נפגעים, פוגעים ומה שביניהם: פגיעה מינית בין ילדים כרצף ברברה רייכר תקצ

‫נפגעים‪ ,‬פוגעים ומה שביניהם‪ :‬פגיעה מינית בין ילדים כרצף‬
‫ברברה רייכר‬
‫תקציר‬
‫בספרות ובפרקטיקה קיימת נטייה להתייחס לפגיעות מיניות בין ילדים‬
‫כדיכוטומיה‪ :‬יש ילדים שנפגעים ויש ילדים פוגעים‪ .‬אולם‪ ,‬ביסוד הפגיעה המינית‬
‫בקרב ילדים יש אינטראקציה בין שני משתתפים לפחות‪ .‬ילדים משחקים זה עם‬
‫זה‪ ,‬מדברים זה עם זה ומתייחסים זה לזה‪ .‬לכן‪ ,‬מה שקורה בין ילדים‪ ,‬בין אם‬
‫נפגעו ובין אם פגעו‪ ,‬חשוב הוא ובעל ערך להבנת התופעה בכלל‪ ,‬ואף להבנת‬
‫החוויה האישית של כל ילד‪ .‬שנים רבות של ניסיון קליני עם ילדים נפגעים וילדים‬
‫פוגעים לימדו אותי את המקום המרכזי שתופס הצורך בקשר אצל ילדים –‬
‫פוגעים ונפגעים כאחד‪ .‬על‪-‬מנת לסייע בתהליך ההחלמה‪ ,‬על המטפלים ללמוד‬
‫את הפרופיל הנפשי המאפיין ילדים עם התנהגות פוגעת וילדים נפגעים‪ .‬בפרק‬
‫זה אנסה לשים זרקור על "חתך" ייחודי זה – בעזרת ניסיון קליני ותיאוריות‬
‫מתחומים שונים‪ .‬התבוננות ברצף האינטראקציה שבין ילדים פוגעים ונפגעים‬
‫יכולה לספק הסבר והבנה חדשים למה שמתגלה בטיפול‪.‬‬
‫מבוא‬
‫בשנים האחרונות נצפית עלייה מתמדת ומדאיגה בהתנהגויות מיניות בין ילדים‪.‬‬
‫מדובר בתופעה המאפיינת אף גילאים צעירים‪ ,‬ומופיעה בקרב בנים ובנות‬
‫(‪ .)Israel Council for Children's Rights, 2008‬מערכות שונות מנסות‬
‫להתמודד עם הצורך להעריך את רמת הסיכון‪ ,‬לפעול לצמצום סיכונים‪ ,‬ולהגביר‬
‫את מוגנות הילדים במסגרות השונות‪.‬‬
‫בתוך המערכות המטפלות בילדים מתגלעים לא מעט חילוקי דעות באשר לדרך‬
‫הטובה ביותר להציע עזרה‪ .‬גישה המפרידה בצורה מוחלטת‪ ,‬תיאורטית‬
‫וטיפולית‪ ,‬בין ילדים שיוזמים התנהגות מינית בלתי מותאמת לבין קרבנות אותה‬
‫התנהגות‪ ,‬תדאג להכשרה נפרדת וייחודית למטפלים בנפגעים ולמטפלים‬
‫בילדים עם התנהגות פוגעת‪ .‬אנשי מקצוע אחרים מנסים לטפל בפגיעה המינית‬
‫ברוח הגישה הפסיכו‪-‬דינמית‪ :‬הם מותירים את היזמה להעלאת נושא הפגיעה‬
‫בידי המטופל הצעיר בלבד‪ .‬דבר זה מביא לעתים לטיפול הנמנע מלהתייחס‬
‫באופן ישיר לפגיעה המינית ולפרטיה‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא קיימת הסכמה לגבי המונח‬
‫המקובל המתאר ילדים שמפגינים התנהגות מינית בעייתית‪ .‬מבין המונחים‬
‫הרווחים‪ ,‬ניתן למצוא‪" :‬פוגע"; "התנהגות מינית בעייתית"; "בעיות מגע" ועוד‬
‫)‪.(Johnson & Gil, 1993; Friedrich, 2007‬‬
‫פרק זה בא להציג עמדה אחרת‪ ,‬שנבנתה מתוך ניסיון קליני רב שנים עם ילדים‬
‫שהציגו התנהגות מינית לא מותאמת ועם ילדים שנפלו קרבן להתנהגות מינית‬
‫מצד ילד אחר‪ .‬עמדתי גורסת‪ ,‬שפגיעה מינית היא אינטראקציה בין נפגעים‬
‫לפוגעים‪ ,‬בה יש לראות חלק מהותי מחוויית הפגיעה‪ .‬כשמתבוננים בפגיעה‬
‫מינית דרך האירוע הקונקרטי או בדגש על תפקידים דיכוטומיים של פוגע ונפגע‪,‬‬
‫הולך לאיבוד חומר עשיר ורלוונטי לכל הצדדים‪ .‬בחינת ההשפעות ההדדיות בין‬
‫הילדים המעורבים באירוע יכולה להשלים את התמונה ולהחכים את הבנתנו‬
‫הקלינית‪.‬‬
‫פגיעה מינית כאינטראקציה בין ילדים‬
‫פגיעה מינית היא אינטראקציה בין שניים לפחות‪ .‬כשמדובר בפגיעה מינית בין‬
‫מבוגר לקטין‪ ,‬ניתן די בנקל להגדיר את המבוגר כפוגע ואת הילד כקרבן – בשל‬
‫פערים אובייקטיביים בגיל‪ ,‬במעמד ובסמכות‪ ,‬וכן מעצם מהות הפעולה‪ .‬מבוגר‬
‫אינו אמור‪ ,‬מוסרית וחברתית‪ ,‬ליצור קשר מיני עם ילד‪.‬‬
‫כשבאים לבחון פגיעה מינית בין ילדים‪ ,‬השימוש בקטגוריות אוטומטיות וחד‪-‬‬
‫משמעיות אינו מתאפשר‪ .‬בקרב חלקים בקהילה המקצועית יש רתיעה מלתייג‬
‫קטין כ"פוגע"‪ ,‬עם כל ההשלכות הפסיכולוגיות והמשפטיות הנלוות למושג זה‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬משום שילדים נמצאים בתהליך התפתחותי‪ ,‬ואין זה נכון לקבוע לגביהם‬
‫אבחנה סטטית השייכת לעולם המבוגרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬התנהגות מינית חריגה אצל‬
‫ילדים נתפסת‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬כסקרנות טבעית )‪ (Johnson & Gil, 1993‬או‬
‫כמעשה שלא נובע מכוונה ארוטית פוגענית‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬התפיסה התרבותית הרווחת‪ ,‬הרואה בתקופת הילדות תקופה של‬
‫תמימות וא‪-‬מיניות‪ ,‬מתקשה להכיר במיניות טבעית הקיימת אצל ילדים‪ .‬לכן‪,‬‬
‫קיים עיוורון מסוים הכרוך בהכחשת התופעה‪ ,‬שאינו מאפשר זיהוי ואיתור‬
‫מתאימים‪ .‬בו בזמן‪ ,‬אחראית הכחשה זו לתיוג ילד המעורב באינטראקציה‬
‫בעלת גוון מיני כ"עבריין מין"‪.‬‬
‫ילדים יוצרים קשרים עם בני גילם כחלק מהתפתחותם הנורמטיבית‪ .‬התנסויות‬
‫עם ילדים אחרים מאפשרות לילד ללמוד להתנהל עם קבוצת השווים‪ .‬הילד‬
‫לומד להכיר את עצמו דרך חבריו ובתגובה אליהם‪ .‬הוא בוחן את עצמו‬
‫באמצעות השוואה לאחרים הדומים לו או שונים ממנו‪ .‬הוא מפנים עקרונות‬
‫ודרכי התנהלות חשובים‪ :‬הדדיות ושיתוף פעולה‪ ,‬מתן תמיכה‪ ,‬פתרון בעיות‪,‬‬
‫ומיומנויות חברתיות )‪ .(Parker et al, 2006‬מערכות שונות כגון בתי‪-‬ספר‪,‬‬
‫פעילויות ספורט ובילויים משותפים‪ ,‬חוגים ותנועות נוער‪ ,‬נבנו בין היתר כדי‬
‫לתת מענה לצורך חברתי ונפשי זה‪ .‬קבוצת השווים משמשת מקור עשיר‬
‫לסוציאליזציה‪ ,‬ובכך משלימה את ההתנסות שהילד מפנים במשפחתו‪.‬‬
‫התנהגויות בעלות גוון מיני המתקיימות בין ילדים משתלבות בתוך הקונטקסט‬
‫הטבעי של קבוצת השווים‪ .‬ואכן‪ ,‬בלא מעט מקרים‪ ,‬הפגיעה המינית מתרחשת‬
‫בתוך קשר שהוא סימטרי והדדי ביסודו‪ .‬בצורה כזאת‪ ,‬האירוע המיני יכול‬
‫להיתפס על‪-‬ידי הילדים כביטוי נוסף‪ ,‬על פי רוב נעים או מהנה‪ ,‬של הקשר‬
‫ביניהם‪ .‬גם כשההתנהגות המינית מבלבלת ולא מובנת‪ ,‬ילדים מנסים להטמיע‬
‫אותה בתוך המצב המוכר של אינטראקציה עם חבר‪ .‬הקשר עם החבר מאוד‬
‫יקר לילד‪ ,‬והוא מנסה בכל כוחו לשמר אותו‪.‬‬
‫שלושה ילדים בני שש נהגו להיפגש מדי יום‪ ,‬אחר הצהריים‪ ,‬לבילוי משותף‪.‬‬
‫המשחק המשותף כלל גם התנהגויות בעלות גוון מיני‪ :‬הם התגפפו ונגעו האחד‬
‫בשני באיבריהם הפרטיים‪ .‬הדבר נחשף במקרה כשאחת האימהות נכנסה‬
‫לחדר ותפסה אותם "על חם"‪ .‬אחד הילדים התבטא כך‪" :‬למה להפסיק? זה‬
‫כייף!"‬
‫במצבים כאלה‪ ,‬המשחקים המיניים יכולים להיתפס על‪-‬ידי הילדים כהתנסות‬
‫חיובית‪ .‬יש לכך השלכות רבות‪ .‬קודם כול‪ ,‬נכנס אלמנט לא נורמטיבי‪ ,‬ולעתים‬
‫אף ממש מעוות‪ ,‬לתוך קשר שנחווה על‪-‬ידי הילדים כתקין‪ .‬ילדים חשים בדרך‬
‫כלל שהמשחק המיני אסור‪ ,‬ולכן גם עושים זאת בהסתר ועם רמה כזו או אחרת‬
‫של אמביוולנטיות‪ .‬במקביל‪ ,‬הם חווים את ההנאה הגופנית הכרוכה במשחק‪.‬‬
‫פער זה יוצר חוויה מבלבלת‪ .‬הדבר יכול לפגוע ביכולתו של הילד להבין את מה‬
‫שקרה‪.‬‬
‫בתהליך התפתחותם‪ ,‬ילדים מפתחים ורוכשים לעצמם כלים קוגניטיביים‬
‫ורגשיים המסייעים להם לפרש את עצמם‪ ,‬אחרים ויחסים בין‪-‬אישיים‪ .‬בהתרחש‬
‫אירוע מבלבל – כזה שמעבר ליכולת ההכלה של הילד – עלולה להיפגע יכולת‬
‫המנטליזציה שלו )‪ .(Fonagy, et al, 2004‬אירוע קשה‪ ,‬שאין לו מילים‪ ,‬עלול‬
‫לעבור התמרה להתנהגות‪ .‬יש ילדים ש"מתנהגים" את הפגיעה באמצעות‬
‫תסמינים פוסט‪-‬טראומטיים ושינויים התנהגותיים נוספים‪.‬‬
‫כשיש פער בין תפיסת החוויה כחלק מחברות לבין חוויה גופנית ורגשית‬
‫פוגענית‪ ,‬הדיסוננס נפתר לעתים באופנים בעייתיים‪ .‬למשל‪ :‬ניתן לראות ילדים‬
‫שנפגעו על‪-‬ידי חבר ומתחילים לסגל לעצמם את ההתנהגות הפוגענית שחוו מן‬
‫החבר – מתוך רצון לשמור על הקרבה לאותו חבר‪ ,‬לרצות אותו‪ ,‬או להתגבר על‬
‫התחושות הקשות שלהם‪.‬‬
‫בזמן שהותם בצהרון‪ ,‬הנהיג ילד בן שבע משחק של נגיעות עם ילד בן חמש‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬הילד הצעיר הרגיש נבוך ולא נוח עם הנגיעות‪ .‬מצד שני‪ ,‬הוא חשב‬
‫שמדובר במשחק ורצה להתחבב על הילד הגדול‪ .‬הילד הצעיר פתר בסופו של‬
‫דבר את האמביוולנטיות בה חש‪ ,‬כאשר "פלט" את פרטי המשחק בפני הוריו‬
‫כעבור מספר חודשים‪.‬‬
‫מיניות לא מותאמת יכולה גם להוות עיוות בהתנהלות עם בני הגיל‪ .‬בקליניקה‪,‬‬
‫נתקלים בדוגמאות רבות של ילדים עם "רעב חברתי" ‪(Gardner, et al,‬‬
‫‪ .)2000‬לילדים אלה יש קושי ליצור קשרים‪ ,‬עקב מיומנות חברתית לקויה או‬
‫בעיות תקשורת אחרות‪ .‬גורם זה‪ ,‬בצירוף גורמים נוספים‪ ,‬יכול להביא לידי‬
‫התנהגות מינית לא מותאמת‪.‬‬
‫ילד כבן ‪ 11‬שמע את חבריו מדברים על מין‪ .‬הוא חווה תחושת חוסר ערך עצמי‪,‬‬
‫כי הניח שחבריו יודעים יותר ממנו‪ .‬עלה בדעתו‪ ,‬כי אם יבצע אקט מיני ממשי‬
‫עם אחותו הצעירה‪ ,‬הוא יצליח להתעלות על חבריו ולזכות בהערכתם‪ .‬לכך‬
‫הצטרפו גורמים נוספים‪ ,‬כמו דימוי עצמי נמוך של הילד‪ ,‬תחושת נטישה מצד‬
‫ההורים וכישורי אמפתיה לקויים‪ ,‬אשר הובילו אותו להשתמש באחותו כאמצעי‬
‫להשגת מטרתו‪.‬‬
‫הפגיעה המינית ומפת היחסים הפנימית של הילד‬
‫כל ילד נושא בתוכו מפת יחסים‪ ,‬אשר נוצרו מינקות‪ ,‬המורכבת מייצוגים של‬
‫"העצמי" ושל "האחר"‪ .‬מפה זו נמצאת ביסוד התנהגותו הבין‪-‬אישית‪ .‬ילדים‬
‫אינם מצוידים ב"סרגל" קוגניטיבי ורגשי מדויק‪ ,‬כזה היכול להנחותם כיצד להבין‬
‫מה קרה בעקבות התנהגות מינית‪ .‬אירוע מיני שקורה לילד אינו דומה‪ ,‬על פי‬
‫רוב‪ ,‬לאף חוויה אחרת‪ .‬לכך‪ ,‬מצטרפים גורמים פנימיים תוך‪-‬אישיים‬
‫וסובייקטיביים‪.‬‬
‫הפגיעה המינית בין ילדים מפגישה‪ ,‬בהכרח‪ ,‬שתי היסטוריות יחסים ייחודיות‪.‬‬
‫פעולותיו ותגובותיו של כל ילד נקבעות‪ ,‬או לכל הפחות מושפעות‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫תבניות היחסים הקיימות אצלו‪ .‬הפגיעה המינית תהפוך‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬לחלק בלתי‬
‫נפרד מההיסטוריה האישית של כל אחד מהילדים )‪,(Troy & Sroufe, 1987‬‬
‫והיא בעלת פוטנציאל לצבוע ואף לשנות את מפת היחסים הפנימית של‬
‫המשתתפים )‪.(van der Kolk, 1989‬‬
‫ילדה בת תשע נפגעה מינית במשך מספר חודשים על‪-‬ידי ילד בן ‪ .11‬הפגיעה‬
‫החלה מצפייה משותפת בפורנוגרפיה‪ ,‬והסלימה ליחסי מין חודרניים ואף‬
‫תוקפניים‪ .‬הילד השתמש בדפוס ששילב ידידות וניצול כלפי הילדה‪ .‬הפגיעה‬
‫התאפשרה על רקע העובדה שאמו של הילד שימשה שמרטפית לילדה בזמן‬
‫שהוריה עבדו‪.‬‬
‫לילדה היה דפוס התקשרות לא בטוח עם הוריה‪ ,‬דבר שחוזק כשהפגיעה‬
‫המינית התרחשה תחת משמרתה של דמות מבוגרת האמורה להשגיח עליה‬
‫(דמות הורית)‪ .‬הילדה הרגישה מבודדת‪ ,‬ללא אפשרות לפנות לאף אחד‬
‫לעזרה‪ .‬מפת היחסים שלה הובילה אותה להימנע מלגייס את הוריה‪ ,‬ולכדה‬
‫אותה במעין תלות והזדקקות בקשר עם הילד‪.‬‬
‫פוגעים ונפגעים מרקע משפחתי וחברתי בעייתי יכולים למצוא בקשר הפוגעני‬
‫צורה מעוותת של החזקה והכרה )‪.(Isaacs quoted in Ryan, 1989‬‬
‫ההימצאות ביחד בהקשר של מגע מיני נותנת אשליה של קרבה‪ .‬מלבד‬
‫ההתנהגות המינית הספציפית‪ ,‬ייתכנו היבטים בין‪-‬אישיים נעימים שנראים‬
‫מתגמלים בתוך הקשר (שם)‪.‬‬
‫ילד בן ‪ ,11‬בעל לקויות למידה קשות‪ ,‬נפגע מינית על‪-‬ידי השמרטף שלו‪ ,‬בן ה‪-‬‬
‫‪ .11‬הילד הצעיר הרגיש לא מוצלח בלימודים ודחוי חברתית‪ .‬השמרטף היה גם‬
‫הוא בודד ובעל דימוי עצמי נמוך‪ .‬הקשר הפוגעני התפתח בהדרגה‪ ,‬ללא כל‬
‫כפייה או לחץ‪ .‬הילד חיבב מאוד את הנער הבוגר יותר‪ ,‬התרגל ואף נהנה‬
‫מהמגע המיני אתו‪ .‬בנרטיב שלו בטיפול הוא דיבר על הרגשת מיוחדות‪ ,‬קרבה‬
‫וחום‪.‬‬
‫הצורך בהכרה חברתית וב"נִראּות" יכולים לעמוד מאחורי התנהגות‬
‫קרבנית‪ .‬חלק מן הילדים המעורבים מתקשים ביצירת קשרים חברתיים –‬
‫הם בעלי דימוי עצמי נמוך וחווים את עצמם כבעלי מסוגלות נמוכה‪ .‬הילד‬
‫היוזם את המעשים המיניים מצליח‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬לחוש במצוקתו של הילד‬
‫הנפגע ולנצל אותה למימוש כוונותיו‪ .‬בצורה כזאת‪ ,‬הילד הפוגע אכן "רואה"‬
‫– כלומר‪ ,‬מכיר בצרכיו של הילד הנפגע‪.‬‬
‫ילד בן חמש נהג לארוב לילדים בשירותים של הגן שלו‪ .‬לכל אחד שהיה מוכן‬
‫להקשיב לו היה מציע להתבודד באחד התאים‪ ,‬להוריד בגדים ולגעת באיברים‬
‫האינטימיים‪ .‬רוב ילדי הגן מצאו דרך לסרב או להתחמק‪ .‬אולם‪ ,‬בדרך של ניסוי‬
‫וטעייה‪ ,‬למד הילד הפוגע להימצא באזור השירותים בזמן שבו התקרב ילד‬
‫מסוים עם בעיות חברתיות‪ .‬הוא "למד" שילד זה נכון תמיד ללכת שבי אחריו‪.‬‬
‫לעתים‪ ,‬מזהה הילד הפוגע בנפגע את החלקים הפגיעים שלו עצמו‬
‫)‪ .(Woods, 2003; Prior, 1996‬כלומר‪ ,‬הבחירה והפגיעה בקרבן עשויות‬
‫להיות ניסיון החצנתן של פגיעות קודמת ושל חוויית קרבן קודמת של הילד‬
‫הפוגע‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בחירת הקרבן אינה מתבססת בהכרח על מצוקה גלויה של הנפגע‪.‬‬
‫ישנם ילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת ה"בוחרים" את קרבנם לא על‬
‫סמך זיהוי חסכיו‪ ,‬אלא ממקום של חסך שלהם עצמם‪ :‬הילד היוזם שואף‬
‫להשליך תכונות בלתי נסבלות שלו עצמו על נפגע מזדמן – באמצעות כפיית‬
‫מעשים מיניים‪.‬‬
‫ישנן פגיעות מיניות בקרב ילדים שקודמים להן חשיבה‪ ,‬תכנון‬
‫ו"טיפוח" )‪ (grooming‬של הקרבן‪ ,‬גם אם לעתים קשה לזהות זאת‪ .‬ב"טיפוח"‬
‫יש הצהרה ברורה על קרבה בין שני הילדים‪ .‬אפילו פוגעים צעירים מאוד יכולים‬
‫להפגין כישרון ייחודי בקריאת הצרכים והרצונות של הקרבן אותו הם בוחרים‬
‫)‪ .(Tremblay etal, 1999; Berliner & Conte, 1990‬ילדים בוגרים יותר‬
‫עשויים להשתמש בשוחד‪ ,‬בכפייה ובטיפוחה של תלות‪ ,‬ובכך לטשטש אצל‬
‫הילד הנפגע את ההבנה כי מדובר במעשים פוגעניים )‪.(Simon-Roper, 1996‬‬
‫הניסיון הקליני מראה‪ ,‬שבחירת הקרבן בקרב ילדים קטנים יותר היא מובחנת‬
‫פחות‪ .‬הם חסרים את היכולת הקוגניטיבית ואת התחכום לקרוא את הצרכים‬
‫ואת החסכים של ילד אחר‪.‬‬
‫בין אם הפגיעה מתייחסת לחסכים של הנפגע ובין אם לאו‪ ,‬קיימת כמעט בכל‬
‫המקרים היכרות קודמת בין הילד הפוגע לבין הילד הנפגע‪ ,‬והגוון המיני הפוגעני‬
‫נכנס למערכת היחסים ביניהם באופן הדרגתי )‪.(Berliner & Conte, 1990‬‬
‫הדינמיקה של הפגיעה המינית בין ילדים כגורם מחבר בין המשתתפים‬
‫שמירת הסוד‬
‫רוב הפגיעות המיניות מתרחשות בסתר‪ .‬הסודיות מאפשרת להתנהגות‬
‫הבעייתית להתקיים ללא הפרעה‪ ,‬השגחה‪ ,‬או משוב מבחוץ‪ .‬הילד הפוגע‬
‫מנסה‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬לשמור על סודיות כדי לא להיתפס‪ .‬הנפגע שומר אף הוא על‬
‫הסודיות‪ .‬נפגעים מספרים על רגשות כמו בושה‪ ,‬פחד מהאשמה‪ ,‬וחשש שלא‬
‫יאמינו להם‪.‬‬
‫סודיות והכחשה נמצאות גם הן על רצף מסוים‪ .‬שני מנגנונים אלה ממדרים‬
‫אפקטים לא פשוטים מן התודעה האישית ומזו הבין‪-‬אישית‪ .‬בשני המנגנונים‬
‫עשויים לנכוח עצמות שונות‪ ,‬כמו גם סדקים מסוימים ביעילותם‪ .‬גם סודיות וגם‬
‫הכחשה גובות מחיר מאישיותו המתפתחת של ילד‪ ,‬מכיוון שנדרשת אנרגיה‬
‫נפשית רבה ומתמשכת להחזיק בחוויה ולמנוע ממנה מלדלוף אל תוך היום‪-‬יום‪.‬‬
‫הן ילדים פוגעים והן נפגעים מספרים על תחושה של הזרה וניתוק‪ :‬בעקבות‬
‫הסוד‪/‬ההכחשה הם חיים בהרגשה שאיש אינו מכיר אותם באופן מלא‪ .‬הקשר‬
‫שלהם עם סביבתם נגוע בתחושת זיוף‪.‬‬
‫פיצול‬
‫פיצול הוא מנגנון המלווה את הסודיות ואת ההכחשה‪ .‬נפגעים רבים השומרים‬
‫את הפגיעה המינית כסוד‪ ,‬מצליחים לנתק אותה מתפקודם היום‪-‬יומי‪ .‬מידור זה‬
‫יכול להיות כל‪-‬כך יעיל – עד שהפגיעה נדחקת אל מחוץ לתודעה‪ .‬לעתים‪ ,‬זה‬
‫מתאפשר באמצעות מנגנונים דיסוציאטיביים; ולעתים‪ ,‬הפגיעה פשוט עוקפת‬
‫את המודע על‪-‬ידי ביטוי לא ישיר – כמו תסמינים פסיכוסומטיים‪ ,‬הפרעות‬
‫אכילה וכדומה‪.‬‬
‫גם הילד הפוגע עשוי לעשות הפרדה בין התנהגותו הפוגענית לבין שאר תחומי‬
‫תפקודו‪ .‬כלומר‪ ,‬בהתנהלותו היום‪-‬יומית לא יהיה זכר לדינמיקה פוגענית‬
‫כלשהי‪ .‬תוצאתה של הפרדה זו היא פיצול‪ ,‬העונה על הצורך של הילד הפוגע‬
‫להימנע מלחוות את אותן המצוקות הגורמות לו לפגוע‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הוא חי‬
‫ללא אינטגרציה בין חלקים שונים של עצמו‪.‬‬
‫אשמה והיעדר אשמה‬
‫קרבנות רבים מפתחים רגשות אשמה או תחושת אחריות כלפי פגיעתם‬
‫המינית‪ .‬לעתים‪ ,‬עמדה זו נובעת מהאופן בו הפוגע מעמיד את היחסים‪.‬‬
‫במקרים אחרים‪ ,‬האגוצנטריות הטבעית של ילדים תורמת להרגשה שהכול קרה‬
‫בגללם‪ .‬דינמיקה נוספת‪ ,‬היכולה להסביר את הנטייה האוטומטית כמעט‬
‫לרגשות אשמה אצל הנפגע‪ ,‬היא הצורך שלו לחוש שליטה במצב בו היא נלקחה‬
‫ממנו )‪ .(Lamb, 1986‬מאחר שבקשרים פוגעניים רבים זוכה הנפגע ליחס של‬
‫ניצול ואובייקטיפיקציה‪ ,‬תחושת האשמה והאחריות שהוא מפתח עשויה לשמש‬
‫משקל נגד ליחס כה מוחק‪.‬‬
‫יש ילדים פוגעים שיחושו גם הם אשמה ואחריות‪ .‬לעתים‪ ,‬מדובר בניצניו של‬
‫סופר‪-‬אגו בלתי מפותח; ולעתים‪ ,‬מדובר בתגובה בעלת גוון של ריצוי כלפי דמות‬
‫סמכותית‪ .‬אולם‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬משתקף אצל ילדים שיוזמים התנהגות מינית‬
‫בעייתית מנגנון בולט של הכחשה‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬ההתנהגות המינית מחצינה‬
‫ופורקת רגשות קשים‪ .‬בתור שכזה‪ ,‬עצם המגע המיני הוא התנהגות העוקפת‬
‫התבוננות ומודעות לחוויה הפנימית‪ .‬ואכן‪ ,‬בקליניקה רואים ילדים שפגעו‬
‫המתקשים מאוד למלל את שעשו‪ ,‬הממעטים לבחון את העוול שגרמו‪ ,‬והמגלים‬
‫יכולת מועטה לחוש אמפתיה כלפי הנפגע‪ .‬רצף ההכחשה נע בין אמנזיה מלאה‬
‫או חלקית לבין אי‪-‬דיוק‪ ,‬ועד למזעור על כל גווניו‪ .‬בניגוד לאשמה שלוקח על‬
‫עצמו הנפגע‪ ,‬הנטייה הדומיננטית בקרב ילדים פוגעים היא להתייחס לעובדות‬
‫במבט מקטין‪ ,‬ולעתים לא נאמן‪.‬‬
‫הזדהות עם התוקפן‬
‫שיעור גדול מבין הילדים שפגעו היו בעצמם קרבנות של תקיפה מינית‬
‫)‪ .(Friedrich, 2007‬ייתכן שהדמיון העז ביותר בין פוגע לנפגע משתקף‬
‫בממצא עקבי זה‪.‬‬
‫ילד שנפגע מינית חווה קשר קרוב‪ ,‬לעתים ממש אינטימי‪ ,‬עם הפוגע בו‪ .‬ישנם‬
‫מקרים בהם הילד הנפגע משקיע מאמצים רבים "ללמוד את הפוגע"‪ ,‬לעתים‬
‫בניסיון לצפות את התנהגותו‪ ,‬ועל‪-‬ידי כך להגן על עצמו‪.‬‬
‫הניסיון הקליני מלמד‪ ,‬שבתהליך ההפנמה של הקשר הפוגעני יכול הנפגע‬
‫להזדהות גם עם תפקיד הקרבן וגם עם תפקיד הפוגע‪ .‬הזדהות כפולה כזאת‬
‫מתאפשרת ביתר קלות כשהפוגע הוא חבר הדומה לו מבחינת גיל‪ ,‬מבנה גוף‬
‫ותחומי עניין‪ .‬במקרים כאלה‪ ,‬הילד הנפגע עשוי למלא באופן גלוי את תפקיד‬
‫הנפגע‪ ,‬בעוד שבאופן סמוי הוא יטמיע את גישתו של הפוגע כלפיו‪ .‬זה עשוי‬
‫לבוא לידי ביטוי בהאשמה עצמית‪ ,‬בשנאה עצמית‪ ,‬ובפגיעה עצמית ‪(Prior,‬‬
‫)‪.1996‬‬
‫ההזדהות עם התוקפן עשויה להיות מובנת באמצעות המושג "הדי הטראומה"‬
‫)‪ – (Rassmussen, 1995‬המתאר מסרים פוגעניים שהועברו על‪-‬ידי הפוגע‬
‫והופנמו בהדרגה על‪-‬ידי הקרבן‪ .‬עם הזמן‪ ,‬יש אפשרות שהדים אלה יהפכו‬
‫לחלק אינטגראלי מדימויו העצמי של הקרבן‪ .‬הפגיעה המינית שילד עובר יכולה‬
‫לגרום להפנמת שני התפקידים – תפקיד הפוגע ותפקיד הנפגע‪ .‬כשחוויה כזאת‬
‫אינה עוברת עיבוד‪ ,‬ילדים עלולים להמשיך ולהזדהות עם התוקפן – בניסיון‬
‫להחזיר לעצמם תחושת שליטה וכוח‪ .‬בלא מודע‪ ,‬שואף הילד הפוגע לחשוף את‬
‫הפגיעה שנעשתה בו ולקבל תיקוף והכרה‪ .‬כשנפגעּות הופכת לפוגענות‪ ,‬זהו‬
‫ניסיון עילג "לתקן" את חוויית חוסר האונים וָאבדן השליטה באמצעות "החלפת‬
‫צדדים" ויצירת סיום אחר‪ ,‬מועצם כביכול )‪.(Woods, 2003‬‬
‫פגיעה מינית בין אחאים‬
‫נער בן ‪ 11‬התחיל לפגוע מינית באחותו‪ ,‬בת ה‪ ,11-‬כשהוטל עליו לשמור עליה‬
‫בערבים‪ .‬השמירה אפשרה לו לשהות במחיצת אחותו בלבד‪ ,‬כשהוא בתפקיד‬
‫סמכות כלפיה‪ .‬בעוד שהאח יזם את הפגיעה‪ ,‬האחות למדה להטמיע את‬
‫רצונותיו כדי לא להיענש על‪-‬ידו‪ .‬דיאלקטיקה זאת ניכרה בקוד התנהגות‬
‫שהתפתח בינם‪ ,‬וכלל שפה ואותות מיוחדים המובנים רק להם‪ .‬באיזשהו שלב‪,‬‬
‫האחות אספה כוחות וחשפה את הפגיעה‪ .‬בכך‪ ,‬היא הפכה אקטיבית יותר‬
‫והפרה את הדיאלקטיקה הקודמת‪ .‬האח החל מתייחס לעצמו כקרבן והראה‬
‫סימני דיכאון‪.‬‬
‫פגיעה מינית בין אחאים שכיחה בקרב קבוצת הילדים )‪,)Heiman, 1988‬‬
‫המאופיינים בהתנהגות מינית בלתי מותאמת‪ .‬תת‪-‬מערכת האחים מהווה‬
‫קבוצה טבעית ראשונית בה ילדים גדלים וחווים אינטראקציות הדדיות‪ .‬אחים‪,‬‬
‫מעין "קבוצת שווים" הקרובה בגיל ובמוצא‪ ,‬מתנסים בחוויות רגשיות מורכבות‬
‫של קרבה‪ ,‬שייכות והוויה ("‪.)"Being‬‬
‫פגיעה מינית בין אחאים מדגימה בצורה ברורה את הצורך להכיר בקרבה‬
‫הקיימת בין פוגעים ונפגעים‪.‬‬
‫השלכות טיפוליות‬
‫ההבנה‪ ,‬כי פגיעות מיניות בין ילדים מתפתחות על רקע קרבה וצורך בקרבה‬
‫ובקשר‪ ,‬יכולה לסייע בהערכה ובטיפול בילדים פוגעים ונפגעים‪.‬‬
‫בהתנהגויות בעלות אופי מיני המתקיימות בין ילדים‪ ,‬חווה כל ילד את השני‬
‫ומתוודע‪ ,‬בצורה זו או אחרת‪ ,‬לכל התפקידים‪ .‬כותבים רבים מתייחסים לכך‬
‫שלצד הנרטיב של הנפגע‪ ,‬מופיעים בחדר הטיפולים גם הדים מסיפורו של‬
‫הפוגע )‪ .(Prior, 1996; Davis & Frawley, 1992‬ילדים המגיעים לטיפול‬
‫בעקבות התנהגות מינית לא תואמת מתארים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬נרטיב קרבני‪.‬‬
‫היכולת של המטפל להיות במגע עם שני הנרטיבים הללו‪ ,‬להכיל אותם ולעבד‬
‫אותם‪ ,‬היא הכרחית לטיפול בילד נפגע ובילד פוגע כאחד‪ .‬שני התפקידים‬
‫מהווים חלק מחווייתו של כל ילד פוגע‪/‬נפגע‪ .‬מאחר שמגמת הטיפול היא‬
‫חשיפת החלקים המודחקים בפגיעה ובמרחב הפגיעה ועיבודם‪ ,‬הרי שעל‬
‫המטפל להיות נכון למצב זה‪.‬‬
‫על המטפל להיות מסוגל לספוג את השלכתן של תכונות שונות של נפגעּות ושל‬
‫פוגענּות כלפיו‪ .‬כשם שהפוגע מנסה להפנות את מצוקותיו לעבר הנפגע‪ ,‬יכולים‬
‫להיות שלבים בטיפול בו ישליך הילד על המטפל תחושות שאינו יכול לשאת או‬
‫לעבד )‪ .)Prior, 1996; Woods, 2003‬במקביל‪ ,‬במהלך טיפול בילד נפגע‪,‬‬
‫יכול לקרות שיושלכו כלפי המטפל התנהגויות מתקיפות‪ ,‬קרוב לוודאי כביטוי של‬
‫"הדי הטראומה" שהועברו לנפגע באמצעות הזדהות עם הפוגע‪.‬‬
‫מטפל בפוגע או בנפגע נקרא להכיר על בוריה את הדינמיקה של סודיות‬
‫והכחשה‪ .‬הסתרה מהווה חלק בסיסי ביותר בפגיעות מיניות‪ ,‬ולמטפל נחוצים‬
‫כלים רגישים לסייע לילד לפתוח אשנב לחומרים הכואבים‪ .‬קיימות גישות שונות‬
‫בטיפול בילד פוגע ובילד נפגע‪ .‬למשל‪ :‬במקרים רבים של טיפול בילד פוגע‪ ,‬יש‬
‫מקום לעמת אותו עם עובדות מעשיו – מהלך שעשוי להיות בלתי הולם בטיפול‬
‫בנפגעים‪ .‬בעבודה עם ילדים פוגעים נוקטים מטפלים רבים בגישה סמכותית‪,‬‬
‫ומבהירים לילד שככל שיימנע מהסתרה‪ ,‬מהכחשה וממזעור האירועים – כך‬
‫יוטב לו מבחינת תגובות מערכת החוק והפיקוח בנושא‪.‬‬
‫הילד הנפגע זקוק לקשר של אמון עם המטפל שלו‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬הקשר‬
‫הפוגעני נוצר מתוך בגידה באמון‪ .‬המטפל יכול לסייע לילד בחשיפת הצדדים‬
‫המוסתרים של הפגיעה גם באמצעות הסברים פסיכו‪-‬חינוכיים‪ ,‬כלים השלכתיים‬
‫וטכניקות נוספות‪ .‬אולם‪ ,‬הבחירה לחשוף או לא לחשוף את פרטי הפגיעה‬
‫חייבת להישאר בשליטת הילד‪ ,‬מאחר ובמהלך הפגיעה בו נחמסה ממנו‬
‫שליטתו‪.‬‬
‫במקרים של גילוי עריות בין אחאים‪ ,‬הקרבה המשפחתית והפיזית בין בני‬
‫המשפחה‪ ,‬והמורכבות הרגשית המציפה את המשפחה‪ ,‬מחייבות התערבות‬
‫במספר זירות )‪ .(Adler & Schutz, 1985‬חשוב לתת מענה טיפולי לנפגע‪,‬‬
‫לבצע הערכת סיכון וצרכים ולטפל בפוגע‪ ,‬וכן לקיים מפגשים הוריים‬
‫ומשפחתיים‪ .‬המטפלים המעורבים‪ ,‬ולרוב מדובר ביותר ממטפל אחד‪ ,‬צריכים‬
‫להיות קשובים למטופל הספציפי שלהם‪ ,‬אך גם להחזיק במודעותם את הצדדים‬
‫הנוספים ולעמוד בקשר עם המטפלים האחרים‪ .‬האינטגרציה ההולכת ונרקמת‬
‫בין הנרטיבים השונים‪ ,‬והקשר המוחזק על‪-‬ידי קבוצת המטפלים‪ ,‬מיועדים‬
‫ליצירת אנטיתזה לנתקים ולסודות המשפחתיים ההרסניים שהיו במשפחה‪.‬‬
‫הטיפול בפגיעה מינית שואף להגיע לא רק לתיאור האירועים‪ ,‬אלא גם להבנת‬
‫משמעותם עבור הילדים ובני המשפחה המעורבים‪ .‬הניסיון מלמד‪ ,‬שילדים‬
‫מגיבים בצורה מאוד אינדיווידואלית‪ ,‬לעתים אף אידיוסינקרטית‪ ,‬לפגיעה מינית‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אסור למטפלים להשליך את פירושם שלהם על הנעשה‪ .‬הנרטיב של הילד‬
‫הפוגע ושל הנפגע יכול לכוון את מהלך הטיפול‪ ,‬אם נקשיב לו‪ .‬התמקדות יתר‬
‫בפרטי הפגיעה עלולה להסיט את הטיפול מהעבודה על המשמעות הרגשית‪,‬‬
‫החיונית להחלמה‪.‬‬
‫טעות נפוצה אצל מטפלים והורים גורסת‪ ,‬שעצם ההתנסות של ילד במין פוטרת‬
‫אותנו מחינוך מיני‪ .‬בטיפול בפוגעים ובנפגעים יש רלוונטיות רבה לעבודה‬
‫פסיכו‪-‬חינוכית בנושא התנהגות מינית תקינה – כדי לתמוך בהתפתחות מינית‬
‫נורמטיבית‪ .‬ילד שנחשף כמשתתף או כיוזם התנהגות מינית בעייתית חווה‬
‫מיניות שאינה תואמת את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא‪ .‬החינוך המיני‬
‫חשוב במיוחד כאשר הפגיעה כללה מעשים חודרניים או אלימים‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫בטיפול בפגיעות מיניות בין ילדים רווחת‪ ,‬לעת הזו‪ ,‬החלוקה בין הילד‬
‫המשתמש בהתנהגות פוגעת לבין הילד שנפגע‪.‬‬
‫המאמר מנסה להציג היבט חשוב בקשר שבין ילדים בקבוצת השווים אשר‬
‫נחשפו לפגיעה מינית‪ :‬לקשר ולצורך בקשר בין ילדים יש תפקיד חשוב‬
‫בהתרחשותה של ההתנהגות הלא‪-‬תואמת והפוגעת‪ .‬למרות שאחד הילדים‬
‫"מגלם" את תפקיד הפוגע והאחר את תפקיד הנפגע – שני הילדים מבטאים‬
‫פגיעות קודמת וחסכים קודמים על רקע ליקויים ראשוניים בהתקשרות‪ .‬ביחסים‬
‫הקרובים עם בני גילם ועם קבוצת האחאים‪ ,‬מבטאים הילדים את הפגיעות‬
‫הראשוניות הללו בתחום המיני – לעתים‪ ,‬בצורה של התנהגות מינית שאינה‬
‫תואמת‪.‬‬
‫ כי המטפל יכיר שני היבטים קריטיים לטיפול‬,‫המאמר מביא את הצורך החיוני‬
– ‫ נוגע לצורכי ההתקשרות הראשונית‬,‫ היבט אחד‬:‫בפגיעה מינית בין ילדים‬
‫ מתייחס להדהוד הקיים בין חלקים‬,‫ ההיבט השני‬.‫ במגע ובקשר‬,‫הצורך בקרבה‬
‫פוגעניים לחלקים של היפגעות בעולמם הפנימי של ילדים המעורבים‬
‫ על המטפל להכיר מקרוב את הביטויים לשני‬.‫באינטראקציות מיניות חריגות‬
‫ לא ניתן לטפל בצורה מיטבית ללא המודעות‬,‫ לטענת המאמר‬.‫החלקים הללו‬
.‫להם‬
‫במאמר נידונו גם ההשלכות הטיפוליות הספציפיות המתחייבות מן ההבנות‬
.‫שהועלו‬
References:
1. Alexander, P.C. (1992). Application of attachment theory
to the study of sexual abuse. Journal of Consulting and
Clinical Psychology 60(2): 185-195.
2. Bagley, C., Woods, M., and Young, L. (1994). Victim to
abuser: mental health and behavioral sequels of child
sexual abuse in a community survey of young adult males.
Child Abuse & Neglect 18(8):683-697.
3. Benjamin, J. (1988). The Bonds of Love: Psychoanalysis,
Feminism, and the Problem of Domination. New York:
Pantheon Press.
4. Bentovim, A. (2002). Preventing sexually abused young
people from becoming abusers and treating the
victimization experiences of young people who offend
sexually. Child Abuse & Neglect 26:661-678.
5. Berliner, L., and Conte, J.R. (1990). The process of
victimization: the victim's perspective. Child Abuse &
Neglect 14:29-40.
6. Burgess, A.W., Hartman, C.R., and McCormack, A. (1987)
Abused to abuser: antecedents of socially deviant
behaviors. American Journal of Psychiatry 144(11): 14311437.
7. Burgess, A.W., Hartman, C.R., Grant, C.A. Clover, C.L.,
Snyder, W. and King, L.A. (1991). Drawing a connection
from victim to victimizer. Journal of Psychosocial Nursing
29(12): 9-14.
8. Cloitre, M., Scarvalone, P., and Difede, J. (1997)
Posttraumatic stress disorder, self- and interpersonal
dysfunction among sexually retraumatized women.
Journal of Traumatic Stress 10(3):437-452.
9. Cramer, P. (2006) Protecting the Self: Defense
Mechanisms in Action. New York: Guilford Press.
10.Davis, J.M. and Frawley, M.G. (1994). Treating the Adult
Survivor of Childhood Sexual Abuse: A Psychoanalytic
Perspective. New York: Basic Books.
11.De Young, M. and Lowry, J.A. (1992). Traumatic bonding:
clinical implications in incest. Child Welfare LXXI(1): 165174.
12.DiLillo, D. (2001). Interpersonal functioning among women
reporting a history of childhood sexual abuse: empirical
findings and methodological issues. Clinical Psychology
Review 21(4): 553-576.
13.Dutton, M.A. Burghardt, K.J., Perrin, S.G.,, Chrestman,
K.R. and Halle, P.M. (1994). Battered women's cognitive
schemata. Journal of Traumatic Stress 7(2):237-254.
14.Elliot, D. (1994). Impaired object relations in professional
women molested as children. Psychotherapy 31(1):79-86.
15.Fairbairn, W.R. (1952). Psychoanalytic Studies of the
Personality. London: Routledge & Kegan Paul.
16.Ferenczi, S. (1949). The confusion of tongues between the
adults and the children – the language of tenderness and
of passion. International Journal of Psychoanalysis 30:
225-230.
17.Fonagy, P., Moran, G.S., and Target, M. (1993).
Aggression and the psychological self. International
Journal of Psycho-Analysis 74:471-485.
18.Fonagy, P., Gergely, G., Jurist, E., and Target, M. (2004).
Affect Regulation, Mentalization, and the Development of
the Self. New York: Other Press.
19.Freshwater, K., Leach, C.H., and Aldridge, J. (2001)
Personal constructs, childhood sexual abuse and
revictimization. British Journal of Medical Psychology
74:379-397.
20.Friedrich, W. (2007) Children with Sexual Behavior
Problems: Family-Based Attachment-Focused Therapy.
New York: Norton & Co.
21.Goldner, V. (2004). When love hurts: treating abusive
relations. Psychoanalytic Inquiry 24 (3): 346-372.
22.Graham, D.L.R. with Rawlings, E.I. and Rigsby, R.R. (1994)
Loving to Survive: Sexual Terror, Men's Violence, and
Women's Love. NY: NYU Press.
23. Grand, S. and Alpert, J.L. (1993). The core trauma of
incest: and object relations view. Professional Psychology:
Research and Practice 24(3): 330-334.
24.Habenicht, D.J., and Futcher, W.G. (1990). Psychological
profile of the female adolescent incest victim. Child Abuse
& Neglect 14:429-438.
25.Haen, C. and Weber, A.M. (2009). Beyond retribution:
working through revenge fantasies with traumatized
young people. Arts in Psychotherapy 36: 84-93.
26.Hall, D.K., Mathews, F., and Pearce, J. (1998). Factors
associated with sexual behavior problems in young
sexually abused children. Child Abuse & Neglect 22(10):
1045-1063.
27.Hall, D.K., Mathews, F., and Pearce, J. (2002). Sexual
behavior problems in sexually abused children: a
preliminary typology. Child Abuse & Neglect 26: 289-312.
28. Hologrochi, R.J. and Hudson-Crain, R. (2004) Victimvictimizer relational dynamics as maintained by
representational, defensive and neurobiological
functioning. Bulletin of Menninger Clinic 68(3): 197-212.
29.Holmes, J.G. (2000) Social relationships: the nature and
function of relational schemas. European Journal of Social
Psychology 30: 447-495.
30.Julich, S.J. (2005). Stockholm syndrome and child sexual
abuse. Journal of Child Sexual Abuse 14(3): 107-130.
31.Kagan, J. (1984).The Nature of the Child. New York: Basic
Books.
32.Krueger, D.W. (2001). Body self: development,
psychopathologies, and psychoanalytic significance.
Psychoanalytic Study of the Child 56: 238-256.
33.Lambie, I., Seymour, F., Lee, A., and Adams, P. (2002)
Resiliency in the victim-offender cycle in male sexual
abuse. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment
14(1):31-48.
34.Madanes, C. with Keim, J.P. , and Smelser, D. (1995).The
Violence of Men: New Techniques for Working with
Abusive Families: a Therapy of Social Action. San
Francisco: Jossey-Bass.
35.Maker, A.H. and Buttenheim, M. (2000). Parenting
difficulties in sexual-abuse survivors: a theoretical
framework with dual psychodynamic and cognitivebehavioral strategies for intervention. Psychotherapy
37(2):159-170.
36.McCann, I.L. and L.A. Pearlman (1990). Vicarious
traumatization: a framework for understanding the
psychological effect of working with victims. Journal of
Traumatic Stress 3(1): 131-149.
37.Mitchell, J. (2007). Siblings. UK: Polity Press.
38.Noll, J.G., Horowitz, L.A., Bonanno, G.A., Trickett, P.K. and
Putnam, F.W. (2003a) Revictimization and self-harm in
females who experienced child sexual abuse. Journal of
Interpersonal Violence 18(12):1452-1471.
39.Noll, J.G., Trickett, P.K., and Putnam, F.W. (2003b). A
prospective investigation of the impact of child sexual
abuse on the development of sexuality. Consulting and
Clinical Psychology 71(3):575-586.
40.Oz, S. (2006). Overcoming Childhood Sexual Trauma. New
York: Haworth Press.
41.Prior, S. (1996). Object Relations in Severe Trauma:
Psychotherapy of the Sexually Abused Child. New Jersey:
Jason Aronson, Inc.
42.Rasmussen, L. (1999). The trauma outcome process: and
integrated model for guiding clinical practice with children
with sexually abusive behavior problems. Journal of Child
Sexual Abuse 8(4): 3-33.
43.Rolls, B.G. (1996). The Impact of sexual abuse on object
relations: a review of recent empirical research. Doctoral
Research Paper, Rosemead School of Psychology, Biola
University. Russell, D.E.
44.Russell, D.E. (1986).The Secret Trauma: Incest in the Lives
of Girls and Women. New York: Basic Books.
45.Ryan, G. (1989). Victim to Victimizer. Journal of
Interpersonal Violence 4(3): 325-341.
46.Saunders, E.A. and Edelson, J.A. (1999). Attachment style,
traumatic bonding, and developing relational capacities in
a long term group for women. International Journal of
Group Psychotherapy 44(4): 465-485.
47.Scharff, D.D. (1998). The Sexual Relationship. New Jersey:
Jason Aronson, Inc.
48.Shapiro, D.L., and Levendosky, A.A. (1999). Adolescent
survivors of childhood sexual abuse: the mediating role of
attachment style and coping in psychological and
interpersonal functioning. Child Abuse & Neglect 23(11):
1175-1191.
49.Shaw, J.A., Lewis, J.E., Loeb, A., Rosado, J. and Rodriguez,
R.A. (2000). Children on child sexual abuse: psychological
perspectives. Child Abuse & Neglect24(12): 1591-1160
50.Shengold, L. (1999). Soul Murder Revisited New Haven:
Yale University Press.
51.Silvester, J., Bentovim, A., Stratton, P. and Hanks, H.G.
(1995). Using spoken attributions to classify abusive
families. Child Abuse & Neglect 19(10): 1221-1232.
52.Simon-Roper, L. (1996). Victim's response cycle: a model
for understanding the incestuous victim-offender
relationship. Journal of Child Sexual Abuse 5(2):59-78.
53.Sroufe, L.A. and Fleeson, J. (1986). Attachment and the
construction of relationships. In The Nature and
Development of Relationship, ed. W.W. Hartup and Z.
Rugin. New York: Erlbaum.
54.Steel, J., Samna, L., Hammond, B., Whipple, J., and Cross,
H. (2004). Psychological sequelae of childhood sexual
abuse: abuse-related characteristics, coping strategies,
and attributional style. Child Abuse & Neglect 28:785-801.
55.Stosny, S. (1995). Treating Attachment Abuse: A
Compassionate Approach. NY: Springer Publishing
Company, Inc.
56.Stovall, G. and Craig, R.J. (1990). Mental representations
of physically and sexually abused latency-aged females.
Child Abuse & Neglect 14:233-242.
57. Summit, R.C. (1990). The specific vulnerability of
children. In Understanding and Managing Child Sexual
Abuse, ed. R. Kim Oates, pp………..Australia: Harcourt,
Brace, Jovanovich.
58.Terr, L. (1983a). Chowchilla revisited: the effects of
psychic trauma: four years after a school bus kidnapping.
American Journal of Psychiatry 140: 1543-1550.
59.Terr, L. (1983b). Play therapy and psychic trauma. In
Handbook of Play Therapy, eds. C. Schaefer & K.
O'Connor, p. 308-319. NY: John Wiley & Sons.
60. Tremblay, C., Herbert, M. and Piche, C. (1999). Coping
strategies and social support as mediators of
consequences in child sexual abuse victims. Child Abuse &
Neglect 23(9): 929-945.
61.Troy, M. and Sroufe, L.A. (1987). Victimization among
preschoolers: role of attachment relationship history.
American Academy of Child and Adolescent Psychiatry
26(2): 166-172.
62. Twemlow, S.W. (1995a). Psychoanalytic foundations of a
dialectical approach to victim/victimizer relationships.
Journal of American Academy of Psychoanalytic and
Dynamic Psychiatry 23: 545-561.
63.Twemlow, S.W. (1995b) Traumatic object relations
configurations seen in victim/victimizer relationships.
Journal of Academy of Psychoanalysis and Dynamic
Psychiatry. 23: 563-580.
64.Van der Kolk, B.A. (1989) The compulsion to repeat the
trauma: re-enactment, revictimization and masochism.
Psychiatric Clinics of North America 12(2): 389-411.
65.Van der Kolk, B.A. (2006). Developmental Trauma:
towards a relational diagnosis for children with complex
trauma histories. Psychiatric Annals35(5): 401-408.
66.Widom, C.S., and Ames, M.A. (1994). Criminal
consequences of childhood sexual victimization. Child
Abuse & Neglect 18(4): 303-318.
67. Winnicott, D.W. (1984). Deprivation and Delinquency.
London: Tavistock Pubs.
68.Woods, J. (2003). Boys Who Have Abused: Psychoanalytic
Psychotherapy with Victim/Perpetrators of Sexual Abuse.
London: Jessica Kingley Pub.
69. Young, L. (1992). Sexual abuse and the problem of
embodiment. Child Abuse & Neglect 16: 89-100