‫על כנפי הנשר‬ ‫תקציר משנה תורה להרמב" ע השלמות לזמננו‬ ‫קרני שומרון‬ ‫תשע"ה‬ ‫על כנפי הנשר‬ ‫תקציר משנה תורה להרמב" ע השלמות לזמננו‬ ‫מהדורה שנייה‪ ,‬מתוקנת‬ ‫העורך‪ :‬יהושע סוקול‬ ‫רח' הנבל ‪ 13/1‬קרני שומרון ‪4485500‬‬ ‫תשע"ה )‪(2015‬‬ ‫לזכרה של ֵר ְי ֶזלֶה ליברמ מינ ְְסק‬ ‫‪1899 – 1987‬‬ ‫‪4‬‬ ‫פתח דבר‬ ‫לפני כמאתיים וחמישים שנה החלה להתפשט בעמנו תנועת ההשכלה כנגע צרעת הכפירה‪.‬‬ ‫היו אז גדולי ישראל )בתוכם הגאון מווילנא( אשר ראו כי פני הדברים נשתנו ויש לשנות גם‬ ‫בישיבות‪ ,‬להכניס לימודי מתמטיקה וחוכמות אחרות‪ .‬אך גברה הדעה שנוסחה ע"י חת"ם‬ ‫סופר‪" :‬חדש אסור מן התורה בכל מקום"‪ .‬דבר לא נשתנה באופן לימוד התורה והתוצאה‬ ‫ידועה‪ :‬מאות רבבות אחינו בני ישראל עזבו את הדת וחיש מהר התבוללו – עד כדי שירות‬ ‫צאצאיהם בצבא הנאצי בזמן מלחמת העולם השנייה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ללא לימודי היסטוריה‪,‬‬ ‫מתמטיקה‪ ,‬מדע וטכנולוגיה – הציונות לא הייתה עולה ומדינת ישראל לא הייתה קמה‪ .‬היום‬ ‫מתמטיקה‪ ,‬חכמות הטבע וכו' נלמדות בהיקף זה או אחר בכול מוסדות החינוך היהודיים‪ .‬ומי‬ ‫יודע מה היו פני הדברים אילו אז היו מתחילים ללמוד מתמטיקה בישיבות?‬ ‫ההתנגדות לציונות לפני כמאה שנה הייתה מפורשת‪" :‬אם אינכם מאומנים בתכסיסי‬ ‫המלכות עדיף לכם לשבת בכפר נידח ולא להרגיז את המלך בארמונו"‪ .‬בדיעבד המתנגדים‬ ‫צדקו במידת מה – "הישגי" הציונות בשלילה אדירים גם כן‪ .‬יש רוצחים וסדיסטים יהודים‪.‬‬ ‫עדות שלמות נותקו מהדת )"נקלטו"( תוך דור אחד‪ .‬עם ישראל וויתר רשמית על רוב הארץ‬ ‫המובטחת – כמה עוד מדברים על שתי גדות לירדן? ניתן להמשיך עוד ועוד‪ ,‬אך למרות הכול‬ ‫כיוון הציונות היה נכון‪ ,‬והשואה הוכיחה את ההוכחה הבולטת ביותר )אעפ"י שלאו דווקא‬ ‫החשובה ביותר(‪.‬‬ ‫ניתן לסכם כי במאתיים השנים האחרונות היו בתולדות עמנו שתי תנועות המוניות נגד‬ ‫מצב קיים והנהגה רוחנית קיימת – ההשכלה והציונות‪ .‬שתיהן גרמו לחילול ה' נורא ומידי‪,‬‬ ‫ובו בזמן שתיהן היו מאת ה' – עם יד ה' המנחה כמסתבר בבירור אך בדיעבד‪ .‬כיום ניתן‬ ‫לראות תנועות חדשות‪ ,‬עולות ומתרחבות‪ ,‬אשר בניגוד לקודמותיהן דוגלות בשם ה' ואינן‬ ‫מורדות במוצהר בממסד הרבני הקיים‪ ,‬אך בפועל רואות בו לא הנהגה רוחנית אלא מכשול‬ ‫שצריך לעקוף‪ .‬תנועות אלה חותרות אל המקדש ואל המלכות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בחתירה אל‬ ‫הסנהדרין‪ ,‬אל תורת ארץ ישראל – תנועה בסדר גודל דומה לא נראית באופק‪ .‬על אף היותנו‬ ‫על אדמת ציון‪ ,‬לבנו‪-‬תורתנו עדיין על נהרות בבל‪.‬‬ ‫עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים‪ .‬יסודות התורה באיתנם עומדים‪ ,‬אך במהלך מאות‬ ‫השנים האחרונות מראה העולם הסובב אותנו נשתנה מן הקצה אל הקצה – הן מבחינת‬ ‫האמצעים העומדים לרשות האדם והאנושות כולה‪ ,‬הן מבחינת הבנתנו את מעשה בראשית‪,‬‬ ‫והן מבחינת הרעיונות המדיניים והחברתיים‪.‬‬ ‫כאן נעשה ניסיון לתרגם את השינויים הללו לשפת ההלכה המעשית‪ .‬ניסיון זה נועז כי‬ ‫בנושא נכתבו מאות ספרים )ואולי אף אלפים( במאה‪-‬מאתיים השנים האחרונות‪ .‬אך התוצאות‬ ‫ידועות לדאבוננו‪ ,‬ובמצב הזה חשתי אנוכי כי "עת לעשות לה' – הפרו תורתך" ואעפ"י שלא‬ ‫עלי כל המלאכה לגמור‪ ,‬אין אני בן חורין להיבטל‪.‬‬ ‫ספר קטן זה הוא הניסיון האלף ושניים ליצור מבוא קצר ליהדות של ימינו‪ .‬הוא מבוסס על‬ ‫חיבורו היסודי והמקיף של הרמב"ם "משנה תורה"‪ .‬מקומו של חיבור זה במסורת ישראל הינו‬ ‫יחיד ומיוחד‪ .‬במשך יותר משמונה מאות שנה מזמן סיומו‪ ,‬לא היה כנראה חכם בישראל אשר‬ ‫לא למדו‪ .‬היחס לרבנו לא היה חד וחלק‪ .‬עליו אמרו "ממשה עד משה לא קם כמשה" ולו‬ ‫‪5‬‬ ‫קראו "אפיקורס"‪ .‬ספריו הועלו על נס‪ ,‬וגם על המוקד‪ .‬ואחרי ככלות הכול "משנה תורה"‬ ‫הינו חלק חיוני באוצר הספרים היהודי‪ .‬עליו ניתן לחלוק )וחולקים הרבה(‪ ,‬אך ממנו לא ניתן‬ ‫להתעלם‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬יותר משמונה מאות שנה חלפו מיום מותו של הנשר הגדול‪ ,‬שנים בהן‬ ‫חולל הקב"ה שינויים אדירים בעולמו‪ .‬בהחליטי לגשת אל חיבור זה מצאתי סימוכין בדברי‬ ‫רבנו עצמו‪" :‬שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין‪ ...‬אם אין אתה יודע‬ ‫להיכן הדין נוטה – בשל תורה‪ ,‬הלוך אחר המחמיר; ובשל סופרים‪ ,‬הלוך אחר המקל" )הל'‬ ‫ממרים א‪,‬י(‪ .‬מכאן מי שיודע – עליו ללכת לפי דעתו‪.‬‬ ‫השיטה המנחה אותי היא שיטת השכל הישר‪ ,‬כאשר בראש מעיָנַי – תיקון העולם )הנני‬ ‫מודה כי מושגי "תיקון העולם" וגם "השכל הישר" אינם ניתנים להגדרה‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬ ‫מושגים אלה הינם מרכזיים בתפישת היהדות(‪ .‬השיטה הזאת מנוגדת כביכול לשיטת הרמב"ם‬ ‫אשר הדגיש כי מתבסס במסקנותיו על שני התלמודים – אך מאידך יודגש כי גם רבנו השמיט‬ ‫בחיבורו הדרכות תלמודיות רבות המתבססות על הנחות מדעיות אשר סתרו את ידיעותיו‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬רבנו השמיט הלכות אחדות הקשורות לבריאות )כגון איסור אכילת דג עם בשר(‪ ,‬שלא‬ ‫לדבר על אלה שמקורן במעשי שדים ומזיקים )כגון לא ליטול ידיים ממי שלא נטל ידיו‬ ‫שחרית(‪ .‬וגם ידועה תקנתו לבטל תפילת לחש במוסף מפני שהיו הציבור מדברים בזמן חזרת‬ ‫הש"ץ – תקנה )הנהוגה עד היום בקהילות רבות( שהיא בגדר תיקון העולם‪ ,‬בניגוד לתלמודים‬ ‫ואף לפסיקתו הוא במשנה תורה‪.‬‬ ‫על אף האמור לעיל אינני בטוח כי רבנו היה מסכים עם כל מסקנותיי‪ .‬אך עשיתי כל מה‬ ‫שיכולתי‪ ,‬מי שיכול – שיעשה טוב יותר‪ .‬ואני תפילתי לחונן לאדם דעת שסוף כל סוף מציון‬ ‫תצא תורה ודבר ה' מירושלים‪.‬‬ ‫יהושע סוקול‬ ‫קרני שומרון‪ ,‬תמוז תשע"ד )‪(5774‬‬ ‫***‬ ‫סדר התקציר אינו סדר המקור אלא ארבעה חלקים באים זה לאחר זה‪ :‬יסודות הדת‪ ,‬בין‬ ‫אדם לחברו‪ ,‬בין אדם לקונו‪ ,‬בין עם ישראל לקונו‪ .‬התקציר עצמו לוקט ופורסם על ידי‬ ‫לקראת שנת ‪ 5761‬ערב פרוץ מלחמת אוסלו‪ .‬עתה כמעט ולא מצאתי צורך לשנותו‪ .‬מאידך‪,‬‬ ‫ההשלמות הן פרי מחשבות ודיונים של השנים האחרונות‪ .‬עלי גם להודות כי חלק גדול‬ ‫מהרעיונות שייכים לא לי – אך כמובן‪ ,‬כמו שנהוג לציין‪ ,‬האחריות רובצת במלואה עלי‪.‬‬ ‫במהדורה זו הוספתי כנספחים מספר מאמרים אשר במידת מה מסבירים את ההשלמות‬ ‫ובמידת מה פורסים את חזוני לעתיד הקרוב‪.‬‬ ‫ההערות וההשלמות מובאות בגֹו ָפן זה עם הזחה‪ ,‬כאשר מילותיו של הרמב"ם הודפסו‬ ‫בגופן עבה יותר )מספרי הלכות לפי מהדורת מכון ממרא ‪:(www.mechon-mamre.org‬‬ ‫בשעה שיתבונ האד במעשיו וברואיו הנפלאי הגדולי ויראה מה‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫חכמתו שאי לה ער‪ #‬ולא ק" – מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה‬ ‫גדולה לידע הש הגדול‪...‬‬ ‫לא עומעם במאומה זוהר השקפתו של הנשר הגדול כי הדרך לאהבת ה' וליראתו‬ ‫היא דרך ההתבוננות במעשה בראשית – האין זה אסטרונומיה‪ ,‬פיזיקה‪ ,‬כימיה‪,‬‬ ‫ביולוגיה וכו' – מה שעולם התורה מכנה כיום 'לימודי חול' ?‬ ‫‪6‬‬ ‫תוכ הענייני‬ ‫א( לידע שיש אלוהי העול )הלכות יסודי תורה(‬ ‫ב( חוקי ומשפטי )הלכות תמורה(‬ ‫ג( רשות נתונה )הלכות תשובה(‬ ‫ד( התשובה )הלכות תשובה(‬ ‫ה( יעבור או ייהרג )הלכות יסודי תורה(‬ ‫ו( קידוש הש וחילול הש )הלכות יסודי תורה(‬ ‫ז( עבודה זרה )הלכות ע"ז וחוקות הגויי(‬ ‫ח( "וכל מעשיי‪ #‬יהיו לש שמיי" )הלכות דעות(‬ ‫ט( התנהגות )הלכות דעות(‬ ‫י( אהבת ישראל )הלכות דעות(‬ ‫יא( רוצח ודי רוד‪) /‬הלכות רוצח ושמירת נפש(‬ ‫יב( הורג בלא כוונה )הלכות רוצח ושמירת נפש(‬ ‫יג( שמירת נפש )הלכות רוצח ושמירת נפש(‬ ‫יד( לשו הרע )הלכות דעות(‬ ‫טו( נקימה ונטירה )הלכות דעות(‬ ‫טז( גזלה ואבידה‬ ‫זכויות הקניי‬ ‫יז( גניבה‬ ‫"קניי רוחני"‬ ‫"כס‪ /‬אלקטרוני"‬ ‫יח( חובל ומזיק‬ ‫יט( צדקה )הלכות מתנות עניי(‬ ‫כ( הלוואה )הלכות מלווה ולווה(‬ ‫כא( עסק )הלכות שלוחי ושותפי(‬ ‫כב( לא תשחית )הלכות מלכי ומלחמות(‬ ‫כג( אישות‬ ‫כד( צניעות ואיסור יחוד )הלכות איסורי ביאה(‬ ‫כה( נידה )הלכות איסורי ביאה(‬ ‫כו( מקוואות‬ ‫כז( כיבוד אב וא )הלכות ממרי(‬ ‫כח( נחלות‬ ‫כט( תלמוד תורה‬ ‫ל( קריאת שמע‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ ‪ 10‬‬ ‫ ‪ 11‬‬ ‫ ‪ 13‬‬ ‫ ‪ 14‬‬ ‫ ‪ 15‬‬ ‫ ‪ 16‬‬ ‫ ‪ 16‬‬ ‫ ‪ 18‬‬ ‫ ‪ 19‬‬ ‫ ‪ 21‬‬ ‫ ‪ 22‬‬ ‫ ‪ 23‬‬ ‫ ‪ 24‬‬ ‫ ‪ 24‬‬ ‫ ‪ 24‬‬ ‫ ‪ 26‬‬ ‫ ‪ 27‬‬ ‫ ‪ 27‬‬ ‫ ‪ 28‬‬ ‫ ‪ 30‬‬ ‫ ‪ 34‬‬ ‫ ‪ 36‬‬ ‫ ‪ 37‬‬ ‫ ‪ 37‬‬ ‫ ‪ 41‬‬ ‫ ‪ 41‬‬ ‫ ‪ 43‬‬ ‫ ‪ 43‬‬ ‫ ‪ 44‬‬ ‫ ‪ 45‬‬ ‫ ‪ 46‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ ‪ 46‬‬ ‫ ‪ 47‬‬ ‫ ‪ 49‬‬ ‫ ‪ 50‬‬ ‫ ‪ 52‬‬ ‫ ‪ 53‬‬ ‫ ‪ 54‬‬ ‫ ‪ 58‬‬ ‫לא( טהרת המקו )הלכות קריאת שמע(‬ ‫לב( תפילה‬ ‫לג( ציצית‬ ‫לד( תפילי ומזוזה‬ ‫לה( גניזה )הלכות יסודי תורה(‬ ‫לו( ברכות‬ ‫לז( כשרות )הלכות מאכלות אסורות(‬ ‫לח( חמ" ומצה‬ ‫לט( דברי אסורי משו עבודה זרה )הלכות ע"ז‬ ‫וחוקות הגויי(‬ ‫מ( שבת‬ ‫מא( יו הכיפורי )הלכות שביתת עשור(‬ ‫מב( שביתת יו טוב‬ ‫מג( קידוש החודש‬ ‫מד( תעניות‬ ‫מה( אבל‬ ‫מו( בית הבחירה‬ ‫מז( שמיטה ויובל‬ ‫מח( סנהדרי‬ ‫מט( תורה שבעל פה ותקנות חכמי )הלכות ממרי(‬ ‫נ( מלכי ומלחמות‬ ‫נא( גרי )הלכות איסורי ביאה(‬ ‫נב( המל‪ #‬המשיח )הלכות מלכי ומלחמות(‬ ‫ ‪ 59‬‬ ‫ ‪ 61‬‬ ‫ ‪ 67‬‬ ‫ ‪ 68‬‬ ‫ ‪ 69‬‬ ‫ ‪ 69‬‬ ‫ ‪ 72‬‬ ‫ ‪ 73‬‬ ‫ ‪ 75‬‬ ‫ ‪ 75‬‬ ‫ ‪ 78‬‬ ‫ ‪ 79‬‬ ‫ ‪ 81‬‬ ‫ ‪ 83‬‬ ‫נספחי‬ ‫ ‪ 85‬‬ ‫ביקורת האמונה‬ ‫על התורה‬ ‫על מלחמה‬ ‫על הציוויליזציה‬ ‫על החינו‪#‬‬ ‫על החיי ועל המוות‪ :‬בעיות הרפואה בימינו‬ ‫על מאה שערי ושני עשר שער‬ ‫מדוע ולמה לא אצו בעז"ה ביו ג' בתשרי תשע"ג‬ ‫יו אחד בחיי יוחנ דניאלי‬ ‫ ‪ 86‬‬ ‫ ‪ 88‬‬ ‫ ‪ 98‬‬ ‫ ‪ 101‬‬ ‫ ‪ 103‬‬ ‫ ‪ 104‬‬ ‫ ‪ 114‬‬ ‫ ‪ 119‬‬ ‫ ‪ 123‬‬ ‫‪8‬‬ ‫א( לידע שיש אלוהי העול )הלכות יסודי תורה(‬ ‫יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש ש מצוי ראשו‪ .‬והוא ממציא‬ ‫א‪,‬א‬ ‫כל הנמצא‪ .‬וכל הנמצאי מ שמיי ואר" ומה שביניה לא נמצאו אלא מאמיתת‬ ‫הימצאו‪.‬‬ ‫המצוי הזה הוא אלוהי העול אדו כל האר"‪ .‬והוא המנהיג הגלגל בכוח‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫שאי לו ק" ותכלית בכוח שאי לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב‬ ‫בלא מסבב‪ ,‬והוא ברו‪ #‬הוא המסבב אותו בלא יד ולא גו‪ ./‬וידיעת דבר זה מצות‬ ‫עשה‪ .‬שנאמר "אנוכי יי אלוהי‪) "#‬שמות כ‪,‬ב; דברי ה‪,‬ו(‪.‬‬ ‫אלוה זה אחד הוא ואינו לא שניי ולא יתר על שניי‪ ,‬אלא אחד שאי‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫כייחודו אחד מ האחדי הנמצאי בעול‪ .‬לא אחד כמי שהוא כולל אחדי‬ ‫הרבה‪ ,‬ולא אחד כגו‪ /‬שהוא נחלק למחלקות ולקצוות‪ .‬אלא יחוד שאי כייחודו‬ ‫יחוד אחר כמותו בעול‪.‬‬ ‫הרי מפורש בתורה ובנביא שאי הקדוש ברו‪ #‬הוא גו‪ /‬וגווייה‪ :‬שנאמר‬ ‫א‪,‬ז‬ ‫"כי יי אלוהיכ הוא האלוהי בשמיי ממעל ועל האר" מתחת" )דברי ד‪,‬לט;‬ ‫יהושע ב‪,‬יא( והגו‪ /‬לא יהיה בשני מקומות‪ .‬ונאמר "כי לא ראית כל תמונה"‬ ‫)דברי ד‪,‬טו( ונאמר "ואל מי תדמיוני ואשווה" )ישעיהו מ‪,‬כה(; ואילו היה גו‪/‬‬ ‫היה דומה לשאר גופי‪.‬‬ ‫א כ מה הוא זה שנאמר בתורה "ותחת רגליו" )שמות כד‪,‬י(‪" ,‬כתובי‬ ‫א‪,‬ח‬ ‫באצבע אלוהי" )שמות לא‪,‬יח; דברי ט‪,‬י(‪" ,‬יד יי" )שמות ט‪,‬ג; במדבר יא‪,‬כג;‬ ‫דברי ב‪,‬טו(‪" ,‬עיני יי" )דברי יא‪,‬יב(‪" ,‬אוזני יי" )במדבר יא‪,‬א; במדבר יא‪,‬יח(‬ ‫וכיוצא בדברי האלו – הכול לפי דעת של בני אד הוא‪ ,‬שאינ מכירי אלא‬ ‫הגופות‪ ,‬ודיברה תורה כלשו בני אד‪ .‬והכול כינויי ה‪...‬‬ ‫וכיוו שנתברר שאינו גו‪ /‬וגווייה‪ ,‬יתברר שלא יארעו ולא אחד‬ ‫א‪,‬יב‬ ‫ממאורעות הגו‪ ./‬לא חיבור ולא פירוד‪ ,‬ולא מקו ולא מדה‪ ,‬ולא עליה ולא ירידה‪,‬‬ ‫ולא ימי ולא שמאל‪ ,‬ולא פני ולא אחור‪ ,‬ולא ישיבה ולא עמידה‪ .‬ואינו מצוי בזמ‬ ‫עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומניי שני‪ .‬ואינו משתנה‪ ,‬שאי לו דבר שיגרו לו‬ ‫שינוי‪.‬‬ ‫ואי לו לא מוות ולא חיי כחיי הגו‪ /‬החי‪ ,‬ולא סכלות ולא חכמה‬ ‫א‪,‬יג‬ ‫כחכמת האיש החכ‪ ,‬לא שינה ולא הקיצה‪ ,‬ולא כעס ולא שחוק‪ ,‬ולא שמחה ולא‬ ‫עצבות‪ ,‬ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האד‪ .‬וכ‪ #‬אמרו חכמי‪" :‬אי למעלה לא‬ ‫ישיבה ולא עמידה ולא עור‪ /‬ולא עיפוי"‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫האל הנכבד והנורא הזה – מצווה לאוהבו וליראה הימנו‪ ...‬והיא‪ #‬היא‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫הדר‪ #‬לאהבתו ויראתו‪ :‬בשעה שיתבונ האד במעשיו וברואיו הנפלאי הגדולי‬ ‫ויראה מה חכמתו שאי לה ער‪ #‬ולא ק" – מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר‬ ‫ומתאווה תאווה גדולה לידע הש הגדול‪...‬‬ ‫מגובה שמונה מאות שנה שחלפו מיום מות רבנו‪ ,‬ולאור ההישגים המדהימים‬ ‫שזיכנו הקב"ה להשיג את מעשה בראשית‪ ,‬ניתן להעיר על גלגל ]הרקיע[ שסובב‬ ‫תמיד‪ ,‬וגם על הבנות מדעיות אחרות של אז שעבר זמנן‪ .‬אך אין זה העיקר‪ .‬לא‬ ‫עומעם במאומה זוהר השקפתו של הנשר הגדול כי הדרך לאהבת ה' וליראתו היא‬ ‫דרך ההתבוננות במעשה בראשית – האין זה אסטרונומיה‪ ,‬פיזיקה‪ ,‬כימיה‪,‬‬ ‫ביולוגיה וכו' – מה שעולם התורה מכנה כיום 'לימודי חול' ?‬ ‫ב( חוקי ומשפטי )הלכות תמורה(‬ ‫ד‪,‬יד א‪ /‬על פי שכל חוקי התורה גזירות ה‪ ,‬ראוי להתבונ בה; וכל שאתה‬ ‫יכול לית לו טע‪ ,‬ת לו טע‪.‬‬ ‫‪ ...‬ורוב דיני התורה אינ אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתק הדעות‬ ‫ד‪,‬יז‬ ‫וליישר כל המעשי‪.‬‬ ‫במילים אחרות – לתקן עולם‪ .‬ונראה להלן כי יש מציאות בה תיקון עולם קודם אף‬ ‫להצלת נפשות‪.‬‬ ‫)מעילה( ח‪,‬ו ‪ ...‬ודבר שלא ימצא לו טע ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו;‬ ‫ואל יהרוס לעלות אל ה'‪ ,‬פ יפרו" בו‪ .‬ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר‬ ‫דברי החול‪...‬‬ ‫אך גם אל תלך כעיוור אחרי מה שנראה לך שכתוב בהלכה אם השכל והרגש‬ ‫מתקוממים‪ .‬שמא לא הבנת היטב מה שכתוב? שמא במרוצת השנים השתנתה‬ ‫המציאות והשתנה הדין? שמא בדור מן הדורות חל שיבוש בהעתקת הספר?‬ ‫אמרו חכמי לית שמירה ועשייה לחוקי כמשפטי‪ :‬והעשייה ידועה‪ ,‬והיא‬ ‫שיעשה החוקי; והשמירה – שייזהר בה ולא ידמה שה פחותי מ המשפטי‪.‬‬ ‫והמשפטי – ה המצוות שטעמ גלוי וטובת עשיית בעול הזה ידועה כגו‬ ‫איסור גזל ושפיכות דמי וכיבוד אב וא; והחוקי ה המצוות שאי טעמ ידוע‪...‬‬ ‫ויצרו של אד נוקפו בה ואומות העול משיבי עליה‪ ,‬כגו איסור בשר חזיר‬ ‫ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח‪.‬‬ ‫ ‪ 10‬‬ ‫ג( רשות נתונה )הלכות תשובה(‬ ‫רשות כל אד נתונה לו‪ :‬א רצה להטות עצמו לדר‪ #‬טובה ולהיות צדיק‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫– הרשות בידו‪ .‬וא רצה להטות עצמו לדר‪ #‬רעה ולהיות רשע – הרשות בידו‪.‬‬ ‫הוא שכתוב בתורה "ה האד היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" )בראשית ג‪,‬כב( –‬ ‫כלומר ה מי זה של אד היה אחד בעול‪ ,‬ואי מי שני דומה לו בזה העניי‪,‬‬ ‫שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפ"‪,‬‬ ‫ואי לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע‪.‬‬ ‫הרשות נתונה‪ ...‬לאדם מותר כל מה שלא אסור‪ ,‬לפחות בתחום החוקים‪ .‬בתחום‬ ‫המשפטים יש להתחשב במאמר ר' חנינא בן דוסא‪" :‬מי שרוח הבריות נוחה הימנו‪,‬‬ ‫רוח המקום נוחה הימנו" )אבות ג‪,‬יג(‪.‬‬ ‫אל יעבור במחשבת‪ #‬דבר זה שאומרי טיפשי האומות ורוב גלמי בני‬ ‫ה‪,‬ב‬ ‫ישראל‪ ,‬שהקדוש ברו‪ #‬הוא גוזר על האד מתחילת בריתו להיות צדיק או רשע‪.‬‬ ‫אי הדבר כ‪ ,‬אלא כל אד ואד ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובע‪,‬‬ ‫ילי ]קמצ[ או ‪ַ :9‬ע ]נדיב[‪ ,‬וכ שאר כל‬ ‫או חכ או סכל‪ ,‬או רחמ או אכזרי‪ ,‬או ‪ַ 5‬‬ ‫הדעות‪.‬‬ ‫הרמב"ם רואה חכמה לא כתכונה מולדת של האדם אלא כרשותו‪ ,‬כמו גם יראת‬ ‫חטא‪ ,‬רחמנות ועוד‪ .‬מעניין ביותר כי דעה דומה הושמעה ע"י אדם סמית )אבי‬ ‫תורת הכלכלה( שש מאות שנה מאוחר יותר‪.‬‬ ‫אילו היה האל גוזר על האד להיות צדיק או רשע‪ ,‬או אילו היה ש דבר‬ ‫ה‪,‬ה‬ ‫שמוש‪ #‬את האד בעיקר תולדתו לדר‪ #‬מ הדרכי או למדע מ המדעות או לדעה‬ ‫מ הדעות או למעשה מ המעשי‪ ,‬כמו שבודי מליב הטיפשי הוברי שמיי –‬ ‫היא‪ #‬היה מצווה לנו על ידי הנביאי‪ :‬עשה כ‪ #‬ואל תעשה כ‪ ,#‬הטיבו דרכיכ ואל‬ ‫תלכו אחרי רשעכ – והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו‪ ,‬או תולדתו תמשו‪#‬‬ ‫אותו לדבר שאי אפשר לו לזוז ממנו‪ ,‬ומה מקו היה לכל התורה כולה ובאי זה די‬ ‫ואי זה משפט נפרע מ הרשע או משל שכר לצדיק?‬ ‫שמא תאמר‪ :‬והלוא הקדוש ברו‪ #‬הוא יודע כל מה שיהיה קוד שיהיה‪.‬‬ ‫ה‪,‬ט‬ ‫ידע שזה צדיק או רשע או לא ידע? א ידע שהוא יהיה צדיק – אי אפשר שלא‬ ‫יהיה צדיק‪ ,‬וא תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע – הרי לא ידע הדבר‬ ‫על בוריו‪.‬‬ ‫דע שתשובת שאלה זו "ארוכה מאר" מידה ורחבה מני י" )איוב יא‪,‬ט(‬ ‫ה‪,‬י‬ ‫וכמה עיקרי גדולי והררי רמי תלויי בה‪.‬‬ ‫‪ ...‬ואי דעתו של אד יכולה להשיג דבר זה על בוריו‪...‬‬ ‫ה‪,‬יא‬ ‫אבל נדע בלא ספק שמעשה האד ביד האד; ואי הקדוש ברו‪ #‬הוא‬ ‫ה‪,‬יב‬ ‫מושכו ולא גוזר עליו לא לעשות כ‪ #‬ולא שלא לעשות כ‪.#‬‬ ‫ ‪ 11‬‬ ‫‪ ...‬צרי‪ #‬כל אד שיראה עצמו כל השנה כולה‪ ,‬כאילו חצייו זכאי וחצייו‬ ‫ג‪,‬ח‬ ‫חייב; וכ כל העול חצייו זכאי וחצייו חייב‪ :‬חטא חטא אחד – הרי הכריע עצמו‬ ‫והכריע את כל העול כולו לכ‪ /‬חובה וגר לה השחתה; עשה מצווה אחת – הרי‬ ‫הכריע את עצמו והכריע את כל העול כולו לכ‪ /‬זכות וגר לה תשועה והצלה‪.‬‬ ‫בזמ שאד אחד חוטא או אנשי מדינה חוטאי ועושה החוטא חטא‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫שעשה מדעתו וברצונו‪ – ...‬ראוי להיפרע ממנו; והקדוש ברו‪ #‬הוא יודע היא‪#‬‬ ‫יפרע‪ .‬יש חטא שהדי נות שנפרעי ממנו על חטאו בעול הזה בגופו או בממונו‬ ‫או בבניו הקטני‪.‬‬ ‫ויש חטא שהדי נות שנפרעי ממנו לעול הבא ואי לעובר עליו שו‬ ‫ו‪,‬ג‬ ‫נזק בעול הזה‪ .‬ויש חטא שנפרעי ממנו בעול הזה ולעול הבא‪.‬‬ ‫הטובה הצפונה לצדיקי היא חיי העול הבא; וה החיי שאי עימה‬ ‫ח‪,‬א‬ ‫מוות והטובה שאי עימה רעה‪.‬‬ ‫שכר הצדיקי הוא שיזכו לנוע זה ויהיו בטובה זו; ופירעו הרשעי‬ ‫ח‪,‬ב‬ ‫הוא שלא יזכו לחיי אלו אלא יכרתו וימותו‪ .‬וכל מי שאינו זוכה לחיי אלו הוא‬ ‫‪ ...‬נכרת ברשעו ואובד כבהמה‪ .‬וזהו הכרת הכתוב בתורה‪.‬‬ ‫שמעתי ביטוי יפה לענ"ד‪ :‬אין אנו יודעים על העולם הבא יותר ממה שיודע על‬ ‫העולם הזה עובר במעי אמו‪ .‬ואין ראוי להתעמק בעניינים האלה כי "אינן מביאין‬ ‫לא לידי אהבה‪ ,‬ולא לידי יראה" )הל' מלכים יב‪,‬ה(‪ .‬אלא "הוו כעבדים המשמשין‬ ‫את הרב‪ ,‬על מנת שלא לקבל פרס" כמאמר אנטיגנוס איש סוכו )אבות א‪,‬ג(‪.‬‬ ‫ד( התשובה )הלכות תשובה(‬ ‫בזמ שאי בית המקדש קיי ואי לנו מזבח‪ ,‬כפרה אי ש אלא תשובה‪.‬‬ ‫א‪,‬ח‬ ‫התשובה מכפרת על כל העבירות‪ :‬אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה‪,‬‬ ‫אי מזכירי לו ש רשעו‪.‬‬ ‫אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫לעשותו‪ ,‬ופרש ולא עשה מפני התשובה – לא מיראה ולא מכישלו כוח‪.‬‬ ‫ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור‬ ‫ב‪,‬ג‬ ‫בליבו שלא יעשהו עוד‪...‬‬ ‫הן האיש החוטא והן העם החוטא‪...‬‬ ‫ ‪ 12‬‬ ‫אי התשובה ולא יו הכיפורי מכפרי אלא עבירות שבי אד למקו‪,‬‬ ‫ב‪,‬יא‬ ‫כגו מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בה‪ .‬אבל עבירות שבי‬ ‫אד לחברו‪ ,‬כגו חובל בחברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בה – אינו‬ ‫נמחל לו לעול עד שיית לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו‪.‬‬ ‫א‪ /‬על פי שהחזיר לו ממו שהוא חייב לו‪ ,‬צרי‪ #‬לרצותו ולשאול ממנו‬ ‫ב‪,‬יב‬ ‫שימחול לו; אפילו לא הקניט את חברו אלא בדברי‪ ,‬צרי‪ #‬לפייסו ולפגוע בו עד‬ ‫שימחול לו‪.‬‬ ‫לא רצה חברו למחול לו – מביא לו שורה של שלושה בני אד מריעיו‪,‬‬ ‫ב‪,‬יג‬ ‫ופוגעי בו ומבקשי ממנו‪ .‬לא נתרצה לה‪ ,‬מביא לו שנייה ושלישית‪ .‬לא רצה‪,‬‬ ‫מניחו והול‪ #‬לו; וזה שלא מחל הוא החוטא‪ .‬וא היה רבו‪ ,‬הול‪ #‬ובא אפילו אל‪/‬‬ ‫פעמי עד שימחול לו‪.‬‬ ‫לפי שאסור לאד להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהיה נוח לרצות וקשה‬ ‫ב‪,‬יד‬ ‫לכעוס‪ ,‬ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול – מוחל בלב של ובנפש חפצה‪.‬‬ ‫הואיל ורשות כל אד נתונה לו כמו שביארנו‪ ,‬ישתדל אד לעשות‬ ‫ז‪,‬א‬ ‫תשובה ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה כדי שיזכה לחיי העול‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫לעול יראה אד את עצמו כאילו הוא נוטה למות‪ ,‬ושמא ימות בשעתו‬ ‫ז‪,‬ב‬ ‫ונמצא עומד בחטאיו; לפיכ‪ #‬ישוב מחטאיו מיד‪ ,‬ולא יאמר‪ :‬כשאזקי אשוב –‬ ‫שמא ימות קוד שיזקי‪ .‬הוא ששלמה אומר בחכמתו "בכל עת יהיו בגדי‪ #‬לבני"‬ ‫)קהלת ט‪,‬ח(‪.‬‬ ‫ואל תאמר שאי התשובה אלא מעבירות שיש בה מעשה כגו זנות וגזל‬ ‫ז‪,‬ג‬ ‫וגניבה‪ .‬כש שצרי‪ #‬אד לשוב מאלו – כ‪ #‬הוא צרי‪ #‬לחפש בדעות רעות שיש לו‬ ‫ולשוב מה‪ :‬מ הכעס‪ ,‬ומ האיבה‪ ,‬ומ הקנאה‪ ,‬ומ התחרות‪ ,‬ומ ההתל‪ ,‬ומרדיפת‬ ‫הממו והכבוד‪ ,‬ומרדיפת המאכלות‪ ,‬וכיוצא בה – מ הכול צרי‪ #‬לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫ואלו העוונות קשי מאות שיש בה מעשה‪ ,‬שבזמ שאד נשקע באלו קשה הוא‬ ‫לפרוש‪.‬‬ ‫ואל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקי מפני העוונות‬ ‫ז‪,‬ד‬ ‫והחטאות שעשה‪ .‬אי הדבר כ אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא‬ ‫מעול; ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טע טע החטא ופרש ממנו וכבש‬ ‫יצרו‪ .‬אמרו חכמי‪":‬מקו שבעלי תשובה עומדי בו‪ ,‬אי צדיקי גמורי יכולי‬ ‫לעמוד בו"‪.‬‬ ‫ ‪ 13‬‬ ‫ה( יעבור או ייהרג )הלכות יסודי תורה(‬ ‫שעה שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫האמורות בתורה או יהרגנו – יעבור ואל ייהרג‪.‬‬ ‫במה דברי אמורי‪ ,‬בשאר מצוות חו" מעבודה זרה וגילוי עריות‬ ‫ה‪,‬ב‬ ‫ושפיכות דמי‪ .‬אבל שלוש עבירות אלו‪ ,‬א יאמר לו‪ :‬עבור על אחת מה או‬ ‫תיהרג – ייהרג ואל יעבור‪ .‬במה דברי אמורי‪ ,‬בזמ שהגוי מתכוו להנאת עצמו‬ ‫כגו שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אישה לבועלה‬ ‫וכיוצא בזה‪ .‬אבל א נתכוו להעבירו על המצוות בלבד – א היה בינו לבי עצמו‬ ‫ואי ש עשרה מישראל‪ ,‬יעבור ואל ייהרג; וא אנסו להעבירו בעשרה מישראל –‬ ‫ייהרג ואל יעבור‪ ,‬ואפילו לא נתכוו להעבירו אלא על מצווה משאר מצוות בלבד‪.‬‬ ‫וכל הדברי האלו שלא בשעת השמד‪ .‬אבל בשעת השמד‪ ,‬והוא שיעמוד‬ ‫ה‪,‬ג‬ ‫מל‪ #‬רשע כנבוכדנצר וחבריו ויגזור שמד על ישראל לבטל דת או מצווה מ‬ ‫המצוות – ייהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצוות‪ ,‬בי נאנס בתו‪ #‬עשרה‬ ‫בי נאנס בינו לבי גויי‪.‬‬ ‫נשי שאמרו לה גויי‪ :‬תנו לנו אחת מכ ונטמא אותה וא לאו נטמא‬ ‫ה‪,‬ז‬ ‫את כולכ – ייטמאו כול ואל ימסרו לה נפש אחת מישראל‪ .‬וכ א אמרו לה‬ ‫גויי‪ :‬תנו לנו אחד מכ ונהרגנו וא לאו נהרוג כולכ – ייהרגו כול ואל ימסרו‬ ‫לה נפש אחת מישראל‪.‬‬ ‫נשמע אכזרי – למה למאה להיהרג אם אפשר כי תשעים ותשעה יינצלו? אך אם‬ ‫היהודים היו מתנהגים עפ"י ההלכה הנ"ל בזמן השואה האחרונה באירופה – יש‬ ‫להניח כי לא הייתה השואה בממדיה האיומים‪.‬‬ ‫כעניי שאמרו באונסי כ‪ #‬אמרו בחולאי‪ .‬כיצד‪ :‬מי שחלה ונטה למות‬ ‫ה‪,‬ח‬ ‫ואמרו הרופאי שירפאו אותו בדבר פלוני מאיסורי שבתורה‪ ,‬עושי לו‪.‬‬ ‫ומתרפאי בכל איסורי שבתורה במקו סכנה‪ :‬חו" מעבודה זרה וגילוי עריות‬ ‫ושפיכות דמי‪ ,‬שאפילו במקו סכנה אי מתרפאי בה; וא עבר ונתרפא –‬ ‫עונשי אותו בית די עונש הראוי לו‪.‬‬ ‫במה דברי אמורי שאי מתרפאי בשאר איסורי אלא במקו סכנה?‬ ‫ה‪,‬י‬ ‫בזמ שה דר‪ #‬הנאת כגו שמאכילי את החולה שקצי ורמשי‪ ,‬או חמ" בפסח‪,‬‬ ‫או שמאכילי אותו ביו הכיפורי‪ .‬אבל שלא דר‪ #‬הנאת כגו שעושי לו רטייה‬ ‫או מלוגמה מחמ" או מעורלה‪ ,‬או שמשקי אותו דברי שיש בה מר מעורב ע‬ ‫איסורי מאכל‪ ,‬שהרי אי בה הנאה לחי‪ – #‬הרי זה מותר ואפילו שלא במקו‬ ‫סכנה‪...‬‬ ‫מי שנת עיניו באישה וחלה ונטה למות‪ ,‬ואמרו הרופאי‪ :‬אי לו רפואה‬ ‫ה‪,‬יא‬ ‫עד שתיבעל לו – ימות ואל תיבעל לו אפילו הייתה פנויה‪ ,‬ואפילו לדבר עימה‬ ‫ ‪ 14‬‬ ‫מאחורי הגדר אי מורי לו בכ‪ ... #‬שלא יהיו בנות ישראל הפקר‪ ,‬ויבואו בדברי‬ ‫אלו לפרו" בעריות‪.‬‬ ‫)הל' רוצח ושמירת נפש יב‪,‬ז( ‪ ...‬אסור להתרפאות מ המי וא‪ /‬על פי שנתיאשו‬ ‫ממנו ]מ החולה[ שמא ימשכו אחריו ]אחרי המי[‪.‬‬ ‫עוד שתי דוגמאות מובהקות כי תיקון העולם )שלא יבואו לפרוץ בעריות ושלא‬ ‫ימשכו אחרי המין( קודם אף להצלת נפשות‪.‬‬ ‫ו( קידוש הש וחילול הש )הלכות יסודי תורה(‬ ‫כל בית ישראל מצווי על קידוש הש הגדול הזה שנאמר "ונקדשתי‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫בתו‪ #‬בני ישראל" )ויקרא כב‪,‬לב(; ומוזהרי שלא לחללו שנאמר "ולא תחללו את‬ ‫ש קודשי" )ש(‪.‬‬ ‫כל מי שנאמר בו‪ :‬יעבור ואל ייהרג‪ ,‬ונהרג ולא עבר – הרי זה מתחייב‬ ‫ה‪,‬ד‬ ‫בנפשו‪ .‬וכל מי שנאמר בו‪ :‬ייהרג ואל יעבור‪ ,‬ונהרג ולא עבר – הרי זה קידש את‬ ‫הש‪ .‬וא היה בעשרה מישראל – הרי זה קידש את הש ברבי‪ ,‬כדניאל חנניה‬ ‫מישאל ועזריה‪ ,‬וכרבי עקיבה וחבריו; ואלו ה הרוגי מלכות שאי מעלה על‬ ‫מעלת‪.‬‬ ‫וכל מי שנאמר בו‪ :‬ייהרג ואל יעבור‪ ,‬ועבר ולא נהרג – הרי זה מחלל את‬ ‫ה‪,‬ה‬ ‫הש‪ .‬וא‪ /‬על פי כ מפני שעבר באונס‪ ,‬אי מלקי אותו ואי צרי‪ #‬לומר שאי‬ ‫ממיתי אותו בית די‪ ,‬אפילו הרג באונס‪ :‬שאי מלקי וממיתי אלא לעובר ברצונו‬ ‫בעדי והתראה‪.‬‬ ‫כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל המצוות האמורות בתורה‬ ‫ה‪,‬יב‬ ‫בשאט בנפש להכעיס – הרי זה מחלל את הש‪.‬‬ ‫ויש דברי אחרי שה בכלל חילול הש‪ ,‬והוא שיעשה אד גדול‬ ‫ה‪,‬יג‬ ‫בתורה ומפורס בחסידות דברי שהבריות מרנני אחריו בשביל‪ ,‬וא‪ /‬על פי‬ ‫שאינ עבירות – הרי זה מחלל את הש‪ :‬כגו שלוקח ואינו נות דמי המקח‬ ‫לאלתר והוא שיש לו ונמצאו המוכרי תובעי אותו והוא מקיפ; או שירבה‬ ‫בשחוק או באכילה ושתייה אצל עמי האר" וביניה; או שאי דיבורו בנחת ע‬ ‫הברייות ואינו מקביל בסבר פני יפות‪ ,‬אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברי‬ ‫האלו‪ .‬הכול לפי גודלו של חכ – צרי‪ #‬שידקדק על עצמו ויעשה לפני משורת‬ ‫הדי‪.‬‬ ‫וכ א דיקדק החכ על עצמו והיה דיבורו בנחת ע הבריות‪ ,‬ודעתו‬ ‫ה‪,‬יד‬ ‫מעורבת עימה‪ ,‬ומקביל בסבר פני יפות‪ ,‬ונעלב מה ואינו עולב‪ ,‬מכבד לה‬ ‫ואפילו למקילי לו‪ ,‬ונושא ונות באמונה‪ ,‬ולא ירבה באריחות עמי האר" וישיבת‪,‬‬ ‫ ‪ 15‬‬ ‫ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטו‪ /‬בציצית מוכתר בתפילי‪ ,‬ועושה בכל‬ ‫מעשיו לפני משורת הדי‪ ,‬והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומ‪ ,‬עד שיימצאו‬ ‫הכול מקלסי אותו ואוהבי אותו ומתאווי למעשיו – הרי זה קידש את הש‪.‬‬ ‫ז( עבודה זרה )הלכות ע"ז וחוקות הגויי(‬ ‫עיקר הציווי בעבודה זרה שלא לעבוד אחד מכל הברואי‪ :‬לא מלא‪ #‬ולא‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבע היסודות ולא אחד מכל הנבראי מה‪ .‬וא‪ /‬על‬ ‫פי שהעובד יודע שה' הוא האלוהי והוא עובד הנברא הזה על דר‪ #‬שעבד אנוש‬ ‫ואנשי דורו תחילה –‬ ‫) ]א‪,‬א[ אמרו‪" :‬הואיל והאל ברא כוכבי אלו וגלגלי אלו להנהיג את העול‬ ‫ונתנ במרו‪ ,‬חלק לה כבוד‪ ,‬וה שמשי המשמשי לפניו – ראויי ה לשבח‬ ‫ולפאר ולחלוק לה כבוד‪ .‬וזהו רצו האל ברו‪ #‬הוא לגדל ולכבד מי שגידלו‬ ‫וכיבדו כמו שהמל‪ #‬רוצה לכבד עבדיו והעומדי לפניו וזה הוא כיבודו של מל‪("#‬‬ ‫– הרי זה עובד עבודה זרה‪.‬‬ ‫לא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכ ובי הבורא‪.‬‬ ‫ב‪,‬ב‬ ‫ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה‪ ,‬אלא כל‬ ‫ב‪,‬ד‬ ‫מחשבה שגורמת לו לאד לעקור עיקר מעיקרי התורה – מוזהרי אנו שלא‬ ‫להעלותה על ליבנו ולא נסיח דעתנו לכ‪ #‬ונחשוב ונימש‪ #‬אחר הרהורי הלב‪.‬‬ ‫כל המודה בעבודה זרה כפר בכל התורה כולה ובכל הנביאי ובכל מה‬ ‫ב‪,‬ז‬ ‫שנצטוו הנביאי מאד ועד סו‪ /‬העול‪.‬‬ ‫מצוות עשה היא לאבד עבודה זרה ומשמשייה וכל הנעשה בשבילה‪.‬‬ ‫ז‪,‬א‬ ‫עבודה זרה עצמה ומשמשיה ]כלי תשמיש[ ותקרובת שלה וכל הנעשה‬ ‫ז‪,‬ג‬ ‫בשבילה אסור בהנאה‪.‬‬ ‫צורות שעשו אות גויי לנואי‪ ,‬מותרי בהנאה‪.‬‬ ‫ז‪,‬ח‬ ‫כל שאי בו תפוסת יד אד ולא עשהו‪ ,‬א נעבד – הרי זה מותר בהנאה‪.‬‬ ‫ח‪,‬א‬ ‫ ‪ 16‬‬ ‫ח( "וכל מעשיי‪ #‬יהיו לש שמיי" )הלכות דעות(‬ ‫צרי‪ #‬אד שיכוו כל מעשיו כול לידע את ה' ברו‪ #‬הוא בלבד; ויהיה‬ ‫ג‪,‬ה‬ ‫שבתו וקומו ודיבורו‪ ,‬הכול לעומת זה הדבר‪.‬‬ ‫ישי על ליבו שיהא גופו של וחזק‪ ,‬כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את‬ ‫ג‪,‬י‬ ‫ה' – שאי אפשר שיבי וישתכל בחכמות והוא חולה או אחד מאבריו כואב; וישי‬ ‫על ליבו שיהיה לו ב‪ ,‬אולי יהיה חכ וגדול בישראל‪.‬‬ ‫נמצא המהל‪ #‬בדר‪ #‬זו כל ימיו כול עובד את ה' תמיד‪ ,‬אפילו בשעה‬ ‫ג‪,‬יא‬ ‫שנושא ונות ואפילו בשעה שבועל‪ ,‬מפני שמחשבתו בכול כדי שימצא צרכיו עד‬ ‫שיהיה גופו של לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫ואפילו בשעה שהוא יש א יש לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו‬ ‫ג‪,‬יב‬ ‫כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה – נמצאת שינה שלו עבודה‬ ‫למקו ברו‪ #‬הוא‪ .‬ועל עניי זה ציוו חכמי ואמרו‪" :‬וכל מעשי‪ #‬יהיו לש‬ ‫שמי"; והוא שאמר שלמה בחכמתו‪" :‬בכל דרכי‪ #‬דעהו" )משלי ג‪,‬ו(‪.‬‬ ‫ט( התנהגות )הלכות דעות(‬ ‫לעול ירבה אד בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה‪ ,‬או בדברי‬ ‫ב‪,‬ט‬ ‫שצרי‪ #‬לה לחיי גופו‪ .‬ואפילו בצורכי הגו‪ /‬לא ירבה אד בדברי‪ .‬ועל זה ציוו‬ ‫חכמי ואמרו‪" :‬כל המרבה דברי מביא חטא"; ואמרו‪" :‬לא מצאתי לגו‪ /‬טוב‬ ‫אלא שתיקה"‪.‬‬ ‫וכ בדברי תורה ובדברי חכמה יהיו דברי החכ מעטי וענייניה‬ ‫ב‪,‬י‬ ‫מרובי‪ .‬והוא שציוו חכמי ואמרו‪" :‬לעול ישנה אד לתלמידו דר‪ #‬קצרה"‪.‬‬ ‫אבל א היו הדברי מרובי והעניי מועט – הרי זו סכלות‪.‬‬ ‫ציוו חכמי שלא ימנע אד עצמו אלא מדברי שמנעה התורה בלבד‪,‬‬ ‫ג‪,‬ג‬ ‫ולא יהיה אוסר עצמו בנדרי ובשבועות על דברי המותרי‪ .‬כ‪ #‬אמרו חכמי‪:‬‬ ‫"לא דיי‪ #‬מה שאסרה תורה‪ ,‬אלא שאתה אוסר עלי‪ #‬דברי אחרי"‪.‬‬ ‫כל המבקש ללמד זכות על המחמירים למיניהם – הרשות בידו‪.‬‬ ‫הואיל והווית הגו‪ /‬בריא ושל מדרכי ה' הוא‪ ,‬שהרי אי אפשר שיבי או‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫יידע והוא חולה – צרי‪ #‬להרחיק אד עצמו מדברי המאבדי את הגו‪ /‬ולהנהיג‬ ‫עצמו בדברי המברי המחלימי‪.‬‬ ‫ ‪ 17‬‬ ‫דר‪ #‬ברייתו של אד להיות נמש‪ #‬בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו‪,‬‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫ונוהג כמנהג אנשי מדינתו‪ .‬לפיכ‪ #‬צרי‪ #‬אד להתחבר לצדיקי ולישב אצל‬ ‫החכמי תמיד כדי שילמוד ממעשיה; ויתרחק מ הרשעי ההולכי בחוש‪ #‬כדי‬ ‫שלא ילמוד ממעשיה‪.‬‬ ‫כל המבקש ללמד זכות על גרעינים תורניים ושליחויות אחרות – הרשות בידו‪.‬‬ ‫כש שהחכ ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בה משאר הע‪ ,‬כ‪#‬‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫צרי‪ #‬שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדיבורו‬ ‫ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו‪ :‬ויהיו כל המעשי האלו‬ ‫נאי ומתוקני ביותר‪.‬‬ ‫‪ ...‬כל המשתכר‪ ,‬הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו; וא משתכר‬ ‫ה‪,‬ה‬ ‫]חכ[ בפני עמי האר"‪ ,‬הרי זה חילל את הש‪] ...‬הל' שביתת יו טוב ו‪,‬יט[‬ ‫כשאד אוכל ושותה ושמח ברגל‪ ,‬לא ימש‪ #‬ביי ובשחוק ובקלות ראש ויאמר‬ ‫שכל שיוסי‪ /‬בזה ירבה במצווה – שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש‪ ,‬אינה‬ ‫שמחה אלא הוללות וסכלות‪.‬‬ ‫ואין פורים שונה מיום טוב לעניין זה‪.‬‬ ‫א רואה מקו שדבריו מועילי ונשמעי‪ ,‬אומר; וא לאו‪ ,‬שותק‪ ...‬ולא‬ ‫ה‪,‬יב‬ ‫יראה לחברו בשעת קלקלתו‪ ,‬אלא יעלי עיניו ממנו‪ .‬כללו של דבר‪ :‬אינו מדבר‬ ‫אלא באמת או בגמילות חסדי או בדברי חכמה וכיוצא בה‪.‬‬ ‫מלבוש תלמיד חכמי – מלבוש נאה נקי; ואסור לו שיימצא בבגדו כת‬ ‫ה‪,‬טז‬ ‫או שמנונית וכיוצא בה‪ .‬ולא ילבוש מלבוש מלכי כגו בגדי זהב וארגמ שהכול‬ ‫מסתכלי בה‪ ,‬ולא מלבוש עניי שהוא מבזה את לובשיו‪ ,‬אלא בגדי בינוניי‬ ‫נאי‪.‬‬ ‫לא ייצא תלמיד חכמי מבוש לשוק ולא בבגדי מבושמי; ולא ישי‬ ‫ה‪,‬יח‬ ‫בוש בשיערו‪ .‬אבל א משח בשרו בבוש כדי להעביר את הזוהמה‪ ,‬מותר‪...‬‬ ‫תלמיד חכמי מכלכל דבריו במשפט‪ ,‬אוכל ושותה וז את אנשי ביתו‬ ‫ה‪,‬יט‬ ‫כפי ממונו והצלחתו‪ ,‬ולא יטריח על עצמו יותר מדי‪.‬‬ ‫ה‪,‬כא ציוו חכמי ואמרו‪" :‬לעול יאכל אד פחות מ הראוי לו לפי ממונו‪,‬‬ ‫וילבוש כראוי לו; ויכבד אשתו ובניו יתר מ הראוי לו"‪.‬‬ ‫ה‪,‬כב דר‪ #‬בעלי דעה שיקבע לו אד מלאכה המפרנסת אותו תחילה‪ ,‬ואחר כ‪#‬‬ ‫יקנה בית דירה‪ ,‬ואחר כ‪ #‬ישא אישה‪ .‬אבל הטיפשי – מתחילי לישא אישה‪,‬‬ ‫ ‪ 18‬‬ ‫ואחר כ‪ #‬א תמצא ידו יקנה בית‪ ,‬ואחר כ‪ #‬בסו‪ /‬ימיו יחזור לבקש אומנות או‬ ‫יתפרנס מ הצדקה‪.‬‬ ‫ואסור לאד להפקיר או להקדיש כל נכסיו‪ ,‬ויטריח על הבריות‪ .‬ולא‬ ‫ה‪,‬כג‬ ‫ימכור שדה ויקנה בית; ולא ימכור בית ויקנה מיטלטלי או יעשה סחורה בדמי‬ ‫ביתו; אבל מוכר הוא מיטלטלי וקונה שדה‪ .‬כללו של דבר‪ :‬ישי מגמתו להצליח‬ ‫נכסיו לא להתנאות מעט לפי שעה‪ ,‬או ליהנות מעט ויפסיד הרבה‪.‬‬ ‫ה‪,‬כד משא ומתנ של תלמידי חכמי באמת ובאמונה‪ :‬אומר על לאו לאו ועל‬ ‫הי הי‪ .‬מדקדק על עצמו בחשבו; ונות ומוותר לאחרי כשיקח מה ולא ידקדק‬ ‫עליה‪ .‬ונות דמי המקח לאלתר‪ .‬ואינו נעשה ‪ ...‬ערב ‪ ...‬ולא יבוא בהרשאה‪.‬‬ ‫ה‪,‬כה מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקו שלא חייבה אותו תורה כדי‬ ‫שיעמוד בדיבורו ולא ישנהו‪ .‬וא נתחייבו לו אחרי בדי‪ ,‬מארי‪ #‬לה ומוחל לה;‬ ‫ומלווה‪ ,‬וחונ‪ .‬ולא יירד לתו‪ #‬אומנות חברו ולא יצר לאד לעול בחייו‪ .‬כללו של‬ ‫דבר – יהיה מ הנרדפי ולא מ הרודפי; מ הנעלבי ולא מ העולבי‪.‬‬ ‫י( אהבת ישראל )הלכות דעות(‬ ‫מצווה על כל אד לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר‬ ‫ו‪,‬ד‬ ‫"ואהבת לרע‪ #‬כמו‪) "#‬ויקרא יט‪,‬יח(‪ .‬לפיכ‪ #‬צרי‪ #‬שיספר בשבחו ולחוס על ממונו‬ ‫כמו שהוא חס על ממו עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלו חברו – אי לו‬ ‫חלק לעול הבא‪.‬‬ ‫אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה – שתי מצוות עשה‪ :‬אחת מפני‬ ‫ו‪,‬ה‬ ‫שהוא בכלל רעי‪ ,‬ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה "ואהבת את הגר" )דברי‬ ‫י‪,‬יט(‪ .‬ציווה על אהבת הגר כמו שציווה על אהבת שמו שנאמר "ואהבת את יי‬ ‫אלוהי‪) "#‬דברי ו‪,‬ה; דברי יא‪,‬א(; הקדוש ברו‪ #‬הוא עצמו אוהב גרי שנאמר‬ ‫"ואוהב גר" )דברי י‪,‬יח(‪.‬‬ ‫כל השונא אחד מישראל בליבו‪ ,‬עובר בלא תעשה‪.‬‬ ‫ו‪,‬ו‬ ‫כשיחטא איש לאיש – לא ישטמנו וישתוק‪ .‬אלא מצווה עליו להודיעו‬ ‫ו‪,‬ז‬ ‫ולומר לו‪ :‬למה עשית לי כ‪ #‬וכ‪ #‬ולמה חטאת לי בדבר פלוני‪.‬‬ ‫הרואה את חברו שחטא או שהוא הול‪ #‬בדר‪ #‬לא טובה – מצווה‬ ‫ו‪,‬ח‬ ‫להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעי‪.‬‬ ‫המוכיח את חברו בי בדברי שבינו לבינו‪ ,‬בי בדברי שבינו לבי‬ ‫ו‪,‬ט‬ ‫המקו – צרי‪ #‬להוכיחו בינו לבי עצמו‪ ,‬וידבר לו בנחת ובלשו רכה‪ ,‬ויודיעו‬ ‫ ‪ 19‬‬ ‫שאינו אומר לו אלא לטובתו ולהביאו לחיי העול הבא‪ .‬א קיבל ממנו‪ ,‬מוטב;‬ ‫וא לאו‪ ,‬יוכיח אותו פע שנייה ושלישית‪ .‬וכ תמיד חייב להוכיח עד שיכהו‬ ‫החוטא ויאמר לו‪ :‬איני שומע; וכל שאפשר בידו למחות ואינו ממחה‪ ,‬הוא נתפש‬ ‫בעוו אלו כול‪ ,‬שאפשר לו למחות בה‪.‬‬ ‫המוכיח את חברו – תחילה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו ‪ ...‬שאסור‬ ‫ו‪,‬י‬ ‫לאד להכלי את ישראל‪ ,‬וכל שכ ברבי‪.‬‬ ‫א‪ /‬על פי שהמכלי את חברו אינו לוקה‪ ,‬עוו גדול הוא‪ :‬כ‪ #‬אמרו‬ ‫ו‪,‬יא‬ ‫חכמי‪" :‬המלבי פני חברו ברבי – אי לו חלק לעול הבא"‪.‬‬ ‫מי שחטא עליו חברו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלו‪ ,‬מפני שהיה‬ ‫ו‪,‬יג‬ ‫החוטא הדיוט ביותר או שהייתה דעתו משובשת‪ ,‬ומחל לו בליבו ולא שטמו ולא‬ ‫הוכיחו – הרי זו מידת חסידות‪ :‬לא הקפידה תורה אלא על המשטמה‪.‬‬ ‫חייב אד להיזהר ביתומי ואלמנות מפני שנפש שפלה למאוד ורוח‬ ‫ו‪,‬יד‬ ‫נמוכה א‪ /‬על פי שה בעלי ממו‪.‬‬ ‫)אבל( יד‪,‬ו ביקור חולי מצווה על הכל‪ ,‬אפילו גדול מבקר את הקט‪ .‬ומבקרי‬ ‫פעמי הרבה ביו; וכל המוסי‪ ,/‬הרי זה משובח‪ ,‬ובלבד שלא יטריח‪ .‬וכל המבקר‬ ‫את החולה כאילו נטל חלק מחוליו והקל מעליו; וכל שאינו מבקר‪ ,‬כאילו שופ‪#‬‬ ‫דמי‪.‬‬ ‫יא( רוצח ודי רוד‪) /‬הלכות רוצח ושמירת נפש(‬ ‫כל הורג נפש אד מישראל עובר בלא תעשה‪ ,‬וא רצח בזדו בפני עדי‬ ‫א‪,‬א‬ ‫– מיתתו בסי‪./‬‬ ‫ומוזהרי בית די שלא ליקח כופר מ הרוצח‪ ,‬ואפילו נת כל ממו‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫שבעול‪ ,‬ואפילו רצה גואל הד לפוטרו‪ :‬שאי נפשו של זה הנהרג קניי גואל‬ ‫הד אלא קניי הקדוש ברו‪ #‬הוא שנאמר "ולא תקחו כופר לנפש רוצח" )במדבר‬ ‫לה‪,‬לא(‪ .‬ואי ל‪ #‬דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמי שנאמר "ולא תחניפו‬ ‫את האר" ‪ ...‬כי הד‪ ,‬הוא יחני‪ /‬את האר"" )במדבר לה‪,‬לג(‪.‬‬ ‫רוצח שהרג בזדו – אי ממיתי אותו העדי ולא הרואי אותו עד‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫שיבואו לבית די וידינוהו למיתה‪.‬‬ ‫אבל הרוד‪ /‬אחר חברו להורגו‪ ,‬אפילו היה הרוד‪ /‬קט – הרי כל ישראל‬ ‫א‪,‬ו‬ ‫מצווי להציל הנרד‪ /‬מיד הרוד‪ /‬ואפילו בנפשו של רוד‪./‬‬ ‫ ‪ 20‬‬ ‫א‪,‬ח‬ ‫הרי זו מצוות לא תעשה‪ ,‬שלא לחוס על נפש הרוד‪./‬‬ ‫וא יכולי להצילו באבר מאברי הרוד‪ – /‬כגו שיכו אותו בח" או באב‬ ‫א‪,‬ז‬ ‫או בסי‪ /‬ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו – עושי‪.‬‬ ‫כל היכול להציל באבר מאבריו ולא טרח בכ‪ #‬אלא הציל בנפשו של רוד‪/‬‬ ‫א‪,‬יג‬ ‫והרגו – הרי זה שופ‪ #‬דמי וחייב מיתה; אבל אי בית די ממיתי אותו‪.‬‬ ‫אחד הרוד‪ /‬אחר חברו להורגו או רוד‪ /‬אחר נערה מאורסה לאונסה‪.‬‬ ‫א‪,‬י‬ ‫והוא הדי לשאר כל העריות חו" מ הבהמה; אבל הזכור‪ ,‬מצילי אותו‬ ‫א‪,‬יא‬ ‫בנפש הרוד‪ /‬כשאר עריות‪ .‬אבל הרוד‪ /‬אחר הבהמה לרבעה או שרד‪ /‬לעשות‬ ‫מלאכה בשבת או לעבוד עבודה זרה – א‪ /‬על פי שהשבת ועבודה זרה עיקרי הדת‪,‬‬ ‫אי ממיתי אותו עד שיעשה ויביאוהו לבית די וידינוהו וימות‪.‬‬ ‫רד‪ /‬אחר ערווה והיו אחרי רודפי אחריו להצילה‪ ,‬ואמרה לה‪:‬‬ ‫א‪,‬יב‬ ‫הניחוהו כדי שלא יהרגני – אי שומעי לה‪.‬‬ ‫גנבה ט‪,‬ז הבא במחתרת בי ביו בי בלילה – אי לו דמי‪ :‬אלא א הרגו בעל‬ ‫הבית או שאר האד‪ ,‬פטורי‪ .‬ורשות יש לכול להורגו בי בחול בי בשבת בכל‬ ‫מיתה שיכולי להמיתו שנאמר "אי לו דמי" )שמות כב‪,‬א(‪.‬‬ ‫גנבה ט‪,‬ח אחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתו‪ #‬גגו של אד או בתו‪ #‬חצרו או‬ ‫בתו‪ַ #‬ק ְר ֶפ‪] :‬קרפ‪ – /‬חצר נרחבת מוקפת גדר[ בי ביו בי בלילה‪ .‬ולמה נאמר‬ ‫"במחתרת" )שמות כב‪,‬א(‪ ,‬לפי שדר‪ #‬רוב הגנבי לבוא במחתרת בלילה‪.‬‬ ‫גנבה ט‪,‬ט ומפני מה התירה תורה דמו של גנב א‪ /‬על פי שבא על עסקי ממו‪:‬‬ ‫לפי שחזקתו שא עמד בעל הבית בפניו ומנעו‪ ,‬יהרגנו; ונמצא זה הנכנס לבית‬ ‫חברו לגנוב כרוד‪ /‬אחר חברו להורגו‪ ,‬ולפיכ‪ #‬יהרג בי שהיה גדול בי שהיה קט‬ ‫בי זכר בי נקבה‪.‬‬ ‫גנבה ט‪,‬י היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ולא בא‬ ‫אלא על עסקי ממו – אסור להורגו; וא הרגו – הרי זה הורג נפש‪.‬‬ ‫והס ַהר‬ ‫גנבה ט‪,‬יב וכ הבא במחתרת לתו‪ #‬גינתו או לתו‪ #‬שדהו או לתו‪ #‬הדיר ַ‬ ‫]מכלאה[ – יש לו דמי‪ :‬שחזקתו שבא על הממו בלבד לפי שאי רוב הבעלי‬ ‫מצויי במקומות אלו‪.‬‬ ‫המכה את חברו בזדו באב או בע"‪ ,‬והמית – אומדי דבר שהכהו בו‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫ומקו שהכהו עליו‪ ,‬א ראוי אותו חפ" להמית באבר זה או אינו ראוי‪.‬‬ ‫ ‪ 21‬‬ ‫א‪ /‬על פי שיש עוונות חמורי משפיכות דמי‪ ,‬אי בה השחתת ישובו‬ ‫ד‪,‬יב‬ ‫של עול כשפיכות דמי‪ .‬אפילו עבודה זרה ואי צרי‪ #‬לומר עריות או חילול‬ ‫שבת‪ ,‬אינ כשפיכות דמי‪ :‬שאלו העוונות ה מעבירות שבי אד להקדוש ברו‪#‬‬ ‫הוא‪ ,‬אבל שפיכות דמי מעבירות שבינו לבי חברו‪ .‬וכל מי שיש בידו עוו זה הרי‬ ‫הוא רשע גמור; ואי כל המצוות שעשה כל ימיו שקולי כנגד עוו זה‪ ,‬ולא יצילו‬ ‫אותו מ הדי‪.‬‬ ‫לפי זה "המתת חסד" )החשת קיצו של החולה( אסורה בתכלית האיסור‪ .‬אך‬ ‫הפסקת החייאה‪ ,‬דהיינו הפסקת פעולות חיצוניות שמאריכות את תפקוד מערכות‬ ‫הגוף‪ ,‬זה עניין אחר וככלל מותר‪ ,‬אעפ"י שאסור שתהיה "אצבע קלה על ההדק"‪.‬‬ ‫יראה לי כי כאשר אדם מגיע חלילה מפאת זקנתו או חוליו למצב בו הוא פטור‬ ‫מהמצוות – אין החייאתו מצווה‪ ,‬ובוודאי שאין המלכות רשאית לחייב להחייתו‪.‬‬ ‫כל היכול להציל ולא הציל עובר על "לא תעמוד על ד רע‪) "#‬ויקרא‬ ‫א‪,‬יד‬ ‫יט‪,‬טז(‪ .‬וכ הרואה את חברו טובע בי או ליסטי באי עליו או חיה רעה באה‬ ‫עליו‪ ,‬ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרי להצילו‪ ,‬ולא הציל‪ .‬או ששמע‬ ‫גויי או מוסרי מחשבי עליו רעה או טומני לו פח ולא גלה אוז חברו והודיעו‬ ‫‪) ...‬א‪,‬טו( א‪ /‬על פי שאי לוקי על לאוי אלו מפני שאי בה מעשה‪ ,‬חמורי ה‪:‬‬ ‫שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד כל העול כולו; וכל המקיי נפש‬ ‫אחת מישראל כאילו קיי כל העול כולו‪.‬‬ ‫יב( הורג בלא כוונה )הלכות רוצח ושמירת נפש(‬ ‫שלושה ה ההורגי בלא כוונה‪ :‬יש הורג בשגגה והעלמה גמורה ודינו‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫שיגלה לערי מקלט וינצל‪.‬‬ ‫והוזהרו בית די שלא ליקח כופר מ הרוצח בשגגה‪ ,‬כדי לישב בעירו‪.‬‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לאונס; והוא שיארע במיתת זה‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אד‪ .‬ודינו שהוא פטור מ הגלות;‬ ‫וא הרגו גואל הד – נהרג עליו‪.‬‬ ‫ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדו; והוא שיהיה בדבר כמו‬ ‫ו‪,‬ג‬ ‫פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר‪.‬‬ ‫כיצד‪ :‬הזורק אב לרשות הרבי והרג‪ ,‬או הסותר כותלו לרשות הרבי‬ ‫ו‪,‬ה‬ ‫ונפלה אב והמיתה‪) ...‬ו‪,‬ג( ודינו שאינו גולה‪ :‬מפני שעוונו חמור‪ ,‬אי גלות מכפרת‬ ‫לו; ואי ערי מקלט קולטות אותו שאינ קולטות אלא המחויב גלות בלבד‪.‬‬ ‫ ‪ 22‬‬ ‫לפיכ‪ #‬א מצאו גואל הד בכל מקו והרגו – פטור‪ .‬ומה יעשה זה‪ ,‬ישב‬ ‫ו‪,‬ד‬ ‫וישמור עצמו מגואל הד‪ .‬וכ כל הרצחני שהרגו בעד אחד או בלא התראה‬ ‫וכיוצא בה – א הרג גואל הד אי לה דמי‪ :‬לא יהיו אלו חמורי מההורג‬ ‫בלא כוונה‪.‬‬ ‫השונא שהרג בשגגה אינו נקלט‪.‬‬ ‫ו‪,‬ח‬ ‫הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והרגו בעל הבית בשגגה – פטור מ‬ ‫ו‪,‬ט‬ ‫הגלות‪ :‬שנאמר "ואשר יבוא את רעהו ביער" )דברי יט‪,‬ה( – מה יער שיש רשות‬ ‫לנהרג להיכנס לש‪ ,‬א‪ /‬כל כיוצא בו‪ .‬לפיכ‪ #‬הנכנס לחנות הנגר שלא ברשות‬ ‫וניתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת – פטור מגלות; וא נכנס ברשות – הרי זה‬ ‫גולה‪.‬‬ ‫יג( שמירת נפש )הלכות רוצח ושמירת נפש(‬ ‫יא‪,‬א‬ ‫יא‪,‬ד‬ ‫מצות עשה לעשות אד מעקה לגגו‪.‬‬ ‫אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אד וימות‪.‬‬ ‫וכ כל מכשול שיש בו סכנת נפשות – מצות עשה להסירו ולהישמר‬ ‫יא‪,‬ה‬ ‫ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה‪ .‬וא לא הסיר והניח המכשולות המביאי לידי סכנה‬ ‫– ביטל מצות עשה ועבר על "לא תשי דמי" )דברי כב‪,‬ח(‪.‬‬ ‫הרבה דברי אסרו חכמי מפני שיש בה סכנת נפשות; וכל העובר‬ ‫יא‪,‬ו‬ ‫עליה ואמר‪ :‬הריני מסכ בעצמי ומה לאחרי עלי בכ‪ ,#‬או איני מקפיד על כ‪– #‬‬ ‫מכי אותו מכת מרדות‪.‬‬ ‫‪ ...‬אסור לאד לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להיכנס‬ ‫יב‪,‬ה‬ ‫לחורבה; וכ כל כיוצא באלו משאר הסכנות‪ ,‬אסור לעמוד במקומ‪.‬‬ ‫אסור למכור לגויי כל כלי המלחמה‪ .‬וכש שאסרו למכור לגוי כ‪ #‬אסרו‬ ‫יב‪,‬ט‬ ‫למכור לישראל שמוכר לגוי‪ ...‬אבל מוכרי לה תריסי שאינ אלא להג‪.‬‬ ‫כל שאסור למכור לגוי – אסור למוכרו לישראל שהוא ליסטיס מפני‬ ‫יב‪,‬י‬ ‫שנמצא מחזק ידי עובר עבירה ומכשילו‪ .‬וכ כל המכשיל עיוור בדבר והשיאו עצה‬ ‫שאינה הוגנת‪ ,‬או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עיוור ואינו רואה דר‪ #‬האמת מפני‬ ‫תאוות ליבו – הרי זה עובר בלא תעשה‪.‬‬ ‫יב‪,‬יא אסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע‪ .‬ואפילו להשיאו עצה‬ ‫שיעשה דבר מצווה והוא עומד ברשעו – אסור‪ .‬ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא‬ ‫עצה לנבוכדנצר לית צדקה‪.‬‬ ‫ ‪ 23‬‬ ‫יד( לשו הרע )הלכות דעות(‬ ‫אי זה הוא רכיל – זה שהוא טוע דברי והול‪ #‬מזה לזה ואומר‪ :‬כ‪ #‬וכ‪#‬‬ ‫ז‪,‬ב‬ ‫אמר פלוני‪ ,‬כ‪ #‬וכ‪ #‬שמעתי על פלוני‪ .‬א‪ /‬על פי שהוא אומר אמת‪ ,‬הרי זה מחריב‬ ‫את העול‪.‬‬ ‫יש עוו גדול מזה עד מאוד והוא בכלל לאו זה‪ ,‬והוא לשו הרע; והוא‬ ‫ז‪,‬ג‬ ‫המספר בגנות חברו‪ ,‬א‪ /‬על פי שאמר אמת‪ .‬אבל האומר שקר – מוציא ש רע על‬ ‫חברו נקרא‪.‬‬ ‫אמרו חכמי‪ :‬על שלוש עבירות נפרעי מ האד בעול הזה ואי לו‬ ‫ז‪,‬ד‬ ‫חלק לעול הבא – עבודה זרה‪ ,‬וגילוי עריות‪ ,‬ושפיכות דמי; ולשו הרע כנגד‬ ‫כול‪.‬‬ ‫ועוד אמרו חכמי‪ :‬כל המספר בלשו הרע כאילו כפר בעיקר‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫ז‪,‬ה‬ ‫חכמי‪ :‬שלושה לשו הרע הורגת – האומרו‪ ,‬והמקבלו‪ ,‬וזה שאומרי עליו;‬ ‫והמקבלו‪ ,‬יותר מ האומרו‪.‬‬ ‫‪ ...‬בעלי לשו הרע‪ ...‬אסור לדור בשכנות‪ ,‬וכל שכ לישב עימה‪,‬‬ ‫ז‪,‬ט‬ ‫ולשמוע דבריה‪ .‬ולא נחת גזר די על אבותינו במדבר‪ ,‬אלא על לשו הרע בלבד‪.‬‬ ‫דברי הרמב"ם שרירים וקיימים‪ .‬יחד עם זאת יש להבין כי כל הנ"ל אמור על‬ ‫מספר בגנות חברו שלא לצורך‪ ,‬שאם לאו – איך יהיה מותר לגלות לאדם כי‬ ‫טומנים לו פח‪ ,‬שהרי זה לשון הרע על הטומן‪ .‬בזמננו יש נטייה לעקור כל ביקורת‬ ‫אישית ואף כל דיון ענייני בתואנת לשון הרע‪ .‬בהקשר זה יראה לי כי לגבי בעלי‬ ‫תפקידים ציבוריים אין איסור לשון הרע אלא בעניינים הפרטיים ביותר‪ .‬וגם לגבי‬ ‫רבנים מפורסמים כי "אמרו חכמים‪ :‬אם דומה הרב למלאך ה' – תורה יבקשו‬ ‫מפיהו‪ ,‬אם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו" )הל' תלמוד תורה ד‪,‬א(‪ .‬בו בזמן חובה‬ ‫להיזהר כלפיהם משנה זהירות מרכילות סתם ומדברי גנות לא מבוססים דיים –‬ ‫מפני כבודם של האנשים האלה‪.‬‬ ‫אעפ"י שאיסור לשון הרע איסור חמור הוא‪ ,‬אין הוא שייך לדיני ממונות‪ .‬שהרי אף‬ ‫אם דיבת ראובן פגעה בשמעון פגיעה ממשית – אין כאן נזק אלא מניעת רווח‪,‬‬ ‫ומניעת רווח אינה בכלל דיני ממונות )ראה להלן בפרק "גניבה"(‪ .‬עקב כך אין‬ ‫תוקף הלכתי לתביעות דיבה‪.‬‬ ‫בדיני מלכות )דין פלילי( אין להגביל את חופש הביטוי כלל‪ ,‬כולל מה שמכונה‬ ‫כיום "הסתה" )כל עוד היא לא עוברת לשלבים מעשיים כגון ארגון רצח(‪ .‬אם‬ ‫הסתה פועלת על המוסתים‪ ,‬סימן שיש לכך סיבות‪ .‬איסור הסתה הוא תמיד שלב‬ ‫ראשון בלבד בתהליך שלילת חופש הפרט‪ ,‬כמו שנוכחים לדעת יותר ויותר‬ ‫במערב‪.‬‬ ‫ ‪ 24‬‬ ‫טו( נקימה ונטירה )הלכות דעות(‬ ‫הנוק את חברו עובר בלא תעשה‪ ,‬שנאמר "לא תיקו" )ויקרא יט‪,‬יח(‪.‬‬ ‫ז‪,‬י‬ ‫וא‪ /‬על פי שאינו לוקה‪ ,‬דעה רעה היא עד מאוד; אלא ראוי לאד להיות מעביר על‬ ‫כל דברי העול‪ ,‬שהכול אצל המביני דברי הבל והבאי ואינ כדאי לנקו עליה‪.‬‬ ‫כיצד היא הנקימה‪ .‬אמר לו חברו‪ :‬השאילני קרדומ‪ .#‬אמר לו‪ :‬איני‬ ‫ז‪,‬יא‬ ‫משאיל‪ .#‬למחר צר‪ #‬לשאול ממנו‪ ,‬אמר לו‪ :‬השאילני קרדומ‪ .#‬אמר לו‪ :‬איני‬ ‫משאיל‪ #‬כדר‪ #‬שלא השאלתני כששאלתי ממ‪ – #‬הרי זה נוק‪.‬‬ ‫וכ כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה‪ ,‬שנאמר "ולא תיטור את‬ ‫ז‪,‬יב‬ ‫בני עמ‪) "#‬ויקרא יט‪,‬יח(‪ .‬כיצד – ראוב שאמר לשמעו‪ :‬שכור לי בית זה או‬ ‫השאילני שור זה‪ ,‬ולא רצה שמעו; לימי צר‪ #‬שמעו לראוב לשאול ממנו או‬ ‫לשכור‪ ,‬ואמר לו ראוב‪ :‬הא ל‪ ,#‬הריני משאיל‪ #‬ואיני כמות‪ #‬ולא אשל ל‪#‬‬ ‫כמעשי‪ – #‬העושה כזה עובר ב"לא תיטור"‪ .‬אלא ימחה הדבר מליבו ולא יטרנו‪,‬‬ ‫שכל זמ שהוא נוטר את הדבר וזוכרו‪ ,‬שמא יבוא לנקו‪ .‬לפיכ‪ #‬הקפידה תורה על‬ ‫הנטירה‪ ,‬עד שימחה העוו מליבו ולא יזכרנו; וזו היא הדעה הנכונה שאפשר‬ ‫שיתקיי בה ישוב האר"‪ ,‬ומשא ומתנ של בני אד זה ע זה‪.‬‬ ‫טז( גזלה ואבידה‬ ‫איזה הוא גוזל – זה הלוקח ממו האד בחוזקה‪.‬‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫איזה הוא עושק – זה שבא ממו חברו לתו‪ #‬ידו ברצו הבעלי‪ ,‬וכיוו‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫שתבעוהו – כבש הממו אצלו בחוזקה ולא החזירו‪ :‬כגו שהיה לו ביד חברו‬ ‫הלוואה או פיקדו או שכירות‪ ,‬והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא‬ ‫אלי וקשה‪.‬‬ ‫ואסור לגזול כל שהוא‪ ,‬די תורה‪ .‬אפילו גוי עובד עבודה זרה‪ ,‬אסור‬ ‫א‪,‬א‬ ‫לגוזלו או לעושקו; וא גזלו או עשקו‪ ,‬יחזיר‪.‬‬ ‫א‪,‬יג‬ ‫כל הגוזל את חברו שווה פרוטה‪ ,‬כאילו נוטל נשמתו ממנו‪.‬‬ ‫זכויות הקניין‬ ‫ציין יאנוש קורצ'ק כעבור שבע מאות שנה כי אצל האדם "המושג 'שלי' קשור‬ ‫בקשר הדוק למושג 'אני' "‪ .‬מזה מובן כי הגוזל פוגע בתדמית 'אני' של הנגזל ובזה‬ ‫כאילו נוטל נשמתו ממנו‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬בכלל זכויות הקניין נכללת זכותו של האדם להפלות כל אחד אחר על כל‬ ‫רקע שירצה‪ ,‬כל עוד האדם נמצא ברשותו או משתמש בממונו הוא‪.‬‬ ‫ ‪ 25‬‬ ‫עניין נוסף‪ :‬בעלי חיים הינם ממון‪ .‬עקב כך אעפ"י שלא ראוי לעם הרחמנים בני‬ ‫רחמנים להתאכזר – גם לא כלפי בעלי חיים – אין לצער בעלי חיים )צב"ח(‬ ‫משמעות מחייבת‪ .‬על כן‪ ,‬אין מקום לאיסור הלכתי של ניסויים בבעלי חיים או‬ ‫פיטום אווזים וכד'‪ ,‬מצד צער בעלי חיים‪ .‬על אחת כמה וכמה‪ ,‬אין מקום לחקיקה‬ ‫פלילית בתחום זה‪ .‬עניין צב"ח אכן מופיע בתלמוד מספר פעמים אך בהקשר אחד‬ ‫בלבד‪ :‬חלק מהדברים שחכמים גזרו לאסור – הקלו מפני צב"ח‪ .‬ראה דוגמה‬ ‫מובהקת ליחס חז"ל לצב"ח בסוף פרק מ"ו )בית הבחירה( להלן‪.‬‬ ‫וא‪ /‬על פי כ‪ ,‬א לא הייתה הגזילה קיימת‪ ,‬ורצה הגזל לעשות תשובה‪ ,‬ובא‬ ‫מאליו והחזיר דמי הגזילה – תקנת חכמי היא שאי מקבלי ממנו‪ ,‬אלא עוזרי‬ ‫אותו ומוחלי לו כדי לקרב הדר‪ #‬הישרה על השבי‪ .‬וכל המקבל ממנו דמי‬ ‫הגזילה‪ ,‬אי רוח חכמי נוחה הימנו‪.‬‬ ‫הגזלן שחזר בתשובה והחזיר את דמי הגזילה לנגזל – החזיר לו את נשמתו‪ .‬הדמים‬ ‫כשלעצמם הינם עניין טפל ביחס לכך‪ ,‬ויש לוותר עליהם כדי לפתוח דרך לפני‬ ‫השבים‪ .‬אבל אם הייתה הגזילה )החפץ( קיימת – הינה חלק מתדמית 'אני' של‬ ‫הנגזל‪ ,‬ומקבלים אותה‪.‬‬ ‫השואל שלא מדעת הבעלי‪ ,‬הרי זה גזל‪ .‬היה כלי ביד בנו של בעל‬ ‫ג‪,‬יח‬ ‫הבית או ביד עבדו‪ ,‬ולקחו אחד מה ונשתמש בו – הרי זה שואל שלא מדעת‪.‬‬ ‫החוט‪ /‬משכו מיד הלווה שלא ברשות בית די הרי זה גזל‪ ,‬א‪ /‬על פי‬ ‫ג‪,‬יט‬ ‫שהוא חייב לו‪ .‬ואי צרי‪ #‬לומר א נכנס לתו‪ #‬בית חברו ומישכנו‪ ,‬שהוא גזל‪.‬‬ ‫כל הנכנס לבית חברו שלא בפניו‪ ,‬ונטל כלי מש והוציא בפני עדי –‬ ‫ד‪,‬יג‬ ‫הרי זה בחזקת גזל‪.‬‬ ‫אסור לקנות דבר הגזול מ הגזל‪ ,‬ואסור לסעדו על שינוייו כדי שיקנהו‪:‬‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫שכל העושה דברי אלו וכיוצא בה מחזק ידי עוברי עבירה‪ ,‬ועובר על "ולפני‬ ‫עיוור לא תית מכשול" )ויקרא יט‪,‬יד(‪.‬‬ ‫אסור ליהנות בדבר הגזול‪ ,‬ואפילו לאחר יאוש‪.‬‬ ‫ה‪,‬ב‬ ‫בני אד שחזקת גזלני וחזקת כל ממונ מ הגזל מפני שמלאכת גזלנות‬ ‫ה‪,‬ח‬ ‫כגו המוכסי והליסטי – אסור ליהנות מה‪ ,‬שחזקת מאכל זה שהוא גזול‪.‬‬ ‫דברי הרבה אסרו חכמי משו גזל; והעובר עליה – הרי זה גזל‬ ‫ו‪,‬ט‬ ‫מדבריה‪ ,‬כגו המשחקי בקוביה‪.‬‬ ‫המשחקי בקוביה כיצד‪ :‬אלו שמשחקי בעצי או בצרורות או בעצמות‬ ‫ו‪,‬יג‬ ‫וכיוצא בה‪ ,‬ועושי תנאי ביניה שכל הנוצח את חברו באותו השחוק‪ ,‬ייקח ממנו‬ ‫כ‪ #‬וכ‪ – #‬הרי זה גזל מדבריה‪ .‬א‪ /‬על פי שברצו הבעלי לקח‪ ,‬הואיל ולקח‬ ‫ממו חברו בחינ דר‪ #‬שחוק והתל‪ ,‬הרי זה גזל‪.‬‬ ‫ ‪ 26‬‬ ‫וכ המשחקי בבהמה או בחיה או בעופות ועושי תנאי‪ ,‬שכל שתנצח‬ ‫ו‪,‬יד‬ ‫בהמתו או תרו" יותר‪ ,‬ייקח מחברו כ‪ #‬וכ‪ #‬וכל כיוצא בדברי אלו – הכול אסור‪,‬‬ ‫וגזל מדבריה‪.‬‬ ‫כא‪,‬ט כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו‪ ,‬או כל דבר שאפשר‬ ‫לו שיקנהו ממנו‪ ,‬והכביד עליו בריעי והפציר בו עד שלקחו ממנו – א‪ /‬על פי‬ ‫שנת לו דמי רבי‪ ,‬הרי זה עובר בלא תעשה‪ ,‬שנאמר "לא תחמוד" )שמות כ‪,‬יג;‬ ‫דברי ה‪,‬יז(‪.‬‬ ‫קל וחומר – אם לא נתן דמים כלל‪ ,‬אלא דרש כי חברו יבנה לו לחומד בית‪ ,‬יקנה‬ ‫רכב‪ ,‬יממן חתונה ועוד )כולל באמצעות מס הכנסה‪ ,‬ביטוח לאומי וכו'(‪ .‬המושג‬ ‫"פערים חברתיים" טרם הומצא בימי הרמב"ם‪.‬‬ ‫כל המתאווה ביתו או אשתו וכליו של חברו‪ ,‬וכל כיוצא בה משאר‬ ‫כא‪,‬י‬ ‫דברי שאפשר לו לקנות ממנו – כיו שחשב בליבו היא‪ #‬יקנה דבר זה ונפתה‬ ‫ליבו בדבר‪ ,‬עבר בלא תעשה שנאמר "לא תתאווה" )דברי ה‪,‬יז(‪.‬‬ ‫כא‪,‬יא התאווה מביאה לידי חימוד‪ ,‬והחימוד מביא לידי גזל‪.‬‬ ‫השב אבידה לישראל מצות עשה‪.‬‬ ‫יא‪,‬א‬ ‫אפילו היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבו וכיוצא בו – מצווה‬ ‫יא‪,‬ג‬ ‫להשיב אבידתו‪.‬‬ ‫טעות הגוי כאבידתו ומותרת‪ :‬והוא שטעה מעצמו; אבל להטעותו אסור‪.‬‬ ‫יא‪,‬ה‬ ‫המאבד ממונו לדעת – אי נזקקי לו‪ .‬כיצד‪ :‬הניח פרתו ברפת שאי לה‬ ‫יא‪,‬יב‬ ‫דלת ולא קשרה והל‪ #‬לו‪ ,‬השלי‪ #‬כיסו ברשות הרבי והל‪ #‬לו וכל כיוצא בזה –‬ ‫הרי זה איבד ממונו לדעתו‪ .‬וא‪ /‬על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו‪ ,‬אינו‬ ‫זקוק להחזיר‪.‬‬ ‫יא‪,‬יג מצא שק או קופה‪ :‬א היה חכ או זק מכובד שאי דרכו ליטול כלי‬ ‫אלו בידו‪ ,‬אינו חייב להיטפל בה‪ .‬ואומד את דעתו‪ :‬אילו היו שלו א היה מחזיר‬ ‫לעצמו‪ ,‬כ‪ #‬חייב להחזיר של חברו‪.‬‬ ‫יז( גניבה‬ ‫איזה הוא גנב – זה הלוקח ממו אד בסתר ואי הבעלי יודעי‪ ,‬כגו‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫הפושט ידו לתו‪ #‬כיס חברו ולקח מעותיו ואי הבעלי רואי; וכ כל כיוצא בזה‪.‬‬ ‫ואחד הגונב ממו ישראל או הגונב ממו גוי עובד עבודה זרה; ואחד‬ ‫א‪,‬א‬ ‫הגונב את הגדול או את הקט‪.‬‬ ‫ ‪ 27‬‬ ‫אסור לגנוב כל שהוא‪ ,‬די תורה‪ .‬ואסור לגנוב דר‪ #‬שחוק‪ ,‬או לגנוב על‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫מנת להחזיר‪ ,‬או לגנוב על מנת לשל‪ :‬הכול אסור‪ ,‬שלא ירגיל עצמו בכ‪.#‬‬ ‫גנב שהעידו עליו עדי כשרי שגנב‪ ,‬חייב לשל שניי לבעל הגניבה‪:‬‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫א גנב דינר‪ ,‬משל שניי‪ ...‬נמצא מפסיד כשיעור שביקש לחסר את חברו‪.‬‬ ‫הגנב שהודה מעצמו שגנב‪ ,‬משל את הקר ופטור מ הכפל‪ .‬והוא הדי‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫לכל הקנסות‪ ,‬שהמודה בה פטור‪.‬‬ ‫אסור לקנות מ הגנב החפ" שגנב‪ ,‬ועוו גדול הוא‪ :‬שהרי מחזיק ידי‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫עוברי עבירה‪ ,‬וגור לו לגנוב גניבות אחרות – שא לא ימצא לוקח‪ ,‬אינו גונב‪.‬‬ ‫כל דבר שחזקתו שהוא גנוב‪ ,‬אסור ליקח אותו; וכ א רוב אותו הדבר‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫שהוא גנוב‪ ,‬אי לוקחי אותו‪.‬‬ ‫השוקל לחברו במשקלות חסרות מ המשקל שהסכימו עליו בני אותה‬ ‫ז‪,‬א‬ ‫המדינה‪ ,‬או המודד במידה חסרה מ המידה שהסכימו עליה – הרי זה עובר בלא‬ ‫תעשה שנאמר "לא תעשו עוול במשפט במידה במשקל ובמשורה" )ויקרא יט‪,‬לה(‪.‬‬ ‫א‪ /‬על פי שהמודד או השוקל חסר – גונב‪ ,‬אינו משל תשלומי כפל‬ ‫ז‪,‬ב‬ ‫אלא משל לו המידה‪.‬‬ ‫קשה עונש של מידות יתר מעונש של עריות‪ ,‬שזה בינו לבי המקו‪,‬‬ ‫ז‪,‬יד‬ ‫וזה בינו לבי חברו‪ .‬וכל הכופר במצות מידות ככופר ביציאת מצרי‪ ,‬שהיא‬ ‫תחילת הציווי; וכל המקבל עליו מצות מידות הרי זה מודה ביציאת מצרי‪ ,‬שהיא‬ ‫גרמה לכל הציווי‪.‬‬ ‫"קניין רוחני"‬ ‫בזמן הזה נטען לעתים כי פגיעה בקניין רוחני )זכויות יוצרים‪ ,‬פטנטים וכו'( הינה‬ ‫גניבה‪ ,‬אך אין הדבר כן‪ .‬ההלכה מבדילה בבירור בין "גרימת הפסד" )גזילה‪ ,‬גניבה‬ ‫או נזק( כאשר מפסידים ממון שכבר יש לאדם‪ ,‬לבין "מניעת רווח" – כאשר‬ ‫מונעים מהאדם להרוויח מה שעדיין אין לו‪ .‬בדיני ישראל מניעת רווח אינה בכלל‬ ‫דיני ממון‪ ,‬כך ש'הקניין הרוחני' אינו קניין כלל‪ .‬נכון שחז"ל וחכמים מאוחרים‬ ‫תיקנו פה ושם כמה תקנות מפני תיקון העולם‪ ,‬אך כולן הוראת שעה שיש לדון‬ ‫בכול מקום לגופו של העניין‪ .‬נכון שלא ראוי לאדם למנוע רווח חברו סתם‪ ,‬אך אם‬ ‫לאסור מניעת רווח – אין לדבר סוף‪ .‬למשל תחרות כלכלית – שהיא דרך‬ ‫השתלשלות הברכה הגשמית בזמננו – הינה מניעת רווח מהמתחרים‪ .‬אעפ"י שיש‬ ‫כנראה מקום לתקנות מסוימות – לא באופן גורף – בזמן הזה‪ ,‬וגם לקנסות על‬ ‫הפרתן )למשל‪ ,‬סמלים מסחריים – מפני גניבת דעת הצרכנים(‪ ,‬אין כאן דיני ממון‪.‬‬ ‫"כסף אלקטרוני"‬ ‫כסף אינו אלא אמצעי תשלום‪ .‬מהבחינה הזאת אין הבדל עקרוני בין מטבעות כסף‬ ‫או זהב‪ ,‬שטרות מזומנים בימינו שהינם הילך חוקי‪ ,‬וגם כסף אלקטרוני‪ .‬עקב כך‬ ‫גניבה אלקטרונית היא גניבה לכל דבר ועסקה אלקטרונית היא עסקה לכל דבר‪,‬‬ ‫כולל כמובן דיני הונאה‪.‬‬ ‫ ‪ 28‬‬ ‫יח( חובל ומזיק‬ ‫וש ֶבת‪,‬‬ ‫החובל בחברו חייב לשל לו חמישה דברי‪ :‬נזק‪ ,‬וצער‪ ,‬וריפוי‪ֶ ,‬‬ ‫א‪,‬א‬ ‫ובושת‪.‬‬ ‫אד מועד ]אחראי על מעשיו[ לעול ]תמיד[‪ :‬בי שוגג בי מזיד‪ ... ,‬בי‬ ‫א‪,‬י‬ ‫שיכור‪ :‬א חבל בחברו‪ – ...‬משל‪...‬‬ ‫וכן – בין שפגע בגופו‪ ,‬בין בכלי שבידו‪ ,‬בין ברכב שהוא נוהג בו‪ ,‬בין בלחיצת‬ ‫כפתור וכו'‪ .‬כנ"ל כמובן גם לגבי הורג נפש‪ ,‬רק שבדיני נפשות יש להבדיל בין‬ ‫שוגג למזיד‪.‬‬ ‫א‪,‬טו המזיק את חברו בכוונה בכל מקו‪ ,‬חייב בחמישה דברי‪ .‬ואפילו נכנס‬ ‫לרשות חברו שלא ברשות‪ ,‬והזיקו בעל הבית – ]בעל הבית[ חייב‪ :‬שא‪ /‬על פי‬ ‫שיש לו רשות להוציאו‪ ,‬אי לו רשות להזיקו‪.‬‬ ‫המזיק ממו חברו‪ ,‬חייב לשל נזק של‪ :‬בי שהיה שוגג בי שהיה‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫אנוס‪ ,‬הרי הוא כמזיד‪ .‬כיצד‪ :‬נפל מ הגג ושבר את הכלי‪ ,‬או שנתקל כשהוא‬ ‫מהל‪ #‬ונפל על הכלי ושברו – חייב נזק של‪.‬‬ ‫במה דברי אמורי – ברשות הניזק‪ .‬אבל ברשות המזיק אינו חייב‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫לשל אלא א הזיק בזדו; אבל בשגגה או באונס – פטור‪ .‬וכ א היו שניה‬ ‫ברשות או שניה שלא ברשות‪ ,‬והזיק אחד מה ממו חברו שלא בכוונה – פטור‪.‬‬ ‫שניי שהיו מהלכי ברשות הרבי‪ ,‬אחד ר" ואחד מהל‪ ,#‬והוזק אחד‬ ‫ו‪,‬ט‬ ‫מה בחברו שלא בכוונה – זה הר" חייב‪ ,‬מפני שהוא משנה‪ ...‬היו שניה רצי‪,‬‬ ‫והוזקו זה בזה – שניה פטורי‪.‬‬ ‫כש שאומדי למיתה‪ ,‬כ‪ #‬אומדי לנזקי‪ .‬כיצד‪ :‬הרי שהכה חברו בצרור‬ ‫א‪,‬יז‬ ‫קט שאי בו כדי להזיק‪ ,‬או בקיס של ע" קט‪ ,‬וחבל בו חבל שאי חפ" זה ראוי‬ ‫לעשותו – הרי זה פטור‪.‬‬ ‫התורה מחייבת את המזיק אך ורק בתוצאות ישירות‪ ,‬מצויות וצפויות של מעשיו –‬ ‫לא בכל השלכה אפשרית או בלתי אפשרית‪ .‬אעפ"י שע"י כך הניזוקים סובלים‬ ‫במידת מה‪ ,‬אי‪-‬הקפדה על כלל זה גוררת עיוות השכל והדין )כגון אישה שזכתה‬ ‫בתביעתה על כך שמתוך טיפשותה שפכה על עצמה כוס קפה חם(‪.‬‬ ‫אבל חייב הוא בבושת בלבד‪ ,‬שאפילו רקק בגופו של חברו חייב בבושת‪.‬‬ ‫ ‪ 29‬‬ ‫‪ ...‬הבעל שחבל באשתו חייב לשל לה מיד כל הנזק והצער‪ ,‬וכל‬ ‫ד‪,‬יד‬ ‫הבושת; והכול שלה‪ ,‬ואי לבעל בה פירות‪ .‬וא רצתה לית הדמי לאחר‪ ,‬נותנת‪.‬‬ ‫וכזה הורו הגאוני‪ .‬והבעל מרפא אותה‪ ,‬כדר‪ #‬שמרפא כל חוליה‪.‬‬ ‫החובל בבניו הגדולי – א אי סמוכי על שולחנו‪ ,‬נות לה מיד‪...‬‬ ‫ד‪,‬טז‬ ‫וא היו סמוכי על שולחנו וחבל בה – פטור‪.‬‬ ‫אסור לאד לחבול‪ ,‬בי בעצמו בי בחברו‪ .‬ולא החובל בלבד‪ ,‬אלא כל‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫המכה אד כשר מישראל‪ ,‬בי קט בי גדול‪ ,‬בי איש בי אישה‪ ,‬דר‪ #‬ניציו – הרי‬ ‫זה עובר בלא תעשה‪ ...‬אפילו להגביה ידו על חברו אסור; וכל המגביה ידו על‬ ‫חברו א‪ /‬על פי שלא הכהו‪ ,‬הרי זה רשע‪.‬‬ ‫המכה את חברו הכאה שאי בה שווה פרוטה – לוקה‪.‬‬ ‫ה‪,‬ב‬ ‫אינו דומה מזיק חברו בגופו למזיק ממונו‪ :‬שהמזיק ממו חברו כיוו‬ ‫ה‪,‬ט‬ ‫ששיל מה שהוא חייב לשל‪ ,‬נתכפר לו‪ .‬אבל חובל בחברו א‪ /‬על פי שנת לו‬ ‫חמישה דברי‪ ,‬אי מתכפר לו; ואפילו הקריב כל אילי נביות‪ ,‬אי מתכפר לו ולא‬ ‫נמחל עוונו‪ ,‬עד שיבקש מ הנחבל וימחול לו‪.‬‬ ‫ואסור לנחבל להיות אכזרי‪ ,‬ולא ימחול לו; ואי זו דר‪ #‬זרע ישראל‪ .‬אלא‬ ‫ה‪,‬י‬ ‫כיוו שביקש ממנו החובל ונתחנ לו פע ראשונה ושנייה‪ ,‬וידע שהוא שב מחטאו‬ ‫וניח על רעתו – ימחול לו‪ .‬וכל הממהר למחול הרי הוא משובח‪ ,‬ורוח חכמי‬ ‫נוחה הימנו‪.‬‬ ‫האומר לחברו‪ :‬שבר כליו של פלוני על מנת שאתה פטור‪ ,‬ועשה – הרי‬ ‫ה‪,‬יד‬ ‫זה חייב לשל‪ ...‬וא‪ /‬על פי שהעושה הוא החייב לשל‪ ,‬הרי זה האומר לו שותפו‬ ‫בעוו ורשע הוא‪ ,‬שהרי הכשיל עיוור וחיזק ידי עוברי עבירה‪.‬‬ ‫המבעית את חברו – א‪ /‬על פי שחלה מ הפחד‪ ,‬הרי זה פטור מדיני‬ ‫ב‪,‬ז‬ ‫אד; וחייב בדיני שמיי‪ :‬והוא שלא נגע בו‪ ,‬אלא כגו שצעק מאחוריו או נתראה‬ ‫לו באפילה וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫א‪ /‬על פי שהמבייש שאר הע בדברי פטור מ התשלומי‪ ,‬עוו גדול‬ ‫ג‪,‬ח‬ ‫הוא; ואינו מחר‪ /‬ומגד‪ /‬לע ומבייש‪ ,‬אלא רשע שוטה‪ .‬ואמרו חכמי הראשוני‬ ‫שכל המלבי פני אד כשר מישראל ברבי‪ ,‬אי לו חלק לעול הבא‪.‬‬ ‫המוסר ממו חברו ביד אנס‪ ,‬חייב לשל ‪ ...‬בי שהיה האנס גוי‪ ,‬בי‬ ‫ח‪,‬א‬ ‫שהיה ישראל – הרי זה המוסר חייב לשל כל מה שלקח האנס‪ ,‬א‪ /‬על פי שלא‬ ‫נשא המוסר ולא נת בידו‪ ,‬אלא הרגיל בלבד‪.‬‬ ‫ ‪ 30‬‬ ‫ח‪,‬ב‬ ‫המציל עצמו בממו חברו – חייב לשל‪.‬‬ ‫מי שרד‪ /‬אחר הרוד‪ /‬להושיע הנרד‪ ,/‬ושבר את הכלי בי של רוד‪ /‬בי‬ ‫ח‪,‬טו‬ ‫של כל אד – פטור‪ :‬ולא מ הדי אלא תקנה היא‪ ,‬שלא יימנע מלהציל‪ ,‬או‬ ‫יתמהמה ויעיי בעת שירדו‪./‬‬ ‫אסור למסור ישראל ביד גויי‪ ,‬בי בגופו בי בממונו‪ ,‬ואפילו היה רשע‬ ‫ח‪,‬ט‬ ‫ובעל עבירות‪ ,‬ואפילו היה מצר לו ומצערו‪ .‬וכל המוסר ישראל ביד גויי‪ ,‬בי‬ ‫בגופו בי בממונו – אי לו חלק לעול הבא‪.‬‬ ‫מותר להרוג המוסר בכל מקו‪ ,‬ואפילו בזמ הזה שאי דני דיני נפשות‪.‬‬ ‫ח‪,‬י‬ ‫ומותר להורגו קוד שימסור‪ ,‬אלא כשאמר "הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו"‪,‬‬ ‫ואפילו ממו קל – הרי התיר עצמו למיתה‪ .‬ומתרי בו ואומרי לו‪ :‬אל תמסור‪ .‬א‬ ‫העיז פניו ואמר‪ :‬לא כי‪ ,‬אלא אמסור – מצווה להורגו; וכל הקוד להורגו‪ ,‬זכה‪.‬‬ ‫עשה המוסר אשר זמ ומסר‪ ,‬יראה לי שאסור להורגו‪ :‬אלא א כ‬ ‫ח‪,‬יא‬ ‫הוחזק למסור‪ ,‬הרי זה ייהרג שמא ימסור אחרי‪ .‬ומעשי בכל זמ בערי המערב‬ ‫להרוג המוסרי שהוחזקו למסור ממו ישראל‪ ,‬ולמסור את המוסרי ביד הגויי‬ ‫להורג ולהכות ולאוסר כפי רשע‪.‬‬ ‫וכ כל המצר לציבור ומצער אות‪ ,‬מותר למוסרו ביד גויי להכותו‬ ‫ח‪,‬יב‬ ‫ולאוסרו ולקונסו; אבל מפני צער יחיד‪ ,‬אסור למוסרו‪.‬‬ ‫יט( צדקה )הלכות מתנות עניי(‬ ‫מצות עשה לית צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני‪ ,‬א הייתה יד‬ ‫ז‪,‬א‬ ‫הנות משגת‪ .‬וכל הרואה עני מבקש‪ ,‬והעלי עיניו ממנו‪ ,‬ולא נת לו צדקה – עובר‬ ‫בלא תעשה‪.‬‬ ‫לפי מה שחסר העני‪ ,‬אתה מצווה לית לו‪ :‬א אי לו כסות‪ ,‬מכסי אותו;‬ ‫ז‪,‬ב‬ ‫אי לו כלי בית‪ ,‬קוני לו כלי בית; אי לו אישה‪ ,‬משיאי לו אישה; וא הייתה‬ ‫אישה‪ ,‬משיאי אותה לאיש‪ :‬אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד ר"‬ ‫לפניו‪ ,‬והעני וירד מנכסיו – קוני לו סוס לרכוב עליו ועבד לרו" לפניו‪ ,‬שנאמר "די‬ ‫מחסורו‪ ,‬אשר יחסר לו" )דברי טו‪,‬ח(; ומצווה אתה להשלי חסרונו‪ ,‬ואי אתה‬ ‫מצווה לעשרו‪.‬‬ ‫דהיינו לתת לעני דבר שלא היה רגיל בו‪ ,‬רק כיוון שיש לאחרים – אין בזה מצוות‬ ‫צדקה‪ ,‬אלא עין רעה מצד המבקש‪.‬‬ ‫ ‪ 31‬‬ ‫בא עני ושאל די מחסורו‪ ,‬ואי יד הנות משגת – נות לו כפי השגת ידו‪.‬‬ ‫ז‪,‬ד‬ ‫וכמה‪ :‬עד חמיש נכסיו‪ ,‬מצווה מ המובחר; ואחד מעשרה בנכסיו‪ ,‬בינוני; פחות‬ ‫מכא‪ ,‬עי רעה‪ ...‬ואפילו עני המתפרנס מ הצדקה‪ ,‬חייב לית צדקה לאחר‪.‬‬ ‫עני שאי מכירי אותו‪ ,‬ואמר‪ :‬רעב אני‪ ,‬האכילוני – אי בודקי אחריו‬ ‫ז‪,‬ה‬ ‫שמא רמאי הוא‪ ,‬אלא מפרנסי אותו מיד‪ .‬היה ערו‪ ,‬ואמר‪ :‬כסוני – בודקי אחריו‬ ‫שמא רמאי הוא; וא היו מכירי אותו‪ ,‬מכסי אותו לפי כבודו מיד ואי בודקי‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫המבקש צדקה – ניתן לומר עליו רק כי מצוקתו מרובה מבושתו‪ ,‬אך אין אנו‬ ‫יודעים מראש האם מצוקתו מרובה או שמא בושתו מועטה‪ .‬פיזור כספי צדקה ללא‬ ‫אבחנה לכל מושיט ידו – יש בזה משום השחתת העולם כי ע"י זה מחזקים ידי‬ ‫עוברי עבירה‪ :‬רמאים וסתם אנשים "תמים" המעדיפים להכביד על הציבור במקום‬ ‫להתפרנס בעמל כפיהם‪ .‬יתכן וע"י בדיקה קפדנית מישהו יפגע‪ ,‬אך ראינו כבר כי‬ ‫תיקון העולם קודם אף להצלת נפשות )פרק "ייהרג או יעבור" לעיל(‪.‬‬ ‫עניין אחר הוא צדקה לצורכי רפואה‪ ,‬שלגביה מרבים לומר כי מדובר בהצלת‬ ‫נפשות‪ .‬אך כנראה לא במקרה אין הרמב"ם מזכיר את ענייני הרפואה כלל‪ ,‬כאשר‬ ‫כותב על הצלת נפשות )פרק "רוצח ודין רודף" לעיל(‪ .‬הרי בפרשת "דחויה היא‬ ‫שבת אצל סכנת נפשות" )שם מחללים שבת אף על סיכוי הנמוך ביותר להחיות‬ ‫אדם( דן הרמב"ם בפעולות רפואיות שונות‪ ,‬אך נמנע בעקביות מלנקוט לשון‬ ‫"הצלה"‪ .‬אכן בחסדי ה' זכינו בעת הזאת להישגי רפואה מדהימים‪ ,‬אך ברוב‬ ‫המקרים בהם מבקשים צדקה מן הציבור – מדובר בטיפולים יקרים שסיכוי‬ ‫הצלחתם נמוך‪.‬‬ ‫מפרנסי ומכסי עניי גויי ע עניי ישראל‪ ,‬מפני דרכי שלו‪ .‬ועני‬ ‫ז‪,‬ו‬ ‫המחזר על הפתחי‪ ,‬אי נזקקי לו למתנה מרובה; אבל נותני לו מתנה מועטת‪.‬‬ ‫ואסור להחזיר את העני ששאל ריק‪ ,‬ואפילו אתה נות לו גרוגרת אחת‪.‬‬ ‫עני שאינו רוצה ליקח צדקה‪ ,‬מערימי עליו ונותני לו לש מתנה או‬ ‫ז‪,‬ח‬ ‫לש הלוואה; ועשיר המרעיב את עצמו‪ ,‬ועינו צרה בממונו שלא יאכל ממנו ולא‬ ‫ישתה – אי משגיחי בו‪.‬‬ ‫אד ש‪ַ :‬ע ]נדיב[ שהוא נות צדקה יתר מ הראוי לו‪ ,‬או שמצר לעצמו‬ ‫ז‪,‬י‬ ‫ונות לגבאי כדי שלא יתבייש – אסור לתובעו ולגבות ממנו צדקה; וגבאי‬ ‫שמכלימו ושואל ממנו – עתיד להיפרע ממנו‪.‬‬ ‫עני שהוא קרובו – קוד לכל אד; ועניי ביתו קודמי לעניי עירו; ועניי‬ ‫ז‪,‬יג‬ ‫עירו קודמי לעניי עיר אחרת‪.‬‬ ‫אסור לישראל ליטול צדקה מ הגויי בפרהסיה‪...‬‬ ‫ח‪,‬ט‬ ‫כולל נוצרים ידידי ישראל בזמן הזה – כל עוד הם מתעקשים להתפרסם ע"י‬ ‫תרומותיהם‪.‬‬ ‫ ‪ 32‬‬ ‫פדיו שבוי קוד לפרנסת עניי ולכסות; ואי ל‪ #‬מצווה רבה כמו‬ ‫ח‪,‬י‬ ‫פדיו שבויי‪ :‬שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבי והצמאי‪ ,‬ובכלל הערומי; ועומד‬ ‫בסכנת נפשות‪.‬‬ ‫אי פודי את השבוי ביתר על דמיה‪ ,‬מפני תיקו העול שלא יהיו‬ ‫ח‪,‬יב‬ ‫האויבי רודפי אחריה לשבות‪...‬‬ ‫מי שמכר עצמו ובניו לגויי‪ ,‬או שלווה מה ושבו אותו או אסרו אותו‬ ‫ח‪,‬יג‬ ‫בהלוואת פע ראשונה ושנייה‪ ,‬מצווה לפדותו; שלישית‪ ,‬אי פודי אותו‪ ,‬אבל‬ ‫פודי את הבני לאחר מיתת אביה‪ .‬וא ביקשו להורגו‪ ,‬פודי אותו מיד אפילו‬ ‫אחר כמה פעמי‪.‬‬ ‫כך לפי התלמוד הבבלי )גיטין כה‪ .( :‬אך לפי המשנה )גיטין ד‪,‬ט( – "המוכר את‬ ‫עצמו ואת בניו לעכו"ם אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן"‪.‬‬ ‫האישה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי מפני שהאיש‬ ‫ח‪,‬טו‬ ‫דרכו לחזר‪ ,‬ואי האישה דרכה לחזר ובושתה מרובה‪.‬‬ ‫היו לפנינו עניי הרבה או שבויי הרבה‪ ,‬ואי בכיס כדי לפרנס או כדי‬ ‫ח‪,‬יז‬ ‫לכסות או כדי לפדות את כול‪:‬‬ ‫) ח‪,‬יח( א היה כוה גדול ע האר" וממזר תלמיד חכמי‪ ,‬תלמיד חכמי קוד‪.‬‬ ‫וכל הגדול בחכמה‪ ,‬קוד את חברו; וא היה אחד מה רבו או אביו א‪ /‬על פי‬ ‫שיש ש גדול מה בחכמה‪ ,‬רבו או אביו שהוא תלמיד חכמי קוד לזה שהוא‬ ‫גדול מה בחכמה‪.‬‬ ‫חייבי אנו להיזהר במצוות צדקה יתר מכל מצוות עשה‪ ,‬שהצדקה סימ‬ ‫י‪,‬א‬ ‫לצדיקי זרע אברה אבינו‪ .‬ואי ישראל נגאלי אלא בזכות הצדקה‪.‬‬ ‫ולעול אי אד מעני מ הצדקה‪ ,‬ואי דבר רע ולא היזק נגלל בשביל‬ ‫י‪,‬ב‬ ‫הצדקה‪.‬‬ ‫כל המרח – מרחמי עליו‪ .‬וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרח‪ ,‬יחוש‬ ‫י‪,‬ג‬ ‫לייחוסו שאי האכזריות מצויה אלא בגויי‪.‬‬ ‫כל ישראל והנלווה אליה כאחי ה; א לא ירח האח על אחיו‪ ,‬מי‬ ‫י‪,‬ד‬ ‫ירח עליו‪.‬‬ ‫כל המעלי עיניו מ הצדקה הרי זה נקרא בליעל‪ ,‬כמו שנקרא עובד‬ ‫י‪,‬ה‬ ‫עבודה זרה בליעל‪ .‬ונקרא רשע‪.‬‬ ‫כל הנות צדקה לעני בסבר פני רעות‪ ,‬ופניו כבושות בקרקע – אפילו‬ ‫י‪,‬ז‬ ‫נת לו אל‪ /‬זהובי‪ ,‬איבד זכותו או הפסידה‪ .‬אלא נות לו בסבר פני יפות‬ ‫ובשמחה‪ ,‬ומתאונ עימו על צרתו‪.‬‬ ‫ ‪ 33‬‬ ‫שאל העני ממ‪ #‬ואי ביד‪ #‬כלו לית לו – פייסהו בדברי‪ .‬ואסור לגעור‬ ‫י‪,‬ח‬ ‫בעני או להגביה הקול עליו בזעקה‪ ,‬מפני שליבו נשבר ונדכה‪ .‬ואוי למי שהכלי‬ ‫את העני‪ ,‬אוי לו; אלא יהיה לו כאב בי ברחמי בי בדברי‪.‬‬ ‫הכופה אחרי לית צדקה ומעשה אות – שכרו גדול משכר הנות‪.‬‬ ‫י‪,‬ט‬ ‫שמונה מעלות יש בצדקה‪ ,‬זו למעלה מזו‪ :‬מעלה גדולה שאי למעלה‬ ‫י‪,‬י‬ ‫ממנה זה המחזיק בידי ישראל שמ‪ ,#‬ונות לו מתנה או הלוואה‪ ,‬או עושה עימו‬ ‫שותפות‪ ,‬או ממציא לו מלאכה‪ ,‬כדי לחזק את ידו עד שלא יצטר‪ #‬לבריות ולא‬ ‫ישאול‪.‬‬ ‫פחות מזה הנות צדקה לעניי‪ ,‬ולא ידע למי נת ולא ידע העני ממי‬ ‫י‪,‬יא‬ ‫לקח‪ ,‬שהרי זו מצווה לשמה‪ :‬כגו לשכת חשאי שהייתה במקדש‪ ,‬שהיו הצדיקי‬ ‫נותני בה בחשאי‪ ,‬והעניי בני טובי מתפרנסי ממנה בחשאי‪ .‬וקרוב לזה הנות‬ ‫לתו‪ #‬קופה של צדקה; ולא יית אד לתו‪ #‬קופה של צדקה אלא א כ יודע‬ ‫שהממונה נאמ וחכ ויודע לנהוג בה כשורה כחנניה ב תרדיו‪.‬‬ ‫פחות מזה שידע הנות למי יית‪ ,‬ולא ידע העני ממי לקח‪ :‬כגו גדולי‬ ‫י‪,‬יב‬ ‫החכמי שהיו הולכי בסתר‪ ,‬ומשליכי המעות בפתחי העניי‪ .‬וכזה ראוי לעשות‬ ‫ומעלה טובה היא‪ ,‬א אי הממוני בצדקה נוהגי כשורה‪.‬‬ ‫פחות מזה שידע העני ממי נטל‪ ,‬ולא ידע הנות‪ :‬כגו גדולי החכמי‬ ‫י‪,‬יג‬ ‫שהיו צוררי המעות בסדיניה ומפשילי לאחוריה‪ ,‬ובאי העניי ונוטלי‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יהיה לה בושה‪.‬‬ ‫פחות מזה שיית לעני בידו קוד שישאול‪ .‬פחות מזה שיית לו כראוי‬ ‫י‪,‬יד‬ ‫לית לו אחר שישאול‪ .‬פחות מזה שיית לו פחות מ הראוי בסבר פני יפות‪.‬‬ ‫פחות מזה שיית לו בעצב‪ .‬גדולי החכמי היו נותני פרוטה לעני קוד כל תפילה‪,‬‬ ‫ואחר כ‪ #‬מתפללי‪.‬‬ ‫הנות מזונות לבניו ולבנותיו הגדולי שאינו חייב במזונות‪ ,‬כדי ללמד‬ ‫י‪,‬טו‬ ‫הזכרי תורה ולהנהיג הבנות בדר‪ #‬ישרה ולא יהיו מבוזות‪ ,‬וכ הנות מזונות‬ ‫לאביו ולאימו – הרי זה בכלל הצדקה; וצדקה גדולה היא‪ ,‬שהקרוב קוד‪.‬‬ ‫לעול ידחוק אד עצמו ויתגלגל בצער‪ ,‬ואל יצטר‪ #‬לבריות ואל ישלי‪#‬‬ ‫י‪,‬טז‬ ‫אד עצמו על הציבור; וכ ציוו חכמי ואמרו‪" :‬עשה שבת‪ #‬כחול‪ ,‬ואל תצטר‪#‬‬ ‫לבריות"‪ .‬ואפילו היה חכ ומכובד‪ ,‬והעני – יעסוק באומנות‪ ,‬ואפילו באומנות‬ ‫מנוולת; ולא יצטר‪ #‬לבריות‪ :‬מוטב לפשט עורות הנבילות בשוק‪ ,‬ולא יאמר לע‪:‬‬ ‫חכ אני וגדול אני וכוה אני‪ ,‬פרנסוני; ובכ‪ #‬ציוו חכמי‪.‬‬ ‫ ‪ 34‬‬ ‫גדולי החכמי – היו מה חוטבי עצי‪ ,‬ונושאי הקורות‪ ,‬ושואבי המי‬ ‫י‪,‬יז‬ ‫לגינות‪ ,‬ועושי הברזל והפחמי; ולא שאלו מ הציבור‪ ,‬ולא קיבלו מה כשנתנו‬ ‫לה‪.‬‬ ‫בעל הבית שהיה מהל‪ #‬מעיר לעיר ותמו לו המעות בדר‪ ,#‬ואי לו מה‬ ‫ט‪,‬יב‬ ‫יאכל עתה – הרי זה מותר ליקח לקט שכחה ופיאה ומעשר עני‪ ,‬וליהנות מ‬ ‫הצדקה; ולכשיגיע לביתו‪ ,‬אינו חייב לשל שהרי עני היה באותה שעה‪ :‬הא למה‬ ‫זה דומה‪ ,‬לעני שהעשיר שאינו חייב לשל‪.‬‬ ‫כל מי שצרי‪ #‬ליטול ואינו יכול לחיות אלא א כ נוטל‪ ,‬כגו זק או‬ ‫י‪,‬יח‬ ‫חולה או בעל ייסורי‪ ,‬ומגיס דעתו ואינו נוטל – הרי זה שופ‪ #‬דמי ומתחייב‬ ‫בנפשו; ואי לו בצערו אלא עוונות וחטאות‪.‬‬ ‫וכל מי שצר‪ #‬ליטול‪ ,‬וציער עצמו ודחק את השעה‪ ,‬וחיה חיי צער כדי‬ ‫י‪,‬יט‬ ‫שלא יטריח על הציבור – אינו מת מ הזקנה עד שיפרנס אחרי משלו‪ .‬ועליו נאמר‬ ‫"ברו‪ #‬הגבר אשר יבטח ביי" )ירמיהו יז‪,‬ז(‪.‬‬ ‫כ( הלוואה )הלכות מלווה ולווה(‬ ‫מצוות עשה להלוות לעניי ישראל‪ .‬ומצווה זו גדולה מ הצדקה על העני‬ ‫א‪,‬א‬ ‫השואל‪ ,‬שזה כבר נצר‪ #‬לשאול וזה עדיי לא הגיע למידה זו‪.‬‬ ‫אסור לאד להלוות מעותיו בלא עדי ואפילו לתלמיד חכמי‪ ,‬אלא א‬ ‫ב‪,‬טו‬ ‫כ הלווהו על המשכו; והמלווה בשטר‪ ,‬משובח יתר‪ .‬וכל המלווה בלא עדי עובר‬ ‫משו "ולפני עיוור לא תית מכשול" )ויקרא יט‪,‬יד(‪ ,‬וגור קללה לעצמו‪.‬‬ ‫כל הנוגש את העני והוא יודע שאי לו מה יחזיר לו‪ ,‬עובר בלא תעשה‪.‬‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫אסור לאד להיראות לבעל חובו בזמ שיודע שאי לו‪ ,‬אפילו לעבור‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫לפניו‪ :‬שלא יפחידו או יכלימו א‪ /‬על פי שאינו תובעו; ואי צרי‪ #‬לומר‪ ,‬א תבעו‪.‬‬ ‫וכש שאסור לזה לתבוע‪ ,‬כ‪ #‬אסור ללווה לכבוש ממו חברו שבידו ולומר לו‪ :‬ל‪#‬‬ ‫ושוב‪ ,‬והוא יש לו‪.‬‬ ‫וכ אסור ללווה ליקח ההלוואה ולהוציאה שלא לצור‪ #‬ולאבדה עד שלא‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫ימצא בעל חוב מאי יגבה‪ ,‬א‪ /‬על פי שהמלווה עשיר גדול‪ .‬ועושה זה רשע הוא‪.‬‬ ‫כשיתבע המלווה הלוואתו‪ ,‬א‪ /‬על פי שהוא עשיר והלווה דחוק וטרוד‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫במזונות‪ ,‬אי מרחמי בדי אלא גובי לו חובו עד פרוטה אחרונה מכל המיטלטלי‬ ‫שימצאו לו‪ .‬וא לא הספיקו המיטלטלי‪ ,‬גובי מ הקרקע‪.‬‬ ‫ ‪ 35‬‬ ‫טע ]המלווה[ שיש לו ]ללווה[ מיטלטלי והחביא אות והרי ה בתו‪#‬‬ ‫ב‪,‬ב‬ ‫ביתו – אי מ הדי שייכנס לביתו‪ ,‬לא הוא ולא שליח בית די‪ :‬שהתורה הקפידה‬ ‫על זה שנאמר "בחו" תעמוד" )דברי כד‪,‬יא(‪ .‬אבל מחרימי על מי שיש לו‪ ,‬ולא‬ ‫יית לבעל חובו‪.‬‬ ‫ד‪,‬ב‬ ‫כדר‪ #‬שאסור לנות להלוות בריבית‪ ,‬כ‪ #‬אסור ללוקח ללוות בריבית‪.‬‬ ‫וכ אסור להתעסק בי לווה ומלווה בריבית‪ .‬וכל מי שהיה ערב‪ ,‬או סופר‪,‬‬ ‫ד‪,‬ג‬ ‫או עד ביניה – הרי זה עובר בלא תעשה‪.‬‬ ‫כל הכותב שטר ריבית‪ ,‬הרי זה ככותב ומעיד עליו עדי שכפר בה' אלוהי‬ ‫ד‪,‬י‬ ‫ישראל‪ .‬וכ כל הלווה ומלווה בריבית בינ לבי עצמ‪ ,‬שניה ככופרי בה' אלוהי‬ ‫ישראל‪ ,‬וכפרו ביציאת מצרי‪.‬‬ ‫המלווה את חברו על המטבע‪ ,‬וכ הכותב לאשתו בכתובתה מטבע ידוע‪,‬‬ ‫ד‪,‬טו‬ ‫ופירש משקלו‪ ,‬והוסיפו על משקלו – א הוזלו הפירות מחמת התוספת‪ ,‬מנכה לו‬ ‫שיעור התוספת ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא; וא לא הוזלו מחמת התוספת אינו‬ ‫מנכה לו‪ ,‬אלא נות לו ממטבע היוצא באותה שעה‪.‬‬ ‫מכאן ברור כי הצמדה למדד בזמננו – אין בה משום איסור ריבית‪.‬‬ ‫במה דברי אמורי‪ ,‬בשהוסיפו עליו עד חמישיתו‪ ,‬כגו שהיה משקלו‬ ‫ד‪,‬טז‬ ‫ארבעה ועשוהו חמישה‪ .‬אבל א הוסיפו עליו יתר על חמישיתו‪ ,‬מנכה לו כל‬ ‫התוספת א‪ /‬על פי שלא הוזלו הפירות‪ .‬והוא הדי למלווה על המטבע‪ ,‬ופיחתו‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫אסור לאד שיית מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד‪) .‬ד‪,‬כ( כיצד –‬ ‫ה‪,‬ח‬ ‫אומרי לו‪ :‬תהיה נושא ונות בה – א היה ש רווח‪ ,‬ת‪ ...‬חלק מ הרווח‪ ,‬וא‬ ‫יש ש הפסד‪ ,‬אתה תפסיד לבד‪ .#‬שזה אבק ריבית הוא‪ .‬והעושה כ רשע‪ .‬וא נת‪,‬‬ ‫חולקי בשכר ובהפסד כדי העסק‪ .‬והנות מעותיו קרוב להפסד ורחוק לשכר‪ ,‬הרי‬ ‫זה חסיד‪.‬‬ ‫הגזלני ומלווי בריבית שהחזירו – אי מקבלי מה כדי לפתוח לה דר‪#‬‬ ‫ד‪,‬ח‬ ‫לתשובה; וכל המקבל מה‪ ,‬אי רוח חכמי נוחה הימנו‪ .‬וא הייתה הגזילה‬ ‫קיימת‪ ,‬והריבית דבר מסוי‪ ,‬והרי הוא בעצמו – מקבלי מה‪.‬‬ ‫ ‪ 36‬‬ ‫כא( עסק )הלכות שלוחי ושותפי(‬ ‫ד‪,‬ט‬ ‫‪...‬כל תנאי שבממו קיי‪.‬‬ ‫כיוון שכך – אין בעיה הלכתית בחברות בע"מ‪ ,‬למרות הפלפול הנרחב בנושא זה‬ ‫בספרות הפוסקים החדשה‪ .‬שהרי הגבלת אחריותן )עירבון מוגבל( הינה תנאי אשר‬ ‫מותנה מראש וגלוי לכל העוסק אתן‪.‬‬ ‫‪ ...‬א היה האחד ]משני השותפי[ בלבד הוא שנושא ונות בממו‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫השיתו‪ – /‬א‪ /‬על פי שהממו של שניה‪ ,‬הרי זו השותפות נקראת עסק; וזה‬ ‫הנושא ונות נקרא "מתעסק"‪ ,‬שהרי הוא לבדו מתעסק במשא ומת‪ ,‬ושותפו שאינו‬ ‫נושא ונות‪ ,‬נקרא "בעל המעות"‪.‬‬ ‫תיקנו חכמי שכל הנות מעות לחברו להתעסק בה – יהיה חצי הממו‬ ‫ו‪,‬ג‬ ‫בתורת הלוואה‪ ,‬והרי המתעסק חייב באחריותו א‪ /‬על פי שאבד באונס‪ .‬והחצי‬ ‫האחר בתורת פיקדו‪ ,‬והרי הוא באחריות בעל המעות‪ ,‬וא אבד או נגנב החצי של‬ ‫פיקדו‪ ,‬אי המתעסק חייב לשל; ולפיכ‪ #‬יהיה שכר זה החצי א הרוויחו‪ ,‬של‬ ‫בעל המעות‪.‬‬ ‫במילים פשוטות‪ ,‬תיקנו חכמים כי רווחו של העסק והפסדו יתחלקו שווה בשווה‬ ‫בין המתעסק לבין בעל ההון )בעל המעות(‪ .‬חכמינו הבינו לפני שנים רבות כי בכל‬ ‫מיזם כמעט תרומתם של שני "גורמי הייצור" – ההון והעמל – שווה בקירוב‪.‬‬ ‫מושג "היתר עיסקא" מבוסס על דין העסק‪ .‬עניינו כי מותר למתעסק להתנות‬ ‫מראש תנאי כי יהיו לו שתי אפשרויות‪ :‬א( לדווח את תוצאות העסק לבעל המעות‬ ‫ולחלק שווה בשווה את הרווח או את ההפסד‪ ,‬ב( לשלם לבעל המעות סכום‬ ‫המותנה מראש ולא לדווח כלום‪ .‬ואחרי שיידע המתעסק את תוצאות התעסקותו‪,‬‬ ‫יחליט הוא לבדו האם לדווח ולחלק‪ ,‬או לשלם סכום קבוע‪ .‬לפי זה רבים מעסקי‬ ‫ההון היום אכן בדין "היתר עיסקא"‪ ,‬כי הבנק )למשל( מתנה מראש שישלם ללקוח‬ ‫סכום מסוים על הפקדת כספים בלי לדווח‪ .‬מאידך‪ ,‬על מה שמכונה "משכנתא" לא‬ ‫חל בד"כ "היתר עיסקא" )בניגוד לטענה הנפוצה(‪ ,‬כי על פי תנאי המשכנתא אין‬ ‫ללקוח )שהוא במקרה זה מתעסק( רשות לדווח לבנק על ההפסד )למשל‪ ,‬ירידת‬ ‫ערך הדירה( ולחלקו עם הבנק‪.‬‬ ‫יראה לי כי חברות ציבוריות )שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה( יש להסדיר‬ ‫לפי אותו הרעיון‪ .‬דהיינו‪" ,‬בעלי שליטה" )בעלי השפעה על פעילות החברה( הינם‬ ‫"מתעסקים" ובעלי מניות אחרים הינם "בעלי מעות"‪ ,‬שיקבלו מבעלי השליטה‬ ‫מחצית הרווח או יספגו מחצית ההפסד‪ ,‬על פי דיווח כספי מדויק )חובת דיווח‬ ‫שכזה קיימת גם כיום בחקיקה(‪ .‬אולי יש להתיר לבעלי השליטה לפעול לפי "היתר‬ ‫עיסקא" ולשלם לבעלי המניות רווח קבוע מראש ללא חובת דיווח )מה שלא קיים‬ ‫כיום(‪.‬‬ ‫ ‪ 37‬‬ ‫כב( לא תשחית )הלכות מלכי ומלחמות(‬ ‫ו‪,‬יב ‪ ...‬בכל מקו‪ ,‬כל הקוצ" איל מאכל דר‪ #‬השחתה – לוקה‪ .‬אבל קוצצי‬ ‫אותו א היה מזיק אילנות אחרי‪ ,‬או מפני שמזיק בשדה אחרי‪ ,‬או מפני שדמיו‬ ‫יקרי; לא אסרה תורה אלא דר‪ #‬השחתה‪.‬‬ ‫ו‪,‬יד ולא האילנות בלבד‪ ,‬אלא כל המשבר כלי‪ ,‬וקורע בגדי‪ ,‬והורס בניי‪,‬‬ ‫וסות מעיי‪ ,‬ומאבד מאכלות דר‪ #‬השחתה – עובר ב"לא תשחית" )דברי כ‪,‬יט(;‬ ‫ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריה‪.‬‬ ‫כג( אישות‬ ‫כיוו שניתנה תורה‪ ,‬נצטוו ישראל שא ירצה האיש לישא אישה – יקנה‬ ‫א‪,‬א‬ ‫אותה תחילה בפני ]שני[ עדי‪ ,‬ואחר כ‪ #‬תהיה לו‪.‬‬ ‫וליקוחי אלו מצוות עשה של תורה ה‪.‬‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫מצווה בין אדם לקונו‪ ,‬לא בין אדם לחברו‪ .‬לפיכך אין למלכות רשות להתערב‬ ‫בעניין הנישואין ואף לא לערוך רישום‪ .‬תחום רישום היוחסין )אם בכלל( שייך‬ ‫לסנהדרין‪ ,‬לא למלכות‪.‬‬ ‫ובאחד משלושה דברי האישה נקנית‪ :‬בכס‪ ,/‬או בשטר‪ ,‬או בביאה; ושלושת מ‬ ‫התורה‪ .‬וליקוחי אלו‪ ,‬ה הנקראי קידושי או אירוסי בכל מקו; ואישה שנקנית‬ ‫באחד משלושה דברי אלו‪ ,‬היא הנקראת מקודשת או מאורסת‪.‬‬ ‫וכיו שנקנית האישה ונעשית מקודשת – א‪ /‬על פי שלא נבעלה ולא‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫נכנסה לבית בעלה‪ ,‬הרי היא אשת איש; והבא עליה חו" מבעלה‪ ,‬חייב מיתת בית‬ ‫די‪ .‬וא רצה לגרש‪ ,‬צריכה גט‪.‬‬ ‫כיצד האישה מתקדשת‪ :‬א בכס‪ /‬הוא מקדש – אי פחות מפרוטה כס‪,/‬‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫או שווה פרוטה )שקלי א‪,‬ג‪ ... :‬משקל הפרוטה חצי שעורה(; אומר לה‪ :‬הרי את‬ ‫מקודשת לי‪ ...‬או הרי את לי לאישה בזה; ונותנו לה בפני עדי‪ .‬והאיש‪ ,‬הוא‬ ‫שאומר דברי שמשמע שקנה אותה לו לאישה‪ ,‬שיית לה הכס‪./‬‬ ‫וא קידש בשטר – כותב על הנייר או על החרס‪ ...‬ועל כל דבר שירצה‪:‬‬ ‫ג‪,‬ג‬ ‫הרי את מקודשת לי‪ ...‬וכל כיוצא בדברי אלו; ונותנו לה‪ ,‬בפני עדי‪...‬‬ ‫וא קידש בביאה – אומר לה‪ :‬הרי את מקודשת לי‪ ...‬או הרי את לי‬ ‫ג‪,‬ד‬ ‫לאישה‪ ,‬בבעילה זו; ומתייחד עימה‪ ,‬בפני עדי; ובועלה‪.‬‬ ‫ ‪ 38‬‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫כל הבועל אישה לש זנות בלא קידושי – לוקה מ התורה‪.‬‬ ‫כל שאסר ביאת בתורה וחייב על ביאת כרת‪ ,‬וה האמורות בפרשת‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫"אחרי מות"‪ ,‬ה הנקראי עריות; וכל אחת מה‪ ,‬נקראת ערווה כגו‪...‬‬ ‫)אסורי ביאה א‪,‬ג( הבא על אימו‪ ,‬ועל אשת אביו‪ ,‬ועל אשת בנו‪ ... ,‬והשוכב ע‬ ‫זכר‪ ,‬והשוכב ע בהמה‪ ,‬והאישה המביאה את הבהמה עליה‪,‬‬ ‫)אסורי ביאה ב‪,‬ה( ‪ ...‬הבא על אחותו‪) ...‬אסורי ביאה א‪,‬ד( הבא על בת אשתו בחיי‬ ‫אשתו ‪ ...‬ועל א אשתו ‪ ...‬והבא על בתו‪) ...‬אסורי ביאה א‪,‬ה( ואשת איש‪.‬‬ ‫כל שאסר ביאתו בתורה ולא חייב עליו כרת‪ ,‬ה‪ ...‬אלמנה לכוה גדול;‬ ‫א‪,‬ז‬ ‫גרושה או זונה או חללה – בי לכוה גדול‪ ,‬בי לכוה הדיוט; וממזרת לב ישראל‪,‬‬ ‫וכ בת ישראל לממזר‪ ...‬ובת ישראל לפצוע דכא‪ ,‬וכרות שופכה; וגרושתו‪ ,‬אחר‬ ‫שנישאת לאחר‪...‬‬ ‫)אסורי ביאה טו‪,‬א( איזה הוא "ממזר" )דברי כג‪,‬ג( האמור בתורה‪ :‬זה הבא‬ ‫מערווה מ העריות – חו" מ הנידה‪ ...‬אבל הבא על שאר העריות – בי באונס בי‬ ‫ברצו‪ ,‬בי בזדו בי בשגגה – הוולד ממזר‪ .‬ואחד זכרי ואחד נקבות‪ ,‬אסורי‬ ‫לעול‪...‬‬ ‫)אסורי ביאה טו‪,‬ג( ‪ ...‬גוי ועבד הבא על בת ישראל‪ ,‬הוולד כשר – בי בפנויה בי‬ ‫באשת איש‪ ,‬בי באונס בי ברצו; ‪ ...‬ב הבא מ העבד‪ ,‬או מ הגוי‪ ,‬או מ‬ ‫השפחה‪ ,‬או מ הגויה – הרי הוא כאימו‪ ,‬ואי משגיחי על האב‪.‬‬ ‫לגבי הפריה מלאכותית למיניה נשתמש במפתח בעניין ההורות‪ :‬האמהות נקבעת‬ ‫לפי היולדת‪ ,‬האבהות – לפי הזרע וגם התשמיש‪ .‬במקרה שלא היה תשמיש שניתן‬ ‫לתלות בו )מבנק הזרע וכו'( – הלכתית‪ ,‬אין אב‪ ,‬כמו שאין אב הלכתי כאשר האב‬ ‫הביולוגי הינו גוי‪ .‬בכל מקרה יש לאסור קשרי זיווג בין קרובים גנטיים מפני‬ ‫ההיבט הרפואי של תיקון העולם‪ .‬לפיכך‪:‬‬ ‫בין בעל לאשתו אין לאסור הפריה חוץ גופית‪ .‬אמנם אם בזמן היווצרות הוולד בני‬ ‫הזוג לא חיו חיי אישות והוולד נוצר בוודאי ללא ביאה )כגון הברחת זרע מבית‬ ‫כלא להזרעה מלאכותית( – אין הוולד מיוחס לבעל‪-‬הזרע ויש לדון כל נושא לגופו‪.‬‬ ‫כל הפריה מלאכותית אחרת יש לאסור מלכתחילה מפני תיקון העולם‪ .‬בדיעבד‪:‬‬ ‫• הזרעה מבנק הזרע – לוולד אין אב‬ ‫• ביצית אישה שהופרתה ע"י זרע זר )שלא מבעלה(‪ ,‬וגם ביצית זרה שהופרתה‬ ‫מהבעל – האם היא היולדת‪ ,‬ולוולד אין אב‪ .‬אם נעשה הדבר בהסכמת בעל האם –‬ ‫יש לחייבו במזונות‬ ‫• הריון פונדקאי – האם היא היולדת‪ ,‬אין אב‪ .‬כנ"ל – אם השיבוט )‪(cloning‬‬ ‫באדם יצליח )כמו עם הכבשה ‪ ,(Dolly‬כמובן הוולד – אדם לכל דבר‪.‬‬ ‫ ‪ 39‬‬ ‫הבת מיו לידתה עד שתהיה בת שתי עשרה שנה גמורות – היא‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫הנקראת קטנה‪ ,‬ונקראת תינוקת‪...‬‬ ‫הב – משיוולד עד שיהיה ב שלוש עשרה שנה – נקרא קט ונקרא‬ ‫ב‪,‬יא‬ ‫תינוק; ‪ ...‬והוא מב שלוש עשרה שנה ויו אחד ומעלה – נקרא גדול ונקרא איש‪.‬‬ ‫כשנושא אד אישה‪ ,‬בי בתולה בי בעולה‪ ,‬בי גדולה בי קטנה‪ ,‬אחת‬ ‫יב‪,‬א‬ ‫בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת – יתחייב לה בעשרה דברי ויזכה‬ ‫בארבעה דברי‪ .‬והעשרה‪ :‬שלושה מה מ התורה; ואלו ה‪" :‬שארה כסותה‬ ‫ועונתה"‪" .‬שארה"‪ ,‬אלו מזונותיה; "כסותה"‪ ,‬כמשמעו; "עונתה"‪ ,‬לבוא עליה‬ ‫כדר‪ #‬כל האר"‪ .‬והשבעה מדברי סופרי‪ ,‬וכול תנאי בית די ה‪ .‬האחד מה‪,‬‬ ‫עיקר הכתובה;‬ ‫וצרי‪ #‬לכתוב כתובה קוד כניסה לחופה‪ ,‬ואחר כ‪ #‬יהיה מותר באשתו‪...‬‬ ‫י‪,‬ו‬ ‫וכמה הוא כותב לה‪ :‬א הייתה בתולה‪ ,‬אי כותבי לה פחות מ‪)...‬י‪,‬ז( חמישה‬ ‫ועשרי דינר של כס‪ ;/‬וא בעולה‪ ,‬אי כותבי לה פחות מ‪) ...‬י‪,‬ז( שני עשר דינר‬ ‫ומחצה ומשקל כל דינר שש ותשעי שעורות‪ .‬וזה הוא הנקרא עיקר כתובה; וא‬ ‫רצה להוסי‪ /‬לה‪ ,‬אפילו כיכר זהב – מוסי‪ .../‬כל מקו שנאמר בו כתובה סת‪,‬‬ ‫הוא העיקר והתוספת כאחד‪ .‬וחכמי ה שתיקנו כתובה לאישה‪ ,‬כדי שלא תהיה‬ ‫קלה בעיניו להוציאה‪.‬‬ ‫והשאר ה הנקראי תנאיי כתובה‪ ,‬ואלו ה‪ :‬לרפאותה א חלתה‪,‬‬ ‫יב‪,‬א‬ ‫ולפדותה א נשבית‪ ,‬ולקוברה כשתמות‪ ,‬ולהיות ניזונת מנכסיו ויושבת בביתו אחר‬ ‫מותו כל זמ אלמנותה‪ ,‬ולהיות בנותיה ממנו ניזונות אחרי מותו עד שיתארסו‪,‬‬ ‫ולהיות בניה הזכרי ממנו יורשי כתובתה‪...‬‬ ‫והארבעה שזוכה בה‪ ,‬כול מדברי סופרי; ואלו ה‪ :‬להיות מעשה ידיה‬ ‫יב‪,‬ב‬ ‫שלו‪ ,‬ולהיות מציאתה שלו‪ ,‬ושיהיה אוכל פירות כל נכסיה בחייה‪ ,‬וא מתה בחייו‬ ‫– יירשנה; והוא קוד לכל אד בירושתה‪.‬‬ ‫ועוד תיקנו חכמי שיהיו מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה‪ .‬לפיכ‪ #‬א‬ ‫יב‪,‬ג‬ ‫אמרה האישה‪ :‬איני ניזונת ואיני עושה – שומעי לה ואי כופי אותה; אבל א‬ ‫אמר הבעל‪ :‬איני זנ‪ #‬ואיני נוטל כלו ממעשה ידיי‪ – #‬אי שומעי לו‪.‬‬ ‫‪ ...‬וא היה עני ביותר ואינו יכול לית לה ואפילו לח שהיא צריכה לו‪,‬‬ ‫יב‪,‬ט‬ ‫כופי אותו להוציא; ותהיה כתובתה חוב עליו עד שתמצא ידו ויית‪.‬‬ ‫יב‪,‬יב כש שאד חייב במזונות אשתו‪ ,‬כ‪ #‬הוא חייב במזונות בניו ובנותיו‬ ‫הקטני‪ ,‬עד שיהיו בני שש שני‪ .‬מכא ואיל‪ ,#‬מאכיל עד שיגדילו בתקנת‬ ‫חכמי‪.‬‬ ‫ובכלל הכסות שהוא חייב לה‪ ,‬כלי בית ומדור שיושבת בו‪ .‬וכ מחייבי‬ ‫יג‪,‬ג‬ ‫אותו לית לה תכשיטיה כדי שלא תתגנה עליו‪...‬‬ ‫ ‪ 40‬‬ ‫‪ ...‬עשיר‪ ,‬הכול לפי עושרו‪ :‬אפילו היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה‬ ‫ג‪,‬ה‬ ‫וכלי זהב‪ ,‬כופי אותו ונות‪ .‬וכ המדור‪ ,‬לפי עושרו; והתכשיט וכלי הבית‪ ,‬הכול‬ ‫לפי עושרו‪.‬‬ ‫ולא האישה בלבד‪ ,‬אלא בניו ובנותיו הקטני בני שש או פחות חייב‬ ‫יג‪,‬ו‬ ‫לית לה כסות המספקת לה‪ ,‬וכלי תשמיש ומדור לשכו בו; ואינו נות לה כפי‬ ‫עושרו‪ ,‬אלא כפי צורכ בלבד‪...‬‬ ‫יג‪,‬טז האומר לאשתו‪ :‬אי רצוני שיבואו לביתי אבי‪ #‬ואימ‪ #‬אחיי‪ #‬ואחיותיי‪– #‬‬ ‫שומעי לו‪ ,‬ותהיה היא הולכת לה כשיארע לה דבר; ותל‪ #‬לבית אביה פע‬ ‫בחודש ובכל רגל ורגל‪ .‬ולא ייכנסו ה לה‪ ,‬אלא א אירע לה דבר גדול כגו חולי‬ ‫או לידה‪ ,‬שאי כופי את האד שייכנסו אחרי לרשותו‪.‬‬ ‫וכ היא שאמרה‪ :‬אי רצוני שתיכנס אצלי אימ‪ #‬ואבי‪ ,#‬ואיני שוכנת‬ ‫יג‪,‬יז‬ ‫עימה בחצר אחת‪ ,‬מפני שמריעי לי ומצירי לי – שומעי לה‪ .‬שאי כופי את‬ ‫האד שיישבו אחרי עימו ברשותו‪.‬‬ ‫יג‪,‬יח האיש שאמר‪ :‬איני דר במדור זה מפני שבני אד רעי או פרוצי או‬ ‫גויי בשכונתי‪ ,‬ואני מתיירא מה – שומעי לו‪ ,‬א‪ /‬על פי שלא הוחזקו בפריצות‪.‬‬ ‫שכ‪ #‬ציוו חכמי‪ ,‬הרחק משכ רע‪ .‬ואפילו היה המדור שלה – מוציאה ממנו‪,‬‬ ‫ושוכ בי בני אד כשרי‪ .‬וכ‪ ,‬היא שאמרה כ א‪ /‬על פי שהוא אומר‪ :‬איני‬ ‫מקפיד עליה – שומעי לה‪ ,‬מפני שהיא אומרת‪ :‬אי רצוני שייצא עלי ש רע‬ ‫בשכונות אלו‪.‬‬ ‫יג‪,‬כד אמר האיש לעלות לאר" ישראל והיא אינה רוצה – תצא שלא בכתובה;‬ ‫אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה – יוציא ויית כתובה‪.‬‬ ‫‪ ...‬וכ א הדירה שתהיה מתהפכת בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר‪ ,‬או‬ ‫יד‪,‬ד‬ ‫הדירה שתעשה מעשה שוטי ודברי שאינ אלא כשטות – הרי זה יוציא ויית‬ ‫כתובה‪.‬‬ ‫האיש מצווה על פריה ורביה; אבל לא האישה‪.‬‬ ‫טו‪,‬ב‬ ‫כמה בני יהיו לאיש ותתקיי מצווה זו בידו – זכר ונקבה‪ .‬נולדו לו‬ ‫טו‪,‬ד‬ ‫ומתו והניחו בני – הרי זה קיי מצות פרייה ורבייה‪ :‬בני בני‪ ,‬הרי ה כבני‪.‬‬ ‫במה דברי אמורי‪ ,‬בשהיו בני הבני זכר ונקבה‪ ,‬והיו באי מזכר ונקבה‪.‬‬ ‫ ‪ 41‬‬ ‫כד( צניעות ואיסור יחוד )הלכות איסורי ביאה(‬ ‫כא‪,‬א כל הבא על ערווה מ העריות דר‪ #‬אברי‪ ,‬או שחיבק ונשק דר‪ #‬תאווה‬ ‫ונהנה בקירוב בשר – הרי זה לוקה מ התורה‪.‬‬ ‫כא‪,‬ב ואסור לאד לקרו" בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מ העריות;‬ ‫וכ לשחק עימה‪ ,‬או להקל ראש‪ .‬ואפילו ‪ ...‬להביט ביופייה – אסור; ומכי‬ ‫המתכוו לדבר זה מכת מרדות‪...‬‬ ‫גדרי הלבוש לא מפורשים ע"י הרמב"ם‪ ,‬וכנראה לא במקרה‪ .‬הגיוני ומקובל כי יש‬ ‫חשיבות לרמות צניעות שונות בנסיבות שונות – כגון בית פרטי בפני בני הבית‬ ‫ובפני אחרים‪ ,‬חוף ים‪ ,‬פארק‪ ,‬רחוב‪ ,‬משרד‪ ,‬בית כנסת‪ .‬בתור הקו המנחה יראה לי‬ ‫תקן לבוש בנות "המזרחי" משנות ה‪ :1940-‬שמלה המכסה את הברך ותו לא‪,‬‬ ‫שרוול קצר )חצי זרוע(‪ ,‬מחשוף עד עצמות הבריח בערך‪ .‬וכמו שמקובל עוד היום‬ ‫בחלק מן החוגים‪ ,‬אין לאסור מכנסי נשים ובלבד שהאחוריים יהיו מכוסים עד‬ ‫כחצי ירך ע"י חולצה ארוכה או שמלה‪/‬חצאית קצרה )ולמכנסיים רחבים כגון‬ ‫"אלאדין" אין בזה צורך(‪ .‬תקן הלבוש לאישה המקל ביותר לענ"ד – בגד ים מלא‬ ‫כולל שרוולים ומכנסיים קצרים )חצי זרוע‪ ,‬חצי ירך(‪ .‬אך כל זה צפוי להשתנות‪.‬‬ ‫‪ ...‬מותר האב לחבק בתו ולנשקה‪ .‬ותיש עימו בקירוב בשר‪ ,‬וכ הא ע‬ ‫כא‪,‬ז‬ ‫בנה – כל זמ שה קטני‪.‬‬ ‫אסור להתייחד ע ערווה מ העריות‪ ,‬בי זקנה בי ילדה – שדבר זה‬ ‫כב‪,‬א‬ ‫גור לגלות ערווה‪ :‬חו" מהא ע בנה‪ ,‬והאב ע בתו‪ ,‬והבעל ע אשתו נידה‪.‬‬ ‫לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה; לפיכ‪ #‬אי איסור‬ ‫כב‪,‬ב‬ ‫להתייחד עימה‪.‬‬ ‫‪ ...‬גזר דויד ובית דינו על ייחוד פנויה‪ ,‬וא‪ /‬על פי שאינה ערווה‪ ,‬בכלל‬ ‫כב‪,‬ג‬ ‫ייחוד עריות; ושמאי והילל גזרו על ייחוד גויי‪.‬‬ ‫כה( נידה )הלכות איסורי ביאה(‬ ‫כשתראה האישה ד תחילה‪ ,‬או כשתראה בשעת ווסתה‪ ,‬והוא העת‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫שקבעה לנידתה – הרי זו נידה כל שבעת הימי‪ ,‬בי ראתה כל שבעה בי שלא‬ ‫ראתה אלא טיפה ראשונה בלבד; ראתה ד ביו השמיני – הרי זה ד זיבה‪ ,‬מפני‬ ‫שהוא בלא עת נידתה‪.‬‬ ‫וכ כל ד שתראה בתו‪ #‬הימי שבי וסת נידה ווסת נידה‪ ,‬הרי הוא ד זיבה‪.‬‬ ‫והלכה למשה מסיני‪ ,‬שאי בי זמ נידה לזמ נידה אלא אחד עשר יו בלבד‪.‬‬ ‫ ‪ 42‬‬ ‫אישה שראתה ד בימי זיבתה יו אחד בלבד או שני ימי זה אחר זה‪,‬‬ ‫ו‪,‬ו‬ ‫נקראת זבה קטנה‪ .‬וא ראתה שלושה ימי זה אחר זה – הרי זו זבה גמורה‪ ,‬והיא‬ ‫הנקראת זבה גדולה‪.‬‬ ‫זבה גדולה צריכה לספור שבעת ימי נקיי‪ ,‬וזבה קטנה אינה סופרת אלא‬ ‫ו‪,‬ד‬ ‫יו אחד בלבד‪.‬‬ ‫יא‪,‬טו אי האישה עולה מטומאתה ויוצאה מידי ערווה‪ ,‬עד שתטבול במי מקווה‬ ‫כשר; ולא יהיה דבר חוצ" בי בשרה ובי המי‪ .‬שאי ל‪ #‬דבר שמעלה מטומאה‬ ‫לטהרה אלא טבילה במי מקווה‪ ,‬או במעיי‪ ,‬או בימי‪.‬‬ ‫הנידה‪ ,‬הרי היא כשאר כל העריות‪ .‬המערה בה בי כדרכה בי שלא‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫כדרכה‪ ,‬חייב כרת‪ .‬ואחד הבא על הנידה כל שבעת הימי‪ ,‬ואפילו לא ראתה אלא‬ ‫יו ראשו‪ ,‬ואחד הבא על יולדת זכר כל שבעה‪ ,‬או על יולדת נקבה כל ארבעה‬ ‫עשר‪ ,‬או על הזבה כל ימי זובה וספירתה‪.‬‬ ‫במה דברי אמורי שהטומאה תלויה בימי – בשטבלה במי מקווה‬ ‫ד‪,‬ג‬ ‫אחר הימי הספורי‪ .‬אבל נידה וזבה ויולדת שלא טבלו במי מקווה – הבא על‬ ‫אחת מה אפילו אחר כמה שני חייב כרת‪.‬‬ ‫כל ד שתראה היולדת בתו‪ #‬שלושה ושלושי של זכר‪ ,‬ושישה ושישי‬ ‫ד‪,‬ה‬ ‫של נקבה‪ ,‬הוא הנקרא ד טוהר; ואינו מונע את האישה מבעלה‪ ,‬אלא טובלת אחר‬ ‫שבעה של זכר ואחר ארבעה עשר של נקבה‪ ,‬ומשמשת מיטתה‪ ,‬א‪ /‬על פי שהד‬ ‫שותת‪.‬‬ ‫החמירו בנות ישראל על עצמ ‪ ...‬ונהגו‪ ...‬שכל בת ישראל שתראה ד‬ ‫יא‪,‬ד‬ ‫אפילו לא ראתה אלא טיפה כחרדל בלבד ופסק הד – סופרת לה שבעת ימי נקיי‪,‬‬ ‫ואפילו ראתה בעת נידתה‪ .‬בי שראתה יו אחד‪ ,‬או שניי‪ ,‬או השבעה כול‪ ,‬או‬ ‫יתר – משיפסוק הד‪ ,‬סופרת שבעת ימי נקיי כזבה גדולה‪ .‬וטובלת בליל שמיני‬ ‫ואחר כ‪ #‬תהיה מותרת לבעלה‪.‬‬ ‫חומרה זו הונהגה אחרי חורבן בית המקדש‪ .‬היא לא תסתדר עם מצוות ביאת‬ ‫המקדש ודיני טומאה וטהרה‪ .‬ואולי כדאי לבטלה או לצמצמה כבר עתה‪.‬‬ ‫יא‪,‬יג זה שתמצא במקצת מקומות‪ ,‬שהנידה יושבת שבעת ימי בנידתה‪ ,‬וא‪/‬‬ ‫על פי שלא ראתה ד אלא יו אחד‪ ,‬ואחר השבעה תשב שבעת ימי נקיי – אי זה‬ ‫מנהג אלא טעות היא ממי שהורה לה כ‪ ;#‬ואי ראוי לפנות לדבר זה כלל – אלא‬ ‫א ראתה יו אחד‪ ,‬סופרת אחריו שבעה‪ ,‬וטובלת בליל שמיני שהוא ליל שני‬ ‫שלאחר ימי נידתה‪ ,‬ומותרת לבעלה‪.‬‬ ‫יראה לי כי זה הדין בזמננו לגבי חמישה ימים‪ ,‬שלושה ימים וכל מספר אחר‪.‬‬ ‫ ‪ 43‬‬ ‫כו( מקוואות‬ ‫כל הטמאי – בי אד‪ ,‬בי כלי‪ ,‬בי שנטמאו בטומאה חמורה של‬ ‫א‪,‬א‬ ‫תורה בי שנטמאו בטומאה של דבריה – אי לה טהרה אלא בטבילה במי‬ ‫הנקווי בקרקע‪.‬‬ ‫‪ ...‬א טבל כולו חו" מראש אצבעו הקטנה‪ ,‬עדיי הוא בטומאתו‪...‬‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫די תורה‪ :‬שכל מי מכונסי – טובלי בה‪ ...‬והוא שיהיה בה כדי‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫להעלות בה טבילה לכל גו‪ /‬האד בבת אחת‪ :‬שיערו חכמי‪ ,‬אמה על אמה ברו‬ ‫שלוש אמות‪.‬‬ ‫מדברי סופרי‪ :‬שהמי השאובי פסולי לטבילה‪...‬‬ ‫ד‪,‬ב‬ ‫כל המעורב למקווה – הרי הוא כמקווה‪ ,‬ומטבילי בו‪.‬‬ ‫ח‪,‬א‬ ‫וכך בנויים רוב המקוואות כיום‪ :‬כלי מלא מי גשמים‪ ,‬המחובר לבריכה רגילה‬ ‫קטנה של מי צנרת עם טיהור המים והחלפתם‪ .‬במקומות שהחיבור מנותק או סתום‬ ‫– אין הטבילה כשרה‪.‬‬ ‫‪ ...‬א היה על בשר האד או על גו‪ /‬הכלי דבר מדברי החוצצי‪ ,‬כגו‬ ‫א‪,‬טו‬ ‫בצק וזפת וכיוצא בה – אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליה – לא עלתה לו‬ ‫טבילה; וא אינו מקפיד עליה – עלתה לו טבילה‪ ,‬אלא א כ היה חופה את רוב‬ ‫הכלי או רוב האד‪...‬‬ ‫כז( כיבוד אב וא )הלכות ממרי(‬ ‫כיבוד אב וא – מצוות עשה גדולה‪ ,‬וכ מורא אב וא‪ .‬שקל הכתוב‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫בכבודו ובמוראו‪.‬‬ ‫לפי ששקל הכתוב את כבוד ההורים בכבודו ומוראם במוראו‪ ,‬מופרכת בעליל‬ ‫הדעה כי יש למלכות רשות להתערב בענייני המשפחה שלא על פי סדר דין פלילי‬ ‫רגיל‪ .‬ואעפ"י שהתערבות על פי דין אכן נחוצה לעתים‪ ,‬אין לקיים מנגנון ממלכתי‬ ‫ייעודי אשר כמו כל מנגנון אנושי אחר‪ ,‬שואף קודם כל להצדיק את קיומו‪.‬‬ ‫איזה הוא מורא ואיזה הוא כבוד? מורא‪ :‬לא עומד במקומו‪ ,‬ולא יושב‬ ‫ו‪,‬ג‬ ‫במקומו‪ ,‬ולא סותר את דבריו‪ ,‬ולא מכריע את דבריו‪ ,‬ולא יקרא לו בשמו לא בחייו‬ ‫ולא במותו‪ ,‬אלא אומר אבא מרי‪.‬‬ ‫איזה הוא כבוד‪ :‬מאכיל ומשקה‪ ,‬מלביש ומכסה משל אב‪ .‬וא אי ממו‬ ‫ו‪,‬ה‬ ‫לאב ויש לב – כופי אותו‪ ,‬וז אביו ואימו כפי מה שהוא יכול‪ .‬ומוציא ומכניס‬ ‫ומשמשו בשאר הדברי שהשמשי משמשי בה את הרב‪ ,‬ועומד בפניו כדר‪#‬‬ ‫שהוא עומד מפני רבו‪.‬‬ ‫ ‪ 44‬‬ ‫א‪ /‬על פי שבכ‪ #‬נצטווינו‪ ,‬אסור לאד להכביד עולו על בניו ולדקדק‬ ‫ו‪,‬יא‬ ‫בכבודו עימה‪ ,‬שלא יביא לידי מכשול‪ ,‬אלא ימחול ויתעל‪ :‬שהאב שמחל על‬ ‫כבודו‪ ,‬כבודו מחול‪ .‬והמכה בנו גדול – מנדי אותו‪ ,‬שהרי הוא עובר על "ולפני‬ ‫עיוור לא תית מכשול" )ויקרא יט‪,‬יד(‪.‬‬ ‫אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות‪ ,‬מכבדו ומתיירא ממנו‪.‬‬ ‫ו‪,‬יג‬ ‫מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה‪ ,‬בי שאמר לו לעבור על מצוות‬ ‫ו‪,‬יד‬ ‫לא תעשה או לבטל מצות עשה אפילו של דבריה – הרי זה לא ישמע לו‪.‬‬ ‫ולא רק בעניין עבירות ממש‪ .‬אין התורה ציוותה על האדם להיות עבד להוריו‪ :‬לא‬ ‫חייב לשמוע להם עם מי להתחתן‪ ,‬היכן לגור‪ ,‬מה ללמוד‪ ,‬במה לעסוק וכו'‪ .‬וציינו‬ ‫כבר בפרק "אישות" לעיל )יג‪,‬טז ואילך( בעניין כניסתם אליו הביתה‪.‬‬ ‫חייב אד לכבד את אשת אביו א‪ /‬על פי שאינה אימו כל זמ שאביו‬ ‫ו‪,‬יז‬ ‫קיי‪ ,‬שזה בכלל כבוד אביו; וכ מכבד בעל אימו‪ ,‬כל זמ שאימו קיימת‪.‬‬ ‫כח( נחלות‬ ‫סדר נחלות כ‪ #‬הוא‪ :‬מי שמת – יירשוהו בניו‪ ,‬וה קודמי לכול;‬ ‫א‪,‬א‬ ‫והזכרי קודמי לנקבות‪ ,‬בכל מקו – אי לנקבה ע הזכר ירושה ]דהיינו‪ ,‬א יש‬ ‫ב זכר ולו אחד – אי הבנות יורשות כלל[‪ .‬א אי לו בני‪ ,‬ירשנו אביו; ואי הא‬ ‫יורשת את בניה‪ ,‬ודבר זה מפי הקבלה‪ .‬וכל הקוד בנחלה‪ ,‬יוצאי ירכו קודמי‪.‬‬ ‫דהיינו לפי דין תורה לא יתכן מצב בו יש למת שאר בשר אך אינו יורשו )בניגוד‬ ‫לחוקי רוב המדינות כולל מדינת ישראל(‪.‬‬ ‫הבכור נוטל פי שניי כאחד בנכסי אביו‪ .‬כיצד‪ :‬הניח חמישה בני ואחד‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫מה בכור – הבכור נוטל שליש הממו‪ ,‬וכל אחד מ הארבעה הפשוטי נוטל‬ ‫שתות‪ .‬הניח תשעה בני – הרי האחד הבכור נוטל חומש‪ ,‬וכל אחד מ השמונה‬ ‫הפשוטי נוטל עישור‪ .‬וכ על החלוקה הזאת חולקי לעול‪.‬‬ ‫)אישות( יב‪,‬ז ‪ ...‬כל תנאי שבירושה בטל ‪...‬‬ ‫דהיינו לצוואה אין כלל וכלל תוקף הלכתי‪.‬‬ ‫ ‪ 45‬‬ ‫כט( תלמוד תורה‬ ‫כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה‪ :‬בי עני בי עשיר‪ ,‬בי של בגופו‬ ‫א‪,‬יא‬ ‫בי בעל ייסורי‪ ,‬בי בחור בי שהיה זק גדול שתשש כוחו‪ ,‬אפילו עני המחזר על‬ ‫הפתחי‪ ,‬ואפילו בעל אישה ובני – חייב לקבוע לו זמ ללמוד תורה ביו‬ ‫ובלילה‪.‬‬ ‫גדולי חכמי ישראל – היו מה חוטבי עצי ומה שואבי מי‪ ,‬ומה‬ ‫א‪,‬יב‬ ‫סומי‪ .‬וא‪ /‬על פי כ היו עוסקי בתורה‪ ,‬ביו ובלילה‪.‬‬ ‫אמרו חכמי‪ :‬ממזר תלמיד חכמי קוד לכוה גדול ע האר"‪.‬‬ ‫ג‪,‬ב‬ ‫כל המשי על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה‪ ,‬ויתפרנס מ‬ ‫ג‪,‬ט‬ ‫הצדקה – הרי זה חילל את הש‪ ,‬וביזה את התורה‪ ,‬וכיבה מאור הדת‪ ,‬וגר רעה‬ ‫לעצמו‪ ,‬ונטל חייו מ העול הבא‪ :‬לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעול הזה‪.‬‬ ‫אמרו חכמי‪ :‬כל הנהנה מדברי תורה‪ ,‬נטל חייו מ העול‪ .‬ועוד ציוו‬ ‫ג‪,‬י‬ ‫ואמרו‪ :‬לא תעש עטרה להתגדל בה‪ ,‬ולא קרדו לחפור בה‪ .‬ועוד ציוו ואמרו‪:‬‬ ‫אהוב את המלאכה‪ ,‬ושנוא את הרבנות‪ .‬וכל תורה שאי עימה מלאכה‪ ,‬סופה‬ ‫בטלה; וסו‪ /‬אד זה‪ ,‬שיהא מלסט את הבריות‪.‬‬ ‫מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו‪ ,‬ומידת חסידי‬ ‫ג‪,‬יא‬ ‫הראשוני היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעול הזה ולעול הבא‪.‬‬ ‫עד אימתי חייב ללמוד תורה – עד יו מותו‪ ,‬שנאמר "ופ יסורו מלבב‪#‬‬ ‫א‪,‬יג‬ ‫כל ימי חיי‪) "#‬דברי ד‪,‬ט(; וכל זמ שלא יעסוק בלימוד‪ ,‬הוא שוכח‪ .‬וחייב לשלש‬ ‫זמ למידתו‪ :‬שליש בתורה שבכתב; ושליש בתורה שבעל פה; ושליש יבי וישכיל‬ ‫אחרית דבר מראשיתו‪ ,‬ויוציא דבר מדבר‪ ... ,‬עד שיידע היא‪ ... #‬יוציא האסור‬ ‫והמותר‪ – ...‬ועניי זה הוא הנקרא תלמוד‪.‬‬ ‫אי מלמדי תורה אלא לתלמיד הגו נאה במעשיו‪ ,‬או לת‪ .‬אבל א היה‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫הול‪ #‬בדר‪ #‬לא טובה‪ ,‬מחזירי אותו למוטב ומנהיגי אותו בדר‪ #‬ישרה‪ ,‬ובודקי‬ ‫אותו; ואחר כ‪ #‬מכניסי אותו לבית המדרש ומלמדי אותו‪.‬‬ ‫וכ הרב שאינו הול‪ #‬בדר‪ #‬טובה – א‪ /‬על פי שחכ גדול הוא‪ ,‬וכל הע‬ ‫ד‪,‬ב‬ ‫צריכי לו – אי מתלמדי ממנו‪ ,‬עד שיחזור למוטב‪ ...‬אמרו חכמי‪ :‬א דומה הרב‬ ‫למלא‪ #‬ה'‪ – ...‬תורה יבקשו מפיהו‪ ,‬א לאו – אל יבקשו תורה מפיהו‪.‬‬ ‫ ‪ 46‬‬ ‫ל( קריאת שמע‬ ‫קר ַית שמע‪ ,‬בערב ובבוקר‪ :‬שנאמר "ובשוכב‪#‬‬ ‫פעמיי בכל יו קוראי ִ‬ ‫א‪,‬א‬ ‫ובקומ‪) "#‬דברי ו‪,‬ז; דברי יא‪,‬יט(‬ ‫ומה הוא קורא‪ :‬שלוש פרשיות אלו וה "שמע" )דברי ו‪,‬דט(‪ ,‬ו"והיה‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫א שמוע" )דברי יא‪,‬יגכא(‪ ,‬ו"ויאמר" )במדבר טו‪,‬לזמא(‪.‬‬ ‫אי זה הוא זמ קרית שמע בלילה – מצוותה משעת יציאת הכוכבי‪ ,‬עד‬ ‫א‪,‬י‬ ‫חצי הלילה; וא עבר ואיחר‪ ,‬וקרא עד שלא עלה עמוד השחר – יצא ידי חובתו‪.‬‬ ‫ואי זה הוא זמנה ביו – מצוותה שיתחיל לקרות קוד הנ" החמה‪ ,‬כדי‬ ‫א‪,‬יב‬ ‫שיגמור לקרות ולבר‪ #‬ברכה אחרונה ע הנ" החמה; ושיעור זה‪ ,‬כמו עישור שעה‬ ‫קוד שתעלה השמש‪ .‬וא איחר‪ ,‬וקרא אחר שעלתה השמש – יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫שעונתה עד סו‪ /‬שלוש שעות ביו למי שעבר ואיחר‪.‬‬ ‫הכוונה לשלוש שעות זמניות‪ ,‬דהיינו רבע יום )יום – מהנץ החמה עד שקיעתה –‬ ‫מחולק ל‪ 12-‬שעות זמניות(‪.‬‬ ‫לא( טהרת המקו )הלכות קריאת שמע(‬ ‫אי קורי לא בבית המרח"‪ ,‬ולא בבית הכיסא א‪ /‬על פי שאי בו צואה‪,‬‬ ‫ג‪,‬ב‬ ‫ולא בבית הקברות‪ ,‬ולא בצד המת עצמו‪ .‬וא הרחיק ארבע אמות מ הקבר או מ‬ ‫המת‪ ,‬מותר לקרות‪.‬‬ ‫באיסור הגורף על קריאת פסוקים בארבע אמות של הקבר‪ ,‬לא חילק הרמב"ם בין‬ ‫קברי צדיקים לקברי רשעים‪ .‬כמובן‪ ,‬אין מדובר כאן בפנייה ישירה אל המת עצמו‬ ‫או בבקשה ממנו להיות שליח בינינו לבין הקב"ה‪ ,‬כי איסורים אלה כבר נדונו‬ ‫בפרק ז' לעיל‪.‬‬ ‫ולא ְק ִר ַית שמע בלבד‪ ,‬אלא כל עניי שהוא מדברי קודש אסור לאומרו‬ ‫ג‪,‬ד‬ ‫בבית המרח" ובבית הכיסא‪ ,‬ואפילו אמרו בלשו חול‪ .‬ולא לאומרו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫אפילו להרהר בליבו בדברי תורה בבית הכיסא ובבית המרח" ובמקו הטינופת‪,‬‬ ‫והוא המקו שיש בו צואה או מי רגליי – אסור‪.‬‬ ‫דברי של חול‪ ,‬מותר לאומר בלשו הקודש בבית הכיסא‪ .‬וא נזדמ לו‬ ‫ג‪,‬ה‬ ‫להפריש מדבר האסור בבית המרח" או בבית הכיסא – מפריש‪ ,‬ואפילו בלשו‬ ‫קודש ובענייני קודש‪.‬‬ ‫ ‪ 47‬‬ ‫לב( תפילה‬ ‫מצות עשה להתפלל בכל יו‪ ,‬שנאמר "ועבדת את יי אלוהיכ" )שמות‬ ‫א‪,‬א‬ ‫כג‪,‬כה(‪.‬‬ ‫‪ ...‬עזרא ובית דינו ‪ ...‬עמדו ותיקנו ‪ ...‬שמונה עשרה ברכות על הסדר‪:‬‬ ‫א‪,‬ו‬ ‫שלוש ראשונות – שבח לה'; ושלוש אחרונות – הודיה; ואמצעיות – יש בה‬ ‫שאילת כל הדברי שה כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצורכי הציבור כול‪,‬‬ ‫כדי שיהיו ערוכות בפי הכל‪.‬‬ ‫חכמינו תיקנו ענייניהם של הברכות וסדרן‪ ,‬אך לא נוסחותיהן‪ .‬כנראה לא הייתה‬ ‫רוחם נוחה עם נוסח קבוע של התפילה כמאמר המשנה )ברכות ד‪,‬ד(‪" :‬העושה‬ ‫תפילתו קבע‪ ,‬אין תפילתו תחנונים"‪.‬‬ ‫בימי רב גמליאל רבו המיני בישראל‪ ,‬והיו מצירי לישראל ומסיתי‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫אות לשוב מאחרי ה'‪ .‬וכיוו שראה שזו גדולה מכל צורכי בני אד‪ ,‬עמד הוא ובית‬ ‫דינו והתקי ברכה אחת שתהיה בה שאילה מלפני ה' לאבד המיני; וקבע אותה‬ ‫בתפילה‪ ,‬כדי שתהיה ערוכה בפי הכל‪.‬‬ ‫וכ תיקנו שיהא מניי התפילות כמניי הקרבנות‪ :‬שתי תפילות בכל יו‪,‬‬ ‫א‪,‬ז‬ ‫כנגד שני תמידי‪ .‬וכל יו שיש בו קרב מוס‪ ,/‬תיקנו בו תפילה שלישית כנגד קרב‬ ‫מוס‪./‬‬ ‫וכ התקינו שיהא אד מתפלל תפילה אחת בלילה‪ ,‬שהרי אברי תמיד של‬ ‫א‪,‬ח‬ ‫בי הערביי מתאכלי והולכי כל הלילה‪.‬‬ ‫נמצאו התפילות בכל יו שלוש‪ ,‬ערבית ושחרית ומנחה; ובשבתות‬ ‫א‪,‬י‬ ‫ובמועדי ובראשי חודשי – ארבע‪ ,‬שלוש של כל יו ותפילת המוספי; וביו‬ ‫הכיפורי חמש‪ ,‬ארבע אלו ותפילת נעילה‪.‬‬ ‫בכל תפילה משלוש תפילות אלו שבכל יו‪ ,‬מתפלל אד תשע עשרה‬ ‫ב‪,‬ב‬ ‫ברכות אלו על הסדר‪.‬‬ ‫כך לפי המנהג הבבלי‪ .‬אבל בארץ ישראל התפללו שמונה עשרה ברכות גם אחרי‬ ‫התקנת ברכת המינים )שאז "בונה ירושלים" ו‪"-‬צמח דוד" אוחדו לברכה אחת(‪.‬‬ ‫וכך ההלכה בתלמוד הירושלמי‪.‬‬ ‫בשבתות וימי טובי‪ ,‬מתפלל שבע ברכות בכל תפילה ותפילה מארבע‬ ‫ב‪,‬ה‬ ‫תפילות של אותו היו‪ :‬שלוש ראשונות‪ ,‬ושלוש אחרונות‪ ,‬וברכה אמצעית מעי‬ ‫אותו היו‪.‬‬ ‫תפילת השחר – מצוותה שיתחיל להתפלל ע ָה ֵנ" החמה; וזמנה עד סו‪/‬‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫שעה רביעית שהוא שליש היו‪.‬‬ ‫ ‪ 48‬‬ ‫זמ מנחה‪ ...‬משש שעות ומחצה‪ ...‬עד שיישאר מ היו שעה ורביע‪ .‬ויש‬ ‫ג‪,‬ד‬ ‫לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה‪.‬‬ ‫תפילת המוספי – זמנה אחר תפילת השחר עד שבע שעות ביו‪.‬‬ ‫ג‪,‬ה‬ ‫תפילת הערב‪ ,‬א‪ /‬על פי שאינה חובה‪ ,‬המתפלל אותה – יש לו להתפלל‬ ‫ג‪,‬ו‬ ‫מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר‪.‬‬ ‫חמישה דברי מעכבי את התפילה‪ ,‬א‪ /‬על פי שהגיע זמנה‪ :‬טהרת‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫הידיי‪ ,‬וכיסוי הערווה‪ ,‬וטהרת מקו התפילה‪ ,‬ודברי החופזי אותו‪ ,‬וכוונת הלב‪.‬‬ ‫טהרת הידיי כיצד‪ :‬רוח" ידיו במי עד הפרק‪ ,‬ואחר כ‪ #‬יתפלל‪.‬‬ ‫ד‪,‬ב‬ ‫קר ַית שמע‪ ,‬אי‬ ‫טהרת מקו התפילה כיצד‪ ... :‬כל מקו שאי קורי בו ִ‬ ‫ד‪,‬ח‬ ‫מתפללי בו‪.‬‬ ‫דברי החופזי אותו כיצד‪ :‬שא היה צרי‪ #‬לנקביו‪ ,‬לא יתפלל‪ .‬וכל‬ ‫ד‪,‬י‬ ‫הצרי‪ #‬לנקביו והתפלל – תפילתו תועבה‪.‬‬ ‫כוונת הלב כיצד‪ :‬כל תפילה שאינה בכוונה – אינה תפילה; וא התפלל‬ ‫ד‪,‬טו‬ ‫בלא כוונה‪ ,‬חוזר ומתפלל בכוונה‪ .‬מצא דעתו משובשת וליבו טרוד – אסור לו‬ ‫להתפלל עד שתתיישב דעתו‪ .‬לפיכ‪ #‬הבא מ הדר‪ #‬והוא עיי‪ /‬או מצר – אסור לו‬ ‫להתפלל עד שתתיישב דעתו‪ .‬אמרו חכמי‪ :‬שלושה ימי עד שינוח ותתקרר‬ ‫דעתו‪ ,‬ואחר כ‪ #‬יתפלל‪.‬‬ ‫כיצד היא הכוונה – שיפנה ליבו מכל המחשבות‪ ,‬ויראה עצמו כאילו הוא‬ ‫ד‪,‬טז‬ ‫עומד לפני השכינה; לפיכ‪ #‬צרי‪ #‬לישב מעט קוד התפילה כדי לכוו את ליבו‪,‬‬ ‫ואחר כ‪ #‬יתפלל בנחת ובתחנוני‪ .‬ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי‪,‬‬ ‫משליכו והול‪ #‬לו; לפיכ‪ #‬צרי‪ #‬לישב מעט אחר התפילה‪ ,‬ואחר כ‪ #‬יפטר‪ .‬חסידי‬ ‫הראשוני היו שוהי שעה קוד התפילה‪ ,‬ושעה אחר התפילה‪ ,‬ומאריכי בתפילה‬ ‫שעה‪.‬‬ ‫שמונה דברי צרי‪ #‬המתפלל להיזהר בה ולעשות; וא היה דחוק‪ ,‬או‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫נאנס‪ ,‬או שעבר ולא עשה אות – אינ מעכבי‪ .‬ואלו ה‪ :‬עמידה‪ ,‬ונוכח המקדש‪,‬‬ ‫ותיקו הגו‪ ,/‬ותיקו המלבוש‪ ,‬ותיקו המקו‪ ,‬והשווית הקול‪ ,‬והכריעה‪,‬‬ ‫וההשתחוויה‪.‬‬ ‫ושיבחו חכמי למי שקורא זמירות מספר תהילי בכל יו ויו‪ ,‬וה‬ ‫ז‪,‬יב‬ ‫מ"תהילה לדויד" )תהילי קמה( עד סו‪ /‬הספר‪ .‬וכבר נהגו הע לקרות פסוקי‬ ‫לפניה ולאחריה; ותיקנו חכמי ברכה לפני הזמירות והיא "ברו‪ #‬שאמר"‪ ,‬וברכה‬ ‫לאחריה‪ ,‬והיא "ישתבח"‪ .‬ואחר כ‪ #‬מבר‪ #‬על קרית שמע‪ ,‬וקורא קרית שמע‪.‬‬ ‫ ‪ 49‬‬ ‫תפילת הציבור נשמעת תמיד; ואפילו היו בה חטאי‪ ,‬אי הקדוש ברו‪#‬‬ ‫ח‪,‬א‬ ‫הוא מואס תפילת של רבי‪ .‬לפיכ‪ #‬צרי‪ #‬אד לשת‪ /‬עצמו ע הציבור‪ ,‬ולא‬ ‫יתפלל יחידי כל זמ שיכול להתפלל בציבור‪.‬‬ ‫הבאת תינוקות לבית הכנסת‬ ‫ראוי לזכור את דבריו של בעל "שני לוחות הברית" אשר מהדהדים בחלל האוויר‬ ‫מזה ‪ 400‬שנה )הובאו ע"י הרב אליעזר מלמד‪" ,‬פניני הלכה" כרך א'‪ ,‬הלכות‬ ‫תפילה(‪:‬‬ ‫"שיחת הילדים בבית הכנסת איסור גדול‪ .‬ובזמן הזה יש תינוקות באים לבית‬ ‫הכנסת בכדי להביא עונש למביאיהן‪ ,‬מפני שהם באים לחלל קדושת בית אלקינו‬ ‫ולשחוק בו כברחבות קריה‪ ... .‬זה מצחק את זה וזה מכה את זה‪ .‬זה מרנן וזה‬ ‫בוכה‪ .‬זה מדבר וזה צועק‪ .‬זה רץ אילך וזה רץ אילך‪ ...‬סוף דבר‪ ,‬מקול שטותם‬ ‫כוונת המתפללים נפסדת ונמצא שם שמיים מתחלל‪ ...‬והיותר רע‪ ,‬יגדלו הנערים‬ ‫על זה מנהג הרע והתכונה הזרה‪ ,‬וכל אשר יגדלו עוד יוסיפו סרה להבזות בעיניהם‬ ‫עניין בית הכנסת וקדושתו ולא יתנו כבוד לתורה‪ ,‬וכיוון שעבר אדם עבירה ושנה‬ ‫בה – הותרה לו‪ ,‬וגם כי יזקין ממנה לא יסור"‪.‬‬ ‫לג( ציצית‬ ‫ענ‪ /‬שעושי על כנ‪ /‬הבגד‪ – ...‬הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה‬ ‫א‪,‬א‬ ‫לציצית הראש‪ ...‬וזה הענ‪ /‬הוא הנקרא לב‪.‬‬ ‫ולוקחי חוט צמר שנצבע כעי הרקיע‪ ,‬וכורכי אותו על הענ‪ ;/‬וחוט זה‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫הוא הנקרא תכלת‪.‬‬ ‫התכלת אינו מעכב את הלב; והלב אינו מעכב את התכלת‪.‬‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫תכלת האמורה בתורה בכל מקו‪ ,‬היא הצמר הצבוע ְכ ִפת>‪] #‬בלילה‪,‬‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫מזיגה[ שבכוחל; וזו היא דמות הרקיע‪ ,‬הנראית לעי בטוהרו של רקיע‪ .‬והתכלת‬ ‫האמורה בציצית‪ ,‬צרי‪ #‬שתהא צביעתה צביעה ידועה‪ ,‬שעומדת ביופיה ולא‬ ‫תשתנה‪ .‬וכל שלא נצבע באותה הצביעה פסול לציצית‪ :‬א‪ /‬על פי שהוא כעי‬ ‫יס ִטיס ]פרח שמפיקי ממנו צבע כחול[ או בשאר‬ ‫הרקיע‪ ,‬כגו שצבעו ב ִא ָ‬ ‫המשחירי – הרי זה פסול לציצית‪.‬‬ ‫בדור הזה זכינו לקיים את מצוות התכלת אחרי הפסק של מעל אלף שנה‪ .‬מחקר‬ ‫מדעי שהוחל ע"י הרב גרשון ליינר מראדזין וארך כמאה שנה הביא לצביעת ציצית‬ ‫לשם מצווה בשנת תשמ"ט ע"י הרב אליהו טבגר‪ ,‬ומאז החלה מצוות התכלת‬ ‫להתפשט בכל ישראל‪ .‬זיהוי ארגמון קהה הקוצים כחילזון התכלת נעשה ע"י הרב‬ ‫ ‪ 50‬‬ ‫יצחק הרצוג )לימים – הרב הראשי לישראל( בשנת ‪ .1913‬יש לציין כי כנראה כל‬ ‫תכלת שהיא יציבה כימית – כשרה )ראה הל' ציצית ב‪,‬ה(‪ ,‬כך שבדיעבד הרב‬ ‫גרשון ליינר – הוא שחידש את קיום מצוות התכלת‪ ,‬אעפ"י שטעה בזיהוי החילזון‪.‬‬ ‫כסות‪ ,‬שחייב אד לעשות בה ציצית מ התורה – היא כסות שיש לה‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫ארבע כנפיי או יתר על ארבע‪ ...‬ותהיה הכסות של צמר או של פשתי בלבד‪.‬‬ ‫אבל טלית של שאר מיני‪ – ...‬אי חייבי במצוות ציצית אלא מדברי‬ ‫ג‪,‬ב‬ ‫חכמי‪ ,‬כדי להיזהר במצות ציצית‪.‬‬ ‫היא‪ #‬חיוב מצות הציצית‪ :‬כל אד שהוא חייב לעשות מצווה זו‪ ,‬א‬ ‫ג‪,‬יא‬ ‫יתכסה בכסות הראויה לציצית – יטיל לה ציצית‪ ,‬ואחר כ‪ #‬יתכסה בה; וא נתכסה‬ ‫בה בלא ציצית‪ ,‬הרי ביטל מצות עשה‪.‬‬ ‫א‪ /‬על פי שאי אד מחויב לקנות טלית ולהתעט‪ /‬בה כדי שיעשה בה‬ ‫ג‪,‬יב‬ ‫ציצית‪ ,‬אי ראוי לאד חסיד לפטור עצמו ממצווה זו; אלא לעול ישתדל אד‬ ‫להיות עטו‪ /‬בכסות המחויבת בציצית כדי שיקיי מצווה זו‪ .‬ובשעת התפילה צרי‪#‬‬ ‫להיזהר ביותר; וגנאי גדול הוא לתלמיד חכמי שיתפלל והוא אינו עטו‪ /‬בציצית‪.‬‬ ‫לד( תפילי ומזוזה‬ ‫ארבע פרשיות שה "קדש לי" )שמות יג‪,‬ב(‪ ,‬ו"והיה כי יביא‪ #‬יי" )שמות‬ ‫א‪,‬א‬ ‫יג‪,‬יא( שבספר 'ואלה שמות'‪ ,‬ו"שמע" )דברי ו‪,‬ד(‪ ,‬ו"והיה‪ ,‬א שמוע" )דברי‬ ‫יא‪,‬יג( – ה שנכתבות בפני עצמ‪ ,‬ומחפי אות בעור‪ ,‬ונקראי תפילי; ומניחי‬ ‫אות על הראש‪ ,‬וקושרי אות על היד‪.‬‬ ‫ספר תורה תפילי ומזוזות שכתב מי‪ ,‬ישרפו‪ .‬כתב גוי‪ ,‬או ישראל‬ ‫א‪,‬יג‬ ‫משומד‪ ,‬או מוסר‪ ,‬או עבד‪ ,‬או אישה‪ ,‬או קט – הרי אלו פסולי ויגנזו‪:‬‬ ‫הכותב תפילי בכתב ידו או שלקח מ המומחה‪ ,‬או משאר אד ובדק‬ ‫ב‪,‬יד‬ ‫והחזיר לעור – לעול אינו צרי‪ #‬לבודק פע אחרת‪ ,‬ואפילו אחר כמה שני‪:‬‬ ‫כל זמ שחיפוי של‪ ,‬הרי ה בחזקת ואי חוששי לה‪ ,‬שמא נמחקה אות מתוכ‬ ‫או שניקבה‪ .‬הילל הזק היה אומר‪ :‬אלו משל אבי אימא‪.‬‬ ‫היכ מניחי התפילי‪ :‬של ראש מניחי אות על הקודקוד‪ ,‬שהוא סו‪/‬‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫השיער שכנגד הפני‪ ,‬והוא המקו שמוחו של תינוק רופס בו; וצרי‪ #‬לכוו אות‬ ‫באמצע‪ ,‬כדי שיהיו בי העיניי‪ ,‬ויהיה הקשר בגובה העור‪ ,/‬שהוא סו‪ /‬הגולגולת‪.‬‬ ‫ושל יד – קושר אותה על שמאלו על הקיבורת‪ ,‬והוא הבשר התפוח‬ ‫ד‪,‬ב‬ ‫שבמרפק שבי פרק הכת‪ /‬ובי פרק הזרוע‪ :‬שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו‪,‬‬ ‫ ‪ 51‬‬ ‫תהיה תפילה כנגד ליבו; ונמצא מקיי "והיו הדברי האלה‪ ...‬על לבב‪) "#‬דברי‬ ‫ו‪,‬ו(‪.‬‬ ‫מקו קשירת התפילי ומקו הנחת‪ ,‬מפי השמועה למדו‪.‬‬ ‫ד‪,‬ג‬ ‫ד‪,‬י‬ ‫תפילי‪.‬‬ ‫זמ הנחת תפילי ביו‪ ,‬לא בלילה‪ .‬וכ שבתות וימי טובי אינ זמ‬ ‫מכאן שראשי חודשים וחול המועד – כן זמן תפילין ויש להניחן‪ ,‬אעפ"י שבזמן הזה‬ ‫אין זה המנהג הרווח‪.‬‬ ‫היה לבוש תפילי‪ ,‬והוצר‪ #‬לבית הכיסא – לא יניח תפילי בחורי‬ ‫ד‪ ,‬יז‬ ‫הסמוכי לרשות הרבי ויכנס‪ ,‬שמא יטלו עוברי דרכי‪ .‬כיצד יעשה – ‪ ...‬חול"‬ ‫תפיליו בריחוק ארבע אמות‪ ,‬וגולל בבגדו כמי ספר תורה‪ ,‬ואוחז בימינו כנגד‬ ‫ליבו; וייזהר כדי שלא תצא רצועה מתחת ידו טפח‪ ,‬ונכנס ועושה צרכיו‪ .‬וכשייצא‪,‬‬ ‫מרחיק ארבע אמות מבית הכיסא‪ ,‬ולובש‪.‬‬ ‫קל וחומר מותר כי –‬ ‫ד‪,‬יט‬ ‫‪ ...‬מניח בכלי‪ ,‬ואוחז הכלי בידו‪ ,‬ונכנס‪.‬‬ ‫הנכנס למרח" – מקו שבני אד עומדי לבושי‪ ,‬מותר להניח תפילי;‬ ‫ד‪,‬כב‬ ‫ומקו שבני אד עומדי ש מקצת ערומי ומקצת לבושי‪ ,‬אינו חול" תפיליו‬ ‫ואינו מניח ש תפילי לכתחילה; ומקו שבני אד עומדי ערומי‪ ,‬חול" תפיליו‬ ‫ואי צרי‪ #‬לומר שאינו מניח‪.‬‬ ‫לא יהל‪ #‬אד בבית הקברות ותפילי בראשו‪ ,‬ואפילו בתו‪ #‬ארבע אמות‬ ‫כג‬ ‫של מת או של קבר‪ ...‬ולא ילבוש אד תפילי עד שיכסה ערוותו וילבוש בגדיו‪.‬‬ ‫הנושא משאוי על ראשו – חול" תפילי של ראש‪ ,‬עד שיסיר המשאוי‪.‬‬ ‫צרי‪ #‬אד להשתדל להיות ]תפילי[ עליו כל היו – שמצוות כ‪ #‬היא‪.‬‬ ‫כה‬ ‫כיצד כותבי את המזוזה – כותב שתי הפרשיות "שמע" )דברי ו‪,‬ד(‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫ו"והיה א שמוע" )דברי יא‪,‬יג( על ד‪ /‬אחד ביריעה אחת; ועושה לה רווח‬ ‫מלמעלה ורווח מלמטה‪ ,‬כמו חצי ציפור‪.‬‬ ‫אלו שכותבי בה מבפני שמות המלאכי‪ ,‬או שמות קדושי‪ ,‬או פסוק‪,‬‬ ‫ה‪,‬ה‬ ‫או חותמות – הרי ה בכלל מי שאי לו חלק לעול הבא‪ :‬שאלו הטיפשי‪ ,‬לא די‬ ‫לה שביטלו המצווה; אלא שעושי מצווה גדולה שהיא ייחוד שמו של הקדוש‬ ‫ברו‪ #‬הוא ואהבתו ועבודתו‪ ,‬כאילו הוא קמיע להניית עצמ כמו שעלה על ליב‬ ‫הסכל שזה דבר המהנה בהבלי העול‪.‬‬ ‫ ‪ 52‬‬ ‫בעקבות התפשטות הקבלה‪ ,‬חדר לכל בית בישראל המנהג לרשום שמות על‬ ‫המזוזה מבחוץ וכן על בית המזוזה‪ .‬אולי אין בכך איסור‪ ,‬אך שומר נפשו ירחק‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫בית שיש לו פתחי הרבה‪ ,‬א‪ /‬על פי שאינו רגיל לצאת ולבוא אלא‬ ‫ו‪,‬יא‬ ‫בפתח אחד מה – חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח‪.‬‬ ‫בית הכיסא ובית המרח" ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בה‬ ‫ו‪,‬י‬ ‫פטורי מ המזוזה‪ ,‬לפי שאינ עשויי לדירת כבוד‪.‬‬ ‫לה( גניזה )הלכות יסודי תורה(‬ ‫כל המאבד ש מ השמות הקדושי הטהורי שנקרא בה הקדוש ברו‪#‬‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫הוא‪ ,‬לוקה מ התורה‬ ‫ושבעה שמות ה‪ :‬הש הנכתב יוד הא ואו הא והוא הש המפורש‪ ,‬או‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫הנכתב אל‪ /‬דלת נו יוד‪ ,‬ואל‪ ,‬ואלוה‪ ,‬ואלוהי‪ ,‬ואהיה‪ ,‬ושדי‪ ,‬וצבאות‪ .‬כל המוחק‬ ‫אפילו אות אחת משבעה שמות אלו‪ ,‬לוקה‪.‬‬ ‫שאר הכינוי שמשבחי בה הקדוש ברו‪ #‬הוא – כגו חנו ורחו‪ ,‬הגדול‬ ‫ו‪,‬ה‬ ‫הגיבור והנורא‪ ,‬הנאמ קנא וחזק וכיוצא בה – הרי ה כשאר דברי הקודש‪ ,‬ומותר‬ ‫למוחק‪.‬‬ ‫כתבי הקודש כול‪ ,‬ופירושיה וביאוריה אסור לשרו‪ /‬אות או לאבד‬ ‫ו‪,‬ח‬ ‫ביד; והמאבד ביד‪ ,‬מכי אותו מכת מרדות‪ .‬במה דברי אמורי‪ ,‬בכתבי הקודש‬ ‫שכתבו אות ישראל בקדושה‪ .‬אבל מי ישראל שכתב ספר תורה‪ ,‬שורפי אותו‪...‬‬ ‫כתבי הקודש שבלו או שכתב גוי‪ ,‬יגנזו‪.‬‬ ‫בזמננו זכינו בחסדי ה' לפריחת תעשיית הדפוס ולהופעתם לרוב של עלוני שבת‪,‬‬ ‫חומר לימודי ושאר הדברים שנדפסים לצורך שעה קלה בלבד‪ .‬אם אין בהם‬ ‫השמות הקדושים‪ ,‬מותר להוליכם לאבדון )כולל מחזור(‪.‬‬ ‫ ‪ 53‬‬ ‫לו( ברכות‬ ‫מצות עשה מ התורה לבר‪ #‬אחר אכילת מזו‪ ...‬ואינו חייב מ התורה‪,‬‬ ‫א‪,‬א‬ ‫אלא א שבע‪.‬‬ ‫ומדברי סופרי‪ ,‬חייב אד לבר‪ #‬על כל מאכל תחילה‪ ,‬ואחר כ‪ #‬יהנה‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫ממנו‪ .‬וכ א הריח ריח טוב‪ ,‬יבר‪ #‬ואחר כ‪ #‬ייהנה ממנו‪ .‬ואפילו נתכוו לאכול או‬ ‫לשתות כל שהוא‪ ,‬מבר‪ #‬ואחר כ‪ #‬יהנה; וכל הנהנה מ העול בלא ברכה‪ ,‬מעל‪.‬‬ ‫וכ מדברי סופרי‪ ,‬לבר‪ #‬אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה – והוא שישתה‬ ‫רביעית‪ ,‬והוא שיאכל כזית‪.‬‬ ‫רביעית – מידת נפח כ‪ 90-‬סמ"ק‪ .‬כזית – נפח זית בינוני‪ ,‬כ‪ 5-‬סמ"ק‬ ‫וכש שמברכי על ההניה – כ‪ #‬מברכי על כל מצווה ומצווה‪ ,‬ואחר כ‪#‬‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫יעשה אותה‪ .‬וברכות רבות תיקנו חכמי דר‪ #‬שבח והודיה ודר‪ #‬בקשה כדי לזכור‬ ‫את הבורא תמיד‪ ,‬א‪ /‬על פי שלא נהנה ולא עשה מצווה‪.‬‬ ‫‪ ...‬אי ראוי לשנות ]את הברכות[‪ ,‬ולא להוסי‪ /‬על אחת מה ולא לגרוע‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫וכל הברכות כול נאמרי בכל לשו‪ :‬והוא שיאמר כעניי שתיקנו‬ ‫א‪,‬ו‬ ‫חכמי; וא שינה את המטבע – הואיל והזכיר אזכרה ומלכות ועניי הברכה‪,‬‬ ‫אפילו בלשו חול‪ ,‬יצא‪.‬‬ ‫כל הברכות כול‪ ,‬צרי‪ #‬שישמיע לאוזנו מה שהוא אומר; וא לא השמיע‬ ‫א‪,‬ז‬ ‫לאוזנו‪ ,‬יצא – בי שהוציא בשפתיו בי שביר‪ #‬בליבו‪.‬‬ ‫כל האוכל הפת שמברכי עליה 'המוציא' – צרי‪ #‬נטילת ידיי תחילה‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫וסו‪ ;.../‬וא‪ /‬על פי שאי ידיו מלוכלכות ואינו יודע לה טומאה – לא יאכל עד‬ ‫שיטול שתי ידיו‪...‬‬ ‫המאכיל לאחרי אינו צרי‪ #‬נטילת ידיי; והאוכל צרי‪ #‬נטילת ידיי‪ ,‬א‪/‬‬ ‫ו‪,‬יט‬ ‫על פי שאינו נוגע במאכל אלא אחר הוא המאכילו‪.‬‬ ‫כל הנוטל ידיו – בי לאכילה‪ ,‬בי לקרית שמע‪ ,‬בי לתפילה – מבר‪#‬‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫בתחילה‪ :‬אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיי; שזו מצות חכמי היא‬ ‫שנצטווינו בתורה לשמוע מה‪ ,‬שנאמר "על פי התורה אשר יורו‪) "#‬דברי יז‪,‬יא(‪.‬‬ ‫יראה לי כי כך ראוי לנהוג‪ ,‬אעפ"י שהמנהג המקובל כיום – לברך לאחר הנטילה‪.‬‬ ‫כל דבר שהוא מנהג – אי מברכי עליו‪ .‬וכ כל דבר שיסתפק ל‪ #‬א‬ ‫יא‪,‬יח‬ ‫טעו ברכה א לאו‪ ,‬עושי אותו בלא ברכה‪ .‬ולעול יזהר אד מברכה שאינה‬ ‫צריכה‪ ,‬וירבה בברכות הצריכות‪.‬‬ ‫ ‪ 54‬‬ ‫לעול יצעק אד על העתיד לבוא ויבקש רחמי; וית הודיה על שעבר‪,‬‬ ‫י‪,‬כט‬ ‫ויודה וישבח כפי כוחו‪ .‬וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד‪ ,‬הרי זה משובח‪.‬‬ ‫לז( כשרות )הלכות מאכלות אסורות(‬ ‫מצוות עשה ה הסימני שמבדילי בה בי בהמה וחיה ועו‪ /‬ודג וחגב‬ ‫א‪,‬א‬ ‫שמותר לאוכל‪ ,‬ובי שאי מותר לאוכל‪.‬‬ ‫סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה‪ ,‬וה שני סימני‪" :‬מפרסת פרסה"‪,‬‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫ו"מעלת גרה" – עד שיהיו שניה‪.‬‬ ‫סימני עו‪ /‬טהור לא נתפרשו מ התורה; אלא מנה מיני טמאי בלבד‪,‬‬ ‫א‪,‬יד‬ ‫ושאר מיני העו‪ /‬מותרי‪ .‬והמיני האסורי – ארבעה ועשרי מי‪.‬‬ ‫א‪,‬טו‬ ‫טהור‪.‬‬ ‫א‪,‬טז‬ ‫א‪,‬כא‬ ‫אוכל‪.‬‬ ‫ועו‪ /‬טהור נאכל במסורת‪ ,‬והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקו שזה עו‪/‬‬ ‫כל עו‪ /‬שהוא דורס ואוכל‪ ,‬בידוע שהוא ‪ ...‬טמא‪.‬‬ ‫מיני חגבי שהתירה תורה – שמונה‪ .‬מי שהוא בקי בה ובשמותיה‪,‬‬ ‫יהודי תימן שמרו על מסורת זיהוי חגבים מותרים הלכה למעשה עד ימינו‪.‬‬ ‫א‪,‬כד‬ ‫ב‪,‬ד‬ ‫ובדגי שני סימני‪ :‬סנפיר וקשקשת‪ .‬וכל שיש לו קשקשת‪ ,‬יש לו סנפיר‪.‬‬ ‫האוכל מבשר האד ‪ – ...‬אסור הוא בעשה‪.‬‬ ‫ויותר ממה שהוא אסור ב‪"-‬עשה"‪ ,‬הוא אסור מפני חילול השם‪ .‬פלפול כגון‬ ‫שבנסיבות סכנת מוות מרעב יש להעדיף בשר אדם מפני בשר חזיר‪ ,‬כיוון שבשר‬ ‫חזיר אסור ב‪"-‬לאו" ובשר אדם רק ב‪"-‬עשה" – מזעזע‪.‬‬ ‫חגב טמא‪ ,‬הרי הוא בכלל שר" העו‪ ;/‬והאוכל כזית משר" העו‪ /‬לוקה‪...‬‬ ‫ב‪,‬ו‬ ‫ואיזה הוא שר" העו‪ ,/‬כגו זבוב ויתוש ודבורה וצרעה וכיוצא בה‪.‬‬ ‫האוכל כזית משר" האר" לוקה‪ ...‬ואיזה הוא שר" האר" – כגו חולד‬ ‫ב‪,‬ז‬ ‫וצב ונחשי ועקרבי וחיפושית ונדל וכיוצא בה‪.‬‬ ‫כל מאכל היוצא ממי מ המיני האסורי שלוקי על אכילת – הרי אותו‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫המאכל אסור באכילה מ התורה‪ ,‬כגו חלב בהמה וחיה הטמאי‪ ,‬וביצי עו‪ /‬ודג‬ ‫הטמאי‪.‬‬ ‫ ‪ 55‬‬ ‫ג‪,‬ב‬ ‫דבש דבורי ודבש צרעי – מותר‪ ,‬מפני שאינו מתמצית גופ‪.‬‬ ‫ג‪,‬ג‬ ‫‪ ...‬חלב האד מותר‪...‬‬ ‫חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד כחלב הטהורה; וא נתערב חלב‬ ‫ג‪,‬י‬ ‫טהורה בחלב טמאה – כשתעמיד אותו‪ ,‬יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה‬ ‫ע הקוס של גבינה ]מי גבינה[‪ .‬ומפני זה ית הדי שכל חלב הנמצא ביד גוי‬ ‫אסור? – שמא עירב בו חלב בהמה טמאה‪ .‬וגבינת הגויי מותרת‪ ,‬שאי חלב‬ ‫בהמה טמאה מתגב‪ .‬אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת הגויי ואסרוה מפני‬ ‫שמעמידי אותה בעור הקיבה של שחיטת‪ ,‬שהיא נבילה‪.‬‬ ‫כיום במדינות מפותחות אף חלב גויים )"חלב נוכרי"( מותר‪ ,‬כי אין חשש שיערבו‬ ‫חלב ממין אחר‪.‬‬ ‫ד‪,‬ט‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫‪ ...‬התורה אסרה המתה‪ ,‬והיא הנבילה;‬ ‫וכל שלא נשחטה כראוי‪ ,‬הרי זו מתה‪.‬‬ ‫ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה‪ .‬וא‪ /‬על פי שעדיי לא מתה‪ ,‬והיא‬ ‫ד‪,‬ט‬ ‫הטריפה‪ .‬בי שהיה הגור בידי בשר וד בי שהיה בידי שמיי‪.‬‬ ‫החות‪ #‬בשר מ החי ‪ ,‬הרי אותו הבשר – טריפה‪.‬‬ ‫ד‪,‬יא‬ ‫האוכל כזית מ הד במזיד‪ ,‬חייב‪ ...‬ודבר מפורש בתורה שאינו חייב‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫אלא על ד בהמה חיה ועו‪ /‬בלבד‪.‬‬ ‫אי הבשר יוצא מידי דמו אלא א כ מולחו יפה יפה‪ ,‬ומדיחו יפה יפה‪.‬‬ ‫ו‪,‬י‬ ‫כיצד עושה‪ :‬מדיח הבשר תחילה‪ ,‬ואחר כ‪ #‬מולחו יפה יפה‪ ,‬ומניחו במלחו כדי‬ ‫הילו‪ #‬מיל; ואחר כ‪ #‬מדיחו יפה יפה‪ ,‬עד שייצאו המי זכי; ומשליכו מיד לתו‪#‬‬ ‫מי רותחי אבל לא לפושרי‪ ,‬כדי שיתלב מיד ולא ייצא ד‪.‬‬ ‫קערה שמלח בה בשר‪ ,‬אפילו הייתה שוועה ]מצופה[ באבר ]עופרת[ –‬ ‫ו‪,‬כא‬ ‫אסור לאכול בה רותח לעול‪ ,‬שכבר נבלע הד בחרסיה‪.‬‬ ‫בשר בחלב אסור לבשלו ואסור לאוכלו מ התורה‪ ,‬ואסור בהניה;‬ ‫ט‪,‬א‬ ‫וקוברי אותו‪.‬‬ ‫אי אסור מ התורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה‪.‬‬ ‫ט‪,‬ב‬ ‫אבל בשר בהמה טהורה שבישלו בחלב בהמה טמאה‪ ,‬או בשר בהמה‬ ‫ט‪,‬ג‬ ‫טמאה שבישלו בחלב בהמה טהורה – מותר לבשל ומותר בהניה; ואי חייבי על‬ ‫אכילתו משו בשר בחלב‪ .‬וכ בשר חיה‪.‬‬ ‫ ‪ 56‬‬ ‫ועו‪ ,/‬בי בחלב בהמה בי בחלב חיה אינו אסור באכילה מ התורה;‬ ‫ט‪,‬ד‬ ‫לפיכ‪ #‬מותר לבשלו‪ ,‬ומותר בהניה‪ .‬ואסור באכילה מדברי סופרי ‪ ...‬אסרו כל‬ ‫בשר בחלב‪.‬‬ ‫‪ ...‬קדירה שבישל בה בשר‪ ,‬לא יבשל בה חלב; וא בישל – בנות טע‪.‬‬ ‫ט‪,‬יא‬ ‫‪ ...‬כיצד‪ :‬א ‪...‬יש בה טע בשר‪ ,‬אסורה; וא לאו‪ ,‬מותרת‪.‬‬ ‫ט‪,‬ח‬ ‫מותר לצרור בשר וגבינה במטפחת אחת והוא שלא ייגעו זה בזה; וא‬ ‫ט‪,‬יח‬ ‫נגעו – מדיח הבשר ומדיח הגבינה‪ ,‬ואוכל‪.‬‬ ‫ט‪,‬כא אסור להעלות העו‪ /‬ע הגבינה על השולח שהוא אוכל עליו – גזירה‬ ‫משו הרגל עבירה‪ ,‬שמא יאכל זה ע זה‪ :‬א‪ /‬על פי שהעו‪ /‬בחלב אסור מדברי‬ ‫סופרי‪.‬‬ ‫ט‪,‬כה מי שאכל גבינה או חלב תחילה – מותר לאכול אחריו בשר מיד‪ ,‬וצרי‪#‬‬ ‫שידיח ידיו ויקנח פיו בי הגבינה ובי הבשר‪ .‬ובמה יקנח פיו בפת או בפירות‪,‬‬ ‫שלועס ובולע או פולט‪.‬‬ ‫מי שאכל בשר בתחילה בי בשר בהמה בי בשר עו‪ ,/‬לא יאכל אחריו‬ ‫ט‪,‬כז‬ ‫חלב עד שישהה ביניה כדי שיעור סעודה אחרת‪ ,‬והוא כמו שש שעות‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬בקהילות רבות נוהגים לשהות זמן מועט יותר‪ :‬שלש שעות ואף שעה אחת‬ ‫בלבד בדומה למנהג העתיק‪ .‬ויראה לי כי אין טעם להחמיר‪.‬‬ ‫כל איסורי שאמרנו‪ ,‬ה במיני נפש חיה; ויש איסורי אחרי של תורה‬ ‫י‪,‬א‬ ‫בזרע האר" – וה החדש‪ ,‬וכלאי הכר‪ ,‬והעורלה‪ ,‬והטבל‪.‬‬ ‫החדש כיצד‪ :‬כל אחד מחמשת מיני תבואה בלבד אסור לאכול מהחדש‬ ‫י‪,‬ב‬ ‫שלו עד‪] ...‬שיקרב קרב עומר או עד[ יו שבעה עשר בניס‪.‬‬ ‫כלאי הכר כיצד‪ :‬מי ממיני תבואה או מיני ירקות שנזרעו ע הגפ –‬ ‫י‪,‬ז‬ ‫בי שזרע ישראל בי שזרע גוי‪ ,‬בי שעלו מאליה בי שנטע הגפ בתו‪ #‬הירק –‬ ‫שניה אסורי באכילה ובהניה‪.‬‬ ‫העורלה כיצד‪ :‬כל הנוטע איל מאכל‪ ,‬כל פירות שעושה אותו איל‬ ‫י‪,‬ט‬ ‫שלוש שני משנזרע – הרי ה אסורי באכילה ובהניה‪.‬‬ ‫הטבל כיצד‪ :‬כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות –‬ ‫י‪,‬כ‬ ‫קוד שיפריש ממנו‪ ,‬נקרא טבל; ואסור לאכול ממנו‪.‬‬ ‫יי הגויי ‪ ...‬אסור בהניה כיי שנתנס‪ ;#‬ודבר זה מגזירת סופרי הוא‪.‬‬ ‫יא‪,‬ב‬ ‫ ‪ 57‬‬ ‫יא‪,‬כב בזמ שהייתה אר" ישראל כולה לישראל היו לוקחי היי מכל אד‬ ‫מישראל ואי חוששי לו; ובחוצה לאר" לא היו לוקחי היי מכל אד מישראל‬ ‫אלא מאד שהוחזק בכשרות‪ .‬ובזמ הזה אי לוקחי יי בכל מקו אלא מאד‬ ‫שהוחזק בכשרות; וכ הבשר והגבינה וחתיכת דג שאי בה סימ‪.‬‬ ‫טבח הנאמ למכור בשר‪ ,‬ונמצא בשר נבילה או בשר טריפה – מחזיר את‬ ‫ח‪,‬ח‬ ‫הדמי לבעלי; ומשמתי אותו‪ ,‬ומעבירי אותו‪ .‬ואי לו תקנה לעול ליקח ממנו‬ ‫בשר עד שיל‪ #‬למקו שאי מכירי אותו‪ ,‬ויחזיר אבידה בדבר חשוב‪ ,‬או ישחוט‬ ‫לעצמו ויוציא טריפה לעצמו בממו חשוב‪ :‬שוודאי עשה תשובה‪ ,‬בלא הערמה‪.‬‬ ‫דבר אסור שנתערב בדבר מותר‪ :‬מי בשאינו מינו – בנות טע; ומי‬ ‫טו‪,‬א‬ ‫במינו שאי אפשר לעמוד על טעמו – יבטל ברוב‪.‬‬ ‫אפילו חתיכת נבילה שנתערבה בשתי חתיכות של שחוטה‪ ,‬הכול מותר‬ ‫טו‪,‬ד‬ ‫מ התורה‪ .‬אבל מדברי סופרי‪ ,‬הכול אסור עד שיאבד דבר האסור מעוצ מיעוטו‬ ‫)טו‪,‬ה( ששיעורו בשישי‪ ,‬ולא יהיה דבר חשוב שעינו עומדת‪.‬‬ ‫טו‪,‬כ‬ ‫הריח אינו אוסר‪ ,‬ואי אוסר אלא עצמו של איסור‪.‬‬ ‫גם חשש איסור לא אוסר‪ ,‬למשל חרקים ותולעים אשר מפעם לפעם נמצאים‬ ‫בפירות וירקות‪.‬‬ ‫הלוקח כלי תשמיש סעודה מ הגויי מכלי מתכות וכלי זכוכית‪ :‬דברי‬ ‫יז‪,‬ב‬ ‫שלא נשתמש בה ]גוי[ כל עיקר – מטביל במי מקווה‪ ,‬ואחר כ‪ #‬יהיו מותרי‬ ‫לאכול בה ולשתות‪ .‬ודברי שנשתמש בה על ידי צונ‪ ,‬כגו כוסות וצלוחיות‬ ‫וקיתונות – מדיח ומטביל וה מותרי‪ .‬ודברי שנשתמש בה על ידי חמי‪ ,‬כגו‬ ‫יורות וקומקמוסי ומחמי חמי – מגעיל ומטביל‪ ,‬וה מותרי‪ .‬ודברי שנשתמש‬ ‫בה על ידי הא>ר‪ ,‬כגו שפודי ואסכלאות – מלבנ בא>ר עד שתינשר קליפת‬ ‫ומטביל‪ ,‬וה מותרי‪.‬‬ ‫טבילה זו שמטבילי כלי הסעודה הנלקחי מ הגויי ואחר כ‪ #‬יותרו‬ ‫יז‪,‬ה‬ ‫לאכילה ושתייה – אינה לעניי טומאה וטהרה‪ ,‬אלא מדברי סופרי‪.‬‬ ‫לא ישתה אד במסיבה של גויי‪ ,‬וא‪ /‬על פי שהוא יי מבושל שאינו‬ ‫יז‪,‬י‬ ‫נאסר או שהיה השותה מכליו לבדו; וא היה רוב המסיבה ישראל – מותר‪.‬‬ ‫אסרו חכמי מאכלות ומשקי שנפש רוב בני אד קהה מה‪ ,‬וכ אסרו‬ ‫יז‪,‬כו‬ ‫לאכול ולשתות בכלי הצואי שנפשו של אד מתאוננה מה‪ ,‬וכ לאכול בידיי‬ ‫ ‪ 58‬‬ ‫מזוהמות‪ ,‬ועל גבי כלי מלוכלכי‪ :‬שכל דברי אלו בכלל "אל תשקצו את‬ ‫נפשותיכ" )ויקרא יא‪,‬מג(‪.‬‬ ‫וכ אסור לאד שישהה את נקביו כלל‪ ,‬בי גדולי בי קטני; וכל‬ ‫יז‪,‬כז‬ ‫המשהה נקביו הרי זה בכלל משק" נפשו‪ ,‬יתר על חולאי רעי שיביא על עצמו‬ ‫ויתחייב בנפשו‪.‬‬ ‫לח( חמ" ומצה‬ ‫כל האוכל כזית חמ" בפסח מתחילת ליל חמישה עשר עד סו‪ /‬יו אחד‬ ‫א‪,‬א‬ ‫ועשרי בניס במזיד – חייב כרת‪ .‬בשוגג – חייב קרב חטאת קבועה‪ :‬אחד‬ ‫האוכל‪ ,‬ואחד הממחה ושותה‪.‬‬ ‫החמ" בפסח אסור בהניה‪ ...‬והמניח חמ" ברשותו בפסח – א‪ /‬על פי‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫שלא אכלו‪ ,‬עובר בשני לאוי‪ ...‬ואיסור החמ" ואיסור השאור שבו מחמצי – אחד‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫סופרי‪...‬‬ ‫חמ" שעבר עליו הפסח‪ ,‬אסור בהניה לעול; ודבר זה קנס מדברי‬ ‫חמ" שנתערב בדבר אחר בפסח‪ ,‬בי במינו בי שלא במינו – הרי זה‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫אוסר בכל שהוא ]מדברי סופרי[‪ ...‬אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח‪.‬‬ ‫כל שהוא אך ממש – כגון גרעין חיטה שנתבשל בסיר של תבשיל‪ ,‬אך לא בקבוק‬ ‫בירה בכנרת וכדומה‪.‬‬ ‫מצות עשה מ התורה להשבית החמ" קוד זמ איסור אכילתו‪...‬‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫ומה היא השבתה זו האמורה בתורה – הוא שיבטל החמ" מליבו ויחשוב‬ ‫ב‪,‬ב‬ ‫אותו כעפר‪ ,‬וישי בליבו שאי ברשותו חמ" כלל‪ ,‬ושכל חמ" שברשותו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫כעפר וכדבר שאי בו צור‪ #‬כלל‪.‬‬ ‫ומדברי סופרי לחפש אחר החמ" במחבואות ובחורי‪ ,‬ולבדוק‬ ‫ב‪,‬ג‬ ‫ולהוציאו מכל גבולו‪ .‬וכ מדברי סופרי שבודקי ומשביתי החמ" בלילה‪,‬‬ ‫מתחילת ליל ארבעה עשר לאור הנר‪ ,‬מפני שבלילה כל הע מצויי בבתיה‪ ,‬ואור‬ ‫הנר יפה לבדיקה‪.‬‬ ‫‪ ...‬דבר שיש בו תערובת חמ" ואינו ראוי לאכילה – הרי זה מותר לקיימו‬ ‫ד‪,‬ח‬ ‫בפסח‪.‬‬ ‫‪ ...‬הפת עצמה שעיפשה ונפסלה מלאכול הכלב‪ – ...‬אינו צרי‪ #‬לבער‪.‬‬ ‫ד‪,‬י‬ ‫ ‪ 59‬‬ ‫אי אסור משו חמ" בפסח‪ ,‬אלא חמשת מיני הדג בלבד – וה שני‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫מיני החיטי‪ ,‬שה החיטה והכוסמת‪ ,‬ושלושת מיני השעורי‪ ,‬שה השעורה‬ ‫ושיבולת שועל והשיפו‪ .‬אבל הקטניות‪ ,‬כגו אורז ודוח ופולי ועדשי וכיוצא‬ ‫בה – אי בה משו חמ"‪.‬‬ ‫בקהילות אשכנז היה נהוג שלא לאכול קטניות בפסח‪ ,‬אך בארץ ישראל מנהג זה‬ ‫בטל‪ .‬אין מנהג אבות המוזכר במקורות אלא מנהג מקום‪ ,‬וכל העולה לארץ ישראל‬ ‫נפטר ממנהגי גלויותיו )וגם ממנהגי גלויות אבותיו(‪.‬‬ ‫כל זמ שאד עוסק בבצק‪ ,‬אפילו כל היו כולו – אינו בא לידי חימו"‪.‬‬ ‫ה‪,‬יג‬ ‫וא הגביה ידו והניחו‪ ,‬ושהה הבצק עד שהגיע להשמיע הקול בזמ שאד מכה‬ ‫בידו עליו – כבר החמי"‪ ,‬וישר‪ /‬מיד‪ .‬וא אי קולו נשמע‪ :‬א שהה כדי שיהל‪#‬‬ ‫אד מיל – כבר החמי"‪ ,‬וישר‪ /‬מיד‪.‬‬ ‫היו שתי עיסות שהגביהו היד מה בעת אחת‪ ,‬ונשתהו‪ ,‬והאחת מה יש‬ ‫ה‪,‬יד‬ ‫לה קול‪ ,‬והאחרת אי לה קול – שתיה ישרפו‪ ,‬והרי ה חמ" גמור‪.‬‬ ‫ה‪,‬כא כל כלי חרס שנשתמש בה חמ" בצונ‪ ,‬מותר להשתמש בה מצה בצונ‪.‬‬ ‫כלי מתכות וכלי אבני שנשתמש בה חמ" ברותחי בכלי ראשו‪ ,‬כגו‬ ‫ה‪,‬כג‬ ‫קדירות ואילפסי – נות אות לתו‪ #‬כלי גדול וממלא עליה מי ומרתיח בתוכו;‬ ‫ואחר כ‪ #‬שוט‪ /‬אות ומשתמש בה במצה‪ .‬וכ הסכיני‪ ,‬מרתיח את הלהב ואת‬ ‫הניצב בכלי ראשו; ואחר כ‪ #‬משתמש בה במצה‪.‬‬ ‫ה‪,‬כד כלי מתכות ואבני וכלי עצי שנשתמש בה חמ" בכלי שני‪ ,‬כגו קערות‬ ‫וכוסות – נות אות לתו‪ #‬כלי גדול‪ ,‬ונות עליה מי רותחי‪ ,‬ומניח בתוכו עד‬ ‫שיפלוטו; ואחר כ‪ #‬שוטפ‪ ,‬ומשתמש בה במצה‪.‬‬ ‫ה‪,‬כה כל כלי חרס שנשתמש בה חמ" בחמי – בי בכלי ראשו כגו קדרות‪,‬‬ ‫בי בכלי שני כגו קערות‪ ,‬בי שהיו משוחי ושוועי באבר שעושי אות כעי‬ ‫זכוכית‪ ,‬בי שהיו חרס כמה שה – אי משתמשי בה במצה‪ ,‬אלא מניח לאחר‬ ‫הפסח ומבשל בה‪.‬‬ ‫לט( דברי אסורי משו עבודה זרה )הלכות ע"ז וחוקות הגויי(‬ ‫אי מנחשי כגויי‪ ,‬שנאמר "לא תנחשו" )ויקרא יט‪,‬כו(‪ .‬כיצד הוא‬ ‫יא‪,‬ד‬ ‫הניחוש – כגו אלו שאומרי‪ :‬הואיל ונפלה פיתי מפי‪ ,‬או נפל מקלי מידי‪ ,‬איני‬ ‫הול‪ #‬למקו פלוני היו‪ ,‬שא אל‪ #‬אי חפציי נעשי‪ ...‬וכל כיוצא בדברי האלו‪,‬‬ ‫הכול אסור‪...‬‬ ‫ ‪ 60‬‬ ‫אי זה הוא קוס – זה העושה מעשה משאר המעשיות‪ ...‬עד שיאמר‬ ‫יא‪,‬ו‬ ‫דברי שעתידי להיות‪ ,‬ויאמר דבר פלוני עתיד להיות‪ ,‬או אינו הווה; או שיאמר‬ ‫שראוי לעשות כ‪ ,#‬והיזהרו מכ‪.#‬‬ ‫אסור לקסו ולשאול לקוס‪.‬‬ ‫יא‪,‬ח‬ ‫אי זה הוא מעונ – אלו נותני העיתי‪ ,‬שאומרי באצטגנינות שלה‪ :‬יו‬ ‫יא‪,‬ט‬ ‫פלוני רע‪ ,‬ויו פלוני טוב‪ ,‬יו פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית‪...‬‬ ‫אסור לעונ‪ ,‬א‪ /‬על פי שלא עשה מעשה‪ ...‬וכל העושה מעשה מפני‬ ‫יא‪,‬י‬ ‫האצטגנינות‪ ... ,‬הרי זה לוקה‪ ,‬שנאמר "ולא תעוננו" )ויקרא יט‪,‬כו(‪.‬‬ ‫יא‪,‬טו הלוחש על המכה וקורא פסוק מ התורה‪ ,‬וכ הקורא על התינוק שלא‬ ‫יבעת‪ ,‬והמניח ספר תורה או תפילי על הקט בשביל שיש – לא די לה שה‬ ‫בכלל מנחשי וחוברי‪ ,‬אלא שה בכלל הכופרי בתורה‪ :‬שה עושי דברי תורה‬ ‫רפאות גו‪ ,/‬ואינ אלא רפאות נפשות‪.‬‬ ‫יא‪,‬טז אבל הבריא שקרא פסוקי או מזמור מתהילי כדי שתג עליו זכות‬ ‫קריאת וינצל מצרות ונזקי – הרי זה מותר‪.‬‬ ‫‪ ...‬כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו – לוקה‪.‬‬ ‫יא‪,‬יז‬ ‫ודברי אלו כול‪ ,‬דברי שקר וכזב ה; וה שהטעו בה עובדי עבודה זרה‬ ‫יא‪,‬כ‬ ‫הקדמוני לגויי הארצות‪ ,‬כדי שיינהו אחריה‪ .‬ואי ראוי לישראל‪ ,‬שה חכמי‬ ‫מחוכמי‪ ,‬להימש‪ #‬בהבלי האלו ולא להעלות על הלב שיש בה תעלה‪.‬‬ ‫עם כל ההישגים המדהימים שזיכנו הקב"ה להשיג את בריאתו‪ ,‬אין להתכחש כי יש‬ ‫דברים שאיננו מבינים‪ ,‬כגון היפנוזה‪ .‬דוגמה נוספת – הליכה על גבי גחלים –‬ ‫תופעה בלתי מוסברת אך אמיתית )לפי עדות אמינה של יהודי כשר אחד‪ ,‬אשר‬ ‫בזמנו עסק באופן מקצועי בהדרכת הליכה שכזאת‪ ,‬משך ההדרכה – כשעתיים‪,‬‬ ‫אחוז ההצלחה – מעל ‪ ,99%‬המחיר – ‪ .(50$‬ועוד דוגמה מובהקת‪ :‬בשנות ה‪-‬‬ ‫‪ 1970‬בברה"מ מחשבים היו מפסיקים לעבוד כאשר הייתה מתקרבת אליהם‬ ‫בחורה יפה – תעלומה זו פוענחה אחרי מאמצים רבים אעפ"י שהסיבה התבררה‬ ‫בדיעבד כפשוטה מאוד‪ .‬יראה לי כי קו פרשת המים בין האסור לבין המותר – זהו‬ ‫ייחוס רשות עצמאית )חופש בחירה( לכוח שמשתמשים בו‪ .‬אם כן )פונים אל הכוח‬ ‫כאל רשות נפרדת( – זה כישוף‪ ,‬ואסור‪ .‬אם לאו – זה טכניקה‪ ,‬ומותר‪ .‬העובדה כי‬ ‫מטבע העניין יש הרבה רמאים בתחום הבלתי‪-‬מוסבר – חשובה‪ ,‬אך לענ"ד משנית‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫יא‪,‬כא אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת‪ ,‬יידעו בראיות ברורות שכל אלו‬ ‫הדברי שאסרה תורה – אינ דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בה חסרי‬ ‫הדעת‪ ,‬ונטשו כל דרכי האמת בגלל‪ .‬ומפני זה אמרה תורה‪ ,‬כשהזהירה על כל אלו‬ ‫ההבלי‪" ,‬תמי תהיה ע יי אלוהי‪."#‬‬ ‫ ‪ 61‬‬ ‫אי הולכי בחוקות הגויי ולא מידמי לה – לא במלבוש ולא בשיער‬ ‫יא‪,‬א‬ ‫וכיוצא בה‪.‬‬ ‫אי מגלחי פאתי הראש כמו שהיו עושי עובדי עבודה זרה וכומריה‬ ‫יב‪,‬א‬ ‫‪,‬שנאמר "לא תקיפו פאת ראשכ"‪.‬‬ ‫‪ ...‬אסרה תורה להשחית הזק‪ .‬ואינו חייב עד שיגלחנו בתער‪ .‬לפיכ‪ #‬א‬ ‫יב‪,‬ז‬ ‫גילח זקנו במספריי‪ ,‬פטור‪.‬‬ ‫לא תעדה אישה עדי האיש‪ ,‬כגו שתשי בראשה מצנפת או כובע‪ ,‬או‬ ‫יב‪,‬י‬ ‫תלבוש שריו וכיוצא בו‪ ,‬או שתגלח ראשה כאיש; ולא יעדה איש עדי אישה‪ ,‬כגו‬ ‫שילבוש בגדי צבעוני וחלי זהב במקו שאי לובשי אות הכלי ואי משימי‬ ‫אותו החלי‪ ,‬אלא הנשי‪ :‬הכול כמנהג המדינה‪.‬‬ ‫"כתובת קעקע" )ויקרא יט‪,‬כח( האמורה בתורה‪ ,‬הוא שישרוט על בשרו‬ ‫יב‪,‬יג‬ ‫וימלא מקו השריטה כוחל או דיו או שאר צבעוני הרושמי; וזה הוא מנהג‬ ‫הגויי הרושמי עצמ לעבודה זרה שלה‪ ,‬כלומר שהוא עבד מכור לה ומורש‬ ‫לעבודתה‪ .‬ומעת שירשו באחד מדברי הרושמי אחר שישרוט באי זה מקו מ‬ ‫הגו‪ ,/‬בי איש בי אישה – לוקה‪.‬‬ ‫מ( שבת‬ ‫שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה‪.‬‬ ‫א‪,‬א‬ ‫משתשקע החמה עד שייראו שלושה כוכבי בינוניי‪ ,‬הוא הזמ הנקרא‬ ‫ה‪,‬ד‬ ‫בי השמשות בכל מקו; והוא ספק מ היו ספק מ הלילה‪ ,‬ודני בו להחמיר בכל‬ ‫מקו‪.‬‬ ‫כל מקו שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה "חייב" – הרי זה חייב‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫כרת‪ ,‬וא היו ש עדי והתראה – חייב סקילה; וא היה שוגג‪ ,‬חייב חטאת‪.‬‬ ‫וכל מקו שנאמר שהעושה דבר זה "פטור" – הרי זה פטור מ הכרת ומ‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫הסקילה‪ ,‬ומ הקרב; אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת‪ :‬ואיסורו מדברי סופרי‪,‬‬ ‫הרחקה מ המלאכה; והעושה אותו בזדו‪ ,‬מכי אותו מכת מרדות‪ .‬וכ כל מקו‬ ‫שנאמר‪" :‬אי עושי" כ‪ #‬וכ‪ ,#‬או "אסור לעשות" כ‪ #‬וכ‪ #‬בשבת – העושה אותו‬ ‫דבר בזדו‪ ,‬מכי אותו מכת מרדות‪.‬‬ ‫וכל מקו שנאמר‪" :‬מותר לעשות" כ‪ #‬וכ‪ ,#‬הרי זה מותר לכתחילה‪ .‬וכ‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫כל מקו שנאמר‪" :‬אינו חייב כלו"‪ ,‬או "פטור מכלו" – אי מכי אותו כלל‪.‬‬ ‫ ‪ 62‬‬ ‫דברי המותרי לעשות בשבת‪ ,‬ובשעת עשיית אפשר שתיעשה בגלל‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫מלאכה ואפשר שלא תיעשה – א לא נתכוו לאותה מלאכה‪ ,‬הרי זה מותר‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫גורר אד מיטה וכיסא ומגדל ]ארו[ וכיוצא בה בשבת‪ ,‬ובלבד שלא יתכוו‬ ‫לחפור חרי" בקרקע בשעת גרירת; ולפיכ‪ #‬א חפרו הקרקע‪ ,‬אינו חושש בכ‪ #‬לפי‬ ‫שלא נתכוו‪ .‬וכ מהל‪ #‬אד על גבי עשבי בשבת‪ ,‬ובלבד שלא יתכוו לעקור‬ ‫אות; לפיכ‪ #‬א נעקרו‪ ,‬אינו חושש‪ .‬ורוח" ידיו מעפר הפירות וכיוצא בו‪ ,‬ובלבד‬ ‫שלא יתכוו להשיר השיער; לפיכ‪ #‬א נשר‪ ,‬אינו חושש‪ .‬פרצה דחוקה – מותר‬ ‫להיכנס לה בשבת‪ ,‬א‪ /‬על פי שמשיר צרורות‪ .‬וכ כל דבר שאינו מתכוו כגו זה‪.‬‬ ‫עשה מעשה‪ ,‬ונעשת בגללו מלאכה שודאי תיעשה בשביל אותו מעשה –‬ ‫א‪,‬ו‬ ‫א‪ /‬על פי שלא נתכוו לה‪ ,‬חייב‪ :‬שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה‬ ‫מלאכה‪ .‬כיצד‪ :‬הרי שצר‪ #‬לראש עו‪ /‬לשחק בו לקט‪ ,‬וחת‪ #‬ראשו בשבת‪ ...‬וכ כל‬ ‫כיוצא בזה‪.‬‬ ‫כל המקלקלי – פטורי‪ ...‬א‪ /‬על פי שעשה מלאכה‪ ,‬הואיל וכוונתו‬ ‫א‪,‬יז‬ ‫לקלקל – פטור‪.‬‬ ‫דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצוות; לפיכ‪ #‬חולה שיש‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫בו סכנה – עושי לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומ של אותו מקו‪ .‬ספק שהוא‬ ‫צרי‪ #‬לחלל עליו את השבת ספק שאינו צרי‪ ,#‬וכ א אמר רופא לחלל עליו את‬ ‫השבת ורופא אחר אומר אינו צרי‪ – #‬מחללי עליו את השבת‪ :‬שספק נפשות דוחה‬ ‫את השבת‪.‬‬ ‫כללו של דבר‪ :‬שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי היא כחול לכל‬ ‫ב‪,‬ב‬ ‫הדברי שהוא צרי‪ #‬לה‪.‬‬ ‫כשעושי דברי אלו‪ ,‬אי עושי אות לא על ידי גויי‪ ,‬ולא על ידי‬ ‫ב‪,‬ג‬ ‫קטני‪ ,‬ולא על ידי עבדי‪ ,‬ולא על ידי נשי – כדי שלא תהא שבת קלה בעיניה;‬ ‫אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיה‪ .‬ואי מורי לנשי לעשות דברי אלו‪ .‬ואסור‬ ‫להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה‪.‬‬ ‫חולה שאי בו סכנה ‪ ...‬א היו צרכיו‪ ,‬אי בה מלאכה – עושי אות ‪...‬‬ ‫ב‪,‬י‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫מפקחי פיקוח נפש בשבת ואי צרי‪ #‬ליטול רשות מבית די; והמקדי‬ ‫ב‪,‬טז‬ ‫להציל הנפש‪ ,‬הרי זה משובח‪ .‬כיצד‪ :‬ראה תינוק שנפל לי פורס מצודה ומעלהו‪,‬‬ ‫וא‪ /‬על פי שהוא צד הדגי עימו‪ .‬שמע שטבע תינוק בי‪ ,‬ופרס מצודה להעלותו‪,‬‬ ‫והעלה דגי בלבד – פטור מכלו‪ .‬נתכוו להעלות דגי והעלה דגי ותינוק –‬ ‫פטור‪ ,‬אפילו לא שמע שטבע‪ :‬הואיל והעלה תינוק ע הדגי‪ ,‬פטור‪.‬‬ ‫ ‪ 63‬‬ ‫מי שנפלה עליו מפולת‪ ,‬ספק הוא ש ספק אינו ש – מפקחי עליו;‬ ‫ב‪,‬יח‬ ‫מצאוהו חי א‪ /‬על פי שנתרוצ" ואי אפשר שיבריא – מפקחי עליו ומוציאי אותו‬ ‫לחיי אותה שעה‪.‬‬ ‫גויי שצרו על עיירות ישראל – א באו על עסקי ממו‪ ,‬אי מחללי‬ ‫ב‪,‬כג‬ ‫עליה את השבת ואי עושי עימה מלחמה; ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו‬ ‫אלא על עסקי תב וקש‪ ,‬יוצאי עליה בכלי זי ומחללי עליה את השבת‪ .‬ובכל‬ ‫מקו‪ ,‬א באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סת – יוצאי עליה‬ ‫בכלי זי ומחללי עליה את השבת‪ .‬ומצווה על כל ישראל שיכולי לבוא‪ ,‬לצאת‬ ‫ולעזור לאחיה שבמצור ולהציל מיד הגויי בשבת; ואסור לה להתמהמה‬ ‫למוצאי שבת‪ .‬וכשיצילו את אחיה‪ ,‬מותר לה לחזור בכלי זי שלה למקומ‬ ‫בשבת‪ ,‬כדי שלא להכשיל לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫הדלקת נר בשבת אינה רשות ‪ ...‬אלא חובה‪ .‬ואחד אנשי ואחד נשי‪,‬‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫חייבי להיות בבתיה נר דלוק בשבת‪ .‬אפילו אי לו מה יאכל – שואל על הפתחי‪,‬‬ ‫ולוקח שמ ומדליק את הנר‪.‬‬ ‫מותר להשתמש לנר השבת‪.‬‬ ‫ה‪,‬ב‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫מותר להתחיל במלאכה מערב שבת‪ ,‬א‪ /‬על פי שהיא נגמרת מאליה‬ ‫מכאן ההיתר להשתמש בשעון שבת להדליק אור‪ ,‬לחמם ולעשות מלאכות אחרות‪.‬‬ ‫אסור לומר לגוי לעשות לנו מלאכה בשבת א‪ /‬על פי שאינו מצווה על‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫גוי שעשה מלאכה מעצמו בשבת – א בשביל ישראל עשה אותה‪ ,‬אסור‬ ‫ו‪,‬ב‬ ‫ליהנות באותה מלאכה עד מוצאי שבת‪...‬‬ ‫מלאכות שחייבי עליה סקילה וכרת במזיד‪ ,‬או קרב חטאת בשגגה –‬ ‫ז‪,‬א‬ ‫מה אבות‪ ,‬ומה תולדות; ומניי כל אבות מלאכות ארבעי חסר אחת‪ .‬ואלו ה‪:‬‬ ‫החרישה‪ ,‬והזריעה‪ ,‬והקצירה‪ ,‬והעימור‪ ,‬והדישה‪ ,‬והזרייה‪ ,‬והברירה‪ ,‬והטחינה‪,‬‬ ‫וההרקדה‪ ,‬והלישה‪ ,‬והאפייה‪ ,‬והגזיזה‪ ,‬והליבו‪ ,‬והניפו"‪ ,‬והצביעה‪ ,‬והטווייה‪,‬‬ ‫ועשיית הנירי‪ ,‬והנסכת המסכה‪ ,‬והאריגה‪ ,‬והבציעה‪ ,‬והקשירה‪ ,‬וההתרה‪,‬‬ ‫והתפירה‪ ,‬והקריעה‪ ,‬והבניי‪ ,‬והסתירה‪ ,‬וההכיה בפטיש‪ ,‬והצידה‪ ,‬והשחיטה‪,‬‬ ‫וההפשטה‪ ,‬וההעבדה‪ ,‬ומחיקת העור‪ ,‬וחיתוכו‪ ,‬והכתיבה‪ ,‬והמחיקה‪ ,‬והשרטוט‪,‬‬ ‫וההבערה‪ ,‬והכיבוי‪ ,‬וההוצאה מרשות לרשות‪.‬‬ ‫ ‪ 64‬‬ ‫כל אלו המלאכות וכל שהוא מעניינ‪ ,‬ה הנקראי אבות מלאכות‪ .‬כיצד‬ ‫ז‪,‬ב‬ ‫הוא עניינ‪ :‬אחד החורש‪ ,‬או החופר‪ ,‬או העושה חרי" – הרי זה אב מלאכה‪ :‬שכל‬ ‫אחת ואחת מה חפירה בקרקע‪ ,‬ועניי אחד הוא‪.‬‬ ‫וכ אחד הזורע זרעי‪ ,‬או הנוטע אילנות‪ ,‬או המברי‪ #‬אילנות‪ ,‬או‬ ‫ז‪,‬ג‬ ‫המרכיב‪ ,‬או הזומר – כל אלו אב אחד ה מאבות מלאכות‪ ,‬ועניי אחד הוא‪ :‬שכל‬ ‫אחת מה לצמח דבר הוא מתכוו‪.‬‬ ‫וכ אחד הקוצר תבואה או קטנית‪ ,‬או הבוצר ענבי‪ ,‬או הגודר תמרי‪ ,‬או‬ ‫ז‪,‬ד‬ ‫המוסק זיתי‪ ,‬או האורה תאני כל אלו אב מלאכה אחת ה‪ :‬שכל אחת מה‬ ‫לעקור דבר מגידוליו מתכוו‪ .‬ועל דר‪ #‬זו‪ ,‬שאר האבות‪.‬‬ ‫התולדה היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות‪ .‬כיצד‪ :‬המחת‪ #‬את‬ ‫ז‪,‬ה‬ ‫הירק מעט מעט לבשלו – הרי זה חייב‪ ,‬שזו המלאכה תולדת טחינה‪ :‬שהטוח‬ ‫לוקח גו‪ /‬אחד ומחלקו לגופי הרבה; וכל העושה דבר הדומה לזה‪ ,‬הרי זה תולדת‬ ‫טוח‪ .‬וכ הלוקח לשו של מתכת‪ ,‬וש‪ /‬אותו כדי ליקח מעפרו כדר‪ #‬שעושי‬ ‫צורפי הזהב – הרי זה תולדת טחינה‪.‬‬ ‫אחד העושה אב מאבות מלאכות או תולדה מ התולדות במזיד‪ ,‬חייב‬ ‫ז‪,‬ז‬ ‫כרת‪.‬‬ ‫האופה כגרוגרת – חייב‪ .‬אחד האופה את הפת‪ ,‬או המבשל את המאכל‬ ‫ט‪,‬א‬ ‫או את הסממני‪ ,‬או המחמ את המי – הכול עניי אחד הוא‪.‬‬ ‫המתי‪ #‬אחד ממיני מתכות כל שהוא‪ ,‬או המחמ את המתכת עד‬ ‫ט‪,‬ו‬ ‫שתיעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל‪ ...‬כללו של דבר‪ :‬בי שריפה ]עשה רפוי[‬ ‫גו‪ /‬קשה באש‪ ,‬או שהקשה גו‪ /‬ר‪ – #‬הרי זה חייב משו מבשל‪.‬‬ ‫והמכבס בגדי הרי הוא תולדת המלב‪ ,‬וחייב‪ .‬והסוחט את הבגד עד‬ ‫ט‪,‬יא‬ ‫שיוציא המי שבו – הרי זה מכבסו‪ ,‬וחייב‪.‬‬ ‫הקושר קשר של קיימה‪ ,‬והוא מעשה אומ – חייב‪ ...‬וקשר שאינו של‬ ‫י‪,‬א‬ ‫קיימה ואינו מעשה אומ – מותר לקושרו לכתחילה‪.‬‬ ‫השוחט‪ ,‬חייב‪ .‬ולא שוחט בלבד‪ ,‬אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני‬ ‫יא‪,‬א‬ ‫חיה ובהמה ועו‪ /‬ודג ושר" בי בשחיטה‪ ,‬בי בנחירה או בהכיה – חייב‪.‬‬ ‫הכותב שתי אותיות‪ ,‬חייב‪ .‬והמוחק כתב על מנת לכתוב במקו המחק‬ ‫יא‪,‬ט‬ ‫שתי אותייות‪ ,‬חייב‪.‬‬ ‫המכה בפטיש הכיה אחת‪ ,‬חייב‪ .‬וכל העושה דבר שהוא גמר מלאכה‬ ‫י‪,‬טז‬ ‫)י‪,‬יח כדר‪ #‬שהאומני עושי( – הרי זה תולדת מכה בפטיש‪ ,‬וחייב‪) .‬כג‪,‬ד( המתק‬ ‫כלי באיזה דבר שיתק – חייב‪.‬‬ ‫ ‪ 65‬‬ ‫חשמל בשבת‬ ‫החשמל הינו אמצעי בלבד ולכן אין לאוסרו‪ .‬יחד עם זאת ברור כי רוב רובם של‬ ‫שימושי החשמל כיום אסורים בשבת‪ .‬למשל‪ ,‬המדליק תנור חייב כמבעיר‪ ,‬המפעיל‬ ‫מכונת כביסה חייב כמכבס וכו'‪ .‬השמעת מוזיקה והגברת קול אסורים משום נגינה‬ ‫בכלי שיר )ראה כג‪,‬ד להלן( ואפילו ע"י שעון שבת‪ ,‬וכמו כן צפייה בסרט‪ ,‬שימוש‬ ‫בטלפון ובמחשב – כי כל אלו הורסים את רוחה של השבת‪ .‬בעניין אור חשמלי‬ ‫יראה לי כי מותר לכבותו אך אסור להדליקו )גם אור קר(‪.‬‬ ‫בו בזמן אין לאסור פעולות מותרות אף אם נעשות באמצעות החשמל‪ ,‬כגון פתיחת‬ ‫דלתות או הפעלת מאוורר או מזגן‪ .‬יראה לי כי גם ספר אלקטרוני אין לאסור‪,‬‬ ‫ובלבד שישמש כספר ותו לא‪ :‬שלא תהיינה אנימציות‪ ,‬תבוטל אפשרות חיפוש‬ ‫)למעט דפדוף פשוט או סימניות(‪ ,‬והמכשיר ינותק מרשת האינטרנט‪ .‬כמו כן יראה‬ ‫לי כי יש להתיר רכב חשמלי )כסא גלגלים ממונע וגם "קלנועית"( למוגבלי תנועה‪,‬‬ ‫ובלבד שתוגבל המהירות )עד ‪ 3-4‬קמ"ש( והמרחק הכולל )עד כ‪ 10-‬ק"מ במשך‬ ‫כל השבת( שלא יהיה מוגבל תנועה עדיף על הבריא‪.‬‬ ‫ההוצאה מרשות לרשות – מלאכה מאבות מלאכות היא‪ ...‬וכ למדו מפי‬ ‫יב‪,‬ח‬ ‫השמועה‪ ,‬שהמעביר ברשות הרבי מתחילת ארבע לסו‪ /‬ארבע ]אמות[ – הרי הוא‬ ‫כמוציא מרשות לרשות‪ ,‬וחייב‪.‬‬ ‫אי המוציא מרשות לרשות חייב עד שיוציא כשיעור המועיל מרשות‬ ‫יב‪,‬ט‬ ‫היחיד לרשות הרבי‪ ,‬או מרשות הרבי לרשות היחיד‪...‬‬ ‫איזו היא רשות הרבי – מדברות ויערי ושדות ודרכי‪ ...‬ואי זו היא‬ ‫יד‪,‬א‬ ‫רשות היחיד – תל שגבוה עשרה טפחי ורחב ארבעה טפחי על ארבעה טפחי‬ ‫או יתר על כ; וכ חרי" שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על‬ ‫כ; וכ מקו שהוא מוק‪ /‬ארבע מחיצות‪ ,‬גובה עשרה וביניה ארבעה על ארבעה‬ ‫או יתר על כ אפילו יש בו כמה מילי‪ ;...‬כול‪ ,‬רשות היחיד גמורה ה‪.‬‬ ‫אפילו כלי כגו ספינה או מגדל של ע" וכוורת וכיוצא בה‪ ,‬א יש בה‬ ‫יד‪,‬ב‬ ‫ארבעה על ארבעה ]אמות[ בגובה עשרה ]טפחי[ או יתר על זה – הרי ה רשות‬ ‫היחיד גמורה‪.‬‬ ‫כא‪,‬א דברי הרבה ה‪ ,‬שאסרו חכמי משו שבות‪ .‬מה דברי אסרו מפני‬ ‫שה דומי למלאכות‪ .‬ומה דברי אסרו‪ ,‬גזירה שמא יבוא מה איסור סקילה‪.‬‬ ‫מקובל כי הטעם שפרסמו החכמים – לאו דווקא הטעם המכריע‪ .‬על כל פנים‬ ‫גזירות שעמדו במבחן הזמן – אין למהר לבטלן אף אם נראה כי בטל הטעם‪.‬‬ ‫במקרים רבים רואים אנו בזמן הזה טעם אחר לאותה גזירה – למשל איסור כלי‬ ‫שיר )כג‪,‬ד להלן(‪.‬‬ ‫ ‪ 66‬‬ ‫כא‪,‬ט אי רוכבי על גבי בהמה בשבת‪ ,‬גזירה שמא יחתו‪ #‬זמורה להנהיגה‪.‬‬ ‫כא‪,‬יב מפרק חייב משו דש‪ ,‬והסוחט זיתי וענבי חייב משו מפרק; לפיכ‪#‬‬ ‫אסור לסחוט תותי ורימוני‪ ,‬הואיל ומקצת בני אד סוחטי אות כזיתי‬ ‫וענבי שמא יבוא לסחוט זיתי וענבי‪ .‬אבל שאר פירות‪ ,‬כגו פרישי ותפוחי‬ ‫ועזרורי מותר לסוחט בשבת‪ ,‬מפני שאינ בני סחיטה‪.‬‬ ‫כא‪,‬כ אסור לבריא להתרפאות בשבת‪ ,‬גזירה שמא ישחוק סממני‪.‬‬ ‫כב‪,‬ב מפני מה אסרו חכמי להיכנס למרח" בשבת? מפני הבלני שהיו‬ ‫מחימי חמי בשבת ואומרי‪ :‬מערב שבת הוחמו‪.‬‬ ‫כב‪,‬כג הצובע – מאבות מלאכות; לפיכ‪ #‬אסור לאישה להעביר סרק על פניה‬ ‫מפני שהיא כצובעת‪.‬‬ ‫כב‪,‬כז העושה אוהל קבוע‪ ,‬חייב משו בונה‪ .‬לפיכ‪ #‬אי עושי אוהל עראי‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫‪ ...‬אסור להשמיע קול של שיר בשבת‪ ,‬בי בכלי שיר כגו כינורות‬ ‫כג‪,‬ד‬ ‫ונבלי‪ ,‬בי בשאר דברי‪ .‬אפילו להכות באצבע על הקרקע‪ ,‬או על הלוח‪ ,‬אחת‬ ‫כנגד אחת כדר‪ #‬המשוררי‪ ,‬או לקרקש את האגוז לתינוק‪ ,‬או לשחק לו בזוג‬ ‫]פעמו[ כדי שישתוק – כל זה וכיוצא בו‪ ,‬אסור‪ :‬גזירה‪ ,‬שמא יתק כלי שיר‪.‬‬ ‫אסור להטביל כלי טמאי בשבת‪ ,‬מפני שהוא כמתק כלי‪.‬‬ ‫כג‪,‬ט‬ ‫כג‪,‬יב אסור ללוות ולהלוות – גזירה שמא יכתוב‪ .‬וכ אסור לקנות ולמכור‪,‬‬ ‫ולשכור ולהשכיר‪ ,‬שמא יכתוב‪.‬‬ ‫כד‪,‬א יש דברי שה אסורי בשבת א‪ /‬על פי שאינ דומי למלאכה ואינ‬ ‫מביאי לידי מלאכה‪ ...‬אסור לאד להל‪ #‬בחפציו בשבת ואפילו לדבר בה‪ ,‬כגו‬ ‫שידבר ע שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה‪ ,‬או היא‪ #‬יבנה בית זה‪ ,‬ובאי זו‬ ‫סחורה יל‪ #‬למקו פלוני‪.‬‬ ‫כד‪,‬ה מחשבי חשבונות של מצווה ומודדי מדידה של מצווה‪ ,‬כגו מקווה –‬ ‫לידע א יש כשיעור‪ ,‬או בגד – לידע א מקבל טומאה‪ .‬ופוסקי צדקה לעניי‪.‬‬ ‫והולכי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‪ ,‬ואפילו לתרטיאות ]תיאטראות[ וטרקלי של‬ ‫גויי‪ ,‬לפקח על עסקי רבי בשבת‪.‬‬ ‫כל הדברי שה אסורי משו שבות‪ ,‬לא גזרו עליה בי השמשות‪...‬‬ ‫כד‪,‬י‬ ‫והוא‪ ,‬שיהיה ש דבר מצווה או דוחק‪.‬‬ ‫ ‪ 67‬‬ ‫כד‪,‬יב‬ ‫אסרו חכמי לטלטל מקצת דברי בשבת כדר‪ #‬שהוא עושה בחול‪.‬‬ ‫כל כלי שמלאכתו להיתר – מותר לטלטלו בשבת‪ .‬וכל כלי שמלאכתו‬ ‫כה‪,‬ג‬ ‫לאיסור – מותר לטלטלו בשבת בי לצור‪ #‬גופו בי לצור‪ #‬מקומו; אבל בשביל‬ ‫עצמו של כלי – אסור‪:‬‬ ‫כה‪,‬ה מטלטל הוא הרחיי או המכתשת לשבור עליה אגוזי או לעלות עליה‬ ‫למיטה‪ ,‬וזה הוא לצור‪ #‬גופו; או לישב במקומה‪ .‬אבל אינו מטלטלה כדי שלא‬ ‫תישבר‪ ,‬ולא כדי שלא תיגנב‪ .‬וכ כל כיוצא בזה‪.‬‬ ‫כה‪,‬ו‬ ‫לטלטל‪.‬‬ ‫וכל שאינו כלי – כגו אבני‪ ,‬ומעות‪ ,‬וקני‪ ,‬וקורות‪ ,‬וכיוצא בה – אסור‬ ‫כז‪,‬ב מותר לאד בשבת להל‪ #‬את כל העיר כולה‪ ,‬אפילו הייתה כנינווה‪ ,‬בי‬ ‫שהייתה מוקפת חומה בי שלא הייתה מוקפת חומה‪ .‬וכ מותר לו להל‪ #‬חו" לעיר‬ ‫אלפיי אמה לכל רוח מרובעות כטבלה מרובעת‪ ,‬כדי שיהיה נשכר את הזוויות‪.‬‬ ‫וא יצא חו" לאלפיי‪ ,‬מכי אותו מכת מרדות עד שני עשר מיל; אבל א יצא‬ ‫והרחיק מ העיר יתר על שני עשר מיל אפילו אמה אחת – לוקה מ התורה‪.‬‬ ‫כט‪,‬א מצוות עשה מ התורה לקדש יו השבת בדברי‪ .‬וצרי‪ #‬לזוכרהו‬ ‫בכניסתו וביציאתו‪ :‬בכניסתו בקידוש היו‪ ,‬וביציאתו בהבדלה‪.‬‬ ‫מדברי סופרי לקדש על היי ולהבדיל על היי‪.‬‬ ‫כט‪,‬ו‬ ‫כט‪,‬כד סדר הבדלה במוצאי שבת – שיבר‪ #‬על היי‪ ,‬ואחר כ‪ #‬על הבשמי‪,‬‬ ‫ואחר כ‪ #‬על הנר‪ ...‬ואחר כ‪ #‬מבדיל‪.‬‬ ‫מא( יו הכיפורי )הלכות שביתת עשור(‬ ‫מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחודש השביעי‪...‬‬ ‫א‪,‬א‬ ‫כל מלאכה שחייבי על זדונה בשבת סקילה‪ ,‬חייבי על זדונה בעשור‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫כרת ‪ ...‬וכל דבר שאסור לעשותו בשבת א‪ /‬על פי שאינו מלאכה‪ ,‬אסור לעשותו‬ ‫ביו הכיפורי; ‪ ...‬כללו של דבר – אי בי שבת ליו הכיפורי בענייני אלו‪,‬‬ ‫אלא שזדו מלאכה בשבת בסקילה וביו הכיפורי בכרת‪.‬‬ ‫מצוות עשה אחרת יש ביו הכיפורי‪ ,‬והיא לשבות בו מאכילה ושתייה‪:‬‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫שנאמר "תענו את נפשותיכ" )ויקרא טז‪,‬כט(‪.‬‬ ‫ ‪ 68‬‬ ‫וכ למדו מפי השמועה‪ ,‬שאסור לרחו" בו או לסו‪ #‬או לנעול את הסנדל‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫או לבעול‪.‬‬ ‫אסור לרחו" ביו הכיפורי – בי בחמי בי בצונ‪ ,‬בי כל גופו בי אבר‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫מי שהיה מלוכל‪ #‬בצואה או טיט – רוח" מקו הטינופות כדרכו‪ ,‬ואינו‬ ‫ג‪,‬ב‬ ‫חושש‪ .‬ומדיחה אישה ידה אחת במי‪ ,‬ונותנת פת לבנה‪ .‬והחולה רוח" כדרכו‪ ,‬א‪/‬‬ ‫על פי שאינו מסוכ‪ .‬וכל חייבי טבילות טובלי כדרכ‪ ,‬בי בתשעה באב בי ביו‬ ‫הכיפורי‪.‬‬ ‫כש ששבות מלאכה בו בי ביו בי בלילה – כ‪ #‬שבות של עינוי בי‬ ‫א‪,‬ו‬ ‫ביו בי בלילה‪ .‬וצרי‪ #‬להוסי‪ /‬מחול על קודש בכניסתו וביציאתו‪.‬‬ ‫מב( שביתת יו טוב‬ ‫ששת הימי שאסר הכתוב בעשיית מלאכה – שה ראשו ושביעי של‬ ‫א‪,‬א‬ ‫פסח‪ ,‬וראשו ושמיני של חג הסוכות‪ ,‬וביו חג השבועות‪ ,‬ובאחד לחודש השביעי‬ ‫– ה הנקראי ימי טובי‪ .‬ושביתת כול שווה‪ ,‬שה אסורי בכל מלאכת עבודה‬ ‫חו" ממלאכה שהיא לצור‪ #‬אכילה‪.‬‬ ‫כל מלאכה שחייבי עליה בשבת‪ ,‬א עשה אותה ביו טוב שלא לצור‪#‬‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫אכילה – לוקה‪ ,‬חו" מההוצאה מרשות לרשות וההבערה‪] ,‬ש[הותרה שלא לצור‪#‬‬ ‫אכילה; לפיכ‪ #‬מותר ביו טוב להוציא קט או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו‪,‬‬ ‫מרשות לרשות‪.‬‬ ‫וכ מותר להבעיר‪ ,‬א‪ /‬על פי שאינו לצור‪ #‬אכילה‪ .‬ושאר מלאכות‪ ,‬כל‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫שיש בו צור‪ #‬אכילה – מותר‪ ,‬כגו שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בה; וכל שאי‬ ‫בה צור‪ #‬אכילה – אסור‪ ,‬כגו אריגה וכתיבה ובניי וכיוצא בה‪.‬‬ ‫רחיצה וסיכה – הרי ה בכלל אכילה ושתייה‪ ,‬ועושי אות ביו טוב‪... :‬‬ ‫א‪,‬יז‬ ‫לכל שבצור‪ #‬הגו‪./‬‬ ‫כל שאסור בשבת ‪ ...‬משו שבות – הרי זה אסור ביו טוב‪ ,‬אלא א כ‬ ‫א‪,‬יח‬ ‫היה בו צור‪ #‬אכילה וכיוצא בה‪ ...‬וכל שאסור לטלטלו בשבת‪ ,‬אסור לטלטלו ביו‬ ‫טוב‪ ,‬אלא לצור‪ #‬אכילה וכיוצא בה‪...‬‬ ‫כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב יו טוב ולא יהיה בה הפסד ולא‬ ‫א‪,‬ו‬ ‫חיסרו א נעשת מבערב‪ ,‬אסרו חכמי לעשות אותה ביו טוב‪ ,‬א‪ /‬על פי שהיא‬ ‫לצור‪ #‬אכילה‪ .‬ולמה אסרו דבר זה – גזירה שמא יניח אד מלאכות שאפשר‬ ‫לעשות מבערב ליו טוב‪ ,‬ונמצא יו טוב כולו הול‪ #‬בעשיית אות מלאכות‪,‬‬ ‫ויימנע משמחת יו טוב‪ ,‬ולא יהיה לו פנאי לאכול ולשתות‪.‬‬ ‫ ‪ 69‬‬ ‫מג( קידוש החודש‬ ‫חודשי השנה ה חודשי הלבנה‪ ...‬והשני שאנו מחשבי – ה שני‬ ‫א‪,‬א‬ ‫החמה‪...‬‬ ‫וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה? קרוב מאחד עשר יו‪ .‬לפיכ‪#‬‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫כשיתקב" מ התוספת הזאת כמו שלושי יו‪ – ...‬עושי אותה השנה שלושה‬ ‫עשר חודש‪ ,‬והיא הנקראת שנה מעוברת‪...‬‬ ‫הלבנה נסתרת בכל חודש וחודש‪ ,‬ואינה נראית כמו שני ימי‪ ...‬ובליל‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫שתיראה בערב אחר שנסתרה‪ ,‬הוא תחילת החודש; ומוני מאותו היו תשעה‬ ‫ועשרי יו‪ .‬וא יראה הירח ליל שלושי‪ ,‬יהיה יו שלושי ראש החודש; וא‬ ‫לא יראה‪ ,‬יהיה ראש החודש יו אחד ושלושי‪ ,‬ויהיה יו שלושי מחודש שעבר‪.‬‬ ‫ואי נזקקי לירח בליל אחד ושלושי‪ ,‬בי שנראה בי שלא נראה‪ ,‬שאי ל‪ #‬חודש‬ ‫לבנה יותר על שלושי יו‪.‬‬ ‫‪ ...‬קביעת ראש החודש על הראייה ועיבור השנה מפני הזמ או מפני‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫הצור‪ – #‬אי עושי אותו אלא סנהדרי שבאר" ישראל‪ ...‬אבל בזמ שאי ש‬ ‫סנהדרי באר" ישראל‪ ,‬אי קובעי חודשי ואי מעברי שני אלא בחשבו זה‬ ‫שאנו מחשבי בו היו‪.‬‬ ‫מד( תעניות‬ ‫מצוות עשה מ התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על‬ ‫א‪,‬א‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫א‪,‬ב ודבר זה דר‪ #‬מדרכי התשובה הוא‪ :‬שבזמ שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו‪,‬‬ ‫יידעו הכול שבגלל מעשיה הרעי הרע לה‪ – ...‬וזה הוא שיגרו לה להסיר‬ ‫הצרה מעליה‪.‬‬ ‫אבל א לא יזעקו‪ ,‬ולא יריעו‪ ,‬אלא יאמרו‪ :‬דבר זה ממנהג העול אירע‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫לנו‪ ,‬וצרה זו נקרוא נקרית ]מקרית[ – הרי זו דר‪ #‬אכזריות‪ ,‬וגורמת לה להידבק‬ ‫במעשיה הרעי‪ ,‬ותוסי‪ /‬הצרה וצרות אחרות‪.‬‬ ‫ומדברי סופרי‪ ,‬להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור‪ ,‬עד שירוחמו‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫מ השמיי; ובימי התעניות האלו‪ ,‬זועקי בתפילות ומתחנני ומריעי‬ ‫בחצוצרות‪...‬‬ ‫ ‪ 70‬‬ ‫כש שציבור מתעני על צרת‪ ,‬כ‪ #‬היחיד מתענה על צרתו‪ .‬כיצד‪ :‬הרי‬ ‫א‪,‬ט‬ ‫שהיה לו חולה‪ ,‬או תועה במדבר‪ ,‬או אסור בבית האסורי – יש לו להתענות עליו‬ ‫ולבקש רחמי בתפילתו‪ ...‬ולא יתענה בשבתות‪ ,‬ולא במועדות‪ ,‬ולא בראשי‬ ‫חודשי‪ ,‬ולא בחנוכה ופורי‪.‬‬ ‫כל השרוי בתענית – בי שהיה מתענה על צרתו או על חלומו‪ ,‬בי שהיה‬ ‫א‪,‬יד‬ ‫מתענה ע הציבור על צרת – הרי זה לא ינהוג עידוני בעצמו ולא יקל ראשו ולא‬ ‫יהיה שמח וטוב לב‪ ,‬אלא דואג ואונ‪ :‬כעניי שנאמר "מה יתאונ אד חי‪ ,‬גבר על‬ ‫חטאיו" )איכה ג‪,‬לט(‪ .‬ומותר לו לטעו את התבשיל ואפילו בכדי רביעית – והוא‬ ‫שלא יבלע אלא טוע ופולט‪ .‬שכח ואכל‪ ,‬משלי תעניתו‪.‬‬ ‫יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא‪ ,‬על צרה ועברה – הרי זה משלי‬ ‫א‪,‬טו‬ ‫תעניתו‪ .‬ההול‪ #‬ממקו שמתעני למקו שאי מתעני‪ ,‬הרי זה מתענה ומשלי;‬ ‫הל‪ #‬ממקו שאי מתעני למקו שמתעני‪ ,‬הרי זה מתענה עימה‪ .‬שכח ואכל‬ ‫ושתה‪ ,‬אל יתראה בפניה; ואל ינהוג עידוני בעצמו‪.‬‬ ‫יש ש ימי שכל ישראל מתעני בה‪ ,‬מפני הצרות שאירעו בה‪ ,‬כדי‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה; ויהיה זה זיכרו למעשינו הרעי ומעשה‬ ‫אבותינו שהיה כמעשינו עתה – עד שגר לה ולנו אות הצרות‪ :‬שבזכרו דברי‬ ‫אלו נשוב להיטיב‪ ,‬שנאמר "והתוודו את עוונ ואת עוו אבות" )ויקרא כו‪,‬מ(‪.‬‬ ‫ואלו ה‪ :‬יו שלושה בתשרי – שבו נהרג גדליה ב אחיק‪ ,‬ונכבת גחלת‬ ‫ה‪,‬ב‬ ‫ישראל הנשארה‪ ,‬וסיבב להת גלות; ועשירי בטבת – שבו סמ‪ #‬מל‪ #‬בבל‬ ‫נבוכדנאצר הרשע על ירושלי‪ ,‬והביאה במצור ובמצוק; ושבעה עשר בתמוז‪,‬‬ ‫חמישה דברי אירעו בו – נשתברו הלוחות‪ ,‬ובטל התמיד מבית ראשו‪ ,‬והובקעה‬ ‫ירושלי בחורב שני‪ ,‬ושר‪ /‬אפוסטומוס הרשע ספר תורה‪ ,‬והעמיד צל בהיכל‪.‬‬ ‫ותשעה באב‪ ,‬חמישה דברי אירעו בו – נגזר על ישראל במדבר שלא‬ ‫ה‪,‬ג‬ ‫ייכנסו לאר"; וחרב הבית בראשונה‪ ,‬ובשנייה; ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה‬ ‫שמה והיו בה אלפי ורבבות מישראל‪ ,‬והיה לה מל‪ #‬גדול ודימו כל ישראל‬ ‫וגדולי החכמי שהוא המל‪ #‬המשיח‪ ,‬ונפל ביד גויי ונהרגו כול‪ ,‬והייתה צרה‬ ‫גדולה כמו חורב המקדש; ובו ביו המוכ לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע‬ ‫ממלכי אדו את ההיכל ואת סביביו לקיי "ציו שדה תיחרש" )ירמיהו כו‪,‬יח;‬ ‫מיכה ג‪,‬יב(‪.‬‬ ‫וארבעת ימי הצומות האלו – הרי ה מפורשי בקבלה‪" :‬צו הרביעי‬ ‫ה‪,‬ד‬ ‫וצו החמישי וצו השביעי וצו העשירי" )זכריה ח‪,‬יט(‪ :‬צו הרביעי – זה‬ ‫שבעה עשר בתמוז שהוא בחודש הרביעי; וצו החמישי – זה תשעה באב שהוא‬ ‫בחודש החמישי; וצו השביעי – זה שלושה בתשרי שהוא בחודש השביעי; וצו‬ ‫העשירי – זה עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי‪.‬‬ ‫ ‪ 71‬‬ ‫ונהגו כל ישראל בזמני אלו להתענות בשלושה עשר באדר‪ ,‬זכר לתענית‬ ‫ה‪,‬ה‬ ‫שנתענו בימי המ‪ ,‬שנאמר "דברי הצומות וזעקת" )אסתר ט‪,‬לא(‪ ...‬אחד מארבעה‬ ‫ימי הצומות שחל להיות בשבת‪ ,‬דוחי אותו לאחר השבת; חל להיות בערב שבת‪,‬‬ ‫מתעני בערב שבת‪ ...‬ובכול אוכלי ושותי בלילה‪ ,‬חו" מתשעה באב‪.‬‬ ‫משיכנס אב‪ ,‬ממעטי בשמחה‪ .‬ושבת ]שבוע[ שחל תשעה באב להיות‬ ‫ה‪,‬ו‬ ‫בתוכה‪ ,‬אסור לספר ולכבס וללבוש כלי מגוה"‪ ,‬אפילו כלי פשת‪ ,‬עד שיעבור‬ ‫התענית; ואפילו לכבס ולהניח לאחר התענית – אסור‪ .‬וכבר נהגו ישראל שלא‬ ‫לאכול בשר בשבת ]שבוע[ זו ולא ייכנסו למרח" עד שיעבור התענית; ויש מקומות‬ ‫שנהגו לבטל השחיטה מראש החודש עד התענית‪.‬‬ ‫מנהג אשכנז לנהוג אבל החל מיום י"ז בתמוז – מאוחר יחסית ואינו מחייב בארץ‬ ‫ישראל כמו גם מנהג הקטניות בפסח‪ .‬וגם מנהג האבל בזמן ספירת העומר אעפ"י‬ ‫שהוא מתקופת הגאונים – איננו מסתדר עם מנהגי חודש ניסן שלא להספיד‪ ,‬לא‬ ‫להתענות ולא לזעוק‪ ,‬דהיינו להרבות בשמחה‪.‬‬ ‫עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב‪ .‬ואסור ברחיצה בי‬ ‫ה‪,‬י‬ ‫בחמי בי בצונ ואפילו להושיט אצבעו במי; ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת‬ ‫הסנדל ובתשמיש המיטה – כיו הכיפורי‪ .‬ומקו שנהגו לעשות בו מלאכה‬ ‫עושי; ומקו שנהגו שלא לעשות בו מלאכה – אינ עושי‪ .‬ובכל מקו תלמידי‬ ‫חכמי בטלי בו; ואמרו חכמי‪ ,‬שכל העושה בו מלאכה אינו רואה סימ ברכה‪.‬‬ ‫תלמידי חכמי אי נותני זה לזה שלו בתשעה באב‪ ,‬אלא יושבי דווי‬ ‫ה‪,‬יא‬ ‫ונאנחי כאבלי; ‪ ...‬ואסור לקרות בתשעה באב בתורה או בנביאי או בכתובי‪,‬‬ ‫ובמשנה ובהלכות ובתלמוד ובהגדות; ואינו קורא אלא באיוב ובקינות ובדברי‬ ‫הרעי שבירמיה‪...‬‬ ‫כל הצומות האלו‪ ,‬עתידי ליבטל לימות המשיח; ולא עוד‪ ,‬אלא שה‬ ‫ה‪,‬יט‬ ‫עתידי להיות ימי טובי וימי ששו ושמחה‪ ,‬שנאמר "כה אמר ה' צבאות‪ ,‬צו‬ ‫הרביעי וצו החמישי וצו השביעי וצו העשירי יהיה לבית יהודה לששו‬ ‫ולשמחה‪ ,‬ולמועדי‪ ,‬טובי; והאמת והשלו‪ ,‬אהבו" )זכריה ח‪,‬יט(‪.‬‬ ‫ההלכה לגבי שלושת הצומות הקלים )ג' בתשרי‪ ,‬י' בטבת‪ ,‬י"ז בתמוז( היא שכל‬ ‫זמן שבו "אין שמד ואין שלום‪ ,‬רצו – מתענין‪ ,‬רצו – אין מתענין" )בבלי‪ ,‬ראש‬ ‫השנה יח‪ .( .‬בחסדי ה' אין זמננו זמן שמד‪ ,‬עקב כך אין חובה להתענות בצומות‬ ‫הללו‪ .‬קל וחומר תענית אסתר שאינה חמורה מהתעניות שנקבעו ע"י חכמי‬ ‫התלמוד‪ .‬דינו של ט' באב שונה – בו מתענים כל עוד אין שלום‪.‬‬ ‫ ‪ 72‬‬ ‫מה( אבל‬ ‫)מבוא להלכות אבל( ‪ ...‬קבורה ביו מיתה ‪ ...‬היא מצוות עשה‪.‬‬ ‫‪ ...‬וכל המלי את מתו עובר בלא תעשה‪ ,‬אלא א כ הלינו לכבודו ‪...‬‬ ‫ד‪,‬ח‬ ‫מצוות עשה להתאבל על הקרובי‪ .‬ואי אבילות מ התורה אלא ביו‬ ‫א‪,‬א‬ ‫ראשו בלבד‪ ,‬שהוא יו המיתה ויו הקבורה‪ .‬ומשה רבנו תיק לה לישראל‬ ‫שבעת ימי אבילות‪ ,‬ושבעת ימי המשתה‪.‬‬ ‫אלו שאד חייב להתאבל עליה די תורה‪ :‬אימו ואביו‪ ,‬בנו ובתו‪ ,‬אחיו‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫ואחותו מאביו‪ .‬ומדבריה שיתאבל האיש על אשתו הנשואה‪ ,‬וכ האישה על‬ ‫בעלה‪ ,‬ומתאבל על אחיו ועל אחותו שה מאימו‪.‬‬ ‫כל כוה שניטמא למת‪ ,‬חו" משישה מתי המפורשי בתורה או אשתו‪,‬‬ ‫ג‪,‬א‬ ‫בעדי והתראה – הרי זה לוקה‪.‬‬ ‫כוה שפגע במת מצווה בדר‪ ,#‬הרי זה מיטמא לו‪ :‬אפילו כוה גדול‪ ,‬חייב‬ ‫ג‪,‬י‬ ‫להיטמא לו ולקוברו‪ .‬ואיזה הוא מת מצווה – זה אחד מישראל שהיה מושל‪#‬‬ ‫בדר‪ ,#‬ואי לו קוברי‪.‬‬ ‫ומצייני את הקברות‪ ,‬ובוני נפש על הקבר;‬ ‫ד‪,‬ד‬ ‫יראה לי כי אין מנוס מלחזור לשיטת הקבורה העתיקה שהיא ליקוט עצמות –‬ ‫אחרת כל ארץ ישראל תהפוך במרוצת השנים לבית קברות אחד גדול‪.‬‬ ‫והצדיקי – אי בוני לה נפש על קברותיה‪ ,‬דבריה ה זיכרונ‪ .‬לא יפנה‬ ‫אד לבקר הקברות‪.‬‬ ‫אלו דברי שהאבל אסור בה ביו הראשו מ התורה‪ ,‬ובשאר שבעת‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫ימי האבל מדבריה‪ :‬אסור לספר‪ ,‬ולכבס‪ ,‬ולרחו"‪ ,‬ולסו‪ ,#‬ולשמש מיטתו‪ ,‬ולנעול‬ ‫את הסנדל‪ ,‬ולעשות מלאכה‪ ,‬ולקרות בדברי תורה‪ ,‬ולזקו‪ /‬את המיטה‪ ,‬ולפרוע את‬ ‫ראשו‪ ,‬ולשאול שלו‪ :‬הכול אחד עשר דבר‪.‬‬ ‫מדברי סופרי שיהיה האבל נוהג במקצת דברי אבלות כל שלושי יו‪.‬‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫אבל חייב לקרוע על מתו‪.‬‬ ‫ח‪,‬א‬ ‫השבת עולה למניי אבילות‪ .‬ואי אבילות בשבת אלא בדברי שבצנעה‪,‬‬ ‫י‪,‬א‬ ‫כגו עטיפת הראש‪ ,‬ותשמיש המיטה‪ ,‬ורחיצה בחמי‪ .‬אבל דברי שבגלוי – אינו‬ ‫נוהג בה אבלות‪ ,‬אלא לובש מנעליו‪ ,‬וזוק‪ /‬את המיטה‪ ,‬ונות שלו לכל אד‪.‬‬ ‫וא יש לו בגד מחלי‪ – /‬לא ילבוש בגד קרוע בשבת‪.‬‬ ‫אל יתקשה אד על מתו יתר מדיי‪ ,‬שזה הוא מנהגו של עול; והמצער‬ ‫יג‪,‬יב‬ ‫עצמו על מנהג העול‪ ,‬הרי זה טיפש‪ .‬אלא כיצד יעשה‪ :‬שלושה לבכי‪ ,‬שבעה‬ ‫להספד‪ ,‬שלושי יו לתספורת ולשאר החמישה‪.‬‬ ‫ ‪ 73‬‬ ‫מו( בית הבחירה‬ ‫מצות עשה לעשות בית לה'‪ ,‬מוכ להיות מקריבי בו הקרבנות וחוגגי‬ ‫א‪,‬א‬ ‫אליו שלוש פעמי בשנה‪.‬‬ ‫כיוו שנבנה המקדש בירושלי‪ ,‬נאסרו כל המקומות כול לבנות בה‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫בית לה' ולהקריב בה קרב; ואי ש בית לדורי הדורות אלא בירושלי בלבד‪,‬‬ ‫ובהר המוריה שבה‪.‬‬ ‫ואלו ה הדברי שה עיקר בבניי הבית‪ :‬עושי בו קודש‪ ,‬וקודש‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫הקודשי‪ ,‬ויהיה לפני הקודש מקו אחד והוא הנקרא אול; ושלושת נקראי‬ ‫היכל‪ .‬ועושי מחיצה אחרת סביב להיכל‪ ,‬רחוקה ממנו כעי קלעי החצר שהיו‬ ‫במדבר; וכל המוק‪ /‬במחיצה זו שהוא כעי חצר אוהל מועד‪ ,‬הוא הנקרא עזרה‪.‬‬ ‫והכול נקרא מקדש‪.‬‬ ‫ועושי במקדש שבעה כלי‪ :‬מזבח לעולה ולשאר הקרבנות; וכבש‬ ‫א‪,‬ו‬ ‫שעולי בו למזבח‪ ,‬ומקומו לפני האול משו‪ #‬לדרו; וכיור וכנו לקדש ממנו‬ ‫הכוהני ידיה ורגליה לעבודה‪ ,‬ומקומו בי האול ולמזבח‪ ,‬משו‪ #‬לדרו שהוא‬ ‫שמאל הנכנס למקדש‪.‬‬ ‫ומזבח לקטורת‪ ,‬ומנורה‪ ,‬ושולח; ושלושת בתו‪ #‬הקודש‪ ,‬לפני קודש‬ ‫א‪,‬ז‬ ‫הקודשי‪.‬‬ ‫מקריבי הקרבנות כול‪ ,‬א‪ /‬על פי שאי ש בית בנוי‪ ...‬שקדושה‬ ‫ו‪,‬יד‬ ‫הראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫מעשה בכהן אחד בזמן הזה אשר ניגש אל מקום המזבח‪ ,‬בירך בשם ובמלכות‪ ,‬ונסך‬ ‫מים על מקום המזבח‪.‬‬ ‫א‪ /‬על פי שהמקדש היו חרב בעוונותינו‪ ,‬חייב אד במוראו כמו שהיה‬ ‫ז‪,‬ו‬ ‫נוהג בו בבניינו‪ :‬לא ייכנס אלא למקו שמותר להיכנס לש‪ ,‬ולא יישב בעזרה‪,‬‬ ‫ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח‪.‬‬ ‫עפ"י שיטת הרדב"ז )אשר גם מעיד על מסורת אנשי ירושלים( מקום קודש‬ ‫הקדשים הינו במרכז כיפת הסלע של היום‪ .‬לפי שיטתו‪ ,‬קדושת החיל וקדושת‬ ‫עזרת נשים בטלו עם החורבן‪ ,‬עקב כך מותר לעלות אל "הבמה" )עליה עומדת‬ ‫כיום כיפת הסלע( בכל המעלות הקיימים ואף להתקדם במקצת‪ ,‬במיוחד מצד‬ ‫הצפון‪ .‬ומדין כיבוש מותר להיכנס אף למקום קודש הקודשים‪.‬‬ ‫הר הבית – ‪ ...‬אי זבי וזבות‪ ,‬נידות ויולדות נכנסי לש‪ ,‬ומותר להכניס‬ ‫ז‪,‬טז‬ ‫המת עצמו להר הבית; ואי צרי‪ #‬לומר טמא מת שהוא נכנס לש‪.‬‬ ‫ ‪ 74‬‬ ‫בשעה שנכנסי הבנאי לבנות ולתק בהיכל‪ ,‬או להוציא מש את‬ ‫ז‪,‬כא‬ ‫הטומאה – מצווה שיהיו הנכנסי כוהני תמימי; לא מצאו תמימי‪ ,‬ייכנסו בעלי‬ ‫מומי; א אי ש כוהני‪ ,‬ייכנסו לויי; לא מצאו לויי‪ ,‬ייכנסו ישראל‪ ...‬לא‬ ‫מצאו טהורי‪ ,‬ייכנסו טמאי‪.‬‬ ‫טמא שנכנס למקדש במזיד – ענוש כרת‪ .‬ואי חייבי כרת או‬ ‫ביה"מ ג‪,‬י‬ ‫קרב אלא מעזרת ישראל ולפני‪...‬‬ ‫ביה"מ ד‪,‬ח‬ ‫ואת טומאת המת‪.‬‬ ‫כל קרבנות הציבור‪ ,‬קבוע זמנ; לפיכ‪ #‬כול דוחי את השבת‪,‬‬ ‫כל הקרבנות של מיני נפש חיה באי מחמישה מיני בלבד – מ‬ ‫מעה"ק א‪,‬א‬ ‫הבקר‪ ,‬ומ הכבשי‪ ,‬ומ העיזי‪ ,‬ומ התורי‪ ,‬ומ בני היונה‪) .‬א‪,‬ב( וכל הקרבנות‬ ‫בי של ציבור בי של יחיד‪ ,‬ארבעה מיני – עולה‪ ,‬וחטאת )מצ' עשה סט‪ :‬א שגג‬ ‫במצוות לא תעשה שחייבי עליה כרת(‪ ,‬ואש‪ ,‬ושלמי‪...‬‬ ‫קרבנות הציבור ה שני תמידי של כל יו‪ ,‬ומוספי שבתות‪,‬‬ ‫מעה"ק א‪,‬ג‬ ‫וראשי חודשי‪ ,‬והמועדות‪ ,‬ושעיר חטאת של יו הכיפורי‪...‬‬ ‫המנחות‪ ,‬ה מ הקרבנות‪) ...‬יב‪,‬ב( וכל המנחות‪ ,‬סולת חיטי‬ ‫מעה"ק יב‪,‬א‬ ‫– חו" ממנחת סוטה ועומר התנופה‪ ,‬שה מ השעורי‪.‬‬ ‫שלוש מנחות לציבור‪ :‬עומר התנופה‪ ...‬ושתי הלח שמביאי‬ ‫מעה"ק יב‪,‬ב‬ ‫ביו עצרת‪] ...‬ו[לח הפני שעושי בכל שבת‪.‬‬ ‫ותשע מנחות ליחיד‪...‬‬ ‫מעה"ק יב‪,‬ג‬ ‫ולד חטאת‪ ,‬ותמורת חטאת‪ ,‬וחטאת שמתו בעליה‪,‬‬ ‫פסולי המוקשי ד‪,‬א‬ ‫וחטאת שאבדה ונמצאת אחר שכיפרו הבעלי – הרי אלו ימותו‪ ...‬וכיצד ה מתות‪:‬‬ ‫לא שיהרוג אות בכלי או בידו; אלא יכניס אות לבית‪ ,‬ונועל עליה עד שימותו‪.‬‬ ‫ודברי אלו כול מפי משה רבנו נשמעו‪.‬‬ ‫מכאן רואים בבירור כי בדין תורה לא מתחשבים בצער בעלי חיים כלל‪ .‬ראה דיון‬ ‫בפרק ט"ז )גזלה ואבידה( לעיל‪.‬‬ ‫הגויי מותרי להקריב עולות לה' בכל מקו‪ ,‬והוא שיקריבו‬ ‫מעה"ק יט‪,‬יז‬ ‫בבמה שיבנו‪ .‬ואסור לסייע ולעשות שליחות‪ ,‬שהרי נאסר עלינו להקריב בחו";‬ ‫ומותר להורות לה‪ ,‬וללמד היא‪ #‬יקריבו לש האל ברו‪ #‬הוא‪.‬‬ ‫וכל הקרבנות כול‪ ,‬מכלל החוקי ה‪ .‬לפיכ‪ #‬אמרו חכמי‬ ‫מעילה ח‪,‬ח‬ ‫שא‪ /‬על עבודת הקרבנות העול עומד‪.‬‬ ‫ ‪ 75‬‬ ‫מז( שמיטה ויובל‬ ‫מצוות עשה לשבות בשנה שביעית מעבודת האר" ועבודת האילנות –‬ ‫א‪,‬א‬ ‫שנאמר "ושבתה האר" שבת ליי" )ויקרא כה‪,‬ב(‪ ,‬ונאמר "בחריש ובקציר תשבות"‬ ‫)שמות לד‪,‬כא(‪.‬‬ ‫מצוות עשה לספור שני שבע שבע‪ ,‬ולקדש שנת החמישי – שנאמר‬ ‫י‪,‬א‬ ‫"וספרת ל‪ #‬שבע שבתות שני‪ ...‬וקידשת את שנת החמישי" )ויקרא כה‪,‬חי(;‬ ‫ושתי מצוות אלו מסורי לבית די הגדול בלבד‪.‬‬ ‫‪ ...‬היובל מוציא עבדי ומשמיט קרקע‪) .‬י‪,‬טו( ‪ ...‬והחזרת שדות‬ ‫י‪,‬יז‬ ‫לבעליה‪ ,‬וזו היא השמטת קרקע‪.‬‬ ‫משגלה שבט ראוב ושבט גד וחצי שבט מנשה‪ ,‬בטלו היובלות – שנאמר‬ ‫י‪,‬י‬ ‫"וקראת דרור באר"‪ ,‬לכל יושביה" )ויקרא כה‪,‬י(‪ ,‬בזמ שכל יושביה עליה‪ :‬והוא‬ ‫שלא יהיו מעורבבי שבט בשבט‪ ,‬אלא כול יושבי כתקנ‪.‬‬ ‫ובזמ שאי היובל נוהג‪ ...‬נוהגת שביעית באר" מדבריה‪ ,‬וכ השמטת‬ ‫י‪,‬יב‬ ‫כספי בכל מקו מדבריה‪...‬‬ ‫ייראה לי כי בזמן הזה‪ ,‬כאשר אין החקלאות מהווה מרכיב מכריע במשק הישראלי‪,‬‬ ‫יש לשמור את השמיטה כהלכתה ולא להתחכם – דהיינו‪ ,‬להשבית את המשק‬ ‫החקלאי בשביעית בכל מדינת ישראל ולייבא תוצרת חקלאית מחו"ל )למעט מצע‬ ‫מנותק וכו'(‪ .‬יש טוענים כי השבתה כזאת תגרום לחקלאות כולה לפשוט רגל עקב‬ ‫תחרות השוק‪ ,‬אך טענה זו פורחת באוויר ואינה נתמכת ע"י ההיסטוריה הכלכלית‪.‬‬ ‫טענה דומה כי עסק שומר שבת לא עומד בתחרות – מופרכת בעליל‪ .‬בפירות אוצר‬ ‫בית דין ניתן כמובן להשתמש – אך ייראה לי כי אם לא להתחכם ולא להערים‪,‬‬ ‫יהיה זול יותר לייבא‪.‬‬ ‫מח( סנהדרי‬ ‫אף אם הדבר איננו בהכרח תואם את דעת הרמב"ם‪ ,‬הנחתנו הבסיסית – הסנהדרין‬ ‫הינה גוף המורכב מאנשי התבוננות אשר עוסקים בחשיבה לטווח ארוך ולעת עתה‪.‬‬ ‫תפקידה לא מוגדר במדויק אך כולל הנהגה כללית של העם בכללותו )כלומר‪,‬‬ ‫כמכלול בודדים‪-‬אומה(‪ ,‬במיוחד בתחומים ובמצבים שאף גורם אחר אינו יכול לתת‬ ‫פתרון‪ .‬תפקידה כולל זיהוי בעיות לפני שהן הפכו לנחלת הכלל והצעת פתרונות‬ ‫אשר לא ניתנים למימוש ע"י עשייה שוטפת‪" .‬סנהדרין" – זה אכן מושג שלא קיים‬ ‫לעת עתה לא בעמנו ולא בעמים אחרים‪ ,‬מין אקדמיה בעלת שררה ויכולת להתערב‬ ‫בענייני משפט‪ ,‬כלכלה ועוד‪ .‬כנראה‪ ,‬על הסנהדרין לנהל עניינים לאומיים אשר‬ ‫אינם משפט ומלחמה – כגון חינוך או מחקר מדעי‪.‬‬ ‫ ‪ 76‬‬ ‫בניגוד למלכות‪ ,‬סמכות הסנהדרין לא מבוססת על כוח הזרוע‪ .‬אכן מי שלא עושה‬ ‫את מצוות המלכות – בו מטפלת המשטרה‪ .‬אך מי שלא עושה את מצוות הסנהדרין‬ ‫– השכנים מפסיקים להושיט לו יד‪.‬‬ ‫מצוות עשה של תורה למנות שופטי ושוטרי בכל מדינה ומדינה ובכל‬ ‫א‪,‬א‬ ‫פל‪ #‬ופל‪ ,#‬שנאמר "שופטי ושוטרי תית ל‪ #‬בכל שערי‪) "#‬דברי טז‪,‬יח(‪.‬‬ ‫ציווי התורה – להושיב את השופטים דווקא בשערי העיר‪ ,‬מקום בו מצויים אנשים‬ ‫רבים כאשר לרובם אין שום עניין למשפט‪ .‬בזה התורה דואגת לחשיפתו של כל‬ ‫דיון משפטי לעיני כל – חשיפה אשר מונעת את עיוות הדין‪ .‬גם ההיסטוריה מלמדת‬ ‫כי משפט בדלתיים סגורות לוקה ככלל בחוסר הגינות‪ .‬החברה לא יכולה להרשות‬ ‫לעצמה להגן על המעורבים בדין – ולא על החפים מפשע שביניהם – במחיר סיכון‬ ‫עיוות הדין ע"י משפט חסוי‪ .‬עקב כך משפט בדלתיים סגורות מוצדק אך ורק‬ ‫בתחום הביטחון הלאומי‪ ,‬למעשה בבתי דין צבאיים בלבד‪.‬‬ ‫שופטי אלו הדייני הקבועי בבית די‪ ,‬ובעלי דיני באי לפניה‪.‬‬ ‫השוטרי אלו בעלי מקל ורצועה‪ ,‬וה עומדי לפני הדייני המסבבי‬ ‫א‪,‬ב‬ ‫בשווקי ועל החניות לתק השערי והמידות ולהכות כל מעוות‪ ,‬וכל מעשיה על‬ ‫פי הדייני‪ .‬וכל שיראו בו ערוות דבר – מביאי אותו לבית די‪ ,‬ודני אותו כפי‬ ‫רשעו‪.‬ב‬ ‫קובעי בתחלה בית די הגדול במקדש‪ ,‬והוא הנקרא סנהדרי גדולה‪,‬‬ ‫א‪,‬ד‬ ‫ומניינ אחד ושבעי‪.‬‬ ‫ועוד מעמידי שני בתי דיני של שלושה ועשרי שלושה ועשרי‪ ,‬אחד‬ ‫א‪,‬ז‬ ‫על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית‪.‬‬ ‫ומעמידי בכל עיר ועיר מישראל שיש בה מאה ועשרי או יותר‪ ,‬סנהדרי‬ ‫א‪,‬ח‬ ‫קטנה‪ ,‬ויושבת בשער העיר‪ .‬וכמה יהיה מניינה‪ ,‬שלושה ועשרי דיי‪.‬‬ ‫עיר שאי בה מאה ועשרי‪ ,‬מעמידי בה שלושה דייני‪.‬‬ ‫א‪,‬ט‬ ‫אי מעמידי בסנהדרי בי בגדולה בי בקטנה‪ ,‬אלא אנשי חכמי‬ ‫ב‪,‬א‬ ‫ונבוני‪ ,‬מופלאי בחכמת התורה‪ ,‬בעלי דעה מרובה‪ ,‬ויודעי קצת משאר החכמות‪,‬‬ ‫כגו רפואות‪ ,‬וחשבו תקופות ומזלות‪ ,‬ואיצטגנינות‪ ,‬ודרכי המעונני והקוסמי‬ ‫והמכשפי והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו‪ ,‬כדי שיהיו יודעי לדו אות‪.‬‬ ‫אי מעמידי בכל סנהדרי לא סריס‪ ,‬ולא זק מופלג בשני‪ ,‬מפני שיש‬ ‫ב‪,‬ג‬ ‫בה אכזרייות‪ ,‬ולא מי שאי לו בני כדי שיהא רחמ‪.‬‬ ‫בית די של שלושה א‪ /‬על פי שאי מדקדקי בה בכל אלו הדברי‪,‬‬ ‫ב‪,‬ו‬ ‫צרי‪ #‬שיהיה בכל אחד מה שבעה דברי ואלו ה‪ :‬חכמה ויראה וענווה ושנאת‬ ‫ממו ואהבת האמת ואהבת הברייות לה ובעלי ש טוב‪.‬‬ ‫ ‪ 77‬‬ ‫כל בית די של ישראל שהוא הגו – שכינה עימה‪ .‬לפיכ‪ #‬צריכי‬ ‫ג‪,‬ה‬ ‫הדייני לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש‪ .‬ואסור להקל ראש או לשחק או‬ ‫לספר בשיחה בטלה בבית די‪ ,‬אלא בדברי תורה וחכמה‪.‬‬ ‫כל המעמיד לה לישראל דיי שאינו הגו כאילו הקי מצבה‪.‬‬ ‫ג‪,‬ח‬ ‫אחד בית די הגדול או סנהדרי קטנה או בית די של שלושה‪ ,‬צריכי‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫שיהיה כל אחד מה סמו‪ #‬מפי סמו‪.#‬‬ ‫וכיצד היא הסמיכה לדורות‪ ,‬לא שיסמכו ידיה על ראש הזק‪ ,‬אלא‬ ‫ד‪,‬ג‬ ‫שקורי לו רבי‪ ,‬ואומרי לו‪ :‬הרי אתה סמו‪ #‬ויש ל‪ #‬רשות לדו אפלו דיני קנסות‪.‬‬ ‫נראי לי הדברי‪ ,‬שא הסכימו כל החכמי שבאר" ישראל למנות‬ ‫ד‪,‬יב‬ ‫דייני ולסמו‪ #‬אות – הרי אלו סמוכי‪ ,‬ויש לה לדו דיני קנסות ויש לה לסמו‪#‬‬ ‫לאחרי‪.‬‬ ‫רבי חיא רבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר‪.‬‬ ‫אמר לו ר' חיא‪ :‬כך היא גאולתן של ישראל‪ ,‬בתחילה קמעא קמעא‪ ,‬כל מה שהיא‬ ‫הולכת‪ ,‬היא רבה והולכת )ירושלמי‪ ,‬ברכות פרק א' הלכה א'(‪.‬‬ ‫וכך תהיה כנראה גאולתה של תורה שבעל פה‪ :‬יקום גוף חכמים )אולי כבר קם?(‬ ‫שהשפעתו תהיה בתחילה קמעא קמעא‪ ,‬כל מה שהיא הולכת‪ ,‬היא רבה והולכת‪.‬‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫ה‪,‬ג‬ ‫ה‪,‬ו‬ ‫דיני ממונות דני בשלושה‪.‬‬ ‫אי דני דיני נפשות בפחות מעשרי ושלושה שה סנדהרי קטנה‪.‬‬ ‫מכות בשלושה‪ ,‬וא‪ /‬על פי שאפשר שימות כשמלקי אותו‪.‬‬ ‫יש לאד לעשות די לעצמו א יש בידו כוח‪ :‬הואיל וכדת וכהלכה הוא‬ ‫ב‪,‬טו‬ ‫עושה אינו חייב לטרוח ולבוא לבית די א‪ /‬על פי שלא היה ש הפסד בנכסיו‬ ‫אילו נתאחר ובא לבית די‪ .‬לפיכ‪ #‬א קיבל עליו בעל דינו והביאו לבית די‪,‬‬ ‫ודרשו ומצאו שעשה כהלכה ודי אמת ד לעצמו – אי סותרי את דינו‪.‬‬ ‫כל הד בדיני גויי ובערכאות שלה‪ ,‬א‪ /‬על פי שהיו דיניה כדיני‬ ‫כו‪,‬ט‬ ‫ישראל – הרי זה רשע וכאילו חיר‪ /‬והרי יד בתורת משה רבנו‪.‬‬ ‫הייתה יד הגויי תקיפה ובעל דינו אלי‪ ,‬ואינו יכול להוציא ממנו בדייני‬ ‫כו‪,‬י‬ ‫ישראל – יתבענו לדייני ישראל תחילה‪ .‬א לא רצה לבוא – נוטל רשות מבית די‬ ‫ומציל בדייני גויי מיד בעל דינו‪.‬‬ ‫ ‪ 78‬‬ ‫מט( תורה שבעל פה ותקנות חכמי )הלכות ממרי(‬ ‫בית די הגדול שבירושלי ה עיקר תורה שבעל פה‪ ,‬וה עמוד‬ ‫א‪,‬א‬ ‫ההוראה‪ ,‬ומה חוק ומשפט יוצא לכל ישראל‪ ,‬ועליה הבטיחה תורה‪ ...‬וכל‬ ‫המאמי במשה רבנו ובתורתו חייב לסמו‪ #‬מעשה הדת אליה‪ ,‬ולהישע עליה‪.‬‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬מי שלא נשען עליהם – שכניו לא מושיטים לו יד‪.‬‬ ‫אחד דברי שלמדו אות מפי השמועה וה תורה שבעל פה‪ ,‬ואחד‬ ‫א‪,‬ג‬ ‫דברי שלמדו אות מפי דעת באחת מ המידות שהתורה נדרשת בה ונראה‬ ‫בעיניה שהדי בדבר זה כ‪ #‬הוא‪ ,‬ואחד דברי שעשו אות סייג לתורה ולפי מה‬ ‫שהשעה צריכה‪ ,‬וה הגזירות והתקנות והמנהגות – כל אחד ואחד מאלו השלושה‬ ‫דברי‪ ,‬מצוות עשה לשמוע לה‪.‬‬ ‫דברי שלומדי מ הדי – א הסכימו עליה בית די הגדול כול‪ ,‬הרי‬ ‫א‪,‬ה‬ ‫הסכימו; וא נחלקו בה – הולכי אחר הרוב‪ ,‬ומוציאי הדי אחד לרבי‪.‬‬ ‫)הל' שגגות יג‪,‬יז( ‪ ...‬הורו בית די ]הגדול[ לאכול חלב הקיבה כולו‪ ,‬וידע אחד‬ ‫מ הקהל שטעו ושחלב הקיבה אסור‪ ,‬ואכלו מפני הוראת‪ ,‬שהיה עולה על דעת‬ ‫שמצווה לשמוע מבית די א‪ /‬על פי שה טועי – הרי זה האוכל חייב חטאת‬ ‫קבועה על אכילתו‪...‬‬ ‫מכאן‪ :‬א( היה ברור לחז"ל ולרבנו כי גם בית דין הגדול הם אנשים‪ ,‬ויכולים‬ ‫לטעות‪ .‬ב( אם טעו בית דין – מי שיודע שטעו ואעפ"י כן עושה על פי טעותם –‬ ‫נושא באחריות‪.‬‬ ‫משבטל בית די הגדול‪ ,‬רבתה מחלוקת בישראל‪ :‬זה מטמא ונות טע‬ ‫א‪,‬ט‬ ‫לדבריו‪ ,‬וזה מטהר ונות טע לדבריו; זה אוסר‪ ,‬וזה מתיר‪.‬‬ ‫שני חכמי או שני בתי דיני‪ ,‬שנחלקו שלא בזמ הסנהדרי‪ ,‬או עד שלא‬ ‫א‪,‬י‬ ‫הגיע הדבר לה בי בזמ אחד‪ ,‬בי בזה אחר זה אחד מטמא ואחד מטהר‪ ,‬אחד‬ ‫אוסר ואחד מתיר‪ :‬א אי אתה יודע להיכ הדי נוטה – בשל תורה‪ ,‬הלו‪ #‬אחר‬ ‫המחמיר; ובשל סופרי‪ ,‬הלו‪ #‬אחר המקל‪.‬‬ ‫מכאן מי שיודע – הרשות בידו לעשות לפי דעתו‪.‬‬ ‫)הל' עבודה זרה יב‪ ,‬יח( ‪ ...‬שלא יהו שני בתי דיני בעיר אחת‪ ,‬זה נוהג במנהג‪ ,‬וזה‬ ‫נוהג במנהג אחר – שדבר זה גור למחלוקת גדולה‪ :‬וכתוב "לא תתגודדו" )דברי‬ ‫יד‪,‬א(‪ ,‬לא תיעשו אגודות אגודות‪.‬‬ ‫מותר לאדם לנהוג מנהגי חומרה לעצמו אך אל לו להכביד על הזולת‪ .‬בכלל זה אין‬ ‫המתארח רשאי להטריח את בעל הבית עם חומרותיו בכשרות‪.‬‬ ‫ ‪ 79‬‬ ‫נ( מלכי ומלחמות‬ ‫ד‪,‬י‬ ‫‪ ...‬אי ממליכי מל‪ #‬תחילה‪ ,‬אלא לעשות משפט ומלחמה‪.‬‬ ‫תפקיד המלכות )מדינה‪ ,‬ממשל( – לדאוג לצדק בפנים )משפט( ולביטחון מבחוץ‬ ‫)מלחמה(‪ .‬הצדק הוא שוויון בפני החוק‪" :‬לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול‪,‬‬ ‫בצדק תשפוט עמיתך" )ויקרא יט‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫חזקת החפות הינה תנאי הכרחי לצדק‪ .‬כל אדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה‬ ‫אשמתו מעבר לכל ספק סביר‪ .‬אין להתפשר על חזקת החפות גם כשנראה כאילו‬ ‫טובת הציבור דורשת זאת‪ ,‬כגון במקרי אונס או אלימות במשפחה‪ .‬למלכות אין מה‬ ‫לעשות בסוגיות שבהן אי‪-‬אפשר להוכיח את ההאשמות לפי סדר פלילי רגיל‪.‬‬ ‫אין זה תפקידה של המדינה – להתערב בין אנשים‪ ,‬להגביל חופש כלכלי )רישיון‬ ‫עסק‪ ,‬קביעת מחירים ועוד(‪ ,‬לספק שירותי רפואה‪ ,‬חינוך ועוד‪ .‬מדיניות רווחה‬ ‫ממשלתית פוגעת בכבוד האדם וחירותו‪ ,‬גורמת להתרוששות החברה וגם‬ ‫להידרדרות שלטון החוק והחוסן המדיני‪ .‬ובכלל‪ ,‬למדינה אסור כל מה שלא מותר–‬ ‫בניגוד לאזרח‪ ,‬לו מותר כל מה שלא אסור‪.‬‬ ‫שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסת לאר"‪ :‬למנות לה מל‪ #‬ולהכרית‬ ‫א‪,‬א‬ ‫זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה‪.‬‬ ‫הרמב"ם מצטט משנה אך כבר בגמרא שם יש מחלוקת האם אכן מצווה להמליך‬ ‫מלך ממש‪ ,‬שזה גם מנוגד לפשט התורה )דברים יז‪ ,‬יד‪-‬טו(‪ .‬לא מעט הוגי דעות‬ ‫בישראל ובעולם סברו בעבר ואף סוברים כעת בכנות ובתמים‪ ,‬כי שיטת הממשל‬ ‫המושלמת היא "מלוכה נאורה" )‪ .(enlightened absolutism‬אלא שההיסטוריה‬ ‫מראה פעם אחרי פעם כי כל מלוכה נאורה מתדרדרת חיש מהר לרודנות סתם‪ .‬יחד‬ ‫עם זאת‪ ,‬כל מה שנאמר להלן במלך – נכון לגבי כל בעל תפקיד ציבורי‪.‬‬ ‫‪ ...‬כל מי שאי בו יראת שמיי א‪ /‬על פי שחכמתו מרובה‪ ,‬אי ממני‬ ‫א‪,‬ט‬ ‫אותו למינוי מ המינויי שבישראל‪.‬‬ ‫כדר‪ #‬שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכול בכבודו‪ ,‬כ‪ #‬ציווה‬ ‫ב‪,‬ט‬ ‫להיות ליבו בקרבו שפל וחלל‪.‬‬ ‫המל‪ #‬אסור לשתות דר‪ #‬שכרות‪ .‬אלא יהיה עוסק בתורה ובצורכי ישראל‬ ‫ג‪,‬ו‬ ‫ביו ובלילה‪.‬‬ ‫‪ ...‬אי צרי‪ #‬לומר – א גזר המל‪ #‬לבטל מצווה‪ ,‬שאי שומעי לו‪.‬‬ ‫ג‪,‬י‬ ‫כל ההורגי נפשות שלא בראיה ברורה‪ ,‬או בלא התראה‪ ...‬יש למל‪#‬‬ ‫ג‪,‬יא‬ ‫רשות להרוג אות‪ ,‬ולתק העול כפי מה שהשעה צריכה‪ .‬והורג רבי ביו אחד‪,‬‬ ‫ותולה ומניח תלויי ימי רבי‪ ,‬להטיל אימה‪ ,‬ולשבור יד רשעי העול‪.‬‬ ‫ובכול יהיו מעשיו לש שמיי‪ ,‬ותהיה מחשבתו ומגמתו להרי דת‬ ‫ד‪,‬י‬ ‫האמת‪ ,‬ולמלאות העול צדק‪ ,‬ולשבור זרוע הרשעי‪ ,‬ולהילח מלחמות ה'‪.‬‬ ‫ ‪ 80‬‬ ‫אי המל‪ #‬נלח תחילה אלא מלחמת מצווה‪ .‬ואיזו היא מלחמת מצווה –‬ ‫ה‪,‬א‬ ‫זו מלחמת שבעה עממי‪ ,‬ומלחמת עמלק‪ ,‬ועזרת ישראל מיד צר שבא עליה‪.‬‬ ‫ואחר כ‪ #‬נלח במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלח ע שאר העמי‪ ,‬כדי‬ ‫להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו‪.‬‬ ‫אי עושי מלחמה ע אד בעול עד שקוראי לו לשלו‪ ,‬אחד מלחמת‬ ‫ו‪,‬א‬ ‫הרשות ואחד מלחמת מצווה‪ .‬א השלימו וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח‬ ‫עליה – אי הורגי מה נשמה; והרי ה למס‪.‬‬ ‫מאחר שייכנס אד בקשרי המלחמה‪ ,‬יישע על מקווה ישראל ומושיעו‬ ‫ז‪,‬יז‬ ‫בעת צרה‪ ,‬ויידע שעל ייחוד הש הוא עושה מלחמה‪ ,‬וישי נפשו בכפו ולא יירא‬ ‫ולא יפחד‪ ,‬ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו‪ ,‬אלא ימחה זכר מליבו וייפנה מכל‬ ‫דבר למלחמה‪.‬‬ ‫וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה‪ ,‬ומבהיל עצמו – עובר בלא‬ ‫ז‪,‬יח‬ ‫תעשה‪ ,‬שנאמר "אל ייר‪ #‬לבבכ‪ ,‬אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניה"‬ ‫)דברי כ‪,‬ג(‪.‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שכל דמי ישראל תלוי בצווארו‪.‬‬ ‫ז‪,‬יט‬ ‫אסור לצאת מאר" ישראל לחוצה לאר" לעול אלא ללמוד תורה‪ ,‬או‬ ‫ה‪,‬יא‬ ‫לישא אישה‪ ,‬או להציל מ הגויי‪ ,‬ויחזור לאר"; וכ יוצא הוא לסחורה‪ .‬אבל‬ ‫לשכו בחוצה לאר" אסור‪ ,‬אלא א כ חזק הרעב‪.‬‬ ‫לעול ידור אד באר" ישראל‪ ,‬אפילו בעיר שרובה גויי; ואל ידור‬ ‫ה‪,‬טו‬ ‫בחוצה לאר"‪ ,‬ואפילו בעיר שרובה ישראל‪ :‬שכל היוצא לחוצה לאר" כאילו עובד‬ ‫עבודה זרה‪.‬‬ ‫משה רבנו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל ולכל הרוצה‬ ‫ח‪,‬יב‬ ‫להתגייר משאר האומות‪ .‬אבל מי שלא רצה‪ ,‬אי כופי אותו לקבל תורה ומצוות‪.‬‬ ‫וכ ציווה משה רבנו מפי הגבורה‪ ,‬לכו‪ /‬את כל באי העול לקבל כל‬ ‫ח‪,‬יג‬ ‫מצוות שנצטווה נוח‪ ...‬והמקבל אות הוא הנקרא גר תושב בכל מקו‪.‬‬ ‫על שישה דברי נצטווה אד הראשו‪ :‬על עבודה זרה‪ ,‬ועל ברכת הש‬ ‫ט‪,‬א‬ ‫]שלא לקלל את הש[‪ ,‬ועל שפיכות דמי‪ ,‬ועל גילוי עריות‪ ,‬ועל הגזל‪ ,‬ועל‬ ‫הדיני‪.‬‬ ‫‪ ...‬הוסי‪ /‬לנוח אבר מ החי ‪ ...‬נמצאו שבע מצוות‪.‬‬ ‫ט‪,‬ב‬ ‫כל המקבל שבע המצוות ונזהר לעשות – הרי זה מחסידי אומות העול‪,‬‬ ‫ח‪,‬יד‬ ‫ויש לו חלק לעול הבא‪.‬‬ ‫ ‪ 81‬‬ ‫נא( גרי )הלכות איסורי ביאה(‬ ‫כל הגויי כול‪ ,‬כשיתגיירו ויקבלו עליה כל המצוות של תורה – ‪...‬‬ ‫יב‪,‬יג‬ ‫הרי ה כישראל לכל דבר‪ ...‬ומותרי להיכנס בקהל ה' מיד‪...‬‬ ‫בשלושה דברי נכנסו ישראל לברית – במילה‪ ,‬וטבילה‪ ,‬וקרב‪.‬‬ ‫יג‪,‬א‬ ‫וכ לדורות‪ :‬כשירצה הגוי להיכנס לברית‪ ,‬ולהסתופ‪ /‬תחת כנפי השכינה‪,‬‬ ‫יג‪,‬ב‬ ‫ויקבל עליו עול תורה – צרי‪ #‬מילה‪ ,‬וטבילה‪ ,‬והרצאת קרב; וא נקבה היא –‬ ‫טבילה וקרב‪ ...‬ומה הוא קרב הגר – עולת בהמה‪ ,‬או שתי תורי או שני בני יונה‪,‬‬ ‫ושניה עולה‪ .‬ובזמ הזה שאי ש קרב‪ ,‬צרי‪ #‬מילה וטבילה; וכשייבנה המקדש‪,‬‬ ‫יביא קרבנו‪.‬‬ ‫גר שמל ולא טבל‪ ,‬או שטבל ולא מל – אינו גר עד שימול ויטבול‪.‬‬ ‫יג‪,‬ג‬ ‫וצרי‪ #‬לטבול בפני שלושה‪ ...‬גר קט – מטבילי אותו על דעת בית די‪ ,‬שזכות היא‬ ‫לו; מעוברת שנתגיירה וטבלה‪ ,‬אי בנה צרי‪ #‬טבילה‪.‬‬ ‫גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד‪ ...‬וכ גר שנהג בדרכי ישראל‬ ‫יג‪,‬ה‬ ‫– ‪ ...‬הרי אלו בחזקת גרי צדק‪ ,‬וא‪ /‬על פי שאי ש עדי שמעידי בפני מי‬ ‫נתגיירו‪ .‬וא‪ /‬על פי כ‪ ,‬א באו להתערב בישראל – אי משיאי אות עד שיבואו‬ ‫עדי‪ ,‬או עד שיטבלו בפנינו‪ ,‬הואיל והוחזקו גויי‪.‬‬ ‫‪ ...‬המצווה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר – בודקי אחריו‪,‬‬ ‫יג‪,‬י‬ ‫שמא בגלל ממו שייטול‪ ,‬או בשביל שררה שיזכה לה‪ ,‬או מפני הפחד‪ ,‬בא להיכנס‬ ‫לדת; וא איש הוא‪ ,‬בודקי אחריו שמא עיניו נת באישה יהודית‪ ,‬וא אישה היא‪,‬‬ ‫שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל‪.‬‬ ‫יג‪,‬יא א לא נמצא לה עילה – מודיעי אות כובד עול התורה וטורח שיש‬ ‫בעשייתה על עמי הארצות‪ ,‬כדי שיפרושו; א קיבלו ולא פירשו‪ ,‬וראו אות שחזרו‬ ‫מאהבה – מקבלי אות‪...‬‬ ‫גר שלא בדקו אחריו‪ ,‬או שלא הודיעוהו המצוות ועונש‪ ,‬ומל וטבל בפני‬ ‫יג‪,‬יד‬ ‫שלושה הדיוטות – הרי זה גר‪ :‬ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר – הואיל‬ ‫ומל וטבל‪ ,‬יצא מכלל הגויי; וחוששי לו‪ ,‬עד שיתבאר צדקותו‪ .‬אפילו חזר ועבד‬ ‫עבודה זרה – הרי הוא כישראל משומד‪ ,‬שקידושיו קידושי; ומצווה להחזיר‬ ‫אבידתו‪ ,‬מאחר שטבל נעשה כישראל‪.‬‬ ‫כיצד מקבלי גרי הצדק‪ :‬כשיבוא להתגייר‪ ,‬ויבדקו אחריו ולא ימצאו‬ ‫יד‪,‬א‬ ‫עילה – אומרי לו‪ :‬מה ראית שבאת להתגייר‪ ,‬אי אתה יודע שישראל בזמ הזה‬ ‫דוויי דחופי ומסוחפי ומטורפי‪ ,‬ויסורי באי עליה; אמר‪ :‬אני יודע‪ ,‬ואני‬ ‫כדאי – מקבלי אותו מיד‪.‬‬ ‫ ‪ 82‬‬ ‫ומודיעי אותו עיקרי הדת‪ ,‬שהוא ייחוד הש ואיסור עבודה זרה;‬ ‫יד‪,‬ב‬ ‫ומאריכי‪ ,‬בדבר זה‪ .‬ומודיעי אותו מקצת מצוות קלות‪ ,‬ומקצת מצוות חמורות;‬ ‫ואי מאריכי בדבר זה‪ .‬ומודיעי אותו עוו לקט שכחה ופיאה‪ ,‬ומעשר עני‪.‬‬ ‫ומודיעי אותו עונש של מצוות‪.‬‬ ‫כיצד‪ :‬אומרי לו‪ ,‬הוי יודע שעד שלא באת לדת זו – א אכלת חלב‪ ,‬אי‬ ‫יד‪,‬ג‬ ‫אתה ענוש כרת‪ ,‬א חיללת שבת‪ ,‬אי אתה ענוש סקילה; ועכשיו אחר שתתגייר –‬ ‫א אכלת חלב‪ ,‬אתה ענוש כרת‪ ,‬א חיללת שבת‪ ,‬אתה ענוש סקילה‪ .‬ואי מרבי‬ ‫עליו‪ ,‬ואי מדקדקי עליו – שמא יגרו לטורדו ולהטותו מדר‪ #‬טובה‪ ,‬לדר‪ #‬רעה‪:‬‬ ‫שבתחילה‪ ,‬אי מושכי את האד אלא בדברי רצו רכי; וכ הוא אומר "בחבלי‬ ‫אד אמשכ" )הושע יא‪,‬ד(‪ ,‬ואחר כ‪" #‬בעבותות אהבה" )ש(‪.‬‬ ‫וכש שמודיעי אותו עונש של מצוות‪ ,‬כ‪ #‬מודיעי אותו שכר של‬ ‫יד‪,‬ד‬ ‫מצוות; ומודיעי אותו שבעשיית מצוות אלו‪ ,‬יזכה לחיי העול הבא‪ ,‬ושאי ש‬ ‫צדיק גמור אלא בעל חכמה שעושה מצוות אלו‪ ,‬ויודע‪ .‬ואומרי לו‪ ,‬הוי יודע‬ ‫שהעול הבא אינו צפו אלא לצדיקי‪ ,‬וה ישראל; וזה שתראה ישראל בצער‬ ‫בעול הזה‪ ,‬טובה צפונה היא לה‪ ,‬שאינ יכולי לקבל רוב טובה בעול הזה‪,‬‬ ‫כאומות – שמא ירו ליב ויתעו ויפסידו שכר העול הבא‪ ,‬כעניי שנאמר "וישמ‬ ‫ישורו ויבעט" )דברי לב‪,‬טו(‪ .‬ואי הקדוש ברו‪ #‬הוא מביא עליה רוב פורענות‪,‬‬ ‫כדי שלא יאבדו‪ ,‬אלא כל האומות כלי‪ ,‬וה עומדי; ומאריכי בדבר זה‪ ,‬כדי‬ ‫לחבבו‪.‬‬ ‫א חזר בו‪ ,‬ולא רצה לקבל – הול‪ #‬לדרכו‪ .‬וא קיבל – אי משהי אותו‪,‬‬ ‫יד‪,‬ה‬ ‫אלא מלי אותו מיד; וא היה מהול‪ ,‬מטיפי ממנו ד ברית‪ .‬ומשהי אותו עד‬ ‫שיתרפא רפואה שלמה‪ ,‬ואחר כ‪ #‬מטבילי אותו‪ .‬ושלושה עומדי על גביו;‬ ‫ומודיעי אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות פע שנייה‪ ,‬והוא עומד‬ ‫במי‪.‬‬ ‫וא הייתה אישה – נשי מושיבות אותה במי עד צווארה‪ ,‬והדייני‬ ‫יד‪,‬ו‬ ‫מבחו"‪ .‬ומודיעי אותה מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות‪ ,‬והיא יושבת‬ ‫במי; ואחר כ‪ #‬טובלת בפניה‪ ,‬וה מחזירי פניה ויוצאי‪ ,‬כדי שלא יראו אותה‪,‬‬ ‫כשתעלה מ המי‪.‬‬ ‫ ‪ 83‬‬ ‫נב( המל‪ #‬המשיח )הלכות מלכי ומלחמות(‬ ‫המל‪ #‬המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה‬ ‫יא‪,‬א‬ ‫הראשונה‪ ,‬ובונה מקדש‪ ,‬ומקב" נדחי ישראל‪ .‬וחוזרי כל המשפטי בימיו‪ ,‬כשהיו‬ ‫מקוד‪ :‬מקריבי קרבנות‪ ,‬ועושי שמיטי ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה‪.‬‬ ‫וכל מי שאינו מאמי בו‪ ,‬או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאי‬ ‫יא‪,‬ב‬ ‫בלבד הוא כופר‪ ,‬אלא בתורה ובמשה רבנו‪ :‬שהרי תורה העידה עליו‪.‬‬ ‫אל יעלה על דעת‪ #‬שהמל‪ #‬המשיח צרי‪ #‬לעשות אותות ומופתי‪,‬‬ ‫יא‪,‬ו‬ ‫ומחדש דברי בעול או מחייה מתי וכיוצא בדברי אלו שהטיפשי אומרי;‬ ‫אי הדבר כ שהרי רבי עקיבה חכ גדול מחכמי משנה היה‪ ,‬והוא היה נושא כליו‬ ‫של כוזיבא המל‪ ,#‬והוא היה אומר עליו‪ ,‬שהוא המל‪ #‬המשיח‪ .‬ודימה הוא וכל‬ ‫חכמי דורו שהוא המל‪ #‬המשיח‪ ,‬עד שנהרג בעוונות; כיו שנהרג‪ ,‬נודע לה שאינו‬ ‫משיח‪ ,‬ולא שאלו ממנו חכמי‪ ,‬לא אות ולא מופת‪ .‬ועיקר הדברי‪ ,‬ככה ה‪:‬‬ ‫שהתורה הזאת אי חוקיה ומשפטיה משתני לעול‪ ,‬ולעולמי עולמי‪ ,‬ואי‬ ‫מוסיפי עליה‪ ,‬ולא גורעי מה; וכל המוסי‪ /‬או גרע‪ ,‬או שגילה פני בתורה‬ ‫והוציא הדברי של מצוות מפשוט הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס‪.‬‬ ‫וא יעמוד מל‪ #‬מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו‪ ,‬כפי‬ ‫יא‪,‬ז‬ ‫תורה שבכתב ושבעל פה‪ ,‬ויכו‪ /‬כל ישראל ליל‪ #‬בה ולחזק בדקה‪ ,‬וילח מלחמות‬ ‫ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח‪ :‬א עשה והצליח‪ ,‬וניצח כל האומות שסביביו‪,‬‬ ‫ובנה מקדש במקומו‪ ,‬וקיב" נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי‪.‬‬ ‫וא לא הצליח עד כה‪ ,‬או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה תורה עליו‪,‬‬ ‫יא‪,‬ח‬ ‫והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמי והכשרי שמתו‪.‬‬ ‫וכל הדברי האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו –‬ ‫יא‪,‬י‬ ‫אינ אלא ליישר דר‪ #‬למל‪ #‬המשיח ולתק העול כולו לעבוד את ה' ביחד‪.‬‬ ‫יא‪,‬יא כיצד‪ :‬כבר נתמלא העול כולו מדברי המשיח‪ ,‬ומדברי התורה ומדברי‬ ‫המצוות‪ ,‬ופשטו דברי אלו באיי רחוקי ובעמי רבי ערלי לב; וה נושאי‬ ‫ונותני בדברי אלו ובמצוות התורה‪ .‬אלו אומרי‪ :‬מצוות אלו אמת היו‪ ,‬וכבר‬ ‫בטלו בזמ הזה‪ ,‬ולא היו נוהגות לדורות‪.‬‬ ‫יא‪,‬יב ואלו אומרי‪ :‬דברי נסתרי יש בה ואינ כפשוט וכבר בא משיח‬ ‫וגילה נסתריה‪ .‬וכשיעמוד המל‪ #‬המשיח באמת‪ ,‬ויצליח וירו ויינשא – מיד ה‬ ‫כול חוזרי ויודעי ששקר נחלו אבותיה‪ ,‬ושנביאיה ואבותיה הטעו‪.‬‬ ‫אל יעלה על דעת‪ #‬שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עול או יהיה‬ ‫יב‪,‬א‬ ‫ש חידוש במעשה בראשית; אלא עול כמנהגו הול‪.#‬‬ ‫אמרו חכמי‪ :‬אי בי העול הזה לימות המשיח‪ ,‬אלא שיעבוד מלכיות‬ ‫יב‪,‬ב‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫ועל כל פני‪ ,‬אי סידור הווית דברי אלו ולא דקדוקיה עיקר בדת‪.‬‬ ‫יב‪,‬ד‬ ‫ ‪ 84‬‬ ‫ולעול לא יתעסק אד בדברי ההגדות‪ ,‬ולא יארי‪ #‬בדברי מדרשות‬ ‫יב‪,‬ה‬ ‫האמורי בענייני אלו וכיוצא בה; ולא ישימ עיקר שאינ מביאי לא לידי‬ ‫אהבה‪ ,‬ולא לידי יראה‪ .‬וכ לא יחשב הקיצי; אמרו חכמי‪ :‬תפוח דעת של‬ ‫מחשבי קיצי‪.‬‬ ‫ובאותו הזמ לא יהיה ש לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות‬ ‫יב‪,‬ח‬ ‫שהטובה תהיה מושפעת הרבה‪ ,‬וכל המעדני מצויי כעפר‪.‬‬ ‫אין להתכחש לעובדה כי בחסדי ה' כיום המעדנים אכן מצויים כעפר כמעט‪ .‬אך אין‬ ‫זה מונע מלחמה‪ ,‬קנאה ותחרות‪ .‬עלינו לתקן זאת ולשאוף כי גם בתחום הרוחני –‬ ‫ולא יהיה עסק כל העול‪ ,‬אלא לדעת את ה' בלבד‪ .‬ולפיכ‪ #‬יהיו ישראל חכמי‬ ‫גדולי‪ ,‬ויודעי דברי הסתומי העמוקי; וישיגו דעת בורא כפי כוח האד‪,‬‬ ‫שנאמר "כי מלאה האר" דעה את יי‪ ,‬כמי לי מכסי" )ישעיהו יא‪,‬ט(‬ ‫נספחי‬ ‫ ‪ 86‬‬ ‫ביקורת האמונה‬ ‫נאמר כי שיטת הניסוי היא השיטה העיקרית של המדע‪ ,‬כמעט הגדרתו‪.‬‬ ‫מציאות הבורא נמצאת מחו" למסגרת המדע‪ ,‬היא לא ניתנת להוכחה או הפרכה‬ ‫ע"י ניסוי זה או אחר‪ .‬עקב כ‪ ,#‬המדע מנוגד במוב מסוי לתורה שיסודה‬ ‫באמונה‪ .‬א‪ #‬הגישה המדעית משתלבת יפה בתורה אחרי שמניחי הנחת יסוד‬ ‫אחת בלבד‪ :‬לחיי יש משמעות‪.‬‬ ‫אכ א לחיי יש משמעות – נית לחפשה תו‪ #‬התבוננות מדעיתביקורתית‬ ‫בהיסטוריה‪ ,‬במסורתנו ובעול הסובב אותנו‪ .‬וכ‪ #‬ג לגבי התורה במוב הרחב‬ ‫של התנהגותנו והתייחסותנו לבעיות הפרט והחברה‪ .‬לזה כנראה התכוו ר' הלל‬ ‫במאמרו המפורס‪" :‬מה ששנוא עלי‪ #‬לא תעשה לחבר‪ – #‬זוהי תורה כולה ואיד‪#‬‬ ‫פירושה‪ .‬ל‪ #‬ולמד"‪ .‬אי כוונתו כמוב שנית ללמוד הלכות פרה אדומה מהמאמר‬ ‫הנ"ל‪ .‬אלא שהפנמת התוכ המוסרי המנוגד לנהנתנות הטבעית )יצר הרע( גוררת‬ ‫התבוננות מעמיקה אשר מביאה בי היתר ללימוד הלכות פרה אדומה מספר‬ ‫במדבר‪.‬‬ ‫נתבונ‪ ,‬למשל‪ ,‬בתולדותיו הארוכי של ע ישראל אשר אינ עולי בקנה‬ ‫אחד ע תולדות שו ע אחר עלי אדמות‪ .‬נית‪ ,‬כמוב‪ ,‬לתלות הכול בשרשרת‬ ‫צירופי מקרי‪ .‬א‪ #‬מסתבר יותר )לפחות לי אישית כפיזיקאי ומהנדס( להניח‬ ‫מיוחדותו של ע זה‪ ,‬מה ג שבמיוחדות זו יש חוקיות ידועה‪ .‬זאת משמעות‬ ‫‪:‬ל ֵטר( כי ע ישראל מהווה הוכחת מציאות‬ ‫האמרה הידועה )שמיוחסת לפעמי לו ְ‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫במסגרת ההתבוננות הביקורתית מותר לבקר כל הנחה ולשאול כל שאלה –‬ ‫ג שאלות משעשעות למדי כגו "הא היו דינוזאורי" וג שאלות הנוגעות‬ ‫ליסודות האמונה כגו "הא היה מעמד הר סיני"‪ .‬נתייחס לצור‪ #‬דוגמה בלבד‬ ‫לשתי השאלות הנ"ל‪.‬‬ ‫נציי כי שאלות מסוג "מה היה באמת" אינ שאלות מדעיות – שהרי אי‬ ‫אפשר לערו‪ #‬ניסוי כדי לאמת או להפרי‪ #‬היסטוריה‪ .‬שאלות היסטוריות דומות‬ ‫יותר לשאלות שעומדות בפתחי בתי די פליליי‪ ,‬ותשובותיה תלויות )כמו פסקי‬ ‫די( בסברה‪ .‬א‪ #‬בניגוד לתחו המשפט‪ ,‬לאירועי מכונני אשר נחרטו בתודעת‬ ‫הע והאנושות‪ ,‬כגו מעמד הר סיני‪ ,‬יש מעמד היסטורי ג ללא קשר לאמיתות‬ ‫העובדתית‪ .‬תורת האבולוציה‪ ,‬להבדיל‪ ,‬הינה רק כלי יעיל מאוד להבנת מבנה‬ ‫עול החי‪ ,‬ובתור שכזאת הינה חלק חשוב בלימוד מעשה בראשית‪ .‬יחד ע זאת‪,‬‬ ‫לתורה זו כתורה מדעית יש בעיות רציניות כאשר מנסי לפתח תיאור כמותי של‬ ‫התפתחות המיני‪ .‬למשל‪ ,‬עפ"י המנגנו הדרוויניסטי זמ הדרוש לאבולוציה‬ ‫עולה בסדרי גודל על מה שמוער‪ #‬כיו כגיל היקו )ולגבי מוצא האד מ הקו‪/‬‬ ‫יש בעניות נוספות(‪ .‬השאלה המעשית מבחינתנו אינה אפוא "הא היו‬ ‫דינוזאורי" או "הא מוצא האד מ הקו‪ ,"/‬אלא "מה רצה הבורא לומר לנו‬ ‫באמצעות עצמות הדינוזאורי והאד הקדמו?"‬ ‫ ‪ 87‬‬ ‫התורה במוב הרחב‪ ,‬כשיטת החיי‪ ,‬משלבת את המסורת ואת המציאות‪.‬‬ ‫המסורת הינה גישה "מלמעלה – מטה" והיא נותנת את כוח ההתמד ואת ברירות‬ ‫המחדל‪ .‬ניתוח המציאות )על פי השכל הישר( "מלמטה – מעלה" מאפשר ג‬ ‫להבי במידת האפשר את הבורא וג להשתמש בכלי של המסורת בעולמנו‬ ‫שפושט צורה ולובש צורה‪ ,‬לתת תשובות לשאלות אשר צצות במהל‪ #‬החיי‪.‬‬ ‫המדע )שהוא ביקורתי מיסודו( נות לתורה )שיסודה באמונה( את שיטותיו כאשר‬ ‫הינו אמצעי עיקרי בניתוח המציאות וג כלי חשוב בהבנת המסורת‪ ,‬וע"י שיטות‬ ‫אלה התורה נעשית ע" חיי למחזיקי בה‪.‬‬ ‫ ‪ 88‬‬ ‫על התורה‬ ‫מאת‪ :‬יהושע סוקול‪ ,‬מיכאל ברונשטיי‬ ‫במקו מבוא‬ ‫לנו לישראל המסורת הינה בסיס לחיי הע לדורותיו‪ ,‬היא עמוד השדרה של‬ ‫האומה‪ .‬היא מייחדת את ישראל בי שאר אומות העול‪ .‬א‪ #‬הא מביני אנו‬ ‫היטב מה היא?‬ ‫מסופר כי במסגרת חקר התנהגות הקופי נער‪ #‬ניסוי‪ .‬לתו‪ #‬כלוב קופי נתנו‬ ‫ארגזי ותלו בננה מתחת לתקרה‪ .‬כידוע‪ ,‬הקופי למדו חיש מהר להערי ארגזי‬ ‫ולהגיע לבננה – א‪ #‬בניסוי הזה כאשר מישהו נגע בבננה‪ ,‬ניתזו מי לתו‪ #‬הכלוב‬ ‫וכול סבלו‪ .‬די מהר למדו הקופי את הקשר בי העילה לבי העלול ולא הניחו‬ ‫לפרט ליהנות על חשבו הכלל – מי שניסה‪ ,‬הורידוהו במכות‪ .‬וכאשר קו‪ /‬חדש‬ ‫הוכנס לתו‪ #‬הכלוב – "לימדוהו"‪...‬‬ ‫ואז בעצ התחיל הניסוי‪ :‬החוקרי התחילו להחלי‪ /‬קופי‪ .‬קו‪" /‬וותיק"‬ ‫נלקח וקו‪ /‬חדש )שלא ידע דבר על הקשר בי בננה למי( הוכנס‪ .‬ועוד אחד‪ ,‬ועוד‬ ‫אחד‪ .‬הקופי המשיכו להקפיד על "מנהג המקו" ולא הניחו לא‪ /‬אחד להגיע‬ ‫לבננה‪ .‬וג כאשר לא נשאר אפילו קו‪ /‬אחד שידע על הקשר בי בננה למי‬ ‫וכאשר אותו הקשר נותק מזמ‪" ,‬מסורת האבות" נשמרה בהקפדה‪...‬‬ ‫כהנחת יסוד סביר להניח כי הקב"ה אינו חפ" בכ‪ #‬שנתנהג כלפי תורתו כמו‬ ‫קופי‪ .‬וזה דורש מאתנו לשאול שאלה פשוטה כביכול‪ :‬מה זה באמת מסורת ומה‬ ‫זה תורה בכלל?‬ ‫שתי תורות‬ ‫על השאלה‪ :‬כמה תורות יש לכ? – עונה במפתיע שמאי הזק )שבת לא‪:(.‬‬ ‫שתיי‪ .‬תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ .‬מבחינת ההשקפה של היו‪ ,‬ההפרדה‬ ‫הזאת די מלאכותית‪ .‬הרי ללא תושבע"פ התנ"‪ #‬הופ‪ #‬למי "אגדות ומיתוסי של‬ ‫הע היהודי" )כפי שטועני "מבקרי המקרא"( או לכל היותר למי "דברי ימי‬ ‫הע היהודי"‪.‬‬ ‫אמנ הטענה הראשונה )אגדות ומיתוסי( לא עומדת במבח הארכיאולוגיה‪,‬‬ ‫והטענה השנייה )דברי הימי ותו לא( לא מסבירה את הנצחיות של אומתנו ואת‬ ‫עניי האנושות לתנ"‪ #‬במש‪ #‬דורות רבי‪ .‬ובכל זאת כל הנימוקי השכליי –‬ ‫מרובי ואמיתיי – באמיתות תושבע"פ לא שכנעו כנראה לא את אלו ולא את‬ ‫אלו‪ .‬הרמב" מביא הוכחה אחרת‪ ,‬בלתי הגיונית ומאלפת‪" :‬מי שלא מאמי‬ ‫בתושבע"פ‪ ...‬הרי זה בכלל המיני‪ ,‬ומיתתו ביד כל אד‪ ...‬כל ההורג אחד מאלה‬ ‫עשה מצווה גדולה והסיר מכשול" )הל' ממרי ג‪,‬א(‪ .‬הוכחות מסוג זה שכנעו‬ ‫בעבר‪ ,‬א‪ #‬כוח שכנוע ירד בהרבה במאתיי השני האחרונות‪...‬‬ ‫ ‪ 89‬‬ ‫ושמאי הקפד )שלא חשוד על מינות( הקפיד‪ :‬שתי תורות!‬ ‫לגופו של העניי נית לומר כי תושבע"פ עצמה הקפידה על הפרדה זו בינה‬ ‫לבי המקרא‪ .‬תנ"‪ #‬מהווה בסיס קשוח לתושבע"פ‪ ,‬דורשי בו כל מילה ואות‪,‬‬ ‫סמיכות מילי ופרשיות‪ ,‬כפילות וכו'‪ .‬וא תושבע"פ נוגדת את הכתוב – היא‬ ‫חייבת לנמק את זה‪ .‬אי הדבר כ לגבי ש"ס ומדרשי – צורת התמליל אינה‬ ‫חשובה כל כ‪ ,#‬סתירות רבות בתלמוד ובמיוחד במדרשי אינ חייבות תירו"‪ .‬זה‬ ‫שהתנ"‪ #‬מדויק להפליא )מבחינת מיעוט גרסאות ומבחינת התאמה לממצאי‬ ‫ארכיאולוגיי( והתלמוד לא כל כ‪ ,#‬מהווה מבחינתנו עניי חשוב א‪ #‬משני בלבד‪.‬‬ ‫אולי יש להמשיל את שתי התורות )שה אחת( לגו‪ /‬חי המורכב משלד‬ ‫ורקמות רכות‪ .‬השלד – יש לו צורת גו‪ ,/‬א‪ #‬הוא קשוח וכמעט מת‪ .‬שאר האיברי‬ ‫חיי ונושמי א‪ #‬ללא השלד אי ה יכולי לפעול‪ .‬ולא חכ לשאול‪ :‬מה חשוב‬ ‫יותר‪ .‬אוי למי שכופר בתושבע"פ – הוא הורג את התורה בתולשו בשר חי‬ ‫מהשלד‪ .‬א‪ #‬אוי ג למי שמבקש להפו‪ #‬גו‪ /‬חי ונוש בהיותו בעל חסרונות‬ ‫ומתחל‪ – /‬לפסל מושל ונצחי כביכול‪ ,‬א‪ #‬אי רוח חיי בו‪ .‬המקבע תושבע"פ –‬ ‫בפועל כופר בה‪.‬‬ ‫והמשל לא מתמצה כא – היזכרו בעצמות היבשות שבחזו יחזקאל‪ .‬שלד מת‬ ‫בהיותו קשוח ושומר צורה נמצא חיוני לתחיית המתי – וכנראה לתחיית התורה‬ ‫ג כ‪.‬‬ ‫הלכה למשה מסיני‬ ‫כידוע ממסכת אבות‪ ,‬משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'‪ .‬א‪ #‬למי‬ ‫שמאמי באמיתות התנ"‪ #‬אי מנוס מהקושיא‪ :‬הרי הנ"‪ #‬המתאר את חיי ישראל‬ ‫בארצו לא מזכיר כלל אפילו משהו דומה לסנהדרי כפי שמתואר בתלמוד‬ ‫)וכנראה לא לחינ מילה זו מלשו יוונית(‪ .‬התנ"‪ #‬מתאר מציאות אשר לא‬ ‫מסתדרת ע שרשרת העברת התורה‪ .‬הדוגמה הבולטת לכ‪ – #‬סיפור מציאת ספר‬ ‫תורה וחידוש קורב פסח‪ ,‬שקשה להכניסו לתורת השרשרת בל תינתק )תירוצי‬ ‫של סיפור זה דומי ללימוד מצוות שטריימל מ התורה מהפסוק "ויצא יעקב‬ ‫מבאר שבע וגו'"(‪ .‬מציאות התנ"‪ #‬היא מציאות ארצית )אמנ בעלת רובד רוחני‬ ‫אדיר( שלא מזכירה כלל וכלל מציאות מדומה ופלפול של ד' אמות‪.‬‬ ‫נניח לרגע כי "הלכה למשה מסיני" אינה כפשוטה אלא הינה פרי הסכמת‬ ‫המלאה של חכמי ישראל בשלב כל שהוא בעבר )הנחה זו יכולה להישמע ככפירה‬ ‫בעיקר א‪ #‬אי היא זרה כלל וכלל למחשבת ישראל – כ‪ #‬סברו ככל הנראה רמב"‪,‬‬ ‫ריטב"א ורבי אחרי‪ .(1‬הא הנחה זו מבטלת את חשיבותה?‬ ‫לא ולא! השמרנות הבריאה והשכל הישר אומרי בבירור‪ :‬אל תשנה דבר‬ ‫שנשתרש רק בגלל שכרגע אינו נוח ל‪ .#‬ככל שכלל זה או אחר התפשט יותר‪ ,‬ככל‬ ‫‪ 1‬שלום רוזנברג‪ .‬לא בשמים היא ‪ :‬תורה שבעל פה – מסורת וחידוש‪ .‬הו"ל תבונות‪ ,‬תשנ"ז‬ ‫ראה במיוחד הערה מס' ‪ 8‬בהקדמה‪http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=16946 .‬‬ ‫ ‪ 90‬‬ ‫שעבר זמ רב יותר‪ ,‬ככל שהחזיק מעמד בנסיבות מגוונות יותר – כ נחוצות‬ ‫עילות כבדות יותר כדי לשנותו‪ .‬מהבחינה הזאת אי פלא במעמדו המיוחד של‬ ‫התלמוד בהלכה‪ :‬זה המסמ‪ #‬האחרו שהתפשט בכל גלויות ישראל‪ .‬מעמדה של‬ ‫הלכה למשה מסיני גבוה עוד יותר‪ :‬עפ"י ההנחה הנ"ל‪ ,‬כבר בזמ התלמוד לא היו‬ ‫חילוקי דעות בעניינה‪.‬‬ ‫אז אולי ההבדל "דאורייתא" – "דרבנ" אינו אלא שיבו" המצוות ע"י חז"ל‪:‬‬ ‫ספק לחומרא – ספק לקולא?‬ ‫בינת הלב ותורה שבעל פה‬ ‫טר נתקד בדיוננו על מהות התורה עלינו לציי כי בכל דיו )כולל דיו‬ ‫הלכתי( כל השיקולי מובאי בסופו של דבר על כפות המאזני של השכל הישר‪,‬‬ ‫אעפ"י שמושג השכל הישר אינו נית להגדרה מדעית ומדויקת‪ .‬שו דבר – שו‬ ‫מסקנה‪ ,‬שו דקדוק‪ ,‬שו ראיה – לא יועילו בלעדיו ולא יהפכו להוכחה‪ .‬שהרי‬ ‫א>ס ֶפנ ְְסקי‪ ,‬מושג ההוכחה שיי‪ #‬ללוגיקה "לא יותר ממה‬ ‫כהגדרתו של פרופ' ְ‬ ‫שהוא שיי‪ #‬לפסיכולוגיה‪ :‬הוכחה – זה רק הגיו אשר משכנע אותנו עד כדי כ‪#‬‬ ‫שאנחנו מוכני לשכנע אחרי באמצעותו"‪ 2.‬וכאשר בדברי ה' אנו עוסקי‪ ,‬אז‬ ‫בנוס‪ /‬לשכל הישר נחוצה מידת מה של אהבת ה' ויראתו‪ .‬כנראה אותו שילוב‬ ‫עדי של השכל הישר ע אהבת ה' ויראתו מכונה ע"י הראי"ה "המאור‬ ‫שבנשמתנו"‪ ,‬וע"י בעל "מי שילוח" – "בינת הלב"‪ .‬והנה דברי "מי שילוח"‪..." :‬‬ ‫רק בבינת לב‪ #‬תדע בכל פרט דבר אי‪ #‬להתנהג כמו שמצינו באליהו בהר כרמל"‪.‬‬ ‫נית להבי את המהל‪ #‬ג באופ שונה במקצת‪ :‬השכל הישר לא רק מארג את‬ ‫המציאות מבחינת הבנתנו‪ ,‬אלא ג מושפע ממנה )כלומר מתארג מחדש( במי‬ ‫מעגל הנקרא "דיאלקטי"‪ .‬אהבת ה' ויראתו ה הכלי המארגני את השכל הישר‪.‬‬ ‫ליתר דיוק‪ ,‬ה כעי פרמטרי קבועי ותנאי התחלה של התהלי‪ #‬הדיאלקטי של‬ ‫הכרת המציאות וקביעת חוקי החברה האקטואליי‪ .‬כמוב‪ ,‬אי הכוונה שאהבת‬ ‫ה' ויראתו ממוצי בכ‪.#‬‬ ‫תורה כחוק טבעי‬ ‫אי צור‪ #‬להכביר במילי על כ‪ #‬שאי חוקי התורה מוגדרי חדמשמעית לא‬ ‫בחמשת החומשי‪ ,‬לא בתלמודי ולא בשולח ערו‪ #‬ושו"תי‪ .‬ניגש אפוא‬ ‫לשאלת אמיתות מהצד "לא בשמיי היא" – "הנסתרות לה' ‪ ...‬והנגלות לנו‬ ‫ולבנינו"‪ .‬הרי לנו לבני אד במדעי המשפט יש שתי גישות למקור סמכות החוק‪:‬‬ ‫גישת חוק פוזיטיבי וגישת חוק טבעי‪ .‬לפי הגישה הראשונה‪ ,‬מקור סמכות החוק –‬ ‫בעצ היותו חוק )אשר חוקק בהלי‪ #‬זה או אחר(‪ .‬א‪ #‬לפי גישת החוק הטבעי‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‪Uspenskiy V.A. Goedel's theorem. Moscow, "Nauka", 1982 (in Russian‬‬ ‫ ‪ 91‬‬ ‫אנשי )חברה‪ ,‬מחוקק( אינ רשאי לחוקק חוקי כרצונ )כגו חוקי סדו או‬ ‫חוקי נירנברג( אלא על פי מה שמוכתב מלמעלה )או טבוע בבריאה(‪ .‬על פי גישה‬ ‫זאת‪ ,‬אנשי ממששי ומגלי את החוקי האמיתיי )הטבעיי( ע"י מחשבה‪,‬‬ ‫ניסוי וטעייה‪ .‬ברור כי גישה זו איננה זרה למחשבת ישראל‪ .‬אמנ יש לציי כי‬ ‫מושג המישוש אינו מודגש ביהדות כפי שהיא היו‪.‬‬ ‫יש לציי כי שאלת מקור סמכות החוק איננה קשורה חדמשמעית לשאלת‬ ‫מקור החוק עצמו‪ .‬מחד‪ ,‬בי הדוגלי בשיטת החוק הטבעי היו דתיי מוצהרי‬ ‫)‪ (J. Locke, F. Bastiat‬וחילוניי מושבעי )‪ .(H. Spenser, L. von Mises‬מאיד‪,#‬‬ ‫גישה לפיה החוק מהש א‪ #‬החלטת זקני ישראל הופכת לרצו הש )ר"( –‬ ‫הינה בפועל שיטת החוק הפוזיטיבי‪.‬‬ ‫הא נית להחיל את המושג "חוק טבעי" על התורה עצמה? השאלה כמוב‬ ‫לא בקריאת שמות‪ .‬גישת החוק הטבעי מאפשרת להבי את מהות חוקי התורה‬ ‫מחד‪ ,‬ואת נוהל חידושיה מאיד‪.#‬‬ ‫א נאמ" את שיטת החוק הטבעי לגבי חיי החברה‪ ,‬הגיוני להמשיל משלי‬ ‫מעול החומר‪ ,‬בו חוקי הטבע ידועי טוב יותר‪ .‬ובכ‪ ,‬בעול החומר יש הפרדה‬ ‫ברורה למדי בי חוקי הטבע לבי התקני שה חוקי אד‪ .‬למשל‪ ,‬חוק א‪:‬‬ ‫)‪ (Ohm‬שהינו חוק טבע קובע לגבי זר חשמלי ‪ I‬כתלות במתח ‪ U‬כי ‪.I=U/R‬‬ ‫המחוקק יכול להחליט אחרת‪ ,‬א‪ #‬כל הכבוד לשלטו החוק )כולל אפילו‬ ‫גרדומי( לא ישפיע במאומה על התנהגות זר חשמלי כתלות במתח‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬ער‪ #‬המתח ברשת החשמל הינו תק‪ ,‬שנתק )נחקק( בצורה זו או אחרת ע"י‬ ‫ו‪:‬לט‪,‬‬ ‫גור אנושי‪ .‬למשל‪ ,‬בישראל ובאירופה ער‪ #‬המתח ברשת הינו ‪ְ 220‬‬ ‫במדינות אחרות ער‪ #‬זה יכול להיות ‪ 127 ,240‬או ‪ 110‬א‪ #‬לא ‪ 40‬ולא ‪ – 400‬חוק‬ ‫א‪) :‬יחד ע שאר חוקי הטבע‪ ,‬כולל מבחר חומרי מצויי שנבראו וייוצרו(‬ ‫מגביל את טווח הערכי האפשריי‪.‬‬ ‫וא נמשי‪ #‬הלאה – נית יהיה להניח כי תורה שבכתב הינה אוס‪ – /‬לימודי‬ ‫למדי! – של תקני )כתובי בלשו בני אד( אשר ממחישי את חוקי הבורא‬ ‫)אשר לא ניתני להבנה מלאה ע"י בני אד(‪ .‬הנחה זו מסירה שאלות רבות – כגו‬ ‫"עי תחת עי" או העדר איסור אכילת בשר אד‪ .‬תושבע"פ ‪,‬לעומת זאת‪ ,‬הינה‬ ‫מכלול של שיטות )כולל י"ג מידות( בעזרת יש למשש את חוקי הבורא‬ ‫)בהתחשב בניסיו!( ולתרגמ לחוקי אנוש בכל זמ ובכל מצב‪.‬‬ ‫חידושי הלכה‬ ‫גישת החוק הטבעי מבררת את עניי המסורת והחידוש‪ .‬כמוב‪ ,‬לכל הסכמה‬ ‫ציבורית )כולל פסיקה ואפילו מנהג שגוי( יש כוח כי לכל שינוי יש מחיר‪ .‬נפתח‬ ‫את משל רשת החשמל‪ :‬כאשר המתח ברשת החשמל במדינה כולה הינו בעל ער‪#‬‬ ‫מסוי )מסיבות היסטוריות(‪ ,‬קשה מאוד לשנותו כי הרבה מאוד דברי מותאמי‬ ‫לער‪ #‬זה‪ .‬במדינות אירופה בשלב מסוי המתח שונה )מסיבות יעילות( מ‪ 127‬ל‬ ‫‪ .220‬הצעד הזה דרש השקעות בקנה מידה לאומי א‪ #‬מקובל לומר כי השתל‬ ‫ ‪ 92‬‬ ‫בדיעבד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בארה"ב עדיי רשת החשמל עובדת על ‪ 110‬וג לזה יש‬ ‫טע‪ .‬אולי יתברר כי ‪ 190‬או ‪ 240‬עדי‪ /‬לכתחילה על ‪ ,220‬א‪ #‬בדיעבד שכר‬ ‫התועלת ייצא בהפסד עלות המעבר‪ .‬לעומת זאת א המתח ברשת הוא ‪36‬‬ ‫)וכתוצאה מכ‪ #‬הפסדי גבוהי מדי( או להפ‪) 400 #‬וכתוצאה מכ‪ #‬פריצות‬ ‫ותאונות רבות( – המעבר יהיה כדאי‪.‬‬ ‫בחזרה לעול ההלכה‪ ,‬ברור כי לכל תקנת תלמוד ולכל מנהג שהתפשט בהיק‪/‬‬ ‫זה או אחר יש כוח‪ .‬השאלה היא הא כוח זה הוא מוחלט או מוגבל‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬אי כא שאלה‪ .‬כל הדוגלי באישינוי ההלכה בכל זאת משני‬ ‫אותה לפי כורח המציאות‪ .‬השאלה האמיתית היא מהו מנגנו התיקו? לפי גישת‬ ‫החוק הטבעי‪ ,‬כאשר משני חוק יש שלא תוא את המציאות תו‪ #‬שיקול דעת‬ ‫וכובד ראש – אי בזה שו פסול‪ .‬א‪ #‬לפי גישת החוק הפוזיטיבי )ולא משנה‬ ‫שהדוגלי בה לא מכירי את המושג הזה( כיו אי מנגנו מקובל של שינוי‪ :‬הרי‬ ‫אי לנו רשות לחלוק על מורינו‪ ,‬שהרי א ה כבני אד – אנו כחמורי‪ ...‬וכיוו‬ ‫ששינויי הינ בכל זאת כורח המציאות – מבססי כל שינוי על שקר‪ :‬החוק‬ ‫כביכול שריר וקיי‪ ,‬אנחנו רק מפרשי או מלמדי זכות על עוברי עבירה‪ .‬הדבר‬ ‫אינו בריא א‪ /‬א השינוי עצמו נחו" ומוצדק‪.‬‬ ‫דוגמאות לשינוי ההלכה במסווה פירושי מצויות כבר בגמרא )גיטי מו‪:‬‬ ‫המוכר עצמו ‪ ...‬לגויי‪ ,‬אי פודי אותו – פירוש הגמרא‪ :‬והוא שמכר ושנה‬ ‫ושילש(‪ .‬ואמנ במאתיי השני האחרונות הסכמת הרבני לשנות הלכה לפי‬ ‫העקרו "א אסור א‪ #‬מאוד רוצי‪ ,‬אז מותר" – אפילו תו‪ #‬התרת איסורי‬ ‫חמורי של תורה – תפש ממדי מפחידי‪ 3.‬תקופה זו היא תקופת התפוררות‬ ‫הדת ויציאת המוני לתרבות רעה‪ .‬וכנראה שני התהליכי הנ"ל – של ההמוני‬ ‫למטה ושל הרבני למעלה – שלובי‪.‬‬ ‫על גבולות ההלכה ואחריות אישית‬ ‫עתה נברר מהו מקומה של ההלכה בחיי היהודי‪ .‬אפשר לטעות ולטעו כי‬ ‫ההלכה )כפשט מוב המילה( קובעת את כל הליכותיו‪ ,‬שהרי ציוונו הקב"ה‪":‬בכל‬ ‫לבב‪ #‬ובכל נפש‪ ,#‬ובכל מאוד‪ "#‬ואמרו חז"ל‪ ..." :‬וכל מעשי‪ #‬יהיו לש שמי"‪.‬‬ ‫א‪ #‬אי הדבר כ‪ ,‬כי ההלכה )ההוראה – אחת לרבי( קובעת רק את הגבולות‬ ‫שאי לחצות‪ ,‬או במילי אחרות – את גבולות תחו הרשות‪ .‬וכל אד הוא‬ ‫עול של‪ ,‬ורק הוא עצמו יכול לסלול את דרכו בעבודת ה' בתו‪ #‬מה שמותר לו‪.‬‬ ‫‪ 3‬הנה כמה דוגמאות בולטות – קלות וחמורות‪:‬‬ ‫אכילה לפני תפילת שחרית – היתר גורף של איסור חז"ל‬ ‫פאה נוכרית במקום כיסוי ראש – גיחוך על תקנת חז"ל‬ ‫היתר גורף של יציאה לחו"ל‪ ,‬כולל טיול בר‪-‬מצווה ופסח למהדרין במצרים‬ ‫"עירוב שבת" – התרת אב‪-‬מלאכה ע"י חוט שאינו מחיצה אלא בדיחה‬ ‫הנאה מדברי תורה – איסור חמור הפך למעלה גבוהה‬ ‫ ‪ 93‬‬ ‫תפקיד ההלכה‪ ,‬תפקידו של כל בית די )כולל בית הדי הגדול!( הוא להורות לו‬ ‫לאד )ולע כולו( היכ גבולות הרשות בכל תחו החיי‪ ,‬ואי מתפקידו להיכנס‬ ‫לתו‪ #‬הגבולות האלה‪ .‬בינת הלב – והיא בלבד – תראה לאותו בית הדי את‬ ‫המידה הנכונה של גבולות החופש בי מסמרי החוקי‪ .‬באופ כללי יש לדעת‬ ‫ולזכור שבכל אחת משתי האפשרויות הקיצוניות טמו ס מוות‪.‬‬ ‫לבית הדי הגדול יש סמכות עליונה בע ישראל הבאה מתוק‪ /‬ההסכמה‬ ‫הגורפת לו‪ .‬ואעפ"כ א טעו בית הדי – אי כל אלה שמביני את טעות פטורי‬ ‫מאחריות אישית‪ .‬הסנהדרי יכולה לשי קו הפרדה ברור‪ :‬עד כא – מותר‪ ,‬מכא‬ ‫ואיל‪ – #‬אסור‪ .‬א‪ #‬יחד ע זאת בתלמוד מתוארי מצבי רבי בה נמנעה‬ ‫הסנהדרי מסיבות אלו או אחרות מלהשתמש בסמכותה להכריע )מחלוקת בית‬ ‫שמאי ובית הלל‪ ,‬למשל(‪ .‬כ‪ #‬או אחרת‪ ,‬אי בדר‪ #‬כלל קו הפרדה ברור אלא תמיד‬ ‫יש תחו אפור )ספק( שבתוכו "זה מטמא ונות טע לדבריו‪ ,‬וזה מטהר ונות‬ ‫טע לדבריו; זה אוסר‪ ,‬וזה מתיר"‪.‬‬ ‫אמנ אי זה נכו כי באי סנהדרי אי הלכה‪ .‬כי בכל נושא היכ שהוא משני‬ ‫צדי תחו הספק יש ציוני ברורי – ברורי לכל דעות המסתדרות ע בינת הלב‬ ‫)שהיא השכל הישר המשולב באהבת ה' ויראתו כפי שציינו לעיל(‪ .‬וזו ההלכה‬ ‫בזמננו‪ 4.‬סמכותו של כל גור להציב גבולות ולכפות היא מוגבלת ואי הוא רשאי‬ ‫לכפות כל מה שירצה על כל אחד‪ 5.‬הדבר תלוי במי שכופה‪ ,‬מה שכופי ועל מי‬ ‫שכופי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬נראה כי בענייני שבי אד לחברו‪ ,‬לכפייה יש יותר מקו‬ ‫מאשר בענייני שבי אד לקונו‪ ,‬ובענייני ד' אמותיו של האד המקו לכפייה‬ ‫מצומצ ביותר‪ .‬ההול‪ #‬לפי הוראות כל גור חו" מהסנהדרי – האחריות מוטלת‬ ‫עליו במלואה )אי שליח לדבר עבירה(‪ .‬אולי ההוראה תיחשב כנסיבות מקילות‪,‬‬ ‫א‪ #‬על כל טעות‪ ,‬קל וחומר פשיעה‪ ,‬נצטר‪ #‬לתת את הדי‪.‬‬ ‫על הסנהדרי‬ ‫כותב הרמב" )הל' ממרי(‪" :‬בית די הגדול שבירושלי ה עיקר תורה‬ ‫שבע"פ וה עמוד ההוראה ומה חוק ומשפט יוצאי לכל ישראל ועליה‬ ‫הבטיחה התורה"‪ .‬א‪ #‬בית די הגדול – מה הוא?‬ ‫מקובל לומר כי לממלכה יהודית מתוקנת – שלושה מרכזי סמכות שה‪ :‬מל‪,#‬‬ ‫סנהדרי ובית המקדש‪ .‬יש אמנ להעיר כי סנהדרי כפי שמתוארת בתלמוד לא‬ ‫‪ 4‬דוגמה מתחום הרפואה‪ .‬אפשר להתווכח )ומתווכחים( האם מותר ליטול לב או כבד מאדם‬ ‫שאובחן אצלו מוות מוחי‪ .‬אפשר להתווכח האם מותר להפריד תאומים סיאמיים‬ ‫)‪ (conjoined twins‬כאשר ידוע שאחד מהם ימות‪ ,‬אם ברור כי ללא ההפרדה ימותו‬ ‫שניהם‪ .‬אך ברור לכל בר דעת כי אסור להפסיק חייו של חולה סופני – ואפילו הוא מתייסר‬ ‫ואפילו על מנת להציל גדול ישראל שכל העם זקוקים לו‪ .‬מאידך ברור שמותר ליטול עור‬ ‫מגוויה שכבר התקררה כדי להציל אדם עם כוויה נרחבת‪.‬‬ ‫‪ 5‬אפילו לגבי הסנהדרין קיים מושג "גזרה שאין הציבור יכולים לעמוד בה"‪.‬‬ ‫ ‪ 94‬‬ ‫הייתה קיימת בתקופת התנ"‪ ,#‬דהיינו לצד המלכות‪ .‬בד"כ מניחי כי תפקידו של‬ ‫המקדש ברור למדי – להקריב קרבנות וכו'‪ .‬נישאר כעת ע ההבנה הזאת ונתרכז‬ ‫במל‪ #‬ובסנהדרי‪" .‬הפרדת רשויות" ביניה לא ברורה כל כ‪ .#‬שניה עוסקי‬ ‫ְט ְס ְקיֶה )‪.(Montesquieu‬‬ ‫בחקיקה‪ ,‬בביצוע ובשיפוט שלא לפי תורת המדינה של מונ ֶ‬ ‫יש אומרי כי הסנהדרי כפופה לדי תורה‪ ,‬והמל‪ – #‬לא‪ .‬א‪ #‬אמירה זו אינה‬ ‫מדויקת כלל וכלל‪ .‬ג הסנהדרי יכולה לסטות מדי תורה ע"י גזירה או הוראת‬ ‫שעה‪ ,‬וג המל‪ #‬חייב להסתמ‪ #‬על דיני תורה – אחרת הוא הופ‪ #‬ממל‪ #‬ישראל‬ ‫לרוד סת‪ .‬אפשר ג לומר כי רק הסנהדרי יכולה להתערב בענייני שבי אד‬ ‫למקו א‪ #‬תחו זה מצומצ למדי‪ ,‬מצומצ בהרבה מכלל תחו פעילותה של‬ ‫הסנהדרי‪ .‬וג גבולות התחו הזה לא תמיד ברורי כי כל בעיה פרטית בי אד‬ ‫לקונו הופכת לבעיה ציבורית כאשר היא תופשת ממדי גדולי – קחו משכב זכר‬ ‫כדוגמה‪.‬‬ ‫יש אומרי כי המל‪ #‬מתרכז בענייני שעה‪ ,‬ואילו הסנהדרי – בענייני הנצח‪.‬‬ ‫ההבדלה הזאת נראית לנו הכי קולעת ונשתדל לפתחה הלאה‪.‬‬ ‫יש לשי לב להבדלי עקרוניי במבנה של שני המרכזי הללו ובאופ‬ ‫פעולת‪ .‬למלכות צורת יתד )פירמידה( ע אד אחד בראש )בי שהינו מל‪ #‬דאז‪,‬‬ ‫בי נשיא או ראש הממשלה בזממנו(‪ .‬לסנהדרי – צורת "חצי גור עגולה"‬ ‫והחלטותיה מתקבלות ברוב קולות‪ .‬המל‪ #‬נבחר בצורה זו או אחרת ע"י הע כולו‬ ‫)מערכת דמוקרטית(‪ ,‬חברי הסנהדרי נבחרי )נסמכי( ע"י חבריה בלבד‬ ‫)מערכת מקצועית‪ ,‬או סביבדמוקרטית‪ – 6‬אולי אפילו "עוקפת דמוקרטיה"(‪.‬‬ ‫המל‪ #‬מוריש את מלכותו לבנו‪ ,‬ואי חברי הסנהדרי מורישי את סמיכת‪ .‬המל‪#‬‬ ‫– מהותו כוח‪ ,‬והסנהדרי – מהותה הכנעה מרצו הנכנעי‪ :‬מי שלא עושה את‬ ‫מצוות המל‪ – #‬באה אליו משטרה‪ ,‬א‪ #‬מי שלא עושה את מצוות הסנהדרי –‬ ‫שכניו לא מושיטי לו יד‪ .‬מכא‪ ,‬אגב‪ ,‬ברור מדוע פעילות המל‪ #‬מוגבלת לשני‬ ‫תחומי בלבד – משפט ומלחמה‪ ,‬ותחומי פעולתה של הסנהדרי אינ מוגבלי‪.‬‬ ‫וכאשר מתבונני בדיני תורה מתברר כי ברוב המקרי אי אפשר להכריע די‬ ‫על פיה – מתי שמעת בפע האחרונה על גונב בשני עדי או על רוצח בשני‬ ‫עדי והתראה? ובכל זאת התורה מצווה להביא כל ריב ודי קוד לסנהדרי‬ ‫ושלוחיה ורק אח"כ – לידי המלכות‪ ,‬שתכריע לפי סברה וטובת הציבור לפי שעה‬ ‫)הננו רואי את החיו‪ #‬של הקורא – א‪ #‬במלכות ישראל אמיתית אנו עוסקי(‪.‬‬ ‫אפשר לומר כי אנשי הסנהדרי – פניה להתבוננות‪ ,‬ואנשי המלכות – פניה‬ ‫אל המעשה‪ .‬אפשר לומר ג כ כי הסנהדרי מקבלת החלטות עפ"י השכל‪,‬‬ ‫ומלכות – עפ"י הלב‪ .‬וראו את הפלא – עפ"י תורה כל ריב שיגרתי מובא תחילה‬ ‫לאנשי ההתבוננות ורק אח"כ – לפתרו ע"י אנשי המעשה! תחשבו מה היה‬ ‫מתרחש א כל מקרה של נזלת או נקע היה מובא תחילה לפרופסורי באקדמיה‪,‬‬ ‫‪ Circum-democratic 6‬בלשון מדעי המדינה‬ ‫ ‪ 95‬‬ ‫ורק אח"כ – לרופאי מטפלי! ובכל זאת זו הדר‪ #‬שהמסורת התוותה ויש‬ ‫‪7‬‬ ‫להתבונ בה היטב‪.‬‬ ‫עתה הגיע הזמ להתבונ בש המוסד עצמו – מה זה "סנהדרי"? מילה זו‬ ‫יוונית‪ .‬משמעותה – ועד זקני‪ .‬הבה נשאל‪ :‬מדוע חז"ל השתמשו במילה לועזית‬ ‫למושג שהוא "עיקר תורה שבעל פה" כה מיוחד לישראל? מדוע לא "בית הדי‬ ‫הגדול" כלשו הרמב"‪ ,‬למשל? תשובתנו מתחילה בשאלת נגד )כנהוג אצלנו(‪:‬‬ ‫מתי אנו משתמשי במילי לועזיות בשפתנו? אי כוונתנו לגול שמוכ לקרוא‬ ‫לנקודה "פואינטה" ולסדר היו – "אג'נדה" רק כדי להפגי את חכמתו המופלגת‪.‬‬ ‫אד בעל דעה וכבוד עצמי משתמש במילי לועזיות כאשר המושג שבשבילו‬ ‫מחפשי ביטוי אינו קיי בשפתנו‪ .‬ובנוס‪ ,/‬הוא שונה מכל הידוע עד כדי כ‪#‬‬ ‫שאיננו רוצי כי מילי ידועות תעוררנה הקשרי אשר יאפילו על הבנת המושג‬ ‫המופשט‪ .‬על פי היגיו זה "הסנהדרי" אכ אינה בית הדי הגדול וג אינה ועד‬ ‫זקני!‬ ‫הרשו לסכ‪ .‬ההנחה הבסיסית – הסנהדרי הינה גו‪ /‬המורכב מאנשי‬ ‫התבוננות אשר עוסקי בחשיבה לטווח ארו‪ #‬ולעת עתה‪ .‬תפקידה לא מוגדר‬ ‫במדויק א‪ #‬כולל הנהגה כללית של הע בכללותו )כלומר‪ ,‬כמכלול בודדי‬ ‫אומה(‪ ,‬במיוחד בתחומי ובמצבי שא‪ /‬גור אחר אינו יכול לתת פתרו‪.‬‬ ‫תפקידה כולל זיהוי בעיות לפני שה הפכו לנחלת הכלל והצעת פתרונות אשר לא‬ ‫ניתני למימוש ע"י עשייה שוטפת‪" 8.‬סנהדרי" – זה אכ מושג שלא קיי לעת‬ ‫עתה לא בעמנו ולא בעמי אחרי‪ ,‬מי אקדמיה בעלת שררה ויכולת להתערב‬ ‫בענייני משפט‪ ,‬כלכלה ועוד‪ .‬כנראה‪ ,‬על הסנהדרי לנהל ענייני לאומיי אשר‬ ‫אינ משפט ומלחמה – כגו חינו‪ #‬או מחקר מדעי‪.‬‬ ‫בתחומי מסוימי לסנהדרי אי מתחרי מצד המלכות‪ ,‬והיא הקובעת‬ ‫)למשל‪ ,‬כיצד מקטירי את הקטורת(‪ .‬בתחומי אחרי דעתה חשובה ביותר א‪#‬‬ ‫אינה בלעדית )למשל‪ ,‬מה עושי ע זה שמתרברב ברבי על משכב זכר(‪.‬‬ ‫בתחומי רבי דעתה מייעצת בלבד )למשל‪ ,‬מפתחי את שדות הנפט בסיני או‬ ‫קודחי קידוחי עמוקי חדשי(‪.‬‬ ‫‪ 7‬לדוגמה‪ :‬יכול להיות שסנהדרין מחויבת "למשש את דופק החברה"‪ .‬אם היא תתעסק רק‬ ‫במקרים מיוחדים )כמו בג"ץ‪ ,‬להבדיל( תמונתה בהכרח תהיה מעוותת‪ .‬ואיך היא )הסנהדרין(‬ ‫תקבע הלכה לתקן את המצב אם היא איננה יודעת אותו מכלי ראשון? זה בערך המצב של‬ ‫עולם הישיבות עכשיו‪.‬‬ ‫‪ 8‬דוגמה מדהימה מוצאים אנו בתלמוד )בבא בתרא קסו‪" (.‬מעשה ועמדו קינים בירושלים‬ ‫בדינרי זהב אמר רבן שמעון בן גמליאל המעון הזה אם אלין הלילה עד שיהו בדינרין נכנס לבית‬ ‫דין ולימד האשה שהיו עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת‬ ‫בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינין בו ביום ברבעתים"‪ .‬אפשר לראות כאן שלושה‬ ‫היבטים חשובים של פעילות הסנהדרין‪) :‬א( זיהוי בעיה אשר לא רק מקשה כלכלית אלא יש‬ ‫בה מעין חילול השם‪) ,‬ב( הצעת פתרון מבריק ללא התערבות ישירה לחיי הכלכלה אעפ"י‬ ‫שפתרון זה נועז‪) ,‬ג( אומץ ליישם את הפתרון הנועז הזה‪.‬‬ ‫ ‪ 96‬‬ ‫כמוב‪ ,‬אי הסנהדרי מבדילה "בי קודש לחול" כמו אנשי אותה הכת‬ ‫שמבדילי בי "של הקיסר" לבי "של האלוהי"‪ .‬כי כל מה שברא הקב"ה‬ ‫בעולמו לכבודו ברא ואי עוד מלבדו‪.‬‬ ‫סנהדרי וכפירה‬ ‫לכאורה אי כא שו שאלה – הסנהדרי מטבעה אמורה לשרש את הכפירה‪.‬‬ ‫טענתנו היא שהמצב מסוב‪ #‬בהרבה‪ .‬כדי להבי את הטענה נצטר‪ #‬להקנות‬ ‫לכפירה מעמד חיובי במקצת‪ ,‬לפחות במבט ההיסטורי‪ .‬נית לפנות שוב למשל‬ ‫של העצמות )היסוד הקשיח( והשרירי )היסוד הגמיש(‪ ,‬א‪ #‬משל נוח יותר‬ ‫להמש‪ #‬הדיו הוא של מסמרי )חוק( ומרווח ביניה‪.‬‬ ‫מטבעה של מערכת החוקי‪ ,‬אי אפשרות לסגור את כל הפרצות‪ .‬הבעיה‬ ‫איננה טמונה בחוסר גאונות של המחוקק‪ ,‬אלא בדינאמיות היסודית של האד‪.‬‬ ‫יוזמה וסקרנות נותנות לו לאד כלי לגלות את הפרצה‪ .‬סגירת של כל הפרצות‬ ‫– פירושה כבילה מוחלטת של האד‪ .‬שלטו החוק המוחלט נושא בחיקו את‬ ‫העבדות המוחלטת )אי לבלבל בי העבדות לבי עבודת הבורא(‪.‬‬ ‫בנוס‪ /‬לכ‪ ,#‬מערכת המשפט )כמו כל דבר אחר בעול( נושאת על גבה את‬ ‫תכונת האינרציה )כוח ההתמד(‪ .‬לא טוב וא‪ /‬אי אפשרות לשנות את החוקי‬ ‫בתדירות גבוהה‪ .‬התוצאה הבלתי נמנעת היא הפיצול בי מערכת החוקי לבי‬ ‫החיי‪ .‬אי לכ‪ #‬הכרחי שמזמ לזמ יחולו שינויי מהותיי וכלליי במערכת‬ ‫החוקי‪ .‬היינו‪ ,‬ביטול חלק מהחוקי הקיימי ויצירת חוקי חדשי‪ ,‬אולי א‪/‬‬ ‫מבוססי על עקרונות אחרי‪.‬‬ ‫תהלי‪ #‬דומה מתרחש ג בתחו הבנת הבורא‪ .‬תהלי‪ #‬זה מתמיד‪ :‬מצד אחד‬ ‫אד שוא‪ /‬וא‪ /‬מצווה להבי את בוראו ואת העול הנברא על ידו‪ ,‬ומצד שני‬ ‫הבורא )והמכלול הנברא( יישארו תמיד נשגבי מהידוע )המדע( בנקודת הזמ‬ ‫ההיסטורית‪ .‬את ההתמדה הזאת נית להשיג רק בכעי 'מבט הציפור'‪ .‬במבט‬ ‫פרטני יותר‪ ,‬התהלי‪ #‬נמצא תחת "ההשגחה המדעית" שעיקרה – הדרגתיות‬ ‫ודירוג בתו‪ #‬התהלי‪ #‬המתמיד‪.‬‬ ‫אפשר לדמות כל מדרגה לפתיחת הדלת לחדר מלא צעצועי חדשי‪ .‬הילדי‬ ‫מתנפלי עליה‪ ,‬משתלטי עליה‪ ,‬משחקי ומתפתחי‪ .‬רק כאשר מוצה כל‬ ‫הפוטנציאל הטמו באוס‪ /‬הצעצועי‪ ,‬נפתחת הדלת לחדר הבא‪ .‬בר לא כל‬ ‫הילדי שווי‪ .‬יש כאלה שמתחילי להתדפק על הדלת הבאה כאשר אחרי‬ ‫עדיי מוצאי את הסיפוק בצעצועי הישני‪ .‬עד כא המשל‪.‬‬ ‫א נזכור שמדובר בהכרת הבורא‪ ,‬נבי כי "הילדי הזריזי" מתחילי לשאול‬ ‫שאלות אשר לא היו אפשריות לפני שנפתח החדר‪ .‬כמו אצל כל הילדי‪ ,‬חלק‬ ‫מהשאלות ה טיפשיות‪ .‬א‪ #‬בחלק ה אמיתיות‪ ,‬ואילו התשובות הניתנות מתו‪#‬‬ ‫"דרג החדר המוכר" – דווקא ה טיפשיות‪ .‬הדיאלקטיקה של היש והחדש‬ ‫שולטת במהל‪ #‬הזה‪ ,‬כאשר שני קצותיו רוויי בסכנות‪ .‬רצוננו לומר‪ :‬לכפירה יש‬ ‫תפקיד היסטורי בהצגת שאלות חדשות במהות‪ .‬תהלי‪ #‬זה הכרחי וכלול במצוות‬ ‫ ‪ 97‬‬ ‫הכרת הבורא למרות הסכנות שבו )הריו ולידה יכולי להיות משל טוב לאפשרות‬ ‫זו(‪.‬‬ ‫א כ‪ ,‬תפקידה של סנהדרי הגדולה הוא בי היתר בהכרת "הכפירה‬ ‫החדשה"‪ ,‬בהבנת טיבה ובניפוי של גרעיני האמת שבה‪ .‬השלילה הגורפת איננה‬ ‫הגישה הנכונה‪ .‬אבל כידוע‪ ,‬אי לנו סנהדרי נכו לעכשיו‪.‬‬ ‫נעז להניח שהאפשרות של התייחסות שקטה ועניינית לכפירה קשורה לחיי‬ ‫האומה הטבעיי‪ ,‬בראש ובראשונה כאומה בא"י‪ ,‬להבדיל מהפירוד של הגלות‪.‬‬ ‫לאור הנקודה הזאת‪ ,‬מוב למה "כפירה מודרנית" התפרצה דווקא במקביל‬ ‫לדגירת הגאולה כרעיו וכמעשה‪ .‬העמידה מול גל הכפירה המדעית והפקת‬ ‫הפוטנציאל הטוב שבה‪ ,‬עומדת לדעתנו בשורת הסיבות הנסתרות של הציונות‪,‬‬ ‫יחד ע האנטישמיות המודרנית )הלאומית( והתרחקות בי העדות )קריעת אחדות‬ ‫האומה(‪ .‬עכשיו אנו יודעי כי המדע היה מוכרח לעשות סיבוב עצו כדי‬ ‫להתגבר על התפישות הפשוטות מדי של הבורא והנברא‪ ,‬כאשר בסופו של‬ ‫המהל‪ #‬שוב דת האמת והמדע יגיעו לידי התקרבות בדרג גבוה בהרבה‪ .‬אפשר‬ ‫לראות בכ‪ #‬מעשה שט ואפשר לראות בכ‪ #‬מעשה ההשגחה המדעית‪ .‬המפתח‬ ‫מונח בהתחדשות האומה במוב הטריטוריאלי באר" ישראל‪ ,‬א‪ #‬מוב מאליו‬ ‫שהתהליכי לא מתרחשי בקווי מקבילי‪.‬‬ ‫התגובה האינסטינקטיבית והמוכרת הייתה התנתקות מהכפירה‪ ,‬תחת‬ ‫סיסמאות של "קהילות נפרדות" ו"חדש אסור מהתורה"‪ .‬ע כל הקס‬ ‫שבפתרונות הללו‪ ,‬נראה לנו שהפתרו המעמיק נמצא בתחו העשייה הרוחנית‬ ‫והפוליטית של האומה‪ .‬הנחה זו דורשת מאנשי הסנהדרי להיות בקיאי במדעי‬ ‫)לדעת ע' שפות במשל חז"ל( ולקבל עקרו חלופי‪" :‬מה' באה הכפירה הזאת"‪.‬‬ ‫פירוש‪ :‬הדבר נראה לנו ככפירה כי התעכבנו בחדר הצעצועי המוכר‪ ,‬עלינו‬ ‫לענות לאתגר ולהשתלט על צעצועי החדר ההול‪ #‬ונפתח‪ .‬יש לשי לב שאי‬ ‫פיתרו ברור ומיידי לא לכא ולא לכא‪ .‬כמו תמיד הסנהדרי תעמוד לפני הבעיה‬ ‫ותזדקק לבינת הלב ולעזרה מלמעלה‪ .‬אי זה אומר שהדיו על הכפירה ייסגר‬ ‫בסנהדרי בלבד‪ .‬אדרבא‪ ,‬ללא ספק הוא יהיה פתוח‪ .‬א‪ #‬השתתפותה של‬ ‫הסנהדרי תית לו ממד אחר‪ ,‬תקטי את הסכנות ותגדיל את היתרונות‪.‬‬ ‫פורי ‪ – 5769‬ערב רה"ש ‪5774‬‬ ‫ ‪ 98‬‬ ‫על מלחמה‬ ‫באגרתו ליהודי מעיירה צרפתית מונטפלי''ר )‪ (Montpellier‬נגע הרמב"‬ ‫בשאלה‪ :‬מדוע נחרב בית שני? הא ידע הנשר הגדול מה שכתוב בתלמוד על‬ ‫שנאת חינ )יומא ט‪ ,(:‬על מעשה קמצא ובר קמצא )גיטי נה‪ ?(:‬א כ‪ ,#‬מדוע‬ ‫כתב‪" :‬משו שאנשי אותו הדור לא למדו את המלחמה ואת כיבוש הארצות"?‬ ‫את תשובתו של רבנו יש לעכל היטב א לא רוצי להקיאה‪ .‬מקובל לחשוב כי‬ ‫מלחמה היא מצב מעוות ובלתי טבעי של האנושות‪ :‬הורגי במקו להוליד‪,‬‬ ‫הורסי במקו לבנות‪ .‬א‪ #‬האמת מסובכת יותר‪ .‬על א‪ /‬כיעורה וזוועותיה‪,‬‬ ‫מלחמה אינה אלא "המש‪ #‬של מדיניות באמצעי אחרי" כפי שניסח זאת‬ ‫ְק ַלא> ֶזבי" )‪ (Clausewiz‬לפני שני רבות )יש לציי כי קלאוזבי" הבי את כל ענייני‬ ‫המלחמה חו" מהעיקר – עניי הצדק(‪ .‬א‪ #‬מלחמה מהווה את שיא הפעילות‬ ‫האנושית‪ ,‬היא מצב של גיוס מוחלט של כל משאבי האומה – גשמיי‪ ,‬רוחניי‬ ‫ושכליי‪ ,‬מצב בו אי פשרות‪ .‬לנצח או למות‪ .‬איהתקפה כאשר יש להתקי‪/‬‬ ‫פירושה מוות‪ ,‬א‪ #‬התקפה כאשר אי להתקי‪ /‬פירושה מוות ג כ‪ .‬כיוו שזה מצב‬ ‫של מאמ" עילאי – הכל שקול ומדוד‪ ,‬איאפשר להגיע לביטחו יתר‪ :‬כל שהייה‬ ‫מגבירה סכנה‪ ,‬כל המשאבי שהוקדשו למשימה מסוימת נלקחו ממשימות‬ ‫אחרות‪ .‬כל טעות גוררת אובד חיי אד‪ .‬גור ההשגחה )או המקריות( הינו גור‬ ‫מרכזי עד כדי כ‪ #‬שאיאפשר לעשות חישובי של ממש אפילו לשלב השני של‬ ‫המערכה )ע' קלאוזבי" שהארי‪ #‬בזה(‪ .‬במלחמה נעשי דברי אשר נוגדי את‬ ‫ההיגיו השפוי בחיי רגילי א‪ #‬ה ה רצו ה'‪ .‬ניקח לדוגמא את מלחמת מדי‬ ‫מסו‪ /‬ספר במדבר‪ .‬הסלקציה אשר עשו רחמני בני רחמני לבנות מדי )"ועתה‪,‬‬ ‫הרגו כל זכר בט‪ ;/‬וכל אישה יודעת איש למשכב זכר הרוגו" – השתדלו לדמיי‬ ‫אי‪ #‬דבר זה התבצע בפועל( וג כ תיאור פרטני של השלל שנתפש )זהב‪ ...‬כס‪.../‬‬ ‫בקר‪ ...‬צא‪ ...‬גמלי‪ ...‬נשי( מעוררי הקשרי מזעזעי‪ .‬הא נגיד כי הקשרי‬ ‫אלו מעשה שט ה או שמא נשתדל להבי מסר שהקב"ה מעביר לנו בתורתו‬ ‫ובהשגחתו?‬ ‫אילו החכמי בפרשת קמצא ובר קמצא היו לומדי לימודי המלחמה וכיבוש‬ ‫הארצות – היו מגיבי אחרת‪ .‬היו מביני כי הגיע רגע האמת שבו נשקל על כ‪/‬‬ ‫מאזני שמיי עתידו של ישראל‪ ,‬שאי עתה זמ לפשרות‪ ,‬שצריכי לקו ולעשות‬ ‫מעשה‪ .‬ה לא קמו ולא עשו‪ ,‬והתוצאה ידועה‪.‬‬ ‫ומה מלמדת התורה על שיטות הלחימה? מעט מאוד א‪ #‬כנראה ג הרבה‬ ‫מאד‪ .‬לדוגמא גיל גיוס עפ"י התורה – ‪") 20‬בני עשרי שנה ומעלה כל יוצאי‬ ‫צבא"(‪ .‬בכל צבאות העול מגייסי בגיל ‪ .18‬למה? ההבדל קט כביכול א‪#‬‬ ‫עקרוני‪ .‬גיל ‪ – 18‬זה גיל מינימאלי )בממוצע‪ ,‬כמוב( שבו אד כבר מסוגל לפעול‬ ‫ולשאת באחריות‪ ,‬א‪ #‬אישיותו עדיי רכה וניתנת לעיצוב קל‪ .‬בגיל ‪ 20‬אד בדר‪#‬‬ ‫כלל כבר בעל אישיות מעוצבת‪ .‬קציני הדרכה אשר עובדי ע טירוני בני ‪20‬‬ ‫ומעלה מתלונני על קשיי עבודת‪ ,‬טירוני אלו לא ניתני לאילו‪ /‬קל‪ .‬זאת‬ ‫ ‪ 99‬‬ ‫אומרת שהתורה אינה חפצה בחיי קלי לקציני הדרכה‪ .‬היא אינה מעוניינת בכ‪#‬‬ ‫שהחייל יהיה גול חסר מחשבות וספיקות‪ ,‬נספח בשר וד לרובה‪ ,‬לטנק או‬ ‫למטוס – גול שהיו אפשר לשולחו נגד האויב החיצוני‪ ,‬ומחר – נגד עמו הוא‪.‬‬ ‫התורה – כ‪ #‬עולה מהניתוח – מעוניינת בחייל יהודי שהוא קוד כל איש‪ .‬ונית‬ ‫ללמוד עוד הרבה‪.‬‬ ‫לוחמה זעירה‬ ‫כאשר מדברי על מלחמה היו‪ ,‬אי אפשר להתעל מהנושא של "מלחמה‬ ‫לאסימטרית"‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬זה נהיה מאוד נפו" בעשורי האחרוני לדבר על‬ ‫ֶפ ְלד‪ .(1‬על פי‬ ‫הטרנספורמציה של המלחמה )ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬את ספרו של ווא ְקר ֶ‬ ‫ריניטאריות" )‪,(trinitary‬‬ ‫תפישה זו‪ ,‬מלחמות העבר היו סימטריות ומה שנקרא " ְט ַ‬ ‫כלומר‪ ,‬בכל צד היו שלושה מוסדות נפרדי‪ :‬הכוח הלוח‪ ,‬האוכלוסייה הלא‬ ‫לוחמת‪ ,‬והממשלה‪ .‬עכשיו ע התפשטות "הלוחמה הזעירה" )‪,(guerrilla warfare‬‬ ‫מלחמות מנוהלות לא ע"י ממשלות אלא ע"י ארגוני; הקווי בי הלוחמי לבי‬ ‫הלאלוחמי נמחקו‪ ,‬אי חזית ואי עור‪ ./‬קלאוזבי" המתאר את המלחמה‬ ‫הסימטרית )כלומר קונבנציונאלית(‪ ,‬כביכול התייש ללא תקנה‪.‬‬ ‫א‪ #‬האמת היא שטקטיקת הלוחמה הזעירה הייתה בשימוש מאז ומעול‪ ,‬ועצ‬ ‫המושג נטבע בתקופת מלחמות נפוליאו בספרד לפני למעלה מ‪ 200‬שנה‬ ‫)"‪ "guerrilla‬זה "מלחמה זעירה" בספרדית(‪ .‬ארבעת המאפייני הבסיסיי של‬ ‫המלחמה )שצוינו ע"י קלאוזבי"( לא השתנו‪ ,‬כלומר‪) :‬א( סיכו חיי גבוה‪) ,‬ב(‬ ‫כפועל יוצא – מאמ" עילאי‪) ,‬ג( חוסר ודאות קיצוני וג )ד( חשיבות מרבית של‬ ‫גור המקריות )או במונחי שלנו – ההשגחה(‪ .‬לא נתייש כלל העיקרו שנוסח‬ ‫על ידי קלאוזבי"‪ :‬מטרת המלחמה היא לרסק את אומ" לבו של האויב‪ .‬כפי‬ ‫שנוסח מאוחר יותר על ידי לֵה@‪ ,(Le Bon) :‬במלחמה מנצח מי שנחוש יותר‬ ‫מיריבו‪ ,‬ורק א הצדדי נחושי במידה שווה‪ ,‬מנצח המאורג יותר )ולפעמי‬ ‫פשוט ברהמזל(‪ .‬איהסימטריות של הלוחמה המודרנית היא לא משהו חדש‬ ‫מיסודו‪ ,‬אלא שהאויב )הטרור( מנצל בצורה יעילה את נקודות החוזק שלו ואת‬ ‫נקודות התורפה שלנו‪ .‬החולשה העיקרית שלנו היא איהרצו של בעלי השלטו‬ ‫‪2‬‬ ‫לנצח‪ ,‬חוסר ההחלטיות של הע‪ ,‬וחוסר הביטחו של החברה בצדקתה‪.‬‬ ‫מלחמה גרעינית‬ ‫מלחמה גרעינית איננה נושא נוח לדיו‪ .‬יש רתיעה טבעית מלחשוב על שכונות‬ ‫שלמות חרבות‪ ,‬רבבות הרוגי ופצועי‪ ,‬סבל שלא ידענו כדוגמתו מאז מלחמת‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‪Martin van Creveld, The Transformation of War (1991‬‬ ‫ראה באריכות בחוברת "האם ישרוד המערב עד ‪ ,"?2084‬קרני שומרון‪2013 ,‬‬ ‫ ‪ 100‬‬ ‫העצמאות‪ .‬א‪ #‬ע כל זאת יש להכיר בעובדה שמלחמה גרעינית תיתכ‪ ,‬היו יותר‬ ‫מלפני שני ספורות‪ .‬אי לכ‪ ,#‬אל לנו לשכוח כי ע כל הסבל הצפוי – מלחמה‬ ‫גרעינית איננה סו‪ /‬העול‪ .‬א‪ /‬על פי שלנשק גרעיני כוח הרס רגעי מחריד וחסר‬ ‫תקדי‪ ,‬בכל זאת הוא מוגבל‪ .‬חששות הציבור בעניי ההשלכות של התקפה‬ ‫גרעינית או מלחמה גרעינית הינ מוגזמי במידה רבה‪ .‬למשל‪ ,‬לא כול יודעי‬ ‫כי בהירושימה היו אנשי ששרדו במרחק ‪ 200‬מ' ממוקד הפיצו"‪ ,‬כי מסילת‬ ‫הברזל דר‪ #‬העיר שבה לתפקד יומיי אחרי ההפצצה‪ ,‬וג כי הקרינה גרמה לסרט‬ ‫קטלני אצל כ‪ 600‬ניצולי ההפצצה בלבד עד היו וכי לא נתגלו שו תופעות‬ ‫‪3‬‬ ‫גנטיות אצל צאצאיה‪.‬‬ ‫היק‪ /‬האבידות הצפויות במלחמה גרעינית מגיע – בתרחיש הגרוע – לכ‬ ‫‪ .10%‬אבידות בסדר גודל כזה קשות מאוד‪ ,‬א‪ #‬אינ חסרות תקדי‪ .‬נית להיזכר‬ ‫ביוגוסלביה‪ ,‬פולי וברה"מ במלחמת העול השנייה‪ .‬כל עוד רוח האומה חיה‪,‬‬ ‫אבידות בגו‪ /‬לא גורמות לאובד עצמאותה‪.‬‬ ‫במלחמה גרעינית יש חשיבות עליונה להכנות ארוכות טווח‪ ,‬תכנו מדוקדק‬ ‫וביצוע מהיר ויעיל של השלב המכריע )גיוס כללי ותחילת הלחימה( – א‪ #‬כל זה‬ ‫נכו לגבי כל מלחמה‪ ,‬לאו דווקא גרעינית‪ .‬החידוש העיקרי כנראה הינו מעורבות‬ ‫חסרת תקדי של האוכלוסייה האזרחית )פינוי הערי לצד הגיוס הכללי וכחלק‬ ‫ממנו(‪.‬‬ ‫הנשק הגרעיני אינו צפוי להיות יעיל )ככלל( נגד הכוחות המזויני בשטח עקב‬ ‫פיזור ומיגונ היחסי‪ .‬עקב כ‪ ,#‬הקרבות עצמ צפויי להתנהל במתכונת כמעט‬ ‫רגילה‪ ,‬וג קנה מידת הזמ צפוי להיות אמנ קצר מהרגיל א‪ #‬לא בסדר גודל‪ .‬ג‬ ‫ריחוק החזיתות והיעדר גבול יבשתי אינ דברי חדשי – כ‪ #‬למשל התנהלו‬ ‫קרבות בזירת האוקיאנוס השקט או אפריקה במלחמת העול השנייה‪ ,‬וא‪/‬‬ ‫המלחמות ה>ניות )רומא– ַק ְר ַתג‪ (:‬בעת העתיקה‪.‬‬ ‫החלטה לצאת למלחמה גרעינית אינה החלטה קלה למדינה המעריכה חיי‬ ‫אד‪ ,‬א‪ #‬ג אינה שונה בתכלית מהחלטה לצאת למלחמה קונבנציונאלית )כגו‬ ‫מלחמת ששת הימי( או א‪ /‬לפעולה נגד טרור )כגו מלחמת לבנו השנייה(‪ .‬בכל‬ ‫התרחישי יש בסופו של דבר אותה ברירה‪ :‬ליזו מאמ"‪ ,‬סבל ואבידות כאשר‬ ‫תמיד יש תקווה )או אשליה( כי הבעיה תיפתר ללא לחימה – או ליטול סיכו‬ ‫שהאבידות והסבל יהיו גדולי בהרבה במידה שהאויב ייזו את הלחימה‪.‬‬ ‫כאשר תוקפ בעל אמצעי גרעיניי שוא‪ /‬לניצחו בכל מחיר‪ ,‬החלופה‬ ‫היחידה למלחמה גרעינית הינה כניעה‪ .‬על אפשרות הכניעה לא כדאי לדו‬ ‫ברצינות‪ :‬בנוס‪ /‬לחילול ה' שיש כא‪ ,‬הכניעה בדר‪ #‬כלל גורמת לאובד וסבל‬ ‫קשי בהרבה ממחיר הלחימה עבור החירות‪ .‬שואת יהודי אירופה הינה חוליה‬ ‫בולטת – א‪ #‬חוליה אחת בלבד – בשרשרת הארוכה של תקדימי היסטוריי‬ ‫ֶתה )‪,(J.W.Goethe‬‬ ‫המוכיחי כי‪ ,‬כמו שאמר המשורר ג ֶ‬ ‫רק הוא ראוי לחיי ולחופש–‬ ‫ההול‪ #‬מדי יו לכובש מתחילה‬ ‫‪ 3‬ראה באריכות בחוברת "איום גרעיני בהיבט מעשי"‪ ,‬קרני שומרון ‪2014‬‬ ‫ ‪ 101‬‬ ‫על הציוויליזציה‬ ‫בשנת ‪ 1969‬כתב ‪ְ B‬נ ְד ֶרי ‪ַ B‬מ ְלריק‪ ,‬היסטוריו וסופר רוסי מאנשי תנועת החופש‬ ‫בברית המועצות‪ ,‬מאמר ארו‪) #‬או ספר קט( בש "הא תשרוד ברית המועצות‬ ‫עד ‪ַ B "?1984‬מ ְלריק סבר כי ברית המועצות תתפרק בער‪ #‬בסו‪ /‬שנות ה‪.80‬‬ ‫ברה"מ אכ התפרקה בשנת ‪ .1991‬נבואתו של ‪ַ B‬מ ְלריק הייתה יוצאת מ הכלל‬ ‫וחסרת תקדי – עוד בשנת ‪ 1984‬ראו אותה כבדיחה )בשנת ‪ 1985‬הופיעו כבר‬ ‫סימני ראשוני(‪ .‬מעניי לציי כי ‪ַ B‬מ ְלריק טעה כמעט בכל הפרטי א‪ #‬צדק‬ ‫להפליא בעיקר‪.‬‬ ‫מעניי אולי עוד יותר כי בסו‪ /‬מאמרו ד ‪ַ B‬מ ְלריק בנושא שהוא כביכול לא‬ ‫קשור‪ :‬גורל הציוויליזציה‪ .‬נתבונ בדבריו‪:‬‬ ‫נהיה אופנתי לראות בהתקדמות המדעית את הכיוו העיקרי של התפתחות‬ ‫העול‪ ,‬ולראות את האיו העיקרי על הציוויליזציה במלחמה גרעינית‪ .‬א‪#‬‬ ‫ההתקדמות המדעית‪ ,‬ע זה שהיא אוכלת חלק גדול יותר ויותר בכל שנה מהתוצר‬ ‫העולמי הגולמי‪ ,‬יכולה להפו‪ #‬לנסיגה‪ ,‬והציוויליזציה יכולה לגווע בלי הבזק מסנוור‬ ‫כמו פיצו" עלגרעיני‪.‬‬ ‫למרות שההתקדמות המדעית והטכנולוגית משנה את העול ממש לנגד עינינו‪,‬‬ ‫היא מתבססת‪ ,‬למעשה‪ ,‬על בסיס חברתי צר מאוד‪ .‬וככל שהישגי המדע יהיו‬ ‫מרשימי יותר‪ ,‬כ יגדל הפער בי אלה שמשיגי אות לבי שאר העול‪ .‬חלליות‬ ‫סובייטיות הגיעו עד לכוכב נוגה א‪ #‬בכפר שבו אני גר אוספי תפוחי אדמה בידיי‪.‬‬ ‫אי לראות זאת כניגוד משעשע – זהו פער שעלול להתרחב לתהו‪ .‬העניי הוא לא‬ ‫באופ שבו אוספי תפוחי אדמה‪ ,‬אלא בזה שאופ החשיבה של רוב האנשי אינו‬ ‫מאפשר להתרומ מעל הרמה "הידנית" הזאת‪.‬‬ ‫נציי כי אי הבדל בהקשר הנ"ל בי איכר בכפר נידח ברוסיה אשר אוס‪/‬‬ ‫תפוחי אדמה בידיי‪ ,‬לבי טכנאי בתלאביב או בניויורק אשר מתקי מערכת‬ ‫אלקטרונית מתוחכמת ללא שמ" של מושג על עקרונות פעולתה‪.‬‬ ‫‪ַ B‬מ ְלריק ממשי‪:#‬‬ ‫ואכ‪ ,‬בעוד שבמדינות המפותחות המדע דורש לא רק יותר ויותר כס‪ ,/‬אלא ג‬ ‫יותר ויותר אנשי‪ ,‬העקרונות הבסיסיי של המדע המודרני מובני למעשה למיעוט‬ ‫זעיר‪ .‬בינתיי מיעוט זה‪ ,‬יחד ע האליטה השלטת‪ ,‬נהנה ממעמד מיוחס‪ ,‬אבל כמה‬ ‫זמ יימש‪ #‬הדבר?‬ ‫ַמא‪ֵ :‬צהד> ְנג‪ ,‬מנהיגה הקומוניסטי של סי‪ ,‬דיבר על "העיר" – המדינות‬ ‫המפותחות – אשר מוקפת על ידי "הכפר" – המדינות הלאמפותחות‪ .‬ואכ‪ ,‬מבחינת‬ ‫כמות התושבי‪ ,‬המדינות המפותחות מהוות חלק קט בלבד של אוכלוסיית העול‪.‬‬ ‫יתר על כ‪ ,‬ג במדינות אלו "העיר" מוקפת על ידי "הכפר" – ה כפר ממש וה אנשי‬ ‫כפר לשעבר שלא מזמ עברו לעיר‪ .‬ואפילו בערי‪ ,‬אנשי אשר מנחי את‬ ‫הציוויליזציה ומביני את הצור‪ #‬בה‪ ,‬נמצאי במיעוט מבוטל‪ .‬ולבסו‪ /‬ג בתו‪#‬‬ ‫עולמנו הפנימי "העיר" מוקפת על ידי "הכפר" של תתמודע – ובזעזוע הראשו של‬ ‫הערכי המקובלי נרגיש את זה מייד‪ .‬האי הפער האחרו הזה הוא האיו הגדול‬ ‫ביותר על הציוויליזציה?‬ ‫ ‪ 102‬‬ ‫תתמודע‪ ,‬טבע‪ ,‬יצר הרע – כל אלה כינויי שוני לאותו העניי‪ ,‬אותו‬ ‫"הכפר" שבתוכנו אשר מקי‪ /‬את "העיר" – התרבות‪ ,‬הרוחניות‪ .‬כמו בעול‬ ‫החומר‪" ,‬הכפר" נות לה את כוח חיותה כ‪ #‬שאיאפשר בלעדיו‪ ,‬ובו בזמ באופ‬ ‫מתמיד הוא מאיי לבולעה‪ .‬אכ‪ ,‬לא חסרות לצערנו עדויות על אנשי מתורבתי‬ ‫ועדיני אשר איבדו‪ ,‬לפעמי ב לילה‪ ,‬צל אנוש כאשר קרקע מוכרת נשמטה‬ ‫מתחת לרגליה‪ .‬הלא על זה מקונ הנביא‪" :‬האמוני עלי תולע חיבקו אשפתות‪...‬‬ ‫ידי נשי רחמניות בישלו ילדיה" )איכה ד‪:‬ה‪,‬ט(‪.‬‬ ‫‪ַ B‬מ ְלריק מסיי‪:‬‬ ‫איו על "העיר" מצד "הכפר" מתחזק עוד יותר‪ ,‬כיוו שבתו‪" #‬העיר" מובהקת‬ ‫המגמה לבידוד אישי חזק יותר ויותר‪ ,‬ואילו "הכפר" נוטה לארגו ולאחדות‪ .‬את ַמא‪:‬‬ ‫ֵצהד> ְנג זה משמח‪ ,‬א‪ #‬תושבי "העיר" העולמית צריכי‪ ,‬כ‪ #‬נראה לי‪ ,‬להיות‬ ‫מודאגי לגבי עתיד‪.‬‬ ‫בינתיי‪ ,‬כ‪ #‬אומרי לנו‪ ,‬העתידנות המערבית מודאגת דווקא מצמיחת של‬ ‫הערי ומהקשיי הקשורי להתקדמות המהירה‪ .‬נראה לי שא עתידנות הייתה‬ ‫קיימת ברומא הקיסרית‪ ,‬בה כידוע כבר נבנו בנייני בני שש קומות והיו צעצועי‬ ‫סביבוני המונעי על ידי קיטור – אז עתידני של המאה ה‪ 5‬היו חוזי למאה‬ ‫הבאה בנייני בני עשרי קומות ושימוש תעשייתי בקיטור‪ .‬א‪ #‬כידוע‪ ,‬במאה ה‪6‬‬ ‫בפ‪:‬ר> היו רועי עזי – כמו שעכשיו מתחת לחלוני בכפר‪.‬‬ ‫ג על חורבות ירושלי בכפר סילווא עד לא מזמ היו רועי עזי‪ .‬עלינו‬ ‫מוטלת האחריות שחילול הש הזה לא יישנה‪.‬‬ ‫ ‪ 103‬‬ ‫על החינו‪#‬‬ ‫ע כל החשיבות אשר מיוחסת ביהדות לתלמוד תורה ולחינו‪ #‬למידות‪ ,‬אי‬ ‫לשכוח כי בסופו של דבר "רשות כל אד נתונה לו"‪ .‬חינו‪ #‬הדור הצעיר הינו רק‬ ‫אחת ממשימות החברה‪ .‬ראוי לעיי בדברי הבאי‪:‬‬ ‫כאשר המציאות תקינה ושלמה – החינו‪ #‬מבוסס על מבנה יציב ומקבל תוכ מוב‬ ‫מאליו‪ .‬משמעותו – רצינות קפדנית שבה כל דור חדש נמש‪ #‬אל תו‪ #‬השלמות בה‬ ‫הוא חי ופועל‪ .‬פועלו של המחנ‪ #‬הוא כמעט בלתי מודע‪ .‬שקוע במלאכתו‪ ,‬הוא‬ ‫משרת )ללא עריכת ניסוי( את הפיכת הילד לאד בוגר – הפיכה המתבצעת בצורה‬ ‫רציפה ובמסלול בטוח‪.‬‬ ‫א‪ #‬א מציאות השלמות מתחילה להיסדק ולהתפורר‪ ,‬החינו‪ #‬הופ‪ #‬לבלתי יציב‬ ‫ומפורד‪ .‬הוא הרי כבר אינו מסוגל להביא את הילדי אל השלמות המזהירה‪ .‬פועלו‬ ‫של המחנ‪ #‬היחיד הופ‪ #‬לראשו במעלה ומועלה על נס‪ ,‬א‪ #‬יחד ע זאת מאבד את‬ ‫משמעותו – כיו שכבר אינו נסמ‪ #‬על השלמות‪ .‬נערכי ניסיונות שוני‪ ,‬וישנה‬ ‫תחלופה מהירה של תוכ‪ ,‬אמצעי ומטרות‪.‬‬ ‫דאגה כובשת את העול‪ .‬אנשי המידרדרי לתהו מרגישי כי הכל תלוי בדור‬ ‫ההמש‪ .#‬ידוע כי החינו‪ #‬קובע את העתיד‪ ,‬והידרדרות החינו‪ #‬מביאה את הידרדרות‬ ‫האד‪ .‬והחינו‪ #‬אכ מתדרדר‪ ,‬כאשר מציאות השלמות נסדקת באנשי אשר‬ ‫בבגרות אחראי לה‪ .‬הדאגה לשלמות זו הופכת להבנת הסכנה המוחשית‬ ‫שבאובדנה המוחלט‪ .‬יש הפוני אל העבר ומנסי להעביר לילדי כמוחלט את מה‬ ‫שבשביל עצמ כבר לא מוב מאליו‪ .‬ואחרי להיפ‪ ,#‬שוללי את המסורת ומחנכי‬ ‫כביכול "מעל הזמ"‪ ,‬כאילו מטרת החינו‪ #‬היא הקניית הרגלי טכניי‪ ,‬ידע מעשי‬ ‫ואפשרות להסתדר במציאות‪ .‬כל אחד יודע‪ :‬מי שיכבוש את לב הנוער – ישלוט‬ ‫בעתיד‪.‬‬ ‫בי סימני הדאגה בזמננו נמני עוצמת המאמצי הפדגוגיי נטולי כל רעיו‬ ‫משות‪ ,/‬ההיק‪ /‬האיסופי של הספרות המקצועית המופיעה בכל שנה‪ ,‬התעצמות‬ ‫הצד הדידקטי‪ ,‬והתופעה של מורי מסוימי שממש מוסרי את עצמ על עבודת‬ ‫– דבר שבקושי היה ידוע לפני כ‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הדבר המאפיי את החינו‪ #‬בתקופתנו‬ ‫הוא התפרקות השלמות עליה נשע החינו‪ ,#‬והחלפתה באינספור ניסויי‪ .‬נוצר‬ ‫הרוש כי החירות שהושגה במאמ" כה רב מוותרת על עצמה מרצונה‪ ,‬והופכת‬ ‫לחופש נבוב חסר כל ער‪ .#‬התקופה‪ ,‬שאינה מאמינה בעצמה‪ ,‬פונה אל החינו‪ #‬כאילו‬ ‫כא יכול לצמוח פתאו יש מאי‪.‬‬ ‫אופייני הוא מעמד הנוער‪ .‬במצב תקי‪ ,‬כאשר החינו‪ #‬נסמ‪ #‬על השלמות‪ ,‬הנוער‬ ‫כשלעצמו אינו בוגר‪ .‬הוא מכבד‪ ,‬מטמיע‪ ,‬מאמי א‪ #‬חסר ער‪ #‬כשלעצמו כיוו שהוא‬ ‫עתודה והכנה לעתיד‪ .‬בתנאי של התפוררות‪ ,‬הנוער מקבל משקל כשלעצמו‪ .‬מצפי‬ ‫ממנו למלא את החסר בעול‪ .‬כבר לילדי ניתנת הרשות להשתת‪ /‬בדיוני על חוקי‬ ‫בית הספר‪ .‬כאילו הנוער נדרש ליצור מה שחסר למחנכיו‪ .‬הנוער צובר משקל מזוי‪/‬‬ ‫ועל כורחו גדל להיות בלתי רציני‪ ,‬כיוו שהתבגרות אמיתית של האד תיתכ א‪ #‬ורק‬ ‫ע"י רצ‪ /‬צעדי רבי הנמשכי עשרות בשני‪.‬‬ ‫הדברי שלעיל לוקטו מתו‪ #‬הספר "המצב הרוחני של תקופתנו" מאת הפילוסו‪/‬‬ ‫ַאס ֶפ ְרס‪ .‬הספר ראה אור בשנת תרצ"א‪ .‬הקורא מוזמ להתבונ בקשר‬ ‫הגרמני ַק ְרל י ְ‬ ‫בי המתואר לעיל לבי מה שהתרחש שנתיי בלבד מאוחר יותר‪...‬‬ ‫ ‪ 104‬‬ ‫על החיי ועל המוות‪ :‬בעיות הרפואה בימינו‬ ‫מבוא‬ ‫בחסדי הבורא זכינו בימינו בדר‪ #‬המדע‪ ,‬לרפואה אשר הינה בגדר נס לפי‬ ‫קנה המידה של מאה שני אחורנית בלבד‪ .‬תוחלת החיי עולה כיו על ‪ 80‬שנה‬ ‫לעומת כ‪ 50‬שנה ב‪ ,1900‬תמותת ילדי נמוכה עד כדי ‪ 0.1%‬לעומת כ ‪10%‬‬ ‫לפני מאה שנה‪ ,‬ותמותת נשי בלידה נמוכה עד כדי כ‪ #‬שכל מקרה זוכה לפרסו‬ ‫בכלי תקשורת מרכזיי‪ .‬יחד ע זאת‪ ,‬הישגי הרפואה המדהימי יצרו בעיות‬ ‫חדשות‪ ,‬שלפעמי הינ קשות ביותר‪ .‬בעיות אלה מהוות היו אתגר לעול‬ ‫התורה – האתגר הגדול בכל התחו שבי האד לקונו לענ"ד‪.‬‬ ‫מאמר קצר זה הינו יומרני עד מאוד בעצ מהותו‪ ,‬שהרי מתיימר הוא‪ ,‬על פני‬ ‫מספר עמודי‪ ,‬לתת תשובות לשאלות אשר נידונות בעשרות כרכי במש‪ #‬עשרות‬ ‫בשני – ובד"כ ללא הכרעה‪ .‬השוני בי גישתנו לבי כל מה שראינו בספרי הינו‬ ‫במפתח שהוא – תיקו העול‪ ,‬או "דרכיה דרכי נוע"‪.‬‬ ‫א‪ .‬מפתח תיקו העול בדיני רפואה‬ ‫‪ .1‬תיקו העול כעקרו מנחה‬ ‫המושג "תיקו העול" אינו נית להגדרה‪ ,‬כמו שג מושג "השכל הישר"‬ ‫אינו נית להגדרה‪ .‬יחד ע זאת‪ ,‬מושג זה הוא מרכזי בתפישה היהודית‪ .‬כדי‬ ‫להמחיש זאת‪ ,‬נביא ארבע הוכחות כי תיקו העול קוד להצלת נפשות‪.‬‬ ‫א( "אי פודי שבויי ביתר על דמיה‪ ,‬מפני תיקו העול‪ ,‬שלא יהיו‬ ‫‪4‬‬ ‫האויבי רודפי אחריה לשבות" )והרי שבוי "עומד בסכנת נפשות"(‪.‬‬ ‫ב( "א אמרו לה )לישראל( גויי 'תנו לנו אחד מכ ונהרגנו‪ ,‬וא לאו ‬ ‫נהרוג את כולכ' – יהרגו כול‪ ,‬ואל ימסרו לה נפש אחת מישראל"‪ 5.‬הלכה זו‬ ‫נאמרה אמנ בהקשר של קידוש הש‪ ,‬א‪ #‬את קשרה לתיקו העול ראינו‬ ‫בבירור‪ :‬תנו לנו אחד ממאה‪ ,‬אח"כ מאה מרבבה‪ ,‬ועוד מאה‪ ,‬ועוד אל‪ ,/‬ולבסו‪/‬‬ ‫כל שש מאות ריבוא‪...‬‬ ‫ג( "מי שנת עיניו באישה וחלה ונטה למות‪ ,‬ואמרו הרופאי 'אי לו‬ ‫רפואה עד שתיבעל לו' אפילו הייתה פנויה‪ ,‬ואפילו לדבר עימו מאחורי הגדר –‬ ‫‪ 4‬משנה תורה להרמב"ם‪ ,‬הלכות מתנות עניים ח‪:‬י‪ ,‬ח‪:‬יב‪ .‬כאן ואילך מצוטט עפ"י מהדורת‬ ‫יוחאי מקבילי )עורך ראשי(‪ ,‬הו"ל אור וישועה‪ ,‬חיפה תשס"ט‪.‬‬ ‫‪ 5‬הלכות יסודי התורה‪ ,‬ה‪:‬ה‬ ‫ ‪ 105‬‬ ‫אי מורי לו בכ‪ ,#‬וימות ולא יורו לו לדבר עימו מאחורי הגדר‪ ,‬שלא יהיו בנות‬ ‫‪6‬‬ ‫ישראל הפקר ויבואו בדברי אלו לפרו" בעריות"‪.‬‬ ‫ד( "אסור להתרפאות מ המי וא‪ /‬על פי נתייאשו ממנו )מהחולה – דהיינו‬ ‫‪7‬‬ ‫נתייאשו שהחולה יחלי בדר‪ #‬אחרת( שמא ימשכו אחריו"‪.‬‬ ‫עיקרו תיקו העול – במוב השכל הישר וההיגיו הפשוט – מכריע‬ ‫בחשיבה ההלכתית כאשר פלפול מדוקדק מביא לתוצאה לא הגיונית )או לא מביא‬ ‫לכלל הכרעה(‪ 8.‬דוגמה בולטת – פרשת "השוכר פרה מחברו‪ ,‬והשאילה לאחר‪,‬‬ ‫ומתה"‪ .‬מצד הפלפול המדוקדק יוצא כי השואל חייב לשוכר‪ ,‬ואילו השוכר אינו‬ ‫חייב לבעלי הפרה‪ .‬א‪ #‬א כ‪" ,‬הלה )השוכר( עושה סחורה בפרתו של זה )בעלי‬ ‫הפרה("‪ .‬חוסר הגיו מובהק שבמצב זה גר לחז"ל ללכת כביכול נגד ההיגיו‬ ‫ההלכתי הטהור ולפסוק כי השואל חייב לא לשוכר אלא לבעלי הפרה‪ 9.‬ג אנחנו‬ ‫נשתמש במפתח ההיגיו הפשוט לפענוח בעיות ימינו אנו‪.‬‬ ‫‪ .2‬דיני רפואה כדיני ממו‬ ‫מקובל כי ער‪ #‬החיי הינו ער‪ #‬עליו ביהדות‪ ,‬א‪ #‬קיומו של המושג "מוות‬ ‫על קידוש הש" והדוגמאות שלעיל מוכיחי כי אי הדבר פשוט כל כ‪ .#‬כדי‬ ‫להמחיש זאת בשפה אחרת נביא משל‪ :‬מציעי לו לאד כ‪ :#‬או שאתה חי כמו‬ ‫שאתה חי עד גיל ‪ ,80‬או שמאשפזי אות‪ #‬בבית חולי בתנאי כלא בו אתה חי עד‬ ‫‪ – 81‬מה בחירת‪ ?#‬מסופקני כי ימצא בר דעת שיבחר בחלופה השנייה‪.‬‬ ‫מקובל להתייחס לענייני בריאות ורפואה כאל ענייני נפשות‪ ,‬א‪ #‬ברוב‬ ‫המקרי אי הדבר כ‪ .‬ההלכה מפרידה באופ ברור בי דיני נפשות לבי דיני‬ ‫ממו‪ .‬מבחינת ההלכה‪ ,‬עצ החיי – זה ענייני נפשות‪ ,‬א‪ #‬בריאות – זה ממו‪.‬‬ ‫עבור פגיעה בבריאותו של אד משלמי נזיקי‪ ,‬א‪ #‬עבור נטילת חייו – אי‬ ‫משלמי כלל בממו‪ ,‬אלא בחייו של הרוצח או גלותו‪ .‬ההפרדה בי נפש לממו‬ ‫בהלכה עמוקה עד כדי כ‪ #‬שכל המחויב מיתה או גלות פטור א‪ /‬מתשלומי נזיקי‪,‬‬ ‫כגו "הנוג‪ /‬את האישה ויצאו ולדיה ומתה" – פטור א‪ /‬מדמי ולדות‪ ,‬וכיוצא‬ ‫בזה‪ – 10‬להבדיל‪ ,‬אגב‪ ,‬מרוב המערכות המשפטיות כיו )כולל זאת של מדינת‬ ‫ישראל( לפיה דבר תשלומי פיצויי על גרימת מוות הינו מקובל ושגור‪.‬‬ ‫‪ 6‬הלכות יסודי התורה‪ ,‬ה‪:‬ט‬ ‫‪ 7‬הלכות רוצח ושמירת נפש‪ ,‬יב‪:‬ט‬ ‫‪ 8‬על השכל הישר ראה באריכות מה במאמר "על התורה"‬ ‫‪ 9‬משנה בבא מציעא‪ ,‬פרק ג' מש' ב‪ .‬בבלי‪ ,‬בבא מציעא יא‪ ,‬א‪ .‬נציין להדגשת הרעיון כי לפי‬ ‫הפלפול יוצא כי אם השואל הוא בעלי הפרה עצמו )מקרה לא טיפוסי אך בהחלט אפשרי( –‬ ‫יתחייב לשוכר עבור פרתו הוא!‬ ‫‪ 10‬הלכות חובל ומזיק‪ ,‬ה‪:‬ה‪ ,‬ה‪:‬ז‪.‬‬ ‫ ‪ 106‬‬ ‫הצלת חיי הינה אכ מצווה אדירה‪" :‬כל המקיי נפש אחת מישראל כאילו‬ ‫קיי כל העול כולו"‪ ,‬וכל אד שנית להציל – כל ישראל מצווי להציל‪ ,‬בי‬ ‫בגופ בי בממונ‪ .‬א‪ #‬אל לנו לשכוח את העיקר‪ :‬ההצלה שמדובר בה כא –‬ ‫הינה א‪ #‬ורק הצלה כמעט וודאית ממוות כמעט וודאי‪ .‬והנה לשו הרמב" בדבר‬ ‫הצלה שהיא בכלל "לא תעמוד על ד רע‪" :"#‬חברו טובע בי או לסטי באי‬ ‫אליו או חיה רעה באה עליו‪ ,‬ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרי להצילו‬ ‫ולא הציל‪ ,‬או ששמע גויי או מוסרי מחשבי עליו רעה או טומני לו פח ולא‬ ‫גילה אוז חברו והודיעו‪ ,‬או שידע בגוי ובאנס שהוא קובל על חברו ויכול לפייסו‬ ‫בגלל חברו ולהסיר מה שבליבו ולא פייסו‪ ,‬וכל כיוצא בדברי אלו"‪ .‬ענייני‬ ‫רפואה לא מוזכרי כלל בהקשר הצלת נפשות‪ ,‬וכנראה לא במקרה‪ .‬הרי בפרשת‬ ‫"דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות" )ש כידוע מחללי שבת א‪ /‬על סיכוי נמו‪#‬‬ ‫ביותר להחיות אד( ד הנשר הגדול בפעולות רפואיות שונות‪ ,‬א‪ #‬נמנע מלנקוט‬ ‫‪11‬‬ ‫לשו "הצלה"‪.‬‬ ‫במציאות הרפואה של היו – מקרי של הצלה במוב ההלכתי ה לא‬ ‫נדירי )רפואת חירו‪ ,‬אפנדיציט וכו'( א‪ #‬מצומצמי יחסית‪ .‬למשל‪ ,‬ברור שלפי‬ ‫ההגדרה הנ"ל טיפולי סרט‪ ,‬השתלת איברי‪ ,‬ניתוחי נדירי וכו' אינ בכלל‬ ‫הצלת נפשות במוב ההלכתי‪ :‬המוות בד"כ אינו וודאי )כי אינו מיידי – והרי בסו‪/‬‬ ‫כל בריה נאספת אל עמיה( וג ההצלה כלל וכלל אינה ודאית לדאבוננו‪ .‬עקב כ‪,#‬‬ ‫ברוב המקרי על פרשיות מתחו הרפואה חלי לא דיני נפשות אלא דיני ממו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בעיות ופתרונ‬ ‫‪ .1‬הפסקת החייאה – הקו האדו‪ :‬אי להחיש את קיצו של האד‬ ‫בעיה הנחשבת בי החמורות ביותר באתיקה הרפואית הינה בעיית המדרו‬ ‫החלקלק‪ :‬כשמתחילי‪ ,‬לא יודעי היכ )"הקו האדו"( וכיצד לעצור‪ .‬ההיגיו‬ ‫הוא‪ :‬היו את לא מחיי צמח ב ‪ ,120‬מחר לא מצילי מהתק‪ /‬לב זק ב ‪,80‬‬ ‫ומחרתיי כבר ממיתי חולה סרט ב ‪ 40‬כדי לחסו‪ #‬בהוצאות‪ .‬הקו האדו של‬ ‫היהדות ברור‪ :‬בשו פני ואופ לא ממיתי אד‪ ,‬ולא מחישי את קיצו‪ .‬א‪#‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מאיד‪" #‬א יש שו דבר שגור את עיכוב יציאת הנפש – מותר להסירו"‬ ‫‪13‬‬ ‫והתקדי ההלכתי הראשו כנראה – מעשה ברבי יוסי וזקנה מילקוט שמעוני‪.‬‬ ‫‪ 11‬הלכות שבת‪ ,‬ב‪:‬א‪-‬ט"ו‪.‬‬ ‫‪ 12‬קיצור שולחן ערוך לרבי שלמה גאנצפריד‪ ,‬קצד‪:‬א‬ ‫‪ 13‬ילקוט שמעוני‪ ,‬סוף פרק ח'‪ :‬מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה‪ ,‬באת לפני ר"י )הגלילי(‬ ‫בן חלפתא אמרה לו‪ :‬רבי‪ ,‬זקנתי יותר מדאי‪ ,‬ומעכשיו חיים של ניוול הם‪ ,‬שאיני טועמת לא‬ ‫מאכל ולא משתה ואני מבקשת ליפטר מן העולם‪.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬במה הארכת כל כך ימים?‬ ‫ ‪ 107‬‬ ‫המתת חסד אסורה בתכלית האיסור‪ ,‬א‪ #‬הפסקת ההחייאה מותרת‪ .‬כיוו שיש קו‬ ‫אדו ברור‪ ,‬בעיית המדרו החלקלק נפתרת לפי שיטה זו באופ מלא‪.‬‬ ‫יש‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬מקרי גבוליי‪ .‬למשל‪ :‬מת משככי כאבי לחולי סופניי‬ ‫אשר עלולי לקצר את חייה‪ .‬בנסיבות מסוג זה‪ ,‬לענ"ד‪ ,‬הכוונה קובעת‪ :‬לתת‬ ‫מורפי על מנת להמית אסור‪ ,‬לתת אותו מורפי על מנת להקל על החולה )ביודעי‬ ‫כי זה יכול ג להמית( – מותר‪ .‬שהרי גור הסיכו קיי בכל טיפול רפואי וככל‬ ‫שהסכנה שבחולי גבוהה יותר‪ ,‬כ ג בטיפול לוקחי סיכוני גבוהי יותר‪ .‬על‬ ‫אותו משקל‪ ,‬ככל שייסורי החולה קשי יותר‪ ,‬וככל שימיו ספורי – יש לקחת‬ ‫סיכו גבוה יותר ג בטיפולו‪.‬‬ ‫‪ .2‬הפסקת החייאה – כיצד?‬ ‫אחרי שנפתרה בעיית המדרו החלקלק‪ ,‬נשאל הא מצד תיקו העול מותר‬ ‫)או א‪ /‬צרי‪ (#‬להפסיק החייאה בחלק מהמקרי? כדרכ של היהודי לפני‬ ‫שנשיב נשאל שאלה אחרת‪ :‬איזה עול מתוק יותר – עול בו אד כעבור ‪120‬‬ ‫שנה נקבר בכבוד‪ ,‬מלווה בבניו‪ ,‬בתלמידיו ובחלק מחבריו – או שמא עול בו‬ ‫אד כעבור ‪ 120‬שנה מחובר למכשירי החייאה )כגו מאוזוליאו( ונטמ באדמה‬ ‫כעבור עוד ‪ 50‬שנה‪ ,‬כאשר כל חבריו‪ ,‬בניו ותלמידיו בעצמ הגיעו למאוזוליאו‬ ‫משלה? כלו המשל מאבד את משמעותו ע נציב במקו ‪ 120‬ו‪ – 50‬ערכי‬ ‫מציאותיי של ‪ 80‬ו‪ 10‬שני? אי‪ #‬הנ‪ #‬הקורא רוצה שבני‪ #‬יזכרו‪ :#‬כאיש‬ ‫גבורות אשר הל‪ #‬לעולמו מתו‪ #‬צלילות דעת בהיותו מקור השראה ועצה‬ ‫לסובבי אותו – כגו סבי ז"ל אשר בגיל ‪ 81‬כיה בתפקיד בכיר בבית חרושת של‬ ‫שלושת אלפי עובדי עד ארבעה ימי )!( לפני מותו? או שמא כתינוק ישיש‬ ‫אשר בניו מחליפי לו חיתולי והוא לא מכיר?‬ ‫הפתרו המעשי המוצע הוא כדלקמ‪ :‬כשאד מפאת זקנתו או חוליו מגיע‬ ‫חלילה למצב בו הוא פטור מהמצוות – אי החייאתו מצווה‪ ,‬שלא לדבר על חובה‬ ‫מצד המלכות‪ .‬נוסחה זו תקפה בי כשאד מאבד את הכרתו בי כשהוא מאבד את‬ ‫שפיותו‪ 14.‬כמוב‪ ,‬מדובר א‪ #‬ורק במצבי בה אי סיכוי סביר כי תחול‬ ‫התאוששות‪ .‬ג א סיכוי ההתאוששות היה ואינו עוד )או לא היה מלכתחילה א‪#‬‬ ‫אמרה לו‪ :‬למודה אני‪ ,‬אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל‬ ‫יום‪.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה‪ ,‬הלכה ועשתה כן וביום השלישי‬ ‫חלתה ומתה‪ .‬לכך אמר שלמה‪" :‬אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום" )משלי ח'‬ ‫לד'(‪.‬‬ ‫‪ 14‬ראה‪ ,‬למ'‪ :‬הרב משה שטרנבוך‪ ,‬שו"ת תשובות והנהגות ח"א‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬סי' תתסא‪.‬‬ ‫וראה שם‪ ,‬שמביא שמועה על הרב יחזקאל לוינשטיין )‪ (1885-1974‬מראשי ישיבת מיר‪,‬‬ ‫שביקש שכשיגיע למצב שיהיה ללא הכרה‪ ,‬שלא יעשו בו הנשמה וכ"ד "כשאין שום סיכוי‬ ‫כלל שבזה יגיע לחיים בדעת"‪.‬‬ ‫ ‪ 108‬‬ ‫הייתה טעות בשיקול דעת( – רבי מגדולי ישראל‪ ,‬כולל הגרש"ז אוירב‪ ,#‬הורו‬ ‫היתר עקרוני להפסיק החייאה תחת הגבלות מסוימות‪ 15,‬וכ‪ #‬יש לנהוג‪.‬‬ ‫ומה ע בלתי שפויי מלידה שה בכלל פטורי מהמצוות? כנראה יש‬ ‫להציל רק במקרה של הצלה כמעט ודאית ממוות כמעט ודאי‪.‬‬ ‫‪ .3‬הייתכ מצב בו הש ק" לחייו פטור?‬ ‫כתבנו כי בשו פני ואופ אי להחיש את קיצו של האד‪ .‬אמנ האד‬ ‫עצמו רשאי לשאול שאלה כדלקמ‪ .‬א ידוע לו כי מצבו השכלי הול‪ #‬ומידרדר‪,‬‬ ‫ובעוד זמ קצר לא יוכל לקבל החלטות‪ ,‬וא ברור לו כי לא יניחו לו להיפטר מ‬ ‫העול בכבוד אלא ישימוהו במאוזוליאו מתועש – הא רשאי הוא לשי ק"‬ ‫לחייו בעודו בשפיותו?‬ ‫שאלה זו דומה במקצת לשאלת התאבדות חייל בשבי‪ ,‬אשר נחלקו בה ר'‬ ‫שלמה גור ור' משה צבי נריה‪ .‬אי לי דעה מוצקת בנושא )שג כולו 'בדיעבד'‬ ‫לפי המצב העגו של ימינו( א‪ #‬יש כנראה שתי נקודות ברורות‪:‬‬ ‫א( אי אפילו לדו בשאלה א בעתיד צפויי ייסורי א‪ #‬לא אובד דעת‪.‬‬ ‫ב( בשו פני ואופ אי להורות היתר למי ששואל‪ ,‬כמו בפרשת קנאי‪.‬‬ ‫‪ .4‬השתלת איברי חיוניי מ המת‬ ‫יש שתי שאלות עקרוניות שאינני ד בה מפאת חוסר ידע מקצועי נחו"‪:‬‬ ‫שאלת קביעת רגע המוות ושאלת נחיצות רפואית שבהשתלת האיברי‪ .‬נניח ללא‬ ‫דיו כי שתי התשובות חיוביות‪ :‬זאת אומרת שיש היתר עקרוני לקצור איברי‬ ‫חיוניי על מנת להשתיל‪ .‬ישנ שתי בעיות הלכתיות אחרות‪ :‬הנאה מהמת והלנת‬ ‫המת – א‪ #‬ה לא נראות חמורות מספיק כדי למנוע את עצ ההיתר מצד תיקו‬ ‫העול‪.‬‬ ‫כל עוד יש היתר עקרוני להשתלת איברי חיוניי – מצד תיקו העול יש‬ ‫‪16‬‬ ‫להפקיע עניי זה מהמלכות כי אי הוא שיי‪ #‬לא למשפט ולא למלחמה‪.‬‬ ‫‪ 15‬בין השאר‪ ,‬הגרש"ז אוירבך כתב כי יש להפסיק החייאה אך ורק בצורה שההפסקה‬ ‫כשלעצמה לא גורמת למוות מידי – למשל‪ ,‬ע"י הורדה הדרגתית של קצב קוצב הלב או‬ ‫ריכוז החמצן שבתערובת ההנשמה‪ .‬ההגבלה הזאת מובנת והגיונית מאוד‪ .‬למשל‪ ,‬תחשבו‬ ‫אפילו על אדם בריא שנמצא בתא לחץ )‪ :(pressure chamber‬אעפ"י שתנאי תא הלחץ לא‬ ‫טבעיים‪ ,‬שחרור מיידי של הלחץ )חזרה למצב טבעי( יגרום למותו של האדם‪.‬‬ ‫‪" 16‬אין ממליכים מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמה"‪ .‬ואין כאן מקום לדון למה יש‬ ‫לצמצם את סמכויות המלכות למינימום‪ ,‬דהינו לשני התחומים הללו‪ .‬ניתן לעיין בדעות‬ ‫המחבר במאמר "על מאה שערים ושנים עשר שער" בהמשך‪ ,‬והן בחוברת "האם ישרוד‬ ‫המערב עד ‪) "?2084‬באתר ‪.(http://rambam.rjews.net‬‬ ‫ ‪ 109‬‬ ‫ההחלטה על קצירה )"תרומה" בלשו ימינו( או איקצירה של איברי המת – על‬ ‫היורשי בלבד‪ ,‬ורק במקרה של מחלוקת בי היורשי בית די יכול להתערב כמו‬ ‫בשאר מקרי מחלוקת‪ .‬יש שטועני כי אי ליורשי רשות כי הגופה אינה ממו –‬ ‫כיוו שיש איסור הנאה מהמת ולהפ‪ #‬יש מצוות קבורה‪ .‬א‪ #‬לפי אותו ההיגיו נית‬ ‫לטעו כי כל ממונו של האד אינו ממונו כי הרי התורה מגבילה את האד‬ ‫בשימושו בממונו הוא על ימי ועל שמאל )כפי שציינו חז"ל במדרש על קורח(‪:‬‬ ‫לא תשחית‪ ,‬לא תקדיש לעבודה זרה‪ ,‬תפריש תרומות ומעשרות‪ ,‬ת צדקה ועוד‬ ‫ועוד‪ .‬עצ העובדה כי מצוות הקבורה על היורשי )ולא על בית די!( – מקנה‬ ‫לה )ולא לבית די( רשות להורות מה יעשה ע המת‪.‬‬ ‫בהקשר זה ג אי למנוע מהיורשי ליטול שכר על מת רשות קצירת‬ ‫האיברי‪ :‬הרי עצ קצירת האיברי הינו הנאה מהמת‪ ,‬כ‪ #‬שאי סיבה לאסור‬ ‫הנאה נוספת‪ .‬שכיחות הטענות כי סחר באיברי יפגע בעניי – א‪ #‬טענות מסוג‬ ‫זה נטענות השכ והערב לגבי כל סחר ללא קשר לרפואה דווקא‪ ,‬ובד"כ‬ ‫מופרכות‪ 17.‬כא נזכיר לקורא כי על השתלות איברי חלי לא דיני נפשות אלא‬ ‫דיני ממו )פרט לנושא קביעת מות התור( כפי שציינו לעייל‪ .‬יתירה מכ‪ ,#‬סביר‬ ‫כי דווקא אפשרות ליטול שכר תעודד רבי מהיורשי לתת רשות לקצירת‬ ‫האיברי‪.‬‬ ‫‪ .5‬השתלת איברי מ החי )כליות וכו'(‬ ‫"רשות כל אד נתונה לו"‪ 18.‬עקב כ‪ #‬יש להפקיע מהמלכות את הזיכיו‬ ‫ולהתיר סחר בחלקי גו‪ /‬חי )כליות‪ ,‬מח עצ‪ ,‬ד וכו'( תחת הגבלות מסוימות‪.‬‬ ‫המתנגדי )התומכי בזיכיו המלכות( מתריעי מפני סכנה ונזק בריאותי לתור‬ ‫– א‪ #‬הרי ה בהלכה וה בכל מדינה מתוקנת יש מושגי רשמיי של עבודות‬ ‫מסוכנות ומזיקות‪ .‬למשל‪ ,‬בהלכה יורדי י והולכי מדברות נחשבי למסכני את‬ ‫חייה‪ ,‬ובדיני עבודה של רוב המדינות עבודה בגובה מעל ‪ 1‬מ' נחשבת כמסוכנת‬ ‫ועבודה ע רנטג כמזיקה‪ .‬כ‪ #‬שלא הלכה ולא מלכות לא מונעות מהאד ליטול‬ ‫סיכו או להזיק לבריאותו תמורת שכר‪ .‬וא ש – לאו‪ ,‬למה במקרה של תרומת‬ ‫כליה – כ? ההגבלות שכ יש לתקנ – משמעות וידוא כי הצדדי )בעיקר‬ ‫‪ 17‬עוד לפני יותר ממאה שנה ציין פרופ' ְס ֶפנְסֶר באופן קולע כי מדיניות הרווחה ככלל‬ ‫"מגבירה צערם של אלה אשר הכי ראויים לרחמים – כדי להמעיט בצערם של אלה אשר‬ ‫ראויים לרחמים הכי פחות"‪ ,‬ואין כאן מקום להאריך‪.‬‬ ‫‪"…the policy is one which intensifies the pains of those most deserving of pity, that‬‬ ‫‪the pains of those least deserving of pity may be mitigated." H. Spencer, The Man‬‬ ‫‪Versus The State, 1884, § 3.44‬‬ ‫‪ 18‬משנה תורה להרמב"ם‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬ה‪:‬א‪.‬‬ ‫ ‪ 110‬‬ ‫התור( מביני היטב מה ה עושי‪ ,‬ואולי ג מניעת מקרי תרומה מ החי שה‬ ‫‪19‬‬ ‫למעשה קרובי להתאבדות )משל הכי פשוט – תרומת יתר של ד(‪.‬‬ ‫‪ .6‬הפריה מלאכותית והריו פונדקאי‬ ‫עסקנו עד כה בשאלות הארכת החיי‪ .‬מעתה נעסוק בשאלות הקשורות‬ ‫להיווצרות החיי‪.‬‬ ‫ניגש לבעיות אלה )הנחשבות סבוכות( ע מפתח שלהל בעניי ההורות‪:‬‬ ‫האמהות נקבעת לפי היולדת‪ ,‬האבהות – לפי הזרע וג תשמיש‪ .‬במקרה שלא היה‬ ‫תשמיש שנית לתלות בו )מבנק הזרע וכו'( – הלכתית‪ ,‬אי אב‪ ,‬כמו שאי אב‬ ‫הלכתי כאשר האב הביולוגי הינו גוי‪ .‬שיטה זו מבוססת על עקרו ההיגיו הפשוט‬ ‫ותיקו העול )כפי שמוזכר במבוא(‪ .‬היא פותרת בעיות בצורה הכי יעילה‬ ‫ופשוטה‪ .‬בכל מקרה יש לאסור קשרי זיווג בי קרובי גנטיי מפני ההיבט‬ ‫הרפואי של תיקו העול‪.‬‬ ‫לגבי קביעת אמהות עפ"י היולדת יש כיו הסכמה רחבה יחסית כולל מכו‬ ‫פוע"ה – פוריות ורפואה עפ"י ההלכה‪ .‬נציי כי דעת החולקי כי רח אישה‬ ‫פונדקאית מהווה מעי מדגרה )‪ (incubator‬בלבד – מנוגדת להבנה המדעית של‬ ‫היו‪ .‬המתנגדי שואלי‪ :‬א יקחו ביצית של כלב‪ ,‬ישתילו לאישה וייוולד‬ ‫כלבלב – הא אותו כלבלב ימול לשמונה? א‪ #‬באותה מידה נית לשאול שאלה‬ ‫נגדית‪ :‬א אותה אישה תלד תינוק ולא כלבלב – הא כלבה בעלת הביצית‬ ‫תיחשב כאמו והתינוק ככלב? מבחינה מדעית שני התרחישי נראי היו בלתי‬ ‫אפשריי באותה מידה‪ .‬בפועל נעשו לא מעט ניסויי מדעיי בעניי וכול‬ ‫נכשלו‪ :‬ביצית ממי אחר לא נקלטת ברח אישה )ג לא של קו‪ /‬ולא של חזיר‪,‬‬ ‫שהוא כידוע קרוב לאד יותר מאשר קו‪.(/‬‬ ‫בעניי איייחוס הוולד לבעל הזרע ללא תשמיש – שיטתנו אמנ מנוגדת‬ ‫כיו לדעת רוב הפוסקי‪ ,‬א‪ #‬לא לכול‪ .‬רבי כתבו כי בעיבור ללא תשמיש‬ ‫)"מתעברת באמבטיה" בלשו התלמוד והמדרשי( דינו של הנולד כבנו של בעל‬ ‫הזרע "לחומרא ולא לקולא‪ ,‬הינו אסור לישא אחותו מבעלהזרע‪ ,‬א‪ #‬אינו יורשו‪,‬‬ ‫אינו פוטר אמו מייבו וחליצה ולא קיי בעלהזרע מצות פריה ורביה"‪ 20.‬בי‬ ‫‪ 19‬ראה מאמרים אשר הגיעו למסקנות דומות‪ :‬הרב ד"ר מרדכי הלפרין‪ ,‬מכירת רקמות‬ ‫ואיברים‪ ,‬בתוך‪ :‬לוין‪ ,‬עמיהוד יצחק מאיר )עורך(‪ ,‬אוריתא – יז‪ ,‬תשנ"ג‪ ,‬עמ' קנ"ט‪ .‬ד"ר חוה‬ ‫טבנקין‪ ,‬סוגיות במכירת כליה מן החי להשתלה‪ ,‬אסיא ס"ג‪-‬ס"ד )כרך ט"ז ג‪-‬ד( כסלו תשנ"ט‪,‬‬ ‫עמ' ‪.74‬‬ ‫‪ 20‬אברהם שטינברג‪ ,‬הזרעה מלאכותית‪ .‬בתוך‪ :‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬מהדורה חדשה‪,‬‬ ‫ירושלים תשס"ו‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪) .573‬יש תמצית באתר "דעת"‪ ,‬תשס"ד‪ ,‬גיליון מס' ‪162‬‬ ‫‪http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/162-2.htm‬‬ ‫פרופ' אברהם שטינברג הינו מנהל היחידה לאתיקה רפואית ונוירולוג ילדים‪ ,‬מרכז רפואי‬ ‫שערי צדק‪ ,‬ירושלים‪ .‬חתן פרס ישראל )‪ (1999‬על אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪.‬‬ ‫ ‪ 111‬‬ ‫הסוברי כ‪ – #‬ט"ז‪ ,‬חיד"א )ברכי יוס‪ ,(/‬דוד פארדו – מחותנו של חיד"א )אפי‬ ‫זוטרי‪ ,‬חסדי דוד(‪ ,‬אבני משפט )גליציה‪ ,‬תרס"ב(‪ ,‬בעל שו"ת זק אהרו )פינסק‬ ‫תרצ"ב(‪ ,‬הרב בציו מאיר חי ע>זיאל )שו"ת משפטי עוזיאל(‪ ,‬בעל שו"ת בר‬ ‫‪22‬‬ ‫ליואי )בקוקלי‪ ,‬תשכ"א(‪ 21.‬והרב משה שטרנבו‪ #‬סובר כי בהזרעה מלאכותית‬ ‫)בניגוד לעיבור באמבטיה( אי הוולד מיוחס כלל לבעלהזרע‪ 23.‬נציי כי שיטת‬ ‫רוב הפוסקי – קביעת הורות לפי מקור הזרע – מביאה לשתי בעיות קשות‪ :‬מה‬ ‫ע ילד הנולד עשר או מאה שנה אחרי מות הוריו‪ ,‬והא ב אשת איש מזרע זר‬ ‫ממזר או לא‪ .‬לפי שיטתנו אי כא הורות ועקב כ‪ #‬אי בעיה כלל‪.‬‬ ‫‪ 6.1‬לפי שיטתנו במקרה של הזרעה מלאכותית ללא בעל‪ ,‬התינוק הינו יתו‬ ‫מאביו מלידתו )ולמעשה גרוע מזה הרבה יותר מכל הבחינות – רגשית‪ ,‬כלכלית‪,‬‬ ‫חברתית(‪ .‬עקב כ‪ #‬יש לאסור הזרעה כזאת מפני תיקו העול כי אי להביא‬ ‫לעול יתומי בכוונת תחילה )נציי כי לשיטה ההפוכה של קביעת אבהות עפ"י‬ ‫מקור הזרע – איסור זה חמור עוד יותר ולגביו יש כיו הסכמה רחבה(‪ .‬א‪ #‬אי‬ ‫לאסור איסור זה – וג כל שאר האיסורי שבפרק זה להל – בדי מלכות‪ ,‬כי‬ ‫העניי הוא בי אד לקונו ולא שיי‪ #‬לתחו המשפט‪.‬‬ ‫‪ 6.2‬בי בעל לאשתו אי לאסור הפריה חו" גופית‪ 24,‬כי במקרה זה בני הזוג‬ ‫חיי ביחד ואיאפשר לטעו כי וולד זה נוצר ללא ביאה‪ ,‬כ‪ #‬שאי לחשוש‬ ‫ליוחסי‪ .‬ואכ יש הרבה מקרי מתועדי כאשר לאחר טיפולי פוריות בלתי‬ ‫מוצלחי אישה הרתה ב"ה באופ טבעי‪ 25.‬איסור הוצאת זרע לבטלה – המכשול‬ ‫ההלכתי היחיד – אינו פשוט‪ ,‬שהרי אי איסור תשמיש ע מעוברת‪ ,‬למשל‪ .‬ולגבי‬ ‫היתר הפריה חו" גופית יש כיו הסכמה רחבה כ‪ #‬שאי טע להארי‪ .#‬אמנ א‬ ‫בזמ היווצרות הוולד בני הזוג לא חיו חיי אישות והוולד נוצר בוודאי ללא ביאה‬ ‫)כגו הברחת זרע מבית כלא להזרעה מלאכותית( – אי הוולד מיוחס לבעלהזרע‬ ‫ויש לדו כל נושא לגופו‪.‬‬ ‫‪ 6.3‬יש לאסור הזרעת אשת איש בזרע זר מפני תיקו העול כדי לא ליצור‬ ‫בעיות )ג לגבי איסור זה יש כיו הסכמה רחבה לכל השיטות(‪ .‬בדיעבד א‬ ‫נעשה הדבר בהסכמת בעל האישה – כיוו שסמ‪ #‬ידיו על העבירה יש לקנוס אותו‬ ‫ולחייב במזונות )וג יש להגיד כי דעתו המפורשת של נות ההסכמה – שהילוד‬ ‫יקרא בנו על כל ההשלכות(‪ .‬א‪ #‬את הוולד יש לראות ככשר ללא יחוס לא לבעל‬ ‫אמו ולא למקור הזרע‪.‬‬ ‫‪ 21‬שם‪ ,‬הערה ]‪[122‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪IUI – in utero insemination‬‬ ‫‪ 23‬הרב משה שטרנבוך‪ ,‬שו"ת תשובות והנהגות ח"ב‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬סי' תרע‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪IVF – in vitro fertilization‬‬ ‫‪ 25‬בדיני ייחוס וולד לזוג נשוי אין הולכים אחרי רוב ההסתברות‪ .‬למשל אם נעדר הבעל עד‬ ‫שנים עשר חודש‪ ,‬אומרים שהשתהה העובר במעי אמו ותולים את האבהות בבעל האישה‬ ‫)בבלי יבמות דף פ ע"ב; רמ"א אבהע"ז ד יד( אעפ"י שההסתברות כאן אפסית‪.‬‬ ‫ ‪ 112‬‬ ‫‪ 6.4‬יש לאסור ג הפריה חו" גופית של ביצית זרה ע"י זרע הבעל )מכו‬ ‫פוע"ה נוהג כא היתר(‪ .‬לשיטתנו לילד כזה אי אב שהרי הלכתית בעל אמו אינו‬ ‫אביו‪ ,‬אעפ"י שביולוגית – כ‪ .‬ג כא יש לחייב את הבעל במזונות א נעשה‬ ‫הדבר בהסכמתו‪.‬‬ ‫בשני המקרי האחרוני )‪ 6.3‬ו‪ (6.4‬בנוס‪ /‬לתסביכי זהות אצל הוולד‬ ‫בדומה לתסביכי זהות של רוב הילדי המאומצי‪ ,‬יש כא ג )כפי שציינו לעיל(‬ ‫בעיות זיווג – שהרי אעפ"י שלשיטתנו אי כא איסור עריות ע קרובי‬ ‫ביולוגיי‪ ,‬הבעיות הרפואיות הידועות בעינ עומדות‪.‬‬ ‫מכו פוע"ה אשר נוהג היתר הפריית ביצית זרה הלכה למעשה‪ ,‬מציע פתרו‬ ‫בעיית הזיווג הנ"ל ע"י בניית מאגר מידע חסוי אשר יהיה לעיני מנהל הנישואי‬ ‫בלבד‪ .‬לפתרו זה יש להתנגד בכל תוק‪:/‬‬ ‫לא יתכ כי החלטות מי יתחת ומי יפסל תתקבלנה על סמ‪ #‬מידע‬ ‫א(‬ ‫חסוי – בדומה למעצר מנהלי‪ .‬אנחנו פותחי כא תיבת פנדורה‬ ‫לקלקולי‪.‬‬ ‫הפתרו הנ"ל יוצא מנקודת הנחה כי אי נישואי שלא דר‪#‬‬ ‫ב(‬ ‫המנהל‪ .‬כידוע‪ ,‬אי הדבר כ‪.‬‬ ‫יש לזכור כי עפ"י ההלכה האחריות על בירור היתר הנישואי‬ ‫ג(‬ ‫רובצת על החת – ולא על בית די‪ ,‬שלא לדבר על המלכות‪.‬‬ ‫‪ 6.5‬א אסרנו הפריית ביצית זרה‪ ,‬קל וחומר יש לאסור הריו פונדקאי מפני‬ ‫תיקו העול כדי לא להוליד יתומי – ועוד ע תסביכי זהות‪ ,‬בעיות משפטיות‬ ‫ומי יודע מה עוד‪ .‬בדיעבד הא היא היולדת‪ ,‬אב – אי‪ ,‬והוולד – כשר )או כאשר‬ ‫הא הפונדקאית הינה גויה – הוולד גוי( ללא תלות בהוריו הביולוגיי‬ ‫משפטיי‪.‬‬ ‫‪ 6.6‬שיבוט )‪ (Cloning‬באד יש לאסור מפני תיקו העול קל וחומר‬ ‫מהריו פונדקאי‪ ,‬א‪ #‬ג כ לא בדי מלכות‪ .‬בדיעבד )במידה שהשיבוט יצליח‬ ‫כמו במקרה של הכבשה ‪ (Dolly‬הדי יהיה כמו בהריו פונדקאי‪ :‬הא – מי‬ ‫שילדה; אב – אי‪ .‬כמוב‪ ,‬הילוד – אד לכל דבר‪.‬‬ ‫אחרית דבר‬ ‫במאמר קצר זה לא נגענו בשאלות תפקוד מערכת בריאות ציבורית כולל‬ ‫נושאי חלוקת נטל ההוצאות‪ ,‬חיסוני חובה ועוד‪ .‬נושאי אלה הינ במובהק בגדר‬ ‫עסקי ציבור‪ ,‬וידונו בעז"ה בנפרד‪ .‬תקוותנו כי הדברי הנ"ל יתרמו את תרומת‬ ‫לתיקו העול במלכותו יתבר‪.#‬‬ ‫ ‪ 113‬‬ ‫שלמי תודה‬ ‫המחבר מודה מקרב לב לרב יצחק ברנד מעמנואל שליט"א‪ .‬הרב ברנד חולק‬ ‫בתוק‪ /‬על שיטתנו בעניי קביעת ההורות וסובר כי בעלת הביצית היא הא ובעל‬ ‫הזרע הוא האב‪ 26.‬תו‪ #‬ביקורתו החריפה והבונה תיק הרב ברנד דברי אחדי‪,‬‬ ‫חידד את השאר וסיפק חומר רב אשר חלקו מצוטט לעיל‪.‬‬ ‫שבועות תשע"ב‬ ‫‪ 26‬ראה חיבורו "לא תהא כהנת כפונדקאית" )תשס"ט( ועוד באתר‬ ‫‪http://www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P103.jsp?cat=44827‬‬ ‫ ‪ 114‬‬ ‫על מאה שערי ושני עשר שער‬ ‫פרשת תולדות תשע"א‬ ‫ויזרע יצחק באר" ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערי‬ ‫ויברכהו ה'‪ .‬ויגדל האיש ויל‪ #‬הלו‪ #‬וגדל עד כי גדל מאד‪.‬‬ ‫ויהי לו מקנה צא ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אותו‬ ‫פלשתי‪ .‬וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברה‬ ‫אביו סתמו פלשתי וימלאו עפר‪.‬‬ ‫תולדות האנושות בכלל ותולדות ישראל זרעו של יצחק אבינו בפרט מלאות‬ ‫תהפוכות‪ .‬הצירו‪" /‬מאה שערי" בעברית של ימינו הפ‪ #‬במידה רבה מש מקו‬ ‫לש עצ )כמו "אקדמיה" או "גיהנו"( המסמל זלזול בחיי החומר עד כדי‬ ‫התנתקות מהמציאות כולל אחיזה בשיטה חסרת כל בסיס הלכתי לפיה בית‬ ‫המקדש יירד מ השמיי – מוכ ומזומ על כל שניעשר שעריו‪ .‬א‪ #‬לפני‬ ‫כשלושה יובלות שני כאשר חלוצי הישוב היש יצאו את חומות ירושלי‪,‬‬ ‫כוונותיה היו הפוכות‪ .‬הש שה נתנו לשכונה אשר יוסדה בשבוע פרשת‬ ‫"תולדות" סימל בעיניה דווקא אחיזה במציאות‪ ,‬שבירת המעגל הקסו של עוני‬ ‫בחומר וברוח‪ ,‬יציאה למרחבי אר" ישראל‪.‬‬ ‫בפרשתנו מתנגשות שתי גישות‪ ,‬שתי מידות‪ .‬מידת האמונה‪ 1,‬מידת העשייה של‬ ‫יצחק אבינו מול מידת הקנאה‪ ,‬מידת ההרס של פלשתי‪ .‬יצחק אבינו חופר בארות‬ ‫– הפלשתי סותמי אות‪ .‬סותמי וא‪ /‬הורסי )ממלאי עפר( תו‪ #‬כדי גרימת‬ ‫נזק עצמי )כמה טוב היה לה פשוט לגנוב מי!( רק מתו‪ #‬קנאה‪ ,‬שלא יהיה טוב‬ ‫למי שבירכו הקב"ה‪:.‬‬ ‫חז"ל הבינו היטב את המידה הפסולה הזאת‪ .‬ידוע מדרש על אנשי דור המבול‬ ‫)שלא נחת גזר דינ אלא על גזל( שהיו מתנפלי על בעל ממו וטורפי ממנו‬ ‫פחות פחות משווה פרוטה כ‪ #‬שכל אחד מה היה פטור ואגב ג לא הרוויח‬ ‫מאומה – א‪ #‬בעל הממו נשאר ללא כלו‪.‬‬ ‫בימינו אנו הקנאה‪ ,‬רצו להזיק למי שמצליח‪ ,‬באה פעמי רבות באצטלה של‬ ‫מה שמכונה "צדק חברתי"‪ .‬יש להודות כי לדאבוננו לא מעט יהודי טובי לב נפלו‬ ‫ונופלי בפח זה אשר טמנו לה אוחזי מידת הפלשתי‪ .‬מדברי גבוהה גבוהה על‬ ‫העזרה לזולת‪ ,‬על הצור‪ #‬בחלוקה בתוצאות ההצלחה כי הרי היא – מהקב"ה‪ ,‬א‪#‬‬ ‫משמעות הדבר – גזל‪ .‬כותב ד"ר משה ַיאנ‪ְ :‬ב ְסקי‪:‬‬ ‫‪ 1‬מובן המילה "אמונה" השתנה לצערנו ג"כ‪ .‬בלשון היום אמונה – זה מחשבה ערטילאית‪ .‬אך‬ ‫אם כך לא ברור הקשר הלשוני בין אמונה לאומן – שהוא בלשון התנ"ך והתלמוד פשוט בעל‬ ‫מלאכה‪ .‬אלא שהאמונה המקורית היא היסמכות‪ ,‬רגילות – כמו שאומן רגיל באומנותו וסומך‬ ‫על הרגליו במעשיו‪ .‬בהקשר זה מעניין משל המסופר על ר' מנחם מנדל מלובביץ' ז"ל אשר‬ ‫שאל פעם אחד מחסידיו‪" :‬המאמין אתה כי המשיח יבוא מחר?" – "כמובן!" – "אז תלווה‬ ‫לפלוני מאה אלף‪ ,‬הוא יחזיר לך אחרי ביאת המשיח"‪.‬‬ ‫ ‪ 115‬‬ ‫" איש מאתנו לא מתווכח כי העושר מאת הקב"ה‪ .‬א‪ #‬א כ‪ #‬למה‬ ‫לא להשאיר את שאלת השימוש הטוב ביותר בכס‪ /‬בי אותו העשיר‬ ‫לבי הקב"ה?! למה להתערב? עשיר מצליח נות פרנסה לרבי‪ .‬זאת‬ ‫אומרת‪ ,‬בהגדרה מתחלק בהצלחתו‪ ,‬ומתחלק בצורה הטובה ביותר –‬ ‫ע"י מת פרנסה מכובדת במקו נדבות‪ .‬פעילות עסקית הינה עניי ג‬ ‫מועיל וג מוסרי ומכובד‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬צדקה על חשבו אחרי היא תועבה ולא צדקה‪ .‬כל‬ ‫הרוצי לעזור לעניי שייעזרו בממונ ה‪ ,‬ויזכו לברכה‪ .‬א‪ #‬שלא‬ ‫ימציאו אי‪ #‬להיכנס לכיס חבריה – ועוד להתהל‪ #‬ע פני מוארות‬ ‫המקרינות קדושה"‪.‬‬ ‫זהו הפ המוסרי העקרוני של "הצדק החברתי"‪ .‬א‪ #‬הפ המעשי‪ ,‬מבח התוצאה‬ ‫מביא לאות מסקנות‪ :‬אי להתערב בכלכלה‪ ,‬ולו למטרות נעלות‪ .‬נביא כדוגמה‬ ‫דברי שנאמרו ב‪ 1924‬ע"י ַק ְלווי ק>ליג'‪ ,‬נשיא ארה"ב שלא ראה בחופש‬ ‫‪2‬‬ ‫הכלכלה ער‪ #‬מוסרי )כפי שמשתמע מדבריו בהקשר המלא(‪:‬‬ ‫" כאשר שיעור המס השולי על רווחי מעל ‪ $300,000‬היה רק ‪– 10%‬‬ ‫ההכנסות מהמסי היו כמעט זהות לאלה כאשר השיעור היה ‪.65%‬‬ ‫אי מנוס מהעובדה כי מיסוי יתר גור להיעלמות של הכנסות‬ ‫גבוהות‪ .‬ב‪ 1916‬היו ‪ 206‬בעלי הכנסה של ‪ $1,000,000‬ויותר‪ .‬אז‬ ‫הופעל המס השולי הגבוה‪ ...‬ב‪ 1921‬מספר זה הצטמצ ל‪"21‬‬ ‫ירידה של סדר גודל תו‪ 5 #‬שני בלבד! מסכ ד"ר יאנובסקי‪:‬‬ ‫" ניסוי בכלכלה נעשו הרבה‪ ,‬כל ניסוי נוס‪ – /‬מעשה חסר אחריות‬ ‫)לפחות(‪ .‬עקב כ‪ #‬אי שו טע לדו לגופה כל הצעה נוספת אי‪#‬‬ ‫להטיב לכלל ע"י גזל הפרט"‪.‬‬ ‫יהי רצו מלפני אבינו שבשמי שנאחז במידת יצחק אבינו‪ ,‬שמתו‪ #‬אמונתו‬ ‫ואחריותו על האר" ועל צאצאיו חרש‪ ,‬זרע וחפר בארות – ולא במידת הפלשתי‬ ‫שמתו‪ #‬קנאת גזלו והזיקו‪ .‬יהי רצו שמתו‪ #‬אמונה ואחריות אנו לא נסתפק במאה‬ ‫שערי של עושר‪ ,‬אלא נבנה במו ידינו את שניעשר שעריו של בית המקדש‬ ‫ונקריב ש זבחי ומנחות‪.‬‬ ‫‪28.08.5771‬‬ ‫‪ 2‬תודה למר ויטַלי וֹו ְבנֹוּבֹוי על ההפניה לדברים אלה‪.‬‬ ‫ ‪ 116‬‬ ‫הערות בעקבות הביקורת‬ ‫‪ (1‬נית לומר כי יש שתי השקפות – קפיטליסטית וסוציאליסטית‪ .‬א‪ #‬אחרי‬ ‫קריסת הסוציאליז‪ ,‬אחרי משבר מדיניות סוציאלית )מערכות רווחה כגו קרנות‬ ‫פנסיה( בכל מדינות המערב‪ ,‬אחרי ניתוחי רבי בספרות )‪ְ B‬י ַרא ְנד‪B ,‬נ ְְדרֵיי‬ ‫‪B‬מ ְלריק ועוד(‪ ...‬לדבר על כ‪ #‬כי שתי הגישות הינ בנות תוק‪ /‬על יתרונותיה‬ ‫ָ‬ ‫וחסרונותיה – נראה מוגז במקצת‪.‬‬ ‫‪ (2‬ברור כי התורה מצווה עלינו לדאוג לחלשי )"וחי אחי‪ #‬עמ‪ .("#‬א‪ #‬אי‬ ‫בי זה לבי גזל יצרני לטובת צרכני ולא כלו‪.‬‬ ‫‪ (3‬בניגוד לטענה הנפוצה‪ ,‬אי בשמיטה ויובל מאומה מעי הגבלת התחרות‪.‬‬ ‫מדובר א‪ #‬ורק בתנאי השוק הידועי מראש אשר בשל כ‪ #‬מהווי נדב‪ #‬חשוב‬ ‫בכללי המשחק הכלכלי )והתחרות!(‪ .‬דהיינו‪ ,‬מחיר השדה בשנת ‪ 45‬ליובל הינו‬ ‫‪ 1/10‬מזה שבשנה הראשונה וכו'‪.‬‬ ‫‪ (4‬התורה אמנ מצווה עלינו לתת צדקה א‪ #‬מזהירה מלבנות מנגנו שלטוני‬ ‫העוסק בה )"אי ממליכי מל‪ #‬תחילה אלא לעשות משפט ומלחמה"(‪ .‬צדקה – זו‬ ‫מצווה פרטית על כל אחד ואחד‪ .‬צדקה בכפייה )ביטוח לאומי‪ ,‬מס בריאות‪ ,‬תקציב‬ ‫משרד החינו‪ (#‬אינה צדקה‪.‬‬ ‫‪ (5‬מציאות "כופי על הצדקה" קיימת להלכה‪ ,‬א‪ #‬יש לזכור שלוש נקודות‬ ‫לפחות‪:‬‬ ‫א( ההלכה מגבילה צדקה כפויה ב‪") 10%‬מצווה מ המובחר"( וא‪ /‬צדקה‬ ‫מרצו ב‪") 20%‬לא יבזבז יותר מחומש"(‪ .‬להזכיר את הקורא כי במדינתנו‬ ‫אנו ממוצע מיסי רווחה )ביטוח לאומי‪ ,‬מס בריאות‪ ,‬תקציב משרד החינו‪(#‬‬ ‫מסתכ בכ‪. 35%‬‬ ‫ב( מי שכופה על הצדקה – זה קהילה ולא מלכות‪ .‬וא הקהילה כופה יותר‬ ‫מדי – אנשי פשוט בורחי )תרחיש ידוע(‪ .‬א המלכות עושה זאת –‬ ‫יורדי מ האר"‪.‬‬ ‫ג( ע כל זה לא שמעתי על מימוש הלכה זו למעשה באופ שיטתי‪.‬‬ ‫‪ (6‬במושג "קפיטליז חזירי" יש כפיות טובה )א לא גרוע מזה( כלפי‬ ‫הקב"ה אשר קבע את זכויות הקניי‪ .‬להזכיר את הקורא‪" ,‬איזהו עשיר – זה שבית‬ ‫כסא סמו‪ #‬לשולחנו"‪ .‬מה שמצוי כיו אצל מי שמוגדר כעני מרוד‪ .‬מי זורמי‪,‬‬ ‫ביוב‪ ,‬חשמל‪ ,‬חיסו נגד אבעבועות שחורות – הכל בזכות "הקפיטליז החזירי"‬ ‫אשר מימש את זכויות הקניי ונת ליצרני אפשרות לייצר‪ .‬הרי זכויות הקניי מאת‬ ‫הקב"ה ה – יש רק להצטער על כ‪ #‬שרעיונות אלו יושמו בפועל ע"י נוצרי‬ ‫פרוטסטנטי‪.‬‬ ‫‪ (7‬בעניי "פערי חברתיי" ובפרט בעניי הטענה כי פער משכורות פי ‪50‬‬ ‫במפעל אחד נוגד את המוסר האנושי‪ :‬המוסר האנושי אכ קיי‪ ,‬וזה בדיוק מה‬ ‫שנקרא "צדקה"‪ .‬א‪ #‬ההלכה מבדילה בבירור בי "צדקה" לבי "די"‪" ,‬לא‬ ‫מרחמי בדי" על הלווה העני ואפילו שבעל חובו עשיר מאוד‪.‬‬ 117 ‫ ביחס לעובד ניקיו פשוטה‬50 ‫א בדי עסקינ – הסיבה לשל למנכ"ל פי‬ ‫ מודדי? פשוט‬#‫ אי‬.‫ מזו של עובד ניקיו‬50 ‫ התועלת מהמנכ"ל הינה פי‬:‫למדי‬ ‫ א עובד ניקיו זה או אחר לא יקבל את משכורתו ויתפטר‬.‫מאוד – ע"י השוק‬ ‫ וא המנכ"ל לא‬.X ‫הבעלי יצטרכו למלא את מקומו מ השוק תמורת משכורת‬ ‫יקבל את משכורתו ויתפטר הבעלי יצטרכו למלא את מקומו מ השוק תמורת‬ .50X ‫משכורת‬ ‫וא בצדקה עסקינ – מהיכ לנו כי צורכי עובדי הניקיו במפעלו קרובי‬ ‫ וצרכי צדקה‬,‫ תמיכה בתלמידי חכמי וישיבות‬,‫ בניו‬#‫לבעלי המפעל יותר מחינו‬ ?‫אחרי‬ ‫ נשיא ארה"ב על אייעילות העלאת המיסי‬,'‫ַק ְלווי ק>ליג‬ “In taxation, like all else, it is necessary to test a theory by practical results. The first object of taxation is to secure revenue. When the taxation of large incomes is approached with that in view, the problem is to find a rate that will produce the largest returns. Experience does not show that the higher rate produces larger revenue. Experience is all in the other way. “When the surtax on incomes of $300,000 and over was but 10%, the revenue was about the same as when it was at 65%. [Note: $300,000 back in 1924 is the equivalent of $3.8 million today.] There is no escaping the fact that when taxation of large incomes is excessive, they tend to disappear. “In 1916 there were 206 incomes of $1 million or more; then the high rate went into effect. The next year there were only 141, and in 1918, but 67. “In 1919, the number declined to 65. In 1920 it fell to 33 and the next year it was reduced further to 21. “I am not making the argument with the man who believes that 55% ought to be taken away from the man with $1 million income, or 68% from a $5 million income; but when it is considered that in the effort to get these amounts we are rapidly approaching the point of getting nothing at all, it is necessary to look for a more practical method. 118 “I agree perfectly with those who wish to relieve the small taxpayer by getting the largest possible contribution from the people with large incomes. But if the rates on large incomes are so high that they disappear, the small taxpayer will be left to bear the entire burden. If, on the other hand, the tax rates are placed where they will get the most revenue from large incomes, then the small taxpayer will be relieved. ” Calvin Coolidge (the 30th President of the United States). Cited from: A. W. Mellon. Taxation: The People's Business. Macmillan Company, 1924; p. 216-227 The ‫והנה שתי דוגמאות טריות יחסית כיצד העלאת המיסי גרמה לצמצו גביית‬ :#‫ ולהפ‬,‫בפועל‬ “In 1968, real capital-gains tax receipts were $34 billion at a 25 percent tax rate. Over the next eight years, the tax rate was raised four times, to a high of 35%. But with the tax rate almost 10 percentage points higher in 1972 than in 1968, real capital gains tax revenues were only $27 billion – 21% below the 1968 level. “In 1996, the year before the capital-gains tax rate was cut from 28% to 20%, net capital gains on assets sold were roughly $335 billion. A year later, capital gains had leapt to $459 billion. (The tax cut was retroactive to May 1997). In 1996, the [US] Treasury collected roughly $85 billion in capital gains revenues. In 1997, those tax payments jumped to $100 billion.” Adam Smith Institute. The Effect of Capital Gains Tax Rises on Revenues. [online] 22 May 2010. http://www.AdamSmith.org/research/reports/the-effect-of-capitalgains-tax-rises-on-revenues ‫ ‪ 119‬‬ ‫מדוע ולמה לא אצו בעז"ה ביו ג' בתשרי תשע"ג‬ ‫כותב הרמב"‪" :‬יש ש ימי שכל ישראל מתעני בה‪ ...‬ואלו ה‪ :‬יו‬ ‫שלושה בתשרי‪ ...‬ועשירי בטבת‪ ...‬ושבעה עשר בתמוז‪ "...‬ואעפ"י שכ‪ #‬המנהג‪,‬‬ ‫יותר ויותר אנשי אשר מקפידי בד"כ על אורח החיי היהודי – מקילי בצומות‬ ‫אלו )ותענית אסתר קל וחומר(‪ .‬הא יש כא רפיו שיש למחות נגדו – או שמא‬ ‫פעמי הגאולה שיש להקשיב לה?‬ ‫כדי לענות על שאלה זו עלינו להיזכר כי חובת תענית בצומות הקלי עפ"י‬ ‫חז"ל אינה מוחלטת אלא תלויה במצבו של ע ישראל‪.‬‬ ‫א( בזמ שיש שלו – יהיו )ימי אלה( לששו ולשמחה‬ ‫ב( יש שמד – צו‬ ‫‪1‬‬ ‫ג( אי שמד ואי שלו‪ ,‬רצו – מתעני‪ ,‬רצו – אי מתעני‪.‬‬ ‫דינו של תשעה באב שונה‪ ,‬ביו זה מתעני כל עוד אי שלו‪.‬‬ ‫בעניי הגדרת המצבי "שלו"‪" ,‬שמד"‪" ,‬אי שמד ואי שלו" יש דעות שונות‬ ‫במקצת‪ ,‬א‪ #‬את כול הייתי מסכ בער‪ #‬כ‪:#‬‬ ‫א( שלו – עצמאות ישראל בחומר וברוח‪ ,‬כולל ממלכה מתוקנת ובית‬ ‫המקדש )ללא ספק יש לנו עוד כברת דר‪ #‬עד המצב הזה(‪.‬‬ ‫ב( שמד – מצבו של ע ישראל מידרדר‪ .‬העיקר כא הוא המגמה‪ ,‬הקצב‬ ‫חשוב פחות‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬ג א המצב עדיי טוב א‪ #‬יש הידרדרות‬ ‫ברורה ומתמדת ללא מעצורי נראי לעי‪ ,‬הידרדרות אשר בסופו של‬ ‫התהלי‪ #‬עלולה לגרו להרעה של ממש – יש שמד‪.‬‬ ‫ג( אי שמד ואי שלו – מצבו של ע ישראל משתפר או שהמגמה היא‬ ‫מעורבת‪.‬‬ ‫נית כמוב לחלוק על שיטתי‪ 2.‬א‪ #‬א ללכת לפיה יש לקבוע כי תהלי‪ #‬אוסלו‬ ‫היה תקופת שמד על כל המשתמע מכ‪ .#‬אזכיר לקורא כי לפי התכנית המקורית כל‬ ‫‪ 1‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת ראש השנה‪ ,‬יח ‪,‬א‬ ‫‪ 2‬הרב דוד בר‪-‬חיים שליט"א‪ ,‬ראש מכון שילה )ירושלים(‪ ,‬סובר כי‬ ‫'שמד' כשמו כן הוא‪ :‬רדיפות נגד היהודים‪ ,‬הן רדיפה פיזית והן רדיפה רוחנית‪ ,‬וכל שכן שתיהן‬ ‫כאחת‪ .‬לדעת כל חכמי ישראל שעסקו בנושא‪ ,‬הדבר תלוי במציאות העכשוית‪ .‬כאשר הרומאים‬ ‫הפסיקו לרדוף את היהדות בא"י בעקבות מרד בן‪-‬כוזבא‪ ,‬סבר רבי יהודה הנשיא‪ ,‬וכן נהג‬ ‫בעצמו‪ ,‬שלא לצום בי"ז בתמוז‪ ,‬על אף שהמצב הכללי לא היה קל )ירושלמי מגילה א‪ ,‬א ובבלי‬ ‫מגילה ה‪ ,‬א‪-‬ב(‪ .‬הוא בחן את העובדות שהיו לפניו‪ ,‬וקבע מה שקבע; הוא לא עסק בהשערות‬ ‫באשר לעתיד‪ .‬גם לא היה ניתן לדבר על מגמה; המצב היה עלול להשתנות עד מהרה‪ ,‬כפי שאכן‬ ‫קרה כעבור כמה דורות‪.‬‬ ‫ ‪ 120‬‬ ‫הישובי היהודיי היו אמורי להימחק תו‪ #‬שלוש שני‪ .‬א תכנית זדונית זו‬ ‫‪3‬‬ ‫הייתה יוצאת לפועל‪ ,‬ברור כי תהלי‪ #‬הנסיגות לא היה נעצר בגבול ‪.1967‬‬ ‫א‪ #‬במסירות נפש של יראי ה' ובחסדי ה' תהלי‪ #‬אוסלו נעצר‪ ,‬ועתה נית‬ ‫לומר כי א‪ /‬נהפ‪ .#‬סימ לדבר – מבצע "עופרת יצוקה"‪ .‬כיצד?‬ ‫במבצע הנ"ל נהרגו כ‪ 10‬חיילי‪ .‬אי רצוני לחלוק על כ‪ #‬שג זה היה צרי‪#‬‬ ‫ונית למנוע‪ ,‬א‪ #‬במלחמת לבנו השנייה שנתיי קוד בלבד נהרגו כ‪!150‬‬ ‫השינוי הזה אינו מקרי וג אינו תוצאה של הפקת לקח מבצעי זה או אחר‪ .‬צמצו‬ ‫כה משמעותי באבידותינו הינו תוצאה ישירה של שינוי המדיניות ברמה הגבוהה‬ ‫ביותר‪ .‬א ב‪ 2006‬חיי אזרחי האויב קדמו לחיי חיילינו בסדר העדיפות של הדרג‬ ‫העליו )הבא לידי ביטוי בהתנהלות המבצעית( אזי ב‪ 2008‬המצב חזר לשפיות‬ ‫במידה רבה‪.‬‬ ‫השוואה בי שתי תקריות מקבילות מהווה דוגמה בולטת לכ‪ :#‬ב‪ 2006‬פוצ"‬ ‫בית אחד בלבנו ממנו נורתה אש‪ .‬בבית זה שהו מספר נשי וילדי אשר שימשו‬ ‫כמג חי למשגרי הטילי – צה"ל לא ידע על כ‪ #‬וא היה יודע‪ ,‬לא היה מפוצ"‪.‬‬ ‫נשי וילדי נהרגו‪ ,‬צה"ל התחיל להתנצל‪ ,‬התנצלותו לא נתקבלה והצעקות‬ ‫באו" ובתקשורת )ה באר" וה בחו"ל( הגיעו עד השמיי‪ .‬אול ב"עופרת‬ ‫יצוקה" פוצצו שני בתי ספר של או" על ילדיה אחד אחרי השני )!( על אותו‬ ‫חטא קט של פתיחת אש על כוחותינו‪ .‬צה"ל לא התנצל‪ ,‬בג"" לא התערב‪,‬‬ ‫התקשורת צייצה ונשתתקה )וכ‪ ,#‬אגב‪ ,‬ג האו"(‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬ההבנה כי אי‬ ‫אפשר להמשי‪ #‬בדר‪ #‬הנסיגות הגיעה עד למעלה‪ ,‬כולל בג"" ועיתו "האר"" )מי‬ ‫שקרא עיתו זה בזמ ההוא הרגיש את מבוכת‪ :‬ה ידעו היטב כי עליה לכתוב‬ ‫על פשעי מלחמה של התוקפ הציוני – א‪ #‬לא היו יכולי מפני הפחד על עולמ‬ ‫הפרטי המאוי ע"י הטילי מעזה(‪.‬‬ ‫לאחר "עופרת יצוקה" יש מספר התפתחויות חשובות אשר מצביעות על‬ ‫מותו של תהלי‪ #‬אוסלו‪ .‬מותו אמנ בינתיי בגדר מוות קליני א‪ #‬בעז"ה בקרוב‬ ‫יהיה לבלתי הפי‪ .#‬הנה העובדות העיקריות‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬הקפאת הבנייה ביו"ש ע"י ממשלת נתניהו לא חודשה – אעפ"י‬ ‫שברור כי נתניהו רצה זאת מההתחלה ואעפ"י שג למועצת יש"ע לא היה ספק כי‬ ‫ההקפאה תהפו‪ #‬לבלתי מוגבלת )מי שלא מאמי – שיצי" בלוח שנת תשע"א‬ ‫הו"ל מועצת יש"ע(‪ .‬להיפ‪ ,#‬בשנתיי האחרונות ניתנו אלפי היתרי בנייה ביו"ש‪.‬‬ ‫‪ 3‬מקובל ששאלות מסוג "מה אם‪ "?...‬אסור לשאול לגבי ההיסטוריה‪ .‬אך לאור הניסיון היהודי‬ ‫והכללי ניתן להתוות תרחיש כגון זה‪ :‬אחרי הנסיגה לגבולות ‪ – 67‬הסלמת הטרור כולל‬ ‫פלישות מעזה ומהגדה )בדיוק כמו שהיה לפני ‪ .(67‬כתוצאה מכך הכנסת כוחות האו"ם לעזה‬ ‫ולגדה‪ .‬אח"כ הכנסתם )כפועל יוצא מתפקידם הפייסני( לשטח ישראל‪ .‬אח"כ החלת חובת‬ ‫תיאום )עם כוחות או"ם( על הרמטכ"ל ועל מפכ"ל משטרת ישראל‪ ,‬ובפועל הכפפתם לאו"ם‪.‬‬ ‫אח"כ הרחבת סמכויות "המתאם" מטעם או"ם לתחום האזרחי ולמעשה חזרה לימי המנדט‪,‬‬ ‫כולל ביטול חוק השבות‪.‬‬ ‫ ‪ 121‬‬ ‫שנית‪ ,‬ניסיו נואש של השמאל הקיצוני לחבל במפעל ההתיישבות בדרכי‬ ‫משפטיות )פרשת גבעת האולפנה ועוד( אמנ גר לצער רב ולביזיו ישראל‪ ,‬א‪#‬‬ ‫בגדול חזר וטפח על פניה ה‪ .‬הרי בפועל בג"" פסק לפגוע במתנחלי )אילו‬ ‫היה רוד‪ /‬צדק כטענתו – היה מפצה את בעלי הקרקע ותו לא( א‪ #‬כתוצאה ישירה‬ ‫מפסיקתו ההתיישבות הרוויחה‪ :‬הבתי מועתקי‪ ,‬התושבי מקבלי פיצויי‪,‬‬ ‫היתרי בנייה ניתני ביחס עשר לאחת‪ .‬דומני כי ביזיו כזה בג"" לא ספג מימיו‪.‬‬ ‫שלישית‪ ,‬ועדה ממלכתית ברשותו של כבוד השופט העליו בדימוס אדמונד‬ ‫לוי קבעה כי ישראל אינה כוח כיבוש וליהודי יש זכות להתיישב בכל מקו‬ ‫באר" ישראל‪ .‬אי לזלזל בקביעה זו שהיא בגדר ‪ ,2+2=4‬שהרי לפני זמ לא רב‬ ‫דעה זו הייתה נחלת "הימי הקיצוני" בלבד‪ .‬ומסקנות הוועדה אינ עילה )אכ‬ ‫נטולת סמכות משפטית כפי שבצדק טועני הספקני( אלא עלול של שינויי‬ ‫תודעתיי עמוקי שכבר התרחשו‪ .‬לא במקרה מייד אח"כ הונחה על שולח‬ ‫הכנסת ע"י קבוצה מכובדת הצעת חוק לספח )בפועל( את היישובי היהודיי‬ ‫ביו"ש‪ .‬א‪ /‬א הצעה זו הפע תיכשל – הרי עוד לפני שנתיי איש מתו‪#‬‬ ‫"פוליטיקה ריאלית" לא היה יכול אפילו לחלו להציע סיפוח בצורה כל שהיא‪.‬‬ ‫ואת תהלי‪ #‬אוסלו כולו יש לראות באספקלריה רחבה יותר של תהלי‪#‬‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫מקובל לדבר על שני משיחי‪ :4‬משיח ב יוס‪ /‬שעיקרו חומר והוא מכשיר את‬ ‫הקרקע למשיח ב דוד שעיקרו רוח‪ .‬קשה לחלוק על כ‪ #‬שהתהלי‪ #‬האדיר של‬ ‫קיבו" גלויות ותקומת ריבונות ישראל באר" ישראל הינ מפעמי ב יוס‪ ./‬תהלי‪#‬‬ ‫אדיר זה לווה בניסי גדולי‪ .‬את שרשרת הניסי האדירי חתמה מלחמת ששת‬ ‫הימי‪ 5,‬אשר הצביעה על כ‪ #‬שב יוס‪ /‬השיג את שלו‪.‬‬ ‫הקורא צפוי להתרע‪ :‬הא הרוגי מלחמת ההתשה‪ ,‬תבוסה נוראה במלחמת‬ ‫יו כיפור‪ ,‬הרס חבל ימית‪ ,‬תהלי‪ #‬הדמי שהחל ע חתימת הסכ ההבנות‬ ‫באוסלו – כל זה מפעמי ב דוד? תשובתי – כ‪ .‬כי הרי כל הנ"ל היה פועל יוצא מ‬ ‫ההנחה )המוצדקת!( כי מבחינת החומר הכול בסדר‪ ,‬כי אי לחשוש כבר‬ ‫להישרדותה של מדינת ישראל‪) 6‬מה שלא היה מוב מאליו לפני ‪ (1967‬וכי יש‬ ‫לחפש פתרונות ברוח‪ 7.‬נכו‪ ,‬חיפשנו פתרונות בשדות זרי והמחיר היה מחיר‬ ‫דמי ושמד‪ ,‬א‪ #‬חיפשנו פתרונות ברוח בביטחו בלתימודע כי אי כבר צור‪#‬‬ ‫לחשוש לחומר‪ .‬וסו‪ /‬עיד אוסלו מצביע על כ‪ #‬שחוזרי אנו לעצמנו ומתחילי‬ ‫‪ 4‬ראה למשל‪ :‬רס"ג‪ ,‬האמונות והדעות‪ ,‬מאמר שמיני‪ ,‬פרקי ה‪,‬ו‬ ‫‪http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/8-2.htm#5‬‬ ‫‪ 5‬רעיון זה נהגה ע"י ד"ר מיכאל ברונשטיין‬ ‫‪ 6‬לא במקרה סיסמת השמאל הייתה‪" :‬עם חזק עושה שלום"‬ ‫‪ 7‬ראה מבט מעניין על כך במאמר‪ :‬אסיה אנטוב‪ ,‬פרידה מהציונות )‪.(2003‬‬ ‫‪http://he.manhigut.org/content/view/418‬‬ ‫ ‪ 122‬‬ ‫לחפש פתרונות אצל צור ישראל וגואלו‪ .‬זה לא הסו‪ ,/‬זה אפילו לא התחלת הסו‪./‬‬ ‫‪8‬‬ ‫א‪ #‬זה כנראה סו‪ /‬ההתחלה‪.‬‬ ‫כל הנ"ל מוכיח כי זמננו איננו – בחסדיו יתבר‪ – #‬זמ של שמד‪ .‬וזאת‬ ‫‪9‬‬ ‫התשובה לשאלה מדוע יש רשות להתענות או לא להתענות בצומות הקלי‪.‬‬ ‫נשארת שאלה קטנה‪ :‬למה אינני רוצה לצו‪.‬‬ ‫התשובה‪ :‬כי רצוני לפעול לקירוב הגאולה‪ .‬תשובתי זו כפולה‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬אינני רוצה להמשי‪ #‬בפולח שהוא מתעל מהמציאות ועקב כ‪#‬‬ ‫מרוק מכול תוכ וא‪ /‬מנוגד למטרתה של המצווה‪ .‬שהרי מטרת הצו – לעורר‬ ‫לבניי הבית ולגאולה בכלל‪ .‬וכאשר הופ‪ #‬הצו למנהג עצמאי‪ ,‬לא רק שאינו‬ ‫מעורר אלא בפועל מנציח את החורב בתור מציאות תקנית‪ ,‬בעוד שהבניי הופ‪#‬‬ ‫לבלתי מציאותי מעי העול הבא‪ .‬בהקשר זה כדאי להתייחס ברצינות למה שאמר‬ ‫חסיד שוטה אחד )שהרי מיו שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מ הנביאי‬ ‫וניתנה לשוטי‪ :(...‬א עלי לבחור בי הגאולה לבי "משנה ברורה" – אני בוחר‬ ‫‪10‬‬ ‫ב"משנה ברורה"‪.‬‬ ‫הסיבה השנייה שאי רצוני לצו היא שכאשר אני צ – אובד יו עבודה‪,‬‬ ‫וחבל על כל דקה‪.‬‬ ‫עקב כ‪ #‬בעז"ה לא אצו – אלא א כ תיגזר עד אז חלילה גזירת שמד‪ .‬א‪#‬‬ ‫בטוחני שלא‪ .‬ויהי רצו שנזכה להפו‪ #‬את כל הצומות לששו ולשמחה!‬ ‫ערב תשעה באב תשע"ב‬ ‫‪ 8‬ו‪ .‬צ'רצ'יל‪ .1942 ,‬במקור‪:‬‬ ‫‪Now this is not the end. It is not even the beginning of the end. But it is, perhaps, the‬‬ ‫‪end of the beginning – W. Churchill, Nov. 10, 1942.‬‬ ‫‪ 9‬וכך מסקנת הלכה למעשה של הרב בר‪-‬חיים שליט"א בשיעורו בבית הכנסת "משכן תחיה"‬ ‫)קרני שומרון( ביום צום י"ז בתמוז תשע"ב‪ .‬אמנם הרב גורס אחרת )כפי שצוין לעיל –‬ ‫הערה ‪ (2‬את המושגים "שלום"‪" ,‬שמד" ו‪"-‬אין שמד ואין שלום"‪ .‬לשיטתו לא המגמה אלא‬ ‫"מצבנו הכללי הוא הקובע‪ .‬כיום אין רדיפה ממשית נגד יהודים בעולם‪ ,‬וכל יהודי שמעוניין בכך‬ ‫יכול לעלות לא"י‪ .‬אמת שיש לנו אויבים מרים‪ ,‬המקיזים את דמנו – אך אין זה שמד אלא חיי‬ ‫שיגרה בלתי מושלמים‪ ,‬בעיקר משום אזלת ידינו‪".‬‬ ‫‪ 10‬עדותו של הרב דוד בר‪-‬חיים שליט"א‬ ‫ ‪ 123‬‬ ‫יו אחד בחיי יוחנ דניאלי‬ ‫השעו המעורר צלצל בחמש וחצי לפנות בוקר‪ .‬כמו תמיד היה חשו‪ .#‬למע‬ ‫האמת‪ ,‬יוחנ דניאלי כבר לא זכר‪ ,‬מתי בפע האחרונה התעורר לאור יו‪ .‬חלונות‬ ‫רבי כבר היו מוארי‪ .‬מה שבצעירותו כונה "תפילת וותיקי" ונחשב למנהג‬ ‫חסידות‪ ,‬התפשט למנהג מקובל כל כ‪ #‬שמושג "תפילת שחרית" בלשו הדיבור‬ ‫סת נתפש כתפילה ע הנ" החמה‪ ,‬במיוחד בישובי צעירי כמו דמשק עילית‪,‬‬ ‫מקו מגוריו‪.‬‬ ‫יוחנ בעצמו לא היה צעיר במיוחד‪ ,‬א‪ #‬זק הוא בהחלט לא היה‪ :‬ס‪ #‬הכול ב‬ ‫‪ .76‬ההתקדמות בתחו הגריאטריה‪ ,‬א‪ #‬במיוחד סילוקה של מערכת הרווחה‬ ‫הממשלתית בעשורי האחרוני‪ ,‬הביאו לכ‪ #‬שאנשי גילו ככלל ניהלו אורח חיי‬ ‫פעיל‪ .‬מעטי פרשו לגמלאות לפני ‪ ,75‬רבי – אחרי ‪ .80‬עצ מושג הגמלאות‬ ‫כבר לא היה ברור כמו בצעירותו‪ .‬הרי ע סילוק מערכת הרווחה הממוסדת – לקח‬ ‫אמנ לא מעט שני לצמצמה מעט מעט ולהחליפה במערכת הצדקה היהודית‬ ‫מסורתית – כל אחד היה חופשי לעבוד או לא לעבוד לפי רצונו ואמצעיו ללא שו‬ ‫קשר לגיל‪ .‬וא קוד אנשי אשר המשיכו לעבוד בגיל ‪ 80‬נחשבו לגיבורי או‬ ‫למשוגעי‪ ,‬עתה המצב ב"ה היה שונה בתכלית‪.‬‬ ‫בבית הכנסת של יוחנ התפללו בנוסח אר" ישראל‪ .‬נוסח זה היה נהוג באר"‬ ‫ישראל מאז ימי המשנה והתלמוד עד למסעות הצלב פחות או יותר‪ ,‬אחר כ‪ #‬היו‬ ‫שרידיו בקהילות מצרי ואיטליה‪ .‬יוחנ עצמו דבק בנוסח זה עוד בצעירותו‪ .‬ע‬ ‫הרחבת גבולות ישראל שהקב"ה זימ לנו )כגו התפרקות סוריה כתוצאה ממלחמת‬ ‫השבטי שבה( וייסוד ישובי חדשי ע קהילות צעירות בעבר הירד‪ ,‬נחלת אשר‬ ‫וסיני – נוסח זה התפשט במהרה‪ .‬אופייני לנוסח זה הוא תמליל קצר המשולב‬ ‫בקצב תפילה סביר – בניגוד לקצב מכונת הירייה בקהילות אשכנז מחד‪ ,‬ותפילה‬ ‫האורכת שעות בקהילות המזרח מאיד‪ .#‬קהילות "מסורתיות" עדיי היו לרוב‪ .‬רק‬ ‫ביישובי הצעירי כגו דמשק עילית‪ ,‬רמות גלעד או נמל שגיא‪ ,‬הרוב נטה לנוסח‬ ‫אר" ישראל‪.‬‬ ‫בדרכו לבית הכנסת יוחנ נזכר בחיו‪ #‬אי‪ #‬בצעירותו היו דורשי על כ‪ #‬שע‬ ‫בניי המקדש בתי כנסת יתבטלו‪ .‬והנה – בית המקדש עומד על תילו כבר שני‬ ‫רבות ב"ה – ובתי הכנסת רק מתרבי ופורחי‪ ,‬כל אחד לפי מנהגו‪ .‬הסנהדרי‪,‬‬ ‫כמו שהיה צפוי‪ ,‬לא התחילה להנחיל ביד ברזל התנהגות מסוימת – א הייתה‬ ‫עושה כ‪ ,#‬הייתה מאבדת את סמכותה מייד – אלא קבעה כמה מסמרי לה כל‬ ‫הציבור מזמ היה מייחל‪ .‬נקבע‪ ,‬למשל‪ ,‬כי כל אחד רשאי לנהוג את מנהגיו‬ ‫וחומרותיו בתו‪ #‬ד' אמותיו‪ ,‬א‪ #‬אל לו להכביד על הזולת‪ .‬יוחנ זכר היטב את‬ ‫מלחמות הכשרות בצעירותו‪ ,‬אי‪ #‬בפסח חברי טובי לא אכלו אחד אצל השני‪,‬‬ ‫אי‪ #‬אנשי כביכול רציניי נמנעו מלאכול כרוב מפאת "תולעי בלתינראות‬ ‫לעי"‪ .‬עכשיו היה קשה להאמי‪ ,‬א‪ #‬זאת הייתה המציאות לפני עשרות ספורות של‬ ‫שני בלבד‪.‬‬ ‫ ‪ 124‬‬ ‫אי להתווכח‪ ,‬מינוי הסנהדרי ובניי המקדש שינו הרבה מאוד דברי‪ .‬נכו‬ ‫שהנבואה לא חזרה )עדיי?(‪ .‬נכו שבית המקדש‪ ,‬כמו כל מוסד אנושי‪ ,‬לא היה נקי‬ ‫ממחלוקות וויכוחי – לעתי קרובות נוקבי ולא תמיד לש שמיי‪ .‬א‪ #‬מה‬ ‫לעשות – כ‪ #‬הקב"ה ברא את האד‪ .‬לאיש לא היה ספק כי רוח הע הגיעה ע‬ ‫בניי הבית למרומי בה א‪ /‬פע לא הייתה קוד‪ .‬פרט אחד בלבד המעיד על כ‪#‬‬ ‫– השבת נשמרה בפרהסיה בכל האר"‪ .‬אמנ לא מעטי‪ ,‬בלשו המעטה‪ ,‬לא‬ ‫הקפידו על קלה כחמורה בצנעה או בחו"ל‪ ,‬א‪ #‬איזושהי רוח התנוססה באוויר‬ ‫בשבת‪ ,‬רוח אשר מנעה מהאנשי לנסוע או לשפ" בית לעיני כל‪ .‬ג בעיות‬ ‫התשתיות החיוניות בשבת נפתרו בקלות מפתיעה כהוכחה נוספת כי כגודל הרצו‬ ‫גודל הכוח‪ .‬כשהבינו‪ ,‬שעל שמירת שבת יש לשל – נמצאו פתרונות פשוטי‪.‬‬ ‫תחנות חשמל‪ ,‬משאבות מי וציוד חיוני אחר הועברו בערב שבת ממשטר‬ ‫"יעילות" למשטר "יציבות"‪ .‬צוותי מצומצמי השגיחו על התקינות במש‪ #‬כל‬ ‫השבת כולה תמורת שכר הוג‪ ,‬ובמקרי הנדירי שדרשו התערבות – חיללו שבת‪.‬‬ ‫לסנהדרי ולשאר הע היה ברור‪ ,‬כי תשתיות חיוניות לא סת נקראות "חיוניות"‪,‬‬ ‫וכל פגיעה בתפקוד התקי מסכנת חיי אד‪ .‬ג בתי חולי עברו למשמרות שבת‬ ‫של ‪ 25‬שעות והקפצת כוח אד נוס‪ /‬במקרה הצור‪.#‬‬ ‫מי היה יכול לדמיי את כל זה כשהוא היה צעיר‪ ...‬יוחנ נזכר אי‪ #‬סבתו –‬ ‫בהיותו ילד קט – סיפרה לו על הויכוחי לגבי הציונות עוד לפני המהפכה‬ ‫הבולשביקית ברוסיה‪ .‬יהודי אחד – כ‪ #‬היא סיפרה – הראה לבשיחו את הצד‬ ‫הפנימי של כ‪ /‬ידו ואמר נחרצות‪ :‬כמו שלא יכול לצמוח כא שיער – כ‪ #‬לא יכולה‬ ‫להיות ליהודי מדינה משלה! מדינה כזאת קמה רק עשרות ספורות של שני‬ ‫אחר כ‪.#‬‬ ‫יוחנ התניע את מנוע מכוניתו ונסע לתחנת הרכבת בדמשק‪ .‬צפוי לו היו יו‬ ‫ארו‪ ,#‬ומחר ג כ‪ .‬בלילה הוא לא ייש בביתו אלא בבית נכדו בנמל שגיא‪ ,‬בקצה‬ ‫השני של האר"‪ .‬הוא הרבה להיות בעיר הזאת‪ ,‬צעירה כמו עירו‪ ,‬פורטסעיד‬ ‫בשמה הקוד‪ .‬מבחינת העבודה היה כדאי לו לגור ש‪ .‬עיר היושבת על תעלת‬ ‫סוא"‪ ,‬עיר של תעשיה ומסחר‪ ,‬שהתפתחה במהירות‪ .‬ע גורדי השחקי שלה היא‬ ‫הייתה דומה לתל אביב א‪ #‬כבר הייתה גדולה בהרבה‪ .‬תעלת סוא" נפלה בידי‬ ‫ישראל בפע השלישית )ונקווה שהאחרונה( אחרי המלחמה שייזמה מצרי ע‬ ‫עליית הזר הקיצוני לשלטו‪ .‬התעלה הועמקה תו‪ #‬גיוס השקעות בילאומיות‪.‬‬ ‫כיוו שעתה אניות גדולות היו יכולות לעבור דרכה‪ ,‬היק‪ /‬התחבורה דר‪ #‬התעלה‬ ‫גדל אולי פי חמש ביחס לתחילת המאה‪ .‬התעשייה הכבדה התפתחה בהתא‪,‬‬ ‫ויוחנ היה קשור למספר מיזמי‪ .‬אבל ב"ה כבר הרבה שני קיימת אפשרות‬ ‫לעשות את רוב הדברי ללא מגע פיזי יויומי – ויוחנ העדי‪ /‬לטרוח ולנסוע‬ ‫במקרה הצור‪ ,#‬א‪ #‬לגור במקו שקט‪ ,‬ירוק ונית א‪ /‬לומר – פטריארכאלי‪.‬‬ ‫ליתר דיוק‪ ,‬נסיעותיו בדר‪ #‬כלל היו טיסות‪ .‬מטוסי מדח‪ /‬וותיקי מאותו דג‬ ‫אשר הופעל עוד במאה הקודמת עשו את עבודת הנאמנה‪ .‬ס‪ #‬הכול תו‪ #‬שעתיי‬ ‫וקצת יוחנ היה מגיע מביתו בדמשק עילית לרוב המקומות בנמל שגיא‪ .‬האר"‬ ‫הזאת‪ ,‬הוא חשב‪ ,‬א‪ /‬פע לא תהיה גדולה – לא כמו ארה"ב ואפילו לא כמו‬ ‫פולי‪ .‬ובכל זאת יש התקדמות‪ ,‬ועוד אי‪ !#‬מסבתו הוא זכר בדיחה של אחרי‬ ‫ ‪ 125‬‬ ‫מלחמת ששת הימי‪ .‬מדברי שני יהודי במוסקבה‪" .‬ר' הירש‪ ,‬הידעת‪ ,‬ישראל –‬ ‫‪B‬גרעסער" – "כ‪ ,‬ר' יצחק‪ .‬היה – הקליינע‪ ,‬עכשיו – הגרויסע"‪ 1.‬אז "הגרויסע"‬ ‫נגמר מהר ונשאר רק בזיכרונות‪ .‬עכשיו זה כבר לא נראה כ‪ .#‬א בתחילת המאה‬ ‫אילת הייתה ליעד היחיד למעשה לתעופה האזרחית‪ ,‬הרי עכשיו נמלי תעופה פעלו‬ ‫ג בדמשק‪ ,‬חיפה‪ ,‬עזה‪ ,‬נמל שגיא – וכמוב ירושלי‪.‬‬ ‫ירושלי‪ .‬מי היה יכול לחשוב מה יהיה‪ ,‬וכל כ‪ #‬מהר‪ .‬לא באחרית הימי אלא‬ ‫בחיי הספקני‪ .‬כמו בנבואות מהתנ"‪ #‬ירושלי הפכה למרכז רוחני לעול כולו –‬ ‫לפחות לאחד המרכזי החשובי ביותר‪ .‬לא‪ ,‬כנסיות ומסגדי לא סרו‪ ,‬אעפ"י‬ ‫שתנועת בני נוח התרחבה והתחזקה‪ .‬א‪ #‬המצב היה כנראה הרבה יותר טוב מזה‬ ‫שבימי שלמה‪ .‬בשלוש הרגלי הבירה הייתה מלאה עד אפס מקו‪ ,‬כולל מאהלי‬ ‫רבי שהוקמו‪ .‬לא פלא שהימי הסמוכי לרגלי‪ ,‬במיוחד לסוכות‪ ,‬היו עמוסי‬ ‫מאוד בכנסי למיניה‪ ,‬ה כללארציי וה בילאומיי‪ .‬מעניי לציי כי לוח‬ ‫השנה החדשיש עפ"י הסנהדרי והעדי – לא פגע במאומה בקשרי בי ישראל‬ ‫לשאר העול‪ .‬כפי שהיה צפוי מראש‪" ,‬ניידות" הלוח התבררה כמוגבלת למדי‪.‬‬ ‫מהפסגות של הרי אילת וסיני היה נית לראות כל מולד במועדו למעט מקרי‬ ‫ספורי יוצאי דופ‪ ,‬וג עיבור השנה היה צפוי בדר‪ #‬כלל מתחילת החור‪ ./‬למרבה‬ ‫הצער‪ ,‬היו כאלה שלא קיבלו את הלוח החדש כמו שלא קיבלו את הסנהדרי‪.‬‬ ‫בפועל ה נשרו מ הע כמו הקראי בזמנ‪ .‬קהילות אלו – סגורות בשכונותיה‪,‬‬ ‫מזדקנות ומצטמצמות – היו למראה עגו עד מאוד‪ ,‬א‪" #‬רשות כל אד נתונה לו"‪.‬‬ ‫בחיי הקהילות היהודיות בחו"ל חלה תמורה מהותית‪ .‬ה דווקא נקשרו לאר"‬ ‫ולסנהדרי בקשר חי ונוש‪ .‬מבחינת חיי הרוח‪ ,‬קהילות הפזורה איבדו את‬ ‫עצמאות בפועל כבר במאה הקודמת‪ .‬עתה קהילות אלו היו מורכבות בעיקר‬ ‫ממשפחות אשר ירדו לתקופה מוגבלת לצור‪ #‬לימודי ועסקי‪ .‬היו אמנ לא‬ ‫מעטי אשר השתקעו‪ ,‬א‪ #‬ילדיה בדר‪ #‬כלל עלו ארצה‪.‬‬ ‫הפע יוחנ לא השתמש במטוס כי נזדמנה לו פגישה בתלאביב והיה כדאי‬ ‫כבר לשלב‪ .‬רכבתאקספרס הנעה במהירות ‪ 120‬קמ"ש )"ייקח עוד זמ עד שנפעיל‬ ‫רכבת מהירה" – הוא חשב( עוברת את כל האר" תו‪ #‬מספר שעות‪ .‬ומחיר הנסיעה‬ ‫ברכבת נמו‪ #‬בהרבה ממחיר הטיסה‪.‬‬ ‫התחנה הראשונה של האקספרס – ביתשא‪ .‬עיר עתיקה זו לא השתנתה‬ ‫הרבה לאחרונה‪ .‬נפתחו ש כמה שלוחות של אוניברסיטאות ונבנו כמה מפעלי‬ ‫השייכי לתעשיית הסיליקו של עמק יזרעאל‪ .‬עדיי – שקט וח‪ ,‬רק הרבה יותר‬ ‫ירוק‪ .‬הירוק מלווה את הרכבת עד פאתי הר כרמל‪.‬‬ ‫התחנה הבאה – חיפה‪ .‬עיר זו דווקא השתנתה בהרבה‪ .‬התעשיות הכימיות‬ ‫של מפר" חיפה מזמ כבר לא מהוות פצצה מתקתקת‪ ,‬רוב א‪ /‬אינ‪ .‬רוב התעשייה‬ ‫הכבדה עבר לנמל שגיא‪ ,‬האוויר המזוה של המפר" והקריות נשאר רק בזיכרונות‪.‬‬ ‫חיפה ע הטכניו – הזק הצעיר – הפכה להיות עיר של סטודנטי ותעשיות‬ ‫עתירות ידע‪.‬‬ ‫‪ 1‬משחק מילים בין‪-‬לשוני יידיש‪ -‬רוסית‪@" :‬גרעסער" – תוקפן )גם ברוסית(‪" ,‬קליינע" –‬ ‫קטן )בגרמנית‪" ,( klein :‬גרויסע" – גדול )בגרמנית‪.(größ :‬‬ ‫ ‪ 126‬‬ ‫בתלאביב יוחנ ירד‪ .‬צרי‪ #‬לחצות כמה שכונות – הוא יעשה זאת ברגל‪ ,‬מזג‬ ‫האוויר טוב‪ .‬הא העיר הזאת ג השתנתה? כ ולא‪ .‬עדיי עיר תיירות ועסקי‪ ,‬א‪/‬‬ ‫על פי שהבירה הכלכלית הבלתירשמית מזמ עברה לנמל שגיא‪ .‬כמעט ואי בנייה‬ ‫חדשה כבר עשרות שני‪ .‬א‪ #‬בכל זאת יש משהו שקשה לתאר במילי‪ .‬כנראה‬ ‫המילי המתאימות ביותר ה – אי יותר רוח המתירנות‪ ,‬רוח הזכורה לו היטב‬ ‫מימי צעירותו‪ ,‬מתנוססת באוויר תלאביב‪ .‬השינוי בא לידי ביטוי ג בזה שאי‬ ‫בעיה למצוא מניי למנחה בכל זמ כמעט אחרי חצות היו – אמנ על נוסח אר"‬ ‫ישראל הוא יצטר‪ #‬הפע לוותר‪ .‬וא בצעירותו בעיר זו היה קשה למצוא מסעדה‬ ‫כשרה‪ ,‬עתה תיירי מחו"ל מתקשי למצוא בה בשר חזיר ושר" י‪.‬‬ ‫הפגישה בתלאביב ארכה יותר מהמתוכנ‪ .‬לא נורא‪ ,‬רק צרי‪ #‬לצלצל לנכד‬ ‫ולהגיד שלא יספיק להגיע עד שהילדי ילכו לישו‪ .‬הנכד – בעצמו כבר מהנדס‬ ‫בכיר במספנה של נמל שגיא – כמוב יצטער‪ ,‬והניני ג כ‪ .‬א‪ #‬ג זו לטובה –‬ ‫היה גרוע יותר א היו שמחי על כ‪.#‬‬ ‫התחנה הבאה של הרכבת – עזה‪ .‬כמה פעמי התיישבו היהודי בחבל הזה‬ ‫וכמה פעמי גורשו ממנו? ספק א להיסטוריוני יש תשובה מדויקת‪ .‬מי היה‬ ‫יכול לחשוב בתחילת המאה כי עזה תהיה עיר יהודית? ומי היה יכול לחשוב‬ ‫בתחילת המאה הקודמת כי חיפה תהיה עיר יהודית? נסתרות דרכי ה' וישועתו‬ ‫כהר‪ /‬עי‪ .‬עכשיו עזה היא עיר נופש ע נמל תעופה בילאומי‪ ,‬גדולה בהרבה‬ ‫מאילת‪ .‬ברור מה מוש‪ #‬הנה כל כ‪ #‬הרבה אנשי‪ .‬חופי חול נפלאי‪ ,‬ותוסיפו עוד‬ ‫אתרי ארכיאולוגיה אשר נחשפו לרוב אחרי חזרתנו הנה – בהחלט יש מה לעשות‪.‬‬ ‫את חופי חבל עזה יוחנ אהב עוד בצעירותו‪ ,‬לפני הגירוש האחרו‪ .‬הלוואי‬ ‫שבאמת יישאר בהיסטוריה כאחרו‪ ,‬כ‪ #‬לפחות זה נראה עכשיו‪ ,‬א‪ /‬על פי שאי‬ ‫ק" להיסטוריה‪...‬‬ ‫הרכבת האטה ועצרה בתחנה נמל שגיא מרכז‪ .‬את הנכד יוחנ יפגוש ישירות‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬במניי ערבית המאוחר‪ .‬שיחת יכולה להימש‪ #‬שעות – היו צרי‪#‬‬ ‫להשתדל לקצר‪ .‬מחר יש יו עבודה עמוס‪.‬‬ ‫ר"ח כסלו תשע"ג‬ ‫ִ ְקר ַֹבי ֶא ָ ֵד‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫ימס מבית חגי‬ ‫לזכר של יצחק וטליה ִא ַ‬ ‫יוצאי מצרי המושלגת‬ ‫כמהי המקדש ובוניו‬ ‫מוכי שיגעו המלכות‪ ,‬לוחמי החירות במולדת‬ ‫אשר נפלו במלחמת ה' בהרי יהודה‬ ‫ביו כ"א באלול תש"ע‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫שמואל שה )תש" – תשע"ה( חי ומת בקרני שומרו שבנחלת מנשה‪.‬‬ ‫ע חיו מתמיד על פניו‪ ,‬הוא היה בי אות אנשי שאת מרגישי‬ ‫בטוב רק מזה שאת רואי אות‪ .‬מורה במקצועו‪ ,‬הוא ג ניהל עסק‬ ‫משפחתי של עיצוב שמחות וג בנה בתי במו ידיו‪ .‬איש שלו אשר‬ ‫השתדל תמיד להתרחק מכול ריב ומחלוקת‪ ,‬במש י"ג שנותיו‬ ‫האחרונות היה שרוי במאבק עיקש‪ .‬שמואל‪ ,‬שבהלכות שבת וכשרות‬ ‫תמיד נחבא אל הכלי ונשאל למוריו ורבותיו‪ ,‬ידע לבלוט בשורה‬ ‫הראשונה במסירות נפש למע אר‪ $‬ישראל‪ .‬בקי‪ $‬תשס"א הוק מאחז‬ ‫רמת גלעד‪ ,‬שכונה חדשה של קרני שומרו‪ .‬המאחז הוק לזכרו של גלעד‬ ‫זר – אחי אשתו‪ ,‬קצי ביטחו אשר נפל על משמרתו‪ .‬ברמת גלעד היה‬ ‫שמואל הדמות המרכזית‪ .‬הוא ניהל את שגרת החיי של משפחתו‬ ‫הגדולה וג של השכונה כולה‪ ,‬הכול תחת לח‪ $‬מתמיד – סכנת הפינוי‬ ‫המרחפת שהתממשה בגל של פינויי חלקיי בשלוש השני האחרונות‪.‬‬ ‫המאבק הזה עלה לשמואל בחייו‪ :‬ב נ"ד שני‪ ,‬הוא נפטר מהתק& לב‬ ‫זמ קצר אחרי הפינוי האחרו‪.‬‬ ‫לזכרה של ֵריְ ֶז ֶלה ליברמ מינְ ְסק‬ ‫רייזלה ליברמ נולדה בשנת תרנ"ט )‪ (1899‬בעיר פינסק )פלח‬ ‫ווילנא( במשפחה אשר ככל הנראה נתרחקה כברת דר ממסורת‬ ‫אבותינו‪ .‬למדה בגימנסיה יהודית בפינסק‪ ,‬אחר כ באוניברסיטת‬ ‫ווינה‪ .‬לאחר מכ חזרה לברה"מ ועבדה שני רבות בתחו של תכנו‬ ‫ערי‪.‬‬ ‫רייזלה לא זכתה להקי משפחה‪ ,‬ואת כל חו ליבה מסרה לשני‬ ‫בני של שתי אחיותיה‪ ,‬ולנכד היחיד של אחת מה‪ .‬לאותו נכד‬ ‫אחותה מסרה היא את אהבתה לע ישראל‪ ,‬גאוותה בהשתייכותה‬ ‫אליו וכמיהתה לגאולתו‪ .‬היא חלמה לראות את אר‪ $‬ישראל‬ ‫המתחדשת "ולו בעי אחת" א לא זכתה לכ ‪ .‬היא נפטרה‬ ‫במוסקבה בשנת תשמ"ז )‪.(1987‬‬ ‫"דור רביעי ישובו הנה" – מבטיח הקב"ה לאברה בברית בי‬ ‫הבתרי‪ .‬אותו נכד אחותה‪ ,‬שהוא דור רביעי יחיד להוריה‪ ,‬זכה‬ ‫לבנות בית בישראל‪ ,‬לעלות לאר‪ $‬הקודש ולהוציא לאור חיבור זה‪.‬‬