‫לומון‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪1 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫חדשות העמותה‬ ‫תמי בן‪-‬אור יו”ר העמותה‬ ‫הפעם אתחיל את חדשות העמותה בברכה חמה‪ ,‬אחר של הנערות והנערים‪ ,‬כך שהזדמן לקבוצה‬ ‫מפרגנת ואוהבת מאד לחברנו דב פלד אשר זכה מכובדת להיפגש עם השורדים‪ .‬כן ירבו משנה לשנה‬ ‫לאות הוקרה “ איש השנה “ מטעם מועדון ליונס יוזמות יפות ומחבקות‪.‬‬ ‫כפר‪-‬סבא על התנדבותו מזה שנים רבות‪ ,‬בהתמדה‬ ‫נדירה‪ ,‬עוד בטרם עלייתו ארצה ועד עצם היום הזה בשבוע שחל ב ‪ 17.2.13‬נערך שבוע הנוער‪ .‬קאמי זיסמן‬ ‫בעמותת “ אלומה “‪ .‬התנדבותו ארוכת השנים הייתה תלמידת יב’ בתיכון רבין ויו”ר מועצת הנוער בכפר‪-‬‬ ‫מופנית בראשית דרכו עוד בגולה‪ ,‬להגנה על המדינה סבא‪ ,‬פנתה אלינו‪ ,‬לקיום שיתוף פעולה במסגרת‬ ‫ובמשך הזמן לקשר בין עברנו לעתידנו‪ ,‬כשורדי שואה‪ .‬שבוע הנוער‪ ,‬להקדיש יום אחד לתשומת לב ותרומה‬ ‫דב איש נעים הליכות‪ ,‬צנוע‪ ,‬שקט‪ ,‬עקבי‪ ,‬נחוש לשורדי שואה‪ .‬במסגרת זו נמסרה רשימה של שורדי‬ ‫בדעותיו‪ ,‬בעל יוזמה‪ ,‬שהגה את רעיון הנצחת ניספים שואה שישמחו לארח בביתם נוער נפלא זה ולחלוק‬ ‫בעירנו‪ .‬כך התחברו יוזמותינו שהולידו את הקמת ולהחליף דעות בנושאים שונים‪ .‬כמו כן שוחחנו על‬ ‫העמותה‪ .‬כולנו מאחלים לדב‪ ,‬בריאות לרוב‪ ,‬עוד יוזמות נוספות שנוכל לקיים בהמשך השנה‪.‬‬ ‫שנים רבות של פעילות ותרומה‪ .‬בהערכה והוקרה בהזדמנות זו נברך את קאמי זיסמן וחבריה במועצת‬ ‫רבה‪ .‬תודה שאתה עמנו‪.‬‬ ‫התלמידים שמצמיחים מנהיגים לעתיד מקרב הנוער ‪,‬‬ ‫וכן מברכים את קאמי על היותה ראש העיר ליום‬ ‫אמשיך בשמחות‪ ,‬ואציין שנה לקיום הביטאון שלנו אחד‪.‬‬ ‫במתכונתו המקצועית יותר‪ .‬אתי בורשטין חברתנו‬ ‫היקרה‪ ,‬שהגיעה אלינו לפני שנה בערך‪ ,‬כאשר קידום מטרות העמותה‪ ,‬פעילות ועדת פרויקט ‪-‬‬ ‫פרסמנו בעזרת “צוות” ‪ ,‬שאנו מחפשים מתנדבים בפגישות שנערכו עם נציגת העירייה נסיה שטרבורג‬ ‫לעמותה‪ .‬כבר בראשית פגישתנו‪ ,‬אתי ציינה‪ ,‬שהיא – מנהלת פרויקטים ביום ‪ 9.1.13‬בהשתתפות‪ ,‬נסיה‪,‬‬ ‫מעוניינת לתרום בעשייה ממשית‪ ,‬אך בדרך השקטה דב פלד‪ ,‬זאביק בונה ותמי בן‪-‬אור הועלתה השאלה‬ ‫ועלומה‪ .‬חברי הוועד שלנו טרם ראו פנים אל פנים וכן ההמלצה לבדוק מחדש את ביצוע הפרויקט תוך‬ ‫את אתי‪ ,‬אך פרי עמלה ‪ ,‬צובר מחמאות לאחר כל הקמת מבנה על קרקע מוקצה מהעירייה או לקצר‬ ‫רבעון‪ ,‬שיוצא לאור‪ .‬גב’ טובה גלר‪ ,‬אם המתנדבים התהליך ולהוזיל את הפרויקט על ידי שפוץ מבנה‬ ‫של כפר‪-‬סבא מביעה את התפעלותה וכותבת לנו מתאים לפרויקט‪ .‬התנהל דיון ברוח טובה ותוך הבעת‬ ‫מכתבים מחממי לב על הביטאון ופעילות העמותה‪ .‬רצון לקדם את הפרויקט ככל האפשר טוב ומהר יותר‪.‬‬ ‫אתי כאדם יסודי דאגה שהביטאון יהווה גם חלון לאחר דיון פנימי של חברינו‪ ,‬דב יו”ר ועדת הפרויקט‪,‬‬ ‫ראווה לעמותה‪ ,‬על כן שדכה לנו את רווית דורפזאון פנה לגב’ רינה פז לזמן פגישה עם מר אשל ארמוני‬ ‫הגרפיקאית ‪ ,‬שהעמידה את הביטאון על רמה ראויה מנכ”ל העירייה על מנת לקדם הנושא בהתאם‬ ‫לצפיות והדרישות של ועדת הקצאת קרקע של‬ ‫לציון ‪.‬‬ ‫פרץ ויינרייך העיתונאי והקריקטוריסט המוכר והפעיל העירייה שנקבעה לפני כ ‪ 11‬חודש‪.‬‬ ‫בכפר‪-‬סבא בכלל ובעיקר בעמותה שלנו‪ ,‬איש יצירתי אכן נפגשנו ביום ‪ 19.2.13‬עם צוות העירייה מר אשל‬ ‫חי את עמו‪ ,‬סבלו‪ ,‬ושמחותיו‪ ,‬הצטרף לצוות המערכת‪ .‬ארמוני‪ ,‬עו”ד איילה זיו – מנהלת נכסי העיר‪ ,‬גב’‬ ‫פרץ אייר את דף הפתיח של הביטאון ואיוריו מלווים נסיה שטרסבורג‪ ,‬גב’ רינה פז – מקשרת בין העמותה‬ ‫את התכנים בכל רבעון‪ .‬על כך תודתנו לצוות הנפלא לעירייה‪ ,‬דב פלד‪ ,‬ותמי בן אור‪.‬‬ ‫המנכ”ל ציין באופן מיוחד את טיב ורמת נייר העבודה‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫שהוגש‪ ,‬ואת רצונם העז לשתף פעולה במימוש‬ ‫שיתוף הפעולה בין מחלקת הנוער והעמותה מעמיקה הפרויקט שלנו‪ .‬לאור רצון העירייה לזרז באמת‬ ‫מיום ליום‪ ,‬ומביאה עמה פעילויות המקשרות את ולהתחיל להפעיל באופן אופרטיבי את הקמת המרכז‬ ‫שורדי השואה והנוער בתחומים ובאופנים שונים‪ .‬בחג הלימודי ואתר ההנצחה‪ ,‬מבקש לבדוק אפשרות של‬ ‫החנוכה התנדבו נערים ונערות מבתי הנוער בלוויי קשר עם יזם העומד להקים פרויקט עכשווי בכפר‪-‬‬ ‫מדריכיהם וחברינו מהעמותה‪ ,‬לבקר בבתי שורדים סבא‪.‬‬ ‫ולהדליק נרות חנוכה יחד‪ .‬לשמח לבב אנוש‪ ,‬ליצור לאור ישיבת ועד העמותה התקבלה החלטה לפנות‬ ‫קשר ולאפשר היכרות ודו שיח בינדורי אוהב‪ .‬ביקרנו חזרה למנכ”ל ולבקש לקיים את תוכנית‬ ‫אצל שלוש משפחות‪ ,‬כל משפחה בערב אחר ובהרכב ההתקדמות כפי שנקבע‪ ,‬ולא לדחות‬ ‫‪ | 2‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫חדשות העמותה‬ ‫יותר את ההחלטות‪ ,‬בכל יום עשויות להופיע רעיונות‬ ‫ואפשרויות נוספות הדוחות את התהליך‪ .‬אנו מייחלים‬ ‫לצעד משמעותי‪.‬‬ ‫בעלי תפקידים מתחלפים‪ .‬יו”ר ועדת הביקורת שלנו‬ ‫יצחק פרינץ המלווה אותנו למעלה משנה וחברי ועדת‬ ‫הביקורת אספו חומרים‪ ,‬דיווחים ובצעו בקרות שהיוו‬ ‫את הבסיס להצגת העמותה שתהיה ראויה לקבלת‬ ‫הניהול התקין‪ .‬לצערנו בעקבות בעיות בריאות יצחק‬ ‫בקש להעביר את תפקיד היו”ר לחבר אחר‪ ,‬אך ימשיך‬ ‫לתפקד כחבר מן המניין בעמותה ובועדת הביקורת‪.‬‬ ‫כמו כן יצחק המליץ על חברנו החדש בעמותה‪ ,‬חיים‬ ‫ליסטק בעל ניסיון רב בתפקיד זה‪ ,‬לקבל על עצמו את‬ ‫תפקיד היו”ר‪ .‬בישיבת הועד שהתקיימה ביום ‪19.2.13‬‬ ‫החליט ועד העמותה לאשר את מינויו של חיים ליסטק‬ ‫‪ .‬אנו מאחלים רפואה שלמה ליצחק ולהמשיך לפעול‬ ‫בעמותה ככול יכולתו ומודים על תרומתו עד כה‪.‬‬ ‫מאחלים הצלחה לחיים ליסטק ומודים על הצטרפותו‬ ‫אלינו‪.‬‬ ‫בת‪-‬שבע בולבה שהתנדבה והצטרפה לעמותה‪,‬‬ ‫הצליחה לבסס את נהלי הגזברות וקבעה דרכי‬ ‫התנהלות שמובילים את העמותה גם לשנים הבאות‬ ‫בדרך מקצוענית‪.‬‬ ‫בת‪-‬שבע החלה לעבוד שוב לאחר פרישתה‪ ,‬ונבצר‬ ‫ממנה להמשיך לתפקד כגזברית‪ .‬אנו מודים לה‬ ‫על התפקוד הרציני‪ ,‬המקצועי והדייקני שנקטה בו‪.‬‬ ‫מאחלים לה הצלחה בדרכה החדשה‪ ,‬הרבה בריאות‬ ‫ונחת בכל עשייתה‪.‬‬ ‫בימים הקרובים יערך קונצרט על ידי גב’ מרגוט ריכטר‬ ‫ פסנתרנית שהביעה את רצונה להופיע בפני שורדי‬‫שואה ולהנעים לשוחרי המוזיקה שביניהם‪ .‬מרגוט‬ ‫ריכטר הגיעה אלינו דרך ורדה פז חברה במועצת‬ ‫ארגוני המתנדבים‪ .‬אנו מודים מקרב לב למרגוט וגם‬ ‫לוורדה‪ .‬לאור המחווה הנפלא פניתי לגב’ מרי הרצוג‬ ‫שוחרת מוזיקה וגם מנגנת בעצמה‪ ,‬שתארח אותנו‬ ‫בביתה לקיום האירוע התרבותי המיוחד‪ .‬אנו מודים‬ ‫מראש ליוזמה‪ ,‬לאירוח ומקווים להנאה גדולה‪.‬‬ ‫לפנינה חברתנו היקרה‪ ,‬שאנו נהנים מפעילותה‬ ‫המסורה עם תלמידי תיכון המתעדים סיפורי חיים‬ ‫של שורדים‪ ,‬המתפרסמים בכל ביטאון שלנו‪ ,‬ובאתר‬ ‫העמותה‪ .‬כמו כן כאשר נגיע למספר המצדיק להוציא‬ ‫לאור עוד ספר על שורדי שואה של העיר‪ ,‬נעשה זאת‪.‬‬ ‫פנינה עברה תקופה קשה מאד לאחרונה באובדן‬ ‫בעלה היקר ז”ל שהלך לעולמו ובטרם התאוששה‪,‬‬ ‫אבדה את אחיה ז”ל‪.‬‬ ‫פנינה‪ ,‬כולנו משתתפים בצערך העמוק והקשה‪,‬‬ ‫שנאלצת להיפרד משני יקירייך בתקופה כה קצרה‪.‬‬ ‫אין זמן או גיל מתאים עבורנו לפרידה מיקירנו‪ ,‬זה‬ ‫תמיד מוקדם מידי ‪ ,‬אך בהיכרותי אותך מזה שנים‪,‬‬ ‫אני יודעת שתמצאי את תמצית חייך בקרב הנשארים‬ ‫איתך‪ ,‬ילדייך‪ ,‬נכדייך ומשפחתך הנרחבת‪ ,‬חבריך‬ ‫ואותנו האוהבים ומחכים לשובך לפעילות‪ .‬שלא תדעי‬ ‫עוד צער‪.‬‬ ‫חברים הנכם מתבקשים לשלם דמי חבר לשנת ‪ 2013‬סך‬ ‫‪ 120‬שח’ נתן בדרכים הבאות‪:‬‬ ‫לשלוח בדואר לתמי בן‪-‬אור המחאה הכרמל ‪7/11‬‬ ‫כפר‪-‬סבא ‪ 44214‬או לתאם ולשלם ישירות‪.‬‬ ‫לשלוח בדואר לרון פרלמן המחאה רח’ בקעת יריחו‬ ‫‪/3‬ג כפר‪-‬סבא‬ ‫בקרו באתר האינטרנט‬ ‫החדש שלנו‬ ‫עמותת אלומה העלתה לאוויר את אתר האינטרנט‬ ‫שלה בכתובת‬ ‫‪www.alumash.org.il‬‬ ‫האתר נבנה בהתנדבות ע"י חברים הרואים‬ ‫ומבינים את חשיבות העמותה ומטרותיה‪.‬‬ ‫שעות רבות הושקעו בחשיבה‪ ,‬ועבודה רבה על‬ ‫תכניו ועיצובו‪ ,‬האתר עדיין בחיתוליו ויש עוד חומר‬ ‫רב שיוכנס בקרוב‪ .‬נשמח לקבל חומרים נוספים‬ ‫‪ ,‬נודה על רעיונות עצות ותגובות ונשמח לעזרה‬ ‫בתרגום האתר לאנגלית‪.‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪3 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫דור שני בצל השואה‬ ‫דור שני ואולי דור ראשון?‬ ‫מאת‪ :‬נאווה סלומון‬ ‫אימי דבורה לבית פוקס ז”ל נולדה ב‪ 1921-‬בעיירה‬ ‫דונסרדהיי‪ ,‬אשר בצ’כוסלבקיה (היום סלובקיה)‪,‬‬ ‫למשפחה דתית ולה ‪ 7‬ילדים (סבתי הרתה ‪ 11‬פעמים)‪,‬‬ ‫ילדותה עברה עליה באושר לא בעושר‪ ,‬אך כדבריה‬ ‫“היה טוב עד שהתחילו הצורס”‪.‬‬ ‫אבי יהודה לבית אשכנזי ז”ל נולד ב‪ 1919-‬בבודפשט‬ ‫בירת הונגריה‪ .‬סבי‪ ,‬שמוצאו מפולין‪ ,‬התאהב בעיר‬ ‫בעת שירותו במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬הביא לשם‬ ‫את אשתו ושם הקים משפחה בת ‪ 7‬נפשות‪ .‬לימים‬ ‫עובדה זו תציל את חייהם‪.‬‬ ‫דרכיהם כמעט והצטלבו בשנת ‪ 1939‬השנה בה עלתה‬ ‫משפחתו של אבי על האוניה “המלכה אליזבט” ועליה‬ ‫‪ 1,200‬יהודים מהונגריה וצ’כוסלובקיה‪ ,‬פליטים שעשו‬ ‫דרכם לפלסטין‪ .‬לאימא היו מסמכים להיות על אותה‬ ‫אוניה‪ ,‬היא מאוד רצתה לעלות לארץ הקודש‪ ,‬אך‬ ‫אימא שלה אסרה עליה‪“ -‬ילדים צריכים להישאר עם‬ ‫הוריהם”‪ ,‬אמרה‪.‬‬ ‫למשפחת אבי לא הייתה אזרחות הונגרית‪ .‬אחיו שלום‬ ‫שהיה אלוף הונגריה באגרוף‪ ,‬והיה אף אמור להשתתף‬ ‫באולימפיאדה‪ ,‬גורש עוד ב‪ 1938-‬ונסע לפלסטין‪ .‬דין‬ ‫המשפחה היה להישלח לפולין‪ ,‬ובעזרת פעילים ציוניים‬ ‫נסעה המשפחה‪ 6 ,‬אחים סבא וסבתא‪ ,‬במשך שלושה‬ ‫חודשים לאורך הדנובה עד לים השחור‪ ,‬שם עלו על‬ ‫אוניה בשם “נעמי יוליה”‪ .‬בספטמבר ‪ 1939‬יום כיפור‬ ‫עגנה האוניה בנמל חיפה‪ .‬הנציב הבריטי העליון נתן‬ ‫אישור מיוחד לאוניה לעגון‪ ,‬והטיעון היה שהאנשים לא‬ ‫שילמו על הנסיעה‪( .‬שילמו עוד הרבה שנים‪)...‬‬ ‫לימים הגיע לידי הסרט “האקסודוס של הדנובה”‪,‬‬ ‫שצילם קפטן האוניה‪ ,‬ובו מתוארים חיי היום יום‬ ‫בהפלגה הארוכה והממושכת לארץ‪ ,‬מלווה ברגעי‬ ‫רעב‪ ,‬צמא סכנות ובעיקר פחד מהלא נודע‪ .‬משפחת‬ ‫אבי לא הוכרה כשורדת שואה בגלל התאריך בו יצאו‬ ‫את הונגריה‪ ,‬אך אבי עד יומו האחרון חווה את השואה‬ ‫והכה על חטא איך הוא ניצל ואחרים לא‪ .‬לא היה סרט‬ ‫או סדרת טלוויזיה שדיברו על השואה אותה לא ראה‪.‬‬ ‫הוא שירת בצבא הבריטי ובכך נקם את נקמתו בדרכו‪.‬‬ ‫הוא הכיר את אימא‪ ,‬הקימו משפחה‪ ,‬נולדו להם ‪ 2‬בנות‪,‬‬ ‫עבדו קשה וב‪ 20‬אצבעות הגיעו למשק במושב בצרה‪.‬‬ ‫מזלה של משפחתה של אימא לא שפר עליה‪ .‬אף‬ ‫שסבא שמואל ישב בגטו וענד את המדליות אותם קיבל‬ ‫כשלחם במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬אזרח צ’כי גאה‪,‬‬ ‫נלקחו בני המשפחה כמו כל תושבי העיירה למחנות‬ ‫‪ | 4‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫ההשמדה‪ .‬כשירדו מהרכבת פגש אותם מנגלה‪ ,‬אימי‬ ‫החזיקה בידה את אחיינה בן ‪ 10‬החודשים כדי לעזור‬ ‫לאחותה שכרסה בין שיניה‪ .‬מנגלה‪ ,‬שדיבר את השפה‬ ‫ההונגרית‪ ,‬ביקש ממנה לתת את הילד לאמו ואמר‪:‬‬ ‫“מחר תפגשו”‪.‬‬ ‫אמי הצטרפה ביחד עם אחותה לחברותיה‪ ,‬צחקו‬ ‫ביניהן לאיזה בית משוגעים הביאו אותם? לימים סיפרה‬ ‫שמה שזכור לה‪ ,‬שראתה את אביה ודמעות בעיניו‬ ‫הולך שמאלה לאלה שנדונו למוות ומלמל ביידיש‪:‬‬ ‫“נכדי היקר האם עוד אראה אותך?‪ ,”.....‬וכששאלו איפה‬ ‫המשפחה שלהם אחרי ששבעה ימים ישבו (היא תמיד‬ ‫אמרה ישבנו שבעה בלי שידענו) בחדרון צפוף‪ ,‬אמרו‬ ‫להם ‪ -‬תסתכלו על הארובה אתם רואים את העשן שם‬ ‫המשפחה שלכם‪.....‬‬ ‫אימא תמיד שיתפה אותנו בסיפורי הזוועות‪ ,‬נתנה‬ ‫עדויות ב”יד ושם”‪ ,‬ובבתי ספר‪ ,‬השתתפה בכתיבת ספר‬ ‫בו גוללה את סיפור משפחתה‪ ,‬הנכדים עשו עבודות‬ ‫שורשים על קורותיה וחלקם אף נסעו לפולין ומצאו‬ ‫את הבלוק בו שהתה‪.‬‬ ‫את השואה שרדו ‪ 2‬אחיה ואחותה איתם נפגשה אחרי‬ ‫המלחמה‪.‬‬ ‫אחותי ואני גדלנו בצל השואה אך הבית תמיד‬ ‫היה מלא שמחה‪ ,‬לא חסר לנו דבר אף שלא תמיד‬ ‫התאפשר והורינו עבדו קשה‪ .‬המספר על ידה של‬ ‫אימא ‪ A17320‬מעולם לא הוסתר מעיננו לאחר מותה‬ ‫אף כתבנו אותו על מצבתה‪( .‬הלא זה היה שמה במשך‬ ‫שהותה באוושויץ)‪ .‬לחם היה קדוש ואסור לזרוק‪ ,‬כמובן‬ ‫שלא זורקים אוכל‪.‬‬ ‫כל יום שואה היה מאכל קבוע בבית שנקרא “לאגר‬ ‫גולש”‪ ,‬מן תבשיל תפוחי אדמה עם פסטה ונקניק אותו‬ ‫הכינו בימי ראשון כשהשומרות לא עבדו ונתנו לבנות‬ ‫לבשל להם מה שרצו‪ .‬המתכון עבר וילדיי מכינים אותו‬ ‫בבתיהם‪.‬‬ ‫אף שלא סיימה בית ספר תיכון על אף רצונה ללמוד‬ ‫רפואה‪ ,‬כינתה את עצמה אימא “יש לי בי איי “‬ ‫כשכוונתה בוגרת אושוויץ‪.‬‬ ‫כילדה זכורות לי פגישות עם חברה שעברה איתה‬ ‫את השואה‪ ,‬ותמיד לא הבנתי איך הן מספרות את‬ ‫הסיפורים של אותה תקופה‪ ,‬צוחקות ואחרי כמה דקות‬ ‫בוכות‪ .‬כנראה שזו הייתה דרכן להתמודד‪.‬‬ ‫ניצחונם הגדול של הוריי‪ ,‬שזכו לנכדים ואף לנינים‬ ‫ונפטרו בשיבה טובה‪ .‬הם השאירו משפחות עם מורשת‬ ‫וזיכרונות כואבים‪ ,‬אך גם הרבה זיכרונות יפים וטובים‪.‬‬ ‫כבת לשורדי שואה גם אני עוסקת בהנצחת השואה‪.‬‬ ‫בעבודתי בעמותה למען הקשיש בכפר סבא אני‬ ‫מרכזת מועדון לשורדי שואה “מפגש בכפר” המקיים‬ ‫דור שני‬ ‫המשך‬ ‫פעילות פעם בשבוע בימי שלישי‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 2007‬התקיים “תיאטרון עדות” פרויקט של אשל‬ ‫גוינט והעמותה בשיתוף תלמידי חטיבת הביניים בעיר‬ ‫בליווי של עזרא ועירית דגן‪.‬‬ ‫לאחר שעזרתי לאימי במיצוי זכויותיה כניצולת שואה‪,‬‬ ‫למדתי את הנושא‪ ,‬והיום אני עוזרת בהתנדבות לכל‬ ‫מי שפונה אלי‪ .‬מגיעים אלי פניות מכל הארץ‪ ,‬ויש‬ ‫רבים שעדיין לא מקבלים את המגיע להם‪.‬‬ ‫הסרט שמנציח את הגעתה של משפחת אבי לארץ‪,‬‬ ‫הפך לתוכנת מחשב בה מספר אבי ואחיותיו על‬ ‫תלאותיהם בליווי צילומים ותמונות ונשאר למזכרת‬ ‫לדורות הבאים‪ .‬העברתי עותקים ממנו למוזיאון‬ ‫למורשת דוברי ההונגרית בצפת ול”יד ושם”‪.‬‬ ‫לאחר מותה של אימי נסעתי עם אחותי ובני לאושוויץ‪.‬‬ ‫עטופה בדגל ישראל הסתובבתי כשבאזני אני שומעת‬ ‫את הסיפורים‪ .‬הייתי שם‪ ,‬ראיתי שמעתי אך עדיין‬ ‫לא יכולה לתפוס‪ .‬אימי בכל יום שואה הייתה צופה‬ ‫בתכניות הטלוויזיה‪ .‬הייתי אומרת לה‪“ ,‬בשביל מה את‬ ‫צריכה לראות את זה הרי את היית שם”‪.‬‬ ‫ותשובתה ‪“ :‬גם אני לא מצליחה להאמין שהייתי שם”‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬כשאני סבתא לנכדים אני חושבת על הסיטואציה‬ ‫ואני נחרדת‪ .‬נחמתי במדינתנו‪ ,‬בצבא שלנו ובעם שלנו‪,‬‬ ‫ולכן אני רואה חשיבות בהעברת הלפיד והסיפורים‬ ‫לדורות הבאים‪ ,‬לבל תחזור זוועה כזו על עמנו‪.‬‬ ‫אלמוג שעיבי כותב את סיפורה של יפה אהרון‬ ‫רומניה הייתה מדינה גזענית מאוד‪ ,‬ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בה גילויי אנטישמיות‬ ‫כלפי היהודים‪ .‬הרומנים שיתפו פעולה עם הגרמנים והותירו להם להיכנס לגבולות המדינה ללא מלחמה‬ ‫או מאבק‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1930‬היו בגבולות רומניה כ‪ 756,930 -‬יהודים‪ .‬ועדת ההיסטוריונים שהוקמה על ידי ממשלת רומניה‬ ‫ציינה שמספרם המדויק של היהודים שנרצחו אינו ידוע‪ ,‬אך כי מספרם נע בין ‪ 280,000‬ובין ‪. 380,000‬‬ ‫בשנת ‪ 1942‬נשארו ברומניה כ‪ 257,068 -‬יהודים‪.‬‬ ‫שמי הוא יפה אהרון‪ ,‬נולדתי בעיר ליפצ’יק שברומניה בשנת ‪ .1935‬אבי היה בעל חנות “אטליז” והחנות‬ ‫הייתה חלק מביתנו‪.‬‬ ‫סיפורי הוא סיפור של נדודים מעיר לעיר ולא של מחנות השמדה‪ .‬לא נשלחנו למחנות בזכות מלכנו‪,‬‬ ‫מלך רומני בשם מיכאל‪ ,‬אשר עשירי היהודים ניגשו אליו בבקשת עזרה וביקשו שיעניק להם הגנה תמורת‬ ‫כל דבר שידרוש‪ ,‬מיכאל ביקש זהב‪ .‬היהודים אספו את כל הזהב שעמד לרשותם‪ ,‬משעונים ועד עגילים‬ ‫ושרשראות‪.‬‬ ‫הרוסים אשר כבשו את רומניה בתום המלחמה ושמעו אודות ההגנה שהעניק לנו מלכנו כעסו מאוד‪ ,‬הם‬ ‫גירשו את מיכאל על שלקח מאיתנו זהב תמורת הגנתו והוא חי עד היום באוסטרליה‪.‬‬ ‫בטרם פרוץ המלחמה אני זוכרת שהלכתי לגן עם התלבושת האחידה וכי אהבתי מאוד לשחק ולהשתובב‬ ‫עם אבי‪ .‬יום אחד ראיתי את אבי לבוש טלית והוא עצוב מאוד‪ ,‬בקושי רצה לאחוז בידי‪ .‬לאחר מכן‬ ‫התבררה לי הסיבה למצב רוחו הירוד‪ ,‬נמסר כי על כל היהודים לבוא למחרת‪ ,‬ביום שבת‪ ,‬לכיכר הגדולה‬ ‫שבשוק‪ .‬נמסר לנו כי אנו עוזבים את העיר לא לזמן רב‪ ,‬לשבועיים בלבד‪ ,‬וכי עלינו לארוז מעט בגדים‪,‬‬ ‫כסף ורכוש‪ .‬אני זוכרת שלקחנו עימנו את ספר החשבונות של חנות האטליז של אבי‪ .‬באותה תקופה‬ ‫עבדו הגרמנים בעיצוב זכוכית‪ ,‬במשך כל החודש הגיעו הגרמנים לחנות של אבי‪ ,‬קנו בשר ובסוף החודש‬ ‫כאשר קיבלו את כספם שילמו את חובם המצטבר‪.‬‬ ‫הגרמנים לקחו לנו את ספר החשבונות של החנות‪ ,‬והיהודים כולם גורשו מהעיר‪ .‬נאמר כי גברים בגילאי‬ ‫שמונה עשרה ועד שישים מחויבים להישלח למחנות העבודה‪ ,‬אבי היה אז בן חמישים ונשלח גם הוא‪ ,‬אך‬ ‫אחי הגדול ניצל מכיוון והיה רק בן שבע עשרה‪ .‬אף על פי שנאמר כי נסיעתנו תארך שבועיים בלבד‪ ,‬עד‬ ‫היום עוד לא ראיתי את ביתי הישן‪.‬‬ ‫רב אחד אמר כי הוא ידאג ליהודים‪ ,‬וכי יש לשלוח אותם אליו‪ .‬מכיוון שלא היינו רצויים בשום מקום נסענו‬ ‫אליו בעגלות‪ .‬היו שואלים את אימי כמה שדים יש לה‪ ,‬כלומר כמה ילדים היא מגדלת‪ ,‬היינו שישה אחים‬ ‫והתגוררנו בבית של יהודים שגרו בעיר‪ ,‬שבעה נפשות בחדר‪ -‬אני‪ ,‬חמשת אחיי ואחיותיי ואימי‪ .‬גרנו שם‬ ‫שנה בלבד‪ .‬אימי מכרה דברים שונים שלקחה עימה מביתנו‪ ,‬מעיל פרווה‪ ,‬סרוויס מפורצלן וכדומה בכדי‬ ‫לקנות בכסף מזון בשבילנו‪ ,‬כך בא אוכל לפינו‪.‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪5 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫לאחר מכן עברנו לעיר אחרת ששמה פלטיצ’ן‪ ,‬עברנו לשם בעשרים ואחת ביוני ‪ 1941‬והתגוררנו שם במשך‬ ‫שנתיים וחצי‪.‬‬ ‫באותו זמן הוצאה פקודה לפיה על כל היהודים לגשת אל מטה המשטרה בכדי להנפיק אישור שיאפשר לנו‬ ‫בתור יהודים להסתובב ברחובות העיר‪.‬‬ ‫דודתי שהייתה אחותה של אימי גרה עם דודי ובנה בעיר ששמה יאג’יק‪ .‬דודי אמר לדודתי כי הוא הולך למטה‬ ‫המשטרה להוציא אישור‪ ,‬הוא לקח עימו מעט כסף‪ ,‬שאם יתקל באיזה שוטר שונא יהודים יוכל לשחדו ולהציל‬ ‫עצמו ממוות‪.‬‬ ‫שעות רבות חלפו ודודי לא חזר‪ ,‬דודתי אשר החלה לדאוג שלחה את בנה‪ ,‬מילו‪ ,‬שעוד לא מלאו לו שמונה‬ ‫עשרה לחפשו‪ ,‬עברו שעות רבות ואיש מהם עוד לא חזר הביתה‪ .‬דודתי‪ ,‬אשר כמעט נטרפה דעתה מדאגה‪,‬‬ ‫יצאה לחפשם ברחובות‪ .‬הם לא נמצאו‪ ,‬ולכן שיערה כי נתפסו ונשלחו למחנות העבודה‪ .‬דודתי המודאגת‬ ‫שלחה מכתב לאימי שתכתוב לאבי שהיה במחנה העבודה כדי שיתור אחריהם‪ ,‬אך גם אבי לא מצא אותם‪.‬‬ ‫מאוחר יותר התברר כי כל היהודים אשר נתפסו ברחוב באותו היום הועמדו מול קיר במטה המשטרה ונורו‬ ‫למוות על ידי אקדח גלגלת שיורה בצרורות‪ .‬האנשים שהצליחו להימלט מטבח היריות נתפסו‪ ,‬הושמו בקרון‬ ‫והיטלטלו במשך ימים רבים ללא אוכל או מים עד שלבסוף מתו‪.‬‬ ‫בני‪ ,‬דודי האחר היה בעל מסעדה‪ ,‬שוטר אדיב שהיה חברו התריע בפניו על הטבח שעושים ביהודים והמליץ‬ ‫לו להימלט‪ .‬דודי שמע בעצת חברו ונס על נפשו חזרה לביתו‪ ,‬אך שוטרים אחרים תפסהו בדרכו והכהו עד‬ ‫שאיבד את הכרתו‪ ,‬במשך יומיים שלמים שכב ברחוב מחוסר הכרה עד שלבסוף התעורר וחזר פצוע הביתה‪.‬‬ ‫כשהיינו בפלטיצ’ן אחותי הגדולה נפטרה כשהייתה בת תשע עשרה בלבד‪ .‬בינקותה נפלה על ראשה וסבלה‬ ‫מנזק מוחי‪ ,‬היא בילתה את חייה במצב “צמח”‪.‬‬ ‫בערך בשנת ‪ 1942‬נאמר לנו כי עלינו לענוד את הטלאי הצהוב שעליו צויר מגן דוד‪ ,‬הסמל להיותנו יהודים‪.‬‬ ‫זכור לי שביום מן הימים‪ ,‬באחת הערים בהן עברנו במסעותינו‪ ,‬אימי החליטה ללכת לשוק ואני ואחותי‬ ‫התלווינו אליה‪ .‬באותה תקופה ליהודים היה מותר לגשת לחנויות רק לאחר עשר בבוקר‪ ,‬כשהגויים סיימו‬ ‫לקנות את מצרכיהם‪.‬‬ ‫לאחר שיצאנו מביתנו נזכרה אחותי כי שכחה את הטלאי הצהוב על השמלה אותה לבשה קודם לכן‪ ,‬היא‬ ‫החלה לזעוק ולהשתולל‪ ,‬ללא הטלאי היא חשה פגיעה‪ ,‬בלתי מוגנת ורצתה לחזור הביתה ולקחת אותו‪.‬‬ ‫התבוננתי בה וראיתי שאכן הסמל אינו על בגדיה‪ ,‬נבהלתי מאוד מצעקותיה והצעתי לה לקחת את הסמל‬ ‫שלי‪ .‬אחותי המשיכה להשתולל ולא רצתה להמשיך ללכת‪ ,‬לבסוף הצעתי לאימי שתסחב אותה על הידיים‪.‬‬ ‫אחותי הייתה בת חמש וחצי או שש‪ ,‬לבסוף שמעה אימי לדברי וכך השלמנו את הקניות‪.‬‬ ‫כיום אני יודעת שהתוכנית מאחורי ענידת הסמלים הייתה בכדי שיוכלו לזהותנו בקלות בתור יהודים‪ ,‬ובמקרה‬ ‫הצורך לאגד אותנו ולקחת אותנו הרחק משם‪.‬‬ ‫בעבר טעינו לחשוב שהסמל נועד לביטחוננו ולא הסבירו לנו אחרת‪.‬‬ ‫אחיי הלכו ללמוד‪ ,‬ואבי היה במחנות העבודה‪ ,‬אינני זוכרת מתי חזר אך לבסוף כשחזר עסק בעבודת כפיים‪.‬‬ ‫פעם אחת יצאה אימי לקנות חלב לפני השעה עשר‪ ,‬שוטרים תפסו אותה ולקחו אותה למאסר על שקנתה‬ ‫בשעה מוקדמת ובמקום אסור‪ ,‬היא קנתה מאישה גויה שמכרה ליהודים במקום אחר‪.‬‬ ‫אני הייתי אז בת שש וחצי‪ ,‬חסרת אונים‪ .‬במהלך המאסר סיפרה אימי כי יש לה ילדה חולה בבית ושאם‬ ‫לא תאכיל אותה היא תמות‪ .‬המשטרה שלחה שוטר שיבדוק האם אימי דוברת אמת‪ .‬כשהתברר שהיא אכן‬ ‫אומרת את האמת שיחררו אותה לביתה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1943‬כשהייתי בת שמונה התחלתי את לימודי בבית הכנסת שסימל מעין התמקמות בעיר שבה שכנו‬ ‫שנתיים וחצי‪.‬‬ ‫פעם לפני חג הפסח הגיעו העירה שני חיילים רוסים נושאי נשק אשר דיברו יידיש עם אבי‪ ,‬לאחר מספר ימים‬ ‫ניגשו אלינו חיילים אחרים וטענו כי עלינו לעזוב את העיר כי המלחמה קרובה מאוד ומכיוון ואנו גרים ליד‬ ‫נהר וגשר‪ ,‬מרחפת מעלינו סכנת מוות משום שיש סכנה שיפוצצו את הגשר ושנמות‪.‬‬ ‫הפחד מהמוות העניק לנו כוח להמשיך בנדודינו‪.‬‬ ‫העיר הבאה אליה הגענו הייתה עיר גרמנית למראה‪ ,‬סוצ’אבה‪ .‬בעיר הזו סבלנו מגילויי האנטישמיות של‬ ‫האוקראינים והתושבים המקומיים והייתה זו סכנת נפשות להסתובב ברחובות‪ .‬באותה תקופה גרנו בבית גדול‬ ‫יחסית‪ ,‬ואבי הורה לנו להישאר בתוכו במשך רוב שעות היממה‪ .‬אבי פתח חנות “אטליז” חדשה‪ ,‬הוא מכר בשר‬ ‫כשר שנשחט בידי שוחט‪ .‬הוא פתח את החנות בחנות נטושה שהייתה במקום‪ .‬העיר הייתה ריקה מיהודים‬ ‫‪ | 6‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫מכיוון והם גורשו למחנות עבודה‪.‬‬ ‫לאחר שחזרו היהודים שגרו בעיר‪ ,‬הגיע אדם שהציג עצמו כבעל החנות וטען שהיא שייכת לו‪ .‬אבי אשר לא‬ ‫רצה להתווכח עמו ויתר על החנות‪ .‬לאחר שנלקחה החנות רצה אבי לעבור לגור ליד אחיו ששכן בעיר בוטושאן‬ ‫שבמולדובה‪ .‬בעיר הזו הצטרפה אלינו אחותו הרווקה של אבי‪.‬‬ ‫לאחר מכן עברנו דירה אך נשארנו בעיר זו‪ ,‬בגיל שמונה וחצי התחלתי את כיתה א’‪ ,‬בני גילי המקומיים היו‬ ‫בכיתות גבוהות יותר‪ ,‬אך בגלל נדודינו מעיר לעיר לא היה לי זמן ללמוד לימודים סדירים באופן קבוע‪ ,‬וכך נוצר‬ ‫פער בהשכלתי‪ .‬למדתי במשך ארבע כיתות אך בגלל הפרש הגילאים לא יכולתי להמשיך למרות היותי תלמידה‬ ‫מצטיינת‪.‬‬ ‫אמי שלחה אותי לתופרת כדי שתלמד אותי תפירה בכדי שיהיה לי לכל הפחות מקצוע‪ .‬למדתי אצלה במשך‬ ‫שנתיים פחות או יותר בזמן שהניירות שאישרו את שהותנו בעיירה עברו בעירייה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1951‬כשהייתי בת שש עשרה משפחתי ואני החלטנו לעלות ארצה‪ ,‬אחיי התאומים שהיו אז בני שמונה‬ ‫עשרה יכלו לעלות לארץ לבדם מכיוון שהיה להם דרכון משלהם‪ .‬הם עלו לארץ ואני עליתי יחד עם שאר‬ ‫משפחתי ארצה שבוע אחריהם‪.‬‬ ‫אחיי התגוררו באוהלים בפרדס חנה והתגייסו לצבא‪ ,‬ואילו אנחנו הגענו לחיפה והתגוררנו שם במשך שלושה‬ ‫שבועות‪ .‬לאחר תקופת זמן זו עברנו לרעננה‪.‬‬ ‫היום אני מאושרת ‪ -‬יש לי ילדים ונכדים לתפארת שבאים לבקר אותי בשבתות‪.‬‬ ‫יש לי משפחה חמה אוהבת‪ ,‬בדיוק כמו זו שתמיד חלמתי להקים‪.‬‬ ‫השואה התרחשה במשך שנים רבות ובמדינות רבות בעולם התעלמו מהזוועות‪ ,‬חובתנו כיהודים היא לא לשכוח‬ ‫ולהעביר את הסיפורים לדורות הבאים כדי שהם לא ישכחו וייעלמו בין דפי ההיסטוריה‪.‬‬ ‫זו דרכו של דוד רזיאל‬ ‫משה רזיאל‬ ‫משה רזיאל‬ ‫זו הדרך שלי סיפור חיי‬ ‫זו הדרך שלי סיפור חיי‬ ‫משה רזיאל (רוזדג’יאל) תושב כפר‬ ‫סבא‪ ,‬ברח יחד עם הוריו אחיו ואחיותיו‬ ‫מביתו שבעיירה פרושוביץ ליד העיר‬ ‫קראקוב בפולין בעת שהגרמנים שרפו‬ ‫את בתי העיירה‪.‬‬ ‫בן שש עשרה היה משה עת הופרד‬ ‫ממשפחתו אשר נשלחה למחנה בלז’ץ‬ ‫שם נרצחה על ידי הגרמנים‪.‬‬ ‫משה כתב לאורך חייו עשרות יומני‬ ‫חיים בהם רשם זיכרונות‪ ,‬הרהורים‬ ‫ודעות‪ ,‬ולאחרונה הוציא לאור ספר –‬ ‫“זו הדרך שלי‪”.‬‬ ‫“בארוני נאספו יותר ממאה חוברות‬ ‫עמוסות בכתב ידי ובסיפור חיי‪ ”.‬מספר‬ ‫משה‪“ ,‬ספרי זה הינו תקציר אירועי חיי‪,‬‬ ‫והחלטתי להוציאו לאור בעיקר למען‬ ‫נכדיי וניניי כי אסור לשכוח‪ ,‬בבחינת‬ ‫‘דע מאין באת ולאן אתה הולך‪ ’.‬חשוב‬ ‫לי לציין כי למרות התופת שעברתי‬ ‫ואובדן משפחתי בשואה‪ ,‬אני מאושר‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪7 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫בכך שעליתי ארצה‪ ,‬תרמתי לבנייתה של מולדתנו‪,‬‬ ‫ובעיקר הקמתי כאן משפחה לתפארת אותה אני אוהב‬ ‫ובה אני גאה‪.‬‬ ‫בשואה עברתי הרבה מאד מחנות עבודה במשך שש‬ ‫שנים‪ .‬יותר נכון היה לכנות אותם מחנות השמדה‬ ‫באמצעות עבודה‪.‬‬ ‫שרדתי את התופת‪ ,‬ונשארתי עם צלם אנוש על אף כל‬ ‫מה שעיניי ראו‪.‬‬ ‫מקווה אני שמדינה זו שלנו תהיה התקווה‪ ,‬כשם ההמנון‬ ‫שלנו‪ ,‬לעמנו‪ .‬שנדע שאסור לקבל שום דבר כמובן‬ ‫מאליו‪ ,‬וצריך לשמור ולהגן על זכות קיומנו‪”.‬‬ ‫בשנת ‪ 1946‬עלה משה ארצה על ספינת המעפילים תל‬ ‫חי‪ ,‬שאורגנה על ידי הבריגדה היהודית‪ ,‬ויחד עם חבריו‬ ‫מ”קבוצת בוכנוולד” הצטרף לקיבוץ אפיקים‪.‬‬ ‫לאחר שעזב את הקיבוץ עבד כנהג טרקטור‪ ,‬וסלל‬ ‫את כביש מעלה‪-‬עקרבים בנגב ואת כביש הדסה עין‪-‬‬ ‫‪ | 8‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫כרם בירושלים‪ .‬לאחר שירותו הצבאי גר ברעננה ועבד‬ ‫כבורסקאי במפעל לעורות “מעלה” בכפר‪-‬סבא‪.‬‬ ‫משה הקים משפחה עם רעייתו חנה‪ ,‬אף היא ניצולת‬ ‫שואה מרומניה‪ ,‬וכך רשם ביומנו בתאריך ‪: 12.2.10‬‬ ‫“אני לא פעם חולם על אחי פנחס‪ .‬אם הוא היה חי‬ ‫היום הוא היה בן אדם גדול‪ .‬אבל מה אפשר לעשות?‬ ‫זה גורלה של המשפחה שלי‪ ,‬וכל המשפחות שלא זכו‬ ‫להישאר בחיים‪.‬‬ ‫לי היה מזל או גורל להישאר בחיים‪ ,‬ואני שמח שזכיתי‬ ‫להקים משפחה נהדרת עם ילדים טובים‪ ,‬נכדים ועכשיו‬ ‫גם נינה חמודה‪ .‬כל שאני רוצה הוא לעזור להם בכל‬ ‫כוחי ונפשי‪.‬‬ ‫כמה מדורי סבל צריך אדם לעבור? מן הצורך הוא‬ ‫שנאזור כוח לעמוד בפני הסבל ונמשיך הלאה‪ ,‬כי מה‬ ‫שאינו הורג‪ ,‬מחזק‪”.‬‬ ‫טוסקה מתה באור!‬ ‫יוסי שריד‬ ‫מדוע תרצה אישה יהודיה ניצולת שואה‪ ,‬ישראלית‬ ‫מקרית חיים בת ‪ 96‬להיקבר בבית העלמין הנוצרי‬ ‫בחיפה‪ .‬גם למותה היא בקשה לתת משמעות‪.‬‬ ‫היא נולדה וגדלה בלבוב‪ -‬לפנים בפולניה‪ ,‬לימים‬ ‫באוקראינה‪ .‬למדה מוסיקה בקונסרבטוריון ופילולוגיה‬ ‫גרמנית באוניברסיטה‪ .‬גם נסטור זנון סניאדנקו למד‬ ‫איתה‪,‬וגם החותנת שלי‪,‬פניה ורבין לבית טאובה הייתה‬ ‫חברתה לספסל בגימנסיה‪ .‬פניה עלתה לארץ לפני‬ ‫המלחמה‪ ,‬החברה נשארה ונלכדה (שם )‪ .‬משפחתה‬ ‫נרצחה‪ ,‬רק היא אנטוניה גרובר שרדה‪.‬‬ ‫אנטוניה ‪ ,‬שהכרתי אותה כטוסקה‪ ,‬חייבת את חייה‬ ‫לגוי אוקראיני‪ -‬אז בן ‪ 24‬ששמו נסטור זנון סניאדנקו‪-‬‬ ‫מה יותר אוקראיני מזה‪ .‬כשהנאצים הגיעו ללבוב‬ ‫וסגרו על היהודים בגטו‪ ,‬היה נסטור מסתנן ומביא‬ ‫לה אוכל‪.‬עד שעמד הגטו בפני חיסול ואז לקח‬ ‫נסטור את טוסקה וחברים יהודים נוספים‪ ,‬החביא‬ ‫אותם שנתיים בדירתו בת חדר‪.‬אפילו הוריו לא ידעו‪,‬‬ ‫כשהתארחו מעת לעת – הארון היה למסתור‪ .‬הכלבים‬ ‫הגרמנים היו יותר מסוכנים‪ ,‬הם אולפו לרחרח אנשים‬ ‫שמתחבאים‪.‬‬ ‫טוסקה ונסטור‪ -‬סטודנטים לשעבר ועכשיו נאהבים‪-‬‬ ‫נישאו לאחר המלחמה ויחד עשו את דרכם למחנה‬ ‫העקורים ברוזנהיים ‪ ,‬בוואריה‪ .‬ב‪ 1947 -‬נולד בנם‬ ‫יחידם פרדי‪ ,‬כעבור שנה עלו ארצה‪ .‬פרדי הוא פרדי‬ ‫גרובר‪ ,‬השם הזה נשמע לכולם מוכר‪ :‬הכתובת שלו‬ ‫בערוץ ‪ 1‬על נופי אנוש וטבע הן עדיין הדבר הכי טוב‬ ‫שהערוץ הזה מציע‪.‬‬ ‫“גרובר” זה שם משפחתם‪ ,‬כי ניסטור זנון סניאדנקו פורסם בעיתון “הארץ” ב‪ 30-‬במרץ ‪2012‬‬ ‫מעליו את שמו‬ ‫השיל‬ ‫אוקראיני וקבל על עצמו‬ ‫את שם הנעורים של אשתו‪.‬‬ ‫מכאן ולהבא קוראים לו יוסף‪,‬‬ ‫גרובר יוסף‪.‬את שמו החליף אך‬ ‫בזהותו החזיק‪ ,‬למרות שהיה‬ ‫בכלל אתיאיסט‪ .‬הוא נשאר‬ ‫איש נוצרי בישראל‪ ,‬פקיד‬ ‫בחברת “פז”‪ .‬אלמלא היגר‬ ‫לכאן‪ ,‬בוודאי היה פרופסור‬ ‫לפילולוגיה במקום אחר‪.‬‬ ‫יוסף מת לפני ‪ 33‬שנים‪ ,‬האח‬ ‫דניאל רופאייזן* ספד לו‪.‬‬ ‫רק לפני שש שנים קבל את‬ ‫התעודה מ “יד ושם “‪ “ :‬על‬ ‫יסוד עדויות שהובאו לפנייה‬ ‫החליטה הוועדה לתת כבוד לנסטור זנון סניאנדקו‬ ‫גרובר על אשר בשנות השואה באירופה שם נפשו‬ ‫בכפו להצלת יהודים נרדפים ולהעניק לו את‬ ‫המדליה לחסידי אומות העולם “‬ ‫טוסקה האריכה חיים‪ ,‬לימדה מוסיקה בקונסרבטוריון‬ ‫של חיפה ובשפרעם‪ .‬קנתה פסנתר על חשבונה‪,‬‬ ‫נסעה בשני אוטובוסים‪ ,‬כדי ללמד תלמידים ערבים‪:‬‬ ‫“ כשהייתי חלשה” אמרה‪“ ,‬מישהו נחלץ לחזק אותי‪.‬‬ ‫עכשיו כשאני חזקה‪ ,‬גם לי יש מחויבויות “‬ ‫לקראת הסוף טוסקה התעוורה‪ .‬היא לא רצתה‬ ‫למות עיוורת ושכנעה את הרופאים להסיר את‬ ‫הקטרקט על אף גילה‪ .‬לפני חודש הוסרו התחבושות‬ ‫ועיניה אורו‪ .‬מהחלון השקיפה על הים ועל הפרחים‬ ‫במרפסת‪ .‬לפרדי היא אמרה “ רזית‪ ,‬בני‪,‬וגם הצווארון‬ ‫שלך מקומט “‪ .‬כל חברותיה לקומה השלישית בבית‬ ‫האבות והאמהות – שמחו ובכו‪.‬‬ ‫לפני שבועיים מתה ‪ ,‬פיקחת‪ ,‬משאירה את הכתובת‬ ‫על מצבתה‪ “ :‬אנטוניה גרובר‪,‬ניצלה על ידי נסטור‬ ‫סניאדנקו‪ ,‬חסיד אומות העולם” לבקשתה נטמנה‬ ‫בבית הקברות של הכנסייה הקטולית בחיפה לידו‪.‬‬ ‫‪ 12‬אנשים ליוו אותה ‪ ,‬גם הכומר והנזירה היו שם‪ .‬לא‬ ‫הוא הלך אחרי בחיי‪ ,‬ואני הולכת‬ ‫נישאו תפילה‪.‬‬ ‫אחריו במותי “‪ .‬הסבירה את משאלתה האחרונה‪.‬‬ ‫מה יפית טוסקה‪ ,‬מה יפית נסטור‪ ,‬כמה יפים הם בני‬ ‫האדם‪ ,‬כשאנשי פוליטיקה ודת לא מצליחים להפריד‬ ‫ביניהם‪ ,‬בחייהם ובמותם‪.‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪9 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫מדור ספרים‬ ‫‪ | 10‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫מילים על פנינה אוסט לבית לרנר‬ ‫‬ ‫פנינה נולדה בשנת ‪ 1931‬בעיירה חוטין על שפת הדנייסטר‪ ,‬אשר בחבל בסרביה‪.‬‬ ‫העיירה נכבשה על ידי הגרמנים בשנת ‪ .1941‬סבה של פנינה נהרג בקרב רוסיה יפן בשנת ‪,1904‬‬ ‫סבתה נספתה בעת הגירוש הנאצי לטרנסניסטריה ‪.1941‬‬ ‫ביתם היה פתוח ברוחב לב‪ ,‬שהצטיינה בהכנסת אורחים‪ .‬אך בימות הגירוש‪ ,‬אותם אנשים חסודים‬ ‫ונעימים סרבו ולא עזרו למשפחה‪.‬‬ ‫הרוע הגיע אליהם בשנת ‪ ,1941‬בעקבות הנסיגה של הסובייטים‪ ,‬הגרמנים וגם הסוביטים הפגיזו קשות‬ ‫את העיירה שבעקבותיה פשטה שריפה והעיירה נשרפה עד תום‪ .‬הגרמנים כבשו אותה בסערה‪.‬‬ ‫לפתע קבלו פקודה להתאסף במבנה הגימנסיה ‪ ,‬שם הגרמנים ערכו סלקציה‪ ,‬בחפשם רופאים‪,‬‬ ‫עורכי‪-‬דין‪ ,‬רבנים ופוליטיקאים והוציאו אותם להורג‪ .‬הנותרים גורשו מהעיר לעבר אזור טרנסניסטריה‪,‬‬ ‫שבאוקראינה‪ ,‬במטרת השמדה‪ .‬הדרך הייתה קשה לאין תיאור‪ ,‬החורף הקשה‪ ,‬מגפות ‪ ,‬מחלות ומוות‪.‬‬ ‫הילדים נלקחו לבית יתומים במוגילב‪ ,‬בינואר ‪ .1944‬לאחר מספר חודשים נודע לפנינה ואחיותיה‬ ‫‪,‬כי אמם נפטרה‪ .‬שעות ישבה פנינה בוהה וממתינה בחוסר אונים משווע‪ .‬אך אספו כוחות והמשיכו‬ ‫לקוות ולקחת אחריות על גופם ונפשם‪.‬‬ ‫תלאות האירועים הביאו עמם עליות ומורדות‪ ,‬שמחות ועצב‪ .‬פנינה עלתה עם עליית הנוער ביולי‬ ‫‪ 1944‬לארץ‪.‬‬ ‫מילים על משה אוסט‪.‬‬ ‫משה יליד ‪ 1926‬בעיר לנצוט‪.‬‬ ‫ב ‪ 1.9.1939‬פלשו צבאות גרמניה הנאצית לפולין‪ .‬כעבור שבועיים ריכזו הגרמנים את כל יהודי העיירה‪.‬‬ ‫המשפחה נדדה רגלית לעבר אוקראינה עם ששת ילדיהם‪ .‬הסובייטים חשדו ביהודים כמשתפי‬ ‫פעולה עם הנאצים וכמרגלים‪ .‬משה נותר לבדו בביתם וניצל בדרך נס‪ ,‬מירי של חייל גרמני‪ .‬תחנוני‬ ‫ההורים שיאפשרו להם לשוב לביתם לא הועילו‪.‬‬ ‫לאחר מכן משה ומשפחתו הוגלו לרוע מזלם לסיביר‪.‬יהודים רבים מתו שם‪ .‬משה ואחיו אפרים יצאו‬ ‫לעבודה למחייתם‪ .‬בשנת ‪ 1942‬נחתם הסכם בין ממשלת פולין הגולה וממשלת ברית המועצות ‪ ,‬לפיו‬ ‫פליטים פולנים יגויסו לצבא‪ .‬בשנת ‪ 1943‬גויסו משה ואפרים לצבא הסובייטי‪ .‬בשנת ‪ 1946‬משה ‪ ,‬ששת‬ ‫אחיו והאב הגיעו לצ’צ’ין ‪,‬שבפולין‪ .‬משאלתם היחידה הייתה להגיע לארץ ישראל‪.‬‬ ‫משה עלה ארצה מנמל בנדל שבצרפת‪ ,‬כפעיל בעלייה‪ ,‬בלתי חוקי עם אביו מאיר ואחיו אפרים‪ ,‬באוניה‬ ‫“ עלייה” ‪ .‬למזלם הספיקו לרדת מהאוניה בטרם גילו אותם הבריטים‪ .‬העולים פוזרו בקבוצי הסביבה‪,‬‬ ‫משה ובני משפחתו הגיעו לקבוץ יחיעם ביום ‪.15.11.1947‬‬ ‫משה לימים הצטרף למשמר הים בעכו‪ .‬התגייס לצבא ושרת עד סוף ‪ .1949‬שרת בגדוד ‪ 13‬גדוד של‬ ‫הקיבוצניקים השייך לגולני‪ .‬לחם בבית שאן‪ ,‬השתתף בשחרור הגליל המערבי‪ ,‬ב ‪ 1948‬הגדוד כבש את‬ ‫נין ליד כפר תבור‪ ,‬נצרת וציפורי‪ .‬אחר מכן משה עבר למבצע “עין” שכבש את צאלים ונמנה על כובשי‬ ‫עיר אום רשרש‪ ,‬הלוא היא אילת ‪ .‬ביום ‪ 10.3.1949‬בשעה ‪ 15.00‬הניף אברהם אדן‪ -‬ברן מפקד פלוגה‬ ‫בחטיבת הנגב את דגל הדיו המאולתר מעל משטרת אום רשרש‪.‬‬ ‫למשה היה הכבוד להיות נוכח במעמד מרגש של הנפת הדגל לראש התורן‪.‬‬ ‫משה עבר לגור ברמתיים ‪ ,‬שם התגורר בן משפחתו‪ ,‬משפחת קורנבלו ושם פגש את פנינה רעייתו‬ ‫לעתיד‪ .‬זיק של אהבה נוצר בין השניים שהוביל לחופה‪.‬‬ ‫משה הלך לעולמו ביום ‪ 21.7.2010‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪11 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫פסח בשואה‬ ‫הגדת הפסח‬ ‫“הגדת הפסח” נכתבה ע”י טובי טרקלטאוב שנולדה‬ ‫בעיר מונקטאש שבהרי הקרפטים‪ ,‬עם הכיבוש נשלחה‬ ‫לאושוויץ ומשם הועברה למחנה “לנצינג” (מחנה בת של‬ ‫“מאוטהוזן”)שבאוסטריה‪.‬‬ ‫לקראת סיום המלחמה באמצע שנת ‪ 1944‬הגיעו למחנה‬ ‫מאוטהואזן כ‪ 6,000 -‬יהודים שעברו את הסלקציה‬ ‫ב”אושוויץ”‪ .‬אליהם הצטרפו ‪ 4,600‬יהודים ממחנה “פלשוב”‬ ‫ויחדיו הם הועסקו בעבודת פרך‪ ,‬בכריית מנהרות למפעלי‬ ‫תעשיית הנשק‪.‬‬ ‫העבודה התנהלה בשלוש משמרות‪ ,‬בקצב מזורז מאוד‪,‬‬ ‫כשכל יום נופלים ומתים עשרות ואף מאות מהם‪ .‬מדי‬ ‫חודש השלימו הגרמנים את מספר העובדים בעזרת‬ ‫משלוחים חדשים שהגיעו‪.‬‬ ‫מחנה הבת של מאוטהואזן ‪“ -‬לנצינג” שהוקם ב‪3.11.41-‬‬ ‫ושימש כמחנה נשים‪ ,‬היו בו כ‪ 565-‬אסירות שחיו בתנאים‬ ‫קשים ומחפירים‪ .‬במחנה זה שהתה טובי טרקלטאוב‬ ‫גם בפסח ‪ 1945‬ורגע לפני השחרור ובתנאים לא תנאים‬ ‫כתבה את ההגדה של פסח שהיא מכנה אותה “הגדת‬ ‫השואה”‪.‬‬ ‫טובי מסרה את ההגדה לחברתה עליזה קליין‪ ,‬שעלתה‬ ‫לארץ לאחר המלחמה‪ .‬בשנות ה‪ 80 -‬עברה עליזה קליין‬ ‫ניתוח קשה ועל כן הפקידה את ההגדה במכוננו‪.‬‬ ‫ההגדה מכילה ‪ 5‬עמודים בגודל ממוצע של קופסת‬ ‫גפרורים‪ .‬לדברי עליזה קליין‪ ,‬דף הכריכה נעשה‬ ‫מסמרטוט כחול‪ ,‬שעליו רקמה טובי את מפת ארץ‬ ‫ישראל והמילה ציון בצידה הימני העליון של הכריכה‪ .‬את‬ ‫חוטי הרקמה פרמה טובי משמלתה‪ .‬דפי הנייר שעליהם‬ ‫נכתבה ההגדה עשויים מנייר טואלט או מנייר ישן נושן‪.‬‬ ‫עליזה מספרת שטובי ואחיותיה הכירו היטב את לוח‬ ‫השנה העברי‪ ,‬הן היו דתיות וחשוב היה להן מאוד לשמור‬ ‫על השבתות והחגים למרות ואולי אף בגלל התנאים‬ ‫הקשים ששררו במחנה‪ .‬לכן ידעה טובי לציין את ‪5705‬‬ ‫לבריאת העולם ב”הגדה” שכתבה‪.‬‬ ‫“אנחנו רוצים לחגג” כותבת טובי ב”הגדה”‪ ,‬אבל לא ניתן‬ ‫לה לקיים את חג הפסח כהלכתו‪.‬‬ ‫טובי מסיימת את ההגדה הקצרה בתפילה ציבורית‪ :‬ואם‬ ‫ה’ גאל את אבותינו ממצרים יציל גם אותנו מעבדותנו‬ ‫המרה וישיבינו לארץ אבותינו”‪.‬‬ ‫מסמך זה מבטא בשיא התמציתיות את עיקר הגדת פסח‪,‬‬ ‫יש בו את זיכרון יציאת מצרים‪ ,‬יום שבו נהפכנו לעם‪ ,‬יום‬ ‫שבו קיבלנו את החירות הלאומית והזהות היהודית‪.‬‬ ‫הועתק מאתר המכון ללימודי השואה ע”ש חדוה אייבשיץ‪ ‬‬ ‫‪ | 12‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫יעקב ברזילי על שירו‬ ‫“בעקבות הזמן האבוד”‬ ‫השיר הוא תוצאה של מחשבה על‬ ‫תוקף ויזה של משורר בגילי‪ ,‬שביום‬ ‫מן הימים הלא רחוקים‪ ,‬עומד לפוג‪.‬‬ ‫משחזר אהבת נעורים גדולה שאולי‬ ‫תחזור על עצמה בגלגול הבא‪.‬‬ ‫השיר כלול בספרי “קשוב לגלים“‬ ‫הולחן על ידי המלחינה מושר בקולה‬ ‫של הזמרת הסופרן הבינלאומית‬ ‫סטלה לרנר‪ -‬זמיר‪.‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪13 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫על ההתנהלות הפסולה של מדינות‬ ‫העולם בטרגדיה של העם היהודי‬ ‫בתקופת השואה‪.‬‬ ‫מאת דב פלד‬ ‫נכון שהמדינות החופשיות והעם היהודי חייבים להודות‬ ‫לכוחות בנות הברית שהצילו אותם מהנאצים אשר‬ ‫רצו להשליט משטר אפל על העולם‪ .‬אבל בהתנהגות‬ ‫של נציגי בנות הברית כלפי הטרגדיה היהודית יש כתם‬ ‫שחור גדול‪ .‬שהעם היהודי לא יכול לשכוח לנאצים‪.‬‬ ‫בתחילת דרכם לא היו תוכניות של הפיתרון הסופי‪ .‬הם‬ ‫פשוט לא רצו את היהודים והחליטו לגרש אותם‪ .‬ואז‬ ‫התברר שאף מדינה לא רצתה לקבל אותם‪ .‬שערי הארץ‬ ‫היו סגורים בגלל הספר הלבן של הבריטים אשר פורסם‬ ‫ב‪ ,1939‬ארצות הברית עם הבדלנות‪ ,‬שהשתלטה עליה‬ ‫מאז המשבר הכלכלי של שנות העשרים המאוחרות‪,‬‬ ‫עטפה את עצמה בחוקים דרקוניים בעניין ההגירה‬ ‫ובשום אופן לא הייתה מוכנה לפתוח את שעריה עבור‬ ‫פליטים אשר ניסו לברוח מאירופה‪ .‬יותר מכך הבדלנות‬ ‫הזאת השפיעה גם על המנהיגים של המדינות החופשיות‬ ‫באירופה‪ ,‬אשר לא עשו שום צעד על מנת לעצור את‬ ‫התפשטות הפשיזם הארסי עוד בראשיתו‪ .‬הם לא הגיבו‬ ‫על האנשלוס עם אוסטריה‪ ,‬בהסכם מינכן בשנת ‪38‬‬ ‫נכנעו לדרישותיו של היטלר ומסרו לו את חבל הסודטים‬ ‫מבלי לשאול את צ’כיה וכל זה בגלל רצונם העז למנוע‬ ‫מלחמה‪.‬‬ ‫יש תמונה מפורסמת של צ’מברלין שמגיע לשדה התעופה‬ ‫של לונדון ומחזיק בידו את פיסת הנייר אשר עליו נחתם‬ ‫ההסכם עם היטלר ומכריז בפני קהל רב ועיתונאים‪,‬‬ ‫“הישגנו שלום בימינו”‪ .‬מעטים התנגדו להסכם‪ ,‬בבריטניה‬ ‫וצרפת נשמו לרוחה כי ניצלו מסיוט המלחמה‪ ,‬אבל זה‬ ‫נמשך רק מספר חודשים‪ ,‬כאשר במרס ‪ 1939‬הושלם‬ ‫כיבוש צ’כיה ללא קרב‪ ,‬וזה הטה את מאזן הכוחות‬ ‫לטובת גרמניה‪ .‬היטלר הבהיר למדינאי המערב שהדרך‬ ‫למלחמה ודאית‪ ,‬הוא זכה במדינה עם ערים מפותחות‪,‬‬ ‫אוצרות טבע‪ ,‬ותעשיה צבאית מהמפותחות ביותר‬ ‫באירופה‪ ,‬והמערב איבד בעל ברית עם חיל אוויר של‬ ‫‪ 2000‬מטוסים ועם צבא מעולה של ‪ 35‬דיוויזיות מצוידות‬ ‫היטב וכמיליון וחצי חיילים‪ .‬לאחר מכן הגיע תרגיל‬ ‫הרמאות של היטלר לברית המועצות‪ .‬על מנת לנטרל‬ ‫אותם שלא יצטרפו למלחמה נגדו‪ ,‬שבוע לפני הפלישה‬ ‫לפולין נחתם הסכם ריבנטרופ מולוטוב‪ ,‬בו הוחלט על אי‬ ‫התקפה בין ברית המועצות וגרמניה למשך עשר שנים‪.‬‬ ‫‪ | 14‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫הם חילקו ביניהם את פולין‪ ,‬ברית המועצות לקחה גם‬ ‫מרומניה את בסרביה ובוקובינה‪ ,‬וניתן לה להשתלט על‬ ‫הארצות הבלטיות‪ ,‬והוא היה חופשי עם כל הכוחות שלו‬ ‫לתקוף את ארצות המערב‪ .‬ובהתקפת בזק כבש את‬ ‫כולן כולל את צרפת‪ ,‬וחיל האוויר שלו פתח בהתקפה‬ ‫אגרסיבית על בריטניה‪ ,‬בשנת ‪ 1941‬כאשר תוכניתו‬ ‫לתקוף את ברית המועצות היתה כבר מוכנה‪ ,‬ומסרים‬ ‫אמינים הגיעו לסטלין הוא בחר לא להאמין שהיטלר‬ ‫יפר את ההסכם‪ ,‬התפיסה השגויה הזאת עלתה לברית‬ ‫המועצות בכ‪ 24 ..‬מליון חללים‪ .‬עם תחילת כיבוש השטחים‬ ‫של ברית המועצות‪ ,‬החלה לפעול מכונת ההשמדה של‬ ‫היהודים‪ ,‬תחילה על ידי האינזצגרופן ומשתפי פעולה‬ ‫של עמי אירופה על ידי ירי‪ ,‬ולאחר מכן הוקמו מחנות‬ ‫המוות‪ .‬הדבר נודע לעולם אבל הוא שתק‪ ,‬ולא ניסה‬ ‫לעשות משהו על מנת לעצור או להפחית את הזוועות‬ ‫האלה‪ .‬במדינות הכבושות‪ ,‬שבהם התנהל הרצח חלקם‬ ‫שיתפו פעולה עם המרצחים ויתרם עמדו מהצד ולא‬ ‫היה איכפת להם להיפטר מהיהודים‪ .‬הבודדים אשר רצו‬ ‫לעזור פחדו מהאיום של הנאצים‪ ,‬אשר הודיעו שכל מי‪,‬‬ ‫שיעזור ליהודים דינו מוות‪ .‬בתחילת המלחמה הקונגרס‬ ‫הבדלני של ארצות הברית לא אישר הצטרפות אליה‪,‬‬ ‫הם אישרו אספקה חומרית למדינות אשר לחמו נגד‬ ‫כוחות הציר ועל ידי כך הבטיחו את בטחונה והמפלגות‬ ‫הימניות והאנטישמיות האשימו את היהודים‪ ,‬שמנסים‬ ‫לגרור את ארצות הברית למלחמה‪ ,‬כתוצאה מהאווירה‬ ‫הזאת הם לא הכינו את עצמם למלחמה כזאת‪ ,‬למזלו‬ ‫של העולם החופשי מתוך כמה שגיאות‪ ,‬שהיטלר עשה‪,‬‬ ‫כמו השגיאה הפטאלית ביותר כאשר בניגוד לדעתו‬ ‫של משרד החוץ שלו‪ ,‬הוא הכריז מלחמה על ארצות‬ ‫הברית לאחר שהם הכריזו מלחמה על יפן‪ ,‬כתגובה על‬ ‫תקיפת פרל הרבור‪ .‬לאחר ההכרזה של היטלר‪ ,‬לא‬ ‫נותרה להם ברירה אלא להצטרף אליה‪ ,‬ואז חלק גדול‬ ‫מהמשאבים האדירים שלהם הופנו למאמץ המלחמתי‪.‬‬ ‫היה צורך ליצר עשרות אלפים של טנקים ומטוסים‪,‬‬ ‫כמויות אדירות של תחמושת ופצצות מכל הסוגים‪,‬‬ ‫ולחדש מלאי של מיליוני טונות של אוניות אשר טובעו‬ ‫בים על ידי היפנים והצוללות הגרמניות‪ .‬כמו כן הצטרכו‬ ‫לגייס מיליוני חיילים אשר השתתפו בקרבות‪ .‬אומנם זה‬ ‫לקח כשנה עד שתוצאותיה נראו בשטח‪ .‬זה התבטא‬ ‫לאבא‪ ,‬סבא משה היקר‬ ‫“ עמוד האש “ –ידעתי שזו המתנה שחיפשתי‪ .‬כמו הספר‬ ‫המתאר את קורות עם ישראל במאה הקודמת‪ ,‬גם סיפור‬ ‫חייך מזוהה להפליא עם “ עמוד האש “‪.‬‬ ‫תלאות האומה היהודית המתוארת משנות העשרים של‬ ‫המאה הקודמת ועד תקומת המדינה‪ ,‬גלות ממושכת‪,‬‬ ‫פרעות ביהודים‪ ,‬שואה‪ ,‬הישרדות בתנאים אל אנושיים‪,‬‬ ‫העפלה לארץ וקוממיות המדינה‪ .‬כל אלה הם לא פחות‬ ‫מכך גם חלקך ועברך‪.‬‬ ‫גם לך למרות כול הקשיים ‪ -‬ילדות לא קלה בבית קשה‬ ‫יום‪ ,‬דרך השואה‪ ,‬העפלה לארץ והשתתפות במלחמת‬ ‫השחרור‪ .‬הצלחת לעמוד בכול אלה ולהקים בית בישראל‬ ‫בדומה להקמתה של המדינה‪.‬‬ ‫התא המשפחתי גדל‪ ,‬נולדו לך ולאימא שלושה צאצאים‬ ‫והם גמלו לכם בריבוע‪ ,‬תשעה נכדים מקסימים‪ .‬נקווה‬ ‫שגם אלה ישלישו לפחות את מספר הנינים‪.‬‬ ‫אבא אתה עמוד של משפחתנו‪ ,‬עמוד בטון יצוק‪ -‬חזק‪,‬‬ ‫תומך ועומד איתן כמו אותן עבודות אבן שבנית במו‬ ‫ידיך לפני יובל שנים‪ ,‬שעדיין ניצבות על תילן עד היום‪.‬‬ ‫היום כשאנו חוגגים את יום הולדתך ה‪ 80 -‬איננו יכולים‬ ‫שלא לזכור את כל פועליך הגדול והנפלא‪.‬‬ ‫אנו רוצים לשמור אותך כך הלאה‪ -‬איתן ובריא לשנים‬ ‫ארוכות לא פחות מ ‪ ,120‬שתזכה לראות את הדורות‬ ‫הבאים – נינים וגם בני נינים‪...‬‬ ‫אוהבים אתכם מאד מאחלים לך ולאימא המון בריאות‬ ‫ונחת‪ ,‬שיתגשמו כל משאלותיכם ושיהיה לכם רק טוב‪,‬‬ ‫שלכם‪:‬‬ ‫חוה‪ ,‬יוסי ודורון‪.‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪15 | 2012‬‬ ‫לומון‬ ‫עמותת "אלומה" בעלי תפקידים ומתנדבים ‪2012-13‬‬ ‫ש ם ומשפחה‬ ‫רעיה שמואלי‬ ‫מזכירת העמותה חברת הועד‬ ‫תמי בן‪-‬אור‬ ‫יו”ר העמותה חברת הנהלה‬ ‫יו”ר ו‪.‬ארגון‬ ‫דב פלד‬ ‫מזכ”ל עמותה יו”ר ו‪ .‬פרויקט‬ ‫חבר הנהלה‬ ‫בני ברינדט‬ ‫ס‪/‬יו”ר העמותה ו‪.‬ארגון‬ ‫חבר הנהלה אחראי האתר‬ ‫זאביק בונה‬ ‫חבר הנהלה ו‪ .‬פרויקט‬ ‫דנה ברינדט‬ ‫מקשרת דור שלישי‬ ‫רון פרלמן‬ ‫יו”ר ו‪ .‬כספים‬ ‫עמנואל גורביץ‬ ‫חבר ו‪ .‬ארגון‬ ‫שמעון רייצפלד‬ ‫חבר ו‪.‬ביקורת‬ ‫סשה מייזליק‬ ‫חבר ו‪ .‬ביקורת‬ ‫יצחק פרינץ‬ ‫ויו”ר ו‪.‬ביקורת חבר הנהלה‬ ‫חיים ליסטק‬ ‫יו”ר ו‪ .‬ביקורת חבר הנהלה‬ ‫בנצי מילר‬ ‫חבר ו‪.‬חינוך‬ ‫רז רונן‬ ‫מקשרת דור שלישי‬ ‫דודי רונן‬ ‫חבר ו‪ .‬העמותה‬ ‫פרץ ויינרייך‬ ‫קריקטוריסט “אלומון “‬ ‫אתי בורשטיין‬ ‫עורכת “אלומון”‬ ‫רווית דורפזאון‬ ‫גרפיקאית “אלומון “‬ ‫רנה פז‬ ‫מקשרת העמותה‪-‬עירייה‬ ‫יעקב דנאי‬ ‫יועץ משפטי‬ ‫בית‬ ‫דרור ישראלי‬ ‫רו”ח‬ ‫משה‬ ‫אתר העמותה‬ ‫עיצוב‪ :‬רוית | ‪052-6551216‬‬ ‫‪ | 16‬גליון מס’ ‪ | 7‬מרץ ‪2013‬‬ ‫טלפון‪/‬נייד‬ ‫כתובת‬ ‫דואר אלקטרוני‪/‬פקס‬ ‫‪09-7422414‬‬ ‫‪052-3747119‬‬ ‫רח’ חבצלת השרון‬ ‫‪ 8‬כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪09-7658059‬‬ ‫‪054-6880944‬‬ ‫רח’ הכרמל ‪7/11‬‬ ‫כ”ס ‪4421411‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪054-8118743‬‬ ‫‪09-7658421‬‬ ‫רח’ בן‪-‬גוריון ‪32/7‬‬ ‫כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪09-7454588‬‬ ‫‪052-6966574‬‬ ‫מורדי הגטאות‪ 2‬כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪09-7459888‬‬ ‫‪054-9877005‬‬ ‫‪09-7454588‬‬ ‫‪052-4399224‬‬ ‫‪09-7651349‬‬ ‫‪052-2580329‬‬ ‫‪054-4433195‬‬ ‫‪09-7663576‬‬ ‫‪09-7410139‬‬ ‫‪050-9110765‬‬ ‫‪09-7435131‬‬ ‫‪050-5256054‬‬ ‫‪03-5745606‬‬ ‫‪052-3556125‬‬ ‫‪03-6056064‬‬ ‫‪054-5892095‬‬ ‫‪09-7672596‬‬ ‫‪054-4203141‬‬ ‫‪09-7665444‬‬ ‫‪054-4666915‬‬ ‫‪09-7665444‬‬ ‫‪054-5773311‬‬ ‫‪09-7422414‬‬ ‫רח’ סתיו ‪9/34‬‬ ‫הוד‪-‬השרון ‪45295‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫מורדי הגטאות‪ 2‬כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רח’בקעת יריחו ‪/3‬ג‬ ‫כ”ס‬ ‫רי’ התחיה ‪15/10‬‬ ‫כ”ס ‪44250‬‬ ‫רח’ משאבים ‪40/4‬‬ ‫הוד השרון‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪09-7663576‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רח’ מרכוס ‪ 8‬כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫הגאון אליהו ‪12‬‬ ‫רמת‪-‬גן‬ ‫יהושוע בן‪ -‬נון ‪70‬‬ ‫תל‪-‬אביב‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪03-5746734‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רח’ בר‪-‬אילן ‪ 19‬כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫אלתרמן ‪15/10‬‬ ‫כ”ס ‪44228‬‬ ‫אלתרמן ‪15/10‬‬ ‫כ”ס ‪44228‬‬ ‫רח’ חבצלת השרון‬ ‫‪ 8‬כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪09-7925085‬‬ ‫‪054-4603238‬‬ ‫אלפי מנשה‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪052-6551216‬‬ ‫אלפי מנשה‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪09-7650361‬‬ ‫‪054-9176476‬‬ ‫רח’ עיט ‪ 9/3‬כ”ס‬ ‫‪09-7666596‬‬ ‫‪03-5621112‬‬ ‫‪050-5575633‬‬ ‫‪09-7672292‬‬ ‫‪09-7652913‬‬ ‫‪054-7757230‬‬ ‫‪050-560975‬‬ ‫עמינדב ‪ 17‬ת‪.‬א‪.‬‬ ‫רח’ עמק עירון ‪/3‬א‬ ‫כ”ס‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪03-5624554‬‬ ‫רח’ ויצמן ‪140‬‬ ‫כ “ס ‪44203‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪09-7656575‬‬ ‫‪www.alumash.org.il‬‬