‫‪-1-‬‬ ‫המאפיינים של תופעת הלאומיות המודרנית‬ ‫הלאומיות המודרנית היא תופעה חדשה יחסית ‪ .‬ראשיתה במחצית השנייה של המאה ה‪ .18 -‬היא התפתחה עקב שינויים חברתיים ‪,‬‬ ‫מדיניים ורעיוניים שהתרחשו במערב אירופה ובמרכזה בס וף המאה ה‪ 18 -‬ובתחילת המאה ה‪ .19-‬לתופעת הלאומיות המודרנית היו‬ ‫כמה מאפיינים מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ .‬הרצון‬ ‫‪ .1‬הרצון לעצמאות ‪ :‬במאה ה‪ 19 -‬התגבשה הדרישה לאחד ולייחד את בני הלאום במסגרת מדינה ריבונית עצמאית‬ ‫לעצמאות הביא במהלך המאה ה‪ 19 -‬להתעוררות של תנועות לאומיות שדרשו לעצמם עצמאות במסגרת של מדינה ריבונית ‪.‬‬ ‫התנועות הלאומיות תמכו ברעיון של "מדינה לכל לאום" ו"כל הלאום במדינה אחת"‪.‬‬ ‫‪ .2‬תופעה חברתית‪ -‬תרבותית‪ :‬הלאומיות העניקה תחושת השתייכות ליחידים רבים שאיבדו את שייכותם וזהותם בעקבות‬ ‫שינויים ותהליכים שהתרחשו במאות ה‪ 18-‬וה‪ ,19-‬עם התמוטטו של המשטר הישן ‪ ,‬תהליכי חילון ‪ ,‬ירידת הדת כגורם פוליטי‬ ‫ורעיונות ההשכלה‪ .‬הלאומיות שימשה עבורם מוקד לזהות‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫הפוֹלְ ְקלוֹר‪ :‬ההתלכדות הלאומית התגבשה ‪ ,‬בדרך כלל ‪ ,‬סביב טריטוריה שנקראה מולדת ‪ .‬סביב המולדת התגבשו ‪ :‬מסורות‪,‬‬ ‫דפוסי פולקלור מגוונים ‪ ,‬סיפורים ואגדות עם שהועברו מדור לדור‬ ‫ומכוננים‪ ,‬סמלים‪ ,‬ביטויי שפה משותפת רשמית ומדוברת‪.‬‬ ‫‪ ,‬זיכרונות‪ ,‬הסכמות והסברים לגבי אירועים מעצבים‬ ‫המאפיינים של תנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה‪19-‬‬ ‫הרצון לעצמאות הביא במהלך המאה ה‪ 19 -‬להתעוררות של תנועות לאומיות שדרשו לעצמם עצמאות במסגרת של מדינה ריבונית ‪.‬‬ ‫תנועה לאומית היא תנועה המבטאת נאמנות ללאום ומבקשת להב יא לעצמאות מדינית ולריּבוֹנּות ‪ ..‬לתנועות אלו היו כמה מאפיינם‬ ‫מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ .1‬המאבק של כל תנועה לאומית הושפע מגורמים ונסיבות מקומיים וכלל אירופאים כגון‪:‬‬ ‫א‪ .‬קיומן של אימפריות רב לאומיות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬פיצולים מדיניים וכלכליים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫קיומו של שלטון זר‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ערעור מאזן הכוחות בין מעצמות אירופה‪.‬‬ ‫‪ .2‬המטרה של התנועות הלאומיות הייתה להיאבק למען הקמת מדינת לאום עצמאית וריבונית בחבל הארץ שאליו התייחסו‬ ‫כמולדת‪ .‬התנועות הלאומיות נאבקו להשגת היעדים הבאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬סילוקו של שלטון זר מאדמת המולדת של בני הלאום‪.‬‬ ‫ב‪ .‬איחוד יחידות פוליטיות נפרדות לכלל יחידה לאומית‪-‬פוליטית אחת‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫קביעת שפה רשמית למדינה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הנהגת מטבע אחיד‪ ,‬ביטול גבולות מכס ואיחוד כלכלי ופוליטי של המדינה שתונהג ממרכז שלטוני אחד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬קביעת דגל והמנון לכל בני הלאום‪.‬‬ ‫‪ .3‬התנועות הלאומיות שקדו על טיפוח תודעה לאומית בקרב בני הלאום ‪ .‬הן דאגו להאדיר את מורשת העבר המשותף בדרכים‬ ‫מגוונות ושקדו על טיפוח החינוך הלאומי‪ ,‬כדי לחזק ולטפח את הלכידות בין כל בני הלאום‪ .‬הן החלו טיפוח המסורות העממיות‬ ‫ הפוֹלְ ְקלוֹר שהוא למעשה ידע של מנהגים ומסורות שעובר מדור לדור ‪ ,‬ומשתנה כל הזמן ‪ .‬ערכו המרכזי של הפולקלור הוא בכך‬‫שתהליך היווצרותו נפרס על פני היסט וריה ארוכה במיוחד ‪ ,‬ועל כן הוא נחשב למייצג את עברה של תרבות מסוימת ‪ .‬הפולקלור‬ ‫יכול לבוא לידי ביטוי בצורות רבות ‪ :‬אמונות ְטפֵ לוֹת ‪ ,‬ריקודי עם ‪ ,‬סיפורי עם ‪ ,‬בדיחות עממיות ומוזיקה עממית ‪ .‬כך עוררו‬ ‫התנועות הלאומיות את הרצון להיאבק למען הגשמת יעדי התנועה הלאומית‪.‬‬ ‫‪ .4‬המנהיגים של התנועות הלאומיות היו ‪ ,‬בדרך כלל מנהיגים מודרניים שמקור סמכותם לא נבע מהעולם המסורתי ‪ .‬הם היו‬ ‫מנהיגים כריזמאטיים ‪ ,‬אשר האמינו בכוחם לשנות את המציאות וגיבשו תוכניות לשינוי המציאות בהתאם להשקפת עולמם ‪,‬‬ ‫תוך גיוס ההמונים‪.‬‬ ‫‪ .5‬המנהיגים נשענו במאבקם הלאומי בעיקר על הבורגנות ‪ ,‬שהייתה מעמד חברתי וכלכלי ‪ ,‬שהתחזק מהשינויים שהתרחשו‬ ‫באירופה במאה ה‪ 19-‬עם התמוטטותו של המשטר הישן‪ ,‬תהליכי חילון‪ ,‬ירידת הדת כגורם פוליטי ורעיונות ההשכלה‪.‬‬ ‫‪-2-‬‬ ‫הגורמים לצמיחתן ולהתגבשותן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה‪.19 -‬‬ ‫‪ .1‬השפעת רעיונות תנועת ההשכלה‪ :‬מאמצע המאה ה‪ 18 -‬עד פרוץ המהפכה הצרפתית (‪ ,)1789‬התרחשה בצרפת ‪ ,‬בבריטניה‬ ‫בעיקר‪ ,‬פריחה של רעיונות ִאינְטֶ ל ְֶקטּוָאלִ יים פריחה זו נודעה בשם "עידן האורות" (מהמילה "אוֹר")‪ .‬האור שבו מדובר הוא אור‬ ‫חוכמתם של סופרים והוגי דעות של התקופה‪ .‬זוהי תנועת ההשכלה שהיו שלושה מאפיינים מרכזיים‪:‬‬ ‫א‪ .‬התנועה תבעה מאדם להעז ולהשתמש בשכלו כדי להוביל לקדמה ובכך לשנות את המציאות ‪ .‬תנועת ההשכלה הייתה בעלת‬ ‫אופי סַ פְ ָקנִי‪ ,‬ביקורתי ואפילו עויֵן כלפי הדת הנוצרית‪.‬‬ ‫ב‪ .‬התנועה הניחה שלכל בני האדם זכויות טבעיות שוות (לחיים‪ ,‬לחירות ולקניין ) שאינן תלויות בחסדי השלטון ‪ .‬המשכילים‬ ‫ראו בעיקרון השוויון בין בני האדם ערך עליון ולחמו למען שחרור האדם מכל צורה של שעבוד‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שינוי בתפיסת תפקיד השליט ‪ -‬להיטיב עם העם וכן מקור סמכותו של השליט – העם עצמו‪.‬‬ ‫הירידה בחשיבותה של הדת בחיי היום‪ -‬יום של האדם מביאה למשבר זהו ת וחיפוש אחר מקורות חלופיים של רגש שייכות‬ ‫והגדרה עצמית‪ .‬הלאומיות נתפסה כרגש מאחד ומגדיר‪.‬‬ ‫‪ .2‬השפעת התנועה הרומנטית ‪:‬התנועה הרומנטית טיפחה את מרכזיות הרגש במניעיהם ודרכי פעולותיהם של בני האדם‬ ‫‪.‬‬ ‫התנועה‪ ,‬על כל צורותיה התרבותיות ‪ ,‬שמה את הדגש על הרגש והלב ולא על הש כל וההיגיון ‪ ,‬והבליטה את הייחודי והאישי ‪.‬‬ ‫התנועה טיפחה את הקשר של בני האדם עם העבר של הלאום באמצעות אגדות עם ‪ ,‬מיתוסים‪ ,‬שירה‪ ,‬פולקלור‪ .‬כך היא העניקה‬ ‫לאדם חשיבות רבה מזו של החברה ‪ .‬התנועה הרומנטית דרשה מן האדם לנטוש את החשיבה הרציונאלית והורתה לו לפנות אל‬ ‫הלאומיות‪.‬‬ ‫‪ .3‬השפעת המהפכה האמריקאית והצרפתית‪:‬‬ ‫‪ .‬הכרזת‬ ‫א‪ .‬למלחמה בין המושבות לבין הממשל הבריטי ולהכרזת העצמאות האמריקנית הייתה השפעה עצומה באירופה‬ ‫‪ .‬הם גם הבינו‬ ‫העצמאות העניקה לאירופים את התחושה שהם חיים בתקופה שעומדים להתחולל בה שינויים גדולים‬ ‫מודל של‬ ‫שרעיונות ההשכלה לא היו רעיונות תיאורטיים ושאפשר ליישם אותם ‪ .‬האירופים החלו לחשוב על אמריקה כעל ֶ‬ ‫עולם העתיד ‪ -‬דוגמא לעיצוב של משטר חדש המבוסס על האידיאולוגיה של מובילי השינוי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במהפכה הצרפתית נקבע תקדים להרס "הסדר הישן " ובניית מוסדות שלטוניים השואבים את סמכותם מהעם ‪ .‬המהפכה‬ ‫גרמה ל הפצת רעיונות המהפכה האוניברסאליים "חרות‪ ,‬שוויון ואחווה " לאזורים אחרים באירופה ‪ .‬המהפכה הצרפתית‬ ‫הביאה להתעוררות לאומית ש באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים ‪ .‬חוקרים רבים רואים במהפכה הצרפתית את ראשית‬ ‫התפתחותה של הלאומיות המודרנית‪.‬‬ ‫‪ .4‬כיבושי נפוליאון‪ :‬אותם רעיונות שהביאו עמם כיבושי נפוליאון יצרו את ההתנגדות לכיבושו ‪ .‬מצד אחד הפצת רעיונות המהפכה‬ ‫מצד שני כיבוש ודיכוי המובילים למאבק עממי ‪ .‬עמי אירופה ניסו להסיר מעליהם את הכיבוש של נפוליאון ‪ .‬כך החלו שורה של‬ ‫התקוממויות לאומיות עממיות‪.‬‬ ‫‪ .5‬מודרניזציה וחילון ‪ :‬כמות העובדים בערים גדלה במהירות רבה מזו של התעשייה ‪ ,‬וכתוצאה מכך ירדה רמת החיים בערים ‪,‬‬ ‫נוצרה אבטלה ובצידה מצוקה חריפה ‪ .‬תחושת הניכור של העיר הגדולה וכן ‪ ,‬ירידת כוחה של הכנסייה ותהליכי חילון שעברו על‬ ‫החברה האירופאית גרמו לאנשים לחפש זהויות חדשות ‪ .‬השינויים החברתיים – כלכליים (הגידול הדמוגרפי ‪ ,‬תהליכי העיור ‪,‬‬ ‫תהליכי התיעוש) יצרו מציאות חדשה ברוב ארצות אירופה והובילו רבים להתנתק ממסגרות מסורתיות ‪ .‬מגמות החילון שהלכו‬ ‫והתרחבו ‪ -‬ירידת השפעתה ומקומה של הכנסייה כמכוונת בלעדית של חיי הפרט והחברה ‪ .‬המעבר לעיר הגביר את תחושת‬ ‫הניתוק והניכ ור בסביבה החדשה ‪ .‬בעקבות מעבר זה התפתחה כמיהה להשתייכו ת למסגרות שיעניקו זהות ותחושת ביטחון ‪.‬‬ ‫תהליכי המודרניזציה שסייעו להפצת הרעיונות הלאומיים המודרניים וטיפוח תרבות לאומית לגווניה השונים בקרב שכבות‬ ‫אוכלוסיה רחבות ‪ .‬שינויים עצומים בתחומים ‪ :‬חינוך להמונים ‪ ,‬עליה באחוז יודעי קרוא וכתוב ‪ ,‬עיתונות‪ ,‬ספרות‪ ,‬תקשורת‬ ‫ותחבורה‪ .‬בתקופה זו אני עדים ל עליית דפוס חדש של מנהיגים שמקור כוחם ‪ ,‬השקפת עולמם ודרכי פעילותם התאימו‬ ‫למציאות החדשה שנוצרה במהלך המאה ה‪.19-‬‬ ‫‪-3-‬‬ ‫דפוסי הגשמה של שתי תנועות לאומיות באירופה במאה ה‪19 -‬‬ ‫המאבק הלאומי האיטלקי‬ ‫המצב המדיני – פוליטי‬ ‫איטליה מחולקת למדינות אחדות ‪ .‬כל אחת מהן הייתה תחת שלטונם של זרים ‪ ,‬בעיקר תחת שלטונם של האוסטרים ‪ ,‬הצרפתים‬ ‫והספרדים‪.‬‬ ‫מי היו הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק ומה הייתה מטרתם‬ ‫‪ַ " .6‬קרּבוֹנַארי" תנועה חשאית שהחלה להתארגן ‪ ,‬עוד ב‪ ,1807 -‬בממלכת נאּפוֹלי שבאיטליה וליבראלית שנקראה שהתכוננה למרד‬ ‫בצרפתים‪.‬‬ ‫‪" .7‬איטליה הצעירה " ‪ -‬תנועה חשאית שנלחמה על הקמתה של איטליה מאוחדת ‪ .‬תנועה זו הוקמה על ידי ג'ּוזפֶ ה מציני שנחשב‬ ‫להוגה של רעיון איחוד איטליה ‪ .‬הנהגתה של התנועה הורכבה מסופרים ופוליטיקאים והייתה מתונה ב אופייה‪ .‬מנהיגים אלו‬ ‫ניסו להשיג את עצמאותה ואיחודה של איטליה בדרך חוקית‪.‬‬ ‫השלבים העיקריים במאבק הלאומי‪:‬‬ ‫‪ .1‬עוד ב‪ 1807 -‬תנועה חשאית וליבראלית שנקראה "" ַקרּבוֹנַארי" שהתכוננה למרד בצרפתים ‪ .‬בהמשך הרחיבה התנועה את‬ ‫השפעתה גם לצפונה של איטליה‪.‬‬ ‫‪ .2‬בינואר ‪ ,1848‬השנה שבה פרצו מהפכות לאומיות רבות באירופה (”אביב העמים “)‪ ,‬פרץ מרד בפלארמוֹ בעקבות ידיעות על‬ ‫התקוממויות נוספות שפרצו בפאריס בפברואר ובווינה במארס התחזקה תנועת השחרור ‪ .‬ההתלהבות המהפכנית הלכה וגדלה‬ ‫בערי איטליה השונות‬ ‫‪ .3‬בשנת ‪ 1860‬ארגן ג'ּוזֶפֶ ה ג ִָריּבַ לְ ִדי צבא של אלף מתנדבים שהפליגו בשתי ספינות שיצאו לכיוון סיציליה ‪ .‬הפלגה זו נקראה בשם‬ ‫‘מסע האלף‘‪ .‬מסע זה הוכתר בהצלחה ואוכלוסיית סיציליה קידמה את גריבלדי וחייליו בהתלהבות‪.‬‬ ‫הגורמים שסייעו והגורמים שעיכבו בניהול המאבק הלאומי‪:‬‬ ‫‪ .1‬גורמים מעכבים ‪ :‬שליטי ארבע המעצמות באירופה (האוסטרים‪ ,‬הצרפתים והספרדים ) התנגדו לתנועה הלאומית האיטלקית ‪.‬‬ ‫שליטי אירופה הורגלו לראות את איטליה כשטח המסומן על המפה בלבד‪ .‬למעשה לא ראו בה מדינה השייכת לעם האיטלקי‪.‬‬ ‫‪ .2‬גורמים מסייעים‪:‬‬ ‫א‪ .‬כאשר התמנה הָ אַ ּפִ יפְ יוֹר ִפיּוס התשיעי לתפקידו‪ ,‬צברה התנועה לשחרור ולאיחוד איטליה כוח ‪ ,‬בשל שינויים ליּבֶ רליים‬ ‫שערך האפיפיור במדינתו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרוזן ַק ִמילוֹ ָקאבּור היה השר החדש של ממלכת ּפְ יֶימ ֹונְטֶ ה ו אחד הפעילים המרכזיים לעצמאותה ואיחודה של איטליה ‪,‬‬ ‫קאבור פרסם את מאמריו בעיתון "התקומה" וקיבץ סביבו קבוצות אזרחים‪.‬‬ ‫תוצאות המאבק‬ ‫ב‪ 18 -‬בפברואר ‪ 1861‬התכנס הפרלמנט האיטלקי הראשון והכריז על אֶ מַ נּואֶ לֶה כמלך איטליה ‪ .‬בתשע השנים שלאחר מכן נמשכו‬ ‫המלחמות במרכז איטליה ‪ ,‬עד שלבסוף שוחררו גם שטחים אלה ‪ .‬בשנת ‪ 1870‬הייתה כל איטליה למדינה אחת מאוחדת לאחר‬ ‫שבספטמבר‪ ,‬אותה שנה‪ ,‬הפכה רומא לבירתה של הממלכה האיטלקית המאוחדת‪.‬‬ ‫התנועה הלאומית היהודית המודרנית ומאפייניה העיקריים‬ ‫הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית כתנועה הלאומית של העם היהודי‬ ‫‪ .1‬אמנציפציה‪ :‬האמנציפציה הביאה לשיפור מצבם של היהודים וקידמה את תהליך שילובם בתחומי הכלכלה ‪ ,‬המסחר‪ ,‬התרבות‬ ‫והתעסוקה‪ .‬המשכילים היהודים במערב אירופה ובמרכזה תלו תקוות רבות באמנציפציה ‪ ,‬הם קיוו שהאמנציפציה תפתור את‬ ‫בעיית השנאה ליהודים והם יוכלו להשתלב בחברה האירופית הלא‪ -‬יהודית‪ .‬רבים מהמשכילים היהודים זנחו את המסורת‬ ‫הדתית והחליפו אותה ברעיונות אוניברסאליים אירופיים‪ .‬יהודים רבים נטשו את אורח החיים היהודי וסיגלו לעצמם אורח‬ ‫‪ .‬אולם‪ ,‬רעיונות האמנציפציה וההשכלה לא הכו שורשים בחברה‬ ‫חיים מודרני ומערבי תוך ניתוק מהקהילה היהודית‬ ‫האירופאית‪ ,‬שהציבה קשיים ושאלות רבות לגבי השתלבותם של היהודים בתוכה ‪ .‬האמנציפציה עוררה עוינות ושנאה בקב וצות‬ ‫‪-4-‬‬ ‫שונות בחברה הלא‪ -‬יהודית ויצרה חיכוכים בין יהודים ללא יהודים ‪ .‬חיכוכים אלה הובילו למתחים קשים שבאו לידי ביטוי‬ ‫בהתגברותה של האנטישמיות המצב החדש שנקלעו אליו היהודים בעקבות האמנציפציה העלה בקבוצות משכילים יהודים‬ ‫שאלה לגבי יכולתם של היהודים להשתלב בסביבתם ‪ .‬כך שימשה האמנציפציה כגורם מסייע לצמיחתה של הלאומיות‬ ‫היהודית המודרנית ‪ .‬החלה להתגבש קבוצה ‪ ,‬קטנה בתחילה ‪ ,‬שביקשה לראות בלאומיות היהודית המשך טבעי לאמנציפציה ‪,‬‬ ‫ומתוך האכזבה ‪ ,‬התסכול וההתפכחות מרעיון ההשתלבות עלתה שאלה מורכבת ‪ :‬האם אי פעם יצליחו היהודים להשתלב‬ ‫בחברה האירופאית ? שאלות אלה הובילו את היהודים להכרה בצורך בפתרון לאומי יהודי שישחרר את עם ישראל‬ ‫מהאמנציפציה הכושלת‪.‬‬ ‫‪ .2‬האנטישמיות‪ :‬יש קשר הדוק בין עליית האנטישמיות המודרנית לבין הצורך בהקמתה של תנועה לאומית יהודית ‪ .‬רבים הלכו‬ ‫בעקבותיהם של מנהיגים ציוניים כמו הרצל‪ .‬צמיחתה של האנטישמיות מוכיחה ‪ ,‬לפי הרצל ‪ ,‬את אי‪ -‬יכולתה של האמנציפציה‬ ‫להצליח‪ .‬מהות היהודים כעם שוללת את האפשרות לזכות באמנציפציה מלאה ‪ .‬הרצל ואחרים מבקשים פתרון אחר לבעיית‬ ‫היהודים — הקמת תנועת לאומית ‪ ,‬אשר תשאף לבידול מוחלט של היהודים מסביבתם על ידי הקמת‬ ‫”מדינת היהודים “‪.‬‬ ‫”התנועה הלאומית היהודית קמה מתוך הרגשת ’הזרות‘ של היהודים בארצות ישיבתם ‪ ,‬מתוך חוסר האמונה שהשכלה או‬ ‫קידמה מסוגלות לשנות את עוינות האומות את היהודים ‪ ,‬ודווקא כמסקנה מכל אלה יש צורך ב ‘ארץ שלנו‘‪ ,‬מקום בו היהודים‬ ‫יהיו רוב ויקבעו את סדרי המדינה ‪ .‬לכן לא ניתן להפריד בין תקומתה של התנועה הלאומית היהודית מן ההתעוררות של‬ ‫האנטישמיות המודרנית“‪.‬‬ ‫‪ .3‬השפעת התסיסה הלאומית באירופה והצלחותיהן של תנועות לאומיות למיניהן ‪ :‬הלאומיות האירופית (ובעיקר ארבע תנועות‬ ‫לאומיות‪ :‬האיטלקית‪ ,‬הגרמנית‪ ,‬היוונית והפולנית ) שימשה דוגמה ומקור להוגי דעות ציוניים ‪ .‬תנועת השחרור היוונית ‪,‬‬ ‫מודל לחיקוי ‪ .‬בשנות העשרים של המאה ה‪ 19 -‬התקוממו תושבי יוון ‪ ,‬שהייתה‬ ‫שהגשימה את מטרותיה בשנת ‪ ,1832‬שימשה ֶ‬ ‫חלק מן האימפריה העות 'מאנית‪ ,‬נגד כובשיהם והשתחררו לאחר מאבק ממושך ‪ .‬במלחמתם לעצמאות לאומית אימצו היוונים‬ ‫דימויים לאומיים עתיקים ‪ .‬הם שאפו להקים מחדש את האימפריה היוונית העתיקה ‪ ,‬ומאבקם לעצמאות היה מלּווה בתחייה‬ ‫תרבותית‪ ,‬אם כי מוגבלת בהיקפה ‪ .‬אופיו של המאבק לעצמאות לאומית ביוון ‪ ,‬ובעיקר הפנייה לעָ בָ ר ההיסטורי ‪ ,‬שימשו מודל‬ ‫חיקוי להוגי הדעות הציוניים ‪ .‬תנועת השחרור הפו לנית השפיעה ישירות על יהודי פולין ‪ ,‬והיו אף יהודים שלקחו חלק פעיל‬ ‫בהתקוממויות הלאומיות הפולניות ‪ .‬הפולנים שאפו לאחד מחדש את כל הטריטוריות שנלקחו מהם במרוצת השנים ‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫לכישלון ההתקוממות הלאומית הפולני היה השפעה דו‪ -‬ערכית‪ :‬מצד אחד היהודים קיבלו בהתלהבות את הר עיונות של מנהיגי‬ ‫מיצקיֶביץ ') ומן הצד השני דיכא הכישלון את‬ ‫התנועה הלאומית הפולנית (במיוחד של ההיסטוריון יואכים ֶללֶוֶ ול והמשורר אדם ְ‬ ‫שאיפתם של היהודים לכונן תנועה לאומית ‪ .‬קבוצה של אישים יהודים הושפעו עמוקות מרעיון הלאומיות המודרנית שפשט‬ ‫באירופה של המאה ה‪ .19 -‬הם היו ראשוני ההוגים בנושא הלאומיות היהודית שהציעו תוכניות מעשיות לפתרון בעיית היהודים‬ ‫(הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל )‪.‬פעילותם של האישים הייתה בין השנים ‪ ,1860-1874‬עוד בטרם קמה התנועה‬ ‫הּודה ַאלְ ָקלַעי ומ ֶֹשה הֶ ס‪.‬‬ ‫ישר‪ ,‬הרב יְ ָ‬ ‫ירש ַקלִ ֶ‬ ‫הציונית בשל כך הם נקראים ְמבַ ְש ֵרי הציונות‪ .‬בקבוצה נכללו‪ :‬הרב צְ בִ י ִה ְ‬ ‫‪ .4‬החילון והשלכותיו על החברה היהודית ‪ :‬אנשי תנועת ההשכלה היהודית אימצו לעצמם רעיונות אוניברסאליים כמו חירות ‪,‬‬ ‫ורעיונות אלה תמכו בשחרור האדם מכל צורה של שיעבוד ‪ .‬הגלות לא נתפסה על ידם כעונש דתי שחייבי ם לשאת אותו אלא‬ ‫כמציאות שניתן לשנותה ‪ .‬כך החלה להתגבש קבוצה קטנה של משכילים יהודים שטענה שהיהודים יוכלו להיות חופשיים‬ ‫ומשוחררים באמת רק כאשר העם היהודי יחזור למולדתו ‪ .‬רעיונות אלה היו גם ברוח הלאומיות המתעוררת באירופה שאותם‬ ‫משכילים יהודים ביקשו לחקות ‪ .‬התגברותה של האנטישמיות רק חיזקה רעיונות אלה והדגישה את הצורך במציאת פתרון‬ ‫לאומי נפרד ליהודים‪.‬‬ ‫התרומה של בנימין זאב הרצל לבנייתה ולארגונה של התנועה הציונית‬ ‫הקונגרס הציוני הראשון ( ‪:)1897‬‬ ‫ב‪ 29-31-‬באוגוסט‪ 1897 ,‬כינס הרצל בבזל שבשוויץ ‪ ,‬כינוס פומבי של נציגי היהודים ממדינות שונות ‪ ,‬במטרה להקים תנועה לאומית‬ ‫עממית רחבה שתתמוך ברעיונותיו הציוניים‪ .‬בקונגרס השתתפו ‪ 196‬צירים מרחבי הפזורה היהודית ‪ ,‬שנבחרו על ידי המוני יהודים‬ ‫בארצותיהם‪ .‬המושב הראשון של הקונגרס נפתח באווירת קדושה והתלהבות‪.‬‬ ‫החלטות הקונגרס שימשו בסיס לפעולות התנוע ה הציונית ומטרותיה ואת קווי הפעולה העיקריים במסגרת "תוכנית בזל "‪ .‬תוכנית‬ ‫זו הפכה להיות המטרה הרשמית של התנועה הציונית ‪ :‬הציונות שואפת להקים בית מולדת מובטח במשפט הכְ לל לעם ישראל‬ ‫‪-5-‬‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬לשם השגת מטרה זו הוחלט‪ ,‬בהמשך תוכנית בזל ‪ ,‬על שורה של אמצעים לקיומה‪:‬‬ ‫‪ .1‬יישובה של ארץ‪-‬ישראל על ידי איכרים‪ ,‬בעלי מלאכה ותעשייה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ארגונה ואיחודה של היהדות כולה על ידי מפעלים מקומיים כלליים המתאימים לפי חוקי הארץ‪.‬‬ ‫‪ .3‬חיזוק הרגש העצמי היהודי וההכרה הלאומית היהודית‪.‬‬ ‫‪ .4‬עבודת הכנה לשם קבלת הסכמות של ממשלות‪ ,‬הנחוצות כדי להשיג את מטרת הציונות‪.‬‬ ‫בנייתה וארגונה של תנועה ציונית‬ ‫הרצל רצה להקים תנועה לאומית מודרנית עם תשתית דמוקרטית ‪ .‬לכן למוסדותיה של התנועה הציונית היה אופי דמוקרטי כבר‬ ‫מראשיתה‪ .‬היה זה מהלך מהפכני מפני שבפעם הראשונה הוכרז על הקמתו של גוף ייצוגי ליהודים שנציגיו ייבחרו בבחירות‬ ‫דמוקרטיות‪ .‬להלן מוסדותיה של התנועה הציונית‪:‬‬ ‫‪ .1‬הקונגרס הציוני‪ :‬המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית ‪ ,‬שחבריו נבחרים על ידי חברי ההסתדרות הציונית ‪ ,‬מבני ‪18‬‬ ‫ומעלה‪ ,‬ורוכשים של השקל הציוני (תרומה סמלית )‪ .‬הזכות להיבחר כנציג לקונגרס ניתנת רק לבעל זכות בחירה ‪ ,‬שמלאו לו ‪21‬‬ ‫שנה‪ .‬מתפקידי הקונגרס ‪ :‬קבלת דו “חות הנהלתה ההסתדרות הציונית ומוסדות התנועה ; דיון והחלטות על הצעות השונות‬ ‫המובאות לפני הקונגרס; קביעת המדיניות הכספית; בחירת מוסדות‪.‬‬ ‫‪ .2‬הוועד הפועל הציוני ‪ :‬מורכב מחברים שנבחרים בקונגרס הציוני ומנציגי הארגונים הציוניים ומונה ‪ 30 - 25‬חברים‪ .‬מטרתו‬ ‫העיקרית הייתה לשמש כגוף האחראי לביצוע החלטות הקונגרס הציוני ולהיות מופקד על ניהול ההסתדרות הציונית‪.‬‬ ‫‪ .3‬הוועד הפועל המצומצם (ההנהלה הציונית )‪ :‬תפקידו היה לקיים את החלטות הקונגרס הציוני והוועד הפועל הציוני‬ ‫הייתה אחראית גם לפעילויות השוטפות של ההסתדרות הציונית‪.‬‬ ‫‪ ,‬והיא‬ ‫בשנים שלאחר מכן הוחלט על הקמתם של מוסדות כספיים ומיישבים להסתדרות הציונית‪:‬‬ ‫‪ .1‬אוצר התיישבות היהודים ‪ :‬הבנק הציוני הראשון ‪ .‬נוסד ביוזמתו ובפועלו של הרצל ‪ .‬הבנק הוקם בהתאם להחלטת הקונגרס‬ ‫הציוני השני בשנת ‪ .1898‬נועד לשמש מכשיר כספי לפעו לה המדינית‪ -‬כלכלית של ההסתדרות הציונית העולמית ובראש‬ ‫ובראשונה למימון השגתו של הצַ ‘רטר‪.‬‬ ‫‪ .2‬הקרן הקיימת לישראל (קק"ל)‪ :‬הקרן המרכזית של התנועה הציונית לרכישת אדמות בארץ‪ -‬ישראל‪ ,‬להכשרתן להתיישבות‬ ‫ולנטיעת יערות‪ .‬נוסדה ביוזמתו של צבי הרמן שפירא ‪ ,‬ולפי החלטת הקונגרס הציוני החמישי בשנת ‪ .1901‬הרעיון היה לגאול את‬ ‫אדמות ארץ‪-‬ישראל מידי זרים‪ ,‬כדי לְ הָ פְ כָּה לקניין הלאום‪ ,‬שאיננו ניתן למכירה‪.‬‬ ‫‪ .3‬בנק אנגלו‪-‬פלשתיין (אפ"ק)‪ :‬הוקם ב‪ 1902-‬כחברת‪-‬בת של ”אוצר התיישבות היהודים “‪ ,‬ובמרוצת השנים יעברו אליו תפקידה‬ ‫העיקריים של חברה זו ‪ .‬הבנק נועד להיות המכשיר הכספי של התנועה הציונות למימון מפעל התיישבות בארץ‪ -‬ישראל‪ .‬סניפו‬ ‫הראשון נפתח ביפו ב‪.1903-‬‬ ‫פעילותו הדיפלומטית של הרצל כדי לקדם את קבלת הצַ 'ארטר‪:‬‬ ‫הרצל רצה להשיג הכרה בינלאומית לתוכניותיו ‪ .‬באביב ‪ 1896‬החל בפעילותו המדינית המתוכננת ‪ .‬בפעילות מדינית זו ניסה להשיג‬ ‫שתי מטרות‪:‬‬ ‫‪ .1‬לזכות בהכרה משפטית בינלאומית במטרותיו ולקבל ערביות בינלאומיות לבעלות החוקית על ארץ ישראל‬ ‫(צ'ארטר)‪.‬‬ ‫ההתיישבות היהודית של יחידים או של קבוצות בודדות ‪ ,‬כמו זו של חובבי ציון ‪ ,‬נחשבה בעיני הרצל כהתיישבות שתפֵ ר את‬ ‫החוק הבינלאומי ועלולה לגרום רק נזק‪.‬‬ ‫‪ .2‬לשכנע את השלטונות העות 'מאניים להתיר הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל תמורת סיוע בחיסול חובותיה הכבדים של‬ ‫האימפריה העות'מאנית באמצעות מימון יהודי‪.‬‬ ‫‪-6-‬‬ ‫המגעים עם הסולטאן העות'מאני‬ ‫המקומות הקדושים לאסלאם בארץ ישראל ִהקשו על הרצל את מלאכת השכנוע ‪ ,‬וכדי לשפר את הצעותיו עמד להציע לסולטאן שתי‬ ‫הצעות‪:‬‬ ‫א‪ .‬בתחום הכספי – מענק כספי גדול שיסייע לאימפריה העות'מאנית לפרוע את חובותיה הכבדים למעצמות האירופאיות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בתחום הפוליטי – לסייע במשא ומתן עם הארמנים‪ ,‬שהטרידו את האימפריה העות'מאנית במאבקיהם לקבלת עצמאות‪.‬‬ ‫ביוני ‪ 1896‬נסע הרצל לקושטא ושהה בה אחד עשר ימים ‪ ,‬אולם כל ניסיונותיו החוזרים והנשנים להיפגש עם הסולטאן לא הצליחו ‪.‬‬ ‫הסולטאן סירב אפילו לשמוע על האפשרות שיהודי ילווה כסף לקופת האימפריה ‪ .‬רק ב‪ 1901-‬הצליח הרצל להתקבל אצל הסולטאן‬ ‫הטורקי עבדול חַ ִמיד השני ‪ .‬בפגישתם הביע הרצל את הצעתו לעזרת היהודים בחיסול חובות תמורת מתן רישיון ליהודים להתיישב‬ ‫בארץ ישראל ‪ .‬הרצל החל לגייס כספים להסדרת חובותיה של האימפריה העות 'מאנית‪ ,‬אולם לאכזבתו סירבו בעלי ההון היהודים‬ ‫בפריס‪ ,‬בלונדון ובווינה לתת יד לתוכניתו ‪ .‬חלקם התייחס אליו באי‪ -‬אמון‪ ,‬אחרים לא האמינו בסיכויי תוכניותיו ‪ .‬ביולי ‪ 1902‬נסע‬ ‫הרצל בפעם החמישית לקושטא אולם במהלך השיחות שם הוא הבין שהמגעים נכשלו וכי הסולטאן לא רואה בהרצל שותף רציני‬ ‫לעסקה וכי אין בכוונתו לסגת מהתנגדותו העקרונית להתיישבות יהודית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫המגעים הדיפלומטים עם גרמניה‬ ‫גרמניה הייתה המעצמה האירופית החשובה שאליה פנה הרצל ‪ .‬כבר בראשית פעילותו הציונית ניסה הרצל להיפגש עם שליט‬ ‫גרמניה‪ ,‬הקיסר וילהֶ לם השני כדי לשכנעו בצדקת רעיונותיו ‪ .‬גרמניה הייתה בשנים אלה המעצמה האירופאית המקורבת ביותר‬ ‫לאימפריה העות'מאנית‪ .‬גרמניה גם התנגדה להרחבת ההשפעה האנגלית במזרח‪ -‬התיכון‪ .‬שיקולים פנימיים ובינלאומיים הביאו את‬ ‫וילהלם השני לתמוך במטרות הציונות ‪ :‬הקיסר ראה באור חיובי הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בחסות גרמניה מתוך הנחה ‪ ,‬כי‬ ‫כך ישיג דריסת רגל ראשונה באימפריה העות 'מאנית המתפוררת וכתוצאה מכך יוכל להשתלט בעתיד על שטחים נוספים ‪ .‬כמו כן ‪,‬‬ ‫קיווה הקיסר שיציאת היהודים מארצו תחליש את התנועות המהפכניות ‪ ,‬שהיהודים מילאו בהן תפקידים מרכזיים ‪ .‬ב‪ 2-‬בנובמבר‬ ‫‪ 1898‬הזמין הקיסר הגרמני את הרצל לפגישה ‪ .‬יחסו הקריר של הקיסר בפגישה הבהירו להרצל שהקיסר וילהלם נסוג מתמיכתו‬ ‫בתוכנית ה חסּות הגרמנית של התיישבות יהודית בארץ ישראל ‪ .‬כישלון המפגשים עם גרמניה נבע מהערכה לא נכונה של הרצל לגבי‬ ‫התנגדותם של גורמים עוינים לתוכניתו הציונית‪.‬‬ ‫המגעים הדיפלומטיים עם בריטניה‪:‬‬ ‫בשנים ‪ 1914 – 1881‬היגרו לבריטניה ‪ 25‬אלף יהודים ‪ .‬ממדי ההגירה החלו להדאיג את ר אשי השלטון הבריטי בעקבות ההתנגדות‬ ‫שקמה לכך בקרב הציבור הבריטי ‪ .‬לאחר דיונים בפרלמנט הבריטי ובעיתונות ‪ ,‬מּונתה "ועדה מלכותית " לבדיקת נושא ההגירה ‪.‬‬ ‫‪ 1902‬בתוקף היותו מנהיג התנועה הציונית ‪ ,‬להעיד בפניה‬ ‫בהשפעת הפעילים הציונים בבריטניה זימנה הוועדה את הרצל ביולי‬ ‫כמומחה לנושא ההגירה היהודית ‪ .‬הרצל ראה במציאות שנוצרה בבריטניה הזדמנות לשכנע את ראשי הממשל הבריטי לתמול‬ ‫בהקמתה של מדינה יהודית ‪ .‬בהזדמנות זו השמיע לראשונה בפומבי רעיון ‪ ,‬שהגה כבר קודם לכן ‪ ,‬בדבר מתן היתר להתיישבות‬ ‫יהודית בקפריסין או באזור אל‪-‬עריש שבחצי‪-‬האי סיני (שהיו תחת שלטון בריטי) כמקלט זמני להמוני היהודים הנרדפים‪.‬‬ ‫פרשת אוגנדה‬ ‫הרצל המשיך לחפש פתרונות לבעיית היהודים לארץ ישראל גם לאחר כישלון תוכנית אל‪ -‬עריש‪ .‬הוא ניהל שיחות בנושא זה עם נציגי‬ ‫השלטון הבריטי ‪ .‬באפריל ‪ 1903‬העלה שר המושבות הבריטי ג'וזף צֶ 'מּבֶ רלַיין לפני הרצל את הצעתו לְ הַ ְחכִ יר (הסכם בין בעל נכס‬ ‫למ ַקבלו על שימוש בנכס לפרק זמן קצוב ‪ ,‬בתשלום מסוים ) לתנועה הציונית שטח עצום ופורה במזרח אפריקה ‪ ,‬באזור הנמצא‬ ‫ְ‬ ‫במערב ֶקניה ובחלק משטחי אּו ַגנ ְָדה‪ ,‬ושבו תוקם מושבה יהודית עצמאית‪.‬‬ ‫המצב החמור של יהודי רוסיה והכישל ון להשיג צ 'ארטר על ארץ ישראל בדרכים דיפלומטיות הביאו את הרצל לשקול בחיוב את‬ ‫הצעתו של צ'מברליין להקים מושבה יהודית במזרח אפריקה‪ .‬את החלטתו זו הסביר בנאום הפתיחה שנשא בקונגרס הציוני השישי‪.‬‬ ‫של הרצל עורר סערה באולם ‪ .‬כדי להרגיע את הרוחות ‪ ,‬הסביר הרצל כי מזרח אפר יקה תהיה תחנת ביניים בלבד ‪ .‬תוכנית‬ ‫ההתיישבות במזרח אפריקה חוללה סערת רוחות גדולה ‪ .‬לאחר ויכוחים חריפים וצעדים הפגנתיים של המתנגדים ‪ ,‬התקבלה הצעתו‬ ‫‪ .‬יוזמתו של הרצל בנושא‬ ‫של הרצל לשלוח ועדת מומחים שתחקור אם חבל הארץ המוצע באוגנדה מתאים להתיישבות יהודית‬ ‫‪-7-‬‬ ‫אוגנדה יצ רה קרע חמור בינו לבין מתנגדי התוכנית ‪ ,‬שהיו ברובם חברי התנועה הציונית מרוסיה ‪ .‬המנהיגות הציונית מרוסיה‬ ‫האשימה את המנהיגים הציונים ממערב אירופה‪ ,‬ובכללם את הרצל‪ ,‬כי לא הבינו את הטרגדיה האיומה של יהודי מזרח אירופה‪.‬‬ ‫אפילו כאשר גברו ההתקפות האישיות עליו המשיך הרצל להגן על דעותיו ועל מעמדו בתנועה ‪ .‬אחד ממתנגדיו העיקריים ‪ ,‬עוד לפני‬ ‫אּוסישקין ייצג קבוצה גדולה בהנהגת התנועה הציונית הרוסית ‪ .‬במכתבו להרצל הזהיר‬ ‫ְ‬ ‫אּוסישקין ‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫פרשת אוגנדה ‪ ,‬היה מנחם‬ ‫אוסישקין‪ ,‬כי יפעל בכל כוחו למנוע את ביצוע התוכנית ‪ .‬הוא האשים את הרצל כי נכשל ב פעילותו הדיפלומטית וקבע שהחלטת‬ ‫הקונגרס היא ויתור על ארץ ישראל‪.‬‬ ‫העמדות‪ /‬הדעות המשותפות של כל מי שהצטרף לתנועה הציונית‪:‬‬ ‫היהודים הם עַ ם‪:‬‬ ‫כל הזרמים בציונות ראו ביהודים עַ ם – ֵישות אחת בעלת מאפיינים דתיים‪ ,‬תרבותיים והיסטוריים ייחודיים‪.‬‬ ‫אין סיכוי להמשך החיים היהודיים בגולה‪:‬‬ ‫כל הזרמים בציונות הסכימו כי מקור בעיותיהם של היהודים‪ ,‬ובעיקר התגברות האנטישמיות וההתבוללות‪ ,‬נובע מהישיבה בגולה‪.‬‬ ‫כישלונם של האמנציפציה ורעיונות ההשכלה חידדו את הצורך בפתרון שינתק את היהודים מהגולה‪ .‬זהו תיקון לעם היהודי שיחזיר‬ ‫אותו למהלכו ההיסטורי התקין‪.‬‬ ‫הפתרון הוא בניית מדינה‪ /‬מרכז לעם היהודי בא"י‪:‬‬ ‫כל הזרמים בציונות הדגישו את מרכזיותה של ארץ ישראל בפתרון לבעיית היהודים בגולה‪ .‬גם הרצל‪ ,‬שהיה מוכן להתפשר על פתרון‬ ‫זמני שאינו בארץ ישראל‪ ,‬כמו אוגנדה‪ ,‬ראה זאת כ"מקלט זמני" בלבד‪ .‬לשאר הזרמים בציונות הייתה ארץ ישראל הפתרון היחיד‬ ‫ולא נשקלה על ידם התיישבות בטריטוריה אחרת‪.‬‬ ‫בניית תנועה מאורגנת‪:‬‬ ‫תנועה זו תארגן ותכוון את העם היהודי לקראת הפתרון הרצוי ותנקוט יוזמה עצמית בשיתוף עם בעלי ברית לקידום הפתרון הציוני‪.‬‬ ‫לגבי היוזמה העצמית הדעות היו חלוקות בין הציונות המדינית של הרצל‪ ,‬שפעלה לקבלת צ'ארטר ובין הציונות המעשית‪ ,‬שפעלה‬ ‫לקביעת עובדות בשטח‪.‬‬ ‫חילוקי הדעות בין הציונים באשר לתפקידה המרכזי של התנועה ובאשר לדרכים למימוש יעדיה‪:‬‬ ‫מהו מקור הסכנה הנשקפת להמשך קיומו של העם היהודי בגולה‪:‬‬ ‫סכנה פיזית ‪-‬קיומית‪ .‬הן‬ ‫על פי הציונות המעשית והמדינית הסכנה הנשקפת להמשך קיומו של העם היהודי בגולה היא‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הזרם המעשי והן הזרם המדיני הסכימו שהאמנציפציה נכשלה וכי האנטישמיות תמשיך לאיים על יהודים ואף תלך ותגבר‬ ‫אגודות "חובבי ציון " מרוסיה רצו למצוא פתרון לפוגרומים שמהם סבלו יהודי מזרח אירופה והרצל עצמו הושפע עמוקות‬ ‫מ"משפט דרייפוס"‪ .‬פתרון שנתנו לסכנות אלה שני הזרמים היה טריטוריה והגדרה עצמית ליהודים בארץ ישראל ‪ .‬אנשי הציונות‬ ‫המעשית‪ ,‬אגודות "חובבי ציון "‪ ,‬לא התמהמהו ועלו מיד לארץ ישראל ‪ ,‬ואילו הרצל רצה לחכות ל"צ'ארטר" – אישור בינלאומי‬ ‫ממעצמות העולם‪.‬‬ ‫על פי הציונות הרוחנית הסכנה הנשקפת להמשך קיומו של העם היהודי בגולה היא טמיעה והתבוללות ‪ .‬גם אנשי הציונות‬ ‫‪.2‬‬ ‫הרוחנית ראו את הסכנה הטמונה באנטישמיות וכינו אותה "צרת היהודים" אך הדגישו את הסכנה הגדולה יותר ‪ ,‬בעיניהם‪ ,‬שהיא‬ ‫היעדר תודעה לאומית יהודית והתבוללות בקרב יהודי הגולה – "צרת היהדות"‪ .‬הפתרון שנתן הזרם הרוחני לסכנה זו הוא הקמת‬ ‫מרכז רוחני בארץ ישראל שיקדים את העלייה ההמונית וישמש דוגמה ומופת ברוחניותו וילכד את חלקי העם לאומה אחת‪.‬‬ ‫‪-8-‬‬ ‫באילו דרכים יש לפעול כדי להגיע למימוש הקמת מדינה יהודית עצמאית?‬ ‫‪.1‬‬ ‫על פי הרצל יש לפעול בדרך מדינית ‪ ,‬באמצעות פעילות רשמית וגלויה‪ .‬המדינה היהודית תקום בסיוע המעצמות ‪ ,‬אשר גם‬ ‫הן מעוניינות ‪ ,‬מתוך אינטרסים הנוגעים להן‪ ,‬ביציאת היהודים מאירופה‪ .‬הרצל האמין שהתנאי לחידוש הלאומיות היהודית הוא‬ ‫השגת "צ'ארטר" – הסכמה בינלאומית להקמת מדינה יהודית עצמאית‪ .‬זוהי בעצם ריבונות לעם היהודי‪.‬‬ ‫על פי אנשי הציונות המעשית שיוצגו על ידי אגודות "חובבי ציון " מרוסיה‪ ,‬יש לעלות לארץ ישראל באופן הדרגתי‪ ,‬ללא‬ ‫‪.2‬‬ ‫קשר לתנאים המדיניים‪ .‬יש לקבוע בארץ ישראל עובדות בשטח על ידי עלייה לארץ ‪ ,‬עבודת אדמה והתיישבות‪ .‬כמו כן סברו אנשי‬ ‫הציונות המעשית שיש להימנע ממשיכת תשומת לב בינלאומית למפעל הציוני כ די לא להרגיז את הסולטאן הטורקי‪ ,‬וכולן התנגדו‬ ‫לפעילותו המדינית של הרצל‪.‬‬ ‫על פי אנשי הציונות הסינטטית – שהיו אנשי פשרה ו ניסו לשלב את הרעיונות זה בזה – יש לשלב את הדרך המדינית‬ ‫‪.3‬‬ ‫והדרך המעשית‪ .‬על פי זרם זה יש למזג ב ין הפעילות הדיפלומטית של הרצל לבין העשייה המעשית של אגודות "חובבי ציון" בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬מבחינתם אנשי הציונות הסינטטית אין סתירה בין פעילות מדינית לבין עשייה מעשית ‪ .‬להפך‪ ,‬הדברים תורמים ומסייעים‬ ‫זה בקידומו של זה‪.‬‬ ‫דפוסי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל‬ ‫דפוסי הפעולה של התנועה הציונית באירופה‪ ,‬בארצות אגן הים התיכון והאסלאם‬ ‫כשלון המשא ומתן של הרצל (טורקיה‪ ,‬גרמניה‪ ,‬אנגליה) הביא את ראשי התנועה הציונית להתלבט בשאלה מה צריך לעשות עכשיו ‪,‬‬ ‫ולכן הם התחילו לעשות ולפעול כדי לא לאבד את הלהט הציוני ‪ ,‬והיוזמה שהחלה כבר ‪ .‬הציונים ברוסיה חששו מבריחת חברים‬ ‫מהתנועה ומהתנוונותה (התפרקותה‪ ,‬היחלשותה)‪ .‬בנוסף‪ ,‬חלק מהיהודים פנו לפתרון הלאומי שהציע הּבּונְ ד (תנועה של יהודים לא‬ ‫ציוניים‪ ,‬שהאמינה באמנציפציה ובמלחמה באנטישמיות בתוך מדינות אירופה)‪.‬‬ ‫רוב הפעילות התמקדה ב טיפוח התרבות הציונית ‪ .‬כך עלה הרעיון של "עבודת ההווה "‪ .‬הם סברו שיש לנקוט ב פעילות מיידית של‬ ‫האגודות הציוניות בקרב היהודים בחיי היום‪ -‬יום שלהם ובמקומות מושבם‪ .‬הפעילות התקיימה בכמה תחומים ‪ :‬פיתוח חינוך‬ ‫לאומי‪ ,‬פעילות תרבותית‪ -‬לאומית ‪,‬וחיזוק הרעיון הציוני והמוסדות הציוניים בקהילות ‪ .‬עבודת ההווה התבססה על תכנית בזל‬ ‫(‪.)1897‬‬ ‫לימוד השפה העברית‬ ‫השפה העברית הפכה משפת קודש ששימשה לתפילה בבתי הכנסת לשפה נפוצה יותר ויותר ‪ .‬העברית הפכה לאבן יסוד בפעילותה של‬ ‫התנועה הציונית שראתה בה מכשיר לתחייה לאומית ‪ .‬החייאת השפה העבר ית סימלה בעיני הציונים במזרח‪ -‬אירופה את רעיון‬ ‫התחייה הלאומית היהודית ‪ .‬משכילים‪ ,‬בעיקר במזרח אירופה ‪ ,‬ראו בטיפוח הלשון ‪ ,‬הספרות והעיתונות העברית שיבה אל התפיסה‬ ‫הלאומית של היהדות ומחסום בפני ההתבוללות והשילוב עם החברה הנוצרית ‪ .‬את מיקומה וחשיבותה של החייאת השפה העברית‬ ‫הבליטו אנשי העלייה הראשונה תוך ניסיונם להחדירה לחיי היום‪ -‬יום‪ ,‬לעיתונות ולבתי‪-‬הספר‪ .‬החלו לקום בגולה בתי ספר בעברית‬ ‫שטיפחו גם את הרעיון הציוני בקרב בני הנוער‪.‬‬ ‫עיתונות‬ ‫החלה להופיע עיתונות ציונית שנועה לטפח את הזהות הלאומית של העם היהודי ‪ .‬במאה ה ‪ 19-‬יצאו כ ‪ 1,500 -‬עיתונים יהודים ‪,‬‬ ‫בשפות שונות ובקהילות מרוחקות זו מזו ‪ .‬עיתונים יהודים רבים גילו יחס אוהד לתנועה הציונית ‪ ,‬ולקחו חלק רב גם בעיצוב דעת‬ ‫הקהל היהודית לתמיכה ולהשתתפות בפעילות התנועה הציונית ‪ .‬עיתונים ה בולטים היו‪" :‬די וֶ לְ ט " ( העולם)‪ ,‬בעריכתו של הרצל ‪,‬‬ ‫שהיה לעיתון הרשמי של התנועה הציונית ומטרתו קידום הרעיון הציוני דרך כתבות ומאמרים; "הצפירה" ו"המגיד" – שתמכו‬ ‫ברעיון הציוני‪.‬‬ ‫ספרות‬ ‫כאשר העברית החלה ל התעורר‪ ,‬יותר ויותר סופרים ומשוררים החלו לכתוב בעברית ולעסוק בנושאים חילוניים וציוניים‬ ‫כתיבה על ארץ ישראל‪ .‬הבולט שבהם היה ביאליק שהיה ל"משורר הלאומי" וכתביו נקראו כמעט בכל בית יהודי חילוני‪.‬‬ ‫‪ ,‬כמו‬ ‫‪-9-‬‬ ‫תנועות נוער‬ ‫החלו לקום תנועות נוער שתפקידן היה לטפח את הזה ות הלאומית בקרב בני הנוער וכן להכשיר ם לקראת העלייה לארץ ישראל ‪.‬‬ ‫למשל תנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬שהחלה לפעול ב‪ 1911-‬בגליציה ועסקה בלימוד עברית ובעלייה לארץ ישראל ‪ ,‬וכן "החלוץ"‪ ,‬שהוקמה‬ ‫ברוסיה ב‪ 1917-‬ועסקה בהקמת חוות הכשרה לקראת העלייה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫התארגנות לעלייה‬ ‫בשנים הראשונות של הפעילות הציונית ‪ ,‬משנות ה‪ 80 -‬של המאה ה‪ 19 -‬ועד למלחמת העולם הראשונה ‪ ,‬עדיין לא ה ייתה התנועה‬ ‫הציונית חזקה ופעילה עד כדי יכולת לארגן בצורה מסודרת את עלייתם של יהודים לארץ ‪ .‬כל מי שעלה לארץ עשה זאת על דעתו ‪,‬‬ ‫באחת משתי דרכי התארגנות אפשריות‪ :‬או כקבוצה שהכירה עוד בגולה ועלתה יחד ארצה או כמשפחה בודדת ואפילו אדם בודד‪.‬‬ ‫התארגנות הקבוצות עוד בגולה היא משהו המאפיין לא מעט מעולי העלייה הראשונה ‪ ,‬מדובר בקבוצות מאותו ישוב בדרך כלל‬ ‫שהיוו חלק מפעילות של חובבי ציון‪ .‬הם דנו בנושא בכובד ראש‪ ,‬והחליטו לקנות אדמה בארץ ישראל ולעלות להתיישב עליה‪ .‬כך עולי‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬ראש פינה ומושבות אחרות‪ .‬עלייה מאותו מקום‪ ,‬כאשר מדברים באותה שפה ומבינים זה את זה‪ ,‬מעניק יתרון לא קטן‬ ‫למתיישבים בתנאים הקשים מאוד של ארץ ישראל בסוף המאה ה‪ .19 -‬גם בעליה הראשונה היו כ אלה שעלו כבודדים ‪ .‬בין הבודדים‬ ‫שבאו בכוחות עצמם ‪ ,‬בודדים וזרים היו רוב אנשי העלייה השנייה ‪ .‬הם הגיעו לארץ לרוב לאחר שניתקו את הקשרים עם הדת‬ ‫והמסורת‪ ,‬עם בית ההורים ‪ ,‬כשהם חסרי רכוש ורק התלהבות מעוררת אותם בדרך הקשה ‪ .‬למרות שלא ידעו מה מחכה להם כאן ‪,‬‬ ‫הכריז צעיר אחד כזה‪" :‬הגעתי לחוף אחרון" ‪ -‬זה היה ברל כצנלסון‪ ,‬כמוהו אמרו ועשו רבים מהם‪.‬‬ ‫פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל עד למלחמת העולם הראשונה‬ ‫הגורמים לעלייה לארץ ישראל עד למלחמת העולם הראשונה‪:‬‬ ‫‪ .1‬הפוגרומים‪ :‬בסוף המאה ה‪ 19 -‬ותחילת המאה ה‪ 20 -‬סבלו יהודי רוסיה מפרעות ‪ .‬ה"סופות בנגב " שהיו בשנת ‪ 1881‬החמירו‬ ‫את מצבם של היהודים ועוררו אותם לחפש פתרונות אחרים ‪ .‬אחד הפתרונות האלה היה עלייה לארץ ישראל ‪ .‬גל פרעות נוסף‬ ‫היה ב‪ 1903 -‬בקישינֵב שגרם לזעזוע בדעת הקהל העולמית והותיר את יהודי רוסיה המומים ומתוסכלים ‪ .‬רבים החליטו להגר‬ ‫לארה"ב ומעטים עלו לארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪ .2‬ההתעוררות הלאומית ‪ :‬המשכילים היהודים נדהמו מגלי הפרעות ביהודים והתאכזבו מאדישותם של המשכילים הרוסים שלא‬ ‫יצאו כנגד הפורעים להגנת היהודים ‪ ,‬וכך במקומות שונים צצו אגודות של "חובבי ציון "‪ .‬אגודות אלה כללו יהודים בעלי הכרה‬ ‫לאומית מכל הזרמים וכך הפכה תנועת "חיבת ציון " לתנועה לאומית יהודית ‪ ,‬שהמכנה המשותף לכל חבריה היה רעיון‬ ‫הלאומיות היהודית והשיבה לארץ ישראל‪ .‬אחת האגודות המפורסמות של "חובבי ציון" הייתה אגודת ביל"ו‪.‬‬ ‫‪ .‬בשנת ‪ 1905‬התחוללה מהפכה‬ ‫‪ .3‬כשלון מהפכת ‪ : 1905‬יהודים רבים השתייכו לאגודות סוציאליסטיות ברחבי רוסיה‬ ‫סוציאליסטית שנכשלה ולאחר תקופה קצרה של תקוות שבה האפליה והאנטישמיות ‪ .‬כשלון המהפכה הביא יהודים רבים‬ ‫להאמין ברעיון של הפועל היהודי – סוציאליסט לאומי יהודי ‪ .‬היה זה השילוב בין ארץ‪ -‬ישראל לבין בניית חברה חדשה תחליף‬ ‫ומוצא להגשת רעיונות שלא התגשמו ברוסיה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫מותו של הרצל ‪ :‬הרצל נפטר ביולי ‪ , 1904‬עורר גל של רצון לממש את צוואתו הציונית ‪ ,‬ולעלות לארץ ישראל וזאת בנוסף‬ ‫למחאה כנגד תוכנית באזל ו‪/‬או תוכניות אחרות לישוב יהודי שלא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫צורות התיישבות חדשות בארץ‪ -‬ישראל עד מלחמת העולם הראשונה‬ ‫‪ .1‬המושבה‪ :‬בני העל ייה הראשונה הקימו את המושבות החקלאיות הראשונות בארץ ‪ .‬מבחינה כלכלית המושבות לא הצליחו‬ ‫במיוחד‪ ,‬אולם הן הניחו את הבסיס להתיישבות לאומית חקלאית בארץ ישראל ‪ .‬הצלחתן העיקרית הייתה הפיכתן לסמל לאומי‬ ‫בעיני יהודי התפוצות ‪ .‬המושבות החלו כיישובים כפריים המבוססים על משק ים פרטיים ‪ ,‬ועם הזמן הפכו מרביתן ליישובים‬ ‫עירוניים‪ .‬עד ‪ 1884‬הוקמו בארץ ‪ 7‬מושבות ובהן מאות נפשות ‪ :‬ראשון לציון ‪ ,‬ראש פינה ‪ ,‬זיכרון יעקב ‪ ,‬יסוד המעלה ‪ ,‬פתח‬ ‫תקווה‪ ,‬עקרון‪ ,‬וגדרה‪ .‬מאפייני המושבה‪:‬‬ ‫א‪ .‬צורת התיישבות חקלאית ‪ ,‬שהתבססה על בעלות פרטית של הקרקע ‪ ,‬בית מגורים משפח תי וענפי חקלאות שונים ‪ .‬חלק‬ ‫מהמושבות היו מושבות מטעים ( גפנים‪ ,‬הדרים‪ ,‬שקדים וזיתים )‪ ,‬והמושבות בגליל היו מושבות פלחה ‪ .‬החקלאות הייתה‬ ‫מודרנית ונעזרה בשיטות חדשות ובכלי עבודה מודרניים‪.‬‬ ‫‪- 10 -‬‬ ‫ב‪ .‬אורח חיים מסורתי ויסודות דמוקרטיים‪ -‬במושבות שמרו האיכרים על אופי דתי‪ ,‬עזרה הדדית‪ ,‬בחירת ועד‪ ,‬והכרעת הרוב‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יישובים בנוסח אירופה‪ -‬המושבות‪ ,‬למרות התנאים הקשים ‪ ,‬בנו תשתיות‪ -‬דרכים‪ ,‬אספקת מים ועוד ‪ .‬היו בהן מערכת‬ ‫שירותים‪ ,‬מבני ציבור‪ ,‬מערכת חינוך‪ ,‬ופעילות חברתית תרבותית‪.‬‬ ‫‪ .2‬הקבוצה הקטנה ‪ :‬ב‪ 1909 -‬קיבלו על עצמם פועלים ‪ ,‬בהצעתו של רופין ‪ ,‬להתיישב על אדמת אום ג 'וני ולעבוד את אדמתה ‪.‬‬ ‫הקבוצה קראה למקום דגניה ( שמכונה גם "אם הקבוצות " )‪ .‬חברי דגניה חיו "כמשפחה אחת גדולה " תוך שותפות מלאה‬ ‫ברווחים‪ ,‬בחינוך‪ ,‬בעבודה ‪ ,‬וללא פיקוח חיצוני כלל ( אף לא מנהל עבודה )‪ .‬החידוש בהתיישבות של הקבוצה הקטנה הוא‬ ‫המעבר מפועל נודד ( כמו בסג'רה‪ ,‬למשל ) להתיישבות של קבע‪ .‬מאפייני הקבוצה הקטנה ‪:‬‬ ‫א‪ .‬קרקע לאומית‪ -‬הקבוצה התיישבה על קרקע לאומית כדי לא להיות בעלים של קרקע ( התנגדות לקניין פרטי )‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עבודה עצמית‪ -‬הקבוצה מתנגדת לניצול הזולת ולכן תהיה מבוססת על עבודה עברית עצמית ולא על עבו‬ ‫מימוש של אידיאל כיבוש העבודה שאפיין את העלייה השנייה‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫דה שכירה ‪ .‬זהו‬ ‫שיתוף ושוויון‪ -‬הדבר החשוב ביותר בקבוצה הוא חיי השיתוף והשוויון ‪ .‬אלו הם כמובן עקרונות סוציאליסטיים שחברי‬ ‫הקבוצה האמינו בהם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חשיבותה של דגניה הייתה בכך ששימשה מודל להערצה ולחיקוי והיוותה את הבסיס והדגם להקמתו של "הקיבוץ"‪.‬‬ ‫‪ .3‬העיר תל‪-‬אביב – עיר עברית‪ :‬בעקבות העליות וההתיישבות בערים החלו לצוץ בעיות וסכסוכים בערים מסוימות ‪ ,‬וכך קרה גם‬ ‫בעיר יפו ‪ .‬תוך חמש שנים הוכפלה אוכלוסייתה היהודית של יפו מ‪ 5,000 -‬ל‪ 10,000 -‬נפש‪ .‬הדבר גרם לצפיפות רבה שהרעה את‬ ‫‪ .‬בעיה נוספת היא‬ ‫תנאי הדיור והתברואה ‪ .‬בנוסף עלו מחירי הדירות ביפו עקב הביקוש הגדול ויצרו קושי ברכישת דירות‬ ‫היחסים בין היהודים והערבים ביפו‪ -‬הנהירה של יהודים ליפו לא מצאה חן בעיני התושבים הערבים והדבר הביא להידרדרות‬ ‫ביחסים בין היהודים לערבים בעיר ‪ .‬כל הבעיות הללו הביאו לכך ש‪ 60 -‬משפחות יהודיות החליטו לייסד אגודה שמטרתה‬ ‫לבנות שכונה עברית ראשונה מחוץ לעיר ‪ .‬שמה של האגודה ‪ ,‬שהוקמה ב‪ ,1906 -‬ושל השכונה הראשונה הזו היה "אחוזת בית "‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1909‬הוחלט לבנות עיר בצורה מסודרת ‪ ,‬עם רחובות יפים ורחבים ‪ ,‬ותנאי תברואה מתאימים לעיר מו דרנית‪ ,‬שתהווה‬ ‫דוגמא להתפתחות היישוב היהודי העירוני‪ .‬המשרד הארצישראלי בראשות רופין תמך בהתיישבות זו ‪ 60 .‬המשפחות הראשונות‬ ‫התיישבו בשנת ‪ 1909‬משני צדי רחוב הרצל ‪ ,‬הרחוב הראשון של ת "א‪ ,‬ושם השכונה שונה מאחוזת בית לתל‪ -‬אביב‪ ,‬על שם ספרו‬ ‫של הרצל "אלטונילנד"‪' -‬ארץ י שנה חדשה'‪ .‬כך נוסדה ת "א‪ .‬העיר ת"א התפתחה להיות עיר אירופית מודרנית ולמרכז התרבות‬ ‫העברית‪ ,‬ואף מוסדות התנועה הציונית העבירו את משכנם לת "א‪ .‬ת"א נבנתה על ידי פועלים עבריים דבר שחיזק את הלאומיות‬ ‫היהודית בארץ ‪ .‬בעזרתו של ראש העיר הראשון ‪ ,‬מאיר דיזינגוף ‪ ,‬התפתחה ת "א ומנתה ערב מלחמת העולם הראשונה ( ‪,) 1914‬‬ ‫כ‪ 2000 -‬נפשות‪.‬‬ ‫מסגרות פוליטיות בארץ‪-‬ישראל עד מלחמת העולם הראשונה‬ ‫בימי העלייה השנייה קמו לראשונה בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל מפלגות פועלים ‪ .‬ראשית התארגנות מפלגות הפועלים‬ ‫הייתה כבר ב ‪ . 1905 -‬כפי שכבר צוין קוד ם לכן ‪ ,‬עולי העלייה השנייה היו בעלי תודעה פוליטית – סוציאליסטית מפותחת ולמעשה‬ ‫הם ביקשו ליישם את האידיאולוגיה שלהם בארץ ישראל ‪ .‬המפלגות שימשו גם מסגרת חברתית ותרבותית לחבריהן ‪ .‬עם ריבוי קשיי‬ ‫העולים בארץ החלו המפלגות להוות גם מסגרת סוציאלית ‪ ,‬מסגרת שעזרה להם במצ וקותיהם הכלכליות ‪ .‬המפלגות שפעלו בארץ‬ ‫ישראל בתקופה זו היו‪:‬‬ ‫‪ .1‬פועלי ציון – המפלגה הוקמה בשנת ‪ 1905‬ע"י דוד בן‪ -‬גוריון‪ ,‬יצחק בן‪-‬צבי ואחרים ‪ ,‬כהמשך לתנועה שנוסדה ברוסיה ‪ .‬בתחילה‬ ‫‪ .‬חבריה הושפעו מרעיונותיו של בורוכ וב‪ ,‬שדגל בריכוזם‬ ‫ניסתה המפלגה לשלב בין הציונות לבין הסוציאליזם המהפכני‬ ‫הטריטוריאלי של המוני היהודים ובביצוע "מלחמת מעמדות" לצורך הפיכתו של העם היהודי לעם של פועלים יצרניים‪ .‬היא אף‬ ‫דגלה בשפת האידיש כשפה לאומית והדגישה את הקשר עם יהדות הגולה והמחנה הסוציאליסטי הבינלאומי‪.‬‬ ‫‪ .2‬הפועל הצעיר – המפלגה הוקמה בשנת ‪ 1908‬ע"י אהרון דוד גורדון והתבססה על רעיונותיו ‪ :‬גאולת אדמות המולדת וכיבוש‬ ‫העבודה העברית ‪ .‬רעיונותיה‪ :‬עבודת כפיים – גורדון הדגיש כי עבודת הכפיים ובעיקר בחקלאות ‪ ,‬תהווה אמצעי לתקומתו‬ ‫המוסרית והלאומית של העם היהודי ‪ ,‬שכן‪ ,‬היא תקשור את האיכר העברי אל אדמת מולדתו נפשית ופ יסית‪ .‬גורדון הדגיש את‬ ‫הצורך לחזור לעבר ההיסטורי בו העם היהודי עסק בעבודת האדמה ‪ ,‬והאמין שהדבר יביא לא רק תחיית הנפש והגוף ‪ ,‬אלא גם‬ ‫‪ ,‬אך לא‬ ‫לחיזוק הקשר בין היחיד לכלל הציבור ‪ .‬גורדון שאף להקים בארץ ישראל חברה חקלאית שוויונית בין הפועלים‬ ‫באמצעות "מלחמת מעמדות " כפי שהטיפו "פועלי ציון " אלא ע "י שכנוע ועוצמה מוסרית ‪ .‬הגשמת הציונות בעזרת הנחלת‬ ‫‪- 11 -‬‬ ‫תרבות‪ ,‬שפה עברית וסיוע לפעולות ההתיישבות ‪ .‬הסיוע לפועלים יתבצע באמצעות ‪ :‬הקמת מטבחים משותפים ‪ ,‬מכבסות‪,‬‬ ‫דירות‪ ,‬לשכת עבודה לשם הכשרה מקצועית ומציאת עבודה ‪ ,‬ספריות‪ ,‬פיתוח תעשיות זעירות והקמת בתי מלאכה ‪ .‬הם פעלו רק‬ ‫במושבות‪.‬‬ ‫מסגרות ביטחוניות בארץ‪-‬ישראל עד מלחמת העולם הראשונה‬ ‫בתקופת העלייה הראשונה את עבודת השמירה על הישובים והשדות של המושבות היהודיות עשו הערבים תושבי האזור ‪ .‬בואם של‬ ‫אנשי העלייה השנייה סימל שינוי גם בתחום זה ‪ .‬ב‪ 1907 -‬הקימו ש בעה מאנשי העלייה הראשונה ‪ ,‬וביניהם ישראל שוחט ‪ ,‬ישראל‬ ‫גלעדי‪ ,‬יצחק בן צבי ואלכסנדר זייד את הארגון המחתרתי בר גיורא ‪ .‬אנשיו הצליחו לקבל לידיהם את השמירה בכמה מושבות‬ ‫בגליל‪ .‬ב‪ 1909 -‬הקימו אנשי בר גיורא את ארגון "השומר "‪ .‬מטרת חברי השומר הייתה הוצאת השמירה במושבו ת מידי הערבים‬ ‫וסיסמתם הייתה‪" :‬בדם ואש יהודה נפלה ‪ ,‬בדם ואש יהודה תקום "‪ .‬מטרתם הייתה כפולה ‪" :‬כיבוש העבודה" ו‪" -‬כיבוש השמירה"‪.‬‬ ‫ארגון השומר פעל בגלוי ותוך שנים ספורות מיומנות חבריו ומקצועיותם אפשרו להם לקחת את נטל השמירה ברוב המושבות‬ ‫היהודיות בארץ ישראל‪.‬‬ ‫תחום החינוך והתרבות בארץ‪ -‬ישראל עד מלחמת העולם הראשונה‬ ‫תחיית וביסוס העברית על ידי אליעזר בן יהודה ‪ :‬ב‪ 1881 -‬עלה לארץ אליעזר בן יהודה עם אשתו ‪ ,‬והתיישב בירושלים ‪ .‬בן יהודה‬ ‫הוציא לאור עיתונים בעברית (ביניהם עיתון לילדים ) ועבד כמורה ‪ .‬בארץ ייסד ‪ ,‬ארגונים ששמו להם למטרה להחיות את הלשון‬ ‫העברית בדיבור‪ ,‬להרחיבה ולהכשירה לשימוש בחיי היום‪-‬יום בע"פ ובכתב‪ .‬יחד עם עמיתיו הקים את "ועד הלשון העברית" ( ‪) 1889‬‬ ‫ושימש נשיאו עד יום מותו ‪ .‬בן יהודה חידש כ‪ 300 -‬מלים (בהן בובה‪ ,‬גלידה‪ ,‬חייל‪ ,‬משטרה‪ ,‬מברשת‪ ,‬אופניים‪ ,‬הצהרה‪ ,‬מסעדה‪ ,‬גננת‪,‬‬ ‫רציני‪ ,‬רשמי‪ ,‬התעניינות‪ ,‬הגירה)‪.‬הוא דרש שהעברית תהיה שפת האם של ילדי הארץ ‪ ,‬שילמדוה תוך שימוש בעברית בלבד ‪ ,‬ושתהיה‬ ‫לשון ההוראה הבלעדית בכל מוסדות החינוך ‪ ,‬למן גני הילדים ועד בתי הספר הגבוהים ‪ .‬בביתו של בן‪-‬יהודה דיברו עברית בלבד ‪ ,‬ובנו‬ ‫הבכור‪ ,‬בן‪-‬ציון (שינה את שמו לאיתמר בן אב"י) היה הילד העברי הראשון‪.‬‬ ‫בתי ספר וגני ילדים ‪ :‬בית הספר העברי הראשון הוקם בראשון לציון בשנת ‪ 1886‬ובצידו הוקם גם גן הילדים העברי הראשון ‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1905‬הוקמה גימנסיה הרצלייה‪ .‬הגימנסיה העברית הרצלייה‪ ,‬הייתה בית הספר התיכון הראשון בארץ ישראל ובעולם שלימד את כל‬ ‫המקצועות בשפה העברית‪.‬‬ ‫הסתדרות המורים העבריים ‪ :‬ב‪ 1903 -‬יזם אוסישקין את הקמת הסתדרות המורים וזו נתנה דחיפה להקמת בתי ספר כללים בעלי‬ ‫תפיסה לאומית חילונית ‪ .‬הסתדרות המורים ביקשה לארגן את כל המורים בארץ ובגולה ‪ .‬בכנס היסוד של הסתדרות המורים‬ ‫בזיכרון יעקוב השתת פו ‪ 60‬מורים וגננות‪ .‬הסתדרות המורים לקחה חלק פעיל מאוד "במלחמת השפות" ‪ -‬בשנת ‪ 1913‬ביקשה חברת‬ ‫'עזרה' של יהודי גרמניה להקים מוסד אקדמי על‪ -‬תיכוני ללימודי הנדסה‪ ,‬והתעקשה ששפת הלימוד בו תהיה גרמנית ‪ .‬היישוב העברי‬ ‫קם כולו כנגד החלטה זו ובסופו של דבר הכניע את חברת‬ ‫מוחלט את העברית כשפתו הבלעדית של היישוב‪.‬‬ ‫העזרה‪ ,‬והטכניון הוקם כמוסד לימודים עברי ‪ .‬מאורע זה סימן באופן‬ ‫אישים וארגונים שסייעו לפעילות הציונים בארץ‪-‬ישראל עד מלחמת העולם הראשונה‬ ‫‪ .1‬הברון אדמונד דה‪ -‬רוטשילד‪ :‬משפחת רוטשילד הייתה משפחה יהודית עשירה ‪ ,‬שניהלה מערכת בנ קאות מקיפה בכל בירות‬ ‫אירופה‪ .‬הברון אדמונד בנימין דה‪ -‬רוטשילד ניהל את סניף המשפחה בצרפת ‪ .‬רוטשילד החליט לסייע ליישוב היהודי בארץ‬ ‫ישראל מהסיבות הבאות‪:‬‬ ‫א‪ .‬רוטשילד היה ספוג ערכים יהודיים ורצה לעזור לבני עמו היהודים מרוסיה שנמלטו מהפוגרומים ומהאנטישמיות‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרעיון של יהודים המנסים להתפרנס מעבודת אדמה בארץ ישראל תאם את דעותיו של רוטשילד ‪ ,‬שרצה להראות שגם‬ ‫יהודים יכולים להיות יצרנים (ושהם אינם טפילים כמו שטוענים האנטישמיים )‪ .‬נדבנותו של הברון החלה בתרומות חד‬ ‫פעמיות‪ ,‬שנמסרו בחשאי ובעילום שם ‪ ,‬ולכן כינו אותו " הנדיב הידוע "‪ .‬עם הזמן עברה נדבנותו הסמויה של רוטשילד‬ ‫לפעילות גלויה וקבועה‪.‬‬ ‫התרומה של הברון רוטשילד למושבות ‪:‬‬ ‫א‪ .‬תמיכה במושבות הקיימות‪ -‬תחילה תמך רוטשילד במושבות בעזרת סכומי כסף ‪ ,‬ואחר כך עבר לפעילות גלויה ‪ .‬הוא דאג‬ ‫לחלוקת קרקע ‪ ,‬ארגון‪ ,‬הדרכה חקלאית ‪ ,‬ותמיכה כספית חודשית ‪ ( .‬בסך הכל השקיע הברון רוטשילד סכום אדיר של ‪1.6‬‬ ‫מיליון לירות שטרלינג במושבות )‪.‬‬ ‫ב‪ .‬רכישת קרקעות‪ -‬הברון רוטשילד רכש מאות אלפי דונם בכל חלקי ארץ ישראל (כ –‪ 300‬אלף דונם )‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הקמת מושבות חדשות‪ -‬על האדמות שרכש הקים רוטשילד מושבות חדשות כגון מטולה ‪ ,‬ובאר טוביה ‪ .‬כל מתייש ב קיבל‬ ‫‪- 12 -‬‬ ‫קרקע‪ ,‬בית וציוד מלא‪ .‬על המושבה הופקד פקיד מטעם הברון‪ ,‬שדאג לכל צרכיה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬סיוע סוציאלי‪ -‬הברון הקים מערכת לשירות ציבורי כמו מרפאות ומוסדות עזרה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הקמת מפעלים‪ -‬הברון רוטשילד הקים את מפעלי התעשייה הראשונים כמו מפעל ליינות בראשון לציון ‪ ,‬מפעל למשי בראש‬ ‫פינה‪ ,‬ומפעל לבשמים ביסוד המעלה‪.‬‬ ‫‪ .2‬המשרד הארצישראלי ‪ :‬בקונגרס הציוני השביע שהתקיים בבאזל ב‪ ,1905 -‬הראשון לאחר מותו של הרצל ‪ ,‬נבחר דוד וולפסון‬ ‫לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית ‪ .‬וולפסון הוביל את הציונות הסינתטית ‪ ,‬מצד אחד תמיכה בפעילות המדינית ‪ ,‬כפי שפעל‬ ‫הרצל‪ ,‬ומצד שנ י התיישבות ובניית הארץ ‪ ,‬כפי שראו זאת הציונים המעשיים ‪ .‬וכביטוי למדיניות החדשה של הנשיא הוקם‬ ‫בקונגרס השמיני ב‪" 1907 -‬משרד הארצישראלי " ביפו‪ ,‬בהנהלת הדר ' ארתור רופין ‪ .‬המשרד בראשותו של רופין הפך למאיץ‬ ‫העיקרי של הפעילות ההתיישבותית בארץ‪ .‬המשרד עסק בחיזוק המושבות ‪ ,‬רכישת קרקעות‪ ,‬הקמת החוות הלאומיות‪ ,‬שישמשו‬ ‫‪ .‬הקמת המשרד‬ ‫‪ ,‬טיפול בנושא העלייה ומציאת מקומות עבודה‬ ‫להכשרה ולהדרכת פועלים עבריים לעבודה חקלאית‬ ‫בארץ ישראל ולא‬ ‫הארצישראלי העידה כי הקונגרס הציוני שינה את מדיניותו והחל לתמוך בפעילות ההתיישבות המעשית‬ ‫הסתפק עוד בפעילות מדינית דיפלומטית‪.‬‬ ‫נקודות דמיון ונקודות שוני בין התנועה הציונית בראשית דרכה לבין תנועות לאומיות של עמים אחרים במאה ה‪.19-‬‬ ‫קווי דמיון‪:‬‬ ‫‪ .1‬מנהיגות משכילה ‪ :‬גם בציונות וגם בתנועות לאומיות אחרות בלטו מנהיגים אינטלקטואלים ‪ :‬סופרים‪ ,‬משוררים והוגי דעות‬ ‫שהשפיעו על אנשים רבים ‪ .‬התנועה הציונית למשל הונהגה על ידי משכילים כמו הרצל ‪ ,‬ויצמן ואחרים שהיטיבו לקדם את‬ ‫רעיונותיהם באמצעות פרסום מאמרים‪ ,‬פעילות מדינית‪ ,‬הצבת חזון ותכנון הדרך למימושו‪.‬‬ ‫‪ .2‬זיקה רומנטית לעבר הרחוק ושימוש בגיבורים לאומ יים היסטוריים ‪ :‬מנהיגי התנועות הלאומיות ה שונות שפעלו באירופה‬ ‫ובכלל זה גם מנהיגי הציונות ‪ ,‬עשו שימוש בעבר ההיסטורי המשותף ככלי ליצירת גיבוש לאומי ופיתוח תחושת גאווה משותפת ‪.‬‬ ‫העבר המשותף הוצג כתקופה היסטורית מפוארת שיש לשאוף לחידושה ולקחת דוגמה ממנהיגיה ‪ .‬מנהיגי התנועה הלאומית‬ ‫האיטלקית‪ ,‬למשל‪ ,‬הפכו א ת תקופת האימפריה הרומית וקיסריה למושא הערצה ‪ ,‬ביוון פרחה תנועה תרבותית שטיפחה‬ ‫הערצה לימי יוון העתיקה ואשר נקראה – פילהלניזם‪ ,‬השפעת תנועה זו הביאה לתמיכה הולכת וגוברת בתביעתם של היוונים‬ ‫להשתחרר מהשלטון העות 'מני‪ ,‬התנועה הציונית התרפקה על תקופת החשמונאים שהו בילו את עם ישראל לעצמאות מדינית‬ ‫והציגה את דמותו של יהודה המכבי כגיבור לאומי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫התנועות הלאומיות נשאו אופי חילוני ‪ :‬מנהיגי תנועות לאומיות באירופה ‪ ,‬ובכלל זה גם התנועה הציונית ‪ ,‬הושפעו מתהליכי‬ ‫החילון והתפשטות ההשכלה באירופה במהלך המאה ה‪ . 19 -‬בשל כך ‪ ,‬נשאו התנועות הלאומיות אופי חילוני ‪ .‬הדגש היה על‬ ‫השגת ריבונות ועצמאות מדינית ולא על חיזוק הקשר לדת ‪ .‬התנועה הציונית הייתה גם היא תנועה חילונית ‪ ,‬אומנם היו בה‬ ‫זרמים שקראו לחיזוק הזיקה לדת היהודית ‪ ,‬אך המטרות המו צהרות שלה ביטאו ברובן שאיפה להכרה בלאום היהודי ובזכותו‬ ‫לטריטוריה משלו‪ .‬כך היה גם בתנועות אחרות באירופה‪.‬‬ ‫קווי שוני‪:‬‬ ‫‪ .1‬העדר טריטוריה לתנועה הציונית ופיזורו של העם היהודי ‪ :‬בעוד שעמי אירופה האחרים נאבקו למען השגת הגדרה עצמית‬ ‫ומדינה עצמאית על אדמתם שלהם (היוונים נאבקו על אדמתם נגד העות 'מנים‪ ,‬הרומנים נאבקו לסילוק האוסטרו הונגרים‬ ‫מאדמתם וכו ')‪ ,‬נאבקה התנועה הציונית להשיג טריטוריה מחוץ לגבולות אירופה כשלא ברור היה בכלל היכן תהיה אותה‬ ‫טריטוריה ומה בדיוק יהיו הגבולות שלה‪ -‬רק הרצון העז לזכות באדמת ארץ ישראל היה ברור ‪ .‬היהודים היו מפוזרים בכל‬ ‫העולם‪ ,‬נטולי אדמה משותפת אך בעלי שאיפות לאומיות לזכות באדמה ומדינה משלהם ‪ .‬זה לא היה מצבם של העמים האחרים‬ ‫שתבעו עצמאות מדינית על אדמתם‪.‬‬ ‫‪ .2‬חוסר אחידות בתוך העם היהודי בנוגע לפיתרון הרצוי ליהודים ‪ :‬התנועה הציונית נתקלה בהתנגדות לרעיונות ה לאומיים‬ ‫שהעלתה מצד קבוצות שונות בתוך העם היהודי בעוד שתנועות לאומיות אחרות לא נתקלו בהתנגדות כזו ‪ .‬למשל‪ ,‬היהודים‬ ‫הדתיים‪ -‬חרדים התנגדו להקמת מדינה יהודית כל עוד לא הגיעו ימות המשיח ‪ ,‬יהודים מתבוללים במערב אירופה ראו בהכרה‬ ‫בציונות הודאה בכישלון האמנסיפציה ולכ ן לא תמכו בתנועה זו ‪ ,‬היו יהודים רבים שבעיניהם הפתרון הרצוי לבעיות היה בכלל‬ ‫הגירה לארצות אטרקטיביות כמו ארה "ב (לא לארץ ישראל ) או הטמעות מוחלטת בקרב העמים בהם חיו ‪ .‬התנועה הציונית‬ ‫התקשתה מאד לגייס תומכים לשורותיה מבין יהודים לא מעטים אלו והדבר הקשה על התפתחות ה‪ .‬תנועות לאומיות אחרות‬ ‫‪- 13 -‬‬ ‫לא היו צריכות להתמודד עם תופעות של הגירה ובריחה מארצן למקומות אחרים‬ ‫התבוללות בני עמן והיטמעותם בקרב עמים זרים‪.‬‬ ‫‪ ,‬וכמו כן לא ניצבה בפניהן הבעיה של‬ ‫יתן‪ :‬תנועות‬ ‫‪ .3‬קריאה לניהול המאבק להשגת מדינה בדרכים דיפלומטיות תוך השגת הסכמה כלל עולמית רחבה ככל שנ‬ ‫לאומיות רבות באירופה קראו לניהול מאבק מזוין למען השגת העצמאות המיוחלת ‪ ,‬ואמנם מאבקם הלאומי של חלק מעמי‬ ‫אירופה היה מאבק צבאי וכלל שפיכות דמים ‪ .‬התנועה הציונית לא הטיפה למאבק בכוח ‪ ,‬אלא למאבק בדרכים דיפלומטיות‬ ‫לצורך השגת הסכמת העולם להקמת מדינה יהוד ית‪ .‬התנועה הציונית הקדישה מאמצים רבים להשגת הכרה בינלאומית‬ ‫בזכותו של העם היהודי לארץ משלו‪ ,‬לקריאה לשיבת העם היהודי לארצו וליצירת חברה עצמאית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫גלות בבל‪ ,‬הצהרת כורש ושיבת ציון‬ ‫הצהרת כורש‬ ‫רקע‬ ‫בשנת ‪ 539‬לפנה"ס כבשו הפרסים את ממלכת בבל ‪ .‬שנה לאחר מ כן‪ ,‬בשנת ‪ 538‬לפנה"ס‪ ,‬פרסם כורש הכרזה בשפה העברית ‪ ,‬שזכתה‬ ‫לשם "הצהרת כורש "‪ .‬הכרזה זו הייתה מיועדת ליהודי בבל ובה התיר להם כורש לשוב לארצם ולבנות את בית המקדש בירושלים‬ ‫שהוחרב על ידי הבבלים‪ .‬יש לזכור כי החזרה לארץ ישראל הייתה בגדר רשות ויהודים יכלו לבחור להישאר בבבל‪.‬‬ ‫הסיבות והנסיבות למתן ההצהרה בידי כורש‬ ‫המנהלי של האימפריה‬ ‫‪ .1‬אופיו של השלטון הפרסי ומדיניותו כלפי העמים שכבש בכלל ומדיניותו כלפי היהודים בפרט ‪ :‬המבנה ִ‬ ‫הפרסית לא היה שונה בהרבה מהמבנה של האימפריות שאת שטחיהן היא ירשה ‪ .‬האימפריה הפרסית שלטה בשטחים שאותם‬ ‫כבשה בשתי דרכים מרכזיות ‪ :‬שלטון ישיר באמצעות נציבים ; שלטון באמצעות שושלות מקומיות שהצהירו נאמנות למלך‬ ‫הפרסי‪ .‬כל המדינות שהפרסים כבשו נחלקו למחוזות קטנים‪ ,‬כדי למנוע אפשרות של מרד וכדי לגבות מיסים בצורה יעילה‪.‬‬ ‫המלכים הפרסים שלטו באימפריה ביד רמה והיו להם סמכ ויות בלתי מוגבלות בכל התחומים ‪ .‬מבחינה זו כורש לא היה שונה ‪,‬‬ ‫אך הוא גילה סובלנות כלפי אורח חייהם ‪ ,‬דתם ותרבותם של העמים שכבש ‪ .‬גישתו הייתה שונה בתכלית מגישתם של המלכים‬ ‫מרידות‬ ‫של שתי האימפריות שירש את שטחיהן ‪ :‬בעוד שמלכי אשור ובבל השתמשו באמצעי של הגליה כדי לדכא ולמנוע‬ ‫בממלכותיהם‪ ,‬כורש השתמש באמצעים סובלניים וליבראליים‪ ,‬כדי לזכות בנאמנות של העמים שכבש‪ .‬העיקריים שבהם‪:‬‬ ‫א‪ .‬השארת שליטים מקומיים שהצהירו נאמנות למלך הפרסי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נקיטת מדיניות של סובלנו ת דתית‪ .‬כורש התיר לכל העמים לעבוד את אלוהיהם ולקיים את פולחניהם בבתי המקדש‬ ‫איסטית (אמונה במספר אלים ) של מלכי פרס ‪ ,‬ובאמצעות תפיסה זו ניסו‬ ‫שלהם‪ .‬מדיניות זו נובעת גם מתפיסתם הּפוֹלִ יתֵ ְ‬ ‫לרכוש את תמיכתם של כוהני הדת באזורי הכיבוש‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הקלות במיסים לכוהני הדת‪.‬‬ ‫אמצעים אלה יצרו אצל העמים הכבושים אהדה כלפי כורש‬ ‫‪ .‬יוקרתו בעיניהם עלתה ‪ ,‬והוא ה צטייר כמנהיג נבון ומוכשר ‪.‬‬ ‫האימפריה הפרסית הצטיירה ככובש שאינו כופה את שלטונו רק בכוח הנשק‪.‬‬ ‫גם היהודים ‪ ,‬כמו עמים אחרים באימפריה הפרסית ‪ ,‬נהנו ממדיניות הסובלנות הדתית שנקט כורש ; הצהרתו התירה להם‬ ‫לבנות מחדש את בית המקדש שלהם‪.‬‬ ‫אחת ההוכחות ליחסו הסובלני של כורש כלפי העמים שכבש היא כתובת הגליל ‪ .‬הכתובת‪ ,‬שהתגלתה בחפירות ארכיאולוגיות‬ ‫בעיראק‪ ,‬הוטבעה על גליל חוֹמֶ ר והייתה מיועדת לתושבי בבל ‪ .‬זהו בעצם מסמך רשמי המבטא את מדיניותו הדתית‪ -‬פוליטית‬ ‫של כורש ‪ .‬בכתובת מצהיר כורש על הכרתו באלוהי בבל ‪ ,‬בדומה להכרתו באלוהי ישראל ‪ ,‬בהצהרת כורש ‪ .‬מכאן אפשר להסיק‬ ‫שכורש נהג בעמים אחרים כפי שנהג ביהודים‪ ,‬בהתירו להם לשקם את פולחניהם ולהחזיר את פסלי הפולחן למקומם‪.‬‬ ‫‪ .2‬רצונו של כורש לכבוש את מצרים ‪ :‬מצרים נכבשת על ידי כורש בשנת ‪ 525‬לפנה"ס‪ .‬יש חוקרים הסבורים שהצהרת כורש נגזרה‬ ‫מהכנותיה של האימפריה הפרסית לכיבוש זה ‪ .‬כורש סבר שהצהרתו ‪ ,‬המעניקה ליהודים אישור לשוב לארץ ישראל ולשקם את‬ ‫‪- 14 -‬‬ ‫מקדשם בירושלים ‪ ,‬תניח את היסודות להקמתו של יישוב יהודי בארץ ישראל‬ ‫הנמצא על אם הדרך למצרים‪ ,‬יוכל לסייע לצבאו במטרתו זו‪.‬‬ ‫‪ ,‬האוהד את האימפריה הפרסית ‪ .‬יישוב זה ‪,‬‬ ‫תוכנה ומשמעותה של הצהרת כורש‬ ‫את תוכנה של הצהרת כורש ניתן לחלק לשני חלקים מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ .1‬ההצהרה מציגה שתי תפיסות לאלוהי ישראל ‪ :‬הצהרת כורש מציגה שתי תפיסות המתייחסות לאלוהי עם ישראל ‪ .‬התפיסה‬ ‫האחת רואה באלוהי ישראל "אל אוניברסאלי"‪ ,‬שמתקיים בכל אזור גיאוגרפ י ובכל זמן‪ ,‬ואין גבול להשפעתו‪ .‬בהמשך ההצהרה‬ ‫מופיעה תפיסה נוספת לאותו האלוהים – תפיסה אלילית הרואה את אלוהי ישראל כאל ייחודי המזוהה עם מקום אחד מוגדר ‪:‬‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬משום כך מדגיש כורש בהצהרתו שמקום המקדש יהיה בירושלים‪.‬‬ ‫‪ .2‬אישור לבניית בית המקדש בירושלים ‪ :‬גישתו של כורש שונה מזו של קוד מיו‪ ,‬מלכי אשור ובבל ‪ ,‬והיא באה לידי ביטוי בהיתר‬ ‫"ירושלים אשר ביהודה "‪ .‬כורש אף התיר‬ ‫שנתן ליהודים היושבים בבל לחזור לארץ ישראל ולבנות את מקדש אלוהיהם ב‬ ‫ליהודים להוציא זהב וכסף מבבל לשם בניית בית המקדש ‪ .‬כאמור‪ ,‬החזרה לארץ ישראל ‪ ,‬לא הייתה הכרח ‪ ,‬כי אם מתן רשות ‪.‬‬ ‫יש לזכור כי ירושלים תמשיך להיות תחת שליטתה של האימפריה הפרסית ‪ ,‬מפני שכורש לא התכוון‪ ,‬באמצעות ההצהרה‪ ,‬לחדש‬ ‫את עצמאותם המדינית של היהודים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫המשמעות של הצהרת כורש ותגובת היהודים‬ ‫להצהרת כורש יש משמעות מכוננת עבור עם ישראל בתקופת הבית השני ‪ .‬כ‪ 50-‬אלף איש עלו לארץ בעקבות ההצהרה ‪ .‬היהודים‬ ‫הביאו עימם תרומות כסף לבית המקדש ואף כלי בית המקדש שנלקחו על ידי המלך הבבלי נבוכדנאצר ‪ .‬על אף שמדיניותו של כורש‬ ‫כלפי היהודים לא הייתה שונה ממדיניותו כלפי עמים אחרים באימפריה הפרסית ‪ ,‬ראו יהודים רבים בהצהרה מסמך ייחודי לעם‬ ‫היהודי שניתן בעקבות התערבות אלוהית ‪ ,‬ומתוך כך יצקו לתוכה משמעות משיחית שעשויה להוביל לשאיפה לעצמאות מדינית ‪.‬‬ ‫רבים החלו לשאול עצמם ‪ " :‬האם הגיעה סוֹפה של הגולה ?" הנביאים ראו במלך כורש מכשיר בידי אלוהים להתחיל בגאולת עם‬ ‫ישראל‪ ,‬בניגוד למלכי אשור ובבל ‪ ,‬שהיו מכשיר לענישת עם ישראל על חטאיו ‪ .‬בעקבות ההצהרה ירושלים הופכת לַמרכז היהודי‪-‬‬ ‫רוחני של העם היהודי‪.‬‬ ‫הרכב גלי העלייה הראשונה‬ ‫כאמור‪ ,‬כ‪ 50-‬אלף יהודים עולים לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש‪.‬‬ ‫מעמדם הכלכלי של העולים ‪ :‬יהודים רבים מבבל (כמחצית מהם ) מעדיפים להישאר בבבל ‪ ,‬בשל התנאים הנוחים שנהנו מהם ובשל‬ ‫החשש מהלא‪ -‬נודע בארץ ישראל ומהדרך אליה ‪ .‬יהודי בבל הצליחו להתקדם מבחינה חברתית וכלכלית באימפריה שיכלה להציע‬ ‫להם הזדמנויות רבות ‪ .‬אמנם‪ ,‬הוטלו עליהם הגבלות שונות ‪ ,‬כמו תשלום מיסים מיוחדים ‪ ,‬אך עם זאת רבים הצליחו לצבור רכוש רב‬ ‫ואף השתלבו במנגנון המנהלי של האימפריה‪ .‬אותם יהודים העדיפו לתמוך בשיבה לארץ ישראל‪ ,‬רק על ידי נתינת תרומות‪.‬‬ ‫עיקר העולים היו בני משפחות ממעמד חברתי נמוך ‪ .‬היו אלה לוויים וכוהנים שנותרו מחוסרי תעסוקה כאשר התרחשה ההגליה‬ ‫לבבל‪.‬‬ ‫מנהיגי השבים‪ ,‬וקבוצות בקרב ההנהגה (המאבק ב ין צאצאי בית דוד לבין הכהונה הגדולה ) הנהגתם של השבים לציון מגלות בבל‬ ‫התחלקה לשתי קבוצות‪ .‬לעתים שרר מתח בין הקבוצות סביב סמכויות ההנהגה‪ .‬קבוצות ההנהגה הן‪:‬‬ ‫‪ .1‬מנהיגות פוליטית‪-‬מדינית (שושלת המלכות)‪ :‬שושלת המלוכה לבית דוד ‪ ,‬ובראשה עמדו שני צאצאיו של המלך יְ הויָכי ן‪ ,‬שהיה‬ ‫המלך האחרון ביהודה לפני ההגליה לבבל ‪ .‬היו אלה ֵש ְשּבַ צַ ר וזְ רּוּבָ בֶ ל בן שאלתיאל ‪ .‬השניים מּונּו לתפקיד "ּפַ חַ ת (מושל) יהודה"‬ ‫(בכינוי נוסף‪" :‬הנשיא ליהודה")‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שראינו קודם‪ ,‬לא הייתה בכוונתו של כורש לחדש את ימי המלוכה של עם ישראל‪.‬‬ ‫‪ .2‬מנהיגות רוחנית‪ -‬דתית (שושלת הכהונה )‪ :‬בקבוצה זו נכללו משפחות הלוויים והכוהנים ובראשם עמד הכוהן הגדול ‪ .‬בראש‬ ‫קבוצה זו עמד הכוהן יהושע בן יהוֹצָ ָדק‪ ,‬נכדו של ְש ָריָה‪ ,‬שהיה הכוהן הגדול לפני חורבן בית המקדש הראשון‪ .‬יהושע בן יהוֹצָ ָדק‬ ‫אמור היה לעמוד בראש בית המקדש שייבנה בירושלים‪.‬‬ ‫‪- 15 -‬‬ ‫השפעתה של האוכלוסייה המקומית בארץ ישראל בשובם של העולים מבבל‬ ‫כאשר חזרו העולים מבבל לארץ ישראל ‪ ,‬הם מצאו אזור במצב קשה ‪ .‬רוב המתיישבים העדיפו לחזור למקומות שמהם גלו בהרי‬ ‫יהודה ובנימין וגם בשפלת החוף‪ .‬אחדים התיישבו בירושלים והחלו לשקם אותה ‪ .‬יש לזכור שבמהלך שנות הגלות בבבל ‪ ,‬יּושבה ארץ‬ ‫ישראל על ידי עמים אחרים ‪ ,‬במסגרת המדיניות הבבלית ‪ .‬כאשר הגיעו העולים לא הייתה ארץ ישראל ריקה מתושבים ‪ ,‬ולכך יש‬ ‫השפעות על תהליך עיצובה של החברה החדשה‪.‬‬ ‫בארץ ישראל ובסביבותיה ישבו עמים שונים ‪ ,‬אשר ניצלו את השינויים שהתרחשו בארץ בעקבות גלות בבל ואת חולשתה של‬ ‫האוכלוסייה המקומית שנותרה כאן ‪ .‬היו אלה העַ מונים והאֱ דומים שישבו מעבר לירדן ‪ ,‬האשדודים שישבו במערב הארץ‬ ‫והשומרונים שישבו באזור הצפון‪.‬‬ ‫המפגש בין היהודים שישבו בארץ ישראל ובין היהודים שחזרו מגלות בבל היה מורכב והצריך התמודדו‬ ‫יהודי"‪:‬‬ ‫ת עם ההגדרה "מיהו‬ ‫‪ .1‬גישתם של היהודים שחזרו מגלות בבל – "שבי ציון "‪ :‬בתקופת גלות בבל עברה החברה היהודית ּבְ בבל תהליך של התקרבות‬ ‫אל הדת המונותאיסטית (אמונה באל אחד ) ונטישת הפולחן האלילי ‪ .‬גישתם‪ ,‬כפי שבאה לידי ביטוי בספרים עזרא ונחמיה ‪ ,‬היא‬ ‫שרק מי ששב מהגו לה נחשב לעם ישראל ‪ .‬הם ראו עצמם כ "'זרע קדוש " שנוצר ּבְ בבל לאחר החורבן ונשמר בזכות ההקפדה לא‬ ‫להתערב בנישואים עם עמים זרים‪.‬‬ ‫‪ .2‬גישתם של היהודים שישבו ביהודה – "עמי הארצות "‪ :‬הכינוי "עמי הארצות " היה הכינוי שהעניקו העולים מבבל ליהודים‬ ‫שנותרו ביהודה לאחר החורבן ‪ .‬חלק מהאוכלוסייה המקומית הושפעה וקלטה את תרבותם של העמים הנוכריים שישבו באזור ‪.‬‬ ‫לעתים הם אף עבדו את אליליהם המקומיים של העמים הנוכריים והתחתנו עם נשים מקרבם ‪ .‬על פיהם יהודי הוא מי שנולד‬ ‫להורים יהודים או שנולד בטריטוריה (בשטח) ביהודה לפני הגלות‪ .‬היהודים תושבי האר ץ ראו עצמם כחלק מעם ישראל ‪ ,‬קיבלו‬ ‫את שבי בבל בברכה ורצו להשתתף עימם בבניין בית המקדש‪.‬‬ ‫עזרא ונחמיה‬ ‫עזרא הסופר‪ ,‬עלייתו ופעולותיו לגיבוש שבי ציון‬ ‫רקע‬ ‫עזרא בן ְש ָריָה עלה מבבל לירושלים בשנת ‪ 458‬לפנה"ס‪ 57 ,‬שנים לאחר השלמת בנייתו של בית המקדש‪ .‬הוא היה שייך למשפחה של‬ ‫כוהנים ונשא בתואר "סופר"‪ .‬משמעות התואר זה אינה ברורה לגמרי ‪ .‬יש חוקרים שחושבים שהתואר ניתן לְ פקיד באימפרי ה‬ ‫הפרסית‪ ,‬ויש הסבורים שמקצועו של בן ְש ָריָה היה העתקת ספרי תורה ולימודם ‪ ,‬מקצוע חשוב בקרב יהודי בבל מאז חורבן בית‬ ‫המקדש הראשון‪.‬‬ ‫עלייתו של עזרא‬ ‫יש הסבורים ‪ ,‬שלעזרא היה מעמד בחצרו של המלך הפרסי ולכן קיבל אישור לעלות לארץ ישראל ‪ ,‬עם תרומות של כספים וכלי זהב‬ ‫לבית המקדש בירושלים ‪ .‬בספר עזרא מוזכר כתב מינוי שעזרא קיבל מטעם המלך הפרסי ‪ ,‬המסמיך אותו למנות דיינים ושופטים‬ ‫ולשמש כשליחו של המלך ביהודה ‪ .‬עזרא גם הפך להיות השופט העליון של היהודים ביהודה ואף יכול היה לגזור גזר דין מוות ‪ .‬כך‪,‬‬ ‫הפך למנהיג של העלייה השנייה מבבל לארץ שכללה כ‪ 5,000 -‬יהודים‪ ,‬בעיקר ממשפחות של לוויים וכוהנים ‪ ,‬ועשתה את המסע מבבל‬ ‫ליהודה במשך ארבעה חודשים‪ .‬עזרא ראה בעלייה זו גורם שיכול לחולל מהפכה רוחנית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫הסיבות לעלייתו של עזרא לארץ ישראל‪:‬‬ ‫‪ .1‬געגועים לציון‪ :‬הכמיהה לחזור לציון רווחה בקרב יהודים רבים בבבל ולא נחלשה עם השנים‪.‬‬ ‫‪ .2‬מצבו של היישוב היהודי ‪ :‬לקהילה היהודית ּבְ בבל החלו להגיע ידיעות מדאיגות על מצבם הקשה של העולים בעלייה הראשונה‬ ‫מבבל ליהודה ‪ .‬בעיות כלכליות‪ ,‬פגעי טבע ואי הקפדה על נישואי תערובת עם העמים הנוכריים בסביבה (בעיקר עם השומרונים )‬ ‫‪- 16 -‬‬ ‫ִהקשו על ביסוסו של היישוב ‪ .‬עזרא חשב שעלייתו תביא לתנופה רוחנית מחודשת בארץ ישראל ותחזיר את היהודים לבסיס של‬ ‫תורת השם‪.‬‬ ‫‪ .3‬חיזוק גורמים נאמנים לאימפריה הפרסית‪ :‬בתקופתו של עזרא פרצו מרידות במקומות שונים באימפריה הפרסית והמלך רצה‬ ‫לחזק את היסודות הנאמנים ביישוב היהודי בארץ ישראל ‪ .‬יוון הפכה בתקופה זו לגורם תסיסה גדול ‪ ,‬וכך גם מצרים הסמוכה‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬שהפכה לאזור חשוב ורגיש מבחינתו של המלך הפרסי‪.‬‬ ‫פעולותיו של עזרא לגיבוש שבי ציון‬ ‫עזרא התרשם לרעה ממצבו של היישוב היהודי ביהודה‪ .‬הוא החל מיד לפעול בשני תחומים מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ .1‬מלחמה בנישואי התערובת ‪ :‬כאמור‪ ,‬התופעה של נישואי התערובת בקרב שבי ציון שהגיעו מבבל בעלייה הראשונה ‪ ,‬עם עמים‬ ‫נוכריים בארץ ‪ ,‬הייתה נפוצה מאוד ‪ .‬בתורה קיים איסור על נישואים לאדם מעם נוכרי ‪ ,‬בשל החשש להיטמעות הדת היהודית ‪.‬‬ ‫‪ .‬תופעת נישואי התערובת נבעה מתפיסתם‬ ‫גם בקרב האליטות בחברה היהודית בארץ הייתה התופעה קיימת בהיקף נרחב‬ ‫האוניברסאלית של שבי ציון שישבו כבר בארץ ‪ .‬על פי תפיסה זו יש לאפשר נישואים עם עמים מסוימים ‪ ,‬אלה שאין התורה‬ ‫אוסרת על התערבות עימם במפורש ‪ ,‬כמו למשל המצרים והאדומים מן הדור השלישי ‪ .‬היו אלה עמים שקיימו את פולחן אלוהי‬ ‫ישראל בנוסף לפולחנים של אלים אחרים ‪ .‬כך‪ ,‬סברו תומכי גישה זו ‪ ,‬תופץ היהדות בקרב העמים אחרים ‪ .‬עזרא דגל בתפיסה‬ ‫שונה בתכלית ‪ .‬הוא נקט בגישה ּבַ ְד לנית שביקשה לשמור על טוהר העם היהודי ‪ ,‬כלומר עם ישראל הוא עם נבדל משאר העמים ‪.‬‬ ‫יש למנוע את נישואי התערובת מתוך חשש של התבוללות דתית בעמים הנוכרים ‪ .‬עזרא אף קרע את בגדיו לאות אבל ‪ ,‬בעקבות‬ ‫התופעה‪ .‬עזרא חשש שהיהודים "יחקו" את העמים הנוכריים ויחלו לעבוד כמה אלילי ם‪ .‬יש לזכור ‪ ,‬שעזרא‪ ,‬כמי שעלה מבבל ‪,‬‬ ‫דגל בדת מונותיאיסטית ‪ ,‬כלומר אמונה באל אחד ‪ ,‬בניגוד לעמים שישבו בארץ שדגלו בדת פוליתיאיסטי ת‪ ,‬כלומר אמונה בכמה‬ ‫אלים‪ .‬עזרא האמין כי המשך ההיטמעות בעמים הנוכריים ונישואי התערובת יביאו אסון נוסף על עם ישראל ‪ ,‬כמו שקרה בזמן‬ ‫חורבן הבית הראשון ‪ ,‬לכן הרחיב את האיסור על כל נישואי התערובת ‪ .‬על היהודים‪ ,‬כך סבר ‪ ,‬לחזור להיות "זרע הקודש" ו"עם‬ ‫סגולה"‪ ,‬כפי שהוגדרו בזמן קבלת התורה במעמד הר סיני ‪ .‬עזרא הכין רשימות ‪ ,‬כינס את העם לאסיפה ‪ ,‬ושם דרש מבעלים של‬ ‫נשים נוכריות להתגרש מנשותיהם ‪ .‬דרישה זו התקבל ה בצורה קשה וגרמה להתמרמרות בעיקר בקרב האליטות היהודיות‬ ‫בארץ‪ ,‬שנישואי התערובת היו נפוצות בהן ‪ .‬החלטה זו גם הובילה למתח בין היהודים לשכניהם בארץ ‪ .‬לא ידוע אם הצליח עזרא‬ ‫בתוכניתו זו‪.‬‬ ‫‪ .2‬העמקת התורה בעם ישראל ‪ :‬עזרא ניסה להנחיל את התורה לעם ישראל באמצעות פרסום התור ה בשלמותה והקראתה גם‬ ‫מחוץ לבית המקדש‪ .‬עזרא איחד את התורה שהייתה ידועה ליהודי בבל והתורה שהייתה ידועה ליושבי הארץ ‪ .‬בראש השנה היה‬ ‫מכנס את כל העם לאסיפה גדולה ובה היה קורא בתורה כשהוא עומד בראש מגדל עץ ‪ .‬קריאתו של עזרא הייתה מלווה בתרגום‬ ‫לארמית‪ ,‬שהייתה אז השפה היומיומית‪ .‬הדבר עורר התרגשות רבה בקרב הציבור ‪ ,‬ורבים פרצו בבכי בזמן ההקראה ‪ .‬עזרא גם‬ ‫הוציא צווים שונים שנועדו לחייב את הקראת התורה גם בימים שני וחמישי ‪ .‬השופטים שמונו על ידו היו מחויבים לשפוט על פי‬ ‫התורה כל דבר ועניין המובא לפניהם ‪ .‬בתקופתו של עזרא התפתח מעמד "הסופרים" לצד מעמד הכוהנים ‪ " .‬הסופרים" היו‬ ‫מלומדים שידעו הן את השפה העברית והן את הארמית ‪ .‬הם היו מפוזרים ביישובים שונים ולימדו שם תורה ‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם לימדו‬ ‫את העם תורה וקבעו תקנות שונות‪ .‬בהדרגה הם הפכו למנהיגים רוחניים‪.‬‬ ‫נחמיה מעמדו ופעולותיו‬ ‫רקע‬ ‫בשנת ‪ 445‬לפנה"ס עלה נחמיה בן חֲ כַלְ יָה לארץ ישראל מבבל ‪ ,‬כ‪ 13-‬שנה לאחר עלייתו של עזרא ‪ .‬לנחמיה היה מעמד בחצר המלך‬ ‫ַארתַ ְח ַש ְס ָתא והוא הגיע לתפקיד הבכיר של שר המַ שקים ‪ .‬אולם‪ ,‬בניגוד לעזרא ‪ ,‬לא היה לנחמיה מעמד דתי אלא רק מדיני ‪.‬‬ ‫הפרסי ְ‬ ‫הוענק לו מינוי של פֶ חָ ה (מושל) של יהו דה והוא קיבל אישור לבנות את ירושלים ‪ .‬נחמיה לא עלה לארץ בראש קבוצות עולים ‪ ,‬אלא‬ ‫עם מספר מצומצם של יהודים‪ ,‬ובליווי של חיל פרשים שניתן לו על ידי המלך הפרסי‪ ,‬כיאה למעמד של פחה‪.‬‬ ‫‪- 17 -‬‬ ‫מדוע עלה נחמיה לארץ ישראל?‬ ‫נחמיה הגיע לארץ כדי לסייע לעזרא ליישם את הרעיון שלו בדבר "זרע הקודש "‪ ,‬כלומר לסייע לו להחזיר את עם ישראל לשורשי‬ ‫‪ .‬הוא הגיע גם כדי לבנות מחדש את‬ ‫התורה ולמנוע עבודה זרה בקרבם על ידי בידולם משאר העמים הנוכריים מסביב ליהודה‬ ‫חומותיה של ירושלים ‪ .‬בתקופה זו היה מצבה של ירושלים קשה ביותר ‪ :‬חומות הרוסות ‪ ,‬שערים פרוצים ו שרידים של השריפה‬ ‫והחורבן ניכרו בה עדיין‪ .‬המראות שראה נחמיה מסיור לילי שערך בעיר התירו בו רושם קשה‪.‬‬ ‫פעולותיו של נחמיה‬ ‫‪ .1‬בניית חומה מסביב לירושלים וחיזוק מעמד העיר ‪ :‬בניית החומה בירושלים הייתה אחד המפעלים הגדולים ביותר של נחמיה ‪.‬‬ ‫מפעל זה קּודם במהירות (החומה הוקמה בתוך ‪ 52‬ימים) בזכות כושר הארגון והביצוע של נחמיה ‪ .‬למפעל התגייסו משפחות‬ ‫שהתנדבו מרצון אך גם עובדים שגויסו בכפייה על ידי נחמיה ‪ .‬המשמעות של לחומה סביב העיר הייתה חשיבות רבה לא רק‬ ‫מבחינה ביטחונית אלא גם במניעת ההיטמעות של שבי ציון עם תושביה המקומיים של ה ארץ אשר חיו סביב העיר ‪ .‬גם בעניין‬ ‫בניית החומה ‪ ,‬כמו בבניית בית המקדש ‪ ,‬התגלעה מחלוקת בין שבי ציון ותושביה הנוכריים של הארץ ‪ .‬השומרונים‪ ,‬ובראשם‬ ‫הּפֶ חָ ה של השומרון ‪ ,‬סַ נְבַ לַט החוֹרוֹני ‪ ,‬רצו ליטול חלק בבניית החומה כחלק מניסיונם להיות חלק מעם ישראל ‪ .‬גם במקרה הזה‬ ‫דחה נחמיה את עזרתם‪.‬‬ ‫בתקופתו של נחמיה העמיק הקרע בין שבי ציון לבין השומרונים‬ ‫‪ .‬דחיית שיתופם בבניית בית המקדש ‪ ,‬בניית חומות עיר‬ ‫ירושלים וגירוש הנשים הנוכריות הובילו לנתק מוחלט בין שתי הקהילות ולבניית מקדש שומרוני נפרד בהר גְ ריזים שליד שכם ‪.‬‬ ‫בסיום הקמת החומה נערכה תהלוכה רבת משתתפים עם הקרבת קורבנות‪.‬‬ ‫לאחר הקמת החומה פעל נחמיה לניתוק האוכלוסייה היהודית בירושלים מהתושבים הנוכריים סביבה כאשר הורה לסגור‬ ‫בשבת את שערי העיר ולמנוע כניסה של רוכלים ‪ .‬נחמיה גם ניסה להגדיל את האוכלוסייה הדלילה של ירושלים באמצעות מפקד‬ ‫אוכלוסין שבעקבותיו ִחיֵיב עשירית מתושבי יהודה לעבור לגור בירושלים‪.‬‬ ‫‪ .2‬התחום החברתי‪ -‬כלכלי‪ :‬המצב הכלכלי הקשה ביהודה ‪ ,‬שנבע בעיקר משנות בצורות קשות ומהמיסים האדירים שהיו צריכים‬ ‫לשלם התושבים לאימפריה הפרסית ‪ ,‬הובילו רבים מהם ליטול הלוואות בריביות גבוהות ‪ .‬רבים מהם אי בדו את אדמותיהם‬ ‫לאחר שמישכנו אותן כנגד ההלוואות שקיבלו ‪ .‬היו אף כאלה שנאלצו להפוך להיות עבדים למלוויהם ‪ ,‬וכך נוצרו פערים‬ ‫חברתיים גדולים ביהודה בין האיכרים ובין המנהיגות שחיה בפאר ובעושר ‪ .‬המצב הכלכלי הקשה השפיע גם על חיי הדת כאשר‬ ‫פסקו להגיע המתנות לבית המקדש ‪ ,‬דבר שאילץ את הכוהנים ללכת לעּבֵ ד את שדותיהם כדי להתפרנס ‪ .‬נחמיה פנה אל עשירי‬ ‫העם כדי לקדם את הרעיון של שמיטת חובות ‪ ,‬כלומר לשחרר מעבדות את אלה שלא הצליחו להחזיר את הלוואותיהם ולהחזיר‬ ‫את האדמות לאיכרים שלא הצליחו לעמוד בהחזר חובותיהם ‪ .‬הוא דרש מעשירי העם להתח ייב לשמיטה באופן פומבי באסיפת‬ ‫העם‪ .‬צעד זה הצליח לצמצם את הפערים החברתיים כאשר נלקחו מעשירי יהודה חלק גדול מאדמותיהם והועברו לאיכרים‬ ‫חסרי כול‪ .‬צעד זה חיזק את הפופולאריות של נחמיה בקרב העם‪.‬‬ ‫‪ .3‬שינויים בבית המקדש ‪ :‬באותן שנים שלט בבית המקדש הכוהן הגדול אליָש יב‪ ,‬שהחזיק בסמכויות בלתי מוגבלות ‪ .‬סמכויותיו‬ ‫של אלישיב יצרו מצב שבו הוא ומשפחתו נהנים מפטור ממיסים לאימפריה הפרסית (כמו כוהני דת במקומות אחרים ) ובמקביל‬ ‫הוא הנֶהנה הבלעדי מהמתנות שמביאים עולי הרגל לירושלים ‪ .‬מי שהעז להתנגד למדיניותו של אלישיב סולק מבית המקדש ‪,‬‬ ‫כמו הלוויים‪ .‬נחמיה התנגד לפעולותיו של אלישיב וצמצם את סמכויותיו ‪ .‬הוא מינה פקידים מטעמו לפקח על אוצרות המקדש ‪.‬‬ ‫‪ .‬ההתנגדות של נחמיה לפעילותו של‬ ‫עשר‬ ‫במקביל חיזק נחמיה את מעמד הלוויים והשיב להם את זכויותיהם בקבלת המַ ֵ‬ ‫אלישיב נבעה גם מהבדלי התפיסות ביניהם ‪ .‬אלישיב דגל בהפיכת היהדות לדת אוניברסאלי ת ובהרחבת השפעתה ‪ ,‬אלישיב‬ ‫עצמו חיתן את נכדו עם הּפֶ חָ ה של השומרון סַ נְבַ לַט החוֹרוֹני ‪ .‬נחמיה‪ ,‬ממייצגיה המחמירים של הגישה הּבַ דלנית ‪ ,‬הצליח לגרש‬ ‫את נכדו של אלישיב והצלחתו לחדור לבית המקדש העידה על חוזקו בציבור היהודי‪.‬‬ ‫‪ .4‬גירוש הנשים הנוכריות ‪ :‬כמו עזרא ‪ ,‬גם נחמיה נלחם בתופעת נישואי התערובת ‪ .‬נחמיה היה עוד יותר קיצוני מעזרא ביחסו‬ ‫לנושא זה ‪ .‬כחלק מגישתו הּבַ דלנית ראה נחמיה בנישואי התערובת סכנה להיטמעות של העם בעמים הנוכריים מסביב ‪ .‬הוא לא‬ ‫היסס מלהשתמש בכוח כדי למנוע את התופעה ‪ .‬בספר נחמ יה מתואר כיצד הוא מקלל גברים שנישאו לנשים נוכריות ומורט את‬ ‫שערותיהם‪ .‬הוא פעל בנחישות לגירוש נשותיהם ‪ .‬כמו כן ‪ ,‬פסל נחמיה כוהנים שנישאו לנשים נוכריות מלכוהן בבית המקדש ‪.‬‬ ‫לנחמיה היו סמכויות פעולה נרחבות בתחום זה מתוקף תפקידו כּפֶ חָ ה‪.‬‬ ‫‪- 18 -‬‬ ‫‪ .5‬חתימת האמנה ‪ :‬לאחר השלמת הפ רויקט של בניית החומות סביב ירושלים ויומיים לאחר חג הסוכות ‪ ,‬החל נחמיה ‪ ,‬ביחד עם‬ ‫עזרא‪ ,‬במפעל גדול עוד יותר ‪ .‬הוא כינס את האסיפה הגדולה ‪ ,‬שכללה את כל חלקי העם ביהודה (הזמן המדויק לא ידוע )‪.‬‬ ‫באסיפה זו כרת נחמיה ברית בין העם ביהודה לבין אלוהיו ‪ .‬כל אחד מהנוכחים היה חייב בשבועה אישית שנמסרה בטקס‬ ‫שעיקרו היה "טיהור רוחני "‪ .‬זו הייתה האֲ מָ נָה (מהמילה "ָאמֵ ן") שביטאה את אמונותיה ם של נחמיה ועזרא ב "זרע הקודש "‬ ‫ובידולו של עם ישראל משאר העמים היושבים בארץ ישראל ‪ .‬זוהי אמנה דתית וחברתית בין האל לבין עמו ויש בה התחייבות‬ ‫לקיים את חוקי התורה‪ .‬בתוך האמנה נמצאות כמה תקנות‪:‬‬ ‫א‪ .‬לשמור על מצוות שנת השמיטה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לא להתחתן בנישואי תערובת עם בני עמים אחרים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫להקריב‪ ,‬על פי גורל‪ ,‬קורבן עצים לבית המקדש‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לקיים את מצוות התרומות לבית המקדש כדי שהכוהנים יוכלו להתפנות למלאכת הקודש‪.‬‬ ‫ה‪ .‬לשמור על קדושת השבת ולא לקיים בה כל עבודה ומסחר‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫לתרום שליש שקל בשנה לעבודת בית המקדש‪.‬‬ ‫על פי רשימת החותמים על האמנה ידוע שהיא כללה את כל ‪ 84‬המשפחות הגדולות ביהודה ‪ .‬לחתימה על האמנה הייתה משמעות‬ ‫מחייבת מבחינת החותֵ ם והוא בעצם הצהיר שהוא מקבל על עצמו את עול התורה הכתובה ומצוותיה ‪ .‬בדרך זו של חתימה קיווה‬ ‫יישמע לחוקי התורה מתוך רצון ולא מתוך הכרח ‪ .‬כך הפכה התורה הכתובה לכוח המרכזי שמעצב את החברה‬ ‫נחמיה שהעם ָ‬ ‫ביהודה‪ .‬כל שכבות העם חתמו על האמנה‪ ,‬כולל הכוהנים והלוויים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬האמנה ביטאה את תפיסתו הדתית של נחמיה שלפיה פולחן האל אינו צריך להת קיים רק בבית המקדש על ידי הכוהנים‬ ‫והלוויים אלא על ידי העם כולו ‪ .‬כך יוכל העם להתקרב בצורה בלתי אמצעית אל אלוהיו ‪ .‬האמנה בעצם הצהירה שהתורה‬ ‫הכתובה והתורה שבעל פה הן החוק היחיד של יהודי יהודה ‪ .‬באמנה של נחמיה היו גם תקנות שאינן מופיעות בתורה הכתובה והן‬ ‫מהוות תו רה שבעל פה ‪ .‬תקנות כמו איסור מסחר בשבת ומתנות לכוהני המקדש ‪ ,‬אשר מהוות תקנות מעשיות הנוגעות למציאות‬ ‫היומיומית של חיי היהודים ביהודה‪.‬‬ ‫מתנגדיו של נחמיה‬ ‫למרות סמכויותיו הנרחבות של נחמיה קמו לו מתנגדים רבים ‪ .‬חוקרים מסוימים מייחסים זאת לסגנון שלטונו של נחמיה ש כפה את‬ ‫הוראותיו ואף לא היסס להשתמש באלימות ‪ .‬בספר נחמיה מצוינים מתנגדים לפעילותו ‪ ,‬חלקם בתוך העם היהודי ביהודה וחלקם‬ ‫מהעמים הנוכריים היושבים בארץ ישראל סביב יהודה ‪ .‬אולם יש לזכור כי שתי הקבוצות היו בחלקן מקושרות דרך קשרי חיתון‬ ‫ולכן פגיעה באחת משמעותה הייתה פגיעה בשנייה‪.‬‬ ‫‪ .1‬התנגדות בתוך העם היהודי ביהודה ‪ :‬כאמור‪ ,‬למרות הסמכויות הנרחבות שהוענקו לנחמיה ואישיותו הסמכותית והתקיפה‬ ‫קמו לו מתנגדים רבים בתקופתו ‪ .‬בראש המתנגדים לפעילותו של נחמיה וגם לפעילותו של עזרא ניצבו אלישיב ‪ ,‬הכהן הגדול של‬ ‫בית המקדש ‪ ,‬ובניו‪ .‬כפי שלמדנו ‪ ,‬נחמיה קבע הסדרים חדשים בבית המקדש שהגבילו את סמכויותי ו של אלישיב וניתקו את‬ ‫משפחתו מאוצרות המקדש ‪ .‬אליו הצטרפו גם משפחות של עשירי יהודה אשר בניהם נישאו בנישואי תערובות עם נשים מעמים‬ ‫נוכריים ועתה נדרשו‪ ,‬במצוות נחמיה ועזרא‪ ,‬לגרשן‪ .‬אצולת יהודה התנגדה לתפיסתו הּבַ דלנית של נחמיה וגרסה שיש להפוך את‬ ‫היהדות לדת אוניברסאלית ולהנחילה לעמים היושבים סביב יהודה ‪ .‬כך‪ ,‬על פי טענתם ‪ ,‬יתחזק היישוב היהודי ביהודה ‪ .‬הייתה‬ ‫עוד סוגיה שהובילה לקרע בין נחמיה לבין עשירי יהודה ‪ .‬הרפורמות החברתיות שהנהיג נחמיה כאשר הורה על שמיטת חובות‬ ‫ואף חייב את עשירי יהודה לחתום עליהם באופן פומבי פגעו בשכבה זו‪.‬‬ ‫‪ .2‬ההתנגדות מחוץ ליהודה ‪ :‬עיקר המחלוקת בין נחמיה לבין המנהיגים היושבים מסביב ליהודה היה בעניין בנייתן של חומות‬ ‫ירושלים‪ .‬חלק מהעמים ראו עצמם יהודים לכל דבר ורצו ליטול חלק בבניית חומות העיר ‪ .‬לאחר שנחמיה דחה את בקשתם הם‬ ‫ניסו לעכב את הבנייה ואף איימו לפעול בנושא בחצר המלך הפרסי‪ .‬הראשון היה הּפֶ חָ ה של השומרון סַ נְבַ לַט החוֹרוֹני‪ ,‬שמשפחתו‬ ‫הגיעה לשומרון לאחר הכיבוש האשורי שם ‪ .‬סנבלט ומשפחתו ראו עצמם יהודים לכל דבר ורצו ליטול חלק בבנייתו של בית‬ ‫המקדש בירושלים ‪ .‬הן עזרא והן נחמיה סירבו להכיר בהם כיהודים ‪ .‬נחמיה אף התנגד לקשרי החיתון שערך הכהן הגדול‬ ‫אלישיב בין נכדו למשפחתו של סנבלט ‪ .‬השני היה טוביה העמוני שגם הוא ומשפחתו ראו עצמם יהודים לכל דבר ‪ .‬כנראה מדובר‬ ‫במשפחה שנותרה בארץ ולא גלתה לבבל‪ .‬נחמיה אף כינה את טוביה העמוני בשמות גנאי‪.‬‬ ‫‪- 19 -‬‬ ‫המהפכה הרוחנית שחוללו עזרא ונחמיה‬ ‫השינויים שערכו עזרא ונחמיה היו בגדר רפורמה יהודית ולא רק "השבת בני ישראל למוטב "‪ .‬השינויים שערכו השניים ‪ ,‬גם אם לא‬ ‫נחלו הצלחה בטווח הקרוב ‪ ,‬הרי שבטווח הרחוק הם עיצבו את היהדות ‪ :‬היחס הנוקשה לנישואי תערובת ‪ ,‬הקשר והמחויבות‬ ‫האישית והציבורית לתורה ‪ .‬תפיסתם של עזרא ונחמיה ביטאו מהפכה רוחנית שעל פיה עבודת האל אינה צריכה להיעשות רק בבית‬ ‫המקדש אלא בכמה דרכים ‪ .‬לא רק הכוהנים בבית המקדש יוכלו לעבוד את האל אלא כל שכבות הציבור ‪ .‬שיתופו של העם בלימוד‬ ‫התורה‪ ,‬שהחל בתקופתו של ע זרא וכן החתימה על האמנה בתקופתו של נחמיה הראתה לעם כי עבודתם האל היא נחלת הכלל ‪ .‬זוהי‬ ‫‪ .‬העם היהודי יהיה מעתה "עם‬ ‫גישה שוויונית המרחיבה את עבודת הקודש מעבודת יחידים של הכוהנים לעבודה של העם כולו‬ ‫התורה" שקיבל על עצמו את תורת ישראל וחוקותיה‪.‬‬ ‫מאפייני ההלניזם‬ ‫התרבות ההלניסטית כתרבות אוניברסאלית‬ ‫בתוך האימפריה שהקים אלכנסדר מוקדון היו קיימים עמים ותרבויות שונות ‪ .‬אלכסנדר ביקש למזג את תרבות המזרח עם המערב‬ ‫וליצור תרבות אוניברסאלית ‪ ,‬שתהיה מבוססת על יסודות יווניים ‪ .‬בכיבושיו ראה אלכסנדר לא רק מסעות מלחמה אלא שליחות‬ ‫תרבותית שנועדה להפיץ את התרבות ההלניסטית במזרח ‪ .‬אחד מיסודותיה של התרבות ההלניסטית הייתה הּפוֹלִ יס היוונית ‪.‬‬ ‫הפוליס הוקמה כבר במאה השמינית לפנה "ס ועתה הקים אלכסנדר מוקדון ערים הלניסטיות בכל ארץ שכבש כדי להביא למיזוג של‬ ‫התרבויות שהיו תחת שליטתו ‪ .‬נסקור תחילה את הפוליס היוונית ונראה כיצד הערים ההלניסטיות שהוקמו על ידי אלכנסדר היו‬ ‫דומות לה‪.‬‬ ‫הפוֹלִ יס היוונית הייתה יחידה של עיר ומדינה כאחת ‪ .‬היא הייתה מוקפת חומה וסביבה היו אזורים חקלאיים ‪ .‬הפוליס הייתה גוף‬ ‫ריבוני ועצמאי שמחוקק את חוקיו בעצמו ‪ .‬הפוליס נוהלה על ידי האז רחים שהיו חברים בה ‪ .‬האזרחות בפוליס הייתה מוענקת רק‬ ‫לגברים ולא לנשים‪ ,‬לעבדים ולזרים‪ .‬כל פוליס הייתה שונה משכנתה אך עם זאת היו להן כמה מאפיינים מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ .1‬מנגנון השלטון‪ :‬בכל פוליס היו פקידים שניהלו אותה יחד עם שני גופים מרכזיים‪:‬‬ ‫א‪ .‬אסיפת העם ‪ :‬במוסד זה לקחו חלק כל אזרחי הפוליס והוא המוסד המרכזי שלה ‪ .‬האסיפה דנה בכל הנושאים המכריעים‬ ‫כמו יציאה למלחמה ‪ ,‬חקיקת חוקים וענייני כספים ‪ .‬כל ההחלטות התקבלו בהצבעה ‪ .‬לכל אזרח הייתה זכות הצבעה‬ ‫בפוליס אך כדי להיבחר נדרשו האזרחים להיות בעלי רכוש רב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מועצת הפוליס ‪ :‬גוף זה ייעץ לאסיפת העם והוא כלל את אזרחי הפוליס המבוגרים ‪ .‬המועצה הכינה את ההצעות לדיונים‬ ‫באסיפת העם‪.‬‬ ‫‪ .2‬מוסדות תרבות ודת ‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ימנ ְַסיוֹן‪ :‬המקום לטיפוח תרבות הגוף ‪ .‬במוסד זה נערכו אימונים ותחרויות ספורט ‪ .‬המתעמלים היו נוהגים למשוח את‬ ‫גִ ְ‬ ‫גופם בשמן ולהתעמל בעירום (גימנוס ביוונית פירוש ו עירום )‪ .‬כמו כן ‪ ,‬התקיימו בגימנסיון לימודי מוזיקה וחשבון וכן‬ ‫ֵרטוֹריקה (אמנות הנאום)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אֶ פֶ ּבְ יוֹן‪ :‬מוסד חינוכי ְק ַדם‪ -‬צבאי לנערים שכלל הכשרה ספורטיבית ‪ .‬מטרתו הייתה להכשיר את הנוער בפוליס להיות‬ ‫אזרחים נאמנים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מקדשים‪ :‬במקומות אלה נערך הפולחן הדתי והקרבת קורבנות לאל‪ .‬לכל פוליס היה אל מיוחד משלה שהיה מגן עליה‪ .‬לכל‬ ‫פוליס היו דרכי פולחן משלה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ַאגו ָֹרה‪ :‬הכיכר המרכזית של הפוליס שבה בדרך כלל גם היה השוק המקומי‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ַאקרוֹפוֹלִ יס‪ :‬הגבעה הגבוהה ביותר בפוליס‪ ,‬שהפכה למעין מבצר‪ .‬שם שכן המקדש ושם נשמרו אוצרותיה של הפוליס‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫‪- 20 -‬‬ ‫המאבק בין המתייוונים למתנגדיהם ביהודה‬ ‫הכהונה הגדולה מובילה מהלך של העמקת ההתייוונות ביהודה‬ ‫קניית משרת הכוהן הגדול בכסף‬ ‫בסביבות שנת ‪ 190‬לפנה"ס החל לכהן כוהן גדול חדש בשם חוֹנְ יוֹ השלישי‪ .‬בינו לבין ְנגיד בית המקדש שמעון מבית ּבִ לְ גָה ‪ ,‬שגם הוא‬ ‫ממשפחת הכוהנים ‪ ,‬פרץ סכסוך ‪ .‬הסכסוך נסב סביב נטילת תפקיד המפקח על השווקים (ַאגו ָֹרנוֹמוֹס)‪ ,‬תפקיד שהשניים רצו בו בשל‬ ‫כוחו הכלכלי הרב ‪ .‬סכסוך זה נוצר על ידי שושלת בית סֶ לֶוְ וקּוס ששלטה בתקופה זו בארץ ישראל ‪ .‬בית סֶ לֶוְ וקּוס‪ ,‬שהיה נתון בחובות‬ ‫כבדים בשל תבוסתם לרומא בקרב מַ גְ נ ִֶסיָה‪ ,‬ניצל את הסכסוך לתועלתו ‪ .‬שמעון מבית ּבִ לְ גָה פנה אל המלך סֶ לֶוְ וקּוס הרביעי והציע לו‬ ‫למשרת המפקח על השווקים ‪ .‬בית המקדש היה מקום בטוח ולכן היו בו כספים רבים‬ ‫את אוצרות בית המקדש בתמורה למינויו ִ‬ ‫שהופקדו על ידי האצולה היהודית ‪ ,‬תרומות עבור אלמ נות ויתומים וכן מקום לשמירה על חפצים יקרי ערך ‪ .‬המלך נעתר לבקשה‬ ‫וראה זאת כאמצעי לעזור לממלכתו להחזיר את חובה לרומא ‪ .‬המלך שלח לירושלים את שליחו ‪ ,‬השר הֶ לְ יוֹדוֹרוֹס ‪ ,‬שניסה לבזוז את‬ ‫אוצרות בית המקדש אך נכשל‪.‬‬ ‫מעשהו של שמעון מבית בלגה היה חסר תקדים ‪ :‬הוא זימן נציג של שלטון זר כדי להתערב במינוי בבית המקדש ‪ .‬כמו יוסף בן טוביה ‪,‬‬ ‫גם שמעון מבית בלגה מבטא דור של צעירים שרצו להתקדם לצמרת השלטונית תוך זניחת עקרונות הדת היהודית ‪ .‬פרשה זו העכירה‬ ‫חוניו לאנטיוכיה כדי לפגוש את‬ ‫את היחסים שבין בית סֶ לֶוְ וקּוס ויהודים ביהודה ‪ .‬כדי להפחית את המתח נסע הכוהן הגדול‬ ‫אנטיוכוס הרביעי (אֶ ּפִ יפַ נֶס)‪ ,‬שמונה למלך לאחר הירצחו של סֶ לֶוְ וקּוס הרביעי‪.‬‬ ‫לכוהן הגדול חוניו היה אח בשם יאסוֹן והוא מילא את מקומו בזמן שליחות אחיו אל המלך אנטיוכוס ‪ .‬יאסון ניצל את שליחותו של‬ ‫אחיו חוניו ופנה ישירות לאנטיוכוס בהצעה לקנות את משרה הכהונה הגדולה בכסף ‪ .‬ליאסון היו תוכניות מרחיקות לכת והוא רצה‬ ‫ימנ ְַסיוֹן ואֶ פֶ ּבְ יוֹן ‪ .‬אנטיוכוס הדיח את‬ ‫לחולל רפורמה נרחבת בירושלים ‪ .‬הוא רצה להפוך את ירושלים לפוליס יוונית ולבנות בה גִ ְ‬ ‫ממשרת הכוהן הגדול ומינה במקומו את יאסון ‪ .‬אנטיוכוס מינה את חוניו מפני שנזקק לסכומי כסף וכן מפני שחשד‬ ‫חוניו השלישי ִ‬ ‫שחוניו אינו נאמן מספיק לשלטונו‪.‬‬ ‫פרשת קניית משרד הכוהן הגדול בכסף מעידה על הסכסוכים הפנימיים שהתקיימו בתוך משפחת הכהונה הגדולה ‪ .‬אמנם המשרה‬ ‫נשמרה בתוך משפחת חוניו ‪ ,‬אך לראשונה נקנתה משרת הכוהן הגדו ל בכסף ‪ .‬בתמורה למינוי הבטיח יאסון לאנטיוכוס מיסים‬ ‫גבוהים יותר מאלה ששילם אחיו ‪ .‬כך נוצר מצב שלראשונה מתערב מלך הלניסטי במינוי של המשרה הבכירה שהייתה עוברת‬ ‫בירושה מאב לבן ‪ .‬המשרה הפכה למעין משרה פקידותית החייבת בציות מלא למלך ההלניסטי שמינה את מי שמאייש אותה ‪ ,‬וגם‬ ‫היה יכול להדיח אותו‪.‬‬ ‫הניסיון להקים את הפוליס "אנטיוכיה" בירושלים‬ ‫כאמור‪ ,‬ליאסון היו תוכניות מרחיקות לכת לגבי ירושלים ‪ .‬הוא שאף להגביר את ההשפעות ההלניסטיות בה ואף להפוך אותה‬ ‫לפוליס יוונית בשם ַאנ ְִטיוֹכְ יָה על שמו של המלך אנטיוכוס הרביעי ‪ .‬בשנת ‪ 175‬לפנה"ס הוקמה הפוליס אנטיוכיה ‪ .‬יאסון רצה להקים‬ ‫ימנ ְַסיוֹן ואֶ פֶ ּבְ יוֹן ‪ ,‬המבוססים על חינוך לספורט והערצת הגוף ‪ .‬יאסון תכנן להעניק‬ ‫בירושלים מוסדות תרבות הלניסטיים כמו גִ ְ‬ ‫אזרחות רק לאזרחים העשירים של ירושלים ‪ .‬הוא חוקק חוקה חדשה לעיר ‪ ,‬חוקה שהייתה מבוססת על חוקים יווניים‪ .‬כמו בפוליס‬ ‫היוונית‪ ,‬האזרחים ישתתפו בעניינים הפוליטיים והתרבותיים של העיר ‪ .‬כך‪ ,‬כ‪ 3,000-‬יהודים מתייוונים נרשמו כאזרחי הפוליס‬ ‫אנטיוכיה‪ .‬ירושלים החלה ליצור קשרים עם ערים הלניסטיות אחרות בארץ ישראל ושיתפה עימן פעולה בתחומים שונים כמו‬ ‫משחקים ספורטיביים‪.‬‬ ‫עם הקמת הפוליס אנטיוכיה בוטל בעצם מעמדה הבלעדי של התורה בירושלים ויהודייה המתייוונים החלו לסטות מעבודת האל‬ ‫ולעסוק בעיסוקים יווניים מובהקים כמו משחקי ספורט בגימנסיון ‪ .‬אולם‪ ,‬לא היה מדובר בנטישה מוחלטת של הדת ‪ .‬הרפורמה של‬ ‫יאסון הייתה מדינית בעיקרה ולא דתית ‪ .‬יאסון לא תכנן לערוך שינויים יסודיים בפולחן הדתי ולכן לא חיֵיב את היהודים בעיר‬ ‫לזנוח את הפולחן היהודי כדי לא לעורר התנגדות בקרבם ואף להסתכן במלחמת אזרחים ‪ .‬יאסון מוגדר כמתייוון מתון ‪ ,‬כלומר הוא‬ ‫לא הכניס פולחן זר לירושלים אך תמך במגמות ההלניסטיות ‪ .‬בעיניו לא היי תה סתירה בין יהדות לתרבות ההלניסטית ‪ ,‬ושני‬ ‫הדברים יכולים להתקיים זה לצד זה ‪ .‬גם לאנטיוכוס הרביעי היה אינטרס בהפיכתה של ירושלים לפוליס מפני שהוא רצה לחזק את‬ ‫הנאמנות בקרב קבוצות האצולה בעיר שהיו המתייוונות העיקריות‪ .‬אולם‪ ,‬אנטיכיוס לא כפה את התהליך‪.‬‬ ‫‪- 21 -‬‬ ‫ההתייוונות הקיצונית‬ ‫ימיו של יאסון במשרת הכוהן הגדול לא האריכו ‪ ,‬ולאחר שכיהן שלוש שנים הדיח אותו אנטיוכוס ‪ .‬במקומו מּונה מֶ ֶנלַאוֹס מבית‬ ‫ּבִ לְ גָה‪ .‬מינויו של מֶ ֶנלַאוֹס היה הידרדרות נוספת ופגיעה נוספת במעמד הכוהן הגדול ‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה שהכוהן הגדול לא בא‬ ‫מבית צדוק (משפחת הכוהנים הגדולים )‪ .‬מֶ ֶנלַאוֹס הציע סכומי כסף גדולים עוד יותר מקודמו ‪ ,‬ואנטיוכוס‪ ,‬שהיה בעיצומו של מסע‬ ‫מלחמה נגד מצרים ‪ ,‬היה זקוק לכסף ‪ .‬צעדיו של מֶ ֶנלַאוֹס היו דרמתיים הרבה יותר מקודמו חוניו ‪ .‬הוא בזז את אוצרות בית המקדש‬ ‫ללא רחם כדי להעשיר את ממונ ו וכדי לממן את קשריו עם האליטות ההלניסטיות ‪ .‬הוא אף התנקש בחייו של חוניו ‪ .‬צעדיו של‬ ‫מֶ ֶנלַאוֹס עוררו כעס ותרעומת גדולה בציבור היהודי ביהודה ‪ ,‬וכך החלה תנועה קטנה היוצאת בגלוי נגד המתייוונים והיא הלכה‬ ‫וצברה תאוצה ‪ .‬גם בתוך קבוצת המתייוונים התרחש פילוג ‪ ,‬בעקבות מ עשיו של מנלאוס ‪ .‬בקבוצה אחת ניצבו המתייוונים המתונים‬ ‫עם יאסון ותומכיו‪ ,‬ומנגד ניצבו המתייוונים הקיצונים ובראשם מֶ ֶנלַאוֹס‪.‬‬ ‫ה"החסידים" כמובילים את ההתנגדות לתהליך ההתייוונות‬ ‫בשנת ‪ 169‬לפנה"ס איימה מצרים על שלטון בית סֶ לֶוְ וקוס ‪ ,‬והמלך אנטיוכוס הרביעי יצא למסע מלחמה כדי להגן על ממלכתו‪ .‬בדרכו‬ ‫חזרה ממסע המלחמה עבר אנטיוכוס דרך ירושלים ושם שדד את אוצרות בית המקדש ‪ .‬הוא גם שדד את הכלי לקיום הפולחן כמו‬ ‫יסימַ כוֹס‪ ,‬השתתף בביזה ואף סייע לכוחותיו של אנטיוכוס ‪ .‬בעקבות ביזת אוצ רות‬ ‫את המזבח ואת כפות הזהב ‪ .‬אחיו של מֶ ֶנלַאוֹס ‪ ,‬לִ ִ‬ ‫המקדש פרצו בירושלים מהומות ומשלחת רשמית יצאה לפגוש את אנטיוכוס‪.‬‬ ‫במסע המלחמה השני של אנטיוכוס נגד מצרים הוא נאלץ לסגת כדי לא להסתבך במלחמה עם רומא ‪ .‬השמועות בירושלים אמרו כי‬ ‫אנטיוכוס מת ומיד פרצו בעיר מהומות ‪ .‬יאסון ניצל את המהומות וחזר לירושלים וגירש מש ם את מנלאוס ‪ .‬את המהומות הובילו‬ ‫החסידים שנכללו בשכבות הנמוכות והבינוניות באוכלוסייה ‪ .‬הם רצו להחזיר את שלטון התורה ולבטל את הסממנים היווניים של‬ ‫הפוליס‪ .‬הם גירשו מהעיר את יאסון כחלק מניסיונם לחסל את שלטון המתייוונים ‪ .‬ניסיונם של החסידים לחבור לבית תַ למַ י נכשל ‪,‬‬ ‫ואנטיוכוס‪ ,‬שחשש לאבד את שליטתו באזור ‪ ,‬דיכא באכזריות את המרידה תוך כדי שהוא מנפץ את חומות ירושלים ומבצע טבח‬ ‫המוני של עשרות אלפי אנשים ‪ .‬הטבח נמשך שלושה ימים ‪ .‬אנטיוכוס זעם במיוחד על השמועות לגבי מותו ‪ .‬הוא שוב שדד את‬ ‫אוצרות המקדש ‪ .‬במהלך הטבח ברחו מירושלים המו ני יהודים שחברו לקבוצות של מורדים בכפרים ‪ .‬היהודים שברחו מירושלים‬ ‫העבירו את רשמיהם הקשים מהעיר וכך עוררו תסיסה לאומית ביהודה‪.‬‬ ‫אנטיוכוס השאיר את מצביאו אַ ּפוֹלוֹניּוס כדי לשמור על הסדר באזור ‪ .‬אַ ּפוֹלוֹניּוס הקים מצודה המכּונה "החַ ְק ָרה" במרכזה של העיר‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬ייסד אַ ּפוֹלוֹניּוס מושבה של חיילי עזר מסוריה (קאויקה) ששמרו על הסדר ‪ .‬שוב התחזק מעמדם של המתייוונים הקיצונים‬ ‫בעיר ובראשם מֶ ֶנלַאוֹס‪ .‬בעיר החל שוב פולחן לאלים זרים והיא הפכה עיר הלניסטית לכל דבר‪.‬‬ ‫הסיבות למרד החשמונאים‬ ‫בראש המרד בגזירותיו של אנטי וכוס עמד מַ ִתתיהו החשמונאי מכפר מודיעין ‪ .‬בשנת ‪ 167‬לפנה"ס הגיעה פלוגה של חיילי המלך‬ ‫מתתיהו גם הרג‬ ‫מתתיהו ודרשה ממנו להשתחוות למזבח של האלים‪ .‬הוא סירב‪ ,‬ניתץ את המזבח והרג את מפקד הפלוגה‪ִ .‬‬ ‫לכפרו של ִ‬ ‫אדם מכפרו שהשתחווה למזבח האלים ‪ .‬בשלב זה הצטרפו אל מתתיהו כפר יים נוספים ופלוגת החיילים נאלצה לסגת ‪ .‬מתתיהו‬ ‫‪ .‬מתתיהו ארגן את‬ ‫ומשפחתו נמלטו אל ההרים באזור גוֹפְ נָה ושם הצטרפו אליו תומכים רבים שתמכו במרד אקטיבי בגזירות‬ ‫המורדים אך מת שנה לאחר מכן בשנת ‪ 166‬לפנה"ס‪.‬‬ ‫הסיבות למרד החשמונאים‬ ‫‪ .1‬סילוק השפעות ההתייוונות ‪ :‬מתתיהו ומו רדיו לא רצו רק למרוד בשלטון של אנטיוכוס אלא גם למרוד באליטות המתייוונות‬ ‫שאותן ראו כמושחתות ‪ .‬הם רצו לסלק את ההשפעות של התרבות היוונית ביהודה ולהחזיר את העם לחוקי האבות של התורה ‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬היה למרד של מתתיהו גם אופי של מלחמת אזרחים ולא רק מרד נגד השלטון‪.‬‬ ‫‪ .2‬קבלת אוטונומיה דתית‪ :‬תחילה סברו מתתיהו ותומכיו כי לא יוכלו להביס את צבאו של אנטיוכוס ולכן שאפו לקבל אוטונומיה‬ ‫דתית מן המלך‪ .‬בהמשך‪ ,‬עם ההצלחות הצבאיות‪ ,‬החלו השאיפות להתפתח לכיוון של מדינה יהודית עצמאית‪.‬‬ ‫‪ .3‬סיבה כלכלית ‪ :‬המלך אנטיוכוס הפך את כל אדמות יהודה לרכושו שלו‬ ‫מאדמותיהם ואם חפצו לעּבֵ ד אותן‪ ,‬נאלצו לשלם מס כבד‪.‬‬ ‫והעניק אותן לתומכיו ‪ .‬כך נושלו הכפריים ביהודה‬ ‫‪- 22 -‬‬ ‫‪ .4‬נסיבות אזוריות‪ :‬מועד פריצתו של המרד היה במקביל לשקיעתה של ממלכת בית סֶ לֶוְ וקוס ‪ .‬הממלכה הייתה עסוקה בסכסוכים‬ ‫פנימיים וכן אוימה על ידי הכוח העולה החדש באזור ‪ :‬רומא‪ .‬יש הסבורים כי מתתיהו ראה בתקופה זו שעת כושר למרוד‬ ‫באנטיוכוס מתוך מחשבה שלמלך ולצבאו לא תהיה אפשרות להתפנות לדיכוי המרד‪.‬‬ ‫הישגי יהודה המקבי במלחמותיו‬ ‫‪ .1‬בשנת ‪ 166‬מת מתתיהו החשמונאי ואת הנהגת המרד קיבל בנו יהודה המקבי ‪ .‬הוא עמד בראש צבא של כ‪ 2,000 -‬חיילים ש כלל‬ ‫ברובו מתנדבים איכרים ‪ .‬בשנת ‪ 166‬לפנה"ס פתח במתקפת פתע על כוחותיו של אפולוניוס והביס אותו במהירות ‪ ,‬בלוחמת‬ ‫ג ִֶרילָה‪ ,‬באזור מעלה לְ ב ֹונָה בדרך לירושלים‪ .‬אפולוניוס עצמו נהרג במהלך הקרב‪.‬‬ ‫‪ .2‬את מקומו של אפולוניוס מילא מצביא אחר בשם ִסירוֹן ‪ ,‬שהיה מפקד חילות סורי ‪ ,‬והיה נחוש להוכיח את כוחו של הצבא‬ ‫הסֶ לְ וֶ וקי‪ .‬אנטיוכוס לא יכול היה לתת לצבאו של יהודה המקבי להמשיך ולהתקיים לנוכח ההשפלה שספג מידיו ‪ .‬אולם‪ ,‬גם‬ ‫כוחותיו של סירון הופתעו על ידי צבאו של יהודה ‪ ,‬ובשנת ‪ 166‬לפנה"ס הוא תקף אותם והביסם סמוך למעלה בית חורון ואף‬ ‫רדף אחריהם עד לאזור השפלה‪.‬‬ ‫‪ .3‬במקומו של סירון הגיעו שני מצביאים נוספים בשנת ‪ 165‬לפנה"ס‪ :‬נִיקוֹר וגו ְֹרגִ יַאס‪ ,‬שגייסו צבא גדול לחיסול ההתקוממות של‬ ‫יהודה המקבי ‪ .‬הם חנו באֶ מָ אּוס (אזור לַטרּון )‪ .‬הראשון שפעל היה גורגיאס ‪ ,‬אך יהודה המקבי גילה את תוכניותיו ופעל‬ ‫במהירות ו בשעות הלילה ‪ .‬חייליו של יהודה מצאו דרכים עוקפות כדי לא להיתקל בצבאו של גורגיאס ‪ .‬הם הותירו את מחניהם‬ ‫בצורה שתיראה כאילו התרחשה שם מנוסת בהלה ‪ .‬כאשר גורגיאס וכוחותיו הגיעו למחנהו של יהודה ‪ ,‬הם הופתעו לגלות שהוא‬ ‫ריק‪ ,‬והחלו לחפש ‪ .‬בינתיים הגיע יהודה למחנה באֶ מָ אּו ס ותקף את הכוחות שם בהפתעה תוך כדי שהוא מסנוור אותם ‪ .‬כך‬ ‫הצליח יהודה המקבי לזכות בניצחון נוסף‪.‬‬ ‫‪ .4‬בשנת ‪ 164‬מת אנטיוכוס הרביעי ואת מקומו ירש בנו אנטיוכוס החמישי ‪ ,‬שהיה ילד ‪ .‬בשל גילו של אנטיוכוס החמישי מונה‬ ‫יסיאַ ס‪ ,‬שראה בחומרה את ניצחונותיו של יהודה המקבי וחשש שהם‬ ‫לממלכה עוֹצֵ ר (מנהל בפועל של ענייני הממלכה ) בשם לִ ִ‬ ‫יסיַאס החל לאסוף כוחות רבים והתנגש עם כוחותיו של יהודה בבית צור ‪.‬‬ ‫ישמשו גורם מדרבן למרידות נוספות בממלכה ‪ .‬לִ ִ‬ ‫יסיַאס העדיף לסגת ‪ .‬ליסיאס החל לנהל משא ומתן עם של יחו של יהודה ‪.‬‬ ‫הקרבות בין הצדדים הסתיימו ללא הכרעה ברורה ולִ ִ‬ ‫בק ַרב בבית צור התקדם יהודה לכיבושה של ירושלים כולה בשנת ‪ 164‬לפנה"ס‪.‬‬ ‫לאחר היעדר ההכרעה ְ‬ ‫‪ .5‬ליסיאס ינסה פעם נוספת בשנת ‪ 163‬לפנה"ס להכניע את יהודה המקבי וכוחותיו ‪ .‬גם בניסיון זה ‪ ,‬שהתרחש כ‪ 20 -‬ק"מ מדרום‬ ‫לירושלים בבית זכריה ‪ ,‬נאלץ ליסיאס לסגת ‪ ,‬הפעם בשל בעיות פנימיות בבית סֶ לֶוְ וקוס ‪ .‬בעיות פנימיות אלה הביאו את ליסיאס‬ ‫לחתום על הסכם עם היהודים ביהודה שעל פיו תוחזר להם השליטה בבית המקדש‪.‬‬ ‫הויכוח בשאלת המשך הלחימה לאחר ביטול הגזרות והחזרת החירות הדתית‬ ‫כאמור‪ ,‬הצליחו יהודה המקבי וכוחותיו לכבוש את ירושלים וכך טיהרו את בית המקדש (‪ 164‬לפנה"ס)‪ .‬יהודה ניתץ את המזבח‬ ‫שהוקם במקדש לאלילים היוונים ונבנה מזבח אחר במקומו ‪ .‬הגזירות הדתיות בוטלו ‪ ,‬והוחזרה חירותו הדתית של העם ביהודה ‪.‬‬ ‫הוחלט לחגוג את חג החנוכה כל שנה במשך שמונה ימים‪.‬‬ ‫לאחר טיהור בית המקדש רבים מחייליו של יהודה חשו שמטרות המרד הושגו ‪ ,‬ורבים חזרו לבתיהם ‪ .‬אולם‪ ,‬נראה היה שהצלחותיו‬ ‫של יהודה המקבי עוררו שאיפות לעצמאות מדינית בקרב מנהיגי המרד ‪ .‬ההסדרים שהושגו לא סיפקו את יהודה והוא היה נחוש‬ ‫להילחם עד שיסולקו המתייוונים והצבא הסֶ לְ וֶ וקי מירושלים ‪ .‬הם לא הסתפקו בחירות דתית בלבד ושאפו לחדש את המרד ‪ .‬הם לא‬ ‫הסכימו לחזרתה של האצולה המתייוונת של ירושלים ‪ ,‬והביטוי לכך היה התנגדותם של המורדים למינויו של ַאלְ ִקימּוס למשרת‬ ‫הכוהן הגדול‪ַ .‬אלְ ִקימּוס היה מתייוון ותומך נלהב של בית סֶ לֶוְ וקוס ‪ַ .‬אלְ ִקימּוס פנה לעזרתם של הכוחות הסורים שהיו בש ירותם של‬ ‫בית סֶ לֶוְ וקּוס בבקשת עזרה והם ראו זאת כשעת כושר להיפטר מיהודה ומאנשיו‪ ,‬שאותם החשיבו ככנופיה שהשתלטה על ירושלים‪.‬‬ ‫‪ 161‬לפנה"ס‪ .‬יהודה הבין כי עם‬ ‫את הביטוי לשאיפתו של יהודה לעצמאות מדינית ניתן למצוא גם בברית שכרת עם רומא בשנת‬ ‫הסלווקים לא ניתן להגיע לפ שרה ולכן פנה לאחד הכוחות העולים באזור – רומא‪ .‬יהודה סבר כי לרומא יש אינטרס לסייע לו להשיג‬ ‫עצמאות יהודית ביהודה מפני שהיא הייתה מעוניינת בהחלשת בית סֶ לֶוְ וקּוס במזרח ‪ .‬הברית בין יהודה לרומא כללה התחייבות‬ ‫לסיוע במקרה של מלחמה וכן זו הפעם הראשונה שהייתה הכרה ר שמית במעמדו של יהודה ‪ .‬רומא הייתה חותמת על חוזים מעין‬ ‫אלה עם גורמים שונים שהייתה מעוניינת בידידותם‪.‬‬ ‫‪- 23 -‬‬ ‫ממדינה חשמונאית עצמאית לכיבוש רומי וחורבן בית המקדש – פרק גישור‬ ‫ציוני דרך עיקריים בבניית המדינה החשמונאית וביסוסה‬ ‫‪ .1‬אבי המשפחה ‪ ,‬מתתיהו החשמונאי ‪ ,‬הרים את נס ה מרד נגד גזירות אנטיוכוס במודיעין בשנת ‪ 167‬לפני ספירה ‪ ,‬כשלצדו חמשת‬ ‫בניו ‪ -‬יוחנן‪ ,‬שמעון‪ ,‬יהודה‪ ,‬אלעזר ויונתן ‪ .‬מתתיהו הנהיג את המרד במשך שנה ; את מקומו ירש בנו השלישי ‪ ,‬יהודה המקבי‬ ‫(‪ 161 - 166‬לפנה"ס)‪ ,‬שהביא לשחרור ירושלים ולטיהור המקדש ‪ ,‬ובזכות מנהיגותו הצבאית ואמונתו הדתית הצליח להוביל את‬ ‫צבא לוחמי יהודה לניצחונות על הצבא היווני (הסלווקי) ‪ -‬עד למותו בקרב אלעשה נגד בקכידס‪.‬‬ ‫‪ .2‬יונתן‪ ,‬אחיו של יהודה ‪ ,‬קיבל את ההנהגה והמשיך במלחמה ; הוא הרחיב את גבולות יהודה והתמנה לכוהן גדול ‪ .‬אחיו שמעון‪,‬‬ ‫שהתמנה עוד בחיי יונתן לנציב אז ור החוף ‪ ,‬ירש את ההנהגה ‪ .‬שמעון היה היחיד מבני מתתיהו שנותר בחיים בשלב זה ‪ ,‬והוא‬ ‫"שכונן יסודות איתנים למדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל בהנהגת משפחתו ‪ ,‬שושלת בית חשמונאי "‪ .‬שמעון הנהיג את‬ ‫מדינת החשמונאים במשך שמונה שנים ‪ -‬עד להירצחו (‪ 135‬לפנה"ס);‬ ‫‪ .3‬במקומו עלה לשלטון בנו יוחנן הורקנוס‪ ,‬ששימש גם ככוהן גדול וגם כמנהיג מדיני ( ‪ 104 - 135‬לפנה"ס)‪ .‬יוחנן הורקנוס הרחיב‬ ‫וחיזק את ממלכת החשמונאים וצירף אליה ערים בשומרון ‪ ,‬במישור החוף ‪ ,‬בגליל ובעבר הירדן המזרחי ‪ .‬במשך כ‪ 30 -‬שנות‬ ‫מלכותו "הפכה ארץ ישראל‪ ...‬בחלקה הגדול והמרכזי לארץ יהודית"‪.‬‬ ‫‪ .4‬אחרי מותו של יוחנן הורקנוס שלט במשך שנה בנו אריסטובולוס ‪ ,‬ואותו החליף אחיו ‪ ,‬אלכסנדר ינאי (‪ 76 - 103‬לפנה"ס)‪ .‬את‬ ‫תקופת שלטונו הארוכה הקדיש ינאי לכיבושים ולהתפשטות ; הוא העניק לעצמו את התואר "מלך" ונטל לידיו גם את סמכויות‬ ‫השיפוט‪ ,‬שהיו עד אז בידי ב תי הדין שפעלו לפי המסורת ולא היו כפופים לשליט המדיני ‪ .‬כל אלה "פגעו בהסכמה הלאומית ‪...‬‬ ‫שעל יסודותיה הוקם שלטון בית חשמונאי בימי שמעון"‪ ,‬וגררו תגובות קשות‪.‬‬ ‫‪ .5‬עם מותו של אלכסנדר ינאי עלתה לשלטון אשתו שלומציון‪ ,‬במשך ‪ 10‬שנים עמדה בראש מדינת החשמונאים ‪ " .‬שלטון אישה‬ ‫בתור מלכה אינו מעוגן במסורת היהודית "‪ ,‬אך בשל עמדתה האוהדת לחוגים הדתיים (הפרושים) " ונכונותה להפקיד בידם את‬ ‫ניהול ענייני המדינה " היא זכתה להיזכר לטוב בספרות חז "ל‪ .‬ייתכן שמלכתחילה ייחסו החוגים הדתיים חשיבות בעיקר‬ ‫להנהגה הדתית ‪ -‬לכוהן הגדול‪ ,‬תפקיד שעבר אחרי מות ינאי כדת וכדין לבנו הבכור‪ ,‬יוחנן הורקנוס השני‪.‬‬ ‫‪ .6‬עם מותה של שלומציון פרצה מלחמת אחים בין שני בניו של אלכסנדר ינאי ‪ -‬הורקנוס השני ואריסטובולוס השני ‪ -‬שהביאה‬ ‫להתערבותה של רומא ולפלישה של פומפיוס לירושלים בשנת ‪ 63‬לפנה"ס‪ .‬יוחנן הורקנוס השני נותר בתפקיד הכוהן הגדול ‪ -‬אך‬ ‫ללא כל סמכויות מדיניות ‪ .‬המלך האחרון לבית חשמונאי היה מתתיהו אנטיגונוס (בנו הצעיר של אריסטובולוס )‪ ,‬ששלט בשנים‬ ‫‪ 37 - 40‬עד להוצאתו להורג בידי הרומאים בשנת ‪ 37‬לפנה"ס‪.‬‬ ‫הכיתות הדתיות ועיקרי המחלוקת ביניהן‬ ‫‪ .1‬צדוקים‪ :‬הצדוקים ראו עצמם כיורשי הכוהנים ממ שפחת צדוק ‪ ,‬ולפיכך כבעלי זכות בלעדית על עבודת בית המקדש וההנהגה‬ ‫הדתית‪ .‬הצדוקים לא קיבלו את סמכותה של התורה שבעל פה ‪ ,‬וקיימו רק את החוקים והמצוות הנזכרים בתורה שבכתב ‪,‬‬ ‫בתוספת מסורות מן התורה שבעל פה שהם העלו על הכתב ואשר הרחיבו את מקצת חוקי התורה ‪ .‬ואילו הפרושים‪ ,‬ובהם שמעון‬ ‫בן שטח ‪ ,‬האמינו כי שתי התורות ‪ -‬תורה אחת הן ‪ ,‬ואין אפשרות לקיים את התורה שבכתב ללא התורה שבעל פה ‪ ,‬שאסור היה‬ ‫(באותו הזמן) להעלותה על הכתב‪ .‬הצדוקים גם דחו את האמונה בעולם הבא ‪ ,‬ולפיכך לא האמינו בתורת הגמול ‪ -‬בשכר ועונש ‪,‬‬ ‫ואף כפרו בנצחיות הנשמה ‪ .‬מבחינה חברתית נמנו הצדוקים עם האליטה של אותם ימים ‪ .‬מבחינה פוליטית ‪ ,‬ובמטרה לבצר את‬ ‫מעמדם‪ ,‬היו הצדוקים מזוהים עם המלכים השליטים‪.‬‬ ‫וטהרה‬ ‫‪ .2‬פרושים‪ :‬הכינוי פרושים מרמז ככל הנראה על מגמת ההתבדלות של הפרושים מעמי הארץ על רקע דיני טומאה‬ ‫מבחינה דתית היו הפרושים נאמני ם גם לתורה שבכתב וגם לתורה שבעל פה ‪ ,‬שאותה אסרו באותה עת להעלות על הכתב‪.‬‬ ‫הפרושים האמינו בהשגחה פרטית של ה ' על כל בני האדם ‪ ,‬בתורת הגמול ‪ -‬שכר ועונש ‪ ,‬בחיי העולם הבא ובמשתמע מכך ‪-‬‬ ‫נצחיות הנשמה‪ .‬מבחינה חברתית‪ ,‬פעלו הפרושים בתוך עם ישראל ‪ -‬בקרב המוני העם ‪ ,‬וראו בתיקון חיי העם לפי תורת ישראל‬ ‫מטרה עליונה‪ ,‬שהייתה גם תנאי לבוא הגאולה ‪ .‬רוב הדיינים והאישים שהשפיעו על חיי העם ואורחותיו באותה תקופה נמנו עם‬ ‫הפרושים‪ ,‬שהיו הזרם בעל ההשפעה הגדולה ביותר בקרב העם‪.‬‬ ‫‪ .3‬איסיים‪ :‬אנשי כת מדבר יהודה נבדלו משאר היהודים בהקפדתם היתרה ע ל טומאה וטהרה ‪ .‬הם נמנעו מהקרבת קורבנות ‪,‬‬ ‫ומטַ ְמאים ‪ .‬רכושם של חברי הכת היה משותף ‪ ,‬אך הם‬ ‫משום שלדעתם הכוהנים ששירתו באותה עת בבית המקדש היו טמאים ְ‬ ‫לא דגלו בשוויון חברתי ‪ .‬לוח השנה שלהם התבסס על מערכת השמש ‪.‬לכת מדבר יהודה מיוחסות מגילות המתארות את אורח‬ ‫חייה של הכת ואת אמונותיה‪.‬‬