‫עיר נגלית לעין‬ ‫אלבומי התמונות של תושבי תל–אביב‪-‬יפו‬ ‫אלבום יהושע חרמוני מאוסף טלילה לונדון–חרמוני‬ ‫סלילת הכביש במגרש שטראוס‪ ,‬רחוב מזא"ה‪ ,‬שנות ה–‪20‬‬ ‫אלבום בינה רטנבך לבית שיף‬ ‫בינה שיף בטיילת‪ ,‬שנות ה–‪50‬‬ ‫אלבום ציפי ודוד טולידאנו‬ ‫תצלום אחד נחרת לנצח בזיכרון התל–אביבי‬ ‫והלאומי‪ .‬ביום ראשון‪ ,‬כ' בניסן תרס"ט‪ 11 ,‬באפריל ‪,1909‬‬ ‫ה' בחול המועד פסח‪ ,‬הונצחה חבורת אנשים במצלמתו של‬ ‫הצלם אברהם סוסקין‪ .‬האם היו אלה חברי אגודת "אחוזת‬ ‫בית" שהתכנסו בחולות שמצפון ליפו להגרלת המגרשים‪,‬‬ ‫שלימים יהיו לכרך הגדול בישראל? רבות נאמר ונכתב‬ ‫על אודות תמונת ייסודה של תל–אביב‪ ,‬ובעת האחרונה‬ ‫קמו מפקפקים אם אכן הייתה זו אותה אספה מפורסמת‬ ‫שהונצחה בעין העדשה או שמא אספה אחרת‪ ,‬שהתקיימה‬ ‫חודשים אחדים קודם לכן‪ .‬התמונה המטושטשת העלתה גם‬ ‫ניחושים באשר לזהותן של אחדות מהדמויות הנראות בה‪:‬‬ ‫האם האיש העומד על הגבעה הוא עקיבא אריה וייס‪ ,‬מהוגי‬ ‫רעיון "אחוזת בית" והרוח החיה בהגשמתו‪ ,‬או אולי היה‬ ‫זה דווקא אחד המתנגדים להקמת הפרבר‪ .‬בזכות מצלמתו‬ ‫של סוסקין נשמר לעד מקומם של הנוכחים בפנתאון העיר‬ ‫העברית הראשונה‪ ,‬והנוכחות המתועדת על אותה גבעת‬ ‫חול חשופה היא תעודת כבוד וייחוס שרבים טוענים לה‪.‬‬ ‫בשנים שחלפו מאז צולמה אותה התמונה גדלה תל–אביב‬ ‫מאוד‪ .‬רבבות של תצלומים צולמו בעיר בידי תושביה‬ ‫ואורחיה‪ ,‬ורבים מהם ודאי חשו בעת הצילום את משק‬ ‫כנפי ההיסטוריה המלווה את חייהם בעיר החדשה‪ ,‬שקמה‬ ‫מן החולות‪ .‬ואולם‪ ,‬תצלומים אלה‪ ,‬שנשלחו לקרובי‬ ‫משפחה או שנשמרו באלבומים ובקופסאות‪ ,‬לא נחשבו‬ ‫בעיני בעליהם לבעלי עניין לציבור הרחב ולכותבי דברי‬ ‫ימי העיר‪ ,‬שהרי תצלום בחברת מאיר דיזנגוף‪ ,‬ח"נ ביאליק‬ ‫או אחד העם‪ ,‬היה לנחלתם של אחדים בלבד‪ .‬ומה יכול‬ ‫להיות בעל חשיבות בצילום עם הדודה על רקע בית הבימה‬ ‫ההולך ונבנה או עם החברים בחוף הים?‬ ‫מעת הקמתה הייתה תל–אביב לסמל החיים המודרניים‬ ‫בארץ‪ ,‬והטכנולוגיה שימשה אותה מרגעיה הראשונים‬ ‫להנצחת ראשוניותה‪ .‬תושביה — ותיקים ועולים‪ ,‬פועלים‬ ‫ובעלי בתים‪ ,‬צעירים ומבוגרים — חשו שבהנצחת חייהם‬ ‫בעיר‪ ,‬באתריה ובשכונותיה‪ ,‬הם מאדירים את המפעל‬ ‫הציוני ומפרסמים את נסיו‪.‬‬ ‫אוסף "העיר הנגלית לעין" ישמש בוודאי מאגר ללימוד‬ ‫עתידי‪ ,‬מעמיק ורחב של תולדות העיר בתחומים שונים‪.‬‬ ‫כיוון שהמאגר התל–אביבי עצום ומכיל עשרות נושאים‬ ‫ואלפי דוגמאות‪ ,‬בחרתי להאיר דוגמאות ראשוניות אחדות‬ ‫לתחומים מרכזיים הנגלים באלבום הפרטי‪.‬‬ ‫הדיוקן והתמונה הקבוצתית הם שני עמודי התווך של‬ ‫האלבום הפרטי‪ .‬בתצלום ספונטני במצלמה הפרטית‪,‬‬ ‫בעדשת המצלמה של צלם רחוב זריז או בתצלום מבוים‬ ‫נירית שלו–כליפא‬ ‫מנהלי הפרויקט‪ :‬נירית שלו–כליפא — יד יצחק בן–צבי‪ ,‬עדי יקותיאלי — מינהלת שנת המאה‬ ‫עת־מול ‪204‬‬ ‫'שנה טובה' לשנת ת"ש‪ ,‬מר פרל על רקע כיכר המושבות ‪1939‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אלבום יהושע חרמוני‪ ,‬מאוסף טלילה לונדון–חרמוני‬ ‫החלוץ‪ ,‬יהושע (אייזיק) חרמוני‪ ,‬צלמנייה "הפסל"‪ 1930 ,‬בערך‬ ‫בסטודיו — התפאורה‪ ,‬המחוות והחזות הם החומרים‬ ‫הבונים את הסצנה הראויה להנצחה ולזיכרון‪.‬‬ ‫התמונה הקבוצתית מייצגת את הרעיון‪ ,‬את הדרך ואת‬ ‫התפיסה המשותפים לקבוצת אנשים‪.‬‬ ‫בראשית המאה ה–‪ ,20‬בקבוצות ובמושבות ששמו את‬ ‫הקולקטיב בראש מעייניהן‪ ,‬הייתה התמונה הקבוצתית‬ ‫עם סימני ההיכר — כלי העבודה וההגנה — לדימוי הרשמי‬ ‫והמוכר‪ .‬תמונותיהם הידועות של חלוצי דגניה וכנרת‬ ‫שצילמו אברהם סוסקין‪ ,‬יעקב בן דב ואחרים היו לדימויים‬ ‫מקובעים בתודעת היישוב העברי ומחוצה לו‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬בצד המושבות והקבוצות התפתח מרכזו העירוני‬ ‫של היישוב‪ .‬בתל–אביב‪ ,‬ערש המעמד הבינוני‪ ,‬היה קושי‬ ‫לספק את התמונה עם הטורייה על רקע ערמות החציר‪,‬‬ ‫ואולם לאתוס העברי הנוצר נתנה העיר את תשובתה‬ ‫הנחרצת בתצלומי בניה המובחרים‪ ,‬הלוא הם פועלי הבניין‪.‬‬ ‫הגאווה המקצועית הייתה נחלתם של בעלי מלאכה רבים‬ ‫שהתאגדו באגודות והתייצבו עם כלי מלאכתם אל מול‬ ‫עדשת המצלמה‪ .‬מהאלבומים הפרטיים אמנם לא נעדר‬ ‫אזכור לכאב‪ ,‬למחלה‪ ,‬למוות ובעיקר לגעגוע‪ ,‬אך כל זה‬ ‫בטל בשישים מול החזות הרשמית‪ ,‬האחידה המייצגת את‬ ‫האידאל הקולקטיבי‪ :‬התגייסות מרצון לשורת "העברים‬ ‫הראשונים" בכל תחומי עמל הכפיים‪ :‬בבניין‪ ,‬בדפוס‪,‬‬ ‫בתפירה‪ ,‬בחינוך ועוד‪.‬‬ ‫תצלומי אנשים לבושים בבגדי חג‪ ,‬צועדים בחוצות העיר‪,‬‬ ‫עת־מול ‪204‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יושבים בשדרות או בבתי הקפה שכיחים באלבומים‬ ‫התל–אביביים‪ .‬הרבה בזכותם של צלמי הרחוב ש"ארבו"‬ ‫למצולמים במקומות פופולריים בעיר‪ .‬בשדרות רוטשילד‪,‬‬ ‫בטיילת ובחוף הים‪ ,‬על מדרגות קולנוע מוגרבי‪ ,‬בגן החיות‬ ‫העירוני ובאתרים נוספים בעיר מנשבת הרוח התל–אביבית‬ ‫החדשה‪ ,‬המודרנית‪ ,‬המביאה לארץ את ניחוחות העולם‬ ‫הגדול שנותר הרחק מעבר לים‪.‬‬ ‫הילדים היו מרכז החיים התל–אביביים וסמל לפריחה‬ ‫ולרעננות‪ .‬תמונותיהם‪ ,‬שפיארו כל אלבום‪ ,‬היו מיועדות‬ ‫להישלח לקרובים בגולה ולהביא אליהם את בשורת‬ ‫הדור הצעיר הגדל בארץ ומתחנך ברוח התרבות העברית‬ ‫המתחדשת‪ .‬חגים דוגמת חנוכה‪ ,‬ט"ו בשבט‪ ,‬פורים ושבועות‬ ‫החלו לשאת אופי מקומי חדש ונוצרו להם ביטויים חזותיים‬ ‫שהלכו ותפסו מקום של כבוד באלבומי התמונות‪.‬‬ ‫תמונות הדיוקן נושאות לרוב הקדשות נרגשות בגבן‪ ,‬והן‬ ‫מזכרת מהחברים או מהמשפחה בארץ ובגולה‪ .‬מראשית ימי‬ ‫הצילום‪ ,‬באמצע המאה ה–‪ ,19‬היו כרטיסי ביקור מצולמים‬ ‫לפופולריים ביותר‪ .‬לכל אדם הייתה אפשרות להנציח את‬ ‫דיוקנו‪ ,‬לשכפלו ולהעניקו כראות עיניו‪ .‬באחדים מאלבומי‬ ‫תל–אביב של שנות ה–‪ 30‬הופיעו תמונות דיוקן מיוחדות‬ ‫במינן ועליהן מוטבעת חותמת סטודיו "הפֶּסל" כפטנט‬ ‫רשום‪ .‬בתצלומי דיוקן אלה נראים המצולמים כפסל יווני‪.‬‬ ‫יוצר הפטנט‪ ,‬מורגן אינשא–טוב‪ ,‬היה בעל סטודיו לצילום‬ ‫ברחוב הרצל ‪ .15‬בדימויים שביקש לחקות אינשא–טוב‬ ‫בידי צעירי תל–אביב של אותם הימים תחושה של תרבות‬ ‫אוניברסלית השואבת מהמקורות הקלסיים‪ .‬וכך‪ ,‬עוד טרם‬ ‫הושלמו עבודות הפיסול המונומנטלי הראשונות בארץ‬ ‫באמצע שנות ה–‪ 30‬בתל חי ובחולדה‪ ,‬מורגן אינשא–טוב‬ ‫כבר יצר אותן בתמונות‪.‬‬ ‫מול אלה נפוצות עוד יותר תמונות הדיוקן האוריינטליסטיות‪.‬‬ ‫בתלבושת מזרחית‪ ,‬רצוי בדואית‪ ,‬ועם התפאורה והחפצים‬ ‫התואמים‪ ,‬יכולים גם התל–אביבים לחוש ואף להפגין בעיני‬ ‫קרוביהם בגולה כי למרות העיר המודרנית ההולכת ומתפתחת‬ ‫הם בכל זאת תושביו ומגליו של המזרח הקדמוני והקסום‪.‬‬ ‫תפאורות הסטודיו ורקעי כרטיסי הברכה הם עניין נרחב‬ ‫ומלמדים על הדימויים המשתנים מעשור לעשור‪ .‬את נופי‬ ‫המזרח יחליפו השומרים‪ ,‬בוני נמל תל–אביב‪ ,‬הטייסים‬ ‫בימי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬המעפילים‪ ,‬החקלאים‬ ‫ואתרים חדשים וישנים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫באלבומי תל–אביב נגלות תפיסות אוניברסליות של תרבות‬ ‫העולם הגדול המערבי והמודרני שמניע את גלגלי העיר‬ ‫התוססת‪ .‬בד בבד ניכר הניסיון המתמיד להציג מקומיות‬ ‫אוריינטלית או סוציאליסטית‪ ,‬גם אם בחיי רבים מתושבי העיר‬ ‫זוהי מציאות שמאז ומעולם הייתה קיימת רק באלבומיהם‪.‬‬ ‫העיר תל–אביב הנגלית לעין באלבומי המשפחות היא עיר‬ ‫מגוונת ומרתקת שנופיה הישנים–חדשים אך החלו להיחשף‬ ‫אל מול עינינו‪.‬‬