪ 24-‬שנה‪ .‬מלמדת רוסית והונגרית ועובדת‬ ‫בהוסטל לפגועי נפש‪ .‬חברה ב"שירותי בריאות כללית"‪.‬‬ ‫‪ .20‬המבקשת ‪ –6‬רוזה שושנה‪ :‬בעלת ‪ 54%‬נכות עקב מחלת לב‪ .‬עברה ‪ 3‬ניתוחי לב‪ .‬עקרת בית‪,‬‬ ‫מתנדבת בקופת חולים כללית‪ .‬חברה ב"שירותי בריאות כללית"‪.‬‬ ‫המשיבות‬ ‫‪ .22‬משיבה ‪ – 2‬כלל חברה לביטוח בע"מ‬ ‫‪ .21‬המשיבה ‪ ,2‬כלל חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬הינה חלק מקבוצת כלל‪ ,‬הפועלת בארץ ובעולם‪ .‬כלל‬ ‫ביטוח מציעה מגוון שירותים ומוצרים ללקוחות פרטיים ועסקיים כאחד‪ ,‬כגון‪ :‬ביטוח חיים‪,‬‬ ‫ביטוח רכב‪ ,‬ביטוח דירה‪ ,‬ביטוח תאונות אישיות‪ .‬כל אלה מציבים אותה בצמרת קבוצות‬ ‫הביטוח בישראל (תדפיס מרשם החברות על המשיבה ‪ 2‬מצ"ב כנספח א')‪ .‬כלל ביטוח מורכבת‬ ‫מחטיבת ביטוח כללי ומחטיבת ביטוח חיים‪( .‬עמוד האינטרנט הרלוונטי מאתר המשיבה מצ"ב‬ ‫כנספח ב')‬ ‫‪ .23‬משיבה ‪ – 2‬כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ‬ ‫‪ .28‬משיבה ‪ 1‬החלה לפעול ב‪ 2-‬לינואר ‪ ,1005‬בעקבות מיזוג בין חברת אריה‪ ,‬חברת בת של כלל‬ ‫ביטוח‪ ,‬לבין "כלל ביטוח"‪ ,‬המשיבה ‪( 2‬תדפיס מרשם החברות על המשיבה ‪ 1‬מצ"ב כנספח ג')‪.‬‬ ‫‪ .24‬בחודש מרץ ‪ 1005‬הושלם השינוי במבנה הארגוני בקבוצה‪ ,‬במסגרתו הועברו כל עסקי החברה‪,‬‬ ‫מלבד עסקי ביטוח הבריאות והסיעוד‪ ,‬ל"כלל ביטוח"‪ .‬במקביל הועברו עסקי ביטוח הבריאות‬ ‫והסיעוד של "כלל ביטוח" למשיבה ‪.1‬‬ ‫‪ .25‬משיבה ‪ 1‬הינה חברת בת בבעלות מלאה (‪ )99.99%‬של כלל חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬המשיבה ‪,2‬‬ ‫שהינה בבעלות מלאה (‪ )99.97%‬של כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ ("כלל החזקות") שהינה‬ ‫בשליטת אי‪.‬די‪.‬בי חברה לפיתוח בע"מ ‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ .27‬משיבה ‪ 1‬מאפשרת להרכיב סל ביטוח בריאות פרטי‪ ,‬הכולל כיסוי בריאותי מקיף לכל צורך‪,‬‬ ‫בארץ ובחו"ל‪ .‬ביטוח בריאות שכולל כיסוי עבור ניתוחים‪ ,‬מחלות קשות‪ ,‬השתלות‪ ,‬תרופות‬ ‫שאינן כלולות בסל הבריאות ‪,‬ביטוח נסיעות ‪,‬ביטוח זרים ותיירים‪ ,‬ביטוח בריאות קבוצתי‬ ‫וביטוח סיעודי‪[ .‬עמוד האינטרנט הרלוונטי מאתר המשיבה מצ"ב כנספח ד'‪:‬‬ ‫‪https://www.clalbit.co.il/article/Pages/default.aspx?ItemID=eb755dbb-756d-46be‬‬‫‪] b1f5-c859e5b1e62b‬‬ ‫‪ .24‬המשיבה ‪ 1‬מציעה הן ביטוח בריאות סיעודי פרטי וכן התקשרה עם מכבי שירותי בריאות וקופת‬ ‫חולים לאומית (המשיבות ‪ 8‬ו‪ )5-‬במתן ביטוח סיעודי קבוצתי במקום קופות אלו‪.‬‬ ‫‪ .29‬אתר האינטרנט של המשיבה ‪ 1‬הוא למעשה אותו אתר אינטרנט של המשיבה ‪" 2‬כלל ביטוח"‪.‬‬ ‫אדם המעוניין לברר אודות ביטוח סיעודי נכנס לאתר של המשיבה ‪ ,2‬אשר רק דרכו הוא מגיע‬ ‫למידע אודות ביטוח סיעודי אצל המשיבה ‪ .1‬אמנם כאשר אדם עובר לחלק אודות הביטוח‬ ‫הסיעודי באתר של המשיבה ‪ ,2‬משתנה הלוגו ללוגו של המשיבה ‪" - 1‬כלל בריאות"‪ ,‬אך האדם‬ ‫הסביר אינו רואה שוני בין שתי החברות הללו‪ ,‬אלא מסווגן כגוף אחד ואיננו יכול לדעת כי‬ ‫מדובר בישויות נפרדות‪ .‬משכך‪ ,‬גם "כלל ביטוח" מהווה משיבה בבקשה זו‪ ,‬למרות שחברת הבת‬ ‫שלה – "כלל בריאות" היא זו המספקת את הביטוח הסיעודי בפועל‪ .‬יתירה מזאת עיון בדו"ח‬ ‫השנתי האחרון של המשיבה ‪ 2‬מראה כי אין הפרדה חד משמעית בין נכסי ‪ 1‬החברות‪ ,‬כאשר‬ ‫המשיבה ‪ 2‬אף מציינת כי רוב פעילות הבריאות והסיעוד מתבצעת באמצעות המשיבה ‪ ,1‬אך אין‬ ‫הפרדה מוחלטת ביניהם‪.‬‬ ‫‪ .10‬משיבה ‪ – 3‬דקלה חברה לביטוח בע"מ‬ ‫‪ .12‬המשיבה ‪ ,3‬דקלה חברה לביטוח בע"מ [להלן – "דקלה"]‪ ,‬הינה חברה פרטית הרשומה על ‪ -‬פי‬ ‫פקודת החברות‪ ,‬ונמצאת בבעלות מור הר השקעות בע"מ‪ ,‬הנשלטת בבעלות מלאה (‪ )200%‬על‬ ‫ידי הראל חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬שנשלטת בבעלות מלאה (‪ )200%‬על ידי הראל השקעות בביטוח‬ ‫ושירותים פיננסים בע"מ (הראל השקעות) (תדפיס מרשם החברות על המשיבה ‪ 3‬מצ"ב כנספח‬ ‫ה ')‪.‬‬ ‫‪ .11‬עיסוקה העיקרי של משיבה ‪ 3‬הינו ביטוחי בריאות פרטיים וקבוצתיים‪ .‬תחום זה כולל את‬ ‫הפעילות הביטוחית של החברה בענף מחלות ואשפוז ובענף תאונות אישיות‪ ,‬לרבות בביטוחים‬ ‫בגין אובדן כושר עבודה וביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .13‬פעילות המשיבה ‪ 3‬בתחום הבריאות כוללת בין היתר את עריכת הביטוח הסיעודי לחברי‬ ‫שירותי בריאות כללית שהצטרפו ל "כללית מושלם" של שירותי בריאות כללית ומבקשים גם‬ ‫כיסוי סיעודי‪ .‬וכן מתן שירותי ביטוח סיעודי פרטי‪.‬‬ ‫עמוד האינטרנט מאתר החברה מצ"ב כנספח ו'‪:‬‬ ‫‪] http://www.dikla.co.il/?CategoryID=161&ArticleID=83&sng=1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ .18‬משיבה ‪ – 4‬מכבי שירותי בריאות‬ ‫‪ .14‬משיבה ‪ ,8‬מכבי שירותי בריאות‪ ,‬ובשמה הקודם "קופת חולים מכבי"‪ ,‬היא אחת מארבע קופות‬ ‫החולים הפועלות בישראל‪.‬‬ ‫‪ .15‬המשיבה ‪ 8‬מציעה לחבריה לבטח עצמם בביטוח סיעודי‪ ,‬באמצעות חברת "כלל בריאות"‪,‬‬ ‫המשיבה ‪ .1‬המשיבה מציינת במפורש בפוליסת הביטוח הסיעודי כי "מכבי שירותי בריאות היא‬ ‫בעלת הפוליסה" (העמודים הרלוונטיים בפוליסה מצ"ב כנספח ז')‬ ‫‪ .17‬משיבה ‪ – 8‬שירותי בריאות כללית‬ ‫‪ .14‬המשיבה ‪ ,4‬שירותי בריאות כללית‪ ,‬הינה אחת מארבע קופות החולים הפועלות בישראל‬ ‫ונחשבת לארגון הבריאות הגדול בישראל‪ ,‬הפועל במשך ‪ 200‬שנים‪ .‬היא מעניקה שירותי בריאות‬ ‫ליותר מ‪ 3.4-‬מיליון חברים‪.‬‬ ‫‪ .19‬המשיבה ‪ 4‬מציעה לחבריה לבטח עצמם בביטוח סיעודי "סיעודי מושלם פלוס"‪ ,‬באמצעות‬ ‫המשיבה ‪" ,3‬דקלה חברה לביטוח בע"מ"‪ .‬גם בתנאי פוליסת הביטוח הסיעודי מטעם המשיבה‬ ‫‪ ,4‬מצוין במפורש כי "בעל הפוליסה" הינו שירותי בריאות כללית (העמוד הרלוונטי בפוליסה‬ ‫מצ"ב כנספח ח')‪.‬‬ ‫‪ .30‬משיבה ‪ – 6‬קופת חולים לאומית‬ ‫‪ .32‬המשיבה ‪ ,5‬קופת חולים לאומית‪ ,‬גם היא אחת מארבע קופות החולים הפועלות בישראל‪.‬‬ ‫‪ .31‬המשיבה ‪ 5‬מציעה לחברים בה ביטוח סיעודי בשיתוף עם חברת "כלל בריאות חברה לביטוח‬ ‫בע"מ"‪ ,‬הלא היא המשיבה ‪.1‬‬ ‫ביטוח סיעודי – מהו?‬ ‫‪ .33‬האחריות העיקרית על הטיפול בחולה הסיעודי מוטלת על בני המשפחה של החולה‪ .‬טיפול לא‬ ‫רפואי בחולה סיעודי אינו חלק מהשירותים של קופות החולים במסגרת חוק ביטוח בריאות‬ ‫ממלכתי‪ .‬לאחר בדיקת מצבו הבריאותי של החולה‪ ,‬משרד הבריאות‪ ,‬משרד הרווחה‪ ,‬המוסד‬ ‫לביטוח לאומי וקופות החולים מעניקות סיוע חלקי בלבד‪ ,‬וחולה המעוניין בשירותים נוספים‬ ‫נאלץ לממן אותן בעצמו‪.‬‬ ‫‪ .38‬מקורות המימון האפשריים הם הכנסתו השוטפת של החולה (שכר‪ ,‬פנסיה)‪ ,‬השכרה של דירת‬ ‫המגורים‪ ,‬חסכונות‪ ,‬עזרה כספית של בני המשפחה וביטוח סיעודי פרטי‪( .‬מצ"ב חוברת הסברה‬ ‫"ביטוח סיעודי פרטי" מטעם משרד האוצר‪ ,‬אש"ל‪-‬האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען‬ ‫הזקן בישראל‪ ,‬מאיירס‪-‬ג'וינט‪-‬מכון ברוקדייל כנספח ט')‬ ‫‪ .34‬בעבר‪ ,‬הביטוח הסיעודי היה באחריות קופות החולים‪ ,‬כך שאדם שרצה לבטח עצמו בביטוח‬ ‫סיעודי עשה זאת דרך קופות החולים השונות‪ .‬עם זאת‪ ,‬לאחר חקיקת חוק בריאות ביטוח‬ ‫ממלכתי ותיקון שנעשה בו‪ ,‬אשר אסר על קופות החולים לבטח את חבריהן בביטוח סיעודי‪,‬‬ ‫עברה האחריות לביטוח הסיעודי לחברות ביטוח חיצוניות‪.‬‬ ‫‪ .35‬לאור הפרטת הביטוח הסיעודי‪ ,‬אדם שהיה מבוטח בביטוח סיעודי בקופת חולים‪ ,‬עבר‬ ‫אוטומטית להיות מבוטח בביטוח סיעודי בחברה החיצונית עימה התקשרה קופת החולים‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ואילו אדם שהיה מעוניין בביטוח סיעודי קבוצתי מכוח היותו חבר בקופת חולים‪ ,‬היה צריך‬ ‫לעבור הליך חיתום בחברת הביטוח החיצונית עימה קופת החולים שלו התקשרה‪.‬‬ ‫‪ .37‬ביטוח סיעודי נועד להעניק למבוטחים זכאות לתגמול סיעודי בגין מקרה ביטוח‪ ,‬אשר אירע‬ ‫במהלך תקופת הביטוח‪ .‬מקרה הביטוח הינו אחד או יותר משני האירועים שיפורטו להלן‪.‬‬ ‫מבחני התפקוד הנקראים ‪ )Activities of Daily Living( ADL‬הינם מבחנים המקובלים‬ ‫בעולם ובארץ על מנת לבחון יכולת תפקוד עצמאית‪ ,‬אשר נעשה בהם שימוש גם ע"י המוסד‬ ‫לביטוח לאומי על מנת להעניק קצבאות גמלת סיעוד‪ ,‬התיאור דלהלן נלקח מהסבריהן של‬ ‫המשיבות בפוליסות הביטוח הסיעודי שלהן‪:‬‬ ‫א) מצב בריאות ותפקוד ירודים של המבוטח כתוצאה ממחלה‪ ,‬תאונה או ליקוי בריאותי‪,‬‬ ‫אשר בגינו הוא אינו מסוגל לבצע בכוחות עצמו חלק מהותי (לפחות ‪ 40%‬מהפעולה)‪ ,‬של‬ ‫לפחות ‪ 3‬מתוך ‪ 5‬הפעולות הבאות‪ ,‬או לפחות ‪ 1‬מתוך ‪ 5‬פעולות‪ ,‬כאשר אחת מהן היא אי‬ ‫שליטה בסוגרים‪:‬‬ ‫‪ .2‬לקום ולשכב – יכולתו העצמאית של המבוטח לעבור ממצב שכיבה לישיבה ו‪/‬או‬ ‫לקום מכסא‪ ,‬כולל ביצוע פעולה זו מכסא גלגלים ו‪/‬או ממיטה‪.‬‬ ‫‪ .1‬להתלבש ולהתפשט – יכולתו העצמאית של המבוטח ללבוש ו‪/‬או לפשוט פריטי לבוש‬ ‫מכל סוג ובכלל זה לחבר ו‪/‬או להרכיב חגורה רפואית ו‪/‬או גפה מלאכותית‪.‬‬ ‫‪ .3‬להתרחץ – יכולתו העצמאית של המבוטח להתרחץ באמבטיה‪ ,‬להתקלח במקלחת או‬ ‫בכל דרך מקובלת‪ ,‬כולל פעולת הכניסה והיציאה לאמבטיה או למקלחת‪.‬‬ ‫‪ .8‬לאכול ולשתות – יכולתו העצמאית של המבוטח להזין את גופו בכל שרך או אמצעי‬ ‫(כולל שתייה‪ ,‬ולא אכילה‪ ,‬בעזרת קש)‪ ,‬לאחר שהמזון הוכן עבורו והוגש לו‪.‬‬ ‫‪ .4‬לשלוט על סוגרים – יכולתו העצמאית של המבוטח לשלוט על פעולת המעיים ו‪/‬או‬ ‫על פעולת השתן‪ .‬אי שליטה על אחת מפעולות אלה‪ ,‬אשר משמעה למשל שימוש‬ ‫בסטומה או בקטטר בשלפוחית השתן או שימוש קבוע בחיתולים או בסופגנים‬ ‫למיניהם‪ ,‬ייחשבו כאי שליטה על הסוגרים‪.‬‬ ‫‪ .5‬ניידות – יכולתו העצמאית של המבוטח לנוע ממקום למקום‪ .‬ביצוע פעולה זו באופן‬ ‫עצמאי וללא עזרת הזולת‪ ,‬תוך העזרות בקביים ו‪/‬או במקל ו‪/‬או בהליכון ו‪/‬או‬ ‫באביזר אחר כולל מכני או מוטורי או אלקטרוני שאינו כסא גלגלים‪ ,‬לא תיחשב‬ ‫כפגיעה ביכולתו העצמאית של המבוטח לנוע‪ .‬אולם ריתוק למיטה או לכסא גלגלים‪,‬‬ ‫ייחשב כאי יכולתו של המוטב לנוע‪ ,‬גם אם הייתה למבוטח היכולת להניע את כסא‬ ‫הגלגלים באורח עצמאי‪.‬‬ ‫ב) מצב בריאות ותפקוד ירודים של המבוטח עקב "תשישות נפש" שנקבעה על ידי רופא‬ ‫מומחה בתחום‪ .‬לעניין זה‪" ,‬תשישות נפש" – פגיעה בפעילותו הקוגניטיבית של המבוטח‬ ‫וירידה ביכולתו האינטלקטואלית‪ ,‬הכוללת ליקוי בתובנה ובשיפוט‪ ,‬ירידה בזיכרון לטווח‬ ‫ארוך ו‪/‬או קצר וחוסר התמצאות במקום ובזמן הדורשים השגחה במרבית שעות היממה‬ ‫על פי קביעת רופא מומחה בתחום‪ ,‬שסיבתה מצב בריאותי כגון‪ :‬אלצהיימר או צורות‬ ‫דמנטיות שונות‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫[מצ"ב העמודים הרלוונטיים מפוליסות הביטוח הסיעודי של קופות החולים מטעם‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬כנספח י' )‬ ‫‪ .34‬ביטוח סיעודי קבוצתי‬ ‫ביטוח סיעודי קבוצתי הינו ביטוח המוצע לעובדים מטעם מקום עבודתם‪ ,‬חברים בארגונים‬ ‫שונים‪ ,‬ובענייננו‪ -‬לחברי קופות החולים‪ .‬כל אחת מהמשיבות ‪ 5-8‬התקשרה עם אחת המשיבות‬ ‫‪ ,3-2‬על מנת שזו תציע לחבריה ביטוח סיעודי‪ ,‬בתנאים זהים לכל החברים‪ .‬ישנם מספר יתרונות‬ ‫לביטוח הסיעודי הקבוצתי על פני הביטוח הסיעודי הפרטי‪:‬‬ ‫א‪ .‬חברות הביטוח מצרפות את חברי קופות החולים ללא הצהרות בריאות או בדיקות‬ ‫רפואיות‪ ,‬אלא לכל היותר מחייבות אותם להשיב על מספר שאלות מצומצם ביותר (אלא‬ ‫אם מתגלה כי אחד החברים מתמודד עם מחלה מסוימת‪ ,‬ואז יידרש ממנו לעבור הליך‬ ‫חיתום ארך יותר)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מחיר הביטוח הסיעודי הקבוצתי זול יותר מביטוח פרטי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬במידה שתקופת הביטוח הסיעודי הקבוצתי מסתיימת‪ ,‬חברות הביטוח מחויבות לאפשר‬ ‫למבוטחים להמשיך להיות מבוטחים באותה חברה‪ ,‬בתנאים של מבוטח פרטי‪ ,‬ללא צורך‬ ‫בהליך חיתום נוסף‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עילות התביעה האישית‬ ‫המבקש ‪ – 2‬ישראל אבן‪-‬זהב‬ ‫‪ .39‬המבקש ‪ ,2‬ישראל אבן‪-‬זהב‪ ,‬בן ‪[ 54‬להלן – ישראל ו‪/‬או המבקש ‪]2‬‬ ‫‪ .80‬ישראל נכה פוליו משנת ‪.'40‬‬ ‫‪ .82‬ישראל משמש כיועץ נגישות וחבר מועצה במטה למאבק הנכים בישראל‪ .‬בעבר השתתף‬ ‫באולימפיאדות נכים ואף זכה בשלוש מדליות זהב‪ ,‬כסף וארד‪ .‬נשוי לנאורה‪ ,‬שגם חולת פוליו‪.‬‬ ‫‪ .81‬הוא מוכר בביטוח לאומי כבעל ‪ 40%‬נכות בניידות‪.‬‬ ‫‪ .82‬יוער‪ ,‬כי לפי הגדרות הביטוח הלאומי‪ 40% ,‬נכות בניידות היא נכות ברגל אחת‪ ,‬המאפשרת‬ ‫ניידות יחסית חופשית בעזרת קביים או בעזרת עזר ניידות אחר‪ ,‬ולא מדובר בנכות המצריכה‬ ‫בהכרח שימוש בכסא גלגלים בכל רגע נתון‪ .‬כך המבקש אינו מרותק לכסא גלגלים‪ ,‬אלא‬ ‫מתנייד בעזרת עזר ניידות המוצמד לרגלו‪.‬‬ ‫‪ .81‬עוד לפני שנים רבות‪ ,‬טרם הפרטת הביטוח הסיעודי‪ ,‬ביקש לעשות ביטוח סיעודי בקופת חולים‬ ‫"כללית"‪ ,‬אך זו סירבה בתואנה כי מצבו כבר נחשב לסיעודי‪.‬‬ ‫‪ .83‬לפני מספר חודשים‪ ,‬ביום ‪ ,5.20.1022‬ניסה ישראל שוב את מזלו מול חברת הביטוח "דקלה"‪,‬‬ ‫המשיבה ‪ ,3‬כאשר ביקש לבטח עצמו דרכה בביטוח הסיעודי הקבוצתי‪ ,‬נוכח היותו חבר‬ ‫בשירותי בריאות כללית‪ .‬בתחילה‪ ,‬נציגת השירות‪ ,‬בחורה בשם שירלי‪ ,‬הציעה לישראל הצעה‬ ‫לביטוח סיעודי למספר שנים‪ ,‬אך כאשר שמעה שהוא מוכר כבעל ‪ 40%‬נכות בניידות כתוצאה‬ ‫מפוליו‪ ,‬מסרה שתברר בחיתום ותחזור אליו‪ .‬לאחר חצי שעה‪ ,‬נציגת השירות חזרה למבקש‬ ‫ומסרה כי הם לא מוכנים לבטח אדם עם ‪ 40%‬נכות בניידות‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪ .88‬ביום ‪ 30.2.1021‬פנה המבקש גם לחברות ביטוח אחרות‪ -‬מגדל‪ ,‬הראל וכלל‪ ,‬בבקשה דומה‪ ,‬אך‬ ‫הללו אפילו לא הועילו בטובן לחזור אליו על מנת לקבל פרטים אודותיו ולבחון את בקשתו‪.‬‬ ‫‪ .84‬יודגש‪ ,‬כי כאשר המבקש ביקש תשובות בכתב מחברות הביטוח השונות אליהן פנה‪ ,‬ובפרט‬ ‫מ"דקלה"‪ ,‬המשיבה ‪ ,3‬לא זכה להתייחסות‪.‬‬ ‫‪ .85‬מסתבר כי מדובר על שיטה של המשיבה ‪ 3‬הן בביטוח הסיעודי הקבוצתי והן בביטוח הסיעודי‬ ‫הפרטי שכן ביום ‪ 10.3.1021‬פנה המבקש ל"דקלה" בשנית‪ ,‬אך הפעם בשביל לברר אודות ביטוח‬ ‫סיעודי פרטי‪ ,‬ולא קבוצתי במסגרת קופת החולים‪ .‬אך גם במקרה זה זכה המבקש לתשובה‬ ‫שלילית באופן מיידי‪ .‬מיד לאחר שסיפר המבקש לנציג השירות‪ ,‬נאור‪ ,‬כי הוא בעל ‪ 40%‬נכות‬ ‫בניידות‪ ,‬נאמר לו כי דקלה אינה מבטחת אנשים באחוזי נכות גבוהים שכאלה‪ ,‬אלא מקסימום‬ ‫עד ‪ 30%‬נכות‪ .‬המבקש ביקש מנציג השירות לבדוק את הנושא בשנית‪ ,‬אך נענה כי אין מה‬ ‫לבדוק שוב‪ ,‬משום שהוא יודע בוודאות כי דקלה לא תבטח אותו‪.‬‬ ‫‪ .87‬יודגש‪ ,‬כי לפי פוליסת הביטוח הסיעודי של המשיבה ‪ 3‬לחברי המשיבה ‪ ,4‬שימוש בעזר ניידות‬ ‫אינו נחשב לפגיעה ביכולתו העצמאית של המבוטח לנוע‪ ,‬משכך תמוה סירובה המוחלט והמיידי‬ ‫של המשיבה ‪:3‬‬ ‫"ניידות‪ :‬יכולתו העצמאית של מבוטח לנוע ממקום למקום‪ .‬ביצוע פעולה זו‬ ‫באופן עצמאי וללא עזרת הזולת‪ .‬העזרות בקביים ו‪/‬או במקל ו‪/‬או בהליכון‬ ‫ו‪/‬או באביזר אחר כולל מכני או מוטורי או אלקטרוני‪ ,‬לא תחשב לפגיעה‬ ‫ביכולתו העצמאית של מבוטח לנוע" [סעיף ‪ .3.2.5‬בפוליסה המצ"ב כנספח‬ ‫יא']‬ ‫‪ .84‬יש להבהיר‪ ,‬כפי שמתואר לעיל‪ ,‬המבקש ‪ 2‬מנהל אורח חיים עמוס ביותר‪ .‬מתוקף תפקידו‪ ,‬הוא‬ ‫מופיע בועדות בכנסת ובמכון התקנים ופעיל בהליכי נגישות לנכים‪ .‬כך שכלל לא ניתן לטעון כי‬ ‫אחוזי הנכות הגבוהים גורמים לו להיות במצב סיעודי כבר כיום‪.‬‬ ‫‪ .89‬סירובן של חברות הביטוח לבטח את המבקש בביטוח סיעודי מתעלמת ממצבו הספציפי של‬ ‫המבקש‪ .‬אמנם ייתכן כי אדם אחר בעל ‪ 40%‬נכות בניידות אכן היה נחשב כמעט במצב סיעודי‪,‬‬ ‫אך אין זה מצבו של המבקש‪ .‬על חברות הביטוח לבחון את מצבו הרפואי הספציפי של המועמד‬ ‫לביטוח ולבסס את סירובן על בסיס נתוניו הרפואיים האישיים‪ .‬שכן לפי סעיף ‪29‬לה(א) על‬ ‫הסירוב להיות "מבוסס על נתונים אקטואריים‪ ,‬נתונים סטטיסטיים‪ ,‬מידע רפואי‪ ,‬או מידע‬ ‫אחר‪ ,‬שהם אמינים ורלוונטים להערכת הסיכון הביטוחי המסוים"‪ .‬הסיפא המודגשת מלמדת‬ ‫כי לא די בבדיקת הנתונים אודות קבוצת האנשים בעלי ‪ 40%‬נכות בניידות‪ ,‬אלא יש לבדוק את‬ ‫נתוניו האישיים של המבקש עצמו‪.‬‬ ‫‪ .40‬יתרה מזאת‪ ,‬כלל לא ברור מדוע המשיבה ‪ 3‬לא הואילה בטובה לבטח את המבקש בביטוח‬ ‫סיעודי‪ ,‬תוך החרגה של מחלת הפוליו עימה הוא מתמודד‪ .‬קרי‪ ,‬כי במידה ומחלת הפוליו היא‬ ‫הגורמת לו לסיעודיות הדבר לא יכוסה‪.‬‬ ‫‪ .42‬יודגש‪ ,‬כי לא מדובר בהמלצה למשיבות לבצע החרגות של מחלות והפרעות מראש‪ ,‬אך בפועל‪,‬‬ ‫ידוע כי כך פועלות המשיבות‪ .‬משכך‪ ,‬במידה שהמשיבות מחריגות‪ ,‬מדוע הן מסרבות לקבל‬ ‫מועמדים בשל מוגבלות מסוימת‪.‬‬ ‫‪ .41‬הסירוב המיידי והגורף לבטח‪ ,‬מעיד על חוסר תום לב של המשיבה‪ ,‬בכך שהיא לא באמת בחנה‬ ‫את מצבו האישי של המבקש‪ ,‬שהרי אז הייתה מגלה שאין סיבה ממשית לסרב לקבלו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ .43‬מעבר לכך‪ ,‬סירובה של "דקלה" לתת למבקש תשובה שלילית בכתב מהווה הפרה של החובה‬ ‫המוטלת עליה מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות‪ ,‬שהרי סעיף ‪29‬לה(ז) מחייב את‬ ‫החברה המבטחת‪ ,‬המסרבת לבטח אדם‪ ,‬למסור לו "הודעה מנומקת בכתב עם תמצית בסיס‬ ‫הנתונים‪ ,‬אם המבטח התבסס עליהם במתן ההחלטה‪ ,‬וכן תמצית המידע שעליהם‬ ‫התבסס‪."...‬‬ ‫‪ .48‬כמו‪-‬כן‪ ,‬המשיבה ‪ 3‬לא טרחה לידע את המבקש ‪ 2‬בדבר זכותו לערער על סירובה לבטחו‪ ,‬כפי‬ ‫שמוטל עליה מכוח סעיף לה(ז)(‪ )1‬לחוק השוויון‪.‬‬ ‫‪ .44‬כך נוצר מצב אבסורדי‪ ,‬בו אדם פעיל‪ ,‬אשר אינו נותן למוגבלותו להפריע לו בניהול חיים‬ ‫מלאים‪ ,‬נותר ללא אפשרות להבטיח את עתידו באמצעות ביטוח סיעודי‪ ,‬ככל אדם אחר‪ ,‬ללא כל‬ ‫הצדקה‪ .‬ודו"ק ישראל קם ושוכב בכוחות עצמו‪ ,‬מתלבש ומתפשט בכוחות עצמו‪ ,‬מתרחץ‬ ‫בכוחות עצמו‪ ,‬אוכל ושותה בכוחות עצמו ושולט על סוגריו‪.‬‬ ‫‪ .45‬אין ולא יכולה להיות סיבה לדחיית קבלתו של ישראל לביטוח סיעודי מעבר לאפלייתו בשל‬ ‫היותו בעל מוגבלות וזאת בשל דעה קדומה שאיננה מבוססת במציאות לגבי יכולותיו‬ ‫האמיתיות של ישראל‪ .‬זהו מהותו של חוסר שוויון ושל אפליה על בסיס דעה קדומה הא ותו‬ ‫לא‪.‬‬ ‫‪ .47‬סירובה של המשיבה ‪ 3‬גרמה למבקש ‪ 2‬לתחושות שליליות של עלבון‪ ,‬תסכול וכעס‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫המבקש חש כי כבודו וזכותו לשוויון נפגעו‪ ,‬שכן המשיבה ‪ 3‬אפילו לא העבירה אותו הליך חיתום‬ ‫כלשהו‪ ,‬אלא סירבה באופן מיידי ומוחלט‪.‬‬ ‫המבקש ‪ – 2‬א‪.‬א‬ ‫‪ .44‬המבקש ‪ ,1‬א‪.‬א‪ ,‬בן ‪ ,88‬מתמודד עם מחלת הסכיזופרניה [להלן – א‪.‬א ו‪/‬או המבקש ‪.]2‬‬ ‫‪ .49‬המבקש מוכר כנכה על רקע נפשי בביטוח הלאומי‪.‬‬ ‫‪ .50‬המבקש אינו עובד‪ .‬הוא הולך פעמיים‪-‬שלוש בשבוע למועדון תעסוקתי‪.‬‬ ‫‪ .52‬יודגש‪ ,‬כי המבקש אינו מוגבל בביצוע אף אחת מששת הפעולות‪ ,‬אשר נבחנות על מנת לקבוע‬ ‫מצב סיעודי‪ .‬המבקש יכול לקום ולשכב‪ ,‬להתלבש ולהתפשט‪ ,‬לאכול ולשתות‪ ,‬להתקלח‪ ,‬לשלוט‬ ‫על הסוגרים ולהתנייד‪ ,‬והכל בכוחות עצמו‪.‬‬ ‫‪ .51‬המבקש חבר בקופת חולים "כללית"‪ .‬בשנת ‪ '94‬הצטרף לביטוח סיעודי מושלם‪.‬‬ ‫‪ .53‬עם הפרטת הביטוח הסיעודי‪ ,‬הועבר ביטוחו של המבקש‪ ,‬אוטומטית‪ ,‬לידי "דקלה חברה‬ ‫לביטוח בע"מ"‪ ,‬המשיבה ‪.3‬‬ ‫‪ .58‬בדיווח השנתי למבוטח‪ ,‬אשר נשלח ביוני ‪ ,1020‬נכתב מפורשות כי אין החרגות למבוטח בגין‬ ‫מצב רפואי קודם (מצ"ב כנספח יב') וכי לא‪.‬א ביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .54‬עם זאת‪ ,‬אמו של המבקש‪ ,‬אשר חברה בהנהלה של עמותת עוצמה – פורום ארצי של משפחות‬ ‫נפגעי נפש‪ ,‬שמעה ממשפחות אחרות של נפגעי נפש‪ ,‬כי חברות הביטוח אינן מבטחות בביטוח‬ ‫סיעודי אנשים בעלי נכות נפשית‪.‬‬ ‫‪ .55‬לפיכך‪ ,‬ביום ‪ 29.7.1020‬פנתה אמו של המבקש למשיבה בניסיון לברר מה הסטאטוס של בנה‬ ‫לגבי הביטוח הסיעודי‪ ,‬על מנת לוודא שאינם משלמים לחינם במשך ‪ 21‬שנים עבור הביטוח‬ ‫‪12‬‬ ‫הסיעודי‪ ,‬כאשר תוקף הבטוח כלפי בנה מוטל בספק‪ .‬וכדי לוודא כי במידה וחלילה יהפוך א‪.‬א‬ ‫לסיעודי יכסה הביטוח את מצבו (מכתבה מצ"ב כנספח יג')‬ ‫‪ .57‬ביום ‪ 23.9.1020‬השיבה המשיבה ‪ 3‬לפניית המבקש ‪ ,1‬וביקשה מהמבקש ‪ 1‬להמציא לה מסמך‬ ‫רפואי הכולל את תאריכי גילוי המחלה וכן את פרוטוקול הביטוח הלאומי שדן במצבו (מכתב‬ ‫המשיבה ‪ 3‬מצ"ב כנספח יד)‬ ‫‪ .54‬אמו של המבקש ‪ 1‬שלחה מיד את המסמכים (מצ"ב כנספח טו')‪ ,‬אך למרות זאת‪ ,‬ביום‬ ‫‪ 28.22.20‬קיבל המבקש ‪ 1‬מהמשיבה ‪ 3‬שני מכתבים הסותרים זה את זה‪:‬‬ ‫‪ .59‬גב' קרן דוד ממחלקת החיתום של המשיבה ביקשה מאמו של המבקש לשלוח דו"ח אשפוז‬ ‫וסיכום מידע רפואי הכולל תאריכי גילוי (אשר נשלח למשיבה ‪ 3‬כבר בספטמבר)‪ ,‬על מנת‬ ‫שיבדקו את הפנייה‪ ,‬בעוד שגב' מירית עובדיה‪ ,‬מאותה מחלקת חיתום ובאותו היום ממש‪,‬‬ ‫שלחה למבקש הודעה מפורשת כי אין באפשרות המשיבה לאשר את הצטרפותו לביטוח‬ ‫הסיעודי בשל מצבו הרפואי‪( .‬שני המכתבים מיום ‪ 28.22.1020‬מצ"ב כנספח טז')‬ ‫‪ .70‬העובדה שנשלחו שני מכתבים שונים באותו היום מעוררת פליאה‪ ,‬הייתכן שמחד‪ ,‬מבקשים‬ ‫שהמבקש ימציא למשיבה מסמכים נוספים על מנת שזו תבדוק את הפניה‪ ,‬ומאידך‪ ,‬כבר‬ ‫שולחים למבקש תשובה שלילית לגבי ביטוחו בביטוח הסיעודי?!‬ ‫‪ .72‬במכתב הסירוב כתבה נציגת המשיבה כי‬ ‫"צר לנו להודיעך בזאת כי אין באפשרותינו לאשר הצטרפותך בפוליסת הסיעודי‬ ‫הקבוצתית לעמיתי "כללית מושלם" בשל מצבך הרפואי‪".‬‬ ‫‪ .71‬הא ותו לא‪ .‬המשיבה לא ביססה את דבריה על נתונים אקטואריים‪ ,‬סטטיסטיים או על מידע‬ ‫רפואי שקשור למצבו הספציפי של המבקש‪ .‬ההודעה אינה מנומקת ואינה מכילה את תמצית‬ ‫הנתונים או המידע עליו התבססה המשיבה וכן‪ ,‬לא מפרטת את זכויותיו של המבקש בעניין נטל‬ ‫הראיה והזכות לפנות למפקח על הביטוח או לערכאות משפטיות‪.‬‬ ‫‪ .73‬יתרה מזאת‪ ,‬אמו של המבקש כלל לא ביקשה לצרפו לביטוח‪ ,‬שהרי הוא צורף לביטוח‬ ‫אוטומטית‪ ,‬מאחר שהיה מבוטח לפני כן בביטוח הסיעודי ב"כללית"‬ ‫‪ .78‬לא זו אף זו‪ ,‬הכיצד המשיבה גבתה את כספי הביטוח מהמבקש מבלי שיש לביטוחו כל תוקף?‬ ‫‪ .74‬נדמה כאילו טרטורו של המבקש ‪ 1‬לא הספיק למשיבה ‪ 3‬על מנת להחליט בעניינו‪ ,‬שכן ביום‬ ‫‪ 27.22.1020‬נשלח למבקש ‪ 1‬מכתב נוסף מהמשיבה ‪ ,3‬בו כתבה כי "בימים אלה התקבל‬ ‫במשרדנו מידע בדבר מצב בריאותך שייתכן והינו אף קודם למועד הצטרפותך‬ ‫לפוליסה‪/‬פוליסות בחברתנו"‪ ,‬וביקשה מהמבקש ‪ 1‬לשלוח את פרוטוקול הביטוח הלאומי שדן‬ ‫במצבו‪ ,‬על אף שאמו של המבקש שלחה מסמך זה יחד עם יתר המסמכים שהתבקשו עוד בחודש‬ ‫ספטמבר‪( .‬המכתב מצ"ב כנספח יז')‬ ‫‪ .75‬ביולי ‪ 1022‬פנתה נציגה מארגון "בזכות" במכתב למשיבה‪ ,‬אשר פירט את ליקוייה של המשיבה‪,‬‬ ‫הן בסירובה לבטח את המבקש‪ ,‬הן בהעדר הנימוקים הדרושים לכך בחוק והן נוכח העובדה כי‬ ‫המשיבה המשיכה לגבות מהמבקש תשלום עבור הביטוח הסיעודי שהוחלט שהוא כלל אינו‬ ‫זכאי לו (המכתב מצ"ב כנספח יח')‪.‬‬ ‫‪ .77‬בסופו של יום‪ ,‬המשיבה עמדה בסירובה לבטח את המבקש והחליטה באופן גס רוח להחזיר לו‬ ‫את התשלום עבור ‪ 21‬השנים בהם שילם עבור הביטוח הסיעודי‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪ .74‬עם זאת‪ ,‬החזר התשלום אינו פותר את התנהלותה הלקויה של המשיבה‪ ,‬אשר מחליטה לסנן‬ ‫אנשים מהביטוח הסיעודי‪ ,‬אשר צורפו אליה נוכח הפרטת הביטוח הסיעודי‪ ,‬חרף החובה‬ ‫שהוטלה עליה להמשיך ולבטח את אותם מבוטחים שעברו אליה אוטומטית מקופת חולים‬ ‫כללית‪ .‬כלל לא ברור מדוע המשיבה אינה מסכימה להמשיך לבטח את המבקש וחברים‬ ‫מוגבלים נוספים בביטוח סיעודי‪ ,‬לפחות תוך החרגה של המוגבלות ממנה הם סובלים‪.‬‬ ‫‪ .79‬בנוסף לכך‪ ,‬לא למותר לציין‪ ,‬כי ההחזר הכספי אינו מרפא את העובדה כי המשיבה עודנה‬ ‫מסרבת לבטח את המבקש‪ ,‬מבלי לנמק את סירובה ומבלי לבססו על נתוניו האישיים של‬ ‫המבקש‪ ,‬כנדרש בחוק‪ .‬וכך נותר המבקש ללא ביטוח סיעודי‪ ,‬אשר נועד להעניק לו ולמשפחתו‬ ‫ביטחון כלכלי‪ ,‬כמו לכל אדם אחר‪ ,‬במידה שחס וחלילה יגיע למצב סיעודי בעתיד‪.‬‬ ‫‪ .40‬הוצאת המבקש מהביטוח הקבוצתי הסיעודי גרמה לו לרגשות שליליים של עלבון‪ ,‬תסכול‬ ‫וכעס‪ ,‬על כך שמפלים אותו לרעה‪ ,‬רק נוכח התמודדותו עם מחלת נפש‪.‬‬ ‫המבקש ‪ – 3‬ת‪.‬ב‬ ‫‪ .42‬המבקש ‪ ,3‬ת‪.‬ב‪ ,‬בן ‪[ 38‬להלן – ת‪.‬ב ו‪/‬או המבקש ‪.]3‬‬ ‫‪ .41‬ת‪.‬ב הינו בעל פיגור שכלי ומתמודד עם‪( OCD-‬הפרעה טורדנית כפייתית) הוא מטופל על ידי‬ ‫פסיכיאטרית ולוקח תרופות קבועות‪.‬‬ ‫‪ .43‬ת‪.‬ב מתפקד לבד‪ .‬הוא מתגורר בהוסטל "בית יהושע" בראש העין ועובד ארבע שעות ביום‬ ‫במפעל נרות בראש העין‪ .‬ת‪.‬ב מרוויח ‪ ₪ 700‬בחודש מעבודתו‪ ,‬יחד עם קצבה בסך ‪₪ 1,000‬‬ ‫מהביטוח הלאומי‪.‬‬ ‫‪ .48‬ת‪.‬ב חבר ב"מכבי שירותי בריאות"‪ ,‬המשיבה ‪.8‬‬ ‫‪ .44‬אמו של ת‪.‬ב‪ ,‬י‪.‬ב‪ ,‬פנתה ל"מכבי שירותי בריאות" על מנת לברר בנוגע לביטוח סיעודי עבור בנה‬ ‫ת‪.‬ב‪ .‬ב"מכבי" הסבירו לי‪.‬ב כי חברת הביטוח "כלל בריאות"‪ ,‬המשיבה ‪ ,1‬אשר אחראית על‬ ‫הביטוחים של החברים בקופה‪ ,‬לא תסכים לבטח את בנה‪ ,‬משום שלא כדאי לה לבטח אנשים‬ ‫כמוהו בביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .45‬אמו של ת‪.‬ב לא ויתרה ופנתה בעצמה לחברת "כלל" בבקשה לבטח את בנה בביטוח סיעודי‪ .‬אך‬ ‫הסתבר לה שהנציג בקופת חולים "מכבי" לא טעה ‪ -‬ברגע שנציג המשיבה ‪ 1‬שמע כי ת‪.‬ב סובל‬ ‫ממחלת נפש‪ ,‬הוא מייד הודיע לאמו על הסירוב לבטחו‪ ,‬בנימוק כי החברה אינה מבטחת אנשים‬ ‫עם מוגבלות נפשית‪.‬‬ ‫‪ .47‬יודגש‪ ,‬כי אמו של המבקש לא התבקשה להמציא למשיבה ‪ ,1‬כל מסמך רפואי המעיד על מצבו‬ ‫הרפואי של ת‪.‬ב ועל תפקודו היומיומי‪ .‬כלומר‪ ,‬הסירוב לבטחו לא התבסס על מצבו הספציפי של‬ ‫ת‪.‬ב‪ ,‬כפי שחברות הביטוח מחויבות מכוח חוק השוויון‪ ,‬אלא רק על העובדה המכלילה כי הוא‬ ‫סובל ממחלת נפש‪.‬‬ ‫‪ .44‬מעבר לכך‪ ,‬המשיבה ‪ 1‬אפילו לא הציעה לבטח את ת‪.‬ב בביטוח סיעודי‪ ,‬תוך החרגה של מצב‬ ‫סיעודי הנובע ממחלת הנפש ממנה הוא סובל‪.‬‬ ‫‪ .49‬לא זו אף זו‪ ,‬המשיבה לא יידעה את אמו של המבקש בדבר זכותו לערער על הסירוב לבטחו‪.‬‬ ‫ובכך הפרה אף חובה זו המוטלת עליה מכוח חוק השוויון‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪ .90‬אמו של ת‪.‬ב לא ויתרה‪ ,‬וביקשה לנסות בשנית לבטחו בביטוח סיעודי‪ .‬היא פנתה שוב למשיבה ‪1‬‬ ‫וזו שלחה לה שאלון רפואי למלא (העתק מהשאלון הרפואי המלא מצ"ב כנספח יט')‪ .‬ביום‬ ‫‪ ,24.3.1021‬לאחר שאמו של ת‪.‬ב שלחה את השאלון הרפואי המלא למשיבה ‪ ,1‬בצירוף מכתב‬ ‫רפואי מהרופאה של ת‪.‬ב (המכתב מצ"ב כנספח כ')‪ ,‬קיבלה תשובה הדוחה את קבלתו של ת‪.‬ב‬ ‫לביטוח הקבוצתי הסיעודי של "מכבי סיעודי"‪ ,‬מטעם המשיבה ‪( 1‬המכתב מצ"ב כנספח כא')‬ ‫‪ .92‬סיבת הדחייה המתוארת במכתב הינה "פיגור שכלי עם הפרעות התנהגות"‪ .‬עוד צוין במכתב‬ ‫הדחייה כי "ההחלטה מבוססת על נוהלי החיתום‪ ,‬המבוססים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על נתונים‬ ‫אקטואריים‪ ,‬סטטיסטיים ורפואיים‪ ".‬עם זאת‪ ,‬כמובן שלא פורטו במכתב מהם אותם נתונים‬ ‫עליהם התבססה הדחייה‪ ,‬כפי שהחוק קובע שצריך לפרט במכתב דחייה של מועמד לביטוח‪.‬‬ ‫‪ .91‬יודגש‪ ,‬כי ת‪.‬ב בחור חזק מבחינה פיזית‪ ,‬והעובדה שהוא סובל ממחלת נפש אינה משפיעה על‬ ‫חוסנו הפיזי‪ .‬ת‪.‬ב מסוגל לבצע את ‪ 5‬הפעולות‪ ,‬בעזרתם מגדירים מצב סיעודי – הוא מסוגל‬ ‫לקום ולשכב‪ ,‬להתלבש ולהתפשט‪ ,‬להתקלח‪ ,‬לאכול ולשתות‪ ,‬לשלוט על הסוגרים ולהתנייד‪,‬‬ ‫והכל בכוחות עצמו‪ .‬החשש שחס וחלילה יגיע בעתיד למצב סיעודי אינו קשור למחלת הנפש‬ ‫ממנה הוא סובל‪ ,‬אלא הוא החשש המצוי בכל אדם‪ ,‬בעודו חושב על עצמו בגילאים מבוגרים‪.‬‬ ‫‪ .93‬כלל לא ברור מדוע המשיבה ‪ 1‬לא הואילה בטובה לכל הפחות לבטח את ת‪.‬ב בביטוח סיעודי‪,‬‬ ‫תוך החרגה של הבעיה הנפשית עימה הוא מתמודד‪ ,‬במידה שיש צורך בהחרגה‪.‬‬ ‫‪ .98‬חשוב לציין‪ ,‬כי דווקא אנשים כמו ת‪.‬ב‪ ,‬אשר בדרך כלל לא נישאים עקב מצבם הנפשי‪ ,‬במידה‬ ‫שחס וחלילה יגיעו למצב סיעודי בגיל מבוגר‪ ,‬עלולים למצוא את עצמם לבד‪ ,‬ללא תמיכה‬ ‫משפחתית וכלכלית (שכן הוריהם כבר לא יהיו בחיים)‪ .‬דווקא אנשים אלו זקוקים לעוגן בצורת‬ ‫הביטוח הסיעודי‪ ,‬שיבטיח להם לכל הפחות גב כלכלי במקרים אלו‪.‬‬ ‫‪ .94‬המבקש ‪ 3‬חש תסכול‪ ,‬עלבון וכעס על כך שהמשיבות ‪ 1-2‬מסרבות לבטחו‪ ,‬שכן כאמור לעיל‪ ,‬אין‬ ‫לכך הצדקה או נימוק משכנע‪ .‬כמו כן‪ ,‬חש המבקש פגיעה בכבודו ובזכותו לשוויון‪ ,‬שכן נמנעה‬ ‫ממנו האפשרות להיות מבוטח‪ ,‬ככל אדם אחר‪.‬‬ ‫המבקש ‪ – 4‬ש‪.‬ש‪.‬א‬ ‫‪ .95‬המבקש ‪ ,8‬ש‪.‬ש‪.‬א‪ ,‬בן ‪ ,38‬סובל מסכיזופרניה [להלן – ש‪.‬ש‪.‬או‪/‬או המבקש ‪.]4‬‬ ‫‪ .97‬המבקש ‪ 8‬עצמאי‪ ,‬שוכר דירה בעצמו‪ .‬חי על קצבה מביטוח לאומי ועובד בעבודות מזדמנות‪.‬‬ ‫‪ .94‬המבקש חבר ב"לאומית שירותי בריאות"‪ ,‬הלא היא המשיבה ‪.5‬‬ ‫‪ .99‬אמו של המבקש‪ ,‬גב' ס‪.‬א‪ ,‬ביקשה לבטח את בנה בביטוח סיעודי באמצעות "כלל בריאות חברה‬ ‫לביטוח בע"מ"‪ ,‬המשיבה ‪ ,1‬המבטחת את החברים בקופת חולים לאומית‪.‬‬ ‫‪ .200‬נציג שירות של המשיבה ‪ 1‬ביקש מגב' אליהו למלא שאלון רפואי בטלפון‪ ,‬מבלי לדרוש ממנה‬ ‫להמציא למשיבה אף מסמך רפואי אודות המבקש‪.‬‬ ‫‪ .202‬המשיבה ביטחה את המבקש ‪ 8‬בביטוח סיעודי ואף חייבה אותו בתשלום חודשי אחד עבור‬ ‫הביטוח‪ .‬אך להפתעת המבקש‪ ,‬ביום ‪ 3.20.1022‬הודיעה לו המשיבה ‪ 1‬על דחייתו מהביטוח‬ ‫הסיעודי (המכתב מצ"ב כנספח כב' לבקשה)‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪ .201‬במכתב המשיבה‪ ,‬צוינה סיבת הדחייה "מחלת נפש פעילה"‪ .‬עם זאת‪ ,‬הדחייה לא התבססה על‬ ‫מצבו הרפואי הספציפי של המבקש‪ ,‬שכן‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬הוא לא התבקש להמציא כל מסמך רפואי‬ ‫אודותיו‪.‬‬ ‫‪ .203‬עוד נכתב במכתב הביטול כי "ההחלטה מבוססת על נוהלי החיתום המבוססים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על‬ ‫נתונים אקטואריים‪ ,‬סטטיסטיים ורפואיים"‪ ,‬כאשר לא הובא במכתב כל פירוט לגבי הנתונים‬ ‫עליהם התבססה ההחלטה‪ ,‬מלבד העובדה שהמבוטח סובל ממחלת נפש‪.‬‬ ‫‪ .208‬המשיבה ‪ 1‬סברה כי תצא ידי חובת חוק השוויון‪ ,‬המחייב לבסס דחייה לביטוח על אותם סוגי‬ ‫נתונים המפורטים לעיל‪ ,‬במידה שתצטט את המשפט הנ"ל‪ ,‬אך כאשר הוא מצוטט מבלי שיובא‬ ‫כל פירוט לאותם נתונים עליהם התבססה המשיבה‪ ,‬משפט זה ריק מתוכן ואינו ממלא את‬ ‫החובה המוטלת על המשיבה מכוח חוק השוויון‪.‬‬ ‫‪ .204‬חמור מכך‪ ,‬הדבר רק מדגיש את האבסורד שבתשובת המשיבה‪ ,‬אלו נתונים אקטואריים ו‪/‬או‬ ‫סטטיסטיים ו‪/‬או רפואיים מונעים מש‪.‬ש‪.‬אלקבל ביטוח סיעודי? ש‪.‬ש‪.‬אעצמאי שוכר דירה‬ ‫בעצמו‪ ,‬מבשל בעצמו‪ ,‬ניגש לשירותים בכוחות עצמו‪ ,‬מתקלח בכוחות עצמו ומתלבש בכוחות‬ ‫עצמו‪ .‬אי לכך ש‪.‬ש‪.‬אאיננו סיעודי ועל כן אין כל הצדקה שלא להעניק לו ביטוח סיעודי!!!‬ ‫‪ .205‬חמור מכך‪ ,‬ניתוח לשוני של תשובת המשיבה [שהינו שבלוני וכך היא משיבה לכלל הנדחים‪ -‬ראו‬ ‫גם מבקש ‪ ]3‬מראה כי המשיבה מפלה באופן כוללני את בעלי המוגבלות ללא בחינת נסיבותיהם‪,‬‬ ‫שכן המשפט הראשון הכתוב בתשובה הינו "ההחלטה מבוססת על נוהלי החיתום המבוססים‪"...‬‬ ‫כלומר אין מדובר על בחינת המקרה לגופו וסירוב ענייני‪ ,‬אלא על נהלי חיתום‪ .‬סתמה המשיבה‬ ‫ולא פירשה אלו נהלי חיתום מתי כתבו אותם מי כתב אותם על אלו נתונים ומחקרים התבססו‬ ‫הנהלים?‬ ‫‪ .207‬גב' אליהו פנתה למשיבה בבקשה שיבטחו את בנה תוך החרגה של מחלת הנפש ממנו הוא סובל‪,‬‬ ‫אך המשיבה ‪ 1‬סירבה לבטחו באופן מוחלט‪ ,‬תוך החזרת התשלום עבור החודש ששולם‪.‬‬ ‫‪ .204‬כלל לא ברור מדוע המשיבה ‪ 1‬סירבה לבטח את שלמה‪ ,‬שכן בסעיף ‪ 9‬בפוליסת הביטוח‬ ‫הקבוצתי שלה לחברי המשיבה ‪ ,5‬כתוב במפורש כי‬ ‫"המבטח לא יהיה אחראי לכל תשלום על פי פוליסה זו אם מקרה‬ ‫הביטוח אירע במישרין על ידי או עקב אחת מהסיבות הבאות‪:‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪ 0.0‬מחלות נפש כולל אוטיזם‪ ,‬למעט תשישות נפש המכוסה עפ"י‬ ‫פוליסה זו" (העמודים הרלוונטיים בפוליסה מצ"ב כנספח כג')‬ ‫‪ .209‬יובהר‪ ,‬כי סעיף זה בפוליסת הביטוח אינו ראוי כלל וכלל‪ ,‬שכן במידה שהמבוטח מתמודד עם‬ ‫מחלת נפש‪ ,‬המשיבה ‪ 5‬תוכל לטעון כי כל מקרה ביטוחי אירע לו כתוצאה ממחלת הנפש עימה‬ ‫הוא מתמודד‪ .‬עם זאת‪ ,‬מאחר שסעיף זה קיים בפוליסה‪ ,‬כלל לא ברור מדוע מלכתחילה‬ ‫המשיבה לא מקבלת אליה אנשים המתמודדים עם מחלת נפש‪ ,‬שהרי במידה שהללו יגיעו למצב‬ ‫סיעודי עקב מחלת הנפש‪ ,‬היא גם כך לא תצטרך לשלם להם תגמולי ביטוח‪ .‬עצם קיומה של‬ ‫ההחרגה בפוליסת הביטוח של המשיבה‪ ,‬מעלה תהייה לסירובה של המשיבה לבטח את המבקש‬ ‫באופן גורף‪ .‬סירוב מוחלט זה מעיד על חוסר תום לב של המשיבה‪ ,‬שכן ברי כי היא לא בחנה את‬ ‫מצבו הרפואי ותפקודו היומיומי של המבקש‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪ .220‬אמו של המבקש לא ניסתה לבטח את בנה אצל חברות ביטוח אחרות‪ ,‬לאחר ששמעה שגם הן‬ ‫נוהגות באותו האופן‪ ,‬בעודן מסרבות לבטח בביטוח סיעודי אנשים הסובלים ממחלת נפש‪.‬‬ ‫‪ .222‬המבקש חש רגשות תסכול‪ ,‬עלבון וכעס נוכח הסירוב לבטחו וכן פגיעה בכבודו ובזכותו לשוויון‪,‬‬ ‫שכן ברי כי אין סיבה ממשית לסירוב לבטחו‪.‬‬ ‫המבקשת ‪ – 8‬צ‪.‬ש‬ ‫‪ .221‬המבקשת ‪ ,4‬צ‪.‬ש‪ ,‬בת ‪[ 44‬להלן – צ‪.‬ש ו‪/‬או המבקשת ‪.]8‬‬ ‫‪ .223‬המבקשת ‪ 4‬עלתה לארץ בשנת ‪ '43‬מהונגריה‪ ,‬שם נישאה‪ ,‬ילדה את שני ילדיה ולמדה הוראה‪.‬‬ ‫‪ .228‬עד לשנת ‪ 1002‬המבקשת עבדה במשרה מלאה ולא הייתה זקוקה לקצבה מהביטוח הלאומי‪.‬‬ ‫‪ .224‬בשנת ‪ 1002‬המבקשת הוכרה כבעלת ‪ 57%‬נכות‪ ,‬המורכבים מ‪ 80%-‬נכות נפשית ומ‪ 17%-‬נכון‬ ‫בגין אסטמה ואכלזיה (קושי בבליעה) ובחוסר תפקוד של ‪.74%‬‬ ‫‪ .225‬המבקשת אובחנה כסובלת מאחת משתי המחלות הבאות‪ :‬סכיזואפקט (שילוב של סכיזופרניה‬ ‫ומאניה‪-‬דפרסיה) או הפרעות אישיות עם גלישות פסיכוטיות‪.‬‬ ‫‪ .227‬נכותה הנפשית והפיזית לא הפריעו למבקשת להתפרנס בכבוד‪ .‬היא מלמדת הונגרית‪ ,‬עבדה‬ ‫כעוזרת ספרנית באוניברסיטה העברית‪ ,‬עבדה בטיפול בקשישים‪ ,‬עבדה כ‪ 22-‬שנים במתנ"ס עם‬ ‫ילדים ממשפחות במצוקה‪ ,‬ולאחר שנסגר עבדה כעוזרת מחקר למרצה למוזיקולוגיה‬ ‫באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫‪ .224‬המבקשת עברה קורס "צרכנים נותני שירות"‪ ,‬בו מלמדים מתמודדים כיצד לעבוד בתחום‬ ‫בריאות הנפש‪ .‬סיימה את הקורס והתקבלה לעבוד בהוסטל לפגועי נפש‪ ,‬שם היא עובדת בחצי‬ ‫משרה משנת ‪ 1004‬עד היום‪.‬‬ ‫‪ .229‬בשילוב עם עבודתה‪ ,‬משנת ‪ 1002‬עד לפני כשנה וחצי‪ ,‬הייתה מאושפזת באשפוז יום‪ ,‬שם קיבלה‬ ‫טיפול פסיכולוגי וקבוצתי‪.‬‬ ‫‪ .210‬עד לפני כ‪ 9-‬שנים הייתה מבוטחת ב"מכבי שירותי בריאות"‪ ,‬והייתה מבוטחת גם בביטוח‬ ‫סיעודי דרך קופת החולים‪.‬‬ ‫‪ .212‬המבקשת נאלצה לעבור ל"שירותי בריאות כללית" לאחר ש"מכבי שירותי בריאות" הפסיקה‬ ‫לספק מרכז אשפוז יום נפשי וסירבה לתת הפניה למרכז יום אחר‪ ,‬כאשר רק "כללית" סיפקה‬ ‫מרכז שכזה באיזור מגוריה של המבקשת‪.‬‬ ‫‪ .211‬מיד כשעברה לקופת חולים "כללית" פנתה המבקשת לפקיד בקופה לעשות ביטוח "מושלם"‬ ‫וביטוח סיעודי‪ ,‬אך הפקיד מיד השיב שאם יש לה נכות‪ ,‬לא ניתן לבטחה בביטוח סיעודי אלא רק‬ ‫ב"מושלם"‪.‬‬ ‫‪ .213‬המבקשת לא הרימה ידיים והחליטה לפנות באופן טלפוני לקופת החולים‪ .‬בקופת החולים‬ ‫העבירו אותה מפקיד אחד למשנהו‪ ,‬עד שאמרו שכרגע הם בתקופת הקפאה (ככל הנראה משום‬ ‫שהיה מדובר בתקופת הפרטת הביטוח הסיעודי לחברות ביטוח פרטיות)‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪ .218‬אחרי זמן מה‪ ,‬חזרו למבקשת מקופת החולים והסבירו לה שעליה לפנות למשיבה ‪" , 3‬דקלה‬ ‫חברה לביטוח בע"מ"‪ .‬נציג מטעם דקלה ערך למבקשת שאלון בריאות טלפוני‪ ,‬במסגרתו‬ ‫המבקשת דיווחה על אחוזי הנכות שיש לה‪ ,‬כמפורט לעיל‪.‬‬ ‫‪ .214‬בתאריך ‪ 19.22.1022‬שלחה המשיבה למבקשת מכתב‪ ,‬המודיע לה כי אין באפשרותה לבטח‬ ‫אותה בביטוח סיעודי "בשל הנכות בשיעור ‪ ,98%‬מחלת ריאות והבעיה הרפואית" (המכתב‬ ‫מצ"ב כנספח כד')‬ ‫‪ .215‬יודגש‪ ,‬כי המשיבה טעתה בשיעור אחוזי הנכות של המבקשת‪,‬וכן ציינה במעורפל "בעיה‬ ‫רפואית" מבלי לציין את הבעיה הרפואית הספציפית ממנה סובלת המבקשת ומה הנימוק‬ ‫לסירוב בשל אותה מחלה‪.‬‬ ‫‪ .217‬המשיבה לא קיימה את חובתה‪ ,‬כפי שקובע סעיף ‪29‬לה לחוק השוויון בכך שלא ביססה את‬ ‫החלטתה "על נתונים אקטואריים‪ ,‬נתונים סטטיסטיים‪ ,‬מידע רפואי‪ ,‬או מידע אחר‪ ,‬שהם‬ ‫אמינים ורלוונטיים להערכת הסיכון הביטוחי המסוים"‪ ,‬שהרי‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬אפילו את הנתונים‬ ‫הרפואיים הבסיסיים של המבקשת ציינה באופן מוטעה ומעורפל‪.‬‬ ‫‪ .214‬המבקשת עובדת שמונה עשרה שנים ברציפות‪ ,‬בעיותיה הרפואיות אינן מגבילות אותה בביצוע‬ ‫הפעולות היומיומיות‪ :‬לקום ולשכב‪ ,‬להתלבש ולהתפשט‪ ,‬להתרחץ‪ ,‬לאכול ולשתות‪ ,‬ללכת‪,‬‬ ‫לשלוט בסוגרים‪.‬‬ ‫‪ .219‬לאור כל האמור לעיל‪ ,‬אין כל סיבה הנראית לעין לשלול מהמבקשת את האפשרות לבטח את‬ ‫עצמה בביטוח סיעודי‪ ,‬למקרה שחס וחלילה‪ ,‬בעתיד‪ ,‬תהייה במצב סיעודי‪ ,‬כפי שעלול לקרות לכל‬ ‫אדם בריא אחר‪.‬‬ ‫‪ .230‬בנוסף להעדר נימוקים מפורטים כנדרש בחוק‪ ,‬המשיבה כלל לא טרחה ליידע את המבקשת‬ ‫בדבר האפשרות לערער על החלטתה בפני המפקח על הביטוח‪ ,‬ובכך הפרה חובה נוספת שמוטלת‬ ‫עליה לפי חוק‪.‬‬ ‫‪ .232‬כך נותרה המבקשת‪ ,‬ללא כל הצדקה‪ ,‬ללא ביטוח סיעודי‪ ,‬על אף שהיה לה ביטוח שכזה בקופת‬ ‫חולים "מכבי"‪ ,‬ואשר אילולי נאלצה לעבור לקופת חולים "כללית" לצורך קבלת טיפול רפואי‪,‬‬ ‫לא הייתה מאבדת אותו‪.‬‬ ‫‪ .231‬המבקשת חשה רגשות של עלבון‪ ,‬תסכול וכעס על הסירוב לבטחה‪ ,‬במיוחד לנוכח העובדה כי‬ ‫אילו לא הייתה נאלצת לעבור לשירותי בריאות כללית‪ ,‬הייתה עדיין מבוטחת כיום‪ .‬כמו כן‪ ,‬היא‬ ‫חשה פגיעה בכבודה ובזכותה לשוויון‪ ,‬שהרי אין סיבה ממשית לא לבטחה‪ ,‬ככל אדם אחר‪.‬‬ ‫‪ .2‬המבקשת ‪ – 6‬רוזה שושנה ‪ .233‬המבקשת ‪ ,5‬רוזה שושנה‪ ,‬בת ‪[ 48‬להלן – שושנה ו‪/‬או המבקשת‬ ‫‪.]6‬‬ ‫‪ .238‬המבקשת בעלת ‪ 54%‬נכות כתוצאה ממחלת לב‪ .‬היא עברה ‪ 3‬ניתוחי לב‪.‬‬ ‫‪ .234‬המבקשת עקרת בית ומתנדבת בקופת חולים "כללית" ניצנה בבת‪-‬ים‪.‬‬ ‫‪ .235‬בעלה של המבקשת ביקש לבטחה בביטוח סיעודי דרך "דקלה"‪ ,‬המשיבה ‪.3‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪ .237‬ביום ‪ 27.21.1020‬המשיבה ‪ 3‬ביקשה מהמבקשת להמציא לה מכתב רפואי מקרדיולוג‪ ,‬המפרט‬ ‫את מצבה הרפואי (מכתב של המשיבה ‪ 3‬מצ"ב כנספח כה')‪ .‬המבקשת שלחה את המכתב‪ ,‬אך לא‬ ‫זכתה לאף התייחסות מצד המשיבה (מצ"ב המסמכים ששלחה המבקשת כנספח כו')‪.‬‬ ‫‪ .234‬בעלה של המבקשת שלח לדקלה מכתבי תזכורת‪ ,‬אך רק נענה כי הפנייה התקבלה ויש להמציא‬ ‫למשיבה מכתב נוסף מקרדיולוג‪ ,‬חרף העובדה שמכתב כזה כבר נשלח אליה‪.‬‬ ‫‪ .239‬לא למותר לציין‪ ,‬כי המבקשת חתמה למשיבה ‪ 3‬על כתב ויתור על סודיות רפואית‪ .‬משכך‪,‬‬ ‫תמוהה בקשת המשיבה למכתבים הרפואיים‪ ,‬שכן הייתה יכולה בקלות להשיג את המידע‪ ,‬מבלי‬ ‫לטרטר את המבקשת בין רופאיה‪.‬‬ ‫‪ .280‬התנהלותה של המשיבה ‪ 3‬ובקשותיה החוזרות ונשנות למסמכים רפואיים מהוות הפרה של‬ ‫החובה המוטלת על המשיבה להתייחס לכל מועמד לביטוח בצורה שוויונית‪ ,‬שהרי המשיבה לא‬ ‫הייתה מבקשת מאדם שאינו סובל מבעיות לבביות להמציא לה שוב ושוב מסמכים רפואיים‪.‬‬ ‫‪ .282‬יוער‪ ,‬כי עד כתיבת שורות אלו‪ ,‬המבקשת ‪ 5‬לא קיבלה תשובה בנוגע לבקשתה לביטוח סיעודי‪,‬‬ ‫חרף העובדה כי בעלה של המבקשת פנה למשיבה ‪ 3‬בבקשה לבטח את אשתו עוד בסוף שנת ‪,1020‬‬ ‫וחרף העובדה כי המבקשת שלחה מסמכים רפואיים עדכניים בתחילת חודש אפריל ‪( 1021‬מצ"ב‬ ‫כנספח כז')‪.‬‬ ‫‪ .281‬יוער‪ ,‬כי סעיף ‪29‬לה(ז)(‪ )3‬קובע‪ ,‬כי במידה שמבטח החליט לתת למבוטח יחס שונה או סירב‬ ‫מבטח לבטח אדם‪ ,‬עליו למסור לו הודעה מנומקת בכתב עם תמצית הנתונים עליהם התבסס‬ ‫הסירוב או היחס השונה‪ ,‬וכן ליידעו אודות זכות הערעור על ההחלטה‪ ,‬וכל זה‪ ,‬תוך ‪ 90‬ימים‬ ‫ממועד מסירת ההצעה לכריתת חוזה ביטוח או לשינוי חוזה ביטוח‪:‬‬ ‫"(‪ )2‬החליט מבטח ליתן למבוטח יחס שונה או סירב מבטח לבטח אדם‪ ,‬ימסור‬ ‫לו המבטח הודעה מנומקת בכתב עם תמצית בסיס הנתונים‪ ,‬אם המבטח‬ ‫התבסס עליהם במתן ההחלטה‪ ,‬וכן תמצית המידע שעליהם התבסס‪...‬‬ ‫(‪ )2‬סירב מבטח לבטח אדם או החליט ליתן למבוטח יחס שונה‪ ,‬יודיע לו‬ ‫המבטח על אפשרויותיו להגיש תלונה למפקח על הביטוח ולוועדת תלונות‪,‬‬ ‫כמפורט בסעיף זה‪ ,‬או להגיש תביעה לבית המשפט‪ ,‬וכן על ההוראות בדבר‬ ‫נטל ההוכחה‪...‬‬ ‫(‪ )3‬הודעת מבטח לפי סעיף קטן זה‪ ,‬תימסר בתוך ‪ 05‬ימים ממועד מסירת‬ ‫ההצעה לכריתת חוזה ביטוח או לשינוי חוזה ביטוח‪ ,‬לפי הענין; המפקח על‬ ‫הביטוח רשאי להאריך את מועד המסירה לתקופות נוספות שלא יעלו סך הכל‬ ‫על ‪ 65‬ימים נוספים‪ ,‬מסיבות מיוחדות שיימסרו למבוטח; פעל המבטח בניגוד‬ ‫לסעיף קטן זה‪ ,‬דינו הקנס האמור בסעיף ‪(62‬א)(‪ )2‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪-‬‬ ‫‪.2099‬‬ ‫‪ .283‬ניתן להסיק מסעיף חוק זה‪ ,‬כי על חברת הביטוח‪ ,‬ובעניינה של שושנה – על המשיבה ‪ ,3‬להשיב‬ ‫לבקשתה לביטוח של שושנה תוך זמן סביר של ‪ 90‬יום‪ ,‬ובמידה שהמשיבה החליטה לסרב או‬ ‫להעניק יחס שונה‪ ,‬היה עליה למסור לשושנה הודעה מנומקת בכתב המפרטת את בסיס הנתונים‬ ‫עליהם התבסס הסירוב‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה כי המשיבה ‪ 3‬התעלמה מחובה זו‪.‬‬ ‫‪ .288‬ניתן לומר‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬כי המשיבה לא הייתה מותירה ללא תשובה במשך זמן רב אדם בגילה של‬ ‫המבקשת‪ ,‬אשר אינו סובל מבעיות לבביות‪ .‬יוער‪ ,‬כי גם דחיית מתן תשובה תוך זמן סביר נחשבת‬ ‫ליחס שונה‪ ,‬אשר ברור כי הוא נובע מבעיותיה הרפואיות של המבקשת‪.‬‬ ‫‪ .284‬יודגש‪ ,‬כי המבקשת מסוגלת לקום ולשכב‪ ,‬להתלבש ולהתפשט‪ ,‬לאכול ולשתות‪ ,‬להתקלח‪,‬‬ ‫לשלוט על סוגרים וללכת‪ ,‬והכל בכוחות עצמה‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪ .285‬עצם הטרטור בהלוך ושוב מהווה למעשה דרך סמויה לגרום למבקשת שלא להיות מבוטחת‪.‬‬ ‫‪ .287‬גם אם המשיבה הייתה מגיעה למסקנה כי היא אינה מעוניינת לבטח את המבקשת‪ ,‬הרי‬ ‫שמוטלת עליה החובה לנמק את סירובה על בסיס נתוניה הרפואיים של המבקשת‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫נראה כי המשיבה מנסה להתחמק מחובה זו‪ ,‬כאשר היא מותירה את המבקשת ללא תשובה‪.‬‬ ‫‪ .284‬מעבר לכך‪ ,‬כאשר המשיבה ‪ 3‬מותירה את המבקשת ללא תשובה‪ ,‬היא מונעת ממנה את זכות‬ ‫הערעור‪ ,‬שכן אין לה על מה לערער‪ ,‬שהרי עדיין לא ניתנה תשובה‪.‬‬ ‫‪ .289‬המבקשת חשה פגיעה בכבודה‪ ,‬נוכח העובדה כי המשיבה ‪ 3‬עדיין לא הואילה בטובה להשיב על‬ ‫בקשתה לביטוח‪ .‬תחושה זו מלווה ברגשות תסכול וכעס‪ ,‬שכן המבקשת עשתה כל לאל ידה בכדי‬ ‫לספק למשיבה את מירב הנתונים הרפואיים אודותיה‪ ,‬על מנת לזכות לתשובה כלשהיא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הטיעון המשפטי‬ ‫‪ )2‬הפרת סעיף ‪20‬לה לחוק השוויון‬ ‫הזכות לשוויון‬ ‫‪ .240‬כאמור לעיל‪ ,‬מדינת ישראל עיגנה במרוצת השנים‪ ,‬בחוקים שונים את זכותם של מוגבלים‬ ‫להשתתפות שוויונית בתחומי החיים‪ .‬נקודת ציון מרכזית הינו חוק השוויון‪ .‬החוק בלבושו‬ ‫וברוחו‪ ,‬נחקק בשפת זכויות אדם ובבסיסו התפישה כי אנשים עם מוגבלות שווים לכל אדם אחר‪.‬‬ ‫‪ .242‬עיקרון היסוד המנוי בסעיף ‪ 2‬לחוק השוויון‪ ,‬שנחקק בשנת ‪ ,2994‬קובע כי‪:‬‬ ‫" זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות‬ ‫אלה‪ ,‬מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון‪ ,‬על ההכרה בערך האדם שנברא‬ ‫בצלם ועל עקרון כבוד הבריות"‪.‬‬ ‫‪ .241‬בין היתר נקבע בחוק‪ ,‬כי גופים פרטיים יפעלו באופן אקטיבי לקידום נגישותה של קבוצת‬ ‫המוגבלים למקומות ציבוריים בפרט וביתר תחומי החיים בכלל‪ ,‬וכן איסורים ספציפיים הנוגעים‬ ‫לאיסור אפליה‪ .‬מתוך הבנה כי לא די באמירה הכללית האוסרת אפליה ומקדמת יחס שווה‪,‬‬ ‫בשנים העוקבות נחקקו תקנות ספציפיות נוספות ונערכו תיקונים בחוק שמטרתם ליישם את‬ ‫עיקרון העל של חוק השוויון – הוא קידום השוויון בקרב אוכלוסיית המוגבלים‪.‬‬ ‫‪ .243‬בהתאם לכך‪ ,‬סעיף ‪ 1‬לחוק השוויון קובע את מטרתו של החוק‪:‬‬ ‫"חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות‪ ,‬ולעגן את‬ ‫זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים‪ ,‬וכן לתת‬ ‫מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו‬ ‫בעצמאות מרבית‪ ,‬בפרטיות ובכבוד‪ ,‬תוך מיצוי מלוא יכולתו‪".‬‬ ‫‪ .248‬מתוך נקודת מבט רחבה על החוק והבנה של מקומו המרכזי של החוק בהגנה על כבודם של בעלי‬ ‫המוגבלויות‪ ,‬פירשה הפסיקה את החוק כמעין‪-‬חוקתי‪ ,‬ממנו מנשבת רוח של "חקיקת על"‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫למשל‪ ,‬בפרשת אברץ (בג"ץ ‪ 5790/94‬אברץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ירושלים פד נב (‪313 ,)4‬‬ ‫(‪ ))2994‬מציין המשנה לנשיא חשין כי‪" :‬חוק השוויון דובר אלינו בלשון נאצלה כמוהו כחוקי‬ ‫יסוד"‪.‬‬ ‫‪ .244‬בעיקרו‪ ,‬דורש הסעיף לשלב את בעל המוגבלות בתחומי חיים מרכזיים בחברה על ידי איסור‬ ‫אפליה קלאסי‪ ,‬כלומר איסור הפליית בעל המוגבלות בתחומי החיים אך ורק מחמת מוגבלותו‪.‬‬ ‫‪ .245‬סעיף ‪ 4‬לחוק השוויון מגדיר מיהו אדם עם מוגבלות‪:‬‬ ‫""אדם עם מוגבלות" – אדם עם לקות פיסית‪ ,‬נפשית או שכלית לרבות‬ ‫קוגניטיבית‪ ,‬קבועה או זמנית‪ ,‬אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי‬ ‫בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים"‬ ‫‪ .247‬עקרון השוויון שהתקבל המשפט הישראלי‪ ,‬אשר בא לידי ביטוי בחוק השוויון ובפרט לגבי חוזה‬ ‫הביטוח‪ ,‬אינו עקרון שוויון מוחלט‪ .‬משמע‪ ,‬לא כל יחס שונה ייחשב לאפליה‪ ,‬אלא יש לבחון כל‬ ‫מקרה לגופו ולבדוק האם היחס השונה מבוסס על נתונים רלוונטיים לאותו מקרה‪ .‬על בסיס זה‪,‬‬ ‫הנחת המוצא היא כי יש להעניק לכל אדם יחס שוויוני‪ ,‬אלא אם קיימים גורמים המצדיקים‬ ‫התנהגות אחרת‪.‬‬ ‫‪ .244‬כחלק מתיקון נרחב שנערך בחוק השוויון נחקק פרק ה'‪ 2‬שעניינו "מקום ציבורי ושירות‬ ‫ציבורי"‪.‬‬ ‫‪ .249‬סעיף ‪29‬ג בפרק זה קובע במפורש‪:‬‬ ‫"אין מפלים אדם עם מוגבלות ואין פוגעים בזכותו לנגישות‪ ,‬והכל בהתאם‬ ‫להוראות פרק זה‪".‬‬ ‫‪ .250‬כחלק מתיקון החוק‪ ,‬נחקק סימן ח' בפרק ה'‪ 2‬לחוק‪ ,‬אשר עוסק בחוזה ביטוח‪ .‬לנושא זה‬ ‫הוקדש פרק שלם בחוק השוויון‪ ,‬באופן יוצא דופן‪ ,‬וזאת נוכח ההפליה הקשה הנהוגה בתחום זה‪,‬‬ ‫וכן נוכח חשיבות סוגיית הביטוח עבור כל אדם ואדם‪.‬‬ ‫‪ .252‬בסימן זה‪ ,‬כפי שיפורט להלן‪ ,‬המחוקק פירט את התנאים בהם יחס שונה של חברות מבטחות‪,‬‬ ‫ובכלל זה‪-‬המשיבות‪ ,‬לא ייחשב ליחס מפלה ובזאת הגדיר את חובותיהן של המשיבות בעת‬ ‫טיפולן בפניות מצד פונים בעלי מוגבלויות‪.‬‬ ‫‪ .251‬סעיף ‪29‬לה(א) לחוק השוויון קובע כך‪:‬‬ ‫"מתן יחס שונה בחוזה ביטוח (בסימן זה – יחס שונה) לא יהווה הפליה לפי פרק זה‪,‬‬ ‫אם הוא מבוסס על נתונים אקטואריים‪ ,‬נתונים סטטיסטיים‪ ,‬מידע רפואי‪ ,‬או מידע‬ ‫אחר‪ ,‬שהם אמינים ורלוונטים להערכת הסיכון הביטוחי המסוים‪ ,‬ומתן יחס זה סביר‬ ‫בנסיבות הענין‪".‬‬ ‫‪ .253‬יודגש‪ ,‬כי הכוונה בלשון החוק הינה ביסוס היחס השונה על נתונים הרלוונטיים לסיכון‬ ‫ביטוחי מסוים‪ ,‬הספציפי לכל מועמד ביטוח בפני עצמו‪ ,‬כאשר הסתמכות על נתונים‬ ‫המכלילים קבוצה של אנשים‪ ,‬מבלי לבחון כל מקרה לגופו‪ ,‬אינה עומדת בדרישות החוק‪.‬‬ ‫‪ .258‬למען הסר ספק‪ ,‬יובהר כי החוק חל גם על חברות ביטוח אשר סרבו או קבעו תנאים מיוחדים‬ ‫להרחבת חוזה ביטוח‪ .‬סעיף ‪29‬לח לחוק השוויון קובע‪:‬‬ ‫‪21‬‬ ‫"סימן זה יחול‪ ,‬בשינויים המחויבים‪ ,‬גם לענין סירוב להרחיב חוזה ביטוח קיים או‬ ‫מתן יחס שונה בקשר לבקשה כאמור; בסעיף זה‪" ,‬הרחבת חוזה ביטוח" – הגדלת‬ ‫סכום הביטוח או הוספת כיסוי ביטוח‪".‬‬ ‫‪ .254‬במילים אחרות‪ ,‬בסימן זה קבע המחוקק שני עקרונות מרכזיים‪ :‬העיקרון הראשון הוא כי‬ ‫כברירת מחדל‪ ,‬חלה על המשיבות חובה להתייחס באופן שוויוני כלפי כל אדם במסגרת הליך‬ ‫ביטוח‪.‬‬ ‫‪ .255‬העיקרון השני הינו שאם וכאשר נאלצת חברת הביטוח לנהוג באופן שונה (ובזאת יחס שונה‬ ‫בעת הליך משא ומתן לקראת ביטוח‪ ,‬סירוב לבטח או קביעת תנאים שונים לביטוח] חייבת חברת‬ ‫הביטוח להצדיק את מתן היחס השונה כפי שנקבע בחוק‪,‬על בסיס בחינת כל מקרה לגופו‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬בעת מתן יחס שונה ללקוח פוטנציאלי ועוד טרם הפך ללקוח של החברה‪ ,‬המחוקק‬ ‫מחייב את חברת הביטוח לתת עילה למתן היחס השונה או הסירוב‪ ,‬תוך מתן נימוק ענייני‪ ,‬אמין‬ ‫ורלוונטי‪ .‬כל התנהגות אחרת תיחשב לאפליה‪.‬‬ ‫‪ .257‬יובהר‪ ,‬כי יחס שונה אינו רק סירוב לבטח את המועמד לביטוח‪ ,‬אלא גם אם המבטחת הסכימה‬ ‫לבסוף לבטח‪ ,‬אך במסגרת הליך החיתום טרטרה את המועמד בעל המוגבלות‪ ,‬כלומר נתנה לו‬ ‫יחס שונה מהרגיל אשר גרם לו לטרחה ולהתרוצצות רבה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬דרשה ממנו להמציא לה‬ ‫מסמכים מעל ומעבר למה שצריך וממה שהייתה מבקשת מאדם בעל נתונים דומים אך שאינו‬ ‫בעל מוגבלות‪ ,‬או דרשה שיבצע בדיקות מיותרות‪ ,‬הדבר עדיין נחשב ליחס שונה‪ ,‬אותו צריכה‬ ‫המבטחת להסביר ולנמק על בסיס נתונים אמינים ורלוונטיים‪.‬‬ ‫החובה לבטח או לבסס את מתן היחס השונה על נתונים אמינים ורלוונטיים‬ ‫‪ .254‬סימן ח'‪ ,‬הדן בחוזה הביטוח מאזן בין זכויותיהן של החברות המבטחות ובין זכויות‬ ‫לקוחותיהם או מועמדים לביטוח‪ ,‬באופן אשר ייתן ביטוי לחופש החוזים של החברות המבטחות‬ ‫מחד‪ ,‬לצד זכותם של המבוטחים בעלי המוגבלויות לשוויון‪ ,‬לכבוד ולזכותם להיות מבוטחים‪,‬‬ ‫מאידך‪.‬‬ ‫‪ .259‬בחוקקו סימן זה‪ ,‬קבע למעשה המחוקק‪ ,‬כי חלה הגבלה על זכותן של חברות הביטוח לחופש‬ ‫חוזים מוחלט‪ ,‬ובזאת הזכות שלא להיקשר בחוזה על בסיס החלטה שרירותית ובלתי מבוססת‪.‬‬ ‫נקבע כי במקרים מסוימים‪ ,‬יש להעניק עדיפות לזכותו של המבוטח לכבוד‪ ,‬לשוויון וכן לזכותו‬ ‫לרכוש ביטוח‪ ,‬על פני חופש החוזים של חברות הביטוח‪ .‬יפים לענייננו דבריו של ירון אליאס‬ ‫במאמרו "תחולת המשפט הציבורי על חברות ביטוח הפרקליט מה‪ ,‬חוברת ב‪:337 ,324 ,‬‬ ‫"האם ראוי לחייב את המבטח במקרים מסוימים ומוגדרים‪ ,‬להתקשר עם‬ ‫מבקש הביטוח? אין חולק כי חופש ההתקשרות כולל גם את החופש להימנע‬ ‫מהתקשרות‪ ,‬עם זאת‪ ,‬תהליך נסיגתן של הדוקטרינות הקלאסיות בדבר חופש‬ ‫החוזים לא פסח גם על חופש זה‪ .‬ההגנה על החופש מהתקשרות נסוגה לעתים‬ ‫מפני אינטרסים חשובים אחרים כגון חובת ההגינות וצורכי הפיקוח הכלכלי‪.‬‬ ‫עקרונות שונים של ״תום לב״ ו״סבירות״‪ ,‬העומדים בבסיס האינטרסים‬ ‫הנזכרים‪ ,‬מגבילים לעתים תחולתו של חופש זה‪ .‬ניתן לטעון‪ ,‬לפיכך כי בנסיבות‬ ‫מסוימות ראוי יהיה לשקול את צמצומו של החופש מהתקשרות של המבטחים‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נשאי ה‪ HIV-‬החולים במחלת האיידס נתקלים‪ ,‬לא פעם‪ ,‬בסירוב‬ ‫מוחלט לבטחם‪ ,‬ולו גם בביטוחים פשוטים ומוגבלים‪ ,‬כגון ביטוח נסיעות‬ ‫‪22‬‬ ‫לחו״ל‪ .‬סירוב זה אינו נובע בהכרח מרמתו החריגה של הסיכון‪ .‬יש שהסיבה‬ ‫לכך נעוצה בחוסר נכונות של המבטחים להשקיע את המשאבים הדרושים לשם‬ ‫תמחור הסיכון הגלום בקבוצה מזערית זו‪ .‬בבעיה דומה נתקלו נכים רבים אשר‬ ‫ביקשו לאחרונה לרכוש ביטוח חיים במסגרת נטילת המשכנתא‪ .‬נשאלת‬ ‫השאלה‪ ,‬אפוא‪ ,‬האם אין זה מן הראוי להגביל‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪ ,‬את החופש‬ ‫מהתקשרות של המבטחים? יש יסוד להניח כי חשיבותו וחיוניותו של המוצר‬ ‫הביטוחי‪ ,‬הפיקוח השלטוני המוטל עליו‪ ,‬ייחודם של שירותי הביטוח למבטחים‬ ‫ב ל ב ד ושיקולים שונים של מדיניות ציבורית עשויים להוביל למסקנה לפיה‬ ‫זכותו של המבוטח לרכוש ביטוח תגבר לעתים על חופש ההתקשרות של‬ ‫המבטח‪ .‬נדמה כי האיזון הראוי בין חופש החוזים של המבוטח‪-‬בכוח (בעל‬ ‫הסיכון החריג) לבין חופש החוזים של המבטח יכול למצוא את ביטויו בחוזה‬ ‫עצמו (למשל‪ ,‬על־ ידי גביית דמי ביטוח מרובים יותר)‪ .‬חופש ההתקשרות של‬ ‫המבטח יידחה אמנם‪ ,‬במקרים המתאימים‪ ,‬מפני חופש החוזים של המבוטח‪,‬‬ ‫אולם האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים של הצדדים ימצא את ביטויו‬ ‫בחופש החוקתי של המבטח לעצב את החוזה בהתאם לסיכון האמור‪".‬‬ ‫‪ .270‬כמו כן‪ ,‬יפים לדברינו דבריו של ח"כ שאול יהלום‪ ,‬יו"ר הועדה שדנה בהצעת החוק תיקון חוק‬ ‫השוויון [ראה‪ :‬פרוטוקול מס' ‪ 332‬מישיבת ועדת העבודה‪ ,‬הרווחה והבריאות מיום שלישי‪ ,‬ח'‬ ‫שבט התשס"ה (‪ 24‬בינואר ‪:])1004‬‬ ‫"אנחנו מדברים על כל סוגי הביטוח‪ .‬אלא אם כן‪ ,‬באמת מישהו יגיד‪ ,‬שאיזה‬ ‫ביטוח שבאמת הוא מותרות לכולם‪ .‬אבל באופן עקרוני‪ ,‬וודאי אני לא מוציא‬ ‫כאן ביטוח חיים‪ ,‬ביטוח רפואי‪ ,‬ביטוח סיעודי‪ .‬בביטוחים האלה השאלה‬ ‫הנשאלת היא‪ ,‬אם אדם עם מוגבלות שבא לבטח‪ ,‬וחברת הביטוח מבטחת אותו‬ ‫כרגיל באותה פרמיה שהיא לוקחת מכל אדם ממוצע‪ ,‬אין בעיה‪ .‬מתי מתעוררת‬ ‫הבעיה? אם חברת הביטוח באה ואומרת 'בגלל מצבך אני יכולה לעשות שני‬ ‫דברים‪ :‬אחד‪ ,‬אני מסרבת לבטח אותך ושניים‪ ,‬אני דורשת ממך פרמיה יותר‬ ‫גבוהה‪ .‬על זה אנחנו מדברים‪ ,‬על שתי האפשרויות האלו‪ .‬אנחנו מבינים גם‬ ‫שיכולה להיות אפשרות קיצונית ומוצדקת‪ ,‬על פרמיה מאוד גבוהה‪ ,‬אולי אדם‬ ‫נמצא בכזאת תוחלת חיים שבכלל אין טעם לבטח אותו‪ ,‬ברגע שהוא מגיע?‬ ‫בסדר‪.‬‬ ‫ולכן אנחנו מקבלים בהחלט שחברות הביטוח חופשיות בשוק החופשי לתת לנו‬ ‫את התעריפים‪ ,‬כפי שהם אומרים‪ .‬הכלל הראשון שקבענו הוא שהן לא יכולות‬ ‫לעשות את זה באופן שרירותי‪ .‬חברות הביטוח‪ ,‬בבואן לשנות פרמיה או לסרב‪,‬‬ ‫חייבות להתבסס על נתונים אקטוארים‪ ,‬סטטיסטיים‪ ,‬ברורים‪ .‬לא הגישו‬ ‫נתונים סטטיסטיים ואקטוארים ‪ -‬אסור להם ליצור יחס שונה בחוזה‬ ‫הביטוח‪".‬‬ ‫כאמור‪ ,‬על אף החובה הבסיסית לבטח כל אדם ללא משוא פנים‪ ,‬ברור כי אין מדובר‬ ‫‪.272‬‬ ‫בחובה אבסולוטית ובמקרים מסוימים‪ ,‬על סמך איזוני סיכונים‪ ,‬רשאית חברת הביטוח שלא‬ ‫לבטח אדם או להעניק לו תנאים שונים מזה של אדם אחר‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בעשותה כן‪ ,‬עליה‬ ‫להוכיח כי אינה מפלה את אותו אדם על בסיס השתייכותו לקבוצה מסוימת או על פי דעות‬ ‫קדומות‪ .‬לשם כך‪ ,‬קבע המחוקק תנאים קבועים בחוק עליהם חברות הביטוח צריכות‬ ‫להתבסס בעת מתן יחס שונה‪.‬‬ ‫‪ .271‬ודוק‪ ,‬אפליה כלפי מועמד לביטוח יכולה שתתרחש בכמה אופנים שונים‪ .‬תהליך הצעת בקשה‬ ‫לביטוח ומשא ומתן לקראת חתימה על עסקת ביטוח טומנים בחובן כמה שלבים‪ .‬בשלב ראשון‪,‬‬ ‫מפרסמת החברה את שירותיה ומציעה לקהל הרחב לפנות אליה ולרכוש ביטוחים מסוגים‬ ‫‪23‬‬ ‫שונים‪ ,‬בשלב שני פונה לקוח ומבקש לרכוש ביטוח לצרכיו המסוימים‪ ,‬לאחר מכן נערך שלב‬ ‫בדיקה של נתוני המבוטח ולבסוף החלטתה של חברת הביטוח‪.‬‬ ‫‪" .273‬מתן יחס שונה" יכול להתקיים בכל אחד מהשלבים במערכת היחסים בין המבטח והמבוטח‪,‬‬ ‫והוא יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות‪ .‬אפשר שחברת הביטוח תשלול מיד מן המבוטח את‬ ‫האפשרות לרכוש ביטוח‪ ,‬אפשר שהיא תעכב את רכישת הביטוח ותאריך את הפרוצדורה‬ ‫הנדרשת‪ ,‬אפשר שהחברה תציע למבוטח חוזה בתנאים לא הוגנים כגון פרמיה גבוהה או החרגות‬ ‫מוגזמות‪ ,‬או לחלופין תבטל למבוטח את הביטוח עליו הסתמך במשך שנים ארוכות‪ .‬כל התנהגות‬ ‫כזו או דומה לכך "חשודה" באפליה‪ ,‬כל עוד לא הוכח כי היא עומדת בתנאי החוק‪ ,‬כפי שיפורטו‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫‪ .278‬החוק דורש כי בעת מתן יחס שונה למבוטח או לאדם המבקש להיות מבוטח יבססו המשיבות‬ ‫את התנהגותן על בסיס מחקר מעמיק ויידרשו לבחינת מספר אלמנטים מצטברים‪:‬‬ ‫א‪ .‬נתונים אקטואריים – אקטואריה היא מדע ‪ ,‬המשתמש בטכניקות מתמטיות‬ ‫לפתרון בעיות כלכליות וחברתיות ‪ ,‬בהן משולבים מ צבי סיכון או אי‬ ‫ודאות‪ .‬בעת שכלול הנתונים‪ ,‬על החברה המבטחת להתייחס הן לנתונים ספציפיים של‬ ‫המבוטח ושל חברת הביטוח והן לסטטיסטיקות רחבות הנוגעות למבוטח ולסוג הביטוח‬ ‫הספציפי המבוקש על ידו‪ .‬תחום האקטואריה מתחלק לשלושה תחומים עיקריים‪ :‬ביטוח‬ ‫חיים ‪ -‬פנסיה ובריאות מתמחה בעיקר בבעיות הקשורות לתמותה‪ ,‬נכות וסיכוני חיים‬ ‫אחרים‪ ,‬ביטוח כללי ‪ -‬בעיות הקשורות לביטוחי רכוש‪ ,‬חבויות וניהול סיכונים‪ ,‬פיננסים ‪-‬‬ ‫בעיות הכרוכות בתנאי השקעה עתידיים בעידן של אי ודאות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נתונים סטטיסטיים ‪ -‬סטטיסטיקה היא תחום ידע העוסק באיסוף‪ ,‬ניתוח והצגת מסקנות‬ ‫מנתונים כמותיים‪ .‬הסטטיסטיקה נשענת על תורת ההסתברות ובמקרים רבים גם על‬ ‫הנחות פרקטיות‪ .‬על מנת שסטטיסטיקה תהייה רלוונטית למקרה הספציפי עליה להיות‬ ‫מבוססת על כמה שיותר נתונים שיהיו מדויקים ככל שניתן וקשורים לעניין‪ .‬למשל‪ ,‬בעת‬ ‫בחינת מתן ביטוח לחולה במחלה ספציפית‪ ,‬לא די להראות סטטיסטיקה כללית לגבי‬ ‫הסובלים מאותה מחלה אלא יש לשקלל גם את גילו של המבוטח‪ ,‬מצבו הבריאותי‬ ‫האקטואלי ולבחון האם הנתונים הסטטיסטיים רלוונטיים לסוג הביטוח המבוקש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מידע רפואי – החברה המבטחת צריכה להראות כי הסתמכה בשיקוליה על מידע רפואי‬ ‫הקשור למבוטח עצמו וכי מידע זה קשור לחישוב הסיכונים או הסיכויים הקשורים לסוג‬ ‫הביטוח הספציפי שאותו מבוטח חפץ בו‪ .‬מידע רפואי אינו כולל רק כותרת של המחלה‬ ‫ממנה סובל המבקש‪ ,,‬אלא משמעו מידע מפורט‪ ,‬כגון תפקוד יומיומי‪ ,‬מספר אשפוזים‬ ‫אחרונים‪ ,‬נטילת תרופות וכו'‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מידע אחר – מידע שאינו רפואי‪ ,‬אינו מבוסס על נתונים סטטיסטיים או אקטואריים‪ ,‬אך‬ ‫אמין ורלוונטי לבחינת הבקשה‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫ודוק‪ ,‬המחוקק לא הסתפק בקביעת אמות מידה כלליות אלו אלא הבהיר במפורש‪ ,‬כי‬ ‫‪.274‬‬ ‫הנתונים והמידע עליהם מסתמכת חברת הביטוח צריכים לעמוד במספר קריטריונים‪:‬‬ ‫א‪ .‬אמינים‬ ‫ב‪ .‬רלוונטיים להערכת הסיכון הביטוחי המסוים‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מתן יחס סביר בנסיבות העניין‬ ‫‪ .275‬איסור האפליה הקבוע בחוק למעשה דורש כי במשך כל ההליך תנהג חברת הביטוח בהגינות‬ ‫ותוך מתן יחס שוויוני ושתבחן כל מקרה לגופו‪.‬‬ ‫‪ .277‬מילות החוק "הערכת הסיכון הביטוחי המסוים" ו"מתן יחס סביר בנסיבות העניין" אינן‬ ‫מותירות מקום לספק‪ ,‬כי כאשר הטיל המחוקק את איסור האפליה וחובת הנימוק על חברות‬ ‫הביטוח הוא לא הסתפק בכך שהמשיבות יתייחסו באופן שונה לבעלי המוגבלויות על בסיס‬ ‫נתונים סטטיסטיים רחבים וכלליים‪ ,‬אלא כוונתו הייתה כי חברת הביטוח תבדוק כל מקרה‬ ‫ומקרה לגופו ותבחן את הסיכונים והסיכויים ביחס למקרה הספציפי ולנתוניו הרפואיים‬ ‫הייחודיים של כל מועמד לביטוח‪.‬‬ ‫‪ .274‬המשיבות לא מקיימות חובה זו‪ ,‬אלא מסרבות לבטח את המבקשים או מבטלות את הביטוח‬ ‫של חלקם מבלי לבסס את סירובן על נתונים סטטיסטיים או מידע רפואי‪ ,‬הרלוונטי להערכת‬ ‫הסיכון הביטוחי המסוים‪ .‬אמנם חלק מהמבקשים התבקשו להמציא למשיבות ‪ 3-2‬מסמכים‬ ‫רפואיים‪ ,‬אך לבטח סירוב המשיבות לבטחם כלל לא בוסס על הנתונים הרפואיים האישיים של‬ ‫המבקשים‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬המבקשים אשר לא התבקשו להמציא מסמכים רפואיים‪ ,‬רק מילאו‬ ‫שאלון רפואי כללי‪ ,‬בו מצוינים פרטים כלליים אודות מחלתם או מוגבלותם‪ ,‬אשר אינם‬ ‫מספיקים לביסוס סירוב לבטח‪ , ,‬או במקרה הפחות טוב‪ ,‬כלל לא התבקשו למלא שאלון רפואי‪,‬‬ ‫אלא ברגע שציינו את דבר מוגבלותם‪ ,‬המשיבות סירבו לבטחם‪.‬‬ ‫‪ .279‬מעבר לכך‪ ,‬אותם מבקשים אשר התבקשו להשיב על שאלון רפואי השיבו בשלילה על שאלה‬ ‫הבוחנת את תפקודם המלא או החלקי בביצוע אחת מהפעולות המופיעות במבחני התפקוד של‬ ‫קביעת מצב סיעודי‪:‬‬ ‫"האם הנך מוגבל‪/‬ת באופן חלקי או מלא בביצוע עצמאי של אחת או יותר‬ ‫מהפעולות הבאות‪ :‬ללכת‪ ,‬לקום ולשבת‪ ,‬להתלבש‪ ,‬להתרחץ‪ ,‬לאכול‬ ‫ולשתות‪ ,‬לשלוט על סוגרים‪(".‬חלק ב' בשאלון שאלה ‪[ )8‬מצ"ב כדוגמא‬ ‫העתק מהשאלון הרפואי עליו השיב המבקש ‪ 3‬כנספח כח']‬ ‫‪ .240‬יתירה מזאת‪ ,‬גם במקרים בהם המשיבות טרחו להשיב ולהסביר לפונה את סיבת דחייתו‬ ‫[ומדובר במקרים מועטים] הרי שלא נמצא ולו מכתב אחד המפרט באופן ספציפי ואישי את‬ ‫הסיבות הדחייה‪ ,‬אלא נכתב משפט ריק מתוכן כי הפונה נדחה לפי נתונים אקטואריים‬ ‫סטטיסטיים ואו מידע רפואי או אחר‪.‬‬ ‫‪ .242‬המשיבות לא טרחו להמציא לידי הפונים את הנתונים האקטואריים או הסטטיסטיים‪ ,‬ושמא‬ ‫מדובר על מקרים גבוליים שעם הגדלת פרמיה ניתן לבטח את הפונה? ושמא אין בכלל נתונים‬ ‫‪25‬‬ ‫כאלה? הפונה זכאי לקבל את מסד הנתונים עליו הסתמכה חברת הביטוח ושוב במידה ובכלל‬ ‫הסתמכה‪ .‬שכן תחושתם של הפונים כולם היא שחברת הביטוח מסרבת לבטח אותם באפן‬ ‫שרירותי וללא קשר למצבם ורק בגין העובדה שהם בעלי מוגבלות כלשהיא!‬ ‫‪ .241‬יוער‪ ,‬כי בדו"ח התקופתי לשנת ‪ 1022‬של דקלה‪ ,‬המשיבה ‪ ,3‬זו האחרונה דיווחה במפורש כי‬ ‫אחת משיטותיה להתמודדות עם התחרות מול חברות הביטוח המתחרות הינה לצמצם את‬ ‫המבוטחים תחתיה‪ ,‬כאשר בסעיף ‪ 3.4.3.21‬לדו"ח מצויין בבירור‪:‬‬ ‫"המשך הפעלתם והטמעתם של מנגנוני בקרה חיתומיים ותפעוליים‬ ‫להמשך סלקטיביות חיתומית‪( ".‬מצ"ב העמוד הרלוונטי כנספח כט')‬ ‫[מצ"ב קישור לדו"ח המלא‪:‬‬ ‫‪http://www.dikla.co.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/DYKLA31122012.‬‬ ‫‪pdf‬‬ ‫‪ .243‬יוער‪ ,‬כי גם במידה ובהליכים החיתומים מעורבים מבטחי המשנה‪ ,‬המשיבות לא יכולות להתנער‬ ‫מאחריותן ומחובתן מכוח חוק השוויון‪ ,‬כך שגם אם מבטחי המשנה החליטו שהם לא מבטחים‪,‬‬ ‫הן בכל זאת מחוייבות לפעול בהתאם לחוק השוויון‪ ,‬שהרי אחרת‪ ,‬סעיף ח' לחוק השוויון יהיה‬ ‫לאות מתה‪.‬‬ ‫עיכוב ההליך ללא הצדקה‬ ‫‪ .248‬איסור האפליה הקבוע בחוק אוסר על המשיבות לנהוג באופן שונה כלפי חברי הקבוצה כבר‬ ‫בשלב הפנייה ובדיקת הנתונים האישיים על ידי חברת הביטוח‪ .‬העובדה כי חלק מהמבקשים‬ ‫נאלצו לעבור בירורים חוזרים ונשנים‪ ,‬לפנות למספר רופאים‪ ,‬להמציא מסמכים רבים‪ ,‬אשר‬ ‫פעמים היו כבר בידי המשיבות ולפנות פעמים רבות למשיבות על מנת לבדוק מה החלטתן‪,‬‬ ‫מעידה כי מלכתחילה נוהגות המשיבות באופן שונה כלפי אנשים בעלי מוגבלויות‪ ,‬גם כאשר הדבר‬ ‫אינו נדרש לצורך בחינת הבקשה לגופה‪.‬‬ ‫‪ .244‬כך לדוגמא‪ ,‬המבקש ‪ ,1‬א‪.‬א‪ ,‬טורטר על ידי המשיבה ‪ ,3‬דקלה‪ ,‬כאשר התבקש להמציא לה‬ ‫מסמכים‪ ,‬אשר שלח לה כבר בעבר‪ ,‬וזאת עוד כאשר היה נחשב למבוטח שלה‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬נשלחו‬ ‫למבקש ‪ 1‬מכתבים סותרים זה את זה‪ ,‬כך שבמקביל למכתב שדרש ממנו להמציא מסמכים‬ ‫לצורך המשך הליך הבירור‪ ,‬נשלח לו מכתב המודיע לו על דחייתו מהביטוח הסיעודי‪ .‬לאור‬ ‫התנהלות זו‪ ,‬ספק אם המסמכים שהמשיבה ‪ 3‬ביקשה מהמבקש ‪ 1‬אכן נועדו לסייע לה בבחינת‬ ‫פנייתו‪ ,‬או שמא היא החליטה מראש כי אין לבטחו‪.‬‬ ‫‪ .245‬גם המבקשת ‪ ,5‬שושנה‪ ,‬סבלה מהתנהלותה זו של המשיבה ‪ ,3‬ועוד מבלי לקבל לבסוף תשובה‬ ‫בנוגע לקבלתה לביטוח‪ .‬המשיבה ‪ 3‬ביקשה ממנה שוב ושוב מסמכים רפואיים‪ ,‬אך לאחר‬ ‫שקיבלה אותם‪ ,‬ועד כתיבת שורות אלו‪ ,‬לא ראתה צורך להשיב לבקשה‪.‬‬ ‫‪ .247‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬סעיף ‪29‬לה(ז)(‪ )3‬קובע‪ ,‬כי במידה שמבטח החליט לתת למבוטח יחס שונה או‬ ‫סירב מבטח לבטח אדם‪ ,‬עליו למסור לו הודעה מנומקת בכתב עם תמצית הנתונים עליהם‬ ‫התבסס הסירוב או היחס השונה‪ ,‬וכן ליידעו אודות זכות הערעור על ההחלטה‪ ,‬וכל זה‪ ,‬תוך ‪90‬‬ ‫ימים ממועד מסירת ההצעה לכריתת חוזה ביטוח או לשינוי חוזה ביטוח‪:‬‬ ‫"החליט מבטח ליתן למבוטח יחס שונה או סירב מבטח לבטח אדם‪ ,‬ימסור לו‬ ‫המבטח הודעה מנומקת בכתב עם תמצית בסיס הנתונים‪ ,‬אם המבטח התבסס‬ ‫עליהם במתן ההחלטה‪ ,‬וכן תמצית המידע שעליהם התבסס; על אף האמור‪,‬‬ ‫‪26‬‬ ‫המבטח רשאי למסור את נימוקי החלטתו ותמצית המדיע והנתונים לאדם או‬ ‫למבוטח כאמור באמצעות רופאו של המבטח; רופא המבטח רשאי‪ ,‬באישורה‬ ‫של ועדת אתיקה‪ ,‬שלא למסור את הנימוקים והמידע האמורים או חלק מהם‬ ‫לידיו אם המידע או הנימוקים עלולים לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או‬ ‫הנפשית‪ ,‬או לסכן את חייו; בסעיף זה‪" ,‬ועדת אתיקה" – כמשמעותה בחוק‬ ‫זכויות החולה‪ ,‬התשנ"ו‪;2006-‬‬ ‫(‪ )2‬סירב מבטח לבטח אדם או החליט ליתן למבוטח יחס שונה‪ ,‬יודיע לו‬ ‫המבטח על אפשרויותיו להגיש תלונה למפקח על הביטוח ולוועדת תלונות‪,‬‬ ‫כמפורט בסעיף זה‪ ,‬או להגיש תביעה לבית המשפט‪ ,‬וכן על ההוראות בדבר‬ ‫נטל ההוכחה; מידע כאמור בפסקה זו יימסר הנוסח שקבע שר המשפטים‪,‬‬ ‫ככל שקבע;‬ ‫(‪ )3‬הודעת מבטח לפי סעיף קטן זה‪ ,‬תימסר בתוך ‪ 05‬ימים ממועד מסירת‬ ‫ההצעה לכריתת חוזה ביטוח או לשינוי חוזה ביטוח‪ ,‬לפי הענין; המפקח על‬ ‫הביטוח רשאי להאריך את מועד המסירה לתקופות נוספות שלא יעלו סך הכל‬ ‫על ‪ 65‬ימים נוספים‪ ,‬מסיבות מיוחדות שיימסרו למבוטח; פעל המבטח בניגוד‬ ‫לסעיף קטן זה‪ ,‬דינו הקנס האמור בסעיף ‪(62‬א)(‪ )2‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪-‬‬ ‫‪.2099‬‬ ‫‪ .244‬ניתן להסיק מסעיף חוק זה‪ ,‬כי על חברת הביטוח‪ ,‬ובעניינה של שושנה – על המשיבה ‪ ,3‬להשיב‬ ‫לבקשתה לביטוח תוך זמן סביר של ‪ 90‬יום‪ ,‬ובמידה שהחברה החליטה לסרב או להעניק יחס‬ ‫שונה‪ ,‬עליה למסור הודעה מנומקת בכתב המפרטת את בסיס הנתונים עליהם התבסס הסירוב‪.‬‬ ‫הפרת חובת מתן נימוק מבוסס לסירוב‬ ‫‪ .249‬על מנת להביא ליישום עקרון השוויון בחוזה הביטוח‪ ,‬המחוקק לא הסתפק באמירה הכללית‬ ‫בסעיף ‪29‬לה(א) לגבי בסיס הנתונים עליהם חייבות המבטחות לבסס את היחס השונה‪ ,‬אלא קבע‬ ‫הוראה ספציפית המטילה על החברות המבטחות את חובת נימוק מתן היחס השונה בפני‬ ‫המועמד לביטוח‪ .‬סעיף ‪29‬לה(ז) קובע‪:‬‬ ‫"(‪ )2‬החליט מבטח ליתן למבוטח יחס שונה או סירב מבטח לבטח אדם‪" ,‬ימסור‬ ‫לו המבטח הודעה מנומקת בכתב עם תמצית בסיס הנתונים‪ ,‬אם המבטח‬ ‫התבסס עליהם במתן ההחלטה‪ ,‬וכן תמצית המידע שעליהם התבסס; על אף‬ ‫האמור‪ ,‬המבטח רשאי למסור את נימוקי החלטתו ותמצית המדיע והנתונים‬ ‫לאדם או למבוטח כאמור באמצעות רופאו של המבטח; רופא המבטח רשאי‪,‬‬ ‫באישורה של ועדת אתיקה‪ ,‬שלא למסור את הנימוקים והמידע האמורים או‬ ‫חלק מהם לידיו אם המידע או הנימוקים עלולים לגרום נזק חמור לבריאותו‬ ‫הגופנית או הנפשית‪ ,‬או לסכן את חייו; בסעיף זה‪" ,‬ועדת אתיקה" –‬ ‫כמשמעותה בחוק זכויות החולה‪ ,‬התשנ"ו‪"2006-‬‬ ‫‪ .290‬מתוך הבנה של הייחודיות שבמערכת היחסים שבין הצדדים לחוזה הביטוח‪ ,‬עוד טרם נרקמו‬ ‫יחסים חוזיים בין חברת הביטוח ולקוחה‪ ,‬הטיל המחוקק על חברת הביטוח חובות מוגברות ובהן‬ ‫הנימוק באשר להחלטתן להעניק יחס שונה למי שדורש ביטוח‪ .‬ודוק‪ ,‬מדובר בחובה אקטיבית‬ ‫למסירת נימוק מפורט‪ ,‬בכתב‪ ,‬אשר כולל נתונים (אשר על פי האמור בסעיף א' נדרשים להיות‬ ‫אמינים ורלוונטיים)‪ ,‬וזאת מבלי שהלקוח יצטרך לבקש זאת‪.‬‬ ‫‪ .292‬החובה למסור נימוק לידי הלקוח הינה תנאי בסיסי על מנת שלקוח שחש מופלה יוכל לבסס את‬ ‫טענותיו ולפעול למימוש זכותו‪ ,‬בין אם על ידי פנייה למפקח על הביטוח ובין אם על ידי פנייה‬ ‫לערכאות השיפוטיות‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪ .291‬החובה לנמק את סירובה להעניק ביטוח הקבועה בחוק השוויון‪ ,‬עולה בקנה אחד עם החובה‬ ‫שמקורה במשפט המנהלי‪-‬החובה שלא לפעול מתוך שרירותיות וכן עם עקרון תום הלב בחוזים‪.‬‬ ‫חובה זו מתיישבת גם עם חובתן של המשיבות לנמק את דחייתן בתביעות לתמלוגים המעוגנת‬ ‫בחוק (ראה חוזר הממונה על הביטוח מיום ‪ ,25.22.2994‬אשר קובע כי על חברת ביטוח הדוחה‬ ‫תביעות ביטוח ומסרבת לשלם תגמולי ביטוח ליידע את המבוטח לגבי כל נימוקי הדחייה‬ ‫בהזדמנות הראשונה ובכתב‪ .‬חברת ביטוח שלא תעשה כן‪ ,‬לא תוכל להעלות בשלב מאוחר יותר‬ ‫נימוקי דחייה נוספים)‪.‬‬ ‫‪ .293‬בעניין זה טען המלומד ירון אליאס במאמרו "החלתן של חובות מן המשפט הציבורי על חברות‬ ‫ביטוח"‪ ,‬המצוין לעיל‪ ,‬בעמ' ‪( 382‬ודוק‪ ,‬המאמר נכתב טרם תיקון חוק השוויון בעניין חוזה‬ ‫הביטוח ועל כן לשונו לשון עתיד‪ .‬כיום אין ספק כי חובת הנימוק חלה על חברת הביטוח גם בשלב‬ ‫הקודם לכריתת החוזה)‪:‬‬ ‫"החובה המוטלת על הרשות שלא לפעול מתוך שרירות הצמיחה את אחת‬ ‫החובות החשובות ביותר של המשפט הציבורי ‪ -‬חובת ההנמקה מאפייניו‬ ‫המיוחדים של חוזה הביטוח עשויים להצדיק את החלתה של חובת ההנמקה‬ ‫גם בתחום הביטוח‪ .‬ניתן לקבוע כי מבטח אשר דוחה תביעה של מבוטח לקבלת‬ ‫תגמולי ביטוח‪ ,‬מקבלה באופן חלקי בלבד‪ ,‬או קובע עמדה בכל עניין מהותי אחר‬ ‫‪-‬חייב לנמק את עמדתו‪".‬‬ ‫הפרת החובה ליידע את המועמד בדבר זכותו לערער למפקח או לועדת תלונות או‬ ‫לבית המשפט‬ ‫‪ .298‬יתר על כן‪ ,‬קבע המחוקק בסעיף ‪29‬לה(ז) כי חלה חובה על חברות הביטוח ליידע את מי שסירבה‬ ‫לבטחו‪ ,‬אודות זכותו לפנות למפקח על הביטוח ולערכאות שיפוטיות‪:‬‬ ‫"(‪ )2‬סירב מבטח לבטח אדם או החליט ליתן למבוטח יחס שונה‪ ,‬יודיע לו‬ ‫המבטח על אפשרויותיו להגיש תלונה למפקח על הביטוח ולוועדת תלונות‪,‬‬ ‫כמפורט בסעיף זה‪ ,‬או להגיש תביעה לבית המשפט‪ ,‬וכן על ההוראות בדבר נטל‬ ‫ההוכחה; מידע כאמור בפסקה זו יימסר הנוסח שקבע שר המשפטים‪ ,‬ככל‬ ‫שקבע;‬ ‫(‪ )3‬הודעת מבטח לפי סעיף קטן זה‪ ,‬תימסר בתוך ‪ 05‬ימים ממועד מסירת‬ ‫ההצעה לכריתת חוזה ביטוח או לשינוי חוזה ביטוח‪ ,‬לפי הענין; המפקח על‬ ‫הביטוח רשאי להאריך את מועד המסירה לתקופות נוספות שלא יעלו סך הכל‬ ‫על ‪ 65‬ימים נוספים‪ ,‬מסיבות מיוחדות שיימסרו למבוטח; פעל המבטח בניגוד‬ ‫לסעיף קטן זה‪ ,‬דינו הקנס האמור בסעיף ‪(62‬א)(‪ )2‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪-‬‬ ‫‪".2099‬‬ ‫‪ .294‬יצוין‪ ,‬כי רק ש‪.‬ש‪.‬א‪ ,‬המבקש ‪ ,8‬התוודע במכתב הדחייה על זכות הערעור על החלטת החברה‬ ‫המבטחת‪ ,‬בענייננו‪-‬המשיבה ‪ ,1‬אך לא מדובר ביידוע בדבר זכות הערעור לועדת תלונות או‬ ‫למפקח‪ ,‬אלא לועדת ערר מטעם המשיבה ‪ .1‬כמו כן‪ ,‬המשיבה ‪ 1‬לא יידעה אותו בדבר זכותו‬ ‫לפנות לערכאות‪ .‬התעלמותן של המשיבות מחובת היידוע בדבר זכויות אלו‪ ,‬מהווה הפרה חמורה‬ ‫של זכויותיהם של המבקשים‪ .‬רובו הגדול של הציבור דורש הביטוח‪ ,‬אינו מודע לזכויותיו על פי‬ ‫חוק זה ועל כן אי יידועו משמעו ריקון החוק מתוכן‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪ .295‬מעבר לכך‪ ,‬על‪-‬פי הסיפא של סעיף ‪29‬לו(ז)(‪ ,)3‬חברת ביטוח המפרה חובה זו ואינה עומדת בלוח‬ ‫הזמנים ליידוע המועמד לביטוח‪ ,‬דינה קנס עד לסכום של ‪ ,₪ 28,800‬כפי שנקבע בסעיף ‪(52‬א)(‪)2‬‬ ‫לחוק העונשין‪.‬‬ ‫הפרת חובת היידוע בדבר נטל ההוכחה וחזקת האפליה הנובעת מכך‬ ‫‪ .297‬על פי סעיף ‪29‬לה(ז)(‪ ,)1‬מלבד חובת היידוע של הפונה על זכות הערעור ואפשרות הפניה‬ ‫לערכאות שיפוטיות‪ ,‬על החברה המבטחת‪ ,‬המעניקה יחס שונה ליידע את המועמד לביטוח "על‬ ‫ההוראות בדבר נטל ההוכחה"‪ .‬על החברה לבצע את חובת היידוע במכתב הסירוב המנומק‬ ‫שעליה לשלוח‪.‬‬ ‫‪ .294‬כמו‪-‬כן‪ ,‬סעיף ‪29‬לז קובע הוראה חריגה לעניין נטל ההוכחה‪ .‬בשונה מתביעה רגילה‪ ,‬בה על כתפי‬ ‫התובע מוטל נטל הוכחת התביעה‪ .‬במקרה של סירוב או מתן יחס שונה בהליך משא ומתן לחוזה‬ ‫ביטוח‪ ,‬נטל ההוכחה מוטל דווקא על הנתבעת‪-‬החברה המבטחת‪:‬‬ ‫"בתביעה או תלונה לפי סימן זה‪ ,‬נטל ההוכחה כי הסירוב או מתן היחס השונה‬ ‫מבוסס על מידע כאמור בסעיף ‪20‬לה(א)‪ ,‬יחול על המבטח‪".‬‬ ‫יודגש‪ ,‬כי אף לא אחת מהמשיבות הואילה בטובה ליידע את המבקשים כי בתביעה או‬ ‫‪.299‬‬ ‫תלונה בגין סירוב או מתן יחס שונה‪ ,‬נטל ההוכחה מוטל עליהן ולא על המבקשים‪.‬‬ ‫‪.100‬‬ ‫לסעיף זה משמעויות פרוצדורליות ומהותיות רבות מאוד בניהול בקשה זו‪ .‬כידוע לפי סעיף‬ ‫‪(4‬א) (‪ )2‬לחוק התובענות יש להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה כי השאלות העובדתיות‬ ‫והמשפטיות בתובענה יוכרעו לטובת כלל הקבוצה‪ .‬הרי שבמקרה דנן חובת ההוכחה היא הפוכה‬ ‫והיא שרויה על כתפי המשיבות‪/‬נתבעות!‬ ‫‪ .102‬יתירה מכך סעיף ‪29‬לו קובע חזקת אפליה‪:‬‬ ‫"הוכיח תובע או מתלונן לפי סימן זה‪ ,‬אחד מאלה‪ ,‬חזקה שהנתבע או הנילון‬ ‫הפלה אותו מחמת מוגבלותו כל עוד לא הוכיח הנתבע או הנילון אחרת –‬ ‫(‪ )2‬סירב מבטח לבטח אדם עם מוגבלות או נתן לו יחס שונה ולא סירב או‬ ‫קבע יחס שונה כאמור‪ ,‬באותן נסיבות‪ ,‬למי שאינו אדם עם מוגבלות;‬ ‫(‪ )2‬הנתבע התנה את הביטוח לאדם עם מוגבלות‪ ,‬בקיום תנאי אשר אינו‬ ‫נדרש ממי שאינו אדם עם מוגבלות‪".‬‬ ‫‪ .101‬כלומר לא רק נטל ההוכחה מוטל על חברות הביטוח‪ ,‬אלא ככל שהן לא יפריכו את הראיות אשר‬ ‫נובעות מנטל ההוכחה‪ ,‬הרי שחזקה כי חברת הביטוח הפלתה את המבקשים‪.‬‬ ‫‪ .103‬יוער‪ ,‬כי מרבית הבירורים של המבקשים הינם אודות ביטוח סיעודי קבוצתי‪ ,‬נוכח היותם‬ ‫חברים בקופות החולים השונות‪ .‬מאחר שמדובר בביטוחים קבוצתיים‪ ,‬אשר נועדו לבטח את‬ ‫חברי קופות החולים השונות‪ ,‬ברי כי חברי קופות החולים‪ ,‬אשר אינם סובלים ממוגבלות‬ ‫כלשהיא‪ ,‬אינם מקבלים יחס שונה‪ ,‬שכן אחרת כל מטרת הביטוח הסיעודי הקבוצתי הייתה‬ ‫מרוקנת מתוכן‪.‬‬ ‫זכות הגישה לבית משפט טרם הגשת ערעור למפקח או לועדת התלונות‬ ‫‪ .108‬יובהר‪ ,‬כי זכות הגישה לבית משפט אינה תלויה בהגשת ערעור למפקח או לועדת התלונות‪,‬‬ ‫‪29‬‬ ‫אשר עדיין כלל לא הוקמה‪.‬‬ ‫‪ .104‬לשון החוק מבהירה זאת במפורש בסיפא של סעיף ‪29‬לה(ז)‪:‬‬ ‫" אין באמור בסעיף קטן זה כדי לגרוע מזכויותיו של אדם עם מוגבלות לפנות לבית‬ ‫המשפט בשל הפרת הוראות סימן זה‪".‬‬ ‫‪ .105‬מלבד ההוראה המפורשת לעיל‪ ,‬ניתן להסיק כי זכות הגישה לבית משפט קיימת גם ללא‬ ‫הגשת ערעור למפקח‪ ,‬שכן המחוקק השתמש בלשון רשות לעניין הגשת הערעור‪ .‬כך בסעיף‬ ‫‪29‬לה(ו)(‪ )2‬המפרט את זכות הערעור למפקח‪:‬‬ ‫"רשאי (המתלונן – הח"מ) להגיש תלונה"‪.‬‬ ‫‪ .107‬בדומה לכך‪ ,‬בסעיף ‪29‬לה(ו)(‪ ,)1‬המפרט את זכות העברת התלונה לועדת תלונות צוין‪:‬‬ ‫"רשאי (הדגשה שלי – הח"מ) המתלונן‪ ,‬מתום ‪ 05‬הימים האמורים ואילך‪,‬‬ ‫להעביר את תלונתו להכרעתה של ועדה"‬ ‫‪ .104‬מעבר לכך‪ ,‬בסעיף ‪29‬לה(ז)(‪ )1‬הטיל המחוקק על החברות המבטחות את החובה ליידע את‬ ‫המבוטח‪/‬המועמד לביטוח בדבר‪:‬‬ ‫"אפשרויותיו להגיש תלונה למפקח על הביטוח ולוועדת תלונות‪ ,‬כמפורט‬ ‫בסעיף זה‪ ,‬או (הדגשה שלי – הח"מ) להגיש תביעה לבית המשפט"‪.‬‬ ‫‪ .109‬גם לפי סעיף זה‪ ,‬ניתן להסיק בבירור‪ ,‬כי זכות הפניה לבית משפט אינה תלויה בהגשת‬ ‫ערעור למפקח או לועדת התלונות‪.‬‬ ‫‪ .120‬וחמור מכך‪ ,‬המשיבות לא יידעו את המבקשים על זכותם לפנות לועדת תלונות ו‪/‬או למפקח‪.‬‬ ‫על כן הן אינן יכולות לטעון כעת כי היה על הפונה לפנות לועדה אלו‪ .‬והן מושתקות באופן‬ ‫מוחלט מלהלעות טענות בעניין זה‪.‬‬ ‫‪ .122‬המשיבות לא יכולות מחד להעלים את עובדת קיומה של ועדת תלונות ו‪/‬או זכות תלונה‬ ‫למפקח ומאידך לאחר מכן לטעון כי על הפונה לפנות קודם לגורמים אלו‪ ,‬מדובר על חוסר‬ ‫תום לב וכן על שימוש לרעה בזכות‪.‬‬ ‫‪ .121‬כמו כן סעיף ‪ 3‬לחוק חוזה הביטוח קובע מפורשות כי כל תנאי שלא צויין מפורשות בפוליסה‬ ‫אין החברה יכולה להסתמך עליו‪ .‬לענייננו‪ ,‬מכתב הסירוב מסיים את ההתקשרות בין החברה‬ ‫לבין הפונה‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬אם החברה לא התנתה את הסירוב בבדיקה רפואית היא לא תוכל‬ ‫אחר כך לדרוש בדיקה רפואית ולתרץ אי מתן פוליסה באי מעבר בדיקה רפואית‪ .‬כך בענייננו‪,‬‬ ‫היא לא תוכל לבוא בטענות על אי פניה לועדה כלשהיא כאשר היא בעצמה [חברת הביטוח]‬ ‫לא הפנתה לועדה‪ ,‬בייחוד כאשר היא מחוייבת לעשות זאת לפי חוק‪.‬‬ ‫‪ .123‬למעלה מן הצורך‪ ,‬נציין‪ ,‬כי גם אם אכן היה צריך לפנות קודם הפניה לבית המשפט לועדת‬ ‫התלונות‪ ,‬הרי שזו עודנה לא מונתה והתקנות לפיהן היא אמורה לפעול אושרו רק בסוף מרץ‬ ‫‪ ,1021‬בעת כתיבת שורות אלו ממש‪ .‬משכך‪ ,‬גם אם הייתה מוטלת חובה לפנות קודם לועדת‬ ‫התלונות‪ ,‬הרי שעד לכתיבת שורות אלו היא מרוקנת מתוכן‪.‬‬ ‫‪ .128‬מעבר לכך‪ ,‬לגבי הפניה למפקח על הביטוח‪ ,‬נעשו בעבר פניות למפקח‪ ,‬אך הללו לא זכו‬ ‫לפתרון ראוי מצדו של המפקח‪ ,‬שכן הוא מצדד בחברות הביטוח ומשתדל לא להתערב‬ ‫בהחלטותיהן‪.‬‬ ‫‪ .124‬כך לדוגמא‪ ,‬ארגון "בזכות"‪ ,‬המשמש כבא כוח בתביעה זו‪ ,‬פנה אל המפקח על מנת שיטפל‬ ‫‪30‬‬ ‫בסירובה של "הראל חברה לביטוח בע"מ" לבטח אחת מהפונות אליהם‪ ,‬אך זכה לתשובה‬ ‫בלתי מספקת‪ ,‬אשר אינה פותרת את בעייתה של הפונה‪:‬‬ ‫"‪...‬לאחר עיון בתשובת 'הראל חברה לביטוח בע"מ‪...‬ולאור הנימוקים‪,‬‬ ‫הנתונים והמידע שהעבירה החברה לידינו לעניין סירובה לבטח את‬ ‫הגב'‪ ...‬בביטוח אבדן כושר עבודה‪ ,‬איננו מוצאים מקום להתערבותנו‬ ‫בפנייה"‪( .‬תשובתה של עו"ד אורית קראוס‪ ,‬היחידה לפניות הציבור של‬ ‫אגף שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר‪ ,‬מיום ‪)15.4.1020‬‬ ‫‪ .125‬בנוסף לכך‪ ,‬נראה כי המפקח שכח כי חלה חובה על חברות הביטוח לשלוח נימוקים‬ ‫מפורטים למועמד שנדחה על ידה‪ ,‬שכן במקום שיורה מיידית ל"הראל" להעביר למועמדת את‬ ‫הנימוקים המפורטים‪ ,‬הוא מציין כיצד על המועמדת לפעול במידה שהיא מעוניינת בנימוקים‬ ‫המפורטים לדחייה‪.‬‬ ‫‪ .127‬משכך‪ ,‬נראה כי פנייה למפקח אינה מהווה פתרון למועמדים אשר נדחים על ידי חברות‬ ‫הביטוח‪.‬‬ ‫‪ .124‬יוער‪ ,‬כי כפי שסעיף ‪29‬נא לחוק השוויון קובע‪ ,‬כל הפרה לפי פרק ה‪ 2‬מהווה‬ ‫עוולה לפי פקודת הנזיקין‪:‬‬ ‫מעשה או מחדל בניגוד להוראה לפי פרק זה‪ ,‬פרק ה' או לפי‬ ‫"‪20‬נא‪( .‬א)‬ ‫הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה הוא עוולה אזרחית‪ ,‬והוראות‬ ‫פקודת הנזיקין [נוסח חדש]‪ ,‬יחולו עליו‪ ,‬בכפוף להוראות סעיף זה‪".‬‬ ‫סיכום‬ ‫‪ .129‬לאור כל האמור לעיל‪ ,‬ולאור המפורט בחלק העובדתי‪ ,‬עולה כי המשיבות הפרו באופן‬ ‫חמור את החובות המוטלות עליהן מכוח סימן ח' לחוק השוויון‪ .‬הן לא ביססו את היחס‬ ‫השונה ודחייתם של המבקשים על בסיס נתונים סטטיסטיים ומידע רפואי הרלוונטי לכל‬ ‫אחד ואחד מהמבקשים‪ ,‬הן לא הביאו בפני המבקשים נימוקים מבוססים לסירוב לבטחם‪,‬‬ ‫הן לא יידעו את המבקשים בדבר זכותם לערער על החלטותיהן בפני המפקח וכן לא על‬ ‫זכותם לפנות לבית משפט‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬המשיבות לא יידעו את המבקשים בדבר נטל ההוכחה‪,‬‬ ‫המוטל על המשיבות‪.‬‬ ‫‪ .110‬אין מדובר על סמנטיקה‪ ,‬בהתנהלותן חוסמות המשיבות את האפשרות של אנשים בעלי‬ ‫מוגבלות ליהנות מביטוח ככל אדם אחר במדינת ישראל‪ .‬מדובר באפליה ובחוסר שוויון‬ ‫שאינם נובעים מנתונים קשיחים אלא מגחמות וסטיגמות של חברות הביטוח‪ .‬המבקשים‬ ‫ציפו‪ ,‬כי לאחר הוספת סימן ח' לחוק השוויון יתרחש שינוי בתודעתן והתנהלותן של‬ ‫המשיבות‪ ,‬ולא היא!‬ ‫‪31‬‬ ‫‪ )2‬הפרת חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‬ ‫‪ .112‬בנוסף לאיסור האפליה הספציפי הקבוע בחוק השוויון‪ ,‬חל עקרון השוויון ואיסור האפליה גם‬ ‫מתוקף חוק יסוד כבוד האדם ועקרון השוויון הנגזר ממנו‪.‬‬ ‫‪ .111‬על כן‪ ,‬למעשה‪ ,‬העקרונות הקבועים בחוק השוויון בעניין איסור האפליה והחובה החלה על‬ ‫חברות הביטוח לנמק את סירובן היו קיימות עוד טרם תיקון החוק‪ ,‬מכוח עקרון השוויון הקבוע‬ ‫בחוק יסוד זה‪.‬‬ ‫‪ .113‬סעיף ‪ 1‬לחוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו קובע‪:‬‬ ‫"אין פוגעים בחייו‪ ,‬בגופו‪ ,‬או בכבודו של אדם באשר הוא אדם‪".‬‬ ‫‪ .118‬סעיף קטגורי זה‪ ,‬המהווה אבן בניין מרכזית‪ ,‬קמאית כמעט‪ ,‬בשיטה הדמוקרטית בישראל‪,‬‬ ‫מקדש את כבודו של האדם כאחד הערכים הראויים להגנה מרבית‪ .‬פעולתן של המשיבות בניגוד‬ ‫לחוק‪ ,‬פוגע פגיעה יסודית בכבודם של חברי הקבוצה בעלי המוגבלויות‪ :‬הסירוב להעניק ביטוח‬ ‫לחברי הקבוצה‪ ,‬גורם להדרתם מתחומי החיים ויוצר תחושות אי נוחות‪ ,‬עלבון‪ ,‬ותלות באחרים‪.‬‬ ‫‪ .114‬עקרון השוויון ואיסור האפליה‪ ,‬הנגזרים מהזכות לכבוד‪ ,‬הם ערך מרכזי במשפט הישראלי‬ ‫ובעלי מעמד חוקתי‪ .‬אמנם ערך השוויון אינו מצוין במפורש בחוקי היסוד בישראל‪ ,‬אך הפסיקה‬ ‫העניקה לו תוקף חוקתי מלא‪ ,‬כחלק מהתפיסה הרחבה של עקרון כבוד האדם וחירותו‪ .‬כך‬ ‫לדוגמא תיאר כבוד השופט תיאודור אור בבג"ץ ‪ 4398/91‬הופרט נ' "יד ושם"‪ ,‬רשות הזיכרון‬ ‫לשואה ולגבורה‪ ,‬פ"ד מח(‪:)2998( 351 ,343 )3‬‬ ‫"היום ניתן לעגן את עקרון השוויון בחוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‪ .‬עיגון‬ ‫כזה משמעותו העלאת עקרון השוויון למדרגה נורמאטיבית חוקתית‪ ,‬על‪-‬‬ ‫חוקית‪ .‬עמדה התומכת בעיגון עקרון השוויון בחוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד האדם‬ ‫וחירותו הבעה כבר בספרות המשפטית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כותב השופט ברק‪:‬‬ ‫"על‪-‬פי גישה פרשנית זו‪ ,‬המושג 'כבוד האדם וחירותו' צריך לקבל את‬ ‫משמעותו המלאה‪ .‬יש ליתן לו אותו תוכן‪ ,‬אשר ערכיה של מדינה יהודית‬ ‫ודמוקרטית מעניקים (אובייקטיבית) למושג 'כבוד האדם וחירותו'‪ .‬מהותו‬ ‫תיקבע על‪-‬פי תפיסות היסוד של 'הציבור הנאור' בישראל‪ .‬על כן‪ ,‬יש לכלול‬ ‫במסגרת 'כבוד האדם וחירותו' את השוויון‪ ,‬חופש הביטוי‪ ,‬חופש האמונה‬ ‫והדת‪ ,‬חופש היצירה‪ ,‬האסיפה וההתאגדות‪ .‬כל אלה הם ביטוי לכבוד האדם‬ ‫וחירותו במדינה יהודית ודמוקרטית" (א' ברק‪" ,‬זכויות האדם מוגנות‪:‬‬ ‫ההיקף וההגבלות" משפט וממשל א (תשנ"ב‪-‬נ"ג) ‪ ;262 ,283‬ההדגשה שלי –‬ ‫ת' א')‪.‬‬ ‫במקום אחד הובעה הדעה‪ ,‬שניתן לעגן את עקרון השוויון בחוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד‬ ‫האדם וחירותו בשלוש דרכים‪ :‬ראשית‪ ,‬בסעיף המטרה של חוק היסוד;‬ ‫שנית‪ ,‬בערך של כבוד האדם הנצור בחוק היסוד (כמו דעתו של השופט ברק‬ ‫לעיל); ושלישית‪ ,‬מכוח תביעתן העצמית של זכויות היסוד הפרטיקולריות‬ ‫הכלולות בחוק היסוד‪ .‬ראו י' קרפ‪" ,‬חוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו –‬ ‫ביוגרפיה של מאבקי כח" משפט וממשל א (תשנ"ב‪-‬נ"ג) ‪".348-362 ,323‬‬ ‫‪ .115‬ראה גם אהרון ברק‪ ,‬פרשנות במשפט‪ ,‬עמודים ‪( 813-815‬תשנ"ד); בג"ץ ‪ 94/59‬ברגמן נ' שר‬ ‫האוצר ומבקר המדינה‪ ,‬פ"ד כג(‪ ;)2959( 594 ,593 )2‬בג"צ ‪ 30/44‬הועדה להגנה על אדמות נצרת נ'‬ ‫שר האוצר‪ ,‬פ"ד ט ‪ ;)1004( 2154 ,2152‬בג"ץ ‪ 710/41‬אליצור איגוד ספורטיבי נ' עירית נתניה‪,‬‬ ‫פ"ז לז (‪ ;)2943( 10 ,27 )3‬בג"ץ ‪ 8482/98‬אליס מילר נ' שר הביטחון‪ ,‬פ"ד מט(‪.)2994( 98 )8‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪ .117‬החובה לנהוג בשוויון ובדרך מקובלת מקורה בחובה מנהלית החלה על רשויות השלטון‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫במהלך השנים הוחלה החובה גם על גופים פרטיים‪ ,‬הנושאים אופי ציבורי (ראה ע"א ‪198/92‬‬ ‫חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום‪ ,‬פ"מ מו(‪ ))2002( 464 )2‬ועל חברות‬ ‫הביטוח בפרט‪ ,‬תוך הרחבת הנורמות המחייבות אותן‪ .‬כך קבע בית המשפט העליון בע״א‪77/95‬‬ ‫קאפי נ׳ מנורה חברה לביטוח בע"מ‪ ,‬דינים מחוזי ‪ ,)2009( 940 )4( 2009‬אגב מתיחת ביקורת‬ ‫קשה על נורמות ההתנהגות של המבטחים‪:‬‬ ‫״ ‪...‬בפסיקה מסתמנת תנועה מתמדת של נורמות מכיוון המשפט הציבורי אל‬ ‫עבר המשפט הפרטי ‪ ...‬אכן יתכן והגיעה השעה להחיל על חברות הביטוח‬ ‫חובות מן המשפט הציבורי ‪,‬שכן אלה נהנות מזכויות יתר במשפטנו‪...‬והרי‬ ‫בצידה של הזכות מצויה תמיד החובה״‬ ‫‪ .114‬כאמור‪ ,‬הגישה המקובלת לשוויון במשפט הישראלי‪ ,‬אשר גם באה לידי ביטוי בחוק השוויון‬ ‫אשר צוטט לעיל‪ ,‬הינה כי יש להעניק יחס שווה לשווים וניתן להעניק יחס שונה לשונים‪ ,‬רק על פי‬ ‫מידת שונותם‪ .‬לא כל שונות היא שונות המצדיקה הבחנה‪ ,‬אלא רק שונות שיש בה עניין לעצם‬ ‫ההבחנה‪[ .‬בג"צ ‪ 30/44‬הועדה להגנה על אדמות נצרת נ' שר האוצר‪ ,‬פ"ד ט ‪;)1004( 2154 ,2152‬‬ ‫בג"ץ ‪ 710/41‬אליצור איגוד ספורטיבי נ' עירית נתניה‪ ,‬פ"ז לז (‪ ;)2943( 10 ,27 )3‬בג"ץ ‪8482/98‬‬ ‫אליס מילר נ' שר הביטחון‪ ,‬פ"ד מט(‪ ;)2994( 98 )8‬ד"נ ‪ 20/59‬בורונובסקי נ' הרבנים הראשיים‬ ‫לישראל‪ ,‬פ"ד כה(‪ ;)2972( 7,34 )2‬בג"ץ ‪ 710/41‬אליצור איגוד ספורטיבי דתי סניף נהריה נ'‬ ‫עיריית נהריה‪ ,‬פ"ד לז(‪ ;)2943( 12 ,27 )3‬בג"ץ ‪ 414/44‬אביטן נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח'‪ ,‬פ"ד‬ ‫מג(‪.])2949( 199 ,197 )8‬‬ ‫‪ .119‬בפועל‪ ,‬כלל זה מניח חלוקה של החברה לקבוצות השתייכות שונות‪ ,‬כאשר יישומו של עקרון‬ ‫השוויון מחייב דיון בשאלה האם השונות בין הקבוצות היא רלוונטית ומצדיקה את היחס‬ ‫השונה‪.‬‬ ‫‪ .130‬פועל יוצא מכך‪ ,‬הינו כי חברות הביטוח‪ ,‬בעת סירובן להעניק ביטוח או בעת העמדת תנאים‬ ‫שונים למבוטח צריכות להוכיח כי היחס השונה מבוסס על שונות רלוונטית‪ .‬בענייננו‪ ,‬משמעות‬ ‫הדבר היא כי המשיבות צריכות להוכיח כי מוגבלותו של מבקש הביטוח רלוונטית לסירובה‬ ‫להעניק לו ביטוח‪ ,‬מכיוון שהיא מהווה סיכון גבוה במיוחד‪ .‬כל סירוב ו‪/‬או מתן תנאים שונים‬ ‫למבוטח בעל מוגבלויות שאינם רלוונטיים לביטוח המבוקש מהווה אפליה ופגיעה חמורה בזכות‬ ‫לכבוד של הלקוח!‬ ‫‪ .132‬חמורה היא במיוחד הפגיעה בענייננו‪ ,‬שכן מדובר בקבוצת אנשים אשר מופלים בשל‬ ‫מוגבלויותיהם באופן תדיר ובכל תחומי החיים‪ ,‬וזאת בעבור שירותים שאינם קשורים‬ ‫למגבלותיהם‪ .‬יש לזכור כי בכל הנוגע ל"עילות האפליה הקלאסיות"‪ ,‬ובהן אפליה על בסיס מין‪,‬‬ ‫לאום‪ ,‬גזע‪ ,‬דת‪ ,‬נטייה מינית וגם ביחס לבעלי מוגבלויות יש לנקוט במשנה זהירות‪ ,‬וזאת מחשש‬ ‫ליחס המבוסס על סטריאוטיפים ואף אפשרות להעצמתם של דעות קדומות אלו‪ ,‬תוך יצירה של‬ ‫קבוצה שהיא "נחותה" באופן אינהרנטי‪ .‬יפים לענייננו דבריה של השופטת דורנר בבג"ץ ‪8482/98‬‬ ‫אליס מילר נ' שר הביטחון בנוגע לאפליית נשים‪:‬‬ ‫‪33‬‬ ‫"סגירת מקצוע או תפקיד בפני אדם מחמת מינו‪ ,‬גזעו או כיוצא באלה‪ ,‬משדרת מסר‬ ‫כי הקבוצה שעמה הוא נמנה היא נחותה‪ ,‬ובכך נוצרת לבנות הקבוצה ולבניה תדמית‬ ‫נמוכה‪ .‬כך מתהווה מעגל קסמים המנציח את ההפליה‪ .‬התדמית הנמוכה‪ ,‬שיסודה‬ ‫בשונות הביולוגית או הגזעית‪ ,‬גורמת להפליה‪ ,‬וההפליה מאששת את הסטריאוטיפים‬ ‫המשפילים בדבר נחיתות המופלה‪ .‬על‪-‬כן‪ ,‬היסוד המרכזי בהפליה מחמת מין‪ ,‬גזע או‬ ‫הפליה דומה הוא השפלת הקורבן‪.‬‬ ‫דעתי היא אפוא‪ ,‬כי חוק היסוד מגן מפני פגיעה בעקרון השוויון כאשר הפגיעה גורמת‬ ‫להשפלה‪ ,‬כלומר לפגיעה בכבוד האדם באשר הוא אדם‪ .‬וכך הוא כאשר אישה מופלית‬ ‫לרעה בשל מינה"‪.‬‬ ‫‪ .131‬סעיף ‪ 53‬לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע‪:‬‬ ‫מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על‬ ‫(א)‬ ‫פי כל חיקוק — למעט פקודה זו — והחיקוק‪ ,‬לפי פירושו הנכון‪ ,‬נועד לטובתו או‬ ‫להגנתו של אדם אחר‪ ,‬וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק‬ ‫שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה‬ ‫המפורשת בפקודה זו‪ ,‬אם החיקוק‪ ,‬לפי פירושו הנכון‪ ,‬התכוון להוציא תרופה זו‪.‬‬ ‫‪ .133‬הפרת חובה חקוקה מתקיימת בהתקיים הקריטריונים הבאים‪:‬‬ ‫א) החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של התובע או של קבוצת בני אדם‪ ,‬אליהם‬ ‫משתייך התובע‪.‬‬ ‫ב) הפרת החיקוק גרמה לאותו אדם נזק מסוג הנזקים אותו התכוון החיקוק‬ ‫למנוע‪.‬‬ ‫החיקוק נועד לטובתם או להגנתם של המבקשים או של קבוצת בני אדם‪ ,‬אליהם משתייכים‬ ‫המבקשים‪:‬‬ ‫‪ .138‬ברי‪ ,‬כי חוק‪-‬יסוד כבוד האדם וחירותו נועד להגן על המבקשים‪ ,‬שכן מטרת החוק הינה להגן על‬ ‫הזכות לכבוד ולשוויון של כל בני האדם‪.‬‬ ‫המבקשים ניזוקו מהפרת החוק והנזק הוא מסוג הנזק שהמחוקק התכוון למנוע‪:‬‬ ‫‪ .134‬המבקשים ניזוקו בפגיעה בכבודם‪ ,‬בחירותם לבחור האם להיות מבוטחים ובשוויון‪ .‬בחוקקו‬ ‫את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו התכוון המחוקק למנוע נזקים אלו‪.‬‬ ‫‪ .135‬ראשית‪ ,‬נמנע מידי המבקשים לרכוש את הביטוח שביקשו‪ ,‬ככל אדם אחר‪ ,‬וזאת על בסיס‬ ‫החלטות שרירותיות של המשיבות‪ ,‬אשר לא בוססו ולא נומקו על בסיס מידע ונתונים אמינים‬ ‫ורלוונטיים עבור בחינת הסיכון הביטוחי של כל אחד מהמבקשים‪ .‬שנית‪ ,‬הסירוב לבטחם מעמיד‬ ‫את המבקשים בסיכון כלכלי אשר רובץ על כתפיהם‪ ,‬שכן במידה שיגיעו למצב סיעודי‪ ,‬הם‬ ‫יצטרכו לשאת בהוצאות הכספיות‪ ,‬וזאת בניגוד לאנשים שאינם סובלים ממוגבלויות‪ .‬מניעתם‬ ‫של המבקשים מעשיית ביטוח סיעודי‪ ,‬אשר אמור להוות עוגן כלכלי בעת זקנה‪ ,‬מהווה פגיעה‬ ‫באוטונומיה של המבקשים לעצב את חייהם ולדאוג לגורלם בעתיד‪.‬‬ ‫‪ .137‬יתרה מזאת‪ ,‬סירובן של המשיבות‪ ,‬אשר נובע ממוגבלותם של המבקשים‪ ,‬גורם לעוגמת נפש‬ ‫רבה‪ .‬מעבר לתחושות הדאגה אשר מלווה את פעילותם היומיומית‪ ,‬מעצם הידיעה כי במידה‬ ‫שיגיעו למצב סיעודי אין להם עוגן כלכלי להישען עליו‪ ,‬סובלים המבקשים מרגשות עלבון‪ ,‬תסכול‬ ‫‪34‬‬ ‫וכעס בעקבות הסירוב‪ .‬הידיעה כי פעם נוספת נטרקת בפניהם דלת בתחום משמעותי לחיים‪,‬‬ ‫ושלא בצדק‪ ,‬מעוררת רגשות קשים‪.‬‬ ‫‪ .134‬יובהר‪ ,‬כי בית המשפט הכיר בעבר בנזק אשר נובע מרגשות שליליים ופגיעה באוטונומיה‪,‬‬ ‫כנגזרת של הזכות לכבוד הקבועה בחוק היסוד‪ ,‬גם אם לא נגרם בגינם נזק ממוני‪( .‬ראה‪ :‬ע"א‬ ‫‪ 183/43‬עיריית ירושלים נ' גורדון‪ ,‬פ"ד לט(‪[ 223 )2‬להלן – עניין גורדון]; ע"א ‪ 1742/93‬דעקה נ'‬ ‫בית החולים "כרמל" חיפה‪ ,‬פ"ד נג(‪[ 473 ,415 )8‬להלן – עניין דעקה]; ע"א ‪ 2334/97‬תנובה מרכז‬ ‫שיתופי לשווק נ'ראבי פ"ד נז(‪. ()1003( 573 )8‬‬ ‫‪ .139‬כך לדוגמא בעניין גורדון‪ ,‬התייחס בית המשפט לנזק לא ממוני וקבע במפורש כי‪:‬‬ ‫"כבודו של אדם‪ ,‬שמו הטוב‪ ,‬נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה‬ ‫תקינים וצריכים לקבל הגנה ראויה כמו כל אינטרס רכושי‪ .‬כוסו וכיסו‬ ‫של אדם אינם חשובים יותר מכעסו‪( ".‬שם‪ ,‬בעמ' ‪)281‬‬ ‫‪ .180‬בדומה לכך נקבע בעניין דעקה‪ ,‬אשר מהווה אבן דרך מרכזית בפסיקה המכירה בפגיעה‬ ‫באוטונומיה כראש נזק עצמאי‪:‬‬ ‫"עמדנו על מרכזיותה של הזכות לאוטונומיה בעיצוב זהותו וגורלו של האדם‬ ‫בחברה שבה אנו חיים‪ .‬ראינו את חשיבותה של זכות זו ליכולתו לחיות כפרט‬ ‫חושב ועצמאי‪ .‬מתבקשת המסקנה כי זכות זו היא חלק חיוני‪ ,‬בלתי נפרד‪,‬‬ ‫באינטרס של אדם "בנפשו‪ ,‬בנוחותו ובאושרו" (עניין גורדון הנ"ל [‪ ,]25‬בעמ'‬ ‫‪ ,)242‬אשר הפגיעה בו עשויה לזכותו בפיצויי נזיקין‪( ".‬שם‪ ,‬בעמ' ‪)474‬‬ ‫הפרת חובותיהן המוגברות של המשיבות ‪ 6-4‬מכוח היותן גוף דו‪-‬מהותי‬ ‫‪ .182‬המשיבות‪ ,‬מכוח היותם מופקדות על מתן שירותי בריאות לתושבי המדינה‪ ,‬נתפסות על ידי בתי‬ ‫המשפט כגופים דו‪-‬מהותיים‪ ,‬הכפופים לדואליות נורמטיבית‪ ,‬הן למשפט הפרטי והן למשפט‬ ‫המינהלי‪[ .‬יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א'‪ ,‬עמ' ‪( 431‬מהדורה שנייה‪])1020-‬‬ ‫‪ .181‬בע"ע ‪ 2092/00‬שטרית‪-‬קופת חולים מאוחדת‪ ,‬פד"ע לה ‪ )1000( 17 ,14 ,4‬קבע בית הדין הארצי‬ ‫לעבודה כי‪:‬‬ ‫"הנה‪-‬כי‪-‬כן‪ ,‬עת מדברים אנו בקופת חולים‪ ,‬שעה שהיא מופקדת על מתן‬ ‫שירותי בריאות לתושבי המדינה – שהוא נושא דיוננו בערעור זה – מדברים‬ ‫אנו ברשות ציבורית‪ ,‬עליה חלות אמות‪-‬המידה של המשפט הציבורי‬ ‫והמינהלי‪ ,‬ובהן היא מחויבת כלפי החברים בה בכלל‪ ,‬ובשירות אותו היא‬ ‫נותנת להם בפרט‪ ,‬על‪-‬פי דין ומתוקף הדין והוראותיו‪.‬‬ ‫על קופת החולים החובה להגשים את תכליתו של חוק הבריאות ומטרתו‪,‬‬ ‫לנהוג בסבירות‪ ,‬בהגינות‪ ,‬בשוויון מתוך הקפדה על כבוד האדם ועל כבודו‬ ‫של החבר הבא בשעריה‪".‬‬ ‫‪ .183‬לאור האמור לעיל‪ ,‬על המשיבות ‪ ,5-8‬חלה החובה לנהוג בהגינות‪ ,‬בשוויון ולהקפיד על שמירת‬ ‫כבוד האדם‪ ,‬לא רק מכוח החובה המוטלת עליהן מכוח חוק‪-‬יסוד כבוד האדם וחירותו‪ ,‬אלא‬ ‫מוטלת עליהן חובה מוגברת לנהוג בהתאם לחובות הללו‪ ,‬מכוח היותן גופים דו‪-‬מהותיים‪.‬‬ ‫‪ )3‬הפרת החובה לפעול משיקולים עניינים של טובת החבר בחוק ביטוח בריאות‬ ‫ממלכתי‬ ‫‪ .188‬סעיף ‪ 32‬לחוק ביטוח בריאות ממלכתי‪ ,‬תשנ"ד‪ ,2998-‬קובע כי‪:‬‬ ‫‪35‬‬ ‫"בהתקשרות של קופת חולים עם נותן שירותים ובהפניית חבריה לנותן‬ ‫שירותים תפעל קופת החולים ללא הפליה בין נותני השירותים‪ ,‬בתום לב‬ ‫ומשיקולים עניניים של טובת החבר וטובת כלל חברי קופת החולים‪".‬‬ ‫‪ .184‬סעיף חוק זה מטיל על קופות החולים לפעול במסגרת הפניית חבריהן לנותני שירותים‬ ‫משיקולים ענייניים של טובת החבר וטובת כלל חברי קופת החולים‪ .‬קופת החולים‬ ‫הינה גוף דו מהותי וכן גוף ללא מטרות רווח והיא חבה בחובות אמון ותום לב מוגברות‬ ‫כלפי חבריה‪.‬‬ ‫‪ .185‬בה"פ ‪ 440/03‬ד"ר רון דבי ואח' נ' שירותי בריאות כללית‪ ,‬עמ' ‪( 28‬פורסם בנבו‪,‬‬ ‫‪[ )18.02.1004‬להלן – עניין דבי]‪ ,‬קבע בית המשפט במפורש כי סעיף חוק זה מחיל‬ ‫בבירור חובות מן המשפט הציבורי על קופות החולים‪:‬‬ ‫"‪...‬הרי שסע' ‪ 32‬מחיל באופן ברור חובות מן המשפט הציבורי על קופות‬ ‫החולים‪ .‬חיזוק לכך ניתן ללמוד גם מתחולתו של חוק חובת מכרזים‪ ,‬תשנ"ב‬ ‫– ‪ 2002‬על קופות החולים‪ ,‬המחייב אותן לנהוג בשיוויון ובחובת מכרז‬ ‫בהספקת שירותים (סע' ‪ 2‬לחוק)‪"...‬‬ ‫‪ .187‬כמו‪-‬כן‪ ,‬בהמשך דברי בית המשפט בעניין דבי‪ ,‬נקבע בבירור כי על המשיבות לפעול‬ ‫בתום לב‪ ,‬תוך הפעלת שיקולים ענייניים וללא הפליה‪:‬‬ ‫"מהמקובץ עולה שבשל היות המשיבות גופים ציבוריים דו‪-‬מהותיים‪,‬‬ ‫שכללי המשפט הציבורי חלים עליהן והשאלה היא רק מה היקף אותה‬ ‫תחולה‪ ,‬על המשיבות לפעול בתום לב‪ ,‬תוך הפעלת שיקולים ענייניים וללא‬ ‫הפליה‪" .‬‬ ‫‪ .184‬עם זאת‪ ,‬בענייננו‪ ,‬המשיבות ‪ ,5-8‬בהתקשרותן עם המשיבות ‪ 3-2‬לצורך הספקת ביטוח סיעודי‬ ‫לחברי הקופות‪ ,‬לא פעלו לטובת המבקשים‪ ,‬שכן ברי כי המשיבות ‪ 5-8‬ידעו ועודן יודעות כי‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬לא מסכימות לבטח בביטוח סיעודי מועמדים בעלי מוגבלות‪ ,‬אך בכל זאת הסכימו‬ ‫להתקשר עימן‪ ,‬מבלי להתנות את ההתקשרות בכך שהמשיבות ‪ 3-2‬יסכימו לבטח גם אנשים בעלי‬ ‫מוגבלויות‪ ,‬אפילו תוך החרגה או קביעת פרמיה גבוהה יותר‪ .‬בנוסף המשיבות לא טרחו להפעיל‬ ‫סנקציות כנגד המשיבות ‪ 2-3‬לאחר שאלו סרבו לבטח בעלי מוגבלות ואף החלו להפעיל סלקציה‬ ‫כנגד בעלי מוגבלות שהיה להם ביטוח סיעודי וניפו אותם מהביטוח הקבוצתי‪.‬‬ ‫‪ .189‬יוער‪ ,‬כי אין זה מן הנמנע כי המשיבות ‪ 5-8‬מרוויחות בעצמן מהתקשרותן בעניין הביטוח‬ ‫הסיעודי עם המשיבות ‪ ,3-2‬כך שעצם ההתקשרות עימן אינה משיקולים ענייניים של טובת‬ ‫החברים בקופה‪ ,‬אלא של טובת המשיבות עצמן‪.‬‬ ‫‪ .140‬כך לדוגמא‪ ,‬בדו"ח השנתי של המשיבה ‪ ,1‬כלל בריאות‪ ,‬ליום ‪ 32‬בדצמבר ‪( 1022‬העמודים‬ ‫הרלוונטיים מצ"ב כנספח ל')‪ ,‬צויין במפורש כי המשיבה ‪ 8‬מקבלת רווחים ועמלה במסגרת‬ ‫ההתקשרות עימה לצורך אספקת ביטוח סיעודי לחברי הקופה‪:‬‬ ‫"בתום תקופת ההסכם תהיה מכבי זכאית למחצית ההפרש בין רווחי‬ ‫ההשקעה בפועל לבין תשואה שנתית של ‪ ,6%‬ובתנאי שההפרש הנ"ל יהיה‬ ‫חיובי‪.‬‬ ‫במסגרת ההסכם התחייבה מכבי להעניק לחברה שירותים שונים לרבות‬ ‫שימוש בלוגו "מכבי שירותי בריאות"‪ ,‬פניה לקבלת חברי מכבי‪ ,‬אפשרות‬ ‫‪36‬‬ ‫להעמיד בסניפי מכבי שלטים ולחלק עלונים‪ ,‬גבייה והעברה מרוכזת של‬ ‫דמי הביטוח‪ ,‬דיוור ישיר‪ ,‬וניהול קובץ המבוטחים‪ .‬בתמורה לשירותים אלו‬ ‫תשלם החברה למכבי ‪ 6%‬מדנע הביטוח והרישום שיועברו אליה בכל‬ ‫חודש" (עמ' ‪ 14-19‬בדו"ח)‬ ‫‪ .142‬בדומה לכך‪ ,‬באותו דו"ח ממש‪ ,‬דיווחה המשיבה ‪ 1‬גם לגבי עמלות להם זכאית המשיבה ‪,5‬‬ ‫לאומית שירותי בריאות‪ ,‬במסגרת ההסכם לאספקת ביטוח סיעודי לחברי הקופה‪:‬‬ ‫"קופת חולים לאומית התחייבה‪ ,‬במסגרתה הסכם‪ ,‬להעניק לחברה‬ ‫שירותים שונים‪ ,‬הכוללים שימוש בלוגו‪ ,‬פניה לקהל חברי קופת חולים‬ ‫לאומית‪ ,‬עלונים ושלטים‪ ,‬גביה‪ ,‬דיוור ישיר וניהול קובץ מבוטחים‪.‬‬ ‫בתמורה לשירותים אלו תשלם החברה לקופת חולים לאומית ‪6%‬‬ ‫מהפרמיות אשר ישולמו בכל חודש"‪( .‬עמ' ‪ 19‬בדו"ח)‬ ‫[מצ"ב הקישור לדו"ח המלא‪:‬‬ ‫‪https://repo.clalbit.co.il/MediaServer/About/Health%20Devision/Financial%2‬‬ ‫‪0Reports/ARYEH411.pdf‬‬ ‫‪ .141‬הפרת סעיף זה מהווה גם היא הפרת חובה חקוקה‪:‬‬ ‫א‪ .‬סעיף חוק זה נועד להגן הן על נותני השירותים לקופות החולים והן על חברי‬ ‫קופות החולים‪ ,‬ובכלל זה גם על המבקשים ועל יתר חברי הקבוצה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המבקשים ניזוקו מהפרת החוק‪ ,‬שכן התקשרותם של המשיבות ‪ 5-8‬עם‬ ‫המשיבות ‪ ,3-2‬לצורך מתן ביטוח סיעודי לחברי הקופות‪ ,‬לא נעשתה‬ ‫משיקולים ענייניים של טובת המבקשים‪ ,‬שהרי ההתקשרות עם המשיבות‬ ‫נעשתה מבלי להתחשב בהעדר האפשרות של המבקשים להיות מבוטחים‬ ‫בביטוח סיעודי‪ ,‬עקב מוגבלותם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הנזק הוא מסוג הנזקים אותם התכוון המחוקק למנוע בחיקוק זה‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫עיקר הסעיף נועד להגן מפני הפליה של נותני שירותים‪ .‬עם זאת‪ ,‬סעיף זה‬ ‫נועד להגן גם על טובת החבר‪ ,‬ובענייננו‪-‬המבקשים‪.‬‬ ‫‪ )4‬איסור האפליה הקבוע באמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות‬ ‫‪ .143‬ביום ‪ 23.21.1005‬התקבלה אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות‬ ‫])‪ .[Convention on the rights of persons with disabilities (2006‬האמנה מגדירה חזון‬ ‫וקובעת סטנדרטים בינלאומיים לזכויות אזרחיות וחברתיות‪ ,‬להן זכאים אנשים עם מוגבלות‪,‬‬ ‫באשר הם‪ .‬באמנה מעוגנת‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬זכות כללית לאי הפליה‪ ,‬אליה נלווית חובה‬ ‫אקטיבית של המדינות החתומות לקדם שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות בכל תחומי‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫‪ .148‬ישראל חתמה על האמנה ביום ‪ 30‬במרץ ‪ ,1007‬והליכי האשרור נמצאים כעת בעיצומם‪ .‬חשוב‬ ‫לציין‪ ,‬כי כבר היום‪ ,‬טרם אישרורה‪ ,‬יש לאמנה משקל מנחה‪.‬‬ ‫‪ .144‬על פי סעיף ‪ 14‬לאמנה‪ ,‬אשר עוסק בתחום הבריאות‪ ,‬תחת סעיף קטן ה' נקבע‪:‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪“States Parties recognize that persons with disabilities have‬‬ ‫‪the right to the enjoyment of the highest attainable standard of‬‬ ‫‪health without discrimination on the basis of disability. States‬‬ ‫‪Parties shall take all appropriate measures to ensure access for‬‬ ‫‪persons with disabilities to health services that are gender-sensitive,‬‬ ‫‪including health-related rehabilitation. In particular, States Parties‬‬ ‫‪shall:‬‬ ‫…‬ ‫‪(e) Prohibit discrimination against persons with disabilities‬‬ ‫‪in the provision of health insurance, and life insurance where such‬‬ ‫‪insurance is permitted by national law, which shall be provided in a‬‬ ‫”;‪fair and reasonable manner‬‬ ‫‪ .145‬תרגומו של הסעיף‪ ,‬כפי שנערך על ידי הנציבות לשוויון זכויות‪:‬‬ ‫"‪ .28‬מדינות שהן צדדים מכירות בכך שלאנשים עם מוגבלויות הזכות ליהנות מרמת‬ ‫הבריאות הגבוהה ביותר האפשרית‪ ,‬ללא הפליה בשל מוגבלותם‪ .‬מדינות שהן צדדים‬ ‫תנקוטנה את כל האמצעים הולמים כדי להבטיחלאנשים עם מוגבלויות גישה‬ ‫לשירותי בריאות שהם תלויי‪-‬מגדר‪ ,‬לרבות שיקום בריאותי‪ .‬בפרט מדינות שהן‬ ‫צדדים‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫(ה) תאסורנה הפליה נגד אנשים עם מוגבלויות בעריכת ביטוח רפואי‪ ,‬ובעריכת ביטוח‬ ‫חיים מקום שביטוח כזה מותר לפי החוק הלאומי‪ ,‬ואלה יסופקו באופן הוגן וסביר‪".‬‬ ‫‪ .147‬אם כן‪ ,‬הזכות לביטוח‪ ,‬לפחות בתחום הבריאות‪ ,‬הוכרה כזכות ברמה בינלאומית‪ ,‬כנגזרת מן‬ ‫הזכות לשוויון בבריאות‪ .‬האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות אליה מחויבת‬ ‫ישראל‪ ,‬קובעת את חובתן של המדינות החתומות לאסור אפליה בתחום ביטוח הבריאות וביטוח‬ ‫החיים עבור אנשים עם מוגבלויות‪.‬‬ ‫‪ .144‬משכך‪ ,‬התנהלותן של המשיבות‪ ,‬תוך מתן יחס שונה למבקשים‪ ,‬שלא על בסיס רלוונטי‪ ,‬מהווה‬ ‫גם הפרה של האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות‪.‬‬ ‫‪ )8‬חוסר תום‪-‬לב בניהול משא ומתן ובקיום החוזה – הפרת סעיפים ‪ 22‬ו‪ 30-‬לחוק‬ ‫החוזים‬ ‫‪ .149‬יחסים בין חברת הביטוח למבוטח הם יחסים חוזיים‪ .‬כידוע‪ ,‬היחסים החוזיים מתחילים גם‬ ‫טרם כריתתו של חוזה‪ ,‬בשלב המשא ומתן‪ .‬במקרה של המשיבות‪ ,‬מכיוון שמדובר בחברות‬ ‫מסחריות אשר מציעות שירות לקהל רחב‪ ,‬היחסים החוזיים מתחילים כבר ברגע שהחברה‬ ‫מזמינה אליה לקוחות ומציעה להן לרכוש ביטוח אצלה‪ .‬לפיכך‪ ,‬על אף שהמבקשים (בלית‬ ‫ברירה) לא התקשרו עם המשיבות בחוזה‪ ,‬תקפות לענייננו ההוראות החלות על צדדים לחוזה‬ ‫בשלב הטרום חוזי‪.‬‬ ‫‪ .150‬לפי סעיף ‪ 21‬לחוק החוזים‪:‬‬ ‫(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת‬ ‫ובתום לב‪.‬‬ ‫(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום‪-‬לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק‬ ‫שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה‪ ,‬והוראות סעיפים ‪ 23 ,25‬ו‪-‬‬ ‫‪ 24‬לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)‪ ,‬תשל"א–‪ ,2095‬יחולו בשינויים‬ ‫המחוייבים‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪ .152‬המחוקק‪ ,‬שהבין את חשיבותו של שלב המשא ומתן לקראת חוזה‪ ,‬הטיל על הצדדים חובת‬ ‫תום‪-‬לב מוגברת‪ ,‬אשר הלכה והתרחבה עוד יותר בפסיקה‪.‬‬ ‫‪ .151‬מעבר לכך‪ ,‬המבקשים ‪ 1‬ו‪ 8-‬כבר היו קשורים עם המשיבות ‪ 1‬ו‪ 3-‬בחוזה ביטוח‪ ,‬כאשר אלו‬ ‫האחרונות החליטו לנהוג בחוסר תום לב ולבטל את חוזה הביטוח עם המבקשים הנ"ל בגין‬ ‫מוגבלותם‪ ,‬חרף העובדה כי הם כבר היו מבוטחים אצלן‪.‬‬ ‫‪ .153‬חובת תום‪-‬הלב קיימת גם לאחר חתימת החוזה‪ ,‬במהלך קיומו‪ .‬כך נקבע בסעיף ‪ 39‬לחוק‬ ‫החוזים‪:‬‬ ‫"בק יום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא‬ ‫הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה‪".‬‬ ‫‪ .158‬בשל ייחודו של חוזה הביטוח הטילו המחוקק והפסיקה חובת תום לב מוגברת על הצדדים‬ ‫לחוזה‪ .‬לדברי ירון אליאס‪ ,‬במאמרו לעיל‪:‬‬ ‫‫"כלי משפטי מרכזי אשר מלווה את התמורה שחלה בדיני החוזים‬ ‫הקלאסיים הוא‫ עקרון תום הלב‪ .‬עקרון רחב זה‪ .‬המעוגן במשפטנו‬ ‫בסעיפים ‪ 22‬ו‪ 03-‬לחוק החוזים‫ (חלק כללי) מאפשר לבית המשפט‬ ‫להזריק אל תוך החוזה ערכים שונים שמטרתם‫ לקדם נורמות של הגינות‬ ‫ו צדק‫‪.‬‫חוזה הביטוח הוא חוזה מסוג ‪ .Uberrimae Fidei‬בחוזים מסוג‬ ‫זה נדרשים שני‫ הצדדים להגינות מירבית‪ .‬בתי המשפט נוטים‪ ,‬עם זאת‪,‬‬ ‫להטיל חובות תום לב ב‫מוגברות בעיקר על המבטחים‪ .‬נטייה זו נובעת‬ ‫מהצורך לאזן את כוחם העדיף‫‪ .‬הפיקוח השיפוטי המוטל על פעילות‬ ‫המבטחים נשען‪ ,‬אפוא‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬על עקרון‫ תום הלב‪ .‬עקרון זה עשוי‬ ‫שאינן כלולות בחוזה גופו ‪,‬‬ ‫‫‬ ‫להטיל על המבטח חובות נוספות‪ ,‬חיצוניות‪,‬‬ ‫ובכללן ״חובות אמון״ מיוחדות הנובעות מתפקידו החברתי‫‫ש ל ה מבטח‪.‬‬ ‫יציקת תוכן משפטי קונקרטי לביטוי ״חובות אמון״ עשויה להסתייע‫‬ ‫במשפט הציבורי‪ .‬ניתן לקבוע‪ ,‬למשל‪ ,‬כי חובות האמון הכלליות מטילות‬ ‫על המבטחים נורמות מיוחדות של יושר‪ ,‬הגינות‪ ,‬וסבירות‫‪(".‬בעמ' ‪)339‬‬ ‫‫‬ ‫‪ .154‬לדברי כבוד שופטת בית המשפט העליון בדימוס נתניהו‪ ,‬במאמרה "חובת תום הלב של‬ ‫המבטח ומבחן הצפיה"‪ ,‬חובת תום‪-‬הלב של המבטח שמקורה בחוק החוזים‪ ,‬הינה הראשון‬ ‫במעלה במתן תרופות לצד המבוטח‪:‬‬ ‫"כבר החל מהשלב הטרום‪-‬חוזי של המשא ומתן לכריתת חוזה הביטוח‪,‬‬ ‫החתימה על הביטוח ומילוי השאלון והמלווה אותה‪,‬ובמהלך כל חיי החוזה‪,‬‬ ‫חלות על הצדדים לו חובות נלוות‪ ,‬בין אם על פי החוזה ובין אם על פי הדין‪,‬‬ ‫ביניהן רבות הנגזרות מחובת תום הלב‪ .‬אולם בעוד חוק חוזה הביטוח נותן‬ ‫למבטח במפורש תרופות ברורות לעילות מוגדרות‪ :‬זכות ביטול של חוזה‬ ‫הביטוח‪ ,‬הפחתת תגמולי הביטוח‪ ,‬פטור מתשלום התגמולים ופיצויים‪,‬‬ ‫שרובן ייחודיות וכולן קוגנטיות (ויש שהוא שולל ממנו תרופה)‪ ,‬ממעט החוק‬ ‫מאוד לעסוק בחובות המבטח ובתרופות המבוטח‪ ...‬אין בזאת פגיעה במבוטח‪.‬‬ ‫נהפוך הוא‪ .‬ייחוד התרופות של המבטח והקוגנטיות שלהם מצמצמים את‬ ‫תרופותיו נגד המבוטח‪ ,‬ואילו הסתמיות לגבי המבוטח‪ ,‬משאירה לו מרווח‬ ‫פתוח‪ ,‬גמיש ומגוון של תרופות נגד המבטח‪ ,‬בין על פי החוזה ובין על פי הדין‪,‬‬ ‫כגון דיני חוזים‪ ,‬דיני נזיקין‪ ,‬עשיית עושר ולא במשפט‪ ,‬ובכלל זה הקשת‬ ‫הרחבה של התרופות שפיתחה הפסיקה שלנו בגין הפרת החובה של תום‬ ‫הלב‪".‬‬ ‫‪ .155‬אין כל ספק‪ ,‬כי בראש ובראשונה הדרישה לנהוג ב"דרך מקובלת" טומנת בחובה את החובה‬ ‫לנהוג על פי חוק‪ .‬המשיבות הפרו את חוק השוויון ופגעו בזכותם לשוויון של המבקשים ויתר‬ ‫‪39‬‬ ‫חברי הקבוצה ועל כן נהגו בדרך שאינה מקובלת במשא ומתן לקראת חוזה‪.‬‬ ‫‪ .157‬אחת החובות שהחילה הפסיקה על הצדדים כחלק מחובת תום הלב במשא ומתן הינה חובת‬ ‫הגילוי‪ .‬כך נקבע בע"א ‪ 434/74‬ספקטור נ' צרפתי‪ ,‬פד לב(‪:)2977( 137 ,132 )2‬‬ ‫"המחוקק שלנו הרגיש בצורך להבטיח רמה מוסרית גבוהה ככל האפשר‬ ‫בניהול עסקים ולשם כך התקין‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את סעיף ‪ 22‬לחוק החוזים המחייב‬ ‫כל צד לנהוג בתום‪-‬לב במשא‪-‬ומתן לקראת כריתתו של חוזה‪ .‬בין החובות‬ ‫המוטלות על צדדים למשא‪-‬ומתן בולטת "חובת הגילוי" ואת היסוד הרעיוני‬ ‫של חובה זו מסבירה ד"ר דבורה פלפל במאמרה "תום לב במשא ומתן לכריתת‬ ‫חוזה" ‪ -‬עיוני משפט ה ‪:622‬‬ ‫"צדדים המתחילים לנהל ביניהם משא ומתן יוצרים ביניהם יחסים קרובים‪.‬‬ ‫אין הם 'זרים יותר' איש לרעהו‪ ,‬כי אם עשויים לההפך בעתיד הקרוב‬ ‫ל'שותפים' במובן של צדדים לחווה‪ .‬הדין הגרמני גורס כי מסכת יחסים מעין‬ ‫זו מחיבת יחסי אמון בין הצדדים‪ .‬יחסי האמון יוצרים ציפיות‪ .‬הציפיות היא‬ ‫הגורמת לצורך לגלות לצד השני את כל הפרטים בקשר לנקודות העשויות‬ ‫להיות חשובות לקשירת החוזה ולגלותן לו"‪.‬‬ ‫‪ .154‬נוכח חובת הגילוי‪ ,‬מעבר להפרת הוראת החוק הספציפית הקבועה בסעיף ‪29‬לה לחוק‬ ‫השוויון‪ ,‬הפרו המשיבות גם את חובתן לפעול בתום‪-‬לב במשא ומתן לקראת חוזה וכן לגבי חלק‬ ‫מהמבקשים – את חובת תום הלב במהלך קיום החוזה‪ .‬המשיבות הפרו חובות אלו כאשר לא‬ ‫גילו למבקשים וליתר חברי הקבוצה על בסיס אלו נתונים ומידע הן מסרבות לבטחם בביטוח‬ ‫סיעודי ועל בסיס איזה מידע הן החליטו לבטל את חוזה הביטוח עם המבקשים ‪ 1‬ו‪ .8-‬כאמור‬ ‫לעיל‪ ,‬הנימוק כי הסירוב‪/‬הביטול הינו בגין "הבעיה הרפואית‪/‬המחלה‪/‬המצב הרפואי" אינו‬ ‫מקיים את חובת הגילוי‪ ,‬שכן הוא אינו מפורט דיו ואינו מתייחס לנתוניו האישיים הרפואיים‬ ‫של המועמד לביטוח‪.‬‬ ‫ו‪ .‬העילות המשפטיות‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬לא ביססו את סירובן לבטח את המבקשים על "נתונים אקטואריים‪ ,‬נתונים‬ ‫סטטיסטיים‪ ,‬מידע רפואי‪ ,‬או מידע אחר‪ ,‬שהם אמינים ורלוונטים להערכת הסיכון הביטוחי‬ ‫המסוים‪ ,‬ומתן יחס זה סביר בנסיבות הענין"‪ ,‬כפי שנקבע בסעיף ‪20‬לה(א) לחוק השוויון‪:‬‬ ‫‪ .159‬המשיבות ‪ 3-2‬ביססו את סירובן לבטח את המבקשים בנימוק אחד כוללני‪ ,‬המחלה ממנה הם‬ ‫סובלים‪ .‬המשיבות לא בחנו את מצבו הרפואי של כל אחד מהמבקשים‪ ,‬תפקודו היומיומי‬ ‫וסיכוייו האישיים להגיע למצב סיעודי עקב המחלה ממנה הוא סובל‪.‬‬ ‫‪ .170‬הקביעה כי אדם סובל ממחלת נפש או בעל מגבלה כלשהיא ‪ ,‬אינה מהווה נימוק מספק לסירוב‬ ‫לבטחו‪ ,‬שכן היא אינה מהווה בחינה של מצבו הרפואי הספציפי של אותו אדם‪.‬‬ ‫‪ .172‬לא זו אף זו‪ ,‬המשיבות לא יכלו לבסס את סירובן על מצבו הרפואי האישי של כל אחד‬ ‫מהמבקשים‪ ,‬שכן סירובן לבטח היה מבלי לבקש מהמבקשים להמציא להם מסמכים רפואיים‬ ‫המעידים על מצבם הרפואי ותפקודם היומיומי‪ .‬במקרה הטוב‪ ,‬חלק מהמבקשים התבקשו למלא‬ ‫שאלון רפואי טלפוני‪ ,‬אשר אינו בוחן לעומק את מצבו האישי של כל מועמד לביטוח‪ ,‬אך במקרה‬ ‫הפחות טוב‪ ,‬חלק מהמבקשים רק ציינו את עובדת מחלתם ומיד נתקלו בסירוב‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪ .171‬לא זו אף זו‪ ,‬אף לא אחד מהמבקשים נתקל במקרה בו אחת המשיבות הסכימה לבטחו‪ ,‬אך תוך‬ ‫החרגה של מוגבלותו‪.‬‬ ‫‪ .173‬כך לדוגמא‪ ,‬המבקש ‪ ,2‬ישראל אבן‪-‬זהב‪ ,‬בירר טלפונית אודות ביטוח סיעודי אצל המשיבה ‪,3‬‬ ‫אך ברגע שציין את דבר מחלת הפוליו ממנה הוא סובל ואת אחוזי הנכות שלו‪ ,‬כבר לא נשאל‬ ‫שאלון רפואי וחזרו אליו לאחר חצי שעה עם תשובה שלילית‪.‬‬ ‫‪ .178‬המבקש ‪ 2‬אמנם בעל ‪ 40%‬נכות בניידות ולעיתים עושה שימוש בכסא גלגלים עקב מחלת‬ ‫הפוליו‪ ,‬אך לרוב הוא מתנייד רק בעזרת עזר ניידות המוצמד לו לרגל‪ ,‬אף ללא קביים‪ .‬הוא פעיל‬ ‫בצורה יומיומית יותר מהרבה אנשים‪ ,‬שאינם סובלים מאף מוגבלות‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא ברור על מה‬ ‫מבוססת סיבת הסירוב‪ ,‬מלבד הכללתו בקבוצת בעלי נכות ‪ 40%‬בניידות‪ ,‬אשר אינה מהווה סיבה‬ ‫מספקת לפי סעיף ‪29‬לה(א) לחוק השוויון‪.‬‬ ‫‪ .174‬דוגמא נוספת הינה המבקש ‪ ,3‬ת‪.‬ב‪ ,‬אשר מצבו הנפשי לא משפיע על חוסנו הפיזי‪ .‬הוא עצמאי‬ ‫בחיי היומיום‪ ,‬עובד בקביעות‪ ,‬כך שחשש שדווקא הוא‪ ,‬עקב מצבו הנפשי‪ ,‬יגיע למצב סיעודי‪ ,‬אינו‬ ‫מבוסס על נתוני הרפואיים האישיים‪.‬‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬לא קיימו את החובה המוטלת עליהן על פי סעיף ‪20‬לה(ז) ‪ -‬מתן הודעת סירוב‬ ‫מנומקת בכתב עם תמצית בסיס הנתונים‪ ,‬אם המשיבות התבססו עליהם במתן ההחלטה‪ ,‬וכן‬ ‫תמצית המידע שעליו התבססו המשיבות בסירובן‪.‬‬ ‫‪ .175‬המשיבות ‪ 3-2‬לא שלחו למבקשים מכתבי סירוב מנומקים‪ ,‬המפרטים את המידע עליו התבססו‬ ‫בסירובן‪ .‬כמצוין לעיל‪ ,‬נימוקן היחיד של המשיבות הינו המצב הרפואי ממנו סובל המבקש‪,‬‬ ‫כאשר לעיתים אפילו לא צוינה המחלה הספציפית ממנה סובל המבקש‪ .‬המשיבות לא שיתפו את‬ ‫המבקשים‪ ,‬כנדרש בחוק‪ ,‬במידע ובנתונים עליהם התבסס הסירוב‪.‬‬ ‫כך לדוגמא‪ ,‬המבקשת ‪ ,4‬צ‪.‬ש‪ ,‬קיבלה מכתב מטעם המשיבה ‪ ,3‬המודיע לה כי אין באפשרותה‬ ‫לבטח אותה בביטוח סיעודי "בשל הנכות בשיעור ‪ ,98%‬מחלת ריאות והבעיה הרפואית"‪ .‬מבלי‬ ‫לטרוח אפילו לציין מהי אותה בעיה רפואית‪.‬‬ ‫‪ .177‬בדומה לכך‪ ,‬הנימוק שהופיע במכתב הדחייה מטעם המשיבה ‪ ,3‬שקיבל המבקש ‪ ,1‬א‪.‬אהיה‬ ‫"צר לנו להודיעך בזאת כי אין באפשרותינו לאשר הצטרפותך בפוליסת הסיעודי הקבוצתית‬ ‫לעמיתי "כללית מושלם" בשל מצבך הרפואי‪ ".‬וזאת מבלי לציין מהו אותו מצב רפואי בגינו‬ ‫סירבו לבטחו בביטוח סיעודי‪ ,‬וכל שכן‪ ,‬מבלי להביא בפניו את הנתונים שהביאו לסירוב‪.‬‬ ‫‪ .174‬גם הנימוק שהופיע במכתב הדחייה מטעם המשיבה ‪ ,1‬שקיבל המבקש ‪ ,8‬היה משולל כל נתונים‬ ‫ומידע עליהם התבססה הדחייה‪ ,‬כאשר כלל רק את הסיבה "מחלת נפש פעילה"‪.‬‬ ‫‪ .179‬יתרה מזאת‪ ,‬במקרים חמורים יותר‪ ,‬המשיבות העניקו תשובה שלילית למבקש בטלפון‪ ,‬וסירבו‬ ‫לגבות את תשובתן בכתב‪.‬‬ ‫‪ .140‬מקרה חמור מסוג זה אירע למבקש ‪ ,2‬אשר ביקש במפורש את סירוב המשיבות ‪ 3-2‬בכתב‪ ,‬אך‬ ‫נענה בשלילה או שלא נענה כלל‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫המשיבות נתנו למבקשים יחס שונה בעת בחינת זכאותם לביטוח‪ ,‬בהשוואה לאנשים שאינם‬ ‫בעלי מוגבלויות‪.‬‬ ‫‪ .142‬לגבי חלק מהמבקשים‪ ,‬המשיבות נתנו תשובה שלילית מיידית לבקשה לביטוח‪ ,‬מבלי להעביר את‬ ‫המבקשים הליך חיתום ככל אדם אחר‪ ,‬שאינו מתמודד עם מוגבלות‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬כמפורט לעיל‪,‬‬ ‫"זכה" המבקש ‪ 2‬לתשובה שלילית מיידית בבקשו לבטח עצמו בביטוח סיעודי‪ ,‬וזאת רק לאור‬ ‫העובדה כי הינו בעל ‪ 40%‬נכות בניידות‪.‬‬ ‫‪ .141‬בנוסף לכך‪ ,‬המשיבות דרשו מחלק מהמבקשים להמציא להן מסמכים חוזרים ונשנים‪ ,‬חרף‬ ‫העובדה כי חלקם כבר היו מצויים בידם‪ ,‬או שהמסמכים שכבר הומצאו להם היו אמורים‬ ‫להספיק בשביל לבחון את בקשת הביטוח‪ ,‬ללא צורך להטריח את המבקשים שוב‪.‬‬ ‫‪ .143‬כך לדוגמא‪ ,‬כמפורט בחלק העובדתי‪ ,‬כאשר אמו של המבקש ‪ ,1‬א‪.‬א‪ ,‬רצתה לברר אודות תקפותו‬ ‫של הביטוח הסיעודי של בנה אצל המשיבה ‪ ,3‬התבקש המבקש ‪ 1‬להמציא למשיבה ‪ 3‬מסמכים‬ ‫רפואיים‪ ,‬ולאחר ששלח את המסמכים‪ ,‬קיבל המבקש ‪ 1‬מהמשיבה ‪ 3‬שני מכתבים הסותרים זה‬ ‫את זה – האחד‪ ,‬מודיע למבקש על הסירוב לצרפו לביטוח הסיעודי "בשל מצבך הרפואי"‪ .‬השני‪,‬‬ ‫מודיע כי על מנת שיוכלו לטפל בפניית המבקש ‪ ,1‬הוא מתבקש לשלוח דו"ח אשפוז וסיכום מידע‬ ‫רפואי הכולל תאריכי גילוי‪ ,‬אשר כבר נשלח למשיבה ‪.3‬‬ ‫‪ .148‬נדמה כאילו טרטורו של המבקש ‪ 1‬לא הספיק למשיבה ‪ 3‬על מנת להחליט בעניינו‪ ,‬שכן נשלח‬ ‫למבקש ‪ 1‬מכתב נוסף מהמשיבה ‪ ,3‬בו ביקשה מהמבקש ‪ 1‬לשלוח את פרוטוקול הביטוח הלאומי‬ ‫שדן במצבו‪ ,‬חרף העובדה שאמו של המבקש שלחה מסמך זה יחד עם יתר המסמכים שהתבקש‪.‬‬ ‫בסיום כל ההליך המתיש המפורט לעיל‪ ,‬המשיבה ‪ 3‬סירבה להמשיך לבטח את המבקש ‪ 1‬בביטוח‬ ‫הסיעודי‪ ,‬אשר כבר היה מבוטח בו‪ ,‬והעדיפה להחזיר לו את התשלומים אשר שילם בעבר עבור‬ ‫ביטוח זה‪.‬‬ ‫‪ .144‬ללא כל ספק‪ ,‬המשיבה לא הייתה מעלה דרישות אלו בפני אדם בעל נתונים דומים למבקש ‪,1‬‬ ‫אשר אינו סובל ממחלת נפש‪ .‬משכך‪ ,‬ברי כי המשיבה הפרה את החובה המוטלת עליה‪ ,‬להעניק‬ ‫לכל מועמד לביטוח יחס שווה‪.‬‬ ‫‪ .145‬ביטוי נוסף ליחס השונה הינו לגבי המבקשת ‪ ,5‬אשר עד כתיבת שורות אלו לא זכתה לתשובה‬ ‫מהמשיבה ‪ ,3‬האם היא מסכימה לבטחה בביטוח סיעודי‪ ,‬וזאת חרף העובדה כי המציאה לה את‬ ‫כל המסמכים הרפואיים שדרשה‪.‬‬ ‫‪ .147‬אין ספק כי אילו המבקשת הייתה אישה בריאה‪ ,‬ללא מחלת לב‪ ,‬המשיבה ‪ 3‬לא הייתה‬ ‫מתמהמהת במתן תשובתה‪ ,‬ונענית בחיוב‪.‬‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬הפרו את חובתן ליידע את המבקשים‪ ,‬בדבר זכותם לערער על החלטתן למפקח‬ ‫על הביטוח או לועדת תלונות או להגיש תביעה לבית המשפט‪ ,‬כפי שנקבע בסעיף ‪20‬לה(ז)(‪)2‬‬ ‫לחוק השוויון‪.‬‬ ‫‪ .144‬במכתב הדחייה מטעם המשיבות ו‪/‬או בשיחה הטלפונית עם המבקשים על המשיבות ליידע‬ ‫בדבר האפשרות לערער על החלטת הדחייה בפני המפקח על הביטוח או להגיש תביעה בבית‬ ‫המשפט‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪ .149‬בכל המקרים‪ ,‬המשיבות לא עושות כן‪ ,‬אלא מסתפקות בדחיית הבקשה בשל המחלה‪/‬המצב‬ ‫הרפואי‪/‬הבעיה הרפואית‪ ,‬ללא יידוע ומתן הסבר על זכות הערעור‪.‬‬ ‫‪ .190‬יתרה מזאת‪ ,‬אף לא אחת מהמשיבות יידעה את המבקשים בדבר יכולתם להגיש תביעה לבית‬ ‫המשפט בגין החלטתן‪.‬‬ ‫‪ .192‬כך למעשה‪ ,‬המשיבות נתנו למבקשים לסבור‪ ,‬כי ההחלטה בדבר הסירוב לבטחם סופית ואינה‬ ‫ניתנת לערעור‪.‬‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬הפרו את חובתן ליידע את המבקשים בדבר נטל ההוכחה‪ ,‬כפי שנקבע בסעיף‬ ‫‪20‬לה(ז)(‪.)2‬‬ ‫‪ .191‬אף אחת מהמשיבות לא יידעה את המבקשים כי נטל ההוכחה‪ ,‬כי הסירוב או מתן היחס השונה‬ ‫מבוסס על מידע אמין ורלוונטי‪ ,‬כמפורט בסעיף ‪29‬לה(א)‪ ,‬מוטל על כתפיה‪ ,‬בתור החברה‬ ‫המבטחת‪.‬‬ ‫‪ .193‬אילו המבקשים היו יודעים כי בתלונה או בהגשת תביעה נגד המשיבות נטל ההוכחה‪ ,‬כי הסירוב‬ ‫או מתן היחס השונה אינו מבוסס על מידע אמין ורלוונטי כמפורט בסעיף ‪29‬לה(א)‪ ,‬אינו מוטל‬ ‫עליהם‪ ,‬יש להניח כי הם היו פועלים יותר על מנת לערער ולהלין על התנהלותן הפסולה של‬ ‫המשיבות‪.‬‬ ‫המשיבה ‪ 3‬הפרה את חובתה להמשיך לבטח את המבקש ‪ ,2‬אשר היה מבוטח בביטוח הסיעודי‬ ‫אצל המשיבה ‪ ,8‬שירותי בריאות כללית‪ ,‬ועם הפרטת הביטוח הסיעודי הועבר אוטומטית‬ ‫לביטוח הסיעודי שבאחריות המשיבה ‪.3‬‬ ‫‪ .198‬המבקש ‪ 1‬היה מבוטח בביטוח סיעודי באחריותה של המשיבה ‪ ,4‬שירותי בריאות כללית‪ .‬עם‬ ‫הפרטת הביטוח הסיעודי‪ ,‬הועבר אוטומטית להיות מבוטח אצל המשיבה ‪.3‬‬ ‫‪ .194‬ביולי ‪ 1020‬פנתה אמו של מבקש ‪ ,1‬גב' נ‪.‬א‪ ,‬לברר אודות תקפותו של הביטוח הסיעודי של בנה‪,‬‬ ‫משום ששמעה ממשפחות אחרות המתמודדות עם חולה נפש במשפחתם‪ ,‬כי הביטוח הסיעודי‬ ‫אינו תקף לגבי חולי נפש‪ ,‬וזאת חרף העובדה כי בדו"ח הדיווח השנתי לשנת ‪ 1009‬שנשלח למבקש‬ ‫‪ 1‬לא צוין כי יש החרגות בביטוח הסיעודי של המבקש ‪( 1‬הדו"ח צורף לעיל כנספח יב')‪.‬‬ ‫‪ .195‬בכל הליך הבירור של מבקש ‪ 1‬מול המשיבה ‪ ,3‬זו האחרונה התייחסה לצירופו של המבקש‬ ‫לביטוח הסיעודי והתעלמה מכך שהמבקש ‪ 1‬כבר היה מבוטח אוטומטית בביטוח זה‪ ,‬והפניה של‬ ‫אמו לא הייתה בשביל לצרפו לביטוח‪ ,‬אלא לבדוק את תקפות הביטוח הסיעודי‪ ,‬עליו הוא משלם‬ ‫יותר מ‪ 21-‬שנים‪.‬‬ ‫‪ .197‬יובהר‪ ,‬כי בדו"ח הדיווח השנתי לשנת ‪ 1009‬של המשיבה ‪ 3‬למבקש ‪ ,1‬נכתב במפורש כי אין‬ ‫החרגות למבוטח בפוליסה בגין מצב רפואי קודם‪ .‬משכך‪ ,‬כיצד לפתע המשיבה ‪ 3‬מבטלת את‬ ‫ביטוחו של המבקש ‪ 1‬בגין אותו מצב רפואי קודם?!‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬הפרו את הזכות לכבוד ולשוויון ופגעו באוטונומיה של המבקשים‬ ‫‪ .194‬המבקשים ניזוקו בפגיעה בכבודם‪ ,‬בחירותם לבחור האם להיות מבוטחים ובשוויון‪.‬‬ ‫‪ .199‬המשיבות מנעו מהמבקשים לרכוש את הביטוח שביקשו‪ ,‬ככל אדם אחר‪ ,‬וזאת על בסיס‬ ‫החלטות שרירותיות‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬סירובן של המשיבות לבטחם מעמיד את המבקשים בסיכון כלכלי‬ ‫‪43‬‬ ‫אשר רובץ על כתפיהם‪ ,‬שכן במידה שיגיעו למצב סיעודי‪ ,‬הם יצטרכו לשאת בהוצאות הכספיות‪,‬‬ ‫וזאת בניגוד לאנשים שאינם סובלים ממוגבלויות‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬מניעתם של המבקשים מעשיית‬ ‫ביטוח סיעודי‪ ,‬אשר אמור להוות עוגן כלכלי בעת זקנה‪ ,‬מהווה פגיעה באוטונומיה של המבקשים‬ ‫לעצב את חייהם ולדאוג לגורלם בעתיד‪.‬‬ ‫המשיבות ‪ ,6-4‬מכוח היותן בעלות הפוליסות הנדונות‪ ,‬הפרו גם הן את הזכות לכבוד ולשוויון‪.‬‬ ‫‪ .300‬המשיבות ‪ ,5-8‬מכבי שירותי בריאות‪ ,‬שירותי בריאות כללית וקופת חולים לאומית הן בעלות‬ ‫הפוליסות הקבוצתיות שמציעות המשיבות ‪ 3-2‬לחברי קופות החולים‪ .‬המבקשים‪ ,‬נוכח היותם‬ ‫חברים אצל המשיבות ‪ 5-8‬פנו דווקא למשיבות ‪ 3-2‬בבקשה לבטחם בביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .302‬המבקשים ‪ 7 ,5 ,4 ,1 ,2‬הינם חברים אצל המשיבה ‪ ,4‬שירותי בריאות כללית‪ ,‬אשר הינה בעלת‬ ‫הפוליסה הקבוצתית שמציעה המשיבה ‪ 3‬לחבריה‪ .‬משכך‪ ,‬בראש ובראשונה פנו המבקשים הללו‬ ‫למשיבה ‪ ,3‬שתבטחם‪.‬‬ ‫‪ .301‬בדומה לכך‪ ,‬המבקש ‪ 3‬חבר במכבי שירותי בריאות‪ ,‬הלא היא המשיבה ‪ ,8‬ומשכך‪ ,‬פנה למשיבה‬ ‫‪ 1‬בבקשה לבטחו בביטוח סיעודי‪ ,‬שהרי המשיבה ‪ 8‬היא בעלת הפוליסה הקבוצתית המוצעת‬ ‫לחבריה‪.‬‬ ‫‪ .303‬כמו‪-‬כן‪ ,‬המבקש ‪ 8‬חבר בקופת חולים לאומית‪ ,‬המשיבה ‪ ,5‬ומשכך‪ ,‬פנה גם הוא למשיבה ‪1‬‬ ‫בבקשה לבטחו בביטוח סיעודי‪ ,‬משום שלאומית היא בעלת הפוליסה הקבוצתית לחברי קופת‬ ‫חולים לאומית‪.‬‬ ‫‪ .308‬המשיבות ‪ ,5-8‬מכוח היותן בעלות הפוליסות‪ ,‬צריכות היו לעמוד על כך שהמשיבות ‪,3-2‬‬ ‫תמלאנה אחר חובותיהן מכוח חוק השוויון ותענקנה למבקשים‪ ,‬הלא הם החברים אצל‬ ‫המשיבות‪ ,‬יחס שווה כמו למועמדים אחרים לביטוח‪ ,‬ובמידה שסירבו לבטחם – תנמקנה את‬ ‫סיבת הסירוב ותבאנה בפניהם את הנתונים שהביאו לדחייתם ואת דבר זכותם לערער על‬ ‫ההחלטה‪.‬‬ ‫‪ .304‬ברי‪ ,‬כי המשיבות ‪ 5-8‬מודעות להתנהלותן הפגומה של המשיבות ‪ 3-2‬ביחס למבקשים ולחברי‬ ‫הקבוצה‪ ,‬שכן חלק מהמבקשים החלו את הבירור אודות הביטוח הסיעודי אצל המשיבות ‪,5-8‬‬ ‫כאשר נציגי האחרונות הזהירו מראש את אותם מבקשים כי לא יבטחו אותם נוכח מצבם‬ ‫הרפואי‪.‬‬ ‫‪ .305‬כך לדוגמא‪ ,‬אמו של המבקש ‪ 3‬ביררה ב"מכבי שירותי בריאות" אודות ביטוח סיעודי עבור בנה‬ ‫ת‪.‬ב‪ ,‬כאשר נציג השירות שלה הודיע‪ ,‬כי המשיבה ‪ 1‬לא תסכים לבטח את בנה‪.‬‬ ‫‪ .307‬בדומה לכך‪ ,‬המבקשת ‪ ,4‬כאשר עברה ל"כללית"‪ ,‬ביררה מיד אודות ביטוח סיעודי‪ ,‬ונציג‬ ‫הכללית הודיע לה ש"דקלה" לא תסכים לבטחה‪.‬‬ ‫המשיבות ‪ 6-4‬הפרו את חובותיהן להגינות‪ ,‬לשוויון ולשמירה על כבוד המבקשים‪ ,‬מכוח היותן‬ ‫גוף דו‪-‬מהותי‬ ‫‪ .304‬כמפורט לעיל‪ ,‬בטיעון המשפטי‪ ,‬על המשיבות מוטלות חובות מוגברות מכוח היותן גוף דו‪-‬‬ ‫מהותי‪ .‬משכך‪ ,‬מלבד החובה לשמור על כבוד האדם ועל זכותו לשוויון מכוח חוק יסוד כבוד‬ ‫האדם וחירותו‪ ,‬מוטלת על המשיבות ‪ 5-8‬חובה זו באופן מוגבר‪ ,‬עקב היותה גוף דו‪-‬מהותי‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪ .309‬כאמור‪ ,‬המשיבות ‪ 5-8‬הפרו את החובות הללו בכך שלא דאגו ולא פיקחו שהמשיבות ‪ 3-2‬אינן‬ ‫מפלות את המבקשים ואת כלל חברי הקבוצה בעלי המוגבלויות בעת בחינת זכאותם לביטוח‬ ‫סיעודי‪ ,‬אשר הן עצמן בעלות הפוליסות‪.‬‬ ‫‪ .320‬המשיבות ‪ 5-8‬ידעו כי המשיבות ‪ 3-2‬אינן מקבלות לביטוח הסיעודי הקבוצתי‪ ,‬אשר הן עצמן‬ ‫מציעות לחברי הקופות‪ ,‬ובכלל זה לחברי הקבוצה‪ ,‬וזאת ללא כל נימוק והצדקה‪ ,‬אך לא עשו דבר‬ ‫על מנת לתקן עוול זה‪.‬‬ ‫המשיבות ‪ 6-4‬הפרו את חובתן לנהוג משיקולים ענייניים לטובת החברים בה‬ ‫‪ .322‬המשיבות ‪ ,5-8‬בכך שהתקשרו עם המשיבות ‪ 3-2‬לצורך מתן ביטוח סיעודי לחברי הקופות‪,‬‬ ‫ובכללם המבקשים‪ ,‬הפרו את חובתן לפי סעיף ‪ 32‬לחוק ביטוח בריאות ממלכתי‪ ,‬לפיו על קופות‬ ‫החולים‪ ,‬ובענייננו – המשיבות ‪ ,5-8‬לבחור את נותני השירותים לחברי הקופה משיקולים‬ ‫ענייניים ולטובת חבר הקופה‪.‬‬ ‫‪ .321‬כמפורט לעיל‪ ,‬ברי כי המשיבות ‪ 5-8‬ידעו ויודעות אודות סירובן של המשיבות ‪ 3-2‬לבטח בביטוח‬ ‫סיעודי את המבקשים‪ -‬חברי המשיבות ‪ .5-8‬העובדה כי המשיבות ‪ 5-8‬התקשרו עם המשיבות ‪3-2‬‬ ‫מבלי להתנות את ההתקשרות ומבלי לפקח כי המשיבות מסכימות לבטח בביטוח סיעודי בעלי‬ ‫מוגבלויות וכן ממשיכות את ביטוחם הסיעודי של בעלי המוגבלויות‪ ,‬מלמדת כי ההתקשרות‬ ‫נעשתה לא משיקולים ענייניים של טובת החברים בקופה‪ ,‬ובענייננו‪-‬המבקשים‪.‬‬ ‫המשיבות ‪ 3-2‬הפרו את חובתן לניהול משא ומתן לכריתת חוזה בתום‪-‬לב וכן את חובתן לקיום‬ ‫החוזה בתום לב‪.‬‬ ‫‪ .323‬המשיבות ‪ ,3-2‬בסירובן הלקוני לצירוף המבקשים לביטוח הסיעודי‪ ,‬ללא מתן נימוקים‬ ‫מבוססים‪ ,‬מהווה הפרה של חובת הגילוי במשא ומתן‪ ,‬ומשכך הפרה של חובת תום‪-‬הלב במשא‬ ‫ובמתן‪ ,‬אשר מעוגנת בסעיף ‪ 21‬לחוק החוזים‪.‬‬ ‫‪ .328‬נימוקן של המשיבות לסירוב "בשל המחלה‪/‬בשל הבעיה הרפואית‪/‬המצב הרפואי" אינו מהווה‬ ‫נימוק המקיים את חובת הגילוי המוטלת על כל אחד מהצדדים לחוזה‪.‬‬ ‫‪ .324‬כמו‪-‬כן‪ ,‬המשיבות ‪ 1‬ו‪ ,3-‬בבטלן את חוזה הביטוח הסיעודי של המבקשים ‪ 1‬ו‪ ,8-‬הפרו את חובת‬ ‫תום הלב בעת קיום החוזה‪ ,‬אשר מעוגנת בסעיף ‪ 39‬לחוק החוזים‪ ,‬שכן הביטול נעשה ללא נימוק‬ ‫מוצדק ומנומק‪.‬‬ ‫‪ .325‬כך לדוגמא‪ ,‬המשיבה ‪ 1‬התחילה לבטח את המבקש ‪ ,8‬ש‪.‬ש‪.‬א ואף חייבה אותו בתשלום אחד‬ ‫עבור הביטוח‪ ,‬כאשר לפתע הודיע על ביטול הביטוח כ ללא נימוק מספק‪ ,‬מלבד ציון הסיבה‬ ‫"מחלת נפש פעילה"‪.‬‬ ‫‪ .327‬בדומה לכך‪ ,‬המשיבה ‪ 3‬החליטה רק בשל פנייתה של אמו של מבקש ‪ 1‬לברר את תוקפו של‬ ‫הביטוח‪ ,‬לבטלו‪ ,‬וזאת חרף העובדה כי בדו"ח הרבעוני של המבקש ‪ ,1‬א‪.‬א‪ ,‬נכתב במפורש‬ ‫שהביטוח שלו הוא ללא החרגות‪.‬‬ ‫‪ .324‬מעבר לכך‪ ,‬נימוק הדחייה אינו מספק בעליל‪ ,‬שכן כמוסבר לעיל‪ ,‬הנימוק "בשל מצבך הרפואי"‪,‬‬ ‫מבלי לפרט את הנתונים הסטטיסטיים והמידע הרפואי האישי של המבקש ‪ 1‬עליו הייתה אמורה‬ ‫המשיבה ‪ 3‬להסתמך‪ ,‬אינו מספק בעליל‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫סיכום‬ ‫‪ .329‬חובתן של המשיבות ‪ 3-2‬הינה להעניק ביטוח ללא משוא פנים לכל אדם‪ .‬במידה שהמשיבות‬ ‫רואות צורך להעניק יחס שונה למועמד לביטוח‪/‬מבוטח‪ ,‬עליהן לבסס את היחס השונה על נתונים‬ ‫אקטואריים‪ ,‬סטטיסטיים‪ ,‬מידע רפואי או מידע אחר‪ ,‬הרלוונטיים לסיכון הביטוחי של כל‬ ‫מועמד לביטוח‪/‬מבוטח‪.‬‬ ‫‪ .310‬כמפורט לעיל‪ ,‬המשיבות ‪ 3-2‬הפרו חובה זו‪ ,‬בכך שהתייחסו למבקשים בצורה שונה‪ ,‬לא על בסיס‬ ‫נתונים הרלוונטיים לסיכון הביטוחי המסוים של כל מבקש‪ ,‬אלא על בסיס נתון אחד בלבד‪,‬‬ ‫המחלה ממנה סובל כל אחד מהמבקשים‪ ,‬מבלי לבחון את מצבו הרפואי ונתוניו הרפואיים של כל‬ ‫אחד ואחד מהם‪.‬‬ ‫‪ .312‬המשיבות ‪ 3-2‬אף הפרו את החובות המתלוות לחובה המתוארת לעיל‪ ,‬בכך שלא נתנו למבקשים‬ ‫נימוק מבוסס אודות הסירוב לבטחם בביטוח סיעודי‪ .‬המשיבות‪ ,‬כמפורט לעיל‪ ,‬הסתפקו בנימוק‬ ‫לאקוני‪ ,‬שאינו מתייחס לנתונים ולמידע הרפואי הרלוונטי לכל אחד מהמבקשים‪ ,‬אלא ביססו את‬ ‫הנימוק על נתון כללי ביותר – המחלה ממנה סובל כל אחד מהמבקשים‪.‬‬ ‫‪ .311‬העדר נימוק מבוסס לסירוב מחזק את הטענה כי סירובן של המשיבות ‪ 3-2‬לא היה מבוסס על‬ ‫נתונים רלוונטיים לכל מבקש ומבקש‪ ,‬שכן אחרת‪ ,‬לא הייתה למשיבות כל בעיה לפרט את אותם‬ ‫נתונים שהביאו לסירוב‪.‬‬ ‫‪ .313‬כמו‪-‬כן‪ ,‬העדר נימוק מבוסס לסירוב מהווה הפרה של חובת הגילוי‪ ,‬הנובעת מחובת תום‪-‬הלב‬ ‫במשא ומתן‪ ,‬וכן הפרה של חובת תום הלב בקיום החוזה‪ ,‬המוטלת על כל צד בהסכם‪ ,‬ובענייננו‪-‬‬ ‫גם על המשיבות‪.‬‬ ‫‪ .318‬יתרה מזאת‪ ,‬המשיבות ‪ 3-2‬הפרו את החובה ליידע את המבקשים אודות האפשרות לערער על‬ ‫החלטתן או להגיש תביעה על כך בפני בית המשפט‪ ,‬ובכך מנעו מהמבקשים את האפשרות לנסות‬ ‫לשנות את רוע הגזירה בפני גורמים בכירים יותר‪.‬‬ ‫‪ .314‬בהתנהלותן זו‪ ,‬הפרו המשיבות ‪ 3-2‬את זכותם של המבקשים לכבוד ולשוויון‪ ,‬אשר לו זכאי כל‬ ‫אדם באשר הוא אדם‪ .‬סירובן של המשיבות לבטח את המבקשים‪ ,‬ללא נימוק מבוסס פוגע‬ ‫בכבודם של המבקשים ובזכותם לשוויון‪ ,‬אשר ביקשו לממש את האפשרות הקיימת לכל אדם‬ ‫לבחור האם להיות מבוטח בביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .315‬מעבר לכך‪ ,‬גם המשיבות ‪ ,5-8‬הלא הן קופות החולים‪ ,‬הפרו את זכותם של המבקשים לכבוד‬ ‫ולשוויון‪ ,‬חרף העובדה שחלה עליהן חובה מוגברת לדרוג לכבודם ולשוויונם‪ ,‬שהרי הן ידעו על‬ ‫התנהלות המשיבות ‪ 3-2‬ובכל זאת הסכימו להתקשר עימן לצורך מתן ביטוח סיעודי לחברי‬ ‫הקופות‪.‬‬ ‫‪ .317‬כמו‪-‬כן‪ ,‬המשיבות ‪ 5-8‬הפרו את חובתן להתקשר עם נותני שירותים משיקולים ענייניים לטובת‬ ‫חברי הקופה והמבקשים בפרט‪ ,‬שהרי כאמור‪ ,‬ידעו כי המשיבות ‪ 3-2‬מסרבות לבטח את‬ ‫המבקשים בעלי המוגבלויות ובכל זאת התקשרו עימן‪.‬‬ ‫‪ .314‬כן הפרו המשיבות ‪ 8-5‬את חובתן לפקח באופן יעיל על המשיבות ‪ 2-3‬ולוודא כי היחס הניתן‬ ‫למבקשים הינו שוויוני והגון‪ .‬היעלה על הדעת כי רופא מטעם קופת החולים יסרב לטפל במבוטח‬ ‫‪46‬‬ ‫של הקופה בשל מוגבלות והקופה תתעלם מכך ולא תנקוט אמצעים כנגד רופא? כך גם לעניין‬ ‫הביטוח‪.‬‬ ‫‪ .319‬המשיבות כולן‪ ,‬בהתנהגותן‪ ,‬דוחקות את בעלי המוגבלויות מתחום מרכזי ומשפיע בחיים‬ ‫ומדגישות את שונותם בהווה ובעתיד‪ ,‬שהרי ביטוח סיעודי נועד לדאוג לעתיד של כל אדם‪ ,‬מוגבל‬ ‫ושאינו מוגבל‪.‬‬ ‫‪ .330‬בנוסף לכך‪ ,‬המשיבות ‪ 3-2‬פגעו בזכותם של המבקשים לאוטונומיה‪ ,‬שכן בסירובן לבטחם בביטוח‬ ‫סיעודי באופן מוחלט וללא מתן נימוק מבוסס‪ ,‬המשיבות מנעו מהמבקשים את הבחירה להיות‬ ‫מבוטח בביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .332‬יודגש‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬כי לאו דווקא סירובן של המשיבות לבטח את המבקשים הוא הטעם לפגם‪,‬‬ ‫אלא הליך בחינת קבלת המבקשים לביטוח והעדר הבדיקה הספציפית של כל מבקש ומבקש‪ ,‬יחד‬ ‫עם העדר נימוק מבוסס לסירוב לבטחו הם הדרושים לתיקון מן השורש ובגינם מוגשת בקשה זו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הגדרת הקבוצה המיוצגת‬ ‫‪ .331‬קבוצת בני האדם אשר להם שאלה משותפת של עובדה או משפט בעילת תביעה זו הינה כלל‬ ‫תושבי מדינת ישראל הלוקים במגבלה מסוימת ועונים על הגדרת "מוגבלות" לפי חוק השוויון‪,‬‬ ‫ובשל מוגבלותם זו‪ ,‬המשיבות מסרבות לבטחם בביטוח סיעודי‪ ,‬בין אם פנו למשיבות בבקשה‬ ‫לבטחן ובין אם לאו‪ ,‬או שהמשיבות ביטלו להם את הביטוח הסיעודי שכבר היה להם‪ ,‬החל‬ ‫מכניסתו לתוקף של סימן ח' לחוק השוויון בשנת ‪.1004‬‬ ‫‪ .333‬הקבוצה המיוצגת בבקשה זו מחולקת ל‪ 3-‬תתי קבוצות‪:‬‬ ‫‪ .338‬תת קבוצה ראשונה‪:‬‬ ‫כל אדם המתמודד עם מוגבלות‪ ,‬אשר היה מבוטח בביטוח סיעודי אצל המשיבות ‪ ,3-2‬בין אם‬ ‫מכוח העברת הביטוח הסיעודי מאחריות המשיבות ‪ 5-8‬למשיבות ‪ 3-2‬במסגרת הפרטת‬ ‫הביטוח הסיעודי‪ ,‬ובין אם לאחר ההפרטה‪ ,‬והמשיבות ‪ 3-2‬ביטלו לו את הביטוח‪.‬‬ ‫‪ .334‬תת קבוצה שניה‪:‬‬ ‫כל אדם המתמודד עם מוגבלות‪ ,‬אשר ביקש לבטח עצמו בביטוח סיעודי קבוצתי אצל המשיבות‬ ‫‪ ,3-2‬במסגרת חברותו בקופות החולים‪ ,‬הלא הן המשיבות ‪ ,5-8‬אך נתקל בסירוב מצד המשיבות‬ ‫‪.3-2‬‬ ‫‪ .335‬תת קבוצה שלישית‪:‬‬ ‫כל אדם בעל מוגבלות‪ ,‬אשר אינו מבוטח בביטוח סיעודי ולא היה מבוטח בביטוח שכזה‪ ,‬והיה‬ ‫רוצה או ירצה לבטח עצמו בביטוח סיעודי‪ ,‬אך לא פנה או לא יפנה בעתיד אל המשיבות בבקשה‬ ‫לבטחו‪ ,‬מתוך ידיעה כי הללו בכל מקרה לא יבטחו אותו נוכח מוגבלותו‪.‬‬ ‫‪47‬‬ ‫ח‪ .‬נזקה של הקבוצה‬ ‫נזק אישי‬ ‫‪ .337‬מבקש ‪ – 2‬ישראל אבן‪-‬זהב (דקלה‪+‬כללית‪ ,‬המשיבות ‪ 3‬ו‪)8-‬‬ ‫פגיעה ברגשות ובכבוד– הסירוב לבטחו בביטוח סיעודי פוגע בישראל‪ ,‬גורם לו לחוש פגיעה בכבוד‬ ‫ובזכות לשוויון‪ ,‬פגיעה ברגשות‪ ,‬פגיעה בכבוד‪ ,‬עלבון כעס ותסכול‪.‬‬ ‫פגיעה בשוויון ובאוטונומיה – מכיוון שהמשיבה ‪ 3‬מסרבת לבטחו בביטוח סיעודי באופן מוחלט‪,‬‬ ‫לישראל אין אפשרות להיות בעל פוליסת ביטוח סיעודי קבוצתי של חברי "שירותי בריאות‬ ‫כללית"‪ ,‬ככל חבר "כללית" אחר‪.‬‬ ‫נזק ממוני – אובדן זמן וטרטור בשל שיחות הטלפון הרבות מול המשיבה ‪ .3‬כמו‪-‬כן‪ ,‬מאחר‬ ‫שישראל אינו יכול להיות מבוטח בביטוח סיעודי‪ ,‬כל שנותר לו הוא לנסות לרכוש ביטוח סיעודי‬ ‫פרטי‪ ,‬אשר גם אם יאושר‪ ,‬יהיה עליו לשלם פרמיה גבוהה יותר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גם אם בעתיד יצליח‬ ‫להתקבל לפוליסה קבוצתית או פרטית‪ ,‬הרי שהוא יכנס אליה בגיל מבוגר יותר‪ ,‬כך שאם יקרה‬ ‫מקרה הביטוח‪ ,‬תגמולי הביטוח שיקבל יהיו נמוכים יותר‪.‬‬ ‫‪ .334‬מבקש ‪ – 2‬א‪.‬א (דקלה ‪ +‬כללית‪ ,‬המשיבות ‪ 3‬ו‪)8-‬‬ ‫פגיעה ברגשות ובכבוד ‪ -‬הוצאתו של א‪.‬א מהביטוח הסיעודי הקבוצתי של דקלה גורמת לו‬ ‫לתחושות שליליות של פגיעה בכבוד ‪ ,‬פגיעה ברגשות‪ ,‬עלבון כעס ותסכול‪.‬‬ ‫פגיעה בשוויון ובאוטונומיה – מכיוון שהמשיבה ‪ 3‬לבטח הוציאה את א‪.‬א מהביטוח הסיעודי‬ ‫באופן מוחלט‪ ,‬לא‪.‬א אין אפשרות להיות בעל פוליסת ביטוח סיעודי קבוצתי של חברי "שירותי‬ ‫בריאות כללית"‪ ,‬ככל חבר "כללית" אחר‪.‬‬ ‫נזק ממוני – אובדן זמן וטרטור בשל הבקשות החוזרות ונשנות לשליחת מסמכים רפואיים‪ .‬כמו‪-‬‬ ‫כן‪ ,‬מאחר שא‪.‬א אינו יכול להיות מבוטח בביטוח סיעודי‪ ,‬כל שנותר לו הוא לנסות לרכוש ביטוח‬ ‫סיעודי פרטי‪ ,‬אשר גם אם יאושר‪ ,‬יהיה עליו לשלם פרמיה גבוהה יותר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גם אם בעתיד‬ ‫יצליח להתקבל לפוליסה סיעודית קבוצתית או פרטית‪ ,‬הרי שהוא יכנס אליה בגיל מבוגר יותר‪ ,‬כך‬ ‫שאם חס וחלילה יקרה מקרה הביטוח‪ ,‬תגמולי הביטוח שיקבל יהיו נמוכים יותר ממה שהיה‬ ‫מקבל אילו המשיבה ‪ 3‬הייתה מאפשרת לו להמשיך בביטוח הסיעודי אצלה‪. .‬‬ ‫‪ .339‬מבקש ‪ – 3‬ת‪.‬ב (כלל חברה לביטוח ‪ +‬כלל בריאות ‪ +‬מכבי שירותי בריאות‪ ,‬המשיבות ‪ 2-2‬ו‪)4-‬‬ ‫פגיעה ברגשות ובכבוד‪ -‬הסירוב לבטחו בביטוח סיעודי פוגע בת‪.‬ב‪ ,‬גורם לו לחוש פגיעה בכבוד‬ ‫ובזכות לשוויון‪ ,‬פגיעה ברגשות‪ ,‬עלבון כעס ותסכול‪.‬‬ ‫פגיעה בשוויון ובאוטונומיה – מכיוון שהמשיבות ‪ 2‬ו‪ 1-‬מסרבות לבטח בביטוח סיעודי באופן‬ ‫מוחלט‪ ,‬לת‪.‬ב אין אפשרות להיות בעל ביטוח סיעודי קבוצתי של חברי "מכבי שירותי בריאות"‪,‬‬ ‫ככל חבר "מכבי" אחר‪.‬‬ ‫נזק ממוני – אובדן זמן וטרטור נוכח שליחת מסמכים רפואיים‪ .‬כמו‪-‬כן‪,‬מאחר שת‪.‬ב אינו יכול‬ ‫להיות מבוטח בביטוח סיעודי‪ ,‬כל שנותר לו הוא לנסות לרכוש ביטוח סיעודי פרטי‪ ,‬אשר גם אם‬ ‫יאושר‪ ,‬יהיה עליו לשלם פרמיה גבוהה יותר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גם אם בעתיד יצליח להתקבל לפוליסה‬ ‫‪48‬‬ ‫סיעודית קבוצתית או פרטית‪ ,‬הרי שהוא יכנס אליה בגיל מאוחר יותר‪ ,‬כך שאם חס וחלילה יגיע‬ ‫למצב סיעודי‪ ,‬תגמולי הביטוח שיקבל יהיו נמוכים יותר‪.‬‬ ‫‪ .380‬מבקש ‪ – 4‬ש‪.‬ש‪.‬א (כלל חברה לביטוח ‪ +‬כלל בריאות ‪ +‬לאומית שירותי בריאות‪ ,‬המשיבות ‪2-‬‬ ‫‪ 2‬ו‪)6-‬‬ ‫פגיעה ברגשות ובכבוד ‪ -‬הוצאתו של ש‪.‬ש‪.‬א מהביטוח הסיעודי פגעה בש‪.‬ש‪.‬אוגרמה לו לחוש‬ ‫פגיעה בכבוד‪ ,‬פגיעה ברגשות‪ ,‬הדרה חברתית‪ ,‬עלבון כעס ותסכול‪.‬‬ ‫פגיעה בשוויון ובאוטונומיה – מכיוון שהמשיבות ‪ 2‬ו‪ 1-‬הוציאו את ש‪.‬ש‪.‬אמהביטוח הסיעודי‬ ‫ומסרבות לבטח בביטוח סיעודי באופן מוחלט‪ ,‬לש‪.‬ש‪.‬אאין אפשרות להיות בעל ביטוח סיעודי‬ ‫קבוצתי של חברי "לאומית שירותי בריאות"‪ ,‬ככל חבר "לאומית" אחר‪.‬‬ ‫נזק ממוני – אובדן זמן וטרטור נוכח הבירורים הרבים מול המשיבות‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬מאחר‬ ‫שש‪.‬ש‪.‬אאינו יכול להיות מבוטח בביטוח סיעודי‪ ,‬כל שנותר לו הוא לנסות לרכוש ביטוח סיעודי‬ ‫פרטי‪ ,‬אשר גם אם יאושר‪ ,‬הפרמיה שהוא יאלץ לשלם עבורו תהייה גבוהה יותר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גם‬ ‫אם בעתיד יצליח להתקבל לפוליסה סיעודית קבוצתית או פרטית‪ ,‬הרי שהוא יכנס אליה בגיל‬ ‫מבוגר יותר‪ ,‬כך שאם חס וחלילה יקרה מקרה הביטוח‪ ,‬תגמולי הביטוח שיקבל יהיו נמוכים יותר‬ ‫ממה שהיה מקבל אילו המשיבות היו מאפשרות לו להמשיך בביטוח הסיעודי אצלן‪.‬‬ ‫‪ .382‬מבקשת ‪ – 8‬צ‪.‬ש (דקלה‪+‬שירותי בריאות כללית‪ ,‬המשיבות ‪ 3‬ו‪)8-‬‬ ‫פגיעה ברגשות ובכבוד ‪ -‬הסירוב לבטחה בביטוח סיעודי פוגע בצ‪.‬ש‪ ,‬גורמת לה לחוש פגיעה בכבוד‪,‬‬ ‫פגיעה ברגשות‪ ,‬עלבון כעס ותסכול‪.‬‬ ‫פגיעה בשוויון ובאוטונומיה – מכיוון שהמשיבה ‪ 3‬וכן יתר המשיבות מסרבות לבטח בביטוח‬ ‫סיעודי באופן מוחלט‪ ,‬לצ‪.‬ש אין אפשרות להיות בעלת ביטוח סיעודי קבוצתי של חברי "שירותי‬ ‫בריאות כללית"‪ ,‬ככל חבר וחברת כללית אחרים‪.‬‬ ‫נזק ממוני – אובדן זמן וטרטור בשיחות עם המשיבות ‪ 3‬ו‪ .4-‬כמו‪-‬כן‪ ,‬מאחר שצ‪.‬ש אינה יכולה‬ ‫להיות מבוטחת בביטוח סיעודי‪ ,‬כל שנותר לה הוא לנסות לרכוש ביטוח סיעודי פרטי‪ ,‬אשר גם אם‬ ‫יאושר‪ ,‬הפרמיה שתצטרך לשלם עבורו תהייה גבוהה יותר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גם אם בעתיד תצליח‬ ‫להתקבל לפוליסה סיעודית קבוצתית או פרטית‪ ,‬הרי שהיא תכנס אליה בגיל מאוחר יותר‪ ,‬כך שאם‬ ‫חס וחלילה תגיע למצב סיעודי‪ ,‬תגמולי הביטוח שתקבל יהיו נמוכים יותר‪.‬‬ ‫‪ .381‬מבקשת ‪ – 6‬רוזה שושנה (דקלה ‪ +‬שירותי בריאות כללית‪ ,‬המשיבות ‪ 3‬ו‪)8-‬‬ ‫פגיעה ברגשות ובכבוד – הטרטור של שושנה במסגרת הליך בקשת הביטוח הסיעודי והעובדה כי‬ ‫עד כתיבת שורות אלו עדיין לא קיבלה תשובה מהמשיבה ‪ ,3‬גורמת לשושנה לחוש פגיעה בכבוד‪,‬‬ ‫פגיעה ברגשות‪ ,‬הדרה חברתית‪ ,‬עלבון כעס ותסכול‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫פגיעה בשוויון ובאוטונומיה – העובדה כי המשיבה ‪ 3‬עדיין לא הואילה בטובה להשיב לשושנה על‬ ‫בקשתה לביטוח סיעודי‪ ,,‬גורמת כי לשושנה אין אפשרות להיות מבוטחת בביטוח סיעודי קבוצתי‬ ‫לחברי "שירותי בריאות כללית"‪ ,‬ככל חבר וחברת "כללית" אחרים‪.‬‬ ‫נזק ממוני – אובדן זמן וטרטור בשיחות טלפון מול המשיבה ‪ 3‬וכן נוכח הדרישות החוזרות ונשנות‬ ‫להמציא מסמכים רפואיים‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬מאחר שמהשיבה ‪ 3‬לא הואילה בטובה להשיב לבקשה של‬ ‫שושנה‪ ,‬היא מונעת ממנה להיות מבוטחת בביטוח סיעודי‪ ,‬כך שכל שנותר לשושנה הוא לנסות‬ ‫לרכוש ביטוח סיעודי פרטי‪ ,‬אשר גם אם יאושר‪ ,‬היא תאלץ לשלם עליו פרמיה גבוהה יותר‪ .‬מעבר‬ ‫לכך‪ ,‬גם אם בעתיד תצליח להתקבל לפוליסה סיעודית קבוצתית או פרטית‪ ,‬הרי שהיא תכנס אליה‬ ‫בגיל מאוחר יותר‪ ,‬כך שאם חס וחלילה יקרה מקרה הביטוח‪ ,‬תגמולי הביטוח שתקבל יהיו נמוכים‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫נזק כללי‬ ‫‪ .383‬מדו" ח הפעילות של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות משנת ‪ ,1020‬אשר פורסם‬ ‫באוגוסט ‪ ,1022‬עולה כי בשנת ‪ 1004‬חיו בישראל מיליון וחצי אנשים עם מוגבלות‪ .‬כמעט ‪700‬‬ ‫אלף מהם הינם אנשים עם מוגבלות חמורה‪ ,‬אשר הפריעה להם מאוד בתפקודם היום יומי‪ .‬כמו‪-‬‬ ‫כן‪ ,‬ישנם עוד ‪ 440‬אלף אנשים אשר דיווחו על בעיה בריאותית כרונית ללא מוגבלות‪ ,‬אשר נמשכת‬ ‫לפחות שישה חודשים‪ .‬כלומר‪ ,‬סך האנשים בעלי מוגבלות או בעיה בריאותית כרונית הינו‬ ‫‪ 1,000,040‬אנשים‪.‬‬ ‫‪ .388‬לאור האמור לעיל‪ ,‬ולצורך תביעה זו יעשה שימוש רק במספר חברי הקבוצה של בעלי מוגבלות‬ ‫חמורה שהינו כ‪ 955,555 -‬איש‪ ,‬המהווים ‪ 4.9%‬מכלל אוכלוסיית המדינה ‪ 7,484,400 -‬איש‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬יוער‪ ,‬כי אין מן הנמנע כי גם בעלי מוגבלות קלה הופלו בהליך הביטוח‪.‬‬ ‫‪ .384‬יצויין כי נתונים אלו של הנציבות נלקחו מנתונים של "הסקר החברתי" של הלשכה המרכזית‬ ‫לסטטיסטיקה מהשנים ‪ ,1001-1004‬אשר נאספו מאנשים החיים במשקי בית בקהילה ולא‬ ‫במוסדות טיפוליים או בסידורי מגורים דומים‪ ,‬כך לדוגמא המבקש ‪ 3‬שוהה בהוסטל‪ .‬ועל כן‬ ‫ברור כי הסטטיסטיקה נוטה כלפי מטה‪.‬‬ ‫‪ .385‬נתוני הסקר החברתי‪ ,‬לגבי בעלי מוגבלויות ובכלל‪ ,‬מבוססים על דיווח עצמי של הנסקרים‪ ,‬ולא‬ ‫על ממצאים רפואיים‪ ,‬זאת משום שאין הגדרה אובייקטיבית למונח "מוגבלות"‪ ,‬וגופים שונים‬ ‫נותנים הגדרות שונות שמרחיבות או מצמצמות את היקפה של התופעה‪ .‬לפיכך‪ ,‬קיים קושי‬ ‫מסוים בפילוח סוגי המוגבלויות למספרים‪.‬‬ ‫‪ .387‬לפי סעיף ‪ 4‬לחוק השוויון‪ ,‬בעל מוגבלות הינו‪:‬‬ ‫"'אדם עם מוגבלות'– אדם עם לקות פיסית‪ ,‬נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית‪,‬‬ ‫קבועה או זמנית‪ ,‬אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר‬ ‫מתחומי החיים העיקריים"‬ ‫‪ .384‬הבקשה לאישור הוגשה על ידי בעלי מוגבלויות שונות וביניהן מחלת פוליו‪ ,‬מחלות נפשיות‪,‬‬ ‫מחלת לב‪ ,‬כאשר המכונה המשותף לכלל הקבוצה הינו מוגבלות אשר גורמת למשיבות לסרב‬ ‫לבטחם בביטוח סיעודי‪ .‬המבקשים סבורים כי הם מייצגים קבוצה רחבה של בעלי מוגבלויות‬ ‫נוספות‪ ,‬אשר סובלים מאותה תופעה פסולה‪.‬‬ ‫‪ .389‬עקב העדר נתונים אודות מספר חברי הקבוצה‪ ,‬נעשה שימוש בסקר החברתי שנת ‪ 1020‬של‬ ‫הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪.‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪ .340‬מסקר זה עלה כי ‪ 34.2%‬מכלל האוכלוסייה מבוטחים בביטוח סיעודי של קופות החולים‪ ,‬וכי‬ ‫‪ 74.4%‬מכלל האוכלוסייה בעלת ביטוח משלים בקופות החולים‪ .‬לאחר הצלבה בין שני הנתונים‬ ‫הללו‪ ,‬התגלה כי ‪ 37.7%‬מכלל בעלי הביטוח המשלים הם גם בעלי ביטוח סיעודי [מצ"ב תוצאות‬ ‫הסקר ותוצאות ההצלבה של הלמ"ס כנספח לא']‬ ‫‪ .342‬נוכח העובדה כי טרם הפרטת הביטוח הסיעודי‪ ,‬רוב מבוטחי הביטוח המשלים היו בעלי ביטוח‬ ‫סיעודי‪ ,‬נסיק כי גם ‪ 37.7%‬מכלל בעלי הביטוח המשלים מקרב בעלי המוגבלויות היו בעלי ביטוח‬ ‫סיעודי‪ .‬אמנם‪ ,‬ייתכן שיש בעלי מוגבלויות המבוטחים בביטוח סיעודי טרם הפרטתו‪ ,‬ועדיין‬ ‫המשיבות לא ביטלו להם את הביטוח‪ ,‬אך הן עלולות לעשות זאת בכל יום כפי שקרה אצל‬ ‫המבקשים ‪ 1‬ו‪.8-‬‬ ‫‪ .341‬משכך‪ ,‬תת הקבוצה הראשונה מונה בהערכה ‪ 263,055‬אנשים בעלי מוגבלות‪.‬‬ ‫‪ .343‬בנוגע לתת קבוצה השנייה‪ ,‬הכוללת את בעלי המוגבלויות שביקשו מהמשיבות לבטח אותם‬ ‫בביטוח סיעודי‪ ,‬אך נתקלו בסירוב‪ ,‬אין למבקשים דרך לדעת את מספר הקבוצה המדויק‪ .‬ייתכן‬ ‫שבהמשך התביעה חלק מהנתונים אודות מספר תת קבוצה זה יתבהר‪ ,‬שכן הם נמצאים בידי‬ ‫המשיבות‪ ,‬אך עדיין המידע המצוי בידי המשיבות אינו מלא‪ ,‬שכן ישנם מקרים בהם בעלי‬ ‫מוגבלויות פנו לסוכן הביטוח שיברר עבורם את סוגיית הביטוח הסיעודי והסוכן בירר אצל אחת‬ ‫מהמשיבות‪ ,‬מבלי לציין את שם הפונה‪ ,‬ומשכך לא יהיה לכך תיעוד אצל המשיבות‪.‬‬ ‫‪ .348‬לפיכך‪ ,‬אין למבקשים אלא להעריך את מספר תת הקבוצה בדרך הבאה‪:‬‬ ‫‪ .344‬קיימים שני שערי כניסה מרכזיים לביטוח הסיעודי – עם לידתו של אדם ועם שחרורו מצה"ל‪,‬‬ ‫כאשר הוא חוזר להיות חבר בקופת החולים‪ .‬כמובן שניתן להצטרף או לצאת מביטוח בכל עת‪,‬‬ ‫אך המבקשים מעריכים כי אלו נקודת הכניסה והיציאה המשמעותיות‪.‬‬ ‫‪ .345‬יוער‪ ,‬כי עם לידתו של תינוק‪ ,‬הוא מצטרף לקופת החולים אליו שייכת אמו‪ ,‬אוטומטית עם‬ ‫ההודעה לקופה על היוולדו‪ ,‬ומצטרף גם לביטוח המשלים ולביטוח הסיעודי במידה ויש לאמו‪.‬‬ ‫‪ .347‬לפי נתוני לסטטיסטיקה השנתון "ילדים בישראל‪ "1022-‬של המועצה הלאומית לשלום הילד‪,‬‬ ‫בשנת ‪ 1020‬נולדו בישראל ‪ 255,144‬תינוקות (לקט נתונים מתוך השנתון מצ"ב כנספח לב')‪ .‬מאחר‬ ‫שאוכלוסיית בעלי המוגבלויות החמורות בישראל מהווה ‪ 4.9%‬מאוכלוסיית המדינה‪,‬נעריך כי גם‬ ‫‪ 4.9%‬מהתינוקות הנולדים הם בעלי מוגבלויות‪ ,‬כלומר – כ‪ 28,797 -‬תינוקות‪.‬‬ ‫‪ .344‬לאור האמור לעיל‪ ,‬מאחר ש‪ 37.7%-‬מהאוכלוסייה הם בעלי ביטוח משלים וביטוח סיעודי‪ ,‬גם‬ ‫‪ 37.7%‬מהתינוקות יכולים להיות בעלי ביטוח סיעודי‪ 37.7% .‬מהתינוקות בעלי המוגבלויות הינם‬ ‫כ‪ 8,895-‬תינוקות‪.‬‬ ‫‪ .349‬גיל השחרור של בנות הינו ‪ .10‬לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬אשר מפורסמים‬ ‫בשנתון הסטטיסטי לישראל ‪ ,1022‬בישראל יש כ‪ 45,000 -‬בנות בגיל ‪( 10‬נתוני הלמ"ס מצ"ב‬ ‫כנספח לג')‪ 4.9% .‬מאוכלוסיית הבנות בגיל זה הן בעלות מוגבלות – ‪ 8,948‬בנות‪.‬‬ ‫‪ .350‬לאור האמור לעיל‪ ,‬לפי הנחתנו‪ 37.7% ,‬מהבנות יכולות להיות בעלות ביטוח סיעודי וכך גם‬ ‫לגבי אוכלוסיית הבנות בעלות המוגבלויות‪ -‬כ‪ 2,590 -‬בנות‪.‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪ .352‬גיל השחרור של בנים מצה"ל הינו ‪ .12‬לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬בישראל יש‬ ‫כ‪ 49,000 -‬בנים‪ 4.9% .‬מאוכלוסיית הבנים בגיל זה הם בעלי מוגבלות – ‪ 4,142‬בנים (נתוני‬ ‫הלמ"ס מצ"ב כנספח לג')‪ .‬מתוכם‪ 37.7% ,‬יכולים להיות בעלי ביטוח סיעודי – כ‪ 2,055 -‬בנים‪.‬‬ ‫‪ .351‬מסיכום הנתונים לעיל‪ ,‬תת הקבוצה השנייה מונה כ‪ 9,837 -‬איש [ ‪]9,837 = 4,474+2,479+2,940‬‬ ‫כל שנה‪.‬‬ ‫‪ .353‬בענייננו‪ ,‬לא מדובר בתביעה נגד המשיבות‪-‬חברות הביטוח בגין תגמולי הביטוח לאחר שאירע‬ ‫מקרה הביטוח‪ ,‬ולכן חלה תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים‪.‬‬ ‫‪ .358‬משכך‪ ,‬סך כל תת הקבוצה השנייה מונה כ‪ 66,565 -‬איש [ ‪.]7*9,837‬‬ ‫‪ .354‬תת הקבוצה השלישית הינה כל בעלי המוגבלויות‪ ,‬אשר אין להם וגם לא היה להם ביטוח‬ ‫סיעודי‪ ,‬ואשר לא פנו או לא יפנו למשיבות בבקשה לבטח עצמם‪ ,‬מתוך ידיעה כי הללו לא יסכימו‬ ‫לבטחם‪ ,‬עקב מוגבלותם‪.‬‬ ‫‪ .355‬אמנם לא כל אדם שאין לו ביטוח סיעודי יהיה מעוניין להיות מבוטח בעתיד בביטוח סיעודי‪ ,‬אך‬ ‫מאחר שאדם יכול לפנות בבקשה לבטח עצמו בביטוח סיעודי בכל גיל‪ ,‬לא ניתן להעריך את מספר‬ ‫הפונים בעתיד‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬הסעד לגבי תת קבוצה זו אינו ייחודי לה‪ ,‬אלא לכלל חברי הקבוצה‬ ‫והוא קביעת הליך חיתום ביטוחי הוגן לכל אדם באשר הוא‪ ,‬ללא קשר להיותו בעל מוגבלות‪.‬‬ ‫יתירה מזאת‪ ,‬וחשוב מכך‪ ,‬לאור העובדה כי לתת קבוצה זו אין המבקשים עותרים לסעד כספי‪,‬‬ ‫אלא לסעד של צו עשה‪ ,‬הרי שכל עוד שברור כי מדובר על קבוצה גדולה שגודלה מתאים להגשת‬ ‫תובענה ייצוגית אין כל צורך להגדיר אותה במדויק שכן הסעד יביא מזור לכל אדם הפונה‬ ‫לקבלת ביטוח‪ ,‬כאמור לעיל בסעיף זה‪ ,‬ויזכה לאור סעד זה להליך חיתום הגון ושוויוני‪.‬‬ ‫‪ .357‬לפיכך‪ ,‬סך תת הקבוצה השלישית יחושב בדרך הבאה‪ :‬חיבור סכומי תתי הקבוצות הראשונה‬ ‫והשניה (‪ ,)319,950 = 153,900+55,050‬וחיסור הסכום שהתקבל מהסכום הכולל של הקבוצה –‬ ‫‪.370,080 = 700,000-319,950‬‬ ‫‪ .354‬משכך‪ ,‬סך כל תת הקבוצה השלישית הינו‪ 395,545 :‬איש‪.‬‬ ‫חישוב הנזק‬ ‫‪ .359‬נזכיר כי גודלה המוערך של הקבוצה הינו ‪ 700,000‬איש‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬רק עבור תת‬ ‫הקבוצה הראשונה והשנייה יתבקשו סעדים כספיים‪ ,‬ואילו עבור תת הקבוצה השלישית יתבקש‬ ‫סעד הצהרתי וצו עשה בלבד‪.‬‬ ‫‪ .370‬כאמור לעיל‪ ,‬סך תת הקבוצה הראשונה והשנייה מוערך ב‪ 320,065 -‬איש (‪.)153,900+55,050‬‬ ‫‪ .372‬בעבור ראש נזק לא ממוני של פגיעה מתמשכת בכבודם של המבקשים וכן פגיעה ברגשות‪,‬‬ ‫תסכול‪ ,‬עלבון וכעס‪ ,‬אשר נגרמים בכל שיחה טלפונית מול המשיבות או קבלת מכתב מהמשיבות‪,‬‬ ‫כאשר מתבשר להם על דחייתם מהביטוח הסיעודי הקבוצתי‪ ,‬ומתמשכים לאורך כל חייהם של‬ ‫המבקשים או עד שיואילו לבטחם‪.‬‬ ‫‪ .371‬ובעבור ראש נזק של פגיעה באוטונומיה‪ ,‬בגין הפגיעה המתמשכת בזכות לשוויון של המבקשים‬ ‫נוכח היחס השונה שקיבלו בעת בחינת בקשתם לביטוח ובגין הפגיעה באוטונומיה‪ ,‬נוכח חסימת‬ ‫אפשרותם להיות מבוטחים בביטוח סיעודי קבוצתי של קופת החולים בה הם חברים‪ ,‬כאשר גם‬ ‫‪52‬‬ ‫לגבי פגיעה זו חשוב להדגיש‪ ,‬כי מדובר בפגיעה מתמשכת‪ ,‬עד לסוף חייהם של המבקשים או עד‬ ‫שיתקנו את העוול ויואילו לבטחם‪.‬‬ ‫‪ .373‬מאחר שאין למבקשים ובאי כוחם עוגן בעזרתו יוכלו לקבוע את סכום הפיצוי‪ ,‬נעזרו המבקשים‬ ‫ובאי כוחם בפסיקת בית המשפט העליון בע"א ‪ 20044/04‬תנובה‪-‬מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח‬ ‫תופיק ראבי ז"ל (פורסם בנבו‪[ )8.21.1022 ,‬להלן – עניין תנובה]‪ .‬בפסק דין זה‪ ,‬דנו בסכומים שיש‬ ‫לפסוק בגין ראש נזק של רגשות שליליים ובגין ראש נזק של פגיעה באוטונומיה‪ .‬שני ראשי נזק‬ ‫שנטענים גם בענייננו‪ .‬בית המשפט בעניין תנובה פסק ‪ ₪ 140‬לכל אחד מהמבקשים בגין שני‬ ‫ראשי הנזק‪ -‬רגשות שליליים ופגיעה באוטונומיה‪.‬‬ ‫‪ .378‬המבקשים ובאי כוחם אמנם נעזרו בפסיקה‪ ,‬אך גם אבחנו בין הפגיעה הנטענת בעניין תנובה‬ ‫ובין הפגיעה הנטענת בעניינם‪.‬‬ ‫‪ .374‬כפי שציין בית המשפט בעניין תנובה‪:‬‬ ‫"‪ ...‬מדובר במקרה דנן בתחושות שליליות שחשו חברי הקבוצה לזמן מוגבל‬ ‫אשר שיאן‪ ,‬כך יש להניח‪ ,‬היה בעת שנודע בדיעבד למי שצרכו את החלב‬ ‫העמיד כי הוא מכיל סיליקון‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אין מדובר בנזק בלתי ממוני‬ ‫נמשך המלווה את הנפגע לאורך כל ימי חייו דוגמת כאב וסבל בעטיה של‬ ‫נכות גופנית לצמיתות כתוצאה מרשלנות רפואית‪ .‬לפיכך נראה לי כי גם‬ ‫ברמה האינדיבידואלית וגם אם מדובר בצרכן קבוע של חלב עמיד דל שומן‬ ‫לאורך כל התקופה הרלבנטית‪ ,‬אין להפריז בסכום הפיצוי שיש לפסוק עבור‬ ‫הנזק התוצאתי (תחושות של כעס‪ ,‬תסכול‪ ,‬גועל‪ ,‬חרדה‪ ,‬זעם וכיוצ"ב) שנגרם‬ ‫לו בנסיבות העניין בגין הפגיעה באוטונומיה‪( .‬סעיף ‪ ,47‬בעמ' ‪ 74‬בפסק הדין)‬ ‫‪ .375‬בניגוד לפגיעה בחברי הקבוצה בעניין תנובה‪ ,‬הפגיעה ברגשות‪ ,‬התסכול‪ ,‬העלבון והכעס שחשים‬ ‫המבקשים אינה לזמן מוגבל‪ ,‬שכן כל עוד נמנע מהמבקשים להיות מבוטחים בביטוח סיעודי‪,‬‬ ‫רגשות אלו ממשיכים ללוות אותם‪.‬‬ ‫‪ .377‬בדומה לכך‪ ,‬הפגיעה בכבוד‪ ,‬בשוויון ובאוטונומיה ממשיכה גם היא ללוות את המבקשים לאורך‬ ‫כל חייהם‪ ,‬או עד שיואילו לבטחם בביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .374‬משכך‪ ,‬מעמידים המבקשים ובאי כוחם את נזקם של המבקשים כפול ארבע מגובה הנזק‬ ‫שנפסק בעניין תנובה‪ ,‬על סך ‪ ₪ 400‬לכל אחד מהמבקשים‪ ,‬עבור כל אחד מראשי הנזק – פגיעה‬ ‫ברגשות ובכבוד‪ ,‬ופגיעה בזכות לשוויון ובאוטונומיה‪.‬‬ ‫‪ .379‬כלומר‪ ,‬הפיצוי המבוקש לתת הקבוצה הראשונה והשנייה בגין ראש נזק של פגיעה בכבוד‬ ‫וברגשות עומד על ‪.)258,940,000 = 400*319,950( ₪ 264,055,555‬‬ ‫‪ .340‬והפיצוי המבוקש לתת הקבוצה הראשונה והשנייה בגין ראש נזק של פגיעה בשוויון‬ ‫ובאוטונומיה עומד על ‪.)258,940,000 = 400*319,950( ₪ 264,055,555‬‬ ‫בעבור ראש נזק ממוני‪ ,‬ללא הוכחת נזק‪ ,‬בגין אובדן זמן‪ ,‬טרטור נוכח הצורך להמציא למשיבות‬ ‫מסמכים רפואיים מרובים‪ ,‬ובגין העובדה כי המבקשים לא יכולים להיות מבוטחים בביטוח‬ ‫סיעודי‪ ,‬כך שכל שנותר להם הוא לנסות לרכוש ביטוח סיעודי פרטי‪ ,‬אשר גם אם יאושר‪ ,‬הפרמיה‬ ‫שיצטרכו לשלם עבורו תהייה גבוהה יותר‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גם אם בעתיד יצליחו להתקבל לפוליסה‬ ‫סיעודית קבוצתית או פרטית‪ ,‬הרי שהם יכנסו אליה בגיל מאוחר יותר‪ ,‬כך שאם חס וחלילה‬ ‫יקרה מקרה הביטוח והם יגיעו למצב סיעודי‪ ,‬תגמולי הביטוח שיקבלו‪ ,‬יהיו נמוכים יותר‪.‬‬ ‫‪ .342‬יובהר‪ ,‬כי לפי סעיף ‪(10‬ה) לחוק התובענות‪ ,‬בתביעה ייצוגית לפי פרט ‪ 9‬לתוספת השנייה‪ ,‬ניתן‬ ‫לעתור לפיצויים ללא הוכחת נזק‪:‬‬ ‫‪53‬‬ ‫"בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה‪ ,‬וכן לא‬ ‫יפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק‪ ,‬למעט בתביעה כמפורט בפרט ‪0‬‬ ‫בתוספת השניה‪ ,‬ואולם אין באמור כדי למנוע פסיקת פיצויים בשל נזק‬ ‫שאינו נזק ממון‪".‬‬ ‫‪ .341‬משכך‪ ,‬הפיצוי המבוקש בגין ראש הנזק המפורט לעיל הינו ‪ ₪ 2,555‬לכל אחד מחברי תת‬ ‫הקבוצה הראשונה והשנייה‪ ,‬אשר מהווים ‪ 1%‬מהסכום שניתן לתבוע ללא הוכחת נזק‪ ,‬כמצוין‬ ‫בסעיף ‪29‬נא לחוק השוויון‪ ,‬בשל עוולה בניגוד להוראות סעיף ‪29‬לה לחוק השוויון‪:‬‬ ‫"‪20‬נא‪( .‬א)מעשה או מחדל בניגוד להוראה לפי פרק זה‪ ,‬פרק ה' או לפי‬ ‫הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה הוא עוולה אזרחית‪ ,‬והוראות‬ ‫פקודת הנזיקין [נוסח חדש]‪ ,‬יחולו עליו‪ ,‬בכפוף להוראות סעיף זה‪.‬‬ ‫בית משפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי סעיף קטן (א) פיצויים‬ ‫(ב)‬ ‫בסכום שלא יעלה על ‪ 85,555‬שקלים חדשים‪ ,‬בלא הוכחת נזק‪ ,‬בשל‬ ‫עוולה –‬ ‫בניגוד להוראות סעיף ‪20‬ו לרבות סעיף ‪20‬לה‪ ,‬ואולם לענין סעיף‬ ‫(‪)2‬‬ ‫קטן (ז)(‪ )3‬של סעיף ‪20‬לה‪ ,‬רק אם לא הוטל על הנתבע קנס כקבוע‬ ‫בסעיף הקטן האמור;"‬ ‫‪ .343‬כלומר‪ ,‬סך הפיצוי המבוקש לתת הקבוצה הראשונה והשנייה בגין ראש הנזק הממוני‪ ,‬עומד על‬ ‫‪.)319,950,000 = 2000*319,950( ₪ 320,065,555‬‬ ‫‪ .348‬עבור הנזק הממוני‪ ,‬לפיו לאור סירובן של המשיבות לבטח את המבקשים‪ ,‬לא נותרה למבקשים‬ ‫ברירה אלא לנסות לבטח את עצמם בביטוח סיעודי פרטי‪ ,‬אשר גם אם יאושר‪ ,‬יאלצו לשלם‬ ‫פרמיה גבוהה ביותר‪ ,‬אשר לפי אומדן של המבקשים עומד על ‪ ₪ 100,000‬לכל חבר קבוצה‪,.‬‬ ‫המבקשים אינם מבקשים פיצוי במסגרת תביעה זו‪ ,‬שכן פיצוי זה אינו מתאים בהכרח לתביעה‬ ‫ייצוגית‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬במידה שהמבקשים לא יצליחו לבטח עצמם אף בביטוח סיעודי פרטי‪ ,‬הם‬ ‫נותרים ללא ביטוח סיעודי‪ ,‬כך שבמידה שחס וחלילה יגיעו למצב סיעודי‪ ,‬יאלצו לממן את‬ ‫הטיפול בהם בכוחות עצמם‪ .‬עם זאת‪ ,‬המבקשים אינם דורשים פיצוי גם עבור נזק זה במסגרת‬ ‫תביעה זו‪ ,‬שכן גם פיצוי בגין זה אינו מתאים בהכרח לתביעה ייצוגית‪ ,‬שכן צריך לבחון את גובה‬ ‫הפיצוי באופן פרטני לגבי כל אחד מהמבקשים‪ .‬ולמבקשים ולקבוצה שמורה הזכות לתבוע נזקים‬ ‫אלה בנפרד באופן פרטני‪.‬‬ ‫‪ .344‬לפיכך‪ ,‬נזקם של כל אחד מהמבקשים מועמד על ‪.₪2,555‬‬ ‫‪ .345‬ולפיכך‪ ,‬סך הפיצוי המבוקש עבור תת הקבוצה הראשונה והשנייה הינו סכימה של הסעיפים‬ ‫לעיל‪ ,‬המסתכם בכ‪. ₪ 680,025,555 -‬‬ ‫‪ .347‬להלן טבלה המסכמת את ראשי הנזק והפיצוי המבוקש בגינם‪:‬‬ ‫ראש הנזק‬ ‫סכום‬ ‫המבוקש‬ ‫הפיצוי‬ ‫הפיצוי מספר חברי הקבוצה סכום‬ ‫המשוער שאמורים המבוקש לכלל חברי‬ ‫‪54‬‬ ‫לקבל את הפיצוי‬ ‫הקבוצה‬ ‫פגיעה בכבוד ורגשות ‪₪ 855‬‬ ‫שליליים – עלבון‪,‬‬ ‫תסכול‪ ,‬כעס‬ ‫‪ 320,065‬איש‬ ‫‪₪ 264,055,555‬‬ ‫פגיעה בזכות לשוויון ‪₪ 855‬‬ ‫ופגיעה באוטונומיה‬ ‫‪ 320,065‬איש‬ ‫‪₪ 264,055,555‬‬ ‫‪ 320,065‬איש‬ ‫‪₪ 320,065,555‬‬ ‫נזק ממוני‬ ‫הוכחת נזק‬ ‫ללא ‪₪ 2,555‬‬ ‫סה"כ‬ ‫‪₪ 2,555‬‬ ‫‪₪ 680,025,555‬‬ ‫‪ .344‬כמו כן‪ ,‬כמוסבר לעיל‪ ,‬עבור כלל חברי הקבוצה‪ 700,000 ,‬בעלי מוגבלות חמורה‪ ,‬כולל תת‬ ‫הקבוצה השלישית‪ ,‬מתבקש צו עשה‪ ,‬המחייב את המשיבות ‪ 3-2‬לבצע הליך חיתום הוגן‪ ,‬הבוחן‬ ‫כל בקשה לביטוח סיעודי באופן אישי ומתבסס על נתוניו האישיים של כל מועמד לביטוח‪,‬‬ ‫בהתאם לקבוע בסעיף ‪29‬לה לחוק השוויון‪.‬‬ ‫‪ .349‬מעבר לכך‪ ,‬מתבקש צו עשה‪ ,‬המחייב את המשיבות ‪ ,3-2‬במידה שהן מחליטות שלא לבטח את‬ ‫המועמד‪ ,‬לאחר הליך הוגן של בחינת הבקשה‪ ,‬לנמק את סירובן‪ ,‬תוך התייחסות לנתונים שהביאו‬ ‫לסירוב‪ ,‬יחד עם יידוע המועמד על זכותו לערער על החלטתה בפני המפקח על הביטוח או בפני‬ ‫ועדת תלונות או להגיש תביעה נגד ההחלטה בבית המשפט‪.‬‬ ‫ט‪ .‬התאמת התובענה כתביעה ייצוגית‬ ‫התאמת התובענה לדרישה בסעיף ‪(3‬א) לחוק התובענות הייצוגיות‬ ‫‪ .390‬על פי סעיף ‪(3‬א) לחוק התובענות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט‬ ‫בתוספת השנייה‪"...‬‬ ‫‪ .392‬בקשה זו נכנסת בגדרו של פרט ‪ )2(9‬לתוספת השנייה ל"חוק התובענות" הקובע‪:‬‬ ‫"תביעה בעילה לפי פרקים ד'‪ ,‬ה' או ה' ‪ 2‬לחוק שוויון זכויות לאנשים עם‬ ‫מוגבלות‪".‬‬ ‫‪ .391‬המבקשים הם בעלי מוגבלויות אשר זכותם הקבועה בסעיף ‪29‬לו בחוק השוויון‪ ,‬על כן עילתם‬ ‫של המבקשים הינה בהתאם לדרישה בפרט‪.)2(9‬‬ ‫‪.393‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬נכנסת הבקשה לגדרו של פרט ‪ 1‬לתוספת השניה לחוק התובענות הקובע‪:‬‬ ‫"תביעה נגד מבטח‪ ,‬סוכן ביטוח או חברה מנהלת‪ ,‬בקשר לענין‪ ,‬לרבות‬ ‫חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל‪ ,‬שבינם לבין לקוח‪ ,‬לרבות מבוטח או‬ ‫עמית‪ ,‬בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו‪".‬‬ ‫‪ .398‬המשיבות ‪ 3-2‬הינן חברות מבטחות והמבקשים הינם לקוחותיה‪ ,‬על פי ההגדרה בחוק הגנת‬ ‫הצרכן‪ .‬העניין הוא בקשר לחוזה ביטוח וזאת על אף שטרם התקשרו בעסקה‪.‬‬ ‫‪ .394‬מעבר לכך‪ ,‬המשיבות ‪ 5-8‬הן בעלות הפוליסות לביטוח סיעודי‪ ,‬אשר התקשרו עם המשיבות ‪3-2‬‬ ‫לשם מתן שירותי ביטוח סיעודי לחברי קופות החולים‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪ .395‬ברע"א ‪ 1494/04‬בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' שפירא ואח' (פורסם בנבו‪))13.22.1020 ,‬‬ ‫[להלן – עניין שפירא] נדונה אפשרות הגשת תביעה ייצוגית בעניין שבין תאגיד בנקאי ללקוח‪,‬‬ ‫כאשר התובע לא היה הלקוח‪ ,‬אלא נושה של הלקוח‪ .‬בעניין זה הסביר כבוד השופט פוגלמן‪ ,‬כי‬ ‫אין צורך בזיקה אינטנסיבית בין ה"עניין" לבין יחסי "הבנק והלקוח"‪ ,‬כנדרש בפרט ‪ 3‬לתוספת‬ ‫השנייה לחוק התובענות‪:‬‬ ‫"סעיף ‪( 3‬בתוספת השנייה לחוק התובענות – הח"מ) דן‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫בתביעות "נגד תאגיד בנקאי בקשר לעניין שבינו לבין לקוח‪ ,‬בין אם‬ ‫התקשרו בעסקה ובין לאו"‪ .‬באין חולק כי החייב הינו לקוחו של הבנק‪,‬‬ ‫ניתן לטעון שתביעתו של הנושה נגד הבנק הינה תביעה המוגשת בקשר‬ ‫לעניין שבינו לבין לקוח‪ ,‬הוא החייב‪ .‬אכן‪ ,‬המונח "בקשר לעניין" אינו‬ ‫אוצר בחובו‪ ,‬מכוחו הוא‪ ,‬הכוונה לשונית מספקת באשר לאינטנסיביות‬ ‫הזיקה בין העניין לבין יחסי הבנק והלקוח‪( ".‬שם‪ ,‬בעמ' ‪)20‬‬ ‫‪ .397‬ניתן להקיש מדברי השופט פוגלמן לעיל גם לענייננו – כפי שהשופט פוגלמן הסביר‪ ,‬לא נדרשת‬ ‫זיקה הדוקה במיוחד בין "העניין" ובין יחסי "הבנק והלקוח" (ובענייננו – יחסי החברה‬ ‫המבטחת והלקוח)‪ .‬אמנם בענייננו‪ ,‬המבקשים אינם נחשבים ללקוחות של המשיבות ‪ 5-8‬בנוגע‬ ‫לאספקת הביטוח הסיעודי הקבוצתי‪ ,‬שכן המשיבות אינן מספקות את הפוליסה למבקשים (אלא‬ ‫הביטוח הקבוצתי מותנה בכך שהמבקש הוא חבר בקופת חולים)‪ .‬עם זאת‪ ,‬המשיבות ‪5-8‬‬ ‫נחשבות ללקוחות של המשיבות ‪ 3-2‬לצורך אספקת ביטוח סיעודי‪.‬‬ ‫‪ .394‬כך שלמעשה‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי מתקיימת הדרישה של פרט ‪ 1‬לתוספת השנייה‪ ,‬גם כאשר מערכת‬ ‫היחסים היא בין המשיבות ‪ 3-2‬למשיבות ‪.5-8‬‬ ‫‪ .399‬כמו כן‪ ,‬הבקשה נכנסת לגדרו של פרט ‪ 2‬לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬וזאת בנוגע‬ ‫למשיבות ‪:5-8‬‬ ‫"תביעה נגד עוסק‪ ,‬כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן‪ ,‬בקשר לענין שבינו לבין‬ ‫לקוח‪ ,‬בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו‪".‬‬ ‫‪ .800‬לפי חוק הגנת הצרכן‪" ,‬עוסק" הינו‬ ‫"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק‪ ,‬כולל יצרן"‪.‬‬ ‫‪ .802‬קופת החולים מעניקה שירות כדרך עיסוק‪ ,‬משכך היא נחשבת ל"עוסק"‪ .‬המבקשים הינם חברים‬ ‫בקופת חולים ומקבלים את השירות שנותנת הקופה‪.‬‬ ‫למבקשים קיימת עילת תביעה אישית כלפי המשיבות‬ ‫‪ .801‬לפי סעיף ‪(8‬א)(‪ )2‬לחוק תובענות ייצוגיות רשאי להגיש בקשה לתובענה ייצוגית‪:‬‬ ‫"אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף ‪(3‬א)‪ ,‬המעוררת‬ ‫שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים‬ ‫עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה"‪.‬‬ ‫‪ .803‬מבקש ‪ – 2‬ישראל אבן‪-‬זהב מול משיבות ‪ 3‬ו‪;4-‬‬ ‫‪ .808‬מבקש ‪ – 1‬א‪.‬א מול משיבות ‪ 3‬ו‪;4-‬‬ ‫‪ .804‬מבקש ‪ – 3‬ת‪.‬ב מול משיבות ‪ 1 ,2‬ו‪;8-‬‬ ‫‪ .805‬מבקש ‪ – 8‬ש‪.‬ש‪.‬א מול משיבות ‪ 1 ,2‬ו‪;5-‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪ .807‬מבקשת ‪ –4‬צ‪.‬ש מול משיבות ‪ 3‬ו‪;4-‬‬ ‫‪ .804‬מבקשת ‪ – 5‬רוזה שושנה מול משיבות ‪ 3‬ו‪.4-‬‬ ‫‪ .809‬והכל כפי שפורט בחלק העובדתי והמשפטי של בקשה זו‪.‬‬ ‫התקיימות התנאים לאישור תובענה ייצוגית‬ ‫‪ .820‬על פי סעיף ‪(4‬א) לחוק תובענות ייצוגיות‪:‬‬ ‫"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית‪ ,‬אם מצא שהתקיימו כל אלה‪:‬‬ ‫(‪ )2‬התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל‬ ‫חברי הקבוצה‪ ,‬ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;‬ ‫(‪ )2‬תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות‬ ‫הענין;‬ ‫(‪ )3‬קיים יסוד סב יר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך‬ ‫הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;‬ ‫(‪ )4‬קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום‬ ‫לב‪".‬‬ ‫השאלות אשר הועלו על ידי המבקשים מעוררת הן שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה‬ ‫וקיימת אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה‬ ‫‪ .822‬העילות המשפטיות והמסכת העובדתית אשר תוארה על ידי המבקשים לעיל‪ ,‬מעוררות שאלות‬ ‫משותפות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה‪:‬‬ ‫א)‬ ‫האם המשיבות נוקטות ביחס שונה כלפי חברי הקבוצה‪ ,‬ביחס ליתר הפונים שאינם‬ ‫בעלי מוגבלויות?‬ ‫ב)‬ ‫על סמך אלו נתונים ומידע מבססות המשיבות ‪ 3-2‬את סירובן לבטח את חברי‬ ‫הקבוצה?‬ ‫ג)‬ ‫האם המשיבות ‪ 3-2‬מנמקות את סירובן לבטח בביטוח סיעודי או את החלטתן לבטל‬ ‫ביטוח סיעודי בצורה שאינה מספקת‪ ,‬לפי דרישות החוק?‬ ‫ד)‬ ‫האם המשיבות ‪ 3-2‬הפרו את חובתן ליידע את חברי הקבוצה על זכות הערעור על‬ ‫ההחלטה לבטח או על כל החלטה הקשורה לביטוח בפני המפקח על הביטוח או בפני‬ ‫ועדת תלונות או להגיש תביעה על כך לבית משפט?‬ ‫ה)‬ ‫האם המשיבות ‪ 3-2‬הפרו את חובתן ליידע את חברי הקבוצה בדבר הוראות נטל‬ ‫ההוכחה?‬ ‫ו)‬ ‫האם המשיבות הפרו את חוק‪-‬יסוד כבוד האדם וחירותו ואת הזכות לשוויון הנובעת‬ ‫ממנו בנוגע לחברי הקבוצה‪ ,‬וכן פגעו באוטונומיה של המבקשים?‬ ‫ז)‬ ‫האם המשיבות נוהגות בחוסר תום לב במשא ומתן בסירובן לבטח בביטוח סיעודי‪,‬‬ ‫ללא מתן נימוקים מפורטים ובחוסר תום לב בקיום חוזה‪ ,‬בבטלן את הביטוח הסיעודי‬ ‫מבלי לנמק זאת באופן מפורט ועל בסיס מידע שידעו קודם?‬ ‫ח)‬ ‫האם המשיבות ‪ 5-8‬הפרו את חובתן להתקשר עם נותני שירותים משיקולים ענייניים‬ ‫ולטובת חברי הקופה ולפקח עליהן כראוי?‬ ‫‪57‬‬ ‫‪ .821‬בענייננו‪ ,‬דרישת הסף של סעיף ‪(4‬א)(‪ )2‬לשלב הבקשה לאישור התובענה‪ ,‬כי קיימת אפשרות‬ ‫סבירה שהשאלות המהותיות יוכרעו לטובת חברי הקבוצה אינה רלוונטית לעיקר הבקשה‬ ‫לאישור‪ ,‬שכן לאור העובדה כי המשיבות סרבו לבטח את המבקשים או חמור מכך חלק אף‬ ‫סילקו מי מהמבקשים מן הביטוח הרי שנטל ההוכחה כי המשיבות לא נקטו ביחס שונה כלפי‬ ‫חברי הקבוצה מוטל על המשיבות ולא על המבקשים‪ ,‬זאת כאמור לעיל‪ ,‬לפי סעיף ‪29‬לז לחוק‬ ‫השוויון‪:‬‬ ‫בתביעה או תלונה לפי סימן זה‪ ,‬נטל ההוכחה כי הסירוב או מתן היחס‬ ‫השונה מבוסס על מידע כאמור בסעיף ‪20‬לה(א)‪ ,‬יחול על המבטח‪.‬‬ ‫‪ .823‬לאור העובדה כי המבקשים הראו שהמשיבות סרבו לבטח אותם‪ ,‬הרי שנטל ההוכחה עובר‬ ‫למשיבות‪ ,‬ולטענתם של המבקשים שלב ניסיון ההוכחה צריך להתקיים במקרה זה רק בשלב‬ ‫התובענה‪ .‬למעלה מן הצורך יצויין כי המבקשים סבורים כי קיימת יותר מאפשרות סבירה כי‬ ‫השאלות תוכרענה לטובת חברי הקבוצה‪.‬‬ ‫‪ .828‬מעבר לכך‪ ,‬לגבי שאר השאלות הנדונות בבקשה לאישור‪ ,‬קיימת יותר מ"אפשרות סבירה" כי‬ ‫התובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה‪ .‬העובדות נתמכות בראיות ברורות ואינן מעלות מחלוקת‬ ‫של ממש כי התנהלות המשיבות מהווה הפרה של החובות המוטלות עליהן מכוח חוק השוויון‪,‬‬ ‫חוק יסוד כבוד האדם וחירותו‪ ,‬חוק החוזים וחוק ביטוח בריאות ממלכתי‪.‬‬ ‫תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעת המחלוקת‬ ‫‪ .824‬מדברי ההסבר לחוק תובענות ייצוגיות ניתן ללמוד על תכליתו של מוסד התובענה הייצוגית‪.‬‬ ‫ניכר כי התובענה הייצוגית משמשת לא רק כהסדר דיוני יעיל לניהול תביעות – אלא בראש‬ ‫ובראשונה ככלי לקידום אינטרסים ציבוריים (שם‪ ,‬בעמ' ‪:)147‬‬ ‫"התובענה הייצוגית היא כלי חשוב להגברת האכיפה של זכויות‪,‬‬ ‫שלגביהן התביעה הפרטנית אינה הליך יעיל ומעשי‪ ,‬ובכלל זה‬ ‫תביעות שסכומן זניח לעומת עלות התביעה‪ ,‬או תביעות הסובלות‬ ‫ממחסומי תביעה אחרים‪ .‬התובענה הייצוגית היא כלי חשוב‬ ‫לתביעת זכויות של ציבור גדול הנפגע ממעשה של גורם אחד המרכז‬ ‫בידו כוח רב‪ .‬היא מיועדת להביא בצד אכיפת הזכויות גם להרתעת‬ ‫אותם גורמים מפגיעה בזכויות של רבים‪[ ".‬ה"ח ‪ ,234‬עמ' ‪286‬‬ ‫(‪.])26/2/56‬‬ ‫‪ .825‬דברים אלה קיבלו ביטוי גם בסעיף ‪ 2‬לחוק תובענות ייצוגיות‪ ,‬הוא סעיף המטרות של החוק‪:‬‬ ‫"(‪ )2‬מימוש זכות הגישה לבית המשפט‪ ,‬לרבות לסוגי אוכלוסיה‬ ‫המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;‬ ‫(‪ )2‬אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;‬ ‫(‪ )3‬מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;‬ ‫(‪ )4‬ניהול יעיל‪ ,‬הוגן וממצה של תביעות‪".‬‬ ‫‪ .827‬אין ספק כי הבקשה תואמת והולמת את מטרות החוק‪ ,‬באשר קבלתה כתובענה תגביר את‬ ‫האכיפה על זכויותיהם של בעלי המוגבלויות בארץ על ידי חברות הביטוח‪ .‬החוק בעניין קיים‬ ‫ושריר‪ ,‬אלא שהמשיבות פשוט אינן מקיימות אותו‪ .‬זהו מקומו של בית המשפט לאותת עצור‬ ‫לחברות המונעות משיקולים כלכליים בלבד ולהביא לאכיפת החוק ולשמירת זכויותיהם וכבודם‬ ‫של חברי הקבוצה המיוצגת‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫‪ .824‬בנוסף‪ ,‬תובענה ייצוגית בעניין זה תוכל לסייע לצמצום הפער בין אוכלוסיית בעלי המוגבלויות‪,‬‬ ‫אשר סובלת מקיפוח בתחומים רבים ומתקשה לפנות לערכאות המשפטיות‪ ,‬לבין חברות הביטוח‬ ‫– הן גופים גדולים ובעלי עצמה מעשית וכלכלית‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬הנזק שספג כל לקוח הינו קטן‬ ‫יחסית ולכן מהווה חסם בפני הגשת תביעה אישית ע"י כל אחד ואחד מחברי הקבוצה‪ ,‬עקב‬ ‫העלויות הגבוהות שבניהול הליך משפטי עצמאי‪.‬‬ ‫‪ .829‬יתירה מזאת‪ ,‬חלק גדול מחברי הקבוצה אינו מודע לזכותו‪ ,‬כי המשיבות יפעלו בהתאם‬ ‫לעיקרון השוויון ויפרטו את נימוקיהן בעת שהן מסרבות להעניק ביטוח ללקוחותיהן‪ .‬המשיבות‬ ‫מוסיפות על תופעה זו בכך שאינן עומדות בחובתן ליידע את הלקוח בדבר זכויותיו לפנות למפקח‬ ‫על הביטוח או לערכאות שיפוטיות‪.‬‬ ‫‪ .810‬קבלת הסעד של פיצוי חברי הקבוצה וחידוד הנהלים באשר לסירוב ו‪/‬או העמדת תנאים‬ ‫מיוחדים כלפי אוכלוסיית בעלי המוגבלויות יבטיחו את אכיפת חוק השוויון ועקרון כבוד האדם‬ ‫ויביאו ליישור קו בין כל חברות הביטוח באשר לסטנדרטים לטיפול בלקוחותיהן‪.‬‬ ‫‪ .812‬חוק השוויון מאפשר לנפגע על פי סעיף ‪29‬לו לפנות למפקח על הביטוח ואף לערכאות‬ ‫המשפטיות כדי לדרוש את זכויותיו‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬מאפשר החוק מגנון אשר קובע תביעה לקבלת‬ ‫תמלוגים בקרות אירוע הביטוח‪ ,‬גם לאחר שסירבה חברת הביטוח לבטח את הלקוח אשר פנה‬ ‫אליה‪ .‬ריבוי התביעות הנובע מהגשת תביעה אישית ע"י כל אחד מחברי הקבוצה בעתיד יהווה‬ ‫עומס כבד על מערכת המשפט במדינת ישראל ובזבוז משאבים אדיר‪ .‬בייחוד כאשר עיקר התביעה‬ ‫והסעד המתבקש בתביעה זו הנו תיקון הליך החיתום המתבצע לכלל בעלי המוגבלויות ולא רק‬ ‫כלפי המבקשים‪.‬‬ ‫‪ .811‬המשיבות הינן בין התאגידים הגדולים במדינת ישראל‪ .‬לכן אין מקום לטענה כי קבלת‬ ‫התובענה כולה תגרום לנזק כבד למשיבות‪ ,‬אשר לא יאפשרו להם להמשיך לנהל את ענייניהם‬ ‫ביעילות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬התועלת שתצמח לחברי הקבוצה תהיה רבה מאוד‪ .‬לא רק שחברי הקבוצה‬ ‫יזכו לפיצוי על נזקיהם‪ ,‬אלא הדבר יביא לחידוד הנהלים ולהגשמת זכותם של חברי הקבוצה‬ ‫לשוויון‪ .‬מעבר לתועלת של חברי הקבוצה‪ ,‬הרי שקבלת תובענה שכזו תהווה איתות ברור לחברות‬ ‫הביטוח אשר פועלות באופן דומה ותתרום לאינטרס הציבורי ליצירת מערכת ביטוחית אמינה‬ ‫ושוויונית‪.‬‬ ‫‪ .813‬למען הסר ספק ולמעלה מן הנדרש‪ ,‬יובהר‪ ,‬כי הגשת תביעה אחת כלפי כל המשיבות יחדיו הינה‬ ‫הדרך היעילה ביותר לבירור התביעה ולא קיימת מניעה מטעמים של "היעדר יריבות צולבת"‪.‬‬ ‫יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט אורי גורן בעניין ת‪.‬א‪( 2455/99 .‬בש"א ‪ )3508/99‬אחרק ואח'‬ ‫נגד החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ ואח'‪ ,‬עמ' ‪( 1‬פורסם בנבו‪:)22.7.1000 ,‬‬ ‫"א‪ .‬העדר יריבות צולבת‬ ‫‪59‬‬ ‫המשיבות טוענות‪ ,‬כי מאחר וכל אחד מן המבקשים הוא צרכן גז רק של משיבה אחת‬ ‫ספציפית ולא של כל המשיבות‪ ,‬הרי שלא יכולה להיות יריבות או עילה של כל‬ ‫המבקשים כלפי כל המשיבות‪ .‬מנגד טוענים המבקשים כי בכגון דא‪ ,‬ניתן להפעיל את‬ ‫תקנה ‪( 22‬א) לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬התשמ"ד ‪ ,2054 -‬העוסקת בצירוף נתבעים‪,‬‬ ‫וכי העובדה שבענייננו מדובר בהליך מקדמי לאישור תובענה כתובענה ייצוגית אינה‬ ‫צריכה לשנות ממסקנה זו‪.‬‬ ‫תקנה ‪( 22‬א) קובעת‪:‬‬ ‫"מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד ‪ -‬בין ביחד‪,‬‬ ‫בין לחוד ובין לחלופין ‪ -‬בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או‬ ‫עסקאות‪ ,‬או כתוצאה של אחד מאלה‪ ,‬ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה‬ ‫מתעוררת בהן שאלה משותפת‪ ,‬משפטית או עובדתית"‪.‬‬ ‫מבחינה עניינית‪ ,‬המקרה שבפני עונה על ההגדרה שבתקנה זו שכן‪ ,‬המעשה האחד‬ ‫יימצא לנו בהימנעותן של המשיבות מלבצע בדיקות תקופתיות במערכת הגז הביתית‬ ‫של צרכניהם‪ .‬הימנעות זו מעוררת שאלה משפטית משותפת‪ ,‬בדבר חובתן של‬ ‫המשיבות לבצע בדיקות אלו והשלכותיה של הפרת החובה הזו‪.‬‬ ‫העובדה שעסקינן בצרוף של מספר נתבעים בהליך של תובענה ייצוגית‪ ,‬אין בה כדי‬ ‫לקבוע באופן עקרוני כי התקנה לא תחול במקרה שכזה (ראו‪:‬ב ת"א (י‪-‬ם) ‪,2290/06‬‬ ‫המ' ‪ 4558/06‬גבעון ואח' נ' המרכז הרפואי שערי צדק ואח' (טרם פורסם)‪ .‬אדרבא‪,‬‬ ‫לעיתים דווקא אם לא נשתמש בתקנה‪ ,‬זו עלולים אנו לסכל את המטרה המונחת‬ ‫ביסוד התובענה הייצוגית‪ .‬שכן‪ ,‬טול מצב ובו קיימות מספר חברות שונות המספקות‬ ‫מוצר דומה המזיק לציבור מפאת חוסר בטיחותו‪ .‬קהל הלקוחות של כל אחת‬ ‫מהחברות הללו אינו גדול מספיק בכדי לאשר כתובענה ייצוגית את התובענה של לקוח‬ ‫פלוני כנגד חברה פלונית‪ .‬במצב שכזה‪ ,‬לחברות השונות יש למעשה חסינות מפני‬ ‫תובענות ייצוגיות ועל‪-‬כן‪ ,‬ההרתעה האפקטיבית הטמונה באפשרות להגיש תובענה‬ ‫ייצוגית אינה מרחפת כחרב מתהפכת מעל ראשם‪ ,‬ונוצרת הבעיה של תת‪-‬אכיפה‪,‬‬ ‫אותה באה התובענה הייצוגית לפתור‪ .‬רק בצירופן של כל‪ ,‬או רוב‪ ,‬החברות כנתבעות‪,‬‬ ‫בהתאם לתנאי תקנה ‪(22‬א)‪ ,‬יש כדי ליצור קבוצה אשר גודלה יתאים לאישורה של‬ ‫התובענה כתובענה ייצוגית ולהרתעה אפקטיבית על החברות השונות‪.‬‬ ‫על‪-‬כן מקובלת עלי בעניין זה טענת המבקשים‪".‬‬ ‫‪ .818‬יתירה מזאת‪ ,‬סעיף ‪ 7‬לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי יש לדווח לבית המשפט אם בפנקס‬ ‫הוגשה בעבר תובענה בעלת שאלה דומה או זהה של עובדה או משפט הדומה לתובענה שמוגשת‪.‬‬ ‫ברי כי בתובענה ייצוגית המוגשת בשם קבוצה ומטרתה לברר שאלות של עובדה ומשפט היה‬ ‫המחוקק מעוניין לאחד תביעות אשר דנות באותו עניין אף אם הנתבעים אינם זהים‪.‬‬ ‫קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב‬ ‫‪ .814‬המבקשים הינם אנשים פרטיים‪ ,‬בעלי מוגבלויות אשר מתמודדים מזה שנים רבות עם כל‬ ‫הכרוך בכך‪ ,‬אשר נגרם להם נזק כתוצאה ממחדלן של המשיבות‪ .‬למבקשים אין כל ניגוד‬ ‫עניינים‪ ,‬המטרה הציבורית היא העומדת לנגד עיניהם ועניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל תוך‬ ‫הקפדה על יושר והגינות‪ ,‬על מנת לתקן את העוול שנעשה לחברי הקבוצה‪.‬‬ ‫‪ .815‬לבאי כוח המבקשים ממשרד עו"ד יעקב פינק ניסיון בניהול תובענות ייצוגיות וכן בתחום‬ ‫המקרקעין ומדובר במשרד עורכי דין עם ותק רב וניסיון בכל תחומי המשפט‪.‬‬ ‫‪ .817‬בשנים האחרונות הגישו באי כוח המבקשים מספר רב של בקשות לתובענות ייצוגיות בתחומים‬ ‫שונים‪ .‬למשל‪ ,‬בתחום הגנת הצרכן הגישו באי כוח המבקשים בקשות לאישור תובענה ייצוגית‬ ‫נגד נגד חברת שטראוס עבור הטעייה בעיצוב אריזת המוצר "דנונה בר‪-‬פקאן"‪ :‬ת"צ ‪28460-59-‬‬ ‫‪ 25‬רפאל בורמד נ' שטראוס גרופ‪ ,‬וכן תובענה ייצוגית נגד חברת פרוקטר אנד גמבל ישראל בגין‬ ‫‪60‬‬ ‫הטעייה באיכות המוצר סבון כלים "פיירי"‪ :‬ת"צ ‪ 655-25-22‬גרינבלד נ' פרוקטר אנד גמבל‬ ‫ישראל אמ‪.‬די‪.‬או בע"מ ועוד‪.‬כמו כן‪ ,‬הגישו באי הכוח המבקשים מספר רב של תובענות ייצוגיות‬ ‫בתחום הגנה על צרכן בדיני הבנקאות‪ ,‬בקשה אחת אשר ניתן בה פסק דין לטובת הקבוצה הינה‬ ‫עסקה בדיון בפיצוי הנפגעים מקריסת מערכת המחשוב של בנק הפועלים ב‪ 1004-‬בת‪.‬א ‪2822/55‬‬ ‫בש"א ‪ .4049/55‬כמו כן‪ ,‬כאמור‪ ,‬הוגשו חמש בקשות נוספות נגד בנק לאומי‪ ,‬בנק ירושלים‪ ,‬בנק‬ ‫מזרחי טפחות‪ ,‬בנק הפועלים ובנק דיסקונט בעניין אי הסרתם של רישומי שעבודים על ידי‬ ‫הבנקים‪ ,‬הנמצאות כעת בשלבי קדם דיון בבית המשפט המחוזי בירושלים‪.‬‬ ‫‪ .814‬יתרה מזאת‪ ,‬הגישו באי כוחם של המבקשים מספר בקשות לאישור תובענה ייצוגית בתחומים‬ ‫חברתיים‪ .‬בשנה שעברה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות סיעוד (פ"ה ‪37329-‬‬ ‫‪ 04-22‬א‪.‬ש סיעוד ורווחה בע"מ נ' עמותת ידיד‪-‬מרכזי זכויות בקהילה)‪ ,‬לפי פרט ‪ )2(4‬לתוספת‬ ‫השנייה לחוק התובענות‪ ,‬בעילה של הפליה בעבודה‪ .‬השנה הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית‬ ‫נגד חברת חשבים בגין פרסום שמות בפסקי דין (ת"צ ‪ 38238-02-21‬ש‪.‬ש נ' חשבים ה‪.‬פ‪.‬ס עסקי‬ ‫בע"מ) לפי פרט ‪ 2‬לתוספת לחוק התובענות‪ ,‬וכן בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות‬ ‫הסלולאר וחברת בזק בגין אי‪-‬הנגשת מתקני תקשורת לאנשים עם מוגבלויות (ת"צ ‪9343-01-21‬‬ ‫צורן ואח' נ' פרטנר ואח')‪ ,‬לפי פרט ‪ )2(9‬ופרט ‪ 2‬לתוספת השנייה לחוק התובענות‪ ,‬בגין אי‪-‬‬ ‫הנגשת שירותי ומתקני תקשורת לאנשים בעלי מוגבלויות‪.‬‬ ‫‪ .819‬מעבר לכך‪ ,‬באי כוחם של המבקשים‪ ,‬מעמותת "בזכות"‪ ,‬פועלים באופן יומיומי למען קידום‬ ‫זכויותיהם של בעלי מוגבליות‪ ,‬פיסית‪ ,‬שכלית‪ ,‬חושית ונפשית‪ ,‬ולשילובם ולשיתופם בחברה ובכל‬ ‫תחומי החיים‪.‬‬ ‫‪ .830‬על כן‪ ,‬נראה כי קיים יסו ד סביר להניח כי עניינם של כל חברי הקבוצה ינוהל וייוצג בדרך‬ ‫הולמת‪ .‬לפי מיטב הבנתם של המבקשים‪ ,‬אף אין כל ניגוד עניינים בינם ויתר חברי הקבוצה‬ ‫שבשמם מגישה המבקשים את התובענה‪ .‬כלל חברי הקבוצה נפגעו באופן דומה והמבקשת רואה‬ ‫את עצמה כשלוחה של כלל חברי הקבוצה‪.‬‬ ‫י‪ .‬הסעדים המתבקשים‪:‬‬ ‫‪ .832‬לאור האמור לעיל‪ ,‬מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על מתן הסעדים הבאים‪:‬‬ ‫א) לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית‪.‬‬ ‫ב) להגדיר את הקבוצה המיוצגת לצורכי התובענה הייצוגית‪ ,‬כאמור לעיל‪.‬‬ ‫ג) ליתן הוראות בדבר אופן פרסום ההחלטה בבקשה זו לכשתתקבל‪ ,‬לקבוע את‬ ‫נוסח פרסום ולחייב את המשיבים בהוצאות הפרסום‪.‬‬ ‫ד) לקבוע ולהצהיר כי המשיבות הפרו את סימן ח' לחוק השוויון בהתנהלותן כלפי‬ ‫חברי הקבוצה‪.‬‬ ‫ה) לקבוע ולהצהיר כי המשיבות פגעו בכבודם של המבקשים בניגוד לחוק יסוד‬ ‫כבוד האדם ולערך השוויון הנגזר ממנו‪.‬‬ ‫ו) לקבוע ולהצהיר כי המשיבות ‪ 6-4‬הפרו את סעיף ‪ 32‬לחוק ביטוח בריאות‬ ‫ממלכתי‪ ,‬בכך שפעלו שלא לטובת המבקשים בהתקשרותן עם המשיבות ‪3-2‬‬ ‫‪61‬‬ ‫ובכך שלא פיקחו כי המשיבות ‪ 3-2‬מעניקות יחס שווה לחברים בעלי‬ ‫המוגבלויות‬ ‫ז) לקבוע ולהצהיר כי המשיבות הפרו את חובת תום הלב במשא ובמתן ובקיום‬ ‫חוזה לפי סעיפים ‪ 22‬ו‪ 30-‬לחוק החוזים‪.‬‬ ‫ח) לחייב את המשיבות להפסיק להפלות את חברי הקבוצה ולקבוע נהלים ברורים‬ ‫באשר לטיפול יחידני‪ ,‬ספציפי ושוויוני‪ ,‬ללא משוא פנים כלפי בלי מוגבלויות‪.‬‬ ‫ט) להציג נוהל מסודר בכל הנוגע לסירוב להענקת ביטוח‪ ,‬בפרט לבעלי מוגבלויות‬ ‫ושהנוהל יכלול הודעה באשר לזכויותיו של מי שסירבו להעניק לו ביטוח‪,‬‬ ‫בהתאם לסעיף ‪20‬לה לחוק השוויון‪.‬‬ ‫י) להעניק כיסוי רטרואקטיבי לחברי הקבוצה‪ ,‬אשר ימצאו כשירים לקבל ביטוח‬ ‫לאחר הליך חיתום שוויוני ו‪/‬או חברי הקבוצה שהיו מבוטחים וסולקו מהביטוח‬ ‫על ידי חברות הביטוח‪.‬‬ ‫יא) לחייב את המשיבות לפצות את כלל חברי הקבוצה על הנזק שנגרם להם‪ ,‬הן על‬ ‫ידי הפרת חוק השוויון והן על ידי פגיעה בכבודם ובערך השוויון‪ ,‬כמפורט לעיל‪,‬‬ ‫בסכום העומד על ‪.₪ 680,025,555‬‬ ‫יב) להורות על תשלום גמול הוגן למבקשים‪ ,‬בהתאם לאמור בסעיף ‪ 11‬לחוק‪ ,‬שלא‬ ‫יפחת מ‪ 4%-‬מסכום הפיצוי הכולל שיקבע‪.‬‬ ‫יג) לקבוע את שכר הטרחה של באי כוחם של המבקשים‪ ,‬לא יפחת מ‪ + 24%-‬מע"מ‬ ‫מסכום הפיצוי הכולל שיקבע‪ ,‬בהתאם לאמור בסעיף ‪ 13‬לחוק‪.‬‬ ‫יד) ליתן למבקשים ולקבוצה כל סעד נכון וצודק בנסיבות העניין‪ ,‬לפי שיקול דעתו‬ ‫של בית המשפט הנכבד‪.‬‬ ‫‪ .831‬הבקשה נתמכת בתצהירים מטעם המבקשים‪ ,‬המצורפים לבקשה‪.‬‬ ‫‪ .833‬מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה זו‪.‬‬ ‫__________________‬ ‫אסף פינק‪ ,‬עו"ד‬ ‫ב"כ המבקשים‬ ‫___________________‬ ‫רעות פרקש‪-‬צימרינג‪ ,‬עו"ד‬ ‫‪62‬‬