‫לאה גולדברג ו"הקומדיה האלוהית"‬ ‫שרה בראוב‬ ‫חודשי ספורי לאחר עלותה ארצה מצאה לאה גולדברג ידידנפש חדש‪ ,‬שליווה אותה מאז ועד‬ ‫ימיה האחרוני‪ .‬האיש היה יוס אופי מקבו אפיקי‪ .‬כאשר גיליתי ב‪ 2010‬את ‪ 42‬המכתבי ששלחה‬ ‫המשוררת לאופי‪ ,‬מצאתי ג שלושה ציורי שמ שלה שקיומ לא נודע ברבי‪ .‬בחייה הציגה גולדברג את‬ ‫ציוריה האמנותיי בשתי תערוכות בלבד‪ ,‬בבית האמני בירושלי ובכפר מנח‪ .‬אול בשתיה הוצגו רק‬ ‫ציורי קולאז'‪.‬‬ ‫צילה גולדברג‪ ,‬אמה של לאה גולדברג‪ ,‬ראתה ביוס אופי את החת שלא היה לה‪ .‬לכ העניקה לו‪ ,‬לאחר‬ ‫מות הבת‪ ,‬מתנה מיוחדת במינה – שלושת ציורי השמ שציירה בתה‪ ,‬כנראה בשנת חייה האחרונה‪ .‬על גב‬ ‫שלושת הציורי רשמה צילה הקדשה‪ ,‬בה נאמר כי את הציור הזה נתנה במתנה לאופי‪ .‬הציורי של לאה‬ ‫גולדברג שקיבל אופי אינ נושאי כותרות‪ ,‬א‪ %‬לא קשה לזהות את הסצנות הנראות בשניי מה‪ .‬נושאיה‬ ‫שאולי מ "הקומדיה האלוהית" של דנטה – האחד מ "התופת" והשני מ"טור הטוהר"‪ .‬נושאי אלה‬ ‫העסיקו אותה ג בשירתה באות ימי‪ .‬ייתכ שאז כתבה את מחזור השירי שלה "ע קריאת דנטה"‪,‬‬ ‫שנמצא בעיזבונה והתפרס בספר "שארית החיי"‪ .‬לאה גולדברג לימדה את "הקומדיה האלוהית"‬ ‫באוניברסיטה העברית בירושלי וידעה פרקי שלמי ממנה בעל פה‪ .‬ביומנה הזכירה פעמי רבות את‬ ‫התלהבותה מיצירה מיוחדת זו‪ ,‬שליוותה אותה עד יו מותה‪.‬‬ ‫בציור המייצג את התופת ניצבי דנטה ומלווהו וירגיליוס במעגל השני‪ ,‬בו מתייסרי בסופה נשמות‬ ‫החוטאי בתאוות הבשרי‪ .‬דנטה תיאר את הסופה המסחררת בקנטו ‪") 5‬התופת"‪ ,‬עמ' ‪ ,4540‬בתרגומו של‬ ‫עמנואל אולסבנגר(‪:‬‬ ‫ִירי ָ‪0‬נָ ַ‪.‬חֹרֶ‪,‬‬ ‫ִ‪ְ 0‬פרֹ‪ַ 4‬ה‪ְַ 3‬רז ִ‬ ‫ָחב‪ָ ,‬עצ‪ 6‬יָע‪6‬פ‪,6‬‬ ‫‪6‬ב ַמ ֲחנֶה ר ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֶ‪7‬ע‪:‬‬ ‫ִ‪4‬א‪ 6‬ר‪6‬ח‪8‬ת ָהר ַ‬ ‫‪69‬פה נ ְ‬ ‫‪ָ .ַ ֵ0‬‬ ‫‪6‬תה‪ 8‬נ ְִס ָחב‪,6‬‬ ‫ִמ;ֹה ִמ‪ֹ0‬ה‪ֵ ,‬מר‪ְ 8‬‬ ‫<‪8‬חלֶת‬ ‫ְאי ָל ֶה ְולֹא ִת ְצ ַמח ֶ‬ ‫וֵ‬ ‫ֵע‪.‬‬ ‫ִ‪0‬י ִע>‪6‬יָ י ְִכ ֶלה א‪ִ 8‬י ָ=ר ַ‬ ‫על פי "התופת"‪ ,‬דנטה הצביע בידו‪ ,‬בצפותו בנשמות הנענשות‪ ,‬על זוג צמוד שדאה יחדיו והזמינו לשיחה‪.‬‬ ‫גולדברג היטיבה להעביר בציורה את תחושת הסחרור של הנשמות‪ ,‬מבלי להתמקד בזוג הצמוד‪ .‬אול בשיר‬ ‫"ע קריאת דנטה"‪ ,‬שנמצא בעיזבונה‪ ,‬התייחסה לזוג הנאהבי‪ ,‬פרנצ'סקה ופאולו‪ ,‬כאל נושא השיר‪ .‬השניי‬ ‫נרצחו על ידי בעלה של פרנצ'סקה‪ ,‬שהיה ג אחיו של פאולו‪ .‬כשנשאלה פרנצ'סקה על ידי דנטה‪ ,‬מה עורר‬ ‫ִיבר‪ ,‬מאגדות‬ ‫את תאוות‪ ,‬ענתה כי הקריאה המשותפת בסיפור אהבתו של ֶסר ַלנ ְֶסל‪8‬ט לגבירתו המלכה ג‪6‬ינ ֶ‬ ‫המל‪ %‬ארתור ואבירי השולח העגול‪ ,‬עוררה את תאוות האסורה‪ .‬כשנכנעו לתאוות נשמט הספר מידיה‬ ‫ויותר לא שבו לקרוא בו‪.‬‬ ‫בקנט‪) 5 8‬פסוק ‪ (138‬מצוי במקור האיטלקי המשפט הבא‪ַ 8A.ַ ") non piu leggemmo avanti :‬הה‪6‬א‬ ‫ָקרֹא ב‪ 8‬לֹא ה‪ַ 8‬ס ְפנ‪ ,"6‬בתרגו אולסבנגר(‪ .‬משפט זה‪ ,‬באיטלקית‪ ,‬שימש מוטו לשיר הראשו במחזור שלושת‬ ‫השירי של גולדברג‪" ,‬ע קריאת דנטה"‪ ,‬שנמצא בעיזבונה‪ .‬הדוברת בשיר הראשו של המחזור היא‬ ‫המשוררת‪ ,‬המזדהה ע פרנצ'סקה ששמטה את הספר מידה )"שארית החיי"‪ ,‬עמ' ‪:(5452‬‬ ‫ָ‪0‬ל ַה ָ‪ַ B‬מיִ‬ ‫נ‪8‬תר‪.ַ 6‬ח‪ִ 6‬ע ַקיִ ְמ ַל ֵהט‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ַחנ‪– 6‬‬ ‫‪6‬פֹה ַ‪ֶ .‬ח ֶדר רַק ֲאנ ְ‬ ‫ִע ֵס ֶפר ֶ‪ָ 7‬קרָאנ‪6‬‬ ‫ְ‪ַ 7‬כ ְחנ‪.6‬‬ ‫וָ‬ ‫‪1‬‬ ‫בסו קנט‪ 5 8‬של "התופת" )פסוקי ‪ (142141‬מתוארת התעלפותו של דנטה‪ ,‬לאחר ששמע על אהבת‬ ‫ועונש של פאולו ופרנצ'סקה‪:‬‬ ‫ָא ְת ַע ֵל ְ‪ֶ 0‬פ ַ‪4‬ע ִמ ַה ָ‪C‬וֶת‪,‬‬ ‫וֶ‬ ‫נ‪8‬פ ֶלת‪.‬‬ ‫ג‪6‬פה ֵמ ָתה ֶ‬ ‫נ‪8‬פל ְ‪0‬מ‪ָ 8‬‬ ‫ֵ‬ ‫מכא אנו למדי כי לדנטה היה יחס אמביוולנטי לפרנצ'סקה‪ .‬מחד‪ ,‬מיק אותה בשאול‪ ,‬כיוו שראה בה‬ ‫נואפת חמדנית‪ .‬מאיד‪ ,%‬ריח עליה והתעל‪ ,‬כאשר ראה אותה מתענה בתופת‪ .‬כמוהו ג גולדברג ידעה‬ ‫לגלות יחס אמביוולנטי לאנשי‪ .‬בשיר השני של מחזור "ע קריאת דנטה" המשוררת מזדהה דווקא ע‬ ‫דנטה‪:‬‬ ‫נ‪8‬פ ֶלת" –‬ ‫ָפ ְל ִ<י ִ‪ְ 0‬ג ִו‪ָA‬ה ֵמ ָתה ֶ‬ ‫"נ ַ‬ ‫ֲמי‬ ‫ְ‪ַ .‬רח ִ‬ ‫נ ְַפ ִ‪7‬י ֶ‪ִ 7‬לי ַ‪ֶֹ <.‬פת‬ ‫‪6‬ל ‪D‬ת ִ‪C‬י‬ ‫ל‪6‬תי ְ‬ ‫ֲ‪7‬ר ְ‪ִ .‬ס ְכ ִ‬ ‫אֶ‬ ‫ִיתי ְל ַע ְצ ִמי‪.‬‬ ‫ָדי ָ‪.‬נ ִ‬ ‫ְ‪.‬מ‪ 8‬י ַ‬ ‫היכולת של גולדברג להזדהות‪ ,‬בעת ובעונה אחת‪ ,‬ע פרנצ'סקה החוטאת וע דנטה שהחליט למק אותה‬ ‫בתופת‪ ,‬אופיינית לכל אהבותיה‪ .‬היא הייתה מסוגלת לחוות את האהבה ולמתוח ביקורת עליה‪ ,‬בעת ובעונה‬ ‫אחת‪ ,‬כאילו שתי נשי חיות בתוכה‪ .‬בעוד שבשיר הראשו והשני של המחזור מזדהה גולדברג ע‬ ‫פרנצ'סקה ודנטה‪ ,‬הרי בשיר השלישי היא מקנאה בפרנצ'סקה שאינה לבדה אפילו בגיהינו‪ ,‬בעוד היא‬ ‫עצמה נותרה לבדה‪ .‬כאב הבדידות הציק לה יותר מכאביה הפיזיי‪ .‬על כ‪ %‬כתבה בשיר השלישי של המחזור‬ ‫)"שארית החיי"‪ ,‬עמ' ‪:(54‬‬ ‫מ‪8‬ת לֹא נ ְִפרָד‪.6‬‬ ‫‪6‬ב ָ‬ ‫ֵיה ְ‬ ‫ְ‪ַ .‬ח‪ֶ A‬‬ ‫ֵיה>‪.8‬‬ ‫ְוזֶה ָהָיה חֲז‪ַ 8‬ה= ִ‬ ‫ֶערֶב‪.‬‬ ‫יה‪.‬‬ ‫ימת ָ‪ֶ 7‬מ ָ‬ ‫ְ‪ַ 7‬‬ ‫נ‪ֶ 78‬מת ֵא ֵדי נ ִ‬ ‫ָה‪E‬רֶ ֶ‬ ‫ַו ֲאנִי ְל ַב ִ‪F‬י‪.‬‬ ‫בציור השני של גולדברג‪ ,‬המייצג כנראה את טור הטוהר )הפורגטוריו(‪ ,‬נראה מלא‪ %‬מעופ מעל קהל גדול‬ ‫זוהר הנקרא ג "עו ג עד"‪ .‬מלא‪%‬‬ ‫הנושא אליו עיניי‪ .‬בקנטו ‪ 2‬של "טור הטוהר" נזכר מלא‪ %‬צחכנפיי ו ֵ‬ ‫זה משיט את ספינת הנשמות הבאות אל טור הטוהר‪ .‬מסופר בקנטו זה על מאה נשמות היורדות מהספינה‪,‬‬ ‫ממתינות להדרכתו של המלא‪ .%‬בציורה מצליחה גולדברג לשחזר את תחושת האור והבוהק המקיפה את‬ ‫המלא‪ %‬המעופ‪ .‬בעשותה זאת‪ ,‬הביעה זיק של תקווה – התקווה שאבדה ואיננה בשיריה העוסקי‬ ‫במלאכי‪ .‬בשיר "המלא‪ "%‬משנת ‪) 1940‬לאה גולדברג‪" ,‬שירי" א‪ ,‬עמ' ‪ (232‬גילתה המשוררת את המלא‪%‬‬ ‫‪6‬מ ַעל ְלרֹא‪ְ 87‬מ ַה ְב ֶה ֶבת ַה ֶ‪7ֶ H‬ת‪,‬‬ ‫בדמות אנושית עלובה‪ ,‬בשולי היישוב‪ .‬הוא לא נוטל חלק בהצלת בני אד‪ֵ " ,‬‬ ‫ו ְָכ ִבי ְלרַגְ ָליו ַה>ֵר‪8‬ת"‪ .‬במחזור " ִ‪7‬ירֵי ָה ִא ָ‪B‬ה ַה ָ‪3‬רָה"‪ ,‬מקי ‪ ,1961‬כתבה גולדברג )"שירי" ג‪ ,‬עמ' ‪:(30‬‬ ‫‪– %E‬‬ ‫‪780‬ל‪8‬ת – לֹא י ְִתמ ְֹ‪.ִ %‬י ַמ ְל ְ‬ ‫ֵא ֵל ְ‪.ְ %‬ר ְַג ַליִ ְ‬ ‫ֵ‪ֶ %‬אל ַמ ְלכ‪6‬ת ַה ָ‪ַ B‬מיִ‪.‬‬ ‫ְל ָה ִביא ִ; ְט ְר‪8A‬ת ַי ֲער ְ‬ ‫ָנטה‪ ,‬אהובה האחרו של גולדברג‪ ,‬נגמר‬ ‫השיר "נעילה"‪ ,‬שנכתב לאחר סיומה העגו של פרשת ָ;א‪6‬ל‪ִ 8‬ויו ֶ‬ ‫בסופו בהכרזה דיכאונית בה היא מקוננת על מות מלאכיה )"שירי" ג‪ ,‬עמ' ‪:(262‬‬ ‫ילה"‪.‬‬ ‫‪E‬כי ֵמ ִתי ִ‪ַ 7ְ .‬עת ַה> ְִע ָ‬ ‫ז‪8‬כרֶת ֵא ְי‪ְ %‬מ ַד ְ‪ִ .‬רי ֶאל ַמ ְל ִ‬ ‫" ֵאינִי ֶ‬ ‫המלא‪ %‬שאכזב אותה כל חייה ולא בא לעזרתה מופיע בציור השמ שלה כדמות מושיעה ומדריכה‪ .‬הא‬ ‫דווקא לפני מותה האמינה המשוררת בסתר לבה שהמלא‪ %‬לא יָפנה לה עור?‬ ‫‬ ‫מאמר זה פורס ב'האר'‪ ,‬במדור תרבות וספרות‪ ,‬ב‪ 9‬במאי ‪.2011‬‬ ‫המאמר ייכלל בספרי "החיי הנסתרי של לאה גולדברג"‪ ,‬העומד לצאת לאור בקרוב‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לאה גולדברג‪ ,‬ציור שמ‪ :‬על דנטה והמלא‪ %‬ב"טור הטוהר"‪.‬‬ ‫לאה גולדברג‪ ,‬ציור שמ‪ :‬על דנטה והנשמות המסתחררות ב"תופת"‪.‬‬ ‫שרה בן‪-‬ראובן © ‪Sara Ben-Reuven‬‬ ‫‪3‬‬