שיעור בנושא יום השואה ועיצוב הזיכרון ההיסטורי עמרי די-נור מטרת המפגש: לעמוד על תהליכי השינוי בעיצוב הזיכרון ההיסטורי של השואה ,וכיצד הם קשורים לתהליכי שינוי בחברה הישראלית בכלל ,בדגש על מעבר מקולקטיביזם ציוני להפרטה פוסט ציונית חלק א' :שמש אסוציאציות )רבע שעה(: מה אומרת לכם המילה 'שואה'? מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו? מתוך האסוציאציות ,מוצאים את אלו הקשורות לזיכרון. שאלה :מהו זיכרון? איזה תפקיד יש לו בחיים האנושיים? לשם מה אנחנו צריכים אותו? האם זיכרון הוא דבר סטטי ,בלתי תלוי וקבוע ,או שמא משתנה ,תלוי ודינמי? מטרת השיעור היא להראות כי זיכרון אינו דבר קבוע ויציב ,אלא פונקציה התלויה בנקודת המבט, מערכת הערכים והנסיבות ההיסטוריות .ננסה להבין היום כיצד מתעצב זיכרון באופן כללי ,ובאופן ספציפי מה משפיע על עיצוב זיכרון השואה חלק ב' )שעה(: קוראים את הטקסט על עיצוב זיכרון השואה והפרטת הזיכרון של דני גוטווין )ראו נספח שני(. הערה :הטקסט אינו מייצג בהכרח את עמדתי האישית ,ומציג תפישה מסוימת המנתחת את זיכרון השואה מזווית חברתית-כלכלית-פוליטית .לא חייבים להסכים עם העמדה הזו ,אבל אני חושב שהיא בהחלט מעלה טענה חשובה שקשה להתעלם ממנה ושווה לתת עליה את הדין ,ולכן בחרתי לעסוק בה. הצגת תהליך עיצוב זיכרון השואה מקום המדינה עד משפט אייכמן )הזיכרון הממלכתי המשוסע(, ממשפט אייכמן ועד שנות ה) 80-הזיכרון המולאם( ומשנות ה 80-עד ימינו )הזיכרון המופרט( דיון בקבוצות: האם אתם מסכימים עם הניתוח של גוטווין? על מה לדעתכם הניתוח הזה מעיד? מה בעצם התופעה שאנחנו רואים כאן? מה הגורמים לתופעה הזו? ומהן תוצאותיה? איך היא משפיעה על החברה הישראלית? מה יכולות להיות לדעתכן ההשלכות של תהליך זה על זכר השואה? השואה היא אתגר פילוסופי ,פסיכולוגי והיסטורי שקשה מאוד להתמודד איתו .היא כזו משום שהיא מציגה בפנינו את הקיום האנושי במלוא כיעורו ,ואת הרוע שהוא מסוגל להגיע אליו במלוא הבנאליות שלו .ה'צרה' עם זיכרון השואה היא שמי שהוא מספיק רגיש ואנושי בשביל להזדעזע ממנה ,לא מסוגל להבין אותה ,ומי שמסוגל להבין אותה כנראה צריך להיות מספיק אטום וחסר רגישות בשביל להית מסוגל לעשות זאת .יוצא מכאן שמי שמנסה להבין ולהכיל את זיכרון השואה לא מסוגל לעשות זאת, ומי שמסוגל לעשות זאת לא בהכרח רוצה .כתוצאה מכך ,נוצרות מספר מגמות המשנות את היחס לשואה: א .הכחשה -באמצעות הכחשת השואה ,אנחנו מדמים סיטואציה בה היא מעולם לא התרחשה, ולכן לא צריכים להתמודד איתה .הכחשת השואה מהווה הזדמנות 'להפטר' מן האחריות של העולם לזוועה ,ומבטלת את הסבל של כל מי שנספה בשואה ,ובמיוחד העם היהודי ב .השטחה -הפיכת השואה לאירוע כלל אנושי ,שאינו ייחודי לעם זה או אחר ,ואינו נושא מרכיבים ייחודיים כאלו או אחרים .השואה הופכת לטרגדיה אנושית 'רגילה' ,כמו כל אסון קשה אחר בחיים ,או שאינה ייחודית לעם זה או אחר .בצורה זו ,השואה מאבדת ממעמדה השונה והייחודי בזיכרון ההיסטורי ג .קהות חושים -קבלה של עומק הטרגדיה וייחודיותה בהיסטוריה האנושית ,וגם את מקומו הייחודי של העם היהודי בתוכה ,אך מתוך חוסר יכולת להתמודד עם גודלה ,נוצרת קהות חושים ,המתבטאת בציניות ואטימות כלפי הזיכרון ההיסטורי המתקהה ד .הפרטה -קבלה של הטרגדיה האנושית של השואה ,אך רק כמקרים בודדים של פרטים ,ולא של עם כזה או אחר .מהלך זה מנסה לבטל ולטשטש את המרכיבים הלאומיים הייחודיים של השואה ,וכך מבטל את מעמדה הייחודי בזיכרון ההיסטורי שאלה :מה יכולות לדעתכן להיות ההשלכות של תהליך כזה על זיכרון השואה ,ועל החברה בכלל? האם לדעתכם זיכרון השואה והחברה הישראלית קשורות אחת בשנייה? כיצד? מה יכול להיות האינטרס של מי שמנסה לשנות או להשפיע על זכר השואה? האם נעשה שימוש פוליטי בזיכרון השואה? אם כן ,האם זהו דבר חיובי או שלילי? מדוע? האם ישנם מרכיבים שלדעתכם צריכים להבליט בזיכרון השואה? אלו? מדוע? מה ניתן ללמוד מהתהליך של הפרטת הזיכרון על תהליכים בחברה הישראלית בכלל? האם לדעתכם צריכים לתת תשובה לתהליכים הללו? איזו? כיצד יש להגיב אליהם? חלק ג' -קריאה של הכתבה עם קלוד לנדסמן .ראה נספח ) 15דקות( סיכום )לפי הדינמיקה שנוצרה בדיון בקבוצה( נספח ראשון: "שואה" הוא זיכרון חי יוצר "שואה" ,קלוד לנצמן ,עונה במאמר מיוחד ל"ישראל שישבת" למכחישי השואה המודרניים, ובראשם נשיא איראן ,מחמוד אחמדינג'אד • "ההשמדה )בשואה( היתה מוחלטת :בני האדם נרצחו אבל גם ההשמדה עצמה הוכחדה .זה היה הרצח המושלם :הכחשה בזמן מעשה ...הכחשת השואה של אחמדינג'אד היום היתה כבר אז בלב ליבה של התוכנית הנאצית" קלוד לנצמן פסטיבל הסרטים של איסטנבול הקרין ב 9-באפריל האחרון את הסרט "שואה" עם כתוביות בשפה הטורקית לקהל שהיה רובו ככולו מוסלמי .הסרט שלי התקבל באופן חיובי מאוד על ידי הצופים ואף התברג בין עשרת הסרטים )" ("TOP TENהנבחרים. קודם לכן ,ערוץ טלוויזיה חשוב בכבלים המשדר לאיראן מלוס אנג'לס שידר את הסרט "שואה" עם כתוביות בשפה הפרסית ,שעה אחת ביום ,במשך תשעה ימים .הם שידרו שוב כעבור שבוע ימים ,הפעם בפרקים של שעתיים וחצי כל אחד. סוכנות הידיעות האיראנית הרשמית "פארס" גינתה את שידור הסרט "שואה" ,והאשימה את המהלך "כניסיון של ישראל להעמיד את העם האיראני כמטרה מול התעמולה שלה ,ולבלום את המאמצים שמשקיעה איראן בארגונים הבינלאומיים השונים במטרה להפריך את הטענות הקשורות למיתוס השואה" .אולם מאות הודעות דואר אלקטרוני ושיחות טלפון מצופים באיספהאן ,בשיראז ,במשהאד ובערים אחרות ברחבי איראן היו בעלות אופי חיובי ביותר ,וביטאו מסר כללי אחיד שביקש להביע רק דבר אחד :שידור הסרט היה רגע היסטורי אמיתי. אלא שנשיאה הנוכחי של איראן ,מחמוד אחמדינג'אד ,הגיב באופן אלים ביותר להקרנת הסרט .הוא נשא את נאום הכחשת השואה הראשון שלו ב ,2005-מעט מאוד זמן לאחר שנכנס לתפקיד" :השואה מעולם לא התקיימה ,זוהי המצאה של היהודים ושל הציונים" ,אמר .מאז הוא ממשיך בהתמדה באופן פנאטי יותר ויותר להביע אותה עמדה בכל הזדמנות שניתנת לו. אחמדיניג'אד אף הזמין ספר ,כביכול מדעי ,ממכון מחקר מדעי שהוא המכון הפוליטי של איראן ,גוף ממשלתי. המכון פירסם עלון ,מעין עבודת מחקר המחזיקה חמישים עמודים בשפה הפרסית ,תחת הכותרת: "שואה -סרט תעמולה" .את העלון חיבר עומיד רזאיי ,ובמבוא שלו אפשר לקרוא את הדברים הבאים" :קלוד לנצמן ,איש קולנוע יהודי ובמאי הסרט המפורסם 'שואה' ,הוא אחד המגינים החשובים ביותר של השואה .הוא ביים את 'שואה' כמו סרט תעודה )או כמו מסמך( כדי להוכיח שהשואה אכן התרחשה .חשוב ביותר לבחון היטב את הסרט ולהציג את השקרים שלו כדי להפריך טוב יותר את השואה". לא ביימתי את הסרט "שואה" כדי לענות למכחישי השואה ולהוכיח להם שהם טועים .תמיד עשיתי שימוש בנוסחה של חברי הטוב ,ההיסטוריון הגדול פייר וידאל-נאקה" :אסור לדבר עם מכחישי שואה .אפשר לדבר עליהם אבל לדבר איתם -לעולם לא"" .שואה" אינו סרט שמטרתו להוכיח את מציאות ההשמדה הנאצית של 6מיליון יהודים -גברים ,נשים וילדים -זה לא דבר שצריך "להוכיח". מספיק לבקר בחלקות היהודיות של בתי הקברות הפאריסאיים. לא נדיר לראות צילום על מצבת קבר עם הכיתוב "מת )מתה( ,נהרג )נהרגה( או נרצח )נרצחה( באושוויץ )או טרבלינקה( ב) 1942-או ב ."(1943-לעיתים התאריך מפורט יותר אבל יש לזה אותה משמעות מזעזעת :הקברים ריקים מגופות ,מעצמות. אפר הקורבנות היהודים פוזר זמן רב קודם לכן בנהרות או באגמים בפולין ,וכל שנותר מהם זה אותו צילום על מצבה ,כאילו הניצולים לא יכולים לקבל את העובדה המצמררת הזו של היעלמות יקיריהם. ההוכחה היחידה היא כאן ,בלתי ניתנת להפרכה ומיועדת להיות מועברת ללא כל דופי מדור לדור עד לסוף הימים. הפשע המושלם כש"שואה" הוקרן בפעם הראשונה ב 1987-בערוץ הטלוויזיה הצרפתי הראשון ) ,(TF1מכחישי השואה הצרפתים עשו את כל מה שיכלו ,השתמשו בכל דרך אפשרית שניתנה להם ,כדי להניא את הצופים הצרפתים מלצפות בסרט .הם פירסמו והפיצו כרזות ומסרים שנשאו את המסר הבא" :פיתחו עיניים שיברו את הטלוויזיה" .הם הבינו כי הסרט שלי ,שבו לא רואים אפילו גופה אחת ,היה מבחינתםהסכנה הגדולה ביותר לתזת הכחשת השואה שלהם. אין ולו גופה אחת שמוצגת ב"שואה" ,זו האמת ,אבל זו מציאות ההשמדה עצמה ,שהיא מקור הצלחת "שואה" .לתמונות הארכיון המוכרות ,המציגות גופות נערמות על ידי בולדוזרים אין כל קשר למחנות ההשמדה ,הן צולמו בגרמניה בזמן פתיחת מחנות הריכוז .המתים היו קורבנות של מגיפת טיפוס. שלוש שעות לאחר הגעת "משלוח" של שלושה ,ארבעה ,חמישה אלפים של בני אדם למחנות ההשמדה טרבלינקה ,סוביבור ,חלמנו ,בלז'ץ או אושוויץ ,המוות כבר ביצע את זממו :כולם ,כולן ,מתו; נחנקו בגז וגופותיהם נשרפו בתנורים או על מוקדים באוויר הפתוח .העצמות הגדולות ,שעמדו בפני האש, נכתשו באבנים .האפר שהועמס בשקים נזרק לאוויר .שום דבר לא נשאר ,כל שריד ,כל זכר; ההשמדה הייתה מוחלטת :בני האדם נרצחו אבל גם ההשמדה עצמה הוכחדה .זה היה הרצח המושלם :הכחשה בזמן מעשה. אנחנו רואים היום שהכחשת השואה של מר פוריסון ושל מר אחמדינג'אד הייתה כבר בלב ליבה של התוכנית הנאצית .להפוך לכרוז שלה היום ,זה כמו לתמוך בנאציזם .בניתוח אחרון ,האנטישמיות היא הידרה בעלת אלף ראשים ,שתמיד מתחדשת וממשיכה לחתור למטרה האחת שלה ,שהיא תמיד אותה המטרה :מוות ליהודים .וכדי לאפשר את המוות פעם נוספת היא צריכה להכחיש שההרג כבר בוצע בעבר. "שואה" אינו הוכחה ,הנשיא אחמדינג'אד ,הוא הרבה יותר מזה" :שואה" ,במענה להרס העקבות, בונה זיכרון חי ,שאליו מצטרפת מקהלת קולות ופרצופים :אלה של הקורבנות ,של הרוצחים ושל העדים שהיו קרובים ביותר לטרגדיה .הזיכרון הזה הוא ההתגשמות עצמה ,יקרה כמו הדם ,חותמת המציאות. נספח שני מתוך :הפרטת השואה :פוליטיקה ,זכרון והיסטוריוגרפיה ,דפים לחקר תקופת השואה ,מאסף טו, 1998
© Copyright 2024