דמוגרפיה ועמיות יהודית מאת סרג`יו דלה

‫ב‬
‫‪58‬‬
‫חלק שני‪:‬‬
‫תחום התוכן של לימודי העם היהודי בימינו‬
‫פרק א‬
‫דמוגרפיה ועמיות יהודית‬
‫סרג׳ו דלה‪-‬פרגולה‬
‫דמוגרפיה היא יסוד קיומי בסיסי‪ ,‬ברמת היחיד וברמת הקולקטיב‪ ,‬של כל חברה אנושית‪.‬‬
‫המילה דמוגרפיה‪ ,‬שנכנסה לשימוש במאה ה‪ ,19-‬בנויה על יסודות השפה היוונית ופירושה‬
‫״תיאור העם״‪ .‬המחקר הדמוגרפי עוסק בדרכים מתוחכמות ובשיטות מחקר מתאימות‪,‬‬
‫במתרחש ביום‪-‬יום האנושי ‪ -‬הלידה‪ ,‬הנישואין‪ ,‬המוות‪ ,‬הניידות הגיאוגרפית‪ -‬ובגורמים הרבים‬
‫שמסבירים את המתרחש בתחומים אלה‪ .‬כמו כן‪ ,‬ההשלכות הרבות של היום יום‪ ,‬לכאורה‬
‫הפשוט‪ ,‬עומדות במרכז תשומת לבו של הדמוגרף והוא לעתים מנסה למסור את תוצאות‬
‫מחקריו למערכות האקדמיות‪ ,‬התכנוניות והפוליטיות‪.‬‬
‫במהלך ההיסטוריה על עם ישראל שונו לא פעם דפוסי הקיום של יהודים במידה מכרעת על‬
‫ידי התרחשויות אשר טמנו בחובן מרכיבים של שינוי דמוגרפי‪ .‬שינויים כאלה חלו בעת הנדידות‬
‫החוזרות ונשנות של יהודים דרך ימים ויבשות בקנה מידה גדול‪ ,‬בין אם ברצון ובין אם בכפייה‪.‬‬
‫שינויים כאלה חלו גם עם גידול האוכלוסייה הרב והמהיר‪ ,‬בעיקרו באירופה המזרחית‪ ,‬החל‬
‫מימי הביניים המאוחרים ועד לעשורים הראשונים של המאה ה‪ ,20-‬עם חיסולן המסיבי של‬
‫קהילות יהודיות במשך השואה ועם צמיחתן‪ ,‬בדורות האחרונים‪ ,‬של ארצות הברית של אמריקה‬
‫ושל ישראל כמרכזים היהודים העיקריים בעולם‪.‬‬
‫בכל אחד מהשלבים האלה בתולדות ישראל‪ ,‬תמורות דמוגרפיות לא היו רק המשתנה התלוי‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬תוצאה של תהליך כלשהו‪ ,‬אלא גם שיחקו תפקיד בלתי תלוי וחשוב בעיצובן של תמורות‬
‫אדירות באופק הקיומי של עם ישראל‪ .‬תמורות שהיו להן השלכות מכריעות בהמשך התפתחות‬
‫העם ברמת הפרט והקולקטיב גם יחד‪.‬‬
‫בימינו‪ ,‬הבימה היהודית משתנה בקצב פחות דרמטי לעומת תקופות השיא שהיו בעבר‪ .‬אולם‪,‬‬
‫השפעתם היום יומית‪ ,‬הבלתי מורגשת‪ ,‬של אירועים דמוגרפיים פעוטים ועלומים מצטברת‬
‫להשלכות בעלות משמעויות אסטרטגיות לקיום היהודי האישי והקהילתי‪ .‬יהודים אמנם‬
‫מהווים היום רוב באוכלוסייה הכללית של מדינת ישראל‪ ,‬אולם רוב זה ניצב אל מול אתגר‬
‫‪59‬‬
‫הצמיחה המהירה יותר של אוכלוסיות לא‪-‬יהודיות‪ ,‬מוסלמים פלסטינים בעיקרם‪ ,‬במדינה‬
‫ובאזורים הסמוכים לה‪ .‬אוכלוסיות יהודיות בתפוצות מהוות מיעוטים קטנים בחברת הרוב‬
‫של כמאה מדינות בעולם‪ ,‬ומספר היהודים ברובן מצטמצם והולך‪ ,‬תוך הזדקנות ואיבוד חלקי‬
‫של זיקת ההזדהות היהודית‪ .‬תחזיות לשנת ‪ 2020‬ואילך מצביעות על תרחישים מדאיגים של‬
‫שחיקת המאזן הדמוגרפי‪ ,‬אם ימשיכו להתקיים המגמות הנראות לעין ללא שינוי‪ ,‬הרי יש בכך‬
‫קריאת תגר על הרוב היהודי במדינת ישראל וצמצום משמעותי בדור היהודי הבוגר הנושא את‬
‫נטל החיים היהודים בשאר מדינות העולם‪.‬‬
‫לאור תמורות אלה‪ ,‬מורגש הצורך להעמיק בהבנת המתרחש ולפתח הצעות ותהליכים במגמה‬
‫לשנות את מהלך הדברים המאיימים על העמיות היהודית בישראל ובתפוצות‪ .‬בדיון זה חשוב‪,‬‬
‫בראש וראשונה‪ ,‬להעמיד את ההווה בפרספקטיבה היסטורית רחבת ידיים‪ .‬ננסה‪ ,‬אפוא‪ ,‬להציג‬
‫כאן מספר קווי התפתחות עיקריים של היסטוריה דמוגרפית של היהודים בפרק זמן ארוך עד‬
‫למאה ה‪ .21-‬כמו כן נתייחס לקשר המתהווה בין הפן הכמותי של אוכלוסייה (‪)population‬‬
‫יהודית‪ ,‬לבין הפן האיכותי של עמיות (‪ )peoplehood‬יהודית‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬מסקרנת במיוחד‬
‫השאלה‪ :‬האם התהליכים המרכזיים שאפיינו את ההיסטוריה הדמוגרפית של היהודים עד‬
‫למאה ה‪ 20-‬יוסיפו להתקיים ולהשפיע גם בעתיד?‬
‫מושגי יסוד‬
‫חקר הדמוגרפיה של היהודים עוסק בהיבטים הסטאטיים והדינאמיים של גודל ושינוי בהרכב‬
‫האוכלוסייה וקשרי הגומלין ביניהם‪ .‬אוכלוסייה מוגדרת כאוסף של יחידים שיש ביניהם‬
‫קשר של שייכות משותפת‪ ,‬המוגדר בדרך כלל על ידי ההמצאות בתחום גיאוגרפי אחד‪ ,‬אולם‬
‫במקרה שלנו גם על ידי קריטריונים נוספים שיובהרו בהמשך‪ .‬בנוסף‪ ,‬חשוב להבין כיצד‬
‫מגמות דמוגרפיות משפיעות על‪ ,‬או מושפעות על ידי‪ ,‬תהליכים תרבותיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬פוליטיים‪,‬‬
‫מוסדיים‪ ,‬ביולוגיים ואחרים‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫המניע המדעי הכללי למחקר על אוכלוסיות יהודיות הוא ההתעניינות ההולכת וגדלה כלפי‬
‫הדמוגרפיה של קבוצות דת‪ ,‬אתניות ותרבותיות שונות‪ ,‬המהוות לפעמים מיעוט או תת‪-‬‬
‫אוכלוסייה בתוך אוכלוסייה רחבה יותר‪ .‬חקר האוכלוסייה היהודית תורם תרומה ראויה‬
‫למקצוע הרחב של לימודי דמוגרפיה‪ ,‬להיסטוריה ולמדעי החברה בכלל‪ .‬בו זמנית‪ ,‬תמורות‬
‫דמוגרפיות מספקות תובנות חשובות להערכת ההיסטוריה וההווי התרבותי של עם ישראל‪,‬‬
‫ומכאן גם תרומה למדעי היהדות‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬בזוית יישומית‪ ,‬מחקרי אוכלוסייה מספקים‬
‫נתונים חיוניים לניהול השוטף של מוסדות קהילתיים יהודיים ותכנון פעילויותיהם בעתיד‪.‬‬
‫תמורות בגודל האוכלוסייה היהודית והרכבה משקפות את ההשפעה של משתנים ביולוגיים‪-‬‬
‫דמוגרפים‪ ,‬בדומה לכל אוכלוסייה אחרת‪ ,‬ושל משתנים תרבותיים‪-‬זהותיים‪ ,‬בדומה לקבוצות‬
‫אחרות המוגדרות על פי קריטריונים נורמטיביים או סימבוליים כלשהם‪ .‬חקר הדמוגרפיה של‬
‫היהודים דורש אפוא ידע והבנה בשיטות מחקר כמותיות אולם עוסק לא מעט בשאלות מחקר‬
‫בעלות תוכן איכותני‪.‬‬
‫בדיקת גודל האוכלוסייה היהודית בנקודת זמן נתונה‪ ,‬ובאזור מסוים‪ ,‬בהשוואה לאותה בדיקה‬
‫בנקודת זמן קודמת‪ ,‬מאפשרת תצפית על שלושה מרכיבי שינוי שחלים בפרק הזמן הזה‪ ,‬ואלו הם‪:‬‬
‫לידות כנגד פטירות של יהודים;‬
‫הגירה נכנסת כנגד הגירה יוצאת של יהודים (לגבי כלל האוכלוסייה היהודית בעולם גורם זה‬
‫מתקזז ואינו משפיע);‬
‫הצטרפויות ליהדות באמצעות גיור או בדרך אחרת כנגד פרישות מהיהדות‪.‬‬
‫במהלך ההיסטוריה היהודית‪ ,‬ניתן להצביע על השפעתם העמוקה של שלושת התהליכים‬
‫האלה‪ ,‬כאשר מידי פעם ממלא אחד מהם את התפקיד המוביל ביצירת התמורות הדמוגרפיות‬
‫השוטפות‪.‬‬
‫אותם מרכיבי שינוי משפיעים כל הזמן על הרכב האוכלוסייה היהודית לפי שלל תכונותיה כגון‬
‫גיל‪ ,‬מין‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬מקומות מוצא‪ ,‬ותק במקום מגורים וכו׳‪ .‬שינויים משמעותיים נוספים‬
‫בהרכב האוכלוסייה נובעים מאירועים דמוגרפיים וחברתיים שאינם משפיעים ישירות על גודל‬
‫האוכלוסייה‪ ,‬כגון נישואין ושינויים אחרים במצב המשפחתי האישי‪ ,‬ניידות גיאוגרפית בתוך‬
‫יחידה טריטוריאלית מסוימת‪ ,‬שינויים ברמת השכלה או במקצוע‪ ,‬והיבטים אחרים של שינוי‬
‫בתכונות האישיות‪ .‬בהקשר זה יש עניין מיוחד בשינויים בדפוסי ההזדהות וההתנהגות היהודית‪.‬‬
‫שינויים בהרכב האוכלוסייה לגבי כל אחד מההיבטים האלה משפיעים על סיכויי ההתרחשות‬
‫של כל אחד מהגורמים המשפיעים ישירות על גודל האוכלוסייה‪ ,‬ובכך גם הם תורמים בעקיפין‬
‫לשינויים אלה‪ .‬ניתן לחקור את החברה היהודית מתוך שלל של זוויות דיסציפלינריות‪ .‬לעת‬
‫עתה‪ ,‬יחסית‪ ,‬מעט מאמץ הושקע כדי ליצור מחקרים שמשלבים דיסציפלינות שונות או לפחות‬
‫שמנסים לפתח שיח רב‪-‬תחומי אמיתי ופורה‪ .‬המחקר הדמוגרפי תורם לשיח זה חטיבה‬
‫מגובשת היטב של מושגים ושל כלים טכניים‪ .‬לכלים אלה יש יתרונות משמעותיים לגבי מדידת‬
‫דפוסי התנהגות אנוש הקשורים לתמורות באוכלוסייה‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫א‪ .‬הגדרות האוכלוסייה היהודית‬
‫בעידן החדש של דיון ביקורתי על פרדיגמות ובחינה של תפיסות קיימות בהיסטוריוגרפיה ובמדעי‬
‫החברה‪ ,‬אין מנוס מלהקדים לדיוננו הדמוגרפי‪-‬היסטורי מספר הערות העוסקות בהגדרות‬
‫ובמושגי יסוד‪ .‬בשל היותו של הדיון הדמוגרפי חלק של החקר ההיסטורי והחברתי‪ ,‬נמצאים‬
‫בתולדות עם ישראל קשרי גומלין הדוקים בין המונחים הבסיסיים עם יהודי ואוכלוסייה‬
‫יהודית‪ .‬במישור הערכי‪-‬העיוני‪ ,‬קשה לתאר את התכנים הייחודיים של המורשת הדתית‬
‫והתרבותית היהודית ללא קיומו של קולקטיב חברתי‪ ,‬מוגדר‪ ,‬מגובש ומתפתח‪ ,‬שאליו מכוונים‬
‫אותם התכנים‪ .‬במישור האופרטיבי‪ ,‬ניכר מתאם גבוה בין מאורעות מרכזיים בתולדות עם‬
‫ישראל לבין תמורות שחלו בעם ושהיו להן השלכות דמוגרפיות מיידיות או דחויות‪ ,‬כגון נדודי‬
‫עם‪ ,‬תמותה המונית‪ ,‬המרות דת מסיביות וכדומה‪ .‬אפשר לכן לטעון שבמקרה זה ההבחנה בין‬
‫היסטוריה פוליטית‪ ,‬חברתית ותרבותית‪ ,‬להיסטוריה דמוגרפית היא מלאכותית ואולי אף כלל‬
‫אינה אפשרית‪.‬‬
‫במונחים כלליים והשוואתיים‪ ,‬האוכלוסייה היהודית היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬דוגמה ייחודית של ציבור‬
‫המוגדר על ידי מערכת של סממנים דתיים ולאומיים‪ ,‬סימבוליים ברובם‪ ,‬המתגבשים‬
‫במערכות של הזדהות קבוצתית וקהילתית‪ .‬נובע מכאן‪ ,‬שהגדרת גבולות האוכלוסייה היהודית‪,‬‬
‫המהווה לעתים גורם בוויכוח על מיהו יהודי‪ ,‬יכולה להיקבע‪ ,‬ואף נקבעת לצרכים פנימיים‬
‫וחיצוניים רבים‪ ,‬על פי קריטריונים נורמטיביים‪-‬משפטיים של השתייכות‪ .‬בהתאם לניתוח‬
‫הסוציו‪-‬דמוגראפי וגם על פי הניתוח ההיסטורי‪ ,‬הגדרה זו נסמכת בדרך כלל על קריטריונים‬
‫אופרטיביים‪ .‬קריטריונים אלה מתבססים על תעודות היסטוריות או עכשוויות‪ ,‬או על עדויות‬
‫או השערות אחרות שאינן בהכרח מהוות מסמך בעל תוקף נורמטיבי‪-‬משפטי‪ .‬אמנם במהלך‬
‫רובה של ההיסטוריה היהודית קיימת חפיפה כמעט מוחלטת בין סוגי ההגדרות השונים של‬
‫הקולקטיב היהודי‪ ,‬פנימיות וחיצוניות‪ ,‬סובייקטיביות ואובייקטיביות‪ ,‬אולם חפיפה זו לא הייתה‬
‫תמיד קיימת בתקופות הקדומות ובוודאי שאינה קיימת בעידן החדש‪ .‬האמנציפציה של יהודי‬
‫אירופה פתחה תהליך של היפרדות בין גורמי הזדהות דתיים‪ ,‬אתניים‪ ,‬תרבותיים ואחרים שהיו‬
‫מחוברים במכלול אחיד‪ .‬תהליך זה של הפיכת הזהות ליותר אישית ומגוונת ממשיך להתפתח‬
‫במהירות תוך תמורות עד לימינו‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫קיימת אפוא מידה משתנה וגדלה של אי‪-‬ודאות בנוגע להגדרת הקולקטיב היהודי‪ ,‬אולם עובדה‬
‫זו אינה חייבת למנוע מאתנו מלהעלות השערות או מלהגיע למסקנות לנוכח עצמת התהליכים‬
‫החברתיים‪-‬הדמוגרפיים המאפיינים את ההיסטוריה ואת החברה היהודית‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫מידת הטעות או ההטיה הנובעות מהקושי להגדיר את הקולקטיב היהודי נראית לנו משנית‬
‫בהחלט לעומת המשימה לאתר קווי התפתחות כלליים‪ ,‬מתועדים וקוהרנטיים של הדמוגרפיה‬
‫ההיסטורית ובת זמננו של עם ישראל‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬במאתיים השנים האחרונות‪ ,‬ובמיוחד בששים השנים שלאחר מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬נעשית חיונית ההבחנה בין שתי הגדרות שונות של הציבור היהודי‪ .‬על פי הגדרה‬
‫אחת‪ ,‬וברוב המקורות הקיימים‪ ,‬יהודי הוא מי שמוכן לזהות את עצמו כיהודי‪ ,‬או מזוהה על‬
‫ידי בן בית אחר כיהודי‪ ,‬או בן ליהודים שאינו רואה עצמו כבעל זהות דתית אחרת‪ .‬קריטריון‬
‫סובייקטיבי מקיף זה‪ ,‬המקפל בחובו מידה של בחירה אישית‪ ,‬מגדיר את האוכלוסייה היהודית‬
‫הגרעינית או הליבה היהודית שהיא הנושא העיקרי של דיוננו‪ .‬בצידה של אוכלוסייה זו ישנם‬
‫כל אותם האנשים שהם יהודים לשעבר או שמוצאם יהודי למחצה ושאינם מזהים את עצמם‬
‫כיהודים‪ ,‬ועוד כל בני משפחותיהם הלא‪-‬יהודים‪ ,‬גם לא על פי מוצאם‪ .‬אלה האחרונים‪ ,‬יחד עם‬
‫אוכלוסיית הליבה‪ ,‬מהווים את האוכלוסייה היהודית המורחבת‪ .‬בזמנים היסטוריים שבהם‬
‫מעמיק תהליך השילוב בין יהודים ללא‪-‬יהודים‪ ,‬גדל גם הפער הכמותי היחסי בין אוכלוסיית‬
‫הליבה למורחבת‪ ,‬והגבול בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הלא‪-‬יהודית שסביבה‪ ,‬הולך‬
‫ומיטשטש‪.‬‬
‫בשולי הבחנות בסיסיות אלה מצויה העובדה כי המחקר העדכני על גנטיקה של אוכלוסיות‬
‫מסוגל לזהות מידה רבה של קרבה ודמיון בין אוכלוסיות יהודיות שונות‪ ,‬על אף מרחק גיאוגרפי‬
‫רב שהפריד ביניהן במשך תקופות ארוכות‪ .‬בדיקות של ד‪.‬נ‪.‬א‪ .‬מלמדות כי הדמיון הקיים בין‬
‫רוב האוכלוסיות היהודיות בימינו בלא הבדל עדה או מקום מגורים‪ ,‬רב יותר מן הדמיון הקיים‬
‫בין יהודים ללא‪-‬יהודים היושבים באותה המדינה‪ .‬מתברר עוד כי הדמיון הרב ביותר קיים בין‬
‫יהודים לבין אוכלוסיות אחרות מאזור המזרח התיכון‪ ,‬בעיקר ערבים‪ ,‬דבר המאשר גם היום‬
‫את מקורו הגיאוגרפי הקדום של העם היהודי‪.‬‬
‫בשילוב עם ההגדרות הכלליות וההבחנות הנזכרות‪ ,‬חייב הניתוח ההיסטורי והעכשווי להיות‬
‫ער לקיומם של גורמים רבים העשויים להשפיע על תהליכי שינוי דמוגרפי‪ .‬יש לשים לב לעובדה‬
‫שהאירועים הדמוגרפיים תמיד באים לידי ביטוי ברמת הפרט‪ ,‬כמו במקרה של לידה‪ ,‬פטירה‪,‬‬
‫שינוי מקום מגורים או שינוי אחר במצב האישי‪ .‬אולם אירועים כאלה הם בו בזמן גם תוצאה של‬
‫שרשרת נסיבות גלובליות‪ ,‬אזוריות וקהילתיות‪ ,‬המשפיעות על היחיד‪ .‬את מהותם של השינויים‬
‫האישיים הנצפים ניתן להבין כשילוב של גורמים המשפיעים בהתאם להקשרים השונים‪:‬‬
‫* על הקולקטיב היהודי בלבד‪ ,‬מתוך ייחודיותו התרבותית‪-‬החברתית;‬
‫ *על הקולקטיב היהודי ועל חברת הרוב גם יחד‪ ,‬עקב תהליכים רחבי היקף של שינוי‬
‫המתרחש לאורך זמן או עקב היחשפותם לתנאי אזור או סביבה מסוימים;‬
‫‪63‬‬
‫ *על טיב יחסי הגומלין‪ ,‬הבלתי סימטריים לרוב‪ ,‬בין המיעוט היהודי לרוב הלא‪-‬יהודי‪.‬‬
‫בין הגורמים הבולטים ביותר והראויים לתשומת לב‪ ,‬המשפיעים על התפתחות הדמוגרפיה‬
‫היהודית לטווח הארוך‪ ,‬יש לציין במיוחד חמישה תחומים‪:‬‬
‫ *אופייה של מערכת הערכים היהודית המסורתית ותכניה הייחודיים‪ ,‬והמבנה של הקהילה‬
‫היהודית המאורגנת ומוסדותיה;‬
‫ *אופיו המשתנה של המערך החוקי המגדיר את יחסי הגומלין של שליטה מול תלות בין לא‪-‬‬
‫יהודים ויהודים;‬
‫ *מעמדו של הציבור היהודי בתוך הריבוד החברתי‪-‬כלכלי של חברת הרוב והריבוד המעמדי‬
‫הפנימי של הקהילה היהודית;‬
‫ *אופי וכמות המידע הקיימים בתוך הציבור היהודי בהשוואה לקבוצות אחרות‪ ,‬בין אם‬
‫נרכש באמצעות השכלה פורמלית או ממקורות אחרים;‬
‫ *תהליכים גנטיים שפעלו בעבר בפרקי זמן ממושכים בתוך קהילות יהודיות שהיו מבודדות‬
‫ומנותקות זו מזו בעלות נטייה חזקה לאנדוגמיה‪( ,‬נישואין בתוך היחידה החברתית)‪.‬‬
‫נתינת הדעת לגורמים אלה מאפשרת שחזור התפתחויות דמוגרפיות ארוכות טווח‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫מתוך גישה זהירה וביקורתית‪.‬‬
‫ב‪ .‬מקורות נתונים‬
‫‪64‬‬
‫סקירה‪ ,‬ולו שטחית ביותר‪ ,‬של התפתחות האוכלוסייה היהודית לטווח ארוך חייבת להתמודד‬
‫בזהירות רבה‪ ,‬אך גם בעקשנות ובתושייה‪ ,‬עם זמינותם החלקית בלבד ועם איכותם הבלתי‬
‫אחידה של מקורות התיעוד‪ .‬לגבי רובה המכריע של התקופה הטרום‪-‬מודרנית‪ ,‬פיזור האוכלוסייה‬
‫היהודית מחייב הסתמכות על מקורות מידע רבים ומפוצלים‪ .‬חוסר ההומוגניות של מקורות‬
‫המידע שבידינו גורר אחריו יכולת מוגבלת להשוות בין מגמות ולתאר תמונה ריאלית וודאית של‬
‫הדמוגרפיה היהודית בתקופות עבר‪ .‬אולם בכל זאת נוכל להתייחס למערכות הנתונים והאומדנים‬
‫הקיימות‪ .‬המקורות ההיסטוריים כוללים‪ :‬פנקסי קהילות חלקיים‪ ,‬רשימות מיסוי‪ ,‬יומני מסע‬
‫(כגון יומנו המפורסם של בנימין מטודלה)‪ ,‬רישומי פטירות‪ ,‬נישואין ולידות‪ ,‬מפקדי אוכלוסייה‬
‫רשמיים של רשויות מקומיות ושל מדינות‪ .‬בעשרות השנים האחרונות התפתחו סקרים סוציו‪-‬‬
‫דמוגרפיים על מדגמים מייצגים של כלל האוכלוסייה היהודית במקומות שונים בעולם‪.‬‬
‫בעידן הנוכחי חקר האוכלוסייה היהודית כרוך בשלושה אתגרים‪:‬‬
‫ *הגדרת האוכלוסייה‪ :‬זו‪ ,‬כפי שצוין‪ ,‬יכולה להתבסס על קריטריונים נורמטיביים (למשל‬
‫ההלכה)‪ ,‬אולם על פי רוב תתבסס על קריטריונים אופרטיביים;‬
‫‬
‫ *זיהוי האוכלוסייה שהוגדרה‪ :‬נחוצים כאן כלים שיהוו מסננת מתוך כל האוכלוסייה‪ ,‬כגון‬
‫מרשם אוכלוסין (אם ישנו)‪ ,‬רשימת בוחרים‪ ,‬מאגר מספרי הטלפון‪ ,‬או אף רשימות חברות‬
‫במוסדות‪ ,‬רשימות של שמות משפחה‪ ,‬או רשימות של אזורי מגורים;‬
‫ *כיסוי האוכלוסייה שזוהתה‪ :‬נחוצה כאן יכולת הגעה לאנשים שהוגדרו וזוהו‪ ,‬באמצעות‬
‫שיחת ריאיון‪ ,‬בדרך כלל פנים אל פנים או באמצעות הטלפון‪.‬‬
‫הפיזור הגיאוגרפי הרב של היהודים הביא אותם בימינו לחיים במדינות המתאפיינות על ידי‬
‫דפוסים חוקתיים שונים‪ .‬השלכה חשובה לחקר האוכלוסייה היהודית נובעת מצירוף הנסיבות‬
‫הבאות במדינות השונות‪:‬‬
‫ *האם יהודים מוכרים כאחת מקטגוריות הדת או הלאום במסמכים רשמיים של המדינה‪,‬‬
‫כגון מפקד או מרשם אוכלוסין‪ ,‬ובכך ניתן לקבל עליהם נתונים ממקורות רשמיים אלה‪.‬‬
‫ *האם המבנה הארגוני של הקהילה היהודית ריכוזי או מפוזר‪ ,‬מה היקף החברות בארגונים‬
‫יהודים באותה מדינה‪ .‬על כך ניתן לקבל נתונים בעלי איכות טובה יותר או פחות ממקורות‬
‫מוסדיים יהודיים‪.‬‬
‫במקרים של העדר עדויות ישירות על האוכלוסייה הנחקרת‪ ,‬הניתוח הדמוגרפי יכול להסתמך על‬
‫מצבים דומים המתועדים היטב במקום אחר בעל אופי דומה ולהקיש מהם‪ ,‬או להיעזר במודלים‬
‫מתמטיים‪-‬דמוגרפיים המגדירים בעזרת מערכת הנחות והשערות את התחום של האפשרי‬
‫ושל הבלתי אפשרי‪ .‬במקרים כאלה‪ ,‬נראה כי עדיף לנסות ולהציג השערה מלהישאר במצב של‬
‫אי‪-‬ודאות מוחלטת‪ .‬בצירוף כל הכלים האלה‪ ,‬יש ביכולתנו להציג קווי יסוד של ההתפתחויות‬
‫הדמוגרפיות העיקריות בעבר ובהווה‪ ,‬וכן כמה השערות באשר לגורמים המרכזיים האחראים‬
‫להתפתחויות אלה‪ .‬מידת הטעות הטמונה בהכללות שנציג כאן היא שולית‪ ,‬להערכתנו‪ ,‬מול‬
‫הסבירות הגבוהה של תמונת מצב דמוגרפית כוללת‪ ,‬סבירה ונושאת משמעויות‪.‬‬
‫מה אנחנו יודעים‪ :‬מגמות עיקריות‬
‫א‪ .‬מאות שנים של יציבות בלתי יציבה‬
‫באלף השנים האחרונות של דמוגרפיה יהודית התפתחו תהליכים היסטוריים‪-‬דמוגרפיים‬
‫מורכבים המקשים מאוד על הניסיון להציג תפיסה שתהיה גם תמציתית וגם חד‪-‬משמעית‪ .‬מן‬
‫הראוי להצהיר שוב על יראה וצניעות משום היקפם העצום של הדברים שאיננו יודעים לעומת‬
‫הידוע לנו‪ .‬בכל זאת הידוע מספיק כדי לבחון את התמורות העיקריות בגודל האוכלוסייה‬
‫היהודית ובפריסה הגיאוגרפית בתקופות השונות‪ .‬בהמשך נעסוק גם במספר לקחים העולים‬
‫‪65‬‬
‫מן התהליכים שהתרחשו‪ ,‬העשויים לעזור בגיבוש תובנה היסטוריוגרפית מקיפה‪ ,‬מעבר‬
‫לפרספקטיבה הסגולית של חקר האוכלוסייה‪.‬‬
‫אם נתעלם מהדרישה לדון בטיבו של כל אומדן ונתון‪ ,‬נוכל לקבוע במידה גבוהה של סבירות‪,‬‬
‫כי בראשית האלף השני לספירה‪ ,‬האוכלוסייה היהודית הייתה קטנה‪ ,‬קרוב לוודאי קטנה‬
‫מאשר בתקופות קדומות יותר‪ .‬אומדן מרכזי של כמיליון נפש נראה סביר‪ ,‬עם סטייה אפשרית‬
‫של כמה מאות אלפים כלפי מעלה או כלפי מטה‪ .‬הערכת התהליכים המשפיעים על תת‪-‬‬
‫אוכלוסייה מסוימת מחייבת להשוות אותה עם ההקשר הדמוגרפי הכללי הרחב יותר‪ .‬איך‬
‫נראות מגמות ההתפתחות של האוכלוסייה היהודית באלף השנים האחרונות בהשוואה‬
‫לתהליכים הדמוגרפיים הכלליים שהשפיעו על כלל אוכלוסיית העולם? שאלה זו חשובה מן‬
‫הבחינה המושגית הכללית והיא חשובה עוד יותר מבחינת השוואת המנגנונים העומדים ביסוד‬
‫השינויים הנצפים‪ ,‬הן בטווח הקצר הן בטווח הארוך‪.‬‬
‫איור ‪ 1‬מציג שלושה קווים על רצף אלף השנים‪ ,‬המתארים‪ ,‬האחד את התפתחות האוכלוסייה‬
‫היהודית בעולם (בקנה מידה של מיליונים)‪ ,‬השני את התפתחות כלל האוכלוסייה בעולם (בקנה‬
‫מידה של מיליארדים)‪ ,‬והשלישי את היחס המספרי בין המיעוט היהודי לסך הכל העולמי (בקנה‬
‫מידה של אחד ל‪ .)1000-‬חשוב לשים לב הן למגמות השינוי הן לקצב השינוי של שתי האוכלוסיות‪.‬‬
‫השוואה זו מעלה מספר הבדלים משמעותיים‪ .‬המכנה המשותף הוא שגודל שתי האוכלוסיות‬
‫לא נשתנה בהרבה במשך רוב המילניום‪ ,‬אם כי היו רגעים של חוסר יציבות‪ .‬בשתי האוכלוסיות‪,‬‬
‫אמנם באופן שונה במקצת‪ ,‬ההתפתחות הדמוגרפית היתה איטית ויציבה במשך זמן ארוך‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫החל מראשית המאה ה‪ 11-‬ועד לראשית המאה ה‪ 18-‬שמרה האוכלוסייה היהודית על ממדים‬
‫כמעט שווים‪ ,‬תוך תנודות חוזרות ונשנות‪ .‬גם כלל אוכלוסיית העולם שמרה על מגמה של‬
‫צמיחה איטית ביותר במשך רוב התקופה משנת ‪ 1000‬עד שנת ‪ 1800‬או מעט עשרות שנים אחר‬
‫כך‪ .‬צמיחה איטית ביותר כזו נובעת בדרך כלל מרמות גבוהות של תמותה ושל ילודה המקזזות‬
‫אחת את השנייה‪.‬‬
‫אם נתבונן ביתר תשומת לב באומדנים של האוכלוסייה היהודית ושל כלל האוכלוסייה‪ ,‬נבחין‬
‫בהבדל משמעותי בקצב התפתחותן‪ .‬כל האוכלוסייה בעולם מתפתחת ברצף המופר על ידי‬
‫תנודות גדולות מועטות בלבד בעוד שבהתפתחות האוכלוסייה היהודית ישנן הפרעות בלתי‬
‫פוסקות של עליות וירידות‪ .‬תנודות אלה משקפות מאורעות מרכזיים בתולדות עם ישראל‬
‫בנוסף לשינויים חולפים שחלו בהקשר הסוציו‪-‬דמוגרפי הכללי באזורים שבהם היו מרוכזים‬
‫רוב היהודים‪.‬‬
‫איור ‪ .1‬אוכלוסייה יהודית וכללית בעולם ‪2000 - 1000‬‬
‫‪18‬‬
‫‪16‬‬
‫‪14‬‬
‫‪12‬‬
‫‪10‬‬
‫‪8‬‬
‫‪6‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫‪0‬‬
‫‪2000‬‬
‫‪1950‬‬
‫‪1900‬‬
‫‪1850‬‬
‫‪1800‬‬
‫��������‪1000-‬‬
‫יהודים ל‪1000-‬‬
‫‪1700 1750‬‬
‫‪1650‬‬
‫‪1600‬‬
‫‪1550‬‬
‫‪1500‬‬
‫במיליארדים‪ú‬‬
‫��������‪äòåìí áîéìéàøãéí‬‬
‫אוכלוסיית העולם‬
‫‪1450‬‬
‫‪1400‬‬
‫‪1350‬‬
‫‪1250 1300‬‬
‫‪1200‬‬
‫‪1150‬‬
‫‪1100‬‬
‫‪1050‬‬
‫‪1000‬‬
‫‪éäåãéú‬‬
‫��������‪áîéìéåðéí‬‬
‫יהודית‪ ä‬במיליונים‬
‫אוכלוסייה‬
‫ככלל‪ ,‬אנו שותפים לגישה הביקורתית של ההיסטוריון הגדול סלו בארון כלפי ״הגרסה הבכיינית״‬
‫של תולדות ישראל‪ .‬אולם לא נוכל שלא לציין את העובדה שהצמיחה הדמוגרפית המועטה‬
‫והבלתי סדירה של האוכלוסייה היהודית במשך שבע מאות השנים הראשונות של המילניום‪-‬‬
‫מימי הביניים ועד לראשית האמנציפציה ‪ -‬הייתה תוצאה של גישתה המדינית המגבילה של‬
‫חברת הרוב הלא‪-‬יהודית כלפי המיעוטים היהודים‪ .‬גישה מגבילה זו באה לידי ביטוי‪ ,‬פעם אחר‬
‫פעם‪ ,‬בגילויים שונים כגון השמדה פיזית של קהילות שלמות‪ :‬גירושי קהילות שלמות‪ ,‬שהביאו‬
‫גם הם לתמותת יהודים גבוהה בהתחשב בתנאי התחבורה והאכסון של התקופה; גזרות שמד‪,‬‬
‫לרבות של ילדים וצעירים שהם פוטנציאל הגידול העתידי של כל אוכלוסייה; או צמצום תחום‬
‫‪67‬‬
‫המחיה הטריטוריאלי היהודי לשטחים עירוניים צפופים או לתחומי מושב אזוריים מוגדרים‪.‬‬
‫גילויים אלה לא אפשרו כלל צמיחה דמוגרפית או שאפשרו צמיחה מוגבלת בלבד‪ ,‬ולעתים גרמו‬
‫אף לירידה משמעותית בממדיהן של קהילות יהודיות מקומיות‪ .‬ניתן להמחיש את השיבושים‬
‫הללו בקו ההתפתחות הדמוגרפית של האוכלוסייה היהודית‪ ,‬על ידי הצגת קצב השינוי בגודלה‬
‫של האוכלוסייה היהודית לעומת הקצב של סך כל אוכלוסיית העולם‪ .‬ניכר הבדל משמעותי‬
‫בהתפתחות האוכלוסייה היהודית לעומת התפתחותה של האוכלוסייה העולמית כולה‪.‬‬
‫התנודות מעלה ומטה באוכלוסייה היהודית תדירות וחריפות הרבה יותר‪ .‬הנסיבות השליליות‬
‫הנזכרות הובילו מדי פעם לנפילות כמותיות עד כדי חזרה לסדרי הגודל שאפיינו את האוכלוסייה‬
‫היהודית מאה‪ ,‬מאתיים‪ ,‬או שלש מאות שנים קודם לכן‪.‬‬
‫נקל אפוא להניח‪ ,‬שבתנאים רגילים‪ ,‬סבירים‪ ,‬שקטים יותר‪ ,‬הציבור היהודי היה יכול לחוות‬
‫צמיחה דמוגרפית לא מבוטלת גם בתקופות קודמות‪ ,‬למשל בתקופת ימי הביניים‪ ,‬ואף גדולה‬
‫בהרבה מזו שהייתה באוכלוסיית העולם כולה‪ .‬אולם בפועל‪ ,‬המנגנונים הכוחניים השונים‬
‫והשליליים של החברה שבתוכה חיו היהודים מנעו צמיחה אפשרית זו‪.‬‬
‫הזכרנו כאן פעולות מסוימות שכוונו על ידי חברת הרוב במיוחד כלפי המיעוט היהודי באזורי‬
‫התפוצה השונים‪ .‬לכך יש להוסיף את השפעתם של האירועים הכלליים המשותפים לציבור‬
‫היהודי ולכלל החברה‪ .‬אחד האירועים שהשפעתם הייתה חמורה ביותר הוא התפרצות‬
‫המגפה השחורה במחצית המאה הארבע עשרה שגרמה למשבר דמוגרפי כללי ברחבי באירופה‬
‫ובאזורים שונים באסיה ובאפריקה‪ .‬מגפות‪ ,‬לרבות כאלה הנוצרות ומתפשטות עקב מלחמות‪,‬‬
‫רעב ופגעי טבע אחרים‪ ,‬השפיעו גם על הציבור היהודי‪ .‬האפיון הכללי של התקופה הארוכה של‬
‫שבע מאות שנים לפחות הוא שיעור נמוך של צמיחה דמוגרפית בקרב האוכלוסייה היהודית‬
‫ובקרב כלל האוכלוסייה בעולם‪ .‬השיעור דומה במידה רבה בשתי האוכלוסיות‪ ,‬לעתים מתוך‬
‫נסיבות שונות לגמרי‪ ,‬למשל עקב המגבלות שהוטלו על היהודים על ידי חברת הרוב‪ .‬אולם‪,‬‬
‫גם ניכר כי האוכלוסייה היהודית סבלה יותר מהמכלול של הגורמים השליליים שצוינו ועקב כך‬
‫חלקם של היהודים בתוך אוכלוסייה הכללית הצטמצם בהדרגה ובמידה משמעותית‪ .‬חשוב לציין‬
‫בהקשר זה כי היצירתיות האדירה של יחידים וקהילות מתוך הקולקטיב היהודי בתקופה זו היא‬
‫פרי של אוכלוסייה שהייתה גם קטנה בממדיה וגם מפוזרת מאוד על פני מרחב גיאוגרפי גדול‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫ב‪ .‬המעבר לצמיחה דמוגרפית מהירה‬
‫בחינת התפתחויות הדמוגרפיות ברבע האחרון של המילניום מעלה כי התחוללה תמורה‬
‫משמעותית וסטייה כמעט מוחלטת לעומת המודל שהוצג עד כה‪ .‬חלה עלייה מהירה בגודל‬
‫האוכלוסייה היהודית‪ ,‬מהירה הרבה יותר מזו של כלל האוכלוסייה‪ .‬שוב‪ ,‬אין לשכוח את סדרי‬
‫הגודל השונים של האוכלוסייה היהודית לעומת סך כל תושבי תבל‪ .‬תהליך זה אינו כה יוצא‬
‫דופן מבחינת הסיבות לצמיחה דמוגרפית או מבחינת השלכותיה‪ .‬מה שיוצא דופן הוא בעיקר‬
‫העיתוי המוקדם וקצבו המהיר של ריבוי האוכלוסייה‪.‬‬
‫לפי האומדנים הקיימים האוכלוסייה היהודית מתחילה לגדול גידול משמעותי במהלך המאה‬
‫ה‪ 18-‬ובעיקר במהלך המאה ה‪ .19-‬אותו מיליון יהודים (בקירוב) בתקופה הארוכה שמשנת‬
‫‪ 1000‬ועד שנת ‪ 1700‬צומח ל‪ 2.5 -‬מיליון ב‪ ,1800-‬ל‪ 10.6-‬מיליון במאה ה‪ 19-‬ועד לשיא ההיסטורי‬
‫של כ‪ 16.5-‬מיליון יהודים ערב מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫תהליך מואץ זה של צמיחה דמוגרפית משך את תשומת ליבם של אנשי מחקר‪ ,‬פובליציסטים‬
‫ואנשי ציבור במחצית השנייה של המאה ה‪ 19-‬ואלה נטו לייחס לו משמעויות נכבדות וגורליות‬
‫לחברת הרוב הלא‪-‬יהודית‪ .‬בחינת התהליכים הדמוגרפיים הנבדלים בקרב היהודים והלא‪-‬‬
‫יהודים הפכה למרכיב פעיל ביצירת נוגדנים אנטישמיים הרי אסון‪ :‬מיתוס הגזע היהודי נבנה‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬מתצפית של הבדלים בשיעורי הילודה ובשיעורי התמותה בין יהודים ללא‪-‬יהודים‪ .‬גם בין‬
‫נטולי הדעות הקדומות האנטי‪-‬יהודיות היו שסברו כי המשך קצב הגידול הנצפה אצל היהודים‬
‫יהפוך את האחרונים בסופו של דבר למרכיב דומיננטי‪ ,‬אם לא לרוב בחברה‪ ,‬דבר שנחשב‬
‫כלא מקובל ואף כמסוכן לפי מוסכמות התקופה‪ .‬המשמעויות שיוחסו לצמיחה הדמוגרפית‬
‫של היהודים היו בלתי סבירות‪ ,‬ואולם יש לציין כי השינוי הדמוגרפי הנצפה בקהילות היהודיות‪,‬‬
‫בעיקר באירופה‪ ,‬היה אכן מרשים והזמין חששות ופרשנויות‪.‬‬
‫הצמיחה הדמוגרפית היהודית המהירה במאה ה‪ 18-‬ובעיקר במאה ה‪ 19-‬נבעה בעיקר‬
‫משיפור תנאי החיים‪ ,‬התזונה וההיגיינה הבסיסיים ומירידת שיעורי התחלואה והתמותה‪,‬‬
‫לרבות תמותת תינוקות‪ ,‬בעיקר בקהילות היהודיות במזרח אירופה ובמרכזה‪ .‬אופי המשפחה‬
‫היהודית המסורתית‪ ,‬כולל נטייה כמעט מוחלטת להינשא ובנישואים אנדוגמיים ופריון גבוה‬
‫למדי‪ ,‬היו גורם מסייע לכך‪ ,‬אולם לא העיקרי‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הצמיחה הדמוגרפית של היהודים‬
‫מוסברת היטב על ידי גורמים דמוגרפיים שגרתיים בעלי שורש תרבותי וחברתי בעיקרם‪ ,‬ואין‬
‫צורך בהסברים נוספים בתחום הגנטיקה או כגון הצטרפותם של גרים רבים ליהדות‪ .‬המיתוס‬
‫של גיור הכוזרים‪ ,‬לא רק שאינו נתמך על ידי המחקר החדיש על גנטיקה של אוכלוסיות‪ ,‬אלא‬
‫שהוא לא נחוץ להסבר על השינויים הכמותיים הניכרים שהתרחשו במספר היהודים‪ .‬קצב‬
‫‪69‬‬
‫הגידול של היהודים מרשים למעשה אף יותר לנוכח העובדה שבמשך המאה ה‪ 19-‬כבר נראים‬
‫סימנים ראשונים של תהליכי חילון והתבוללות בקרב הציבור היהודי‪ .‬תהליכים אלה גרמו‬
‫לשחיקה בגודל הקהילות‪ ,‬הנאמדת בכ‪ 200 -‬אלף יהודים רק במהלך המאה ה‪ .19-‬רובם‬
‫התנצרו או שבחרו להישאר במעמד של מחוסרי דת‪ ,‬שהיה מקובל במרכז אירופה‪.‬‬
‫שלב הצמיחה הדמוגרפית המהירה באוכלוסייה היהודית במאה ה‪ 19-‬ובראשית המאה ה‪20-‬‬
‫נוצר עקב שיעורי גידול שנתיים שעלו בהדרגה מאחוז ועד לקצת יותר משני אחוזים‪ .‬שיעורים‬
‫אלה היו תוצאה של פריון ממוצע של חמישה‪ ,‬ששה ילדים לאישה ותוחלת חיים ממוצעת‬
‫שעלתה בהדרגה מ‪ 30-‬ל‪ 45-‬שנות חיים בממוצע‪ .‬ממוצעים אלה כוללים כמובן את הירידה‬
‫שחלה בתמותת תינוקות וילדים‪.‬‬
‫הסבר אפשרי לתופעה שיהודים חלו ומתו פחות משכניהם הלא‪-‬יהודים טמון בראש‬
‫ובראשונה בהשפעת התרבות המסורתית הנפוצה בקהילה היהודית ובמבנה החברתי של‬
‫הקהילה‪ :‬לשמירה של ציוויים דתיים ודפוסי התנהגות מסורתיים אחרים הקשורים לתזונה‬
‫ולהיגיינת הפרט והסביבה בעיקר‪ ,‬וכן לקיומם של מוסדות קהילתיים בתחומי צדקה ופיקוח‬
‫נפש‪ ,‬המאפיינים את הציבור היהודי המסורתי‪ .‬ניתן לייחס לאורח חיים מסורתי‪ ,‬לפחות בשלב‬
‫הראשון של תהליך הירידה בתמותה‪ ,‬השפעות מקטינות סיכונים בריאותיים ומגבירות סיכויים‬
‫להחלמה‪ .‬בכך נוצרו הבדלים דמוגרפיים בין הציבור היהודי לאוכלוסיות אחרות שבהן לא היו‬
‫קיימות אותן הנחות יסוד ערכיות ואותן מסגרות חברתיות‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬אותו תהליך דמוגרפי של מעבר לירידה בתמותה הושפע בעיקר מן ההקשר הכללי‬
‫של המודרניזציה ומהבדלים במבנה החברתי של קבוצות אוכלוסייה שונות שנוצרו בעקבותיה‪.‬‬
‫קטנה באופן כללי השפעתן של מגפות קשות‪ ,‬בעיקר כתוצאה של שיפורים קלים ברמת התזונה‬
‫והמחיה‪ ,‬אך גם כתוצאה של שכלול האמצעים למניעה או לצמצום השלכותיהן הקטלניות‪.‬‬
‫במקביל וברוח אותה קידמה‪ ,‬השתפר גם יחסם של השלטונות אל הציבור היהודי‪ ,‬אשר זכה‬
‫מעתה בהדרגה ליותר חופש תנועה‪ ,‬ולאפשרויות התיישבות ופרנסה מגוונות יותר‪ .‬בתנאים‬
‫אלה גברה השפעתם של מאפיינים שונים של המבנה החברתי‪-‬הכלכלי של היהודים‪ ,‬לרבות‬
‫בכל הקשור לפריסה הגיאוגרפית האזורית‪ ,‬לעיור‪ ,‬למקומות המגורים בתוך הערים‪ ,‬לגישה‬
‫חופשית למקורות השכלה‪ ,‬ולריבוד מקצועי‪-‬חברתי‪-‬מעמדי נוח יותר‪ .‬בכל אלה נוצרו במשך‬
‫הזמן יתרונות יחסיים לציבור היהודי‪ ,‬אשר התבטאו גם בירידה נוספת ברמות התחלואה‬
‫והתמותה‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫הפרדוקס הטרגי הוא בכך‪ ,‬שדווקא בעידן של התפתחות המדע והיכולת המשופרת לצפות‬
‫בתופעות החיים בכלי מחקר שיטתיים ‪ -‬שאפיינו את סוף המאה ה‪ ,19-‬בני התקופה ייחסו‬
‫להבדלים הדמוגרפיים שנמדדו בין יהודים לאחרים משמעויות אנתרופולוגיות‪-‬גנטיות‪ ,‬מחד‬
‫גיסא‪ ,‬ומיסטיות‪-‬תיאולוגיות‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬אשר סייעו לגיבושה של תורת הגזע‪ .‬משמעויות אלה‬
‫ותרגומן למדיניות גזענית אנטי‪-‬יהודית‪ ,‬הובילו לשלב הבא בהתפתחות ההיסטורית של עם‬
‫ישראל ‪ -‬לנפילה הדמוגרפית הטרגית של שואה‪.‬‬
‫בחכמה שלאחר מעשה אנו יודעים היום שהגורם המרכזי להתפתחות הדמוגרפית המהירה של‬
‫היהודים היה עיתוי מוקדם של תהליכים מסוימים שהתרחשו‪ ,‬ולא מהות התהליכים עצמם‪.‬‬
‫הצמיחה הדמוגרפית המהירה בעשורים האחרונים של המאה ה‪ ,20-‬בפרט במדינות המתפתחות‬
‫עד לחציית קו ששה מיליארד תושבים בתבל‪ ,‬או במינוח התקשורתי העכשווי התפוצצות‬
‫האוכלוסין מזכירה תהליכים שהתפתחו באוכלוסייה היהודית כמאה או כמאה וחמישים‬
‫שנים קודם לכן‪ .‬לקח מעניין הוא‪ ,‬כי גם בנושא התמורות הדמוגרפיות בעולם המתרחשות‬
‫בימינו‪ ,‬נזקקת הפרשנות לשילוב של מושגים תרבותיים‪-‬קהילתיים ‪ -‬ערכיים וסימבוליים‬
‫בעיקרם‪ ,‬יחד עם מושגים חברתיים‪-‬כלכליים הפועלים על הנחת הרציונליות והפרגמטיזם‪.‬‬
‫ג‪ .‬השואה והשלכותיה‬
‫להתפתחות הדמוגרפית של העם היהודי בחלק האחרון של המילניום משמעויות שונות‪ .‬איור‬
‫‪ 1‬מדגים את השינויים במשקלה של האוכלוסייה היהודית בתוך כלל האוכלוסייה בעולם‬
‫במשך אלף השנים‪ .‬ההשפעות של אותם גורמים שליליים שפעלו בעצמה בשנת אלף לספירה‬
‫(ובוודאי גם קודם לכן) ועד לראשית תהליכי המודרניזציה והאמנציפציה‪ ,‬הביאו לכך שמשקלה‬
‫היחסי של האוכלוסייה היהודית בתוך כלל אוכלוסיית העולם הלך וקטן בהתמדה במשך כמה‬
‫מאות שנים ‪ -‬מיחס של כ‪ 5-‬ל‪ 1000-‬נפש בשנת ‪ 1000‬עד פחות מ‪ 2-‬ל‪ 1000-‬נפש בשנת ‪.1700‬‬
‫אחרי‪-‬כן המשקל עלה עד לשיא של למעלה מ‪ 8-‬ל‪ 1000-‬ערב מלחמת העולם השנייה‪ .‬בשנות‬
‫המלחמה והשואה חלה ירידה דרמטית של כמחצית מכלל השיעור‪ ,‬ומגמת הירידה במשקל‬
‫היהודים בתוך כלל האוכלוסייה המשיכה עד לימינו‪.‬‬
‫כאן המקום להתייחס בקצרה למספר שאלות היפותטיות הנשאלות בדרך כלל בנימה זהירה‪,‬‬
‫אך מן הנמנע להתעלם מהן לחלוטין‪ .‬שאלה אחת היא מה היה מספר היהודים כיום אילולי‬
‫פעלו אותם גורמים שליליים שגרמו לשחיקתו המתמדת והגבילו את פוטנציאל הצמיחה‬
‫הדמוגרפית של יהודי העולם‪ .‬ניתן להעלות השערה‪ ,‬לפיה ללא גורמים שליליים אלה‪ ,‬שפעלו‬
‫בתקופה שמשנת האלף עד ראשית המאה השמונה עשרה‪ ,‬האוכלוסייה היהודית בשנת ‪1700‬‬
‫הייתה גדולה פי שניים או אפילו פי שלושה משהיתה בפועל‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫בעייתית עוד יותר היא שאלת הערכת השפעותיה הישירות והעקיפות של השואה על הדמוגרפיה‬
‫היהודית‪ .‬ערב המלחמה‪ ,‬בסופה של תקופת פריחה מהירה מספר היהודים הגיע לשיא היסטורי‬
‫של כ‪ 16.5-‬מיליון נפש‪ .‬מה עשוי היה להיות המצב הדמוגרפי אילולי השואה? על שאלה תאורטית‬
‫זו יש להשיב בזהירות רבה המתחייבת מן העובדה שאי אפשר לשכתב את ההיסטוריה‪ .‬שינוי‬
‫ולו במרכיב התפתחות אחד יכול לגרור אחריו שינויים עמוקים בתהליכי התפתחות הקשורים‬
‫בו‪ .‬שאלה מרכזית באותו עניין היא האם אלמלא השואה הייתה מדינת ישראל קמה כעבור‬
‫מספר שנים‪ ,‬היות ולקיום מדינת ישראל השפעה חיובית על הדמוגרפיה היהודית בחמישים‬
‫השנים האחרונות‪ .‬באמצעות טכניקות של שחזור וחיזוי דמוגרפי ניתן ליצור מודלים תקפים‬
‫למדי‪ .‬בהסתמך על מודלים אלה ניתן לטעון שאילולי השואה‪ ,‬ובהנחות מחמירות ביותר של‬
‫רמות הפריון הנמוכות והתבוללות רבה‪ ,‬הייתה האוכלוסייה היהודית עשויה להגיע לקראת סוף‬
‫המאה העשרים להיקף משוער הנע בין ‪ 26‬ל‪ 33-‬מיליון נפש‪ ,‬דהיינו ‪ 13‬עד ‪ 20‬מיליון נפש יותר‬
‫מהיקפה בפועל (ולא ‪ 6‬מיליון יותר כמספר הקורבנות המשוער)‪.‬‬
‫חשוב לשים לב ליסוד הרציני והמעורר מחשבה שבחישובים הספקולטיביים האלה‪ .‬מאורעות‬
‫היסטוריים שונים‪ ,‬כגון מסעות הצלב‪ ,‬גירוש היהודים מספרד ומאזורים אחרים‪ ,‬פרעות‬
‫ת״ח‪-‬ת״ט במזרח אירופה ולאחרונה השואה‪ ,‬גרמו לכך שנעצר או הואט ביותר המומנטום‬
‫המצטבר של ההתפתחות הדמוגרפית הסדירה של היהודים‪ .‬בכל פעם אין מדובר רק באלה‬
‫שישנם או שחדלים מלהיות ברגע מסוים‪ ,‬אלא גם בילדיהם‪ ,‬נכדיהם ובכל שרשרת הדורות‬
‫הארוכה שאחריהם‪ .‬בתקופות הקשות של ההיסטוריה היהודית לא רק שהתמותה עלתה‬
‫לרמת שיא‪ ,‬אלא גם נולדו שנתונים מדולדלים במספרם ורבים מן הנותרים בחיים חיפשו‬
‫מקלט ונטשו את הדת ואת הזהות היהודית‪ .‬אותם הדורות שהתמעטו יצרו מצדם שרשרת של‬
‫דורות מדולדלים‪ .‬בפרספקטיבה היסטורית ארוכת טווח‪ ,‬ההשפעה המצטברת של הרדיפות‬
‫או הכוחות שעצרו את התפתחות האוכלוסייה היהודית מסתכמת לכדי ממדים תאורטיים‬
‫שהדעת מתקשה לתפסם‪ .‬הדבר נכון במיוחד לגבי השואה‪ ,‬וזאת משום הרכב הגילים הצעיר‬
‫למדי של האוכלוסייה היהודית בתפוצות ערב מלחמת העולם השנייה‪ ,‬לרבות בקרב השכבות‬
‫המסורתיות יותר של יהדות מזרח אירופה‪ .‬מרקם החיים הזה נפגע אנושות‪ ,‬ואתו גם פוטנציאל‬
‫הצמיחה הדמוגרפית של היהודים באזורים שעברה עליהם השואה‪ .‬כתוצאה מכך נפגע ביותר‬
‫גם המספר הכולל של היהודים בעולם‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫נראה כי מזווית הניתוח הדמוגרפי אכן מתקיים המושג של שארית בית ישראל‪ .‬האוכלוסייה‬
‫היהודית בימינו אינה אלא שארית קטנה של אותו עם ישראל שיכול היה להיות בנסיבות‬
‫אחרות‪ .‬ואולם עלינו להתייחס לדברים שאמרנו כאן בהסתייגות אחת‪ :‬ההערכות שהזכרנו‬
‫אינן עוסקות בעולם אמיתי אלא בעולם וירטואלי‪ ,‬שאינו קיים‪ .‬ההיסטוריה עשויה מקשה אחת‬
‫ואי‪-‬אפשר להעריך באופן מלא וודאי מה היה גורלו של עם ישראל במציאות של ימינו לו היה‬
‫גדול פי שניים או שלושה מגודלו כיום‪.‬‬
‫ד‪ .‬מרכזים גיאוגרפיים משתנים‬
‫מבט כולל על כל תקופת המילניום מגלה תזוזה מתמדת של מרכזי ההתיישבות היהודית‬
‫העיקריים‪ :‬בארץ ישראל בתקופה הקדומה‪ ,‬בעולם המוסלמי‪ ,‬בעולם הנוצרי‪ ,‬ובעולם המערבי‬
‫החדש‪ .‬לוח ‪ 1‬מראה את התפלגות האוכלוסייה היהודית משנת ‪ 1170‬ועד לשנת ‪ 2000‬לפי יבשות‬
‫ואזורי התיישבות עיקריים‪ :‬ארץ ישראל‪ ,‬אירופה המערבית‪ ,‬אירופה המזרחית‪ ,‬מדינות אסיה‬
‫ואפריקה (המזרח התיכון‪ ,‬צפון אפריקה ואתיופיה)‪ ,‬ומדינות צפון ודרום באמריקה (כולל דרום‬
‫אפריקה ואוסטרליה)‪.‬‬
‫בולטת גם העובדה כי מרכז הכובד של הנוכחות היהודית משנה את מקומו מדי פעם במשך‬
‫אלף השנים ועובר מאזור לאזור‪ .‬מרכזים או אזורים מסוימים עלו ותפסו בתורם את הבכורה‪,‬‬
‫אולם בנסיבות משתנות של ההיסטוריה הכללית והיהודית‪ ,‬אלה ירדו מגדולתם ואחרים עלו‬
‫ובאו במקומם‪ .‬כמעט כל אזור גיאוגרפי או תרבותי חשוב בעולם תפס בפרק זמן היסטורי‬
‫מסוים את המקום המוביל בחיים היהודיים‪.‬‬
‫הדומיננטיות שהייתה בתחילה באזורי האסלאם והירידה ההדרגתית במהלך השנים‪ ,‬נמשכת‬
‫עם עליות קלות מדי פעם עד לימינו‪ .‬עלייתה של מערב אירופה הגיעה כמעט לשיא לקראת‬
‫סוף ימי הביניים‪ ,‬אולם אזור זה לא היה מעולם למרכז היהודי הגדול ביותר בתפוצה היהודית‪.‬‬
‫המרכז שהתפתח מאוחר יחסית ובמהירות במזרח אירופה הגיע לשיאו בתחילת המחצית‬
‫השנייה של המילניום והושמד ברובו בתקופת השואה‪ .‬יהודי מרכז זה היו במהלך המאה ה‪19-‬‬
‫וה‪ 20-‬המקור העיקרי לצמיחתה של יהדות אמריקה ואזורים אחרים בעולם המערבי‪ .‬המרכז‬
‫היהודי הצפון אמריקני עולה למעמד בכורה במחצית הראשונה של המאה ה‪ 20-‬אך נראה כי‬
‫הוא מצוי כיום בשלב של האטה וכרסום דמוגרפי‪ .‬לקראת שנת ה‪ ,2000-‬דומה כי ארץ ישראל‬
‫ או ליתר דיוק מדינת ישראל ‪ -‬מסתמנת שוב כמרכז היהודי הגדול בעולם‪.‬‬‫הגורם העיקרי לתמורות גיאוגרפיות אלה היה זרם עצום של מהגרים שעברו מארץ לארץ‬
‫ומיבשת ליבשת‪ .‬ב‪ 120-‬השנים בין ‪ 1880‬לראשית שנות ה‪ 2000-‬לבדן היגרו למעלה מתשעה‬
‫מיליון יהודים‪ ,‬שהם אחוז גבוה מכלל האוכלוסייה היהודית בעולם‪ .‬רובם המכריע של היהודים‬
‫שהיגרו עד אמצע שנות העשרים של המאה ה‪ 20-‬הגיעו לארצות הברית של אמריקה‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫לוח ‪ .1‬אוכלוסייה יהודית בעולם לפי אזורים עיקריים‪1948-1170 ,‬‬
‫אמריקה‬
‫ואוקיאניה‬
‫סה״כ‬
‫מערב‬
‫אירופה‬
‫מזרח‬
‫אירופה‬
‫שנה‬
‫א״י‬
‫אסיה‬
‫אפריקה‬
‫‪102.5‬‬
‫‪47.5‬‬
‫‪0.1‬‬
‫‪1,200‬‬
‫‪1170‬‬
‫‪7‬‬
‫‪973‬‬
‫‪70‬‬
‫‪65‬‬
‫‪0.1‬‬
‫‪1,200‬‬
‫‪1300‬‬
‫‪5‬‬
‫‪645‬‬
‫‪100‬‬
‫‪385‬‬
‫‪0.1‬‬
‫‪1,300‬‬
‫‪1490‬‬
‫‪5‬‬
‫‪570‬‬
‫‪125‬‬
‫‪510‬‬
‫‪90‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1600‬‬
‫‪15‬‬
‫‪509‬‬
‫‪175‬‬
‫‪200‬‬
‫‪200‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1700‬‬
‫‪5‬‬
‫‪200‬‬
‫‪172‬‬
‫‪146‬‬
‫‪573‬‬
‫‪4‬‬
‫‪1,100‬‬
‫‪1800‬‬
‫‪7‬‬
‫‪253‬‬
‫‪212‬‬
‫‪333‬‬
‫‪1,687‬‬
‫‪8‬‬
‫‪2,500‬‬
‫‪1825‬‬
‫‪7‬‬
‫‪293‬‬
‫‪240‬‬
‫‪458‬‬
‫‪2,272‬‬
‫‪11‬‬
‫‪3,281‬‬
‫‪1880‬‬
‫‪24‬‬
‫‪326‬‬
‫‪280‬‬
‫‪1,044‬‬
‫‪5,727‬‬
‫‪262‬‬
‫‪7,663‬‬
‫‪1900‬‬
‫‪50‬‬
‫‪389‬‬
‫‪339‬‬
‫‪1,176‬‬
‫‪7,590‬‬
‫‪1,056‬‬
‫‪10,600‬‬
‫‪1939‬‬
‫‪445‬‬
‫‪555‬‬
‫‪600‬‬
‫‪1,350‬‬
‫‪8,150‬‬
‫‪5,400‬‬
‫‪16,500‬‬
‫‪1948‬‬
‫‪650‬‬
‫‪625‬‬
‫‪700‬‬
‫‪1,035‬‬
‫‪2,715‬‬
‫‪5,775‬‬
‫‪11,500‬‬
‫אחרי שנת ‪ 1948‬רובם הגיעו למדינת ישראל‪ .‬התנודות החוזרות בזרם ההגירה היהודית נותנות‬
‫ביטוי מוחשי לתלותו של הציבור היהודי בנסיבות פוליטיות‪ ,‬חברתיות וכלכליות קשות הנוצרות‬
‫מדי פעם ‪ -‬אם לא במחזוריות סדירה ‪ -‬והפועלות לרעתו במקומות שונים בעולם‪ .‬אין כמו‬
‫התבוננות בנסיבות השונות המעוררות להגירה כדי להפריך את המיתוס של היהודי הנודד‪,‬‬
‫דווקא בהקשר ניידותם היוצאת דופן של היהודים במרוצת ההיסטוריה‪ .‬להפך‪ ,‬הגירה יצרה‬
‫מרכזים יהודים חדשים ויציבים כשלעצמם‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫כתוצאה מצטברת של תנועות הגירה בין‪-‬ארצית של יהודים ושל כוח העמידה השונה של‬
‫הקהילות היהודיות במקומות שונים בעולם‪ ,‬לקראת שנת האלפיים חיו כ‪ 90%-‬מכלל יהודי‬
‫העולם בקבוצת המדינות המפותחות ביותר (חמישית מכלל הארצות שעיקרן בצפון אמריקה‬
‫ובמערב אירופה)‪ .‬החל משנות התשעים נמנתה גם מדינת ישראל בקבוצת המדינות המובילות‬
‫מבחינת הפיתוח כלכלי‪-‬חברתי ורמת החיים‪ .‬בתוך מדינות אלה‪ ,‬רובה המכריע של האוכלוסייה‬
‫היהודית מתרכז בערי הבירה או ביישובים עירוניים אחרים הממלאים תפקיד כלכלי ותרבותי‬
‫מרכזי במדינתם ובמערכת הבינלאומית‪ .‬כך‪ ,‬מול דומיננטיות העיירה בהווי החברתי היהודי‬
‫עד לראשית המאה ה‪ ,20-‬בראשית המילניום השלישי למעלה ממחצית מכלל יהודי בעולם‬
‫התגוררו בששה אזורי מטרופולין בלבד‪ ,‬הכוללים את העיר המרכזית והסביבה המיושבת‬
‫ברציפות‪ ,‬שלושה בארצות הברית ‪ -‬ניו‪-‬יורק‪ ,‬לוס אנג׳לס‪ ,‬ודרום פלורידה ‪ -‬ושלושה בישראל‬
‫ תל‪-‬אביב‪ ,‬חיפה וירושלים‪ .‬שני שליש מכלל האוכלוסייה היהודית התרכזו בתריסר אזורי‬‫מטרופולין גדולים ברחבי העולם‪.‬‬
‫ה‪ .‬ששים השנים האחרונות‬
‫אחרי השואה ואובדן ששת המיליונים‪ ,‬הסתמנה במשך ‪ 30-20‬שנה מגמה של צמיחה‬
‫באוכלוסייה היהודית וחזרה חלקית לממדיה שלפני המלחמה‪ .‬העקומה עולה במקצת מ‪11-‬‬
‫מיליון יהודים שנותרו ב‪ 1945-‬לקצת יותר מ‪ 13-‬מיליון בשנת ‪ .2000‬בחלק האחרון של המילניום‬
‫גדלה האוכלוסייה היהודית אם כי מעט‪ ,‬אך וודאי שלא חזרה לממדים שהיו לה בסוף שנות‬
‫השלושים‪ .‬בשנים האחרונות הקו נטה להתייצב על שיעור גידול קרוב לאפס‪ ,‬אם כי בעשור‬
‫הראשון של שנות ה‪ 2000-‬חלה התאוששות קלה‪.‬‬
‫נתון זה משקף את התמורה הדמוגרפית היסודית שחלה מאז עצמאות מדינת ישראל בשנת‬
‫‪ .1948‬שחזורו אחרי הפסקה של ‪ 1900‬שנה‪ ,‬של מרכז יהודי חשוב ודינמי בארץ ישראל מול‬
‫המשך של קיום חברה יהודית בתפוצות‪ ,‬יצרה דפוס דמוגרפי חדש‪ .‬כיום ישנם בעולם היהודי‬
‫שני דפוסים דמוגרפיים עיקריים ושונים עד מאוד זה מזה‪ :‬דפוס של רוב יהודי משמעותי בארצו‬
‫מול דפוס של מיעוט יהודי קטן או קטן מאוד במדינות שונות‪ .‬את אוכלוסיית הארץ מאפיינת‬
‫צמיחה דמוגרפית מתמשכת ומהירה למדי‪ ,‬בעוד שהאוכלוסייה היהודית בתפוצות הולכת‬
‫ומצטמקת ונדרשת להתמודד עם אתגרים תרבותיים‪ ,‬רוחניים וזהותיים כמעט חסרי תקדים‬
‫בהיקפם (ראה איור ‪.)2‬‬
‫הציבור היהודי בישראל גדל ומתפתח במהירות‪ ,‬לא רק בשל מאזן הגירה חיובי‪ ,‬אלא גם‬
‫בעקבות תהליכים דמוגרפיים פנימיים ובייחוד שכיחות נישואין ופריון גבוהים בהשוואה למצב‬
‫ברוב המדינות המפותחות‪ ,‬ובוודאי בהשוואה למצב בקהילות היהודיות בתפוצות‪ .‬בתפוצות‪,‬‬
‫מספר היהודים יציב או הולך וקטן‪ ,‬על פי המקום‪ ,‬לא רק כתוצאה של מאזן ההגירה לטובת‬
‫‪75‬‬
‫מדינת ישראל אלא גם בעקבות תהליכים פנימיים של שחיקה דמוגרפית הנגרמים על ידי מיעוט‬
‫נישואין‪ ,‬פריון נמוך‪ ,‬התבוללות ונשואי תערובת‪ .‬במדינות רבות בימינו‪ ,‬כולל בארצות הברית של‬
‫אמריקה‪ ,‬על פי תוצאות מחקרים החל משנות השבעים ועד לימינו‪ ,‬יש אחוזים גדלים והולכים‬
‫של יהודים שהתחתנו והקימו משפחות עם בני זוג לא‪-‬יהודים שלא הצטרפו ליהדות בדרך‬
‫כלשהי‪ .‬רוב ילדיהם של בני זוג אלה אינם מעורים בכל תהליך משמעותי של השתייכות לקהילה‬
‫היהודית‪ ,‬כך מואץ התהליך של הזדקנות האוכלוסייה היהודית המוביל להתמעטותה‪.‬‬
‫מדינת ישראל מגיעה ליום הולדתה הששים כאשר מפת ההתיישבות היהודית בעולם נראית‬
‫שונה לחלוטין לעומת מצבה בשנת ‪ .1948‬כ‪ 11-‬מיליון יהודים נותרו בעולם אחרי מלחמת‬
‫העולם השנייה והשואה‪ ,‬לעומת כ‪ 16.5-‬מיליון לפני המלחמה‪ .‬תהליך השחזור של ממדי העם‬
‫היהודי התנהל מאז באיטיות‪ ,‬ועד היום התוצאה רחוקה מהנתונים שהיו לפני המלחמה‪ .‬נדרשו‬
‫לאוכלוסייה היהודית ‪ 13‬שנים כדי להוסיף מיליון ראשון‪ ,‬ועוד ‪ 47‬שנים כדי להוסיף מיליון שני‪.‬‬
‫בששים השנים האחרונות מספר היהודים בעולם גדל בסך הכל ב‪ ,15%-‬בעוד שכלל תושבי‬
‫כדור הארץ צמחו ב‪ .173%-‬כתוצאה מכך‪ ,‬בעוד שבשנת ‪ 1948‬היהודים היוו כ‪ 4.5-‬ל‪1000-‬‬
‫תושבים בעולם‪ ,‬הם מהווים כיום כ‪ 2-‬ל‪ 1000-‬בלבד ‪ -‬פחות מחצי במונחים יחסיים‪.‬‬
‫בדמוגרפיה של היהודים בזמננו בולטים שני היבטים חשובים נוספים‪ .‬ההיבט האחד הוא‬
‫שכתוצאה מנשואי‪-‬חוץ הנפוצים בתפוצות וכן גבולות הזהות היהודית המיטשטשים והולכים‪,‬‬
‫הגדרת האוכלוסייה היהודית והיכולת לאמוד את ממדיה הופכות למורכבות יותר ופחות‬
‫וודאיות‪ .‬במעגל המרכזי ‪ -‬הליבה ‪ -‬של האוכלוסייה היהודית נמצאים כל אלה המוכנים להגדיר‬
‫את עצמם כיהודים במפקדים ובסקרים‪ ,‬בתוספת של רבים אחרים אשר אינם מצהירים על‬
‫זהות יהודית אולם הם בני הורים יהודים ואין להם זהות דתית אחרת‪ .‬מעגלים נוספים סביבם‬
‫כוללים את כל בני המשפחות הגרעיניות של הלא‪-‬יהודים וכל האחרים הרבים הזכאים להיכלל‬
‫בתוך המסגרת של חוק השבות הישראלי‪ .‬בימינו‪ ,‬מיליונים רבים של אנשים כלולים במעגלים‬
‫שמסביב לאוכלוסיית הליבה‪ ,‬ומספרם הולך וגדל‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫איור ‪ .2‬אוכלוסייה יהודית בתפוצות ובישראל‪ ,‬ואוכלוסייה כללית בעולם‬
‫‪1945-2008‬‬
‫‪14‬‬
‫‪,000‬‬
‫‪14,000‬‬
‫‪1212,000‬‬
‫‪,000‬‬
‫‪1010,000‬‬
‫‪,000‬‬
‫‪òå‬‬
‫‪ì‬‬
‫‪úô‬‬
‫‪å‬‬
‫‪éù‬‬
‫‪ø‬‬
‫אלפים‬
‫‪8,000‬‬
‫‪8,000‬‬
‫‪6,000‬‬
‫‪6,000‬‬
‫‪úä‬‬
‫‪4,000‬‬
‫‪4,000‬‬
‫‪2,000‬‬
‫‪2,000‬‬
‫‪1945 1950 1955 1960 1965 1970 1975 1980 1985 1990 1995 2000 2005 2008‬‬
‫‪00‬‬
‫יהודים בעולם‬
‫יהודים בתפוצות‬
‫יהודים בישראל‬
‫אוכלוסיית העולם במיליונים‬
‫‪77‬‬
‫לוח ‪ .2‬אוכלוסייה יהודית‪ 1‬בעולם לפי אזורים עיקריים‪1948-2008 ,‬‬
‫מספר (אלפים)‬
‫אזור‬
‫אחוזים‬
‫‪1948‬‬
‫‪1970‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪11,500‬‬
‫‪12,662‬‬
‫‪13,232‬‬
‫‪100.0‬‬
‫אחוז שינוי‬
‫‪1948‬‬
‫‪1970‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪-1948‬‬
‫‪1970‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪100.0‬‬
‫‪-1970‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪-1948‬‬
‫‪2008‬‬
‫‪+10‬‬
‫‪+4‬‬
‫‪+15‬‬
‫‪650‬‬
‫‪2,582‬‬
‫‪5,478‬‬
‫‪5.7‬‬
‫‪20.4‬‬
‫‪41.4‬‬
‫‪+297‬‬
‫‪+109‬‬
‫‪+742‬‬
‫‪10,850‬‬
‫‪10,080‬‬
‫‪7,754‬‬
‫‪94.3‬‬
‫‪79.6‬‬
‫‪58.6‬‬
‫‪-7‬‬
‫‪-23‬‬
‫‪-29‬‬
‫‪1,035‬‬
‫‪1,119‬‬
‫‪1,146‬‬
‫‪9.0‬‬
‫‪8.9‬‬
‫‪8.6‬‬
‫‪+8‬‬
‫‪+3‬‬
‫‪+11‬‬
‫‪765‬‬
‫‪216‬‬
‫‪21‬‬
‫‪6.7‬‬
‫‪1.7‬‬
‫‪0.2‬‬
‫‪-72‬‬
‫‪-90‬‬
‫‪-97‬‬
‫‪1,950‬‬
‫‪1,906‬‬
‫‪313‬‬
‫‪17.0‬‬
‫‪13.9‬‬
‫‪2.4‬‬
‫‪-2‬‬
‫‪-83‬‬
‫‪-84‬‬
‫חמ״ע באסיה‬
‫‪350‬‬
‫‪262‬‬
‫‪20‬‬
‫‪3.0‬‬
‫‪3.1‬‬
‫‪0.1‬‬
‫‪-25‬‬
‫‪-92‬‬
‫‪-94‬‬
‫שאר אסיה‬
‫‪275‬‬
‫‪100‬‬
‫‪20‬‬
‫‪2.4‬‬
‫‪0.8‬‬
‫‪0.1‬‬
‫‪-64‬‬
‫‪-80‬‬
‫‪-93‬‬
‫אפריקה‬
‫‪3‬‬
‫צפונית‬
‫‪595‬‬
‫‪83‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5.2‬‬
‫‪0.6‬‬
‫‪0.0‬‬
‫‪-86‬‬
‫‪-94‬‬
‫‪-99‬‬
‫אפריקה‬
‫דרומית‬
‫‪105‬‬
‫‪124‬‬
‫‪73‬‬
‫‪0.9‬‬
‫‪1.0‬‬
‫‪0.6‬‬
‫‪+18‬‬
‫‪-42‬‬
‫‪-30‬‬
‫‪5,215‬‬
‫‪5,686‬‬
‫‪5,650‬‬
‫‪45.3‬‬
‫‪45.0‬‬
‫‪42.7‬‬
‫‪+9‬‬
‫‪-1‬‬
‫‪+8‬‬
‫אמריקה‬
‫לטינית‬
‫‪520‬‬
‫‪514‬‬
‫‪392‬‬
‫‪4.5‬‬
‫‪4.1‬‬
‫‪2.9‬‬
‫‪-1‬‬
‫‪-24‬‬
‫‪-25‬‬
‫אוקיאניה‬
‫‪40‬‬
‫‪70‬‬
‫‪115‬‬
‫‪0.5‬‬
‫‪0.9‬‬
‫‪+75‬‬
‫‪+59‬‬
‫‪+188‬‬
‫סה״כ עולם‬
‫ישראל‬
‫סה״כ תפוצות‬
‫אירופה‬
‫המערבית‬
‫‪2‬‬
‫אירופה‬
‫מזרחית ובלקן‬
‫‪2‬‬
‫חמ״ע באירופה‬
‫צפון אמריקה‬
‫‪0.3‬‬
‫ההיבט השני הוא השוני המהותי בהתפתחות האוכלוסייה היהודית באזורי העולם השונים‬
‫(ראה לוח ‪ .)2‬הדמוגרפיה של היהודים מתנהלת למעשה בשני מסלולים שונים ומנוגדים ‪ -‬האחד‬
‫במדינת ישראל והשני בתפוצה היהודית‪ .‬בארץ חיים בשנת ‪ 2008‬כ‪ 5.5-‬מיליון יהודים בנוסף‬
‫ל‪ 300-‬אלף עולים לא יהודים שעלו מתוקף חוק השבות בעיקר מהרפובליקות של ברית המועצות‬
‫______________‬
‫‪78‬‬
‫‪ .1‬הגדרת ליבה‪ ,‬ללא בני משפחה לא‪-‬יהודים‪.‬‬
‫‪ .2‬מדינות במזרח אירופה שנכנסו לאיחוד האירופי‪ ,‬צורפו לאירופה המערבית בנתוני ‪.2008‬‬
‫‪ .3‬כולל אתיופיה‪.‬‬
‫לשעבר‪ .‬נתון זה עומד כנגד ‪ 650‬אלף היהודים שחיו בישוב ביום העצמאות בשנת ‪ .1948‬הגידול‬
‫הכולל של כמעט פי שמונה מהווה תופעה כמעט יחידה בין כל מדינות העולם ומשקף במחציתו‬
‫את מאזן ההגירה הנכנסת והיוצאת‪ ,‬ובמחציתו את מאזן הריבוי הטבעי‪ .‬מספר היהודים‬
‫בתפוצות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הצטמצם מ‪ 10.850-‬מיליון‪ ,‬בשנת ‪ 1948‬ל‪ 7.750 -‬מיליון בשנת ‪- 2008‬‬
‫ירידה של קרוב ל‪ .30%-‬חלק של השינוי נובע ממאזן ההגירה עם מדינת ישראל‪ ,‬אולם חלקו‬
‫השני‪ ,‬בעיקר בעשרות השנים האחרונות‪ ,‬נובע כאמור מהזדקנות והתבוללות‪.‬‬
‫גם פריסת האוכלוסייה היהודית בין היבשות השונות נשתנתה באופן משמעותי‪ .‬החלק המצוי‬
‫במה שמכונה ״העולם הישן״ ‪ -‬באירופה‪ ,‬באסיה ובאפריקה ‪ -‬הצטמצם מ‪ 44%-‬בשנת ‪,1948‬‬
‫ל‪ 30%-‬בשנת ‪ ,1970‬ול‪ 12%-‬בשנת ‪ .2008‬ב״עולם החדש״ ‪ -‬אמריקה הצפונית והדרומית‬
‫ואוקיאניה ‪ -‬החלק מכלל האוכלוסייה היהודית עבר מ‪ 50%-‬בשנת ‪ 1948‬ובשנת ‪ ,1970‬ל‪47%-‬‬
‫בשנת ‪ .2008‬חלקה של ישראל גדל מ‪ 6%-‬בשנת ‪ ,1948‬ל‪ 20%-‬בשנת ‪ ,1970‬ול‪ 41%-‬בשנת ‪.2008‬‬
‫אזורים שלמים של נוכחות יהודית כמעט נמחקו מהמפה או הצטמצמו בה מאוד‪ ,‬כגון אירופה‬
‫המזרחית והבלקן‪ ,‬הרפובליקות של ברית המועצות באירופה ובאסיה‪ ,‬המדינות המוסלמיות‬
‫באסיה ובאפריקה ואתיופיה‪ .‬בכל האזורים האלה ירדה האוכלוסייה היהודית בשנת ‪2008‬‬
‫ב‪ 83%-‬עד ‪ 99%‬מממדיה ההתחלתיים בשנת ‪ .1948‬באמריקה הלטינית ובאפריקה הדרומית‬
‫הירידה הייתה יותר מתונה (‪ .)30%-25% -‬אזורים בהם נרשם גידול מתון כללו את אירופה‬
‫המערבית וצפון אמריקה (‪ ,)11%-8% +‬בעוד שבאוקיאניה נרשם הגידול המשמעותי ביותר (‪+‬‬
‫‪ .)188%‬המדינה האחרת היחידה בה נרשם גידול ניכר באוכלוסייה היהודית בשנים האחרונות‬
‫היא גרמניה ‪ -‬מכ‪ 30-‬אלף יהודים בשנת ‪ 1989‬לכ‪ 120-‬אלף בשנת ‪ .2008‬הסיבה העיקרית‬
‫לתמורות אלה היא הגירה בינלאומית‪ .‬קיים מתאם הולך ומתחזק בין מספר היהודים והחלק‬
‫שלהם מתוך כלל האוכלוסייה של המדינות השונות‪ ,‬לבין מדדים של איכות חיים ופיתוח חברתי‬
‫באותן המדינות‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬תהליכים משפחתיים ממלאים תפקיד מרכזי בתמורות האוכלוסייה היהודית‪ .‬לעומת‬
‫רמת פריון שוטף של ‪ 2.7-2.8‬ילדים לאישה בממוצע בישראל‪ ,‬ברוב הקהילות בתפוצות פריון‬
‫הנשים היהודיות לא עולה על ‪ 1.5‬ילדים הגדלים כיהודים‪ .‬פריון נמוך נגרם בחלקו על ידי‬
‫נישואין בגיל מאוחר יחסית‪ ,‬השארות של רבים ברווקות‪ ,‬ועליה בהיקף הגירושים‪ .‬נשואי‪-‬חוץ‬
‫של יהודים עם לא‪-‬יהודים גורמים לסחף דמוגרפי נוסף‪ .‬שיעוריהם נמוכים מאוד במקסיקו‬
‫(כ‪ 10%-‬או פחות)‪ ,‬אך עולים ל‪ 20%-‬באוסטרליה ובדרום אפריקה‪ ,‬מעל ל‪ 30%-‬בקנדה‪ ,‬מעל‬
‫ל‪ 40%-‬בצרפת‪ ,‬בבריטניה ובקהילות הגדולות באמריקה הלטינית‪,‬מעל ‪ 50%‬בארצות הברית של‬
‫אמריקה ומעל ‪ 80%-70%‬ברפובליקות של ברית המועצות לשעבר‪ .‬התוצאות ניכרות בהרכבי‬
‫‪79‬‬
‫הגילים של אוכלוסיות יהודיות שבהן אחוז הילדים הנמוך משקף רמות פריון נמוכות‪ ,‬ואחוז בני‬
‫‪ 65‬ומעלה הולך וגדל‪ .‬כך‪ ,‬חלקם של הקשישים באוכלוסייה היהודית גדל בישראל מ‪ 4%-‬בשנת‬
‫‪ 1948‬ל‪ 12%-‬בשנת ‪ .2006‬לעומת זאת‪ ,‬בארצות הברית של אמריקה הוא גדל מ‪ 10%-‬בשנת‬
‫‪ 1957‬ל‪ 19%-‬בשנת ‪ ,2001‬וברפובליקה הרוסית מ‪ 9%-‬בשנת ‪ 1959‬ל‪ 37%-‬בשנת ‪.2002‬‬
‫מה שאנחנו פחות יודעים‪ :‬שאלות לעתיד‬
‫המגמות המורכבות שצויינו מציבות אתגרים רבים לפרשנות ההיסטורית והחברתית של‬
‫מהות החברה היהודית בעולם ועתידה‪ .‬לא קל לקבוע מהו הקו המנחה הכולל של השינויים‬
‫בתפרוסת האוכלוסייה‪ ,‬ואיזה לקחים אפשר להפיק מהעבר‪ .‬ייתכן והפרדיגמה האמיתית היא‬
‫השינוי עצמו‪ .‬אולם לשאלה מה עומד מאחורי שינויים אלה ניתן לספק שני הסברים עיקריים‪.‬‬
‫כבר הדגשתי את חשיבותה הרבה של המסגרת הערכית הפנימית של הציבור היהודי בתמורות‬
‫הדמוגרפיות ההיסטוריות‪ .‬כל זמן שמסגרת זו התקיימה ופעלה אין ספק שהשפעותיה על‬
‫התהליכים הסוציו‪-‬דמוגרפיים של הקהילות היהודיות הורגשו כעמוקות וחשובות‪ .‬גם בגלל‬
‫נסיבות ייחודיות אלה‪ ,‬החברה היהודית הקדימה לעתים חברות אחרות בתהליכים של שינוי‬
‫חברתי ודמוגרפי שמאוחר יותר נהיו מנת חלקו של הכלל‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש להביא בחשבון גם את‬
‫המסגרת החיצונית ‪ -‬התנאים הגיאו‪-‬פוליטיים והכלכליים הכלליים והמשתנים של המערכת‬
‫המדינית‪-‬החברתית העולמית‪ ,‬דהיינו כוחות המשיכה והדחיפה של מרכזים גיאוגרפיים‬
‫שנמצאים בעלייה או בירידה‪ ,‬וכן את ההשפעות החברתיות‪ ,‬הפוליטיות‪ ,‬הכלכליות והתרבותיות‬
‫של החברה הסובבת‪ .‬נראה כי החברה היהודית במהלך ההיסטוריה הייתה תלויה לא מעט‬
‫בנסיבות שנוצרו בחברת הרוב וכי לא רק שאינה שלטת בהן אלא היא אף נשלטה על ידן במידה‬
‫מכרעת‪ .‬במסקנה לא פשוטה זו אין מסר ברור לגבי מה שעשוי להתרחש בעתיד‪ ,‬אולם היא‬
‫מקפלת בחובה תובנה מסוימת לגבי יחסי הכוחות המורכבים שבין הקולקטיב היהודי לבין‬
‫החברה הלא‪-‬יהודית שהוא חלק ממנה‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫לגבי מספר שאלות יסוד הועלו לאחרונה ספקות לגבי הפרשנות המובילה שהוצגה כאן והוצעו‬
‫פרשנויות חלופיות‪ .‬מחלוקות אלה משקפות את ההגדרות השונות של הקהל היהודי הנובעות‬
‫מתפישות עולם שונות ומאפשרות בכך להציג את התהפוכות העוברות על העולם היהודי‪.‬‬
‫סוג אחר של מחלוקות מתייחס לדרכי הפעולה הרצויות שתכליתן לעודד תהליכים הנראים‬
‫לכאורה חיוביים‪ ,‬או לעצור תהליכים הנחשבים לשליליים‪ .‬כאן שוב‪ ,‬תפישות עולם שונות‬
‫מניבות קריאה שונה של המפה ועצות מנוגדות בתכלית‪.‬‬
‫א‪ .‬גבולות הקולקטיב היהודי המשתנים‬
‫כפי שצוין‪ ,‬צירוף מגמות הדמוגרפיה והזהות היהודית יוצר גירעון בהתפתחות אוכלוסיית הליבה‬
‫היהודית בתפוצות‪ .‬לוח ‪ 3‬מדגים את המקרה של יהודי ארצות הברית של אמריקה‪ ,‬הנאמדים‬
‫בכ‪ 5.3-‬מיליון בשנות ה‪ - 2000-‬ירידה לעומת השיא של ראשית שנות ה‪ .90-‬נתון זה משקף‬
‫מאמץ מחקרי לכסות לא רק את היהודים המוצהרים אלא גם יהודים הנמצאים בשולי החיים‬
‫הקהילתיים ושאינם מגדירים את עצמם כבני זהות דתית אחרת‪ .‬מספר האנשים שהזדהו בלי‬
‫הסתייגות כיהודים בסקר הארצי הגדול של שנת ‪ 2001‬היה ‪ 4.3‬מיליון (לעומת ‪ 5‬מיליון בסקר‬
‫קודם משנת ‪ .)1957‬מתוכם‪ ,‬כ‪ 3-‬מיליון היו חברים בארגון יהודי כלשהו‪ ,‬מתוכם כמחצית‬
‫פעילים בארגונים אלה‪ .‬אומדן היהודים הקרובים לזרם האורתודוכסי בארצות הברית עומד‬
‫על כ‪ 600-‬אלף‪ .‬מן הצד השני‪ ,‬ישנם עוד כ‪ 1.5-‬מיליון אמריקנים שאינם יהודים אך יש להם‬
‫לפחות הורה יהודי אחד‪ .‬אלה בנים ובנות של זוגות מעורבים‪ ,‬או יהודים לשעבר שהמירו את‬
‫דתם‪ .‬בנוסף‪ ,‬עוד כ‪ 1.5-‬מיליון לא יהודים שחיים במחיצת יהודים במשפחות מעורבות ויוצרים‬
‫ביחד אוכלוסייה מורחבת בעלת רקע יהודי או זיקה עכשווית ליהודים בהיקף של ‪ 8.3‬מיליון‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬ניתן לאמוד את קבוצת האנשים הזכאים לעליה לישראל על פי חוק השבות בסדר גודל‬
‫של ‪ 11-12‬מיליון אנשים ‪ -‬מספר וירטואלי לחלוטין אך מעניין כשלעצמו‪ ,‬הכולל נכדים של‬
‫לוח ‪ .3‬אוכלוסייה יהודית בארצות הברית‪ ,‬לפי הגדרות שונות ‪ -‬ראשית המאה ה‪21-‬‬
‫הגדרת יהדות‬
‫מס׳ (מיליונים)‬
‫זכאי חוק השבות‬
‫> ‪11.0‬‬
‫סה״כ במשפחות של יהודים‬
‫> ‪8.0‬‬
‫בני הורה\ים יהודים‬
‫‪6.7‬‬
‫אוכלוסיית ליבה‬
‫‪5.3-5.2‬‬
‫מצהירים כי הם יהודים‬
‫‪4.4-4.3‬‬
‫חברי ארגון יהודי‬
‫‪3.0‬‬
‫מתנדבים בארגון יהודי‬
‫‪1.5‬‬
‫אורתודוכסים‬
‫‪0.6-0.5‬‬
‫‪81‬‬
‫יהודים ובני זוג לא יהודים של הצאצאים‪ .‬המגמה הכללית היא צמצום במעגלים הפנימיים של‬
‫ההגדרה של מיהו יהודי‪ ,‬חוץ מגידול תמידי של הקבוצה האורתודוכסית; והרחבה תמידית של‬
‫המעגלים החיצוניים של הפריפריה הלא‪-‬יהודית‪.‬‬
‫ברור מכאן שקיימות אופציות שונות במישור הפעולה המיועדת לקולקטיב היהודי בהתאם‬
‫להגדרותיו השונות‪ ,‬וברור גם כי הכלים לכך לא יכולים להיות אחידים לכל השכבות של‬
‫הקולקטיב המורכב והרב‪-‬שכבתי הזה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אל תוך המילניום הבא‬
‫שאלה מסקרנת היא מה עוד צופן בחובו האלף הבא‪ .‬אמנם עסקנו כאן באלף שבין שנת ‪1000‬‬
‫לשנת ‪ ,2000‬והמילניום המוביל אותנו לשנת ‪ 3000‬עודנו כולו לפנינו‪ .‬יהיה זה הזוי ומופרך לומר‬
‫אמירה של ממש על הטווח הארוך‪ ,‬אולם אפשר להסתפק בהתבוננות לטווח הזמן הנראה לעין‪.‬‬
‫בתחום זמן מוגבל זה‪ ,‬ניתן לערוך תחזיות דמוגרפיות המצביעות על הכיוון שאליו עשויות להוביל‬
‫המגמות הקיימות‪ .‬התוצאות מפתיעות למדי‪ .‬בעשרות השנים האחרונות‪ ,‬המרכיב היהודי‬
‫בחברה הישראלית קיים את היציבות הדמוגרפית היהודית לא רק בארץ‪ ,‬אלא בעולם כולו ‪-‬‬
‫בעיקר תודות להמשכיות המסגרת המשפחתית היהודית‪ .‬כל זמן שמסגרות אלה מתקיימות‬
‫ וזה איננו מובטח בהכרח ‪ -‬ואולי אף מתחזקות במקצת בעקבות עלייה מסוימת במשקלם‬‫של המגזרים המסורתיים בציבור היהודי ‪ -‬צפוי להימשך קצב גידולה הנוכחי של האוכלוסייה‬
‫היהודית בישראל‪ .‬גידול זה אמור לקזז את הכרסום הדמוגרפי המתמשך בקרב יהודי התפוצות‪,‬‬
‫ולהביא לעלייה מתונה במספרם הכולל של היהודים בעולם‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫לקראת החצי השני של המאה ה‪ ,21-‬ובתנאי שתחול עלייה מתונה ברמות הפריון הנוכחיות‪,‬‬
‫נצפית אפילו אפשרות זעירה שהמסה הישראלית תוביל את האוכלוסייה היהודית העולמית‬
‫בחזרה לממדיה שמלפני מלחמת העולם השנייה‪ .‬אמנם הדגשנו כאן כי ההשפעות הדמוגרפיות‬
‫של השואה לא זו בלבד שאינן הפיכות אלא שהן הולכות ומצטברות לעד‪ .‬ואולם ייתכן כי בתנאים‬
‫מסוימים‪ ,‬כגון עלייה מסוימת בפריון של היהודים בתפוצות ‪ -‬בניגוד לתחזית העכשווית ‪ -‬ישוב‬
‫בעתיד המספר המוחלט של היהודים להיות כשהיה בשיאו‪ .‬ברור עם זאת שמשקלם היחסי‬
‫בתוך כלל האוכלוסייה בעולם לא ישוב עוד להיות כמשקלה לפני השואה‪.‬‬
‫עם זאת תרחישים אחרים‪ ,‬פחות מחמיאים‪ ,‬ייתכנו גם כן‪ .‬ירידה מתונה ברמת הפריון העכשווית‬
‫בארץ ובתפוצות במשך כמה עשרות שנים תגרום להצטמקות האוכלוסייה היהודית לממדיה‬
‫שהיו לה אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה ‪ 11-‬מיליון נפש בלבד ‪ -‬או אפילו בסוף המאה‬
‫ה‪ 10 - 19-‬מיליון‪.‬‬
‫ג‪ .‬הסכמות ואי הסכמות‬
‫האפשרות שרוב העם היהודי ישוב ויתרכז בארצו במדינת ישראל נראית היום סבירה בטווח‬
‫של כמה עשרות שנים‪ ,‬אם יימשכו המגמות הדמוגרפיות הקיימות ללא הפרעה‪ .‬מדובר‬
‫באוכלוסייה ישראלית גדולה למדי בתוך שטח קטן למדי‪ ,‬שחיים בו גם עמים אחרים‪ ,‬שאינם‬
‫יהודים ומתרבים בקצב מהיר‪ .‬על כן התרחיש של הצמיחה הדמוגרפית בארץ כולל לא מעט‬
‫מתחים סמויים וגלויים ומציב אתגרים חברתיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬סביבתיים‪ ,‬ומעל לכל פוליטיים‬
‫עצומים‪.‬‬
‫לאחרונה הועלתה ביקורת על הקביעה כי‪ ,‬בגלל פערים ברמות הפריון של יהודים וערבים‪,‬‬
‫ובגלל הרכב הגילים הצעיר יותר של האוכלוסייה הפלסטינית‪ ,‬מצטמצם והולך הרוב היהודי‬
‫באוכלוסיית מדינת ישראל‪ ,‬בעוד הציבור היהודי עלול לאבד תוך זמן קצר את הרוב מתוך‬
‫כלל האוכלוסייה בכל השטח בין הים התיכון לנהר הירדן‪ .‬שאלות אלה קשורות להשלכות של‬
‫התהליכים הדמוגרפיים על החברה הישראלית לטווח הארוך‪ .‬אין אלה שאלות שרק דמוגרפים‬
‫צריכים לשאול‪ ,‬נהפוך הוא‪ .‬הן נוגעות לכל אזרח מודאג שיכול להיעזר בכלים שמציעה‬
‫הדמוגרפיה כדי לגבש דעה מושכלת‪ .‬אין ספק שהסוגיה המרכזית בפולמוס זה איננה האחוז‬
‫המדויק של הרוב היהודי הקיים‪ ,‬או התאריך הספציפי שבו היהודים בישראל יאבדו או לא‬
‫יאבדו את מעמד הרוב הנוכחי שלהם באזור שבין הים לירדן (או אפילו בגבולות הקו הירוק)‪.‬‬
‫הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק איננה הפרש של ‪ 1‬או ‪ 5‬אחוזים‪ ,‬ואף לא החשתו או דחייתו‬
‫של מועד ״התיקו״ הדמוגרפי בשנה או בחמש שנים‪.‬‬
‫השאלה האמיתית העומדת על הפרק היא איזה סוג של חברה אזרחית ברצוננו ליצור‬
‫במדינת ישראל‪ :‬האם אנו מעוניינים בחברה בעלת זהות יהודית ברורה שאפשר להתגאות‬
‫בה‪ ,‬או שמא בגוש רב‪-‬לאומי הנגוע מעצם טבעו במתחים אתניים‪ ,‬דומים לאלה המאפיינים‬
‫את לבנון‪ ,‬קפריסין‪ ,‬בורונדי או יוגוסלביה לשעבר? האם אנו מעוניינים בחברה המכבדת את‬
‫עקרונות היסוד של ממשל דמוקרטי וייצוג העם‪ ,‬או בחברה הנשענת על שליטה של חלק‬
‫אחד באוכלוסייה על חלק אחר‪ ,‬דוגמת דרום אפריקה בעבר או‪ ,‬לצורך העניין‪ ,‬רוב המדינות‬
‫האסלאמיות בהווה? חברה שההון האנושי שלה יכול לבטא את הפוטנציאל העצום הטמון בו‬
‫לא רק בתיקון הפערים החברתיים הבולטים‪ ,‬אלא גם ביצירתיות תרבותית‪ ,‬או חברה הנתונה‬
‫לעד בצבת של עימותים אזוריים? מרכז רוחני חשוב ולבה הסמלי של היהדות העולמית‪ ,‬או‬
‫אחת מן המדינות הפחות‪-‬בטוחות לקיומם של חיים יהודיים? התשובות לשאלות אלה ואחרות‬
‫הן הרקע ההכרחי להגדרת גבולותיה הפיזיים של ישראל ולבחירה בין קבוצות שייכללו מרצון‬
‫במפעל הלאומי הזה לבין אלה שייוותרו מחוצה לו‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫יש לזקוף לזכותם של המבקרים את העלאת הפולמוס הדמוגרפי סביב אוכלוסיית ישראל‬
‫והשטחים הפלסטיניים לסדר היום הציבורי‪ .‬יש לקוות שניתוח הנתונים יוביל למחקר איכותי‬
‫יותר בעתיד‪ .‬ברם‪ ,‬בשלב זה‪ ,‬האתגר העיקרי שבפניו ניצבים מדינת ישראל והעם היהודי כולו‬
‫קשור לאופייה של החברה הישראלית‪ ,‬שעליה אמנם לדאוג לביטחון תושביה‪ ,‬אך בה בעת גם‬
‫לגבש את זהותה ההיסטורית והאזרחית כמדינה יהודית ודמוקרטית‪ .‬על פי המגמות הנראות‬
‫לעין‪ ,‬אין אפשרות לשמר את היתרונות הללו בטווח הארוך‪ ,‬אם לא תתקבלנה החלטות‬
‫אסטרטגיות אמיצות‪ .‬מורגש הצורך לפתח פתרונות רגישים ונועזים בכיוונים שונים‪ ,‬ובכללם‬
‫שינוי התפיסות הקיימות בנושאי עלייה וקליטה; תמיכה במסגרת המשפחתית ובדורות הבאים;‬
‫גיבוש כללים להשתלבות המהגרים הלא‪-‬יהודים הרבים שעלו לישראל מכוח חוק השבות בזרם‬
‫המרכזי של החברה היהודית; טיפוח דרכים להגברת הזהות התרבותית היהודית של ישראל;‬
‫והגדרת האוכלוסייה‪ ,‬השטחים והגבולות של המדינה‪.‬‬
‫‬
‫ד‪ .‬גורמים מובילים‬
‫כאמור המשך המגמות הדמוגרפיות הקיימות עשוי להביא לגידול נוסף של חלקה של מדינת‬
‫ישראל מתוך סך כל האוכלוסייה היהודית המזוהה בעולם‪ ,‬תוך צמצום נוסף של מספר היהודים‬
‫ברוב המדינות האחרות‪ .‬חלק מהמגמות שצוינו נתון להשפעות אפשריות של תמריצים על ידי‬
‫גורמים קהילתיים יהודיים‪ ,‬בעיקר במישור החינוכי והכלכלי‪ .‬המדובר בעיקר על השפעות‬
‫המיועדות לחזק את הזהות וההזדהות היהודית בקרב נוער וצעירים‪ ,‬והעשויות להביא לתמורות‬
‫בעיקר בתחום הנישואין והפריון‪ .‬יש אפוא הסבורים שהתערבויות של מדיניות חברתית עשויות‬
‫לגרם לאיזון חיובי יותר של המגמות הדמוגרפיות הקיימות בעם היהודי‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫אירועים דמוגרפיים קטנים‪ ,‬אישיים ואפורים‪ ,‬שאינם ניכרים‪ ,‬אך מצטברים בטווח הארוך‬
‫יכולים ליצור תהליכים מהפכניים בהיקפם ובמשמעותם הקולקטיבית‪ .‬תוצאה אפשרית היא‬
‫חזרתה של ההיסטוריה היהודית אחורה לעידן קדום שבו רוב העם היהודי היה גר בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ופתיחת אופקים שטרם הורגלנו לחשוב עליהם‪ .‬היסטוריה דמוגרפית מספקת תיאור‬
‫של מעגל גדול ‪ -‬ואתגר אינטלקטואלי שמן הראוי להתייחס אליו עם הפנים לעתיד‪ .‬ההיבט‬
‫המדאיג מבחינה ערכית של השינויים הדמוגרפיים הנצפים הוא שהם מבטאים את שקיעתם‬
‫של מרכזים יהודיים חשובים בתפוצות; לצדו‪ ,‬ההיבט החיובי הוא שהכוחות החברתיים‪-‬‬
‫תרבותיים הפנימיים של היישוב היהודי בארץ יכולים להביאו לעמדת בכורה בעולם היהודי‪,‬‬
‫שהייתה נקודת התחלה שממנה כל הסאגה הגדולה הזו יצאה לדרך לפני ‪ 1000‬או ‪ 2000‬או‬
‫‪ 3000‬שנה‪.‬‬
85
‫הצעות ביבליוגרפיות‬
-‫ חמישים שנה בפרספקטיבה סוציו‬:‫ ״מרכזים ופריפריות בעולם היהודי‬.‫ ס‬,‫פרגולה‬-‫דלה‬
.299-269 ,1993 ,8 ,‫ שנתון לעיון ולמחקר‬,‫ יהדות זמננו‬.‫דמוגרפית״‬
‫ המכון לתכנון מדיניות‬,‫ ירושלים‬.‫ אתגרים‬,‫ סיכויים‬,‫ עובדות‬:‫ דמוגרפיה יהודית‬.‫ ס‬,‫פרגולה‬-‫דלה‬
.2003 ,‫עם יהודי‬
,‫״‬21-‫ והשלכות למאה ה‬20-‫ ״מאפיינים דמוגרפיים בעם היהודי במאה ה‬.‫ ס‬,‫פרגולה‬-‫דלה‬
2001- ,‫ תשס״ב‬,‫ סדרה א׳‬,‫ יובל (עורכים) חוג נשיא המדינה לתפוצות‬.‫ ע‬,‫פרגולה‬-‫ דלה‬.‫ ס‬:‫בתוך‬
;‫ הוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית‬,‫ הוצאת הספריה הציונית‬,‫ ירושלים‬.2002
.44-69 ,2004 ,‫ האוניברסיטה העברית בירושלים‬,‫המכון ליהדות זמננו ע״ש אברהם הרמן‬
.7-21 ,‫ אביב תשמ״ז‬,27 ,‫ תכלת‬,‫ הפולמוס נמשך״‬:‫ ״דמוגרפיה‬.‫ ס‬,‫פרגולה‬-‫דלה‬
DellaPergola, S. ‫״‬Major Demographic Trends of World Jewry: The Last Hundred
Years‫״‬, in B. Bonné-Tamir, A. Adam (eds.) Genetic Diversity among Jews: Diseases
and Markers at the DNA Level. New York, Oxford University Press, 1992, 3-30.
DellaPergola, S. ‫״‬Between Science and Fiction: Notes on the Demography of the
Holocaust‫״‬. Holocaust and Genocide Studies, 10, 1, 1996, 34-51.
‫ ״‬DellaPergola, S. The Global Context of Migration to Israel‫״‬, in E.Leshem, J.Shuval
(eds.), Immigration to Israel: Sociological Perspectives. New Brunswick, Transaction,
Studies of Israeli Society, VIII, 1998, 51-92.
DellaPergola, S. ‫״‬Was It the Demography? A Reassessment of U.S. Jewish Population
Estimates, 1945-2001‫״‬, Contemporary Jewry, 25, 2005, 85-131.
DellaPergola, S. ‫״‬World Jewish Population, 2008‫״‬, in D. Singer, L. Grossman (eds.).
American Jewish Year Book, 108, 2008, 551-600.
DellaPergola, S. Rebhun, U., Tolts, M. ‫״‬Prospecting the Jewish Future: Population
Projections 2000-2080‫״‬, in D. Singer, L. Grossman (eds.) American Jewish Year Book,
100, 2000, 103-146.
86
DellaPergola, S. ‫״‬Contemporary Jewish Diaspora in Global Context: Human
Development Correlates of Population Trends‫״‬, Israel Studies, 11, 1, 2005, 61-95.
87
‫פרק ב‬
‫זהויות יהודיות בנות זמננו‪ :‬המשגה ומשמעויות‬
‫אליעזר בן‪-‬רפאל‬
‫זהות קולקטיבית מהי?‬
‫מאמר זה עוסק בריבוי הזהויות היהודיות הקיימות בעולם בתקופת המודרנה‪ .‬לאור התפתחות‬
‫הזהות היהודית לכיוונים רבים‪ ,‬לפעמים רחוקים עד מאוד זה מזה‪ ,‬אנו מבקשים לבחון האם‬
‫ניתן עדיין לדבר על מרחב אחד של זהויות יהודיות בשל עצם הזיקה של כל אחת מהן למערכת‬
‫משותפת‪ .‬דיון זה יוצא מתוך תפיסה מבנית של המושג ״זהות קולקטיבית״‪ .‬המושג ״זהות‬
‫קולקטיבית״ מתייחס לאופן שבו בני אדם רואים את עצמם כחברים בקבוצה מסוימת‪ .‬מעצם‬
‫ההגדרה הזאת נגזרים שלושה היבטים הכרחיים‪:‬‬
‫‬
‫ הראשון מתייחס לאותם אנשים שרואים עצמם כחלק מישות חברתית או תרבותית‬
‫בעלת ייחודיות כלשהי‪ ,‬מכיוון שאחרת אין משמעות להיותם ״חברים״ באותה ישות‪.‬‬
‫‬
‫ השני מתייחס לאותם אנשים שרואים עצמם כחלק מקבוצה אולם גם חשים מחויבויות מסוימות‬
‫כלפי החברים אחרים‪ .‬בלשון היום יום מוגדרת תחושה זו במונח ״סולידאריות״;‬
‫‬
‫ השלישי הוא פועל יוצא משני הקודמים וכוונתו להשלכות שיש ביחס של אותם חברים אל‬
‫מי שלא נמנה עם קבוצתם ‪ -‬אל ה״אחרים״‪.‬‬
‫‬
‫‪88‬‬
‫זהות קולקטיבית זאת הינה במהותה תופעה סובייקטיבית ומותנית בהתייחסותו של הפרט‬
‫אל האחרים בתוך הקבוצה; היא אינה מובנית ואינה זהה בקרב חברי הקולקטיב‪ .‬זהות זו‬
‫גם עשויה להשתנות על פי הנסיבות ‪ -‬החברתיות או האישיות ‪ -‬במשך הזמן ולפי השתנות‬
‫תנאי החיים בקרב אותם פרטים‪ .‬לפיכך יכולים להיות ניסוחים שונים ואף מרוחקים זה מזה‪,‬‬
‫לכל זהות קולקטיבית בקרב אותה קבוצה‪ ,‬זאת על פי האופן שבו‪ ,‬בנסיבות זמן ומקום‪ ,‬הם‬
‫רואים את היותם חברים בקולקטיב וממקמים עצמם ביחס למי שאינם רואים כשייכים אליו‬
‫(ה״אחרים״)‪ .‬תיתכן גם הבחנה בין הניסוחים לא רק על פי קרבתם בכל היבט והיבט של‬
‫הזהות הקולקטיבית‪ ,‬אלא גם על פי מידת ההדגשה היתרה שמעניקים להיבט מסוים לעומת‬
‫אחרים‪.‬‬
‫מהטעמים הללו‪ ,‬פחות מתאים לדבר על זהות קולקטיבית כדפוס קבוע ואחיד המתייחס‬
‫לקולקטיב מסוים ויותר מתאים לדבר על מרחב היכול להיות מורכב בניסוחי זהות שונים‪ .‬אם‪,‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬אפשר גם ל״סדר״ מרחב זה על פי הקרבה היחסית בין הניסוחים‪ ,‬הן על פי התוכן‬
‫של הניסוחים והן על פי ההדגשים היחסיים של ההיבטים השונים‪ ,‬נוכל גם להבחין במרחבי‬
‫משנה בעלי מכנים משותפים‪ .‬תהליך זה מעיד על נטיות לפיצול ולפילוגים‪.‬‬
‫בהשראת לודוויק וויטגנשטיין‪ ,‬הפילוסוף האוסטרי‪-‬אנגלי הדגול‪ ,‬אפשר להאיר את הבעייה‬
‫הזאת באמצעות המושג ״דמיון משפחתי״‪ .‬במושג זה התכוון הפילוסוף לתכונות מסוימות‪,‬‬
‫המסמנות את בני אותה רשת משפחתית וקיימות אצל הפרטים השונים בצורות מגוונות ובלתי‬
‫אחידות‪ ,‬אף כי עדיין שומרות על קרבה יחסית ביניהם‪ ,‬בשל ה״משהו״ המשותף שקיים אצל כל‬
‫אחד כגון‪ :‬צבע שער‪ ,‬צורה של אף‪ ,‬גובה מסוים‪ ,‬נטיות להשמנה או לרזון ועוד‪ .‬באופן דומה ניתן‬
‫לזהות רכיבים היוצרים ״דמיון משפחתי״ בנוסחים השונים של הזהות הקולקטיבית‪.‬‬
‫נציין שלושה סוגים של רכיבים אשר מתקשרים לשלושת ההיבטים של המושג ״זהות‬
‫קולקטיבית״‪.‬‬
‫ *כל ניסוח אמור לשאוב את הסמלים שבאמצעותם הוא מציג את ייחודו של הקולקטיב‪-‬‬
‫מאותו ״מחסן״ של סמלים‪ ,‬או מאותו סך של מורשות המזהות את הקולקטיב‪.‬‬
‫ * הסמלים המוצגים על ידי כל ניסוח אינם זרים לבעלי הניסוחים האחרים של אותה זהות‬
‫קולקטיבית‪ ,‬ומתייחסים פחות או יותר לאותם אנשים‪ .‬פירוש הדבר שעל אף הניסוחים‬
‫השונים‪ ,‬בעליהם מאוחדים בסולידאריות עם הקבוצה אותה הם מהווים‪.‬‬
‫ *הרכיב השלישי הוא פועל יוצא של שני קודמיו‪ .‬בעלי הניסוחים השונים ממקמים עצמם‪,‬פחות‬
‫או יותר‪ ,‬כנגד אותם אנשים שנתפסים בעיניהם כ״לא שייכים״‪ ,‬כלומר ״האחרים״‪.‬‬
‫סכמה מושגית זו מאפשרת לנו כעת לבחון שתי שאלות עיקריות‪:‬‬
‫השאלה הראשונה‪ :‬האם באמצעות אותה סכמה ניתן להעמיד את הניסוחים השונים של זהות‬
‫יהודית ביחס עקבי זה לזה ולראות את מרחב הניסוחים בכללותו כמרחב מובנה ועקבי?‬
‫השאלה השנייה‪ ,‬שהיא פועל יוצא מהראשונה‪ :‬האם הניסוחים השונים של זהות יהודית אמנם‬
‫מתייחסים לאותו מרחב זהות‪ ,‬או שמא מתייחסות לקולקטיבים אחרים? במילים אחרות ‪-‬‬
‫ל״עמים״ יהודים שונים?‬
‫‪89‬‬
‫שחרור היהודים ומשבר היהדות‬
‫עד לעידן המודרנה היו היהודים מעין קסטה של טמאים ברחבי העולם‪ .‬אמנם אמירה זו הייתה‬
‫נכונה יותר ביחס לעולם הנוצרי ופחות ביחס לעולם המוסלמי‪ ,‬אך גם כאן וגם כאן נחשבו‬
‫היהודים לקבוצה נחותת מעמד‪ .‬עם בוא המודרנה לאירופה נפתחו שטחי פעילות חדשים‪,‬‬
‫וחלה אמנציפציה פוליטית אשר התרחשה בכל מקום בקצב שונה ולפי אופנים שונים‪ .‬ככלל‪,‬‬
‫זכו כעת היהודים בזכויות שלא היו להם מעולם‪ -‬זכות בחירה‪ ,‬נגישות לקריירות ציבוריות‪,‬‬
‫חינוך כללי‪-‬ממלכתי ועוד‪.‬‬
‫זכויות חדשות אלו הציבו דרישות שרופפו את המסגרות הקהילתיות וחוללו שינויים מרחיקי לכת‬
‫באורח החיים ובדפוסי הארגון של היהודים‪ .‬התפשטות הפילוסופיה הליברלית כבעלת ברית‬
‫לאידיאולוגיות הלאומיות (בתהליך הבניית האומה‪-‬מדינה) אתגרו בצורה רדיקלית את אושיות‬
‫המסורת היהודית ואת המבנה הקהילתי שלה‪ .‬היהודים עצמם היו כעת חשופים לתפיסות‬
‫חדשות‪ ,‬לחילוניות‪ ,‬אשר ערערו את אמונותיהם הישנות‪ .‬יהודים רבים חברו לאידיאולוגיות‬
‫החברתיות החדשות‪ ,‬אשר ביקשו לעצב את החברה לאור אוטופיות שישימו קץ לעוולות‬
‫חברתיות‪ .‬השינויים דחפו רבים לעזוב את היהדות כדי ״להיות כמו כולם״ ‪ -‬במקרים רבים‬
‫באמצעות המרת דת או בהצטרפות לתנועות רדיקאליות השוללות את החלוקות הקיימות‬
‫למעמדות ולכנסיות למיניהן‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫הזרם המרכזי בחברה היהודית‪ ,‬במזרח אירופה יותר מאשר במערבה‪ ,‬ביקש לאמץ את עיקרי‬
‫המודרנה תוך שמירה על הזיקה ליהדות ״משופרת״ או ״חדשה״‪ .‬תהליך זה דחף אותם יהודים‬
‫למצוא הגדרות חדשות ליהודיות שיתאימו לנסיבות הזמן‪ .‬זאת לא הייתה משימה פשוטה לאור‬
‫העובדה שדווקא בראשית תקופת המודרנה היה על היהודים לעמוד מול פרץ רגשות עוינים‬
‫כלפיהם‪ ,‬לנוכח השדרוג שחל במעמדם במדינה‪ .‬מציאות מורכבת ורווית ניגודים זו הפכה את‬
‫הזהות היהודית לזירה של שינויים‪ ,‬תהפוכות והתגוששות בין כוחות‪ .‬זהו הרקע לצמיחת זרמים‬
‫חדשים ביהדות‪ :‬זרמים אשר ביקשו להתמודד בד בבד עם בעיית האמונות היהודיות העתיקות‬
‫בזמן החדש החילוני‪ ,‬עם הזכייה בשחרור ממעמד של טמאים כנגד הדרישה לפירוק המסגרת‬
‫הקהילתית האוטונומית‪ ,‬וגם לעמוד מול אנטישמיות‪ ,‬שפשתה בחלקים רבים של הסביבה‬
‫הלא‪-‬יהודית‪ ,‬הן האינטלקטואלית והן העממית‪.‬‬
‫אולם בטרם התייצבו נסיבות החיים של היהודים בעולם המודרני‪ ,‬שוב השתנו הנסיבות הללו‬
‫מן הקצה אל הקצה‪ .‬מחד גיסא החלה בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים‬
‫הגירה אל מעבר לים‪ .‬היא יצרה מרכז יהודי גדול ופורה בארצות הברית‪ ,‬אשר תוך זמן קצר‬
‫השיג עמדת בכורה בעולם היהודי כולו‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬ולהבדיל אלף הבדלות‪ ,‬לא ארך זמן רב עד‬
‫שהתרחש באירופה האירוע החמור בתולדות היהודים בכל הזמנים‪ ,‬השואה‪ ,‬אירוע אשר פתח‬
‫פצע אנוש בתודעת היהודים‪ .‬זאת ועוד‪( ,‬שוב להבדיל אלף הבדלות)‪ ,‬חל אירוע נוסף‪ ,‬לא פחות‬
‫מכריע בהיסטוריה היהודית‪ ,‬אך בעל משמעות שונה לחלוטין‪ ,‬והוא ‪ -‬הקמת המדינה היהודית‬
‫על שטח של ארץ ישראל המיתולוגית‪.‬‬
‫התרחשויות אלו יצרו את הרקע לריבוי של נוסחי הזהות היהודית ברחבי העולם היהודי‪ ,‬עד‬
‫שהשאלה העומדת במרכז מאמר זה נעשתה אקוטית יותר מתמיד‪ :‬האם אמנם ישרוד קולקטיב‬
‫זה הקרוי ״עם יהודי״ כישות בעלת מידה כלשהי של אחידות?‬
‫‪91‬‬
‫מודל הקסטה ושלוש אמירותיה‬
‫האופנים שבאמצעותם יגדירו עצמם היהודים יהיו מגוונים ומרובים עד מאוד‪ ,‬ובחלקם ייבדלו‬
‫בצורה מרחיקת לכת מהזהות היהודית שהייתה מקובלת על הדורות הקודמים‪ .‬מהיהדות‬
‫המקראית ועד ליהדות הרבנית לא הייתה אמנם הזהות היהודית אחת ואחידה‪ ,‬והמחלוקות היו‬
‫מרובות‪ ,‬אולם עד לחידושיו של משה מנדלסון במאה השמונה עשרה‪ ,‬שלושה יסודות עיקריים‬
‫היו תמיד מקובלים על כולם ונגעו לכל אחד מההיבטים של המושג ״זהות קולקטיבית״‪:‬‬
‫ בבסיס ההגדרה של ״ייחוד הקולקטיב״ עמדה האמונה ב ״אלוהי ישראל ותורת ישראל״‪.‬‬
‫אמונה זו דרשה שמירה על מערכת מסועפת של מצוות‪..‬‬
‫‬
‫ בבסיס של ה״מחויבות לקולקטיב״ עמד המושג ״עם ישראל״‪ .‬מושג זה הוא שהגדיר את‬
‫הקולקטיב כמסגרת מחייבת של סולידאריות‪ ,‬כאמור בקביעה ״כל ישראל ערבים זה לזה״‪.‬‬
‫‬
‫ בהתייחסות ל״מיקום הקולקטיב״ ולמי ש״לא שייך לקולקטיב״ עמד המושג ״ארץ ישראל״‪.‬‬
‫כל מקום אחר הוא בגדר ״גלות״‪.‬‬
‫‬
‫משמעות ״הבחירה״ של עם ישראל בידי האלוהים‪ ,‬לפי תפיסה זו‪ ,‬מחייבת את העם לגאול את‬
‫עצמו באמצעות עמידה במצוות בינו לבין עצמו ובכך גם אמור הוא לגאול בדיעבד את העולם כולו‪.‬‬
‫המושג המתאים לדפוס זה של יהודיות הוא ״קסטה בכירה״‪ .‬ה״קסטה״ הזאת מקפידה על‬
‫ה״טהרה״‪ ,‬על מיעוט המגעים עם ה״אחרים״‪.‬‬
‫אולם שלוש הקביעות המגדירות את היהודיות כ״קסטה בכירה״ הפכו‪ ,‬כמובן‪ ,‬למקור של‬
‫פולמוס בעידן המודרנה וביתר שאת לאחר שלושת האירועים מרחיקי הלכת שהיהודים התנסו‬
‫בהם במאה העשרים ‪ -‬התהוות הריכוז היהודי החדש מעבר לים‪ ,‬השואה והקמת מדינת ישראל‪.‬‬
‫איך אפשר לדבר עוד על נאמנות לתורת ישראל באופן בלעדי בשעה שיהודים נחשפו לתרבות‬
‫חילונית חדשה ולאתגרים בלתי צפויים? זאת ועוד‪ ,‬איך אפשר כיום לחוש ב״גולה״ כאשר אתה‬
‫אזרח שווה זכויות במדינה לאומית ולעתים אף נמצא ברבדים המבוססים של החברה? ומעבר‬
‫לכל אלה קיימת השאלה ‪ -‬האם אפשר עוד ״לארגן״ באופן שיטתי אותם נוסחים שבאמצעותם‬
‫יהודים מגדירים את זיקתם ליהדות וליהודיות?‬
‫‪92‬‬
‫נתמודד עם שאלות אלו דרך בחינת הרכיבים הבסיסיים של הזהות היהודית המסורתית‪ ,‬שהיו‬
‫מקובליםעלהעולםהיהודילפניהמודרנה‪,‬וכמוכןנבחןאתהניסוחיםהחדשיםואתהאפשרותלקבץ‬
‫אותםעלפיהעיקרוןשלקרבהיחסיתביניהם‪.‬כן‪,‬כפישנראהלהלן‪.‬בהקשרזהישגםחשיבותאנליטית‬
‫מכרעת למידת ההבלטה של רכיבי הזהות השונים ‪-‬״תורת ישראל״‪ ,‬״עם ישראל״ ו״ארץ ישראל״‪.‬‬
‫גישה זו מאפשרת לנו להבנות את מרחב הזהות היהודית על שלושה תת‪-‬מרחבים המקיפים‬
‫את מירב הניסוחים על ההסתעפויות השונות שלהם‪ ,‬ואלה הם‪:‬‬
‫ היהדות החרדית ‪ -‬השומרת על עליונות ״תורת ישראל״ (כייחוד הקולקטיב) מעל פני‬
‫ההיבטים האחרים של הזהות היהודית‪.‬‬
‫‬
‫ היהדות האתנו‪-‬תרבותית ‪ -‬המעמידה במרכז הזהות את ״עם ישראל״‪ ,‬התנסותו‬
‫ההיסטורית וערכי התרבות שלו (המחויבות הקולקטיבית)‪.‬‬
‫‬
‫ היהודיות הלאומית ‪ -‬הקשורה למדינת ישראל ולמציאות הגיאופוליטית שלה (המיקום‬
‫העצמי ביחס ל״אחרים״)‪.‬‬
‫‬
‫הצגה גראפית של מרחב הזהויות היהודיות‬
‫אתניות חילונית‬
‫פוסט‪-‬ציונות‬
‫הזרימה הלאומית‬
‫חשיבות ״ארץ ישראל״‬
‫לאומיות חילונית‬
‫כנעניות‬
‫ציונות‬
‫(על גווניה החילוניים)‬
‫ישראליות חילונית ״רוסים״‬
‫לאומיות לא‪-‬חילונית‬
‫הזרימה האתנו‪-‬תרבותית‬
‫חשיבות ״עם ישראל״‬
‫ותרבותו‬
‫הבונד‬
‫דיאספוריזם‬
‫יהדות חילונית בתפוצות‬
‫אתניות דתית‬
‫רפורמה‬
‫רה‪-‬קונסטרוקציוניסים‬
‫קונסרבטיבים‬
‫מזרחים מסורתיים‬
‫דתיות לאומית‬
‫חרדיות מזרחית‬
‫אורתודוקסיה מודרנית‬
‫חרדיות אשכנזית ישראלית‬
‫ניסוחים חסידיים וליטאיים שונים בישראל ובחו״ל‬
‫הזרימה החרדית ‪ -‬ממשיכי מודל הקסטה‬
‫חשיבות האמונה ב‪-‬״אלוהי‪-‬תורת ישראל״‬
‫‪93‬‬
‫היהדות החרדית‪ :‬ממשיכי מודל הקסטה‬
‫היהדות החרדית ממשיכה ואף מדגימה את המודל הטרום מודרני אף כי קיימים בקרבה‬
‫גם דפוסים השאובים מהמודרנה‪ .‬החרדיות הזאת צמחה במזרח אירופה ובמרכזה‪ .‬נקודת‬
‫המוצא שלה נובעת מאמירתו של ״החתם סופר״ (‪ )1839-1762‬כי ״חדש אסור מן התורה״‪.‬‬
‫משבר האמונה שפקד את הקהילות היהודיות הוביל להקמת ״אגודת ישראל״ (קטוביץ ‪)1912‬‬
‫כתנועה פוליטית האמורה לחזק את מאבק היהדות החרדית על מעמדה‪ .‬אולם חילוקי הדעות‬
‫לא פסחו גם על מפלגה זו‪ .‬כנגד האגודיסטים הגרמניים שנטו‪ ,‬כמאמרו של הרב שמשון רפאל‬
‫הירש‪ ,‬לשלב ״תורה עם דרך ארץ״‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמירת מצוות עם אורח חיים של איש תרבות‬
‫אירופי‪ ,‬המזרח אירופאים‪ ,‬שלימים יהוו את הכוח החזק באגודה‪ ,‬שאפו לעצור את המודרנה‬
‫על פיתחה של הקהילה היהודית‪ .‬אלה הכוחות אשר יצרו את המודל החרדי‪ ,‬שפירושו הפגנת‬
‫אדיקות יתר‪ ,‬סימון עצמי בולט לעין ‪ -‬כמו מדים של מסדר ‪ -‬והתגייסות אישית לציוויי האמונה‪.‬‬
‫דפוסים אלה נראו הכרחיים ביותר ״בשעה זו״‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬עצם הרעיון של הקמת מפלגה‬
‫לשם מימוש תכנית פעולה באמצעות צבירת כוח היה בו מן החידוש בקרב ציבור שומרי המצוות‬
‫ומעין אימוץ סלקטיבי של המציאות המודרנית‪.‬‬
‫נחישות זו לפעול כדי להחזיר את התורה למעמדה הקודם לא מנעה ויכוחים נוקבים בין‬
‫המרכיבים השונים של התנועה‪ .‬הויכוח הגדול שפרץ בעת הקמת המפלגה היה כאמור בין‬
‫הרוב המזרח אירופי לרבני מרכז אירופה סביב השאלה האם להילחם ביהודים היוצאים‬
‫ל״תרבות רעה״‪ ,‬כפי שדרשו המזרח אירופים‪ ,‬או לבסס את מעמד היהדות שומרת המצוות‬
‫בחברה הליברלית החילונית ולהוכיח שאפשר להיות בו זמנית יהודי שומר מצוות ובן תרבות על‬
‫פי קני המידה של החברה הסובבת‪ .‬המספר העודף של יהודי המזרח הכריע את הקו בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬וזה גרם לחברים רבים מגרמניה ומאוסטריה לפרוש מהתנועה‪ .‬מאוחר יותר פרצו דיונים‬
‫חדשים בין החסידים הקשורים במורשת הבעל שם טוב ובין המתנגדים‪ ,‬ממשיכי המסורת‬
‫הליטאית של הגאון מוילנה‪ ,‬וכן בין החסידויות בינן לבין עצמן‪ .‬כל אותם כוחות לא ששו לתמוך‬
‫בתכנית הציונית‪ ,‬אך כשמדינת ישראל קמה היו מנהיגים כמו זלמן שנאור מלובאביץ’ (‪-1887‬‬
‫‪ ,)1959‬שביטאו כלפיה גישה חיובית לעומת כאלה שהמשיכו להתנגד לה וקבעו שארץ ישראל‬
‫היא כל מקום שבו ״אנו שרויים בשלום עם אלוהים״‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫על אף כל הוויכוחים הללו‪ ,‬הלכה וגדלה האוכלוסייה החרדית בישראל ‪ .‬גרעין גדול של חרדים‬
‫אשכנזים חי בארץ עוד לפני קום המפעל הציוני‪ .‬אחרים הגיעו לארץ לפני השואה ואחריה‪ .‬בשל‬
‫שיעורי הילודה הגבוהים בקרבם הפכו החרדים לגורם יותר ויותר משמעותי מבחינה כמותית‬
‫(כשבעה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית בראשית המאה העשרים ואחת)‪ .‬מגזר זה מתחלק‬
‫לאותן קבוצות הקיימות ברחבי העולם החרדי בכלל‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין להתכחש לאופי המיוחד‬
‫של ההתנסות החרדית כחלק של חברה יהודית ריבונית על אדמת ארץ ישראל ה״מובטחת״‪.‬‬
‫התנסות זו מבדילה אותם חרדים מכל אוכלוסייה חרדית אחרת בעולם גם מפני שאיננה‬
‫יכולה לחוש כאן כאילו ב״נכר״‪ .‬כמו כן‪ ,‬ההתפתחות הדרמטית והבלתי צפויה של החברה‬
‫הישראלית משפיעה גם על החרדים בירושלים ובבני ברק‪ .‬בתפיסתם העצמית רואים עצמם‬
‫חרדים אלה כ״חיל חלוץ״ של העם היהודי האמור להוביל אותו אל הגאולה‪ .‬אזי כאן‪ ,‬בחברה‬
‫יהודית ריבונית‪ ,‬יותר מבכל קהילה היהודית אחרת‪ ,‬משמעות ציווי פנימי זה היא להיאבק על‬
‫כיוון התפתחותה של החברה‪ .‬יש כאן יותר משמעות למאבק זה מאשר בכל מקום אחר לו‬
‫משום שבידי השלטונות היהודיים קיימת הסמכות לקבוע את הסדר החברתי‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬על רקע זה‪ ,‬החרדים בישראל לא הצליחו לשמור לאורך זמן על התבדלות משאר החברה‬
‫היהודית‪ ,‬בין שרצו ובין שלא רצו בכך‪ .‬החלו לערב עצמם יותר ויותר בדינאמיות של חיי החברה‬
‫והמדינה‪ .‬העברית חלחלה אל תוך המשפחה והקהילה ותפשה את מקומה של היידיש כשפה‬
‫ראשונה‪ .‬ביטוי מובהק זה של ״ישראליזציה״ עולה בקנה אחד עם תופעות נוספות‪ ,‬כגון חדירת‬
‫ההשכלה הגבוהה האקדמית בקרב הנשים ועוד תופעות רבות אחרות‪ .‬על אף שיש כאן המשך‬
‫להדגשת העיקרון של ״אלוהי ישראל ותורת ישראל״ כייחוד הקולקטיב‪ ,‬הרי שתוכן הייחוד קולט‬
‫גם אלמנטים של ״ישראליות״ ו״מודרניות״‪ ,‬המקרבים קבוצה זו לשאר החברה‪ .‬ארץ ישראל‬
‫זוכה למשקל רב יותר‪ ,‬ונקודת המוצא הלא‪-‬ציונית הולכת ומתפשרת עם התייחסות ערכית‪-‬‬
‫חיובית לקיומה של מדינה ריבונית‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין להתכחש לכך שה״ישראליות״ הזאת אינה‬
‫ה״ישראליות״ של הקבוצות האחרות‪ ,‬וכי הם מהווים עדיין חלק אינטגראלי של העולם החרדי‪.‬‬
‫בעשורים האחרונים קמה חרדיות ישראלית נוספת‪ ,‬והיא החרדיות המזרחית ‪ -‬תנועת‬
‫״ספרדים שומרי מצוות״ (ש״ס) ומנהיגה‪ ,‬הרב עובדיה יוסף‪ .‬תנועה זו מתייחסת בעיקר לציבור‬
‫המזרחי‪ ,‬אשר רבים ממנו נוטים לשמור אמונים למורשות העבר בצורה מתונה למדי‪ .‬מקרב‬
‫אותם צעירים הנמנים עם ציבור זה ונמשכים לעולם התורה צמחה אליטה דתית חדשה‪ .‬אם‬
‫מוריהם למדו לעתים בשנות השלושים בישיבת ״פורת יוסף״ הספרדית בירושלים‪ ,‬הרי צעירים‬
‫אלו הגיעו גם לישיבות ליטאיות‪ ,‬עד שהקימו ישיבות וכוללים משל עצמם‪ .‬אליטה זו מתנסה‬
‫בימינו בהוויה דומה לזו שהתנסו בה החרדים האשכנזיים במאה התשע עשרה‪ ,‬עם התערותם‬
‫הגוברת של רבים מהם בסביבה חילונית‪.‬‬
‫הדמיון בנסיבות הוא שהביא את תלמידי החכמים המזרחיים לאמץ את הדפוס החרדי ‪-‬‬
‫אדיקות יתר‪ ,‬עודף סימנים והתגייסות למען החזרה של הרבים לאוהלה של תורה ‪ -‬ולפעול‬
‫‪95‬‬
‫לכדי להשיג מנהיגות ברחבי הקהילות המזרחיות‪ .‬לטובת אליטה זו פועלת העובדה שה״שיבה‬
‫למולדת״ ול״ארץ הקודש״ וכן גם ההתרחקות מן המסורת בקרב הציבור המזרחי לא הובילו‬
‫לנטישה מוחלטת ממורשות העבר‪ ,‬וכי נורמות וסמלים רבים נשתמרו גם בקרב משפחות‬
‫אשר אינן רואות עצמן עוד כדתיות‪ .‬על רקע זה‪ ,‬למשל‪ ,‬מתקבל איש הדת גם כיום כבעל‬
‫סמכות ציבורית ולא רק כבעל תפקיד בתחום המוגדר של הטקס הדתי‪ .‬זהו אחד ההסברים‬
‫לכך שאליטה חרדית יכלה להשיג הישגים פוליטיים מרשימים בקרב ציבור שהתרחק בצורה‬
‫משמעותית מחיי הדת הצרופים‪ .‬נסיבות אלו גם אפשרו לאליטה זו להציג את עצמה כדוברת‬
‫של אותו ציבור בשם מצוקותיו החברתיות והכלכליות‪.‬‬
‫בניגוד לחרדים האשכנזים בולט בש״ס היחס החיובי למעמד הערכי‪-‬יהודי של מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬והציונות אינה נתפשת כאידיאולוגיה לאומית היורשת את הזהות הדתית‪ ,‬אלא כחלק‬
‫מהנאמנות למורשת‪ .‬החרדיות המזרחית קמה בשעה שבה מדינת ישראל כבר הייתה עובדה‬
‫קיימת‪ ,‬ובעיני לא מעט מרבניה המדינה מהווה ביטוי לראשית הגאולה (אתחלתא דגאולה)‪.‬‬
‫בשל כך‪ ,‬בהיות ש״ס גורם משפיע בזירה הציבורית הישראלית‪ ,‬אין היא מסתייגת מהעשייה‬
‫השלטונית ומנטילת חלק במערכות הממסד הפוליטי‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬ממשיכי הזהות המסורתית מגבשים תת‪ -‬מרחב שכל זרמיו מעניקים חשיבות‬
‫עליונה לעיקרון ״אלוהי‪-‬ישראל ותורת ישראל״‪ .‬במרחב משנה זה אפשר להבחין בין קבוצות‬
‫חרדיות בעלות גוונים שונים‪ ,‬שהן מורשת מן העבר‪ ,‬אבל מוכנות יותר לשתף עצמן בפעילות‬
‫הציבורית‪ .‬קיימת הבחנה נוספת שחשיבותה גוברת והולכת‪ ,‬והיא ‪ -‬בין החרדים בתפוצות לבין‬
‫החרדים בישראל‪ .‬בעוד שלגבי החרדים בתפוצות המושג ״ארץ ישראל״ נמצא במקום משני‬
‫ליהדותם‪ ,‬הרי החרדים בישראל נוטים להדגיש יותר את המושג ״ארץ ישראל״ מתוך רצון‬
‫להתערות בסביבתם‪ .‬במקביל מתפתחת החרדיות המזרחית ‪ -‬אשר מלכתחילה ראתה את‬
‫ישראל בפרספקטיבה של מעין ״ציונות מסורתית״‪.‬‬
‫יהודיות אתנו‪-‬תרבותית‬
‫‪96‬‬
‫נוסחי זהות המדגישים בראש וראשונה את הממד של ״עם ישראל״ כנושא של סמלים‪ ,‬היסטוריה‬
‫וערכי תרבות‪ ,‬מחייבים ללא סייג השתלבות במודרנה‪ .‬גם ליהודיות זו (‪ Jewishness‬באנגלית או‬
‫‪ judéité‬בצרפתית) יש גוונים של גישות המציגות זיקות בעלות עוצמות שונות לעיקרון הדתי‪ .‬אך‬
‫ככלל‪ ,‬גם כאשר יהודיות זו תופסת את הדתיות כהיבט חיוני‪ ,‬היא רואה אותה בעיקר כסממן‬
‫של תרבות ייחודית‪ .‬יהודיות זו עונה על מה שספרות מדעי החברה מכנה כ״קבוצה אתנית״‬
‫או ״אתנו‪-‬תרבותית״‪ ,‬כלומר‪ ,‬קולקטיב שהוא חלק מחברה רחבה יותר ושותף בהיבטים רבים‬
‫לתרבות השולטת בה‪ ,‬אך שומר בתוך חברה זו‪ ,‬על מובחנות סמלית‪ ,‬תרבותית וחברתית‪.‬‬
‫הגדרה זו הולמת באופן כללי את התפוצות היהודיות הלא‪-‬חרדיות‪ ,‬שבקרבן קיימים חוגים‬
‫שונים‪ .‬חוגים אלה מבליטים את ייעודה הערכי‪ ,‬הרוחני והאוניברסאלי של היהדות‪ ,‬ייעוד‬
‫הדוחף אותם להשתתף גם בעיצוב התרבות הכלל חברתית הלא יהודית‪ .‬מאידך‪ ,‬לניסוחים‬
‫רבים הקשורים בתת‪-‬מרחב זה אופיינית גם השאיפה לקדם את השתייכות היהודים לחברה‬
‫הכללית ולעצב את הזהות היהודית בדורה לתהייה הולמת את דרישות התרבות הרווחת‬
‫בחברה הרחבה‪.‬‬
‫את הניסוחים הללו אפשר לחלק חלוקה נוספת‪ .‬קבוצה אחת מורכבת מאותם ניסוחים‬
‫המבקשים לשמור על העיקרון הדתי כגורם מעצב ומנסים להתאימו למציאות הסובבת‪.‬‬
‫קבוצה שנייה מורכבת מניסוח היהודיות בלא זיקה מפורשת לעיקרון הדתי‪ .‬מטבע הדברים‪,‬‬
‫נוסחים אלה ״רכים״ יותר מאלה של הקבוצה הראשונה‪ ,‬משום שהם מסתמכים על זיקות‬
‫תרבותיות חברתיות ואינם מעוגנים באמונה ובמחויבויות כלפיה‪.‬‬
‫ניסוחים של אתנו‪-‬תרבותיות דתית‪:‬‬
‫הדוגמה הראשונה של נוסח אתנו‪ -‬תרבותי יהודי היא תנועת ההשכלה‪ .‬תנועה זו ביקשה‬
‫כבר סוף המאה השמונה עשרה לשלב את היהודים ב״זמנים החדשים״‪ .‬משה מנדלסון (‪1729‬‬
‫‪ ,)1786‬דוברה הראשון‪ ,‬יצא מההנחה שדת ישראל הייתה חוקתם של העברים בנסיבות‬‫ספציפיות‪ ,‬ולכן היהודים בגרמניה‪ ,‬החיים בתנאים אחרים לחלוטין‪ ,‬חייבים לשלב לימודי קודש‬
‫וחול ולדעת את שפת המקום ואת מנהגי ארצם‪ .‬ממשיכיו של מנדלסון זנחו את אורח החיים‬
‫המסורתי ודרשו מהיהודים להפגין ליברליות לשם שילובם בחברה‪ .‬נפתלי הרץ וייזל‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫הבחין בין ״תורת האדם״ לבין ״תורת אלוהים״‪ .‬שני אלה חשובים לדעתו באותה מידה ולכן‬
‫נדרשים היהודים להנהיג שינויים בחיי הדת כדי להתגבר על הסתירה שנוצרה במשך הזמן‬
‫בינם לבין המציאות החברתית‪ .‬מרכז התפילה ייקרא ״מקדש״ כדי לבטא את הרעיון שאין עוד‬
‫ציפייה לבנייה מחדש של בית המקדש בירושלים וכי אפשר לבנותו בכל מקום‪ .‬המושג ״גלות״‬
‫מקבל משמעות מטפורית ואינו מציין בהכרח את החיים מחוץ לארץ ישראל‪ ,‬אלא הגלות היא‬
‫כל מקום שבו היהודים הם חסרי זכויות ומשועבדים‪.‬‬
‫במזרח אירופה מתאפיינת תנועת ההשכלה כפחות קיצונית‪ ,‬וקיימת בה יותר זיקה לשפה‬
‫‪97‬‬
‫העברית כשפת התרבות היהודית‪ .‬התפתחות זו מתחזקת עם התחלת פעולתה של היוזמה‬
‫המחקרית של ״חכמת ישראל״‪ ,‬שבמקורה היא יוזמה של קבוצת צעירים בגרמניה ב״אגודה‬
‫לתרבות ולמדע של היהודים״ כדי לקדם ״תיקונים״ ביהדות והסתגלות למודרנה‪ .‬ההיסטוריון‪,‬‬
‫צבי גרץ‪ ,‬הגדיר את התפיסה החדשה באמירה שהעם היהודי הוא הנושא של ההיסטוריה‬
‫היהודית‪.‬‬
‫גישות חדשות אלו השפיעו על אינטלקטואלים‪ ,‬שביקשו למצוא דרך לפשר בין הזיקה למורשת‬
‫לבין דרישות ההסתגלות לנסיבות החדשות‪ .‬שמשון רפאל הירש (‪ )1808-1888‬אימץ התייחסות‬
‫זו ליהדות ההלכתית וקבע שכמו כל דבר אחר בעולם גם המודרנה מקורה באלוהים‪ .‬מאז‬
‫קביעתו של שמשון רפאל הירש ועד להגותו של עמנואל לוינס הצרפתי (‪ )1995-1905‬עוד ידגישו‬
‫הוגים רבים את השאיפה של יהודים אורתודוקסיים מודרניים לבנות מודל של יהדות‪ ,‬שיציג‬
‫את היהודים כממשיכי מסורת דתית‪ ,‬משולבת היטב בחברה הכללית והלאומית‪ .‬אורתודוקסיה‬
‫מודרנית זו שנחלצה ממודל הקסטה‪ ,‬מעניקה למושגים‪ ,‬כגון ״גאולה״‪ ,‬״משיח״ ו״עם נבחר״‬
‫משמעויות חדשות‪ ,‬פילוסופיות‪-‬פנומנולוגיות ומטפוריות‪ .‬על רקע זה‪ ,‬הדת היהודית‪ ,‬על כל‬
‫חובותיה ודרישותיה‪ ,‬הפכה להיות סימן היכר של קבוצה ייחודית‪ ,‬מאותגרת על ידי אידיאלים‬
‫מוסריים ומבקשת בשמם להשתלב במציאות הרב‪ -‬תרבותית והרב‪ -‬דתית‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫צאצאים אחרים של תנועת ההשכלה הם הזרמים הדתיים הלא הלכתיים‪ ,‬אשר ביקשו לחולל‬
‫שינויים מהותיים בעיקרי הדת עצמה‪ .‬כזו הייתה היהדות הרפורמית‪ ,‬אשר הכירה בחוקת משה‬
‫כבסיס לשליחותו האוניברסאלית של העם היהודי‪ ,‬אך גם נלחמה ב״הרגלים שאבד עליהם‬
‫הכלח״ כדברי אברהם גייגר (‪ .)1810-1874‬כן בוטל השימוש ההכרחי בשפה העברית בפולחן‬
‫ובתפילה‪ ,‬והותרה העבודה בשבת‪ .‬עם התרחבות התנועה לארצות הברית קיבלה יהדות זו‬
‫ביטוי מוסדי מגובש על בסיס ״מצע פיטסברג״ (‪ ,)1885‬שהכיר בתורה רק כשיטת חינוך וכמקור‬
‫לציווים מוסריים‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬דרשו דוברי התנועה אקטיביזם בנושאים חברתיים ופוליטיים‬
‫כלל‪-‬אמריקאים בשם ערכיה האוניברסליים של היהדות‪ .‬אולם על רקע האירועים בזירה‬
‫העולמית בשנות השלושים‪ ,‬הוחלט‪ ,‬בכנס קולומבוס ב‪ ,1937-‬על יחס חיובי לציונות‪ ,‬הוחזר‬
‫השימוש בעברית בפולחן‪ ,‬וחודש הצורך בשמירה על מצוות מסוימות שבוטלו קודם לכן‪ .‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬בשנות הארבעים והחמישים קיבלה הרפורמה את יהדותם של צאצאי זוגות מעורבים גם‬
‫כשהאם אינה יהודייה‪ .‬בשלב מאוחר יותר (שנות השמונים) קיבלו הנשים את הזכות להיבחר‬
‫להנהגה אף בתחום הדת‪ .‬הנטייה לחזור אל המסורת בהיבטים שונים של הפולחן הדתי‬
‫מיושמת בד בבד עם צעדים ״נועזים״ הכופרים בסמכות ההלכה‪.‬‬
‫ההעזה הזאת גרמה להיווצרותו של זרם חדש‪ ,‬היהדות הקונסרבטיבית‪ ,‬שנוסד בגרמניה על ידי‬
‫זכריה פרנקל (‪ ,)1875 -1801‬שהיה יהודי רפורמי עד להקמת הזרם החדש ב‪ .1845-‬הוא‪ ,‬אמנם‪,‬‬
‫הסכים עם הרפורמים כי יש לערוך שינויים ביהדות‪ ,‬אולם חלק עליהם בשאלת הקריטריונים‬
‫הלגיטימיים לשינוי‪ .‬מצד שני‪ ,‬הוא חלק על האורתודוכסים בשאלת מקור התורה שבעל פה‪.‬‬
‫הוא סבר כי הרבנות אינה פרי של התגלות אלוהית‪ .‬התנועה הקונסרבטיבית קיבצה במסגרתה‬
‫את כל מי שהציג יחס חיובי עקרוני להלכה‪ ,‬מבלי לוותר על הזכות לסגלה למציאות הקיימת‪.‬‬
‫אחד מהאבות הרוחניים של התנועה היה פרנץ רוזנצוייג (‪ ,)1929-1886‬אשר סבר שגם בעידן‬
‫הנוכחי אין יהדות ללא מצוות והחיים המודרניים הם אתגר שהיהודי מחויב להתנסות בו‪ .‬ויחד‬
‫עם זאת‪ ,‬רוזנצויג טוען גם יש לשמור על המצוות רק עד גבול הרלוונטיות שלהן‪ .‬בארצות הברית‬
‫התגבשה התנועה סביב ה״סמינר התיאולוגי היהודי״ בניו יורק‪ .‬סולומון שכטר (‪)1915-1847‬‬
‫שעמד בראש הסמינר הדגיש את השמירה על השבת‪ ,‬הכשרות‪ ,‬הנחת תפילין וכן ההתמסרות‬
‫לספרות עברית‪ .‬טענתו אזי הייתה כי התורה איננה מן השמים וכי פרשנותה נתונה למצפון‬
‫של עם ישראל‪ .‬הקונסרבטיבים‪ ,‬בין אם הם תומכים בשינוי ההלכה ובין אם בשמירה עליה‪,‬‬
‫קרובים יותר ברוחם לרפורמים מאשר לאורתודוקסים‪.‬‬
‫הרקונסטרוקציוניסטים מייצגים זרם נוסף‪ .‬מרדכי קפלן (‪ ,)1983-1881‬מייסד הקבוצה‪ ,‬ראה‬
‫בטיפוח השותפות הקהילתית ערך מרכזי של היהדות‪ .‬מושג המפתח ה״חבורה״‪ ,‬מצביע‬
‫על הכוונה לטפח אחריות משותפת של החברים על ניהול ענייניהם‪ .‬התפיסה מדגישה את‬
‫ההתנסות באמונה כהוויה אינדיבידואלית וקולקטיבית כאחת‪ .‬התנסות זו מתקשרת לאמונה‬
‫ב״בחירת ישראל״ בצורה המבליטה מחויבויות מוסריות וחברתיות‪.‬‬
‫ניסוחים אתנו‪-‬תרבותיים לא‪-‬דתיים‬
‫ניסוחים אחרים‪ ,‬המדגישים את היות היהודיות מעוגנת בקיום קולקטיב יהודי בעל היסטוריה‬
‫ותרבות‪ ,‬מבקשים להתנתק בכלל מהעיקרון הדתי‪ .‬אין לזהות ניסוחים אלה עם אותן דעות‬
‫שחיפשו להתנתק כליל מהיהדות‪ ,‬אם בצורה של המרת דת ואם בצורה של הצטרפות לתנועות‬
‫מהפכניות השואפות להעביר בכלל מהעולם את הזהויות הפרימורדיאליות לסוגיהן‪.‬‬
‫אולם מבין אלה שנסחפו לרעיונות מהפכניים‪ ,‬היו גם כוחות אשר ביקשו ליצור זיקה בין יהודיות‬
‫לסוציאליזם‪ .‬הבונד הוא אחת הדוגמאות הראשונות של תנועה אשר דגלה ב״סוציאליזם‬
‫יהודי״‪ .‬הבונד צמח כתנועת הפועלים היהודית‪-‬סוציאליסטית במזרח אירופה (נוסד פורמאלית‬
‫ב‪ )1897-‬ובהדרגה הפך ליותר ויותר ״יהודי״‪ .‬מסמך מוקדם (‪ )1892‬של הארגון ביטא את‬
‫השאיפה להתנתק מהמסורת היהודית תוך השתלבות בסוציאליזם הבינלאומי ובמאבק‬
‫‪99‬‬
‫בבורגנות היהודית‪ .‬אולם עד מהרה הבליטה האידיאולוגיה של התנועה גם את הקיום היהודי‬
‫הייחודי והדגישה את מחויבותה ליידיש ולתרבותה‪ .‬שמואל גוז’נסקי (‪ ,)1943-1867‬אחד‬
‫מהאידיאולוגים של התנועה‪ ,‬דיבר על הירתמות למאבק יהודי‪-‬לאומי כדי להשיג ליהודים‬
‫אוטונומיה תרבותית בחברה הסוציאליסטית העתידית‪ .‬אולם המהפכה הבולשביקית ברוסיה‬
‫קטעה את קיומו של הבונד בארץ זו‪ ,‬ועשרים שנה מאוחר יותר חיסלה השואה את הבונד‬
‫הפולני‪ .‬מאז ‪ 1945‬נותרו רק קבוצות בודדות של בונדאים ללא השפעה‪ .‬אולם עיקרון אותו‬
‫השתית הבונד‪ ,‬היהודיות החילונית‪ ,‬הפך למעשה לדפוס של זהות יהודית אשר נתקבל במשך‬
‫הזמן על ידי חוגים רחבים‪.‬‬
‫העובדה החברתית‪-‬תרבותית המכרעת בעידן החדש היא שיהודים רבים הגדירו עצמם‬
‫כחילוניים ויצרו את המושג ‪ -‬״יהודי חופשי״‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬חילון של יהודיות אינו בהכרח‬
‫נטישה טוטאלית של מנהגים‪ ,‬כגון הליכה לבית הכנסת בראש השנה ויום כיפור‪ ,‬הירתעות‬
‫מאכילת בשר חזיר גם כאשר אין מקפידים עוד על כשרות‪ ,‬קיום המילה‪ ,‬חופה וקידושין ועוד‪.‬‬
‫באותן נסיבות הופיעו ארגונים שונים‪ ,‬עיתונים‪ ,‬מועדונים ומוסדות נוספים‪ ,‬אשר היו לאכסניה‬
‫של יהודים חילוניים ואפשרו ביטוי לאינטרסים החדשים שלהם ‪ -‬יהודיים ולא יהודיים‪ .‬ייחודה‬
‫של אותה הוויה יהודית הוא שאופייה המעשי רצוני‪ ,‬דפוס שהיה לדומיננטי בכל מקום שיושבים‬
‫בו יהודים בימינו ‪ -‬כולל בישראל‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם בישראל אפשר לאבחן‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ ,‬תחליפים למסורת בדמות סמלים לאומיים‪,‬‬
‫הרי בתפוצות ״מותאמים״ הסמלים בעיקר לטעמים האינדיבידואליים‪ .‬עם זאת תהיה יהודיות‬
‫זו רדודה ככל שתהיה מבחינת התכנים שלה‪ ,‬הרי ממרסל פרוסט ומארק שגאל ועד וודי אלן‪,‬‬
‫היא משמשת כר עשיר ליצירתיות תרבותית בתחומים רבים‪ ,‬כולל המדע‪ ,‬שבהם תרומתם של‬
‫יהודים מרשימה במיוחד‪ .‬הישגיות מעין זו כבר בלטה לעין בסוף המאה ה‪ 19-‬ובראשית המאה‬
‫ה‪ ,20 -‬והיא הביאה את הסוציולוג תורסטיין וובלן (‪ )1929-1857‬להסביר אותה בריחוק היחסי‬
‫שיצרה היהודיות החילונית הן מתרבות הקהילה היהודית הצרה והן מהחברה הלא‪-‬יהודית‬
‫הסובבת את היהודים בעידן הזה‪ .‬ריחוק זה מאפשר עמדת התבוננות על העולם באופן מנותק‬
‫ממחויבויות מוקדמות ומעודדת יצירתיות אינטלקטואלית‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫לגבי אותם יהודים ״אתנו‪-‬תרבותיים״ לא‪-‬דתיים‪ ,‬היהדות היא‪ ,‬בראש וראשונה‪ ,‬מעין קולקטיב‬
‫הנושא זיכרון היסטורי וסמלים שיש לו ייעוד ערכי אוניברסאלי‪ .‬גישה זו זכתה לביטוי פילוסופי‬
‫והיסטורי‪-‬סוציולוגי בקרב הוגים‪ ,‬כגון אלן פינקלקראוט (‪ )1949‬או ברנארד הנרי‪-‬לוי (‪)1949‬‬
‫הצרפתיים וכן בקרב ראשי התנועה ליהדות חילונית‪-‬הומניסטית בארצות הברית‪.‬‬
‫אחרונה זו נוסדה ב‪ 1965-‬בארצות הברית‪ .‬האידיאולוגיה שלה מתמצת באמונה שהיהדות היא‬
‫תרבות אנושית התומכת בדמוקרטיה ובליברליזם‪ .‬לפיכך היא דוגלת בהפרדת הדת מהמדינה‬
‫בכל מקום וגם במדינת ישראל‪ .‬מקום מרכזי בתפיסת ייחוד הקולקטיב היהודי תופסים זיכרון‬
‫השואה והזיקה לישראל‪ .‬יותר מכול מפריע לתנועה עיקרון ״הבחירה״ של עם ישראל כפי שהוא‬
‫מוצע בכתבי הקודש‪ .‬עם זאת‪ ,‬מעניין לציין שהענף האמריקני של ניסוח זה של יהודיות התפתח‬
‫תוך אימוץ דפוס ה‪( congregation-‬קהילה דתית)‪ ,‬האופייני לקהילות אתנו‪-‬דתיות בארץ זו‪.‬‬
‫באירופה התפתח סוג זה של יהודיות במועדונים קהילתיים או במסגרות לימודיות‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬במרחב המשנה של היהודיות האתנית‪-‬תרבותית מעניקים חשיבות עליונה לעיקרון‬
‫של ״עם ישראל״ ולהתפתחותו התרבותית‪-‬היסטורית‪ .‬מרחב זה מתפצל לניסוחים הנעים בין‬
‫אלה השומרים על עיקרון האמונה לבין אלה שזנחו אותו‪ .‬בשני הקטבים קיימת הדגשה על‬
‫התאמת היהודיות למציאות‪ .‬הפרט הוא זה שקובע את זהותו ואת ההקשרים שבהם זהות‬
‫זו רלוונטית ליהדותו‪ .‬גם אם יגדיר הפרט את עצמו כלא דתי קיצוני הרי הסמלים והדפוסים‬
‫שיבחר לשמור עליהם יהיו קרוב לוודאי שאובים ממכלול סמלים ודפוסים שמקורם דתי‪-‬‬
‫קהילתי‪ .‬חילוקי דעות נוקבים מתפתחים בין הבנות שונות של האמונה הדתית ובין פשר המושג‬
‫״יהדות חילונית״‪ ,‬אולם יש הסכמה כי ״אין לעם הזה דת אחרת‪ ,‬ואין לדת הזאת עם אחר״‪.‬‬
‫קיימות גישות שונות ומנוגדות לגבי האיתור המדויק של גבולות הקולקטיב היהודי ותוקף‬
‫החלופות בנושא הגיור‪ ,‬אולם מעבר לחילוקי הדעות‪ ,‬חשובים היום‪ ,‬יותר מאי פעם‪ ,‬הנושאים‬
‫הקשורים בהתייחדות עם זכר השואה ובסולידאריות הכלל‪-‬יהודית‪.‬‬
‫היהודיות הלאומית‬
‫במרחב המשנה של היהודיות הלאומית‪ ,‬דתית או לא דתית‪ ,‬נמצאים אותם ניסוחים שמעמידים‬
‫במרכז את ההיבט השלישי של הזהות היהודית המקורית‪ ,‬הזיקה לארץ ישראל והשאיפה לגיבוש‬
‫מציאות יהודית ״לא‪-‬גלותית״ ישראלית‪ .‬גם מרחב זה מאופיין על ידי הסתעפויות‪ ,‬הצומחות‬
‫במגזרים שונים או בקבוצות אידיאולוגיות הנגזרות מהגישה הציונית‪.‬‬
‫הציונות דוגלת בעיקרון הלאומי על פי המודל האירופי של המאה התשע עשרה‪ .‬עיקרון זה‬
‫מחייב קיומן של אומות ריבוניות על טריטוריות ״לאומיות״‪ .‬בדומה למודל זה פנתה הציונות‬
‫למורשת הקולקטיבית לשאוב ממנה את סמליה‪ .‬המושג ״ציונות״ נגזר מהמילה ״ציון״‪.‬‬
‫החשיבה אודות הרעיון הועלתה על ידי סופרים רבים במחצית המאה התשע עשרה‪ ,‬אך בוטאה‬
‫בצורה מפורשת ומפורטת ב״אוטואמנסיפציה״ (‪ )1882‬של ליאון פינסקר וב״מדינת היהודים״‬
‫(‪ )1896‬של תיאודור הרצל‪ .‬בכתבים אלה מתוארת הציונות כקרש ההצלה ליהודים מרודפיהם‪,‬‬
‫‪101‬‬
‫וה”אטאיסטית”‬
‫ארלוזורב‬
‫בעיקר במזרח אירופה‪ .‬לעומת גישה זו דיבר אחד העם (אשר גינצבורג) (‪ )1927-1856‬על הממד‬
‫התרבותי ותמך בהקמת מרכז רוחני בארץ ישראל שיקרין את השפעתו על העולם היהודי‪.‬‬
‫בקוטב אחר של התפיסה הציונית ייצג זאב ז’בוטינסקי (‪ )1940-1880‬את הלאומיות התקיפה‬
‫שראתה במדינה ערך עליון המשעבד את כל אורחות החיים לחוויה הלאומית‪ .‬לעומתו דגלו‬
‫המאמינים בציונות הסוציאליסטית וה״אטטיסטית״ בשילוב הרעיון הלאומי עם אוטופיזם‬
‫חברתי‪ .‬אוטופיזם זה היה אמור לחזק את האידיאולוגיה הציונית כנגד היהדות המסורתית‪.‬‬
‫אוטופיזם זה היה אמור לחזק את האידיאולוגיה הציונית כנגד היהדות המסורתית‪ .‬הציונות‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬ראתה בשיבת ציון מעין ״נורמליזציה״ של העם היהודי‪ .‬לטענת המסורתיים‪ ,‬גישה זו‬
‫קוראת לא פחות מאשר לטמיעה קולקטיבית משום שלהפוך את היהודים ל״עם ככל העמים״‬
‫פירושו לא אחר מאשר לחדול מהשאיפה לגאולת ישראל ומכאן לגאולת העולם‪ .‬אפשר‪ ,‬על רקע‬
‫זה‪ ,‬להבין את אוטופיזם הציונות הסוציאליסטית ‪ -‬הזרם הדומיננטי בציונות במשך עשורים‬
‫רבים ‪ -‬כתשובה לביקורת זו כאשר הציגה עצמה ‪ -‬מפי מנהיגיה כדוד בן‪-‬גוריון‪ ,‬א‪.‬ד‪ .‬גורדון‪,‬‬
‫ברל כצנלסון או חיים ארלוזורף ‪ -‬כדוגלת לא רק בהקמת מדינה יהודית ככל מדינה אלא‬
‫ובעיקר‪ ,‬ביצירת אומה ש״תהיה אור לגויים״ ו״עם סגולה״‪ .‬זהו גורם ראשון במעלה המסביר‬
‫את האוירה האידיאולוגית שבה היה נתון המפעל הציוני בראשית דרכו כאשר הוקמו מיזמים‬
‫בעלי יומרות ערכיות מהפכניות ממש כגון הקיבוץ‪ ,‬המושב‪ ,‬חברת העובדים או הסתדרות‬
‫העובדים‪ .‬כן‪ ,‬זה היה גם הרקע של פיתוח האידיאולוגיה של ממלכתיות יהודית בשנים שבאו‬
‫אחרי הקמת המדינה‪ .‬אידיאולוגיה אשר העניקה למדינה אחריות מרחיקת לכת בתחום עיצוב‬
‫פני החברה‪ ,‬החינוך וקליטת העלייה‪.‬‬
‫זהו הרקע להתפתחות היהודיות הישראלית‪ .‬אמנם יהודי ישראל (כארבעים אחוז של היהודים‬
‫בעולם ב‪ ,)2008-‬אינם מקשה אחת‪ ,‬וקבוצות רבות בקרבתם לא התחנכו על ברכי הציונות‪,‬‬
‫אולם המכנה המשותף לכולם הוא החשיבות המוענקת למדינה במבנה הזהות הקולקטיבית‬
‫שלהם‪ .‬הניסוח המרכזי ממשיך את האידיאולוגיה של המייסדים שאינה דוגלת רק בקיבוץ‬
‫היהודים מהתפוצות‪ ,‬אלא גם בגיבוש תרבות לאומית חדשה‪ ,‬חילונית וייחודית‪ ,‬תוך אימוץ‬
‫העברית כשפה הלגיטימית ו״הלאמת״ מערכת שלמה של סמלים מסורתיים‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫במשך הזמן התפתחו בארץ כוחות שהטביעו את חותמם על נוסח מרכזי זה של הזהות‬
‫הישראלית‪ .‬כמו בכל חברת מהגרים גם כאן התפתחה תרבות בעלת צביון ״מקומי״ הקשורה‬
‫בהופעת דור של ילידים‪ ,‬בנים ובנות‪ ,‬שנתפסו על ידי הוריהם ועל ידי עצמם כ״סוג חדש של‬
‫יהודים״ שלא ידעו גלות מהי‪ .‬כקבוצה ״מיוחסת״ אימצו סממנים משלהם‪ ,‬שהבולט שבהם‬
‫היה עברית ״נונשלאנטית״‪ ,‬לאקונית ותכליתית ‪ -‬שפת ה"דוגרי"‪.‬‬
‫במשך השנים איבדה עברית זו מייחודה ונפתחה יותר להשפעות חיצוניות (אנגלית במיוחד)‪.‬‬
‫אולם היסוד העיקרי של נוסח זה של זהות יהודית הוא הראשוניות של הממד הטריטוריאלי‪-‬‬
‫לאומי‪ ,‬שמשמעותו ביחס ל״עם ישראל״ היא שמדובר כאן ביהודיות ישראלית ‪ -‬הנתפסת‬
‫כעובדה ״סוציולוגית״ חדשה‪.‬‬
‫במציאות זו‪ ,‬שאלות‪ ,‬כגון ״מי הוא ומה הוא יהודי״‪ ,‬שייכות כבר לסדר היום הציבורי ואינן‬
‫עוד עניינם של פרטים‪ .‬שאלות אלו הפכו לפלוגתות‪ ,‬למריבות ולוויכוחים בין כוחות פוליטיים‪-‬‬
‫אידיאולוגיים למיניהם (חילונים ודתיים; סוגים שונים של דתיים; לאומנים ומתונים) בזירה‬
‫הציבורית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בזמן שרוב האוכלוסייה היהודית בארץ מפגינה יחס חופשי למסורת‪,‬‬
‫הרי היא גם מקיימת מצוות לא מעטות‪ ,‬כגון סדר פסח משפחתי או ציון חגי ישראל למיניהם‪,‬‬
‫וכמובן‪ .‬טקסי ברית מילה‪ ,‬חופה וקידושין‪.‬‬
‫מהבחינה הזאת דומה היהודיות החילונית הישראלית ליהודיות החילונית בתפוצות‪ .‬אולם‬
‫ההבדל המכריע בין שתי יהודיות אלו הוא בכך שבישראל‪ ,‬בניגוד לתפוצות‪ ,‬בולטת התפיסה‬
‫של אותם סמלים תרבותיים כסמלים של קולקטיב שהיה לאומה‪ ,‬ושממנה מתפתחת תרבות‬
‫יהודית ייחודית המועברת לא רק על ידי בתי ספר (בתי ספר יהודיים קיימים גם בגולה)‪ ,‬אלא גם‬
‫באמצעות הזירה הציבורית‪ ,‬בטקסים הרשמיים ובאירועים המבנים את לוח השנה הלאומי‪.‬‬
‫קיימת מציאות חברתית המסומלת כלאומית‪ -‬יהודית‪-‬ישראלית‪ .‬סימול מציאות זה מתבסס על‬
‫שאיבה מ״מאגר סמלים״ שבו ניתנת עדיפות לסמלים הקשורים בארץ ישראל ובעולם התנ״ך‬
‫על פני סמלים הנוגעים להוויה היהודית של התפוצות‪ .‬זו בדיוק הנקודה שבה גם מתפצלים‬
‫ניסוחים מסוימים של הזהות הלאומית מהניסוח המרכזי‪ .‬הכוונה היא לאותם נוסחים של‬
‫הזהות הלאומית המבקשים לגשר על פני פער הזהויות בעבר ובהווה‪ ,‬והיוצרים מעין בידול‬
‫בין הזהות הכלל‪-‬קולקטיבית שהם רואים עצמם חלק ממנה לבין הזהות הפרטיקולארית של‬
‫קבוצותיהם כיום‪.‬‬
‫עמדנו כבר בהקשר של מרחב המשנה החרדי על התופעה של חרדיות בישראל הנוטה‬
‫ל״ישראליזציה״ וכן על החרדיות המזרחית‪ .‬תופעה אחרונה זו קשורה בצורה ישירה לנושא‬
‫הכללי יותר של הזהות היהודית בקרב חלקים גדולים של העדות המזרחיות‪ .‬העולים שהגיעו‬
‫לארץ מהעולם המוסלמי באו לרוב מקהילות מסורתיות‪ ,‬אשר הכירו תהליכי מודרניזציה על‬
‫פי דרכיהן‪ .‬בפרספקטיבות אלו‪ ,‬הציונות‪ ,‬הקמת המדינה והעלייה נתפסו על ידי עדות אלה‬
‫כמימוש ההבטחה האלוהית לשיבת ציון וכגמול על הנאמנות‪ ,‬רבת הדורות‪ ,‬למורשת ישראל‪.‬‬
‫לארצות מוצאם לא הגיעה כלל הפלוגתא ההלכתית בדבר הלגיטימיות של הציונות‪ .‬כן גם לא‬
‫‪103‬‬
‫היה כל היסוס לגבי היחס החיובי למעמד הערכי‪-‬יהודי של מדינת ישראל‪ .‬אולם בבואם לארץ‬
‫לא יכלו אותם יהודים שלא לחוש אכזבה נוכח אופייה החילוני של התרבות השוררת בה‪ ,‬אף כי‬
‫החשיפה אליה מסבירה גם את תהליך השחיקה שחל בקרבם ביחס לשמירה על מצוות הדת‪.‬‬
‫זהו הרקע להיווצרות הדפוס הידוע בישראל כ״יהדות מסורתית״ המכוון במיוחד לבני העדות‬
‫המזרחיות ועיקרו בגישה חיובית למוסדות דתיים תוך התרופפות ההקפדה על מצוות הדת‪.‬‬
‫ככל שהדרישות לניידות חברתית היו מחוץ להישג ידם של בני קבוצות אלו‪ ,‬וככל שהם נותרו‬
‫ברבדים חלשים של האוכלוסייה‪ ,‬כך היו הם גם פחות מונעים לזניחת תרבות המוצא שלהם‪,‬‬
‫גם אם קיבלו על עצמם היבטים מרכזיים של התרבות החילונית השוררת בארץ‪ .‬המחקר‬
‫הסוציולוגי מצביע על כך שבנוסף להפנמה נרחבת של הזהות היהודית‪ -‬ישראלית קיימת נטייה‬
‫בקרב אוכלוסייה זו לתבל אותה ביסודות פרימורדיאליים ״מזרחיים״‪,‬שמקורם מצוי‪ ,‬חלקית‪,‬‬
‫במורשת עברם במרוקו‪ ,‬בתימן או בכורדיסטן‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫עולי ברית המועצות לשעבר (״הרוסים״) שהחלו להגיע בסוף שנות השמונים‪ ,‬מהווים קבוצה‬
‫שונה מאוד‪ .‬אותם עולים (נכנה אותם ה״רוסים״) הגיעו בתקופה שבה‪ ,‬בהמשך להצלחותיה‬
‫של ש״ס‪ ,‬התקבל כבר ברחבי החברה ובזירה פוליטית‪ ,‬העיקרון הרב‪-‬תרבותי כמציאות בלתי‬
‫הפיכה‪ .‬הם עצמם היו מונעים בשאיפה להיות ל״ישראלים״ ולרכוש את השפה העברית‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬אותם עולים גם נוטים לעתים לייחס חשיבות לשמירה על הערכים התרבותיים‬
‫והלשוניים שהביאו עמם‪ .‬להבדיל מהקבוצות המזרחיות‪ ,‬הם יהודים חילונים‪ ,‬ואין הם מדברים‬
‫בשם ״מורשת מקודשת״‪ .‬את תרבותם ואת השפות הלא‪ -‬יהודיות שלהם הם תופסים בעיקר‬
‫כמסמנות את ״תרבותיות״ ואת השתייכותם לתרבות עולם יוקרתית‪ .‬מיעוט הידע שלהם‬
‫ביהדות‪ ,‬לאחר שלושה דורות תחת משטר מרקסיסטי‪-‬לניניסטי עוין‪ ,‬מהווה רקע לאיפיון זה‬
‫של זהותם‪ .‬בהיות רובם בעלי הון תרבותי והשכלתי גבוה‪ ,‬הם גם מאופיינים בשאיפות לניידות‬
‫חברתית וכלכלית‪ .‬הם רואים עצמם כקבוצה ייחודית על בסיס זיקתם לשפה הרוסית ולתרבות‬
‫הרוסית‪ .‬ראיה לכך נמצא בריבוי העיתונים וכתבי העת בשפה הרוסית המתפרסמים בארץ‬
‫והאירועים הציבוריים התכופים המקבצים אותם‪ .‬בסך הכל‪ ,‬הזהות האתנית של הרוסים‬
‫מבקשת לנסח לעצמה זהות יהודית‪-‬ישראלית המאפשרת להם להיות יהודים‪ ,‬ישראלים וגם‬
‫בעלי תרבות ושפה רוסית‪ .‬אזי התביעה של קבוצה זו היא‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬שהחברה הסובבת‬
‫תגלה סובלנות ראויה לרב‪-‬תרבותיות‪.‬‬
‫אין ספק שישראלים ותיקים‪ ,‬בעיקר אלה שהשתתפו בגיבוש הזהות היהודית‪-‬ישראלית‬
‫המוקדמת‪ ,‬אינם רואים בעין יפה את ההתפתחות הזו של זהויות אתניות בתוך הזהות הלאומית‪,‬‬
‫התפתחות הנוגדת את האידיאל שנגזר בזמנו מהציונות‪ .‬אידיאל זה עמד על השלמת ״קיבוץ‬
‫הגלויות״ על ידי ״מיזוג הגלויות״ ועל יצירת אומה מאוחדת בעלת תרבות יהודית‪-‬עברית‪.‬‬
‫בעיני רבים‪ ,‬היווצרותן של זהויות יהודיות‪-‬ישראליות‪ ,‬מעין אתניות‪ ,‬מזרחיות ורוסיות נתפשת‬
‫כחזרה למציאות ״גלותית״‪ ,‬ויש בכך כדי לעורר מחדש חששות שכבר בוטאו בראשית המפעל‬
‫הציוני מצד הקיצוניים שבמחנה‪ .‬הכוונה כאן לכנעניים שראו בהיווצרות אומה חדשה במרחב‬
‫הארץ ישראלי מעין פרישה מהעם היהודי ברחבי העולם‪ .‬תומכי רעיון זה‪ ,‬בהנהגת המשורר‬
‫יונתן רטוש (‪ ,)1981-1908‬דרשו לוותר על הזיהוי כיהודים ולאמץ את המושג ״אומה עברית״‬
‫הפונה לשורשים הארץ ישראליים של היושבים בציון‪ .‬אותה תפיסה דיברה על ה״מרחב השמי״‬
‫והדגישה את השייכות לאזור תוך התנתקות מיהודי התפוצות‪ .‬היא גם ביטאה את השאיפה של‬
‫ישראלים רבים להעמיק את זיקתם לסביבה‪ .‬אמנם חוג הכנענים לא הגיע לעמדות השפעה‪,‬‬
‫אולם השאלה שעורר הייתה כבדת משקל‪ :‬למי יש לתת עדיפות באוריינטציות כלפי חוץ ‪ -‬לעולם‬
‫היהודי או למרחב האזורי? הכנעניות הציעה זהות קולקטיבית משותפת רק לחלק הישראלי‬
‫שבעם היהודי‪ ,‬הרואה עצמו כשייך ל״אומה העברית״ והוציאה מהגדרת הקולקטיב את כלל‬
‫העם היהודי‪ .‬בכך דחקה את עצמה לשולי תת המרחב היהודי‪-‬לאומי‪.‬‬
‫תהליך דומה עובר גם היום על הפוסט‪-‬ציונים‪ ,‬אם כי מתוך נקודת מוצא שונה מאוד‪ .‬הכוונה‬
‫לרביזיוניזם האנטי‪-‬ציוני‪ ,‬אשר מתוך הצגת הציונות כהתגלמות של התפשטות מערבית‬
‫קולוניאליסטית שולל את הלגיטימיות שלה‪ .‬פובליציסטים שונים‪ ,‬כבועז עברון‪ ,‬יוסף אגסי או‬
‫תום שגב‪ ,‬מסבירים‪ ,‬כל אחד לטעמו‪ ,‬שהציונות היא אידיאולוגיה כוחנית שגרמה לסכסוך בין‬
‫ישראל לבין העולם הערבי והפלשתינאים‪ .‬מחברים אלה טוענים כי המפתח לפתרון הסכסוך‬
‫הוא בהתכחשות לציונות ובביטול הגדרת המדינה כמדינה יהודית‪ .‬מחנה זה מאוחד בדרישה‬
‫מהיהודים בישראל לחזור ולראות עצמם כקבוצה אתנו‪ -‬תרבותית במדינה לא יהודית‪ .‬אולם‬
‫התביעה הזאת טומנת בחובה גם דרישה לנתק את העולם היהודי ממדינת ישראל‪ ,‬וכדי שפתרון‬
‫זה ״יעבוד״ יש להבטיח שהיהודים לא ישתמשו בעובדה שהם רוב מכריע של האוכלוסייה‬
‫במדינה‪ .‬הרעיון הזה יכול להתממש רק אם אותם יהודים יחדלו להרגיש סולידאריות כלפי‬
‫יהודי העולם‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬יחדלו מלהיות יהודים‪ .‬קיים כאן פוטנציאל לעיקרון של ״דה‪-‬‬
‫יהודיזציה״‪ ,‬באופן גלוי ביחס למדינה ובאופן סמוי ביחס ליהודים כפרטים ‪ .‬בכך מאבד הרעיון‬
‫הזה את יכולתו להיות שותף לדיון על זהות יהודית‪.‬‬
‫אם הכנעניות והפוסט ציונות צמחו באגף החילוני של היהודיות הישראלית‪ ,‬הרי הזרמים שצמחו‬
‫באגף הדתי מציגים גישה שונה לחלוטין‪ .‬מראשית הציונות נמנו בין הוגיה ומנהיגיה דמויות כגון‬
‫יהודה אלקלעי (‪ )1878-1798‬וצבי הירש קאלישר (‪ .)1874-1795‬במשך שנים רבות הם שאפו‬
‫להיות שותפים למחנה הציוני במאבק על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ובהתבססותה‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫לעומתם‪ ,‬כבר בשלב מוקדם‪ ,‬ביקשו מנהיגים‪ ,‬כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק (‪,)1935-1865‬‬
‫לתת משמעות דתית עמוקה ולטעון כי הפרקטיקה הציונית היא חלק מהאסטרטגיה לקידום‬
‫ביאת המשיח‪ ,‬גם אם רובם המכריע של הציונים לא היו דתיים‪ .‬גישה זו מעניקה מרכזיות מודגשת‬
‫לטריטוריאליזציה של היהודים בארץ ישראל‪ .‬זיקה זו בין דת ללאומיות התעצמה בישראל‬
‫אחרי מלחמת ששת הימים (‪ )1967‬בקרב רבים ממחנה הציונות הדתית‪ ,‬כאשר פולחן ״ארץ‬
‫ישראל״ הדגיש הדגשה יתרה את היהודיות של יושבי הארץ‪ ,‬בייחוד של יושבי יהודה ושומרון‪.‬‬
‫התפתחות שיח זה מקרב‪ ,‬באופן פרדוקסאלי‪ ,‬את הקצה של הציונות הדתית ל״כנעניות״‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אפשר לומר שכל מרחב המשנה של היהודיות הלאומית מעניק בכורה לארץ ישראל‬
‫ומתייחס למושג ״אומה ישראלית‪-‬יהודית״ כאל חלק מובחן של העולם היהודי ושל התרבות‬
‫העברית‪-‬ישראלית‪ ,‬המבטאת את אופיו הייחודי‪ .‬במרחב זה יש זרם מרכזי שעיקרו חילוני ואשר‬
‫בזמנו התקשר לתפיסות עולם שונות‪ ,‬בחלקן אוטופיסטיות‪ .‬ליד זרם מרכזי זה יש פרשנויות‬
‫שונות‪ ,‬חלקן עולות מפי קהילות שאינן משלימות עם מחיקת זיקות קולקטיביות מוקדמות‪,‬‬
‫וחלקן נישאות על ידי מחנות אידיאולוגיים הרואים בלאומיות היהודית נדבך של דתיות‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬גם התבנית הלאומית המרכזית נתונה מראשיתה לערעורים מצדדים שונים‪ .‬ערעורים‬
‫אלה על מהות היחסים בין האומה החדשה לסביבתה מזה ולעולם היהודי מזה‪ ,‬דוחקים את‬
‫תומכיהם אל שולי מרחב הזהויות היהודיות‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬קרבה משפחתית‬
‫מתוך ניתוח נוסחים עיקריים הנמנים עם מרחבי המשנה השונים‪ ,‬אנו מסוגלים כעת להציע‬
‫אלמנטים של תשובה לשאלה שעמדה בראשית דפים אלה‪ ,‬קרי‪ ,‬האם היהודים הם עדיין עם‬
‫אחד‪ ,‬על אף החלוקות המסועפות של נוסחי הזהות שלהם? אמנם‪ ,‬ראינו שההבדלים בין‬
‫הנוסחים בולטים לפעמים עד מאוד‪ .‬החרדים רואים במחויבות ל״עם ישראל״ ישות החייבת‬
‫להיות דתית‪ .‬האתנים‪ -‬תרבותיים הדתיים והחילוניים רואים בה ישות היסטורית‪-‬תרבותית‪.‬‬
‫היהודיות הלאומית מדברת על אומה כחלק של העולם היהודי‪.‬‬
‫״אלוהי ישראל ותורתו״ מתפרשים כלשונם על ידי החרדים‪ ,‬כמערכת של סמלים וערכים על ידי‬
‫האתניים‪-‬תרבותיים‪ ,‬וכיסודות של תרבות לאומית על ידי התפיסה הלאומית‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫״ארץ ישראל״ קשורה בגאולה בקרב החרדים‪ ,‬נתפשת כמטפורה בעלת כוונות אוניברסאליות‬
‫בקרב האתניים‪ ,‬וכטריטוריה לאומית בעיני הלאומיות היהודית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ההיבט העיקרי של‬
‫הזהות היהודית הוא ״אלוהי ישראל ותורתו״ בעיני החרדים‪ ,‬ה״עם היהודי״ בעיני האתניים‪,‬‬
‫ו״ישראל כטריטוריה״ בעיני הלאומיים‪ .‬שלוש הזרימות‪ ,‬אם כן‪ ,‬מתגלגלות מהזהות המסורתית‬
‫על פי מסלולים מאוד שונים‪ ,‬גם אם ניסוחים אחדים שייכים ליותר ממרחב משנה אחד‪.‬‬
‫בתוך כל מרחב קיימים הבדלים בין חלופות‪ .‬הדתיות הלאומית‪ ,‬למשל‪ ,‬מאתגרת את הניסוח‬
‫הלאומי המרכזי בגישתה הטריטוריאליסטית המשיחית‪ .‬הרוסים שואפים להגדרה של יהודיות‬
‫ישראלית שתאפשר להם לשמור‪ ,‬תחת מטרייה זו‪ ,‬על זהותם האתנית הרוסית‪ .‬המרחב האתני‪-‬‬
‫תרבותי ממקם את היהודים כקבוצה ייחודית בחברות לא יהודיות שזהויותיהן הלאומיות גוברות‬
‫בחשיבותן על הזהות היהודית‪ .‬נוסחים אלה מדגישים את הסולידאריות של כלל‪-‬ישראל אך‬
‫לרוב קשורים גם למושגים פתוחים של גבולות היהודיות‪ .‬על רקע זה אנו מוצאים הדגשים שונים‬
‫ברצף בין נוסחים דתיים שונים מזה וניסוחים לא‪-‬דתיים מזה‪ .‬החרדיות גם היא מפולגת בין‬
‫פרספקטיבות שונות‪ ,‬ובעשורים האחרונים היא נתונה גם למציאות של קיום פערים כתוצאה‬
‫מ ״ישראליזציה״ העוברת על אלה היושבים כאן שהתערו יותר ויותר בחברה הישראלית‪.‬‬
‫מצטרפת אליהם גם החרדיות המזרחית החדשה שהיא יצירה ישראלית בעלת דגלים משלה‪.‬‬
‫יש גם להדגיש את הסימנים המאוד שונים ואף מנוגדים‪ ,‬המפרידים בין מרחבי המשנה‪.‬‬
‫החרדים בולטים לעומת כל האחרים בעודף הסימנים הלקוחים מהעבר המסורתי שאותם‬
‫הם מפגינים בפרהסיה‪ .‬האתניים‪-‬התרבותיים בולטים לעומת כל האחרים בגישתם הגמישה‬
‫לגבולות הקולקטיב ובסלקטיביות המגוונת שלהם ביחס לסמלי היהודיות שהם מאמצים‪.‬‬
‫הלאומיים‪ ,‬מתהדרים בסימנים שונים‪ ,‬לעומת כל האחרים‪ ,‬לגבי זיקות לטריטוריה הלאומית‪,‬‬
‫למסגרת המדינתית ולתרבות העברית‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬עדיין אנו עונים בחיוב לשאלה ‪ -‬״האם היהודים עדיין עם אחד״? ראינו שניתן‬
‫לפרש את כל הנוסחים שבהם דנו כמתייחסים‪ ,‬כל אחד על פי דרכו ותוך הדגשות יחסיות משלו‪,‬‬
‫לאותם שלושת ההיבטים של הזהות המסורתית המקורית ‪‘ -‬אלוהי ישראל ותורת ישראל’‪‘ ,‬עם‬
‫ישראל’ ו’ארץ ישראל’‪ .‬מכאן עולים השונות והדמיון הקיימים בין איש ויז’ניץ החי באנטוורפן‬
‫לבין אינטלקטואל ״הומני חילוני״ מאוניברסיטת קולומביה‪ ,‬או איש התנחלות ביו״ש‪ .‬אלה‬
‫ודמויות אחרות‪ ,‬שאפשר להעלות מתוך מרחב הזהויות ששרטטנו‪ ,‬מדגימים כולם תשובות‬
‫שונות לאותם היבטי זהות‪ :‬כולם מחייבים מידה זו או אחרת של סולידריות כלל יהודית‪ ,‬שואבים‬
‫סמלים מתוך אותו "מחסן סמלים" ומתכוונים פחות או יותר ‪ ,‬לאותו קולקטיב ״יהודי״‪.‬‬
‫אמנם נוסחים מסוימים יוצרים בידול‪ :‬ה״בונד״ התמקד בדוברי היידיש ‪ ,‬אך מבלי להוציא‬
‫מ״העם היהודי״ יהודים שאינם דוברי יידיש‪ .‬היהודיות הישראלית שמה דגש רב על היהודים‬
‫הישראלים‪ .‬החרדים רואים כ״יהודים טובים״ קודם כל את היהודי הדבק באמונתו‪ .‬על אף‬
‫נוסחים אלו מדגישים‬
‫‪107‬‬
‫האמור‪ ,‬יש עדיין כמעט בקרב כולם‪ ,‬מודעות ל״כלל ישראל״ כישות אחת‪ .‬למעשה מצאנו רק אצל‬
‫הכנענים והפוסטציונים תמיכה בהינתקות מחלק משמעותי של העולם היהודי ומהיהודיות‪ .‬אזי‬
‫אפשר לקבוע כי נוסחים אלה הם אכן נוסחי שוליים במרחב הזהותי היהודי בכלל‪.‬‬
‫מורכב יותר הוא מעמדן של הקביעות שקובעת היהדות הרפורמית ביחס לצאצאים של אבות‬
‫יהודיים ואמהות לא יהודיות‪ .‬אלה מוכרים על ידי היהדות הרפורמית כיהודים‪ ,‬אך לא כך על ידי מי‬
‫שדבק בהלכה‪ .‬במציאות לא קיימת ראיה לכך שרבים הם המקרים של אמהות הרוצות שילדיהן‬
‫יהיו יהודים‪ ,‬בעוד הן עצמן לא התגיירו‪ .‬לכן דומה שאין בחילוקי הדעות על מעמד אותם ילדים‬
‫כדי לשרטט גבולות מאוד שונים זה מזה של קולקטיב היהודי‪ .‬אי ההכרה של האורתודוקסים‬
‫בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים‪ ,‬שמספרם אינו זניח עוד‪ ,‬הוא משמעותי הרבה יותר‪.‬‬
‫שונים זה מזה של הקולקטיב היהודי‬
‫‪108‬‬
‫אולם גם כאן יש להדגיש שהרוב הגדול של היהודים עונה על ההגדרה ההלכתית מבחינת‬
‫זיהויים כיהודים‪ .‬גם בהקשר זה עדיין אין אפשרות לדבר על ״עמים יהודיים״ שונים על פי‬
‫נוסחים שונים של יהודיות‪ .‬אפיון משותף נוסף הוא העובדה כי הנוסחים כולם שואבים את‬
‫סמליהם מאותם מקורות‪ ,‬גם אם הפרשנויות שונות ולעתים אף מנוגדות‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על דעת‬
‫כמעט כל הנוסחים של היהודיות מוסכם‪ ,‬גם מתוך פרספקטיבה לא‪-‬דתית מובהקת‪ ,‬כי אין‬
‫לראות כיהודי מי שקיבל על עצמו דת אחרת‪ .‬הכל‪ ,‬או כמעט כולם‪ ,‬מקבלים את הקביעה שיש‬
‫דת אחת לעם היהודי‪ ,‬ועם אחד לדת היהודית‪.‬‬
‫העולם היהודי נתון באופן עקרוני לשיח פנימי בין דתיים יותר או פחות מזה ללא‪-‬דתיים יותר‬
‫או פחות מזה‪ ,‬אך לא עם לקהילות בעלות זיקות דתיות מחוץ ליהדות‪ .‬התוצאה היא שהדת‬
‫ממשיכה למלא תפקיד בעיצוב הזהות היהודית ותפיסת ״ייחוד הקולקטיב״ גם בעידן זה וגם‬
‫מעבר למעגל המאמינים‪ .‬מכל הטעמים הללו‪ ,‬מרחב הזהויות היהודיות הוא עדיין מרחב אחד‪,‬‬
‫גם אם הוא נתון לשיסוע בין תת‪-‬מרחבים ומעבר לים‪ .‬יהודים רבים מקיימים‪ ,‬מי יותר ומי‬
‫פחות‪ ,‬מצוות וטקסים ממאגר טקסים גדול‪ .‬גם היום אפשר להצביע על דפוסים מסוימים‬
‫מקובלים על הרוב הגדול (מברית המילה ועד ללוויה היהודית) גם אם דפוסים רבים אחרים‬
‫נתונים לחילוקי דעות‪.‬‬
‫הניסוחים המגוונים הנמנים עם שלושת הזרמית ‪ -‬החרדי‪ ,‬האתני‪ ,‬והלאומי ‪ -‬מבטאים זיקה‬
‫לקולקטיב יהודי משותף‪ ,‬גם אם בפועל זיקה זו מקבלת גוונים ומובנים שונים‪ .‬על רקע כל אלה‬
‫דומה שהמושג המתאים ביותר לתיאור היחסים בין הניסוחים הרבים של יהודיות‪ ,‬השונים זה‬
‫מזה‪ ,‬אך בשום פנים לא זרים זה לזה‪ ,‬הוא המושג ״קרבה משפחתית״‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬כפי שהדבר קורה לא פעם במסגרת משפחה ‪ ,‬מצאנו כי היחסים בין הנוסחים השונים‬
‫מבטאים גם קרבה וגם מריבה‪ .‬מהות יחסים אלה נעוצה בעובדה כי הם פונים לאותן סוגיות‬
‫יסוד של הזהות היהודית‪ .‬הם דומים זה לזה בהיבטים מסוימים‪ ,‬ורחוקים זה מזה ביחס‬
‫להיבטים אחרים‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אפשר לדבר על קיומם של ניסוחי זהות יהודית ברבים‪ ,‬ומצד שני‪,‬‬
‫כל אחד מהניסוחים הללו‪ ,‬נושא את התואר ״זהות יהודית״‪ ,‬אזי כלל הניסוחים דומים למעין‬
‫רשת משפחתית‪ .‬הם נמנים עם אותו מרחב תוך הסתעפות לתת‪-‬המרחבים בתוכו‪ .‬כמו ביחסים‬
‫בין קרובי משפחה‪ ,‬יחד עם הסולידריות יכולה להתפתח כאן גם עוינות ונטייה לפלגנות‪ ,‬וייתכן‬
‫אפילו שוב כפי שזה קורה לא פעם בין קרובי משפחה בשר ודם‪ ,‬שיחדלו מלראות עצמם כחלק‬
‫מאותה רשת משפחתית‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬ההיסטוריה מלמדת שלעתים‪ ,‬למרות הדמיון או הקרבה בין קבוצות או פרטים‪ ,‬עשויים‬
‫להיווצר ביניהם פערי אינטרסים בלתי ניתנים לגישור‪ ,‬היכולים להוביל עד כדי פילוג‪ .‬מציאות זו‬
‫מורכבת ודינאמית במיוחד ‪ ,‬בעיקר בעולם היהודי‪ ,‬משום שאין כאן מרכז אחד בעל סמכות מוסכמת‪.‬‬
‫דיונים על סדר היום‬
‫לאור הרב גווניות של זהויות יהודיות שאותן ביקשנו לנתח בדפים אלה‪ ,‬אנו יכולים בשלב זה‪,‬‬
‫לסקור בקצרה כמה מהויכוחים הנוקבים המתקיימים בין דוגלי היהדויות השונות‪.‬‬
‫נושא אחד מתמקד בשאלה איזו יהודיות היא המרכזית בעולם היהודי בכללו‪ ,‬לאור קיומם של‬
‫הניסוחים הרבים אשר‪ ,‬כפי שאמרנו‪ ,‬מתייחסים כולם‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬לאותו קולקטיב‪ ,‬לאותו‬
‫מאגר של נרטיבים ושל סמלים‪ .‬לכל אחת מהתפיסות יש בסיס משלה לטיעון כי היא מרכז‬
‫העולם היהודי הזה‪ :‬בשביל הזרימה הלאומית ‪ -‬ישראל מייצגת התנסות יהודית ״שלמה״‪ ,‬מפני‬
‫שכאן הוא המקום היחיד בעולם שהזהות היהודית היא הזהות המקיפה והראשונית‪ ,‬וכאן‬
‫גם נמצאים המוסדות העיקריים העוסקים בעולם היהודי כמכלול אחד‪ .‬הזרימה החרדית ‪-‬‬
‫בטוחה שהיא המייצגת את ה״יהדות האותנטית״‪ ,‬וכי היא ה״וואנגארד״ (החלוץ ההולך לפני‬
‫המחנה) של העם היהודי וחתירתו לגאולה‪ .‬הזרימה האתנית‪-‬תרבותית ‪ -‬רואה עצמה כנציגת‬
‫היהדות ה״מעודכנת״‪ ,‬המודרנית ביותר‪ ,‬האוניברסאליסטית ביותר‪ ,‬ולכן לה מגיע המעמד‬
‫הבכיר כ״מנהיגת העולם היהודי״‪ .‬הגישה הידועה בכינויה ״דיאספוריזם״ ‪ -‬הטוענת שהתפוצה‬
‫היא סביבתה ה״טבעית״ של היהדות‪ ,‬מייצגת ביטוי קיצוני של ההתייחסות הכללית הקשורה‬
‫בזרימה זו‪ .‬כל אחת‪ ,‬אם כן‪ ,‬מיהדויות אלו מונחית על ידי עיקרון שונה ומתחרה עם האחרות‪.‬‬
‫מוקד נוסף של מתחים ומחלוקות הוא הלגיטימציה של הדתיות היהודית כנגד החילוניות‬
‫היהודית‪ .‬מתח זה נגזר מהעיקרון של יכולה להיות ליהודים דת אחרת‪ ,‬פרט ליהדות‪ ,‬וליהדות‬
‫לא יכול להיות עם אחר‪ ,‬פרט לעם היהודי‪ .‬אך הגדרות אלו מכלילות יהודים רבים בקטגוריה‬
‫‪109‬‬
‫של ״יהודים לא דתיים״ אל מול ״יהודים דתיים״‪ .‬עימות זה הפך‪ ,‬למעשה‪ ,‬למאפיין קבוע של‬
‫התרבות היהודית בת זמננו‪ .‬הבעיה נעוצה בעובדה שבעבור היהודי הדתי מכל זרם שהוא‪,‬‬
‫דתיות יהודית נמצאת במרכז המהות של היהדות ושל היהודיות‪ .‬הרי ליהודי דתי יש דחף להחזיר‬
‫בתשובה את היהודי הלא דתי‪ .‬פירוש הדבר הוא שאין ביניהם יחסים שלווים כלל ועיקר‪ :‬כאן‬
‫טמונה התמודדות מיליטאנטית מתמדת בין היהודי הדתי כלפי הלא‪-‬דתי‪ ,‬אשר כתוצאה מכך‬
‫נדחק בהתמדה לעמדת התגוננות‪.‬‬
‫נושא אחר הוא שאלת הפלורליזם היהודי‪ :‬יכולת ההכרה של כל הכוחות הפועלים באחרים‪.‬‬
‫האורתודוקסיה‪ ,‬על גווניה הרבים‪ ,‬עומדת כאן בחזית אחת‪ ,‬המחויבת להלכה והאוסרת להכיר‬
‫בדתיות יהודית שאיננה הלכתית‪ .‬היא לא יכולה להסכים לקבל את הכשרות של גיוון לא‬
‫אורתודוקסי‪ ,‬לטפח שיתופי פעולה בין הזרמים‪ ,‬לשבת יחד באותו בית דין רבני ועוד‪.‬‬
‫תוקף המחלוקת הזאת מוגבל בארץ‪ ,‬בינתיים‪ ,‬נוכח העובדה שעד כה קיימת נוכחות מוגבלת‬
‫ביותר של הזרמים הלא הלכתיים‪ ,‬בעוד שבזירה האמריקאית הגדולה יחסי הכוחות הם אחרים‪.‬‬
‫אולם נושא זה עומד במרכז יחסי ישראל והתפוצות‪ .‬ישראל המגדירה עצמה כמדינת העם‬
‫היהודי כולו מוכנה להעניק רק סטטוס משני לזרמים לא הלכתיים‪ ,‬אותם זרמים שבתפוצות‪,‬‬
‫בעיקר בארצות הברית‪ ,‬מהווים הכוח המרכזי בציבור היהודי בעל זיקה לבתי כנסת‪ .‬המציאות‬
‫הפוליטית בישראל היא שמנעה את כוח המיקוח של הדתיים‪-‬אורתודוקסיים‪.‬‬
‫מחלוקות אלה הן רק אחדות מתוך רבות שהפכו לעובדת קבע בציבוריות היהודית באשר היא‪.‬‬
‫הן בוודאי גורמות לחיות בעולם היהודי ומעוררות את הכוחות מכל צד להתגייסות למען מאבק‬
‫על אופי יהודיותם ליהודיות בכלל‪ .‬ניגודים אלה מטבעם לא מרחיקים את היהודים מהזירה‬
‫הציבורית היהודית‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬דווקא מהווים כוחות צנטריפטליים המאשרים כי לעת עתה‬
‫לפחות ‪ -‬אפשר לדבר על ״עולם יהודי אחד״‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫אולם מאחורי המחלוקת הזאת עומדת השאלה הרחבה יותר‪ :‬עד כמה יכולה ישראל לשלול‬
‫את הלגיטימציה היהודית מגורמים שהם דומיננטיים בקהילות רבות‪-‬השפעה בעולם‪ .‬מה גם‬
‫שאיש גם לא מערער כי אותן קהילות כלולות בישות שהמדינה מתייחסת אליו בהגדירה את‬
‫עצמה כ״כמדינת היהודים״‪ .‬מאידך לא פחות ברור שעבור יהודים המחויבים להלכה כלשונה ‪-‬‬
‫מודרניים ככל שיהיו – יש קושי עקרוני ויסודי לחלוק לגיטימציה יהודית עם גורמים דתיים אשר‬
‫אינם שותפים לאותה מחויבות כלפי ההלכה‪ .‬לאור חדות העימות‪ ,‬כל הניסיונות להגיע לפישור‬
‫עד כה לא הואילו ודומה כי פיתרון לא יימצא גם בעתיד הנראה לעין‪ .‬אין ספק שמציאות זו‬
‫מסכנת את השמירה על עולם יהודי אחד ומאתגר את היהודיות הישראלית במיוחד למצוא‬
‫לפחות דרכים ״לחיות עם הבעיה״ כך שיינצל כבודו של כל צד בפלוגתה זו‪.‬אולם מאחורי‬
‫המחלוקת הזאת עומדת השאלה הרחבה יותר‪ :‬עד כמה יכולה ישראל לשלול את הלגיטימציה‬
‫היהודית מגורמים שהם דומיננטיים בקהילות רבות‪-‬השפעה בעולם‪ .‬מה גם שאיש גם לא‬
‫מערער כי אותן קהילות כלולות בישות שהמדינה מתייחסת אליו בהגדירה את עצמה כ״כמדינת‬
‫היהודים״‪ .‬מאידך לא פחות ברור שעבור יהודים המחויבים להלכה כלשונה – מודרניים ככל‬
‫שיהיו ‪ -‬יש קושי עקרוני ויסודי לחלוק לגיטימציה יהודית עם גורמים דתיים אשר אינם שותפים‬
‫לאותה מחויבות כלפי ההלכה‪ .‬לאור חדות העימות‪ ,‬כל הניסיונות להגיע לפישור עד כה לא‬
‫הואילו ודומה כי פיתרון לא יימצא גם בעתיד הנראה לעין‪ .‬אין ספק שמציאות זו מסכנת את‬
‫השמירה על עולם יהודי אחד ומאתגר את היהודיות הישראלית במיוחד למצוא לפחות דרכים‬
‫״לחיות עם הבעיה״ כך שיינצל כבודו של כל צד בפלוגתה זו‪.‬‬
‫הצעות ביבליוגרפיות‬
‫בן‪-‬רפאל‪ ,‬א‪ .‬זהויות יהודיות‪ :‬תשובות חכמי ישראל לבן‪-‬גוריון‪ ,‬שדה בוקר‪ :‬המרכז לחקר‬
‫מורשת בן‪-‬גוריון‪2002 .‬‬
‫בן‪-‬רפאל‪ ,‬א‪ ,.‬בן‪-‬חיים ל‪ .‬זהויות יהודיות בעדן (רב) מודרני‪ ,‬ת״א‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬
‫‪2006‬‬
‫בן‪-‬רפאל‪ ,‬א‪ ,.‬בן‪-‬חיים ל‪( .‬עו׳) זהויות יהודיות בעדן (רב) מודרני‪-‬מקראה‪ ,‬ת״א‪ :‬האוניברסיטה‬
‫הפתוחה‪2007 .‬‬
‫הורוביץ ר‪ .‬יהדות רבת הפנים‪ :‬ספרות והגות‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב‪2002 .‬‬
‫כ״ץ י‪ .‬ההלכה במיצר‪ :‬מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה‪ ,‬ירושלים‪1992 .‬‬
‫מלכין י‪ .‬יהדות ללא אל‪ :‬יהדות כתרבות ותנ״ך כספרות‪ ,‬ירושלים‪ :‬כתר‪2003 .‬‬
‫סיון ע‪ ,.‬קפלן ק‪( .‬עורכים) חרדים ישראליים ‪ -‬השתלבות בלא טמיעה? ירושלים‪ :‬מכון ון ליר‬
‫והקיבוץ המאוחד‪2003 .‬‬
‫שבייד א‪ .‬היהדות והתרבות החילונית‪ ,‬דפוס ״חדקל״‪ ,‬ת״א‪1981 .‬‬
‫שגיא אבי אתגר השיבה אל המסורת‪ ,‬ירושלים‪ ,‬רמת גן‪ :‬מכון שלום הרטמן‪ ,‬הפקולטה למשפטים‪,‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪2003 .‬‬
‫שמעוני‪ ,‬ג‪ .‬האידיאולוגיה הציונית‪ ,‬ירושלים‪ ,‬מאגנס‪2001 ,‬‬
‫‪111‬‬
112
‫התמונה באדיבות ארכיון מכבי ע״ש יוסף יקותיאלי‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫פרק ג‬
‫מעמד קהילות היהודים בתפוצות בימינו‬
‫בפרספקטיבה השוואתית‬
‫גדעון שמעוני‬
‫חיבור זה עוסק במעמד קהילות היהודים בתפוצות בימינו‪ .‬״מעמד״ פירושו מכלול של היבטים‪:‬‬
‫הבסיס החוקי והנוהג המקובל שעליהם מושתת קיום היהודים כקולקטיב; דרכי התאגדות‬
‫היהודים כקהילה; אופן התפיסה של קהילת היהודים בעיני רשויות המדינה ובעיני בני‬
‫חברת הרוב; דרך התייחסותם של בני הקהילה אל השיוך היהודי שלהם ביחס לחברת הרוב‬
‫ולמיעוטים אחרים במדינה‪ .‬מטרת החיבור היא להציע מסגרת קונספטואלית להוראת הנושא‬
‫מתוך פרספקטיבה השוואתית‪.‬‬
‫ברקע להצעה יש לשאול שאלה מקדמית הדורשת הסבר היסטורי‪ :‬מה הייתה ההשפעה של‬
‫המודרנה ושל תהליך ״האמנציפציה״ היהודית המתלווה אליה על קיום הקהילות היהודיות‬
‫ועל מעמדן?‬
‫השינוי במעמד הקהילות בעקבות המודרנה‬
‫‪114‬‬
‫עיקרה של האמנציפציה לגבי היהודים כפרטים התבטאה בכך שהם קיבלו אותן הזכויות‬
‫והחובות האזרחיות שניתנו בחוק לכל אזרחי המדינה המודרנית‪ .‬היה זה תהליך שהחל בשלהי‬
‫המאה ה‪ 18-‬בעקבות המהפכה הצרפתית והתפשט באופן לא סדיר אל תוך המאה ה‪ .20-‬משנת‬
‫‪ 1871‬נהנו היהודים שחיו בבריטניה‪ ,‬במערב אירופה ובמרכזה ובצפון אמריקה מהאמנציפציה‬
‫במובנה הפורמאלי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במזרח אירופה הושגה האמנציפציה רק בעקבות המהפכה‬
‫הרוסית של ‪ .1917‬הייתה זו מזרח אירופה שהכילה את ריכוז האוכלוסין היהודי הגדול ביותר‬
‫בעולם ‪ -‬כ‪ 5-‬מיליון בתחילת המאה ה‪ ,20-‬גם לאחר תחילת תהליך ההגירה הגדולה אל ארצות‬
‫העולם החדש‪ ,‬בעיקר ארצות הברית‪ .‬במזרח התיכון המוסלמי ובצפון אפריקה שכן אחוז קטן‬
‫בלבד של האוכלוסייה היהודית בעולם‪ -‬פחות ממיליון איש בראשית המאה העשרים‪ .‬באזור‬
‫זה התפתחו זכויות אזרחיות מודרניות רק במרוצת המאה ה‪ ,20-‬מלבד באלג’יריה בה השיגו‬
‫יהודים זכויות אזרחיות כבר בשנת ‪.1870‬‬
‫במציאות‪ ,‬אמנם‪ ,‬קיים תמיד פער בין השוויון האזרחי התיאורטי לבין יישומו בפועל‪ .‬במשך‬
‫המאה ה‪ 20-‬חוו היהודים בכל הארצות מגוון רחב של אפליות‪ ,‬בצורות ובדרגות שונות‪ ,‬במיוחד‬
‫במרחב החברתי‪ .‬ארצות הברית לא יצאה דופן‪ ,‬על אף שנחשבה כמדינה בעלת היחס הטוב‬
‫ביותר כלפי היהודים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬האנטישמיות אשר שיאה התבטא בשואה‪ ,‬ערערה באופן‬
‫הרסני את זכויות האזרח והאדם של יהודים ברחבי אירופה‪ .‬היחס כלפי היהודים במדינות‬
‫ערב המוסלמיות היה מושרש במסורת שקבעה את מעמד ה‪ -‬ד’ימה לפיה היהודים היו נסבלים‬
‫כנתינים לגיטימיים‪ ,‬אך לא נהנו משוויון בזכויות ובחובות ונחשבו נחותים מבחינה חברתית‪.‬‬
‫השפעת הקולוניאליזם האירופי זירזה את המודרניזציה של ארצות האסלאם וגם קידמה את‬
‫זכויות האזרח של יהודי האזור‪ .‬תהליך זה חל תוך כדי השתלבותם בגורם הקולוניאלי עצמו‪.‬‬
‫התהליך גרם לניכור חברת הרוב המוסלמית כלפי המיעוט היהודי והוחמר באופן חריף‪ ,‬עד‬
‫כדי אסון‪ ,‬בתגובה להיווסדה של מדינת ישראל‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬עזבה כמעט כל האוכלוסייה‬
‫היהודית את המדינות הערביות‪.‬‬
‫בסיכומו של דבר‪ ,‬ניתן לומר שעידן האמנציפציה‪ ,‬במובן של מתן זכויות אזרח שוות המעוגנות‬
‫בחוק‪ ,‬חל על היהודים בשלמות רק לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נותרו מכשולים‬
‫והפרות ביישום זכויות אזרחיות גם בעת הזו‪.‬‬
‫לפני עידן האמנציפציה‪ ,‬קהילות היהודים באירופה נחשבו במהותן כזרות לחברה ההיררכית‪-‬‬
‫מעמדית המארחת‪ .‬הן היו נתונות‪ ,‬לכן‪ ,‬במעמד מותנה ומוגבל מאוד‪ .‬עצם ישיבתם של היהודים‬
‫בכל מקום מותנית הייתה בחסד ולא בזכות‪ .‬משום כך קל היה לבטל אותן הטבות שניתנו‬
‫להם‪ ,‬כפי שאכן קרה לעיתים‪ .‬למשל‪ ,‬היהודים הוגלו מאנגליה ב‪ ,1191-‬ומספרד ב‪.1492-‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬קהילות יהודיות נהנו ממידה משמעותית של אוטונומיה לא רק בתחומי החיים‬
‫הדתיים ובניהול החינוך של ילדיהם‪ ,‬אלא גם בענייני משפט ובניהול גביית המיסים לפי דרישות‬
‫המושלים שלהם‪ .‬קהילות יכלו לנהל את חייהן על פי ההלכה היהודית כפי שפירשו אותה וישמו‬
‫אותה הרשויות הרבניות והקהילתיות שלהן‪.‬‬
‫האמנציפציה המירה את המצב באופן קיצוני‪ .‬יהודים כפרטים נכנסו למסגרות החוקים‪,‬‬
‫השפות‪ ,‬המיסים‪ ,‬השירות הצבאי ומוסדות החינוך של המדינות המודרניות‪ .‬האוטונומיה של‬
‫קהילות יהודיות הוגבלה לענייני דת בלבד‪ ,‬וההלכה פסקה מלנהל את חיי היהודים‪ ,‬מלבד‬
‫בתחומים מסוימים של חיי הפרט שהותרו על פי חוקי המדינה ומתוך בחירה‪ ,‬למשל‪ ,‬בנושאים‪,‬‬
‫כמו נישואין וקבורה‪ .‬חשוב מכל‪ ,‬הקהילה פסקה להתנהל כסוכן משפטי או כלכלי המתווך בין‬
‫הפרט היהודי לבין רשויות השלטון‪ ,‬כמו למשל‪ ,‬בתחום החשוב עד מאוד של מיסוי‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫דגמים של אמנציפציה יהודית‬
‫תנאים בסיסיים אלה התקיימו בכל הארצות בהן ישבו יהודים‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬בכל אותן ארצות‬
‫התאפיין ישום העיקרון של שוויון זכויות האזרח בדרגות שונות של ליקויים‪ .‬הנתיבים להשגת‬
‫אמנציפציה מלאה היו שונים מקהילה לקהילה‪ ,‬כמו גם השאיפות למימוש הדקויות השונות של‬
‫מעמד אזרחי‪ .‬פרספקטיבה השוואתית חושפת מגוון דגמים‪.‬‬
‫הדגם העיקרי של אמנציפציה יהודית נחקק על ידי מועצת המהפכה הצרפתית בשנת ‪1791‬‬
‫וקבע שוויון אזרחי ליהודים תושבי צרפת על פי העיקרון שיש להעניק ליהודי כיחיד את מלוא‬
‫הזכויות והחובות האזרחיות‪ ,‬וליהודים כקולקטיב אך ורק הכרה כקבוצה דתית‪ .‬חוק זה הפך‬
‫להיות הדגם המוביל במדינות מרכז אירופה ומערבה במהלך המאה ה‪.19-‬‬
‫‪116‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬דגם אחר של אמנציפציה התפתח במזרח אירופה במאה העשרים‪ .‬על פי התנאים‬
‫של הסכמי השלום לאחר מלחמת העולם הראשונה ועם ייסוד מדינות מזרח אירופאיות‬
‫חדשות ‪ -‬כמו פולין שאוכלוסייתה היהודית מנתה כשלושה מיליון איש ‪ -‬ניתנו ליהודים זכויות‬
‫קולקטיביות כמיעוט; כלומר‪ ,‬בנוסף לשוויון הזכויות שהוענק לפרטים‪ ,‬הכירה המדינה בזכויות‬
‫של אוטונומיה תרבותית‪ ,‬שכללו גם תחומי שפה וחינוך‪ .‬המאבק הסיזיפי למען מימוש זכויות‬
‫מיעוט אלה‪ ,‬כמו גם למען זכויות פרט‪ ,‬תסכל את החיים הקהילתיים היהודיים בארצות אלה‬
‫בתקופה שבין מלחמות העולם‪ .‬למרות כישלונה של פולין‪ ,‬בפרט‪ ,‬לממש את מתן זכויות המיעוט‪,‬‬
‫פעלה למעשה הקהילה היהודית כמיעוט אתני‪-‬תרבותי בתוקף רצונה ומשאביה העצמאיים‪.‬‬
‫הקהילות בארצות‪ ,‬כגון פולין וליטא‪ ,‬שימרו את שפותיהן‪ ,‬בעיקר יידיש אבל גם עברית‪ ,‬פיתחו‬
‫מוסדות חינוך ותרבות‪ ,‬ואף קיימו מפלגות‪-‬פוליטיות יהודיות שפעלו בזירה הפוליטית של‬
‫המדינה‪ .‬בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התאפיינו קהילות יהודיות אלו בקיום מסגרת‬
‫רחבה מאוד של אוטונומיה אתנית‪-‬תרבותית לצד רמה נמוכה של קיום זכויות פרט אזרחיות‬
‫עקב הפרתן בשל התגברות האנטישמיות וכישלון המדינה להשתית משטר דמוקרטי יציב‬
‫השומר על זכויות כל אזרחיה‪.‬‬
‫הדגם המתואר לעיל עומד בניגוד בוטה לדגם נוסף של אמנציפציה יהודית‪ ,‬גם הוא במזרח‬
‫אירופה‪ .‬הכוונה לדגם שיצרה המהפכה הקומוניסטית הרוסית ב‪ .1917 -‬ליהודים בברית‬
‫המועצות אכן הוענקו זכויות אזרח‪ ,‬אך רק כפי שהובנו ובאו לידי ביטוי תחת משטר קומוניסטי‪.‬‬
‫יחד עם זאת נשללו מהיהודים באופן שיטתי לא רק זכויות כמיעוט לאומי‪ ,‬אלא אף זכויות‬
‫לקיים חיים דתיים ופעילויות קהילתיות אחרות שמהן נהנו יהודים בכל שאר מדינות העולם‪.‬‬
‫אפשר לומר שהמקרה של יהודי ארצות האסלאם מהווה דגם אחר‪ .‬דגם זה מתייחד בכך‬
‫שהיה במידה רבה פועל יוצא מהשפעת הקולוניאליזם של מדינות אירופה‪ ,‬בייחוד של צרפת‪.‬‬
‫לתהליך זה התלוותה פעילותם החינוכית והמדינית של ארגונים מסוימים שנוסדו על ידי‬
‫קבוצות עילית בקרב יהודי אירופה‪ ,‬בייחוד אגודת אליאנס ישראלית אוניברסאל (כל ישראל‬
‫חברים)‪ .‬הדוגמה המובהקת ביותר הייתה יהדות אלג’יריה שנשלטה על ידי צרפת מאז ‪,1830‬‬
‫ושבה יושבה אוכלוסיה של צרפתים‪ .‬ב‪ 1870-‬הוענק ליהודים באלג’יריה מעמד אזרחי שווה‬
‫לצרפתים‪ ,‬אך נבדל מרוב המוסלמים‪ .‬בדרך זאת‪ ,‬שהייתה שונה מדרכי תהליך האמנציפציה‬
‫באירופה‪ ,‬התקדמות יהודי ארצות האסלאם לקראת שוויון זכויות לא התבטאה בהשתלבות‬
‫בחברת הרוב‪ ,‬אלא במעין הסתנפות אזרחית ותרבותית לגורם האירופי‪-‬קולוניאלי‪ .‬היה לכך‬
‫מחיר כבד‪ ,‬כי התפתחה עוינות כלפי היהודים מצד הרוב המוסלמי; עוינות שהתעצמה ככל‬
‫שהרוב הזה ניהל מאבק לאומי למען עצמאות‪ ,‬והוחרפה עקב הזדהות המוסלמים בכל מדינת‬
‫המזרח התיכון וצפון אפריקה עם מאבק ערביי פלסטינה נגד הציונות‪ ,‬וביתר שאת עם מאבק‬
‫מדינות ערב כולן נגד ישראל‪.‬‬
‫הדגם המוצלח ביותר של אמנציפציה היה זה שחל בבריטניה על רקע התפתחות המשטר‬
‫הדמוקרטי‪-‬פרלמנטארי של המדינה‪ .‬דגם זה התאפיין בהתקדמות הדרגתית לקראת שוויון‬
‫זכויות מלא שהושג עוד לפני המאה העשרים‪ ,‬כאשר השלב האחרון קשור בעניין סמלי בלבד‬
‫ מתן הזכות ליהודי‪ ,‬אשר זה עתה נבחר לפרלמנט‪ ,‬לתפוס את מושבו מבלי להישבע ״על פי‬‫אמונתו האמיתית של נוצרי״‪ .‬הדגם הבריטי שימש תקדים ובסיס חוקתי למתן שוויון אזרחי‬
‫למהגרים היהודיים שהגיעו לארצות הברית של אמריקה ולארצות אחרות שקמו מתוך המסגרת‬
‫הבריטית אימפריאלית‪ ,‬ביניהן קנדה‪ ,‬דרום‪-‬אפריקה ואוסטרליה‪ .‬כתוצאה מכך אפשר לתאר‬
‫את התהליך בארצות ה״עולם החדש״ כדגם של ״בתר‪-‬אמנציפציה״‪ .‬חשוב מאוד להבין את‬
‫השוני בין הוויית היהודים במדינות ״העולם החדש״‪ ,‬בהן נמצא רוב יהודי התפוצות בימינו‪,‬‬
‫לעומת ההוויה ההיסטורית של יהודי אירופה‪ .‬יהודי קהילות ״העולם החדש״ לא היו צריכים‬
‫להתמודד עם מאבקים פוליטיים וחוקתיים קשים ועם ויכוחים ציבוריים סוערים בעד ונגד‬
‫העיקרון שלפיו מגיע ליהודים שוויון אזרחי; תורשה שהזינה בהמשך הזמן ניסיונות חוזרים‬
‫ונשנים של גורמים אנטישמיים בארצות אירופה לפגוע בזכויות האזרחיות של היהודים ואף‬
‫לבטלן לחלוטין‪.‬‬
‫אפשר לסווג כקהילות ״בתר‪-‬אמנציפציה״ של העולם החדש גם את הקהילות היהודיות‬
‫באמריקה הלטינית‪ .‬תנאים של טרום‪-‬אמנציפציה חלו ‪,‬אמנם‪,‬על היהודים הראשונים שהתיישבו‬
‫באמל״ט בתקופה הקולוניאלית‪-‬ספרדית‪ ,‬אלה היו אנוסים שקיימו את יסודות יהדותם בסתר‬
‫בשל רדיפות של האינקוויזיציה הקתולית‪ .‬אולם קהילות יהודי אמריקה הלטינית כפי שמוכרות‬
‫‪117‬‬
‫לנו כיום‪ ,‬בעיקר בארגנטינה‪ ,‬באורוגוואי ובברזיל‪ ,‬התהוו בעצם רק בסוף המאה ה‪19-‬לאחר‬
‫שמדינות אלה השיגו עצמאות‪ .‬על כן‪ ,‬צמחו קהילות אלה בתנאים שעונים למעשה על התיאור‬
‫״בתר‪-‬אמנציפציה״‪.‬‬
‫היסוד הוולונטארי של התארגנות קהילות היהודים הנהנים מזכויות‬
‫אזרח מלאות‬
‫בכל ארצות התפוצה בהן נהנים היהודים משוויון מלא כאזרחים‪ ,‬מתאפיינת ההתאגדות‬
‫הקהילתית בכך שהיא נעשית לחלוטין מתוך בחירה‪ .‬כלומר‪ ,‬כל אדם כפרט חופשי להחליט אם‬
‫להשתייך לקהילה היהודית בדרך כל שהיא או לאו‪ .‬על בסיס וולונטארי זה נוצרת בכל קהילה‬
‫וקהילה רשת של אגודות‪ ,‬ארגונים ומוסדות המהווה ביחד את המסגרת הקהילתית‪ .‬אפשר‬
‫לסווג את התחומים העיקריים של העיסוק והפעילות הקהילתית כדלקמן‪:‬‬
‫ תחום הדת המתבטא בראש וראשונה בקהל (‪ )congregations‬של בתי הכנסת‪.‬‬
‫ תחום הצדקה‪ ,‬העזרה ההדדית‪ ,‬הסעד והרווחה‪ .‬תחום זה כולל‪ ,‬בהיבט פנים קהילתי‪,‬‬
‫קשת של שירותים לפרט‪ ,‬החל מקבורה (חברה קדישא) וכלה בפעילויות במרכזים קהילתיים‬
‫ובמועדוני ספורט‪ ,‬ובהיבט חוץ קהילתי‪ -‬פעילות רב‪-‬גונית למען יהודים במדינות אחרות‪,‬‬
‫במיוחד בכל דבר הקשור למדינת ישראל‪.‬‬
‫ תחום ייצוגי המתבטא בהתארגנות ממוסדת למען שמירה על שוויון זכויות‪ ,‬הגנה בפני‬
‫אנטישמיות וטיפוח יחסים טובים עם החברה הסובבת על מורכבותה האתנית ודתית‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬וועד שליחי הקהילות של יהודי בריטניה )‪ ,(Jewish Board of Deputies‬הקונגרס‬
‫היהודי הקנדי‪ ,‬ה‪ Consistoire-‬של יהודי צרפת‪ ,‬הוועד היהודי האמריקני בארצות הברית‬
‫וארגון ה‪ Delegacion de Asociaciones Israelitas Argentinas DAIA-‬בארגנטינה‪.‬‬
‫ התחום האידיאולוגי המתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬בסניפים מקומיים של ארגונים ציוניים בין‪-‬ארציים‬
‫לגוניהם‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫על אף שמקובל להשתמש במושג ״קהילה״ כאילו מדובר במסגרת כלל‪-‬ארצית אחידה ‪ -‬למשל‬
‫״קהילת יהודי אמריקה״ ‪ -‬הרי היסוד הוולונטארי של כל רכיבי ההתארגנות של יהודים גורם‬
‫לכך‪ ,‬שלמעשה‪ ,‬אין זה אלא מושג מופשט‪ .‬בשונה ממה שהיה המצב בטרם עידן האמנציפציה‪,‬‬
‫כיום‪ ,‬מלבד הסמכות של חוקי המדינה לגבי חיי הפרט היהודי כאזרח‪ ,‬קיימת רק מעורבות‬
‫מזערית של השלטונות בענייני ההתארגנות הקהילתית של יהודים‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬מידת המעורבות‬
‫שאכן קיימת‪ ,‬הינה פועל יוצא מהאינטרסים היהודיים עצמם‪ ,‬ובעיקר בשני תחומים‪ :‬האצלה‬
‫של סמכות למוסדות דת יהודיים בדיני אישות‪ ,‬כגון נישואים וקבורה‪ ,‬ותמיכה כלשהיא בבתי‬
‫ספר פרטיים יהודיים‪ .‬על פי רוב‪ ,‬תמיכה זו מתבטאת בכיסוי הוצאות עלות למקצועות שחובה‬
‫ללמדם בכל בית ספר‪ .‬לפעמים מתחשבות רשויות מס הכנסה גם בהוצאות של הפרט היהודי‬
‫השולח את ילדיו לבית ספר פרטי מכיוון שבכך נחסכות הוצאות המדינה בעבור החינוך‬
‫הממלכתי של אותם ילדים‪ .‬מעבר לעניינים אלה‪ ,‬מעורבות המדינה בחיי הקהילה של היהודים‬
‫תלויה בנורמות שקיימות באותה מדינה ביחס ללגיטימיות של מה שמכונה ״רב‪-‬תרבותיות״‪,‬‬
‫נושא שנעשה חשוב מאוד בימינו ומעסיק את מנהיגי רוב הקהילות היהודיות בעולם‪ .‬בהקשר‬
‫זה‪ ,‬יש להבחין בין השימוש במושגים ״רב‪-‬תרבותי״ (‪ )multicultural‬ל״רב‪-‬תרבותיות״‬
‫(‪ :)multiculturalism‬כינוי מדינה כ״רב‪-‬תרבותית״ משמעותו‪ -‬לתאר אותה כמורכבת מהרבה‬
‫קבוצות אתניות‪-‬תרבותיות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כינוי מדינה או ממשלה כדוגלות ב״רב‪-‬תרבותיות״‬
‫משמעותו ‪ -‬לאפיין אידיאולוגיה או מדיניות ציבורית הנותנות לגיטימציה‪ ,‬ובמידה כלשהי אף‬
‫תמיכה‪ ,‬ליותר מתרבות‪-‬אתנית אחת‪.‬‬
‫התומכים ברב‪-‬תרבותיות טוענים שריבוי התרבויות מעשיר את חיי כלל האוכלוסייה ומועיל‬
‫לתפקוד התקין של המדינה המודרנית‪ ,‬וכי הזכות של כל פרט לשמר את תרבותו שלו הינה‬
‫השלמה הכרחית לזכויות האדם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מבקרי הרב‪-‬תרבותיות טוענים שיש במדיניות‬
‫זו הפרה של תחושת האחדות הנחוצה לתפקודה התקין של המדינה ולרווחת אוכלוסייתה‪.‬‬
‫בזירה הפוליטית‪ ,‬קיימת המחלוקת סביב השאלה של זכות המדינה לאסור מנהגים תרבותיים‬
‫מסוימים הנראים לדעת הרוב כסותרים את ערכיה היסודיים ביותר‪ .‬בדרך כלל מתמקדת‬
‫המחלוקת במנהגים ייחודיים‪ ,‬כגון פוליגמיה‪ ,‬מילה‪ ,‬היחס לנשים‪ ,‬ודברים המסמלים את‬
‫הבידול התרבותי‪ ,‬כגון כיסויי ראש מסוימים‪ .‬ברמה סוציו‪-‬פילוסופית עמוקה יותר‪ ,‬מגוון הדעות‬
‫נע בין רלטיביזם תרבותי קיצוני‪ ,‬אשר מתייחס לערכים ומנהגים של כל התרבויות כשווי ערך‬
‫בקצה האחד‪ ,‬לבין ההתעקשות העקרונית על ערכים מוחלטים מסוימים הנחשבים כמחייבים‬
‫לכול בקצה האחר‪.‬‬
‫גורמים המשפיעים על מעמד קהילות היהודים בתפוצות‬
‫נקודת מבט השוואתית על מעמדן של קהילות יהודיות ברחבי התפוצה מחייבת תחילה הבנה‬
‫של החברה הסובבת אשר בה מוצאים עצמם היהודים‪ .‬הגורמים העיקריים אשר יש להתייחס‬
‫אליהם מתוארים בתרשים הבא‪:‬‬
‫‪119‬‬
‫תנאים כלכליים‪ ,‬פוליטיים משתנים‬
‫דמות היהודי‬
‫כ"אחר"‬
‫בתרבות הרוב‬
‫ההרכב האתני‪-‬תרבותי של החברה‬
‫פלורליות ממוסדת‬
‫פלורליות חופשית‬
‫גרמניה‬
‫צרפת‬
‫רוסיה‬
‫דרגה גבוהה של הומוגניות אתנית‬
‫‪120‬‬
‫בריטניה‬
‫אוסטרליה‬
‫ארה"ב‬
‫ארגנטינה‬
‫קנדה‬
‫דרום אפריקה‬
‫דרגה גבוהה של הטרוגניות אתנית‬
‫ניצב המשולש מייצג את הגורם התרבותי‪-‬הפסיכולוגי היסודי הנוכח בכל מערכות היחסים של‬
‫כל חברות הרוב כלפי היהודי ‪ -‬תפיסת היהודי כ״האחר״ במובן כל שהוא‪ .‬בתחום היחסים עם‬
‫חברת הרוב‪ ,‬יש הרבה מן המשותף בין כל קהילות היהודים בתפוצות של ימינו‪ .‬בין המאפיינים‬
‫המשותפים הללו נכללת ההתייחסות המתמדת ליהודים כאל ״האחר״ הדתי ו‪/‬או האתני‪.‬‬
‫בתבנית הקונספטואלית המוצעת כאן‪ ,‬היחס הזה כלפי היהודי כ״אחר״ מוצג כגורם קבוע‬
‫המשפיע על מעמד היהודים בכל מקום בו תרבות הרוב יונקת מדת הנצרות או (אמנם בגוון‬
‫אחר של יחס מפלה) מדת האסלאם‪ .‬לשנאת היהודים לדורותיה‪ ,‬המוכרת כ״אנטישמיות״‬
‫בעידן המודרני‪ ,‬יש השפעה מכרעת על עיצוב דמותו של היהודי כ״אחר״‪ ,‬אם כי היום השפעתה‬
‫מתאזנת הודות לנפיצות יחס חיובי כלפי היהדות ויהודים‪ .‬דיון היסטורי ואנליטי בתופעת‬
‫האנטישמיות חורג ממסגרת חיבור זה‪ .‬נסתפק רק בציון העובדה שבכל מדינה ומדינה הדימוי‬
‫השלילי של היהודי בסמלי תרבות מתאפיין לרוב בתת‪-‬מוטיבים ייחודיים אשר צובעים בגוונים‬
‫שונים את התדמית האוניברסאלית של היהודי כ״אחר״ המובהק‪.‬‬
‫יֶ ֶתר המשולש מייצג את התנאים הפוליטיים והכלכליים המשתנים בהם נתונה אוכלוסיית‬
‫המדינה‪ .‬תנאים אלה מושפעים מגורמים‪ ,‬כגון החוקה של המדינה‪ ,‬שיטת הבחירות‪ ,‬יחס‬
‫המדינה לדת‪ ,‬התפתחויות בכלכלת המדינה‪ ,‬כמו גם הנורמות הפוליטיות‪-‬תרבותיות הקובעות‬
‫את המידה של אכיפת ״שלטון החוק״ בפועל‪ .‬גורמים אלה נתונים להתפתחויות ולשינויים‬
‫במשך הזמן‪ .‬בהקשר ההיסטורי של תנאים משתנים אלה יש להבין את המצב המשתנה של כל‬
‫קהילה וקהילה יהודית בתפוצות‪.‬‬
‫בסיס המשולש מייצג את הדיוקן האתני‪-‬תרבותי המקורי והמשתנה של החברה והאופן בו‬
‫המדינה מתייחסת לאותו הגיוון האתני ותרבותו‪ .‬בסיס זה קובע את השלב המעצב בייסודה‬
‫של הקהילה היהודית ואת מהלך התפתחותה‪ .‬לגורם זה יש השפעה מכרעת על המעמד‬
‫הקולקטיבי של כל קהילה וקהילה ברחבי התפוצה‪ ,‬וכתוצאה מכך גם על הדימוי העצמי של‬
‫היהודים‪ .‬לפיכך‪ ,‬גורם הדיוקן האתני‪-‬תרבותי הוא מוקד המסגרת הקונספטואלית המוצעת‬
‫בחיבור זה כבסיס לפרספקטיבה השוואתית על מעמד הקהילות היהודיות בתפוצה היהודית‬
‫בת זמננו‪ .‬התרשים ממצב על בסיס זה את המדינות השונות הנידונות במאמר זה‪.‬‬
‫סוגים של פלורליות אתנית‪-‬תרבותית‬
‫בעבר התקיימו מספר קהילות יהודיות בארצות שהיו הומוגניות (אם כי לא באופן מוחלט)‬
‫מהבחינה האתנית‪ ,‬למשל‪ ,‬בגרמניה ובצרפת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬היום כל הקהילות היהודיות הגדולות‬
‫פועלות בקרב חברות המתאפיינות במידה רבה של פלורליות אתנית (כלומר ‪ -‬ריבוי קבוצות‬
‫אתניות‪-‬תרבותיות)‪ .‬מגמה זו נובעת מזרם הגירה מתגבר‪ ,‬לא רק מאירופה לארצות ״העולם‬
‫החדש״‪ ,‬כגון ארצות הברית‪ ,‬אלא גם מאפריקה ומאסיה אל אירופה‪ .‬תיאור רמתה ואופייה של‬
‫הפלורליות מאפשרת השוואה מאלפת בין קהילות יהודיות שונות‪ .‬ניתן לשרטט רצף תיאורטי‪,‬‬
‫החל בקוטב האחד שאפשר לכנותו ״פלורליות חופשית״ וכלה בקוטב האחר‪ ,‬הנקרא ״פלורליות‬
‫ממוסדת״‪ .‬מדינה המתנהלת על פי הדגם של פלורליות חופשית מתייחסת בניטרליות למציאות‬
‫של קיום קבוצות אתניות ואינה כופה הבחנות אתניות‪-‬תרבותיות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מדינה שכזו‬
‫גם אינה מביעה מורת רוח כלפי השלמה אתנית תרבותית (למשל‪ ,‬בתחום של חינוך והוראת‬
‫לשונות בבתי הספר) כל עוד השלמה זו אינה נעשית על חשבון המדינה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מדינה‬
‫המתנהלת על פי הדגם של פלורליות ממוסדת מתאפיינת במיסוד של הבחנות בין הקבוצות‬
‫האתניות השונות‪ ,‬אם בכוח הכפייה של חוקי המדינה ואם על ידי נורמות מושרשות ומקובלות‬
‫בפועל (או שתיהן גם יחד)‪ .‬ניתן למקם בקוטב הזה את מדינת פולין‪ ,‬בה שכנה הקהילה היהודית‬
‫‪121‬‬
‫החשובה ביותר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כבר באותה תקופה ניתן‬
‫למקם את ארצות הברית של אמריקה במקום קרוב לקוטב של פלורליות חופשית‪.‬‬
‫קהילות יהודיות במצב של פלורליות אתנית‪-‬תרבותית חופשית‬
‫התפתחות החברה בארצות הברית מהווה דוגמה מובהקת ביותר להיווצרות דגם המתקרב‬
‫לקוטב הפלורליות החופשית‪ .‬להתפתחות זו הייתה השפעה גדולה על מעמד היהודים כישות‬
‫קיבוצית באמריקה‪ .‬הקהילה היהודית בארצות הברית‪ ,‬המונה כ‪ 5,200,000-‬נפש‪ ,‬היא הגדולה‬
‫שבקהילות היהודיות בתפוצה היהודית בת זמננו‪ ,‬ומעמדה משמש‪ ,‬אפוא‪ ,‬תקן עיקרי שכל שאר‬
‫הקהילות נמדדות ונבחנות על פיו‪.‬‬
‫כפי שכבר צוין לעיל‪ ,‬יהדות ארצות הברית התפתחה בתנאים של בתר‪-‬אמנציפציה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫בשונה מהנסיבות בארצות אירופה‪ ,‬כמעט מראשית הגעתם של יהודים לא היה צורך להיאבק‬
‫למען אמנציפציה‪ ,‬ובהמשך היה פחות צורך להיאבק כנגד כוחות אנטישמיים שביקשו להחזיר‬
‫את הגלגל אחורה ולבטל את האמנציפציה‪ .‬לפיכך‪ ,‬מההתחלה‪ ,‬נהנו יהודי ארצות הברית‬
‫מזכויות אזרח‪ ,‬אך יחד עם זאת קיבלו ברצון את מרותה התרבותית של החברה‪ ,‬שהייתה‬
‫בעיקרה דוברת אנגלית ופרוטסטנטית‪ .‬ארצות הברית נוסדה על עקרונות חוקתיים שהפרידו‬
‫בקפדנות בין המדינה לדת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הנהגים המקובלים של החברה האמריקנית כיבדו‬
‫הזדהות דתית נוצרית ואף עודדו אותה‪ .‬כך תמיד היה‪ .‬כבר באמצע המאה ה‪ ,19-‬כאשר המלומד‬
‫הצרפתי המפורסם‪ ,‬אלכסיס דה‪-‬טוקוויל‪ ,‬בחן את אופי החברה בדמוקרטיה האמריקנית‪,‬‬
‫הוא מצא כי היא מתאפיינת בדתיות מובהקת‪ .‬על רקע זה נכללה הדת היהודית בהכרה ובכבוד‬
‫הרב שרוחשת החברה האמריקאית לדת בכלל‪ .‬הכרה זו מתבטאת באימרה הנפוצה שכל בני‬
‫ארצות הברית יונקים ממורשת ״יהודו‪-‬נוצרית״ חובקת כל‪.‬‬
‫בנסיבות אלו‪ ,‬ייצוג‪-‬עצמי כעדה דתית המקבילה לעדות הדתיות הנוצריות שימש כאמצעי‬
‫המתאים ביותר ליהודים‪ .‬זאת גם הסיבה שהמציאות ההיסטורית והתיאולוגית של היהדות כדת‬
‫אתנית מיסודה טושטשה‪ ,‬כדי שמידת האתניות בדת היהודים לא תיראה כשונה וחורגת ממידת‬
‫האתניות הכרוכה‪ ,‬למשל‪ ,‬בקתוליות של האירים‪-‬האמריקנים או האיטלקים‪-‬האמריקנים‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫גלי ההגירה הגדולים לאמריקה‪ ,‬בעיקר מאירופה (כולל הגירת יהודים)‪ ,‬הפכו את האוכלוסייה‬
‫בארץ זו להטרוגנית יותר ויותר‪ .‬בראשית המאה העשרים הייתה ציפייה כי תהליך ״כור ההיתוך״‬
‫ייצור חברה הומוגנית מבחינה תרבותית ואזרחית וימחק את ההבחנות האתניות‪ .‬הרעיון של‬
‫״פלורליזם תרבותי״ התעורר רק במהלך המאה העשרים‪ ,‬כאשר התברר כי נשמרות ההבחנות‬
‫האתניות‪ .‬אבל אלה שדגלו ברעיון זה לא התכוונו לאוטונומיה תרבותית מקיפה בתמיכת‬
‫המדינה‪ ,‬אלא רק להכרה בערך המוסף של השלמה אתנית‪-‬תרבותית מתוך בחירה‪ .‬תפיסה זו‬
‫צברה תנופה עקב מגמה חדשה של חיוב‪-‬עצמי מופגן שביטא הציבור האפרו‪-‬אמריקני במהלך‬
‫מאבקו למען זכויות אזרחיות מאמצע המאה העשרים‪.‬‬
‫הצלחת המאבק האפרו‪-‬אמריקני הצמיחה מדיניות ממלכתית של ״אפליה מתקנת״‪ .‬מנקודת‬
‫הראות של היהודים היו לכך חסרונות וגם יתרונות‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬פגעה מדיניות זאת בעיקרון‬
‫שקידום השכלתי וכלכלי ניתנים אך ורק בזכות כישרון אישי; עקרון שתרם רבות לרווחתם של‬
‫היהודים ולניעותם כלפי מעלה בסולם החברתי‪ .‬מכיוון שיהודי אמריקה כבר היו מעורים היטב‬
‫בתוך המעמדות הסוציו‪-‬אקונומיים הגבוהים של החברה‪ ,‬התייחסו אליהם כשייכים לאלה‬
‫אשר ״יש להם״ )״‪the haves‬״( לעומת אלה אשר ״אין להם״ (״‪the have-nots‬״)‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫גברה הלגיטימציה לייצוג העצמי של הקהילה היהודית כישות בעלת מאפיינים אתניים ולא רק‬
‫דתיים‪ .‬מודעות אתנית זו כללה תחושת שייכות ל״עמיות״ היהודית (״‪peoplehood‬״) בכלל‬
‫והזדהות עם מדינת ישראל בפרט‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ניתן לתאר את ההשפעה המעצבת של הפרופיל האתני‪-‬תרבותי המשתנה הזה‬
‫(הבסיס של המשולש בתרשים לעיל) כך‪ :‬הקהילה היהודית זכתה למעמד מקובל ומכובד כעדה‬
‫דתית‪ ,‬המוכרת כבעלת מגוון תפקודים אתניים‪-‬תרבותיים‪ ,‬החל מחינוך יהודי פרטי וכלה‬
‫בשתדלנות פוליטית המונעת על ידי הזדהות עם עמיות היהודים ברחבי העולם ובעיקר במדינת‬
‫ישראל‪ .‬תפקודים אלה נהנים מלגיטימיות על בסיס ההכרה שהיהודים מקיימים אותם מתוך‬
‫בחירה‪ ,‬ושהם משלימים‪ ,‬ולא מחליפים‪ ,‬את ההתנהלות האזרחית והתרבותית של כלל החברה‬
‫האמריקנית‪ .‬ניתן לטעון שמקרב יהודי התפוצה בת זמננו‪ ,‬יהודי אמריקה הם החופשיים‬
‫והמשולבים ביותר בחברת הרוב‪ ,‬הן כקהילה והן כאזרחים פרטיים‪ .‬בין גילויי התופעה הזאת‬
‫יש להזכיר את ההתחשבות הממלכתית במועדים של חגי היהדות‪ ,‬וגם את המזיגה של הרבה‬
‫יִדיׁש ִאים‪ ,‬כמו גם מאכלים יהודיים טיפוסיים‪ ,‬לתוך רקמת התרבות האמריקנית‪.‬‬
‫ָ‬
‫ביטויים יִ‬
‫מספר גורמים נוספים הקשורים להתפתחות הפרופיל האתני‪-‬תרבותי של ארצות הברית‬
‫תרמו לקהילה היהודית ״לחוש בבית״‪ .‬גורם אחד הוא האופי האמנתי של התודעה הלאומית‬
‫האמריקנית שאינה מתבססת על נאמנות לקבוצה אתנית אחת בלבד‪ ,‬אלא על פטריוטיזם‬
‫מקומי ונאמנות לחוקת המדינה המבטיחה זכויות אדם בסיסיות‪ .‬נוסף על כך ההפרדה‬
‫החוקתית בין דת ומדינה תורמת גם היא להכללת היהודים בזהות לאומית אמריקנית חובקת כל‪.‬‬
‫גורם חסר תקדים אחר שהעצים את מעמדם של יהודים אמריקנים הוא המערכת הפוליטית‬
‫‪123‬‬
‫הדמוקרטית האמריקנית כמדינה פדרטיבית הקובעת את הרכב הרשות המחוקקת (הסנאט‬
‫ובית הנבחרים) ותולה את בחירת הנשיא האמריקני בחבר אלקטורים (‪.)electoral college‬‬
‫הניצחון של מועמד אחד בכל מדינה ממדינות הפדרציה מעניק לאותו מועמד את קולות כלל‬
‫צירי חבר האלקטורים העומדים לרשות אותה המדינה בה זכה‪ .‬רצה הגורל שהיהודים יהיו‬
‫מרוכזים בעיקר באותן המדינות (במיוחד ניו יורק‪ ,‬וקליפורניה) שיש להן את המספר הרב‬
‫ביותר של צירים בחבר האלקטורים‪ .‬משום כך‪ ,‬מדינות אלה הן‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬החשובות ביותר‬
‫בבחירות הפדראליות‪ .‬נוסף על כך יש משקל רב לפעילות ההתנדבותית של יהודים בפוליטיקה‪,‬‬
‫לא רק כיחידים‪ ,‬אלא גם במסגרות של שתדלנות פוליטית מאורגנת‪ .‬נסיבות אלה מעניקות‬
‫ליהודים מידת השפעה מרובה ביחס למספרם באופן שאין לו אח ורע באף קהילה יהודית‬
‫אחרת בעולם‪.‬‬
‫המתואר לעיל מהווה רקע להבנת מאפיינים אחרים של יהדות אמריקה הראויים לציון‪.‬‬
‫ראשון מבין מאפיינים אלה הוא המבנה הארגוני המבוזר והמגוון של הקהילה‪ .‬יש מי שתיאר‬
‫זאת כ״כאוס מאורגן״ (‪ .)organized chaos‬תיאור זה מיוחד ליהדות ארה״ב בלבד כי בארץ‬
‫זו מעולם לא נוסדה רבנות ראשית‪ ,‬ולא נוצר ארגון גג מייצג‪ ,‬כגון ועד שליחי הקהילות של‬
‫יהודי בריטניה (‪ ,)Board of Deputies‬או הקונסיסטוריה היהודית (‪ )Consistoire‬של יהודי‬
‫צרפת (לדוגמאות אלו נתייחס בהמשך)‪ .‬תחת זאת קיים מגוון של ארגונים חופפים‪ ,‬ולעיתים‬
‫יריבים‪ ,‬הטוענים למעמד מייצג‪ .‬ביניהם נמנים הוועד היהודי האמריקני (‪American Jewish‬‬
‫‪ )Committee‬והקונגרס היהודי האמריקני (‪ ,)American Jewish Congress‬ובתחום הדתי‪-‬‬
‫ארגוני הנהגה רבניים וחילוניים של מגוון זרמי היהדות ‪ -‬הזרם האורתודוקסי (על כל גווניו)‪,‬‬
‫הקונסרבטיבי‪ ,‬הרפורמי והרקונסטרוקטיבי הקטן (‪.)Reconstructionist Judaism‬‬
‫יש לציין שמצב של ״כאוס מאורגן״‪ ,‬אינו הופך בהכרח את החיים היהודיים לחסרי יעילות‬
‫ארגונית‪ .‬אדרבא‪ ,‬בפועל ״פדרציות קהילתיות״ (‪ )Community Federations‬שהוקמו בכל‬
‫הערים הגדולות הפכו להיות המחוללים והמתאמים של חיים אתניים‪-‬דתיים עשירים‪ ,‬ומגוון‬
‫הארגונים היהודיים הצליחו לאחד יהודים למען נושאים ומיזמים בעלי חשיבות עליונה‪ ,‬החל‬
‫מתמיכה בישראל וכלה בתמיכה בזכות היציאה של יהודים מברית המועצות לשעבר והעלאת‬
‫יהודי אתיופיה לישראל‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫למדיניות הפרדת דת ומדינה בארה״ב‪ ,‬אשר תמיד זכתה לתמיכה מוצקה של היהודים‪ ,‬יש‬
‫השלכות חשובות על חינוך יהודי אתני‪-‬דתי‪ .‬כלומר‪ ,‬היהודים אינם יכולים לדרוש מהמדינה‬
‫לתמוך כלכלית בבתי ספר יהודיים (‪ (Day Schools‬או לזכות בהנחות מס עבור פעילותם‬
‫העצמאית בתחום‪ .‬לכן נופל נטל כבד זה על כתפי הקהילות היהודיות‪ .‬מצב זה‪ ,‬וכן גם העובדה‬
‫שיהודים רבים מעדיפים לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך שמציעה המדינה‪ ,‬גורמים לכך‬
‫שאחוז נמוך למדי של ילדים מתחנכים בבתי ספר יהודיים‪ .‬לפי אומדנים שנעשו על ידי ״המכון‬
‫לתכנון מדיניות העם היהודי״ בשנת ‪ ,2007‬רק ‪ 26% - 25%‬מכלל התלמידים היהודיים בארה״ב‬
‫התחנכו בבתי ספר יהודיים‪ ,‬לעומת ‪ 55%‬בקנדה‪ 65% ,‬באוסטרליה ו‪ 55% - 50%-‬בארגנטינה‪.‬‬
‫פלורליות אתנית ממוסדת‪ :‬השוואה בין יהדות קנדה לבין יהדות ארה״ב‬
‫רק מספר קטן של קהילות מתקיימות בארצות שכופות וממסדות פלורליות או דואליות‪,‬‬
‫אתנית‪ .‬לדוגמא‪ -‬הקהילה היהודית הקטנה שחיה בבלגיה‪ ,‬מדינה הממסדת דואליות תרבותית‬
‫ופוליטית של דוברי צרפתית ודוברי פלמית‪ .‬כן גם קנדה‪ ,‬המקיימת בסיס אתני‪-‬תרבותי דואלי‪,‬‬
‫ויש בה קהילה יהודית המונה כ‪ .350,000-‬מספר זה כולל מגזר קטן‪ ,‬אך חשוב‪ ,‬של יהודים דוברי‬
‫צרפתית מצפון אפריקה; עובדה שחשיבותה גוברת במחוז קויבק במיוחד בשל משקלו של הרוב‬
‫הדובר צרפתית‪.‬‬
‫על אף שיהדות קנדה היא בין הגדולות בתפוצות וממשיכה לצמוח‪,‬שכנתה הגדולה‪ ,‬יהדות‬
‫ארצות הברית‪ ,‬מגמדת אותה‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬בעולם היהודי רווחת הנחה מוטעית‪ ,‬שיהדות קנדה‬
‫אינה יותר מאשר ספח של יהדות ארה״ב‪ .‬אין דרך טובה יותר מאשר דיון המשווה בין קהילת‬
‫יהודי ארה״ב לבין קהילת יהודי קנדה כדי להמחיש את ההבדל בין קהילה הנמצאת בחברה‬
‫בה נהוגה פלורליות חופשית לבין זו הנמצאת בחברה בה נהוגה פלורליות ממוסדת‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לחברה הקנדית יש קווי‪-‬אופי של פלורליות ממוסדת בכל הנוגע לשני המגזרים המרכיבים‬
‫אותה ‪ -‬דוברי צרפתית ודוברי אנגלית‪ .‬כתוצאה מהשניות הצרפתית‪-‬אנגלית מאופיינת קנדה‬
‫בתמימות‪-‬דעים ציבורית גבוהה יחסית‪ ,‬ואפילו במידת‪-‬מה של גושפנקה ממלכתית‪ ,‬הפועלת‬
‫למען שימור מסורות ומוסדות התרבות של כל קבוצותיה האתניות תרבותיות‪ .‬בין שני המגזרים‪,‬‬
‫הצרפתי והאנגלי הגדול יותר‪ ,‬שוררת יריבות היסטורית‪ ,‬לפיכך לא היו מסוגלים מגזרים אלה‪,‬‬
‫או אף לא מעוניינים להפעיל לחץ מכריע על הקבוצות האתניות האחרות כדי שיתבוללו בתוכם‪,‬‬
‫ובכך נבדלת קנדה מאנגליה וגם מצרפת ‪ -‬שתי ארצות שבהן שררה תרבות שורשית אחת‬
‫ויחידה‪ .‬בקנדה לא ניצב האידיאל המכריע של ״כור היתוך״‪ ,‬כאותו האידיאל שרווח זמן מה‬
‫בארה״ב‪ .‬תחת זאת כונה האידיאל הקנדי כיאות ״פסיפס קנדי״ של שתי תרבויות מייסדות‪,‬‬
‫הצרפתית והאנגלית‪ ,‬שאליהן הצטרפו קבוצות אתניות‪-‬תרבותיות רבות‪ ,‬כגון גרמנים‪,‬‬
‫אוקראינים‪ ,‬פולנים‪ ,‬איטלקים ויהודים‪ .‬אכן‪ ,‬קנדים שמוצאם מקבוצות אלו מהווים בערך‬
‫שליש מכלל אוכלוסייתה של המדינה‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫המחשה של המציאות הקנדית הזאת אפשר למצוא כבר ב‪ 1969-‬בדין‪-‬וחשבון שהכינה ״הוועדה‬
‫הממלכתית לענייני שניות הלשון ושניות התרבות״‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הבהיר הדו״ח כי במישור‬
‫התשתית והחוקה מייצגת החברה הקנדית דואליזם של שתי הקבוצות האתניות המייסדות‬
‫ולא פלורליזם של כל קבוצות המהגרים‪ .‬״יידע‪-‬נא המהגר אל קנדה״‪ ,‬נאמר בדו״ח‪ ,‬״שהארץ‬
‫מכירה בשתי לשונות רשמיות‪ ,‬ושיש לה שתי תרבויות עיקריות‪ ,‬אשר הולידו שתי חברות ‪ -‬את‬
‫חברת דוברי הצרפתית ואת חברת דוברי האנגלית‪ ,‬וזאת בתוך מכלול קנדי המקיף את הכול‪.‬״‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬מטעים הדו״ח‪:‬‬
‫אל נא ישתמע מן ההשתלבות בחיי קנדה שפלוני מאבד את זהותו האישית‪ ,‬את סגולותיו‬
‫המקוריות או את שפת האם‪ ,‬או תרבות האם שלו‪ ...‬שירוש פלוני מכור מחצבתו עלול להחריב‬
‫היבט אחד של אישיותו ולשלול מן החברה את מקצת הערכים שבהם הוא מסוגל למלא אותה‪...‬‬
‫בל יהיה דבר שיניא את הלא‪-‬צרפתים ואת הלא‪-‬בריטים מהיצמד אל תרבותם המקורית אפילו‬
‫אחרי שהשתלבו בחיי קנדה‪ .‬יש לעודד את ההיצמדות אל תרבות המקור‪ ,‬שכן עשויה החברה‬
‫ככלל להפיק תועלת מן הדבר‪.‬‬
‫‪Report of the Royal Commission on Bilingualism and Biculturalism, Book IV:‬‬
‫‪"The Cultural Contribution of Other Ethnic Groups", (Ottawa, 1969), pp. 11, 12.‬‬
‫מתוך פרספקטיבה השוואתית אי‪-‬אפשר שלא להבחין שאין עוד ארץ כקנדה שבה מעודדים‬
‫באופן רשמי את הפלורליזם התרבותי‪ ,‬ויש בה גם מיניסטריון לרב‪-‬תרבותיות ומועצה מייעצת‬
‫לרב‪-‬תרבותיות‪ .‬הפרספקטיבה ההשוואתית הזאת מאפשרת לנו לעמוד על קווי האופי‬
‫הבולטים של יהדות קנדה‪ .‬לעומת המצב שתיארנו לגבי יהדות ארה״ב‪ ,‬בקנדה נוטים יותר‬
‫לראות בקהילה היהודית ‪ -‬באופן נורמטיבי ‪ -‬קבוצה אתנית‪-‬תרבותית בתוך הלאום הקנדי‪.‬‬
‫בהשוואה ליהדות ארה״ב‪ ,‬העדיפו יהודי קנדה לחנך את ילדיהם בבית הספר היומי המלא‪ ,‬על‬
‫פני כל הצורות החינוך היהודי המשלים‪ .‬יתר‪-‬על‪-‬כן‪ ,‬באחדים מבין מחוזות הארץ זכתה תכנית‬
‫הלימודים החילוניים של בתי‪-‬הספר היהודיים היומיים לסיוע ציבורי‪ .‬מן הבחינה ההיסטורית‬
‫היה זה במחוז קוויבק שייחוד ״הפסיפס הקנדי״ הפלורלי הטביע את חותמו המובהק ביותר‬
‫על הקהילה היהודית‪ .‬המיעוט האנגלי במחוז זה אמנם שימש מסגרת‪-‬התייחסות תרבותית‬
‫לכל יהודי קוויבק (מחוץ לספרדיים שביניהם)‪ ,‬אולם תוצרי‪-‬הלוואי הרב‪-‬תרבותיים של השניות‬
‫התרבותית הצרפתית‪-‬אנגלית יצרו סביבה נוחה מאוד להיווצרות חיי קהילה יהודיים יצירתיים‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫בארה״ב כבר במאה ה‪ 19-‬הונחו יסודות מוצקים לארגון הקהילתי ולדפוסי עבודת הקודש של‬
‫בית‪-‬הכנסת הרפורמי‪ ,‬ואילו התפתחות זו לא חלה על יהדות קנדה‪ .‬מכאן נובעת המסקנה‬
‫שבסיס המבנה המוסדי של יהדות קנדה היה בעיקרו בבחינת ענף שצמח על עץ יהדות בריטניה‪,‬‬
‫בדומה לבסיסי המבנה המוסדי של יהדות דרום‪-‬אפריקה ושל יהדות אוסטרליה‪ .‬מכאן גם‬
‫נובעת העובדה כי בתהליך הקליטה במגזר הדובר אנגלית של הארצות האלה נשארו רוב‬
‫היהודים הללו‪ ,‬כמוהם כיהודי בריטניה‪ ,‬בתוך מחנה היהדות האורתודוקסית‪ ,‬ולו גם מהבחינה‬
‫הפורמאלית בלבד‪.‬‬
‫הבחנה אחרת בין יהודי קנדה לבין יהודי ארצות הברית נובעת מכך שקנדה הוקמה בזיקה‬
‫נאמנה לכתר הבריטי‪ ,‬במסגרת חבר העמים הבריטי‪ ,‬וארה״ב השיגה את עצמאותה בדרך של‬
‫מהפכה כנגד האימפריה הבריטית ויצרה אומה אמריקאית על יסוד אמנה חוקתית חדשה‪.‬‬
‫הן דפוסי ההתנהגות הפוליטית והן המבנה המוסדי של יהדות קנדה השתלבו במשטר מדיני‬
‫שהוסיף לקיים את קרבתו לדפוס המופת הבריטי של דמוקרטיה פרלמנטארית‪ .‬הגורם הזה‬
‫הוא אשר קבע כי ליהדות קנדה ייוודע משקל פוליטי‪-‬קיבוצי הרבה יותר מוגבל משנודע ליהדות‬
‫ארה״ב‪ .‬עליונותו החוקתית של הפרלמנט ושיטת הבחירות הבריטית (שלפיה משגר כל אזור‬
‫בחירה ציר אחד לפרלמנט) לא אפשרו אותה הגדלה של משקל הבוחרים היהודיים המייחדת‬
‫את שיטת הבחירות האמריקנית‪ .‬מן הבחינה החשובה הזאת נשאר מעמדם של יהודי קנדה עד‬
‫עצם היום הזה קרוב יותר למעמד יהודי בריטניה וארצות חבר‪-‬העמים הבריטי‪ .‬למרות המינוח‬
‫הצפון‪-‬אמריקני הטיפוסי‪ ,‬שסיגל לו ״הקונגרס היהודי הקנדי״‪ ,‬יש לו הרבה יותר מן המשותף‬
‫עם ״ועד שליחי הקהילות״ של בריטניה ושל אפריקה הדרומית מאשר עם ״הקונגרס היהודי‬
‫האמריקני״‪.‬‬
‫אף על פי כן אין להפריז בתיאור השוני בין יהדות קנדה לבין יהדות ארצות הברית מפני שמוסדות‬
‫הקהילה הקנדית מושפעים יותר ויותר ממוסדות השכנה הגדולה‪ .‬הזרמים הדתיים והפדרציות‬
‫הקהילתיות בערי קנדה קשורים קשר הדוק למקבילים להם בארצות הברית‪ ,‬ויש ביניהם חילופין‬
‫הדדיים של מנהיגי קהילה מקצועיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ככל שיהודי קנדה משתלבים ביתר הצלחה בחברה‬
‫הקנדית וגם שומרים על עצמאותם האתנית‪-‬תרבותית‪ ,‬נראה כי תדמיתם בחברה הופכת‬
‫להיות חלק בלתי נפרד מהרובד המבוסס ביותר של מגזר דוברי האנגלית‪ .‬תכניות ממשלתיות‬
‫לטיפוח רב‪-‬תרבותיות מתייחסות כיום בעיקר לשחורים‪ ,‬לאסיאנים ולילידים המכונים כיום‬
‫״העמים הראשונים״ של קנדה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬תנאי הקיום של היהודים בחברה הקנדית‬
‫אינם שונים מהותית מתנאי הקיום של יהודי ארצות הברית השכנה‪ .‬יש חוקרים הטוענים כי‬
‫דווקא מפני שהמדיניות של ״רב‪-‬תרבותיות״ הפחיתה את הנפיצות של דעות קדומות גזעניות‬
‫ואת תחושות הזרות ואי‪-‬השייכות‪ ,‬היא גרמה לכך שמתהווה חברה קנדית פתוחה והומוגנית‬
‫יותר; חברה שדומה יותר ויותר לזו שבארצות הברית‪ ,‬בה זהות האזרח‪ ,‬גם האזרח היהודי‪,‬‬
‫עוברת מנאמנות לתת‪-‬קבוצות אתניות לעיסוק ברווחת הפרט‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫הקהילות היהודיות בדרום אפריקה ובאוסטרליה‬
‫עיקרי הדברים שנאמרו לעיל על קנדה חלים‪ ,‬וביתר תוקף‪ ,‬על המקרה של דרום אפריקה עד‬
‫לביטול משטר האפרטהייד בשנת ‪ .1994‬בהתאם לפריסת הקשת התיאורטית המוצעת כאן‬
‫לצורך השוואה‪ ,‬יש למצב את החברה‪ ,‬המאוד רב‪-‬אתנית של דרום אפריקה‪ ,‬במקום מאוד‬
‫קרוב אל הקוטב של פלורליות כפויה וממוסדת‪ .‬אפריקנים שחורים היוו את הרוב המכריע‬
‫של האוכלוסייה בזמן שהמיעוט של הלבנים שלט ונהנה מזכויות יתר בכל תחומי החיים‪ .‬בין‬
‫משוללי הזכויות נמנו גם מיעוטים גדולים של הודים ו״צבעוניים״ (בני גזע מעורב)‪ .‬הגזע הוא‬
‫שקבע בחברה הזאת את גורל האדם מלידה ועד קבורה‪ .‬מבחינה פוליטית‪ ,‬בשביל הלבנים‪ ,‬ואך‬
‫ורק בשבילם‪ ,‬הייתה זאת דמוקרטיה פרלמנטארית על פי המתכונת הבריטית‪ ,‬והיהודים היו‬
‫חלק מקבוצת הלבנים כמעט בכל אשר נגע לזכויות אזרחיות ושותפות בכלכלה‪ ,‬בחיי התרבות‬
‫ואפילו (אמנם במידה מוגבלת) בפוליטיקה של המדינה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מהבחינה האתנית‪-‬תרבותית הייתה זאת חברה פלורלית מובהקת; הרי אפילו קבוצת‬
‫ה״גזע״ הלבנה הייתה מחולקת חלוקת‪-‬משנה בין אפריקנרים דוברי אפריקאנס (ניב מקומי‬
‫של הולנדית) לבין דוברי‪-‬אנגלית‪ .‬חלוקת‪-‬משנה זאת היא שקבעה את מעמד היהודים בחברה‪,‬‬
‫אף במידה גדולה יותר מאשר קבעה החלוקה בין דוברי צרפתית ודוברי אנגלית בקנדה‪ .‬זהו‬
‫ההקשר האתני‪-‬תרבותי באמצעותו ניטיב להבין את המאפיינים המייחדים את קהילת יהודי‬
‫דרום אפריקה‪ .‬ראש וראשון במאפיינים אלה הוא הכרתם האתנית‪ ,‬ללא הכרח בלבוש דתי‬
‫דווקא‪ ,‬הכרה שמצאה ביטוי בגיבוש מבנה קהילתי מאוד מוצק ומקיף בכלל‪ ,‬ובעוצמת התמיכה‬
‫בציונית במיוחד‪ .‬אכן‪ ,‬אין עוד ארץ בה התנועה הציונית השיגה מידה כה גדולה של הגמוניה‬
‫בחיי הקהילה כפי שהשיגה בדרום אפריקה‪ .‬תנועות הנוער הציוניות פרחו‪ ,‬ויחסית לגודל‬
‫הקהילה‪ ,‬אחוז העולים לישראל מתוך בחירה אידיאולוגית הוא בין הגבוהים בעולם ‪ -‬בערך‬
‫‪ .20,000‬גם שיעור הרישום של ילדים ונוער בבתי ספר יהודיים של יום (‪ )Day Schools‬הגיע‬
‫לאחוזים הגבוהים ביותר בכל קהילות התפוצה היהודית (יותר מ‪ 85%‬ב‪ .)2007‬יש לציין כי הישג‬
‫זה מומן על ידי מקורות עצמאיים של בני הקהילה ללא תמיכה משמעותית מהמדינה‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫התכונות הללו מממשיכות לאפיין את הקהילה גם לאחר ביטול משטר האפרטהייד וייסוד‬
‫המשטר הדמוקרטי החדש‪ ,‬בו אין הבחנות על בסיס גזע‪ .‬כיום מטפחת המדינה תודעה לאומית‬
‫חדשה ופתוחה לרב‪-‬תרבותיות; תודעה שבסמלה הסיסמה הנפוצה ‪ -‬״להיות אומת הקשת‬
‫בענן״ )‪ .(the rainbow nation‬אווירה זאת מיטיבה לקהילתיות היהודית המובהקת כמו‬
‫גם לשותפות המלאה של יהודים כפרטים בכל תחומי החיים במדינה‪ .‬יחד עם זאת חרדות‬
‫בתחום הכלכלה‪ ,‬ניהול מדיניות של אפלייה מתקנת לטובת השחורים‪ ,‬ומעל הכול‪ ,‬התפשטות‬
‫הפשע האלים‪ ,‬גורמים להתגברות ההגירה של יהודים‪ ,‬כמו גם של לבנים אחרים‪ .‬משיא של‬
‫בערך ‪ 118,000‬יהודים שחיו בדרום אפריקה בשנות השמונים של המאה העשרים ירד מספר‬
‫היהודים ל‪ 75,000-‬בשנת ‪ .2008‬כמו כן מושפעת הקהילה ממגמות שינוי בדפוסי זהות יהודית‬
‫באופן דומה מאוד למגמות המסתמנות בשאר ארצות התפוצה‪ .‬הבולטת בשינויים היא הפנייה‬
‫ליתר דתיות אורתודוקסית‪ ,‬מגמה שיונקת את חיותה מהעוצמה של הזהות האתנית‪-‬ציונית‬
‫הקיימת בקרב יהודי דרום אפריקה‪ ,‬אך יחד עם זאת תופסת במידה ניכרת את מקומה של‬
‫התנועה הציונית בחיי הקהילה‪.‬‬
‫הקהילה היהודית באוסטרליה‬
‫המהגרים היהודים מדרום אפריקה נושאים אתם את התכונות המיוחדות שצוינו לעיל‪.‬‬
‫השפעתם בחיזוק הקהילתיות היהודית במקומותיהם החדשים ניכרת במיוחד באוסטרליה‪.‬‬
‫כיום הם מהווים כבר בערך ‪ 10%‬מכלל היהודים באוסטרליה‪ ,‬המונים בערך ‪105,00‬איש‪ .‬יוצאי‬
‫דרום אפריקה נמשכים אל אוסטרליה בעיקר הודות לדמיון שיש בה לתנאי האקלים ולתנאי‬
‫החיים החברתיים והתרבותיים להם היו רגילים בהיותם חלק מהמגזר דובר‪ -‬אנגלית בדרום‬
‫אפריקה‪.‬‬
‫אולם הפרופיל האתני‪-‬תרבותי של אוסטרליה שונה מאוד מזה של דרום אפריקה‪ .‬בהקשר‬
‫של הקשת התיאורטית המוצעת כאן לצורך השוואה‪ ,‬יש למקם את החברה בה מוצאת‬
‫עצמה יהדות אוסטרליה בין בריטניה לבין ארצות הברית‪ ,‬קרוב לקוטב של פלורליות חופשית‪.‬‬
‫מהבחינה ההיסטורית התפתחה אוסטרליה כמעין פרגמנט הנגזר מהחברה הבריטית‪ ,‬אך‬
‫אוכלוסייתה הורכבה בעיקר ממהגרים בני מעמד הפועלים בבריטניה‪ .‬אוכלוסיית הילידים‪,‬‬
‫שכונו ‪, aborigines‬נושל‪,‬ה נדחקה לשוליים או הושמדה בידי המתיישבים הלבנים‪.‬‬
‫אוסטרליה הנהיגה מדיניות הגירה מאוד שמרנית כדי לשמור על אופייה הבריטי‪ .‬מראשית ימי‬
‫הייסוד של המושבה הבריטית הגיעו אליה גם מעט יהודים מאנגליה‪ .‬מגמה מובהקת של אנגלו‪-‬‬
‫קונפורמיזם תרבותי אפיינה את היהודים האלה‪ ,‬ולכך התלוותה התאגדות קהילתית רופפת‬
‫למדי ואדישות או התנגדות לציונות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הגיעו כמה יהודים לדרגות ממלכתיות רמות‬
‫ביותר‪ ,‬ביניהם סיר אייזיק אייזיקס ‪ Sir Isaac Isaacs‬שהתמנה לתפקיד של ‪Governor General‬‬
‫(שפירושו ראשות רשמית של המדינה כנציג מלך בריטניה)‪ ,‬וג’נרל סיר ג’ון מונש ‪Sir John‬‬
‫‪ Monash‬שהיה המצביא החשוב של הכוחות האוסטרליים במלחמת העולם הראשונה‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫ההומוגניות הבריטית של אוסטרליה החלה להיחלש רק לאחר מלחמת העולם השנייה‪ ,‬כאשר‬
‫שעריה נפתחו לרווחה למהגרים מארצות אירופה‪ ,‬ביניהן יוון ואיטליה‪ .‬גל חדש של יהודים‬
‫ניצולי השואה היגר‪ ,‬נקלט והשפיע רבות על הקהילה המקומית‪ ,‬במיוחד לטובת דתיות‬
‫אורתודוקסית וחינוך יהודי‪ .‬עקב גלי ההגירה יש הערכה שחמישית מאוכלוסיית אוסטרליה‬
‫נולדה מחוץ לגבולותיה‪ ,‬כמחצית באירופה (בעיקר בבריטניה)‪ ,‬והשאר בארצות אסיה והאזור‬
‫של אוקיאניה‪ .‬הגם שהפרופיל האתני‪-‬תרבותי הנוכחי של אוסטרליה רחוק מלהיות פלורלי‬
‫כמו דרום אפריקה או קנדה‪ ,‬רוח חדשה של רב‪-‬גווניות תרבותיות החלה לנשב בשליש האחרון‬
‫של המאה העשרים‪ .‬אוסטרליה החלה להכיר רשמית בלגיטימיות של פלורליות תרבותית בקרב‬
‫אזרחיה‪ ,‬וממשלתה הנהיגה תוכנית תמיכה בכך‪.‬‬
‫אולם יחסית למדיניות של קנדה בתחום זה‪ ,‬המדיניות האוסטרלית מתונה למדי‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫בהשוואה לדיון הפוליטי והציבורי הלוהט בדבר העיקרון של רב‪-‬תרבותיות המתנהל כיום‬
‫בבריטניה‪ ,‬העיסוק בנושא זה הינו מתון למדי באוסטרליה‪ .‬מנקודת הראות של הקהילה‬
‫היהודית‪ ,‬מידה מתונה זאת של הכרה בזכות של קבוצות אתניות‪-‬תרבותיות‪ ,‬כגון יוונים‪,‬‬
‫איטלקים וויטנאמים לשמר יסודות ממורשתם התרבותי עולה בקנה אחד עם האינטרסים של‬
‫הקהילה היהודית‪ .‬אכן‪ ,‬מתאפיינת כיום הקהילה ביתר עוצמה ארגונית ובטיפוח תודעה של‬
‫עמיות יהודית בכלל והזדהות עם מדינת ישראל בפרט‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הקהילה השיגה שיעור גבוה‬
‫יחסית של רישום לבתי ספר יומיים‪ .‬לפי האומדן של ״המכון לתכנון מדיניות העם היהודי״‪,‬‬
‫‪ 65%‬מהילדים והנוער לומדים בבתי ספר אלה‪ ,‬ובמלבורן‪ -‬קרוב ל‪( 75%‬לצורך השוואה‪ ,‬הנתון‬
‫המקביל בבריטניה הוא ‪ , 60%‬ובארצות הברית בערך ‪.)25%‬‬
‫בראשית המאה העשרים ואחת‪ ,‬קהילת היהודים באוסטרליה היא בין הקהילות היחידות‬
‫בתפוצה שהולכת וגדלה‪ .‬מעמד הקהילה ביחס לחברת הרוב מבוסס היטב ובטוח‪ .‬היהודים‬
‫מעורים מאוד לא רק בכלכלתה ובחיי התרבות‪ ,‬אלא גם בפוליטיקה‪ .‬הדבר אמנם קורה לא לפי‬
‫המתכונת של ארצות הברית‪ ,‬בה גובר הכוח האלקטוראלי של היהודים מעל ומעבר למשקלם‬
‫הדמוגרפי הזעיר‪ ,‬אלא לפי שיטת הבחירות האזוריות של בריטניה וקנדה‪ ,‬המגבילה את כוחם‬
‫למספר קטן של סך כל אזורי הבחירה‪.‬‬
‫הקהילות היהודיות של בריטניה וצרפת‪ :‬אתגר הרב‪-‬תרבותיות‬
‫‪130‬‬
‫השוואה בין צרפת‪ ,‬בה חיים כ‪ 490,000-‬יהודים‪ ,‬לבין בריטניה‪ ,‬בה חיים כ‪ 295,000-‬יהודים‪,‬‬
‫מספקת עוד דוגמא טובה לחשיבות תפקידו של הפרופיל האתני‪-‬תרבותי ההולך ומשתנה‬
‫בקביעת מעמד הקהילות היהודיות‪ .‬הן בבריטניה והן בצרפת ישנו הרכב אתני‪-‬תרבותי בסיסי‬
‫שקיבע את הדפוסים הראשוניים לאינטגרציה של מהגרים יהודים‪ ,‬ועקב כך גם את המעמד‬
‫והמבנה של הקהילות היהודיות שבנו היהודים‪ .‬עם הזמן‪ ,‬הרב‪-‬אתניות של שתי החברות‬
‫הלכה והתגברה עד שבימינו היא משפיעה באופן מאוד משמעותי על מעמד הקהילות היהודיות‬
‫באנגליה ובצרפת כאחד‪.‬‬
‫הקהילה היהודית המבוססת של בריטניה‬
‫על אף המשטר המלכותי הרשמי שקיים בבריטניה הרי מדינה זו היא‪ ,‬כידוע‪ ,‬הדגם החלוצי‬
‫של דמוקרטיה פרלמנטרית‪ .‬האנגלים היוו תמיד את המרכיב האתני העיקרי והמכריע‪ ,‬אך‬
‫הכללתם של הסקוטים‪ ,‬הוולשים והאירים בממלכה העניקה לבריטניה אוכלוסייה רב‪-‬אתנית‬
‫עוד לפני גלי ההגירה הגדולים שנמשכו לאורכה של המאה העשרים‪ .‬המהגרים האלה‪ ,‬בעיקרם‪,‬‬
‫הגיעו מאזוריה האסיאתיים והאפריקנים של האימפריה הבריטית לשעבר‪ ,‬והם אשר הפכו את‬
‫אוכלוסיית בריטניה לרב‪-‬אתנית כפי שהיא כיום; עובדה הניכרת במיוחד בלונדון‪.‬‬
‫שילוב היהודים ועיצוב מוסדות קהילתם קדמה לשלב הרב‪-‬אתני החדש בהיסטוריה של‬
‫בריטניה‪ .‬כפי שכבר תואר לעיל בחיבור זה‪ ,‬יהודים השיגו זכויות אזרחיות מלאות בשלבים‪,‬‬
‫תקדים אחר תקדים‪ .‬מאחר שלאנגליה הייתה (ועדיין יש) כנסייה בעלת מעמד רשמי עדיף‬
‫הכנסייה האנגליקנית ‪ -‬הענקת זכויות מלאות לקתולים ב‪ 1829-‬הייתה תקדים חשוב‬‫שפעל לטובת היהודים‪ .‬הדבר אפשר שוויון אזרחי לבני הדת היהודית וזכות לפתח את חייהם‬
‫הקהילתיים‪ .‬חיים אלה כללו מטבעם היבטים אתניים‪-‬תרבותיים מעבר ל״דת״ במובן הנוצרי‬
‫של המונח‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬ולחלוטין על בסיס התאגדות מתוך בחירה‪ ,‬יסדו היהודים ופיתחו את המגוון‬
‫הרחב של מוסדות קהילתם‪ ,‬מקהלי בתי‪-‬כנסת ואגודות חברה קדישא ועד לבתי‪-‬ספר ואגודות‬
‫ציוניות‪ .‬מעורבות המדינה הייתה ועודנה מזערית; מוגבלת בעיקר במספר נהלים מוסכמים‪.‬‬
‫נוהל אחד הוא מתן הכרה במוסד של רבנות ראשית על אף שהוא מייצג למעשה את ה‪United-‬‬
‫‪ Synagogue‬שהינו רק אחד ממספר התאגדויות של בתי‪-‬כנסת‪ .‬נוהל אחר מתבטא בהכרה‬
‫(אמנם בלתי‪ -‬רשמית) בוועד שליחי הקהילות של יהודי בריטניה (‪Board of Deputies of‬‬
‫‪ )British Jews‬כגוף המייצג את האינטרסים של הקהילה היהודית ופעילויותיה‪.‬‬
‫אי לכך מעמד היהודים כקהילה הוא במהותו מעמד של מיעוט דתי בדמוקרטיה ליברלית‬
‫‪131‬‬
‫בשלה המעניקה חופש דת ומצפון‪ .‬המדינה משאירה בידי הקהילה היהודית את ניהול יחסי‬
‫הגומלין בין האלמנטים האתניים והדתיים הטבועים בזהות היהודים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בעיני‬
‫היהודים עצמם‪ ,‬קשורה סוגיה זו לטבע הזהות הלאומית הבריטית‪ .‬עדות לתופעה זו אפשר‬
‫למצוא בוויכוח הפנימי על הציונות שליווה את תולדות יהודי אנגליה‪ .‬להלן עיקרי הפולמוס‪:‬‬
‫לזהות הלאומית של בני הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה יש לא רק מימד אתני‬
‫(המכיל אנגלים‪ ,‬סקוטים‪ ,‬וולשים וצפון‪-‬אירים)‪ ,‬אלא כרוך בה גם מימד כוללני המסומן על ידי‬
‫התג ״בריטי״‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬טענו הציונים שהזדהותם האתנית‪-‬לאומית היהודית עולה בקנה‬
‫אחד עם היותם בריטים‪ ,‬לא פחות מאשר הזדהותם האתנית של הסקוטים או הוולשים‪ .‬בניגוד‬
‫לדעה זו‪ ,‬האנטי‪-‬ציונים טענו שהתנאים של מה שכונה בהשאלה״אמנת האמנציפציה״ (‪the‬״‬
‫״‪ ,)emancipation contract‬מחייבים מבחינה מוסרית את היהודים להשיל כל סממן של‬
‫לאומיות יהודית ולראות עצמם אך ורק כבני הדת היהודית‪.‬‬
‫בהקשר היסטורי זה ביססה הקהילה היהודית את מעמדה בחברה הבריטית הרבה לפני‬
‫שבריטניה החלה לקלוט גלי הגירה חדשים‪ ,‬בעיקר מאסיה‪ ,‬מאפריקה ומאיי הודו המערבית‪.‬‬
‫הנוכחות ההולכת וגדלה של האוכלוסייה החדשה הזאת יוצרת מציאות רב‪-‬תרבותית‬
‫בבריטניה‪ .‬בטרם נבחן את ההשפעה של מציאות זו על מעמד הקהילה היהודית‪ ,‬נערוך השוואה‬
‫עם ההקשר ההיסטורי שלפיו ביססה הקהילה היהודית בצרפת את עצמה‪.‬‬
‫הקהילה היהודית המבוססת של צרפת‬
‫בניגוד לאמנציפציה ההדרגתית של יהדות בריטניה‪ ,‬זכו יהודי צרפת לאמנציפציה במעשה‬
‫חד‪-‬פעמי של חקיקה‪ .‬חקיקה זו נעשתה על ידי מועצת המהפכה הצרפתית ב‪ .1791-‬היה זה‬
‫פועל יוצא הגיוני של עקרונות המהפכה אשר שמו קץ לא רק לכתר ולמעמדות האצולה‪ ,‬אלא‬
‫גם לנאמנויות ולבריתות מקומיות ואזוריות וגיבשו את הכול מחדש במערכת מדינית ריכוזית‬
‫מאוד‪ .‬עקרונות המהפכה גם חקקו את הקביעה המפורסמת שיש להעניק ליהודים ״כפרטים‪-‬‬
‫הכול‪ ,‬אך כאומה‪ -‬מאומה״‪ .‬מעמד מוכר זה של היהודים כקבוצה דתית בעיקרה התחזק מאוד‬
‫כאשר נחקק בשנת ‪1905‬החוק שהפריד בין דת ומדינה‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫המורשת הקולוניאלית של צרפת הייתה שונה מזו של בריטניה‪ .‬מושבות צרפתיות‪ ,‬בייחוד באלג’יריה‪,‬‬
‫זכו למעמד של מעין איזור מסופח ל״צרפת הגדולה״‪ .‬אופן קליטת המהגרים‪ ,‬וכפועל יוצא גם‬
‫הרכבה האתני‪-‬תרבותי של צרפת‪ ,‬היו שונים מאלו של בריטניה‪ .‬בצרפת הרפובליקנית‪ ,‬היסוד‬
‫לזכייה במעמד של אזרח מלא ושווה זכויות לא היה מוצא אתני או גזעי‪ ,‬אלא קונפורמיות תרבותית‪.‬‬
‫באווירה זו עוצבה דמותה של הקהילה היהודית בצרפת‪ .‬כמו בבריטניה‪ ,‬יכול היה הפרט היהודי‬
‫לבחור שלא להשתייך לקהילה היהודית מחד גיסא‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬שלא כמו הגישה הבריטית‬
‫הניטראלית והאדישה כלפי ענייניהם הפנימיים של היהודים‪ ,‬השתיתה הריכוזיות הרפובליקנית‬
‫של צרפת פיקוח על מוסדות הקהילה היהודית‪ .‬לכן זכה מוסד הרבנות הראשית לסיוע כלכלי‬
‫מטעם המדינה‪ ,‬ונוסד ארגון מייצג רשמי של הקהילה היהודית ‪ -‬ה‪ .Consistoire-‬על אף‬
‫עקרונותיה החילוניים הנוקשים של הרפובליקה נמצאו בתי‪-‬ספר יהודיים ראויים למידה של‬
‫סיוע מהמדינה‪ ,‬לצידם של בתי‪-‬ספר קתוליים פרטיים‪ .‬בו בזמן‪ ,‬חשו היהודים לחץ מתמיד‬
‫מצד המדינה שדחף לדכא את גילויי האתניות היהודית ולהפגין הזדהות עם סמלי הלאומיות‬
‫הצרפתית‪ .‬זו הסיבה שהתנועה הציונית בצרפת הייתה חלשה בהרבה מהתנועה בבריטניה‪.‬‬
‫מאותה הסיבה‪ ,‬כל המאמצים של העילית המבוססת של יהדות צרפת להזדהות עם יהודים‬
‫מחוץ לצרפת ולסייע לקהילותיהם ‪ -‬כגון פעילותיה של כי״ח ‪Alliance Israelite Universelle‬‬
‫‪ -‬נעשו ברוח של גאווה לאומית צרפתית ובמגמה להפיץ את השפה הצרפתית ואת תרבותה‪.‬‬
‫הרב‪-‬תרבותיות הצומחת של בריטניה וצרפת‬
‫ההגירה רחבת המימדים ממדינות זרות בכלל‪ ,‬והאחוז הגבוה של המהגרים המוסלמים בפרט‪,‬‬
‫משנים את הפרופיל האתני‪-‬תרבותי של בריטניה וצרפת ושל מדינות נוספות באירופה‪ .‬האנגלים‬
‫אמנם מהווים עדיין את הרוב המוחלט של אוכלוסיית בריטניה‪ ,‬אך במספר אזורים במדינה יש‬
‫כבר ריכוז בולט של מיעוטים אתניים‪-‬תרבותיים‪ ,‬ביניהם מעל למיליון הודים‪-‬בריטים‪ ,‬כשלושת‬
‫רבעי מיליון פקיסטנים‪ ,‬חצי מיליון שחורים מהקריביים וכחצי מיליון שחורים אפריקנים‪ .‬לא‬
‫פחות מ‪ 52%-‬מהמאמינים הלא‪-‬נוצריים הינם מוסלמים‪.‬‬
‫ההומוגניות של החברה הצרפתית אותגרה אף יותר על ידי אוכלוסיית המהגרים‪ .‬ההערכה‬
‫גורסת שמתוך אוכלוסייה כוללת של כ‪ ,58,260,000-‬בערך ‪ 5,864,000‬נולדו מחוץ לגבולותיה של‬
‫צרפת‪ ,‬ועוד ‪ 510,000‬נולדו בצרפת כנתינים זרים‪ .‬רובה של אוכלוסייה חדשה זו הינה מוסלמית‪,‬‬
‫בעיקר מצפון אפריקה‪ .‬אומדן שמרני עומד על כ‪ 4,155,000-‬איש‪( .‬לפי ‪A.L. Hargreaves,‬‬
‫‪Multi-Ethnic France: Immigration, Politics,Culture‬‬
‫)‪&Society, New York, 2007, p.31‬‬
‫כתוצאה ממציאות אתנית‪-‬תרבותית חדשה זו בבריטניה ובצרפת עלה על פני השטח שיח עז‬
‫ונוקב אודות רב‪-‬תרבותיות‪ .‬שתי המדינות ניצבות בפני בעיות חמורות הקשורות לכישלונות‬
‫בתחום האינטגרציה החברתית וחוסר שוויון בגישה להשכלה ולתעסוקה‪ ,‬כמו גם אי‪-‬התאמות‬
‫‪133‬‬
‫בין מה שנתפס כמנהגים תרבותיים זרים שנוגדים ערכים מקודשים של חברת הרוב‪ .‬הדאגה‬
‫הבסיסית היא זהה‪ :‬איך לישב שוני תרבותי עם שלמות הלאום‪ .‬האם על המדינה להגדיר מחדש‬
‫את עצמה כרב‪-‬תרבותית‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה יהיה פירוש הדבר להלכה ולמעשה?‬
‫ליבת השיח אודות רב‪-‬תרבותיות בצרפת עוסקת ביחס בין פולחן הדת לבין מחויבותה‬
‫החוקתית של הרפובליקה לחילוניות ממלכתית (‪ .)laïcité‬זו הסיבה שבגללה סממן תרבותי‬
‫כמו כיסוי הראש הנהוג אצל תלמידות מוסלמיות אדוקות בבתי‪-‬ספר של המדינה ‪ -‬הפך‬
‫לסוגיה כה שנויה במחלוקת שכתוצאה ממנה חל איסור על נוהג זה‪ .‬העילית הפוליטית בצרפת‬
‫עדיין אינה רואה בעין יפה ביטויים של תרבויות זרות‪ .‬היא מניחה שלשם הטמעה תרבותית של‬
‫מהגרים המגיעים ממגוון רקעים אתניים‪-‬תרבותיים‪ ,‬ניתן להסתפק בהנחלת השפה הצרפתית‬
‫ובהענקת זכויות וחובות אזרחיות שוות‪.‬‬
‫אם בצרפת ה‪ laïcité-‬הפך להיות המרכיב העיקרי של ליכוד חברתי‪ ,‬הרי שבבריטניה הסתפחות‬
‫דתית אינה נחשבת מזיקה‪ .‬אנגליה משמרת את הראשוניות הממוסדת של הכנסייה האנגליקנית‬
‫ומכבדת את תפקידיהן החברתיים והמוסריים של הכנסיות‪ .‬קיום כיסי תרבות של מיעוטים‬
‫אינו מערער את בטחון העילית הפוליטית הבריטית‪ ,‬הרגילה בהם בשל מורשתה הקולוניאלית‪.‬‬
‫הרי פקידים קולוניאליים שלטו במושבותיהם על ידי שימור הבידול שבינם לבין ״הילידים״‪,‬‬
‫בעוד שתהליך ״תירבות״ אותם הילידים נעשה באמצעות אכיפת סדר אזרחי ועיצוב מוסדות‬
‫לפי דגם מוסדות בריטיים‪ .‬על רקע זה‪ ,‬הדרך הבריטית הטיפוסית לשילוב מהגרים הייתה‬
‫סובלנית כלפי מיעוטים אתניים‪-‬תרבותיים‪ ,‬אך שימרה את הבידול החברתי וטיפלה בבעיות‬
‫אינטגרציה באמצעות חוקים המסדרים מה שמכונה ״יחסים בין‪-‬גזעיים״ (‪)race relations‬‬
‫נאותים‪ .‬דאגתה העיקרית של בריטניה היא לשמר סדר ציבורי ולאו דווקא למוסס מיעוטים‪.‬‬
‫השלכות שיח הרב‪-‬תרבותיות על הקהילות היהודיות‬
‫‪134‬‬
‫יש להבין את מעמד הקהילה היהודית כיום בבריטניה ובצרפת‪ ,‬בהקשר של הפרופיל האתני‪-‬‬
‫תרבותי שתואר לעיל‪ .‬למציאות הרב‪-‬תרבותית ולשיח אודות רב‪-‬תרבותיות השפעה דו‪-‬משמעית‬
‫על היהודים‪ .‬מצד אחד‪ ,‬מכיוון שניתנת לגיטימציה לביטויים אתניים‪-‬תרבותיים יהודיים‪ ,‬המימד‬
‫האתני הטבוע בחיי הקהילה היהודית אינו צריך יותר להיות מוסתר או מוסווה בלבוש דתי‬
‫לכאורה‪ .‬עד לגבול מסוים‪ ,‬האינטרס של היהודים בעידוד רב‪-‬תרבותיות עולה בקנה אחד עם‬
‫זה של המוסלמים‪ .‬למשל‪ ,‬קהילות יהודיות‪ ,‬כמו אלה המוסלמיות‪ ,‬מתנסות מידי פעם בביקורת‬
‫על מנהגים מסוימים‪ ,‬כגון שיטת השחיטה היהודית הכשרה‪ .‬המבקרים טוענים ששיטה זאת‬
‫סותרת נורמות תרבותיות ומוסריות של חברת הרוב‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מדיניות של רב‪-‬תרבותיות‬
‫מפיגה חששות של מיעוטים‪ ,‬לרבות המיעוט היהודי‪ ,‬מפני האשמות של נאמנות כפולה‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬יהודים רבים נוטים להסכים עם מבקרי המדיניות הרב‪-‬תרבותית‪ .‬הם טוענים שהיא‬
‫מובילה לרלטיביזם מוסרי השוחק את הסולידאריות הלאומית עד כדי חתירה תחת יסודות‬
‫המדינה עצמה‪ .‬הם טוענים עוד שהצבת דרישות רב‪-‬תרבותיות קיצוניות לא הדריכה מעולם‬
‫את דרכם של היהודים אל ההשתלבות בחברת הרוב תוך כדי שימור ייחודם האתנית‪-‬תרבותי‪.‬‬
‫מכיוון שהלגיטימציה של קיום הקהילות היהודיות קדמה להיווצרות המציאות הרב‪-‬תרבותית‬
‫החדשה‪ ,‬ומכיוון שיהודים התבססו והגיעו‪ ,‬באופן יחסי‪ ,‬לרווחה כלכלית ומקצועית‪ ,‬הקהילה‬
‫היהודית מזוהה עם חברת הרוב יותר מאשר עם מיעוטים שהיגרו לאחרונה‪ .‬לכן‪ ,‬אופן ניהול‬
‫מערכת יחסים עם קבוצות אתניות‪-‬תרבותיות אחרות הפך להיות מקור לדאגה בקהילות‬
‫היהודיות‪ .‬המצב הוא בעייתי מכיוון שהיהודים מזוהים עם מדינת ישראל‪ ,‬בו בזמן שהמוסלמים‪,‬‬
‫שיש להם משקל רב בקרב המיעוטים האתניים‪-‬תרבותיים החדשים‪ ,‬הנם שותפים לעוינות‬
‫הערבית כלפי המדינה היהודית‪ .‬עוינות כלפי ישראל מצטלבת עם עוינות כלפי יהודים שאינם‬
‫נתפסים כאחים‪-‬קורבניים‪ ,‬אלא כחלק מהרוב המיוחס‪ .‬תסמונת זו היא חריפה ביותר בצרפת‬
‫ומתבטאת לעתים אפילו בהתקפות אלימות על יהודים‪ .‬מצב זה גורם לכך שלא מעט יהודים‬
‫מאבדים את תחושת הביטחון שהייתה להם כבני‪-‬בית בצרפת‪.‬‬
‫יהדות ארגנטינה‪:‬‬
‫קהילה בתוך חברה פלורלית במדינה חד‪-‬תרבותית‬
‫מספר היהודים בארגנטינה נאמד בכ‪ 184,000-‬מתוך ‪ 393,000‬בכל היבשת של דרום אמריקה‪,‬‬
‫מרכז אמריקה והקריביים‪ .‬כפי שכבר צוין לעיל‪ ,‬בתקופה הקולוניאלית לא זכתה היהדות לקיום‬
‫לגיטימי‪ .‬אולם ההגירה היהודית הגדולה החלה רק מסוף שנות השמונים של המאה ה‪, 19-‬כאשר‬
‫ארגנטינה כבר הייתה רפובליקה עצמאית‪ .‬הם באו בעיקר ממזרח אירופה‪ ,‬אך גם מארצות‬
‫הבלקן ומצפון אפריקה‪ .‬בהקשר לפרספקטיבה ההשוואתית המוצעת בחיבור זה‪ ,‬יש מצב‬
‫פרדוקסאלי במאפיינים של החברה בה מוצאת את עצמה הקהילה היהודית של ארגנטינה‪ .‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬נחשבת ארגנטינה כמדינת מהגרים מובהקת‪ ,‬מאז כינונה‪ ,‬היגרו לארגנטינה במספרים‬
‫גדולים‪ ,‬אוכלוסיות בעיקר מספרד ומאיטליה‪ ,‬אך גם מצרפת‪ ,‬מגרמניה‪ ,‬מקרואטיה‪ ,‬מארצות‬
‫הבלקן וגם מארצות המזרח התיכון‪ .‬מצד שני‪ ,‬התודעה הלאומית של ארגנטינה מתבססת‬
‫באופן כמעט בלעדי על זהות ספרדית‪-‬קתולית‪ .‬אמנם‪ ,‬במהלך ההתפתחות ההיסטורית של‬
‫‪135‬‬
‫המדינה נאבק המגזר הליברלי של העילית הפוליטית והחברתית למען יסוד משטר רפובליקני‪,‬‬
‫משוחרר משלטון מלכותי ספרדי‪-‬קתולי‪ .‬כמו כן יש לציין שבזמננו‪ ,‬מאז הדיקטטורה הרצחנית‬
‫של השנים ‪ ,1983 -1976‬עברה ארגנטינה שינויים רבים; למשל‪ ,‬תיקונים לחוקה בשנות ה‪90-‬‬
‫ביטלו את הצורך בהשתייכות לדת הקתולית כדי להיבחר לנשיא וסגן נשיא‪ .‬אף על פי כן נשמרה‬
‫הקתוליות כרכיב טבוע בתודעה הלאומית‪ .‬נוצרה זהות לאומית דוברת ספרדית ומקושרת‬
‫לקתוליות‪ ,‬שלה יש השפעה מובהקת ביצירת תודעה של אחידות והומוגניות ארגנטינאית‪.‬‬
‫בהשוואה לקנדה‪ ,‬לבריטניה ולצרפת‪ ,‬אין בארגנטינה חשיבות ממשית לשיח בדבר רב‪-‬‬
‫תרבותיות‪ .‬ברצף ההשוואתי תוצב ארגנטינה לצידה של ארה״ב בקרבת הקוטב התיאורטי של‬
‫פלורליות חופשית ולא בקרבתה של קנדה בעלת הפלורליות הממוסדת‪ .‬כלומר‪ ,‬כמו בארה״ב‪,‬‬
‫רשאיות כל הקבוצות האתניות‪-‬תרבותיות בארגנטינה לשמר את זהותן התרבותית המקורית‬
‫באמצעים‪ ,‬כגון התאגדות קהילתית ובתי ספר‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬פעילויות אלו מתרחשות מתוך‬
‫בחירה ומבלי סיוע מטעם המדינה‪ ,‬אך לא התאפשרה תחושת השתייכות ללאום הארגנטינאי‬
‫המשתווה בעוצמתה לתחושת ההשתייכות של יהודים ללאום האמריקאי‪.‬‬
‫מהבחינה הזאת‪ ,‬למצבה של קהילה זו יש קווי דמיון המזכירים דווקא את מצבם של קהילות‬
‫״העולם הישן״ האירופאי‪ .‬תופעה זו משתקפת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בהתפתחות הארגונית של הקהילה‬
‫היהודית אשר הלכה בעקבות הדגם המסורתי של קהילות יהודי פולין וליטא בתקופה שבין‬
‫שתי מלחמות העולם‪ .‬למשל‪ ,‬בארגנטינה‪ ,‬התנהלו מפלגות פוליטיות יהודיות‪ ,‬בין אם ציוניות‬
‫או לאו‪ ,‬ביריבות אלקטוראלית במסגרת מוסדות גג של הקהילה בדומה להתנהלותם בפולין‬
‫וליטא‪ .‬תופעה זאת לא התקיימה בקהילות דוברות אנגלית בעולם החדש‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בדומה‬
‫למה שהיה בארצות אירופה‪ ,‬בעיני העילית החברתית והפוליטית הדומיננטית של ארגנטינה‬
‫העיב צל של ספק על הלגיטימיות שבחיבור בין הזהות היהודית והזהות הארגנטינאית‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫בהוויה ההיסטורית של יהודי ארגנטינה לא הייתה יכולת לממש תחושה של שייכות לאומית‬
‫מלאה יחד עם קיום אתני‪-‬תרבותי שונה‪ ,‬באותה מידה כפי שהיא אכן התאפשרה בצפון‬
‫אמריקה‪ .‬אם נשווה במבט היסטורי את מצבם של יהודי ארגנטינה למצבם של יהודי צפון‬
‫אמריקה‪ ,‬נמצא שגבולות הלגיטימיות להיות שונה נטו להיות צרים יותר בארגנטינה‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫תרמה לכך העובדה שבארגנטינה לא נוצרה תרבות פוליטית יציבה של דמוקרטיה ליברלית‪.‬‬
‫ההיררכיה של הכנסייה הקתולית נשארת גורם משפיע בליבת התודעה הלאומית הארגנטינאית‬
‫במיוחד ביחסיה האינטימיים עם העילית הצבאית‪ .‬דבר זה ניכר היה בתקופת בחירות בהן‬
‫נבחר חואן פרון בתמיכה מפורשת של הכנסייה‪ ,‬כמו גם בתקופת הדיקטטורה הצבאית של‬
‫שנת ‪ 1966‬ובימי הדיקטטורה של השנים ‪ ,1983-1976‬כאשר היררכיית הכנסייה תמכה בגנרלים‬
‫שהובילו הפיכה צבאית ושיזמו מעשי זוועה נגד הציבור הארגנטינאי‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬במידה מסוימת של דמיון למה שעבר על היהודים בתקופה שבין המלחמות בפולין‬
‫ובמספר מדינות אחרות באירופה‪ ,‬יהודי ארגנטינה נהנו אמנם מזכויות אזרח מלאות‪ ,‬אך‬
‫סבלו מתוצאות הלוואי של תנאי קיום בדמוקרטיה בלתי יציבה‪ .‬הציבור הארגנטינאי התנסה‬
‫בתקופות חוזרות ונשנות של משטר דיקטטורי‪ .‬בין אלה היו משטרו הפופוליסטי של חואן פרון‬
‫באמצע המאה העשרים והמשטר הטראומטי של הגנרלים בשנות ה‪ 70-‬של המאה העשרים;‬
‫תקופה שבה כאלפיים יהודים צעירים היו בין כ‪ 15,000-‬קורבנות ש״נעלמו״‪ .‬בנוסף‪ ,‬בתקופה‬
‫האחרונה אין עוד קהילה יהודית בעולם שסבלה מהתקפה אלימה כמו זו שכוונה נגד בניין‬
‫ארגון הגג הקהילתי‪ -AMIA-‬ביולי ‪ .1994‬כפי שידוע כמעט בוודאות‪ ,‬הייתה זו התקפת טרור‬
‫שתוכננה על ידי אויבים מזרח‪-‬תיכוניים של מדינת ישראל‪ ,‬אך סביר להניח שהיו שותפים‬
‫מקומיים‪ .‬הטיפול הלוקה בעניין של הרשויות הארגנטינאיות הבהיר שוב כיצד מעמד הקהילה‬
‫היהודית בארגנטינה הוא פחות בטוח משאר הקהילות בארצות ״העולם החדש״‪.‬‬
‫לאור הנסיבות הללו ניטיב להבין תכונות ייחודיות אחרות ראויות לציון בתולדות קהילה זו‪.‬‬
‫אחת מהן היא עוצמתה הניכרת של ההזדהות האתנית‪-‬חילונית בקרב היהודים‪ .‬תכונה זאת‬
‫התבטאה בשימור השפה והתרבות היידישאית במשך זמן יותר ממושך מאשר היא נשמרה‬
‫בקהילות דוברות אנגלית‪ ,‬בקיומם של בתי‪-‬ספר יהודיים חילוניים‪ ,‬ומעל הכול‪ ,‬בחיוניות‬
‫הבולטת של התנועה הציונית לגווניה הרעיוניים‪ .‬זו גם הסיבה שמספר העולים מארגנטינה‬
‫לישראל‪ ,‬כ‪ ,66,500-‬הוא בין הגדולים ביותר מכל קהילות העולם החדש‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬קיומה‬
‫של ישראל מסייעת ליהודים להיראות פחות שונים ממיעוטים אתניים‪-‬תרבותיים אחרים‬
‫בארגנטינה בכך שהיא מספקת תג זהות של מדינת‪-‬אם (‪ )madre patria‬שחסר היה רק ליהודים‬
‫לפני היווסדה של מדינת ישראל‪.‬‬
‫בתחום של הדת‪ ,‬עוד תכונה של יהדות ארגנטינה הראויה לציון היא התמדת זיקתה‬
‫לאורתודוקסיה ביהדות‪ .‬גל ההגירה היהודי המעצב ממזרח אירופה לא נתקל ביהדות רפורמית‬
‫ממוסדת כפי שקרה בארה״ב‪ ,‬צורה לא‪-‬אורתודוקסיות של יהדות ‪ -‬היהדות הקונסרבטיבית‬
‫ רק במחצית השנייה של המאה העשרים‪ ,‬וזאת כתוצאה מיוזמות שמקורן ביהדות ארצות‬‫הברית‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬יש להדגיש גם שיהודי ארגנטינה‪ ,‬כפרטים‪ ,‬כמו יהודים בכל מדינה אחרת בימינו‪,‬‬
‫משולבים היטב בחייה הכלכליים‪ ,‬האזרחיים‪ ,‬הפוליטיים והתרבותיים של המדינה‪ .‬בזכות‬
‫ההשפעה החזקה של רבנים וארגונים יהודיים צפון אמריקניים‪ ,‬מגמת ההתפתחות הקהילתית‬
‫‪137‬‬
‫היא לעבר אימוץ דפוסי ההתארגנות וההזדהות של יהדות ארצות הברית‪ .‬הביטוי הבולט ביותר‬
‫לכך היא הנטייה הגוברת של יתר דתיות‪ .‬אכן‪ ,‬ברחבי התפוצה היהודית מסתמנת אחידות‬
‫הולכת וגוברת בדפוסי ההתארגנות הקהילתיים ואופני ההזדהות של יהודים‪ ,‬ובעניין זה יהדות‬
‫ארגנטינה אינה יוצאת דופן‪.‬‬
‫קהילות יהודיות מתחדשות‪ :‬יהדות רוסית ויהדות גרמנית‬
‫יהודי הפדרציה הרוסית יצרו קהילה מתחדשת בתוך אוכלוסייה יהודית אשר מימדיה‬
‫הדמוגרפיים אינם ברורים בשל ההיקף האדיר של נישואי תערובת‪ .‬אומדנים משתנים בהתאם‬
‫לקריטריונים המיושמים על ידי חוקרים שונים כדי לקבוע מיהו אדם יהודי‪ .‬בהתאם לקריטריון‬
‫הרחב עד מאוד של חוק השבות הישראלי‪ ,‬זה הקובע שאיש או אישה (או בן או בת הזוג) אשר‬
‫אימם או סבתם יהודיות‪ ,‬יש ברוסיה כמיליון יהודים‪ .‬בהתאם לקריטריונים צרים יותר ההערכה‬
‫היא שיש בה כ‪ 350,000-‬יהודים‪.‬‬
‫ברית המועצות הייתה מדינה רב‪-‬לאומית בה הרוסים היו דומיננטיים‪ .‬הפדרציה הרוסית‬
‫החדשה עדיין מכילה אוכלוסייה רב‪-‬אתנית גם לאחר התפרקות ברית המועצות וייסודן של‬
‫מספר מדינות לאום אתנית‪-‬תרבותיות פורשות‪ ,‬כגון אוקראינה ובלרוס‪ .‬בהקשר ההשוואתי‬
‫שלנו‪ ,‬ניתן לתאר את החברה של הפדרציה הרוסית כפלורלית מהבחינה האתנית‪-‬תרבותית‪.‬‬
‫זאת מדינה בעלת צביון לאומי רוסי הגמוני‪ ,‬אך מורכבת מקבוצות אתניות רבות‪ .‬בני הקבוצות‬
‫האתניות האלה מפוזרות ברחבי המדינה‪ ,‬אך יחד עם זאת המבנה הפדראלי מספק יחידות‬
‫טריטוריאליות בשביל הקבוצות האתניות העיקריות‪ .‬אולם היהודים אינם אחת מהקבוצות‬
‫הנהנות מבסיס אתני‪-‬תרבותי טריטוריאלי בתוך הפדרציה הרוסית‪.‬‬
‫בניגוד למצב שהיה בבריה״מ‪ ,‬בה התבטלו כמעט לחלוטין החיים הקהילתיים‪ ,‬היהודים‬
‫כיום חופשיים‪ ,‬לא פחות מיהודי ארצות הברית‪ ,‬להתאגד במסגרות קהילתיות‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫בשעה שבארה״ב יהודים נתפסים בעיקרו של דבר כקבוצה דתית‪ ,‬הרי יהודי רוסיה‪ ,‬כמו גם‬
‫בני מיעוטים אתניים אחרים‪ ,‬נתפסים בעיקרו של דבר כבני יחידות לאום‪ .‬אולם התאמתם‬
‫להגדרה של שייכות אותנטית לאומה הרוסית‪ ,‬אומה אשר צביונה מוגדר על ידי הרוב האתני‬
‫הרוסי‪ ,‬אינה מובנת מאליה‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫לפיכך‪ ,‬זהותם של יהודי רוסיה מתאפיינת פחות בסממני דת מאשר בתחושת גאווה לאומית‬
‫ובהכרה שיש להגן על תחושה זו ולכבדה‪ .‬במובן מה‪ ,‬זהות זו מהווה מענה לתחושת הניכור‬
‫מהזהות הלאומית‪-‬רוסית שנשארת חסומה בפני יהודים‪ .‬מכאן ניתן להבין מדוע ערכים‪ ,‬כמו‬
‫איסור נישואי תערובת וקיום מצוות דתיות‪ ,‬אינם עומדים בראש מעייניהם של היהודים‪ ,‬לרבות‬
‫אלה הבוחרים להשתייך למסגרת הקהילה המאורגנת המחודשת‪.‬‬
‫תסמונת זו מושרשת בעברה הסובייטי של יהדות רוסיה‪ .‬בעקבות מלחמת ששת הימים הונחה‬
‫תשתית להופעתה של מודעות עברית‪-‬ציונית חדשה שהובילה להקמת תנועה מחתרתית‬
‫בעיקרה‪ .‬תנועה זו החלה את דרכה ביוזמתה של עילית קטנה שצמחה בקרב יהודי רוסיה‪.‬‬
‫עילית זאת שאפה לפתרון בעיית הזהות היהודית המדוכאת באמצעות הדרישה לרפטריאציה‪,‬‬
‫כלומר ״החזרה למולדת״ הלאומית‪ ,‬שהיא מדינת ישראל‪ .‬התודעה היהודית המחודשת שנוצרה‬
‫כבר בתקופת ברית המועצות הלכה והתעצמה ברוסיה בעידן הפוסט‪-‬סובייטי בעידוד פעילות‬
‫חינוכית נמרצת של הסוכנות היהודית‪-‬הסתדרות ציונית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לאחר שהיגרו כמיליון‬
‫וחצי יהודים‪ ,‬רובם לישראל‪ ,‬מתחזקת פעילותם של גורמים שאינם דווקא ציוניים‪ ,‬אלא בעיקר‬
‫דתיים‪-‬חרדיים שונים‪ ,‬ביניהם ארגון חב״ד‪ .‬במקביל‪ ,‬ככל שהמצב הכלכלי והפוליטי משתפר‬
‫או לפחות מתייצב‪ ,‬נשארת אומנם הזיקה למדינת ישראל יסוד מכובד בזהות של הרבה יהודים‪,‬‬
‫אך הדחף לעלייה הולך ופוחת‪.‬‬
‫ההתארגנות הקהילתית המתאפשרת כיום מחזירה ליהודים את היכולת‪ ,‬שאבדה להם‬
‫בתקופה הסובייטית‪ ,‬לבטא את האינטרסים הקיבוציים שלהם‪ .‬קיימת כיום התארגנות‬
‫ופעילות קהילתית ענפה מאוד‪ ,‬אם כי מאורגנת לרוב באמצעות יוזמות ותמיכה שמקורן בישראל‬
‫ובארצות הברית‪ .‬יש יותר מחמש מאות ארגונים יהודיים ברחבי רוסיה‪ ,‬ויש גם ארגונים כלל‪-‬‬
‫ארציים‪ ,‬כגון הקונגרס היהודי הרוסי שנוסד ב‪ ,1996-‬המנסים לקשר בין הארגונים המקומיים‪.‬‬
‫המוסדות היהודיים החיצוניים הפועלים בקרב יהודי רוסיה כוללים את הסוכנות היהודית‪,‬‬
‫אשר תכליתה לקדם פעילויות תרבותיות וחינוכיות במטרה לעודד ולארגן עלייה לישראל‪ ,‬ואת‬
‫ה‪ ,American Jewish Joint Distribution Committee-‬ארגון שהחל את פעילותו ברוסיה‬
‫כבר בשנות ה‪ 20-‬של המאה הקודמת‪ .‬מאפיין בולט מאוד של ההתארגנות הקהילתית הוא‬
‫התפקיד החשוב שממלאים תורמים עשירים פרטיים‪ ,‬המכונים ״אוליגרכים״‪ ,‬ביניהם כאלה‬
‫החיים מחוץ לגבולותיה של רוסיה‪ .‬הם מסייעים בארגון‪ ,‬בניהול ובמימון מוסדות ומרכזים‬
‫קהילתיים רבים‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫הקהילה היהודית המשוקמת של גרמניה‬
‫אין עוד קהילה יהודית שעברה שינויי מעמד וטרנספורמציות כה קיצוניות וטראומטיות כפי‬
‫שעברה יהדות גרמניה במהלך המאה העשרים‪ .‬לאחר שהיהודים השיגו זכויות אזרחיות ועלו‬
‫לפסגות של השתלבות בחיים האזרחיים והתרבותיים של המדינה‪ ,‬התנפצו חייהם בידיו‬
‫השטניות של המשטר הנאצי‪ .‬הקהילה הקודמת‪ ,‬היצירתית והפורחת באופן כה יוצא דופן‪,‬‬
‫עוצבה מתוך אוכלוסייה יהודית שמנתה בערך ‪ 600,000‬כאשר היטלר עלה לשלטון ב‪.1933-‬‬
‫הקהילה המשוקמת‪ ,‬שמונה בערך ‪( 110,000‬המהווה כ‪ 0.12%-‬מכלל האוכלוסייה בת ‪ 82‬מיליון‬
‫נפש) נמצאת עדיין בשלב ראשוני של גיבוש‪ .‬היא מורכבת מאוכלוסיית מהגרים חדשה‪ ,‬רובה‬
‫מבריה״מ לשעבר ונעדרת כל רקע תרבותי יהודי‪ .‬רבים מחבריה נשואים בנישואי תערובת או‬
‫צאצאים של זוגות מעורבים‪.‬‬
‫מהפרספקטיבה ההשוואתית של קהילות בנות זמננו‪ ,‬המאפיין הבולט ביותר של הקהילה‬
‫החדשה בגרמניה הוא מעמדה המועדף באופן יחסי על פני מהגרים אחרים וכן התלות הרבה‬
‫בסיוע הממשלתי‪ .‬על מנת להעריך את משמעות הדבר‪ ,‬יש קודם כל להסתייע בתיאור התפיסה‬
‫הגרמנית של מושג האזרחות ושל היחס כלפי מהגרים זרים‪ .‬כתוצאה מהגירה וכניסה של‬
‫מיליוני עובדים זרים‪ ,‬בעיקר מטורקיה‪ ,‬הפרופיל האתני‪-‬תרבותי של גרמניה הולך ומשתנה‪ .‬אף‬
‫על פי כן ממשיכה גרמניה‪ ,‬גם כיום‪ ,‬להגדיר עצמה כמדינת לאום הומוגנית מבחינה אתנית‪-‬‬
‫תרבותית‪ .‬לעומת בריטניה וצרפת‪ ,‬שבהן רוב המהגרים וצאצאיהם משיגים אזרחות‪ ,‬רוב‬
‫המהגרים בגרמניה נשארים ‪( Auslënder‬זרים)‪ ,‬והמעמד החוקי של זרים נטולי אזרחות עובר‬
‫מדור לדור‪ .‬לאור המצב הזה‪ ,‬לא עומדים בפני המפלגות הפוליטיות בגרמניה סוג הלחצים‬
‫האלקטוראליים הנוגעים לבעיות של רב‪-‬תרבותיות כפי שעומדים בפני המפלגות בבריטניה או‬
‫בצרפת‪ .‬גרמניה נשארת באופן רשמי חד‪-‬תרבותית‪ ,‬והשיח אודות רב‪-‬תרבותיות מתמקד יותר‬
‫בשילוב המהגרים כפרטים מאשר בשימור שפות ותרבויות המיעוטים‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫אזרחות גרמנית נקבעת בעיקר לפי עקרון ה‪( ius sanguinis-‬מוצא הדם)‪ ,‬לכן החוק מעניק‬
‫אזרחות גם לאנשים ממוצא אתני גרמני ללא קשר למקום לידתם‪ .‬מלבד העומדים בקריטריון‬
‫זה‪ ,‬רק יהודים נהנים מתנאים מועדפים המאפשרים כניסה לגרמניה; זאת על פי מכסה מיוחדת‬
‫עבור יהודים מבריה״מ לשעבר הרוצים לחיות בה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬על אף שגרמניה‪ ,‬כאמור לעיל‪,‬‬
‫אינה רואה אזרחות כפולה בעין יפה‪ ,‬יש התייחסות חריגה כלפי אלה המוגדרים כ״אישים‬
‫השייכים לקבוצה היהודית בגרמניה״‪ .‬מכאן האירוניה ההיסטורית‪ ,‬שמלבד היותו של אדם‬
‫גרמני על פי מוצא אתני‪ ,‬הדרך הבטוחה ביותר לזכות באזרחות גרמנית היא להיות יהודי‪.‬‬
‫היחס המועדף לקהילה היהודית מתבטא גם במידת מעורבותה של המדינה בענייניה של‬
‫הקהילה היהודית‪ .‬יהודי גרמניה מאורגנים ביותר משמונים ‪ ,Gemeinden‬כלומר קהילות‬
‫רשמיות‪ ,‬אשר זכאיות על פי חוק לסיוע ממשלתי‪ .‬גם לגוף המייצג הרשמי של הקהילות‬
‫(הוא ה‪ )Zentralrat der Juden in Deutschland-‬מתוקצב סכום שנתי נדיב מהממשלה‬
‫הפדראלית‪ .‬בין השאר‪ ,‬גוף זה עוסק גם בענייני פיצוי קורבנות השואה‪ .‬התמודדות גרמניה עם‬
‫עברה מתבטאת גם בשיקום בתי הכנסת ובפיתוח במימדים חסרי תקדים של אתרי זיכרון‬
‫ומוזיאונים יהודיים מקומיים‪ .‬גם ארכיונים ומרכזי מחקר ולימוד מקבלים סיוע כספי מקרנות‬
‫ממשלתיות‪ .‬בנוסף‪ ,‬ארגונים יהודיים חיצוניים היושבים בישראל ובארה״ב מפעילים סניפים‬
‫בגרמניה‪ ,‬ביניהם ה‪ ,Joint Distribution Committee-‬בני ברית‪ ,‬וההסתדרות הציונית‪.‬‬
‫בשונה מהמצב בארה״ב‪ ,‬המדינה הגרמנית מספקת אישור רשמי להתנהלות הקהילה‬
‫היהודית ומאצילה סמכויות לקהילה הנוגעות לתנאי החברות בה‪ .‬הפרט היהודי חופשי לבחור‬
‫אם להירשם כחבר בקהילה או לאו‪ ,‬אך ברגע שהוא אכן בוחר להצטרף‪ ,‬עליו להיענות על‬
‫פי חוק המדינה למחויבויות מסוימות‪ ,‬ביניהן תשלומי דמי חברות‪ .‬תשלומים אלה מתבצעים‬
‫באמצעות מערכת המיסוי של המדינה‪ .‬אכן‪ ,‬כפועל יוצא מתחושות האשמה והחרטה הגרמנית‬
‫לגבי השואה‪ ,‬זוכים היהודים וקהילותיהם בגרמניה ביחס מיוחד‪ .‬מצדו השני של המטבע‪,‬‬
‫בעיני חברת הרוב דמות היהודי הינה סטריוטיפית ותלושה מן המציאות‪ .‬דמות היהודי‪ ,‬כפי‬
‫שמשתקפת בסרטי תעודה‪ ,‬במוזיאונים יהודיים‪ ,‬בפרויקטים מחקריים ובדיונים פוליטיים‬
‫ציבוריים‪ ,‬מתקשרת בעיקרה לקורבנות השואה ולניצולים‪ .‬היהדות נעשית אקזוטית באמצעות‬
‫ייצוגים ויזואליים‪ ,‬כגון בתי כנסת‪ ,‬מגילות תורה‪ ,‬פאות וחבישת כיפות‪ .‬לכך יש להוסיף כי על אף‬
‫שגילויי אנטישמיות נאסרים בגרמניה‪ ,‬בהקפדה יתרה מאשר במקומות אחרים‪ ,‬עדיין קיימת‬
‫התופעה‪ ,‬ולא פחות מאשר בארצות אחרות‪ .‬בסיכומו של דבר‪ ,‬למרות מעמדם המועדף כמיעוט‪,‬‬
‫לא ניתן לומר שיהודים בגרמניה נהנים מתחושת שייכות טבעית כפי שנהנים יהודי אמריקה‪,‬‬
‫אנגליה או אוסטרליה‪.‬‬
‫הצעת שאלות לדיון‬
‫הוראת הנושא של קהילות יהודי התפוצות בימינו‪ ,‬על פי המסגרת הקונצפטואלית המוצעת‬
‫לעיל‪ ,‬מאפשרת דיון במספר שאלות עקרוניות המעסיקות יהודים בעלי הכרה יהודית עמוקה‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬האם יש שוני משמעותי בין קהילה וקהילה בתחום הארגון הקהילתי‪ ,‬בדפוסי זהות‬
‫נורמטיביים ובחינוך של יהודים? במה מתבטאת תחושת ה״עמיות״ המשותפת לכל יהודי‬
‫העולם מעבר לשוני בין קהילה וקהילה?‬
‫‪141‬‬
‫ניתן גם להעמיד לדיון שאלות עקרוניות בעד ונגד הרעיון של רב‪-‬תרבותיות ‪multiculturalism‬‬
‫ובהקשר זה לבקש השוואה בין אופי החברה הישראלית לבין אופי החברות בהן קיימות קהילות‬
‫התפוצות‪ .‬האם יש בחברה הישראלית מציאות של פלורליות אתנית‪-‬תרבותית ממוסדת‪ ,‬או יש‬
‫בה פלורליות חופשית? האם ישראל צריכה לאמץ מדיניות מפורשת של פלורליזם אתני‪-‬תרבותי?‬
‫מה דומה ומה שונה במעמד הקהילות או המיעוטים שאינם יהודים בישראל בהשוואה למעמד‬
‫הקהילות או מיעוטים במדינות בהן קיימות קהילות של יהודים? האם חברת הרוב במדינת‬
‫ישראל צריכה ויכולה להתייחס לקהילות מיעוט בחברה הישראלית כפי שבני קהילות יהודיות‬
‫מצפים שחברת הרוב תתייחס אליהם?‬
‫‪142‬‬
‫הצעות ביבליוגרפיות‬
‫‪ .1‬על מנת להתעדכן בנתונים בסיסיים ומפורטים לגבי כל קהילה וקהילה מומלץ להיעזר‬
‫בפרסומי המכון לתכנון מדיניות עם יהודי המקיים גם אתר אינטרנט‪http:www.jpppi.org.il:‬‬
‫‪ .2‬כמו כן מומלץ השנתון‪ American Jewish Year Book :‬בהוצאת הוועד היהודי האמריקני‬
‫בארצות הברית‪.‬‬
‫‪ .3‬שנר משה‪ ,‬להיות יהודי באלף השלישי‪ :‬הצעה ל״סדר יום״ לימודי במערכת החינוך בישראל‬
‫ובתפוצות‪ ,‬מכון מופ״ת‪ ,‬תשס״ט ‪ .2008‬ראו במיוחד פרק ב‪ :‬״העולם היהודי כיום‪-‬התפוצות‬
‫הגדולות בעולם״‪ .‬ראו גם הביבליוגרפיה ומשאבי ידע באינטרנט‪ ,‬עמ’ ‪.361-371‬‬
‫‪ .4‬בנושא של רב‪-‬תרבותיות (‪ )multiculturalism‬יש ספרות ענפה ומורכבת מאוד‪ ,‬אך‬
‫מעט בשפה עברית‪ .‬הערך ‪ Multiculturalism‬ב‪ Wikipedia-‬נותן פתח להכרת הנושא על‬
‫מורכבותו‪ ,‬אבל מומלצת קריאה ביקורתית‪ .‬דוגמה לדיון מעמיק בנושא הנוגע לכל המדינות‬
‫המוזכרות במאמר הזה היא‪:‬‬
‫‪Kivisto Peter, Multiculturalism in a Global Society, Blackwell, London, 2002‬‬
‫‪ .5‬דוגמה לדיון מעמיק בהקשר של ארצות הברית היא‪:‬‬
‫‪Biale David, Galchinsky Michael, Heschel Susan, (eds.) Insider/Outsider:‬‬
‫‪American Jews and Multiculturalism, University of California Press, Berkeley,‬‬
‫‪1998.‬‬
‫לדיון ברב‪-‬תרבותיות בהקשר של החברה בישראל ראו‪:‬‬
‫‪Ben-Raphael Eliezer & Peres Yochanan, Is Israel One ?Religion, Nationalism‬‬
‫‪and Multiculturalism Confounded, Brill, Leiden, 2005.‬‬
‫‪143‬‬
‫פרק ד‬
‫ישראל והתפוצה היהודית‬
‫מנקודת מבט השוואתית כלל‪-‬עולמית‬
‫פרופ׳ גבי שפר‬
‫כאמור בכותרת הכוונה המרכזית של המאמר היא לבחון את התפוצה היהודית ואת יחסיה‬
‫עם ישראל מנקודת מבט השוואתית עם תפוצות אחרות‪ ,‬לא יהודיות‪ .‬הדברים הבאים מכוונים‬
‫לפרט‪ ,‬להבהיר מדוע חשוב לדון בתפוצות בכלל ובתפוצה היהודית בפרט בדרך השוואתית זו;‬
‫להציג את הגישות התיאורטיות העיקריות ואת הממצאים המעשיים לגבי מופע התפוצות בכלל;‬
‫להציג הגדרה קצרה של מופע התפוצות וכן פרופיל מלא יותר של התפוצות האתנו‪-‬לאומיות‪,‬‬
‫כמו התפוצה ההודית‪ ,‬הארמנית וכמובן התפוצה היהודית; לטעון כי בהיבטים לא מעטים‬
‫התפוצה היהודית תואמת לפרופיל הזה; לבחון כמה שאלות שנויות במחלוקת לגבי התפוצה‬
‫היהודית; להציע כמה מסקנות ותובנות לגבי התפוצות בכלל והתפוצה היהודית בפרט; ולהציג‬
‫רשימה קצרה של ביבליוגרפיה לקריאה נוספת על תפוצות בכלל ועל התפוצה היהודית בפרט‪.‬‬
‫א‪ .‬הנושא והדרך להבנתו‬
‫ מדוע חשוב ללמוד וללמד את מופע התפוצה היהודית מנקודת מבט השוואתית‬
‫במשך מאות שנים רווחה האמונה כי התפוצה היהודית‪ ,1‬שהוגדרה כ״גלות״ והתפוצה היוונית‬
‫בעולם העתיק היו התפוצות היחידות‪ .‬מי שיבדוק את המילונים המפורסמים שהתפרסמו עד‬
‫לשנות השישים של המאה העשרים ייווכח כי הגדרת המונח ״תפוצה״ התייחסה בעיקר למקרה‬
‫היהודי ורק במידה מסוימת למקרה היווני בעת העתיקה‪ .‬תפיסות דומות נמצאו גם במחקרים‬
‫שנעשו בעבר על המופע הזה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬רוב היהודים בישראל ויהודים רבים בתפוצה האמינו‬
‫ועדיין מאמינים כי התפוצה היהודית הייתה והינה ייחודית ואין דומה לה‪.‬‬
‫אמנם נכון שכמו כל המערכות החברתיות‪-‬פוליטיות‪ ,‬כך גם כל אחת מהתפוצות האתנו‪-‬‬
‫לאומיות המאורגנות‪ ,‬ובכללן התפוצה היהודית‪ ,‬הן במידה מסוימת תופעות ייחודיות‪ .‬מספרן‬
‫‪144‬‬
‫‪ 1‬ראוי להשתמש במונח ״תפוצה יהודית״ ולא ״התפוצות היהודיות״ כיוון שהתפוצה הזו כולה היא ישות אתנו‪-‬‬
‫לאומית‪ -‬דתית אחת המורכבת מיחידות חברתיות‪ -‬פוליטיות היושבות דרך קבע במדינות מחוץ לישראל‪.‬‬
‫של מערכות אלה ומספר חבריהן גדול והוא הולך וגדל (לפי הערכות שונות מספר חברי תפוצות‬
‫כאלה ברחבי העולם עומד היום על יותר מ‪ 300-‬מיליון איש)‪ .‬אולם אם בוחנים בעיניים‬
‫פקוחות את המופע‪ ,‬ללא אותה אמונה שטבועה עמוק בדבר הייחודיות של התפוצה היהודית‪,‬‬
‫מסתבר כי גם אם יש לתפוצה זו כמה מאפיינים ייחודיים‪ ,‬הרי שמבחינות רבות היא דומה‬
‫מאוד לתפוצות אתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות אחרות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬היום‪ ,‬עם הגידול הרב מאוד במספר‬
‫התפוצות המאורגנות בעולם‪ ,‬שמקיימות קשרים עם מדינות המוצא שלהן‪ ,‬ועם הגידול במספר‬
‫חברי התפוצות ששומרים על קשרים עם מדינות המוצא‪ ,‬ברור כי התפוצה היהודית אינה‬
‫יחידה וכי קשריה עם ישראל אינם בלעדיים‪ .‬תפוצות רבות מאוד‪ ,‬כגון התפוצה הסינית‪ ,‬היפנית‬
‫והאלבנית‪ ,‬מקיימות קשרים הדוקים עם ארצות המוצא שלהן‪ ,‬ובמקביל גם מדינות המוצא‬
‫מקיימות קשרים עם התפוצות שלהן‪.‬‬
‫המופע המורכב והחשוב הזה של התפוצות לא רק שאינו מוכר היטב לרוב האנשים ברחבי‬
‫העולם ובישראל‪ ,‬אלא שהוא גם לא נחקר עד תום‪ .‬למעשה המחקר השיטתי של המופע הזה‬
‫התחיל רק בשנות השמונים של המאה העשרים‪ .‬מאז חלה התקדמות בידע המצוי על מופע‬
‫התפוצות בכלל ועל התפוצה היהודית בפרט‪ ,‬אבל כאמור‪ ,‬המחקר האמפירי‪ ,‬האנאליטי‬
‫והתיאורטי עדיין לא מוצה‪ .‬לכן‪ ,‬בגלל חוסר הידיעה המקיפה והמעמיקה בדבר המופע כולו‬
‫ובגלל העלייה המשמעותית מאוד בחשיבות התפוצות‪ ,‬כולל התפוצה היהודית‪ ,‬חשוב לחקור‬
‫וללמוד עוד את המופע המורכב הזה‪.‬‬
‫מצבה של התפוצה היהודית ודמיונה לתפוצות אתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות אחרות מתחוור אם‬
‫בוחנים בתשומת לב את המאפיינים העיקריים של התפוצה הזו על פי הגדרות ופרופילים‬
‫נאותים של כלל התפוצות האתנו‪-‬לאומיות‪ .‬בחינה כזו אפשרית עתה לאור הגידול בספרות‬
‫האקדמית והתקשורתית על נושא התפוצות‪.‬‬
‫בהקשר הזה‪ ,‬הטענה המרכזית במאמר זה היא כי אפשר וצריך להחיל דיוקן קולקטיבי על‬
‫התפוצות בכלל גם על התפוצה היהודית‪ .‬על פי בחינה כזו יסתבר כי התפוצה היהודית דומה‬
‫לתפוצות אחרות לא רק מההיבט של הסיבות ליצירתה של התפוצה או מנקודת הראות‬
‫הארגונית‪-‬מבנית‪ ,‬אלא גם מנקודות המבט של הזהות וההזדהות של חבריה‪ ,‬ההרכב הדמוגרפי‬
‫שלה ודפוסי ההתנהגות של הארגונים ושל הפרטים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בפני התפוצה היהודית ניצבות‬
‫עכשיו סוגיות ודילמות דומות לאלה הניצבות בפני תפוצות אתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות אחרות‪ ,‬כמו‬
‫התפוצות הארמנית‪ ,‬האלבנית‪ ,‬המקסיקנית והרוסית‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאמור‪ ,‬יש צורך ואפשרות ללמוד‬
‫לא מעט מהתובנות העולות מהמחקרים התיאוריים ובעיקר התיאורטיים‪-‬ההשוואתיים של‬
‫התפוצות בכלל וכן מהשוואה בין התפוצה היהודית ותפוצות דומות אחרות בפרט‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫המספרים ההולכים וגדלים של התפוצות ושל חבריהן אינן התופעה היחידה הקשורה לעליית‬
‫חשיבותן של הישויות האלה‪ .‬בכמה ובכמה תחומים ממלאים התפוצות וחבריהן‪ ,‬ובכללם גם‬
‫התפוצה היהודית‪ ,‬תפקידים חשובים מאוד הן בארצות המוצא שלהן והן בארצות שבהן הם‬
‫מתגוררים דרך קבע ‪ .1‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בתחום התרבות הפכו התפוצות לגורם חשוב ותורם הרבה‬
‫לפיתוח התרבות בארץ המוצא על ידי העברת תכנים תרבותיים מהארצות המארחות שבהן‬
‫הם מתגוררים‪ .‬דבר דומה מתרחש גם בכיוון ההפוך‪ ,‬כלומר בארצות המארחות הם תורמים‬
‫רבות להעשרת התרבות המקומית‪ .‬לדוגמה‪ ,‬חברי התפוצה היוונית באוסטרליה תורמים‬
‫לתעשיית הסרטים שם‪ ,‬חברי התפוצות מארצות אמריקה הדרומית תורמים למוזיקה ולספרות‬
‫בארצות הברית וחברי התפוצה הסינית במדינות רבות תורמים מרכיבי תרבות רבים שלהם‪,‬‬
‫כמו ספרות‪ ,‬שירה‪ ,‬ציור ומאכלים‪ ,‬לארצות המארחות‪.‬‬
‫מבחינה פוליטית‪-‬דיפלומטית התפוצות מגלות מעורבות רבה מאוד בהשתתפות במוסדות‬
‫הפוליטיים‪ ,‬בשתדלנות בארצות המארחות ובניסיונות השפעה על המתרחש בתחום הזה‬
‫בארצות המוצא שלהן‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬כמו למשל במקרה של התפוצות הרוסית‪ ,‬הקובנית‬
‫והאלבנית‪ ,‬הם מנסים להשפיע על תהליכי דמוקרטיזציה במדינות המוצא שלהן‪ .‬בתחום‬
‫הכלכלי התפוצות מעבירות סכומי עתק בשווי של עשרות מיליארדי דולרים כל שנה למדינות‬
‫המוצא‪ .‬בשנים האחרונות התפוצות‪ ,‬כמו התפוצה התורכית בגרמניה ובשוודיה‪ ,‬והתפוצות‬
‫המקסיקנית והפיליפינית‪ ,‬משקיעות במדינות המוצא‪ .‬התפוצות מספקות לארצות המוצא‬
‫שלהן ידע ומומחים בתחומים שונים כגון התפוצה ההודית והתפוצה האיראנית‪ .‬כמו‪-‬כן יש‬
‫למעורבות הזאת גם היבטים שליליים‪ ,‬למשל השתתפות בארגוני פשע‪ .‬התפוצות משתתפות‬
‫בארגוני פשע שבסיסם בארצות המוצא ולפעמים הן תומכות בטרור המתבצע על ידי חבריהן‪,‬‬
‫כמו למשל בתפוצה הקולומביאנית‪ ,‬האיטלקית ובמידה מסוימת גם בתפוצה היהודית‬
‫והישראלית‪ .‬לבסוף‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬יש תופעה של שיבת חברי תפוצות‪ ,‬כמו התפוצה האירית‪,‬‬
‫היפנית‪ ,‬הסינית והתורכית‪ ,‬לארצות המוצא שלהן‪ .‬כלומר‪ ,‬התפוצות אכן משחקות תפקידים‬
‫נכבדים בתחומים רבים‪ .‬גם התפוצה היהודית ממלאה תפקידים דומים ביחסיה עם ישראל‬
‫ועם המדינות המארחות‪.‬‬
‫ מדוע חיוני להבחין בין סוגי ״אחרים״ שונים ובין תפוצות שונות‬
‫כמו ברוב הדיונים במופעים פוליטיים‪-‬חברתיים אחרים‪ ,‬כגון במופעי המדינות הדמוקרטיות‪,‬‬
‫המדינות המפותחות‪ ,‬ארגונים חברתיים וכיוצא באלה‪ ,‬כך גם בדיון במופע התפוצות ישנה‬
‫‪146‬‬
‫‪ 1‬להלן במקום השימוש ב‪ -‬״ארצות שבהן הם מתגוררים דרך קבע״ ייעשה שימוש במונח המקובל בספרות העוסקת‬
‫בתפוצות ״ארצות מארחות״‪.‬‬
‫נטייה חזקה מאוד להכליל את כל מי שקשור לכאורה למופע הזה בקטגוריה אחת‪ .‬אימוץ‬
‫גישה זו יכול אמנם לגרום לפופולריות של הגדרה מסוימת ולנוחיות של הדיון והמחקר במופע‪,‬‬
‫אך גישה זו‪ ,‬הגורמת להכללת כל ״האחרים״ או ״הזרים״ בקטגוריה אחת‪ ,‬גורמת גם לאי‬
‫רגישות ולאי הבנה מעמיקה של המופע שבו אנחנו עוסקים ולאי הבנה לגבי מצבן של תפוצות‬
‫ספציפיות‪ .‬כבר נרמז למעלה שבגלל הגידול הרב של מספרי התפוצות ושל מספרי חברי‬
‫התפוצות והחשיבות הגדלה שלהן ושל חבריהן‪ ,‬הן הפכו למופע מורכב מאוד‪ ,‬רב‪-‬ממדי‪ ,‬הכולל‬
‫ישויות רבות ושונות‪.‬‬
‫הניתוח מתבסס על הנחת היסוד כי התפוצה היהודית דומה לתפוצות אתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות‬
‫(כמו התפוצה היוונית‪ ,‬הארמנית‪ ,‬המקסיקנית והפולנית)‪ ,‬ולא לתפוצות אידיאולוגיות (כמו‬
‫״התפוצה המרכסיסטית״ בזמנו‪ ,‬או כמו ה״ירוקים״ היום)‪ ,‬או לתפוצות דתיות ״טהורות״‬
‫(כמו הדת הנוצרית בזמנו והאיסלם בימינו)‪ ,‬או לתפוצות מקצועיות (כמו ארגון ״רופאים לא‬
‫גבולות״‪ ,‬״קהילת ההיי‪ -‬טק״ וכו׳) ואחרות הדומות להן‪ 1.‬המאפיין העיקרי המבחין בין שני‬
‫סוגי התפוצות האלה הוא שתפוצות אתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות נוצרות על ידי הגירה של בני אדם‬
‫המשתייכים לאותן קבוצות אתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות‪ ,‬ואילו התפוצות האחרות נוצרות על ידי‬
‫נפיצות של רכיבים אידיאולוגיים‪ ,‬דתיים ופרופסיונאליים‪ ,‬המאומצים על ידי קבוצות של בני‬
‫אדם ממוצא אתנו‪-‬לאומי שונה והופכים אותם‪ ,‬כביכול‪ ,‬לתפוצה אחת‪ .‬בתפוצות כאלה נכללים‬
‫גם פרטים וקבוצות שמעולם לא היגרו מארצות המוצא שלהן ואילו בקטגוריה הראשונה‬
‫נכללות ישויות של אנשים בני אותו רקע אתנו‪-‬לאומי‪-‬דתי‪ ,‬שהם בעצמם או אבותיהם היגרו‬
‫בשלב מסוים מארצות המוצא שלהן‪.‬‬
‫בניגוד למה שנאמר בחלק מהפרסומים האחרונים על מופע התפוצות‪ ,‬ברור שהתפוצה היהודית‬
‫איננה מופע חדש‪ .‬מקורותיה של התפוצה היהודית הם בעת העתיקה‪ .‬ראשית התפוצה לא‬
‫הייתה בבבל כתוצאה מחורבן הבית הראשון והגליית היהודים מארץ ישראל‪ ,‬אלא עוד בתקופות‬
‫קודמות יותר וכתוצאה מהגירה מרצון של העברים מארץ כנען‪ .‬שוב‪ ,‬התפוצה היהודית איננה‬
‫ייחודית מבחינה זו‪ .‬גם התפוצות הסינית‪ ,‬ההודית והארמנית נוצרו עוד בעת העתיקה‪.‬‬
‫בהקשר הזה חשוב להבחין בין תפוצות שנוצרו בעת העתיקה ובימי הביניים ובין תפוצות‬
‫מודרניות ותפוצות חדשות שנמצאות עתה בתהליכי התהוות ארגונית‪ .‬אולם‪ ,‬למרות ההבדלים‬
‫בגיל ובאופי התפוצות האלה‪ ,‬יש ביניהן דמיון רב‪.‬‬
‫באופן כללי התפוצות העל‪-‬לאומיות אינן קשורות למדינה‪ .‬זה המצב לגבי הירוקים‪ ,‬הקתולים‬
‫וקבוצות של אקדמאיים שמפוזרות במדינות שונות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬גם לא כל התפוצות האתנו‪-‬‬
‫‪ 1‬בחלק מהספרות המחקרית נקראות תפוצות אלה ״תפוצות על‪-‬לאומיות‪,‬״ ועל כך ראו להלן‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫לאומיות‪-‬דתיות קשורות למדינות‪-‬לאום‪ .‬לכן צריך להבחין בין תפוצות שאינן קשורות למדינות‪-‬‬
‫לאום ותפוצות הקשורות למדינות‪-‬לאום‪ .‬הסיבה לצורך בהפרדה הזו היא שכמה תפוצות‪ ,‬כמו‬
‫התפוצות הפלשתינית‪ ,‬הכורדית והבסקית‪ ,‬אמנם קשורות לארץ הנחשבת על ידן כמולדת‪,‬‬
‫אלא שבארץ זו שולטים גורמים אתנו‪-‬לאומיים אחרים‪ .‬במקרים רבים חברים בתפוצות שאינן‬
‫קשורות למדינות‪-‬לאום יפעלו כדי לסייע לבני הלאום שלהם במולדת להגיע למצב שבו הם‬
‫יוכלו להכריז על הקמת מדינת‪-‬לאום ואחר כך יסייעו גם לקיים אותה‪ .‬כידוע‪ ,‬עד שנת ‪ 1948‬גם‬
‫התפוצה היהודית לא הייתה קשורה למדינת‪-‬לאום אלא לארץ שנחשבה כמולדת‪ ,‬שאף מילאה‬
‫תפקיד מרכזי מאוד בהקמתה של ישראל כמדינה ריבונית‪ .‬לאחר הקמתה של ישראל הפכה‬
‫התפוצה היהודית לתפוצה הקשורה למדינת‪-‬לאום‪ ,‬בדומה לתפוצות אחרות כאלה‪ ,‬ומאז חלו‬
‫וחלים שינויים ביחסי ישראל והתפוצה‪.‬‬
‫בראשית המאה העשרים נוצר מצב שבו ההגירה החוקית והבלתי חוקית הפכו להיות קלות‬
‫יותר מאשר בעבר בגלל התפתחות אמצעי התקשורת והתחבורה למיניהם‪ .‬קלות יחסית זו‬
‫ושינויים מסוימים ביחס של מדינות דמוקרטיות למהגרים‪ ,‬כמו יחסן של מדינות סקנדינביה‬
‫למהגרים‪ ,‬מאפשרים‪ :‬יצירת תפוצות חדשות; חיזוק תפוצות ותיקות‪ ,‬כמו התפוצה היוונית‪,‬‬
‫הפולנית והארמנית; התעוררות של תפוצות רדומות‪ ,‬כמו התפוצות הסקנדינביות בארצות‬
‫הברית; ומעברים של חברי תפוצות ממדינה מארחת אחת לאחרת‪ ,‬כמו למשל תורכים שהיגרו‬
‫ממרכז אירופה לצפונה‪ .‬זה גם המצב של התפוצה היהודית ‪ -‬כך לדוגמה‪ ,‬יהודים רבים מברית‬
‫המועצות לשעבר היגרו בסוף המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת למדינות‬
‫מארחות אחרות‪ .‬המקובלות הגדלה והולכת של התפוצות הוותיקות והחדשות במדינות‬
‫דמוקרטיות והביקוש לכוח אדם הביאו להקמת תפוצות חדשות ולגידול בתפוצות קיימות‬
‫במדינות כאלה‪ .‬בין היתר‪ ,‬כתוצאה מתהליכים כאלה גם התפוצה היהודית מתרכזת במדינות‬
‫דמוקרטיות‪ .‬וכך‪ ,‬כיום כמעט שלא נותרו יהודים במדינות שאינן דמוקרטיות או שאינן עוברות‬
‫תהליכי דמוקרטיזציה‪.‬‬
‫יש הכרח להתייחס לתפוצות כאל ישויות הטרוגניות מאוד‪ .‬כל התפוצות‪ ,‬כולל התפוצה היהודית‪,‬‬
‫ניצבות בפני שאלות קשות בנושאים שקשורים בהתבוללות‪ ,‬בעיקר של צעירים‪ ,‬ובצורך והיכולת‬
‫להשתלבות (אינטגרציה) מלאה או חלקית בארצות המארחות‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫התוצאה של כל התהליכים האלה היא שהתפוצות הפכו למופע חשוב ברמה המקומית‬
‫(בייחוד ברמה של ערים גלובליות או של ערים גדולות שבהן יש ביקוש לכוח אדם ופתיחות‬
‫יחסית לקבלת מהגרים) ברמה המדינתית במדינות המארחות וגם במדינות המוצא‪ ,‬גם ברמה‬
‫האזורית הבינלאומית‪ ,‬כמו האיחוד האירופאי‪ ,‬האו״ם‪ ,‬הפוליטיקה והכלכלה העולמית‪.‬‬
‫ב‪ .‬הגדרה ודיוקן ‪ /‬פרופיל של תפוצות‪ ,‬כולל התפוצה היהודית‬
‫ הגדרה קצרה של המושג תפוצות‬
‫לצורך הבהרה והבנה של מופע התפוצות יש המעדיפים הגדרה קצרה וממצה‪ .‬להלן הגדרה‬
‫כזו‪:‬‬
‫תפוצות הן קבוצות מיעוטים אתניים‪-‬לאומיים‪ ,‬שמקורן בהגירה של אנשים המתגוררים דרך‬
‫קבע בארצות מארחות‪ ,‬אבל שומרות על מרכיבי הזהות האתנו‪-‬לאומית ומעורבות במשולש‬
‫‪1‬‬
‫היחסים תפוצה‪-‬מולדת‪-‬ארץ מארחת‪.‬‬
‫קל להבחין שההגדרה הקצרה הזו חלה על תפוצות רבות‪ ,‬כולל התפוצה היהודית‪ .‬אבל משום‬
‫שמופע התפוצות הפך‪ ,‬כאמור‪ ,‬למורכב מאוד והגדרות קצרות כאלה הן שנויות במחלוקת‪ ,‬יש‬
‫צורך בדיוקן‪/‬פרופיל מורחב יותר של התפוצות‪ ,‬החל גם על התפוצה היהודית‪ .‬בהמשך המאמר‬
‫יש פירוט של הפרופיל הזה‪.‬‬
‫ דיוקן של התפוצות האתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות‪ ,‬כולל התפוצה היהודית‬
‫ברוח הדברים שלעיל‪ ,‬להלן כמה מאפיינים עיקריים של הדיוקן הקולקטיבי של רוב התפוצות‬
‫האתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות הקיימות עכשיו‪ .‬כפי שיודגם‪ ,‬מאפיינים אלה חלים גם על התפוצה‬
‫היהודית ומסבירים את הדמיון בינה ובין תפוצות אתנו‪-‬לאומיות אחרות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫כמו תפוצות אתנו‪-‬לאומיות אחרות גם התפוצה היהודית נוצרה על ידי הגירה רצונית וכפויה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬אפיון זה חל על התפוצה היהודית עוד מראשיתה בעת העתיקה‪ .‬לא כל יהודי‬
‫התפוצה היהודית החל מהעת העתיקה הוגלו מארץ ישראל‪ ,‬חלקם היגרו משם מרצונם;‬
‫ההחלטות להשתקע דרך קבע בארץ המארחת התקבלו ומתקבלות רק אחרי שהמהגרים‪ ,‬כולל‬
‫המהגרים היהודים‪ ,‬הגיעו ומגיעים‪ ,‬התיישבו ומתיישבים‪ ,‬ונקלטו ונקלטים בארצות המארחות‪,‬‬
‫וזאת ללא קשר הכרחי לנסיבות שהניעו אותם להגר (כלומר‪ ,‬הדברים אמורים גם לגבי מהגרים‬
‫מרצון וגם לגבי מהגרים שהוגלו מארצותיהם)‪.‬‬
‫בדרך כלל ההחלטות מתקבלות אחרי שהמהגרים מכירים במידה זו אחרת את המתרחש בארצות‬
‫המארחות‪ .‬שוב‪ ,‬דברים דומים מתרחשים לא רק בתפוצה היהודית‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬דבר כזה קורה‬
‫לישראלים שמהגרים מחוץ לישראל ולחברים בתפוצות אחרות כמו המקסיקנים‪ ,‬הלבנונים וכו׳;‬
‫‪ 1‬לדיון בהגדרות בכלל ולהגדרה כזו ראו‪pp3-8 Sheffer, 1986, .‬‬
‫‪ 2‬ראו ‪Sheffer, 2006, chapter 3‬‬
‫‪149‬‬
‫חברי תפוצות וגם חברי התפוצה היהודית עוזבים לעיתים את הארץ המארחת הראשונית‬
‫ועוברים לארצות מארחות חדשות‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬דבר זה קרה לחברי התפוצה היהודית מדרום אפריקה שרבים מהם עברו לאוסטרליה‪,‬‬
‫ומובן שזה קרה גם ליהודי ברית המועצות לשעבר שהיגרו תחילה למדינות מרכז ומערב אירופה‬
‫ועברו אחר כך לארצות הברית ולקנדה;‬
‫רק לאחר התיישבות קבע של מהגרים בארצות המארחות הם שקלו ושוקלים אם ינסו להיטמע‬
‫או רק להשתלב במדינות ובחברות המארחות‪ ,‬להמשיך לקיים קשרים עם חברים אחרים‬
‫ולהיות חברים מזוהים בתפוצה המאורגנת‪.‬‬
‫ההחלטות האלה מתקבלות לאור שיקולי המהגרים על אפשרות השיבה לארץ המוצא‪ ,‬על‬
‫קשריהם עם ארץ המוצא ועם חברים אחרים בתפוצה‪ ,‬ועל המצב במדינות המארחות והיחס‬
‫שמדינות וחברות כאלה מגלות כלפי המהגרים וחברי התפוצות‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬מהגרים מקובה‪,‬‬
‫מוונצואלה ומארצות אמריקה הלטינית והדרומית מקבלים את ההחלטות בסוגיה זו;‬
‫רק אחרי שהם מחליטים להישאר בארץ המארחת דרך קבע או לתקופות ארוכות‪ ,‬כיחידים‪,‬‬
‫כמשפחות וכקבוצות‪ ,‬הם גם מתווים את האסטרטגיות העיקריות שלהם כלפי הארצות‬
‫המארחות‪ ,‬כלפי מדינות המוצא האתנו‪-‬לאומי וכלפי קהילות אתנו‪-‬לאומיות‪-‬דתיות אחרות‬
‫בארצות המארחות ובארצות אחרות;‬
‫כמו תפוצות אחרות‪ ,‬גם התפוצה היהודית נותרה כקבוצת מיעוט אתנו‪-‬לאומית‪-‬דתית בארצות‬
‫המארחות‪ .‬בהקשר זה חשוב לשים לב כי קשה להתייחס למהגרים שהפכו לרוב בארצות‬
‫המושב שלהם כתפוצה‪ ,‬גם אם הם שומרים על קשרים ויחסים טובים עם ארץ המוצא‪ .‬למשל‪,‬‬
‫האנגלים שהיגרו לארצות הברית‪ ,‬לניו‪-‬זילנד ולאוסטרליה‪.‬‬
‫למרות תהליכי הדמוקרטיזציה במדינות רבות והתגברות היחס האוהד לחברי תפוצות במדינות‬
‫דמוקרטיות‪ ,‬במקרים רבים חברי התפוצות‪ ,‬כולל חברי התפוצה היהודית‪ ,‬נתקלים בעוינות‬
‫ולעיתים גם באיבה מצד הקבוצות החברתיות הדומיננטיות בארצות המארחות אותם‪.‬‬
‫דוגמאות אחרות ליחס כזה הן היחס בצרפת לחברי התפוצה המרוקנית והיחס לטורקים‬
‫בגרמניה ואפילו בשוודיה‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫בין היתר‪ ,‬המתחים והעוינות האלה נוצרו על ידי דפוסי הנאמנות של חברי התפוצה לארץ‬
‫המארחת ול״מולדת‪.‬״ כמו שאלות אחרות בתחום הזה גם שאלת הנאמנות של חברי תפוצות‬
‫היא מורכבת‪ .‬אפשר להבחין ברצף של דפוסים שונים של נאמנות שחברי תפוצות מגלים ‪-‬‬
‫נאמנות חד צדדית למדינה המארחת או למדינות המוצא‪ ,‬נאמנות כפולה‪ ,‬נאמנות עמומה‬
‫המשתמעת לשתי פנים‪ .‬הדברים האלה חלים‪ ,‬למשל‪ ,‬על פלשתינאים החיים במדינות מארחות‬
‫מחוץ למזרח התיכון‪ ,‬על קובנים החיים בארצות הברית וכמובן גם על יהודי התפוצה‪ .‬בעוד‬
‫שבמקרים מסוימים היהודים מואשמים בנאמנות כפולה לארצות המארחות אותם‪ ,‬הרי שבגלל‬
‫השתנות היחס שלהם לישראל‪ ,‬היום רובם מגלים נאמנות עמומה ולא חד משמעית אליה‪.‬‬
‫הקשרים התרבותיים‪ ,‬החברתיים‪ ,‬הפוליטיים והכלכליים של חברי התפוצות ולארצות המוצא‬
‫שלהן מהווים שאלות חשובות שמעסיקות את רוב התפוצות המאורגנות כיום וכמובן שגם את‬
‫התפוצה היהודית‪ .‬סוגיה נוספת בהקשר הזה היא שאלת השיבה לארץ המוצא ‪ -‬״העלייה״‬
‫במקרה היהודי‪-‬ישראלי‪ .‬תופעת השיבה לארץ המוצא מעסיקה הלכה למעשה חברי תפוצות‬
‫רבות‪ ,‬כמו היפנים (כ‪ 200.000 -‬אנשים ממוצא יפני שבו לאחרונה ליפן מדרום אמריקה)‪,‬‬
‫האירים שחזרו לאירלנד כאשר הכלכלה האירית התאוששה ומרוקנים שחזרו למולדת שלהם‬
‫מצרפת‪ .‬למרות הירידה במספר העולים היהודים לישראל‪ ,‬העלייה כשלעצמה נמשכת‪ ,‬וייתכן‬
‫שתתגבר אם מצב התפוצה במדינות המארחות יחמיר‪.‬‬
‫ מאפיינים שנחשבו ייחודיים לתפוצה היהודית‬
‫בהמשך למאפייני הפרופיל שהוצגו לעיל‪ ,‬להלן עוד רכיבים חיוניים של הפרופיל שנחשבו אמנם‬
‫לייחודיים לתפוצה היהודית‪ ,‬אבל הם חלים גם על תפוצות אחרות‪:‬‬
‫בראשונה יש צורך להתייחס לסוגיית הזהות וההזדהות שהיא מאפיין בסיסי וחשוב מאין כמוהו‬
‫לגבי כל התפוצות‪ .‬בניגוד למקובל על רבים‪ ,‬התפוצה היהודית איננה תפוצה דתית ״טהורה״‪.‬‬
‫זהות חברי וחברות הליבה בתפוצה היהודית‪ ,‬כמו ברוב התפוצות האתנו‪-‬לאומיות המודרניות‬
‫היא בעלת מרכיבים אתניים טבועים ברורים (מרכיבים פרימורדיאליים‪ ,‬כמו קשרים ביולוגיים‪,‬‬
‫זיכרונות היסטוריים בדבר האבות הקדומים של הישות כולה‪ ,‬זיכרונות בדבר ההיסטוריה‬
‫הקשה הרצופה דיכוי‪ ,‬מלחמות‪ ,‬רדיפות וכיוצא באלה מצבים קשים‪ ,‬שמירה בעצימות שונה‬
‫על הדת היהודית‪ ,‬שמטרתה הבסיסית והראשונית הייתה להבטיח את המשך קיום הישות‬
‫האתנית‪-‬לאומית‪ ,‬שותפות לאורחות חיים יהודיים מסורתיים‪ ,‬ולעיתים הבנה ודיבור בעברית)‪.‬‬
‫כל אלה תורמים לשמירת הזהות היהודית ולנכונות אנשי התפוצה להזדהות כיהודים‪ .‬בין היתר‪,‬‬
‫מרכיבים אלה מניעים אותם לשמור על קשרים הדוקים עם המולדת המובחנת ‪ -‬ארץ ישראל‪.‬‬
‫ *חברי הליבה (הגרעין הקשה של התפוצה) השומרים על הזהות היהודית מוכנים גם‬
‫להזדהות ככאלה‪ ,‬לא רק מבחינה תפיסתית או פסיכולוגית אלא גם על רקע מוצאם‬
‫הביולוגי‪ .‬לכן לדוגמה רוב חברי הליבה נמנעים מנישואי תערובת‪ .‬המצב שונה לגבי חברי‬
‫‪151‬‬
‫הפריפריה בתפוצה הזו‪ ,‬שלא לדבר על אלה שנטמעו לחלוטין בחברות המארחות‪ ,‬שם‬
‫שיעורי נישואי התערובת הולכים וגדלים‪.‬‬
‫ *התפוצה היהודית אינה ייחודית גם מבחינת גילה‪ .‬כאמור‪ ,‬קיימות עתה תפוצות שנוצרו‬
‫בעת העתיקה‪ ,‬כמו התפוצות הארמנית והסינית‪ ,‬שממשיכות להתקיים עד עתה‪ .‬קיימות‬
‫תפוצות רבות יותר שמקורותיהן בימי הביניים‪ ,‬כמו התפוצות הצוענית‪ ,‬הגרמנית וההודית‪,‬‬
‫וגם הן מתקיימות עדיין כיחידות אתניות מובחנות בהרבה ארצות מארחות‪ .‬ישנן תפוצות‬
‫בהתהוות‪ ,‬כמו התפוצה הרוסית בחלקים שונים של אירופה ובארצות שמעבר לה‪.‬‬
‫ *התפוצה היהודית הייתה צריכה להתגבר על תנאים סביבתיים קשים מאוד‪ ,‬כולל‬
‫הגליות‪ ,‬רדיפות והשואה‪ .‬אולם רוב התפוצות שנוצרו בעת העתיקה ובימי הביניים‪ ,‬וכן גם‬
‫תפוצות רבות שנוצרו מאוחר יותר בתקופה המודרנית‪ ,‬או שהולכות ונוצרות עתה‪ ,‬התנסו‬
‫ומתנסות בתנאים קשים מנשוא‪ ,‬כולל רציחות של פרטים וקבוצות גדולות‪ .‬כך‪ ,‬הארמנים‪,‬‬
‫הצוענים‪ ,‬ההודים במזרח ובדרום אפריקה‪ ,‬הגרמנים במזרח אירופה‪ ,‬הכורדים‪ ,‬כל אלה‬
‫סבלו מתנאים סביבתיים קשים ביותר‪ ,‬שנבעו מהשנאה ומהעוינות שהחברות בארצות‬
‫המארחות הפגינו‪ ,‬ועדיין מפגינות‪ ,‬כלפי כל התפוצות‪ .‬החברות בארצות מארחות רבות‬
‫רואות בתפוצות ״זרים״ ו״אחרים״‪ .‬הדברים אמורים לא רק לגבי מדינות מארחות בעלות‬
‫משטרים טוטליטריים (כמו בברית המועצות בעבר)‪ ,‬או בעלות משטרים אוטוריטריים‬
‫(כמו רוב המדינות במזרח התיכון)‪ ,‬אלא גם לגבי מדינות מארחות בעלות משטרים‬
‫דמוקרטיים‪.‬‬
‫ *כמו החברים ברוב התפוצות האתנו‪-‬לאומיות‪ ,‬גם חברים בתפוצה היהודית מפגינים‬
‫דרגות סולידאריות גבוהות עם הקהילות שהם חברים בהן ועם קהילות במדינות מארחות‬
‫אחרות‪ .‬סולידאריות זו מבוססת על זהותם הטבועה (הפרימורדיאלית) ועל הזדהותם‬
‫עם חבריהם לתפוצה באותה ארץ מארחת ובארצות מארחות אחרות‪ ,‬המוצאים עצמם‬
‫במצבים קשים שנכפו עליהם על ידי הסביבות העוינות‪.‬‬
‫ *חברי התפוצה היהודית‪ ,‬כמו חברי תפוצות אחרות‪ ,‬משתמשים באמצעים שונים כדי‬
‫להבטיח ולהוציא מהכוח לפועל את תחושת הסולידאריות הקהילתית‪ .‬האמצעים האלה‬
‫כוללים מגורים בשכנות‪ ,‬יצירת ארגונים וולונטריים לסיוע ולעזרה‪ ,‬התגייסות לסיוע‬
‫לחברים חלשים בקהילה וכן לסיוע למולדת ולחברי קהילות אחרות של אותה תפוצה‬
‫אתנו‪-‬לאומית‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫ *לאחר שהמהגרים היהודים ומהגרים אחרים לדורותיהם מקבלים החלטות בדבר‬
‫התיישבות קבועה בארץ מארחת ובדבר כוונתם הנחושה לשמר את הזהות האתנו‪-‬‬
‫לאומית‪-‬דתית שלהם‪ ,‬הם פונים להתארגנות מקיפה‪ .‬התארגנות זו היא מרכיב חשוב‬
‫ביותר בקיומן של כל התפוצות‪ ,‬וכמובן גם של התפוצה היהודית‪ ,‬הנחשבת בצדק לאחת‬
‫מהתפוצות המאורגנות ביותר‪ .‬בהתחלה ההתארגנות הזו מוגבלת ליצירת ארגוני סיוע‪,‬‬
‫כמו הלנדסמנשפטים‪ .‬בשלבים מתקדמים הופכת ההתארגנות למקיפה ולמורכבת‬
‫יותר‪ .‬זאת בייחוד כאשר בנוסף לארגונים כלליים‪ ,‬כמו בתי כנסת ובתי קברות‪ ,‬מוקמים‬
‫ארגונים המתמחים בפעילות תרבותית‪ ,‬חברתית‪ ,‬פוליטית וכלכלית‪ ,‬ארגוני הגנה וארגונים‬
‫שתפקידם לקדם ולשמור את הקשרים עם המולדת ועם בני קהילות אחרות של אותה‬
‫תפוצה‪ .‬בתפוצות מבוססות רבות‪ ,‬ולא רק בתפוצה היהודית‪ ,‬קיימים ארגונים בשלוש‬
‫רמות‪ :‬המקומית‪ ,‬הארצית והעל‪-‬מדינתית‪ .‬הארגונים של התפוצה מהווים רשתות על‪-‬‬
‫מדינתיות מפותחות ומפותלות‪ .‬הן בשל הקשר המהותי עם ארצות המוצא שלהן והן בשל‬
‫הרשתות האלה‪ ,‬התפוצה היהודית ותפוצות אחרות נתקלות בבעיות הכרוכות בסוגיות‬
‫של דפוסי אחריות ונאמנות כפולה‪ ,‬מחולקת ועמומה‪ .‬למשל‪ ,‬התפוצות היוונית‪ ,‬הסינית‪,‬‬
‫האירית והפקיסטאנית כולן מאורגנות היטב ונתקלות בשאלות נוקבות בקשר לנאמנותן‪.‬‬
‫ *לא רק התפוצה היהודית‪ ,‬אלא כל התפוצות מנסות לתרום למולדת שלהן‪ .‬תרומות כאלה‬
‫הן חלק בלתי נפרד מהקשרים בני הקיימא שחברי הליבה של התפוצות מקיימים עם‬
‫המולדת‪ .‬קשרים אלה הם בעלי חשיבות רבה מבחינת הזהות של התפוצה‪ ,‬ולפיכך הם‬
‫מצויים במרכז ההוויה של החברים‪ ,‬בעיקר בליבת התפוצה‪ .‬כך‪ ,‬חברי כל התפוצות‪ ,‬ולא‬
‫רק חברי התפוצה היהודית‪ ,‬מעבירים סכומי כסף נכבדים לבני המשפחות שלהם שנשארו‬
‫במולדת‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬ההעברות האלה מהוות אחוז נכבד מסך כל ההכנסות ממקורות‬
‫חיצוניים של ארצות האם‪ .‬זה המצב במקרה של התפוצה הפיליפינית‪ ,‬המקסיקנית‪,‬‬
‫המרוקנית והאלג׳ירית‪.‬‬
‫ *בנוסף להעברות כספיות כאלה בעיקר לבני משפחה‪ ,‬תפוצות רבות סייעו‪ ,‬ועדיין מסייעות‪,‬‬
‫להקמת מדינות עצמאיות במולדת שלהן‪ ,‬או לשחרורן של ארצות האם מעולן של אימפריות‬
‫או מדינות כיבוש‪ .‬לאחר שקמות מדינות הלאום‪ ,‬או לאחר שהן משתחררות מעול מעצמות‬
‫קולוניאליות‪ ,‬מסייעות התפוצות למדינה במולדת בתחומים הפוליטיים‪ ,‬הדיפלומטיים‬
‫והכלכליים‪ .‬ומצד שני‪ ,‬חברי תפוצות גם מבקרים את הממשלות במולדת במקרים של‬
‫חילוקי דעות בדבר סוג המשטר הרצוי בהן או בהקשר של מדיניות ספציפית‪ ,‬ואף מקיימות‬
‫פעילות מקיפה לשינויים בנעשה במדינת המוצא‪ .‬דבר זה חל על התפוצה הקובנית בארצות‬
‫הברית ועל חלקים מהתפוצה האיראנית והעיראקית‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫ *כאמור‪ ,‬גם תופעת השיבה למולדת (״העלייה״) איננה מיוחדת רק לתפוצה היהודית‪ .‬הרצון‬
‫לשוב למולדת קיים בקרב חברי תפוצות רבות‪ ,‬כולל בקרב הגרמנים האתניים והיוונים‬
‫בברית המועצות לשעבר‪ ,‬הארמנים והאירים‪ ,‬ולאחרונה אפילו בקרב היפנים בברזיל‪.‬‬
‫הרצון הזה‪ ,‬גם אם איננו מתממש‪ ,‬ובמקרים לא מעטים הוא אכן איננו מתממש‪ ,‬הוא חלק‬
‫מהקשר למולדת שהוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬מרכיב חשוב בזהות של חברי תפוצות כאלה‪.‬‬
‫ *‬
‫ההשוואה שלעיל מעידה על כך שכמה ממרכיבי הדיוקן (הפרופיל) שנחשבו כייחודיים לתפוצה‬
‫היהודית‪ ,‬אינם כה ייחודיים‪ ,‬וכי היא דומה מאוד לתפוצות אחרות‪.‬‬
‫ התפתחויות חדשות‬
‫בעשורים האחרונים התרחשו בתפוצה היהודית כמה תהליכים שהגבירו עוד יותר את הדמיון‬
‫בינה ובין תפוצות אחרות‪ .‬נמנה רק את הדברים הגלויים העיקריים‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬רוב יהודי התפוצה אינם רואים את עצמם כחיים ב״גלות״‪ .‬התפיסה העיקרית‬
‫המקובלת היום היא של חיים מרצון בתפוצה‪( .‬ראוי לציין כי ממשלות ישראל ויתרו על השימוש‬
‫במונח גלות גם לגבי התפוצה היהודית וגם לגבי התפוצה הישראלית)‪ :‬הווה אומר שהתפיסה‬
‫הבסיסית של יהודים רבים בדבר מצבם הקיומי השתנתה‪ .‬כך קיימת היום לגיטימציה עצמית‬
‫לחיים בתפוצה‪ .‬חיים כאלה אינם נראים עוד כדבר רע או כמצב שצריך להתבייש בו ולשנותו‬
‫על ידי שיבה למולדת‪ .‬מצב זה חשוב הן לגבי התפוצה הישראלית והן לגבי יהודי התפוצה‪ .‬נוסף‬
‫לכך‪ ,‬לא מכבר ניתנה לגיטימציה על ידי קבוצות גדולות של ישראלים ועל ידי ממשלות ישראל‬
‫להמשכיות התפוצה‪ .‬כלומר‪ ,‬גם רוב החברה הישראלית וממשלותיה נטשו שניים מהרכיבים‬
‫החשובים ביותר של האידיאולוגיה הציונית ‪ -‬״שלילת הגולה״ וחיוב ״העלייה״ לארץ ישראל‪.‬‬
‫התוצאה היא שכמו חברי תפוצות אחרות‪ ,‬גם היהודים אינם חוששים עוד להזדהות כמשתייכים‬
‫לעם היהודי‪ .‬גם הם מתייחסים לחברותם בקהילה בתפוצה כאל דבר לגיטימי ואפילו כאל דבר‬
‫אופנתי‪ .‬השינוי הבסיסי הזה השפיע ומשפיע גם על האסטרטגיה העיקרית שנוקטות קהילות‬
‫יהודיות רבות‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫שנית‪ ,‬בקהילות יהודיות רבות‪ ,‬כמו בתפוצות אחרות‪ ,‬חלו תהליכי חילון מובהקים‪ .‬בתפוצה‬
‫היהודית חלו גם תהליכי הצטרפות לחברות בזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי‪ .‬שוב‪ ,‬כמו‬
‫בתפוצות אחרות‪ ,‬גם בתפוצה היהודית‪ ,‬נטישת הדת לא בהכרח מלווה בנטישת הקהילה‬
‫ובהתבוללות‪ .‬השינויים האלה יצרו מצב חדש ‪ -‬היהודים האורתודוכסים והחרדים הם עכשיו‬
‫מיעוט ברוב הקהילות בתפוצה היהודית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬חל גידול במספר היהודים המגדירים עצמם‬
‫כיהודים אתניים‪ .‬התהליך הזה מתרחש בעיקר בקהילות היהודיות בארצות הברית‪ ,‬בריטניה‪,‬‬
‫קנדה ואוסטרליה‪ .‬יש סימנים מתרבים כי תהליך כזה מתרחש גם בקהילה היהודית ברוסיה‪.‬‬
‫תהליך זה מגביר את דמיון התפוצה היהודית לתפוצות אתנו‪-‬לאומיות אחרות‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬התהליכים המואצים של הגלובליזציה‪ ,‬הליברליזציה והדמוקרטיזציה יוצרים אצל‬
‫חברי הקהילה היהודית‪ ,‬כמו אצל חברים בתפוצות אתנו‪-‬לאומיות אחרות‪ ,‬צורך בחשיבה‬
‫מחודשת לא רק על מהות היהדות אלא גם על מהות ועל משמעות החיים בתפוצה‪ .‬במסגרת‬
‫זו הם נדרשים להתמודד במקביל עם קיומן של חברות פלורליסטיות ופתוחות הרבה יותר‪.‬‬
‫חברות כאלה מוכנות עכשיו לאמץ אל חיקן חברים בתפוצות ולאפשר להם תהליכי השתלבות‬
‫(אינטגרציה) והתבוללות (אסימילציה) מואצים‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬אבל הן מגלות גם שנאה ועוינות‬
‫כלפי ״הזר״ וה״אחר‪,‬״ מאידך גיסא‪.‬‬
‫רביעית‪ ,‬השינויים במעמד התפוצות האתנו‪-‬לאומיות‪ ,‬הלגיטימציה הגוברת שלהן על ידי חברות‬
‫במדינות מארחות דמוקרטיות או במדינות שעוברות תהליכי דמוקרטיזציה‪ ,‬הביאו להתגברות‬
‫האסרטיביות שלהן‪ .‬הדברים האלה חלים גם על התפוצה היהודית‪ .‬הקהילות המבוססות‬
‫והחזקות בתפוצה הזו לא מהססות לפעול ולבקר הן את הממשלות במדינות המארחות והן את‬
‫ממשלות ישראל‪ .‬למרות קשרי הארגונים היהודיים הגדולים בקהילות המבוססות עם ממשלת‬
‫ישראל והסוכנות היהודית‪ ,‬חברי הקהילות האלה בוחנים היטב את האסטרטגיה שלהם ואת‬
‫צעדיהם האופרטיביים ומחליטים על פי האינטרסים העצמיים שלהם ושל קהילתם‪ .‬תוצאה‬
‫מכך חל פיחות ברמת ההעברות הכספיות לישראל‪ ,‬ולעומת זאת עלתה ההשקעה בעניינים‬
‫הפנימיים של הקהילה‪ ,‬במטרה להבטיח את ההמשכיות של הקהילה ואת התחייה התרבותית‬
‫והארגונית שלה‪.‬‬
‫חמישית‪ ,‬בקהילות רבות בתפוצה היהודית ניכרים תהליכי הערכה מחדש בסוגיית ״מרכז״‬
‫ו״פריפריה״‪ .‬יהודים רבים יותר בתפוצה חושבים כי ישראל איננה המרכז היהודי החשוב ביותר‬
‫מבחינת יצירת הערכים התרבותיים היהודיים‪ .‬הדברים אמורים בייחוד בשלוש הקהילות‬
‫היהודיות החשובות ביותר ‪ -‬בארצות הברית‪ ,‬בצרפת וברוסיה‪ .‬קיימת תביעה להשוואת מעמדן‬
‫של כל הקהילות למעמדה של ישראל וליצירת מבנה בעל אופי פדרטיבי לתפוצה כולה‪ .‬גם‬
‫מבחינה זו דומה התפוצה היהודית לתפוצות אתנו‪-‬לאומיות אחרות שבהן נוצרים ונשמרים‬
‫דפוסי יחסים כאלה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לשינויים הצוברים האלה יש גם משמעויות מעשיות והן כרוכות בהתארגנות ובשימוש‬
‫במשאבים ובכלים המצויים עתה בידי הקהילות‪ .‬כך‪ ,‬כמו תפוצות אחרות‪ ,‬גם התפוצה היהודית‬
‫‪155‬‬
‫עושה שימוש הולך ומתרחב באמצעי התקשורת העכשוויים (בייחוד באינטרנט) כדי ליצור‬
‫ולתחזק את הרשתות העל‪-‬מדינתיות‪ .‬רשתות אלה מקשרות את הקהילות השונות בתפוצה‬
‫ויוצרות קהילה על‪-‬מדינתית ששומרת על סולידאריות ועל אפשרות של התגייסות וסיוע הדדי‪,‬‬
‫על בסיס פדרטיבי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬צריך לזכור היטב כי השימוש הגובר באמצעים האלה‪ ,‬שהם‬
‫פלורליסטיים במהותם‪ ,‬רק מגביר את הנטייה לאוטונומיה של הקהילות האלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הבעיות המרכזיות הניצבות לפני התפוצה היהודית‬
‫בפרק זה יידונו הדרכים לבירור הבעיות המרכזיות של התפוצה היהודית וכן הצעות לפתרון‬
‫הבעיות שניצבות בפני התפיסות המרכזיות שלה‪.‬‬
‫הבעיות שנדונו‪:‬‬
‫בעיה ראשונה ‪ -‬השרידות‪ ,‬ההמשכיות וההתחדשות‪.‬‬
‫זו בעיה קשה בשל כמה סיבות‪:‬‬
‫ *האפשרות הקלה להתבוללות‪ ,‬בייחוד במדינות דמוקרטיות ליברליות‪ ,‬כמו ארצות הברית‪,‬‬
‫קנדה ובריטניה‪ ,‬כתוצאה מהפתיחות ומהליברליזם של החברות במדינות כאלה ושל חברי‬
‫התפוצה היהודית‪.‬‬
‫ *הנטיות של בני הדור הצעיר יותר ובייחוד של החילונים שביניהם להשתלב ביתר שאת‬
‫בהרבה מהמדינות המארחות את התפוצה‪.‬‬
‫ *היחלשות מוסד המשפחה ברוב החברות המערביות (דבר שמחליש גם את הקשרים‬
‫הפרימורדיאליים בין חברי התפוצה ובין הישות הכללית)‪.‬‬
‫היחלשות הקשרים בין חברי התפוצה והתרבות היהודית‪ :‬לאור הביקורת הנשמעת מפי יהודים‬
‫צעירים על הקהילות והארגונים היהודיים‪ .‬לאור כל אלה הולכת ופוחתת יכולת ההישרדות לא רק‬
‫של המשפחות היהודיות אלא גם של הקהילות היהודיות המקומיות והארציות‪.‬‬
‫ *היחלשות יכולת ההישרדות מסכנת את ההמשכיות ואת ההתחדשות של התפוצה היהודית‪.‬‬
‫חסידי הגישה הזו מצביעים על המתרחש בכמה קהילות יהודיות במערב אירופה‪ ,‬בכמה‬
‫ממדינות אמריקה הלטינית וכן בארצות הברית ובקנדה כראיה לאפשרות הזו‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫מצד שני יש הטוענים כי דווקא העובדה שיש כשלוש מאות וחמישים מיליון בני אדם‪ ,‬המשתייכים‬
‫לתפוצות אתנו‪-‬לאומיות‪ ,‬שנוצרו כבר בעת העתיקה‪ ,‬בימי הביניים והן ממשיכות להיווצר ובעת‬
‫החדשה‪ ,‬וחיים דרך קבע במדינות מארחות רבות‪ ,‬מעידה על יכולת השרידות המפליאה של‬
‫הקבוצות האלה ושל הישויות שיצרו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬על פי תפיסה אופטימיסטית זו‪ ,‬דווקא גלי‬
‫ההגירה הנמשכים‪ ,‬שמגדילים קהילות מסוימות‪ ,‬היכולת להתיישבות הקבע של המהגרים‬
‫בארצות המארחות‪ ,‬הרצון של קבוצות מרכזיות בתפוצות האלה לשמור על זהותן האתנו‪-‬‬
‫לאומית בארצות המארחות‪ ,‬והעובדה שרבים מהם שומרים על קשרים עם ארצות האם‪ ,‬כל‬
‫אלה משמשים יסוד לתחזית שלפיה למרות תהליכי טמיעה והשתלבות‪ ,‬הרי שקבוצות ליבה‬
‫בתפוצות‪ ,‬כולל בתפוצה היהודית‪ ,‬אינן נעלמות וקרוב לוודאי שגם לא תיעלמנה‪.‬‬
‫אפשר ללמוד ממצבן של תפוצות אחרות‪ ,‬שחשופות גם הן כמו התפוצה היהודית‪ ,‬לתהליכים‬
‫הגלובליים‪ ,‬האזוריים והפנימיים במדינות המארחות אותן‪ .‬השוואה כזאת מלמדת על התחזיות‬
‫בדבר ההתפתחות העתידית של התפוצה היהודית‪ :‬בניגוד לתפיסה הפסימית לגבי עתיד‬
‫התפוצה היהודית‪ ,‬הרי לא רק שליבה די גדולה של התפוצה הנוכחית לא תיעלם‪ ,‬אלא שתיתכן‬
‫גם אפשרות של תחייה ושגשוג של אותם יהודי הליבה וגם של יהודים בפריפריות התפוצה‪,‬‬
‫שיעדיפו להיות חברים בה‪ .‬בניגוד לתחזיות פסימיות של היסטוריונים ודמוגרפים‪ ,‬המבססים‬
‫את תחזיותיהם על אירועי עבר או אינטרפולציות בקשר לעתיד‪ ,‬אפשר להניח שהתפוצה הזו‬
‫לא תקטן באופן משמעותי בעתיד הקרוב‪ ,‬ואולי היא אפילו תגדל במידת מה‪ .‬אף שלא המדינות‬
‫המארחות ולא התפוצות יכולות למנוע טמיעה של בודדים ושל קבוצות‪ ,‬קרוב לוודאי שרוב‬
‫החברים בליבה‪ ,‬בפריפריות‪ ,‬ואפילו אלה שהתבוללו ושנטמעו בחברות המארחות שלהן‪ ,‬ישמרו‬
‫על קשרים עם הקהילה‪ .‬יש גם ראיות לכך שבתפוצות אתנו‪-‬לאומיות אחרות‪ ,‬כמו התפוצות‬
‫הגרמנית והסקנדינביות בארצות הברית‪ ,‬בשנים האחרונות חלים תהליכי התעוררות של‬
‫״שיבה״ לקהילות התפוצה שלהן שנשמרו‪.‬‬
‫בעיה שניה ‪ -‬הזהות והתפתחות זהויות הכלאיים (היברידיות)‪.‬‬
‫הבעיה הקשה האחרת שניצבת בפני התפוצה היהודית ובפני תפוצות דומות‪ ,‬וקשורה בטבורה‬
‫לבעיה שהוזכרה לעיל (כלומר‪ ,‬לבעיית ההישרדות) היא שאלת מהות הזהות ואופי ההזדהות של‬
‫חברי התפוצה היהודית‪.‬‬
‫יש הטוענים כי ברוב המקרים של תפוצות מבוססות‪ ,‬כולל התפוצה היהודית‪ ,‬זהות חברי‬
‫התפוצות איננה ״מומצאת״ או ״מדומיינת‪,‬״ אלא זו זהות שמקורה בשילוב של גורמים‬
‫קמאיים (פרימורדיאליים)‪ ,‬פסיכולוגיים ומעשיים (אינסטרומנטאליים)‪ .‬ראוי לציין כי בניגוד‬
‫לתחזיות ובניגוד לנטיות ולתנאי הגלובליזציה העכשוויים‪ ,‬שמאפשרים ומעודדים במידה‬
‫מסוימת השתחררות מהזהות האתנו‪-‬לאומית המקורית‪ ,‬הרי שאי היעלמותם של הגורמים‬
‫‪157‬‬
‫הלאומיים והלאומניים במדינות המקור וכן בחברות בארצות המארחות המגלות עוינות כלפי‬
‫הזר‪ ,‬האחר והשונה‪ ,‬אי היעלמות זו דווקא מקלה על המשך קיומן של זהויות אתנו‪-‬לאומיות‬
‫שמקורן בארצות‪-‬אם רחוקות‪ ,‬ובמקרים הגרועים ביותר הן משפיעות על הזהויות של חברי‬
‫התפוצה לרעה רק באופן מוגבל‪.‬‬
‫לעומת אלה‪ ,‬יש הטוענים כי הפתיחות היחסית של החברות‪ ,‬בייחוד פתיחות של חברות‬
‫דמוקרטיות שבהן חיים עתה רוב חברי התפוצה היהודית‪ ,‬ההידבקות (‪ )Contagion‬הקלה מאוד‬
‫מגורמים זרים‪ ,‬שלהם בעיקר אופי גלובלי והם אינם מעודדים את האתנו‪-‬לאומיות בכלל ואת‬
‫הזהות האתנו‪-‬לאומית בפרט‪ ,‬פתיחות זו והשפעות הגומלין בין החברות המארחות והתפוצות‪,‬‬
‫כל אלה יוצרים נטיות להתפתחות של הכלאות (היברדיזציה) ושל טשטוש המאפיינים המקוריים‬
‫של זהות חברי התפוצות ואלה של הקבוצה הדומיננטית בארצות המארחות (הדברים האלה‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬גורמים לזהות היברידית‪ ,‬כלומר לזהות של טלאים טלאים‪ ,‬אם אפשר להשתמש בדימוי‬
‫זה כאן)‪ .‬תהליכים אלה חלים כמובן גם על התפוצה היהודית‪ .‬גם היא‪ ,‬כמו תפוצות אחרות‪,‬‬
‫מנסה כעת להתמודד עם נטיות אלה ביתר שאת‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוויכוח הנטוש בין שתי הגישות האלה בדבר בעיית הזהות הוא על היכולת לשמר את‬
‫הזהות האתנו‪-‬לאומית‪-‬דתית המקורית של חברי התפוצות‪ ,‬שהיא די חיונית לשמירה על המשך‬
‫קיום התפוצה כולה וכן לשמירה על האפשרות של התעוררות וחידוש תפוצות‪.‬‬
‫בעיה שלישית ‪ -‬מעמד הדת בזהות ובפעולה של התפוצה‪.‬‬
‫בהקשר הזה של הדיון בזהות יש צורך לברר שאלה חשובה ביותר לגבי מספר תפוצות ובעיקר‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬לגבי ישראל והתפוצה היהודית‪ .‬מדובר במעמד הדת בזהות ובחיים הלכה למעשה בישראל‬
‫ובתפוצה‪ .‬שתי התפיסות מנוגדות בסוגיה זו מוכרות היטב ‪ -‬התפיסה האחת‪ ,‬שרוב התומכים‬
‫בה הם מסורתיים‪ ,‬דתיים וחרדים‪ ,‬טוענת כי הזהות היהודית בכללה וכן ההתארגנות של העם‬
‫היהודי תלויות בקיומה של הדת ובקיום החיים הדתיים על כל היבטיהם ‪ -‬בתפוצה ובישראל‪.‬‬
‫מן הצד השני החילוניים והאתיאיסטים טוענים כי היהדות היא בראש ובראשונה תוצר של‬
‫האתנו‪-‬לאומיות ולא של הדת‪ ,‬ולכן‪ ,‬כדי לאפשר את המשך הקיום היהודי ללא מאבקים יש‬
‫צורך בהפרדת הדת מהמדינה בישראל ובהפרדת הדת מהחיים הקהילתיים בתפוצה‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫בעיה רביעית ‪ -‬סדרי היום השונים והבעיות השונות הניצבות בפני התפוצות וארצות האם‪.‬‬
‫רוב ארצות האם עסוקות בסוגיות שקשורות לבעיות פנים מדינתיות וכן לבעיות מדיניות‬
‫החוץ והביטחון שלהן‪ .‬מדובר בבעיות כמו ירידת עוצמת המדינה‪ ,‬בעיות ממשל‪ ,‬התפתחות‬
‫ומשברים כלכליים‪ ,‬פערים סוציו‪-‬כלכליים‪ ,‬יחס לבעיות הרווחה והעוני‪ ,‬טרור‪ ,‬יחס לקבוצות‬
‫אתניות‪ ,‬יחסי שיתוף פעולה וסכסוכים עם מדינות אחרות וכולי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬רוב התפוצות‬
‫עסוקות בעיקר בבירור התהליכים והאירועים שיקבעו את עתידן בראש ובראשונה בארצות‬
‫המארחות אותן ‪ -‬תהליכים ואירועים אלה כוללים את בירור נושאי הזהות האתנו‪-‬לאומית‪,‬‬
‫ההתבוללות‪ ,‬היחסים בין הקבוצות השונות בתפוצה‪ ,‬קיומם ופעולתם של הארגונים שלהם‬
‫והשגת המשאבים הדרושים לכך‪ ,‬נישואי תערובת‪ ,‬יחסים עם הקבוצות החברתיות העיקריות‬
‫בארץ המארחת וקשרים עם מוסדות המדינה המארחת‪ .‬לפי תפיסה זו‪ ,‬סדרי היום השונים‬
‫האלה של התפוצה ושל מדינות המוצא גורמים לבעיות בגיוס חברי תפוצות ומשאבים לטובת‬
‫ארץ האם ולמתחים בין חברי התפוצה לארץ האם‪ .‬כאשר נוצרים מתחים כאלה חוזרת ועולה‬
‫בעיית הנאמנות של התפוצה וזו תידון בפסקה הבאה‪.‬‬
‫יש הטוענים כי זהו המצב גם לגבי יחסי ישראל והתפוצה היהודית‪ .‬לדבריהם מבחינת היחסים‬
‫והעניין המשותף ישנה התרחקות נוספת בין ישראל ובין התפוצה היהודית‪ .‬החברה הישראלית‬
‫וממשלת ישראל עסוקות מאוד‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬בבעיות ביטחון‪ ,‬כמו האיום הקיומי מצד איראן‪,‬‬
‫סוריה‪ ,‬החיזבאללה והחמס‪ ,‬בסוגיות של אפשרות הסדר עם הפלשתינאים‪ ,‬היחסים עם‬
‫ארצות הברית והאיחוד האירופאי‪ ,‬ומצד שני בבעיות פנים קשות‪ ,‬כמו אבטחת יישובי גבול‬
‫הדרום והצפון‪ ,‬העוני‪ ,‬הפערים החברתיים והכלכליים ההולכים וגדלים‪ ,‬בעיות במערכת‬
‫החינוך‪ ,‬יחסים בין חילוניים ודתיים וכדומה‪ .‬חסידי הגישה הזו מוסיפים ואומרים כי בעוד‬
‫שהדיון הציבורי והפוליטי בישראל מתעלם לחלוטין מבעיות התפוצה היהודית‪ ,‬עוסקים רוב‬
‫מנהיגי וחברי הקהילות היהודיות בתפוצה בבעיות שהוזכרו לעיל‪ ,‬כמו הזהות האתנו‪-‬לאומית‪,‬‬
‫ההתבוללות‪ ,‬היחסים בין הקבוצות השונות בתפוצה‪ ,‬קיומם ופעולתם של הארגונים שלהם‬
‫והשגת המשאבים הדרושים לכך‪ ,‬נישואי תערובת‪ ,‬יחסים עם הקבוצות החברתיות העיקריות‬
‫בארץ המארחת וקשרים עם מוסדות המדינה המארחת‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬ההתרחקות בין ישראל‬
‫‪1‬‬
‫והתפוצה על רקע זה רק הולכת ומחמירה ומוסיפה להתנתקות בין שני חלקי העם‪.‬‬
‫לעומת חסידי התפיסה הנ״ל‪ ,‬רבים טוענים כי למרות ההתמקדות של כל אחד משני חלקי‬
‫העם בענייניו המרכזיים‪ ,‬לא קטנה מאוד ההתעניינות ההדדית של ישראלים רבים‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬
‫ושל חברי התפוצה מצד שני‪ ,‬בעניינים המשותפים לעם כולו ובבעיות המעסיקות את כל אחד‬
‫מהצדדים‪ .‬חסידי הגישה הזו מוסיפים כי העניין ההדדי גובר עוד כאשר מתרחשים משברים‬
‫באחד הצדדים‪ ,‬כמו מלחמה והתקפות שישראל מעורבת בהן‪ ,‬כמו תהליך השלום‪ ,‬כמו‬
‫‪ 1‬זו אחת מהטענות המרכזיות בספר גבריאל (גבי) שפר והדס רוט‪ ,‬מי מנהיג? על יחסי ישראל והתפוצה היהודית‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬ראו את פרסומי המכון לתכנון מדיניות עם יהודי‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫אנטישמיות גואה באחת הארצות המארחות את התפוצה היהודית או כמו תהליכי התבוללות‬
‫מרחיקי לכת‪.‬‬
‫בעיה חמישית ‪ -‬הנאמנות‪.‬‬
‫המעורבות האישית והקבוצתית של התפוצות בענייני ארצות האם שלהן‪ ,‬ודימויים שאינם‬
‫נעלמים בדבר ההדרה או חוסר השייכות של חברי התפוצות לקבוצות החברתיות הדומיננטיות‬
‫בארץ המארחת‪ ,‬מעלים שוב ושוב את בעיית הנאמנות‪ .‬לבעיה הזו שני היבטים שאינם זהים‪:‬‬
‫שאלת הנאמנות לארץ האם וללאום‪ ,‬ושאלת הנאמנות לארץ המארחת‪.‬‬
‫כמו תפוצות אחרות (הגרמנים‪ ,‬היפנים‪ ,‬הקובנים‪ ,‬הפלסטינים‪ ,‬ההודים באפריקה ואחרים)‪ ,‬כך‬
‫גם היהודים הואשמו בנאמנות מחולקת (נאמנות מוגבלת לתחומים מסוימים לארץ המארחת‪,‬‬
‫ונאמנות מקיפה יותר ללאום ולישראל)‪ ,‬או בנאמנות כפולה (נאמנות בו זמנית לישראל ולארץ‬
‫המארחת)‪ .‬האשמת התפוצות בכלל‪ ,‬והתפוצה היהודית בפרט‪ ,‬באחד משני דפוסי הנאמנות‬
‫האלה משפיעה על התנהגות התפוצה‪ ,‬על יכולתה ועל נכונות הגיוס והפעולה שלה‪ ,‬ולעיתים‬
‫קרובות היא גם משפיעה על דיסוננסים הכרתיים (קוגניטיביים) ורגשיים (אמוציונאליים) בין‬
‫חברי התפוצות‪ .‬למעשה‪ ,‬הרבה מהתפוצות‪ ,‬כולל התפוצה היהודית‪ ,‬מגלות עתה דפוס של‬
‫נאמנות עמומה‪ .‬זו נאמנות שאיננה מוצהרת בריש גלי ובבירור‪ ,‬נאמנות שיכולה להשתנות על‬
‫פי הנסיבות‪ ,‬נאמנות שמקשה על מחויבות ועל אפשרות גיוס מלאה אפילו של חברי הליבה‪ .‬גם‬
‫התפוצה היהודית מתנסה בתהליך כזה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בגלל קשריה ההדוקים מאוד‪ ,‬לכאורה‪ ,‬עם‬
‫ישראל‪ ,‬הרי התפוצה היהודית יותר מתפוצות אחרות מואשמת בנאמנות גמורה לישראל ולא‬
‫לארצות המארחות שלה‪.‬‬
‫בעיה שישית ‪ -‬מרכז ופריפריה ביחסי תפוצה וארץ אם‪.‬‬
‫הסוגיה הזו איננה כל כך מידית וחמורה ברוב התפוצות שביטחון וכלכלת ארצות האם שלהן‬
‫אינם בסכנה או שאינם נמצאים תחת איום‪ .‬לאור הבחנה בסיסית זו‪ ,‬השאלה בדבר מהות‬
‫המרכז הלאומי מופיעה לפחות בשני מקרים‪ :‬במקרים שבהם ארץ האם אכן נתונה במשבר‬
‫ביטחוני וכלכלי מתמשך‪ ,‬ובמקרים שבהם התפוצה תרמה רבות להקמה ולתחזוק של ארץ‬
‫האם‪ ,‬ואחרי‪-‬כן מבקשת המולדת את הבכורה בלאום כולו‪ .‬נראה כי הדפוס השכיח ברוב‬
‫המקרים הוא זה של ״פדרציה רופפת״ שבה נשמר דו‪-‬קיום בין התפוצה לארץ האם‪ ,‬ואין‬
‫העדפה של אחד משני הצדדים האלה‪.‬‬
‫‪160‬‬
‫בהקשר של שתי הבעיות האחרונות שנזכרו כאן עולה השאלה מי המשפיע העיקרי על מי ‪-‬‬
‫התפוצה על מדינת המוצא או מדינת המוצא על התפוצה? כמו לגבי שאלות ובעיות אחרות‬
‫קשה מאוד לתת תשובה חד משמעית לגבי התפוצות בכלל‪ ,‬ולגבי התפוצה היהודית בפרט‪ .‬יתר‬
‫על כן‪ ,‬בתחום זה יש עליות וירידות בהשפעת כל אחד משני הצדדים על הצד האחר‪ .‬דבר נוסף‪,‬‬
‫מידת ההשפעה היחסית של כל אחד משני הצדדים תלויה מאוד במידת ההתפתחות שלהם‪,‬‬
‫בבעיות שאתן הם מתמודדים‪ ,‬ובמצב בכל אחד מהתחומים ‪ -‬התרבותי‪ ,‬החברתי‪ ,‬הפוליטי‬
‫והכלכלי השורר בהן‪ .‬במידה שאחד משני הצדדים נתון במשבר או שצרכיו מרובים והוא אינו‬
‫יכול לספק אותם בעצמו‪ ,‬תגדל השפעת הצד השני‪.‬‬
‫יש הטוענים כי בקווים כלליים זה היה מצב המרכזיות וההשפעה של התפוצה על ישראל‪.‬‬
‫אלה טוענים כי לפני הקמת המדינה ועד שנות השמונים השפעתה של התפוצה היהודית על‬
‫ישראל הייתה רבה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬בייחוד כתוצאה מההתבססות הפוליטית והכלכלית של ישראל‬
‫וההתכנסות של התפוצה לעיסוק בענייניה הפנימיים‪ ,‬פחתה במידה ניכרת יכולת השפעת‬
‫התפוצה על המדינה‪ .‬לעומתם יש הטוענים כי השפעת ישראל על התפוצה איננה רבה‪ ,‬זאת בעיקר‬
‫כתוצאה מחוסר העניין שישראלים רבים מגלים לגבי התפוצה היהודית‪ ,‬ובמידה לא מועטה גם‬
‫כתוצאה מהרפיסות התרבותית של ישראל בעיני התפוצה‪ ,‬שאינה מעוררת הערכה רבה כלפיה‪.‬‬
‫לבד משאלות ההמשכיות‪ ,‬מעמד הדת וגיוס המשאבים לצורכי התפוצה וישראל‪ ,‬ויכוח חשוב‬
‫מאוד שמתנהל בתפוצה היהודית הוא בדבר מרכזיותה של ישראל בעם‪ .‬זו‪ ,‬כאמור‪ ,‬איננה‬
‫שאלה תיאורטית בלבד‪ ,‬שכן היא קשורה בגיוס ובהקצאת המשאבים השונים של האומה‬
‫המפוזרת על פני מדינות רבות‪ .‬אחרי השואה והקמת מדינת ישראל ציפו רוב הציוניים וגם‬
‫לא‪-‬ציוניים רבים בתפוצה‪ ,‬כי המדינה הצעירה תהפוך למרכז הבלעדי של העם‪ .‬השקפות אלה‬
‫רווחו‪ ,‬ועדיין רווחות‪ ,‬גם בקרב הפוליטיקאים הישראליים והפעילים הישראליים בתחום יחסי‬
‫ישראל והתפוצה‪ .‬היו‪ ,‬וישנם‪ ,‬כמובן‪ ,‬חוגים שלא קיבלו את התפיסה הזו בדבר יחסי הכוחות‬
‫בעם היהודי‪ .‬בעשורים האחרונים אימצו יהודים רבים בקהילות שונות עמדה חדשה בסוגיה‬
‫המרכזית הזו‪.‬‬
‫עמדה זו נובעת גם בגלל ההשתלבות (האינטגרציה) המרשימה של היהודים בארצות‬
‫המארחות‪ ,‬גם בגלל קבלתם על ידי החברות המארחות‪ ,‬גם בגלל האסרטיביות הגדלה שלהם‪,‬‬
‫בגלל שיקולים אינסטרומנטאליים של רווח והפסד אפשרי‪ ,‬וגם מפני שישראל איננה מקום‬
‫בטוח ויצירתי‪ .‬בשל כל הסיבות הללו נוטים רבים בתפוצה היהודית‪ ,‬ובעיקר הצעירים יותר‪,‬‬
‫להביע ספקות בדבר מרכזיותה של ישראל בעם היהודי‪ .‬אלה‪ ,‬וגם פעילים יהודים רבים אחרים‪,‬‬
‫שרוצים לשמור על קשר שוטף עם ישראל‪ ,‬מעדיפים שההסדר העתידי בעם היהודי יהיה זה של‬
‫״פדרציה רופפת‪.‬״ ההסדר הזה יהיה מבוסס על ההכרה באוטונומיה של התפוצה‪ .‬ההסדר הזה‬
‫צריך לספק לגיטימציה לניסיונות השונים של הקהילות לפתור בעצמן את הבעיות המקומיות‬
‫‪161‬‬
‫שלהן ללא התערבות יתר מצד ישראל‪ ,‬ובלי שיוחמרו הבעיות המורכבות הנובעות מהנאמנות‬
‫למדינה המארחת‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬ולישראל‪ ,‬מצד שני‪ .‬צריך לציין כי הבעיה הזו של מרכז‪-‬ופריפריה‬
‫מעסיקה מאוד גם תפוצות אחרות‪ ,‬למשל את התפוצה הקובנית בארצות הברית‪ .‬במצב זה‪,‬‬
‫אף שישראל‪ ,‬בגין התפיסה הישראלוצנטרית (המעמידה את ישראל במרכז העם היהודי בעולם‬
‫כולו) של רבים מהפוליטיקאים הישראלים‪ ,‬עדיין מנסה לעודד ״עלייה״‪ ,‬קשה לראות גלים‬
‫גדולים נוספים של עולים מרצונם ומהדחפים הפנימיים שלהם‪ .‬אם תחמיר האנטישמיות‬
‫ובעקבותיה יחמיר מאוד המצב של אחת מהקהילות היהודיות הגדולות בארצות המארחות‬
‫ייתכן גידול במספרי העולים‪ .‬אולם‪ ,‬כאמור‪ ,‬גם מצב כזה לא יביא בהכרח לידי כך‪ ,‬אלא סביר‬
‫שיביא להגירה של יהודים מארץ מארחת אחת לשנייה‪.‬‬
‫בעיה שביעית ‪ -‬התמיכה בארץ האם‬
‫תפוצות מתבקשות על ידי ארצות המוצא שלהן (מדינות רבות‪ ,‬כמו צרפת‪ ,‬איטליה‪ ,‬יפן ויוון‬
‫הקימו לאחרונה משרדי ממשלה או סוכנויות ממשלתיות לעסוק ביחסיהן עם התפוצה) לסייע‬
‫להן‪ .‬יש ארצות מוצא שנחלצות לכך מכוח עצמן‪ .‬כאמור‪ ,‬סוגי התמיכה הם רבים ושונים ‪-‬‬
‫תרבותית‪ ,‬פוליטית‪ ,‬דיפלומטית‪ ,‬כלכלית‪ ,‬כוח אדם וכו׳‪ .‬תפוצות יגבירו את תמיכתן בארץ האם‪,‬‬
‫כאשר פוקדים את ארצות המוצא משברים בתחומים אלה‪ .‬תמיכתן תפחת כאשר המדינות‬
‫האלה הן מבוססות או כאשר הן מאמצות ומפעילות מדיניות שאיננה מתיישבת עם צורכי‬
‫התפוצה או עם נטיותיה‪.‬‬
‫בהקשר הזה‪ ,‬נושא חשוב שצריך להעמיק את הדיון בו הוא ההפחתה המשמעותית בתמיכת‬
‫התפוצה בישראל גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה פוליטית וביקורת משמעותית שקיימת לגבי‬
‫עמדות ומדיניות של ממשלות ישראל‪ .‬ביקורת כזאת נשמעה ונשמעת גם בחוגים לא מעטים‬
‫בקרב התפוצה היהודית‪ .‬השאלה היא עד כמה ניתוח זה הוא מבוסס ואיך ניתן להסדיר את‬
‫עניין התמיכה בישראל‪ ,‬שהרי עניין זה קשור להסדרת מעמד התפוצה היהודית בעם בכלל‪.‬‬
‫ד‪ .‬שדה המחקר והגישות התאורטיות העיקריות‬
‫כאמור‪ ,‬לאחרונה התרבה והעמיק המחקר על תפוצות בכלל‪ ,‬ובמידה מסוימת גם על התפוצה‬
‫היהודית‪ .‬התוצאה הצפויה היא שהעיסוק בשאלות מרכזיות‪ ,‬כמו‪ -‬האם מופע התפוצות קיים‬
‫והאם הוא בר ניתוח בכלל‪ -‬לא יורד מסדר היום‪ .‬לכן גם עלו ועולות הצעות שונות לגבי הגדרת‬
‫המופע כולו‪ 1.‬רוב החוקרים מסכימים כי קיים מופע מורכב כזה של תפוצות וכי יש להמשיך‬
‫לנתחו ולאפיין אותו ואת מרכיביו העיקריים‪.‬‬
‫‪162‬‬
‫‪ 1‬בקשר לכך ראו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬את מאמרו של ‪Brubaker, 2005‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬באופן בסיסי קיימות שתי גישות תאורטיות מרכזיות לחקר התפוצות‪ .‬שתי הגישות‬
‫התאורטיות העיקריות לחקר התפוצות הן הגישה העל‪-‬לאומית (הטרנס‪-‬נציונליסטית) והגישה‬
‫האתנו‪-‬לאומית‪-‬דתית‪ ,‬או הגישה העל‪-‬מדינתית‪.‬‬
‫מקורה של הגישה העל‪-‬לאומית הוא המחקר האנתרופולוגי של תופעת ההגירה‪ ,‬שאליה הצטרפו‬
‫גם חוקרים הרואים בלאומיות ובאתניות תופעות ״מדומיינות״ או ״מובנות״ (‪.)constructed‬‬
‫אף שחסידי הגישה הזו מכירים בעובדה שמהגרים רבים יצרו ויוצרים ישויות מאורגנות ושיש‬
‫להן קשרים עם מדינות המוצא שלהן‪ ,‬הם טוענים כי התפוצות הן ישויות מובנות‪ ,‬התלויות‬
‫בראש ובראשונה ברצון של חבריהן להקים ולהשתייך לקהילות כאלה‪ .‬הגישה הזו מדגישה כי‬
‫מופע התפוצות קשור בקשר חזק לגלובליזציה‪ .‬כי חברי התפוצות נעים ממדינה למדינה וכי הם‬
‫בעלי קשרים החורגים מגבולות מדינות הלאום והמוצא האתנו‪-‬לאומי‪ .‬הם טוענים כי יצירת‬
‫תפוצות ושמירה עליהן תלויות בזהות של חברי התפוצות‪ ,‬שהיא זהות סובייקטיבית לחלוטין‪,‬‬
‫המשתנה לעיתים והמושפעת מאוד ממה שמתרחש בסביבה שבה מתגוררים חברי התפוצה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הזהות שלהם מורכבת מאלמנטים רבים (ובלשון כמה חוקרים הזהות היא היברידית)‪.‬‬
‫הגישה השנייה טוענת כי יש צורך להבחין בין תפוצות שונות‪ .‬יש אמנם תפוצות על‪-‬לאומיות‪,‬‬
‫אבל רוב התפוצות הן תפוצות שזהות חבריהן הטבועה בהן היא אתנו‪-‬לאומית‪-‬דתית‪ ,‬והן‬
‫קשורות רק לחברה בארץ מוצא היסטורית אחת‪ .‬חברי התפוצות האלה שומרים על קשרים‬
‫עם ארץ המוצא‪ .‬למעשה‪ ,‬הגישה הזו פותחה בין היתר על ידי כותב המאמר הזה והוצגה לעיל‬
‫‪2‬‬
‫בניתוח הקשור להגדרת המופע ולדיוקן‪/‬פרופיל של התפוצות בכלל והתפוצה היהודית בפרט‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫היום חוזרת תפיסה זו ומקבלת מקום מרכזי בחקר התפוצות‪.‬‬
‫ה‪ .‬סיכום קצר‬
‫נראה כי הניתוח המוצע כאן מוליך לכמה מסקנות השנויות במחלוקת שדורשות עיון נוסף‪:‬‬
‫המסקנה האחת‪ :‬התפוצה היהודית הייתה דומה לתפוצות אתנו‪-‬לאומיות אחרות‪ ,‬והיא‬
‫מתקרבת והופכת להיות דומה עוד יותר לתפוצות האלה‪.‬‬
‫המסקנה השנייה‪ ,‬באותו כיוון‪ :‬כמו ישראל‪ ,‬כך גם התפוצה היהודית הופכת להיות פחות ייחודית‬
‫ויותר ״נורמאלית״ מבחינת התאמתה למודל‪/‬פרופיל של כל התפוצות האתנו‪-‬לאומיות‪.‬‬
‫והמסקנה השלישית‪ :‬מסקנה מעשית עיקרית הנובעת מהחלת הידע שלנו בדבר תפוצות בכלל‬
‫‪ 1‬ראו פרסום שבו פותחה הגישה הזו ‪Glick-Schiller, 1992‬‬
‫‪ 2‬ראו שוב ‪Sheffer 1986, 2006‬‬
‫‪ 3‬ראו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬את הכרך ‪Braziel and Mannur, 2003‬‬
‫‪163‬‬
‫ומהשוואה בין התפוצות היא כי למרות מה שנראה כהצטמקות או כשקיעת התפוצה היהודית‪,‬‬
‫יש בתפוצה הזו‪ ,‬גם בליבה וגם בחלק מהפריפריה‪ ,‬חיות רבה שתצליח לשמר לפחות ליבה‬
‫מוצקה‪ .‬אולם אחד התנאים החשובים להמשכיות התפוצה הוא ההכרה התאורטית והמעשית‬
‫בדבר השינוי במעמדן של התפוצה ושל ישראל‪ .‬הכרה מלאה בשוויון בערך ישראל והתפוצה‬
‫היהודית וגם הישראלית תוכל לתרום לביסוס הקשרים בין התפוצה ובין ישראל‪ .‬אבל‪ ,‬גם‬
‫מסקנה זו נתונה במחלוקת ודורשת עיון ודיון פתוחים נוספים‪.‬‬
‫‪164‬‬
‫מראי מקום‬
Braziel Jana Evans and Mannur Anita, (eds.) (2003). Theorizing Diaspora, Oxford:
Blackwell Publishing.
Brubaker, Rogers, (2005). ‫״‬The ‘Diaspora‫ ׳‬Diaspora.‫ ״‬Ethnic and Racial Studies, 28
(1):1-19.
Glick-Schiller, Nina, Basch, Linda and Blank-Szant/on, (1992), Towards a
Transnational Perspective on Migration: Race, Class, Ethnicity and Nationalism
Reconsidered, New York: New York Acadmey of Science.
Sheffer, Gabriel, (1986), (ed.), Modern Diasporas in International Politics, New York:
St. Martin‫׳‬s.
Sheffer, Gabriel (2006). Diaspora Politics: At Home Abroad, New York: Cambridge
University Press.
‫הצעות ביבליוגרפיות‬
‫ תל‬,‫ מי מנהיג? על יחסי ישראל והתפוצה היהודית‬.‫ טולדאנו הדס‬-‫שפר גבריאל (גבי) ורוט‬
2006 .‫ הקיבוץ המאוחד‬:‫אביב‬
‫ התפוצה היהודית והארגונים היהודיים הבינלאומיים בהיסטוריה‬.)‫שפר גבריאל (גבי‬
‫ הציונות והחזרה להיסטוריה‬,)‫ (עורכים‬,‫ בש״מ אייזנשטדט ומשה ליסק‬,‫ובפוליטיקה הכללית‬
.414 - 389 1999 .‫ יד יצחק בן צבי‬:‫ ירושלים‬,‫הערכה מחדש‬
.37 -23 ,2000 ,142 ‫ מס׳‬,46 ‫ שנה‬,‫ ״האם התפוצה היהודית ייחודית?״ גשר‬.)‫שפר גבריאל (גבי‬
,‫ אפשרות או חזון לא ריאלי?״ כיוונים חדשים‬:‫שפר גבריאל (גבי) מדיניות כוללת לעם היהודי‬
.123-108 ,2000 .2 ‫ גיליון מס׳‬,‫ניסן תש״ס‬
165
Braziel Jana Evans and Mannur Anita, (eds.). Theorizing Diaspora, Oxford: Blackwell
Publishing. 2003
Ben-Rafael, Eliezer, Yosef Grony and Yaacov Roí, (eds.) (2003). Contemporary
jewries: Convergence and Divergence, Leiden: Brill. 2003
Cohen, Robin. Theorizing Diaspora: An Introduction, London: UCLA Press. 1997
Don-Yehia Eliezer,. Israel and Diaspora Jewry: Ideological and Political Perspectives,
Ramat-Gan: Bar-Ilan University Press.1991
Gilroy, Paul, The Black Atlantic: Modernity and Double Consciousness, MA:
Harvard University Press. 1991
Sahoo, Ajaya and Brij Mharaj, (eds.). Sociology of Diaspora, a Reader, New Delahi:
Rawat Publications. 2007
Sheffer, Gabriel, Diaspora Politics: At Home Abroad, New York: Cambridge
University Press. 2006
Tal, Rami, (ed.). The Jewish People Policy Planning Institute Annual Assessment
2004-2005, Jerusalem: The Jewish People Policy Planning Institute. 2005
Troen, Ilan (ed). Jewish Centers and Peripheries, New Bronswick: Transaction
Publishers. 1999
Vertovec, Steven and Cohen Robin (eds.). Migration, Diasporas and
Transnationalism, Cheltenham: Edward Elgar Publishing Ltd. 1999
166
167
‫פרק ה‬
‫״טיפוח התודעה היהודית״ במערכת החינוך הישראלית‪:‬‬
‫מ״שלילת הגולה״ בתקופת היישוב ל״עמיות יהודית״ בימינו‬
‫יובל דרור‬
‫‪168‬‬
‫״טיפוח התודעה היהודית״ הוא שם של מרכז להכנת תוכניות לימודים בנושאי יהדות לבית‬
‫הספר הממלכתי אותו הגה ויישם שר החינוך והתרבות ארן בשנות החמישים והשישים ‪-‬‬
‫מרכז ששורשיו בתקופת היישוב וראשיתה של מדינת ישראל‪ ,‬בוועדות מקצועיות וציבוריות‬
‫שונות שפעלו החל ממחצית שנות הארבעים‪ .‬״שני המונחים האחרים בכותרת מייצגים את‬
‫שני הקצוות של רצף הזמן‪ .‬״שלילת הגלות״ היא מונח חברתי וחינוכי‪ ,‬שבהגות הציונית בגולה‬
‫ובארץ‪-‬ישראל היו בו גוונים‪ ,‬ברנר מול א״ד גורדון‪ ,‬יעקב קלצקין נגד אחד‪-‬העם ‪ -‬ובחינוך‪ ,‬כפי‬
‫שנראה בהמשך‪ ,‬איש הגימנסיה הרצליה ברוך בן‪-‬יהודה (בשנות העשרים) מול שלמה שילר‬
‫מנהל הגימנסיה העברית בירושלים ואנשי ״מועצת המורים למען הקק״ל״ אליעזר ריגר ואותו‬
‫ברוך בן‪-‬יהודה מסוף שנות ה‪ :30-‬הראשונים בצמדים הללו היו בעד שלילה מוחלטת של הגולה‬
‫שניוונה ומנוונת את העם היהודי‪ ,‬האחרונים ‪ -‬בעד שלילת הגלות ללא שלילת הגולה‪ ,‬קרי יצירת‬
‫קשר עם יהודי הגולה ולימוד תרבותם כמקור ההמשכיות מהיהדות לציונות‪ .‬בעשור האחרון‬
‫כלול בלימודי היהדות במערכת החינוך הישראלית גם החינוך ל״עמיות (‪ )peoplehood‬יהודית״‪,‬‬
‫שיוצא מבית התפוצות שבתל אביב‪ ,‬העיר העברית‪-‬ציונית הראשונה‪ .‬להלן נרחיב את ״טיפוח‬
‫התודעה היהודית״ לכל הקשור בלימודי היהדות במגזר הלא‪-‬דתי‪ ,‬החל משנות הארבעים‬
‫שטרם מדינה ועד ישראל של ראשית המאה העשרים ואחת‪ .‬לימודי היהדות בחינוך הפורמאלי‬
‫והבלתי‪-‬פורמאלי כאחד נועדו לטפח את התודעה היהודית גם אצל התלמידים החילוניים;‬
‫״התודעה היהודית״ נוגעת ללימודי ההיסטוריה‪ ,‬המקרא ומחשבת ישראל‪ ,‬הספרות והאמנות‬
‫בכל השנים הנידונות ועוסקת בשתי סוגיות רגישות במיוחד‪ :‬השואה ויהדות המזרח; המאמר‬
‫יעסוק בכל אלה‪ .‬החינוך הציוני הממוסד בקרוב למאה השנים האחרונות שיקף‪ ,‬במידה רבה‪,‬‬
‫את השינויים המדיניים‪-‬ביטחוניים החיצוניים ואת השינויים האידיאולוגיים והפוליטיים‬
‫הפנימיים ביישוב היהודי בתקופת המנדט ובמדינת ישראל‪ .‬החברה והחינוך היו שלובים‪:‬‬
‫תולדות הציונות‪ ,‬״השואה והתקומה״‪ ,‬גלי העלייה‪ ,‬מפעלי ההתיישבות ומצב הביטחון הכתיבו‬
‫גם את יחסה של מערכת החינוך לגלות ‪ /‬לגולה ‪ /‬לתפוצות ‪ /‬לעם היהודי‪ .‬ניתן לראות בברור‬
‫תהליך התפתחותי חינוכי וחברתי‪ :‬משלילה בראשית התקופה הנידונה ל״נירמול״ הדרגתי של‬
‫היחס לגולה עד כדי הפיכתה לתפוצות והבלטת ״העמיות היהודית״‪ ,‬להכרה בצדקת הציונות‬
‫בד בבד עם קבלת קיומן של ״ירושלים ובבל״ כאחד‪.‬‬
‫מאמר זה משלב ממצאים של מספר מחקרים קודמים‪ ,‬של הכותב ושל אחרים‪ ,‬הבוחנים‬
‫את לימודי היהדות במערכת החינוך הציונית המאורגנת בארץ ישראל החל מראשיתה בימי‬
‫המנדט הבריטי וכלה בימינו אלה‪ ,‬ראשית המאה העשרים ואחת‪ .‬הפיריודיזציה שלו מתחלקת‬
‫לשש תקופות‪( :‬א) התחלות בשנות העשרים ועד ראשית שנות הארבעים של המאה העשרים‪,‬‬
‫טרם מלחמת העולם השנייה והשואה; (ב) ‪ - 1943-1948‬מהיוודע השואה ביישוב היהודי‬
‫בארץ‪-‬ישראל ועד הקמת מדינת ישראל ‪ -‬מה שקרוי ״משואה לתקומה״; (ג) שנות ה‪ 50-‬וה‪,60-‬‬
‫ראשית המדינה שבהמשך לתקופת היישוב; (ד) ‪ 1968‬עד ראשית שנות ה‪ - 80-‬השנים שלאחר‬
‫מלחמת ששת הימים‪ ,‬כולל מלחמות יום‪-‬הכיפורים ולבנון והמהפך הפוליטי הראשון ב‪;1977-‬‬
‫(ה) ממחצית שנות ה‪ 80-‬ועד ראשית המאה העשרים ואחת ‪ -‬התרחבות תהליך השלום‪ ,‬תנופת‬
‫העלייה‪ ,‬הפלורליזם החברתי ורב‪-‬התרבותיות בישראל; (ו) מראשית המאה העשרים ואחת ‪-‬‬
‫התחלות של ״שותפויות״ בין קהילות יהודיות בארץ ובעולם וביסוסה של ״עמיות יהודית״‪.‬‬
‫א‪ .‬שנות ה‪ 20-‬עד ראשית ה‪ :40-‬בין ״שלילת הגלות״ ו״חיוב הגולה״‬
‫ה״שיח״ החברתי והחינוכי על ״שלילת הגולה״ (ו‪/‬או הגלות) החל כבר בראשית הציונות‪,‬‬
‫בתפוצות ובארץ‪-‬ישראל‪ .‬ברנר וקלצקין שללו‪ ,‬כאמור‪ ,‬את הגלות בצורה נחרצת‪ ,‬לעומת א״ד‬
‫גורדון ואחד העם ששילבו בכך את החיוב שביהדות הגולה‪ .‬״היהודי החדש״ העצים את אחיזתו‬
‫הציונית בארץ‪-‬ישראל‪ :‬באמצעות השלטת ״העברית בעברית״ כשיטת ההוראה הלאומית‬
‫ביישוב הציוני של שלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים; בעקבות ״מלחמת‬
‫השפות״ ב‪ 1913-‬שהביאה לנטישתה של רשת החינוך הפילנטרופית היהודית‪-‬גרמנית ״עזרה״‬
‫שביקשה ללמד בגרמנית‪ ,‬ולאחר ההשתלטות של ההסתדרות הציונית ונציגיה על מערכת‬
‫החינוך היישובית במהלך המלחמה העולמית הראשונה ולאחריה תוך דחיקת מוסדות החינוך‬
‫הפילנטרופי‪-‬יהודי מגרמניה‪ ,‬צרפת ואנגליה והחינוך החרדי שלא דבר עברית‪.‬‬
‫ד״ר ברוך בן‪-‬יהודה היה מהמחנכים הבולטים בגימנסיה הרצליה‪ ,‬ולימים מנהלה‪ .‬בשנות‬
‫העשרים כתב ״יומן פדגוגי״ ובו סיפר על ״הקלוב המחלקתי״ של תלמידיו מהכיתה השישית‬
‫שקראו בו ״חומר ציוני ויישובי״ בהשתתפותו‪ .‬השקפת העולם אותה העביר לחניכיו בשיחות‬
‫שבעקבות קריאת המאמרים הייתה‪ ,‬ע״פ עדותו‪ ,‬מתונה ‪ -‬״גורדוניזם״ ותורת ״הפועל הצעיר״‬
‫‪169‬‬
‫בשעתו; הוא לא דגל בקדושת מלחמת המעמדות והמרד כסימנה של תנועת הנוער ‪ -‬אך‬
‫לעומת זאת ציין את קדושת העבודה הנובעת ממקורות היהדות ומביאה לגאולת האדם על‪-‬‬
‫ידי התפרקותו מ״טומאת הגלות״‪ .‬מנהיג אחר של ״הפועל הצעיר״ באותן השנים היה שלמה‬
‫שילר‪ ,‬עוד בגליציה‪ ,‬ששימש מחנך ומנהל בגימנסיה העברית בירושלים בשנים ‪.1915-1921‬‬
‫שילר העריך מאד את תרומת הגולה לעיצוב הלאומיות היהודית והתרבות הלאומית‪ ,‬וזאת‬
‫כאנטיתזה כמעט מוחלטת לרעיון שלילת הגולה שהיה דומיננטי בציונות בכלל ובחוגי הציונות‬
‫הסוציאליסטית בפרט‪ .‬הוא גרס שחינוך לאומי אינו יכול להתעלם מאלפיים שנות קיום ויצירה‬
‫בגלות ‪ -‬אך בארץ‪-‬ישראל חשש מלהביע את דעותיו אלה‪ .‬שילר דגל‪ ,‬אפוא‪ ,‬בפשרה שהקדימה‬
‫את זמנה‪ :‬שלילת הגלות כמקום וכדרך חיים‪ ,‬אך חיוב תרומתה של הגולה ליהדות בכלל וליצירת‬
‫הציונות בפרט‪.‬‬
‫רות פירר במחקרה סוכנים של החינוך הציוני (‪ )1985‬על ספרי הלימוד להיסטוריה ביישוב‬
‫ובמדינה ציינה שתי תקופות‪ :‬מראשית המאה עד ‪ ,1930‬עת הובלטו בהם ״הגישה הפסיבית״‬
‫באשר לעם ישראל ו״היהודי הישן״ בגולה והרבולוציה שעבר בהיותו ל״יהודי חדש״ ‪ -‬ומאז ועד‬
‫סוף שנות ה‪ ,40-‬עת הופיעו גם ספרי לימוד שהדגישו את ״הגישה האקטיביסטית״ היהודית בכל‬
‫תחומי החיים‪ .‬ע״פ גישה זו הובלטה בספרים שלילת הגלות אך לא שלילת יהודי הגולה‪ ,‬שהוערכו‬
‫כמקור הרוחני והאנושי של הציונות‪ ,‬כיוצרי רעיון השיבה לארץ וכעתודה לעלייה אליה‪ .‬כותבים‬
‫אלה הדגישו את האבולוציה ההדרגתית שבמעבר מיהדות הגולה לציונות הארץ ישראלית‪.‬‬
‫סיטון במחקרה על מועצת המורים למען הקק״ל (‪ ,)1998‬ודרור בעקבותיה‪ ,‬הוכיחו שהתפנית‬
‫לכיוון הגישה האקטיביסטית‪ ,‬שיש בה את שלילת הגלות לצד החיוב שביהודי הגולה ויצירתם‪,‬‬
‫התבטאה בפרסומים חינוכיים שונים כבר משלהי שנות השלושים ובראשית שנות הארבעים‪ ,‬עם‬
‫התפשטות הנאציזם באירופה ותחילת מלחמת העולם השנייה ובטרם נודעו ממדי השואה‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫סיטון מציינת שכבר בהרצאה המרכזית ״ארץ‪-‬ישראל והגולה״ בכינוס מועצת המורים בחנוכה‬
‫תרצ״ד (‪ )1933‬הציג ההיסטוריון ומכשיר המורים פרופ׳ ב״צ דינור את הדרך הנכונה לחינוך‬
‫הציוני‪ :‬שלילת הגלות מחד גיסא ‪ -‬ומאידך גיסא הכרת העם היהודי בכל תפוצות הגולה‪ ,‬כך‬
‫שהתלמיד ידע שהציונות נוסדה בשביל העם היהודי וכדי שיעלה לארץ‪ .‬ע״פ דיווחי המורים‬
‫בשנים ‪ 1939-1937‬הפגינו התלמידים אדישות‪ ,‬נתק וזלזול כלפי יהודי הגולה בזמן שהנאצים‬
‫עלו לשלטון בגרמניה והתנשאו כ״יהודים חדשים״ שכאילו אינם בני אותו עם‪ .‬״מועצת‬
‫המורים״ ניסתה להתמודד עם הצורך לקשור את בני הארץ ליהודי הגולה‪ .‬תחילה אורגנו‬
‫״מבצעים״ חד‪-‬פעמיים‪ :‬התכתבויות אישיות ובית‪-‬ספריות עם ילדי הגולה‪ ,‬הכנת אלבומים של‬
‫צמחי א״י מיובשים ו״תערוכת הנוער היהודי״ ב‪ 1939-‬אליה הגיעו כיתות מבתיה״ס‪ ,‬ובה‪ ,‬לצד‬
‫ההתעוררות והתחייה הציונית שצמחו מן הגלות הוצגו מצב היהודים ואחדותם בכל העולם וכן‬
‫הקשרים בין היישוב בארץ לגולה‪ .‬השיחות שנתבקשו המורים לקיים עם תלמידיהם בעקבות‬
‫התערוכה לא הספיקו‪ ,‬וחברי מועצת המורים הבינו שעליהם לעסוק בארץ‪-‬ישראל אך גם‬
‫בעם ישראל שבגולה במסגרת תוכנית‪-‬לימודים מקיפה וממושכת יותר‪ ,‬שאת עקרונותיה בררו‬
‫בכינוסיהם ומעל דפי כתב העת שלהם‪ ,‬שורשים‪.‬‬
‫ב‪ 1939-‬נתפרסמה בשורשים רשימתו של דינור ״לבירור יסודותיו של החינוך הציוני״ בעקבות‬
‫כינוס נוסף של מורים‪ .‬הוא הזכיר שם שרק ״זרם העובדים״ הנהיג תוכנית ללימודי הציונות‪,‬‬
‫והציע להחילה גם בזרמים האחרים בהתייחס לארבעת מרכיביה‪ :‬״א) יסוד אידיאולוגי‪-‬ציוני;‬
‫ב) יסוד היסטורי ארץ‪-‬ישראלי; ג) יסוד חברתי‪-‬לאומי; ד) יסוד סוציאלי‪-‬חלוצי‪ ...‬מה הוא היסוד‬
‫האידיאולוגי‪-‬הציוני? ראשית כל ש ל י ל ת ה ג ל ו ת ‪ -‬להכיר את הגלות‪ ,‬ללמד את התלמידים מה‬
‫היא גלות לכל תופעותיה ממצרים ועד ימינו אלה‪ ...‬ומנקודה זו יש ללמוד לראות את המציאות‬
‫היהודית‪ ...‬הציונות היא מרד בגלות‪,‬המלחמה בה‪ .‬תנאי קודם לניצחון ‪ -‬ידיעת האויב‪ .‬ואת‬
‫המרד הזה בגלות יש לפתח ע״י ידיעת הגלות‪ ...‬הצביון היהודי שהשתמר בחיים שבגלות היא‬
‫תוצאה של שלילת הגלות‪ ...‬אנו צריכים לפתח את השלילה הזאת‪ ,‬והיא שתביא אותנו לשינוי‬
‫הערכים״‪ .‬דינור הוסיף גם בערוב המלחמה העולמית השנייה לשלול את הגלות ‪ -‬אך תוך קישור‬
‫ערכי היהדות בגולה עם ערכי הציונות בארץ ברצף אחד‪ ,‬שיש בו מרד אך גם המשכיות‪.‬‬
‫ב‪ 1940-‬הוקדש קובץ שלם של שורשים לשאלת תוכניות הלימודים לציונות בבתי‪-‬הספר‪ ,‬וגם‬
‫בו נידונו שלילת הגלות וחיוב הגולה‪ .‬שלושה מפרקי העיבוד החדש והמאוזן לנושא ״עם ישראל‬
‫בגולה״‪ ,‬שפרסמה ״מועצת המורים״ באותה שנה‪ ,‬עסקו בחיוב שבגולה‪ :‬המבנה הקהילתי‪ ,‬ערכי‬
‫היהדות כ״מאורות ישראל סבא״ ו״היסודות הציוניים בספרות העברית החדשה״ המתארת את‬
‫היופי שבחיי היום‪-‬יום בגלות‪ .‬שלושה פרקים אחרים עסקו בשלילי שבגלות‪ :‬״שנאת ישראל״‪,‬‬
‫״גבורת עם ישראל״ (קידוש השם והגירה ונדודים כתגובה)‪ ,‬וכן כשלון ההתבוללות והתפתחות‬
‫הפתרון הציוני‪ .‬בן‪-‬יהודה סקר באותו קובץ את ההחלטות שלא נתממשו על הכנסת תוכניות‬
‫ללימודי הציונות בכינוסי מועצת המורים ב‪ ,1929-‬ב‪ 1934-‬וב‪ 1939-‬והציע פעם נוספת תוכנית‬
‫שעניינה ״לימוד האזרחות הציונית בבית‪-‬הספר״‪ .‬על אף ״יחידות הפתרון הציוני״ ושלילת‬
‫הגלות כפתרון יהודי‪ ,‬קיבל בן‪-‬יהודה בשעה קשה זו לעם היהודי את נוסחת הפשרה‪ :‬מגשימי‬
‫הציונות הם ״שליחי האומה‪ ,‬באי כוחה‪ ,‬חלוציה‪ ...‬שלילת הגלות אינה צריכה להעבירנו על‬
‫דעתנו ולהביאנו לידי שלילת הגולה״‪ .‬יעקב הלפרין (ניב)‪ ,‬ממפקחי זרם העובדים ומראשיו‪,‬‬
‫פרט באותו קובץ את ״לימודי הציונות והחברה בבתי‪-‬הספר של זרם העובדים״ והציג את‬
‫ההתלבטות בנוגע לתוכנית הציונות‪ :‬הכל בזרם העובדים סברו שאין לנתק את לימודי הציונות‬
‫‪171‬‬
‫מהגולה‪ ,‬אך היו שהציעו להתרכז בהווה הציוני ולחזור ממנו לשורשיו שבגולה ‪ -‬ואחרים סברו‬
‫שנכון ללמד ע״פ הסדר ההיסטורי; לבסוף הוחלט ללמד ״מן ההווי היהודי הכלל‪-‬עולמי דרך‬
‫התנועות לגאולה בימים ראשונים אל שאלות ימינו ודרכי פתרונן״‪ .‬אליעזר ריגר‪ ,‬מראשי הזרם‬
‫הכללי ומחלקת החינוך של הוועד הלאומי‪ ,‬פרסם באותה שנה בה יצא קובץ ״שורשים״ להוראת‬
‫הציונות את ספרו ״החינוך העברי בארץ ישראל״‪ .‬הוא דן שם בהרחבה בשלילת הגולה‪ ,‬ונקט‬
‫גם הוא בדרך האמצע ״הארוכה והמורכבת‪ ...‬להקנות לילדינו ידיעות על יהודי חוץ לארץ‪( ...‬ו)‬
‫לעודד חילופי תלמידים בין ארץ ישראל ובין חוץ לארץ)‪ ...‬ומצד שני לטעת בלב הנוער הרגשה‬
‫עמוקה וראשונית כי ארץ ישראל היא בית חיינו (ועל כן) אסור לעזוב את ארץ ישראל על מנת‬
‫להשתקע בחוץ לארץ״‪.‬‬
‫נראה שהויכוחים על שלילת הגלות משנות העשרים התחלפו במשך שנות השלושים בפשרה של‬
‫כל הממסד החינוכי ששילבה את שלילת הגלות עם חיוב הגולה‪ ,‬זו שניכרה כבר אצל שילר עוד‬
‫בטרם עלה ארצה‪ .‬העובדה שדינור ובן‪-‬יהודה חזרו בהם משלילה קיצונית של הגולה מלמדת‬
‫שהיה בכך פתרון לדילמה החברתית והחינוכית המרכזית של היישוב‪ :‬מחד גיסא תפס היישוב‬
‫הציוני את עצמו כאוונגרד החלוצי המגשים בעלייה‪ ,‬עבודה חקלאית ושמירה את חזון ״היהודי‬
‫החדש״‪ ,‬כ״עילית המשרתת״ של העם היהודי שהתרחקה מ״היהודי הישן״ ואף בזה לו; מאידך‬
‫גיסא העליות הרביעית (מפולין) והחמישית (מגרמניה) היו עליות מצוקה ולא ניתן היה לחלוצי‬
‫היישוב‪ ,‬שרובם ככולם באו מאירופה‪ ,‬להתעלם ממצוקות משפחותיהם ובני עירם וארצותיהם‬
‫אותם הותירו מאחור‪ .‬הפיתרון הציוני שהקל על רגשי האשמה הללו היה עיסוק חינוכי הולך‬
‫ומתרחב ביהדות ובגולה‪.‬‬
‫ב‪:1948 - 1942 .‬‬
‫״משואה לתקומה״ הגולה היהודית ומורשתה נכללת בתכנית הלימודים‬
‫‪172‬‬
‫זוועות השואה נודעו ביישוב היהודי בארץ‪-‬ישראל בנובמבר ‪ ;1942‬מדינת ישראל הוקמה במאי‬
‫‪ 1948‬תוך כדי מלחמה על עצמאותה‪ .‬התגובות של זרם העובדים על השואה בפרט וכלפי היהדות‬
‫והגולה בכלל השתנו בין שני התאריכים האלה ש״משואה לתקומה״‪ .‬במחקר על תגובת זרם‬
‫העובדים לשואה נמצא שבכל זרמי החינוך עד הקמת מדינת ישראל ב‪ 1948-‬לא נתפרסמו‬
‫תוכניות לימודים שעסקו בשואה עצמה‪ ,‬אך לעומת זאת הועמקו לימוד הגולה והקשר עימה‪:‬‬
‫התקיימו טקסים לציון השואה וההזדהות עם הגולה‪ ,‬נערכו מגביות והתרמות למען הגולה‪,‬‬
‫בגני הילדים הודגש הקשר לגולה באמצעות ציורים ושיחות‪ ,‬ובבתי‪-‬הספר הובלטה ״ידיעת‬
‫הגולה״ בלימודי הספרות וההיסטוריה‪.‬‬
‫כבר בנובמבר ‪ 1942‬ניכרה השפעת השואה על לימודי היהדות והעם היהודי‪ .‬הודגשו הגבורה‪,‬‬
‫הכוח והעליונות היהודית לאורך ההיסטוריה‪ :‬״הערצת הגיבור (החייל) האלמוני‪ :‬כמוהו כמכבי״‬
‫אמרה אחת הסיסמאות בכינוס הגננות‪ .‬משה אביגל‪ ,‬ממנהיגי זרם העובדים והמפקח הראשי‬
‫שלו במחלקת החינוך של היישוב‪ ,‬נאם בשני כנסים חינוכיים שהוקדשו לשואה‪ .‬לדעתו‪ ,‬הדגש‬
‫בשיטות חינוך חדשניות ופעלתניות‪ ,‬כגון חברת הילדים‪ ,‬נחלש עקב השואה‪ ,‬ועל תשומת הלב‬
‫לעבור לתכנים‪.‬״הפרופורציה בין יהדות לאירופיות״‪ ,‬בין לימודי היהדות ללימודים הכלליים‬
‫ובין הלימודים ההומניסטיים לריאליסטיים השתנתה ועתה יש להבליט את תכנית הלימודים‬
‫הלאומית על חשבון האוניברסאליות ועל חשבון לימודי המדעים‪ .‬את ״שלילת הגולה״ יש להחליף‬
‫בלימוד הגלויות ובהבלטת ״אחדות הגורל של כל חלקי האומה למעמדותיה השונים ולזרמיה‬
‫המרובים״‪ .‬במקום הלימוד ההומניסטי לשמו הציע אביגל ״לבחור מתוך ההיסטוריה (‪( )...‬וכן‬
‫מתוך הגיאוגרפיה הכלכלית והפוליטית‪ ,‬התנ״ך והספרות) את הפרקים המתאימים״ רק לצורך‬
‫״עליית הנשמה״ הלאומית‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬השינוי לא אירע בפועל אלא רק הוצע בשיח החינוכי‪.‬‬
‫בשנים ‪ ,1947-1948‬ערב מלחמת העצמאות‪ ,‬נערכו בזרם העובדים כמה כינוסים חינוכיים‬
‫שיוחדו ל״חינוך בשעת חירום זו״‪ ,‬ובהם נזכרה גם השואה‪ .‬השנים המעטות שחלפו‪ ,‬והתמקדות‬
‫המאבק בעולם הערבי ולא באירופיות‪ ,‬החזירו את האיזון לשיח החינוכי‪ .‬יעקב הלפרין (ניב)‪,‬‬
‫עמיתו של אביגל בהנהגת זרם העובדים הדגיש את ״ערכי הנצח של היהדות״ לצד ״הפדגוגיה‬
‫המדעית החדשה״ ו״מוסדות ההנהלה של חברת הילדים״‪ .‬אביגל שוב הציע את המתכונת‬
‫הישנה שלו ‪ -‬״חינוך עמלני לאומי״ גם יחד‪ :‬״ ‘לייהד׳ את ההומניסטיקה הכללית באופן שתהא‬
‫הערכת העניינים נעשית מנקודת הראות המיוחדת שלנו״‪ ,‬וכן לדאוג ל״הרחבה וחיזוק של‬
‫החינוך לחקלאות ולטכניקה (‪( )...‬כ)חלק אורגני אינטגרלי של השכלתו התיכונית של הנוער״‪.‬‬
‫הגולה לא נשללה‪ ,‬אך הציונות הובלטה כממשיכתה בשלשלת הדורות היהודיים‪ .‬המגמתיות‬
‫בהוראת המקצועות ההומניסטיים התחלפה אצל אביגל בנוסח מינורי ומאוזן‪ :‬״ניתן את‬
‫תרבות העולם גם לבנינו‪ ,‬אך (‪ )...‬בצינורות שלנו (‪ )...‬כל העובדות וכל האמיתות אשר בית הספר‬
‫יקנה לו יצטרפו יחד למערכת מושגים וחוויות אחידה ואחדותית המהווה את פרצופו של‬
‫היהודי‪-‬הארצישראלי‪-‬הציוני‪-‬הסוציאליסטי‪-‬החדש״‪ .‬מהתגובות החינוכיות של זרם העובדים‬
‫על השואה אפשר ללמוד על השפעת משברים לאומיים קשים על אובדן האיזון בדילמה שבין‬
‫היהדות והאוניברסליות‪ .‬כפי שאירע ערב מלחמת השחרור‪ ,‬נראה שבאותן סוגיות ממש שלאחר‬
‫השואה יכולה הייתה מערכת החינוך לשדר מסרים מאוזנים‪ ,‬לאומיים ושאינם לאומניים‪.‬‬
‫ב‪ ,1945-‬עם סיומה של מלחמת העולם השנייה‪ ,‬פרסמה מועצת המורים למען הקק״ל שלוש‬
‫תוכניות היסטוריות שנגעו גם בגולה ‪ -‬שתים ללימוד הציונות והשנייה ללימוד ההיסטוריה‬
‫‪173‬‬
‫היהודית והכללית‪ .‬בהשפעת השואה חיבר אורינובסקי תוכנית לציונות ששללה את פיזור העם‬
‫בגלויות השונות והתבוללותו התרבותית בגויים ‪ -‬אך בעיקר הציגה את הערכים החיוביים‬
‫שבחיי העם בגולה ואת היות היהודי הגלותי דמות אקטיבית הנאבקת על חייה בדומה למאבקי‬
‫היהודי הציוני בארץ‪-‬ישראל‪ .‬חמישה מתוך פרקי התוכנית הוקדשו ל״מלחמות ישראל״ ודרכי‬
‫מלחמתנו בגולה״ ‪ -‬המלחמה ״המדינית״‪ ,‬״הכלכלית״‪ ,‬״התרבותית״ ו״הדתית״‪ .‬רק הפרק‬
‫המסכם הוקדש ל״עם וארצו״ ואף הוא הבליט את קשר הדורות לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אורינובסקי‬
‫הציע את ״הישראלי החדש״ כסינתזה בין ״הטיפוס התנ״כי״ שחי על אדמתו ו״הטיפוס‬
‫התלמודי״ שחי בגולה ‪ -‬כביטוי לשילוב העם‪ ,‬מולדתו ותרבותו על כל רובדיהם ההיסטוריים‪.‬‬
‫א׳ פלדמן חיבר ב‪ 1945-‬תכנית בשם ״לימוד האזרחות וידיעת העם בבתי‪-‬הספר״‪ ,‬שהנחת‬
‫‪174‬‬
‫היסוד שלה שלימוד האקטואליה של הציונות (והעם היהודי) מקביל ללימודי האזרחות‬
‫בארצות אחרות בעולם‪ .‬תוכניתו של ד״ר מיכאל הנדל ללימוד ההיסטוריה היהודית והכללית‬
‫השוותה בין השתים‪ .‬התוכנית נפתחה בהתנחלות השבטים בארץ כנען והסתיימה במקבילתה‬
‫ ההתיישבות הציונית בארץ‪-‬ישראל‪ .‬עם זאת‪ ,‬כל פרקיה הבליטו את הייחוד היהודי בגולה‪:‬‬‫השוואה בין תרבות ישראל לתרבות פרס ויוון; תרומותיה של התפוצה היהודית בימי הבית השני‬
‫לתרבות היהודית וקשריה לארץ‪-‬ישראל; מרידות היהודים שישבו בגולה (בנוסף למרד הגדול‬
‫ומרד בר‪-‬כוכבא); תרומת היהודים לתרבות האירופאית באמצעות האימפריה הרומאית;‬
‫מלחמת הקיום היהודי בגולה בתוך העולם הנוצרי והמוסלמי והחיוב שבה ‪ -‬במקביל לשלילת‬
‫הגלות ‪ -‬והיות הפתרון הציוני בארץ‪-‬ישראל היחיד לבעיות היהודים והיהדות‪.‬‬
‫לאחר השואה‪ ,‬ובמקביל לתוכנית המעודכנת להיסטוריה‪ ,‬ניתוסף ב‪ 1945-‬ללימודי הספרות‬
‫פרק חדש בנושא השירה הלאומית ‪ -‬״שירת הגולה״‪ .‬בדומה לנושאים ההיסטוריים‪ ,‬המורים‬
‫הונחו להבליט בכל לימודי הספרות את החיוב שביצירותיהם של משוררי הגולה וסופריה ולעמוד‬
‫על חלומותיהם של הגיבורים לגאולה לאומית‪ .‬השואה וסיומה של מלחמת העולם השנייה‬
‫ב‪ 1945-‬הביאו גם להכנסת תוכנית ייחודית ‪ -‬וראשונה בתולדות החינוך הציוני החילוני בארץ‪-‬‬
‫ישראל ‪-‬״להגברת לימודי היהדות״‪ ,‬דווקא בזרם העובדים הציוני‪-‬סוציאליסטי ובהשראת‬
‫בכירי מחנכיו‪ .‬דמות המפתח בדיונים לגבי השואה‪ ,‬שחידדו את הצורך בלימוד היהדות והעם‬
‫היהודי‪ ,‬היה משה אביגל שכבר נזכר לעיל‪ .‬אביגל הקדיש את אחד מנאומיו‪ ,‬שהתקיים ב״כינוס‬
‫הפדגוגי״ ב‪ ,1944-‬ליובל ה‪ 60-‬של היסטוריון הגולה היהודית בן‪-‬ציון דינבורג (דינור)‪ ,‬שהיה‬
‫אורח הכבוד בכינוס‪ ,‬והבטיח שם להשלים את פרסום המקורות לתולדות עם‪-‬ישראל‪ .‬משה‬
‫תלמי מכפר‪-‬יחזקאל‪ ,‬אף הוא מבכירי המחנכים בזרם‪ ,‬ברך את דינבורג בשם הכינוס וחזר‬
‫על הצעתו משכבר להכין תוכנית ל״הגברת לימודי היהדות״ שתכלול מהתנ״ך שנוצר בארץ‪-‬‬
‫ישראל אך גם אגדה‪ ,‬סידור ומחזור שנוצרו בגולה‪.‬‬
‫״הוועדה הפדגוגית״ ‪ -‬הגוף המקצועי הבכיר של זרם העובדים‪ ,‬שהתמיד בפעולתו מאז שקם‬
‫‪ ,1933‬קיימה בהמשך לכינוס ב‪ 1944-‬דיונים רבים על הצעתו של תלמי‪ ,‬ואף שמעה ופרסמה‬
‫בביטאון הזרם ״אורים״ את התמיכה בהצעה של ד״ר מקס סולובייצ׳יק‪ ,‬מנהל מחלקת החינוך‬
‫של הוועד הלאומי בארץ‪-‬ישראל שהיה מראשי הסיעה הרדיקלית של ״הציונים הכלליים״‬
‫בהסתדרות הציונית‪ ,‬יחד עם נחום גולדמן ויצחק גרינבוים‪ .‬סיעה זו תמכה כמו ויצמן‪ ,‬ובדומה‬
‫לרוב הציונות הכללית הליברלית‪-‬מרכזית‪ ,‬בציונות המעשית של תנועת העבודה‪ .‬התמיכה‬
‫החיצונית הזאת של ״שר החינוך״ היישובי דאז בתוכנית ביטאה את הקונצנזוס לגבי הצורך‬
‫בחיזוק החינוך היהודי ולא רק הציוני‪ ,‬ואת תמיכתו של רוב הציבור (גם החילוני) בארץ‪-‬‬
‫‪175‬‬
‫ישראל שלאחר מלחמת העולם והשואה בחיזוק התודעה היהודית והקשרים לגולה של בניו‬
‫ובנותיו‪ .‬״וועדת תלמי״ שנקבעה להכנת התוכנית ב‪ ,1944-‬כללה מחנכים בולטים ואנשי עט‬
‫בזרם העובדים ובהתיישבות העובדת‪ :‬חיים שפרוני‪ ,‬יצחק שוויגר (דמיאל)‪ ,‬מאיר איילי ותלמי‬
‫עצמו‪ .‬הוועדה הוסיפה לשני המחזורים המקובלים של לימודי התורה‪ ,‬האגדה ומסכת האבות‬
‫שליטה בפרושי רש״י קלים; שילוב פרקי אבות ומבחר משניות‪ ,‬אגדות ו״מעשי חכמים״‬
‫במקצועות ובנושאים שונים; הכרת ״מועדי ישראל וזמניו״ בשיטת הנושאים המרוכזים‪ .‬בדרך‬
‫זו הועלתה לראשונה הבעייתיות של לימודי היהדות במגזר הלא‪-‬דתי על סדר היום החינוכי‪-‬‬
‫ציבורי‪ ,‬ומורשת הגולה שולבה בתוכנית לימודים של אחד משני הזרמים החינוכיים החילוניים‪.‬‬
‫הצעותיה של וועדת תלמי התקבלו ב‪ 1945-‬ע״י הוועדה הפדגוגית ויושמו בכל בתי‪-‬החינוך של‬
‫זרם העובדים‪.‬‬
‫ג‪ .‬שנות החמישים והשישים‪:‬‬
‫עמעום ״שלילת הגולה״ והבלטת ״התודעה היהודית״ לנוכח העלייה הגדולה‬
‫שנות הביסוס של מדינת ישראל ומוסדותיה‪ ,‬היוו במידה רבה המשך ישיר לתקופת הישוב‪ .‬בשני‬
‫העשורים הראשונים למדינה הקשר לתפוצות הגולה היה חשוב בשל גלי העלייה הגדולה והצורך‬
‫בתמיכת היהדות העולמית בשנות בראשית אלה‪ .‬תוכניות הלימודים הראשונות נכתבו בהשראת‬
‫הפרופסור בן‪-‬ציון דינור (דינבורג)‪ ,‬שר החינוך השלישי‪ .‬הן פורסמו כ״סילבוסים״ (רשימות תכנים)‬
‫באמצע שנות ה‪ ,50-‬לאחר חוק החינוך הממלכתי (‪ )1953‬שאיחד את הזרם הכללי וזרם העובדים‬
‫ל״חינוך הממלכתי״ והותיר את זרם המזרחי שהיה ל״חינוך הממלכתי‪-‬דתי״‪ .‬דינור נשא בנאומיו‬
‫דברים מאוזנים על מהות ״החינוך לאזרחות״ ציונית ויהודית כאחד‪ ,‬ללא ״שלילת הגולה״ ו״הכרת‬
‫האויב״ שנכללו בדבריו בתקופת היישוב; הוא התייחס לשואה ולתקומת המדינה תוך דגש על‬
‫שותפות הגורל היהודי וקיבוץ הגלויות‪ ,‬והציע חינוך לזהות משולבת של אזרחת במדינת ישראל‬
‫בד בבד עם שייכות לאומה היהודית‪ ,‬הרגשת שותפות יהודית יחד עם הכרה בייחוד הישראלי‪.‬‬
‫בהקדמה שכתב במחצית שנות החמישים לתוכניות הלימודים הממלכתיות הראשונות הוא‬
‫הציג את מטרותיהן העיקריות ‪ -‬יצירת ״היהודי (הציוני) החדש״ בד בבד עם טיפוח ״נכסי‪-‬יסוד‬
‫רוחניים של מורשת האומה״‪ :‬״תכנית הלימודים צריכה להיות כולה מושתתת על מטרות החינוך‬
‫הממלכתי‪ :...‬על ערכי תרבות ישראל והישגי המדע‪ ,‬על אהבת המולדת ונאמנות למדינת ישראל‬
‫ולעם ישראל‪ ,‬על אימון בעבודה חקלאית ובמלאכה‪ ,‬על הכשרה חלוצית‪ ,‬על שאיפה לחברה בנויה‬
‫על חירות‪ ,‬שוויון‪ ,‬סובלנות‪ ,‬עזרה הדדית ואהבת הבריות‪...‬״‪.‬‬
‫‪176‬‬
‫תכנית לימודי הליבה המחייבים לביה״ס היסודי פרטה את מקצועות הלימוד בהתאם לתפיסותיו‬
‫המאוזנות של דינור‪ :‬התנ״ך נועד להקניית ״ערכי היסוד של היהדות״ ו״ידיעות‪-‬יסוד על דמותה‬
‫הרוחנית של האומה ומאבקה״‪ ,‬לטעת אהבה למולדת ולעם כאחד ‪ -‬בדומה להוראת ההיסטוריה;‬
‫מטרת לימודי הלשון והספרות הייתה להכיר את ״התרבות הלאומית והכללית״ בכל התקופות‪,‬‬
‫לאפשר ״הגייה במקורות היהדות וקריאת ספרות‪ ,‬מדע ועיתונות״ לטפח את הלשון העברית‬
‫ולסייע ״להשלטתה בעם כולו״‪ .‬בצלאל (‪ )1989‬חקרה את המקראות לבתיה״ס היסודיים ומצאה‬
‫בהן את האיזון הציוני‪-‬יהודי שנדרש אז‪ :‬הדגשת המיתוס החלוצי‪ ,‬שלילת הגלות והבלטת הקשר‬
‫לישראל התנ״כית הקדומה ורציפות החיים היהודיים בארץ‪-‬ישראל בד בבד עם העלאת הגבורה‬
‫ועוז הרוח היהודיים על נס בימי המקרא והמכבים ובתקופת השואה‪.‬‬
‫תכניות הלימוד בביה״ס התיכון מ‪ 1956-‬כללו הנחיות דומות לאלו של בית הספר היסודי‪:‬‬
‫העמקה בהוראת התנ״ך ב״הכרת מעמדו המיוחד של ישראל בין העמים״ וב״אהבת ישראל‪,‬‬
‫אהבת הבריות ואהבת המולדת״; הקניית ״האידיאלים‪ ,‬ההשקפות והחוויות של האומה‬
‫בהתפתחותה‪ ...‬ואת הכרת הקשר ההיסטורי שלא נותק בין העם ובין ארצו ותרבותו״ בלימודי‬
‫הלשון והספרות; הצגת ״תרבות האדם כפרי מאמציהם המשותפים של עם ישראל ואומות‬
‫העולם במשך דורות״ בהוראת ההיסטוריה‪ .‬התכנית להוראת מדעי החברה שילבה אזרחות‬
‫ישראלית ותולדות הרעיון המדיני הכללי והיהודי‪ ,‬סוציולוגיה כללית ‪ -‬ושל עם ישראל‪ .‬לימודים‬
‫אלה נועדו להכשיר את הדור הצעיר ליטול חלק במשימות ״דורנו העושה למען קיבוץ גלויות‬
‫ומיזוגן‪ ,‬להחייאת שממות הארץ ולשינוי המבנה הכלכלי של העם״‪ .‬פירר (‪ )1985‬מצאה בספרי‬
‫הלימוד להיסטוריה בשני העשורים הראשונים למדינה מגמות המשכיות לימי היישוב‪ ,‬שהחלו‬
‫משתנות בהדרגה ״לטובת הגולה״‪ :‬חינוך פטריוטי באמצעות המיתוס החלוצי של היהודי‬
‫(האשכנזי) החדש והדגשת המעבר ״משואה לתקומה״ במדינת ישראל ‪ -‬לצד החלפה גוברת‬
‫והולכת של המושגים השליליים ״גלות״ ו״גולה״ במילה ״תפוצות״ ותיאורים חיוביים של‬
‫קהילות היהודים בתפוצות (עד כדי אידיאליזציה)‪ ,‬עת הושפלו ונודו בקרב הגויים‪.‬‬
‫משפט אייכמן ב‪ 1961-‬הביא לתפנית בתודעת השואה בחברה הישראלית‪ ,‬שהתעצמה בעקבות‬
‫מלחמת ששת הימים‪ .‬פירר מסבירה את המגמות הללו ברגשות האשם של היישוב על שלא‬
‫הצליח להציל את היהודים מידי הנאצים ועוזריהם‪ ,‬בניצחון הציונות שהתבטא בהקמת‬
‫המדינה ואפשר לה יחס נדיב יותר מבעבר כלפי הגולה‪ ,‬ובתלות ההדדית של יהודי התפוצות‬
‫ויהודי ישראל‪ :‬הראשונים שנזקקו לסמלי הזדהות והאחרונים שביקשו אחר תמיכה בינלאומית‬
‫ומאגרי עולים עתידיים‪ .‬דבריו של ההיסטוריון ושר החינוך דינור תואמים להסברים אלה‪ ,‬ונראה‬
‫שגם התבססותה של ישראל באו״ם ובמשפחת העמים וקבלת הפיצויים והתנרמלות הקשרים‬
‫עם גרמניה ריככו במשהו את שלילת הגולה בחברה ובחינוך בישראל ‪.‬‬
‫‪177‬‬
‫בראשית המדינה החליפו תוכניות ממלכתיות את אלו של זרם העובדים מ‪ 1945-‬ל״הגברת‬
‫התודעה היהודית״‪ .‬שר החינוך והתרבות זלמן ארן‪ ,‬שכיהן שתי כהונות ארוכות בתפקידו‬
‫(נובמבר ‪-1955‬מאי ‪ ;1960‬יוני ‪-1963‬דצמבר ‪ ,)1969‬הקים במהלכן חמש ועדות בתחום התודעה‬
‫היהודית בבתיה״ס היסודיים והעל‪-‬יסודיים‪ ,‬שפרט לאחת נועדו כולן למגזר הממלכתי הלא‪-‬‬
‫דתי‪ .‬ב‪ 1964/5-‬הוקם ״המרכז לטיפוח התודעה היהודית״ שתוכניותיו הופצו במערכת החינוך‪.‬‬
‫עיקרי ההמלצות של הוועדות הללו היו הכללת ארבעה מוקדי תוכן בתכנית הלימודים היסודית‬
‫והעל‪-‬יסודית‪ :‬עם ישראל ‪ -‬תולדותיו והתנועות התרבותיות‪-‬חברתיות המרכזיות שבו; תורת‬
‫ישראל על מושגי היסוד שלה; תפוצות ישראל בעבר ובהווה ‪ -‬והווי ומסורת בגישה תרבותית‪-‬‬
‫לאומית‪ .‬עם הקמתו של המרכז (לימים האגף) לתכניות‪-‬לימודים בסוף שנות ה‪ 60-‬הוכללו‬
‫תכנים אלה בחלק מהסילבוסים שהוכנו שם‪ ,‬אך ההבדלים בינם לבין התכניות הקיימות לא‬
‫הובלטו דיים‪ ,‬רק מעטים מהם פורטו בספרי‪-‬לימוד ותכניות הדרכה בלתי‪-‬פורמליות‪ ,‬בעיקר‬
‫באשר לחגים מורשת יהדות המזרח ‪ -‬ובעיקר חסרו מורים בעלי רקע מתאים להוראתם‪.‬‬
‫משדעכה הפעילות הקוריקולרית בתחומי העדות היא הועברה בשנות ה‪ 70 -‬לאגף (אח״כ מינהל)‬
‫חברה ונוער‪ ,‬מה שסימן את קיצו של המרכז לטיפוח התודעה היהודית במחצית שנות ה‪.70-‬‬
‫ד‪ 1968 .‬עד ראשית שנות ה‪ :80-‬תגבור לימודי הציונות‪ ,‬השואה ויהדות המזרח‬
‫‪178‬‬
‫האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות הוקם בסוף שנות ה‪ 60-‬ובשנות ה‪ 70-‬היה‬
‫עסוק בהכנת תוכניות לימודים בהיסטוריה וציונות‪ ,‬אזרחות ומדעי הטבע שחלקן הותאמו‬
‫לרפורמה החדשה ‪ -‬אינטגרציה חברתית‪-‬לימודית באמצעות הקמת חטיבות הביניים‪ .‬תוכניות‬
‫אלה ניסו להקנות לתלמיד כלים דיסציפלינריים עדכניים בהתאם להתפתחויות המדעיות בכל‬
‫תחום‪ ,‬כולל בתחומים האידיאולוגיים במדעי הרוח והחברה שהינם בעלי משמעות יהודית‬
‫וציונית‪ .‬״תוכניות הליבה״ החדשות התפרסמו במהלך שנות השבעים‪ .‬תוכנית ההיסטוריה‬
‫משנת ‪ 1975‬ניסתה לאזן בין לימודי ההיסטוריה היהודית לכללית‪ ,‬אך הבליטה בביה״ס התיכון‬
‫נושאים יהודיים וציוניים בתוך לימודי ההיסטוריה הכללית ואת הלאומיות הציונית במחצית‬
‫מפרקי ההיסטוריה היהודית‪ .‬בתקופה זו ראו אור ספרים חדשים הרבים להוראת תולדות‬
‫הציונות והיישוב‪ ,‬לביה״ס היסודי‪ ,‬לחטיבות הביניים ולקראת בחינות הבגרות; בכולם המשיך‬
‫האיזון שניכר כבר בתקופה הקודמת בין הציונות כתשובה היהודית ההולמת לבין הדגשת החיוב‬
‫שבחיי הקהילות היהודיות בתפוצות‪ .‬פירר מסבירה זאת בשבר בציבור הישראלי עקב מלחמת‬
‫יום‪-‬הכיפורים‪ ,‬שהתבטא גם במהפך ב‪ ,1977-‬בהתרחבות תופעות הירידה ובערעור מעמדה של‬
‫מדינת ישראל כמרכז הרוחני הבלעדי של העם היהודי וחיזוק מעמדן של ״התפוצות״ השונות‪.‬‬
‫השואה ויהדות המזרח ‪ -‬שני המרכיבים שחסרו בתוכניות ההיסטוריה מהתקופה הקודמת החלו‬
‫להופיע בשנות ה‪ 70-‬וראשית ה‪ .80-‬בשני העשורים הראשונים למדינה הופיעו בספרי הלימוד‬
‫להיסטוריה כינויים שליליים כלפי עדות המזרח (כגון ״קיפאון״‪ ,‬״ניוון ופיגור״ ו״פרימיטיביות״)‬
‫ שנעלמו מספרי שנות השבעים וראשית השמונים‪ ,‬ובמקומם הופיעו אזכורים אודות קהילות‬‫המזרח בכלל‪ ,‬ואותן שנפגעו מהשואה בפרט; השואה החלה‪ ,‬בעיקר בראשית שנות השמונים‪,‬‬
‫להצטייר בספרי הלימוד כעניין יהודי כללי ולא כ״שואת האשכנזים״ בלבד‪ .‬תודעת השואה‬
‫העמיקה מאד בשנות השבעים בישראל‪ ,‬עם ביסוסם של טכסי יום השואה והגבורה בכ״ז‬
‫בניסן‪ ,‬שבוע לפני טקסי יום הזיכרון והעצמאות‪ ,‬והחשש מאובדן קיומי במלחמות ששת הימים‬
‫ויום‪-‬הכיפורים שהושוו לתקופת השואה‪ .‬מערכת החינוך הדגישה את נושא השואה בלימודי‬
‫ההיסטוריה‪ :‬תחילה כחלק מתולדות הקיבוצים היהודיים בדורות האחרונים (תחום שבו‬
‫נתחברו מספר ספרי לימוד)‪ ,‬ומ‪ 1980-‬ואילך כיחידת חובה נפרדת‪ ,‬לאור תיקונו של חוק החינוך‬
‫הממלכתי‪ .‬ספרי לימוד מיוחדים חוברו מסוף שנות ה‪ ,70 -‬ובהם הושמטה סוגיית ״כצאן לטבח‬
‫יובל״‪ ,‬צומצמה הצגת גבורת מורדי הגטאות והודגש המאבק על צלם האדם‪ :‬גבורת היהודים‬
‫שעמדו בתנאים הלא‪-‬אנושיים שנכפו עליהם בשל ״הפתרון הסופי״‪ ,‬ואובדן אנושיותם של‬
‫הגרמנים‪ .‬השואה הפכה בספרים לסוגיה יהודית כללית הנוגעת לכל עדות ישראל ‪ -‬בנוסף‬
‫ללקח הציוני והלקח האוניברסלי של אימי הימים ההם באשר ל״רצח עם״‪.‬‬
‫ליבמן ודון‪-‬יחיא בפרסומיהם מראשית שנות השמונים על ״הדת האזרחית״ (‪ )1983‬ואייל‬
‫נווה ואסתר יוגב בספרם היסטוריות (‪ )2001‬טוענים שהעצמת העיסוק בשואה צמחה על רקע‬
‫מלחמות ששת הימים‪ ,‬יום הכיפורים ולבנון והזעזועים הפוליטיים שבעקבותיהן‪ .‬להתחזקות‬
‫תודעת השואה ו״יום הזיכרון״ שהוקדש לה בציבור ובמערכת החינוך נוספה ״טראומת השואה״‬
‫שבוטאה ע״י העם ומנהיגיו‪ :‬ההשוואות שנערכו בין השואה למצבה של מדינת ישראל לאחר‬
‫ההמתנה ערב מלחמת ‪ 1967‬ובעקבות פלישת המצרים לסיני והסורים לרמת‪-‬הגולן במלחמת‬
‫יום הכיפורים ב‪ ,1973-‬וכן ההשוואה שערך ראש הממשלה בגין בין עראפת והיטלר בתקופת‬
‫המצור על בירות במלחמת לבנון ב‪ .1982-‬התחושות העממיות והשימושים הפוליטיים שנעשו‬
‫בזיכרון השואה השפיעו על קובעי מדיניות החינוך וכותבי ת״ל‪.‬‬
‫בשל דעיכת פעילותו של ״המרכז לטיפוח התודעה היהודית״ לא היו חידושים של ממש בתחום‬
‫לימודי היהדות בשנות ה‪ 70-‬וראשית שנות ה‪ ,80-‬למרות ההתעוררות שחלה בעקבות השיבה‬
‫לשטחי ארץ‪-‬ישראל לאחר מלחמת ששת הימים; זו נתנה את אותותיה בתקופה הבאה‪,‬‬
‫באיחור הרגיל של התאמת תוכניות הלימודים לנעשה בחברה‪ .‬ב‪ 1976-‬הוקם במשרד החינוך‬
‫והתרבות מוסד תחליפי לפעילויות ״התודעה היהודית״ בתחום העדות ‪ -‬״המרכז לשילוב‬
‫‪179‬‬
‫מורשת יהדות המזרח״‪ .‬הקמתו מוסברת ע״י בן‪-‬עמוס בלחץ החברתי של תנועת המחאה‬
‫״הפנתרים השחורים״ שקמה בירושלים ב‪ 1971-‬והביאה ל״בדק בית״ כללי של משרדי החינוך‬
‫והסעד באשר לטיפול באוכלוסיות מרקע סוציו‪-‬אקונומי נמוך‪ .‬בשנות השבעים בגר הדור השני‬
‫של עולי שנות החמישים ובשלה התודעה הציבורית בישראל לעסוק ב״בעיה המזרחית״‪ ,‬וכן‬
‫הוחל במימוש האינטגרציה הלימודית והחברתית של בני שכבות המצוקה בעקבות הרפורמה‬
‫עליה הוחלט בכנסת ב‪ :1968-‬הקמת חטיבות בינים להקלת המעבר מביה״ס היסודי לביה״ס‬
‫התיכון‪ .‬התוכניות שנוצרו במרכז זה אמנם הביאו ממורשת המזרח היהודי‪ ,‬אך בעיקר השתלבו‬
‫באתוס הציוני הכללי והבליטו את הכמיהה לציון בכל הדורות‪ .‬המרכז השלים את אזכור קהילות‬
‫המזרח בתוכניות הלימודים בתוכניות העשרה לשעות המחנך ופעילויות בלתי‪-‬פורמאליות‬
‫אחרות‪ ,‬ועל כן הסתפח בשנות השמונים לאגף הנוער במשרד החינוך‪.‬‬
‫הוצאת תכניות הלימודים הציוניות ותגבור לימודי היהדות במורשת יהדות המזרח ובשואה‬
‫מוסברים גם ע״י ״שחרור״ שטחי א״י השלמה במלחמת ששת הימים ועליית הליכוד (תומך‬
‫ההתנחלויות) לשלטון ב‪ 1977-‬וביסוסו בו מאז‪ ,‬לבדו ובמסגרת ממשלות ליכוד לאומי‪ .‬החזרה‬
‫לנחלת האבות הביאה להתיישבות ביהודה‪ ,‬שומרון וחבל עזה ע״י ״גוש אמונים״ מימין והתנועות‬
‫הקיבוציות משמאל‪ .‬ע״פ ליבמן ודון‪-‬יחיא‪ ,‬המעשה ההתיישבותי והפוליטי חיזקו את המעבר‬
‫מגישת הסלקטיביות הממלכתית לגישת ״הפירוש מחדש״ כלפי המסורת היהודית בישראל‬
‫בכלל ובמערכת החינוך בפרט‪ :‬הדגשת היבטים לאומיים בהיסטוריה ובתרבות והכנסת מנהגים‬
‫וסמלים דתיים ללבוש לאומי מבלי לוותר על מקורם הדתי‪ .‬מגמות אלה התחזקו בהמשך‪,‬‬
‫בפרט בלימודי היהדות‪ :‬זו הייתה ״תקופת מעבר״ במערכת החינוך‪ ,‬שמגיבה באיחור אחרי‬
‫האירועים ההיסטוריים בתוכניות הלימודים הפורמאליות ‪ -‬אך היא הגיבה מיידית בתוכניות‬
‫הבלתי פורמאליות בתחומי יהדות המזרח והשואה‪.‬‬
‫ה‪ .‬ממחצית שנות השמונים ואילך‪:‬‬
‫״ישראליות מאוזנת״ ופלורליסטית ביחסה ליהדות ולעמים אחרים‬
‫‪180‬‬
‫האיזונים של מערכת החינוך ‪ -‬בין הציונות ליהדות ומורשת התפוצות ובין הלימוד הדיסציפלינארי‬
‫והחינוך הערכי ‪ -‬ניכרו בכחצי יובל השנים האחרונות בלימודי השואה בפרט וההיסטוריה‬
‫בכלל‪ ,‬בתכניות המקרא‪ ,‬הספרות והאמנות‪ ,‬ובשתי תכניות ייחודיות לטיפוח התודעה היהודית‬
‫ תגבור לימודי היהדות (תל״י) החל מ‪ 1988-‬ו״עם ועולם״ ‪ -‬ועדת שנהר (‪ )1994‬״לבדיקת‬‫לימודי היהדות בחינוך הממלכתי״‪.‬‬
‫מערכת החינוך החלה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בהבלטת השואה כבר מסוף שנות ה‪ ,70-‬ומ‪ 1980-‬ואילך‬
‫כיחידת חובה נפרדת‪ ,‬לאחר שחוק החינוך הממלכתי תוקן והוראת השואה הוכללה בו‪ .‬ספרי‬
‫לימוד חוברו מסוף שנות ה‪ ,70 -‬ומראשית שנות ה‪ 80 -‬התבססו הסמינרים הבלתי‪-‬פורמאליים‬
‫המרוכזים לנוער במוסדות ההנצחה יד ושם‪ ,‬מוזיאון לוחמי הגטאות‪ ,‬מורשת‪ ,‬משואה ועוד‪.‬‬
‫בשנים אלה הושם דגש על הזדהות עם חווית השואה‪ ,‬ששיאה הוא במסעות הנוער לאתרי‬
‫ההשמדה בפולין‪ .‬אלה החלו ביוזמות של קיבוצים ותנועות‪ -‬נוער ומוסדו כמרכיב של בחירה‬
‫בתכנית הלימודים ב‪ .1988 -‬בשני העשורים האחרונים שבהם הודגשו לימודי השואה התקיים‬
‫שיח ציבורי ביקורתי‪ ,‬חינוכי ואקדמי מקיף בנידון‪ :‬האם עדיפה דרך החוויה הרגשית שבבסיסן‬
‫של הפעילויות הבלתי‪-‬פורמאליות‪ ,‬ובעיקר המסעות לפולין‪ ,‬העלולה להביא לחינוך לאומני (ולא‬
‫לאומי) על‪-‬פני לימוד קוגניטיבי שיטתי ומאוזן בבתי‪-‬הספר? האין שימת דגש‪-‬יתר על השואה‬
‫באה על חשבון פרקים חשובים לא פחות בתולדות העם היהודי ובתרבותו? האם יש להדגיש‬
‫את לקחי השואה לעם היהודי‪ ,‬קרי הציונות כתקומה שלאחר השואה ‪ -‬או להציג גם (או‬
‫בעיקר) את משמעותה האוניברסאלית כרצח‪-‬עם‪ ,‬העלול לחזור גם אחרי אושוויץ? תכניתו של‬
‫איש החינוך אריה כרמון השואה לחטיבה העליונה (‪ )1981‬הדגישה את המרכיב האוניברסאלי‪,‬‬
‫בניגוד לתכניות האנטישמיות והשואה (שצקר ‪ )1977‬והשואה ומשמעותה (גוטמן ושצקר ‪,)1983‬‬
‫שההיסטוריונים חיים שצקר וישראל גוטמן הבליטו בהן את הפן היהודי ולקחיו הציוניים‪.‬‬
‫חוקרים שונים מבקרים את עודף הרגש על פני הלימוד השיטתי‪ ,‬את המסעות לפולין ואת‬
‫פעולתם של מוסדות ההנצחה בנידון‪ .‬במחקר מקיף על תכניות הלימודים להוראת השואה‬
‫של משרד החינוך ושל גורמים ציבוריים אחרים בשנים הנידונות נמצא שהחינוך ללקח הציוני‬
‫(מדינת ישראל כביתו הבטוח והיחיד של העם היהודי)‪ ,‬תוך הזדהות גם עם העם בגולה‪ ,‬היא‬
‫המגמה הרווחת בתוכניות‪.‬‬
‫״תוכנית הליבה״ השלישית להוראת ההיסטוריה‪ ,‬שפורסמה ב‪ ,1995-‬משקפת במידה‬
‫רבה את השינויים שחלו בחברה הישראלית ומסביבה‪ .‬ועדת הפרופ׳ משה צימרמן הוקמה‬
‫ב‪ 1991-‬כדי לעצב תוכנית לימודים להוראת ההיסטוריה בחטיבות‪-‬הביניים החילוניות בלבד‪,‬‬
‫בהנחה שהתפיסות הלאומיות בשני המגזרים שונות‪ .‬התוכנית העמיקה את מגמת השילוב‬
‫של ההיסטוריה היהודית בהיסטוריה הכללית ‪ -‬אך עדיין נותרו בה ההדגשה האתנוצנטרית‪-‬‬
‫לאומית והבלטת ההשפעות המערביות על‪-‬חשבון עיסוק ביהודי המזרח ובערביי ישראל‬
‫והמזרח התיכון‪( .‬יש לציין שעל אף שהדת והלאום מעורבים בהיסטוריה היהודית שנלמדת‬
‫בחינוך הממלכתי‪-‬דתי ו״הסיפור היהודי״ ו״הסיפור הכללי״ ״נפגשים״ בחטיבות הביניים‬
‫הדתיות רק במאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬מצא הפרופ׳ ישראל ברטל שההיסטוריה הכללית ו״הסיפור‬
‫‪181‬‬
‫הלאומי״ הציוני מוצגים בחינוך הממלכתי‪-‬דתי באורח מערבי דומה לזה שבחינוך הממלכתי)‪.‬‬
‫ועדת הפרופ׳ ברטל נועדה להכין תוכנית המשך לחטיבות העליונות בבתיה״ס התיכוניים‬
‫הלא‪-‬דתיים‪ .‬היא החליטה לעסוק בשלושה מרכיבים‪ :‬הלאומיות בישראל ובעמים‪ ,‬בציונות‬
‫ובמזרח התיכון; טוטליטריות ושואה; נושאים לבחירה מבין ״ערים וקהילות בימי הביניים״‬
‫או ״ממדינת מקדש לעם הספר״ (כולל דיון ביהדות והלניזם)‪ .‬תוכניות צימרמן וברטל נתקלו‬
‫בביקורות קשות ובקשיים מצד משרד החינוך וועדת החינוך של הכנסת מצד מומחים ובעיקר‬
‫פוליטיקאים שסברו שאין מקום לפתיחות ולגישה הדיסציפלינארית והביקורתית המאוזנת‬
‫בעידן בו עדיין נדרשת לכידות לאומית כלפי פנים וכלפי חוץ‪ .‬ספרי לימוד שהוכנו ע״פ תוכניות‬
‫אלה באגף תוכניות הלימודים של משרד החינוך והתרבות ובהוצאות אחרות נידונו בוועדת‬
‫החינוך של הכנסת בעקבות ביקורות אקדמיות וציבוריות; בעקבות דיונים אלה נפסל ספר‬
‫אחד‪ ,‬לראשונה בתולדות מדינת ישראל‪ ,‬ע״י שרת חינוך מהימין ואילו האחר אושר‪ ,‬לאחר‬
‫מאבק ציבורי ותקשורתי‪ ,‬ע״י שר חינוך מהשמאל‪ .‬הביקורת והפסילה של ספר הלימוד עולם של‬
‫תמורות (‪ )1999‬שערך דני יעקובי היו בשל המעטת הדיון במורשת הלאומית ועיוות ההיסטוריה‬
‫היהודית והציונית‪ ,‬לטענת שוללי הספר‪.‬‬
‫ביקורת אקדמית אחרת בשנות התשעים הובעה באשר להכללת תולדות יהודי המזרח בספרי‬
‫הלימוד להיסטוריה‪ .‬אמנון רז‪-‬קרקוצקין טען שיהודי המזרח נכנסו לתוכניות הלימודים‬
‫החדשות רק בדרך שולית‪ ,‬ומנקודת המבט של הציונות וההשוואה לעליות הציוניות‪ .‬שלמה פישר‬
‫טען לעיוות דמותה של יהדות המזרח בכל ספרי הלימוד‪ :‬במגזר הממלכתי‪ -‬הדתי משתמשים‬
‫מ‪ 1983-‬ואילך בספר לימוד בהוצאת בר‪-‬אילן המדגיש את הסטטיות החיובית בהתפתחותה‬
‫הכוללת של יהדות זו ושמירתה על מסורת ישראל כמימים ימימה ללא מודרניזציה של ממש;‬
‫במגזר הממלכתי המודרניזציה שלהם מוצגת בתבנית אחידה בכל ארצות המזרח‪ :‬היות ולא‬
‫ניסו להגדיר מחדש את תרבותם הלאומית והדתית בדרך של הציונות או הרפורמה הדתית‪ ,‬הם‬
‫נתפסו ע״י ההיסטוריונים‪ ,‬כותבי התוכניות ‪ -‬והתלמידים ‪ -‬כלא‪-‬מודרניים ומפגרים מבחינה‬
‫טכנולוגית‪ .‬הצגת היהדות בספרי הלימוד לוקה על כן בחוסר ובעיוות משום היותה מזוהה‬
‫במידה רבה עם המזרחיים שומרי המסורת בישראל‪.‬‬
‫‪182‬‬
‫נראה אפוא שתכניות ההיסטוריה בעשורים האחרונים שואפות לאיזון בין ציונות וישראליות‬
‫פטריוטית לבין יהדות רב‪-‬תרבותית מחד ולבין אוניברסליזם מאידך‪ ,‬וכן בין החינוך הערכי‬
‫ללימוד הידע הדיסציפלינארי; כך גם בתכניות המקרא לביה״ס הממלכתי‪ .‬בגן ובכיתה א׳‬
‫עוסקים ב״סיפורי האבות וסיפורי יוסף לגיל הרך; יציאת מצרים ומתן תורה; מגילת אסתר״‪.‬‬
‫בכיתות הגבוהות בביה״ס היסודי ובחטיבת הביניים נלמדים פרקי שופטים‪ ,‬מלכים ונביאים‬
‫הקשורים כולם לנופי הארץ‪ ,‬ומחנכים גם לערכים הומניסטיים אוניברסליים‪ .‬בחטיבה‬
‫העליונה כלולים ״נושאים מסכמים״ כ״ירושלים במקרא״ ושיבת ציון בימי ״עזרא ונחמיה״ ‪-‬‬
‫לצד ״מנהיגות ומנהיגים במקרא״‪ ,‬״דמות האדם במקרא״ ועוד‪.‬‬
‫בדומה לתוכניות הלימודים בהיסטוריה ובמקרא‪ ,‬תוכניות הלימודים בספרות ובאמנות‬
‫מנסות לאזן בין הציונות הישראלית ליהדות‪ .‬מקראות מגוון לספרות בחטיבת הביניים ראו‬
‫אור בשנות ה‪ .90-‬נקודת‪-‬המוצא שלהן‪ ,‬כאלו של קודמותיהן משנות השבעים והשמונים‪ ,‬היא‬
‫ספרותית בעיקרה‪ :‬קישורים בין יצירות‪ ,‬עיונים בסיפור הקצר‪ ,‬בסיפורי עם (בכיתה ז׳‪,)1993 ,‬‬
‫בשירה ובסיפור המתורגם (בכיתה ח׳‪ ,)1993 ,‬ועוד‪ .‬הסיפורים והשירים עוסקים רבות במולדת‬
‫הישראלית ומאוזנים בחלקים שהוקדשו ליהדות הגולה ולשואה‪ :‬בכיתה ח׳ ל״סיפור העברי״‬
‫ולשואה בספרות‪ ,‬ובכיתה ט׳ (‪ )1995‬ל״זהות‪ :‬בין מולדות ‪ -‬בין דורות״ ו״לחיות בארץ ישראל״‪.‬‬
‫למרות איזון התכנים הישראליים ביהדות רב‪-‬עדתית‪ ,‬ההיבטים הספרותיים והחוויות האישיות‬
‫של הקוראים שבגיל ההתבגרות הם עיקר התכניות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ההנחיות ליצירות הנלמדות‬
‫בכיתה ט׳‪ ,‬העוסקות ב״זהות בין מולדות״ (מהן יצירות לועזיות) וב״לחיות בארץ‪-‬ישראל״‪,‬‬
‫מתרכזות בהבדלי הדורות בין הסופרים העולים וילידי הארץ‪ ,‬ובמקומה של המולדת (כולל‬
‫הגולה) בזהותו של הסופר‪ .‬החינוך הלאומי רק מובלע בין שורות המדריך‪ ,‬אם בכלל‪ .‬התכניות‬
‫שפותחו משנות השמונים ואילך להוראת סוגות ספרותיות ותיאטרליות שונות בביה״ס התיכון‬
‫נקטו מגמות דומות‪ .‬גם בלימודי הציור והאמנות בביה״ס היסודי ובחטיבת הביניים נעשה ניסיון‬
‫לאזן את לימוד האמנות הכללי‪ ,‬המקצועי‪ ,‬בדגש על הפטריוטיזם היהודי מחד והקשר לארץ‪-‬‬
‫ישראל מאידך‪ :‬לצד תכניות ל״מפגשים עם יצירות אמנות״ שנועדו ״לראות ולהתבונן״ ולפתח‬
‫את ״המבט מסביב״ נלמדים ״בתי כנסת בארץ ישראל״‪ ,‬״אמנות הפרוכת במסורת היהודית״‪,‬‬
‫האמנות ב״עמידה היהודית בשואה״‪ ,‬״אמנות יהודית בימי הביניים״ ו״אמנות ישראלית״ ‪ -‬וכן‬
‫שני ציירים ארץ‪-‬ישראליים מובהקים‪ ,‬ראובן רובין ונחום גוטמן‪ .‬בתכניות הבינ‪-‬תחומיות ישנן‬
‫כאלה העוסקות באמנות ובמוזיקה ומוקדשות לירושלים‪.‬‬
‫ב‪ 1976-‬הוקם בירושלים ״בית‪-‬ספר מסורתי״ בתוך החינוך הממלכתי‪ ,‬ביוזמתה של קבוצת‬
‫הורים ואנשי חינוך ממוצא אנגלו‪-‬סכסי הקרובה לתנועה הקונסרבטיבית וישראלים ששהו‬
‫תקופה מסוימת בארצות‪-‬הברית‪ .‬בית‪-‬הספר ש״צמח מלמטה״ שינה את שמו ל״בית‪-‬ספר‬
‫לתגבור לימודי היהדות״ (תל״י) ע״ש פרנקל‪ ,‬והיה הראשון בבתי‪-‬ספר שנקטו בדרך דומה‬
‫ומהווים היום את רשת תל״י‪ .‬ב‪ ,1988-‬לאחר מספר שלבים של דיונים ציבוריים וועדות מלוות‬
‫בעיריית ירושלים‪ ,‬בוועדת החינוך של הכנסת ובמשרד החינוך‪ ,‬הפך תל״י פרנקל מבית‪-‬ספר‬
‫מדגים בתחום זה לרשת חינוך במגזר הממלכתי‪ .‬בשנה זו אפשר מנהל הכללי של משרד‬
‫‪183‬‬
‫החינוך והתרבות להורים המעוניינים בכך בחינוך הממלכתי הנהגת ״תוכנית ייחודית (משולבת‬
‫בתוכנית הלימודים הכללית) שמטרתה להגביר את לימודי היהדות ולתת ביטוי בחיי היום‪-‬יום‬
‫של ביה״ס לנוהגים מן המסורת היהודית״‪ .‬החוזר פרט שלושה דגמים אפשריים‪ :‬״א‪ .‬בתי״ס‬
‫נפרדים ועצמאיים; ב‪ .‬מסלול תל״י בתוך ביה״ס ממלכתי קיים (בכיתות נפרדות); ג‪ .‬חוגי תל״י״‪.‬‬
‫קרן תל״י של התנועה הקונסרבטיבית עמדה ועומדת מאחורי תוכניות אלה מאז ועד היום‪,‬‬
‫ברוח ובחומר‪.‬‬
‫ב‪ 1991-‬הוקמה לצורך הכנת תוכנית לימודים לתל״י וועדה בראשות פרופ׳ אביגדור שנאן‬
‫מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית‪ ,‬שהשתתפו בה מחנכים‪ ,‬מפקחים ואנשי משרד החינוך‪,‬‬
‫וכן נציגי תל״י וועד ההורים של תלמידי תל״י‪ .‬יובל שנים לאחר ״וועדת תלמי״ נועדה גם תוכנית‬
‫זו ל״תגבור לימודי היהדות״ במגזר הממלכתי וגם בה הושם הדגש על מקרא‪ ,‬ספרות חז״ל‪ ,‬לוח‬
‫השנה היהודי ו״נושאים״ כ״תפילה‪ ,‬פרשת השבוע‪ ,‬הסידור ובית‪-‬הכנסת‪ ,‬שבת‪ ,‬מבוא למשנה‪,‬‬
‫חיי המשפחה היהודית‪ ,‬בת‪-‬מצווה ואחריות לקהילה‪ ,‬בר‪-‬מצווה ומקום האדם בעולם‪ ,‬ישראל‬
‫והעמים״ ועוד‪.‬‬
‫על רקע העיסוק ההולך וגובר בשואה ולנוכח הביקורת על כך‪ ,‬ובשל ההתחלות שנמנו לעיל‬
‫בתחום לימודי היהדות‪ ,‬התעורר שוב הצורך לטפל בהעמקת התודעה היהודית במגזר הלא‪-‬‬
‫דתי כמכלול‪ .‬הדבר הביא להקמת ועדת ״עם ועולם״ לחינוך הממלכתי (״ועדת שנהר״) ע״י‬
‫שר החינוך זבולון המר‪ ,‬איש המפלגה הדתית לאומית‪ ,‬אך משום שעבודת הוועדה התארכה‬
‫והדו״ח שלה נתפרסם רק ב‪ 1994-‬היו שותפים להפעלתה בלא פחות תשומת‪-‬לב גם שרי‬
‫החינוך ממפלגת מר״צ שבשמאל הישראלי‪ .‬הוועדה ניסתה להימנע משגיאות קודמותיה‪,‬‬
‫ונקטה בהמלצותיה גישה מקיפה לכל הגילים ומגזרי החינוך ‪ -‬יהדות רב‪-‬תרבותית פנימה‬
‫וחלק מהתרבות האוניברסאלית כלפי חוץ‪ :‬גישה בין‪-‬תחומית ללימודי היהדות‪ ,‬המשלבת‬
‫אותם בהומניסטיקה הכללית; לימוד כל רובדי היהדות‪ ,‬תנ״ך וגולה‪ ,‬ציונות ומדינת ישראל;‬
‫לימוד מגוון מורשות עדתיות‪ ,‬זרמים דתיים ורעיוניים ודפוסי חיים; לימוד מדעי‪-‬ביקורתי‬
‫של הטקסטים היהודיים‪ ,‬שיש בו קשר לאקטואליה והוראה וחינוך כאחד ‪ -‬תוך דיון ערכי‬
‫בזהות היהודית‪ .‬מגמות האיזון ה״יהודי״ של החינוך לפטריוטיזם בישראל‪ ,‬שנכשלו בתכניות‬
‫״התודעה היהודית״ של שנות החמישים והשישים‪ ,‬שבו בשנות התשעים בנוסח יהודי רב‪-‬‬
‫תרבותי ואוניברסאלי‪ ,‬אך יישום ההמלצות בנידון רק החל‪.‬‬
‫‪184‬‬
‫תגבור לימודי היהדות והשואה התבטאו גם בתוכניות מינהל חברה ונוער לביה״ס העל‪-‬יסודי‬
‫ולחינוך המשלים והבלתי‪-‬פורמאלי לגווניו‪ .‬תכניות לימודים רבות מוקדשות למורשת יהדות‬
‫המזרח וספרד בהדגשת הגלות וגרוש ספרד‪ ,‬הכמיהה לציון והקשר לא״י ‪ -‬וגם שואת יהודי‬
‫סלוניקי‪ .‬בתחום ה״תרבות היהודית‪-‬ציונית״ כלולות תכניות ברוח המלצות ״עם ועולם״ על‬
‫קדושת ירושלים בהיסטוריה היהודית‪ ,‬על סמלים‪ ,‬טקסים ומועדים ועל הפלמ״ח והקשר‬
‫לארץ‪-‬ישראל‪ .‬מינהל חברה ונוער מופקד בעשור האחרון על המסעות לפולין‪ ,‬ועל כן יצאו‬
‫מטעמו ת״ל העוסקות ביהדות פולין ובפראג‪ ,‬בגטו טרזין ובסרט ״רשימת שינדלר״ ‪ -‬ובחזרתה‬
‫של שארית הפלטה לא״י‪.‬‬
‫מחוץ לממסד החינוכי (אך בעידודו) הוקמו מסוף שנות השמונים מדרשות‪ ,‬אולפנות ו״מכינות‬
‫קדם‪-‬צבאיות״ חילוניות (בנוסף לדתיות) ללימודי יהדות וציונות ומעורבות קהילתית בעיקר‬
‫באזורי פיתוח‪ .‬גופים דומים הוקמו ביוזמת התנועה הקיבוצית במכללת אורנים ובקיבוצים‬
‫העירוניים ו״החינוכיים״ של בוגרי תנועות‪-‬הנוער‪ :‬ארבעה קיבוצים הממוקמים בשכונות‬
‫ירושלים ובעיירות הפיתוח בית‪-‬שמש ושדרות‪ ,‬וארבעה קיבוצים שמושבם בקיבוצים צעירים‬
‫שהתפרקו‪ ,‬וייעודם ופרנסתם הוסבו לעיסוקים חינוכיים וקהילתיים‪ .‬חלק ממסגרות אלה‬
‫מתרכז בלומדים שלאחר בית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬החל מ״שנת שרות״ התנדבותית לפני הצבא‪,‬‬
‫עבור דרך מסלול צבאי משולב בלימודי חינוך ויהדות‪ ,‬וכלה ב״חינוך מבוגרים״‪ .‬יש בהן כאלה‬
‫הפונות גם לנערים‪ ,‬החל משנת ״בר‪-‬המצווה״ ‪ -‬וחלקן הרחיבו את עיסוקיהן בתרבות‬
‫היהודית הלא‪-‬דתית גם למשפחות‪ ,‬לבתי‪-‬ספר על מוריהם והורי תלמידיהם ולקהילות‬
‫עירוניות וכפריות‪ .‬במסגרות אלה עוסקים בלימוד מקורות ישראל לרובדיהם השונים‪ ,‬בהכרת‬
‫חגי ישראל לעומקם‪ ,‬במפגש עם המנהגים של עדות ישראל וגלויותיהן ‪ -‬והכל תוך מתן‬
‫לגיטימציה ל״קולות״ השונים ולאלף הפנים שבתורות היהדות וזרמיה‪ .‬הלימודים נערכים‬
‫בדרכים סדנאיות וחוויתיות‪ ,‬ב״חברותות״ של לומדים בהיקפים שונים ובמסגרות משפחתיות‬
‫המחדשות את דרכי הלימוד היהודי של פעם ‪ -‬כשהמשתתפים (ולא רק המנחים) פעילים ודנים‬
‫במשמעויות האישיות והקולקטיביות העכשוויות של הטקסטים הנידונים לגביהם‪ .‬״המדרשה״‬
‫במכללת אורנים‪ ,‬אחד הגופים הוותיקים בתחום זה שהוקם כבר ב‪ ,1989-‬גיוונה את מסלוליה‬
‫הלימודיים לצעירים ולבוגרים והקימה גם את ״ניגון ‪ -‬בית‪-‬מדרש לדתיים וחילוניים״ ואת ״ניגון‬
‫של נשים״‪ .‬כן הוקם בה בשלהי שנות התשעים ״שדמות‪-‬אורנים״ ‪ -‬מרכז לפיתוח מנהיגות‬
‫בקהילות המיועד בעיקר לאקדמאים בעלי ניסיון חינוכי וקהילתי ובו מסלולי הכשרה שונים‪:‬‬
‫למנחים לקבוצות לומדות‪ ,‬לרכזי קבוצות‪-‬מתנדבים‪ ,‬למנהיגות קהילתית מקומית ואזורית‬
‫וכן למנחים‪ ,‬למדריכים ולמנהיגות חינוכית בכירה בנושא ישראל והתפוצות המטפחים את‬
‫הקשר עם קהילות הגולה‪ .‬אורנים‪ ,‬המכללה האקדמית לחינוך של התנועה הקיבוצית‪ ,‬יחד עם‬
‫הקיבוצים העירוניים והחינוכיים‪ ,‬ממשיכים לעסוק בתגבור התודעה היהודית בו החלו לעסוק‬
‫‪185‬‬
‫לאחר השואה המחנכים בזרם העובדים שבאו מההתיישבות העובדת‪.‬‬
‫על אף השסעים העמוקים והאינדיבידואליזם המתעצם בחברה הישראלית ‪ -‬ואולי בגינם ‪-‬‬
‫נראה ש״טיפוח התודעה היהודית״ במערכת החינוך לשם ״אחדות ישראל״ מתחזק ומתאזן‬
‫בעשורים האחרונים‪ :‬תוכניות הלימודים להיסטוריה מביאות את הסיפור הציוני והיהודי‬
‫כאחד גם כשתולדות ישראל והעמים נלמדות במשולב ‪ -‬וכך גם תוכניות הספרות והאמנות;‬
‫ייצוגם של יהודי המזרח הולך וגובר בתוכניות הלימוד עוד משנות השבעים‪ ,‬חרף החסרונות‬
‫והעיוותים שבכך; היקפן של התוכניות הפורמאליות והבלתי‪-‬פורמאליות להוראת השואה גדל‬
‫תוך שילוב בין הלקח הציוני וההזדהות עם העם היהודי בגולה; לימודי היהדות תוגברו ברשת‬
‫תל״י‪ ,‬בסיועה של וועדת ״עם ועולם״ ובאמצעות ״מדרשות״ למיניהן שעולות כפורחות בציבור‬
‫הלא‪-‬דתי ומשתלבות בבתי״ס‪ ,‬תנועות‪-‬נוער וגופים קהילתיים מגוונים‪.‬‬
‫תגבור התודעה היהודית במערכת החינוך בכחצי יובל השנים האחרונות מוסבר על רקע‬
‫האירועים והתופעות בחברה הסובבת‪ .‬האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים והמשכיה‬
‫אל מעבר האינתיפאדה השנייה שמ‪ 2000-‬מחזקים את ״טראומת השואה״ של מלחמות ששת‬
‫הימים ויום‪-‬הכיפורים‪ ,‬מגבירים את הסולידריות הלאומיות ומביאים לחיזוק תוכניות היהדות‬
‫בכלל והשואה בפרט‪ .‬ההתחלות (המתקשות) של תהליך השלום מרככות את היחס ל״אחר״‬
‫הערבי ‪ -‬אך גם ליהודי בן העדה האחרת או החי בגולה‪ .‬העלייה בכלל ומחבר‪-‬העמים ואתיופיה‬
‫בפרט מחייבים את שינוי היחס ליהדות בחברה ובחינוך בישראל ‪ -‬הקנייתו לבני העולים מרוסיה‬
‫שלא ינקו מסורת יהודית בגולה והתייחסות לקשר המחייב שבין הגלויות השונות למדינת‬
‫ישראל ‪ -‬ללא ויתור על מורשתן (הרוסית‪ ,‬האתיופית והאחרת)‪ .‬הקמת בתי״ס אוטונומיים‬
‫וייחודיים שלהם תוכניות לימודים משלהם (בנוסף לרשת תל״י)‪ ,‬ההפרטות והאינדיבידואליזם‬
‫הגובר במערכת החינוך הביאו את ראשיה לחפש ״תוכניות ליבה״ שתדגשנה בפני התלמידים‬
‫את המשותף לעם ישראל במדינתו ובתפוצות‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫הפלורליזם מתקשר גם ל״שיח״ הציבורי‪ .‬קולם של ה״פוסט ציונים״ באקדמיה (בעיקר)‪,‬‬
‫הדורשים את תגבור הכללתם של ההיסטוריה והתרבות המזרחית (והפלשתינית) בתוכניות‬
‫הלימודים נופל על אוזניים קשובות בכל הנוגע לעם היהודי‪ .‬חיזוק כוחה של ש״ס ותגבור כוחם‬
‫של המזרחיים (המסורתיים) בכל שדרות השלטון מביאים להקצנת יחסי דתיים וחילוניים אך‬
‫גם לחיזוק גישת ״הפרוש מחדש״ למקורות שהחלה עוד בשנות השבעים‪ .‬השסע החילוני‪-‬דתי‬
‫(וחרדי) שהועמק עם רצח רבין‪ ,‬הביא לניסיונות שונים למציאת אמנה חברתית‪-‬תרבותית כפשרה‬
‫בין החילוניים והדתיים הציונים הנוטלים חלק שווה בעולה של המדינה; הבולטת בהם היא‬
‫״אמנת כינרת״ שנוסחה בחילופי המאות ב״מרכז רבין״ שבתל‪-‬אביב ונמצאת עתה בדיון ציבורי‪.‬‬
‫ה״מדרשות״ החילוניות הן הפן התרבותי‪-‬חינוכי המקביל של אמנות אלה‪ ,‬שכן השסע והרצח‬
‫חידדו את הצורך במציאת ״יהדות חילונית״‪ ,‬תרבותית ולאו‪-‬דווקא דתית‪ .‬התופעות החברתיות‪-‬‬
‫תרבותיות הללו משפיעות על תגבור התודעה היהודית במערכת החינוך ומושפעות על‪-‬ידה‪.‬‬
‫ו‪ .‬טיפוח ״העמיות היהודית״ בראשית המאה העשרים ואחת‬
‫בשלהי המאה העשרים וראשיתה של המאה העשרים ואחת החלו שותפויות בין קהילות‬
‫יהודיות בעולם ובישראל‪ ,‬ובהן שותפויות מובילות בין קהילת העיר תל אביב והקהילה היהודית‬
‫בלוס אנג׳לס ובין העיר חיפה והקהילה בבוסטון; הפעילות החינוכית בשותפות התל אביבית‬
‫נווטה ע״י פרופסור נעמה צבר בן‪-‬יהושע מאוניברסיטת תל אביב והשותפות החיפאית ‪ -‬ע״י‬
‫הפרופסור מרים בן‪-‬פרץ‪ ,‬שתיהן דמויות מפתח ומנהיגות בתחומי החינוך היהודי וכן בהכשרת‬
‫מורים ובתכנון לימודים בארץ ובעולם‪.‬‬
‫בית התפוצות ממלא בעשור האחרון תפקיד מפתח בהעמקת השותפויות הללו לשיח של‬
‫״עמיות )‪ (peoplehood‬יהודית״ במערכת החינוך היהודי בישראל‪ ,‬ובהדרגה גם בעולם; נראה‬
‫שזו תחילתו של שלב היסטורי שישי במסע של יחסי ארץ‪-‬ישראל והגולה ‪/‬התפוצות‪ .‬מניתוח‬
‫מסמכי השותפות בין תל אביב ללוס אנג׳לס בשנים ‪ ,2001-2006‬כדוגמא‪ ,‬בעריכת נורית חמו‬
‫ומעיון בתכני הפעילויות החינוכיות ב״בית הספר ללימודי העם היהודי״ בבית התפוצות‪ ,‬כולל‬
‫המפגשים השנתיים של מורי מורים ממוסדות אקדמיים שונים להכשרת מורים (ואף ה״מתווה״‬
‫המלווה את אסופת המאמרים שלפנינו)‪ ,‬עולה ש״העמיות היהודית״ מובחנת מהשיח הקודם‬
‫על יהודי הגולה מימי הישוב או התפוצות מתקופת המדינה במספר מאפיינים בולטים‪:‬‬
‫‪ .1‬שינוי בהמשגה ‪ -‬מושגי היסוד מתחילים להשתנות במערכת החינוך‪ ,‬מ״גולה״ ו״תפוצה ‪/‬‬
‫ות״ל״עמיות של יהדות העולם״ או ״הקהילות היהודיות בעולם״;‬
‫‪ .2‬שינוי ביחס שבין ישראל ליהדות העולם ‪ -‬לא רק שהחינוך הישראלי ניתק בהדרגה משלילת‬
‫הגולה‪ ,‬שהפכה לתפוצה‪ ,‬אלא ישראל מתחילה להיתפס ע״י מערכת החינוך כ״שווה״ ליהדות‬
‫העולם ולא רק נתמכת על ידה אך עליונה ממנה‪ ,‬בשל ההגשמה הציונית;‬
‫‪ .3‬שינוי במיקוד הזמן ‪ -‬מלימוד ״תרומת הגולה״ או ״מורשת התפוצות״ להיסטוריה היהודית‬
‫והאנושית בכלל ולהקמת התנועה הציונית בפרט ‪ -‬לדגש על חיי קהילות ישראל בעולם כיום;‬
‫‪ .4‬כסיכום ‪ -‬שינוי במושא ההתייחסות ‪ -‬לא עוד ציונות וגולה‪ ,‬ישראל ותפוצות‪ ,‬ציונות ותודעה‬
‫יהודית ‪ -‬אלא ״עם יהודי״‪ ,‬״עמיות יהודית״‪ :‬מכלול חברתי‪-‬חינוכי שיש בו מהקהילות היהודיות‬
‫השונות‪ ,‬בישראל ובעולם‪ ,‬שגורלן ומורשתן משותפת וכך יש ללומדה ולחנך לאורה לזהות‬
‫היהודית של המאה העשרים ואחת‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫סיכום‬
‫עמעום הדרגתי של שלילת הגולה ותגבור לימודי היהדות תוך איזון בין ישראל‬
‫והתפוצות‬
‫מסענו ההיסטורי‪-‬חינוכי החל בשנות העשרים של המאה העשרים‪ ,‬בראשיתה של מערכת‬
‫החינוך הציונית המאורגנת בארץ‪-‬ישראל היישובית‪ .‬הויכוחים על שלילת הגלות משנות‬
‫העשרים התחלפו במשך שנות השלושים בפשרה של המחנכים הבכירים והמובילים ששילבה‬
‫את שלילת הגלות עם חיוב הגולה ותרומתה לציונות‪ .‬בשנים שמהיוודע השואה (‪ )1942‬ועד‬
‫תקומת מדינת ישראל ב‪ 1948-‬ניכרה הקצנת‪-‬מה בשיח החינוך הרווח‪ ,‬שבשל השפעת השואה‬
‫הכיל גישה לאומית עד כדי לאומנית‪ .‬עם זאת‪ ,‬בעשייה החינוכית‪ ,‬הגולה היהודית ומורשתה‬
‫החלו נכללים בהדרגה בתכניות הלימודים בהיסטוריה‪ ,‬ציונות וספרות ובעיקר הונהגה‬
‫לראשונה בתולדות החינוך הציוני החילוני בארץ‪-‬ישראל תוכנית ייחודית ״להגברת לימודי‬
‫היהדות״‪ ,‬דווקא בהשראת בכירי המחנכים בזרם העובדים הציוני‪-‬סוציאליסטי (ועדת תלמי‬
‫‪ .)1945‬בשנות החמישים והשישים‪ ,‬בשני העשורים הראשונים למדינת ישראל ולנוכח העלייה‬
‫הגדולה‪ ,‬עומעמה ״שלילת הגולה״ עוד יותר בתכניות הלימודים לביה״ס היסודי והעל‪-‬יסודי‪.‬‬
‫אלה הוכנו על סמך חוק החינוך הממלכתי מ‪ ,1953-‬בהשראת שר החינוך ההיסטוריון היהודי‬
‫ומכשיר המורים הישראליים הפרופסור בן ציון דינור‪ .‬שר חינוך דומיננטי אחר‪ ,‬זלמן ארן‪ ,‬טיפח‬
‫את תוכניות הלימודים בתחום ״התודעה היהודית״ באמצעות ועדות ומרכז שהקים במשרד‬
‫החינוך ‪ -‬בדומה לתכנית שעיצבה ועדת תלמי ערב קום המדינה‪ .‬ממלחמת ששת הימים‬
‫ועד ראשית שנות השמונים תוגברו לימודי הציונות‪ ,‬השואה ויהדות המזרח באמצעות האגף‬
‫לתכניות לימודים וכן ״המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח״ שהסתפח מאוחר יותר לאגף‬
‫הנוער במשרד החינוך‪.‬‬
‫‪188‬‬
‫ממחצית שנות השמונים ואילך ניכרת ״ישראליות מאוזנת״ ופלורליסטית ביחסה ליהדות‬
‫ולעמים אחרים‪ .‬האיזונים שבין החינוך לציונות וליהדות ומורשת התפוצות מחד גיסא ובין‬
‫הלימוד הדיסציפלינארי והחינוך הערכי מאידך גיסא ניכרו בכחצי יובל השנים האחרונות‬
‫בלימודי השואה בפרט וההיסטוריה בכלל‪ ,‬בתכניות המקרא‪ ,‬הספרות והאמנות‪ ,‬ובשתי‬
‫תכניות ייחודיות לטיפוח התודעה היהודית ‪ -‬רשת תגבור לימודי היהדות (תל״י) החל מ‪1988-‬‬
‫והמלצות ״עם ועולם ‪ -‬תרבות יהודית בעולם משתנה״ ‪ -‬ועדת שנהר (‪ )1994‬״לבדיקת לימודי‬
‫היהדות בחינוך הממלכתי״‪.‬‬
‫ביקורת חינוכית וחברתית נוקבת נמתחה על לימודי השואה בחינוך הפורמאלי והבלתי‪-‬פורמאלי‬
‫‪ -‬בפרט על מסעות הנוער לאתרי ההשמדה בפולין‪ ,‬שיש הרואים בהם יותר מקורטוב של חינוך‬
‫יהודי לאומני‪ .‬שיח ציבורי ביקורתי קידם גם את פניה של תכניות הלימודים להיסטוריה בשנות‬
‫התשעים‪ ,‬שמחבריהן הואשמו בהמעטת הדיון במורשת הלאומית ובעיוות ההיסטוריה היהודית‬
‫והציונית‪ .‬ביקורת אחרת ניתכה על מקומם השולי של יהודי המזרח ותרבותם המסורתית‬
‫בספרי הלימוד להיסטוריה‪ .‬למרות הביקורות הללו‪ ,‬שרק חלקן מוצדקות‪ ,‬תכניות ההיסטוריה‬
‫והמקרא‪ ,‬הספרות והאמנות ‪ -‬כמו גם התכניות של רשת תל״י והמלצות דו״ח שנהר ‪ -‬מכילות‬
‫בעשורים האחרונים שילוב מאוזן בין היהדות לתפוצות‪ .‬בעשור האחרון ניתן לזהות שלב חדש‬
‫נוסף בתולדות החינוך היהודי ודגשיו שבין היהדות לציונות ולמדינת ישראל ‪ -‬שניתן לסכמו‬
‫במונחים ״שותפות״ בין הקהילות היהודיות בעולם וטיפוח ״העמיות היהודית״‪.‬‬
‫מכל הסיפור והסיפר ההיסטורי שלעיל על קרוב למאה שנות מערכת החינוך הישראלית עולה‬
‫ששלילת הגלות עומעמה במשך השנים והובלטו יותר ויותר החיוב שבמורשת הגולה והצורך‬
‫בטיפוח התודעה היהודית‪ ,‬עד כדי לימוד וחינוך ל״עמיות יהודית״ בראשית המאה העשרים‬
‫ואחת‪ .‬ה״נרמול״ הזה של היחס לגולה וליהדות במערכת החינוך הושפע ממאורעות ומתופעות‬
‫בחברה הישראלית הסובבת‪ .‬תחילת המסע של יחסי ארץ‪-‬ישראל והגולה ‪/‬התפוצות בחברה‬
‫ובחינוך בשלילת הגולה ומצבו (עד כאן) בקשר מתהדק ליהדות התפוצות על בסיס זהות ושייכות‬
‫לעם יהודי אחד‪.‬‬
‫מחקרי הזהות בחברה הישראלית ובנוער הישראלי (גוטמן‪/‬לוי‪ ,‬לאורך השנים; פרגו‪ ,‬יער‬
‫וחובריו‪ ,‬ולאחרונה א‪.‬ה‪ .‬כהן ועמיתיו) מוכיחים את הצלחת הגישה הזו‪ :‬מאז שנות השבעים‬
‫גברו הזדהותו של הנוער הישראלי עם הציונות ותפוצות הגולה כאחד‪ ,‬וכן תודעת השואה‪.‬‬
‫היהדות נתפסת כמרכיב חשוב בזהותו של הציוני הישראלי הבוגר והצעיר ו״ירושלים״ מכירה‪,‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬ב״בבל״ ובחשיבותה החברתית והחינוכית!‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫הפניות ביבליוגרפיות‬
- 1920 ,‫ מ״שלילת הגלות״ ל״טיפוח התודעה היהודית״ במערכת החינוך הישראלית‬.‫דרור י׳‬
.69 - 59 ‫ עמ׳‬,2003 ,24 ,‫ פנים‬.2000
:‫גרסא אנגלית מורחבת‬
Dror Y. From ‫״‬Negation of the Diaspora‫ ״‬to ‫״‬Jewish Consciousness‫״‬: The Israeli
educational system, 1920-2000. Israel Studies Forum, 18 (2) 2003, pp. 58-82.
‫ מ״ציונות חלוצית״‬- ‫ישראל‬-‫ מערכת החינוך כסוכנת הפטריוטיזם היהודי במדינת‬.‫דרור י׳‬
‫ אוהבים אותך‬- ‫ פטריוטיזם‬,)‫טל (עורכים‬-‫עמוס וד׳ בר‬-‫ בתוך א׳ בן‬.‫ל״ישראליות מאוזנת״‬
.173-137 ‫ עמ׳‬,2004 ,‫ דיונון והקיבוץ המאוחד‬,‫אביב‬-‫ תל‬,‫מולדת‬
‫ י׳ וגורני‬,‫ישעיהו‬-‫ א׳ פז‬:‫ בתוך‬,1943-1948 ‫ התגובה של ‘זרם העובדים׳ על השואה בשנים‬.‫דרור י׳‬
,1910-1910 ‫ התיישבות הקיבוצית והמושבית‬- ‫ הישג היסטורי בתמורותיו‬,)2006( )‫(עורכים‬
.537-519 ‫ עמ׳‬2006 ,‫גוריון בנגב‬-‫ הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן‬,‫שדה בוקר‬
2008 .‫ מאגנס‬,‫ ירושלים‬,‫ הסיפור הציוני‬:‫ כלים שלובים בחינוך הלאומי‬.‫דרור י׳‬
Y. Dror. 50 Years of Committees to Reinforce Jewish Studies and Jewish
Consciousness in Israel‫׳‬s non religious sector: Conclusions from historical-curricular
research. In Y. Rich, M. Rosenhak M. (Eds.), Abiding challenges: Research
perspective on Jewish Education, London and Ramat Gan, Fruend & Bar-Ilan
University,1999, pp. 161-186
Y. Dror. Holocaust curricula in Israeli secondary schools, 1960s-1990s: Historical
evaluation from the moral education perspective.
The Journal of Holocaust Education, 10 (2) 2001 , pp. 29-39.
190
191
‫פרק ו‬
‫משיח זהויות לעמיות יהודית‬
‫נורית חמו‬
‫מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי; אמר לו ״גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה‪,‬‬
‫כשאני עומד על רגל אחת״‪ .‬דחפו באמת הבניין שבידו‪ .‬בא לפני הלל ‪ -‬גיירני; אמר לו‪,‬‬
‫״דע לך סני לחברך לא תעביד ‪ -‬זו היא כל התורה כולה‪ ,‬ואידך פירושה הוא; זיל גמור״‬
‫תלמוד בבלי מסכת שבת‪ ,‬לא‬
‫בבסיסו של העיסוק בסוגיית הזהות בתהליך החינוכי‪ ,‬מצויה הנחת היסוד הטיילוריאנית לפיה‬
‫״זהות״ עניינה בשדה השיח‪ .‬הדגש אינו על תהליכים התפתחותיים ועל בשלות קוגניטיבית‪,‬‬
‫אלא בעיקר על תהליכים דיאלוגיים המאפשרים לפרט לבחון את זהותו ביחס למרחב הזהויות‬
‫החברתיות בהן הוא מצוי‪ .‬צ’רלס טיילור (‪ )Taylor, 1992‬טבע את מונח העל ״זהות דיאלוגית״‪.‬‬
‫בחיבורו ״הפוליטיקה של ההכרה״ הוא מתייחס לזהות כתהליך שבו האדם מבין מיהו‪ ,‬ומהם‬
‫המאפיינים הבסיסיים המגדירים אותו כאדם‪ ,‬בדרך של דיאלוג תוך‪-‬אישי ובין‪-‬אישי בין יחידים‬
‫ובין קבוצות‪ .‬טיילור מתייחס לשיח האנושי במשמעות רחבה הכוללת לצד השפה הדבורה גם‬
‫דרכי ביטויי מגוונות ובכלל זה מחוות‪ ,‬שפת האמנות‪ ,‬שפת האהבה ועוד‪ .‬בתהליך זה בורר‬
‫ומעצב הפרט את מסגרות השייכות שלו וכך מבנה את זהותו‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫עמיות יהודית היא תחושה של שייכות לעם היהודי‪ ,‬אלא שאין מדובר בהיבט רגשי בלבד‪ .‬מדובר‬
‫בתחושת שייכות המעוצבת כפועל יוצא גם של ידע וגם של התנהגויות‪ .‬מתוך כך מובן כי שיח‬
‫אודות עמיות יהודית הוא שיח על זהות‪ .‬הגדרת אופייה של השייכות למעגל הרחב והמקיף‪-‬‬
‫עם יהודי‪ ,‬תובעת שלבים מוקדמים של בירור הזהות במעגלים מצומצמים יותר‪ ,‬קרובים יותר‬
‫ומוחשיים יותר לפרט‪ ,‬הגם שהזהות האישית תלויה בהזהות הקולקטיבית‪ ,‬נובעת ממנה ולהיפך‪.‬‬
‫שיח בעל אופי כזה או אחר על אודות משמעותה של הזהות היהודית אימננטי לכל מסגרת‬
‫חינוכית המאכלסת ציבור יהודי‪ .‬ברם‪ ,‬על אף נוכחותו המתמדת והמתמשכת של שיח הזהויות‪-‬‬
‫בין בקוריקולום הגלוי והמודע‪ ,‬בין בקוריקולום הסמוי והפרי‪-‬רפלקטיבי‪ -‬סוגיית הזהות‬
‫היהודית עודנה סבוכה‪ .‬השיח אודותיה בחברה הישראלית בכלל ובמערכת החינוכית בפרט‪,‬‬
‫עודנו שיח חלקי‪ ,‬עמום‪ ,‬מבולבל ולא מזוקק‪.‬‬
‫הסיבות לכך רבות ומגוונות‪ ,‬והעיון בהן עשוי לשמש מקור למידה מעניין בפני עצמו המסייע‬
‫בהנהרת זהות ובפיתוח שייכות מושכלת ואקטיבית לקולקטיב היהודי‪ -‬קרי עמיות יהודית‪.‬‬
‫עיקרן נעוץ באתגר שהציגה התרבות האירופית לעם היהודי בעת החדשה‪ ,‬והוא האתגר של‬
‫החילוניות המפורר את היהדות המונוליטית ועומד בסימן של מחלוקות‪ ,‬עימותים ושסעים‬
‫כמאפיין של הזהות היהודית בת‪-‬ימינו‪ .‬מבוכת הזהות הופכת להיות מאפיין מרכזי של הזהות‬
‫היהודית המודרנית‪ .‬היא נובעת מהכיוונים המנוגדים בין מסורת למהפכה‪ ,‬בין אמונה בערכים‬
‫מטאפיסיים של עולם תיאוצנטרי ובין תרבותו הכול‪-‬פוליטית של העולם החילוני‪.‬‬
‫הקשיים הרבים באפיונה של הזהות המורכבת והמשתנה של היהודים בקהילות שונות בעולם‬
‫בכלל ובישראל בפרט‪ ,‬מובילים לעיסוק חלקי בנושא בשיח הציבורי במקרה הטוב ולהתחמקות‬
‫ולהימנעות מכל עיסוק עמוק‪ ,‬מסתעף ומתמשך בסוגיה‪ ,‬במקרה הפחות טוב‪ .‬אין תמה‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫כי לא רק תודעת הזהות לוקה בהעדר מודעות מושכלת‪ ,‬אלא כך אף השיח אודותיה‪.‬‬
‫מהיכן אם כן מתחילים?‬
‫עשייה חינוכית מבקשת לפעול את פעולתה על תודעת הזהות‪ ,‬כלומר על היכולת של שותפי‬
‫שיח הזהות במסגרת החינוכית להגדיר את התווית ״יהודי״ באשכול הזהויות שלהם‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫יש לאפשר שיח המציף את ההגדרות השונות של שותפי השיח בשלב ראשון‪ .‬שלב זה מאפשר‬
‫לעמוד על טיבו של הידע האישי כנקודת מוצא לתכנון לימודים בגישה ויגוצקיאנית‪ .‬בשלב שני יש‬
‫לנתח את תוכנן של ההגדרות השונות ולשרטט מפות זהות מגוונות‪ .‬בשלב השלישי יש להפגיש‬
‫בין מפות הזהות השונות ולבחון בדרך של עיון משווה הן נקודות שוני והן מכנים משותפים‬
‫לקראת התמודדות עם מפת הזהות הקבוצתית הקולקטיבית‪ .‬דווקא האיתור המושכל של‬
‫מכנים משותפים רחבים ועמוקים עשוי לסייע בעיצובה של סכמה קוגנטיבית שתקל על הבניית‬
‫המידע בזיקה לשאלת משמעותה של הזהות רבת הפנים של העם היהודי‪.‬‬
‫מוצע להבנות את שיח הזהות ולמפות את מוקדיו בתחומים הבאים‪:‬‬
‫ *מושגי יסוד‬
‫ *רבדים בהגדרת זהות‬
‫ *אופני הגדרה‪‘ -‬מי מגדיר אותי?’‬
‫ *רכיבי הגדרה‪‘ -‬מה מגדיר אותי?’‬
‫‪193‬‬
‫זהות‪ ,‬תודעת זהות‪ ,‬זהות אישית‪ ,‬זהות קבוצתית‬
‫״תודעת זהות״ להבדיל מ״זהות״ גרידא מתייחסת כאמור ליכולת של הפרט להגדיר את זהותו‬
‫בהתייחס לתווית מסוימת באשכול הזהויות שלו‪ .‬במחקר הפסיכולוגי היא מסתברת כסכימה‬
‫קוגניטיבית דינאמית בה מחזיק הפרט ביחס למושג ה’עצמי’ (‪ .)self‬נקודת המוצא היא שהמונח‬
‫״תודעת זהות״ מכוון לתהליכים מודעים בהיבט הקוגניטיבי‪ ,‬הריגושי וההתנהגותי‪.‬‬
‫שייכות לקבוצה חברתית ולמארג הנרטיבי של הקבוצה משפיעה על תפיסת האדם את עצמו‪,‬‬
‫קרי על הסכימה הקוגניטיבית של זהותו‪ .‬קורט לוין‪ ,‬מאבות הפסיכולוגיה החברתית הגדיר‬
‫זהות חברתית כהזדהות קבוצתית‪ ,‬הנחוצה לפרט‪ ,‬חיונית למושג ה’עצמי’‪ ,‬לתפקוד פסיכולוגי‬
‫ולרווחה אישית‪ .‬הזהות החברתית מכילה תוויות זהות שונות היוצרות תת‪-‬חלוקה‪ .‬למשל‪,‬‬
‫החלוקה בין זהות קולקטיבית (‪ )collective identity‬לבין זהות בין‪-‬אישית(‪interpersonal‬‬
‫‪ .) identity‬הזהות הקולקטיבית מתייחסת לשייכות לקבוצות גדולות‪ ,‬לעיתים מופשטות‪ ,‬כגון‬
‫מגדר‪ ,‬שייכות אתנית‪ ,‬שייכות דתית‪ ,‬שייכות לאומית ועוד‪ .‬הדיאלוג של הפרט עימה נעשה‬
‫ב״צמתים״‪ ,‬כגון חוויות מיוחדות‪ ,‬אירועים‪ ,‬טקסים‪ ,‬בעוד שהזהות הבינאישית מתייחסת למעגלי‬
‫שייכות לקבוצות קטנות איתם מקיים הפרט דיאלוג שוטף יומיומי מוחשי‪ :‬משפחה‪ ,‬חברים‪.‬‬
‫טיילור (‪ )Taylor,1992‬מציע מודל תיאורטי לפיו תודעת זהות מתפתחת כפועל יוצא מקיומו‬
‫של דיאלוג‪ ,‬והיא משתכללת בהתאם לאיכות הדיאלוג‪ ,‬למורכבותו ולרב‪-‬מימדיותו‪ .‬טיילור אינו‬
‫מבחין בין זהות אישית לזהות חברתית‪ ,‬ומבחינתו חד הן‪ .‬תודעת זהות היא מרחב של זהויות‬
‫המתפתח בשיח תוך‪-‬אישי ובינאישי‪ .‬כך עשויה תודעת זהות מפותחת להתפתח רק בתוך מרחב‬
‫של זהויות אחרות‪.)p.32( ’one is a self only among other selves‘ :‬‬
‫‪194‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬הזהות הבולטת והעיקרית באשכול הזהות הקולקטיבית היא הזהות האתנית‪.‬‬
‫היא אומנם רק חלק ממגוון הזהויות של הפרט‪ ,‬עם זאת היא מסתברת כמרכיב החשוב ביותר‬
‫בזהות הכללית‪.‬‬
‫פיני (‪ ))Phinney, 1996‬טוענת כי קיימת עמימות בנוגע להגדרתה של זהות אתנית‪ ,‬וכי אין‬
‫הגדרה אחת המקובלת על כלל החוקרים‪ .‬כמחצית מהמחקרים אותם היא סוקרת אינם‬
‫מציבים הגדרה מפורשת‪ .‬פיני על כל פנים מציעה את ההגדרה לפיה זהות אתנית היא ״תחושת‬
‫השייכות והמחויבות שיש לאדם לקבוצה האתנית המשפיעה על החשיבה‪ ,‬התפיסות‪ ,‬הרגשות‬
‫וההתנהגות של הפרט״ ( ‪.)p.13‬סקירתה מציגה הסכמה של חוקרים לגבי מפת המושגים הבאה‬
‫הנכללת בזהות אתנית‪ :‬הזדהות עצמית כחבר בקבוצה‪ ,‬שייכות ומחויבות לקבוצה‪ ,‬עמדות כלפי‬
‫הקבוצה‪ ,‬עמדות וערכים משותפים‪ ,‬שפה‪ ,‬מנהגים‪ ,‬התנהגות‪.‬‬
‫בן‪-‬רפאל ובן‪-‬חיים (‪ )2006‬סוקרים את הזהות הקולקטיבית מנקודת מבט סוציולוגית ומצביעים‬
‫אף הם על סימניה המובהקים‪ :‬דת כמאפיין בעל עוצמה ראשית‪ ,‬שפה כמגדירה ויוצרת את‬
‫הזהות הקולקטיבית‪ , ,‬עמדות‪ ,‬ערכים‪ ,‬תרבות ואף זיקה טריטוריאלית‪.‬‬
‫בן רפאל ובן‪-‬חיים (שם) מבחינים בשתי רמות דיון בהגדרתה של הזהות הקולקטיבית‪ .‬האחת‬
‫היא רמת הדיון בסימנים המהותיים אותם הם מכנים ״מבני העומק״‪ .‬תודעת זהות בעלת מבנה‬
‫עומק מתייחסת באופן מושכל למשמעות רכיבי הבסיס של הזהות‪ ,‬כגון דת‪ ,‬שפה‪ ,‬פרקטיקות‪,‬‬
‫מערכות סמלים ועוד‪ .‬הרמה השנייה היא רמת הדיון במאפיינים שהם ״שטחיים״‪ ,‬ארעיים‪,‬‬
‫והם מתגבשים בנסיבות מיוחדות‪ -‬״מבני שטח״ (עמ’ ‪.)17‬‬
‫תודעת זהות חברתית היא‪ ,‬אם כך‪ ,‬סכימה קוגניטיבית דינמית המכילה ידע‪ ,‬עמדות והתנהגויות‪.‬‬
‫היא מתייחסת בעיקר להתפתחותה של תודעת זהות קולקטיבית‪ ,‬שהמרכזית בה היא הזהות‬
‫האתנית‪ .‬עיקרה ‪ -‬הזדהות רגשית עם הקולקטיב‪ ,‬עם ידע ועם פרקטיקות המאפיינות את‬
‫הקולקטיב‪ .‬רכיבי זהות‪ ,‬כגון דת‪ ,‬שפה ומערכת סמלים‪,‬מנהגים‪ ,‬תרבות‪ ,‬משמשים כ’מבני‬
‫עומק’ של הזהות‪ ,‬וטיב המחויבות של הפרט אליהם מלמד על אופי התודעה ומזמן תהליכים‬
‫התפתחותיים בגיבוש תודעת זהות קולקטיבית‪.‬‬
‫רבדים בהגדרת זהות‬
‫שגיא (‪ )2006‬טוען שאנו מחליפים בין מושגים המקשים על הנהרת התודעה ועל השיח אודותיה‪.‬‬
‫הוא מבקש לערוך הבחנה בין ‘זהות’ ל’זיהוי’‪ .‬הוא מציע לקיים שיח מבהיר בנוגע לשלושה‬
‫מושגים מרכזיים‪ :‬זיהוי‪ ,‬הזדהות והקשרי משמעות‪.‬‬
‫זיהוי הוא תווית‪ ,‬ופעולת הזיהוי נעשית באמצעות ביטויים מזהים כשמות תיאורים מאפיינים‬
‫וכיוצא בהם‪ .‬כך למשל‪ ,‬״חילוני״ ״ישראלי״ ״יהודי״‪ ,‬״רפורמי״ הם קודם לכל הביטויים‬
‫המזהים המאפשרים לקיים שיח על מושא מסוים בדרך המבחינה אותו ממושאים אחרים‪.‬‬
‫הזדהות היא פעולה תודעתית רצונית שהאדם עצמו נוקט‪ .‬ההזדהות נעשית בשלוש המערכות‬
‫המכוונות את התודעה האנושית‪ :‬הקוגניציה‪ ,‬הרגש וההתנהגות‪ .‬הפרט מזדהה עם ידע‪ ,‬עם‬
‫ערכים ועם פרקטיקות של קבוצה מסוימת‪ .‬הזדהות היא תנאי הכרחי כדי להשתייך לקבוצה‪,‬‬
‫להיות חלק ממנה ולבטא את זהותה‪ ,‬אבל אין בה די‪.‬‬
‫הקשרי משמעות הם עולמות של ידע בתחומים שונים המבנים זהות ברובד העמוק שלה‪ ,‬ידע‬
‫בתחום ההיסטורי‪ ,‬החברתי‪ ,‬הדתי והתרבותי‪ .‬כינון זהות במשמעות הרחבה והעמוקה תובע‬
‫‪195‬‬
‫לא רק שיוך חיצוני ולא רק הזדהות רגשית‪ ,‬אלא בעיקר יכולת מודעת ומושכלת להגדיר את‬
‫הזהות בהתבסס על ידע‪.‬‬
‫בראשית הדברים המובאים כאן מתנוסס אחד המדרשים המעניינים‪ ,‬הזוכים לאזכור ועיון‬
‫תדיר ומלמדים על אופי מנהיגותם הרוחני של הילל‪ ,‬שמאי וממשיכיהם‪ ,‬דן בנכרי המעוניין‬
‫להיכנס לקהל ישראל ומבקש גיור ״על רגל אחת״ (תלמוד בבלי מסכת שבת‪ ,‬לא’)‪ .‬שמאי מסלקו‬
‫בזעף‪ ,‬ואילו הילל מקרבו בנעימות ואומר לו כי עליו רק לקבל את הכלל‪ :‬מה ששנוא עליך לא‬
‫תעשה לחברך ‪ -‬כלל הנובע מהמצווה ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט‪ ,‬יח)‪ ,‬״ועל הגר המבקש‬
‫לו זהות יהודית מוטלת מלאכת העיון של הפרשנות הנובעת מכלל זה״‪.‬‬
‫הנטייה הרווחת היא להפליג בשבחו של הילל על עמדתו הפתוחה האנושית והרגישה‪ ,‬עד שמעט‬
‫מעמעמים את הסיפא של דבריו‪ ,‬המלמדת על הקרבה לעמדתו של שמאי‪ ,‬ובכך אף מלמדת עליה‬
‫זכות‪ .‬הילל מקבל את רצון הגר לזהות עצמו עם הקולקטיב ולכן פותח ב״הזדהות״ שעיקרה‬
‫כאמור בהיבט הרגשי‪ ,‬אבל מודע לכך שרכישת ״זהות״ יהודית תובעת מושכלות יהודית שהיא‬
‫מעבר לשלב ההזדהות‪.‬‬
‫שלושת מושגי העל שמציע שגיא (שם)‪ ,‬מאפשרים‪ ,‬אם כך‪ ,‬לבחון במדרש גם את השיח אודות‬
‫זהות ומכאן את תהליך ההנהרה של תודעת הזהות‪ .‬עיון ביקורתי מסוג זה אפשרי במקומות‬
‫נוספים המדגישים בשיח הזהות את העיסוק המודגש בתווית המזהה או לחילופין ברובד הרגשי‬
‫של ההזדהות‪ .‬כך למשל‪ ,‬העיסוק בפשרה של עמיות יהודית מבליט לא אחת את הפן הרגשי‬
‫ולעיתים קרובות אף מסתפק בו‪ ,‬ולא כך ראוי לעשות בהובלת שיח זהויות משמעותי‪.‬‬
‫שיח זהות ביקורתי מציע לבחון את השדה הלשוני בו מתקיים שיח הזהות‪ :‬האם עניינו זיהוי?‬
‫הזדהות? הקשרי משמעות? בעשותו כך הוא מערער מחד גיסא על העיסוק המרכזי ברובד‬
‫הזיהוי ‪ -‬עיסוק בתווית חיצונית‪ ,‬ומפנה מאידך גיסא לצורך לבחון רבדים עמוקים יותר של‬
‫הזהות‪ :‬ההזדהות ועולמות הידע המבנים אותה‪ .‬שיח ביקורתי מבקש להפנות את תשומת הלב‬
‫גם לשטחיות שעשוי לזמן עיסוק בזהות‪ ,‬זה המצמצם עצמו רק למימד הרגשי כמושג על המגדיר‬
‫זהות ותודעת זהות‪ .‬מימד זה המנוסח כ״הזדהות״‪ ,‬עובר כחוט השני בכל המודלים הבוחנים‬
‫זהות ומוצג בהם‪ ,‬כאמור‪ ,‬כמושג מגדיר מרכזי‪ ,‬ולא כך הוא‪ .‬דווקא הקוגניציה מסתברת בניתוח‬
‫ביקורתי של שיח הזהות כנקודת ארכימדס‪ .‬שיח על תודעת זהות צריך לזכך את מאפייניו ביחס‬
‫לתווית המזהה‪ ,‬ביחס למימד הרגשי וביחס למימד הקוגניטיבי‪ .‬שיח מבחין מסוג זה יכול לזקק‬
‫ולזכך את הבנותינו לגבי תודעת זהות ולגבי דרכי התגבשותה‪.‬‬
‫‪196‬‬
‫אופני הגדרה‪ :‬מי מגדיר אותי?‬
‫הקשיים בהגדרת זהות אינם באים לידי ביטוי רק בהעדר הבחנה בין רבדים שונים בהגדרת‬
‫זהות‪ ,‬אלא אף באיכות הרפלקטיבית‪ .‬הכוונה כאן היא ליכולת המודעת של הפרט להגדיר את‬
‫זהותו באופן אנליטי‪ .‬מדובר בתהליך המבוסס על יכולת חשיבה גבוהה ונשען על ידע‪ ,‬לפיכך‬
‫הוא תהליך תובעני הנזקק לא אחת לדוגמה‪ ,‬לסיפור שמתוכו יש לחלץ את הגדרת הזהות‪.‬‬
‫קושי זה מציף את השאלה‪ :‬מי מגדיר אותי? אני? האחר? מיהו האחר?‬
‫בשיח הזהויות‪ ,‬אותו אנו מבקשים לזמן ללומדים‪ ,‬ראוי להצביע על הגדרות ״פנים״‪ -‬היינו‬
‫הגדרת זהות בתוך הקולקטיב היהודי‪ ,‬לעומת הגדרת ״חוץ״ ‪ -‬משמע הגדרת הזהות על ידי‬
‫האחר שאינו יהודי‪.‬‬
‫הגדרות ״פנים״ רווחות במערכת החינוך הן באמצעות סיפור משפחתי‪ ,‬סיפור קהילתי‪ ,‬סיפור‬
‫לאומי‪.‬חקר הסיפור המשפחתי‪ ,‬למשל‪ ,‬שכיח במערכת החינוך בעיקר בכיתות ז’‪-‬ח’‪ ,‬ונושא‬
‫לרוב את השם ״שורשים״‪ .‬תחושת השייכות המיידית והעמוקה לנרטיב המשפחתי מגייסת‬
‫את מוטיבציית הלומדים לחקר זה‪ .‬הפנייה לסיפור המשפחתי כאופן הגדרה שכיח עולה אף‬
‫במחקרי זהות של בוגרים ( למשל‪)Cohen & Eisen , 2000 :‬‬
‫ברם‪ ,‬לא אחת מוחמץ השיח האנליטי והבוחן אודות רכיביה של הזהות העולים מהנרטיב‬
‫המשפחתי ‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הנרטיבים נותרים כיחידות שלמות בודדות‪ ,‬ואין מרבים בתהליך של עיון‬
‫משווה ביניהם‪ .‬הוא הדין‪ ,‬לא אחת‪ ,‬לגבי חקר סיפורי קהילות‪.‬‬
‫כאן המקום להצביע על נרטיבים משפחתיים וקהילתיים כשלמים המאפשרים ללמוד על‬
‫רכיביה השונים של הזהות‪ ,‬להצביע על הפוטנציאל הקיים בהם כדי להנהיר זהות ולהבינה על‬
‫כלל רבדיה ולזמן אף שיח משווה ביניהם‪.‬‬
‫הגדרות ״חוץ״ הן‪ ,‬כאמור‪ ,‬הגדרת זהות על ידי האחר‪ .‬שמעוני (‪ )2008‬מציין כי הגדרת היהודי‬
‫כ״אחר״ מבחינה דתית ו‪/‬או אתנית נוכחת בכל מערכות היחסים‪ ,‬שבה חי היהודי כמיעוט‪ ,‬בינו‬
‫לבין החברה הסובבת אותו‪ .‬מדובר בגורם תרבותי‪-‬פסיכולוגי שאותו מכנה שמעוני כגורם ״קבוע״‬
‫ו״יסודי״‪ .‬תפישת היהודי כ״אחר״ משותפת לזהותם של יחידים וקבוצות בקהילות יהודיות‬
‫שונות בעולם‪ .‬אין מדובר באפיון שלילי בהכרח‪ ,‬הוא עשוי להיות אפיון סתמי או אפילו חיובי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬חשוב לציין כי עדיין מונחת לפתחנו המלאכה לפצח את משמעות מאפייניו של ה״אחר״‬
‫ואת השפעתם על הגדרת הזהות‪ .‬כך למשל‪ ,‬מציין שמעוני (שם) כי שנאת היהודים לדורותיה‬
‫המוכרת כתופעת האנטישמיות של העת המודרנית‪ ,‬מאוחדת בתפיסה האוניברסאלית‬
‫המובהקת של היהודי כ״אחר״‪ ,‬אך נבחנת בכל מדינה ומדינה על ידי תת‪-‬מוטיבים ייחודיים‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫זיהוי באופן זה נתפס כזהות חיצונית‪ ,‬כזהותו של האחר בעיניהם של הדוברים אודותיו‪ .‬הגדרה‬
‫חיצונית מסוג זה עשויה לעורר סימני שאלות לגבי תוקפה עבור המושא המזוהה‪ ,‬אך גם עלולה‬
‫לפעול בעוצמה רבה על הזיהוי החיצוני ולגרום למושא הזיהוי לאמץ את המבט של האחרים‬
‫עליו ובכך לקבל את זהותו מהחוץ על מאפייניה השליליים‪.‬‬
‫רכיבים בהגדרת זהות‪ :‬מה מגדיר אותי?‬
‫שיח זהויות המברר את רובדי הזהות ואת אופני ההגדרה מאפשר לארגן את המידע הרב באופן‬
‫מובחן ומוגדר וכך לנוע לעבר ליבת הזהות‪ -‬מה מגדיר אותה?‬
‫בניית מפות זהות אישיות וקבוצתיות הוא שלב הכרחי לקראת כינונה של זהות רפלקטיבית‬
‫ומושכלת‪ .‬הוא עשוי להתקיים באופנים שונים מתוך ידע פנימי ומתוך תהליך של הבניית מידע‬
‫חיצוני‪ .‬במחקר על אופייה של תודעת הזהות היהודית בקרב קבוצת הורים חילונית (חמו‪,‬‬
‫‪,)2008‬עלה כי השיח הקוגניטיבי אודות משמעות הזהות חשף המשגה שונה מזו המקובלת‬
‫בספרות בתחום‪ .‬השימוש במושג ״יהדות כתרבות״ כמושג על המכיל הן את הקשרי המשמעות‬
‫מבחינה היסטורית דתית ותרבותית והן את עולם העמדות כלפי היהדות‪ ,‬התגלה כשימוש‬
‫מינורי עד מאוד‪ .‬תחת זאת עלתה התייחסות לשישה הקשרי משמעות‪ .‬האופן בו התייחסו‬
‫המשתתפים לכל אחד מהקשרים אילו‪ :‬היקף‪ ,‬עומק וזיקה לשאר ההקשרים‪ ,‬עיצב פרופיל‬
‫של שישה טיפוסים יהודים‪-‬חילוניים‪ :‬״אורתודוכסי״‪ ,‬״היסטורי״‪ ,‬״ישראלי״‪ ,‬״טקסטואלי״‪,‬‬
‫״ערכי״ ו״לשוני״‪.‬‬
‫לענייננו כאן חשוב לציין כי פרופילי הזהות הנשענים על הקשרי משמעות מצביעים בעצם על‬
‫רכיביה של זהות יהודית בת‪-‬ימינו‪ .‬וכך בהתאמה ניתן להצביע על שישה רכיבי זהות‪:‬‬
‫ *זיכרון היסטורי‬
‫ *זיקה מרובת פנים לישראל‬
‫ *עולם יצירה יהודי‬
‫ *עולם ערכים פרטיקולארי‬
‫ *פרקסיס דתי‬
‫ *שפה עברית‬
‫‪198‬‬
‫מדובר ברכיבי זהות המקיימים ביניהם יחסים של חלקים בתוך שלם מצרפי (פאזל) כמתואר‬
‫בתרשים הבא‪:‬‬
‫תודעת זהות מצרפית‬
‫נרטיבים אישיים‬
‫נרטיב קבוצתי‬
‫שישה טיפוסים‬
‫לשוני‬
‫אורתודוכס‬
‫היסטורי‬
‫ישראלי‬
‫ערכי‬
‫טקסטואלי‬
‫נרטיבים מחקרי‬
‫זכרון הסטורי‬
‫ערכים‬
‫עולם‬
‫היצירה היהודי‬
‫עולם‬
‫היצירה היהודי‬
‫ישראל‪:‬‬
‫ארץ‪-‬ישראל‪-‬‬
‫מדינה‬
‫שפה עברית‬
‫פרקסיס דתי‬
‫‪199‬‬
‫בניית מפות זהות אישיות וקבוצתיות הוא שלב הכרחי לקראת כינונה של זהות קולקטיבית‬
‫רפלקטיבית ומושכלת‪ .‬שיח מסוג זה הוא המסד להבניית תחושת שייכות למעגל הרחב של העם‬
‫היהודי‪ .‬שיח מסוג זה עשוי להתקיים באופנים שונים מתוך ידע פנימי ומתוך תהליך של הבניית‬
‫מידע חיצוני‪ .‬הדגש הוא על הבניית זהות דיאלוגית עם מגוון של טקסטים המאכלסים את‬
‫השיח האנושי במובנו הרחב‪ .‬סוג אחד של טקסטים הוא הטקסט היצירתי‪-‬אומנותי‪.‬כך למשל‪,‬‬
‫תערוכת הקבע במוזיאון בית התפוצות מאפשרת לחוות באופן רב‪-‬חושי את ההתמודדות עם‬
‫השאלות השונות שמציף שיח זהויות‪ .‬על קצה המזלג אציין את הקומפוזיציה המפגישה גלות‬
‫וחורבן בפתח התצוגה המציבה את השאלות‪ :‬מדוע נרדף העם היהודי? מה גרם לשנאת יהודים‬
‫לאורך ההיסטוריה? ומה שמר על זהותו של העם היהודי למרות הכול? הסיפור היהודי הייחודי‬
‫והמתמשך של העם היהודי מתחיל עם המעטפת החיצונית של הזהות‪ -‬עם הזיהוי הפיזי‪.‬‬
‫המצג מעמת את ריבוי פניו הפיזיים של הציבור היהודי עם אחת ההגדרות השכיחות של שנאת‬
‫היהודים‪ :‬דמותו הסטריאוטיפית מבחינה פיזית של היהודי‪ .‬עימות זה מעורר באופן נוקב את‬
‫השאלה‪ :‬האומנם כך?‬
‫בהמשך מזמן בית התפוצות את ההתמודדות עם הרובד העמוק של הזהות היהודית‪ -‬רובד‬
‫הקשרי המשמעות באופנים שונים‪ .‬הגדרת זהות יהודית על דרך השלילה לאורך הדורות‪,‬‬
‫נבחנת במוקדים שונים נוספים במוזיאון בית התפוצות‪ ,‬לצד אופני הגדרה על דרך החיוב‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬באמצעות המעגל המשפחתי והקהילתי; אורחות חיים; לוח השנה ומעגל החיים היהודי;‬
‫עיסוק באמונה וברוחניות סביב מקומם הייחודי של בתי הכנסת בקהילות היהודיות השונות;‬
‫אירועים היסטוריים מכונני זהות‪-‬שואה; עיסוק בעולם היצירה היהודי וכמובן‪ ,‬הצגת ישראל‬
‫ומקומה כרכיב זהות מרכזי של היהודי בן‪-‬זמננו‪ ,‬הן זה החי בארץ והן מחוצה לה‪.‬‬
‫ולסיכום‪ ,‬תהליך הבנייתו של שיח זהות מזוכך ועמוק עובר דרך הצפתו של ידע אישי‪ ,‬דרך‬
‫הצפתם של נרטיבים משפחתיים וקהילתיים‪ ,‬המאפשרים להניף את שיח הזהות שלנו מעבר‬
‫לשיח של זהות והזדהות בלבד‪ .‬הוא מאפשר לחלץ מתוך אופני הגדרה מסוג זה את רכיביה של‬
‫הזהות היהודית העדכנית‪ .‬עיון משווה בין מפות זהות שונות‪ ,‬אישיות וקולקטיביות‪ ,‬מעמיק את‬
‫השיח אודות הזהות‪ ,‬וכך תורם להבנת אופייה של תחושת שייכות מושכלת לקולקטיב היהודי‪.‬‬
‫שייכות מושכלת היא תנאי חשוב ויסודי להתנהגויות ומעשים‪ .‬מתוך שכך הדבר‪ ,‬הרי אנו חוזרים‬
‫לנקודת ההתחלה לדיון כאן‪ :‬שיח אודות זהות יהודית הוא שיח אודות עמיות יהודית‪.‬‬
‫‪200‬‬
‫הפניות ביבליוגרפיות‪:‬‬
‫בן‪-‬רפאל‪ ,‬א’‪ ,‬בן‪-‬חיים‪ ,‬ל’‪ .‬זהויות יהודיות בעידן רב‪-‬מודרני‪ .‬רעננה‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬
‫‪2006‬‬
‫חמו‪ ,‬נ’‪ . ,‬תודעה וציפיות חינוכיות של הורים בנושא‪ :‬זהות יהודית חילונית‪ .‬מחקר לקבלת‬
‫תואר דוקטור לפילוסופיה‪ .‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪2008 .‬‬
‫שגיא‪ ,‬א’‪ .,‬המסע היהודי‪-‬ישראלי‪ :‬שאלות של תרבות ושל זהות‪ .‬ירושלים‪ :‬מכון שלום‬
‫הרטמן‪2006 .‬‬
‫שמעוני‪ ,‬ג’‪ .,‬מעמד קהילות היהודים בתפוצות בימינו בפרספקטיבה השוואתית‪ .‬תל‪-‬אביב‪:‬‬
‫בית‪-‬התפוצות‪2008 .‬‬
‫‪Cohen, S. M., & Eisen, A.M. The Jew Within: Self, Family and Community in‬‬
‫‪America. Bloomington: Indiana University Press.2000‬‬
‫‪Phinney, J. S., When We Talk About American Ethnic Groups, What Do We Mean?.‬‬
‫‪American Psychologist, 51. 918-927. 1996‬‬
‫‪Taylor, C., Multiculturalism and ‘The Politics of Recognition’. Princeton. 1992‬‬
‫‪201‬‬