‫גליון מס' ‪ | 145‬יב' בניסן התשע”ד‬
‫זמני השבת‬
‫כניסת שב ‬
‫ת‬
‫יציאת שבת‬
‫ת”א‬
‫‪18:45‬‬
‫‪19:46‬‬
‫ירושלים‬
‫‪18:30‬‬
‫‪19:43‬‬
‫חיפה‬
‫‪18:37‬‬
‫‪19:46‬‬
‫ב”ש‬
‫‪18:46‬‬
‫‪18:48‬‬
‫חג שמח וכשר‬
‫לכל קוראינו ולכל בית‬
‫ישראל‬
‫פרשת אחרי מות ‪ -‬שבת הגדול‬
‫עלון שבת לכלל ישראל‬
‫גילוח בחול המועד‬
‫פינת ההלכה‬
‫הרב עידו פכטר‬
‫חכמים אסרו להתגלח בחול המועד כדי שלא ייכנס אדם לרגל כשהוא מנוול‪.‬‬
‫כדי לקיים תקנתם בימינו‪ ,‬נראה שחובה על הרגיל בכך דווקא להתגלח מידי יום‬
‫ההלכה‪ ,‬כידוע‪ ,‬לא עוצבה על חלל ריק‪ .‬להלכה‬
‫יש נימוקים ויש תכליות; תמיד יש הגיון שעומד‬
‫מאחוריה‪ .‬חכמים לא סתם דרשו כך או אחרת‬
‫את התורה ולא תיקנו תקנות לחינם‪ .‬הם בקשו‬
‫לשנות או לקדם ערך מסוים‪ ,‬ועל כן עיצבו את‬
‫ההלכה בדרך בה בחרו‪.‬‬
‫בדרך כלל הנורמה ההלכתית צועדת יחד‬
‫עם התכלית שלשמה היא תוקנה‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫ישנם מקרים שבהם שינויי הזמנים‪ ,‬המנהגים‬
‫והטכנולוגיה‪ ,‬גורמים לנתק בין הנורמה ובין התכלית‪,‬‬
‫ונמצא המעשה לא רק שלא משרת את אותה תכלית אלא‬
‫אפילו מביא לתכלית הפוכה ממנה‪ .‬האם במקרה כזה‬
‫יש לדבוק בנורמה ההלכתית כפי שהיא או שיש לשנות‬
‫אותה בהתאם לנסיבות הזמנים? סוגיה הלכתית קלאסית‬
‫שעומדת בדיוק על הדילמה הזו‪ ,‬היא סוגיית הגילוח בחול‬
‫המועד‪ .‬מצד אחד‪ ,‬נפסקה הלכה שאסור להתגלח בחול‬
‫המועד‪ .‬מצד שני‪ ,‬בימינו – בהם אנשים מגלחים זקנם מידי‬
‫יום – מי שלא יתגלח בחול המועד ייראה כאבל וגנאי הוא‬
‫לו‪ .‬האם שינוי המנהג החברתי יתיר את שינוי ההלכה?‬
‫נפתח ספר ונראה‪.‬‬
‫קודם המועד וידחו זאת לחול המועד‪ ,‬ונמצא שהם נכנסים‬
‫למועד (לחג הראשון) כשהם מנוולים‪ .‬מסיבה זו התירה‬
‫המשנה לאנשים מסוימים להתגלח בחול המועד‪ .‬מי‬
‫שהגיע ממקום שבו לא היה לו רשות או יכולת להתגלח‬
‫ערב המועד – כמו אסיר שהשתחרר או מי שבא ממסע‬
‫בים – אינו בכלל התקנה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬חובה עליו להתגלח‬
‫במועד כדי להתייפות בחג‪.‬‬
‫הכלל אפוא פשוט – למי שיכול היה להתגלח ערב המועד‬
‫ולא עשה זאת‪ ,‬אסור להתגלח בחול המועד; ולמי שלא‬
‫היה יכול להתגלח ערב המועד‪ ,‬מותר להתגלח בחול‬
‫המועד‪ .‬ר' יעקב תם‪ ,‬מבעלי התוספות‪ ,‬מעלה מקרה ביניים‬
‫– מה דינו של מי שיכול היה להתגלח בערב המועד‪ ,‬והוא‬
‫אכן עשה זאת‪ ,‬אלא שעתה הוא מעוניין להתגלח בשנית‬
‫בחולו של מועד? האם יש להכלילו ברשימת אלו שהותר‬
‫להם להתגלח בחול המועד או שדינו כשאר כל אדם שהיה‬
‫באפשרותו להתגלח ערב המועד ואסור לו?‬
‫תשובת רבנו תם פשוטה‪ .‬לדבריו‪ ,‬היות ששורש האיסור‬
‫הוא חשש מפני מצב שאדם לא יתגלח ערב המועד וידחה‬
‫זאת לחול המועד‪ ,‬נמצא שמי שכן הקפיד להתגלח בערב‬
‫המועד‪ ,‬כתקנת חכמים‪ ,‬איננו כלול באיסור‪ ,‬וממילא יהיה‬
‫מותר לו להתגלח גם בחולו של מועד‪.‬‬
‫המשנה במסכת מועד קטן פוסקת (ג‪ ,‬א)‪:‬‬
‫ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה‬
‫והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים וכן מי‬
‫שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע העולה מטומאתו‬
‫לטהרתו‪.‬‬
‫הנחת המוצא של המשנה היא שאין להתגלח בחול‬
‫המועד‪ .‬הסיבה לאיסור זה הוא חששם של חכמים שאם‬
‫יּותר להתגלח בחול המועד‪ ,‬אנשים לא ידאגו להתגלח‬
‫תנא דמסייע‬
‫היתר ביניים‬
‫‪1‬‬
‫רוצה לקבל את העלון במייל לפני כולם?‬
‫הרשם באתרנו‬
‫– ‪www.alonshabbat.com‬‬
‫הבעיה היא שראשונים רבים – כמעט כולם – חלקו על‬
‫דברי רבנו תם‪ .‬הסיבה המרכזית להתנגדותם היתה שאילו‬
‫אכן היה מותר לאדם שהתגלח בערב המועד להתגלח‬
‫בחול המועד‪ ,‬על המשנה היה למנות אותו במפורש‬
‫ברשימת אלו שהותר להם להתגלח בחול המועד‪.‬‬
‫היעדרותו של מקרה זה מהרשימה‪ ,‬בולטת במיוחד לאור‬
‫המשנה העוקבת הדנה בדיני כיבוס בחול המועד (על פי‬
‫סרוק את הברקוד‬
‫והכנס ישירות לאתר!‬
‫עקרונות דומים)‪ ,‬שם הוזכר במפורש היתר של כיבוס למי‬
‫שאין לו אלא חלוק אחד ללבישה‪ .‬אם בדיני כיבוס התירו‬
‫במקרים מיוחדים כאלו‪ ,‬מדוע בדיני גילוח לא התירו‬
‫במקרה פשוט הרבה יותר ונפוץ הרבה יותר כמו מי שגילח‬
‫בערב המועד? מכאן שאין מקום להיתרו של רבנו תם‪.‬‬
‫כצפוי‪ ,‬להלכה נפסק שלא כרבנו תם‪ .‬השולחן ערוך (או"ח‬
‫תקלא‪ ,‬ב) שולל את דבריו באופן מפורש‪" :‬אין מגלחין‬
‫במועד‪ ,‬אפילו אם גילח קודם מועד"‪ ,‬ומכאן לכאורה‬
‫נסגר הגולל על חידושו‪ .‬אלא שרבנו תם זכה לסיוע לא‬
‫צפוי מאחד מגדולי האחרונים‪ ,‬הלא הוא הנודע ביהודה‪.‬‬
‫במספר תשובות בנושא‪ ,‬חושף הנודע ביהודה באופן לא‬
‫שגרתי את הלך מחשבותיו בסוגייה זו ואת המניעים שלו‬
‫לדון בה‪ .‬הוא פותח את תשובתו (או"ח יג) בנטייה הברורה‬
‫לאסור גילוח בחול המועד למי שהתגלח לפניו‪ ,‬בעקבות‬
‫רוב הראשונים וההלכה בשולחן ערוך‪ ,‬אך אז הוא מהרהר‬
‫בדבר‪" :‬והנה נתתי לבי שגברא רבה אמר מלתא אין‬
‫מזיחין ולא מזניחין וקל וחומר דבר זה שרבינו הגדול רבנו‬
‫תם אמרו חייבין אנו למשכוני אדרב"‪.‬‬
‫היתר על ידי פועל‬
‫הנודע ביהודה מבקש להגן על סברתו של רבנו תם‪ ,‬ולכן‬
‫הוא מסלק את קושיית הראשונים עליו‪ .‬לדבריו‪ ,‬הקושיה‬
‫מדוע המשנה לא מנתה את מי שהתגלח בערב המועד‬
‫כאחד מאלו שמותר להם להתגלח במועד‪ ,‬איננה למעשה‬
‫קושייה‪ ,‬שכן בגילוח בחול המועד ישנם שני איסורים –‬
‫האחד‪ ,‬מלאכת מגלח; והשני‪ ,‬משום החשש שמא לא‬
‫יתגלח קודם המועד‪ .‬בין האיסורים יש הבדל גדול‪ .‬היכן‬
‫שחששם של חכמים קיים‪ ,‬אין לגלח בשום אופן‪ .‬אך‬
‫במקום בו מדובר רק מצד איסור מלאכה‪ ,‬הרי שניתן‬
‫לעשות זאת על ידי פועל יהודי הזקוק לפרנסה‪ ,‬שלו‬
‫הותרה מלאכה בחול המועד‪.‬‬
‫המשנה‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא הזכירה את היתר הגילוח אצל מי‬
‫שגילח בערב המועד‪ ,‬משום שהיא דיברה רק במקומות‬
‫שהגילוח הותר בכל אופן שהוא‪ ,‬גם על ידי האדם עצמו‪.‬‬
‫אך במקרה והאדם התגלח ערב המועד‪ ,‬ובכך פקע החשש‬
‫שמא ייכנס לרגל מנוול‪ ,‬חל עליו איסור מלאכה בלבד‪,‬‬
‫ואיסור זה מותר על ידי פועל יהודי הזקוק לפרנסה‪ .‬לכן‪,‬‬
‫ניתן לקיים את דברי רבנו תם וגם להסביר מדוע המשנה‬
‫לא הזכירה זאת‪.‬‬
‫לסיכום פוסק הנודע ביהודה‪:‬‬
‫נלפע"ד שעל כל פנים אם גילח בערב הרגל שכבר יש לנו‬
‫עמוד של ברזל לסמוך על רבינו תם‪ ,‬ואף שחלקו עליו‬
‫הפוסקים כולם‪ ,‬מכל מקום על ידי פועל שאין לו מה‬
‫יאכל נלע"ד להתיר‪ .‬ובפרט למי שהולך ובא אצל השרים‬
‫ודוכסים ורגיל לספר בכל עת שצער גדול הוא לו בגופו‬
‫לגדל שער וגם ללעג ולקלס בעיני השרים‪ .‬שמותר לאיש‬
‫כזה לסמוך על היתר הנ"ל‪.‬‬
‫המדרון החלקלק‬
‫במקום אחר‪ ,‬חושף הנודע ביהודה מדוע היה לו כה‬
‫חשוב לפרסם את ההיתר‪ .‬לדבריו (מהדורא תניינא או"ח‬
‫סימן ק)‪ ,‬אם הוא לא היה מתיר ליהודים להתגלח בחול‬
‫המועד הם היו הולכים להתגלח אצל הגויים בתער‪ ,‬ואז‬
‫היו עוברים על איסור חמור יותר‪ .‬לכן חשוב היה לפרסם‬
‫את ההיתר להתגלח בחול המועד‪ ,‬וכך יציל אנשי קהילתו‬
‫מגילוח בתער‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫אלא שבאופן אירוני‪ ,‬מה שקרה לרבנו תם קרה בדיוק‬
‫לנודע ביהודה‪ .‬לרבים היה קשה לעכל את ההיתר החדש‬
‫והנועז שיצא מבית מדרשו של גדול הדור‪ ,‬וכמעט כולם‬
‫חלקו עליו‪ .‬אפילו חתנו‪ ,‬החתם סופר‪ ,‬סירב לקבל זאת‪.‬‬
‫הלה טען (אורח חיים סימן קנד) שגם הנודע ביהודה לא‬
‫התיר זאת אלא כהוראת שעה בלבד "לההולכים בין‬
‫השרים ולפני מלכים יתיצבו"‪ ,‬אבל לציבור הרחב "לא‬
‫כתב פסק להחליט גילוח היתר בחול המועד בזמן הזה"‪.‬‬
‫החתם סופר טוען שפרסום היתרו של הנודע ביהודה‬
‫בימיו מסוכן‪ ,‬שכן הוא עלול לגרום לרבים להקל בדיני‬
‫חכמים ומשם גם לזלזל בדיני תורה‪ .‬לכן לדבריו גם הנודע‬
‫ביהודה לא היה מסכים להיתר רחב‪ ,‬כפי שנתפס בעיני‬
‫הממון‪ ,‬והוא תקף רק לאנשים מסוימים בזמנים מיוחדים‪.‬‬
‫שינוי הזמנים‬
‫האם בכך נסתם הגולל על אפשרות הגילוח בחול המועד?‬
‫מסתבר שלא‪ .‬שלב נוסף בהתפתחות הסוגייה מצוי בקרב‬
‫פוסקי ימינו‪ .‬הסיבה לכך היא שהמציאות השתנתה מאד‬
‫מאז ימי הנודע ביהודה והחתם סופר‪ .‬בימים ההם‪ ,‬טרם‬
‫נפוצו מכונות הגילוח‪ ,‬ולרוב האנשים לא היתה דרך לגלח‬
‫את כל שער הפנים (שלא בתער) כך שלא יישארו שערות‬
‫זקן‪ .‬לכן‪ ,‬סוף סוף גידול זקן במשך ימי המועד לא גרם‬
‫לניוול גדול וגם לא לצער‪ .‬אך מאז‪ ,‬הטכנולוגיה התפתחה‬
‫וכיום אנשים מתגלים מדי יום‪ ,‬כך שפניהם חלקות כל‬
‫העת‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬ברור כי הימנעות מגילוח אפילו ליום‬
‫או יומיים‪ ,‬יוצרת מראה של אבלות וגורמת לא פעם חוסר‬
‫נעימות פיזית וחברתית‪.‬‬
‫כאן אפוא נראה שהמבקש לקיים את דברי חכמים "שלא‬
‫ייכנס לרגל כשהוא מנוול" צריך לעשות דווקא הפוך‬
‫ממה שגזרו‪ .‬בעוד הם קבעו שאדם לא יתגלח במועד כדי‬
‫שיהיה נקי ומסודר בחג‪ ,‬בימינו‪ ,‬לרגיל בגילוח‪ ,‬כדי להיות‬
‫נקי ומסודר יש להתגלח בכל יום מימי המועד‪ .‬התקדים‬
‫ההלכתי לכך טמון אולי בדברי רבנו תם והנודע ביהודה‪,‬‬
‫אך כיום הוא בעל תוקף כפול ומכופל‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬פוסקים שונים‪ ,‬וביניהם הרב נחום‬
‫רבינוביץ'‪ ,‬מחשובי הפוסקים בימינו‪ ,‬התירו את הדבר‬
‫(שו"ת שיח נחום סימן ל)‪:‬‬
‫המנהג לגלח את הפנים למשעי בדרך היתר שלא בתער‬
‫הוא יחסית חדש‪ ,‬ונתפשט רק במאתיים או בשלוש מאות‬
‫השנים האחרונות‪ .‬משום כך היה חידוש גדול להתגלח‬
‫בחול המועד‪ ,‬ולפיכך היו רבים וגדולים שהתנגדו לכך כי‬
‫ראו בזה כמין פריצת גדר‪ ...‬אבל במדינות אחרות‪ ,‬כגון‬
‫בליטא לפני השואה היו שנהגו דווקא משום כבוד המועד‬
‫להתגלח במכונה‪ .‬והרי כל האיסור שגזרו על גילוח בחול‬
‫המועד היה 'כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין'‪ ,‬והרגיל‬
‫בגילוח הפנים אם אינו מגלח את פניו יומיים או שלשה‬
‫הרי זה ניוול‪ ,‬ולא עוד אלא שמצטער בכך מפני רגישות‬
‫העור‪ ,‬והרי אפילו אבל לאחר שבעה לא חייבוהו להצטער‬
‫וכל שכן במועד‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬לפנינו מקרה מיוחד שדווקא המעוניין לקיים את‬
‫התכלית שעליה דברו חכמים חייב לנהוג הפוך לכאורה‬
‫ממה שהורו‪ .‬כדי לשמור על מראה מכובד בחול המועד‬
‫לא רק שאין איסור להתגלח בחול המועד אלא שחובה על‬
‫הרגיל בכך להתגלח מדי יום ולשמור על מראה מכובד‪.‬‬
‫הכותב הינו רב קהילת ‘ישראל הצעיר’ רמת פולג‪ ,‬נתניה‬
‫עומק הפשט‬
‫עיונים בפרשות השבוע על דרך הפשט‬
‫מאת הרב עידו פכטר‬
‫‪2‬‬
‫כר‬
‫כ‬
‫י‬
‫כ‪ -‬ם!‬
‫עמ ‪600‬‬
‫ו‬
‫דים!‬
‫“האם אהבתו של יעקב לרחל היתה אהבה‬
‫ממבט ראשון‪ ,‬ואת מי בסוף הוא אהב יותר‬
‫– את רחל או את לאה? כמה פעמים ביקר‬
‫אברהם אבינו בארץ כנען? כמה גאולות‬
‫ממצרים היו? האם כל עם ישראל שרד את‬
‫מכת בכורות? האם הקב”ה באמת מעוניין‬
‫בקרבנות? והאם נדב ואביהוא היו חוטאים או‬
‫קדושים?‬
‫שאלות מרתקות אלו‪ ,‬ועוד רבות אחרות‪,‬‬
‫עומדות במוקד הספר ‘עומק הפשט’ מאת‬
‫הרב עידו פכטר‪ .‬תוך עיון בפשוטו של מקרא‬
‫ותשומת לב לרמזים שונים שנשתלו בתוכו‪,‬‬
‫מאיר הספר את פרשות השבוע באור מרענן‬
‫ובלתי שגרתי‪ ,‬וחושף עובדות וסיפורים‬
‫מפתיעים הטמונים בטקסט המוכר והידוע‪.‬‬
‫המסרים והסיפורים המתגלים לאורך העיון‬
‫בספר‪ ,‬זוכים אצל המחבר למבט אקטואלי‬
‫ועדכני אשר מביא את פרשת השבוע ללב‬
‫לבם של הנושאים הבוערים היום בחברה‬
‫הישראלית ובמדינה היהודית המתחדשת‪”.‬‬
‫רעננת ומפתיעה‬
‫קריאה מ‬
‫השבוע‪ ,‬עם מבט‬
‫בפרשות‬
‫לסוגיות השעה‬
‫עכשווי‬
‫מחיר רקמיוח‪ 90‬שד"חלבמכקובוםד‪150‬החג‬
‫*‬
‫להזמנות ורכישה‪www.alonshabbat.com | 052-2518981 :‬‬
‫נקודות מכירה ‪ -‬כפר סבא‪ ,‬רעננה‪ ,‬גבעת שמואל‪ ,‬פתח תקוה‪ ,‬נתניה‪ ,‬ראשון לציון‪ ,‬יו"ש‬
‫* המחיר לא כולל משלוח‬
‫‪3‬‬
‫עולמה של אגדה‬
‫מדרשי אגדה על יציאת מצרים‬
‫ד”ר ניצה דורי‬
‫הכנסת האורחים של יתרו‬
‫ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ָא ַמר לֹו ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא לְ מ ֶֹשה‪" :‬וְ ַע ָּתה‬
‫לְ כָ ה וְ ֶא ְׁשלָ ֲחָך ֶאל ַּפרְ עֹה" ָא ַמר לֹו‪ :‬רִ ּבֹון ָהעֹולָ ם‪ֵ ,‬אינִ י‬
‫יָ כֹול‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ִּק ְּבלַ נִ י יִ ְתרֹו ָּופ ַתח לִ י ֵּביתֹו וַ ֲאנִ י ִעּמֹו ּכְ ֵבן‪,‬‬
‫ּפֹות ַח ִּפ ְתחֹו לַ ֲח ֵברֹו נַ ְפׁשֹו ַחּיָ ב לֹו‪ .‬וְ כֵ ן ַא ָּתה‬
‫ִּומי ֶׁשהּוא ֵ‬
‫מֹוצא ְּב ֵאלִ ּיָ הּו‪ְּ ,‬ב ָׁש ָעה ֶׁש ָהלַ ְך ֵא ֶצל ָצרְ ִפית ָה ַאלְ ָמנָ ה‬
‫ֵ‬
‫ֵמת ְּבנָ ּה‪,‬‬
‫"הגַ ם ַעל ָה ַאלְ ָמנָ ה ֲא ֶׁשר ֲאנִ י‬
‫אֹומר‪ֲ :‬‬
‫ִה ְת ִחיל ִמ ְת ַחּנֵ ן וְ ֵ‬
‫עֹות לְ ָה ִמית ֶאת ְּבנָ ּה"‪ֶׁ ,‬ש ָּמ ַסר נַ ְפׁשֹו‬
‫ִמ ְתּגֹורֵ ר ִע ָּמּה ֲהרֵ ָ‬
‫ּפֹות ַח ִּפ ְתחֹו‬
‫ַעל ַאכְ ַסנְ יָ ה ֶׁשּלֹו‪.‬וְ ֹלא עֹוד‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁשּכָ ל ַה ֵ‬
‫יֹותר ֵמ ָא ִביו ֵּומ ִאּמֹו‪ .‬לְ כָ ְך ָא ַמר‬
‫לַ ֲח ֵברֹו – ַחּיָ ב ִּבכְ בֹודֹו ֵ‬
‫מ ֶֹשה לִ ְפנֵ י ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ִ :‬ק ְּבלַ נִ י יִ ְתרֹו וְ נָ ַהג ִּבי ּכָ בֹוד – ֵאינִ י‬
‫הֹולֵ ְך ֶאּלָ א ִּברְ ׁשּותֹו‪.‬‬
‫(מדרש שמות רבה‪ ,‬פרשה ד‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫יציאת מצרים – משל בן המלך החולה‬
‫ַמר רַ ' יִ ְצ ָחק‪ :‬רְ אּויִ ים ָהיּו יִ ְׂשרָ ֵאל ְּב ָׁש ָעה ֶׁשּיָ ְצאּו ִמ ִּמ ְצרַ יִ ם ֶׁש ִּתּנָ ֵתן‬
‫לָ ֶהם ַהּתֹורָ ה ִמּיָ ד‪ֶ ,‬אּלָ א ָא ַמר ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ֲ :‬ע ַדיִ ן ֹלא ָּבא זִ יוָ ם‬
‫ֶׁשל ָּבנַ י; ִמּשִׁ ְעּבּוד ִטיט ּולְ ֵבנִ ים יָ ְצאּו וְ ֵאין יְ כֹולִ ים לְ ַק ֵּבל ּתֹורָ ה ִמּיָ ד‪.‬‬
‫ּדֹומה? לְ ֶמלֶ ְך ֶׁש ָע ַמד ְּבנֹו ֵמ ָחלְ יֹו‪ ,‬וְ ָא ַמר לֹו ֵּפדָ גֹוגו‬
‫ָמ ָׁשל‪ ,‬לְ ָמה ַה ָּד ָבר ֶ‬
‫(המורה שלו)ֹ‪ :‬יֵ לֵ ְך ִּבנְ ָך לְ ִא ְסּכֹולֵ י (לבית הספר) ֶׁשּלֹו‪ָ .‬א ַמר‪ֲ :‬עדַ יִ ן‬
‫אֹומר "יֵ לֵ ְך ִּבנְ ָך לְ ִא ְסּכֹולֵ י ֶׁשּלֹו"? ֶאּלָ א‬
‫ֹלא ָּבא זִ יוֹו ֶׁשל ְּבנִ י וְ ַא ָּתה ֵ‬
‫ֹלשה יְ רָ ִחים ְּב ַמ ֲאכָ ל ְּוב ִמ ְׁש ֶּתה וְ יַ ְברִ יא‪ ,‬וְ ַא ַחר‬
‫ּוׁש ָ‬
‫יִ ְת ַעּדֵ ן ְּבנִ י ְׁשנַ יִ ם ְ‬
‫ּכָ ְך יֵ לֵ ְך לְ ִא ְסּכֹולֵ י ֶׁשּלֹו‪ּ .‬כָ ְך ָא ַמר ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ֲ :‬ע ַדיִ ן ֹלא ָּבא זִ יוָ ם‬
‫נֹותן לָ ֶהם ֶאת ַהּתֹורָ ה?‬
‫ֶׁשל ָּבנַ י; ִמּשִׁ ְעּבּוד ִטיט ּולְ ֵבנִ ים יָ ְצאּו – וַ ֲאנִ י ֵ‬
‫ּוׂשלָ ו וְ ַא ַחר ּכָ ְך‬
‫לֹושה ֳחדָ ִׁשים ְּב ָמן ְּוב ֵאר ְ‬
‫ּוׁש ָ‬
‫ֶאּלָ א יִ ְת ַעּדְ נּו ָּבנַ י ְׁשנַ יִ ם ְ‬
‫נֹותן לָ ֶהם ֶאת ַהּתֹורָ ה‪.‬‬
‫ֲאנִ י ֵ‬
‫ארונו של יוסף‬
‫יֹוסף ִעּמֹו" – ָ ׁשנּו ֲחכָ ִמים‪ּ :‬בֹוא ּורְ ֵאה ַּכ ָּמה‬
‫"וַ ִּי ַּקח מ ֶֹשה ֶאת ַע ְצמֹות ֵ‬
‫ֲח ִביבֹות ִמ ְצוֹות ַעל מ ֶֹשה רַ ֵּבנּו‪ׁ ֶ ,‬ש ָּכל יִ ְש ׂרָ ֵאל ּ ֻכ ָּלם נִ ְת ַע ְּסקּו ְּב ִב ָּזה‬
‫יֹוסף ָקבּור?‬
‫יֹוד ַע מ ֶֹשה רַ ֵּבנּו ֵהיכָ ן ֵ‬
‫וְ הּוא נִ ְת ַע ֵּסק ְּב ִמ ְצוֹות‪ִּ .‬ומ ַּניִ ן ָהיָ ה ֵ‬
‫ָא ְמרּו‪ֶ :‬סרַ ח ַּבת ָא ֵ ׁשר נִ ְ ׁש ַּת ְּירָ ה ֵמאֹותֹו ַהּדֹור‪ָ ,‬הלַ ְך מ ֶֹשה ֶא ְצלָ ּה‪ָ ,‬א ַמר‬
‫יֹוסף ָקבּור? ָא ְמרָ ה לֹו‪ָ :‬ארֹון ֶ ׁשל ַמ ֶּתכֶ ת‬
‫לָ ּה‪ְּ :‬כלּום ַא ְּת יֹודַ ַעת ֵהיכָ ן ֵ‬
‫ָעׂשּו לֹו ִמ ְצרִ ים וְ ִ ׁש ְּקעּוהּו ְּבתֹוְך נִ ילּוס ַה ָּנ ָהר‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶ ׁש ִּי ְת ָּברְ כּו ֵמ ָימיו‪.‬‬
‫וְ עֹוד‪ׁ ֶ ,‬ש ָא ְמרּו ַה ַחרְ טֻ ִּמים וְ ָה ֲא ָ ׁש ִפים לְ ַפרְ עֹה‪ :‬רְ צֹונְ ָך ֶ ׁשֹלּ א ֵּת ֵצא‬
‫אֹותן‪ַ ,‬עד‬
‫יֹוסף‪ִ ,‬אם ֹלא יִ ְמ ְצאּו ָ‬
‫אֻ ָּמה זֹו ִמ ָּכאן לְ עֹולָ ם – ָה ֲע ָצמֹות ֶ ׁשל ֵ‬
‫עֹולָ ם ֵאינָ ם יְ כֹולִ ים לָ ֵצאת‪ָ .‬הלַ ְך מ ֶֹשה וְ ָע ַמד ַעל ְש ַׂפת נִ ילּוס וְ ָצוַ ח‬
‫יֹוסף! ִה ִּג ָיעה ָה ֵעת ֶ ׁש ִּנ ְ ׁש ַּבע ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא לִ גְ אֹל‬
‫יֹוסף‪ֵ ,‬‬
‫וְ ָא ַמר‪ֵ :‬‬
‫בּועה ֶ ׁש ִה ְ ׁש ַּב ְע ָּת ֶאת יִ ְש ׂרָ ֵאל‪ֵּ .‬תן ָּכבֹוד לַ ה'‬
‫ֶאת יִ ְש ׂרָ ֵאל‪ ,‬וְ ִה ִּג ָיעה ַה ְּ ׁש ָ‬
‫ֹלהי יִ ְש ׂרָ ֵאל‪ַ ,‬ה ְּ ׁשכִ ינָ ה ְמעֻ ֶּכ ֶבת לְ ָך‪ ,‬יִ ְש ׂרָ ֵאל ְמעֻ ָּכ ִבים לְ ָך‪ִ .‬אם ַא ָּתה‬
‫ֱא ֵ‬
‫בּוע ְתָך‪ִ .‬מ ָּיד‬
‫מּוטב‪ ,‬וְ ִאם לָ או – ֲהרֵ י ָאנּו נְ ִק ִּיים ִמ ְּ ׁש ָ‬
‫ַמרְ ֶאה ַע ְצ ְמָך – ָ‬
‫יֹוסף ְמ ַפ ְע ֵּפ ַע‪ ,‬וְ ָצף וְ ָעלָ ה ִמן ַה ְּתהֹומֹות ְּכ ָקנֶ ה –‬
‫ִה ְת ִחיל ֲארֹונֹו ֶ ׁשל ֵ‬
‫יֹוסף ָקבּור‪,‬‬
‫אֹומר‪ִּ :‬ב ְק ָברֹות ֶ ׁשל ְמלָ כִ ים ָהיָ ה ֵ‬
‫ּונְ ָטלֹו מ ֶֹשה‪ .‬רַ ' נָ ָתן ֵ‬
‫יֹוסף‪ִ ,‬ה ִּג ָיעה ָה ֵעת‬
‫ָהלַ ְך מ ֶֹשה וְ ָע ַמד ַעל ְק ָברֹות ֶ ׁשל ְמלָ כִ ים‪ָ ,‬א ַמר‪ֵ :‬‬
‫‪4‬‬
‫בּועה‬
‫ֶ ׁש ִּנ ְ ׁש ַּבע ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא לִ גְ אֹל ֶאת יִ ְש ׂרָ ֵאל וְ ִה ִּג ָיעה ַה ְּ ׁש ָ‬
‫מּוטב‪ ,‬וְ ִאם לָ או‬
‫ֶ ׁש ִה ְ ׁש ַּב ְע ָּת ֶאת יִ ְש ׂרָ ֵאל; ִאם ַא ָּתה ַמרְ ֶאה ַע ְצ ְמָך – ָ‬
‫יֹוסף‪,‬‬
‫אֹותּה ָ ׁש ָעה נִ זְ ַּד ְעזַ ע ֲארֹונֹו ֶ ׁשל ֵ‬
‫בּוע ְתָך‪ְּ .‬ב ָ‬
‫– ֲהרֵ י ָאנּו נְ ִק ִּיים ִמ ְּ ׁש ָ‬
‫אֹותן ָ ׁשנִ ים ֶ ׁש ָהיּו יִ ְש ׂרָ ֵאל ַּב ִּמדְ ָּבר ָהיּו‬
‫נְ ָטלֹו מ ֶֹשה וֶ ֱה ִביאֹו ֶא ְצלֹו‪ .‬וְ כָ ל ָ‬
‫עֹוברִ ים‬
‫יֹוסף וְ ָארֹון ֶ ׁשל ְ ׁשכִ ינָ ה ְמ ַה ְּלכִ ים זֶ ה ִעם זֶ ה‪ ,‬וְ ָהיּו ְ‬
‫ֲארֹונֹו ֶ ׁשל ֵ‬
‫אֹומרִ ים‪ָ :‬מה ִט ָיבם ֶ ׁשל ְ ׁשנֵ י ֲארֹונֹות ַה ָּללּו? ָא ְמרּו‪ֶ :‬א ָחד ֶ ׁשל‬
‫וְ ָ ׁש ִבים ְ‬
‫ֵמת וְ ֶא ָחד ֶ ׁשל ְ ׁשכִ ינָ ה‪ – .‬וְ כִ י ָמה ַּדרְ ּכֹו ֶ ׁשל ֵמת לְ ַה ֵּלְך ִעם ְ ׁשכִ ינָ ה? –‬
‫ָא ְמרּו‪ִ :‬ק ֵּים זֶ ה ָּכל ָמה ֶ ׁש ָּכתּוב ָּבזֶ ה‪.‬‬
‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סוטה‪ ,‬דף יג‪ ,‬עמוד א‪-‬עמוד ב)‪.‬‬
‫מי ירד תחילה לים?‬
‫אֹומר‪ְּ :‬כ ֶ ׁש ָע ְמדּו יִ ְש ׂרָ ֵאל ַעל ַה ָּים ָהיּו ְ ׁש ָב ִטים‬
‫ַּתנְ יָ א‪ ,‬רַ ' ֵמ ִאיר ֵ‬
‫אֹומר‪ֲ :‬אנִ י‬
‫אֹומר‪ֲ :‬אנִ י יֹורֵ ד ְּת ִח ָּלה לַ ָּים‪ ,‬וְ זֶ ה ֵ‬
‫ְמנַ ְּצ ִחים זֶ ה ִעם זֶ ה‪ .‬זֶ ה ֵ‬
‫עֹומדִ ין וְ צֹווְ ִחין ָק ַפץ ִ ׁש ְבטֹו ֶ ׁשל ִּבנְ יָ ִמין‬
‫יֹורֵ ד ְּת ִח ָּלה לַ ָּים‪ִ .‬מּתֹוְך ֶ ׁש ָהיּו ְ‬
‫אֹותם ַּב ֲא ָבנִ ים‪ .‬לְ ִפיכָ ְך‬
‫וְ יָ רַ ד לַ ָּים ְּת ִח ָּלה‪ִ ,‬ה ְת ִחילּו ָש ׂרֵ י יְ הּודָ ה רֹוגְ ִמים ָ‬
‫"ּובין ְּכ ֵת ָפיו‬
‫זָ כָ ה ִּבנְ יָ ִמין ַה ַּצ ִּדיק וְ נַ ֲע ָש ׂה אֻ ְ ׁש ִּפיזְ כָ ן לִ גְ בּורָ ה‪ׁ ֶ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪ֵ :‬‬
‫אֹומר‪ֵ :‬אין‬
‫ָ ׁשכֵ ן"‪ָ .‬א ַמר לֹו רַ ' יְ הּודָ ה‪ֹ :‬לא ָּכְך ָהיָ ה ַה ַּמ ֲע ֶש ׂה‪ֶ ,‬א ָּלא זֶ ה ֵ‬
‫אֹומר‪ֵ :‬אין ֲאנִ י יֹורֵ ד ְּת ִח ָּלה לַ ָּים‪ִ .‬מּתֹוְך‬
‫ֲאנִ י יֹורֵ ד ְּת ִח ָּלה לַ ָּים‪ ,‬וְ זֶ ה ֵ‬
‫נֹוטלִ ין ֵע ָצה ֵאּלּו וָ ֵאּלּו‪ָ ,‬ק ַפץ נַ ְחׁשֹון ֶּבן ַע ִּמינָ ָדב וְ יָ רַ ד‬
‫עֹומדִ ין וְ ְ‬
‫ֶ ׁש ָהיּו ְ‬
‫לַ ָּים ְּת ִח ָּלה‪ .‬לְ ִפיכָ ְך זָ כָ ה יְ הּודָ ה לַ ֲעׂשֹות ֶמ ְמ ָ ׁשלָ ה ְּביִ ְש ׂרָ ֵאל‪ׁ ֶ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫הּודה‬
‫"היְ ָתה יְ ָ‬
‫לֹותיו"‪ָ .‬מה ַט ַעם ָ‬
‫"היְ ָתה יְ הּודָ ה לְ ָקדְ ׁשֹו יִ ְש ׂרָ ֵאל ַמ ְמ ְ ׁש ָ‬
‫ָ‬
‫"ה ָּים רָ ָאה וַ ָּינֹס"‪.‬‬
‫לֹותיו"? ִמּשׁ ּום ֶ ׁש ַ‬
‫לְ ָקדְ ׁשֹו יִ ְש ׂרָ ֵאל ַמ ְמ ְ ׁש ָ‬
‫אֹותּה ָ ׁש ָעה ָהיָ ה מ ֶֹשה ַמ ֲארִ יְך ִּב ְת ִפ ָּלה‪ָ .‬א ַמר לֹו ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪:‬‬
‫ְּב ָ‬
‫עֹומד ַּומרְ ֶּבה ִּב ְת ִפ ָּלה לְ ָפנַ י! ָא ַמר לְ ָפנָ יו‪:‬‬
‫טֹוב ִעים ַּב ָּים וְ ַא ָּתה ֵ‬
‫יְ דִ ידַ י ְ‬
‫"ד ֵּבר ֶאל ְּבנֵ י יִ ְש ׂרָ ֵאל‬
‫רִ ּבֹונֹו ֶ ׁשל עֹולָ ם‪ָּ ,‬ומה ְּביָ דִ י לַ ֲעׂשֹות? ָא ַמר לֹו‪ַּ :‬‬
‫וְ יִ ָּסעּו‪ ,‬וְ ַא ָּתה ָהרֵ ם ֶאת ַמ ְּטָך ּונְ ֵטה ֶאת יָ דְ ָך ַעל ַה ָּים ְּוב ָק ֵעהּו וְ יָ בֹאּו ְבנֵ י‬
‫יִ ְש ׂרָ ֵאל ְּבתֹוְך ַה ָּים ַּב ַּי ָּב ָ ׁשה"‪.‬‬
‫(סוטה לו ע"ב)‪.‬‬
‫משל הפרדס‬
‫"וַ יְ ִהי ְּב ַ ׁש ַּלח ַּפרְ עֹה" ‪ָ -‬א ַמר רַ ' לֵ וִ י‪ָ :‬מ ָ ׁשל לְ ֶא ָחד ֶ ׁש ָהיְ ָתה לֹו ָש ֶׂדה‪,‬‬
‫וְ ָהיָ ה ָּבּה ַּגל ֶ ׁשל ְצרֹורֹות‪ָ ,‬ע ַמד ְּומכָ רָ ּה לְ ַא ֵחר ְּבדָ ָבר מֻ ָעט‪ָ .‬ע ַמד‬
‫ּלֹוק ַח וְ ֶה ֱע ִביר אֹותֹו ַה ַּגל ִמּתֹוכָ ּה ָּומ ָצא ַּת ְח ָּתיו ַמיִ ם ַח ִּיים‪ .‬נְ ָט ָעּה‬
‫ַה ֵ‬
‫ְּג ָפנִ ים‪ֲ ,‬ע ָש ָׂאּה ׁשּורֹות ׁשּורֹות‪ ,‬נָ ַטע ָּבּה ָּכל ִמינֵ י ְּב ָש ִׂמים‪ ,‬נָ ַטע ָּבּה‬
‫ׁשֹומר‪ָּ .‬כל‬
‫הֹושיב ֵ‬
‫רִ ּמֹונִ ים‪ֶ ,‬ה ֱע ִמידָ ּה ַעל ָקנִ ים‪ָּ ,‬בנָ ה ִמגְ ָּדל ְּבתֹוכָ ּה וְ ִ ׁ‬
‫אֹותּה‬
‫עֹובר ָעלֶ ָיה ָהיָ ה ְמ ַ ׁש ְּב ָחּה‪ָ .‬ע ַבר ָעלֶ ָיה ַהּמֹוכֵ ר‪ ,‬רָ ָאה ָ‬
‫ִמי ֶ ׁש ָהיָ ה ֵ‬
‫אתי‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ְמלֵ ָאה ָּכל טּוב‪ָ ,‬א ַמר‪ :‬אֹוי לִ י ֶ ׁש ָּכְך ָמכַ רְ ִּתי! אֹוי לִ י ֶ ׁש ָּכְך ֵ‬
‫ִמ ָּידִ י! ָּכְך ָהיּו יִ ְש ׂרָ ֵאל ְּב ִמ ְצרַ יִ ם ַּגל ֶ ׁשל ְצרֹורֹות‪ֵּ ,‬כוָ ן ֶ ׁש ָּי ְצאּו נַ ֲעׂשּו‬
‫רֹואין ֶאת יִ ְש ׂרָ ֵאל ָהיּו‬
‫ַּפרְ ֵּדס רִ ּמֹונִ ים‪ָּ .‬כל ַה ָּי ִמים ֶ ׁש ָהיּו ַה ְּברִ ּיֹות ִ‬
‫אֹומר‪ :‬אֹוי לֹו‬
‫אֹותם ַּפרְ עֹה‪ִ ,‬ה ְת ִחיל צֹווֵ ַח וְ ֵ‬
‫אֹותם‪ .‬רָ ָאה ָ‬
‫ְמ ַ ׁש ְּב ִחין ָ‬
‫הֹוציא ִמ ַּת ַחת יָ דֹו! לְ כָ ְך נֶ ֱא ַמר‪" :‬וַ יְ ִהי ְּב ַ ׁש ַּלח‬
‫לְ אֹותֹו ָה ִאיׁש ֶ ׁש ָּכְך ִ‬
‫ַּפרְ עֹה"‪( .‬שמות רבה כ‪ ,‬ה)‬
‫הכותבת היא ראש החוג לגיל הרך‪,‬‬
‫המכללה האקדמית הדתית לחינוך “שאנן”‪ ,‬חיפה‬
‫נגיעה בפרשה‬
‫עבודה מאהבה‬
‫הרב ד”ר רונן לוביץ‬
‫על אף הדמיון לימי התשובה‪ ,‬ימי ניסן מתייחדים בהיותם ימים של אהבה‬
‫ושמחה‪ .‬אסור שלחץ הניקיונות יקלקל את האווירה‬
‫בין תשרי לניסן‬
‫שתי שבתות גדולות יש בשנה‪ :‬שבת הגדול‬
‫– השבת שלפני פסח‪ ,‬ויום הכיפורים שנקרא‬
‫בתורה שבת שבתון‪ .‬השנה שתי השבתות‬
‫הללו נפגשות‪ ,‬שכן בפרשת אחרי‪-‬מות מופיעה‬
‫הקריאה של יום כיפור‪ ,‬ובהפטרה נקרא את‬
‫הפטרת שבת הגדול‪.‬‬
‫בשני עניינים שני החגים האלה דומים‪:‬‬
‫א‪ .‬לשניהם מגיעים אחרי הכנה ממושכת‬
‫ומדוקדקת‪ ,‬וזאת לא רק בשל הצורך הפרקטי‪,‬‬
‫אלא מחמת מנהג שהתקבל להלכה‪ :‬לגבי פסח נפסק כי‬
‫שלושים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות הפסח‪,‬‬
‫ובנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות פירור‬
‫חמץ שישים יום קודם לחג מושיבות עליו שבעה מנקים‪.‬‬
‫יום כיפור מגיע אחרי ארבעים ימי הכנה שתחילתם בראש‬
‫חודש אלול עם התחלת ימי התשובה‪.‬‬
‫ב‪ .‬בשניהם שמים דגש גדול על הניקיון‪ .‬לקראת פסח אנו‬
‫מנקים את הבית והכלים‪ ,‬המכונית ושאר חפצים‪ ,‬ואילו‬
‫לקראת יום הכיפורים אנו מנקים את עצמנו‪ .‬במקורות‬
‫ישראל התשובה מתוארת בעקביות ככיבוס וניקוי‪ ,‬כדברי‬
‫משורר תהילים‪" :‬הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני"‬
‫(תהילים נא‪ ,‬ד)‪ .‬תכבסני ומשלג אלבין (שם‪ ,‬נא‪ ,‬ט)‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫כך כותב אבן עזרא‪" :‬דימה הנשמה שנתגעלה לעשות מה‬
‫שאיננו נכון‪ ,‬כדבר המטונף שהוא צריך כיבוס וטהרה"‬
‫(בפירושו לתהילים)‪ ,‬ורבינו יונה הסביר שכמו שהכיבוס‬
‫מלבן את הבגד כך כיבוס הנפש מלבן אותה מהעוון (שערי‬
‫תשובה‪ ,‬שער ראשון‪ ,‬ט')‪.‬‬
‫ואולם כשאנו משווים את האווירה והתחושה שאופפת‬
‫אותנו בימי התשובה לעומת זו של ימי האביב והפסח‪,‬‬
‫אנו חשים בניגוד הגמור שביניהן‪ .‬בעשרת ימי תשובה יש‬
‫הנמנעים מעריכת חתונות‪ ,‬ואילו בימי ניסן רבים נמנעים‬
‫מאזכרות‪ .‬ההכנה לקראת יום כיפור טבועה בחותמה של‬
‫מידת היראה ואילו בחודש ניסן שולטת מידת האהבה‪.‬‬
‫בין שבת שובה ושבת הגדול‬
‫האדמו"ר מסלונים בספרו "נתיבות שלום" כותב על‬
‫שתי השבתות המיוחדות שבשנה‪' :‬שבת שובה' היא‬
‫כנגד בחינת היראה‪ ,‬ואילו 'שבת הגדול' היא כנגד מידת‬
‫האהבה‪ .‬בכך הוא מפרש את מאמר חז"ל (שבת קיג‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫ילדים בהוצאת מסביב לשולחן‬
‫ספר חדש ל‬
‫ַס ְב ָּתא‬
‫ַס ְּפ ִרי לִ י ִסּפּור‬
‫מח‬
‫יר השקה מיוחד‬
‫ק‬
‫ור‬
‫ר ל אי העלון!‬
‫ק ‪40‬‬
‫ש"ח* במקום ‪55‬‬
‫ניתן להזמין‬
‫דרך אתר העלון‬
‫ובטלפון‬
‫‪052-2518981-‬‬
‫ניצה דורי‬
‫השריפה בכרמל‪ ,‬המכונה גם אסון הכרמל הייתה שריפת יער נרחבת‪ ,‬שהתרחשה בחנוכה‬
‫תשע"א‪ ,‬וכילתה יער חורש ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים‬
‫שבסביבתו‪ .‬בשריפה נספו ארבעים וארבעה בני אדם וכבר ביומה הראשון הפכה לאסון‬
‫השריפה הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל‏‪.‬‬
‫הספר "סבתא ספרי לי סיפור" נולד בעקבות אירוע טרגי זה‪ ,‬בניסיון להסביר לילדים בגיל‬
‫הרך בטון מרוכך ומותאם גיל על חשיבות השמירה על עצי היער‪ ,‬על נסיבות העלולות לגרום‬
‫לשריפתם ועל הקשר שלנו לנופיה הירוקים של הארץ‪ ,‬לרגביה‪ ,‬לשורשיה‪ ,‬קשר המוביל לקשר‬
‫לא פחות חשוב‪ ,‬חם ומיוחד בין סבתא לבין נכד‪.‬‬
‫כ‪ 30-‬עמודי כרומו משובחים‪ ,‬איורים מרהיבים‬
‫וסיפור שובה לב!‬
‫מחברת הספר‪ ,‬ד"ר ניצה דורי היא ראש החוג לגיל הרך‬
‫במכללה האקדמית הדתית "שאנן" בחיפה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫*המחיר אינו כולל דמי משלוח‬
‫"אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין"‪ .‬בשבת‬
‫יש שני סוגים של ציוויים‪ :‬ציוויי 'זכור' שמחייבים עשיה‬
‫אקטיבית על ידי כיבוד השבת ועונג השבת‪ ,‬וציוויי 'שמור'‬
‫שמכילים את המלאכות שיש להימנע מעשייתן‪ .‬כוונת‬
‫מאמר חז"ל בציינם שישראל צריכים לשמור דווקא שתי‬
‫שבתות כדי להיגאל היא‪ ,‬לדבריו‪ ,‬לשני המרכיבים שיש‬
‫בשמירת שבת‪' :‬שמור'‪ ,‬הימנעות מעשיה נובעת מיראה‪,‬‬
‫ו'זכור' – עשיה חיובית‪ ,‬נובעת מאהבה‪.‬‬
‫בחינות האהבה והיראה באות לידי ביטוי מעשי בשתי‬
‫מידות מרכזיות‪ :‬הזהירות והזריזות‪ .‬רמח"ל בספרו‬
‫"מסילת ישרים" מבאר שהזהירות נובעת מיראה‪ ,‬ואילו‬
‫הזריזות מאהבה‪ .‬מכאן מובן מדוע חג הפסח תובע‬
‫מאיתנו כל כך הרבה זריזות‪ .‬בעבודת ההכנה לקראת יום‬
‫כיפור אנו הולכים בזהירות‪ ,‬מדברים בזהירות‪ ,‬וכל מעשנו‬
‫באריכות ובמתינות‪ .‬לעומת זאת בעבודת ההכנה לקראת‬
‫פסח אנו מזדרזים כל הזמן‪ .‬עובדה זו ניכרת‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫בתפילה – באלול‪-‬תשרי ומתפללים באריכות ובאיטיות‪,‬‬
‫בעוד שבניסן מקצרים בתפילה כאנשים שהשעה דוחקת‬
‫להם‪ .‬הזריזות בולטת גם בענייני הפסח עצמו ‪ . -‬בני‬
‫ישראל הצטוו לאכול את קורבן הפסח בחיפזון‪ ,‬וכך גם‬
‫את המצה יש לאפות בחיפזון כדי שלא תחמיץ‪.‬‬
‫בין מידת האהבה למידת היראה‬
‫גדולה היא מידת האהבה ממידת היראה‪ .‬חז"ל מסבירים‬
‫במסכת יומא שתשובה מיראה הופכת זדונות לשגגות‪,‬‬
‫ואילו תשובה מאהבה הופכת אותם לזכויות‪ .‬בכך הסבירו‬
‫בעלי החסידות את העובדה שלשים את המצות השמורות‬
‫במים שלנו‪ ,‬מים שנשאבו ממעיינות ונהרות‪ .‬אל המים‬
‫האלה השליכו יהודים בתחילת תשרי את עוונותיהם‬
‫ב"תשליך"‪ ,‬כאשר בתהליך התשובה הפכו עוונותיהם‬
‫לשגגות‪ .‬בחודש ניסן שואבים את המים הללו‪ ,‬מעלים‬
‫אותם לקדושה בכך שמשתמשים בהם לאפיית מצות‬
‫מצווה‪ ,‬ובכך הזדונות הופכים לזכויות‪.‬‬
‫על הבדל זה שבין חגי תשרי לחג הפסח יכולים כך אנו‬
‫לעמוד מתוך שימת לב למעמדם של האגוזים‪ .‬בראש‬
‫השנה נמנעים מלאכול אגוזים‪ ,‬משום שאגוז בגימטריה‬
‫חטא‪ .‬בליל הסדר‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מוזכר בהלכה שנוהגים‬
‫לחלק קליות ואגוזים לילדים כדי לעורר אותם‪ .‬זאת משום‬
‫שבימי הפסח לא חוששים מפני החטא‪ ,‬אלא מאמינים‬
‫שבכוחנו להעלותו לקדושה‪.‬‬
‫בין גאולה בתשרי לגאולה בניסן‬
‫גדולי התנאים‪ ,‬רבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו בשאלה‪:‬‬
‫האם הגאולה העתידה תהיה בתשרי או בניסן וזו למעשה‬
‫מחלוקת עקרונית על מהותה של גאולת העתיד‪ .‬לפי רבי‬
‫אליעזר היא תהיה גאולה בדרך הטבע‪ ,‬ולכן זמנה בתשרי‪,‬‬
‫חודש של התחלת מחזור חדש של התנהלות טבעית‪ .‬רבי‬
‫יהושע לעומת זאת סבור שהגאולה העתידה תהיה בניסן‪,‬‬
‫שכן לשיטתו תהיה זו גאולה ניסית‪ ,‬וניסן היה התחלת‬
‫‪6‬‬
‫התגלות הניסים הגלויים שאירעו ביציאת מצרים‪ .‬לאור‬
‫דברינו ניתן להוסיף ולהסביר שגאולה בתשרי היא גאולה‬
‫טבעית‪ ,‬שכן היא תוצאתה של עבודת היראה‪ ,‬הנמוכה‬
‫יותר‪ ,‬ואילו בניסן הגאולה היא מעל לטבע‪ ,‬גאולה ניסית‪,‬‬
‫הנובעת מעבודה מאהבה‪ ,‬עבודת הפסח‪.‬‬
‫בשני אירועים בלוח השנה אנו קוראים את הקריאה‬
‫הגדולה‪" :‬לשנה הבאה בירושלים הבנויה"‪ ,‬במוצאי יום‬
‫הכיפורים ובסיום ליל הסדר‪ .‬במוצאי יום הכיפורים אנו‬
‫מבקשים גאולה‬
‫בדרך הטבע כשאנו משווים את‬
‫שתבוא‬
‫כשיטת האווירה והתחושה‬
‫אליעזר‬
‫רבי‬
‫כתוצאה של שאופפת אותנו בימי‬
‫עבודת התשובה התשובה לעומת זו של‬
‫במידת היראה‪.‬‬
‫בסיום ליל הסדר ימי האביב והפסח‪ ,‬אנו‬
‫אנו מייחלים חשים בניגוד הגמור‬
‫לגאולה‬
‫של שביניהן‪ .‬בעשרת ימי‬
‫גאולת‬
‫ניסן‪,‬‬
‫יהושע‪ ,‬תשובה יש הנמנעים‬
‫רבי‬
‫שתהיה נסית מעריכת חתונות‪ ,‬ואילו‬
‫ועל‪-‬טבעית‪,‬‬
‫במהירות בימי ניסן רבים נמנעים‬
‫ותבוא‬
‫ובזריזות כמו מאזכרות‪ .‬ההכנה לקראת‬
‫העבודה מאהבה יום כיפור טבועה בחותמה‬
‫של ימי הפסח‪.‬‬
‫של מידת היראה ואילו‬
‫בחודש ניסן שולטת‬
‫מידת האהבה‬
‫שתי הגאולות‬
‫נרמזות‬
‫הללו‬
‫בפסוק החותם‬
‫הפטרת‬
‫את‬
‫שבת הגדול‪" :‬הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני‬
‫בוא יום ה' הגדול והנורא"‪" .‬הגדול" – רומז לשבת הגדול‪,‬‬
‫"והנורא" ‪ -‬רומז לימים נוראים‪.‬‬
‫בחודש ניסן אנו מחזקים את אהבתנו לבורא עולם‪ ,‬מראים‬
‫את אהבתנו למצוותיו‪ ,‬ומכניסים לחיינו אנרגיה של אהבה‪,‬‬
‫שבאה לידי ביטוי מיוחד במגילת 'שיר השירים' שנקרא‬
‫בשבת חול המועד‪ .‬אסור לנו לאפשר לכמה פירורים בלתי‬
‫נראים להכניס מתח ולחץ להפוך אותנו קורבן לפסח‪.‬‬
‫עלינו לעבוד את ה' מתוך אהבה‪ ,‬ולאהוב את הסובבים‬
‫אותנו גם בתוך העבודה‪ .‬בזכות זה נקווה שנזכה ויתקיים‬
‫בנו‪" :‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"‪.‬‬
‫הרב דר’ רונן לוביץ‪ ,‬רב היישוב ניר עציון ומרבני צהר ובית הלל‪.‬‬
‫מלמד במכללה האקדמית הדתית שאנן בחיפה ובאוניברסיטת חיפה‬
‫חידות וחידודים לקראת הפסח‬
‫זוזים בחרוזים‬
‫מקדש ומזכיר ישראל וזמנה‪ ,‬נטילה‪ ,‬כרפס לטיבול כמו‬
‫ֵ‬
‫גפן‬
‫בכל השנה‪.‬‬
‫יחצה המצה ולשניים יחלקנה‪ ,‬ואת הפרוסה יחביאנה‪.‬‬
‫ובארמית תחילה‪ :‬הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא‪ ,‬וכל‬
‫דכפין – תפדל‪ ,‬ללא הזמנה‪.‬‬
‫ומסלקים הקערה לכבוד מה נשתנה‪.‬‬
‫עבדים היינו בראשונה‪ ,‬ור' אלעזר בן שבעים שנה‪.‬‬
‫וכל אחד מהבנים ִה ְקשה‪ ,‬ואבא ענה‪.‬‬
‫עבודה זרה עוד מאּור כשדים וחרנה‪,‬‬
‫ועינו אותנו ארבע מאות שנה‪.‬‬
‫ִ‬
‫והיא שעמדה‪ ,‬לבן הארמי‪ ,‬וארץ גושנה‪ ,‬והיה כי תקראנה‪,‬‬
‫וכל הבן הילוד האמא הצפינה‪ ,‬אך מדוע הולדת משה‬
‫בהגדה לא נזדמנה?‬
‫כדי להדגיש‪ :‬אני ולא מלאך‪ ,‬ולא שליחות ממונָ ה‪ ...‬אלא‬
‫בכבודה ובעצמה השכינה‪.‬‬
‫באותות ובמופתים‪ ...‬אצבע א‪-‬לוהים היא שקינאה‪.‬‬
‫מכה אחר מכה ‪ -‬חיות רעות‪ ,‬צפרדע וכינה‪,‬‬
‫ואותנו ִהפלה עם אבחנה‪ ,‬עד שבבכורות פרעה נכנע‪.‬‬
‫ועל הים לקו חמישים על אשר הוסיף ועינה‪.‬‬
‫ואילו הוציאנו מאותה מדינה‪ ,‬ולא נתן לנו את ממונה‪ ,‬ולא‬
‫האכילנו את המנה;‬
‫שאת בית המקדש בנה‪.‬‬
‫ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬עד ֶ‬
‫פסח – יצביע על הזרוע הנטויה‪ ,‬יטול ידיו ויגביה המצה‬
‫העליונה‪,‬‬
‫ויאכל בהסבה‪ ,‬ושתי ברכות יאמר בכוונה‪,‬‬
‫ולבנה ובחרוסת ישקיענה‪,‬‬
‫וימשיך במרור וזכר לטיט ֵ‬
‫ויאכל סעודתו בתיאבון והנאה‪.‬‬
‫ויפדה הצפּון ויפטירנה‪ ,‬זֵ כר לקרבן פסח הנאכל על השבע‬
‫כתקנתה‪,‬‬
‫ובברכת המזון יעלה זכרונה‪ ,‬וכוס שלישית סברי מרנא‪.‬‬
‫ּושפוך חמתך ואיתו הלל והודיה‪ ,‬והיתה לראש פינה‪.‬‬
‫ונשמת כל חי שנפחת באפינו‪ ,‬כולם יודו ברינה‪.‬‬
‫וכוס רביעית ישתה עם פרי גפנה‪.‬‬
‫נרצה באמונה‪ ,‬וחסל סידור פסח כהלכתו הנכונה‪,‬‬
‫ויאמר ָ‬
‫ויתפלל לזך שוכן מעונה‪,‬‬
‫וְ ַלשנה הבאה בירושלים הבנויה‪ ,‬המאוחדת והשאננה‪,‬‬
‫קרב יום אשר הוא יום ולא ֵליל סכנה‪,‬‬
‫ויפייט ֵ‬
‫אדיר במלוכה‪ ,‬כי לו נאה בשיר ורננה‪,‬‬
‫ֵאל יִ בנה בקרוב ויקבץ נפוצות בני בינה‪.‬‬
‫ויסיים בחד גדיא דזבינא‪ ,‬ועד דשחט בסכינא‪,‬‬
‫ומדיא‪ ,‬וששה סדרי‬
‫ומי יודע נכונה‪ ,‬אחד ושבעה‪ ,‬ושבטיא ִ‬
‫משנה‪,‬‬
‫ישנה‪,‬‬
‫ואם יקרא בשיר השירים‪ :‬לבי ער ואני ֵ‬
‫יכוון לאהבת כנסת ישראל והשכינה‪ ,‬ויתפלל‪ ,‬אנא‪ ,‬שנזכה‬
‫לערוך הסדר שנה אחר שנה‪.‬‬
‫ולבסוף עצה קטנה – תשאירו מקום גם למופליטה בחג‬
‫המימונה‪.‬‬
‫(ההורים והסבים עוזרים ומסבירים לילדים)‬
‫א אחת מהמכות‪.‬‬
‫ב הימים שלא יחולו בהם יום א' של פסח‪.‬‬
‫ג בישוב הזה אכלו מצה ראשונה מתבואת ארץ ישראל‬
‫(יהושע ה')‪.‬‬
‫ד שתי מצוות שנצטוו בני ישראל‪ ----- :‬הברית ו‪-----‬‬
‫הפסח‪.‬‬
‫ה חכם שעלה מבבל לארץ ישראל והיה לו מנהג מיוחד‬
‫בליל הסדר‪.‬‬
‫ו "‪ -----‬שעמדה לאבותינו ולנו"‪.‬‬
‫ז מסימני הקערה‪.‬‬
‫ח קרבן נוסף שהיו מביאים חוץ מקרבן הפסח‪.‬‬
‫ט מתחילים להתפלל עליו בחג הראשון של פסח‪.‬‬
‫י מסימני הסדר‪.‬‬
‫הרעב שמוזמן להצטרף (בארמית)‪.‬‬
‫ֵ‬
‫כ‬
‫ל אחד מהאופנים של הכשרת כלי לפסח‪.‬‬
‫מ צומת מרכזי בארץ שקשור להגדה‪.‬‬
‫נ בן עמינדב שקפץ ראשון לים סוף‪.‬‬
‫ס עיר באירופה שם נדפסה הגדה חשובה הנושאת את‬
‫שמה‪.‬‬
‫ע מצה ֶש ָּל ִשים אותה בביצים‪ ,‬ביין‪ ,‬בדבש או בשמן – והיא‬
‫נקראת מצה ______‪.‬‬
‫פ מצווה המקיימים זכר למכת בכורות‪.‬‬
‫צ כינוי לבני ישראל עם יציאתם ממצרים (שמות י"ב מ"א)‪.‬‬
‫ק חלוק לבן שיהודי אשכנז נוהגים ללבוש בליל הסדר‪.‬‬
‫ר מספר שנות השיעבוד בגימטריה‪.‬‬
‫ש 'אביב' בתורה (רמז – במכת הברד ‪ -‬שמות ט' ל"א)‬
‫ת 'שור' בארמית‪.‬‬
‫אל"ף בי"ת – מי יודע?‬
‫‪7‬‬
‫תשובות‪ :‬ארבה‪ ,‬בד"ו‪ ,‬גלגל‪ ,‬דם‪ ,‬הלל‪ ,‬והיא‪ ,‬זרוע‪ ,‬חגיגה‪,‬‬
‫טל‪ ,‬יחץ‪ ,‬כפין‪ ,‬ליבון‪ ,‬מסובים‪ ,‬נחשון‪ ,‬סרייבו‪ ,‬עשירה‪ ,‬פדיון‬
‫בכורות‪ ,‬צבאות ה'‪ ,‬קיטל‪ ,‬רד"ו=‪ ,210‬שעורה‪ ,‬תורא‬
‫חג פסח שמח וכשר‬
‫לתושבי נתניה ולבאים בשעריה‬
‫מאחלים‪:‬‬
‫ראש העיר‪ ,‬מרים פיירברג‪-‬איכר‪,‬‬
‫סגניה‪ ,‬וחברי מועצת העיר‬
‫‪8‬‬
‫עורך‪ :‬עידו פכטר | עורכת משנה‪ :‬ניצה דורי | הפקה‪ :‬צביקה קורצווייל | עיצוב גרפי‪ :‬חוי אייל ‪052-4519769‬‬
‫עורך אינטרנט‪ :‬אסף קורצווייל | מנהל פרסום‪ :‬משה ‪054-3983398‬‬
‫המערכת אינה אחראית לתוכן הפרסומות‪ .‬הפרסומות באחריותו הבלעדית של העסק המפרסם‪ .‬לתגובות לב’כובד ראש’‪[email protected] :‬‬
‫לע”נ אברהם חיים בן משה אפריים קורצווייל ‪ .‬לע”נ נח בן יהודה מרמלשטיין ‪ .‬לע”נ יצחק בן הרצליה חקאק ‪ .‬לע”נ אברהם בן רוזה‬