דרור דותן ונעמה פרידמן

‫‪.2009 .143‬‬‫שפה ומוח‪143-158 ,9 ,‬‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‪:‬‬
‫השפעת הספרות ‪ 0,1‬על קריאת מספרים בדיסלקסיית מיקום אותיות‬
‫דרור דותן ונעמה פרידמן‬
‫‬
‫אוניברסיטת תל אביב‬
‫דיסלקסיית מיקום אותיות היא פגיעה ביכולת לקודד את מיקום האותיות במילה‪ ,‬שמתבטאת בטעויות‬
‫מסוג שיכול אותיות‪ .‬במחקר זה השתתפה בחורה בעלת דיסלקסיית מיקום ספרות )שמבצעת טעויות‬
‫כגון קריאת ‪ 2345‬בתור ‪ ,(2354‬והשווינו את שיעורי טעויות הקריאה שלה במספרים שכללו את‬
‫הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬למספרים שלא כללו אותן‪ .‬מצאנו כי שיעור טעויות השיכול במספרים עם ‪ 0‬נמוך‬
‫משיעורן במספרים עם ‪ ,1‬וזה נמוך משיעורן במספרים שלא כללו ‪ 0‬ו‪ .1-‬פירשנו את הטעויות‬
‫כמעידות על כך שהנתח הויזואלי‪ ,‬שאחראי על זיהוי מיקום הספרות במספר‪ ,‬מודע למעמד התחבירי‬
‫המיוחד של הספרות ‪ 0‬ו‪ .1-‬הממצאים גם תומכים במודל א‪-‬סמנטי של קריאת מספרים‬
‫)‪ .(Cohen & Dehaene, 1991‬בנוסף‪ ,‬דפוסי הטעויות בספרה ‪ 2‬מעידים על כך שהזיכרון הפונולוגי של‬
‫מילות מספר מכיל את הערכים "שלוש מאות"‪" ,‬חמשת אלפים" ודומיהם בתור ערכים בודדים‪ ,‬ולא‬
‫בתור זוגות מילים‪.‬‬
‫"כשאני קוראת מספר‪ ,‬כל הספרות קופצות לי‪ .‬אבל אם יש ‪ 0‬באמצע‪ ,‬זה מפריד לי את המספר לחלקים ואז‬
‫קל יותר לקרוא אותו‪ ".‬כך אמרה טלי‪ ,‬שסובלת מדיסלקסיית מיקום אותיות וספרות‪ ,‬כאשר שאלנו אותה‬
‫מדוע לדעתה היא קוראת מספרים בהם מופיעה הספרה ‪ 0‬בקלות רבה יותר ממספרים ללא ‪.0‬‬
‫דיסלקסיית מיקום אותיות היא הפרעת קריאה שבה אדם משנה את סדר האותיות במילים שהוא קורא‪ .‬אדם‬
‫כזה עשוי לקרוא את המילה גבינה בתור גניבה‪ ,‬או את המילה חותלות בתור חתולות‬
‫)רחמים ופרידמן‪ ,‬בדפוס; ‪ .(Friedmann & Gvion, 2001, 2005; Friedmann & Rahamim, 2007‬קיימים‬
‫מקרים בהם הדיסלקסיה הזו מתבטאת בקריאת מילים בלבד‪ ,‬ובמקרים אחרים טעויות השיכול מופיעות גם‬
‫בקריאת מספרים )דותן‪ ,‬רחמים ופרידמן‪ .(Friedmann, Dotan, & Rahamim, in press ;2008 ,‬בקריאת‬
‫מילים‪ ,‬השלב הראשון בקריאה הוא הניתוח הויזואלי של המילה‪ .‬שלב זה אחראי‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על קידוד‬
‫מקומן היחסי של האותיות בתוך המילה )‪;Ellis, 1993; Ellis, Flude, & Young, 1987‬‬
‫‪ ,(Humphreys, Evett, & Quinlan, 1990; Peressotti & Grainger, 1995‬ופגיעה סלקטיבית בפונקציה זו‬
‫היא הגורמת לדיסלקסיית מיקום אותיות‪ .‬שלב הניתוח הויזואלי אחראי גם על קידוד הזהות המופשטת של‬
‫האותיות )‪ ,(Bigsby, 1988; Coltheart, 1981, 1987; Evett & Humphreys, 1981‬ועל הקצאת הקשב‬
‫באופן שמאפשר חלוקה של האותיות למילים )‪.(Coltheart, 1981; Ellis & Young, 1996; Shallice, 1988‬‬
‫גם בקריאת מספרים‪ ,‬טעויות השיכול נובעות מפגיעה בשלבי העיבוד הראשוניים של המילה‪ ,‬כלומר שלב‬
‫הניתוח הויזואלי‪ :‬ב‪ Dotan, Rahamim, & Friedmann (in press) -‬הראינו שטעויות אלה נובעות מפגיעה‬
‫ מחקר זה )מס' ‪ (1296/06‬נתמך על‪-‬ידי הקרן הלאומית למדע‪.‬‬
‫‪ 144‬דותן ופרידמן‬
‫סלקטיבית במנגנוני קלט‪ ,‬ולא מפגיעה במנגנוני פלט או במנגנונים ספציפיים של המרת ספרות למילים‪.‬‬
‫קריאת מספרים היא תהליך שונה מקריאת מילים במספר מובנים‪ .‬ברמת הטקסט הכתוב‪ ,‬אוסף הסימנים‬
‫במספרים הוא שונה )ספרות ולא אותיות(‪ ,‬וכיוון הכתיבה והקריאה שלהם בעברית הפוך מזה של מילים‪.‬‬
‫הבדל משמעותי יותר לענייננו הוא העובדה שרצף אותיות‪ ,‬שכתוב כמילה אחת‪ ,‬גם נהגה כמילה אחת; אצל‬
‫קורא מבוגר תקין‪ ,‬ברוב המקרים קיים מראש ייצוג של המילה בלקסיקון הפלט הפונולוגי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬רצף‬
‫ספרות שכתוב כמספר בודד נהגה בתור כמה מילים‪ ,‬וברוב המקרים אינו מוכן מראש בתוך לקסיקון כלשהו‬
‫אלא יש לבנות אותו תוך כדי הקריאה‪ .‬מקלוסקי ועמיתיו תיארו מודל להפקת מספר שמתייחס לתהליך זה‬
‫‪McCloskey, 1992; McCloskey, Caramazza, & Goodman-Schulman, 1990; McCloskey, Sokol,‬‬
‫‪ .(& Goodman, 1986‬מקלוסקי מניח שתהליכי הפלט והקלט מופרדים זה מזה ע"י ייצוג פנימי אבסטרקטי‬
‫של המספר‪ :‬מנגנוני הקלט יוצרים את הייצוג הפנימי הזה‪ ,‬ומנגנוני הפלט מפיקים אותו‪ .‬לפיכך‪ ,‬המודל שלו‬
‫להפקת מספרים מתאר את התהליך בו ייצוג סמנטי אבסטרקטי של המספר מגיע לכדי הפקה בקול‪ .‬הייצוג‬
‫הפונולוגי של מילות המספר עצמן נלקח‪ ,‬לדבריו‪ ,‬מלקסיקון הפלט הפונולוגי‪ .1‬ייצוג פונולוגי זה מאוחסן‬
‫בלקסיקון לפי כמה כמה קטגוריות – מספרים בודדים )‪ ,(... ,3 ,2 ,1‬עשרות )‪ (...30 ,20 ,10‬ומספרי עש ֶרה‬
‫)‪ ,2(... ,13 ,12 ,11‬והגישה אל ערך מסוים היא עפ"י הקטגוריה והמיקום הסידורי בתוכה )למשל‪ ,‬כדי‬
‫למצוא את הייצוג הפונולוגי של ‪ 30‬יש לגשת את הערך השלישי בקטגוריית העשרות(‪Cohen & Dehaene .‬‬
‫)‪ (1991‬תיארו גירסה שונה מעט של המודל הזה‪ ,‬לפיה מנגנוני הקלט האורתוגרפי והפלט הפונולוגי‬
‫מחוברים ישירות זה לזה‪ ,‬והקריאה מתבצעת ללא תיווך של ייצוג סמנטי – או לפחות‪ ,‬התיווך הזה אינו‬
‫הכרחי‪ .‬מודל זה דומה יותר למודל הדו‪-‬מסלולי לקריאת מילים‪ ,‬ולמעשה במאמר מאוחר יותר & ‪Cohen‬‬
‫‪ Dehaene‬אף תיארו מודל קריאת מספרים שדומה מאד למודל הדו‪-‬מסלולי לקריאת מילים ) ‪Cohen,‬‬
‫‪ .(Dehaene, & Verstichel, 1994‬אנו נשוב אל המודלים האלה בפירוט רב יותר בדיון‪ ,‬אך יש לשים לב‬
‫כבר עכשיו לכך שהמודל הא‪-‬סמנטי של ‪ Cohen & Dehaene‬יסביר טוב יותר מצב בו מנגנוני הפלט‬
‫משפיעים על אופן פעולתו של הנתח הויזואלי‪ :‬המודל של ‪ McCloskey‬יתקשה להסביר השפעה כזו‪ ,‬כיוון‬
‫שהוא מניח שהנתח הויזואלי ומנגנוני הפלט מנותקים זה מזה‪ ,‬מאחר שהם מתווכים ע"י סמנטיקה‪.‬‬
‫המחקר הנוכחי יצא מתוך ממצא שהתגלה במהלך העבודה על )‪ .Friedmann et al. (in press‬המחקר בדק‬
‫את מאפייני הקריאה של משתתפים בעלי דיסלקסיית מיקום אותיות וספרות‪ ,‬ושם גילינו כי הם מבצעים‬
‫פחות טעויות שיכול במספרים שכללו את הספרה אפס‪ .‬מטרת המחקר הנוכחי היא להעמיק בתופעה זו‬
‫ולברר את הסיבות לה‪ .‬טלי‪ ,‬המשתתפת במחקר הנוכחי‪ ,‬היא אחת מאלה שאצלם נצפתה התופעה במחקר‬
‫הקודם‪.‬‬
‫‪ 1‬בדותן )‪ (2007‬הראינו כי ברוב המכריע של המקרים‪ ,‬הייצוג הפונולוגי של מילות המספר לא נלקח למעשה מלקסיקון הפלט‬
‫הפונולוגי אלא מזיכרון פונולוגי נפרד‪ .‬עם זאת‪ ,‬קיים ייצוג פונולוגי של מילות המספר גם בלקסיקון הפלט הפונולוגי‪.‬‬
‫‪ 2‬המודל של מקלוסקי מותאם לאנגלית ולפיכך כל מספר עשרה )‪ (teens‬הוא מילה בודדת‪ .‬בעברית קיימת שתי אפשרויות‬
‫לייצוג מספרי עשרה כגון "שתים עשרה" – בתור ערך בודד בלקסיקון הפלט הפונולוגי‪ ,‬או בתור שני ערכים נפרדים‪ .‬אנו‬
‫נתייחס לכך בהמשך‪.‬‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫‪145‬‬
‫שיטה ותוצאות‬
‫במחקר השתתפה טלי‪ ,‬דוברת עברית בעלת דיסלקסיית מיקום אותיות שהתבטאה גם בקריאת מילים וגם‬
‫בקריאת מספרים‪ .‬הדיסלקסיה שלה היתה סלקטיבית ביותר‪ ,‬ובקריאת חומר מילולי היו לה טעויות שיכול‬
‫בלבד‪ ,‬עם שיעור אפסי של טעויות מסוגים אחרים‪ .‬כאשר טלי קראה מספרים‪ ,‬היו לה גם טעויות שיכול וגם‬
‫טעויות בזהוּת הספרות‪ ,‬שהתבטאו בהחלפת ספרה באחרת או במצב בו לא זכרה ספרות מסוימות‪ .‬דפוסי‬
‫הקריאה של טלי כבר תוארו בהרחבה ב‪ .Friedmann, Dotan, & Rahamim (in press) -‬שם גם הראינו‬
‫שטעויות השיכול נובעות משלבי הקלט של הקריאה )הנתח הויזואלי(‪ ,‬ואילו הטעויות בזהוּת הספרות‬
‫נובעות מזיכרון עבודה לקוי‪ .‬בזמן תחילת המחקר‪ ,‬כאשר הועבר ניסוי מס' ‪ ,1‬טלי היתה בת ‪ 34‬והיתה‬
‫דוקטורנטית למתמטיקה‪ .‬שאר הניסויים הועברו כארבע שנים לאחר מכן‪ ,‬לאחר שסיימה את לימודיה‬
‫בהצלחה‪.‬‬
‫זיכרון העבודה של טלי היה מצומצם‪ .‬טווח זכירת הספרות שלה נבדק באמצעות בטריית פריגבי‬
‫)גביעון ופרידמן‪ (Friedmann & Gvion, 2002 ;2008 ,‬והיה ‪ – 5‬נמוך במובהק מזה של קבוצת ביקורת של‬
‫‪ 81‬משתתפים דוברי עברית בני ‪) 20-40‬ספאן ממוצע‪ ,7.15 :‬סטיית תקן‪ .(1.11 :‬לא היתה לה כל הפרעת‬
‫שפה מעבר לדיסלקסיית מיקום האותיות‪ ,‬אך היא סבלה מקושי רב בביצוע חישובים‪ ,‬אפילו פשוטים‪.‬‬
‫טלי נבדקה בסדרת מפגשים בני שעה‪-‬שעתיים‪ ,‬שנערכו בחדר שקט‪ .‬המספרים שקראה הוצגו לה בפונט‬
‫"דוד" בגודל ‪ ,26‬על מסך מחשב בגודל ‪ 15‬אינץ'‪ .‬כל גירוי הוצג למשך ‪ 0.4‬שניות‪ ,‬והיא שלטה על הצגת‬
‫הגירויים בעצמה באמצעות העכבר‪ .‬זמן החשיפה הוגבל כדי לוודא שיהיו מספיק טעויות‪ :‬כאשר היא קראה‬
‫מספרים מהדף‪ ,‬לא היו לה טעויות כמעט בכלל‪ ,‬למרות שקריאתה היתה איטית מאד‪.‬‬
‫ההשוואות הסטטיסטיות נערכו בעזרת מבחן חי בריבוע כאשר היו מספיק נתונים לשם כך )לפחות ‪5‬‬
‫פריטים לכל תנאי(‪ ,‬או פישר כאשר מספר הפריטים היה קטן יותר‪ .‬כל ערכי ‪ p‬הם חד‪-‬זנביים‪ ,‬אלא אם כן‬
‫מצוין בפירוש אחרת‪.‬‬
‫תיאור התופעה הבסיסית‪ :‬השפעת הספרה ‪ 0‬על טעויות השיכול‬
‫כאמור‪ ,‬המחקר הנוכחי יצא מתוך תופעה ששמנו לב אליה ב‪Friedmann, Dotan, & Rahamim -‬‬
‫)‪ :(in press‬שיעור טעויות השיכול במספרים שכללו את הספרה אפס היה נמוך משיעורן במספרים אחרים‪.‬‬
‫חלק מהניסוי המתואר להלן הופיע בתור ניסוי מס' ‪ 3‬ב‪ ,Friedmann, Dotan, & Rahamim (in press) -‬אך‬
‫שם פורטו רק מספרים שכללו את הספרות ‪ 2-9‬בלבד‪ .‬כאן נתאר את הקריאה של אותם מספרים בהשוואה‬
‫לקריאת מספרים שכללו גם את הספרה אפס‪.‬‬
‫‪ 146‬דותן ופרידמן‬
‫ניסוי ‪ :1‬קריאת מספרים עם הספרה ‪ 0‬ובלעדיה‬
‫טלי קראה רשימה של מספרים בני ‪ 4-5‬ספרות‪ ,‬שהוצגו ללא פסיק שמפריד בין ספרת המאות לאלפים‪.‬‬
‫חלקם כללו את הספרות ‪ 2-9‬בלבד‪ ,‬וחלקם כללו גם את הספרה אפס‪ .‬יתוארו כאן ‪ 166‬מספרים שהוצגו‪,3‬‬
‫מתוכם ‪ 84‬מספרים בני ‪ 4‬ספרות )מחציתם עם ‪ 0‬ומחציתם ללא ‪ ,(0‬ו‪ 82-‬מספרים בני ‪ 5‬ספרות )מתוכם ‪42‬‬
‫עם ‪ 0‬ו‪ 40-‬ללא ‪.(0‬‬
‫שיעור הטעויות הכולל במטלה זו היה ניכר – ‪ .31%‬חלק מהטעויות היו טעויות בזהוּת של ספרה אחת או‬
‫יותר‪ :‬החלפת ספרה באחרת או אי‪-‬ידיעה של ספרה מסוימת )למשל קריאת ‪ 1234‬בתור "אלף מאתיים‬
‫שלושים ומשהו"(‪ .‬כפי שהראינו כבר ב‪ ,Friedmann, Dotan, & Rahamim (in press) -‬טעויות אלה‬
‫נובעות כנראה מזיכרון העבודה הלקוי של טלי ולא מהנתח הויזואלי‪ ,‬ואינן רלוונטיות לענייננו במחקר זה‪.‬‬
‫לפיכך לא נדון בהן אלא רק בטעויות השיכול‪ .‬אלה מוצגות בטבלה שלהלן עבור מספרים בני ‪ 4‬ו‪ 5-‬ספרות‪.‬‬
‫כפי שניתן לראות בטבלה‪ ,‬שיעור טעויות השיכול היה נמוך משמעותית במספרים שכללו את הספרה אפס‪.‬‬
‫טבלה ‪ .1‬טלי – שיעור טעויות השיכול בקריאת מספרים‬
‫‪0%‬‬
‫עם ‪0‬‬
‫‪ 4‬ספרות‬
‫‪29%‬‬
‫בלי ‪0‬‬
‫‪Fisher’s p < .001‬‬
‫השוואה‬
‫‪ 5‬ספרות‬
‫עם ‪0‬‬
‫בלי ‪0‬‬
‫השוואה‬
‫כל המספרים‬
‫עם ‪0‬‬
‫בלי ‪0‬‬
‫השוואה‬
‫‪19%‬‬
‫‪48%‬‬
‫‪χ2 = 7.5, p = .003‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪38%‬‬
‫‪χ2 = 18.4, p < .001‬‬
‫ב‪) Friedmann et al.-‬ובדותן‪ ,‬רחמים‪ ,‬ופרידמן‪ (2008 ,‬בדקנו‪ ,‬בנוסף לטלי‪ ,‬את דפוסי הקריאה של משתתף‬
‫נוסף – שי‪ .‬שי לא השתתף במחקר הנוכחי מאחר שבשנים שחלפו הקריאה שלו השתפרה‪ ,‬ובמבדקי‬
‫ההמשך שנערכו השנה היו לו מעט מדי טעויות מכדי לאפשר השוואה סטטיסטית; אך בניסוי שנערך לפני ‪4‬‬
‫שנים‪ ,‬דפוסי הטעויות שלו היו דומים לאלה של טלי‪ ,‬גם בקריאת מספרים עם הספרה אפס‪ :‬היו לו ‪27%‬‬
‫טעויות בקריאת מספרים בלי אפס‪ ,‬אך רק ‪ 11%‬טעויות בקריאת מספרים עם אפס )‪.(χ2 = 7.9, p = .002‬‬
‫כדי לוודא שהתופעה הזו אכן ייחודית לספרה ‪ ,0‬ערכנו השוואה דומה עבור כל אחת מהספרות האחרות‬
‫שהוצגו )‪ ,(2-9‬ובדקנו האם הופעתה במספר גרמה לירידת שיעור הטעויות בו‪ .‬כדי למנוע את השפעת ‪0‬‬
‫בתור משתנה מתערב‪ ,‬ההשוואות נערכו רק על מספרים שלא כללו את הספרה ‪ .0‬הניתוח העלה כי אין אף‬
‫‪ 3‬הרשימה המלאה כללה ‪ 230‬מספרים נוספים‪ ,‬באורך ‪ 3‬עד ‪ 6‬ספרות‪ ,‬שאינם רלוונטיים לדיון הנוכחי‪.‬‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫‪147‬‬
‫ספרה שמתנהגת כמו אפס‪ :‬ב‪ 6-‬מתוך ‪ 8‬ההשוואות שנערכו‪ ,‬כיוון התוצאות היה הפוך למצופה‪ ,‬אם כי לא‬
‫במובהק )כלומר שיעור הטעויות במספרים בהם ספרה מסוימת הופיעה היה גבוה משיעורן במספרים בהם‬
‫לא הופיעה(‪ .‬גם במקרים שבהם כיוון התוצאות היה בהתאם למצופה‪ ,‬ההבדל לא היה מובהק‪ .4‬גם כאשר‬
‫ניתחנו את המספרים בני ‪ 4‬ו‪ 5-‬ספרות בנפרד‪ ,‬לא נמצאו הבדלים מובהקים‪ .‬העובדה שהתופעה שנצפתה‬
‫לגבי ‪ 0‬לא התקיימה לגבי ספרות אחרות היא משמעותית משתי בחינות‪ :‬היא מלמדת אותנו שלספרה ‪ 0‬יש‬
‫מעמד מיוחד כלשהו‪ ,‬והיא עוזרת לשכנע שמיעוט הטעויות במספרים עם ‪ 0‬אינו ארטיפקט של תופעה‬
‫ספרוֹת אחרות‪.‬‬
‫הנובעת בעצם מ ָ‬
‫מדוע קל יותר לטלי לקרוא מספרים שכוללים את הספרה אפס? שיערנו שהדבר עשוי להיות קשור למעמד‬
‫התחבירי המיוחד של ספרה זו בתהליך היצירה של תבנית המילים של המספר – רצף המילים שמהוות את‬
‫המספר המופק )המושג "תבנית מילים" מתייחסת לייצוג אבסטרקטי‪/‬סמנטי כלשהו של כל מילה‪ ,‬לא‬
‫לייצוג הפונולוגי שלה(‪ .‬למספר עם מספר ספרות מסוים יש תבנית מילים קבועה )למשל‪ ,‬התבנית של‬
‫מספרים תלת‪-‬ספרתיים היא "‪ X‬מאות ‪ X‬ו‪ ;("X-‬אך אם המספר כולל את הספרה ‪ ,0‬תבנית המילים שלו‬
‫תהיה שונה )"‪ X‬מאות ו‪ ,"X-‬או "‪ X‬מאות ‪ ,("X‬ובמובן זה הספרה ‪ 0‬הופכת את המספר לאי‪-‬רגולרי‪ .‬ייתכן‬
‫שאי‪-‬הרגולריות הזו גורמת לתהליך כלשהו שמסייע לנתח הויזואלי לעבד את המספר טוב יותר‪.‬‬
‫לחליפין‪ ,‬ייתכן שהתופעה לא קשורה למעמד התחבירי של ‪ ,0‬אלא למאפיינים ויזואליים שלו‪ ,‬או‬
‫למאפיינים אחרים‪ .‬הניסויים הבאים נועדו להכריע בין האפשרויות‪.‬‬
‫האם גם הספרה ‪ 1‬משפיעה על טעויות השיכול?‬
‫הבדיקה הראשונה שערכנו היא האם הופעתה של הספרה ‪ 1‬במספר משפיעה על קריאתו כמו הספרה ‪,0‬‬
‫כלומר מפחיתה את שיעור השיכולים‪ .‬כמו הספרה ‪ ,0‬גם הספרה ‪ 1‬עשויה לגרום לתבנית המילים של‬
‫המספר להיות אי‪-‬רגולרית‪ .‬כאשר ספרת העשרות היא ‪) 1‬במספרי "עשרֶה"(‪ ,‬המילה המציינת את ספרת‬
‫היחידות נהגית לפני מילת העשרות‪ ,‬ולא להיפך כמו בדרך כלל )ועפ"י המודל של מקלוסקי‪ ,‬מספר העשרֶה‬
‫הוא קטגוריה בפני עצמה גם ברמת הייצוג הפונולוגי; ‪ .(McCloskey, 1992‬כאשר ספרת המאות היא ‪,1‬‬
‫היא נהגית בתור מילה אחת )"מאה"( במקום כשתי מילים )"שלוש מאות"(‪ ,‬וכך גם כאשר היא מופיעה‬
‫כספרת האלפים במספרים ‪ 4‬ספרתיים‪ .‬אם מיעוט הטעויות במספרים שמערבים את הספרה ‪ 0‬קשור למעמד‬
‫התחבירי המיוחד של ‪ ,0‬נצפה לראות תופעות דומות כאשר מדובר בספרה ‪ .1‬לעומת זאת‪ ,‬אם תופעת האפס‬
‫קשורה למאפיינים ויזואליים או אחרים של הספרה ‪ ,0‬נצפה שבמספרים שכוללים את הספרה ‪ 1‬יהיו טעויות‬
‫כמו בכל מספר אחר‪.‬‬
‫‪ 4‬כדי לקבל מובהקות כוללת של ‪ 0.05‬תוך התייחסות לעובדה שנערכו ‪ 8‬השוואות‪ ,‬יש לדרוש רמת מובהקות של כמעט ‪0.006‬‬
‫בכל אחת מההשוואות‪ .‬מכל ההשוואות שערכנו‪ ,‬המקרה המובהק ביותר היה הספרה ‪ ,6‬עם ‪ 33%‬לעומת ‪ 45%‬טעויות‪,‬‬
‫‪.χ2 = 2.7, p = .05‬‬
‫‪ 148‬דותן ופרידמן‬
‫ניסוי ‪ :2‬קריאת מספרים עם ‪ 0‬ו‪1-‬‬
‫לטלי הוצגו ‪ 350‬מספרים בני ‪ 4‬ספרות‪ 150 .‬מתוכם כללו את הספרה ‪ 1‬במקומות שונים )כספרת היחידות –‬
‫להלן קבוצה ‪ ;xxx1‬כספרת העשרות – קבוצה ‪ ;xx1x‬או כספרת המאות – ‪ ;x1xx‬בכל קבוצה היו ‪50‬‬
‫מספרים(‪ 100 .‬מספרים אחרים כללו את הספרה ‪ ,0‬חמישים מהם בתור ספרת העשרות )‪ (xx0x‬וחמישים‬
‫בתור ספרת המאות )‪ 100 .(x0xx‬מספרים נוספים היו מספרי ביקורת שלא כללו את הספרות ‪ 0‬או ‪:1‬‬
‫חמישים מתוכם )קבוצה ‪ (xx3x‬היו זהים לקבוצה ‪ ,xx1x‬פרט להבדל יחיד – הספרה ‪ 1‬הוחלפה בספרה ‪,3‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם הקבוצה הראשונה כללה את המספר ‪ ,8519‬הקבוצה השניה כללה את המספר ‪ ;8539‬שאר ‪50‬‬
‫המספרים היו זהים לקבוצה ‪ ,xxx1‬תוך החלפת הספרה ‪ 1‬ב‪) 6-‬קבוצה ‪.(xxx6‬‬
‫שיעור הטעויות הכולל של טלי במטלה זו היה ‪ .23%‬רובן היו מסוג שיכול‪ ,‬ושיעור הטעויות האחרות היה‬
‫זעום )‪ .(2.3%‬טעויות השיכול מוצגות בטבלה שלהלן‪ ,‬ומראות בבירור כי לטלי היה קל יותר לקרוא‬
‫מספרים עם הספרה ‪ 1‬מאשר את מספרי הביקורת – גם בהשוואה של כל המספרים עם ‪ 1‬לקבוצת הביקורת‬
‫)‪ ,(χ2 = 25, p < .001‬וגם בהשוואות של המספרים המותאמים )בהשוואת ‪ xx3x‬לעומת ‪,xx1x‬‬
‫‪ ;χ2 = 7.6, p = .003‬בהשוואת ‪ xxx6‬לעומת ‪ .(χ2 = 13.5, p < .001 ,xxx1‬ממצאים אלה תומכים בהשערה‬
‫לפיה הגורם שהפחית את טעויות השיכול הוא אי‪-‬הרגולריות התחבירית של המספרים הכוללים ‪ 0‬ו‪ .1-‬לגבי‬
‫הספרה ‪ ,1‬השווינו גם את שיעור טעויות השיכול במספרים בהם הספרה ‪ 1‬מופיעה כספרת היחידות או‬
‫העשרות לשיעורן במספרים שלא כללו את הספרות ‪ 0‬או ‪ .1‬השוואה זו מעניינת כי היא משווה מספרים‬
‫שיש בהם אותה כמות מילים‪ .‬מצאנו כי גם בהשוואה זו‪ ,‬שיעור הטעויות במספרים עם ‪ 1‬היה נמוך יותר‬
‫משיעורן במספרי הביקורת )‪ 17%‬לעומת ‪.(χ2 = 20.7, p < .001 ,47%‬‬
‫טבלה ‪ .2‬שיעור טעויות השיכול בניסוי ‪2‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪xx0x‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪x0xx‬‬
‫‪1%‬‬
‫כל המספרים עם ‪0‬‬
‫‪xxx1‬‬
‫‪xx1x‬‬
‫‪x1xx‬‬
‫כל המספרים עם ‪1‬‬
‫‪xx3x‬‬
‫‪xxx6‬‬
‫כל מספרי הביקורת‬
‫‪14%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪18%‬‬
‫‪17%‬‬
‫‪46%‬‬
‫‪48%‬‬
‫‪47%‬‬
‫עוד ממצא שעולה מהטבלה הוא שטלי ביצעה פחות טעויות שיכול במספרים עם ‪ 0‬מאשר במספרים עם ‪1‬‬
‫)‪ .(Fisher’s p < .001‬גם ממצא זה מתיישב עם השערת אי‪-‬הרגולריות התחבירית‪ :‬מספרים עם ‪ 0‬הם תמיד‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫‪149‬‬
‫אי‪-‬רגולריים‪ ,‬בעוד מספרים עם ‪ 1‬הם אי‪-‬רגולריים רק בחלק מהמקרים‪ .‬אין זה מפתיע שהספרה ‪,0‬‬
‫שהשפעתה על הרגולריות היא עקבית‪ ,‬מסייעת לנתח הויזואלי יותר מהספרה ‪ .1‬יתכן שגורם נוסף לשונות‬
‫התחבירית של הספרה אפס הוא העובדה שהיא כמעט לעולם לא מופיעה בתור הספרה השמאלית ביותר‬
‫במספר‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬ייתכן שלא רק הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬משפיעות על תחביר המספר‪ :‬גם הספרה ‪ 2‬משנה את כמות המילים‬
‫במספר‪ ,‬אם היא מופיעה בתור ספרת המאות )אז אומרים מילה אחת‪" ,‬מאתיים"‪ ,‬במקום שתי מילים‪,‬‬
‫"שלוש מאות"( או בתור ספרת האלפים )אלפיים(‪ .‬כדי לבדוק האם גם ‪ 2‬משפיעה על שיעור טעויות‬
‫השיכול‪ ,‬השווינו את שיעורן במספרים שבהם הספרה ‪ 2‬הופיעה בתור ספרת המאות או האלפים‪ ,‬לשיעורן‬
‫במספרים שלא כללו את הספרה ‪ 2‬בכלל )ניתוח זה לא כלל‪ ,‬כמובן‪ ,‬מספרים עם הספרות ‪ 0‬או ‪ .(1‬שיעורי‬
‫הטעויות היו דומים‪ 46% :‬במספרים עם ‪ 2‬לעומת ‪ 52%‬במספרים שלא כללו את הספרות ‪ 1 ,0‬ו‪2-‬‬
‫)‪ .(χ2 = 0.3, p = .29‬מכאן שבניגוד לאפס ואחד‪ ,‬הספרה ‪ 2‬לא עוזרת לקריאת מספרים‪.‬‬
‫האם ייתכן שהגורם שהפחית את שיעור טעויות השיכול הוא דווקא מספר המילים במספר שנאמר? הרי‬
‫מספרים עם הספרה ‪ 0‬כוללים פחות מילים שיש לומר‪ .‬ניתן לציין מספר ממצאים בהקשר זה‪ :‬ראשית‪ ,‬חזרנו‬
‫לניסוי ‪ 1‬והשווינו את שיעור טעויות השיכול בין מספרים ‪ 5‬ספרתיים עם הספרה ‪ 0‬לבין מספרים ‪ 4‬ספרתיים‬
‫בלי הספרה ‪ .0‬ניסוי ‪ 1‬נבנה באופן כזה‪ ,‬שהמספרים ה‪-5-‬ספרתיים עם ‪ 0‬נגזרו מתוך המספרים‬
‫ה‪-4-‬ספרתיים ע"י הוספת הספרה ‪ 0‬כספרת האלפים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם בניסוי הופיע המספר ‪ ,3456‬הופיע בו גם‬
‫המספר ‪ .30456‬כתוצאה מאופן בנייה זה של הניסוי‪ ,‬שתי קבוצות המספרים כללו את אותה כמות מילים‪.‬‬
‫שיעור טעויות השיכול היה ‪ 29%‬במספרים ה‪-4-‬ספרתיים‪ ,‬ו‪ 19%-‬במספרים ה‪-5-‬ספרתיים‪ .‬הבדל זה אינו‬
‫מובהק )במבחן מקנמר למדגמים מזווגים‪ .(two-tailed p = .45 ,‬לעומת זאת‪ ,‬שיעור טעויות השיכול בניסוי‬
‫‪ 2‬במספרים שבהם הספרה ‪ 1‬מופיעה כספרת היחידות או העשרות היה נמוך יותר מהמספרים המקבילים‬
‫בלי ‪ 17%) 1‬לעומת ‪ ,(χ2 = 21, p < .001 ,47%‬למרות ששתי קבוצות המספרים כוללות את אותה כמות‬
‫מילים‪.‬‬
‫האם הופעתן של הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬במספר משפיעה רק על העיבוד שלהן עצמן‪ ,‬או גם על עיבוד הספרות‬
‫האחרות? טבלה ‪ 3‬מציגה את שיעור השיכולים רק בספרות שאינן ‪ 0‬או ‪ 1‬בכל המספרים‪ ,‬אלה שכללו ‪ 0‬או‬
‫‪ 1‬ואלה שלא )למשל‪ ,‬במספרים מקבוצה ‪ xxx1‬נכללות טעויות שיכול בין ספרת העשרות למאות או בין‬
‫המאות לאלפים‪ ,‬אך לא שיכולים המערבים את ספרת היחידות‪ ,‬שהיא הספרה ‪ .(1‬הטבלה מראה כי הופעת‬
‫הספרות ‪ 0‬או ‪ 1‬במספר מפחיתה את שיעור השיכולים גם בספרות האחרות‪ .‬לגבי שיכול ספרת העשרות‬
‫והיחידות‪ ,‬הבדלים אלה הם מובהקים )בהשוואה בין מספרי הביקורת לבין מספרים עם אפס‪,‬‬
‫‪ ;Fisher’s p = 0‬או למספרים עם ‪ .(χ2 = 8.5, p = .002 ,1‬לגבי הספרות האחרות ההבדלים אינם מובהקים‪,‬‬
‫אך קשה לדעת אם הדבר מצביע על הבדל אמיתי בין המיקומים‪ ,‬או שהוא נובע מכך ששיעור הטעויות‬
‫הנמוך במקומות השמאליים לא מאפשר לזהות הבדלים בין מספרי ‪ 0/1‬לבין מספרי הביקורת‪.‬‬
‫‪ 150‬דותן ופרידמן‬
‫טבלה ‪ .3‬טעויות שיכול שלא מערבות את הספרות ‪ 0‬ו‪1-‬‬
‫מקום השיכול‬
‫‪7%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪37%‬‬
‫מספרי ביקורת‬
‫‪10%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪14%‬‬
‫מספרים עם ‪1‬‬
‫‪2%‬‬
‫–‬
‫‪0%‬‬
‫מספרים עם ‪0‬‬
‫ההשפעה של אלמנטים ויזואליים על טעויות השיכול‬
‫ניסוי ‪ 2‬לעיל נועד לברר את ההשערה לפיה תופעת האפס מבטאת אפקט תחבירי שקשור לבניית תבנית‬
‫המספר‪ .‬זוג הניסויים הבאים נועדו לברר האם אפקטים ויזואליים משפיעים באופן דומה על הקריאה‪,‬‬
‫ועשויים להפחית את שיעור טעויות השיכול‪.‬‬
‫ניסוי ‪ :3‬קריאת מילים עם ס'‬
‫ניסוי זה בדק את האפשרות שמאפיינים ויזואליים של הספרה אפס‪ ,‬המצוירת כעיגול‪ ,‬השפיעו על הקריאה‪.‬‬
‫לשם כך ביקשנו מטלי לקרוא רשימה של ‪ 102‬מילים נדידיות‪ .‬כזכור‪ ,‬לטלי יש דיסלקסיית מיקום אותיות‬
‫בקריאת מילים‪ ,‬לכן נצפה שיהיו לה טעויות שיכול בקריאת מילים אלה‪ .‬המילים הוצגו בפונט גוטמן‪-‬יד‪-‬‬
‫ברש‪ ,‬בו לאות ס' צורה עגולה‪ .‬מחציתן כללו את האות ס' בתור אות מצעית )למשל מרסק( ומחציתן לא‬
‫כללו את האות ס' )למשל מעדן(‪ .‬אם תופעת האפס קשורה באופן כלשהו לצורתה העגולה של הספרה‪,‬‬
‫נצפה לתופעה דומה לגבי האות ס'‪ ,‬שצורתה דומה; כלומר נצפה שבמילים שכוללות את האות ס' יהיו לה‬
‫פחות טעויות שיכול מאשר במילים שלא כוללות אותה‪ .‬בפועל‪ ,‬שיעור הטעויות במילים עם האות ס'‬
‫)‪ (23.5%‬היה דומה לשיעורן במילים ללא ס' )‪ .χ2 = .5, p = .41 ,(24.5%‬נראה שהצורה העגולה של הספרה‬
‫‪ 0‬לא היתה הגורם שהפחית את שיעור טעויות השיכול בקריאת מספרים‪.‬‬
‫ניסוי ‪ :4‬שימוש בפסיק כמפריד‬
‫ניסויים ‪ 1‬ו‪ 2-‬הראו איך הספרות ‪ 0‬ו‪ ,1-‬להן השפעה מיוחדת על תחביר המספר‪ ,‬גורמות להפחתת שיעור‬
‫טעויות הנדידה‪ .‬בדותן‪ ,‬רחמים ופרידמן )‪ ,2008‬טבלה ‪ (6‬גילינו כי יש גורמים נוספים שעשויים להביא‬
‫להפחתת טעויות הנדידה‪ :‬ביקשנו שם מטלי לקרוא מספרים ‪-5‬ספרתיים כאילו הם מפוצלים לזוג‬
‫ולשלשה – למשל‪ ,‬את המספר ‪ 12345‬היא התבקשה לקרוא בתור "שתים עשרה‪ ,‬שלוש מאות ארבעים‬
‫וחמש" )בלי המילה "אלף"(‪ .‬עם הנחיות אלה‪ ,‬טלי קראה את המספרים כמעט ללא טעויות )‪ 2.4%‬נדידות‪,‬‬
‫לעומת ‪ 38%‬בקריאה רגילה של אותם מספרים ממש(‪ .‬פירשנו זאת בתור השפעה קשבית – ההוראה לפצל‬
‫את המספרים גרמה לה להקצות קשב בנפרד לזוג ולשלשה‪ ,‬ולכן הצליחה לקרוא את המספרים ללא‬
‫טעויות‪ ,‬ממש כמו שקראה מספרים תלת‪-‬ספרתיים ללא טעויות‪.‬‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫‪151‬‬
‫האם גם פיצול ויזואלי )במקום קשבי( של המספר לזוג ושלשה יכול להביא לתוצאות דומות? כדי לבדוק‬
‫זאת‪ ,‬ביקשנו מטלי לקרוא פעמיים רשימה של ‪ 50‬מספרים ‪-5‬ספרתיים‪ :‬בקריאה אחת המספרים הוצגו עם‬
‫פסיק מפריד בין ספרת המאות לספרת האלפים )‪ ,(12,345‬ובקריאה האחרת הם הוצגו ללא פסיק )‪.(12345‬‬
‫בשני המקרים‪ ,‬לא היתה הנחיה מיוחדת לגבי אופן הגיית המספר‪ ,‬והיא קראה אותו בתור מספר חמש‪-‬‬
‫ספרתי רגיל )כלומר ‪ 12,345‬נקרא בתור "שנים עשר אלף‪ ,‬שלוש מאות ארבעים וחמש"‪.(5‬‬
‫שיעור הטעויות הכולל במטלה זו היה ‪ .50%‬שיעור טעויות השיכול היה ‪ 44%‬בהצגה הרגילה ו‪36%-‬‬
‫בהצגה עם פסיק – הבדל שאינו מובהק )‪ .(χ2 = .7, p = .21‬כלומר‪ ,‬פיצול ויזואלי של המספר לזוג ושלשה‬
‫בעזרת פסיק לא סייע להפחית את טעויות השיכול בו‪.‬‬
‫האם יש השפעה לסוג המטלה?‬
‫ראינו כי הופעת ‪ 0‬או ‪ 1‬במספר מפחיתה את שיעור הטעויות במטלת קריאה בקול – מטלה הדורשת גם קלט‬
‫וגם פלט‪ .‬האם אותה תופעה מתקיימת גם במטלה הדורשת קלט בלבד? כדי לבחון זאת השתמשנו במטלת‬
‫הכרעת זהה‪-‬שונה‪ ,‬בה טלי התבקשה לקבוע אם זוג מספרים שהוצג לה הם זהים או שהם שונים בסדר‬
‫הספרות‪.‬‬
‫ניסוי ‪ :5‬הכרעת זהה‪-‬שונה‬
‫לטלי הוצגו ‪ 300‬זוגות מספרים ‪-4‬ספרתיים על המסך‪ .‬שני המספרים בכל זוג הוצגו זה לצד זה‪ ,‬למשך ‪2.3‬‬
‫שניות‪ ,‬והיא התבקשה ללחוץ בעזרת העכבר על אחת מהמילים "זהים" או "שונים"‪ ,‬שהופיעו על המסך‪.‬‬
‫היא יכלה ללחוץ כבר בזמן שהמספרים הוצגו על המסך או לאחר מכן‪ ,‬ולשנות את החלטתה ככל שתרצה‪,‬‬
‫ללא הגבלת זמן‪ ,‬עד שביקשה )גם כן בעזרת העכבר( לראות את זוג המספרים הבא‪ 100 .‬מהזוגות כללו את‬
‫הספרה ‪ 105 ,1‬כללו את הספרה ‪ ,0‬ו‪ 95-‬היו מספרי ביקורת שכללו רק את הספרות ‪ .2-9‬בכל אחת משלוש‬
‫הקבוצות‪ ,‬מחצית מהזוגות היו זהים ומחציתם שוני‪-‬סדר‪ .‬מיקום הספרה ‪ 0‬היה שונה בין שני המספרים בזוג‬
‫רק ב‪ 8-‬מקרים‪ ,‬וכך גם לגבי הספרה ‪.1‬‬
‫‪ 5‬או "שתים עשרה אלף ושלוש מאות ארבעים וחמש" – בציינון התגובות לא התייחסנו לתקינותם של המספרים לפי קביעות‬
‫האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬וקיבלנו כל צורת הבעה של מספרים המקובלת אצל דוברי עברית‪.‬‬
‫‪ 152‬דותן ופרידמן‬
‫טבלה ‪ .4‬טעויות בזוגות שוני‪-‬סדר בהכרעת זהה‪-‬שונה‬
‫זמן תגובה‬
‫טעויות‬
‫עם ‪0‬‬
‫‪11%‬‬
‫‪ 3.6‬שנ'‬
‫‪41%‬‬
‫עם ‪1‬‬
‫‪ 3.9‬שנ'‬
‫‪47%‬‬
‫רק ‪2-9‬‬
‫‪ 4.6‬שנ'‬
‫‪2‬‬
‫‪t(102) = 1.09, p = .14‬‬
‫‪χ = 12, p < .001‬‬
‫‪ 0‬לעומת ‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪t(102) = 2.55, p = .006‬‬
‫‪χ = .4, p = .27‬‬
‫‪ 1‬לעומת ‪2-9‬‬
‫‪ 0‬לעומת ‪2-9‬‬
‫‪χ2 = 16, p < .001‬‬
‫‪t(102) = 3.48, p < .001‬‬
‫טבלה ‪ 4‬מראה את שיעור הטעויות בזוגות שוני‪-‬הסדר‪ ,‬ואת זמני התגובה‪ .‬ניתן לראות כי גם במטלה זו‪ ,‬כמו‬
‫במטלת הקריאה בניסוי ‪ ,2‬הזוגות שכללו ‪ 0‬ו‪ 1-‬היו קלים יותר ממספרים בלי ‪ 0‬ו‪ ,1-‬והמספרים שכללו ‪ 0‬היו‬
‫קלים יותר מהמספרים שכללו ‪ .1‬ההבדלים בין קבוצה ‪ 0‬ל‪ 1-‬התבטאו בשיעור הטעויות הנמוך יותר‬
‫בקבוצה ‪ ;0‬ההבדלים בין קבוצה ‪ 1‬לקבוצת ‪ 2-9‬לא התבטאו בשיעור טעויות שונה‪ ,‬אלא בזמני תגובה‬
‫קצרים יותר למספרים עם ‪ 1‬לעומת מספרים ללא ‪ 0‬ו‪.1-‬‬
‫לגבי הזוגות הזהים‪ ,‬שיעור הטעויות היה נמוך בכל ‪ 3‬הקבוצות‪ ,‬וזמני התגובה הראו דפוס דומה לזה שמוצג‬
‫בטבלה ‪ 4‬לגבי הזוגות שוני‪-‬הסדר )הבדל בין קבוצת ‪ 1‬לקבוצת הביקורת‪ ,‬אך לא בין קבוצת ‪ 0‬ל‪.(1-‬‬
‫דיון‬
‫מחקר זה בדק קריאת מספרים אצל בחורה בעלת ליקוי במיקום ספרות‪ ,‬והעלה מספר ממצאים‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫קטן במובהק כאשר במספרים מופיעות הספרות ‪ 0‬או ‪ .1‬שיעור השיכולים‬
‫מצאנו כי שיעור השיכולים ֵ‬
‫בקריאת מספרים ‪-4‬ספרתיים עם הספרה ‪ 0‬היה אפסי; בקריאת מספרים ‪-5‬ספרתיים‪ ,‬היו טעויות שיכול גם‬
‫במספרים עם ‪ ,0‬אך שיעורן היה נמוך במובהק משיעורן במספרים ללא ‪ .0‬השפעת הספרה ‪ 1‬היתה פחותה‬
‫מהשפעת הספרה ‪ 0‬אך עדיין מובהקת‪ ,‬ושיעור טעויות השיכול במספרים עם ‪ 1‬היה נמוך במובהק משיעורן‬
‫במספרים "רגילים" )ללא הספרות ‪ .(0/1‬ראינו כי הופעת הספרות ‪ 0‬או ‪ 1‬במספר מפחיתה את שיעור‬
‫השיכולים לא רק בספרות אלה עצמן‪ ,‬אלא גם בספרות האחרות באותו מספר‪ .‬ניסוי ‪ 5‬הראה כי תופעה זו‬
‫קיימת לא רק במטלת קריאה בקול‪ ,‬אלא גם במטלת הכרעת זהה‪-‬שונה‪ ,‬שדורשת קלט ללא פלט מילולי‪:‬‬
‫שיעור הטעויות במספרים עם ‪ 0‬היה נמוך במובהק משיעורן במספרי הביקורת )וגם משיעורן במספרים עם‬
‫הספרה ‪ .(1‬שיעור הטעויות במספרים עם ‪ 1‬לא היה נמוך במובהק משיעורן במספרי הביקורת‪ ,‬אבל זמן‬
‫התגובה היה קצר במובהק בהשוואה למספרי הביקורת )ודומה לזמן התגובה במספרים עם ‪.(0‬‬
‫מצאנו כי פרמטרים ויזואליים לא משפיעים על שיעור השיכולים‪ :‬הצגת מספרים עם פסיק מפריד בין ספרת‬
‫המאות לאלפים לא שיפרה את קריאתם‪ .‬גם צורתה של הספרה ‪) 0‬עיגול( היא לא הגורם המשפיע‪ ,‬כיוון‬
‫שלאות ס' אין השפעה דומה על קריאת מילים‪ ,‬למרות צורתה הזהה‪.‬‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫‪153‬‬
‫הממצאים תומכים בהשערה לפיה הפחתת טעויות השיכול קשורה לאי‪-‬רגולריות תחבירית של המספר‪.‬‬
‫נראה שהנתח הויזואלי‪ ,‬שממנו נובעות טעויות השיכול‪ ,‬רגיש ברמה מסוימת למבנה התחבירי של המספר‪:‬‬
‫הוא יודע שלספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬יש מעמד מיוחד‪ ,‬והידע הזה גורם לו לקודד טוב יותר את מיקום הספרות‬
‫במספרים שכוללים את הספרות האלה‪ .‬התמיכה העיקרית בהשערה זו מגיעה מכך שהיא ניבאה בהצלחה‬
‫ששיעור טעויות השיכול יהיה מופחת לא רק במספרים שכוללים את הספרה ‪ 0‬אלא גם בכאלה שכוללים את‬
‫הספרה ‪ ,1‬ושלא תימצא הפחתה דומה לגבי ספרות אחרות‪ .‬הסיבה לכך היא כנראה שהספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬הן‬
‫היחידות שהופכות את המספר לאי‪-‬רגולרי מבחינה תחבירית‪ ,‬במובן זה שהן משנות את כמות המילים‬
‫שנדרשות כדי לומר את המספר או את סדרן‪.‬‬
‫שקלנו שני הסברים אלטרנטיביים לשיעור הטעויות המופחת במספרי ‪ ,0/1‬ושניהם נפסלו‪ .‬ההסבר הראשון‬
‫תלה את התופעה בפרמטרים ויזואליים כמו הצורה המיוחדת של הספרה ‪ .0‬הסבר זה נפסל לאור העובדה כי‬
‫האות ס'‪ ,‬שצורתה זהה ל‪ ,0-‬לא מפחיתה את טעויות השיכול במילים בהן היא נמצאת; וגם כיוון שאינו‬
‫מסביר מדוע שיעור הטעויות נמוך גם במספרים עם ‪ .1‬כמו כן‪ ,‬מצאנו כי הנתח הויזואלי אינו מושפע‬
‫מהפרדת המספר באמצעות פסיק בין ספרת המאות לאלפים‪ ,‬וגם ממצא זה מרמז שהנתח אינו רגיש‬
‫לפרמטרים ויזואליים‪ .‬הדבר עולה בקנה אחד עם הממצא של גרוס ופרידמן )‪ ,(2006‬שהראו בדיסלקסיית‬
‫נגלקט ברמת משפט כי הנתח הויזואלי אינו רגיש לפרמטר הויזואלי של הימצאות סימן שאלה בסוף‬
‫המשפט‪.‬‬
‫ההסבר השני הוא שיש פחות שיכולים במספרים עם ‪ 0‬כיוון שיש בהם פחות מילים‪ .‬גם הסבר זה לא נתמך‬
‫ע"י הממצאים‪ :‬שיעור טעויות השיכול במספרים בהם הספרה ‪ 1‬מופיעה כספרת היחידות או העשרות היה‬
‫נמוך יותר מהמספרים המקבילים בלי ‪ ,1‬למרות ששתי קבוצות המספרים כוללות את אותה כמות המילים‪.‬‬
‫הסבר זה גם נראה פחות סביר לאור העובדה שראינו את השפעת הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬גם במטלת הכרעת זהה‪-‬‬
‫שונה‪ ,‬שאינה דורשת פלט של מספר מילולי ולא אמורה להיות מושפעת מכמות המילים במספר‪ .‬הייצוג‬
‫המילולי של המספר אמור להיווצר בשלב מאוחר יותר‪ ,‬לא בנתח הויזואלי‪.‬‬
‫אם השפעת הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬על תפקוד הנתח הויזואלי קשורה אמנם למעמד התחבירי המיוחד שלהן‪ ,‬עלינו‬
‫להסיק כי קיים ידע תחבירי מסוים גם בתוך הנתח הויזואלי עצמו‪ .‬יש להניח שזהו לא ידע מלא לגבי המבנה‬
‫התחבירי של המספר; אבל הנתח הויזואלי "למד" כנראה )באמצעות מנגנוני פידבק( שלספרות ‪0‬‬
‫ו‪ 1-‬יש חשיבות מיוחדת‪ ,‬והן משפיעות על האופן בו הוא מזהה את מיקום הספרות במספר‪ .‬ייתכן שהוא‬
‫אפילו רגיש למיקומים מסוימים בהם מופיעות הספרות ‪ 0‬ו‪) 1-‬אם כי זוהי אפשרות בלבד‪ ,‬ואין בממצאי‬
‫מחקר זה כדי לאשש או להפריך אותה(‪.‬‬
‫כדי לנסות להציע מנגנון מדויק יותר לאופן בו הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬משפיעות על פעולת הנתח הויזואלי‪ ,‬עלינו‬
‫לתאר את המודלים המקובלים לעיבוד מספרים‪ .‬מודל אחד כזה הוא זה של מקלוסקי )‪;McCloskey, 1992‬‬
‫‪.(McCloskey, Caramazza, & Goodman-Schulman, 1990; McCloskey, Sokol, & Goodman, 1986‬‬
‫לפי מודל זה‪ ,‬השלב הראשון בהפקה הוא בניית תבנית תחבירית של המספר )‪ (syntactic frame‬מתוך‬
‫‪ 154‬דותן ופרידמן‬
‫הייצוג האבסטרקטי שלו‪ ,‬תבנית שמייצגת את הרכיבים המילוליים שיופקו‪ .‬בתבנית קיים ייצוג למילות‬
‫"מכפיל" )מילות ‪" – multiplier‬מאות"‪" ,‬אלפים" וכו'( ומילות מספר‪ ,‬כאשר כל מילת מספר מיוצגת עפ"י‬
‫קטגוריה ומיקום בתוכה‪ .‬בשלב הראשון של בניית התבנית היא כוללת רק את ציון הקטגוריות‪ ,‬אך לא את‬
‫המיקום בתוכן‪ .‬למשל‪ ,‬התבנית הראשונית עבור המספר ‪ 3945‬היא זו‪:‬‬
‫]___ ‪ONES: __ MLT:T [[ONES: ___] MLT:H TENS: ___ ONES:‬‬
‫הסימון "_ ‪ "ONES:‬מציין מקום בו אמורה להופיע מילה מקטגוריית היחידות‪ .‬המילה הספציפית בתוך‬
‫קטגוריה זו‪ ,‬שתיקבע עפ"י ערך הספרה‪ ,‬עדיין לא מוכנסת לתבנית בשלב זה‪ .‬בדומה‪ ,‬הסימון "_ ‪"TENS:‬‬
‫מציין מקום בתבנית בו אמורה להופיע ספרה מקטגוריית העשרות )עשר‪ ,‬עשרים‪ ,‬שלושים וכו'(‪ ,‬ללא ציון‬
‫ערך הספרה שיקבע את המילה הספציפית בקטגוריה‪ .‬הסימון ‪ MLT:T‬מציין את מילת המכפיל "אֲלפים"‪,‬‬
‫ומתייחס לייצוג האבסטרקטי שלה )ולא הפונולוגי(‪ .‬הסימון ‪ MLT:H‬מציין את מילת המכפיל "מאות"‪.‬‬
‫הסוגריים מציינים את טווח‪-‬התחולה של מילות המכפיל‪.‬‬
‫בשלב השני‪ ,‬מזהים את הספרות במספר וממלאים בתבנית את המיקום הסידורי בתוך כל קטגוריה‪:‬‬
‫]}‪ONES: {3} MLT:T [[ONES: {9}] MLT:H TENS: {4} ONES: {5‬‬
‫בשלב השלישי שולפים את הייצוג הפונולוגי של כל מילה מלקסיקון הפלט הפונולוגי )אם כי בדותן‪2007 ,‬‬
‫הראינו כי הייצוג הפונולוגי נלקח כפי הנראה ממאגר פונולוגי נפרד‪ ,‬ששייך לרכיב פוסט‪-‬לקסיקלי שקרוב‬
‫לבאפר הפלט הפונולוגי(‪.‬‬
‫כאשר ספרת העשרות במספר המופק היא ‪ ,1‬התבנית התחבירית שונה מעט‪ .‬במצב זה‪ ,‬התבנית הראשונית‬
‫שנוצרת היא הרגילה‪ ,‬אך היא עוברת שינוי בין השלב הראשון לשני‪ .‬לדוגמה‪ ,‬התבנית התחבירית‬
‫הראשונית שתיווצר עבור המספר ‪ 517‬היא‪:‬‬
‫___ ‪[ONES: ___] MLT:H TENS: ___ ONES:‬‬
‫אך כאשר נזהה שבמספר קיימת הספרה ‪ ,1‬תבנית זו תעבור שינוי ויסומן בה שהמספר צריך לכלול מילה‬
‫מקטגוריית ‪ ,teens‬היא קטגוריית מספרי העשרֶה )‪ ,13 ,12 ,11‬וכו'(‪:‬‬
‫___ ‪[ONES: ___] MLT:H TEENS:‬‬
‫המיקום הסדרתי בכל קטגוריה ימולא כבר בתבנית המעודכנת‪:‬‬
‫}‪[ONES: {5}] MLT:H TEENS: {7‬‬
‫המודל של מקלוסקי מניח הפרדה מוחלטת בין תהליכי קלט ופלט‪ ,‬כך שתהליך ההפקה שתואר כאן אינו‬
‫מושפע‬
‫ממידע‬
‫ויזואלי‬
‫או‬
‫מתהליכי‬
‫עיבוד‬
‫ויזואלי‪,‬‬
‫השייכים‬
‫לשלבי‬
‫הקלט‬
‫בלבד‪.‬‬
‫)‪ Cohen & Dehaene (1991‬חלקו על הנחה זו‪ ,‬לאחר שמצאו אדם שפרמטרים ויזואליים )מיקום הספרה‬
‫במספר( השפיעו אצלו על שיעור הטעויות בהפקה‪ .‬הם הציעו שינוי קל במודל של מקלוסקי‪ ,‬שמאפשר‬
‫גישה אל המידע הויזואלי בכל אחד משלבי ההפקה‪ .‬המודל שלהם מציע קיומו של ‪,visual number form‬‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫‪155‬‬
‫ייצוג ויזואלי )ולא סמנטי‪-‬אבסטרקטי( של המספר שהוצג‪ ,‬כאשר ייצוג זה זמין בכל שלבי ההפקה‪ .‬תרשים‬
‫‪ 1‬מתאר את המודל שהם הציעו‪ .‬השלבים במודל זה דומים לאלה שתוארו ע"י מקלוסקי‪ :‬בשלב ראשון‬
‫)מסומן בתרשים כ‪ (-‬נוצרת תבנית תחבירית‪ .‬זוהי התבנית הסטנדרטית‪ ,‬שאינה תלויה בספרות שבמספר‬
‫אלא רק בכמותן )בדוגמה שבתרשים‪ ,‬התבנית כוללת מקום לקטגוריית העשרות למרות שבמספר הסופי לא‬
‫תהיה מילה מקטגוריה זו(‪ .‬בשלב ‪ ,‬אם יש במספר מבנים לא רגולריים )כגון מספרי עשרֶה(‪ ,‬התבנית‬
‫מתעדכנת בהתאם‪ .‬לצורך כך מתבצע ניתוח ראשון של ה‪) visual number form-‬להלן שלב הניתוח‬
‫התחבירי(‪ ,‬שנועד לזהות "רמזים תחביריים" במספר )‪ .(syntactic markers‬הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬הן רמזים כאלה‪.‬‬
‫לתבנית שנוצרת לאחר הניתוח התחבירי‪ Cohen & Dehaene ,‬קוראים תבנית מילים )‪ ,(word frame‬והיא‬
‫כבר מתאימה לחלוטין למילים שיופקו בפועל‪ .‬שלב נועד לזהות את הספרות במספר )שלב זיהוי‬
‫הספרות( ובו מתבצע ניתוח שני של ה‪ .visual number form-‬שלב זה ממלא בתבנית המילים את ערכה של‬
‫כל ספרה )המיקום בתוך הקטגוריה(‪.‬‬
‫‪517‬‬
‫‪Visual number form‬‬
‫_‪[ONES:_] MLT:H TENS:_ ONES:‬‬
‫תבנית תחבירית‬
‫‬
‫‬
‫_‪ONES:_ MLT:H TEENS:‬‬
‫תבנית מילים‬
‫‬
‫}‪ONES:{5} MLT:H TEENS:{7‬‬
‫תבנית מילים מלאה‬
‫‬
‫מידע לצורך‬
‫מטלות אחרות‪:‬‬
‫זהה‪-‬שונה‪ ,‬עיבוד‬
‫ערך המספר‬
‫‬
‫דיבור‬
‫תרשים ‪ .1‬מודל להפקת מספר בודד )‪(Cohen & Dehaene, 1991‬‬
‫כאמור‪ ,‬המודל של מקלוסקי מניח הפרדה מוחלטת בין תהליכי הקלט לתהליכי ההפקה‪ .‬הממצאים ממחקר‬
‫זה מצביעים על כך כי המבנה התחבירי של המספר‪ ,‬שקשור לתהליכי הפקה‪ ,‬משפיע על שלבי הקלט )הנתח‬
‫הויזואלי(; לפיכך הממצאים עולים בקנה אחד דווקא עם המודל של )‪ ,Cohen & Dehaene (1991‬שמניח‬
‫שלספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬ולמשמעותן התחבירית יש משמעות כבר בניתוח ה‪.visual number form-‬‬
‫‪ 156‬דותן ופרידמן‬
‫אנו רוצים להציע כי הנתח הויזואלי הוא זה שמעבד את ה‪ ,visual number form-‬ושאותו‬
‫‪ visual number form‬הוא רכיב זיכרון עבודה שהנתח הויזואלי "עובד" עליו ויודע להוסיף אליו מידע לגבי‬
‫זהות הספרות ומיקומן‪ .‬הנתח הויזואלי מעבד את ה‪ visual number form-‬פעמיים‪ :‬פעם אחת בשלב‬
‫הניתוח התחבירי )בלשונם של ‪ Cohen & Dehaene‬שלב זה נקרא זיהוי ‪ ,(syntactic markers‬ופעם שניה‬
‫בשלב זיהוי הספרות‪ .‬שלב הניתוח התחבירי אחראי לייצר את תבנית המילים של המספר; ושני השלבים‬
‫מסמנים את זהות הספרות שגילו ואת מיקומן ב‪ .visual number form-‬כאשר המספר כולל את הספרות ‪0‬‬
‫או ‪ ,1‬המידע לגבי ספרות אלה נרשם כבר בשלב הניתוח התחבירי‪ ,‬ועוזר לנתח הויזואלי להשלים את שלב‬
‫זיהוי הספרות ביעילות ובמהירות רבה יותר‪ .‬ניתן לשער שני אופנים בהם מידע משלב הניתוח התחבירי‬
‫יסייע לשלב זיהוי הספרות‪ :‬ראשית‪ ,‬אם שלב הניתוח התחבירי כבר זיהה את המידע לגבי הספרות ‪ 0‬ו‪,1-‬‬
‫לשלב הבא נותרו פחות ספרות לטפל בהן‪ .‬שנית‪ ,‬זיהוי המיקום של ספרה ‪ 0/1‬הנמצאת קרוב לקצה המספר‬
‫מספק מידע גם לגבי מיקומן של ספרות אחרות‪ :‬לדוגמה‪ ,‬אם זיהינו שהספרה ‪ 0‬במספר ‪ 2309‬היא ספרת‬
‫העשרות‪ ,‬הדבר מסייע גם לזיהוי המיקום של הספרה ‪ .9‬ידוע לנו שהנתח הויזואלי נוטה לשכל רק ספרות‬
‫צמודות )‪ ,(Friedmann, Dotan, & Rahamim, in press‬ותחת המגבלות האלה האפשרות היחידה היא‬
‫למקם את ‪ 9‬כספרת היחידות‪ .‬אמנם אין לנו כל עדות לקיומו של תהליך כזה‪ ,‬אך אם הוא אכן מתבצע –‬
‫הדבר יבהיר את האמירה של טלי שצוטטה בתחילתו של מאמר זה‪ ,‬לפיה "אם יש אפס באמצע המספר‪ ,‬זה‬
‫מפריד לי אותו לחלקים ואז קל יותר לקרוא אותו"‪.‬‬
‫כאשר המספר המוצג אינו כולל את הספרות ‪ 0‬ו‪ ,1-‬שלב הניתוח התחבירי מייצר אמנם את תבנית המילים‬
‫של המספר אך הוא לא מייצר שום מידע לגבי זהות הספרות ומיקומן‪ ,‬ולכן הנתח צריך לעבוד קשה יותר‬
‫בשלב זיהוי הספרות‪ .‬במצב זה‪ ,‬שיעור טעויות השיכול הוא גבוה יותר‪.‬‬
‫הנתח הויזואלי פועל באופן זה בלי קשר למטלה שמוצגת למשתתף‪ .‬ניתן להסיק זאת מכך שקיומן של‬
‫הספרות ‪ 0‬או ‪ 1‬במספר מפחית את שיעור טעויות השיכול גם במטלת הכרעת זהה‪-‬שונה‪ ,‬שלא דורשת פלט‬
‫מילולי‪ .‬במנגנון שתיארנו‪ ,‬מסקנה זו נראית סבירה למדי‪ :‬הנתח הויזואלי אולי למד את חשיבותן של‬
‫הספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬בגלל פעולתו בהקשר של פלט מילולי‪ ,‬אך מרגע שלמד את מעמדן התחבירי הוא תמיד עובד‬
‫באותו אופן‪ ,‬ואינו מודע למטלה המתבצעת‪.‬‬
‫הספרה ‪2‬‬
‫הסברנו לעיל כיצד הנתח הויזואלי מייחס חשיבות מיוחדת לספרות ‪ 0‬ו‪ 1-‬בגלל המעמד התחבירי המיוחד‬
‫שלהן – העובדה שהן משנות את תבנית המספר )את כמות המילים במספר‪ ,‬או את סדרן(‪ .‬מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬אין‬
‫השפעה דומה לספרה ‪ ,2‬למרות שגם היא משנה את כמות המילים במספר? כאשר הספרה ‪ 2‬מופיעה בתור‬
‫ספרת המאות או האלפים‪ ,‬היא מפחיתה את כמות המילים במספר )למשל "מאתיים" לעומת "ארבע‬
‫מאות"(‪ .‬אך בניסוי ‪ 2‬ראינו כי גם כאשר טלי קוראת מספר בו ספרת המאות או האלפים היא ‪ ,2‬שיעור‬
‫טעויות השיכול אינו נמוך יותר‪.‬‬
‫אפקטים מורפו‪-‬תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫‪157‬‬
‫אפשרות אחת היא שהשפעת הספרה ‪ 2‬על תחביר המספר מצומצמת עוד יותר מזו של הספרה ‪ ,1‬עד כדי כך‬
‫שהניסוי שערכנו לא הצליח לחשוף את ההבדל בין מספרים עם ‪ 2‬לבין מספרי הביקורת‪ .‬אך אנו רוצים‬
‫להציע הסבר אחר לתוצאות‪ ,‬לפיו קיומה של הספרה ‪ 2‬במספר‪ ,‬גם אם היא ספרת המאות או האלפים‪ ,‬לא‬
‫הופך את המספר לאי‪-‬רגולרי‪ .‬מסיבה זו הנתח הויזואלי לא מתייחס אל ‪ 2‬כאל רמז תחבירי‬
‫)‪ (syntactic marker‬ולא משתמש בה בשלב הניתוח התחבירי‪.‬‬
‫הייצוג הפונולוגי של כל מילת‪-‬מספר שאנו אומרים נלקח מזיכרון פונולוגי ייחודי למספרים‪ ,‬שכולל מילות‬
‫מספר כגון "תשע"‪" ,‬מאתיים" ו"שלושים" )דותן‪ .(2007 ,‬השערתנו היא כי הערכים "שלוש מאות"‪,‬‬
‫"ארבעת אלפים" ודומיהם מיוצגים בזיכרון זה בתור ערכים בודדים‪ ,‬ולא בתור זוגות מילים )כלומר‬
‫"שלושמאות" ולא "שלוש מאות"‪" ,‬חמשתלפים" ולא "חמשת אלפים"‪ ,‬וכו'(‪ .‬תחת השערה זו‪ ,‬מספרים עם‬
‫‪ 2‬הם רגולריים גם כאשר הספרה ‪ 2‬מופיעה כספרת המאות או האלפים‪ :‬מבחינת מערכת הדיבור‪ ,‬למספרים‬
‫‪ 206‬ו‪ 306-‬יש את אותה תבנית מלים בדיוק‪ ,‬שכוללת שתי מילים‪ :‬מילה מקטגורית המאות ומילה‬
‫מקטגורית היחידות‪" .‬שלושמאות ו‪-‬שש" מיוצג כמו "מאתיים ו‪-‬שש"‪ .‬על פניו השערה זו נראית סבירה‬
‫לאור העובדה שמספרי מאות ואלפים נהגים בפועל‪ ,‬במקרים רבים‪ ,‬כאילו היו מילה אחת וללא הקפדה על‬
‫אַר ַבּ ַת ַל ִפים"‪ְ " ,‬שׁמוֹנְ ֵמאוֹת" ו" ַצ' ֵמאוֹת" הן נפוצות מאד בעברית‪.‬‬
‫הפרדה בין המילים‪ :‬צורות הגייה כמו " ְ‬
‫ממצאים מניתוח הטעויות בהפקת מספרים אצל אפאזים קונדוקטיבים מספקים תמיכה מסוימת ב"השערת‬
‫החמשתלפים"‪ :‬בדותן )‪ (2007‬הבחנו בין שתי קבוצות אפאזים קונדוקטיבים – כאלה שמבצעים טעויות‬
‫ְ‬
‫במבנה התחבירי של המספר )למשל ‪ (13 ← 30‬וכאלה שמבצעים רק טעויות לקסיקליות )כגון ‪ ,5←3‬או‬
‫‪ (70←50‬אך לא טעויות תחביריות‪ .‬באותו מחקר מצאנו כי לפחות אחד משני האפאזים‪ ,‬שלא ביצעו טעויות‬
‫תחביריות‪ ,‬עדיין ביצע טעויות כגון ‪) 5000 ← 300‬היו לו טעויות מסוג זה ב‪ 20%-‬מהמספרים שקרא בקול(‪,‬‬
‫מה שעשוי לרמז לכך שההבדל בין ‪ 300‬ל‪ 5000-‬הוא לא תחבירי אלא לקסיקלי בלבד‪ ,‬בהתאם להשערת‬
‫החמשתלפים‪.‬‬
‫אם השערת החמשתלפים היא נכונה‪ ,‬והערכים "שלוש מאות"‪" ,‬ארבעת אלפים" ודומיהם מיוצגים כל אחד‬
‫כמילה בודדת במערכת ההפקה‪ ,‬הרי שגם הספרה ‪ 1‬לא יוצרת אי‪-‬רגולריות במספר כאשר היא מופיעה‬
‫כספרת המאות או האלפים‪ .‬למספר "מאה ושבע" אותה תבנית מילים כמו ל‪"-‬שלושמאות ושבע"‪ .‬תחת‬
‫השערה זו‪ ,‬הספרה ‪ 1‬יוצרת מספר אי‪-‬רגולרי רק אם היא מופיעה בתור ספרת העשרות‪ ,‬זאת בניגוד לספרה‬
‫‪ 0‬שיוצרת מספר אי‪-‬רגולרי בכל מקום בו היא מופיעה‪ .‬ההבדל בין הספרות ‪ 0‬ל‪ ,1-‬אם כן‪ ,‬עשוי להיות‬
‫משמעותי יותר ממה שנראה בתחילה‪ .‬גם מבחינה זו‪ ,‬השערת החמשתלפים עולה יפה עם הממצאים‬
‫מהמחקר הנוכחי‪ ,‬שהראו הבדל משמעותי ביותר בין הספרות ‪ 0‬ו‪.1-‬‬
‫סוג המידע בנתח הויזואלי‬
‫מחקר זה הצביע על כך שבעיבוד מספרים‪ ,‬הנתח הויזואלי רגיש לפרמטרים תחביריים ומכיר את חשיבותן‬
‫של ‪ 0‬ו‪ .1-‬ב‪ Friedmann, Dotan, & Rahamim (in press) -‬ראינו גם כי הניתוח הויזואלי של מספרים‬
‫מושפע מפרמטרים קשביים‪ ,‬והוראה לקרוא מספר מפוצל לזוג ושלשה מסייעת לנתח הויזואלי‪ .‬לעומת זאת‬
‫‪ 158‬דותן ופרידמן‬
‫ראינו כי הנתח לא מושפע מפרמטרים ויזואליים – הצורה העגולה של ‪ ,0‬או הפרדת הספרות בעזרת פסיק‪.‬‬
‫כל הממצאים האלה יחד מצביעים על כך שהנתח הויזואלי לא עוסק בצורה הויזואלית של הגירוי המוצג לו‪,‬‬
‫אלא מבצע ניתוח "עמוק" יותר שלו‪ ,‬ובמובן מסוים הוא מודע לסוגים השונים של הגירויים והעיבוד השונה‬
‫שלהם בשלבים הבאים‪ .‬מסקנות אלה תואמות את הידוע על הנתח הויזואלי בקריאת מילים‪ .‬ידוע כי‬
‫בקריאת מילים‪ ,‬הנתח הויזואלי מושפע מגורמים מורפולוגיים‪ :‬נגלקט ברמת מילה מושפע מחיפוש אחר‬
‫המטרים היה‬
‫אותיות השורש )רזניק ופרידמן‪ ;(2009 ,‬ניסויי ‪ priming‬הראו אפקט חזק יותר כאשר הגירוי ַ‬
‫שיכול בתוך מורפמה לעומת בין מורפמות ) ;‪2005‬‬
‫‪Christianson, Johnson, & Rayner,‬‬
‫‪ ;(Duñabeitia, Perea, & Carreiras, 2007‬וניסויי ‪ priming‬אחרים הראו יתרון לגירוי ַמטרים שדומה‬
‫מבחינה דקדוקית למילת המטרה )‪ .(Clahsen, Eisenbeiss, Hadler, & Sonnenstuhl, 2001‬הנתח מושפע‬
‫גם מגורמים תחביריים‪ ,‬כמו בנגלקט ברמת משפט‪ ,‬שבו ההשמטות בסוף המשפט מושפעות מהמבנה‬
‫התחבירי של המשפט )גרוס ופרידמן‪ .(2006 ,‬לעומת זאת‪ ,‬הנתח אינו מושפע מהגורם הויזואלי של סימן‬
‫שאלה )גרוס ופרידמן‪ .(2006 ,‬נראה כי הנתח הויזואלי אינו לגמרי ויזואלי‪.‬‬
‫מקורות‬
‫גביעון‪ ,‬א‪ .‬ופרידמן‪ ,‬נ‪ .(2008) .‬פריגבי ‪ -‬סוללה לאבחון זיכרון עבודה פונולוגי‪ .‬שפה ומוח‪.161-180 ,7 ,‬‬
‫גרוס‪ ,‬ל‪ .‬ופרידמן‪ ,‬נ‪ .(2006) .‬השפעת התחביר על הקריאה בנגלקסיה‪ .‬שפה ומוח‪.66-74 ,5 ,‬‬
‫דותן‪ ,‬ד‪ .(2007) .‬משבעה גמדים לארבעה גמלים‪ :‬הבדלים בין הפקת מילים למספרים‪ .‬אוניברסיטת‬
‫תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫דותן‪ ,‬ד‪ ,.‬רחמים‪ ,‬ע‪ .‬ופרידמן‪ ,‬נ‪ .(2008) .‬האם הנתח הויזואלי הוא נפרד למילים ולמספרים? מסקנות‬
‫מדיסלקסיית שיכול אותיות‪ .‬שפה ומוח‪.3-22 ,7 ,‬‬
‫רזניק‪ ,‬י‪ .‬ופרידמן‪ ,‬נ‪ .(2009) .‬ניתוח מורפולוגי ראשוני בשלבים המוקדמים של התפיסה הוויזואלית‪-‬‬
‫אורתוגרפית‪ :‬ראיות מנגלקסיה‪ .‬שפה ומוח‪.31-61 ,8 ,‬‬
‫רחמים‪ ,‬ע‪ .‬ופרידמן‪ ,‬נ‪) .‬בדפוס(‪ .‬דיסלקסיית מיקום אותיות התפתחותית‪ .‬אוריינות ושפה‪.2 ,‬‬
‫‪Bigsby, P. (1988). The visual processor module and normal adult readers. British Journal of‬‬
‫‪Psychology, 79, 455-469.‬‬
‫‪Christianson, K., Johnson, R. L., & Rayner, K. (2005). Letter transpositions within and across‬‬
‫‪morphemes. Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition, 31,‬‬
‫‪1327-1339.‬‬
‫‪Clahsen, H., Eisenbeiss, S., Hadler, M., & Sonnenstuhl, I. (2001). The mental representation of‬‬
‫‪inflected words: An experimental study of adjectives and verbs in German. Language, 77,‬‬
‫‪510-543.‬‬
‫‪Cohen, L., & Dehaene, S. (1991). Neglect dyslexia for numbers? A case report. Cognitive‬‬
‫‪Neuropsychology, 8, 39-58.‬‬
‫‪Cohen, L., Dehaene, S., & Verstichel, P. (1994). Number words and number non-words: A case‬‬
‫‪of deep dyslexia extending to Arabic numerals. Brain, 117, 267-279.‬‬
‫‪Coltheart, M. (1981). Disorders of reading and their implications for models of normal reading.‬‬
‫‪Visible Language, 15, 245-286.‬‬
‫‪Coltheart, M. (1987). Functional architecture of the language-processing system. In M. Coltheart,‬‬
‫‪G. Sartori, and R. Job (Eds.), The cognitive neuropsychology of language (pp. 1-25). Hove,‬‬
‫‪UK: Erlbaum.‬‬
159
‫תחביריים בניתוח הויזואלי של מספרים‬-‫אפקטים מורפו‬
Duñabeitia, J. A., Perea, M., & Carreiras, M. (2007). Do transposed-letter similarity effects occur
at a morpheme level? Evidence for ortho-morphological decomposition. Cognition, 105, 691703.
Ellis, A. W. (1993). Reading, writing and dyslexia: A cognitive analysis. London: Erlbaum (2nd
edition).
Ellis, A. W., Flude, B. M., & Young, A. W. (1987). “Neglect dyslexia” and the early visual
processing of letters in words and nonwords. Cognitive Neuropsychology, 4, 439-463.
Ellis, A. W., & Young, A. W. (1996). Human cognitive neuropsychology: A textbook with
readings. Hove, East Sussex: Psychology Press.
Evett, L. J., & Humphreys, G. W. (1981). The use of abstract graphemic information in lexical
access. Quarterly Journal of Experimental Psychology, 33A, 325-350.
Friedmann, N., Dotan, D., & Rahamim, E. (in press). Is the visual analyzer orthographic-specific?
Reading words and numbers in letter position dyslexia. Cortex.
Friedmann, N., & Gvion, A. (2001). Letter position dyslexia. Cognitive Neuropsychology, 18,
673-696.
Friedmann, N., & Gvion, A. (2002). FriGvi: Friedmann Gvion battery for assessment of
phonological Working Memory. Tel Aviv University.
Friedmann, N., & Gvion, A. (2005). Letter form as a constraint for errors in neglect dyslexia and
letter position dyslexia. Behavioral Neurology, 16, 145-158.
Friedmann, N., & Rahamim, E. (2007). Developmental letter position dyslexia. Journal of
Neuropsychology, 1, 201-236.
Humphreys, G. W., Evett, L. J., & Quinlan, P. T. (1990). Orthographic processing in visual word
identification. Cognitive Psychology, 22, 517-560.
McCloskey, M., Sokol, S., & Goodman, R. A. (1986). Cognitive processes in verbal number
processing: Inferences from the performance of brain-damaged subjects. Journal of
Experimental Psychology: General, 115, 307-330.
McCloskey, M., Sokol, S., Goodman-Schulman, R., & Caramazza, A. (1990). Cognitive
representations and processes in number production: Evidence from cases of dyscalculia. In
A. Caramazza (Ed.), Cognitive neuropsychology and neurolinguistics: Advances in models
of cognitive function and impairment (pp. 1-32). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
McCloskey, M. (1992). Cognitive mechanisms in numerical processing: Evidence from acquired
dyscalculia. Cognition, 44, 107-157.
Peressotti, F., & Grainger J. (1995). Letter position coding in random consonant arrays.
Perception and Psychophysics, 37, 875-890.
Shallice, T. (1988). From neuropsychology to mental structure. Cambridge: Cambridge
University Press.