1. No category

‫ילדים בטיפול משפחתי‪:‬‬
‫לאן נעלמו‪ ,‬כיצד להחזיר אותם?‬
‫אהרון פלשמן‬
‫‪1‬‬
‫אם היה דבר אחד שהטיפול המשפחתי חידש בעולם הטיפולי‪ ,‬זה היה המפגש המשותף בין הורים וילדים‪ .‬הימים‬
‫היו ימי חשיבה על "מערכות‪ ",‬חשיבה שהושפעה במיוחד מייבוא של התיאוריה המערכתית הכללית – כך באמת‬
‫קראו לזה אז‪ – 2‬של פון ברטלנפי (‪ .)6918‬היה ברור שה"מערכת" כוללת ילדים‪ ,‬וכדי לאבחן ולשנות את‬
‫"המערכת" חייבים לפגוש אותה במלואה‪ .‬זה היה מינושין (‪ )6988‬במיוחד שהקפיד שלא ניתן לטפל במשפחה‬
‫ללא נוכחות של כל בני המשפחה בחדר הטיפולי‪ ,‬כולל כל הילדים‪.‬‬
‫היום המצב השתנה ללא היכר‪ .‬רב המטפלים המשפחתיים מטפלים בזוגות‪ .‬אם לזוגות יש ילדים‪ ,‬הם מטפלים‬
‫בילדים שמעולם לא ראו באמצעות תובנות עקיפות של ההורים או הדרכת הורים‪.‬‬
‫לפי הניסיון שלי המצב השתנה בארבע פעימות‪ ,‬כמעט בלי שמטפלים משפחתיים נתנו את הדעת לשינוי ולשאלה‬
‫הנוקבת אם היא רצויה‪.‬‬
‫פעימה ראשונה‪:‬‬
‫בטיפול האסטרטגי שפיתח היילי (‪)6981‬ולאחר מכן די שייזר( ‪ ,)6981‬מספיק היה להתמקד ב"בעיה" ולשנות את‬
‫משמעותה בעיני חלק מבני המשפחה‪ .‬אפשר היה אפילו לשנות התנהגות של ילדים בלי לראות אותם‪ ,‬אם‬
‫המשמעות הפרגמאטית של ההתנהגות ה'בעייתית' הובנה באופן מעמיק‪.‬‬
‫פעימה שנייה‪:‬‬
‫הטיפול ה"נרטיבי" (וייט & אפסטום‪ )6999 ,‬ששטף את התחום בשנות התשעים עסק בעיקר בנרטיבים בינ‪-‬דוריים‬
‫שאפשר להבין מפי מבוגרים בעיקר‪ .‬הייתה מעין מוסכמה שאם המבוגרים ישנו את הנרטיב שלהם‪ ,‬איכשהו זה‬
‫‪1‬‬
‫המאמר הוכן כבסיס להרצאה בכנס של האיגוד לטיפול משפחתי ביום ‪.61.66.61‬‬
‫במדעים מדויקים רואים ב"תיאוריה כללית" מעין מטרה שלדעת כולם לא ניתן להשיג אותה‪ .‬מטפלים משפחתיים בדורו‬
‫הראשון חרגו מהבסיס ה"מדעי" בכך שלא תמיד שמו לב למגבלות של המתודה המדעית שלהם‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ישנה את הילדים‪ .‬יכול להיות שההתגברות של האסכולה של מארי בואן באמריקה תרם גם משהו לכוון זה‪ ,‬כי‬
‫בואן דגל בטיפול של מבוגרים שמתחקים אחרי המובחנות במשפחות המוצא שלהם (פלשמן‪.) 2000 ,‬‬
‫פעימה שלישית‪:‬‬
‫עם הכניסה של ‪ MANAGED CARE‬לארצות הברית משנת ‪ 6991‬והלאה‪ ,‬כל הענף של פסיכותרפיה קרס‪ .‬בריאות‬
‫הנפש הפכה‪ ,‬ועדיין הופכת להיות ביולוגיסטית ואין מימון לשום טיפול חוץ מתרופות או טיפולים קצרצרים‪ .‬שינוי זה‬
‫גרם לעליית קרנה של טיפולים שאפשר למדוד בזמן קצר‪ ,‬בעיקר ‪ CBT .CBT‬הוא טיפול פרטני לגמרי ומתעלם‬
‫לחלוטין ממשמעויות פרגמאטיות משפחתיות‪ .‬מטפלים ניסו לשרוד על ידי טיפולים שמטופלים היו מוכנים ומסוגלים‬
‫לשלם מכיסם‪ ,‬והמוטיבציה הגדולה של מבוגרים היא לשפר חיי הזוג שלהם‪ .‬בנוסף‪ ,‬החל גל של טיפול תרופתי‬
‫בילדי אמריקה‪ ,‬שהיום מקבלים ריטלין פלוס פרוזק פלוס ריספרדל‪ .‬הייחוס הביולוגיסטי להתנהגויות של ילדים‬
‫הסיח את הדעת מכל אפשרות לשתף ילדים בטיפול משפחתי‪.‬‬
‫פעימה רביעית‪:‬‬
‫חלק מהמובילים בטיפול משפחתי בדור הראשון היו בעצמם מטפלים בילדים‪ ,‬כמו מינושין ואקרמן (‪,)6988‬‬
‫שביקשו להוסיף הבנה מערכתית להבנותיהם הפרטניים‪ ,‬אבל הם הרגישו לגמרי נוח באינטראקציה טיפולית עם‬
‫ילדים‪ .‬דבר זה גם השתנה‪ .‬מעטים המטפלים המשפחתיים שהוכשרו בהתייחסות טיפולית עם ילדים‪ .‬יועצים‬
‫חינוכיים למדו על ילדים אבל לא על תקשורת טיפולית קלינית עם ילדים‪ ,‬ומטפלים משפחתיים רבים סמכו על‬
‫הכישורים הטבעיים שלהם כהורים או כסבים‪ ,‬אבל מעולם לא למדו את התחום של עולם הנפשי של ילדים באופן‬
‫מסודר ומעמיק‪ .‬לדעתי מטפלים אלה לאט לאט הפסיקו להזמין ילדים והתמקדו בתחום הכישורים המקצועיים‬
‫המבוססים שלהם‪ ,‬תקשורת עם מבוגרים‪.‬‬
‫אולי יש לברך על המוגמר‪ ,‬ולהשלים עם התפתחות "טבעית" זו של המקצוע‪ .‬יש אפילו אנשי מקצוע מכובדים‬
‫שהוכשרו בטיפול עם ילידים שדוגלים בטיפול של ילדים באמצעות ההורים בתור טיפול ממצה‪ .‬מה חסר כאן?‬
‫אני מבקש לטעון שהרבה מאד חסר‪ ,‬ושעלינו למצוא את הדרך להחזיר את הילדים לחדר של טיפול משפחתי‪ .‬כאן‬
‫נצטרך להחליף את עדשת הזום‪-‬אאוט של הסקירה הכללית ההיסטורית לעדשת זום‪-‬אין לחיי הנפש של ילדים‪.‬‬
‫אתחיל עם דוגמה מעבודתו הקלינית של רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי של ילדים ד‪ .‬וו‪ .‬וויניקוט (‪ ,6996‬ובתוך‬
‫פלשמן‪ .)1009 ,‬בתור רופא ילדים‪ ,‬וויניקוט הבין שפסיכואנליזה לעולם לא תהיה שיטה מתאימה לילדים רבים‪.‬‬
‫הוא חיפש קיצור דרך שבה אפשר לפגוש את הילד ולאחר מכן את הוריו ולהעביר את אפיק ההתפתחות של הילד‬
‫לכיוון יותר שפיר‪ .‬וויניקט טיפול למשל בילד בן תשע בשם אלברט‪ .‬אלברט היה ילד "טוב מדי"‪ ,‬עם מעצורים‬
‫בתחום התוקפנות‪ .‬וויניקוט ניסח את הקושי עם אלברט כך‪ :‬הוא "הלך לאיבוד" כאשר הוריו לא הצליחו להכיר‬
‫בתוקפנות שהוא חש כלפי אחיו הגדול‪ .‬מושג קליני חשוב זה‪ ,‬הליכה לאיבוד‪ ,‬מציין את המצב שבו ההחזקה של‬
‫ההורים בעולמו הנפשי של הילד אינו מספיק‪ .‬לפי וויניקוט‪ ,‬דרך הטבע שילד קטן חש רגשות שליליים כמו כעס‪,‬‬
‫בושה‪ ,‬תוקפנות כמתקיימים על ידו‪ ,‬קורים לו‪ ,‬לא בתוך עצמו וכחלק ממי שהוא‪ .‬תפקיד ה"החזקה" של ההורה‬
‫לחולל שינוי קודם כל בתוך עצמו‪ ,‬להרכיב בתוך הדימוי הפנימי החיובי של ילדו גם את "זה"‪ ,‬למשל התוקפנות‪.‬‬
‫ההורה מייצר תמונה פנימית של ה"חמוד" שלו ברוטו‪ ,‬כולל רגשות של תוקפנות (להבדיל ממעשים של תוקפנות)‪.‬‬
‫הילד חווה שההורה ממשיך לאהוב אותו גם עם "זה"‪ ,‬ורק אז גם הילד מסוגל לקבל את עצמו ולאהוב את עצמו‬
‫ברוטו‪ ,‬כולל "זה‪ ".‬כלומר הדבק האנושי שמאפשר לנו לקבל את עצמנו גם עם רגשות שליליים‪ ,‬הוא דבק‬
‫שמקבלים באמצעות האחר‪ .‬לכן הילד יביא את התוקפנות שוב ושוב מתוך תקווה שההורה מתי‪-‬שהו יבין את‬
‫תפקידו ויעניק לילד את הדבק הנחוץ לו‪ .‬אז היליד יוכל להרגיש שלם‪ ,‬כולל "זה"‪ .‬אבל במידה שאחרי הרבה‬
‫ניסיונות הילד מתייאש ומבין שההורה – מתוך בהלה‪ ,‬פחד‪ ,‬קושי עם עצמו‪ - ,‬אינו יכול להעניק לו את הדבק‪ ,‬הילד‬
‫"מסתדר" בלי הדבק‪ .‬הוא "הולך לאיבוד" במובן שחלק חשוב מעצמו אינו מורגש אצלו כשלו אלא מחוצה לו‪ .‬הוא‬
‫מגדיר את העצמי שלו "לא כולל זה"‪ ,‬וכש"זה" מתגבר עליו‪ ,‬הוא חש שהתקף הזעם‪ ,‬למשל‪ ,‬אינו באמת שלו‪.‬‬
‫"למה הרמת יד?" שואל המבוגר‪ ,‬ואותו ילד שהלך לאיבוד משיב בהן צדק סובייקטיבי‪" ,‬זה לא אני‪ ".‬ומי ה"אני" של‬
‫הילד – עצמו "נטו"‪ ,‬ולנטו הזה נתן וויניקוט את השם "עצמי מזויף‪ ".‬אין כאן הכוונה שהכול מזויף‪ ,‬אלא שהילד‬
‫מקבל רק חלק מעצמו אבל מציג לעצמו את אותו החלק כאילו הוא הכול‪.‬‬
‫אלברט‪ ,‬למשל‪ ,‬בשלב מסוים "התייאש" והפך להיות ילד "יותר מדי טוב"‪ ,‬ילד "נטו" למעט מהתקפי זעם‪ .‬וויניקוט‬
‫(‪ )6996‬המציא את שיטת ה"שרבוטים" בשביל ילדים כמו אלברט‪ .‬המדובר במפגש אחד או שניים עם הילד‬
‫שמאפשרים לילד ליצור מגע רגשי במודע עם החלק ממנו ש"הלך לאיבוד‪ ",‬וסמוך לכך מפגש עם ההורים להכין‬
‫אותם לבא במגע עם הילד‪ .‬וויניקוט עזר לאלברט להגיע למגע עם עצמו קודם כל על ידי מפגש בינאישי פתוח‬
‫והדדי‪ ,‬בטכניקת השרבוטים‪ .‬לדברי וויניקוט‪ ,‬אלברט "חלם" את הדמות שנחוצה לו‪ ,‬ובמפגש ראשוני המטפל יכול‬
‫להוות דמות כזאת‪ ,‬אם רק לא יפריע לתהליך ההדדי‪ .‬במשחק השרבוטים יש מקום לחופש פעולה מצד הילד‪,‬‬
‫לנוכחות אישית מצד המטפל‪ ,‬וגם למשחקים מובנים כאשר הילד נח בין הצעדים לקראת המפגש עם עצמו‪ .‬כאשר‬
‫הילד הגיע למגע עם "תחום המעבר" שלו‪ ,‬וויניקוט עזר לו להיות במגע עם חלומות הלילה שלו‪ .‬זה היה בתוך כדי‬
‫מגע עם חלום שאלברט חזר למגע רגשי כמעט מודע עם התוקפנות שלו כלפי אחיו הגדול שפעם כמעט ונהרג‬
‫בתאונת דרכים‪ .‬וויניקוט מיד הזמין את הוריו ועזר להם באמצעות התיאור של הפגישה עם בנם להגיע למגע רגשי‬
‫עם התוקפנות שאלברט חש כלפי אחיו‪.‬‬
‫וויניקוט היווה מעין "כמעט מטפל משפחתי"‪ .‬והמטפל המשפחתי יכול להוות "כמעט וויניקוט" ולקרב את הלבבות‬
‫באופן יותר ישיר‪ .‬הרי בטיפול משפחתי‪" ,‬דמויות ההעברה" נוכחות בחדר‪ ,‬ולכן התפתחות של העברה מצד הילד‬
‫כלפי המטפל אינה מהווה מחסום לתקשורת‪ .‬המטפל יכול להוות הדמות שהילד חלם שנחוצה לו‪ ,‬וגם ההורים‬
‫יכולים להשתתף בדמות זו‪ .‬אם המטפל המשפחתי ירגיש נוח בתקשורת טיפולית עם ילד בן תשע‪ ,‬אז החדר‬
‫הטיפולי יכול להעניק חופש פעולה נפשי לילד ונוכחות נפשית מהדהדת מצד המטפל‪ .‬המטפל יכול לאפשר רגעים‬
‫של משחק מובנה בין הצעדים הרגשיים המחדשים‪ ,‬וליצור תחום מעבר בתוך החדר‪ .‬הוא יכול לעזור להורים לעזור‬
‫לילד להיזכר בתקופת קשות‪ ,‬ובנוכחות ההורים החלום לא תמיד יהיה נחוץ כדי להגיע ל"הליכה לאיבוד"‪ ,‬וזאת‬
‫מפני שמול הוריו הילד "ילך לאיבוד" באופן פעיל בחדר‪ ,‬יתקשה להתחבר עם עצמו‪ ,‬אבל יראה את פני הוריו‬
‫מוכנים לקבל את החלק שלו שהלך לאיבוד‪.‬‬
‫מתוך ניסיוני‪ ,‬מעטים המטפלים וההורים שיכולים לשחזר את מה שהלך לאיבוד בלי לפגוש את הילד‪ .‬הרי מדובר‬
‫בחלק שהיה קשה להורים לקבל‪ ,‬ושהילד הפסיק להציג להם בדרך כלל מספר שנים לפני הטיפול‪ .‬ברור לגמרי‬
‫ששיקום סמכות או שבלונה אחרת לא תעזור לאלברט‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬עלולים להחמיר את הייאוש של אלברט‬
‫מלהתחבר עם התוקפנות שלו‪ .‬לדעתי רוב המטפלים המשפחתיים מסוגלים ללמוד ולהתפתח אישית ומקצועית‬
‫כדי להרגיש בטוחים בעבודה קלינית עם ילדים בחדר‪ .‬מה אפוא נדרש מהמטפל?‬
‫‪ .1‬להיות הדמות הנחוצה שהילד חלם‬
‫מי שמטפל בילדים בא מתוך הנחה שכל ילד רוצה להתפתח‪ ,‬ושהקושי הנפשי שלו חוסם את התנועה‬
‫ההתפתחותית‪ .‬המטפל מניח שהילד יחפש בעצמו‪ ,‬ובדרך שלו‪ ,‬שחרור ממחסום מעיק זה‪ .‬המטפל מניח שלילד‬
‫מוטיבציה לשינוי‪ .‬מטפל בילדים לומד לנקוט גישה פסיבית לכאורה‪ ,‬הוא מפנה הרבה זמן ומקום לביטוייו הרגשיים‬
‫של הילד‪ ,‬ואינו דוחף אותו בקצב לא שלו‪ .‬הוא מאפשר לילד להפוך אותו לדמות שדרכה הילד יכול להגיע למפגש‬
‫עם עצמו שנחסם‪.‬‬
‫על כן הנוכחות של הילד הרבה פעמים יוצרת אווירה אחרת בחדר‪ ,‬שאינה רוויה לא ידענות ולא תכניות אלא‬
‫התאמה של המטפל והטיפול לעולמו של הילד‪.‬‬
‫‪ .2‬להעניק לילד חופש נפשי בחדר‬
‫המטפל מניח שהילד מגיע לטיפול חלק בגלל חוסר חופש נפשי עם הוריו‪ .‬אותו "מחסום" והליכה לאיבוד אינם‬
‫מאפשרים לילד לגעת בכל נימי נפשו ולבטא אותם‪ .‬לכן המטפל נוטל על עצמו אחריות לאפשר לילד את חופש‬
‫שנחוץ לו‪ .‬מי שמטפל בילדים לומד שילדים מתקשרים באופן עקיף‪ ,‬שהם יוצרים ספיראלות‪ ,‬ושהרבה פעמים‬
‫בתחילת התקשורת קשה למבוגר להבין "מה הקשר" עם הנושא שההורים העלו‪ .‬המטפל מאפשר את התנועה‬
‫בדרך של הילד ועוזר גם להורים להחזיק תקשורת פתוחה גם אם עוד לא מובנת‪.‬‬
‫זאת הייתה קריסתן אולדן (‪ )1009‬שעמדה על כך שהחופש של ילדים מאיים על מבוגרים‪ .‬היא ציינה את חוסר‬
‫היציבות של מצבי האגו אצל ילדים‪ ,‬שיכולים לעבור מכייף גדול לעצב עמוק תוך שניות וללא תיווך‪ .‬מבוגרים אינם‬
‫רגילים לנוע בקצב כזה‪ ,‬והרבה פעמים נוטים לרסן או "לאלף" את החופש שנעוץ בחוסר היציבות מתוך צורך נפשי‬
‫של עצמם‪ .‬מטפל משפחתי שמכניס ילדים לחדר לוקח על עצמו להתנהל בתוך חדר רגשי הפכפך ויחד עם ההורים‬
‫ללמוד לגלוש בסערות הנפש של ילדים‪.‬‬
‫‪ .3‬לאפשר לעצמו נוכחות הדדית עם הילד‬
‫הדמות שהילד חלם היא דמות נוכחת‪ ,‬שאינה חוששת מכל דבר שהילד יעלה‪ .‬הרי הילד הך לאיבוד מול הבהלה‬
‫של הוריו לתכנים שקשה לו – ולהם‪ -‬לשאת‪ .‬המטפל מאפשר לעצמו נוכחות חופשייה מול דברי הילד‪ ,‬וכך הילד‬
‫לומד שהמטפל אינו נבהל ממנו‪ .‬הילד לומד שהמטפל משתתף עמו‪ ,‬שהילד משפיע על המטפל ויכול להיות מופתע‬
‫או ליהנות מאיך שהמטפל מגיב אליו‪ .‬בלשון של אלברז (‪ ,)1008‬המטפל הוא ‪ Live Company‬הדדי‪.‬‬
‫מטפלים בילדים מכירים שעולמו של ילד עמוס עם תחושה שאין הדדיות בינו ובין העולם‪ ,‬כלומר הגדולים משפיעים‬
‫עליו אבל הוא אינו משפיע על המבוגרים‪ .‬הוא רגיל שבבית הספר‪ ,‬למשל‪ ,‬כל המערכת כבר בנויה‪ ,‬והדרך‬
‫המיוחדת של הילד לא תשפיע עליה‪ .‬אם הוא יתעקש להשפיע‪ ,‬אולי יגיע ל"חינוך מיוחד"‪ ,‬שעיקרונו הראשון הוא‬
‫להיות מושפע מהילד‪ .‬גם בבית קשה לו לאתר רגעים שבהם הוריו נתנו לו להשפיע על החוק והסדר של הבית‪,‬‬
‫וגם לא על עולמם הנפשי‪ .‬הרי הוא הלך לאיבוד כאשר הוריו לא אפשרו לתוכן הנפשי של הילד להשפיע על עולמם‬
‫הם‪.‬‬
‫‪ .4‬להכיר במשחק כדרך תקשורתית בסיסית של ילידם‬
‫במשחק ילדים מתקנים הרבה מהקשיים שציינתי זה עתה‪ .‬במשחק הם משפיעים לא פחות ממושפעים‪ ,‬במשחק‬
‫קיים מרחב לביטוי חופשי‪ ,‬ובמשחק המבוגרים גם נוכחים כמשתתפם הדדיים‪ .‬לכן לא ייתכן חדר טיפול שמכניס‬
‫ילד בלי מרחב פתוח למשחק‪.‬‬
‫אין סיבה בעולם שמטפל משפחתי לא יחזיק כלים של משחק שנגישים כאשר באות לטיפול משפחות עם ילדים‪.‬‬
‫רצוי שחלק מאביזרי המשחק יהיו מוכרים כבר לילד‪ ,‬בנוסף למשל לקלפים טיפוליים שהמטפל כבר מכיר‪ .‬במשחק‬
‫הילד יכול להרגיש "בעל בית"‪ ,‬ועם בובות של אנשים וחיות הוא גדול ומזיז ועושה אותם כרצונו‪ .‬גם משחקי לוח‬
‫מאפשרים "לנוח" בין רגעים של גילוי נפשי‪ .‬כמו שלימד אותנו ויגוטסקי (‪ ,)1009‬קיימת פנטזיה גם בעולם של‬
‫משחק מובנה‪ .‬ההבדל הוא רק שבמשחק "חפשי" הפנטזיה גלויה והחוקים סמויים‪ ,‬ואילו במשחק מובנה החוקים‬
‫גלויים והפנטזיה סמויה‪.‬‬
‫משחק פותח את תחום המעבר )‪ (transitional space‬שבו לא שואלים מה מציאות ומה דמיון‪ .‬חשוב להיזכר‬
‫באמירה של וויניקוט (‪ )6998‬שגם המטפל נכנס לתחום המעבר שלו בעת שהוא משחק עם ילד‪ .‬החדר של טיפול‬
‫משפחתי שמכניס ילדים ומשחק איתם הוא חדר יותר רפוי‪ ,‬פחות מכוון תוצאות רק בתחום המציאות‪ .‬מטפל‬
‫משפחתי שמוכן להכניס את תחום המעבר מוותר במידה עמוקה על תפקיד של שולט‪-‬על שמהנדס את המציאות‪.‬‬
‫הוא נזכר בדברי המשורר אליוט (‪:)6911‬‬
‫‪…human kind‬‬
‫‪cannot bear very much reality‬‬
‫ליצורי אנוש קשה לשאת הרבה מציאות (תרגום שלי)‪.‬‬
‫‪ .5‬לקבל את החשיבות הקלינית של חלומות‬
‫מעטים המטפלים המשפחתיים שמזמינים חלומות לחדר (למעט אולי מטפלים יונגיאניים)‪ .‬טיפול משפחתי א‪h‬נו‬
‫מאפשר עבודה איטית ואינטימית בכדי לפרשן חלומות‪ .‬אולם וויניקוט מציין חשיבות אחרת של חלומות‪ ,‬והיא‬
‫שבחלומות ילדים (ומבוגרים) נוגעים בתכנים נפשיים שחסומים מפניהם בערות‪ .‬בעבודתו וויניקוט נזהר לא לתת‬
‫פירושים‪ ,‬אלא לעזור לאלברט להתחבר נפשית עם התוקפנות שלו באמצעות מגע עם חלומו‪.‬‬
‫על מטפל משפחתי שמכניס ילדים לחדר להכין את עצמו למפגש מסוג זה עם חלומות‪ .‬הוא יכול לעודד ילדים‬
‫לספר על חלומות כדי ליצור רגע נפשי עמוק בחדר שבו הילד מתחבר בנוכחות הוריו עם תוכן שהלך לו לאיבוד‪.‬‬
‫הרג ע שבו ההורה מתחיל לנוע בלבו אל עבר החזקה בילד יחד עם חלום "ברוטו" שעוד לא פורש הוא רגע טיפולי‬
‫מובהק שמתאפר הודות לנוכחות המשותפת של הורים וילדים בחדר‪.‬‬
‫אני רוצה לציין עוד נקודה שעלולה להקשות על הכנסת ילדים לחדר של טיפול משפחתי‪ ,‬והיא הבדידות של‬
‫המטפל )‪ .(Flashman, 2013‬מטפל משפחתי שמבקש ליצור רגעים של "יצירה משותפת" בין בני משפחה בתוך‬
‫החדר הטיפולי לומר "לצאת מהחדר" ברגעים של מפגשים נפשיים אינטימיים‪ .‬בדורות הראשונים היו שיצאו פיזית‬
‫מהחדר כדי לאפשר מפגש בין בני זוג‪ ,‬ואני עדיין נוהג כך לפעמים‪ .‬הקושי יותר עמוק כאשר ילדים נמצאים בחדר‪.‬‬
‫המטפל המשפחתי הוא שושבין‪ ,‬והמפגש המרפא והמחדש מתרחש בין הורה וילד‪ .‬הנוכחות של המטפל באותו‬
‫רגע‪ ,‬ליד אבל לו בתוך בית היוצר‪ ,‬משאיר אותו עם בדידות טיפולית שעליו לשאת‪ .‬בנוסף‪ ,‬מול בית יוצר מסוג זה‪,‬‬
‫מטפלים חווים תהיות עמוקות לגבי בית היוצר האישי שלהם‪ ,‬והקשר שלהם עם ילדיהם‪ .‬כל מטפל זוגי נתקל ברגע‬
‫עמוס שבו הוא מאפשר למטופלים ליצור בזוגיות שלהם מה שהוא עוד לא הצליח ליצור בזוגיות שלו עצמו‪ .‬חלק‬
‫ממה שעוזר למטפל לשאת קושי רגשי זה הוא ההכרה בעובדה שאין בני זוג מושלמים‪ .‬ההכרה בכך שהוא עצמו‬
‫אינו הורה מושלם יותר קשה לקבל‪ .‬חשוב להכיר שהנרציזם ההורי של המטפל עולה כשהוא בתפקיד לתת עצות‬
‫הוריות לאחרים לגבי ילדים שאינם נוכחים‪ ,‬אבל עלול להיפגע כשהוא נוכח בעת יצירה הורית של אחרים שאין בידו‬
‫לממש כהורה לילדיו‪.‬‬
‫מטפל משפחתי שמזמין ילדים לחדר עלול להניח שהניסיון ההורי שלו מספיק כדי שיהווה דמות טיפולית לילדים ‪.‬‬
‫אין הדבר כך‪ .‬קיימים הבדלים נוקבים בין מבוגר כהורה ובין מבוגר כהורה‪ .‬אציין חלק מהם‪ .‬הילד שלי תלוי בי ואני‬
‫אחראי למציאות שלו; היליד שבטיפולי אינו תלוי בי‪ ,‬אני תלוי בו באם יעשה ממני דמות טיפולית‪ ,‬ואיני אחראי‬
‫למציאות שלו‪ .‬הילד שלי מצפה ממני לתשובות‪ ,‬ואני מנסה לספק תשובות; הילד שבטיפולי מעורר שאלות ותהיות‬
‫שמרחיבות ומפחתות ביטוי רגשי‪ .‬להורים נוכחות שמתעייפת מהאחריות למציאות; הנוכחות הטיפולית אינה‬
‫אמורה להתעייף אלא להחליף כוח מתוך מגע הדדי עם תכנים נפשיים עמוקים‪ .‬אני חושש שמטפלים משפחתיים‬
‫שהזמינו ילדים לחדר אבל לא הבחינו בין הורה ובין מטפל אכן התעייפו‪ ,‬וזאת אחת מהסיבות שהפסיקו להזמין‬
‫ילדים לחדר הטיפולי‪.‬‬
‫האם המטפל המשפחתי חייב ללמוד להיות מטפל פרטני בילדים? זה כמובן לא היה מזיק‪ ,‬כמו שלמידת טיפול‬
‫פרטני אינה מזיקה למטפל זוגי‪ .‬לדעתי יש דרך אמצעית‪ ,‬שבה מטפל משפחתי יכול ללמוד "תקשורת טיפולית עם‬
‫ילדים" (פלשמן‪ )1009 ,‬כחלק בלתי נפרד מהלימודים בטיפול משפחתי‪ .‬לדעתי מטפל משפחתי אחראי עלול‬
‫להחליט שאינו נוטל אחריות מקצועית על משהו שלא למד‪ .‬האחריות המקצועית מוטלת על מנהלי תכניות‬
‫להכשרה בטיפול משפחתי‪ ,‬ואולי על האגודה שאינה מחייבת למידת תקשורת טיפולית עם ילדים במסלול‬
‫ההכשרה כמטפל משפחתי‪ .‬במכון מגיד נהגנו ללמד את תחום הזה במשלך סמסטר שלם בשנה השלישית‪ ,‬תחת‬
‫ריכוזה המבורך של גב' אסתר כהן עד שנת ‪.1008‬‬
‫אני אסיים מאמר זה עם אות אזהרה כבדה‪ .‬חודש אחרי מותה הפתאומית‪ ,‬יצא לאור ספרה האחרון של אליזבת‬
‫יאנג‪-‬ברוהל‪ )1061( ,‬בשם ‪ ,Childism‬כלומר אפליה נגד ילדים‪ .‬בספר פרובוקטיבי ומנומק זה‪ ,‬המחברת השלימה‬
‫עבודה קודמת על אפליות (‪ )6991‬נגד יהודים‪ ,‬שחורים‪ ,‬ונשים‪ .‬היא מציינת מגמה מדאיגה בארה"ב במשך‬
‫ארבעים שנה‪ ,‬מאז שהנשיא ניקסון סרב לאפשר חתימת על האמנה הבינלאומית לזכויות הילד(‪ .)6989‬אותה‬
‫אמנה קבעה שלשה מישורים שבהם זכויות הילד זקוקות להגנה‪ .protection, provision, participation :‬לדברי‬
‫המחברת‪ ,‬האמריקאים אז היו מוכנים להכיר בזכות של הילד לשמירה )‪ (protection‬ותו לא‪ .‬בשנות כהונתו של‬
‫רונלד רייגן הגישה התגבשה עוד יותר שמבוגרים יודעים ואחראים לשמור על ילדים‪ ,‬אבל לא להזין אותם‬
‫(תרבותית‪ ,‬נפשית) ובוודאי לא לתת לילדים זכות הדיבור (השתתפות)‪ .‬גישה זו העיבה ומעיבה עד היום על היחס‬
‫לילדים בתרבות ארה"ב‪ ,‬ארץ המוצא של טיפול משפחתי‪ .‬לדברי יאנג‪-‬ברוהל‪ ,‬גם שרותי הרווחה בארה"ב רווים‬
‫יחס חלקי כזה‪ ,‬והם מכונים ‪ Child Protection Services‬למעט הזנה והשתתפות‪ ,‬וכשמם כן התנהלותם‪.‬‬
‫מדינת ישראל אמנם חתומה על האמנה של האו"ם לזכויות הילד (משנת ‪ -6996‬ראה נספח ‪ 6‬למטה)‪ ,‬אבל לדעתי‬
‫התרבות המקצועית שלנו מושפעת ביותר מהגישה האמריקאית‪ .‬נוכחתי להכיר ‪ ,‬למשל‪ ,‬עד כמה קשה לשופטי‬
‫בית המשפט לענייני משפחה לקבל את הזכות של ילד ‪,‬שעליו מדובר בסכסוך על משמורת או על הסדרי ראיה‪,‬‬
‫לדרוש שהשופט ידבר גם עמו‪ .‬קיימות עוד כמה תופעות מדאיגות אצלנו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬כמו שימוש כוחני בחוק הנוער‬
‫(שעוסק רק בשמירה) להכריע בחילוקי דעות בין הורים ובין בתי הספר‪ ,‬וכמו התפקוד העמוס של פקידי סעד‬
‫לסדרי דין שאינו מאפשר להם תקשורת פתוחה (השתתפות) עם הילדים שאת טובתם הם קובעים‪.‬‬
‫לעניות דעתי "נקודת העיוורון" בטיפול משפחתי‪ ,‬הן בהכשרה הן בפרקטיקה‪ ,‬שמאפשרת טיפול "משפחתי" בלי‬
‫השתתפות הילדים‪ ,‬עלולה להיות מושפעת או לכל הפחות נתמכת על ידי גישה תרבותי זו‪ ,‬שמניחה שילדים הם‬
‫"פועל יוצא" של הוריהם‪ .‬לא קל להתריס נגד גישה תרבותית‪ ,‬ולא קל לדרוש שהפרקטיקה המקצועית תקפיד על‬
‫זכויות הילד במקום שהתרבות הכללית רומסת אותם‪ .‬אף אדם אינו "פועל יוצא" מאף אדם אחר‪ ,‬לא מבוגרים ולא‬
‫ילדים‪ .‬הגישה המערכתית אינה מוחקת את המיוחד שבל אדם‪ ,‬היא מוסיפה שיש להכיר ולטפל גם במשמעויות‬
‫מערכתיות‪ ,‬אבל לא רק בהן‪.‬המטפל המשפחתי לכאורה נוטל על עצמו אחריות מקצועית לעזור למשפחה‪ ,‬ואחריות‬
‫זו כוללת גם שמירה‪ ,‬גם הזנה וגם השתתפות‪ .‬לכן אני קורא כאן למטפלים משפחתיים בארץ‪ ,‬במיוחד אלה‬
‫שאחראים לתכניות ההכשרה‪ ,‬להוות וונ‪-‬גרד לזכויות הילד ולהחזיר אותם לחדר הטיפולי‪.‬‬
‫מקורות‬
‫אולדן‪ ,‬כריסטין‪" .)1009(,‬על אמפתיה של מבוגרים כלפי ילדים"‪ ,‬בתוך א‪ .‬פלשמן‪ ,‬עורך‪ ,‬תקשורת טיפולית עם‬
‫ילדים‪ ,‬ירושלים‪ :‬משרד הרווחה‪ ,‬פרק ‪.1‬‬
‫אלברז‪ ,‬א‪ .)1008( ,.‬נוכחות חיה‪ .‬תרגמה א‪ .‬זילברשטיין‪ .‬תל אביב‪ :‬תולעת ספרים‪.‬‬
‫היילי‪ ,‬ג'‪ )6981( .‬בעיות במשפחה‪ .‬תרגמה ש‪ .‬שוורץ‪.‬תל אביב‪ :‬ספריית הפועלים‪.‬‬
‫ויגוצקי‪ ,‬ל‪.‬ס‪" .)1009( .‬תפקיד המשחק בהתפתחות"‪ .‬בתוך א‪ .‬פלשמן‪ ,‬עורך‪ ,‬תקשורת טיפולית עם ילדים‪,‬‬
‫ירושלים‪ :‬משרד הרווחה‪ ,‬פרק ‪.9‬‬
‫וייט ‪ ,‬מ‪ & .‬אפסטון‪ ,‬ד‪ " )6999( .‬אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות ‪",‬תל אביב‪ :‬צ'ריקובר‬
‫וויניקוט‪ ,‬ד‪.‬וו‪ )6998( .‬משחק ומציאות‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬
‫ משרד‬:‫ ירושלים‬,‫ תקשורת טיפולית עם ילדים‬,‫ עורך‬,‫ פלשמן‬.‫) "המקרה של אלברט" בתוך א‬1009(.‫וו‬.‫ ד‬,‫וויניקוט‬
.69 ‫ פרק‬,‫הרווחה‬
.‫ רשפים‬:‫ תל אביב‬.‫משפחות ותרפיה משפחתית‬.)6981( .‫ ס‬,‫מינושין‬
‫ תקשורת טיפולית עם‬,‫ עורכים‬,‫ אבנט‬.‫ פלשמן וח‬.‫ בתוך א‬.‫ המתבגר בתוך משפחתו‬.)1008( .‫ א‬,‫פלשמן‬
.‫ משרד הרווחה ומשרד החינוך‬:‫ ירושלים‬.‫מתבגרים‬
,101
More
Interventions
in
Family
Therapy
‫ספר‬
‫סקירת‬
.)1000(
.‫א‬
,‫פלשמן‬
http://alanflashman.files.wordpress.com/2011/09/101more.pdf
http://alanflashman.com/elisabeth-young-bruehl-zl-hebrew/.‫ ז"ל‬,‫ברוהל‬-‫ אליזבת יאנג‬.)1061( .‫ א‬,‫פלשמן‬
http://alanflashman.com/child-psychiatry/childism-and-israel-
"‫) "אפליה נגד ילדים‬1061( .‫ א‬,‫פלשמן‬
hebrew-2012/
Ackerman, N. (1958). The Psychodynamics of Family Life. New York: Basic Books.
de Shazer, Steve (1982). Patterns of Brief Family Therapy: An Ecosystemic Approach. New York, NY: T
he Guilford Press.
Flashman, A. (2013). “Almost Buber” in press.
http://alanflashman.files.wordpress.com/2011/09/almost-buber-2008-final.pdf
Eliot, T.S. (1943) Four Quartets. New York: Harcourt, Brace & World. p. 14.
United Nations Convention on the Rights of Children (1989)
http://treaties.un.org/Pages/ViewDetails.aspx?src=TREATY&mtdsg_no=IV-11&chapter=4&lang=en
.
Von Bertalanfy, L. (1968) General System theory: Foundations, Development, Applications, New York:
George Braziller,
Winnicott, D. W. (1971). Therapeutic Consultations in Child Psychiatry. New York: Basic Books.
Young-Bruehl, E. (1996). The Anatomy of Prejudices. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Young-Bruehl, E. (2012). Childism. New Haven: Yale University Press.
6 ‫נספח‬
).‫פ‬.‫ (הדגשים א‬:‫מהויקיפדיה על ישראל והאמנה לזכויות הילד‬
Israel
Israel ratified the Convention on the Rights of the Child in 1991. In 2010 UNICEF criticized Israel for its
failure to create a government-appointed commission on children's rights or to adopt a national
children's rights strategy or program in order to implement various Israeli laws addressing
children's rights. The report criticizes Israel for holding that the Convention does not apply in the West
Bank and for defining as Palestinians under the age of 16 in the occupied territories as children, even
though Israeli law defines a child as being under 18, in line with the Convention. A contemporaneous
report by the Organization for Economic Cooperation and Development found that Israel's
investment in children is below the international average and the actual investment had fallen
[29]
between 1995 and 2006. In 2012 the United Nations Committee on the Rights of the Child criticized
Israel for its bombing attacks on Palestinians in the Gaza Strip, stating “Destruction of homes and
damage to schools, streets and other public facilities gravely affect children" and called them "gross
violations of the Convention on the Rights of the Child, its Optional Protocol on the involvement of
children in armed conflict and international humanitarian law.” It also criticized Palestinian rocket attacks
from Gaza on southern Israel which traumatized Israeli children, calling on all parties to protect
[30]
children.