‫נפגעים‪ ,‬פוגעים ומה שביניהם‪ :‬פגיעה מינית בין ילדים כרצף‬ ‫ברברה רייכר‬ ‫תקציר‬ ‫בספרות ובפרקטיקה קיימת נטייה להתייחס לפגיעות מיניות בין ילדים‬ ‫כדיכוטומיה‪ :‬יש ילדים שנפגעים ויש ילדים פוגעים‪ .‬אולם‪ ,‬ביסוד הפגיעה המינית‬ ‫בקרב ילדים יש אינטראקציה בין שני משתתפים לפחות‪ .‬ילדים משחקים זה עם‬ ‫זה‪ ,‬מדברים זה עם זה ומתייחסים זה לזה‪ .‬לכן‪ ,‬מה שקורה בין ילדים‪ ,‬בין אם‬ ‫נפגעו ובין אם פגעו‪ ,‬חשוב הוא ובעל ערך להבנת התופעה בכלל‪ ,‬ואף להבנת‬ ‫החוויה האישית של כל ילד‪ .‬שנים רבות של ניסיון קליני עם ילדים נפגעים וילדים‬ ‫פוגעים לימדו אותי את המקום המרכזי שתופס הצורך בקשר אצל ילדים –‬ ‫פוגעים ונפגעים כאחד‪ .‬על‪-‬מנת לסייע בתהליך ההחלמה‪ ,‬על המטפלים ללמוד‬ ‫את הפרופיל הנפשי המאפיין ילדים עם התנהגות פוגעת וילדים נפגעים‪ .‬בפרק‬ ‫זה אנסה לשים זרקור על "חתך" ייחודי זה – בעזרת ניסיון קליני ותיאוריות‬ ‫מתחומים שונים‪ .‬התבוננות ברצף האינטראקציה שבין ילדים פוגעים ונפגעים‬ ‫יכולה לספק הסבר והבנה חדשים למה שמתגלה בטיפול‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫בשנים האחרונות נצפית עלייה מתמדת ומדאיגה בהתנהגויות מיניות בין ילדים‪.‬‬ ‫מדובר בתופעה המאפיינת אף גילאים צעירים‪ ,‬ומופיעה בקרב בנים ובנות‬ ‫(‪ .)Israel Council for Children's Rights, 2008‬מערכות שונות מנסות‬ ‫להתמודד עם הצורך להעריך את רמת הסיכון‪ ,‬לפעול לצמצום סיכונים‪ ,‬ולהגביר‬ ‫את מוגנות הילדים במסגרות השונות‪.‬‬ ‫בתוך המערכות המטפלות בילדים מתגלעים לא מעט חילוקי דעות באשר לדרך‬ ‫הטובה ביותר להציע עזרה‪ .‬גישה המפרידה בצורה מוחלטת‪ ,‬תיאורטית‬ ‫וטיפולית‪ ,‬בין ילדים שיוזמים התנהגות מינית בלתי מותאמת לבין קרבנות אותה‬ ‫התנהגות‪ ,‬תדאג להכשרה נפרדת וייחודית למטפלים בנפגעים ולמטפלים‬ ‫בילדים עם התנהגות פוגעת‪ .‬אנשי מקצוע אחרים מנסים לטפל בפגיעה המינית‬ ‫ברוח הגישה הפסיכו‪-‬דינמית‪ :‬הם מותירים את היזמה להעלאת נושא הפגיעה‬ ‫בידי המטופל הצעיר בלבד‪ .‬דבר זה מביא לעתים לטיפול הנמנע מלהתייחס‬ ‫באופן ישיר לפגיעה המינית ולפרטיה‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא קיימת הסכמה לגבי המונח‬ ‫המקובל המתאר ילדים שמפגינים התנהגות מינית בעייתית‪ .‬מבין המונחים‬ ‫הרווחים‪ ,‬ניתן למצוא‪" :‬פוגע"; "התנהגות מינית בעייתית"; "בעיות מגע" ועוד‬ ‫)‪.(Johnson & Gil, 1993; Friedrich, 2007‬‬ ‫פרק זה בא להציג עמדה אחרת‪ ,‬שנבנתה מתוך ניסיון קליני רב שנים עם ילדים‬ ‫שהציגו התנהגות מינית לא מותאמת ועם ילדים שנפלו קרבן להתנהגות מינית‬ ‫מצד ילד אחר‪ .‬עמדתי גורסת‪ ,‬שפגיעה מינית היא אינטראקציה בין נפגעים‬ ‫לפוגעים‪ ,‬בה יש לראות חלק מהותי מחוויית הפגיעה‪ .‬כשמתבוננים בפגיעה‬ ‫מינית דרך האירוע הקונקרטי או בדגש על תפקידים דיכוטומיים של פוגע ונפגע‪,‬‬ ‫הולך לאיבוד חומר עשיר ורלוונטי לכל הצדדים‪ .‬בחינת ההשפעות ההדדיות בין‬ ‫הילדים המעורבים באירוע יכולה להשלים את התמונה ולהחכים את הבנתנו‬ ‫הקלינית‪.‬‬ ‫פגיעה מינית כאינטראקציה בין ילדים‬ ‫פגיעה מינית היא אינטראקציה בין שניים לפחות‪ .‬כשמדובר בפגיעה מינית בין‬ ‫מבוגר לקטין‪ ,‬ניתן די בנקל להגדיר את המבוגר כפוגע ואת הילד כקרבן – בשל‬ ‫פערים אובייקטיביים בגיל‪ ,‬במעמד ובסמכות‪ ,‬וכן מעצם מהות הפעולה‪ .‬מבוגר‬ ‫אינו אמור‪ ,‬מוסרית וחברתית‪ ,‬ליצור קשר מיני עם ילד‪.‬‬ ‫כשבאים לבחון פגיעה מינית בין ילדים‪ ,‬השימוש בקטגוריות אוטומטיות וחד‪-‬‬ ‫משמעיות אינו מתאפשר‪ .‬בקרב חלקים בקהילה המקצועית יש רתיעה מלתייג‬ ‫קטין כ"פוגע"‪ ,‬עם כל ההשלכות הפסיכולוגיות והמשפטיות הנלוות למושג זה‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬משום שילדים נמצאים בתהליך התפתחותי‪ ,‬ואין זה נכון לקבוע לגביהם‬ ‫אבחנה סטטית השייכת לעולם המבוגרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬התנהגות מינית חריגה אצל‬ ‫ילדים נתפסת‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬כסקרנות טבעית )‪ (Johnson & Gil, 1993‬או‬ ‫כמעשה שלא נובע מכוונה ארוטית פוגענית‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬התפיסה התרבותית הרווחת‪ ,‬הרואה בתקופת הילדות תקופה של‬ ‫תמימות וא‪-‬מיניות‪ ,‬מתקשה להכיר במיניות טבעית הקיימת אצל ילדים‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫קיים עיוורון מסוים הכרוך בהכחשת התופעה‪ ,‬שאינו מאפשר זיהוי ואיתור‬ ‫מתאימים‪ .‬בו בזמן‪ ,‬אחראית הכחשה זו לתיוג ילד המעורב באינטראקציה‬ ‫בעלת גוון מיני כ"עבריין מין"‪.‬‬ ‫ילדים יוצרים קשרים עם בני גילם כחלק מהתפתחותם הנורמטיבית‪ .‬התנסויות‬ ‫עם ילדים אחרים מאפשרות לילד ללמוד להתנהל עם קבוצת השווים‪ .‬הילד‬ ‫לומד להכיר את עצמו דרך חבריו ובתגובה אליהם‪ .‬הוא בוחן את עצמו‬ ‫באמצעות השוואה לאחרים הדומים לו או שונים ממנו‪ .‬הוא מפנים עקרונות‬ ‫ודרכי התנהלות חשובים‪ :‬הדדיות ושיתוף פעולה‪ ,‬מתן תמיכה‪ ,‬פתרון בעיות‪,‬‬ ‫ומיומנויות חברתיות )‪ .(Parker et al, 2006‬מערכות שונות כגון בתי‪-‬ספר‪,‬‬ ‫פעילויות ספורט ובילויים משותפים‪ ,‬חוגים ותנועות נוער‪ ,‬נבנו בין היתר כדי‬ ‫לתת מענה לצורך חברתי ונפשי זה‪ .‬קבוצת השווים משמשת מקור עשיר‬ ‫לסוציאליזציה‪ ,‬ובכך משלימה את ההתנסות שהילד מפנים במשפחתו‪.‬‬ ‫התנהגויות בעלות גוון מיני המתקיימות בין ילדים משתלבות בתוך הקונטקסט‬ ‫הטבעי של קבוצת השווים‪ .‬ואכן‪ ,‬בלא מעט מקרים‪ ,‬הפגיעה המינית מתרחשת‬ ‫בתוך קשר שהוא סימטרי והדדי ביסודו‪ .‬בצורה כזאת‪ ,‬האירוע המיני יכול‬ ‫להיתפס על‪-‬ידי הילדים כביטוי נוסף‪ ,‬על פי רוב נעים או מהנה‪ ,‬של הקשר‬ ‫ביניהם‪ .‬גם כשההתנהגות המינית מבלבלת ולא מובנת‪ ,‬ילדים מנסים להטמיע‬ ‫אותה בתוך המצב המוכר של אינטראקציה עם חבר‪ .‬הקשר עם החבר מאוד‬ ‫יקר לילד‪ ,‬והוא מנסה בכל כוחו לשמר אותו‪.‬‬ ‫שלושה ילדים בני שש נהגו להיפגש מדי יום‪ ,‬אחר הצהריים‪ ,‬לבילוי משותף‪.‬‬ ‫המשחק המשותף כלל גם התנהגויות בעלות גוון מיני‪ :‬הם התגפפו ונגעו האחד‬ ‫בשני באיבריהם הפרטיים‪ .‬הדבר נחשף במקרה כשאחת האימהות נכנסה‬ ‫לחדר ותפסה אותם "על חם"‪ .‬אחד הילדים התבטא כך‪" :‬למה להפסיק? זה‬ ‫כייף!"‬ ‫במצבים כאלה‪ ,‬המשחקים המיניים יכולים להיתפס על‪-‬ידי הילדים כהתנסות‬ ‫חיובית‪ .‬יש לכך השלכות רבות‪ .‬קודם כול‪ ,‬נכנס אלמנט לא נורמטיבי‪ ,‬ולעתים‬ ‫אף ממש מעוות‪ ,‬לתוך קשר שנחווה על‪-‬ידי הילדים כתקין‪ .‬ילדים חשים בדרך‬ ‫כלל שהמשחק המיני אסור‪ ,‬ולכן גם עושים זאת בהסתר ועם רמה כזו או אחרת‬ ‫של אמביוולנטיות‪ .‬במקביל‪ ,‬הם חווים את ההנאה הגופנית הכרוכה במשחק‪.‬‬ ‫פער זה יוצר חוויה מבלבלת‪ .‬הדבר יכול לפגוע ביכולתו של הילד להבין את מה‬ ‫שקרה‪.‬‬ ‫בתהליך התפתחותם‪ ,‬ילדים מפתחים ורוכשים לעצמם כלים קוגניטיביים‬ ‫ורגשיים המסייעים להם לפרש את עצמם‪ ,‬אחרים ויחסים בין‪-‬אישיים‪ .‬בהתרחש‬ ‫אירוע מבלבל – כזה שמעבר ליכולת ההכלה של הילד – עלולה להיפגע יכולת‬ ‫המנטליזציה שלו )‪ .(Fonagy, et al, 2004‬אירוע קשה‪ ,‬שאין לו מילים‪ ,‬עלול‬ ‫לעבור התמרה להתנהגות‪ .‬יש ילדים ש"מתנהגים" את הפגיעה באמצעות‬ ‫תסמינים פוסט‪-‬טראומטיים ושינויים התנהגותיים נוספים‪.‬‬ ‫כשיש פער בין תפיסת החוויה כחלק מחברות לבין חוויה גופנית ורגשית‬ ‫פוגענית‪ ,‬הדיסוננס נפתר לעתים באופנים בעייתיים‪ .‬למשל‪ :‬ניתן לראות ילדים‬ ‫שנפגעו על‪-‬ידי חבר ומתחילים לסגל לעצמם את ההתנהגות הפוגענית שחוו מן‬ ‫החבר – מתוך רצון לשמור על הקרבה לאותו חבר‪ ,‬לרצות אותו‪ ,‬או להתגבר על‬ ‫התחושות הקשות שלהם‪.‬‬ ‫בזמן שהותם בצהרון‪ ,‬הנהיג ילד בן שבע משחק של נגיעות עם ילד בן חמש‪.‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬הילד הצעיר הרגיש נבוך ולא נוח עם הנגיעות‪ .‬מצד שני‪ ,‬הוא חשב‬ ‫שמדובר במשחק ורצה להתחבב על הילד הגדול‪ .‬הילד הצעיר פתר בסופו של‬ ‫דבר את האמביוולנטיות בה חש‪ ,‬כאשר "פלט" את פרטי המשחק בפני הוריו‬ ‫כעבור מספר חודשים‪.‬‬ ‫מיניות לא מותאמת יכולה גם להוות עיוות בהתנהלות עם בני הגיל‪ .‬בקליניקה‪,‬‬ ‫נתקלים בדוגמאות רבות של ילדים עם "רעב חברתי" ‪(Gardner, et al,‬‬ ‫‪ .)2000‬לילדים אלה יש קושי ליצור קשרים‪ ,‬עקב מיומנות חברתית לקויה או‬ ‫בעיות תקשורת אחרות‪ .‬גורם זה‪ ,‬בצירוף גורמים נוספים‪ ,‬יכול להביא לידי‬ ‫התנהגות מינית לא מותאמת‪.‬‬ ‫ילד כבן ‪ 11‬שמע את חבריו מדברים על מין‪ .‬הוא חווה תחושת חוסר ערך עצמי‪,‬‬ ‫כי הניח שחבריו יודעים יותר ממנו‪ .‬עלה בדעתו‪ ,‬כי אם יבצע אקט מיני ממשי‬ ‫עם אחותו הצעירה‪ ,‬הוא יצליח להתעלות על חבריו ולזכות בהערכתם‪ .‬לכך‬ ‫הצטרפו גורמים נוספים‪ ,‬כמו דימוי עצמי נמוך של הילד‪ ,‬תחושת נטישה מצד‬ ‫ההורים וכישורי אמפתיה לקויים‪ ,‬אשר הובילו אותו להשתמש באחותו כאמצעי‬ ‫להשגת מטרתו‪.‬‬ ‫הפגיעה המינית ומפת היחסים הפנימית של הילד‬ ‫כל ילד נושא בתוכו מפת יחסים‪ ,‬אשר נוצרו מינקות‪ ,‬המורכבת מייצוגים של‬ ‫"העצמי" ושל "האחר"‪ .‬מפה זו נמצאת ביסוד התנהגותו הבין‪-‬אישית‪ .‬ילדים‬ ‫אינם מצוידים ב"סרגל" קוגניטיבי ורגשי מדויק‪ ,‬כזה היכול להנחותם כיצד להבין‬ ‫מה קרה בעקבות התנהגות מינית‪ .‬אירוע מיני שקורה לילד אינו דומה‪ ,‬על פי‬ ‫רוב‪ ,‬לאף חוויה אחרת‪ .‬לכך‪ ,‬מצטרפים גורמים פנימיים תוך‪-‬אישיים‬ ‫וסובייקטיביים‪.‬‬ ‫הפגיעה המינית בין ילדים מפגישה‪ ,‬בהכרח‪ ,‬שתי היסטוריות יחסים ייחודיות‪.‬‬ ‫פעולותיו ותגובותיו של כל ילד נקבעות‪ ,‬או לכל הפחות מושפעות‪ ,‬על‪-‬ידי‬ ‫תבניות היחסים הקיימות אצלו‪ .‬הפגיעה המינית תהפוך‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬לחלק בלתי‬ ‫נפרד מההיסטוריה האישית של כל אחד מהילדים )‪,(Troy & Sroufe, 1987‬‬ ‫והיא בעלת פוטנציאל לצבוע ואף לשנות את מפת היחסים הפנימית של‬ ‫המשתתפים )‪.(van der Kolk, 1989‬‬ ‫ילדה בת תשע נפגעה מינית במשך מספר חודשים על‪-‬ידי ילד בן ‪ .11‬הפגיעה‬ ‫החלה מצפייה משותפת בפורנוגרפיה‪ ,‬והסלימה ליחסי מין חודרניים ואף‬ ‫תוקפניים‪ .‬הילד השתמש בדפוס ששילב ידידות וניצול כלפי הילדה‪ .‬הפגיעה‬ ‫התאפשרה על רקע העובדה שאמו של הילד שימשה שמרטפית לילדה בזמן‬ ‫שהוריה עבדו‪.‬‬ ‫לילדה היה דפוס התקשרות לא בטוח עם הוריה‪ ,‬דבר שחוזק כשהפגיעה‬ ‫המינית התרחשה תחת משמרתה של דמות מבוגרת האמורה להשגיח עליה‬ ‫(דמות הורית)‪ .‬הילדה הרגישה מבודדת‪ ,‬ללא אפשרות לפנות לאף אחד‬ ‫לעזרה‪ .‬מפת היחסים שלה הובילה אותה להימנע מלגייס את הוריה‪ ,‬ולכדה‬ ‫אותה במעין תלות והזדקקות בקשר עם הילד‪.‬‬ ‫פוגעים ונפגעים מרקע משפחתי וחברתי בעייתי יכולים למצוא בקשר הפוגעני‬ ‫צורה מעוותת של החזקה והכרה )‪.(Isaacs quoted in Ryan, 1989‬‬ ‫ההימצאות ביחד בהקשר של מגע מיני נותנת אשליה של קרבה‪ .‬מלבד‬ ‫ההתנהגות המינית הספציפית‪ ,‬ייתכנו היבטים בין‪-‬אישיים נעימים שנראים‬ ‫מתגמלים בתוך הקשר (שם)‪.‬‬ ‫ילד בן ‪ ,11‬בעל לקויות למידה קשות‪ ,‬נפגע מינית על‪-‬ידי השמרטף שלו‪ ,‬בן ה‪-‬‬ ‫‪ .11‬הילד הצעיר הרגיש לא מוצלח בלימודים ודחוי חברתית‪ .‬השמרטף היה גם‬ ‫הוא בודד ובעל דימוי עצמי נמוך‪ .‬הקשר הפוגעני התפתח בהדרגה‪ ,‬ללא כל‬ ‫כפייה או לחץ‪ .‬הילד חיבב מאוד את הנער הבוגר יותר‪ ,‬התרגל ואף נהנה‬ ‫מהמגע המיני אתו‪ .‬בנרטיב שלו בטיפול הוא דיבר על הרגשת מיוחדות‪ ,‬קרבה‬ ‫וחום‪.‬‬ ‫הצורך בהכרה חברתית וב"נִראּות" יכולים לעמוד מאחורי התנהגות‬ ‫קרבנית‪ .‬חלק מן הילדים המעורבים מתקשים ביצירת קשרים חברתיים –‬ ‫הם בעלי דימוי עצמי נמוך וחווים את עצמם כבעלי מסוגלות נמוכה‪ .‬הילד‬ ‫היוזם את המעשים המיניים מצליח‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬לחוש במצוקתו של הילד‬ ‫הנפגע ולנצל אותה למימוש כוונותיו‪ .‬בצורה כזאת‪ ,‬הילד הפוגע אכן "רואה"‬ ‫– כלומר‪ ,‬מכיר בצרכיו של הילד הנפגע‪.‬‬ ‫ילד בן חמש נהג לארוב לילדים בשירותים של הגן שלו‪ .‬לכל אחד שהיה מוכן‬ ‫להקשיב לו היה מציע להתבודד באחד התאים‪ ,‬להוריד בגדים ולגעת באיברים‬ ‫האינטימיים‪ .‬רוב ילדי הגן מצאו דרך לסרב או להתחמק‪ .‬אולם‪ ,‬בדרך של ניסוי‬ ‫וטעייה‪ ,‬למד הילד הפוגע להימצא באזור השירותים בזמן שבו התקרב ילד‬ ‫מסוים עם בעיות חברתיות‪ .‬הוא "למד" שילד זה נכון תמיד ללכת שבי אחריו‪.‬‬ ‫לעתים‪ ,‬מזהה הילד הפוגע בנפגע את החלקים הפגיעים שלו עצמו‬ ‫)‪ .(Woods, 2003; Prior, 1996‬כלומר‪ ,‬הבחירה והפגיעה בקרבן עשויות‬ ‫להיות ניסיון החצנתן של פגיעות קודמת ושל חוויית קרבן קודמת של הילד‬ ‫הפוגע‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬בחירת הקרבן אינה מתבססת בהכרח על מצוקה גלויה של הנפגע‪.‬‬ ‫ישנם ילדים עם התנהגות מינית לא מותאמת ה"בוחרים" את קרבנם לא על‬ ‫סמך זיהוי חסכיו‪ ,‬אלא ממקום של חסך שלהם עצמם‪ :‬הילד היוזם שואף‬ ‫להשליך תכונות בלתי נסבלות שלו עצמו על נפגע מזדמן – באמצעות כפיית‬ ‫מעשים מיניים‪.‬‬ ‫ישנן פגיעות מיניות בקרב ילדים שקודמים להן חשיבה‪ ,‬תכנון‬ ‫ו"טיפוח" )‪ (grooming‬של הקרבן‪ ,‬גם אם לעתים קשה לזהות זאת‪ .‬ב"טיפוח"‬ ‫יש הצהרה ברורה על קרבה בין שני הילדים‪ .‬אפילו פוגעים צעירים מאוד יכולים‬ ‫להפגין כישרון ייחודי בקריאת הצרכים והרצונות של הקרבן אותו הם בוחרים‬ ‫)‪ .(Tremblay etal, 1999; Berliner & Conte, 1990‬ילדים בוגרים יותר‬ ‫עשויים להשתמש בשוחד‪ ,‬בכפייה ובטיפוחה של תלות‪ ,‬ובכך לטשטש אצל‬ ‫הילד הנפגע את ההבנה כי מדובר במעשים פוגעניים )‪.(Simon-Roper, 1996‬‬ ‫הניסיון הקליני מראה‪ ,‬שבחירת הקרבן בקרב ילדים קטנים יותר היא מובחנת‬ ‫פחות‪ .‬הם חסרים את היכולת הקוגניטיבית ואת התחכום לקרוא את הצרכים‬ ‫ואת החסכים של ילד אחר‪.‬‬ ‫בין אם הפגיעה מתייחסת לחסכים של הנפגע ובין אם לאו‪ ,‬קיימת כמעט בכל‬ ‫המקרים היכרות קודמת בין הילד הפוגע לבין הילד הנפגע‪ ,‬והגוון המיני הפוגעני‬ ‫נכנס למערכת היחסים ביניהם באופן הדרגתי )‪.(Berliner & Conte, 1990‬‬ ‫הדינמיקה של הפגיעה המינית בין ילדים כגורם מחבר בין המשתתפים‬ ‫שמירת הסוד‬ ‫רוב הפגיעות המיניות מתרחשות בסתר‪ .‬הסודיות מאפשרת להתנהגות‬ ‫הבעייתית להתקיים ללא הפרעה‪ ,‬השגחה‪ ,‬או משוב מבחוץ‪ .‬הילד הפוגע‬ ‫מנסה‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬לשמור על סודיות כדי לא להיתפס‪ .‬הנפגע שומר אף הוא על‬ ‫הסודיות‪ .‬נפגעים מספרים על רגשות כמו בושה‪ ,‬פחד מהאשמה‪ ,‬וחשש שלא‬ ‫יאמינו להם‪.‬‬ ‫סודיות והכחשה נמצאות גם הן על רצף מסוים‪ .‬שני מנגנונים אלה ממדרים‬ ‫אפקטים לא פשוטים מן התודעה האישית ומזו הבין‪-‬אישית‪ .‬בשני המנגנונים‬ ‫עשויים לנכוח עצמות שונות‪ ,‬כמו גם סדקים מסוימים ביעילותם‪ .‬גם סודיות וגם‬ ‫הכחשה גובות מחיר מאישיותו המתפתחת של ילד‪ ,‬מכיוון שנדרשת אנרגיה‬ ‫נפשית רבה ומתמשכת להחזיק בחוויה ולמנוע ממנה מלדלוף אל תוך היום‪-‬יום‪.‬‬ ‫הן ילדים פוגעים והן נפגעים מספרים על תחושה של הזרה וניתוק‪ :‬בעקבות‬ ‫הסוד‪/‬ההכחשה הם חיים בהרגשה שאיש אינו מכיר אותם באופן מלא‪ .‬הקשר‬ ‫שלהם עם סביבתם נגוע בתחושת זיוף‪.‬‬ ‫פיצול‬ ‫פיצול הוא מנגנון המלווה את הסודיות ואת ההכחשה‪ .‬נפגעים רבים השומרים‬ ‫את הפגיעה המינית כסוד‪ ,‬מצליחים לנתק אותה מתפקודם היום‪-‬יומי‪ .‬מידור זה‬ ‫יכול להיות כל‪-‬כך יעיל – עד שהפגיעה נדחקת אל מחוץ לתודעה‪ .‬לעתים‪ ,‬זה‬ ‫מתאפשר באמצעות מנגנונים דיסוציאטיביים; ולעתים‪ ,‬הפגיעה פשוט עוקפת‬ ‫את המודע על‪-‬ידי ביטוי לא ישיר – כמו תסמינים פסיכוסומטיים‪ ,‬הפרעות‬ ‫אכילה וכדומה‪.‬‬ ‫גם הילד הפוגע עשוי לעשות הפרדה בין התנהגותו הפוגענית לבין שאר תחומי‬ ‫תפקודו‪ .‬כלומר‪ ,‬בהתנהלותו היום‪-‬יומית לא יהיה זכר לדינמיקה פוגענית‬ ‫כלשהי‪ .‬תוצאתה של הפרדה זו היא פיצול‪ ,‬העונה על הצורך של הילד הפוגע‬ ‫להימנע מלחוות את אותן המצוקות הגורמות לו לפגוע‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הוא חי‬ ‫ללא אינטגרציה בין חלקים שונים של עצמו‪.‬‬ ‫אשמה והיעדר אשמה‬ ‫קרבנות רבים מפתחים רגשות אשמה או תחושת אחריות כלפי פגיעתם‬ ‫המינית‪ .‬לעתים‪ ,‬עמדה זו נובעת מהאופן בו הפוגע מעמיד את היחסים‪.‬‬ ‫במקרים אחרים‪ ,‬האגוצנטריות הטבעית של ילדים תורמת להרגשה שהכול קרה‬ ‫בגללם‪ .‬דינמיקה נוספת‪ ,‬היכולה להסביר את הנטייה האוטומטית כמעט‬ ‫לרגשות אשמה אצל הנפגע‪ ,‬היא הצורך שלו לחוש שליטה במצב בו היא נלקחה‬ ‫ממנו )‪ .(Lamb, 1986‬מאחר שבקשרים פוגעניים רבים זוכה הנפגע ליחס של‬ ‫ניצול ואובייקטיפיקציה‪ ,‬תחושת האשמה והאחריות שהוא מפתח עשויה לשמש‬ ‫משקל נגד ליחס כה מוחק‪.‬‬ ‫יש ילדים פוגעים שיחושו גם הם אשמה ואחריות‪ .‬לעתים‪ ,‬מדובר בניצניו של‬ ‫סופר‪-‬אגו בלתי מפותח; ולעתים‪ ,‬מדובר בתגובה בעלת גוון של ריצוי כלפי דמות‬ ‫סמכותית‪ .‬אולם‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬משתקף אצל ילדים שיוזמים התנהגות מינית‬ ‫בעייתית מנגנון בולט של הכחשה‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬ההתנהגות המינית מחצינה‬ ‫ופורקת רגשות קשים‪ .‬בתור שכזה‪ ,‬עצם המגע המיני הוא התנהגות העוקפת‬ ‫התבוננות ומודעות לחוויה הפנימית‪ .‬ואכן‪ ,‬בקליניקה רואים ילדים שפגעו‬ ‫המתקשים מאוד למלל את שעשו‪ ,‬הממעטים לבחון את העוול שגרמו‪ ,‬והמגלים‬ ‫יכולת מועטה לחוש אמפתיה כלפי הנפגע‪ .‬רצף ההכחשה נע בין אמנזיה מלאה‬ ‫או חלקית לבין אי‪-‬דיוק‪ ,‬ועד למזעור על כל גווניו‪ .‬בניגוד לאשמה שלוקח על‬ ‫עצמו הנפגע‪ ,‬הנטייה הדומיננטית בקרב ילדים פוגעים היא להתייחס לעובדות‬ ‫במבט מקטין‪ ,‬ולעתים לא נאמן‪.‬‬ ‫הזדהות עם התוקפן‬ ‫שיעור גדול מבין הילדים שפגעו היו בעצמם קרבנות של תקיפה מינית‬ ‫)‪ .(Friedrich, 2007‬ייתכן שהדמיון העז ביותר בין פוגע לנפגע משתקף‬ ‫בממצא עקבי זה‪.‬‬ ‫ילד שנפגע מינית חווה קשר קרוב‪ ,‬לעתים ממש אינטימי‪ ,‬עם הפוגע בו‪ .‬ישנם‬ ‫מקרים בהם הילד הנפגע משקיע מאמצים רבים "ללמוד את הפוגע"‪ ,‬לעתים‬ ‫בניסיון לצפות את התנהגותו‪ ,‬ועל‪-‬ידי כך להגן על עצמו‪.‬‬ ‫הניסיון הקליני מלמד‪ ,‬שבתהליך ההפנמה של הקשר הפוגעני יכול הנפגע‬ ‫להזדהות גם עם תפקיד הקרבן וגם עם תפקיד הפוגע‪ .‬הזדהות כפולה כזאת‬ ‫מתאפשרת ביתר קלות כשהפוגע הוא חבר הדומה לו מבחינת גיל‪ ,‬מבנה גוף‬ ‫ותחומי עניין‪ .‬במקרים כאלה‪ ,‬הילד הנפגע עשוי למלא באופן גלוי את תפקיד‬ ‫הנפגע‪ ,‬בעוד שבאופן סמוי הוא יטמיע את גישתו של הפוגע כלפיו‪ .‬זה עשוי‬ ‫לבוא לידי ביטוי בהאשמה עצמית‪ ,‬בשנאה עצמית‪ ,‬ובפגיעה עצמית ‪(Prior,‬‬ ‫)‪.1996‬‬ ‫ההזדהות עם התוקפן עשויה להיות מובנת באמצעות המושג "הדי הטראומה"‬ ‫)‪ – (Rassmussen, 1995‬המתאר מסרים פוגעניים שהועברו על‪-‬ידי הפוגע‬ ‫והופנמו בהדרגה על‪-‬ידי הקרבן‪ .‬עם הזמן‪ ,‬יש אפשרות שהדים אלה יהפכו‬ ‫לחלק אינטגראלי מדימויו העצמי של הקרבן‪ .‬הפגיעה המינית שילד עובר יכולה‬ ‫לגרום להפנמת שני התפקידים – תפקיד הפוגע ותפקיד הנפגע‪ .‬כשחוויה כזאת‬ ‫אינה עוברת עיבוד‪ ,‬ילדים עלולים להמשיך ולהזדהות עם התוקפן – בניסיון‬ ‫להחזיר לעצמם תחושת שליטה וכוח‪ .‬בלא מודע‪ ,‬שואף הילד הפוגע לחשוף את‬ ‫הפגיעה שנעשתה בו ולקבל תיקוף והכרה‪ .‬כשנפגעּות הופכת לפוגענות‪ ,‬זהו‬ ‫ניסיון עילג "לתקן" את חוויית חוסר האונים וָאבדן השליטה באמצעות "החלפת‬ ‫צדדים" ויצירת סיום אחר‪ ,‬מועצם כביכול )‪.(Woods, 2003‬‬ ‫פגיעה מינית בין אחאים‬ ‫נער בן ‪ 11‬התחיל לפגוע מינית באחותו‪ ,‬בת ה‪ ,11-‬כשהוטל עליו לשמור עליה‬ ‫בערבים‪ .‬השמירה אפשרה לו לשהות במחיצת אחותו בלבד‪ ,‬כשהוא בתפקיד‬ ‫סמכות כלפיה‪ .‬בעוד שהאח יזם את הפגיעה‪ ,‬האחות למדה להטמיע את‬ ‫רצונותיו כדי לא להיענש על‪-‬ידו‪ .‬דיאלקטיקה זאת ניכרה בקוד התנהגות‬ ‫שהתפתח בינם‪ ,‬וכלל שפה ואותות מיוחדים המובנים רק להם‪ .‬באיזשהו שלב‪,‬‬ ‫האחות אספה כוחות וחשפה את הפגיעה‪ .‬בכך‪ ,‬היא הפכה אקטיבית יותר‬ ‫והפרה את הדיאלקטיקה הקודמת‪ .‬האח החל מתייחס לעצמו כקרבן והראה‬ ‫סימני דיכאון‪.‬‬ ‫פגיעה מינית בין אחאים שכיחה בקרב קבוצת הילדים )‪,)Heiman, 1988‬‬ ‫המאופיינים בהתנהגות מינית בלתי מותאמת‪ .‬תת‪-‬מערכת האחים מהווה‬ ‫קבוצה טבעית ראשונית בה ילדים גדלים וחווים אינטראקציות הדדיות‪ .‬אחים‪,‬‬ ‫מעין "קבוצת שווים" הקרובה בגיל ובמוצא‪ ,‬מתנסים בחוויות רגשיות מורכבות‬ ‫של קרבה‪ ,‬שייכות והוויה ("‪.)"Being‬‬ ‫פגיעה מינית בין אחאים מדגימה בצורה ברורה את הצורך להכיר בקרבה‬ ‫הקיימת בין פוגעים ונפגעים‪.‬‬ ‫השלכות טיפוליות‬ ‫ההבנה‪ ,‬כי פגיעות מיניות בין ילדים מתפתחות על רקע קרבה וצורך בקרבה‬ ‫ובקשר‪ ,‬יכולה לסייע בהערכה ובטיפול בילדים פוגעים ונפגעים‪.‬‬ ‫בהתנהגויות בעלות אופי מיני המתקיימות בין ילדים‪ ,‬חווה כל ילד את השני‬ ‫ומתוודע‪ ,‬בצורה זו או אחרת‪ ,‬לכל התפקידים‪ .‬כותבים רבים מתייחסים לכך‬ ‫שלצד הנרטיב של הנפגע‪ ,‬מופיעים בחדר הטיפולים גם הדים מסיפורו של‬ ‫הפוגע )‪ .(Prior, 1996; Davis & Frawley, 1992‬ילדים המגיעים לטיפול‬ ‫בעקבות התנהגות מינית לא תואמת מתארים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬נרטיב קרבני‪.‬‬ ‫היכולת של המטפל להיות במגע עם שני הנרטיבים הללו‪ ,‬להכיל אותם ולעבד‬ ‫אותם‪ ,‬היא הכרחית לטיפול בילד נפגע ובילד פוגע כאחד‪ .‬שני התפקידים‬ ‫מהווים חלק מחווייתו של כל ילד פוגע‪/‬נפגע‪ .‬מאחר שמגמת הטיפול היא‬ ‫חשיפת החלקים המודחקים בפגיעה ובמרחב הפגיעה ועיבודם‪ ,‬הרי שעל‬ ‫המטפל להיות נכון למצב זה‪.‬‬ ‫על המטפל להיות מסוגל לספוג את השלכתן של תכונות שונות של נפגעּות ושל‬ ‫פוגענּות כלפיו‪ .‬כשם שהפוגע מנסה להפנות את מצוקותיו לעבר הנפגע‪ ,‬יכולים‬ ‫להיות שלבים בטיפול בו ישליך הילד על המטפל תחושות שאינו יכול לשאת או‬ ‫לעבד )‪ .)Prior, 1996; Woods, 2003‬במקביל‪ ,‬במהלך טיפול בילד נפגע‪,‬‬ ‫יכול לקרות שיושלכו כלפי המטפל התנהגויות מתקיפות‪ ,‬קרוב לוודאי כביטוי של‬ ‫"הדי הטראומה" שהועברו לנפגע באמצעות הזדהות עם הפוגע‪.‬‬ ‫מטפל בפוגע או בנפגע נקרא להכיר על בוריה את הדינמיקה של סודיות‬ ‫והכחשה‪ .‬הסתרה מהווה חלק בסיסי ביותר בפגיעות מיניות‪ ,‬ולמטפל נחוצים‬ ‫כלים רגישים לסייע לילד לפתוח אשנב לחומרים הכואבים‪ .‬קיימות גישות שונות‬ ‫בטיפול בילד פוגע ובילד נפגע‪ .‬למשל‪ :‬במקרים רבים של טיפול בילד פוגע‪ ,‬יש‬ ‫מקום לעמת אותו עם עובדות מעשיו – מהלך שעשוי להיות בלתי הולם בטיפול‬ ‫בנפגעים‪ .‬בעבודה עם ילדים פוגעים נוקטים מטפלים רבים בגישה סמכותית‪,‬‬ ‫ומבהירים לילד שככל שיימנע מהסתרה‪ ,‬מהכחשה וממזעור האירועים – כך‬ ‫יוטב לו מבחינת תגובות מערכת החוק והפיקוח בנושא‪.‬‬ ‫הילד הנפגע זקוק לקשר של אמון עם המטפל שלו‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬הקשר‬ ‫הפוגעני נוצר מתוך בגידה באמון‪ .‬המטפל יכול לסייע לילד בחשיפת הצדדים‬ ‫המוסתרים של הפגיעה גם באמצעות הסברים פסיכו‪-‬חינוכיים‪ ,‬כלים השלכתיים‬ ‫וטכניקות נוספות‪ .‬אולם‪ ,‬הבחירה לחשוף או לא לחשוף את פרטי הפגיעה‬ ‫חייבת להישאר בשליטת הילד‪ ,‬מאחר ובמהלך הפגיעה בו נחמסה ממנו‬ ‫שליטתו‪.‬‬ ‫במקרים של גילוי עריות בין אחאים‪ ,‬הקרבה המשפחתית והפיזית בין בני‬ ‫המשפחה‪ ,‬והמורכבות הרגשית המציפה את המשפחה‪ ,‬מחייבות התערבות‬ ‫במספר זירות )‪ .(Adler & Schutz, 1985‬חשוב לתת מענה טיפולי לנפגע‪,‬‬ ‫לבצע הערכת סיכון וצרכים ולטפל בפוגע‪ ,‬וכן לקיים מפגשים הוריים‬ ‫ומשפחתיים‪ .‬המטפלים המעורבים‪ ,‬ולרוב מדובר ביותר ממטפל אחד‪ ,‬צריכים‬ ‫להיות קשובים למטופל הספציפי שלהם‪ ,‬אך גם להחזיק במודעותם את הצדדים‬ ‫הנוספים ולעמוד בקשר עם המטפלים האחרים‪ .‬האינטגרציה ההולכת ונרקמת‬ ‫בין הנרטיבים השונים‪ ,‬והקשר המוחזק על‪-‬ידי קבוצת המטפלים‪ ,‬מיועדים‬ ‫ליצירת אנטיתזה לנתקים ולסודות המשפחתיים ההרסניים שהיו במשפחה‪.‬‬ ‫הטיפול בפגיעה מינית שואף להגיע לא רק לתיאור האירועים‪ ,‬אלא גם להבנת‬ ‫משמעותם עבור הילדים ובני המשפחה המעורבים‪ .‬הניסיון מלמד‪ ,‬שילדים‬ ‫מגיבים בצורה מאוד אינדיווידואלית‪ ,‬לעתים אף אידיוסינקרטית‪ ,‬לפגיעה מינית‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אסור למטפלים להשליך את פירושם שלהם על הנעשה‪ .‬הנרטיב של הילד‬ ‫הפוגע ושל הנפגע יכול לכוון את מהלך הטיפול‪ ,‬אם נקשיב לו‪ .‬התמקדות יתר‬ ‫בפרטי הפגיעה עלולה להסיט את הטיפול מהעבודה על המשמעות הרגשית‪,‬‬ ‫החיונית להחלמה‪.‬‬ ‫טעות נפוצה אצל מטפלים והורים גורסת‪ ,‬שעצם ההתנסות של ילד במין פוטרת‬ ‫אותנו מחינוך מיני‪ .‬בטיפול בפוגעים ובנפגעים יש רלוונטיות רבה לעבודה‬ ‫פסיכו‪-‬חינוכית בנושא התנהגות מינית תקינה – כדי לתמוך בהתפתחות מינית‬ ‫נורמטיבית‪ .‬ילד שנחשף כמשתתף או כיוזם התנהגות מינית בעייתית חווה‬ ‫מיניות שאינה תואמת את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא‪ .‬החינוך המיני‬ ‫חשוב במיוחד כאשר הפגיעה כללה מעשים חודרניים או אלימים‪.‬‬ ‫לסיכום‪:‬‬ ‫בטיפול בפגיעות מיניות בין ילדים רווחת‪ ,‬לעת הזו‪ ,‬החלוקה בין הילד‬ ‫המשתמש בהתנהגות פוגעת לבין הילד שנפגע‪.‬‬ ‫המאמר מנסה להציג היבט חשוב בקשר שבין ילדים בקבוצת השווים אשר‬ ‫נחשפו לפגיעה מינית‪ :‬לקשר ולצורך בקשר בין ילדים יש תפקיד חשוב‬ ‫בהתרחשותה של ההתנהגות הלא‪-‬תואמת והפוגעת‪ .‬למרות שאחד הילדים‬ ‫"מגלם" את תפקיד הפוגע והאחר את תפקיד הנפגע – שני הילדים מבטאים‬ ‫פגיעות קודמת וחסכים קודמים על רקע ליקויים ראשוניים בהתקשרות‪ .‬ביחסים‬ ‫הקרובים עם בני גילם ועם קבוצת האחאים‪ ,‬מבטאים הילדים את הפגיעות‬ ‫הראשוניות הללו בתחום המיני – לעתים‪ ,‬בצורה של התנהגות מינית שאינה‬ ‫תואמת‪.‬‬ ‫ כי המטפל יכיר שני היבטים קריטיים לטיפול‬,‫המאמר מביא את הצורך החיוני‬ – ‫ נוגע לצורכי ההתקשרות הראשונית‬,‫ היבט אחד‬:‫בפגיעה מינית בין ילדים‬ ‫ מתייחס להדהוד הקיים בין חלקים‬,‫ ההיבט השני‬.‫ במגע ובקשר‬,‫הצורך בקרבה‬ ‫פוגעניים לחלקים של היפגעות בעולמם הפנימי של ילדים המעורבים‬ ‫ על המטפל להכיר מקרוב את הביטויים לשני‬.‫באינטראקציות מיניות חריגות‬ ‫ לא ניתן לטפל בצורה מיטבית ללא המודעות‬,‫ לטענת המאמר‬.‫החלקים הללו‬ .‫להם‬ ‫במאמר נידונו גם ההשלכות הטיפוליות הספציפיות המתחייבות מן ההבנות‬ .‫שהועלו‬ References: 1. Alexander, P.C. (1992). Application of attachment theory to the study of sexual abuse. Journal of Consulting and Clinical Psychology 60(2): 185-195. 2. Bagley, C., Woods, M., and Young, L. (1994). Victim to abuser: mental health and behavioral sequels of child sexual abuse in a community survey of young adult males. Child Abuse & Neglect 18(8):683-697. 3. Benjamin, J. (1988). The Bonds of Love: Psychoanalysis, Feminism, and the Problem of Domination. New York: Pantheon Press. 4. Bentovim, A. (2002). Preventing sexually abused young people from becoming abusers and treating the victimization experiences of young people who offend sexually. Child Abuse & Neglect 26:661-678. 5. Berliner, L., and Conte, J.R. (1990). The process of victimization: the victim's perspective. Child Abuse & Neglect 14:29-40. 6. Burgess, A.W., Hartman, C.R., and McCormack, A. (1987) Abused to abuser: antecedents of socially deviant behaviors. American Journal of Psychiatry 144(11): 14311437. 7. Burgess, A.W., Hartman, C.R., Grant, C.A. Clover, C.L., Snyder, W. and King, L.A. (1991). Drawing a connection from victim to victimizer. Journal of Psychosocial Nursing 29(12): 9-14. 8. Cloitre, M., Scarvalone, P., and Difede, J. (1997) Posttraumatic stress disorder, self- and interpersonal dysfunction among sexually retraumatized women. Journal of Traumatic Stress 10(3):437-452. 9. Cramer, P. (2006) Protecting the Self: Defense Mechanisms in Action. New York: Guilford Press. 10.Davis, J.M. and Frawley, M.G. (1994). Treating the Adult Survivor of Childhood Sexual Abuse: A Psychoanalytic Perspective. New York: Basic Books. 11.De Young, M. and Lowry, J.A. (1992). Traumatic bonding: clinical implications in incest. Child Welfare LXXI(1): 165174. 12.DiLillo, D. (2001). Interpersonal functioning among women reporting a history of childhood sexual abuse: empirical findings and methodological issues. Clinical Psychology Review 21(4): 553-576. 13.Dutton, M.A. Burghardt, K.J., Perrin, S.G.,, Chrestman, K.R. and Halle, P.M. (1994). Battered women's cognitive schemata. Journal of Traumatic Stress 7(2):237-254. 14.Elliot, D. (1994). Impaired object relations in professional women molested as children. Psychotherapy 31(1):79-86. 15.Fairbairn, W.R. (1952). Psychoanalytic Studies of the Personality. London: Routledge & Kegan Paul. 16.Ferenczi, S. (1949). The confusion of tongues between the adults and the children – the language of tenderness and of passion. International Journal of Psychoanalysis 30: 225-230. 17.Fonagy, P., Moran, G.S., and Target, M. (1993). Aggression and the psychological self. International Journal of Psycho-Analysis 74:471-485. 18.Fonagy, P., Gergely, G., Jurist, E., and Target, M. (2004). Affect Regulation, Mentalization, and the Development of the Self. New York: Other Press. 19.Freshwater, K., Leach, C.H., and Aldridge, J. (2001) Personal constructs, childhood sexual abuse and revictimization. British Journal of Medical Psychology 74:379-397. 20.Friedrich, W. (2007) Children with Sexual Behavior Problems: Family-Based Attachment-Focused Therapy. New York: Norton & Co. 21.Goldner, V. (2004). When love hurts: treating abusive relations. Psychoanalytic Inquiry 24 (3): 346-372. 22.Graham, D.L.R. with Rawlings, E.I. and Rigsby, R.R. (1994) Loving to Survive: Sexual Terror, Men's Violence, and Women's Love. NY: NYU Press. 23. Grand, S. and Alpert, J.L. (1993). The core trauma of incest: and object relations view. Professional Psychology: Research and Practice 24(3): 330-334. 24.Habenicht, D.J., and Futcher, W.G. (1990). Psychological profile of the female adolescent incest victim. Child Abuse & Neglect 14:429-438. 25.Haen, C. and Weber, A.M. (2009). Beyond retribution: working through revenge fantasies with traumatized young people. Arts in Psychotherapy 36: 84-93. 26.Hall, D.K., Mathews, F., and Pearce, J. (1998). Factors associated with sexual behavior problems in young sexually abused children. Child Abuse & Neglect 22(10): 1045-1063. 27.Hall, D.K., Mathews, F., and Pearce, J. (2002). Sexual behavior problems in sexually abused children: a preliminary typology. Child Abuse & Neglect 26: 289-312. 28. Hologrochi, R.J. and Hudson-Crain, R. (2004) Victimvictimizer relational dynamics as maintained by representational, defensive and neurobiological functioning. Bulletin of Menninger Clinic 68(3): 197-212. 29.Holmes, J.G. (2000) Social relationships: the nature and function of relational schemas. European Journal of Social Psychology 30: 447-495. 30.Julich, S.J. (2005). Stockholm syndrome and child sexual abuse. Journal of Child Sexual Abuse 14(3): 107-130. 31.Kagan, J. (1984).The Nature of the Child. New York: Basic Books. 32.Krueger, D.W. (2001). Body self: development, psychopathologies, and psychoanalytic significance. Psychoanalytic Study of the Child 56: 238-256. 33.Lambie, I., Seymour, F., Lee, A., and Adams, P. (2002) Resiliency in the victim-offender cycle in male sexual abuse. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment 14(1):31-48. 34.Madanes, C. with Keim, J.P. , and Smelser, D. (1995).The Violence of Men: New Techniques for Working with Abusive Families: a Therapy of Social Action. San Francisco: Jossey-Bass. 35.Maker, A.H. and Buttenheim, M. (2000). Parenting difficulties in sexual-abuse survivors: a theoretical framework with dual psychodynamic and cognitivebehavioral strategies for intervention. Psychotherapy 37(2):159-170. 36.McCann, I.L. and L.A. Pearlman (1990). Vicarious traumatization: a framework for understanding the psychological effect of working with victims. Journal of Traumatic Stress 3(1): 131-149. 37.Mitchell, J. (2007). Siblings. UK: Polity Press. 38.Noll, J.G., Horowitz, L.A., Bonanno, G.A., Trickett, P.K. and Putnam, F.W. (2003a) Revictimization and self-harm in females who experienced child sexual abuse. Journal of Interpersonal Violence 18(12):1452-1471. 39.Noll, J.G., Trickett, P.K., and Putnam, F.W. (2003b). A prospective investigation of the impact of child sexual abuse on the development of sexuality. Consulting and Clinical Psychology 71(3):575-586. 40.Oz, S. (2006). Overcoming Childhood Sexual Trauma. New York: Haworth Press. 41.Prior, S. (1996). Object Relations in Severe Trauma: Psychotherapy of the Sexually Abused Child. New Jersey: Jason Aronson, Inc. 42.Rasmussen, L. (1999). The trauma outcome process: and integrated model for guiding clinical practice with children with sexually abusive behavior problems. Journal of Child Sexual Abuse 8(4): 3-33. 43.Rolls, B.G. (1996). The Impact of sexual abuse on object relations: a review of recent empirical research. Doctoral Research Paper, Rosemead School of Psychology, Biola University. Russell, D.E. 44.Russell, D.E. (1986).The Secret Trauma: Incest in the Lives of Girls and Women. New York: Basic Books. 45.Ryan, G. (1989). Victim to Victimizer. Journal of Interpersonal Violence 4(3): 325-341. 46.Saunders, E.A. and Edelson, J.A. (1999). Attachment style, traumatic bonding, and developing relational capacities in a long term group for women. International Journal of Group Psychotherapy 44(4): 465-485. 47.Scharff, D.D. (1998). The Sexual Relationship. New Jersey: Jason Aronson, Inc. 48.Shapiro, D.L., and Levendosky, A.A. (1999). Adolescent survivors of childhood sexual abuse: the mediating role of attachment style and coping in psychological and interpersonal functioning. Child Abuse & Neglect 23(11): 1175-1191. 49.Shaw, J.A., Lewis, J.E., Loeb, A., Rosado, J. and Rodriguez, R.A. (2000). Children on child sexual abuse: psychological perspectives. Child Abuse & Neglect24(12): 1591-1160 50.Shengold, L. (1999). Soul Murder Revisited New Haven: Yale University Press. 51.Silvester, J., Bentovim, A., Stratton, P. and Hanks, H.G. (1995). Using spoken attributions to classify abusive families. Child Abuse & Neglect 19(10): 1221-1232. 52.Simon-Roper, L. (1996). Victim's response cycle: a model for understanding the incestuous victim-offender relationship. Journal of Child Sexual Abuse 5(2):59-78. 53.Sroufe, L.A. and Fleeson, J. (1986). Attachment and the construction of relationships. In The Nature and Development of Relationship, ed. W.W. Hartup and Z. Rugin. New York: Erlbaum. 54.Steel, J., Samna, L., Hammond, B., Whipple, J., and Cross, H. (2004). Psychological sequelae of childhood sexual abuse: abuse-related characteristics, coping strategies, and attributional style. Child Abuse & Neglect 28:785-801. 55.Stosny, S. (1995). Treating Attachment Abuse: A Compassionate Approach. NY: Springer Publishing Company, Inc. 56.Stovall, G. and Craig, R.J. (1990). Mental representations of physically and sexually abused latency-aged females. Child Abuse & Neglect 14:233-242. 57. Summit, R.C. (1990). The specific vulnerability of children. In Understanding and Managing Child Sexual Abuse, ed. R. Kim Oates, pp………..Australia: Harcourt, Brace, Jovanovich. 58.Terr, L. (1983a). Chowchilla revisited: the effects of psychic trauma: four years after a school bus kidnapping. American Journal of Psychiatry 140: 1543-1550. 59.Terr, L. (1983b). Play therapy and psychic trauma. In Handbook of Play Therapy, eds. C. Schaefer & K. O'Connor, p. 308-319. NY: John Wiley & Sons. 60. Tremblay, C., Herbert, M. and Piche, C. (1999). Coping strategies and social support as mediators of consequences in child sexual abuse victims. Child Abuse & Neglect 23(9): 929-945. 61.Troy, M. and Sroufe, L.A. (1987). Victimization among preschoolers: role of attachment relationship history. American Academy of Child and Adolescent Psychiatry 26(2): 166-172. 62. Twemlow, S.W. (1995a). Psychoanalytic foundations of a dialectical approach to victim/victimizer relationships. Journal of American Academy of Psychoanalytic and Dynamic Psychiatry 23: 545-561. 63.Twemlow, S.W. (1995b) Traumatic object relations configurations seen in victim/victimizer relationships. Journal of Academy of Psychoanalysis and Dynamic Psychiatry. 23: 563-580. 64.Van der Kolk, B.A. (1989) The compulsion to repeat the trauma: re-enactment, revictimization and masochism. Psychiatric Clinics of North America 12(2): 389-411. 65.Van der Kolk, B.A. (2006). Developmental Trauma: towards a relational diagnosis for children with complex trauma histories. Psychiatric Annals35(5): 401-408. 66.Widom, C.S., and Ames, M.A. (1994). Criminal consequences of childhood sexual victimization. Child Abuse & Neglect 18(4): 303-318. 67. Winnicott, D.W. (1984). Deprivation and Delinquency. London: Tavistock Pubs. 68.Woods, J. (2003). Boys Who Have Abused: Psychoanalytic Psychotherapy with Victim/Perpetrators of Sexual Abuse. London: Jessica Kingley Pub. 69. Young, L. (1992). Sexual abuse and the problem of embodiment. Child Abuse & Neglect 16: 89-100