‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫‪‬‬ ‫רחל הרט‬ ‫מאמר זה עוסק באגודות והתארגנויות בתקופה שהחלה עם העלייה השנייה (‪)1904‬‬ ‫ועד לאחר מאורעות ‪ 1929‬ביפו ובתל‪-‬אביב‪ .‬רובם הגדול של העולים באו ממזרח‬ ‫אירופה‪ ,‬היו בעלי רקע מסורתי ונעדרי אידיאולוגיה מגובשת‪ 2.‬אנשי העלייה השנייה‬ ‫באו מעולם רוחני מזרח אירופי‪ ,‬מרקע ואקלים של תנועות מהפכניות‪ ,‬של‬ ‫סוציאליזם מרקסיסטי ולא‪-‬מרקסיסטי‪ ,‬של תנועות לאומיות עם אידיאולוגיה של‬ ‫המונים עובדים עבודה פיזית למען ייסּוד אומה ומדינה‪ .‬רעיון 'כיבוש העבודה'‬ ‫‪3‬‬ ‫ו'עבודה עברית' ליווה אותם לאורך דרכם‪.‬‬ ‫התקופה עמדה אז בסימן התגברות זרם העולים שחלקם התיישב ביפו‪ .‬השפעתה‬ ‫של עלייה זו‪ ,‬המכונה בהיסטוריוגרפיה הציונית 'העלייה השנייה'‪ ,‬הורגשה ברחבי‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬המשמעות הבולטת ביותר הייתה התגברות העוינות הערבית כלפי‬ ‫המתיישבים היהודים‪ .‬סכסוכים קלים לובו על ידי תומכי אגודות לאומיות שונות‬ ‫שהוקמו‪ ,‬כמו 'אחדות וקידמה' או 'האגודה הלאומית העות'מאנית'‪ .‬בשנת ‪1908‬‬ ‫הופיעו בארץ עיתונים ערביים רבים‪ .‬בין הבולטים שבהם‪' :‬אל‪-‬כרמל' החיפאי‪' ,‬אל‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫נפאאס' הירושלמי ו'אל‪-‬אצמעי' בעריכת חנא אל‪-‬עיסא שהנהלתו שכנה ביפו‪.‬‬ ‫עיתונים אלה ריכזו סביבם תומכים של התנועה הלאומית הפלסטינית‪ ,‬ותקפו בעיקר‬ ‫את העלייה היהודית ואת מכירת הקרקעות ליהודים‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬מהפכת 'הטורקים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ ‬מאמרי זה מוקדש לזכרו של אבי עוזיאל מטלון ז"ל יליד יפו‪ .‬אביו ‪,‬עו"ד משה (מוסה) מטלון‪ ,‬היה‬ ‫ממקיימי 'אגודת המגן' ומעמודי התווך של היישוב היהודי ביפו‪ .‬משפחת מטלון התגוררה ביפו‬ ‫משנת ‪. 1817‬‬ ‫‪54‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫הצעירים' שחלה באותה שנה החלישה את כוחו ואת סמכותו של מנגנון הפקידות‬ ‫והמשטרה בארץ‪ .‬מעשי התקיפה נגד היהודים הלכו ורבו‪ .‬העיתונות העברית דיווחה‬ ‫כי בסביבות יפו בלבד בוצעו במשך שבוע אחד חמישה מעשי רצח‪ ,‬ונפצעו אנשים‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫תקריות אלימות רבות פרצו בין ערבים – נוצרים ומוסלמים – לבין יהודים‪ .‬רובן היו‬ ‫אמנם על רקע אישי‪ ,‬אבל חלקו חל על רקע התנהגותם ה"חופשית" של היהודים‪,‬‬ ‫ובייחוד של נשים צעירות יהודיות שלבושן התפרש כפרובוקטיבי‪ .‬התגברות‬ ‫האלימות ביפו‪ ,‬בעיקר בין צעירים ערבים למהגרים יהודים‪ ,‬הניע את הרב הראשי‬ ‫ליפו לכתוב לסניף המקומי של 'ועד איחוד וקידמה' הערבי‪ ,‬ולהאיץ בחבריו לעמוד‬ ‫נגד ההתקפות על יהודים‪ 5.‬פועלים יהודים‪ ,‬ובעיקר חברי מפלגת 'פועלי ציון' לקחו‬ ‫את העניינים לידיהם‪ .‬כך‪ ,‬בחג הסוכות תרס"ז (‪ ,)1907‬כאשר התכנסה ביפו הוועידה‬ ‫השלישית של המפלגה‪ ,‬החליטה לייסד ארגון חשאי להגנה עצמית בשם 'בר גיורא'‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מטרת הארגון הייתה כיבוש השמירה‪.‬‬ ‫הניסיון הראשון לארגון קבוצת מגן מקומית ביפו היה באביב תרס"ח (‪ .)1908‬בראש‬ ‫הקבוצה עמד אברהם קריניצי שהיה‪ ,‬לפני בואו ליפו‪ ,‬חבר בארגון יהודי להגנה‬ ‫עצמית ברוסיה‪ .‬הקבוצה התארגנה לאור ריבוי מקרי פגיעה בצעירים וצעירות‬ ‫יהודיים שטיילו ברחוב או על שפת הים‪ .‬חברי הקבוצה הצטיידו בפגיונות והחליטו‬ ‫‪7‬‬ ‫שאם ֵירָאה ערבי פוגע ביהודי‪ ,‬ישרקו במשרוקית על מנת להבהיל את כולם לעזרה‪.‬‬ ‫מוחמד עבדה (המופתי של מצרים בין השנים ‪ ,)1905-1899‬הקים אגודה סודית‬ ‫בשם 'אגודת הידידות וההבנה ההדדית'‪ .‬מטרת האגודה היתה לפעול למען קירוב‬ ‫האיסלאם‪ ,‬הנצרות‪ ,‬והיהדות‪ ,‬ולמניעת הפילוג בין דתות אלה‪ .‬לאגודה זו‪ ,‬הצטרפו‬ ‫‪8‬‬ ‫מוסלמים ויהודים‪ ,‬ביניהם היה שמעון מויאל מיפו‪.‬‬ ‫יוסף אל‪-‬עיסא‪ ,‬לעתיד עורך העיתון 'פלסטין'‪ ,‬השתייך בשנת ‪ 1905‬ללשכת 'הבונים‬ ‫‪55‬‬ ‫החופשיים' (ברקאי) ביפו‪ .‬לדבריו‪ ,‬גם לשכה זו פעלה לקירוב לבבות בין יהודים‬ ‫לערבים‪ 9.‬באותה שנה (‪ )1905‬התפרסם בפריס הספר ‪Le Reveil de la Nation‬‬ ‫‪[ Arabe‬יקיצת האומה הערבית]‪ ,‬מאת נג'יב אזורי‪ ,‬ערבי קתולי ממוצא סורי‪.‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬שתי התנועות הלאומיות‪ ,‬היהודית והערבית‪ ,‬אינן יכולות להתקיים יחדיו‪:‬‬ ‫"שתי תופעות חשובות ביותר בנות סוג אחד ולכן מנוגדות‪ ,‬ואשר לא עוררו‬ ‫עדיין תשומת‪-‬לב של איש‪ ,‬מתלבטות ברגע זה בתורכיה האסיאתית‪ :‬יקיצת‬ ‫האומה הערבית והמאמץ הכמוס של היהודים לכונן מחדש בקנה מידה גדול‬ ‫מאד‪ ,‬את המלוכה הקדומה של ישראל‪ .‬שתי התנועות הללו נועדו להלחם זו בזו‬ ‫‪10‬‬ ‫בהתמדה‪ ,‬עד שאחת תנצח את השנייה"‪.‬‬ ‫משנת ‪ 1910‬ואילך התפתחה הרגשת הזהות המקומית בקרב ערביי ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫ערבים מקומיים ראו במטרות הציונים ובפעילויותיהם בארץ‪-‬ישראל איום ישיר על‬ ‫התושבים המקומיים‪ .‬עדות לכך ניתן למצוא בעיתון 'פלסטין' שהחל מופיע ביפו‬ ‫באביב ‪ .1911‬עיתון זה נהג לפנות אל קוראיו כ'פלסטינים'‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1911‬ההסתייגויות באו לידי ביטוי מאורגן‪ .‬באותה שנה קמה ביפו 'המפלגה‬ ‫הפטריוטית העות'מאנית'‪ ,‬ונוסדה האגודה הכלכלית המסחרית 'אל שרכה אל‪-‬‬ ‫אקתצאדיה אל תג'אריה' שמטרתה הייתה התנגדות לציונות‪ .‬האגודה הציעה לעורר‬ ‫‪11‬‬ ‫בלב האוכלוסיה המקומית שנאת יהודים‪ ,‬ובכך לאלץ יהודים לנטוש את הארץ‪.‬‬ ‫על בסיס רחב יותר‪ ,‬הפטריוטיות המקומית הפכה ליסוד מוכר ומובן בהתנגדות‬ ‫לציונות‪ .‬הענין בא לידי ביטוי בשנת ‪ ,1913‬כאשר איש שכם המליץ להקים חברה‬ ‫בשם 'שריכה וטניה פלסטינה' [אגודה פטריוטית פלסטינית]‪ ,‬בה יהיו חברים‬ ‫נכבדים מכל ערי פלסטין הראשיות‪ :‬ירושלים‪ ,‬יפו‪ ,‬חיפה‪ ,‬עזה ושכם‪ .‬על החברה‬ ‫‪12‬‬ ‫לקנות קרקעות ממשלתיות ואדמות מעובדות כדי להצילן מידי הציונים‪.‬‬ ‫יש לציין‪ ,‬שמאז מהפכת 'הטורקים הצעירים' (‪ )1908‬ועד לפרוץ מלחמת העולם‬ ‫הראשונה באוגוסט ‪ ,1914‬חלו שינויים משמעותיים באופייה של התנועה הלאומית‬ ‫הערבית בפרובינציות הערביות של האימפריה העות'מאנית; ניצחון האיטלקים‬ ‫‪56‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫בלוב בשנת ‪ 1911‬ותבוסת האימפריה במלחמות הבלקן בשנים ‪ 1913-1912‬הביאו‬ ‫את פעילי התנועה הלאומית הערבית להכרה כי הטורקים לא יוכלו עוד לשלוט‬ ‫כהלכה על האזורים הלא‪-‬טורקיים‪ .‬גם ליפו הגיעו הדים מן הפעילות הזו‪ .‬פעילי‬ ‫האגודות הערביות לא פעלו בהכרח למען המטרה הערבית הכללית‪ ,‬אלא למען‬ ‫מטרות פרטיקולריסטיות מקומיות‪ ,‬והיו מהן שהתמקדו בקידום האינטרסים של‬ ‫הפרובינציה הספציפית בה פעלו‪ ,‬ובמקרה שלנו סוריה הגדולה‪ 13.‬גם העובדה‬ ‫ששלטון 'הטורקים הצעירים' לא ביטל את האיסור על כניסת יהודים לארץ גרמה‬ ‫לאכזבה ולעליית מתח בין יהודים לערבים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬התחדדות המסרים הלאומיים בקרב הערבים‪ ,‬וזרם העולים היהודים הגובר‬ ‫והולך הביאו לעימות חריף בין יהודים לערבים‪ .‬ראשי הקהילה הספרדית ביפו ניסו‬ ‫למצוא דרכים של התקרבות‪ ,‬ולבנות מערכת יחסים שתהא מבוססת על הכרות‬ ‫הדדית ועל דו קיום‪ .‬הספרדים בני הכלאיים‪ ,‬המהלכים בין שתי התרבויות‪ ,‬ראו‬ ‫כצעד טבעי לנסות ולהתקרב לערבים‪ ,‬ולא להתרחק ולהסתגר‪ ,‬כפי שנטו העולים‬ ‫החדשים מאירופה‪ .‬הלשון הערבית שהייתה שגורה בפיהם‪ ,‬שימשה אותם פעמים‬ ‫רבות כדי לתווך ולקרב בין היהודים והערבים תושבי יפו ותל‪-‬אביב‪ .‬בזכות יחסי‬ ‫הידידות שקשרו אישים כמו שלוש‪ ,‬מויאל ומטלון עם ראשי הציבור הערבים‪ ,‬הם‬ ‫יכולים היו למצוא אצלם אוזן קשבת בעיתות שלום‪ ,‬כמו גם בזמנים של מאורעות‬ ‫ומתיחויות‪.‬‬ ‫ד"ר שמעון מויאל‪ ,‬מראשי הקהילה הספרדית‪ ,‬כתב כבר בשנת ‪ 1912‬לוועד שכונת‬ ‫תל‪-‬אביב על "רוח האיבה אשר החלה להתבסס בקרב ההמון הערבי כתוצאה‬ ‫מהשפעתה של העיתונות הצוררת"‪ .‬הצעתו הייתה לכנס ביפו את העסקנים‪ ,‬ראשי‬ ‫המוסדות הציבוריים‪ ,‬רבנים וכיו"ב‪ ,‬כדי לדון בדרכים שיש לנקוט על מנת להילחם‬ ‫בתופעת ההסתה והתעמולה האנטי‪-‬יהודית‪ ,‬ולטכס עצה מה לעשות בכדי למתן את‬ ‫‪57‬‬ ‫‪14‬‬ ‫המצב‪.‬‬ ‫אין עדויות ברורות אם אסיפה זו אכן התקיימה‪ .‬אך כשנה לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪,1913‬‬ ‫הוא היה שותף להקמתה של 'אגודת המגן' יחד עם יוסף אליהו שלוש‪ ,‬אברהם‬ ‫אלמאליח‪ ,‬משה מטלון‪ ,‬ניסים מלול‪ ,‬ועוד כמה אישים מראשי הקהילה הספרדית‪.‬‬ ‫לדברי מייסדיה‪ ,‬תפקיד האגודה היה להסביר לעולם הערבי את מעשיהם ומניעיהם‬ ‫של היהודים בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ואת התועלת הכלכלית והתרבותית שתפיק האוכלוסייה‬ ‫הערבית מהאוכלוסייה היהודית‪ .‬כמו כן‪ ,‬באמצעות העיתונות הערבית ובמפגשים‬ ‫עם אישים ערבים‪ ,‬ביקשו חברי האגודה לשכנע‪ ,‬כי אין ניגוד אינטרסים בין‬ ‫ההתיישבות היהודית בארץ‪-‬ישראל לבין השאיפות הערביות באותו מרחב‪' .‬אגודת‬ ‫המגן' הייתה ניסיון של ממש שיזמו ראשי הספרדים ביפו‪ ,‬במטרה לייצור גשר בין‬ ‫יהודים וערבים‪.‬‬ ‫"בליל רביעי כט' שבט תרע"ד נאספו כשלושים איש מנכבדי וראשי העדה‬ ‫היפואית הספרדית‪ ,‬ואחרי שקלא וטריא ארוכה והתעמקות רצינית במצב‬ ‫החליטו הנאספים לירות את אבן הפינה לאגדה שתגן על מצבנו בארץ‪ .‬האגדה‬ ‫תקרא בשם – 'אגדת המגן' ‪ ...‬מטרת 'אגדת המגן' היא להגן‪ ,‬בכל האמצעים‬ ‫הכשרים והחוקיים‪ ,‬על מצבנו בארץ‪ ,‬כלפי חוץ וכלפי פנים‪ ,‬לחזק את הקשר בין‬ ‫היהודים ויתר תושבי הארץ והממשלה‪ ,‬לתרגם את המאמרים מהעיתונות‬ ‫הערבית לעברית ולהפיצם‪ ,‬להשפיע על העיתונות הערבית‪ ,‬וכן להתקרב לעם‬ ‫הערבי על ידי יסוד קלובים ספרותיים כדי לשפר את מערכת היחסים בין‬ ‫‪15‬‬ ‫העמים"‪.‬‬ ‫וכך כתב שלוש בזיכרונותיו‪:‬‬ ‫"אנחנו אחדים מילידי הארץ ויודעי ערבית שקראנו יום יום דברי ומאמרי‬ ‫השטנה הללו והרגשנו זה ביותר התאספנו אז כעשרה אנשים בביתו של הד"ר‬ ‫שמעון מויאל‪ .‬המשתתפים באסיפה זו היו האדונים אברהם אלמאליח‪ ,‬נסים‬ ‫מלול‪ ,‬שמעון מויאל‪ ,‬משה מטלון אחי יעקב‪ ,‬אנכי ועד כמה‪ .‬מטרת מסיבתנו‬ ‫‪58‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫הייתה ליצור אגודה חשאית בשם 'המגן'‪ .‬מטרתה הייתה לעמוד על המשמר‬ ‫מפני דברי השטנה של העיתונות הערבית ולהסביר בפני העולם הערבי‬ ‫בהעתונות הערבית את האינטרסים של יהודי ארץ‪-‬ישראל שהם לא רק שלא‬ ‫מתנגדים לאינטרסים הערבים אלא להיפך הם מביאים גם לערבים תועלת רבה‬ ‫‪16‬‬ ‫כלכלית וגם תרבותית"‪.‬‬ ‫אחד מהצעדים הראשונים של האגודה היה ליצור קשרים עם ראשי הציבור הערבי‬ ‫בכלל‪ ,‬וביפו בפרט‪ .‬על יוסף אליהו שלוש ומשה מטלון הוטל להיפגש עם חאפז ביי‬ ‫סעיד‪ ,‬אחד מראשי הציבור הערבי ביפו‪ ,‬ולימים ראש עיריית יפו‪ .‬שניהם הכירוהו‬ ‫היטב והיו מיודדים עמו‪ .‬מטרת הפגישה הייתה לנסות ולמנוע את המשך ההסתה‬ ‫וליבוי השנאה בקרב התושבים הערבים‪ .‬בפגישתם הציגו השניים את 'אגודת המגן'‬ ‫‪17‬‬ ‫ומצעה כגוף שנועד לקדם יחסי שלום עם השכנים הערבים‪:‬‬ ‫"בבואנו לחאפיז בק סעיד ואחרי שסיפרתי לו יחד עם חברי משה מטלון על‬ ‫מטרת ביקורנו אצלו‪ ,‬קבל אותנו בכל הכבוד‪ ,‬ומטרתנו יחסי שלום עם שכנים‬ ‫שהייתה קרובה ויקרה ללבו‪ ,‬הבטיח לנו שיעשה ככל השפעתו לטובת העניין‬ ‫הזה בכדי להשקיט את הרוחות המוסתים והנרגזים בחוגי הערבים … והוא כתב‬ ‫‪18‬‬ ‫מאמר חשוב בנידון זה שהייתה לו השפעה רבה"‪.‬‬ ‫אברהם אלמאליח‪ ,‬איש ירושלים שהשתתף בפגישת היסוד של האגודה‪ ,‬הסביר‬ ‫בסדרת מאמרים שפרסם ב'דואר היום'‪ ,‬את הרקע ואת הסיבות ליוזמה להקמת‬ ‫אגודת המגן‪ .‬בני היישוב היהודי הזניחו את הפוליטיקה העות'מאנית ולא הגיבו‬ ‫למאמרים שהתפרסמו בעיתונות הערבית בגנות הציונות והיישוב היהודי המתחדש‪:‬‬ ‫"היהודים בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬הרבו בשנים האחרונות שלפני המלחמה העולמית‪,‬‬ ‫לעסק בפוליטיקה מכל המינים‪ :‬מלחמת המפלגות‪ ,‬מלחמת הבחירות לקונגרס‬ ‫הי"א‪ ,‬מלחמת השפות וכו'‪ .‬אולם משדה פוליטיקה אחד הסיחו את עצמם‬ ‫‪59‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬מהפוליטיקה העותומנית‪ ,‬מחיי הממלכה שבה חיינו‪ .‬וכך‪ ,‬תוצאותיה של‬ ‫העבודה המדינית של הישוב העברי בארץ‪-‬ישראל היו קלושות לגמרי והעזובה‬ ‫‪19‬‬ ‫הייתה רבה ‪."...‬‬ ‫עם היווסדה‪ ,‬פרסם אברהם אלמליח את מצעה של 'אגודת המגן'‪ ,‬ובו הציג את‬ ‫מטרותיה ואת הרציונאל לקיומה‪:‬‬ ‫"אחרי שלושים שנות עבודה בלתי פוסקת ופורייה עמד הישוב לפנינו כאילן זה‬ ‫ששורשיו מתעמקים ומתפשטים וענפיו גדולים ומתרבים ‪ ...‬במשך כל הזמן הזה‬ ‫היו יחסינו עם שכנינו הערבים קרובים לנו בגזע וברוח – טובים עד למאוד‪.‬‬ ‫וכעל אחים הבטנו איש על רעהו ותמיד השתדלנו לקרבן אלינו ולהאציל מרוחנו‬ ‫עליהם‪ .‬הרבה מצאו עבודה רבה ותמידית – במושבותינו ובערינו ובכוחות‬ ‫משותפים עבדנו לטובת מולדתנו – מולדתם ‪ ...‬אלמנט אחד ישנו בארץ שלא‬ ‫הביט מעולם בעין טובה על קדמתנו במדינה זו ועל היחסים הטובים השוררים‬ ‫בינינו ובין שכנינו ‪ ...‬ראשיו ומנהגיו וכלי‪-‬מבטאו השונים הצטמקו ורע להם‬ ‫לראות את קדמתנו ואת יחסינו הטובים עם שכנינו ובסתר לבם החלו לרקם‬ ‫מזימות להרע לנו‪ ,‬להפיח מדנים בין אחים ולהכניס פרוד בינינו ובין שכנינו‬ ‫הערבים השקטים ושלוים שישבו לבטח אתנו‪ ,‬להבאיש את ריחנו בעיניהם ‪...‬‬ ‫היינו קוראים בעתונות המצרית זעיר פה זעיר שם מאמרי שטנה נגד היהדות‬ ‫בכלל ונגד הישוב העברי בפרט‪ .‬אולם מאמרים אלה היו רק כקול ענות חלושה‬ ‫‪ ...‬והשפעתם הרעה לא יכלה איפוא להיות נכרת כלל‪ ,‬אחרי שרק אנשים מספר‬ ‫ונער יכתבם יכלו לקרא אותם‪ .‬עם תחית המדינה העותומנית ‪ ...‬עתונות זו החלה‬ ‫לפרסם בתמידות‪ ,‬נגד היהדות בכלל ונגד ישובנו בפרט‪ ,‬מאמרים שבפניהם לא‬ ‫יבושו ‪ ...‬אנו בפרט שיודעים את שפת הארץ וקוראים יום יום את העתונות‬ ‫המורעלת הזאת‪ ,‬אנו היודעים את תכונת העם הערבי שבקרבו אנו יושבים ושאת‬ ‫משפטיו אנו שומעים באזנינו יום יום‪ .‬אנו מתחילים להרגיש את השנוי לרעה‬ ‫שנתהווה ברוחו על ידי ההשפעה שהושפע מהמזון הרוחני שבו הם מפטמים‬ ‫‪60‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫אותו יום יום ‪ ...‬אנו אמרנו‪ ,‬לא יכלנו לשבת בחיבוק ידיים בשעה כזו שסכנה‬ ‫‪20‬‬ ‫גדולה מרחפת על כל הישוב כולו מעתונות זו"‪.‬‬ ‫באותה שנה‪ ,‬שנת ‪ ,1913‬נוסדה בסוריה אגודה לאומית ערבית של צעירים בשם‬ ‫'אל‪-‬איליה אל‪-‬מרכזיה' [אגודת הצעירים הערבים]‪ .‬מטרתה הייתה להשיג‬ ‫‪21‬‬ ‫אוטונומיה מהשלטון המרכזי בקונסטנטינופול‪ .‬חאפז ביי היה חבר באגודה זו‪,‬‬ ‫ובאמצעות קשריו הצליחו משה מטלון ויוסף שלוש להיפגש עם ראשיה‪ ,‬ולדון עמם‬ ‫בצורך לקיים יחסי שכנות טובים‪.‬‬ ‫במשך תקופת פעילותה הקצרה העבירה 'אגודת המגן' לעיתונים העבריים‪ ,‬תרגומים‬ ‫של פרסומים נגד היישוב היהודי מן העיתונות הערבית‪ .‬בתגובה‪ ,‬פרסמו אנשי‬ ‫'אגודת המגן' מעל דפי העיתונות מאמרים פולמוסיים בשפה הערבית‪ ,‬בניסיון‬ ‫לסתור את טענות הערבים ולהסביר את עמדותיה‪ .‬בנוסף לפרסומים בערבית‪,‬‬ ‫פורסמו מאמרי הסברה בעיתונות הצרפתית‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1913‬ייסד ד"ר שמעון מויאל את העיתון 'צות אל‪-‬עת'מאניה' שיצא בעברית‬ ‫ובערבית‪ ,‬והטיף לשיתוף פעולה בין ערבים ליהודים‪ .‬הוא רתם את העיתון לשירות‬ ‫'אגודת המגן' שדאגה לשפר ולהרחיב את המדור הספרותי ואת עמודי החדשות‪.‬‬ ‫העיתונים הערביים באותה עת תקפו את מויאל ועיתונו בחריפות‪ ,‬וראו בהם דווקא‬ ‫‪22‬‬ ‫גורם המשלהב רגשי עוינות בין שני העמים‪.‬‬ ‫האגודה ניסתה גם להשפיע על הפוליטיקה העות'מאנית‪ .‬אנשיה ניהלו תעמולה‬ ‫לטובת מועמדים במערכת הבחירות המקומיות העות'מאניות‪ ,‬ואף שלחו שליחים‬ ‫לירושלים על מנת לגייס את התושבים היהודים בימי הבחירות‪ .‬מעבר לפעילותה‬ ‫הפוליטית‪ ,‬הייתה האגודה מעורבת בפעילות חברתית קהילתית ביישוב היהודי;‬ ‫דאגה לקליטת העולים היהודים שבאו מן הבלקן‪ ,‬ועזרה להם למצוא מקומות‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫‪61‬‬ ‫קיצה של 'אגודת המגן' הגיע לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בעקבות‬ ‫מאסרם של כל ראשי האגודה הלאומית הערבית 'אל‪-‬איליה אל‪-‬מרכזיה'‪ .‬מרבית‬ ‫האנשים שנאסרו עמדו בקשרי מכתבים עם ניסים מלול‪ ,‬שנאלץ להשמיד את‬ ‫המסמכים‪ ,‬ולברוח מהארץ‪ .‬פעילותה של 'אגודת המגן' ירדה למחתרת‪ ,‬וכאשר‬ ‫‪23‬‬ ‫גורשו יהודי יפו ותל‪-‬אביב‪ ,‬הפסיקה האגודה את פעילותה‪.‬‬ ‫'אגודת המגן' לא הייתה היחידה שפעלה באותה תקופה לקירוב בין יהודים לערבים‪.‬‬ ‫לצדה פעלו חוגים נוספים ביפו‪ .‬חברי 'אגודת הסוחרים ביפו' דרשו בשנת ‪1914‬‬ ‫להקים גוף ציבורי שיפעל למען מיתונן של העמדות העוינות כלפי היישוב היהודי‬ ‫בקרב האוכלוסייה הערבית וכפי שהתבטאו בעיתונות הערבית‪:‬‬ ‫" ‪ ...‬צריך להשפיע על העתונות האנטי ציונית אם בדוכן או במלחמה‪ .‬נחוץ‬ ‫שיברא גם פונד הגון לצרכי הגנה על האינטרסים שלנו וביצירתו צריכים לקחת‬ ‫חלק לא רק המוסדות אלא כל הפרטים שמרגישים בנחיצותו‪ .‬אבל מוצאים‬ ‫אנחנו שבהנהלת המרכז צריכים להכניס מלבד ראשי המוסדות גם אנשים‬ ‫פרטיים הקרובים אל החיים המקומיים ושיש להם השפעה בחוגים ידועים‪ ,‬מפני‬ ‫שראשי המוסדות פעם יכולים לבוא בקשר רשמי עם נוצרים ומושלמים בעלי‬ ‫השפעה ובפרט למלא צעדים תכסיסיים ידועים‪ .‬התאספנו כעשרים איש מסוחרי‬ ‫‪24‬‬ ‫המקום ופה אחד החלטנו לפנות אליכם בדרישתנו הנ"ל"‪.‬‬ ‫גם ועד העיר הכללי‪ ,‬יחד עם החכם באשי‪ ,‬פעלו אצל השלטונות העות'מאניים‬ ‫לקרוב לבבות‪.‬‬ ‫במקביל לתנועה הציונית‪ ,‬פעלו בזירה הפוליטית אגודות ערביות שדרשו את‬ ‫לאומיותם של הערבים‪ ,‬בהיותם שייכים לעם אחד‪ ,‬דוברים שפה אחת‪ ,‬תרבות אחת‬ ‫וכו'‪ .‬התארגנויות הנגד של הערבים החלו עוד בשנת ‪ ,1917‬לאחר מתן הצהרת‬ ‫בלפור‪ .‬בעיתונות העברית נטען כי העיתונות הערבית הסיתה ללא מפריע‪" :‬אם‬ ‫מחאת דברינו לא תישמע‪ ,‬נעבור ממחאות למעשים‪ .‬במקום עטים נשתמש בחרבות‬ ‫‪25‬‬ ‫ובמקום דיו – בדם"‪.‬‬ ‫‪62‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫הסתות וקריאות להתארגנויות נגד היהודים נשמעו מכל כיוון‪ .‬במסמך שנכתב בשנת‬ ‫‪ 1917‬בידי יהודי יש תיעוד של דברי הסתה שנשאו בטקס שנערך בבית ספר ערבי‪.‬‬ ‫בטקס נכחו המושל הצבאי‪ ,‬פקידי הצבא האנגלי‪ ,‬המופתי‪ ,‬ראש העירייה וחבריה‬ ‫הנוצרים והמוסלמים‪ ,‬מנהלי בתי ספר ערביים‪ ,‬עורכי דין ערביים‪ ,‬ועוד‪ .‬על הבמה‬ ‫הייתה תלויה מפת פלשתינה בערבית‪ ,‬ועליה כתובית "זוהי פלשתינה הערבית"‪.‬‬ ‫הטקס נפתח בשירה ערבית‪ ,‬ולאחריה נשאו מספר נאומים‪ .‬אחד הנואמים אמר‪:‬‬ ‫"מצב העם הערבי הלך והתדלדל כאילו העם הערבי מת‪ ,‬רוצים לקבור אותנו‬ ‫בחיינו‪ ,‬רוצים לשלול את הזכויות שיש לנו ביחס לפלשתינה ‪ ...‬הרטובה בזיעת‬ ‫אבותינו ‪ ...‬אם יש בקרבכם רגש לאומי ערבי ‪ ...‬חבה ואהבה עמוקה ביחס‬ ‫לעמכם בכלל ויחס לארץ פלשתינה בפרט – אל תשבו בחיבוק ידיים! התעוררו‬ ‫נא ‪ ...‬להחיות את עמנו ואת פלשתינה הערבית ‪ ...‬הנני משביע אתכם בשם‬ ‫האומה הערבית בשם דת‪-‬המאמינים ובשם הנביא מוחמד לא למכור אף שעל‬ ‫‪26‬‬ ‫אדמה לאחרים! ‪ ...‬כיצד יכולים אתם למכור את קנייניכם לאחרים ולדום ?!"‬ ‫בערי הארץ קמו אגודות מוסלמיות‪-‬נוצריות שמטרתן הייתה ללכד את ערביי ארץ‪-‬‬ ‫ישראל נגד מדיניות הצהרת בלפור‪ .27‬אגודות אלה עסקו בנוסף להסתות גם בצבירת‬ ‫נשק ואימונים בו‪ .28‬ראשי היישוב היהודי התעניינו כל העת בכל פעילות ערבית‬ ‫שנראתה להם כעלולה לסכן את היישוב‪ .‬כבר בקיץ ‪ 1918‬עסקו בליקוט ואיסוף‬ ‫ידיעות על דרכי הברחת נשק לערביי יפו‪ ,‬ועל פעולותיה של האגודה הלאומית‬ ‫‪29‬‬ ‫הערבית 'אל‪-‬אסלאמיה אל‪-‬מסיחה' [האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית]‪.‬‬ ‫אגודה זו נוסדה בנובמבר ‪ ,1918‬כחודש לאחר שהעות'מאנים גורשו מן הארץ‪.‬‬ ‫נכבדים ערבים מוותיקי יפו‪ ,‬ביוזמתו ובעצתו של המושל האנגלי ביפו‪ ,‬ייסדו את‬ ‫האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית‪ .‬בראשה עמד ראש עיריית יפו‪ ,‬עומר אל‪-‬ביטאר‪ ,‬שחזר‬ ‫ממצרים ליפו בשנת ‪ ,1919‬אליה הוגלה בגלל פשעים פוליטיים‪ .‬אגודה זו ריכזה את‬ ‫‪63‬‬ ‫כל פעולות ההתנגדות וההסתה נגד היהודים בכלל‪ ,‬והמפעל הציוני בפרט‪ .‬נפתחו‬ ‫סניפים במקומות שונים בארץ‪ ,‬ולמרות שלא הגדירו את עצמם כארגונים פוליטיים‪,‬‬ ‫הם פיתחו חשיבה פוליטית‪ .‬הם צידדו בשלטון עצמי‪ ,‬שללו את הציונות‪ ,‬וביטאו את‬ ‫‪30‬‬ ‫השקפותיהם בכרוזים‪ ,‬בעיתונות‪ ,‬ובעצומות שהגישו לממשל הבריטי‪.‬‬ ‫בין מטרותיה של האגודה הייתה גם פגיעה בנפש‪ ..." :‬האגודה הזו העמידה כעשרה‬ ‫‪31‬‬ ‫אנשים מתנדבים שמקבלים שכר ותפקידם היה להתנקש בנפשו של דיזנגוף"‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1922‬הרחיבה האגודה את פעולותיה ו"סדרה אגודות ‪ ...‬אגודה אחת נקראת‬ ‫האגודה השחורה והשנית נקראת האגודה האדומה ‪ ...‬ובאלו האגודות ישנם אנשים‬ ‫אכזריים והם כבר יקבלו משכורת בשביל להתעניין ולהרוג ‪ 32."...‬באותה שנה‪,‬‬ ‫האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית שמה לה למטרה לעורר את ההמון הערבי באמצעות‬ ‫אספות והתכנסויות‪ .‬אנשי האגודה הגיעו למסקנה שעל ראשי המנזרים והמסגדים‬ ‫יש להדגיש בנאומיהם השבועיים לפני קהל המתפללים את התנגדותם החריפה‬ ‫ליישוב היהודי‪ 33.‬עומאר אל ביטאר‪ ,‬שהיה בעל השפעה רבה בעיר‪ ,‬הצטרף ל'יד‬ ‫השחורה'‪ ,‬ארגון שהיה ידוע בתוכניתו להשמדת היהודים‪ .‬בנאומו ביפו דרש‬ ‫אוטונומיה לאומה הערבית‪ ,‬וקרא לטבוח ביהודים‪.‬‬ ‫בניגוד לאגודה זו‪ ,‬נוסדה באותה שנה חברה ערבית‪-‬יהודית בשם 'אחוות פועלים'‬ ‫שקראה להתקרבות הדדית של הפועלים היהודים והערבים בארץ‪-‬ישראל‪ .‬אלה‬ ‫‪34‬‬ ‫קראו להקמת ארגון משותף של פועלי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ולחיזוקו של מעמד הפועלים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1919‬נתכונן ביפו ארגון מחתרתי אחר שהונהג בידי אחדים מנכבדיה‪' .‬אל‪-‬כף‬ ‫אל‪-‬סודא' [היד השחורה]‪ ,‬הפעיל רבים מן ההמון העירוני ומאנשי העולם התחתון‪.‬‬ ‫חדשים מספר אחר‪-‬כך‪ ,‬במאי ‪ ,1919‬הוחלף שם הארגון ל'אל‪-‬פדאאיה' [המקריבים‬ ‫את עצמם]‪ .‬במרוצת השנה התפשט הארגון בארץ‪ ,‬והקים סניפים בירושלים‪ ,‬עזה‪,‬‬ ‫שכם‪ ,‬רמלה‪ ,‬חברון‪ ,‬טול כרם‪ ,‬אך מרכזו נשאר ביפו‪ 35.‬לדעת יהושע פורת‪ ,‬ארגון זה‬ ‫‪36‬‬ ‫הוא שעמד מאחורי ההתפרצויות בשנת ‪ 1921‬בארץ בכלל וביפו בפרט‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫בשנת ‪ 1920‬נוסדה ביפו תנועה ערבית שמטרתה הייתה לפגוע ביהודי יפו‪ .‬יחסני‬ ‫‪64‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫אל סוקסי‪ ,‬תושב יפו‪ ,‬שהיה מקורב ליהודים‪ ,‬סיפר ליהודי מדמשק‪:‬‬ ‫"‪ ...‬בזמן האחרון נשלחו מפה [מדמשק] לארץ‪-‬ישראל האדונים ‪ ...‬בשם‬ ‫האגודה הפלסתינאית שנתיסדה לפני שבוע ‪ ...‬לעורר את הערבים להתנפלות‬ ‫‪38‬‬ ‫פתאומית או לילית ‪."...‬‬ ‫במסמך שנמצא בארכיון ההגנה מתועדים שמותיהם של האגודות שהיו קיימות ביפו‬ ‫עד ה‪ 20-‬בספטמבר ‪ :1922‬מונדטה אלערבי‪ ,‬נדי אלערב‪ ,‬אלאחא אל אפפה‪,‬‬ ‫פודאיה‪ ,‬איסלמיה מסוחוה‪ .‬משום החשש שריבוי האגודות יקל על הפירוד בין‬ ‫המוסלמים והנוצרים‪ ,‬ובכדי להשמר מקרע‪ ,‬אוחדו כל האגודות (חוץ מאגודת‬ ‫הפודאיה שנשארה אגודה בפני עצמה) לאגודה אחת 'גמעית אל איסלמיה‬ ‫‪39‬‬ ‫מסוחוה'‪.‬‬ ‫לדעתו של חיים ארלוזרוב היה זה רק לאחר מאורעות ‪ 1921‬שהבינו היהודים‬ ‫שהערבים מאורגנים‪ ,‬שכל פעולותיהם היו מאורגנות בצורה מפליאה‪ ,‬ושהם פעלו‬ ‫באופן מוצלח ומסודר‪:‬‬ ‫"שבעת ערבים נאשמים באיזו אשמה ונאסרים על ידי הממשלה – וערביי יפו‬ ‫מוציאים לפועל מחאה מאורגנת‪ .‬כל הסוחרים סוגרים למחרת היום את‬ ‫חנויותיהם לאות מחאה ‪ ...‬הבויקט הזה היה אמנם במובן הכלכלי ברייה משונה‬ ‫ומיוחדת במינה ‪ ...‬חזיון ‪ ...‬שבא לאסור את המכירה לעם המוחרם ‪ ...‬אולם‬ ‫חזיון הבויקט עצמו‪ ,‬העובדה שיש כאן רצון מאורגן או מארגן‪ ,‬שביכלותו‬ ‫‪40‬‬ ‫להוציא לפועל ולו לזמן קצר ‪."...‬‬ ‫בין השנים ‪ 1938-1920‬הייתה הגנת היישוב בנויה על ההנחה שהשלטון בארץ חייב‬ ‫בשמירת הביטחון ובהגנת היישוב מפני ההתקפות הערביות‪ .‬בפועל‪ ,‬הישובים‬ ‫עצמם היו צריכים להגן על עצמם עד שתבוא העזרה מהממשלה‪ 41.‬הצורך בהגנה‬ ‫‪65‬‬ ‫היה פועל יוצא של עימות מתמשך בין שתי הקהילות‪ .‬יהודי יפו התארגנו להקים‬ ‫הגנה עצמית‪ ,‬מכיוון שנוכחו לדעת שאין מי שיגונן עליהם ברגעים הקשים‪ .‬מה עוד‪,‬‬ ‫שהשוטרים הערבים שיתפו פעולה עם אחיהם פורעי החוק‪.‬‬ ‫במכתב אל ועד תל‪-‬אביב‪ ,‬מתלוננת תושבת השכונה נגד שכניה הערבים הגונבים‬ ‫ממנה מים‪ ..." :‬אי אפשר לסגור באופן שלא יוכלו הערבים הרבים של הסביבה‬ ‫הלוקחים להם מים במשך כל היום‪ .‬יום יום יש לי מריבות עם הערבים בדבר המים‬ ‫אבל בלי תוצאה"‪ 42.‬יריב אזרחי סיפר כי "ביפו לא היו גניבות היו התנפלויות הם‬ ‫‪43‬‬ ‫רצו להרוג את היהודים"‪.‬‬ ‫ג'וליה שלוש סיפרה שכאשר הגיעו העולים דרך הים "קנאת הערבים הורגשה‬ ‫באוויר‪ ,‬ויום אחד התנפלו ערבים על הבניין ופגעו בכמה מן העולים‪ .‬היהודים שגרו‬ ‫ביפו נפל עליהם פחד‪ ,‬וכל משפחה הסתתרה לכמה ימים אצל מכרים בתל‪-‬אביב ‪...‬‬ ‫בעד חרכי התריסים היבטנו עליהם עד שנעלמו בחשיכה ‪ 44."...‬יוסף עצטה תיאר גם‬ ‫הוא את עליית משפחתו לארץ‪-‬ישראל דרך נמל יפו‪" :‬סוורי הנמל‪ ,‬גברתנים ערביים‬ ‫היו משליכים אותנו כאילו היינו שקים ולא בני אנוש"‪ .‬עם הגיעם ורדתם לחוף‪,‬‬ ‫הערבים השפילו אותם בכנותם בשמות גנאי כמו 'ברברים'‪ ,‬והיו מושכים את‬ ‫‪45‬‬ ‫הילדים בפאותיהם‪.‬‬ ‫העיתונות דיווחה על התעללויות‪:‬‬ ‫"בכל מקומות הרחצה בים אשר בעיר סדרה המשטרה גם השגחה בשביל מקרי‬ ‫אסון והסדר הכללי‪ .‬הדבר הזה חסר לגמרי באותו המרחץ הנמצא מול תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫את המקום הזה מבקרים גם אנשים מהסביבה ואלה מתנהגים באופן בלתי‬ ‫מנומס בייחוד כלפי הנשים הרוחצות שם‪ .‬פעם קרה שהשליכו אחדים אבני חצץ‬ ‫‪46‬‬ ‫וצדפים אל תוך אוהל הנשים כדי להרעימן ‪."...‬‬ ‫המשורר י‪.‬צ‪ .‬רימון נמצא עומד ליד הירקון "כשהוא ערום מעונה ופצוע ומסורס‪.‬‬ ‫הוא הובל במצב קשה לבית החולים בתל‪-‬אביב‪ .‬במרחק של שנים שלושה רגעים‬ ‫‪47‬‬ ‫ממקום המעשה נמצאים האהלים של ערבי ג'מסין‪ .‬השייכים האלה נאסרו‪."...‬‬ ‫‪66‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫'הפועל הצעיר' טען שלמרות העובדה שחלפו שלוש שנים מאז כבוש הארץ על ידי‬ ‫הצבא הבריטי‪ ,‬המצב נשאר כשם שהיה בימי השלטון הטורקי‪" :‬מלאה הארץ גניבה‬ ‫ושוד ‪ ...‬גם על הדרכים התחילו שוב לשדוד‪ .‬ואפילו בכביש יפו פוחדים בעלי‬ ‫הגמלים ובעלי העגלות לעבור יחידים בלילות ‪ .48"...‬מבין השוטרים ערבים היו‬ ‫ששיתפו פעולה עם השודדים והגנבים הערבים‪.‬‬ ‫באספת הוועד שהתקיימה ביפו בשנת ‪ ,1920‬דנו על מספרם הרב של ההתנפלויות‬ ‫על התושבים היהודים‪ ,‬המקבלות מפעם לפעם צורה יותר חריפה‪:‬‬ ‫"‪ ...‬העדר הבטחת השלטון המקומי על הגנה מספיקה מצידו בפני ההתנפלויות‬ ‫התכופות של פלוגות שודדים מאורגנות ומזוינות‪ ,‬מכריח אותנו לפנות אל‬ ‫השלטון העליון‪ ,‬כי יבטיח בכוח צבאי את הנפש והריכוז של ישובנו וכי יאפשר‬ ‫‪49‬‬ ‫את זיון התושבים העברים בהגינם על עצמם בפני תוקפיהם"‪.‬‬ ‫דיווחים על פועלים ערבים שהותקפו בידי יהודים היו נדירים‪ .‬למאיר דיזנגוף נמסר‬ ‫כי פועלים ערבים בתל‪-‬אביב ובסביבותיה העוסקים בהעברת חומרי בנין‪ ,‬הותקפו‬ ‫בדרכם באבנים שהושלכו עליהם בידי יהודים‪ .‬דיזנגוף פנה מיד למועצת פועלי יפו‬ ‫‪50‬‬ ‫בדרישה למנוע הישנות מקרים אלו בעתיד‪.‬‬ ‫בתחילה‪ ,‬השמירה בתל‪-‬אביב הייתה נתונה בידי השומרים הערבים‪ .‬אולם‪ ,‬מצבם‬ ‫הביטחוני של התושבים היה בכי רע‪ .‬אזרחים רבים שלחו מכתבים לוועד תל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫בהם התלוננו על פגיעות ברכוש‪ ,‬ועל העדר ביטחון ביום ובלילה‪" :‬במשך השבועות‬ ‫האחרונים קרו מקרי גנבות ‪ ...‬וכמעט שאין אף לילה אחד בלי גנבות ‪ 51."...‬ועד תל‪-‬‬ ‫אביב חשד "שיד השומרים הערבים במעל זה"‪ ,‬והחליט לפנות לממשלה "שתמנה‬ ‫בשביל תל‪-‬אביב בולסים יהודים ושתרשה לנו להעמיד שומרים שלנו ושתאשר‬ ‫אותם"‪ 52.‬מספר הגניבות גם הוא הלך וגדל‪ .‬הנושא הועלה כמעט בכל אסיפות‬ ‫הוועד‪ .‬למרות הבקשות להעמיד רק שומרים יהודים‪ ,‬השמירה של השכונה עדיין‬ ‫‪67‬‬ ‫נשארה בידי הממשלה‪" :‬אין אנו יודעים מה נעשה שם‪ .‬מקבלים שומרים ומפטרים‬ ‫שומרים ואין אנו יודעים כלום ‪ 53."...‬לפיכך‪ ,‬החליט ועד תל‪-‬אביב להעמיד שומר‬ ‫‪54‬‬ ‫גם בשעות היום‪.‬‬ ‫תושבי תל‪-‬אביב ווַעד השכונה ראו חשיבות רבה בהקמת משטרה עירונית‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1918‬קבל אברהם אלדמע‪ ,‬יו"ר מכבי בתל‪-‬אביב‪ ,‬מכתב מד"ר טהון מהוועד הזמני‬ ‫ליהודי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ובו הצעה לארגן את המשטרה העברית‪ 55.‬במחצית שנת ‪1918‬‬ ‫הוקמה בתל‪-‬אביב תחנת משטרה‪ ,‬סניף של משטרת יפו‪ .‬בתחילת דרכה‪ ,‬המשטרה‬ ‫העברית נוסדה כאגודה בתל‪-‬אביב‪ .‬אגודה זו הקיפה את כל השוטרים ביפו‬ ‫ובירושלים ומטרתה הייתה‪ ..." :‬לתת לישוב את האלימנט הדרוש לענייני משטרה‬ ‫‪56‬‬ ‫בארץ ‪ -‬אנשים העומדים על גובה הרגשת האחריות הלאומית ‪."...‬‬ ‫למשטרה גוייסו ג'נדרמים רוכבים ורגליים‪" :‬כל ג'נדרם רוכב צריך להביא סוס‬ ‫משלו והממשלה תספיק לו בשביל מספוא‪ .‬כל ג'נדרם שמתקבל – מחויב לחתום על‬ ‫חוזה להישאר במשטרה משך שנה אחת"‪ 57.‬בתחילה‪ ,‬לצד יהודים‪ ,‬שרתו במשטרה‬ ‫גם שוטרים ערבים אולם לאחר משא ומתן עם השלטונות הפכה התחנה ליהודית‬ ‫בלבד‪ .‬היהודים ראו בעבודת השיטור חובה לאומית‪ ,‬ועל כן באו בטענה‬ ‫שהמוסלמים תופסים את מקומם בעבודת השיטור‪:‬‬ ‫"‪ ...‬ענין המשטרה העברית יוצא מגדר הויכוחים ומקבל צורה ממשית ‪ ...‬אחרי‬ ‫שיחה עם ראש המשטרה‪ ,‬המיור חדד‪-‬בי‪ ,‬הוברר לנו מה הדברים בנוגע‬ ‫למשטרה העברית ‪ ...‬מספר הג'נדרמים היהודים הדרושים לממשלה הולך‬ ‫ופוחת מיום ליום‪ ,‬מפני שאת מקומם תופסים המשלמים ‪ ...‬דרושים לממשלה‬ ‫‪ 50‬ג'נדרמים יהודים בתור קבוצה ראשונה ‪ ...‬כל אלה שנרשמו בתור מתנדבים‬ ‫‪58‬‬ ‫למשטרה העברית‪ ,‬צריכים להכנס מקודם בתור ג'נדרמים רוכבים ורגלים ‪."...‬‬ ‫תפקיד השיטור היה מאוד קשה‪:‬‬ ‫"מתשע בערב עד שש בבוקר ללא מנוחה היינו שומרים על הגבולות של תל‪-‬‬ ‫אביב וכל הסביבה היהודית‪ ,‬כמו נוה צדק‪ ,‬נוה שלום ועוד ‪ ...‬כמה פעמים‬ ‫‪68‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫התנפלו עלינו ערבים מפרדסי הסביבה ‪ ...‬רכבנו בזוגות היינו רק שני רוכבים ‪...‬‬ ‫אחרי שנת ‪ 1921‬בשנים ‪ 1924-1923‬היה אי שקט כל הזמן שהתבטא בצליפות‬ ‫‪ ...‬בסוף ‪ 1922‬היינו נוהגים לעמוד ולחכות ליוצאים מקולנוע 'עדן'‪ .‬היינו‬ ‫‪59‬‬ ‫מלווים את הקהל "וסוגרים את העיר" ‪."...‬‬ ‫לאחר מאורעות ‪ ,1921‬החיים בצל השכונות הערביות היו בגדר סכנת חיים‪ .‬עלילות‬ ‫דם‪ ,‬הסתה‪ ,‬התנפלויות‪ ,‬מעשי רצח‪ ,‬שוד וגניבות היו חלק מחייהם של תושבי יפו‬ ‫ותל‪-‬אביב‪ 60.‬היהודים חיפשו כל דרך אפשרית לעזוב את מגוריהם בשכנות עם‬ ‫הערבים‪ .‬עדות לכך מוצאים בפניות ובמכתבים הרבים שנשלחו לוועד תל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫כדי שיעזרו להם בחיפוש מקומות מגורים חילופיים וחנויות לפרנסה בתל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫משום שהחיים הפכו לסכנת נפשות‪' 61.‬הפועל הצעיר' כתב כי מאז הפרעות שהחלו‬ ‫בחודש מאי ועד חודש יולי‪ ,‬לא הורגש הביטחון הציבורי ביפו‪ .‬לעיתים קרובות‬ ‫בע לי החנויות היו סוגרים את חנויותיהם בשעה שהערבים היו מתקהלים בהמוניהם‪,‬‬ ‫ופורעים ביהודים כשהם "מזוינים במקלות אל החוף ולא נתנו להוריד את הנוסעים‬ ‫היהודים שבאו באוניה ‪ ...‬ערבים התנפלו על צעיר יהודי שהתרחץ ביפו ופצעו אותו‬ ‫בסכין ‪ ...‬נאסרו גם נערים ערביים אשר המסיתים משתמשים בהם כל הזמן בכדי‬ ‫‪62‬‬ ‫להקים בהלה ‪."...‬‬ ‫‪63‬‬ ‫משטרת ישראל נוסדה על פי הצעת עיריית תל‪-‬אביב ב‪ 10-‬ביוני ‪ .1921‬ההצעה‬ ‫הראשונה על דבר יסוד משטרה עברית נוצרה בגלל חוסר הביטחון הציבורי שהיה‬ ‫באזור תל‪-‬אביב‪ .‬הצעה זו "עֻוּבדה בידי המזכיר הראשי של ממשלת ארץ‪-‬ישראל‬ ‫בימים ההם ‪ ...‬ראש העיריה ‪ ...‬ומנהל המחלקה הפוליטית של ההנהלה‬ ‫‪64‬‬ ‫הציונית ‪."...‬‬ ‫שלמה סופר מספר כי החליט להתגייס למשטרה בעקבות אוזלת ידה של הממשלה‪:‬‬ ‫"הדחף להכנס למשטרה ניתן לי במאורעות ‪ 1921‬בעיר יפו ובסביבות תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫‪69‬‬ ‫באותו יום נקלעתי לתוך הפגנה גדול של ערבים מול "הסריה" וראיתי את ההמון‬ ‫‪65‬‬ ‫הפרוע ואת אזלת היד של השלטונות לרסן את ההמונים ‪."...‬‬ ‫גם יוסף אליהו שלוש מספר על השנאה שהרגיש לאחר מאורעות ‪:1921‬‬ ‫"שנאה כבושה שנשתרשה בלבות הערבים ליהודים לאחר המאורעות‪ .‬שנאה זו‬ ‫הייתה כאבן נגף על דרכי פעולותי‪ .‬חברי עיריית יפו ובפרט הנוצרים היו‬ ‫מתנגדים לכל הצעה שבאה מצד תל‪-‬אביב ‪ ...‬ההתנגדות נעשתה לטבע‪,‬‬ ‫התנגדות סתמית מבלי כל טעם ונימוק‪ ,‬מפני שבהצעה יש גורם חשוב לפריחתה‬ ‫‪66‬‬ ‫והתקדמותה של תל‪-‬אביב ‪."...‬‬ ‫למרות הקמת המשטרה העירונית הוגשה תלונה לראש עיריית תל‪-‬אביב על כי‪:‬‬ ‫"השמירה במצבה הנוכחי היא במצב גרוע ביותר‪ .‬ראשית‪ ,‬החומר האנושי הוא‬ ‫איננו אותו החומר המתאים בשביל שומרים בעירנו ‪ ...‬שנית לפי פקודות‬ ‫הממשלה השומרים מוכרחים להיות שוטרים עירוניים ולבושים בתלבושת‬ ‫צבאית‪ ,‬כמו שסודר כבר ביפו ‪ ...‬הפקודה הזאת צריכה לצאת לפועל גם בתל‪-‬‬ ‫אביב ‪ ...‬צריך להפוך את השומרים לשוטרים‪ ,‬ושנית לפטר את אלה שלא‬ ‫‪67‬‬ ‫יתאימו להיות שוטרים ‪."...‬‬ ‫שנה לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪ ,1923‬המצב הביטחוני לא השתפר‪ .‬מחשש לחייהם‪ ,‬החליטו‬ ‫התושבים להשתתף בשכר השומרים‪ ,‬ואף בקשו להחליפם בבחורים צעירים‬ ‫‪68‬‬ ‫שישגיחו בלילות‪ ,‬לא רק על הרכוש אלא גם על התושבים‪.‬‬ ‫המשטרה העירונית בתל‪-‬אביב הוכיחה את עצמה כמרכז חיוני הנושא את עצמו‬ ‫ואינו תלוי כלל ועיקר ביפו‪ .‬רוב חבריה היו גם חברי ארגון ה'הגנה'‪ ,‬ולכן היא הייתה‬ ‫נתונה להשפעת הארגון‪ .‬המשטרה התקיימה עד שנת ‪ .1932‬בימי המאורעות ואי‪-‬‬ ‫השקט מילאה המשטרה העירונית תפקיד חשוב בשמירה על הסדר והביטחון בעיר‪,‬‬ ‫‪69‬‬ ‫בעיקר בשכונות הספר‪.‬‬ ‫בקרב החברה היהודית קמו אגודות רבות ושונות‪ ,‬ביניהם איגודים מקצועיים של‬ ‫‪70‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫סתתים‪ ,‬בנאים‪ ,‬מהנדסים‪ ,‬מורים‪ ,‬ועוד‪ .‬עדויות רבות של יהודים שניתן למצוא‬ ‫בארכיון ההגנה מלמדות כי בתחילת שנות השלושים היהודים חשו חסרי הגנה‬ ‫וביטחון מול ערביי יפו‪ ,‬והחליטו להתארגן‪ .‬יוסף קרמין סיפר‪:‬‬ ‫" כמה ימים לפני פרוץ המאורעות גויסנו לפי הוראה של ירמיהו הלפרין ‪ ...‬שלח‬ ‫אותנו להגן על שכונת בית וגן מדרום ליפו [בת ים – היום] ‪ ...‬אחרי המאורעות‬ ‫המשכנו בקיום קבוצתנו ובאמונים ‪ ...‬התארגנו והקמנו שש קבוצות מבין חברי‬ ‫ביתנו ‪ ...‬אותם ימים עסקתי ברכישת נשק עבור קבוצתנו‪ .‬הייתי קונה אותם‬ ‫‪70‬‬ ‫מערבים במגדל צדק ומעביר במכונית שהעבירו עוד ממגדל צדק לתל‪-‬אביב"‪.‬‬ ‫באותן שנים גם הערבים הקימו אגודות בדומה לאלהת שהוקמו על ידי היהודים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1927‬הוקמה 'אגודת העיתונאים הערבים' שנועדה לשמור על האינטרסים של‬ ‫‪72‬‬ ‫חבריה ביפו;‪ 71‬וכן אגודת 'הנוער המוסלמי' הייתה אחראית על בתי ספר‪.‬‬ ‫באופן מעשי‪ ,‬מערכת יחסי הגומלין בין היישוב היהודי והיישוב הערבי ביפו באה‬ ‫לידי ביטוי באיגודים שהוקמו למען מטרה כלכלית משותפת‪ .‬בשנת ‪ 1924‬נפתח‬ ‫בתל‪-‬אביב מועדון עברי‪-‬ערבי של פועלי הרכבת הדואר והטלגרף‪:‬‬ ‫"בחגיגת הפתיחה השתתפו הרבה פועלים יהודים וערבים ובאי‪-‬כוחם נשאו‬ ‫נאומים על הנחיצות באחוד הכוחות של שני הלאומים לשם בנין הארץ‪.‬‬ ‫‪73‬‬ ‫הנאומים תורגמו מעברית לערבית ולהיפך"‪.‬‬ ‫ב‪ 17-‬ביולי ‪ 1924‬הייתה אספה כללית של לשכת המסחר לבחירת חברים חדשים‬ ‫ללשכה‪ .‬לאספה באו כשבעים חברים יהודים‪ ,‬ועשרים ושבעה חברים מוסלמים‬ ‫ונוצרים‪ .‬שלושת המועמדים היהודים נבחרו בשבעים קולות‪ ,‬והמועמד הרביעי יוסף‬ ‫‪74‬‬ ‫טלאב‪ ,‬ערבי‪ ,‬נבחר הודות לקולות היהודים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1925‬הוקם בתל‪-‬אביב מועדון בשם 'האחוד'‪ ,‬אשר אגד בתוכו פועלים‬ ‫‪71‬‬ ‫יהודים וערבים‪ .‬המועדון קרא לכל פועלי פלשתינה‪ ,‬הערבים והיהודים "מבלי הבדל‬ ‫דת ופרנציפים להתכנס לועידה כללית"‪ .‬מטרתו היתה‪:‬‬ ‫"לאחד את כל הפועלים הערבים והיהודים‪ ,‬להרים את מצבם‪ ,‬לטפל בענייניהם‬ ‫ובדרישותיהם ‪ ...‬לקלוב 'האחוד' שייכים מספר קטן של פועלים ערבים‪ ,‬פועלים‬ ‫אשר גורשו מהסתדרות הפועלים הציונים (ה'הסתדרות') ומספר פועלים שאינם‬ ‫‪75‬‬ ‫שייכים לשום הסתדרות או מפלגה"‪.‬‬ ‫המועדון מנה שמונים וחמישה צירים‪ ,‬מתוכם עשרים ערבים‪ ,‬והשאר יהודים‪.‬‬ ‫המועדון התקיים בתל‪-‬אביב כשנתיים‪ ,‬עד שבשנת ‪ ,1927‬ללא כל הודעה מוקדמת‪,‬‬ ‫החליטה הממשלה על סגירתו‪ .76‬ביפו לעומת זאת המשיך להתקיים מועדון‬ ‫הפועלים הערבים‪.‬‬ ‫יוסף קרמין מספר כי ביפו היו התארגנויות של יהודים נגד הערבים‪:‬‬ ‫"כך נחקק בזכרוני מראה הבחורים מחוסרי הנשק המפרקים עמודים מגדרות‬ ‫ויוצאים במקלות לכיון יפו ‪ ...‬בסוף ‪ 1926‬ארגן יהודה ארזי קבוצת צעירים מבין‬ ‫חברי גדוד מגיני השפה‪ ,‬שהתאמנו בנשק‪ .‬הייתי חבר בקבוצה זו‪ .‬התאמנו‬ ‫באקדחים שכל אחד מאתנו רכשם עבורו ‪ ...‬האמונים התנהלו בכרמים ערביים‬ ‫ובחולות שמצפון לעיר‪ .‬יום יומיים לפני ה‪ 2.11.1927 -‬יצאנו לשמירה בשכונת‬ ‫המכבי שעל גבול יפו‪ .‬ארזי שלח אותי ועוד בחור דובר ערבית לסייר אותו לילה‬ ‫‪77‬‬ ‫ברחובות יפו ‪ ...‬היו אז ימי שקט בארץ והקבוצה התפוררה"‪.‬‬ ‫בוועידה השלישית של הסתדרות העובדים העברית הכללית בארץ‪-‬ישראל‪' ,‬פועלי‬ ‫ציון השמאליים'‪ ,‬אשר בה היו רשומים גם פועלים ערבים‪ ,‬הכריזו הפועלים‬ ‫הערבים‪:‬‬ ‫"‪ ...‬על הכרתנו הגדולה של ארגון הפועלים מקיף כללי בלי הבדל אומה ודת‪,‬‬ ‫כדי להגן על כולנו בפני נותני העבודה ‪ ...‬ולהטיב את מצבנו ‪ ...‬אנו מכירים‬ ‫שההסתדרות הכללית‪ ,‬שנוצרה על ידי הפועלים היהודים‪ ,‬זהו הגרעין לארגון‬ ‫הכללי של הפועלים ואנחנו דורשים שימצא מקום בשורותיה להמוני הפועלים‬ ‫‪72‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫‪78‬‬ ‫הערבים המנצלים והמדוכאים"‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1928‬יסדו יהודים ביפו 'התאחדות אזרחית לאומית'‪ .‬התאחדות זו שמה לה‬ ‫למטרה‪:‬‬ ‫"לדעת וללמוד מה המצב האמיתי של הישוב ‪ ...‬ואת הליקוי הזה מאמינים אנו‬ ‫לתקן על ידי יסוד הקלוב ‪ ...‬הקלוב יסדר לחברים הרצאות פרויודיות בכל‬ ‫‪79‬‬ ‫השאלות העומדות על הפרק ויערוך נשפי שעשועים"‪.‬‬ ‫בתל‪-‬אביב התארגנה קבוצה בשם 'האזרח הצעיר' שמטרתה היתה לחנך את חבריה‬ ‫להיות אזרחים נאמנים למדינה העברית המתהווה בארץ‪-‬ישראל‪ .‬הקבוצה הכריזה‬ ‫על "קנאות לשלושת היסודות של המדינה העברית והם‪ :‬תחית העם‪ ,‬גאולת הקרקע‬ ‫‪80‬‬ ‫והשלטת השפה העברית"‪.‬‬ ‫בעוד היהודים מתארגנים באגודות למיניהן כך גם נהג ציבור הפועלים הערבים‪.‬‬ ‫מצד אחד‪' ,‬סות אל חק' דיווח כי ממשלת ארץ‪-‬ישראל ביקשה מהאגודות הציוניות‬ ‫ומהמוכתרים הערבים להגיש לה את רשימות ומספרים של הפועלים מחוסרי‬ ‫העבודה‪ .‬האגודות הציוניות מסרו את רשימותיהם לממשלה‪ ,‬בניגוד למוכתרים‪.‬‬ ‫מספרם של הערבים מחוסרי העבודה לא היה ידוע‪ 81.‬מצד שני‪ ,‬בשנת ‪ 1927‬עורך‬ ‫הדין פאיז אפנדי אל כנפאני העלה הצעה לייסד 'אגודת עורכי הדין' שתקיף את‬ ‫‪82‬‬ ‫עורכי הדין הערביים ביפו'‪ ,‬או לייסד סניף להסתדרות עורכי הדין הפלשתינאים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1928‬הקימו פועלים ערבים את אגודת החייטים‪ ,‬הנגרים‪ ,‬הנפחים והסבלים‬ ‫ופועלי הדפוס‪ 83.‬בשנת ‪ ,1930‬בעלי הפרדסים וסוחרי תפוחי הזהב ביפו הערבים‪,‬‬ ‫החליטו לייסד התאחדות בשם התאחדות האכספורטים היפואים‪ ,‬שמטרתה הייתה‬ ‫להגן על ענייני הסוחרים הערבים‪.84.‬‬ ‫העיתונות הערבית‪ ,‬כפי שהוצגה בעיתונות העברית‪ ,‬שמה לה למטרה לעודד‬ ‫‪73‬‬ ‫התארגנות של פועלים ערבים‪ .‬במהלך התקופה‪ ,‬שני נושאים העסיקו את ה'פלסטין'‪.‬‬ ‫האחד‪ ,‬ארגון הפועלים הערבים וההגנה על זכויותיהם; והשני‪ ,‬מלחמה בתנועת‬ ‫ההתבדלות שהורגשה בקרב המוסלמים‪ ,‬ועלולה הייתה לנתק את החוט האחרון של‬ ‫האחדות הלאומית בין המוסלמים לבין הנוצרים‪' .‬פלסטין' שאף להקים אגודה ביפו‬ ‫שמטרתה להגן על הפועל הערבי‪ .‬למרות העובדה ש "‪ ...‬הפועל הערבי שלא ידע‬ ‫אפילו את פירוש המילה 'ארגון' ואת תועלת הארגון ומעדיף לפני שעה להשאר‬ ‫'חפשי' ורחוק מ"ג'מעיאת" [אגודות]"‪ .‬ב'פלסטין' מיום ה‪ 31-‬בינואר ‪,1928‬‬ ‫התפרסם מאמר ראשי בשם "ארגון הפועלים הערבים בארץ‪-‬ישראל"‪ ,‬שבו הוא‬ ‫קורא לבחור בקבוצה שתבוא בדברים עם הממשלה כפי שנהוג אצל הפועלים‬ ‫היהודים‪ .‬וכל זה על מנת להיטיב את מצבו של הפועל הערבי ולמנוע תחרות עם‬ ‫הפועל היהודי‪:‬‬ ‫"הקלובים והאגודות צריכים להזמין את הפועלים לאספות ‪ ...‬אחר כך צריכה‬ ‫המפלגה הליברלית לקבל על עצמה את עבודת הארגון עליה‪ ,‬ראשית כל לארגון‬ ‫‪85‬‬ ‫הפועלים ביפו ואחר כך בשאר המקומות ‪...‬‬ ‫באגודת הצדקה שנוסדה על ידי ערביי יפו‪ ,‬הגיעו למספר רב של החלטות‪ :‬ייסוד‬ ‫אגודות ומוסדות רק למען המוסלמים‪ ,‬אגודות שתתמוכנה במלאכות של‬ ‫המוסלמים‪ ,‬בתי חרושת וחנויות קאופרטיביות למען האוכלוסייה הערבית‪ ,‬ועד‬ ‫שמטרתו תהיה להלחם בנגע השיכרות; הקמת ועד לבתי הספר הלאומיים‬ ‫האזרחיים‪ ,‬ופתיחת בית חולים שיתן שירותים חינם לעניי המוסלמים‪ 86.‬גם במועדון‬ ‫הספורט המוסלמי ביפו התקיימה ועידה של כל מועדוני הצעירים המוסלמים בארץ‪:‬‬ ‫"דרישת קלוב הצעירים האורתודוכסים מבית ללחם הייתה‪ ,‬לשתף את הערבים‬ ‫הנוצרים בוועידה הזאת – לא נתקבלה והוועידה הציגה לה למטרה ארגון‬ ‫הצעירים המושלמים בלבד‪ .‬הנשיא ראגיב אל‪-‬אימאם הביע את תקוותו כי‬ ‫בעתיד יקום קלוב ערבי מאוחד‪ ,‬בלי הבדל כיתות‪ .‬לפי שעה אינו רואה אפשרות‬ ‫‪87‬‬ ‫למושלמים להשתתף בקלובים משותפים עם נוצרים שגם נשים חברות בהם"‪.‬‬ ‫‪74‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫להסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ‪-‬ישראל שהוקמה בשנת ‪1920‬‬ ‫היתה תפיסת עולם כוללת שהעניקה ַלפרט מסגרת חיים‪ :‬תעסוקה‪ ,‬בריאות‪ ,‬דיור‪,‬‬ ‫הגנה מקצועית ועוד‪ .‬מטעמים סולידריים ניסתה ההסתדרות הכללית לשתף חברים‬ ‫ערבים בפעילויות ספורט‪ ,‬להכשיר מדריכים ערביים‪ ,‬ולקיים ערבי תרבות יחד עם‬ ‫פועלים ערבים – ניסיון שהחזיק מעמד גם לאחר פרוץ המאורעות‪.‬‬ ‫בתחילת שנות העשרים נוסדה אגודה בשם 'אנטיפא'‪ ,‬אשר מלכתחילה לא הלכה‬ ‫בדרך הרגילה לדאוג לעבודה‪ ,‬אלא "נסתה להקים גרעין אנטי פאשיסטי גם ברחוב‬ ‫הערבי"‪ 88.‬חברי אנטיפא היו מנודים ומוחרמים בקרב הציבור הערבי ביפו ובחיפה‪,‬‬ ‫וההסתדרות היהודית נחלצה לעזרתם‪ .‬כאשר פועלים ערביים מיפו‪ ,‬נגרים וצבעים‪,‬‬ ‫פנו אליה בשנת ‪ 1924‬בבקשת עבודה‪ ,‬הם נענו בחיוב‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1930‬שנה לאחר מאורעות תרפ"ט‪ ,‬הוקמה 'אחוות פועלים' ביוזמת חברי‬ ‫'פועלי ציון'‪ .‬גם אגודה זו‪ ,‬שנאסרה על ידי הממשלה‪ ,‬לא התכוונה‪ ,‬ולא הבטיחה‬ ‫כלל‪ ,‬לספק עבודה לחברים הערבים‪ .‬אף על פי כן נמצא לה הד ברחוב העמלים‬ ‫הערבים‪ .‬עיקר תפקידה היה ליצור מסגרת של אווירה חברתית משותפת בין פועלים‬ ‫יהודים וערבים‪ ,‬לשמש צנור ראשון להבנה הדדית‪ ,‬ולהפחית את הפחד והזרות‪ ,‬בין‬ ‫פועלי שני העמים‪ .‬ההסתדרות ו'אנטיפא' קבלו לשורותיהם את 'אחוות הפועלים'‬ ‫‪89‬‬ ‫בפנים זועמות ובעין צרה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1929‬נוסד ארגון 'כף היד השחורה'‪ ,‬האגודה הלאומית החופשית‪ ,‬שמטרתו‬ ‫הייתה כלל ארצית‪:‬‬ ‫"לדרוש מכל ערבי וערביה להחרים כליל את הציונים‪ ,‬להימנע מלמכור אדמות‬ ‫ונכסי דלא ניידי או לסחור בהן ‪ ...‬על כל ערבי וערביה לדעת‪ ,‬כי האגודה עוקבת‬ ‫אחריו‪ ,‬וכי עליו לשמור על מולדתו בראש ובראשונה ולאחר מכן על עצמו ועל‬ ‫‪90‬‬ ‫משפחתו ‪' ...‬אגודת כף היד השחורה'"‪.‬‬ ‫‪75‬‬ ‫במחצית שנת ‪ 1930‬נוסדה 'אגודת הפועלים הפלשתניאית הערבית ביפו'‪ .‬עם‬ ‫היווסדה הופץ כרוז אל הפועלים הערבים ביפו ובסביבותיה‪ ,‬ובו‪ ,‬במילים פשוטות‬ ‫ובצבעים נאמנים‪ ,‬תאור מצבו של הפועל הערבי בשוק העבודה‪:‬‬ ‫"אל תחפשו במרחקים ‪ ...‬הנה הפועלים היהודים לפניכם‪ :‬כל אחד מהם עובד ‪8‬‬ ‫שעות ביום ומקבל משכורת העולה על זו של הפועל הערבי‪ .‬הם ומשפחותיהם‬ ‫מקבלים עזרה רפואית חינם‪ .‬מה הדבר שהביאם לידי מצב זה? ַה ַתחשבו כי נותן‬ ‫העבודה היהודי הוא יותר טוב מנותן העבודה הערבי? לא ולא! כל זה רק משום‬ ‫שהפועלים היהודים הבינו‪ ,‬כיצד לשמור על זכויותיהם ויסדו להם אגודה וכולם‬ ‫נצטרפו אליה וככה עלו מדרגה שבה הם נמצאים כעת‪ .‬והאם אנו הפועלים‬ ‫הערבים פחותים מהפועלים היהודים? והאם אנו לא ראויים להשיג את‬ ‫זכויותינו? ‪[ ...‬האגודה] שכרה קלוב בן ‪ 4‬חדרים ופתחה שעורי ערב לערבית‬ ‫ולאנגלית‪ .‬האגודה באה לידי הסכם עם רופא אחד שיושיט עזרה רפואית‬ ‫לחברים ולמשפחותיהם על חשבון האגודה ‪ ...‬היא עורכת רשימה של מחוסרי‬ ‫‪91‬‬ ‫העבודה בעיר‪ ,‬בכדי שתוכל לפנות למוסדות הנאותים בדבר העבודה"‪.‬‬ ‫שתי התנועות הלאומיות‪ ,‬הערבית והיהודית‪ ,‬צמחו בארץ במקביל זו ליד זו‪ ,‬ושתיהן‬ ‫ניזונו האחת מהשניה ונבנו האחת על גב יריבתה‪ .‬הן הצליחו להגיע לקהל יעד‬ ‫ולהשפיע גם באמצעות העיתונות‪ .‬במקביל הוקמו אגודות יהודיות וערביות אשר‬ ‫חלקם היה בעד שיתוף פעולה מבחינה כלכלית‪ ,‬חברתית ואידיאולוגית אולם‪ ,‬החלק‬ ‫הארי שביניהן דבק ברעיון של אי שיתוף פעולה‪ ,‬התבדלות‪ ,‬התנתקות ואף למעשי‬ ‫אלימות‪.‬‬ ‫‪76‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫‪77‬‬ ‫הערות‪:‬‬ ‫‪ 1‬חנה רם‪ ,‬היישוב היהודי ביפו‪ :‬מקהילה ספרדית למרכז ציוני ‪ ,1939 -1839‬כרמל‪ ,‬ירושלים (‪,)1996‬‬ ‫עמ' ‪( .)167‬להלן ‪ :‬רם – היישוב); בן‪-‬ציון נתניהו (עורך)‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬ו‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫(תשי"ז) עמ' ‪.588‬‬ ‫‪ 2‬דן גלעדי‪" ,‬כלכלה וחברה בתקופת העלייה השניה"‪ ,‬מרדכי נאור (עורך) העליה השנייה‪1903- ,‬‬ ‫‪ :1914‬מקורות‪ ,‬סיכומים‪ ,‬פרשיות נבחרות וחומר עזר‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים (תשמ"ה)‪ ,‬עמ' ‪.4‬‬ ‫‪ 3‬צמד המילים 'כיבוש העבודה' יצא לראשונה מתחת עטו של שלמה צמח‪ ,‬וכבש את לבם ומחשבתם‬ ‫של קבוצת הצעירים שייסדה את 'הפועל הצעיר'‪ .‬יוסף שפירא‪ ,‬הפועל הצעיר‪ :‬הרעיון והמעשה‪ ,‬תל‪-‬‬ ‫אביב (תשכ"ז) עמ' ‪.72‬‬ ‫‪ 4‬על עיתונות התקופה ראה בהרחבה‪ :‬כבהא מוצטפא‪ ,‬עיתונות בעין הסערה‪ :‬העיתונות הפלסטינית‬ ‫כמכשיר לעיצוב דעת קהל‪ ,1939-1929 ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים (תשס"ד) עמ' ‪( .17-9‬להלן ‪:‬‬ ‫כבהא – עיתונות)‬ ‫‪ 5‬האלימות נמשכה גם בשנת ‪ ,1909‬בעיקר כתוצאה מהסתה של נוצרים יפואים‪ ,‬שכנראה היו‬ ‫מאוימים על ידי היהודים כמתחרים בהם‪ .‬השווה‪ :‬רם – היישוב עמ' ‪.261-259‬‬ ‫‪ 6‬על יסודותיו של הארגון הוקם בשנת ‪ 1909‬ועד 'השומר'‪.‬‬ ‫‪ 7‬אברהם אלדמע (איזנשטיין)‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.4-1‬‬ ‫‪ 8‬שאול סחייק‪ ,‬דמות היהודי בראי עיתונות ערבית בין השנים ‪ ,1908-1858‬חיבור לשם קבלת תואר‬ ‫דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬ירושלים (‪ )1991‬עמ' ‪( 199‬להלן‪ :‬סחייק ‪ -‬דמות)‪ ,‬עמ' ‪.21‬‬ ‫‪ 9‬שם‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬ ‫‪ 10‬מיכאל אסף‪ ,‬היחסים בין ערבים ויהודים בארץ‪-‬ישראל‪ ,)1860-1948( :‬תל‪-‬אביב (‪ )1970‬עמ' ‪33-‬‬ ‫‪( .31‬להלן‪ :‬אסף – היחסים)‪.‬‬ ‫‪" 11‬יפו"‪ ,‬החרות (‪. )4.9.1911‬‬ ‫‪ 12‬פלסטין (‪ .)12.7.1913‬אצ"מ ‪Z-3 / 115‬‬ ‫‪ 13‬ראה בהרחבה‪ :‬אליעזר טאובר‪ ,‬אגודות חשאיות ותנועות מרד בסהר הפורה‪ ,1875-1920 :‬רמת גן‬ ‫(תשנ"ד)‪.‬‬ ‫‪ ,)13.1.1912( 14‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.14‬‬ ‫‪ 15‬אלמאליח אברהם‪" ,‬יחס היהודים לערבים בשנת תרע"ד ויסוד "אגודת המגן [חלק ב]"‪ ,‬דואר היום‬ ‫‪78‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫גיליון מב (‪.)1.11.1926‬‬ ‫‪ 16‬יוסף אליהו שלוש‪ ,‬פרשת חיי‪ ,1930-1870 :‬א‪.‬שלוש‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪( ,‬תשל"ג)‪ .‬עמ' ‪( .167-166‬להלן ‪:‬‬ ‫שלוש – פרשת)‬ ‫‪ 17‬מרדכי אלקיים‪ ,‬יפו – נוה צדק‪ :‬ראשיתה של תל‪-‬אביב‪ :‬תולדות היישוב היהודי ביפו מראשית‬ ‫המאה ה‪ ,19-‬משרד הביטחון‪ ,‬תל‪-‬אביב (תשנ"א)‪ ,‬עמ' ‪( .238‬להלן ‪ :‬אלקיים – נוה צדק)‪.‬‬ ‫‪ 18‬שלוש – פרשת‪ ,‬עמ' ‪.168‬‬ ‫‪ 19‬אברהם אלמאליח‪" ,‬יחס היהודים לערבים בשנת תרע"ד (‪ )1914‬ויסוד "אגודת המגן [חלק א]"‪,‬‬ ‫דואר היום (‪.)31.10.1926‬‬ ‫‪ 20‬אברהם אלמאליח‪" ,‬יחס היהודים לערבים בשנת תרע"ד (‪ )1914‬ויסוד "אגודת המגן [חלק א]"‪,‬‬ ‫דואר היום (‪ .)31.10.1926‬אברהם אלמליח‪" ,‬יחסי היהודים לערבים בשנת תרע"ד (‪ )1914‬ויסוד‬ ‫אגודת המגן" דואר היום (‪ .)1.11.1926‬ראה עוד‪ :‬אברהם אלמאליח‪" ,‬ארץ‪-‬ישראל וסוריה בימי‬ ‫מלחמת העולם"‪ ,‬דואר היום (‪" .)2.11.1926‬מסמך של אגודת המגן"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.204‬‬ ‫‪ 21‬שלוש – פרשת‪ ,‬עמ' ‪ ;168‬ראה‪ :‬אהרן כהן‪ ,‬ישראל והעולם הערבי‪ ,‬ספרית הפועלים‪ ,‬מרחביה‬ ‫(‪ ,)1964‬עמ' ‪( 94‬להלן ‪ :‬כהן – ישראל) ; רות‪ ,‬קרק ‪ ,‬יפו‪ :‬צמיחתה של עיר‪ , 1917-1799 ,‬יד יצחק בן‬ ‫צבי‪ ,‬ירושלים (תשמ"ה‪ ,)1984 ,‬עמ' ‪( .178‬להלן ‪ :‬קרק – יפו)‪.‬‬ ‫‪ 22‬פלסטין (‪ )11.4.1914‬אצ"מ ‪. Z-3 / 115‬‬ ‫‪ 23‬משה מטלון‪ ,‬יומן‪.‬‬ ‫‪ 24‬סוחרי המקום (ז אדר תרע"ד) "מכתב לוועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.14‬‬ ‫‪ 25‬במחנה (‪.)14.4.1976‬‬ ‫‪ )1917( 26‬אצ"מ‪.183-L2 ,‬‬ ‫‪ 27‬חנה רם‪ ,‬היישוב היהודי ביפו למן המחצית השנייה של המאה השמונה עשרה עד לשנים‬ ‫הראשונות של שלטון המנדט הבריטי‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת‬ ‫בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן (תשמ"ב)‪ ,‬עמ' ‪( .479‬להלן ‪ :‬רם – היישוב‪ ,‬דוקטוראט)‪ .‬ראה עוד‪ :‬מיכאל אסף‪,‬‬ ‫"תולדות התעוררות הערבים בארץ‪-‬ישראל ובריחתם"‪ ,‬דבר (‪ )1967‬עמ' ‪.92‬‬ ‫‪ 28‬יהושע פורת‪ ,‬צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית‪ ,1929-1918 :‬האוניברסיטה‬ ‫‪79‬‬ ‫העברית בירושלים‪ ,‬ירושלים (תשל"א)‪ ,‬עמ' ‪( .77‬להלן ‪ :‬פורת – צמיחת)‪ .‬ראה עוד ‪ :‬חנה רם‪,‬‬ ‫היישוב היהודי ביפו‪ :‬מקהילה ספרדית למרכז ציוני ‪ ,1939-1839‬כרמל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1996,‬עמ' ‪.325‬‬ ‫(להלן‪ :‬רם – היישוב)‪.‬‬ ‫‪ 29‬יואב גלבר‪ ,‬שורשי החבצלת‪ :‬המודיעין ביישוב ‪ ,1947-1918‬תל‪-‬אביב‪( ,‬תשנ"ב) עמ' ‪( 11‬להלן‪:‬‬ ‫גלבר – שורשי)‪.‬‬ ‫‪ 30‬בני מוריס ‪ ,‬קורבנות‪ :‬תולדות הסכסוך הציוני‪-‬הערבי‪ ,2001-1881 :‬עם עובד‪ ,‬תל‪-‬אביב (‪,)2003‬‬ ‫עמ' ‪( .42‬להלן ‪ :‬מוריס – קרבנות)‪.‬‬ ‫‪ 31‬גלבר – שורשי‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬ ‫‪ )23.8.1922( 32‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ג‪.‬‬ ‫‪ )1922( 33‬ארכיון ההגנה‪.6-146-80 ,‬‬ ‫‪" )1918( 34‬כרוז"‪ ,‬ארכיון משפחת שלוש‪ .‬כרוז הקורא לכל הארצות והעמים התאחדו! חתומים‪:‬‬ ‫"אחות פועלים" (האחראי דג'רג' נצאר)‪.‬‬ ‫‪ 35‬יהושע פורת‪ ,‬צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית‪ ,1918-1929 :‬האוניברסיטה‬ ‫העברית בירושלים‪ ,‬ירושלים (תשל"א)‪ ,‬עמ' ‪( .104‬להלן‪ :‬פורת – צמיחת)‪.‬‬ ‫‪ 36‬שם‪ ,‬עמ' ‪.106‬‬ ‫‪ 37‬שם התנועה לא נרשם‪.‬‬ ‫‪ ) 7 . 6 . 1 92 0 ( 38‬א צ " מ ‪. L/ 1 8 - 1 1 9 / 3 ,‬‬ ‫‪ )1922( 39‬ארכיון ההגנה‪.6-146-80 ,‬‬ ‫‪ 40‬חיים ארלוזרוב‪" ,‬חומה של זכוכית"‪ ,‬יעקב שטיינברג (עורך) כתבי חיים ארלוזרוב‪ ,‬א‪ ,‬שטיבל‪ ,‬תל‪-‬‬ ‫אביב‪( ,‬תרצ"ד)‪ ,‬עמ' ‪( .9‬להלן ‪ :‬ארלוזורוב – חומה)‬ ‫‪ 41‬יוסף אוליצקי‪ ,‬ממאורעות למלחמה‪ :‬פרקים בתולדות ההגנה על תל‪-‬אביב‪ ,‬תל‪-‬אביב (תש"ט)‬ ‫עמ' ‪.38‬‬ ‫‪( 42‬ז אלול תרע"ה) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪56‬א‪.‬‬ ‫‪ 43‬יריב אזרחי‪.10.11.1992 ,‬‬ ‫‪ 44‬ג'וליה שלוש‪ ,‬העץ והשורשים‪ ,‬עקד‪ ,‬תל‪-‬אביב (‪ ,)1982‬עמ' ‪( .66‬להלן‪ :‬שלוש – העץ)‬ ‫‪ 45‬יוסף עצטה‪ ,‬חיי יוסף‪ ,‬אפיקים‪ ,‬תל‪-‬אביב (תשמ"ז)‪ ,.‬עמ' ‪( .55‬להלן‪ :‬עצטה – חיי)‬ ‫‪" 46‬מכתבים מיפו"‪ ,‬הארץ (‪ ;)3.8.1920‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,19‬תיק ‪.19‬‬ ‫‪80‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫‪" 47‬השבוע"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ )5.11.1922( ;)27.10.1922‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ג‪.‬‬ ‫‪" 48‬המשטרה"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪.)18.1.1920‬‬ ‫‪" 49‬השבוע‪ ,‬יפו"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ .)11.6.1920‬ראה עוד‪ )27.8.1922( :‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב;‬ ‫"בארץ‪-‬ישראל"‪ ,‬העולם (‪.)9.7.1920‬‬ ‫‪ )23.8.1922( 50‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪.20‬‬ ‫‪( 51‬כא כסלו תרע"ה) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.59‬‬ ‫‪( 52‬יח אדר תרע"ז) "ישיבת הועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,10‬תיק ‪282‬א‪ .‬ראה עוד‪( :‬יט אדר תרע"ז) "ישיבת‬ ‫הועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,10‬תיק ‪282‬א‪ .‬לא רק הערבים גנבו‪ ,‬גם בין היהודים לא חסרו גנבים‪ .‬ראה‪( :‬יג‬ ‫שבט תרע"ז) "לוועד השמירה של תל‪-‬אביב"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.59‬‬ ‫‪( 53‬יט חשון תרע"ז) "ישיבת הועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,10‬תיק ‪282‬א‪.‬‬ ‫‪( 54‬יט אדר תרע"ז) "ישיבת הועד"‪ ,‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪ 55‬אגוד השוטרים העברים מתקופת המנדט‪ ,‬השוטר העברי בתקופת המנדט‪ ,‬משרד הבטחון‪ ,‬תל‪-‬‬ ‫אביב (תשל"ג) עמ' ‪( 21-20‬להלן‪ :‬השוטר העברי)‪ .‬על המתנדבים למשטרה העברית‪ )1919( :‬אצ"מ‪,‬‬ ‫‪.L2/223‬‬ ‫‪" 56‬השבוע‪ ,‬יפו"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ .)22.11.1918‬על המשטרה בתל‪-‬אביב ראה‪ :‬יוסף דקל‪" ,‬עדות"‪,‬‬ ‫ארכיון ההגנה‪.176-15 ,‬‬ ‫‪ )6.9.1918( 57‬ארכיון ההגנה‪ ,‬חט' ‪ ,8‬תיק ‪/30‬א‪ .‬ראה עוד‪ )21.1.1918( :‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪ )1920( 58‬אצ"מ‪.223 / L2 ,‬‬ ‫‪ 59‬זלמן בסין‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪.181-12 ,‬‬ ‫‪" 60‬ביפו"‪ ,‬הארץ (‪.)2.8.1922‬‬ ‫‪( 61‬ה אייר תרפ"א) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪ .196‬ראה עוד‪( :‬יט אייר תרפ"א) שם‪ ,‬שם; (‪ )19.7.1921‬שם‪,‬‬ ‫שם; "כרוניקה בארץ‪-‬ישראל"‪ ,‬העולם (‪" ;)13.6.1921‬בערים ובמושבות‪ ,‬יפו" התור (‪.)18.11.1921‬‬ ‫‪" 62‬השבוע‪ ,‬יפו"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪.)7.7.1921‬‬ ‫‪ 63‬מתתיהו קליר‪ ,‬שלום רוזנפלד ודן תורן (עורכים)‪ ,‬תל‪-‬אביב יפו‪ ,‬רמת‪-‬גן (‪ )1965‬עמ' ‪ .17-16‬ראה‬ ‫גם‪ :‬יהודה נדיבי (‪" )13.7.1953‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.35/21‬‬ ‫‪81‬‬ ‫‪ 64‬ידיעות עירית תל‪-‬אביב‪ )15.8.1926( 18 ,‬עמ' ‪.9‬‬ ‫‪ 65‬שלמה סופר‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪.180-25 ,‬‬ ‫‪ 66‬שלוש ‪ -‬פרשת‪ ,‬עמ' ‪.388‬‬ ‫‪" )3.8.1922( 67‬סדור השמירה בתל‪-‬אביב"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב‪.‬‬ ‫‪ )3.9.1922( 68‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב‪ .‬על השמירה בלילות ראה עוד‪ )23.9.1923( :‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪ 69‬יהודה נדיבי‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ .35-21 ,‬ראה עוד‪ :‬יצחק עוז‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬חט' ‪ ,80‬תיק‬ ‫‪ ;166/11‬יוסף ברנר‪” ,‬המשטרה הארץ‪-‬ישראלית שנות ‪ ,"1922-1918‬ארכיון ההגנה; זלמן בסין‪,‬‬ ‫"עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪ ;181-12‬מאיר ספקטור‪" ,‬המשטרה העירונית בתל‪-‬אביב"‪ ,‬ארכיון‬ ‫ההגנה‪ ,‬תיק ‪( 180-29‬להלן‪ :‬ספקטור – עדות)‪ .‬שלמה סופר‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.180-25‬‬ ‫ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק אליהו גולומב‪ ,‬מאורעות ‪ ;80-47-28 ,1945-1920‬צבי שפירא‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון‬ ‫ההגנה‪ ,‬תיק ‪ .180-11‬בעניין חוסר הביטחון ראה עוד‪( :‬יא אלול תרפ"ב) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב; (יג‬ ‫אייר תרפ"א) "פרטיכול מס' ‪ ,27‬ישיבת המועצה והעיריה"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪( ;283‬תרפ"ו)‬ ‫"ידיעות תל‪-‬אביב"‪ ,‬אע"ת‪.‬‬ ‫‪ 70‬יוסף קרמין‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪.122-26 ,‬‬ ‫‪" 71‬ועידת העתונאים הערבים"‪ ,‬הארץ (‪ )1928( ;)13.11.1927‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,20‬תיק ‪.15‬‬ ‫‪" 72‬מכתב האגודה המושלמית לנציב"‪ ,‬הארץ (‪.)12.1.1928‬‬ ‫‪" 73‬מועדון ערבי‪-‬יהודי חדש"‪ ,‬העולם (‪ .)12.9.1924‬ראה עוד‪" :‬בין פועלי הרכבת"‪ ,‬הפועל הצעיר‬ ‫(‪" ;)20.2.1925‬בין פועלי הרכבת"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ .)12.06.1925‬דבורה ברנשטיין‪" ,‬יהודים וערבים‬ ‫במפעל נשר"‪ ,‬קתדרה‪( 78 ,‬תשנ"ו) עמ' ‪ .105‬ברנשטיין טוענת שיחסי הגומלין בין יהודים לערבים‪,‬‬ ‫באו לביטוי ממשי במקומות עבודה מעורבים‪.‬‬ ‫‪" )1924( 74‬הד יפו‪ :‬אספת לשכת המסחר"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,19‬תיק ‪.19‬‬ ‫‪" 75‬ועידת "איחוד"‪ ,‬דבר (‪ .)22.12.1926‬ראה‪ :‬אלי נחמיאס‪" ,‬ערבים ויהודים בשוק עבודה דינמי‬ ‫וסגרגטיבי בחיפה המנדטורית"‪ ,‬דפנה שרפמן ואלי נחמיאס (עורכים) תה על מרפסת הקזינו‪ :‬דו קיום‬ ‫בחיפה בתקופת המנדט הבריטי‪ ,1948-1920 ,‬משפטון‪ ,‬חיפה (‪ )2006‬עמ' ‪( .99‬להלן ‪ :‬נחמיאס –‬ ‫ערבים)‪ .‬לטענת נחמיאס " מירב החוקרים ראו בשיתוף הפעולה בין ערבים ליהודים עניין ספורדי‪,‬‬ ‫שנדון לכישלון מראש"‪.‬‬ ‫‪" 76‬סגירת קלוב "איחוד""‪ ,‬דבר (‪ .)19.9.1927‬בניגוד לכך‪ ,‬ישנו מסמך המורה על תקנות מפלגת‬ ‫‪82‬‬ ‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬ ‫הפועלים היפואית הערבית בארץ‪-‬ישראל מיסודו של אקראם טוקאן ועארף אלעסלוי‪ .‬ראה‪:‬‬ ‫(‪ )13.8.1930‬אצ"מ‪ .J105/8 ,‬על שיתוף פעולה ראה עוד‪" :‬גמר הכביש יפו ותל‪-‬אביב"‪ ,‬הארץ‬ ‫(‪.)28.8.1928‬‬ ‫‪ 77‬יוסף קרמין‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.122-26‬‬ ‫‪" 78‬הפועלים הערבים פונים לועידה הכללית"‪ ,‬הארץ (‪.)4.7.1927‬‬ ‫‪" )2.8.1928( 79‬מכתב"‪ ,‬ארכיון משפחת שלוש‪.‬‬ ‫‪" 80‬האזרח הצעיר"‪ ,‬העולם (‪.)2.10.1925‬‬ ‫‪" 81‬מי יודע את מספר הפועלים הערבים?"‪ ,‬הארץ (‪.)18.1.1927‬‬ ‫‪" 82‬בין עורכי הדין ביפו"‪ ,‬דבר (‪.)21.12.1927‬‬ ‫‪" 83‬ארגון הפועלים הערבים"‪ ,‬הארץ (‪" ;)15.1.1928‬אגודת נגרים ערבים"‪ ,‬הארץ (‪.)2.5.1928‬‬ ‫‪" 84‬אספת אכספורטים ערבים"‪ ,‬הארץ (‪.)4.11.1930‬‬ ‫‪" 85‬שאלת ארגון הפועלים הערבים"‪ ,‬הארץ (‪.)1.2.1928‬‬ ‫‪" 86‬בין ערביי הארץ‪ :‬תוכנית הרחבה"‪ ,‬דבר (‪.)27.5.1928‬‬ ‫‪" 87‬בין ערביי הארץ‪ :‬ועידת הצעירים המושלמים"‪ ,‬דבר (‪.)24.4.1928‬‬ ‫‪ 88‬על 'אנטיפא'‪ ,‬ראה‪ :‬מ‪.‬ערם‪" ,‬תורת "המחיצות הלאומיות" ושכרה"‪ ,‬יהושע רדלר ואחרים‬ ‫(עורכים)‪ ,‬על פרשת דרכינו‪ ,‬ירושלים (תרצ"ט)‪ ,‬עמ' ‪( 47‬להלן‪ :‬ערם – תורת)‪.‬‬ ‫‪ 89‬ערם – תורת‪ ,‬עמ' ‪.52-47‬‬ ‫‪ )1929( 90‬ארכיון ההגנה‪ ,‬חט' ‪ ,84‬תיק ‪"" ;3‬היד השחורה" בעזה"‪ ,‬הארץ (‪" ;)22.11.1929‬ה"יד‬ ‫השחורה" הערבית גם בתל‪-‬אביב"‪ ,‬דואר היום (‪.)6.1.1930‬‬ ‫‪" 91‬הפועל היהודי מופת לערבי"‪ ,‬דבר (‪.)28.7.1930‬‬ ‫‪83‬‬