והלכת בדרכיו
ìöà âéùäì øùôà ñøèðå÷ä
"".ú.î.à úàöåä
4607 14th Avenue
Brooklyn, New York 11219
(718) 437-4278
©
úåøåîù úåéëæä ìë
‰„Â˙Ï ¯ÂÓÊÓ
בפתח השער הננו להודות ולשבח לכבוד ידידינו היקרי
Â"ȉ È„‡¯· ÌÈÈÁ ÔÓÁ ¯"¯‰
Â"ȉ Ϙگ٠¯˘‡ ¯"¯‰
על רוב פעולת ומסירת לעריכת הקונטרס
יומ ולילה לא ישבותו למע יצא לאור דבר נאה ומקובל
לשביעת ולהנאת אנ"ש משתתפי מסע קודש
כ יבור ידידינו היקר
Â"ȉ ¯ÚÈÈÓ ·ÈÏ ÒÁÙ ‰"ÂÓ
העומד תמיד לימינינו בכל עת ועונה
זכות רבותינו הקדושי וכל הצדיקי הקדושי אשר באר המה,
יעמדו בעד לברכה והצלחה בכל העניני במילוי כל משאלות לב לטובה.
פתח דבר
מה נורא ונכבד היו הזה ,שבו נזכה אשר כ"ק מר רבינו עטרת ראשינו
שליט"א נוסע לעיר מונקאטש יצ"ו ,להניח תפילי לנכדו היקר פרי ע
חיי כמר חיי אלעזר צבי נ"י ,ב בנו הרה"ג ר' ירוח פישל שליט"א,
בחצר הקודש של רבותינו הקדושי זי"ע ,ביו ב' מנח אב ,ולשפו
שיח על יד קברי אבותיו רבותינו הקדושי והטהורי ,וגדולי מאורי
החסידות זכות יג עלינו ,אשר מנוחת כבוד במדינת אוקריינא .לבנו
מלאה תקווה ותפילה שרבינו הגאו והקדוש שליט"א בודאי יפעול כל
משאלות לבבו הטהור ,בעדו ובעד ביתו ובעד כל אנ"ש חסידי
ותלמידי המקושרי אליו בכל נימי נפש ,ובעד כל ישראל בכל מקו
שה.
היות לעיד מרומ דא ,מצטרפי אל רבינו שליט"א קהל נכבד מאנשי-
שלומינו ,חסידי ואנשי מעשה שיחיו .לכ ,מצאנו לנכו ,להוציא לאור
קונטרס מיוחד ,שייכלל בתוכה עניני שיהיה לתועלת לנוסעי
המכובדי שיחיו ,ממשנת של רבותינו הקדושי והטהורי ,מסודר לפי
סדר הנסיעה ,דבר יו ביומו.
הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו יהא בסעדנו לפעול כל
משאלות הלב לטובה ולברכה ,ברוחניות ובגשמיות .ומשמחת בית
צדיקי יושפע שפע רב לנו ולכל ישראל .והעיקר שנזכה לפעול קירוב ק
גאולתינו ופדות נפשינו ,בהקמת שכינתא מעפרא ,והקיצו ורננו שוכני
עפר ,בביאת ב דוד ורבינו בראשינו ,במהרה דיד.
המוציאי לאור
êøãä úìôú /
äëìää øåàì
י
והלכת בדרכיו /יום ראשון
ז
תפלת הדרך
חיוב אמירתה
בגמרא )ברכות כט ,א( :אמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל היוצא לדרך צריך
להתפלל תפלת הדרך .וכן נפסק בשו"ע )סימן קי ,סעיף ד( .והוא מטעם שאמרו
בירושלמי ברכות )מובא ברבינו יונה שם( "כל הדרכים בחזקת סכנה".
ומזהיר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )נמוקי אורח חיים שם סעיף ז סק"ד(" :והנה
רבים מקילים בימינו מלומר תפלת הדרך ,באומרם כי אין הדרכים מסוכנים כעת
ובפרט בנסיעה על הבאהן ,אמנם באמת הבל יפצה פיהם .ועינינו ראו ואזנינו שמעו
בימינו מהסכנות נפשות ורציחות וגזלות וכל מיני פורעניות רח"ל שנעשו בדרך ,וגם
על מרכבות הקיטור מפגיעת המרכבות והמכונות או הפיכתן ויציאתן חוץ לשיטה
)רח"ל מכל אלו( ,ובפרט על האויטאמאבילען אשר הוא סכנת נפשות יותר מכל
העגלות ,ד' ישמרנו ויצילנו ,על-כן בודאי צריכין לתפלת-הדרך ,והשם יתברך יקבל
תפלותינו".
שעת אמירתה
בשולחן ערוך )שם סעיף ז( :אומר אותה אחר שהחזיק בדרך .ונחלקו הפוסקים
בפירושו של "אחר שהחזיק בדרך" .המגן אברהם )סקי"ב( כתב :דלא יאמרה בתוך
עיבורה של עיר ,דהיינו בתוך ע' אמה ושיריים מן העיר ,ובעמק ברכה כתב דהיינו
תחום מעיבורה של עיר .אמנם הטורי זהב )סק"ז( חולק :יכול לומר אותה אפילו העיר
קודם שיצא לדרך ,ומ"ש שיחזיק בדרך פירוש שיהיה מוחזק בודאי לילך ,וראיתי
לקצת מקפידים שלא יאמר אותה עד שהוא דוקא חוץ לעיר על השדה ,ואין לזה
שורש כו'.
למעשה :הכרעת רבינו הק' בעל מנחת אלעזר זי"ע
סק"ה( ,לאחר ש"כבר היה לי משא ומתן של הלכה בזה עם אאמו"ר הקדוש זי"ע",
)בנימוקי אורח חיים שם
ח
äëìää øåàì
êøãä úìôú /
לברך מיד בתחילת נסיעתו בעגלה מביתו אף קודם שיצא מעיר )עין פרי מגדים בא"א שם
סקי"ד( .וטעמו עמו:
א[ לא מיבעיא כשנוסע רק נסיעה קצרה כשיעור פרסה מצומצם )היינו ח'
אלף אמה( או מעט יותר ,בודאי יש לברך מיד כשהתחיל לנסוע בעגלה ,שהרי קיימא
לן )שו"ע שם( ש"אין לאומרה אלא-אם-כן יש לו לילך פרסה ,ואם שכח מלאמרה יאמר
אותה כל זמן שהוא בדרך ,ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון
בה" ,ואם-כן ,כשנוסע רק פרסה ,אם יבוא להחמיר כדעת המגן אברהם נמצא כבר
חסר מהפרסה בעת ברכתו ,והוא כבר בתוך פרסה לעיר שרוצה ללון שם ,ולא יוכל
לאומרה עוד.
ב[ גם כשנוסע נסיעה ארוכה בהרבה פרסאות ,ראוי לברך תיכף כשמתחיל
לנסוע מביתו ,שהרי אם בא להמתין עד מחוץ לעיר ,נמצא כבר הלך ונסע פרסה על-
ידי מהירות האויטא ,ויעבור על דעת רש"י )ברכות ל ,א( דתפילת הדרך רק עד פרסה,
אבל לא לאחר שהלך פרסה.
ג[ כן איתא בזוה"ק )בראשית מט ,ב( ובאור החמה שם בשם המהרי"ק שיתפלל
תפלת הדרך בעוד שהוא במתא וביישוב עם אשתו ,עיי"ש.
פעם אחת ביום
א .בשו"ע )שם סעי' ה'( :אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום ,אפילו אם
ינוח בעיר באמצע היום .ובט"ז )שם סק"ה( שאם הולך בדרך כמה ימים ,צריך לומר
אותה בכל יום .אמנם בשערי תשובה )סק"ב( בשם הרדב"ז כ' ,דבשאר הימים בהיותו
בדרך ,אם לא לן בשום מקום ,יברך רק בצאתו בברכה ,ושאר הימים בלי חתימת
הברכה .אמנם בפרי מגדים )משצות זהב סק"ה( כתב" :ואנו אין לנו אלא פסק המחבר,
ובלא שם יכול לומר כמה פעמים" .וכן מסיק רבינו זי"ע )נימוקי או"ח שם סק"ב( "והכי
נהוג".
ב .אבל מן הבוקר עד בוקרו של יום המחרת אין צריך לומר רק פעם אחת.
והטעם מבאר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם סק"י( דתפלת הדרך פוטרת גם את
הלילה עד שחרית של יום המחרת ,כמו ברכת התורה ושאר ברכות השחר עיין שם.
ומסתפק רבינו זי"ע ,היכא שיוצא לדרך בתחילת הלילה ,ואומר תפלת הדרך מיד
כדינו ,ואחר-כך ישן מעט ,וקם באשמורת הבוקר ועוד עדיין לילה ,אי צריך לומר עוד
הפעם תפלת הדרך ,כמו שאומר ברכת התורה כדינו ,או שלא יאמר ,כיון שנמצא
אומר תפלת הדרך ב' פעמים בלילה אחת ,ש"הוא דבר זר לכאורה" .למעשה מסיק
והלכת בדרכיו /יום ראשון
ט
רבינו זי"ע :אם נוסע עוד הרבה ,ומוכרח גם להתפלל שחרית באמצע הדרך ,אז ימתין
עד תפלת שחרית ,וכולל תפלת הדרך בברכת שומע תפלה בשמונה-עשרה .ואם
המשך הנסיעה אינו ארוכה ,ויתפלל כבר שחרית לאחר שיגיע למחוז חפצו ,יאמר
תפלת הדרך אחר ברכת השחר וברכת התורה .ויש לסמוך דכיון שקם באשמורת
הבוקר אחר שינתו ,פנים חדשות באו לכאן ,ומתחייב שוב בתפלת הדרך.
ג .כתב בשו"ע )שם( :אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום כו' ,אבל אם
דעתו ללון בעיר ,ואח"כ נמלך ויצא ממנו לעבור חוצה לה או לשוב לביתו ,צריך לחזור
ולהתפלל אותה פעם אחרת .והנה אם אירע שנסע מביתו לעיר מסויימת על דעת
להמשיך דרכו משם עד למחוז חפצו ,וביציאתו מביתו בתחילת נסיעתו בירך תפלת
הדרך כדין ,ברם בהגיע לעיר הזאת הוכרח מאיזו סיבה -כגון שאיחר את הבאהן -
לחזור לביתו ,ומשם יחזור לנסוע -אחר שעות מספר -למחוז חפצו בדרך אחרת.
כתב רבינו זי"ע )נמוקי או"ח סעיף ה סק"ג( דבדידיה הוה עובדא כזה ,וקודם נסיעתו פעם
השנית למחוז חפצו בירך עוד הפעם תפלת הדרך רק הרהר את השם שבחתימת
הברכה.
נוסח הברכה
צריכין להוסיף על הנדפס בסידורים "ותגיענו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה
ולנחת ולשלום" ,וכן "ותשלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידינו ובכל ענינינו" )דרכי חיים
ושלום אות רל"ז(.
הגאון רבי אנשיל יונגרייז זצ"ל )שפתי אשר אות שנו סק"א( כותב ,שכמה
פעמים אחר "תפלת הדרך" ,צוה רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע לומר אחריו ברכת
כהנים .ופעם אחת ,כאשר נסע על ידי אויטא ביום ראש חודש אב ,והיה שם גם כהן
אחד ,ואמר שיאמרו אחריו ברכת כהנים ,כי היום יומא דהילולא של אהרן הכהן.
...äù÷ êøã
øå÷ úò äéäå ,äðéãîì äðéãîî ò"éæ øæòìà úçðî ìòá ùåã÷ä åðéáø òñð úçà íòô
ãçà åì øîà .÷çøî íå÷î åéìâøá êìéì êøöåä ìåáâä íå÷î ìà òéâäáå ,èéèå ùôøå
:åðéáø åì áéùä .åäåîë àøáâã àìåèìèá øåáòì ãàî äù÷ äæä êøãäù ,íéåìîäî
äù÷ øúåé êøãå äáøä äãåáò éì ùé úçà äøùò-äðåîù äìôúá éë ,éì åðéîàú.äæë äù÷ ùôø êøã áùçð äîå .äáåèì øåáòì
ääâäá åî÷ úåà íåìùå íééç éëøã
והלכת בדרכיו /יום ראשון
יא
והלכת בדרכיו /יום ראשון
ה
והלכת בדרכיו /יום שני
יג
השתטחות על קברי צדיקים
א .ההולכים על ציוני הקדושים ,ובפרט בביה"ק הישנים שאי-אפשר עוד
להכיר צורת הקבר ,מותר לדרוס על שאר הקברים כדי שיבוא לציון של הצדיק .ולא
קפדי בזה ,כיון שהוא מצוה .ועוד ,שהרי אומרים שם תפלות ומזכירים לטובה -בין
הצדיקים -בעד כל הטמונים בבית הקברות שם )נימוקי יו"ד סימן שסד ,בכתי"ק .ועיין
מסעות ירושלים מאמר סדר יום שני(.
ב .מצוה לילך על קברי צדיקים להתפלל ולבקש שיליצו בעדינו לטובה
שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן סח(.
)עיין
הנה ,פעמים אין מספר מצינו בדברי חז"ל ,בראשונים ובכתבי האר"י ז"ל,
מענין השתטחות בקבורת צדיקים לעורר רחמים ולהיוושע ברוחניות ובגשמיות,
ולבקש בלשון נוכח שיתפללו בעדינו .וכהא דמצינו בכלב )סוטה לד ,ב( ש"פירש מעצת
מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות ,אמר להן :אבותי ,בקשו עלי רחמים שאנצל
מעצת מרגלים" .וכן מסופר בש"ס )תענית כג ,ב( ברב מני ד"הוו קא מצערי ליה דבי
נשיאה ]שהיו מצערים אותו בני בית הנשיא[ ,אישתטח על קברא דאבוה ,אמר ליה :אבא,
אבא ,הני מצערו לי ]השתטח על קבר אביו ,אמר לו :אבא אבא ,אלה מצערים אותי[ ,יומא חד
הוו קא חלפי התם ]יום אחד עברו בני הנשיא ליד הקבר[ ,אינקוט כרעא דסוסוותייהו ]נתפסו
רגלי סוסיהם[ ,עד דקבילו דלא קא מצערי ליה" ]עד שקיבלו עליהם שלא יצערו אותו[ .הרי
שרב מני התפלל על קבר אביו וצעק אבא אבא כו'.
ויותר מפורש הדברים בזהר הק' )ח"ג ע ,ב(" :ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי,
וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על ברייהו אינון דאתחזו לאודעא
להו ]ובשעה שהעולם צריכין רחמים ,והחיים הולכים ומודיעים לנפשות הצדיקים ובוכים על קבריהם[
כו' ,כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודיעי
יד
äëìää øåàì
íé÷éãö éøá÷ ìò úåçèúùä /
לה צערא דעלמא ,וכלהו עאלין בההוא פתחא דגן עדן ]אז מתעוררות נפשות הצדיקים
ומתאפסות והולכות ומשוטטות לישני חברון ומודיעות להם צער העולם ,וכולן עולות לפתח גן עדן[
כו' ,ונשמה אודעת לקוב"ה ,וכולהו בעאן רחמי על חיין וחס קוב"ה על עלמא בגיניהון
]והנשמה מודיע להקב"ה ,וכולם מבקשים רחמים על החיים ,והקב"ה מרחם בשבילם על העולם[ ,ועל
דא אמר שלמה )קהלת ד ,ב( ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה
חיים עדנה".
והנה ידוע ,אשר רבים עוררו על מנהג זה שלא יהא בכלל )דברים יח ,יא( "ודורש
אל המתים" ,ר"ל .ורבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע האריך בזה )שם ,ועיין שיירי מנחה שם(,
שאין שום חשש בזה ,עיי"ש .וכן מציין רבינו זי"ע )שם( שקושיא זו כבר הוקשו בזהר
)שם( ,ששאל ר' ייסא שבשעה שהעולם צריך לגשמים למה הולכים אל המתים
להתפלל ,והא כתיב "ודורש אל המתים" ,ואסור .והשיבו לו ,שהאיסור של "ודורש אל
המתים" ,הוא דוקא "אל מתים" ,היינו רשעי עולם שנמצאים תמיד "מתים" )כי
הרשעים אפילו בחייהם קרויים מתים( ,מה-שאין-כן ישראל ,שהם צדיקי אמת,
עליהם קא שלמה "ושבח אני את המתים שכבר מתו" -שכבר מתו פעם אחרת ,היינו
שהמיתו עצמם על התורה ,אבל לא מתו עתה ,כי עכשיו "המה חיים עדנה" ,עיי"ש.
ג .קודם שהולכים לציון של צדיק ,צריכין להיזהר לטבול במקוה טהרה .ועיין
בדרכי חיים ושלום )תתרכ-ג( אשר מנהג רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה לילך כמעט
בכל ערב-ראש-חודש על ציון אבותיו הקדושים זי"ע ,אשר מנוחתם כבוד בעיר
מונקאטש.
ד .בשו"ת מנחת אלעזר )חלק ג סימן סד( דן רבינו הק' זי"ע בארוכה בענין
הליכת כהנים על קבר צדיקים .ותוכן-דבריו-הק' הם ,דמשמשים ותלמידים של גדולי
וצדיקי הדור מעיקר הדין יכולים ליטמא להם ,ואפילו כהנים .אולם ,מכיון דחיישינן
שמא יבואו להקל באחרים שיטמאו להם" ,כי אם יתפרסם זה לכל העולם להיתר
בגדול הדור ואדם חשוב ביותר ...אז ינהגו קולות גדולות בזה ,בכל תלמיד-חכם ורב...
ויפריזו על המדה ...ויטמאו לו שלא ברשות ...על-כן יש-לומר שלא נהגו בכלל
בפירסום ההיתר בזה" .והיינו ,שבאמת היה מקום גדול להתיר מעיקר הדין בתלמידי
גדול הדור.
ברם להלכה ולמעשה ,כותב רבינו זי"ע ,שבכל אופן לא יטמאו בזמן-הזה
הכהנים ,אפילו לרבותיהם מגדולי הדור ,ואף-על-פי שצדיקים אינם מטמאים ,אפילו-
והלכת בדרכיו /יום שני
טו
הכי למיגדר מילתא אסרו לכהן ליטמא בכל אופן ,ועיי"ש עוד באריכות דבריו,
ובדברים הנוגעים למעשה.
והנה ,במסעות ירושלים )סדר יום שני( מסופר ,שרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
שאל את דעתו של הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אליפנדרי זי"ע להלכה ולמעשה,
בענין מה שכהנים נוהגים היתר והולכים על קבר רחל אמנו .וענה לו הסבא קדישא
זי"ע :יש לי על-זה תשובה ארוכה )נדפסה במסעות ירושלים ,הוצאת ירושלים תשכ"ג( ללמד
זכות על הכהנים שנוהגים היתר עוד מאבותיהם תלמידי-חכמים ויראי-אלקים לילך
על קברות אבות ואמהות ושאר קברי צדיקים ,אבל להורות למעשה היתר לכתחלה,
איני מתיר לשואלי בזה.
ה .איתא בזהר הקדוש )ח"א רכה ,א(" :תנינן ,תריסר ירחי האי נפש איהי
מתקשרא בגופא בקברא ואתדני בדינא כחדא ,בר ההיא נפש דצדקייא כמה
דאוקמוה ,וזמינא בקברא וידע בצערא דיליה ,ובצערא דחיי לא ידע ולא אשתדלת
עלייהו ]למדנו ,י"ב חדשים הנפש מתקשרת בגוף ונידונים יחד בדין ,חוץ מנפש הצדיק כמו שביארנו,
והיא נמצאת בקבר ומרגשת בצער שלה ,ולא מרגשת בצער החיים ואינה משתדלת להתפלל עליהם[.
ולבתר תריסר ירחי אתלבש בלבושא חד ,ואזיל ושאט בעלמא וידע מן רוחא מה
דידע ,ואשתדל על צערא דעלמא ולמעי רחמי ולמנדע צערא דחיי ]ואחר י"ב חודש
מתלבשת הנפש בלבוש אחד ,והולכת ומשוטטת בעולם ויודעת מן הרוח מה שיודעת ,ומשתדלת על
הצער שבעולם לבקש רחמים ולהרגיש צער של חיים[.
וכותב על זה רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )דברי תורה מהדורא א אות כח( -הרי
מצינו מפורש מדברי הזהר מה שנוהגין העולם "שאין הולכין תוך י"ב חודש על קבר
לבקש רחמים -להשתדל ולהמליץ בעדם" ,כי הרי אז עדיין אינה מרגשת בצער
החיים ואינה מתפללת עליהם ,ורק לאחר י"ב חודש -שאז היא מבקשת רחמים על
צער שבעולם ,שפיר הולכין שמה לבקש רחמים.
ברם ,כל זה נאמר רק על אנשים פשוטים ,מה-שאין-כן בצדיקים ,נכון לילך
גם בתוך י"ב חודש לעורר רחמים ולבקש על צערא דחיים ,מכיון שנפש של צדיק
אינה בכלל זה ,כמבואר בזהר ,וממילא "יוכל הצדיק להשתדל מיד לטובת החיים,
כמובן".
êøãä úìôú /
äëìää øåàì
ו
והלכת בדרכיו /יום שני
יז
¯·Ú"ÈÊ ·Â˘ËÈ„¯‡·Ó ˜ÁˆÈ ÈÂÏ È
·ÈÂÏ ˙˘Â„˜ ÏÚ
בלתי לד' לבדו
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע ראה הגה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע ביו הכיפורי קטרוג
גדול משמי על כלל ישראל ,בר אחרכ ,בתפילת נעילה ,ראה שכבר נתבטל
הקטרוג לגמרי .אמנ לא ידע מי פעל לבטל הקטרוג ,והתענה כמה ימי שיגלו
לו מ השמי .ואכ נאמר לו שבזכות חיל אחד בעיר פלוני ,נתבטל הקטרוג.
הגה"ק מבארדיטשוב השתוקק מאוד להכיר איש הלז ,ולראות עבודתו.
בשנה הבאה נסע בעל קדושת לוי זי"ע לעיר ההוא על יוהקדוש ,והתעניי
על מקו תפלת אנשי צבא היהודי .בשמעו תושבי העיר ,כי הקדוש הנורא
מבארדיטשוב רוצה להתפלל ע הדיוטי ,התחילו לפצור בו שלא נאה לאיש
גדול כמונו להתפלל בי אנשי צבא הדיוטי .אבל הגה"ק מבארדיטשוב
התעקש ,ואמר שעלכלפני לתפלת נעילה יל להתפלל בי אנשיהצבא.
ובכ הזדרז הגה"ק מבארדיטשוב לגמור תפילות היו ,וקוד תפילת נעילה
הקדי ובא למקותפילת .בבוא שמה ,מצא שכבר התכוננו כל הציבור
להתפלל תפלת נעילה .בר טר עמדו להתפלל ,התחיל הבעלתפלה שלה,
לומר דברי כבושי ,ואמר לה בזה הלשו:
רבותי! הנה ע בני ישראל מפוזר ומפורד ,וביו הקדוש והנורא פונה כל
אחד לעצמו בתפילתו ,זה מתפלל עבור פרנסת מזונו ,וזה מתפלל עבור בני
ואנשיביתו .אבל אנחנו על מה נתפלל? הלא מזונות נותני לנו כא בבית
המלוכה .אשה ובניבית אי לנו .אלא מאי לפנינו רק להתפלל ש"יתגדל
ויתקדש שמיא רבא"!
יח
øéôñä úðáì
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
וגמר כל הקדיש ,ועמדו להתפלל תפלת נעילה.
כשמוע זאת הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע כבר הבי כי בהתעוררות דיבורי
קדושי כאלה ,היוצאי מקירות לב ,נתעוררו כול בבכי וזעקה להתחנ רק
עבור קדושת שמו יתבר ,עלידיזה ביטלו את כל הקטרוגי בשנה שעברה,
והפכו לטובה.
תולדות רבינו אות קטז בהגהה
עול ד'
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע ,אמר וצעק בבכייתו בראש השנה ,לפני קדיש
בתחלת מוס":
"הרוסי אומר וחושב ,כי העול שלו .הצרפתי אומר שהעול שלו] .וכ
חשב כל אדירי המלכי [.אבל אנחנו אומרי יתגדל ויתקדש שמיא רבא."...
קונטרס דברי קודש תרצ"ג .ונדפס בשער יששכר מאמר ישע רב אות לח
בדר המל
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע ישב הגה"ק רבי אליעזר צבי מקאמארנא זי"ע בסעודת ראש חודש של
רבינו בעל ש שלמה זי"ע ,וביקש רבינו זי"ע שיספר לו איזה מעשה ששמע
מאביו הק' בעל היכל הברכה זי"ע ממה שלא נמצא בספרי אביו ,כי את כל
אלה כבר ראה .סיפר לו הגה"ק מקאמארנא סיפור ששמע מאביו ,אשר שמע
מחותנו הגה"ק רבי אברה מרדכי מפינטשוב זי"ע:
הגה"ק רבי אברה מרדכי מפינטשוב זי"ע שהה פע אצל רבו הגה"ק בעל
קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע במש ימי החור" .ובעבור ימי הפורי ,פנה אל
והלכת בדרכיו /יום שני
יט
רבו לקבל ברכת פרידה כי מוכרח להיות בביתו על חג הפסח ,שאשתו
מעוברת .ואמר רבי אברה מרדכי אל רבו:
שמעתי ,והלוואי אינו אמת ,כי במש שהותי כא נחלק מקומותינו לשני
מדינות ,וכהיו כבר צריכי תעודת הרשאה ] פאספאר"ט[ לעבור הגבול ,וזה
אי לי ,ואי אבוא לביתי?
ענה לו הגה"ק מבארדיטשוב:
"הדבר אכ אמת ,אבל בוא ואת ל תיכ" תעודת הרשאה".
הרה"ק מבארדיטשוב נטל נייר חלק ,רש עליו נקודה קטנה בעט ,קפלו
ונתנו לתו ידו של רבי אברה מרדכי ,וביר אותו שיסע לחיי ולשלו.
רבי אברה מרדכי נפרד מרבו ונסע עד גבול המדינה .בבואו ש ,הראה את
הנייר להפקיד הממונה על זה ,הלה עיי בו ושאל לשמו.
"אבראהא הארווי&" ענה רבי אברה מרדכי.
הפקיד נטל תעודתו ,וצעד לעבר המשרד בה ישב השר ,לקבל אישור לחצות
את הגבול .לאחר שעה מועטת ,יצא ופנה לרבי אברה מרדכי ופקד אותו
להיכנס ולהתייצב לפני השר .אימה נפל על רבי אברה מרדכי ,ובחזרו את
הסיפור לחתנו מקאמארנא זי"ע ,אמר לו:
"וואס קלערסטו אייזיק'ל ,אי האב מי אביסול געפארכטע .הג אי האב
געהאט אמונה ,אבער אוי ביי יעקב אבינו שטייט "וירא יעקב" שמא יגרו
החטא ,אבער אי האב מי געשטארקט ,אי האב דערמאנט דע נאמע רבי
לוי יצחק ב שרה סאסע ,או אזוי בי אי אריי צו שר" ]מה אתה חושב
אייזיק'ל ,פחדתי קצת ,והג שהיה לי אמונה ,אבל ג אצל יעקב אבינו נאמר
ויירא יעקב שמא יגרו החטא .אבל נתחזקתי ,הזכרתי את ש רבי לוי יצחק
ב שרה סאסע ,וכה נכנסתי לפני השר[.
כשבא אל השר ,עמד השר מלפניו ,הושיבו אצלו בראש השולח ,וכבדו עד
למאוד .השר התעניי בשלומו ,ושאל אותו לידע מי אני .השיבו לו רבי אברה
מרדכי:
"הנני ראבינ"ר".
כ
øéôñä úðáì
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
"אי אפשר" אמר השר.
אדוני ,הנני רבינר! השיב רבי אברה מרדכי.
"אכ מהיכ ל התקשרות גדול כל כ ע המל ,שנת עצ חתימת ידו
על הכתב "...תמה ושאל השר.
רבי אברה הביט לתו התעודה ,ולא ראה זולת נקודה קטנה כמקד ,אבל
העומדי ש הסתכלי וראו חתימת המל בעצמו!
שאל אותו השר מה בקשתו ותעש .חשב רבי אברה מרדכי בדעתו:
מה יש לי כבר לבקש ממנו ,בודאי לא אוושע אצלו בביאת הגואל .מכל
מקו ,אבקש עגלה להוליכני לביתי .תיכ" נית לו עגלת צב אשר הוליכו לביתו
לחיי ולשלו.
בבואו הביתה ,הניח רבי אברה מרדכי את הכתב סגור ומסוגר ,בחשבו כי
יבא עוד זמ להשתמש בו בעת הצור .פעאחת ,בא אליו אחד מקרוביו
תלמיד חכ גדול מתנגד לדר החסידות ,ואמר לו" :הלא יודע אתה שאני
מנגד לכולכ ,אבל יע שאות הנני מכיר לאיש נאמ וירא אלקי ,עלכ
תאמר לי באמת מה אתה רואה אצל החסידי"?
אמר לו רבי אברה מרדכי" :תבא עמי החדרה ,ואראה אות דבר פלא מה
שקרא אותי" .והל להראות לו את נייר הלז .בר ,כאשר באנו שמה ופתח
השאפפ"ע שהיה תמיד ומסוגר מעיני כל ובקשוהו ולא מצאהו...
הבי רבי אברה מרדכי כי זהו מעשה שט ,לאשר היה יכול לבא מזה
קידוש הש ,עלכ נעל עלידי כחו.
כשסיי הגה"ק מקאמארנא לספר את כל זאת ,אמר לו רבינו בעל ש שלמה
זי"ע:
"מי יודע כמה טובות ביקש השר שלמעלה עבור טובתו שעשה אז
להגה"ק מבארדיטשוב זי"ע" .כי חתימת ידי המל היה עלידי שרו שלמעלה
שהמשיכו.
כא
יום שני/ והלכת בדרכיו
:ויענהו הגה"ק מקאמארנא
כי ממילא אנחנו, אבל אמרתי אי נפקא מינה, "ג אני חשבתי כדבריו
וזקיני הק' מפינטשוב היה צרי לאותו דבר כי לא היה יכול,בגלות אצליה
.לנסוע הביתה זולת זה
א
סדר שנה האחרונה הגה מא
כרבי עקיבא בדורו
:כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
שאמרו עליו על רבינו הגה"ק בעל,מקובל וידוע בי הצדיקי והחסידי
באשר אד הניחו בזוית זו.קדושת לוי זי"ע כי היה בו ניצו& נשמת רבי עקיבא
, וכ מצינו גבי רבי עקיבא )עיי ברכות לא,ומצאו בזוית אחרת בעבודת תפלתו
. א (ב
³ìòô ñ¼ë îò−ëþ µ−þ® í−í ó¼õ :ñ"ï þ¼ñðê šì®− ’þ ì"íþí þëìôí (êš ³îê) ó¾ þõ½ôî .ê
−êîñí :îñ −³þôê .î³îîññ í®þê óê −³îê ñê¾î ,ïêíð¼þ−òñ íñ−ô ³−þë ñ¼ ¼î½òñ ¼"−ï þï¼ñê
−ñ ö−ê −× ,ïê½èþ¼ëô íêñí ¼î½òñ ñ×îê êñ ñëê ,µñí¾ óîšô ñ×ë îò−ëþ ³ê ³îîññ ñî×− −³−−í
ö³− óê - ¾îðší îëþë î−ò−¼ ³ê šì®− ’þ íñ³ - ³ñîï .ö−þêèòîê ³ò−ðôñ ñîëèí ³î®ìñ íðî¼³
ñë−š¾ îï× íðî¼³ ñ¼ µ³òîî× ì¬ë" :¼"−ï îò−ëþ −ñ íò¼ ...í¼−½òí µþî®ñ ½"êõ îò−ëþ š"× −ñ
.−³þôê "öí" ."¼"−ï ë−ðþêëô ¾îðší îëþô ñ"ñ"šî®ï ëò−õô −×ðþô óíþëê −ëþ š"íþí
ö¼ô þê¬ ½êð ,¬¾−ò ¬ò−−í µ−ê ñ−îî ½êð ,¬¾−ò ¬ò−−í ö¼ô ö¼š ½êð" :¼"−ï îò−ëþ −ñ þôê
.[óî−í× ó−ê¾þ ö−ê ³êï ,óî−í× í®îþ −òò−ê ³êï ,óî−í× þ¾õê-−ê ³êï[ "¬¾−ò ¬ò−−í
.¼"−ï îò−ëþ −þëðë þîê−ë ë³×¾ íô ó¾ ö−−¼î
íñ¼ô −õþ¾ îô× îñê× ó−¾îðšñ −× ³ôêë íêþòî..." :ê"š½ ðš öô−½ ó−−ì ìþîê −šîô−ò ö−−¼ .ë
−ôî ,êôñ¼ −êíð êï−ìô −þôèñ îê®− íñõ³ë îðô¼ ³¼ë ¬þõëî ,îñ íôîðî êë−š¼ −ëþ êò³í
íêîëòí ³îèþðôî ³îšëðë ó−ô¾í öô ¾êî ó³¾îðš ëîþô óíñ ³îôðñ ö×¾ ñ×ô è−¾íñ ñ×î−
, íï þî½−ê µ−−¾ êñ óíñ ,íñõ³ë µþë³− ó¾í −òõñ óðô¼ ³¼ë óëþšë þ¼îëí ¾ðîší ìîþî
î®îšõ−) îèîñðî ,íïí óñî¼ë óõîèô ññ× î¼ð− êñî óìîþë þñ îñ×î− êñ ó³¾îðš ¾ê ëîþôî
öô−½ ’í šñì) þï¼ñê ³ìòô ³"î¾ë îò−þëðë ö−−¼î .µþë³− ó¾í þôê− íëíê −ñ¼ (óîšôñ óîšôô
íôì îš−ò¼í þ¾ê îñê× ó−¾îðší ó−êò³í −¾¼ô ö−ò¼ñ (ö−ðëêð ñ¼ ñëìî ,ð− ë³×ë ê"ò
íï× −³¼ô¾ ö×î .¼"−ï ,ó³èþðô ñðîèî ó³¾îðš µþ¼ë ,ó³è¾íñ îò−³è¾íë ¼−èò êñî ó³ôîšë
."...¼"−ï ë−ðþêëô ¾îðší ëþíô öîè×î ,¼"−ï ó−¾îðší îò−³îëêî îò−³îëþô
כב
øéôñä úðáì
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
וכ הצטיי הגה"ק בעל קדושת לוי בהפלגה יתירה בשלשה עמודי עול
תורה עבודה וגמילות חסדי בפועל יותר מכל בני דורו .ומצינו במאמרי חז"ל
במעלת רבי עקיבא שהצטיי בשלשה אלו בפועל יותר מכל בני דורו ,ג
שלפניו ג שלאחריו.
דברי תורה מהדורא ב אות לג
באורחות צדיקי
סיפר רבינו שליט"א מה שסיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
היה איש אחד אשר בילדותו הוליכו אביו לשלחנו הטהור של הרה"ק בעל
קדושת לוי זי"ע בליל שבת קודש ,וראה וידע גודל עבודתו הקדושה בעת
עריכת השלח שהיה כחד משרפי מעלה בהתלהבות ואש קודש נורא מאוד
כידוע.
באות הימי נתפסו הרבה אנשי תמימי להשכלה ,אשר ענינה היה
להדמות לעכו" .ובימיה התחילה הפירצה לעשות טאטראו"ת בשפת אידיש,
ולהראות ש עניני דת בדרכ לזלזל ולשחוק מהכל ,ר"ל .ועשו ש שפיע"ל
מרבי וחסידי .כשנתגדל אותו הילד נעשה טעאטער שפילער ,וכיו שתמונת
הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע היה נחקק בזכרונו ,היה יודע לחזור על תנועות
הקדושות שראה ,עד שהיה מרקד על השלח ,כמו להבדיל בי קודש לחול
עבודתו הקדושה של הרה"ק מבארדיטשוב .והיה נוסע מעיר לעיר להציג
משחקו זה ,ואנשי רבי באי לראותו ,עד שנעשה ר"ל לחוטא ומחטיא את
הרבי.
פע אחת ,באמצע משחקו שהיה חוזר כמה פעמי על תיבות "רבו כל
העולמי" ,פתאו אחזתו רעדה ,והתחיל לצעוק מה אני ומה חיי ,ולפני מי אני
עתיד לית די וחשב על כל מעשי הרעי ,אוי לי ואוי לנפשי ,וברח מש ,ונס
לבית מדרש ,והחיל לומר תהילי בבכיות נוראות ,עד שנעשה לבעל תשובה
גמור ,וקיבל על עצמו עד סו" ימיו להיות מקב& נדבות לצור עניי.
והלכת בדרכיו /יום שני
כג
כשהיה כ"ק רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מספר סיפור זה ,היה רגיל לסיי
ולומר בהתעוררות וקול בכי:
"והרי קל וחומר הוא ,ומה זה שהיה כל ימיו איש קל וריק ,ולא היתה כוונתו
להדמית לצדיק לש שמי ,אלא אדרבה כו' ,ומכל מקו בסופו של דבר כח
תנועות של צדיק שבר את כל המחיצות ,והביא בלבו הרהור תשובה ,כל שכ
מי שמדמה עצמו במעשיו ועבודתו ,בניגוני ומנהגי אשר רואה אצל צדיק
שא" א אינו ראוי לכ ,ואינ במדרגת הצדיק ,מכל מקו פועלות אות
התנועות בלבו רוש נצחי ,וסופו להחזירו בתשובה שלימה ולארחות
צדיקי".
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ה סעודת מלוה מלכה פרשת עקב
ג
תקע בשופר
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע אמר הגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע בדרשתו קוד תקיעת שופר:
רבונו של עול! אתה צווית לנו בתורת הקדושה "יו תרועה יהיה
לכ" ,ועל אלו המילי קצרות דרשו חכמינו ז"ל ולמדו מפי התרגו "יומא
יבבא יהא לכו" והמציאו שזהו הכוונה על תשר"ת ,ומפני ספיקא אתקי ר'
אבוה בקסרי וכו' ,עד שנהגו ישראל לתקוע מאה קולות ,וב' ימי של ראש
השנה תוקעי מאתיי קולות בכל בי כנישתא ,ובכל תפוצות ישראל לאלפי
אלפי בשנה .וג מאז ועד עתה זה כמה אלפי שנה ותוקעי כ בכל ישראל
בכל שנה ושנה ,הרי זה עולה לאלפי אלפי תקיעות לאי שיעור.
"ולעומת זה אנו מבקשי ממ שתתקע רק תקיעה אחת בשופר גדול
לחרותינו" ,וזה התפילה שאנו מבקשי ,מבקשי ממ כל ישראל כל אחד
בפני עצמו ג' פעמי בכל יו בתפילת שמונה עשרה "תקע בשופר" ,מלבד
ñ¼ë ï"êê š"×¾ ,ñ"ï þ¼ë ó−−ì −ëþ š"ë¾ôí ð−½ìíô ¼ô¾ íôîðô×¾ ,ê"¬−ñ¾ îò−ëþ þôêî è
.íï þîõ−½ ³ê î−õô ¼ô¾î ,î³òšï ³¼ë ¾−êí ³ê þ−×í¾ þôê ¼"−ï íò−ë −¼ðî−
כד
øéôñä úðáì
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
שאר התפילות על תקיעת גאולתנו ופדות נפשנו ,וזה בער אל" ושמונה מאות
שנה מעת חורב בית המקדש ,ומבקשי רק שתתקע תקיעה אחת ,ומדוע לא
תמלא עוד בקשתינו...
שער יששכר מאמר תקע בשופר אות כב
הרי ביד להושיע...
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע כשאמר הגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע "תיקו חצות" ,כד מטי להאי
פסוקי "ויקרא ד' אלקי צבאות ביו ההוא לבכי ומספד גו'" ,בכה במר נפש,
ואמר "כב המחטא לפני אביו במליצה בעד כנסת ישראל וכבוד השכינה
הקדושה ותורת ד' ומצותיו":
"רבונו של עול! אתה בוכה ,הלא יש ל מה לבכות ולמה לא תושיע ל
ותגאלנו ,כי סו" סו" הרי ביד הכל להושיע"...
שער יששכר מאמר תקע בשופר אות כא ,מאמר ישע רב אות ד ,אות ט.
כנגד ארבעה בני
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
סמו לעיר בארדיטשוב היה מאז אפיקורסי גדולי .והיה שמה ארבעה
גבירי יראי ד' ,אשר בניה נתפסו ר"ל לדרכי מינות .הגבירי הללו באו
בבכיה להגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע מבארדיטשוב שיושיע מצרת ,וירה ד'
על בניה רוח טהרה ממרו שיחזירו בתשובה .אמר לה הגה"ק
מבארדיטשוב שא יפעלו אצל בניה שיבואו אצלו ,אז יראה לעשות לה
טובה ולהציל מרדת שחת .ד' בני אלו באו אל הקודש פנימה .והגה"ק בעל
קדושת לוי כיבד כל אחר מה בחתיכת מיני מתיקה ]לעקי[ ,ואמר לה
שיאכלוהו.
והלכת בדרכיו /יום שני
כה
הראשו שבה לקח חתיכת הלעקי ,ביר ואכל .השני לקחו והניחו בתו
הארנקי שלו .ב השלישי הגע בו ,אבל לא נטלו .הרביעי ,לא רצה א" לנגוע
באפס קצהו .אחרכ עזבו את החדר ,והלכו איש איש לדרכו .אמר הגה"ק
מבארדיטשוב:
הראשו ,שנטל ביר ואכל ,ישוב בתשובה שלימה .השני ,יצליח במסחר
וירשיע ,אבל לבסו" יעשה תשובה .השלישי ,ימות מיד ועל ידי כ ישקע צירו
מאביו .הרביעי ,ירבה יגו ועצבו לאביו ,ואחר זמ ימות במיתה משונה.
כמוב ,כ היה ע כל אחד ואחד מה .הב השני ,הצליח למאוד ,והיה
חשוב בעיני השרי כי היה לו ידיעות בכל מיני מדעות ,וג היה חכ גדול
ויודע לנג .במש השני ,נסע אביו להרה"ק רבי ישראל מרוזי זי"ע ,ובכל
פע הזכיר את בנו שעדיי לא חזר בתשובה ,וסיפר לו הבטחת רבו הקדוש
מבארדיטשוב שעדיי לא נתקיימה בשלימותה .ג הרה"ק מרוזי זי"ע התעניי
מצדו בכל פע על ב זה ,א כבר חזר בתשובה או לא.
פתאו התחיל רוח ד' לפע בקרבו ,והתחיל לתק דרכיו ולחזור אל ד'
בתשובה שלימה .מכיו שהיה עשיר גדול ,פיזר ממונו לאביוני ,וחילק נדבות
גדולות לאביוני ולהכנסת כלה וכדומה ,עד שהל מטה מטה ,ונעשה עני
גדול .אזי השכיר עצמו לזמר בכלי זמר על חתונות וסעודת מצוה ,ג כס" זה
אשר אס" פיזר לעניי ולאביוני .עדי נעשה בעל תשובה גדול ,תלמיד חכ
וירא ד' ,ומת בשיבה טובה בהיותו צדיק גמור ובעל תשובה באמת...
חודש בחדשו
לבסומי בפוריא
סיפר פע רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בשעת הסעודה ביומא דפורי:
להגה"ק בעל קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע היה "שטיוועל פלאש" ]
בקבוק בצורה של שטיווע"ל ,שרגילי היו גבירי ונגידי להשתמש בו[ .קנק
כזה היה יכול להכיל בתוכו ליטר של משקה .הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע מילא
כו
øéôñä úðáì
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
רביע של הבקבוק ע יי"ש )ספיריטו"ס ,אלקעהא"ל( ,ולאחר מכ מזג לתוכו
יי בשיעור עוד רביע של הקנק ,והוסי" למלאות עוד רביע ע "שכר" ,ועל
כול מילא רביע הנשאר ע מעי"ד .והתחיל הגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע
ואמר:
רבונו של עול! גלוי וידוע לפני ,שאפילו יתנו לי כל חללי דעלמא לא
אסיח דעתי ממ ,ואפילו לדקה אחת ,א"עלפיכ הרי אמרו חכמי )מגילה
ז ,ב( מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע ,והרי )יבמות כ ,א( מצוה
לשמוע דברי חכמי ולקיי דבריה.
לקח הגה"ק מבארדיטשוב את כל הבקבוק ושתה אותו עד לטפה האחרונה.
הניח הגה"ק מבארדיטושב את ראשו על ידיו הק' על השולח לכמה דקות,
ולאחרי שני או שלש דקות הגביה ראשו הק' ,והיה כאחד האד...
מפי הרה"ח ר' אהר ראטהמאנ נ"י
מי כעמ ישראל
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
הגה"ק בעל קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע המלי& פע אחת לפני תקיעת
שופר בעד כלל ישראל כדרכו בקודש ,ואמר בתו דבריו:
אספר ל רבונושלעול ,בזכות של ישראל ,מעשה אשר ידעת כי אמת
היא :שני שותפי גבירי היו ,אחד יהודי ואחד שר נכרי ,סוחרי גדולי
ואדירי שעסקו ע עצי ברפסודות .פע באו לדאנציג ,למכור עצי ש,
והרויחו הו רב ,וקנו בעד ס רב איזה שורות חוטי מרגליות טובות וגדולות
ונפלאות לתכשיטי נשותיה ,להביא מתנה כל אחד לאשתו .בחזרת ,טר
בוא לבית ,הודיעו על ידי שליח לנשותיה כי באותו יו יבאו .נשותיה,
הפריצה הנכרית והגבירה היהודית ,נסעו במרכבות צב לקראת ,ובבוא ,מיד
לקח השר הנכרי האגודות חוטי מרגליות ונתנו לאשתו לתו ידה במתנה .ג
היהודי לקח המתנה הנפלאה הזאת ליתנה לאשתו ,אמנ היא השיבה לו:
והלכת בדרכיו /יום שני
כז
בתודה רבה ,א תמחול נא להניח המרגליות על השלח או על האב שהיה ש
בדר ,כי אסור לי לקבל מיד...
"מי כעמ ישראל."...
שער יששכר מאמר תקע בשופר אות ל
טרוד ביו התענית
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע באו מגדולי וחשובי החסידי אל הגה"ק בעל דברי חיי מצאנז זי"ע,
לימי הפורי .והגיעו אצלו ביו תענית אסתר ,ונת לה שלו כמעט בשפה
רפה ,ולא דיבר עמה מאומה .אמנ בליל פורי קירב וסיפר:
פע באו חסידי אל הגה"ק בעל קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע על ימי
הפורי ,והגיעו כבר ביו תענית אסתר ,ולא רצה הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע
לדבר עמה כלל ביו הצו .אחרכ ,בלילה אחרי קריאת המגילה ,קירב
והתנצל לפניה ,ואמר כי ביו תענית אסתר ,היה טרוד ע הע' שרי
להכניע ,עלכ לה היה לו עת פנאי לדבר ע תלמידיו...
שער יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ימי ששו אות כד
כולו זכאי או כולו חייב
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע אמר פע מליצה בעד כלל ישראל קוד תקיעת
שופר:
א תמתי רבונו של עול בהגאולה כמא דאמר )סנהדרי צח ,א( "עד
שיהיה כולו זכאי או כולו חייב" ,זהו אי אפשר .כי א תמתי עד שיהא כולו
זכאי הרימותי ידי ונשבע אני שהרשעי הכופרי )במדינות שהזכיר אז( לא
כח
øéôñä úðáì
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
ישובו בכפירת .וא עד שיהא כולו חייב גכ לא אפשר ,כי אנחנו
המאמיני לא נסור מאמונתו יתברשמו ,ג א יחתכו אותנו לגזרי גזרי...
דברי תורה מהדורא ג אות כד .שער יששכר מאמר תקע בשופר אות כ
הש בד' מבטחו
סיפר רבינו שליט"א ששמע מהרה"ח רבי חיי בער ז"ל שקיבל מרבינו בעל
מנחת אלעזר זי"ע:
פע אחת היה הרה"ק בעל קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע חולה מאוד,
והרופאי לא מצאו רפואה בדר הטבע למחלתו ,ואמרו שזקוק לנס לרפאותו.
וציוו שלא להפריע מנוחתו ומשכבו ,עד שלא הרשו לשו איש להכנס אל
הקודש פנימה ,אלא ישבו אנשישלומו בחדר הסמו והתפללו לרפואתו.
פתאו שמעו קול רעש ,ופתחו הדלת ומצאו את הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע
שוכב על האר& כי נפל מהמטה .מיד מיהרו להרימו ולחזור להשכיבו ,וחזקו
צדדי המטה באופ ששוב לא יפול ,וחזרו לתפלת כבראשונה .לא ארכה
השעה ושמעו את קולו הק' שקורא למשמש שיביא לפניו מי ליטול ידיו ,כי
ב"ה הוטב לו .וכ היה ,שעד מהרה הוטב מצב בריאותו ,וחזר לאיתנו לגמרי.
אחרכ אמר הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע לאנשישלומו ,שכאשר היה מוטל
על משכבו ,ושמע מה שאמרו הרופאי שבדר הטבע אי רפואה למחלתו
)ל"ע( ,נזכר מה ששמע מהמגיד הק' ממעזריטש זי"ע ,שמה דכתיב )תהלי לב,
י( "הבוטח בד' חסד יסובבנו" ,אי הפירוש שהישועה בא כתשלושכר בעד
מדת הבטחו שבו ,או כסגולה להמשי נס חו& לדר הטבע ,אלא שכ ברא
השי"ת את טבע העול ,שהגבר שש בד' מבטחו ,פועל הנצר לו וימלא ד'
חסרונו.
והמשי לומר:
מתו כ החשבתי ,הרי בכוחי להתחזק במדת הבטחו בהשי"ת ,ועלידי
כ אוכל להמשי ישועה בדר הטבע ,ולא אהיה בכלל הסומ על הנס .וכ
עשיתי ,ומתו בטחוני קמתי לירד מהמטה ,אמנ נפלתי לאר& .שבתי
והלכת בדרכיו /יום שני
כט
והרהרתי ,הלא בלי ספק דברי המגיד זי"ע אמתיי ומה לא נקיימה בי ,אי זה
אלא כי אי בטחוני בשלימות ויש בו איזה פג ,על כ אתחזק עוד הפע
בבטחו של ואז בודאי אקו ברפואה שלימה .וכ עשיתי .ועלידיזה תודה
להשי"ת חזרתי לבריאתי כבראשונה.
ואמר ר' חיי בער ז"ל ,שרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה רגיל לספר
עובדא זו הרבה פעמי בעת שהל לבקר חולי ,ובפרט אצל חולי שהיו
במצב קשה אשר היה נצר לחזק במדת הבטחו ,ולהשפיע עלידיזה רפואה
בדרכי הטבע.
קונטרסי עולת שבת תשנ"ה ,מלוה מלכה פ' ויצא
ד
מלא מלי יושר
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע אמר פע בדרשה קוד תקיעת שופר:
מקובל מצדיקי אמת שכשנסתלק הרב הקדוש מבארדיטשוב זי"ע נתעלה
נשמתו למדריגת מלא שר" ונעשה מנושאי המרכבה ,והמה מליצי יושר
בעדנו .ובתפילותינו "ויושר יליצו בעדנו חיות אש" ,נכלל ג הצדיקי
הקדושי כמו הרב מבארדיטשוב ,שנתעלו למדריגות אלו.
קונטרס תולדות קדושת לוי
êñî ðìê óïò êñ −òê ëš¼− þôê :(ë ì"½õ þ"ë) ¾þðôí ³ê ê"¬−ñ¾ îò−ëþ þê−ë íïëî ð
®öô −þë½ ðëîô êòê ³−ñ óîñ¾î ½ì ,−−þë öô −þë½ ðëîô êòê íô þôêî þïì ,’î× ðìê ð−ô
- ¹ê ,îì¬ëô ’ðë ó¾ íñì³ô óè −êðîë¾ ¹ê¾ .îò−ëê ëš¼− ñ®ê í−í ñ"òí êðë¼ ö−¼×¾ .−−þë
¼," −−þë öô −þë½ ðëîô êòê ³−ñ óîñ¾î ½ì ,−−þë öô −þë½ ðëîô êòê íô þôêî þïì" ö×-−õ-ñ
¾.³îô−ñ¾ë í−í−¾ ð¼ îòîì¬ë ³ê šðîë í−í
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
ל
øéôñä úðáì
ïéìéôú úåöî ìò
íùäå ,êøáúé íùä çáù íéøôñî åðà
.ìàøùé çáù øôñî êøáúé
àá úùøô éåì úùåã÷
íùäã ,åäéìà éáã àðúá àúéà
çáùá íéøôñîùë úçð åì ùé êøáúé
åúòã çéñäì øåñàã ,íòèä .ìàøùé
÷åñòì êéøö íãà ìëå ïéìéôúî
íùä çáùá øôñì åà åðééäã ,ïéìéôúá
ìàøùé ìù ïéìéôú àåäã êøáúé
òîù" êøáúé íùä çáù íäá øîàðù
éë äéäå" "ùã÷" "äéäå" "ìàøùé
àåäã ìàøùé çáùá øôñì åà ,"êàéáé
ïðéøîàã ,êøáúé íùä ìù ïéìéôú
éøàîã ïéìéôúá (à ,å) úåëøá àøîâá
êîòë éî" ìàøùé çáù øîàð àîìò
.íù ïééò ,"'åë
íéèå÷éì éåì úùåã÷
êááì ìà úåáùäå íåéä úòãéå"
òåãé äðäã .(èì ,ã íéøáã) "'åë 'ã éë
éðà (â ,å íéøéùä øéù) áéúë äðä
íéøôñî åðàù åðééä ,éì éãåãå éãåãì
ùåã÷äå ,àåä êåøá ùåã÷ä ìù åçáù
.ìàøùé ìù çáù øôñî àåä êåøá
áéúëå ïéìéôú ïéçéðî åðàù àåä ïëå
,àåä êåøá ùåã÷ä ìù çáù ïäá
ïéìéôú çéðî àåä êåøá ùåã÷äå
ïáåé äæáå .ìàøùé çáù ïäá áåúëù
äåöîã åäéìà éáã àðúá áåúëù äî
íùäì ùéå ìàøùé ìù ïçáù øôñì
ïçáùá øôñîù äæî çåø úçð êøáúé
íåùî ,íòèä äàøðå .ìàøùé ìù
äåöîå ,ïéìéôúî úòã çéñäì øåñàã
,ïéìéôúá ãéîú ÷åñòì íãà ìë ìò
ìàøùé ìù çáùä øôñì åà åðééäã
áåúëù àîìò éøàîã ïéìéôú åðééäã
ïðéøîàãë ìàøùé ìù çáù ïäá
éøàîã ïéìéôú (à ,å úåëøá) àøîâá
ìàøùé êîòë éî åäá áéúë äî àîìò
êåøá ùåã÷ä ìù çáùá øôñì åà .'åë
áåúëù ìàøùé ìù ïéìéôú àåäã àåä
,òîù åðééäã ,êøáúé íùä çáù íäá
ãéîú àöîðå .êàéáé éë äéäå ,ùã÷
לא
äáäàì åðáìá äðáääå äîëç éøòù
úåàøì àåä êåøá óåñ ïéà ìù äàøéìå
úòãî àéöåäì ,ùãåçî àåä íìåòäù
øåèáå ï"áîøá øàåáîë ,íéñøå÷ôàä
.úåëéøàá íéîòô äîë
íà äéäå" "òîù" úåéùøôáå
íéîù úåëìî ìåò øàåáî ,"òåîù
"òîù" úùøôá åðééäã .úåöî ìåòå
ìåò úìá÷å ,íéîù úåëìî ìåò ìá÷î
íùä ìù úåãáòä àåä íéîù úåëìî
áåø÷ ,ïéçåîäå áìä úåøéäáá êøáúé
úåèùôúäá äàåáðä úâéøãîì
"òåîù íà äéäå" úùøôáå .úåéîùâä
åðéîëç øîàîë ,úåöî ìåò úìá÷ àåä
åðééäå ,(à ,âé úåëøá) ñ"ùá ì"æ
úåðè÷á åìéôà êøáúé íùä úåãáò
íãà ,ìëùä úëùçá åìéôà ,ìëùä
íãà ,(æ ,åì íéìäú) 'ã òéùåú äîäáå
.(á ,ä ïéìåç) äîäáë åîöò íéùîù
÷ìçîù äî øéôù éúà ïë íàå
ìò éë ,íéðù íéðù úåéùøôä àøîâä
úøëæäá êøáúé íùäì åðéúãåáò éãé
äîëçä éøòù íéçúôð íéøöî úàéöé
ïéîàäì ,êøáúé íùä úìåãâá äðáäå
ïéîé úàæìå .íìåòä ùåãéçå åúåàéöîá
íà äéäå" åá ìéçúî é"ùøì çéðîä
êøáúé íùä úãåáò àåäù ,"òåîù
íùä úãåáòì àá êë øçàå ,úåðè÷á
úùøô àåäù ìëùä úåìãâá êøáúé
יום שני/ והלכת בדרכיו
úåéùøô øãñá íú åðéáøå é"ùø úúâåìô
ãçàå .(á ,ãì úåçðî ïééò) ïéìéôú
ïåùìî ,åúøáñì íú åðéáø úåéàøî
(íù) äáø õîå÷ä ÷øô úåçðî ñ"ùä
äéäå" "ùã÷" :ïéìéôú ìù ïøãñ ãöéë
íà äéäå" "òîù" .ïéîéî - "êàéáé éë
øãñá íù ùøôîãë .ìàîùî - "òåîù
éåä çéðîä ïéîéìå ,àøå÷ä ïéîéì äæ
úòãë íù úåôñåúá åçéøëäù ,àëôà
øîåì äéì äåä ïë àì íàã ,íú åðéáø
,ìàîùî úåøçàä ìëå ïéîéî "ùã÷"
"òåîù íà äéäå" ïéîéî úåðåùàø 'â åà
.íéðù íéðù åäì âéìô éàîàå ,ìàîùî
ïøãñã ,íú åðéáøë åçéøëä äæî
ïééò ,ìàîùî "òîù" ïéîéî "ùã÷"
.äáø õîå÷äá íù
íâ úåôñåúä úéùå÷ õøúì ùéå
,âé úåîù) ï"áîøå í"áîøáã ,é"ùøì
(äë ïîéñ) íééç çøåà øåèáå (æè
íä åìà úåéùøô 'ãã úåëéøàá øàåáî
äùòù úåúåàäå íéñéðä ïåøëæ éãé ìòù
íéøöî úàéöéá êøáúé íùä åðîò
úåãçàá ÷áãúîå åðéááì øøåòúî
ïéàù äîéîúä åúðåîàáå êøáúé íùä
åúìåæ íéàöîðä ìëå ,åãáìî ãåò
íìåëå ,êøáúé åúàî ùãåçî íúàéöî
øàåáî äæå .øöåéä ãéá øîåçë åãéá
,"êàéáé éë äéäå" "ùã÷" úùøôá
åðì íéçúôð úåàìôðäå íéñéðä ïåøëæá
áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø /
øéôñä úðáì
íùäù ùåçá åðì äàøð íéøöî úàéöé
òå÷úù øçàå ,ãåò ïéà åãáì êøáúé
àåä íìåòäù åúàéöîå åúðåîà åðáìá
ìàøùé åîò ááì øøåòúð æà ,ùãåçî
åúåàéöî úðåîàå ,åúåà äáäàì
úàéöé éãé ìò àåä íìåòä ùåãéçå
.íéøöî
"ùã÷" úùøôá æîøä àåä äæå
ò÷úð äæ øçàå ,"êàéáé éë äéäå"
"òîù" úùøô åúàøéå åúáäà åðáìá
."òåîù íà äéäå"
úòãéå ä"ã ïðçúàå úùøô éåì úùåã÷
לב
úðéçáì àá äæ éãé ìòå ,"òîù"
àåä øùà äîéìùä äîëçá äðåîàä
ïéîéìå .êøáúé íùá éúéîàä úå÷éáãä
ïéãéòî ìàøùé éë ,êôéäì àøå÷ä
úðåîà úîëç íäî øëéðå êøáúé íùäì
áìá ò÷úð êë øçàå ,äðáääå úîàä
íéìá÷î êë øçàå ,äøåîâ äáäà
úåéùøô ìù úåðéçá úåöî ìåò íäéìò
."òåîù íà äéäå"
àåä 'ã éë úòãì úéàøä äúà" åäæå
äúà ,(äì ,ã íéøáã) "íé÷ìàä
úøëæäá úåãáòä éãé ìò ,à÷ååã
והלכת בדרכיו /יום שני
לג
¯··Â˘ËÈ„¯‡·Ó Ï„‚‰ ¯Ú·ÈÏ È
Ú"ÈÊ
מעט מזעיר מפרקי תולדותיו
הרב הקדוש רבי ליבער הגדול נולד לאביו הרב רבי אברה אשכנזי ז"ל ב
הרב רבי שמואל ז"ל ,ב הרב הקדוש המקובל אלקי רבי שמשו
מאוסטרפאליע זצ"ל ,ולאמו בת נכדת הקדוש הרב רבי יחיאל הגדול זצ"ל
הי"ד.
הרב ר' אברה אשכנזי ז"ל היה ממגורשי קראקא ,ובא לעיר ביסטרי
הסמו לבאריטשוב .באות הימי עדיי לא היתה בארדישטוב עיר ,א העיר
היתה ביסטרי מעבר הנהר )אשר היא היו כפר סמו לבארדיטשוב( ,וש גרו
תושבי העיר ,וג דוכס העיר .ובמקו שהיו בארדיטשוב ,היה יער גדול.
כשנפטר הרב רבי אברה ,היה בנו רבי ליבער עוד ר בשני ,והתחיל ליל בכל
בוקר וערב להיער להתפלל ,וקבע לו ש מקו מיוחד לתפילותיו.
נכדו )ב הרב החסיד ר' ישעיה ז"ל ב הרב רבי יעקילע ז"ל ב הרה"ק רבי
ליבער זצ"ל( מספר בספרו צרור החיי )אות צט( ,שלימי נסע הדוכס באותו
יער והרב רבי ליבער עומד מוכתר בטלית ותפילי ומתפלל .סוסי הדוכס פחדו
מאוד מהמראה ,והתחילו להפיל את המרכבה עד שבקושי גדול החזיקו
הקאזאקי את המרכבה .הדוכס התרגז מאוד ונתמלא חמה ,ופקד להקאזאקי
להכות את הרב בשוטי ומקלי ,והכו אותו עד שנט" ממנו ד הרבה .הרב
עמד בתפילתו ,וא" לא התנענע כלו .תמהו הקאזאקי על זה ,ואמרו להדוכס
מה שאנו מכי אותו כל כ הרבה עד שדמו שותת ,והוא שותק ,אי זה ב אד
בכלל...
בבוא הדוכס לביתו ,נטלו ממנו הידי והרגלי ,ותיכ" ומיד שלח אחר
לד
øéôñä úðáì
áåùèéãøàáî ìåãâä øòáéì éáø /
רופאו ,ואמר אשר אינו יודע מה המחלה הזאת .הקאזאקי סיפרו להארענדער
שבעיר את כל המאורע ,והמעשה מ היהודי שהכו אותו .ואמר הארענדער מה
זאת עשית ,הלא זה המגיד שלנו אשר הול בכל יו להיער להתפלל .תדעו
אשר לא יהיה להדוכס רפואה עד שיבקש מהמגיד שימחול לו .הרב המגיד
הקדוש ,היה מונח אחר המכות במטתו ,ושלח הדוכס את רופאו הפרטי
לרפאותו.
הרב הקדוש רבי ליבער ענהו ,שלא ימחול לו רק בתנאי זה :שבמקו
תפילתו שביער ,בו מתפלל בכל יו ,יבנה בית הכנסת גדולה ,וכ למענו בית
לדור בו ,ואז יחזור לאיתנו .כ עשה האדו ,בנה בית כנסת גדולה ובית עבור
הרב ,ונתרפא בשלימות .אחר כ בא הדוכס בעצמו להרב רבי ליבער ז"ל,
ושאל אותו "מה בקשת עוד ותעש" .אמר לו רבי ליבער ז"ל שיתחיל לבנות
עיר סמו לבית הכנסת ,וכ עשה .ונתיישבה עיר בארדיטשוב בשנת תנ"א.
ואמר הרב רבי ליבער שבית הכנסת זה מכוו נגד שער השמי מתפלות ישראל.
ומקובל ביד החסידי ,שכשבא הרה"ק בעל רבי לוי יצחק זי"ע בעל קודשת לוי
לבארדיטשוב ,קבע הקלויז שלו וביתו סמו לבית הכנסת הגדולה של רבי
ליבער.
ומספר בעל צרור החיי )אות ק( שזקנו רבי יעקילע נולד לעת זקנתו של
אביו הרב הקדוש רבי ליבער ,כשהיה ב צ"ג שני .ותוכ הסיפור בזה הוא,
שלעת זקנתו של רבי ליבער ,כשנתאלמ מאשתו ז"ל ,התחת ע בת אחותו –
והיא הסכימה בתנאי שיבטיח לה שיהיה מה דור ישרי ,ואזי תנשא לו.
והבטיח לה .לבסו" עברו כשתי שני ,והיא כמעט אשר לא ראתה את בעלה
מחמת גדול צדקתו ופרישתו .פע אחת בא הבעל ש טוב זי"ע לבארדיטשוב,
והלכה אשר רבי ליבער אצלו ,והניחה רובלכס" א' על השלח לפדיו,
והתחילה לבכות .הבעל ש טוב זי"ע הכיר תיכ" ומיד שהיא אשר רבי ליבער,
ואמר לתלמידיו שהיא בוכה מחמת שהרבי רבי ליבער אינו משגיח עליה .אבל
מה זה חידוש ,אפילו אליהו הנביא ,כשרוצה לדבר ע רבי ליבער ,צרי רבי
ליבער ליקח לו פנאי לזה בטורח רב ,שאי לו פנאי תמיד .התחילה עוד יותר
לבכות ,ואמרה להבעל ש טוב שעל מנת כ היה הנישואי – שהבטיח לי
שיהיה לי ממנו דור ישראי יבור .הבטיח לה הבעל ש טוב שיעשה לה
טובה ,והלכה לה .אחר כ הל הבעל ש טוב ע התלמידי בתו העיר,
והלכת בדרכיו /יום שני
לה
ופגעו ברבי ליבער בשוק – ששכר עגלה ע עצי ורקד .אמר הבעל ש טוב
"למעלה אומרי עכשיו קדושה ,והוא אומר למטה" .המתי עליו הבעל ש
טוב ,ואחר הגיש אליו ונת לו שלו ,ואמר לו הבעל ש טוב אודות בכית
אשתו ,ושברצונה שיקיי מה שהבטיח לה כו' .הרכי רבי ליבער את ראשו
ואמר אמת דברה ויפה דיברת ,ואמר לו רבי ליבער סוד ,ונסע הבעל ש טוב
לביתו .באותו שנה נולד בנו רבי יעקילע ז"ל ,ואחר כ נולד לה בת ושמה
רחל.
בתחילת שנת תקל"א ,היה מגיפה בעיר ,ר"ל ,והיה מבילי המתי ומגררי
אות בחבלי ,וקברו מאות אנשי ונשי בחפירה אחת .ג רבי ליבער ז"ל
נעדר בשנה זו ,ואמר לפני פטירתו אשר נגזר ח"ו כליה ,והוא מקבל עליו .קרא
לד' אנשי ,ואמר לה אשר מבטיח לה שלא יהיה ח"ו ש מקרה רע ,ומבטיח
לה עול הבא רק לעשות לו צרכי המת ,הכל כנהוג .ונסתלק ביו כח לחודש
תשרי שנת תקל"א .ושקטה האר&.
זכותו יג עלינו.
áåùèéãøàáî ìåãâä øòáéì éáø /
øéôñä úðáì
לו
áåùèéãøàáî ìåãâä øòáéì éáø /
øéôñä úðáì
לח
והלכת בדרכיו /יום שלישי
לט
ערב ראש חודש
מיעוט הלבנה
בכל סוף חודש -הלבנה במיעוטה .כלומר ,הירח נמצאת בין השמש להארץ,
ואור השמש הזורח על הלבנה ,מאיר רק על הצד שכלפי השמש ,ולא על צד הנראית
לארץ ,ולכן אין הלבנה נראית לנו בסוף חודש .אמנם בתחילת החודש ,הלבנה יוצאת
ממקומה להקיף כדור הארץ ,ונראית חתיכה דקה מפני הלבנה המקבלת אור השמש.
זהו מולדה -ראש חודש .וככל שהלבנה מקיפה יותר את הארץ ,נראית אורה יותר
ליושבי הארץ .באמצע החודש ,משהקיף הלבנה חצי כדור הארץ ,הארץ נמצאת בין
השמש לירח ,וכל אור השמש הנזרח ללבנה נראית לארץ ,ואנו רואים את כל היקף גלגל
הירח .לאחר חצי החודש ,כשהלבנה ממשיכה לסיים הקיפה ,שוב היא נסתרת מאתנו,
והלבנה מתמעטת ונפגמת.
לא תמיד היה מצבה של הלבנה כך .חז"ל אומרים )חולין ס ,ב( :כתיב )בראשית א,
טז( ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים ,וכתיב :את המאור הגדול ואת המאור
הקטן ,אמרה ירח לפני הקב"ה :רבש"ע ,אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?
אמר לה :לכי ומעטי את עצמך .רק לעתיד לבוא יוחזר הלבנה לגדלותה .ועל-זה נאמר
)ישעיהו ל ,כו( והיה אור הלבנה כאור החמה.
הלבנה הזו רומז ללבנה העליונה .כי השכינה הק' נמשלת ללבנה -שאין לה אור
מעצמה רק מה שמקבלת מן השמש ,כמו-כן השכינה לית לה מגרמה כלום .וכמו שיש
למטה מיעוט וחסרון בלבנה ,כן למעלה ,הלבנה העליונה ,השכינה הקדושה ,מתמעטת
ומצטערת .כשהלבנה עומדת במיעוטה וקטנותה ,הרי בד בבד גם השכינה בקטנותה,
וההסתר פנים גדול אז.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שער יששכר מאמר הירחים אות ו( מביא בשם
המקובל רבי שמשון מאסטראפאליא הי"ד ,לפרש בזה דברי חז"ל )ראש השנה כה ,א(
מ
äëìää øåàì
ùãåç ùàø áøò /
שכשגזרו מלכות הרשעה גזרה שלא יקדשו את החדש" ,אמר ליה רבי לרבי חייא :זיל
לעין טב וקדשיה לירחא ,ושלח לי סימנא :דוד מלך ישראל חי וקים" .כי כשהיה מתיירא
להגיד לו בשליחות בפרהסיא שנתקדש החודש ,יען שהיה סכנה ,שלח לו הסימן "דוד
מלך ישראל חי וקים" -בגימטריא "ראש חודש" ,שענינו ומצבו בגלות כמו הלבנה בעת
מיעוטה ,לחזקו שאנו עתידים להתחדש כמותה ,עיי"ש.
תענית בערב ראש חודש
והנה כשהשכינה מצטערת -הלוא גם בניה מצטערים עמה וסובלים את
עינויה ,כי בפשענו שולחה אמנו .לכן הנהיגו הקדמונים ,וכן תיקן האריז"ל ,להתענות
בכל ערב ראש חודש ,כדי להשתתף עם צער השכינה.
ובאמת ,מצינו כבר שאנשי מעמד ,בזמן הבית ,התענו בעת צערה של השכינה
ופגימת הלבנה .כך אמרו חז"ל )תענית כז ,ב( :אנשי מעמד יושבים ארבע תעניות ...ברביעי
על אסכרא שלא תיפול על התינוקות .פירש"י :ברביעי על האסכרא -שבו נתלוהמאורות ,וכתיב ביה )בראשית א ,יד( יהי מאורות -מארת כתיב .נמצא ,כותב רבינו בעל
בני יששכר זי"ע )מאמרי ראש חודש מאמר ג אות ה( ,שכאשר נתחדש החודש הוא זמן כפרה
על הילדים הקטנים .ועל זה תיקנו בנוסח תפילת מוסף של ראש חודש לומר "זמן כפרה
לכל תולדותם" ,עיי"ש עוד.
הפטרה בשבת ערב ראש חודש
מטעם זה גם הנהיגו חז"ל )מגילה לא ,א( שכשחל ראש חודש באחד בשבת,
מפטירים בשבת שלפניה "מחר חדש" )שמואל א כ( .שבמקראות אלו קורין היאך
"נפקדת כי יפקד מושבך" של דוד ,אשר עדיין אז בנקודה קטנה" .ושלשת תרד מאד",
שהירידה מכופל ומשולש מאוד .רבינו זי"ע מאריך )שער יששכר שם אות ז( לדרוש את
הפסוקים על צער השכינה " -הלוא החצי ממך והלאה" ,שייחוד יסוד ומלכות עדיין
רחוק ,ועוד לא הגיע עת הגאולה" .ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל" ,שנמשכה הבכיה
בגלות המר והארוך ,כי לעת עתה עדיין "דוד הוא הקטן" )עיין שמואל א טז ,יא( ,בבחינת
נקודה קטנה .והבכיה יימשך "עד דוד הגדיל" ,עיי"ש באריכות נפלאה.
והלכת בדרכיו /יום שלישי
מא
השתטחות על קברי צדיקים
איתא בכתבי האריז"ל )ראה סידור ר' שבתי סדר ערב ראש חודש( שבערב ראש
חודש טוב להשתטח על קברי הצדיקים שיתפללו בעדו ,גם שעל-ידי-כך יזכור יום
המיתה ויכנע לבו.
"וכן נהג אאמו"ר הגה"ק ]בעל דרכי תשובה[ זי"ע ,שהיה דרכו בקודש לילך על
אהל ציון אביו הגה"ק ]בעל שם שלמה[ זי"ע כמעט בכל ערב ראש חודש" )נמוקי אורח
חיים סימן רכד סק"ה(.
להיטהר מקודם
ברם ,ממשיך האריז"ל לומר :אין ראוי לכל אדם לילך לבית הקברות ,אם לא מי
שיסמוך אל מעשיו ,ואין לו פחד שידבקו בו נגעי בני אדם.
אזהרה הלז ,מביא המגן אברהם להלכה בהלכות תשעה באב
תקנט סקט"ו( .וזה מעורר תמיהה ,מדוע הביאו רק בהלכות תשעה באב ,ולא בהלכות
תענית )סימן תקעט סקי"א( שמדבר מענין הליכה על הקברות ,וכן בהלכות ראש השנה
)סימן תקפ"א סקט"ז( שכתב שם להשתטח על קברי צדיקים.
)אורח חיים סימן
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם( כותב לבאר בזה ,שאזהרה זו של האריז"ל
קאי על מי שנטמא בעון קרי ר"ל ,ולא טבל במקוה ,וכמו שכתב בזה החיי אדם )כלל
קלח( .כי לולא-זאת הרי מצוה לילך על קברי צדיקים )ראה בארוכה שו"ת מנחת אלעזר חלק א
סימן חיי"ם( ,והרי שומר מצוה לא ידע דבר רע .זולת אם נטמא ,שאז יכולים להידבק בו
נגעי נפשו ,והבן .ואכן ,משום-כך נוהגים כשהולכים על קברי צדיקים לבית הקברות,
שטובלים מקודם .ולפי-זה ניחא שלא הביא המגן אברהם אזהרה זו כי אם בהלכות
תשעה באב ,כיון שלא יוכל אז לילך מקודם למקוה לטבול מפני עינוי תשעה באב .מה-
שאין-כן בשאר ימות השנה שיוכל לטבול מקודם ,לא הביא למנוע מזה ,עיי"ש
באריכות.
ברכה על בית החיים -בכל ערב ראש חודש
כתב המחבר )אורח חיים סימן רכד סעיף יב( :הרואה קברי ישראל ,אומר :ברוך
אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין .אבל )שם סעיף יג( :כל ברכות הראייה,
אם חזר וראה אותו דבר בתוך ל' יום ,אינו חוזר ומברך.
מב
äëìää øåàì
ùãåç ùàø áøò /
בשו"ת דברי מרדכי )להגאון ר' מרדכי הענ"א ז"ל דומ"ץ קהלת המבורג( דן ,על
ההולכים על קברי צדיקים בכל ערב ראש חודש ,אם יברכו ברכה זו ,כיון שאותו יום
ערב ראש חודש הוא בכלל הל' יום .והכרעתו :בערב ראש חודש אחד יברך בלי שם
ומלכות ,כי ספק ברכות להקל ,ובחדש השני יברך בשם ומלכות ,ובשלישי בלי שם
ומלכות ,וחוזר-חלילה .שמכיון דבחודש השני כבר עבר כמו ששים יום שלא בירך ,כי
הברכה שבירך בחודש הקודם בלי שם ומלכות אינה ברכה ,על-כן יוכל לברך בערב
ראש חודש השני בשם ומלכות .הגע בעצמך ,אטו לא יברך לעולם מי שהולך בכל ערב
ראש חודש על קברי צדיקים.
רבינו זי"ע )שם( מעיר "מה דפשיטא ליה דתליא מילתא בהברכה -אם בירך
בינתיים ,זה אינו .העיקר הוא אם ראה הקברות תוך ל' יום ,אזי לא יברך ,דכיון שראהו
תדיר ובהרגל אינו נתעורר ואינו צריך לברך" .ומה שהקשה דאם כן לא יברכו לעולם,
אין הכי נמי! מי שרגיל שם בכל עת ,כגון שמש הממונה שם ,אינו צריך לברך.
"ושמעתי מאאמו"ר הגה"ק זי"ע שהגיד למי שהולכים בכל ערב ראש חודש על
קברי צדיקים ,שינהגו כן :בחודש מלא ,שהולכים ביום כ"ט -ערב ראש חודש ,ושהוא
ב' ימים ראש חודש ,נמצא בערב ראש חודש השני כבר עברו שלשים מלבד יום
הברכה .מה-שאין-כן בחודש שלאחריו שהוא חסר ,ואין הפסק ל' יום רק עם יום
הברכה ,על כן הוי ספק ברכה ,ולא יברך".
מג
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
ÌÈÓȉ ˙Ú·˘ ¯Â‡ Ô¯Ó
Ú"ÈÊ ˘Â„˜‰ ·ÂË-Ì˘-ÏÚ·‰
תיק ג' עמודי עול תורה עבודה וגמ"ח
בש רבינו הקדוש רב של בני הגולה,שמעתי מאבותי הקדושי זי"ע
:הבעלשטוב זי"ע
בשלשה,מר הבעלשטוב זי"ע בא לעולהזה לתק תיקו עול
אשר היה עומד, עבודה וגמילות חסדי, תורה:עמודי שהעול עומד עליה
.העול ברפיו בקלקל
ואמרו דרשות של,עמוד התורה קלקלו הבעלי דרשני שנסעו מעיר לעיר
והמה היו, ובדו לה מדרשי פלאי ותירצו אות,דופי לעור עיני העול
.בעצמות קלי ונוכליה
וזהו העבודה.עמוד העבודה קלקלו החזני הידועי בקלות ופחזות
כי אי בימינו רק התפלה שבמקו תמידי תקנו,בגלותנו בעוונותינו הרבי
. בבכור שור ודעימיה ז"ל(ו,)וכאשר כבר צוחו עליה בדורו הני קמאי
³î®®îò³í¾ ,îò−³îëþô îòñëš¾ ,ó−¼òí ð−ð− µñ −îíñ ¼îð−î" :(í ³îê) ê"®þíô ³îõ½îí ö−−¼ í
ëîþ ö−−ð¼î ,µñ−êî í"ñ¾ ³ò¾ô þîðî þîð ñ×ë ó−®®îò³ô î−í ,öîš−³í óñî¼ ñ¾ ³îô¾òíô íïñí
íô×î ,ó−õšîòî ó−þî¼ô [þ³½òí ³ô×ì -] îïñí íô×ìí ñ¼ îëþî ,íñ−õêë ó−¾¾èô î−í óñî¼í
î³ðîë¼ µþð íòôô ìš−ñ ,íô×ìí ³î−ñ×¾ë šî½¼ñ µ−ê ,ó−¼ðî− î−í êñ íô×ìë ó−š½¼³ôíô
¾îðší ³ô¾ò ,í−ìôñ îòñ µþë³− ó¾í ìñ¾ þ¾ê ð¼ ,’î×î íô¾èí −ð−ñ îêëî ,îô¾ µþë³−
ìš−ñî ,³îñ×¾îôë šî½¼ñ µ−êí ,óñî¼í −ò−¼ þ−êí êîí ,ó"èëò ñ"šî®ï ëî¬-ó¾-ñ¼ëí öî−ñ¼
−ò−−ò¼ ³ê î¾−ëñí þ¾ê ,î−ð−ôñ³ −þëðë ñ−×¾ôí öòîë³− þ¾ê× ,íô³î íô−ñ¾ íðîë¼ íô×ìíô
í"íñï ëî¬-ó¾-ñ¼ëí −ð−ôñ³ −þëð îòëî− êñ −× ¼ð³ ¼îð−î ,³ñ×¾ôí ¾õòí ñ×¾ë íô×ìí
ó−ô¾ñ íñî¼î ó− −òô íëìþ óí−þëð íêþ−î ,í¾îðší íô×ìíë š½î¼¾ −ôñ êñ óê ,óí−þõ½ë
".ó−ô³ëî ³ôêë íðîë¼í š½¼ −ò−−ò¼ íô×ìí −ð− ñ¼ ö−ëíñ ,óê−¾
ññõ³í ¾îðší ëî¬-ó¾-ñ¼ëí¾ ,¼ðîòî ñëîšô"¾ íô (½ ³îê ë êþîðíô) íþî³ −þëð ö−−¼ î
".êþîòî ñîðè ¾¼þ ñîšë ,ó−ëî¬ ó−ô−ë ¬þõë ,ðîô¼í −òõñ
מד
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
ועמוד הגמילות חסדי קלקלו השוחטי הקלי .לאשר אמרו חז"ל
)תענית כג ,ב( גבי אבא חלקיה דקדי סליק עננא מהאי זויתא דדביתהו ,משו
דאיתתא שכיחא בביתא ,ויהבי ריפתא לעניי ,ומקרבי הנייתא )וכ אמרינ
בכתובות )סז ,ב( ופירש"י :הנאתי מזומנת ,שאני מחלקת לח ובשר וכו' )ולא
בממו( ]אשר על כ נהגו עלמא לית לעניי לאכול ולשתות[ ,ועלידי שנתנו
לאכול לעניי מבשר נבלות וטריפות שהכילו השו"ב הקלי ,נמצאו שלא עשו
גמילות חסדי ,רק שעוד הכשילו את העניי הסובבי ממקו למקו.
עד שבא רבינו הבעלשטוב הקדוש זי"ע ,והיה בתחלת ימיו שו"ב,
ואחרכ בהתגלותו התפלל לפני העמוד ,והיה שליח ציבור ,ועורר לב העול
בתפלותיו בקולות נוראות ,והיה אומר מאמרי תורות עלדר האמת ,כדי לתק
כל אלו הקלקולי ולהעמיד תיקו עול על מכונו.
דברי תורה מהדורא ג אות פו
מלחמות ד'
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע גילוי מ השמי למר הבעלשטוב זי"ע ,כי ליומת כוח קדושתו
מתנופ" מצד הטומאה כוח כת פראנק ימש"ו ,ורק בזאת יתגבר עליהז ,א
יצר" אליו הגה"ק רבי מאיר הגדול מפרעמישלא זי"ע ,ואיש אחד ושמו ר'
פאסטיכער )הרועה( וגילוי לו מקו דירתו.
הבעלשטוב הל לרבי מאיר מפרעמישלא ,ולא מצאוהו בביתו ,כי
¼ðîò"¾ (ðîë×í −òõô ë−¾ô þôêô ³îþôêô í¾ôì) þï¼ñê ³ìòô ñ¼ë îò−ëþ ë³î×¾ íô íêþ ï
׳î−êþ ó³¼¾þî ó³î¼¬ë îêþíî ,³îþ−½ôî ³î¼þõ î¾¼ ,−"þ¾ î³¼−½î šòêþõ ëš¼− ³×í −
−¾êþ ³ê îì−þ×í¾ ó−þôî×íô ïê íñ¾ôôí −òõñ ö−þî¬òðë îñ¼õ¾ ð¼ ,ñ"ìþ ³−þ®îò ³òîôêñ
îò−ëþ óè îòñ ñëîšôí −õ×î ,ó−þôî×í −þ¾ −òõñ −îñè ìî×−îë óô¼ êëñ ñ"ï ó−ñîðèî ó−ñëîšôí
óð−ô îòñ−®í í"ëšíî óô¼ óîìññ ó−ñîðèí ó−ñëîšôí µî³ë ðô¼ ñ"®ï ¾îðší ëî¬-ó¾-ñ¼ëí
−ð− ñ¼ ñêþ¾− ñíš µî³ô îðëê−î ñ"þ −þôèñ ó³ð îþ−ôí óíô ó−ëþî ,¾õò −ìõë íôí îê®−î
."íôþì ð¼ óõðþ¾ ñ"®ï ¼¾îí− −òõí ¾îðší š−ð®í öîêèí
והלכת בדרכיו /יום שלישי
מה
התבודד ביערות .הבעש"ט נכנס לביתו ,וראה הרבנית מיללת על בנה המוטל
הערוסה ] ה"ה הגה"ק רבי ארו ליב זי"ע[ .הרבנית השיחה צערה לפני
הבעש"ט ,שבכל פע שנולד לה ילד ,אמר בעלה "לא על זה התפללתי",
והילד נסתלק .אבל את הילד הזה שמרה כבבת עינה ולא ראוהו לבעלה למש
שנה וחצי .אבל בבוא היו ,והילד מסתובב בחדר אנה ואנה ,הבחי בו בעלה
ואמר לו "נו ארו ליב ,אי שוי שענערע פו דיר אוועקגעשיקט" .מיד נפל
הילד למשכב ,אחזתו חמה ונחלה עד למות ר"ל .הרבנית צעקה ,אבל בעלה לא
השגיח עליה ,והל לו להתבודד באית היערות .הבעש"ט הבטיח לה שיפעל
אצל בעלה ,ועד אז אנכי אערבני.
הל אחריו הבעלשטוב ליער ,פגש אותו וסיפר לו שליחות המשות",
ושצריכי ליל יחדיו לחפש את ר' משה פאסטע .כאשר התכוננו לנסוע,
הפציר בו הבעש"ט על החלמתו של בנו .ואמר לו שא לא יבריא ,לא יל
הבעש"ט אתו .ובעבור שהשליחות נגע לכללות ישראל ,ביטל רבי מאיר את
דעתו ,ובא לביתו ואמר לבנו "ארו ליב איז דיר נא נישט בעסער"? מיד השיב
הילד" :ברו ד' ,עס איז מיר שוי בעסער"! ושב לבריאתו.
שני הקדושי נשאו לדר פעמיה לבקש את הרועה הלז .כשבאו לעירו,
חקרו ודרשו אודותיו אצל אנשי העיר ,וה אמרו שאיש פשוט הוא מאוד ,רועה
צא באחת ההרי .באו למקו מרעתו ,וראו שהצא נטושי ונפוצי על פני
השדה ונפוצי בכל ההרי ,והוא עומד אצל שפת הבור ,ומדבר כאילו לעצמו,
בכל מאמצי כוחו:
זיסער גט! מיט וואס זאל אי דיר דינע? וואלסטו געהאט שע" צו
פאשע ,וואל אי דיר אומזיסט געפאשעט ]בורא היקר! במה אוכל לעבד לו
היה ל צא הייתי מרע בחינ[.
בתו כ דלג וקפ& על הבור ,משפתו אל שפתו ,ואמר:
אי שפרינג אריבער דע גריב פאר גטס וועג ]אני קופ& על הבור למע
ד'[.
התקרב הבעש"ט אצלו והתחיל לדבר אתו .ענה לו ר' משה:
שכיר יו אני ,ואיני רשאי לי לבטל לדבר ע אנשי זרי.
מו
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
אמר לו הבעש"ט:
הלא בי כ ובי כ ראיתי שתבטל מעבודת לדלוג ולקפו& משפת הבור,
אנה ואנה...
השיב לו ר' משה:
נו ,פאר גטס וועגע מעג אי ]הלא למע כבוד ד' רשאי אני[.
אמר לו הבעש"ט:
הלא ג אני צרי לשיח את פאר גטס וועג.
נתרצה לו ר' משה .הסביר לו הבעלשטוב עניני אלוקית ,ור' משה
פאסטי התחיל להתלהב לאי שיעור וער .בכל פע ראה הבעש"ט שעבודת
הרואה בוקע חלוני רקיע .אמר לו:
יש איש אחד אשר ירצה להרוס יסוד אמונתנו...
שאל עליו ר' משה "מי הוא זה ואיזה הוא"? כאשר אמר לו הבעש"ט ש
של אותו האיש ,יעקב פראנק ימ"ש ,התלהב מאוד .הבעש"ט ראה כי דיבוריו
עושי רוש ,התחיל ללמדו דת יהודית .בתו כ שאלו א יש כא איזה מעיי
שנוכל לטבול .ענה לו רבי משה שבתחתית ההר יש מעיי נובע ,וברגע חדא
גלגל ר' משה עצמו מראש ההר למקו תחתיתו וטבל עצמו ,ג הבעש"ט
ורבי מאיר טבלו עצמ ,והתחיל מר הבעש"ט ללמדו אל"בית כו' .וסיפר לו
מבית מקדשינו אשר נחרב ונשר" ,ועתה א נבקש על גלות השכינה ,נוכל
להחיש הגאולה...
בשמי נתהווה רעש גדול ,והס"מ נתגבר למאוד .נתנו לו זמ קצר ,ער
רביע שעה ,להפי& שלשה הצדיקי ,ובא לאו ,יכרת לגמרי ומשיח צדקנו יבא.
התחפש הס"מ בלבוש אד ,בא לאדו הכפר ואמר לו שג' מכשפי באו
בנחלתו וטובלי עצמ בנהרות שלו ,וה רוצי להחריב כל נחלתו .כשמוע
זאת האדו ,אס" אנשי הכפר ,ובאו שמה בחרבות וכידוני להרוג אות.
הצדיקי ברחו ונמלטו לנפש ,ונתפרדה החבילה בעוה"ר ,עד ישמע קול התור
בארצנו...
דברי ערבי
והלכת בדרכיו /יום שלישי
מז
חכמת תפלותיו להציל בני ישראל
נמצא בש רבינו הקדוש הבעל ש טוב זי"ע ,כי בחכמת תפלותיו בא
בתחבילות רבות ,לחתור חתירות ,להציל ולהושיע את בני ישראל .ולפעמי
ראה על אחד ,כי דבר קשה להמציא לו בתפלתו ,שיוליד בני וכיוצא ,על כ
בא מצד אחר ,להתפלל בעד פרנסתו ועשרו ,ועל ידי זה באו הבני ,כאשר
נפתח המזל מצד אחר .וכ כשעבד בתפלתו בעד חולה ,שהיה עליו קטרוגי
רבי ובמספר שנותיו ,על כ התפלל על עשרו ,ומא דיהיב שובעא ,לחיי הוא
דיהיב כנ"ל .וכהנה וכהנה ,מה עמקו דבריו הקדושי ,זי"ע.
חיי ושלו פרשת ל
ח
נסיעתו לאר ישראל לקירוב הגאולה
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
נודעה שרבינו הבעל ש טוב הקדוש זי"ע ,נסע פע לדרכו לאר& הקודש
ועמו תלמידו הרה"ק ר' צבי סופר ,מפני שהיה חלק מנפש דדוד המל ע"ה,
וכשהיה מצטר" בעיר ה' שמה ,בירושלי תובב"א ,ע רבינו בעל אור החיי
הק' זי"ע ,שהיה ג כ חלק הנ"ל ,אז היה הגאולה שלימה ,כנודע מספרי
הקדושי.ט
והנה שלא רצו אז מ השמי ,ולכ עכבוהו אות בדר ,ותפסו לסטי,
וקשרו אות בחבלי את יד ואת רגל ,ומפני גודל הצרה וחלישות הדעת,
נטלו מרבינו הבעלשטוב כל מדריגותיו ,ולא היה לו מוחי כלל .אמר ר'
צבי אל הבעלשטוב:
רבי ,עד כא? מפני מה את מחשי ואינכ פועלי להינצל מהרוצחי?
ì
¬
¼.è¼ ³îê êšþõð êþèê þõ½ë ö−−
¼.¬ ³îê ê ñ−ë¾ íòîôê ë−³ò µ−³î®ô ë−³ò þõ½ë ö−−
מח
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
ענה לו הבעלשטוב:
נלקחו ממנו כל המדריגות ואיני זוכר כלו מרוב פחד ומבוכה.
פקד הבעלשטוב על ר' צבי להתחיל להזכירהו את כ"ב אותיות אב.
פתח ר' צבי ואמר את האותיות בזו אחר זו אל" ...בית ...גימל ...והבעל
שטוב ענה אחריו בהתלהבות ובדביקות .מיד הוחזרו למר הבעלשטוב
כל המוחי ומדריגותיו הקדושי ,ונותקו החבלי והרוצחי ברחו.
שער יששכר מאמר אגדתא דפסחא אות מזי
וראית אות
בספר שבחי הבעל ש טוב מספר:
פע אחת בא חנוני באמצע הלילה לעירו ע עגלה גדולה מלאה סחורה,
והיה עצל להכניס את הסחורה לחנות בעוד לילה .על כ התיר את הסוסי מ
העגלה ,וסמ שלא יבואו גנבי בלילה לגנוב .והנה בלילה בא גנב וראה עגלה
מלאה סחורה ,וברח עמה .בבוקר ראו שנגנבה העגלה ע הסחורה ,מיד
התחילו לרו& ולחפש על פרשת הדרכי ובכל הרחובות ,אמנ ללא הועיל ,כי
כבר לא מצאו שו זכר מהעגלה ומהסחורה.
והנה היהודי הזה בהיותו מחסידי הבעלשטוב זי"ע ,שלח אל הבעלש
טוב שליח ע מכתב ,ובו תיאר את כל מה שעבר עליו ,והזכיר צערו לפני
הבעלשטוב זי"ע ובקשה שיתפלל בעדו לישועה ,כי נשאר בחוסר כל.
כשבא השליח להבעלשטוב מצא אותו עומד אצל המזוזה ומתכונ לנסוע
לעיר אחרת ,כי נתכבד להיות מוהל ש .כשקיבל הבעלשטוב את האגרת
מ השליח ,אמר לו ,שנוסע עכשיו על הברית ,ואינו יכול להתעכב ,על כ
ימתי עליו עד שיחזור מ הברית .וכ עשה .הבעלשטוב זי"ע נסע לדרכו
³ê" ,³îè−þðô îñ ö−ê¾ −ô îò−−í "ñîê¾ñ ¼ðî− îò−ê¾î" ì½õ-ñ¾-íðèíí ì½îò ,íïë ¾þõôî −
.³îè−þðôí ñ× è−¾íñ îñ îì³õ− ’³ ð¼ ’êô ³î−³îê −ð−-ñ¼ îò−−í "îñ ì³õ
והלכת בדרכיו /יום שלישי
מט
ול בדר ,וכאור הבקר המשי בנסיעתו ,וכשבא סמו לעיר ,ראה מרחוק
עגלה נוסעת בדר אחרת .פנה הבעלשטוב זי"ע אל תלמידו הסופר רבי צבי
ז"ל ,ושאל אותו :הא אתה רואה את העגלה הנוסעת ש ע שני הסוסי.
השיב לו ר' צבי סופר "כ אני רואה" .אמר לו הבעלשטוב ,תדע ,שזו היא
העגלה שנגנבה מאותו יהודי בעל האגרת .על כ ,כשנבוא לעיר ,תשאל אודות
הנוסע בעגלה הזאת ,איה מקו האכסניה שלו ,ותל לש וצווה עליו" :תחזיר
מיד העגלה ע הסחורה כי היא גנובה אצל".
כשבאו לעיר עשה כ ר' צבי סופר ,ומצא האכסניה של בעל העגלה ,ומה
מאוד התפלא כשראהו עומד ומתפלל כאיש ת וישר ,עד שלא יכול לומר לו
דברי חריפי כמו שצוה לו הבעלשטוב ,כי היה מפחד שבחנ חלילה
יבייש איש צדיק וכשר .חזר ר' צבי אל הבעלשטוב ,וסיפר לו מה שראה,
ומה שעל כ לא יכול למלאות רצונו .הבעלשטוב זי"ע חזר שוב על דרישתו
כבראשונה .ובזו הפע עוד זרזו שיל תיכ" ומיד בחזרה להאכסניה ,כי חשש
שא יתעכב ,כבר יסע מש ולא ימצא .כמוב שר' צבי סופר הזדרז וחזר לש,
ואז מצאו שהיה יושב ואוכל סעודת בשר .פנה ר' צבי אל בעל האכסניה ושאל
אותו על מנהגו של אותו יהודי ,ובעיקר הא שתה הרבה משקה בעת הסעודה
כדר שנוהגי הגנבי .ענה לו בעל האכסניה שלא שתה רק בעד שני גראשי,
שזה לא הרבה .שוב התרשל ר' צבי סופר ולא מילא את שליחותו .אלא חזר אל
הבעלשטוב ,וסיפר לו על כל מה שעבר ,ושהוא מתנהג כיהודי כשר ,ועל כ
חושש מאוד שלא לביישו ח"ו.
אמר לו הבעלשטוב זי"ע ,ל ותאמר לו שהוא הוא הגנב ושיחזיר
הגניבה .וא יכחיש בפני ,תאמר לו סימני אלו שאני מוסר ל :תאמר לו
שאני יודע אי ברח מהרודפי אחריו ,שקוד עמד ביער ג' ימי עד שעברו כל
הרצי והמחפשי ,ומש העתיק מקומו ול במקו פלוני ביו א' ,ומש עבר
ללו במקו ב' כו' כו' ,וכ מנה לו כל המקומות של עד שבא לעיר .בפע
זאת הל ר' צבי סופר ועשה ככל אשר צוה עליו הבעלשטוב .והגנב,
הכחיש הכל ,וטע שמעללי עליו .אז התחיל ר' צבי למנות לו כל הסימני
שנת לו הבעלשטוב ,וכמוב שעל ידי זה נתרשלו ידי הגנב ,והודה על
האמת ,והשיב את הגניבה לבעלי .ורק אז הל הבעלשטוב לאכול אצל
סעודת הברית מילה.
נ
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
הגנב ,הרהר בלבו :הרי עכשיו שהחזרתי הגניבה הרי אני נשארתי בלי
פרוטה אחת בכיסי ,והרי אני עני כשאר עניי ,שאי לי מה לאכול ,ומה אעשה.
על כ החליט שיצטר" ג הוא לשאר עניי העיר המוזמני לאכול אצל סעודת
הברית מילה ,אשר בראשו הבעל ש טוב זי"ע .וכ עשה .באמצע הסעודה
כששתו מי דבש )מעיד( כנהוג באות הימי ,ק אותו הגנב ממקומו ועמד ליד
הבעלשטוב הקדוש זי"ע ,ואמר להבעלשטוב" ,קושיא גדולה יש לי על
רו מעלתו הק' ,מכיו שהנני רואה שמעלתכ יודע ורואה אי הגנבי גונבי
ורואה מקומ ומקו לינת בכל לילה ולילה ,הרי שיש לו רוח הקודש ועיני
פתוחות ,והלוא באות העיני הקדושות הרי יכול לראות הרבה דברי טובי
בכל העול ,וא כ למה לכ להשתמש בעיני קדושות וטהורות אלו כדי
להסתכל על הגנבי ,הלא באותו הזמ הרי מוטב היה אילו היית מביטי
בדברי טובי".
הבעלשטוב זי"ע לא דחה אותו ,אלא אדרבה התעמק מאוד בשאלת
אותו הגנב ,ועד כדי כ שפתח פה קדשו לומר תורה ,כדי לתר& קושיא זו,
והארי מאוד בדבריו ,ונתארכה השעה הרבה עד זמ תפלה מנחה ,וכבר היו
צרי לקו ולהתפלל ,ולהתירו& עדיי לא הגיע ,ולא הספיק לגמור את דבריו
הקדושי.
כשסיפר רבינו שליט"א הסיפור )מלוה מלכה פרשת ראה תשנ"ט( סיי:
בדר אגדה יש לומר שעל דר זה אמרה התורה הק' "ראה אנכי נות
לפניכ היו ברכה וקללה" ,פירוש שיהיה בכוחכ להשתמש בכח הראיה
שאני נות לפניכ ,ה לברכה וה לקללה ,כלומר ה לראות הברכה ודברי
טובי בכל העול ,וה לראות מעשי הקללה כדי לתקנ .וקושייתו של אותו
יהודי ,שא יש הברירה לראות בעיני "ברכה" ,למה נסתכל על מה שהוא
בגדר "קללה" ,הלואי ונזכה שיגלה מאור עינינו הבעל ש טוב זי"ע לנו
הביאור ,בעת שנזכה לשמוע תורה מפה קדשו ,וימשי אותו מאמר עד שיתור&
הכל ,בביאת הגואל בקרוב בימינו.
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ט
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
נא
העלאת הניצוצות ברוח קדשו
עלידי,פע אחת לקח מר הבעלשטוב זי"ע עמו אבר אחד מתלמידיו
ויבר, כדי שישתה שמה מי באר השדה, כמה מאות פרסאות,קפיצת הדר
וזה היה כדי שיעלה. וחזר מיד עמו עלידי קפיצת הדר בעגלה שלו,עליה
ולולי,האבר את הניצוצות הקדושות אשר ש שהמה שייכי לחלק נפשו
זאת היה צרי האבר הלז להתגורר מי יודע כמה שני עלידי עוני רח"ל
כדי, עד שיבא לאר& מרחק דר הבאר ההוא וישתה ויבר ש,וסיבות שונות
.לתק הניצוצות שלו
יב
חיי ושלו פרשת כי תצא,תפארת בני סו" פרשת משפטייא
'רוח אפנו משיח ד
:סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
פע אחת בערב שבת קודש קוד הכנסת כלה קרא רבינו הבעלשטוב
הקדוש זי"ע לתלמידו הקדוש רבי ליב המוכיח מפולנאה זי"ע שיסע עמו
îðëê −× ó−ëþí îò−³îòîî¼ë íô ð¼ ¼ðî− îò³ê ö−ê þ¾ê ,îò−ô−ë ö×-ñ¼" :íï-ñ¼ ë³î×î ê−
êîí íòí ,ìðò îòôô ìð− ñëñ îô¾ µþë³− ³îë¾ìô ë¾îìíî ,ó−−³−ôê ¾ðîší ìîþ −ñ¼ë îòð−½ì
,íô öôï íô¾ ë×¼³íñ šìþô ±þêñ ³îêîõþñ ³îê®ìþôñ ó−¼½îò¾ ³îë−½ ëë½ô îô¾ µþë³−
−¾òêî ó−ð−½ì ó−šñê −êþ−î ó−ô×ì −ð−ôñ³ íëþí ó×î³ëî ,ñêþ¾−ô ó−õñê íëþíñ íï ¼−è−î
ë¾−ñ µþë³− ó¾í îí×ï−¾ −ô óòôê .óíñ ó−×−−¾í ö−®î®−òí ó¾ îñ¼− íï-−ð−-ñ¼î ,í¾¼ô
îí³¾ôî îñ×êô µî³ñ îñ ó−×−−¾¾ ö−®î®òí î³−ë µî³ñ îñ ö−ôï− íðîë¼íî íþî³í ñ¼ ³îìîòôë
".óñ¼−¾ −ð×
µþëî" ïê ,−îêþ× ö−®î®−òí öîš−³î þîþ−ëë "ó×−šñê ’í ³ê ó³ðë¼î" ëî³×í ³ê ¾þõô íïëî
µþ¬®³ êñ¾ "µëþšô íñìô −³îþ−½íî" ,µ³−ëë í³¾³î ñ×ê³¾ íô "µ−ô−ô ³êî µôìñ ³ê
.µ³−ëë ³êï öš³³ šþ ñ"ìþ íñìôí ³ë−½ë ³îê®ìþôñ ó−šìþôñ ¼î½òñ ,êþëèð −ñî¬ñ¬ë ñ¬ñ¬ñ
’í ³êô öôðïò¾ öî−× ,"µ"¾õò× ó−ëò¼ ³ñ×êî µ¼þ óþ×ë êë³ −×" ëî³×í ³ê íïë ¾þõôî ë−
³î®î®−ò íôð ¾− −ñîê ,óþ×ë ó¾ óí−ñ¼ µþë−î ó¾ ó−ëò¼ ñ×ê−¾ −ð× îòòî× þëè −ð¼®ô
ëëî½ò íï −ð− ñ¼¾ ,íô¾ −îêþ× î³×þëî î³ñ−×êë ó³îê íñ¼− íï −ð− ñ¼î ,î¾õòñ ó−×−−¾í
îò−−í ,ó¾ µ"¾õò −šñì µþî®ñ µ"¾õò× êîí ó−ëò¼í ³ñ−×ê ö× ñ¼ ,î¼þ óþ×ñ íô¾ î³ê−ë
µ−ñ×ë óìš³¾× ,"ö³³ êñ µ−ñ× ñêî" .−îêþ× íòš³ñî ¾õòí ¼−ëíñ ,"µ¼ë¾" .þ×ïò× ³î®î®òí
ö× ñ¼¾ óþ×ë óí¾ ³î®î®òíñ ñ−¼îí êñ ö× óê ,µ³−ëë óí−ñ¼ µþë³ ó¾î ,ó¾ óñ×êñ µ³−ëñ
.þ×ïò× íô¾ êë
נב
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
לאיזה דר .נסעו על עגלה למרחק רב ,דר יערי ושדות ,ובקפיצת הדר
כדר הבעש"ט בקדושת נוראותיו באו לאיזה מקו שהיה ש בית אחד .צוה
הבעש"ט להעמיד העגלה ,ומ הבית יצא איש אחד בתואר נאוה ונת שלו
להבעש"ט בסבר פני יפות ושמחה .האיש ביקש מהבעלשטוב לישאר
אצלו על שבת קודש .א הבעש"ט נסע ,ולא נשאר ש.
הרה"ק רבי ליב ראה וכ תמה על כל זה ,אבל לו שאל מאומה ,רק אחר כ
הגיד לו הבעלשטוב זי"ע:
הידעת מי היה האיש הלזה? זה היה משיח בדור הזה.
אז התלפא ביותר רבי ליב ושאל את רבו הק':
א כ מדוע לא חפ& רבינו למלאות מבוקשו שהתחנ מאוד להיות אצלו
על שבת קודש?
ענהו מר הבעלשטוב זי"ע:
יע כי ראיתי שנגזר בעו הדור ,שיסתלק בשבת קודש ,זה האיש קדוש
שהוא נשמת משיח ,ואיככה אוכל וראיתי באבד והסתלקות משיח אלקי
יעקב...
קונטרס דברי קודש שנת תרצ"א ]ומש בשער יששכר מאמר ישע רב אות ט[
"לכי תשמש לי"
מסופר בספר שבחי הבעל ש טוב כיצד נתקרב המגיד ממעזריטש זי"ע אל
הבעל ש טוב זי"ע )וכידוע יש בזה כמה גירסאות( ,אשר פגישת זו הראשונה
הרי היתה תחלת ההמשכה של תורת החסידות לדורות עד עול.
הנה המגיד זי"ע צ ז' או ח' פעמי משבת לשבת רצופי עד שנחלש
מאוד .ושאלו הר"ר מענדל מ"מ בק"ק באר ,הא לא שמעת שיש בעל ש
טוב בעול שתוכלו לנסוע אליו והוא יפעול לכ רפואה .והשיב המגיד זי"ע
"טוב לחסות בד' מבטח באד" .וכשבא הר"ר מענדל לפני הבעל ש טוב
זי"ע ,סיפר לו בשבחו של המגיד ,ואמר להבעל ש טוב "הייתי בכפר טורטשי
והלכת בדרכיו /יום שלישי
נג
וראיתי כלי יפה" .ואמר הבעל ש טוב זי"ע ראיתי אותו כמה שני ,ויש לי
געגועי אליו ,ורצוני שיבא אצלי.
במש הזמ החליט המגיד זי"ע לנסוע להבעש"ט .כשבא לש מצא את
הבעש"ט זי"ע יושב ומעיי בספר ,ונת לו שלו .ובקש המגיד מהבעש"ט
רפואה .גער בו הבעש"ט ,עד שיצא המגיד לחו& וישב על האצטבא שלפני
הבית לנוח .ככה ישב ש עד שראה את ר' יעקב מאניפאלא ,ואמר לו "בבקשה
ממ ,ל אל הבעש"ט ושאל אותו למה אינו מקיי מצות ואהבת את הגר".
נכמרו רחמי ר' יעקב מאניפאלא על המגיד ,אבל היה ירא למסור שליחות זו,
לכ ר& תו הבית של הבעש"ט ותיכ" יצא ,ובהליכתו אמר "איש אחד יושב
בחו& במרה שחורה ובקש שאשאל לרו מעלתו למה לא קיימת ואהבת את
הגר" .כששמע הבעש"ט דברי אלו ,יצא לחצר ,ואס" עמו מני אנשי כדי
לפייס את המגיד על שגער בו ,והסכי לרפאותו .אחר כ לימדו דרכו כו'.
כשסיפר רבינו שליט"א זאת ,העיר שיש להתבונ בעני זה ,שבפגישת
הראשונה גער בו הבעש"ט ,ורק אח"כ פייסו וקירבו.
וביאר בזה ,שהאד צרי ללכת אחרי הנביאי והצדיקי מתו אמונה
פשוטה והתבטלות .ולכ ,כל זמ שלא היה המגיד זי"ע בהכנעה לפו
מדרגותיו הנוראות ועדיי היו לו חשבונות שנסיעה להבעש"ט תגרו לו
לבטל מלימודו כו' והסכי לנסוע רק בהכרח לצור רפואה ,לא היה באפשרי
שישפיע לו הבעש"ט זי"ע את כל מה שהיה צרי .רק אחרי שישב בחו& ורצה
לבא לפני הבעש"ט כמו גר הבא וטוע שיקרב אותו רק בזכות מצות "ואהבת
את הגר" ,אז הוא שקבלו הבעש"ט זי"ע וקרבו ולמדו תורתו ודרכיו הקדושי
)ועיי על דר זה בדברי תורה )מהדורא ב אות מא( אודות התקרבות זקיני
הרה"ק מראפשי& זי"ע להרה"ק הר"ר אלימל זי"ע .ועיי ב"ק )כ ,ב( לכי
תשמש לי ,והב(.
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ז – מלוה מלכה פ' דברי
è−
¼.ðî¼ ó¾ ö−−
יג
נד
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
שמיעת סיפור
פע אחת סיפר המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע לתלמידיו הק' עובדא שראה
אצל רבו הקדוש הבעל ש טוב זי"ע ,שפע א' ישב הבעש"ט הק' ע תלמידיו
בסעודה שלשית ,ונתאחרה השעה אחר זמ מוצאי שבת .והבדיל על הכוס .וכל
תלמידיו נשארו ש כדרכ מעת ס"ג עד אחר הבדלה .ובעת שהיה מבדיל,
באה אשה עניה וצעקה שחסר לה מעות לצור מצות הכנסת כלה ,שצריכה
להשיא בתה היתומה מאב ,והבטיחה נדוניה סכו רב ,ועתה אי לה כלו.
ציוה הבעל ש טוב זי"ע לתלמידיו שכל אחד ישי ידו בכיסי לבושו העליו,
וית לה צדקה לצור הכנסת כלה כפי אשר ימצא בכיסו .כ עשו התלמידי
והכניסו יד לכיס ,והוציאו כל אחד כפי אשר מצא ,ושמו אצל השולח לפני
רב ,וציוה לספור הכס" ,ופלא שהיה ממש כסכו הנצר לה לצור נשואי
בתה ,ונתנוהו לה ,והלכה בשמחה על שיש לה צרכה ,וה שמחו על המצוה
שזיכה לה השי"ת.
אחרי ככלותו לספר ,שאל המגיד הק' זי"ע את תלמידיו ,מה סיפרתי לכ
בסיפור זה .ואחד השיב ,שסיפר לנו רבינו ,כוחו הפלאי של הבעש"ט שציוה
להכניס היד בכיס ולהוציא כס" ,ונתקיי בו )איוב כב ,כח( ותגזור אומר ויק
גו' .וע"ז השיב המגיד זאת איני צרי לספר ,שזה פשוט.
אז הסביר תלמיד שני מתלמידי המגיד ,שרבינו סיפר לנו ,שבאמת הרי היה
הבעל ש טוב יכול לקיי בעצמו המצווה ,ובכל זאת חילק ונשתת" במצוה
את כל תלמידיו .ענה המגיד שג זה פשוט .עוד ניסה תלמיד אחד להשיב,
שהחידוש הוא שהיה הסכו הנמצא ממש כסכו הנצר למצווה ,לא פחות
ולא יותר .וג לזה לא הסכי המגיד זי"ע.
אז שאלוהו תלמידיו לומר לה וללמד מה סיפר לה .ענה לה המגיד,
סיפרתי לכ עד כמה היתה האמונה שלנו ,תלמידי הבעל ש טוב ,ברבינו,
שכאשר ציוונו להכניס ידינו לכיס ולהוציא הכס" ,לא עלה כלל על דעתנו
להסתפק ,היא נמצא עכשיו ש ממו ,והרי אנו עדיי לבושי מלבושי שבת,
אלא אמונתנו היתה כ"כ שלימה ופשוטה ברבינו הקדוש שלא הרהרנו כלל,
ובאמונה פשוטה עשינו כאשר אמר לנו .וכ היה.
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ט – מלוה מלכה פ' דברי
והלכת בדרכיו /יום שלישי
נה
פוקד עקרות לעול
בשנת תרצ"ב בימי הקי& נסע כ"ק מר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע למרח&
ביאכיאמסטהאל סמו לגבול אשכנז .במש שהייתו ,באו אליו בעלי בתי
מקהלת ראנשבורג ,וסיפרו לרבינו זי"ע שבעת שתיקנו המקוה מחדש ,מצאו
אב ועליו כתוב איזה תיבות בלשו הקודש .רבינו זי"ע נסע לש וצוה לחבר
את האב ולסדרו מחדש ,כי כבר היה נשבר לכמה חתיכות ,לאחר שתקנוהו
מצאו כתוב עליו בזה הלשו:
בתו מעי זה טבל ר' ישראל בע"ש ש"י טבילות ביו קר בשנת תק"ד,
ואמר שתבא ע"י ישועה כללית וג לעקרות ,ובשנת תקע"ד לפ"ק נבנתה הבית
לטבילהיד.
אגרות שפירי מכתב רנ"ג בהגה
השיג כוונת בריאתו
כותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע:
"ידוע דכל הצדיקי מעלת היותר גדולה הוא בשעת פטירת ...וכ
שמעתי ממגידי אמת ,שהרב הקדוש הבעל ש טוב זלה"ה אמר בשעת פטירתו
כעת אני יודע למה נבראתי וכונת בריאתי ,והמשכילי יבינו".
אגרא דכלה פרשת ויל
על ציונו
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ,פע אחת ,ביומא דהילולא של רבינו
בעל ש שלמה זי"ע:,
אחר הסתלקות מר הבעל ש טוב הקדוש זי"ע ,לא מצא תלמידו הרה"ק ר'
−îòñ ó−þî−®í ö−ë ³êïí íòîô³í í−íî ,ïñí öëêíô íòîô³ ¼"−ï îò−ëþñ îìñ¾ öôï −þìêñ ð−
½.¼"−ï îò−ëþ ñ¾ î³×î½ë í×î
נו
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
יחיאל מיכל המגיד מזלאטשוב זי"ע מנוח לנפשו ,כי הצטער מאוד על
הסתלקות רבו הקדוש .בא אליו הבעלשטוב בחלו הלילה ,ואמר לו שאל
יצטער כלכ עבור העדרתו ,שהלא כ מוכרח להיות עד תחיית המתי.
והוסי" לומר לו עוד ,שאלו היית יודע ,כמה הרפתקאות וטרחות עברתי
להשפיל ולירד מ עולמות העליוני עד לעול השפל הזה ,כדי לבא ולומר ל
דברי הללו ,אזי בלי ספק לא היית עושה זאת .אמנ ,ביומא דהילולא שלי,
וכ ביומא דהילולא של כל צדיק וצדיק ,מוכרח נשמת הצדיק להשפיל את
עצמו לבוא לעולהזה ולירד על ציונו ,ואז תרעי פתוחי לשמוע צעקת
המבקשי על ציונו ,ולהיות עבור שליחמצוה לפעול כל טוב.
זכרינו לחיי אות ה
ישועה בזכותא דיקנא קדישא
מספר הגה"צ ר' שלמה צוקער זצ"ל אב"ד האלאס:
פע אחת נחלתי ל"ע בחולה דריזע" ,עד שהייתי אצל ג' רופאי וכול
אמרו ח"ו נואש .ונסעתי אל לרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע לקבל את ברכתו,
וכשנכנסתי לרבינו מצאתי אותו כשהוא עוסק להגיה את הספר תורה הקדושה
שהיה לו ממר הבעלשטוב זי"ע ,ואמר לי רבינו זי"ע :בטוח אני שיהיה ל
רפואה שלימה .וסיפר לי אז רבינו זי"ע כשדמעות זלגו מעיניו:
להגה"ק בעל היכל הברכה מקאמארנא זי"ע היה חסיד נאמ אשר היה
חשוכי בני ל"ע כמה שני ,והרבה והפציר בתפלה בעדו ,עד ששמע ד' בקול
תפלתו ופקד ד' אות לטובה ותהר אשתו .כאשר קרבה ללדת ותקש בלדתה עד
שאמרו הרופאי כי אי עצה שתשאר בחיי ושניה איאפשר להציל.
באותה זמ היה הגה"ק מקאמארנא זי"ע בטריסקאווי& .והיה שמה ג
הגה"ק ר' אשר מקארלי זי"ע ,וברשותו היה ספר הזוהר אשר היה שיי למר
הקדוש הבעלשטוב זי"ע ,ואשר היה לומד בזוהר הזה ,עלכ היה עוד
בהזוהר שערות מהדיקנא קדישא של הבעלשטוב זי"ע .והל הגה"ק
מקאמארנא לראות הזוהר הנ"ל והשערות הקדושות.
והלכת בדרכיו /יום שלישי
נז
כאשר ישבו שניה יחדיו ,בא החסיד הנ"ל בקול יללה להזכיר את אשתו
לעורר רחמי בעדנה ,כי ח"ו לפי הרופאי אי עזר .ואמר הגה"ק מקארלי
להגה"ק מקאמארנא הלא כבוד קדושתו פעל פקודת ישועתו ,עלכ עליו מוטל
לבקש רחמי .אחז הגה"ק מקאמארנא בשערות הקדושות של הבעלשטוב
זי"ע ואמר להגה"ק מקארלי:
בזכות מר הבעלשטוב זי"ע אשר השערות הקדושות ה מדיקנא
קדישא שלו ,הנני גוזר שתלד האשה זו זרעשלקיימא בנחת ובניקל ,ובלי שו
מכשול ילד הולד וישאר קיי ,ויהיו הא והולד שניה חיי וקיימי ,וג
הדרת קדושתו ]מקארלי[ בודאי יסכי עמי.
ואל החסיד אמר :ל לבית ותבוא ע בשורה טובה.
וכ הוה ובא בחזרה ע ברכת מזל טוב.
ועלזה אמר לי רבינו הק' בעל מנחת אלעזר זי"ע בזה הלשו:
להכריע בי קדושת השערות של הבעלשטוב הקדוש לבי הספר תורה
שלו הקדוש אנני מכריע .ועלכלפני אתה באת באותו זמ שהייתי מגיה
הספר תורה שלו ,עלכ הנני בטוח שיהיה ל רפואה שלימה.
וכ היה כי נמחו כל הדריזע ונאבדו ,ואפילו רשימה לא היה ניכר.
קונטרס זכר צדיק לברכה
לא יחל דברו...
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
תלמיד היה לו למר הבעלשטוב זי"ע ושמו הרה"ק ר' דוד פירקעס
זצ"ל .פע נסע ר' דוד לאר& ישראל ,וקוד נסיעתו ,הזהיר לו רבו ,רבינו
הבעלשטוב ,שיזהר בדיבוריו ביותר בדר .ר' דוד זצ"ל לא הבי כלל למה
מזהירו רבו בכ ,ונסע לדרכו .באמצע נסיעתו ע הספינה ,עמד ספינתו ליד
נמל ,והנוסעי ירדו מהספינה להינפש .ג חסיד זה ירד מהספינה ,והיה הול
טרוד בדבקות תו צדקתו ,ולא שמע ולא ראה כי כבר הלכה הספינה לדרכה.
בהליכתו על הנמל ,תעה ובא לתו חצר גדול ויפה מאוד ,וש זק אחד יושב
ועוסק בתורה .פנה אליו הזק ושאלו על מצב היהודי במדינתו רוסיא
נח
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
ואוקריינא ,כי שמע שרודפי אות המל והשרי ,וסובלי ש צרות גדולות.
השיבו ר' דוד:
"גט איז א פאטער" .היינו שיש לנו אב הרחמ ,והוא מרח עליה ,ולכ
אינ בצרה כלכ .כי כ היה דרכו מעול לקבל הכל באהבה.
שאלו הזק עוד הפע את שאלתו ,והוא בשלו ,כי הקב"ה מרח ואי
לערער ולהרהר.
בבוא החסיד ר' דוד זצ"ל מאר& הקודש לבית רבו הבעלשטוב זי"ע,
הוכיחו הבעלשטוב הקדוש ואמר "הלא הזהרתי קוד נסיעת שתזהר
בדיבור" .והסבירו כי הזק היה אברה אבינו שרצה להציל את ישראל מ
הגלות ,עלידי שסובלי צרות כאלו ברוסיא ,ושמוכרח להיות הגאולה
שלימה .אבל השר המקטרג צווח ,כי היהודי בעצמ אינ מבקשי על
הגאולה ,רק מסתפקי במה שיש לה .ובא אברה אבינו בעצמו לדרוש על
ככה .וכיו שהשבת שאי צרות כלכ ,נתבטל אז הערעור על השרי
המצערי את ישראל ,ונשארנו בגלות ויספו עוד להרע לנו .ואילו לא היית
עונה כ אז היה מתעורר הגאולה שלימה...
שער יששכר מאמר אגדתא דפסחא אות מה ,מאמר תקע בשופר אות כה
מבטל הקטרוג למעלה
ידוע מעשה דרבינו הבעלשטוב זי"ע שהל בליל יו הכיפורי קוד כל
נדרי ,לספר א האדו הכומר וכו' ,יע שהיה קטרוג על בני ישראל על ידי
הכומר הלז וכו' ,ועלידיזה עשה מה שעשה וכו' ,ונתבטל עלידיזה הקטרוג
למעלה ,וחזר לבית תפלתוטו.
שער יששכר מאמרי חודש תשרי מאמר יו הקדוש אות כו
”
טז
.³î×−þêë þîõ−½í êëîí ,î ³îê óñ¾í ëî¬-ó¾- ñ¼ëí −ìë¾ þõ½ë
¬þõ−½ ³ìê ó¼õ ,³−ìôš öë ñê¼ô¾− −ëþ ñ¼ î−ñ¼ îþôê (ê ,ïô êôî−) ½"¾ë :íïë þêëôî ï
óî− - ³ìê ó¼õ :−"¾þ ¾þ−õî .î−ðèë ñ¼ î−õô êþîò−® íï³òî šî¾ë ðìê −ëþ¼ ó¼ ó−þëð
’ê öîðê ó¼ þõ−½î ê®− ³ìê ó¼õ ³−ìôš öë ñê¼ô¾− −ëþ ñ¼ î−ñ¼ îþôê ëî¾î .í−í ó−þîõ−×í
נט
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
לקרב ביאת משיח
:סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
ואמר,מר הבעלשטוב זי"ע היה מתנצל על מה שהיה לו זיווג שני
...שאלו היה נשאר לו זיווגו הראשו היה יכול לקרב ביאת המשיח בימיו
יז
סדר שנה האחרונה הגה סז
óî−ë ó−òõñî −òõñ ¾ô¾ôî ðôî¼í ñîðè öí×í µ−ê ,ðîêô êñõ− î¬î¾õ× óê íï ñ× .’î× šî¾ë
-−þëð êñí ,šî¾ë ’ê öîðê ó¼î −ëþ¼ ó¼ ó−þîõ−×í óî−ë ì−¾−î ê®− ,¾ðšôí ³−ëë íïí ¾îðší
ê®−¾ ¬þõë ,ó−þîõ−×í óî−ë ö−ñîì ³ì−¾ ìî¾ñ ö׳−íî ,−þ×ò ó¼ þëðñ ñ×î− êñ −êðîë íþî³
öë ñê¼ô¾− −ëþë ¬þõë .þëî¼ ñ× íô³− .−þ×ò ó¼ ìî¾ñî ¾îðší óî−ë ¾ðšôí ³−ëô ñîðè öí×í
ö−−¼ ,−þ¼¾ −¼ò¾ −³−ë ³îþîš îêþ êñ −ô−ô íþôê¾ µ×ñ í³×ï¾ ,îôêñ í¾îðšë ðñîò¾ ³−ìôš
.êþôèë ó¾
ö×¾ ,ñ"òí ¼"−ï ëî¬-ó¾- ñ¼ëí îò−ëþð í¾¼ô −êí× í¾¼ô í−í¾ ö−ò¼í ³î−ô−òõ ïîôþ íêþòî
îê öîðê ó¼ ìî¾ñ ³ìê ó¼õ ê®−ñ −êðîë µþ®îí¾ ,ñêþ¾− ññ× ð¼ë þõ×ôí ñîðè öí×ë í−í
íï-−ð−-ñ¼î .¾ðšôí ³−ëë î³ðîë¼ñ þïì ð−ôî ì−¾íî ê®−î ,èîþ¬ší ñ¬ëñ −ð× ,šî¾ë −ëþ¼
.ö−ë− ö−ëôíî ,íñîðè íòîí×ë ïê î−ìê ¾ô−¾î ’î×î î−õô êþîò® íï³−ò¾ ïê íë¼½í ëëî½ò
−×þðñ óðîšô ðèò³í¾ - ¼"−ï ñîðèí ð−èôí í×ï¾ µ−ê î³ì−¾ µ¾ôíë ³êï þõ−½ ¼"−ï îò−ëþ .ï−
,¼"−ï ð−èôíñ þ¾ê ¼îð− −× .³îð−½ìí −×þð îòôô ðîôññ ,¼"−ï ¬"¾¼ëíñ ëþš³íñ - ³îð−½ìí
,þî¼−¾ ö−êñ ó−þî½− ñë½î ,ó−þîí¬í î−ñèþë ñîðè ¾îì−ô í−í ,³îð−½ì −×þðñ ðèò³í ö−−ð¼¾×
−òõñ îþ¼® ³ê ¼−ëí ³ìê ó¼õî ,íõîþ³ îñ¼í êñî ó−ìôîô ó−êõîþ ñ®ê í−í ³îëþ ó−ô¼õî
ó×ñ ¼ðîò ì¬ë :ñ"®ï ¼¾îí− −òõí îñ þôê .ó−êþîòí î−þî½− ñ¼ ñ"®ï ¼¾îí− −òõ ñ¼ë öîêèí
îñ®ê è−¾− ì¬ëî ,î−ñê è"þðí× êò ¼½− .êñõò ³õîô ñ¼ë êîí¾ ’ëî¬-ó¾-ñ¼ë’í ó½þîõôí ëþíô
êññ ó−êõîþí ³îêîõþ −× è"þðí× íêîþ êñíî .³îêîõþ −ò−ò¼ë óè îì× ñîðè −× ,î−ñèþ ñ¼ íêîõþ
.ñ−¼îí
ëî¬- ó¾-ñ¼ëí öþô îò−ëþ ñê êëî µñíî ,ó−ô×ì −þëð ó−−šñ ³î®ô ð−èôí ëþí î¾õòë ó−−š
ó−ðîí−ë ñîðè íþî³í þ¾ −× ,ðîêô î³êþšñ ìô¾î ³îõ− ó−òõ þë½ë îñëš ¼"−ï ¬"¾¼ëí .¼"−ï
³¾îðš ñðîè ³ê ð−ôî ¹×−³ þ−×í ¼"−ï ð−èôíî ,îí¼þ ñê ¾−ê ’ð −êþ− îþëðò ïêî .îñíêë êë
¹õî³½íñ êë íêñíî ïêôî .ð¼ −ôñî¼ñ ó−ëíêë îñ®ê þ¾š³íî ,³îíîëèí î−³îèþðôî ¬"¾¼ëí
ö³ò ,î−ñèþ ñ¾ î−ëîê×ôî î−þî½− þëð ñ¼î .³î¼−ëšë îñ®ê þê¾ò¾ ð¼ ,íëþí ó−ô¼õ î³¾îðš ñ®ë
î−þî½−ë ó−®õì ó−ô¾ë −× ,−þôèñ êõþ³− êñ ñëê ,ë®ôí ë¬î− ð−ô¾ íêîõþ íï−ê ¬"¾¼ëí îñ
.ññ×íî þîðí öîš−³ µþî®ñ
³×ññô ¼òôíñ ó−ô¼õ íô× ±ñêò ,’ší î−ñèþë ó−êþîòí î−þî½− ññèë¾ þ¼¬®ô í−í ¼"−ï ð−èôíî
îòšð® ì−¾ô ê−ëíñ ñî¼õñ î³ñî×−ë í−í ,öþð½× ö−ð−ô³ íîšôñ µñ−ñ ñî×− í−í îñ−êî .íîšôñ
...þîþ−ëë
ס
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
ביטול גזירה
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פעאחת ,בימי מר הבעלשטוב זי"ע ,נגזרה גזירה קשה ר"ל .אמר
אחד מתלמידיו ]או מאנשי שלומו[:
בודאי כ הוא מ השמי ,ונקבלהו באהבה...
השיב לו הבעלשטוב זי"ע:
נס שלא היית בזמ גזירת המ ,כשיצאה גזירה "להשמיד להרג ולאבד את
כל היהודי מנער עד זק ט" ונשי" .כי ג אז בודאי היית אומר "בודאי כ
הוא מ השמי ,ונקבלהו באהבה" ,וממילא לא היה מרדכי הצדיק מרעיש
עולמות כנגד זה ,והיתה הגזירה ,חס וחלילה ,יוצאת לפועל .אלא צריכי
יח
לעבוד ולבקש לבטלה...
שער יששכר מאמר אגדתא דפסחא אות מה
הכל לטובה
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
חסיד אחד ,נאמ וקדוש ,היה לו למר הבעלשטוב זי"ע ,שהיה רגיל
בכל שנה ושנה לבוא אליו על יו הכיפורי .והיה דרכו לבוא עוד בלילה לפני
ערב יו הכיפורי ,כדי לעשות שמה ג סדר הכפרות .החסיד היה דר לער ד'
או ה' פרסאות ממעזיבוז ,והיה צרי לעבור דר יער ואילנות .והנה ,לעת זקנתו
התיישב החסיד בעצמו ,כי לא יסע רק בערב יו כיפור בבוקר ,לאחר שיעשה
סדר הכפרות בביתו ,והיו גדול די והותר להגיע שמה .וכ היה .ויהי כאשר
התחיל לבוא ביער ,נפלה תרדמת שינה עליו מאוד ,והיה מוכרח ליש קצת,
öî¾ñ ¾þõ³− ö"× ’î×î ö× öî¾¼³ êñ −³¼ô¾î :ñ"ïî ,ëš¼ ³¾þõ× íñ×ð êþèê š"íõ½ë íêþ ì−
®þôê− ñëñ íòíî ’³− î−¼î¾¼¾ íï −× î³þ−ïè îñ¬ë− ó−š−ð®í¾ ±õì −"¾í íòí −× ,öî×òî š"ð
,ö× öî¾¼³ êñ îíïî ,ö× þôê− ñê −þôð êèþ¬šô ³î−íñ −ñ íôî ’³− î−ò−ð îšð® −êðîîë š−ð®í
óíñ îê®ô−î î−òë þîë¼ î®−ñô−¾ íïë ±õì ³"−¾í êëþðê −× ,’³− îò−ò−ðñ öî×òî šð® öî¾¼³ êñ
.š"íñ×¼ ,³î×ï
והלכת בדרכיו /יום שלישי
סא
קשר החסיד את סוסו לאיל ,והניח עצמו על האר& להנפש וליש קצת .אמנ
נפלה עליו תרדימה גדולה ויש שינה חזקה .וייק& החסיד ,וירא כי היו עבר
וזמ שקיעת החמה בא.
ונוכל לתאר במקצת העגמת נפש ,הצער ,האימה והפחד שנפל עליו .א
הכל מ השמי ,ומה יוכל לעשות? הוא מוכרח להשאר פה ביער .נת כיסו וכל
חפציו בשקו ,וקשר הכל ע סוסו לאיל .לבש בגדי שבת ואת הטלית והקיטל,
והתפלל מנחה ,כשהוא מסתכל במחזור לאר הלבנה .אחרכ התפלל תיכ"
"כל נדרי" בלב נשבר לשברי שברי ובבכיות רבות בי של דמעות .גמר כל
התפילה ושיר היחוד ולמד משניות עד כחצות הלילה ,ואחרכ שכב על האר&
לישו בצער ובפחד גדול .ויהי בבוקר ק על רגליו והתפלל כל התפלות בלב
נשבר ובבכיות עד כלות הנפש.
לעת ערב התפלל מנחה ,וכאשר הכיר בצאת הכוכבי התפלל תפלת ערבית,
ומיד ישב על סוסו ורכש חיש מהר לרבו הבעלשטוב זי"ע למעזיבוז .כאשר
בא בצל קדשו ונת לו שלו ,בכה בדמעות שליש על מה שעבר עליו והיכ
היה ביו הכיפורי .אמר לו הבעלשטוב הקדוש:
אחי היקר אל תדאג ,אל תבכה ואל תצטער ממה שעבר עלי .כי הכל מ
השמי לטובה .ובדאי היה שורה עלי איזה דיני ,כי היית אולי תמיד בטוח
שאתה נוסע למעזיבוז על יו הכיפורי ,ואתה מתפלל שמה כראוי וכדומה.
עלכ נגזר עלי מ השמי לטובה שתשאר ביער ,וש יהיה ל לב נשבר מלא
צער ועגמת נפש .וא" אני אהיה מלא צער עבור .ואתה מש ואני מכא ,על
ידי גודל צערנו ושברו לבבנו ,ימתקו הדיני מעלי ,ויהיה אי"ה שנה טובה...
זכר צדיק לברכה
אד נידו בכל יו
יו אחד שאל מר הבעש"ט זי"ע ליהודי זק השואב מי לבני הכפר אודות
מצבו ,והשיב לו "מה אומר ומה אדבר ,יותר אי לי כח בימי הזקנה לשאוב
מי ולמשו הדלי על כתפי החלושות ,וכל זה בעד פרוטות שנותני לי שכר
טרחתי ,וג זה בבזיונות ולא בדר כבוד".
סב
øéôñä úðáì
áåè-íù-ìòáä ïøî /
ביו המחרת שוב שאלו הבעש"ט זי"ע אודות מצבו ,והשיב "הודו לד' כי
טוב כי לא עזב חסדו מאתי אשר בימי זקנותי עדיי בכחי לפרנס עצמי בפרנסה
קלה זו ,שהמי ב"ה מצויי בשפע ,ואני צרי לקחת רק ממקו למקו ,ובני
אד טובי והגוני שהג שיכולי בעצמ לשאוב בלי טרחה יתירה ,הרי ה
נותני לי שכרי בעי יפה כו' כו'".
אמר הבעש"ט ,שזה הביאור במאמר רבי יוסי )ר"ה טז ,א( אד נידו בכל
יו שנאמר )מלכי א ,ח( לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יו
ביומו ,שהג שאמרו חז"ל )ביצה טו ,ב( שכל מזונותיו של אד קצובי לו
מראש השנה )עיי ש בתוד"ה כמא( ,מ"מ הוא נידו בכל יו אי יסתכל על
מצבו ומזונותיו שנקצבו לו א יהיה שמח בחלקו ,או שיהיה עצב בבחינת מי
שיש לו מנה רוצה מאתי )קהלת רבה פ"א לד(.
קונטרסי עולת שבת ה'תשס"ה – מלוה מלכה פ' ראה
ברית הלשו
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
מקובל בפי חסידי בש רבינו הבעלשטוב זי"ע שאמר ברוח קדשו ,כי
כל אחד מפיו יעננו ויאמר מה שהוא עשה ומה שיעשה .הג כי איהו לא ידע
מה קאמר ,מזליה לנפשיה חזי ופיו הכשילו.
ופע אחת היה הבעלשטוב זי"ע במלו ושמע כי מבקשי כלי שנטבלה
לשתות בתוכה )מי או שכר( .וענה אחד ואמר אינני מדקדק על אנגעטובל"ט
)בלשו אידיש( .ואמר הבעלשטוב הקדוש זי"ע השמעת מה זה אמר
בעצמו נסתרות שלו כי הוא דר ע אשתו בלי טבילה לנדתה )או נכשל בפניה
שהיה נדה בלי טבילה(.
דברי תורה מהדורא ג אות מא
יט
î−þìê îšðëî íê¬ñí ëòï× −ò¼−èí þôê¾ öí×ë (ë ,è) ó−ì½õ ½"¾ë îþîšô íêþ³î :ó−−½ôî ¬−
−"¾þë ó¾ ö−−¼ î−þìê íš−ðë µþ®îíî í−¾õòñ −¼þô îí−êð ê"¼ë−êî ’î×î ñî½õ ±ô¾ îë îê®ôî
.(ñ−¼ñ þ×ïòí ëî¬-ó¾-ñ¼ëí −þëð× îò−−í) ³îõ½î³î
והלכת בדרכיו /יום שלישי
סג
להשתמש בשדי
ידוע מהבעלשטוב הקדוש זי"ע שהשתמש בה )=בהשדי( לפעמי,
ושלח להלצי להציל בני ישראל ,וג לעצור בעד הפושעי המורדי
ברשעת ,עד שבסו" לא רצה כלל בשליחות והרחיק לגמרי מ הישוב.
ואמר ,כי המה שקרני ולא אמו ב אפילו לשליחות לרשעי כאלו.
דברי תורה מהדורא ט אות פט
ציו המציונת
מאוד נכספה וג כלתה נפשו לבו ובשרו של רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
לבקר בהיכלו כבוד של ציו משכ קודש הקדשי מר רבינו ישראל בעלש
טוב זי"ע ,א לא אסתייע מילתא .בפרט בסו" שנותיו של רבינו היה מדבר מזה
הרבה בלב רגש כליו עני ודאבו נפש כי מי ית לו אבר כיונה יעו" וישכו
להתפלל באהל מנוחתו לשפו לב ונפש כמי לעורר את אדו כל הצדיקי
לבקש רחמי על כלל ישראל .אמנ גבה טורה בהיות העיר הזאת תחת
ממשלת הבולשיוויקע האכזרי במדינת סאוויעטרוסיא .והתמרמר מאוד ,כי
בעת צרה ליעקב ימי חבלי משיח הנוראי צרות הגופי והנפשות של כנסת
ישראל שסובלי ברוחניות ובגשמיות לאי שיעור ,ואלו היו יכולי לבא על
צינו הקדוש ,אשר מפיו אנו חיי עד סו" כל הדורות ,אזי בוודאי היה נתעורר
לפועל בגבהי מרומי תשועת עולמי לגאולה שלימה במהרה בימינו אמ.
תולדות רבינו אות קנח
áåè-íù-ìòáä ïøî /
øéôñä úðáì
סד
˙··Â„ ÂÈ˙Â˙Ù˘
õøàì õåçá ùãå÷ä çåø úâùä
çåø úâùäì àúòééñ ùé õøàì õåçá àúåìâáù áåè-íù-ìòáä íùá øîàð
åìéôà ùãå÷ä çåø úâùäì òåéñ ùé äæ ìë íò ,'åë äøåù äðéëùä ïéàù íâä ùãå÷ä
êøãá àåäùë êìîì ìùî .ùãå÷ä õøàá åîë åîò ïé÷ã÷ãî ïéà êë ìë ïåâä åðéà
,êìîì ïåéæá äæ ïéà úåé÷ðå éôåéá êìîä ãåáë éôì åðéàù ÷ãðåôå ïåìîá ïåìì çøëåî
.êøãá àåä êìîäù ïéòãåé ìëäù ïåéë
çî÷ úåà à÷øôã àøâà
úáù âðåò
úáùá ìëåà ÷ø ,íéãåçéå úåðååëä ìë ïéåëî åðéà íà íâ ùãå÷-úáù úìéëàá
.úåðååëä ìë ïåéë åìàë áåùç ïë-íâ úáù âðåò úåöî íéé÷ì
úéùàøá úùøô íéðá úøàôú
"åðéîëçú éáéåàî"
êøã ùé äðä éë .(çö ,èé÷ íéìäú) éì àéä íìåòì éë êéúåöîî åðéîëçú éáéåàî
úåáäìúäå ìåãâ úå÷ùç íäì ùé êéà ,íéòùøä êøãî ãåîìì ú"éùäì äãåáò
ìà áäìúäì éì ùé éðà ïëù ìëî ïë íà ,úåéðîæ úååàúì òøä øöéä úáäìùå
íà åðééäã "êéúåöî éðéîëçú éáéåàî" áåúëä øîàù äæå .ééîìåò ïéð÷ ú"éùä úãåáò
ãåîìì åì ùé äæî èåòéî ïîæì íùôð úååàúì êë ìë íéáäìúî íéòùøä éáéåà
øùà ú"éùä úãåáòì ä-é úáäìù ùà éôùøá áäìúìå íéðéò ïåéìëá áåùçì
."éì àåä - éçöð - íìåòì"
î"ùáå ,åòøéå ä"ã íéðá úøàôú ô"ùâä,äîåøú úùøô ,úåãìåú úùøô íéðá úøàôú
"áø ììù àöåîë"
àöåîä åîë åðééäã ,áø ììù àöåîë êéúåøîà ìò éëðà ùù (áñ÷ ,èé÷ íéìäú
úîâò àìî àåä ïééãò åéìë êåúìå åéãéì ç÷éì ìåëé àåäù äî ìë äðä ,øöåàå áø ììù
סה
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
,ìëä ç÷éì åéåàîå ,ç÷ìù äîî øúåé íéîòô äîëå äîë íù ãåò çéðä àìä éë ,ùôð
ãéîú ÷ñåòù óàù ,úåöîä íåé÷ ìò ä"ò êìîä ãåã øîà ïë ,éøùôàá ïéàù ÷ø
äáøä íéé÷ìî çéðäù åùôðá òãåé ïòé ,åúòã äçð àì ïë éô ìò óà ,úåöîå äøåúá
,øúåé äáøäå
ïðçúàå úùøô íéðá úøàôú
ïîùìë ïîúñ
äùìù éë ò"éæ áåè-íù-ìòáä ùåã÷ä åðéáø íùá ò"éæ åðéð÷æ íé÷éãöî ìáå÷î
áøòá äå÷îä åäæå .ä÷ãöå ,úáù âðåò úìéëàå ,äå÷î åðééä ,ïîùìë ïîúñ íéøáã
äðåë éìá íâ úáù ãåáëì íéðô-ìë-ìò úáù áøòá ïéìáåèùë éë ì"ðë æåîøù úáù
.úåðåëä ìëá ïîùìë éåä
ìä÷éå úùøô úáù úøåú øîàî ,úåøîàî äùîç
áåè-íù-ìòáä ïøî /
סו
øéôñä úðáì
ïéìéôú úåöî ìò
óåâä úåèùôúä íãå÷î úåéäì êéøö
éãé ìòå ,äåöîä ìà ùôðä úåìëå
ïáäå ,ùãç úåéç êùîåé äøéù÷ä
.äîëçá
íé÷éãöä äåð
ãåãì íéðùåù øôñ óåñáù
.'åâå êãé ìò úåàì íúøù÷å
áåè íù ìòáä åðéáø íùá áåúë àöîð
úøéù÷ ïéðò ,íéîåøî éæðâá åúîùð
ãåàî ùìçðù ãçà åîë ,ãé ìù ïéìôú
åúåéç øæçåéù éãë ,ãéä úà åì ïéøùå÷
êåøò ïçìåù ïééò) äøéù÷ä éãé ìò
ïë ,(æî óéòñ çëù ïîéñ íééç çøåà
;
והלכת בדרכיו /יום שלישי
סז
¯·‡ËÙ‡Ó ÏÈ˘Ú‰ Ú˘Â‰È Ì‰¯·‡ È
χ¯˘È ·‰Â‡ ÏÚ· ,Ú"ÈÊ
סכו קצוב
סיפר רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע:
הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע היה רב בעיר קאלבסוב ,יאס ,אפטא,
וארכ חזר למעזיבוז .בשעה שבישר הגה"ק מאפטא זי"ע לתושבי עיר אפטא
שברצונו לחזור לעיר מעזיבוז ,לא הבינו טעמו .דהלא כשבא לשמש כרב
לעיר ,הסכי לבוא רק בסיפוק סכו גדול קצוב לשבוע ,ואכ נתנו לו הסכו
גדול ,ועשו הכל לכבודו ,ולא חיסר לו כלו אצל .לכ הרהיבו בנפש עוז,
ושאלו אותו ובקשו ממנו ,שיסבירו לה פשר הדבר .והשיב הרב הקדוש
מאפטא זי"ע:
אספר לכ על מה ראיתי לבוא בתחלה אליכ ולבקש מכ סכו גדול.
וממילא תתור& קושיתכ .הנה אבי ז"ל היה מלמד בעיר קטנה ,ואחיו היה דר
באפטא ,והיה עשיר מופלג .אבי ואחיו נפרדו זה מזה כשהיו כב ח' שני,
ומאז לא ידעו זה מזה .שניה ,אבי ואחיו ,לא זכו לבני .לאחרי הרבה שני,
חלה אחיאבי ונפל למשכב ,וסיפר אז לאשתו אודות אחיו ,כדי שתוכל לקבל
ממנו חליצה .וכשמת ,ונשארה אשתו זקוקה ליבו ,לא ידעה איפוא למצוא את
אבי .יע& לה הרב שהיה אז בעיר ,שתשלח אגרת לכל הרבני במדינות,
ותפרס מודעה בכתבי עת ,שיש אלמנה שצריכה חליצה מאחיבעלה ,כ וכ
שמו ,ואלו סימניו ,וכשיבוא וית לה חליצה יקבל חצי עזבו הנשאר מבעלה,
השוה הו רב.
וכאשר קיבל רב העיר אשר דר בה אבי ז"ל את האגרת ,קרא לאבימורי
וסיפר לו המאורע ,ואמר לו ,שמכיו שעתיד הוא לירוש הו רב מאחיו ,לכ
סח
øéôñä úðáì
àèôàî ìàøùé áäåà ìòá /
מסכי להלותו מעות להוצאות הדר ,וכשיחזור לביתו ישל לו המעות .והל
אבי לביתו ,ויספר לאשתו כל העני .ענתה לו אשתו אמי מורתי:
הנה לפני מצוה אשר ציווני הבורא יתבר שמו לעשות ,ומצוה זו אינו
בא לרוב בני אד שיקיימ ,ואתה שבאת ליד מצוה זו ,לדעתי תעשה אותו רק
לכבודו יתבר ולא תקבל בעבורה שו שכר ותשלו.
אבי ז"ל הסכי לדבריה ,והבטיח לה שלא יקבל שו ממו מאשתאחיו.
אבל אמי מורתי ע"ה הוסיפה בבקשתה ,ואמרה לו:
אני יודעת כי יצרהרע של ממו גדול הוא ,ובשעה שתראה ממו הו רב
לפני ,בקושי תוכל לכבשו .עלכ קח נא את "סידור קרב מנחה" שלי ביד,
ותשבע בו שלא תיקח אפילו פרוטה אחת.
וכ עשה ,ויקח בידו הסידור ,וישבע בו .אבי ז"ל לא רצה עוד לקבל דמי
הלוואה מרב העיר ,מכיו שלא יהיה לו ממה לשל החוב ,לכ הל ברגליו כל
הדר ,עד שבא לעיר אפטא .האלמנה אחות אחיו ,שמחה מאוד בבואו,
וציוותה תיכ" להלבישו בגדי כבוד ,ויחדה לו אכסניא מכובד .לאחר מעשה
החליצה ,לקחה האלמנה כיס מלא מטבעות ,ונתנה לאבי ז"ל ,באמרה כי מעות
אלו ה חצי העזבו של בעלי .השיב לה אבי ז"ל:
קיימתי את המצוה א לש שמי ,ואיני רוצה לקחת פרוטה אחת ,וכ
נשבעתי לאשתי ב"סידור קרב מנחה" שלה.
אבל האלמנה אמרה שהיא איננה רוצה לקחת המעות שאינה שלה ,והממו
ישאר ביד הקהל .אבי ז"ל לקח חפציו הישני שלו שהיה מונחי בפינה
ולבש .ואילו את הבגדי החדשי הפשיט מעליו והניח ש ,והל ברגליו
לדרכו חזרה לביתו .בשמי נעשה אז רעש גדול מנסיו שעמד בו אבי ז"ל,
ונשתנה עליה סדרי בראשית ,ונולדתי לה לעת זקנת.
וסיי הרב הקדוש מאפטא זי"ע:
עתה תבינו הכל .שמה שלא רציתי לבוא רק בהקבצת סכו גדול לשבוע,
כי את שלי לקחתי ממה שנשאר בידכ מעות של אבי ז"ל .ועתה כי נשל
והלכת בדרכיו /יום שלישי
סט
הסכו ,אני חוזר לעירי מעזיבוז .רק זאת הבטיח לה ,שיקרא שמו עליה.
שנקרא בפי העול "הרבי הקדוש מאפטא".
שיחות יקרי
התקרבותו לדר החסידות
הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע סיפר פע להגה"ק רבי יקותיאל
שמעלקא מסאסוב זי"ע )חותנו של רבינו בעל ש שלמה זי"ע( ,האי נתקרב
לדר החסידות ,ומי קרבו:
פע ,כשהיה הגה"ק מאפטא עדיי רב בעיר קאלבסוב ,והתמיד מאוד
בלימודו כדרכו בקודש ,הופיעו שני אנשי ,אנשי צורה ,לביתו .מחמת גודל
תשוקתו בתורה ,לא התעניי לידע מי המה ומה ענינ אצלו ,רק כיבד במעט
יי"ש ומיני אפיה ,וחזר ללימודו .שני האנשי האלה ישבו לפניו לטעו
מהמגדני ,והתחילו לשוחח ביניה בקול ר עד שטרדו אותו מלימודו .בר,
הגה"ק מאפטא התאפק ולא אמר לה מאומה ,כי ראה שבעלי צורה המה,
והבי שאנשי גדולי לפניו .וא" שהבחי כי השיחה סובבת והולכת סביב
דברי גדולי ,חשב שאי זה מענינו והמשי בלימודו .לאחר תפלת ערבית
ביקשו שית לה מקו לינה לליל אחד ובבוקר יסעו לדרכ .א" שהבית היה
בית צר ודחוק ,עכלזה הכי לה מקו ללילה.
הגה"ק מאפטא ישב ללמוד בחדרו ,וה נכנסו עמו והתיישבו שמה
והמשיכו בדיבור בקול ר .כשהגה"ק מאפטא הל ליש קצת ,הלכו ג המה
ליש ,וכאשר ק הגה"ק מאפטא בחצות הלילה ,התגברו ג המה והמשיכו
בשיחות ביניה .כשהבוקר אור ,עמדו ממקומ ונפרדו מרב העיר .הגה"ק
מאפטא זי"ע בירכ בברכת פרידה ,אבל מתו חשקו וחפצו בלימודו ,שוב לא
שאל אודות ומי המה.
כאשר הגיע הזמ להתפלל שחרית ,והגה"ק מאפטא הל לטייל על המעקה
אשר לפני דירתו ,עלה בלבו מחשבת חרטה למה לו שאל את אנשי האלו מי
המה .ובפרט כשזכר קצת מדיבור ,הבחי שאלה ה דברי העומדי ברומו
של עול .ולמה לא דיבר עמה.
ע
øéôñä úðáì
àèôàî ìàøùé áäåà ìòá /
דיבור ושיחות פעמו בקרב הגה"ק מאפטא ,ופעלו נוראות .בכל פע
כשעלה ברעיונו דבר חדש ששמע מה ,התלהב נפשו ולבו בשלהבת אש
דקדושה .ובכל יו ויו נזכר בכמה ניצוצי אורות ששמע מה ,וצרפ אחד
באחד ,ולבו רחש מאוד מדבריה הצריכי לימוד .עד שכמעט השתגע מרוב
עמקי דבריה ,וקבע שעות להעמיק בדבריה .הדברי הועילו לו לתפלתו
ותורתו ועבודתו את ד' .הדבר גר לו מאוד עגמת נפש ,על אשר לא עשה
פעולות להכיר ,והתגעגע והשתוקק מאוד שיוכל לקבל שנית שני האנשי
הנסתרי אצלו.
אחרי שעבר בער שני שבועות ,לפנות בוקר אחד קוד התפלה ,כשהגה"ק
מאפטא פשט מעל ראשו את הספאדיק ונשער בהיארמולקע ,והל לטייל
כדרכו על המעקב שלפני ביתו רעיונותיו משוטטות אנה ואנה בהעמקת
דברי הקדושי פתאו ראה עגלה נוסעת דר ביתו ,והבחי שני אנשי
האלו יושבי בה .מרוב השמחה וחדרת קודש ,שכח הגה"ק מאפטא שהוא
עומד בלי הספאדיק על ראשו ,והתחיל לרדו" אחר האנשי לית לה שלו.
בר המה השיבו בשפה רפה ובקרירות ,שנחפזה דרכ להתפלל בכפר פלוני
סמו .שאל הגה"ק מאפטא במה יוכל לקרב אות ,אמרו לו:
"יונגערמא ,הא ל צוואנציגער ,תקנה בייגי"ל ,ותבא לש ונתפלל
כאחד".
ה נסעו לדרכ .הגה"ק מאפטא שכח מכל המתרחש סביב וממעמדו בעיר,
ור& כ לקנות בייגי"ל ,וצעק מאנשיביתו שיתנו לו את הספאדיק והטלית
ותפילי ,והתחיל לרדו" אחר העגלה ,אמנ ה נסעו במהירות .הוא צעק
שיעמדו מרכבת ,אבל המה לא אבו לעמוד ,רק נסעו הלאה .ככה רד" הגה"ק
מאפטא זי"ע אחר המרכבה בשארית כוחותיו ,עד שבקושי גדול נכמרו
רחמיה והעמידו מרכבת ,והמתינו עד שקירב אצל ,ולקחוהו עמה.
כאשר באו לכפר והתפללו ,שלחו האנשי את האבר שיסע הביתה .אבל
הוא התחנ מלפניה "באשר תלכו אל"! אמנ ה מיאנו ,והסבירו לו כי
המה נוסעי להגה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע .אבל:
"אתה לא שייכת לנו ,כי א לליזענסק הסמו אצל הגה"ק בעל
נוע אלימל זי"ע ,לשכנו תדרשו ובאת שמה ובצל כנפיו תחסה .אנחנו
והלכת בדרכיו /יום שלישי
עא
באנו רק להראות ל את הדר אשר תעשה ,ומקומ אשר ישכו אור
בעבור".
שני האנשי אלו היו :הגה"ק בעל קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע ,והגה"ק
הרבי ר' משה ליב מסאסוב זי"ע.
בית שלמה אות יד בהגהה
ברכת הצדיק
חמיו של הגה"ק מו"ה שמעלקא מסאסוב זי"ע היה מוה"ר ר' ראוב יפה
ז"ל ,נכד לבעל הלבוש זצ"ל ,וחסידו של הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא
זי"ע )הילולא :ה' ניס( .הוא היה תלמידחכ מפורס ,א פרנסתו היתה
בצער ובדוחק .כאשר הגדילו ילדיו ,והיה צרי להתקשר עמ בקשרי שידוכי,
עלה לקבל פני רבו הקדוש מאפטא ,והתנצל לפניו שא"עלפי שאינו רגיל
להטרידו בעניני גשמיי ,מכלמקו עתה רוצה מאוד להשתד ע אנשי
נכבדי וגדולי יחוס ,ולכ משתפ נפשו אל חיק מורו ורבו הקדוש שיזכירו
בתפלותיו הטהורות שיזכה לזה .השיב לו הרה"ק מאפטא זי"ע:
אני אתפלל לחי העולמי שיפתח לכ את אוצרו הטוב מ השמי ,עוד
בשנה הזאת ,בשפע קודש באופ שימלא ד' משאלותיכ ,ותוכלו להשיא את
כל בניכ ובנותיכ בנחת ובכבוד כפי הראוי לכ ולהתדבק בטובי ,ואת
ובתיכ תחיו בהנותר .רק אחת שאלתי מכ ,שישארו הדברי האלה אשר אני
מבטיח לכ בסוד ובהסתר גדול ,שלא תשלוט בכ עינא בישא ח"ו.
בדברי אלו נפטר מרבו הקדוש לשלו ,בבטחו ובאמונה כי קרובה
ישועתו לבא ,ודברי רבו הקדוש לא ישובו ריק.
כאשר שב לביתו ,התחילה מלחמה במדינה שהיה דר ש בי הישמעאלי
להרוסי ,ואלפי ורבבות מאנשי חיל מדינת רוסיא מלאו את פני כל העיר
והמחוז .פתאו בא שר צבא מממשלת רוסיא לבית ר' ראוב ,ואמר לבניביתו,
שמבקש מה שיקבלו מידו פקדו ,תיבה סגורה" ,כי היות ששמעתי שאנשי
הגוני ונאמני את ,לבי בטוח שבעת שאחזור מהמלחמה תחזירו לי
עב
øéôñä úðáì
àèôàî ìàøùé áäåà ìòá /
הפקדו" .כבוא ר' ראוב ז"ל הביתה ,סיפרה לו הרבנית המאורע ,והוא ענה לה
שכמדומה שמאת ד' היתה זאת ,ובתיבה זו תתקיי ברכת רבו הקדוש.
אכ בזאת נדע בבירור ,אנחנו לא ניגע כלל בתיבה במש שנה שלימה,
שנחשבה מאז קבלתי הבטחת רבינו ,וא עד אז לא יחזור השר לקבלו ,נדע
שכ הוא מתנת ד' ,ונקבלו באהבה והודאה.
וכ היה .עברה שנה ואי דורש ואי מבקש ,המפקיד לא בא ולא נראה .אז
פתח את התיבה ומצא ש הו יקר מאוד ,ס שמני אל" רובעל דינרי זהב .ר'
ראוב נסע תיכ" למעזיבוז להודיע לרבו הקדוש את כל אשר קרהו .ויהי א
פתח הדלת ,שאל אותו האוהב ישראל זי"ע א נתפייס ומרוצה באלו .א חזר
על בקשתו הראשונה שישמר הדבר בסוד
והנה בשעת קישור התנאי ע הרבי ר' שמעלקא זי"ע ,התחייב עצמו
המחות ר' ראוב ס חמשת אלפי באופ גלוי ומודע לכל ,והוסי" להבטחתו
כ
עוד חמשת אלפי ,בסוד ד' ליראיו.
בית שלמה
חיות של תענית
סיפר רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע:
בישוב הסמו לאפטא ,היה דר תלמיד חכ מופלג אחד ,עתיר נכסי ונשוא
פני ,ובניו נשואי נשי מחשובי העיר .לעת זקנתו הרהר בלבו :הנה ברכני ד'
בכל ,וג אני לומד ונות צדקה ומתנהג בדר ישרה ,ומה עוד יש לי לעשות
בעול .התיישב בדעתו ,שצרי עוד לתעניתי כדי להשיג שלימות .וכ עשה,
כ ×¾½öôïë óè :þôîñ ó−−½ ,(ì"ò¾³ ó−¬õî¾ ’õ í×ñô íîñô) íï þîõ−½ ê"¬−ñ¾ îò−ëþ š"× þõ−
îòñ þê¾ò ³êï µê .íòò−ê þë× íë−³í í³îê óòôê ,¼õ¾ë í½òþõ ó−×−þ® ñêþ¾− ó¼ ,íï
,š−ð®í ³×þë ³êî ,íïí þîõ−½í ³ê ë"ëñî óí−òëñ ó−¾îðší îò−³îëê îþõ−½¾ íô ,í¾îþ−ë
íë−³í −× .íô®¼ íë−³í ñ¼ íñîðè þîõ−½í ³ñ¼ôî .þîð ñ×ë ’ð ³îêñõò þõ½ñ µ−¾ôíñ îòð−ëî
ñîëèë êëí óî×½ êîí óîšô-ñ×ô ,¹½× íëþí íï¾ ¹ê¾ ,ëíï −þò−ð ñ¼ëîþ ¹ñê ó−òô¾ íë í−í
š−ð®î ,þîðî þîð ñ×ë ,š−ð®í ³î×þë ó−¼õ¾òî ó−þïîì î−ð− ñ¼¾ ,þîõ−½í ìî× ö× êñ .íðôî
.íë®šî ¹î½ þî¼−¾ ö−ê ð¼ ¼−õ¾íñ ó−ñî×− þîõ−½í ìî×ô¾ ð¼ ,í−ì− î³òîôêë
והלכת בדרכיו /יום שלישי
עג
שהתחיל להתענות בכל שבוע יו אחד .אבל לא נח דעתו בזה ,והמשי
להתענות שני ימי בשבוע .אבל ג זה לא הניח דעתו .עד שהתענה כל יו
ויו משבת לשבת .פע ,לאחר כמה שני ,בערב שבת קודש קוד סעודה
המספקת לו לתענית השבוע ,אמר פתאו לאשתו:
מאסתי בדת יהודית! זה זמ כביר שחשבתי על זה ,וכעת בא הזמ להפיק
זממי ,ואל אל הכומר להמיר דתי...
אשתו לא האמינה למשמע אזניה ,והתחיל לדבר על לבו:
הלא עובד ד' אתה כל ימי ,למה תדבר דברי תמוהי וזרי אלו .בודאי
רוח רעה מבעית ,ד' יעזור ויעבירנו מעלי וירווח ל .ועתה קו אכול סעודה
המפסקת כמנהג.
דבריה עשתה רוש ,ועשה כרצונה .ג בשבוע הבא התענה כל השבוע,
וכשהגיע שוב קוד סעודת המפסקת ,התחיל לדבר כדבריו הראשוני ,שרוצה
להמיר דתו .ותתבהל אשתו מאוד ,ותב:
בעלי יקירי ,הלוא מאמיני בני מאמיני אנו ,זרע אברה יצחק ויעקב,
מדוע תתעקש בשטותי אלו.
אבל הוא הוסי" לדבר על ד' ועל משיחו ,ושאינו רוצה להישאר יהודי ר"ל,
וכיוצא בזה .בראות אשתו שהדבר אינו כמצחק ,נפלה לפניו בבכיה גדולה,
שירח עליה ויקבל דבריה ...סו" סו" פעלה אמלו ,והחזיר לדרכו בתעניתי.
כשסיפרה אשתו לבניה מה שקרה ע אביה ,לא האמינו לה ,כי מש כל
השבוע לא הכירו בו שו דבר שח& ,אדרבה הוא למד והתפלל כמקד .אבל
היא בקשה מה ,שיהיו מוכני לשבוע הבאה פ תצטר לעזר.
ואכ ,בשבוע השלישי לעת מנחת ערב בא לביתו ,לא אכל כלו ולא דיבר
מאומה .פשט בגדי שבת מעליו ולבש בגדי חול ,לקח מקלו בידו והתחיל לרו&
לבית הכומר .כשהבחינו בניו בכ ,רדפו אחריו והשיגהו סמו לבית הכומר.
התאבקו עמו ,וגברו עליו והובילוהו לביתו .הוא המשי לצעוק בקול דברי
כפירה ,ובכל כוחו ניסה לרו& מביתו ,ובלית ברירה ,אסרוהו בניו בעבותות
לשמרו .תיכ" בצאת השבת ,כשא נראו ג' כוכבי ,נסעו לאפטא ,להגה"ק בעל
אוהב ישראל זי"ע .כשהגיעו שמה ,שפכו לפניו את לב המר ,וסיפרו לו כל
העני .ענה לה הרבי:
עד
øéôñä úðáì
àèôàî ìàøùé áäåà ìòá /
תסעו חזרה לביתכ אל אביכ ,והכל על מקומו יבוא בשלו .א בזאת
תזהרו ,שאביכ צרי עוד להתענות תענית אחד עד למחר בלילה ,וא" א
יבקש מכ שיתנו לו דבר מה לאכול ,חלילה מלשמוע דבריו .א" א תראו בו
סימני גסיסה ,אל תתנו לו א" כ" מי .רק בערב תוכלו להחיות את נפשו .וא
תקבלו דבריי ,יוגמר הכל בכי טוב.
הבני מהרו לבית ,ואביה כשהבחי בה צעק שרעב הוא מאוד ושיתנו
לו לאכול ,אבל אי שומע לו .ויהי בבוקר ויאפס כוחו ,וברעבונו לא נשאר בו
כוח לצעוק ,ושכב כנרד .אחרהצהריי ראו בו סימני גסיסה ,אבל פקודת
הצדיק שמרו ,וא נתנו לו מאומה .רק בעת שנטה צללי ערב ,פתחו פיו
במלקחיי ושפכו בו דבר מה ,ובקושי גדול החזירו בו נשמתו .כשהעיר ותחי
נפשו ,זכר מה שעבר עליו והתבייש מאוד ,והתחיל לבכות שאינו יודע מא
אירע אתו ולמה עשה לו ד' ככה .ומרוב עגמתנפש ומחליש התענית ,נפל
למשכב וחלה למש כמה שבועות.
כשחזר לאיתנו ,נסע להגה"ק מאפטא זי"ע ,ויפול על פניו ויב ,וביקש
מרבו שיסביר לו העני .ענו לו רבו והסביר לו:
"הנה במאכל יש שני כוחות ,גשמי ורוחני .מחלק הגשמי יש חיות להגו",
ומהרוחני בא חיות להנשמה .כשהאד מתענה ,הרי נפסק החיות ה מהנשמה
וה מהגו" .אבל מי שצעניתו לש שמי ,יש חיות להתענית ,ומה נמש חיות
להנשמה .אבל להגו" אי שו חיות .ורק א יש לאד גו" כמו הרבי ר'
אלימל מליזענסק זי"ע ,יכול ג הגו" לחיות מהתענית .בר ,מי שמתענה
לש פניה ,יש מתענית זה חיות להגו" ,אבל כלה החיות מהנשמה .וכ היה
אצל ,התעניתי של לא היה לש שמי ,רק להתייהר ,ולנשמת לא היה
שו חיות ומתה .ולא היה חסר כי א מעט המי של הכומר.
"כשבאו בני אצלי ,פקדתי עליה שלא יתנו ל לאכול כל היו ,ואני
כוונתי כוונת התענית ביו זה ,ובכוח זה העליתי כל התעניתי של .ומשו
זה נחלשת כלכ מתענית של יו אחד ,כי ביו זה נכללו כל התעניתי של
מעוד .ומעתה אל תעשה כזאת לעול."...
שיחות יקרי
והלכת בדרכיו /יום שלישי
עה
"ע האר אמר – הרי אמר"
סיפר כ"ק רבינו שליט"א:
עריכת הסדר בלילי פסח אצל כ"ק רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה
בבחינת "וגילו ברעדה" .לפעמי היה שחוק על פניו הקדושות ,וברגע כמימרא
ממש היה מתעורר ומעורר ברעדה ופחד .פע אחת כשבא לפיסקא "ולב בקש
להרוג את הכל" ,סיפר כ"ק רבינו זי"ע:
כאשר רצו לקבל את הגה"ק מאפטא זי"ע לאב"ד באיזה עיר ,היה ש ראש
הקהל עהאר& ,שאמר שלא ית לקבל רב בעיר אלא א הוא יבחו אותו
תחילה ,כדי להיווכח בעצמו א הוא תלמיד חכ .שאל העהאר& את הרה"ק
מאפטא :מני שלב הארמי ביקש להרוג את הבל .כמוב השתוממו כל
השומעי ,מה עני לב להבל .א הרה"ק מאפטא ענה לו :הרי כ מפורש
בהגדה של פסח "לב בקש לעקור את הבל" .נהנה הראש הקהל ואמר אי חכ
ונבו כהרב הזה ,והוא ראוי שיתקבל לרב עלינו .כשיצא ראשהקהל פנה
הרה"ק להמקורבי אליו והסביר שכששאל אותו עהאר& שאלה תמוהה זו,
הבי שטעה בקריאת ההגדה בליל פסח וקרא "לב בקש לעקור את הבל",
במקו "לעקור את הכל".
כשסיי רבינו זי"ע את הסיפור עלה שחוק קל על פני המסובי מתו שמחת
יו טוב .אכ ,פתאו התחיל רבינו זי"ע בקול התעוררות ,ואמר "כיו שהע
אר& אמר כ ,הרי אמר ,ועל כ נאמר בזה פשט" .והתחיל לדרש בפנימיות
וסודות התורה הקדושה בעני זהכא.
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ו בסעודת הילולא של הרה"ק מאפטא זי"ע ,ה' ניס
כא þ"îôðê ï"êê š"× þõ−½ "µ³ôì µîõ¾"ñ î¼−èí¾×¾ ,íï ö−¼× ¼þ−ê ³þìê íò¾ë óè
êš½−õí óî−½ëî ,’î× "ó−îèí ñê µ³ôì µîõ¾" š¼®¾ "ðìê ±þê ó¼"ô ¼"−ï þï¼ñê ³ìòô
¾ ö−ëî½ôí þ¾ê×î ."í"−îí −Ìô
"Ð " ³îñîš −ñîšë š¼® ëî¾î ,"³ì³ô óð−ô¾³î ¹êë ¹îðþ³
ö× ñ¼î ,þôê −þí ,ö× þôê ±þê ó¼í¾ öî−×" þôêî ï"êê š"× ñ−ì³í ,ê³îì−ðëð ê³ñ−ôíô
.¾ðîš −õþ¾ ì−¾ ðî½ë íô ³îþþî¼³íë íþî³ þôîñ ñ−ì³íî ."ê³ñ−ô í−ë
ñ¼ë
½ó−−
îòíò
êô−ò
עו
øéôñä úðáì
àèôàî ìàøùé áäåà ìòá /
מה שלא ָט ַע מלא מעול
כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
דרכו בקודש של הגה"ק מאפטא זי"ע היה "להיות משתעי במילי דחכמתא,
מילי לצד עילאה ידבר ,וכמהפעמי הצניע וכסה הדברי בלשו חידות
וגוזמא ,עד אשר השתומ כל שומע ואינו מבי ,ובאמת דבריו ז"ל עמקי מני
י".
פעאחת הגיד הגה"ק מאפטא:
"מה זה אתיירא כלכ מביאתי לעול העליו )אחר פטירתו( ממלאכי
שומרי הפתחי של היכלות געד ,הלא א אמצא מלא אחד את לו
מאשר אקח עמי ,אשישה אחת של בשר או של לח ומיני מתיקה ,וכזאת לא
טע המלא ,ועלידיזה יכניסוני לגעד .ובשער היותר גדול מזה ,וממונה
אחד ש היותר גדול ,את לו בקבוק יי טוב ועתיק ,וזאת לא טע מעול ,על
כ יכניסוני ג להיכל היותר גדול .וכ כיוצא."...
דברי תורה מהדורא ג אות ג
×ë
ואל ירע לבב בתת לו
סיפר רבינו שליט"א:
הרה"ק מצאנז זי"ע סיפר מש הרה"ק מאפטא זי"ע ,שפע אחת נת לעני
א' ס שלש מאות רובעל כס" ,ואמר להעני ,השי"ת יעזור לי שיקוי בי
)דברי טו ,י( "ואל ירע לבב בתת לו" .שאל אותו העני ,וכי רבינו אינו נות
לי בתשואות ח חלילה.
פירש לו כוונתו הק' ,שבאמת היה רצוני לית ל חמש מאות רובל כס" ,א
×ë
¼.’ší î−þëð þîê−ëë ó¾ ö−−
והלכת בדרכיו /יום שלישי
עז
לצערי אי לי רק שלש מאות ,וע"ז כואב לבי שאי בכחי לית ל כל אשר
ברצוני ,ולכ אני מבקש שיעזור השי"ת ש"לא ירע לבבי בתת לו" ,רק אשמח
במתנת חלקי אשר חנני השי"ת שאוכל לקיי מצות צדקה בשלש מאות אשר
ב"ה יש לי...
קונטרסי עולת שבת ה'תש"ס – מלוה מלכה פרשת שופטי
כג
לקדושי אשר באר...
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע :על הספינה בדר לאר&ישראל בשנת
תר"צ:
הגה"ק מאפטא זי"ע ,נפטר בליל ה' ניס שנת תקפ"ט בעיר מעזיבוז .באותה
לילה עצמו ,שמע המשמש אשר בידו מפתח קבורת המתי בעיר הקודש
טבריה ,קול דופק על החלונות ,שיבא לקבור את המת .ובבואו ,והנה אימה
חשיכה נופלת עליו ,כי ראה שהרבה אלפי מתי הולכי אחרי הנפטר ,ואמרו
כי הוא הקדוש הצדיק מאפטא שנפטר במעזיבוז ,ונקבר ש ,ופעל בקדושתו
שיביאו אותו ממרומי לעירהקודש טבריה.
מסעות ירושלי מאמר הנות בי דר
×è
כד
¼.ó−þëðí þîê−ëî ³×−þê ðî¼ ó¾ ö−−
×ñ®ê ¾þðî þšì ,í−þë¬ þ−¼ë ó−¾îðší ³îôîšô ³ê þš−ëî ñêþ¾−-±þêñ ¼"−ï îò−ëþ ¼−èí¾× ð
−òîôí −ð−-ñ¼ íñ¼³ò¾ ,ê¬õêô ëþí ñ¾ î¾ðš óîšô öî−® êîí íõ−ê óíñ ¼îð− −ñîê ,þ−¼í −òšï
óð−ë íñëš¾ ,ó−−ìí-³−ëë ³ìê öëê îñ îêþíî ,í−þë¬ ¾ðîší-þ−¼ë î¾ðš îõîè ö−ô¬íñ íñ¼ô
.ðîë× î³ìîòô ó¾ þ¾ê
×¾þ¼¬õêí ñ¾ öëê’í ñ®ê ññõ³íñ ðô¼¾× ,ë"ò¾³ ³ò¾ë ñêþ¾−-±þêë ê"¬−ñ¾ îò−ëþ í−í
ì×ë ññõ³íñ ó−êë öê×ð ,ëñí ³îñê¾ô ñ× ñî¼õñ ³ðìî−ô ì× ¾− íï óîšôë :þôê ,’ëþ
îòê ó−ò−ôêô óîšô- ñ×ô ,ó¾ þëšò óèî ,ïîë−ï¼ôë šñ³½ò ê¬õêô š"íèí¾ −õ- ñ¼-¹êð ,íòîôêí
íï ó−š−ð® ³òîôê ì×ôî ,í−þë¬ñ îíîê−ëíî îíîê¾ò íñ¼ô −õþ¾ þ¾ê ó−š−ð® îþõ−½¾ íôë
.³î¼î¾−í ñ× ñî¼õñ ö−ñî×− íòîôêí ì×ë - ’í−ì− î³òîôêë š−ð®’ −þíî ,ññõ³íñ íï óîšôñ ó−êë
àèôàî ìàøùé áäåà ìòá /
øéôñä úðáì
עח
˙··Â„ ÂÈ˙Â˙Ù˘
íé÷éãöì ìåçî
ìéùòä òùåäé ä"åî ùåã÷ä áøä ãåáë úàî éúòîù åðáúëù ìåçîä ïéðòå
,åë úéðòú) áàá å"èë ìàøùéì íéáåè íéîé åéä àì ,æåáéæòîá åãåáë-úçåðî ì"÷åöæ
éìáî äåùá áéáñ àåäù 'ñä úåà åðééä ú"éá ó"ìàáù å"èä úåà æîøá åðééä ,(á
."ïéáé ïéáîäå ã"ëò ,äèîå äìòî ïéàá úååö÷
äë
ãéù úåà à÷øôã àøâà
"íé÷éãö êøã"
ìéùòä òùåäé íäøáà 'ø ä"åî ùéùéä ùåã÷ä áøä ø"åîãà ãåáëî éúòîù"
,íé÷éãö êøã 'ã òãåé éë (å ,à íéìäú) ÷åñôä ùøôì äæ ïåðâñ ,æåáæòî ÷"ãáà à"èéìù
ïåùì ,(äë ,ã úéùàøá) 'íãà òãéå' ïåùìî 'òãåé') íäéëøã øáçî ú"éùä øîåì äöøå
,øçà êøãá êìåä äæå äæ êøãá êìåä äæù íâä .((á"ô úåôéì÷ä øòù ç"òøô) øåáéç
úéìëúì ãçà íå÷îì íéàá ãçàë íìåë øùà ,íäéëøã øáçî ú"éùä äæ ìë íò
.ïáä ,éîéðôä
ã úåà äáùçîä ÷ìç åè ú"ìî êéãå÷ô êøã
ïåùàøä íãà ìò úåëæ úöéìî
:ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øôñî
,åúìéôúá ãàî ò"éæ àèôàî ìàøùé áäåà ìòá ÷"äâä êéøàä úçà íòô
íãà åéìà àáå ,åàèç õøúì ïåùàøä íãà ìò äùãç äöéìî æà ãéâäù øîà íééñùëå
.æìä åúöéìî ãòá äáåè åì ÷éæçäì ïåùàøä
åðîî ìëàú àì (â ,â úéùàøá) ïåùàøä íãàì øîàðù äî :úåëæ õéìîä äëëå
éåéöäù åòãé øáëù ,ïåùàøä íãà éøçà åéäù íéùðàì ÷ø ùéðòäì êééù àåä ,'åâ
äùòîäù ,äæá äæ íééåìúå íä ãçà äðîî òðîé åà äùòé øùà äùòîä íò äøäæàå
.ñêþ¾− ëíîê ’ší þõ½ ¹î½ë¾ ó−¬îš−ñë êëîô ö−ò¼í
í×
עט
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
íìåòá ïåùàøä íãà äéä àåä ïë-ïéàù-äî .åàì åà ïä äøäæà éôë úåùòì ïéëéøö
êéøö äëë øùà åðééä ïë úåùòì àìù ãçàì ïéåöîùëù ,ãç åäæ éë ãåò òãé àìå
.ïë íâ äùòîá äìåòôä úåéäì
åëäì úåà á àøåãäî äøåú éøáã
ð"äáîø ú÷ãö ìãåâ
-úúëá ,àååàðéùá øéòá åúåéäá äàøù äî ,ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø áúåë
áäåà ìòá ÷"äâä íùá ,ò"éæ àååàðéùî ìà÷æçé éøáã ìòá ÷"äâä ìù åùã÷-ãé
:ò"éæ ìàøùé
úîùð úùåã÷á é÷ìà ÷ìç ùà áéáù ãåò íãàäì ùéù äîë åðçáú úàæá"
åðöøàì ò"éæ ñðä ìòá øéàî éáø ú÷ãö úðéúðá ÷ìç åì ùéù äîë ,ìàøùé
."äùåã÷ä
ãåòå ,çì úåà áø òùé øîàî øëùùé øòù .ì úåà á àøåãäî äøåú éøáã
ùãå÷ òñî
úàæ åäîã ,ãéâäù ò"éæ àèôàî ìàøùé áäåà ìòá ïøî ùåã÷ä ïåàâä íùá òåãé
àì äøåúä úàæ àìäå ,àöú äùãç äøåú àáì ãéúòì (â â"éô ø"÷éå) åøîà øùà
.úôìçåî àäú
íäøáà òñéå åîë ,úåáà éùòîî äøåú åðì ùé äúòã ,äðååëä êçøë ìòá àìà
ãéúòì ìáà .äðäë á÷òéå ÷çöé éëøãî ïëå .õøàá êìäúä íå÷ ,äáâðä òåñðå êåìä
àåä) øæòéìà ïá ìàøùé éáø òñéå" äæë äá øîàð äéäéù úôñåð äøåú äéäú àáì
áåáì ãò àáéå òñéå ,éðåìô øéòá ïçéå æåáéæòîî (ò"éæ ùåã÷ä áåè-íù-ìòáä ïøî
òñéå" øîàð äéäéù åîöò ìò ãéâä ïëå .'åëå "íäéðù åøáéãå òùåäé éðô ìòá ïøî ìöà
äøåú äéäú åìàë úåéùòîå .äðäëå "æåáéæòîá ïçéå àèôàî ìéùòä òùåäé íäøáà
úîàá ìáà ,äæ éãé ìò íúùåã÷á åùòù íéãåçéäå íé÷éãöä êøãá ïðåáúäì äîéìù
...äðúùú àì úåöîäå äøåúä óåâ
äîã÷ä – íéìùåøé úåòñî
.ó−¾îðší î−þëðë ¼"−ï îò−ëþ µ−þêí¾ íô íêþ
î×
àèôàî ìàøùé áäåà ìòá /
פ
øéôñä úðáì
ïéìéôú úåöî ìò
÷ø .ïéìéôú çéðî ,'åë ïåéîãå äøåö
úå÷éáã ìò æîåø àåäå .ìùî êøã àåä
åúáùçîá ìàøùé úñðëäá é"ùä
ìàøùé òøæì áéèéäì ,ìåëéáë åðåöøå
éðéî ìë íäì òéôùäìå ,úò ìëá
àø÷ð åæ äðéçáå .úåáåè úåòôùä
úåöî úðååë ø÷éò éë ,ïéìéôú úçðä
úåàú ãçééì àåä ïéìéôú úçðä
êøáúé åúãåáòì åðéááì úåáùçîå
åðìù ïéçåîä ïéãáòùî åðàå ,åîù
àìù úåçåëä ìëå íéùåçäå úåááìäå
êøáúé åðåöø íà éë íäîò úåùòì
éùéîùú" ïéìéôú íéàø÷ð êëìå .åîù
ìò æîåø äùåã÷ã ì"ø ,"äùåã÷
ä"á÷ä ïë åîëå .êøáúé íùä úå÷éáã
ãçééîù åðééä .ïéìéôú çéðî ìåëéáë
úåùòì ÷ø ìåëéáë åðåöøå åúáùçî
.åðéðåöø
åòéâúù åðééä ,"åéäú íéùåã÷" ù"æå
ãçééìå ,êøáúé åîùá úå÷éáãä úãîì
.êøáúé åéìà íéùåçäå íéøáéàä ìë
úå÷éáãäù ì"ø ,"éðåîë ìåëé" ù"æå
ìë äéäé êøáúé íùäá ìàøùé òøæ ìù
ø"÷éå) ùøãîá .åéäú íéùåã÷
éë øîåì ãåîìú ,éðåîë ìåëé :(ã"ëô
äìòîì éúùåã÷ ,éðà ùåã÷
ìò äìòé éëå ,äåîú àåäå .íëúùåã÷î
åäåîë úåéäì ìëåéù íãà íåù úòã
ìàå (äë ,î äéòùé) áéúë àìäå ,'úé
úáéúã òåãé êà .'åë éðåéîãú éî
,äùøôäå äìãáä ìò äøåî "äùåã÷"
íãàäù äæ éãé ìòå .êåîñá øàåáîë
,òøä ÷ìçî åîöò úà ùéøôîå ìéãáî
íéøãâå íéâééñ äùåòå ,åáìá åñàåîå
ãåò áåùé àìù åéùåçìå åéøáéàì
úðéçáì àåáì ìëåé äæî ,äìñëì
äðîæä ìò ïë íâ äøåî àåäù ,äùåã÷
åîöò úà ïéîæîù åðééä ,úå÷éáãå
àåäù é"ùäá åîöò ÷éáãäì ïéëîå
åéìò êéùîî äæáå ,éúéîàä áåèä
.äìòîìî äùåã÷
(à ,å úåëøá) ì"æç øîàî òãåðå
íäá áåúëå ,ïéìéôú çéðî ä"á÷äù
ìàøùé êîòë éîå (âë ,æ á ìàåîù)
øáãä øîåì ïéàù éàãåáå .'åë
ìëî èùôåîä ,êøáúé àåäù ,åèåùôë
פא
,äæ ìù ïéìéôú úçðäì äæ ìù ïéìéôú
ìéùáúä íéòèäì òãåéù ç÷åøä ìùîë
íâä ,øçà ç÷åøî øúåéå øúåé áèéä
.äæ íâå áåè øùá äá ïúåð äæù
,çë àîåé) ì"æç åøîàù êøã ìòå
úååöîä ìë åðéáø íäøáà íéé÷ (à
äæ è÷ð àì ,ïéìéùáú áåøéò åìéôà
òãéã ééåøåàì àìà ,úååöîä ìëî øúåé
,ïéìéùáúä íéòèäì åðéáà íäøáà
åîë ,íéîòèî åàø÷ðù úååöîä åðééä
,(æ ,æë úéùàøá) íéîòèî éì äùò
ìò úå÷éúî ïåùì àåä áåøéòå
éëàìî) äãåäé úçðî 'ãì äáøòå êøã
.(ã ,â
ìàøùé áäåà èå÷ìé
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
ùéù úå÷éáãä åîë ùîî ÷æç êë
.ìàøùé úñðëäá ù"áå ä"á àøåáäì
éúùåã÷ - éðà ùåã÷ éë" øîà äæì
éàãå åäæã ì"ø ,"íëúùåã÷î äìòîì
åîöò ÷áãì ìåëé àøáð íåù ïéàù
ìåëéáë åîöò ÷áãîù åîë ,'úé åîùá
ïéà éë ,ìàøùé úñðëäá êøáúé íùä
.åæ úå÷éáã éãéì àåáì íãà íåù çëá
åîùá íé÷éáã äéäðù ïåöø éäéå
,òâøå úò ìëá '÷ä åéúåãîáå êøáúé
.ïîà ,åì øîàé ùåã÷å
íéùåã÷ úùøô ìàøùé áäåà
ïéáéù ,äçîùá úåöîä úåùòì
úçðä äîåã åðéà éë ,ïéîòèåî åéäéù
פב
øéôñä úðáì
íéøôà äðçî ìâã ìòá /
¯··Â˜ÏÈ„ÒÓ Ìȯه ÌÈÈÁ ‰˘Ó È
Ìȯه ‰ÁÓ Ï‚„ ÏÚ· ,Ú"ÈÊ
"מיר איז פריער געווע לעכטיג"
הגה"ק בעל דגל מחנה אפרי ז"ע קיי כפשוטו ממש את מאמר חז"ל
)אבות פ"ו מ"ד( כ היא דרכה של תורה ,פת במלח תאכל כו' .כי היה חי
בצמצו גדול .לעומתו ,אחיו הגדול הגה"ק הרבי ר' ברו ממעזיבוז זי"ע,
היתה דרכו בעבודת ד' שונה .ש היתה ההנהגה בשררה הניכרת יותר ,וביתו
היה מלא ברכת ד' בעושר וכבוד ,ומעוטר בכלי זהב וכס".
פע אחת בא הרבי ר' ברו זי"ע לבקר את אחיו שהיה דר בסדילקאב ,וראה
את גודל העניות השוררת בביתו ,עד שאפילו פמוטי כס" ]זילבערנע לייכטער[
לכבוד שבת לא היו להרבנית ,אלא הדליקה בכלי זכוכית פשוטי .נכמרו
רחמיו על אחיו וב"ב ,ושאלו למה בחר לו דר קשה כזו ,להיות פרוש ומובדל
עד כדי כ מכל עניני עול הזה.
השיב לו הדגל מחנה אפרי זי"ע:
"ואתה אחי הגדול ,מני ל פמוטי כס"".
והשיב לו אחיו הק':
הנה ידוע ל ,שמהרבה מקומות דורשי ממני לשמוע תורות ומנהגי של
זקננו הק' הבעל ש טוב זי"ע ,ובחפ& לב אני נוסע א" לכפרי ועיירות לפרס
בעול .והציבור נהני מזה ,וגומלי עמי טוב בהרבה כס" וכל טוב .וכיו
שחשיבות הכס" היא רק לצור מצוה ולכבוד שמי ,כי על ידי זה יש לי
האפשרות לקיי מצוותיו יתבר שמו בהידור בקיו זה אלי ואנוהו ,לכ בי
החפצי החשובי ביותר ה הפמוטי כס" לכבוד נרות שבת קודש.
והלכת בדרכיו /יום שלישי
פג
כשמוע הדגל זי"ע את תשובת אחיו ,ענה ברוב חכמתו וקדושתו:
"א כדי שיהיו בביתי פמוטי כס" צרי אני לנדוד בנכר ,מוטב לי שפמוטי
כס" ישארו במרחקי ואני אשאר בביתי לעבוד את ד'".
ומספרי ,שבמש הזמ השתתפו אנשי קהילתו ,וקנו להרבנית כמתנה
מהציבור פמוטי כס" ,והיו אצלה חשובי מאוד ,כי זכתה לקיי מצוות הדלקת
נר שבת בהידור מצוה.
א בעלה הק' בראותו את נרות שבת דולקי בפמוטי הכס" שקיבלה
במתנה ,אמר לה:
"דיר איז יעצט ליכטיג ,אבער מיר איז פריער ליכטיג געווע".
קונטרסי עולת שבת תשנ"ט – מלוה מלכה פרשת ואתחנ
×ï
¼.ó−þëðí þîê−ëë ó¾ ðî¼ ö−−
כז
íéøôà äðçî ìâã ìòá /
פד
øéôñä úðáì
ïéìéôú úåöî ìò
,'ã ìëéä àåäå ,é"ðãà ãåñ àåä ãé ìù
.äàøéä øòù
úåîù úùøô íéøôà äðçî ìâã
éúãáëä éðà éë äòøô ìà àá"
äìà éúåúåà éúù ïòîì 'åâå åáì úà
àåäå ,÷åîò ùåøã äæá ùé ."åáø÷á
úåàå ,úåà íéàø÷ðä ïéìéôúä ãåñî
íàå ,úåà íéàø÷ðä áåè íåéå úáù
øàáà 'ã úàî äéäéùë 'ã äöøé
.åúøæòá
íéã÷ðå .äøö÷á øàáð úòëå
çéðî ä"á÷äù (à ,å úåëøá) àøîâä
ïéðò åäî äæá éúòîùå .ïéìéôú
íéâåðòú íäù :äæ ïéáäìå ,ïéìéôúä
,ìàøùéî ä"á÷ä ìù íéòåùòùå
àåä äæ éãé ìòå ,åá íúå÷áãúäá
åäæå .àîéàå àáàî ïéçåî ìá÷î
êá øùà ìàøùé" (â ,èî äéòùé)
.òåãéë ïéìéôú àåä øàôå ,"øàôúà
åäæå .ïéìéôú çéðî ä"á÷äù ïéðò åäæå
êîî åàøéå 'åâå éîò ìë åàøå"
éúøîàù êøã ìò ,(é ,çë íéøáã) "'åâå
øòùá ñðëéì äëæù éîù íéîòô äîë
,'ã ìëéä àåäù ,'ãì øòùä ,äàøéä
,äàøé úðéçá ,é"ðãà àéøèîéâ ìëéäå
äùòðå äàøéä åîöò ìò êéùîî æà
íéàøé ìëäù ,úåëìî úðéçá åîöòá
äùåòù åîë ,äãîä àéä êë éë .åðîî
,äìòîìî åîöò ìò øøåòî êë äèîì
àåäù äàøéä øòù åîöòá àåä äùòðå
.'ã ìëéä
'ã íù éë õøàä éîò ìë åàøå" åäæå
íù êéìò êùîðù åðééä ,"êéìò àø÷ð
,é"ðãà àåäù - ä"á ä"éåä ìù ìëéäå
åðééä ,"êîî åàøéå" éæà ,äàøéä øå÷î
åùøãù àåäå .äàøéä øòù äååäúðù
åìà - "'ã íù" ìò (à ,å úåëøá) ì"æç
ì"æ à"ùøäîä ùøéôå ,ùàøáù ïéìéôú
ïéìéôúá ÷÷çð àåä é"ãù ìù ï"éùä éë
ìù øù÷á ú"ìãäå ,õåçáî ùàø ìù
óåøéöáå ,ãé ìù øù÷á ã"åéäå ,ùàø
ïéìéôúù òåãéå .íùä íìúùð íäéðù
פה
äñðä åà (ãì ,ã íéøáã) åîë åéòåùòù
éåâ áø÷î éåâ åì úç÷ì àáì íé÷ìà
ä"á÷äì ìàøùé úáäàå úáéçå .'åâå
ìàøùé" ùîî íäå ,åá úå÷áãúäå
åäæù ,ì"ðë "øàôúà êá øùà
ìù ïéçåîäå íéòåùòùäå íéâåðòúä
.åîù êåøáå àåä êåøá ä"á÷ä
úåãáë ïéðò áåúë ïéìéôúá äðäå
,úåøåëá úëîå äòøô ìù úåéù÷å
áåúëù åîë úåëîä ìë úéìëú äéäù
äòøô äù÷ä éë éäéå (åè ,âé úåîù)
íàå .'åâå øåëá ìë 'ã âåøäéå åðçìùì
'ø åà 'ô åìéôà úçà úåà øéúé åà øñç
éàãåáù åðééäå ,ïéìåñô íä äòøô ìù
úåçöçåöîå úåçö úåîìåò äîë íéåìú
ìëáå õå÷å õå÷ ìëá íéðåéìò úåøåàå
áåúëä øîàù åäæå .íäî úåàå úåà
åáì úà éúãáëä éðà éë äòøô ìà àá"
,"åáø÷á äìà éúúåà éúéù ïòîì 'åâå
ìùå ìàøùé ìù ïéìéôú úåà åðééä
åðééä "åáø÷á äìà" ,ù"úé ä"á÷ä
íéøöî úàéöé úåéúåàá íéåðá íäù
íéåìú íäéìò øùà úåøåëá úåëîå
ïéôåøöì íéëéøöä íéðåéìò úåçö úåøåà
úàëäå íéøöî úàéöé øåôéñ ïéðò äìàë
éúìåëé àì éë ,ïéáîì äæá éãå .úåøåëá
.éãòá øôëé 'ãå ,êéøàäì
àá úùøô íéøôà äðçî ìâã
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
,ìàøùé ìù ïéìéôú ïéðò ïë íâ
ìò íäéùòî íéøù÷úîå íé÷áãúîùë
éãé ìòå ,ä"á÷äá íéðéîàîù éãé
åéúåìåãâáå åá íéðéîàîù äðåîàä
íéàá ,äìòúéå êøáúé åéúåàøåðáå
ùîî íäå ,úéîéðô äàøéå äáäàì
äæ éãé ìòå .ãé ìùå ùàø ìù ïéìéôú
ä"á÷ä ìù åúáäàå åúàøé êùîð
ìëáå úåîìåòä ìëá åîù êåøáå
òøäå áåèì äìåò áåèäå ,íéàøáðä
ìåôú" (æè ,åè úåîù) åîë ,ìôåð
éãé ìò - "'åâå ãçôå äúîéà íäéìò
úàéöéá ìàøùéì ú"éùä äùòù íéñðä
ãéä úà ìàøùé àøéå" íéä ìòå íéøöî
ìòå "íéøöîá 'ã äùò øùà äìåãâä
,"åãáò äùîáå 'ãá åðéîàéå" äæ éãé
åîë úéîéðô äàøéå äáäà ììëì åàáå
íòä åàøéå" (àì ,ãé úåîù) áåúëù
äúîéà ìôðù êùîð äæáå ,"'åâå 'ã úà
åäæå .íäéìòå íéàøáðä ìë ìò ãçôå
úåéùøô òáøà íä ,åðìù ïéìéôú ùîî
ìù úåàìôðå íéñð íäá íéøîàðä
íéàá äæ éãé ìòå ,íéøöî úàéöé
äìåãâ äðåîàå úå÷éáãì ìàøùé
äáäàì íéàáå ,àåä êåøá ú"éùäá
.úéîéðô äàøéå
úøàä åðééä àîìò éøàîã ïéìéôúå
úáäàå úáéç íäá íéøîàðä íé÷åñôä
òèð åàø÷ð íäå ,ìàøùé úà ä"á÷ä
íéøôà äðçî ìâã ìòá /
פו
øéôñä úðáì
úåîéìùá íäá íéáåúëä úåéúåàä
.ïáäå ,ì"ðë ïåøñç íåù éìá øåîâ
,íéáø ïåùìá "éúúåà" áåúëù äîå
àøîâá øîàã ïàî àëéàã ùøôì ùé
úååöî éúù ïéìéôú éë (à ,åì úåçðî)
ïéà äæ åðéøáã éôì íå÷î ìëîå .åäðéð
ùøôì ùéã ,àúëìéä ïàîë òøëä
úåéúåà åéäéù ,úåéúåà åðééä "éúúåà"
íéùòð åéäéù ,åáø÷á éìù úåùåã÷
.úåùåã÷ä úåéúåàä ïéðòä ìëî
úåà íéàø÷ð 'â òåãéã ,øîåì ùé íâ
ìöàå ,ùãå÷ úéøá úåàå ïéìéôúå úáù
,íéøöî úàéöé ùøåôî åðéà úéøá úåà
úàéöéì øëæ åá ùøåôî úáù ìöàå
ùãå÷ éàø÷îì ïåùàø àåäù íéøöî
úàéöé øîàð íéáåè íéîéä ìëáå
ìò øãñð åìåë ïéìéôú ïéðòå ,íéøöî
ùøôì ùé åäæå .íéøöî úàéöé ïéðò
éúù ïòîì" åðééä ,øñç ,"éúù" ïòîì
åìà úåúåà éðù - "åáø÷á äìà éúåúåà
åðééä ,íéåìú íä åáø÷á ïéìéôúå úáù
ãåò ìë éë ,ïáäå íéøöî úàéöé ïéðòá
äáøúð íéøöî úàéöé ïéðò äáøúðù
.ïéìéôúå úáù øåà øúåé
àá úùøô íéøôà äðçî ìâã
."åáø÷á äìà éúúåà éúù ïòîì"
àìá ùøãî ïéà êà ,ì"ðä êøã ìò
åîë ,úåà àø÷ð ïéìéôú éë .ùåãéç
ìò úåàì äéäå (è ,âé úåîù) áåúëù
'ô åìéôà úçà úåà øñçðùëå .'åâå êãé
åðéàå ,ìåñô àåä ,åá àöåéëå äòøô ìù
ìò åðééäå .ììë ïéìéôú úåà éåø÷
úåçö úåøåà úåà ìëá ùéù ì"ðë êçøë
úåîéìùá êë úåéäì êéøöå ,íéðåéìò
íåù éìá íäá áåúëù úåéúåàä ìë
éúãáëä éðà éë" áåúëù åäæå .ïåøñç
úåëîá éã äéäù óà åðééä "åáì úà
éúãáëä éðà ïë éô ìò óà ,úåðåùàøä
äìà éúúåà éúù ïòîì" ,åáì úà
ïéìéôú ìù úåà äéäéù åðééä ,"åáø÷á
íéðåéìò úåãåñ éô ìò úåîéìùá
äéäå ,ïåøñç íåù éìá íäá íéæåîøä
äù÷ä éë éäéå" íäá áåúëì êéøö
'ã âåøäéå" êøöåä íâ "åðçìùì äòøô
åáì úà éúãáëä" êëìå ,"'åâå øåëá ìë
äìà éúúåà éúù ïòîì" åäæå ."'åâå
íìùåé íãé ìòù åðééä ,à÷ééã "åáø÷á
ìë øåôéñ ïî äùòðù ïéìéôú úåàä
úåà - åîù úåéúåà ïîå òøåàîä
,äøåúä ìë øàùì äåù àåäå .ïéìéôú
,ìåñô úçà úåà øñçð íà àåä ïéãäù
ìë áúëð äéäéù ãò ììë úåà éåä àìå
והלכת בדרכיו /יום שלישי
פז
¯·Ú"ÈÊ Ê·ÈÊÚÓÓ Í¯· È
אמונה פשוטה
להרה"ק הרבי ר' ברו ממעזיבוז זי"ע ,היה לו תלמיד אחד ,חכ גדול ,אשר
העמיק הרבה בחקירות אלוקית ופילוספיא ,עד שנכנס במבוכת הספיקות ר"ל
בעומק האמונה ,והפסיק מלבוא לרבו כדרכו.
רבו ראה זה ברוחקדשו ,ונסע לתלמידו בפתאו ,ואמר לו:
ידעתי את אשר טמו בלבב מבוכת וספיקות באמונה ,וזה בא ל מחמת
שהעמקת יותר מדאי בחמישי שערי בינה .כי אלו הנ' שערי בינה ה באופ
זה ,שיש קושיא בחקירה ועל זה יש תירו& ,וזהו שער אחד ,וכאשר נתיישב זה
הקושיא ,קשה על ידי זה עוד קושיא ,ויש עוד תירו& על קושיא הב' ,וזהו
השער השני .וכ להלאה .ולמעלה עד שער החמישי אשר לא ישיגו אד ,כי
ש יש קושיא )למעמיק ומגיע עד ש( ,והתירו& אי אפשר לידע ,כי א ידעו
ג התירו& תהיה בטלה הבחירה .וש ההכרח רק אמונה פשוטה ושלא יקשה
כלו בלבו )עיי קהלת יעקב ער אמא "בבינה ש יש שאלה בלא תשובה"(.
וסיי הגה"ק ממעזיבוז זי"ע:
אתה ,תלמידי ,הנ עומד בלבב כבר בהקושיא של שער החמישי וש
איאפשר לידע התירו& ,וא תתעקש עוד יותר לחקור תוכל ליפול ח"ו בבור
תחתיות .חזור ב ותאמי באמונת אומ וטוב ל.
התלמיד בשמעו את דברי רבו ,שב בתשובה על רעיוני לבבו ,והתחיל
להאמי באמונה פשוטה בו יתבר.
דברי תורה מהדורא א אות להכח מהדורא ד אות פג ,שער יששכר מאמר זאת חוקת התורה אות י
×.íïë þêëñ µ−þêí¾ íô ó¾ ö−−¼ ì
æåáéæòîî êåøá éáø /
øéôñä úðáì
פח
˙··Â„ ÂÈ˙Â˙Ù˘
"íçì òéáùà äéðåéáà - êøá äãö"
:ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øôñî
äéäé ïéàî ,"ê"øá äãö" :úåçö êøãá øîà ò"éæ æåáéæòîî êåøá 'ø éáøä ÷"äâä
ïúåðå òéáùî ä"á÷äù ,"íçì òéáùà äéðåéáà" éãé-ìò ÷ø ,äñðøôå äãö ê"åøáì
-äî .åúéá êøåöì åì äéäéå ,ê"åøáì åðúé äîäå .íçì ,íôë òéâéî íéðäðä ,íéðåéáàäì
...(à ,åî ïéìåç ïéò) ïéöî÷î ïéøéùòä ïë-ïéàù
çé úåà ã àøåãäî äøåú éøáã
"åùã÷ íå÷îá íå÷é éîå"
åðéà äæ ,"'ã øäá äìòé éî" .(â ,ãë íéìäú) åùã÷ íå÷îá íå÷é éîå 'ã øäá äìòé éî
éôë åùôð øøåòì (â"î ã"ô úåáà) äáåè äòù åì ïéàù íãà êì ïéà éë ,êë ìë àúåáø
ïéëéøö äæ ìò ,"åùã÷ íå÷îá íå÷é éîå" êà .'ã ìà áåùì äùåã÷á åúáöçî øå÷î
.äìñëì áåùì äøæçá ìåôé àìù ,ìåãâ úå÷æçúäå íéîçø
àá úùøô íåìùå íééç
והלכת בדרכיו /יום שלישי
פט
¯·Ú"ÈÊ ÏÈ·‡¯Ú˘ËÓ È΄¯Ó È
דבר שאותו צדיק מצטער בו
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
שרי המלוכה בגלילות מלכות רוסיא ,לקחו את הגה"ק רבי מרדכי
מטשערנאבל זי"ע והושיבוהו במאסר ל"ע .ומחמת שהשר השופט היה רשע
גדול ,לא יכלו אוהביו לפעול ולהוציאו מש .ורק אחר רוב השתדלות יכלו
לפעול שיכניסו לו ש הטלית ותפילי ,מאכל ומשתה ,וכיוצא .ועוד זאת,
מכיו שהיה רגיל לחלק לעניי עירו בכל יו ה' לצרכי שבת ,סידרו שיאפשרו
לו להמשי בעבודתו זו .ובאו העניי סמו לבית המאסר ,ודר חלו הקט
אשר בפתחו ,נת לכל אחד חלקו לשבוע כפי רגילתו .ולנשי עניות הניח דר
החלו מטבעות שיקחו לה.
פע אחת בא אשה אחת להחלו ,ואמרה כי אינה צריכה למעות ,רק לשאול
שאלה אחת .ויאמר לה :שאל! ותאמר:
"אמרו חז"ל )ב"ק נ ,א( מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחי שנפלה לבור
גדול ,באו והודיעו את רבי חנינא ב דוסא כו' ,אמר לה :עלתה כו' .אמרו לו:
נביא אתה? אמר לה :לא נביא אנכי ולא ב נביא אנכי ,אלא כ אמרתי :דבר
שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו?
"ובכ ,אחרי שאביכ )ה"ה הגה"ק רבי נחו מטשערנאביל זי"ע( עסק
בפדיו שבוי ,וג את עסקת בפדיו שבויי ,אי יכשל בו זרעו ,שאת
נתפסת לשביה בבית הסוהר?
והשיב לה הגה"ק מטשערנאבל זי"ע:
שאלה גדולה שאלת בתי ,וג בעיני יפלא זאת...
השיבה לו האשה הנעלמה והנפלאה הזאת:
אני מברככ שתצאו מיד לחפשי מהשביה!
צ
øéôñä úðáì
ìéáàðøòùèî éëãøî éáø /
ואכ באותו יו בא שר הסהר וצוה לו ליל לביתו ,מבלי ידע מאי בא זאת.
הגה"ק רבי מרדכי מטשערנאבל זי"ע הבי כי לא דבר פשוט הוא ,ועשה
פעולות בתפלות ,עד שגילו לו מ השמי ,כי זו היתה רחל אמנו ,שבאת
לשאול השאלה מהגמרא ,כדי לעורר רחמי שמי ,וברכתה הועילה מיד
לחירותו...
וסיי רבינו זי"ע בהתעוררות בדרשת תקיעת שופר:
"אמנו רחל הקדושה! ראה נא בשפלותינו וצרותינו באחרית ימי גלותנו.
וא צדיק אחד באת מ השמי להצילו מ הסהר בטענה הנ"ל ,הנה בני
לאלפי ורבבות ורבי רבבות נתוני בצרה ובשביה בגלות המר והארו הלז,
והרי אבותינו ואבות אבותינו הקדושי זי"ע מסרו נפש מעול בעד כלל
ישראל וקיימו פדיו שבויי לכלל ישראל ,בי בכלל בי בפרט ,בי בגופ
בי לנשמת ,ומדוע דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו זרעו ,המה זרעיה
כלל ישראל הטבועי בבו& הגלות והשביה ,ומדוע תחשי ח"ו בטענה זו לפני
כסא הכבוד יתבר שמו להציל ולגאל בהמהרה בימינו בשנה הזאת."...
שער יששכר מאמרי חודש תשרי מאמר תקע בשופר אות כה
מעול ועד עול
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע אחת נת הרה"ק רבי מאטיל מטשערנאביל זי"ע פיתקא לשכיב מרע
אחד )ל"ע( ,לית לאביו הרה"ק רבי נחו מטשערנאביל זי"ע בעל מאור עני,
להמלי& בעדו ש בעול העליו ,ושיבא אחר כ להגיד א הועיל לו.
ובא אחר כ והגיד להרה"ק רבי מרדכי זי"ע כי בקושי נזכר אביו הקדוש
ש מעול השפל הזה וג מבנו החביב הקדוש שהוא בעול הזה.
דברי תורה מהדורא ה אות מ
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
צא
˙··Â„ ÂÈ˙Â˙Ù˘
"íéé÷îå øæåâ"
íùä úà íéììäî åðàù äæ äî äøåàëìå .(øîàù êåøá úìôú) íéé÷îå øæåâ êåøá
ãçàì úúì çéèáäù ìåãâ øéùòì ìùîì çáù àåä éëå ,"íéé÷îå øæåâ êåøá" êøáúé
.åúçèáä íéé÷å íéáåäæ äùîç
äøéæâ øæåâ íãå øùá êìîùë äðäã ,ò"éæ ìéáàðøùòèî ùåã÷ä áøä ùøéôå
íéé÷úù áøò úåéäì ìåëé åðéà ,íéðù øùò øñàîá ñåôú äéäéù ãçà ìò ìùîì
.ì"ø äðåùàøä òåáùá úåîéå àìëä ìáñéîì ìåëé àì éìåà éë ,úåîéìùá äøéæâä
íéé÷î àåäå ,ìáñéîì ìåëéã ãòÅ àåä æà íãàä ìò äòø äìéìç øæåâ íà ä"á÷ä ìáà
íéììäî åîàù äæå .äøéæâä ìåáñì ìëåéù çë óòéì ïúåð àåä éë ,úåîéìùá åúøéæâ
çë åðá ïúåð íå÷î-ìëî úåøéæâ øæåâ àåäù óàù ,"íéé÷îå øæåâ êåøá" êøáúé åúåà
.åìáåñì ìëåðùå åéúåøéæâ íéé÷úù
æ úåà åðéúåøéç ïîæ øîàî øëùùé øòù
ìéáàðøòùèî éëãøî éáø /
øéôñä úðáì
צב
יום שלישי/ והלכת בדרכיו
צה
åæ äòéñðá íéîéä úòùú úìçúá äöéçø ïéðòá äëìä áúëî
øòððéö ìàéøáâ
ñ"çîå ÷"÷ã áø
ìàéøáâ éòèð
÷øàé åéð ,ïéì÷åøá
.ã"ñá
å"ñùú íéùåã÷ íìåë äãòä ìë éë øãñì ÷"ùò
úçîùì ùèà÷ðåî øéòì úòñåðä àøééùä úåãåà ,ùèà÷ðåî ùãå÷ øöçî éúìàùð (à
íçåøé ö"äøä åðáì ïá éáö øæòìà íééç 'áä à"èéìù ø"åîãà ÷"ë ìù ãëðì ïéìéôú úçðä
úìçúá íéîé øôñî úëøàð äòéñðäù øçàî .è"ìòáä áà íçðî 'á ìçù à"èéìù ìùéô
äæéàá ,äáøä úòæî äîöò äòéñðäå àåää øåæéàá ãàî íéîç íéîéäå ,íéîéä úòùú
.íôåâ õåçøì íéøúåî íéàðú
òéæîå äù÷ äãåáò ãáåòù éîù éúáúë á"îô íéøöîä ïéá 'ìä ìàéøáâ éòèð éøôñá äðä
,äòéæä úåîå÷î õåçøì ì÷äì ùé äáøä ïéòéæîå ãåàî íéîç íäù úåîå÷îá ïëå äáøä
á÷òé éáøì) ò"åùä ìò íçì êøò úåäâäì éúðééö ïëå âåðòú ììëá åðéà äòéæä øéñäìã
àì ìáà ,íéùðà ìöà ÷ø åìà íéîéá õåçøì àìù ïéãä ìëù æ"èñ à"ð÷ú 'éñ (åøèùà÷
.ù"ééò ïäéìòá ìò åðâúé àìù éãë íéùðì
áöîá ïëì íôåâ åöçøé àì íà ìåãâ øòö àëéà ãàî íåçå äáøä òéæî åæë äòéñðáù ïåéëîå
.úå÷ðåôî ïäù íéùðì ù"ëå øéúäì ùé äæë
äæ ïôåàá äçîùä ãåáëì õçøúäì íäì øúåîù äçîùä éìòá íäù äçôùîä éðáì èøôáå
.øúåé ìé÷ã á"ú åá ìçù òåáù åðéà ïééãòù óåøéöáå
éôì ,íéîéä äòùú íãå÷ ,ïîæ äæéàì íùáåìì äòéñðì íéãâáä íéðéëîùë øøåòì éàãë (á
úåàøåä éøåîî éúòîù ïëå ,íéñáåëî íéãâá ùåáìì øåñà á"ñ à"ð÷ú 'éñ ò"åù é"ôò æàù
úòùúì íéãâáä æà íéðéëîå íéùáåìù åìà íéîéá äòéñðì ïéàöåéùë íéâäåð 'éäù ì"öæ
.íéîéä
,äîðàð è"æî úëøáá íúåçä
øòððéö ìàéøáâ
ìéáàðøòùèî éëãøî éáø /
øéôñä úðáì
צו
והלכת בדרכיו /יום רביעי
צז
ראש חודש
à ÷øô
- ùãåçä úëøáמצות קידוש החודש בזמן הזה
כותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע )דרך פקודיך ריש מצות-עשה ד(:
"מצות-עשה לקדש החדשים ולעבר השנים .המצוה הזאת היא כך :בזמן שיש
בית-דין-הגדול בירושלים ,עיקר חיובה על בית-דין הגדול .ובזמן שאין בית-דין הגדול,
החיוב הוא על הבית-דין סמוכים בארץ-ישראל .ובאם יש בחוץ-לארץ בית-דין
סמוכים ,יותר גדולים בתורה מהסמוכים שבארץ-ישראל ,חיוב המצוה גם עליהם.
"ענין המצוה הוא כך :אם באו עדים שראו את הלבנה בחידושה ,ידרשו הבית-
דין את העדים אם אמת נכון הדבר אזי יקדשו בית-דין את החודש על פיהם ויקבעו יום
הראיה לראש חודש ,ובאם לא באו עדים אזי יקבעו ראש חודש על-פי חשבון בכללים
ידועים ,כמה יש בין מולד אחד לחבירו .והוא סודות נסתרים מסודות העיבור ,נמסרו
לחכמי כל דור על-ידי רמזים וחידות.
"הרשות ביד הבית-דין לדחות יום ראש חודש מיום מולדו ,כשרואים שהשעה
צריכה לכך .דהיינו ,כדי שלא יארע יום הכיפורים בערב שבת או ביום א' ,או שלא יארע
יום ערבה בשבת ,וכיוצא לפי הזמן .וכל-זה מסרה התורה לחכמים שבדור יעשו בחכמה
צח
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
לשם-שמים ,ויקבעו כל ישראל מועדים על-פי התורה אשר יורום חכמי הדור בקביעות,
כי כך דרשו חז"ל )ראש השנה כה ,א( אתם אפילו שוגגים ומזידים ומוטעים.
"כשיקבעו את היום לראש-חודש ,הראש בית דין אומר מקודש החודש ,וכל
העם עונים אחריו מקודש מקודש .אחר שיקדשו את החודש מחויבים להודיע לשאר
העם ולשלוח שלוחים להודיע לישראל ,בכדי שידעו קביעות המועדים בשעתן
ובזמנם...
"כאשר נתרבו השנים והלכו הדורות ונתמעטו הלבבות ונתפזרו ישראל בכל
פנה בגלות החל הזה ,וראו שהוא דבר שאי אפשר לכל אחינו שבגולה לצפות בכל
חודש מתי קבעו הבית דין הגדול שבדור את ראש חודש ,ואם-כן בזה היתה נעשית
התורה כאלפים ורבבות תורות ,והיו נכשלים בחמץ בפסח ובעינוי יום הקדוש ובמלאכת
עבודה בכל מועדי ד' ,על כן עמד ר' הלל בנו של רבי יהודא הנשיא ,שהיה גדול בתורה
ונסמך בארץ ישראל ,ותיקן ]ר"צ שנים לאחר חורבן בית שני[ לנו חשבון מסודר עד סוף
כל הדורות ,חשבון התקיפות והמולדות וזמני הדחיות והעיבורים בכל זמן ,על-פי
סודות העיבור המסור בידינו .ועל-זה אנו סומכים עד היום .ומה שאנו מחשבים ,הוא
לגלות ולבאר יום הנקבע על-פי חשבון דרבי הלל אשר היה סמוך בארץ ישראל.
"נמצא בזמן-הזה עיקר המצוה הוא לחשוב חשבון התקופות והמולדות על-פי
הכללים המסורים בידינו מאת חכמי האמת ,וקביעות הראשי-חדשים על-פי הדחיות
המסורים בדינו .דהיינו ,חשבון המולדות הוא בהוספת יום אחד י"ב שעות תשצ"ג
חלקים ]י"ח חלקים לדקה[ ממולד למולד .וגם על-פי הכללים לידע הדחיות בכדי לידע
אם תהיה השנה שלימה או חסירה או כסדרן .והנה המצוה הזאת כעת מוטלת על כל
אחד מישראל ,לחשוב על-כל-פנים המולדות מחודש לחודש ,ולא יסמוך על הלוח
הנדפס.
"ואמרו חז"ל )שבת עה ,א( כל מי שיודע לחשוב בחשבון תקופות ומזלות -ואינו
חושב ,עליו הכתוב )ישעיהו ה ,יב( אומר :ואת פעל ד' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו .הנה
הוא מדברי חז"ל בדרשותיהם ,ולדעתי כיון שאין כעת בית-דין סמוכים לעשות המצוה
כדת של תורה בזמנה בעד כל ישראל ,רק אנחנו סומכים על חשבון דרבי הלל ,הנה
מחויב כל אחד לחשוב ,על-כל-פנים בזמנו ,החשבון ממולד למולד על-פי הכללים של
ר' הלל .ואי-אפשר לנו לומר שאנחנו יוצאים ידי-חובתנו בחשבון שחשב ר' הלל בזמנו,
כי אפילו הבית-דין הגדול לא היו יכולים להוציא את הרבים ידי-חובתם בזה ,רק בזמנם,
אבל לא לדורות הבאים .וגם מחויב כל אחד לידע איזה שנה צריכה להתעבר על-פי
הכלל שכלל ר' הלל ,דהיינו י"ט שנה כל מחזור ,ושבעה עיבורים הם בכל מחזור ,דהיינו
שנות ג ,ו ,ח ,יא ,יד ,יז ,יט."...
והלכת בדרכיו /יום רביעי
צט
כוונת המצוה
וממשיך רבינו זי"ע )שם חלק המחשבה(:
"הא ודאי צריכה כוונה לצאת ידי-חובת המצוה כאשר צונו ד' אלקינו ,כדין כל
מצות-עשה דאורייתא .ובפרט שעיקרה הוא מצוה שבדיבור ,ומצוה שבדיבור אפילו
בדרבנן צריכה כוונה .וגם בזמן-הזה שאין לנו במצוה הלזו רק לחשוב על-פי הכללים
שבידינו ,צריך לכוון לקיים המצוה כאשר צונו ד' אלקינו מצות-עשה )שמות יב ,ב( החודש
הזה לכם ,כזה ראה וקדש )ראש השנה כ ,א(.
"כבר כתבנו ,דמצוה שיש בה טעם מפורש בתורה צריך לכוון גם הטעם,
ובזולת זה אינו יוצא ידי-חובתו .כיון דכל המצוה יש להם טעמים עד אין חקר ,ואף-על-
פי-כן התורה לא פירשה הטעמים ,ונשתנו בזה איזה מצות שטעמם מפורש בתורה,
על-כרחך כוונת התורה בזה לכוין גם הטעם ...והנה בכאן ,במצות קידוש החודש ,אין
טעם מפורש בתורה אצל ציווי המצוה ,אבל יש טעם במעשה בראשית דכתיב )בראשית
א ,יד( והיו לאותות ולמועדים גו' ,דעל-ידי קביעות החודש נדע המועדים אימתי יהיו,
והתחדשות השנים לשמיטין ויובלות .וספק בידי אם צריך לכוון לזה הטעם ,הואיל והוא
נכתב בתורה ,או נאמר כיון דלא נכתב אצל הציווי אין צריך לכוין הטעם .ויש להחמיר,
כי הוא ספק תורה".
ברכת המצוה
ובהמשך לזה כותב רבינו זי"ע )שם חלק הדיבור( :הנה "בתלמוד לא הוזכר ברכה
על מצות עשה זו ,דלכאורה מהראוי היו לברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע
חדשים" ]במסכת סופרים יש ברכה שמברכים על מצות הקידוש ,אבל בתלמודא דידן
לא שמענו ,וגם הרמב"ם לא הביאה[ .ואפשר דיוצאים בראש חודש בברכת מקדש
ישראל וראשי חדשים ...ואף-על-פי-כן זכר לברכה עבדינן ,מאי שמברכים החודש
בשבת שקודם ראש חודש כנהוג בכל תפוצות ישראל".
ידיעת זמן המולד
הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל כותב בספרו שערי אפרים )שער י סימן לז(:
יש מי שכתב שנכון לידע בשעה שמברכים החודש אימתי יהיה המולד ,והטעם לפי
שעיקר של שם חודש הוא על שם חידושה של לבנה שהוא המולד ...ואם לא ידע לא
עיכב ,והעיקר הוא לידע יום קביעות ראש-חודש בבירור )ועיין גם בסידור של בעל התניא(.
ק
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
ברם ,בשו"ת רבי יהודה מילר )סימן קיג ,להגאון רבי יהודה מילר זצ"ל ,תלמידו של הגאון
בעל שבות יעקב( כתב ש"העולם טועים בזה -שבעת שמקדשים החודש בשבת שקודם
ראש חודש שואלים על המולד מתי יהיה .זהו טעות ,כי צריך לשאול על המולד
שעבר ...דאיתא "כל היודע לחשב תקופות ומולדות ואינו מחשב ,עליו הכתוב אומר
ואת פועל ד' לא יביטו" ,נמצא דמצוה לחשב המולד] .לכן צריכים[ לשאול אחר מולד
מחודש העבר ויוסיף על מוליד זה שעבר א' י"ב תשצ"ג ,ויחשב מולד הבא ,ובזה מקיים
מצוות חישוב מולד בזמנה בשעת מעשה" ,עיי"ש .והדברים מתאימים עם דברי רבינו
בעל בני יששכר זי"ע שמצוה לחשוב מולד החודש.
אמנם ,למעשה ,מנהג העולם הוא ,לברר לפני ברכת החודש ,את זמן המולד
לחודש הבאה .יש מקומות אשר שמש בית-המדרש מכריז זאת בקול .אבל מנהגינו,
שלא להכריז את זמן המולד.
ברכת החודש והכרזת יום ראש חודש
נוהגים בתפוצות ישראל לברך את החודש הבאה ,בשבת שלפני ראש חודש
ולהודיע אז לקהל באיזה יום יחול ראש חודש.
כעין קידוש החודש
בספר ראבי"ה )ראש השנה סימן תקל ,וכעין זה בעוד ראשונים( איתא ,שמחמת שבזמן
שהיו מקדשין את החודש על-פי ראיה היה ה"ראש בית דין אומר מקודש ,וכל העם היו
עונין אחריו מקודש מקודש] ,על כן[ נוהגים בבית הכנסת שמברכים ומכריזין על
החודש" .כלומר ,מנהגינו לברך את החודש ולהכריז יום ראש-חודש ,נוסד דוגמת
קידוש החודש על-ידי בית דין .ואכן ,בתקופת הקדמונים היו שנהגו להושיב שלשה
אנשים על הבימה ,ואמרו זה לזה נקדש החודש? וענו הן! על-דרך הדיון שהיו בקידוש
החודש.
ועל-דרך-זה כתב המגן-אברהם )אורח חיים סימן תיז סק"א( ,שלכן "נהגו לעמוד
בשעת אמירת "ראש חודש ביום פלוני" ,דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד" )עיין
הגהות רעק"א שם שתמה היכן מצינו דקידוש החודש היא מעומד(.
וכבר הבאנו בפרק א' מה שכתב רבינו בעל בני יששכר זי"ע )דרך פקודיך מצות-
עשה ד חלק הדיבור אות ד( :אשר אף ש"בתלמוד לא הוזכר ברכה על מצות ]קידוש
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קא
החודש[ ,דלכאורה מהראוי היו לברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע חדשים"...
אף-על-פי-כן זכר לברכה עבדינן ,מאי שמברכים החודש בשבת שקודם ראש חודש
כנהוג בכל תפוצות ישראל".
תקנת המועדות
ברם כמה ראשונים חולקים על טעם זה .ראה בספר יראים )סימן קג( ש"מה
שנהגו העולם להגיד חודש בשבת ,אין זה קידוש ,כי ראש בית-דין אינו בינינו והמצוה
הזאת אינה תלויה אלא בראש בית-דין ,אבל תקנוהו הראשונים להגיד לעולם ]מתי[
ראש חודש ,להיזהר בו ובתלוי בו" .כך מבואר גם מדברי המחזור ויטרי )דף קעג( שכתב
ש"אם חל ראש חודש בשבוע הבאה ,מכריז החזן ומודיע לרבים יום קביעתו ,מפני
תקנת המועדות ותקנת תפלת המוספים והלל ולבטל בהם נשים ממלאכה".
ועל-דרך-זה כתב גם הלבוש )סימן קע( ש"נהגו לברך ראש חודש בכל שבת
שלפני ראש-חודש ,כדי לפרסם ולהודיע לכל העם שידעו באיזה יום יהיה ראש חודש...
אבל אין לומר שהטעם הוא משום זכר לקידוש החודש ,שאין מקדשין החודש קודם
יום ראש חודש ,שמיד שקידשוהו הרי הוא ראש חודש" .וכן הוא במגן אברהם )שם(:
דאין זה קידוש בית-דין ,אלא שמודיעים להעולם מתי ראש חודש.
בשבת שלפני ראש חודש
הנה לפי טעם הראשון שהנהיגו ברכת ראש חודש -שיהא דוגמת ראש חודש,
ושגם בימי הגלות יקדשו ישראל את החודש ,אין מבואר למה הנהיגו זאת בשבת דוקא.
אדרבה ,היה מקום לומר שבכדי שיהא יותר דוגמת קידוש החודש -שיאמרו ברכת
החודש בראש חודש עצמו .ואכן ,בסדר רב עמרם גאון מובא סדר ברכת החודש ביום
ראש חודש עצמו ,בין קריאת התורה לתפלת מוסף .ובפשטות טעמו ,שמכיון שהוא
דוגמת קידוש החודש בבית-דין ,הרי מקומו ושעתו ביום ראש חודש עצמו ,ולא בשבת
שלפניה.
אמנם ,לפי טעם השני שכתבו הראשונים ,כדי להודיע לעם מתי ראש חודש,
הסבירו הראשונים ששפיר תקנו להכריזה בשבת דוקא ,כי "בימות החול פעמים טרודין
במלאכתן ואין באין לבית הכנסת והדבר משתקע ביניהו" .מה-שאין-כן בשבת נמצאים
כל הקהל בבית הכנסת )עיין עוד שבלי לקט ראש חודש(.
קב
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
מעלת השבת
ברם ,בספר דרכי חיים ושלום )אות תעד בהגהה א( מציון לספר ייטב פנים )מאמר
פי פרשות ,פרשת החודש ,אות טז( על טעם פנימי למה מברכים את החודש דוקא בשבת.
והוא על פי מה שאיתא בזוהר )ח"ב פח ,ב( כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה
תליין .וכיון שעיקר התחדשות החודש תליא בשבת שלפניו ,על כן מברכים בו החודש,
עיי"ש.
הדבר מבואר בפנימית יותר בדברי רבינו בעל בני יששכר זי"ע )מאמרי ראש חודש
מאמר א סימן יא( :ידוע מה שאיתא בכתבי האר"י )פרי עץ חיים שער יט( אשר י"ב חדשי
השנה המה נגד י"ב צירופי הוי"ה ,ובכל חודש מאיר צירוף אחר .והנה שבת נקרא בזהר
)ח"ב רה ,א( יומא דנשמתא ,שהוא נשמת הזמן ,וכל חדשי השנה המה אצלו כגוף לגבי
הנשמה.
וזהו שאמרו חז"ל )הובא ברש"י בראשית ב ,ב( מה היה העולם חסר -מנוחה ,באת
שבת באת מנוחה .ולכאורה יקשה ,הלוא מנוחה אינה בריאה רק העדר עשיה? אבל
תדע ,שהעבדות והשעבוד מצד החומר שהוא גופניי ,והמנוחה והחירות הוא מפעולת
הצורה ,הוא הנשמה .על כן כל הנבראים שנבראו בששת ימי המעשה -וששת ימי
המעשה בכלל ,כי הזמן הוא נברא גם כן כדכתיב )שמות כ ,י( "כי ששת ימים עשה" ולא
כתיב בששת ,הנה היו כגוף בלא נשמה קודם בריאת השבת ,עד שנברא יום השבת הוא
המנוחה ,היינו נשמת כל הזמן והנבראים .על-כן נקרא שבת יומא דנשמתא ,נשמת כל
הזמן .לפי זה ,על-כרחך בשבת מאירין כל הי"ב צירופי הוי"ה שבכל חדשי השנה.
מעתה תמצא טוב ודעת למנהג ישראל תורה ,שמברכים את כל חודש בחדשו
ביום השבת ,להאיר בו הצירוף המגיע לו.
בקשות ותפלות בשעת ברכת החודש
תפלת רב
בש"ס ברכות )טז ,ב( :רב בתר צלותיה אמר הכי ,יהי רצון מלפניך ד' אלקינו
שתתן לנו חיים ארוכים ,חיים של שלום ,חיים של טובה ,חיים של ברכה ,חיים של
פרנסה ,חיים של חלוץ עצמות ,חיים שיש בהם יראת חטא ,חיים שאין בהם בושה
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קג
וכלימה ,חיים של עושר וכבוד ,חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים ,חיים
שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.
בקרב ישראל נתפשט המנהג ,שטרם מברכים את החודש ,מתפללים תפלה זו,
בהוספת בקשה בענין ראש חודש :שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה .עוד
הוסיפו לומר כסיום לתפלה זו :בזכות תפלת רב ,אמן סלה.
לרבינו בעל בני יששכר זי"ע היה מצוי הנוסח לסיים התפלה "בזכות תפלת
רבים" .ותמה על זה )מגיד תעלומה ברכות שם( :זה עידן ועדנים שהנהיגו לומר קודם
שמברכים ראש חודש זה הנוסח ,ומסיימים בזכות תפלת רבים .ואין לזה פירוש וביאור.
ונראה שהוא טעות ,שהיה כתוב בסידורים הקודמים רשום למטה :ברכות ,תפלת רב.
ורצונו-לומר ,כמציין ,שתפילה הזאת היא ממסכת ברכות והיא תפלת רב .וכאשר בא
זה לאיש אשר לא ידע ספר ,לא ידע פירוש הדברים ,והגיה מדעתו :בזכות תפלת רבים.
והוא טעות.
בקשת צרכים בשבת
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מעיר על זה )דברי תורה מהדורא ד אות קז( ש"הן אמת
כי בסידורים המדויקים לא נמצא כלל נוסח זה "בזכות תפלת רב" ...ואותן שאומרים
"בזכות תפלת רבים" הוא בודאי טעות ...אמנם כיון ששמעתי מרבים וכן שלמים,
וכמדומני גם מאבותי הקדושים זי"ע ,שאמרו "בזכות תפלת רב" נראה ליישבה".
הישוב מיוסד על הקושיא המפורסמת ,היאך שואלים בקשות אלו בשבת ,הרי
אסור לו לאדם לתבוע צרכיו בשבת .ובשלמא בקשת "יחדשהו הקב"ה עלינו כו'"
שאומרים אחר-כך ,וכן מה שהוסיפו לומר מקודם "שתחדש עלינו את החודש הזה
לטובה ולברכה" ,אינו כשאלת צרכיו הפרטיות ,אלא שמבקשים על החודש שתחדש
לכללות ישראל לטובה ]ועל-דרך-זה גם מה שנוהגים הספרדים לומר קודם ברכת
החודש ה"יהי רצון" ,שאנו בני אשכנז נוהגים לומר ביום שני וחמישי אחרי קריאת
התורה ,שגם-כן הוי בקשה על ישועת הכלל וחכמי ישראל ,ולמנוע משחית מעל עמו
ישראל[ .אבל "ותתן לי חיים ארוכים ,חיים של שלום כו'" ,הוי שאלה פרטיות ,וצרכי
גשמיות .ואיך הותר זאת בשבת?
על כן מסיימים במילים :בזכות תפלת רב .כלומר ,אין כווננינו לשאול ולבקש
צרכינו הפרטיים ,כי אם מזכירים לפניו ית"ש שרב היה רגיל להתפלל כך ,בימות החול.
ובזכות תפלת רב ,תעננו גם לנו בחודש טוב ומבורך בכל ענינים.
קד
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
בסידור אוצר התפילות איתא טעם אחר להשמיט מילים אלו ,כי אין לבקש
להיענות בזכות תפלת רב ,כי הקב"ה אינו מקבל התפלה בזכות מחברם כי אם בזכותו
של המתפלל עצמו ,אם הכין לבו כראוי בשעה שהתפלל.
כותב על-זה רבינו זי"ע )שם ,ומהדורא ט אות צח( ש"זה אינו" .הלוא כמה וכמה
פעמים מבקשים ותולים עניית בקשתנו בזכות מחברי התפלה .וכמו שמבקשים בעת
אמירת תהילים ,שיהא אמירתנו בזכות דוד המלך וכאילו אמרם ]ובסידורים הקדמונים,
בוידויים לאחר אמירת מזמורי תהילים ,הנוסח לומר :כשם שענית למי שאמר המזמור
הלז כן תענה ותשמע תפילתי[ .ומטעם זה הקפיד האריז"ל לומר רק פיוטים שייסדו
קדמונים ,כמו רבי אלעזר הקליר ,כי בכוחם לפתוח שערים ברקיע לקבל התפלות" .ואין
צריך להאריך בדבר בנודע בודאי ,כי התפלה מסוגלת להתקבל ולכוון כראוי בזכות
מחברה ומייסדה" )עיין עוד שו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן יא ,נימוקי אורח חיים סימן סח סק"א(.
עירוב נוסחאות
יש אלו שמסיימים התפלה בלשון "בזכות תפלת רב רבים" ,שמצרפים
ומדבקים יחד שני הנוסחאות .רבינו זי"ע כותב )שם ,ועיין עוד באריכות במאמר נוסח התפלה(,
שאין להם שחר וקשר ,ובודאי אין מהראוי לאומרה.
מי שעשה נסים
בסידורי ראשונים הוסיפו לומר בקשת "מי שעשה נסים לאבותינו כו" ,קודם
ברכת החודש.
כותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע )דרך פקודיך מצות עשה ד חלק הדיבור אות ה(:
מעולם תמהתי על הנוסח מי שעשה נסים כו' הוא יגאל כו' ויקבץ נדחינו כו' חברים כל
ישראל כו' ,שכל נוסח התפלה אין לו שייכות לברכת החודש.
]אמנם[ להיות שאנחנו סומכים בקביעתנו על החשבון דר' הלל ,שראה שאי-
אפשר להשאיר ענין המצוה הזאת על הענין הנרצה בתורה ,דהיינו על ידי קבלת עדים
שיראו את הלבנה ,או על-פי חשבון בכל חודש ,ושיהיו בכל חודש עיני כל ישראל על
הבית-דין אימתי יקדשו החודש .כי ראה פיזור ישראל בארבע כנפות הארץ ,ותחלק
התורה ח"ו לאלפים תורות ,כי אי-אפשר להודיע לכל ישראל בכל חודש זמן ראש
חודש .על-כן עמד ותיקן חשבון מסודר לכל ישראל ,ועת לעשות לד'.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קה
על כן ,בברכת החודש ,שמודיעים לעם מתי יהיה ראש חודש ,מתפללים
שהשי"ת יעשה עמנו נסים ויקבץ נדחינו ,ואז יהיו כל ישראל כאחד חברים ,ויקדשו
בית-דין הגדול את החודש על-פי עדי ראיה או על-פי חשבון ,ויודיעו בכל חודש לכל
ישראל על-ידי שלוחיהם ,כמצווה עלינו בתורה.
מספר התיבות
בנוסח תפלת "מי שעשה נסים" שלפנינו יש כ"ב תיבות .אבל יש אומרים
שצריכים להשמיט תיבת בקרוב ,כדי שיהא רק כ"א תיבות )כמנין שם אהי"ה ,עיין באר היטב
סימן תיז סק"א ,ובסידורי האר"י שסידר רבי שבתי ורבי אשר(.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע כותב על זה )דברי תורה מהדורא ד אות ג( "מנהגינו
מאבותינו הקדושים זי"ע ,שדקדקו מאוד בנוסח תפלתם על כל תיבה ואות ,שאמרו
הוא יגאל אותנו בקרוב ,והגם שמפורש בנוסח סידור האריז"ל שסידר ר' שבתי ז"ל שיש
כ"א תיבין ...יש לסמוך בזה בעל-כרחך על דעת הרמ"א )אורח חיים סימן רסג סעיף א(
שכשמוסיפים על הכוונה ומספר ,זה לא יגרע ,ובלבד שלא יגרעו.
"דהנה בלתי תיבת בקרוב ,אין פירוש להדברים שנבקש שיגאלנו כמו שגאל
את אבותינו ,הלא זהו הבטיחנו ית"ש בתורה ובנביאים ,וכל מי שכופר בזה הרי זה כופר
בעיקר ח"ו ,והרי זה מי"ג עקרים של האמונה .ובעל-כרחך התפלה הוא שיגאלנו בקרוב"
)עיין כזה במנהגי החתם סופר פ"ה כד(.
הכרזת ראש חודש
אחרי בקשות אלו ,מכריזים ומודיעים לעם מתי יחול ראש חודש :אם יחול
ראש חודש בשני ימים ,מכריזים :ראש חודש יהיה ביום פלוני ]הראשון או השני[
ולמחרתו ביום פלוני .כשחל ראש חודש למחרת השבת ,אומרים :יהיה מחר ביום
הראשון .וכשחל ראש חודש בשבת הבאה ,מכריזים :יהיה ביום שבת קודש.
לחודש חשון ,הנוסח לומר :ראש חודש מרחשון .לחודש אב :ראש חודש
מנחם אב .בשנה מעוברת ,אומרים לפני אדר א' :ראש חודש אדר ראשון .ולפני אדר ב':
ראש חודש אדר השני.
קו
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
יחדשהו
כבר איתא בסידורי ונוסחאות ראשונים ,להוסיף בקשה על חידושה של
החודש לטובה ולברכה כו' .מנהגינו לבקש כנוסח בסדר רב עמרם )עמוד לג( :יחדשהו
הקב"ה עלינו ועל כל עמו בית ישראל בכל מקום שהם.
על "גשמים בעתם" מבקשים בכל השנה כולה .וכשמברכים חודש אלול
מוסיפים לבקש "ולתשובה שלימה".
בכמה סידורים ,אצל סדר ברכת ראש חודש ,נדפס יהי רצון מיוחד לתיקון
החטאים והפגמים .רבינו בעל מנחת אלעזר כתב בספרו )מנחת אלעזר ח"ו ,עודנו בכתב-יד,
הובא בדרכי חיים ושלום סימן תעז( שלא שמע מאבותיו ורבותיו הקדושים שיאמרו זה ה"יהי
רצון" כלל.
אב הרחמים
ברמ"א )אורח חיים סוף סימן רפד( "נוהגין לומר ]בכל שבת אחר קריאת התורה[
אב הרחמים .ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החדש ,מלבד בימי ספירה
]חדשי אייר וסיון[ ,והולכים בכל זה אחר המנהג" .וכן מנהגינו.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קז
à ÷øô
- ùãåçä úëøáתכסיסי מלכות
"ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך גו' ,וישב המלך על
מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום
דוד גו' ,ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ,ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע
לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם גו' ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא
אכל ביום החדש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו" )שמואל א כ ,יח-כה(.
רבינו בעל בני יששכר זי"ע )מאמרי ראש חודש מאמר א אות טו( מדייק בפסוקים
אלו" ,כי כן היה להם בחובה ,אשר שרי המלך היו מסובים אצל המלך בסעודת ראש
חודש ,ותהי לחוק בישראל עד שהיה הדבר לפלא בעיני שאול המלך מדוע לא בן ישי
אל הלחם" .ולעומת זה "לא נמצא במקראי קודש שום זכרון לחוק כזה ,גם בשבתות
ומועדים ,רק בראש חודש .וטעמא בעי".
ומבאר בזה רבינו בעל בני יששכר זי"ע ,על-פי מה שאמרו )סנהדרין ב ,א( בעיבור
השנה ,שהיו מתחילים בשלשה ,ואחר כך חמשה ,ואחר כך שבעה ,ואמרו שם )י ,ב( הנך
ג' ה' ז' כנגד מי ,נגד הנמצא בכתוב אצל המלכים :שלשה -כנגד שומרי הסף ,חמשה -
מרואי פני המלך ,שבעה -רואי פני המלך .ומפרש רש"י :כלומר אשכחנא דמלכותא
דארעא שלשה ממונין ,וחמשה ממונין ,ושבעה ממונין ,שלשה כנגד שומרי הסף
בצדקיהו )מלכים ב כה ,יח( ,גבי גלות נבוזראדן ,והתם נמי משכחת חמשה מרואי פני
המלך ,ובאחשורוש )אסתר א ,יד( אשכחן שבעה שרי פרס ומדי ,ועיבור שנה מטכסיסי
מלכות שמים הוא ,ליישב סדר השנים על מכונן.
והכוונה דקידוש ועיבור החדשים הוי מטכסיסי המלכות ,כי "החודש הזה לכם"
)שמות יב ,ב( ,שהחודש מסור בידכם אימתי יקבעו ראש חודש ויהיה החודש מלא או
חסר .וכן אם תהיה השנה פשוטה של י"ב חדשים ,או תהיה שנה מעוברת .והדבר
קח
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
מתפשט שבכל עניני העולם גורם אימתי קובעין ישראל ראשי חדשים וראשי שנים,
כמו שאמרו על-הכתוב לא-ל גומר עלי .ועוד אמרו )שמות רבה פט"ו ב( המלאכים
שואלים להקב"ה אימתי ראש חודש וראש השנה ,אומר הקב"ה אני ואתם נשאל לבית
דין של מטה" .ואין לך טכסיסי מלכות לישראל גדול מזה ,גוזרין שיהיה ראש חודש
ביום זה דייקא ,וכן ראש השנה".
"לבעבור זה ,היה לחוק לישראל אשר שרי המלך היו מסובין אצל המלך
בסעודת ראש חודש ,כי קביעת ראש חודש הוא טכסיסי מלכות לישראל" ,עיי"ש.
ריבוי הסעודה
אמנם בשולחן ערוך )אורח חיים סימן תיט סעיף א( נפסק לכל אחד ואחד מישראל,
שכל ישראל בני מלכים הם :מצוה להרבות בסעודת ראש חודש .הטור )שם ,ועיין בית
יוסף( מבאר שסעודת ראש חודש מצוה היא .והמקור ,מהא דאיתא בירושלמי )מגילה פ"א
ה"ד( דכשחל ראש-חודש בשבת ,הסעודה שצריך לעשות בשבת בשביל ראש-חודש,
דאינו יכול לקיימה בשבת ,מאחרים אותה לעשותה באחד בשבת ,ולא מקדימין אותה
לערב שבת כדין סעודת פורים כשחל בשבת ,עיי"ש .ומדחשיב סעודת ראש חודש
בהדי סעודת פורים ,משמע דסעודת ראש חודש מצוה היא .ועוד ,מדאיתקיש ראש
חודש למועד ,דכתיב )במדבר י ,י( וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם .וגם,
מדכתיב גבי דוד )שמואל א כ ,כט( כי זבח משפחה לנו ,וראש חודש היה ,כמו שנאמר )שם
כז( ויהי ממחרת החודש ,עיי"ש.
וכתב על-זה הב"ח ,שמדברי הטור יוצא שסעודת ראש-חודש מצוה פרטית
היא ,ולא רק מנהג טוב בעלמא ,ובכן צריך להרבות בה כמו סעודת פורים ,עיי"ש.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע אומר בזה )שער יששכר מאמר הירחים אות ו( ,שלכך
קבעו בשולחן-ערוך סימן מיוחד ,בת חמשה תיבות ,לסעודת ראש חודש ,להראות בזה
גודל מעלתה .כי סעודת ראש-חודש ,שהוא בחידוש הירח ,הוא נגד דוד מלכא משיחא,
וכמו שאמרו בראש השנה )כה ,א( זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך
ישראל חי וקיים .על-כן מצוה להרבות בסעודה ,כי לעת-עתה דוד הוא הקטן ,ומצוה
להרבות ולהגדיל מדת מלכות ,להעלותה בבחינת קומה שלימה ,עד דוד הגדיל ,שאזי
יהיה מלכותו גדול ויתפשט ויתרבה מלכותו ,בביאת בן דוד] .ועיין שם שעל-דרך-זה
נקבע סימן מיוחד בשולחן ערוך )אורח חיים סימן ש( לסעודת מלוה מלכה ,קטן הכמות
ורב האיכות ,כי גם סעודת מלוה מלכא הוא סעודתא דדוד מלכא משיחא ,אשר בזמן
הגלות צריכים להגדילה ולהרבות בה "אפילו אינו צריך אלא לכזית"[.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קט
זמן הסעודה
כתב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )נימוקי אורח חיים סימן תיט סק"א(" :דעת
אאמו"ר ]בעל דרכי תשובה[ זצללה"ה זי"ע היה ,שצריך להיות סעודת ראש חודש ביום
דייקא ,ואין יוצאין אם עשאוהו בלילה בלבד ,כיון דפסקינן דאין קידוש החדש בלילה.
ומטעם זה אם לא אמר יעלה ויבוא בערבית ראש חודש אין מחזירין אותו" )שולחן ערוך
אורח חיים סימן תכב סעיף א(.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם( מביא "כעין ראיה" ,מהא שסיפרו חז"ל
)בבא מציעא נט ,ב( אימא שלום ]כך שמה[ דביתהו דרבי אליעזר ,אחתיה דרבן גמליאל
הואי ,מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה ]שהיתה
מתיירא שלא יעניש את אחיה רבן גמליאל[ .ההוא יומא ריש ירחא הוה ,ואיחלף לה בין
מלא לחסר ]סבורה היתה שיהא החדש חסר וקבוע ביום שלשים ,ולא יפול ביום החדש
על פניו ,והיה מלא ,ולא נקבע עד יום שלשים ואחד ,ולא נזהרה בו ביום שלשים ונפל על
פניו[ .אשכחתיה דנפל על אנפיה ,אמרה ליה :קום ,קטלית לאחי .אדהכי נפק שיפורא
מבית רבן גמליאל דשכיב.
ולכאורה ,אם מצוה להרבות בסעודת ראש חודש גם בלילה ,איך טעתה
לחשוב שהוא ראש חודש .הלא מדלא הירבו בלילה בסעודה על-כרחך שאין היום ראש
חודש .אלא ודאי ראיה מכאן ,שאין המצוה של סעודת ראש חודש בלילה ,רק ביום,
על-כן שפיר טעתה בשחרית וחשבה שהוא ראש חודש ,ועדיין יאכל בעלה סעודת
ראש חודש בצהרים.
"אולם אולי יש לדחות ראיה זו" .כי אין להביא ראיה מכאן שאין יוצאים כלל
סעודת ראש חודש בלילה .עדיין אפשר לומר שאם יארע לו אונס ולא יוכל להרבות
בסעודתו ביום ,ירבה בסעודה בלילה ,ויצא מצות סעודת ראש חודש בזה .אלא "נקוט
מיהו פלגא בידך ראיה מזה ,דכשעושה סעודת ראש חודש ביום ,אז אין בלילה שום
מצוה להרבות ,דאם-לא-כן היה לו לרבי אלעזר להרבות בסעודה בלילה שלפניו.
סעודת תשלומין
"והנה לכאורה הקשיתי על דברי אאמו"ר" .דהנה המגן אברהם )אורח חיים שם
סק"א( מביא דברי הירושלמי )שם( אם חל ראש חודש בשבת ,מאחרין סעודת ראש
חודש ליום ראשון .וכתב על זה המגן אברהם ,שבכדי לצאת דעת הירושלמי ימשיך
קי
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
סעודה שלישית לתוך הלילה ,ויצא בזה חובת ראש חודש גם כן ,עיי"ש" .ואם נאמר
שבליל ראש חודש לא יצא ידי חובת הסעודה ,מה מהני בזה כשהמשיך סעודה שלישת
על הלילה מוצאי שבת קודש ...ואיך יצאו בזה כשממשיכים סעודת ראש חודש עד
הלילה .אלא ודאי דיוצאים גם בראש חודש בסעודה שעשאה בליל ראש חודש )עיין
ערוך לנר סנהדרין ע ,ב(.
"אולם יש ליישב ,דבאמת עדיף בזה מה שעושים לתשלומין במוצאי שבת
קודש ,ויוצאין בזה ,כיון דבלאו-הכי ,גם כשעשוהו ביום א' ,אינו ראש חודש כבר .על-כן
מהני גם כשעשאו בלילה ,היינו במוצאי שבת .אבל כשעשאו בזמנו ,יש לומר דצריך
לעשותו ביום .וצריך עיון".
ואם נכונים הדברים ,ממשיך רבינו זי"ע לומר ,אזי יש לומר שגם סעודת פורים
שצריכים לעשותה ביום ,ואם עשאה בלילה לא יצא ידי חובתו )שולחן ערוך אורח חיים סימן
תרצה סעיף א( ,זה רק בזמנה ,ביום פורים עצמה .אבל שלא בזמנה ,כגון שחל להיות
בשבת ,יום חמשה עשר בירושלים ,שאז משלימין ועושים סעודת פורים ביום ראשון
)שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפח סעיף ו( ,יוכל לעשותה בלילה ,במוצאי שבת-קודש .ועל-
דרך-זה לבני חוץ לארץ ,שנוהגים משתה ושמחה גם בט"ו ,הלא אם חל ט"ו בשבת
וצריך לעשות הסעודה ביום א' )עיין שו"ת עולת שמואל להגאון מהר"ש מפראג סימן קי( ,יתכן
שיהא אפשר לצאת גם בלילה .אבל "דבר זה חדית הוא ,על-כן צריך עיון" )ועיין עוד בזה
בנימוקי אורח חיים סימן תרפח סק"ב(.
חיוב לחם
אמרו חז"ל )ברכות מט ,ב( :טעה ולא הזכיר של ראש חודש בתפלה – מחזירין
אותו ,בברכת המזון – אין מחזירין אותו .אמר ליה רב אבין לרב עמרם :מאי שנא תפלה
ומאי שנא ברכת המזון .אמר ליה :אף לדידי קשיא לי ,ושאילתיה לרב נחמן ,ואמר לי:
מיניה דמר שמואל לא שמיע לי ,אלא נחזי אנן ,תפלה דחובה היא – מחזירין אותו,
ברכת מזונא ,דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל – אין מחזירין אותו .כן נפסק גם בשולחן
ערוך )אורח חיים סימן קפח סעיף ז( :אם טעה ולא הזכיר בה ]בברכת המזון[ של ראש חודש,
בין ביום בין בלילה ,אומר :ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ,ואינו חותם
בה .והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב ,אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב
והמטיב ,אינו חוזר – מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון.
אמנם בפסיקתא )רבתי פרשה א א( פסקו :שכח ולא הזכיר בברכת המזון של
ראש חודש ,ומשגמר ברכת המזון ]דאורייתא ,כלומר עד ברכת הטוב והמטיב[ נזכר
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קיא
מיד ,עד שלא הסיח דעתו מן הברכה ]שלא התחיל הטוב והמטיב[ אין צריך לחזור
לכתחלה ,עיי"ש .הרי שאם אכן התחיל ברכת הטוב והמטיב ,חוזר לראש .ובעל כרחך
טעמם ,שיש חיוב לאכול פת בראש חודש ,וכמו שהוכיחו בירושלמי )ברכות פ"ז ה"ד(
שמדשינה ושילש במקרא מלת לחם :ויהי החדש וישב המלך אל הלחם לאכול )שמואל
א כ ,כד( ,ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם )שם
כז( ,ולא אכל ביום החדש השני לחם )שם לד( ,משמע שחיוב לאכול לחם דוקא .ולכן ,אם
שכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש ,חוזר לראש ,כמו בשבת ומועד.
ומסיים הפסיקתא כראיה לשיטתו לחייב פת בראש חודש :שמעון בן אבא
בשם רבי יוחנן אמר וצריך כחולו של מועד לומר והשיאנו ד' אלקינו ,הרי למדנו שראשי
חדשים שקולים כמועדות .ופשטות כוונתו ,שמדהצריך רבי יוחנן לומר בראש חודש
"והשיאנו"" ,הרי למדנו שראשי חדשים שקולים כמועדות" ,ובכלל זה גם חיוב פת
בראש חודש .אבל אכתי צריך ביאור ראייתו מאמירת והשיאנו ד' אלקינו ,לחיוב פת
בראש חודש.
רבינו בעל בני יששכר זי"ע )מאמרי ראש חודש מאמר ב אות יד( מבאר בזה על פי
דבריו הידועים של התוספות יום טוב )ברכות פ"ז מ"ג( למה בברכת התורה אומרים "ברכו
את הוי"ה" ,מדת הרחמים ,ובברכת המזון "נברך אלקינו" ,מדת הדין .לפי שמזון שמזין
השי"ת לברואיו – בדין הוא ,שהדין נותן שהבורא יזון את ברואיו שברא לכבודו ,אבל
נתינת התורה ,שגלה לנו מסטירין דיליה ,חסד גמור הוא ,על כן מברכים "ברכו את
הוי"ה" ,שם החסד והרחמים ,עיי"ש.
והנה בשבתות וימים טובים אנו משבחים לד' ברבים הן ברכת התורה "ברכו
את הוי"ה" – על חסדו יתברך ,והן בחיוב לאכול פת ,מזמנין נברך אלקינו – על מה
שמגיע לנו בדין .ובהיות שכל המברך מבתרך ,באים ברכת המועדים לנו גם כן בשם
מלא הוי"ה אלקי"ם .וזהו שאומרים בכל מועד "והשיאנו הוי"ה אלקינו את ברכת
מועדיך" ,כלומר תקרב ותחבר לנו בקירוב ונישואין שני הנהגות אלו הוי"ה אלקינ"ו.
לפי זה ,מדחייב רבי יוחנן לומר גם בראש חודש תפלה זו "והשיאנו הוי"ה
אלקינ"ו" ,בעל כרחך כוונתו ,שגם בראש חודש אנו מברכים לד' הן ברכת הוי"ה –
בקריאת התורה ,וגם ברכת אלקים – בסעודת פת שמחיובים לאכול ביום זה .ואם
כן יורווח לנו למה אין אנו אומרים תפלת "והשיאנו הוי"ה אלקינו" בראש חודש ,אף
שבזה לא פליגי בתלמוד בבלי ,ולפי הכלל אם אין הבבלי חולק צריכים לפסוק
כירושלמי .ברם ,כיון שהבבלי פוסק "דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל" ,הרי שאין אנו
מחיובים לברך ברכת אלקים בראש חודש ,ולכן אין אנו מתפללים "והשיאנו הוי"ה
אלקינו" ,והבן.
קיב
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
שני ימי ראש חודש
איתא בירושלמי )מגילה פ"ט ה"ד( כשחל ראש חודש בשבת ,מאחרים סעודת
ראש חודש לעשותה באחד בשבת ,כי אינו יכול לקיימה בשבת ,עיי"ש .המגן אברהם
)אורח חיים סימן תיט סק"א( שמביא את הירושלמי ,כותב שבכדי לצאת שיטה זו ימשיך
סעודה שלישית לתוך הלילה ,ובזה יצא גם ידי סעודת ראש חודש.
והנה ,בשני ימי ראש חודש ,הרי מרבים בסעודה לכבוד ראש חודש בשני
הימים .כך גם משתמע מהא דכתיב )שמואל א כ ,כז( ויהי ממחרת החדש השני ויפקד
מקום דוד ,ויאמר שאול אל יהונתן בנו מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם.
ו"ממחרת החדש השני" היינו יום ב' דראש חודש ,כמו שהוא בתרגום :והוה ביומא
דבתרוהי דהוא עבור ירחא תניינא )עיין פירוש רבינו ישעיה על התרגום שם( ,ותמה שאול
המלך "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם"] .בדרך אגב ,רבינו בעל מנחת אלעזר
זי"ע )נימוקי אורח חיים סימן תיט סק"א ,ועיין שו"ת תשב"ץ חלק א סימן קנג( מביא ראיה פשוט מזה,
שאף שהיו מקדשין על פי ראייה ,מכל מקום היו עושים לפעמים שני ימי ראש חודש ,עיין שם עוד בזה,
ובשער יששכר מאמר הירחים אות ז[.
ובכן ,מסתפק רבינו זי"ע )שם( ,כשחל ראש חודש שני ימים ,שבת ויום ראשון
שלאחריו ,היאך עושים סעודת יום א' דראש חודש ,הלוא שוב אי אפשר לדחותה ליום
ראשון ,כבדברי הירושלמי ,שהרי בין כך צריכים להרבות בסעודה ביום א' – לכבוד יום
ב' דראש חודש ,ואיך יצאו בסעודה אחד לב' ימים .ואף לפי דעת המגן אברהם,
שימשיך סעודת שלישית למוצאי שבת וייחשב לסעודת ראש חודש ,הא תינח אם
מוצאי שבת אינו יום ראש חודש בפני עצמו ,אבל מאן יימר שגם כשהוא יום ראש
חודש המחייב סעודה בפני עצמו ,יועיל סעודתו ליום ראש חודש שלפניו.
ומסיק רבינו זי"ע" ,כיון שלא אפשר בכהאי גוונא באופן אחר" ,אכן ימשיך
סעודת שבת למוצאי שבת – ותעלה המשכה זו לסעודת יום א' דראש חודש ,ולמחרת
ביום ,ירבה בסעודה נוספת לכבוד יום ב' דראש חודש" .ועדיין צריך עיון".
ובספר מאורי אור )בחלק בן נון( כתב דמסתברא טפי שיעשה סעודה שלישית
במנחה גדולה לכבוד השבת ,ועוד סעודה נוספת במנחה קטנה לראש חודש ,עיי"ש.
"ולא מיחוור כלל" כותב רבינו זי"ע ,שהלוא כנראה מהירושלמי שגם אם יעשו בשבת
סעודה בפני עצמו לכבוד ראש חודש ,מלבד שלש סעודות דשבת ,לא יהני לגבי ראש
חודש ,עיי"ש עוד.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קיג
המשיך סעודתו
חל ראש חודש במוצאי שבת ,והמשיך סעודה שלישית למוצאי שבת ,אינו
מזכיר של ראש חודש בברכת המזון רק של שבת .ואף אם אכל כזית פת משחשיכה,
דעתו של רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )דרכי חיים ושלום אות שז( להזכיר רק של שבת ,ולא
להזכיר כלל משל ראש חודש )עיין שו"ת שואל ומשיב מהדורא ג חלק א סימן שעב(.
קיד
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
â ÷øô
- ùãåç ùàø úåìôúגיהנם בראש חודש
החיד"א כותב במדבר קדמות )ערך גיהנם( שכמו בשבת ,כך גם בראש חודש אין
הגיהנם שולט .ואשר לכן הנהיג רבינו בעל שם שלמה זי"ע להשמיט בתפילת "יהי רצון
כו' שתצילני היום ובכל יום כו'" שבתפילת שחרית ,התיבות "ומדינה של גיהנם" .כי אם
אין הגהינם שולט ,אין להתפלל שיצילני מדינה ,וכמו בשבת )דברי תורה מהדורא ט אות
מא(.
גם פרשת העקידה אין אומרים בראש חודש ,אף שבכל יום "טוב לומר פרשת
העקדה" )שולחן ערוך אורח חיים סימן א סעיף ה( :כמו שכתב רבי שבתי ז"ל בסידור האריז"ל
שלו ,שאין לומר העקידה בשבת ,יום-טוב וראש-חודש ,כי אין לעורר אז דין )והוא דעת
מרן בעל-שם-טוב זי"ע( .ודלא כמו שפסק הבאר היטב )שולחן ערוך שם( שיכולים לומר
פרשת העקידה אפילו בשבת )עיין נימוקי אורח חיים סימן א סק"ג(" .וכן נהגנו מאבותינו
ורבותינו ז"ל".
קרבנות ראש חודש
אמרו חז"ל )מגילה לא ,ב( :אמר הקב"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות ,כל זמן
שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן .והוא על דרך שאמרו )מנחות
קי ,א ועוד( "מאי דכתיב )ויקרא ו ,יח( זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם ,כל העוסק
בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת ,וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם" .לכן,
נוהגים לסדר קודם תפילת שחרית פרשיות הקרבנות ,במקום הקרבתן )שולחן ערוך שם
סעיף ו ,סימן מז סעיף יג(.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קטו
על דרך זה "נוהגים באשכנז שאומרים "ובראשי חדשיכם"
בשחרית אחר פרשת תמיד" .אבל "בספרד אין נוהגים לאומרה ,לפי שעתידים לקרות
אותה בספר תורה" )טור אורח חיים סימן תכא( .המחבר )שם סימן מח( פסק כמנהג ספרד
שלא להזכיר קרבנות ראש חודש ב"קרבנות" ,והרמ"א מגיה לפסוק כמנהג אשכנז.
)במדבר כח ,יא(
סיבת המחלוקות מבואר בטור )שם סימן מח( :ונוהגין באשכנז לקרות בראש
חודש "ובראשי חדשיכם" ,ובעל המנהיג השיב על המנהג ,מפני שאין נכון להזכיר קרבן
מוסף עם תמיד של שחר .ואינו קשה שמוסף זמנו כל היום" .ואינה טענה" כותב הבית
יוסף" ,שאע"פ שזמנו כל היום מכל מקום לכתחילה צריך להקדים של שחר למוספין".
ועוד ,הלוא לקרבנות מוספין קבעו תפלת מוסף ,לקרות כל הקרבנות
שמקריבים בראש חודש ,וממילא למה להקדים לקרותו בשחרית .וכן הוא על-דרך
הסוד ,כמבואר בשער הכוונות להאריז"ל לגבי שבת ,שלא היה נוהג לומר בשבת "וביום
השבת שני כבשים גו'" בסוף הקרבנות ,שאין עתה זמנה עד סיום תפלת שחרית .וטעם
זה הוא גם בראש חודש ,שאין כוונתו ושעתו קודם תפלת שחרית והלל וקריאת התורה.
"וזה פשוט" )נימוקי אורח חיים סימן תכ"א(.
פירסום לראש חודש
והנה בטעם השיטות שיאמרו קרבנות מוסף דוקא בתפלת שחרית ,כתב
הרמ"א )שולחן ערוך שם( "כדי לפרסם שהוא ראש חודש" .ובמגן אברהם )סק"ג( מציין
סמך לזה ממשנה )שקלים פ"ח מ"ח( שהיו נותנים בתחילה אברי מוספי ראש חודש
למעלה במזבח ,כדי לפרסם שקידשו בית דין החודש בזמנו .רבינו בעל מנחת אלעזר
זי"ע מתמה )שם( "ולא ידעתי מה זה סמך וראיה שיאמרו פסוקי ראש חודש בתוך
הקרבנות קודם התפלה ...הרי אין קידוש החודש נוהג בימינו ונתפרסם כבר על ידי
הלוחות ואין צריך שום חיזוק והודעה ,וליתר שאת כבר ברכו החדש בזמנו בשבת
שקודם ,בפרהסיא בציבור שאז הכל בבית הכנסת ...וכי אין די הפרסום במה שיאמרו
הלל ויקראו בתורה ויתפללו מוסף בפרהסיא בציבור להודיע שהוא ראש חודש ,מה יתן
ומה יוסיף בזה שיאמרו כל אחד בפני עצמו בלי ציבור ופרסום הש"ץ כלל".
קטז
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
יעלה ויבוא
זכירה ופקידה
בזהר )ח"א קס ,א-ב( אמרו :שיש זכירה לטוב ויש זכירה לרע ,יש פקודה לטוב
ופקודה לרע ...ובוא וראה כשאדם מתפלל תפילתו לא יבקש על עצמו "זכרני ופקדני",
דמכיון שיש זכירה ופקידה לטובה ויש זכירה ופקידה לרע ,ועתידים הקליפות לקבל את
המלה זכרני ופקדני מפיו ,ויבואו להזכיר עוונותיו של אדם ולהעניש אותו ,מלבד אם
הוא צדיק גמור שיודע בעצמו שכאשר יבדקו המקטרגים עונותיו לא ימצאו ,וכגון עזרא
שאמר )נחמיה יג ,לא( זכרה לי אלקי לטובה ,עיי"ש.
במפרשי הזהר מצינו שני פירושים באזהרת הזוהר לאדם המתפלל ,וראייתם
מעזרא :א[ שלעולם לא יתפלל אדם סתם לזכירה או פקידה ,רק יוסיף ויזכיר שיהא
לטובה ,שאם לא כן אפשר למקטרגים לקטרג עליו ויחטפו הזכירה לרע .וגם עזרא לא
סמך על זכותו ,רק התפלל ואמר "זכרה לי אלקי -לטובה )אור החמה על הזוהר( .ב[ שלא
יזכיר עצמו בלשון יחיד ,זכרני ופקדני ,אלא בשיתוף הרבים ,ורק צדיק וגדול כעזרא יכול
לבקש "זכרה לי אלקי לטובה" )רבי חיים וויטאל ,שם(.
רבינו בעל בני יששכר זי"ע )אגרא דפרקא רמז קכט( כותב בנוסח שאומרים ביעלה
ויבוא " -ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו" ,אין שום שאלה ,שמכיון שכולל עצמו בתוך
הרבים -זכרוננו ופקדוננו -אין קפידא .כלומר ,שנקט כפירוש השני שבזוהר ,שהאזהרה
הוא רק על שיתוף הזכירה לרבים כולו.
אבל רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )דברי תורה מהדורא ג אות קא ומהדורא ו אות עב(
עדיין מהסס בדבר ,וכתב לדקדק ולנהוג לומר " -ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו -
לטובה" .וטעמו עמו :א[ שיש ליזהר גם לפירוש הראשון ,שהאזהרה הוא שבכל
התפלות יקפידו לומר שהזכירה יהא לטובה .ואם עזרא "לא סמך על זכותיה לומר סתם
"זכרה לי" רק סיים "לטובה" ,אנן מה נעני אבתריה בדרא דיתמי ,בודאי כל אחד יחוש
לנפשיה בזה".
ובאמת קצת-קשה לפרש בדברי הזוהר שקפדו רק על התכללות הזכירה בתוך
הציבור ,ושרק גדול כעזרא מותר לבקש על עצמו ,בלשון פרטי ,שהוא לא ייענש .שהרי
אמרו חז"ל )סנהדרין צג ,ב( מפני מה לא נקרא ספר נחמיה על שמו רק נכלל בספר עזרא,
מפני שהחזיק טובה לעמו במה שאמר זכרה לי אלקי לטובה .הרי דלא עלה לו יפה הגם
שהיה אדם השלם ובטח על זכותיה.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קיז
ב[ אף לפי פירוש זה ,שהזוהר רק קפיד שלא להזכיר הזכירה בלשון יחיד אלא
בתוך ישראל ,מכל-מקום יש מקום לחשוש כאן -בבקשה זו שביעלה ויבוא .שהרי
בהמשך אנו מוסיפים לבקש "וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך" ,ואם-כן בעל-כרחך
שמה שמבקשים לפני-זה "זכרוננו ופקדוננו" ,אף שהוא בלשון רבים ,אינו קאי על כלל
בית ישראל ,שאם כן למה אמרו בכפילא .אלא ודאי הכוונה "זכרוננו ופקדוננו" ברבים,
היינו רק עליו ובני ביתו ,ולכל היותר על הציבור בו מתפלל תפלה זו ,ושפיר יש עוד
לחוש שיבדקו פנקסיהם ויזכרו לרע.
וראה עוד באגרא דפרקא )שם( שמבאר על-פי סוד ,למה מקודם אמרינן ויפקד
קודם ויזכר ,ואחר-כך זכרוננו ופקדוננו.
לחיים -טובים
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע הנהיג בסוף שנותיו לומר ביעלה ויבוא -
"והושיענו בו לחיים" ,ולהשמיט תיבת "טובים" .הגאון רבי יחיאל מיכל גאלד הי"ד
בספרו דרכי חיים ושלום )אות קעד בהגהה ב ,ועיין סימן תשיא הגהה טו( כותב "ולא ידעתי
טעמו" .אבל לאחר שמרבה להביא כמה סידורים שאכן מוצאים נוסח כזה ,מסיים
"בסוף שנותיו שמעה אזנינו בעת התפלות בהגיע למקום שנאמר בו "לחיים טובים"
הוסיף ואמר "לחיים ארוכים וטובים" ,כי הוא היה דייקן גדול לפרש צלותא וברכה באר
היטב שלא יהא מיחזי באופן אחר כלל ,ועל-כן לא רצה לומר שנית תיבות הללו "לחיים
טובים" ,שהוא בגימטריא "קללה" כנודע .וגם כשאמרו לו ברכת לחיים בשעת שתיית
יין ,השיב ואמר "לחיים ולברכה" .ועל-דרך-זה ביעלה ויבוא ,לא אמר "והושיענו בו
לחיים טובים" ,רק "והושיענו בו לחיים" ,כיון שנמצא ממילא דעת גדולים שאין לומר
בזה" ,עיי"ש.
הלל
נהגו ישראל ,עוד מימי הקדמונים ,לקרוא פרקי הלל בראש חודש .קריאת הלל
בראש חודש אינו חיוב מעיקר הדין .ו"זאת אומרת ,הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא
אלא מנהגא" )תענית כח ,ב(.ומחמת זה ,אין קורין כל פרקי הלל " -הלל שלם" ,אלא בדילוג .כן כתב
הרמב"ם )פ"ג מהלכות חנוכה ה"ז( :בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינו מצוה ...לפיכך
קיח
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
קורין בדילוג.
כמה מנהגים שונים מצינו בראשונים ,היאך ומה לדלג )עיין רמב"ם שם ה"ח ובסידור
רב סעדיה גאון עמוד קנג( .ומנהגינו :ש"מדלגין "לא לנו" ומתחילין ד' זכרנו ...ומדלגין
"אהבתי כי ישמע ד'" עד כל האדם כוזב ,ומתחילין מה אשיב" )טור אורח חיים סימן תכב(.
ברכת הלל
מחמת שקריאת הלל בראש חודש הוא רק מנהג ,כתב הרמב"ם )פי"א מהלכות
ברכות הט"ז( שאין מברכים עליו ,שאין מברכין על המנהג.
ברם יש ראשונים שחילקו בין מנהג קריאת הלל לשאר מנהגים" .שאין ללמוד
משאר מנהג נביאים ,כנטילת ערבה ,שאין מברכין עליה ,לפי שאין בה לא שבח ולא
הודאה ,ומה צורך בברכה .אבל קריאת הלל בימים המקודשים וקרבן מוסף בהם ,אם
תקנו ההלל משום היכר לקדושתן -יפה עשו וצריך ברכה" )השגות הראב"ד על הרמב"ם
שם(.
להלכה כתב הרמ"א )שולחן ערוך שם סעיף ב( ש"נוהגין במדינות אלו" לברך על
הלל בראש חודש ]ומנהג הספרדים כדעת הבית יוסף ,שאין מברכים על הלל בראש חודש[.
יש שהקשו למה אין מברכים בראש חודש אחר ברכת הלל " -ברוך שם כבוד
מלכותו לעולם ועד" ,לצאת מיד ספק ברכה ,וכמו שפסק הרמ"א )אורח חיים סימן כה סעיף
ה( גבי ברכת תפילין של ראש.
בשו"ת שם שלמה )כתב-יד ,הובא באות חיים ושלום סימן כה סקי"א( כתב רבינו זי"ע
לחלק בזה :דהטעם שחוששים בברכת תפילין של ראש כתב מהר"י בן חביב )הובא בבית
יוסף אורח חיים שם( כי על-פי הזוהר הק' יש חשש ואיסור גדול לאמירות שתי ברכות על
זוג תפילין ,על כן אומרים בשכמל"ו .לעומת הלל בראש חודש ,הגם שפליגי הראשונים,
אין אנו מברכים מחמת ספק ,אלא שכך איפסק -כמנהג לברך ,ואין על מה לחשוש,
עיי"ש.
נוסח הברכה
כתב המחבר )סימן תכב שם( שבראש חודש ,שגומרים את ההלל רק בדילוג,
מברכים לפניה "לקרוא את ההלל" דוקא ,ולא "לגמור" ,שאין אנו גומרים אותה .וכתב
הרמ"א ש"אם בירך "לגמור" -אין צריך לחזור" ,כי "לגמור" משמעו גם -לקרוא ,כמו
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קיט
שאמרו לגבי קריאת שמע )ברכות ט ,ב( "ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה" ,שהיו
קורין אותה )וראה דרכי חיים ושלום אות תפ בהגהה( ,עיי"ש.
יחיד
עוד "יש אומרים" )מובא בשולחן ערוך שם( ,לחלק בין ציבור -שמברכים על הלל
בראש חודש ,ליחיד הקורא הלל לעצמו שאינו מברך.
והנה חז"ל )ברכות יד ,א( תארו אלו הימים שאומרים הלל רק מתורת מנהג -
כראש חודש " -ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל" .רבינו בעל בני יששכר זי"ע )מגיד
תעלומה ברכות שם( מבאר שדברי הגמרא עולים יפה עם שיטה זו -שאין יחיד מברך על
הלל בראש חודש .כי בודאי אין לפרש שהיחיד אסור לגמור ,כלומר לקרות פסוקי הלל
סתם .ועל כרחך כוונתם שהיחיד אסור לקרות בברכה" .ולפי-זה גם בראש חודש,
הציבור יברכו ,אבל לא היחיד .אבל ח"ו לא לקבוע הלכה באתי ,ושיטת ופלוגתת
הפוסקים ואחרונים ידוע לכל".
בבית אבל
כתב המגן אברהם )אורח חיים סימן קלא סק"י( שבבית אבל אין אומרים הלל -
בראש חודש .והמתפללים ,אף אחר שחזרו לביתם ,שוב לא יקראו הלל .רבינו בעל
מנחת אלעזר זי"ע )נימוקי אורח חיים שם סק"ד( כותב ש"הוא לדאבון נפשי דבר קשה ומוזר,
ולא הבנתי כלל" .כי אנו שמברכים גם על חצי הלל ,הרי אם לא יברך אז הלל כל היום,
והוא אינו אבל ,נראה שאינו מחזיק הלל בראש חודש גם למצוה קצת ,כיון שבעלילה
כל-שהוא מבטל ליה .ועוד ,הרי יתכן שיהיה בבית האבל ביום א' דראש חודש -ואז גם
בביתו בפני עצמו לא יאמר הלל ,וביום ב' דראש חודש ,יתפלל בבית המדרש ,ויאמר
הלל בברכה ,והוי כמו תרתי דסתרי ,וכחשש ברכה לבטלה בברכתו על ההלל ביום ב'.
וממשיך רבינו זי"ע לספר ,שזקינו -רבינו בעל שם שלמה זי"ע ,נסע פעם ,ראש
חודש ,לנחם את הגה"ק בעל דברי חיים זי"ע כשהיה אבל ל"ע על בתו .גם הגה"ק רבי
צבי מליסקא זי"ע היה אז בצאנז לנחם את רבו .ודיברו ביניהם לידע מה יכריע הרבי
מצאנז לגבי אמירת הלל .והנה קודם ההלל ,יצא בעל דברי חיים מהחדר ,והעולם אמרו
הלל בברכה )עיין שו"ת נודע ביהודה תנינא יורה דעה סימן רטו( .ומסיים רבינו זי"ע שמן הסתם
קרא גם הגה"ק מצאנז הלל בחדרו" ,רק כנראה לא רצה לשנות ברבים מדברי המגן-
אברהם בשם מהרי"ל ,שהוא שורש מנהגי רבותינו באשכנז זי"ע ,אשר מפיהן אנו חיים
בהרבה דברים ומנהגים ותפלות".
קכ
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
הפסק באמצע הלל -ליחיד ולציבור
אמרו חז"ל )שם( "ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל -בין פרק לפרק פוסק,
באמצע הפרק אינו פוסק .וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל -אפילו באמצע הפרק
פוסק" .לכאורה צריכים להבין איזה "בין פרק לפרק" שייך בהלל ,ובמה שונה "בין פרק
לפרק" -שמותר להפסיק ,ל"אמצע הפרק" -שאסור להפסיק .שאם הברכה חלה על
כל מצות הלל -למה יש להפסיק בין פרק לפרק ,כי כמו שאין להפסיק בין ברכה להלל
כן אין להפסיק בין הברכה לשום חלק של ההלל .ואם אין הברכה חלה על כל המצוה,
רק שאין להפסיק בין הברכה למצוה ,אז גם באמצע פרק יכולים להפסיק ,ולמה רק בין
פרק לפרק.
רבינו בעל בני יששכר זי"ע )שם( מבאר ,שבאמת ההלכה היא שאין להפסיק בין
הברכה למצוה ,ועליה חלה הברכה .לכן ,עד שלא גמר פרק ראשון שבהלל -אינו פוסק,
ואפילו מפני היראה .ועל-דרך-זה בין פרק האחרונה לברכה שלאחרי על הלל ,שצריך
לקרוא כל הפרק בלי הפסק -ולברך .נמצא ,שבשני פרקים אלו ,אסור להפסיק באמצע,
מפני הברכות .לכך ,משום לא פלוג ,גזרו גם על שאר פרקי הלל ,שלא להפסיק באמצע.
מה-שאין-כן בין פרק לפרק.
וכל-זה ב"ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל" .כלומר בימים שמחויבים
לומר הלל ,ובברכה .אבל ב"ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל -כראש חודש -
אפילו באמצע הפרק פוסק" .ולכאורה צ"ב ,התינח יחיד ,לאלו שיטות שאין
מברך בראש חודש ,מובן שאין קפידא להפסיק ,אפילו בדברים סתם .אבל לכל
הציבור בראש-חודש ,ולמנהגינו שהיחיד מברך ,למה אפשר להפסיק בהלל ,אפילו
באמצע.
ומבאר בזה רבינו זי"ע )שם( ,שכיון שהמנהג הוא לדלג את ההלל ,אם-כן
במקום שפוסק ,הרי הרשות בידו לדלג השאר משם ואילך ,נמצא שהברכה שבירך לא
קאי רק על אלו הפסוקים שכבר אמר ,כי כך נתקן המנהג .ורק אם כבר בירך ,ועדיין לא
התחיל לקרוא את ההלל ,בודאי שאף בראש חודש אין לו להפסיק ,ואפילו מפני
היראה.
ברם אם כבר גמר את כל ההלל ,קודם שבירך את הברכה אחרונה ,כותב רבינו
זי"ע "נראה שפוסק אם צריך" ,ואחר ההפסק יחזור ויאמר כמה מפסוקים האחרונים
של הלל ,ויברך.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קכא
תהילים והלל
כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שו"ת ח"ג סימן לד( שהאומר תהילים בראש
חודש ,ובתוכם אומר גם את מזמורי הלל ,יכול לומר אחריהם הלל ,ואינו בכלל "הקורא
הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף" )שבת קיח ,ב( ,מכיון שאומר אותם רק בתור תהילים
ולא כדי לצאת .ודלא כהרבה אחרונים שכתבו דמדרבנן אין צריכות כוונה ,עיי"ש
באריכות דבריו.
ברכי נפשי
אחר הלל ,אומרים השיר שהלווים היו אומרים בבית מקדש אותו יום ,ונוהגים
להוסיף המזמור )תהילים קד( "ברכי נפשי את ד'".
במדרש הנעלם )זהר חלק א צז ,ב( איתא שהקב"ה הולך בכל ראש חודש להאיר
בנשמות הארה חדשה ,וכשהנשמה רואה את כבוד האספקלריא המאירה ,השכינה
הקדושה ,היא מברכת ומשבחת ומשתחוה לפני הקב"ה ,הדא הוא דכתיב ברכי נפשי
את ד' .אמר רבי עקיבא ,הקב"ה עומד ומאיר על נשמות הצדיקים בכל ראש חודש כדי
לחדשם ,והנשמה פותח ואומר ד' אלקי גדלת מאוד גו' כל הפרשה ,עיי"ש.
וכותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע
סימן צב( "מכאן יש סמך גדול לומר ברכי נפשי בכל ראש חודש ,וכן נהגו הותיקין".
)מאמרי ראש חודש מאמר ג אות א ,אגרא דפרקא
שיר של הלוים
מנהג "הותיקין" מובא עוד בספר המנהיג )הלכות תפלה סימן עז( :ראיתי מנהג טוב
בטוליטולה וסביבותיה לומר אחרי התפלה מזמורים לפי ענין הימים ...ובראש חודש
ברכי נפשי את ד' ,דכתיב ביה עשה ירח למועדים גו' ,ויצירת בראשית .ועל-דרך-זה
כותב הטור )אורח חיים סימן תכג( "ונוהגין בספרד לומר מזמור ברכי נפשי ,לפי שיש בו
עשה ירח למועדים".
רבינו בעל בני יששכר זי"ע )שם ,ועיין גם במעשה רב להגר"א מווילנא סימן קנז( מוסיף
בזה" ,ונראה לי שזה היה שיר של הלוים במוסף ראש חודש ,אשר נסתפקו האחרונים
קכב
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
מה היה השיר שאינו מבואר בגמרא ,ונראה לי שזה היה השיר דכתיב ביה עשה ירח
למועדים ,וכמדומה לי קצת סמך ממסכתות קטנות"] .ואכן ,מנהגינו לסמוך אמירת
ברכי נפשי תיכף לאחר שיר של יום ,ולומר קדיש אחד אחריהם) ,ועיין דרכי חיים ושלום
אות תפא שלא לכפול הקדיש ,הן אחר ה"יום" והן אחר ברכי נפשי ,כדי שלא להרבות בקדישים([.
תפילין בראש חודש
בראש חודש ,חולצין התפילין קודם תפלת מוסף ,כי מוסף ראש-חודש דומה
ליום-טוב ,וכמו שאין מניחים תפילין ביום-טוב ,משום שיום-טוב בעצמו 'אות' ,כמו כן
יש לנהוג בראש חודש בשעת תפלת מוסף .ועוד טעם יש בזה ,כיון שבתפלת מוסף
אומרים קדושת כתר ,אין נכון להיות עליו אז כתר התפילין .כך איתא גם בשולחן ערוך
)אורח חיים סימן כה סעיף יג( :ביום ראש חודש ,חולצים אותם קודם תפלת מוסף .הגה:
והוא הדין בחול המועד ,ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר ,מיהו נוהגים
לסלקם קודם מוסף בכל מקום )ועיין עוד שולחן ערוך אורח חיים סימן תכג סעיף ד(.
עוד כותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע )שם אות ו( כי כוונת התפילין היא בשם
פסת"ם ,בגימטריא תפילין ,למנוע על ידם כוח המקטרגים ס"מ ולילי"ת בגימטריא
תק"פ ,כמנין תפילין .אבל כשמגיע זמן המוסף ,ומקריבים שעיר למוסף ראש חודש,
מתישין בזה כוח המקטרגים ,כי שעיר גם-כן בגימטריא ב' מקטרגים אלו .ולכן מסירין
התפילין במוסף ,כי המוסף הוא במקום תפילין ,עיי"ש.
תפילין דרבינו-תם
כמובן ,כל זה נוגע גם לתפילין דרבינו-תם -שאין להתעטר בהם בשעת תפלת
מוסף .וכאן מתעורר מבוכה מתי להניחם -אם קודם תפלת מוסף או להמתין עד אחר
מוסף :בספר אור צדיקים למהר"ם פאפוראש ז"ל )ועיין שערי תשובה סימן כ"ה סקכ"ב( כתב
ש"מנהג הרב מהרח"ו שלא להניח תפילין בראש חודש אחר שאמרו קדושת כתר ,עד
שחרית של יום ב' -כי הלילה מפסקת".
ברם החיד"א מעורר על-זה במחזיק ברכה )סימן לד( שלא מצינו זאת בשום
מקום בעצם כתבי אריז"ל ,שרבי חיים וויטאל לא הניח תפילין בראש חודש אחרי
מוסף .ואדרבה ,הרמ"ע מפאנו חולק על זה ,וכותב להדיא )שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קח(
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קכג
דיש להניחן אחר מוסף " -במנחה ,וקודם אליה ,גם כן אחר תפלת המוסף ,לרוצה
ללובשן כל היום" " -שקדושתו עולה ויורדת" .ולכן ,מסיים החיד"א ,צריכים לומר
שטעות סופר נפל בזה ,ובמקום מהרח"ו צריך להיות מו"ה חיים הכהן ,או אולי מפי
השמועה נאמר כן מרבי חיים וויטאל ,עיי"ש.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם סק"כ( "הכריע" בזה ,שלכתחילה יניחו תפילין
דרבינו-תם -ויחלצם -קודם תפלת מוסף .והא דכתב הרמ"ע מפאנו להניחם אחר
תפלת מוסף ,מבאר רבינו זי"ע שאזיל לשיטתיה )שם סימן לט( שבכל יום צריכים להניח
תפילין במנחה ,על-כן התאמץ שגם בראש-חודש יניחם במנחה ,מה-שאין-כן אנחנו
שאין מניחים במנחה בכל יום ,למה יניחום בראש-חודש אחר מוסף.
ורק אם אי-אפשר ,כגון שהציבור לא ימתין עליו בתפלת מוסף ,בודאי לא
יבטל תפלה בציבור עד שיניח תפילין דרבינו-תם ,אלא יתפלל מוסף בלא תפילין ויניחם
אחר-כך .ולא כמו שנהגו "רבים וכן שלמים ,בראותם בשם הרח"ו שלא להניחם כלל
אחר תפלת מוסף ,מניחים תפילין דרבינו-תם קודם מוסף ומבטלים על-ידי-זה תפלת
הצבור דמוסף ומתפללים אחר-כך מוסף ביחידות ,וזהו בודאי לא אריך למיעבד הכי,
לבטל תפלת צבור בשביל ספיקא אולי יצא מפי מהרח"ו" ,עיי"ש.
ד' קדישים
כתב המחבר בהלכות תפילין )אורח חיים סימן כה סעיף יג( שאין לחלוץ התפילין,
בכל יום ,עד אחר "ובא לציון" .אבל הרמ"א כתב בשם המקובלים ,שלא לחלוץ התפילין
עד אחרי שלש קדושות ,וארבע קדישים ,אשר בפשטות הם :א[ קדיש שלפני הודו
)למנהג ספרד( ,ב[ חצי קדיש שלפני "ברכו" ,ג[ חצי קדיש שאחר תפילת שמונה
עשרה ,ד[ קדיש תתקבל שלאחר "ובא לציון" .אמנם ,רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
כותב בספרו אות חיים ושלום )סימן כה ס"ק טו"ב( כיון שלפעמים מאחרים לבוא אחר
קדיש שלפני הודו ,יש לחשוב גם קדיש יתום ,עיי"ש.
בהמשך לזה כתב המגן אברהם בהלכות ראש חודש )סימן תכג סק"ו( ש"יש
מקפידין שלא לחלוץ עד אחר הקדיש ,כדי שיהיה ד' קדישים" .כלומר ,שגם בראש
חודש אשר חולצין התפילין לפני מוסף ,אין לחלצם לפני שאומרים בהם ד' קדישים.
וכיון שלפעמים חסרו מהד' קדישים בעת התפילה ,כגון כשליכא יתום בבית-הכנסת,
או למאחרים לבוא ,על-כן צריכים להמתין בחליצתן עד אחר חצי קדיש שלאחר "ובא
לציון" ,להשלים מנין ד' קדישים בתפילין )עיין אות חיים ושלום שם סקי"ט(.
קכד
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
וכן איתא בכתבי האריז"ל )עיין פרי עץ חיים שער ראש חודש ריש פ"ג ,משנת חסידים
פ"ג מ"ב( שכך נהג האר"י ז"ל ,לחלוץ התפילין בראש חודש אחר החצי קדיש שלפני
מוסף.
כסברת בני מערבא
והנה באליה רבה )סימן כה סקכ"ה( כתב "לנהוג בראש חודש אחר קדושת ובא
לציון ...אבל לא ימתין עד אחר הקדיש ...ומה טוב לעסוק בחליצה כשאומר יהי רצון
שנשמור חקיך ,כי בני מערבא מברכים אחרי שחולצין התפילין "לשמור חוקיו" )ברכות
מד ,ב(.
"והנה" ,כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום שם סקי"ט(" ,לא
הבנתי שום ענין תועלת בזה" :א[ שהרי כבר כתב הבית יוסף )אורח חיים סימן כה( "ועכשיו
נהגו העולם להניח תפילין עליהם עד אחר קדושת ובא לציון ,ושמעתי שנכון להסירם
בשעה שאומר יהי רצון מלפניך שנשמור חוקיך ומצותיך וכו' ,משום ההיא דבני מערבא
שהיו מברכין על חליצת תפילין אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו ,ואף-על-גב
דסבירא לן שאין לברך על חליצתן כמו שיתבאר בסימן כ"ט ,מכל מקום כיון דבהא
מילתא ליכא ברכה שפיר דמי למיעבד רמז לסברת בני מערבא ,ולי נראה דאין טעם
וריח בדבר זה ,דכיון דאידחיא לה סברת בני מערבא ,למה נעשה רמז לה ,והעושה רמז
לה נראה שסובר דלא אידחיא לגמרי".
ב[ הא אינו נוסח הברכה כלל ,אלא הוי דרך תפלה שנשמור חקיך .ג[ גם בני
מערבא לא היו מברכים רק כשהסירו בערבית ,כמו שכתבו התוספות )מנחות לח ,א ועוד(.
ד[ וגם ,למה דוקא בראש חודש יעשו כן.
"ואם תאמר מה איכפת לן שיחלצו אז ,זה אינו" ,שאם יחלצו את התפילין
קודם הקדיש ,הרי לא ישלימו מנין ד' קדישים ,ובפרט למאחרים לבא בעת התפלה ,וכן
אותן שאינם אומרים מזמור ברכי נפשי" .על-כן צריכים להמתין בחליצתן בראש חודש,
עד אחר חצי קדיש שלאחר ובא לציון שקודם מוסף".
ה"קדיש" שבין "ובא לציון" למוסף
עוד יש טעמא אחרינא להמתין בחליצת התפילין עד אחר חצי קדיש של
"אשרי ובא לציון" .ואף אם אכן שמע בהם ד' קדישים ,עדיין לא יחלץ תפלותיו עד אחר
הקדיש .כמו שביאר רבינו זי"ע )שם ,ובנימוקי אורח חיים סימן נה סק"א( כי אין להפסיק -
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קכה
בחליצת תפילין דרש"י והנחת תפילין דרבינו-תם -בין אמירת "ובא לציון" לקדיש
שלאחריו" ,כיון שהחצי-קדיש נתייסד אחרי אשרי ובא לציון ,אין להפסיק" .ואשר לכן
אכן צריכים לומר הקדיש "מיד לאחר ובא לציון כשמכניסין הספר תורה ,כי זה הקדיש
שייך לקודם מוסף .ולא כאותן שמניחים מקודם תפילין דרבינו-תם ואומרים קריאת-
שמע ומפסיקין גם בדיבורים המה ,ואחר כך אומרים קדיש קודם השמונה-עשרה ,זה
אינו ,כי פשוט שהקדיש הזה קאי רק על אחר 'קריאת התורה ואשרי ובא לציון' ,ואם
יאמרוהו בהפסק אין לו ענין על מה קאי".
רבינו שליט"א מציין לזה ,מה שמצינו במנחה בשבת שאומרים חצי-קדיש
אחר "אשרי ובא לציון" .וכן הקדיש שאומרים בשבת קודם תפלת מוסף דקאי על
"אשרי" ,וכמבואר במגן אברהם )סימן רפד סק"ז( ש"ברגלים שנוהגים לומר מי שברך
לקברנים ,יאמרו קודם אשרי ,שלא להפסיק בין קדיש לאשרי" .וכן כתב הפרי מגדים
)באשל אברהם שם סק"ז( ש"קדיש שלפני העמוד קודם י"ח -הוא על אשרי שאמר ,אם-כן
אין להפסיק ביניהם" .וכן מפורש בלבוש )סימן רפו ס"ק( ,עיי"ש .ואם-כן הוא-הדין בראש
חודש ,שהחצי-קדיש קאי על "אשרי ובא לציון" ,ואין להפסיק ביניהם.
והגם ,שהקדיש שייך גם לתפלת מוסף ,והדין הוא שאין להפסיק גם בין
הקדיש לשמונה-עשרה ,כמו שכתב מגן אברהם )סימן רצב סק"ב( ש"לעולם לא יתחילו
י"ח בלא קדיש שלפניו" )ועיין מחצית השקל סימן רפד סק"ז( .אשר לפי-זה נמצא ,שהקדיש
קאי בין על אשרי ובין על שמונה-עשרה שלאחריה ]ואכן מהאי-טעמא אין להפסיק
לומר מי שברך לקברנים גם אחר הקדיש שקודם תפלת מוסף[ .מכל-מקום בנידון דידן,
לחלוץ תפילין דרש"י וללבוש תפילין דרבינו-תם ,עדיף טפי להפסיק אחר הקדיש
מקודם הקדיש .כי עיקר תיקון הקדיש היה משום אשרי ובא לציון ,אלא דראוי לסמכו
גם לשמונה-עשרה ,כדי שיהיה הקדיש סובב על השמונה עשרה .אבל כשאי-אפשר
בלא הפסק ,הכי עדיף טפי.
בסידור בעל התניא
בסידור בעל התניא זי"ע )רטו ,ב( כתב להסיר התפילין בראש חודש קודם
הקדיש .וכבר תמהו רבים ,שהוא נגד מנהג האריז"ל ,וכמו שנתבאר .ובספר בדי השלחן
)סימן ח סקנ"ו( כתב לבאר ,שלדידן שאומרים שיר של יום אחר שחרית ,או ברכו נפשי
בקצת מקומות ,ואומרים אחריהם קדיש )וכן הוא מנהג בעל התניא( ,הרי נשלמו הד'
קדישים ,ומעתה נכון לחלוץ התפילין קודם החצי קדיש שלפני מוסף ,כדי שלא
להפסיק בין חצי-קדיש למוסף ,שמן הדין צריך להסמיך החצי-קדיש למוסף בכל מה
קכו
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
דאפשר .וגם ,הואיל והחצי קדיש הוא אתחלתא דמוסף ,נכון שלא לאמרו עם התפילין,
כמוסף עצמה.
ותמה על זה רבינו שליט"א ,שלפי דבריו נמצא אם אין יתום שיאמר קדיש
אחר שיר של יום אז גם בעל התניא מודה שמסירין התפילין אחר הקדיש ,ופלא שקיצר
ולא ביאר כל צרכו .ועוד ,דאם הסרת התפילין הוי הפסק בין חצי קדיש למוסף ,הרי הוי
גם-כן הפסק בין "אשרי ובא לציון" לקדיש ,וכבר נתבאר דהחצי קידש קאי בין א"אשרי
ובא לציון" ובין אתפלת מוסף.
והנה עיין בשלחן מלכים )על קיצור שולחן ערוך דף שלו ,א בהגהות שלום ואמת סקכ"ד(
על דברי הבדי השלחן" ,במה שכתב שהחצי קדיש הוא אתחלתא דמוסף ,דבאות חיים
ושלום דעתו להיפך ,דהחצי-קדיש נתייסד אחר "אשרי ובא לציון" ,ולדעתי אחר "אשרי
ובא לציון" נתייסד קדיש תתקבל ,וחצי-קדיש שייך להשמונה עשרה" ,עיי"ש.
וכותב על-זה רבינו שליט"א ש"דבריו תמוהים במחכ"ת" .כי ודאי אמת שאחר
"אשרי ובא לציון" נתייסד קדיש תתקבל ,אבל לא בראש חודש ,שאז אומרים קדיש
תתקבל אחר הלל )וכמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן תכג סעיף א( ,וכמו שהסביר שם
המגן אברהם )סק"א( דכאן סיימנו תפלת שחרית .ואם-כן טעון חצי-קדיש אחרי "אשרי
ובא לציון" ,דמאי-שנא מ"אשרי ובא לציון" שאומרים במנחת שבת וכן ב"אשרי"
שאומרים קודם תפלת מוסף דשבת.
תפלת תשלומין
באות חיים ושלום )שם סק"ח בסופו( מביא רבינו זי"ע משו"ת בית שערים )אורח
חיים סימן קמה( שהעלה במי ששכח יעלה ויבוא בשחרית ראש חודש ,וצריך לחזור
ולהתפלל עוד הפעם שמונה-עשרה ,שיניח תפילין ויתפלל בהם תפלת תשלומין .ותמה
עליו רבינו זי"ע שכל בניינו הוא על קריאת-שמע שצריך להיות בתפילין ,וזה אינו מועיל
כלל לשאלתו ,דהא קריאת-שמע כבר אמר בתפילין ,ועיקר השאלה אם צריך בתפלה
עוד הפעם ללבוש תפילין" .וזהו אשתמיטתיה מלשונו ...והעיקר חסר מן הספר לנידון
דידיהו אגב חורפיה זצ"ל".
ומבאר רבינו שליט"א )בכתי"ק שם( קושית רבינו זי"ע ,דהנה זה לשון הבית
שערים :ומסברא נראה דצריך להניח תפילין ,דהא דצריך להניח תפילין בשעת קריאת-
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קכז
שמע אף שאין מניחין כל היום הוא מדאמרינן בברכות )יד ,ב( "כל הקורא קריאת שמע
בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" ,אבל מה שמניחין בתפלתו שחרית הוא
רק משום דמצווים כל היום ,אלא מפני שצריכין גוף נקי כו' על-כן נהגו שלא להניחם כל
היום ,אבל בשעת תפלה בקל יכול להזהר ...ואם-כן מה לי בעיקר תפלה ומה לי בתפלת
תשלומין ,עכ"ד.
וכתב על זה רבינו שליט"א שהיה לו לומר דמה שמניחים גם-כן בשעת תפלה
הוא משום שאמר רבי יוחנן )שם( הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה
ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת-שמע ויתפלל ,ומזה דקדק רבינו יונה שגם בתפלה
צריך תפילין בראשו .ואשר על כן ,הגם שכבר קראו את שמע בתפילין ,מדקדקין ,גם
בזמן-הזה שאין מניחין כל היום משום גוף נקי ,שיהיו עליו בשעת תפלה .ומשום-הכי,
אם לא אמר יעלה-ויבוא בתפלת שחרית ,הרי חיסר התפלה בתפילין ,ועל-כן צריכים
להיות עליו בשעת תפלת תשלומין.
ורהיטת לשונו של הבית שערים מורה שאין מעלה מיוחדת שיהיו עליו
התפילין בשעת התפלה דוקא ,אלא עושין כן משום דבשעת תפלה בקל יכול להזהר
בגוף נקי .וקשה ,דאם אין מעלה מיוחדת להיות התפלה בתפילין ,למה יניח תפילין
בתפלת תשלומין ,הרי כבר הניח תפילין וקיים המצוות-עשה דאורייתא .והגם שגם
בעת התפלה בקל יכול להזהר ,אמנם אין נפקא-מינה בין שעה קלה זו לשאר שעה קלה
ביום .אלא ודאי דיש קפידא שיהיו עליו התפילין בשעת תפלה דוקא ,ומטעם שנתבאר.
וכל זה היה לו להבית שערים לבאר ,ופשוט.
תפלת מוסף
על פי מנין המצוות להרמב"ם ,נמצא מצות הקרבת קרבן מוסף בראש חודש -
מצוה ת"ד .רבינו בעל בני יששכר זי"ע כותב )בני יששכר מאמרי ראש חודש מאמר ג אות ב(
שהדבר מרמז על ת"ג ]כתר[ א' .כלומר ,שהרי אמרו חז"ל )חולין ס ,ב( "רבי שמעון בן פזי
רמי ,כתיב )בראשית א ,טז( ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים ,וכתיב את המאור
הגדול ואת המאור הקטן ,אמרה ירח לפני הקב"ה ,רבש"ע ,אפשר לשני מלכים
שישתמשו בכתר אחד ,אמר לה ,לכי ומעטי את עצמך ,אמרה לפניו ,רבש"ע ,הואיל
ואמרתי לפניך דבר הגון ,אמעיט את עצמי כו' ,חזייה דלא קא מיתבא דעתה ,אמר
הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח .והוא הוא השעיר של ראש חודש )עיין
קכח
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
שבועות ט ,א( .ו"לרמז זה ,המצווה הזאת הוא במספר ת"ג אחד ,מרמז על כתר אחד.
ובמהרה בימינו ,כשיתוקן העולם ,יהיה אור הלבנה כאור החמה ,וישתמשו בכתר אחד".
ואף שבימינו אלה אי-אפשר לקיים מצוה זו ,שהרי מפני חטאנו גלינו מארצנו,
ואין אנו יכולים להקריב קרבנות לריח ניחוח ,מכל-מקום כבר נצטווינו להשלים פרים
שפתינו )הושע יד ,ג( ,ולהתפלל תפלת המוספין במקומם.
ברם ,כותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע )שם אות ז ,ועיין שם מאמר ב אות ג( ,בשם
הרמ"ע מפאנו ,שלעתיד ,במהרה בימינו ,נצטרך להקריב כל המוספין שחסרנו בימי
גלותנו .דהיינו ,כשיהיה שבת פרשת בראשית ,נקריב כל המוספין שנתחייבנו מן
השבתות של פרשת בראשית ,ובהגיע יום ראש חודש כסלו נקריב כל המוספין של כל
ראשי חדשים דחדשי כסלו .ורבינו זי"ע מפרש לפי זה מה שתקנו לומר בתפלות
המוספין "ואת מוסף יום ראש חודש הזה נעשה ונקריב לפניך כו'" ,שאומרים שנשלם,
במהרה בימינו ,ונקריב בעד מוסף ראש חודש הזה" .הגם שהבטיח השי"ת )הושע יד ,ג(
ונשלמה פרים שפתינו ,ואמר לאברהם )תענית כז ,ב( בזמן שעוסקין בסדר הקרבנות כו',
אין זה רק כעין תליה להגן מן היסורים כל זמן שאי-אפשר לנו להקריב ,אבל כשיהיה
יכולת בידינו ,במהרה בימינו ,להקריב ,נצטרך להקריב כל הקרבנות שנתחייבנו" ,עיי"ש
עוד".
נוסח התפלה
ÂÈ‰È ÌÏÂÎÏ Ô¯ÎÊ
בתפלת מוסף ראש חודש יסדו אנשי כנסת הגדולה להתפלל בנוסח זה :ראשי
חדשים לעמך נתת ,זמן כפרה לכל תולדותם ,בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון,
ושעירי חטאת לכפר בעדם ,זכרון לכלם יהיו ,ותשועת נפשם מיד שונא ,מזבח חדש
בציון תכין) ...ראה שער יששכר מאמר הירחים אות א ,למה דייקא מוספי ראש-חודש הם לישועה
ולנצחון נגד השונא והאויב ,עיי"ש היטב(.
המגן אברהם )אורח חיים סימן תכג סק"ג( הביא "יש אומרים" ,וכן הביא הגר"א
מווילנא בנוסחתו" ,זכרון לכלם היו" ,בלשון עבר ,כי רק מ"מזבח חדש בציון תכין"
מתחיל לשון עתיד" .וכן" ,כותב רבינו זי"ע )שם(" ,שמעתי כנוסח זה מאיזה צדיקים
ז"ל".
"אולם ליישב מנהג העולם ,וכל הסידורים כולם ,שכתוב "זכרון לכלם יהיו" ,יש
לומר שקאי גם עתה בגלותינו ,שאין לנו הקרבן בפועל ,רק ונשלמה פרים שפתינו ,על-
כן אנו מתפללים שיהיה באמרי פינו הקרבן מוסף הלז ,הכוח הזה לנצח על השונא...
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קכט
וזהו שאומרים "זכרון לכלם יהיו" ,היינו הוה ועתיד )עיין רש"י איוב א ,ה( ,על-ידי ונשלמה
פרים שפתינו ,גם עתה "ותשועת נפשם מיד שונא".
]אחר-כך ממשיכים לומר "וברית אבות לבנים תזכור ,והביאנו לציון עירך
ברנה ,"...ואין אומרים "יהי רצון מלפניך ...שתעלנו בשמחה ,"...זולת כשחל ראש-
חודש בשבת )ראה סידור רב עמרם גאון( .ובדרכי חיים ושלום )אות תפד( מובא מה שסיפר
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בשם זקינו רבינו בעל שם שלמה זי"ע ,שפעם בהיותו אצל
הגה"ק השר שלום זי"ע ,שמע ממנו כשהתפלל תפלת מוסף בראש חודש "באש לוהט
ובקולי קולות ,הרעיש באמירת והביאנו לציון עירך ברנה" ,ולא אמר ה"יהי רצון כו'"[.
‰˘˜· Ï˘ ˙ÂÂ˘Ï ·"È
בגמר ברכה רביעית בתפלת מוסף של ראש חודש
השבתות ...טעם שדוחין ברכות האמצעית של מוסף אף בשבת( ,אומרים י"ב לשונות של ברכה:
"חדש עלינו את החודש הזה לטובה ,ולברכה ,לששון ,ולשמחה ,לישועה ,ולנחמה,
לפרנסה טובה ,ולכלכלה ,לחיים טובים ,ולשלום ,למחילת חטא ,ולסליחת עון" .י"ב
לשונות אלו מכוונים הם נגד י"ב חדשי השנה ,ברכה לכל חודש בחדשו .ובשנת העיבור,
מוסיפים לבקש בקשה י"ג " -ולכפרת פשע" )ומקורו בסידור רב עמרם גאון(.
)ראה בני יששכר מאמרי
וכתב האליהו רבה )סימן תכג סק"ו( "ביש נוסחאות כתב בשנת עיבור ולכפרת
פשע ,ושמעתי טעם דיש י"ב לשונות כו' ,נגד י"ב חודש ,לכך אומרים עוד ולכפרת נגד
עיבור ,ואני ...טעם י"ב לשונות הנ"ל לא ראיתי ,ובאמת בכל חודש צריך לכולן...
ולנוסחא זו ראוי לאומרו בכל חדשי אותו שנה ,כמו שאומרים י"ב לשונות בכל
חודש ."...אבל יש נהגו להוסיפה רק בחודש אדר שני ,וראה בפרי מגדים )סימן תכג
במשבצות זהב סק"ב( שראה שהמנהג הוא לאומרו מתחילת השנה עד חודש ניסן ,ומאז
הוא התחלת ראשון לחדשי השנה משנה אחרת .וכן מנהגינו )עיין שער יששכר מאמר
הירחים אות ח(.
]וראה שם בשער יששכר שביאר רבינו זי"ע כל הי"ג לשונות של תפלות אלו,
איך מכוונים כל אחד נגד חדשו לחדשי השנה ,עיי"ש באריכות נפלאה[.
""...ÂÈ˙¯ˆ ÏÎÏ ı˜Â ÛÂÒ
יש נוהגים ,לאחר יב-יג בקשות אלו ,להוסיף עוד ולבקש "ויהי חודש הזה סוף
וקץ לכל צרותינו ,תחלה וראש לפדיון נפשנו" .רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע הקפיד
מאוד שלא לומר נוסח זה ,כי "נראה כאילו מסכים שיהא צרות ח"ו בחודש זה הבא
קל
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
עלינו ,רק שמבקש על-כל-פנים ,שיהיו אלו הצרות סוף וקץ לכל צרותינו .וכמו אחד
שבא עליו לא-עלינו צרה ,ומבקש שיהא על-כל-פנים זה סוף וקץ לכל צרותיו .ואל
תפתח פה לשטן ,ועוד בתחילת החודש -בראש חודש.
"על-כן אין לאומרו ,כי ממילא הוא נוסף על רמז מספר הירחים" ,על י"ב
בקשות שמתפללי נגד י"ב החדשים" .ובסידורי האריז"ל ,ובסידורים הפשוטים
המדויקים ,לא נמצא תוספת זה כלל" .ו"הגם כי ברמב"ם )בנוסח סדר תפילות( הביא כעין
נוסח זה ,אמנם שם לא כתב כסדר י"ב -לי"ב חדשים כלל ,רק כתב "לטובה ולברכה
לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ויהי כו'" ,וממילא אין זה ראיה לנוסח דידן"" .ועל
כן אין לאומרו רק כנוסח קדמונינו" )שער יששכר שם ,מאמר נוסח התפלה אות מא(.
"כי ידע שמי"
אמרו חז"ל )מדרש שוחר טוב תהילים צא( מפני מה ישראל מתפללין ואינם נענים,
מפני שאינם יודעים להתפלל בשם ,שנאמר )תהילים צא ,יד( אשגבהו כי ידע שמי יקראני
ואענהו" .והדבר הוא לתימה ,מי הוא מישראל שאינו יודע את השם הנכתב והנקרא",
להתפלל בו .מבאר בזה רבינו בעל בני יששכר זי"ע )מאמרי ראש חודש מאמר א סימן יא( על-
פי מה שאיתא בכתבי האר"י )פרי עץ חיים שער יט( אשר י"ב חדשי השנה המה נגד י"ב
צירופי הוי"ה ,ובכל חודש מאיר צירוף אחר .וצריך לכוון בתפלה בכל חודש ,צירוף
המיוחד לו ,ולפעמים פועלים להפוך הצירופים מדין לרחמים .וזהו כוונו באומרם
"שאינם יודעים להתפלל בשם" ,כלומר שאינם יודעים הצירוף השייך לכל חודש ,בזמן
התפלה שהוא מתפלל.
לכן ,יזהר כל אחד ,כשמתפלל תפלת מוסף בראש חודש ,בעת שמסיים
הברכה הרביעית "ברוך אתה הוי"ה" ,יכוון הצירוף השייך לאותו חודש ,כמו שנדפס
בסידורים ]ובשנת העיבור יכוון באדר שני כל י"ב הצירופים בכללם -כדעת רבינו בעל
שם שלמה זי"ע[ ,ואזי "יקראני ואענהו".
חתימת הברכה של מוסף
אמרו חז"ל )ברכות מד ,א( :רב חתים בראש חדש ברוך מקדש ישראל וראשי
חדשים ,פירוש :מקדש ישראל -דקדשינהו לראשי חדשים .וכן פסק הרמב"ם )פ"ב
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קלא
מהלכות תפילה ה"י( "בראשי חדשים ובחולו של מועד מתפלל ערבית שחרית ומנחה
תשע עשרה ברכות כו' ,במוסף ...בראשי חדשים מתפלל שבע ברכות ,שלש ראשונות
ושלש אחרונות ,ואמצעית מעין קרבן ראש חדש ,וחותם בה מקדש ישראל וראשי
חדשים.
אם התפלל של ראש חודש כהלכתה רק טעה בחתימת הברכה ,ובמקום
"מקדש ישראל וראשי חדשים" ,אמר "מקדש ישראל והזמנים" ולא נזכר תוך-כדי-
דיבור ,האם יצא ,או לא יצא וצריך לחזור לראש התפלה .רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
ערך תשובה )שו"ת מנחת אלעזר חלק ג סימן יט( על שאלה זו ,וזהו תמצית דבריו הקדושים:
גם ראש חודש -יום טוב
אפשר לצדד ולומר ,שמכיון דגם ראש חודש מיקרי יום-טוב ובכלל ה"זמנים"
הוא ,וכמו שאמרו בתענית )יז ,ב וכט ,א( ובפסחים )עז ,א( ובשבועות )י ,א( ובערכין )י ,ב(
"דראש חדש איקרי מועד" ,ואם-כן בדיעבד נכלל ראש חודש בכלל ה"זמנים" שאמר,
ויוצא בדיעבד .ובפרט ,כפי מה שכתב רש"י )ברכות מט ,א( בפירוש הברכה "מקדש
ישראל והזמנים" ,שכל "אלו זמנים תלויין בבית דין לקדש חדשים על פי הראייה" ,והוי
ראש חודש שורש וסיבת לברכה זו ,ולכן יתכן שיוצא בדיעבד ]ועיין שם בדברי רבינו זי"ע
באריכות נפלאה בענין אי ראש חודש אכן הוי מועד או לא[.
ובפרט ,לפי מה שכתב המגן אברהם )אורח חיים סימן תפז ס"ק ב( במי שטעה
וסיים ביום-טוב "מקדש השבת" ,שיצא ,שהרי גם יום-טוב מיקרי שבת ,עיי"ש .וכן
הביא הבאר היטב )שם( להלכה בשמו .והנה ,אם ב"מקדש השבת" ,שמחלקינן בש"ס
בין שבת ליום-טוב ,דיום-טוב -ישראל קדשינהו לזמנים ,ושבת קביעא וקיימא מן
השמים ,ואשר על-כן הוטבעו לומר רק "מקדש השבת" ולא "מקדש ישראל והשבת",
ועם-כל-זה כתב המגן אברהם שיצא בדיעבד ,הרי לכאורה קל-וחומר שראש חודש
ויום-טוב שאחד הוא בזה דישראל קדשינהו לזמנים -על-ידי קדושת ראש חודש ,ויצא
בדיעבד אם אמר בראש חודש "מקדש ישראל והזמנים".
מטבע שטבעו חכמים בברכות
אולם לאמיתו יראה הרואה בדברי המגן אברהם ,שאף שהבאר היטב כתב כן
משמו להלכה ,מכל-מקום חזר בו המגן אברהם מלהחליט כן להלכה והניח בצריך-עיון,
וסיים דלא יצא ,כי הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה )ברכות מ ,ב( ,עיי"ש
קלב
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
ובמחצית השקל .שאם-לא-כן ,דברי המגן אברהם סותרים אהדדי במה שכתב בסימן
רסח )ס"ק ה( על המחבר )סעיף ד( שמי שהתפלל תפלה של חול בשבת והזכיר של שבת
יצא ,וכתב המגן אברהם "דין זה צריך-עיון דהא בסימן תפז כתב דאם חתם ביום טוב
מקדש השבת לא יצא כו'" .אלא ודאי דמסקנתו בזה דהוי משנה ממטבע שטבעו
חכמים ולא יצא .וכן כתב בספר ברכי יוסף שלא סתרו אהדדי דברי המגן אברהם,
ושניהם מתאימים דלא יצא ,וכן בשאר גדולי האחרונים ,כולם כתבו דלא יצא.
ואם כן הכי-נמי בנידון דידן ,בראש חודש ,כיון שחכמים קבעו ברכה בפני
עצמה לראש חודש ,אף שאמרו חז"ל דראש חודש מיקרי נמי מועד ,מכל-מקום קבעו
ברכה לראש חודש בפני עצמו ,ואם לא אמר כן הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים ,ולא
יצא"] .ואולי הטעם שקבעו ברכה חשיבות בפני עצמו לומר מקדש ישראל וראשי
חדשים ,והקפידו שלא יכללו ראש חודש בכלל הזמנים ,כדי לידע חשיבות היום ראש
חודש שבו תלוי קביעת המועדים ,על-כן לא קבעו לו ברכה מיוחדת "מקדש ישראל
וראשי חדשים" .וטעמם ונימוקם עמם ,ואין חקר לתבונתם .מלבד סוד ד' הגנוז
בדבריהם ואותיותיהם"[.
ועל-דרך-זה העלה החיד"א ז"ל בספרו מחזיק ברכה )אורח חיים סימן תקפב אות ה,
הובא בשערי תשובה( באחד ששכח וסיים בראש השנה " -מקדש ישראל והזמנים" ,שלא
יצא .וטעמו כדברי המגן אברהם ,שהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים ,ולכן לא יצא.
]"אם כי יש לפקפק על דבריו שכתב "דלא היה כוונתו במקדש ישראל והזמנים" -על
ראש השנה ,הלא מה זה נפקא-מינה בדיעבד על כוונתו בתפלה )זולת ברכה ראשונה(.
ואם נאמר דאינו בכלל שינוי ממטבע שטבעו חכמים כיון שנזכר אחר-כך בודאי יצא גם
בלא כוונה מקודם ,ואם הוי משנה ממטבע שטבעו -אין נפקא-מינה איך היה כוונתו,
כיון שחכמינו ז"ל תיקנו לראש-השנה "יום הזכרון" ,כנראה כיון דאישתני למעליותא
ולחשיבותא מכלל שארי הזמנים וימים טובים ,דהוא זכרון למעשה בראשית ,יום הזה
תחלת מעשיך בריאת האדם ,וזכרון תרועה ליום הדין הגדול הזה לזכרון לפניו יתברך-
שמו לטובה"[.
לכן להלכה למעשה כן הוא גם-כן בנידון דידן כדברי המחזיק ברכה ,דהוי
משנה ממטבע שטבעו חכמים דלא יצא וצריך לחזור לראש התפלה.
אין בברכות אלא מה שאמרו
"ובעל-כרחך דהך שאני מבירך על "בורא פרי העץ" " -בורא פרי האדמה",
שיצא בדיעבד ,כיון שגם העץ מן האדמה הוא )ברכות מ ,א( ,והכא נמי לכאורה בכלל
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קלג
הזמנים הוא ,זה אינו ,דאין לך בברכות אלא כל מה שאמרו חכמים ,הם אמרו דמשנה
ממטבע כו' ,והם אמרו דבירך "בורא פרי האדמה" יצא ,אבל אין לנו לחדש בכהאי-
גוונא להקל ולשנות ממטבע שטבעו חכמים".
קלד
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
ã ÷øô
- ùãåç ùàøá ãôñäכתב הרמ"א )אורח חיים סימן תכ( שאין נוהגין לומר צידוק הדין על המת בראש
חודש .וגם נפסק להלכה )שם( שאין להספיד את המת בראש חודש ,אבל רק על אינש
דעלמא ,כי על תלמיד חכם בפניו -כלומר קודם שנקבר -מספידין ודורשין )עיין עוד יורה
דעה סימן תא סעיף ה( .וכתב המגן אברהם )אורח חיים שם סק"א( בשם הלבוש ,שאף
שדורשין בפני התלמיד חכם ,אין אומרים צידוק הדין עליו בראש חודש.
תלמיד חכם בזמן הזה
והנה נחלקו הפוסקים אם יש דין תלמיד חכם בזמן הזה -שיהא מותר
להספידו בראש חודש .כי כתב הרמ"א )יורה דעה סימן רמג סעיף ב( ,שמה שמבואר
בירושלמי )ונפסק כן ברמב"ם פ"ו מהלכות תלמוד תורה הי"ב( שהמבייש תלמיד חכם קונסים
אותו לשלם לו ליטרא זהב ,אינו נוהג בזמן הזה ,שאין בדורינו חכם לענין זה .אמנם כתב
החיד"א )ברכי יוסף חושן משפט סימן טו סק"ג( שדברי הרמ"א לא נאמרו אלא לגבי הוצאת
ממון מהמוחזק לקנסו ליטרא זהב ,וכן לענין להיות דן יחידי ,וכן לענין התרת נדרים -
שאין לנו דין יחיד מומחה בזמן הזה ,אבל בשאר ענינים כגון להפך בזכותו של תלמיד
חכם ,ולהחזיר לו אבדה בטביעות עין ,וכיוצא בזה ,גם הרמ"א מודה שיש דין תלמיד
חכם בזמן הזה .וציין שאכן כך פסק הרמ"א בעצמו )יורה דעה שם( שלענין לפטור תלמידי
חכמים ממסים ,יש דין תלמיד חכם בזמן הזה ,עיי"ש ]וראה בספר התומים לרבי יהונתן
אייבשיץ )סימן טו סק"א( שהשיג על הסמ"ע שכתב שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה אף
לענין להפך בזכותו -שחלילה להשפיל בכך כבוד התורה ולומדיה ,ואדרבה בדורותינו
אלה חובה קדושה עלינו לרומם ולנשא מעלת לומדי התורה ,כדי לעודד ולחזק שוחרי
תושיה ,ולא יהיה כעם ככהן[.
וראה מה שכתב עוד החיד"א )ברכי יוסף אבן העזר סימן ב סק"ב( ,על מה שכתב
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קלה
המחבר )אבן העזר סימן ב סעיף ו( שלעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד
חכם" ,שנראה שאפילו לדעת האומרים שאין דין תלמיד חכם בזמן הזה ,מכל מקום
לענין זה שישא בת תלמיד חכם שפיר נוהג גם בזמן הזה ,שאף על פי שתלמידי
החכמים בזמנינו אינם דומים לדורות הראשונים ,הרי גם בעלי הבתים שבדורינו אין
דמיונם עולה יפה לאשר היו לפנים בישראל .וחזר הדין שמצוה מן המובחר להידבק
בתלמידי חכמים כו'" .עיי"ש.
אבל לענין הספד תלמיד חכם וצידוק הדין בחול המועד ,כתב המגן אברהם
)אורח חיים סימן תקמז סק"ח( שאין בזמן הזה דין תלמיד חכם ,ואין להספיד שום אדם בחול
המועד.
החיי אדם )כלל קיח סעיף ז( מעתיק דין המגן אברהם גם לענין ראש חודש ,שבכל
אופן אין לנו תלמיד חכם בזמן הזה -שיודע הלכה בכל מקום .אבל האליה רבה כתב
שהמגן אברהם כתב דבריו רק לענין חול המועד ,כי לא החמיר בזה אלא בחול המועד,
אבל לענין ראש חודש -קיל ,ויש לנו תלמיד חכם גם בזמן הזה ,וכמו לענין מסים.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )נימוקי אורח חיים סימן תכ סק"א( מצדד כדברי האליה
רבה שרק בחול המועד אין להספיד גם חכם בפניו ,מה-שאין-כן בראש חודש "נהגו
להספיד תלמיד חכם מובהק ,לעת ההכרח ,בפניו".
צידוק הדין בזמן הזה
בספר נזירות שמשון )סימן תכ( כתב ,שצידוק הדין יש לומר בזמן הזה על
תלמיד חכם ,הן בחול המועד והן בראש חודש ,כי אין מועד בפני תלמיד חכם )מגילה ג,
ב( .ואין לומר שבזמן הזה אין דין תלמיד חכם ,שהרי עיקר הטעם משום כבוד התורה,
ויפתח בדורו כשמואל בדורו ,ואין להקל בכבוד תלמיד חכם בשום צד .ואף שכתב
הלבוש שאין לומר צידוק הדין אף בפני תלמיד חכם ,ורק להספיד בפניו מותר ,מכל-
מקום בזמן הזה מותר "כיון שעיקר ההספד הוא התעוורות לב העם ,ויותר מתעוררים
כהיום בשעת אמירת צידוק הדין ממה שמתעוררים בדרשה הנהוג בזמן הזה" ,עיי"ש.
אבל רבינו זי"ע כותב )שם( ש"אין נוהגים כדבריו ,כי צידוק הדין אין אומרים בראש
חודש ,ומכל שכן בחול המועד".
וממשיך רבינו זי"ע ש"מה שכתב שיותר מתעוררים העולם בצידוק
הדין מהספד ,אולי היה כן בימיו ,ובימינו שהשמשים יאמרו זה בכל בר מינן ,נעשה
כדיוגטמא ישינה ונוסחא הרגילה .מה-שאין-כן בהספד על תלמיד חכם -שמתעוררים
בבכי".
קלו
äëìää øåàì
ùãåç ùàø /
צידוק הדין -ביום שאין אומרים תחנון
רבינו זי"ע )שו"ת מנחת אלעזר חלק ד סימן מא( מאריך לברר שרק בראש חודש
והדומה לו ] -חנוכה ,פורים ,יום טוב וחודש ניסן[ ,אין לומר צידוק הדין ,אבל בשאר
ימים שאין בהם תחנון יש לומר צידוק הדין ,וכדברי הטורי-זהב )אורח חיים סימן תכ סק"א(.
ודלא כהפנים מאירות )חלק ב סימן מח( שפסק שלא יאמרו צידוק הדין בכל הימים שאין
אומרים תחנון ,עיי"ש אריכות הדברים.
"תוכחה מגולה"
בראש השנה )כה ,א( :תנו רבנן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות
לבנה בעשרים ותשעה לחדש ,כסבורים העם לומר :ראש חדש ,ובקשו בית-דין לקדשו.
אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא :אין חידושה של לבנה פחותה
מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים .ואותו היום
מתה אמו של בן זזא ,והספידה רבן גמליאל הספד גדול ,לא מפני שראויה לכך ,אלא
כדי שידעו העם שלא קידשו בית-דין את החדש.
בגמרא לא מבואר "ראש חודש" של איזה חודש היה .אבל הערוך לנר מפרש,
על-פי מה שכתב רש"י "שידעו שלא קדשו בית דין את החדש -שאין מספידין ביום
טוב" ,שהכוונה על ראש חודש תשרי ,שהוא יום טוב של ראש השנה .ולכן מתקשה
הערוך הנר מנין לו לרש"י שהיה בראש השנה ,הרי גם בראש חודש אין מספידין זולת
לחכם בפניו .ותירץ ,שהיה קשה לו לרש"י למה הקפיד רבן גמליאל כל כך שידעו העם
שלא קידשו בית דין את החודש ,הלא איזה ימים אחר-זה ידעו ממילא כשיקדשוה ביום
שלאחריו .לכן מפרש שהיה ראש השנה ,ודאג רבן גמליאל שמא יחשבו שהיום ראש
השנה ויעשו מלאכה לערב ומחר ,לפיכך מיהר לעשות פרסום לדבר להודיע להם שלא
קידשו בית דין את החוד ,ושלמחר יהיה ראש השנה ,עיי"ש.
אך ,רבינו זי"ע )שו"ת מנחת אלעזר חלק ב סימן מא( כותב שאין מוכח כלל מלשון
רש"י שהיה ביום-טוב של ראש השנה .ואי משום שכתב "יום טוב" ,אין בכך ראיה ,שגם
ראש חודש איקרי מועד ,וכמו שמפרש רש"י )שם יט ,א( "ראש חודש מועד דאורייתא"
]עיין עוד לעיל פרק ג[.
ואם-כן ,שמיירי בראש חודש סתם ,הרי "מכאן תוכחה מגולה לאותן הרבנים
המספידים גבירים -שאינם תלמידי-חכמים ,ונשותיהם ,בראש חודש וגם בחול-
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קלז
המועד ,באומרם ש"אין מועד בפני תלמידי חכמים" קאי גם אל אלו ,היינו שקרא ושנה
קצת ,ולפי-זה אשתו הוא אשת חבר .וכל זה בשביל אגורת כסף וזהב שיתנו להם.
"וראיה מש"ס זה ,שהיתה אמו של בן זזא )נראה מזה איש מפורסם בשמו(,
ואם נאמר דבאשת גביר או אמו מותר להספידה גם בראש חודש ,מה זה ראיה והוכחה
עשה רבן גמליאל שהספידה הספד גדול ,הא יוכלו העולם עדיין לסבור שהיום באמת
ראש חודש ,רק שהספידה בשביל שהיא אשה חשובה ואמו של בן זזא .אלא ודאי,
שבראש חודש אסור להספיד אפילו לאשת חבר ,זולת לחכם ממש ,בפניו".
ùãåç ùàø /
äëìää øåàì
קלח
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קלט
¯·Ú"ÈÊ ‰ÓÏ˘ Ì˘ ÏÚ· ÂÈ
מסירת נפשו
דרכו של רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה לומר דברי התעוררות לפני "שפו
חמת" בלילי פסח .ומספר הרה"ח רבי אהר הכה ראטמאנ נ"י ,שלא ימוש
מזכרונו המראה הנוראה ,האי שפע אחת התחיל רבינו זי"ע לומר בהתעוררות
רב:
"בימי נעורי שמעתי מפהקדוש זקיני ]בעל ש שלמה[ זי"ע שאמר בש
הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע ,ש"מסכי אני שישליכו אותי לשאול תחתית ,מקו
צר וצלמות ,ולא לצאת מש לעול ויתקיי בי )תהלי מט ,כ( "עד נצח לא יראה
אור" ,א אפעל בזה ביאת משיח צדקנו" .ועלזה אמר רבינו בעל ש שלמה זי"ע:
אינני יודע א אוכל לומר זאת על עצמי ,כי מי לא ירצה לראות באורו של מל
המשיח .אבל זאת אדע ,שהנני מקבל על עצמי ,שיחת גופי לפרוסות ורצועות
קטנות ,רק בשביל שיבוא משיח צדקנו.
וסיי רבינו זי"ע בקול חונק מבכי" :אבער מיר דאכט זי ...מיר דאכט זי."...
כ חזר ושנה בדמעות שליש...
מתו כ השלי טליתו על פניו לכמה דקות ...עמד על רגליו והתחיל לזעוק
בקול "שפו חמת על הגוי."...
חודש בחדשו שנה ז חודש ניס גליו עג
כט
׬,î¾ðš-íõô −þî¼ò −ô−ë −³¼ô¾" :î ³îê ¬ êþîðíô íþî³ −þëðë íï ö−ò¼ ê−ëô ¼"−ï îò−ëþ .
ó−ñîðè ó−þî½−ë ³îôñ î−ñ¼ ñëšô êîí −× ,ó−¾îðší î−þîë−ð š³ô µî³ë ¾"òêô ó−ëþñ ¼ô¾òî
ì−¾ô ð−ô îò−ô−ë íþíôë êîë−¾ ñ−ë¾ë šþ ,³îò¬š ³î¼î®þî ³î×−³ì −õîè µî³ìñ ,(ñ"þ) ó−êþîòî
®³ë¾ ³ñî¼ −½þ¬òîšë êëîí ."³ôê š−ð® î³îêñ î¼ðî−î ¼ôî¾í ¾êþ ³îþ¼¾ þîô½³ .îòšð
.µ³ñ¼íë ¾ðîš ³ë¾ óî− íþî³ - ½"¾³
קמ
øéôñä úðáì
äîìù íù ìòá åðéáø /
זה לעומת זה
לפני רבינו בעל מנחת אלעזר אלעזר זי"ע בא פע אחד מאנ"ש מכפר
טשענידיע" )ישוב עתיק יומי סמו ונראה לעיר מונקאטש( ,אבר חשוב ומופלג,
ובפיו שאלה לא רגיל:
שר פקיד המקו אשר הוא דר בו ,שהרבה לעשות טובות לאחינו בני ישראל,
הפציר וביקש מאבר זה ,שילמדו חומש ספר בראשית .האבר ,בהיותו ירא שמי
לא רצה ללמוד תורה ע ערל .אבל מאיד ,יראע לפקוע בכבוד הפקיד ,מחמת
היותו מושל המקו .לכ השמיטו ודחהו בתירוצי שוני .פע אחת סיפר
האבר לפני רבינו זי"ע כשבא לפני השר מצאו עוסק בעניני עשר ספירות ושאר
עניני קבלה שהיה מועתק לו בלשונו .האבר עמד מרעיד ומשתומ ,ובקושי דחהו
ג הפע .אבל הרגיש שלא לזמ רב יוכל לדחותו .ובא לשאול את רבינו שיורה לו
כדת מה לעשות.
והשיב לו רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בסיפור:
כד הוינא טליא ,כשהייתי דר בעיר סטריזוב ,בא לש יהודי אחד והראה נפלאות
בגילוי נסתרות .ולדוגמא ,כשפתחו לפניו ספר ,יהיה איזה שהוא ,ושאלוהו מה
כתיב בשורה רביעית או עשירית וכיוצא ,על ד" או עמוד מסוי ,מיד ידע להשיב.
וכהנה דברי מבהילי .ולא ידעו במה גדול כוחו .וניסו לתהות על קנקנו להבי
ולהשכיל א ידיעותיו המה מסטרא דקושה או להיפ ,ואשר אמרו חז"ל )חולי
קה ,ב( דכל מידי דצייר וחתי לית להו רשותא ,לקחו ספר אחד וחתמוהו מכל צד
חות בתו חות ונתנוהו תחת מפה ותחת השלח ,וכאשר שאלוהו על זה ,השיב
מיד את רוצי לנסותי במידי דצייר וחתי ,וידע וישב על הכל ג בזה .והנה
בדבר אחד התעקש איש זה ,שלא רצה להיפגש בשו אופ ע זקני ]רבינו בעל ש
שלמה זי"ע[ אב"ד העיר .פע אחת עשו החברייא בהעלמה ,וכשהיה האיש בבית
המדרש סגרו הדלת הברזל מלפניו ,בידע כי באותו שעה מיועד היה זקני זי"ע
לבוא לבית המדרש.
בבוא קרוב לאותו שעה המיועד ,התחיל האיש לדחו" את עצמו ליל החוצה,
וצעק :אוי! הרב בא לבית המדרש ...אבל לא הניחוהו הע לרו& .אבל הוא המשי
לדפוק מרוב פחד וצעקות על הדלת הברזל ,עד שהתגבר ושיבר הדלת הברזל ,ויצא
וינס החוצה .וכשראה זקיני את זה ,צוה לבדוק אחריו את התפילי וסדר אכילתו
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קמא
ושינתו .ואכ אחר דרישה ובדיקה בתפיליו מצאו שה ריקני בלי פרשיות ,והוא
יש בבית הקברות בכל לילה ,ונתגלה קלונו ונתודע כי מצד הטומאה ידע כל אלה,
ונתרחקו ממנו.
וסיי רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ,כי זהו מובח אמיתי לידע מה טוב של
אישי פלאי כאלו ,לאשר א ישנו ניצו& קדוש בקרבו אז נמש ומתאוה הניצו&
לשרשו להקדושה ,מהשאיכ א מצד הטומאה בואו ,אז הטומאה מפחדת
ומתרחקת מ הקדושה .ובכ אמר רבינו להאבר הלז בזאת תבח מהנכרי א
תשוקתו ללמוד תורה הוא מצד איזה ניצו& קדוש אשר בקרבו אז יתאוה ויתמש
לשרשו .ולכ תאמר לו ,אשר יבא לביתי ,ואני אעמוד אותו על המבח.
וכ היה שהאבר הל להנכרי ואמר לו כי "הרב ממונקאטש חפ& לדבר ע
אדוני" .והנכרי כשמעו זאת נתמלא עברה וחימה וקצ" ,וצעק "מה לו להרב עמדי,
ומה לי עמו ,אינני חפ& בו ,ואינני רוצה להתיצב לפניו" ...ומאז לא ביקש עוד
מהאבר שילמדו תורה ,ונעזב ממנו לגמרי.
תולדות רבינו אות סה
יו ליו יביע אומר...
פע כשנתוועד רבינו בעל ש שלמה זי"ע בעיר רישא ,ע הגאו רבי צבי הירש
אורנשטיי זצ"ל מלבוב שהיה מרא דאתרא ,כיבד את רבינו זי"ע לומר דברי תורה,
וסירב מלומר .הפציר בו הגאו ז"ל עוד ,ולא רצה רבינו זי"ע לעבור עוד על דברי
מרא דאתרא ,אמר:
הנה כתיב )תהלי יט ,ג( יו ליו יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת" .יו
ליו" כשנתוועדי שני אנשי שה בבחינת יו" אלו מעשיה של צדיקי",
)עיי ב"ר פ"ז ג(" ,יביע" כל אחד לחבירו" ,אומר" אתה" ,ולילה ללילה"
כשמתוועדי שני אנשי המתגאי ,שה בבחינת ליל"ה אלו מעשיה של
רשעי )ב"ר ש( ,אז כל אחד מה "יחוה דעת" רוצה להגיד דעתו וחריפתו.
ובזה יצא ידי חובת מרא דאתרא.
דברי תורה מהדורא ב אות כב
קמב
øéôñä úðáì
äîìù íù ìòá åðéáø /
בשביל כבוד המועד
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
בבוא רבינו בעל ש שלמה זי"ע לעיר מונקאטש ,ראה שכמעט נתבטל שמירת
קדושת המועד אצל הבעלי מלאכות ,כי כמעט כול אמרו טענה זו שאי לה מה
לאכול ,א כי הפריזו על המדה .והוא הרעיש על ככה וג צוה להודיע ובאו לפניו
כל הבעלי מלאכות שאמרו שאי לה על יו טוב ונת לה מכיסו על הוצאות יו
טוב ,בגודל צדקת פזרונו כי ג הוא בעצמו קיי לוו עלי כו' )ביצה טו ,ב( ,כדי
שלא יעבדו בחול המועד כלל ,והוא ביטל את הנוקפי וכו' קול פטיש ומבזי את
המועדות ,בכל מה דאפשר למחות.
נימוקי אורח חיי סימ תקמה
חודו של סכי
פע אחת באיזה שבת קודש ,כאשר היה מסובי בשלחנו הטהור של רבינו בעל
מנחת אלעזר זי"ע הרבה רבני ותלמידי חכמי ,אירע שכשחילק פריסות המוציא
להמסובי ,נתהפ חודו של הסכי על ידו ,ונזדעזו העול מאד .וסיפר רבינו זי"ע
עלזה:
אצל זקיני הקדוש ]רבינו בעל ש שלמה זי"ע[ אירע כזאת כמה פעמי
שנתהפ חודו של הסכי ,ועל כ לא השחיזו הסכי על שבת קודש ,כי מרוב
דביקותו היה יכול לחתו ידיו הקדושות.
וסיי רבינו זי"ע:
אבל אותי לא יחתו הסכי כי הנני גרוע כלכ שג הסכי לא יוכל לי...
סדר שנה האחרונה הגהה כז
קמג
יום רביעי/ והלכת בדרכיו
יודע את עתו
בהספידו המר שכתב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע על הסתלקות זקינו רבינו
: מקונ עליו בי השאר,בעל ש שלמה זי"ע
כי מאתנו נראה ג בדורינו צדיק וקדוש ד' יודע את,"אוי לנו אשר כזאת אבדנו
כי בתחלת שנת הסתלקותו )תרנ"ג( בימי הנוראי ניכר,עתו שלא על פי הטבע
ובפרט בימי חנוכהלב אשר מלאו לו ס"א שנה לימי.וג הגיד בהושענא רבהלא
כי עתה שנת החמישי לימי חיי אביו, הנה מאז והלאה הגיד פעמי רבות,חלדו
)הוא אא"ז הגה"ק איש אלקי פועל ישועות מלאנצהוט זי"ע ב לאותו צדיק
כמבואר, ובשנה הזאת אמרו חז"ל ידאג,(הגה"ק רבשכבה"ג מהרצ"א מדינוב זי"ע
כ הגיד פעמי.ברש"י על התורה גבי יצחק שהיה חמש שני אחרי חיי אביולג
. וג להבעליבתי בקהלתינו,רבות
ל
ó−½îô× ó−ô¼¬í ñ× ðëñô íòí :þôê þõî¾ ³¼−š³ óðîš í¾þðë íò¾í ¾êþð ’ê óî−ë ñ
ê®î− þõî¾ ñîší îô× −× ,−òþ−×ïíñ ³îþþî¼³íî ó¼¬ ëî¬ îë ¾− ðî¼ ,þõî¾í ðî½ë ó−ê®ôòí
ñ× ñ¼ ïê öîë¾ìî ö−ð ö³−ñ ó−×−þ®î ëî¾− îñî µñîí ìîþ óðêíñ ïôîþ ö× ,íþïìë êë îò−êî
.ìñš ³îê íôñ¾ ³−ë - ...ñ¼õôí
, "êò¼¾îí îòêþîë µò¼ôñ êò¼¾îí" ³îë−³ñ ¼−èíë ,³îò¼¾îíí ³þ−ôêë íëþ êò¼¾îíð êôî−ë êñ
,þîðí ³®îþõ ó³îêþë þšì ö−ê ð¼ ó−þî½− ó−ñëî½¾ ó−¾òê óñî¼ë îò¾− íòí :î¾ðšë þë−ð
ó−š¼î® îòê íïñî ."−ì í³ê µìþ× ñ¼ë" íñôí öëîô êñôë óíë ó−−îšôî óí−−ìë îñ¼è ¾ôôî
í³ê −× ñî¼õ ñ× ¼ð−î îþ−×− ö¼ôñ šð® ñêîèí îòñ ìñ¾³¾ "îòêþîë µò¼ôñ êò¼¾îí" ó−¾šëôî
ñ×íî êþëò¾ îñ ëî¬ −× íê−þëí ³−ñ׳ íñè³−î îêþ− šð® ñêîèí êîëë ïê −× íëî¬ñ šþ î³ñ¼õ
íê−þëí í−í³¾ îòêþîë µò¼ôñ êò¼¾îí ðìê× îòñî× š¼®ò íï ñ¼î .¬õ¾ôëî šð®ë êîí
.¬ñš ³îê íôñ¾ ³−ë - îô¾ µþë³− µðîë× ³îñè³íñ
þï¼−ñê ’þ ®"íèí íô−òõ ¾ðîší ñê êë þ¾ê× þîí¬í îòìñ¾ ³×−þ¼ óðîš í×îòì ³ë¾ë ëñ
.ëñí ñ¼ ³îê−þëí þð¼íë −òòí −× −þ−š− ¼ð³ :îò−ëþ îñ þôê ,ïê½è¼þ¼ë ð"ëêþ ñ"ï þ¼šî®
−ôî íï ñ¼ ö−ëôî êõîþ −òòí −ô®¼ë −òê :ë−¾íî .ó−êõîþí ó−þôîê íô :þï¼−ñê þ"þí îñê¾î
¾−î ê¾ò îò−−ñì îò−ëþ¾ êñê íï ö−êî î"ì :þï¼−ñê þ"þí þôêî .íï −ñìô êõþ³ê ðî¼ óê ¼ðî−
í−í êñî ó−šò¼ë ñîðèí óðêí í−í îò−ëê óíþëê êñí :íò¼ îò−ëþî .ñêþ¾− ññ×ô ó−þî½− îñ
î−òõñ íëî¾³ ³î¾¼ñ −òþ−×ïíñ ó−þî½−í îêë ê¬îì ñ¼ë −òòí¾ −òîô× í−þë ñëê íñîì ññ×
ö−×−þ® îòìòêî þîðí öî¼ë îò−ê¬ì −òõô êñê íï ö−ê íëþðê :þï¼−ñê þ"þí þôêî .îô¾ µþë³−
−òõñ −îêþ× íëî¾³ îò−ò¾ í¾¼ò µîô× −òîô× :î³ô×ìë ë−¾í êîíî .îò−ëþ êñî íïñ íëî¾³ ³î¾¼ñ
.ôš ³îê íôñ¾ ³−ë - ...µþë³−-ó¾í
-ó¾í-³þï¼ë ¼−èíñ ñ×î− −ëê −òîðê êñí :¼"−ï íëî¾³ −×þð ñ¼ë îò−ëþ îòë íï-ñ¼ îñ íò¼òî èñ
î−ëê îñ ë−¾íî .³ôêë ó−×ìô îòê ö×î ,³îþîëèí −ô−ñ í³×ï¾ í¾îðší îôê ³îò¾ −−ìñ µþë³−
ó−ô¾ë ½îô−òí ê®− þë× í³¼ ³¼ñ ñëê ,µ−þëð× í−í íïë š½îõí í³ê ³−−í −× óê :¾îðší
.êôš ³îê íôñ¾ ³−ë - ...ñ¼ôô
äîìù íù ìòá åðéáø /
øéôñä úðáì
קמד
אשר תמיד היה,"והכי עצמו בהכנה דרבה עוד ביתר שאת מאשר הכי עד עתה
ואז בשנה אחרונה הגיד,לנגד עיניו להכי על יו האחרו כנודע לאנ"ש מכיריו
ואיזה שבועות קוד פטירתו הגיד לאחד.בפירוש כי קרוב יו הסתלקותו כנזכרלד
."מאנ"ש "מי ית לי אבר כיונה אעופה ואשכונה למעלה
ותהי לפלא בחידושי תורתו קוד,"ובפרט בחג השבועות גילה בפירוש
פתח. שהגיד ודרש ברבי בלהבת קודש כדרכו קוד קבלת התורה,אקדמות
:ואמר
"ויבא יעקב מ השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר
כי הצדיק בבואו, על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש וספרי."שכרתי בדודאי בני
öšï ó×ì ð−ôñ³ ¾¬êšòîôñ êë ,¼"−ï íôñ¾ ó¾ ñ¼ë îò−ëþ ³îò¾ ¹î½ñ ëîþš êîíí ³¼ë ðñ
êñ®ë ë×¼³íî ,¾ðîší ±þêñ î×þðë ,ð"ëì −ð−½ì −ñîðèô ,ê−½îþ ³ò−ðôô í¼ð îë ¾−¾
î×þê êñ .öîþëì þ−¼ë î³þîèô ¼ëšî ,î×þðñ ¼½òî îò−ëþ ³×þë ñë−šî, ³î¼îë¾ íô× ê³îòô−íôð
³×þë ö−¼ë ö−¼ ¾−èþí −× µ−ê ,ëî³× ³þèêë ¾õò öî−ðõ öîþëìô ñ"òí ³êô îò−ëþñ ¼−èíî ó−ô−í
î³ì³ôêë ³ìòîôí ïêêñ ’ê ñþîè îð− ³ì³ í−í −× ,ëî¬ −þõ îñ®ê í³¾¼ þ¾ê ¾îðší îò−ëþ
êîíî .öî−ðõñ íþî¾³í þ"îôðêñ ìñî¾ êîí íïñî ,ñ¼ëîþ ó−õñê íô× ñ¼ í×ï ³¼×î íô−ô− ó−ô−ô
.ñêþ¾− ±þêô ëî¾ì þëð íï−ê î³êô ¾îþðñ îñ íëê−¾ þ"îôðêô ¾šëô
í¼ð îë ¾−¾ ð−½ìí −òëþí −ë−ëì −ð−ð− :íï× î¾ðš ð− ë³×ë îò−ëþ îñ ë³× ì½õí èì îþ½êë
þ¾êô −"ê þõ¼ þ¼¬¼ô (±þêš) −ñ ìñ¾− ¾šîëôí þëð ³îðîêî ,−ëëñ ³ìô¾ñî ò"õ −ò¼−èí ’î×î
ó−ô− ³×−þêë î×þëô −òòíî ,ï"íî¼ −−ì ñ×ô −ñ®ê ëî¾ì í−í−î íñõ×ôí ³þ¼ôñ µîô½ þ³î−í
.öîþëìñ ½"¼þõ½š¼ ë³×ôí ìñ¾òî ,î¾ðš ó¾ î−ñ¼ ó³ìî .³ìò µî³ô ’í ³ê ðîë¼ñ ¬"×ëî
þõ¼ô êñîôô ñïþëí ³ñ−½ô −ð−- ñ¼ ñêþ¾− ±þêô êëí ñîðè ïèþê íòíî ,³îþïîìí þêîðë ¬¼ô×î
³îê®îí ñ× óñ−¾ êîíî ,îò−ëþ öî®þ× ñ"òí ìšñ þ¾ê ,íñõ×ôí ³þ¼ôñ µîô½ô ¾ðîš ³ôðê
³×êñô ñ¼ëñ êþšñ ð−ô ìñ¾ ,¾ðîš íîêò î³−ëñ ïèþêí ³ê îñ−ëîí þ¾ê×î .íô¾ íêëîíí
ó−ïèþêí ³ê îêñ−ô þ¾ê×î .¾ðîší þõ¼ ñ× ³ê ó×î³ë ñ−×íñ ó−ñ× −ò¾ ³î¾¼ñ îñ íî®î ,ó−½¬
.³þõî¼ ó¼ ó³õ¾ µ−³íñ íî®
þëðí íëî¬ þôêî ðîêô ¾¾ í¾¼òí ³ê íêþî ¼"−ï íëî¾³ −×þð ñ¼ë îò−ëþ îòë êë þ¾ê×
êë− −ò−ëñ −ò−ë −× ,(ëþ öôïñ ó³îê îò−×− îñ−ê× íêþò í−í¾) ó−ñ×í −³õ¾ µî³−íë ðîêô ðîêô
îì³õíñ ð−ô íö® ¼"−ï íôñ¾ ó¾ ñ¼ë îò−ëþ ñëê .îêîë óîšôñ þõ¼í ³ê þîïìòî îòšð® ì−¾ô
,íþ−¬õð êôî− −êíë ñîšñšî íþ−ë¾ ³î¾¼ñ î×þ¬®− êñ¾ −ð× :îþôêë ,ì³îþ ñïþëë öôîê −ð−-ñ¼
.¹−½îíñ ö−ê ³î¾ðì ³þ−ë¾î ,−×í îêñë −è½ êñ þ¾ê ìþ×íë ³−¾¼òí íþ−ë¾ î³îêë −ð −×
ñêîô¾ ’þ š"¾òë è"íí ë"¾ ¼−èí ,¾ðì ¾êþ ³ðî¼½ë îë¾− ³¼ë öî−½ ¾ðîì ¾êþë íï-þìê
ñ¼ îñ®ë ¹õî³½íñ êëí ¾ðîší ±þêô (¼"−ï ëî½ê½ô ñ"ôþíô š"íèí ð×ò) ñ"ï µ−ñëþ¼ êšñ¼ô¾
¹×−³î ,ö−ëî½ôí µî³ë ë½íñî íðî¼½ñ î−ð− ñ¬ò−¾ î−ñ¼ íî®î óîñ¾ îñ ö³ò îò−ëþî .³î¼îë¾í èì
.þ¬õòí ³ô ¾õò ó¼ ¾ðîší ±þêë ö−èíîò µ−ê î³êô þîšìñ îò−ëþ ñ−ì³í ³õí ³¼−®ë þìê
−ñ ¾−¾ þìêô −× :î³ëî¾³ í³−íî .ó−−ìí ³îèíò³í þ"îôðê −³îê ñê¾ êñ ¼îðô îñê¾ êîíî
.ïôš- îôš ³îê íôñ¾ ³−ë - ö−ò¼ î³îêë ñêî¾ −òê µ×ñ ö×îô öîþëì þõ¼
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קמה
מעול הזה לאחר פטירתו יוצאת השכינה הקדושה כביכול לקראתו ,ומראית לו
תפנוקי מעדני ג עד אשר הכינו לו בשכרו .וזהו "ויבא יעקב מ השדה" שהוא
העול הזה )וכמ"ש בש האר"י על הכתוב ויהי עשו איש שד"ה איש שאוהב
עניני עול הזה המכונה שד"ה" ,בערב" בעת תשקע שמשו של הצדיק" ,ותצא לאה
לקראתו" שהשכינה הקדושה המכונה בש לאה תצא לקראתו" ,ותאמר אלי תבא"
ומקבלתו בסבר פני יפות" ,כי שכור שכרתי" שאומרת זה שכר "בדודא"י בני"
בשכר עריבות נעימות ידידות המצות שעשית בעול הזה ,על כ קח שכר ש
ותת לו שמה מתנות ידידת אהבת .ולהיפ ח"ו גבי עשו נאמר "ויבא עשו מ
השדה והוא עי"" ופירש רש"י כמו עייפה נפשי להורגי כפירוש הנזכר לעיל,
והב .ורק על ידי התורה הקדושה נזכה לעונג הזה".
"ככה רק כדברי האלו הגיד אז ברבי בקול בקי ,ולבינו יתמוגג על ידי זה
וכמוב ,לאשר בפשיטות לא היה זה מדר הגדתו קוד אקדמות בחג הקדוש יו
טוב הזה.
"וג בשבת קודש האחרו בחידושי תורה בסעודות אשר השמיע בהוד קולו
בבכי ,ורמז מעני היותו בעול הזה והסתלקותו ,והחריד מאוד לבות השומעי
אשר ה מביני מדע אורחותיו הטהורי ,המה שמעו דבריו כ תמהולה .וצוה איזה
ימי מקוד פטירתו דברי צוואה ,ג בהיות תואר פניו נאוה ובריא ובמסתרי
תאנח רוחנו אז .מלבד אשר הגיד לאנ"ש הפלא ופלא .א אבא להערי ולהארי
בזה יכלו כמה ניירות ,וחוששני פ אהיה בזה עור הספד ,על כ ג מז לא כתבתי
א" כטיפה מ הי ,ושמתי רס לעטי כמו בכל שבחיו בפרטות ,בפרט אשר הגיד
בימי האחרוני.
þôêñ ,íòîþìê í×þë óðîš ¾îð−ší ³¼¾ ¾ðîš ³ë¾ óî−ë ó¼õ ñ×ë í−í ¾ðîšë î×þð íñ
³ìê ó¼õ :þõ−½î î¾ðšë þë−ð ,î−−ì −ô−ñ öîþìêí ¾ðîš ³ë¾ë ³êïí ó¼õëî ,íþî³ −þëð íï−ê
í³−ôë (¬ð−ô¾) ðìê ìõò ó¾ ³ô í−í öôï î³îêëî ,óîšô íï−êñ ðê ö¾þð-ñ¼ë êë¾ ¼þ−ê
îí−õ ,î−òõë ð−èíñ ìë¾ íï−ê ¼ð− êñ êîíî ,îðõ½ñ ö¾þðí ³ê ó−ëîþší îðë−×î ,ñ"þ íõî¬ì
ô ñ¼ ë×î¾ í−í íïí ìõò íô ,ìõò× êîí óñî¼í ñ× −× −³îëþ î¼ð" þôêî íô×ìë ì³õ
³ê ¼ðî− óðêí ö−ê −× ,îñ íôîðë îñî× óñî¼í ö× ,ñ"þ ³ô þë× îíîê®ô þšîëëî ,óñîê ê−þë
¼½š ³îê íôñ¾ ³−ë - ..."ó³í þìôñî öê× óî−íî ,î³
ö−ò¼ô ó−þëð íï−ê íþ®šë šþ þôê îï ¾ðîš ³ë¾ë ³−¾−ñ¾ ³ðî¼½ ñ¾ íþî³í ³þ−ôêë
ó−−ô¾èí −¾îëñ ³î¬¾õ³íë ³îô−ñ¾íñ í×ïò¾×¾ð î¾ðš −þëð ó−−½î ,îôñî¼ ³−ëñ óðê ³þ−¬õ
î−ðì− þ¾ë ñ× îêþî ëî³×¾ íô ó−−š³−î îô¾ µþë³− îðîë× ³îñè³íñî ó−³ôí ³−−ì³ñ í×ïò ïê
×.뽚 ³îê íôñ¾ ³−ë - þë−ð ’í −õ −
קמו
øéôñä úðáì
äîìù íù ìòá åðéáø /
"ואיזה ימי קוד הסתלקותו קרא לשמש הזק של החברא קדישא דפה ,ושאל
אותו על אחוזת קבר בבית החיי אשר שמה אהל משכ כבודו זי"ע ,א במקו
ההוא אי ש מי כשיחפרו קבר .והשיב לו ,כי ש לא נמצא מי לאשר הוא גבוה
קצת.
"והרבה מדברי צאוותו אשר כתב בפיתקא זה הוגד לנו מאתו מפיו הקדוש כמה
פעמי ועוד יותר .ובפרט בימי האחרוני שתקפוהו יסורי ,וג בלילה האחרונה
אשר נראה מאת הנער משרתו בחדרו יחרד כל לב שומע ,מראות אשר אי להערי
על פני השדה בפני כל .ועסק אז בהגהות כתבידקדשו עבודת כהונה כונת ברכת
כהני ,אשר ש סביב לו הגהותיו והערותיו ,ועיי בו.
ואחרי חצות לילה אחרי אמרו קריאת שמע וידוי ובפישוט ידי ורגלי בתפלה
ונתינת צדקה לקופת רבי מאיר בעל הנס ,ונער שולי בגד ציצית שלו ,ורח& ידיולו,
ואמר רננו צדיקי בקול ערב ,ועוד עניני נוראי .ואחר זמ מיעוט ,איזה מינוט
אחר זה ,כאשר נשק המזוזה בפיו בפתח ביתו נתעל" ,ורעשו לעוררו בכח ,וכאשר
השכבנוהו על מטתו שלשלמה אחרי איזה מינוט יצתה נשמתו הטהורה בקדושה
ובטהרה"לז.
מאמר זכרו צדיקי
יומא דהילולא יו קדוש
דרכו בקודש של רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה לקרוא את יומא דהילולא
של זקנו רבינו בעל ש שלמה זי"ע ,כ"א סיו ,ל"יו קדוש" .פע אחת איזה ימי
,ó−¾îðší î−ð− ñ¼ šî®−ñî î−³îðè ñ× ñ¼ ó−ô êñô −ñ× ìš−ñ î¾ô¾ôñ íî® ¼"−ï îò−ëþ îñ
¾ô¾ôíî ...î³ðîë¼ óþ¬ öí×ñ îô× ó−ôí š−®ô í³ê í−í³î öí× ³ò−ìëë −òê í³¼ô −× ,þôêî
. îëþ −ð− ñî¬−ñ −ñ×í ³ê îìšñë ö−ì³þô î−ð− í−íî ðìõî í³ô−ê î−ñ¼ ñõò ó−þëðí ³ê î¼ô¾ë
.콚 ³îê íôñ¾ ³−ë - ...þëšë þìôñî öê× óî−í¾ óðî þ¾ëô êþ−³ íï íôñ :þôê êîíî
îò−³îëþ ñ¾ ó³þ−ð ³−ëô ³î¼¾-íþîô í¾ñ¾í ñ× îðô¼ ,¾îðší îþò íë× þ¾ê× ¼èþ î³îêë ïñ
¾±−þêšô ½ìòõ −ëþ ¾îðší ëþíô ¼ðîòî ñëîšô ö×î .ðìê í¼¾ëî ³ìê ó¼õë ¾ðîší ³îþ®ìë
öî¼¾í ðô¼ íþîí¬í î¾õò ³ê−®− ¼èþë −× ,¼"−ï ¾îðší ëî¬-ó¾-ñ¼ëí ³þ−¬õë í−í þ¾ê ¼"−ï
.¬½š ³îê íôñ¾ ³−ë - î³−ëë þ¾ê
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קמז
לפני ההילולא אמר על יו כ' סיו )ערב יומא דהילולא( לאיזה עני שהיה לו אז
על סדר היו שלא יהיה ביכלתו לעסוק אז באותו דבר כ' סיו ,כי אז יהיה אצלו
ממש כערב יו הקדוש.
סדר שנה האחרונה הגהה יד
לח
‰¯Â‰Ë‰ Â˙¯·ÁÓ
Ï"Ê ‰˜·¯ ‡Óȯ٠‰ÈÁ ˙˜È„ˆ‰ ˙È·¯‰
עושה רצו בעלה
מסופר בבית שלמה )מאמר כתר תורה אות ל ,לז(:
לאחר נישואיו של רבינו בעל ש שלמה זי"ע ,היה משי לילות כימי
בהתמדה נפלאה בלימוד תורה הקדושה .בדר כלל היה ניעור כל הלילה עד אור
הבוקר .ג באות לילות שהל לשכוב מעט ,היה ק בחצות לילה ,ולתכלית זה
הכי לו בחדרו תרנגול שחור להקיצו משנתו .בגלל קולות משונות של התרנגול
שחור זה ,נחלה מחברתו הטהורה הרבנית הצדיקת ז"ל בחולי כאב ראש נורא ל"ע
)הנקרא מאיגרע בלע"ז( .הרופאי ציוו עליה לשתות הרבה חלב ומיני אפייה ע
חמאה ,ולצור זה נת לה אביה הרה"ק רבי שמעלקא מסאסוב זי"ע מעות מידי
שבוע בשבוע.
óè ðîô−ñ ö−×−þ® îò−ëþ ³îì−¾ :¼"−ï îò−ëþ ð−ôñ³ ð"−í þ¼ñðê šì®− þ"þí íï-ñ¼ ¹−½îôî ìñ
íò×í êîí öî−½ ’× þ¾ê ñêþ¾− ëíîê š"íõ½ë ë³× íòíð ,îèë ó−þëðë ðî¼ −× ñ"−î .šôî¼ë
¾"ïî .ë¬−í ó¾ ö−−¼ ,(ó−þîõ−×’í óî’−) š"− (öî−’½ ’×) ½"× ñ¼ ð− −× µòô−½î ,ó−þîõ−×í óî−ñ
,þîõ−× óî− ëþ¼ ³ò−ìë êîí öî−½ ’× −× (îò−šïð êñîñ−íí ëþ¼ êîí¾ ³î¬−¾õí ðëñô) ¼"−ï îò−ëþ
.þîõ−× óî−ñ íò×í îò−−í
קמח
øéôñä úðáì
äîìù íù ìòá åðéáø /
באותו הזמ ,התחילו להדפיב את הש"ס בשלימותה בעיר טשערנאווי& ,והיה
אפשר לקנות בתשלומי של ג' זה"כ בכל חודש וחודש ,ועל כל תשלו היו
מקבלי מסכת אחת .רבינו זי"ע היה משתוקק מאד לקנות את הש"ס ,אבל מחמת
מחירו הגבוה והחסרו כיס ,לא היה באפשרותו להשיגו .בראות זוגתו זקנתי
הצדיקת זאת ,אמרה לבעלה שהיא מקבלת לקנות בעדו את הש"ס על חשבונה.
מאי לקחה הכס" הדרוש? היא צמצמה מפיה את ההכרחי ולא אכלה כלל ארוחת
לילה ,ותחת פת לח נקי וחמאה או מעט חלב ,חסכה המעות שקיבלה מאביה
ושילצה בכל פע בעד מסכת אחת .רבינו זי"ע לא ידע מזה מאומה ,והיה בעיניו
לפלא מאי מצאה בידה אפילו פרוטה לפרטה .עד שפע אחת ראה שבזמ אכילת
ארוחתלילה ,היא מפררת פירורי מחתיכת לח על השלח ,כדי שיסברו שאכלה,
וכ מסתירה מעשיה הטובי .אז הבי דרכה ,והתפעל על פעולת צדקתה ותרומת
מדותיה.
כשסיפר רבינו שליט"א סיפור זה אמר:
"בהיותי נער היה תמוה בעיני :הלוא רוב רובו של ספר בית שלמה ,רש
המחבר ממה ששמע מרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ]ואחרי שרש המחבר את
הדברי ,נתנ שוב תחת בקורת רבינו זי"ע ,והוא מחק והשמיט הרבה דברי[.
ואכ יפלא ,למה דקדק רבינו זי"ע לספר ושיהא רשו זאת בספר פרט זה
שהיה התרנגול שחור .מה נפקאמינה לידע צבע התרנגול .וביותר ,למה אכ לקח
תרנגול שחור ,במקו שזה הגור בצעקותיו לחולי כאבי הראש של הרבנית זי"ע.
ונשאר הדבר אצלי לפלא.
"אמנ במש הזמ למדתי בזהר הקדוש וראיתי ש )ח"א צב ,ב( שמסופר שר'
אבא בא בדר לטבריה לכפר טרשא ,וכשרצה לשכב ,שאל ר' אבא את בעלהבית
א יש לו תרנגול ,משו שהוא ק בחצות לילה ממש ,וצרי לתרנגול שיעיר אותו.
ואמר לו בעלהבית שאינו צרי תרנגול ,כי יש לו ש כלי משקל ,שבצדו האחד יש
כלי מי ,והוא נוט" דר החור שבכלי טפה אחר טפה ,עד שבחצות לילה
מתרוקני המי כול ,ואז עולה כ" משקל זה למעלה ,וכ" האחרת נשמטת ונופלת
למטה ,ועושה רעש גדול הנשמע בכל הבית ,ואז הוא חצות לילה ממש ,עיי"ש.
וכתב עלזה בסידור הר"ר שבתי ז"ל ,שא התנאי הקדושי עשו המצאות ,כגו
תרנגול והמשקל ,להתעורר בחצות ,בודאי יזהר כל אחד שלא יסמו על רגילתו
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קמט
להתעורר בחצות .ובפרט שצריכי להתעורר ב"חצות ממש" ,כלשו הזהר .ולכ
יזמי לעצמו תרנגול שחור דייקא ,כי בשטבעו מדקדק יותר על הזמ.
"הרי ,שמה שלקח רבינו תרנגול שחור לעוררו בחצות ,יסודו מדברי הזהר
והאריז"ל.
"מזה למדתי כמה צרי לדקדק בסיפורי צדיקי המסורי מדור דור ,שאי לנו
לסמו על עצמנו להשמיט פרטי אשר לא נראי חשובי בעיננו ,כי כל פרט
ופרט היא תורה ומסורה שלימה .ומה שאי מוב לנו כעת אולי נזכה בזכות אמונה
פשוטה בהשיתבר ובעבדיו ,להבי ולהשכיל".
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ז תורה כ"א סיו
בעת הסתלקותה
סיפר כ"ק רבינו שליט"א:
הרבנית הצדיקת חיה פרימא רבקה ע"ה ,מחברתו הטהורה של רבינו הק' בעל
ש שלמה זי"ע ,נפטרה בערב סוכות תרמ"ח ,כשתי שעות אחר חצות היו ,ועד
שהתקיימה הלויה היה כבר סמו ממש לכניסת החג ,ורוב הע המלוי היו
מלובשי כבר בבגדי יוטוב .בעת שחזר רבינו בעל ש שלמה זי"ע לביתו
מהלויה ,נשא עיניו כלפי מעלה ואמר:
רבונו של עול ,פו יעצט וועל אי שוי נאר די אליי ליב האב...
כשהגיע לביתו נאוה קודש ,היה כבר אחר יציאת כוכבי של ליל יוטוב
הראשו ,ומיד נתעט" במלבושי יוטוב ,ושמחה ירד על פניו לכבוד המקו
ולכבוד החג .רבינו נכנס לבית מדרשו הגדול והתפלל תפילת ערבית כש"& ,ואחר
כ ער שולחנו הטהור ע קהל החסידי ,בשמחה עצומה ,בלי שו רוש של
צער ואבילות ניכר עליו כלל וכלל.
ג בנה ,רבינו הק' בעל דרכי תשובה זי"ע התאפק בעומק לבו הטהור ,שלא
להראות שו סימ אבילות .בר ,בשעת ברכתהמזו בסעודת החג ,כשהגיע
למקו שנוהגי לומר "הרחמ הוא יבר את אמי מורתי ,"...שוב לא היה יכול
קנ
øéôñä úðáì
äîìù íù ìòá åðéáø /
רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע להתאפק עוד ,נשרו דמעות מעיניו הטהורי ופר&
קולו בבכי...
בראות זאת אביו ,רבינו בעל ש שלמה זי"ע ,הסתכל עליו בחומרה ,ואמר לו
אחרכ:
ר' הירש ,אי האב געמיינט אז אי האלט שוי מיט דיר אסא ווייטער...
והוסי" להוכיחו ,היתכ לאד גדול כמותו להראות ביוטוב אבילות בפרהסיא.
והורה אז רבינו בעל ש שלמה זי"ע לבנו רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע
להמשי ולומר "הרחמ הוא יבר את אמי מורתי" ג לאחרי פטירתה ,כי מכבד
בחיי ומכבד במות ,וצריכי ברכה ג בשמי מרומי.
חודש בחדשו שנה ז גליו עט
"ויק ...מעל פני מתו"
כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ,מה ששמע מרבינו בעל ש שלמה זי"ע
בעת ישב באבלות אחרי פטירת מחברתו הטהורה הרבנית הצדיקת חיה פרימה
רבקה ע"ה )בתו של הרה"ק מהרי"ש מסאסוב זי"ע( ,שאמר:
כתיב )בראשית כג ,בג( ויבא אברה לספוד לשרה ולבכותה ויק אברה מעל
פני מתו גו' .ידוע קושית העול ,שבא להספידו ולא נאמר מה אמר עליה בהספידו,
רק מיד ויק אברה מעל פני מתו.
]וי"ל[ ,כי נאמר בתורה ההספד "ויק אברה מעל פני מתו" ,כי הני נשי במאי
קזכיי דמנטרי לבעלייהו כו' )ברכות יז ,א( ,שמסייעתו לעבודת ד' ,ובפרט בשרה
אמנו שאמרו חז"ל )שמות רבה פ"א א( שאברה היה טפל לשרה בנביאות .וזהו
שהגיד אברה בשבחה של שרה בהספידה עליה" ,ויק אברה" שק בעבודת ד',
עלדר שאמרו חז"ל )בראשית רבה פנ"ח ח( "ויק שדה עפרו" תקומה היתה לו,
זהו רק "מעל פני מתו" ,על ידה היתה לו והיא הביאתה לזה.
חיי ושלו פרשת חיי שרה
יום רביעי/ והלכת בדרכיו
קנא
˙··Â„ ÂÈ˙Â˙Ù˘
÷éãö ìù åøá÷
åðééä - "äùî àåááå" (èô ,æ øáãîá) áåúëä ùøéô ò"éæ äîìù íù ìòá åðéáø
"åúà øáãì" ,éç-ìëì-úéá ãòåî ìäàì åúøéèô øçàì "ãòåî ìäà ìà" ,÷éãöä
úà òîåù àåä "åéìà øáãî ìå÷ä úà òîùéå" ,àîìò ééçì àøéè÷ ãçá øè÷úàì
ïåøà ìò øùà úøåôëä ìòî" .åúåëøèöäå åúù÷á åéðôì òéöîä éìàøùéä ùéàä
åéìòå ïåøàá çðåîù - úåãò àø÷ðä - äæä ÷éãöä äñåëîù óà øîåì-åðåöø ,"úãòä
òîåù éëä åìéôà ,íéîåøî éäáâá åúîùðù óà - "íéáøëä éðù ïéáî" .úøåôë äñëî
,ä"á÷äì "åéìà øáãéå" ,åðîî íéù÷áîù úåù÷áä ìå÷ ïåøàä äñëî úçúî ÷éãöä
.åúåéç íééçá åîë íãòá ììôúîå ,ä"á÷ä éðôì íéøáãä òéöî ÷éãöäù
êúìòäá úùøô íåìùå íééç ,çìù úùøô íéðá úøàôú
íé÷éãöì úåøáçúä
ò"éæ ùåã÷ä áåè-íù-ìòáä éãéîìú ,íéùåã÷ä åðéúåáøå åðéúåáà åâéäðäù äî
,çáùì íòè ò"éæ äîìù íù ìòá åðéáø øîà ,íéãéîìúä íò ãçéá íðçìåùá ìåëàì
ìòå ,ïäéúåðá íåùî ïðéé ,'åë ïðîù íåùî íúô åøæâ (á ,åì äøæ äãåáò) ì"æç éøáã éô-ìò
ãåáòéù åôåñ òéâé ãçéá éøëð íò ìëåàùë ,éøä .(äøæ äãåáò-) à"ã íåùî ïäéúåðá
úãîî äáåøî äáåè äãî (á ,àé äèåñ) ïì àîéé÷å ,åøéáç ìù úåäìàä úãåáòì
ïëù-ìëî ,äøæ-äãåáò ãåáòéù äæ-éãé-ìò òéâé éøëð íò ìëàéùë íàå ,úåéðòøô
.êøáúé íùä úà úãåáòì äæ-éãé-ìò äëæéù ,'ã ãáåò ,÷éãöä íò ìëàéùë
á úåà á àøåãäî äøåú éøáã
øåãå øåã
íù ìòá] åðéúìä÷ äôî ä"äììöæ äîìù ø"äî ÷"äâä ø"åîæàà úçà íòô ãéâä"
:äáåù úáùá åéúåùøùî ãçàá ,[äîìù
íìåòä êøãá úåéäì êéøö êçøë ìòá åðáì áàä ïéá éë úåòèá íìåòä åáùçé éë"
èòî øúåé ì÷é ïáä éë ,ìàøùé éâäðî åà úåöîäå äøåúä úåâäðúäá ÷åìéçå øëéä
:çååö äæ ìòå .íéðô ìë ìò
äîìù íù ìòá åðéáø /
øéôñä úðáì
קנב
úåöî (íåéä ìë) ò"ø ÷ø åðì ùé åðéúåìâá àìá íéðåùàøä úåøåãá ïë äéä íà éë"
èøôáå ,íéçéëù íðéà èòîëù äùòú àìå úåöî äáøä íëåúáå ,äùòú àìå äùò
øñçéù ãáìá ãçà äåöîá åìéôà åðáì áàä ïéá ÷åìéç äéä íà àöîð ,ãçà ìë ìöà
íåé÷î å"ç èéìôå ãéøù øàùð åéä àìù àöîð úåøåãä áåø éôìå ,äá ì÷éù åà åðá
.ìàøùé ìöà ììë úåöîä
åîë íéðáä ,äæ øçà äæ íúåøåãá ìëä åâäðúä íéðåùàøä úåøåãáù éàãå àìà"
øúåé áåè çåî åì ùéù åðá éãé ìò ,åéøçàìù øåãä áèåä ãåò íéîòôìå .íúåáà
ìãâúðù íâä åéáà ïë ïéàù äî ,íëç ãéîìú àåä äøåúì åìãâî åéáàùëå ,åéáàî
åñðëð óìà (à á"ô ø"÷éå) ùøãîá ì"æ íøîàîëå ,êë ìë ìá÷ì áì åì äéä àì äøåúì
,ïðáø ïéðá äéì ïééååä ïðáø íéçøã ïàîå .äàøåäì ãçà àöåé 'åëå ùøãîä úéáì
úãä êåôäì úåëåôäú øåã ,åàá áåø÷î íéùãç ÷ø .(á ,âë) úáùã 'á ÷øôá ïðéøîàãë
.íäéðô ìòî äùåáä äåñî øéñäìå ,ãçà íòôá øåãì øåãî
÷ø íäéðéá ÷åìéç äéä íàå ,"øãå øã úåðù åðéá íìåò úåîé øëæ" (æ ,áì íéøáã) ù"æå"
åðà ïë éô ìò óàå ,å"ç úåöîäå äøåúä íåé÷î øëæ øàùð äéä àì ,'æðë äì÷ äåöîá
úåáàå åðéúåáàî åðì äøåñîä úååöîäå äøåúä íéøîåù íéùåã÷ ìàøùé ïéàåø
ïáä ïëå ,åðé÷æ åîë àåä áàä éë ,"êì åøîàéå êð÷æ êãâéå êéáà ìàù" åðééä ,åðéúåáà
."åðøîùé 'ã .äæä úåëåôäú øåã ãò íìåòî äéä ïë ,ì"ðë éåðéù éìá åéøçà
úåãìåú úùøô íåìùå íééç
úîéé÷ ïééãò äøéçáä
ïéàåø åðàã ,íéîòô äîë øáéãå ãéâä ò"éæ ÷"äôî ù"øäî ÷"äâä ø"åîæàà"
äéäé äéä åìéà éë .éøîâì äøéçáä ìèéð èòîë éë åììä úåøåãá íéáøä åðéúåðåòá
ãéîúå 'ã àøé ùéà ãåàî çéìöé íéîòôì éë åðéðéòá úåàøì åðì äéä ,éåàøë äøéçá
äìà éë úò ìëá ïéàåø åðà íéáøä åðéúåðåòá ìáà .å"ç òùøä çéìöé íéîòôìå ,íëç
."å"ç íéìãå íéëìåä äøåú éðáå ,åçéìöäå ìéç åâéùä íìåò éåìùå íéòùø
è"ôøú úðù - ùãå÷ éøáã ñøèðå÷
יום רביעי/ והלכת בדרכיו
קנג
ïéìéôú úåöî ìò
éãë ,äìòîì úåéäì êéøö ïéìéôú
ìàøùé éøäå ,äìòîì ìàøùé åéäéù
ìù øù÷á äæ éôì íééåìúå íéãåçà
,"íéøåù÷äå" øîàù åäæå .ïéìéôú
,"á÷òéì" àåä ïéìéôú ìù øù÷
.øëæðë äæá íééåìúù ,ìàøùéì
øù÷ ïéðò åäî øåàéá ïéëéøö íìåà
éë ì"éå .ìàøùéå á÷òéì ïéìéôú ìù
÷çöéå ,ïéîé ãñç àåä íäøáà äðä
.íäéðùî ìåìë á"÷òéå ,ìàîù äøåáâ
åøù÷úð åáù ø"ù÷ä àåäù àöîð
,ïéìéôú ìù øù÷ àåä ïëå .íäéðù
ìùå ïéîé ãö ìù äòåöøä øáçî àåäù
ïéìéôú ìù ø"ù÷ ïë ìò ,ìàîù ãö
.á÷òé úðéçá
àöéå úùøô íåìùå íééç
íéøåù÷äå ïáìì íéôåèòä äéäå"
äéäå" .(áî ,ì úéùàøá) "á÷òéì
àøîâä êøã ìò ,"ïáìì íéôåèòä
åéðô ìò 'ã øåáòéå (á ,æé) äðùä ùàøá
ãîìî - (å ,ãì úåîù) 'åëå àø÷éå
äàøäå øåáéö çéìùë ä"á÷ä óèòúðù
ïîæ ìë åì øîà ,äìôú øãñ äùîì åì
äæä øãñë éðôì åùòé íéàèåç ìàøùéù
äéòùé) áéúë äðäå .íäì ìçåî éðàå
âìùë íéðùë íëéàèç åéäé íà (çé ,à
úøôë ìò äøåî ï"áì ïååâã ,åðéáìé
,"í"éôåèòä åéäå" æîåøî åäæå .úåðåòä
- úåðåòä ïáìì éãë ä"á÷ä óèòúðù
.øëæðë ,"ïáìì"
êøã ìò - "á÷òéì í"éøåù÷äå"
ìù øù÷ (á ,äì) úåçðîá àøîâä
קנד
øéôñä úðáì
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
¯·Ú"ÈÊ ‰·Â˘˙ Èί„ ÏÚ· ÂÈ
"כל נשיא בה"
סיפר רבינו שליט"א ששמע מהמשב"ק הרה"ח ר' חיי בער ז"ל ,שרבינו בעל
דרכי תשובה זי"ע סיפר:
בערב שבת הראשו שלאחרי פטירת אאמו"ר ]רבינו בעל ש שלמה[ זי"ע
]שהיה פרשת שלח תרנ"ג[ ,היה העול חשו בעדי ,ולבי שבור לשברי שברי,
והנה אמרו לי שהרבה מאנ"ש ובתוכ חסידי נכבדי באו אצלינו לשבת קודש.
שאלתי למה באו ,והרי אאמו"ר הל למנוחות ואינני בי החיי? וענו לי שבאו
לשבות אצלי הרב החדש .התשובה היתה תמוהה אצלי ,הרי הכרתי לחסידי
ואנשי מעשה ,וביניה בעלי מדריגה ,וזכו להסתופ" בצל קדשו של אאמו"ר,
ויודעי אי נראה צדיק אמת היובד את ד' במסירת נפש ממש ,ומה ה מחפשי
אצלי? עד שכמעט ולא רציתי לקבל .א שבתי והרהרתי בלבי ,שבודאי לא באו
בזכותי ,אלא לכבוד בית אבא ,שרצונ לכבוד אאמו"ר ג במותו ,וג ברצונ
לחזק אותי בעת קשה זו ,ועלידי מחשבה זו הוקל אצלי לקבל.
והנה בכל ימי האבלות לא למדתי תורה )כדי האבל האסור בתלמוד תורה( ,ורק
בליל בת קודש הנ"ל רציתי ללמוד ,ופתחתי בכתב יד קדשו של אאמו"ר זי"ע
]היינו חיבורו בכתביד "ש שלמה" על התורה[ בפרשת השבוע ]שלח[ ,וראיתי
דברי קדשו במאמר הראשו שכתב לפרש:
"איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בה"" .איש אחד איש
אחד" הוא לשו התנשאות ,כמו אחד היוחד שבע )עיי פירש"י תולדות כו ,י
ד"ה אחד הע( ,והיינו שהוא מתנשא רק "למטה אבותיו" בשביל מטה אבותיו,
שהיה אביו גדול וצדיק ,והוא סומ עלזה בלבד ,וחושב שאיצרי ללמוד
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קנה
ולעבוד את הש יתבר כראוי" ,תשלחו" מאליכ )כמו שפירש הרמב" על
הפסוק )בראשית לז ,לב( וישלחו את כתונת הפסי ,עיי ש( ,והיינו שלא יעלה זה
על לבכ ,ואמר הכתוב "כל נשיא בה" ,כל התנשאות ועלייה שיהיה לאד ,הוא
רק 'בה' בלבד ,ולא מחמת אבותיה בלבד ,עלזה תשגיחו העיקר ,אלא שזכות
אבותיו מסייעתולט.
סיי רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע" :האב אי פארשטאנע אז דער טאטע האט
מי געמיינט"...
חודש בחדשו שנה א חודש סיו גליו ב
פירוש מ השמי
בשנת תרצ"ז ,בליל ב' דסוכות יומא דהילולא של רבינו בעל דרכי תשובה
זי"ע כשישיב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בשלח הפירות ,סח אז מאביו הק'
בעל ההילולא ,והארי לספר בגודל מעלתו וקדושתו ,והיא שזכה לחיבוריו
הטהורי והקדושי "באר לחי ראי" לכוו לאמיתה .וסיפר אז רבינו זי"ע:
פע אחת קרא אותי אבי ,ואמר לי "בני חביבי ,אמור נא לי הפירוש של התיקוני
זוהר האלו" ,ובתו כ הראה לי דברי התיקוני ,ומה שנתקשה בה ,והעיר
שבהשקפה ראשונה נראה כאילו אי שני דברי המובאי ש שייכי זה לזה כלל.
עיינתי בה ,וראיתי שהעני קשה מאוד להבינו מעומק המושג.
אז לקח אאמו"ר הקדוש כל הספרי מפרשי התיקוני זהר ,והראה אות לי ,כדי
שאלמוד ואעיי להבי הדברי .ואכ יגעתי בה ,אבל לא מצאתי ביאור והמש
יפה בדברי התיקוני .אז הוציא אאמו"ר הקדוש מהארגז שלו ,את כתבידקדשו
על התיקוני )שאחרכ יצא לאור בש "באר לחי ראי"( ,ואמר לי "ראה בני מה
í"ð ½ìòõ ³¾þõ ,íþî³í ñ¼ ó−òë ³þêõ³ ’ší îþõ½ë îê−ëô ¼"−ï íëî¾³ −×þð ñ¼ë îò−ëþ ¬ñ
.ðîšõ−
קנו
øéôñä úðáì
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
שכתבתי על זה" .עיינתי בו קצת ,ומיד אנהיר לעייני ממשנתו ,והדברי היו
מאירי כנתינת מסיני .ואמרתי לאאמו"ר הקדוש ,שעכשיו אני מבי הדבר על
בריו .אז ענה ואמר לי בזההלשו:
תדע בני ,עבור פירוש אלו התיבות ,שפכתי שיח הרבה תפלות שמונהעשרה,
והרבי דמעות שפכתי לפני קוני ית"ש ,עד שהראוני מ השמי פירוש זה"...מ.
סדר שנה האחרונה אות נב
והוסי" רבינו שליט"א לספר:
פע כשסיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע עובדא זו ,אמר:
"אחרי הסתלקות זקיני הקדוש בעל ש שלמה זי"ע ,הייתי שרוי בצער גדול,
עד שאיאפשר לתאר זאת .א"עלפי שהיה לי קדושת אבי אדמו"ר זי"ע להסתופ"
בצלו ,מכלמקו עדיי הרגשתי חלל ,שהיה חסר לי זקיני ,שהרי בחיי חיותו
שאפתי חיות ה מזקיני וה מאבי ,ואחרכ אבדתי את זקיני זי"ע שהרבה תורה
וחסידות למדתי ממנומא .אמנ מאותה העת שהייתי אצל אבי זי"ע ,ואמר לי דברי
הנ"ל ,ששופ דמעות הרבה להבי א שטיקעל תיקוני ,מעותה העת ,נתמלא
החלל ,ושוב הייתי בשמחה כבאות הימי אשר זקיני הש שלמה זי"ע חי בה".
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ח ,מלוה מלכה פ' ואתחנ
þ−¼®í −òê −³−êþî..." :−êþ −ìñ þêëñ î³ôðšíë ¼"−ï íëî¾³ −×þð ñ¼ë îò−ëþ öî¾ñ íïî ô
þêëí −õ ñ¼ô öëêí ³ê ñîèñ µþë³− îð½ìë öò−−¼ñ îþ−íòêî îòîþï¼ ó−ô¾í öô −× ³îëþ ó−ô¼õ
."...î−þ−ëìî ¼"−ï −šñêí êò³í ³òî×ô ...íòî×í öîþ³õ êî®ôñî
×îñô¼ ëîþë −× −³¼ð−î..." :è šñì −êþ −ìñ þêëñ î³ôðšíë ¼"−ï þï¼ñê ³ìòô ñ¼ë îò−ëþ ë³î
íñ êî®ôñ ¾îðší þíîï −òîš−³ô ³ìê íë−³ ñ¼ ó−ô¼õ íô× î¾õòë ðô¼ ,ó−ô−î ³îñ−ñ î³¼−è−î
ðîêô íëþíî ,í×× ñ¼ îô®¼ íñìí óèî ,í×þ¼ô ð−ô¼í ,íëþí öí¾ ó−³¾ ³î¼îë¾ ,½ì−î þ¾š
¼ïê ...îòîþ³õ ê®ôî í−ò−−¼ñ îþ−íòê ó−ô¾í öôî í×þë ê®ô −ð¼ ,î−³î¾šëî î−³îñõ³ë óè íï ñ
."−ò−½ô ó³ò−³ò× ó−ìô¾ ó−þëðíî ìô¾ í−í
í−í −×..." :³îêîîšô ³î×ìí ñ¼ íëî¾³ −×þð îþõ½ñ î³ôðšíë ¼"−ï îò−ëþ öî¾ñ íêþ êô
³î³¾ñ −þî¼ò −ô−ë µþë³¼ ó¾í ³þï¼ë −³−×ï þ¾ê ,öî¾êþí −ëþ ¼"−ï íôñ¾ ó¾ ñ¼ë þ"îôïêê
öê× ö−êî ,î−³îêñõòî î−³îêþîò ñðîè −³−êþî) î−×þë ñ¼ −³ñðè³òî ,ó−þîí¬íî ó−òôêòí î−ô−ô
ëî³×í ñ¼ ,½ìòõ ³¾þõ) íñ×ð êþèê îþõ½ë −ò−šï ¾îðš ë³×¾ íô ö−−¼î .(µ−þêíñ îôîšô
³ò−ìëëî ,ìî×¾ñ ñ×î− êñ î³îê ì"³ñ ¾−¾ öî¾êþí îëþ −× (þ¾ë ñ×ñ ³"îìîþí −šñê ’í ðîšõ−
."...ó¾ ö−−¼ ,’ší þíîïë ¼ðîò× ’î×î íñ¼ë íë š−ë¾ð êìîþ
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קנז
ברכה טובה
סיפר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
בשלהי שנת תרע"ג כאשר נחלה רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע במחלתו
האחרונה ,נסע לבערלי מדינת אשכנז לבקש תרופה ,ואתו עמו בנו רבינו בעל
מנחת אלעזר זי"ע ,ונשתהו ש ב'ג' שבועות.
פע אחת כשנסע רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע בברלי באיזה רחוב ,פתאו
ראו רוכבי רכב וחיל גדול עוברי על פני חוצות .התעניי רבינו בעל דרכי תשובה
זי"ע למי כל המחנה הזה? ונתוודע לו שמל אשכנז ,קיסר ווילהעל ,יעבור דר
המקו ההוא ,וכל עוברי דרכי הוכרחו לעמוד ,וכ ג המה עמדו והוכרחו
להמתי מ הצד .אבל רבינו בעל דרכי תשובה לא רצה להמתי ש רק להטות מני
דר .אמרו לו :הלא יש חשש פגיעה בכבוד המלכות כשכבר עומדי כא ...ג
רבינו בעל מנחת אלעזר דיבר על לב אביו :הלא כשנזדמ כזאת תוכל לבר עתה
ברכת רואי פני המל .אבל רבינו בעל דרכי תשובה מיא בדבר ואמר:
לא אוכל לראות פניו כי טומאת הסטרא אחרא כרו בעקבו.
וכ הוכרחו לאט לאט לפנות לצד רחוב אחר ,ורבינו בעל דרכי תשובה נפנה
ונטל ידיו וביר אשר יצר .ואמר לבנו רבינו בעל מנחת אלעזר:
ג זהו ברכה טובה שברכתי אשר יצר...
תולדות רבינו אות פג בהגהה
"ששמת חלקי מיושבי בית המדרש"
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
"ידוע שאנ"ש וחסידיו של רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע היו רוב ככול
תלמידי חכמי רבני ושובי" וחסידי ,ומעט מזעיר נגידי וגברי שה עמי
הארצי .ובפרט הקלי ופושעי מחללי שבת קודש ,אות לא הניח והשתדל
בתחבולות לגרש מעל פניו".
קנח
øéôñä úðáì
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
ואמר על עצמו בדר צחות ושמחה להודות להש יתבר על זה:
"מודה אני לפני ד' אלקינו ששמת חלקי" חלק החסידי משורש נשמתי,
"מיושבי בית המדרש"" ,ולא שמת חלקי מיושבי קרנות" הסוחרי הנגידי...
"א כי המה יחזיקו יותר בצל הכס" והזהב ,מכלמקו כל חפצי לא ישוו בה
מרוב אהבתו לתורה הקדושה וללומדי תורה ביראת אלקי ,כנודע".
דברי תורה מהדורא ה אות סא
לטעו טע תורה
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פע בא אבר אחד מאנ"ש לפני רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע ,וביקש להתפלל
בעדו שיהיה לו התמדת התורה .השיב לו רבינו זי"ע:
אי אוכל להתפלל זה ,והלא תלוי בבחירה של ,כיו שהוא מצות עשה
)יהושע א ,ח( דוהגית ב יומ ולילה ,אלא אברכ ואתפלל לד' שתטעו טע
וחשקות עריבות נעימות מתיקות התורה יהיה בלב ,ועל ידי זה ג בלילה לא תוכל
ליש ולא תכבה הנר מפני התמדת לימוד ג באישו לילה ,כמו שנאמר )משלי
לא ,יח( "טעמה כי טוב סחרה" טע המתיקות של תורה ,ועל ידי זה "לא יכבה
בלילה נרה".
דברי תורה מהדורא ב אות קב ,מהדורא ד אות ט
רוח געד...
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
פעאחת ,יצא רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע מביתמדרשו ביוהכיפורי
לאחר תפלת מנחה קוד תפילת מנחה להנפש מעט ,ובדר הילוכו בחצר ,הפ
כמה פעמי פניו לצד מזרח ,ואמר לבנו רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
"רוח חיי מנשבת ,מצד זה רוח חיי ,רוח מגעד מנשבת ...האינ מרגיש
בני"...
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קנט
ככה הגיד כמה פעמי .א" בבואו על מדרגות להמעקה בביתו ,גכ אמר
כדברי אלו .והיה זה לפלא ,כי לא היה מורגל בככה .ובפרט ביוהכיפורי ,אשר
דרכו בקודש היה לדבר רק הדברי הנחוצי ורק בלשוהקודש.
לימי ,כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ,ראיתי את דברי הזהר הק' )ח"ב
רמח ,ב ,ועיי באור החמה ש( שביו הכיפורי סתו הפתח עד שעת תפלת
מנחה ,כיו שתפלת מנחה עוברת והוא סמו לנעילה ,יוצא אויר אחד ממקו הבית
די שבהיכל הזכות ,ואז חותמי ה לחיי וה למות ,וזה הוא פתח שבמזרח ,עיי
ש.
ועל פי זה מסביר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע הנהגת אביו ש"ראה והרגיש
ברוחקדשו אז באותו זמ ממש ,עלכ הגיד כזה כמה פעמי בראותו והרגשתו,
וכמוב לכל יודע ומכיר דרכו במדת אמת ולשונו."...
דברי תורה מהדורא ה אות פד
גילו שכינה
סיפר רבינו שליט"א:
הרב החסיד מוה"ר אליעזר פאשקעס ז"ל ,סיפר בכל שנה ושנה לבניו ונכדיו
בעת עריכת הסדר ,אי שבשנה הראשונה אחרי נשואיו זכה לישב בליל פסח אצל
שלחנו הטהור של רבינו הק' בעל דרכי תשובה זי"ע .ואמר הרה"ח רבי אליעזר:
"הג שמיו הראשו מעת שהתחתנתי בעיר מונקאטש זכיתי להתקרב
לרבינו בעל דרכי תשובה זי"ע והייתי רגיל אצלו כמעט בכל יו ויו ,ובפרט
בשבתות ובימיטובי וסעודת ראשיחדשי ,מכלמקו עריכת הסדר בליל פסח
אי אפשר לתאר כלל ,וצורתו הקדושה של רבינו באותה שעה לא ימוש מזכרי
לעול .וביותר נחרט בלבי צורתו הנוראה של רבינו זי"ע בעת שאמר "ובמורא
גדול זו גילו שכינה" ,שהיתה מבהיקה עד שהיה מצחו נראית כברק ואור מופלא...
"ובכל פע שאני נזכר במראה זה ,שוב אוחזת בי חיל ורעדה."...
ליל פסח בעת עריכת הסדר תשנ"ד
קס
øéôñä úðáì
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
ביטול גזירה
בעת שהיה גזירה חאחינו בני ישראל במדינת רומניא ,שהרשעי שרפו ספר
תורה ל"ע ,צעק רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע באמירת ההושענות ואמר:
אלה אזכרה ,בעת שהיו אחב"י במדינת רוסיא תחת הצר ,ושמעו במדינתנו
שהרשעי ש לקחו מאחב"י וסגרו בבית הכנסת והטיחו את הדלת בזפת כדי
שלא יהיה אפשר לה ללכת בחו& ,ושרפו אות ש בבית הכנסת .ובשנה ההוא
בעת ההושענות צעק אבי הקדוש ]בעל דרכי תשובה[ זי"ע בקולי קולות ,ובבחינת
צדיק בא ונטל בזרוע ,ואמר :רבונושלעול! העל אלה תחריש ותתאפק ושכינה
מה אומרת וכו' וכו' .עד שפעל ונשמע אחר כ כי ש ברוסיא לא הוסיפו בני
עוולה לענות את בני ישראל ונתבטלה הגזירה.
וסיי רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
אבל מה נעשה בדור שפל הזה שאי מי יג ומי יעמוד בעדנו...
הקדמת דרכי חיי ושלו
מב
יי המשומר...
כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע "אזכיר דבר פלא":
דרכו של רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע היתה שבליל ב' דסוכות אחר עריכת
השולח ,כאשר ישב ע העול בסוכתו לשמוח בשמחת בית השואבה עד סמו
לאור היו .והיה מהדר שיביאו לפניו ,אחר חצות הלילה סמו לאשמורת הבוקר,
יי טוב ומשובח ,וביר ברכת הטוב והמטיב על היימג .וסיפר תמיד בעת ההוא
אשר הגה"ק ממאגלניצא זי"ע הגיד פע אחת לפני שתיית יי בסעודת יוטוב:
ëô
¼.î−þëð µ¾ôí ó¾ ö−−
èô
¼.íñ¬ëñ í×þë ¾¾ì í−í− êñ¾ ,í−í öõîê íï−êë ó−òõë ó¾ ö−−
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קסא
"רבונושלעול ,לעתידלבא יהיה לנו תענוג עולהבא הרוחני אשר אי
כמוהו לטובה ,וכל הצדיקי ונביאי ואבותינו יחיו ויקומו עמנו בתחייתהמתי,
וכל הנבואות יקיימו וג חמר מרת דמבראשית יתנו לנו אז ,אבל מה זה חשיבות
יהיה אז קבל ההוא שבחתא דעולהבא .אמנ תטעימנו נא עתה מטע חמר מרת
דמבראשית בהיותנו בעולהזה בגלות המר".
ובגמר דבריו ,שתה וטע את היי .ככה עשה כמה שני לפני פטירתו בליל ב'
דיוטוב סוכות סמו לאור הבוקר ,בבהירות ועבודה והתעוררות גדול.
ומסיי רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע" :ואחרכ בשנת תרע"ד נסתלק לחיי
עולהבא בלילה זו ,כמעט סמו לשעה זו בבוקר אור .ומזה גכ נבי למפרע
הכל כי רוח ד' דיבר בו ומלתו על לשונו .זכותו יג עלינו".
דברי תורה מהדורא א אות עד
בא לג עד לבקש טובת ישראל
דרכו של רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה ליל על קברו של אביו רבינו בעל
דרכי תשובה זי"ע ביומא דהילולא דיליה ביו ב' דחג הסוכות .פע אחת,
בחזרתו מבית החיי ,סיפר רבינו זי"ע:
בליל א' דפסח שנת תרע"ד ,שנת הסתלקות אביו הק' ,ניער פתאו שומר בית
החיי משינתו ,וירא דר חלונו שריפה גדולה בחו& .וינס החוצה אל החצר הפנימי
מקו כניסת בית החי ,ונתודע לו אז שהשריפה היא ממש בבני ה,אהל" של
רבותינו זי"ע .הזדרז השומר ע בנו ,ויקומו שניה לעלות לביתהחיי פנימה,
למקו השריפה ,כדי שיצולו מה שיוכלו עוד להציל .אבל בבוא עוד ממרחק,
המה ראו כ תמהו ,כי השריפה נתמעטת והולכת לו ,ובכל עת נבכה האש מאליו
יותר ויותר .וכאשר התקרבו ובאו למקו ההוא ,לא ראו שו היכר מאיזה שריפה
שתהיה שמה ,ולא היה מזה א" שו רוש כלל .אז נבהלו ונסו חזרה לבית ,ולא
יכלו ליש מהמראה אשר נגלה אליה.
כשהבוקר אור ,נחפזו לבוא לרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ,ויספרו לו את כל
אשר קראו בלילה .וכעת אי לה מנוחה ממעשה ד' כי נורא הא .ורבינו
קסב
øéôñä úðáì
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
משתומ ,והשיב לה שילכו לדרכ ,והבטיח שלא יארע לה מזה שו רע ,כי
בהכרח היו צריכי לראותו כדי שיבואו לספר לו.
וסיי רבינו זי"ע:
וכאשר שמעתי ונודעתי זאת ,הבינותי לדעת שזה כוחו של אבי הק' שבא זה
עתה לג עד העליו אצל אבותיו ורבותיו הק' .ובודאי סיפר לה צרות אחינו בני
ישראל ,עד שבאו כול לבקש בעד הגאולה שיתעורר עת רצו לתכלית הנרצה.
ולכ כיו שבא לנו אות נפלא כזה על ציונו מקו משכ כבודו ,הראו מ השמי כי
ישועת ישראל מוכנת לבא.
ואכ לא ארכו הימי ,וביו ט' באב ,נתרע הגלגל ויתרעש האר& ,ופר&
מלחמת העול הרשו" .אשר היה מקובל מאבותינו ורבותינו שזה תהיה הכנה
קוד הגאולה ,שעלידיזה דייקא יבא הישועה לישראל.
"אבל מה נאמר ומה נדבר ,אוי ואבוי ,הלא מנהיגי העת גרמו צרותינו ואריכת
גלותינו ,שלא עוררו לב של ישראל לתשובה ,ולא ביקשו את ד' אלקיה ואת דוד
מלכ ,רק לטובת עצמ התפללו ,זה גר לנו עוד ההיפו צרות בעול הזה ,עדי
ישוב ד' ויגאלנו."...
סדר שנה האחרונה הגהה יט
סימנא טבא
כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מעני יומא דהילולא של אביו רבינו בעל
דרכי תשובה זי"ע:
"מדי דברי בו בעני יומא דהלולא של הצדיקי זי"ע ,אזכיר לכבוד אאמו"ר
זי"ע אשר יו פטירתו היה )יו ו' ערב שבת קודש( ב' דסוכות אושפיזא דיצח"ק
אבינו .אשר היה מדת אאמו"ר מבחינת יצחק עקיד"א ,שמסר נפשו בעד ד' ותורתו
באמת ובפועל כנודע .והנה היה דבוק בחכמת הקבלה של האר"י ז"ל ,כידוע לכל
באי ולומדי חיבוריו באר לחי ראי על התיקוני זוהר הקדוש ,ואשר קדושת לשונו
שמה מזהיר ומורה על ככה .והנה נודע כי רבינו הקדוש הר' אביגדור קרא זי"ע
בעל הקנה הגדול ,היה מראשי המקובלי בתחלת אל" הששי ,כאשר מצבתו מוכיח
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קסג
עליו בבית החיי היש בפראג ,וג בספר הקדוש הנזכר עיי אאמו"ר הרבה.
ובדרכי החסידות היה אאמו"ר דבוק לרבינו הקדוש בעל דברי חיי זי"ע ,משנת
תרכ"ג קוד הבר מצוה שלו שלקחו אביו אאזמו"ר הקדוש זי"ע בעל ש שלמה
לצאנז עד שנת תרל"ו ,והיה דבוק תמיד בצאנז ,ג בעת פטירת רבינו בעל דברי
חיי היה ש )ביו כ"ה ניס(.
"ותראה נא לפלא בכל שנה ושנה לסימנא טבא ,כי באותו יומא דהלולא של
רבינו הדברי חיי ,כ"ה ניס ,שיחול באיזה יו בשבוע ,אז ג יומא דהלולא של
הקנה )מ"כ בפראג( ,ט' אייר ,ביו ההוא בשבוע .וכ יו ה' אב הילולא דרבינו
הקדוש האר"י ז"ל )בצפת ת"ו( ,תחול ביו הזה בשבוע .וכ יו ב' דסוכות ,יומא
דיצח"ק ,הלולא דאאמו"ר כנ"ל ,ג כ ביו ההוא בשבוע )כי בימי הקי& לא
ישתנה לעול קביעות החודש בשו שינוי ובכל שנה(.
"על כ תראה ,כי יצח"ק ראשי תיבות י'צחק הוא רבינו האר"י ז"ל ,צ'בי הוא
אאמו"ר ז"ל ,ח'יי הוא רבינו בעל דברי חיי ז"ל ,ק'נא או ק'רא הוא רבינו
אביגדור קרא ז"ל מחבר ספר קנה .זכות יג עלינו במהרה בימינו בכלל ישראל.
דברי תורה מהדורא ח אות לז
מד
‰¯Â‰Ë‰ Â˙¯·ÁÓ
Ï"Ê ¯˙Ò‡ ˙˜È„ˆ‰ ˙È·¯‰
מיתת נשיקה
כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מאופ פטירת אמו הרבנית הצדיקת אסתר
ע"ה מחברתו הטהורה של רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע ,שנסתלקה באחרו של
פסח שנת תרפ"ט:
þôê ¼"−ï îò−ëþ¾ ,(ï¬ ííèí) íòîþìêí íò¾ þð½ îþõ½ë þõ½ô ñ"ï þ¼ñðê šì®− ’þ ð−½ìí ðô
ïôþî ñîðè þëð îñ êë ö−êô¾ êñõ− îô®¼ −ò−¼ë óè þ¾ê :ðî¼ îñ þôîñ ¹−½îíî ,íï ïôþ ó¼õ îñ
îô®¼ô ïôþ ë³×¾ íô ó¾ ö−−¼î .ñ¼ôô ó−ô¾í öô îñ îþ−êí¾ êñ óê ,š"ì®− ³ë−³ë íï× öî×ò
.ííèíë ô ³îê íòîþìêí íò¾ þð½ ö−−¼î .êñîñ−íð êôî−íñ þ¾šë
קסד
øéôñä úðáì
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
דיבוריה האחרוני כל יו שביעישלפסח ,הכל היה בשכל נמר& ונפלא,
ובאמירת תפילות ופסוקייחוד וברכה .כל עניני הכנהדרבה אשר ידעה מאבותיה
הקדושי זי"ע ,אשר עשו קוד פטירת ,עשתה גכ אות .ג אמרה ,בלחש
ובנעימה ,ונתנה תוק" קדושת היו כי הוא נורא ואיו וכו'.מה באמצע דיבוריה,
כשראתה גודל צער בניביתה ושמעה גודל בכיית ,הפסיקה לפעמי בכעי
מילתא דבדיחותא כדי ליפטר מתו שמחה.
באותה זמ אמרה שהיא רואה את כל קרוביה שבאו אצלה לקבל פניה
וללוותהמו ,זולת אמה הרבנית הצ' בת הגה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע אי
היא רואה עוד .בר ,לאחריזמ שמעו אי היא אומרת "אמי היקרה ,באו וגשו
קרוב אלי".
היא המשיכה עד הלילה בלחישת פסוקי יחוד ,ואחריכ רחצה ידיה,
ונפטרה בלי שו גסיסה ,רק במיתת נשיקה ,במעמד תלמידיחכמי וקיבו& גדול
מאוד.
דברי תורה מהדורא ה אות צח
מז
−ô−ô ðìê −× ¼"−ï îòêõô ¼"ôþë ë³×¾ µþð- ñ¼ êîí¾ ,ö−ò¼í ³ê ó¾ ¼"−ï îò−ëþ þ−ë½ôî íô
.í−ò−ðî öî−ñ¼í óñî¼ñ íô¾òí ³ê−ëî í³−ôí óî− êîí ó−êþîòí ö−ðí
îô
×.î³îîññî îñëšñ î³þ−¬õ óðîš ¾ò þëñ ó−êë ¾ò þëð í−ëîþš :ë ,ì−þ ê"ì þíîïë þêîëô
³ê íô¾ò ³ê−®− þìêñ ¹×−³ ìš−ñ èíòôí¾ óèí¾ ë³× (ë"õš³³ ³îê) óîñ¾î ó−−ì −×þðë ïô
íî® ,îôê ñ®ê íï-ñ×-ó¼ ,ó−¾ò −ð−-ñ¼ í−í−¾ ö−èíîò í¾êñî ,±þêí ñ¼ ì−òíñî í¬ôíô ¹îèí
ó−¾ò þê¾ô îôê −òê¾ þôêî ,ó−¾òê êš−−ð í¬ôíô îìš−¾ ¼"−ï þï¼ñê ³ìòô ñ¼ë îò−ëþ
¾...íñîðè í¾ê í³−í
¼"−ï −þðòõ−ñê ê"¾þíô ê¾−ðš êë½íñ î¾ðš ë³×ôë ¼"−ï îò−ëþ ë³î×¾ êñõ þëð µ−ô½íñ ¾−î
)−³þîô −ôê þ"¬¼ −òôô íìšñò þ"íî¼ë..." :(ë ³îê öî®þí ³ë−½ þôêô ó−ñ¾îþ− ³î¼½ô íêþ
−× óèíî ...óî−î óî− ñ×ë ó−¾−ðš ’èô ó−òõ-ñ×-ñ¼ þ−½ìíñ ±îõìê êñî ...¼"−ïî ô"×í ³š−ð®í
ê"þ− ³ô×ìë í³šð® ëîþô ¾−ðšî −³ñõ³ë −³¼ñ¬ôñî −ð−ðñ í×−þ® íò−ê ô"×í −ôê þ¾ê ëî¾ìê
."...ó−þìêô ³îò¾ñ þî½ê íï-ñ×-ó¼ ,¼"−ïî íòîþìêí ¼èþí ð¼ íþí¬ëî í¾îðšëî
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קסה
אשה יראת ד'
מדברי רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בהספידו על אמו הרבנית הצדקת אסתר
ע"ה:
"...יש להארי בפרוט מעשיה הנפלאי בראשית חכמה יראת ד' מנעוריה ועד
זקנתה ויו פטירתה ,וכ אנ"ש ידעו והרגישו עוד מנוע קדושת הדרכי תשובה
אאמו"ר זי"ע בבוא אל ביתה בכל עת ועונה ,ובשמע את שיחתה ,וכידוע
צדקתה.
"ופ יתמה הרואה מרחוק )ולא הכירה בטוב( ובשמעו כי הגיעה כבר לשנת
השמוני ,וג כי היתה חלושה על מחלת הלב ושאר מיחושי ויסורי שסבלה זה
ארבעי שנה מהיותה בשנת הארבעי לימי חייה )ועוד מקוד אנושה וחלושה(
ואשר אז הבטיחה חותנה הוא כ"ק אאזמו"ר הדה"ק איש אלקי מה"ר שלמה זי"ע
מפה"ק כי לא תשתמש עוד בשו רפואה טבעיות אשר נתנו לה הפראפעסארע"
והדקטורי" ,ומעתה תתחזק ותתרפא עדי הגיע לגבורות ,וצדיק גוזר וכו' .ופ
ישאלו א כ מה זהו הבכי כל כ?
אמנ לא מחכמה שאלת זאת ,אשיב בזה ,אדרבא לאשר היתה חיותה בדר נס
מחסדי הש יתבר והיה עד עתה כח עבודתה וקדושת חכמתה כמו בת שלשי
שנה אשה יראת ד' היא תתהלל ומפיה אנו חיי בכמה דברי במילי דחכמתא,
צניעותא וחסידותא ,מילי דאבות הקדושי זי"ע אשר נתגדלה בקטנותה עד י"ט
שני בדזקוב בבית זקנה )אבי אמה( הרה"ק איש אלקי מוה"ר רבי אליעזר זי"ע
ועוד הוסיפה בקודש בדעת יראת אלקי ובכל עניני .וכיו שלא היתה חיותה
בדר הטבע רק בחסדי הש יתבר הלא המה לא תמנו ולא כלו רחמיו וצר לנו כי
לא זכינו יותר לחיות נפשנו היא קיומה עוד בעול הזה ללמדנו דעת יראת אלקי
הוצק ח בשפותיה עצת זקני ולחיותנו כיו הזה".
דברי תורה מהדורא ה אות צח
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
øéôñä úðáì
קסו
˙··Â„ ÂÈ˙Â˙Ù˘
÷éãöá úå÷éáã
ò"éæ ùåã÷ä áåè-íù-ìòáä éãéîìú ,íéùåã÷ä åðéúåáøå åðéúåáà åâéäðäù äî
ø÷éò äæ äéäå ,áåè-íåéå ùãå÷-úáùá èøôá ,íéãéîìúä íò ãçéá íðçìåùá ìåëàì
,åúøåúî íäì òéôùé åæ äòùáå ,åúãåáòå 'ä éëøã åãîìé äæ-éãé-ìò éë ,íìöà
÷ø àåä ì"æçá åðéöîù äî éë .íéðåùàøå ì"æç úùøãá øå÷î íåù äæì ïéà äøåàëì
.äéúùå äìéëà úòùá àì ìáà ,ãåîéìä úåòùá íéãéîìú íò ãåîéì
úåöîä øôñá í"áîøä éøáãá øå÷î ò"éæ äáåùú éëøã ìòá åðéáø äàøä íìåà
ãéîúäìå íäîò ãçéúäìå íéîëçä íò øáçúäì åðåöù àåä" :(å äùò úåöî)
éãë ,÷ñòäå äúùîáå ìëàîá ,äøáçäå äãåáòä éðôåàî ïôåà ìëá ,íúáéùéá
åáå äìòúé åøîåà àåäå ,íäéøáã úåéúéîà ïéîàäìå íäéùòîá úåîãäì åðì òéâéù
íîò ãçé ììôúäì åà øåòéùä íìöà ãåîìì úåèøôá øéëæä àìù ,éøä ."÷áãú
úåëìäî å"ô) ä÷æçä ãé åøôñá àåä ïëå .äúùîáå ìëàîá íäîò øáçúäì ÷ø ,øåáöá
ïéðòë íäéùòîî ãåîìì éãë íäéãéîìúå íéîëçá ÷áãäì äùò úåöî" :(á"ä úåòã
ùåøéôá íéîëç åøîà êë àìà ,äðéëùá ÷áãäì íãàì øùôà éëå ,÷áãú åáå øîàðù
ãéîìú úá àùéù ìãúùäì íãà êéøö êëéôì ,íäéãéîìúå íéîëçá ÷áãä åæ äåöî
."'åë íéîëç éãéîìú íò úåúùìå ìåëàìå íëç éîìúì åúá àéùéå íëç
à úåà á àøåãäî äøåú éøáã
ïåéìòä íìåòá íé÷éãö
õøàá øùà íéùåã÷ä ìò àìôúäì ïéàù ò"éæ äáåùú éëøã ìòá åðéáø øîà
íù íàåáá éë åãéâäå íúìôúá åìòôå åðãòá áåè åöéìîä äæá íúåéäá øùà íééçä
ìå÷ ïéà äîù íàåááå äîéìù äìåàâä åìéôé éãò åè÷ùé àìå åçéðé àì ïåéìòä íìåòì
äøéçáå úåùø éìòáå äøéçá éìòá åéä äæä íìåòá íúåéäá éë úåèéùôá åäæ .áù÷å
-ïéàù-äî ,íéé÷î ä"á÷äå øæåâ ÷éãöå ìèáî ÷éãöå øæåâ ä"á÷ä úðéçáá íâ ììôúäì
êà ,äðåéìòä íúùåã÷ íúâøãîå âåðòúå íøëù ìãåâá íâ äîù ïåéìòä íìåòá ïë
íéìåãâå íéùøãîá øàåáîë åðãòá ïéììôúîù íâä àìéîîå ,äøéçá éìòá íðéà
קסז
יום רביעי/ והלכת בדרכיו
úîëñäá ïéã-úéáäî øæâðù øáã ãâð ììôúäì åìëåé àì äæ-ìë-íò ,'åëå íé÷éãö
íìåòá åúåéäá ä"ò åðéáø äùî íâ éë ,äøéçá éìòá íðéà øùàì åîù êøáúé àøåáä
àì ïë ìò ììôúäì äøéçáä åðîî åìèðù 'åâå óñåú ìà êì áø åì åøîà øùàë äæä
íðéàù ïåéìòä íìåòá íä ïëù-ìëî ,ãåò äæ ìò ììôúäì éàùø äéä àìå ãåò ìéòåä
.ììë äøéçá éìòá
áë úåà øôåùá ò÷ú øîàî øëùùé øòù
àîèé àì ùôðì
íé÷éãöä éðá íé÷éãöä äîä (à ,àë àø÷éå) "ïøäà éðá íéðäëä ìà øåîà"
íò åéìà íéàáä "åéîòá àîèé àì" ,íîöò ìù "ùôðì íäéìà úøîàå" ,í"éøåîãàä
.íäéãé ìò íîöòá åàîèé àìù úòãä éì÷å êøò éúåçô
ð úåà à àøåãäî äøåú éøáã
äáåùú éëøã ìòá åðéáø /
קסח
øéôñä úðáì
ïéìéôú úåöî ìò
øîàð íäéìò 'ã úåöî ìàøùé åîéé÷éù
.'åâå ìàøùé êîòë éî
ä"ò êìîä ãåã øîàù ì"é åäæå
øåñà àì åéúå÷çå" (ãë-âë ,çé íéìäú)
ë"ò ,àîìò éøàîã ïéìéôúä åðééä "åðî
ìëåéù "åîò íéîú äéäàå" æéøæ äéäà
êîòë éî ÷ãöá øàôúäì ìåëéáë
."éðåòî øîúùàå" ë"òå ,'åëå ìàøùé
êé÷ç úà" (ç ,èé÷ íéìäú) ì"é åäæå
àîìò éøàîã ïéìéôúä åðééä "øåîùà
åðééä "ã"åàî ãò åðáæòú ìà" ,øëæðë
ø"ãîá ïðéøîàãë) ø"äöéäî åðøîùúù
(ø"äöé äæ ã"åàî (å è"ô) úéùàøá
ë"òá åðàéèçäì éá å"ç äøâúé àìù
ù"æå .'æðë ïéìéôúä æ"éò ùéçëäì
íéòùøî ÷åçø" (äð÷ ,èé÷ íéìäú)
åðééä ,"åùøã àì ê"é÷ç éë äòåùé
åðøæòé .ì"ðë àîìò éøàîã ïéìéôúä
øàôúéå åéúåöîå åúøåú íéé÷ì é"ùä
.íéçöð çöðìå ãòì åðá
éúå÷çá úùøô íéðá úøàôú
éúåöî úàå åëìú éú÷çá íà"
ùé .(â ,åë àø÷éå) "'åâå åøîùú
øäæéì êéøö íãà ìë äðäã ,ùøôì
íâô å"ç 'éäé àìù éãë àåèçì àìù
ú"éùä øùà àîìò éøàîã ïéìéôúá
,'åëå ìàøùé êîòë éî åðá øàôúî
áéúë ïëù (à ,å) úåëøáá 'éøîàãë
.àîìò éøàîã ïéìéôúá
,"åëìú é"ú÷çá íà" øîàù åäæå
úåîù)øîàðù åîë ï"éìéôú àø÷ð ÷"ç
úàæä ä"÷åçä úà úøîùå (é ,âé
úåçðî ñ"ùá ì"æø åøîàå ,äãòåîì
åðééäã (á ,åì õîå÷ä 'ô óåñ)
ïéëøáî àáøòî éðáå ,ï"éìéôúä
å"é÷åç øåîùì åäééìéôú ï÷ìñãë
,é"ú÷çá íà åðééäå .(á ,ãî úåëøá)
íà" (:äæ ú"éùä øîåàù) ï"éìéôúä
"åëìú" ,éìù ïéìéôúä åðééä "é"ú÷çá
åîéé÷úù "åøîùú éúåöî úàå" éãé ìò
åúîàúéù éãë ,åúøåúå 'ã úåöî
áåúëù àîìò éøàîã ïéìéôúä ìåëéáë
é"ò å"ç åìñôé àìå ,êîòë éî íäá
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קסט
¯·Ú"ÈÊ ¯ÊÚχ ˙ÁÓ ÏÚ· ÂÈ
שכל הישר
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
כד הוינא טליא בר שיתסרי שני ,בעת חתונתי הראשונה ]ע בת דודוזקנו
הרה"ק בעל ארו עדות מביאלעבזיג זי"ע[ ,בא הגה"ק בעל דברי יחזקאל
משינאווא זי"ע על סעודת שבע ברכות.
בעת שישב הגה"ק משינאווא זי"ע נמנו וגמרו ש שהחת "אני הפעוט"
יאמר דבריתורה חלוקא דרבנ ,ואמרתי אז דבר מחודד ,והוטב בעיני מר
משינאווא ,ונענה ואמר כדרכו בקודש:
"א כי לא עיינתי עתה בסוגיא זו ,א הדברי מתאימי באמת ולהלכה ,א
הבנתי כי הוא נאמר בשכל ישר ונמר&.
"ומקובלני מפי חו"ז )הראשו( הרב הקדוש ]בעל ישמח משה[ מאוהעל זי"ע,
אשר היה דרכו בקודש לדרוש בחריפות על מדרשי פליאות ,ועלה בדעתו ונצטער
כמה פעמי על ככה ,כי ג א אני אומר ודורש בשכל וחריפות ,אולי לא היה זה
כונת בעל המימרא ונמצא אינו תורת אמת ח"ו .ונתגלה לו מ השמי בחלו ,כי
א אומרי בשכל הישר וצח ,ומשלבי הדברי בהקדמות ראויות וטובות ,אז ג
א אינו אמת בזה מקוד ,כגו שלא היתה כונת בעל המימרא בזה ,עכלזה
נעשה עתה בשמי אמת מזה.
וסיי הגה"ק משינאווא:
"וכ אני אומר אתה על דברי"...
דברי תורה מהדורא ו אות לו
קע
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
יחזקאל החוזה
סיפר רבינו שליט"א:
פע אחת ,בסו" שנותיו של רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ,סיפר )בתו דבריו
בדרשה שנשא( מה שאירע לו כשהיה פע בצעירותו אצל הגה"ק משינאווא זי"ע,
בעיר קרעני&.
בבקר הל רבינו זי"ע ליקח ממנו ברכת פרידה ,והגה"ק משינאווא כבר היה
עומד מוכ להדק הקשר להניח תפילי של יד לקריאת שמע )קוד התפלה( .פשט
הגה"ק משינאווא את התפילי והל ללות את רבינו זי"ע כברת אר& ,והגיעו
למקו שהיו מי עוברי ש .רבינו זי"ע קבל ברכת פרידה ,ועבר מעבר המי ,ואז
אמר לו הגה"ק משינאווא:
אפילו א תשאר לבד בצד אחד ,ותראה כל העול עומד מצד השני ,מכל
מקו כל רוחות שבעול לא ינתקו אות ממקומ "ווייל אי דע וועט זי
ווענד די אמונה ביז משיח וועט קומע".
וסיי רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ואמר:
"אז הייתי עוד צעיר לימי )לער כ"ה שני( ,ואבי ]רבינו בעל דרכי תשובה[
זי"ע היה עוד בחיי חיותו ,ובכל זאת אמר לי הגה"ק משינאווא דברי אלו.
ובודאי משו שכיחזקאל החוזה ראה רבי ברוח קדשו את מה שיהיה בסו" הימי,
בהתגברות הכתות והמפלגות השונות שבדור ,ועל זה היה כוונתו."...
ב' סיו תשנ"ה ונרש קצתו בהקדמת דרכי חיי ושלו
דבוק ברבו
סיפר רבינו שליט"א:
חסיד היה לו לכ"ק רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ושמו הר"ר שאול יחזקאל
פערלשטיי ע"ה ,אשר כה לימי כ"נשיא" הקהלה בעיר מונקאטש ,והיה דבוק
עוד בכ"ק רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע.
ידוע אשר רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע נפטר לחיי עול הבא ביו ב' דסוכות,
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קעא
ובשמחת תורה כבר היה בנו רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ,ממלא מקומו ,ורוקד
ההקפות בשמחת תורה ,כנהוג אצל אבותיו הקדושי.
החסיד הזה ,הר"ר שאול ,היה מתגעגע עוד מאוד לרבו הדרכי תשובה זי"ע,
שא ימי ספורי עברו מעת פטירתו .הוא היה מרגיש בלבו עוד הרבה בלבו
הכאב ,שהיתה חסירה לו העבודה של הדרכי תשובה זי"ע בעת ההקפות .א בכל
זאת התחזק ,והיה רוקד בעיגול סביב ע כל הקהל .ופתאו ראה שרבינו בעל
מנחת אלעזר זי"ע עומד לידו ואומר החרוז "רחובות הנהר נחלי אמונה" ]כנוסח
הנהוג שתיק רבינו בעל בני יששכר זי"ע[ ,וכדרכו בקודש ,חזר וכפל תיבות
"אמונה ,אמונה" הרבה פעמי ,עד שהרגיש שהוא נוטע את האמונה בלבו ממש.
ומאותו רגע והלאה היה דבוק ברבו ,רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בלב ונפש.
קונטרסי עולת שבת ה'תש"ס מילי דהספידא על בנו הה"ג ר' משה פערלשטיי ע"ה
"רשמתי למשמרת"...
מספר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
"ארשו לכ אחיי ,מה שהיה בתחלת המלחמה בסו" שנת תרע"ד ,ובתחלת
שנת תרע"ה ביו ב' דראש השנה כעלות השחר וכאור הבוקר השכמתי ונפל פסוק
לתו פי )וכמו מחזה כמו שאמרו חז"ל )ברכות נה ,ב( השכי ונפל פסוק לתו
פיו הרי זה נבואה קטנה( )תהילי נג ,ו( ש פחדו פחד לא היה פחד כי אלקי
פזר עצמות חונ )עיי ש בפירוש רש"י ומפרשי( .ודרשתינהו בפירקי והכרזתי
והזהרתי שלא לברוח מעירנו שו אחד ,כי השונא שהיה אז סביבות עירנו
והגלילות המה חיל מלכות רוסיא הצר הצורר שר"י לא יבא לתו עירנו .ויהיה
"פחדו פחד" אבל לחנ "כי אלקי פיזר עצמות חונ" הצרי וחוני סביבותינו
וכפירוש הפשוט עיי ש בתהלי .וכ היה כנודע ,והמבי יבי".
ומסיי רבינו זי"ע:
"וידעתי ממילא כי דברי חז"ל הנ"ל בברכות וכל דבריה אמת לאמת ג
בפשוט לא נפל צרור ארצה מקדושת דבריה ואותות ,א ע כל זה רשמתי
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
øéôñä úðáì
קעב
והש יתבר.למשמרת ג לדור הזה ובנינו אחרינו שצריכי לאמונה שלימה
."יעזרנו ויגאלנו במהרה בימינו אמ
מח
שער יששכר מאמר ימי המצרי אות כה
- êš ³îê) "îò−ëþ ³îðñî³" þõ½ë ¼"−ï îò−ëþ −ð−ôñ³ −ð−-ñ¼ þõî½ô ³î×−þêë êðëî¼ð êõîè ìô
ñ−ìî ,í"¼þ³ ³ò¾ð íò¾í ¾êþñ µîô½ ,ð"¼þ³ ³ò¾ë ,íòî¾êþí óñî¼ ³ôìñô ³¼ë :íï× ,(íš
þ−¼ ñîëèñ þë¼ô šîìþ êñ ¼−®−ñêè ³ò−ðôô ³îëþ ³îþ−−¼ î¾ë×î ,îì−ñ®íî îñðè ê−½îþ ³î×ñô
óí−òõô ½îòñ ó−½òô ó−ë¾î³íî ,³îì−®þî ³îñ−ïèë îñôì êñî î½þí óêîë óîšô ñ×ëî ,¾¬êšòîô
¼"−ï þï¼ñê ³ìòô ñ¼ë îò−ëþ −õ ³ê ñîê¾ñ ¾¬êšòîô þ−¼ −ë¾î³ ïê î×ñíî ,ó¾õò ñ¼ ¬ñôíñî
.î½ò− íõ−êî µ−êî ,³î¾¼ñ óí−ñ¼ íô
ó¾ î−õ µî³ñ šî½õ ñõòî ó−×¾í −× ¾"òêñ íñ−èî ôô ¼"−ï îò−ëþ óš íò¾í ¾êþð ’ë óî−ë
³î×þë) ñ"ïì îþôê þ¾êñî ,(î ,èò ó−ñí³) µòîì ³îô®¼ þïõ ó−šñê −× ðìõ í−í êñ ðìõ îðìõ
šþ í−í³ þ¾ê îñ®ê þîþë ö×-óê ,íò¬š íêîëò íï −þí î−õ µî³ñ šî½õ ñõòî ó−×¾í (ë ,ïò
îððîò³− êñî î½îò− êñ¾" ó−ëþë ö× ï−þ×íñ íî−®î .îòþ−¼ −þ¼¾ë ë−îêî þ® êë− êñî óòì ðìõ
."îò−³îëîìþë íìîî® ö−êî ³ê®î− ö−êî ±þõ ö−ê −× ,î−³ì³ ¾−ê
þë× ¾¬êšòîô þ−¼ñ µîô½ ó−ëþ ó−ëî¾−î ó−þõ× íòíî ,þîõ−×-óî−î íëî¾³ −ô− ³þ¾¼ë µ×-þìêî
ëþì ñ×¾³ ±îìô ,þ−¼ë îþëè ó−ðìõíî ³îêñ³íî ,ê−½îþ ñ−ì ³¾ñîë ë−îê ð− ³ì³ î¾ë×ò
−× í¾¼ò íô þîôêñ ¼"−ï îò−ëþ ñ¾ ¾ðîš íîêò ³−ëí ñ¼ îë½ò þ−¼í −¾òêî ,íô−ê ó−þðìôî
êñ óñî¼ô ,íò¾ê êñ −³þë−ð ³ìê" :óë−¾ô ¼"−ï îò−ëþî .îò−þìêôî îò−òõñô ³õìþô íò×½í
ñ¼ óñèþ ¹× î×þð− êñ −× ó−¼¾þ ³êî¾ôî óîê³õ ðìõô îêþ−³ ñê ,−þîìêñ −³þïìî þëð −³þôê
."öî¾−þì³ ó³êî ó×ñ óìñ− ’ð ,’−õèêî îòþ−¼ ö³õô
êñ¾ ±þêô þ¾ê ó−ñ−õòíô î¾¼ò ê−½îþ ñ−ì¾ ¼ô¾ò óîê³õ µ×-þìê −× ,í−í ö× þôê þ¾ê×î
.êñõñî ³îêñ −í³î ,þ³î− óî− óî− ³−òþîìê îèî½òî ¹þî¼ îòõ îòþ−¼ −þ¼¾ îêë óþ¬î ,¼ë¬í µþð×
[:ðî¼ þõ½ñ ó−ð−ôñ³í ó−×−¾ôôî ,ó¾ þ×¾¾− þ¼¾ë ¼"−ï îò−ëþ þõ½ô¾ íô öê× ð¼]
−þôêô þ×¾¾− þ¼¾ ö−−¼) íòî¾êþë þ¾ê ó−ñõ× −ñõ× íñíëí í¾ðì³ò ,í×îòìñ µîô½ µ× þìê
þ¾ê êë®í þ¾ ¾êþ ñê íñíší −¾êþ ó¼ ¼"−ï îò−ëþ µñíî ,(ðô ³îê íþîêí −ô− þôêô í×îòì
îòë®ôî îòðô¼ô −× î¼ð" :íò¼ êîíî ,þîþ−ëë ë®ôí ¼îô¾ñî î³ê þëðñ ,¾¬êšòîô þ−¼ë íòì
îêë− ó−½îþí ó−ë−îêíî ó−ô−í î×−þê− êñ íêþòí −õ×î ,óðèòð îô¼ñ ¾ñì îòì×î ,ðêô êþîò
óè î¾¼³ ö×î îêþ− îòôôî ,îò−³î¾õò ñ¼ ¬ñôíñî þ−¼í ³ê ëîï¼ñ ö×í ó−ðôî¼ îòìòêî ,îòþ−¼ñ
."ó³ê
ó−êòî¾í îêë− êñî î³−ì¾− êñî î¼þ− êñ −× −òîðê −ñ ö−ôê−" :êë®í þ¾íñ ë−¾í îò−ëþ óòôê
î³¼ðë ¹−š³ ¾−êñ −òîðê −òõ ³ê −³−êþ öí" :îñ þôêî íô³ôî ðôî¼ þ¾íî ."öõîê óî¾ë îòñîëèñ
ñê î"ì" :¼"−ï îò−ëþ íò¼ ."?ó×ô¼ ³î¼−þî ³îþ¾š³í íï−ê ó×ñ ¾− −ñîê ,êþîôî ðìõ óî¾ −ñë
³ôêí¾ íþîôè í¼−ð−ë ¼ðî− −òê ñëê ,ó³ê îêò¾³ þ¾êô þ³î− ó³îê −òê êòî¾ ,µ×ë îòð¾ì³
ö−ê −× ,öîðêí êò ìñ½−" :îò−ëþ ë−¾í ."?³êï ó×ñ ¼ðîò ö−êô" :þ¾í ³ñê¾ ñ¼ ."−³þôê þ¾ê×
."...−−ò−ò¼ ³î−ô−òõë îëþ¼³³ ñê ó³ê óè ö× ,ó×−ò−ò¼î ó×−×þð þ¬¾ô ³−−ô−òõë ëþ¼³ô −òê
íë−ë½í ñ×ô ó−êòî¾í îìþë¾ ,³−ò¾ ó¼õ ½òí ñõ×ò¾ í−í ö×î ,ó−−šô í"ëšíî þïîè š−ð®
−þ¾ ³−îñë ¼ë® þ¾í êë µ×-þìê .ó³ìþëí ³ë−½ ¼ð− êñ ð¼ ó−®õì þê¾î ëþš −ñ× îëï¼î
...í−í ö× þôê þ¾ê×¾ ,îò−ëþñ íëî¬ š−ïìíñ íôìñôí
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קעג
צופה נסתרות
סיפר רבינו שליט"א:
פע אחת נסע רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע לקאזני& ,בהצנע לכת ,רק ע
משמשו בקודש הרה"ח רבי חיי בער ז"ל ,בלי נתינת שו ידועה מהליכתו וביאתו
לש .בהגיע לקאזני& וירדו אצל מסילת הברזל ראו כי אי איש יהודי מכיר ,עד
שפנו למקו הדר ואי שו מרכבה ועגלה ליסע העירה .פתאו נתראה לפניה
איש צבא אחד ,והתחיל לדבר בלשו הגר )לפלא!( ואמר שהיה במדינתינו בשעת
המלחמה ,והוא הביא לפניו שוטר אחד פולני אשר המציא מיד עגלות סוסי לנסוע
תיכ" למקוה ולציו הקדוש של המגיד מקאזני& זי"ע ולבית מדרשו ודירתו.
כאשר נגש רבינו זי"ע לפני פתח הבית מדרש אצל המזוזה ,עמד והתחיל לחקור
ולדרוש אימתי בדקו את המזוזה ,והשיבו כי א זה מקרוב בדקוהו ונמצא כשירה
על צד היותר טוב .אבל רבינו אמר "המזוזה היא פסולה" .הביאו את הסופר לבדוק
את המזוזה ,ומה מאוד נשתוממו כי נמצאת נקובה עלידי מסמר ופסולה היא.
בכ נודע הדבר כי איש קדוש עובר ,אשר לו עיני גלויי צופה נסתרות ,ומיד
נעשה רעש גדול ונתקבצו אנשי ונשי וט" ,וראשי נכבדי העיר עשו מריבה
ביניה זה אומר אלי יניח צדיק ראשו לעשות אכסניא לצדיקי אושפיזא קדישא ,וזה
אומר עלי יניח צדיק ראשו כו' .ורבי מאנשי העיר נסבו על הבית בהצעת
בקשותיה ע פתקאות ופדיוני כנהוג ,ורבינו כמנהגו נוהג שלא לשעות עסק מזה
ולא הועילו כל ההפצרות לקבל כס" ,א בזאת נאות לה עלכלפני להשאר
שמה על לינת לילה ובבוקר נפטר מאת בכי טוב ובכבוד רב.
חודש בחדשו שנה ז חודש כסלו גליו פא
דרשו את שלו העיר
סיפר רבינו שליט"א:
פע אחת ,לפני בחירת הממשלה של טשעכסלאווקיי )שהיתה מושלת בתקופה
ההיא על עיר מונקאטש וסביבותיה( ,ביקר אחד משרי הממשלה הנכבדי ביותר
אצל רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע במונקאטש .רבינו זי"ע קבלו בכבוד הראוי,
וכשהשר ביקש מרבינו זי"ע להשפיע על יהודי המדינה לתמו במפלגת ,התנה
קעד
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
רבינו עמו כמה תנאי לטובת הדת ולטובת היהודי .עוד בקש רבינו זי"ע ממנו
הבטחה למע ירושלי עיר הקודש :היות שמעות קופת צדקת רבי מאיר בעל הנס,
אשר רבינו זי"ע היה נשיאה ,צריכי להחליפה ב'אנגלישע פונט' ,מטבע הנוהגת
באר& ישראל בימי הה ,והרבה פעמי ,כששער החילו" נמו ,נגר איבוד שיווי
כס" צדקה .על כ בקשתו שיבטיח לו שכאשר תנצח מפלגתו בבחירות ותמשול
במדינה ,יוחלפו מעות רבי מאיר בעל הנס לפי שער הגבוה ביותר ,דבר הנעשה רק
לדברי מיוחדי שהממשלה חפצה ביקר .השר הבטיח על כ לרבינו ,ורבינו נת
לו את ברכתו לבחירות ,ואכ ניצחה אותה המפלגה ועלתה לממשלה.
א כדר כל הפוליטיקאי ,לא זכר שר המשקה את הבטחתו וישכחה .כמה
וכמה פעמי נתבקש השר מהנהלת הכולל לקיי הבטחתו ,אבל אי קול ואי עונה.
בלית ברירה ,הזמי רבינו זי"ע פגישה א אותו שר נכבד ,אשר בימי הה היה
כרו במילוי טופס בכתב ,שהפקיד היה רוש כל המידע בנוגע להפגישה
המזומנה .רבינו ענה על כל השאלות ,ועל השאלה "מה היא סיבת הפגישה" ,אמר
רבינו זי"ע שהוא בעני קיו מצוות התורה ודת יהודית .רבינו זי"ע קיבל זמ
פגישה ,וביו המיועד נסע לעיר הבירה ,ונתקבל על ידי השר בכבוד גדול.
השר פתח בשאלה מה זה כתב שהפגישה היא אודות תורת משה .אמר לו רבינו
זי"ע:
יש לי קושי בקיו מצוות ד' אשר מפרשי התורה לא יוכלו להשיבני ,רק אתה
שר נכבד.
השר נתפעל מהדברי ,ותמה:
הרי מעלתו הוא הגדול שביהודי ויודעי בתורה! מה אוכל אני לעזור ל?
ענה לו רבינו זי"ע ברוב חכמתו:
יש בתורתינו הקדושה מקרא אחד שמצווה אותנו :מדבר שקר תרחק )שמות
כג ,ז( .אבל לעומת זה בפסוק אחר ציוונו הנביא )ירמיהו כט ,ז( :ודרשו את שלו
העיר אשר הגליתי אתכ שמה .והנה אדוני השר ,רצוני בכל נפשי לקיי כל מצוות
האל ב"ה ,ואינני יכול .כי א אדרוש את שלו העיר ,הרי אעבור על מצות מדבר
שקר תרחק .וא ארחק מדבר שקר ,אי אדרוש בשלו העיר...
השר הבי את הרמז ,ובאותו מעמד חת ההוראות הנצרכות.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קעה
בפגישה זו פעל רבינו זי"ע שעוד רבות בשני אחר זה ,שלח לעניי ירושלי
סכו יותר נכבד של צדקה הנאספת לטובת ,עלידי קופת הצדקה שבכל בית
ובית.
חודש בחדשו שנה ה חודש שבט גליו נט
דער רבי זאל דערלעב משיח' בקרוב...
סיפר רבינו שליט"א:
בהיות כ"ק אדמו"ר בעל מנחת אלעזר זי"ע גדול המדינה ,וצרכי רבי מוטלי
על שכמו ,ובעיקר עניני הדת והתורה הקדושה ,היה דרכו לזמ אליו מפע לפע
מגדולי רבני המדינה ,לשמוע מפיה ולהורות לה עניני העומדי על הפרק.
פע אחת זימ אליו לאסיפה דחופה מחשובי הרבני הקרובי אליו ולדרכו
בקודש ,והנושא היה שבאותו הזמ נקראו רבי מרבני המדינה לאסיפה בעיר
הבירה בודאפעסט ,וכ"ק רבינו זי"ע חשש שעומדי ש לשנות ח"ו מקצת דרכי
הישני ,ולפיכ הקדי להזמי רבני אלו למונקאטש ,להתייע& יחדיו בסוד שיח
שרפי קודש ,כדת מה לעשות .ובעני אחד אשר חשב כ"ק רבינו זי"ע שאי עיניה
רואי כלכ למרחוק הסכנה הטמונה בזה ,היה דורש לפניה באש להבה על
נחיצות העני ,ודיבר על לב כמשה מפי הגבורה לחזק ולאמצ על זה.
הגה"צ משאפרא זצ"ל ,שהיה בי הרבני הנאספי שמה ,סיפר שא" שבכל
עת האסיפה היתה הדלת סגורה לבל יפריעו אנשי זרי ,בכל זאת נדחק עני אחד,
בלי שיבחינו בו הגבאי העומדי על המשמר אצל הדלת ,ונכנס לפני כ"ק רבינו
זי"ע .העני היה נראה ממש כאורחא פורחא ,ונגש לכ"ק רבינו זי"ע ופשט ידו לקבל
נדבה .כ"ק רבינו זי"ע לא הפסיק את דבריו ,אלא משהבחי ביד הפשוטה אליו
לבקש צדקה ,הכניס ידו הקדושה ב"וועסטיל טאש" ,והוציא מש שטר כס",
ונתנה לעני וכדרכו תמיד לא הסתכל כלל על צורת המטבע שנת לצדקה ,והמשי
בעניניו בלי להפסיק .כנראה שהמטבע שנת לו רבינו זי"ע היתה גדולה בערכה ,כי
העני בראותה שמח שמחה גדולה ,ואמר לרבינו הק':
"דער רבי זאל דערלעב משיח' בקרוב".
א" על גודל התלהבותו של רבינו זי"ע באמצע דיבוריו ברגש ברתת ובזיע,
קעו
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
כששמע מזכירי את משיח צדקנו ,ומברכי אותו שיזכה לימי אשר ב ישי חי,
פתאו כאילו רוח חדשה נכנסה בו ,והפסיק לדבר .רסיסי דמעות התחילו לזלוג
מבי עניו הק' ,ואמר:
"אוי געוואלד ,ווע ,ווע ועט מע שוי משיח' דערלעב .דער אייבערשטער
זאל העלפע ס'זאל זיי במהרה דיד ,ווי אושנעלסטע ,מיט דע גאנצ כלל
ישראל"!
והיה נרגש כל כ עד שלא יכל לחזור למקו שהפסיק ,ונת רשות הדיבור
לאחד מ הרבני ,עד ששבה נפשו אליו ,ואז חזר למקו שעמד בו.
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ו סעודת הילולא ב' סיו
"במאי זהיר טפי"
סיפר רבינו שליט"א:
פע שח רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע על הא דאיתא בנוע אלימל )פרשת
בשלח( לבאר מה שאמרו חז"ל )שבת קיח ,ב( ששאל אחד את חבירו "אבו במאי
זהיר טפי" .כי בלתי אפשרי שיזהר האד בכל המצוות לקיימ בכל פרטיה
ודקדוקיה ,רק כשהוא נזהר במצוה אחת לעשותה ,בכל פרטיה ודקדוקיה התלויי
בה .ומצוה זו מסייע לו שהשי"ת יהיה בעזרו לקיי כל המצוות ,עיי ש ]ובזק
ביתי להגה"ק מקאמארנא זי"ע )אבות פ"ב מ"י([.
ואמר רבינו זי"ע שבבוא יו הדי שעל האד לית די וחשבו על כל מעשיו,
תהיה לו מצוה זו למלי& יושר להגי בעדו .ועל זה קאי הכתוב )איוב לג ,כג( א יש
עליו מלא מלי& אחד מני אל" להגיד לאד ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת
גו' .היינו שדי במלי& יושר אחד ,מקיו מצוה אחת בזהירות ,להגיד לאד יושרו,
ובזה פדעהו מרדת שחת.
והוסי" רבינו זי"ע :הרהרתי בלבי ,שא אזכה למצוה אחת שהייתי זהיר בה
טפי ,תהיה זו מצות לא תעשה של )דברי א ,יז( "לא תגורו מפני איש" ...ובי
מצות עשה אמנה שקיימתי בעזרת ד' המצוה של "אחכה לו בכל יו שיבא א"על
פי שיתמהמה" ,כי חכיתי לו בכל יו ,בכל שעה וכמעט בכל רגע...
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קעז
"הגעגועי כואבי מאוד מאוד"...
סיפר רבינו שליט"א:
כשעסקו תלמידי וחסידי כ"ק רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בסידור הספר דרכי
חיי ושלו ,עוד בחיי רבינו זי"ע ,נתבקש המשב"ק רבי חיי בער ז"ל מהרב
המחבר הגאו רבי יחיאל מיכל גאלד זצ"ל לשאול את רבינו זי"ע אודות כמה
מנהגי .ביניה לשאול על מה שלא נהג רבינו זי"ע כמנהג חסידי ואנשי מעשה,
לומר שיר השירי בכל ערב שבת .עלזה השיבו רבינו זי"ע ,כשדמעות בי רסיסי
עיניו:
"אמנ מנהג הגו וקדוש הוא ,א מה אעשה ואני בכלל אונס רחמנא פטריה
)ע"ז נד ,א( ,כי אי לי כוחות הנפש לומר בכל שבוע את שיר השירי! הגעגועי
כואבי מאוד מאוד! רק בלילי התקדש החג ,בו אנו מצפי ומייחלי לגאולה
הקרובה ,כמו שאמרו חז"ל )תנחומא בא ט( בט"ו בניס נגאלו ממצרי בט"ו בניס
עתידי להגאל משעבוד גליות .הרי זה גופא ,הציפייה בכיליו עיני בכל רגע ממש
לגאולה הקרובה ,מעורר ונות בי הכח לומר שיר השירי."...
דרשת ראש חדש ניס תשנ"ז
"כאב יהודי"...
סיפר רבינו שליט"א:
בסו" ימיו של רבינו זי"ע ,כשהיה בביתחולי בעיר בודאפעסט ,רחוק מעירו
ומביתו ,ביקש רשות מהרופא שיוכל לעשות מני לשבת .בימי האלו כבר היה
שנאת ישראל מתגברת מיו ליו ,והנהלת בית החולי לא הסכימה למלא בקשתו.
הרופא שהכיר את רבינו זי"ע באופ אישי ,מחמת יראת הכבוד לא רצה להשיב
ריק ,לכ הציע שהוא מוכ לקבל האחריות על עצמו ולתת רשות ,אבל רק בתנאי
שיהיו המתפללי מני מצומצ ממש ,וה יתנהגו לפי דרישת הביתחולי שלא
להפריע מנוחת החולי .רבינו הקדוש זי"ע שמח מאוד וברכו באריכת ימי.
לתפלת ליל שב"ק באו מני מצומצ של אנשי מכובדי ,אשר הבטיחו מראש
להקפיד על תקנת הביתחולי .וא התחילו לומר הודו בתפלת מנחה דערב שב"ק
קעח
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
התאמ& רבינו שלא להרי קולו ,אמנ לא החזיק מעמד רב ,ובעת שאמר "יאמרו
גאולי ד' אשר גאל מיד צר ומארצות ממזרח וממערב ומצפו ומי ...ויצעקו אל
ד' בצר לה" התפרצה צעקה מפיו בקול בכיה וזלגו עניו דמעות .ומיד הוזעק
הרופא לחדרו לבקשו לשמור הבטחתו ,כי דאג שלא יענש בעודע להנהלה שהוא
אש בכל זה.
אחר השבת כשביקר הרופא את רבינו זי"ע שאלו הרופא על התנהגותו בתפלת
שבת .שג לולי הבטחתו הרי היה צרי להתחשב ע החולי האחרי שלא
להפריע מנוחת .ענה לו רבינו זי"ע:
בעת שהיה המדובר בינינו חשבתי שכ הוא חוק ולא יעבור שהביתחולי
דורש שקט מוחלט ,ולכ הבטחתי שלא אשנה מתקנת ביתחולי .אבל בלילה
הקוד הוברר לי שאינו כ ,שא נרדמתי ,פתאו אני שומע צעקות נוראות ולא
יכלתי ליש רוב הלילה מקולות אלו.
שחוק קל עלה על שפתי הרופא ,ואמר:
הלא הרב חכ גדול ומופלא ואי ידבר דברי כאלו .האיש שצעק בלילה
ההוא נרדס עלידי מכונית שרסקה את עצמות רגליו ,והובא לבית חולי במצב
נורא עד שמגודל כאביו צעק .אבל לולי זאת שורה בביתחולי שקט
מוחלט שלא להפריע מנוחת החולי.
ועלזה ענה רבינו זי"ע:
רופא נכבד ,למדת בבתי ספר גבוהי ולמדו ש בי שאר דברי להבי
כל מיני יסורי ומכאובי ,כאבי ראש ובט ,ידי ורגלי שבורות וכדומה,
אבל הא למדת פע על "כאב יהודי"? הא יש ל מושג מה גדול כאב יהודי
העומד ומצפה אלפי שנה לביאת המשיח ולגאולת ישראל ,ובכל שנה הוא
אומר "זו השנה" שבה נושע ,ועדיי לא נשענו? לעול לא תרגיש את כאב לב
של נפש יהודי הדורש את שלו ירושלי ומצפה בכלות הנפש שיהיה הזמ
אשר "יאמרו גאולי ד' אשר גאל מיד צר ומארצות קבצ ."...הוא כאב פנימי
המתפר& ויוצא בלי מעצור ,ושו הבטחות שבעול אינ יכולי להשקיט את
צעקות הכאב...
דרשת כל נדרי תשנ"א
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קעט
במקו גדולתו ש אתה מוצא ענוותנותו
סיפר רבינו שליט"א:
בשעה שנסע רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע לאר&הקודש ,מתו כוונה להיפגש
ע הסבא קדישא הגה"ק רבי שלמה אליעזר אליפנדרי זי"ע ,ולפעול למע ביאת
משיח וגאול ישראל .באחת מהשיחות שהתקיימו ביניה ]יו פסח שני תר"צ[,
ביקש רבינו זי"ע שלא יעמוד איש אתו בבית ,כי רוצה לייחד את הדיבור ע הסבא
קדישא לבד .כמוב יצאו כול .א המקובל הגה"צ ר' אשר זעליג מרגליות זצ"ל
אמר ,שעמד מאחורי הפרגוד ושמע ששאל רבינו את הסבא קדישא" :אימתי קאתי
מר"? והסבא קדישא התובב והראה על הקיר שמאחוריו ואמר "הנה זה עומד."...
שאל רבינו זי"ע "מדוע הוא עומד "אחר" כתלינו ,ואינו נכנס"?
ענה לו הסבא קדישא "מפני רשעי שבדור שעומדי בפתח ואינ נותני לו
לבוא".
בקול חנוק מבכי שאל רבינו זי"ע:
הא ג אני נמנה בי המעכבי ח"ו...
דרשה בהיכל הישיבה עש"ק חזו תשנ"א נזכר בתולדות רבינו אות קעא
לקיי רצו ד'
סיפר רבינו שליט"א:
פע אחת ישב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע באהלה של תורה ,נכנס אורח בעל
צורה יקרה לביתו וביקש נדבה ,ונת לו רבינו זי"ע נדבה פשוטה .הפציר האורח
ואמר כי בדעתו לקבל ממנו נדבה הגונה יותר .לקח רבינו את כיס של מעות שהיה
אצלו וניער אותו לתו ידו של עני .נרחבה דעתו של עני ,וביר את רבינו "שיזכה
לביאת גואל באותו לבוש שהוא לבוש עתה" ,דהיינו ע אותו גו" ממש ,ובזה
נפטר מאתו .כאשר התבונ רבינו זי"ע בלשו הברכה שביר אותו העני ,פסק
מלימודו ויצא לחצרו אולי ימצא אותו שמה ,כי רצה להיכנס עמו בדברי ,כי הלא
דבר הוא ,שאי זה דרכו של עני לבר ברכה כזו אשר טובא גניז בגווה .ויסובבו
בשוקי וברחובות לבקשו ולא מצאוהו .והיתה ברור אצלו ,וכ הסכי עמו אביו
רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע כי זה היה איש קדוש ממרומי טמור ונעל.
קפ
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
בסו" ימיו של רבינו זי"ע ,כשסבל יסורי נוראי ,ועיקר היסורי היו בידו
השמאלית סמו" לכת" ,והיה קשה מאוד לרבינו קיו הנחת תפילי מגודל הצער,
עד שהגיע המצב שהיה ממש בלתי אפשרות לקיי מצות תפילי .ואמר אז רבינו
שבודאי בא לו הצרה הזאת מחמת ההבטחה שניתנה לו ממרומי שיזכה לביאת
גואל בלבוש זה .וסיי רבינו זי"ע:
הרי הנחת תפילי הוא מצותעשה מ התורה ,ואילו ליל לקראת משיח צדקנו
א" על גודל מעלת הנפלאה שבזה הרי אי זה חוב המוטל על האד .ולכ הנני
מוותר על ההבטחה ,ובלבד שאוכל לקיי מצות ד' אשר נצטוונו בה.
ותיכ" הוקל היסורי מעל אותו צדיק.
חודש בחדשו שנה א חודש מרחשו גליו ח
"צער כל יחיד נוגע ללבבי"
סיפר רבינו שליט"א:
לרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה חסיד אחד ,שרשע אחד הלשי עליו בפני
הממשלה ,והיה צפוי לו משפט קשה ,והיה קשיר בעונש כבד ומסוכ .גמר בלבו
לנסוע לרבי .באותו זמ ,שהיה קוד פורי ,נסעו מעירו כמה אנשי לרב על
פורי ,ודברו אל לבו שג הוא יצטר" עמה ,שהלא בי כ ובי כ אי הוא נוסע
בימי הפורי לרבו הקדוש למונקאטש .נמנה וגמר ונסע להרבי האחר.
בינתי הגיע יוטוב של שבועות ,נסע החסיד לרבינו זי"ע ,כמו שהיה דרכו
תמיד לנסוע למונקאטש להסתופ" בצל רבו בימי טובי האלו .כשהגיע ,היה
נראה בעיניו שבלב רבינו זי"ע הקפדה עליומט .וכאשר נכנס החסיד במוצאי יו
טוב לרבינו זי"ע ,וסיפר לו על דבר המשפט והמסתע" ,התנצל לפני רבינו זי"ע
ואמר:
הלא רבינו דואג בכל יו רק על הגאולה שלימה ,בכל פע שאני נוסע לרבינו
îò−ëþô ñëîšô í×î .ó−š−ð® −ò¾ñ ó−ð−½ì î×ñ− êñ¾ ,ó−¾îðší îò−³îëþ îð−õší ¼îð−×¾ ¬ô
- −ê¾ ó¾×î .îñšñšñ íñ−ñìî ,ëè¾ò ö−ò¼ êîí îëþñ ð−½ì þ¾š¾ þôê¾ ¼"−ï þ×¾¾− −òë ñ¼ë
.ó−−ëþ −ò¾ë šëð³íñ óíñ þ¾õê-−êî ó−òë× ó−ð−ôñ³ ö× ,³îëê −ò¾ îñ ³î−íñ óðêñ þ¾õê
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קפא
הוא טרוד בשכינה הקדושה ,משיח וגאולה .והנה ,יש לי משפט קשה ,ואיאפשר
לדבר לרבינו אודות דבר זה .וסיי בדר צחות :החלטתי שיהיו לי שני רביי,
האחד בשביל משיח והשני על צרותי.
חיי רבינו זי"ע ואמר לו בהתרגשות:
מה אתה חושב ,אמת שאני דואג בכל עת שנזכה כבר להגאולה שלימה ,וא"
עלפיכ כל יהודי שיש לו צער ועגמת נפש ,אי זה בא על החשבו זה ,אינני
שוכח א" אחד .כלו עדי" אני מהשכינה הקדושה ,השכינתא בגלותא היא ,ואפילו
הכי כל יהודי כשהוא בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי ומזרועי .וכמוכ א"
שצערו של משיח כואב יותר מהכל ,עכלזה ג צער כל יחיד נוגע ללבבי...
סעודת ז' אדר תשמ"ט
בני חבורתו
סיפר רבינו שליט"א:
בעת שחזר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מנסיעתו לאר& הקודש ,וחיכו לו אצל
הרכבת הרבה מבני העיר והמדינה ,וביניה היו בני החבורה מעיר בערעגסאס
שנקרא שמה על ש אביו רבינו בעל דרכי תשובה זי"ע ,והיה ביד דגל גדול
בברכת ברו הבא כו' כנהוג אצל החסידי .וכשנתנו לו שלו ,אמר לה:
"כל התלמידי ואנ"ש ובני העיר כו' עלו "בראשי" ,ובכל מקו קדוש נשאתי
תפלה בעד ,א אתכ בני החבורה נשאתי תמיד "בלבי"...
והיה מראה בידיו הקדושות על לבו.
ממכתב קודש לבני חבורת אנ"ש
"פרק הבית והעליה"
סיפר רבינו שליט"א:
סיפר לי הגה"צ אב"ד שאפרא זצ"ל ,מחשובי תלמידי רבינו הק' בעל מנחת
אלעזר זי"ע ,שבהיותו בחור ,וחזר לעיר מגורתו לאחר ה"זמ" בישיבה ,נשאל
קפב
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
מאחד מתושבי עירו איזה "פרק" למד במונקאטש .ענה לו הגה"צ משאפרא:
"למדתי פרק "הבית והעליה"! כי ראיתי במועיני צדיק אמת הדר באותו זמ
למטה "בבית" ,בגלות החוש הזה ,ומחשבתו תמיד "בעלייה" ,דבוק ביוצרו לתק
עול ולקרב הגאולה."...
חודש בחדשו שנה ז' חודש סיו גליו עה
למד תורה מתו יסורי
סיפר רבינו שליט"א מה שסיפר לו הרה"ג ר' מרדכי וויליגער ז"ל:
בהיותי באמעריקא ,עוד לפני המלחמה ,הלכתי אצל המוסד )כמדומה "עזרת
תורה"( שעזר בימי הה לישיבות ומקומותתורה ,להשתדל עבור הישיבה דרכי
תשובה במונקאטש ,שהיו משוקעי אז בחובות ועמד במצב גשמי קשה מאוד.
המשימה על שכמי היתה להתייצב לפני הרבני החשובי שעמדו בראש המוסד
)שהיו רוב יוצאי מדינת ליטא( ,ולהמלי& בפניה על חשיבות הישיבה ,ובעיקר
מגודל קדושת נשיאה הלאהוא רבינו הק' בעל מנחת אלעזר זי"ע .וזה אשר
סיפרתי לה:
הנה חזרתי לעיר מונקאטש על חג הפסח שעע"ל ,מקו דירת משפחתי ,וכדרכי,
תיכ" בבואי העירה הלכתי לבית רבינו לקבל ברכת שלו .א בפתח הבית הקדמני
המשב"ק ר' חיי בער ז"ל ובקשני למחול ולחזור ביו המחרת ,כי איאפשר ליכנס
היו אל הקודש פנימה .כי היה באותו יו לרבינו עגמתנפש גדולה ,וחש כאבי
ראש נוראי ,וכדי להקל קצת מכאביו שמו על ראשו ועל לבו מטליות רטובות
)נאסע האנטוכער( .נבהלתי ,ושאלתי לפשר הדבר .ענה לי ר' חיי בער ,רבינו קנס
היו את בית אפיית המצות לסגרו למש כמה ימי ,מחמת שהזהיר את בעליה
כמה דברי על עניני שלא מצא רבינו כהוג בעת שבא לפקח ,ולא הועיל .אכ
היות שבעל בית האפיה הוא יהודי עני ואביו ל"ע ,ולא במזיד ח"ו עשה מה
שעשה ,אלא שכל חתיכת נייר היא חשבו אצלו וכו' ,לכ מצטער רבינו עכשעו
מאד על ההפסד הנגר לו ,עד שנוגע לו בדכדוכה של נפש .וא" שאומר רבינו
"ומה היה עלי לעשות ,וכי את ח"ו להכשיל את הרבי ,הלא כרב העיר הייתי חייב
לעשות כ עלפי תורה" ,בכל זאת יש לו עגמתנפש נורא מכל העני ,והוא יושב
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קפג
גונח ונאנח מתו כאבי.
בי כה וכה ,שמה רבינו הק' מחדרו את קולי ,וציווה להכניסני .כאשר נכנסתי
אל הקודש פנימה לקבל ברכת שלו ,אכ מצאתי את רבינו באותו מצב שתיאר ר'
חיי בער .הוא יושב על כסא קדשו כשמטליות רטובות נתונות על ראשו ולבו .א
מה גדלה תמיהתי כשראיתי שהיה נייר מונח לפניו ועט סופר בידו ,ואוחז באמצע
כתיבת ספרו "הגהות הירושלמי" ...באותו מעמיד זכיתי להכיר לימוד תורה
במסירתנפש מהו...
כשסיפרתי זאת לפני הרבני ,הצלחתי לטובת הישיבה יותר הרבה מהמשוער...
והוסי" הרב ר' מרדכי ז"ל לומר לרבינו שליט"א :אחר פטירת רבינו זי"ע,
כשראיתי שציווה לרשו על מצבתו "למד תורה מתו יסורי" ,הרהרתי בלבי הלא
זכיתי ואני עד נאמ לזה.
חודש בחדשו שנה ב חודש ניס גליו יג
מרכז האמונה בעול
סיפר רבינו שליט"א:
פע אחת כאמר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע את השיעור בישיבתו הרמה,
והציע סברא ליישב איזה קושיא חמורה ,העיר בתו דבריו שא" שהסברא נראה
דחוקה אבל יש לו הכרח לזה מאיזה גירסא שבהגהות הגר"א על התוספתא .בר
אחרכ ראו התלמידי שנתחל" לו לפי שעה הגהות של מחבר אחר הנדפס בש"ס
ווילנא על התוספתא ,ולא היתה זו הגההת הגר"א ,ולפי זה לא היה מזה ראיה
לסברתו.
באותו הערב אחר מעריב הל תלמיד אחד להעיר לו עלזה ]בדר אר& וחכמה
כתלמיד לפני רבו[ .אז אמר רבינו זי"ע ,שתולה את מה שאירע לו כזאת ,ברוב
טרדותיו בלי סו" בעניני הדת והכלל ,ואמר שמלפני שני כשהיתה דעתו פנויה
יותר ללמוד ע התלמידי לא היה אפשר שימצא לו כזאת ]ובפרט בעת השיעור
בישיבה[ .והוסי" שבכל זאת אינו מתחרט מדרכו לטובת כלל ישראל ,כיו שטעות
בפלפול לעול חוזר ,אבל מסירתו להאמונה התרופה חלילה שיטעה בה ח"ו
קפד
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
אפילו כחוט השערה ,וצור השעה מחייבתו למסור נפשו ומאודו וחייו לצור
אמונת ישראל בד' בדר האמת .ואמר אז בלשו קדשו "ביי אונז איז ב"ה די
צענטראל פו אמונה אוי" די וועלט."...
ושוב בשיעור הבא בישיבה אמר לתלמידיו שחוזר בו מסברתו הראשונה ,ואמר
אז סברא חדשה וברורה יותר לתר& הקושיא שעמדה לפניה אז.
בסעודת הילולא ב' סיו תשנ"ז
ישראל קדושי
סח רבינו שליט"א:
ידוע גודל עבודתו של רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בשמיני עצרת ובשמחת
תורה ,וגודל כיסופיו וגעגועיו כשנפשו חולת אהבתו יתבר ,וכב שואג ומתחנ
לאמו לעורר יחוד השל הנעשה ביו זה .ובפרט כשהתפלל והתחנ "בעבור דוד
עבדי אל תשב פני משיח" ,וכ כשהיה מדלג ומקפ& לרקוד ע הספר תורה
שבידו בריקודי של שמחה בתו המחול שעושי לצדיק.
כמוב שלא רק חסידיו ואנשישלומו השתתפו בשמחתו ,אלא ג שאר תושבי
העיר ,לאחר שגמרו תפלת וסעודת ,נהגו לבא לשמוע אל הרנה ואל התפלה.
כמוב ,שבי האוכלסי מרובי כאלה ,היו ג אנשי שלא ידעו לערו קדושת
הזמ וקדושת המקו ,והיו מרבי בשיחה בטילה עד שבלבלו יצועו של אותו
צדיק .והוצר רבינו זי"ע כמה פעמי להרי קולו עוד לפני ההקפות:
"למע הש יזהרו מלדבר דברי בטלי בעת קדוש ונורא של יחודא שלי,
כי אי כא שמחה של הוללות ח"ו ,וכל מי שיבלבל אותנו בשעת הקפות ידע כי
בנפשו הוא."...
וא היה שומע קול צפצו" דיבור באמצע ההקפות צווח עליה ואמר:
"דר אר& מיחודא שלי! דר אר& מפני האבות הקדוש השמחי פה
עמנו!"
ואירע שא" ניגש לאחד שראה שמרבה לשיח בעת ההקפות ,והיה כמתחנ
אליו:
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קפה
"מדוע באת אלי להפריע ההקפות ,וכי הלכתי אני לבלבל אות בשעת
ההקפות של."...
ולפעמי היה מוסי" להתרע ולהתחטא לפניה "אנגעפרעסענע קאטשקעס!
וואס זענט עט& געקומע דא מבלבל זיי? מ'עסט זי א מיט קאטשקעס ,או
נאכדע קומע זיי אהער קוקע די הקפות ,או זענע נא מבלבל בעת יחודא
שלי" ]זוללי אווזות! מדוע באת כא לבלבל? ממלאי בטנ ע אווזות ,ואח"כ
באי להסתכל על הקפות ,וה רק מבלבלי בעת יחודא שלי[.
פע אחת ,כשישב רבינו זי"ע בשלחנו הטהור בשמחת תורה והיה שרוי
בשמחה ,סיפר:
הגה"ק המגידמישרי מקאזני& זי"ע היה נוהג לעבור לפני התיבה בכל הימי
הנוראי ויוטוב .ג לעת זקנתו וחולשתו לא הפסיק מלהתפלל לפני התיבה ,עד
שהוצרכו ונשאוהו לביתהמדרש ,ופרשו תחתיו עור ר של דוב שיעמוד עליו לפני
העמוד ,וש התפלל מדי יו ביומו בשאגות וקולות עבודתו )עיי דברי תורה
מהדורא ב אות ס( .אבל התרחש ,שמגודל חולשתו לא היה יכול להרי קולו
הקדוש כל כ שיעבור לכל בית מדרשו .מה עשו חסידיו ,שחטו אווז לכבוד רב
ולכבוד יו טוב ,והביאוהו על שלחנו הטהור שיאכל ויחזק לבו .הגה"ק מקאזני&
נהנה מסעודת יו טוב ,ואכל קצת יותר מדרכו .למחרת ,ראו החסידי שמכוח מה
שאכל קצת יותר ,היה חזק יותר ובריא לעבודת ד' ,והיה מתפלל בקול חזק יותר
מהרגיל .שמחו החסידי מאוד ,וכיו שהצליחו ביו א' ,לכ בליל השני של יו
טוב ,שוב עשו כמעשיה בראשו להכי לפניו אווז שיתחזק לבו ונפשו .א הפע
לא נתרצה לה ,וכמעט שלא טע מהמאכל .כשהתחילו להפציר בו לאכול קצת
יותר מהמאכל ,השיב לה:
"תמיד ,כאשר עברתי לפני התיבה להיות שליח של ישראל ולהתפלל בעד,
א" שהיה זה בקול דממה דקה ,ידעתי שאני מתפלל בקולי עלכלפני ,אול
אתמול בעמדי לפני התיבה לא הכרתי את הקול ,לא ידעתי א זה קול שלי או ח"ו
של הקאטשקע ]האווז[ שהאכלת אותי."...
והוסי" רבינו זי"ע:
"וכי חשודי אנשי עירנו לבא לדבר ולשיח בעת ההקפות ולבלבל בעת
היחודא שלי ,ובפרט כשאבותינו הקדושי בבית מדרש .אלא בוודאי אי כוונת
קפו
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
לעשות כ ,ומה שעושי כ ,הוא משו שבאי להקפות אחרי סעודת ,וכבר אכלו
הקאטשקעס לכבוד יו טוב ,ובודאי הקאטשקעס ה שצועקי מתוכ ,ולא ה
ח" ו.
וסיי רבינו שליט"א :והמבי יכול להבי שטובא גניז בגוויה ,ומה עמקו דבריו
בלימוד זכות על ישראל כי בסיפור זה יש לימוד זכות על כל מה שחוטאי
ישראל ,שכל הרע שעושי אי עושי מעצמ ,הכל הוא רק מצד היצר המבלבל
אות ,ואילו ישראל קדושי ה...
חודש בחדשו שנה ו חודש תשרי גליו סז
ומלאכי יחפזו
סיפר רבינו שליט"א:
הרה"ח ר' חיי בער ז"ל משמש בקודש ,מסר כמה פעמי ,מה שראה במו
עיניו ,שבשעה שרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע אמר ביו א' דסליחות "זוחלי
ורועדי מיו בוא ,חלי כמכבירה מעברת משא" ,היו אבריו דא לדא נקש
ברעדה ממש!
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ו ,תורה סעודה שלישית פ' נצביויל
הבית מדרש
סיפר רבינו שליט"א:
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע אמר פע על הבית המדרש שבחצרו הקודש,
שנבנה בימי רבינו בעל ש שלמה זי"ע:
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קפז
זקני בנה את הביתמדרש ,אבל לא גמרו .אבי הוסי" שיוכלו להתמ בתוכו
]בימיו הוסיפו תנור לחימו בבית המדרש[ .ולי נשאר התפקיד להאירו ]בימיו
התקי בו נרות העלעקטרי"ק[...
הרגשה במאכל
סיפר רבינו שליט"א:
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה מספר כמה פעמי ,שעוד הכיר בנעוריו
יהודי שהסתופפו בצל קדשו של הגה"ק בעל דברי חיי מצאנז זי"ע ,ומרוב
פרישות וקדושת היו מכירי על מאכל א יש בו חשש איסור .וא" יותר מזה,
שידעו להכיר א אוכל זה הוא שיריי מסעודות שבת ,או לא.
והוסי" רבינו זי"ע ,שבדורנו אשר החוש שורה בעול ,דבר זה כמעט שלא
שכיח .ואמר על עצמו שהוא אינו מרגיש חילוק על מאכלי" ,מלבד חתיכת חלה
של ברית מילה ,את זה אני יכול להרגיש".
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ט ,תורה בסעודת ברית מילה ט"ו מרחשו
וגילו ברעדה
סיפר רבינו שליט"א:
עריכת הסדר בלילי פסח אצל כ"ק רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע היה בבחינת
"וגילו ברעדה" .לפעמי היה שחוק על פניו הקדושות ,וברגע כמימרא ממש היה
מתעורר ומעורר ברעדה ופחד .פע אחת באמירת ההגדה כשבא לפיסקא "ולב
בקש לעקור את הכל" ,סיפר כ"ק רבינו זי"ע:
כאשר רצו לקבל את הגה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע לאב"ד באיזה עיר,
היה ש ראש הקהל עהאר& ,שאמר שלא ית לקבל רב בעיר אלא א הוא יבחי
אותו תחלה ,כדי להיווכח בעצמו א הוא תלמיד חכ .ושאל את ההאר& את
הרה"ק מאפטא זי"ע :מני שלב הארמי ביקש להרוג את הבל .כמוב השתוממו
כל השומעי ,מה עני לב להבל .א הרה"ק מאפטא זי"ע ענה לו :הרי כ מפורש
בהגדה של פסח "לב בקש לעקור את הבל" .נהנה הראש הקהל ואמר אי חכ
קפח
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
ונבו כהרב הזה ,והוא ראוי שיתקבל לראש ולרב עלינו .כשיצא הראש הקהל פנה
הרה"ק מאפטא להמקורבי אליו והסביר שכששאל אותו עהאר& שאלה תמוה
זו ,הבנתי שטעה בקריאת ההגדה של פסח וקרא "לב בקש לעקור את הבל"
במקו "לעקור את הכל".
כשסיי כ"ק רבינו זי"ע את הסיפור עלה שחוק קל על המסובי מתו שמחת
יו טוב .אכ ,פתאו התחיל רבינו זי"ע בקול התעורות ,ואמר "כיו שע האר&
אמר כ ,הרי אמר ,ועל כ נאמר בזה פשט" .והתחיל לדרוש בפנימיות וסודות
התורה הקדושה בעני זה.
עוד אירע בפע אחרת כעי זה ,שכשהגיעו ל"שפו חמת" סיפר כ"ק רבינו
זי"ע מ"ע האר& אחד" שצעק "שפו חמת על הגוי" כו' ,ובסיו הפסקא סיי
"תרדו" בא" ותשמיד מתחת" ,ושוב צעק בקולי קולות " ְִ ,מי הוי"ה".
כאשר המסובי נהנו מהמילתא דבדיחותא ,התחיל רבינו זי"ע ואמר "כיו שע
האר& אמר כ ,הרי אמר ,ועלכ נימא ביה מילתא" .והתחיל לומר תורה
בהתעוררות עצומה בסוד שיח שרפי קודש.
קונטרסי עולת שבת ה'תשנ"ו הילולא דהרה"ק מאפטא ה' ניס
בלי חשבונות
סיפר רבינו שליט"א:
פע אחת הל רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ע המצות שאפה אז בערב פסח,
ובתוכ אמר בהתרגשות:
עדיי אני מצפה ומחכה שנזכה לאכול מצות אלו בירושלי עירהקודש ,ע
קרב פסח.
שאל לו אחד ממלוויו:
הלא לפי חשבו השעות ,שכבר קרוב מאוד ללילה ,כמעט איאפשר שנוכל
עוד לאכול מצות אלו בירושלי.
השיב לו רבינו זי"ע:
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קפט
אתה יכול להישאר פה ותתיגע ע חשבונותי ,ואנחנו נעלה ונראה בירושלי
לעשות קרבנות חובותינו...
דרשת שבת הגדול תשמ"ח
ד' ישמור צאתכ
סיפר רבינו שליט"א:
להרה"ק רבי שלמה חנו הכה מראדאמסק זצ"ל הי"ד ,בעל שפתי כהנ ,היה
בת יחידה ,נישאת להגה"ק רבי דוד משה ראבינאוויטש הי"ד ,ולה אי בני.
כעשר שני עברו מאז נישוא ,ועדיי לא נושעו.
בריש שנת תרצ"ד ,שהה רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בעיר פישטיא ,ובא
הרה"ק מראדאמסק וחתנו עמו ,ועוד בלוויות כעשרי איש ,להקביל פני רבינו
זי"ע ,להתבר ממנו ולהיפקד בזרעשל קיימא .מקוד נכנס הרה"ק מראדאמסק
לבדו אל רבינו זי"ע ,ולאחר זמ קרא לחתנו שיגיש "קוויטיל" ]פיתקא[ בצירו"
פ"נ לרבינו זי"ע ,וכ עשה .רבינו זי"ע קרא את הקוויטיל ,בירכו והבטיחו שבשנה
הבאה לעת כזאת יתבר בב זכר .אבל תנאי הוסי" רבינו זי"ע לברכה זה ,כי
ברצונו להתכבד בהברית להיות מוהל וסנדק ביחד ,א" שלא היה דרכו בקודש
להתנות תנאי כזו .הרה"ק מראדאמסק הבטיחו למלא בקשתו .אחרכ הורה לכל
הבאי עמו שיגישו קוויטלי לרבינו זי"ע ,ונסע לדרכו.
צדיק גוזר והקב"ה מקיי ,ובשנה הבאה ,בערב שבת י"ט תשרי ,נולד ב לרבי
דוד משה הי"ד ,ונתמלא הבית בשמחה רבה .תיכ" הודיעו לרבינו זי"ע ,וכבדוהו
להיות מוהל .רבינו נסע על הברית ביו חמישי לעיר סאסנאווצא ,מקו ששהה ש
האדמו"ר מראדאמסק ,ונעתר לבקשת הרבי מראדאמסק לשבות שבת בסאסנאווצא.
באותו עת שבה במדינת פולי רוח ציונית ומפלגות למיניה ,והרבה מתושבי העיר
השתייכו למפלגה אגודת ישראל .האדמו"ר מראדאמסק ידע גודל קמאותו של
ñ¼ë š"íèí öë ,ñ"®ï óíþëêñ ð½ì ñ¼ë š"íþí öë ,ñ"®ï ñêšïì− ³½ò× ñ¼ë š"íþí öë ò
,ó¼ïí ³îò¾ë µþë³− îô¾ ¾îð−š ñ¼ èþíòî ,ê®îîêò½ê½ þ−¼ë î³ð¼ ³ê èíò .¼"−ï íôñ¾ ³þêõ³
.ð"−í
קצ
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
רבינו זי"ע נגד כל מפלגות עלו ,ושהוא מרבה לעורר על ככה ,על כ התיירא שלא
יעשה בהלה בעיר לאור התנגדות זו ,וכדי למונעו ,ביקש מרבינו זי"ע שימנע
מלומר בשבת זו דברח קנאות בדברי תורתו .ענה לו רבינו זי"ע בהתפעלות:
"הא כ"ק חושב שאני ודברי תורתי שני עניני נפרדי ה ,ואפשר לי
להישאר תורתי וקנאותי בביתי? אני ותורתי חד הוא! אי אפשר בשו אופ
לפרד!".
עכלזה לא רצה האדמו"ר מראדאמסק שיתעורר אינוחות בחצר רבינו זי"ע,
על כ הורה לכמה מתלמידיו ,שילכו לשלחנו של רבינו זי"ע למשרו .בעת שהופיע
רבינו זי"ע לתפלת מנחה ולסעודהשלישית ,הבחי שהוא מסובב ע קרוב
לעשרי בחורי מחסידי ראדאמסק ,ולתמיהתו השיב אחד מ החברייא שהרבי
מראדאמסק שולח ,כי מתיירא שלא יפגעו בו אנשי דלא מעלי ,על כ ביקש
שיעמדו אצלו ולהגינו במסירת נפש.
במוצאישבתקודש ביר רבינו זי"ע את בחורי ראדאמסק:
"בזכות שאת עמדו עלי לשמרי ,ישמור ד' צאתכ ובואכ מעתה ועד
עול."...
באותו זמ עוד לא שעורו איש מהגזירות הנוראות ר"ל שעומד להתרחש על בני
ישראל ,על כ היה ברכה זו פלא בעיני מקבליו ,ולא הבינו על מה ירמזו כוונת
רבינו זי"ע בזה .אבל לאחר החורב הנוראה ידעו והבינו פשר הברכה ,כי כל אלו
הבחורי ששמרו אז על רבינו זי"ע וקיבלו ברכתו ,בלי יוצא מ הכלל ,ניצלו
מגזירת ההשמדה ר"ל ,וד' שמר צאת ובוא....
חודש בחדשו שנה ה חודש מרחשו גליו נו
משיב חכמי אחור
סיפר רבינו שליט"א:
פעאחת בא איש מכפר הסמו למונקאטש לפני רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע,
וסיפר לו אי שבימי צעירותו היה חולה )ל"ע( על הריאה ,ולא היה בזמ ההוא
רפואה לזה ,ולכ פטרוהו מ הצבא מסיבה זו .א נודע הדבר לשכניו וזה גר שלא
ירצו להשתד עמו .ובא אז לרבינו בעל ש שלמה זי"ע לפני תפלת מנחה וסגר
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קצא
אחריו הדלת ,ואמר שאינו מניח לרבינו הקדוש ללכת להתפלל עד שיבטיחו
שיתרפא .ושאלו רבינו בעל ש שלמה זי"ע "ומה יעזור ל א אני אבטיח ,הרי
סו"כלסו" ,כיו שכבר יצא קול ,עדיי לא ירצו אנשי להשתד עמ"? והשיב
שבכפר ממנו בא ,יש הרבה אנשי תמימי אשר חיי באמונת צדיקי ,וא יוכל
לומר שרבינו הבטיח לו חיי ארוכי ,בודאי ימצא מי שיסמו על ברכת הצדיק.
נענה לו רבינו בעל ש שלמה זי"ע ואמר" :הרי כתיב ימי שנותינו בה שבעי
שנה ,יהי רצו שתזכה לאריכות ימי" .וברכת צדיק נתקיימה וזכיתי לישא אשה
ולאריכות ימי ב"ה .אמנ הנה עתה מלאו לי שבעי שנה ב"ה ,ופתאו חזר אלי
השיעול הקשה מאות הימי ,ואני חושש מאוד ,שתחזור מחלתי כבראשונה.
אמר לו רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
הרי כיו שכבר נתברכת מפי זקיני זי"ע ,והברכה בכר קיימת בעול ,הרי אי
צריכי אלא להתפלל להאריכה עוד.
ועל זה ענה אותו היהודי )בבחינת "משיב חכמי אחור"(:
כ ,אבל איפה מוצאי היו איש צדיק כהש שלמה שיברכני?
אמר לו רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע:
שמא להארי ברכה שכבר מצויה בעול יכול ג אחר שאינו צדיק כזקיני
הקדוש בעל ש שלמה?
אבל הוא חזר על דבריו הראשוני:
איפה מוצאי כהיו כהצדיקי הראשוני.
ובזה פטרו רבינו לשלו .ולא ארכו הימי והנ"ל נפטר לחיי עולהבא.
תורה סעודת מלוה מלכה פ' תולדות תשנ"ה
אתרא דרבי שמעו
סיפר רבינו שליט"א מה שסיפר לו הרה"צ רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות זצ"ל
מירושלי עיה"ק:
קצב
øéôñä úðáì
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
בעת שזכיתי ללות את רבינו הקדוש בעל מנחת אלעזר זי"ע למירו ,פתאו בא
אלי נער ערבי ומסר לי פסקא ומיהר והסתלק מש .בקראי הפסקא הזדעזתי מרוב
פחד ואימה .הפתקא היתה כתובה בלשוהקודש ומופנת אלי .תוכנה היתה אזהרה
שלא יעלה רבינו הקדוש לציו הרשב"י והמערה ,כי "אמנ יעלה ,אבל שוב לא
ירד" )ח"ו ,כ היתה לשו האזהרה(.
אני ביודעי דרכי הרשעי והציוני שה חשודי על שפיכתדמי ,ובפרט נגד
גדול וראש הלוחמי שבכל הדורות נגד .ומורא עלה על ראשי ,ולא ידעתי מה
לעשות .מצד אחד ראיתי גודל הסכנה ר"ל ,ומצד שני ראיתי גודל השתוקקות רבינו
הקדוש לעלות אל הקודש פנימה ולערו שיח לבקש בעד כלל ישראל לגאולה
שלימה .ואי אוכל בעת קודש זו לבלבלו מעבודתו הקדושה .פניתי והראיתי
הפתקא להרה"ח ר' משה גאלדשטיי ז"ל ,ויחד המתקנו סוד וחפשנו עצה כדת מה
לעשות.
בי כה וכה הרגיש רבינו הקדוש ,ופנה אלי בדר חבה ,לשאול מה זה ועל מה
זה .החלטתי יעבור עלי מה ומסרתי בידי רועדות את הפתקא לידו הקדושה .רבינו
הסתכל בה וקרא אותה ,וחזר והסתכל בי ,ואמר בהתרגשות עצומה ובקול ר:
"ר' אשר זעליג ,האט איהר דע פארגעסע דע זוהר הקדוש אז דער מלא
המות איז נישט שכיח באתר דרשב"י .דא איז אתר דרשב"י ,או אי האב פו זיי
קיי מורא נישט ,זיי קענע אונז בע"ה גארנישט שלעכט טאה".
וסיי מהריא"ז זצ"ל:
"טר יכולתי להשיב דבר ,הזדרז רבינו ,ור& כגבור חיל ושר צבאות ,ועלה
במעלות העולות להיכלא קדישא דרשב"י ,מתו אמונה ובטחו ,בלי שו מורא
כלל".
חודש בחדשו שנה א חודש אייר גליו ב
"היה לה להתפלל על צער השכינה"...
סיפר רבינו שליט"א:
בחג הפסח האחרו לימי חייו של רבינו הקדוש זי"ע ,היה מונח בסכנה גדולה
והלכת בדרכיו /יום רביעי
קצג
ולא היה בכחו לערו עבודתו הקודש במש כל ימי החג .אכ לימי אחדי אחר
הפסח נראה עליו מעט שינוי לטובה ,ובא אז לבקרו הרה"ק ר' שלו אליעזר
מראצפערט זי"ע ב זקוניו של הגה"ק מצאנז זי"ע.
כשנכנס אל הקודש פנימה לתו חדרו של רבינו זי"ע ,ביקש רבינו זי"ע מאתו
שישב על מטתו ,ואחז את ידו כל עת בקרו.
הרה"ק ר' שלו אליעזר זי"ע התחיל לומר לפני רבינו זי"ע שהוא חוזר כעת
מנסיעתו לצאנז להשתטח על ציו המציונת של אביו הגה"ק זי"ע ביומא דהילולא
דיליה כ"ה ניס .א רבינו הפסיק את דבריו ואמר:
יכול לו לשאל את בני ביתי א לא הייתי יודע שהיה יומא דהילולא של
רבה"ק ,סימ היה בידי שבאותו יו נשתנה מעט מצבי לטובה.
אמר לו הרה"ק ר' שלו אליעזר זי"ע:
אי זה חידוש ,הלא אצל הציו בצאנז היה נדבק מודעות לעורר רחמי על
רפואתו השלימה והמהירה של "חיי אלעזר ב אסתר" ,והיה ש מקהלות רבבות
אלפי ישראל ,ולא היה א" אחד שלא התפלל בעדו.
על תמיהת רבינו זי"ע על דבריו שא" אחד לא שכח מלהזכירו ולהעתיר על
רפואתו ,שוב אמר הרה"ק ר' שלו אליעזר זי"ע :שכל אחד ואחד מאלפי ישראל
שבאו על ההילולא התפלל עליו.
נאנח רבינו זי"ע ואמר בבכיה:
ביו גדול זה ובמקו קדוש כזה ,לא היה לה על מה להתפלל רק על צערו
של בשר וד כמוני ...היה לה להתפלל על צער השכינה הקדושה ולבקש על
הגאולה שלימה ...ואז כבר היינו נגאלי...
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
קצד
øéôñä úðáì
ïéìéôú úåöî ìò
åéäé íåé ìë úðéçáá ùéâøäì ,äæì
äìåâñ éãéçéî àìà ,íéùãçë êéðéòá
ãçà ìë íìåà ,øåãä éùåã÷å éìåãâ
åëðçúä úòá äðåùàø íòô ÷ø ùéâøî
.øëæðë àöåéëå äåöî øáá ïéìéôúá
áåøá ìåãâ ïäëäù äîì äîåã åäæå
áéø÷î åúâøãîå åúùåã÷å åçåî
ïäëã) êåðéçä ìù äôéàä úéøéùò
ïë ïéàù äî .íåéå íåé ìëá (èåéãä
,åëðçúä úòá ÷ø ùéâøî èåéãä ïäëä
åëðçúä úòá ÷ø áéø÷äì êéøö ïë ìò
.ïáäå äãåáòá
åö úùøô íåìùå íééç
,à"ô äáø úéùàøá) äáø ùøãîá
(ì ,ç éìùî) çúô äáø àéòùåä 'ø :(à
íåé íéòåùòù äéäàå ïåîà åìöà äéäàå
,äñåëî ïåîà ,âåâãô ïåîà ,'åâå íåé
.àúáø ïåîà øîàã úéàå ,òðöåî ïåîà
øîà úàã äî êéàä - âåâãô ïåîà
úà ïîåàä àùé øùàë (áé ,àé øáãîá)
,å àø÷éå) åéðáå ïøäà ïáø÷ äæ
é"ùøáå (á ,àð úåçðî ïééò) ñ"ùá .(âé
úåèåéãää óàù ,äæá (ïáø÷ äæ ä"ã)
ïäù íåéá äôéàä úéøéùò ïéáéø÷î
ìëá ìåãâ ïäë ìáà ,äãåáòì ïéëðçúî
,'åâå ãéîú äçðî (íù) øîàðù ,íåé
äî éô ìò ïéðòä øîåì ùéå .ä"ìëò
ìòá] ø"åîàà ùåã÷ äôî éúòîùù
øá úãåòñ ìò éë ,ò"éæ [äáåùú éëøã
åð÷æ éáà (áåæéøèñì) àá åìù äåöî
øôñ ìòá) ò"éæ èåäöðàìî ÷"äøä
éë äãåòñä úòá æà ãéâäå ,(äðéá éòãåé
ùôðä ùâøå úåøøåòúää úà ïéàåø åðà
åëðçúä úòá äåöî øá äùòðäì ùéù
åðà àìäå ,äðåùàø íòô ïéìéôúá
,äåöî øá íåé ìëá íéùòð íéìåãâä
ïðçúàå àèåæ à÷ñô) ì"æç åøîàù åîë
êéðéòá åéäé íåéå íåé ìëá (å ,æ"ô
úàæ ùéâøäì íéëéøöå ,íéùãçë
úòá íåé ìëá ùâøå úåìòôúää
åéøáã ïàë ãò ,úåöîäå ïéìéôúä
.íéùåã÷ä
äëåæ íãà ìë åàì úîàá íðîà
קצה
çë éãé ìòå ,ïéìéôúä íéùáåì
äåöîä ìåãâ äåöîä áåéçå íúùåã÷
ò"ìåúä óåøùì øáâúäì åìëåé ,äùåòå
éìò äìòðù ,ò"ìåú é"ìò ù"æå .øëæðë
.øëæðë äôøùì äéìò øáâúäì ò"ìåú
äôåçì ç"é åäæ ,"ò"ðöåî ïåîà"
ø÷éòä æàù ,(à"ëî ,ä"ô úåáà ïééò)
åøîàù åîëå ,ò"ðöåî ïåîà ú"åòéðöä
äìë íéòãåé ìëä (á ,ç úåáåúë) ì"æç
ìáðîä ìë àìà äôåçì äñðëð äîì
úåëìä êåøò ïçìåùáå ,å"ç 'åëå
ïëå ,(î"ø ïîéñ íééç çøåà) úåòéðö
ã"ää" ù"æå .(äë ïîéñ) øæòä ïáàá
ì"æø åùøãù ,"äñãä úà ïîåà éäéå
øúñà) úáì åì éäúå (à ,âé) äìéâîá
åäæå ,äàùðù åðééä ,úéáì ,(íù
áéúëã äîë ,"àúáø ïåîà" .åðéøáãë
ùøãîä íééñîå ,ïåîà àðî éáèéúä
àáè úàä ïðéîâøúîå :äáø
úåðúîä ùøéôå .àúáø àéøãðñëìàî
äá éáøîã äáåùçå äìåãâ äðåäë
úàã äîë é"ùø ùøéôù åîë ,éëìî
ïàë ãò íééåâá éúáø íò éúáø øîà
ùãå÷ä øéò íéìùåøé ìò éà÷ã ,åðåùì
äàìäå åúðåúç íåéî åðééäå .à"ááåú
äîåç åì ùéå ,àôåâ âìô ãåò åðéàã
ì"æç åøîàù åîë ,òøä øöéä éðôá
íùä ãåáòì ìëåéå ,(á ,áñ úåîáé)
åäæå ,íéîìù úåìãâã ïéçåîá êøáúé
יום רביעי/ והלכת בדרכיו
úàã äî êéàä - äñåëî ïåîà .÷ðåéä
òìåú éìò íéðåîàä (ä ,ã äëéà) øîà
úàã äî êéàä - òðöåî ïåîà .'åâå
úà ïîåà éäéå (æ ,á øúñà) øîà
áéúëã äîë - àúáø ïåîà .äñãä
,'åëå ïåîà àðî éáèéúä (ç ,â íåçð)
åìåë àåäå .ùøãîä ïåùì ïàë ãò
.äáâùð äàéìô
íãàä ìåãéâ ìò éà÷ã øîåì ùéå
åéúåáà åäåìãâéù äî ïëå ,åðîæ øãñá
.íé÷åìà àøéå íëç ãéîìúì ,åéøåòðî
ù"îë íéðá ìãâî åðééä ,"âåâãô ïåîà"
àùé øùàë ã"ää ,íù íéùøôîä
ãò åú÷éðéî àåäù ,÷ðåéä úà ïîåàä
,"äñåëî ïåîà" .äðù â"é ïá äùòðù
úéöéö áåéçá äðù â"é øá äùòðùë æà
ïå÷éú) ÷"äåæ éðå÷éúá åùøãå ,ïéìéôúå
,å"øåòì å"úìîù àåä éë (á ,äð àë
,ú"éöéö åðééä ,äá äñëé øùà å"úìîù
àá òøä øöéäå .ïéìéôú åðééä ,å"øåòì
ãåâéð éðôî øúåé çëá åúåúôì æà åéìà
åäåñëé ïë ìò ,æà àáù áåè øöéä
'ä úåöî íéé÷ì åéìò ïâäì ì"ðä úåöîä
éìò íéðåîàä ã"ää" ù"æå .åúøåúå
(øåãéñá ïééò) ì"æéøàäá ù"îë ,"òìåú
øáãîá) áåúëä ìò ãéîú úùøô úðåëá
úà óåøùì åðééä ,ãéîú úìåò (å ,çë
úåéúåà àåäù úàèçîä ò"ìåúä
ãéîú úìåò ø÷åáá æàå ,ú"ìåò
øéôñä úðáì
קצו
äòåùéì íéëéøöå ,úåëìî àéä äàúú
íéòéùåî åìòå åðéîéá äøäîá äëæðù
äúéäå ,åùò øä úà èåôùì ïåéö øäá
øéáòäìå ,íéåâá ìùåîå äëåìîä 'ãì
åìà ìëù ,'åëå õøàä ïî íéìåìâ
.ìåëéáë äàúú äðéëùä úà íéááåñ
çéùî éëìî äá é"áøîã ,é"úáø úðéçá
ìëåéù ,øëæðë íééåâá éúáø åð÷ãö
äöøðä úéìëú ìò ãåáòìå áåùçì
ïéðáìå åð÷ãö çéùî úàéáì òéâäì
åäæ .ïîà åðéîéá äøäîá íéìùåøé
äùøôá äåöî øá úãåòñ ìò éúøîàù
äî èòîä êà éúîùøå ,(úéùàøá) åæ
.øëæðä äáø ùøãîä éøáãì òâåðù
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
éëøåò åðééä ,äåöî úîçìî äðäå
ìåáâ áéçøäì éãë àåä ,äîçìîä
íéîò ùåáëìå ,ìàøùé õøà äùåã÷ä
ìù ïéìéôú ïéá çñ àåä íàå .äéúçú
ïéðò ïéá ÷éñôîù åðééä ,ùàø ìùì ãé
äðéëùä úåùø úçú íéøëðä ìë úàáä
ïéáå ,ùàø ìù ïéìéôúã - äàìéò
,äàúú äðéëùä íéááåñä íéøëðä
øéáòäì êë ìë åìöà áùçð åðéàã
íéááåñä íìåòä úåîåàä òéðëäìå
ïë ìòå .ãé ìù ïéìéôú úðéçáá äèîì
ìù ïéìéôúì ãé ìù ïéìéôú ïéá ÷éñôî
åðéà ãé ìù ïéìéôúá åæ äðéçá éë ,ùàø
øæåç äæ éôìå .êë ìë åìà áùçð
íéøëðä íò íéîçåìù äîçìîä éëøòî
íàéáäìå ,ìàøùé õøà ìåáâ áéçøäì
àåäù ,äàúú äðéëùä úåùøå ãé úçú
éúàå ,øëæðë ìàøùé õøà úðéçá
.øéôù
å úåà á àøåãäî äøåú éøáã
úéùàøá úùøô íåìùå íééç
çñ :ì"æç åøîà (á ,åì) úåçðîá
(ùàø ìù) äìéôúì (ãé ìù) äìéôú ïéá
éëøòî äéìò øæåçå åãéá àåä äøéáò
ïéðòì äæ à÷åã åè÷ðù äî .äîçìîä
øîåì ùé ,äîçìîä éëøòî äøæç
øåãéñá ù"îë íéøîåà åðà äðäã
ìë àéáäì ãé ìù ïéìéôú çéðî éðéøä"
äàúú äðéëùä úåùø úçú íéøëðä
íéøëðä ìë àéáäì ùàø ìù ïéìéôúå
íéìäú) áåúëë ,äàìéò úåùø úçú
õøàä ìë ìò ïåéìò 'ã äúà éë (è ,ãö
åðééä ,"íé÷ìà ìë ìò úéìòð ãåàî
úåìùìúùä øúá êùîð íäîå ,íéøùä
íñéðëäì íéëéøöå ,à"èñä äîä íéáø
äðéëùäå .äæá íéøùä úåùø úçú
àáø àùåîéùã ïéìéôú /
äëìää øåàì
רצו
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
קצט
תפילין דרבינו תם
à ÷øô
נצטוינו בתורה )דברים ו ,ח( "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטטפת בין עיניך".
מצווין אנו להניח ארבע פרשיות אלו" :קדש" )שמות יג ,א( "והיה כי יביאך" )שם ה(
"שמע" )דברים ו ,ד( "והיה אם שמוע" )שם יא ,יג(.
ואמרו חז"ל )מנחות לד ,ב( :כיצד סדרן" ,קדש לי" "והיה כי יביאך" -מימין,
"שמע" "והיה אם שמוע" -משמאל .והתניא איפכא ,אמר אביי ,לא קשיא ,כאן
מימינו של קורא ,כאן מימינו של מניח ,והקורא קורא כסדרן .ופירש רש"י "כסדר
שהן כתובין בתורה ,מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר" .והיינו שהפרשיות יהא מונחות
בתפילין כסדר הכתוב בתורה :קדש ,והיה כי יביאך ,שמע ,והיה אם שמוע .נמצא
ש"קדש" "והיה כי יביאך" – מימין ,ו"שמע" "והיה אם שמוע" – משמאל.
אולם דעת רבינו תם )שם בתוס' ד"ה והקורא( הוא שהפרשיות יהא סדורות
בסדר זה :קדש ,והיה כי יביאך ,והיה אם שמוע ,שמע" .וכן רב האי גאון היה מניח
סימן "הויות להדדי" ,פירוש "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" ,פנימיות זו אצל זו",
עיי"ש.
והנה ארבע פרשיות אלו מכוונים נגד ד' אותיות הוי"ה .קדש -מכוון לאות
י' ,והיה כי יביאך -ה' ,שמע -אות ו' ,והיה אם שמוע -ה' )זהר ח"ב קיט ,ב( .ולפי-זה
נמצא ,שלשיטת רש"י שהפרשיות מונחות בתפילין בזה הסדר "קדש ,והיה כי
יביאך ,שמע ,והיה אם שמוע" ,הרי הוא כענין שם הוי"ה כסדרן .ואילו לר"ת שסדר
הפרשיות הוא "קדש ,והיה כי יביאך ,והיה אם שמוע ,שמע"" ,הויות להדדי" ,נמצא
ר
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
שהם מכוונים נגד צירוף "יהה"ו" ,שהוא צירוף הוי"ה השולט בחודש אייר )עיין בני
יששכר מאמרי חודש אייר מאמר א אות א ,ועיין תפארת בנים לראש חודש אייר ד"ה בפ' כי תשא(.
מחלוקת קדומה
עצם המחלוקת בין רש"י ור"ת בסדר הנחת הפרשיות בתפילין תמוה מאד.
כי איך נולד ספק כזה בימיהם ,הלא מצוות תפילין קיימו ישראל מאז ,ואם-כן יכול
היה כל-אחד לפתוח התפילין שלו ,שהם מאביו ואבי אביו ,עד למשה מסיני,
ולראות איך מסודרים הפרשיות ,והיתכן לומר שאז -בימי רש"י ור"ת -נשתכח
תורה מישראל והתחילו להסתפק מחדש איך לעשות זאת ,כאילו מעולם לא הניחו
תפילין.
וכותב רבנו בעל מנחת אלעזר זי"ע שאכן ודאי לא התחילה מחלוקת זו
בתקופת רש"י ורבינו-תם .פלוגתא זו היתה כבר מקדם .גם בזמן התנאים ,היו שני
מפלגות ודיעות בענין הנחת הפרשיות בתפילין .היו מדינות וגלילות שהניחו כדעת
רש"י ,ולעומתם מדינות ועיירות שהניחו כדברי ר"ת .רק שרש"י וסייעתו החזיקו
כדעת אותו שיטה שינוחו הפרשיות כסדר כתובתן ,ור"ת ודעימייהו פסקו כאותו
שיטה שהוויות להדדי )עיין אות חיים ושלום סימן לד סעיף א סק"ב ,ובדברי תורה מהדורא ו
אות צו(.
והנה עיין בבית יוסף )סימן ל"ד( שמביא מה שכתבו הסמ"ג והמרדכי
"ששלחו כתב מארץ ישראל ,שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ,ומצאו שם תפילין
ישנים מאד כסדר הרמב"ם ורש"י" .והיו שרצו להביא ראיה מזה ,שלהלכה כבר
נפסק בתקופת יחזקאל הנביא -כסדר רש"י ,וכן צריכין לנהוג .אמנם הדרישה )שם(
כתב "דאין לסתור סדר ר"ת ממה שמצאו תפילין בקבר יחזקאל כסדר רש"י,
שאדרבה לר"ת מצי-למימר שפסולין היו ,כיון שכתבן באותן הסדר ,ולכך נקברו
בקברו כדין ספרים פסולין שנקברין ונטמנין בקברו של צדיק" ]ועיין בב"ח )שם( ובפרי
מגדים )אשל אברהם סק"ב( ,מה שהאריכו לפלפל בזה[.
אמנם בלאו כל-זה ,אין להביא שום ראיה מזה ,וכדברי רבינו בעל מנחת
אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום שם( דשפיר יש לומר דהיו תפילין ישנים מאחד שנהג אז
כאותן שנהגו כדעת רש"י ,ומה זה סתירה כלל לר"ת ,הלא בלאו-הכי ידענו בעל-
כרחך שהיו גם מקודם קהלות שנהגו כרש"י וגם קהלות שנהגו כשיטת ר"ת] .וכדאי
לציין מה שכתב בהגהות שעל ספר שו"ת מן השמים )המיוחס לרבינו יעקב ממרויש,
מבעלי התוספות ,סימן ג( דבימים אחרונים נתגלו במערות ארץ ישראל תפילין מפלוגות
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רא
לוחמים של חיל בר כוכבא ,והפרשיות מסודרות כשיטת ר"ת .הרי לנו שעוד
בתקופה קדומה היו שנהגו כשיטת רש"י ) -וכמו שמצאו בקבר יחזקאל( והיו שנהגו
כשיטת ר"ת ) -כהני שנתגלו בהמערות([.
ואמנם כבר מצינו להדיא בזהר חדש )יא ,ב( שכתבו ש"בשביל שאינם
בקיאים בדור האחרון ,לכן מניחים שני זוגות תפילין מספק" .הרי שגם אז ,בתקופת
אמוראים -מסדרי הזהר חדש -לא היו בקיאים בסדר הפרשיות ,ולכן מכח ספק
הניחו שני זוגי תפילין.
אלו ואלו דברי אלקים חיים
ועל דרך הזהר חדש נפסק גם בשולחן-ערוך )סימן לד( שאף ש"מנהג העולם
כרש"י והרמב"ם" ,מכל-מקום "ירא שמים יצא ידי שניהם".
ברם הלכה זו ,שמניחים שני זוגות של תפילין ,אינו רק כתוצאה מספק ,אלא
כן הוא ביסוד הדבר ששני סוגי תפילין יש .בשו"ת מן השמים )שם( כתב ,וז"ל :ועוד
שאלתי על פרשיות שבתפילין ,וכך היתה שאלתי ,אנא המלך הגדול כו' צוה
למלאכיך הקדושים להודיענו את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפילין ,כי יש
מהחכמים אומרים הוויות באמצע ,ואם החליף פסולות ,ויש מהחכמים אומרים
הוויות כסדרן ואם החליף פסולות כו' .והשיבו ,אלו ואלו דברי אלקים חיים,
וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה ,הקב"ה אומר הויות באמצע ,וכל פמליא של
מעלה אומרים הויות כסדרן כו' ,עיי"ש .וכן הוא בכתבי אריז"ל )עיין פרע"ח ש"ו פ"ט,
ובשער הכוונות ענין תפילין דרוש ו( "ודע כי ב' הסברות אמיתית ...דרש"י ור"ת לא פליגי,
וב' הסברות הם דברי אלקים חיים ,שלא כדברי החושבים שסברא אחת היא האמת
והאחרת בטילה ,חלילה מלהאמין דבר זה" ,עיי"ש.
וכמו שבתקיעת שופר ,נסתפקו חז"ל בפירושו "אי גנוחי גנח אי ילולי יליל",
עד שאתקין רבי אבהו בקסרי שיתקעו "תקיעה ,שברים ,תרועה ,תקיעה" ,מכח ספק
)עיין ראש השנה לד ,א( .וכתבו בזהר על-זה )ח"ג רלא ,ב( "ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא
דיבבא ויללותא ,ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו" .והיינו שאין זה ספק כלל ,אלא
מעיקר הדין צריכין למאה תקיעות )עיין בני יששכר מאמרי חדש תשרי מאמר ג דרוש ו( .על
דרך זה הוא גם בנידון דידן ,ש"הורה משה להמון בני ישראל שצריך לעשות
התפילין ,ולשרידים אשר ד' קורא למד בצנעא הטעם הנסתר ,וממנו ידעו ביחוד
שמי שירצה מן המהדרים ,לא יספיק לו בתפילין הידועים ,אלא יעשה לו עוד תפילין
íú åðéáøã ïéìéôú /
äëìää øåàì
רב
ובאות חיים ושלום שם,' ויכוין בהם דבר נעלם" )לשון ספר אמונת חכמים פרק כ"ח ול,אחרים
.(סק"ג ציין לדבריו
"למי שלא יוכל לקנות,ולא באו רש"י ור"ת לחלוק אלא איזה הוא העיקר
- בודאי יצא ידי, שלא יהיה קרקפתא דלא מנח תפילין, ולעמי הארץ,רק זוג אחד
זה נחלקו איזה דיעה הוא- ועל,חובתו מהלכה למשה מסיני כשמניח רק זוג אחד
.( אם כרש"י או כר"ת" )עיין דברי תורה שם,העיקרית
ïéìéôú úçðä úòá úåùâøúä
:(ïøäà ïáø÷ äæ ä"ã åö úùøô íåìùå íééç) ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øôñî
,áåæéøèñ úìéä÷á åøåáòá äãåòñ åùò ,äåöî øá - ò"éæ äáåùú éëøã ìòá åðéáø äùòðùë
ìòá åðéáø åð÷æ àá äãåòñä ìò .ò"éæ äîìù íù ìòá åðéáø åéáà ã"áàë æà ùîéùù íå÷î
:äãåòñä úòá ãéâäå ,ò"éæ äðéá éòãåé
ïéìéôú åúçðä úòá äåöî-øá øåçáì ùéù ùôðä ùâøå úåøøåòúää úà ùåçá ïéàåø åðà
,àåä úîàä íðîà .åìöà ùãç øáã àåä éë - àåä àøáúñî àúìéîå ,äðåùàøä íòôá
àèåæ à÷ñô) ì"æç åøîàù åîë ,äåöî øá íåéå íåé ìëá íéùòð ,íéìåãâä ,åðçðà íâù
ùâøå úàæä úåìòôúää ùéâøäì ïéëéøöå ,íéùãçë êéðéòá åéäé íåéå íåé ìëá (å æ ïðçúàå
.úåöîäå ïéìéôúä úòá íåé ìëá äæë
ãåò ù"ééòå ,ä"÷ñ æì ïîéñ íåìùå íééç úåà) ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø íééñî äæ-ìòå
:(êøåàá
-åðéúåðååòáå ,øåãä éùåã÷å éìåãâ äìåâñ éãéçéî àìà ,äæì äëåæ íãà ìë åàì úîàá íðîà
éìá ìâøåîä øáãë ïéìéôú úçðä íìöà äùòð ïîæä êùîáù åìåëë åáåøá ïéàåø åðà íéáøä
àìù âäðîä áåèå äôé ïëìå .äãîåìî íéùðà úåöîë íúåà ïéùåòå ,úåøøåòúäå ùâøä íåù
óéòñ æì ïîéñ íééç çøåà à"îø ïééò) äåöî øá íéùòðù íãå÷ ãåò ïéìéôú úçðä íéã÷äì
ïùééúðå òáèåî øáë äåöî øáä íåé àåáá éøä - åçéðé íà éë ,(ã"÷ñ íù íäøáà ïâîáå ,â
...úãçåéî äùåã÷ã ùâøä íåù äæìä ìåãâ íåéá ùéâøî åðéà áåùå ,åìöà
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רג
á ÷øô
"דע כי מורי ז"ל היה מניח תפלין דרש"י ור"ת ביחד,
ומתפלל בהם תפילתו בשחרית כמו שאמרו בפרק
הקומץ )עירובין צה ,ב( כי מקום יש בראש להניח בו ב'
זוגות כו' ,הנה בזהר פרשת פנחס ברעיא מהימנא דף
רנ"ח ע"א ,וכן במקומות הרבה בתיקונים ,הוזכרו שני
אלה הסברות דרש"י ור"ת ,ושם אמרו ,כי תפילה דר"ת
הם תפילה דעלמא דאתי ,ותפילין דרש"י הם תפילה
דהאי עלמא כו' ,ובזה נבין דרש"י ור"ת לא פליגי ,וב'
הסברות הם דברי אלקים חיים כו'".
שער הכוונות ענין תפילין דרוש ו
הנה מדברי הרח"ו מבואר להדיא ,שדעת האריז"ל -שאלו ואלו דברי
אלקים חיים -מבוסס על דברי הזהר בפרשת פנחס שכתב :תפילין דיליה כסדר
יהו"ה ,דאיהו "קדש לי"" ,והיה כי יביאך"" ,שמע"" ,והיה אם שמוע" .אבל בעלמא
דאתי ,הויות באמצע ,דאינון ה' ה' כו' .ובגין דא ]פי' ,לפי שיש ב' מיני תפלין[ ,אוקמוה
מארי מתניתין דאית ברישא אתר לאנחא תרי זוגי דתפלי ]העמידו בעלי המשנה שיש
מקום בראש להניח ב' זוגות תפלין[ ודא זכי לתרין פקודין ]פי' ,והמניח ב' זוגות זוכה לב' מצות[,
דאוקמוה עלייהו ,לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות .ונמצא מדברי הזהר אלו ,דהא
דקאמר במתני' "מקום יש בראש להניח בו שני תפילין" ,הכוונה לשתי זוגות -
תפילין דרש"י ותפילין דר"ת -ששניהם אמת ,אבל "לא כל אדם זוכה לשתי
שלחנות".
גם מה שכתב הרח"ו שהוזכרו שני הסברות ,דרש"י ור"ת ,בתיקונים ,הנה
עיין בתיקוני זהר בהקדמה )ט ,א( ובגין דא אוקמוהו מארי דתלמודא ירושלמי הויות
באמצע כו'] .בדרך אגב :לפנינו בתלמוד ירושלמי לא מוזכר מענין תפילין דר"ת ,ועיין בבאר לחי
רד
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
ראי שם ,שמביא מהגהות התיקונים שעל תיקוני זהר דפוס קאנסטנדינא וליווארנא ,שהעתיקו בשם
הראב"ד בספר יצירה "שהיה בידו תלמוד ירושלמי על סדר קדשים ,והוא ראה שם כתוב הויות
באמצע" .אבל גם דברי הראב"ד אינו לפנינו ,ורבינו בעל דרכי תשובה זי"ע כותב "ואני חיפשתי
בראב"ד על ספר יצירה אשר לפני ולא מצאתי ,וצ"ע"[ .ולאחר שהתקונים מבאר שיטת
רש"י ,כתב )שם בעמוד ב( :ואית דאמרי הויות באמצע כו' ,ובצירוף די"ב הוויין
אשתמודען כלהו כו'.
ובבאר לחי ראי מבאר דברי התיקונים" ,ר"ל דבפלוגתת רש"י ור"ת בסדר
הנחת פרשיות בתפילין -הלכה כדברי שניהם ,דמר אמר חדא ומר אמר חדא ,אלו
ואלו דברי אלקים חיים ,שיש לשניהם שורש בסדר בנין העולמות .וכמו שהצירוף
דתפילין דרש"י יש לו שורש למעלה ,כן יש שורש למעלה להצירוף של תפילין
דר"ת .כי השם הוי"ה ב"ה נחלק לי"ב צרופים ,וכל צירוף מורה על ענין בנין
העולמות ותהלוכתם ,והם מפורשים בתורה ,ומפרש סדר הי"ב צירופי הויו"ה כו'".
הרי מבואר גם מדברי התיקונים אלו ,שהלכה כדברי שניהם ,ואלו ואלו דברי אלקים
חיים.
ובאמת ,עוד יותר מזה מפורש בזהר חדש )כבר הובא בפרק א'( :ובגין דלא
בקיאין אלין דדרא בתראה ,שווין תרין זוגין דתפילין מספק ,דלא ידעין ברזא דא
דתרווייהו אצטריכו.
עיקר ההלכה ולירא אלקים
ברם ,מאידך גיסא ,מצינו בזהר פרשת ואתחנן )רסב ,א( שכתב להדיא
כשיטת רש"י לחוד .וזה-לשונו :דא חד ביתא דתפילין ,דהוא "קדש לי כל בכור" כו'
חכמה ,ביתא תניינא "והיה כי יביאך" כו' ,ביתא תליתאה "שמע ישראל" כו' ,ביתא
רביעאה "והיה אם שמוע" כו' .הרי שמסדר בתים של התפילין ,כולל הפרשיות
בתוכם ,כסדר של רש"י ,דהיינו מקודם "קדש" "והיה כי יביאך" "שמע"" ,והיה אם
שמוע".
ואם-כן ,לכאורה יתעורר לפנינו שדברי הזהר סותרים אהדדי .דבמקום אחד
הוא כותב ומפרש רק כשיטת רש"י להדיא ,ובמקום אחר הוא כותב להניח שניהן,
ושאלו ואלו דברי אלקים חיים.
אולם כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע שבאמת אין זה סתירה כלל ,כי
כבר בארנו )לעיל בפרק א'( שמחלוקה זו קדומה היא ,ואף בזמן התנאים ועוד קודם
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רה
לכן כבר נחלקו איזה סדר הוא העיקר -למי שיש לו להניח רק זוג אחד .ואם-כן יש
לומר ,ש"דברי תורה עניים במקום אחד" -ולכן כתבו הזהר רק כאותן שסברו
שמעיקר הדין צריך להניח תפילין דרש"י ,אבל "עשירים במקום אחר" -שכבר
מבואר שלירא אלקים יש מקום בראש להניח בו שני תפילין " -ותרווייהו איצטריכו"
)עיין דברי תורה מהדורא ו אות צה-צו(.
אין לזוז מדברי האריז"ל
בספר ערוך השלחן )סימן לד ס"ק ח-ט( כותב המחבר כאילו שאין שום מקור
בדברי הזהר שצריכין להניח בזמן-הזה גם תפילין דרבינו תם .ולכן מסיק למעשה,
שגם לפי שיטת הזהר צריכין להניח רק תפילין דרש"י ,ולא תפילין דרבנו-תם.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )באות חיים ושלום סימן לד סק"ג( כבר מתרעם
עליו הרבה ,דאיך יש מקום להסתפק בפירושו של דברי הזהר ,במקום שמפורש
להדיא בדברי האריז"ל ,שכל דבריו מפי אליהו ,שעל-פי הזהר יש להניח תפילין
דרש"י ודר"ת ,ועל זה קאי המשנה "מקום יש בראש להניח בו ב' זוגות"" .ומה לנו
לעורר ולהסתפק בפירוש דברי הזהר הק' במקום שרבינו האריז"ל הכריע ופירש
וכתב שצריכין להניח שניהם ,הלא הוא ידע הפירוש האמיתי בזהר הק' ,ותו לא מידי
אפילו לזיז כל שהוא" )דברי תורה שם(.
"אינו מובן אפילו פירוש המלות"
והנה ,אף שדעתו הקדושה של הגה"ק בעל היכל הברכה מקאמארנא זי"ע
הוא שכל אחד ואחד מחויב בזמן הזה מן התורה להניח גם תפילין דרבנו-תם )כתם
אופיר ח ,טז .ועיין זהר חי דף א ,ב( ,מכל-מקום בספרו זהר חי )בא מג ,א( כתב :וענין תפילין
דרבינו תם לא נרמז בכל הזהר ,אלא בדברי האחרונים איזה רמז מועט במדרשים
הנעלמים ]כוונתו לדברי הזהר חדש[ ,אף שמן הראוי שלא יתבייש כלל ולהניחם
ביחד מי שטועם אור וחיות התפילין כו'" ,ע"ש.
וכותב על-זה רבינו מנחת אלעזר זי"ע )דברי תורה שם( "ואחרי קידה והשתחויה
לפני כפות רגליו הקדושים ,אומר כי לא זכינו להבין לשונו כלל" .ראשית כל ,האיך
קרא לדברי הזהר-חדש ומדרש הנעלם בשם "אחרונים" ,דהגם שנסדרו לאחר הזהר
בכמה דורות ,מכל-מקום הרי הם דברי רשב"י ,כפי שהעתיקם האמוראים או רבנן
סבראי .ובעיקר הדברים ,האיך כתב הגה"ק מקאמארנא ד"תפילין דרבינו תם לא
íú åðéáøã ïéìéôú /
äëìää øåàì
רו
בה בשעה שהאריז"ל כותב שתפילין דרבינו תם והנחתן מקורם,"נרמז בכל הזהר
." "ואינו מובן אפילו פירוש המלות.'הוא בדברי הזהר הק
,לאחר שמרבה רבינו זי"ע לתמוה על דברי הגה"ק מקאמארנא זי"ע אלו
, מסיק רבינו זי"ע ש"לא יפה עשו המסדרים והמעתיקים,שכתב עוד שם-ובמה
. אשר אין הבנה לדבריו ז"ל לשום ת"ח,שהדפיסו ולא החסירו פיסקא זו בזהר חי
וכידוע שבנו הה"ק בעל דמשק אליעזר )שהיה אבי חותני זצ"ל( לא התעסק כלל
." אך על המסדרים והמעתיקים יש לתמוה,בסידור כתי"ק אביו זצ"ל
"ùàøáù ïéìéôú"
÷"äâä øîàù äî (ãë úåà ã àøåãäî) äøåú éøáãá àéáî ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø
êéìò àø÷ð 'ã íù éë õøàä éîò ìë åàøå" (á ,äì úåçðî) ì"æç ïåùì ìò ò"éæ àéðúä ìòá
úåøåäì ,"ùàøáù ïéìéôú" àìà ,"ùàøä ìòù ïéìéôú" åøîà àìù ,"ùàøáù ïéìéôú åìà .ù"ééò ,ùàøä êåúá åðééä "ùàøá" àìà ,ãáìá ùàøä ìò úåéäì ïéìéôúì ïéàù
êåúá" ïéìéôúä åéäéù åæ äâéøãîì íéàáù íãå÷ù :à"èéìù åðéáø íòô øîà äæ-ìòå
÷áãúéå íäî åúòã çéñé àìù ,"ïéìéôúá ùàøä" äéäéù äáøä ãåáòì íãàä êéøö ,"ùàø
."ùàøá ïéìéôúä" äéäéù óåñáì àåáé "ïéìéôúá ùàøä" äéäé äìéçúáù éãé ìòå ,íäá
äåöî-øáä íåéá åàáù íéøåçáì ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øîàù êøã-ìò àåäå
øîà ,ïéìéôúá çåùì àìù ïúåà øéäæäù äòùáå ,äðåùàøä íòôá ïéìéôú íçéðéù íäìù
:ïäì
íëì çéèáî éðà éæà ,íéìèá íéøáã ïéìéôúá åçéùú àì íìåòìù éì åçéèáú íà ...ïéìéôúá íòè åùéâøúù
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רז
â ÷øô
ירא שמים יצא ידי שניהם ,ויעשה שתי זוגות תפילין
ויניח שניהם כו' ,כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין
וכן בזרוע.
שולחן ערוך או"ח הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
מבואר דעת המחבר
ראשונים( שלכתחלה "ירא שמים יצא ידי שניהם ,ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח
שניהם כו' ,כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין וכן בזרוע" .וככה נהג האר"י ז"ל,
כמו שכתב תלמידו מה"ר חיים וויטאל ז"ל )שער הכוונות ענין תפילין דרוש ו( "דע כי מורי
]האר"י[ ז"ל היה מניח תפילין דרש"י ור"ת ביחד ומתפלל בהם תפילתו בשחרית"
)וכן הוא בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י(.
)וכן הוא דעתו של הרא"ש ורבינו מאיר ,מובא בטור ,ושאר
סדר ההנחה -בתפילין של יד
כתב הט"ז )סימן לד סק"ב(" :נשאלתי ,מי שמניח ב' תפילין דרש"י ור"ת ,איזה
מהם יניח למטה לצד הפנים ,או אין קפידא בדבר זה כלל .תשובה :נראה דצריך
להניח דוקא של רש"י למטה ,ולמעלה מהם של ר"ת" .ועיי"ש שהאריך בראיות.
וסיים" :מכל זה נראה לי ,דבין של-ראש בין של-יד צריך להניח תפילין דרש"י
במקום שהוא עיקר המקום של התפילין ,ועל מקום הניתוסף יניח של ר"ת".
סתירה בדברי האר"י ז"ל
ברם ,דעתו של האר"י הק' בענין זה לא ברור כל-כך ,ויש מבוכה גדולה בין
המקובלים מהו שיטת האר"י ז"ל בהנחת תפילין-של-יד.
רח
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
דהנה בשער הכוונות )שם( איתא" :אופן הנחתם הוא זה .כי תחילה יכניס
בזרוע תפילין של יד דרש"י ,ואחר-כך תפילין של יד דר"ת ,ושניהם יניחם במקום
הנקרא קיבורות של פרק העליון שבזרוע השמאלי ,ודרש"י יהיה למעלה סמוך כלפי
צד הכתף ,ודר"ת סמוך לפרק אמצעי" .ובפשטות מורה לשון קדוש זה ,שלא כדברי
הט"ז ,אלא בתפילין-של-יד יניח של רש"י למעלה משל ר"ת .וכמו-כן העלה
בהגהות "צמח" על שער הכוונות ,עיי"ש.
אכן הלשון בפרי עץ חיים )שם( אינו מורה כן .דאיתא שם" :אופן הנחת ב'
זוגות הוא באופן זה ,שתקח ב' של-יד ,דרש"י ור"ת ביחד ,ומכניסן בזרוע ,ותשים
תפלה-של-יד תחילה אותו של רש"י במקום הקיבורת ,ותפלה דר"ת גם-כן על
הקיבורת ,אלא שתהיה על-גבי התפלה של רש"י ז"ל יותר למעלה מעט אליה לצד
הכתף" .והיינו שתפילין דר"ת יהיה למעלה מתפילין דרש"י -לצד הכתף .ולכאורה
הדברים כאן סותרים למה שכתוב בשער הכוונות.
ברם ,יש שמוחקים תיבת "על-גבי" מדברי הפרי-עץ-חיים )וכן הוא גם
בדפוסים ישינים( ,וגורסים "ותפלה דר"ת גם-כן על הקיבורת ,אלא שתהיה התפלה
של רש"י ז"ל יותר למעלה מעט אליה לצד הכתף" .ולפי-זה שפיר מתאימים שיטתו
של האריז"ל בשני המקומות ,דבשל-יד יניחו של רש"י למעלה משל ר"ת.
דעת ההכרעה
אמנם ,המקובל מהר"ן שפירא ז"ל כותב לפרש
חיים ,וכן הוא בספרו מצת שמורים בהלכות תפילין( שאף לפי גירסא זו ,אין כוונתו של
האר"י ז"ל שיניחו תפילין דרש"י למעלה משל ר"ת ,כי תיבת "לצד הכתף" אינו כפי
המובן הפשטי -שהכתף הוא המקום שבו נתחבר ידו של האדם עם גופו ,אלא
"הכתף נקרא מטה ,בסוד הכתוב )ויקרא ט ,כב( וישא אהרן את ידיו אל העם" ,עיי"ש.
ויוצא לנו הכוונה לפי פירושו ,שמקודם יניח תפילין של רש"י על הקיבורת במקום
עיקר הנחת תפילין ,ועליו יהיה תפילין דרבינו תם .ולכאורה לפי-זה נשאר הסתירה
בין הדברים כאן בפרי-עץ-חיים למה שכתב בשער הכוונות )ועיין בדרכי חיים ושלום
אות יז בהג"ה ,שכתב ליישב שגם דברי שער הכוונות יתאימו לפי דעתו של מהרנ"ש ,עיי"ש(.
)בהגהותיו שעל ספר פרי עץ
ולהלכה למעשה נקטו רבותינו הק' כדברי מהר"ן שפירא בפירושו לפרי עץ
חיים ,דהיינו שיניחו התפילין של רש"י למטה משל ר"ת .ואף שבפשטות סותרים
דברים אלו למה שאיתא בספר הכוונות ,מכל-מקום סמכו עצמם בזה על דעתו של
מהר"ן שפירא .וגילה רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע את הטעם ,כי על-פי סוד מוסבר
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רט
יותר הכוונה שיניחו של רש"י למטה משל ר"ת ,בהיות תפילין של רש"י כנגד אמא
ור"ת כנגד אבא )עיין בדרכי חיים ושלום שם באורך( .ונמצא ששיטה זו -על דרך הנסתר,
מותאמים יחד עם מה שפסק הט"ז -בדרך הנגלה.
ובאמת ,כבר ציין המקובל רבי מענכין היילפרין ז"ל
שרבינו חיים וויטאל ז"ל בעצמו ,בספרו עולת תמיד ,כותב להדיא כדעתו של מהר"ן
שפירא ז"ל .וזה-לשונו" :ותשים תפילה-של-יד תחלה ,אותה של רש"י על מקום
הקבורת ותפילה של ר "ת גם-כן על הקבורת ,אלא שתהיה על-גבי התפילין של רש"י
יותר למעלה מעט סמוך אליה לצד הכתף".
)בהגהותיו לשער הכוונות(
סדר ההנחה -בתפילין של ראש
והנה כל זה הוא בהנחת תפילין של יד ,אבל כשמניחים תפילין-של-ראש
פשוט הוא גם בדברי האר"י ז"ל כמו שכתב הט"ז ,ששל רש"י צריך להיות למטה -
לצד הפנים -משל ר"ת .ועל דרך זה הוא גם כן בהקשר בתפילין-של-ראש ,דתפילין
דרש"י יניח בעורף יותר למטה מן הקשר של תפילין דר"ת .ולכן יעשה הקשר של
ר"ת יותר מצומצם וקצר משל רש"י ז"ל ,כדי שתהיה התפלין של-ראש דר"ת מונח
מעט למעלה מתפילין דרש"י ,וכן הקשר דר"ת יהיה בעורף גבוה מעט למעלה
ממקום הקשר של רש"י.
כריכת הרצועות -וקשירת הקשר
כתב האר"י ז"ל )בשער הכוונות שם ,ובפרי עץ חיים שם( :כשאתה כורך הרצועות
סביב הזרוע ,תשים הרצועה דר"ת תחת הרצועה דרש"י ,באופן שלא תתגלה
הרצועה דר"ת ,למעלה בקיבורת ,בזרוע ובאצבע האמה ,ולא תתגלה רק הרצועות
של רש"י בלבד .והטעם הוא על-פי סוד :כי כן אורות אבא מכוסים באורות אימא.
אמנם כל זה הוא רק ברצועות שכורכין סביב היד ,אבל כשעושים הקשר
צריכין להיזהר שלא יקשרם זה על-גבי זה .דאם יניח הרצועות של ר"ת על בשרו
ממש ,ועליו של רש"י ,נמצא שהרצועות של ר"ת חוצצין לשל רש"י .וכותב רבינו
בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום סימן כז סק"ז( שהגם ששניהם אמת ,הן של
רש"י ור"ת ,ואם-כן לא יהא אחד חוצץ לשני ,כי שניהם צריכין .מכל-מקום פשוט
דמדינא צריכין לחוש לחומרא דהם ספק ופלוגתא ,ונמצא שלדעת רש"י תפילין
רי
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
דר"ת פסולין וחוצצין ,וכן להיפוך לדעת רבינו תם תפילין של רש"י פסולין וחוצצין,
ואם יניחו זו על-גבי זו אינו יוצא ידי חובת תפילין .לכן צריכין ליזהר בזה.
אבל בכריכות סביב הזרוע ,אין צריכין לחוש לחציצה ,מכיון שז' כריכות
אינם מעיקר הקשר משורש הלכה ,ושפיר יכולין לצאת בזה הכוונה שיהיו רצועות
של ר"ת מכוסים ברצועות של רש"י )אות חיים ושלום שם(.
גודל התפילין
התפילין שמניחים על גבי הראש ,אין לעשותן רחבים עם המעברתא יותר
משני אצבעות ,משום שכל השיעור "מקום בראש" הוא רק ד' אצבעות ,ואם יהא כל
אחד גדול מדי יצטרך להניח של ר"ת על המעברתא של רש"י ,ויהא חוצץ )עיין
מחצית השקל סימן לד סק"ה ,ובאות חיים ושלום שם(.
äåöî øáä éðôì äëøá
ò"éæ äðéá éòãåé ìòá åðéáø åéáà åç÷ì ,äåöî-øá ò"éæ äîìù íù ìòá åðéáø äùòðù éðôì
ïéæåøî ÷"äøä ìàù .åúëøá úà ìá÷ì ,ò"éæ ïéæåøî ìàøùé éáø ÷"äøä ìà ,àøåâéãàñ øéòì
:ò"éæ äîìù íù ìòá åðéáø úà
?êúù÷á äîå êúìàù äî:ïè÷ä íìòä åì äðò
!äøåäè 'ã úàøéì äëæàù íà éë ,úøçà äù÷á éðôì ïéà.äæì äøåäèä åúëøá úà åìéöàäá äéãé äéì áéäéå ,åù÷åáîì ÷éãöä äðòð
úà ò"éæ ïéæåøî ÷"äøä åì èéùåä øùà æàî éë ,øîåì ò"éæ äîìù íù ìòá åðéáø ìéâø äéäå
èòîëù ãò ,äáäà ùà éôùø ùãå÷ éùâø åúìéôú úò ìëá íéðù äîë ùéâøä ,äøåäèä åãé
...íéøåäèä åéúôùá àéöåäù äáéú ìëî ãøôéäì ìåëé àì
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
ריא
ã ÷øô
ירא שמים יצא ידי שניהם ,ויעשה שתי זוגות תפילין
ויניח שניהם כו' ,ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח
שניהם יחד ,יניח כדברי האחד של יד ושל ראש,
ויסלקם מיד ,ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה.
ויש אומרים שאם לא יוכל להניח בבת אחת ,יניח של
רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר
התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה
אם שמוע.
שולחן ערוך סימן לד סעיף ב
מבואר בדברי המחבר )כפי גירסת הט"ז סק"ג( דלכתחלה יניח שני זוגי תפילין
בבת-אחת ,אבל אם אינו יכול ,יעשה אחד משני אופנים :א[ יניח כדברי האחד של
יד ושל ראש ,ויסלקם מיד ,ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה .ב[ יניח של
רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת קריאת-שמע ותפלה ,ואחר התפלה יניח של
ר"ת בלא ברכה.
הפסק בברכה
מקור לדברי השולחן ערוך מובא בבית יוסף )סימן לד( שפליגי הראשונים
בזה" .וכתוב הסמ"ג והתרומה שאם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד ,יניח
כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה,
ואף על פי שמפסיק בין של יד לשל יד ברכת תפילין הראש ,זה טוב יותר כו'.
ומצאתי בתשובה אשכנזית ]עיין דרכי משה שהוא תשובת מהרי"ל סי' קלז[ כלשון הזה כו':
ואם על כל פנים לא יוכל להניחם בבת אחת נראה לברך על של רש"י הואיל ונוהגים
כוותיה ,ושל ר"ת אינם אלא כדי לצאת ידי כולם כו' ,ונראה דשל רש"י יהיו עליו
ריב
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
בשעת ק"ש ותפלה כיון דנהוג עלמא כרש"י לא יפרוש מן הצבור לעשות אגודות,
ואחר תפלה יניח של ר"ת".
ביאר שיטתם מבאר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בארוכה )שו"ת מנחת אלעזר
חלק א סימן כה .ועיין אות חיים ושלום סימן לד סק"ו( .שלדעת הסמ"ג ,סומכין ברכות
התפילין על שני הזוגות ,כי ברכת "על מצות תפילין" שעושין על תפילין של ראש,
וגם סילוק תפילין הראשונים לא מיקרי הפסק כל-כך ,וכיון שכן יסמוך מיד הנחת
זוג השני .והוא טוב יותר מלהניח הזוג השני לאחר התפלה דאז בודאי הוי הפסק
גמור ,ונמצא שאין הברכה עולה לזוג זה .אבל המהרי"ל סובר שגם הברכה וסילוק
התפילין בינתיים הוי הפסק גמור ,דלדעת מאן-דאמר כתפילין השניים לא הוי
התפילין הראשונים כשרים ,ונמצא דמתעסק שלא מענין המצוה והוי הפסק .ואם-
כן הרי בלאו-הכי אינו יוצא בזוג השני בהברכה של הראשונה ,על-כן כתב יניח
מקודם של רש"י ויברך עליהם ויתפלל בהם ,כיון שנוהגים העולם כוותיה .ואחר
התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה כלל.
לכו"ע -תפילין דרש"י עיקר
והנה הסמ"ג בשיטתו אינו מזכיר איזה זוג תפילין יניח מקודם ,ואיזה יניח
תיכף לאחרי זה .ומזה הוכיח בספר סם חיי דפליגי הסמ"ג והמהרי"ל לענין אם
העיקר כרש"י לברך עליהם דייקא ,או גם על של ר"ת יוכל לברך .דהמהרי"ל ס"ל
דהעיקר כרש"י ולכן צריכין מקודם להניחם ורק לאחרי תפילתו יניח תפילין דר"ת,
ופשוט .אבל הסמ"ג ,דלא התנה במפורש איזה יניח ראשונה ואיזה שניה ,ונמצא
דיכולין לדבריו להניח רש"י מקודם -בלי קריאת-שמע ותפלה ,ומתפילין דר"ת
יעשה העיקר ,בעל-כרחך דס"ל דשניהם שוין -רש"י ור"ת.
ברם רבינו זי"ע )שם( חולק עליו וכותב ד"זה אינו" .דשפיר יש להסביר דברי
הסמ"ג שגם הוא סובר דרש"י הוא העיקר .ומכל-מקום כתב בלשון סתום .כי
לעומת המעלה שמניח תפילין בשעת קריאת שמע ותפלה ,יש מעלה לתפילין
שמניח בראשונה שמברך עליהם ממש ויוצא עליהם בטח בברכה .דאף דסומך אצלו
התפילין השניים ,מכל-מקום מעין הפסק הוי כמו שכתב בעצמו "ואף-על-פי
שמפסיק בין של יד לשל יד ברכת תפילין הראש" .ואפשר שמטעם זה לא כתב
הסמ"ג בפירוש איזה להניח מקודם ,ואיזה מעלה יתן לתפילין דרש"י ,ויעשו כמו
שיבחרו וירצו.
אמנם ,על-זה בא הלבוש )סימן לד( והכריע דעדיף להתפלל בתפילין דרש"י
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
ריג
ולקרות בהם קריאת-שמע דנוהגים עלמא כוותיה ,על-כן ,לפי שיטת הסמ"ג ,יברך
מקודם על של ר"ת ויסלקם מיד ,ויניח תפילין דרש"י ויתפלל בהם.
תפילין דר"ת בלא ברכה
מנהגינו הוא כשיטת התשובה אשכנזית ,שמקודם מניחים תפילין דרש"י
ומברכין עליה ומתפללין בהם ,ואחר התפלה מניחים תפילין דר"ת .וכפי מה
שבארנו אין הברכה עולה כלל על תפילין דר"ת -לאחר הפסק גדול של תפלה ,אלא
שעל תפילין דר"ת אין מברכין כלל )ועיין בפרי מגדים סימן לד במשבצות זהב סק"ג( .וכן -
כותב רבינו זי"ע )אות חיים ושלום שם( -משמע מדברי הט"ז )שם סק"ב( שכתב "תשובה
כו' יש לומר דמכל-מקום עדיף בזה שיהיו שניהם סמוכים לברכה ,ממה שיניחם
אחר-כך בלא ברכה ,על-כן עדיף טפי שיניחם בבת אחת" .הרי דמה שמניח תפילין
דר"ת אחר התפלה ,הוי בודאי בלא ברכה ,דאינו יוצא ידי-חובת ברכה בהברכה
שקודם התפלה .וכן כתוב מפורש בס' החיים )סימן כה סעיף ו( להגאון ר' שלמה
קלוגער זצ"ל" .ודלא כמו שטועים העולם ואומרים כי בהברכה דרש"י אנו יוצאים
על של ר"ת אחר התפלה".
ולכן יש לתמוה על מה שאיתא בספר אשל אברהם )סימן לד( להגה"ק
מבוטשאטש זצ"ל וזה-לשונו :ובברכת תפילין כוונתי תמיד גם על דר"ת ז"ל גם אם
אני מניחם מופלג הרבה מהברכה .ועל-דרך-זה כבר תמה עליו תלמידו בהגהות
מקדש מעני )סק"ז על ספר דעת קדושים על סת"ם(.
שיטת המצת שמורים
בשערי תשובה )סימן לד סק"א( הביא שכתב בספר מצת שמורים שיש לברך
על תפילין דרבנו-תם .וכבר צווחי וחלקו האחרונים על דברי המצת שמורים,
שדבריו תמוהים מאד )ועיין שו"ת מנחת אלעזר שם(.
וכתב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )באות חיים ושלום סימן לד סק"ז( "גם אני
נמשכתי בכתבי בתשובות מנחת אלעזר אחרי דברי השערי תשובה שהביא כן בשם
המצת שמורים ,אולם עתה בשנותי פרק זה אמרתי גברא רבה אמר מילתא -הוא
הרב מוהר"ן שפירא זצ"ל ,שהיה גאון וגדול גם בנגלות התורה -אעיין ביה במצת
שמורים ואראה המראה הגדול הזה ,מדוע הוא יחיד בזה נגד כולם .והנה נבהלתי
משתומם בראותי איך הביאו ממנו הגה"ק הרמ"ז והמח"ב והמכתם לדוד והפרי-
íú åðéáøã ïéìéôú /
ריד
äëìää øåàì
תורתם-כבוד- במחילת- הילולים ובשערי תשובה ושאר גדולי האחרונים-קודש
והיינו שהוא. כי חידושו שם הוא ענין אחר." דברים שלא יצאו מפיו כלל- הרמה
הולך בשיטת המחבר )סימן כה סעיף ה( שאין מברכין אלא ברכה אחת על תפילין של
אז, דרש"י ודר"ת, ולזה כתב המצת שמורים דאם מניח שני זוגות ביחד,יד ושל ראש
.דרך הסוד- עיי"ש טעמו על, להניח תפילין ועל מצות תפילין,יברך שתי הברכות
.תם בעצמו יברך עליו ברכות תפילין-אבל מעולם לא כתב שכשמניח תפילין דרבנו
åééç êùî ìò åúáåèì ìòô
:ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øôéñ
[äîìù íù ìòá åðéáø] éðé÷æ ìöà äìòð áåè íåé úðéçáá äéä äåöî-øá éúéùòð åáù íåé
úéøçù úìôú øéòä ìù ìåãâä ùøãîä úéáá ììôúäì åâäðî äéä àåää ïîæá .ò"éæ
'ã - òîù úàéø÷ íåéñì õ"ùä òéâäùëå ,úéáøò úìôúá ãåàî êéøàä äæ íåéáå ,úéáøòå
,òîù úàéø÷ íãå÷ åúìéôúá ãîåò åðãåò àåä ìáà ,âåäðë áøä ìò ïéúîä ,úîà íëé÷ìà
äàìä åììôúéù õ"ùäì æîø ,åéìò íéðéúîîå íéãîåò øåáéöä íò õ"ùäù ùéâøä øùàëå
ãîåò åðãåò àåä úàæ ìëáå äìôúä ìë øåáéöä åøîâ øáëå ,äéä ïëå .úòë åðéúîé àìå
ãòå ,ãåàî êéøàä äøùò-äðåîù úìôúá ïëå .äáøä äøùò-äðåîùä íãå÷ åúìôúá
.äìéìá úåòù 'áî øúåé êùîð øáë äìôúä ìë íééñù
äðúùð äî éë ,äæë äæçîä ìò åîîåúùð ,äìéìá íéøåòéùá íù ãåîìì åâäðù íìåòä ìë
éúððåáúäå éúìëùäå ,úàæ àìôé - ò"éæ åðéáø øôñî - éðéòá íâå .úåìéìä ìëî äæä äìéìä
...åéãçé úåðååëá ,åøåáòáå éãòá òéâîå øéöôî éðé÷æù íà éë äæ ïéàù
úåîîåøîå àåää äìòðä íåéî íéðéðò äîë ãåò ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øôéñ ïëå
äáøä æà ìòô åðé÷æ éëå ,ïéìéôúä äðåùàø íòô åéìò øù÷ù úòá ùåã÷ä åðé÷æ úåùâøúäå
...åééç éîé ìë êùî ìò åúáåèì
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רטו
ä ÷øô
ומצאתי בתשובה אשכנזית ]תשובת מהרי"ל סימן
קלז[ כלשון הזה כו' ונראה דשל רש"י יהיו עליו בשעת
קריאת-שמע ותפלה ,כיון דנהוג עלמא כרש"י לא
יפרוש מן הצבור לעשות אגודות ,ואחר תפלה יניח של
רבינו-תם ,ואם ידאג שלא יהא כמעיד עדות שקר
בעצמו יקרא בהם שמע והיה אם שמוע עכ"ל.
בית יוסף אורח חיים סימן לד
אמרו חז"ל )ברכות יד ,ב( כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין -כאילו מעיד
עדות שקר בעצמו .והטעם מבואר בתוספות )שם ד"ה ומנח( שהרי אומר "וקשרתם
לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך" ,ואינו מניחם .ולכן "אם ידאג" שאין הלכה
כרש"י ,ונמצא שקרא קריאת-שמע בלא תפילין ,לכן כדי "שלא יהא כמעיד עדות
שקר בעצמו -יקרא בהם -בתפילין דר"ת -שמע והיה אם שמוע" .וככה אכן נפסק
להלכה ולמעשה בשולחן ערוך )אורח חיים סימן לד סעיף ב(" :ואחר התפלה יניח של
רבינו-תם בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע".
עולה בלא מנחה
והנה עוד אמרו בגמרא )שם( :כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין -אמר
רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים
]פירש"י :שחייבו הכתוב להקריב עמה שנאמר )במדבר כח ,ה( ועשירית האיפה וגו' ,אף הקורא ואינו
מקיים -אינו גומר את המצוה[ .רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מביא )באות חיים ושלום סימן
כה סק"ו( שאומרים בשם הגה"ק החוזה מלובלין זי"ע שכמו דקיי"ל שאפילו הביא
הזבח והעולה בלא המנחה ונסכים ,והמנחה ונסכים הביא בעשרה ימים אחר-כך -
כשר ,כן-הוא הענין בקריאת-שמע בלא תפילין ,אם מניח תפילין אחר-כך ,יצא ידי-
רטז
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
חובתו .ובזה ניחא מנהג חסידים שנהגו בבוקר קודם התפלה לקרות קריאת-שמע,
שחוששין פן עד שיכינו עצמם לתפלה יאחרו זמן קריאת-שמע ,ונמצא שקורין
קריאת-שמע בבוקר בלא תפילין .אבל לפי זה ניחא ,שהרי שפיר יכולין להשלים
הנחת תפילין לאחר שכבר קרא קריאת-שמע ,ולא הוי מעיד עדות שקר בעצמו.
]והנה בכתי"ק של רבינו שליט"א הערות והארות לספר אות חיים ושלום,
מביא בזה ,שבספר מגיד תעלומה לרבינו בעל בני יששכר זי"ע )על מסכת ברכות שם(
כתב סברא זו מדעת עצמו ,ופלא שלא הביא זאת משמיה דרבו החוזה מלובלין זי"ע.
וציין שם שעיקר סברא זו כבר כתבה הגאון הרמ"ע מפאנו זי"ע בספרו אלפסי זוטא
לברכות שם )ועיין ספר מאסף לכל המחנות סימן כה סקל"א([.
ורבינו שליט"א )שם( מעיר על-זה ,דמדברי תשובת מהרי"ל לא משמע
כסברא זו .דהרי כתב המהרי"ל שאם הוא דואג שקרא קריאת-שמע ]בתפילין
דרש"י[ בלא תפילין ,ונמצא שמעיד עדות שקר בעצמו ,אזי יקרא עוד-הפעם שמע
והיה אם שמוע בתפילין דרבינו-תם .והנה אם הדין הוא שהקורא קריאת-שמע
אדעתא שיניח תפילין בו ביום ,אף על פי שאין התפילין עליו בשעת קריאת שמע,
לא הוי מעיד עדות שקר ,אם-כן למה לו לדאג בזה ,הרי אף אם קרא קריאת-שמע
בלא תפילין ,שפיר יוכל להניח עכשיו תפילין -אפילו בלא קריאת-שמע ,ויהא
כמביא מנחות ונסכים לאחר זמן שכשר ,ורבינו שליט"א מאריך עוד שם בזה.
קריאת-שמע בזמנה
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע כותב באות חיים ושלום )סימן כה ס"ק ו( שגם
קריאת-שמע זו ,שקורין בתפילין דרבינו-תם ,יש להקפיד לקרות דוקא בזמנה ,שאם
חוזר וקורא שלא בזמנה ,נמצא שלא קרא קריאת-שמע בתפילין ,אם הלכה כרבינו
תם .וכן איתא במחצית השקל )סימן לד ס"ק ה( ,עיי"ש.
ד' פרשיות
והנה מלבד מה שצריך לקרות פרשיות "שמע והיה אם שמוע" ,נהגו לומר
גם פרשת "ויאמר" ,וכן שני הפרשיות "קדש" "והיה כי יביאך" בתפילין דרבינו-תם
)עיין פרי מגדים סימן כה באשל אברהם סק"ו ,שערי תשובה סימן לח אות ג(.
והיינו ,דאף שכדי לצאת מחשש מעיד עדות שקר ,סגי לקרות "שמע והיה
אם שמוע" בלבד ,מכל מקום נהגו לומר גם פרשת ויאמר ,וכן שני הפרשיות "קדש"
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
ריז
"והיה כי יביאך" ,על דרך שכתב הב"ח )סימן כה( בשם הגאון מהר"ר פייויש ז"ל דיש
לקרות כל ארבע פרשיות אלו בתפילין של רש"י ,וכן כתב השל"ה ,וכן הוא במגן-
אברהם )שם סק"ו( ,ואם-כן הוא-הדין בתפילין דרבנו-תם.
כתב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם סק"ז( "אשר חזות קשה ראיתי
בסידור האריז"ל ,שסידר הרב ר' שבתי ז"ל ,שכתב קודם הודו וזה-לשונו :המניחים
ב' זוגות תפילין כאחד ,צריכין לומר כאן פרשיות קדש והיה כי יביאך ,שצריכין
לאומרם כמו שהם מסודרים בתורה קודם ב' פרשיות דקריאת-שמע ,בניגון
ובטעמים ,זה מ"כ בשם הרמב"ן בשם מהר"י מקראקא בשם מהרח"ו זללה"ה,
עכ"ל .ואינו מובן כלל דבריו ולשונו".
א[ למה כתב דין זה דוקא להמניחים ב' זוגות תפילין ,הלא גם המניחים בעת
התפלה של רש"י בלבד ואחר התפלה מניחים של רבינו-תם ,צריכין לאומרם קודם
התפלה ,בשביל שיהיה אמירתן כסדר הכתובים בתורה.
ב[ וגם מה שכתב "בשם הרמב"ן בשם מהר"י מקראקא בשם מהרח"ו",
"לא ידענו מי הוא הרמב"ן שהיה אחר מהרח"ו שני דורות".
והנה בספר מאסף לכל המחנות )סימן כה סעיף ה ס"ק לז( להגה"צ רבי יחיאל
מיכל גאלד זצ"ל ,תלמיד רבינו זי"ע )בעל מחבר ספר דרכי חיים ושלום( כתב לתרץ
תמיהותיו של רבינו זי"ע ,שטעות סופר נפל בסידור האר"י שם ,וצריך לומר "בשם
הרמב"ן ובשם מהר"י מקראקא בשם מהרח"ו" .כלומר ,ששני דברי נפרדים הם,
שראה כתב כן בשם הרמב"ן וגם כתב כן בשם מהר"י מקראקא בשם ר' חיים
וויטאל .וסמך לדבר מציין לספר אור צדיקים למהר"מ פאפריש זצ"ל )תיקון תפלה
אות יד( ,ששם כתב וזה לשונו :ראיתי בכתב בשם הרמב"ן ,וגם כתוב כן בשם מהר"י
מקראקא ובשם רבו מהר"ח וויטאל ז"ל] .אכן לא מצינו דברים אלו ברמב"ן שלפנינו[.
והנה בספר אור צדיקים שם כתב "שמחויב אדם לומר בכל יום הד' פרשיות
של תפילין בעוד התפילין עליו ,והנה ב' פרשיות אומר בקריאת-שמע ,וב' פרשיות
קדש לי והיה כי יביאך צריך לאומרם קודם הב' פרשיות שמע והיה אם שמוע ,כסדר
שהם כתובין בתורה כו' ,על-כן מקומם הראוי לומר ב' פרשיות אלו -קודם ברוך
שאמר כו'" .הרי שלא כתב כן דוקא להמניחים שני זוגות ביחד ,אלא אף המניח
רש"י בלבד צריך לומר כן.
ואם-כן ,כותב הגאון רבי יחיאל מיכל גאלד זצ"ל ,מסתבר מאוד לומר
שטעות סופר נפל שם בסידור האר"י ז"ל גם בענין זה ,ודו"ק.
ריח
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
å ÷øô
ואחר התפלה יניח של רבינו-תם בלא ברכה ויקרא
בהם שמע והיה אם שמוע.
שולחן-ערוך אורח חיים סימן לד סעיף ב
כאמור ,הלכה זו מקורו בתשובת מהרי"ל
לד( .והטעם ,דאף שכבר קרא קריאת-שמע בהיותו מעוטר בתפילין דרש"י ,מכל-
מקום אם אין הלכה כרש"י נמצא שקריאתו הראשונה לא היה בתפילין ,ואם-כן
עובר על מה שאמרו חז"ל )ברכות יד ,ב( כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין -כאילו
מעיד עדות שקר בעצמו .ולכן צריך לחזור ולקרותן בתפילין דר"ת.
)סימן קלז ,מובא בבית יוסף או"ח סימן
מנהג החתם סופר
ברם ,אף שהיא הלכה פסוקה בשולחן-ערוך ,מעיד בעל ליקוטי חבר בן
חיים זצ"ל ,שרבו הגאון בעל חתם סופר זצ"ל לא נהג כן ,אלא למד בהם או אמר
תהלים וכיוצא .ותלמידו מסביר הטעם ,שחשש אדרבה פן אין הלכה כרבינו-תם,
ונמצא שקורא קריאת-שמע בלי תפילין ,ולכן מנע עצמו מזה.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע תמה על-זה )אות חיים ושלום סימן כה סק"ו( ,דהרי
אף אם נחוש שאין הלכה כרבינו-תם רק כרש"י ,הלא עם-כל-זה כבר קרא קריאת
שמע פעם אחת -בתפילין דרש"י ,ולמה נצרך להניח תפילין כהלכה גם בפעם
השניה שהוא קורא ,האם בכל פעם שאדם קורא קריאת שמע במשך כל היום כולו,
צריך להיות מעוטר בתפילין ,ואם לאו יהא כמעיד עדות שקר? הרי לא גרע מקורא
בתורה אלו השני פרשיות ,דבודאי לא הוי כמעיד שקר בעצמו -אם לא הניח אז
תפילין .ואכן ,אם זה היה טעמו של החתם סופר זצ"ל ,צריכין לומר בעל-כרחך
שבכל פעם שהיה החתם סופר מעביר הסדרא בפרשת ואתחנן ] -שמע[ ובפרשת
עקב ] -והיה אם שמוע[ ,הניח מקודם תפילין" ,ולא שמענו מעולם" לנהוג כן.
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
ריט
והנה באמת ,במנהגי החתם סופר )פרק ד אות ג( כתוב ש"אם היה לו ברית
מילה בערב-שבת-קודש ,בא אחר סעודת הברית לבית מדרשו ,וגמר עם התלמידים
שארית הפרשה בלא טלית ותפילין ,אך בפרשת בא ,ואתחנן ובפרשת עקב לבש
עוד הפעם התפילין משום קורא קריאת שמע בלא תפילין" ,והיינו שאכן נהג
החתם-סופר להניח תפילין בכל פעם שקרא קריאת-שמע במשך היום -אף
להעביר הסדרא )ולא עוד ,אלא אף כשהעביר בפרשת בא ]" -קדש" "והיה כי
יביאך"[ גם כן חזר להניח תפילין ,אף שלא כתוב שם פרשת קריאת-שמע(.
מנהג הגאונים
ברם ,כותב רבינו זי"ע "שוב עלה בדעתי דיש להביא סמך גדול לדברי
החתם סופר":
כתב הגהות מיימונית )בפרק ד מהלכות תפילין אות פ( בשם העיטור
תפילין ח"ו ס ע"ג( :כך ראינו שהגאונים וכל ראשי הישיבות אין חולצין ]התפילין[ עד
"כימי השמים על הארץ" דערבית .והסביר הבית-יוסף )סימן כה( :שהיו מניחים אותם
עליהם כל היום ולא היו חולצים עד אותה שעה.
)הלכות
ולכאורה תמוה ,למה היו מפסיקין בין פרק לפרק בקריאת-שמע של ערבית
בחליצת תפילין ,ולמה חלצו אז דייקא .ומבאר רבינו זי"ע ,ש"נראה פשוט" שהיו
מתפללים ערבית ביום כמנהגם אז )עיין תוספות ריש ברכות( ,ומכיון שדרכם היה להניח
עליהם התפילין כל היום ,לכן הניחו גם בתפלת ערבית שהתפללו ביום .אך מאידך
הדין נותן שאין להניח תפילין בתפלת ערבית כולה ,דכיון שעשאו לילה בתפלת
ערבית איך יניחו תפילין )עיין תרומת הדשן ח"ב ,מובא בבית יוסף סימן ל ס"ה( ,על-כן הניחו
רק בעת קריאת שמע שקראו בעוד יום -מטעם דכל הקורא קריאת שמע בלא
תפילין כאילו העיד עדות שקר בעצמו ,ואחרי שיצאו מכלל זה ,כלומר לאחר
שאמרו "וקשרתם אותם לאות על ידכם גו'" -שאחרי זה כבר ליכא חשש של עדות
שקר ,אז כבר חלצו התפילין מעליהם .ולכן כתב הגהות מיימונית "שהגאונים וכל
ראשי הישיבות אין חולצין עד כימי השמים על הארץ" ,היינו עד אחרי הקריאה של
"וקשרתם" סיומא דפרשת "והיה אם שמוע".
נמצא ש"הגאונים וכל ראשי הישיבות" סברו דאף שלובשין התפילין כל
היום ,וכבר קראו בהם קריאת שמע ,מכל-מקום בכל פעם שקורין פרשיות אלו
צריכין להיות מעוטר בתפילין" .והרי מזה ראיה גדולה לדעת החתם סופר".
רכ
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
תפילין בלילה
רבינו שליט"א בכתי"ק הערות והארות לספר אות חיים ושלום כותב,
שכביאורו של רבינו זי"ע ,שהיו מתפללים ערבית ביום ,כן כתב להדיא המגן אברהם
)סימן ל סק"ב( לבאר דברי הגהות מיימונית.
והנה המגן אברהם היה מוכרח לפרש כן ,משום דקיי"ל
דאם הניח תפילין קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו" ,אפילו הם עליו כל הלילה,
מותר ,ואין מורין כן" .וכתב המגן אברהם דלפי זה -ברבים צריך לחלצן ,דכל
שעושה ברבים הוי כהוראה .ואם-כן ,לשיטתו ,מוכרח המגן אברהם לפרש
שהגאונים שקראו קריאת שמע של ערבית בתפילין ,היינו שהתפללו מבעוד יום,
דאם היה בלילה הרי היו צריכין לחלצן -ברבים.
)שו"ע שם סעיף ב(
אמנם הבאר היטב )בסימן לג סק"ג( הביא בשם הכנסת הגדולה ועוד אחרונים
שחולקין על המגן אברהם ,וסבירא להו דאם היו התפילין עליו מבעוד יום ,מותר
להתפלל בהם ערבית ברבים אפילו אחר צאת הכוכבים .ולכאורה ,לפי שיטתם
יכולים לפרש בהגהות מיימונית דאיירי שהתפללו ערבית לאחר צאת הכוכבים,
ודלא כדברי המגן אברהם ורבינו זי"ע.
אכן ,כותב רבינו שליט"א ,בהגהות מיימונית בשם הגאונים אי אפשר לומר
דסבירא להו כדעת הכנסת הגדולה ,דאם כן ,למה להו למיחלץ אחר "כימי השמים
על הארץ" ,והלא היו יכולים להשאירם עליהם עד אחר תפלת ערבית .אלא ודאי
צריך לומר דסבירא להו כדעת המגן אברהם ,שלאחר צאת הכוכבים צריך להסיר
התפילין ברבים .ומה שהניחו עליהם התפילין עד "כימי השמים על הארץ" ,היינו
משום שהיה קודם צאת הכוכבים .ואף שלא רצו להניחם בתפלת ערבית כולה -
שכבר עשאו לילה בתפלתם ,מכל מקום בשעת קריאת שמע -מכיון שלא יצאו בזה
ידי חובת קריאת שמע של ערבית דקיי"ל דצריך לחזור ולקרותו אחר צאת הכוכבים
השאירו עליהם התפילין.ונמצא דקריאתן פרשיות קריאת שמע בערבית ,לא היה אלא כקורא
פרשיות בתורה ,ועם-כל-זה השאירו עליהם התפילין .ואם כן שפיר כתב רבינו זי"ע
שמכאן ראיה גדולה לדעת החתם סופר.
רבינו זי"ע ממשיך לדון עוד בראיה זו ,ובטעמו של החתם סופר .וכותב
ש"אולי טעם אחר כמוס היה לו להחתם סופר ז"ל" ,עיי"ש.
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רכא
æ ÷øô
ומה ששאלת בענין ברכה על תפילין של רבינו-תם,
הנה קבלה ביד כל החסידים מלובלין מרבינו ]החוזה
זי"ע[ בעל המחבר דברי אמת ,שאין צריך לברך עוד
הפעם .אולם אני אמרתי לחלק .שמי שדרכו להניח ב'
זוגות ,אין צריך לברך שנית שהרי דעתו היה להניח
שתיהן ,אבל מי שאינו מניח בשום פעם שתי זוגות -
הוי נמלך ,וצריך לברך .וזה פשוט.
שאלות ותשובות דברי חיים חלק ב' יורה דעה סימן פב
השאלה עליה נשאל הגה"ק החוזה מלובלין זי"ע ,ואשר עליה סובבין דברי
הגה"ק מצאנז זי"ע ,הוא :אחד שטעה והניח תפילין דרבינו תם -במקום להניח של
רש"י ,ונמצא שבירך על של רבינו תם ,הנה כשמבחין בטעותו ובא לחזור ולהניח של
רש"י ,מתעורר השאלה אם צריך לחזור ולברך עליהם .ועל זה פסק החוזה זי"ע
"שאין צריך לברך עוד הפעם" ,ושפיר מניח של רש"י בלא ברכה .אבל הדברי חיים
זי"ע פוסק לחלק בין אלו שרגילים להניח בכל יום גם תפילין דרבינו תם ,הרי שדעתו
בשעת הברכה -היה להניח שתיהן ,מה שאין כן מי שאינו מניח תפילין דרבינו תם,הרי שלעולם לא נתכוון בשעת הברכה על תפילין דרבינו תם ,והוי נמלך ,וצריך
לברך.
אם לדין -יש לעיין
ועל-זה כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
"והנה מתיירא אני להכניס ראשי ודבריי בין ההרים הרמים והקדושים שרפי מעלה
אלו זי"ע ,אשר מהבל פיהם וקדושתם אנו חיים ,מאורי הגולה עד זמן הגאולה .עם-
כל-זה אם לדין -יש לעיין ,והרשות נתונה אף לתלמיד פחות ושפל כמוני לראות
)שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן כה(
רכב
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
לעיין ולהבין בעזר השם יתברך .כי הנה הקבלה בשם רבינו הקדוש מלובלין לא
זכיתי להבינה".
דהנה ,כבר ביארנו שיטת הפוסקים )פרק ד( דאם אינו מניח תפילין דרש"י
ותפילין דרבנו-תם בבת אחת ,אלא מניח כל אחד בפני עצמו ,צריך לברך על של
רש"י -שנהוג עלמא כותיה ,ושל רבינו תם -שאינם אלא כדי לצאת ידי כולם -
מניחין בלא ברכה .ואם כן ,המברך על של רבינו תם לאו כדינא עביד .ולמה איפוא
פסק החוזה מלובלין זי"ע שאין צריך לחזור ולברך על של רש"י ,הלא הברכה לא
נעשתה כדינו.
ועל כרחך צריך לפרש ,שדעת החוזה זי"ע היה שכוונת הברכה -כשמברך
על זוג אחד ,לא קאי רק על זוג שהוא מניח עכשיו ,אלא הברכה קאי על שתיהם ,גם
על מה שיניח אחר כך .ולכן פסק שאף אם טעה והניח תפילין דרבינו תם -במקום
להניח של רש"י ,מכל מקום אין צריך לברך עוד הפעם ,שכבר יצא במה שבירך על
דרבינו תם .אשר לפי זה נמצא שפסקו של החוזה זי"ע הוא דוקא להחסידים
שנוהגים להניח שני זוגות בכל יום ,שאז שפיר אפשר לומר שכוונת הברכה קאי גם
על מה שיניח אחר התפלה )והגה"ק מצאנז זי"ע לא בא לחלוק עליו ,אלא לפרש
דבריו( ,מה-שאין-כן לאלו שאין מניחים שני זוגות בתמידיות ,אם לו יארע שיטעה
ויניח תפילין דרבינו תם -במקום של רש"י ,בודאי יצטרך לברך עוד הפעם.
ברם" ,זה גם כן פלא" .דאי אפשר לומר )וכן הוא סתימת הפוסקים( דאנו
שנוהגין כשיטת המהרי"ל להניח בכל יום תפילין דרבנו תם אחר התפלה ,הברכה
שמברכין מתחלה על התפילין -קאי גם על זוג השני ,דהרי מפסיקין בין הברכה
לההנחה -בזמן ובתפלה )עיין בדברינו בפרק ד( .ועל כרחך ,שכן נקבע מעיקר המנהג,
שמברכין רק על של רש"י ,ואת של רבינו תם מניחין בלא ברכה כלל .ואם כן ,אם
טעה ובירך על של רבינו תם במקום על של רש"י ,בודאי שאין כוונתו בזה על תפילין
דרש"י שיניח אחר כך -שהרי מפסיק .ולכאורה בודאי צריך לחזור ולברך כשמניח
את של רש"י אחר כך .ותמוה מה שכתבו הני גדולים שאין צריכין לברך.
טעה -לא הוי נמלך
ואשר על כן נראה לרבינו זי"ע לומר ,שכוונתם היה רק אם שניהם לפניו,
ותיכף אחרי שטעה לברך על דרבינו תם -נזכר ,וסילק התפילין דרבינו תם ,ומניח
מיד תפילין דרש"י -בלי הפסקה כלל ,אז אין צריך לחזור ולברך .ובזה גופא חלוק
בין אם רגיל להניח תפילין דרבינו-תם או אם אינו נוהג ככה.
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רכג
ומבאר רבינו זי"ע בזה ,דהנה כתב התבואת שור
תשובה או"ח סימן רו ס"ק ה( באחד שהביאו לפניו ל' אגוזים או תפוחים ,ודעתו לאכול
כולם ,והוא טועה בדעתו שסובר שצריך לברך על כל אחד בפני עצמו ,הנה כשנודע
לו האמת -דאין צריכין רק ברכה אחת לכולן ,אין צריך לברך על השאר ,דלא דמי
לנמלך -שלא היה בדעתו לאכול ונתחדש לו אכילה ,אבל בזה שלא נתחדש לו
כלום ,למה יברך ,עיי"ש.
)סימן יט ס"ק ל"ג ,ועיין שערי
ועל דרך זה ,מסביר רבינו זי"ע ,אם הוא נוהג מעולם להניח שני זוגות
תפילין ,דרש"י ודרבינו תם ,אם כן אף אם חשב בשעת הברכה שלא יוכל לצאת בזה
על הזוג השני ,מאחר שסבר שיניחו אחר הפסק התפלה ,מכל מקום ,כיון שנזכר
תיכף שהניח של רבינו תם במקום של רש"י ,ומיד מניח של רש"י ,הרי נתברר
ששפיר קאי הברכה גם על זוג השני שמניח עכשיו -כיון שסוף סוף אינו מפסיק בין
הברכה להנחה ,אם כן לא הוי נמלך ,כי לא נתחדש בהנחתו כלום ,שהרי בין כך הוא
מניח שני זוגות בכל יום ,ואין לו לחזור ולברך.
אבל מי שאינו מניח תפילין דרבינו תם ,יש לומר דהוי נמלך ,וצריך לחזור
ולברך .ולמה זה דומה ,להא דנפסק בשו"ע )סימן רו סעיף ו וברמ"א( "נטל בידו פרי
לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס ,צריך לחזור ולברך ,אף על פי שהיה
מאותו מין לפניו" ,מכיון "שלא היה דעתו לאוכלו".
"ואולי יש לחלק משם ,על-כן יש להסתפק ,וצריך עיון להלכה" .ולמעשה
מסיק רבינו זי"ע ש"אם יוכל אז באותו מעמד לשמוע הברכה מאחר ולצאת
בשמיעה לענות אמן ,מה טוב".
...êøàô ïòîì
:"êøàô ïòîì àðòùåä" ìò ,ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øîà ,äáø-àðòùåäá ,íòô
÷(à ,å úåëøá) ì"æç åøîà äðäå .ìåñô øéåàä úà äàåø åðéà ïåöéç úéá íàã ,ïéìéôúá ì"éé
ãçà éåâ ìàøùé êîòë éîå (àë ,æé à íéîéä éøáã) ,åäá áéúë äî àîìò éøîã ïéìéôú
íéøàùð åðçðàå ,úáëòúî äìåàâä äîì éàååâ éúáá 'úé êéðôì ãåñ ùéù íâä äðäå .õøàá
úà äàåø åðéà" ,ìë éðéòì - "ïåöéçä úéá" éøä íå÷î-ìëî ,úåìâá íéæåáîå íéìôùåî
éôìëù ,êìù ïéìéôú ìò å"ç ùùç ùé ïë-íàå ,äæ ãåñî íéòãåé íðéà íìåòä - "øéåàä
åðåáø ,ïë ìò ,å"ç íäéáéåà ãéá ñîøîì êéðá ìàøùé úà çéðú òåãî íéäîúå íéìàåù õåç
...åðìàâú ("øàô" åàø÷ðù) êìù ïéìéôú ïòîì ,"êøàô ïòîì" ,íìåò ìù
רכד
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
è ÷øô
ירא שמים יצא ידי שניהם ,ויעשה שתי זוגות תפילין
ויניח שניהם כו'.
שולחן ערוך או"ח הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
דע כי מורי ]האר"י[ ז"ל היה מניח תפלין דרש"י ור"ת
ביחד ,ומתפלל בהם תפילתו בשחרית כו'.
שער הכוונות ענין תפילין דרוש ו
רבותינו הקדושים זי"ע לא הניחו התרי זוגות תפילין ,של רש"י ורבינו תם,
בשעת התפלה .כי אם בבוקר תיכף אחר ברכת התורה ,לבשוהו יחדיו ,וקראו בהם
הד' פרשיות ,אמרו כמה מזמורי תהלים ,וגם למדו בהם שיעור גמרא .בשעה זו עוד
לא התעטפו בטלית גדול ,ובכל משך הזמן היו רק עם הכובע על ראשם.
לאחרי-מכן ,כשהלכו להתפלל תפלת שחרית הניחו עוד הפעם תפילין
דרש"י בברכה ]ואף שפעמים אירע שלא היה הפסק גדול בין הסרת השני זוגות
תפילין דקריאת שמע להנחת תפילין לתפלה ,רק שהות מועטת לשתית קאווע
ויציאה לחוץ לפנות וליטל ידיו וכדומה ,מכל-מקום בירכו על התפילין שנית )עיין אות
חיים ושלום סימן כה סקט"ז([ .ולאחר תפלת שחרית הניחו תפילין דרבינו תם ,ושוב לא
קראו בהם עוד הפעם הד' פרשיות ,מכיון שכבר אמרוהו עם התפילין בבוקר .ומציין
בעל דרכי חיים ושלום )אות סג( שרבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע "רק עמד על רגליו
וכיוון ושפתותיו נעות קצת ,וישב ולמד בהם שיעור בש"ס בבלי או ירושלמי או איזה
שיעור אחר אשר לו בסדר היום".
ובפורים היה המנהג להניח השני זוגות תפילין יחדיו פעם שנית לקריאת
המגילה ביום .ואז בין חליצת תפילין דרש"י אחר תפלת שחרית הפסיקו בהפסק
מיעוטא ,ובירכו על שני זוגות התפילין בפעם שלישית בזה היום.
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רכה
והנה ,על מנהג רבותינו הלז ,יש להיעכב ולעיין בכמה פרטים :א[ הנחת
תפילין קודם לבישת הטלית .ב[ מה שחזרו והניחו תפילין דרבינו תם גם לאחר
התפלה .ג[ מנהגם בקודש ביום הפורים .ונבארם אחת לאחת.
א .הנחת תפילין קודם לבישת טלית
ציצית קודם לתפילין
מעיקר הדין צריכין להתעטף בציצית מקודם שמניחים התפילין .כן כתב
הטור )אורח חיים סימן כה( ,ובנימוקי יוסף )הלכות ציצית( .והנה ג' טעמים יש בדבר :א[
כמו שכתוב המחבר )שם סעיף א( שמעלים בקודש ואין מורידין .ב[ מפני שציצית
שקולה כנגד כל המצות )מנחות מג ,ב( ,ולכן ראוי להקדימו )נימוקי יוסף שם( .ג[ מכיון
שציצית תדירה יותר ,שנוהגת בין בחול ובין בשבת ויום-טוב ,ותדיר ושאינו תדיר -
תדיר קודם )ברכות נא ,ב( ,ולכן מקדימים להלביש הטלית קודם לתפילין )נימוקי יוסף
שם(.
וכמו שהדברים כן בנגלה שבתורה ,ככה הם בנסתר שבתורה .דהרי מביא
הבית יוסף בשם "האגור )סי' פד( בשם ספר הזוהר שאיסור גדול מי שמניח תפילין
קודם לבישת הציצית עכ"ל .ונראה לי שכתב כן משום דאיתא בספר הזוהר בסוף
פרשת במדבר סיני )קכ ,ב( בשעתא דבר נש קאים ,בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא
לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה לבתר אתקשר קישורא
דיחודא דאינהו תפילין".
די בטלית-קטן לפני תפילין
ברם ,הבית יוסף )שם( מביא מה ששמע "בשם גדולי מקובלי ספרד ז"ל",
שכל האמור הוא רק במי "שאין לו טלית קטן -ודאי יניח טלית ואחר כך תפילין,
אבל מי שלבש טלית קטן יניח תפילין תחלה ואחר-כך יתעטף בטלית גדול .ונותנים
טעם לשבח ,שהרי כיון שלבשו טלית קטן ואחר-כך הניחו תפילין ,הרי כבר קיימו
דברי הזוהר" ,ותו לא שייך הני ג' טעמים .דמכיון שכבר לבש טלית-קטן מצויץ
מקודם ,הרי כבר הקדים מצות ציצית לתפילין ויוכל להניח תפילין ואחר-כך יתעטף
בטלית גדול.
וכן הוא בשו"ת הרדב"ז )חלק ו סימן ב אלפים רס( שנשאל על ציצית ותפילין
איזה קודם ,והשיב שם ש"ראיתי בספר הזהר שתי הסברות .ומה שעלה בידי אחר
רכו
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
העיון דמי שאינו לובש טלית קטן ראוי לו להקדים מצות ציצית ואחר-כך תפילין,
ומי שהוא רגיל בטלית קטן תחת מלבושיו ראוי לו להקדים הטלית הקטן ואחר-כך
התפילין ואחר-כך הטלית הגדול אשר מתכסה בו ראשו וגופו ,וכן ראיתי נוהגין קצת
בצפת תוב"ב ,ויפה הם נוהגין לפי הסוד".
דעת האר"י ז"ל
אמנם אין זה דעתו של רבי חיים וויטאל .שהרי האר"י הק' נתן טעם בסוד
שצריך ללבוש הטלית דוקא קודם התפילין ,בין טלית קטן ובין טלית גדול .וזה-
לשונו )שער הכונות ענין הציצית דרוש ב( :להיות כי הציצית הם ממוחין דקטנות אשר
קדמו אל המוחין דגדלות ,לכן צריך להקדים ולהניח הציצית קודם התפילין ,ואפילו
הטלית גדול של העיטוף ,לסיבת הנזכר ,היפך סברת קצת מקובלים המניחים תפילין
קודם הציצית דהטלית הגדול אחר שהניחו ציצית קטן ,ומכל-שכן שאין לעשות
כדברי האחרים האומרים שהתפילין קודמים לכל בחינות הציצית ,ומי שיעיין בספר
הזהר ימצא האמת כדברינו )עיין עוד שם בדרוש ה ,ובדוש ג' דתפילת שחרית ,ועיין פרי עץ
חיים שער הציצית פרק ג ,ובשער התפלה פרק ז ד"ה סדר עליות התפלות בחול ,ועיין בנגיד ומצוה
בסוף דרושי ציצית(.
תמיהה במנהג רבותינו
"ולפי זה" -כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום שם סק"ד( -
"לכאורה יפלא מנהג גדולי הצדיקים הגאונים רבותינו זצ"ל ,שנהגו להניח בבוקר
השכם קודם התפלה שני זוגות תפילין ,רש"י ורבינו-תם ,ביחד כו' ומניחין אותה
בלא הטלית ,ואחר זמן מה ,כשהכינו את-עצמם לתפלה ,מניחים הטלית ותפילין
ומתפללים בצבור ,והרי זה לכאורה להיפך מדעת מהרח"ו מהאריז"ל שאין לעשות
כן".
ואכן ,מספר רבינו זי"ע" ,ראיתי פעם-אחת לאדומו"ר מרן הקדוש
משינאווא זצ"ל זי"ע ]בעת שנתן הגה"ק משינאווא לרבינו זי"ע במתנה את הסידור
חמדת ישראל לרבי שמואל וויטאל ,לסדרו ולהדפיסו[ ,בעת שראה הדברים האלו
בשער הכונות ,הניח אז בבוקר בביתו בעת ]שלבש[ השני זוגות תפילין -גם הטלית
גדול מקודם .והגיד לי הטעם -מחמת שראה כן בשער הכונות .אמנם באמת ידענו
וראינו שבשאר הימים הוא גם כן לא היה נוהג כן ,רק הניחן בלא טלית כמנהג כל
הצדיקים רבותיו שלפניו זי"ע .ואם-כן צריך טעם ליישב".
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רכז
לצאת שני הדעות
רבינו זי"ע כותב ליישב ,דדברי רבי חיים וויטאל הם רק לאלו המתפללים
מיד עם הנחת תפילין ,ואם כן כשמניחים את התפילין לפני שמתעטפים בטלית
גדול ,הם מהפכים הסדר והכונות ,שהם מניחים הטלית שהוא הקטנות אחר
הגדלות .אבל אותן שמניחים התפילין בבוקר כדי לומר קריאת-שמע בתפילין -
שלא להיות נקרא קריאת-שמע בלא תפילין )עיין לעיל פרק ה( ,אבל אחר-כך בעת
התפלה הם עושים כסידורו של האריז"ל ,שמניחים טלית גדול ולאחריה התפילין,
ומתפללים בציבור ,הרי עושים שפיר כסדר ,הקטנות קודם הגדלות .ו"אם כי יש
לפקפק קצת עוד בזה ,מכל-מקום יש לומר כן ליישב מנהג רבותינו זצ"ל".
וממשיך רבינו זי"ע לבאר ,דלכאורה ,למה לא רצו רבותינו זי"ע להתעטף
בטלית גדול גם כשהניחו התפילין לקריאת-שמע בבוקר ,ו"מי הכריחם לרבותינו
הצדיקים ז"ל לעבור על רבינו מהרח"ו כו' ולסמוך על דברי המקובלים הראשונים
ז"ל ,הלא עמו מקור חיים באורו נראה אור דברי האריז"ל ,כנודע אשר רק בעבורו
ואליו גילה רבינו האריז"ל סודותיו".
וכותב רבינו זי"ע ומציין שיש דיעות להקדים ולהניח לכתחלה התפילין
קודם לטלית -ואפילו לטלית קטן )עיין שאגת אריה סימן כח ,ועיין אות חיים ושלום שם
סק"א( ,ומשום הכי ,כדי לצאת גם לדעה זו ,הניחו השכם בבוקר התפילין בלי הטלית,
ואחר כך בעת התפלה הניחו הטלית גדול מקודם.
ב .לחזור ולהניח תפילין דרבנו-תם
מנהג זו צריך ביאור ,דאם כבר הניחו בבוקר תפילין דרבינו-תם ]ביחד עם
רש"י[ ,וגם קראו בהם קריאת-שמע ,מה טעם יש לחזור ולהניח אותה אחר התפלה
פעם שנית .ורבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום סימן כז סק"ז ד"ה אמנם(
כותב ,דאכן הגה"ק משינאווא זי"ע "לא הניח אחר התפלה תפילין דרבינו-תם כלל,
כיון שכבר הניחן יחדיו עם של רש"י בביתו בבוקר" .אבל מנהג רבותינו הק' צריך
ביאור.
הנה כבר הבאנו לעיל )פרק ג( דהמניחין ביחד שני זוגות תפילין בשל ראש,
צריכין ליזהר בכל האפשרות שהתפילין דרבינו-תם יהא מונח למעלה כנגד הראש,
ושיהא אויר בינו להראש ולא סמוכים על התפילין דרש"י שתחתיו ,כיון דמדינא יש
רכח
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
חציצה והוי תפילין של רש"י חציצה בין התפילין דרבינו-תם ובין השערות] .ואשר
על-כן אין לעשותן רחבים עם המעברתא יותר משני אצבעות ,משום דאם יהא כל
אחד גדול מדי יצטרך להניח של ר"ת על המעברתא של רש"י ,ויהא חוצץ[ עיי"ש.
והנה כיון שבמציאות הוא דבר קשה לכוון ,לכן ,מסביר רבינו זי"ע )אות חיים
ושלום שם( "טוב ויפה מנהג אאמו"ר הק' ]בעל דרכי תשובה[ זצללה"ה אחר שהניח
יחד תפילין דרש"י ורבינו-תם בביתו בבוקר קודם התפלה הניח בבית המדרש של
רש"י בעת התפלה ואחר התפילה הניח דרבינו-תם בפני-עצמו גם-כן עוד הפעם...
שכיון שחציצה שייך על של ראש דתפילין דרבינו-תם שמניחין אותן למעלה על
המעברתא דשל רש"י ...על-כן כשמניחין דרבינו-תם בפני-עצמו אחר-כך הוא יוצא
בהם בודאי להלכה בלי חשש חציצה".
ברם ,רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מסיים ש"לאאמו"ר היה עוד טעם בזה
על-פי סוד מה שהניח תפילין דרבינו תם בפני עצמו עוד הפעם אחר כך".
ג .מנהג רבותינו בפורים
נהגו רבותינו הקדושים זי"ע להניח שני זוגות התפילין בעת קריאתם
המגילה .ואם כי בעת התפלה לא הניחו רק של רש"י לבד] ,רק בביתם בעת קריאת
שמע בבקר הניחו הב' זוגות יחדיו[ ,מכל-מקום בעת המגילה שוב הניחם בציבור
יחדיו .וכן מביא רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שער יששכר מאמרי חדש אדר מאמר פרשת
זכור אות ב( "שמעתי כי מרן הגה"ק רבשכבה"ג מצאנז זי"ע בעל דברי חיים" נהג ככה
)עיין דרכי חיים ושלום אות תתמח(.
והנה ,מנהג זה -להניח ב' זוגות תפילין דרש"י ור"ת יחדיו בעת קריאת
המגילה -מבסס רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע על הך דכתבו הפוסקים )עיין מגן
אברהם סימן תרצ"ג סק"ב( לילך לבוש התפילין בעת המגילה .והיינו "שצריכין להניח
בעת המגילה -כח התפילין בכל עניניהם" .ומטעם זה נהגו להניח שני זוגות תפילין.
ורבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מבאר למה הדגישו כל-כך להניח התפילין בעת
קריאת המגילה בדרך הסוד ,ואין כאן מקומו ,עיי"ש.
רבינו שליט"א )דרשה בהיכל הישיבה לפני פורים תשנ"ו( ביאר ענין זה "בדרך
הקרוב לפשט" .על פי מה שאמרו חז"ל )ברכות ל ,ב( עה"כ )תהלים ב ,יא( עבדו את ד'
ביראה וגילו ברעדה ,מאי וגילו ברעדה ,אמר רבה במקום גילה שם תהא רעדה.
אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא ]ופירש"י :יותר מדאי ,ונראה כפורק
רכט
והם עדות:]ופירש"י
יום יחמישי/ והלכת בדרכיו
אמר ליה אנא תפילין מנחנא, אמר וגילו ברעדה כתיב,[עול
.[שממשלת קוני ומשרתו עלי
, בעת שליהודים היתה אורה ושמחה וששון, שביום פורים,ובזה יש לומר
התקשרו במצות,כדי שלא יראו חלילה כמאן "דבדח טובא" ונראה ח"ו כפורק עול
במקום," ועי"ז מקיימים "וגילו ברעדה, שהיא עדות שממשלת קונם עליהם,תפילין
.גילה שם תהא רעדה
íãàä ìò ìèåîä áåç
:à"èéìù åðéáø øôéñ
äøåö ìòá çøåà ñðëð ,äøåú ìù äìäàá ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø áùé úçà íòô
åúòãá éë øîàå çøåàä øéöôä .äèåùô äáãð ò"éæ åðéáø åì ïúðå ,äáãð ù÷éáå åúéáì äø÷é
êåúì åúåà øòéðå åìöà äéäù úåòî ìù ñéë úà åðéáø ç÷ì .øúåé äðåâä äáãð åðîî ìá÷ì
àåäù ùåáì åúåàá ìàåâ úàéáì äëæéù" åðéáø úà êøéáå ,éðò ìù åúòã äáçøð .éðò ìù åãé
ïåùìá ò"éæ åðéáø ïðåáúä øùàë .åúàî øèôð äæáå ,ùîî óåâ åúåà íò åðééäã ,"äúò ùåáì
äöø éë ,äîù åúåà àöîé éìåà åøöçì àöéå åãåîéìî ÷ñô ,éðòä åúåà êøéáù äëøáä
àáåè øùà åæë äëøá êøáì éðò ìù åëøã äæ ïéàù ,àåä øáã àìä éë ,íéøáãá åîò ñðëéäì
íéëñä ïëå ,åìöà øåøá äúéäå .åäåàöî àìå åù÷áì úåáåçøáå íé÷åùá åááåñéå .äååâá æéðâ
.íìòðå øåîè íéîåøîî ùåã÷ ùéà äéä äæ éë ò"éæ äáåùú éëøã ìòá åðéáø åéáà åîò
úéìàîùä åãéá åéä íéøåñéä ø÷éòå ,íéàøåð íéøåñé ìáñùë ,ò"éæ åðéáø ìù åéîé óåñá
áöîä òéâäù ãò ,øòöä ìãåâî ïéìéôú úçðä íåé÷ åðéáøì ãåàî äù÷ äéäå ,óúëì óåîñ
äøöä åì àá éàãåáù åðéáø æà øîàå .ïéìéôú úåöî íéé÷ì úåøùôà éúìá ùîî äéäù
åðéáø íééñå .äæ ùåáìá ìàåâ úàéáì äëæéù íéîåøîî åì äðúéðù äçèáää úîçî úàæä
:ò"éæ
óà - åð÷ãö çéùî úàø÷ì êìéì åìéàå ,äøåúä ïî äùò-úåöî àåä ïéìéôú úçðä éøä ìò øúååî éððä ïëìå .íãàä ìò ìèåîä áåç äæ ïéà éøä - äæáù äàìôðä úìòî ìãåâ ìò
.íäá åðååèöð øùà 'ã úåöî íéé÷ì ìëåàù ãáìáå ,äçèáää
.÷éãö åúåà ìòî íéøåñéä ì÷åä óëéúå
רל
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
é ÷øô
ירא שמים יצא ידי שניהם ,ויעשה שתי זוגות תפילין
ויניח שניהם כו' ,ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח
שניהם יחד ,יניח כדברי האחד של יד ושל ראש,
ויסלקם מיד ,ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה.
ויש אומרים שאם לא יוכל להניח בבת אחת ,יניח של
רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר
התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה
אם שמוע.
לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות
שולחן ערוך אורח חיים סימן לד סעיף ב – ג
הא דמבואר בשולחן ערוך שלא יניח תפילין דרבינו תם אלא מי שמוחזק
ומפורסם בחסידות ,הטעם ,דכיון שהעולם נוהגים כשיטת רש"י ,והוא בא להחמיר
להניח גם תפילין דרבינו תם ,נראה כיוהרא .ואף בצינעא יש שכתבו להחמיר.
מקור לדברי השולחן ערוך מובא בבית יוסף )סימן לד( מתשובות מהרי"ל -
"ומצאתי בתשובה אשכנזית כלשון הזה :שני זוגי תפילין כו' ,וכמדומה הואיל ולא
נהוג ,מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות ,מה
שלא היו כן כל אותם שראיתים נוהגין כן ,והנוהגין כן טוב להניחם בבת אחת כו',
עכ"ל".
מה מיחזי כיוהרא
והנה נחלקו הפוסקים על איזה דין סובב והולך הלכה זו .בביאור הגר"א
כתוב דקאי על היש אומרים שבסעיף הקודמת ,היינו שגם להניח תפילין דרבינו תם
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רלא
אחר התפלה ,לא יעשה אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות .אמנם בשו"ת תשובה
מאהבה )חלק ב בגליון השולחן ערוך סימן לד( מבואר ,ד"לא יעשה כן אלא מי שמוחזק
ומפורסם בחסידות" קאי על ההלכה הראשונה שיניחו שני זוגות ביחד .אבל להניח
תפילין דרבינו תם אחר התפלה אין בזה יהורא כלל.
ורבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מצדד עם סברת התשובה מאהבה ,וכותב
)אות חיים ושלום סימן לד סק"ט( "ומסתברים דבריו ,בלשון "לא יעשה כן" ,דהיינו
עשיית הנחת שניהם יחדיו ,והוא דבר הניכר ואיכא משום יהורא ,מה-שאין-כן
להניח דרבינו-תם אחר התפלה שאינו ניכר כל-כך" .ועוד דאם כוונת המחבר הוא
שלא יניחו כלל תפילין דרבינו-תם ,הוה ליה למיכתב כך "לא יניח תפילין דרבינו-תם
אלא מי שמוחזק בחסידות".
וכן אפשר לדייק גם בתשובה האשכנזית שמביא הבית יוסף ,דהרי מתחיל
בלשון "שני זוגות תפילין" ,לשון דמשתמע על הנחתן ביחד ,ועל-זה קאי דלא יעשה
כן אלא המפורסם בחסידות .וכן ממה שסיים "והנוהגין כן טוב להניחם בבת אחת",
משמע כדברי התשובה מאהבה שרק המניחם ביחד צריך להיות מוחזק כחסיד ,מה-
שאין-כן להניחם אחר התפלה.
"ובפרט דעינינו רואות הספרדיים רובם ככולם מניחים תפילין דרבינו-תם...
ואינהו הוי בקיאי להו בודאי כוונת מרן הבית יוסף ,כיון דהמה פוסקים כותיה בכל
מקום הלכה כמותו ,ולמה הניחום גדוליהם להניח וליטול את השם במקום שהבית
יוסף כתב להיפך .אלא ודאי דהוי ידעי שהכונה דבעינן חסיד ומוחזק ומפורסם
בחסידות ,רק להמניחם בבת אחת ,על-כן לא הקפידו על כל העולם שמניחים
תפילין דרבינו תם אחר התפלה ,וממילא על-ידי החכמים שלהם ...מניחים בארץ
הקודש בבת אחת בעת התפלה".
"וכן סברו כפי הנראה הפירוש במחבר כל גדולי וצדיקי דורותינו ורבותינו,
אשר נתפשט המנהג שמניחים רוב הבעלי-בתים והעולם תפילין דרבינו-תם אחר
התפלה -גם אותן שאינן מוחזקים ומפורסמים בחסידות ,יען שסברו הפירוש ד"לא
יעשה כן" היינו להניחן שניהם יחדיו ...וזה לא יעשה באמת רק אחד בעיר אולי ,וגם
זה רק בביתם בהצנע קודם התפלה בבוקר."...
חילוק מקומות
ברם ,כל האמור הוא רק באופן דהמניח תפילין דרבינו תם הוא יחיד היוצא
מן הכלל וממילא נראה כיוהרא ,אבל במקום שרוב בני אדם מניחים תפילין דרבינו
רלב
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
תם ,לא שייך בזה יוהרא -ואפילו בהנחת שני הזוגות ביחד .וראה מה שכתב
החיד"א )שו"ת חיים שאל א סימן א( "ויש פנים הנראין דהאידנא בדורנו דהמניחין
תפילין דר"ת טעמם דעל דרך האמת שניהם כאחד טובים בכי הא לא אמרה מרן ז"ל
לשמעתיה .ומה גם דעיקר מטרין דין זה שכתב מרן הוא התשובה אשכנזית ...וז"ל
ושני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי רבותינו דעבדי הכי וכו' וכמדומה הואיל ולא
נהוג מיחזי כיוהרא ואין ליטול השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות עכ"ל,
הבט וראה שכתב לא חזינן רבנן קשישי וכו' .ולפי-זה עתה שנתפשטו כתבי האר"י
זצ"ל והוא מפורסם בין הלומדים דתרתי איתנהו וחיוב יש בהנחתם ,וגם שכיחי בכל
עיר כמה ת"ח דמניחין שתי זוגות ,יש לומר דהמניחן לא מיחזי כיוהרא" ,עיי"ש.
וממילא צריכין לחלק בין מקומות ומדינות שרוב בני-אדם מניחים שניהם,
ששם לא שייך יוהרא .מה-שאין-כן במקומות ועיירות שאין רוב הציבור מניחים
תפילין דרבינו-תם ,אין היתר כזה ,ואילולי דעת התשובה מאהבה לא היו מתירים
להניח דרבינו-תם -מחמת יוהרא .ברם ,עכשיו שנתפשט שרוב העולם מניחים
תפילין דרבינו-תם לאחר התפלה ,פשוט הוא שאין צריכין לחשוש ליוהרא.
קרקפתא דלא מנח תפילין
וכתבו כמה מקובלים ,שאדרבה האידנא דנתפשט כתבי האר"י ז"ל והזהר,
הרי שברור ששני הזוגות צריכים מעיקר הדין ,ולכן מי שאינו מניח תפילין דרבינו-
תם לא יצא וקיים מצות תפילין בשלימות מעולם .וכן כתב המקובל מהר"ן שפירא
בספרו מצת שמורים )דף סא ,ועיין על-זה דברי החיד"א ז"ל שם( ,ועל-דרך זה כתב גם
הגה"ק בעל היכל הברכה מקאמארנא זי"ע )זהר חי דף א ,ב(" :תפילין דרבינו-תם
ביררתי בראיות שבזמן-הזה שכמעט כל העולם הספרדים והאשכנזים וכל ישראל
מניחים תפילין דרבינו-תם ,ושניהם דברי-אלקים-חיים כאשר העיד מרן האריז"ל,
על-כן מי שאינו מניח תפילין דרבינו-תם נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין )ועיין עוד
שם פרשת בא דף מג( .ובספר סדר פרשיות ואוצר עניני תפילין דרבינו תם )ירושלים
תשכ"ו( ,מציין שגם בבאר-היטב הישנים )שנדפסו לפני הבאר-היטב שלפנינו בשולחן-ערוך(,
כתב כמו-כן ,אמנם השמיטו הבאר-היטב הזה שלפנינו ,עיי"ש.
]ואגב ,ראוי להעיר כאן על מה שכתבו הבד"צ של העדה החדרית
שבירושלים דברי-הסכמה על ספר הנ"ל ,ובתוכם כתבו לאמר" :אמנם מה שבתוך
הליקוטים איותה נפשו להעתיק שמי שאינו מניח של רבינו-תם הרי הוא קרקפתא
דלא מנח תפילין ח"ו ,שגה בזה ולא ניחא ליה למרייהו לומר הכי ,ובפרט במקום
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רלג
שהביא כבר בליקוטיו שרבינו גאון הגאונים קודש הקדשים הגר"א זצוק"ל מווילנא
לא הניחן ,וכפי המובא בארח"ח כת"ר )בסידור הגר"א ז"ל( שעל-פי דבריו הק'
תלמידו הגה"ח רבן של אלפי אלפים לומדי ישיבת וואלוזין )שלא לבשו תפילין
דרבינו-תם( הפסיק מלהניחן ,בודאי שאין לנו להתערב בזה ולבטא דברים מוזרים
כאלה ,ואין אנו מסכימים ח"ו על-זה" ,עכ"ל.
ופעם אמר כ"ק רבינו שליט"א שבמחכתה"ר דברים אלו תמוהים .דהדברים
האלו הם שיטת כמה גאונים וקדושים מפורסמים מופלגים בנגלות ובנסתרות ,וראה
בשם הגדולים )מערכת הגדולים אות נ( שכתב "מהר"ר נתן שפירא ז"ל עיר וקדיש הרב
המחבר מצת שמורים כו'" ,וגם הגה"ק המקובל האלקי מהרי"א מקאמארנא זי"ע
היה מפורסם כגאון ומקובל גדול ,ומדוע לא יעתיק המלקט כל השיטות שנאמרו
בענין תפילין דרבינו-תם -כולל דברי גאונים וקדושים האלו .הגם שהם ד' יחידאה
ואין כן דעת רובא דרובא דגאונים ומקובלים ,וכי מפני שהעתיק גם כן שיטת הגר"א
זצ"ל שלא היה מניחן שוב אין להעתיק דברי שאר גאונים וקדושים ,אתמהה! בפרט
מה שכתבו "ואין אנו מסכימים ח"ו על זה" ,וכי ס"ד שצריכין המצת שמורים והכתם
אופיר הסכמה מחכמי וגדולי דורינו ,וד"ב[.
àìôð æîø
:(à"÷ñ àì ïîéñ íåìùå íééç úåà) ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø áúåë
÷"äâä íäéðéáå ,'÷ä åéãéîìú ò"éæ áåñàñî áéì äùî 'ø éáøä ÷"äâä úéáá åôñàúð íòô
úåãåà åçëååúðå ,ò"éæ áåùèéãéæî éáö úøèò ìòá ÷"äâäå ùèàùèåáî íäøáà ìùà ìòá
çéðäì íéæîø äîë ò"éæ ùèàùèåáî ÷"äâä øîà åéøáã êåúá .ãòåîä ìåçá ïéìéôú úçðä
÷"äâä åáéùä äæ-ìòå .(á óéòñ àì ïîéñ íäøáà ìùà äàø) åúèéùë ãòåîä ìåçá ïéìéôú
:ò"éæ áåùèéãéæî
áåúëä åúåàî - äøåúá åîå÷îá ïåëð æîø êì ãéâà äðä ,éìà àá äúà íéæîøá íàäãòåîì úàæä ä÷åçä úà" éë åðééäå .áåè-íåéå úáùá ïéìéôú øåñéàì ì"æç åùøãù
"äúéî áééç ãòîä ìåçá ïéìéôú çéðî" àéøèîéâá äìåò ,(é ,âé úåîù) "äîéîé íéîéî
)...ïéãã àðáùåçë ïéãã àðáùåç ,('÷ä øäæä éøáãë
רלד
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
àé ÷øô
לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות.
שולחן ערוך אורח חיים סימן לד סעיף ג
לאחר הנישואין
רצונו של רבינו בעל בני יששכר זי"ע היה שנכדיו ילבשו תפילין דרבינו-תם
מיד בכניסתם לבר מצוה בשנת הי"ג ,ועל-דרך זה ציוה רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
לצאצאיו )עיין דרכי חיים ושלום אות עז( .ברם מנהג העולם הוא ,שבחורים קודם
נשיאותם אינם מניחים כלל תפילין דרבינו תם .וטעמא בעי לחלק בין קודם
נשיאותם לאחריו.
רבינו מנחת אלעזר זי"ע מביא )אות חיים ושלום סימן לד סק"י( ש"הטעם
שמעתי אומרים ,כי בחורים בודאי אינם בכלל מוחזקים ומפורסם בחסידות" ,ולכן
אינם יכולים להניח תפילין דרבינו תם ,מה שאין כן לאחר נישואיו כבר הוחזק להיות
מפורסם בחסידות" .אמנם" ,כותב רבינו זי"ע" ,אין זה טעם מספיק .וכי נשואיו עם
אשתו גרמו לו החסידות שיהיה מוחזק ומפורסם בחסידות ,גם אם הוא איש פשוט
ואינו עוסק בתורה לא לפניו ולא לאחר נשיאתו .וגם ,זיל בתר טעמא ...דעל-כרחך
סוברים ...דלא יעשה כן קאי רק על שניהם יחדיו ...מה-שאין-כן להניחם אחר
התפלה בפני-עצמו ...ואם-כן למה יגרעו הבחורים בזה -כיון דלהניחם אחר התפלה
אין צריכין להיות בכלל מוחזק ומפורסם בחסידות".
ולכן ,מבאר רבינו זי"ע טעם מנהג העולם ,שהוא על-פי מה דפסקינן
בשולחן-ערוך )סימן לח סעיף ד( ד"המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה".
וכתב הרמ"א "ואם אי-אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם" .והנה לא רצו
למנעו שלא להניח תפילין כלל -כדי שלא להיות בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין,
ולכן סמכו על החזקת כשרות כשיודע בנפשו וקים ליה בגויה שבעת הנחתן ישמור
את-עצמו מהרהור .ברם ,כל-זה בתפילין דרש"י שהם חיוב כמנהג העולם ,מה-
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רלה
שאין-כן בתפילין דרבינו-תם ,מדקדקים ומחמירים שלא להניח עד אחר נשיאתו,
עיי"ש.
"ויש לי סמך לטעם זה שהוא עיקר ,כי שמעתי בשם צדיק אחד זי"ע
שאנשי-שלומו נהגו שלא יניחו תפילין דרבינו-תם בשנה ראשונה אחרי חתונתם,
וכנראה היה ס"ל טעם זה ,כי על-כן בשנה הראשונה שצריך להיות נקי לביתו
והתאוה אז גוברת )וכן שמעתי בשם הצדיק הנ"ל שהקפיד מטעם זה לאברכים
בשנה הראשונה לחתונתם( ,על-כן הנהיג למנוע מתפילין דרבינו-תם פן לא ישמר
מהרהורים .הגם שלא נהגו כן במקומנו -רק להניח אחרי חתונתם מיד ,אבל הטעם
נראה".
]ומטעם זה גם מבאר רבינו זי"ע )שם סימן לז סק"ה( מה שהקפידו רבותינו
הקדושים שלא להניח תפילין לבחור קודם היותו בן י"ג ויום אחד ,ולא כאותן
הנוהגים להניח חודש או יותר לפני הבר-מצוה )עיין רמ"א אורח חיים סימן לז סעיף ג ,ובמגן
אברהם שם ס"ק ד( .ד"כיון דאינו בר חיובא דתפילין ,מבן י"ג שנים ויום אחד ,והרהור
שייך בבני הנעורים ביותר ,על-כן חששו לחומרא משום קדושת תפילין שלא
להניחן לחינוך כלל ...רק כשבא לבר מצוה וחיובא אז לא רצו לפטרו מטעם חשש
הרהור שלא להיות קרקפתא -בר חיובא -דלא מנח תפילין ח"ו .וזהו נכון הטעם
להלכה בעזה"י"[.
כתיבת תפילין דרבינו תם
בספר קסת הסופר )סימן כו אות א בלשכה( מובא "בשם גדול אחד" ,שהסופר
הכותב פרשיות לתפילין דרבינו-תם ,יש לו בעצמו גם-כן להניח תפילין דרבינו-תם,
"ומילתא דמסתברא הוא" ,דהרי פסקינן )גיטין מה ,ב ,שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף
א( ד"כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ,וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה" ,עיי"ש.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום סימן לד סקי"א( ,מפקפק מתחלה
קצת על-זה ,כי אינו דומה להדין ל"ישנו בקשירה ישנו בכתיבה" ,דכיון דהסופר אינו
מחזיק עצמו בתורת חסיד רק לאיש פשוט אשר מניח תפילין דרש"י בלבד כמנהג
העולם ,איך נאמר שהוא בכלל אינו בקשירה ולפסול על-ידי-זה התפילין דרבינו-תם
שכתבן.
ברם ,לאחר-זה כתב ליישב דבריו ,וזה-לשונו "ועוד והוא העיקר ,כיון שאנו
רוצים לצאת בזה דעת רבינו-תם ,ולדעתו הרי התפילין כסדר רש"י פסולים ...נמצא
רלו
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
הסופר הלז לא הניח תפילין מעולם בזדון )לדעת רבינו-תם( ,והרי זה דומה כעין מה
דפסקינן )שולחן ערוך יורה דעה סימן ב סעיף ה בהגה( "מי שאינו חושש בשחיטה ואוכל
נבלות בלא תיאבון אף על פי שאינו עושה להכעיס ,דינו כמומר להכעיס" ולא הוי בר
זביחה ,עיי"ש ,ואם-כן הכי-נמי לא הוי בר קשירה לדעת רבינו-תם ,ואם-כן איך יוכל
לכתוב תפילין דרבינו-תם .ושפיר נכונים דברי הקסת הסופר גם בדיעבד".
בהערותיו לספר אות חיים ושלום )בכתי"ק( כותב כ"ק אדמו"ר שליט"א,
דמה שכתב הקסת הסופר ששמע "בשם גדול אחד" ,הוא ניהו הגה"ק בעל ישמח
משה זי"ע ,כמו שכתב בספרו ישמח משה על המועדים ומסכתות )פא ,א( וזה-לשונו:
יש ליזהר שמי שאינו מניח תפילין דרבינו-תם לא יכתבם ,דהא לדעת רבינו-תם אינו
בקשירה אם-כן אינו בכתיבה ...וראיה לדבר ,דאף שנצטוה הואיל ואינו מקיים מקרי
אינו בקשירה ,מהא דקיי"ל בהלכות שחיטה דמי שאינו חושש בשחיטה דינו
כעכו"ם דאינו בר זביחה ,עכ"ל .הרי מפורש להדיא בדבריו כמו-שכתב רבינו זי"ע
]וכנראה לא ראה אז רבינו זי"ע את דברי הישמח משה זי"ע[ .ולפי ראיית הישמח
משה זי"ע מהלכות שחיטה משמע שגם לדעתו הוא לעיכובא וגם בדיעבד.
äìéîå ïéìéôú
øàúì ì"öæ ãìàâ ìëéî ìàéçé éáø ïåàâä øáçîä äñðî ,íåìùå íééç éëøã øôñì äîã÷äá
íéðååëî åéä åéøåáéãå åéúòåðú ,åéùòî ìëùë ,ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø úâéøãî ìãåâ
:øåôéñá øáçîä ùîúùî ,úåàîâãä ãçàì .äáëøî äùòîá ïåéìò ãåçéì
,íéùåã÷ä åéöôç åúéáì ò"éæ åðéáø éøçà ãçà ãéîìú àùð ,úéøçù úìôú øçà úçà íòô
åãé êåúì ïúéì ãéîìúä äöø ,åúéáì åòéâäùë .(ø"éñòî ìäåî) äìéî-ìù-ìîæéàå ïéìéôúä
,íøéáòé êë àìù ,ò"éæ åðéáø åì øîà .ïéìéôúä êë-øçàå ,äìéî ìù ïéëñä úà òéðöäì '÷ä
ïúé íàáù :åì øéáñäì ò"éæ åðéáø óéñåäå .ìîæéàä êë-øçàå ïéìéôúä åì ïúé íãå÷î àìà
ìáà .ïéìéôú äìéî - "úî" óåøéö å"ç äéäé ,ïéìéôúä êë-øçàå äìéî-ìù-ìîæéàä íãå÷î
äùîç ïééò) "íú" óåøéö äéäé äìéî-ìù-ìîæéàä åéøçàìå ïéìéôúä äìçúî ïúé íà
.(â úåà ãòì íéëåîñ øîàî úåøîàî
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רלז
áé ÷øô
נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא
לציוןøîàù ãò õåìçì àìù äìá÷ä ãö ìò áúëù éî ùéå .
ùéã÷ øçàì åðééäã ,íéùéã÷ òáøàå úåùåã÷ ùìù íäá
íé÷ã÷ãîä íéâäåð éëäå ,íåúéכו' .ביום ראש חודש,
חולצים אותם קודם תפלת מוסףïéãä àåäå :äâä :
úùåã÷ óñåîá íéøîåàù íå÷îá à÷åãå ,ãòåîä ìåçá
.íå÷î ìëá óñåî íãå÷ í÷ìñì íéâäåð åäéî ,øúë
שולחן ערוך אורח חיים סימן כה סעיף יג
הרי מדברי המחבר שאין לחלוץ התפילין עד אחר "ובא לציון" ,ועל זה בא
הרמ"א והוסיף ,בשם המקובלים ,שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות ,ואלו
הם א[ קדושת "יוצר אור" ,ב[ קדושת העמידה שבחזרת הש"ץ ,ג[ קדושת ובא
לציון ,וארבע קדישים ,בפשטות הם :א[ קדיש שלפני הודו ,ב[ חצי קדיש שלפני
"ברכו" ,ג[ חצי קדיש שאחר תפילת שמונה עשרה ,ד[ קדיש תתקבל שלאחר "ובא
לציון" .אמנם -כתב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בספרו אות חיים ושלום )סימן כה
ס"ק טו"ב( -כיון שמאחרים לפעמים ובאים לאחר הקדיש שלפני הודו ,על-כן צריכין
לחשוב גם את הקדיש יתום ,עיי"ש.
צירוף בין רש"י לרבינו-תם
כתב הפרי מגדים )סימן לד משבצות זהב סק"ב( "חדשים מקרוב חולצים תפילין
דרש"י לאחר קדושת י"ח ,ומניחין תפילין של רבינו-תם .ומלבד שעושים שלא כדין
המבואר בסימן כה סעיף יג ,גם צריך לכוון בחזרת הש"ץ ולא לעסוק בדברים
אחרים .ולא רציתי לשאול אותם ואיני רוצה בתירוצם" .וכוונתו ,דלפי המבואר
רלח
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
בדברי המחבר שלא לחלוץ תפילין עד אחר ובא לציון ,ולדברי הרמ"א בשם
המקובלים אחר קדיש יתום ,אם כן החולצן בשעת חזרת הש"ץ עושה שלא כדין.
ברם רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מעיר על-זה )שם סק"ח( ,דשפיר יש לבאר
"תירוצם" .דמה שמבואר בשולחן ערוך שלא לחלוץ התפילין עד אחר קדושת ובא
לציון ,מיירי במי שחולץ שלא על מנת להניח תפילין דרבינו-תם במקומם ,ובשעת
קדושת ובא לציון הוא בלא תפילין ,מה-שאין-כן מי שמניח תיכף תפילין דרבינו-
תם ,ונמצא שבשעת הג' קדושות וד' קדישים מונחים עליו תפילין -שהרי לדברי הני
מקובלים שניהם אמת ,על כן בודאי עושים כדין ,דלענין הקדישים וקדושות יכול
לצרף מה שאומרים בתפילין דרש"י וגם בתפילין דרבינו תם.
בראש חודש
בראש חודש ,חולצין התפילין קודם תפלת מוסף ,כי מוסף ראש-חודש
דומה ליום-טוב ,וכמו שאין מניחים תפילין ביום-טוב ,משום שיום-טוב בעצמו
'אות' ,כמו כן יש לנהוג בראש חודש בשעת תפלת מוסף .ועוד טעם יש בזה ,דכיון
דבתפלת מוסף אומרים קדושת כתר ,אין נכון להיות עליו אז כתר התפילין .ולכן
צריכין לחולצן אחר קדיש שלאחר "ובא לציון" ,כך שיאמר בהם ג' קדושות ]כמו
בכל יום[ וד' קדישים :א[ קדיש שלפני ברכו ,ב[ קדיש לאחר הלל ,ג[ קדיש לאחר
שיר של יום ,ד[ לאחר ובא לציון )עיין אות חיים ושלום סימן כה סקי"ט(.
וכמובן שכל זה נוגע גם לתפילין דרבינו-תם -שאין להתעטר בהם בשעת
תפלת מוסף .וכאן מתעורר מבוכה מתי להניחם -אם קודם תפלת מוסף או להמתין
עד אחר מוסף .הנה בספר אור צדיקים למהר"ם פאפוראש ז"ל )ועיין שערי תשובה סימן
כ"ה סקכ"ב( כתב ש"מנהג הרב מהרח"ו שלא להניח תפילין בראש חודש אחר שאמרו
קדושת כתר ,עד שחרית של יום ב' -כי הלילה מפסקת".
ברם כבר עורר על-זה החיד"א במחזיק ברכה )סימן לד( שלא מצינו זאת
בשום מקום בעצם כתבי אריז"ל ,שרבי חיים וויטאל לא הניח תפילין בראש חודש
אחרי מוסף .ואדרבה ,הרמ"ע מפאנו חולק על זה ,וכותב להדיא )שו"ת הרמ"ע מפאנו
סימן קח( דיש להניחן אחר מוסף " -במנחה ,וקודם אליה ,גם כן אחר תפלת המוסף,
לרוצה ללובשן כל היום" " -שקדושתו עולה ויורדת" .ולכן ,מסיים החיד"א ,צריכין
לומר שטעות סופר נפל בזה ,ובמקום מהרח"ו צריך להיות מו"ה חיים הכהן ,או אולי
מפי השמועה נאמר כן מרבי חיים וויטאל ,עיי"ש.
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רלט
על כן "הכריע" רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם סק"כ( דלכתחלה יניחו
תפילין דרבינו-תם -ויחלצם -קודם תפלת מוסף .והא דכתב הרמ"ע מפאנו
להניחם אחר תפלת מוסף ,מבאר רבינו זי"ע שאזיל לשיטתיה )שם סימן לט( דבכל יום
צריכין להניח תפילין במנחה ,על-כן התאמץ שגם בראש-חודש יניחם במנחה ,מה-
שאין-כן אנחנו שאין מניחים במנחה בכל יום ,למה יניחום בראש-חודש אחר מוסף.
ורק אם אי-אפשר ,כגון שהציבור לא ימתין עליו בתפלת מוסף ,בודאי לא
יבטל תפלה בציבור עד שיניח תפילין דרבינו-תם ,אלא יתפלל מוסף בלא תפילין
ויניחם אחר-כך .ולא כמו שנהגו "רבים וכן שלמים ,בראותם בשם הרח"ו שלא
להניחם כלל אחר תפלת מוסף ,מניחים תפילין דרבינו-תם קודם מוסף ומבטלים
על-ידי-זה תפלת הצבור דמוסף ומתפללים אחר-כך מוסף ביחידות ,וזהו בודאי לא
אריך למיעבד הכי ,לבטל תפלת צבור בשביל ספיקא אולי יצא מפי מהרח"ו",
עיי"ש.
בחול המועד
ידוע ומפורסם הפלוגתא אם להניח תפילין בחול-המועד ,דלדעת הרא"ש
)תשובות הרא"ש כלל כג אות ג( מניחין תפילין גם בחול-המועד ,ברם לדעת הזהר )זוהר
חדש שה"ש ח ,א( אסור להניחם ,והמניחם חייב מיתה רח"ל .וכמו שמביא הבית יוסף
)אורח חיים סימן לא( "ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד ,ושמעתי
שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא"ש ,ואחר כך מצאו שכתב רבי
שמעון בר יוחי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם
בחול המועד ,עיי"ש .ורבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע האריך מאד בענין זה )שם סימן לא
סק"א( ,ואין כאן המקום להאריך בענין זה.
ברם מה שנוגע להנחת תפילין דרבינו-תם -לאלו הנוהגים גם היום להניח
תפילין דרש"י בחול המועד ,כתב הפרי מגדים )סימן לא משבצות זהב סק"כ ,ועיין אשל
אברהם סימן לד סק"ו( וזה-לשונו :ויראה דתפילין דרבינו-תם אין להניחם בחול-
המועד ,כי הזהר מפליג בעונש ,ודי בתפילין דרש"י ,וספק ספיקא נמי הוי שמא
הלכה חול המועד פטור ושמא הלכה כרש"י ,עכ"ל.
והנה השואל ומשיב )מהדורא ג חלק א סימן רמז( חולק על-זה ,וכתב "ואני מניח
גם תפילין של רבינו-תם ,אף שהפרי מגדים מפקפק בזה משום ספק ספיקא ,ולא
ידעתי הספק שלו דהא לשיטת רבינו-תם התפילין של רש"י פסולים" ,עיי"ש.
íú åðéáøã ïéìéôú /
äëìää øåàì
רמ
זה כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם סק"ב( "ולא ידעתי כלל כונת-ועל
תם- דגם אם באמת לשיטת רבינו, דהא שפיר איכא ספק ספיקא,השואל ומשיב
ויש עוד ספק שמא,[ מכל מקום רק ספק הוי ]להמניחים,התפילין של רש"י פסולים
." ופשוט, ואיכא ספק ספיקא,חול המועד אינו חייב כלל בתפילין
äåöî-øáì ïéìéôú úçðä
ïéà äåöî-øá øåçáì ïéìéôú çéðäì ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáøì äéäù úåáéáçä ìãåâ
åðéòùô ììåçî äéäùë ,ò"éæ åðéáø ìù åééç éîéì äðåøçàä äðùáù ,øôåñî .øòùì
ìá÷ì åîåéá íåé éãéî ùèà÷ðåî øéòá íéìåçä-úéáì òåñðì êéøöä ,íéìåãâä åéáåàëîá
æøãæä ,íää íéîéá .íéàøåðä íéøåñéä úö÷ ì÷äì ,íéùåã÷ä åéãéå åùàø ìò "ïòììàøèù"
-úéáá òåá÷ä åðîæî øçàì ïôåà íåùá íéìåëé åéä àì éë ,úéøçù úìôúá úö÷ ò"éæ åðéáø
.íéìåçä
çéðé ò"éæ åðéáøù ,æàñâøòá øéòá "äáåùú éëøã úøáç"á øáç - ãçà øåçá àá ,ãçà íåéá
,åúìôúá àåää úòá íéã÷î åðéáøù òãé àì øåçáä íðîà .äðåùàøä íòôá ïéìéôú åì
åìéçúäù øçàì òéâäå øçéà ïëìå ,ììôúäì åðéáø ìéâø äéäù òåá÷ä ïîæá àá àåäå
."åãåä"
áùåé äéä ÷ø ,ïéìéôúä åîöò ìò ùáì àì äæ-ìë-íò ,ãåàîì øòðä øòèöð äæîù ïáåîå
.ïéìéôú åì çéðé åðéáøù ãåò øáãä åãéá äìòé éìåà ,åúìôú úà ò"éæ åðéáø øåîâéù äôöîå
,ïéìéôú åîöò-ìò çéðä àì ãåòù ò"éæ åðéáøì åòéãåäùë äøùò-äðåîù øçà .äéä ïëå
åðîæî øúåé åì ïúé éìåà åúåà åìàùéå àôåøäì àø÷ì íéùîùîäì äåöå ,åúàø÷ì çîù
ïáåîë .äðåùàøä íòôá åéìéôú úà äæ øòðì çéðäìå åðåöø ÷éôäì ìëåéù éãë ,ìáâåîä
åéìò çéðäì ãåò ìëåéù åðéáø ãåàî çîù ,åøòöå åéáàë êåúáå ,ïéúîäì íéëñä àôåøäù
...ïéìéôúä
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רמא
âé ÷øô
לא יניח ב' הזוגות בכיס אחד ,שהאחד מהם הוא חול
ואסור להניחו בכיס תפילין ,אלא יעשה שני כיסין
וסימן לכל כיס ,שלא יתן של זה בזה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן לד סעיף ד
תשמישי קדושה
דברי המחבר אלו המה מדברי הרא"ש )הלכות קטנות הלכות תפילין סימן ה(,
שאם הזמין כיס או נרתיק לתפילין על-דעת אחד מהם ,של רש"י או של רבינו-תם,
אפילו הניח שם רק פעם אחת זוג של אחד מהם ,אסור להניח בו זוג השני -שאחד
מהם הוא חול .ועל-כן צריך לעשות שני כיסים ,וסימן לכל כיס וכיס ,שלא יחליף
ויתן של זה בזה.
וכתב הפרי מגדים )משבצות זהב סימן קנד סק"ב( שכל זה אמור דוקא אם הניח
בכיס את התפילין בלא נרתיקם -שאז חל על הכיס דין תשמישי קדושה ,ואין להניח
בהם זוג השני .אבל אם מניח התפילין בנרתיקם תמיד ,הרי הכיס הוא רק תשמיש
דתשמיש ,ואין בו קדושה ,ויכול להניח בו זוג השני.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מעיר בזה )שו"ת מנחת אלעזר חלק א סימן כז(,
שזהו דוקא כשהנרתיק מכסה כל התפילין ,כולל המעברתא והתיתורא -אשר גם
המה בכלל הקדושה .אולם ,אם הנרתיק מכסה רק הבית בלי התיתורא ומעברתא,
שפיר יש לכיס דין תשמיש קדושה .ואם-כן נמצא ,שבנרתיקים שלנו -אף שנכסה
כל התפילין ,מכל-מקום הקשר -הדלי"ת והיו"ד -שברצועות מגולים ,והם אינם
תשמישי קדושה כי אם קדושה עצמה )עיין ב"ח סימן מב ,ופרי מגדים שם( ,אם-כן יש על
הכיס דין תשמיש קדושה .ולכן אסור להחליפם זה בזה.
רמב
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
החליף שלא בכוונה
באות חיים ושלום )סימן לד סקי"ג( כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע "יש לי
שני כיסים של תפילין דרש"י ורבינו-תם קטנים -שהנני מניחם יחדיו בביתי בבוקר
השכם ,ועל הכיסים רשום על זה רש"י ועל זה רבינו-תם .אך שכחתי ,מבלי עיון,
והנחתי התפילין דרבינו-תם בשל כיס רש"י ושל רש"י בשל רבינו-תם ,והחלפתי זה
כמה פעמים ככה .וביום שלאחריו בבוקר ראיתי שהם מוחלפים בהנחתן בכיס.
ולכאורה היה לחוש שאסור להשתמש בהן עוד בכל אחד ,לא לרש"י ולא לרבינו-
תם ,כיון דמדינא חוששין שהאחד מהם הוא חול .וממה-נפשך ,אם האחד קודש
ושמוהו הרי אסור לשום בו עוד השני שהוא חול ,וכן בהכיס השני יש לחוש בזה.
והגם כי על-פי סוד שניהם קדושים ...מכל-מקום בעיקר הלכה לפי דברי הרא"ש
מסתפקים שאחד מהם חול".
ולאחר שמפלפל רבינו זי"ע בזה להלכה ,מסיק דכיון שלא הניחם בכוונה,
אם-כן לא הקדישם לכך ,ואין צריך להחמיר ,ויכולים להניח כל אחד על מקומו
הקבוע ,עיי"ש.
פוגע בצד שמאל תחלה
איתא בשולחן ערוך )אורח חיים סימן כח סעיף ב( לגבי הנחת תפילין בכיס
ש"יניח בתיק של ראש ועליו של יד ,כדי שכשיבא להניחם יפגע בשל יד תחלה".
וכוונת המחבר הוא ,דכשמניחים בתיק אחד את התפילין של יד ושל ראש ,צריכין
להיזהר שיניחם בתיק באופן כזה -שכשיבוא להניחם שנית יפגע בשל-יד תחילה,
שאם יפגע בשל ראש תחילה ,יצטרך לעבור על המצוה וליקח השל יד )עיין שולחן
ערוך סימן כה סעיף ו( .ומשום-הכי כתב המחבר שיניח בתיק השל ראש מתחת השל
יד ,וכמבואר בב"ח שיעשה תיק צר שיהיו מונחים זה על גבי זה ,כדי שיפגע בשל יד
המונח למעלה -תחלה.ברם ,המגן אברהם )סימן כח סק"ד( כתב דמכיון דקדושת תפילין של ראש
חמור משל יד ,על-כן אסור להניח של-יד עליו ,ולפיכך נוהגין העולם להניחם בתיק
בשוה זה אצל זה ,עיי"ש .ומנהג העולם הוא ,כמו שכותב רבינו בעל מנחת אלעזר
זי"ע )אות חיים ושלום סימן כח סק"ג( ,להניח של-ראש בצד ימין ושל-יד בצד שמאל,
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רמג
לפי שהרגילות כשפושט ידו הימנית היא פונה לשמאל ,ויפגע בשל-יד תחלה ]ואין
נוהגין כמו שכתב המשנה ברורה )סימן כח סק"ז( להניח תפילין של-יד בצד ימין[.
והוא על-דרך שאיתא בסידור האריז"ל להרב ר' שבתי ז"ל בסידור הקערה
לליל פסח .דהנה מבואר ברמ"א )סימן תעג סעיף ד( שצריך לסדרו בענין שאינו צריך
לעבור על המצות ,אשר לכן יניח הכרפס -שאוכלין בתחלה -בסמוך לו ,וכן כולם
על-זה הסדר ,עיי"ש .ברם לדעת האריז"ל צריכין להניח הכרפס בצד שמאל של
הקערה )עיין גם באר היטב סימן תעג סק"ח( .והיה מי שהבינו בדעת האריז"ל שבסידור
הקערה לא חיישינן ל"אין מעבירין על המצוות" )עיין שולחן ערוך הרב סימן תעג סעיף כו(.
ברם בסידור האר"י מפורש להדיא שגם לפי האר"י חיישינן ל"אין מעבירין על
המצוות" ,והא דמניחים הכרפס בצד השמאל -אין בזה משום מעבירין על המצוות,
דהרי טבע האדם הוא -כשפושט ידו פושט בצד שמאל תחלה ,עיי"ש.
וכמו-כן כותב רבינו זי"ע )אות חיים ושלום שם( גם לענין הנחת תפילין של
רש"י ושל רבינו-תם בתיק הכללי של טלית-ותפילין ,שיניח כיס של רש"י -
שמניחים מקודם -בצד שמאל ,וכיס של רבינו-תם -שמניחים לאחריה -בצד ימין,
כך כשיבוא להניחם בפעם שנית ,יפגע בשל רש"י תחילה ,ולא יעבור על המצוות.
כך "העירנו אחד נ"י ,וכן אני נוהג".
וכן ,כותב רבינו זי"ע )שם( ,מבואר גם על-פי סוד ,דתפילין דרבינו-תם שהוא
מוחי אבא צריך שיהא בימין ,ובצד שמאל יניחו תפילין דרש"י שהוא מוחי אמא,
עיי"ש.
אין מעבירין על המצות
מי שהוציא בטעות את התפילין דרבינו-תם ,במקום שאמור היה להוציא
את התפילין של רש"י להתפלל בו ,כתב הפרי מגדים )אשל אברהם סימן לד סק"ו( שלא
שייך ביה אין מעבירין על המצוות ,רק יעבירם ,ויקח תפילין דרש"י ויניחם" ,כי
לדידן רש"י עיקר".
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע כותב בזה )אות חיים ושלום סימן כח סוף סק"ג(,
דהנה כבר ביארנו )פרק ד( דעל הנחת תפילין דרבינו-תם אין מברכין כלל ,ואין
הברכה שמברכין על תפילין דרש"י קודם התפלה עולה על תפילין דר"ת שמניחים
לאחר התפלה .ואם-כן למה יעביר על תפילין דרבינו-תם שהוציא מן הכיס ,הרי
íú åðéáøã ïéìéôú /
רמד
äëìää øåàì
כדי שלא יעביר,( ויקרא בהם הד' פרשיות )עיין פרק ה, בלא ברכה,שפיר יכול להניחם
. יניחם בברכה ויתפלל בהם,כך יוציא תפילין דרש"י מן הכיס- ואחר.על המצוות
.והניחו בצ"ע
"אך כיון שהוא,ואף שהיה נראין לרבינו זי"ע לפסוק כן להלכה ולמעשה
."עיון עוד בזה-כן צריך- על,כמילתא דתמוה קצת בעיני העולם
...ïéìéôú ìåèéá éðôî åìéæ
øùà ,ò"éæ äáåùú éëøã ìòá åðéáø åéáàî òîùù äî ,ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø øôñî
:ò"éæ áåñàñî à÷ìòîù ìàéúå÷é éáø ÷"äøä åîà éáàî ìáé÷
åðá .íéáø íéáåàëîå íéøåñé åééçá ìáñ [èáù 'ã :àìåìéä] ò"éæ áåñàñî áéì äùî 'ø éáøä
óúúùäì ïéáäå òãé ,íéðù ùù ïáë ãìé åúåéäá ,ò"éæ áåñàñî à÷ìòîù éáø ÷"äøä
åîöò ìò ìá÷î åéáàù òîù øùàë ,ãìéä ãçôðå ùòøð úçà íòô ìáà .åéáà ìù åøòöá
:øîàù òîù äìôúä íãå÷ ø÷åááå ,åôåâ ìòù íéøåñéä
...ïéìéôú çéðäìå ììôúäì ìëåàù éãë éì åçéðä ,íéáéáçå íé÷åúîä íéøåñé :"íéøåñé"äì øîàå ,íðéîæäå àø÷ ,åøãçì áù øùàë ,äìéôúä éøçàå
...íéøåñéä ééòøå ééçà éàåá ìò åáìá æâøå ,ãåàî øáãä åì øöä ,ììë ïéáä àìå ãìé åúåéäá ò"éæ à÷ìòîù 'ø ÷"äâä
íúåø÷ì àìù áèåî ,íðç øòö øòèöäì àì äîì ,íéøåñéä úà åîöòá àø÷é òåãî åéáà
ìåàùìî ÷ôàúä ,íéù÷ íéøåñéä åìáñ úòá åéáà øòöá ïéçáäùë ìáà .íäî ìåáñì àìå
.êë äùåò äîìå òåãî åéáà úà
øæòìà éáø àðúä íâù (á ,ãô) àòéöî àáá àøîâä åúåøòðá åãîìá ,íéðù äîë éøçà êà
éðôî åìéæ åäì øîà àøôöá ,åàåá ééòøå ééçà åäì øîà àúøåàá" ,äëë äùò ïåòîù ø"á
.òøôîì åéäù äî íéøáãä ïéáä æà .ù"ééò ,"'åëå äøåú ìåèéá
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רמה
ãé ÷øô
לא יניח ב' הזוגות בכיס אחד ,שהאחד מהם הוא חול
ואסור להניחו בכיס תפילין ,אלא יעשה שני כיסין
וסימן לכל כיס ,שלא יתן של זה בזה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן לד סעיף ד
להחליף משל רש"י לרבינו-תם
מדברי המחבר אלו] ,שמקורם המה דברי הרא"ש )הלכות קטנות הלכות תפילין
סימן ה([ ,שאסור להחליף הכיסים מזוג אחד לשני -כיון שאחד מהם הוא חול ,אם-
כן כל-שכן התפילין עצמם -הפרשיות הבתים או הרציעות -שאסור להחליף מזוג
אחד לשני ,ותפילין שהניחם כבר פעם אחד לשם מצותם ,אסור להחליפם בזוג
האחר )עיין באר היטב שם סק"ז(.
והנה המחבר -לגבי חילוף הכיס -אינו מחלק כלל בין חילוף משל רש"י
לרבינו-תם ,ובין משל רבינו-תם לשל רש"י .אלא כותב בסתמא "לא יניח ב' הזוגות
בכיס אחד ,שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין" .והטעם פשוט ,כיון
שלכל אחד לשיטתו -תפילין השניים פסולים וחול ,ואסור להורידם מקדושתם
לחול .ואם-כן ,כדברים הללו הוא גם בעצם התפילין ,שאסור להחליף הפרשיות
הבתים או הרציעות בין מרש"י לרבינו-תם ,ובין מרבינו-תם לרש"י.
ברם בשו"ת סת"ם להגאון ר' שלמה קלוגער ז"ל )סימן יז( ,כתב סברא
להיפוך -דיש לחלק בין זוג לזוג ,דמשל רבינו-תם לשל רש"י מותר לשנות .וטעמו
עמו ,כיון שלהלכה פסקו רוב ראשונים כרש"י ,והעולם נוהגין כדבריו ומברכים על
של רש"י בלבד -אף-על-פי שלדברי רבינו-תם הוי להו ברכה לבטלה ,ועל של
רבינו-תם אין מברכים כלל .ואם לענין חשש ברכה לבטלה אין חוששין ,ומחזקינן
בפשיטות כדעת רש"י ,מכל-שכן לענין חשש הורדה מקדושה -שאינו נחשב
להורדה .ונמצא ,שזה המחמיר ומניח גם של רבינו-תם ,הוא רק לענין הנחה -במה
רמו
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
שקיבל עליו לצאת ידי כולם ,אבל לענין לשנותו לשל רש"י ,זה לא קיבל עליו,
ואזלינן בתר עיקר דין שהלכה כרש"י ,ואין בזה הורדה מקדושתה )עיין שולחן ערוך הרב
אורח חיים סימן לד סעיף ח(.
אולם רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום סימן לד סקי"ג( מעיר על
דבריו .חדא ,הלא מדברי המחבר יוצא להדיא שאין לחלק כלל בין רש"י לרבינו-תם,
ובשניהם אסורים להחליף מזה לזה .ב[ הסברא שכתב לחלק ,שלענין שלא לשנותו
לשל רש"י זה לא קיבל עליו ,ולכן אזלינן בתר עיקרא דדינא כרש"י -מנא-ליה שלא
קיבל עליו גם הלכה פסוקה הלז שלא יחליף הכיסים .ג[ מה שכתב שאם לענין ברכה
לא חיישינן ,אין צריכין לחשוש לענין הורדה מקדושה ,גם זה אינו .דהלא לגבי
הברכה אי-אפשר באופן אחר ,דאם יברך אשניהם הוי תרתי דסתרי וברכה אחד
בודאי לבטלה ,ולכן מברכין אשל רש"י דנוהגין העולם כוותיה )עיין פרק ד( ,מה-
שאין-כן לגבי הורדה מקדושה לחול ,דאפשר ליזהר ,שפיר פסק המחבר שלא יתן
של זה בזה .ולמה לן להקל בזה.
ועוד מציין רבינו זי"ע שכנראה נעלם מעינו הגאון מהרש"ק דברי הרדב"ז
)חלק ו סימן ב' אלפים רפו ,מובא בשערי תשובה שם סק"ג( שכתב" :ואני נשאלתי על-זה ]אם
מותר לעשות מתפילין דרבינו-תם -תפילין דרש"י[ ,והוריתי -שהדבר מותר,
ובאותו הלילה הראוני בחלומי שלא הוריתי יפה ,וחזרתי בי ועיינתי בדבר ,וראיתי
שיש בזה זלזול בכל גאוני עולם ,ולכן אני גוזר אומר שאסור לעשות כן מן הדין".
ובפרט לפי חכמי הקבלה שהתפילין דרבינו-תם המה בבחינה עליונה מרש"י ,ודאי
אסור ,שמורידן מקדושתן ,עיי"ש.
ויש שהביאו ראיה מהא שמביא הבית יוסף
"ששלחו כתב מארץ ישראל ,שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ,ומצאו שם תפילין
ישנים מאד כסדר הרמב"ם ורש"י" .וכתב הדרישה )שם( דלשיטת רבינו-תם יש
לפרש העובדא "שפסולין היו ,כיון שכתבן באותן הסדר ,ולכך נקברו בקברו כדין
ספרים פסולין שנקברין ונטמנין בקברו של צדיק" ומכאן הוכיחו שאסור להחליף
הפרשיות מזה לזה ,דאם-לא-כן אמאי הוצרכו לקברו ,הלא היו יכולים להחליפו,
ודו"ק.
)סימן ל"ד ,עיין לעיל פרק א(
רצועות שנמצאו
מצא רצועות ,ואינו יודע אם הם של רש"י או של רבינו-תם ,כתב בשו"ת יד
אליהו )סימן ה ,מובא בבאר היטב שם( לחלק באיזה מקום מצאו .כלומר ,דבעצם יכולים
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רמז
היו להניחו באיזה שירצה מטעם ספק-ספיקא ,ספק מאיזה זוג הוא ,וספק איזה
כשרין על-פי דין .ולכן אם הוא במקום שרוב אנשים מניחים גם תפילין דרבינו-תם,
שפיר יכול להניחם באיזה שירצה ,אבל הוא במקום שרוב אנשים מניחים רק של
רש"י ,הולכים בזה בתר רוב -ויניחם ברש"י.
וממשיך היד אליהו להביא סמוכין לדבריו ,דהנה כתב הטורי-זהב )אורח חיים
סימן קנ"ד סק"ז( לגבי אם הוציאו ספר תורה מארון-הקודש לשעה ,אם רשאים
להכניס בתוכו שאר ספרים .והשאלה ,אם הוי הורדה בקדושה בזה ,דמקודם היה
הארון תשמיש לקדושת ספר-תורה ,ועכשיו הוא משמש לקדושה קלה .וכתב
הטורי-זהב ש"לולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא ,דהא דאמרינן דאסור לעשות
מקדושה גדולה -קדושה קלה ,היינו כל-זמן שראוי לקדושה גדולה ,אבל אם אינו
ראוי רק לקלה ,טפי שיעשו בה לכל-הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה
ותגנז ...הכי-נמי הוה עדיף לעשות בה תשמיש קדושה -להחזיק בה ספרים ,ממה
שתהיה פנויה לגמרי בלי קדושה כלל".
ולפי דברי הטורי-זהב נמצא ,דאם נאמר שאסור להשתמש כלל ברצועות
אלו שמצא -יהיה צריכין גניזה ,וזה גרע .ולכן מוטב שיתמש בהן באיזה זוג -מלגנזו,
עיי"ש.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם סקי"ד( מפלפל בדבריו .א[ מסכים רבינו
זי"ע לקושית הקסת סופר )לשכת הסופר סימן כו אות ד( ,שאפילו אם הרוב מניחים גם
של רבינו-תם ,ומיעטוט דמיעוטא אינם מניחים רק של רש"י בלבד ,מכל-מקום של
רש"י הוא הרוב ,שהרי של רש"י כולם מניחים )ועיין פרי מגדים משבצות זהב סק"ג(.
ב[ והנה הראיה שהביא מהטורי-זהב ,מלבד שיש חולקין על הטורי-זהב
)עיין בשערי תשובה סימן קנ"ד סקי"א( ,אינו דומה להך דהכא .דשם איירי אם להשתמש
בו על-כל-פנים לקדושה קלה ,מה-שאין-כן הכא ,דאם הוא מתפילין אחרים הרי הם
פסולים לשיטה השני ,ולא הוי אפילו קדושה קלה אלא חול.
ברם להלכה ,כותב רבינו זי"ע ששפיר עדיין יש מקום להקל ,ועיין שם מה
שהאריך בעצם הלכה דהורדה בקדושה דהוי מדברי סופרים )ועיין עוד בזה בשו"ת שו"ת
צבי תפארת סימן ט לרבינו בעל דרכי תשובה זי"ע ,ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן כז( ,ומטייל
שם באריכות בהלכה זו ,ומשאירו בצריך עיון ,עיי"ש.
רמח
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
åè ÷øô
אמר רב שמואל בר רב יצחק :מקום יש בראש להניח
בו שתי תפילין.
עירובין צה ,ב
תנן במסכת עירובין )פ"י מ"א( :המוצא תפילין ] -בשבת ,בשדה ,במקום
שנאבדין[ מכניסן ]לעיר ולבית[ זוג זוג ]אחד בראש ואחד בזרוע ,והיינו זוג ,כדרך
שלובשן בחול ,וחוזר תמיד ומכניסן זוג אחר זוג ,עד שיכלו[ .רבן גמליאל אומר שנים
שנים ]שתי תפילין בראש ושתים בזרוע[.
ובגמרא מבואר טעמו של רבן גמליאל ,שהוא סובר "שבת לאו זמן תפילין
הוא" ,אלא משום הצלת התפילין התירו חכמים להכניסן בשבת דרך הנחתן במקום
התפילין ,שבאופן זה הוי דרך מלבוש -ותכשיט הוא לגביה ,ולא משאוי .ואף
כשמניח שני זוגות בבת אחת -דרך מלבוש הם ,שכן "מקום יש בראש להניח בו
שתי תפילין" .אבל יותר משנים לא שרי ,שהרי אין כל הראש כשר להניח תפילין -
אלא על מקומם בדיוק ,ומקום הראוי הוא רק לשנים.
שיטה זו נפסקה להלכה לגבי הנחת תפילין דרש"י ורבינו-תם -בימות
החול ,כמו שכתב המחבר )אורח חיים סימן לד סעיף ב( :ירא שמים יצא ידי שניהם,
ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם כו' ,כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין.
והנה מקום המדויק של שתי זוגי תפילין בראש -מבואר בתוספות
צה ,ב ד"ה מקום( שהוא זה למעלה מזה ,דהיינו באורך הראש .וראיה לזה הביאו ,מהא
דמצינו לגבי הציץ -ששערו של כהן-גדול היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה
מניח תפילין ,והרי הציץ היה רחבו ב' אצבעות )סוכה ה,א( ,והיה מונח על הראש
במקום הנחת תפילין ,ולמעלה מזה היה הכהן-גדול מניח תפילין .הרי מזה דסדר
הנחת תפילין שבראש -שאחד יהא מונח למעלה מן השני -בגובה הראש .ובבית
יוסף )סימן כז( איתא שכן דעת הרא"ש )הלכות תפילין סימן יט( ,ושכן כתב הספר תרומה
)עירובין
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רמט
)הלכות תפילין( .וכן הוא סתימת כל הפוסקים )עיין בטורי-זהב סימן לד סק"ב( .נמצא לפי-
זה ,שברוחב הראש יכולים להניח תפילין אחת בלבד ,רק בגובה הראש יש מקום
להניח שתי תפילין .ואכן נהגו כל המניחים שני זוגות בבת אחת -להניחם זה למעלה
מזה )עייו לעיל פרק ג(.
יש מקום ברוחב לב' תפילין
שואל אחד שאל את הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע ,אם מותר
להשתמש במראה )שפיגע"ל( כדי לוודא שהתפילין מונחים באמצע הראש .והשיבו
הגה"ק מצאנז זי"ע בקיצור )שו"ת דברי חיים חלק ב אורח חיים סימן ו( "הוא דברי בורות,
כי אפילו אם אינם מכוונים ממש -כשר ,דידוע דיש מקום בראש להניח שתי תפילין
ואפילו ברוחב ,ואין שיעור לתפילין ברוחב" ,עכ"ל.רבים תמהו על-זה ,דהלא כנתבאר סתימת כל הפוסקים אינו כן -אלא
דמקום בראש לשני תפילין הוא בגובה .ואם נאמר דגם לרוחב יש מקום לשני זוגי
תפילין -נמצא שיש מקום בראש לארבעה תפילין .ואינו כן ,דבגמרא איתא "מקום
יש בראש להניח בו שתי תפילין" ,ולכך מתיר רבן גמליאל להכניס שנים שנים ,ולפי
דברי הגה"ק מצאנז -היה יכולין להכניס ארבעה ארבעה.
ספק-ספיקא
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים ושלום סימן כז סקי"ב( מבאר דברי
הגה"ק בעל דברי חיים זי"ע אלו ,דבאמת הבית-יוסף )סימן כז( הסתפק בדעת
הרמב"ם בהא דאמרינן דמקום יש בראש להניח ב' תפילין" ,אפשר דלא 'זה על זה'
קאמר ,אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים ,אי נמי 'זה על
זה' ."...אמנם הבית-יוסף מסיק דנראה יותר שגם כוונת הרמב"ם הוא 'זה על זה'
בגובה" ,כי היכי דלא נשוייה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה" .הרי לנו מזה,
דמקודם הסתפק הבית-יוסף בשיטת הרמב"ם ,דאפשר שהמקום בראש הוא ברוחב
ולא בגובה .ואף שלדינא נטה הבית-יוסף שאינו כן ,מכל-מקום נקט הדברי חיים -להשיב להשואל -סברתו הראשון של הבית-יוסף.
כלומר ,דבאמת ,כדי שיוודא האדם שתפיליו מונחים על מקומם הראוי,
יכולין לכוין גם במשמוש בידיו שיהיו התפילין כנגד בין העינים ,כי בקיאין לידע
במשמוש ,אלא שהמחמיר עדיין חושש לספיקא שמא לא כיוון יפה ומשום-הכי
רנ
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
רוצה לראות במראה .ואם-כן הוי כמו ספק-ספיקא ,דאולי שפיר כיוון שיהיו
באמצע ומונחים כראוי ,ואם נאמר שהם נוטים לצדדים במשהו ,הנה ספק אולי
כדעת הרמב"ם לפי-דברי הבית-יוסף בתחלה דמקום יש בראש ברוחב ,ואם-כן אף
אם נטו קצת הם עודנה במקום הנחת תפילין.
והגם דהיכא דאיכא לברר צריכין לברר בספק-ספיקא ,ובפרט במקום חזקת
חיוב דמצות-עשה ,מכל-מקום בטירחא ודבר זר ומוזר כזה לבני-אדם שאינם נוהגין
להסתכל במראה -כמדינת פולין מקום ששאלוהו -להשתמש בו ,ובפרט בעוד
התפילין עליו .ועוד יותר ,שלהם עוד יש בזה משום לאו )דברים כב ,ה( דלא תלבש
גבר )עיין שולחן-ערוך יורה דעה סימן קנו סעיף ב ,ועיין דרכי תשובה שם סק"ז( .על-כן הוי כלא-
אפשר בכזה ,ושפיר גער הגה"ק מצאנז זי"ע בתשובתו על המחמיר בזה לראות
במראה ,ודחהו בשתי ידים כיון דהוא חומרא דאתי לידי קולא ,ועיי"ש מה שהאריך
רבינו זי"ע עוד בזה.
מקום קשר תפילין בעורף
רבינו שליט"א ,בהערותיו לספר אות חיים ושלום )בכתי"ק( כותב על-זה,
דמכל-מקום קצת-קשה להעמיס כן בדברי הגה"ק מצאנז זי"ע ,דלפי דברי רבינו בעל
מנחת אלעזר יוצא שמה-שכתב הדברי חיים דמקום יש בראש להניח בו ב' תפילין
ברוחב -לאו דינא קאמר ,אלא דיש לצרף זה לספק-ספיקא .אמנם לשון הדברי
חיים "כי אפילו אם אינם מכוונים ממש -כשר ,דידוע דיש מקום בראש להניח שתי
תפילין -ואפילו ברוחב" ,מורה דדינא קאמר.
ולכן מבאר רבינו שליט"א לתרץ את דברי הגה"ק מצאנז זי"ע באופן זה,
דאף שלפי-דבריו נמצא דיש מקום בראש להניח בו ד' תפילין ,מכל-מקום מתיר רבן
גמליאל להכניס בשבת רק שתי זוגות תפילין ,והוא מחמת הקשר שמאחורי הראש.
דהרי קיי"ל )שולחן ערוך סימן כז סעיף י( ש"צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה
בעורף ,והקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן" .ואם-כן אף אם למעלה
יש מקום לד' תפילין ,מכל-מקום מאחורי הראש -באמצע העורף -יש מקום רק
להנחת הקשרים של ב' זוגות ,ויותר מזה אי-אפשר שיהיו מונחים הקשרים באמצע
העורף בדיוק ,בלי שיטה לכאן או לכאן ,ודו"ק )עיין מגן גבורים סימן לב בשה"ג סק"ל(.
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רנא
æè ÷øô
ָאבל ביום ראשון אסור להניח תפילין ,מכאן ואילך חייב.
שולחן ערוך אורח חיים סימן לח סעיף ה
על-פי תורת הנגלה מבואר הטעם שהאבל פטור ביום ראשון מתפילין ,כמו
שכתב רש"י )ברכות יא ,א( ,שהתפילין נקראים"פאר" ,שנאמר )יחזקאל כד ,יז( פארך
חבוש עליך ,ואבל ביום ראשון מעולל בעפר קרנו ,ואין נאה לתת "פאר" תחת
"אפר" .אבל מיום שני ואילך חייב בתפילין ,שעיקר המרירות אינו אלא יום אחד.
אמנם בתורת הסוד מבואר טעם אחר למה אין מניחין תפילין ביום ראשון
לאבילות .כי ביום ראשון מסתלקים המוחין דגדלות לגמרי מן האונן ,ומכיון
שהתפילין הם בסוד מוחין דגדלות -אי אפשר להניחם אז ,והוא כעין קטן שאין לו
מוחין דגדלות ,שפטור מלהניח תפילין .רק מיום שני ואילך ,שאז מתחילין ליכנס
המוחין דגדלות ,מדרגה אחר מדרגה ,עד תשלום שבעת ימי האבילות ,לכן מותר
בתפילין כל אותן הימים.
מוחין דגדלות
והנה ,פסק השולחן ערוך ,שלא להניח תפילין ביום ראשון מה-שאין-כן
בשאר הימים דמחיוב להניחם ,קאי בפשטות על שתי זוגי תפילין ,ואין שום חילוק
בין תפילין דרש"י לתפילין דרבינו-תם .כי ממה-נפשך ,אם מחויב בהנחת תפילין -
הרי "ירא-שמים" מחויב בשתי הזוגות ,כפי המבואר בסימן לד.
אכן רבי עקיבא איגר בהגהותיו לשולחן ערוך )סימן לח סק"ה( כתב "אבל אין
לו להניח תפילין דרבינו-תם כל ז' ,כתבי האר"י" .ועל-דרך זה מובא בבאר היטב,
עיי"ש.
רנב
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
ביאור הדברים :בכתבי האריז"ל )שער הכוונות ענין תפילין דרוש ו( מבואר
בכוונות שתי השיטות בתפילין ,שאלו ואלו דברי אלקים חיים ולא פליגי כלל ,רק
דתפילין של רש"י המה בבחינת מוחין דאימא )בינה( ,ותפילין דרבינו-תם המה
במדריגה גבוה יותר ,ובבחינת מוחין דאבא )חכמה( .וכשמניחין השתי זוגות
ממשיכין המוחין .ואשר לכן ,כשכורכין הרצועות על הזרוע ,משימים הרצועה
דרבינו-תם מתחת הרצועה של רש"י ,כי אורות דאבא מכוסים באורות אימא )עיין
עוד לעיל בפרק ג(.
והנה ענין זה ,שמוחין דגדלות נכנסים לאט לאט במשך שבעת ימי אבילות,
אמורים רק על מוחין דאימא .אבל מוחין דאבא אינן חוזרים עד אחר תום ימי
האבילות.
ולכן כתבו ,שאף שתפילין דרש"י מחויבים להניח כבר ביום ב' ואילך -
שהרי מוחין דאמא מתחילין להיכנס אז ,מכל-מקום עדיין אין להניח תפילין דרבינו-
תם -שהרי מוחין דאבא עוד לא חזרו .ובזה חלוק תפילין דרש"י מתפילין דרבינו-
תם ,שתפילין דרש"י מניחים לאלתר ,אבל תפילין דרבינו-תם -לפי כוונות האריז"ל
אין להניח עד אחר שבעת ימי האבילות .וכן כותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע)מאמרי השבתות מאמר ג אות א( "כתב האריז"ל שלא להניח ]בימי אבלות[ תפילין
דרבינו-תם אשר הם מצד מוחין דחכמה ,כי בימים האלה מסתלקים מוחין דחכמה".
בכתבי האר"י האמתיים
וכאן מתעורר קצת מבוכה .איפוא כתב האריז"ל הנהגה זו .בכתבי האר"י
אשר לפנינו לא מצינו ענין זה בפירוש .נכון שההסבר הוא לפי דבריו של האריז"ל
ולפי כוונותיו -שבימי האבל מסתלקין מוחין דאבא ,אבל החשבון -שלכן לא יניחו
תפילין דרבינו-תם -לא מצינו מפורש בכתבי האר"י אשר לפנינו.
ואדרבה ,החיד"א ז"ל )ברכי יוסף סימן לח אות ד( כותב :יש שכתבו בשם
האריז"ל שהאבל לא יניח תפילין דרבינו-תם ,אבל ראיתי למופת הדור המקובל
המופלא קדוש יאמר לו כמה"ר רבי שלום שרעבי נר"ו שהניח תפילין דרבינו-תם
בימי אבלו ,ואמר מר שבכתבי מהרח"ו האמתיים לא נמצא זה ,ולדעתו יש להניחם
גם בימי אבל" ,עיי"ש.
אולם ,מן הראוי לעיין במקום אחד שבכתבי האר"י "האמתיים" .בליקוטי
תורה להאריז"ל )פרשת ויחי( איתא" :המוחין נסתלק מאבל ביום ראשון לאונן ואסור
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רנג
להניח תפילין ביום א' ,אבל אחר-כך מתחילין לכנוס המוחין ומותר להניח התפילין,
אבל אינם נגמרים ליכנוס עד סיום ז' ימים .ואמנם כל זה במוחין דאמא שמשם
התפילין .אבל לא מוחין דאבא ,ואינם נכנסים כל ז' ימי האבילות )ולכן לא יניח
תפילין דרבינו-תם כל ז'( ,וסימנך ימותו ולא בחכמה )איוב ד ,כא( ,כי במקום מיתה אין
חכמה" ,עכ"ל.
פיסקה זה אשר בליקוטי תורה ,הראה "תלמיד חכם מופלג אחד" להגאון ר'
יחיאל מיכל גאלד זצ"ל ,בעל דרכי חיים ושלום ,והקשה לו דאיך כתב רבי שלום
שרעבי "שבכתבי מהרח"ו האמתיים לא נמצא זה" ,הרי מצינו בפירוש בליקוטי
תורה ,שכתב רבי חיים וויטאל ,בהיקוף ,שהאבל לא יניח תפילין דרבינו-תם בשבעת
ימי האבילות.
הגאון ר' יחיאל מיכל זצ"ל טרח ויגע ומצא שתיבות אלו הם הוספה -אשר
לא נמצא ב"ליקוטי תורה" הקודמים )עיין דרכי חיים ושלום אות תתרל"ד בהג"ה( .תיבות
אלו ")ולכן לא יניח תפילין דרבינו-תם כל ז'(" ,מופיעים לראשונה בדפוס ווילנא
תר"מ .בדפוסים הקודמים ,כגון לעמבערג תרי"ד ,לא נמצא תיבות אלו .ובכן הוא
משער ,ש"בכתבי מהרח"ו האמתיים" אכן לא נמצא זה ,רק שאחד הוסיף והכניס
הלכה זו בתוך סגורים.
וכעין סמך לזה ,דהנה בשער המצוות שבכתבי האר"י איתא "אף-על-פי
שאמרנו כי מיום ב' ואילך מתחילים המוחין להיכנס באבל )ועל-ידי-זה מותר
בתפילין אז( ,הנה זה במוחין דמצד אימא ,אבל המוחין דמצד אבא אינם נכנסים כל
ז' ימי האבילות" .ממש כדברים האלו בלא ההוספה -שלכן לא יניח האבל תפילין
בימי אבילותו.
להלכה ולמעשה
ולכן כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
ש"ראיתי לאבותי הקדושים ז"ל בימי אבלם ל"ע ,שהניחו תפילין דרבינו-תם ,רק
בצינעא קצת" )ועיין דרכי חיים ושלום שם ואות עח( .והוא כשיטת רבי שלום שרעבי.
)אות חיים ושלום סימן לח סק"ה(
אבל החיד"א ז"ל )שם יורה דעה סימן שפה אות ג( כותב שמכיון שחולקים בזה
מארי דרזין ,אם להניח תפילין דרבינו-תם בימי אבלו ,נראה דשב ואל תעשה עדיף.
וכן מבואר בעוד פוסקים.
רנד
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
אין לעקור הלכה פסוקה
ועדיין צריך עיון .הלא כבר ביארנו )פרק א( דאלו המניחים שתי זגות תפילין
מניחים בתורת חיוב ,ולא כתוצאה מספק ,דאלו ואלו דברי אלקים חיים .ובכן ,אףאם מוסבר הדבר בתורת הסוד -שלא להניח תפילין דרבינו-תם ,סוף-כל-סוף
מחויב הקרקפתא להניח שתי הזוגות תפילין ,ואיך יכולים לעקור הלכה שלימה זו.
הרי לפי שיטת רבינו-תם נמצא ,שהוא קרקפתא דלא מנח תפילין ר"ל -כל שבעת
ימים.
פעם ביאר בזה רבינו שליט"א ,דהא דמבואר על-פי תורת הסוד שהאבל אין
להניח תפילין דרבינו-תם -קאי על המניחים תרי הזוגות ביחד .דבימי אבילות ,שאין
לו מוחין דאבא ,אין להניח תפילין דרבינו-תם -ביחד עם תפילין דרש"י .ברם בודאי
שבתום תפילתו לאחר שמסיר תפילין דרש"י ,צריך להניח תפילין דרבינו-תם,
ולצאת ידי הלכה.
והוא כעין מה שמחלק רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )עיין לעיל פרק י( ,על הא
דכתב המחבר )סימן לד( שלא יניח תפילין דרבינו-תם רק מי שמוחזק ומפורסם
בחסידות ,שקאי על המניחים שתי הזוגות ביחד ,אבל להניח תפילין דרבינו-תם
לאחר התפילה ,אין בזה יוהרא כלל ,והבן.
ד' פרשיות
יש שכתבו )עיין תשובות בנין עולם סימן א ,הובא במשנה ברורה סימן תקנ"ה( שבימים
שאסור בתלמוד תורה אין לומר הארבע פרשיות שנוהגים לומר בכל יום בתפילין
דרבינו-תם ,משום דהוי כקורא בתורה .אולם דעת רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות
חיים ושלום סימן כה סק"ז( דאין לחוש לזה ,דכיון שאומרים פרשיות אלו כדי לצאת
דברי המגן-אברהם )סימן כה סק"ו( בשם השל"ה שצריך לומר פרשיות אלו בתפילין,
לכן לא הוי בגדר תלמוד-תורה שאסור ,רק משום כבוד התפילין ,עיי"ש.
ולכן בפשטות ,כפי מנהג רבותינו הקדושים ,שבימי אבילות ר"ל צריכין
להניח תפילין דרבינו-תם ,בודאי שצריכין לומר גם הארבע פרשיות לכבודו של
התפילין ,ודו"ק.
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רנה
æé ÷øô
יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו
שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד
הלב ,ועל הראש כנגד המוח ,כדי שנזכור נסים ונפלאות
שעשה עמנו ,שהם מורים על יחודו ,ואשר לו הכח
והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו.
שולחן ערוך אורח חיים סימן כה סעיף ה
על סמך הלכה זו -שצריכין לכוין בהנחת תפילין יחודו ואחדותו ית"ש
ונסים ונפלאות שעשה עמנו ,נוהגים לומר קודם הנחת תפילין :לשם יחוד כו' ,הריני
מניח תפילין לקיים מצות בוראי שצונו להניח תפלין ,ככתוב בתורתו וקשרתם לאות
על ידיך והיו לטטפת בין עיניך ,והם ארבע פרשיות אלו ,שמע ,והיה אם שמע ,קדש,
והיה כי יביאך ,שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם ,ושנזכור נסים ונפלאות
שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים ,ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים
לעשות בהם כרצונו.
סדר הפרשיות
רבים תמהו על נוסח זו ,ועל הסדר בה אנו מזכירים כאן את הד' פרשיות.
דהנה סדר הלז "שמע ,והיה אם שמע ,קדש ,והיה כי יביאך" ,הוא דלא כמאן -לא
לפי שיטת רש"י ,ולא כשיטת רבינו-תם .הלא לרש"י צריכים להניח הפרשיות
בתפילין כסדר זה :קדש ,והיה כי יביאך ,שמע ,והיה אם שמוע .ולדעת רבינו-תם:
קדש ,והיה כי יביאך ,והיה אם שמע ,שמע .אבל סדר כזה -מאן דכר שמיה .ובכן
למה נוסחו את ה"לשם יחוד" באופן שלא יתאים עם שום שיטה.
רנו
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
וכגון זה הקשו גם על דברי רש"י .דהנה על הא דשאלו חז"ל
תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו ,כתב רש"י )ד"ה מה( :בשלמא בתפילין דידן כתיב
שמע ,והיה אם שמוע ,קדש לי כל בכור ,והיה כי יביאך ,פרשיות שנצטוו בהם לשום
זכרון מצותיו של הקב"ה אות וזכרון להם לישראל ,אלא בדידיה מאי כתיב בהו.
ולכאורה למה לא נקט סדרן כהנחתן בבתים )עיין מגיד תעלומה ברכות שם(.
)ברכות ו ,א(
לפי הכוונה
קשיא זו ,בענין נוסח "לשם יחוד" ,שאלוהו לרבינו בעל שם שלמה זי"ע,
והשיב על זה) ,שו"ת שם שלמה ,כתב-יד ,מובא באות חיים ושלום סימן כה סק"ט( כי אכן אביו
הק' ,רבינו בעל יודעי בינה זי"ע ,בעת שהניחו תפילין בפעם ראשונה ,הנהיגו לשנות
מנוסח זו ,ולומר "והם ארבע פרשיות אלו ,קדש ,והיה כי יביאך ,שמע ,והיה אם
שמוע" .וכותב שלכן אומר כסדר רש"י דוקא ,יען שאומרים זה קודם שמניחין
תפילין דרש"י )ועיין במצות תפילין להשל"ה הק' פרק ב ב(.
ברם רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שם( מעיר על-זה ,ש"יש ליישב שפיר
הנוסחא גם כמות שהוא ,ואין צריכים לשבש הסידורים בזה" .כי הא דמונים והולכים
הפרשיות ב"לשם יחוד" ,אינו קאי כלל על סידור הפרשיות והנחתן בתפילין .הנוסח
מיוסד על מה שצריך לכוין בעת הנחת תפילין ,וכדברי המחבר בשולחן ערוך בזה.
כלומר ,פרשיות "שמע" "והיה אם שמע" ,מורים על יחודו ואחדותו ית"ש וקיום
מצותיו .ופרשיות "קדש" "והיה כי יביאך" מראים על הנסים והנפלאות של יציאת
מצרים .על-כן מה מאוד מתאים הלשון לומר "ארבע פרשיות אלו ,שמע ,והיה אם
שמע ,קדש ,והיה כי יביאך ,שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם ,ושנזכור
נסים ונפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים" .ושפיר נכון הנוסח בפשיטות ,וחשב
הפרשיות כסדרן ,מקודם "שמע" "והיה אם שמע" -שיש בהם יחודו ואחדותו ית"ש
בעולם ,ואחר-כך "קדש" "והיה כי יביאך" -שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו
בהוציאנו ממצרים.
ועל-דרך-זה מבואר גם לשון רש"י ,דהרי רש"י לא קמיירי כאן בסידור
הפרשיות בתפילין והנחתם בבתים .רק שבא לפרש שמטרת הפרשיות שלנו הוא
לשום זכרון מצותיו של הקב"ה אות וזכרון להם לישראל ,וכוונה זה שייך לנו ,אבל
"תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו".
והלכת בדרכיו /יום יחמישי
רנז
çé ÷øô
אלו דברים העומדים ברומו של עולם ,וכל הזהיר בהם
מובטח אני לו שהוא בן עולם הבא ...ללמוד בתפילין
בכל יום -הן רב או מעט ,כי אין אדם זוכה לנפש רוח
ונשמה ,אלא אם כן לומד בתפילין.
אור צדיקים למהר"ם פאפרוש ,עמוד התורה פרק יז
לימוד בתפילין
בתיקוני זהר )הוספות ה קמב ,ב ,ועיין ראשית חכמה שער הקדושה פרק ו נח( מבואר
גודל הענין של העוסק בתורה בהיותו מעוטף בטלית ותפילין ,שבזה זוכה להשלים
נפשו רוחו ונשמתו ,עיי"ש .וכן מזהיר רבי חיים וויטאל ז"ל )בהקדמתו לספר עץ חיים(
"צריך שיהיה עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין".
והנה ,בעצם "אשרי לאדם היכול להתקדש ולהיות מעוטף בטלית ותפילין
כל היום ,כמו שהיו נוהגין בימי חכמי הש"ס ]וראה בסידור האר"י ז"ל ,לרבי שבתי
)סוף כונת התפילין( "בעסק התורה חייב להניח תפילין ,ומנודה לשמים אם אינו
מניח"[ .אבל על-כל-פנים בדורותינו אלה ,שאי-אפשר כל-כך לשמור גופו
ומוחותיו ,על-כל-פנים ילמוד אחר התפלה איזה שיעור בתפילין ...והשם יתברך
יראה ללבב שאי-אפשר בגלות המר ,ובפרט בטומאת ארץ העמים ,לקדש עצמו
לתפילין כל היום" )הוספות מהרצ"א לסור מרע ועשה טוב אות פו ב(.
הוספה בחכמה
באיזה תפילין יהיה מעוטר בשעת לימודו? בסדר מעשה רב מהגר"א זצ"ל,
איתא ללמוד בתפילין של רש"י דוקא )ועיין עוד בסידור הגר"א ,ובמשנה ברורה סימן לד
סקט"ו(.
רנח
äëìää øåàì
íú åðéáøã ïéìéôú /
ברם ,בכתבי האר"י ז"ל )עיין בסידור שם( מבואר ,שעיקר הלימוד יהיה בתפילין
דרבינו-תם דוקא ,כי הלימוד בתפילין דרבינו-תם מוסיפים חכמה והשגה באדם.
ועל-דרך-זה כותב החיד"א )עבודת הקודש צפורן שמיר סימן ב אות ח( :אין לחלוץ תפילין
עד שילמוד בהן אחר תפלה ,אחד המרבה ואחד הממעיט ,כי לא יזכה לקנות חלקי
נר"ן ,אלא אם כן ילמוד בתפילין ,וביותר בתפילין של רבינו-תם )עיין דרכי חיים ושלום
אות סג(.
ובביאור הדברים כותב רבינו בעל בני יששכר זי"ע )שם ,ועיין מורה באצבע סימן
א אות ד( ,דהנה ידוע דסוד תפילין דרבינו-תם הם גבוהים יותר ונעלמים מתפילין
דרש"י ,בסוד חכמה ,ולכן כשיעסוק בלימודו בעודו מעוטר בתפילין הלז ,יתוסף לו
על-ידי-זה חכמה והשגה ]ועיין שם עוד ,ש"בכל פעם שיזכור בתפילין בעת לימודו
נראה לכוין השם הוי"ה הצירוף של הפרשיות דתפילין דרבינו-תם ,היוצא מראשי-
תיבות הפסוק )ירמיהו ט ,כג( יתהלל המתהלל השכל וידוע )עיין לעיל פרק א( ,אזי יתוסף
לו על-ידי-זה דעת והשכל"[.
""...úåìéìá éáëùî ìò
,íéàøåð íéøåñéå íéìåãâ íéáåàëîá äìçð ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø ìù åéîé óåñá
íåé÷ ò"éæ åðéáøì ãåàî äù÷ äéä ïëìå ,úåùåã÷ä åéãé ãåðãéð úòá åéä íéøåñéä ø÷éòå
:åéáà éðôì àèçúîä ïáë øòö áåøî ò"éæ åðéáø øîà äòù äúåàá .ïéìéôú úçðä
.ãéîú ãåàîì éðéòá íéáåùç ïéìéôú úåöîùë éúìåòôì øëù äæá ïúðú äîì òãåé éððéàøçà éúøàùð éøåòð éîéáå .êøòå øåòéù ïéàì äîåé÷ ìò éúçîù äåöî øá éúéùòðù íåéî
äáøä .ïéìéôú úáäàå úåáéùçä ìãåâì íäá ãåîìì úåòù äîë ïéìéôúá ùåáç äìôúä
ø÷åáá íé÷àù éøëæá ïåùùå äçîù éáìá éúìòä éë úåìéìá éáëùî ìò éúîãøð àì íéîòô
...ïéìéôú úåöî úùåã÷á éîöò-úà ùåáìì ìëåàå
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רנט
תפילין דשימושא רבא
à ÷øô
תנו רבנן :כיצד סדרן" ,קדש לי" "והיה כי יביאך" מימין,
"שמע" "והיה אם שמוע" משמאל .והתניא איפכא ,אמר
אביי ,לא קשיא ,כאן מימינו של קורא ,כאן מימינו של
מניח ]רש"י :כשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה
לשמאל של זה[ ,והקורא קורא כסדרן.
מנחות לד ,ב
בביאור דברי גמרא זו -וסדר הנחת פרשיות התפילין בבתים ,יש לכל-
הפחות ג' שיטות ברבותינו הראשונים:
שיטת רש"י :הפרשיות יהא מונחות בתפילין -מימין הקורא לשמאלו -
כסדר הכתוב בתורה :קדש ,והיה כי יביאך ,שמע ,והיה אם שמוע .וזהו דקתני "קדש"
"והיה כי יביאך" מימין ,היינו מימינו של הקורא ,דכשהוא קורא כדרכו מימינו
לשמאלו נמצא קורא כל הד' פרשיות כסדרן.
שיטת רבינו-תם :הפרשיות יהא סדורות -מימין הקורא לשמאלו -בסדר זה:
קדש ,והיה כי יביאך ,והיה אם שמוע ,שמע .והיינו דקתני" :קדש לי" והיה כי יביאך"
מימין" ,שמע" "והיה אם שמוע" משמאל ,כלומר שהקורא קורא שני הפרשיות "קדש
לי" "והיה כי יביאך" מימינו ,והפרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" קורא כסדרן
משמאלו )עיין תוספות מנחות שם ד"ה והקורא(.
רס
äëìää øåàì
àáø àùåîéùã ïéìéôú /
שיטת הראב"ד :הפרשיות יהא מונחות בתפילין -מימין המניח לשמאלו -
בסדר זה :קדש ,והיה כי יביאך ,והיה אם שמוע ,שמע ]והיינו כשיטת ר"ת בסדר
הפרשיות ,רק במקום שר"ת מפרש שהוא לימין הקורא סובר הראב"ד שהוא לימין
המניח[ .נמצא שלעיני הקורא הפרשיות הם בסדר זה :שמע ,והיה אם שמוע ,והיה כי
יביאך ,קדש .ומה שאמרו "והקורא קורא כסדרן" ,הכוונה ששתי הפרשיות הראשונות
"שמע" "והיה אם שמע" קורא כסדר מצד ימין לשמאל ,והשתי פרשיות "קדש"
"והיה כי יביאך" קורא כסדר מצד שמאל לימינו ]נמצא שפשט דברי הגמרא הוא
כרבינו-תם[ )עיין השגת הראב"ד על הרמב"ם פ"ג מהלכות תפילין הלכה ה ,ועיין תשובת הרמ"ע מפאנו
סימן קז(.
שיטה חדשה?
הרא"ש בהלכות קטנות )הלכות תפילין( כותב "אכתוב הלכות תפילין הנמצאים
על-שם הגאון ז"ל ,ונקרא שמושא-רבא :אמר רבא ,האי מאן דבעי למיעבד תפילי,
מייתי אטא טבא תרין אצבעי בתרי אצבעי על תרין אצבעי ...ויכתוב הני ד' פרשיות
דאמור רבנן בקלפא ...ומשוי פרשתא ד"קדש" לימיניה בביתא קמא ,ופרשתא דסמיך
ליה "והיה כי יביאך" בביתא תנינא ,ופרשתא ד"שמע" בביתא תליתאי ,ופרשתא
"והיה אם שמוע" בביתא רביעתא".
הקדמונים נחלקו בביאור שיטה זו ,ובעיקר יפרדו לשני מהלכים:
א[ שאין שיטת השמושא-רבא דעה חדשה ,אלא ממש שיטת רש"י .רק
שהקפיד שהבתים יהיו אצבעיים על אצבעיים .והא דכתב השמושא-רבא דפרשת
קדש צריך שיהא "לימיניה" כלומר לימין המניח ,טעות סופר הוא ,וצריך לומר "לימין
הקורא" )עיין בהגהת הרב ברצלוני ברא"ש שם ,ובמעדני יום-טוב שם( .כן הבינו רוב ראשונים.
ב[ שאכן כוונת השמושא-רבא בסדר הפרשיות הוא כשיטת רש"י ,ברם
שיטתו הוא שצריך שהסדר יהא לימין המניח .כלומר ,שהקורא רואה הפרשיות כזה:
"והיה אם שמוע" "שמע" "והיה כי יביאך" "קדש" .בדיוק להיפוך ממה שהקורא רואה
לפי שיטת רש"י .ולפי-זה נמצא ,שיש ד' שיטות בהנחת פרשיות התפילין בתפילין-
של-ראש.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רסא
דעת המקובלים
בפרי עץ חיים )שער התפילין פרק ח( מבואר שהאר"י הק' הבין בדעת השמושא-
רבא כהבנת רוב הראשונים ,דמסדרין הפרשיות כשיטת רש"י ,רק שצריכין להקפיד
על שיעורו -שיהא אצבעיים על אצבעיים )ועיין עוד משנת חסידים מסכת מנחה פרק א סעיף ב,
ובסידור רבי שבתי בכוונת מנחה .ורבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע מאריך בזה באות חיים ושלום סימן לב ס"ק
טו"ב ,עיי"ש(.
ברם הרמ"ע מפאנו )שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קז( ,שהיה תלמיד מהר"י סרוג
מתלמידי האר"י ז"ל ,מביא בשם האר"י ז"ל שדעת השמושא-רבא הוא דעת רביעית
בסידור פרשיות התפילין ,שהסדר הוא כרש"י -כסדר כתיבתן בתורה ,רק צריך
להיות לימין המניח .וכן הוא דעת המקובל רבי נתן שפירא בעל מצת שמורים.
ומוסיף הרמ"ע לומר "ולא אחשה מה שהעיד לפני הסופר המומחה הנאמן,
שאנו סומכין עליו בתקון תפילין ובכל דבר שבקדושה ,כי זה כמה שנים פתח תפילין
ישנות מאד לבדקן ומצאן על האופן אשר זכרנו ,שסדרם ההוא שמושא-רבא ,ופסלם
הסופר בעת ההיא כי עדיין לא נגלה אליו רז זה .וגם אני ראיתי אחר שנים רבות
בלאותיהן של תפלין בגניזות ,לא אחד ולא שנים ,שהיו סדור פרשיות כך ,אז אמרתי
ודאי לא דבר ריק הוא אלא ממנו ששכחנום ,וחזרנו ויסדנום תהלות לא-ל עליון ברוך
הוא ומבורך".
והנה הגה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע בספרו פרי קודש הילולים
התפילין( מאריך להשיב על דברי הרמ"ע מפאנו ,שבאמת אין זה דעת השמושא-רבא,
וכל-שכן שלא סבר כן האר"י ז"ל" .כי אם היה אפילו ספק בין תלמידי האר"י ז"ל לא
הוה שתיק מהרח"ו מלבאר"" .ואם אשר אומר בתשובת הרמ"ע שקיבל כן מרבו
מהר"י סרוג ,אשתטח מלא קומתי ארצה ,ואבקש מטו מיניה דגאון ,ואומר שלא
אאמין".
)שער
ברם ,כבר כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
שאם הרמ"ע מפאנו אומר שקיבל כן מרבו בשם האר"י הק' ,והגה"ק מזידיטשוב זי"ע
כותב שאינו מאמין " -על-זה לא שייך לפלפל".
)אות חיים ושלום סימן לד סעיף א(
רסב
äëìää øåàì
àáø àùåîéùã ïéìéôú /
גירסא הנכונה
והנה תלמידו של הגה"ק מזידיטשוב זי"ע ,הגה"ק רבי מרדכי לעטניר זצ"ל -
אשר כדעת הרב כן דעת התלמיד ,מרבה לחזק דעת רבו בשיטת האר"י ז"ל ושלא
כדברי הרמ"ע מפאנו ,בספרו מאמר מרדכי )על התורה ,בחלק הליקוטים( .ובתוך-דבריו
מעלה קושיא על הרמ"ע מפאנו .איך יתפרש הגמרא "והקורא קורא כסדרן" כדעת
השמושא-רבא דהוי כסדר רש"י מימין המניח .הלא אין הקורא קורא כסדרן כלל.
אדרבה הוא קורא להיפוך ,כיון שהם כסדרן מימין המניח.
ועל-זה כותב רבינו זי"ע )שם( "אמת הוא קושיא גדולה" " -אמנם תמהתי על
הרב מאמר מרדכי אם כתב השגות על הגאון בתשובות הרמ"ע מפאנו ז"ל ,ואיך לא
עיין היטב בגוף התשובה שם -מה שהרמ"ע הרגיש בזה" .הרמ"ע אינו גורס כלל
מילים אלו .הרמ"ע כותב "ומפרושי הגאונים הסוברים כן ]כשיטת רש"י ,רבינו-תם
והראב"ד[ נמצא תוספת בקצת נוסחאות דמסיימי בברייתא "והקורא קורא כסדרן",
וליתיה מעיקר נסחא דגמרא ,והרב ]הרי"ף[ נמי לא גריס ליה בהלכות ...וחד
מרבוואתא דס"ל כרש"י והרמב"ם הגיה כן מבחוץ והועתק בפנים כמו שאירע כן
במקומות רבים ידועים".
ומסיים רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע ש"לא באתי להכריע בין ההרים הרמים
והקדושים ,כי מי אנכי בשפל ערכי ,אך באתי לעורר וליישב דברי רבינו הרמ"ע
במקום שעשאו הרב הנ"ל כמעט כטועה בדבר משנה ח"ו ,וזה אינו".
äúçîå óë úàöåä
àùéì ,íúéáì íúøéæçá ïëå ,ùøãîä úéáì ø÷åáá íàåááù ,íéùåã÷ä åðéúåáø âäðî
.äæá øçà íãà íùîùé àìå ,áìä ãâð - ïéìéôúå úéìèä úà íîöòá
äöåø àåäù ò"éæ äáåùú éëøã ìòá åðéáøî ãçà ãéñç ù÷éá úçà íòôù ,äæá øôåñîå
:ò"éæ åðéáø åì äðò .åæ äãåáòá åùîùì
",äáåùç äãåáò äéä ,íéøåôéëä-íåéá íéùã÷ä éùã÷ úéáî äúçîå óë úàöåä äðäíâ - äãåáò ÷åìéñù çëåî äæî .äðåäë éãâá 'ã úà äæì ùåáìì êéøö äéä ìåãâ-ïäëäå
- ïéìéôúå úéìèä úà åðîöòá êéìåäì åðéúåáàî åðéâäðî ïë-ìòå .àåä äãåáò ïë...ùøãîä úéáî äøæçá åìéôà
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רסג
á ÷øô
"אכתוב הלכות תפילין הנמצאים על-שם הגאון ז"ל,
ונקרא שמושא-רבא :אמר רבא ,האי מאן דבעי למיעבד
תפילי ,מייתי אטא טבא תרין אצבעי בתרי אצבעי על
תרין אצבעי ...ויכתוב הני ד' פרשיות דאמור רבנן
בקלפא ...ומשוי פרשתא ד"קדש" לימיניה בביתא קמא,
ופרשתא דסמיך ליה "והיה כי יביאך" בביתא תנינא,
ופרשתא ד"שמע" בביתא תליתאי ,ופרשתא "והיה אם
שמוע" בביתא רביעתא".
הלכות קטנות להרא"ש )הלכות תפילין(
להניח תפילין דשמושא רבא
בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן קז( מבואר שראוי ונכון לכל ירא ד' ליזהר בתפילין
דשמושא-רבא וכן בתפילין דראב"ד .הרמ"ע גם מבאר סדר ואופן הנחת ד' זוגות
תפילין .דהנה ,בתפילין של-יד אין בין שיטת שמושא-רבא והראב"ד לשיטת רש"י או
רבינו-תם ,והנפק"מ בין השיטות הוא רק בתפילין של רא"ש -אי צריך שיהא לימין
הקורא או לימין המניח )עיין פרק א( .ולכן ,נכון שכל ירא שמים ילבש מקודם ,בבת
אחת ,שתי זוגי תפילין-של-יד ,של רש"י ושל רבינו תם ,ויברך עליהן "להניח" ,ועל
ראשו יניח תפילין של שמושא-רבא ועליהן של ראב"ד ,כי מקום יש בראש להניח
שתי תפילין )עירובין צה ,ב( .ואחר-כך ,יחלצן ויניח על ראשו תפילין של רש"י ,ועל גביהן
תפילין של רבינו-תם ,עיי"ש .ומסיים דבריו ש"כך היה מנהגם של דורות הרשונים".
וכאן נשאלת שאלה ,למה לא נהגו בית ישראל להניח תפילין דשמושא-רבא?
ואם אכן נהגו כך בדורות הראשונים ,למה לא המשיכו במנהג זה חסידים ויראי ד' ,כמו
שמחזיקים בהנחת תפילין דרבינו-תם?
רסד
äëìää øåàì
àáø àùåîéùã ïéìéôú /
ובחדא מחתא מתעוררת עוד שאלה ,למה לא נמצא כלל סודן של תפילין
דשמושא רבא בכתבי האר"י? הרי בודאי ,כשם שבנגלה שבתורה יש סברות וטעמים
לשיטה זו ,כך גם בפנימית שבתורה ,ואם כן למה לא כתבן רבי חיים וויטאל בכל כתבי
האר"י ז"ל?
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע כותב )אות חיים ושלום סימן ל"ד סעיף א( שהדברים
מבוארים בדברי הרמ"ע מפאנו בעצמו בחתלת תשובתו ,וכך הם דבריו :משמו של
האר"י די לוריא"ה אמרו ,שבקושי התירו להניחן וברירא מלתא ,כי על כן ראינו רוב
הפוסקים מסתירים פנים מהן וסותמים את דבריהם .וממילא משמע שהשוגה
באהבתן צריך לקדש עצמו הרבה מאד ,ושתהא דעתו שפלה עליו תמיד באימה
ויראה ורתת וזיע ,כי חובתנו מרובה ודעתנו קצרה ,וקהלת )א ,יח( מכריז ואומר ויוסיף
דעת יוסיף מכאוב.
ובכן פשוט למה לא נהגו בהנחת תפילין זו ,כי שגבו מעלתם מאוד ,ובקושי
התירו הנחתן רק ליחידי סגולה שבדור .ולכן לא גילה האר"י הק' סודן לכל ,ובפרט
שלא ניתן לכתוב כונתן ורמיתן בהכתבים.
וכגון דא ,ראה באגרות הרמ"ז )סימן ה( "והמהדרים מן המהדרים מתקנים להם
תפילין דשמושא-רבא ,שבהם לפי סודם יוצאים ידי חובת שניהם ,אבל צריכין גוף נקי
ומחשבות טהורות ונקיות" ,עיי"ש.
ואכן ,כותב רבינו זי"ע" ,שמעתי וידעתי כי חו"ז הגה"ק מהרי"א מקאמארנא
זי"ע ובנו הה"ק מהר"א זי"ע ,היו מניחין תפילין דשמושא-רבא וגם תפילין דראב"ד
)עיין בספרו של בעל היכל הברכה -עצי עדן על המשניות ,מנחות פ"ד( ,וגם מעוד יחידי צדיקים
וגאונים ז"ל במדינת רוסיא שמעתי כן שהניחום".
במנחה וערבית
ולפי זה ,ממשיך רבינו זי"ע ,נתברר לן דבר נוסף .דהנה בתשובות הרמ"ע )שם(
מבואר ,שאף המניחים תפילין בשעת מנחה ,מכל מקום תפילין דשמושא-רבא לא
יניחו אז" ,דאיכא למיחש דילמא קרי ומצלי בהו ערבית ,או מימשכא ליה שמעתא
בתר צלותא דמנחה וחשיך ליה בבית הכנסת או בבית המדרש כדלא חליץ להו -כרב
אשי דסבר לילה זמן תפלין הלכה ואין מורין כן ,אלמא איכא מדי למיחש להו ,הלכך
נקטינן דלא למעבד עובדא כהאי-גוונא כלל אלא בשל ימין הקורא ] -רש"י ורבינו
תם[ ,אבל בהנך ] -שמושא רבא וראב"ד[ ודאי לילה לאו זמן תפלין" ,עיי"ש.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רסה
ולכאורה תמוה ,דאי סובר הרמ"ע שיש להחמיר ולהסיר התפילין מששקעה
לילה ,למה דוקא בתפילין דשמושא-רבא ולא בתפילין של רש"י ורבינו-תם.
ברם ,לפי האמור במעלת וקדושת תפילין דשמושא-רבא ,מבואר שפיר.
דבאמת קיי"ל )שולחן ערוך אורח חיים סימן ל סעיף ב( דזמן תפילין מן התורה הוא בין ביום
ובין בלילה ,אלא שחכמים אסרו להניחם בלילה מפני שהוא זמן שינה ,וגזרו שמא
ישכח וישן בהם ויבוא לידי הפחה .ברם ,אם הניחם מבעוד יום והגיע הלילה אין צריך
להסירם )עיין שולחן ערוך שם( .אמנם ,ס"ל להרמ"ע שזה רק בנוגע לתפילין רש"י ורבינו-
תם ,אבל לגבי תפילין דשמושא-רבא ,צריכין ליזהר ביותר בהן בקדושה וכבוד -
מחמת גודל מעלתם ,לכן צריכין להסירן ,פן ילך בו בלילה וגזירה שמא יפיח בהן,
והבן.
מנהגם של האר"י ומהרח"ו
כבר כתבנו בפרק א' שבכתבי האר"י מבורר שיטת השמושא-רבא כדעת
רש"י -רק שיהיו אצבעיים על אצבעיים ,ודלא כמו שכתב הרמ"ע מפאנו ,עיי"ש.
בכתבי האר"י ז"ל )פרי עץ חיים שער התפילין פ"י ,שער הכוונות ענין תפילין דרוש ו( מובא
שמתחלה נהג האר"י הק' להניח תפילין דרבינו-תם במנחה ,ואחר-כך צוה לעשות לו
תפילין דשמושא-רבא ]כשיטת רש"י ואצבעייים על אצבעיים[ ,והניחם במנחה,
עיי"ש.
ברם ,רבי חיים וויטאל בעצמו לא נהג כך ,רק הניח תפילין דרבינו-תם בשעת
מנחה .וצריך ביאור ,מי לנו יותר גדול ונאמן בבית האר"י כרבי חיים וויטאל ז"ל ,דולה
ומשקה מתורת רבו ,אשר רק אליו למד האר"י כל תורתו ,והגיד כי לא בא לעולם רק
בשבילו ,ולמה לא נהג אחריו בענין זה .הלא בודאי העיקר כמו שעשה האר"י בסוף
ימיו -להניח תפילין דשמושא רבא במנחה ,ןלמה לא החזיק כן תלמידו הגדול.
ואין לומר דתפילין דשמושא רבא שהניח האריז"ל במנחה היה אלו שהם
מימין המניח ,כדעת הרמ"ע -ולרוב העלמם בקדושתם לא רצה מהרח"ו להניחם בכל
יום ,כי בכתבי האר"י )שם( מפורש שעשה לו כדעת רש"י .והדרא קושיא לדוכתא.
ומציין רבינו זי"ע )שם( שני תירוצים לקושיא זו .א[ בתשובות לחמי תודה
)למהר"י באסאן ,סימן כז( מבואר דמה שמהרח"ו הניח תפילין דרבינו תם במנחה -היה רק
באקראי ,כשלא היה לו תפילין דשמושא-רבא ,ולא בא אלא לאשמעינן דכשהניח
תפילין דרבינו-תם במנחה לא בירך עליהן ,רק שמע הברכה מאחד שהניח תפילין של
רסו
äëìää øåàì
àáø àùåîéùã ïéìéôú /
רש"י ,עיי"ש .ב[ כמו שכתב החיד"א )מובא בשערי תשובה סימן לד סק"ג( דבודאי נמוקו
עמו ,ואנחנו לא נדע.
והנה שואל אחד שאל את הגה"ק בעל ייטב לב זי"ע בענין הנחת תפילין
דשמושא-רבא -כדעת הרמ"ע ,והשיבו )ראש ספר עשר קדושות( "הקשית לשאול מעמדי
דבר שאין בי ,כי גם אבא מאר"י ז"ל ומוזללה"ה לא היו מניחם ,גם האי סבא קדישא
]מצאנז[ ,אשר קטני עבה ממתני ,אינו מניחם ,ועתה היכול אוכל לומר דבר מאומה
בזה ,וענין סדר הנחתן עיניך ראו בפרי עץ חיים כי תחלה היה מניח דרש"י ורבינו-תם
ואחר זה של שמושא רבא ,ומזה בודאי אין לשנות".
רבינו זי"ע מתלבט להבין תשובתו ,דאיך מצינו דהאר"י נהג להניח דשמושא-
רבא -כדעת הרמ"ע ,והניחו בצ"ע )עיין דרכי חיים ושלום סימן טו וסימן עה(.
úåãìé ìè
-ãé-áúëá áúëð åáù ïè÷ ñ÷ðô àöîð ò"éæ øæòìà úçðî ìòá åðéáø úøéèô øçàì
÷:åùã
ù"áå ä"á ú"éùäæòá ïéìéôú úåëìä ç"åà ò"ùá äøåú éùåãéç .ä"á
ä"ë 'éñ ïéìéôú 'ìä ç"åà ò"ù
øùà äøåú éùåãéç äæéà áåúëì ù"áå ä"á é"äæòá éúìçúä â"îøú çð 'ä íåéì øåà
ä"æòá íéùåãéçä áåúëì éöìç øåáâë éúøæà íâå ,ãîåì éððä øùà åæ äëìäá 'ä éððç
...íéðù äæéà äæ íúåà éúùãç øùà éðåøëæá íä øùà
áåúëì ìéçúä øáëå (!) äðù à"é ò"éæ åðéáøì ãåò åàìîð àì ,â"îøú çð 'ä ,äæ êéøàúá
..."íéðù äæéà äæ íúåà éúùãç øùà" - ïéìéôú úåëìä ìò åéùåãéç
ùåã÷ä åøôñ àåä àìä ,ø÷éå íåöò øåáéç úåéäì íéðùä êùîá êôäð äæ ïè÷ ñ÷ðô
"."ïéìéôú úåëìä ìò íééç úåà
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רסז
הנחת תפילין של יד מיושב
à ÷øô
מקור ושורש הדברים
ברי"ף וברמב"ם וברא"ש ובטור לא נזכר כלל בענין הנחת תפילין האיך
לעשותה ,אם בעמידה או בישיבה ,ואם יש חילוק בין תפלה של יד לתפלה של
ראש .גם מרן המחבר לא הזכיר כלל מזה לא בבית יוסף ולא בשולחן ערוך ,ולא גילה
דעתו האיך יש לעשות מצות הנחת תפילין בעמידה או בישיבה .רק הרמ"א )שולחן
ערוך אורח חיים סימן כה סעיף יא( כותב "יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש
מעומד".
ה"יש מי שכתב" שמעתיק הרמ"א ,הוא ספר האגור )סימן פד( ,שמבסס
דבריו על פי הזוהר ,וכך כותב :נמצאו שלש דינין בספר הזוהר בעניין ציצית ותפילין
מה שאינם נמצאים בכל הפוסקים הנמצאים בינינו ...השני ,שצריך שילבש תפילין
של יד מיושב ושל ראש מעומד ...ולשלשתן יש טעם גדול מצד הקבלה."...
עם שאין האגור מראה את המקום בזוהר ,ידוע הדבר ליודעים שכוונתו
לדברי הזוהר בפרשת נשא )ח"ג קכ ,ב( :רבי שמעון פתח ,לדוד אליך ד' אשא ...אחרי
שקם האדם משנתו ,נכנס לבית הכנסת ...לאחר-כך מקבל עליו עול מלכות שמים
בסדר השבחים של דוד ...לאחר-כך סדר תפילה דמיושב וסדר תפילה דמעומד,
לקשר אותם כאחד ,בוא וראה סוד הדבר ,אף-על-פי שהתפילה תלויה בדבור הפה,
הכל תלוי בעיקר בתחילה במעשה ,ולאחר-כך בדבור ,מהו המעשה ,מעשה ההוא
שעושה אדם תחילה ,הוא כעין התפילה ,ולא יתפלל אדם תפילה עד שיראה מעשה
רסח
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
תחילה כעין התפילה .המעשה שבתחילה ,הוא בשעה שהאדם קם משנתו ...לאחר-
כך יקשור קשר התפילין ,תפלה של ראש ותפלה של יד ...וזהו הוא המעשה שצריך
לעשות בתחילה ...אחר-כך תפלה דמיושב שהוא כנגד המעשה בתפילין של יד,
ואחר-כך תפילה דמעומד שהוא כנגד המעשה של תפילין של ראש ,וזה כנגד זה,
המעשה צריך להיות כעין הדיבור ,כי ודאי במעשה ובדבור תלויה התפילה.
כבר הרקנטי ,בספרו על התורה )פרשת ואתחנן( ,מעתיק דברי הזוהר אלו,
ש"יקשר קשורא דייחודא דאינהו תפילין ,תפלה של יד איהו תפלה מיושב ,לבתר
תפלה של ראש דאיהו תפלה מעומד" .ואחריו ,בספר הקנה )דף מב ,ב( "]שאלה[
אמרו חז"ל ציצית מעומד ,תפילין לא כל-שכן] ...תשובה[ ...על כן מניחין של יד
תחילה ומיושב ,כענין ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ,ומיד מניח של ראש."...
כן הוא גם בקבלת האריז"ל .למשל בשער הכוונות )ענין תפילין דרוש ה( כתוב
מפורש "תניח תחילה תפילין של יד מיושב ולא מעומד" .בפרי עץ חיים )בסוף שער
קריאת התורה בהג"ה מעץ חיים( כתוב ש"צריך להניח תפילין של יד מיושב מפני שמראים
אנחנו שהיא בעת הבוקר בעולם הבריאה ...וכל דבר שבבריאה צריך מיושב" .גם
רבי שמואל וויטאל ,בנו של רבי חיים וויטאל ,כותב כך בסדרו "ואחר שתגמור עלינו
לשבח כו' ואז תסור בתחילה תפילין של יד מיושב ,על דרך שהנחת אותו מיושב".
ועל-דרך-זה בשאר תלמידי וגורי האר"י ,כגון רבי יעקב צמח בשולחן ערוך האר"י,
המצת שמורים ,באור הישר ובמשנת חסידים.
שלא לנהוג כרשב"י
ברם ,המהרש"ל בשו"ת שלו )סימן צח( יצא בחריפות נגד הנהגה זו ,בזה
הלשון" :אהובי ידידי המשכיל כו' ששאלת אותי על מנהגי אם להניח תפילין של יד
בישיבה או בעמידה ,מפני שראית הרבה מן המדקדקים בדיקדו"ק עניות להניח
תפילין של יד בישיבה ,דע אהובי ,חדשים מקרוב באו ורוצים להיות מכת
המקובלים וממדרשי הנעלמים ,ומחלשי הראות לא יביטו באור הזוהר ,ולא ידעו
מוצאו ומבואו וכוונתו ,אלא שכך מצאו בספרי רשב"י ,ודע אהובי שכל רבותי
ואבותי הקדושים ששמשו גאוני עולם ,ראיתי מהם שלא נהגו כך ,אלא כדברי
התלמוד והפוסקים ,ואם היה רשב"י עומד לפנינו וצוח לשנות המנהג שנהגו
הקדמונים לא אשגחינן ביה ,כי ברוב דבריו אין הלכה כמותו ,וכאשר כתב הקאר"ו
]הבית יוסף[ ...ולא תאמר שהזקנים שהיו לפנינו לא ידעו מהספרים החיצונים
שנמצאו לעת-עתה ביד הלומדים.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רסט
"הלא האגור נמי כתב שמצא ג' דינים בהזוהר ,וזה שזכרתי אחד מהן ,וכל
הקדמונים למדו ודקדקו הרבה בספר ההוא ,ואפילו הכי לא חשו לזה ,כי האמת
שהוא עצמו כתב שלא מצא דבר זה בכל המחברים שראה בימיו .ועתה פקח עיניך
וראה ,אם היה בזה ממש אי אפשר שלא הזכירו שום מחבר אחר ,גם לא אישתמיט
רמז בתלמוד בבלי וירושלמי ספרא ופסיקתא ושאלתות ,ויפה כוונת הקאר"ו
שהביא הרבה דברים מהזוהר ,וזה לא הביא ,כי לא חש לזה.
"ועוד דע ,שכוונת רשב"י לחלק תפילין של יד משל ראש ,וכאלו הן בנויין
על שתי יסודות ,שתפילין של יד הוא רמז לתפילה מיושב ,ושל ראש לתפילה
מעומד ...ואנחנו אין חוששין לזה ,אלא שתיהן עניין אחת הוא ,וקשירה אחת היא,
אלא שזהו כנגד הראש וזהו כנגד הלב ,ומי שבא לדרוש ידרוש ,אבל האמת יורה
דרכו ,ומי שלא ידע להשיג סודה על הנכון בקל יבא לקצץ בנטיעות ...לכן אהובי אל
תלך בדרך אתם ,ואין לך עסק בנסתרות ,המתיהרים בחידושים כאילו הן יודעים
ומבינים רז תורה וצפוניה ,והלואי שידעו הגלוים ...על-כן נהוג כדרכך ,ויהיה להם
מה שלהם .אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה וידינו על העליונה".
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )השמטות והוספות לאות חיים סימן כה( מעיר "אשר
על לשון זה של המהרש"ל הרעישו ,בצדק ,רבים וכן שלמים" .מביניהם הלוא-הוא
הגה"ק מוהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע ,שמשיב על דברי המהרש"ל בספרו עטרת צבי
)פרשת בהעלותך דף לח טור ד( ,ש"ראיתי לגדולי הפוסקים ,גדולי נכבדי ארץ ,מהרש"ל...
ש]כמה פעמים[ מביא דברי הזהר הקדוש ואינו מוצא בו טעם ,כי עוד לא טעם דבש
מגוויית האריז"ל ,והיה ספר הזהר בעיניו כבעל אגדה ,אחד מחכמי דורו .בוא וראה
מה שראיתי בתשובותיו בענין תפילין דיד בישיבה ,שכתב בזה הלשון "אם היה
רשב"י עומד לפנינו וצוח להניח בישיבה לא אשגחינן ביה" ,ע"כ .ואם היה מותר
לדבר נגד רבי שמעון ,אשר יאמר נא הרב אם יש פרק אחד בש"ס שלא יהיה מוזכר
במשנה ,והוא מן החמשה זקנים המוסמכים ,וסתם ספרי אליביה .וכמה אוצרות
פתח ,וכבר גאוני ארץ קיימו וקבלו לא ימישו מפיהם נופת צוף דבש אמרותיו
הקדושים הבוערים ברשפי שלהבת י-ה ...וזאת נחלט ונשרש בנפשי אשר מי שלא
ראה אור ספר הזוהר לא ראה אור מימיו ...ולא נאריך בזה ,כי כבר בודאי נזדכך והיה
חסיד גדול וצדיק גדול הדור."...
תלמידי המהרש"ל
רע
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
הנה ,גדולי תלמידי המהרש"ל עצמם ,כהשל"ה והמטה משה ,לא הזכירו
כלל דברי מהרש"ל אלו ,ואדרבה השל"ה )מסכת חולין ענין תפילין( כתב "ואנחנו ...נוהגין
להניח תפילין של יד מיושב ,כמבואר בזוהר ובשאר המקובלים" .וכותב רבינו
שליט"א ,בהערותיו לאות חיים ושלום )בכתי"ק( ,שאולי היה הסיבה לכך ,דידוע
שהמהרש"ל היה דרכו לחלוק אף על ראשונים ,כמו שכתב בשו"ת נודע ביהודה
)מהדורה תנינא יו"ד סימן נג( ש"אפילו על גדולי הראשונים מצינו לרש"ל שחולק עליהם,
כי לבו כלב הארי" ,עיי"ש ,והם לא העתיקו דברים אלו שעלולים לפגוע בכבוד
המקובלים העוסקים בתורת רשב"י .ובפרט בענין הנחת תפילין של יד בישיבה,
שכתב רבינו מהרש"ל שלא נמצא מי שחש לזה ,והרי השל"ה הקדוש כשעלה ארצה
לירושלים עיר-הקודש ,ראה בעיניו שכן נוהגים "יושבי ארץ ישראל ,וכן היושבים
בכל מלכות ישמעאל" )של"ה שם( ,וביניהם כמה וכמה גדולי וגאוני וקדושי ישראל,
ובתוכם הנמשכים אחר קבלת הרמ"ק ורבינו האריז"ל .ואולי זה היה הסיבה על
שהשמיט השל"ה הקדוש בזה לדברי רבו רבינו המהרש"ל זצ"ל.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רעא
á ÷øô
התפשטות המנהג
כמה שנים לאחר שהביא בעל האגור את דברי הזהר להניח תפילין-של-יד
בישיבה ,מוצאים אנו בשו"ת בנימין זאב )סימן קפט ,הספר נשלם בו' ניסן שנת רצ"ד ,ונדפס
בוניציא בשנת רצ"ט( ,שכתוב" :בהיותי מתגורר פה וונזייא ראיתי קצת אנשים שמניחים
תפילין-של-יד ושל-ראש מעומד ,ואחר-כך מתעטפים בטלית דציצית ,והוכחתים
על זה שלא ירגילו עצמן בכהאי-גוונא ...והראיתי להם מה שנמצא בזוהר והביאו
הגאון המחבר בספר האגור ...ואני ההדיוט בנימין אתן לך טעם לדבר ,שבתפלה-
של-יד מיושב ושל-ראש מעומד ,יהיה סימן זה לידך ,לתפלה של-יד -כי יד על כס
י"ה ,ותפלה-של-ראש מעומד -כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך ...יניח תחלה
תפלה-של-יד דהוא מיושב."...
המנהג על-פי הזוהר הכה שורש ,ורבים התחילו לנהוג כדבריו ,להניח
תפילין-של-יד בישיבה .בוא וראה כמה הכה מנהג זה שורש ,בדברי היש"ר מקנדיא,
שכתב )מצרף לחכמה פרק כב( "עד היום ]בערך בשנת ש"פ[ היו מניחים בארצי מיושב
תפלה-של-יד על-פי חכמי הקבלה ,ורמז לדבר כי יד על כס י"ה ...ומרבני ארצי
הגאון כמוהר"ר שמואל קזאני ז"ל היה דן ק"ו מטעם ציצית ...שצריך שיהא מעומד,
כך שמעתי מפיו כד הוינא טליא ,אבל איני זוכר אם היה מניחה מעומד ,או מיושב
כדי שלא לשנות מהמנהג" .כלומר ,אם המהרש"ל יצא בשעתו נגד המנהג ,וכתב
"שכל המשנה ידו על התחתונה וידינו על העליונה" ,הרי בקנדיאה כבר היה המנהג
פשוט להניח במיושב ,ולא רצו "לשנות מהמנהג" להניח במעומד ,אף אם היה דן ק"ו
מציצית.
מלבד ממה שמבואר בספרי האריז"ל ותלמידיו ]ראה מאמרינו בפרק א[ ,היה כן
דעת רוב המקובלים ,שעל-פי תורת הסוד צריכים להניח תפילין של-יד בישיבה
ושל-ראש בעמידה .רבי מאיר אבן גבאי ,ממגורשי ספרד ,כותב )בספרו תולעת יעקב(
"ויניח מיושב כי באשה קראו מושב )עי' פסחים ג ,א( ,והמשכיל יבין ,וצריך שתדע כי
כל הדברים שהם כנגדה צריכים להיות מיושב ,והמשנה הרי זה מהפך העולמות
רעב
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
ומקלקל הסדרים ...וכשיניח של-ראש צריך לעמוד מפני כבודו של מלך ,שהוא
כמשל עולם הזכר ,והדברים שהם כנגדו צריכין להיות מעומד" .גם בעל ראשית
חכמה ,תלמיד הרמ"ק ,כותב "וכאשר יניח תפלה של ראש יקום העומד כנגד עולם
הזכר" ,ומשמע שמקודם הניח מיושב .וראה מה שכתב הגאון רבי יעקב עמדין )מור
וקציעה סימן ח( :ואף-על-פי שהמהרש"ל חגר חרבו כגנדם ]נגד המקובלים[ והעיר כל
חמתו עליהם ,כבר עמדו נגדו גבורי כח אנשי חיל הנשמעים למצוות האר"י ,ושקליה
למטרפסיה ,בתשובות מהרמ"ע מפאנו שם קיבל הרב תשובתו בשלימות".
מנהג בני ספרד ואשכנז
ברם ,כאמור )בפרק א( ,הרמ"א בספרו דרכי משה )אורח חיים סימן כז( הביא
דברי האגור שכתב בשם ספר הזהר דתפילין של יד יברך מיושב ושל ראש מעומד,
וכתב על-זה "ולא נהגו כן ,אלא מניחין שתיהן מעומד" .ובהגהותיו על שולחן ערוך
)אורח חיים סימן כה סעיף יא( כתב "יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד,
ובמדינות אלו לא נהגו כן ,אלא שתיהן מעומד" .כאן שינה הרמ"א קצת לשונו ,ולא
כתב "ולא נהגו כן" ,דמשמעותו דכולי-עלמא לא נהגו כן ,אלא כתב "ובמדינות אלו
לא נהגו כן" ,והיינו במדינות אשכנז ופולין והגר וכדומה .וזאת אומרת ,דבשאר
מדינות אפשר להיות מנהג אחר.
ואכן ,השל"ה )מסכת חולין ענין תפילין( כתב ,וז"ל :ואנחנו יושבי ארץ ישראל,
וכן היושבים בכל מלכות ישמעאל ,הנמשכים אחרי קבלת הזוהר ,נוהגין להניח
תפילין של יד מיושב כמבואר בזוהר ובשאר מקובלים שתפילין של יד נגד מלכות
שעליה נאמר )ישעיהו ו ,א( ואראה את ד' יושב על כסא רם ונשא ,בסוד אשה היושבת
תחת בעלה ,ותפילין של ראש מעומד מפני כבוד של מלך שהוא כמשל עולם
הזכר ,...עכ"ל .ושם בהג"ה כתב "וחכמי הסודות נתנו סימן "כי יד על כס" ,פירוש
תפילין של יד יניח יושב על כסא" .ומעניין להדגיש ,שבסידורו שער השמים ,שחיבר
השל"ה עוד בהיותו בגולה ,הלך בעקבות הרמ"א ,וכתב "יש מי שכתב להניח של-יד
מיושב ושל-ראש מעומד ,וכך כתב האר"י זצ"ל ,אך בהגהות שולחן-ערוך כתב
דבמדינות אלו לא נהגו כן אלא שתיהן מעומד" .בעוד כאשר עלה לארץ ישראל,
הזכיר רק את מנהג המקובלים ,המנהג שהיה נפוץ שם בין בני ספרד.
גם בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן קב שאלה שביעית( מבואר חילוק המנהג בין בני
ספרד -שמניחים של-יד במיושב ,לבני אשכנז -שלא נהגו כן .שכתב לענין הברכה
על הנחת תפילין ,ש"לדידן דנהגינן לפטור התפלין שתיהן בברכה אחת ,מאי חזית
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רעג
לברך מיושב משום של יד נברך מעומד משום של ראש ,ורוב המברכים שתים
מניחין שתיהן מעומד אף על גב דלא ניחא לן אלא להניחן חדא מיושב וחדא
מעומד ."...כלומר ,שרוב בני אשכנז ,הנוהגים כדעת רבינו-תם ומברכים שתי ברכות
על התפילין ,הן על של-יד והן על של-ראש ,הם גם-כן "מניחין שתיהן מעומד".
גם הבית יוסף שהיה גר בספרד ,אף שלא כתב במפורש להכריע בזה ,מכל-
מקום לענין חליצת התפילין לאחר התפלה כתב בשולחן ערוך )אורח חיים סימן כח
סק"ב( "צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד" .ובמגן אברהם )סק"ג( כתב ,אבל "של-
יד מיושב ,דכהנחתן כך חליצתן ...ואם-כן למנהגנו שמניחין של-יד גם-כן מעומד
צריך גם-כן לחלצן מעומד".
יחידי סגולה
אבל גם במדינות אלו ,מדינות אשכנז ,מניחים יחידי סגולה תפילין של יד
בישיבה ,והם אותם שנמשכים בכל דרכיהם והתנהגותיהם על-פי דברי האר"י
הקדוש ז"ל ,ובתוכם כ"ק רבותינו הקדושים.
ראה מה שכותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע
כה סעיף יא סק"ט( "אם כי בני ישראל ]האשכנזים[ יוצאים ביד רמ"א ,ואנחנו מבני
בניהם ,הוא בחלק הפסק וההוראה .אמנם בענין נוסחות התפלה ומנהגי שולחן-
ערוך אורח-חיים ,במקום שהכריע רבינו האריז"ל ,ידוע כי אנחנו נמשכים אחרי
תלמידי רבינו הבעש"ט ז"ל בהרבה דברים ,שאין נוהגים כדברי מרן הרמ"א .כגון
בהנחת תפילין בחול-המועד ,וגם ההלל בברכה בבית-הכנסת בלילי פסח ,וכהנה
וכהנה ...ומדוע זה ישתנה הך דתפילין של יד מיושב ,לעשות נגד דעת כל המקובלים
והאריז"ל ,בשביל המנהג שהביא הרמ"א ז"ל .בודאי בכהאי-גוונא יכריעו
המקובלים ."...והוא כפי הכלל הידוע ,שבמקום שאין דברי הזוהר חלוקים על
הש"ס ,והפוסקים נחלקו בהלכה ,יש לעשות כדברי הזוהר )ראה שו"ת חכם צבי בימן לו,
רדב"ז חלק א סימן מט( .וכאן ,לא מפורש בש"ס איך להניח התפילין ,וגם הרמ"א בעצמו
לא כתב שמנהג זה הוא נגד דינא דגמרא ,על-כן יש לנקוט כהכלל ולעשות כדברי
הזוהר )עיין שו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן מח ד"ה מעתה(.
)השמטות לאות חיים ושלום סימן
"וגם שנודע החילוק בפרי מגדים )ריש יו"ד בכללי הפוסקים אות ו( דהיכא
שהרמ"א כתב ש"נוהגין כן" או "לא" ,הוא לפעמים רק מנהג קראקא או מנהג
הגלילות ,אבל אין הכרח שדעת הרמ"א כן להכריע להלכה ,רק שכתב שנהגו כן.
משא"כ היכא שכתב הרמ"א "והכי נהוג" ,דעתו להלכה הוא שינהגו כן ]ועיין בדרכי
רעד
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
תשובה )סימן לא סק"ח( שהוא על משקל זכור שמור ,בדרך ציוו ,והכי נהוג[ .וכאן
שכתב הרמ"א רק שאין נוהגים כן להניח תפילין-של-יד מיושב ...היינו שכך נהגו,
אבל אין ראיה שדעתו כן להלכה ,"...עיי"ש.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רעה
â ÷øô
בצורה שלא יתפשט המנהג להניח תפילין של-יד בישיבה ,וכמו שכתב
הב"ח )שו"ת ב"ח הישנות סימן פ( "וכבר אין אנו נוהגים על-פי הקבלה כל שהוא נגד
הדין ...ומברכין על התפילין של יד מעומד ,ועל-פי הקבלה תפילין של יד צריך
להניח מיושב" .כך גם הלבוש )התכלת סימן כה אות יא( ,שאף שבהרבה הלכות פסק
כדברי המקובלים ,כתב בנידון דידן "הנוהגין להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד,
אינו מנהג" ]עיין מה שכתב על-זה בספר מקור חיים ,לתלמיד רבי חיים וויטאל ז"ל ,הלכות תפילין ,דף
מז[ .ועל-דרך-זה עוד הרבה פוסקים שהחמירו כדברי המהרש"ל ,שלא להניח
תפילין של יד בישיבה.
אולם ,עדיין לא נתברר לנו ,למה תהא הנחת תפילין של יד בישיבה "נגד
הדין" ,ועל איזה יסוד בנוי חובת הנחת תפילין מעומד.
עמידה -על-פי דין
אכן לא מצינו בשום מקום בדברי חז"ל שצריכים להניח התפילין דוקא
מעומד ,וגם לא נזכר ברי"ף ,ברמב"ם ,ברא"ש או בטור כלל האיך תהא הנחת
התפילין .אמנם מצינו דברים ברורים בפוסקים במצוות ספירת העומר ,שצריכים
לספור וגם לברך בעמידה .מקורו ברא"ש )סוף פסחים( שכתב :וכי מברכים -מברכים
מעומד ,דתנו רבנן "בקמה תחל לספור" )דברים טז ,ט( ,אל תיקרי בקמה אלא בקומה.
כבר העירו האחרונים ,וכן כותב רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )שו"ת מנחת אלעזר ח"א
סימן מח( ,שאין זו דרשה גמורה ,כי לא מצינו זאת בשום מקום בדברי חז"ל ,ו"פשוט
שמזמן חתימת התלמוד אין ללמוד עוד גזירה-שוה ודרש או לימוד בקרא" ,ורק
שסבר כן הרא"ש להלכה ואסמכוהו אקרא .וכן כתב הכסף משנה )פ"ז מהלכות תמידין
ומוספין הכ"ג( "אין מונין אלא מעומד ,בשם מהר"י ן' גאות ,שזה קבלה מפי רבותינו,
ואסמכוהו אקרא "בקמה" -קרי ביה בקומה" )ועיין עוד בהגהות הגרי"ב על הרא"ש שם(.
רעו
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
ומכאן להלכות ציצית ,שכתב הבית יוסף )אורח חיים ריש סימן ח( "יתעטף
בציצית מעומד ,כן כתוב בסמ"ק )סימן צב ,בהג"ה אות ה( ,וטעמא משום דגמר לכם לכם
מספירת העומר דכתיב ביה בקמה פירוש בקומה ...וגרסינן בירושלמי שכל ברכות
המצוות מעומד" .ובספר האשכול )ריש סימן כג( מבואר יותר :על ששאלתם אם מצינו
אסמכתא שכל הברכות מברך מעומד ,ודאי כך הוא ,דכתיב )מלכים א ח ,נה( ויעמד
ויברך את כל קהל ישראל ,כך שמענו מקדמונינו ,וספירת העומר גם-כן בעמידה,
דכתיב מהחל חרמש בקמה -מה תלמוד לומר בקמה ,ללמדך שבקומה ועמידה
תספור ...ואיכא מרבוותא דאמרי :שש מצות ברכתן מעומד ,עומר -דכתיב מהחל
חרמש בקמה תספור ,בקומה ,ומדכתיב התם )ויקרא כג ,טו( וספרתם לכם ,ילפינן
מיניה שאר מצות דכתיב בהו לכם :קידוש לבנה -החודש הזה לכם .ציצית -והיה
לכם לציצית .שופר -יום תרועה יהיה לכם .לולב -ולקחתם לכם .מילה -המול
לכם .ובירושלמי נמי איתא כל הברכות מעומד ,ועל ברכת המצות קאמר ,ולא על
ברכת הנהנין.
ותמה רבינו זי"ע )שם( ש"היא פליאה ,איך כוח ביד הפוסקים לעשות גזירה-
שוה שלא קבלנו ולא למדנוה מרבותינו בעלי התלמוד ...אלא ודאי שאינו מדינא
לחיובא ,רק קבלו כן מצד חומרא ,וכתבו סמך לזה בכתוב ,אבל לא לחיובא כלל .וכן
נראה קצת מלשון רבינו פרץ )בסמ"ק שם( שסיים על-זה "ולכך נוהגין לעמוד בהבדלה
דכתיב והבדלתם לכם ,"...והבדלה בודאי אינה רק מדרבנן ולא שייך גזירה-שוה ,וגם
הכתוב והבדלתם לכם לא מיירי כלל בהבדלה דשבת ,והיא רק רמז וסמך רחוק".
ויש לסמוך לדבריו הק' מה שכתב מפורש בספר פרדס לרש"י
"איכא דגמרי במצות שופר לכם לכם מגזירה-שוה דבעינן מעומד ,וכן כל מצוה
שכתוב בה לכם מצותה בעמידה ,וליתא ,דאמר מר )סנהדרין מב ,א( כל המברך על
הלבנה בחידושה כאילו קיבל פני שכינה ,ואמר אביי בעמידה ,וטעמא משום קבלת
פני שכינה הוא דבעינן מעומד ,הא משום לכם לכם דגזרה שוה לא ,דאם איתא
לגזירה שוה ,בלא קבלת פני שכינה בעינן לברוכי מעומד ,אלא שמע מינה דלאו
מילתא היא" ,עיי"ש] .וכבר העירו האחרונים שמה שהביא הבית יוסף משם
הירושלמי שכל הברכות מעומד ,בירושלמי שלפנינו ליתא )עיין ביאור הגר"א סימן כה
שם ,ובשדי חמד פאת השדה מהדורא תניינא לאות ב באריכות([.
)סימן קעא(
ומטעם חומרת הראשונים זה ,כתבו הפסוקים שהנחת תפילין של-יד
בישיבה -הוא נגד הדין .וכך כתב המגן אברהם )אורח חיים סימן כה סק"כ( שלכן כתב
הרמ"א )שם סעיף יא( שלא נהגו להניח תפילין בישיבה ,כדי שלא יתנגד למה שכתבו
בשם הירושלמי שכל הברכות צריך שתהא בעמידה.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רעז
לצאת ידי שניהם
אולם ,כד נעיין נבחין שחומרת הראשונים הוא רק בנוגע הברכות שעל
המצוות ,אבל על עצם קיום המצוה לא מצינו שיחמירו שיהא בעמידה ,זולת ספירת
העומר ]בפרק הבא נרחיב הדיבור על נקודה זו בעזהי"ת[ .ובכן כתב המגן אברהם )שם(,
שאפשר לצאת ידי שניהם ,הן חומרת הפוסקים בברכות וכן שיטת הזוהר בתפילין
בישיבה ,על-ידי ש"ההנחה תהא מיושב ,והברכה והקשירה תהיה מעומד".
ובאמת כבר קדמוהו בפשרה זו בספר הפליאה )לא ,א( ,שכתב כדברים הללו:
דברים הרומזים בכנסת ישראל צריכים להיות מיושב ...כגון נפילת אפים ותהלה
לדוד ותפילין של יד וכיוצא בהם צריכין להיות מיושב ...ועם-כל-זה העושה מיושב
צריך לעשות כבוד לנרמז בשעת ברכה ולקום מעט ,וכן הדין נותן ...והנח מיושב
וחלק כבוד בברכה" .וכן מצינו בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן קב שאלה שביעית( שהקשה
השואל "למה מברכים מעומד של-יד וההנחה מיושב ."...הרי שכן היו נוהגים בימיו,
להכריע כדברי המגן-אברהם ,להניח של-יד מיושב ולברך עליו מעומד .וכן כותב
רבינו זי"ע )אות חיים סימן כה סקט"ו( "גם אני הצעיר נוהג כמנהג אבותינו הקדושים
כדעת המגן אברהם ,דהנחת של-יד מיושב והברכה מעומד".
גם לפי האר"י ז"ל
אמנם ,הגאון רבי יעקב עמדין כותב בספרו מור וקציעה
ש"המקובלים שנוהגים להניח של-יד מיושב ,צריך להיות גם הברכה מיושב ...דלא
כפשרת המגן-אברהם" .כן כתוב גם בספר נזירת שמשון )על האורח חיים( שתמה על
המגן-אברהם במה שהכריע שהברכה תהיה מעומד וההנחה מיושב" ,כיון שהטעם
הוא מהזוהר ,ומזוהר הקדוש וכתבים נראה שהכל תהיה מיושב" ,עיי"ש.
)סימן ח(
ברם רבינו זי"ע )שם( כתב שאינו מוכרח ,ושגם לדעת האריז"ל
ובפרי עץ חיים( לא מבואר שגם הברכה תהיה בישיבה ,ורק על ההנחה הקפיד .וכמו-כן
בסידורי האריז"ל לא כתבו רק על ההנחה .ואף שבמצת שמורים מבואר שגם
הברכה תהא בישיבה ,כבר האריך בזה בדיון רחב ומפורט בספר פתח הדביר
הספרדי )ח"א סימן כה אות ה( ,ומוכיח שהמצת שמורים לא משמיה דהאריז"ל אמרו,
רק מסברא דנפשיה על-פי כוונת האריז"ל .ועיין שם מה שסיים בשם החכם ר' יעקב
חזן ,אשר "בדין זה נטה דעתו לברך מיושב לעיכובא ,ויסודתו בהררי קודש דברי
)בשער הכוונות
רעח
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
המקובלים ז"ל ...ודעתי נוטה שלא להכריח לברך מיושב לעיכובא ,כדכתיבנא
דהמברך מעומד יש לו על-מי לסמוך ,רב דרבוותא ז"ל אשר מפיהם אנו חיים".
ועל-דרך-זה הרמ"ע מפאנו ,שהיה מגורי האריז"ל ,נוטה דעתו לעמוד בשעת
הברכה .ואם-כן נכון להכריע כדעת המגן-אברהם ,לברך מעומד ולהניח מיושב,
שבזה יצא ידי כולם )ועיין גם בספר מועד לכל חי ,להגאון רבי חיים פאלאג'י ,סימן כב סק"א(.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רעט
ã ÷øô
"הקשירה תהיה מעומד"
בפרק הקודם הבאנו דברי המגן אברהם )סימן כה ס"ק כ( לצאת ידי שניהם -
הן חומרת הפוסקים שברכות המצוות תהא בעמידה ,והן שיטת הזוהר שהנחת של-
יד תהא בישיבה .והוא שההנחה אכן תהא מיושב ,אבל "הברכה והקשירה תהיה
מעומד ,כמו שכתב הבית יוסף דכל ברכות המצוות בעמידה".
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע )אות חיים סימן כה סקט"ו( כתב ,שהגם שמרהיטת
לשון המגן-אברהם משמע שהברכה וגם הקשירה צריך להיות מעומד ,עם-כל-זה
יש מקום להסתפק דמה שכתב "והקשירה תהיה מעומד" הוא רק בשיגרא דלישנא,
שהרי כל עיקר דברי המגן-אברהם בטעמא נאמרו רק על הברכה ,ושפיר יש לומר
דרק הברכה בלבד תהיה מעומד ,אבל ההנחה וגם הקשירה בישיבה.
רבינו זי"ע כותב שמדברי הפרי מגדים )אשל אברהם סק"כ( משמע ברור שהבין
בדעת המגן-אברהם שהקשירה יכול להיות בישיבה ,שכן כתב "עיין מגן אברהם
עשה פשרה ,ברכה מעומד והנחה בישיבה" .הרי דסבירא-ליה בכוונת המגן אברהם,
שרק לענין הברכה דייק שצריך להיות מעומד ,אבל לא הקשירה ,וכתב כן רק
כשיגרא דלישנא.
אמנם משולחן ערוך הרב מבואר שנקט כפשיטת לשון המגן אברהם ,שהרי
כתב )סימן כה סעיף כז( "לכתחילה טוב לנהוג שתהא ההנחה על הקיבורת מיושב,
והברכה והקשירה על הקיבורת יהיה מעומד ,כמו שנתבאר בסימן ח שכל ברכות
המצוות צריך לברך מעומד )מגן אברהם(".
והנה ,אף שאכן משמע כך מרהיטת לשון המגן אברהם ,מכל-מקום הדבר
צריך ביאור ,למה נדרוש שגם הקשירה תהא בעמידה ,דאם המניעה לקיים דברי
הזוהר באה בגלל הברכה שצריך לברך מעומד ,הרי מספיק אם יברך מעומד ,אבל
מאיזה סיבה יצריך שלא לקשור תפיליו בישיבה.
רפ
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
קיום המצוות -כברכותיהן
הנה ,בהלכות פורים )סימן תרצ סעיף א( כתב המחבר ש"קורא אדם את
המגילה בין עומד בין יושב ,אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחילה מפני כבוד הצבור".
וציין המגן אברהם )ס"ק א( "עיין ריש סימן ח ,דמשמע דהברכה תהיה בעמידה".
וכוונתו ,אף שביחיד קורין המגילה לכתחילה בישיבה ,מכל-מקום הברכה צריך
להיות בעמידה .הרי דסבירא-ליה להמגן אברהם שיש חילוק בין המצוה להברכה,
שהמצוה של קריאת מגילה יכול להיות אפילו לכתחילה בישיבה כשהוא ביחיד,
מה-שאין-כן הברכה .וכך הבין הפרי מגדים )אשל אברהם סק"ב( בדברי המגן אברהם,
עיי"ש.
ברם ,בשו"ת חקל יצחק )סימן ג אות א( כתב הגה"ק מספינקא זצ"ל לדחות
דברי הפרי מגדים ,ולדעתו שיטת המגן אברהם הוא שגם המצוות צריכות להיות
בעמידה כמו הברכות .כי יש לפרש בדברי המגן אברהם ,שהוא חולק על המחבר,
וסובר כשיטת הטור )שם( שרק בדיעבד קורא אדם את המגילה יושב ,אבל לכתחילה
לא יקרא יושב .ומבאר החקל יצחק דהטעם שהקילו בדיעבד הוא משום הטירחה
בקריאת המגילה בעמידה .ועל-זה בא המגן אברהם לומר ,דהא דהקילו בדיעבד ,זהו
דוקא לגבי גוף הקריאה ,כיון שנמשכת זמן רב ויש בה טורח לקרותה מעומד ,מה
שאין כן הברכות שאין בהם טורח לאמרם בעמידה ,לא הקילו בהן ,ודינן ככל
הברכות שהם בעמידה .אבל בשאר המצוות ,שאין נמשכים למשך זמן ,ודאי דעדיפי
המצוות מברכותיהן ,ועל-כן צריכות להיות בעמידה.
ולפי-זה יובן דברי המגן-אברהם בהלכות תפילין שגם "הקשירה מעומד"
]אם נימא שלשון זה הוא בדייקא[ ,כי הרי הקשירה הוא גוף עשיית המצוה ,ואם
ברכת המצוות צריכות שתהא בעמידה ,עצם קיום המצווה ודאי בעי עמידה ,דעדיפי
המצוות מברכותיהן.
בשיטת המגן-אברהם
רבינו שליט"א ,בכתי"ק הערות והארות לספר אות חיים ושלום ,כותב,
שהמעיין היטב יראה להדיא שהמגן אברהם בהלכות מגילה כתב דבריו לשיטת
המחבר דיחיד קורא המגילה כשהוא יושב -אפילו לכתחילה .ולדעת הטור,
שלכתחילה אין לקרות מיושב ,אין הביאור משום דבדיעבד הקילו לו משום טורח
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רפא
]ואכן לא הזכירו הפוסקים סברא זו כלל[ ,אלא הביאור הוא משום שבדיעבד -אין
הישיבה מעכבת בקיום המצוה ,ולכן כשקרא מיושב אינו צריך לחזור ולקרותה .והרי
אפילו בספירת העומר שצריך לספור מעומד מטעם דדרשינן "בקמה -אל תקרי
בקמה אלא בקומה" )עיין בפרק הקודם( ,מכל-מקום אם מנה מיושב יצא ,כמו שכתב
המגן אברהם )סימן תפט סק"ג( בשם הרמב"ם .ושם ודאי ליכא למימר דמשום טירחה
הקילה ,שהרי אין הספירה נמשכת זמן ארוך יותר מכל הברכות.
וגם במה שכתב החקל-יצחק זצ"ל בדעת המגן-אברהם ,דבשאר מצוות,
שאין נמשכים למשך זמן ,ודאי דעדיפי המצוות מברכותיהן ,ואם הברכה צריך
עמידה ודאי שעצם קיום המצוה צריכה להיות בעמידה .הנה מדברי המגן אברהם
בהלכות ציצית )אורח חיים סימן ח( מבואר להדיא שמחלק בין הברכה ובין עצם קיום
המצוה .דהנה פסק המחבר בשולחן ערוך )אורח חיים ריש סימן ח( :יתעטף בציצית
ויברך מעומד .והיינו שהברכה והעטיפה שתיהן יהיו בעמידה .והקשה המגן אברהם
)ס"ק ב( :דביורה-דעה ריש סימן שכ"ח ]בהלכות הפרשת חלה[ משמע דמותר לברך
מיושב ,ויש לומר דהפרשת חלה אינו מצוה כל-כך ,דאינו עושה אלא לתקן מאכלו,
דומיא דשחיטה ,עיי"ש.
והנה מה שהקשה המגן אברהם רק על הברכה שהיא בעמידה ,ולא על עצם
המצווה שמותר להפריש חלה מיושב ,ראה בדגול מרבבה שכתב" ,והעטיפה יליף
בסמ"ק לכם מעומר ...והברכה הוא על-פי הירושלמי דכל ברכת המצוות המה
מעומד ...ולכן הקשה המגן אברהם מברכת חלה" .וכוונתו הוא ,דהנה מקור דברי
המחבר הוא מה שכתב בבית יוסף "יתעטף בציצית מעומד -כן כתוב בסמ"ק )סימן
צב ,בהג"ה אות ה( ,וטעמא משום דגמר לכם לכם מספירת העומר דכתיב ביה בקמה
פירוש בקומה ...וגרסינן בירושלמי שכל ברכות המצוות מעומד" .והיינו ,דהא
דהעטיפה תהא בעמידה הוא משום דגמרינן ציצית מספירת העומר )עיין בפרק
הקודם( ,והא דהברכה בעמידה -הוא כדברי הירושלמי שכל ברכות המצוות היא
בעמידה .ואם-כן בשאר מצוות דלא כתיב לכם ,הרי רק הברכות צריך עמידה ולא
גוף המצוה .ועל-כן שפיר הקשה המגן אברהם רק על הברכה מחלה ,אבל על עצם
קיום המצוה לא קשה ממה דהפרשת חלה יכול להיות בישיבה ,דשם הרי לא כתיב
לכם כמו בציצית .הרי לך מבואר להדיא דחלוק הברכה מעצם קיום המצוה.
ועיין עוד בשולחן-ערוך-הרב )סימן ח סעיף ג( ש"כל ברכות המצוות מעומד,
חוץ מברכות השחיטה והפרשת חלה שאינן מצוה כל-כך -שאינו עושה אלא לתקן
מאכלו ,אבל עשיית המצוה עצמן יש מהן שאין צריך להיות מעומד ויש מהן
שצריכים ,כאשר יתבאר כל אחד ואחד במקומו בס"ד" .הרי שגם הגה"ק בעל התניא
רפב
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
זצ"ל הבין כן בדברי המגן אברהם ,וכדעת הפרי מגדים )וראה גם במשנה ברורה סק"ב(,
שאין הברכות שוות להמצוות ,ואף אם בכל הברכות מברכים מעומד ,אין זה הכרח
על עצם קיום המצווה ,שעומדים לקיימה רק היכא דכתיב ביה "לכם" ,וכיו"ב.
ואם כן ,הרי אם ננקוט בלשון המגן אברהם בהלכות תפילין ,כפי פשיטת
לשונו ,שגם הקשירה תהיה בעמידה ,הדרא קושיא לדוכתיה -מאיזה טעם יהא צריך
שלא לקשור תפיליו בישיבה .ועל כך בפרק הבא בעזה"י.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רפג
ä ÷øô
בפשרת המגן-אברהם
בפרק הקודם הבאנו דברי המגן אברהם )אורח חיים סימן כה ס"ק כ( שכתב כעין
פשרה לצאת הן דברי הירושלמי שכל ברכות המצוות תהא בעמידה ,והן דעת הזוהר
שהנחת תפילין-של-יד תהא בישיבה .והוא שאכן ההנחה תהא מיושב ,אבל
"הברכה והקשירה תהיה מעומד -כמו שכתב הבית יוסף דכל ברכות המצוות
בעמידה" .והבאנו מה שמעורר רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע בלשון המגן-אברהם
ש"הברכה והקשירה תהיה מעומד" ,שהגם שמרהיטת לשונו משמע שהברכה וגם
הקשירה צריך להיות מעומד ,עם-כל-זה יש מקום להסתפק דמה שכתב
"והקשירה" הוא רק בשיגרא דלישנא ,אבל כוונתו הוא רק על הברכה בלבד שתהיה
מעומד ,שהרי טעם המגן-אברהם נאמר רק על הברכה" ,דכל ברכות המצוות
בעמידה".
ובאמת ,שלפי פשיטת לשונו שהברכה וגם הקשירה צריך להיות מעומד,
אכן תיקשי ,למה צריך שגם הקשירה תהא בעמידה ,דאם המניעה לקיים דברי
הזוהר באה בגלל הברכה שצריך לברך מעומד ,הרי מספיק אם יברך מעומד ,ולמה
צריך שגם הקשירה תהא בעמידה.
עוד קשה ,אם גם הקשירה צריכה עמידה ,איזה "פשרה" הוא ,הרי לא קיים
מצות תפילין של-יד בישיבה! האם בזה שמניח התפילין על זרועו ,קיים המצוה
בישיבה?!
בכתי"ק של כ"ק אדמו"ר שליט"א -הערות והארות לספר אות חיים ושלום
כתב ,דבהכרח צריך לומר דמה שכתב המגן-אברהם בלשונו "כמו שכתב הביתיוסף דכל ברכות המצוות בעמידה" ,זה נתינת טעם רק למה שכתב דהברכה תהיה
מעומד ,ולא למה שכתב דהקשירה תהיה מעומד .והטעם שהצריך המגן אברהם
שגם הקשירה תהיה מעומד ,אולי יש לומר דהוא מפני שחש להא דכתב המהרש"ל
)הובא בפרק א( שצריך להניח תפילין בעמידה שאין לך דבר קדושה יותר מזו ,ועוד
רפד
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
שדומה לעבד העומד לפני רבו ומקבל עליו חותמו העשויה לעבדות ,ולא חילק בין
של-יד לשל ראש .והרי מטעם זה כתב הרמ"א שנהגו במדינות אלו להניח שתיהן
מעומד .ולפיכך כתב המגן אברהם שגם הקשירה יעשה מעומד.
ועוד ,שאף שלרוב ראשונים ליכא לדמות תפילין לספירת-העומר דכתיב
ביה "לכם" לחייב עמידה בשעת קיום המצוה ,מכל-מקום אולי נקט המגן אברהם
להלכה כדעת מהרי"ו )הובא בכנסת הגדולה סימן כה( שכתב "שמעתי ממורי ...דבתפילין
נמי כתיב לכם" :נותן לכם ,ושמתם את דברי אלה על לבבכם" )דברים יא ,יז-יח(,
ודרשינן במנחות )לז ,ב( שהוא תפילין של יד ,דשימה נגד הלב" .ועל-דרך-זה כתב
האליה רבה )סימן כה סקי"ח( בשם מהר"ם שילפינן בתפילין לכם מספירת העומר ,וגם
תפילין בעמידה )עיין אות חיים ,השמטות והוספות בסוף הספר ,לסימן כה( .ואולי לטעמים אלו
כתב המגן אברהם שהקשירה תהיה מעומד ,אם נימא שלשון זה דייקא.
עובר לעשייתן
ברם ,אם נפרש בלשון הכרעת המגן אברהם שהברכה וגם הקשירה צריך
להיות מעומד ,הרי כאמור ,הפשרה הוא מרפסין איגרא :מה יועיל מה שההנחה על
זרועו יהיה בישיבה ,הלוא קשירת התפילין הוא גוף עשיית המצוה ,ואם הקשירה
יעשה בעמידה ,שוב אינו מקיים דברי הזוהר כלל ,כי סוף סוף אינו מניח תפילין של
יד בישיבה.
רבינו שליט"א כותב שם ,על-פי מה שהביא הבית יוסף
שני דיעות מתי לברך על התפילין של-יד ,קודם ההנחה על הקיבורת או קודם
הקשירה ,עיי"ש .ויש לבאר המחלוקת ,דזה פשוט דכל המצות מברך עליהם עובר
לעשייתן תיכף ,רק פליגי בעצם ההנחה :אם גם מעשה ההנחה על היד הוי חלק
מהמצוה ,שהמצוה מתחלת מן ההנחה עד לאחר הקשירה וההידוק ,ואם כן שפיר
מברך קודם הנחתו -עובר לתחילת המצוה .או שאין ההנחה קיום המצוה ,רק היכי
תמצא לאפשר את הקישור -שהוא המצוה ,ואם יברך קודם ההנחה הרי זה עובר
דעובר ,ולפיכך צריך לברך על התפילין אחר הנחה על הקיבורת ,קודם קשירתם,
שקשירתם זו היא עשייתן.
)אורח חיים סימן כה(
ובכן ,בכדי לקיים הן דברי הזוהר להניח התפילין בישיבה ,ומאידך לחשוש
גם לדברי המהרש"ל ולהני ראשונים שמצות תפילין בעמידה ,הכריע המגן אברהם
שההנחה על הקיבורת -תחילת מעשה המצוה ,יעשה בישיבה ,והברכה וגמר
ההנחה -הקשירה ,יעשה בעמידה .ובזה יצא ידי שניהם.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רפה
אמנם ,מנהג רבותינו למעשה ,שרק הברכה תהא בעמידה ,אבל ההנחה
והקשירה -בישיבה.
פשרות אחרות
הגה"ק מבוטשאטש זצ"ל כותב בספרו אשל אברהם על שולחן ערוך
כה סעיף יא( "אודות הנחת תפילין של יד מיושב ,אני נהוג דרך פשר להניח בעת
הברכה מעומד מצד הברכה ,וכשאני חוזר ומניחם אחר שחלצתים ,אני מניח תפילין
של יד מיושב ,וכן תפילין של יד דרבינו-תם .אך כשהנחתי השנית היא בין רבים ,אני
יושב מעט סמוך להנחה ,וגוף ההנחה הוא מעומד ,לצאת ידי חובת דברי המקובלים
ע"ה ומוהרש"ל ע"ה צדקו יחד".
)סימן
ורבינו בעל מנחת אלעזר )אות חיים שם( תמה על דבריו "דאיך צדקו יחדיו
בזה ,ואיך יצא ידי-חובת דעת המקובלים במה שישב מעט סמוך להנחה ,כיון
שההנחה וגם הברכה הכל עשה בעמידה אם-כן מה נפקא-מינה שישב מקודם ,גם
אם היה יושב שתי שעות רצופים קודם הנחתן וסמוך להם".
להניח התפילין שתי פעמים
עוד מציע האשל אברהם )שם( לפשר בין השיטות" :יש להדק מעומד לצאת
ידי חובת הנהוג ,והברכה הרי לכולי-עלמא הוא מעומד ,ואחר-כך ההידוק מעומד,
ואחר-כך בישיבה מניח ההידוק וחוזר ומהדק ,והוה ליה מניחם מיושב ,בכך יוצא ידי
חובת כל דיעות שבכך היטב".
וכן הובא בשמו בסידור דרך החיים,
ששמע מהגה"ק מבוטשאטש ,סעיף ה( "בהנחת תפילין של-יד רבו הדיעות אם להניחם
מעומד או מיושב ,ומי שהוא בעל נפש ורוצה לצאת כל הדיעות ינהג כך :שיברך
ויהדקם מעומד ,וישב ויתיר ההידוק ,ויהדקם שנית במיושב ויכרוך הרציעות".
)בסוף הסידור ,שמביא המגיה כמה הלכות
סמיכה כישיבה -בפרהסיא
באשל אברהם )שם( כותב עוד פשרה אחרת לגמרי -כשמניח התפילין
ברבים .כי מה שהקפיד המוהרש"ל שלא להניח בישיבה ,כוונתו רק בין רואים -כי
במדינות אלו שנוהגים להניחם מעומד ,מי שבא ומניחם מיושב נראה כיוהרא ,ורבים
רפו
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
סוברים שהוא בגדר מיעוט עול מלכות שמים על-עצמו .ועל כן אין להניח מיושב.
ברם "אני סומך את עצמי כל-כך -שאם ינטל אותו דבר אינה עמידה ,אשר קיימא-
לן בזה לגבי כמה מילי שאין זה בגדר עמידה רק בגדר ישיבה" .ובאופן זה הוא טוב
לכולי-עלמא ,כי אין בזה שנוי בעיני הבריות וצד יוהרא כלל ,ויצא ידי חובת שני
הסברות בזה על צד היותר טוב.
וכעין זה הוא גם בפתח הדביר שכותב )חלק א סימן כ"ה אות ה( ש"הרוצה לצאת
ידי ב' הסברות ,אפשר לסמוך עצמו בשעת הברכה ,דסמיכא חשיבא עמידה
וישיבה" )וראה בספר מאסף לכל המחנות )סימן כה סקצ"ו( מה שהאריך הגאון רבי יחיאל מיכל גאלד
זצ"ל בענין הסמיכה כישיבה(.
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רפז
å ÷øô
עמידה בברכת המצוות וקיומן
בפרקים הקודמים ערכנו דעת הפוסקים בענין העמידה בעת קיום המצוות
וברכתן .בררנו ,שדעת המגן אברהם ,הפרי מגדים ,הדגול מרבבה ועוד ,הוא ,שבכל
ברכות המצוות צריכים לעמוד ,אבל לא לעצם קיום המצווה .רק ששה מצוות
מחייבות עמידה בקיומן -אלו דכתיב בהו "לכם" .ספירת העומר -דכתיב )דברים טז,
ט( בקמה תחל לספור ,וכתבו הראשונים )עיין רא"ש סוף פסחים( אל תקרי "בקמה" אלא
"בקומה" ,שאין מונין ימי הספירה אלא מעומד .ומדכתיב בספירת העומר )ויקרא כג,
טו( וספרתם לכם ,סמכוהו הראשונים לכל המצוות דכתיב בהו "לכם" ,שגם-כן
צריכים עמידה בקיום המצוה .קידוש לבנה -החודש הזה לכם .ציצית -והיה לכם
לציצית .שופר -יום תרועה יהיה לכם .לולב -ולקחתם לכם .מילה -המול לכם.
וסימנך "עלץ שלם" :עומר ,לבנה ,ציצית ,שופר ,לולב ,מילה .אבל בשאר מצוות ,לא
בעי עמידה )עיין מאמרינו פרק ג ואילך(.
משום-הכי ,אף שברכת תפילין צריך להיות בעמידה ככל ברכות המצוות,
אין עצם הנחת תפילין בעי עמידה ,ואפשר להניחה מיושב כדעת הזהר והמקובלים.
בנין אב לכל המצוות
איתא בספר האשכול )הלכות ברכות סימן כג( ,על מה שהביא מתשובת "הגאון"
)הובאה בשו"ת הגאונים שערי תשובה סימן עט( שכל הברכות מברך מעומד" :וחזי לן ,דהיינו
]דוקא[ ברכות המצות שאין בהן הנאה ,אבל ברכות הנהנין כאכילת מצה וסוכה
וקידוש והמוציא וברכת המזון אין צריך ,ולא ראינו מימינו מי שיברך מעומד .ואיכא
מרבואתא דאמרי ,שש מצות ברכתן מעומד :עומר ,דכתיב מהחל חרמש בקמה
תספור ,בקומה ,ומדכתיב התם וספרתם לכם ,ילפינן מיניה שאר מצות דכתיב בהו
לכם :קידוש לבנה ,ציצית ,שופר ,לולב ,מילה .ובירושלמי נמי איתא כל הברכות
מעומד ,ועל ברכת המצות קאמר ,ולא על ברכת הנהנין".
רפח
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
בספר חקל יצחק )סימן ג( כותב הגה"ק מספינקא זצ"ל ,שאף אם מדברי
האשכול עולה שהראשונים פליגי בזה ,שלדעת הגאון בתשובתו ברכות כל המצוות
מעומד ,ולדעת האיכא מרבואתא דוקא ששה מצוות אלו ,ולא שאר המצוות ,ולזה
הביא האשכול בסוף דבריו שגם מהירושלמי מבואר כדברי הגאון ,דברכת כל
המצוות מעומד .מכל-מקום ,כותב החקל יצחק זצ"ל ,מספר הכלבו מבואר שלא
פליגי הראשונים בזה כלל ,אלא אחד משלים להשני .כי בהלכות ציצית )סימן כב(
העתיק הכלבו דברי הירושלמי שכל ברכות המצוות מעומד ,ואחר-כך כתב :ברכות
שראוי לברכם מעומד ,עומר ציצית לולב מילה ,וכלהו נפקא להו מגזירה-שוה
מספירת העומר כו' לכם לכם .ובהכרח צריכים לומר ,דכיון דגילתה התורה בעומר
דבעינן לקיימה מעומד ,וילפינן בגזירה-שוה דלכם לשש מצות אחרות דבעי לקיימה
בעמידה ,שוב ילפינן מינייהו ,במה מצינו ,לכל המצוות כולן ,שצריכים לקיימם
בעמידה .וזה כוונת הירושלמי )שהביא האשכול( ,באמרו "כל הברכות מעומד",
רצה לומר אף הברכות -ולא רק קיום המצוות -מעומד .ולפי-זה לא פליגי ה"גאון"
וה"איכא מרבואתא" שהביא האשכול ,כי ודאי כל המצוות ]ואף הברכות[ צריך
להיות בעמידה ] -דברי ה"גאון"[ ,ודבר זה ילפינן משש מצוות דכתיב בהו "לכם" ]-
דברי "איכא מרבואתא"[.
על-זה בונה החקל יצחק זצ"ל יסוד לומר ,שאי-אפשר לפשר בין הזהר
לנגלה שבתורה לברך מעומד ולהניח מיושב ,כי לפי דעת הכלבו והירושלמי גם גוף
הנחת תפילין מוכרח להיות בעמידה ,כמו כל המצוות ,ולא רק הברכה.
רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע תמה על חידושו זה ,לומר שילפינן בבנין אב
ובמה מצינו לדמות כל המצוות להני דכתיב בהו לכם -שכל המצוות שצריכות
להיות בעמידה ,ובהשמטות לספר אות חיים )לסימן כה( שאל "היכן ומה מצינו "מה
מצינו" הלזה ,ופשוט ]שרק[ לחכמי הש"ס היה כוח זה לדרוש וללמוד בנין אב ומה
מצינו ...ואין כוח בידינו להעמיד עיקרי הלכות מה שלא קיבלנו מרבותינו ז"ל."...
ובודאי שרק לאלו חמש מצוות דכתיב בהו לכם מדמים לספירת העומר שיהא
בקימה ובעמידה ,מה-שאין-כן תפילין ושאר מצוות ,שלא.
"ויעמד ויברך"
כ"ק רבינו שליט"א ,בכתי"ק הערות והארות לספר אות חיים ושלום ,כותב,
שכד נעיין בספר האשכול ,נראה שאי אפשר לפרש כן בכוונתו כלל .דהנה זה לשונו:
כתב הגאון בתשובה ,על ששאלתם אם מצינו אסמכתא שכל הברכות מברך מעומד,
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רפט
ודאי כך הוא דכתיב )מלכים א ח ,נה( ויעמד ויברך את כל קהל ישראל ,כך שמענו
מקדמונינו .וספירת העומר גם-כן בעמידה ]בנחל אשכול :שענין הברכה כבר אמור,
ומוסיף שספירה עצמה צריך להיות מעומד[ ,דכתיב מהחל חרמש בקמה ,מה
תלמוד לומר בקמה ,ללמדך שבקימה ועמידה תספר ,ותקיעת שופר נמי מעומד...
]עד כאן דברי הגאון .ועל-זה כותב האשכול[ מה שכתב שכל הברכות מעומד ,אנן
חזי לן דעל ברכות המצוות שאין בהם הנאה קאמר ...ואיכא מרבואתא דאמרי שש
מצוות ברכתן מעומד ...ובירושלמי נמי איתא כל הברכות מעומד ,...עכ"ל.
מלשונו נראה ברור ,דאי אפשר לפרש דמה שכתב הגאון "כל הברכות
מעומד" ,רצה לומר אף הברכות מעומד ,אבל ודאי שגם קיום המצוות מעומד ,שהרי
הגאון כתב דהא דכל הברכות מעומד ילפינן מקרא דויעמד ויברך את כל קהל
ישראל ,ועל כרחך כוונתו רק על ברכת המצוות ,כי המצוות גופייהו לא ילפינן מקרא
זה ,רק בעומר דרשינן אל תקרי בקמה אלא בקומה ,ותקיעת-שופר ודכוותייהו
ילפינן מגזירה-שוה דלכם מעומר .אמנם האיכא מרבואתא סבירא-להו דבשאר
מצוות לא בעינן שיהא הברכה בעמידה דוקא ,שהם לא קבלו האסמכתא מויעמד
ויברך לכל ברכות המצוות ,ורק באלו שש מצוות -דין ברכה שלהן כעצם המצוות.
והירושלמי שהביא האשכול ,שכל הברכות מעומד ,יש לומר טעמו גם-כן משום
האסמכתא דקרא ויעמד ויברך.
ובדברי הכלבו שמבואר דאין כאן מחלוקת ,כוונתו ,שבכל ברכות המצוות
ילפינן מאסמכתא דקרא ויעמד ויברך ,אבל דין ברכות על שש מצות דכתיב בהו
לכם ,לא צריכים ללמוד מהאסמכתא ,אלא ילפינן להו מעומר דכתיב ליה לכם.
ונפקא-מינה ,דהנהו דילפינן מאסמכתא אינו כי אם מצד מדת החסידות ומצוה מן
המובחר ,ולא מצד הדין )עיין היטב בארצות החיים סימן ח בהמאיר לארץ סק"ו(.
אבל כל זה לענין ברכה .מה-שאין-כן לעיקר קיום המצוות ,שפיר
מתפרשים דברי הראשונים אלו ,כפי שנקטו הפוסקים ,הפרי מגדים והדגול מרבבה
כו' ,בדברי המגן אברהם ,שכל המצוות בישיבה -מלבד שש הנזכרים .ואם כן בודאי
אפשר לצאת דעת הזהר וגם דברי הפוסקים ,לברך מעומד ולהניח התפילין מיושב.
דעת הירושלמי
והנה ,האיכא מרבואתא שסוברים דבשאר ברכות המצוות אין צריכים
עמידה ,לכאורה יש לעיין ,הלא האשכול הביא ירושלמי מפורש שכל הברכות
מעומד .ויש לומר ,דלא היה לפניהם ירושלמי זה ,כמו שאינו לפנינו בירושלמי )עיין
רצ
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
מאמרינו פרק ג( .או יש לומר דסברו שלא קיימא-לן בזה כהירושלמי ,כיון שאינו מובא
בבבלי ,וכמו שכתב הב"ח והפרישה )בריש סימן ח בדעת הסמ"ק ,עיי"ש(.
ויש להוסיף לזה ,מה שכתב בספר דרכי נועם )חלק א סימן ג ,הובא בפתחי תשובה
סימן כה סק"ג ,ובאות חיים שם( שגם הירושלמי סבירא ליה שרק ברכת ששה המצות,
שצריך לעשותם מעומד ,צריכין גם לברך מעומד ,כי אין ראוי לעשות המצוה מעומד
ושיברך עליה מיושב מפני כבוד הזכרת שם ומלכות ,עיי"ש .ואם-כן אין מהירושלמי
קושיא לה"איכא מרבואתא".
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רצא
æ ÷øô
מקור בדברי הזוהר והאר"י
בתחילת דברינו במאמרים אלו )פרק א-ב( ,בארנו בארוכה מנהג רבותינו
הקדושים ,שכל דרכיהם והנהגותיהם נמשכים על-פי דברי הזהר הקדוש והאר"י
ז"ל ,להניח תפילין של-יד בישיבה .ועל-דרך שכתב השל"ה )מסכת חולין ענין תפילין(
וז"ל :אנחנו יושבי ארץ ישראל ,וכן היושבים בכל מלכות ישמעאל ,הנמשכים אחרי
קבלת הזוהר ,נוהגין להניח תפילין של יד מיושב כמבואר בזוהר ובשאר
מקובלים ."...והגם שהרעיש בזה המהרש"ל שאין להניחו מיושב ,לא חשו לזה ,אף
שגם הוא רמז לשיטתו בסודן של דברים ,מכל מקום בדברים הללו ,כותב רבינו בעל
מנחת אלעזר זי"ע ,אין לנו אלא דברי האריז"ל.
כך נהג גם הגה"ק בעל עטרת צבי מזידיטשוב זי"ע ,בניו ותלמידיו זי"ע
אחריו .אולם הגה"ק בעל חקל יצחק מספינקא זצ"ל ,שינה מדעת אבותיו בזה ,ונהג
להניח תפילין של-יד בעמידה .רבינו בעל מנחת אלעזר זי"ע התפלא עליו ,והוכיחו
על כך ,דאדרבה ,ביותר היה מוטל עליו החובה להחזיק ולהמשיך מנהג ומסורת
אבותיו ורבותיו .לזה ערך הגה"ק מספינקא זצ"ל תשובה ארוכה בספרו )שו"ת חקל
יצחק סימן ג( ,להחזיק שיטתו במה ששינה מדעת הוריו ורבותיו הקדושים .הגה"ק
החקל יצחק זצ"ל כותב שמה שהביאו לערוך תשובה זו ,היה מה שפקפק עליו
והוכיחו אחד מגדולי הדור ]הוא ניהו רבינו זי"ע[ ,ולכן "מוכרח אנכי לדון בהלכה זו
כתלמיד הדן בקרקע לפני רבותיו ,ושמתי פני כחלמיש ,ומאתו ית"ש אשאל עזר
שלא אבוש" .רבינו זי"ע ערך לו מכתב תשובה על-זה ,והדפיסו בהשמטות לספרו
אות חיים ושלום )לסימן כה(.
את תשובתו בנה החקל יצחק הן על תורת הנגלה ,והן על תורת הסוד .והנה
מה שכתב בחלק הנגלה ,כבר הארכנו במאמרים בפרקים הקודמים )פרק ה-ו( ,עיי"ש.
ועכשיו נביא את דבריו בפנימיות התורה.
רצב
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
פירוש דברי הזוהר
החקל יצחק מפקפק ודוחה כל עצם היסוד ,שעל-פי הזהר וכתבי האריז"ל
צריכים להניח תפילין של-יד מיושב .מה שהביאו מקובלים הראשונים שמקור
הדברים הוא מדברי הזהר )עיין מאמרינו פרק א( ,כתב החקל יצחק זצ"ל שאין זה
מוכרח ,כי באמת יש לפרש דברי הזהר באופן אחר -לא כדעת המקובלים ז"ל
)ובתוכם האריז"ל( .וכתב עוד ,ש"לא ראיתי בספרים הקדושים שיכתבו כן בשם
הזוהר הקדוש".
אבל באמת ,העיר רבינו שליט"א ,בכתי"ק הערות והארות לספר אות חיים
ושלום ,שמצינו שפיר שכתבו כן בספרים הקדושים בפירוש ,כמו השל"ה )ראה לעיל(
שכתב" :אנחנו ...הנמשכים אחרי קבלת הזוהר ,נוהגין להניח תפילין של יד מיושב
כמבואר בזוהר ."...ומי לנו גדול מורה כהאריז"ל ,אשר כל חכמתו ותורתו בזה בנוי
על יסודות דברי הזהר הקדוש ,ואין שום מקום לומר טעם אחר על חילוק בין של-יד
לשל-ראש -שעל של-יד צריך דוקא בישיבה ושל-ראש דוקא בעמידה ,אלא על-פי
הזהר )ועיין עוד בהשמטות לאות חיים ושלום שם(.
נייתי ספר ונחזה
אמנם החקל יצחק זצ"ל כותב ,שמנהג זה להניח תפילין-של-יד מיושב הוא
רק מהמקובלים הראשונים ,אבל לא מכתבי ותורת האריז"ל כלל" .ואף שהמשנת
חסידים הביא דבר זה וכל הסידורים העתיקו זאת ,הוא משום שדרכם להעתיק גם
דברי החברים ...אבל התלמידים המובהקים ,רבי מאיר פאפרוש והרש"ש ,שאין
דרכם רק להעתיק דברי האריז"ל ,לא הביאו זאת ,משום דדבר זה לא יצא מפי
האריז"ל."...
רבינו זי"ע )השמטות שם( תמה על זה מאוד .הלוא הדברים מפורשים בשער
הכונות )ענין תפילין דרוש ה( ,לרבי חיים וויטאל ,וז"ל :תניח תחלה תפילין של-יד
מיושב ולא מעומד .רבינו שליט"א העיר ,שהדבר יוצא מפורש גם מרבי מאיר
פאפרוש בספרו אור צדיקים )סימן ח אות ו( ,שכתב "יש להניח של יד מיושב ,ושל
ראש וכריכות האצבע מעומד ,על-פי קבלה ."...וכמו-כן בספרו אור הישר )עמוד
העבודה ,הנהגת אדם בבוקר סימן ג אות ז( כתב להדיא "יש להניח של-יד מיושב ושל ראש
וכריכות האצבע מעומד" .ולגבי חליצה )שם אות טו(" :תפילין של-ראש חולץ מעומד
ושל יד מיושב" .הרי שתלמידי האריז"ל כתבו בפירוש להניח תפילין של יד מיושב.
וסיים רבינו זי"ע ש"כל-זה לא יוכל להכחישו גם המתעקש ,ונייתי ספר ונחזי".
והלכת בדרכיו /יום חמישי
רצג
מה שכתב שבסידור רבי שלום שרעבי ז"ל לא הביא להניח התפילין מיושב,
כותב רבינו זי"ע ש"זה אינו ראיה ,דידוע דרכו בסידור הלז שלא לכתוב הנהגות
המעשה ,רק מחשבת הכוונה בתפלה וברכות .וגם הרי כתב בענין התפילין בסידור
מהרש"ש בזה :כוונת של-יד ושל-ראש עיין בשער הכוונות דרוש התפילין וכו' והבן
היטב עכ"ל ,ומאחר שציין לשער הכוונות ,ושם מפורש להניח תפילין של יד מיושב
דוקא ולא מעומד ,על-כן אין צריך לכפול הדברים" .ובאמת בספר כף החיים )סימן כה
סקל"ג( הביא שכן "מנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קדשינו ירושלים ת"ו ,ההולכים
על-פי תורת האריז"ל" ,והם מתפללים לפי כוונת הרש"ש ,כידוע.
תלמיד טועה?
החקל יצחק כותב ש"רב אחד הקשה לי ממה שכתב בשער הכוונות :תניח
התפילין של יד מיושב ולא מעומד ,וידוע דשער הכוונות הוא מלשון מוהרח"ו ז"ל",
והשיב החקל יצחק ,לאחר שהירבה להקשות על דברי השער הכוונות ,וגם על מה
שהקשה ותירץ שם רבי שמואל וויטאל ז"ל בהגהה ,כותב החקל יצחק שהם דוחק,
ומסיק "לכך אני אומר דכל זה ...הוא הגה ותלמיד טועה כתבו".
רבינו שליט"א כותב על-זה ,ש"הדברים מרפסין איגרא ולא זכיתי להולמן".
האם אכן כוונתו של החקל יצחק לומר שכל הדיבור שם הוא טעות סופר ,וגם ההגה
מבנו רבי שמואל וויטאל ז"ל ,הלוא כל ענין זה נמצא גם בסידור חמדת ישראל )דף יד,
ב מהנדפס( ,כולל הקושיא שהקשה רבי שמואל וויטאל וכן מה שתירץ )עיין שם בקצת
שינוי לשון( .ועיין במחב"ר )סימן כה אות י( שהביא דברי השער הכוונות עם הגהת מוה"ר
שמואל וויטאל.
המנהג למעשה
כאמור ,מנהג רבותינו הקדושים לנהוג כפשרת המגן אברהם ,לברך בעמידה
ולהניח ולקשור התפילין של-יד בישיבה .וכותב רבינו זי"ע )אות חיים ושלום סימן כה
סקט"ו( ש"לא שייך בזה יוהרא כשעושין כדברי המג"א ,כיון שכל בני אשכנז ופולין
נוהגים כהמג"א ברוב ההלכות ...ולמה יגרע בזה" .מכל-מקום ,זהו רק מנהג רבותינו
הקדושים בעצמם ,אבל החסידים ,אנ"ש ועמא-דבר ,כולם מניחים רק בעמידה.
וכותב רבינו שליט"א שכנראה הטעם הוא על-פי דברי המחצית השקל )אורח חיים
סימן כה( שהביא דברי המהרש"ל שצווח על מנהג זה ,וכתב "האדם ראוי להיות הצנע
רצד
äëìää øåàì
áùåéî ãé ìù ïéìéôú úçðä /
לכת עם ד' אלקיו ,ואם מניח תפילין בביתו ראוי לעשות כמו שהכריע המגן אברהם,
אבל אם מניח ברבים אל ישנה מן המנהג ויעשה הכל בעמידה" .ועיין בדרכי חיים
ושלום )אות נח בהגהה( שפעם בעת לימוד שיעור הסוגיא לתלמידים ,אמר רבינו בעל
מנחת אלעזר זי"ע שבמקום שלא שייך חשש יוהרא ,כגון בארץ ישראל שהכל
עושים כן ,או זקן בא בימים שלא שייך עליו חשש יוהרא ,מדוע לא יעשה כן ,עיין
שם.
והלכת בדרכיו /יום רביעי
רצה
øæòìà úçðî ìòá åðéáø /
øéôñä úðáì
קצח
© Copyright 2024