‫מרכז אנגלברג לילדים ונוער‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫במרכזי החירום לילדים בסיכון‬ ‫פעילות היחידות לאור תכנית השדרוג‬ ‫רחל סבו‪-‬לאל ‪ ‬פידא ניג'ם‪-‬אכתילאת‬ ‫המחקר בוצע ביזמת השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה‬ ‫והשירותים החברתיים ואשלים ומומן בסיוע אשלים‬ ‫דמ‪12-614-‬‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות במרכזי החירום לילדים בסיכון‬ ‫פעילות היחידות לאור תכנית השדרוג‬ ‫רחל סבו‪-‬לאל‬ ‫פידא ניג'ם‪-‬אכתילאת‬ ‫המחקר בוצע ביזמת השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים ואשלים‬ ‫ומומן בסיוע אשלים‬ ‫אייר תשע"ב‬ ‫ירושלים‬ ‫יוני ‪2012‬‬ ‫עריכת לשון‪ :‬רעיה כהן‬ ‫תרגום לאנגלית )תמצית מחקר והודעת פרסום(‪ :‬אוולין איבל‬ ‫הפקה והבאה לדפוס‪ :‬לסלי קליינמן‬ ‫מאיירס‪-‬ג'וינט‪-‬מכון ברוקדייל‬ ‫מרכז אנגלברג לילדים ולנוער‬ ‫ת"ד ‪3886‬‬ ‫ירושלים ‪91037‬‬ ‫טלפון‪02-6557400 :‬‬ ‫פקס‪02-5612391 :‬‬ ‫כתובת האינטרנט‪www.jdc.org.il/brookdale :‬‬ ‫פרסומים נוספים של מאיירס‪-‬ג'וינט‪-‬מכון ברוקדייל בנושא‬ ‫סבו‪-‬לאל‪ ,‬ר'; חסין‪ ,‬ט'‪ .2011 .‬מצבי סיכון בקרב ילדים ובני נוער‪ :‬איתור ומיפוי במסגרת התכנית‬ ‫הלאומית לילדים ולנוער בסיכון‪ .‬דמ‪.11-589-‬‬ ‫ריבקין‪ ,‬ד'; בהשתתפות שמעיה‪-‬ידגר‪ ,‬ס'; שמש‪ ,‬מ'; סבו‪-‬לאל‪ ,‬ר'; שורק‪ ,‬י'‪ .2009 .‬הערכת מרכזי‬ ‫ילדים‪-‬הורים‪ .‬דמ‪.09-533-‬‬ ‫ריבקין‪ ,‬ד'; סבו‪-‬לאל‪ ,‬ר'‪ .2009 .‬מרכז הגנה לילדים ונוער בירושלים‪ :‬שירות חדשני לשיפור הטיפול‬ ‫הראשוני בילדים נפגעי עבירות מיניות ‪ -‬דוח הערכה‪ .‬דמ‪.09-528-‬‬ ‫דולב‪ ,‬ט'; סבו‪-‬לאל‪ ,‬ר'; שמיד‪ ,‬ה'; בר ניר‪ ,‬ד'‪ .2008 .‬מדיניות "עם הפנים לקהילה" ‪ -‬מחקר הערכה‪.‬‬ ‫דמ‪.08-516-‬‬ ‫דולב‪ ,‬ט'; סבו‪-‬לאל‪ ,‬ר'; בן‪-‬רבי‪ ,‬ד'‪ .2008 .‬פקידי הסעד לחוק הנוער בישראל‪ :‬תפקידים‪ ,‬דרכי עבודה‬ ‫ואתגרים‪ .‬דמ‪.08-512-‬‬ ‫דולב‪ ,‬ט'; סבו‪-‬לאל‪ ,‬ר'; שמיד‪ ,‬ה'; בר ניר‪ ,‬ד'‪ .2008 .‬מדיניות "עם הפנים לקהילה" ‪ -‬מחקר הערכה‪.‬‬ ‫דמ‪.08-516-‬‬ ‫דולב‪ ,‬ט'; בנבנישתי‪ ,‬ר'; טימר‪ ,‬א'‪ .2001 .‬ועדות החלטה בישראל‪ :‬ארגונן‪ ,‬תהליכי עבודתן ותוצאותיהן‬ ‫– דוח מסכם‪ .‬דמ‪.01-382-‬‬ ‫להזמנת פרסומים נוספים ניתן לפנות למאיירס‪-‬ג'וינט‪-‬מכון ברוקדייל‪ ,‬ת"ד ‪ ,3886‬גבעת הג'וינט‪,‬‬ ‫ירושלים ‪ ,91037‬טל'‪ ,02-6557400 :‬פקס‪ ,02-5612391 :‬דואר אלקטרוני‪[email protected] :‬‬ ‫ניתן לעיין בפרסומים אלה גם באתר המכון‪.www.jdc.org.il/brookdale :‬‬ ‫תמצית‬ ‫תכנית השדרוג של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫בישראל פועלים אחד עשר מרכזי חירום שתפקידם לתת מענה טיפולי והגנה מיידית לטווח קצר‬ ‫לילדים הנתונים בסיכון גבוה‪ .‬בשמונה ממרכזי החירום יש שתי יחידות המשלימות זו את זו ופועלות‬ ‫זו לצד זו‪ :‬היחידה האינטרנית‪ ,‬יחידה המספקת לילד הגנה‪ ,‬מאבחנת ומתערבת התערבות קצרת מועד‬ ‫בעת שהילד שוהה ולן בה; ויחידה טיפולית‪-‬ייעוצית )אקסטרנית(‪ ,‬יחידת הערכה וטיפול בילדים‬ ‫הנמצאים בקהילה ובבני משפחתם‪ .‬היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית נועדה לתת מענה באמצעות טיפול‬ ‫ארוך יחסית )שנה עד שנה וחצי לאחר הארכה( לילד ולבני משפחתו במצבים שבהם הילד נתון בסיכון‬ ‫גבוה‪ ,‬אך רמת הסיכון אינה מחייבת את הוצאתו המיידית מהבית ויש אף סיכוי סביר שההתערבות‬ ‫המקצועית במסגרת היחידה תוכל למנוע את הפניית הילד למסגרת חוץ‪-‬ביתית‪ .‬לעתים היחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית היא מסגרת להמשך ליווי המשפחה ולטיפול בה בתום תקופת השהייה של הילד‬ ‫ביחידה האינטרנית‪ .‬תפקיד נוסף של היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית הוא שיפור היכולת של אנשי המקצוע‬ ‫בקהילה לטפל בילדים ובמשפחות בסיכון גבוה באמצעות ייעוץ והדרכה‪.‬‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות הן חלק ממערך שירותים רחב יותר הנותן מענה לצורכיהם של ילדים‬ ‫ומשפחות בסיכון בקהילה‪ .‬היחידות מספקות מענה לילדים שבקצה רצף הסיכון‪ ,‬ומטרותיהן כוללות‬ ‫הערכה מקיפה ומעמיקה של יכולת המשפחה וסיכוייה להסיר את מצב הסיכון‪ ,‬התערבות טיפולית‪,‬‬ ‫ובמקרים מסוימים הכנת המשפחה להוצאה חוץ‪-‬ביתית‪ .‬ישנם שירותים נוספים המטפלים בילדים‬ ‫ובמשפחות בסיכון כדוגמת מרכזי ילדים‪-‬הורים‪ ,‬אולם הם מטפלים במשפחות שבעיותיהן מורכבות‬ ‫פחות ושיש להן מוטיבציה ונכונות לשינוי‪ ,‬ולא במשפחות בעלות הצרכים המרובים ביותר‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫מרכזי ילדים‪-‬הורים אינם עוסקים בהערכת היכולת של משפחות או בהכנתן להוצאה חוץ‪-‬ביתית‪.‬‬ ‫לאורך השנים‪ ,‬התבסס מעמדם של מרכזי החירום והושם דגש על הפיתוח של היחידות האינטרניות‬ ‫בהם‪ .‬הקמת שירות זה ופיתוחו נעשו באמצעות השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה ובסיוע אשלים‪,‬‬ ‫והיא הובילה להטמעה ולפיתוח סטנדרטיזציה ברמה ארצית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬היחידות הטיפוליות‪-‬‬ ‫ייעוציות פעלו רק בחלק ממרכזי החירום‪ ,‬פעולתן הייתה מצומצמת והייתה ביניהן שונות רבה‬ ‫במשאבים‪ ,‬בתשומות ובדרכי העבודה )למשל‪ ,‬במידת הסמיכות ליחידה האינטרנית‪ ,‬במשאבי כוח‬ ‫האדם ובמספר המטופלים(‪ .‬שונות זו‪ ,‬לצד הצורך במענה לילדים ולמשפחות בסיכון גבוה בלי‬ ‫להוציאם מהבית‪ ,‬הם שהובילו להחלטה לשדרג את היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ולהקים יחידות‬ ‫נוספות במרכזי חירום שעדיין אין בהם יחידות כאלה‪.‬‬ ‫מטרות התכנית‪:‬‬ ‫‪ ‬להרחיב ולשפר את יכולתן של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות במתן מענה לילדים ולמשפחות‬ ‫בסיכון גבוה מבלי להוציא את הילדים מהבית‪.‬‬ ‫‪ ‬לגבש‪ ,‬לנסח ולהפיץ מודל שכל היחידות יפעלו לפיו‪ ,‬להפעלת היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪:‬‬ ‫אוכלוסיית יעד‪ ,‬מטרות‪ ,‬דרכי עבודה‪ ,‬תקנים ונהלים‪.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫רכיבי התכנית‪:‬‬ ‫‪ ‬מעבר מתקצוב גלובלי חד‪-‬שנתי של היחידות לתקצוב על‪-‬פי מספר המשפחות המטופלות‬ ‫‪ ‬הגדלת מספר המשפחות המטופלות בעת ובעונה אחת בכל אחת מהיחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪,‬‬ ‫מ‪ 15-‬משפחות בקירוב ל‪ 40-‬משפחות‬ ‫‪ ‬הרחבת כוח האדם והגדלת מספר התקנים להפעלת היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציותהרחבת‬ ‫ההכשרה‪ ,‬ההעשרה והתמיכה לצוותי היחידות בהתמודדותם עם מטופלים במצבי סיכון גבוה‪,‬‬ ‫באמצעות הכשרה למנהלים בתחומי הניהול והעיסוק של המרכזים בכלל ושל היחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות בפרט‪ ,‬ובאמצעות הכשרת העובדים לטפל בפגיעות מיניות במשפחה‬ ‫ובעניינים רלוונטיים נוספים )במימון קרן שוסטרמן‪ ,‬מכון חרוב ואשלים(‬ ‫‪ ‬הפעלת מודלים חדשים להתערבות‪ ,‬כגון טיפול קבוצתי‪ ,‬טיפול באמנות או טיפול בעזרת בעלי‬ ‫חיים‪ ,‬מלוּוה בתיעוד והערכה של התהליך‬ ‫‪ ‬הפצת הידע על טיפול בילדים ומשפחות בסיכון גבוה והרחבת הסיוע גם למסגרות נוספות‬ ‫בקהילה‬ ‫‪ ‬הקמת שלוש יחידות טיפוליות‪-‬ייעוציות חדשות בסמוך למרכזי החירום האינטרניים )בסיוע‬ ‫אשלים והמוסד לביטוח לאומי(‬ ‫‪ ‬בדיקת האפשרות להרחיב את השירות ולתת מענה ליישובים נוספים באמצעות ניוד עובדים‬ ‫שיעסקו הן בטיפול והן בייעוץ לגורמים מקצועיים בקהילה‪.‬‬ ‫התכנית תוכננה לתקופה בת שלוש שנים ויועדה ליישום בחמש היחידות הוותיקות ובשלוש היחידות‬ ‫החדשות שיוקמו במסגרתה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬תכנית השדרוג כללה מַ עבר מתקצוב גלובלי חד‪-‬שנתי שניתן בסוף שנה לתקצוב על‪-‬פי מספר‬ ‫המשפחות המטופלות ביחידה )"הועדות"(‪ *.‬בתקציב הגלובלי ניתן היה לממן גם הדרכות והשתלמויות‬ ‫לצוות וכן ייעוץ לאנשי מקצוע בקהילה והקמת קבוצות הורים ביחידות; תקצוב על‪-‬פי מספר הועדות‬ ‫מיועד רק להתערבות במשפחות‪ ,‬ולא לייעוץ לאנשי מקצוע בקהילה‪ .‬עם הפעלת תכנית השדרוג קיבלה‬ ‫כל יחידה טיפולית‪-‬ייעוצית ‪ 3.5‬תקני כוח אדם )לצוות פסיכו‪-‬סוציאלי; בתקנים אלו אפשר להעסיק‬ ‫גם עובדים פרה‪-‬רפואיים(‪.‬‬ ‫מחקר ההערכה‬ ‫תכנית שדרוג היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות לוותה במחקר שנועד לבחון את עבודת היחידות לאור‬ ‫התכנית ולספק מידע לצורך קבלת החלטות על השיפור וההרחבה של השירות‪ .‬המחקר נעשה בשנים‬ ‫‪ :2011–2008‬איסוף המידע בוצע אחרי השינוי בשיטת התקצוב‪ ,‬אחרי הגדלת מספר התקנים ובעת‬ ‫הציפייה להגדלת מספר המשפחות המטופלות‪ .‬שאר הרכיבים יושמו בתקופת ההערכה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ההוֹעדה היא תהליך שבו היחידה מחויבות למלא טופס השמה לכל משפחה המקבלת בה טיפול‪ ,‬והיא מקבלת‬ ‫תשלום על‪-‬פי מספר המשפחות המטופלות בה‪.‬‬ ‫‪ii‬‬ ‫מגוון כלים כמותיים ואיכותניים שימשו במחקר‪:‬‬ ‫‪ ‬שאלון למטפל ביחידה על אודות משפחה עם סיום ההתערבות )שאלוני סיום טיפול(‪ .‬מולאו ‪133‬‬ ‫שאלונים על ‪ 133‬משפחות;‬ ‫‪ ‬שאלון מעקב לעובד הסוציאלי לפי חוק הנוער† או לעובד משפחה‪ ,‬לאחר סיום ההתערבות ‪-‬‬ ‫מולאו ‪ 59‬שאלונים על ‪ 59‬משפחות ו‪ 71-‬ילדים‪ ,‬כשלושה עד תשעה חודשים לאחר תום הטיפול‬ ‫ביחידה;‬ ‫‪ ‬טופס תיעוד פעולות של העובד )טופסי ניתוח עיסוקים( ‪ -‬הטפסים מולאו במהלך שבועיים של‬ ‫פעילות בשני מועדים‪ :‬עם הפעלת תכנית השדרוג בנובמבר ‪ 2008‬וכשנתיים לאחר הפעלת התכנית‬ ‫במאי‪-‬יוני ‪ .2010‬במועד הראשון מילאו את הטפסים ‪ 33‬מתוך ‪ 36‬מטפלים ביחידות; במועד השני‬ ‫מילאו את הטפסים ‪ 60‬מתוך ‪ 75‬מטפלים;‬ ‫‪ ‬שאלון משוב לעובדי המרכזים שהשתתפו בהשתלמות לפגיעות מיניות במשפחה )מחזור א'( ‪-‬‬ ‫מולאו ‪ 13‬שאלוני משוב על‪-‬ידי כל המשתתפים במפגש הסיום של ההשתלמות;‬ ‫‪ ‬ראיונות עומק עם אנשי מקצוע ביחידות בשני מועדים‪ :‬עם הפעלת התכנית נערכו ‪ 5‬ראיונות עם‬ ‫מנהלי היחידות‪ ,‬וכשנתיים לאחר הפעלת התכנית נערכו ‪ 16‬ראיונות עם עובדים סוציאליים‬ ‫מחוזיים לפי חוק הנוער )‪ ,(3‬מנהלי יחידות )‪ ,(5‬רכזי יחידות )‪ ,(3‬מטפלים )‪ (3‬ונציגי עמותות )‪;(2‬‬ ‫‪ ‬ראיונות עומק מובְ נים‪-‬למחצה בטלפון‪ ,‬עם הורים‪ ,‬כחצי שנה עד תשעה חודשים לאחר סיום‬ ‫הטיפול )‪ 12‬ראיונות(‪.‬‬ ‫האוכלוסייה המטופלת וההפניה ליחידה‬ ‫היקף האוכלוסייה ‪ -‬כל יחידה נדרשה להגיע להיקף של ‪ 40‬משפחות בטיפול בכל חודש )שלוש נפשות‬ ‫בממוצע בכל משפחה – בסך הכול כ‪ 120-‬נפשות(‪ .‬על‪-‬פי הדיווח החודשי של מנהלי היחידות למשרד‬ ‫הרווחה‪ ,‬היקף המשפחות בחודש בשנת ‪ 2010‬נע בין ‪ 28‬ל‪ 40-‬משפחות שטופלו בעת ובעונה אחת‪ .‬בכך‬ ‫יש עלייה משמעותית במספר המשפחות המטופלות ביחידות‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא כל היחידות הגיעו להיקף‬ ‫המשפחות המטופלות הנדרש‪.‬‬ ‫אחת הטענות הייתה שהיקף המטופלים הרצוי נקבע לפי היחידה הוותיקה ביותר ואינו מתאים לכל‬ ‫היחידות‪ .‬חלק מהמרואיינים טענו כי היקף המשפחות והמטופלים שבהם הם נדרשים לטפל אינו ֵראלי‬ ‫אם מביאים בחשבון את היקף תקני כוח האדם ביחידות‪ .‬באחת היחידות שהצליחה להגיע להיקף‬ ‫הנדרש נטען כי הצליחה בכך בזכות סטודנטים המהווים כוח אדם נוסף העומד לרשותה‪ .‬כאמור‪ ,‬היקף‬ ‫המשפחות הרצוי מבוסס על שלוש נפשות בממוצע בכל משפחה‪ ,‬ועל מטפל אחד לכל משפחה‪ ,‬ללא‬ ‫התייחסות להבדלים בגודל המשפחות בקרב אוכלוסיות שונות ולכך שלמשפחות מסוימות נדרש יותר‬ ‫ממטפל אחד‪.‬‬ ‫מאפייני האוכלוסייה המטופלת ביחידות – מחצית )‪ (50%‬מהמשפחות המטופלות הן משפחות חד‪-‬‬ ‫הוריות‪ ,‬בכשליש )‪ (28%‬אין הורה מפרנס‪ ,‬כרבע )‪ (24%‬הן משפחות גדולות שבהן ארבעה ילדים ומעלה‪,‬‬ ‫† עו"ס לח"ן ‪ -‬פקיד סעד לחוק נוער בשמו הקודם‬ ‫‪iii‬‬ ‫ובכרבע מהמשפחות )‪ (26%‬לאחד ההורים לפחות יש בעיות בתפקודו כמבוגר‪ ,‬למשל בשל מחלת נפש‪/‬‬ ‫הפרעת אישיות‪ /‬ניסיון התאבדות )‪ ,(13%‬התמכרויות )‪ ,(6%‬עבריינות‪ /‬זנות או שהייה בכלא )‪ (6%‬וכן‬ ‫בשל פיגור )‪ .(1%‬מדובר במשפחות שיש להן צרכים נוספים מלבד הצרכים הנוגעים לילדים ולקשר בין‬ ‫ההורים לילדים‪ ,‬כגון צורך בשיקום תעסוקתי וצורך בטיפול בבעיות התפקוד של ההורים כמבוגרים‪.‬‬ ‫לדברי אנשי המקצוע ביחידות‪ ,‬אחד השינויים הבולטים לעומת העבר הוא העלייה במספר המשפחות‬ ‫המאופיינות בסכסוכי גירושין‪ .‬אנשי מקצוע אלו חשים שמדובר במשפחות שהטיפול בהן דורש זמן‬ ‫נוסף‪ ,‬התמחות מיוחדת ומענים שלא תמיד קיימים ביחידות‪.‬‬ ‫הסיבות והדרכים להפניה ליחידה‬ ‫מאפייני המשפחות שהובילו להפניית המשפחה לטיפול ‪ -‬יותר משני שלישים )‪ (66%‬מהמשפחות‬ ‫הופנו על רקע תפקוד הורי כושל‪ ,‬כשליש )‪ (29%‬על רקע הזנחה ועזובה קשות‪ ,‬קרוב לרבע )‪ (23%‬על‬ ‫רקע אלימות במשפחה‪ ,‬וכחמישית )‪ (22%‬על רקע התעללות מינית‪ .‬יותר משני שלישים )‪(68%‬‬ ‫מהמשפחות הופנו בשל יותר מבעיה אחת‪.‬‬ ‫דרכי ההפניה ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית ‪ -‬הפניית משפחה ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית נעשית כמעט‬ ‫בכל המקרים )‪ (91%‬לאחר דיון בוועדה לתכנון טיפול והערכה במחלקה לשירותים חברתיים‪ .‬ועדה זו‬ ‫מחליטה על הפניית משפחות ליחידה ומאשרת את התאמתה של משפחה למסגרת טיפולית זו‪ .‬ההפניה‬ ‫כפופה לאישור עובדת סוציאלית מחוזית לפי חוק הנוער‪ ,‬ולאנשי המקצוע ביחידה יש שיקול דעת אם‬ ‫לקבל את המשפחה לטיפול‪ .‬מ‪ 133-‬משפחות שסיימו את הטיפול‪ 15% ,‬הופנו ליחידה בצו מפורש של‬ ‫בית משפט ו‪ 14%-‬לאחר טיפול ביחידה האינטרנית‪.‬‬ ‫זמן ההמתנה של המשפחות עד כניסתן ליחידה ‪ -‬רוב המשפחות נכנסו ליחידה בפרק זמן של עד‬ ‫שלושה חודשים מיום הדיון בוועדת טיפול תכנון והערכה‪ .‬הסיבות לעיכובים ולהמתנה היו חוסר‬ ‫שיתוף פעולה של המשפחה‪ ,‬בעיות בהסדרת הה ֹועדה ותפוסה מלאה ביחידה‪.‬‬ ‫שלבי ההתערבות ודרכי העבודה‬ ‫קבלת המשפחה ליחידה ‪ -‬מהראיונות עולה כי עם קבלתה של משפחה ליחידה מתקיימת בחלק‬ ‫מהיחידות פגישת קבלה משולשת‪ ,‬ובה משתתפים בני המשפחה‪ ,‬המנהל או רכז היחידה ועובד‬ ‫המשפחה או פקיד הסעד המטפלים במשפחה במחלקה לשירותים חברתיים‪ .‬מטרת המפגש היא‬ ‫היכרות ראשונית בין המשפחה ליחידה‪ ,‬הצגת היחידה למשפחה‪ ,‬דיון על ציפיות המשפחה מהטיפול‬ ‫והבטחת המחויבות של המשפחה להמשך הטיפול‪.‬‬ ‫אינטייק ‪ -‬מטרת ה"אינטייק" )ההערכה המקיפה( היא להעמיק את היכרות המטפלים עם המשפחה‬ ‫ולהעריך את מקומם של הילדים במשפחה ואת הכוחות והיכולות של המשפחה לשינויים‪ .‬לדברי אנשי‬ ‫המקצוע‪ ,‬היחידות שונות זו מזו בדרך ביצוע ה"אינטייק"‪.‬‬ ‫קביעת תכנית טיפול וחתימה על חוזה טיפולי ‪ -‬תכנית טיפול הקובעת מי מבני המשפחה יקבל טיפול‪,‬‬ ‫מה יהיה הרכב הטיפול‪ ,‬מה יהיה סוג הטיפול ומי יהיו העובדים המטפלים מגובשת עם המשפחה‪.‬‬ ‫בטרם יחל הטיפול עצמו מתקיים מפגש נוסף של שלושת השותפים‪ :‬המשפחה המטופלת‪ ,‬איש צוות‬ ‫‪iv‬‬ ‫מהיחידה הטיפולית ועובד סוציאלי‪/‬עובד סוציאלי לפי חוק הנוער מהמחלקה לשירותים חברתיים‪.‬‬ ‫המפגש מיועד לחתימת החוזה הטיפולי בין שלושת הצדדים על בסיס תכנית ההתערבות המוצעת‪.‬‬ ‫ביצוע ההתערבות ‪ -‬הרכב הטיפולים‪ :‬מרבית המשפחות )‪ (82%‬קיבלו טיפול פרטני‪ ,‬כשליש )‪(34%‬‬ ‫קיבלו טיפול דיאדי )הורה וילד יחד(‪ ,‬כחמישית )‪ (18%‬קיבלו טיפול משפחתי וכחמישית )‪(17%‬‬ ‫מהמשפחות קיבלו טיפול זוגי‪.‬‬ ‫סוגי הטיפולים‪ :‬טיפול בשיחות הוא סוג הטיפול השכיח‪ .‬מרבית המשפחות )‪ (78%‬זכו לטיפול זה‪.‬‬ ‫טיפול במשחק קיבלו ‪ ,49%‬ו‪ 14%-‬קיבלו טיפול באמנות‪ .‬לעומת זאת‪ 2% ,‬טופלו בפסיכודרמה או‬ ‫באמצעות בעלי חיים ורק ‪ 1%‬טופלו במתכונת קבוצתית‪ .‬המרואיינים העלו את הצורך בהרחבת סוגי‬ ‫הטיפולים‪.‬‬ ‫מספר המטפלים במשפחה‪ :‬יש מרכזים שבהם הטיפול להורה ולילד ניתן על‪-‬ידי מטפלים אחדים‪ ,‬ויש‬ ‫מרכזים שבהם בדרך כלל כל משפחה מטופלת על‪-‬ידי מטפל אחד בלבד‪ ,‬ובמקרים המועטים שבהם‬ ‫משפחה מטופלת על‪-‬ידי כמה מטפלים‪ ,‬אחד מהם יהיה מנהל המקרה‪.‬‬ ‫שיתוף הפעולה והמחויבות של המשפחות לתהליך הטיפולי‪ :‬מעל לשני שלישים מהאימהות ומהילדים‬ ‫)‪ 72%‬ו‪ ,70%-‬בהתאמה( הגיעו באופן סדיר לפגישות ביחידה‪ ,‬לעומת מעט יותר ממחצית )‪(58%‬‬ ‫מהאבות שבסיום ה"אינטייק" נקבע כי ישתתפו בטיפול‪ .‬יותר משליש מהמשפחות )‪ (43%‬הגיעו‬ ‫לפגישות במהלך כל תקופת הטיפול‪ .‬לכרבע )‪ (26%‬הייתה תקופה בת חודש עד שלושה חודשים שבה‬ ‫בני המשפחה לא הגיעו לפגישות‪ .‬לכחמישית )‪ (23%‬היו כמה תקופות כאלו‪ .‬המטפלים נקטו פעולות‬ ‫לקידום שיתוף הפעולה עם המשפחות‪ :‬פניות טלפוניות‪ ,‬פגישות עם המשפחות‪ ,‬פגישות התייעצות עם‬ ‫עובד המשפחה מהמחלקה לשירותים חברתיים‪ ,‬פגישות רב‪-‬מקצועיות ואף ביקורי בית‪.‬‬ ‫סיום ההתערבות ‪ -‬משך הטיפול‪ :‬כאמור‪ ,‬משך הטיפול ביחידה הוא שנה‪ ,‬ויש אפשרות להארכה‪.‬‬ ‫משאלוני סיום הטיפול עולה ש‪ 34%-‬מהמשפחות סיימו את הטיפול במועד המקורי המתוכנן‪40% ,‬‬ ‫סיימו לפני המועד המקורי‪ ,‬ול‪ 22%-‬מהמשפחות הטיפול הוארך בחצי שנה‪.‬‬ ‫ביחס למחצית מהמשפחות )‪ (51%‬דיווחו המטפלים שמשך הטיפול התאים להן‪ ,‬ואילו על יותר משליש‬ ‫)‪ (36%‬נטען שמשך הטיפול היה קצר מדי‪.‬‬ ‫גיבוש תכנית להמשך טיפול‪ :‬ל‪ 65%-‬מהמשפחות גובשה תכנית להמשך הטיפול עם סיום הטיפול‬ ‫ביחידה‪ .‬ב‪ 90%-‬מהמקרים המטפלים מהיחידה היו מעורבים בגיבוש תכנית הטיפול בוועדה לתכנון‬ ‫טיפול והערכה במחלקה לשירותים חברתיים‪ .‬ביחס ל‪ 76%-‬מההורים הוחלט על המשך מעקב וטיפול‬ ‫במחלקה לפי הצורך; ל‪ 32%-‬הוצע סיוע כלכלי; ל‪ 27%-‬הוצעו שיחות קבועות עם עו"ס משפחה; ל‪-‬‬ ‫‪ 25%‬הוצע מענה טיפולי מחוץ למחלקה; ל‪ 10%-‬הוצע להשתתף בתכניות הורים; ל‪ 10%-‬הוצעו סומכת‬ ‫או עזרה ביתית ול‪ 10%-‬נוספים הוצעו מענה או שירות אחר‪ .‬ביחס לילדים הוחלט על הוצאה חוץ‪-‬‬ ‫ביתית )‪ ,(24%‬המשך מעקב וטיפול לילד במחלקה לפי צורך )‪ ,(69%‬מעקב עו"ס לח"ן )‪ ,(54%‬סידור‬ ‫במסגרות אחר צהריים )‪ (31%‬או מתן מענה טיפולי לילד מחוץ למחלקה )‪ .(25%‬ליחידה האינטרנית‬ ‫הופנו ‪.10%‬‬ ‫‪v‬‬ ‫לפי דיווח העובדים הסוציאליים רוב ההחלטות אכן בוצעו לגבי רוב המשפחות‪ .‬נראה כי המשפחות‬ ‫והילדים שטופלו ביחידות זוכים להמשך מעקב והתייחסות בקהילה‪.‬‬ ‫משימות המטפלים ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית – ‪ 35%‬מזמנם של המטפלים מוקדשים לטיפול )‪8%‬‬ ‫לקבלה ליחידה ולביצוע "אינטייק"]הערכה[ ו‪ 27%-‬לטיפול ישיר(; ‪ 18%‬מוקדשים להדרכה ולדיונים‬ ‫פנימיים על המשפחות; ‪ 15%‬מוקדשים לאדמיניסטרציה )תיעוד וכתיבת דוחות( ו‪ 9%-‬מיוחדים לקשר‬ ‫עם גורמים בקהילה ביחס למשפחות‪ 1% .‬בלבד מזמנם של המטפלים מוקדש למעקב אחרי המשפחות‬ ‫בתום הטיפול; משימה זו הייתה אמורה להיות מבוצעת באחוז גבוה יותר מזמנם של המטפלים‪ .‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬רק ‪ 3%‬מהזמן מוקדשים לאחד מהתפקידים המרכזיים שהוגדרו ליחידות – ייעוץ לאנשי מקצוע‬ ‫בקהילה‪.‬‬ ‫הקשר ושיתוף הפעולה בין היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית לגורמים מקצועיים בקהילה‬ ‫מענים שהמשפחות קיבלו מחוץ ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית ‪ -‬בעת הטיפול ביחידה ‪ 43%‬מהמשפחות‬ ‫קיבלו טיפול )כל בני המשפחה או אחדים מהם( גם מגורמים נוספים בקהילה‪ :‬בעיקר מהמחלקה‬ ‫לשירותים חברתיים )‪ ;(25%‬אך גם מהתחנות לבריאות הנפש )בעיקר אימהות( )‪ ;(6%‬במסגרת בית‬ ‫הספר )‪ ;(4%‬ואחוזים בודדים טופלו בכל אחד מכמה שירותים אחרים בקהילה‪.‬‬ ‫קשר ושיתוף פעולה עם גורמים המטפלים בילדים מחוץ ליחידה ‪ -‬למטפלים ביחידה יש קשר עם‬ ‫גורמים שונים לגבי המשפחות המטופלות‪ ,‬בעיקר עם עובדים סוציאליים מהמחלקה לשירותים‬ ‫חברתיים )ביחס ל‪ 98%-‬מהמשפחות(‪ ,‬עם גורם ממסגרת חינוכית )ביחס ל‪ 47%-‬מהמשפחות(‪ ,‬עם‬ ‫פסיכולוג שפ"י )ביחס ל‪ 12%-‬מהמשפחות( ועם גורם במועדונית )ביחס ל‪ 8%-‬מהמשפחות(‪.‬‬ ‫למטפלים ביחידות קשר אינטנסיבי יחסית עם עובדי המשפחה לגבי המשפחות המטופלות; לגבי‬ ‫מרבית המשפחות )‪ (90%‬הם דיווחו על שביעות רצונם משיתוף הפעולה ומהעבודה עם המחלקות‬ ‫לשירותים חברתיים‪ .‬גם עובדי המשפחה דיווחו על שביעות רצונם משיתוף הפעולה ומהעבודה עם‬ ‫המטפלים ביחידות לגבי מרבית המשפחות )‪.(90%‬‬ ‫הקשר והעבודה של היחידה עם העובדות הסוציאליות המחוזיות לפי חוק הנוער ‪ -‬אין מודל ברור‬ ‫לפיקוח של העובדות הסוציאליות המחוזיות לפי חוק הנוער על היחידות‪ ,‬וגורמים שונים עוסקים כרגע‬ ‫בפיתוחו‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‪ ,‬העובדות הסוציאליות המחוזיות לפי חוק הנוער מחלקות את תפקידן לשניים‪:‬‬ ‫‪ ‬ליווי ושותפות בתכנון הפעלת היחידות‪ :‬ביחידות הוותיקות – בעיקר ארגון הצוות וחלוקת‬ ‫העבודה בין היחידה האינטרנית ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית; ביחידות החדשות – בעיקר גיוס‬ ‫עובדים‪.‬‬ ‫‪ ‬פיקוח ובקרה על דרכי העבודה במרכז ועל איכותן‪ ,‬על הקשר בין היחידות למחלקות לשירותים‬ ‫חברתיים ועל סוג המשפחות המגיעות ליחידות‪.‬‬ ‫‪vi‬‬ ‫יחסי הגומלין בין היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוצית לבין היחידות האינטרניות‬ ‫המודלים המבניים‪-‬ארגוניים הקיימים ביחידות השונות ‪ -‬בהיעדר מודל ארגוני מחייב ואחיד‬ ‫ליחסי הגומלין בין היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית לבין היחידה האינטרנית התפתח בכל מרכז מודל על‬ ‫בסיס ניסיון היחידה‪ .‬ברוב היחידות המנהלים רואים במודל שהתפתח אצלם את המודל העדיף ליחסי‬ ‫הגומלין בין שתי היחידות‪ .‬המודלים נמצאים על רצף שבין מודל של שתי יחידות המשולבות זו בזו‬ ‫ומהוות יחדיו יחידה מבנית אחת )מיקום במבנה משותף‪ ,‬ניהול משותף‪ ,‬צוות והדרכות משותפים( לבין‬ ‫שתי יחידות נפרדות לחלוטין‪ .‬חשוב לזכור כי היחידות עדיין נתונות בתהליך התפתחות ולמידה‪.‬‬ ‫נימוקים בעד שילוב בין היחידות לדעת מנהלי היחידות והצוות הטיפולי‪:‬‬ ‫‪ ‬חיזוק האפשרות לרצף טיפולי‪ :‬ילדים שבתום השהות ביחידה האינטרנית נקבע כי יחזרו‬ ‫להוריהם ויקבלו טיפול יוכלו להמשיך לקבל טיפול ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית מאותו מטפל‪,‬‬ ‫ואילו ילדים שטופלו ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית ומצבם הידרדר יוכלו להמשיך לקבל טיפול‬ ‫ביחידה האינטרנית מאותו מטפל‪.‬‬ ‫‪ ‬פיתוח התמקצעות והתמחות ייחודיות למרכז החירום‪ :‬שילוב היחידות מאפשר לאנשי המקצוע‬ ‫במרכז החירום לפתח התמחות ייחודית בטיפול בילדים בסיכון‪ ,‬במשפחות מתעללות ובילדים‬ ‫המועמדים להוצאה חוץ‪-‬ביתית‪.‬‬ ‫‪ ‬יתרונות פנים‪-‬ארגוניים‪ :‬אפשרות למוביליות של הצוות‪ ,‬גיוון מקצועי ומניעת שחיקה בקרב‬ ‫הצוות וכן העשרה הדדית‪ .‬ההדרכה וישיבות הצוות המשותפות מאפשרות העשרה הדדית של‬ ‫המטפלים שפיתחו מומחיות בכל מיני תחומי טיפול ביחידות‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬גיוון ושוני בין מטפלים‬ ‫מאפשר בחירה והתאמה של המטפל למשפחה מתוך מגוון המטפלים השונים זה מזה‪.‬‬ ‫‪ ‬קידום המחויבות של המשפחות לטיפול‪ :‬שילוב בין היחידות משמעו קרבה פיזית בין היחידות‬ ‫וחשיפת המשפחות בטיפול היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות לאפשרות של צורך בהוצאת הילד‬ ‫מהבית במקרה של חוסר שיתוף הפעולה‪.‬‬ ‫נימוקים בעד הפרדה בין היחידות לדעת מנהלי היחידות והצוות הטיפולי‪:‬‬ ‫‪ ‬מתן אפשרות לכל יחידה לפתח התמחות ייחודית משלה‪ :‬יש הרואים בשתי היחידות מסגרות‬ ‫שונות זו מזו מבחינת האוכלוסייה המטופלת‪ ,‬שיטות הטיפול הנדרשות‪ ,‬מאפייני המטפלים‬ ‫וההכשרה הנדרשת‪ ,‬ולכן הם סבורים שיש צורך בהפרדה ביניהן ובאפשרות לפתח התמחות וזהות‬ ‫מקצועית ברורה וייחודית לכל אחת מהן ואף לבחור מראש אנשי מקצוע מתאימים לכל יחידה‪.‬‬ ‫‪ ‬יתרונות פנים‪-‬ארגוניים‪ :‬הפרדה בין היחידות עשויה להפחית מהתחושה של עומס וחוסר פניוּת‬ ‫של הצוות ולצמצם את הזמן היחסי המוקדש לתיאום ישיבות צוות משותפות‪.‬‬ ‫‪ ‬מניעת הקושי של המשפחות הנובע מהחשיפה למרכז החירום‪ :‬חיבור בין שתי היחידות חשף את‬ ‫המשפחות המגיעות לטיפול ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית למתרחש ביחידה האינטרנית ויצר חשש‬ ‫וחוסר נוחות בקרבן לקראת ביקור במרכז‪.‬‬ ‫‪vii‬‬ ‫צוות היחידה והשינויים בעבודתו לאור תכנית השדרוג‬ ‫מאפייני הצוות ‪ -‬הצוות הטיפולי ביחידות מורכב בעיקר מפסיכולוגים קליניים ומעובדים סוציאליים‪.‬‬ ‫כשני שלישים מהם הם בעלי תואר שני או שהם סטודנטים לתואר שני‪ .‬קצת פחות מעשירית הם‬ ‫סטודנטים לתואר ראשון‪ .‬בממוצע יש לחברי הצוות ניסיון של ‪ 7.7‬שנים בעבודה עם ילדים ומשפחות‪.‬‬ ‫טווח שנות הניסיון נע בין ‪) 0‬בעיקר בקרב הסטודנטים( ל‪ 28-‬שנות ניסיון בעבודה‪ .‬כלומר‪ ,‬מדובר‬ ‫בעובדים בעלי ניסיון רב בעבודה עם משפחות וילדים‪ .‬מעל לשני שלישים עובדים גם ביחידה‬ ‫האינטרנית‪.‬‬ ‫ההשפעה של יישום רכיבי תכנית השדרוג על צוות היחידה ועל עבודתו ‪ -‬יישום תכנית השדרוג של‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות כלל רכיבים אחדים‪ :‬שינוי שיטת התקצוב של היחידות ומעבר לתקצוב‬ ‫על‪-‬פי מספר משפחות ביחידה‪ ,‬הרחבת מספר המשפחות המטופלות ביחידה‪ ,‬הרחבת מספר התקנים‬ ‫שניתנו לכל יחידה‪ ,‬מתן הכשרה למנהלים ולעובדים וניסיון לגוון את סוג הטיפולים ביחידות‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫במסגרת התכנית נבדקה האפשרות לפתור את בעיותיהם של יישובים רחוקים מהמרכז באמצעות ניוד‬ ‫עובדים‪ ,‬ואולם ניסיון כזה נעשה בינתיים רק בשני מרכזים‪ .‬מהראיונות עם המטפלים ביחידות ועם‬ ‫מנהלי היחידות עלו ההשפעות האלה של יישום הרכיבים על צוות היחידה ועבודתו‪:‬‬ ‫התפתחות מקצועית‪ :‬פיתוחה של יחידה טיפולית )הקמת יחידה חדשה או הרחבת יחידה קיימת( היה‬ ‫הזדמנות להתפתחות מקצועית של הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי במרכז‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬במסגרת תכנית‬ ‫השדרוג השתתף צוות היחידות בקורס בנושא פגיעות מיניות במשפחה‪ .‬הייתה שביעות רצון מהקורס‬ ‫והמשתתפים ציינו כי הם מיישמים את הנלמד‪.‬‬ ‫גיוון בעבודה‪ :‬במקומות שפיתוח היחידה חייב את הצוות לעבוד גם ביחידה האינטרנית וגם ביחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית התאפשר גיוון מבחינת סוג המשפחות המטופלות ובאופן הטיפול‪.‬‬ ‫תחושת עומס‪ ,‬מעמסה ושחיקה‪ :‬הצוותים הפסיכו‪-‬סוציאליים ביחידות חוו עומס‪ ,‬מעמסה נפשית‬ ‫ושחיקה‪ ,‬בעיקר בשל הרחבת היקף המשפחות המטופלות‪ ,‬ובחלק מהיחידות‪ ,‬בשל העיסוק בהקמת‬ ‫יחידה חדשה‪.‬‬ ‫החרפת הקושי של עבודה ב"שני כובעים"‪ :‬הרחבת היקף העבודה של המטפלים בשתי היחידות‬ ‫)אינטרנית וטיפולית‪-‬ייעוצית( החריפה את הקושי להתחלק ביניהן‪ ,‬בין השאר משום שבכל אחת‬ ‫מהיחידות נדרשות יכולות מקצועית ונפשיות ייחודיות‪ .‬היו מרואיינים שדיווחו כי התוצאה היא‬ ‫מעמסה רגשית‪ ,‬חוסר פנִ יוּת ותחושת אשמה‪.‬‬ ‫תחושה של בדידות‪ :‬בעקבות הרחבת היקף העבודה של המטפלים בשתי היחידות ושל המטפלים‬ ‫העובדים רק ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית נוצרה אצלם תחושת בדידות‪ .‬ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית כל‬ ‫מטפל אחראי למשפחות שבטיפולו; אמנם הוא מלווה בהדרכה וישנן ישיבות צוות‪ ,‬אך כובד האחריות‬ ‫מוטל על כתפיו‪ .‬לעומת זאת היחידה האינטרנית מאופיינת בתחושה שכל הצוות נושא באחריות‬ ‫לשלומם של הילדים המטופלים‪ .‬המרואיינים העלו את הצורך בפורום עמיתים‪.‬‬ ‫צורך בהכשרה והדרכה‪ :‬המטפלים ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית מקבלים הדרכה פרטנית וקבוצתית‪,‬‬ ‫אך הם מרגישים צורך בהדרכה והכשרה נוספות כדי לשפר את כישוריהם המקצועיים‪.‬‬ ‫‪viii‬‬ ‫תנאי ההעסקה של הצוות‪ :‬צוות שעבר לעבוד ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית בלבד דיווח על ירידה בשכר‬ ‫משום שאין כוננויות ואין תגמול בעבור שעות נוספות‪ .‬כמו כן‪ ,‬העבודה ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‬ ‫מתבצעת גם בשעות נוחות פחות – אחר הצהריים ובערב‪.‬‬ ‫ההשפעה של יישום רכיבי התכנית על מנהלי מרכזי החירום ועל עבודתם ‪ -‬הגדלת מעמסת העבודה‪:‬‬ ‫הגידול במספרם של המטפלים‪ ,‬של המשפחות ושל המשימות שעל המנהלים לעסוק בהם בעקבות‬ ‫פיתוח היחידה הטיפולית‪-‬ייעוציות הגדיל את מעמסת העבודה על כתפיהם של מנהלי מרכזי החירום‪.‬‬ ‫הצורך בתפקיד רכז ליחידה טיפולית‪-‬ייעוצית‪ :‬שדרוג היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות לא כלל הוספת‬ ‫תקן לניהול היחידה המתפתחת‪ ,‬וכך קרה שהיו מנהלים שהוטל עליהם לעמוד בראש מרכז חירום‬ ‫ולנהל שתי יחידות מקבילות‪ .‬מנהלים אלו חושבים שמבחינה ארגונית לא נכון לפעול כך ויש צורך‬ ‫ברכז לניהול היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪.‬‬ ‫שינוי בצורת הניהול ובמערכת היחסים עם העובדים‪ :‬מנהלי היחידות העידו כי בעבר היו מעורבים‬ ‫לחלוטין בטיפול בכל המקרים‪ ,‬ואילו עתה הרחבת מספר המשפחות והמטופלים מונעת מעורבות כזו‬ ‫ועל כן יוצרת שינוי בצורת הניהול שלהם‪ .‬כמו כן‪ ,‬חל שינוי במערכת היחסים עם העובדים‪ .‬בחלק‬ ‫מהמקומות דיווחו המנהלים כי הקשר שלהם עם המטפלים סובב סביב ויסות העבודה והפיקוח עליה‪.‬‬ ‫מצב זה מעורר תסכול בקרב חלק מהמטפלים‪ ,‬ולא תמיד נמצא הזמן לעיבודן של תחושות אלו‪.‬‬ ‫התפתחות מקצועית‪ :‬השינויים בתפקידי המנהל בעקבות הקמה או הרחבה של היחידה הטיפולית‪-‬‬ ‫ייעוצית דרשו מהמנהלים כישורים מקצועיים חדשים הן בתחום הניהולי והן בתחום הטיפולי‪.‬‬ ‫שינויים במצב המשפחות ושביעות רצונן מהתערבות היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫התקדמות הילדים וההורים ‪ -‬העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים המטפלים‬ ‫במשפחות התבקשו להעריך את מידת ההתקדמות של הילדים וההורים בעקבות ההתערבות ביחידה‪.‬‬ ‫לפי דיווחיהם על אודות הילדים‪:‬‬ ‫‪ ‬בקרב ‪ 63%‬מהילדים חלה התקדמות כלשהי בתחום הרגשי‪.‬‬ ‫‪ ‬בקרב ‪ 54%‬חלה התקדמות כלשהי ביחס הילד לאם‪.‬‬ ‫‪ ‬בקרב ‪ 41%‬חלה התקדמות כלשהי בתחום הלימודי‪.‬‬ ‫‪ ‬בקרב ‪ 40%‬חלה התקדמות ביחס הילד לאב‪.‬‬ ‫‪ ‬בקרב ‪ 38%‬חלה התקדמות ביחסי הילדים עם אחיהם‪.‬‬ ‫עוד דיווחו עובדי המשפחה על התקדמות ההורים‪:‬‬ ‫‪ ‬ההתקדמות חלה בעיקר ביכולת ההורים להתמודד עם התנהגות הילדים ולהציב להם גבולות‬ ‫ובקשריהם עם הילדים – ‪ ,61%-60%‬בהתאמה‪.‬‬ ‫‪ ‬בקרב ‪ 49%‬מהמשפחות חל שינוי כלשהו בקשר של ההורים עם המסגרות החינוכיות‪.‬‬ ‫‪ ‬בקרב ‪ 48%‬מההורים חל שינוי ביכולתם לדאוג שהילד יקבל את השירותים הנחוצים לו‪.‬‬ ‫‪ ‬אצל ‪ 44%-39%‬מהמשפחות חלה התקדמות כלשהי במניעת התעללות פיזית‪ ,‬נפשית או מינית‪.‬‬ ‫‪ix‬‬ ‫לדעתם של המטפלים ביחידות שנשאלו על מידת התועלת שהפיקו המשפחות מהטיפול ביחידה‪60% ,‬‬ ‫הפיקו תועלת )רבה או רבה מאוד( ואילו ‪ 33%‬מהמשפחות כמעט לא הפיקו שום תועלת או לא הפיקו‬ ‫תועלת כלל )‪ 7%‬לא ענו על השאלה(‪ .‬לדעתם של העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים‬ ‫חברתיים‪ 70% ,‬מהמשפחות הפיקו תועלת )רבה או רבה מאוד( מהטיפול ביחידה‪ ,‬ולעומתם ‪17%‬‬ ‫כמעט לא הפיקו שום תועלת )‪ 13%‬לא יכלו להעריך את התועלת שהפיקו המשפחות(‪.‬‬ ‫שביעות רצון ההורים מהיחידה – כזכור‪ ,‬כחצי שנה עד תשעה חודשים לאחר סיום הטיפול ביחידה‬ ‫בוצעו ראיונות עומק עם הורים שקיבלו טיפול ביחידה‪ .‬ההורים דיווחו על שביעות רצון כללית מכל‬ ‫רכיבי הטיפול ביחידה‪ :‬התנאים הפיזיים ונגישות השירות‪ ,‬הרכב הטיפולים‪ ,‬אורך המפגש‪ ,‬הקביעות‬ ‫והיציבות של המטפל וכן האווירה והיחס מצד הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי‪ .‬הם תיארו שינויים שחלו‬ ‫בתפקוד ילדיהם ובתפקודם כהורים וכמבוגרים‪ .‬עם זאת‪ ,‬היו בהם שהרגישו שעדיין יש להם צורך‬ ‫בטיפול‪ ,‬ליווי ותמיכה‪.‬‬ ‫היחידה כגורם מייעץ לאנשי המקצוע בקהילה‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות מתפקדות בעיקר כיחידות טיפוליות ולא כגורם ייעוצי לאנשי המקצוע‬ ‫בקהילה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬גם יחידות שבעבר שימשו בתפקיד הייעוצי וקיימו ימי עיון והדרכות קבוצתיות‬ ‫ופרטניות לאנשי מקצוע בקהילה‪ ,‬כגון עובדים סוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים או יועצות‬ ‫בתי ספר‪ ,‬צמצמו את העשייה מסוג זה מאז החלה תכנית השדרוג‪ .‬למעשה ברוב המקומות אין כיום‬ ‫תכנית עבודה מסודרת הכוללת ייעוץ לאנשי המקצוע בקהילה‪ .‬המטפלים ביחידות אמנם מייעצים‪ ,‬אך‬ ‫מדובר בייעוץ לגבי מקרים ספציפיים והפנייה אליהם היא מתוקף קשרים מקצועיים לא פורמליים‪.‬‬ ‫היחידות לא הפכו עדיין למרכז של פיתוח ידע‪ ,‬מתן ייעוץ‪ ,‬למידה והדרכה של קבוצות עובדים בכל‬ ‫הקשור בילדים ובמשפחות בסיכון גבוה‪ .‬חוסר תקצוב של הפונקציה הייעוצית וחוסר הפּנִ יוּת של‬ ‫הצוות ביחידות‪ ,‬העוסק כרגע בפיתוח הפונקציה הטיפולית‪ ,‬הן שתי הסיבות המרכזיות להפחתת‬ ‫הייעוץ לאנשי המקצוע בקהילה מאז הפעלת תכנית השדרוג‪.‬‬ ‫כיווני פעולה רצויים‬ ‫מהממצאים עולות ההמלצות להלן‪:‬‬ ‫‪ ‬המעבר לשירות קהילתי רחב יותר‬ ‫‪ ‬בעקבות תכנית השדרוג גדל היקף המשפחות המטופלות ביחידות‪ .‬אף שלוּוָ ה בהרחבה של‬ ‫תקני כוח אדם‪ ,‬ישנן תחושות של עומס ומעמסה רגשית בקרב המטפלים‪ .‬יש מקום לבדוק אם‬ ‫היחס בין היקף תקני כוח האדם לבין מספר המשפחות המטופלות הוא יחס מתאים‪.‬‬ ‫‪ ‬משך הטיפול‪ :‬בשל מורכבות הצרכים של האוכלוסייה המטופלת ביחידות והממצאים‬ ‫המעידים שבכרבע מהמשפחות הטיפול הוארך ושבשליש מהמשפחות משך הטיפול היה קצר‬ ‫מדי )לטענת העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים(‪ ,‬יש לבחון אם משך‬ ‫הטיפול שנקבע מתאים למשפחות המטופלות‪.‬‬ ‫‪ ‬מגוון טיפולים‪ :‬אחד הרכיבים בתכנית השדרוג היה הפעלת מודלים חדשים להתערבות‪ ,‬כגון‬ ‫טיפול קבוצתי‪ ,‬טיפול באמנות וטיפול בבעלי חיים‪ .‬מהממצאים עלה כי אין גיוון מספיק בסוג‬ ‫‪x‬‬ ‫הטיפול למשפחות המטופלות ביחידות‪ .‬יש לחשוב על דרכים להרחבת מגוון סוגי הטיפול‪.‬‬ ‫בשל קושי בהקמת קבוצות הורים עולה השאלה אם יש צורך בקידום הקמת קבוצות הורים‬ ‫ביחידות‪.‬‬ ‫‪ ‬עבודה עם משפחות בסכסוכי גירושין‪ :‬בשל העלייה במספר המשפחות המגיעות ליחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות ולהן רקע של סכסוכי גירושין‪ ,‬חשוב לתת את הדעת על קבלת המשפחות‬ ‫ליחידה ועל ההתערבות אצל משפחות אלו והטיפול בהן‪ .‬טיפול באוכלוסייה זו מחייב‬ ‫התמחות מיוחדת ומענים מותאמים לה‪.‬‬ ‫‪ ‬ניהול היחידות‪ :‬מהממצאים עלה הצורך של מנהלי היחידות בפיתוח מיומנויות ניהול‬ ‫להתמודדות עם הגדלת היחידות ועם השינויים בצורת הניהול המתחייבים מכך‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫במרכזי חירום שבהם מנהל יחיד‪ ,‬המנהל גם את היחידה האינטרנית וגם את היחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ ,‬מומלץ לתקצב רכז כדי להקל את עבודת מנהל מרכז החירום ולייעל את‬ ‫המרכז‪.‬‬ ‫‪ ‬מקומה של היחידה במערך השירותים בקהילה לילדים ולמשפחות בסיכון‪ :‬בעקבות התכנית‪,‬‬ ‫היחידה אינה עוד שירות הפועל לצד היחידה האינטרנית ותו לא‪ .‬היא נעשתה לשירות חשוב‬ ‫הנותן מענה לילדים בסיכון בקהילה‪ .‬יש לחשוב כיצד משתלבת היחידה במערך הכולל של‬ ‫שירותים לילדים ולנוער בסיכון בקהילה‪.‬‬ ‫‪ ‬הצוות ביחידות‬ ‫‪-‬‬ ‫עובדים שהתראיינו דיווחו על עומס רגשי רב ותחושה של קושי להבטיח מוגנות לילדים‬ ‫בטיפולם‪ .‬חשוב לתת את הדעת על הקשיים המיוחדים הכרוכים בטיפול במשפחות עם‬ ‫צרכים מורכבים במסגרת של שירות קהילתי ולהציע למטפלים ליווי והדרכה מתאימים‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נוסף על תרומתו של הקורס לטיפול בפגיעות מיניות‪ ,‬המטפלים ביחידות נזקקים לעוד‬ ‫הכשרות‪ ,‬הדרכה והשתתפות בקבוצות עמיתים כדי לרכוש מיומנויות מקצועיות נחוצות‬ ‫וכדי להתמודד עם הקשיים הרגשיים הכרוכים בתפקיד‪.‬‬ ‫‪ ‬הבניית מודל לעבודה ביחידות‬ ‫‪ ‬ביחידות השונות פותחו גישות שונות להתערבות בשלבים השונים‪ ,‬במיוחד בשלבים‬ ‫הראשונים של קבלה ליחידה וביצוע שלב ה"אינטייק"‪ .‬יש לתת את הדעת על הצורך בהבניית‬ ‫מודל להתערבות ביחידה‪.‬‬ ‫‪ ‬ראוי לחשוב אם יש צורך בהבניית מודל אחיד ליחסי הגומלין בין היחידה האינטרנית ליחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ .‬מהממצאים עלו היתרונות והחסרונות של המודלים הקיימים‪ ,‬והמנהלים‬ ‫השונים מחזיקים בדעות שונות‪ .‬אם תתקבל החלטה שאין צורך בהבניית מודל אחיד יש לתת‬ ‫מענה לאתגרים שעולים מהעבודה במודלים השונים‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫התמודדות עם כפל התפקידים והדרישות המוטלים על מטפלים במרכזים שבהם הם‬ ‫עובדים במקביל בשתי היחידות‪.‬‬ ‫‪xi‬‬ ‫‪-‬‬ ‫פגיעה בתנאי ההעסקה של המטפלים ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪ -‬יש לבדוק נושא זה‬ ‫ולחשוב על דרכים להתמודד אתו‪.‬‬ ‫‪ ‬יש צורך בהבניית מודל ברור יותר לתפקיד הפיקוח של העובדות הסוציאליות המחוזיות לפי‬ ‫חוק הנוער על קבלת מקרים ליחידות ועבודתן עם היחידה‪.‬‬ ‫‪ ‬היחידה כגורם מייעץ לאנשי מקצוע בקהילה‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות מתפקדות בעיקר כיחידות טיפוליות ולא כגורם ייעוצי לאנשי‬ ‫המקצוע בקהילה‪ ,‬בעיקר בשל חוסר תקצוב של הפונקציה הייעוצית וחוסר הפּנִ יוּת של הצוות‬ ‫ביחידות‪ ,‬בשל עיסוקו כרגע בפיתוח הפונקציה הטיפולית‪ .‬יש לחשוב על דרכים למימוש תפקידה‬ ‫של היחידה כגורם ייעוצי לאנשי מקצוע בקהילה‪.‬‬ ‫‪ ‬שיטת התקצוב של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫בעקבות תכנית השדרוג‪ ,‬היחידות עברו מתקצוב גלובלי חד‪-‬שנתי לתקצוב על‪-‬פי מספר משפחות‬ ‫בטיפול )בהנחה של כ‪ 3-‬נפשות למשפחה(‪ .‬תקצוב זה אינו מביא בחשבון הבדלים בגודל משפחות‬ ‫באוכלוסיות שונות ואת מימוש תפקידה של היחידה כגורם ייעוצי לאנשי מקצוע בקהילה‪.‬‬ ‫‪xii‬‬ ‫דברי תודה‬ ‫ברצוננו להודות לאנשים הרבים שעזרו לנו בביצוע המחקר ובהפקת דוח זה‪:‬‬ ‫לשותפינו במשרד הרווחה והשירותים החברתיים‪ :‬למוטי וינטר‪ ,‬סמנכ"ל בכיר ומנהל האגף לשירותים‬ ‫חברתיים ואישיים; לדליה לב שדה‪ ,‬מנהלת השירות לילד ולנוער; לחנה סלוצקי‪ ,‬עו"ס ראשית לחוק‬ ‫הנוער; לחוה לוי‪ ,‬עו"ס ארצית לחוק הנוער‪.‬‬ ‫לבתיה פריד‪ ,‬מרכזת ארצית לנושא מרכזי החירום בשירות לילד ולנוער‪ ,‬אנו מודים על מסירותה‬ ‫ותמיכתה לאורך כל הדרך‪.‬‬ ‫למנהלי מרכזי החירום והצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי במרכזים אנו מודים על ששיתפו אותנו‬ ‫במחשבותיהם ובחוויותיהם בכל הקשור בתכנית השדרוג של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות; תודה גם‬ ‫לעובדים הסוציאליים ולפקידי הסעד במחלקות לשירותים חברתיים ולפקידות הסעד המחוזיות שליוו‬ ‫את המחקר‪.‬‬ ‫נודה גם‪,‬‬ ‫להורים שהשתתפו במחקר וחלקו אתנו את חוויותיהם;‬ ‫לעמיתינו באשלים – שחר שומן ושרית מוסרי ויזל;‬ ‫וכן למאיה שבט‪ ,‬לתרצה מרגולין ולדורי ריבקין על תרומתן לביצוע המחקר‪.‬‬ ‫למרים כהן‪-‬נבות‪ ,‬דליה בן רבי ורויטל אביב‪-‬מתוק‪ ,‬תודה על העזרה והתמיכה לאורך כל תהליך כתיבת‬ ‫הדוח‪ ,‬וכן למיכל כץ שביצעה את עבודת השדה במסירות והתמדה‪.‬‬ ‫תודה גם לרעיה כהן על עריכת הדוח וללסלי קליינמן על הבאתו לדפוס‪.‬‬ ‫‪xiii‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫‪.1‬מבוא ‪....................................................................................................................‬‬ ‫‪ 1‬‬ ‫‪ .2‬היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪ :‬תיאור השירות ‪..........................................................‬‬ ‫‪ 2.1‬מטרות היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪.................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬אוכלוסיות היעד של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪..............................................‬‬ ‫‪ 2.3‬תכנית השדרוג של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪.................................................‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ .3‬מחקר ההערכה ‪.....................................................................................................‬‬ ‫‪ 3.1‬מטרת המחקר ושאלות המחקר ‪.........................................................................‬‬ ‫‪ 3.2‬שיטה ‪..............................................................................................................‬‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪ 5‬‬ ‫‪ .4‬האוכלוסייה המטופלת וההפניה ליחידה ‪..................................................................‬‬ ‫‪ 4.1‬היקף האוכלוסייה המטופלת ‪.............................................................................‬‬ ‫‪ 4.2‬מאפייני האוכלוסייה המטופלת ‪.........................................................................‬‬ ‫‪ 4.3‬סיבות ודרכים להפניה ליחידה ‪...........................................................................‬‬ ‫‪ 7‬‬ ‫‪ 7‬‬ ‫‪ 8‬‬ ‫‪ 10‬‬ ‫‪ .5‬שלבי ההתערבות של היחידה ודרכי עבודתה ‪.............................................................‬‬ ‫‪ 5.1‬שלבי ההתערבות ‪..............................................................................................‬‬ ‫‪ 5.2‬משימות המטפלים ‪...........................................................................................‬‬ ‫‪ 12‬‬ ‫‪ 13‬‬ ‫‪ 20‬‬ ‫‪ .6‬הקשר ושיתוף הפעולה בין היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית לגורמים מקצועיים בקהילה ‪......‬‬ ‫‪ 6.1‬מענים שהמשפחות קיבלו מחוץ ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית בעת הטיפול ביחידה ‪.....‬‬ ‫‪ 6.2‬הקשר ושיתוף הפעולה של המטפלים עם הגורמים המטפלים בילדים מחוץ ליחידה‬ ‫‪ 21‬‬ ‫‪ 21‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪ .7‬יחסי הגומלין בין היחידות הטיפולית‪-‬ייעוצית לבין היחידות האינטרניות ‪....................‬‬ ‫‪ 7.1‬המודלים המבניים‪-‬ארגוניים ביחידות ‪................................................................‬‬ ‫‪ 7.2‬היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית והיחידה האינטרנית‪ :‬לשלב או לפצל? ‪........................‬‬ ‫‪ 25‬‬ ‫‪ 25‬‬ ‫‪ 28‬‬ ‫‪ .8‬צוות היחידה והשינויים בעבודתו לאור השדרוג ‪........................................................‬‬ ‫‪ 8.1‬מאפייני הצוות ‪.................................................................................................‬‬ ‫‪ 8.2‬הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי – השפעת יישום רכיבים מתכנית השדרוג ‪.........................‬‬ ‫‪ 8.3‬המנהלים – השפעת יישום רכיבים מתכנית השדרוג ‪.............................................‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪ .9‬שינויים במצב המשפחות ושביעות רצונן מההתערבות ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪.....‬‬ ‫‪ 9.1‬התקדמות הילדים וההורים ‪..............................................................................‬‬ ‫‪ 9.2‬שביעות רצון ההורים מהיחידה ‪..........................................................................‬‬ ‫‪ 38‬‬ ‫‪ 38‬‬ ‫‪ 40‬‬ ‫‪ .10‬היחידה כגורם ייעוצי לאנשי המקצוע בקהילה ‪........................................................‬‬ ‫‪ 42‬‬ ‫‪ .11‬כיווני פעולה רצויים ‪.............................................................................................‬‬ ‫‪ 43‬‬ ‫מקורות ‪....................................................................................................................‬‬ ‫‪ 46‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫רשימת הלוחות‬ ‫לוח ‪ :1‬מאפייני המשפחות המטופלות ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪..............................‬‬ ‫‪ 9‬‬ ‫לוח ‪ :2‬השיקולים העיקריים להפניית משפחה ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‬ ‫ולא לחלופות טיפוליות אחרות ‪.......................................................................‬‬ ‫‪ 10‬‬ ‫לוח ‪ :3‬מאפייני המשפחות שהובילו להפנייתן לטיפול ‪...................................................‬‬ ‫‪ 11‬‬ ‫לוח ‪ :4‬שלב ביצוע ההתערבות – הרכב טיפולים ‪...........................................................‬‬ ‫‪ 14‬‬ ‫לוח ‪ :5‬שלב ביצוע ההתערבות ‪ -‬כלי טיפול ‪...................................................................‬‬ ‫‪ 15‬‬ ‫לוח ‪ :6‬הגעה סדירה של בני המשפחה לטיפול ביחידה ‪...................................................‬‬ ‫‪ 17‬‬ ‫לוח ‪ :7‬תקופות שבהן לא בא אף אחד מבני המשפחה לפגישות שנקבע ‪............................‬‬ ‫‪ 17‬‬ ‫לוח ‪ :8‬פעולות המטפלים כדי לגרום למשפחות שלא באו לפגישות במשך תקופה‪/‬כמה‬ ‫תקופות להשתתף בקביעות במפגשים ‪...............................................................‬‬ ‫‪ 17‬‬ ‫לוח ‪ :9‬התאמת משך הטיפול ביחידה למשפחה ‪............................................................‬‬ ‫‪ 18‬‬ ‫לוח ‪ :10‬ההחלטות העיקריות בקשר למשפחות או להורים בסיום הטיפול ביחידה ‪...........‬‬ ‫‪ 19‬‬ ‫לוח ‪ :11‬ההחלטות העיקריות בעניין הילדים בסיום הטיפול ביחידה ‪...............................‬‬ ‫‪ 19‬‬ ‫לוח ‪ :12‬התפלגות משימות המטפלים ביחידות ‪............................................................‬‬ ‫‪ 20‬‬ ‫לוח ‪ :13‬המשפחות המטופלות ביחידה שמטופלות גם על‪-‬ידי גורמים מחוץ ליחידה‪,‬‬ ‫לפי הגורם המטפל ‪........................................................................................‬‬ ‫‪ 21‬‬ ‫לוח ‪ :14‬המשפחות המטופלות ביחידה שמטפליהן עומדים בקשר עם גורמים‬ ‫מחוץ ליחידה‪ ,‬לפי הגורם המטפל מחוץ ליחידה ‪................................................‬‬ ‫‪ 22‬‬ ‫לוח ‪ :15‬שינוי בתפקוד הילדים שסיימו טיפול ביחידה ‪..................................................‬‬ ‫‪ 38‬‬ ‫לוח ‪ :16‬שינויים בטיפול ההורים בילדים בקרב הורים שסיימו טיפול ביחידה ‪.................‬‬ ‫‪ 39‬‬ ‫לוח ‪ :17‬סיבות לאי‪-‬התאמת היחידה לטיפול במשפחה ‪.................................................‬‬ ‫‪ 40‬‬ ‫רשימת התרשימים‬ ‫תרשים ‪ :1‬שלבי ההתערבות ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית ‪.................................................‬‬ ‫‪ 12‬‬ ‫תרשים ‪ :2‬מועד סיום הטיפול ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪.........................................‬‬ ‫‪18‬‬ ‫תרשים ‪ :3‬תדירות הקשר בעניין משפחות שטופלו ביחידות‪ ,‬בין המטפלים‬ ‫לבין עובדי המשפחה ‪...................................................................................‬‬ ‫‪22‬‬ ‫תרשים ‪ :4‬דפוס הקשר של עובדי המשפחה עם המטפלים ביחידות ‪.................................‬‬ ‫‪ 23‬‬ ‫תרשים ‪ :5‬מרכזי החירום על רצף בין חיבור להפרדה בין היחידות ‪..................................‬‬ ‫‪ 27‬‬ ‫תרשים ‪ :6‬התפלגות סוגי המקצועות של הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי ביחידות ‪......................‬‬ ‫‪ 31‬‬ ‫תרשים ‪ :7‬שנות הלימוד של הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי ביחידות ‪.......................................‬‬ ‫‪ 32‬‬ ‫‪ .1‬מבוא‬ ‫מרכזי החירום הם חלק ממערך ההגנה לילדים ולבני נוער‪ .‬מרכזים אלו מאפשרים לתת מענה קצר‪-‬‬ ‫טווח לילדים בסיכון גבוה הזקוקים לטיפול ולהגנה מיידיים‪ .‬הם נועדו להגן פיזית על הילדים ולאפשר‬ ‫אבחון פסיכו‪-‬סוציאלי מקיף של מצבם‪ ,‬של מצב משפחתם ושל האינטראקציה שלהם עם הוריהם כדי‬ ‫להעריך מהי ההתערבות המתאימה ביותר בעבורם‪ .‬הילדים ומשפחותיהם זוכים במרכזי החירום גם‬ ‫לטיפול קצר מועד באמצעות הצוות הרב‪-‬מקצועי של המרכזים )דולב ואחרים‪ .(1997 ,‬כיום מופעלים‬ ‫בארץ עשרה מרכזי חירום‪.‬‬ ‫במרכזי החירום פועלות שתי יחידות המשלימות זו את זו ופועלות בעת ובעונה אחת‪ :‬היחידה‬ ‫האינטרנית מספקת לילד הגנה‪ ,‬אבחון והתערבות קצרת מועד בזמן שהילד שוהה ולן בה; ויחידה‬ ‫טיפולית‪-‬ייעוצית )אקסטרנית(‪ ,‬שהיא יחידת הערכה וטיפול‪ ,‬מיועדת לילדים בקהילה ולבני‬ ‫משפחותיהם ומייעצת גם לאנשי מקצוע בקהילה‪.‬‬ ‫כיום פועלות בארץ שמונה יחידות טיפוליות‪-‬ייעוציות‪.‬‬ ‫היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית נועדה לתת מענה באמצעות טיפול ארוך יותר מהיחידה האינטרנית )שנה‬ ‫עד שנה וחצי לאחר הארכה( לילד ולבני משפחתו במצבים שבהם הילד נתון בסיכון גבוה אך שאינם‬ ‫מחייבים את הוצאתו המיידית מהבית וסביר כי ההתערבות המקצועית במסגרת היחידה הטיפולית‪-‬‬ ‫ייעוצית תוכל למנוע את הפניית הילד למסגרת חוץ‪-‬ביתית‪ .‬לעתים היחידה היא מסגרת להמשך ליווי‬ ‫המשפחה ולטיפול בה בתום תקופת השהייה של הילד ביחידה האינטרנית‪ .‬את ההפניה ליחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית מבצע עובד סוציאלי מחוזי לפי חוק הנוער )פקיד סעד מחוזי לחוק הנוער( ועליו‬ ‫לקבל את אישורה של ועדת תכנון טיפול והערכה במחלקות לשירותים חברתיים‪ .‬ועדה זו בוחנת את‬ ‫מידת ההתאמה של הילד למסגרת הטיפולית‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬היחידה הטיפולית אמורה להיות גורם‬ ‫מייעץ ומדריך לאנשי מקצוע בקהילה בכל הקשור בהתערבות בקרב ילדים ומשפחות בסיכון גבוה‪.‬‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות הן חלק ממערך שירותים רחב המספק מענה לצורכיהם של ילדים‬ ‫ומשפחות בסיכון בקהילה‪ .‬היחידות מספקות מענה לילדים שבקצה רצף הסיכון‪ ,‬ומטרותיהן הן‬ ‫הערכה מקיפה ומעמיקה של יכולת המשפחה וסיכוייה להסיר את מצב הסיכון‪ ,‬התערבות טיפולית‪,‬‬ ‫ובמקרים מסוימים הכנת המשפחה להוצאה חוץ‪-‬ביתית‪ .‬ישנם שירותים נוספים המטפלים בילדים‬ ‫ובמשפחות בסיכון‪ ,‬למשל מרכזי ילדים‪-‬הורים‪ ,‬אבל הם מטפלים במשפחות שבעיותיהן מורכבות‬ ‫פחות ושיש להן מוטיבציה ונכונות לשינוי‪ ,‬ולא במשפחות במצבים הקשים ביותר )ריבקין‪ .(2009 ,‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬מרכזי ילדים‪-‬הורים אינם עוסקים בהערכת יכולתן של משפחות או בהכנתן להוצאה חוץ‪-‬ביתית‪.‬‬ ‫הצוות המפעיל של מרכזי החירום והגורמים המעורבים בניהולם הצביעו על חסרונו של מודל אחיד‬ ‫לעבודה ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ועל אי‪-‬מיצוי הפוטנציאל שלהן‪ .‬בשל כך יזמו השירות לילד‬ ‫ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים יחד עם אשלים‪ ,‬תכנית להרחבה ולשדרוג של היחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪ .‬התכנית נועדה להקים יחידות טיפוליות‪-‬ייעוציות נוספות במרכזי החירום‬ ‫הקיימים‪ ,‬ליצור מודל אחיד של עבודה עם ילדים בסיכון ועם בני משפחותיהם ולחזק את הפן הייעוצי‬ ‫לקהילה המקצועית‪ .‬תכנית השדרוג לוותה במחקר הערכה; ביצע אותו צוות מאיירס‪-‬ג'וינט‪-‬מכון‬ ‫‪1‬‬ ‫ברוקדייל‪ ,‬ביזמה ובמימון של אשלים‪ ,‬בשנים ‪ ,2011–2008‬והוא נועד לבחון את פעילות היחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות לאור יישום תכנית השדרוג ולספק מידע שיסייע לתהליך זה בעתיד‪ .‬מטרתו של‬ ‫הדוח שלפנינו להציג את הממצאים שעלו מהמחקר‪.‬‬ ‫בהמשך נתאר את השירות הניתן כיום במסגרת היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות – מטרתן‪ ,‬אוכלוסיית‬ ‫היעד והשינוי שטומנת בחובה תכנית השדרוג‪ .‬בפרק ‪ 3‬נפרט את מטרות המחקר ואת השיטות שנבחרו‬ ‫לביצועו‪ .‬פרק ‪ 4‬יתאר את האוכלוסייה המטופלת ואת דרכי ההפניה שלה ליחידה ופרק ‪ 5‬יפרט את‬ ‫שלבי ההתערבות הננקטת ביחידה‪ ,‬את דרכי יישומה ואת המשימות המוטלות על המטפלים‪ .‬בפרק ‪6‬‬ ‫נציג את הקשר בין היחידה לבין גורמים מקצועיים אחרים בקהילה‪ ,‬ובפרק ‪ 7‬את יחסי הגומלין בין‬ ‫היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית לבין היחידה האינטרנית‪ .‬בפרק ‪ 8‬נתאר את השפעת תכנית השדרוג על‬ ‫צוות היחידה‪ ,‬ובו המטפלים ומנהליהם‪ ,‬ובפרק ‪ 9‬את השינוי במצב המשפחות ושביעות רצונן‬ ‫מהתערבות היחידה‪ .‬בפרק ‪ 10‬נדון בתפקידה של היחידה בתור גורם מייעץ‪ ,‬ובפרק האחרון נבחן כיווני‬ ‫פעולה רצויים ואפשריים לעתיד‪.‬‬ ‫‪ .2‬היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪ :‬תיאור השירות‬ ‫‪ 2.1‬מטרות היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫ליחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות הוגדרו שתי מטרות עקריות‪:‬‬ ‫א‪ .‬הערכה מקיפה של הילד ושל בני משפחתו וטיפול ישיר בילדים הנתונים בסיכון גבוה אך יכולים‬ ‫להישאר בקרב משפחתם‪ .‬זאת‪ ,‬כדי למנוע את הוצאתם מהבית וכדי להביא לידי הסרת מצב‬ ‫הסיכון שבו הילד נתון במשפחה‪.‬‬ ‫לצורך זה הוגדרו מטרות משנה‪:‬‬ ‫הערכת יכולת התפקוד של המשפחה וסיכוייה להסיר את מצב הסיכון בעזרת התערבות‬ ‫‪‬‬ ‫טיפולית‬ ‫‪‬‬ ‫פיתוח ויישום של תכניות טיפול מתאימות למשפחות בסיכון גבוה‪ ,‬להפעלה בתיאום עם יתר‬ ‫השירותים הניתנים למשפחות אלו‬ ‫‪‬‬ ‫הבטחת רצף טיפולי לילד ולמשפחתו לאחר שהייה ביחידה האינטרנית של מרכז החירום‬ ‫)אם הוחלט שהילד אינו עובר למסגרת חוץ‪-‬ביתית(‬ ‫‪‬‬ ‫השתתפות בהכנת הילד ומשפחתו לכניסה ליחידה האינטרנית במרכז החירום ו‪/‬או למסגרת‬ ‫חוץ ביתית‬ ‫ב‪ .‬שיפור היכולת של אנשי המקצוע בקהילה להתערב אצל ילדים ומשפחות בסיכון גבוה באמצעות‬ ‫ייעוץ והדרכה לצוותים בקהילה‬ ‫לצורך זה הוגדרו מטרות משנה‪:‬‬ ‫הנחלת הידע שהצטבר במרכזים בעקבות הניסיון שנרכש בעבודה עם ילדים בסיכון גבוה‬ ‫‪‬‬ ‫ומשפחותיהם לאנשי מקצוע אחרים המתמודדים עם אוכלוסיות דומות‬ ‫‪2‬‬ ‫‪‬‬ ‫פיתוח מודלים חדשניים ודרכי התערבות טיפוליות בעבודה עם ילדים בסיכון גבוה ועם‬ ‫משפחותיהם‪ ,‬הן למען צוותי המרכזים והן למען הקהילה המקצועית הרלוונטית‬ ‫‪ 2.2‬אוכלוסיות היעד של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫א‪ .‬ילדים מגיל לידה עד ‪ 14‬המוגדרים "ילדים בסיכון גבוה" והוריהם ‪ -‬מדובר בילדים שנחשפו‬ ‫למצבים רגשיים ופיזיים קשים בשל הזנחה‪ ,‬התעללות מצד הוריהם או ניצול מיני‪ .‬המשפחות של‬ ‫הילדים מוגדרות "משפחות בסיכון גבוה ורב‪-‬בעייתיות" )פריד ואחרים‪.(2005 ,‬‬ ‫אנשי מקצוע שהיו מעורבים ביזמה להקים את היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ולהפעילן הצביעו על‬ ‫ארבע קבוצות ילדים המתאימות לטיפול ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪:‬‬ ‫‪ .1‬ילדים המתאימים מבחינת הפרופיל שלהם ושל משפחתם לטיפול ביחידה האינטרנית אך שיש‬ ‫סבירות כי אינם זקוקים להגנה פיזית וכי אפשר לעבוד עמם ועם משפחתם כאשר הם מתגוררים‬ ‫בבית;‬ ‫‪ .2‬ילדים שיש סבירות שהם מתאימים להוצאה מהבית‪ ,‬אך הגורמים המטפלים אינם בטוחים בכך‬ ‫והם מעוניינים לבחון את התנהלות המשפחה בטרם יחליטו על הוצאת הילד מביתו‪ .‬במקרה כזה‬ ‫היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית היא מסגרת הערכה וכן מסגרת פסיכו‪-‬סוציאלית מקיפה;‬ ‫‪ .3‬ילדים שיש סבירות גבוהה שצריך להוציאם מהבית‪ ,‬אך ההוצאה מהבית נתקלת בהתנגדות קשה‬ ‫של ההורים‪ :‬הטיפול במסגרת הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ ,‬הסמוכה למסגרת האינטרנית‪ ,‬יכול לשמש‬ ‫"פרוזדור" לאבחון והערכה‪ .‬לעתים‪ ,‬חשיפת ההורים למסגרת האינטרנית הסמוכה ליחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית מעודדת את ההורים לשתף פעולה בשל הרצון למנוע את ההוצאה של הילד‬ ‫מהבית ולעתים היא מביאה אותם לידי הכרה שהוצאת הילד מהבית תפעל לטובתו;‬ ‫‪ .4‬ילדים ששהו במסגרת האינטרנית ושבו לביתם ויש צורך בהמשך ליווי טיפולי להם‬ ‫ולמשפחותיהם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אנשי מקצוע המטפלים בילדים בסיכון גבוה ובהוריהם ‪ -‬קהילת אנשי מקצוע שיש להם קשר עם‬ ‫ילדים ושעשויים להפיק תועלת רבה מהחשיפה לידע שנצבר אצל הצוותים ביחידות‪.‬‬ ‫‪ 2.3‬תכנית השדרוג של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫לאורך השנים התבסס מעמדם של מרכזי החירום והושם דגש על פיתוח של היחידות האינטרניות‬ ‫בהם‪ .‬הקמת השירות ופיתוחו נעשו באמצעות השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה ובסיוע של הג'וינט‬ ‫ושל אשלים‪ ,‬והם הובילו לפיתוח סטנדרטיזציה ברמה הארצית ולהטמעתה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬היחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות פעלו רק בחלק ממרכזי החירום ופעולתן הייתה מצומצמת‪ ,‬והייתה שונות רבה‬ ‫ביניהן – במשאבים‪ ,‬בתשומות ובדרכי העבודה )למשל – במידה ובאופי של הסמיכות ליחידה‬ ‫האינטרנית‪ ,‬במשאבי כוח האדם ובהיקף המטופלים(‪ .‬שונות זו‪ ,‬לצד הצורך הדוחק שעלה מהשטח‬ ‫לתת מענה לילדים ולמשפחות בסיכון גבוה בלי להוציא את הילדים מהבית‪ ,‬הובילו להחלטה לשדרג‬ ‫את חמש היחידות הטיפוליות‪-‬הייעוציות הקיימות ולהקים שלוש יחידות נוספות במרכזי חירום‬ ‫שבהם עדיין לא היו יחידות כאלה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫תכנית השדרוג תוכננה לתקופה בת שלוש שנים )‪ (2011–2008‬ויועדה להפעלה בחמש היחידות‬ ‫הוותיקות ובשלוש יחידות חדשות‪.‬‬ ‫מטרת התכנית‪:‬‬ ‫א‪ .‬להרחיב ולשפר את יכולתן של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות במתן מענה לילדים ולמשפחות‬ ‫בסיכון גבוה מבלי להוציא את הילדים מהבית‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לגבש‪ ,‬לנסח ולהפיץ מודל להפעלת היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות – מבחינת אוכלוסיית יעד‪,‬‬ ‫מטרות‪ ,‬דרכי עבודה‪ ,‬תקנים ונהלים – שכל היחידות יפעלו לפיו‪.‬‬ ‫רכיבי התכנית‪:‬‬ ‫‪ .1‬מעבר מתקצוב גלובלי חד‪-‬שנתי של היחידות לתקצוב על‪-‬פי מספר המשפחות המטופלות‬ ‫‪ .2‬הגדלת מספר המשפחות המטופלות בעת ובעונה אחת בכל אחת מהיחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪,‬‬ ‫מ‪ 15-‬משפחות בקירוב ל‪ 40-‬משפחות‬ ‫‪ .3‬הרחבת כוח האדם והגדלת מספר התקנים להפעלת היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫‪ .4‬הרחבת ההכשרה‪ ,‬ההעשרה והתמיכה לצוותי היחידות בהתמודדותם עם מטופלים במצבי סיכון‬ ‫גבוה‪ ,‬באמצעות הכשרה למנהלים בתחומי הניהול והעיסוק של המרכזים בכלל ושל היחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות בפרט ובאמצעות הכשרת העובדים לטפל בפגיעות מיניות במשפחה‬ ‫ובעניינים רלוונטיים נוספים )במימון קרן שוסטרמן‪ ,‬מכון חרוב ואשלים(‬ ‫‪ .5‬הפעלת מודלים חדשים להתערבות‪ ,‬כגון טיפול קבוצתי‪ ,‬טיפול באמנות או טיפול בעזרת בעלי‬ ‫חיים‪ ,‬מלוּוה בתיעוד והערכה של התהליך‬ ‫‪ .6‬הפצת הידע על טיפול בילדים ומשפחות בסיכון גבוה והרחבת הסיוע גם למסגרות נוספות‬ ‫בקהילה‬ ‫‪ .7‬הקמת שלוש יחידות טיפוליות‪-‬ייעוציות חדשות בסמוך למרכזי החירום האינטרניים )בסיוע‬ ‫אשלים והמוסד לביטוח לאומי(‬ ‫‪ .8‬בדיקת האפשרות להרחיב את השירות ולתת מענה ליישובים נוספים באמצעות ניוד עובדים‬ ‫שיעסקו הן בטיפול הן בייעוץ לגורמים מקצועיים בקהילה‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי בעבר‪ ,‬לפני הפעלת תכנית השדרוג‪ ,‬היו לכל מרכז בין ארבעה לחמישה תקני כוח אדם‬ ‫לשתי היחידות יחד‪ .‬עם הפעלת תכנית השדרוג קיבלה כל יחידה טיפולית‪-‬ייעוצית ‪ 3.5‬תקני כוח אדם‬ ‫)לצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי‪ ,‬וניתן להעסיק בתקנים אלו גם עובדים פרה‪-‬רפואיים(‪ ,‬נוסף על שלושה תקני‬ ‫כוח אדם ביחידה האינטרנית‪ .‬תכנית השדרוג כללה גם מעבר מתקצוב גלובלי חד‪-‬שנתי בסוף השנה‬ ‫לתקצוב על‪-‬פי מספר המשפחות המטופלות )בהנחה שיש שלוש נפשות במשפחה(‪.‬‬ ‫בעבר שימש התקציב הגלובלי גם להדרכות ולהשתלמויות צוות‪ ,‬לייעוץ לאנשי מקצוע בקהילה‬ ‫ולהקמת קבוצות הורים ביחידות‪ .‬אך עם המעבר לפעולה במסגרת תכנית השדרוג‪ ,‬היחידות מחויבות‬ ‫למלא טופסי השמה – טופס לכל אחת מהמשפחות המקבלות טיפול ביחידה – ורק על‪-‬פיהם היחידה‬ ‫‪4‬‬ ‫מקבלת תשלום )ה ֹועדה(‪ .‬משמעות הדבר היא שהתקצוב מיועד רק להתערבות במשפחה ולא למימון‬ ‫הפעילות של היחידה בתור גורם ייעוצי לאנשי מקצוע בקהילה‪.‬‬ ‫‪ .3‬מחקר ההערכה‬ ‫‪ 3.1‬מטרת המחקר ושאלות המחקר‬ ‫מטרת המחקר הייתה לתאר את היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות במרכזי החירום‪ ,‬את אוכלוסיית היעד‬ ‫ואת דרכי העבודה לאור תכנית השדרוג ולספק מידע שיסייע בקבלת החלטות בקשר לשיפור והרחבה‬ ‫של השירות‪.‬‬ ‫להלן השאלות שדוח ההערכה עוסק בהן‪:‬‬ ‫‪ .1‬מה הם מאפייני הילדים והמשפחות המטופלים ביחידות ומה הסיבות להפנייתם?‬ ‫‪ .2‬מה הם היקף העבודה ודרכי הפעולה ביחידות? )מה מספר המשפחות המטופלות? מה הן‬ ‫התשומות לילדים ולהורים? מה הן שיטות הטיפול? מה משך הטיפול וכיצד מתבצע תכנון המשך‬ ‫הטיפול לקראת סיום?(‬ ‫‪ .3‬עם אילו גורמים בקהילה ובאיזה אופן מתבצעת העבודה המשותפת בקשר למשפחות המטופלות‬ ‫ביחידות?‬ ‫‪ .4‬מה יחסי הגומלין בין היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוצית לבין היחידות האינטרניות?‬ ‫‪ .5‬מה מאפייני הצוות ביחידות ומה השינויים שחלו בעבודתו לאור תכנית השדרוג?‬ ‫‪ .6‬מה השינויים שחלו במצב הילדים והמשפחות? )מה השפעת ההתערבות ביחידה על הילד‬ ‫ומשפחתו‪ ,‬כפי שמעריכים אותה העובדים הסוציאליים המטפלים במשפחה במחלקות לשירותים‬ ‫חברתיים? מה מידת שביעות הרצון של ההורים מן ההתערבות ביחידה?(‬ ‫‪ .7‬כיצד פועלת היחידה בתור גורם ייעוצי לאנשי מקצוע בקהילה?‬ ‫‪ .8‬כיצד תופסים אנשי הצוות ביחידות את השינויים שחלו בעבודתם‪ ,‬את הרחבת השירות ואת‬ ‫הרכיבים האחרים של תכנית השדרוג?‬ ‫‪ 3.2‬שיטה‬ ‫המחקר נמשך כשלוש שנים וחצי וכלל את שמונה היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪ .‬איסוף המידע בוצע‬ ‫אחרי השינוי בשיטת התקצוב והגדלת מספר התקנים ובעת הציפייה להגדלת מספר המשפחות‬ ‫המטופלות )שאר הרכיבים יושמו בעת תקופת ההערכה(‪ .‬השתמשנו במחקר בכלים כמותיים‬ ‫ואיכותניים‪ .‬להלן פירוט כלי המחקר ודרך איסוף המידע‪:‬‬ ‫כלים לאיסוף מידע כמותי‬ ‫‪ (1‬שאלון למטפל ביחידה על המשפחה לאחר סיום ההתערבות )שאלוני סיום טיפול( ‪ -‬כדי ללמוד‬ ‫על מאפייני האוכלוסייה המטופלת ביחידה ועל תהליך ההתערבות בוצע סקר בקרב המטפלים על‬ ‫אודות משפחות שסיימו טיפול ביחידה‪ .‬הסקר בוצע באמצעות שאלון למילוי עצמי‪ .‬השאלון כלל‬ ‫‪5‬‬ ‫שאלות על מאפייני הילד והמשפחה‪ ,‬על הסיבות להפניית המשפחה לטיפול‪ ,‬על הגורם המפנה‪ ,‬על‬ ‫הטיפול שניתן )למי ניתן‪ ,‬סוג הטיפול‪ ,‬מספר הפגישות(‪ ,‬על שיתוף הפעולה עם גורמים מקצועיים‬ ‫אחרים ביחס לילדים ולמשפחה‪ ,‬על השגת מטרות הטיפול ועל גיבוש תכנית להמשך טיפול לאחר‬ ‫סיום ההתערבות‪ .‬על‪-‬פי נתוני משרד הרווחה‪ ,‬בשנים הללו סיימו את הטיפול כ‪ 400-‬משפחות‪ .‬בסך‬ ‫הכול מולאו ‪ 133‬שאלונים על ‪ 133‬משפחות מכל היחידות שלצוות המחקר דווח כי סיימו את‬ ‫הטיפול בשנים ‪ .2010–2009‬לא ברור עד כמה משפחות אלו מייצגות את כלל המשפחות המטופלות‬ ‫ביחידות‪.‬‬ ‫‪ (2‬שאלון מעקב לעובד סוציאלי לפי חוק הנוער או לעובד משפחה‪ ,‬לאחר סיום ההתערבות ‪ -‬כדי‬ ‫ללמוד על הקשר בין היחידה לבין המחלקות לשירותים חברתיים בוצע סקר טלפוני על אודות‬ ‫משפחות שטופלו ביחידות‪ .‬הסקר בוצע בקרב עובדים סוציאליים לפי חוק הנוער‪ 1‬או עובדי‬ ‫משפחה שהיה להם קשר עם המשפחות כשלושה עד תשעה חודשים לאחר תום הטיפול ביחידה‪,‬‬ ‫והוא כלל שאלות על הטיפול במשפחה לפני הגעתה ליחידה‪ ,‬על הקשר של עובד המשפחה או של‬ ‫העובד הסוציאלי לפי חוק הנוער עם המשפחה ועם צוות היחידה במשך הטיפול ועל הקשר עם‬ ‫המשפחה לאחר סיום הטיפול ביחידה‪ .‬בסך הכול מולאו ‪ 59‬שאלונים לגבי ‪ 59‬משפחות ו‪71-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ילדים‪ .‬שיעור ההיענות עמד על ‪.62%‬‬ ‫‪ (3‬טופס לתיעוד פעולות של העובד ביחידה )טופס ניתוח עיסוקים( ‪ -‬כדי ללמוד על מגוון המשימות‬ ‫של המטפלים ביחידות‪ ,‬סוגן והיקפן‪ ,‬מילאו המטפלים "טופס עיסוקים" לתיעוד משימותיהם‪.‬‬ ‫הטופס כלל גם דיווח על מאפיינים של המטפל )מקצוע‪ ,‬שנות השכלה‪ ,‬שנות ניסיון בעבודה עם‬ ‫ילדים ומשפחות(‪ .‬הטפסים פותחו על בסיס ראיונות עם נציגי מטה התכנית ובהתאם להיכרותם‬ ‫את המשימות העומדות בפני המטפלים ביחידות‪ .‬הטופס מולא פעמיים כדי לבחון שינוי בהיקף‬ ‫ובסוג של המשימות שהוטלו על המטפלים בעקבות תכנית השדרוג‪ .‬המטפלים מילאו את הטפסים‬ ‫במהלך שבועיים של פעילות בשני מועדים‪ (1) :‬עם הפעלת תכנית השדרוג ‪ -‬נובמבר ‪(2) ;2008‬‬ ‫כשנתיים לאחר הפעלת התכנית ‪ -‬מאי‪/‬יוני ‪ .2010‬במועד הראשון מילאו את הטפסים ‪ 33‬מ‪36-‬‬ ‫מטפלים ביחידות; במועד השני מילאו את הטפסים ‪ 60‬מ‪ 75-‬מטפלים מכל היחידות )מספרים אלו‬ ‫אינם כוללים מנהלים(‪.‬‬ ‫‪ (4‬שאלון משוב לעובדי המרכזים משתתפי השתלמות לטיפול במשפחות שחוו פגיעות מיניות ‪-‬‬ ‫השאלון הופץ למשתתפים בהשתלמות )מחזור א'( מטעם מכון חרוב‪ ,‬קרן שוסטרמן ואשלים‪,‬‬ ‫בתום ההשתלמות‪ ,‬ונועד לקבלת משוב על ההשתלמות‪ ,‬על שביעות הרצון של המשתתפים‪ ,‬על‬ ‫הידע שרכשו ועל מידת הרלוונטיות של ההשתלמות לעבודתם במרכזים בכלל וביחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות בפרט‪ .‬כל המשתתפים במפגש הסיום של ההשתלמות מילאו את שאלוני‬ ‫המשוב‪ .‬בסך הכול מולאו ‪ 13‬שאלוני משוב‪.‬‬ ‫‪ 1‬עו"ס ח"ן )עובד סוציאלי לחוק נוער( ובעבר – פקיד סעד לחוק נוער‪.‬‬ ‫‪ 2‬שאלון המעקב היה אמור להקיף ‪ 126‬משפחות מתוך ‪ 133‬משפחות שעליהן דווח שסיימו את הטיפול עד סוף‬ ‫‪ ,2010‬אך על ‪ 13‬מ‪ 126-‬משפחות לא צוינו פרטי העו"ס המטפל‪ ,‬ולכן לא היה אפשר להכלילן במחקר‪ ,‬וב‪18-‬‬ ‫מהמשפחות טיפלו עובדים שכבר מילאו שאלון לגבי משפחה אחרת )הוחלט שכל עו"ס מתראיין על אודות‬ ‫משפחה אחת בלבד( ולכן מדובר ב‪ 95-‬משפחות בלבד שלגביהן נעשה ניסיון למלא שאלון מעקב‪ .‬הניסיון‬ ‫למלא שאלונים צלח לגבי ‪ 59‬משפחות‪ ,‬כלומר‪ ,‬ב‪ 62%-‬מהמקרים‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫כלים לאיסוף מידע איכותני‬ ‫‪ (1‬ראיונות עומק עם בעלי תפקידים ‪ -‬כדי ללמוד על עבודת היחידות ולבחון את יישום תכנית‬ ‫השדרוג ואת הסוגיות והאתגרים של היחידות נערכו ראיונות עומק עם גורמים שונים בשני‬ ‫מועדים‪) :‬א( עם הפעלת תכנית השדרוג בסוף ‪ 2008‬נערכו ראיונות עם ‪ 5‬מנהלי יחידות‪) .‬ב(‬ ‫כשנתיים לאחר שהתכנית החלה לפעול נערכו ראיונות עם ‪ 16‬בעלי תפקידים‪ :‬עם ‪ 3‬עובדים‬ ‫סוציאליים מחוזיים לחוק הנוער‪ ,‬עם ‪ 5‬מנהלים‪ ,‬עם ‪ 3‬רכזי יחידות טיפוליות‪-‬ייעוציות‪ ,‬עם ‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מטפלים ועם ‪ 2‬נציגי עמותות‪.‬‬ ‫‪ (2‬ראיונות עם הורים בסיום ההתערבות ‪ -‬כדי ללמוד איך תופסים ההורים את ההתערבות ביחידה‬ ‫ואת השפעותיה נערכו ‪ 12‬ראיונות עומק טלפוניים מובְ נים‪-‬למחצה עם הורים ממשפחות שסיימו‬ ‫את הטיפול ביחידה כחצי שנה עד תשעה חודשים קודם לכן‪ .‬ההורים נשאלו שאלות פתוחות‬ ‫שהוכנו מראש על שביעות רצונם מהטיפול ועל תרומתו להם ולילדיהם ושאלות סגורות בעניין סוג‬ ‫הטיפול‪ ,‬אורכו‪ ,‬מספר המטפלים במשפחה‪ ,‬מעורבות עובד המשפחה והתאמת הטיפול לצורכי‬ ‫המשפחה‪ .‬העובדים הסוציאליים של המשפחות הם שפנו להורים כדי לקבל את הסכמתם‬ ‫להתראיין‪.‬‬ ‫‪ (3‬תיעוד ‪ -‬כדי ללמוד על יישום התכנית ועל דילמות המלוות אותה נאסף מידע מפרוטוקולים של‬ ‫ועדות ההיגוי וועדות הביצוע המלוות את התכנית‪.‬‬ ‫‪ (4‬תצפיות ‪ -‬כדי לקבל מידע על תהליך היישום ועל התשתיות לביצוע תכנית השדרוג נערכו תצפיות‬ ‫על ועדות הביצוע ועל פורום מנהלי המרכזים‪.‬‬ ‫‪ .4‬האוכלוסייה המטופלת וההפניה ליחידה‬ ‫פרק זה דן בהיקף ובמאפיינים של האוכלוסייה המטופלת ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות וכן בדרכי‬ ‫הפנייתה אל היחידה ובסיבות להן‪ .‬מידע זה חשוב כדי להבין את דרכי העבודה והפעולה של היחידות‬ ‫וכדי לבחון בהמשך עד כמה הושגו המטרות של שדרוג היחידות‪.‬‬ ‫‪ 4.1‬היקף האוכלוסייה המטופלת‬ ‫אחד הרכיבים המרכזיים בתכנית השדרוג של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות הוא הרחבת היקף‬ ‫האוכלוסייה המטופלת ביחידה‪ .‬כל יחידה נדרשה להגיע להיקף של ‪ 40‬משפחות מטופלות בכל חודש‬ ‫)שלוש נפשות בממוצע בכל משפחה ‪ -‬סה"כ כ‪ 120-‬נפשות(‪.‬‬ ‫על‪-‬פי הדיווח החודשי של מנהלי היחידות למשרד הרווחה‪ ,‬היקף המשפחות בחודש בשנת ‪ 2010‬נע בין‬ ‫‪ 28‬ל‪ 40-‬משפחות המטופלות בעת ובעונה אחת‪ ,‬ובכך יש עלייה משמעותית במספר המשפחות‬ ‫המטופלות ביחידות‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא כל היחידות הגיעו להיקף המשפחות המטופלות הנדרש‪ .‬אחד‬ ‫ההסברים לכך היה שהיקף המטופלים הרצוי נקבע על‪-‬פי היחידה הוותיקה ביותר ושהוא אינו מתאים‬ ‫לכל היחידות‪ .‬חלק מבעלי התפקידים שרואיינו טענו כי מספרם של המטופלים ושל המשפחות שבהם‬ ‫הם נדרשים לטפל אינו ֵראלי בהתחשב בהיקף תקני כוח האדם ביחידות‪ .‬כך‪ ,‬באחת היחידות‬ ‫‪ 3‬מפעילות מרכזי החירום ברחבי הארץ הן עמותות למיניהן‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫שהצליחה להגיע להיקף הנדרש נטען כי ההצלחה נסמכת על כוח אדם נוסף העומד לרשות היחידה –‬ ‫סטודנטים‪ .‬כפי שהסביר המנהל‪:‬‬ ‫"טיפלנו ב‪ 40-‬משפחות‪ ...‬בשנה שעברה‪ ,‬אבל זה הודות לסטודנטים שיש לנו‪ .‬רק הודות‬ ‫לסטודנטים‪ .‬יחידה אחרת שאין לה סטודנטים‪ ,‬העמידו אותה בצרה צרורה‪".‬‬ ‫ברוב היחידות ציינו כי מספר ההפניות ובהתאם לכך מספר המשפחות המטופלות משתנה לאורך‬ ‫השנה‪ .‬סיפר אחד המנהלים‪:‬‬ ‫"יש רגעים בשנה שאני קצת מרגיש חוסר אונים שאין מספיק מטופלים‪ ,‬כי אנחנו ב'קייס‬ ‫לוד' מלא של מטפלים‪ ,‬בשש וחצי משרות‪ .‬ויש רגעים שאני קצת בחרדה שיש יותר מדי‬ ‫מטופלים ואין לי מטפל בשבילם והמטופלים האלה צריכים לחכות‪ .‬בין נובמבר לאפריל‬ ‫אי‪-‬אפשר להכניס סיכה‪ ,‬מצד שני ביולי‪-‬ספטמבר אנחנו מגיעים לשפל של ‪ 30‬בלבד‪"...‬‬ ‫אחת הדרכים להגדיל את היקף המשפחות המטופלות היא הקמת קבוצות הורים‪ .‬ואכן‪ ,‬בחלק‬ ‫מהיחידות רואים בהקמת קבוצת הורים אפשרות להגדיל את היקף המשפחות המטופלות ביחידה‪.‬‬ ‫טענה שנשמעה בראיונות הייתה שהיקף המשפחות הנדרש נקבע על בסיס ההנחה שיש שלוש נפשות‬ ‫בכל משפחה מבלי לתת את הדעת להבדלים בגודל משפחות באוכלוסיות למיניהן‪.‬‬ ‫‪ 4.2‬מאפייני האוכלוסייה המטופלת‬ ‫אוכלוסיית היעד של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪ ,‬כפי שהוגדרה מראש‪ ,‬הייתה ילדים בגילים ‪14–0‬‬ ‫המוגדרים ילדים בסיכון גבוה והוריהם‪ .‬מדובר בילדים במצבים רגשיים ופיזיים קשים בשל הזנחה‪,‬‬ ‫התעללות מצד הוריהם או ניצול מיני‪ .‬המשפחות של הילדים מוגדרות משפחות בסיכון גבוה ורב‪-‬‬ ‫בעייתיות )פריד ואחרים‪.(2005 ,‬‬ ‫מניתוח ‪ 133‬שאלוני הטיפול שמילאו המטפלים ביחידות על משפחות שסיימו את הטיפול עולה כי‬ ‫מחצית )‪ (50%‬מהמשפחות המטופלות הן משפחות חד‪-‬הוריות‪ ,‬בכשליש )‪ (28%‬אין הורה מפרנס וכרבע‬ ‫)‪ (24%‬הן משפחות גדולות שיש בהן ארבעה ילדים ויותר‪) .‬לוח ‪(1‬‬ ‫נוסף על כך‪ ,‬ב‪ 26%-‬מהמשפחות תפקודו כמבוגר של אחד ההורים לפחות לוקה בחסר בשל אחת‬ ‫הסיבות להלן‪ :‬מחלת נפש‪/‬הפרעת אישיות‪/‬ניסיון התאבדות )‪ ,(13%‬התמכרויות )‪ ,(6%‬עבריינות‪/‬זנות‪/‬‬ ‫שהייה בכלא )‪ ,(6%‬פיגור )‪ .(1%‬אם כך ברור כי מדובר במשפחות שיש להן צרכים מורכבים שיש לתת‬ ‫עליהם את הדעת‪ ,‬לדוגמה הצורך בשיקום תעסוקתי ובטיפול בבעיות התפקוד של ההורים כמבוגרים‪.‬‬ ‫השוואה בין מאפייני האוכלוסייה המטופלת ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוצית למאפייני האוכלוסייה‬ ‫המטופלת במרכזי ילדים‪-‬הורים מעלה כי המאפיינים דומים‪ :‬כמחצית )‪ (53%‬מהמשפחות במרכזי‬ ‫ילדים‪-‬הורים הן משפחות חד‪-‬הוריות‪ ,‬כחמישית )‪ (23%‬הן משפחות גדולות וחמישית )‪ (20%‬הן‬ ‫משפחות שבהן אחד ההורים לפחות סובל מבעיות בתפקודו כמבוגר )ריבקין ואחרים‪.(2009 ,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫לוח ‪ :1‬מאפייני המשפחות המטופלות ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות )באחוזים(‬ ‫‪N=133‬‬ ‫משפחות חד‪-‬הוריות‬ ‫‪50‬‬ ‫אין מפרנס‬ ‫‪28‬‬ ‫משפחות גדולות )‪(+4‬‬ ‫‪24‬‬ ‫עולים‬ ‫‪18‬‬ ‫אחד ההורים לפחות סובל ממחלת נפש‪/‬הפרעת אישיות או שניסה להתאבד‬ ‫‪13‬‬ ‫אחד ההורים לפחות סובל מהתמכרויות‬ ‫‪6‬‬ ‫אחד ההורים לפחות עוסק בעבריינות‪/‬זנות‪/‬שוהה בכלא‬ ‫‪6‬‬ ‫אחד ההורים לפחות לוקה בפיגור‬ ‫‪1‬‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫ואכן‪ ,‬גם מהראיונות עם גורמים שונים ביחידות עולה כי מדובר במשפחות שיש להן צרכים רבים‪,‬‬ ‫משפחות בקצה רצף הסיכון שחלקן טופלו בעבר ללא הצלחה במחלקות לשירותים חברתיים‪:‬‬ ‫"אנחנו מתעסקים עם משפחות שברובן הגדול‪ ,‬כולן לא רובן‪ ,‬הן משפחות שהרווחה‬ ‫סוחבת כבר שנים‪ ...‬במובן מסוים אנחנו הקרש האחרון‪) ".‬רכז(‪.‬‬ ‫או‪:‬‬ ‫"‪ ...‬אלינו מגיעות המשפחות שהן ממש בקצה הרצף‪ .‬הרבה משפחות שהתייאשו מהן‬ ‫בלשכות‪ ,‬הרבה משפחות שניסו תכניות טיפול כאלה ואחרות‪ ,‬משפחות שההורים או‬ ‫לפחות אחד מההורים ממש בחוסר תפקוד‪ ,‬סמים‪ ,‬כלא‪ ,‬אלימות מאוד קשה‪ .‬הרבה‬ ‫משפחות של גירושין וסכסוכי גירושין‪ ,‬הורים שבאמת לא פנויים לילדים‪ .‬הרבה משפחות‬ ‫שיש לי שאלה לגבי המוגנות של הילדים בבית‪)"...‬רכז(‪.‬‬ ‫גם מראיונות עם ההורים עולה כי מדובר במשפחות שיש להן צרכים בתחומים רבים‪ :‬שיקום‬ ‫תעסוקתי‪ ,‬תמיכה כלכלית ועוד‪ .‬סיפרו אימהות‪:‬‬ ‫" אין לי איך לעבוד‪ ,‬אין לי את הכוח הזה כמו שהיה לי פעם‪" ...‬‬ ‫או‪:‬‬ ‫" לפני חמש שנים התגרשתי‪ ,‬ולפני שנתיים וחצי נשרפה לי הדירה‪ .‬נשארתי רק עם אוטו‬ ‫ליסינג ושלושה ילדים‪ .‬לא היה לי איפה לגור או לישון‪".‬‬ ‫מהראיונות עולה כי אחד השינויים הבולטים במאפייני האוכלוסייה המטופלת בשנים האחרונות הוא‬ ‫העלייה במספר המשפחות הנתונות בסכסוכי גירושין‪ .‬מדובר במשפחות שהטיפול בהן דורש התמחות‬ ‫מיוחדת‪ ,‬משאבי זמן נוספים ומענים שאין ביחידות‪ .‬תיארה אחת המנהלות‪:‬‬ ‫"אני עכשיו פתחתי את השירות לכמה מקרים ]של הורים בסכסוכי גירושין[‪ ,‬ואני כן‬ ‫חושבת שיש שמה לפעמים הרבה יותר פגועים‪ ...‬מצד שני אלה משאבים אחרים לגמרי‪..‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אתה עושה את הביקורים ומשלב מרכז קשר‪ ... 4‬אי‪-‬אפשר על הוֹעדה משפחתית‪ 5‬לתת‬ ‫כאלה שירותים‪ .‬זה תמיד מלווה בתהליכים משפטיים‪."...‬‬ ‫הטיפול במשפחות בסכסוכי גירושין העלה התלבטות בחלק מהיחידות עד כמה מתאים שהיחידה‬ ‫תטפל במשפחות הנתונות בסכסוכי גירושין‪ ,‬בשל הצרכים המיוחדים שלהן‪ .‬התלבטות דומה עלתה‬ ‫בקשר לטיפול בפוגעים מינית‪.‬‬ ‫‪ 4.3‬סיבות ודרכים להפניה ליחידה‬ ‫‪ 4.3.1‬סיבות ההפניה‬ ‫העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים שטיפלו במשפחות שהופנו לטיפול ביחידות‬ ‫ושסיימו את הטיפול נשאלו מה היו השיקולים שעמדו לנגד עיניהם בהחלטה להפנות משפחה ליחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית ולא למסגרת חלופית כגון מרכז ילדים‪-‬הורים או שירותי בריאות הנפש )לוח ‪.(2‬‬ ‫מהנתונים עולה שהשיקול העיקרי להפניית משפחה ליחידה הוא מומחיות היחידה בטיפול בילדים‬ ‫בסיכון גבוה‪ :‬היותה מסגרת לאבחון תפקוד המשפחה )‪ ,(86%‬מומחיות הצוות בטיפול במצבים קשים‬ ‫של הזנחה והתעללות )‪ ,(78%‬מומחיות היחידה באבחון היתכנות הוצאה של ילד מהבית )‪ .(70%‬לגבי‬ ‫קרוב לשני שלישים )‪ (61%‬דווח שהשיקול היה התנסות קודמת חיובית בטיפול בילדים ומשפחות‬ ‫במצבים דומים‪ .‬לגבי שליש )‪ (34%‬דווח שהמשפחה הופנתה ליחידה כי לא היה שירות אחר שיתאים‪,‬‬ ‫ולגבי יותר מרבע )‪ (27%‬דווח שהמשפחה הופנתה ליחידה מכיוון שההורים סירבו להוצאת הילדים‬ ‫מהבית‪.‬‬ ‫לוח ‪ :2‬השיקולים העיקריים להפניית משפחה ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית ולא לחלופות טיפוליות‬ ‫אחרות )באחוזים(*‬ ‫מספר המשפחות‬ ‫‪N=59‬‬ ‫‪86‬‬ ‫היחידה היא מסגרת לאבחון של תפקוד המשפחה‬ ‫‪78‬‬ ‫הצוות מומחה בטיפול במצבים קשים של הזנחה והתעללות‬ ‫‪70‬‬ ‫היחידה מומחית באבחון היתכנות של הוצאת ילד מהבית‬ ‫‪61‬‬ ‫התנסות קודמת חיובית בטיפול בילדים ובמשפחות במצבים דומים‬ ‫‪34‬‬ ‫אין שירות אחר שיתאים‬ ‫‪27‬‬ ‫ההורים סירבו להוצאת הילדים מהבית‬ ‫‪19‬‬ ‫שירותים אחרים שיכלו לסייע אינם זמינים‬ ‫‪14‬‬ ‫היחידה היא מסגרת טיפולית מוכרת למשפחה‬ ‫‪14‬‬ ‫אחר‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני מעקב לעו"ס * האחוזים אינם מסתכמים ל‪ 100%-‬מפני שאפשר היה לבחור יותר‬ ‫מתשובה אחת‪.‬‬ ‫‪ 4‬מרכזי הקשר הם מסגרת שהמחלקות לשירותים חברתיים מפעילות במטרה לספק הגנה‪ ,‬תמיכה וטיפול‬ ‫מקצועי הדרושים לצורך קיום מפגשים בין הורים לילדיהם במצבים של קונפליקטים במשפחה‪ ,‬על רקע‬ ‫פירוד‪ ,‬גירושין או אלימות וסיכון‪.‬‬ ‫‪ 5‬טופס השמה של משפחה ביחידה שעל‪-‬פיו היחידה מקבלת תשלום‪ .‬לכל משפחה הנכנסת ליחידה יש להוציא‬ ‫הועדה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫משאלוני סיום הטיפול שמולאו על אודות ‪ 133‬משפחות שטופלו ביחידות אפשר היה ללמוד על‬ ‫מאפייני המשפחות שהובילו להפניית המשפחה לטיפול‪ :‬יותר משני שלישים )‪ (66%‬הופנו על רקע‬ ‫תפקוד הורי כושל‪ ,‬כשליש )‪ (29%‬על רקע הזנחה ועזובה קשות‪ ,‬קרוב לרבע על רקע אלימות במשפחה‬ ‫)‪ (23%‬וחמישית )‪ (22%‬על רקע התעללות מינית )לוח ‪ .(3‬יותר משני שלישים )‪ (68%‬מהמשפחות הופנו‬ ‫על רקע יותר מבעיה אחת‪.‬‬ ‫לוח ‪ :3‬מאפייני המשפחות שהובילו להפנייתן לטיפול )באחוזים(*‬ ‫‪N=133‬‬ ‫‪66‬‬ ‫תפקוד הורי כושל‬ ‫‪29‬‬ ‫תהליכי פירוד וגירושין קשים‬ ‫‪27‬‬ ‫הזנחה ועזובה קשות‬ ‫אלימות במשפחה‬ ‫‪23‬‬ ‫התעללות מינית‬ ‫‪22‬‬ ‫התעללות פיזית‬ ‫‪18‬‬ ‫התעללות נפשית‬ ‫‪14‬‬ ‫אחר‬ ‫‪26‬‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫* האחוזים אינם מסתכמים ל‪ 100-‬מפני שאפשר היה לבחור יותר מתשובה אחת‪.‬‬ ‫‪ 4.3.2‬דרכי ההפניה ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‬ ‫הפניית משפחה ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית נעשית לאחר דיון בוועדה לתכנון טיפול והערכה‪ .‬ועדה זו‬ ‫מחליטה על הפניית המשפחה ליחידה ומאשרת את התאמתה למסגרת הטיפולית‪ .‬מתוך ניתוח‬ ‫השאלונים שמילאו העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים לגבי משפחות שטופלו‬ ‫ביחידות )‪ 59‬משפחות( עולה כי כמעט כל המשפחות )‪ (91%‬אכן הופנו ליחידה אחרי דיון בוועדת תכנון‬ ‫טיפול והערכה‪ 15% 6.‬מ‪ 133-‬המשפחות שסיימו את הטיפול הופנו ליחידה בצו מפורש של בית משפט‪.‬‬ ‫‪ 14%‬הופנו לאחר טיפול ביחידה האינטרנית‪.‬‬ ‫הפניית משפחה לטיפול ביחידה כפופה לאישור של עובדת סוציאלית מחוזית לפי חוק הנוער‪ ,‬ולאנשי‬ ‫המקצוע ביחידה יש שיקול דעת בהחלטה אם לקבל את המשפחה לטיפול‪ .‬לאחר שבקשת ההפניה‬ ‫מועברת ליחידה‪ ,‬בחלק מהיחידות יש פגישה בין עובד סוציאלי מהמחלקה לשירותים חברתיים לבין‬ ‫רכז מהיחידה‪.‬‬ ‫תחילת הטיפול במשפחה במסגרת היחידה מתעכבת לעתים‪ .‬מהשאלונים שמילאו העובדים‬ ‫הסוציאליים אפשר היה ללמוד מה היה משך הזמן שמשפחה המתינה מיום הדיון בוועדת התכנון‬ ‫הטיפול וההערכה ועד קבלתה ליחידה‪ .‬רוב המשפחות המתינו עד שלושה חודשים‪ :‬כרבע )‪(27%‬‬ ‫המתינו פחות מחודש‪ ,‬קרוב למחצית )‪ (44%‬המתינו בין חודש לחודשיים‪ ,‬יותר מעשירית )‪(12%‬‬ ‫המתינו שלושה חודשים‪ ,‬ולגבי קצת פחות מחמישית )‪ (17%‬מהמשפחות העובדים הסוציאליים ציינו‬ ‫שאינם יודעים מה היה משך ההמתנה‪.‬‬ ‫‪ 6‬ארבע משפחות לא הופנו ליחידה דרך ועדת תכנון טיפול והערכה‪ ,‬ואלה הסיבות שצוינו לכך‪ :‬באותה עת לא‬ ‫היה מקובל לעשות זאת בדרך זו ולא הקפידו על כך; הילד הוצא בעבר מהבית בצו ביניים ולכן לא היה צורך‬ ‫בוועדה שוב‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫הסיבות לעיכובים שצוינו בשאלונים היו חוסר שיתוף פעולה של המשפחה )‪ ,(45%‬בעיות בהסדרת‬ ‫הה ֹועדה )‪ (35%‬ומחסור במקומות ביחידה )‪ .(17%‬גם בראיונות העומק עם אנשי המקצוע עלו הסיבות‬ ‫הללו לעיכובים ולהמתנת משפחות‪ .‬אחת ממנהלות היחידות תיארה מצב שכיח‪ :‬ערמת תיקים‬ ‫שהפנייתם ליחידה אושרה מונחת מולה‪ ,‬אך הם ממתינים להעברת הה ֹועדה והיא אינה יכולה להעריך‬ ‫כמה זמן יידרש לשם כך‪.‬‬ ‫להלן תיאורו של אחד מנציגי העמותות שרואיינו‪:‬‬ ‫"אם יש מצב שפקיד הסעד מאוד עמוס‪ ,‬ולא יכול להתפנות לחתום על ההפניה‬ ‫לאקסטרני‪ ,‬אז יכול להיות מצב שאנחנו לא בתפוסה מלאה במרכז‪ ,‬לא בגלל שאין לנו‬ ‫הפניות אלא כי זה תקוע ומחכה לאיזושהי חתימה‪".‬‬ ‫‪ .5‬שלבי ההתערבות של היחידה ודרכי עבודתה‬ ‫כדי להבין איך יושמה תכנית השדרוג ואיך השפיעה על היחידות‪ ,‬יש לבחון את תפקודן ואת דרכי‬ ‫עבודתן של היחידות בתור גורם המטפל במשפחות ובילדים בסיכון גבוה‪ .‬בפרק זה נתאר את השלבים‬ ‫שדרכם משפחה עוברת מרגע קבלתה ליחידה ועד סיום ההתערבות‪ .‬תרשים ‪ 1‬מתאר את חמשת‬ ‫השלבים המרכזיים בהתערבות‪ .‬בהמשך מתוארים דרכי העבודה ואופן הטיפול במשפחות ובילדים‬ ‫בכל שלב‪.‬‬ ‫תרשים ‪ :1‬שלבי ההתערבות ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‬ ‫קבלת המשפחה ליחידה‬ ‫אינטייק‬ ‫קביעת תכנית טיפול וחתימה על חוזה טיפולי‬ ‫ביצוע ההתערבות‬ ‫הארכה לחצי‬ ‫שנה נוספת‬ ‫סיום ההתערבות ודיון בוועדה לתכנון טיפול והערכה‬ ‫הוצאה‬ ‫לסידור חוץ‪-‬‬ ‫ביתי‬ ‫המשך טיפול‬ ‫בקהילה‬ ‫‪12‬‬ ‫מעקב‬ ‫תקופתי‬ ‫‪ 5.1‬שלבי ההתערבות‬ ‫שלב ‪ :I‬קבלת המשפחה ליחידה‬ ‫מהראיונות עם אנשי המקצוע עולה כי עם ההחלטה שהמשפחה תטופל ביחידה מתקיימת בחלק‬ ‫מהיחידות פגישת קבלה משולשת‪ ,‬ובה משתתפים בני המשפחה‪ ,‬המנהל או רכז היחידה ועובד‬ ‫המשפחה או עובד סוציאלי לפי חוק הנוער המטפלים במשפחה במחלקה לשירותים חברתיים‪ .‬מטרת‬ ‫המפגש לערוך היכרות ראשונית בין המשפחה לבין היחידה‪ ,‬לדון על ציפיות המשפחה מהטיפול‬ ‫ולהבטיח את מחויבותה של המשפחה להמשך הטיפול‪ ,‬בהדגשה של מעורבות המחלקה לשירותים‬ ‫חברתיים ושל חשיבות התיאום והעברת המידע בין היחידה לבין המחלקה‪.‬‬ ‫שלב ‪ :II‬אינטייק )הערכה מקיפה(‬ ‫לפני תחילת הטיפול ביחידה המשפחה עוברת תהליך "אינטייק" )הערכה מקיפה שאמורה להימשך‬ ‫כשלושה חודשים וכוללת את הילד ואת כל המשפחה(‪ .‬במסגרת ה"אינטייק"‪ ,‬העובד המעריך יפגוש‬ ‫את המשפחה בהרכבים שונים ויבחן את הקשרים והאינטראקציות בין בני המשפחה‪ .‬לעתים גם יפגוש‬ ‫גורמים מקצועיים בקהילה המכירים את המשפחה‪ .‬במקרים חריגים‪ ,‬אם עדיין נותרו סימני שאלה‬ ‫לאחר המפגשים עם ההורים והתצפיות על האינטראקציה בין בני המשפחה‪ ,‬ייערך גם אבחון פסיכו‪-‬‬ ‫דיאגנוסטי לילדים‪.‬‬ ‫המטרה בתהליך זה היא להעמיק את ההיכרות של המטפלים עם המשפחה‪ ,‬להעריך את מקומם של‬ ‫הילדים במשפחה ואת הכוחות והיכולות של המשפחה להתמודד עם שינויים ולהציע תכנית טיפול‬ ‫מתאימה‪ .‬המרואיינים ציינו כי אין מודל אחיד ומובנה לביצוע ה"אינטייק"‪ ,‬כל יחידה מעצבת את‬ ‫המודל המתאים לה‪ .‬כיום המודל נמצא בשלבי בנייה ביחידות‪.‬‬ ‫בחלק מהיחידות נעשה ניסיון לפתח טופס מובנה לביצוע ה"אינטייק" כדי לשפר את התהליך ולבצע‬ ‫הערכה טובה יותר‪ .‬יש יחידות שבהן מ ַרכז היחידה מלווה את העובד המבצע את תהליך ה"אינטייק"‪,‬‬ ‫ויש יחידות שבהן מבצע ה"אינטייק" הוא שיטפל במשפחה בהמשך‪.‬‬ ‫לעתים ייתכן כי בתום תהליך ה"אינטייק" ייקבע שהמשפחה אינה מתאימה לטיפול ביחידה וצריך‬ ‫להפנותה לטיפול במסגרת אחרת בקהילה‪ .‬סיפר אחד הרכזים‪:‬‬ ‫"יכול להיות שבסוף תהליך ההערכה נאמר‪ :‬תפנו לבריאות הנפש‪ ,‬לא שייך אלינו‪"...‬‬ ‫שלב ‪ :III‬קביעת תכנית הטיפול וחתימה על חוזה טיפולי‬ ‫על‪-‬פי הראיונות עם אנשי מקצוע‪ ,‬בסיום שלב ה"אינטייק" מגובשת עם המשפחה תכנית טיפול‬ ‫הכוללת החלטות שעניינן‪:‬‬ ‫‪ ‬בני המשפחה שיטופלו‬ ‫‪ ‬ההרכב המשפחתי בפגישות הטיפוליות‬ ‫‪ ‬סוג הטיפול שיינתן‬ ‫‪ ‬העובדים המטפלים במשפחה‬ ‫‪13‬‬ ‫את ההחלטות בעניין תכנית הטיפול מקבלים העובד שהעריך את המשפחה ורכז היחידה או מנהל‬ ‫מרכז החירום‪ ,‬ולעתים קרובות גם שאר חברי הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי במסגרת ישיבות הצוות‬ ‫המיועדות לכך‪ .‬אחת המרואיינות מתארת‪:‬‬ ‫"זה מובא לישיבת צוות שהיא רק של היחידה הטיפולית‪ .‬ושם אנחנו מדברים‪ ,‬ממש‬ ‫פותחים מרחב לדבר על המשפחה‪ ,‬ועל איזה תכנית טיפולית מתאימה‪".‬‬ ‫טרם הטיפול מתקיים מפגש נוסף של שלושת השותפים‪ :‬המשפחה המטופלת‪ ,‬איש צוות מהיחידה‬ ‫הטיפולית ועובד סוציאלי או עובד סוציאלי לפי חוק הנוער מהמחלקה לשירותים חברתיים‪ .‬המפגש‬ ‫מיועד לחתימת החוזה הטיפולי בין שלושת הצדדים על בסיס תכנית ההתערבות המוצעת וכן להסדרת‬ ‫התפקיד של המחלקה לשירותים חברתיים בטיפול במשפחה בד בבד עם הטיפול במסגרת היחידה‪.‬‬ ‫שלב ‪ :IV‬ההתערבות הטיפולית‬ ‫אחרי החתימה על החוזה הטיפולי וקביעת תכנית ההתערבות מתחיל שלב ביצוע ההתערבות‪:‬‬ ‫המשפחה המטופלת מגיעה ליחידה‪ ,‬והמטפל עובד ִאתה לפי תכנית הטיפול שנקבעה‪.‬‬ ‫א‪ .‬ההרכב המשפחתי בטיפולים‬ ‫בעת קביעת תכנית הטיפול נקבעים גם ההרכבים של מקבלי הטיפול במשפחה‪ .‬מניתוח השאלונים‬ ‫למטפלים על ‪ 133‬המשפחות שסיימו את הטיפול ביחידות עולה שבמרבית המשפחות )‪ (82%‬קיבלו בני‬ ‫משפחה טיפול פרטני; כשליש מהמשפחות )‪ (34%‬קיבלו טיפול דיאדי )הורה וילד יחד(‪ ,‬כחמישית‬ ‫)‪ (18%‬קיבלו טיפול משפחתי‪ ,‬ולכחמישית )‪ (17%‬מהמשפחות ניתן טיפול זוגי )משפחה יכלה לקבל‬ ‫טיפולים בהרכבים שונים(‪) .‬לוח ‪(4‬‬ ‫לוח ‪ :4‬שלב ביצוע ההתערבות – הרכב טיפולים )באחוזים(*‬ ‫‪N=133‬‬ ‫‪82‬‬ ‫טיפול פרטני‬ ‫‪34‬‬ ‫טיפול דיאדי‬ ‫‪18‬‬ ‫טיפול משפחתי‬ ‫‪17‬‬ ‫טיפול זוגי‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫*האחוזים אינם מסתכמים ל‪ 100-‬מפני שאפשר היה לציין יותר מטיפול אחד‪.‬‬ ‫הנתונים הללו עולים בקנה אחד עם המידע שהתקבל מהראיונות עם ההורים‪.‬‬ ‫ההורים ציינו שהגיוון בהרכב מקבלי הטיפול תרם להם ואף הגביר את שיתוף הפעולה של הילדים‪.‬‬ ‫סיפרו אימהות‪:‬‬ ‫"מה שהיה טוב בטיפול הוא שכל פגישה היה הרכב אחר של המשפחה‪ .‬כי אף ילד לא היה‬ ‫מוכן לטיפול פרטני לבד‪".‬‬ ‫או‪:‬‬ ‫"יש לכל אחד טיפול פרטני ועוד חצי שעה ביחד כי אני מאמינה שטיפול משפחתי עוזר‬ ‫גם‪".‬‬ ‫‪14‬‬ ‫ב‪ .‬כלי הטיפול‬ ‫הטיפול באמצעות שיחות היה סוג הטיפול השכיח )‪ .(78%‬במשחק טופלו ‪ 49%‬מהמשפחות‪14% ,‬‬ ‫קיבלו טיפול באמנות‪ .‬לעומת זאת‪ 2% ,‬מהמשפחות טופלו בפסיכו‪-‬דרמה או בבעלי חיים‪ ,‬ורק ‪1%‬‬ ‫מהמשפחות טופלו במתכונת קבוצתית )תכנית "חמלה"(‪) .7‬לוח ‪(5‬‬ ‫לוח ‪ :5‬שלב ביצוע ההתערבות ‪ -‬כלי טיפול )באחוזים(*‬ ‫‪N=133‬‬ ‫‪78‬‬ ‫טיפול בשיחות‬ ‫‪49‬‬ ‫טיפול במשחק‬ ‫‪14‬‬ ‫טיפול באמנות‬ ‫‪2‬‬ ‫פסיכו‪-‬דרמה‬ ‫‪2‬‬ ‫טיפול בבעלי חיים‬ ‫‪1‬‬ ‫תכנית "חמלה"‬ ‫מקור מידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫*האחוזים אינם מסתכמים ל‪ 100-‬מפני שאפשר היה לציין יותר מטיפול אחד‪.‬‬ ‫ואכן גם מתוך הראיונות עם ההורים עלה כי אין גיוון רב בסוגי הטיפול ביחידות‪ .‬רוב ההורים דיווחו‬ ‫על שיחות עם המטפל‪ .‬עם זאת‪ ,‬ההורים הביעו שביעות רצון מסוג הטיפול‪ .‬אחת האימהות מספרת‬ ‫למשל‪:‬‬ ‫"רוב הטיפול היה בשיחה‪ .‬דיברנו על הילד שלנו‪ ,...‬ואיך אנחנו צריכים להיות אתו‪ .‬מי‬ ‫שעזר היה פסיכולוג‪ ... .‬אנחנו אתו שנה‪ ,‬שנה וחצי ואני מרגישה שיפור‪".‬‬ ‫גם ההורים במעט המשפחות שלהן ניתן טיפול באמנות ותנועה הביעו שביעות רצון מסוג הטיפול‪.‬‬ ‫אומרת אחת האימהות‪:‬‬ ‫"ובכלל היו הרבה טיפולים יצירתיים לילדים‪ :‬טיפולים בתנועה‪ ,‬באמנות הכנו תיקייה‬ ‫לכל ילד ובאמת‪ ,‬היה תהליך מאוד יצירתי ומעניין‪".‬‬ ‫לנוכח המגוון המצומצם יחסית של סוגי הטיפולים שהמשפחות קיבלו ביחידות העלו המרואיינים‬ ‫מהיחידות ומהעמותות את הצורך בהרחבת השימוש במגוון סוגי הטיפולים‪ :‬טיפול בדרמה‪ ,‬באמנות‬ ‫ובאמצעות בעלי חיים‪ .‬כמו כן הוצע להקצות תקציב לשכירת מטפלים מומחים שיעבדו במסגרת‬ ‫"פרילנס" בתחומי טיפול שבהם אין למטפלים ביחידה הכשרה או מומחיות‪ .‬הסבירה מרואיינת מאחת‬ ‫העמותות‪:‬‬ ‫"אני חושבת שצריך לתת את הגמישות הניהולית בשוליים על ‪ 20 ,10‬אחוז‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫יכול להיות מצב שיבואו נניח חמש משפחות עם בעיות מסוימות וכל ההכשרות שהכשרנו‬ ‫הן לא מתאימות כדי לטפל באיזו סוגיה חדשה‪ ,‬פעם זה אוכלוסייה על גבול פסיכיאטרי‬ ‫ופעם זה פגיעות מיניות ופעם זה ניכור קיצוני של הורים גרושים‪ ,‬ובכל דבר צריך‬ ‫התמחות‪".‬‬ ‫‪ 7‬תכנית "חמלה" היא תכנית קבוצתית לתיעול כעסים ולמניעת אלימות בקרב הורים וילדים‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫כאמור‪ ,‬מהנתונים עולה כי רק במיעוט היחידות מתבצע טיפול במתכונת קבוצתית )"חמלה"(‪ .‬עם זאת‬ ‫לא ברור אם יש צורך בטיפול מסוג זה ביחידות‪ ,‬לנוכח המגמה של שילוב הטיפול הקבוצתי במחלקות‬ ‫לשירותים חברתיים‪ .‬כפי שעלה למשל מריאיון עם אחד הרכזים ביחידות‪:‬‬ ‫"איזה קבוצות אפשר להקים פה?‪ ...‬זה לא כל כך פשוט‪ .‬אני עכשיו נמצא במגעים עם‬ ‫הלשכות סביב הקמת קבוצות‪ .‬יש הרבה מכשולים סביב העניין של למה להפנות ולשלם‬ ‫עכשיו על קבוצה‪ ,‬הנה אנחנו עוד מעט פותחים אצלנו קבוצה‪".‬‬ ‫ג‪ .‬מספר המטפלים למשפחה‬ ‫אחת השאלות המעניינות לגבי תהליך ההתערבות היא מהו מספר אנשי המקצוע המטפלים בכל‬ ‫משפחה‪ .‬כצפוי‪ ,‬המספר שונה במרכזי החירום השונים‪ .‬אחד המנהלים ציין כי לרוב מטפל במשפחה‬ ‫יותר ממטפל אחד ולעתים רחוקות אף ארבעה מטפלים )אחד מהם סטודנט(‪ .‬יש יחידות שבהן‬ ‫מתלבטים אם ראוי שאותו מטפל יטפל גם בהורה וגם בילד; יש יחידות שבהן הוחלט שבכל משפחה‬ ‫יטפל מטפל אחד בלבד‪ ,‬ובמקרים המועטים של כמה מטפלים‪ ,‬יהיה אחד המטפלים מנהל המקרה‪.‬‬ ‫סיפרה מטפלת‪:‬‬ ‫"אני בעיקר משתדלת 'להחזיק' ]לבצע[ את התכנית הטיפולית של המשפחה שאני עובדת‬ ‫ִאתה‪ .‬גם אם זה הורים וילד‪ ,‬אני רואה אותם במקביל ועושה את החוזה המתאים‪ .‬ואם‬ ‫זה הרכב משפחתי‪ ,‬אז אני עושה את זה‪ .‬חוץ מזה שאם יש אחים שונים שצריכים‬ ‫פסיכותרפיה פרטנית אז אני מבקשת ממטפל נוסף להצטרף ולקחת את אחד הילדים‪".‬‬ ‫ההחלטה על זהות המטפל במשפחה יכולה להיות מושפעת ממספר המשפחות שבטיפולם של‬ ‫המטפלים באותה עת ומתחום ההתמחות שלהם באחד מסוגי הטיפול‪ ,‬בהרכבים המשפחתיים‬ ‫)משפחתי‪ ,‬זוגי‪ ,‬דיאדי( או בתחום טיפולי מסוים )למשל פגיעה מינית(‪.‬‬ ‫במהלך שלב ההתערבות נערכים דיונים רב‪-‬מקצועיים על אודות המשפחות לצורך הערכה ועדכון‪.‬‬ ‫מתוך השאלונים שמילאו המטפלים ביחידות על ‪ 133‬משפחות שסיימו את הטיפול עלה כי לגבי ‪70%‬‬ ‫מהן היו דיונים רב‪-‬מקצועיים לצורך הערכה ועדכון‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ההגעה הסדירה של בני המשפחה לטיפול‬ ‫המטפלים נשאלו אם ההורים באים בסדירות לטיפול‪ .‬שני שלישים מהאימהות ומהילדים )‪ 64%‬ו‪-‬‬ ‫‪ ,62%‬בהתאמה( הגיעו בסדירות לפגישות ביחידה )לעתים קרובות או כמעט תמיד(‪ ,‬לעומת מעט יותר‬ ‫משליש )‪ (35%‬מכלל האבות‪ .‬עם זאת‪ ,‬ראוי לציין שלגבי כשליש )‪ (32%‬מהאבות השאלה לא הייתה‬ ‫רלוונטית )מדובר בעיקר במשפחות חד‪-‬הוריות( ועל כן ניתן לומר שמעל למחצית האבות )‪(53%‬‬ ‫שלגביהם השאלה הייתה רלוונטית )אבות שהוגדרו בסיום ה"אינטייק" כמשתתפים בטיפול( באו‬ ‫לפגישות ביחידה בסדירות‪ .‬רבע מהאימהות )‪ (25%‬וכרבע מכלל האבות )‪) (26%‬מעל לשליש – ‪– 39%‬‬ ‫מהאבות שבקשר להם הייתה השאלה רלוונטית( לא באו בסדירות לפגישות )כמעט לא או לעתים‬ ‫רחוקות( ‪) .‬לוח ‪(6‬‬ ‫‪16‬‬ ‫לוח ‪ :6‬הגעה סדירה של בני המשפחה לטיפול ביחידה )באחוזים( )‪(N=133‬‬ ‫סה"כ כמעט ולא‪ ,‬לעתים רחוקות לעתים קרובות‪-‬כמעט תמיד‬ ‫‪64‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪100‬‬ ‫האם‬ ‫‪35‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪100‬‬ ‫האב‬ ‫‪62‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪100‬‬ ‫הילד‪/‬ים‬ ‫לא רלוונטי‬ ‫‪8‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לא ידוע‬ ‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪14‬‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫המטפלים נשאלו אם היו תקופות שבהן לא בא אף אחד מבני המשפחה לפגישות שנקבעו )לוח ‪.(7‬‬ ‫לפחות מחצי מהמשפחות )‪ (43%‬לא היו תקופות כאלה‪ ,‬והן באו לפגישות שנקבעו להן‪ .‬לכרבע )‪(26%‬‬ ‫הייתה תקופה כזו שנמשכה בין חודש לשלושה חודשים‪ .‬לכחמישית )‪ (23%‬מהמשפחות היו כמה‬ ‫תקופות כאלה‪.‬‬ ‫לוח ‪ :7‬תקופות שבהן לא בא אף אחד מבני המשפחה לפגישות שנקבעו )באחוזים(‬ ‫‪N=133‬‬ ‫‪43‬‬ ‫לא היו תקופות כאלה‬ ‫‪26‬‬ ‫כן‪ ,‬הייתה תקופה אחת‬ ‫‪23‬‬ ‫כן‪ ,‬היו כמה תקופות‬ ‫‪8‬‬ ‫לא ידוע‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫כדי להביא את המשפחות האלה לידי השתתפות סדירה נקטו המטפלים ביחידה דרכים אחדות‪.‬‬ ‫במרבית המקרים )‪ (88%‬יצר המטפל קשר טלפוני עם המשפחות‪ ,‬עם העובד הסוציאלי או עם עובד‬ ‫סוציאלי לחוק הנוער המטפל במשפחה‪ .‬אצל מעט יותר משליש )‪ (38%‬התקיימו פגישות התייעצות עם‬ ‫העובד המטפל במשפחה במחלקה לשירותים חברתיים‪ .‬היו גם פגישות עם כעשירית )‪(11%‬‬ ‫מהמשפחות שמטרתן הייתה הסדרת הפגישות הטיפוליות‪ ,‬פגישות רב‪-‬מקצועיות בעניין המשפחה‬ ‫בקשר לכעשירית )‪ (11%‬מהמשפחות ואף פגישות עם גורמים בקהילה‪ ,‬ובהם מחנכת‪ ,‬מטפלת או‬ ‫סומכת בקשר לעוד כעשירית )‪ (9%‬מהמשפחות‪ .‬אצל אחוז קטן )‪ (3%‬מהמשפחות‪ ,‬המטפלים ביקרו‬ ‫בבית‪.‬‬ ‫לוח ‪ :8‬פעולות המטפלים כדי לגרום למשפחות שלא באו לפגישות במשך תקופה‪/‬כמה תקופות‬ ‫להשתתף בקביעות במפגשים )באחוזים(*‬ ‫‪N=65‬‬ ‫‪8‬‬ ‫מכתבים למשפחות ולאנשי המקצוע‬ ‫‪88‬‬ ‫טלפונים למשפחות ולעובד המטפל במשפחה במחלקה לשירותים חברתיים‬ ‫‪38‬‬ ‫פגישות התייעצות עם עובד המטפל במשפחה במחלקה לשירותים חברתיים‬ ‫‪11‬‬ ‫פגישות עם המשפחה ביחידה‬ ‫‪9‬‬ ‫פגישות עם גורמים בקהילה )מחנכת‪ ,‬מטפלת‪ ,‬סומכת(‬ ‫‪11‬‬ ‫פגישות רב‪-‬מקצועיות‬ ‫‪3‬‬ ‫ביקורי בית‬ ‫אחר )הצעת מקום נגיש יותר‪ ,‬שינוי מועדי הפגישות‪ ,‬בקשת החזר הוצאות נסיעות‬ ‫‪8‬‬ ‫מהמחלקה לשירותים חברתיים‪ ,‬תזכורת לפני יום הפגישה(‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫* לא מסתכם ל‪ 100-‬אחוז מפני שאפשר היה לענות יותר מתשובה אחת‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫סיום ההתעררבות‬ ‫שלב ‪ :V‬ס‬ ‫ה שכשליש‬ ‫הטיפול עולה‬ ‫אלוני סיום ה‬ ‫הארכה‪ .‬משא‬ ‫אפשרות לה‬ ‫הוא שנה‪ ,‬ויש א‬ ‫משך הטיפול במשפחהה ביחידה א‬ ‫סיימו לפני‬ ‫חות )‪ (40%‬ס‬ ‫צי מהמשפח‬ ‫המתוכנן וביין שליש לחצ‬ ‫מהמשפחות )‪ (35%‬סייימו את הטייפול במועד ה‬ ‫ת‬ ‫חצי שנה‪.‬‬ ‫‪ (22%‬מהמשפחות הטיפוול הוארך בח‬ ‫תוכנן‪ .‬אצל ככחמישית )‪%‬‬ ‫המועד המת‬ ‫פוליות‪-‬ייעוצציות )באחוזיים(‬ ‫חידות הטיפ‬ ‫תרשים ‪ :2‬מועד סיום הטיפול ביח‬ ‫‪3%‬‬ ‫סתיים במועד המתוכנן‬ ‫הטיפול הס‬ ‫‪2‬‬ ‫‪22%‬‬ ‫‪35%‬‬ ‫הטיפול הסתיים לפנני המועד‬ ‫כנן‬ ‫המתוכ‬ ‫הטיפוול הוארך‬ ‫לא ידוע‬ ‫‪40%‬‬ ‫‪%‬‬ ‫הסוציאליים‬ ‫תם לצורכי‬ ‫תאים לדעת‬ ‫הטיפול ביחידה הת‬ ‫ל‬ ‫משך‬ ‫ם המטפלים במשפחות ננשאלו אם מ‬ ‫העובדים ה‬ ‫אצל יותר‬ ‫אים‪ ,‬ואילו א‬ ‫ח שמשך הטיפול התא‬ ‫המשפחה ))לוח ‪ .(9‬אצצל מחצית )‪ (51%‬מהמשפחות דווח‬ ‫מדי‪.‬‬ ‫הטיפול היה קצר מ‬ ‫ל‬ ‫משך‬ ‫משליש )‪ (36%‬נטען שמ‬ ‫פחה )באחוזזים(‬ ‫התאמת משךך הטיפול בייחידה למשפ‬ ‫לוח ‪ :9‬ה‬ ‫‪N=59‬‬ ‫‪51‬‬ ‫התאים‬ ‫‪36‬‬ ‫היה קצר מדי‬ ‫‪14‬‬ ‫לא זוכרת‪/‬ללא יכולה לההעריך‬ ‫מעקב לעו"ס‬ ‫המידע‪ :‬שאלון המ‬ ‫ע‬ ‫מקור‬ ‫את משפחתו ללסיום הטיפפול כחודש‬ ‫את הילד ו ת‬ ‫טפל מכין א‬ ‫מהיחידות‪ ,‬הצוות המט‬ ‫‪,‬‬ ‫ם‬ ‫המרואיינים‬ ‫לפי דיווח ה‬ ‫סכם את תוצאות הטיפול‬ ‫אמור ל ם‬ ‫תערבות הצו ות המטפל א‬ ‫שלב סיום ההת‬ ‫מועד המתוכנן‪ .‬במהלך ב‬ ‫לפני ה ד‬ ‫תב‪.‬‬ ‫חה ולהכין המלצות בכת‬ ‫של המשפח‬ ‫שנה נוספת‬ ‫חידה בחצי ש‬ ‫תכנית טיפול או הארכת הטיפול ביח‬ ‫ביחידה וקביעת ת‬ ‫ה‬ ‫טיפול‬ ‫שור סיום הט‬ ‫לצורך איש‬ ‫הטיפול על‬ ‫אלוני סיום ה‬ ‫חברתיים‪ .‬מתוך שא‬ ‫ם‬ ‫תים‬ ‫הערכה במחללקה לשירות‬ ‫נערך דיון בבוועדה לתכננון טיפול וה‬ ‫משך טיפול בבקהילה ליוותר משני‬ ‫הטיפול ביחיידה גובשה תכנית להמ‬ ‫חות עולה שעם סיום ה‬ ‫‪ 133‬משפח‬ ‫א גובשה תככנית טיפול )ולבודדים – ‪ – 4%‬לא‬ ‫‪ (65%‬מהמשפפחות‪ .‬לשליש מהמשפחות )‪ (31%‬לא‬ ‫שלישים )‪%‬‬ ‫ת(‪ .‬במרבית המקרים )‪ (90%‬המטפפלים מהיחיידה היו מעורבים בגיבווש תכנית‬ ‫ידוע אם גובשה תכנית‬ ‫הטיפול‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫לפי דיווח העובדים הסוציאליים על משפחות שסיימו את הטיפול ביחידה‪ ,‬תכנית הטיפול כללה‬ ‫החלטות בעניין ההורים )לוח ‪ (10‬והילדים )לוח ‪ .(11‬במרבית המקרים הוחלט עם סיום הטיפול שהן‬ ‫ההורים והן הילדים זקוקים עדיין להמשך טיפול ותמיכה‪ :‬הוחלט על המשך מעקב וטיפול במחלקה‬ ‫לפי הצורך‪ ,‬בעבור רוב ההורים )‪ ;(76%‬סיוע כלכלי הוצע לכשליש )‪ ;(32%‬שיחות קבועות עם עובד‬ ‫סוציאלי מהמחלקה לשירותים חברתיים הוצעו ליותר מרבע )‪ ;(27%‬מענה טיפולי מחוץ למחלקה‬ ‫הוצע לרבע )‪ ;(25%‬לעשירית )‪ (10%‬הוצע להשתתף בתכניות הורים; לעשירית )‪ (10%‬הוצעה‬ ‫סומכת‪/‬עזרה ביתית ולעשירית )‪ (10%‬הוצעו מענה או שירות אחרים‪ .‬על‪-‬פי דיווח העובדים‬ ‫הסוציאליים רוב ההחלטות אכן בוצעו‪.‬‬ ‫לוח ‪ :10‬ההחלטות העיקריות בקשר למשפחות או להורים בסיום הטיפול ביחידה )באחוזים(*‬ ‫‪N=59‬‬ ‫‪76‬‬ ‫המשך מעקב וטיפול להורים במחלקה עפ"י הצורך‬ ‫‪27‬‬ ‫שיחות קבועות עם עו"ס המחלקה‬ ‫‪25‬‬ ‫מענה טיפולי להורים במסגרת אחרת מחוץ למחלקה‬ ‫‪10‬‬ ‫שילוב הורים בתכנית הורים או בתכניות משפחתיות‬ ‫‪7‬‬ ‫טיפול במרכז ילדים‪-‬הורים‬ ‫‪10‬‬ ‫סומכת‪ ,‬תומכת למשפחה או עזרה ביתית‬ ‫‪32‬‬ ‫מתן סיוע כלכלי למשפחה‬ ‫‪10‬‬ ‫מענה או שירות אחר‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני מעקב לעו"ס‬ ‫* אחוזי התשובות אינם מסתכמים ל‪ 100-‬משום שאפשר היה לענות יותר מתשובה אחת‪.‬‬ ‫לגבי הילדים הוחלט על המשך מעקב וטיפול במחלקה‪ ,‬לפי הצורך )‪ ,(69%‬על מעקב פקיד סעד )‪,(54%‬‬ ‫על סידור במסגרות אחר צהריים )‪ (31%‬ועל מתן מענה טיפולי לילד מחוץ למחלקה )‪ .(25%‬כ‪25%-‬‬ ‫מהילדים הוחלט להוציא לאומנה או לפנימייה ו‪ 10%-‬הופנו ליחידה האינטרנית‪ .‬יש לשים לב שאחת‬ ‫ממטרות המשנה של היחידות היא להשתתף בהכנת הילד ומשפחתו ליחידה האינטרנית או למסגרת‬ ‫חוץ‪-‬ביתית‪ .‬לפי דיווח העובדים הסוציאליים רוב ההחלטות אכן בוצעו לגבי רוב המשפחות‪.‬‬ ‫נראה כי המשפחות והילדים שטופלו ביחידות זוכים להמשך מעקב והתייחסות בקהילה‪.‬‬ ‫לוח ‪ :11‬ההחלטות העיקריות בעניין הילדים בסיום הטיפול ביחידה )באחוזים(*‬ ‫‪N=71‬‬ ‫‪13‬‬ ‫שיחות קבועות של הילד עם העו"ס במחלקה‬ ‫‪54‬‬ ‫עובד סוציאלי לפי חוק הנוער‬ ‫‪69‬‬ ‫מעקב וטיפול לילד במחלקה לפי הצורך‬ ‫‪25‬‬ ‫מענה טיפולי פרטני או קבוצתי לילד מחוץ למחלקה‬ ‫‪3‬‬ ‫מעון‪ /‬מעון רב‪-‬תכליתי‪/‬משפחתון‬ ‫‪31‬‬ ‫מסגרת אחר צהריים )מועדונית או צהרון(‬ ‫‪17‬‬ ‫חונך‪/‬תומך‪/‬מטפח‬ ‫‪14‬‬ ‫חוגים‪/‬העשרה‬ ‫עזרה או אבחון לימודי‬ ‫‪13‬‬ ‫‪7‬‬ ‫פנימייה יומית‪/‬אומנה יומית‬ ‫‪24‬‬ ‫הפניה לאומנה‪/‬פנימייה‬ ‫‪10‬‬ ‫הפניה ליחידה האינטרנית‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני מעקב לעו"ס‬ ‫* אחוזי התשובות אינם מסתכמים ל‪ 100-‬משום שאפשר היה לענות יותר מתשובה אחת‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬מהראיונות עם הורים שסיימו את הטיפול ביחידה עולה שיש משפחות שלא קיבלו מענים‬ ‫לאחר סיום הטיפול ביחידה והן עדיין זקוקות לשירותים שונים כגון טיפול פסיכולוגי‪ ,‬עזרה כלכלית‪,‬‬ ‫או מועדונית לילדים‪ .‬סיפרה אחת האימהות‪:‬‬ ‫"הדבר היחיד שאני עדיין רוצה ולא קיבלתי זה מועדונית לילדים‪"...‬‬ ‫‪ 5.2‬משימות המטפלים‬ ‫אחת הדרכים ללמוד על העבודה ביחידות היא לבדוק את ההיקף‪ ,‬הסוג והמגוון של משימות‬ ‫המטפלים‪ .‬בדקנו זאת באמצעות "טופס עיסוקים" לתיעוד המשימות‪ .‬המטפלים מילאו טופס פעמיים‬ ‫– )‪ .(1‬עם הפעלת תכנית השדרוג )נובמבר ‪ .(2) ;(2008‬כשנתיים לאחר הפעלת התכנית )מאי‪-‬יוני ‪(2010‬‬ ‫– ובכל פעם הוקצו להם שבועיים למילויו‪ .‬במועד הראשון בסך הכול ‪ 33‬מטפלים מכל היחידות מילאו‬ ‫טפסים‪ .‬במועד השני ‪ 60‬מטפלים מכל היחידות מילאו טפסים‪ .‬מכיוון שלא נמצאו הבדלים‬ ‫משמעותיים בין שתי נקודות הזמן תוצג התפלגות המשימות בנקודה השנייה בלבד )לוח ‪ .(12‬על‪-‬פי‬ ‫דיווח המטפלים‪ 27% ,‬מזמנם מוקדשים לטיפול ישיר‪ 18% ,‬מוקדשים להדרכה ולדיונים פנימיים‬ ‫בעניין המשפחה‪ 15% ,‬מוקדשים לאדמיניסטרציה )תיעוד וכתיבה של דוחות(‪ 9% ,‬לקשר עם גורמים‬ ‫בקהילה בעניין המשפחות ו‪ 8%-‬מוקדשים לקבלת משפחות ליחידה ול"אינטייק"‪ .‬רק ‪ 1%‬מזמנם של‬ ‫המטפלים מוקדש למעקב אחרי המשפחות בתום הטיפול‪ ,‬ו‪ 3%-‬בלבד מהזמן מוקדשים לאחד‬ ‫מתפקידיה המרכזיים של היחידה כפי שהוגדר במטרות השירות – ייעוץ לאנשי מקצוע‪.‬‬ ‫גורמים במטה סברו שאחוז הזמן המוקדש לטיפול הישיר צריך היה להיות גבוה יותר‪ .‬אבל יש שטענו‬ ‫כי משימות רבות נוספות קשורות לטיפול הישיר במשפחה‪ ,‬כגון קבלה ליחידה ו"אינטייק"‪ ,‬הדרכה‬ ‫ודיון על משפחה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬בפועל‪ ,‬נתח הזמן המוקדש לטיפול גדול יותר‪.‬‬ ‫לוח ‪ :12‬התפלגות משימות המטפלים ביחידות )באחוזים(*‬ ‫‪100%‬‬ ‫עבודה עם משפחות‬ ‫קבלה ליחידה ו"אינטייק"‬ ‫טיפול ישיר‬ ‫הדרכה ודיונים פנימיים על מקרה‬ ‫קשר עם גורמים מהקהילה לגבי מקרה‬ ‫מעקב בתום הטיפול‬ ‫אדמיניסטרציה )תיעוד וכתיבת דוחות(‬ ‫פעילות כללית‬ ‫‪5‬‬ ‫הדרכות צוות ודיונים )לא על מקרה(‬ ‫‪8‬‬ ‫ישיבות צוות‬ ‫‪3‬‬ ‫ייעוץ לאנשי מקצוע‬ ‫‪4‬‬ ‫השתלמויות‬ ‫‪2‬‬ ‫אחר‬ ‫מקור המידע‪ :‬טופסי עיסוקים‬ ‫*לפי ‪ 60‬מטפלים שמילאו את הטפסים בנקודת הזמן השנייה‬ ‫‪8‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪ .6‬הקשר ושיתוף הפעולה בין היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית לגורמים‬ ‫מקצועיים בקהילה‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות הן שירות הניתן במסגרת הקהילה למשפחות ולילדים בסיכון‪ .‬ההפניה‬ ‫ליחידה וגם הטיפול במסגרתה נעשים בשיתוף גורמים נוספים בקהילה שטיפלו או מטפלים במשפחות‬ ‫ובילדים‪ .‬לקשר ולעבודה המשותפת חשיבות רבה להצלחת הטיפול במשפחות‪ ,‬לבחירת דרכי‬ ‫ההתערבות המתאימות למשפחות לאחר סיום ההתערבות ביחידה ולהפניית המשפחות לשירותים‬ ‫העשויים להיות רלוונטיים ביותר לצורכיהן‪ .‬פרק זה יציג את המענים שהמשפחות מקבלות מחוץ‬ ‫ליחידות בזמן הטיפול ואת הקשר והעבודה המשותפת של היחידות עם גורמים בקהילה בקשר‬ ‫למשפחות המטופלות בהן‪.‬‬ ‫‪ 6.1‬מענים שהמשפחות קיבלו מחוץ ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית בעת הטיפול ביחידה‬ ‫מתוך שאלוני סיום הטיפול ניתן ללמוד ש‪ 43%-‬מהמשפחות טופלו )כל‪/‬חלק מבני המשפחה( במקביל‬ ‫לטיפול ביחידה על‪-‬ידי גורמים נוספים בקהילה‪ ,‬ובעיקר על‪-‬ידי המחלקה לשירותים חברתיים )‪.(25%‬‬ ‫‪ 6%‬טופלו בתחנות לבריאות הנפש )בעיקר האם(‪ 4% ,‬במסגרת בית הספר ואחוזים בודדים טופלו‬ ‫בשירותים אחרים בקהילה )פסיכולוג פרטי‪ ,‬מרכז ילדים‪-‬הורים‪ ,‬מרכז קשר‪ ,‬שירות מבחן‪ ,‬מכון‬ ‫לגמילה מסמים והשירות הפסיכולוגי החינוכי( )לוח ‪.(13‬‬ ‫לוח ‪ :13‬המשפחות המטופלות ביחידה שמטופלות גם על‪-‬ידי גורמים מחוץ ליחידה‪ ,‬לפי הגורם‬ ‫המטפל )באחוזים(‬ ‫‪N=133‬‬ ‫‪25‬‬ ‫המחלקה לשירותים חברתיים‬ ‫‪6‬‬ ‫תחנות לבריאות הנפש‬ ‫‪4‬‬ ‫גורמים בתוך בתי הספר )יועצת(‬ ‫‪2‬‬ ‫פסיכולוג פרטי‬ ‫‪2‬‬ ‫מכון גמילה מסמים‬ ‫‪2‬‬ ‫מרכז קשר‬ ‫‪1‬‬ ‫שירות מבחן‬ ‫‪1‬‬ ‫השירות הפסיכולוגי החינוכי‬ ‫‪57‬‬ ‫לא מקבלים שירותים מחוץ ליחידה‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני סיום טיפול‬ ‫‪ 6.2‬הקשר ושיתוף הפעולה של המטפלים עם הגורמים המטפלים בילדים מחוץ‬ ‫ליחידה‬ ‫המטפלים ביחידה דיווחו שיש להם קשר עם גורמים מחוץ ליחידה בעניין המשפחות המטופלות‪,‬‬ ‫ובעיקר עם עובדי המשפחה מהמחלקה לשירותים חברתיים )בעניין ‪ 98%‬מהמשפחות(‪ ,‬עם גורם‬ ‫ממסגרת חינוכית )בעניין ‪ 47%‬מהמשפחות(‪ ,‬עם פסיכולוג שפ"י )בעניין ‪ 12%‬מהמשפחות( ועם גורם‬ ‫במועדונית )בעניין ‪ 8%‬מהמשפחות( ‪) .‬לוח ‪(14‬‬ ‫‪21‬‬ ‫חוץ ליחידה‪ ,‬לפי‬ ‫עם גורמים מח‬ ‫פליהן עומדיים בקשר ם‬ ‫חידה שמטפ‬ ‫מטופלות ביח‬ ‫משפחות המ‬ ‫לוח ‪ :14‬המ‬ ‫ם( *‬ ‫דה )באחוזים‬ ‫הגוורם המטפלל מחוץ ליחיד‬ ‫‪N= 133‬‬ ‫‪98‬‬ ‫המחלקה לשירותים חבברתיים‬ ‫‪47‬‬ ‫גורם ממסגגרת חינוכית‬ ‫‪12‬‬ ‫שפ"י‬ ‫פסיכולוג ש‬ ‫‪12‬‬ ‫גורם משירותי בריאות הנפש‬ ‫‪8‬‬ ‫גורם במועדדונית‬ ‫‪5‬‬ ‫חה‬ ‫רופא משפח‬ ‫‪4‬‬ ‫פסיכולוג פררטי‬ ‫‪7‬‬ ‫גורם אחר )עו"ד‪ ,‬היחידהה לטיפול בסמים(‬ ‫מידע‪ :‬שאלוני סייום טיפול‬ ‫מקור ה ע‬ ‫חד ‪.‬‬ ‫מפני שאפשר היה לציין יו תר מגורם אח‬ ‫מים ל‪ 100%-‬מ‬ ‫אינם מסתכמ‬ ‫*האחוזים א‬ ‫שר עם עובדי המשפחה‬ ‫צונם מהקש‬ ‫ת שביעות רצ‬ ‫אלו בשאלונני סיום הטיפול על מידת‬ ‫המטפלים בביחידות נשא‬ ‫ם )במידה‬ ‫שביעות רצונם‬ ‫מרבית המשפחות )‪ (90%‬הם דדיווחו על ש‬ ‫ת‬ ‫במחלקות לשירותים חחברתיים‪ .‬בעניין‬ ‫ה דיווחו על שביעות רצצונם משיתוףף הפעולה‬ ‫רבה או רבבה מאוד( מ שיתוף הפעוולה‪ .‬גם עובבדי המשפחה‬ ‫מרבית המשפפחות )‪.(90%‬‬ ‫ומהעבודה עם המטפליים ביחידה )במידה רבה או רבה מא וד( בעניין מ‬ ‫המשפחה‪ .‬בעעניין ‪75%‬‬ ‫סיבי יחסית עם עובדי ה‬ ‫עולה שיש להם קשר אינטנס‬ ‫מטפלים שבייחידות ה‬ ‫מדיווח המ‬ ‫או יותר‪) .‬תררשים ‪(3‬‬ ‫ת‪ ,‬תדירות ההקשר היא פפעם בחודש א‬ ‫מהמשפחות‬ ‫טפלים לבין עובדי המש‬ ‫טופלו ביחידדות‪ ,‬בין המט‬ ‫משפחות שט‬ ‫קשר בעניין מ‬ ‫תרשים ‪ :3‬תדירות הק‬ ‫שפחה‬ ‫ת=‪(N‬‬ ‫אחוזים(* )‪ 1333‬משפחות‬ ‫)בא‬ ‫‪39‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪5‬‬ ‫חצי שנה‪/‬‬ ‫פעם בח‬ ‫ולא היה קשר‬ ‫כמעט א‬ ‫שה‬ ‫פעם בשלוש‬ ‫חודשים‬ ‫עם בחודש‬ ‫פע‬ ‫בועיים‬ ‫פעם בשב‬ ‫פ‬ ‫פעם בשבוע‬ ‫הם שוחחו‬ ‫תרשים ‪ .(4‬ה‬ ‫ועל תדירותו )ת‬ ‫עם המטפלים ביחידה ל‬ ‫דפוס הקשר ם‬ ‫המשפחה דיוווחו על ס‬ ‫גם עובדי ה‬ ‫ים בקשר ליוותר מחצי‬ ‫עם המטפל ם‬ ‫טלפונית עם המטפל בבקשר לכל המשפחות ככמעט )‪ ;(993%‬נפגשו ם‬ ‫ה בקשר ליוותר‬ ‫ת )‪;(41%‬‬ ‫משליש מהמשפחות‬ ‫ש‬ ‫צוות היחידה‬ ‫משפחות )‪ ;(56%‬ההשתתפו בפגגישות של צ‬ ‫ת‬ ‫מה‬ ‫ת מהמשפחוות )‪.(17%‬‬ ‫חידה‪ ,‬של יותר מעשירית‬ ‫טיפוליות‪ ,‬ביח‬ ‫והשתתפו בבפגישות הט‬ ‫‪22‬‬ ‫המחלקות‬ ‫המטפלים ביחידות ללבין עובדי ה‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫סית בין צוות‬ ‫ש קשר אינטנסיבי יחס‬ ‫תן לומר שיש‬ ‫אם כך נית‬ ‫משיתוף הפעולה‪.‬‬ ‫ף‬ ‫לשירותים חברתיים בככל הקשור במשפחות‪ ,‬וייש שביעות ררצון‬ ‫ם ביחידות )באחוזים(‬ ‫תרשים ‪ :4‬דפוס הקשרר של עובדי המשפחה עעם המטפלים‬ ‫‪93‬‬ ‫‪56‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ה עם המטפל‬ ‫פגישה‬ ‫השתתפות בפגישת הצוות‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫תפות בפגישות‬ ‫השתת‬ ‫ביחס למשפחה‬ ‫ס‬ ‫חה‬ ‫הטיפוליות של המשפח‬ ‫קש‬ ‫שר טלפוני‬ ‫הסוציאליים המחוזיים לפי חוק ה נוער‬ ‫ם‬ ‫הקשר עם העובדים ה‬ ‫מרכז החירום הוא פקידד הסעד המח‬ ‫על‪-‬פי התע"ס )‪ ,(2007‬ההמפקח על מ‬ ‫חוזי לחוק הנוער‪ .‬ההפנייה ליחידה‬ ‫טיפולית‪-‬יייעוצית נעשיית באישורו )לאחר החללטת הוועדה לתכנון טיפפול והערכה( וכך גם הארכת משך‬ ‫מודל ברור‬ ‫ת לפי חוק הננוער עלה כי עדיין אין מ‬ ‫הסוציאליות המחוזיות‬ ‫ת‬ ‫ם העובדות‬ ‫הראיונות עם‬ ‫הטיפול‪ .‬מה‬ ‫מהעובדות‬ ‫תוחו‪ .‬הסביירה אחת מ‬ ‫ם כעת בפית‬ ‫לתפקיד הפיקוח על היחידות וגגורמים אחדדים עוסקים‬ ‫ת לחוק הנועער שרואיינו‪:‬‬ ‫הסוציאליוות המחוזיות‬ ‫רום דנות ביננינו‪,‬‬ ‫על מרכזי חירו‬ ‫כמפקחות ל‬ ‫רוניים ביחס ללתפקיד שללי שאנחנו כמ‬ ‫"יש דדברים עקרו‬ ‫להבנות אותו יותרר‪"...‬‬ ‫ת‬ ‫מנסה‬ ‫פקיד שאני מ‬ ‫כמו‪ ,‬מה בדיוק ההתפקיד של פפיקוח‪ ...‬תפק‬ ‫ת לפי חוק‬ ‫בדות הסוציאליוות המחוזיות‬ ‫המפקחות על היחידוות‪ ,‬העו ת‬ ‫ת‬ ‫מודל פורמלי ברור לתפקיד‬ ‫אף שאין מ‬ ‫ם‪:‬‬ ‫הנוער מחללקות את תפפקידן לשניים‬ ‫חשיבה על‬ ‫בשותפות לתכנון ולח‬ ‫ת‬ ‫מתבטא בעיק‬ ‫)‪ (1‬ליווי הפעלת היחחידות ‪ -‬ביחיידות החדשוות הליווי מ‬ ‫קר‬ ‫תבטא בארגון הצוות ובבחלוקת העעבודה בין‬ ‫תיקות‬ ‫יותר הליווי מת‬ ‫ר‬ ‫גיוס עובדים; בייחידות הוות‬ ‫הטיפולית‪-‬יייעוצית‪.‬‬ ‫היחידדה האינטרניית ליחידה ה‬ ‫שלושה עניינים‬ ‫)‪(2‬‬ ‫סוציאליות‬ ‫העובדות הס‬ ‫של תפקיד ה‬ ‫מרכזיים כלולים בהיבט זה ש‬ ‫ם‬ ‫בקרה ופיקוח ‪ -‬ש‬ ‫ה‬ ‫ק הנוער‪:‬‬ ‫המחוזיות לפי חוק‬ ‫א‪ .‬דרככי העבודה בבמרכז ואיכוותן‬ ‫איינות‪:‬‬ ‫סבירו המרוא‬ ‫הס‬ ‫‪23‬‬ ‫"‪] ...‬פיקוח ובקרה[ זה לנסות לבקר יותר במקום‪ ,‬לראות ולבחון את דרכי העבודה‪ ,‬את‬ ‫התיעוד שקיים במרכז‪ ,‬אבל לעשות את זה יותר שיטתי‪ .‬לעשות ביקורים יותר ממוקדים‬ ‫על דרכי עבודה ופחות על מקרים‪"...‬‬ ‫" ‪ ...‬העבודה שלי צריכה להיות בקרה‪ ,‬יש להם ‪ 30‬משפחות‪ ,‬לקחת פעם בחצי שנה‬ ‫חמישה מקרים‪ ,‬לבדוק אותם‪ ,‬ללוות אותם‪ ,‬לראות מה נעשה בהם‪ .‬צריך לבנות שאלון‬ ‫מאוד ברור‪ ,‬מה היו המטרות‪ ,‬מה היו היעדים‪ ,‬האם השיגו אותם ‪ /‬לא השיגו אותם‪".‬‬ ‫העובדות הסוציאליות המחוזיות לפי חוק הנוער שרואיינו ציינו אמנם שחלק מרכזי בעבודתן‬ ‫עם היחידות הוא הבקרה על איכותה של עבודת היחידות‪ ,‬אך עם זאת אמרו שאינן די פנויות‬ ‫למילוי תפקיד זה‪.‬‬ ‫"התפקיד שלי‪ ,‬שאני לא מגיעה אליו כמובן‪ ,‬הוא באמת לעשות איזושהי בקרה על איכות‬ ‫העבודה‪ ,‬אבל אני מוכרחה לומר שאת זה אני לא עושה‪ .‬אני חושבת שאם היה לי זמן פנוי‬ ‫זה מה שהייתי צריכה לעשות‪"...‬‬ ‫ב‪ .‬הקשר בין המרכז למחלקות לשירותים חברתיים‬ ‫אמרה אחת המרואיינות‪:‬‬ ‫"לי היה חשוב הנושא של שיתוף הפעולה בין המרכז לבין המחלקות‪ ,‬שהוא נושא מאד‬ ‫לא פשוט‪ ...‬שותפות‪ ,‬של עו"ס לפי ח"ן ועובד משפחה מתי הם באים‪ ,‬איזה חוזה עבודה‬ ‫בונים עם המרכז‪ ,‬מה חלוקת העבודה‪ ,‬איך לא נותנים למרכז להיות הקובע בכל דבר‪"...‬‬ ‫ג‪ .‬אישור קבלת משפחות לטיפול ביחידה‬ ‫הדעות בעניין הכללת רכיב זה בתפקידן של העובדות הסוציאליות המחוזיות לפי חוק הנוער‬ ‫היו חלוקות‪ .‬היו שטענו שזהו רכיב חשוב בעבודתן משום שיש בו כדי לאפשר להן לראות את כל‬ ‫המקרים ברמה המחוזית‪.‬‬ ‫כפי שציינה אחת מהעובדות הסוציאליות המחוזיות לחוק נוער‪:‬‬ ‫"אני עדיין חושבת שהראייה המחוזית היא הנכונה‪] ...‬לגבי קבלת מקרים ליחידות[‪,‬‬ ‫שאחד הקריטריונים של קבלה זה מי יותר צריך‪"...‬‬ ‫והיו שטענו שמדובר בעבודה מיותרת כי לוועדות תכנון טיפול וההערכה יש כיום המיומנות‬ ‫והיכולת להחליט בעניין קבלת המשפחות לטיפול ביחידה‪:‬‬ ‫"כל פנייה כזאת שצריכה לעבור את האישור של עו"ס מחוזי לח"ן‪ ,‬זה עוד ניירת שצריך‬ ‫לקרוא אותה ולאשר אותה‪ ...‬אז אתה צריך לקרוא את כל הפניות האלה וזו דרך לסנן‬ ‫אותן‪ .‬השאלה באמת אם זה רצוי ונכון‪ .‬הרי בכל מקרה זה עובר ועדת תכנון טיפול‪...‬‬ ‫אבל כל מקרה שצריך לעבור דרכנו‪ ,‬אני לא בטוחה שזה נכון‪ .‬זה היה נכון לתקופת‬ ‫ההרצה‪ ...‬אני חושבת גם שהיחידות האקסטרניות הן מספיק מקצועיות‪ ,‬וגם המחלקות‪.‬‬ ‫נותנים להם להחליט‪ ,‬הם יכולים להחליט על מועדונית‪ ,‬הם יכולים להחליט על מרכז‬ ‫ילדים‪-‬הורים‪ ...‬אז למה אני צריכה גם לאשר את התכנית הזאת?!"‬ ‫‪24‬‬ ‫‪ .7‬יחסי הגומלין בין היחידות הטיפולית‪-‬ייעוצית לבין היחידות‬ ‫האינטרניות‬ ‫אחד הנושאים המרכזיים בהפעלת היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות קשור דווקא למודל הארגוני וליחסי‬ ‫הגומלין בין שתי היחידות של מרכז החירום‪ :‬היחידה האינטרנית והיחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪.‬‬ ‫בהיעדר מודל ארגוני מובנה‪ ,‬התפתח בכל מרכז מודל שהתבסס על ניסיונה של היחידה‪ .‬ברוב היחידות‬ ‫המנהלים רואים במודל שהתפתח אצלם את המודל העדיף להבניית יחסי הגומלין בין שתי היחידות‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬היחידות עדיין נתונות בתהליך התפתחות ולמידה‪ ,‬והמודל שלפיו פועל כל מרכז חירום עדיין‬ ‫איננו סופי‪.‬‬ ‫על‪-‬פי ניתוח המודלים המבניים‪-‬ארגוניים ביחידות יש מידות שונות של שילוב והפרדה בין שתי‬ ‫היחידות‪ .‬בפרק זה נציג את המודלים שהתפתחו ביחידות ואת הנימוקים בעד שילוב וחיבור ביניהן‬ ‫לעומת הנימוקים בעד פיצול והפרדה‪.‬‬ ‫‪ 7.1‬המודלים המבניים‪-‬ארגוניים ביחידות‬ ‫ארבעה קריטריונים קובעים את מידת השילוב או הפיצול בין היחידה האינטרנית לבין היחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ ,‬והם קשורים לשיתוף או להפרדה בתנאים הפיזיים ובצורת העבודה‪) :‬תרשים ‪(5‬‬ ‫‪ ‬מקום משכנן של היחידות‬ ‫‪ ‬המבנה הניהולי‬ ‫‪ ‬עבודת הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי‬ ‫‪ ‬הדרכת הצוות‪.‬‬ ‫בקצה אחד של רצף השילוב בין היחידות יש רק מרכז חירום אחד‪ .‬שתי היחידות בו משולבות‪ :‬הן‬ ‫נמצאות במבנה משותף‪ ,‬בראש המרכז עומדת מנהלת אחת לשתי היחידות‪ ,‬הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי‬ ‫משותף לשתי היחידות‪ ,‬רוב המטפלים עובדים בשתי היחידות )חוץ ממטפלים אחדים שעובדים רק‬ ‫ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית(‪ ,‬והצוות מקבל הדרכה משותפת‪ .‬בקצה השני של הרצף נמצאת יחידה‬ ‫טיפולית‪-‬ייעוצית אחת נפרדת לחלוטין‪ :‬היחידה נמצאת במבנה נפרד‪ ,‬יש לה מנהל משלה וצוות‬ ‫שמטפל רק בענייניה ומודרך בנפרד‪.‬‬ ‫בין שני הקצוות ברצף מפוזרים שאר המרכזים‪ :‬קרוב לקצה שבו שתי יחידות המרכז משולבות‪ ,‬נמצא‬ ‫מרכז חירום שבו היחידות נמצאות במבנה משותף‪ ,‬בראשו עומד מנהל אחד )ויש לו סגן האחראי‬ ‫לקבלת משפחות ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית(‪ ,‬הצוות ברובו משותף וההדרכות משותפות‪.‬‬ ‫בהמשך הרצף יש שני מרכזי חירום שבהם היחידות נמצאות במבנה אחד‪ ,‬יש מנהל משותף לשתיהן‬ ‫ומרכז האחראי ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ ,‬הצוות ברובו משותף ועובד בשתי היחידות ומקבל הדרכה‬ ‫משותפת‪ .‬בהמשך הרצף‪ ,‬קרוב יותר לקצה של יחידות נפרדות‪ ,‬נמצא מרכז חירום שהיחידות בו אמנם‬ ‫נמצאות במבנה משותף‪ ,‬אולם הניהול נפרד‪ ,‬למעט לגבי קבלת עובדים וסוגיות מערכתיות‪ ,‬צוות‬ ‫המטפלים נפרד )מלבד מטפל אחד( וההדרכה נפרדת‪ .‬בהמשך הרצף יש מרכז חירום שיחידותיו‬ ‫‪25‬‬ ‫במבנים נפרדים‪ ,‬הניהול בו נפרד‪ ,‬הצוות ברובו נפרד‪ ,‬אך עם זאת היחידות עובדות גם במשותף; כמו‬ ‫כן‪ ,‬המטפלים מהיחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית במרכז זה מדריכים ביחידה האינטרנית‪ ,‬אך ההדרכה‬ ‫לצוותים נפרדת‪ .‬במרכז נוסף היחידות נמצאות במבנה נפרד‪ ,‬הניהול נפרד למעט לגבי קבלת עובדים‬ ‫‪8‬‬ ‫וסוגיות מערכתיות‪ ,‬הצוות ברובו נפרד וההדרכה נפרדת‪.‬‬ ‫‪ 8‬תיאור רצף יחסי הגומלין בין היחידות במרכזים מבוסס על הלוח "הפרדה או חיבור בין היחידה הטיפולית‪-‬‬ ‫ייעוצית ליחידה האינטרנית"‪ ,‬שהכין אופיר מוראד‪ ,‬מנהל מרכז החירום שוסטרמן בירושלים‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫תרשים ‪ :5‬מרכזי החירום על רצף בין חיבור להפרדה בין היחידות‬ ‫חיבור‬ ‫מיקום‬ ‫היחידות‬ ‫מבנה‬ ‫ניהולי‬ ‫עבודת‬ ‫צוות‬ ‫הדרכות‬ ‫מרכז א‬ ‫מרכז ב‬ ‫מרכז ג‬ ‫מרכז ד‬ ‫מרכז ה‬ ‫מרכז ו‬ ‫מבנה‬ ‫משותף‬ ‫מבנה‬ ‫משותף‬ ‫מבנה‬ ‫משותף‬ ‫מבנה‬ ‫משותף‬ ‫מבנה‬ ‫משותף‬ ‫ניהול‬ ‫משותף‬ ‫ניהול‬ ‫משותף‪+‬‬ ‫יש סגן‬ ‫אחראי על‬ ‫קליטת‬ ‫ניהול‬ ‫משותף‪+‬‬ ‫יש רכז‬ ‫ליחידה‬ ‫הטיפולית‬ ‫ניהול‬ ‫משותף ‪+‬‬ ‫יש רכזת‬ ‫ליחידה‬ ‫הטיפולית‬ ‫ניהול‬ ‫נפרד‪,‬‬ ‫למעט‬ ‫קבלת‬ ‫עובדים‬ ‫ניהול‬ ‫נפרד‪ ,‬יש‬ ‫מנהלת‬ ‫ליחידה‬ ‫הטיפולית‬ ‫צוות‬ ‫ברובו‬ ‫משותף‪.‬‬ ‫יש‬ ‫מטפלים‬ ‫שעובדים‬ ‫צוות‬ ‫מטפלים‬ ‫משותף‬ ‫ברובו‬ ‫עובד‬ ‫בשתי‬ ‫צוות‬ ‫משותף‬ ‫ברובו עובד‬ ‫בשתי‬ ‫היחידות‬ ‫צוות ברובו‬ ‫משותף‬ ‫ועובד‬ ‫בשתי‬ ‫היחידות‬ ‫צוות‬ ‫מטפלים‬ ‫נפרד‬ ‫לחלוטין‬ ‫למעט‬ ‫מטפל‬ ‫צוות‬ ‫ברובו‬ ‫נפרד‪,‬‬ ‫מטפלים‬ ‫מהיחידה‬ ‫הטיפולית‬ ‫הדרכה‬ ‫משותפת‬ ‫הדרכה‬ ‫משותפת‬ ‫הדרכה‬ ‫משותפת‬ ‫הדרכה‬ ‫משותפת‬ ‫‪27‬‬ ‫הדרכה‬ ‫נפרדת‬ ‫מבנה‬ ‫נפרד‬ ‫הדרכה‬ ‫נפרדת‬ ‫מרכז ז‬ ‫מרכז ח‬ ‫מבנה‬ ‫נפרד‬ ‫מבנה‬ ‫נפרד‬ ‫ניהול‬ ‫נפרד‪,‬‬ ‫למעט‬ ‫קבלת‬ ‫עובדים‬ ‫ניהול‬ ‫נפרד‬ ‫לחלוטין‬ ‫צוות‬ ‫ברובו‬ ‫נפרד‬ ‫צוות‬ ‫נפרד‬ ‫הדרכה‬ ‫נפרדת‬ ‫הדרכה‬ ‫נפרדת‬ ‫הפרדה‬ ‫‪ 7.2‬היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית והיחידה האינטרנית‪ :‬לשלב או לפצל?‬ ‫‪ 7.2.1‬נימוקים בעד שילוב וחיבור בין היחידות‬ ‫מתוך הספרות העוסקת במרכזי החירום ומהראיונות עם אנשי מקצוע עולים נימוקים מספר לשילוב‬ ‫וחיבור בין היחידה האינטרנית ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪:‬‬ ‫‪ ‬חיזוק אפשרות לרצף טיפולי ‪ -‬גנור‪ ,‬אביטל ומוראד )‪ (2009‬טוענים ששילוב היחידות מאפשר רצף‬ ‫טיפולי לילדים ולמשפחותיהם; וכך‪ ,‬ילדים שנקבע כי בתום השהות ביחידה האינטרנית יחזרו‬ ‫להוריהם ויקבלו טיפול‪ ,‬יוכלו להמשיך לקבל טיפול ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית מהמטפל שטיפל‬ ‫בהם ביחידה האינטרנית; וילדים שטופלו ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית ומצבם הידרדר יוכלו‬ ‫להמשיך ולקבל טיפול ביחידה האינטרנית מהמטפל שטיפל בהם ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪.‬‬ ‫‪ ‬פיתוח התמקצעות והתמחות ייחודיות למרכז חירום ‪ -‬שילוב היחידות מאפשר לאנשי המקצוע‬ ‫במרכז החירום ראייה רחבה ומקיפה לצורך פיתוח התמחות ייחודית בטיפול בילדים בסיכון‬ ‫בכלל וילדים המועמדים להוצאה חוץ‪-‬ביתית בפרט )גנור ואחרים‪ .(2009 ,‬הנושא עלה גם‬ ‫בראיונות‪.‬‬ ‫אמר אחד המנהלים‪:‬‬ ‫"העובד שמטפל בשתי היחידות מפתח התמחות שהיא ייחודית למרכז החירום‪ ,‬וזאת‬ ‫השאלה של מתי צריך להוציא ילד מהבית‪ .‬הוא מטפל בילדים לפני ההוצאה מהבית‬ ‫ובילדים ואחריה‪ ,‬במשפחות כאלה ובמשפחות כאלה‪ .‬הוא מכיר מסגרות כאלה וכאלה‪ ,‬את‬ ‫היתרונות והחולשות של סוגי המסגרות‪ .‬את הכוחות והחולשות של שני סוגי המשפחות‪ .‬זו‬ ‫בעצם תבנית הערכה שצריכים לעשות כשמחליטים מתי נכון להוציא ילד מהבית‪ .‬ואכן‬ ‫עובד של מרכז חירום שעובד בשתי היחידות‪ ,‬אני חושב שיש לו את התובנה הכי עמוקה‪"...‬‬ ‫‪ ‬אפשרות למוביליות‪ ,‬הייררכייה ושיתוף פעולה בין מטפלים ‪ -‬עבודה בצוות גדול מאפשרת‬ ‫מוביליות‪ ,‬שיתוף פעולה בין מטפלים וקו‪-‬תרפיה )טיפול על‪-‬ידי שני מטפלים(‪ .‬כל אלו אינם‬ ‫מתאפשרים בהפרדה לשני צוותים‪ ,‬משום שבעקבותיה נוצרים שני צוותים קטנים )גנור ואחרים‪,‬‬ ‫‪ .(2009‬הדבר עלה גם בראיונות‪ .‬סיפר אחד המנהלים‪:‬‬ ‫"אחת הסיבות שאני חושב שצריך להחזיק צוות אחד ולא לפרק את זה לשני צוותים‬ ‫נפרדים‪ ,‬זה שצוות אחד מאפשר מוביליות‪ ,‬מאפשר הדרכה פנימית‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שאם אני‬ ‫עובד רק ביחידה האקסטרנית אז אני לא יכול לקבל הדרכה ממישהו שעובד ביחידה‬ ‫האינטרנית‪ .‬העובדה שהצוות גדל אפשרה סוג כזה של הייררכייה‪".‬‬ ‫‪ ‬גיוון מקצועי‪ ,‬ריבוי מקרים ומניעת שחיקה ‪ -‬העבודה בשתי היחידות יחד מאפשרת למטפלים‬ ‫גיוון מקצועי‪ ,‬ריבוי של מקרים ויצירת נפח עבודה גדול ומגוון שיש בו עניין ושמונע שחיקה ובכך‬ ‫מקדם את מקצועיות המרכז ומושך אנשי מקצוע להישאר בו לאורך זמן )גנור ואחרים‪.(2009 ,‬‬ ‫‪ ‬העשרה הדדית ‪ -‬חיבור בין שתי היחידות משמעו גם הדרכה וישיבות צוות משותפות‪ ,‬שהן בסיס‬ ‫להעשרה הדדית של מטפלים שפיתחו מומחיות בתחומים שונים של טיפול בשתי היחידות )גנור‬ ‫ואחרים‪.(2009 ,‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪" ‬התאמה אישית" ‪ -‬החיבור בין שתי היחידות מגדיל את מספר המטפלים ואת הגיוון והשוני‬ ‫ביניהם‪ ,‬ובכך הוא מחזק את האפשרות לבחור לכל משפחה את המטפל המתאים לה )גנור‬ ‫ואחרים‪.(2009 ,‬‬ ‫‪ ‬קידום המחויבות של המשפחות לטיפול ‪ -‬גנור‪ ,‬אביטל ומוראד )‪ (2009‬מסבירים כי הידיעה‬ ‫שבאותו שירות ישנם גם ילדים אשר הוצאו מביתם יכולה לעמת את ההורים עם קשיי ההורות‬ ‫שלהם ועם האפשרות להוצאת הילד מהבית ויש בה אולי כדי לגייס אותם להתחייב לטיפול‪ .‬גם‬ ‫המרואיינים התייחסו לנקודה זו‪.‬‬ ‫אמר אחד המטפלים‪:‬‬ ‫"‪ ..‬כאשר האקסטרני ואינטרני באותו מבנה‪ ...‬לפעמים יש תגובה ראשונית של הורים‬ ‫שמגיעים לאקסטרני‪ :‬הנה ילדים שהוציאו אותם מהבית‪ ,‬מה הקשר אליי? אבל זה יכול‬ ‫להיות גם מסר להורים שיתחילו לעבוד‪".‬‬ ‫ואחד המנהלים אמר‪:‬‬ ‫"מגיעה משפחה‪ ,‬יושבת בסלון‪ ,‬ממתינה לתחילת הטיפול באקסטרני והיא שומעת קולות‬ ‫מתוך האינטרני‪ ,‬ואז ההורה יכול להגיד לילד‪ :‬אם לא תתנהג טוב גם אתה תהיה פה‪".‬‬ ‫‪ 7.2.2‬נימוקים בעד פיצול והפרדה בין היחידות‬ ‫‪ ‬לכל יחידה התמחות ייחודית משלה ‪ -‬יש הרואים בשתי היחידות מסגרות שונות זו מזו מבחינת‬ ‫האוכלוסייה המטופלת‪ ,‬שיטות הטיפול הנדרשות‪ ,‬מאפייני המטפלים וההכשרה הנדרשת‪ ,‬ולכן‬ ‫יש לדעתם צורך בהפרדה בין היחידות ובאפשרות לפתח התמחות ייחודית‪.‬‬ ‫מדברי אחת המטפלות‪:‬‬ ‫"אני חושבת שיש משהו אחר בראייה של המשפחה בקהילה‪ ...‬צריכים לפתח את‬ ‫המיומנות של להבין מה צריך באינטייק ואיזה כוחות לבדוק ועם איזה עין להיות על‬ ‫משפחה כשהיא בקהילה ואיך לעזור לה להשתמש בשירותים של הקהילה‪ .‬זה שונה לגמרי‬ ‫מטיפול מוסדי‪ ,‬בטיפול מוסדי יש חשיבה אחרת‪ ...‬וצריך להכשיר אנשים אחרים לעיסוק‬ ‫הזה‪ ...‬מרכז חירום אינטרני הוא בהגדרתו חודרני‪ .‬הוא קצר מועד‪ ,‬ילדים מוצאים אליו‬ ‫והוא עסוק בחירום‪ ...‬כדי לטפל טוב ביחידה האקסטרנית צריך אורך נשימה אחר‪"...‬‬ ‫הדוגלים בהפרדה בין היחידות טוענים כי תאפשר פיתוח התמחות וגיבוש זהות מקצועית ברורה‬ ‫וייחודית וכן בחירה מראש של אנשי מקצוע המתאימים ספציפית לכל יחידה‪ ,‬הדרכה ממוקדת‬ ‫בסוגי טיפול ובמשימות דומות‪ ,‬אחידות ושותפות בין חברי הצוות )גנור ואחרים‪.(2009 ,‬‬ ‫‪ ‬ביסוס תחושת פְּ נִ יוּת ‪ -‬עבודה בשתי היחידות בעת ובעונה אחת משמעה ריבוי משימות‪ ,‬ומכאן‬ ‫תחושה של עומס וחוסר פנִ יוּת‪.‬‬ ‫"התחושה היא של ריבוי משימות‪ ,‬שונות מאוד‪ ...‬העומסים הם מאוד גדולים‪ .‬יש הרגשה‬ ‫שגם היחידה הזאת נפגעת וגם היחידה הזאת נפגעת‪ ...‬אני חושבת שזה היתרון של‬ ‫ההפרדה‪ – ...‬הפְּ ִניוּת באמת לראות איזה תכניות או הבנות או איזה יישומים אפשר‬ ‫לעשות באמת עם המשפחות שמגיעות לכאן‪"...‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪ ‬צמצום הזמן היחסי הנדרש לתיאומים ולישיבות צוות משותפות ‪ -‬הפרדה בין היחידות ועבודה‬ ‫של הצוות ביחידה אחת בלבד מצמצמת את התיאומים הנדרשים ואת היקף ההשתתפות‬ ‫בישיבות‪ .‬לעובדים יהיו יותר שעות של מגע ישיר עם המטופלים ופחות שעות תיאום והדרכה‬ ‫)גנור ואחרים‪.(2009 ,‬‬ ‫‪ ‬חיזוק הקשר של הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי ביחידה האינטרנית עם הפנימייה וצוות הבית ‪ -‬אחד‬ ‫הביטויים לעומס שהצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי העובד בשתי היחידות במסגרת משולבת נתון בו הוא‬ ‫אי‪-‬היכולת להתפנות ולהקשיב לצוות הבית ולמדריכים במרכז )גנור ואחרים‪ .(2009 ,‬ואכן‪ ,‬גם‬ ‫בראיונות צוינה הבעייתיות בעקבות חוסר זמינות מספקת של הצוות הטיפולי ביחידה‬ ‫האינטרנית למדריכים‪:‬‬ ‫"המערכת כולה נפגעת‪ ...‬המדריכים פעם אחר פעם‪ ,‬הם אלה שנושאים בעול‪ ,‬הם אלה‬ ‫שעובדים מול הילדים וטוענים שהצוות הטיפולי פחות זמין להם‪"...‬‬ ‫‪ ‬מניעת הקושי של המשפחות הנובע מהחשיפה ליחידה האינטרנית ‪ -‬חיבור בין שתי היחידות‬ ‫חושף את המשפחות שבטיפול היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית למתרחש ביחידה האינטרנית ויוצר‬ ‫במשפחות חשש ואי‪-‬נוחות הנלווים לביקור במרכז החירום‪.‬‬ ‫‪ ‬אחת המטפלות סיפרה בניסיון לשחזר תחושתה של אם‪:‬‬ ‫"אני לא מרגישה בנוח אפילו לעמוד מול הדלת הזאת‪ .‬המקום הזה מוכר ויש לו שם כזה‬ ‫וכזה‪ ,‬מה המשמעות של זה עבורי להיכנס‪ ,‬איך אני נתפס‪ ,‬זה מסמן‪ :‬אני והילדים שלי‬ ‫בסיכון‪ ,‬אני הורה אולי מסכן‪"...‬‬ ‫‪ .8‬צוות היחידה והשינויים בעבודתו לאור השדרוג‬ ‫אחת המטרות של מחקר ההערכה הייתה לבחון את מאפייני הצוות ביחידה ואת השינויים בעבודת‬ ‫הצוות לאור תכנית השדרוג‪ :‬מה הם מאפייני הצוות )מקצוע‪ ,‬שנות השכלה וניסיון בעבודה עם‬ ‫משפחות וילדים(? מה השפעת תכנית השדרוג ומה השלכותיה על הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי ועל‬ ‫המנהלים? וכן‪ ,‬מה הם צורכי הצוות בעקבות תכנית השדרוג?‬ ‫‪ 8.1‬מאפייני הצוות‬ ‫לכל יחידה טיפולית‪-‬ייעוצית יש ‪ 3.5‬תקני כוח אדם של צוות פסיכו‪-‬סוציאלי‪ .‬מתקן זה אפשר להעסיק‬ ‫גם עובדים פרה‪-‬רפואיים‪.‬‬ ‫מתוך טופסי העיסוק שמילאו ‪ 60‬מטפלים ביחידות )לא כולל מנהלים( למדנו כי הצוות הטיפולי‬ ‫ביחידות מורכב בעיקר מפסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים‪) .‬תרשים ‪(6‬‬ ‫‪30‬‬ ‫תרשים ‪ :6‬התפלגות סוגי המקצועות של הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי ביחידות )באחוזים(‬ ‫מטפלים‬ ‫באמצעות בע"ח‬ ‫‪3%‬‬ ‫מטפלים‬ ‫באמנות‬ ‫‪8%‬‬ ‫פסיכולוגים‬ ‫‪19%‬‬ ‫עו"סים‬ ‫‪70%‬‬ ‫וינטראוב וחיות )‪ (2005‬המתארים את הצוות באחת מהיחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות מציינים כי‬ ‫הצירוף של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים קליניים מבטא את התפיסה שאבחון ילדים בסיכון גבוה‬ ‫וטיפול נכון בהם מחייבים בראש ובראשונה התייחסות מעמיקה לעולמם הפנימי של הילדים וההורים‬ ‫אך גם התחשבות במציאות החיצונית‪.‬‬ ‫בחינת השכלתם של המטפלים מעידה כי מדובר באנשי מקצוע בעלי השכלה גבוהה יחסית )תרשים ‪.(7‬‬ ‫‪ 67%‬הם בעלי תואר שני או סטודנטים לתואר שני )הלומדים לתואר הם ‪ ,(10%‬ו‪ 8%-‬הם סטודנטים‬ ‫לתואר ראשון‪ .‬לדעת וינטראוב וחיות )‪ (2005‬יש חשיבות רבה לקשר עם האקדמיה‪ ,‬הן מבחינת‬ ‫הסטודנטים הנמצאים ביחידות במסגרת הכשרתם והן מבחינת צוות היחידה‪ .‬ההכשרה במסגרת‬ ‫היחידה מאפשרת לדעתם לסטודנטים לפסיכולוגיה להיחשף לאוכלוסייה ולגישות טיפוליות שאין‬ ‫הזדמנות להיחשף אליהן במקומות הכשרה אחרים‪ .‬לסטודנטים לעבודה סוציאלית ההכשרה‬ ‫מאפשרת להתנסות בעבודה טיפולית‪ ,‬אינטנסיבית ומעמיקה‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬האפשרות להדריך‬ ‫סטודנטים מאפשרת התפתחות מקצועית וגיוון בעבודה מבחינת צוות היחידה‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫תרשים ‪ :7‬שנות הלימוד של הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי ביחידות )באחוזים(‬ ‫סטונדנטים ‪-‬‬ ‫תואר ראשון‬ ‫‪8%‬‬ ‫תואר ראשון‬ ‫‪25%‬‬ ‫תואר שני‬ ‫‪57%‬‬ ‫סטודנטים ‪-‬‬ ‫תואר שני‬ ‫‪10%‬‬ ‫לצוות היחידה יש בממוצע ניסיון של ‪ 7.7‬שנים‪ 11‬בעבודה עם ילדים ומשפחות‪ .‬טווח שנות הניסיון נע‬ ‫בין ‪) 0‬בעיקר בקרב הסטודנטים( ל‪ 28-‬שנות ניסיון בעבודה עם ילדים ומשפחות‪ .‬כלומר יש עובדים‬ ‫בעלי ניסיון רב בעבודה עם משפחות וילדים‪.‬‬ ‫מעל לשני שלישים מהמטפלים עובדים גם ביחידה האינטרנית )כזכור‪ ,‬במחצית מהמרכזים הצוות‬ ‫ברובו משותף לשתי היחידות וגם במחצית השנייה יש מטפלים שעובדים בשתי היחידות(‪ .‬לא נמצאו‬ ‫הבדלים בין מטפלים העובדים במקביל גם ביחידה האינטרנית לבין כאלו העובדים רק ביחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית מבחינת מאפיינים כגון מקצוע‪ ,‬שנות השכלה וניסיון בעבודה עם ילדים ומשפחות‪.‬‬ ‫‪ 8.2‬הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי – השפעת יישום רכיבים מתכנית השדרוג‬ ‫כאמור‪ ,‬יישום תכנית השדרוג של היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות כללה רכיבים אחדים‪:‬‬ ‫‪ ‬שינוי שיטת התקצוב של היחידות ומעבר לתקצוב על‪-‬פי מספר משפחות ביחידה‬ ‫‪‬‬ ‫הרחבת מספר המשפחות המטופלות ביחידה‬ ‫‪ ‬הרחבת מספר התקנים שניתנו לכל יחידה‬ ‫‪ ‬הכשרה למנהלים ולעובדים‬ ‫‪ ‬ניסיון לגוון את סוג הטיפולים הניתנים ביחידות‬ ‫‪ ‬הקמת שלוש יחידות טיפוליות‪-‬ייעוציות חדשות בסמוך למרכזי החירום האינטרניים )בסיוע‬ ‫אשלים והמוסד לביטוח לאומי(‬ ‫‪ 11‬ממוצע שנות הניסיון בעבודה עם ילדים ומשפחות בקרב הצוות‪ ,‬בלי להכליל את הסטודנטים‪ ,‬הוא ‪ 8.6‬שנים‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪ ‬בדיקת האפשרות לתת מענה ליישובים רחוקים מהמרכז באמצעות ניוד עובדים )ניסיון כזה נעשה‬ ‫בינתיים בשני מרכזים בלבד(‪.‬‬ ‫כדי ללמוד על השפעת יישומם של רכיבים אלו על הצוות נעשו ‪ 17‬ראיונות עומק – עם מנהלי היחידות‪,‬‬ ‫עם עובדות סוציאליות מחוזיות לחוק נוער‪ ,‬עם מנהלים‪ ,‬רכזים‪ ,‬ומטפלים ועם נציגי עמותות‪.‬‬ ‫מהראיונות עלה כי ליישום רכיבי התכנית הייתה השפעה מגוונת על הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי ביחידות‪:‬‬ ‫‪ 8.2.1‬השפעות חיוביות‬ ‫התפתחות מקצועית ‪ -‬יישום רכיבי התכנית אפשר את הרחבת היחידה הן מבחינת מספר המשפחות‬ ‫המטופלות והן מבחינת היקף כוח האדם ביחידות הוותיקות יותר‪ ,‬והוקמו שלוש יחידות חדשות‪ .‬בכך‬ ‫ניתנה הזדמנות להתפתחות מקצועית של הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי במרכזים‪.‬‬ ‫כפי שהסבירה אחת המטפלות‪:‬‬ ‫"אני ברמה האישית ראיתי גם בזה איזשהו סוג של התפתחות; איזשהו יכולת להתפתח‪,‬‬ ‫להישאר בתוך המערכת ולהתפתח לכיוונים חדשים שאתגרו לעשות משהו שונה מבעבר‪".‬‬ ‫מכון חרוב ואשלים הציעו במסגרת תכנית השדרוג‪ ,‬בשני מועדים )אפריל‪-‬יולי ‪ 2007‬ואוקטובר ‪-2007‬‬ ‫אפריל ‪ ,(2008‬קורס בנושא פגיעות מיניות במשפחה לצוות ביחידות‪ .‬בסך הכול הייתה שביעות רצון‬ ‫מהקורס‪ ,‬והמשתתפים ציינו כי הם מיישמים את הדברים שנלמדו‪.‬‬ ‫גיוון בעבודה ‪ -‬הרחבת מספר המשפחות המטופלות ביחידות ִאפשר גיוון מבחינת סוג המשפחות‬ ‫המטופלות ואופן הטיפול‪.‬‬ ‫כפי שהסביר אחד המנהלים‪:‬‬ ‫"בסך הכול הרווח הגדול שיש למטפלים מזה הוא שה'קייס לואד' שלהם יותר מעניין‬ ‫ויותר מגוון‪ .‬וזה דבר שהוא ברכה עבור מטפל‪ .‬זה מאתגר מאוד וקשה‪ ,‬אבל זה מעניין‬ ‫ומאוד תורם להתפתחות המקצועית‪".‬‬ ‫‪ 8.2.2‬אתגרים‬ ‫תחושת עומס‪ ,‬מעמסה ושחיקה ‪ -‬מתוך הראיונות עולה כי ישנה תחושה של עומס ומעמסה נפשית‬ ‫ושחיקה בקרב הצוותים הפסיכו‪-‬סוציאליים ביחידות‪ .‬גורמים אחדים חוברים יחדיו כדי ליצור‬ ‫תחושות אלו‪:‬‬ ‫‪ ‬גידול במספר המשפחות המטופלות ‪ -‬עובדי היחידות ציינו כי בעקבות תכנית השדרוג גדל מספר‬ ‫המשפחות והמטופלים‪ .‬לטענתם‪ ,‬הזמן הפורמלי שהוקצב לטיפול בכל משפחה )שנה עם אפשרות‬ ‫להארכה( אינו מספיק לשלל המשימות שעל הצוות לבצע לצד הטיפול הישיר במשפחה‪ ,‬למשל‬ ‫ישיבות צוות והדרכה‪ ,‬כתיבת דוחות‪ ,‬קשר עם עובדי המחלקות לשירותים חברתיים‪ ,‬טיפול‬ ‫במשברים מול המשפחה‪ .‬כזכור‪ ,‬כאשר בחנו את חלוקת הזמן בין משימות המטפלים עלה שרק‬ ‫‪ 27%‬מזמנם מיועדים לטיפול ישיר במשפחות ואילו ‪ 13%‬מיועדים להדרכת צוות ולדיונים שלא‬ ‫על מקרים וכן לישיבות צוות ו‪ 15%-‬לאדמיניסטרציה )כתיבת דוחות( )עם זאת‪ ,‬יהיו שיטענו כי‬ ‫‪33‬‬ ‫כתיבת דוחות והדרכות הן חלק מתהליך הטיפול ועל כן סך הזמן המוקדש לטיפול במשפחות רב‬ ‫יותר(‪ .‬כפי שתיאר אחד המנהלים‪:‬‬ ‫"העומס פה‪ ,‬ההשקעה הרגשית בכל משפחה מעבר לשעות הטיפול ‪ ...‬טלפונים‪ ,‬ניירת‪ ,‬אין‪-‬‬ ‫סוף טלפונים לפקיד סעד; האמא עשתה ככה והאבא עשה ככה; כן באים לא באים; עצרו‬ ‫את האבא והילד נחקר‪"...‬‬ ‫‪ ‬תהליך הקמת יחידה חדשה ‪ -‬חלק מהיחידות הטיפוליות הן יחידות חדשות‪ .‬הקמת יחידה חדשה‬ ‫משמעה משימות רבות יותר וכן תחושות של אי‪-‬בהירות ולעתים גם אי‪-‬סדר שכרוכות בהקמת‬ ‫היחידה ומגבירות את תחושת העומס והמעמסה הנפשית בקרב צוות המטפלים בשלב מעבר זה‪.‬‬ ‫‪ ‬חוסר מוגנות של הילדים המטופלים ביחידה ‪ -‬בניגוד לטיפול ביחידה האינטרנית העובדים‬ ‫מרגישים שביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית אין להם יכולת לראות את הילד בכל שעות היום ולדאוג‬ ‫לשלומו‪.‬‬ ‫"אני חושב שמה שאנחנו מרגישים באקסטרני זו דאגה הרבה יותר גדולה‪ ,‬כי אין לך את‬ ‫הראייה של ילד‪ ...‬שאתה נמצא אתו כל הזמן‪ ...‬יכול להכיר אותו לעומק‪ ...‬הילדים‬ ‫באקסטרני הם גם כן בסיכון גבוה‪ ,‬אבל אין לך את השליטה כמו שיש לך באינטרני‪ ,‬וזה‬ ‫מעמיס ומלחיץ‪ ...‬האחריות מאוד כבדה‪"..‬‬ ‫החרפת הקושי של עבודה ב"שני כובעים" ‪ -‬במרכזים שבהם אותם מטפלים עובדים בשתי היחידות‬ ‫התבטאה הרחבת מספר התקנים בהגדלת היקף העבודה ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ .‬דילמות העולות‬ ‫מעבודה במודל הנוטה יותר לכיוון של חיבור בין היחידה האינטרנית לבין היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‬ ‫מחריפות‪ .‬המטפלים נדרשים לחלק עצמם בין שני המקומות‪ ,‬ולכל מקום נדרשות יכולות מקצועיות‬ ‫משלו והתמודדות נפשית מסוג אחר‪ .‬התוצאה היא מעמסה רגשית‪ ,‬חוסר פניוּת ותחושת אשמה‪.‬‬ ‫כפי שתיאר מטפל שרואיין‪:‬‬ ‫"‪..‬אתה צריך לחלק את עצמך בצורה מסוימת‪ ,‬שזה קשה לעשות‪ ...‬איפה להשקיע יותר‬ ‫ופחות‪ .‬יש ילדים באינטרני שאתה צריך להשקיע בהם כל הזמן‪ ,‬וצריך לאזן‪ ...‬צריך לחלק‬ ‫עצמך לשני מקומות‪ ,‬עם שני כובעים‪ ,‬זה כובע אחר לטפל באקסטרני‪ ,‬דורש כוחות נפשיים‬ ‫בצורה אחרת‪".‬‬ ‫או כפי שהסביר אחד המנהלים‪:‬‬ ‫"לעבודה האינטרנית הטוטלית והלוחצת מוסיפים למטפל גם משפחות באקסטרני והוא‬ ‫צריך להיות גם וגם‪ ,‬זה קשה ברמה הרגשית ופוגע בפ ִניוּת של המטפל‪ ...‬הם חיים ככה‬ ‫בהרגשה שאתה עושה קצת מכל דבר והכול נפגע בסופו של דבר‪".‬‬ ‫הגברת תחושה של בדידות ‪ -‬מהראיונות עולה כי הרחבת היקף העבודה ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫של מטפלים בשתי היחידות או של מטפלים ביחידה זו בלבד עשויה להגביר את תחושת הבדידות של‬ ‫המטפלים‪ .‬ביחידה האינטרנית ישנה תחושה שכל הצוות )מנהל‪ ,‬מטפלים‪ ,‬צוות הפנימייה( נושא יחד‬ ‫באחריות לשלומם של הילדים המטופלים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית כל מטפל אחראי‬ ‫למשפחות "שלו"‪ .‬אמנם הוא מלוּוֶ ה בהדרכה וישנן ישיבות צוות‪ ,‬אך עדיין כובד האחריות מוטל על‬ ‫‪34‬‬ ‫כתפיו‪ .‬פיתוח היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות הגביר תחושה זו בקרב המטפלים‪ .‬התחושה של מחסור‬ ‫בקבוצת עמיתים עלתה בעיקר בקרב מטפלים שאינם עובדים גם ביחידה האינטרנית‪.‬‬ ‫תיארה אחת המטפלות‪:‬‬ ‫"זה היה באמת מתוך עבודה בצוות שלם‪ ...‬ופתאום פה ביחידה האקסטרנית היה הרבה‬ ‫יותר בתחושה שלי ‪ ...‬עבודה של לבד‪ ,‬של בדידות‪ .‬המשפחות הן שלי‪ ,‬הן לא משפחות של‬ ‫היחידה האקסטרנית‪ .‬רק אני מטפלת בהן‪ ,‬רק אני מכירה אותן‪".‬‬ ‫גורם נוסף לתחושת הבדידות הוא העומס בעקבות פיתוח היחידות והגדלת מספר המשפחות בטיפול‪.‬‬ ‫אלו אינם מאפשרים פנאי מספיק לשיחות לא פורמליות בין חברי הצוות‪ .‬שיחות כאלו מהוות מקור‬ ‫חשוב ולא פורמלי לתמיכה רגשית‪.‬‬ ‫"‪..‬פתאום קלטנו כמה זמן לא ישבנו יחד‪ .‬שלא בישיבת צוות‪ ...‬נפגשים בסלון‪ ...‬כמה‬ ‫מטפלים וקצת צוחקים וקצת מקטרים‪ .‬סתם משהו שקורה בכל ארגון‪ .‬אין את זה יותר‪...‬‬ ‫אתם תשחקו יותר מהר את האנשים‪ .‬האנשים לא יעמדו בלחץ הזה‪".‬‬ ‫מהראיונות עלתה הצעה להקים פורום עמיתים שיעזור בהתמודדות עם תחושת הבדידות‪ ,‬המעמסה‬ ‫הרגשית ותחושת השחיקה‪.‬‬ ‫צורך בהכשרה והדרכה ‪ -‬המטפלים ביחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית מקבלים הדרכה פרטנית וקבוצתית‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬עם הגדלת מספר המשפחות המטופלות עלה ביתר שאת הצורך ביותר הדרכה והכשרה כדי‬ ‫לשפר את כישוריהם המקצועיים‪.‬‬ ‫אמרה נציגת אחת העמותות‪:‬‬ ‫"בנו את האקסטרני והגדילו את האוכלוסייה‪ ,‬אבל ההכשרות הולכות בקצב יותר‬ ‫איטי‪"...‬‬ ‫ולדברי מטפלת‪:‬‬ ‫"אני חושבת שהמקום מחויב להיות מתוקצב בהכשרות קליניות טובות על‪-‬ידי מטפלים‬ ‫מנוסים‪ .‬וזה לא יכול להיות משהו ככה מינורי‪ .‬יש לנו הדרכה ככה מערכתית שזה משאב‬ ‫מאוד חשוב‪ ,‬אבל הוא מצומצם מדי‪ .‬זה פעם בשבועיים‪ ,‬וזה לא מאפשר לנו לבנות את‬ ‫הזהות המקצועית כמו שצריך‪ .‬זה מאוד מקוטע וכלל לא מספיק בעיניי‪".‬‬ ‫פגיעה בתנאי ההעסקה של הצוות ‪ -‬עם פיתוח היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות והרחבת תקני כוח האדם‬ ‫בהן‪ ,‬ישנם מטפלים שהיקף עבודתם ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות גדל‪ ,‬והם עובדים רק ביחידות הללו‪.‬‬ ‫מבחינת המטפלים האלה השינוי גרם לפגיעה בתנאי העסקתם בהשוואה לעובדים ביחידות‬ ‫האינטרניות או לעובדים סוציאליים במקומות אחרים‪ .‬הפגיעה בתנאי ההעסקה קשורה בשני גורמים‬ ‫מרכזיים‪:‬‬ ‫‪ ‬ירידה בשכר משום שאין כוננויות ואין תגמול לשעות נוספות‬ ‫‪35‬‬ ‫‪ ‬עבודה בשעות נוחות פחות‪ ,‬שעות אחר הצהריים והערב ‪ -‬המטפלים ביחידה נדרשים לעבוד‬ ‫בשעות אחר הצהריים והערב‪ ,‬שעות המתאימות למשפחות‪ ,‬אך נחשבות נוחות פחות למטפלים‪.‬‬ ‫כפי שהסביר אחד הרכזים‪:‬‬ ‫"אנחנו רוצים שצוות טוב ובכיר יעבוד פה‪ ,‬אז אתה אומר לו 'תעבוד בתנאים הרבה יותר‬ ‫קשים‪ ,‬יותר משפחות ופחות כסף‪ .‬כי לא יהיו לך כוננויות‪ .‬יש כאן איזשהו דיסוננס'‪".‬‬ ‫‪ 8.3‬המנהלים – השפעת יישום רכיבים מתכנית השדרוג‬ ‫יישום רכיבים מתכנית השדרוג משפיע גם על מנהלי היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות‪ .‬כאמור‪ ,‬יישום‬ ‫תכנית השדרוג כלל הרחבה של השירות הן מבחינת מספר מקבלי השירות והן מבחינת מצבת כוח‬ ‫האדם הכפופה למנהלי היחידות‪ .‬גנור‪ ,‬אביטל ומוראד )‪ (2009‬מציינים כי אחת ההשלכות היא שמרכז‬ ‫החירום הפך בהדרגה‪ ,‬עם תהליך ההרחבה והשדרוג‪ ,‬מארגון קטן בעל משימות ברורות‪ ,‬ידועות‬ ‫ומשותפות לכל צוות העובדים‪ ,‬לארגון בגודל בינוני עם אנשי צוות רבים יותר שיש להם מגוון משימות‬ ‫מורכבות‪ ,‬ובכך היה כמובן כדי להשפיע גם על מנהלי היחידה הטיפולית‪ .‬להלן יוצגו הממצאים שעלו‬ ‫מהראיונות עם גורמים ביחידות ובעמותות ומהספרות הרלוונטית‪.‬‬ ‫התפתחות מקצועית ‪ -‬השינויים בתפקידי המנהל בעקבות הקמה או הרחבה של היחידה הטיפולית‪-‬‬ ‫ייעוצית מחייבים כישורים מקצועיים חדשים של המנהלים‪ ,‬הן בתחום הניהולי והן בתחום הטיפולי‪.‬‬ ‫אחד המנהלים תיאר זאת כך‪:‬‬ ‫"מבחינה מקצועית המנהל היה צריך לגדול בארבע קומות ביום אחד‪ .‬ואני יכול להעיד על‬ ‫עצמי שזה לא עובד ככה שאתה קונה חליפה יותר גדולה ובגלל זה אתה גם מתאים לה‪.‬‬ ‫אתה צריך לגדול לתוך החליפה הזו‪".‬‬ ‫לצורך קידום ההתפתחות המקצועית הנדרשת זכו המנהלים לקורס‪ .‬היו מנהלים שבירכו עליו ואחרים‬ ‫לא הרגישו שהפיקו ממנו תועלת‪.‬‬ ‫הגדלת מעמסת העבודה על המנהל ‪ -‬מתוקף תפקידו של המנהל בתור אחראי למטפלים‪ ,‬מלווה‪ ,‬יועץ‬ ‫גדל העומס עליו הנובע מגידול במספר המשפחות‪ .‬גם הגידול במספר המטפלים ביחידה‬ ‫ומדריך‪ֵ ,‬‬ ‫מצריך את המנהל ליותר שעות של פגישות אישיות‪ ,‬פגישות עבודה ועבודת חיבור בין הצוותים במרכז‬ ‫החירום‪ :‬צוות הבית‪ ,‬צוות המדריכים‪ ,‬עובדי אדמיניסטרציה והצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי )גנור ואחרים‪,‬‬ ‫‪ .(2009‬נוספות למנהל משימות הקשורות לפיתוח היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ ,‬כגון פיתוח הזהות‬ ‫המקצועית של היחידה‪ ,‬פיתוח דרכי העבודה‪ ,‬הטמעת השינויים הארגוניים והמקצועיים ומשימות של‬ ‫תכנון וויסות בין שני חלקי מרכז החירום‪.‬‬ ‫אחד מנציגי העמותות תיאר זאת‪:‬‬ ‫"השינוי הדרמטי הוא בין זה שמנהל הוא מנהל קודם כול את האינטרני ועושה קצת‬ ‫אקסטרני‪ ,‬לבין זה שהוא מנהל בו‪-‬זמנית של פנימייה‪ ...‬במקביל הוא פתאום צריך לנהל‬ ‫קליניקה גדולה‪ ...‬יותר עובדים לנהל‪ ,‬זה יותר מחייב לתכנן גם למי אתה נותן מה‪ ,‬איך‬ ‫‪36‬‬ ‫אתה מווסת בין רמות הקושי בטיפול‪ ,‬בין כמות המקרים שעובד יכול להכיל‪ ,‬יותר קשר‬ ‫עם לשכות הרווחה‪ ,‬עם בתי משפט‪ ,‬עם ים של עבודה נוספת‪ ,‬שזה בעיקר הרבה עבודה של‬ ‫תכנון וויסות‪".‬‬ ‫צורך בתפקיד רכז ליחידה טיפוליות‪-‬ייעוצית ‪ -‬מהראיונות עלה כי המנהלים חושבים שלא נכון‬ ‫מבחינה ארגונית שמנהל ינהל בעת ובעונה אחת שתי יחידות ויש צורך ברכז שינהל את היחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ ,‬ואולם במסגרת השדרוג לא יוחד לכך תקן‪.‬‬ ‫אמר נציג עמותה‪:‬‬ ‫"בתעריפים שנתנו לא מכירים בכך שאם מקימים קליניקה שנותנת שירות ל‪ 40-‬מטופלים‪,‬‬ ‫אז צריך להיות מישהו שינהל את זה כקליניקה‪ ,‬גם אם תחת המנהל הראשי‪ ...‬הטעינו את‬ ‫זה על כתף די מלאה בעבודה של המנהל הקיים והוא צריך לתמרן עם עוד ים של‬ ‫עבודה‪"...‬‬ ‫ולדברי מנהל‪:‬‬ ‫"להחזיק את כל מרכז החירום החדש‪ ,‬עם האקסטרני והאינטרני‪ ...‬על כתפיו של מנהל‬ ‫אחד זה לא נכון‪ ,‬זה לא בריא‪ ,‬זה גם לא מאפשר למרכז להתפתח‪".‬‬ ‫הצורך בתפקיד רכז עלה בכל מרכזי החירום‪ ,‬אולם בפועל מונה רכז רק בחלק מהם‪ ,‬ונשמעה קריאה‬ ‫לתקצוב מסודר של תקן זה‪ ,‬שהרי כיום מינוי רכז מתאפשר רק על חשבון תקן טיפולי ופירושו של דבר‬ ‫הוא הגברת המעמסה על המטפלים‪.‬‬ ‫אומרת אחת הרכזות‪:‬‬ ‫"אני גם יושבת על תקן של כוח אדם טיפולי‪ .‬זה בכלל בעייתי‪ ,‬מכיוון שאני מבזבזת את‬ ‫האפשרות שיהיה פה עוד תקן של טיפול‪ ,‬וכמובן זה עוד יותר גורם ללחץ על המטפלים‪.‬‬ ‫ויש פה לחץ מטורף‪".‬‬ ‫שינוי בצורת הניהול ובמערכת היחסים עם העובדים ‪ -‬המנהלים ביחידות העידו כי בעוד בעבר היו‬ ‫מעורבים לחלוטין בטיפול בכל המקרים‪ ,‬הרחבת מספר המשפחות והמטופלים אינה מאפשרת המשך‬ ‫מעורבות ברמה זו‪ ,‬והיא יצרה שינוי בצורת הניהול שלהם‪.‬‬ ‫אמרה אחת המנהלות‪:‬‬ ‫"ביחידה האקסטרנית אני עסוקה רק בשאלות מלמעלה‪ ,‬באמת בקביעת מדיניות‪ ...‬מי‬ ‫המטופלים‪ ,‬איזה מענים טיפוליים‪ ,‬איזה מענים הדרכתיים‪ ,‬ובזה באמת יש לי חלק‬ ‫משמעותי‪ .‬אני אפילו לא יודעת מי המשפחות‪ .‬הגעתי למצב שאני אפילו לא קוראת את‬ ‫הדוחות‪ ...‬אני באמת לא מכירה אפילו את כל התיקים‪ ,‬ואני לא רוצה להכיר‪ .‬אני מרגישה‬ ‫שזה יותר מדי בשבילי‪"...‬‬ ‫‪37‬‬ ‫במקצת המקומות הקשר עם המטפלים הפך להיות סביב ויסות העבודה וסביב הפיקוח עליה‪ ,‬ופחות‬ ‫סביב תמיכה מקצועית ורגשית‪ .‬מצב זה מעורר תסכול בקרב המטפלים‪ ,‬ולא תמיד נמצא הזמן לעיבוד‬ ‫של תחושותיהם אלו‪.‬‬ ‫אומר מנהל‪:‬‬ ‫"זה בעיקר להיות עסוק‪ .‬זה מלחמה מאוד קשה מצדי להשאיר את עצמי פנוי רגשית גם‬ ‫לאנשים‪ ...‬זה להיות המון עסוק בחישובים‪ ,‬לפעמים קטנוניים‪ ,‬של כמה אנשים עובדים‬ ‫וכמה מספיקים וכמה משפחות יש להם‪ ,‬האם כל השעות שלהם עד הדקה האחרונה‬ ‫מנוצלות ומתי הם הלכו הביתה‪ .‬זה משפיע על מערכת היחסים עם העובדים‪ .‬יש יותר‬ ‫כעסים‪ ,‬יש יותר תחושות קשות שאנשים מסתובבים אתן‪ ,‬יש פחות אפשרות לעבד את‬ ‫המקום הזה‪"...‬‬ ‫‪ .9‬שינויים במצב המשפחות ושביעות רצונן מההתערבות ביחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות‬ ‫בפרק זה יוצגו השינויים במצב המשפחות שסיימו את הטיפול ביחידות וכן מידת שביעות הרצון שלהן‬ ‫מהתערבות היחידה‪.‬‬ ‫‪ 9.1‬התקדמות הילדים וההורים‬ ‫עובדי המשפחה התבקשו להעריך עד כמה הילדים שטופלו ביחידות התקדמו בתחומים שונים‪.‬‬ ‫העובדים העריכו שהילדים התקדמו במרבית התחומים‪ 63% :‬בתחום הרגשי‪ 54% ,‬ביחס הילד לאם‪,‬‬ ‫‪ 41%‬בתחום הלימודי‪ 40% ,‬ביחס הילד לאב ו‪ 38%-‬ביחסיהם עם אחיהם‪.‬‬ ‫לגבי כרבע עד שליש מהילדים דווח על התקדמות רבה בכל התחומים‪ ,‬ולגבי כחמישית דווח על‬ ‫התקדמות מועטה )לוח ‪ .(15‬חשוב לשים לב שישנם תחומים שבהם לא היה קושי בעת הגעת המשפחה‬ ‫לטיפול או שלא נעשה ניסיון לטפל בהם‪ ,‬ועל כן לא הייתה ציפייה שישתנו‪.‬‬ ‫לוח ‪ :15‬שינוי בתפקוד הילדים שסיימו טיפול ביחידה )באחוזים(‬ ‫התקדמות רבה התקדמות‬ ‫מועטה‬ ‫מאוד‪/‬רבה‬ ‫סה"כ‬ ‫‪N‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪66‬‬ ‫בתחום רגשי‬ ‫‪19‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪54‬‬ ‫בתחום הלימודי‬ ‫‪20‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪64‬‬ ‫בתחום החברתי‬ ‫‪23‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪65‬‬ ‫ביחס הילד לאם‬ ‫‪17‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪52‬‬ ‫ביחס הילד לאב‬ ‫‪15‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪100‬‬ ‫ביחס הילד לאחיו ‪53‬‬ ‫לא חל‬ ‫שינוי*‬ ‫‪17‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪47‬‬ ‫חלה‬ ‫הרעה‬ ‫‪10‬‬ ‫‬‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לא יכול‬ ‫להעריך‬ ‫‪10‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני מעקב לעו"ס‬ ‫* בתחומים מסוימים לא דווח על קושי או לא נעשה ניסיון טיפול ‪.‬‬ ‫בקשר להורים דיווחו עובדי המשפחה כי חלה התקדמות בעיקר ביכולתם להתמודד עם התנהגות‬ ‫הילדים ולהציב להם גבולות ובקשריהם עם הילדים )‪ 61%-60%‬בהתאמה(‪ .‬בקרב כמחצית )‪(49%‬‬ ‫‪38‬‬ ‫מהמשפחות חלה התקדמות כלשהי בקשר של ההורים עם המסגרות החינוכיות ובקרב כמחציתם‬ ‫)‪ (48%‬השתפרה יכולתם לדאוג שהילדים יקבלו את השירותים הנחוצים להם‪) .‬לוח ‪(16‬‬ ‫חשוב לשים לב שישנם תחומים שלגביהם לא דווח על קושי או לא נעשה ניסיון טיפול ועל כן לא בכל‬ ‫התחומים הייתה ציפייה לשינוי‪.‬‬ ‫לוח ‪ :16‬שינויים בטיפול ההורים בילדים בקרב הורים שסיימו טיפול ביחידה )באחוזים(‬ ‫חלה‬ ‫התקדמות לא חל‬ ‫התקדמות רבה‬ ‫הרעה‬ ‫שינוי*‬ ‫מועטה‬ ‫סה"כ מאוד‪/‬רבה‬ ‫השינוי‬ ‫‪N‬‬ ‫‬‫‪51‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪100 45‬‬ ‫בטיפול הפיזי‬ ‫‪6‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪100 53‬‬ ‫בהשגחה על הילד‬ ‫‪3‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪100 65‬‬ ‫בקשר בין ההורה לילד‬ ‫בהתמודדות עם התנהגות‬ ‫‪3‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪100 65‬‬ ‫הילד ובהצבת גבולות‬ ‫בדאגה שהילד יקבל את‬ ‫‪2‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪100 59‬‬ ‫השירותים הנחוצים‬ ‫בקשר של ההורה עם‬ ‫‪5‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪100 55‬‬ ‫המסגרת החינוכית‬ ‫במניעת התעללות ופגיעה‬ ‫‪4‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪100 54‬‬ ‫נפשית בילד‬ ‫במניעת התעללות ופגיעה‬ ‫‬‫‪42‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪100 36‬‬ ‫פיזית בילד‬ ‫במניעת התעללות ופגיעה‬ ‫‪50‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪100 28‬‬ ‫מינית בילד‬ ‫‪-‬‬ ‫לא יכול‬ ‫להעריך‬ ‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מקור המידע‪ :‬שאלוני מעקב לעו"ס‬ ‫*ישנם תחומים שבהם לא דווח על קושי או לא נעשה ניסיון טיפול ‪.‬‬ ‫בראיונות עומק מובְ נים‪-‬למחצה עם הורים ממשפחות שסיימו את הטיפול כחצי שנה עד תשעה‬ ‫חודשים לאחר מועד הסיום המקורי של הטיפול‪ ,‬גם הם דיווחו על השינויים שחלו בתפקוד ילדיהם‬ ‫ובתפקודם כהורים‪ .‬אמרו אימהות‪:‬‬ ‫"‪..‬כל הילדים קיבלו שיפור בהתנהגות שלהם בעזרת היחידה‪"...‬‬ ‫"אני לא יודעת בדיוק מה ]הילד[ עושה עם המטפל אבל אני יודעת שזה עובד‪ .‬יש שיפור‬ ‫בתפקוד‪ ... .‬אני מאוד מרוצה מהטיפול‪"...‬‬ ‫"‪ ...‬זה תרם לילדה כי אנחנו כמו אמא ובת‪ .‬זה בעיקר תרם לי באיך להסתדר ולהתנהג עם‬ ‫הילדה‪ .‬מה שאני קיבלתי זה היה טוב מאוד‪".‬‬ ‫"מה שחשוב לי בטיפול הזה‪ ,‬ואכן קיבלתי‪ ,‬זה דרך להגיע אל הילד – שיבטא את עצמו‪ ,‬כי‬ ‫עד עכשיו היו מתחים וחוסר תקשורת בינינו‪".‬‬ ‫"השיחות עם המטפל שלי מאוד עוזרות לי‪ ,‬זה מכוון אותי בהדרכת הילד‪ ,‬וזו הסיבה‬ ‫שהגענו למרכז‪".‬‬ ‫‪39‬‬ ‫ההורים ציינו גם כי הטיפול ביחידה תרם להם כמבוגרים וכהורים‪ .‬ושוב מדברי האימהות‪:‬‬ ‫"הייתי חזקה יותר אחרי הפגישות‪ .‬נתנו לי לדבר מה שצריך‪ .‬איך להתנהג‪ ,‬איך להסתדר‬ ‫וזה עזר לי מאוד‪".‬‬ ‫"ממש עזרו לי להעלות את הדימוי העצמי שלי ולהבין דברים אחרת‪".‬‬ ‫"גם לימדו אותנו איך להכין ארוחות משפחתיות ביחד‪ ,‬וזה היה נפלא‪ .‬והייתי בסדנה‬ ‫שלימדה אותי להתמודד עם רגשות של כעס‪".‬‬ ‫בסך הכול‪ ,‬לדעתם של המטפלים ביחידות‪ 60% ,‬מהמשפחות הפיקו תועלת )רבה‪/‬רבה מאוד( מהטיפול‬ ‫ביחידה‪ ,‬ואילו ‪ 33%‬מהמשפחות כמעט לא הפיקו שום תועלת‪/‬לא הפיקו תועלת כלל )‪ 7%‬לא ענו על‬ ‫השאלה(‪ .‬לדעתם של העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים‪ 70% ,‬מהמשפחות הפיקו‬ ‫תועלת )רבה‪/‬רבה מאוד( מהטיפול ביחידה ואילו ‪ 17%‬כמעט לא הפיקו שום תועלת )‪ 13%‬לא יכלו‬ ‫להעריך(‪.‬‬ ‫הפקת תועלת מטיפול ביחידה קשורה גם למידת ההתאמה בין המשפחה לבין הטיפול המוצע‪.‬‬ ‫המטפלים ביחידות ציינו כי הטיפול התאים ל‪ 72%-‬מהמשפחות המטופלות ביחידה אך לא ל‪18%-‬‬ ‫מהן‪ .‬גם לדעתם של העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים הטיפול ביחידה התאים‬ ‫לרוב המשפחות )‪.(71%‬‬ ‫המטפלים ציינו סיבות אפשריות לאי‪-‬ההתאמה של הטיפול ביחידה לצורכי משפחות‪ :‬צורך במסגרת‬ ‫אחרת )‪ ,(56%‬קשיים של ההורים שפגעו ביכולת לטפל בהם ביחידה )חוסר אמון‪ ,‬מיעוט כוחות(‪,‬‬ ‫נגישות לא נוחה למרכז )‪ ,(20%‬צורך בטיפול אינטנסיבי יותר מהניתן ביחידה )‪) .(16%‬לוח ‪(17‬‬ ‫גם בראיונות צוינו הסיבות לאי‪-‬התאמתן של משפחות ליחידה‪ .‬סיפר אחד המטפלים‪:‬‬ ‫"הטיפול לא היה מוצלח והיה קצר‪ .‬נראה שמסגרת זו פחות התאימה לאם שקשייה היום‪-‬‬ ‫יומיים היו רבים‪".‬‬ ‫לוח ‪ :17‬סיבות לאי‪-‬התאמת היחידה לטיפול במשפחה )באחוזים(‬ ‫‪N=25‬‬ ‫‪56‬‬ ‫צורך במסגרת אחרת‬ ‫‪20‬‬ ‫קושי של המשפחה להגיע בגלל המרחק הגאוגרפי‬ ‫‪32‬‬ ‫קשיי הורים שפגעו בעבודה אתם )אי‪-‬אמון‪ ,‬העדר כוחות(‬ ‫‪16‬‬ ‫צורך בטיפול אינטנסיבי יותר מפעם בשבוע‬ ‫מקור מידע‪ :‬שאלוני סיכום טיפול‬ ‫‪ 9.2‬שביעות רצון ההורים מהיחידה‬ ‫בראיונות עם ההורים הם נשאלו אם היו שבעי רצון מרכיבי הטיפול השונים שהם וילדיהם קיבלו‬ ‫ביחידה‪ :‬נגישות השירות‪ ,‬התנאים הפיזיים‪ ,‬אורך הפגישות ושעות המפגשים‪ ,‬קביעוּת המטפל‪,‬‬ ‫האווירה ויחס הצוות‪ .‬המשפחות דיווחו על שביעות רצון כללית מכל רכיבי הטיפול ביחידה‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫התנאים הפיזיים ונגישות השירות‪ -‬ההורים היו שבעי רצון מהיבטים הקשורים לתנאים הפיזיים‬ ‫ולנגישות השירות‪ :‬מקום השירות‪ ,‬שעות המפגשים והתנאים הפיזיים במקום‪ .‬האימהות דיווחו‪:‬‬ ‫"השעות היו נוחות‪ .‬המקום בסדר‪"...‬‬ ‫"מונית הלוך ומונית חזור שלוקחים אותנו ומחזירים אותנו‪ ...‬זה גם מוסיף לאווירה‪ .‬היה‬ ‫מאוד נוח בין שבע לתשע‪".‬‬ ‫אורך המפגש‪ -‬כל המשפחות שרואיינו היו מרוצות מאורך המפגשים הטיפוליים‪ .‬ציינה אחת‬ ‫האימהות‪:‬‬ ‫"‪....‬היו לי שיחות לבד עם העו"סית‪ .‬שעה עד שעה וחצי פעם בשבוע‪ .‬התאימו לי מספר‬ ‫השעות‪".‬‬ ‫חלק מהמשפחות שרואיינו ציינו שקיבלו טיפול של בין שעתיים לשעתיים וחצי בשבוע‪ ,‬והייתה אף‬ ‫משפחה שקיבלה שלוש שעות טיפול שבועיות‪ ,‬אך היו גם מעט משפחות שקיבלו טיפול של ‪ 45‬דקות עד‬ ‫שעה בשבוע‪ ,‬והן לא היו שבעות רצון מאורך המפגשים‪.‬‬ ‫קביעות‪/‬יציבות של המטפל‪ -‬רוב ההורים דיווחו כי אותו מטפל ליווה אותם לאורך כל הטיפול ביחידה‪.‬‬ ‫המשפחות דיווחו שיציבות המטפל נסכה בהן תחושת ביטחון ותרמה לבניית האמון ולחיזוק שיתוף‬ ‫הפעולה‪ .‬מדברי אימהות‪:‬‬ ‫"אני והבת שלי נורא נקשרנו לעו"סית‪ ...‬וביום שעזבנו את המרכז אני והבת שלי ממש‬ ‫בכינו‪ ...‬הייתה מקסימה‪ ,‬רגישה ומאוד תומכת‪".‬‬ ‫"היה רק מטפל אחד עו"ס‪ .‬תרם מבחינת ביטחון עצמי‪ .‬לא קיבלנו שום דבר נוסף‪ .‬לא היה‬ ‫צורך במשהו אחר‪".‬‬ ‫האווירה ויחס הצוות הפסיכו‪-‬סוציאלי‪ -‬ההורים הביעו את שביעות רצונם מיחס הצוות‪ ,‬מהאוירה‬ ‫ביחידה ומגמישות המטפלים והתאמתם למשפחות‪ .‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי בראיונות‪:‬‬ ‫"אני מאוד מרוצה מהשירות שקיבלנו‪ .‬הייתי מצפה לפגישה ִאתה פעם בשבוע‪ ,‬ואם זה לא‬ ‫היה מתאפשר‪ ,‬היא הייתה מתאימה את עצמה אליי וקובעת ִאתי יום אחר‪ .‬קודם כול‬ ‫הילדה הייתה נכנסת‪ ,‬בנפרד‪ ,‬ואז אני‪ .‬הייתי יוצאת משם עם חיוך‪".‬‬ ‫"אני מרוצה מאוד מהכול‪ ...‬אווירה חמה‪ ,‬אנשים נחמדים‪ ,‬צחקנו כל היום‪ ...‬היו‬ ‫חברותה‪".‬‬ ‫אף שרוב ההורים דיווחו על שביעות רצונם מהטיפול ביחידה ועל תרומת היחידה לתחומי חייהם‬ ‫כהורים וכמבוגרים‪ ,‬חלקם עדיין מרגישים )חצי שנה עד תשעה חודשים לאחר סיום הטיפול ביחידה(‬ ‫שעוד יש להם צורך בטיפול‪ ,‬ליווי ותמיכה‪ ,‬מכיוון שהם מתמודדים עדיין עם קשיים רבים‪ .‬כפי‬ ‫שהסבירה אחת האימהות‪:‬‬ ‫"בנאדם עצבני יישאר עצבני‪ ,‬זה לא הוקוס פוקוס‪ .‬זה לא משנה את המצב בבית‪,‬‬ ‫ומהבחינה הכלכלית לא הרבה משתנה‪ .‬אני טיפה יותר רגועה‪ ,‬אבל העצבים עדיין‬ ‫מחלחלים בי‪ ,‬והמצב הכלכלי הוא קשה‪".‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪ .10‬היחידה כגורם ייעוצי לאנשי המקצוע בקהילה‬ ‫אחד התפקידים המרכזיים שנקבעו ליחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית הוא הפצת הידע והמומחיות שנצטברו‬ ‫בה בקרב אנשי מקצוע בקהילה‪ ,‬בכל הקשור בטיפול בילדים ובמשפחות בסיכון גבוה‪ .‬בפרק זה נבחן‬ ‫את יישומה של פונקציה זו של היחידה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬על‪-‬פי טופסי ניתוח העיסוקים שמילאו ‪ 60‬מטפלים ביחידות כשנתיים לאחר יישום תכנית‬ ‫השדרוג‪ ,‬רק ‪ 3%‬מזמנם של המטפלים ביחידה מוקדש למשימות הקשורות לייעוץ לאנשי המקצוע‬ ‫בקהילה‪ .‬גם מהראיונות עלה שהיחידות מתפקדות בעיקר כיחידות טיפוליות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬גם יחידות‬ ‫שבעבר מילאו את הפונקציה הייעוצית וקיימו ימי עיון והדרכות קבוצתיות ופרטניות לאנשי מקצוע‬ ‫בקהילה‪ ,‬כגון עובדים סוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים או יועצות בתי ספר‪ ,‬צמצמו את‬ ‫העשייה מסוג זה מאז החלה תכנית השדרוג‪ .‬למעשה‪ ,‬ברוב המקומות אין כיום תכנית עבודה מסודרת‬ ‫הכוללת ביצוע תפקיד זה‪ .‬המטפלים ביחידות אמנם מייעצים‪ ,‬אך מדובר בייעוץ למקרים ספציפיים‪,‬‬ ‫והפנייה אליהם היא בתוקף קשרים אישיים‪-‬מקצועיים לא פורמליים‪.‬‬ ‫"יש ייעוץ 'בלא‪-‬פורמלי'‪ .‬יש ייעוץ בזה ששולחים חומר ומבקשים שאני אעבור על זה‪ .‬אבל‬ ‫בעיקר לגבי 'האם להגיע ליחידה או לא'‪ .‬יש ייעוץ על בסיס חברי‪ ,‬אבל לא איזשהו סמינר‬ ‫קבוע‪ ,‬איזה שהם תהליכי למידה‪".‬‬ ‫מהראיונות עולות שתי סיבות מרכזיות לירידה בהיקף הייעוץ לאנשי מקצוע בקהילה ולהצטמצמות‬ ‫הפונקציה הייעוצית מאז הוחל ביישום תכנית השדרוג‪:‬‬ ‫‪ ‬לא מתקצבים את הפונקציה הייעוצית ‪ -‬עם השדרוג והמעבר לשיטת ה"ה ֹועדות"‪ ,‬שמשמעותה‬ ‫תקצוב פֶּ ר‪-‬משפחה‪ ,‬עובדי היחידה מרגישים שהפונקציה של ייעוץ לקהילה אינה מתוקצבת‪.‬‬ ‫מרואיינים אחדים העידו על כך‪:‬‬ ‫"בשנתיים האחרונות נישלנו מעצמנו‪ ...‬את כל החלקים הייעוציים‪ .‬זה באמת לא מתוגמל‬ ‫משום מקום‪) "...‬מדברי מנהל(‬ ‫"הייעוץ לא מתורגם כספית‪ .‬אין לזה סמל תעריף‪ ...‬אם המשרד יחליט על סמל תעריף‬ ‫נתחיל לעבוד על הייעוץ ממחר‪) ".‬מדברי רכז(‬ ‫"‪ ...‬היחידות מתומחרות ולא עושות עבודה אקסטרה‪ .‬כי הכול מתומחר‪ .‬הן לא עושות‬ ‫עבודה מול הקהילה‪ .‬כל המידע והידע שהצטבר אצלן לגבי עבודה עם ילדים ומשפחות‪ ,‬כל‬ ‫המומחיות שלהן‪ ,‬לא מועברת לקהילה‪ .‬הן לא עושות ימי עיון‪ .‬זה לא מתומחר אז אין לזה‬ ‫מקום‪ .‬ובעבר היה את זה‪) "...‬מדברי עו"ס מחוזית לחוק נוער(‬ ‫‪ ‬פיתוח היחידה כגורם טיפולי ‪ -‬הצוות ביחידות עוסק כרגע בפיתוח הפונקציה הטיפולית ואינו‬ ‫מתפנה לחלק הייעוצי‪.‬‬ ‫אומרים חברי הצוות‪:‬‬ ‫"כל זמן שאנחנו לא סיימנו את תהליך ההתמקצעות שלנו ]כיחידה טיפולית[ אז זה לא‬ ‫רלוונטי‪) ".‬מדברי מנהל(‬ ‫‪42‬‬ ‫"יש לי הרגשה שזה בשלב הבא‪ ,‬אחרי שנתייצב ביחידה הטיפולית ולא לפני‪) ".‬מדברי‬ ‫מנהל(‬ ‫חשוב לציין כי המנהלים ואנשי הצוות ביחידות מצרים על שאינם ממלאים את תפקיד הייעוץ שיועד‬ ‫להם‪ .‬הם חושבים שיש להם הידע והיכולת הנדרשים‪ ,‬והם רואים יתרונות רבים במתן ייעוץ והדרכה‬ ‫לצוותים בקהילה‪ .‬ראשית‪ ,‬יש בכך כדי לאפשר להם להפיץ את הידע המקצועי שרכשו עם השנים‬ ‫ולתרום לקהילה‪.‬‬ ‫סיפרו רכזים‪:‬‬ ‫"אנחנו מובילים בתחום‪ ...‬נשמח לייעץ לצוותים‪".‬‬ ‫"אנחנו יכולים לעשות את זה אם ייתנו לנו זמן וכסף‪ .‬יש לנו את הידע ואת היכולת‪".‬‬ ‫שנית‪ ,‬המנהלים ואנשי הצוות רואים במתן ייעוץ לאנשי המקצוע בקהילה אפשרות להתפתחות‬ ‫מקצועית ולגיוון בעבודתם‪.‬‬ ‫המרואיינים ציינו‪:‬‬ ‫"זו גם הזדמנות לצוות ללמוד ולהתפתח‪ .‬ללמד זה הלימוד הכי טוב‪)".‬מנהלת(‬ ‫"מבחינת הצוות זה נותן עשייה אחרת קצת‪ ,‬לא רק עשייה של עוד משפחה ועוד‬ ‫משפחה‪)".‬רכז(‬ ‫שלישית‪ ,‬הייעוץ הוא דרך לשיווקם של מרכזי החירום ושל היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ .‬יתרון רביעי‬ ‫הוא גם בשיפור העבודה המשותפת עם אנשי המקצוע בקהילה בעקבות הייעוץ‪.‬‬ ‫‪ .11‬כיווני פעולה רצויים‬ ‫מתוך הממצאים עולות ההמלצות להלן‪:‬‬ ‫‪ ‬המעבר לשירות קהילתי רחב יותר‬ ‫‪ ‬בעקבות תכנית השדרוג גדל היקף המשפחות המטופלות ביחידות‪ .‬אף שלוּוָ ה בהרחבה של‬ ‫תקני כוח אדם‪ ,‬ישנן תחושות של עומס ומעמסה רגשית בקרב המטפלים‪ .‬יש מקום לבדוק אם‬ ‫היחס בין היקף תקני כוח האדם לבין מספר המשפחות המטופלות הוא יחס מתאים‪.‬‬ ‫‪ ‬משך הטיפול‪ :‬בשל מורכבות הצרכים של האוכלוסייה המטופלת ביחידות והממצאים‬ ‫המעידים שבכרבע מהמשפחות הטיפול הוארך ושבשליש מהמשפחות משך הטיפול היה קצר‬ ‫מדי )לטענת העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים(‪ ,‬יש לבחון אם משך‬ ‫הטיפול שנקבע מתאים למשפחות המטופלות‪.‬‬ ‫‪ ‬מגוון טיפולים‪ :‬אחד הרכיבים בתכנית השדרוג היה הפעלת מודלים חדשים להתערבות‪ ,‬כגון‬ ‫טיפול קבוצתי‪ ,‬טיפול באמנות וטיפול בבעלי חיים‪ .‬מהממצאים עלה כי אין גיוון מספיק בסוג‬ ‫הטיפול למשפחות המטופלות ביחידות‪ .‬יש לחשוב על דרכים להרחבת מגוון סוגי הטיפול‪.‬‬ ‫בשל קושי בהקמת קבוצות הורים עולה השאלה אם יש צורך בקידום הקמת קבוצות הורים‬ ‫ביחידות‪.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪ ‬עבודה עם משפחות בסכסוכי גירושין‪ :‬בשל העלייה במספר המשפחות המגיעות ליחידות‬ ‫הטיפוליות‪-‬ייעוציות שיש להן רקע של סכסוכי גירושין‪ ,‬חשוב לתת את הדעת על קבלת‬ ‫המשפחות ליחידה ועל ההתערבות אצל משפחות אלו והטיפול בהן‪ .‬טיפול באוכלוסייה זו‬ ‫מחייב התמחות מיוחדת ומענים מותאמים לה‪.‬‬ ‫‪ ‬ניהול היחידות‪ :‬מהממצאים עלה הצורך של מנהלי היחידות בפיתוח מיומנויות ניהול‬ ‫להתמודדות עם הגדלת היחידות ועם השינויים בצורת הניהול המתחייבים מכך‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫במרכזי חירום שבהם מנהל יחיד‪ ,‬המנהל גם את היחידה האינטרנית וגם את היחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ ,‬מומלץ לתקצב רכז כדי להקל את עבודת מנהל מרכז החירום ולייעל את‬ ‫המרכז‪.‬‬ ‫‪ ‬מקומה של היחידה במערך השירותים בקהילה לילדים ולמשפחות בסיכון‪ :‬בעקבות התכנית‪,‬‬ ‫היחידה אינה עוד שירות הפועל לצד היחידה האינטרנית ותו לא‪ .‬היא נעשתה לשירות חשוב‬ ‫הנותן מענה לילדים בסיכון בקהילה‪ .‬יש לחשוב כיצד משתלבת היחידה במערך הכולל של‬ ‫שירותים לילדים ולנוער בסיכון בקהילה‪.‬‬ ‫‪ ‬הצוות ביחידות‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עובדים שהתראיינו דיווחו על עומס רגשי רב ותחושה של קושי להבטיח מוגנות לילדים‬ ‫בטיפולם‪ .‬חשוב לתת את הדעת על הקשיים המיוחדים הכרוכים בטיפול במשפחות עם‬ ‫צרכים מורכבים במסגרת של שירות קהילתי ולהציע למטפלים ליווי והדרכה מתאימים‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נוסף על תרומתו של הקורס לטיפול בפגיעות מיניות‪ ,‬המטפלים ביחידות נזקקים לעוד‬ ‫הכשרות‪ ,‬הדרכה והשתתפות בקבוצות עמיתים כדי לרכוש מיומנויות מקצועיות נחוצות‬ ‫וכדי להתמודד עם הקשיים הרגשיים הכרוכים בתפקיד‪.‬‬ ‫‪ ‬הבניית מודל לעבודה ביחידות‬ ‫‪ ‬ביחידות השונות פותחו גישות שונות להתערבות בשלבים השונים‪ ,‬ובייחוד בשלבים‬ ‫הראשונים של קבלה ליחידה וביצוע שלב ה"אינטייק"‪ .‬יש לתת את הדעת על הצורך בהבניית‬ ‫מודל להתערבות ביחידה‪.‬‬ ‫‪ ‬ראוי לחשוב אם יש צורך בהבניית מודל אחיד ליחסי הגומלין בין היחידה האינטרנית ליחידה‬ ‫הטיפולית‪-‬ייעוצית‪ .‬מהממצאים עלו היתרונות והחסרונות של המודלים הקיימים‪ ,‬והמנהלים‬ ‫השונים מחזיקים בדעות שונות‪ .‬אם תתקבל החלטה שאין צורך בהבניית מודל אחיד יש לתת‬ ‫מענה לאתגרים שעולים מהעבודה במודלים השונים‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫התמודדות עם כפל התפקידים והדרישות המוטלים על מטפלים במרכזים שבהם הם‬ ‫עובדים במקביל בשתי היחידות‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫פגיעה בתנאי ההעסקה של המטפלים ביחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות ‪ -‬יש לבדוק נושא זה‬ ‫ולחשוב על דרכים להתמודד אתו‪.‬‬ ‫‪ ‬יש צורך בהבניית מודל ברור יותר לתפקיד הפיקוח של העובדות הסוציאליות המחוזיות לפי‬ ‫חוק הנוער בכל הקשור בקבלת מקרים ליחידות ובעבודתן עם היחידה‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪‬‬ ‫היחידה כגורם מייעץ לאנשי מקצוע בקהילה‬ ‫היחידות הטיפוליות‪-‬ייעוציות מתפקדות בעיקר כיחידות טיפוליות ולא כגורם ייעוצי לאנשי‬ ‫המקצוע בקהילה‪ ,‬בעיקר בשל חוסר תקצוב של הפונקציה הייעוצית וחוסר הפּנִ יוּת של הצוות‬ ‫ביחידות‪ ,‬בשל עיסוקו כרגע בפיתוח הפונקציה הטיפולית‪ .‬יש לחשוב על דרכים למימוש תפקידה‬ ‫של היחידה כגורם ייעוצי לאנשי מקצוע בקהילה‪.‬‬ ‫‪ ‬שיטת התקצוב של היחידות הטיפוליות‬ ‫בעקבות תכנית השדרוג‪ ,‬היחידות עברו מתקצוב גלובלי חד‪-‬שנתי לתקצוב על‪-‬פי מספר משפחות‬ ‫בטיפול )בהנחה של כ‪ 3-‬נפשות למשפחה(‪ .‬תקצוב זה אינו מביא בחשבון הבדלים בגודל משפחות‬ ‫באוכלוסיות שונות ואת מימוש תפקידה של היחידה כגורם ייעוצי לאנשי מקצוע בקהילה‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫מקורות‬ ‫גנור‪ ,‬ג'; אביטל‪ ,‬ע'; מוראד‪ ,‬א'‪" .2009 .‬השפעת שדרוג היחידה הטיפולית‪-‬ייעוצית על תהליכי הניהול‬ ‫של מרכז החירום"‪ .‬בתוך‪ :‬תכנית הניהול ללימוד מתקדם של ארגוני שירותי אנוש – ספר פרויקטים‪.‬‬ ‫מכון חרוב ואשלים‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫דולב‪ ,‬ט'; ריבקין‪ ,‬ד'; באומגולד‪ ,‬ש'‪ .1997 .‬הערכת מרכז החירום בירושלים לילדים בסיכון‬ ‫ולהוריהם‪ .‬מאיירס‪-‬ג'וינט‪-‬מכון ברוקדייל )דו"ח פנימי(‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫התע"ס‪ .‬נובמבר ‪ .2007‬הוראה ‪.8.40‬‬ ‫וינטראוב‪ ,‬נ'; חיות‪ ,‬א'‪" .2005 .‬היחידה לשלום הילד"‪ .‬בתוך‪ :‬בית עם חלון‪ .‬כהן‪ ,‬ש' )עורכת(‪ .‬אשלים‪,‬‬ ‫קרן שוסטרמן ומשרד הרווחה‪ ,‬עמ' ‪ ,188-153‬ירושלים‪.‬‬ ‫פריד‪ ,‬ב'; פיגלסון‪ ,‬פ'; סלוצקי‪ ,‬ח'‪ .2005 .‬מרכז חירום לילדים ומשפחות – מידע לאנשי מקצוע‪.‬‬ ‫אשלים‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫ריבקין‪ ,‬ד'; בהשתתפות שמעיה‪-‬ידגר‪ ,‬ס'; שמש‪ ,‬מ'; סבו‪-‬לאל‪ ,‬ר'; שורק‪ ,‬י'‪ .2009 .‬הערכת מרכזי‬ ‫ילדים‪-‬הורים‪ .‬מאיירס‪-‬ג'וינט‪-‬מכון ברוקדייל‪ ,‬דמ‪ ,09-533-‬ירושלים‪.‬‬ ‫‪46‬‬