לקובץ המאמר ב-PDF
הבלדה לאביב הבוכה2012 , בני תורתי 136 שם מאמר הבלדה לאביב הבוכה2012 , כיכר החלומות2001 , גגות של ברזנט1994 , יוננם1987 , בני תורתי 137 האין ְכ ֵּיש אהבת ֵ ע ל ה בלדה לאביב הבוכה — ס ר ט ו ש ל ב נ י ת ו ר ת י יגאל בורשטיין אמר מי שאמר“ :כל אמנות טובה שואפת למוזיקה” .בהבלדה לאביב הבוכה לא רק גיבורי הסרט חיים (ומתים) עם המוזיקה ולמענה — הסרט עצמו דוחה בקוצר–רוח כל מה שעומד בדרכו להציב צלילים בחזיתו ולהפוך את עצמו לחוויה כמעט מופשטת כמו מוזיקה .סיפורו האגדי ,הדמויות הארכיטיפיות החפות מפסיכולוגיה ,המיזנסצנות שמעמידות את המוזיקה שוות–ערך לפעולות ולדיאלוג השחקנים ,עצם שמו של הסרט — כל אלה מסמנים את אירועי הסרט יותר משהם ממחישים ומנמקים אותם. לשם כך מוותר בלדה על רוב נכסי צאן ברזל של הריאליזם הקולנועי :על גיאוגרפיה (מיקום קונקרטי בחלל) ,על היסטוריה (מיקום קונקרטי בזמן) ,על פסיכולוגיה (הסבר ונימוק מניעי הדמויות) ,על סוציולוגיה (הקשרים חברתיים ופוליטיים) וכפי שנראה בהמשך גם על עצם חוקי הפיזיקה האקוסטית .המחיר שהוא משלם על תעוזה זו ,הוא כבד ,אך לדעתי ההימור היה שווה. 138 יגאל בורשטיין אהבת האין כיש -על הבלדה לאביב הבוכה -סרטו של בני תורתי המוזיקה דומיננטית בסרט מהפריים הראשון שלו .סמוך למבנה אבן ספק עתיק ,ספק משוחזר ,חונה מכונית פולקסווגן ישנה .בפתח המבנה מסתודדת חבורה של גברים, רובם לבושים בחליפות שלושה חלקים וכולם חובשים כובעי מגבעת ונראים כמו איכרים אמידים בכפרים בלקניים ,טורקיים או יווניים בראשית המאה ה– .20הם מצולמים מרחוק ובאפלה .הדבר הכי מובחן וקונקרטי בסצנה הם צלילי כלי קשת ותוף .האם מישהו מנגן בתוך המבנה ומשם בוקעת המוזיקה? או שהיא מלווה את התמונה כדי ליצור אווירה ים–תיכונית כשגרת פסי–קול בקולנוע? הדלת נפתחת עם כניסת עמרם (דודו טסה) למבנה ,ועוצמת הצלילים נשארת קבועה — כמקובל במוזיקת ליווי שאינה מתרחשת בתוך הסצנה .המצלמה נכנסת פנימה ,לתוך מסעדה ,ומתמקדת בשני נגנים ,שמשמיעים על כינור ועל תוף ספרדי את הצלילים ששמענו מהפריים הראשון .על אף קרבתנו אליהם עוצמת המוזיקה אינה משתנה .היא נשארת קבועה ודומיננטית גם כשהמצלמה מתרחקת עם עמרם וחוצה את חלל המסעדה ,חולפת על פני יושביה ,גברים משופמים וחובשי מגבעות ,נשים שיושבות בנפרד ,צעיפים על כתפיהן .קל לדמיין מסעדה כזו במקדוניה ,באנטוליה ,בפרברי טהרן (שלפני המהפכה) או בערי הקווקאז. עמרם מתיישב ליד הדלפק שבקצה המסעדה .הוא רחוק מהנגנים ,אך המוזיקה שלהם מסרבת לוותר על נוכחותה הדומיננטית ונשמעת באותה עוצמה כמו קודם .הצופה חש ,גם אם לא במודע ,שהוא שרוי בעולם עליו לא חלים עוד חוקי אוגוסט סנדר ,איכרים צעירים ,וסטרוולד ,גרמניה1914 , The J. Paul Getty Museum, Los Angeles August Sander, Young Farmers (Jungbauern), 1914, Gelatin silver print, 23.3 x 17 cm תקופה? העברית שבפי השחקנים ,תוויות הבירה ולוחיות זיהוי צהובות על המכוניות אך בעוד האיכרים של סנדר נראים כמו לא היו רגילים להלך בחליפות המהודרות מעידות על ישראל .השטרות שעוברים מיד ליד בסרט אינם מישראל .דגמי המכוניות שלבשו לכבוד חגיגה כפרית כלשהי ,גיבורי הבלדה לאביב הבוכה מחויטים היטב רומזים על אמצע המאה העשרים ,הבגדים של הדמויות מעידים על ראשיתה .חליפות ומקפידים על כל תו ותג של הופעתם (לרבות כותפות ,שפמים מטופחים בקפידה, הגברים כמו הועתקו מצילום שלושה האיכרים המפורסם של אוגוסט ָסנְ ֵדר בגרמניה שולי מגבעות וקסקטים שמוטים מעל לעיניהם) .אין בלבושם שמץ מן ההיברידיות בשנת .1914 ומהרישול המופגן שכה אופיינית לגברים בישראל העכשווית. הפרספקטיבה האקוסטית (ככל שקרובים יותר למקור הקול כך גוברת עוצמתו), שהוא נקלע למציאות שרירותית ,לעולם האגדה .באיזו ארץ נמצאת המסעדה? באיזו עמרם מתיישב ליד הדלפק מול ניסו הברמן (יגאל עדיקא) ,הם משוחחים ביניהם. המצלמה ,במקום להשתהות עליהם ,חוזרת אל הנגנים ונשארת קבועה עליהם שניות רבות כמו היו ,או יותר נכון ,כמו הייתה המוזיקה שלהם שוות ערך לשיח השחקנים. עמרם מספר לניסו שהוא מחפש את יוסף טאוויל .ניסו מצביע על כלי קשת (טאר פרסי) 139 140 יגאל בורשטיין אהבת האין כיש -על הבלדה לאביב הבוכה -סרטו של בני תורתי טינה ,מה שניטשה כינה ressentimentאותו זעם מודחק שהחלש נוטר כלפי החזק, הפסיבי כלפי הפעיל ,המשועבד כלפי המשעבד .טינה כזאת מזהה תמיד את הרע עם האחר ועם עולמו של האחר; את הטוב עם מה ששייך לעולמו של מר–הנפש, עם מה שמצדיק את האימפוטנטיות שלו ומעניק לו תחושה של צדקנות מתמדת. היא אופיינית למקומותינו :ערבים נוטרים טינה ליהודים ,מזרחיים נוטרים טינה לאשכנזים ,אשכנזים נוטרים טינה לאלה כמו לאלה ולשאר העולם. אצל בני תורתי הטובים והרעים הם בני אותה עדה ואותה תרבות .גיבוריו אינם נדרשים לאחר ולשלילתו של האחר כדי להגדיר את זהותם ,זו נקבעת מתוך מבטם החיובי על עצמם ,על מסורתם ועל תרבותם .ה'רעים' בהבלדה צופים בסרטי פורנו במקום להתענג על מוזיקה טובה ומאזינים לטרנזיסטורים במקום לקונצרטים מכלים אקוסטיים ,שפמיהם מזויפים (מצוירים או מודבקים במופגן) ,הם תאבי בצע ועושקים הבלדה לאביב הבוכה ,2012 ,בני תורתי אמנים .ה'טובים' חוברים לנגן מוזיקה טובה או מסייעים לאמנים להשמיע אותה. הטוב והרע הם עניין של אחריות אישית ולא של לאום ,של עדה או של מעמד. שתלוי על קיר המסעדה“ .זה שלו .הוא כבר לא השתמש בו 20שנה” .הדיאלוג ,רובו בהמשך הסצנה שהתחלתי לתאר מופיע יוסף טאוויל (אורי גבריאל) במסעדה ,אך אינפורמטיבי ,אינו מוסר הרבה על אישיות המשוחחים ,אך אומר הרבה על המוזיקה מסרב לדבר עם עמרם שמבקש את קרבתו .הוא עייף ומר נפש .בהמשך הסרט יתברר של המקום (ושל הסרט) .עמרם מספר שהוא מנגן רוק–אנד–רול ורגיל להשתמש שגרם לתאונת דרכים שבה קפחו את חייהם שניים מידידיו ושבה נפצעה אהובתו ,מאז ב'סינטי' (סינטסייזר) אלקטרוני .ניסו מגחך בבוז“ :אנחנו לא מחזיקים פלסטיק”. הוא שרוי בדיכאון .עמרם מנגן קטע קצר על קמנצ'ה ,כלי קשת עם ארבעה מיתרים. הדיאלוג מחזיר אותנו אל העידן האלקטרוני של שלהי המאה העשרים ,ראשית המאה צליליו הקסומים מדברים אל לבו של יוסף יותר ממילים .בהמשך הסרט הוא יאסוף העשרים ואחת ,ומדגיש את הרתיעה שהסרט רוחש לעידן הפלסטיק שבו נוצר. נגנים שישמיעו לאברם מופרדי ,אביו הגוסס של עמרם וידיד נעורים של יוסף ,את ה”בלדה לאביב הבוכה” .הם חיברו אותה יחד לפני שלושים שנה ונשבעו להשמיע רתיעה? אין ספק שהסרט נמלט מהמציאות העכשווית אל עולם הבדיה המופגנת, אותה לפני מות מי מהם. ושהוא מעדיף חלום ,אגדה והרמוניה מוזיקלית על כאוס שיכוני הבטון ,על ערכי ואמנם ,בסוף הסרט ,אחרי אינספור תלאות ,הנגנים ושכניו של מופרדי מתכנסים רייטינג ומוזיקה ממוסחרת ,שלא באה מהלב ואינה נוגעת ללב .אך מבטו של תורתי במערה שבה קבורים קורבנות התאונה להשמעת ה”בלדה לאביב הבוכה” .הקונצרט על העולם בבלדה ,כמו גם בסרטיו האחרים ,הוא סקרן ,סלחני ומשועשע יותר משהוא מתקיים על רקע קיטשי למדי של סלעים בצבע שחור ,אפור וכתום .תורתי אוהב זועם ומאשים :יוננם הקצר משנת 1987מספר על ידידות טראגית בין צעיר מעוות קיטש ומטפח אותו ללא בושה — קירות הבתים בהם מתנהלת העלילה מקושטים ומפגר לכאורה לבין ג'וק (הסרט נספח לעותק ה– DVDשל כיכר החלומות); גגות בציורי נוף שוויצרי עם יערות והרים ,בחדרי השינה תלויים גובלנים רקומים של של ברזנט התיעודי משנת 1994עוקב בחיוך אחר מחאתם ומוזרויותיהם של חסרי– אבירי ימי–הביניים מנגנים בגיטרות סרנדות לאהובותיהם ,בגנים מטופחים נערמים בית באוהלים שהציבו בכיכר המדינה; בכיכר החלומות משנת 2001תושבי שכונת גזרי עץ להסקה בסדר מופתי כמו בפרסומת לצימרים ,בכניסה למערה ניצבים עמודים ארגזים בדרום תל–אביב מחדשים בית–קולנוע ישן כדי להקרין סרט הודי שאהבו הלניסטיים כמו בתערוכה ארכיאולוגית בחסות המועצה המקומית. בצעירותם .אלה יצירות חפות ממרירות ,שופעות חיבה ואמפטיה לגיבוריהן .אין בהן 141 142 שם כותב אהבת האין כיש -על הבלדה לאביב הבוכה -סרטו של בני תורתי אך במוזיקה שמשמיעים הנגנים אין שמץ של קיטש .היצירה של מארק אליהו כה אופיינית לפרוטו–מוזיקה וגם לפרוטו–קולנוע .בלדה מביע ,בלי שמץ של בושה, קורעת לב ומרגשת ,כמו מגלמת את רוחו ואת כאבו האמיתי של הסרט“ .ניפגש געגועים למוזיקה מזרחית קלסית ,שעידן קיבוץ הגלויות ונורמות של צריכה ורייטינג בפריחה בארץ אהובה כי נוכרי אתה בארץ אפלה” שר הפזמון החוזר של הבלדה. התעלמו ממנה ,השליכו אותה לגטאות מוזיקליים והשכיחו אותה .הלחנים הנפלאים חליל ניי ,טאר ,כינור ,קמנצ'ה ,צ'לו ,עּוד ,דרבוקה (ועוד כלים שאינני מכיר) חוברים של מארק אליהו מחזירים אותה לחיים (ולחיינו) .הבלדה לאביב הבוכה הוא מחווה יחד לתת כבוד אחרון לידיד גוסס וגם לתרבות הולכת ונכחדת .השירה המדהימה געגועים לתרבות קלסית ,גבוהה .כך התרפק אוונטי פופולו של רפי בוקאי על בצלילותה וביופייה של אישתר ואדר גולד מבכה ידידות שנקטעה ,זרות ופרידה. ויליאם שיקספיר ,עטאש–צמאון של תאופיק אבו ואיל על שירה ופילוסופיה ערבית חיוניות שירתן והמוזיקה שמלווה אותן מתגברות על הצער והעצבות ומביסות אותם. קלאסית ,ביקור התזמורת של ערן קולירין על צ'ט בייקר וג'ורג' גרשווין ולאחרונה התגברות זו היא תמונת ראי של הסרט ושל מכלול יצירתו של תורתי. הערת שוליים של יוסף סידר על עולמם האזוטרי של חוקרי תלמוד ירושלמיים. חתירה לתרבות גבוהה ,כמו השאיפה למוזיקה ,מטילה אחריות על הצופה — עליו בלדה נשען לכאורה על מתכון הסרטים המוזיקליים ההוליוודיים משנות ה– 30וה–40 להשלים בעיני רוחו את מה שהיצירה מסרבת להראות ולהסביר .לדעתי בלדה אינו של המאה הקודמת שבהם עלילה שרירותית ,לרוב מועתקת מסרט אחר .מתכון זה מראה את מה שהוא עוסק בו :גורלה המר של המוזיקה ,של התרבות ושל הקהילה העניק לפרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס את האמתלה לבצע את ריקודיהם המופלאים והזין המזרחית בישראל .אין בסרט שום רמז לגורל זה ,אך הוא מתלווה אליו כצל ,אי–אפשר במשך שנים את הבוליווד ההודי ,סרטים עממיים מפרס ,מעיראק ,מטורקיה וממצרים. שלא להיות מודע לו. אבל יצירות פופולריות אלו חיקו והעתיקו את המתכון (ג'ורג' עובדיה ספג על כך יוננם ,גגות של ברזנט וכיכר החלומות תיארו את חיי השכונות ,הביעו קיטונות של בוז בשעתו) ,ואילו תורתי משתמש בו רק כנקודת מוצא ומביא עמו איכות אמפטיה לתושביהן ולמצוקותיהן ,עסקו במציאות קונקרטית“ ,אהבו את היש כיש”, ייחודית — ניגודם של הוליווד ובוליווד. כדברי השבח של אנדרה בזין לניאו–ריאליסטים האיטלקיים בשלהי שנות ה– 40של המשורר הבריטי ויסטן יו אודן עשה פעם אבחנה בין פרוטו–מוזיקה כפולקלור לבין ובהפ ַשטֹות :ברוח ְ המאה הקודמת .הבלדה לאביב הבוכה מעדיף לעסוק במהויות מוזיקה כאמנות .פרוטו–מוזיקה מתייחסת למוזיקה כמו מקסם מאגי לשירה :מקסם השכונה ,בידידות ובערבות הדדית שמאפיינת אותה ,בתמצית תרבותם ההולכת מאגי יכול להיות שירה ,אך אינו מודע לכך .לכן אין ביכולתו לפרש ואין בכוחו לחדש, ונכחדת של יושביה .הוא ‘אוהב את האין כיש' .בזכות המוזיקה הנפלאה שהוא מגיש הוא נדון לחזור על עצמו שוב ושוב מלווה באותו לחן ובאותו מקצב .פרוטו–מוזיקה ושאליה הוא שואף ,הוא משכנע אותנו שהבלתי אפשרי והלא–קיים אכן אפשריים אינה אלא ליווי חוזר ונשנה לטורי שירה או לתנועות מחול ,ואילו מוזיקה מודעת ואכן קיימים. לעצמה ,עומדת בזכות עצמה ,אינה משועבדת למדיום אחר ולכן מסוגלת להשתנות, להתפתח ולחדש .אבחנה הזו טובה גם לקולנוע. החיבה של תורתי לקיטש שהוזכרה לעיל ,נראית לי שייכת למודעות זו .הסרט משתמש בקיטש כמין מחווה של אהדה או כבוד לתרבות (וגם לתת–תרבות) של מדוכאים .חבל שלרגעים הוא גולש מהתפאורה למשחק (שבו ,כמו במוזיקה ,אסור לזייף) ,ומשבש ,בגלל השרירותיות שלו ,אחדים ממהלכי העלילה .סיפור האהבה בין עמרם לתמרה (אדר גולד) ,בתו של יוסף טאוויל ,מסומן ,אך אינו מומחש והקיטועים המרובים שבו יוצרים רושם שתורתי צילם אותו כמי שכפאו השד. אף על פי כן אין בסרט שום חנחון והוא נקי מחנופה לטעם הצופה ,חנופה שהיא יגאל בורשטיין במאי ,תסריטאי (“אצבע אלוהים”“ ,אושר ללא גבול”“ ,זמזום”“ ,לייבוביץ” “במעלות”) ומרצה לקולנוע באוניברסיטת תל–אביב. 143
© Copyright 2024