Preview
1 ספר תורת הנפש לרבי משה בן מיימון הספרדי לרבי מאיר אלדבי לרבי יצחק לוריא אשכנזי 2 ספר תורת הנפש ידבר בהבחנת הנפש ,בחלקיה ,בתכונותיה .ובמעלותיה. לרבותינו: רבי סעדיה גאון ,רבי משה בן מיימון ,רבי יצחק ערמה ,רבי מאיר אלדבי, רבי יצתק לוריא אשכנזי ,רבי חיים ויטאל, 3 פתיחה ספר תורת הנפש מיועד בעיקרו לציבור תלמידי חכמים ,מפני שתלמידי חכמים הם "בנאין" פירוש בוני העם ומנהיגיו ,כמו שאמרו בגמרא ,שבת דף קיד/א" .מאי בנאין ,אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנ ינו של עולם כל ימיהן" וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק "ורב שלום בנייך" אל תיקרי בנייך אלא בונייך .ופשוט שתלמידי חכמים אינם בונים בנייני חומר ,אלא הם בונים את נפשותיהם של בני האדם ,ולכן החכמים נקראים בפי הקדמונים גם בשם "רופאי הנפשות". כי יש הבדל עצום בין תורת הנפש לדעת חז"ל ,לפסיכולוגיה שהיא תורת הנפש של ימינו, הפסיכולוגיה אינה שואלת על מהות הנפש ועל השלמות היעודה לה ,אלא גדרה הוא כמדע ניסיוני שעניינו :מדידת הגבותיהם של בני אדם במצבים שונים לשם קביעת החוקיות של פעולתם. הפסיכולוגיה בימינו מודדת את ההגבה הנורמלית ומציעה אמצעים להתגבר על סטיות מן ההגבה הנורמלית ,אולם נורמליות אינה מתייחסת מלכתחילה אל ערך מוסרי או שלמות שהאדם מציבו כתכלית ,אין היא אלא קביעת המצוי בדרך כלל .את שאלת הנדרש מבחינה מוסרית ,וכן את שאלת מהות הנפש ,מוציאה הפסיכולוגיה מתחום חקירתה. הפכו של ד בר בתורת הנפש אצל חז"ל .שאלתה הראשונה והעיקרית היא השאלה על מהות הנפש כי איך ירפאו אותה מבלי להכיר את מהותה ,ואין היא באה לקבוע מהי ההנהגה הנורמלית ,היא מציבה את התכלית המוסרית ואת השלמות שצריך האדם להגיע להם ,דבר שהוא בניגוד לדרך ההנהגה של רוב בני אדם ,הנדרש ולא המצוי הוא עניינה. והנה כדי לעמוד על ההבדל העצום בין תורת הנפש של חז"ל ,לפסיכולוגיה .נוכל לעמוד מהמשואה שבמשמעות המונח "חולה נפש" בדברי חז"ל אל המקובל בלשון המדוברת בימנו בהשפעת הפסיכולוגיה. לדעת חז"ל "חולי הנפש" אינם המטורפים הזקוקים לאישפוז בבתי חולים לחולי נפש ,או לטיפול בתרופות ,כי אלה אינם חולי הנפש ,אלא הם חולים בחולי הגוף שגופם לקה ,וכאשר הגוף לוקה אזי גם הנפש מופרעת ואינה יכולה לפעול כיאה לה .אבל חולי הנפש באמת שלא מחמת חולי הגוף, אלה הם כלל האנשים שבעיני העולם הם נורמליים ,כגון :הכעסניים ,רודפי הכבוד ,ובעלי התאווה, בעיני חז"ל הם חולי נפש ,לא המטורף .כי אם האדם שלא הגיע לצורת האדם השלמה .היינו :מי שמתרחק מאידיאל השלמות האנושית. ועל כן רופאו איננו רופא הנפש במובן המקובל בלשוננו ,כי אם החכם .האדם השלם בעצמו, המנהיג את הציבור ומחנכו .ולכן חובה על תלמידי החכמים העוסקים בתורת אמת ,ללמוד ולהכיר את הנפש ודרכי ריפוייה ,כדי שיתקנו תחילה את נפשותיהם שלהם עצמם ,כדי שיהיו אנשים "בעלי צורה" ,ואחר כך יוכלו לעזור לאחרים לרפאות את נפשותיהם. 4 וכך כתב בשמנה פרקים להרמב"ם -פרק א ואתה יודע ,שתקון המדות היא רפואת הנפש וכחותיה ,וכמו שהרופא אשר ירפא הגופים צריך שידע תחלה הגוף אשר ירפאהו כולו ,וחלקיו מה הם ,רצוני לומר ,גוף האדם ,וצריך שידע איזה דברים יחלוהו וישמור מהם ,ואיזה דברים יבריאוהו ויכוין אליהם ,כן רופא הנפש הרוצה לתקן מדות האדם צריך שידע הנפש וכחותיה בכללה וחלקיה ,ומה יחלה אותה ומה יבריאה. ועיין בספר ארחות צדיקים -הקדמה וז"ל תדע ותבין :מי שטבעו נוטה למידה רעה ,או שהורגל במידה רעה ,ולא יתן אל לבו לשוב ממנה ,אך תמיד מתגבר בה ,זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות .וכמו שרוב הכאב והצער והיסורים הוא חלי הגוף -כן רוב מידות רעות הוא חלי הנפש. וכמו שחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר ,ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא המאכל הטוב ,הכל לפי רוב החולי -כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאווים ואוהבים הדעות הרעות ,ושונאים הדרך הטובה ,ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהם מאד לפי חליים: וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ישעיה ה כ)" :הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר" ,ועליהם נאמר (משלי ב יג)" :העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך" .וכיצד ומה היא תקנת חולי הנפש? ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות ,וירפאו חליים בדעות שמלמדים אותם ,עד שיחזירום לדרך הטובה .והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם ,עליהם אמר שלמה (משלי א ז)" :חכמה ומוסר אוילים בזו": .... ומה שאמרנו שחובה מיוחדת מוטלת על המנהיגים החכמים ,ללמוד להכיר את הנפש ,ודרכי ריפויה ,יותר משאר ההמון ,הוא לשני סיבות ,האחת כדי לתקן את עצמו ,כי אם אינו מתוקן הנזק המגיע מזה לא לעצמו לבד אלא לכלל הציבור. והשני שעצם מה שזיכהו הבורא בכוחות להנהיג את האחרים ,הרי הוא אחראי כלפי המונהגים, ולכן עליו מוטלת החובה לדאוג לשלמותם הנפשית ,כמו שאמרו חז"ל במסכת ברכות דף סד/א "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך" שלום פירושו שלמות ,וכשיש שלמות שלום בעולם ,מה גם שבזה החכמים מקדשים שם שמים שהם הבונים והרופאים האמתיים ,כי הם רופאי ובוני הנפש .וכאשר הנפש בריאה אזי גם הגוף בריא . ועיין ברמב"ם בהקדמה לסדר זרעים :וזה לשונו וכאשר נשלם לו מה שהיה צריך אליו השופט ,התחיל באבות .ועשה זה לשני ענינים . ....והענין השני ,שהוא רוצה לזכור במסכת זו מוסר כל חכם מן החכמים ע"ה, כדי שנלמד מהם המדות הטובות ,ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינים ,שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי מוסר ,אין ההיזק לכל ההמון ,אלא לבעליו בלבד .אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע ,יזיק עצמו ויזיק לבני אדם .לפיכך היה תחלת דבריו במסכת אבות מוסר הדיינין, וצרי ך לשופט שלא ירבה לרדוף אחר תענוגי העולם ,ואהבת העושר והמעלה ,כמו שאמר הכתוב (שמות יח) ,שונאי בצע .ואמרו ע"ה ,מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה ,אם דומה הדיין למלך ,שאינו צריך לכלום ,יעמיד ארץ ,ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות ,יהרסנה (כתובות קה ע"ב): 5 ואחר שנראה שהשופט צריך לכל אלו המוסרים ,כדי להוסר בהם ,אם כן מה נחמד ונכון היה תקון מסכת אבות אחרי מסכת סנהדרין ,ומה שנלוה אליה ,לפי שהיא כוללת אלה המוסרים ,ועוד נוסף עליהם ענינים אחרים ,מביאים לידי פרישות מן העולם וכבוד העולם ובעליה ,ומעשה היושר והיראה עכ"ל הרי שהחכם או הדיין או הרב או ראש הישיבה ,או המורה והמחנך ,כל מי שמנהיג את הציבור לא מספיק לו לימוד ההלכה ,אלא צריך שהוא עצמו יהיה שלם בדעותיו ,וזה ,לא רק כדי שלא יחריב את עצמו ואת העולם אתו ,אלא עצם תפקידו כמנהיג ,זה עצמו מחייב אותו להיות גם רופא הנפש, דהיינו להורות למונהגים שתחתיו שהם "חולה הנפש" את דרכי ריפוין על פי התורה. ודע! שתיקון הנפש אינה לצורך שלמות ומעלה לנפש גרידא ,אלא עצם בריאות הגוף תלוי בשלמות הנפש .והטעם לכך ,שמאחר שחז"ל קבעו שנפש שאינה שלמה במידות פירושה הוא "שהנפש חולה" ולא כמו שחושבים העולם שזה חוסר במעלות ושלמות רוחנית ,אלא הוא חולי בנפש ממש, הרי שכאשר הנפש חולה היא הסיבה לכל תחלואי הגוף רח"ל ,ולכן תלמידי חכמים הבונים את העולם ,חייבים לדאוג לבריאות הנפש הן מצד הנפש והן מצד הגוף ,ובריאות הנפש היא הרפואה המונעת האמיתית. ועיין ברמב"ם בכתבי הרפואה בספר הנהגת הבריאות,שכתב למלך מצרים .וזה לשונו. וידוע לאדוני ,יאריך ה' ימיו ,כי ההפעליות הנפשיות ישנו הגוף שינויים גדולים, מבוארים ,נראים לכל ,ויעיד על זה .תראה אדם חזק הבנין וקולו ערב חזק וערב ,ואור פניו מבריק ,וכאשר יבוא לו פתאום דבר שימאסהו מאוס גדול ,יפלו פניו מיד ,ויסור הרם ,ואור פניו ישונה ,וקומתו תשפל ,וקולו יהיה צרוד ודק ,ואם ירצה להרים קולו בכל כוחו ,לא יוכל ,ויחלש כחו ,ולפעמים יהיה נרעד מרוב חולשה ,וגידיו הדופקים יקטנו ויחלשו ,וישתנו עיניו ויכבדו עליו עפעפיו מהניעם ,ויתקרר שטח גופו ,ותאבד תאות המאכל .סבת כל אלה האותות — העמיק והכנס החום הטבעי והדם אל תוך פנים הגוף. ובהפך מזה תראה אדם חלוש הגוף ומשונה המראה וקולו דק ,וכאשר יבוא לו דבר ישמחהו שמחה גדולה ,תראה אותו יחז גופו ,וירום קולו ,ויאירו פניו ותמהר תנועתו ,ויחזקו ויגדלו גידיו הדופקים ,ויתחמם שטח גופו ותיראה השמחה והגילה בפניו ובעפעפיו ,וענייניו מבוארים מאד ,עד שלא יוכל לכסותה ,ואין צריך עיון להכיר .וסבת אלה המקרים כולם – תנועת החום הטבעי והדם אל שטח הגוף. וכן ענייני בעלי הפחד והתקוה והתוחלת הבטחון והשלוה ידועים ,וכן עניני התנועה בכל מחשבותיו ,הנואש והמצליח מבוארים .כי פעמים מגיע האדם הנואש מיגונו לרע מזלו ,עד שלא יראה ,למיעוט כח הראיה ועכירותו ,ואולם המצליח יוסיף מאור עיניו תוספת מבוארת ,עד שידמה ,כי אור האויר הוסיף וגדל! וזה ענין מבואר ,אין צריך להאריך בו. ... ובעבור זה צוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהם תמיד ,ושיכוונו להשוותן בעת הבריאות ובכל חולי ,ולא יקדימו להן הנהגה אחרת בשום פנים .ויחשוב הרופא כי כל חולה – לבו צר ,וכל בריא --רחב הנפש .ולכן יסלק מעליו ההפעלויות הנפשיות ,המביאות לקוצר רוח ,כי בזה תיארך בריאות הבריא ,והוא הקודם ברפואת כל חולה ,וכל שכן אם היה חוליו מיוחד בכחות הנפש וכליהם,מכחולי אשר בטפשא או במוח בעלי מחשבות העכורות והמלנכוליאה ,כי ההשגחה בתנועות הנפשיות באלה צריכה יותר .וכן כל מי שיגבר עליו הדמיון והמחשבה הארוכה, ובריחת החברה ,מה שלא היה משפטו לברוח ממנה ,או שירחיק האדם מה שהיה מקרבו קודם לכן ,אלה כולם לא יקדים הרופא דבר לפני תיקון ענייני נפשותם ,בהסיר אלו ההפעליות. ... 6 ואולם הרופא באשר הוא רופא ,לא יחפש ולא ישפוט מלאכת ידיעת חכמתו לדחות אלה ההפעליות ,אמנם יושגו אלה העניינים מן הפילוסופיה והמוסרים התוריים, כי הפילוסופים ,כאשר עשו ספרים במיני החכמות ,כן חברו ספרים רבים בתיקון המידות ומוסרי הנפש ,ולהקנות מידות נכבדות ,עד שלא יבואו מהן כי אם פעולות טובות .והזהירו מפחיתות המדות ,ולימדו דרך להסירן מהנפש כל מי שימצא בנפשו מאותה המדה הרעה ,עד שיסיר הקנין ההוא המביא לכל הרעות .וכן המוסרים התוריים התוכחות והדינים ,הלקוחים מן הנביאים ע"ה ,מנביאותם וטבעיהם וידיעת הנהגותיהם הטובות ,יועילו לתקן מידות הנפש ,עד שתגיע להם התכונה הנכבדת ,שלא יבואו ממנה כי אם פעולות טובות. ולזה לא תמצא אלו ההפעליות שיעשו שינוי גדול ,כי אם לפחותי העם ,אשר אין להם חכמה וידיעת המדות הפילוסופיות ולא במוסרים התוריים ,כקטנים וכנשים וכשוטים מן העם .כי אלה למורך נפשם יבהלו ויפחדו ,ותמצאם ,אאשר יגיע אליהם הנזק או תבוא אליהם צרה מצרות הזמן ,ירבה פחדם ,ויצטערו ויבכו ויטפחו על פניהם ,ויכו החזה שלהם ,ואפשר ,כי פעמים יגדל עליו הדבר עד שימות האדם הפחות ההוא פתאום או אחר זמן ,לפי מה שישיגהו מן היגון והאנחה ,וכן כאשר תבוא לאלה הפחותים טובה מטובות הזמן ,תגדל שמחתם בזה ויחשוב הפחות ההוא למיעוט מוסר נפשו כי השיג טובה גדולה ,ויוסיף להתאוות ולהתפאר ברוב מה שהשיג מהתענוג, וירבה צחקו ושמחתו עד שקצתם ימותו מגודל השמה ,כיון שנתכת ונמסה הרוח לרוב נטותה לחוץ פתאום ,כמו שזכר גאלינוס .וסבת כל זה רכות הנפש וסכלותה באמיתת הדברים. ואולם הלומדים והלוקחים מדות הפילוסופיה ומוסרי התורה ,הם יקנו לנפשם גבורה והם הגבורים באמת ,עד שלא תשתנה נפשם ולא תתפעל ,כי אם מעט מזעיר. וכל מה שהיה האדם יותר לוקח מוסר ,יתפעל יותר מעט בשני העניינים יחד, ר"ל בענין יום הטובה ובענין יום הרעה ,עד שאם ישיג טובה גדולה מטובות העולם – והם אשר יקראום הפילוסופים הטובות המדומות --לא יתחמם בה ולא יגדל זה בעניו ויחשוב לאין הטובות ההן .וכן כאשר יבוא לו נזק גדול וצרה מצרות הזמן --והם אשר יקראום הפילוסופים הצרות המדומות – לא יבהל ולא יפחד ויסבלם סבל טוב. ואולם הגיע לאדם זאת התכונה בנפשו ,בהסתכלות באמיתת הדברים וידיעת טבעי המציאות ,כי הגדולה שבטובות העולם לא תתמיד עם האדם כל ימיו ,שהוא ענין פחות מאוד ,בעבור כי הוא דבר כלה ונפסד בהגיע קץ האדם .כי מה יהיה לאדם אשר ימות כשאר בעלי חיים? וכן הגדולה שברעות העולם .כשיסתכל במות, אשר אי אפשר להנצל ממנו ,הנה הרעה ההיא קטנה מרעת המות בלי ספק ,ולזה ימעט השינוי לזאת הרעה ,כי היא למטה מהרעה ,אשר אי אפשר בלעדיה. .... וכדין ,והאמת ,קראו הפילוסופים טובות העולם ורעותיו ---טובות מדומות או רעות מדומות ,כי כמה טובות מטובתיו ידמה ויחשוב טובות והן רעות באמת .וכמה מרעותיו ידמה שהן רעות והן טובות באמת .למשל :כמה פעמים קבץ האדם ממון רב והשיג לגדולה ולמלכות גדולה ,והיה הדבר ההוא סבה להפסד גופו ואבדת נפשו ,בקנותו מדות מגונות ,ובהתרחקו מהשם ית' ,אשר הדבקות בו היא הטובה האמיתית והנצחית לעד! וכמה פעמים נורש העשיר ,ומלך אבד מלכותו ,והייה הדבר ההוא סבה לתקן גופו ולהשלים נפשו במדות נכבדות ,ולהאריך ימיו ולקרבו אל השם בוראו ,ולהדביקה בו בעבודתו אשר היא לו הטובה הנצחית לעד! . ... ובכלל ,רוב מה שיאמר ויחשוב העם שהוא טובה ,הוא רעה באמת ,ורוב מה שיחשבו שהוא רעה ,הוא טובה באמת .ואין כוונת זה המאמר לבאר אמיתת אלו העניינים 7 ולפרש אותם או ללמד דרכיהם ,כי כבר חובר בזה הרבה בכל זמן ובכל אומה חכמה שתעיין בחכמות העיוניות. ואולם רמזתי זה הרמז ,כדי לעורר ולהרגיל הנפש לקבל מעט במיעוט ההתפעלות בהסתכלו בספרי המדות ההם ובמוסרי התורות והתוכחות והדינים ,אשר אמרו אותם המשכילים ,עד שתתחזק הנפשותכיר ותדע האמת שהיא אמת והבטל שהוא בטל, וימעטו ההצתפעליות בנפשו ,ותהיה נעדרת מחשבתוט הרעה ,ותסור התבודדותו והתרחקותו מן החברה ,ותרחב הנפש ,עד היות נפשו באיזה טבע שתהיה .ובכאן ההסתכלות גרידא טובה מאוד ,ימעטו בו המחשבות הרעות והיגנות והאנחות .ואפשר שיבטלו לגמרי ,כאשר ישים זאת ההסתכלות נגד עין שכלו .וזה ,כי כל מה שיחשוב האדם ויכאב למחשבתו ,ויחדש לו יגון ואנחה ואבל ,לא ימנע זה מהיות אחד משני דברים :א) או שיחשוב בדבר שעבר ,כמו שיחשוב במה שעבר עליו ,כאבידת ממון שהיה אצלו ,או מיתת אדם ,שיכאב לבו עליו ,ב) או שיחשוב בעניינים העתידים ליפול ,ויפחד שיבואו ,כמי שיחשוב וידמה שיפול עליו נזק מהנזקים. ... וידוע עם הסתכלות שכלית ,כי המחשבה במה שהלך ועבר לא תועיל כלום בשום ענין, והאבל והיגון על העניינים שעברו הם מפעולות חסרי השכל .ואין בין האדם שיתאונן בעבור ממון שאבד והדומה לו ,או שיתאונן בעבור היותו אדם ולא מלאך או כוכב והדומה לזה מבהמחשבות הנמנעות. ... ואמנם המחשבה המביאה לקוצר הנפש והרוח ,במה שיפול ויבוא בעתיד ,ראוי להניחה גם כן בזה ההסתכלות :כי כל מה שיפחד האדם שיפול עליו ,הוא מצד האפשר .אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה .וכמו שיכאב וידאג שמא יהיה מה שמפחד ממנו ,כן ראוי, שירחיב נפשו בבטחון בהשם יתברך .ובזאת ההשכמה אפשר שיבוא ההפך ממה שפחד שיבוא עליו .כי מה שפחד שיבוא עליו וגם הפכו ---שניהם אפשריים". בספר "תורת הנפש" ישנם היסודות להכרת הנפש על פי חז"ל ,אבל ודאי שיש עוד לפתח ולהגדיל ולהאיר את תורת הנפש על פי חז"ל ,וזה יעשו תלמידי החכמים ,וספר זה אינו אלא תן לחכם ויחכם עוד .כי דורנו זקוק לרופאים אמיתיים ,שעניינם לעזור באמת ולא הכסף ,ועיקר ריפוי הנפש היא בקשר הנפשי האמיתי שיש לרופא עם מי שבא לעזור לו .לכן נראה לי שחובה היא על תלמידי חכמים לעסוק בת ורת הנפש ,ויהי רצון שספר זה יהיה יסוד שיבנו עליו בניינים מפוארים לבנין הנפש באמת. 8 הקדמה דורנו זה שולטים בו הכפירה והתאווה ,בניגוד לדורות ראשונים ,שהאמונה שלטה בכל העמים ובפרט בעם ישראל ,והסיבה לכך היא צורת המדע הפועל בימינו .דורות ראשונים עסקו וחקרו בנפש ,העמיקו וחפשו לראות בכל נברא אם בצומח אם בחי ובמדבר את הנפש והצורה שעומדת אחריו ,שהרי השכל מחייב שחומר לא מתפתח מאליו אם לא תהיה לו צורה ונפש שמפתחת אותו, ובפרט הרבו לחקור אחר נפש האדם ,שהוא נזר הבריאה ,עמדו נדהמים נוכח גילוי נפש האדם, גדולתה ור וממותה ,שהרי היא מגיעה למרומים ,ומנפש האדם עלו למרומים לדעת את המלאכים, ומשם העפילו לדעת ולהשכיל במציאות הבורא. אבל בדורות האחרונים וביותר בדורנו זה ,עיקר המדע מופנה לעבר החומר ,לבדוק את מרכיביו, כדי שיוכלו לעשות בו שימוש מעשי .המדע החומרי התפתח בצעדי ענק עד שהצליח האדם בזכותו להגיע לירח .ואילו הנפש הרוחנית נשכחה כליל ,כי אין מי שיחקור ויתעסק בה ,וכבר אמר מורי ורבי הרב מפונביז' ר' שלמה כהנמן זצ"ל בזמן שהגיעו לירח" ,לירח הגיעו אבל לנפש הנמצאת בקרבם עדיין לא נגעו בה ",וכל כך נשכחה מלב עד שהרבה מן המדענים אינם מכירים במציאותה כלל ,כי כל כך שיעבדו את הנפש לחקר החומר ,עד שנראה כאילו שלא קיים רק חומר ,ובאדם לא קיים רק חושים ,והשכל עצמו אינו אלא תוצאה ופונקציה של פעולת החושים. וכל כך שקועים הם בחומר ,עד שכל תכלית מחקרם הוא לצורך החושים ,להמציא כל מיני המצאות בתחום הפיסיקה ,כגון התקשורת על כל סוגיו ,הנשק האטומי ,וכלל סוגי הטכנולוגיה ,שתכלית כולם הוא לרווחת הגוף .ולכן איך אפשר לדרוש הכרה במציאות ה' ,שהרי אפילו לנפשם אינם מודעים ,מציאות שנמצאת בתוכם ממש ,מציאות שעל ידה הם חוקרים חושבים ומרגישים ,וכל זה משום שלא ראו ומששו את הנשמה בחושים ,ולא יכלו להכניס אותה למעבדה בדי לבדוק אותה ,כל שכן שאת ה' לא ידעו ולא יכירו. ואם תשאל אבל איך יתכן שיתעלמו ממנה ,התשובה ,הם לא מתעלמים ממנה ,אלא היות והחושים אינם רואים רק חומר לכן ואין להם בראש רק חומר ,ומזה הם מסיקים שגם נפשם היא חומר ,רק שיש חומר חושב ויש חומר שאינו חושב ,ויש חומר מרגיש ויש חומר שאינו מרגיש ,כי לא מעלים על דעתם שיש עוד מציאות חוץ מהחומר ,אע"פ שהם יודעים שתכונות החומר הוא דבר מת ,ומה למחשבה והשכלה עם חומר מת .משאלות אלה וכיוצא בהם הם לא מתבלבלים ,כי אצלם העיקר מה שהם רואים בחוש זה מה שקיים ותו לא ,ולכן אפילו הפסיכולוגיה שעוסקת בחקר הנפש ,אינה רואה בנפש אלא מכונה גרידא ,המגיבה באופן מכני לגירויים ,כמו שכל חומר מגיב ,כגון המים מגיב לחום ולכן הוא מתאדה ,והוא מגיב לקור ולכן הוא קופא ,כך חומר הנפש מגיב לתגובות נפשיות .ולכן כל מחקרם בנפש היא ,מה הם סוגי התגובות של הנפש ,ומה הם הגירויים הגורמים לתגובות הללו .כגון הגירויים היצריים ,והגירויים לכוח ולשלטון. אבל אין הם מכירים בנפש בת חורין בת שמים ,חלק אלוקי ,מציאות הקדושה בעולם ,מציאוטת שאין לה עסק עם גירויים ,אלא פועלת בבחירה ,ואין שום שלטון חיצוני עליה ,ומשעה שהוציאו את החלק האלוקי מנפשם ,הרי נכרתה האמונה ,וגברה התאוה ,כי חומר שולט ,פירושו הוא שכל יצרי החומר הם השולטים. וצריכים לדעת באופן הברור ביותר ,שהמדע והפסיכולוגיה ,תורתם ודעותם ,אינם נחלתם בלבד, אלא זה נעשה נחלת כל האנושות כולה בלי יוצא מן הכלל ,כי החלל מלא מדעותיהם הכפרניות והמזלזלות ,הם מחדירים אותם למוחות האנשים בין במודע בין שלא במודע ,והצליחו בכך ,עד שעניין הנפש ועניין האלוקות נתפס כדבר שאינו ענין להשכלה ולדעת ,אלא למסטיקה ,כלומר, לאמונות טפילות ח"ו ,דבר שאינו מתאים שיתעסקו בו ברי דעת ומשכילים אלא הפתאים. 9 וכיון שהיסוד הוא הכרת נפש האדם הרוחנית ,לכן החכמים הקדמונים אפילו באומות העולם ,וכל שכן רבותנו הראשונים זכרונם לברכה ,ראו בהכרת הנפש על כל חלקיה אבן פינה לכל הצלחה. עסקו בה ולמדו אותה לתלמידיהם ,חברו בזה ספרים .כגון ,ספר אמונות ודעות לרבי סעדיה גאון, וכן ספר תורת הנפש לרבנו בחיי בעל חובת הלבבות ,הרמב"ם ,רבי מאיר אלדבי נכד הרא"ש בעל ספר "שבילי אמונה" ,רבי יצחק ערמה בעל "עקידת יצחק" ,ואחרון חביב הרי הוא האריז"ל ,כולם עסקו וכתבו על הנפש. ועיין במאמר הנפש לבעל שבילי אמונה וזה לשונו " .כל בני אדם הם שווים בנפש ובגוף .אבל אין כולם יודעים אמיתת הנפש כאשר יודעין אמיתת הגוף .וזה אינו פלא כי הגוף מושג בחושים .והנפש אינה מושגת כי אם בשכל לבד .ועל זה המון בני אדם שאינם משיגים כי אם דבר מוחש ,אינם מאמינים בהוויית הנפש ,או יאמינו שהיא מתפשטת בכל מקומות הגוף מפני שהוא מתנועע .אבל מהותה או ענייני ישותה ,הם המאמינים דבר קבלה. ומעטין הם שישיגו זה בשכל .ואין ראוי ונכון שלא לידע האדם חלקו אשר בו ישכיל אלוהיו .הואיל והחלק ההוא דומה לאלוה .כמו שיתבאר .ולכן ראוי לנו לחקור ולבקש בדרך המופת ,לידע ישות נפשנו. ועיין לרבי סעדיה גאון בספר אמונות ודעות – (מאמר שישי -אות ב) בהקדמה לפרק העוסק בנפש וז"ל" ,ידע הקורא ספר זה ,כי המחקר בידיעת הנפש הוא מחקר בדבר עמוק דק ועדין ,וכפי שתיארתי במחקר באמתות יש מן האין ,ובענין בורא כל המציאות ,כך גם היא ,יש בענינה מן הדקות" ועיין לרבנו יונה בשער העבודה וזה לשונו. "הפתח הראשון הוא שידע העובד ערך עצמו ,ויכיר מעלתו ....וישתדל ויתחזק תמיד להעמיד עצמו במעלה ההיא ולהתנהג בה תמיד ...ואם ח"ו לא יכיר מעלתו ...נקל יהיה בעיניו ללכת בדרכיו הפריצים ,להגלות כאחד הנבלים ,למלאת תאוותיו בחיקו, כאשר אמר המשל" :כל מי שאינו מתבייש מנפשו – אין לנפשו ערך בעיניו". על כן צו השעה להשיב מלחמה שערה ,להחזיר עטרה ליושנה ,לעסוק ולהכיר בדעת ובהשכל את נפשנו ,כי בנפשנו הדבר ,כי רק על ידה נכיר את בוראנו ,על כן אמרתי לקבץ כמה מאמרים לרבותינו הראשונים העוסקים בידיעת הנפש ,לעשות מזה ספר אחד שיכלול בו מאמרים העוסקים בתורת הנפש ,דבר שיועיל לעצמי ולכל מי שרוצה לרומם את נפשו להגיע להצלתה האמיתית. ובפרט שמאמרים אלו הם המקור לספרי "דעת אלוקים" .כך שהרוצה לעמוד על הדברים במקור ולהעשיר את ידיעתיו ,הרי המעיין והמקור פתוח לפניו ,יבוא וירוה את צמאונו. ספר תורת הנפש הוא קיבוץ של שלשה מאמרים בתורת הנפש ,המאמר הראשון הוא מאמר הנפש לרמב"ם ,שעיקרם הוא שמונה פרקים שהם הקדמה לפירושו על מסכת אבות ,והוספתי עליהם "הגהות וביאורים" ,ההגהות מספרים אחרים ,וביאורים מדברי הרמב"ם עצמו ,מדבריו הנמצאים מפוזרים בכל ספריו ומאמריו בענין הנפש .הלוא הם :ההקדמה לפירוש המשניות הנמצאת במשניות זרעים ,יד החזקה ,וכן מספר מורה נבוכים ,ומפירושו למסכת אבות .מכתבים רפואיים לרמב"ם, שבהם הוא מדבר בהשפעת הנפש על בריאות הגוף ,ונוסף על זה הצגתי כמה מאיגרותיו המדברים בנושא הנפש בהקדמה ובחתימה ,את אגרת "פרקי הצלחה" הצגתי בהקדמה .ואת אגרת המוסר ,וכן אגרת תלמידו בעניין הנפש הצגתי בחתימה. המאמר השני הוא מספר שבילי אמונה לר' מאיר אלדבי אחד מהראשונים ,שספר השל"ה מביא מדבריו בהרבה מקומות ,וכתב שהוא נכד הרא"ש .ספר שבילי אמונה עצמו עוסק בהרבה נושאים, אבל אני הבאתי רק את הפרקים העוסקים באמונת הייחוד ,ובתורת הנפש ,ושכר ועונש .וגם כאן הוספתי "הגהות וביאורים" ,הגהות מספרים אחרים ,והביאורים הם מתוך שאר דבריו בענין הנפש הנמצאים מפוזרים בספר שבילי אמונה. 11 המאמר השלישי הוא הפרק האחרון שבספר "עץ חיים" לאריז"ל המדבר בנפש האדם ,וגם כאן עשיתי הגהות וביאורים .הגהות מספרים אחרים .וביאורים משאר ספריו ,וכן משאר ספרי קבלה אחרים .ובפרט מ"ספר הברית" שהאריך לבאר את דברי האריז"ל .ונוסף על זה הבאתי פרק מספר שערי קדושה בתור מבוא והקדמה למהות האדם על פי הקבלה ,ועוד שני פרקים משערי קדושה הדנים בעניין המידות והמצוות היכן הם פועלות בנפש האדם ,והצגתי אותם בחתימה למאמר הנפש לאריז"ל. בתור הקדמה לספר "תורת הנפש" הבאתי מאמר נפלא מספר "עקידת יצחק" לר' יצחק ערמה, בעניין הנפש. המעיין בספר זה ימצא עולם חדש עולם הנפש ,עולם של רוחניות ,והתועלת מעיון ולימוד הנפש הוא גדול מאוד ,שעצם המודעות לנפש ,זה לבד כבר תורם שהאדם נעשה רוחני ,ובפרט כאשר הוא עולה מידיעת הנפש לידעת ה' יסוד הרוחניות של המציאות כולה ,ועל ידי זה נעשה האדם מרומם מעל התאוות וענייני החומר. רוממות הנפש וידיעת האמיתיות ,עוזרת לאדם לא רק לבריאות הנפש עצמה ,אלא זה משפיע על בריאות הגוף ,כי בבריאותה יהיה הגוף בריא ,ובחוליה יחלה הגוף ,כמבואר במאמר הנפש להרמב"ם ב "הנהגת הבריאות". כאמור ספר תורת הנפש הוא המעיין והמקור לתורת הנפש האנושית ,ולכן חשוב מאוד לצרף לספד דעת אלוקים את הלימוד והעיון בתורת הנפש ,ומה שחסר שם יושלם כאן. 11 מבוא מספר :עקידת יצחק לרבי יצתק ערמה. השער השישי 12 ידוע הוא שכל דבר שלא נתבררה מעלתו או שתעלם כוונת תכליתו .יתחייב מזה ,אם שלא יתנועע המתנועע בבחירה אליו כלל .או אם יתנועע תהיה תנועתו אליו בעצלה ובכבדות .ויהיה שיעור הכבדות והעצלה כפי שיעור העלם הסבה ,וסכלות התועלת ,או המצא הספק בו .והכלל כי מי שיסכל תועלת התכלית לא ימנע מהשתבשות הפעולות או מהמניעה מהם או מהעצלה והכבדות בהם ..ומהיות הכרת התכלית והתועלת בפעולות ,הכרחי לשיתנועע האדם אליהם .היה מהשתדלות החוקר לחקור על מהות האושר ,ולשבח ענינו ולפרסמו לשומו לנס ניכר ומבואר לכל .יראו רבים וישתדלו בכל עוז להשגתו. מי הוא החלק שבאדם הנושא את ההצלחה והאושר אבל מה יועיל ההשתדלות בהכרת האושר והחריצות בהודעת ההצלחה כאשר היה העיקר חסר מציורנו ונעלם מדעתנו .והוא במה שנסתר ונעלם מנגד עינינו ושכלנו עיקר מהות ומציאות העצם הנושא לזאת ההצלחה .כי הגוף הנראה לעיניים הינו לעינינו נכרת ונפסד והוא לקברות יובל .והנפש המשכלת אשר שמוה תורה נביאים וכתובים וכל חכמי לב במאמינים לנושא קיים ונאמן אל זה הענין הנפלא .מי יתן אפוא ונדע מה היה לו .ואם הוא כדאי להישאר אחרי הגוף לעת ההיא. סברות רבות במהות הנפש כי באו בעיון זה כמה סברות ובלבולים כפי מה שהעמיקו אצלו החוקרים זה אומר בכה וזה אומר בכה .ובכל מה שנזכר מדעותיהם לא יצאנו מידי מבוכה ,אדרבה העמיקו שחתו .עוד הוסיפו פקפוק ובלבולים .למה שמופתי וראיות בעל הדעת הראשון הם ביטולים וסתירות לזולתו .ומופתים וראיות זולתו ביטולים וסתירות לעצמו .וזה וזה לא נתקיימו בידינו .ונשאר מהות הנפש פורח באוויר. והתכלית למציאותינו נסכל ממנו .והתועלת בכישרון המעשים מסופק מאד .ויישאר האיש הנלבב משתומם על מציאותו .משתאה מחריש על תכליתו .מתעצל טומן יד ומתרפה במלאכתו .כי לא ידע מה אחריתו. וכמו שאמר איוב בתומתו :תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי (איוב ט') .ירצה שעם שהוא אינו עיקש דרכים נפסד התאוות .אבל מטבעו להלוך בתמימות לקראת הצלחתו .הנה סכלותו באמתת מהות נפשו הנושאת לזאת ההצלחה .תחייב להחליש לו התשובה המחויבת להשגת החיים האמתיים .והוא אומרו אמאס חיי .כי ההתרשלות ממה שראוי שיאהב יורה על המיאוס בו .ואין ספק כי זהו פתח פתוח והיתר רצועה לכל עושי רשעה .ונמצא האדם כדגי היום בלתי קיימי המציאות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. יש תשוקה עזה לבעל שכל להכיר את נפשו ואולם מפני שהתשוקה היא נמרצת מאד לכל בעל שכל אם מעט ואם הרבה .לעמוד על נפשו להתבונן במהותו ולהתאמץ בכל כחו בהכרתה .עד יגזור במציאותה ענין עצמי וממשיי מספיק לשיסכים הדעת על קיומו כשייעור שיהיה לו תכלית ידוע והצלחה נכרת .ישקוד בכל עוז על השגתה .מה שלא יעשה זה בדבר שאין לו שום השערה. ראיתי ליחד שער לזה הדרוש הנפלא אזכור בו קצת הספקות הנופלות עליו ראשונה .הנה באו בספריהם וחדשות אני מגיד .ומה שראוי שיקבלהו הדעת בו בהסכמת התורה וחכמי החקירה והאמונה .כי הוא מה שיאות שיחובר בזה לחמר הדרוש ומעלתו .אמנם הספקות והבלבולים אשר זכרום חכמי העיון בזה הדרוש הנה הנם בספריהם הראשונים והאחרונים .אם מחכמי האומות .ואם המתפלספים מאומתנו. שתי אפשרויות במהות הנפש ,הם ,או שהיא הכנה ותאבד באבוד הגוף, או שהיא עצם רוחני קיים ואבחר הקיצור במה שיספיק לכוונתנו .וזה שלא תמלט משתהיה זאת הנפש כח והכנה בלבד הווה בהויית הגוף ומתחדשת בחידושו כמו שחשבוה רוב המעיינים .או שתהיה עצם נבדל עומד בעצמו בלתי הווה עמו אלא שמתחבר אליו הקשר מציאות בהווייתו כמו שחשב זה טמסט"יוס וסיעתו. ואם היתה על הענין הראשון הנה למראית העין הוחלט עליה האבדון וההספד במות הגוף ,כי עמו הווה וכאשר ימות תמות ועמו תקבר .כמו שיחויב מההקדמה האומרת שכל הווה נפסד .והנה לפי זה 13 אין הפרש ממנה לנפש אחד מבעלי חיים .וכמו שנראה מאמר החכם ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ .ואמר ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל (קהלת ג'). ואם נניחה על הענין השני הנה ישיגונו בה ספקות עצומות ממה שזכרום .שיאמרו שאי אפשר לעצם נבדל אשר כזה שיעתק אל זה החומר מחוץ .שכבר התבאר שכל מתנועע הוא גשם .וגם לא שהצורה ההיא תהיה נסתרת ומכוסה בחמר ההוא עד הזמן שתראה בו .שאם כן יתחייב שתהיה כן בחמר אשר נתהווה זה החומר ממנו .וכן באותו שנתהוה ממנו הראשון עד לבלתי תכלית .ויתחייב שיהיו כל החמרים ההווים והנפסדים בעלי שכל אנושי .וכענין הזה נאמר בהפסד האדם אם הצורה אז היא נעתקת ממנו או נחבאת ומכוסה בחמר .ויגזרו על שזה וזה מבואר הביטול .גם אמרו קצת לו היתה הנפש נמצאת קודם לא תמנע אם שתהיינה הנפשות אחדות או רבות .וכאשר לא היו חמרים ומקרים בם יפול החלוף .הנה לא יצויר החלוף גם לא האחדות לפי שהיא בגופות רבות: אם הנפש היא עצם נכבד איך גזרה חכמת הבורא להביאה לידי סכנה בהורידה לעולם אמנם המיוחד אלינו אנחנו בעלי ברית התורה ובני ביתה הוא שנשגיח בזה מצד תכלית זאת הבריאה ותועלתה .כי אם הנחנו העצם הזה נבדל ,משכיל מעצמו ,ונמצא מזולת חמרו. איך גזרה חכמת בוראו לתת תחת ידו מכשלת החברה הזאת או העירוב או השכונה עם זה החמר הנתעב והנאלח ,אשר הוא פונה תמיד אל כל דבר פשע אשר ממנו תפתח הרעה לו ראשונה .ולו הכין כלי מות הפסד מוחלט בחברתו לבא באחת הפחתים .אשר עליהם ועל כל אחד מהם הועד העונש מאצלו .והאבדתי את הנפש ההיא מלפני (ויקרא כ"ב כ"ג) הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה (במדבר ט"ו) ואמר ואת נפש איבך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ"ה) .ונאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו' (מלאכי ג') .ואמרו רבותינו ז"ל אלו פשעי ישראל בגופן שגופן כלה ונשמתן נשרפת (ר"ה י"ז ע"א) .הלא טוב לה שבת מושב אלהים כראשונה שלוה ושקטה .מהתחפש ובא אל מערכת המלחמה שכמעט כל באיה לא ישובון .ודרך כלל נוח לו לאדם שלא נברא משנברא (עירובין י"ג ע"ב). נפשות כלל האנושות הם מאוצרות מתחלפים, או הם מאוצר אחד וקשה עוד מזה כי זאת הנפש אשר כן הנחנוה נמצאת קודם הויית הגופים .לא ימלט משיהיו שמה אוצרות מתחלפים למספר האומות אשר אליהם נפרדו חלוקי האמונות .מאוצרות מתחלפים יוקחו נפשות מתחלפות לאומה אומה מהן .או שתהיה מהות הנפשות כלן ענין אחד בלתי מתחלף .ולעג הוא שיהיו על הענין הראשון .שאם כן יהיו הדעות והאמונות טבעיות והכרחיות אשר אי אפשר ההפך מזו לזו .הפך ממה שנראה מהנסיון בכל זמני הדתות .ומה שייעד הנביא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם וכו' (צפניה ג') .וגם היה מהנמנע שימצא אדם בלי דת ואמונה בשום זמן מעולם. יתחייב אם כן שתהיינה הנפשות על הענין השני .ותישאר התלונה רב לאמור ,איך הסכימה חכמתו וצדקתו ית' שתהיינה הנפשות הזכות והברות ,אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדיראון .כמו שיתחייב זה להנתן אלו לפלשת וצור עם כוש .וליתר העמים אשר לא ראו אור הישרת התורה האלהית ולא שמעו את שמעה .ואלו לעם הקדש אשר תורת יי' בלבם. הבדלים עצומים בין האומות ,וגם באותה אומה לא הכל שווין, בפרט ההבדל בין הזכרים לנקבות ואין ספק שדעת כל אומה מהאומות שאמונת זולתה בטלה ומקיימה אין לו חלק ונחלה בהצלחה האנושית כלל .ואף באומה האחת לבדה לא ימלט המצא עוול בחיק נותן נשמה לעם עליה חלילה. וזה שלאלו תהיינה נפשות לזכרים המושלים ברוחם ובעצמם ובכל אשר להם .ויש סיפק בידם לבקש שלמותם ולהגיע עדיו מאין מוחה .ואלו תהיינה לנקבות אשר הן חלושות במזגן בכל הפעולות השלמות עם הכנעתם והשתעבדם אל העבודה והשירות התמידי לזולתם .אשר הם סבות עצומות להרחיק מהם כל שלימות והצלחה הרחק מאד מאדם .כמו שנראה לסבה זו תפטור אותן תורתנו הקדושה (קדושין כ"ט ע"א) ממצות עשה שהזמן גרמא: 14 הספיקות במהות הנפש אין אדם ניצול מזה, רק יראים לדרוש ולחקור שלא יראה ח"ו כאינו מאמין הן אלה מעט מהרבה מהספקות אשר ראוי לשום אליהן לב כל בעל דעת .אם בתורת בעל דת .אשר מצדן יגיע הספק והבלבול אשר לא יעלם .והאדם אינו ניצול מזה כי קרוב הוא .והוא ממשש בו בינו לבין עצמו כאשר ימשש העור .וירא לדרוש ולחקור עליו עם זולתו ברבים אשר עמו .פן תצא כאש ומצאה קוצים כסוחים ופשה תפשה מספחת הפקפוק .ותיהפך לנגע הייאוש וצרעת המינות וההתפקרות .ובין כה וכה נופל במה שאמר איוב (ט') תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי .לפי פשוטו כי איננו מוצא קורת רוח לנפשו. ועתה כמו כן קויתי יי' יהיה עם לבבי .בעתות מחשבי .קותה נפשי יערב עליו שיחי .דברה לשוני בחכי .ולדברו הוחלתי יסכים על ידי .והיה אמונת עטי כי אעלה על ספר זה הדרוש הנכבד. לתועלתי ולתועלת אשר כגילי: דעת חז"ל במהות הנפש ותחילת דברי יוודע איפה כי מה שאומר אותו לא המצאתיו ממחשבתי ולא בדיתיו מלבי .אבל ביררתיו מדעות מתחלפות ועיונים מרבים חכמים אשר אתנו .העברתים במסורת הברית .לטהר אותם מצרף וכבורית .והעולה מזה לא יהיה דבר זר ומחודש .אבל חבור וסדור ממה שנמצא מפוזר ומפורד בספרים .וגם אמנה קצת גלוי ופרסום הנאמר בלט ובחשאי מפי הראשונים בסמיכות הדעת ההוא הטוב והישר בעיני האלהים .כי ראיתי כי מה שרגילים לפרסם בזה אימות החלוקה השנית אשר זכרנו ראשונה .אם הוא דרך אמונה לרבים והן לא יאמינו בה .גם כי אינו דבר של קיימא מפני רוב הספקות הנופלות בה .ואמנם החלוקה אשר לכאורה חשבוה לזרה .היא אשר יאמינוה וחשבוה לטובה .והם כחדוה תחת לשונם ולא המתיקו אותה וקראו לה מרה .והיה זה סיבה עצומה כי זו וזו לא נתקיימו ביד עם ה' אלא מבקש אמת ואמונה. לזה אמרתי טוב הדבר כי יזדרז אדם להשתדל בה למרק אותה ולזככה .להכין אותה מדרך השכל ולסעדה מהכתובים ולקיימה מדברי חכמי האמת האלהיים .באופן שיצא הפסד גלויה לרבים בשכר עוצם התועלת המגיע להם .כי ידעו וישכילו אשר בידם טובם .וה' אלהים הוא הנותן להם כח לעשות להם את הנפש הזאת: הנפש האנושית מתחדשת עם הגוף, והיא הנכבדת שבצורות המתחדשות ,כגון .הצומח ,והחי. ואומר כי הנאות והנראה מחוייב אצל הדעת לצאת מידי מבוכה זו שזכרה המשורר ומכל המבוכות והספקות שזכרנו ושלא זכרנו ,הוא שנקבל בדעתנו שהנפש הזאת האנושית המיניית היא הצורה הראשונה המתחדשת ונמשכת אל הרכבת החמר ההוא האנושי ושווי מזגו .והוא דבר הלך ממנה מדרגת ההיולי .וזו היא הנכבדת שבכל הצורות ההיולניות .כמו שהחמר הזה הוא על המזג היותר שוה והיותר נכון שבכל החמרים .כי כמו שהצורה הצומחת נתעלתה מהצורה המחצביית מצד עילוי מזג נושאה מנושאה .וכן הצורה החיונית התעלתה מאד מן הצומחת לסבה הזאת עצמה .עד שכבר העלה אותה בוראה למעלת ההרגש והחיות והבחינה להתקרב אל המועיל ולהתרחק מן המזיק .מה שלא היה כח ביסודות על זה כמו שכתבנו אצלם בשער הג' .וגם בהרגש ובבחינה ההיא נמצא הבדל ויתרון לקצת המינים על קצתם .לפי ההבדל שימצא בדקות חומרו ובטוב מזגו בהתקרבו אל השיווי .עד שכבר נמצאו מינים מהב"ח שהם מסוגלים בתכונות נאותות דומות למדות טובות כמ"ש החכם מלפנו מבהמות ארץ וכו' (איוב ל"ה) לפי דרש חז"ל (עירובין ק' ע"ב) .כמו שנמצא בהם מרגישים ומפקחים במלאכות הדקות ובהרבה תחבולות המיוחדות להם בטבעם הפלא ופלא מזולתם .עוד נמצא להם ערמומיות טבעיות דומות למחשביות .שבהם יכניעו קצתם לקצתם ושיעבדו להם ,כמו שכל זה הוא מפורסם .ולא נתחייב זה רק ממה שהוא מבואר כי לפי דקות החמר ההוא ושווי כך גזרה חכמתו ית' .בתחלת היצירה להלבישו צורה יותר שלימה .והשפיע עליו הרגש גדול ונפש יתירה עד שכבר הגיע זה אל שימצא מין הקוף שהוא מופלג בזה הענין עד שיקביל מזגו כדמות התמונה האינושית .וכמעט היות יהיה כמוהו במה שנתפרסם ממנו מן החקויים .ולזה שמוהו ממוצע בין הנפש החיונית והמדברת .כמו שאמרו מהאלמוג והאספוג הימיי שהם ממוצעים בין המחצב והצומח ובין הצומח והחי. 15 החומר האנושי נכבד מכל החמרים ולכן הוא נושא אל הצורה הנכבדה שהיא הנפש האנושית שיש בה בחירה רצונית כן בהיות החמר האנושי היותר שווה והיותר נכבד מכל החמרים .עד שכבר שולח עליו שם מזג שווה בבחינת שאר המינים .היה מחכמתו יתברך שהצורה המרגשת בו והנותנת בו השלמות תהיה היותר שלמה ויותר זריזה בכל פעולותיה מכל הצורות ההיולאניות בזה .רצוני שימצא בטבעה טוב הבחינה בהתרחק מן הרע והמזיק ולהתקרב אל הטוב והמועיל ,באופן יותר שלם ממה שתמצא בחינה זו בכל בעלי החיים .ונוסף לו כח אחר נכבד מזה והוא הרצון או המניעה בבחינת הטוב והרע .וזה כי האדם כבר ימאס בטבעו בטוב או בערב המתדמה אליו בתחילת המחשבה מפני בריחתו מהרע או הנזק הנמשך לעתיד .או יבחר הרע לרצותו אל הטוב הגדול המקווה ממנו. אשר זה הענין תיקרא בחירה שהיא רצון שכלי .מה שלא נמצא כן לשום אחד מהב"ח הבלתי מדברים .כמו שנודע מספרי החכמים והביאו החכם בטבעיות במאמר בנפש האנושית .והנביא העיד על זה כשאמר בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב (ישעיה ז') יעיד שבתחילת עניינו תמצא בו סגולת הבחירה לעשות מעשיו לדעתו מאס ברע ובחור בטוב .כמו שהביא לדמיון חמאה ודבר מאכל (שם) .כי עירוב שניהם למאכלו יהיה למאוס ברע המגיע לגוף מאכלו כל אחד בפני עצמו .ולבחור בטוב המזון המועיל והערב המגיע משניהם יחד. בצורה האנושית נוסף בה תכונה מעולה והיא סגולת המושכלות הראשונות גם מטוב מזגו ועצם שוויו תמצא אותו בתחילת עניינו סגולת המושכלות הראשונות ופקחות השכל בענייניו .אשר בזה השתמשו להשלים צרכיהם ההכרחיים והנאותים .כמו שהוא הענין להמציא המלאכות העמוקות כולם ,הצריכות להם לכדי חייהם למאכל למשקה ולבוש .מה שלא ימצא זה לאחד מהב"ח .ואם שתמצא מלאכת מה למין אחד מהם ומלאכה אחרת למין זולתו. וגם בפקחות וערמימות בענייני המשא ומתן הנמצא ביניהם .וטוב ויושר התכונה לאהוב הצדק ולשנוא העול והחמס ולגרשו מבין כתותיהם לחיות החיים המדיניים הטבעיים אליהם .עד שיוכרח להם מזה הצד להמציא הלשון והכתב להגיע כוונותיהם הנפשיות קצתם לקצתם אשר לא ישוער מציאות קיומם זולת זה כמו שכתבו החוקרים .והאדם יראה לעיניים. הנפש האנושית תקרא בכללותה הנפש היולאנית כלומר נפש מוכנה לקבל צורה כי אינה הנפש באמת ,והיא משותפת למין האדם בכללו והנה הצורה הזאת ההיולאנית אשר כן תארנוה היא הצורה המיניית המשותפת למין האדם בכללו .ואשר יקבלו אותה כל אחד ואחד מאישי המין באותה מדרגה מהשלמות אשר יאות לו לפי הכנת המזג ההוא המיוחד שמקבלה בשעת ההויה .ואתה קרא אותה שכל היולאני או כח או הכנה או באיזה שם שתרצה ,ואני הנני קורא אותה בשם כח מקבל התעצמות נבדל במעשה ועיון .וזה כי בתחילת עניינה והוא בהיותה על התואר שאמרנו כבר יצדק עליה שם הכח .והוא התואר שתארוה קצת הפילוסופים כאלכסנדר וסיעתו שאמר שאיננה דבר בפועל זולתי הכנה .והוא האמת הגמור כי זאת היא התחלה והכנה ושלמות ראשון לקבל שלמויות אחרות בזה אחר זה עד שתושלם לגמרי. 16 כאשר תגיע נפש ההכנה הזו לשלמות הכנתה, אז תתחדש עליה הוויה שנית צורה רוחנית ממרום וזה כי כאשר יורגל זה הכח באותו השלמות הראשון שהוא טבעי אליו .עם החריצות והזריזות בכל דבר שיצטרך אליו .וביושר המעשים והפעולות בכל עסקיו .וטוב התכונה בכל ענייניו .וישתמש בכח הבחיריי ההוא המוטבע לבלתי נטות אל המדות הרעות והפחיתויות אשר הוא אפשר עליהם כמו כן .ולא יתעצל לטמון יד מהשיג מה שהוא בחוקו להשיגו במושכלות הראשונות והשניות .ובכל מה שנמסר לו להתבונן בעצמו על מעלתו משאר הנמצאות השפלות .אבל יתן אל לבו לדרוש ולתור בענייני המציאות כאשר תמצא ידו לפי הקיצור אשר תמצא אז ידו .ויתרבה לו הכוסף והתשוקה לצאת מהמחיצה ההיא לעלות במעלות החכמה והמדע .אז יבקע כשחר אורו לחדש עליו כדמות הוויה שנית רוחנית .ויושפע על הכח ההוא אשר אמרנו רוח ממרום .ואתה קרא המשפיע ההוא כבוד נברא או שכל הפועל או כמו שתרצה. אנחנו מייחסים את נתינת הנשמה החדשה שהיא עצם רוחני נבדל ובלתי נפסד, אליו יתברך לא לשום מלאך ואנחנו בשם יי' אלהינו נזכיר ואליו יתברך מיחסים הכל כמ"ש נותן נשמה לעם עליה וכו' (ישעיה מ"ב) ונאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (שם נ"ז) .ירצה כי הוא הנותן על ידי ההרגל הנאמר בשלמות הראשון ליעף הזה כח יתר ולאין אונים ירבה עצמה .לחדש בו רוח נכון להתחזק בתיקון המעשים הנכבדים בשיערו יותר גדול .ולקנות תכונות מעולות בנפש ולהתאמץ בעיוניות הנכספות אליו .עד אשר יתעצם הכח ההוא הראשון עם זה השפע האלהי המחודש אליו התעצמות רב .והוא הולך ומתחזק עד היותו עצם רוחני נבדל בלתי נפסד בהפסד הגוף כלל .מה שלא היה זה אפשרי בכח ההוא כמו שהיה ראשונה אצל החמר ההוא כלל .כמו שכתב זה החכם בטבעיות .אמר "שהגשם כבר נתבאר שלא יהיה סיבה לחידוש דבר כ"ש למה שאינו גשם .אבל בסבת נותן הצורות והוא עצם שכלי יישאר העלול כהישאר העילה ,ואותם העצמים הנשארים ".ע"כ הנשמה החדשה היא בריאה חדשה, או שהיא ברואה ועומדת מששת ימי בראשית וכבר תהיה הנפש הזאת על התואר שתארה תמסטיו"ס והנמשכים אחריו שחשבום שסכלו בתוארה שהיא עצם נבדל בלתי הווה ונפסד .ועם שכבר יהיה זה ההתעצמות וחידוש אלו המושכלות ומציאותם בשכל האנושי הוויה באופן מה .אבל כבר נתבאר בפי' בטבעיות והביאה החכם בספר המלחמות כי על זה האופן אינו נמנע בנבדל שיהא הווה .ואתה קרא ההתעצמות הזה בשם שכל נקנה אם תרצה .כי הענין הוא שכבר נתחדש בכאן מציאות עצם נבדל שלא היה כן מתחלה כאשר הנחנו .ואין להיפלא אם בריאה יברא ה' אותה על זה האופן .יותר ממה שנפלא ממנו אם היא ברואה ועומדת מששת ימי בראשית כמו שחשבו ההמון .אבל הוא יותר קרוב אל הדעת מטעם כל הספקות שזכרנו .ועכ"פ יצדק בה מאמר המשורר באומרו נאלמתי לא אפתח פי וכו' (תהלים ל"ט) כמו שכתבנו .וכמ"ש במקום אחר על הנפש הזאת וידעו כי ידך זאת אתה ה' עשתה (שם ק"ט) כמו שיבא. בהתחדש הצורה אזי הבחירה בה תהיה מצד הטוב והרע הנפשיי, ואילו בנפש ההכנה הבחירה היא בטוב ורע הגופני והנה אז יעלו פעולות הנמצא הזה הנכבד אל מדרגה עליונה מאוד מהראשונה בבחינות פעולותיו הבחיריות .והוא שכבר יהיה הרצון בהם או המניעה מהם בבחינת הטוב והרע הנפשיי .כמו שהיו בתחילה בבחינת הטוב והרע הגופיי והזמני לבד .וזה הענין מהבחינה במעשים נתייחד לאומה הישראלית בפעולות התורניות כמו שיבוא. כאשר הנפש החדשה תתעלה בהשכלה ובחסידות ,יושפע עליה עוד עצם רוחני עד שיהיה האדם קרוב אל ה' ,ויעלה למדרגת הנבואה ולחדש אותות ומופתים ואולם כאשר הורגלה הנפש בשלמות הזה השני הרגל נמרץ ויעלה בפעולות אל מעלת החסידות והזריזות והענווה ובהפלגת העיון אל השגת האמתיות בנמצאים .כפי מה שיסבול חוק המדרגה ההיא ולא עצרהו ליאות או עצלות או היסת או פתוי אל הבלי העולם ודמיונותיו מבוא עד סוף מה 17 שיכול עליו .ויוסיף לו אז תשוקה על התשוקה הראשונה שיתגלו אליו הסודות העמוקים והדרושים האלהיים הנשארים והנסתרים מפניו .בעת ההיא יוסיף ה' שנית ידו להשפיע על הנפש הזאת שפע יותר נכבד רוחני בשיעור גדול ועצום מן הראשון .עד שיתעצם התעצמות יותר יקר ונעלה .ויהיה קרבתו אל העצם הראשונה בשיעור יותר מופלג .עד אשר יעלה אל מעלת הנבואה ויחדש אותות ומופתים בשמים ובארץ( ,יהיה המוכן ההוא איש או אשה [ילקוט שופטים רמז מ"ב] אלא שהשלמות כמו זה השיעור נמצא בנקבות על המעט ובחולשה) .אשר המדרגה הזאת מהשלמות נתייחדה לאומתנו הקדושה ולא לזולתה מהאומות ,כמ"ש אדון הנביאים ונפלינו אני ועמך מכל העם וכו' (שמות ל"ג ע"א) ,אך כמו שיתבאר בפרשת פקודי שער נ"ו ב"ה. המעלה הזו מתוארת בפי חז"ל אלוהית ,ושהיא חצובה מכסא הכבוד ובהגיע הנפש ממדרגה אל מדרגה אל זה השיעור מהמעלה ,כבר תתואר באותו תואר שתיארוה חז"ל כשהורגלו לומר עליה שהיא אלהית ושהיא חצובה מכסא הכבוד .ושמה תשוב בסוף כמ"ש החכם בפי' והרוח תשוב אל האלהים וכו' (קהלת י"ב) .ועל זאת המדרגה שמו חז"ל נשמותיהן של צדיקים סיבה לכל הנמצאות כמו שביארנו בשער הקודם .עד שאמרו כל העולם כלו לא אברי אלא בשביל חנינה בני וכו' (ברכות ס"א ע"ב) .וביארו בהיבראם בזכות אברהם (ב"ר פ' י"ב) .כי ודאי זה וכיוצא בו מזרעו יעצור כח בשמים ממעל ועל הארץ מתחת .ומי בכל צבא השמים .אמר ,ואם בריאה יברא יי' ופצתה האדמה וכו' (במדבר ט"ז ע"א) או מי זה אמר ותהי שמש בגבעון דום וכו' (יהושע י') או אשר מלאו לבו לאמור חי יי' אם יהיה טל ומטר (מלכים א' י"ז) ורבים כמו אלה אפילו בחכמי התלמוד וחסידיהם שעלו במעלות מעלה ויקם להם .וכמה הפליגו חז"ל (חגיגה י"ב ע"ב) לספר בשבח זאת הנשמה כמ"ש ערבות שבו נשמותיהן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להבראות. זו כוונת הרמב"ם במורה כאשר יובן על נכונה אך כשיובן על הפירוש הנכון שפירש הרב המורה פרק ע' חלק א' .אמר "ומה נכבד ענין זה למי שיבינהו כי הנשמות הנשארות אחר המוות אינה הנשמה ההווה באדם כשיתהווה. שזאת ההווה בעת התהוותו היא כח ההכנה לבד .והדבר הנבדל אחר המוות הוא הדבר המתקיים בפועל .ולא הנשמה ג"כ ההווה היא הרוח ההווה .ולזה מנו (רבות סוף ואתחנן) הווית נשמות ורוחות .אמנם הנבדלים הם דבר אחד לבד .וכבר בארנו שתוף רוח וביארנו עוד בספר המדע (יסוד התורה פ' ד') מה שנפל באלו השמות מן השתוף" עכ" ל. ראה דבריו דברי אלהים חיים מכוונים לכל מה שאמרנוהו הנה .כי הברואות והטובות בשלמותן הן הנה הנשארות אחר המות .ואשר ייחסו חז"ל מושבם במדרגת גלגל ערבות (חגיגה י"ב ע"ב) .שהוא המניע הנבדל הנמצא ראשונה לכל הנמצאות .כמו שהוא ג"כ בהנעתו מסייע בהויות הנשמות .רצוני לתת נפשות ורוחות בגופים שהם להם ההכנה הראשונה כמו שאמרנו .ואמרם ז"ל שהם בו כלומר שמציאותם תלוי בו כפי אשר הפקד עליו מאת הבורא ית' שמו .ראה כוונת הרב טובה באלו העניינים שהם עיקר מציאות האדם וחלילה לשמוע על זה פירוש אחר. השכל ההיוליאני ,השכל הקנוי ,והשכל הנאצל. והנה במה שאמרנוהו הנה אצל שלמות נפש האדם כבר בארנו בקרוב אל מה שאמרוהו הפילוסופים הנקראים בפי האומות אלהיים .במה שנמצא מהם ומרמיזותיהן שיעור מה שכללו הספר הידוע הנקרא חי בן יקטן כמו שנראה מבואר מענינו .אמנם הסכמנו עם המתפלספים מחכמי אומתנו כשהניחו במהות הנפש ג' מדרגות .השכל ההיולאני והשכל הקנוי ושכל נאצל .אלא שלא ראינו מאמריהם על זה האופן שהנחנוהו. סברת בעלי הקבלה היא שיש ג' מדרגות .נפש ,רוח ,נשמה. אמנם רבותינו בעלי הקבלה יראה מאד מהם שמחזיקים הדרך הזה .כי הם אשר שמו שמות בא רץ לחלקי נפש האדם נפש ורוח ונשמה ,כנגד כהנים ולוים וישראלים באומה .וכנגד השלשה עולמות בכלל המציאות( .רבות סוף פ' ואתחנן) .ואמרו שהנפש היא אשר תמצא עם האדם 18 בתחילת ענינו בהיותו על התכונה הראשונה מהבחינה בעניניו .ואחר בואו בקצת הימים ופקוח עיניו על התכונה הרא שונה מהבחינה בעינייניו .ואחר בואו בקצת הימים ופקוח עיניו יותר בדרכי התורה והמצוה יתגבר שכלו ותנוח עליו הרוח .וזה שכבר התעצם ההוא להיות רוחני נבדל כמו שאמרנו. וכשיוסיף אומץ בהרגל אדם עצמו בזאת המדרגה בתכלית הזריזות והתשוקה לעלות ולראות אל פני אלהיו .תבוא בו הנשמה שהיא השלמה שבמדרגות .כמו שאמר נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה מ"ב) .ירצה שהנשמה נותן לעם אשר יש להם מעלה ושלטנות על הארץ. כענין שנאמר ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א') ,ורוח להולכים בה לא שהם משועבדים אליה. רוח הקדש ואפשר כי שתי מעלות הנבואה שהאחת נקראת רוח הקדש אצלם רוח .יושפע עליו שפע אלהי בו ישיג מדעים רוחניים אלהיים לשיר שירות ותהלות ,ולהגיד בעתידות ,תקרא השגה זו רוח הקדש להיות על זה החלק הנקרא רוח .וכמו שנאמר רוח ה' דבר בי (שמאול ב' כ"ג) ורוח קדשך אל תקח ממני וכו' (תהלים נ"א) ואמלא אותו רוח אלהים (שמות ל"א) .ועל זה הכח אמר פרעה על יוסף הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו (בראשית מ"א) ולהמצא לדניאל (ה') זה השלמות תארוהו ברוח אלהין קדישין .והנה בהיותם במדרגה הזאת אע"פ שהיא גדולה מאד בערך אל הראשונה, עדיין אין בהם כח לעלות אל מדרגת הנבואה עד שיעלו אל השלישית הנקראת אצלם נשמה .זה שפירוש דניאל לא נשארה בי (שם י') אמר כי מצד שעדיין לא יפה כחו בשימצא אתו יתרון ומעלת הנשמה .לא היה בו כח למעלת הנבואה כי אם לרוח הקדש .ויהיה אומרו לא נשארה בי כמו לא נותרה בי כלומר לא נתוספה בי כאומר ושאר רוח לו (מלאכי ב') שירצה תוספת ויתרון רוח לו. וממה שיאמת זה הדעת הוא שאפילו קצת החכמים מחכמי ישראל אמרו עליהם שהיו משתמשין בכח הזה .עם שלא נמצא עמם כל כך בקבע .אמר בעירובין (ס"ד ע"ב) מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי אילעאי מהלך אחריו מצא גלוסקין בדרך אמר לו אילעאי טול גלוסקין מן הדרך מצא נכרי אחד אמר לו מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי ניטפל לו רבי אילעאי אמר לו מהיכן אתה אמר לו מעיירות של בורגנין ומה שמך מבגאי שמי ,כלום הכרך רבן גמליאל מעולם ,אמר לו לאו באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל ברוח הקודש ע"כ: מעלת הנשמה היא מעלת הנבואה אמנם כשתתעצם הנפש במעלה השלישית של תוספת ויתרון הנשמה .יעלו למעלת הנבואה סתם ובה יתנבאו כל אחד מן הראויים אליה לפי מעלתם .אם לתועלתם אם לתועלת הרבים כשיסכימו הדברים אשר מחוץ .כמו שאמרו חז"ל עשרים מהם ראויין שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו ע"ה אלא שאין הדור ראוי לכך (סוכה כ"ח ע"א) .ברוך המשפיע ומאציל מחכמתו ומזיו כבודו ליראיו: מדרש הנעלם :בירידת הנשמה לרבי אליעזר בר רבי שמעון ועתה כדי לקרר ולישב דעת כל תורני בענין עוצם המבוכה עליו כאשר כתבתי .ראיתי לכתוב הנה מהמדרש הנעלם (בראשית פ"ד) .מה שיאמתהו אצלו בלי שום פקפוק .הלא הוא כמוס עמדי בפרשת תוצא הארץ נפש וכו' על זה הדרוש עצמו וזה לשנו" :תנינן במתניתא דר' אליעזר ב"ר שמעון בן יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודה רבא דעבד להו ,וחפא כל ביתא במאני דיקר. ואותיב לרבנן בהאי גיסא ,והוא להאי גיסא .והוה קא בדח טובא .אמרו ליה מאי בדיחותא דמר יומא דין משאר יומין ,אמר להוא דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה בד' גפין דחיותא לרבי אליעזר ברי ,ובהילולא דא יהא לי בדיחותא שלימתא וכו' .והאריכו שם מאד בזה הענין ולקצר אני צריך. עוד מאמרים מהזוהר המורים על בחינת הנשמה ואזכור מהם עוד מאמר וזה לשונו" .ת"ר אמר רבי יוסי בן פזי זימנא חדא הוינא אזיל באורחא וארענא בההוא טורא דכפר קרדו והוו גברי בדיחי בחולקהון .ובאית תמן לילא דשבתא ונפקי שבתא ,וחזית לאושפיזאי דהוה בעי למשכב עם דביתהו .קם האי מהאי גיסא וצלי וקמת היא מהאי גיסא וצלת .אמרית להו מאי צלותיכון בשעתא דא ,אמרו לי עדנא דידן לזווגי משבת לשבת, 19 ומצילנא צלותנא קמי קב"ה דיהב לן בר למפלח פולחניה ,בר דחיל חטאי ,בר דיעבד פקודיו ,ולא יסטי מאורחא דאוריתא לימינא ושמאלא .אמרית להון יהא רעוא דיהב לכון בעותכון ,דהא לשום שמים קא עבידתון .אמר רבי יוסי אחזיא אפי שכינה ,דלבתר יומין ארעית תמן ,ואשכחית ההוא ברא דאתיליד להו והוא בר שבעה שנין .חמא לי בביתא ולא צבי למללא עמי .אמר ליה אבוי זיל לקמיה גברא רבה דא .א"ל מסתפינא לאשתעויי בהדיה ולאתקרבא עמיה דלא ידענא אי אית ביה נ שמתא קדישתא אי לאו .דהכי אוליף לי מורי יומא דין ,דכל מאן דלית ליה נשמתא קדישתא אסיר לאשתעויי בהדיה ולהתקרבא עמיה .אמר ליה חס ושלום דגברא רבא חכימא דדרא הוא .קריב גבאי ולא ספיק למללא עמי .אמר לי אנא חכים בך דנשמתא חדתא היא בך מיומין זעירין ,ולא אזדקיקא בך מיומא דנפקת לעלמא .תווהית .אמרית ,כך הוא דרווק הוינא ,כד לעינא באורייתא ,ואתיהיבת בי נשמתא: אמר לי ,ידעת נפש חיה ,דאמר קרא ,דהוות מן ארעא ,והא משמע נפש חיה .למה .אמרית ,אימא ברי :אמר ,הכי אמר לי מורי ,דהיא נפשא דאפיקת ארעא .ומן ארעא אתגזרת .אבל היא חייתא, לאתנענעא לכאן ולכאן .כמה דעבדין בעירא ורחשא ,וכלא .אבל לית בה סוכלתנותא וחכמתא בפולחנא דהקב"ה ,דלא אתבריאת אלא לבעירא ולחייתא ,לאתנענעא בה בלא סוכלתנו, ולאשתצאה ,כד תפוק ,כהאי הבל דפומא.....:אמרתי לו מה שמך .אמר לי אהבה .אמרתי לו מר אהבה .וקראתי עליו אהבת עולם אהבתיך (ירמיה ל"א) ואנא חמית וזכינא למחמי לרב אדא בריה וסחינא ליה האי :עכ"ל ועתה ראו כמה כללו אלו המעשים הנפלאים כל מה שכווננו אליו מהדרוש הזה ממציאות זה הנפש באדם בכלל על האופן הנזכר ואחר התעצמה בשלמים מהם באותו ענין מההתעצמות אשר תארנוהו .ועם שלא הוזכרו בכאן כל שלשה חלוקים על הדרך אשר הנחנו אין ספק שזכרום במקומות אין מספר :ויתכן כי אל שלשת המדרגות האלו כוון הנביא לומר על השלמים שבבריאה האנושית כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ"ג) .ויהי חלוף הלשונות כפי חלוף המדרגות במעלתן והנה מבוארות מעצמן. אדם המניח עצמו על מדרגת הנפש האנושי אין להם שום מבוא אל ההשארות הנצחי והנה אחר שהיתה הנפש האנושית על התואר הזה שהנחנו כבר ,יחוייב שכל אותן האנשים שיתעצלו וישאירו עצמן באותו מציאות החלוש שיש לה בתחילת ענינה .לבלתי התאמץ לעלות אל גרם המעלות על הדרך אשר זכרנו .כי אין להם שום מבוא אל ההצלחה האנושית ואל ההשארות הנצחי כלל .כי הצורה ההיולאנית היא הווה בהוייתו ונפסדת בהפסדו ככל שאר הצורות ההיולאניות .וכמ"ש ההוא ינוקא בשם רביה בהאי הבלא דפומא. ולזה כל האנשים שהם ריקים משלמות מעצמן וגם לא קבלו הישרה אלהית להשלמתם לא נמצא בהם איש מוצלח ומאושר כי אם בזרות. באומות העולם לא תמצא מי שיזכה להישארות אלא יחידים שהם כמר מדלי ועליהם נאמר כל הגויים כאין נגדו וכו' (שם מ') וכמו שאמאר הן גויים כמר מדלי (שם) .כי כמו שהטפה שנופלת מהדלי בשעת הדלייה היא לבדה אשר תושב אל מקורה ומקומה הראשון .וכל המים אשר בדלי הם מוצאים להספיק צרכיהם להשקות הבהמה או לגבל טיט או לאיזה דבר אשר יעשה מהם לכל מלאכה .ואינן חוזרין שם לעולם .כן הוא יחס שלמי האומות אשר יש להם חלק בהשארות הנצחי אל כולם .כי השבים מהם אל המקום אשר משם חוצבו הם מעט מאוד .וכמעט בטל במיעוטו כערך הטפה הנופלת מהדלי אל הבור אל רוב המים אשר בתוכו .וההולכים לאבדון ולהפסד הם רבים מאד מאד .כערך המים אשר בדלי עצמו אל הטפה הנופלת בתוך הבור .ואמר (שם) וכשחק מאזנים נחשבו שאינו מעלה ומוריד דבר בערך הנשקל בהם .וסיים "הן איים כדק יטול" להורות שהם במדרגת המותר והפסולת הנמצא בתבואות שא"א זולתו .ועל אלו וכיוצא בהם ועל מעשיהם אמר החכם הבל הבלים וכו' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש (קהלת א') .כי כל פעולותיהם לארבעת רבעיהם שזכרם החכם בתחלת ספר המדות .אם המלאכה והלמוד אשר לחלק השכל .ואם המעשה והבחירה אשר לחלק החמרי .כלם הם הבל הבלים .ולזה כפל שתי פעמים לומר הבל הבלים .כי כל אחד משניהם הוא הבל מצד סוגו ,והבלים מצד שני מיניו .וזה מצד שכל עניינם ותכליתם הוא תחת השמש (שבת ל' ע"ב). 21 שלמות האדם היא מצד המעשים אשר הם למעלה מן השמש אמנם כאשר העביר העיון על מקום שלמות האדם .והוא מצד המעשים אשר הם למעלה מן השמש. והן אותן שתעשינה בעלותו במדרגת האצילות שאמרנו .מצד שאינן הבל הבלים על הדרך ההוא. אבל שישוב העליון למקומו הגבוה ,והמעולה והשפל למקומו אשר בו .כמו שפסק הדין בסוף דבריו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל וכו' (שם י"ב) .ולזה סמך לשם בחתימתו הבל הבלים אמר קהלת וכו' .ולא כפל ההבלים כבאשונה .לומר כי אז כשהיו כל המעשים על זה האופן ,לא יהיה הבל ולא הבלים רק שני מיני הפעולות אשר לחלק העפרי לבד .כי החלק השכלי והפעולות הנמשכות ממנו שכולם הם למעלה מן השמש ,יש להם אחרית ותקווה בלי ספק .כך נתבאר לנו כל זה שם בפי' קהלת .ארמוז קצתו עם הנלוה אליו ממינו בפרשת אחרי מות שער ס' ב"ה: ומותר האדם מן הבהמה אין לבד הנשמה הטהורה וכו' ולחתימת זה הענין פקח עיניך וראה איך כוונו אליו מתקני התפלות .בבוקר יעירו לנו אזן לשמוע סדר תיקונם בתחילת התפלה .מה אנו מה חיינו וכו' [והוא מתנא דבי אליה פ' כ"א ע"ש] .וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה וכו' .הנה ביארו לנו היטב כי מצד הצורה ההיולאנית המשותפת לכל המין האנושי ומצד פנייתם אל הטוב והרע הכולל ההוא ,אנו ומעשינו וכחנו וגבורותינו וחכמתנו הכל הבל ,ומותר האדם מן הבהמה אין .עם שאמרנו שיש בו נפש יתירה במה שהיא הצורה היותר שלמה שבמורכבים. עם כל זה אחר שהכל הולך אל מקום אחד ,המותר הוא אין מוחלט .ולזה לא אמר שאין מותר לאדם מן הבהמה .אלא שמותרה הוא אין .רצוני כאלו אינו ,אחר שאינו מוציא שלמותו אל הפועל .וכמ"ש לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם .כי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד לכל וכו' (קהלת ג'). עם ישראל בקבלת התורה והמצוות ובזכות אבות זכו ועלו למעלות הנזכרות על ידי התורה והמצוות אמנם היתרון אש ר ימצא לנו אשר נפלינו בו משאר העמים הוא כי אנחנו עמך בני בריתך וכו' .זרע יצחק עקידך וכו' .עדת יעקב בנך בכורך וכו' .וזה כי בעוצם השתדלותם וחריצותם של אלו האבות הקדושים לעלות במעלות הנזכרות .נתעצמו בעצם וזכו את הבנים לקבל דת אלהית .אשר בה נתמלאו הריקים שבהם מצוות אלהיות כרימון (חגיגה כ"ז ע"א) הפונות אל ההצלחה האלהית. אשר בם נמלטו מעיצבון ההבל ההוא ,ומצער ההפסד ,כמו שנתבאר בכמה מקומות מהתורה .אשר לפי זה החליט המאמר (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך וכו' .כאשר יתבאר בפ' יתרו שער מ"ד ב"ה .וגם חז"ל אמרו (סנהדרין ל' ע"א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא .אך כאשר יתבאר בפ' שמיני שער ס' ב"ה. הנשמות נתונות באוצרות מתחלפות לכל אומה ואומה ועל הענין הזה אמר מי שאמר מחכמי המדרשות שהנשמות נתונות מאוצרות מתחלפים .כי הנפש הנתונה לכלל המון העמים היא אותה נפש חיה והבלא דפומא שאמרנו אמנם לשרידים אשר עמדו על נפשם נתוסף בהם רוח אחרת ונפש יתירה מאצילותו ית' המשפע אליה יום יום .כאשר הונח בזה הדרך הישר והנכון שכתבנו. : 21 מאמר הנפש לרבנו משה בן מיימון הספרדי הקדמת הרמב"ם למסכת אבות (שמונה פרקים) 22 הקדמה פרקי הצלחה לרמב"ם (אגרת שכתב הרמב"ם לתלמידו) 23 התלמיד החשוב ,אולם באשר נזדכך לבך ונבדלו ממנו הענינים ,יתבאר לך מה שנתבאר לראשונים המוכנים להימצא בקהל השכלים ,ודע והבן במה שהישרתי אותך אליו .לפי שכל אחד מבני העולם אם רצה השלמות היה קרוב ממשה רבנו עליו השלום ,ואם רצה החיסרון היה כמו ירבעם בן נבט .ואולי יהיה המניע אותך ממך ובך ,והם הכרובים אשר המשילם בך ,באומרו והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה ,ובדבור האל יתברך תחיינה הנפשות המתות .כמו שהנשימה היא חיות הלב ובריאותו ורפואתו ממדוה התנועה המזקת אליו. במו שהנשימה חיות הלב ובהפסקתה ימות הגוף, כך דבר ה' חיות הנפש ,בהפסקו תמות הנפש והנה רוח תיבה משותפת .פעם נבארה נשימה ופעם נבארה נבואה .וכאשר היה חיות הלב עם זאת הנשימה המקררת ממנו אישות והתלהבות ,וכאשר שקטה ממנו רגע קטון היה זה סבה למותו .הנה כן בחייך כאשר בוטלה רוח הקדש מזה הלב ימות לשעתו וזו היא מיתתו. הכרובים סוככים על הארון ,והריאות סוככים על הלב, וכמו שבארון היו לוחות העדות, כך בלב צריך שתהיה כתובה בו התורה סוככים בכנפיהם המשילם בתיבה המשותפת תחת כנפי הריאה ,והם שתים באמת .ודע כי משכן לבך הוא הארון הגנוזים בו לוחות העדות וכמו כן היא גנוזה בלבך כתובה על לוח לבך. הלא תראה אומרו יתעלה (ישעיה נא) שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם .ואמנם הכרובים מניעים אותך מגביהים את יסודך מעלה מעלה ,ואתה כאשר התעסקת במורגליך אשר הם חוץ מקדש הקדשים ,הנה כבר החרבת ביתך האמתי והחשכת שמשך ונאסף ירחך. הדלקת המנורה היא לכווין את החושים והמדמה, והמדברוכל הכוחות אל עבר השכינה וכאשר התעסקת בעבודה מה שהוא ממך במדרגת קדש הקדשים ,וכ"ש בעבודת המנורה הטהורה בהטיבך את הנרות ,באופן שתשים חושיך וכוונתך לבדו יתברך ,והם ה' חושים, והשמש והירח ,המדבר והמדמה ,אל מול פני המנורה והוא נר מערבי שהשכינה במערב. וראה סדור השמש באמצע הגלגלים ,וזה כלו כדי שיגיע אותך זריחתו עליך באופן שישאר ביתך מאיר באורים הרבניים והכבוד המלאכיי .טעמה כי טוב סחרה ולא יכבה בלילה נרה. נשמת אדם נקראת ,נר אלוקים ,נשמת אלוקים ,צלם אלוקים, רוח טובה ,רוח נדיבה ,כבוד ,ונפש וראה אתה אחי ,את נרך ומה מעלתו ומה טובה צורתו לפי שהוא מעשה ידיו יתברך .כי נר ה' נשמת אדם פעם יקראה נר אלהים ופעם נשמת אלהים ופעם צלם אלהים ודמותו ,ורוח הטובה, ורוח נדיבה ,וכבוד ,ונפש. כאשר הנפש משכילה נקראת רוח הקדש, וכשלא תשכיל נקראת רוח טומאה וכאשר השכילה שבה רוח הקדש ,הלא תראה אמרו ורוח קדשך אל תקח ממני .והוא אומרו רוח ה' דבר בי וגו' .היא המדברת ,והיא המלאך ,והיא אשר כאשר נפרדה דבקה במחצבה הראשון ,והוא אומרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. והפך זה כאשר לא תשכיל ,ותטמא בעבירות ,תקרא רוח טומאה הלא תראה אמרו ית' אל תטמאו בכל אלה וגו' .ולזה היא טמאה אמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ .וממנה אמר רוח הולך ולא ישוב ,לענין יכולתה וחזרונה והיותה בימי נעוריה מקטרת ומנסכת לאלהים אחרים הגוף הנגוף ,ואיך יאות לה לבא אל המלך החדרה ,כי המלך טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים .ובאומרו ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם ר"ל אני טהור ותהיו טהורים. אמר קדושים תהיו כי קדוש אני. 24 הנפש נמשלה למנורה הטהורה ,כי יש בה חמשה חושים והמדמה והמדבר ,הרי שבעה נרות ,וכולם מתנועעים לעבודתו ית' והמשילה כמו המנורה הטהורה אשר לפני ה' כלה מקשה אחת זהב טהור ושבעה נרותיה לא יבטלו ,אכן יבערו תמיד להעלות נר תמיד .ואם תרצה תאמר כי משל המנורה הוא החושים הה' וכחות הנפש כלם מתנועעים עובדים בעבודתו יתברך וכאומרו ונשמות אני עשיתי. הנפש המשכלת היא רוח ה' ,וכל הכוחות כולם תפקידם לעבוד את הנפש המשכלת, ואם ח"ו המשכלת עובדת לכוחות הגוף זו עבודה זרה בטהרה התבונן באומרו יתברך כי רוח מלפני יעטוף .וזאת היא הנפש המדברת צלם אלהים ודמותו המקפת בהנהגת הגשמים .אמר ונשמות אני עשיתי ר"ל לעבודת הנפש המדברת .ולא תהפוך רצונו בך עד שתשים הנפש עובדת לחושים ,ותהפוך רצונו בך ותהיה אתה אחי עובד ע"ז בטהרה ,במה שתדמה אותו ממאכל ומשתה ומלבוש ומשגל ,ותאמר אלה הם עניינים מותרים. ואתה אמנם התעסקת בחושים והעבדת נפשך היקרה בת מלך לעבד נבל וכמו שהקדמתי במה שרמז אליו שלמה ע"ה תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם .ואמר דוד ע"ה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר כפי מה שביארו קדמונינו ז"ל איזהו אל נכר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע. לשתף את כל כוחות הנפש בעשיית המצוות אי אחי ,בוא בחושיך נגליהם ונסתריהם לעבודתו יתברך .ואתה בהיתקע שופר בראש השנה, ת יקונו והכשרו הנה תהיה תנועתו כולה באבריך .ידיך פשוטות ללקיחת השופר ,אצבעותיך מקמצות להחזיק בו ,גרונך ולשונך ,וכלי הקול משמשות להנעים תקיעתו ,תהיינה אזניך קשובות ורגליך עומדות ועיניך עצומות ויתר חלקיך נרעדים וחרדים .וכן תעשה הסוכה והלולב ושאר התורה, התפילה צריכה להיות באופן שימצא נפשו בעולם השכלים, נכנעה נפשו הנכבדה ,והוציאה אותו מן המוחשות והמתפלל יהיה פונה אל הש"י עומד על רגליו מתענג בלבו ובשפתיו ,ידיו פרושות ,וכלי דבורו הוגים מדברים ,ויתר חלקיו חרדים ונרעדים ,ולא יסיר מהנעים קולות ערבים מתדבק מכין עצמו מתחנן כורע ומשתחוה בוכה ,לפי שהוא לפני מלך גדול ונורא. על ידי תפילה אמיתית אדם מתנתק מן העולם, ויוכל לדעת את העתידות ויגיע אליו השקיעה והפלצות עד שימצא נפשו בעולם השכלים ,נכנעה נפשו הנכבדה, והוציאה אותו מן המוחשות ,וכאלו הוא נסתר מהם ,ויביט עם הכח המדמה ויראה וישמע מה שלא יהיה בו ספק .ולפי שהעתידים והעוברים הם במדרגה א' אל אותם הענינים ,לפי שהם נמצאים יחד בעניינים מבוארים להם ,הנה יביט בעתידים כמו שיביט בעוברים ,ואשר ספר אותם היו אמתיים .וכאשר נאותו וקבלו אותם אנשי האמת היו נאותים ומסכימים כ"ש שהוא על כל מה שירוץ בעולם ממלחמה ומרעב ומדבר וממות ומחיים .ובמה שהוא נעלם ממנו ישמרהו ,ומה שנחסר ממנו ישלימהו .אחר כן יכיר האוהב מן השונא ,החביב מן האויב ,ולא נעלם ממנו בעולם בכללו דבר ,ישתמש בו כמו שהוא משתמש בביתו בין משרתיו ונעריו. ההולך בדרך האמת הוא חי שלם ומשיג, וההולך ברך ההפוכה הוא קטן שפל ונבזה והוא בכלל חי שלם משיג .והפך זה חסרונו ויתבאר לו חסרונו וחסרון מדרגתו בעניין אשר היה בתורתו קטן ושפל ונבזה ,ויתבאר אז היותו קצר יד ונמנע מדבקות ההצלחה ,ואז תגיע לו החרטה ויזעק זעקה גדולה ומרה ותשלם לו החרטה וההכנע ,וכמאמר ישעיהו עליו השלום אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי וגו' .אמר זה בהתרשלו מהוכיח האומה ויראתו מהם וזה היה עוונו. 25 צורת האדם צריכה למשול על כוחות הנפש, כמו שהרוכב שהוא למעלה ממנה שולט על הבהמה ואמרו חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך פירוש ,שימשול על החושים כדי שלא יטרידוהו ,וכבר אמרו איזהו גיבור הכובש את יצרו ,ואמרו "והדרך צלח רכב" כמו רוכב שמים בעזרך ,והוא הידמות נפלא ,כי כמו שהאל יתברך מושל על השמים והושאל אליו רוכב על ההידמות הזה הנפלא ,שהרוכב הוא אשר יניע הבהמה ויוליכה איך שירצה והוא מופשט ממנה בלתי דבק בה אבל חוץ ממנה ,כן האל יתברך שמו הוא המניע הגלגל אשר בתנועתו מתנועע כל המתנועע בו ,והוא נבדל ממנו איננו כח בו .ולמה שיש כנפות הדבריות דומות אל יוצרן על דרך ההעברה ,לזה אמר צלח רכב על דבר אמת וגו' על זה הגשם שהוא העולם הקטן ,הלא תראה אומרו והוא רוכב על אתונו ואמר והיא רוכבת על החמור. וכן אמרו חציך שנונים חצים ימית בהם אויבי המלך ,וזהו הריגת תאוות יצר הרע אשר הוא אויב ליצר הטוב .ואמרו מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ,רמז אל החושים הגופיים אשר הם מנצחי הנפש .ואמרו מן היכלי שן מני שמחוך רמז ג"כ אל זה ההבל והדמיון ההוא כאשר נזדכך השן החזק הלובן .אח"כ אמר בנות מלכים ביקרותך רמז אל כח הנפש המדברת .ואמר ניצבה שגל לימינך בכתם אופיר ,רמז אל הנפש החיונית אשר נשלם אליה קנין ההכנעה נשמעת לנפש המדברת .בכתם אופיר תתרצה אליה ,ומתקשטת במעשים המתוקנים וההתאפקות והאומץ על קניית המעלות המדותיות והדבריות. שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך מדבר על הנפש החיונית שתכניע עצמה לפני הנפש המדברת אחר כך שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ,וזאת היא הנפש החיונית ר"ל שתעתק מטבעה החיונית ותשוב כפופה ונשמעת אל השכל ,והוא אומרו ויתאוו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו ,וישוב ההכנעה אל הסבה הראשונה במציאותה והוא האל יתברך הלא הוא אביך קנך .אח"כ אמר ובת צור וזאת היא הנפש המדברת הנחצבת מהסבה הראשונה וההתחלה הראשונה הפועלת לכל מה שזולתה .כמו שתיקרא האמת צור .כאמרו הצור תמים פעלו ,צור ילדך תשי .וכן אמרו וניצבת על הצור היותו יתברך התחלה ,ואומר במנחה פניך יחלו עשירי עם ,רמז אל כוחות הנפש והחושים וההבל .וזה הוא כל עצמותי תאמרנה. כל כבודה בת מלך פנימה, היא שלמות הנפש בהפסק וההפשטה ואומרו כל כבודה בת מלך פנימה ר"ל שלימות הנפש המדברת אמנם ישלם בהפסק וההפשטה .אח"כ לרקמות תובל למלך ,הנרצה בו ,כפי המאמר ומלבושך שש ומשי ורקמה ואלה הם המעלות .ואומרו תובל למלך ,הוא האל יתברך כאשר נזדככה הנפש וכבר החכימה אל החושים והשיבתם אל עבודתה ,וכן יתר הכוחות הגופיים הם תחת ממשלתה. הנפש תעתק מרוח אלהים שהיא בכח ,ושבה רוח אלהים בפעל, וזו רוח הקדש השכנה אל הקדושים והם עולם השכלים הנה אמר בו בתולות אחריה רעותיה ,וזה יהיה אצל עמוד הלב לפניו יתברך והתנשא האות הטהור בין ידיו ,ונראה יופי כוחות הנפש והתייפותם בעדי גאונם וקישוטם והמשכם בשמחה למצוותיו ,וכאשר חובר אליה אז הדבקה בנעימות הכליים והמליציים שבה אז ככלה בכלי העדי והנעימות המורישים עריבות הנשמעים מן הנערות הבתולות המקושטות המקוטרות אשר כבר הסכימה יפיין עם הדר מלבושיהן .והוא אומר בתולות אחריה ורעותיה ,רמז אל כחות הנפש המדברת הוא אומרו מובאות לך ר"ל מתפעלות ,הנה בזה תזדכך הנפש ותאיר נרה בלטישת פניה ופנותה לצורת השמש ,הנה היא תעתק מרוח אלהים בכח ושבה רוח אלהים בפעל ,וזו רוח הקדש השכנה אל הקדושים והם עולם השכלים .אח"כ אמר תחת אבותיך יהיו בניך בהתלמדם המעלות תשיתמו לשרים בכל הארץ ,ר"ל לא ישלם זה אלא במשלם על הארץ ,כאומרו ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ .וכבר ביארנו זה המזמור ביאור רחב יותר מזה ממה שחלק לנו האל משולחנו השמימיי. דברי חכמה צריכים להמסר למעטים לא לרבים 26 ותהיה בזה מצליח .ולא תאציל מאמריך אצל אנשים הרבה ,ותהיה ממי שנאמר עליהם כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד .כי אינו טוב מי שישליך מרגליות בתל אבנים כי היא אבדה בזולת מקומה ,ותהיה ממי שנאמר עליהם ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק: .... החומר מבדיל בין האדם לבוראו, וזה הגורם שהתורה תייעד ייעודיה בחומר ולא ברוחניות ודע ש החומר מבדיל בין האיש ובין אדוניו ,וזה תכלית העונש בעולם אצל מי שדקדק בו תענוג הדבקות ,במה שאפשר הידבקות בו בזה העולם .ואולם אצל העיוורים אשר לא ישיגו תענוג זולת תענוגי החושים הנה אין תענוג אצלם בלתי תענוג זה העולם ,ולא צער מעונש בלתי העדר תענוגם ,ולמה שהייתה זאת סברת רוב ההמון וגם כולם ,לכן יעדה התורה בהבאת הטובות עם ההשמע אל המצוה והפכן עם העבירה ,כאמרו והיה אם שמוע תשמעו וגומר ,אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה. לפי שהפסק המעיקים וריבוי הטובות סיבת הפנאי לדרישת השלמות והשגת האמתות לראויים ,כאומרו יאכלו ענווים וישבעו יהללו ה' דורשיו יחי לבבכם לעד ואמר והתענגו על רוב שלום ,והניאוף והעיוות לעיוורים ,כאומרו וישמן ישורון ויבעט וגומר ,ואומר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני ,ואל מי תגיע אל זה ההמון אשר אין להם תענוג זולת חושיהם. וכן בזה ספרו הנביאים מההצלחה האחרונה במה שהמשלנו במה שאמרו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ז' חופות במה שקדם זכרונו עד שנאמר מכניסת ג"ע ופרדסיה מה שנאמר ,ומכניסת גהינם ושלהבתה אמר כי ערוך מאתמול תפתה ,וכן נמשך לו הסברא כל מי שהלך דרך התורה במה שיאמרו האותיות ,וכל זה הוא מליצה לנעימות הנפש ושעורה בקרבת יוצרה ,וצערה במרחקה ממשכנה ,וכאומרו אני בצדק אחזה פניך .ואמנם הגופים כאשר נפרדו והבאישו והתעפשו ואנחנו נראה אותם באחרית דבר שלא יסורו מהיותם נתכים וכבר צמחו עשבים מאכל לבעלי חיים ,הנה כבר נתאמת מזה במה שנראהו מענין הגוף שלא נשאר גמול ועונש אלא לנפש ,אמר מי את ותראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ,וכבר קדם לך ביאור כל הבשר חציר ,יבש חציר ,נבל ציץ ,ודבר אלהינו יקום לעולם .לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה. לא המתים יהללו יה אלו אומות העולם, ואנחנו נברך יה אלו בני ישראל ותענוגם שהיה להם בעבודת ה' ישאר לנצח נצחים, וגם ילך ויוסיף כפל כפליים עד סוף העולם והענין כל הבשר בעוה"ז יורדי דומה באחריתם ,ואמנם בני ישראל לא כן ,אבל אנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה ,רמז לעובדים בזה העולם אשר הם "עם צדק" תענוגם לדבקותם הטהור .ו הם נשארים באותו התענוג אשר נעתקו ממנו וגם מוסיפים כפלי כפלים עד סוף העולם .וכן אמרו למען יזמרך כבוד ולא ידום ,ה' אלהי לעולם אודך מעניין העוה"ז, ולא שיודה בזה העולם הודאה ושבח בלתי נפסק ,עד שיאמר ולא ידום .ואיך יהיה זה וכבר יפסיקוהו המעיקים כמה חוליים ומקרים ,ואמנם כאשר התענגה נפשו בעבודתו הנה היא כאשר נעתקה והוסיפה בהתענג ולא תסור מלשבח כגלגלים והשכלים ,כמ"ש בגלגלים השמים מספרים כבוד אל ,ואמר במלאכים וקרא זה אל זה ואמר. הנה כבר הארכתי הדבור מאד למה שראיתי בו מהתועלת ,וכבר קיבצתי לך מאמרים נבואיים ורבניים וסברות פלוסופיות מסכימות בהגעת ההצלחה האחרונה בחלק מה שיגיע אליו היכולת ולא תעזוב מה שהישרתיך אליו .ותשים ספרי זה לנוכח עיניך ותתבונן בו בשאר העתים, ותשנה אותו פעמים מנויים ,וכמה הם ימי חייך המקיפים ,כי הוא יגיעך לקצה אחריתך ויישירך במעשיך ,כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. 27 שמונה פרקים לרמב"ם הקדמה למסכת אבות 28 הקדמה הקדמת המחבר אמר שמואל בן יודא אבן תבון: אמר הרב המחבר זכרונו לברכה .הנה בארנו בתחלת זה הדבור מה היתה הסבה בשום המחבר זאת המסכתא בזה הסדר ,וזכרנו גם כן רוב התועלת בזו המסכתא ,ויעדנו פעמים רבות במה שקדם בזה החבור לדבר בזאת המסכתא בענינים מועילים להאריך בה קצת אריכות מפני שהיא קטנה ואף על פי שתראה מבוארת וקלה להבין ,ולעשות מה שכוללת ,אינו קל על כל בני אדם .ואין כל עניניה גם כן מובנים מבלי פירוש ארוך עם היותה מביאה לידי שלמות גדולה והצלחה אמתית .ומפני זה ראיתי להרחיב בזה המאמר ,וכבר אמרו רבנן זכרונם לברכה (בבא קמא ל" ,).האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות" ,ואין אצלנו מעלה גדולה מחסידות אלא הנבואה ,והיא המביאה אליה כמו שאמרו רבנן זכרונם לברכה (עבודה זרה כ" ,).חסידות מביאה לידי רוח הקדש" .הנה התבאר מדבריהם שבקיום מאמרי זאת המסכתא מביא לידי נבואה ,והנני עתיד לבאר אמתת הדבר ההוא ,מפני שהוא כולל חלק גדול מהמדות הטובות: וראיתי להקדים קודם שאתחיל בפירוש ההלכה פרקים מועילים ,ידע מהם האדם הקדמות ויהיו לו גם כן מבוא ומפתח במה שאני עתיד לפרש .ודע ,שהדברים אשר אומר בפרקים אלו ובמה שיבא מן הפירוש אינם דברים בדותים מעצמי ולא פירושים שחדשתים ,אמנם הם ענינים לקטתים מדברי חכמים במדרשות ותלמוד וזולתם מחבוריהם ומדברי הפילוסופים גם כן הקדמונים והחדשים מחבורי הרבה בני אדם .ושמע האמת ממי שאמרו ,ואפשר שאביא לפעמים מאמר אחד כולו מספר המפורסם בלשוננו ,ואין בכל זה רוע ,ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם ממני שאני כבר התודיתי בזה ,ואף על פי שלא אזכיר "אמר פלוני" ,שזה אריכות אין תועלת בה ,ומפני זה ראיתי שלא לזכור האומר ,שכונתי להועיל לקורא ולבאר לו ענינים הצפונים בזאת המסכתא: 29 פרק ראשון דע שנפש האדם אחת ,א) .ויש לה פעולות רבות חלוקות ,יקראום קצת הפעולות ההן נפשות ויחשוב בעבור זה ,שיש לאדם נפשות רבות ,כמו שחשבו הרופאים ,עד ששם ראש הרופאים פתיחת ספרו ,שהנפשות שלש :טבעית ,וחיונית ,ונפשית .ופעמים שתקראנה כחות וחלקים, עד שיאמר "חלקי הנפש" .וזה השם יעשוהו הפילוסופים הרבה פעמים ,ואינם רוצים באמרם "חלקי" ,שהיא מתחלקת כהחלק הגופים ,אבל הם מונים פעולותיה החלוקות ,שהן לכלל הנפש ,כחלקים לכל המחובר מהחלקים ההם. הגהות וביאורים א) .בחקירה אם נפש האדם היא אחת רמב"ן (בראשית ב ,ז): "ודע כי המתחכמים במחקר חלקו באדם -מהם יאמרו (ראב"ח הנשיא ,ראב"ע שמות כג כה) כי באדם שלש נפשות ,נפש הגדול כצומח ,או תאמר בזו נפש הגדול ,ובו עוד נפש התנועה שהזכירה הכתוב (לעיל א ,כ -כד) בדגים ובחיה ובכל רומש על הארץ ,והשלישית הנפש המשכלת . ומהם יאמרו ,כי זאת הנפש אשר באדם מפי עליון ,בה ימצאו שלש הכחות האלה ,ורק היא יחידה. והכתוב הזה כפי משמעו ירמוז כן ,כי יאמר שיצר השם את האדם עפר מן האדמה והיה מוטל גולם כאבן דומם ,והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים ,ואז חזר האדם להיות 'נפש חיה' שיתנועע בה כמו החיות והדגים שאמר בהם (שם)':ישרצו המים שרץ נפש חיה' ,ו'תוצא הארץ נפש חיה' .וזה טעם 'לנפש חיה' ,כלומר ששב האדם להיות נפש בה חיים ,אחרי שהיה חרש את חרשי אדמה ,כי הלמ"ד תבא בהפוכים ,כמו 'והיו לדם ביבשת' (שמות ד ,ט)' ,ויהי לנחש' (שם ד ,ג)' ,וישם את הים לחרבה'(שם יד ,כא). אבל אונקלוס אמר' :והות באדם לרוח ממללא' ,נראה שדעתו כדברי האומרים שהם נפשות שונות, וזאת הנפש המשכלת אשר נפחה השם באפיו היתה בו לנפש מדברת ,וכן נראה לי מדעת רבותינו, ממה שאמרו (סנהדרין סה' :):רבא ברא גברא ,שדריה לקמיה דרבי זירא ,הוה מישתעיה ליה ולא אישתעי ,אמר דמן דחבריא את תוב לעפרך' .ובויקרא רבה (לב ,ב)' :אמר רבי אבין ,בשעה שאדם ישן ,הגוף אומר לנשמה ,והנשמה אומרת לנפש ,והנפש אומרת למלאך' ,וכן' :רוחו ונשמתו אליו יאסוף' (איוב לד ,יד) ,יורה כפי משמעו שהן שתים. ואם כן יאמר הכתוב' :וייצר ה' אלהים את האדם' ,יצירת תנועה שהיה האדם נוצר ,כלומר בעל תנועה ,כי היצירה היא החיות וההרגש ,שבהם הוא אדם לא גבול העפר ,וכמו שאמר' :ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ויבא אל האדם' (להלן ב ,יט) ,ואחרי שיצרו בהרגשה ,נפח באפיו נשמת חיים מפי עליון ,להוסיף הנפש הזאת על היצירה הנזכרת ,ויהי האדם כולו לנפש חיה .כי בנשמה הזאת ישכיל וידבר ,ובה יעשה כל מעשה ,וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה. והלמ"ד הזו למ"ד הקנין ,כמו 'אדוני המלך לך אני וכל אשר לי' (מ"א כ ד)' ,לקונה אותו לדורותיו' (ויקרא כה ,ל)' ,לך אני הושיעני' (תהלים קיט ,צד) ,או יאמר שחזר כולו נפש חיה ,ונהפך לאיש אחר ,כי כל יצירותיו היו עתה לנפש הזאת" ,עכ"ל. . 31 ואתה יודע ,שתיקון המידות היא רפואת הנפש וכוחותיה ,א) .וכמו שהרופא אשר ירפא הגופים ,צריך שידע תחלה הגוף אשר ירפאהו כולו ,וחלקיו מה הם ,רצוני לומר ,גוף האדם, וצריך שידע איזה דברים יחלוהו וישמור מהם ,ואיזה דברים יבריאוהו ויכווין אליהם ,כן רופא הנפש ,הרוצה לתקן מידות האדם ,צריך שידע הנפש וכחותיה בכללה וחלקיה ,ומה יחלה אותה ומה יבריאה הגהות וביאורים א) .רפואת הנפש וכוחותיה מאמרי הרמב"ם אמר משה ,מן הידוע מאמר הפילוסופים ,שיש לנפש בריאות וחולי ,כמו שיש לגוף בריאות וחולי, ואותם חולי הנפש ובריאותם ,היא מזגם בסברות ובמידות בלי ספק ,ולכן אני קורא הסברא הבלתי אמיתית והמידות הרעות כפי רוב התחלפותם ,מיני החולאים הנפשיים .חולי הנפש. הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות ונתברר מאלו המוקדמות ,כי תכלית העולם וכל אשר בו ,הוא איש חכם וטוב .וכאשר יתברר לאיש ,שהוא ממיני האדם ,הדעת והמעשה ,ר"ל בדעת ,לצייר בשכלו אמתות הדברים על פי מה שהם עליו ,ולהשיג כל מה שאפשר לאדם להשיג .והמעשה הוא תיקון וישור הדברים הטבעיים ,ושלא יהיה שטוף בתענוגים ,ושלא יקח מהם אלא מה שיהיה בו תקון גופו, ותקון המדות כלם .ועל כן האיש שיהיה על ענין זה ,הוא התכלית ,והוא החפץ .וזה הדבר לא נודע מאת הנביאים בלבד ,אבל חכמי האומות החולפים ,ואשר לא ראו הנביאים ,ולא שמעו חכמתם ,כבר ידעו גם הם ,שאין האדם שלם אלא כשיהיה כולל הדעת והמעשה .ודי לך בדברי החכם המפורסם בפילוסופים ,שאמר ,חפץ האל ממנו להיות נבונים חסידים .שהאדם כשיהיה חכם נבון ,מבקש תאוות ,אינו חכם על האמת .שתחלת החכמה מחייבת ,שלא יקח אדם ממעדנים הגופניים אלא מה שיש בו תקון צורך גופו. 31 ומפני זה אומר ,שחלקי הנפש הם חמשה – הזן והוא נקרא צומח ,המרגיש ,המדמה, המתעורר ,והשכלי".א). הגהות וביאורים א) .הצומח ,המרגיש ,המדמה ,המתעורר ,והשכלי". אבן עזרא על קהלת פרק ז פסוק ג טוב כעס -כבר בארו חכמי הראיות שיש באדם שלש נפשות: האחת נפש הצומחת והענין כי כמו שיש במיני הצמחים והדשאים וכל עץ כח קרא שמו נפש או מה שתרצה שיגדל גשם הצמח ויגביהנו וירחיבנו כן יש באדם וזאת הנפש מתגברת עד זמן קצוב וזאת הנפש היא המתאוה והצריכה לאכול. והנפש השנית נפש הבהמה והיא בעלת ההרגשות חמשה ,ובעלת התנודה ההולכת ממקום למקום וזאת הנפש גם היא באדם. ולאדם לבדו נפש שלישית .היא הנקראת נשמה היא המדברת המכרת בין אמת ושקר בעלת החכמה. והנפש השנית היא אמצעית בין שתי הנפשות .והאלהים נטע שכל באדם הוא הנקרא "לב" למלאת חפץ כל נפש בעתו .וגם עזרהו במצות תעמודנה כל דבר על מתכונתו .ואין זה הספר מוכן לדבר על סוד הנפש כי עמוק הוא .ולא יוכל מבין לעמוד על האמת כי אם אחר קריאת ספרים רבים .ולולא שהוצרכתי להזכיר חלקי הנפשות בעבור פירושי הפסוקים לא רמזתי לכלל אף לפרט. ....ועתה אפרש אותם בדרך קצרה .אע"פ שהשלש נפשות נקראות בשם אחד בעבור התאחדות, כי הנשמה תקרא רוח ונפש .לכן אשים שמות להם למען לא אאריך בתואר כל אחת .ויהיה השם הנפש המתאוה לאכול ולשמוח וחשק המשגל ,נפש .ויהיה שם נפש בעלת ההרגשה המבקשת שררה וגדולה ,רוח .ויהיה שם נפש החכמה ,נשמה .וכן חלקם רבנו סעדיה גאון ז"ל. וידוע כי בהתגבר הנפש תחלש הנשמה ,ואין לה כח לעמוד לפניה בעבור היותה גוף ,וכל יצריו עוזרים אותה .על כן המתעסק באכילה ושתיה לא יחכם לעולם .ובהתחבר הנשמה עם הרוח תנצחנה הנפש .אז תפקחנה מעט עיני הנשמה להבין חכמות הגויות .אבל לא תוכל לדעת החכמות העליונות ,בעבור כח הרוח המבקשת שררה .והיא המולידה הכעס. והנה זה פירוש "טוב כעס משחוק" וענין "כי ברוע פנים ייטב לב" היא הדאגה .כמו מדוע פניכם רעים ,וענין לב הוא השכל .ואחר שתתגבר הנשמה על הנפש בעזרת הרוח .צריכה הנשמה להתעסק בחכמה שתעזור אותה עד שתנצח הרוח ,ותהיה תחת ידיעה .וזה פירוש אל תבהל ברוחך לכעוס .וענין כי כעס בחיק כסילים ינוח שהוא עימהם לעולם ולא יזוז מהם .ועם החכם לא ימצא כי אם בעתו לצורך .וענין כי ברוב חכמה רב כעס ,כענין אל תתחכם יותר ,כי רוב החכמה ירבה כעסו על הבלי העולם ועל בני העולם ,ויצא מן היישוב .כענין למה תשומם ,וימות בלא עתו .על כן הטוב לאדם שישקול כל דבריו וענינו במאזני צדק ,ויתן חלק לכל נפש בעתו .וענין והסר כעס מלבך הוא שלא תמשול הרוח עליך .וכן והעבר רעה מבשרך היא התאוה .כי אם אוכל כל מאכל שיתאוה, יביא רעה על בשרו .וכן אם הוסיף על המשגל יביא רעה חולה על בשרו .וענין בשר הוא גופו. והנה הזכיר בפסוק הזה שיחליש אדם בכל יכולתו הרוח בעלת הכעס והנפש בעלת התאוה. אבן עזרא שמות פרק כג פסוק כה אמר אברהם המחבר -יש חכמים גדולים חכמי השתי תורות .ולא התעסקו בחכמת התולדה .על כן לא יכולתי לפרש אלה הברכות ,אם לא אזכיר מעט מן החכמות .בעבור שגוף האדם מהעולם השפל .והנשמה העליונה קשורה בו .ויש אמצעים בין הנשמה והגוף .והנה הם שני כוחות. ובלשון הקדש יקראו על הרוב רוח ונפש. כי הנשמה היא החכמה ,ומושבה במוח הראש ,וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ .והרוח בלב ובו חיי האדם .והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה והיא בעלת הכעס .וכן אמר שלמה אל תבהל ברוחך לכעוס כל רוחו יוציא כסיל .והנפש בכבד והיא המתאוה לאכול .וככה כתוב כי תאוה נפשך .ותאות המשגל ממנה. 32 והנה יש אדם שנברא שתהיינה לו אלו השלש הנזכרות חזקות או כלן רפות .או זו חזקה וזו רפה או לא חזקה ולא רפה .והנה בני אדם על כל זה מינים משונים .והשם הנכבד נתן התורה לחזק ולהגביר ולהגדיל הנשמה העליונה ואז לא ימשול הגוף עליה .ואם לא תהיה התורה נשמרת אז יגבר הגוף על הנשמה .והנה אתן לך משל .ידענו כפי חכמת התולדת כי כל אדם שגברה על תולדתו מרה אדומה יהיה בעל אף כי כן תולדת האש .כי המרה האדומה דומה לה .והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול .גם נחשוב ,אדם שאין חום בגופו ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס .והנה הוליד בגופו חום שלא היה שם לפני כעסו. והשם יתעלה למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו .וכאשר ישמרוה ימצאם חכמתם וידריכם דרך ישרה לכל דבר שלא יזיק להם .והכלל שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה ולא הפך הדבר שהנשמה סרה אל משמעת הגוף. ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים ,והוא הנקרא תולדת .והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה .כי מארה באה לחסר כח התולדת .כדרך אתה תאכל ולא תשבע. והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף והנה לא יפחד שומר התורה מהם .וזהו וברך את לחמך .ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שנוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים ועל זה כתוב והסירותי מחלה מקרבך .והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד .על כן כתוב גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים .והנה דברתי על חכמת הרפואות. ועתה אדבר על חכמת המזלות .דע כי כל הנולד יקרוהו מקרים כדרך מה שיורה מערכת המשרתים ברגע הולדו .וערך אלה אל אלה והדבר עמוק מאד .והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה משכלה כי תולדת הרחם להשכיל הילודים .או שתהיה עקרה ולא תלד והנה אם היה הדבק בשם במולדו, וכפי תולדתו שלא יוליד בנים .השם הנכבד אם היה דבק בו .יאמץ כח תולדת הכליות ויתכן עלילות הזרע עד שיוליד בנים .על כן אמר השם לאברהם התהלך לפני והיה תמים .וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל צא מאצטגנינות שלך .ואם תכרות ברית עמי שתעבדני אני ארבה אותך במאד מאד. כי אנצח התולדת .ואין זה נצוח במערכת הכוכבים כי לא נבראו להיטיב או להרע לעולם השפל רק הולכים תמיד לעבודת השם לצרכם ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם .והנה אם נשמור לא נקבל .ועוד אדבר על זה בפרשת כי תשא והנה הברכה השלישית שיהיה כל אחד מהם מוליד בנים ולא ימותו בחיי אביהם: 33 וכבר הקדמנו בזה הפרק ,שדברינו אינם רק בנפש האדם ,א) .כי כח המזון שיזון בו האדם אינו ככח המזון שיזון בו הסוס והחמור ,כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית ,והחמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית ,והנשר ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו .ואמנם על הכל יאמר "נזון" בשתוף השם לבד ,לא שהענין כולו אחד בעצמו .וכן יאמר על האדם ושאר בעלי חיים "מרגיש" בשתוף השם לבד ,לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בשאר בעלי חיים ,ולא ההרגש אשר בזה המין הוא ההרגש בעצמו אשר במין אחה ,אבל כל מין ומין מאשר לו נפש י ש לו נפש אחת בלתי נפש האחר ,ותתחייבנה מנפש זו פעולות ומנפש זו פעולות אחרות ,ואפשר שתדמה פעולה לפעולה ויחשוב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעצמו ,ואין הדבר כן .והמשל בזה ,שלשה מקומות חשוכים ,האחד מהם זרחה עליו השמש והאיר ,השני האיר עליו הירח והאיר ,והשלישי הודלק בו הנר והאיר .הנה כל אחד מהם נמצא בו האור ,אבל סבת זה האור ופועלו -השמש ,ופועל אחר -הירח ,ופועל אחר -האש, כן פועל הרגשת האדם הוא נפש האדם ,ופועל הרגשת החמור הוא נפש החמור ,ופועל הרגשת הנשר הוא נפש הנשר ,ואין להם ענין שיקבצם אלא שתוף השם בלבד .והבן זה הענין שהוא נפלא מאד ,וכשלו בו הרבה מהפילוסופים ,ותתחייבנה בזה הרחקות ודעות בלתי אמתיות .ב). הגהות וביאורים א) .נפש האדם אחת ובה ניזון ובה מרגיש ובה משכיל ספר עקידת יצחק -שער סג הערה א וכן עשו גם החוקרים כאשר רצו לבאר מהות ותכונת נפש האדם ,כי אחרי שראו שהאדם ניזון וגדל ,ומוליד בדומה לו ,כמו הצומח וירגיש ויתנועע ברצונו להתקרב אל המועיל ולהתרחק מהנזק, כמו החי .וישכיל ויתבונן על כל הדברים אשר מסביב לו בנפשו המשכלת ,חשבו קצתם כי האדם יש לו ג' נפשות ,הצומחת ,החיונית ,והמשכלת .ולהוציאם מטעותם זאת אמרו החוקרים האמיתים כי נפש האדם באמת אחת היא בעצמותה ,ורק ג' מיני כוחות אלה לה למנה בחוברת. ולבאר ענין זה יותר דמו נפש האדם שהוא עולם קטן להעולם הגדול בכללו ,שגם הוא אחד ,ובכל זאת יש לו שלשה חלקים ,עולם השכלים הנבדלים ,עולם הגלגלים ,ועולם הד' יסודות שתחת גלגל הירח ,משכן בני אדם ושאר בע"ח הצמחים והדוממים .ובעבור היות האדם בבחינת ג' כוחותיו הנפשיות השונות הנ"ל דומה להעולם הגדול המשולש בחלקיו ,הוטל גם החוב עליו להשתדל לקנות לנפשו ג' קנינים מוסריים שהם כנגד ג' חלקי העולם ,התורה והעיון השכלי האמיתי ,נגד עולם השכלים בעלי העיון וההשכלה האמיתית ,העבודה ועשיית מצות השמעיות רק למען מלאות רצון האדון ה' צבאות המצוה אותן לעשותן ,אשר הן נגד עולם הגלגלים ,המתנועעים ג"כ בשמחה ומשוש נפש בהקפתם התמידית לעשות רצון קונם (כי לדעת הקדמונים יש גם להגלגלים האלה נפש משכלת היודעת עצמה ואת בוראה י"ת שהוא סבתה ,וגמילות חסדים ועשות טוב איש לרעהו, אשר הם הכרחיים לקיום והנהגת החברה האנושית עלי ארץ ,נגד עולם היסודות המתנועעים בהכרח ע"י תנועות השמים וכסיליהם ובסבת התנועה הזאת יורכבו יחד זה עם זה ויתהוו כל הדברים עלי ארץ .ולזה נתנו לו לאדם ג"כ ג' כוחות כח השכל העיוני ,לעיין ולהתבונן בעניינים שכליים ומושגים רוחנים ,וכח השכל המעשיי הנחלק לשנים ,כי באחד מהם יעשה את כל מצות ה' אלקיו אף שלא יחייבן משפט שכלו לטובתו ולתועלתו המדינית ,רק למען שמוע בקולו כאחד מצבא המרום הששים ושמחים לשמור תפקידם לשמוע בקול דברו ,ובשני יעשה הפעולות והחובות המדיניות ההכרחיות ,לשחר בהן שלום ואושר בני אדם היושבים יחד בחברה אנושית כי בעזור איש את אחיו ,ולרעהו יאמר חזק ישכנו יחד בהשפט ובבטחה מבלי מחסור כל דבר ,ועל כל זה רומז מאמר התנא שהחל בו הרב ז"ל "על ג' דברים העולם עומד (ר"ל האדם שהוא עולם קטן, ובזכותו גם העולם הגדול בכללו) על התורה ועל העבודה ועל ג"ח :".עכ"ל ב) .הסברה שיש ג' נפשות מביאה להרחקות ודעות בלתי אמיתיות א.ה .כוונת הרב היא שרק אם הנפש היא אחת ,זה המחייב את האדם וכן זה עושה את האדם אחראי על כל פעולותיו .ויתרה מזאת ,יש בקביעה זו גם תביעה מוסרית גדולה מהנפש ,שהאדם יהיה אדם 34 בכל פעולותיו ,אפילו בפעולות שבהן הוא דומה בהם ליצורים נמוכים ממנו .כלומר ,שהדבר שעל ידו הוא מוגדר כ"אדם" ישלוט במישרין בכל פעולותיו של האדם. ומלבד זאת ,הקביעה שנפש האדם היא אחת ,מחייבת לומר שיש קשר אחדותי בין כל פעולותיו וכוחותיו של האדם ,ויש יחסי גומלין ביניהם .הוי אומר כי ישנה השפעה מהמידות על ההשכלה ולהיפך ,באופן שלא ניתן להפריד בניהם .כי לא יתכן שדעתו של אדם תהיה מתוקנת בזמן שמדותיו מקולקלות ,וכן להיפך .ומשום כך יש לעבוד על כל הכוחות בשוה ,כי הנפש היא אחת. ולכן כתב הרמב"ם שאם לא נחשוב כך ,תתחייבנה בזה הרחקות ודעות בלתי אמיתיות ,וזהו מפני שהנפש היא אחת ,ולכן מוטלת עליה האחריות לשלמות כל פעולותיה .ואמנם ,אילו היו הנפשות נפרדות ,לא היתה אחריות לאחת על חברתה ,ולא היה קשר בין תיקון המידות להשכלה וכדומה . 35 ואשוב אל כוונתי בחלקי הנפש ואומר: החלק הזן ,ממנו הכח המושך ,המחזיק ,המעכל ,הדוחה למותרות ,המגדל ,המוליד בדומה, המבדיל הליחות ,עד שיפריש מה שצריך להזן בו ומה שצריך לדחותו .והדברים על אלו שבעה הכחות ,ומה יעשו ,ואיך יעשו ,ובאיזה איברים פעולתם יותר נראית ויותר נגלית ,ומה מהם נמצא תמיד ,ומה יכלה מהם לזמן קצוב ,זה כולו ראוי במלאכת הרפואה ,ואין צורך לו בזה המקום . והחלק המרגיש ,ממנו הכוחות ההם המפורסמים אצל ההמון ,הראות ,השמע ,הטעם ,הריח והמשוש .והוא (המשוש) נמצא בכל שטח הגוף ,ואין לו אבר מיוחד כמו שיש לארבעה הכוחות. והחלק המדמה א) .הוא הכוח ,אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום ,וירכיב קצתם אל קצתם ויפריד קצתם מקצתם .ולזה ירכיב זה הכוח מן העניינים אשר השיגם עניינים שלא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם ,כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר ,ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ ,ובהמה באלף עיניים על דרך משל ,והרבה באלו הנמנעות ירכיבם הכוח המדמה וימציאם בדמיון. הגהות וביאורים א) .המדמה. מורה נבוכים (חלק א ההקדמה העשירית) דע ,אתה האיש המעין בזה המאמר ,שאם ידעת הנפש וכוחותיה והתאמת לך בה כל דבר לפי אמיתת מציאותו -הנה תדע ,כי הדמיון נמצא לרוב בעלי החיים (אמנם בעלי החיים השלמים כולם רצוני לומר :אשר להם לב -מציאות הדמיון להם מבואר); ושהאדם לא הובדל בדמיון .ואין פועלהדמיון -פועל השכל ,אבל הפכו -וזה :כי השכל יפרק המורכבות ,ויבדיל חלקיהם ,ויפשיטם, ויציירם באמיתתם ובסיבותם ,וישיג מן הדבר האחד עניינים רבים מאוד ,שביניהם הפרש אצל השכל כהפרש שני אישים מבני אדם אצל הדמיון במציאות .ובשכל יבדיל הענין הכללי מן הענין האישי ,ולא יתאמת מופת מן המופתים אלא בכללי .ובשכל יודע הנשוא העצמי מן המקרי .ואין לדמיון פועל דבר מאלו הפעולות -שהדמיון לא ישיג אלא האישי המורכב בכללו ,לפי מה שהשיגוהו החושים ,או ירכיב הדברים המפוזרים במציאות וירכיב קצתם על קצתם ,והכל -גשם או כח מכוחות הגשם ,כמו :שידמה המדמה איש אדם וראשו -ראש סוס ,ולו כנפיים ,וכיוצא בזה - וזהו הנקרא :הבדוי השקר ,שלא ישווה לו נמצא כלל .ולא יוכל הדמיון בשום פנים להימלט בהשגתו מן החומר ,ואפילו הפשיט צורה אחת בתכלית ההפשט; ולכן אין בחינה בדמיון: ושמע מה שהועילונו החכמות הלימודיות ,ומה גדול מה שלקחנו מהם מן ההקדמות: דע כי יש דברים ,כשיבחנם האדם בדמיונו ,לא יצירם כלל ,אבל ימצא המנע דמיונם -כהמנע התקבץ שני ההפכים .ואחר כך התאמת במופת מציאות הדבר ההוא הנמנע לדמותו והוציאהו המציאות .וזה ,שאם תדמה כדור גדול אי זה שיעור שתרצה ,ואפילו דמית אותו כשיעור כדור הגלגל המקיף; ואחר כך תדמה בו קוטר ,יעבור על נקודת מרכזו; ואחר כך תדמה שני אנשים עומדים על שתי קצות הקוטר עד שתהיה הנחת רגליהם על ישרון הקוטר ,וישוב הקוטר והרגלים בקו אחד ישר -לא ימלט מהיות הקוטר נכחי לאופק או בלתי נכחי; ואם היה נכחי -יפלו שניהם יחד ,ואם היה בלתי נכחי -יפול אחד מהם ,והוא התחתון ,ויעמוד האחר .כן ישיג הדמיון .וכבר התבאר במופת ,שהארץ כדורית ושמן המיושבת -על שתי קצוות הקוטר ,וכל איש משוכני שתי הקצוות -ראשו אל השמים ורגליו לצד רגלי האחר שהוא בראש הקוטר האחר ,ואי אפשר נפילת אחד מהם כלל ולא יצויר ,מפני שאין אחד מהם למעלה ואחד למטה ,אבל כל אחד משניהם למעלה ולמטה בהצטרף אל האחר .וכן התבאר במופת ,במאמר השני מספר החרוטים ,יציאת שני קוים, יהיה ביניהם בתחילת יציאתם רוחק אחד ,וכל אשר ירחקו -יחסר הרוחק ההוא ויקרב אחד מהם אל האחר ,ולא יתכן הפגשם לעולם ,ואפילו יוצאו לבלתי תכלית ,ואף על פי שכל אשר ירחקו - יתקרבו; וזה לא יתכן שידומה ולא שיפול בשבכת הדמיון כלל -ושני הקוים ההם ,האחד מהם ישר והאחד מעוקם ,כמו שהתבאר שם .הנה כבר התבאר מציאות מה שלא ידומה ולא ישיגהו הדמיון, 36 אבל הוא נמנע אצלו; וכן התבאר במופת המנע מה שיחיבהו הדמיון ,והוא ,היות האלוה ית' גשם או כח בגשם -שאין נמצא אצל הדמיון אלא גשם או דבר בגשם: הנה כבר התבאר ,שיש בנמצא דבר אחר ,בו יבחן הראוי והעובר והנמנע ,ואינו הדמיון .ומה טוב זה העיון ומה גדולה תועלתו למי שירצה שינצל מזה החושך -רצוני לומר ,ללמוד מן הדמיון: ולא תחשוב שהמדברים לא ישערו בדבר מזה ,אבל ישערו בו קצת משער וידעוהו ,ויקראו מה שידומה והוא נמנע ,כמו ,היות האלוה גשם -עולה על רוח ודמיון; והרבה פעמים יבארו ,שהעולות על רוח -כוזבות .ולזה הוצרכו לתשע הקדמות אשר זכרנו ,עד שאימתו בהם זאת ההקדמה העשירית ,והיא -העברת מה שרצו העברתו מן המדומים ,מפני התדמות העצמים והשתוות המקרים במקריות ,כמו שבארנו: והתבונן ,אתה המעין וראה ,שהנה יצא דרך עיון עמוק מאד .וזה ,שאלו -קצת ציורים ,יאמר איש שהם ציורים שכליים ואחר יאמר שהם ציורים דמיוניים ,ונרצה שנמצא דבר יבאר לנו המושכלות מן המדומות .ואם יאמר הפילוסוף ,שהמציאות עדי -כמו שיאמר ובו אבחון הראוי והעובר והנמנע יאמר לו בעל הדת ,ובזה היא המחלוקת ,שזה הנמצא ,אומר אני ,שנעשה ברצון ,לא שהתחייב,וכשנעשה בזה התואר -היה אפשר שיעשה בחילופו ,אלא אם יגזור הציור השכלי ,שאי אפשר חילוף זה ,כמו שתחשוב: ושער ההעברה הזה ,יש לי בו דברים ,תשמעם במקומות מזה המאמר ,ואינו ענין ימהר האדם לדחותו כולו ברגע קטן: ספר המורה -חלק ב פרק יב וכמו שהדמיון לא יציר נמצא כי אם גוף או כח בגוף ,כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד .הדמיון ,אשר הוא גם כן 'יצר הרע' באמת; כי כל חסרון בדיבר או במידות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו: ספר המורה -חלק ג פרק מח וכן אסר לשחוט 'אותו ואת בנו' 'ביום אחד' -להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם ,כי צער בעלי חיים בשה גדול מאד ,אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים ,כי אהבת האם ורחמיה על הולד אינו נמשך אחר השכל ,רק אחר פועל הכח המדמה ,הנמצא ברוב בעלי חיים כמו שנמצא באדם .והיה זה הדין מיוחד ב'שור ושה' ,מפני שהם -מותר לנו אכילתם מן הביתיות הנהוג לאכלם ,והם אשר תכיר מהם האם מן הולד: ספר המורה חלק ב פרק לו וכבר ידעת כי כל כח גופנ י יחלש וילאה ויפסד עת ,ויבריא עת אחרת; וזה הכח המדמה -כח גופני בלא ספק; ולזה תמצא הנביאים ,תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם .כבר ידעת אמרם" ,אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות"; וש'יעקב אבינו' לא באתהו נבואה כל ימי אבלו ,להתעסק כוחו המדמה בהפקד יוסף; מורה נבוכים (חלק ב פרק יב) "וכמו שהדמיון לא יציר נמצא ,כי אם גוף או כח בגוף ,כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל ,או על רוחק אחד ומצד מיוחד .הדמיון ,אשר הוא גם כן 'יצר הרע' באמת; כי כל חסרון בדיבר או במידות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו". מורה נבוכים (חלק א פרק מט) "וכבר ידעת ,כי השגת הנקי מן החומר ,הערום מן הגשמות לגמרי ,כבדה מאוד על האדם ,אלא אחר לימוד רב; ובלבד למי שלא יבדיל בין המושכל והמדומה ,ורוב השענו על השגת הדמיון לבד, ויהיה כל מדומה אצלו נמצא או אפשר המציאה ,ומה שלא יפול ברשת הדמיון אצלו נעדר ונמנע המציאה; כי אלו האנשים -והם רוב המעיינים -לא יתאמת להם עניין לעולם ,ולא יתבאר להם ספק". 37 ספר המורה חלק ג פרק נד השלמות הראשון -והוא הפחות שבהם ,והוא אשר עליו יכלו ימיהם אנשי העולם -הוא שלמות הקנין -רצוני לומר ,מה שימצא לאדם מממון ובגדים ,וכלים ועבדים וקרקעות ,וכיוצא באלו; ושיהיה האדם מלך גדול -הוא מזה המין -ושלמות שאין דבקות בינו ובין האיש ההוא כלל ,אבל הוא יחס אחד ,רוב הנאתו -דמיון גמור -רצוני לומר ,שזה ביתי ,וזה עבדי ,וזה הממון שלי ,ואלו הם גדודי וצבאי -וכש יבחון גופו ,ימצא הכל חוצה לו ,וכל אחד מאלו הקנינים הוא מה שהוא נמצא בפני עצמו; ומפני זה ,כשיעדר היחס ההוא ,ישכים האיש ההוא אשר היה מלך גדול -אין הפרש בינו ובין הפחות שבבני אדם ,מבלתי שישתנה דבר מהדברים ההם אשר היו מיוחסים אליו .ובארו הפילוסופים כי מי שישים השתדלותו וטרחו לזה המין מן השלמות -לא טרח רק לדמיון גמור, והוא דבר שאין לו קימא; ואפילו יתקים בידו הקנין ההוא כל ימי חייו -לא יהיה לו בעצמו שום שלמות: אמונה ובטחון לחזו"א (פרק א) "ענין הדמיון הוא כח נאצל מן השכל ,והוא שטחי בלתי עיוני ,וטבעו לשכנע את האדם ,ולאסור את לבו שלא יחשוב נגד דמיונו .ולעומת זה השכל הוא תמיד איש ריבו של הדמיון ,והאדם מכיר בשכלו כי הדמיון לאו בר סמכא הוא ,אבל לעתים ינצח הדמיון בהיותו תוקף על האדם ביותר .דברי הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו ,ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו. ואמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל ,נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות ,כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו ,ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות ,ועל החכם להבר בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים .וכאן יש כר נרחב אל הדמיון, כ י טבע הדמיון למהר ולהתקדם ולהגיד משפט ,טרם שהשכל הכין מאזני משפט לשקול בפלס דבר על אפנו ,והדמיון חורץ משפטו כרגע ,מהו מן האמת ומהו מן הכזב". אמונה ובטחון לחזו"א (פרק ה) "הדמיון כופף ראשו בפני העושר ,ולעתים בפני העשיר ,נכנע לפני הכח ,ולעתים לפני בעל הכח, נכנע לפני היופי ,לפני הנוי ,לפני היכלי שן ,לפני ארמוני מלכים ,לפני מעשים כבירים ,לפני המצאות חדשות ,כורת ברית עם העין ,הולך שלובי זרוע עם ההוה. והשכל איש ריבו ,אוהב את הבחינה השכלית ,מחבב את המאזנים. אגרת המוסר לרבי ישראל סלנטר ז"ל האדם חפשי בדמיונו ואסור במושכלו :דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו: בל יחת מעתיד הודאי :עת יפקוד ה' על כל מפעליו ובשפטים קשים יוסר: בל ילכד זר בגללו ,הוא לבדו ישא פרי חטאיו:אחד הוא עושה העברה והנענש :מרה היא ,בל יאמר האדם זה חלי ואשאנו :פגעי התבל מצערים המה למכביר ,מול ענשי העברות :תגעל נפש האדם למדי ,יום לשנה יחשב: אוי לדמיון ,אויב הרע הלזה! :מידינו הוא ,בכחנו להרחיקו :בתתו אזן קשבת אל השכל :להשכיל על דבר אמת ,לחשוב שכר עברה נגד הפסדה :ומה נעשה? הדמיון נחל שוטף ,והשכל יטבע :אם לא נוליכנו באניה ,היא רגשת הנפש וסערת הרוח. א.ה .פירוש הדמיון הוא משוחרר מהמציאות ,בגלל שאינו נוקט את היחסים הקיימים למעשה בין העובדות הממשיות ,אלא יוצר יחסים חדשים בניהן כרצונו ,היחסים החדשים הנגרמים ע"י פעילות הדמיון אינם צריכים להיות דומים ליחסים שקיימים או שיהיו קיימים במציאות ,ואף אפשר שלא יהיו קיימים לעולם ,אע"פ שהדמיון אינו בורא יש מאין והוא מוצא את החומר לפעולתו בציורים הקיימים בזיכרון ,הרי בכל זאת הוא יוצר דבר חדש על ידי שהוא משתמש בהם באופן שרירותי להתיר אותם מתוך יחסיהם וקבוצותיהם המקוריים וליצור דמויות חדשות המשתנות תמיד לפי שרירות לבו ורצונו ,ובכאן היא הסכנה אם לא משליטים עליו את השכל שהרי יכול הוא להוליך את האדם שולל. 38 ובכאן טעו המדברים הטעות המגונה הגדולה אשר בנו עליה פינת חטאתם בחלוקת המחויב, האפשר והנמנע א) .שהם חשבו או הביאו בני אדם לחשוב ,כי כל מדומה אפשר ,ולא ידעו שזה הכוח ירכיב עניינים שמציאותם נמנעת כמו שזכרנו. הגהות וביאורים א) .המחויב האפשר והנמנע פירוש המלות הזרות אות האלף "אפשר -מלה תלמודית .עניינה ידוע ,כעניין 'יכול' .והפילוסופים קוראים הדבר שאפשר שיימצא ואפשר שלא יימצא ' -אפשר' .והנה ,יש מן החכמים שאינם מודים במציאות האפשר ,אך אומרים שכל דבר הוא ,אם ראוי או נמנע; ואולם המאמתים מן הפילוסופים חלקו הדברים על שלשה ,דבר שאי אפשר שלא יימצא יקראוהו' ,הכרחי' או 'מחויב' .ודבר שאי אפשר שיימצא כלל יקראוהו, 'נמנע' ,ודבר שאפשר שיימצא ואפשר שלא יימצא יקראוהו' ,אפשר' -ופעמים נאמר 'אפשר' במקום 'אפשרי' ,ועשו ממנו שם הפעל' ,אפשרות' .ו'אפשר' ו'עובר' שמות באים זה אחר זה על דבר אחד ,וכן' ,הכרחי' ו'מחוייב'". 39 והחלק המתעורר הוא הכח ,אשר בו ישתוקק האדם לדבר אחד או ימאסהו .ומזה הכח יבא אל פעולות בקשת הדבר והבריחה ממנו ,בחירת דבר אחד או התרחק ממנו ,הכעס והרצון ,הפחד והגבורה ,האכזריות ורחמנות ,אהבה והשנאה והרבה מאלה המקרים הנפשיים .וכלי זה הכח - כל אברי הגוף ,ככוח היד על לקיחת דבר ונגיעתו ,וכח הרגל על ההליכה ,וכח העין על הראות, וכח הלב להתגבר או לירא בעת הפחד ,וכן שאר איברי הגוף הנראים והנסתרים הם וכחותיהם, כולם כלים לזה הכח המתעורר. והחלק השכלי הוא הכח הנמצא לאדם אשר בו ישכיל ,בו תהיה ההשתכלות ,בו יקנה החכמות ובו יבדיל בין המגונה והנאה א) .מן הפעולות ,ואלו הפעולות ,מהן מעשיות ומהן עיוניות. הגהות וביאורים א) .הנאה והמגונה הם במפורסמות ספר מורה נבוכים (חלק א פרק ב) "אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות ,לא במושכלות ,כי לא יאמר השמים כדוריים -נאה ,ולא הארץ שטוחה -מגונה ,אבל יאמר ,אמת ושקר .וכן בלשוננו ,יאמר על הקושט ועל הבטל ' -אמת ושקר' ,ועל הנאה והמגונה ' -טוב ורע'; ובשכל ידע האדם ה'אמת' מן ה'שקר' ,וזה יהיה בענינים המושכלים כולם .וכאשר היה על שמות עניניו ותמותם ,והוא עם מחשבתו ומושכליו ,אשר נאמר בו בעבורם' ,ותחסרהו מעט מאלוהים' ,לא היה לו כוח להשתמש במפורסמות בשום פנים ,ולא השיגם ,עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות -והוא גלות הערוה -לא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו .וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות ,כמו שאמר' :כי טוב האץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים' נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית ,ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צווה בה ,והגיעה לו השגת המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות ,ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ,ובאיזה ענין שב .ולזה נאמר' :והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע' ,ולא אמר' :יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת' ,ואין בהכרחי 'טוב ורע' כלל ,אבל 'שקר ואמת' .והתבונן אמרו' :ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם' -לא אמר' ,ותפקחנה עיני שניהם ויראו' ,כי אשר ראה קודם הוא אשר ראה אחרי כן ,לא היו שם סנורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו ענין אחר ,שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם". 41 והעיוניות -אשר בהן ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה שהן עליו ,והן אשר תקראנה "חכמה" סתם .א) .והמעשיות -מהן מלאכות מחשבות ומהן מחשבי .והמלאכות מחשבות הוא הכח ,אשר בו ילמוד המלאכות כנגרות ,עבודת האדמה ,הרפואה ,והמלחות. והמחשבי הוא הכח ,אשר בו יסתכל בדבר אשר ירצה לעשותו ,אם אפשר לעשותו אם לאו, אם אפשר לעשות -איך צריך שיעשה ,זה שיעור מה שצריך שנקח מענין הנפש הנה. הגהות וביאורים א) .שם חכמה ספר מורה נבוכים -חלק ג פרק נד שם 'חכמה' נופל בלשון העברי על ארבעה דברים .הוא נופל על השגת האמיתות אשר תכלית כונתם -השגתו ית' -אמר" ,והחכמה מאין תמצא וגו'" ,ואמר" ,אם תבקשנה ככסף וגו'" -וזה הרבה .ונופל על ידיעת המלאכות ,איזו מלאכה שתהיה" ,וכל חכם לב בכם"" ,וכל אשה חכמת לב" .ונופל על קנות מעלות המדות" ,וזקניו יחכם"" ,בישישים חכמה" -כי הדבר שיקנה האדם בזקנה לבד הוא ההכנה לקבל מעלות המדות .ונופל על הערמה והתחבולה" ,הבה נתחכמה לו"; ולפי זה הענין אמר" ,ויקח משם אשה חכמה"; -רצונו לומר ,בעלת ערמה ותחבולה; ומזה הענין - "חכמים המה להרע"; ואפשר שיהיה ענין 'חכמה' בלשון העברי מורה על הערמה ושימוש המחשבה .ופעמים תהיה הערמה ההיא וההתחכמות -לקנות מעלות שכליות ,או לקנות מעלות מדות ,או ללמוד מלאכת מעשה ,או תהיה ברעות ובמדות מגונות .הנה התבאר ש'חכם' יאמר לבעל המעלות השכליות ,ולבעל מעלות המידות ,ולכל בעל מלאכת מעשה ,ולבעל תחבולות במעשים מגונים וברעות: ולפי זה הבאור יהיה החכם בכל התורה על אמיתתה נקרא 'חכם' משני פנים ,מצד מה שכללה התורה מהמעלות השכליות ,ומצד מה שכללה ממעלות המדות .אלא מפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות ,בלתי מבוארות בדרכי העיון ,נמצא בספרי הנביאים ודברי ה'חכמים' שמשימים ידיעת התורה מין אחד ,והחכמה הגמורה מין אחר -החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוהו מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם .וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה" ,לא רבים יחכמו"" ,והחכמה מאין תמצא וגו'?" וכיוצא באלו הפסוקים הרבה -כולם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדנו המופת על דעות ה'תורה' .אמנם בדברי ה'חכמים ז"ל' הוא גם כן הרבה מאד -רצוני לומר ,שגם הם משימים ידיעת ה'תורה' מין אחד וישימו החכמה מין אחר -אמרו 'ז"ל' על 'משה רבנו'" ,אב בחכמה אב בתורה ,אב בנביאים"; ובא בשלמה" ,ויחכם מכל האדם" -אמרו" ,ולא ממשה" -כי הוא רוצה באמרו 'מכל האדם' -מכל אנשי דורו; -ומפני זה תמצא שהוא זוכר 'הימן וכלכול ודרדע בני מחול' ,החכמים המפורסמים אז: וזכרו ה'חכמים ז"ל' גם כן ,שהאדם נתבע בידיעת ה'תורה' תחילה ,ואחר כך הוא נתבע בחכמה, ואחר כך הוא נתבע במה שראוי עליו מתלמודה של תורה -רצוני לומר ,להוציא ממנו מה שראוי לעשות .וכן ראוי שיהיה הסדר ,שיודעו הדעות ההם תחילה על דרך קבלה ,ואחר כך יתבארו ב מופת ,ואחר כך ידוקדקו המעשים המטיבים דרכי האדם .וזה לשונם 'ז"ל' בהיות האדם נתבע על אלו הענינים השלשה על הסדר הזה -אמרו" ,כשאדם נכנס לדין ,תחילה אומרים לו ,קבעת עתים לתורה? פלפלת בחכמה? הבינות דבר מתוך דבר?" -הנה התבאר לך שידיעת ה'תורה' אצלם מין אחד ,והחכמה מין אחר ,והוא -לאמת דעות ה'תורה' בעיון האמיתי: 41 דע שזאת הנפש האחת אשר קדם ספור כחותיה וחלקיה היא כחומר .והשכל לה צורה א). וכשלא הגיעה לה צורה ,יהיה כאילו מציאות ההכנה שבה לקבל הצורה ההיא לבטלה ,וכאילו היא מציאות הבל ,ב) .והוא אומרו (משלי י"ט ב)' :גם בלא דעת נפש לא טוב' ,רצונו לומר, שמציאות הנפש שלא הגיעה אליה הצורה ,אבל תהיה נפש בלא דעת ,לא טוב . הגהות וביאורים א) .השכל צורה לנפש רמב"ם יד החזקה -הלכות יסודי התורה פרק ד נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעינים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו: אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא. ב) .הנפש היא הכנה לצורה ובלי צורה היא לבטלה שם בהלכות יסודי התורה .לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה: רמב"ם יד החזקה -הלכות תשובה פרק ח כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת נפש בענין זה חיים אלו לפי שאין עמהם מות שאין המות אלא ממאו רעות הגוף ואין שם גוף נקראו צרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים: ספר עבודת הקודש (חלק ב פרק כא) "אנשי המחקר התחכמו במהות הנפש ,ואמרו שהיא הכנה לקבל החכמה ,וראיתם כי מתחלת היצירה עיר פרא אדם יולד לא ידע ולא יבין ,וכל זמן שהגוף הולך וגדל היא מתחכמת והולכת .וזה יורה שהנפש אינה אלא הכנה בלבד ,ואלו היתה הנפש חכמה מיום שחלה בגוף האדם ,יתחייב שיהיה הגוף חכם בצאתו מרחם אמו .זה דעתם בנפש האדם ,ואליו נמשך הרמב"ם ז"ל ,כנראה מדבריו בפרק א' משמונה פרקים שהקדים למסכת אבות .אמר שם' :ודע שזאת הנפש האחת ,אשר קדם ספור כחותיה וחלקיה ,היא כחמר ,והשכל לה צורה ,וכשלא הגיע לה הצורה ,יהיה כאלו מציאות ההכנה בה לקבל הצורה ההיא לבטלה ,וכאלו היא מציאות הבל .הוא אמרו גם בלא דעת נפש לא טוב ,ר"ל שמציאות הנפש שלא תגיע אליה צורה ,אבל תהיה הנפש בלא דעת לא טוב' ,עד כאן. וזה הדעת גלהו גם כן בפרק ד' מהלכות יסודי התורה ,ואנחנו אל חכמי ישראל הקדושים נשמע, אשר קבלו האמת מפי נביאי האמת והצדק ,והם אשר ידעו האמת על בוריו ,כי הנפש בבואה אל 42 הגוף חכמה היא מתח לת היצירה ,והכתוב מעיד לנו כן באמרו' :ויפח באפיו נשמת חיים' .והיודעים מקום אצילותה ידעו ,כי באה משם כלולה בחכמה ובינה והסוד ,ונשמת שדי תבינם. ואמרו בפרק המפלת' :ונר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ,שנאמר' :בהלו נרו עלי ראשי' וגו' .ואל תתמה ,שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ,ומלמדים אותו כל התורה כלה ,שנאמר' :ויורני ויאמר לי' וגו' ,וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה ,שנאמר' :לפתח חטאת רובץ'. הנה ,רז"ל כנו החכמה לנר ,ואמרו שהוא צופה בו ,רמז למה שמשיג מהעבר והעתיד ,והוא אמרם מסוף העולם וכו' .ובהקדמת זה הספר פירשתי בו פירוש אחר ,על דרך הסוד ידרש משם ,ואמר שהנר הזה על ראשו ,רמז על נשמתו שהיא מאירה בחכמה עליונה ,ואמרו שמלמדים אתו כל התורה כלה .הנה ,גלו לנו כי החכמה והתורה שעתיד ללמוד בבואו באלה החיים אם יזכה ,עודנו שם מתחכם ויודע הכל. ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ג ס"א ע"ב) תאנא ,אפילו כל אינון נשמתין דבני נשא עד לא יחתון לעלמא ,כלהו גליפאן קמיה ברקיעא ,בההוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא ,וכל מה דאוליפאן בהאי עלמא כלא ידעי עד לא יחתון לעלמא'. ואמרו במדרש ילמדנו פרשת פקודי' :מניחין לו נר דלוק על ראשו וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר' :בהלו נרו עלי ראשי' וגו' ,בבקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן ,ומראה לו הצדיקים שהם יושבים ועטרותיהם בראשיהם ,והמלאך אומר לו ,תדע ,מי הללו שאתה רואה ,הללו נוצרו כמותך בתוך מעי אמן ,ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקב"ה ,ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו ,ואתה סופך לצאת בעולם ,ואם תזכה ותשמור את התורה תזכה לישיבתם ,ואם לאו תשב במקום אחר .לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו הרשעים שטורדין אותם מלאכי חבלה במקלות של אש ,וקורין וי וי, והמלאך אומר לו ,תדע ,הללו שנשרפין כי הם נוצרו כמותך ,ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של הקב"ה ,ולכך נענשו ובאו לחרפה זו ,ואתה סופך לצאת לעולם ,הוי צדיק ואל תהי רשע למען תחיה .ומנין שכן הוא ,שנאמר' :ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך' וגו'. כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו ,ושוכח כל מה שראה ומוציאו לאויר העולם .ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם' ,עד כאן. הנה בארו כי הנשמה אינה הכנה לקבל החכמה ,אבל היא חכמה ויודעת ומשגת טרם בואה אל הגוף. ומה שאין הגוף חכם בגיחו מרחם יצא ,לפי שהמלאך מכבה נרו ,שהיא ההשגה והמדע ,ומשכחה ממנו בגזרתו של הקב"ה. והטעם בזה ,כי כבר התבאר בזה החלק ,כי האדם עשוי ומתוקן בדמות הכבוד העליון ,והיה זה כן, כדי שיתקן הכבוד בתורתו ומעשיו הטובים ,והוא ייחוד השם הגדול בכבודו ,וזה יעלה בידו בלמוד החכמה האמיתית המקובלת מן הנביאים ,ובעסק התורה וקיום מצותיה ,מה שאי איפשר לתקן הכבוד ולהשלים הכוונה בייחוד בזולת זה .ואלו יצא לאויר העולם והוא חכם ויודע וזוכר כל מה שראה ולמד שם ,הנה לא היה מקום אל ההשתדלות בתקון הכבוד ,ולא תשלם הכוונה בייחוד. והתכלית בביאת הנשמה לאלה החיים -להתעסק בייחוד ובעבודה כדי שתהיה כלולה מכל הצדדים להשלים הכבוד ,כמו שבארנו בפרק הקודם לזה -לא היה נשלם ,וכדי שיעלה כל זה ויבא וישלם מיד האדם ,כי כן היה הרצון מתחלה ,הוצרך המלאך לכבות נרו ולשכחו זה כל מה שראה וידע ,ואז יטרח וישתדל להשלים הכוונה בבריאתו ,ומידו יבא וישלם היחוד ,בהיותו משתדל תמיד להשיב את אשר נסתם ממנו בגיחו מרחם ,ולזכור את אשר שכח ,ולא יסור מלטרוח תמיד בזה ,ובזה תשלם הכוונה בבריאתו ,ויעלה הייחוד שלם בידו באין הפסק .ואם כן לטובה חשבה אלהים השכחה ההיא. כדי שיהיה יגע תמיד. וכבר רמזתי מזה בהקדמת זה הספר בסיעתא דשמיא .ולזאת הסבה היתה השכחה גם אחרי צאתו מרחם אמו ,לכוונה זו עצמה .ולזה רמזו במדרש קהלת רבה ,באמרם' :לטובתו אדם למד תורה ושוכח ,שאלו היה אדם למד תורה ולא שכח ,היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים ,וחוזר ומתעסק במלאכתו ,ולא היה משגיח לעולם כל ימיו ,אלא מתוך שאדם למד תורה ומשכחה ,אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה' .עד כאן. התבאר ,אם כן ,כי אין הנפש הכנה כדעת הרב ,אבל היא עצם רוחני דק מאד ,יודעת ומשכלת וחכמה טרם צאתה לאויר העולם ,אלא שגזרת עליון לכבות נר חכמתה ולשכח ממנו תורתה מן הטעם שכתבנו. 43 ודעת הרב בשכל ,שהוא צורת הנפש ,הו א השגת חכמת הנמצאות בדרך העיון והחקירה ,כפי שרשי הפלוסופיא אשר חשקה נפשו בה מאד .וכמו שנראה מדבריו בפרק ד' מהלכות יסודי התורה ,אמר שם' :ועל צורה זאת נאמר בתורה' :נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' ,כלומר ,שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם עד שידמה להן' .ואמר עוד שם' :אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגלמים ,ויודעת בורא הכל'. ובפרק ח' מהלכות תשובה אמר' :כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף ,אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה הבורא כפי כחה ,והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים ,והיא הצורה שבארנו עניינה בפרק ד' מהלכות יסודי התורה' .ולמעלה מזה אמר' :זה שאמרו ועטרותיהם בראשיהם כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהם ,והיא העטרה שלהם כענין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ,והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם כו': הנה גלה הרב דעתו ,כי ידיעת הנפש האל יתברך ומלאכיו ושאר מעשיו ,והוא הנקרא אצלו מעשה מרכבה ומעשה בראשית ,היא העטרה שבגללה זוכה לחיי העולם הבא ,אם כן יש להוליד מזה הדעת ,כי הצדיק אשר הוציא כל ימיו בעיון התלמוד המקודש ובמעשה המצות ,עדיין לא זכה אל העטרה ההיא אחר שלא הוציא שכלו מן הכח אל הפועל בחכמת הנמצאות ,והרי הוא בכלל גם בלא דעת נפש לא טוב ,והרי ההכנה בה לבטלה וכאלו מציאותה מציאות הבל וכמו שכתבנו מדבריו למעלה ,ואם זה כן חס ושלום הנה זו הריסה רבה ונפילת התורה בכללה והפכת קערה על פיה, ואנחנו כבר הוכחנו הפך זה ובארנו ,כי הטובות וההצלחות נמשכות ומחוייבות אל עסק התורה והמצות והתורה הקדושה תשרישנו זה בכמה מקומות: אלא שכבר נמצא בדברי הרב ז"ל מה שהסכים בו אל האמת ושרשי התורה ,כי בפרק ד' מהלכות יסודי התורה כתב ,שהויות אביי ורבא היא הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העה"ז ,כדי לנחול חיי העולם הבא ,ועדין אין דעתו זה מכוון שאין תכלית הויות אביי ורבא ישוב העולם הזה בעצם ,כי אם צורך גבוה וכמו שהתבאר כבר ומצד זה היא הזכיה לחיי העולם הבא: ובפירושו למסכת מכות אמר בזה הלשון ,מעקרי האמונה בתורה ,כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ,ולא שתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים ,אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העולם הבא עד כאן ,ומי יתן והיו אלה כל דבריו: 44 אבל הדברים על הצורה והחומר ,א) .השכלי והדעות כמה הם ,ואיך יגיעו - ,אין זה מקומם, ולא יצטרך במה שנרצה לדבר על המידות ,והוא יותר ראוי בספר הנבואה אשר זכרנו: הגהות וביאורים א) .תומר וצורה חומר -שם מושאל למה שהגוף הווה -נעשה ממנו בבוא הצורה עליו והתחברה אליו ,עד היותו גוף מורכב מחומר וצורה ,ייאמר על חומר כל הנמצאות השפלות שהוא הארבעה יסודות שהורכבו מהם; וצורתו היא בכל נמצא דבר מיוחד ,היא באדם -נפשו המשכלת ,ובסוס -נפש הסוסית ,ובאילן התמר -נפשו התמרית .וכי יש חומר קרוב ויש חומר רחוק ,עד שהחומר הקרוב לכל מיני בעלי חיים הוא הדם ושאר הליחות ,וצורותם חלוקות למיניהם; וייקרא חומר ראשון החומר המשותף לארבעה היסודות ,והוא דבר שאין לו צורה כלל ,אך יקבל הצורות הארבע אשר לארבעה היסודות. ספר מלות ההגיון -שער תשיעי החומר והצורה ,דמיון זה בעניינים המלאכותיים ,הכסא ,דרך משל ,חמרו -העץ ,וצורתו - הריבוע ,אם הוא מרובע; או השילוש ,אם הוא משולש; או העיגול ,אם הוא עגול; וכן הוא הענין בנמצאות הטבעיות ,ראוי שנבקש בהם אלו הסבות בעצמן; זולת כי אנחנו לא נקרא התמונה והתאר בעניינים הטבעיים ,צורה; אבל נקראת צורה בעניינים הטבעיים ,העניין המעמיד אותו העניין המיוחד בו; אשר אילו יכולת לסלקו מן הדבר ההוא ,לא יהיה הדבר ההוא מאישי אותו המין :דמיון זה ,האדם ,כי הוא מן הענינים הטבעיים ,חמרו הוא החיות ,וצורתו הוא הכוח המדבר. הלכות יסודי התורה פרק ב "כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד ,כמו גופות האדם ,והבהמה ,והצמחים ,והמתכות .ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים ,אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו ,והם הגלגלים והכוכבים שבהן ,ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות .ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו: האל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים: לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ,ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות, וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד ,והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין ,אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין :עכ"ל ב) .ההפסד והחיסרון הם מהחומר ,והמעלות הם מהצורה ספר המורה (חלק ג פרק ח) הנה כבר התבאר שכל השחתה והפסד או חסרון -אמנם הוא מפני החומר .ובאורו באדם ,על דרך משל ,כי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעם ,וכן חולשת כל פעולותיו או ביטולם או בלבולם אין הפרש בין היות כל זה בתחילת היצירה או מתחדש עליו -אין זה כולו נמשך אלא אחר החומר שלו הנפסד ,לא אחר צורתו ,וכן כל בעל חיים אמנם ימות ויחלה מפני החומר שלו ,לא מפני צורתו .וכל פשעי האדם וחטאיו אמנם הם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד ,לא אחרי צורתו. ומעלותיו כולם אינם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד ,אלא אחרי צורתו .והמשל בו ,שהשגת האדם את בוראו וציירו כל מושכל והנהיגו תאוותיו וכעסו והסתכלו במה שצריך לבחור בו ובמה שצריך לרחקו -כל זה נמשך אחר צורתו ,אבל מאכליו ומשתיו ומשגליו ורוב תאוותיו בהם ,וכן כעסו וכל מדה רעה שתמצא לו -הכל נמשך אחר החומר שלו. ומהנה נחלקו מדרגות בני אדם .כי יש מבני אדם אנשים שכל השתדלותם תמיד לבחור הנכבד ולבקש העמידה המתמדת כפי גזרת צורתו הנכבדת ,ולא יחשוב רק בציור מושכל והשגת דעת אמיתי בכל דבר והדבק בשכל האלוהי השופע עליו אשר ממנו נמצאה הצורה ההיא ,וכל אשר יביאוהו צרכי החומר ללכלוכיו וחרפתו המפורסמת -יצטער על מה שנשקע בו ויבוש ויכלם ממה 45 שנוגע בו וישתדל למעט מן החרפה ההיא בכל יכלתו ולהשמר ממנה בכל צד .כאדם שכעס עליו המלך וצוהו לפנות זבל ממקום למקום לבזותו ,שהאדם ההוא ישתדל בכל יכלתו להסתתר בעת הבזיון ההוא ,ואולי יפנה דבר מועט למקום קרוב ,כדי שלא יתלכלכו ידיו ולא בגדיו ושלא יראהו אדם -כן יעשה מי שהוא בן חורין .אמנם העבד ישמח בזה ויראה שלא עמסו עליו טורח גדול וישליך כל גופו בזבל ההוא וילכלך פניו וידיו ויפנה בפרהסיה ,והוא יצחק וישמח וימחא כף .כן עניני בני אדם -כי מבני אדם אנשים ,כמו שאמרנו ,שכל צרכי החומר אצלם חרפה וגנות וחסרון, התחיבו בהכרח ,ובלבד חוש המישוש ,אשר הוא חרפה עלינו (כמו שזכר אריסטו) ,אשר בעבורו נתאוה למאכל ולמשתה ולמשגל -כי צריך למשכיל למעט מהם מה שאפשר ולהסתר בהם ולהצטער בעשותו אותם ,ושלא ידבר בהם ולא ירחיב בהם המאמר ,ולא יעשו חבורות לאלה הדברים; אבל יהיה האדם מושל על אלה הצרכים כולם ,לקצר בהם כפי יכלתו ,ולא ישיג מהם אלא מה שאי אפשר זולתו ,וישים תכליתו תכלית האדם מאשר הוא אדם ,והיא ציור המושכלות (לא זולת זה) ,אשר החזק והנכבד שבהם -השגת האלוה והמלאכים ושאר פעולותיו ,כפי היכולת .ואלה האנשים הם עם האלוה תמיד ,והם אשר נאמר להם" ,אלוהים אתם ובני עליון כולכם"; וזהו המבוקש מן האדם -רצוני לומר ,שזאת היא תכליתו .אמנם האחרים ,הנבדלים מהאלוה ,והם המון הסכלים ,הם בהפך זה ,ביטלו כל מחשבה והסתכלות במושכל וישימו תכליתם החוש ההוא ,אשר הוא חרפתנו הגדולה -רצוני לומר ,חוש המישוש ,ולא יחשבו ולא יתבוננו רק במאכל ובמשגל ,לא בדבר אחר -כמו שנאמר ברשעים בהיותם שטופים במאכל ובמשתה ובמשגל .אמר" ,וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו וגו'" ,ואמר" ,כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" ,ואמר" ,ונשים משלו בו" ,הפך מה שבוקש מהם בתחילת היצירה" ,ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" וסיפר חוזק תאוותם גם כן ואמר" ,איש אל אשת רעהו יצהלו" ,ואמר" ,כי כולם מנאפים וגו'" .ומזה הענין שם שלמה משלי כולו להזהיר מן הזנות ומן המשתה המשכר ,שבשני אלו ישטפו שונאי האלוה הרחוקים ממנו ,אשר נאמר בהם" ,כי לוא ליי המה" ,ונאמר" ,שלח מעל פני ויצאו": ואמנם אמרו" ,אשת חיל מי ימצא" -המשל ההוא כולו מבואר .כי כשיזדמן לאיש אחד חומר טוב ,נאות ,בלתי גובר עליו ולא מפסיד סידורו -היא מתנה אלוהית .סוף דבר ,החומר הנאות יקל להנהיגו ,כמו שזכרנו ,ואם הוא בלתי נאות אינו נמנע מן המתלמד לכבוש אותו .ומפני זה הוכיח שלמה המוסרים ההם כולם .הוא וזולתו .ומצוות התורה ואזהרותיה אמנם הם לכבוש תאוות החומר כולם .וצריך למי שיחבר להיות אדם באמת ,לא בהמה בתואר אדם ותמונתו ,שישים כל השתדלותו לחסר כל צרכי החומר ,ממאכל ומשתה ומשגל וכעס וכל שאר המידות הנמשכות אחר התאוה והכעס ,ויבוש מהם ,וישים להם מדרגות בנפשו .אמנם מה שאי אפשר מבלעדיו ,כמאכל וכמשתה ,יסתפק מהם במועיל ולפי צורך הפרנסה ,לא לפי ההנאה ,וימעט הדברים בו גם כן והקיבוץ עליו .כבר ידעת מאסם "סעודה שאינה של מצוה" ,ושהחסידים ,כפנחס בן יאיר ,לא אכל עם אדם כלל ,והשתדל רבנו הקדוש שיאכל עמו ולא עשה .ואמנם היין דינו כדין המזון בכונה .אך הקיבוץ על השתיה המשכרת ראוי שיהיה אצלך יותר חרפה מהתקבץ אנשים ערומים מגולי הערוה נפנים ומתריזים ביום בבית אחד .ובאור זה ,כי היציאה ענין הכרחי ,אין לאדם תחבולה לדחותו, והשכרות הוא ממעשה האיש הרע בבחירתו; וגנות גלות הערוה מפורסם ,לא מושכל והפסד השכל והגוף מרוחק לשכל .ולזה צריך למי שרוצה להיות אדם שירחיק זה ולא ידבר בו :עכ"ל 46 פרק שני: בעניני כחות הנפש ובידיעות החלק אשר בו תמצאנה המדות הטובות והרעות: דע ,שהעבירות והמצוות התוריות אמנם תמצאנה בשני חלקים מחלקי הנפש ,והוא החלק המרגיש והחלק המתעורר לבד.א) .ובשני אלו החלקים תהיינה כל העבירות והמצוות .אמנם החלק הזן והחלק המדמה אין מצוה בו ולא עבירה ,שאין דעת ובחירה באחד משניהם ,ב) .וגם אין בהם מעשה כלל ,ולא יוכל האדם בדעתו לבטל מעשיהם או למעטם מפעולה אחת .הלא תראה ששני החלקים האלה ,רצוני לומר ,הזן והמדמה יעשו בעת השינה הפעולה המיוחדת להם ,ג) .מה שאין כן בשאר כחות הנפש .הגהות וביאורים א) .המצוות והעבירות אינם אלא במתעורר לבד הגהות יעב"ץ על שמונה פרקים לרמב"ם. מבואר שהמצוות והעבירות במרגיש והמתעורר לבד .כי שם הבחירה ,ואילו בשכל אין בחירה כמו שכתב להלן" .ואם כוח המתעורר והמרגיש עושים פעולותיהם לבדם בלי סיוע השכל ,על מה זה יצטוו ויענשו ,ומדוע לא ייענש המדמה בעשותו דמיון כוזב בלי דעת ,ולא תיענש הבהמה על חטא המרגיש והמתעורר שבה ,אך האמת אין עונש כי אם לשכל לבדו כי הכול נתון בידו ,המרגיש והמתעורר נתונים המה לו לעובדו ,ולכן העובר בלי התראה ובלי כוונה והסכמת דעתו ושכלו הוא לא ייענש ,כי אם בדברים שבממון ובנזקי אדם בחברו ,שבהם אדם מועד לעולם לא זולת ,גם על הבושת אינו חייב עד שיתכוון ,עכ"ל. ב) .הבחירה אינה אלא במתעורר מבואר ברמב"ם שהבחירה היא במתעורר ולכן שם את המצוות והעבירות בחלק המתעורר. ועיין בחלק א שלדעת האריז"ל יש שני בחירות האחת במתעורר ,אבל אינה הבחירה האמיתית כי הבחירה האמיתית היא בשכל העיוני עיין שם ג) .הזן והמדמה אין לאדם בחירה להפסיק את פעולתם הזן והמדמה פועלים את פעולתם בטבע ,אין האדם מפעיל אותם בבחירה ורצון ,יתירה מזה אין לרצון האדם שליטה על הזן והמדמה לבטל פעולתם ,ואין האדם יכול לשנות את טבעם ,רק המתעורר בלבד הוא הכוח שאדם שולט בו ,שהאדם מפעיל את רצונו מרצונו .אומנם גם החושים פועלים בטבעם ולא מרצון ,אך אדם יכול לבטל את פעולתם ברצונו ,שיכול לעצום את עיניו, ולאטום את אוזניו ,אך את פעולת הזן הוא לא יכול להפסיק ,וכן את פעולת המדמה אינו יכול לבטל ,דהיינו לבטל את הזיכרון או את פעולת הרכבת הרישומים ,אמנם יכול הוא להזין את הדמיון בציורים נאים כמו שאדם יכול להזין את הגוף במזון טוב אבל על עצם פעולת הזן אין לו שליטה אם לצייר ומה לצייר ואיך לצייר .ולכן מצינו אזהרה על הדמיון שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומה בלילה .והביאור הוא שיתן למדמה ציורים אחרים טובים אבל אינו יכול להפסיק את פעולתו שלא ידמה שום ציור. 47 אך החלק השכלי יש בו מבוכה .א) .אבל אני אומר ,שיש בזה הכח גם כן מצוה ועבירה לפי אמונת דעת בטלה או אמונת דעת אמתית ,אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם ,ב) .ולזה אמרתי למעלה ,שבשני החלקים ההם תמצאנה המצוות והעבירות הגהות וביאורים א) .החלק השכלי יש בו מבוכה. כלומר ,יש בו ספק אם שייך צווי על החלק השכלי מצד עצמו ,וצדדי הספק הם האם השכל אינו אלא כלי שרת ביד הרצון והוא המכון אותו ,ולאן שהוא רוצה הוא מטה אותו ,כלומר הוא כוח נטול עצמאות ,וכל הציוויים שבתורה שהם ביחס לשכל הם ציוויים למתעורר להשתמש בשכל ולא לשכל עצמו ,ויתירה מזו אפשר שאין שום מצווה אפילו למתעורר ,ביחס לשכל העיוני לחשוב מחשבה נכונה אמיתית ,מפני שאינו כמו המרגיש שיש לאדם שליטה על החושים שלו ,כי אפשר שאין לאדם שליטה על השכל העיוני ,כי אם השכל הוא עקום ומסיק מסקנות ודעות שאינם אמת, אפילו ירצה הרצון לדעת את האמת אין לו אפשרות כמו שאין לו שליטה על הקיבה או על המדמה שיפעלו פעולה נאותה אם הם חולים ,והצד השני הוא שיש מקום לומר שהשכל הוא כוח יוצר עצמאי שיש לו שליטה על מחשבותיו ,והוא יכול לכוון את עצמו ולבקר את עצמו בדומה לרצון שיכול לרצות ברצנו. מסקנת הרמב"ם שאפשר לצוות על השכל מצוות שהם בתחום השכל בלבד ,והיא לאמת דבר אמיתי ולבטל דעת שקרית .ויש בכוח השכל להגיע לאמיתיות ואם הוא טועה זו עבירה כי יכול הוא שלא לטעות) אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם ,כלומר שביחס למעשה המצוה והעבירה כגון ללמוד או לא ללמוד אין לשכל בחירה ושלטון בזה ,רק למתעורר ,כי הוא יכול לרצות ללמוד תורה או לא ללמוד. והנה פשוט שהמתעורר הוא האחראי לכל מעשה האדם ולא השכל ,כי המתעורר הוא אחראי לגוף ולכן כל האברים הם כלים למתעורר .אך השאלה היא אם גם התורה המצוות גם הם ככל צרכי האדם כלומר התורה היא תורת האדם ותיקון גופו ומידותיו והמדינית החברתית ,וממילא הם נתונים תחת ממשלת המתעורר ,ורק ידיעת ה' לבד היא שייכת לשכל העיוני כי היא ידיעה ושכל גרידא ,או שהתורה היא אלוהית תורת האלוהות גם בלימודה וגם במצוותיה ,ואינה תורת האדם גרידא ,והרי החלק המתעסק באלוהות הוא השכל העיוני כי אין מבוא למתעורר באלוהות אלא בגוף האדם ,אם כן מוכרח הוא שיש שליטה לשכל העיוני על המתעורר בנוגע לקיום התורה והמצוות ,שהרי מעשה המצוות הם הכרחם נובע רק מהשכל העיוני המשיג את האלוהות ודרכיה. והרמב"ם שסובר שידיעת ה' מסתכמת בעצם ידיעת המוחלט ,אם כן אין מזה שום חיוב למעשה המצוות כי התורה והמצוות אינה תכלית עבודת ה' כמבואר בספר ,אם כן התורה ומצוותיה הם תורת האדם כמבואר בטעמי המצוות לכן אמר שהתורה ומצוותיה הם במתעורר ,ורק האמנת אמיתיות מוחלטות הם ברשות והשכל והוא מצווה עליו ,אבל לפי הקבלה שהיא סוד גילוי האלוהות וכל התורה ומצוותיה הם גילוי האלוהות ,אזי החלק השכלי הוא המחייב את התורה והמצוות ויש לשכל שליטה עליו. ב) .השכל אין בו מעשה מצוה ועבירה ,אלא מצוות לאמת דעה. ספר עקידת יצחק -שער סד. "והנה הם הפילוסופים לא ראו שייפול בחלק השכלי לא שום זכות ולא חובה לשמים כלל ,כי החלק העיוני לא יסודר ממנו לפי דעתם שום מעשה בחלק הגופיי ,ואשר יסודר מהמעשי היושר בו או החטא ,והוא אצל הדת המדינית או אנשיה ,לא אצל האל יתברך כלל: ואין ספק שאם זרח עליו אור התורה והמצוה ,היה מרגיש כי מהשכל העיוני אשר בנו ,יסודרו כל המצות האלהיות ,כי השכל הגוזר בעיונו במציאות האל יתברך וידעתו באלו הנמצאות כלם, ומשגיח בהם ומנהיגם ברצונו המוחלט ,הוא עצמו יגזור במציאות הנבואה ומצות התורה ובאמות שכרה ועונשה ,וממנו חוייבו כל אלה המעשים האלהיים המוטלים חובה על האדם לעשותם .והיה מוצא המעשים היוצאים לחוץ שלשה מינים: חלק מסודר מהעיוני והם המצות התוריות .וחלק מסודר מהמעשי ,והם הענינים האנושיים ,ושניהם תחת הבחירה וחלק בלתי מסודר משום אחד מהם ,רק מהרצון לבד ,אשר קראו הוא מעשה ,אשר 48 הוא באמת אינו פועל אנושי בייחוד ,כי הוא משותף לכל הבעלי חיים המתנועעים ברצון .אמנם לפי ח לוקתו עקר המעשים אשר בם יוצלח האדם ,חסר מספרו ,כי עקר הצלחת האדם וישועת נפשו לא ימצא לו ,רק במה שנפרד בו משאר הנמצאות השפלות כלן בפעולותיהן ובתכליותיהן העולות במעלה על כל אלה הדברים המורגשים ,וזה לא ימצא בשום צד ,רק בהתנהג במעשים אלהיים מגיעים אלינו על ידי החלק השכלי הגוזר לשמוע אל דברי הנביא ולהאמין מצותיו אשר ידבר בשם ה' ולירוא מפניו: כמו שעל ענין זה אמר החכם בחכמתו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת י"ב) .כי הוא כבר העביר החפוש בכל אותם הפעולות אשר זכרם החכם שם על סדרם ,ול א מצא שיהא לאדם בהם ולא בשום אחד מהם יתרון המחוייב להמצא אליו משאר הנמצאות ,אשר עליו שאל פעמים מה יתרון בכל עמלו וגו' (שם א') ,רק מצא יתרונו מצד זה החלק השכלי אשר עיונו יחייב על יראת האלהים הנפשיית .והפעולות אשר יסודרו מהעיון ההוא שמור מצותיו ,ואמר כי זה כל האדם ולא זולת ,וכבר התחלנו לדבר קצת בזה בתחלת (שער ל"ג) וזכרנו מה שנטה הרב המורה אחר הדעת הפלוסופיא ונלחץ בעניינו עיין עליו כי הוא ענין נכבד מאד: ספר עקידת יצחק -שער לג הדת תצוה ותניח מצות ועבירות לשני חלקי האדם ,אם לחלק השכלי ,להישירו בדעות ואמונות אמתיות ,כגון שהוא האמונה בידיעת האל יתברך באלו הדברים הפרטים ,וענין השגחה והיראה והרצון בעבודה ,וכיוצא ,אשר לא יגזרם השכל ולא ישכילם מעצמו ,ולא עוד אלא שיסודרו מהדעות השכליות ההמה המעשים התוריים כלם ,כמו שאמר החכם "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת י"ב) .יורה כי הפעולות המסודרות מהקנין השכלי אשר בנפש ,אשר בו יירא את הש"י ,לפי הישרת התורה האלהית ,הם שמירת המצות האלהיות ,והוא מבואר .ואמר "כי זה כל האדם" לענין נפלא מאד .וזה ,כי הוא כבר חקר על כל מעשה האדם וחלקי פעולותיו כל הדרך אשר חלקם אריסטו ,באומרו כל המלאכה וכל למוד וכל מעשה וכל בחירה ,יראה שהוא לתקות דבר טוב לדרוש ולתור בהנה מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול בימי חדלו .ולא מצא בו שום יתרון במה שהוא אדם ,כמו שהוא מבואר בפרשיותיו הראשונות ,עד שביאר כי אלו הפעולות התוריות אשר ימצאו בה מצד החלק השכלי המיושר מצד התורה האלהית ,זה כל האדם ,והוא ענין נפלא מאד נמשך בכל הספר ההוא ,כמו שביארתיו משלם בפירושו ת"ל: ואולם זה הענין נעלם מארסטו וכל הנמשכים אחריו ,אשר לא ראו אור התורה האלהית ,ולזה לא שמו שום פעל מסודר מהחלק השכלי העיוני .אבל שמו כל פעולותיו נשארות בעצמו ,כמו שיבוא זה בשער ס"ד ב"ה .וכמה תמהני מהרמב"ם ז"ל שנמשך אחריו בזה ,כמו שיראה מדבריו בפי' (פרק כ"ז חלק ג') מספר המורה ,ז"ל" ,ושלמותו האחרון הוא שיהיה משכיל בפועל ,רצוני לומר ,שיהיה לו שכל בפועל .והוא שידע כל מה שביכלת האדם לדעתו מכל הנמצאות כפי שלמותו האחרון אין בו מעשים ולא מדות .ובפרק שני מהקדמת פרקי אבות אמר ,אך החלק השכלי יש בו מבוכה .אבל אני אומר שיש בזה הכח מצוה ועבירה לפי אמונת דעת אמתי .אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם .ולזה אמרתי למעלה שבשני החלקים ההם ימצאו המצוות והעבירות ע"כ .והשני החלקים שאמר הם המרגיש והמתעורר שזכר בתחלת הפרק: ואני אומר ,כי ודאי האמת לחצתו ושמהו במבוכה אשר זכר ,כי מי יוכל לכחש שיש בו מצוות ועבירות ,אם מצד עצמו אצל הדעות והאמונות .ואם מצד מה שסדרו ממנו אלו הפעולות המעולות. אלא שהוכ רע אל הדעת הפילוסופי ,ונשמט ממנו הענין הזה הנפלא ,והוא שיהיה פועל מיוחד אל השלמות האחרון לאדם ,במה שימשכו ממנו המעשים התוריים ,אשר אין להם התחלה אחרת זולתו, כי הכל מתחייבים מהאמונה אשר זכר ,וכמו שנאמר (שמות י"ט) וגם בך יאמינו לעולם ,על הענין עצמו שנמשכו מהשכל המעשי ,שהוא שלמותו הראשון ,או מהכחות ההנה אשר זכר מיני המעשים הבחיריים ,ואיך לא יחוייב מאמונת מציאותו וידיעתו ויכלתו ורצונו אשר זכר שם (בפרק כ"ח) שהם מיוחדים אל השכל העיוני ,חיוב עשות מצותיו חקותיו ותורותיו ,כמו שיתחייב מהשכל טוב המדינות ותועלתו המיוחד לשלמותו הראשון המון הפעולות המסודרות להנהגת המדינה וטוב סדרה .זהו ענין יקר באלו העניינים ,אחשוב שאמתוהו חז"ל במה שנמנו וגמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה (קדושין ע' ע"ב) ,והנה יתבאר המאמר הזה יפה אצל נעשה ונשמע (שער מ"ז) ב"ה: 49 הנה כי כן ,השכל הוא ראש המונהגים מהישרת הדת .אם בהשכליותיו הנאמנות ,ואם בסדור המעשים האלהיים אשר תיעשינה על פי התורה ומצוה .ואחריו החלק החמרי אשר הוא נכנס תחת המצוה אליבא דכוליה עלמא .וזה ,אם לעשות כל המצות המסודרות מהאמונה האלהית גם כל המעשים שיגזרם השכל מפאת עצמו ,אשר כלם תצוה שיעשו לשמה ,מה שיחייב שיגיע שכרה ותגמולה לכל אחד משני אלו החלקים כפי מה שהוא .אם שיגיע על השכל שפע הוד וזיו אלהי להתעלס בשובע שמחות ונעימות נצחי אל פניו יתעלה .ואם שיגיעו על החלק הגופיי הצלחות אלו העניינים הזמניים .וכבר ייעדה תורתנו האלהית תמיד שני עלו העניינים על כן ,באומרו (דברים ו') ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהנו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה. כי סוף הכתוב הוכיח על ראשו ,שזה מדבר בהצלחה הנפשית ,אשר היא נמשכת לכל הימים ,כלומר עד אין קץ ,לחיותנו כיום זה בהצלחת הזמן המוגבל בעולם הזה ,וכן פירש הרב המורה ז"ל (ח"ג פ' כ"ז): 51 אמנם המעלות הן שני מינים ,מעלות המדות א) .ומעלות השכליות .ב) .וכנגדן שני מיני פחיתות .אמנם מעלות השכליות הן תמצאנה בחלק השכלי .מהן החכמה ,ג) .והיא ידיעת הסבות הרחוקות והקרובות ד) .אחר ידיעת מציאות הדבר אשר יחקרו סיבותיו. הגהות וביאורים א) .מעלות המידות ספר המורה חלק ג פרק נד ושלמות המין השלישי הוא .שלמות בטבע האדם יותר מן השני ,והוא -שלמות מעלות המדות, והוא ,שיהיו מדות האיש ההוא על תכלית מעלתם .ורוב ה'מצוות' אינם רק להגיע אל זה המין מן השלמות .וזה המין מן השלמו ת גם כן איננו רק הצעה לזולתו ,ואינו תכלית כונה בעצמו .כי המדות כולם אינם רק בין האדם ובין זולתו ,וכאילו זה השלמות במידותיו הוכן בו לתועלת בני אדם ושב כלי לזולתו .שאם תעלה בלבך שאחד מבני אדם עומד לבדו ואין לו עסק עם אדם -נמצאו כל מדותיו הטובות עומדות בטלות ,אין צריך להם ,ולא ישלימוהו בדבר ,ואמנם יצטרך אליהם ויקבל תועלתם עם זולתו: ב) .מעלות השכליות ספר המורה חלק ג פרק נד ושלמות המין הרביעי הוא .השלמות האנושי האמיתי ,והוא -הגיע לאדם המעלות השכליות -רצוני לומר ,ציור המושכלות ,ללמוד מהם דעות אמתיות באלוהיות .וזאת היא התכלית האחרונה ,והיא משלמת האדם שלמות אמיתי ,והיא לו לבדו ,ובעבורה יזכה לקיום הנצחי ,ובה האדם אדם .ובחון כל שלמות מן השלש שלמויות הקודמות -תמצאם לזולתך ,לא לך; ואם אי אפשר ,לפי המפורסם, מבלעדי היותם גם כך ,הם לך ולזולתך; -אבל זה השלמות האחרון הוא לך לבדך ,אין לאחר עמך בו שיתוף כלל" ,יהיו לך לבדך וגו'" .ומפני זה ראוי לך שתהיה השתדלותך להגיע אל זה הנשאר לך ,ולא תטרח ולא תיגע לאחרים -אתה ,השוכח נפשך ,עד ששחר לובן פניה ,במשול הכוחות הגופניות עליה -כמו שנאמר בראש המשלים השיריים הם הנשואים לזה הענין -אמר" ,בני אמי ניחרו בי ,שמוני נוטרה את הכרמים ,כרמי שלי לא נטרתי"; ובזה הענין בעצמו אמר" ,פן תתן לאחרים הודך ושנותך לאכזרי": ג) .החכמה ספר המורה חלק ג פרק נד 'חכמה' נופל בלשון העברי ...הוא נופל על השגת האמיתות אשר תכלית כונתם -השגתו ית' - אמר" ,והחכמה מאין תמצא וגו'" כלומר שעל ידי ידיעות הנמצאות שאינם משתנות שהם המלאכים ו הגלגלים וכדומה ,אדם מגיע לידיעתו יתברך לאמת מוחלטת ,כי הוא תכלית הנמצא שאינו משתנה לא בעבר ולא בהווה ולא בעתיד כי הוא יתברך המציאות המוחלטת ,עיין בהלכות יסודי התורה פרק ב "ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו והם הגלגלים והכוכבים שבהן ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות עכ"ל. ד) .סיבות קרובות וסיבות רחוקות ספר המורה (חלק א פרק סט) סיבות קרובות ,כבר התבאר בחכמה הטבעית שאלו הארבעה מינים מן הסיבות ,צריך שתבוקש לכל סיבה מהם סיבה גם כן ,וימצאו לדבר המתהווה אלו הארבעה סיבות הקרובות לו ,וימצאו להם גם כן סיבות ,ולסיבות -סיבות ,עד שיגיע לסיבות הראשונות .כמו שזה -הדבר הפעול ,ופועלו הוא כך ,ולפועל ההוא פועל -ולא יסור זה ,עד שיגיע אל מניע ראשון ,הוא הפועל באמת לאלו האמצעיות כולם .וזה -כי כשתהיה אות אל"ף תניעה אות בי"ת ,ובי"ת תניעה אות גימ"ל ,וגימ"ל תניעה אות דל"ת ,ודל"ת תניעה אות ה"א ,וזה -מה שלא ילך אל לא תכלית ,ונעמוד אצל הה"א, על דרך משל; ואין ס פק כי הה"א היא המניעה לאל"ף ולבי"ת ולגימ"ל ולדל"ת ,ובאמת נאמר 51 בתנועת האל"ף שהה"א עשאה .ובזה הצד ייוחס כל פועל שבמציאות לאלוה -ולו פעלו מי שפעלו מן הפועלים הקרובים כמו שנבאר; הנה הוא הסיבה הרחוקה מצד היותו פועל: ספר המורה חלק ב פרק מח מבואר הוא מאד שכל דבר מחודש -אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חדשה אותו ,ולסיבה ההיא - סיבה ,וכן עד שיגיע זה לסיבה הראשונה לכל דבר -רצוני לומר ,רצון האלוה ובחירתו והמשל לזה ,שזאת האבן אשר התנועעה -הניעה המקל ,והמקל -הניעתו היד ,והיד -הניעוה המיתרים ,והמיתרים -הניעום העורקים ,והעורקים -הניעום העצבים ,והעצבים -הניעם החום הטבעי ,והחום הטבעי -הניעתו הצורה אשר בו ,והוא המניע הראשון בלא ספק ,והמניע ההוא - חיבתו להניע עצה ,על דרך משל ,והוא ,שיביא האבן ההיא ,בהכות המקל לה ,אל חור ,כדי לסתמו, עד שלא תכנס לו ממנו זו הרוח הנושבת ,ומניע הרוח ההיא ומוליד נשיבתה היא תנועת הגלגל .וכן תמצא כל סבת הויה והפסד מגעת בסוף לתנועת הגלגל: 52 ומהן השכל ,אשר ממנו השכל העיוני והוא הנמצא לנו בטבע ,רצוני לומר ,המושכלות הראשונות א) .וממנה שכל נקנה ,ב) .ואין זה מקומו .ומהן זכות התכונה וטוב ההבנה ,והיא לעמוד על הדבר ולהבינו מהרה בלא זמן או בזמן קרוב .ופחיתות זה הכח הפך אלו או שכנגדם. הגהות וביאורים א) .מושכלות ראשונות ספר מלות ההגיון -מושכלות ראשונות המשפטים אשר יוודעו ולא יצטרך אל ראיה על אמתתם ,ארבעה מינים ,המוחשים -כידיעתנו כי זה שחור ,וזה לבן ,וזה מתוק ,וזה מר .והמושכלות הראשונות -כידיעתנו כי הכל גדול מן החלק ,וכי השנים מספר זוגי ,ושהדברים השוים לדבר אחר בעינו ,כולם שוים .והמפורסמות -כידיעתנו שגילוי הערוה מגונה ,וכי חסד המטיב ביותר ,נאה ומקובל .והמקובלות -והוא כל מה שיקובל מאחד נבחר או רבים נבחרים ,כי אנחנו אמנם נבקש ראיה על היות האיש אשר יקובל ממנו נאמן אמתי בכלל .ולא תבוקש ראיה על כל מאמר שיאמר ,אבל נסמוך בו בקבלה ,לא זולתה; כי כבר התבארה אמתתו בכלל מה שסופר ממנו: ואולם המוחשים והמושכלות אין חלוף בין השלם בחושים והיצירה ,וזולתו ממין האדם ,והנכבדים מהם .ואולם המפורסמות ,הנה יש בהם חלוף ויתרון ,כי יש משפטים נתפרסמו אצל אומה אחת ולא נתפרסמו אצל אומה אחרת .וכל מה שהיה הענין מפורסם אצל אומות רבות ,האמתות בו יותר חזק, וכן המקובלות ,פעמים שיהיה המקובל אצל אומה ,זולת המקובל אצל אחרת: מושכלות ראשונות -מה שידעהו האדם בלא למוד ואינו צריך בידיעתו לזולתו ,כגון שתיים כפול שתיים שהם ארבע ,ושהחלק קטן מהשלם. ב) .השכל הנקנה השכל הנקנה -מורה על השכל שקונה אדם בידיעת כל הנמצאות ,שפלות ועליונות ,עד השם ית', כל נמצא ונמצא לפי מה שאפשר לדעת בו: פירוש המלות הזרות שכל אנושי -השכל שני מינים ,ראשון -שכל נפרד ,נבדל מן החומר ,כהשם ית' והמלאכים; ושכל בחומר ,וזה השם -שני מינים ,השכל אשר בגלגלים ובכוכבים ,כמו שהתבאר בהם שהם משכילים, וכמו שזכר הרב ז"ל בפ' ה' מן החלק הב'; והשכל נמצא באדם -וזהו הנקרא ,שכל אנושי - להבדילו משאר המינים ,לפחיתות -שאין ספק שהשגתו למטה מהשגת שכל הגופות העליונות, כ"ש מהשגת השכלים הנפרדים; והראשון נקרא ,שכל אלוהי: השכל הנקנה -לשון אחר ,הנאצל -ופעמים קיבצתים שניהם לביאור ,במקום מלה אחת ערבית פילוסופית ,מורה על השכל שקונה אדם בידיעת כל הנמצאות ,שפלות ועליונות ,עד השם ית' ,כל נמצא ונמצא לפי מה שאפשר לדעת בו: והמין הרביעי הוא השלמות האנושי האמיתי ,והוא -הגיע לאדם המעלות השכליות -רצוני לומר, ציור המושכלות ,ללמוד מהם דעות אמתיות באלוהיות .וזאת היא התכלית האחרונה ,והיא משלמת האדם שלמות אמיתי ,והיא לו לבדו ,ובעבורה יזכה לקיום הנצחי ,ובה האדם אדם .ובחון כל שלמות מן השלש שלמויות הקודמות -תמצאם לזולתך ,לא לך; ואם אי אפשר ,לפי המפורסם, מבלעדי היותם גם כך ,הם לך ולזולתך; -אבל זה השלמות האחרון הוא לך לבדך ,אין לאחר עמך בו שיתוף כלל" ,יהיו לך לבדך וגו'" .ומפני זה ראוי לך שתהיה השתדלותך להגיע אל זה הנשאר לך ,ולא תטרח ולא תיגע לאחרים -אתה ,השוכח נפשך ,עד ששחר לובן פניה ,במשול הכוחות הגופניות עליה -כמו שנאמר בראש המשלים השיריים הם הנשואים לזה הענין -אמר" ,בני אמי ניחרו בי ,שמוני נוטרה את הכרמים ,כרמי שלי לא נטרתי"; ובזה הענין בעצמו אמר" ,פן תתן לאחרים הודך ושנותך לאכזרי": 53 ספר הכוזרי -מאמר רביעי אות א -לא אמר החבר :מה שאמרתי נוגע רק לעיקר לימודם( ,של הפילוסופים) שלפיו תכלית ההצלחה לאדם אינה כי אם במדע העיוני ובהשגת המושכלות באמצעות השכל שבכח הנעשה על ידי זה לשכל שבפעל .ואחרי כן לשכל הנקנה בו יתקרב אל השכל הפועל .ורק אז מובטח לו כי בן אלמות הוא. אולם דבר זה לא ישלם כי אם בהקדיש אדם את כל ימי חייו למחקר ולמחשבה מתמדת דבר אשר לא יתכן עם ההתעסקות בענייני העולם הזה .ולכן ראו צורך לעצמם להתרחק מן הרכוש ומן הכבוד ומן ההנאה בבנים כדי שלא יטרידום מלהגות בחכמה. 54 אבל מעלות המדות תמצאנה בחלק המתעורר לבדו .א) .וחלק המרגיש בזה הענין אינו רק שמש לחלק המתעורר .ומעלות זה החלק רבות מאוד ,כזהירות ,כלומר יראת חטא ,הנדיבות, היושר ,הענוה ,השפלות ,ההסתפקות -והוא שקראו חכמים עשירות ,באמרם (אבות)" ,איזהו עשיר השמח בחלקו" -הגבורה ,האמונה וזולתן .ופחיתות זה החלק הוא לחסר מאלו או להוסיף בהן ,אבל החלק הזן והמדמה לא תאמר בו לא מעלה ולא פחיתות ,אך יאמר שהוא זן על יושר או על בלתי יושר ,כמו שיאמר" ,איש פלוני עכולו טוב" או "בטל עכולו" או "נפסד דמיונו" או "הוא מדמה על יושר" -אין בזה לא מעלה ולא פחיתות. הגהות וביאורים א) .המידות הם בחלק המתעורר לבדו רמב"ם פירוש המשניות -מסכת אבות פרק ב וכבר ביארנו בפרק השני אשר הקדמנו לפירוש זאת המסכת שמעלות המדות כולם ימצאו לחלק המתעורר לחלקי הנפש לבד ולא ימצאו גם כן פחיתיות המדות ,וביארנו בפרק הרביעי שהפעולות שהם טובות הם הפעולות הממוצעות אשר יבאו ממעלות המדות וכן הוא ידוע אצל הפילוסופים והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב והלב חדרה וכליה אליו תיוחס .ואע"פ שהכחות כולם מפוזרות מן הלב והוא התחלתה לפי דעת האמיתי אבל הכח המתעורר לא יתפשט ממנו לאבר אחר כדרך שמתפשט הכח הזן ר"ל החלק הצומח אשר ספרנוהו בפרק הראשון מן הלב אל הכבד ,והבן מכל מה שביארנוהו שלב טוב רוצה בו הפעולות הטובות והם הפעולות הממוצעות והם מעלות המדות והוא כולל ההסתפקות ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות ,והוא אמרו שבכלל דבריו דבריכם .וכן לב רע פחיתות המדות והוא כולל ג"כ כל מה שהזהירו ממנו: ספר עקידת יצחק הערות -שער צד הערה שהמעלות וכו' ר"ל כי הפעולות יחלקו בכלל לג' הא' פעולות טבעיות שאין ביכולת האדם למנעם כמו כל פעולות החושים שכל עוד שלא יעצים האדם ד"מ עיניו מראות ,או יאטיס אזנו בשום דבר, יראה בהכרח מה שעומד לנגדו וישמע קול מדבר אליו ,אף אם לא ירצה לשמוע אותו ,וכשרון עשיית הפעולות הטבעיות האלה מוטבע באדם מלדה ומבטן ,מבלי שיצטרך תחילה אל לימוד והרגל ,כי מדי תפקחנה עיני ואזני הנער יראה וישמע כל הדברים הנראים ,והקולות הנשמעים והב' הם הפעולות שהן חוץ לטבע דרך משל עלית האבן ועל דבר כבד למעלה היא פעולה המתנגדת אל הטבע ואין האדם יכול לעשותה כלל ,כי אם גם הרבה עמים ישליכם למעלה בכל מאמצי כוחו ,בכל זאת הלוא מהר חיש ישובו לרדת עוד למטה ,ומעתה יאמר החוקר כי המעלות והמידות טובות הן הפעולות הממוצעות בין שתי אלה כי אינן טבעיות לאדם עד שלא יצטרך לקנות אותן בלימוד והרגל ,גם ,אינן הפכיות לטבעו עד שנוכל לאמר ממנו שיעמול לריק לקנותן ,כי אם נקנות הם לו ע"י לימוד והרגל תמיד. 55 פרק שלישי בחולי הנפש: אמרו הקדמונים ,כי יש לנפש בריאות וחולי א) .כמו שיש לגוף בריאות וחולי .ובריאות הנפש היא .שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה תכונות שתעשה בה תדיר הטובות והפעולות הנאותות ,ב) .וחליה הוא ,שתהיה תכונתה ותכונת חלקיה תכונות שתעשה בהן תדיר הרעות והפעילות המגונות .ג). הגהות וביאורים א) .יש לנפש בריאות וחולי הנהגת הבריאות לרמב"ם ,שכתב למלך מצרים וידוע לאדוני ,יאריך ה' ימיו ,כי ההפעליות הנפשיות ישנו הגוף שינויים גדולים ,מבוארים ,נראים לכל ,ויעיד על זה .תראה אדם חזק הבנין וקולו ערב חזק וערב ,ואור פניו מבריק ,וכאשר יבוא לו פתאום דבר שימא סהו מאוס גדול ,יפלו פניו מיד ,ויסור זהרם ,ואור פניו ישונה ,וקומתו תשפל, וקולו יהיה צרוד ודק ,ואם ירצה להרים קולו בכל כוחו ,לא יוכל ,ויחלש כחו ,ולפעמים יהיה נרעד מרוב חולשה ,וגידיו הדופקים יקטנו ויחלשו ,וישתנו עניו ויכבדו עליו עפעפיו מהניעם ,ויתקרר שטח גופו ,ותאבד תאות המאכל .סבת כל אלה האותות — העמיק והכנס החום הטבעי והדם אל תוך פנים הגוף. ובהפך מזה תראה אדם חלוש הגוף ומשונה המראה וקולו דק ,וכאשר יבוא לו דבר ישמחהו שמחה גדולה ,תראה אותו יחז גופו ,וירום קולו ,ויאירו פניו ותמהר תנועתו ,ויחזקו ויגדלו גידיו הדופקים ,ויתחמם שטח גופו ותיראה השמחה והגילה בפניו ובעפעפיו ,וענייניו מבוארים מאד ,עד שלא יוכל לכסותה ,ואין צריך עיון להכיר .וסבת אלה המקרים כולם – תנועת החום הטבעי והדם אל שטח הגוף. וכן ענייני בעלי הפחד והתקוה והתוחלת הבטחון והשלוה ידועים ,וכן עניני התנועה בכל מחשבותיו ,הנואש והמצליח מבוארים .כי פעמים מגיע הדם הנואש מיגונו לרע מזלו ,עד שלא יראה למיעוט כח הראיה ועכירותו ,ואולם המצליח יוסיף מאור עיניו תוספת מבוארת ,עד שידמה, כי אור האויר הוסיף וגדל! וזה ענין מבואר ,אין צריך להאריך בו. ... ובעבור זה צוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהם תמיד ,ושיכוונו להשוותן בעת הבריאות ובכל חולי ,ולא יקדימו להן הנהגה אחרת בשום פנים .ויחשוב הרופא כי כל חולה – לבו צר ,וכל בריא --רחב הנפש .ולכן יסלק מעליו ההפעלויות הנפשיות ,המביאות לקוצר רוח ,כי בזה תיארך בריאות הברחא ,והוא הקודם ברפואת כל חולה ,וכל שכן אם היה חוליו מיוחד בכחות הנפש וכליהם,מכחולי אשר בטפשא או במוח בעלי מחשבות העכורות והמלנכוליאה ,גי ההשגחה בתנועות הנפשיות באלה צריכה יותר .וכן כל מי שיגבר עליו הדמיון והמחשבה הארוכה ,ובריחת החברה, מה שלא היה משפטו לברוח ממנה ,או שירחיק האדם מה שהיה מקרבו קודם לכן ,אלה כולם לא יקדים הרופא דבר לפני תיקון ענייני נפשותם ,בהסיר אלו ההפעליות. ... ואולם הרופא באשר הוא רופא ,לא יחפש ולא ישפוט מלאכת ידיעת חכמתו לדחות אלה ההפעליות, אמנם יושגו אלה העניינים מן הפילוסופיה והמוסרים התוריים ,כי הפילוסופים ,כאשר עשו ספרים במיני החכמות ,כן חברו ספרים רבים בתיקון המידות ומוסרי הנפש ,ולהקנות מידות נכבדות ,עד שלא יבואו מהן כי אם פעולות טובות .והזהירו מפחיתות המדות ,ולימדו דרך להסירן מהנפש כל מי שימצא בנפשו מאותה המדה הרעה ,עד שיסיר הקנין ההוא המביא לכל הרעות .וכן המוסרים התוריים התוכחות והדינים ,הלקוחים מן הנביאים ע"ה ,מנביאותם וטבעיהם וידיעת הנהגותיהם הטובות ,יועילו לתקן מידות הנפש ,עד שתגיע להם התכונה הנכבדת ,שלא יבואו ממנה כי אם פעולות טובות .ולזה לא תמצא אלו ההפעליות שיעשו שינוי גדול ,כי אם לפחותי העם ,אשר אין להם חכמה וידיעת המדות הפילוסופיות ולא במוסרים התוריים ,כקטנים וכנשים וכשוטים מן העם. כי אלה למורך נפשם יבהלו ויפחדו ,ותמצאם ,אאשר יגיע אליהם הנזק או תבוא אליהם צרה מצרות הזמן ,ירבה פחדם ,ויצטערו ויבכו ויטפחו על פניהם ,ויכו החזה שלהם ,ואפשר ,כי פעמים יגדל עליו הדבר עד שימות האדם הפחות ההוא פתאום או אחר זמן ,לפי מה שישיגהו מן היגון 56 והאנחה ,וכן כאשר תבוא לאלה הפחותים טובה מטובות הזמן ,תגדל שמחתם בזה ויחשוב הפחות ההוא למיעוט מוסר נפשו כי השיג טובה גדולה ,ויוסיף להתאוות ולהתפאר ברוב מה שהשיג מהתענוג ,וירבה צחקו ושמחתו עד שקצתם ימותו מגודל השמה ,כיון שנתכת ונמסה הרוח לרוב נטותה לחוץ פתאום ,כמו שזכר גאלינוס .וסבת כל זה רכות הנפש וסכלותה באמיתת הדברים. ואולם הלומדים והלוקחים מדות הפילוסופיה ומוסרי התורה ,הם יקנו לנפשם גבורה והם הגבור ים באמת ,עד שלא תשתנה נפשם ולא תתפעל ,כי אם מעט מזעיר .וכל מה שהיה האדם יותר לוקח מוסר ,יתפעל יותר מעט בשני העניינים יחד ,ר"ל בענין יום הטובה ובענין יום הרעה ,עד שאם ישיג טובה גדולה מטובות העולם – והם אשר יקראום הפילוסופים הטובות המדומות --לא יתחמם בה ולא יגדל זה בעניו ויחשוב לאין הטובות ההן. וכן כאשר יבוא לו נזק גדול וצרה מצרות הזמן --והם אשר יקראום הפילוסופים הצרות המדומות – לא יבהל ולא יפחד ויסבלם סבל טוב. ואולם הגיע לאדם זאת התכונה בנפשו ,בהסתכלות באמיתת הדברים וידיעת טבעי המציאות ,כי הגדולה שבטובות העולם לא תתמיד עם האדם כל ימיו ,שהוא ענין פחות מאוד ,בעבור כי הוא דבר כלה ונפסד בהגיע קץ האדם .כי מה יהיה לאדם אשר ימות כשאר בעלי חיים? וכן הגדולה שברעות העולם .כשיסתכל במות ,אשר אי אפשר להנצל ממנו ,הנה הרעה ההיא קטנה מרעת המות בלי ספק ,ולזה ימעט השינוי לזאת הרעה ,כי היא למטה מהרעה ,אשר אי אפשר בלעדיה. .... וכדין ,והאמת ,קראו הפילוסופים טובות העולם ורעותיו ---טובות מדומות או רעות מדומות ,כי כמה טובות מטובתיו ידמה ויחשוב טובות והן רעות באמת .וכמה מרעותיו ידמה שהן רעות והן טובות באמת .למשל :כמה פעמים קבץ האדם ממון רב והשיג לגדולה ולמלכות גדולה ,והיה הדבר ההוא סבה להפסד גופו ואבדת נפשו ,בקנותו מדות מגונות ,ובהתרחקו מהשם ית' ,אשר הדבקות בו היא הטובה האמיתית והנצחית לעד! וכמה פעמים נורש העשיר ,ומלך אבד מלכותו ,והייה הדבר ההוא סבה לתקן גופו ולהשלים נפשו במדות נכבדות ,ולהאריך ימיו ולקרבו אל השם בוראו, ולהדביקה בו בעבודתו אשר היא לו הטובה הנצחית לעד! . ... ובכלל ,רוב מה שיאמר ויחשוב העם שהוא טובה ,הוא רעה באמת ,ורוב מה שיחשבו שהוא רעה, הוא טובה באמת .ואין כוונת זה המאמר לבאר אמיתת אלו העניינים ולפרש אותם או ללמד דרכיהם ,כי כבר חובר בזה הרבה בכל זמן ובכל אומה חכמה שתעיין בחכמות העיוניות. ואולם רמזתי זה הרמז ,כדי לעורר ולהרגיל הנפש לקבל מעט במיעוט ההתפעלות בהסתכלו בספרי המדות ההם ובמוסרי התורות והתוכחות והדינים ,אשר אמרו אותם המשכילים ,עד שתתחזק הנפשותכיר ותדע האמת שהיא אמת והבטל שהוא בטל ,וימעטו ההצתפעליות בנפשו ,ותהיה נעדרת מחשבתוט הרעה ,ותסור התבודדותו והתרחקותו מן החברה ,ותרחב הנפש ,עד היות נפשו באיזה טבע שתהיה .ובכאן ההסתכלות גרידא טובה מאוד ,ימעטו בו המחשבות הרעות והיגנות והאנחות. ואפשר שיבטלו לגמרי ,כאשר ישים זאת ההסתכלות נגד עין שכלו .וזה ,כי כל מה שיחשוב האדם ויכאב למחשבתו ,ויחדש לו יגון ואנחה ואבל ,לא ימנע זה מהיות אחד משני דברים :א) או שיחשוב בדבר שעבר ,כמו שיחשוב במה שעבר עליו ,כאבידת ממון שהיה אצלו ,או מיתת אדם ,שיכאב לבו עליו ,ב) או שיחשוב בעניינים העתידים ליפול ,ויפחד שיבואו ,כמי שיחשוב וידמה שיפול עליו נזק מהנזקים. ... וידוע עם הסתכלות שכלית ,כי המחשבה במה שהלך ועבר לא תועיל כלום בשום ענין ,והאבל והיגון על העניינים שעברו הם מפעולות חסרי השכל .ואין בין האדם שיתאונן בעבור ממון שאבד והדומה לו ,או שיתאונן בעבור היותו אדם ולא מלאך או כוכב והדומה לזה מבהמחשבות הנמנעות. ... ואמנם המחשבה המביאה לקוצר הנפש והרוח ,במה שיפול ויבוא בעתיד ,ראוי להניחה גם כן בזה ההסתכלות :כי כל מה שיפחד האדם שיפול עליו ,הוא מצד האפשר .אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה .וכמו שיכאב וידאג שמא יהיה מה שמפחד ממנו ,כן ראוי ,שירחיב נפשו בבטחון בהשם יתברך .ובזאת ההשכמה אפשר שיבוא ההפך ממה שפחד שיבוא עליו .כי מה שפחד שיבוא עליו וגם הפכו ---שניהם אפשריים. 57 זה הוא שיעור מה שראה העבד שהוא צריך אליו בזה השער. ב) .בריאות הנפש קודמת לבריאות הגוף דרשות הר"ן -הדרוש הששי ראוי לחפש היטב על רפואת הנפש ולהקדימה על רפואת הגוף .הוא אמר דוד המלך ע"ה :אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך ,פירוש ,אני בחליי הייתי מתפלל על רפואת נפשי ,ועל אותה רפואה היה כל השתדלותי ,לא על רפואת הגוף .ואין ספק שכל משכיל ראוי להקדים רפואת הנפש על רפואת הגוף ,כי גם בחולי הגוף נשאלה שאלה בחכמת הרפואה ,כשיזדמנו שני חלאים בשני איברים איזה מהם ראוי להקדימו ברפואתו ,והושב על זה בשלשה דרכים ,האחד שראוי לרפאות אותו שהוא יותר חזק הסכנה ,השני שראוי לרפאות אותו שהוא סבה לחברו ,השלישי שר אוי לרפאות אותו שלא יתרפא חברו כי אם בהרפאו .וכל אלה השלשה מסכימים ברפואת הנפש והגוף ,כי אין ספק שהנפש יותר חזקת הסכנה מהגוף ,כי הגוף אובד והנפש נשארת .וכן אין ספק אצלי שחליי הנפש סבה לחליי הגוף ,וכי לא יתרפא הגוף מבלי הרפא הנפש ,כמו שאמרו רז"ל בברכות שבמקומו של רבי חנינא בן דוסא היה ערוד אחד שהיה ממית את הבריות ,ובאו ואמרו לרבי חנינא בן דוסא ,ונתן עקבו על חורו ונשכו ומת הערוד והביאו לבית המדרש ,ואמר להם ראו בני שאין ערוד ממית אלא חטא ממית .הנה מבואר שחליי הנפש סבה לחליי הגוף ,וכי הנפש הבריאה תדחה הסבות הממיתות כלם .ואם ישתבש אדם לומר כי אין זה אלא לרבי חנינא או שקול כמותו ,אבל שאר האנשים אין להם מבוא בזה כלל ,זה שבוום וטעות גמור ,כי בריאות הנפש ורעיעותה הולכים על דרך בריאות הגוף ורעיעותו ,וכמו שתראה אנשים רעועי הגוף חלושי האברים .כל סבה מזקת להם ,גם אם תהיה חלושה מאד יזיקם ,כי אין בריאותם דוחה שום סבה מזקת לחולשתם ,כן האנשים רעועי הנפש ,לא תדחה נפשם סבה מזקת כלל ,וכמו שהאנשים הבריאים ידחה בריאותם קצת הסבות המזיקות [לגוף] כפי יתרון בריאותם ,כן הנפשות הבריאות ידחו הסבות המזיקות כפי יתרון בריאותם .וכמו היחיד אשר הוא בתכלית הבריאות ושתה התריאק"ה והמרקחות המצילים ,ידחו סמי המות כלם ולא יזיקוהו ,כן הנפש הבריאה בתכלית הבריאות הנכספת למצות ,ועחמה אותם צרי ותריאק"ה ,התשובה ,תדחה הסבות המזיקות כלם, וזהו מעלת רבי חנינא בן דוסא והדומים אליו: 58 אמנם בריאות הגוף וחליו מלאכת הרפואות תחקור עליהם.א) .וכמו שחולי הגוף ידמו להפסד הרגשותיהם במה שהוא מר שהוא מתוק ובמה שהוא מתוק הוא מר ,ויצירו הנאות בצורות בלתי נאות ,ותחזק תאותם ותרבה הנאתם בענינים אין הנאה בהם כלל לבריאות ,ואפשר שיהיה בהם צער כאכילת עפר ופחמים והדברים העפוצים (ס"א העפושים) והחמוצים מאד וכיוצא באלו מן המזונות אשר לא יתאוו להם הבריאים אבל ימאסו אותם ,כן חולי הנפשות, רצוני לומר ,הרעים ובעלי המדות הרעות ,ידמו במה שהוא רע שהוא טוב ובמה שהוא טוב שהוא רע ,והאדם הרע יתאוה לעולם להפלגת (פעולות רעות) אשר הן באמת רעות וידמה בעבור חלי נפשו שהן טובות וכמו שהחולים הגופניים כשידעו חלים ולא ידעו מלאכת הרפואות ישאלו הרופאים ויודיעום מה שצריך לעשותו .ויזהירום מה שידמהו ערב והוא בהפך חלים ויכריחום לקחת דברים הנמאסים והמרים עד שיבריאו גופתם וישובו לבחור בטוב ולמאוס ברע ,כן חולי הנפשות צ ריך להם שישאלו החכמים ,שהם רופאי הנפשות ,ויזהירום מן הרעות ההן אשר יחשבו בהן שהן טובות ,וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מדות הנפש אשר אזכרם בפרק שלאחר זה: אמנם ,חולי הנפשות אשר לא ירגישו בחלים וידמו בו שהוא בריאות ,או ירגישו בו ולא יתרפאו ,אחריתם למה שיהיה אחרית החולה כשימשוך אחר הנאותיו ולא יתרפא ,שהוא ימות בלי ספק ,אבל המרגישים והם נמשכים אחר הנאותיהם אמרה בהן התורה האמתית מספרת דבריהם (דברים כ"ט י"ח)" ,כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה" ,רצונה לומר ,שהוא מכוון לרוות צמאו והוא מוסיף לעצמו צמא ,אך על שאינם מרגישים בדבר אמר שלמה המלך עליו השלום עליהם (משלי י"ב ט"ו)" ,דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם" ,רצונו לומר ,שומע לעצת החכם -חכם ,מפני שיודיעהו הדרך שהיא ישרה באמת ולא אשר יחשבה היא ישרה ,ואמר (משלי .י"ד י"ב)" ,יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" ,ואמר עוד בחולי הנפשות האלה בהיותם בלתי יודעים מה יזיקם ומה יועילם (משלי ד' י"ט)" ,דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו" :אך מלאכת רפואות הנפשות הוא כמו שאספר בפרק רביעי .ב). הגהות וביאורים א) .שלמות בריאות הגוף מבוא לשלמות הנפש ספר המורה חלק ג פרק נג ושלמות המין השני .יש לו התלות בטבע האדם יותר מן הראשון ,והוא -שלמות תבנית הגוף ותכונתו וצורתו -רצוני לומר ,שיהיה מזג האיש ההוא בתכלית השווי ,ואבריו נערכים חזקים כראוי .וזה המין גם כן מן השלמות אין לעשותו תכלית כונה -מפני שהוא שלמות גופני ואין הוא לאדם מאשר הוא אדם ,אבל מאשר הוא בעל חיים ,וישתתף בזה עם הפחות שבבעלי חיים גם כן. ואילו הגיע כח אחד מבני האדם עד התכלית האחרון -לא ישיג לכח פרד אחד חזק ,כל שכן כח אריה או כח פיל .ותכלית זה השלמות (כמו שזכרנו) -שישא משא כבד ,או ישבור עצם עב ,וכיוצא בזה ממה שאין תועלת גופנית גדולה בו ,אך תועלת נפשית נעדרת מזה המין: ב) .בריאות הנפש אפשר ללמוד מבריאות הגוף ספר השל"ה הקדוש -מסכת יומא -הלכות תשובה ודברי פי חכם חן ,מה שכתב רבינו תם בספר הישר על ענין טהרת הלב לתשובה ,והביא דמיון לרפואות חולי הנפש מרפואת חולי הגוף ,וזה לשונו ,כאשר בחולי הבא מתערובות צריך בתחילתו רפואות משלשלות מטהרות את הנגע מבפנים ,ואז תועיל הרפואה מבחוץ .כי אם תתן לו רפואה או משיחה או תחבושת והנגע עומד בעיניו ,לא תועיל הרפואה רק להתחבר התערובות ותוסיף על ההיזק ,כמו שנאמר ,ונוסף גם הוא על שונאינו .ועוד מה תוכל הרפואה לעשות מבחוץ ,והאורב יושב לו בחדרו ,וכפי אשר תתקן הוא יקלקל ויאבד הגוף בין מלחמת שניהם .ועל כן צריך לטהר הגוף ,וכשיהיה נקי אז תועיל הרפואה ,כמו היריעה המטונפת אם תרצה לצבוע אותה ,לא ידבק בה צבע מפני הטינופים עד ירחצוהו היטב ותהיה נקיה ,וכפי שתהיה נקיה תקבל הצבע היטב .וכן הנפש ,כשנדיח ממנו חלאי המחשבה הרעה והתאוה הנגעלת ,אז תדבק בה כח התשובה כמו הבגד הרחוץ .ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט ,ח) ,בכל עת יהיו בגדיך לבנים ,רמוז 59 לנקיות הלב ,כלומר תהיה כוונתך בכל עת שתהיה לבך בר ,ואז תוכל לקבל המעשים הטובים ,וכן אמר בתשובה (ישעיה נה ,ז) ,יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו .עד כאן לשונו[ .סימן על השק ,השקיפה -השק יפה ].ואמרו רבותינו ז"ל (שבת פג ,ב) ,מה שק מטלטל מלא וריקן ,רוצה לומר דרך רמז השק יפה לטלטל אף מי שהוא מלא מצות ,מכל שכן מי שהוא ריקן: 61 פרק רביעי ברפואות חולי הנפש: המעשים הטובים הם המעשים השוים הממוצעים בין שני קצוות ששניהם רעים ,האחד מהם תוספת והשני חסרון ,מעלות המדות הן תכונות נפשיות וקנינים ממוצעים בין שתי תכונות רעות ,האחת מהן יתירה והאחת חסרה .מן התכונות האלו תתחיבנה הפעולות ההן ,והמשל בזה הזהירות ,שהיא מדה ממוצעת בין רוב התאוה ובין והעדר הרגש ההנאה ,והזהירות היא מפעולות הטובות ותכונות הנפש אשר תתחיב ממנה הזהירות ,היא מעלת המדות ,אבל רוב התאוה הוא הקצה הראשון והעדר הרגש ההנאה לגמרי הוא הקצה האחרון ושניהם רע גמור ושתי תכונות הנפש אשר מהן יתחיב רוב התאוה ,והיא התכונה היתרה ,והעדר ההרגשה, והיא התכונה החסרה ,שתיהן יחד פחיתות מפחיתות המדות ,וכן הנדיבות ממוצעת בין הכילות והפיזור ,והגבורה ממוצעת בין המסירה לסכנות ובין רך הלבב ,והסלסול ממוצע בין ההתנשאות ובין הנב לה .ופירוש "סלסול" הוא מי שמתכבד כראוי ואינו מתנבל בדבר וההתנשאות היא שיתכבד האדם יותר מן הראוי לו ,והנבלה ידועה ,והיא שיעשה אדם מעשים בלתי הגונים שיש בהם פחיתות הרבה וחרפה ,והנחת ממוצעת בין הקטרוג והקנטרנות ובין רכות הטבע מה שקורים בלעז "אם ולד" ,והוא מי שהוא בלא דבור ובלא מעשה לכבדות טבעו וקור מזגו ,והוא כנגד הקטרוג שיבא מחדוד טבעו וחום מזגו ,והענוה ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ,וההסתפקות ממוצעת בין אהבת הממון ובין העצלות ,וטוב לב ממוצע בין הנבלה ויתרון טוב הלבב .ומפני שאין למדות האלו שם ידוע בלשוננו ,צריך לפרש עניניהם ומה שרוצים בהם הפילוסופים לב טוב קורים מי שכל כונתו להטיב לבני אדם בגופו, בעצתו ,בממונו ,בכל יכלתו ,בלתי שישיגהו נזק או בזיון -והוא האמצעי ,והנבל הוא הפך זה, והוא מי שאינו רוצה להועיל לבני אדם בדבר ,אפילו במה שאין לו בו חסרון ולא טרח ולא נזק והוא הקצה האחרון .ויתרון טוב הלבב הוא שעושה דברים הנזכרים בלב טוב ,ואפילו אםישיגהו בזה נזק גדול ,או בזיון ,או טורח רב והפסד מרובה -והוא הקצה הראשון .והסבלנות ממוצעת בין הכעס ,והעדר הרגשת חרפה ובוז ,ובשת פנים ממוצעת בין העזות והבישנות. פירוש זה נראה ל י מדברי רבנן ,זכרונם לברכה ,שבישן הוא אצלם מי שיש רוב בשת ,ובשת פנים הוא הממוצע ,ממאמרם (אבות פ"ב)" ,לא הבישן למד" ,ולא אמרו" ,אין בושת פנים למד" ,ואמרו" ,בושת פנים לגן עדן" ולא אמרו "הבישן" ,ולזה סדרתים כך .וכן שאר המדות תצטרכנה על כל פנים לשמות מונחים להן מהסכמה שיהיו הענינים מובנים והרבה פעמים יטעו בני אדם באלו הפעולות ויחשבו אחד מהקצוות טוב ומעלה ממעלות הנפש ,ופעמים יחשבו הקצה הראשון טוב ,כמו שיחשבו המסירה לסכנות מעלה ,ויקראו המוסרים עצמם לסכנה "גבורים" וכשיראו מי שהוא בתכלית זאת המדה ,רצוני לומר שמוסר עצמו לסכנות ומוסר עצמו למיתה בכונה ,ופעמים ינצל במקרה ,יחשבוהו בזה ויאמרו עליו שהוא גבור ופעמים יחשבו הקצה האחרון שהוא טוב ויאמרו על פחות הנפש שהוא סבלן ועל העצל שהוא שמח בחלקו ,ועל נעדר הרגש ההנאות לעובי טבעו שהוא נזהר ,כלומר ,ירא חטא ,ועל זה המין מן הטעו ת יחשבו גם כן הפזור ויתרון טוב הלב מן הפעולות הטובות ,וזה כולו טעות. ואמנם ישובח באמת הממוצע ,ואליו צריך האדם שיכון וישקול פעולותיו כולן תמיד עד שתתמצענה .דע ,שאלו המעלות והפחותות אשר למדות לא תגיענה ולא תתישבנה בנפש רק בכפל הפעולות הבאות מן המדה ההיא פעמים רבות ובזמן ארוך והרגילו בהן ,ואם היו הפעולות ההן טובות יהיה המגיע לנו מהן מעלה ,ואם היו רעות יהיה המגיע לנו מהן פחיתות. ומפני שאין אדם בטבעו בתחלת ענינו בעל מעלה ולא בעל חסרון ,כמו שנבאר בפרק שמיני, והוא ירגיל בלי ספק פעולות מקטנותו כפי מנהג קרוביו ואנשי ארצו ,אפשר שתהיינה הפעולות ההן ממוצעות ,ואפשר שתהיינה מיותרות או מחוסרות ,כמו שספרנו ,ותהיה נפשו חולה ,וראוי שילכו ברפואתה בדרך רפואות הגופים בשוה כמו שהגוף כשיצא משויו נראה על איזה צד נטה ויצא ונעמוד כנגדו בהפוכו עד שישוב אל השווי ,וכשישתוה נסלק ידינו מן ההפוך ונשוב לעשות מה שיעמידהו על שויו ,כן נעשה במדות בשוה .והמשל בו ,כשנראה אדם שהיתה לו תכונה בנפשו ,יחסר בה נפשו מכל טובה לרוב הכילות ,וזו פחיתות מפחיתות הנפש ,והפועל אשר יעשהו מפעולות הרע הוא כמו שבארנו בזה הפרק ,וכשנרצה לרפאות זה החולי לא נצוהו להרגיל בנדיבות ,שזהו כמו שירפא מי שיגבר עליו החום בדבר הממוצע 61 השוה שלא יבריאהו מחוליו ,אבל צריך שנביאהו לפזר ,ויכפול מעשה הפיזור פעם אחר פעם פעמים רבות ,עד שתסור מנפשו התכונה המחיבת לכילות ,ויהיה קרוב להגיע אל תכונת הפזור ,ואז נסלק פעולות הפזור ונצוהו להתמיד על פעולות הנדיבות ,וישקוד עליהן ,לא יתיר ולא יחסר .וכן כשנראהו מפזר נצוהו לעשות פעולות הכילות ולשנותה ,אבל לא יישנה פועל הקילוס פעמים רבות כשנותו פועל הפזור ,וזה החדוש הטוב הוא סדר הרפואות וסודה ,והוא שישוב האדם מן הפזור לנדיבות יותר קל ויותר קרוב לשוב משובו מן הכילות לנדיבות ,וכן שוב נעדר הרגשת ההנאה נזהר וירא חטא יותר קל ויותר קרוב לשוב משוב בעל התאוות לנזהר ,ולזה נכפל על בעל התאוות פעולות העדר ההנאה יותר משנכפל על נעדר הרגשות ההנאה פעולת התאווה .ונחייב רך הלבב מסירת עצמו לסכנות יותר משנחייב המוסר עצמו לסכנו ת רכות הלבב .ונרגיל הנבל ביתרון טוב הלבב יותר משנרגיל מי שיש לו יתרון לב טוב בנבלה .זה סדר רפואות המדות וזכרהו :ולזה הענין לא היו החסידים מניחים מתכונות נפשותיהם תכונה הממוצעת בשוה ,אך היו נוטים מעט לצד היתר או החסר על דרך הסייג והשמירה ,רצוני לומר על דרך משל ,שהיו נוטים מן הזהירות לצד העדר הרגש ההנאה מעט, מן הגבורה -לצד מסירות נפשו בסכנות מעט ,מטוב הלבב -לצד יתרון טוב הלבב מעט ,מן הענוה -לצד שפלות הרוח מעט ,א) .וכן בשאר הענינים .ואל זה הענין רמזו באמרם ,לפנים משורת הדין הגהות וביאורים א) .הגאוה צריכים להתרחק ממנה ולנטות לצד השפלות רמב"ם פירוש המשניות -מסכת אבות פרק ד ר' לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה -כבר ביארנו וזכרנו בפרקים הקודמים שהענוה היא ממעלות המדות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ואין לה שם אחר רק ענוה ,ולגאוה יש שמות רבים בלשון עברי גבה לב ,עינים רמות ,וגאה ,ורם ,ומשמות החכמים ז"ל רוח גבוה וגסות הרוח ומתגאה .וכנגדן שפלות הרוח ,וכבר ביארנו בפרק הרביעי שאדם צריך לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג אבל במדה הזאת לבדה בין שאר המדות ר"ל בגאוה לגודל חסרון זאת המדה אצל החסידים ודעתם בנזקה רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל השפלות הרוח לגמרי עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאוה כלל ,והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לאחד מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך ,אמר יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקום הספינה בין חבילות הבגדים ,והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון ,ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם להשתין ואהי נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאד עד שגלה ערותו והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממני כחי ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני ביזוי החסר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו, ואין ספק שזאת תכלית שפלות הרוח עד שיתרחק מן הגאוה: ואני זוכר עתה קצת מה שזכרו חכמים בשבח הענוה וגנות הגאוה ומפני זה צוה זה להתקרב אל השפל ות ואמר מאד מאד הוי שפל רוח .מפחדו שישאר האדם על הענוה לבדה כ"ש שיהיה אצלו מעט מן הגאוה אחר שהוא קרובה אליה מפני שהענוה ממוצעת כמו שזכרנו .ואמרו (מ"ר ש"ה מח ושלהי פ"ק שבת) בשבח הענוה מה שעשתה החכמה כתר לראשה עשתה הענוה עקב לסוליתה פי' למנעלתה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' .זאת הראיה שיראת השם גדולה מן החכמה ,והיא סיבת מציאותה ,ואומר עקב ענוה יראת השם כלומר שיראת השם תמצא בשולי הענוה א"כ הענוה גדולה מן החכמה הרבה: ואמרו (מגילה לא ):דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ,כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו ,כתוב בתורה האל הגדול וגו' וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה .ושנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח .ומשולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ו דיין אלמנות .ויש לך ללמוד ממשה רבינו ע"ה אשר נשלמו בו מעלות השכליות ומעלות המדות כולן מכוונות למדרגת הנבואה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה ,ושבחו השם יתברך על כל אדם במדת הענוה ,ואמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם ,ואמרו מאד מופת לרוב ענותנותו והטותו לצד הקצה האחרון וכן תמצאהו אומר ונחנו מה .וכן בדוד משיח אלהי יעקב 62 ונעים זמירות ישראל והוא מלך נכבד שגדלה מלכותו וחזקה חרבו ושיעדו הש"י לנו ע"י משה רבינו ע"ה והוא הכוכב אשר דרך מיעקב כמו שבארו רז"ל והוא נביא וגדול שבשבעים זקנים ,כמו שאמר יושב בשבת תחכמוני ועם כל זה אמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה .והרבה מאילו מעלות המורות על תכלית הענוה .ומה שאמרו רז"ל בגאוה אמרו (סוטה ד ):כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים .כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ,ואמרו כאילו כפר בעיקר ,שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' .ואמרו שחטא הגאוה כמי שבא על העריות אמר תועבת ה' כל גבה לב ואמר כי את כל התועבות האל ,ואמרו שהמתגאה הוא בעצמו אצל הש"י כעבודת כוכבים עצמה ,והביאו ראיה מאמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו ,כלומר גבה רוח כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה .ואמרו שהמתגאה ראוי להורגו, ואמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם ואשיריהם תגדעון ואמרו שהש"י לא יחיה המתגאים בתחיית המתים באמרם כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר .מי שנעשה עפר בחייו ר"ל הענוים הם אשר יחיו והפליגו בזה ואמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק יידע .והרבה מדבריהם באמרם שהצרעת עונש המתגאים ,אמרו לשאת ולספחת ולבהרת ,ואין שאת אלא גבוה שנאמר הגבעות הנשאות כאילו אמר למתגאה הספחת: וסוף שאמרו בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה ,ר"ל שאין ראוי להיות האדם שפל רוח לגמרי מפני שאינו מן המעלות ,ושערוהו על דרך משל חלק מארבעה וששים ,ר"ל כשנשים הגאוה בקצה אחד ושפלות הרוח בקצה אחר יהיה ביניהם רחב ארבעה וששים חלקים שיהיה האדם עומד בחלק ס"ג אינו רוצה במצוע בזאת המדה לבדה לברוח מן הגאוה שאם יחסר חלק אחד ויקרב אל הגאוה יותר יכנס תחת השמתא ,וזה היה דעת רבא בענוה אבל רב נחמן פסק ואמר שאין ראוי שיהיה לאדם ממנה ר"ל מן הגאוה לא חלק גדול ולא חלק קטן מפני שאין חטאו מעט שישים האדם תועבת ה' אין ראוי להתקרב אליו אמר בזה הענין רב נחמן בר יצחק אמר לא מינה ולא מקצתה .ומי זוטרא מאי דכתיב כי תועבת ה' כל גבה לב ולחוזק זה החטא הארור אמר זה מאד מאד הוי שפל רוח .שתקות אנוש רימה .רוצה לומר שאתה צריך להכריח נפשך עד שתרחיק ממנה הגאוה בחשבך באחרית הגוף והוא שובו רמה: 63 אבל מה שעשו אותם החסידים בקצת הזמנים וקצת אנשים מהם גם כן ,מנטות אחר הקצה האחר בצום ,וקימה בלילות ,והנחת אכילת בשר ושתית יין ,והרחקת הנשים ,ולבוש הצמר והשער ,ושכונה בהרים והתבודד במדבריות ,לא עשו דבר מזה אלא דרך רפואות ,כמו שזכרנו ,ולהפסד אנשי המדינה גם כן ,כשיראו שהם נפסדים בחברתם ורעות פעולותיהם ,עד שיפחדו מהפסד מדותיהם בעבורם ,על כן ברחו להם למדברות ולמקום שאין שם אדם רע, כמאמר ירמיה הנביא עליו השלום (ירמיה ט' א')" ,מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בוגדים" .וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלו הפעולות ולא ידעו כונתן ,חשבו שהן טובות וכונו אליהן ,בחשבם שיהיו כמותם ויענו את גופתם בכל מיני ענוי ,ויחשבו שהם הקנו לעצמם מעלה ומדה טובה ושעשו טובה ושבזה יתקרב האדם לשם כאילו השם יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו ,והם לא ידעו שאלו הפעולות רעות ושבהן תגיע פחיתות מפחיתות הנפש ואין להמשילם אלא לאיש שאינו יודע במלאכת הרפואות ,כשיראה בקיאים מהרופאים שהשקו חולים נוטים למות סמים הנקראים בערבי "שהס הנטל" ובלעז " -קולקונטרידא ואשקמוניאה" ,ו"הצבר" ובלעז " -אלואי" וכיוצא בהם ,ופסקו מהם המזון ,ונרפאו מחלים ונמלטו מן המות הצלה גמורה ,ואמר הסכל ההוא, אחר שאלו הדברים מרפאים מן החולי ,כל שכן שיעמידו הבריא על בריאותו או יוסיפו בה, והתחיל לקחת אותם תמיד ולהתנהג בהנהגות החולים ,שהוא יחלה בלי ספק ,כן אלו הם חולי הנפשות בלא ספק בלקחם הרפואות על הבריאות: וזאת התורה התמימה המשלמת אותנו ,כמו שהעיד עליה יודעה (תהלים ,י"ט ח')" ,תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" ,לא זכרה דבר מזה ,ואמנם כונתה להיות האדם טבעי הולך בדרך האמצעית ,יאכל מה שיש לו לאכול בשווי ,וישתה מה שיש לו לשתות בשווי ,ויבעול מה שמותר לו לבעול בשווי ,וישכון במדינות ביושר ובאמונה ולא שישכון במדברות ובהרים ,ולא שילבש הצמר והשער ,ולא שיענה גופו ,א). והזהירה מזה לפי מה שבא בקבלה ואמר (במדבר ו' י"א)" ,וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" ,ואמרו רבנן זכרונם לברכה (תענית י"א .נדרים י' .נזיר י"ט -כ"ב .סוטה ט"ו .בבא קמא צ"א .שבועות ח')" ,וכי על איזה נפש חטא זה ,אלא שמנע עצמו מן היין ,והלא דברים קל וחומר ,מה זה שציער עצמו מן היין צריך כפרה -המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה" ובדברי נביאינו וחכמי תורתינו ראינו ,שהיו מכונים על הענוי ושמירת נפשם וגופם על מה שהתחיבה התורה ,וענה השם יתברך על יד נביאו למי ששאל לצום יום אחד בעולם אם יתמיד אם לאו ,והוא אומר לזכריה הנביא (זכריה ד' ג')" ,האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים" ,וענה אותם (זכריה ז' ה')" ,כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים" ,אחר כן צוה אותם ביושר ובמעלה לבד ולא בצום ,והוא אמר להם (זכריה ז' ט'), "כה אמר ה' צבאות לאמר משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשוקו ורעות איש את אחיו אל תחשבו בלבבכם" .ואמר אחר כך (זכריה ח' י"ט)" ,כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" .ודע ש"אמת" הן המעלות השכליות מפני שהן אמתיות לא תשתנינה ,כמו שזכרנו בפ"ב ו"השלום" הן מעלות המדות אשר בהן יחיה השלום בעולם. הגהות וביאורים א) .אין לו לאדם לענות את גופו ספר השל"ה הקדוש -מסכת ראש השנה ועוד כי מתוך שמענה נפשו בתעניות ובשאר סיגופים יחלש לבו ויתערבב מוחו ,ויהיה הפסדו מרובה כי יבטל מן התורה .ואפילו בשעה שלומד לא יכול לדקדק כראוי ולהבין הענינים ,לפי שאין תורה אלא מתוך שמחה ,וגם תפלתו לא תהיה רצויה כשיתפלל אותה מיוסר ומעונה ,כי אין להתפלל אלא מתוך שמחה כידוע .בפרט בדורות האלו אשר בני אדם חלשים בגופם מאד ,שאל יתענה אדם עינוי נפש פן יחלש ולא יוכל לעשות עבודת השם יתברך בשלימות .הביטה נא וראה מה שכתבו חכמי ה תלמודיים [בפרק כיסוי הדם (פד ,א) וזה לשונם ,תנו רבנן ,כי ירחיב ה' אלהיך 64 את גבולך ,למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון וכו' ,עד אמר ר' אלעזר בן עזריא ,מי שיש לו מנה יקח לפסו לטרא ירק וכו' ,עד ואינך אימת מערב שבת לערב שבת .אמר רב, צריכין אנו לחוש לדברי זקן [פירש רש"י ,לחוש ולהסתפק במזונות קלים] אמר ר' יוחנן ,אבא [ר"י קרא לרב אבא] ממשפחת בריאים הוה ,אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו ירצנה לחנוני. אמר רב נחמן ,כגון אנו לווין ואוכלין ,ופירש רש"י ,כגון אנו שאין אנו בריאים ,מי שאין לו אלא פרוטה ירי צנו לחנוני וכו' ,ולא יסגף עצמו בעינוי ויצטרך לבריות יותר .אמר רב נחמן כגון אנו ,רב נחמן אחר דורו של רבי יוחנן הוה ,ותמיד העולם היה משתנה והולך ,ולא היה בריא כאותן שבימי ר' יוחנן ,ולפיכך הוא אומר כגון אנו ,דאפילו אין לנו הפרוטה עלינו ללוות ולאכול ,עד כאן .ואם בימיהם היו חשו לחולשה ,קל וחומר בזמנינו זה שראוי שניחוש על חולשתינו ועל תשות כחינו ,כי מה אנו ומה כחינו לסבול יסורים יותר מן הראוי .הלא אפילו בהיות בית דין בירושלים בלשכת הגזית והיו דנין דיני נפשות ומלקיות ,היו אומדים במלקיות כפי כח האיש הנלקה ,וצערא דגופא הכתוב ברוקח במקום מיתה או לפחות במקום מלקות עומד ,ופן יוסיף ונקלה אחיך לעיניך שייך גם כן כאן ,וק"ל: 65 ואשוב אל כונתי ,שאם יאמרו אלו המתדמים באומות מאנשי תורתנו ,שאיני מדבר כי אם בהם ,שהם אינם עושים מה שעושים אותו מהטריח גופתם ופסוק הנאותיהם ,אלא על דרך הלמוד לכחות הנפש ,כדי שיהיו נוטים אל הצד האחד מעט ,כפי מה שבארנו בזה הפרק, שראוי שיהיה האדם כן ,זו היא טעות מהן ,כאשר אבאר ,והוא ,שהתורה לא אסרה מה שאסרה ולא צותה מה שצותה ,אלא מפני זאת הסבה ,רצוני לומר ,כדי שנתרחק מן הצד האחר יותר על צד ההרגל ,שאסור המאכלות האסורים כולם ,ואסור הבעילות האסורות, והאזהרה על הקדשה ,ומה שהצריך בכתובת האשה וקדושיה ,ועם כל זה אינה מותרת תמיד, אבל תאסר בעת הנדות והלידה ,ועם כל זה גזרו רבנן ,זכרונם לברכה ,למעט המשגל ומנעוהו ביום ,כמו שבארנו בסנהדרין .זה כולו ,אמנם צונו השם יתברך להתרחק מקצת רוב התאוה רחוק גדול ולצאת מן המיצוע אל צד העדר הרגשת ההנאה מעט ,עד שתתחיב ותתחזק בנפשותינו תכונת הזהירות .וכן כל מה שבתורה ,כנתינת המעשרות ,ולקט והשכחה והפאה והפרט ועוללות ,ודין שמיטה ויובל ,והצדקה די מחסורו -זה כולו קרוב ביתרון טוב לבב ,עד שנת רחק מקצה הנבלה רחוק גדול ונתקרב לקצה יתרון טוב לבב עד שיתחזק בנו לב טוב. ובזאת הבחינה בחון רוב המצוות ותמצאן כולן ,שהן מלמדות ומרגילות כחות הנפש ,כמו שאסרה הנקימה והנטירה וגאולת הדם באמרו" ,לא תקום ולא תטור" (ויקרא יט יח) "עזב תעזב" (שמות כג ה) "הקם תקים" (דברים כב ד) עד שיחלש כח הכעס והרוגז ,וכן "השב תשיבם" (שם כב א) עד שתסור תכונת הכילות ,וכן "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא יט לב) "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ יב) "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" (דברים יז יא) עד שתסור תכונת העזות ותגיע תכונת הבושת .ואחר כך ,הרחק מן הקצה האחרון ,רצוני לומר ,מרוב הבושת ,ואמר "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט י"ז) "לא תגורו מפני איש" (דברים א' י"ז) עד שיסור רוב הבושת גם כן וישאר בדרך האמצעי, וכשיבא האיש הסכל בלא ספק וישתדל להוסיף על אלו הדברים כמו שיאסור המאכל והמשתה ,מוס יף על מה שנאסר מן המאכלים ,או יאסור הזווג יותר על מה שנאסר מן הבעילות ,ויתן כל ממונו לעניים או להקדש מוסיף על מה שבתורה על ההקדשות ועל הצדקות ועל הערכים -יהיה עושה מעשים רעים והוא לא ידע ויגיע אל הקצה האחר ויצא מן המיצוע לגמרי ,ולחכמים בזה הענין דבר לא שמעתי כלל יותר נפלא ממנו ,והוא בגמרא דבני מערבא בפרק התשיעי מנדרים דבר בגנות המקבלים על עצמם שבועות ונדרים עד שישארו כעין אסורים ,אמרו שם בזה הלשון ,אמר רב אידי בשם רבי יצחק" ,לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים" וזה הענין שזכרנו בשוה בלא תוספת ובלא חסרון: הנה התבאר לך מכל מה שזכרנוהו בזה הפרק ,שצריך לכוין אל הפעולות הממוצעות ,ושלא יצא מהם אל קצה מן הקצוות ,אלא על צד הרפואות ,ולעמוד כנגדו .ובהפך ,כמו שהאדם היודע במלאכת הרפואות ,כשיראה מזגו שישתנה מעט שנוי לא ישבות ולא יניח החולי להתחזק עד ש יצטרך אל רפואה חזקה בתכליתו ,וכשידע שאבר מאבריו חלוש ,ישמרו תמיד ויתרחק מדברים המזיקים לו ,ויכוין למה שיועילוהו עד שיבריא האבר ההוא או עד שלא יוסיף חולשה -כן האדם השלם צריך לו שיזכור מדותיו תמיד ,וישקול פעולותיו ,ויבחן תכונות נפשו יום יום ,וכל מה שיראה נפשו נוטה לצד קצה מן הקצוות ,ימהר ברפואה ,ולא יניח התכונה הרעה להתחזק בשנותו מעשה הרע ,כמו שזכרנו .וכן ישים לנגד עיניו המדות הפחותות אשר לו ,וישתדל לרפאותן תמיד ,כמו שזכרנו ,שאי אפשר לאדם מבלתי חסרון, שהפילוסופים כבר אמרו ,כבד הוא ורחוק שימצא מי שהוא בטבע למעלות כולן ,רצוני לומר, למעלות המדות ולמעלות השכליות מזומן ומוכן אבל בספרי הנבואה נמצא זה בהם הרבה, אמר (איוב ד' יח)" ,הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה"( ,איוב טו יד)" ,מה אנוש כי יזכה וכי יצדיק ילוד אשה" ,ושלמה המלך עליו השלום אמר סתם (קהלת ז כ)" ,כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא": ואתה יודע שאדון הראשונים והאחרונים משה רבינו ,עליו השלום ,כבר אמר אליו השם יהברך (במדבר כ יב)" ,יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל ,על אשר מריתם את פי במי מריבה על אשר לא הקדשתם אותי ,וחטאו ,עליו השלום ,הוא שנטה לצד אחד מקצוות ממעלות המדות ,והוא הסבלנות ,כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו (במדבר כ' י')" ,שמעו נא המורים" ,דקדק עליו השם יתברך ,שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס ,וכיוצא בזה ,בדין האיש ההוא הוא חלל השם יתברך ,מפני שמתנועותיו 66 ומדבריו כולם למדים ,והיו מקוים להגיע בהם אל הצלחת העולם הזה והעולם הבא ,ואיך יראה בו הכעס והוא מפעולות הרע ,כמו שבארנו ,ולא יבא כי אם מתכונות רעות מתכונות הנפש .אבל אמרו בענין "מריתם פי" הוא כמו שאבאר ,והוא שלא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה ,אבל עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי ,כמו שזכרוהו חכמים ,וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו ,וכאשר ראוהו שכעס ,אמרו ,שהוא עליו השלום ודאי אין עליו פחיתות מדה ,ולולא שהיה יודע שהשם יתברך כעס עלינו בבקשת המים ושאנחנו הכעסנוהו יתברך לא היה כועס ,ואנו לא מצינו שהשם יתברך כעס בדברו אליו בזה הענין אבל אמר (במדבר כ' ח') "קח את המטה והקהל את העדה" .והנה יצאנו מכונת השער אבל התרנו ספק מספקי התורה ,שנאמר בו דברים רבים ,ונשאל פעמים רבות איזה חטא חטא ,וראה מה שנאמר בו ,ומה שאמרנו בו אנחנו והאמת תעשה דרכה: ואשוב אל כונת י כי כשיהיה האדם שוקל פעולותיו תמיד ,ומכון אל אמצעיתן יהיה במדרגה עליונה ממדרגת בני אדם ,ובזה יתקרב אל השם יתברך ,וישיג את טובו ,וזוהי הדרך השלמה שבדרכי העבודה ,וכבר זכרו חכמים ,זכרונם לברכה ,זה הענין וכתבו עליו ,ואמרו (מועד קטן ה ע"ב סוטה ה')" ,כל השם אורחותיו ומשגיח בהם זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא ,שנאמר (תהלים נ' כ"ג)" ,ושם דרך אראנו בישע אלקים" אל תקרי "ושם" אלא "ושם" והשימה הוא השעור והסברא: זה הענין אשר פירשנו בזה הפרק כולו בשוה ,וזהו שעור מה שראינוהו שצריך בזה הגהות וביאורים א) .תלמוד תורה באופן הנכון הוא רפואת כל המידות ספר שיח יצחק חלק א -דרוש לשבת פרשת בראשית ועל ענין הזה אמרו רז"ל בפ"ק דקידושין" ,ת"ר ושמתם ,סם תם ,נמשלה תורה כסם חיים ,משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה ,והניח לו רטיה על מכתו ,ואמר לו ,בני כל זמן שהרטיה על מכתך, אכול מה שהנאתך ,ושתה מה שהנאתך ,ורחוץ בין בחמין בין בצונן ,ואין אתה מתירא ,ואם אתה מעבירה ,הרי היא מעלה נומי ,כך אמר הקב"ה לישראל ,בני בראתי יצה"ר ,ובראתי לו תורה תבלין ,ואם אי אתם עוסקים בתורה ,אתם נמסרים בידו ,שנאמר לפתח חטאת רובץ ,ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בכם ,שנאמר ואליך תשוקתו ,ואם אתה רוצה אתה מושל בו ,שנאמר ואתה תמשול בו" ,ע"כ: מג) והוא מאמר נכבד מאד ,ומבואר ע"פ מ"ש רבינו הגדול בכתביו ,בביאור מאמרם פרק חזקת הבתים (דף נ"ח)" ,בריש כל אסוון אנא חמר ,בריש כל מרעין אנא דם ,באתר דלית חמר ,תמן סממנין מתבעין" ,וה יינו שידוע שכל חולי הנפש והמשכו אחר תועבת ה' ,אשר שנא ,שבזה חוטא חומס ומשחית נפשו ,הוא ע"י כוחות התאוה והכעס ,הנטועים בנפש היסודי ,שהן ראשי כל מדות הרעות שבאדם ,שבזוהר הק' מכנה אותם בשתי בנות לוט ,והדם הוא הנפש באדם ,נמצא שהוא ראש כל מרעין: מד) וידוע כי לש בר כח יצרו הרע צריך סגופים גדולים ,ורוב פרישויות גדולות ,עד שבטורח רב יכול להעביר חליי נפשו ,והם נמשלים לסמים מיוחדים לרפואה ,המגרשים ליחות הרעות והמעופשות בגוף ,כמו כן הם סמים ,לגרש מדות הרעות שבנפש ,וצריך פרישות מתאות אכילה ושתיה ,כמבואר בספרי מוסר באריכות ,אבל ראש כל הסמים ,הוא התמדת עסק התורה לשמה ,היא רפואה כללית לכל חליי הנפש ,שקדושת אור התורה הוא מגרש כל המדות הרעות וכוחות הרעים הנטועים בנפשו ,והוא נמשל ליין ,כמ"ש "ושתו ביין מסכתי" ,עד שאין צריך האדם לרוב סגופים ופרישות ויסורי הגוף ,שהם הסממנים שאין צריך להם ,רק באם אין בו תורה ,וז"ש "באתר דלית חמר ,תמן סממנים מתבעי": מז) וטעם הדבר ,שהתורה היא ממקור אחד נחצב עם נשמתו של האדם ,ששניהם חקוקים ,בחותמו של הקב"ה כמש"ל ,ולכן נקרא חכמת התורה "אחות אדם הישר הולך" ,והוא מלשון איחויי וקשר ותפירה ,ולכן נקרא אחותו ,מודע וקרוב לנשמה ,ולכן המשילו התורה ,לרטיה הנתונה על גבי מכה, שהמכה הוא הרע הנטוע בנפש היסודי ,שהיה בכוונה מאתו יתברך ,להוציא הרע המתנגד לקדושה, בכדי שיקבל אדם שכר בעמלו בבחירתו הטובה ,והוא מ"ש "משל לאדם שהכה בנו מכה גדולה", והרפואה לזה הוא עסק התורה ,והוא מ"ש הכתוב אחר שאמר "השמרו לכם פן יפתה לבבכם", 67 אמר ששמירה מעולה לזה" ,ושמתם את דברי אלה על לבבכם" ,ולכן נמשלה התורה לסם חיים, שכל זמן שעוסק בתורה ,אין צריך לתעניות וסיגופים רבים ,וז"ש "אכול מה שהנאתך ,דריש כל אסוון אנא חמר": אבל כשהוא בטל מן התורה ,אז תיכף יצה"ר אורב לו מאחוריו ,ורובץ בפתח הלב ,בשמאל ,שכל כוחות הנפש בטבעם משועבדים ונמשכים אחריו ,וז"ש "שכל משאו ומתנו בך" ,ואעפ"כ יכולת ביד האדם למשול עליו ,ע"י סם חיים הזה: 68 פרק חמישי: בהשתמש האדם בכחות הנפש לצד תכלית אחת: צריך לאדם שישעבד כחות נפשו כולם לפי הדעת ,כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה ,וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת ,והיא השגת השם יתברך כפי יכולת האדם לדעת אותו ,וישים פעולותיו כולן ,תנועותיו ,מנוחותיו וכל דבריו ,מביאים לזו התכלית ,עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל ,רצוני לומר ,פועל שלא יביא אל זאת התכלית ,והמשל בו ,שישים הכונה באכילתו ,בשתיתו ,משגלו ,שנתו ,יקיצתו ,תנועתו ומנוחתו בבריאות גופו לבד ,והכונה בבריאות גופו ,שתמצא הנפש כליה בריאים ושלמים לקנות החכמות ולקנות מעלות המדות ומעלות השכליות ,עד שיגיע לתכלית ההיא ,ועל זה ההיקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב ,וכן בשאר ההנהגות ,אבל יכון אל המועיל, וכשיזדמן שיהיה ערב יהיה וכשיזדמן -שיהיה בלתי ערב -יהיה ,או יכון אל הערב על דבר חכמת הרפואה כמי שחלשה תאותו למאכל -יעוררה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם .וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה -יסירה בשמיעת הנגונים ,במיני זמר ,בטיול הגנות ,בבנינים הנאים ,חברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו .והכונה בכל זה שיבריא גופו ותכלית הכונה בבריאות גופו לקנות חכמה ,וכן כשיתעסק לקנות ממון ,תהיה תכלית כונתו בקבוצו שיוציאו במעלות ושימציאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו: ועל זה ההיקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאוד במעלות השכליות והמדות בידיעת השם יתברך ,ובהגיע אל ההצלחה האמתית ,ויהיו למודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות .ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות ,כי בה נשער פעולותינו ,ותשובנה פעולות אנושיות מביאות אל המעלות האמתיות ,כי האדם שיבא ויאכל מזון ערב אל החיך טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו והוא מזיק לו ,ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתת פתאם -זה והבהמה אצלי שוים ,ואין זה פועל אדם מאשר הוא אדם בעל שכל ,אמנם הוא פעל אדם מאשר הוא חי נמשל כבהמה נדמה ,ואמנם יהיה פועל אנושי ,כשיאכל המועיל לבד ,ופעמים יניח הערב ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל ,וזה פעל לפי הדעת ,ובזה נבדל האדם מפעולותיו מזולתו. וכן כשיבעול כשיתאוה מבלתי שישמור הנזק והתועלת ,יש לו זה הפעל מאשר הוא בעל חי, לא מאשר הוא אדם .ואפשר שתהיה הנהגתו כולה לפי המועיל ,כמו שזכרנו ,אלא שישים תכליתו בריאות גופו ושלמותו מהחליים לבד ,ואין זה חסיד ,כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות, בחר זה האחר הנאת המאכל או הנאת המשגל ,וכולם אין תכלית אמתות לפעולותיהם .אבל הנכון ,שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בבריאות גופו והמשך מציאותו על השלמות ,כדי שישארו כלי כחות נפשו ,אשר הם איברי הגוף שלמים ,ותתעסק נפשו מבלי מונע במעלות המדות ובמעלות השכליות .וכן כל מה שילמדוהו מן החכמות ומן הדעות שישיג משהו מהן - דר ך לתכלית ההיא( ,נ"א ואע"פ שישתדל במה שאין בו וכו') אין בו דין ודברים .ומה שאין בו תועלת בתכלית ההיא ,כשאלת החשבון ,ספר החרוטים ,ובתחבולות ,להרבות משאלות אל ההנדסה ,משיכת המשקלים והרבה כיוצא באלו ,תהיה כונה בהן לחדד בהן השכל ולהרגיל כח השכלי בדרכי המופת ,עד שיגיע לו לאדם קנין ידיעת ההקש והמופת מזולתו יהי לו זה הדרך שיגיע בה לידיעת אמתות מציאות השם יתברך .וכן בדרכי האדם כולם אין צריך שידבר (בהם) אלא במה שתבא לנפשו בו תועלת או ירחק היזק מנפשו או מגופו ,או בחכמה או במעלה ,או בשבח מעלה ,או מעולה ,או לגנות גנות ,או מגונה ,כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות אם תהיה הכונה בהם לחסרם אצל בני אדם ,עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם אז מחויב והוא מעלה .הלא תראה אמרו יתברך (ויקרא י"ח ג')" ,כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" ,וספור הסדומיים ,וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות ,וזכרם לגנאי ושבח הטובים והגדלתם ,אין הכונה בהם רק מה שזכרתי לך ,עד שימשכו בני אדם אחרי הדרכים הטובים האלה ,ויתרחקו מדרכי הרעים ההם: וכשישים האדם כונתו אל זה הענין ,יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמרו הרבה מאד ,כי מי שיכון אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכותל בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו הנאים (האלהים) ,אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא וירחיק ממנה חליה ,עד שתהיה 69 בהירה וזכה לקבל החכמות ,והוא אמרם ,זכרונם לברכה (שבת כ"ה)" ,דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים" ,כי הנפש תלאה ותעכור המחשבה בהתמדת עיון הדברים הכעורים ,כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש ,ואז ישוב למזגו השוה -כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים בעיון לפתוחים ולענינים הנאים ,עד שתסור ממנה הליאות ,כמו שאמרו" ,כי הוי חלשי רבנן מגרסיהו הוו אמרי מילתא דבדיחותא" ,ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות ,ולא מעשה הבל ,רצוני לומר ,עשית הפתוחים והציורים בבנינים ,בכלים ובבגדים: ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמודה ,לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול ,וכשתזדמן מציאות האדם שזה ענינו ,אני אומר שהוא למטה מן הנביאים ,רצוני לומר, שישמש כחות נפשו כולם וישים תכליתם ידיעת השם יתברך לבד ,ולא יעשה מעשה קטן או גדול ,ולא ידבר דבר אלא שהפעל ההוא או הדבר ההוא מביא למעלה או למה שמביא אל מעלה ,והוא יחשוב ויסתכל בכל פעל ותנועה ,ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא, ואז יעשהו .וזהו אשר בקש ממנו יתברך שנכוין אליו ,באמרו (דברים ו' ה')" ,ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" רצונו לומר ,בכל חלקי נפשך ,שתעשה תכלית כל חלק ממנה תכלית [אחת] ,והיא לאהבת השם יתברך .וכבר הזהיר הנביא עליו השלום על זה גם כן ואמר (משלי ג' ו')" ,בכל דרכיך דעהו" ,ופירושו חכמינו ,זכרונם לברכה ,ואמרו (ברכות ס"ג)" ,אפילו לדבר עבירה" ,רצונם לומר ,שתשים לפעל ההוא תכלית ,והיא האמת, אף על פי שיש בה עבירה מצד אחד: וכבר כללו חכמינו ,זכרונם לברכה ,זה הענין כולו בקצרה במלות מועטות ,מורה על זה הענין הוראה שלמה מאד עד כשאתה תבחן קוצר המלות איך ספרו זה הענין הגדול והעצום כולו אשר חברו בו חבורים ולא השלימוהו ,תדע שנאמר בכח אלהי בלא ספק ,והוא אמרם בצואתיהם (אבות פרק ד') "וכל מעשיך יהיו לשם שמים": וזהו הענין אשר בארנוהו בזה הפרק ,וזהו שיעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה לפי זאת ההקדמה: 71 פרק שישי בהפרש אשר בין החסיד המעולה ובין הכובש את יצרו והמושל בנפשו: אמרו הפילוסופים ,שהמושל בנפשו ,אף על פי שעושה המעשים הטובים והחשובים ,הוא עושה אותם והוא מתאוה אל הפעולות הרעות ,ונכסף אליהן ,ויכבוש את יצרו ,ויחלוק עליו בפעולותיו אל מה שיעוררוהו אליו כחותיו ותאותו ותכונת נפשו ,ויעשה הטובות והוא מצטער בעשיתן ונזוק ,אבל החסיד הוא נמשך בפעולותו אחר מה שתעוררהו תאותו ותכונתו ,ויעשה הטובות ,והוא מתאוה ונכסף אליהן .ובהסכמה מן הפילוסופים ,א) .שהחסיד יותר חשוב ויותר שלם מן המושל בנפשו ,אבל אמרו ,שהמושל בנפשו כחסיד בענינים רבים ומעלתו למטה ממנו בהכרח להיותו מתאוה לפעל הרע ,ואף על פי שאינו עושה אותו ,מפני שתשוקתו לרע היא תכונה רעה בנפש .וכבר אמר שלמה המלך עליו השלום כיוצא בזה (משלי כ"א י') "נפש רשע אותה רע" ואמר בשמחת החסיד במעשה הטוב והצטער מי שאינו צדיק בעשיתו זה המאמר (משלי כ"א ט"ו) "שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און" .זהו הנראה מדברי הנביאים נאות למה שזכרוהו הפילוסופים. הגהות וביאורים א) .מעלת מי גדולה ,החסיד בטבעו או המושל ברוחו ספר עקידת יצחק הערות -שער ק הערה א אפם כל זה הוא רק לפי דעת חכמי התורה אשר מצד אחד הם מודים ביקרת ומעלת נפש השלמים בבני אדם הטהורה מעצמותה מכל סיג וחלאה מוסרית ,ומצד אחר מאמינים הם גם בייעודי התורה האלקית אשר על פיה ישולם שכר טוב לעושי הטוב ,כי מזה נמשך בהכרח ,כי לפי גודל טורח האדם ועמלו והתאמצותו נגד טבעו בעשותו הטוב ההוא ,כן יגדל גם שכרו וגמולו כמו שאחז"ל "לפום צערא אגרא" וגדלה א"כ גם מעלת השב אשר רבת שבעה לה נפשו עמל ותלאה בעשותה את הטוב והישר ממעלת הצדיק אשר בשובה ונחת יעשהו מבלי טורח ויגיע כפים. אבל לדעת הפילוסופים אשר לא יאמינו ,כי ישים ה' איש פרטי לפעמים בתור במעלה המוסרית רק בעבור עש ותו הטוב והישר וימלא בזה רצונו וחפצו ית'( .יען כי לדעתם הנפסדה לא ישקיף ולא יראה ה' כלל על ביני אדם בהשגחה פרטית כזאת לראות במעשים הטובים ולראות בדעותיהם ולהשיב להם גמול טוב או רע עליהם כי אם יחשבו שהמעלה המוסרית והשלמות הנפשיית תהיינה לאדם למנה רק בהכרח טבעיי ,ורק אם השלים נפשו תחילה כראוי בדעות ובמדות ישרות כהכרח כל מסובב להיות ,אחרי שקדמה לו סבתו הראויה יהיה תמיד היתרון רק לאיש צדיק מנוער אשר נפשו טהורה מכל תאוה ותשוקה רעה אשר בשם "מעולה" יקראהו החוקר ,ולא לבעל תאות רעות הכובש בכל זאת את יצרו הרע ,אשר בשם "כשר" יקרא ,אחרי שנפשו איננה טהורה מסיגי התאות ,ובחו בה טמונה חלאתה המוסרית ,כמו שיותן תמיד גם היתרון אל הכלי העשוי בתחלתו מזהב סגור ומזוקק שבעתים ,ולא אל הכלי אשר רק אחרי העשותו ,יצטרכו להסיר בדיליו ולצרוף כבור סיגיו בעמל רב ויגיע כפים והנה מכל האמור עד הנה נמשך ,כי לפי דעת חכמי התורה נוכל לבחון מעשי בני אדם הטובים בבחינה כפולה ,אם בחינת עצמותם ומהות פעלם ,או בבחינת גודל העמל הטורח והתחבולה אשר היו הכרחיים לעושיהם למען הוציאם אל הפועל ,כמו שבאר הרב ז"ל זאת במשל נחמד ונעים מאוד (עיין בפנים) ובזה מבאר הרב ז"ל גם שינוי דעות ר"ח ור' אבוהו במאמר שהחל בו ,כי ר"ח בחן פעולות בני אדם הטובות בבחינת מהות פועליהם ע"כ נתן היתרון אל הצדיקים באמרו "אבל צדיקים עצמם" וכו' ,אבל ר"א בחן אותו בבחינת עצמותם ובבחינת העמל והטורח המצטרך לפועלם בעשייתן ,ע"כ עמר "במקום שבעלי תושבה וכו' ,אפי' צדיקים גמורים אין יכוים לעמוד: ועתה אפרש .דע כי ההפרש אשר בינינו אנחנו מאמיני החדוש למאמיני הקדמות ,הוא שנשים כל פעולותינו מול עבודת השי"ת .ונכוון בכולן כוונה אחת לבדה והיא עשיית רצונו ,ובזה נקיים פנת החדוש ,כי כל מה שבראו השי"ת לא בראו אלא לכבודו ,וכל מעלה אשר נשתמש ממנה לצד עבודת השי"ת סופה להתקיים ותחיה את בעליה ,ואם ח"ו נעשה ההפך ,אותה המעלה כאפס ותוהו ,כי באור פני מלך חיים והמתרחק מעבודתו מתקרב אל המות ,כאומרו ברחקי ממך מותי בחיי ואם אדבק בך חיי במותי: 71 וכאשר חקרנו דברי חכמים בזה הענין ,נמצא להם שהמתאוה לעבירות ונכסף אליהן הוא יותר חשוב ויותר שלם מאשר לא יתאוה אליהן ולא יצטער בהנחתן ,עד שאמרו ,שכל אשר יהיה האדם יותר חשוב ויותר שלם תהיה תשוקתו להעבירות והצטערו בהנחתן יותר גדולות. והביאו בזה הדברים ואמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ,ולא דים זה ,עד שאמרו ,ששכר המושל בנפשו גדול לפי רוב צערו במשלו בנפשו ,ואמרו (אבות פרק ב') "לפום צערא אגרא" .ויותר מזה ,שהם צוו להיות האדם מתאוה לעבירות ,עד שהזהירו מלומר ,שאני בטבעי לא אתאוה לזאת העבירה ,ואף על פי שלא אסרה התורה ,והוא אמרם (ספרא קדושים)" ,רבי שמעון בן גמליאל אומר ,לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז ,אי אפשי לבא על הערוה ,אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי" .ולפי המובן מפשוטי שני המאמרים בתחלת המחשבה הם סותרים זה את זה ,ואין הענין כן ,אבל שניהם אמת ואין מחלוקת ביניהם כלל ,והוא שהרעות אשר הן אצל הפילוסופים רעות ,אשר אמרו ,שמי שלא יתאוה אליהן יותר חשוב מן המתאוה אליהן ויכבוש את יצרו מהן ,הם הענינים המפורסמים א) .אצל כל בני אדם שהם רעים כשפיכת דמים ,כגנבה וגזלה, ואונאה ,ולהזיק למי שלא הרע לו ,ולגמול רע למטיב לו ,ולבזות אב ואם וכיוצא באלו ,והן המצוות שאמרו עליהן חכמים זכרונם לברכה( ,יומא ס"ז) שאילו לא נכתבו ראויות הן ליכתב ,ויקראו אותן קצת חכמינו האחרונים ,אשר חלו חלי .המדברים מצוות השכליות ב). ואין ספק שהנפש אשר תכסף לדבר מהן ותשתוקק אליו ,שהיא חסרה ושהנפש החשובה ג). לא תתאוה לאחת מאלו הרעות כלל ,ולא תצטער בהמנעה מהן .אבל הדברים שאמרו עליהם החכמים ,שהכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב ,וגמולו יותר גדול ,הן התורות השמעיות ב) .וזה אמת ,שאלמלא התורה לא היו רעות כלל ,ומפני זה אמרו ,שצריך האדם שיניח נפשו אוהבת אותן ולא יהיה מונע ,ובחון חכמתם ,עליהם השלום ,במה שהמשילו ,שהם לא אמרו "אל יאמר אדם אי אפשי להרוג הנפש ,אי אפשי לגנוב ,אי אפשי לכזב אלא אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי" ,אבל הביאו דברים שמעיים כולם ,בשר בחלב ,לבישת שעטנז ,עריות ,ואלו המצוות וכיוצא בהן הן אשר קראן השם יתברך "חקות" .ואמרו רבנן, זכרונם לברכה (יומא ס"ז ע"ב) "חקים שחקקתי לך אין לך רשות להרהר בהם" ,ועובדי עבודה זרה משיבים עליהם ,והשטן מקטרג בהם ,כגון פרה אדומה ושעיר המשתלח .ואשר קראו אותן האחרונים שכליות תקראנה מצוות ,כפי מה שבארו החכמים :והנה התבאר לך מכל מה שאמרנו ,איזו מן העבירות יהיה מי שלא ישתוקק אליהן יותר חשוב מן המשתוקק אליהן וכובש יצרו מהן ,ואיזו מהן יהיה הענין בהפוך .וזה חדוש נפלא בהעמיד שני המאמרים ולשונם מורה על אמתות מה שבארנו .וכבר נשלמו כונות זה הפרק. הגהות וביאורים א) .המפורסמות הם המצוות שהשכל מחייב אותם גם בלי שהתורה הייתה מצווה עליהם. ב) .והשמעיות, הם המצוות ששמענו אותם ממשה רבינו ולולי ששמענו לא היה בהם עבירה. ג) .המושל ברוחו עדיף על החסיד בטבעו לדעת היעב"ץ הגהות מהריעב"ץ :נ.ב .שהנפש החשובה וכו' .אע"פ שלכאורה דברים נכונים הם ומקובלים אל הדעת בתחילת המחשבה וכמו ששמח בהן הרב החסיד ז"ל תנוח נפשו בעדן גן אלוקים שזכה וזיכה את הרבים בדבריו הנעימים והמתובלים ,מכל מקום אחר בקשת המחילה אני אומר שאן זה דעת תורני מוסכם ,כי לפי דעת האומר במקום שבע"ת עומדין צדיקין גמורים אינם יכולים לעמוד ,וכל הגדול מחברו יצרו גדול מחברו ,על כורחנו נאמר ,שגם הנפש השוקקה לעבור על מצוות שכליות וכבשה יצרה היא גדולה מנפש צדיק שאינו חומד ולא מתאווה לדבר עבירה שתהיה ,ודרך כלל אמרו לפום צערא אגרא ,וכל שכן באלו העבירות הגדולות שהנפש מתאוה להם ומחמדתן כגזל ועריות ודומיהן ,אע"פ שאינם שמעיות ,כל שכן ששכרם גדול ומרובה ,לפי הצער שיש בהמנעם יותר ממניעות השמעיות( ,ובאמת שאיש הישראלי יצרו תקפו בכל המצוות המונעות בכלל ,לפי שהיצר משתוקק יותר לדבר האסו ,כמו שכתוב מים גנובים ימתקו ,וכן אמרו חז"ל קידושין לא. גדול המצו וה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ,ואמרו סוכה נב .שהיצר הרע מניח עובדי כוכבים 72 ומתגרה בישראל) וכל שיצרו גדול וחזק בהן שטבעו יותר נוטה להם ,ועם כל זה הוא מושל ברוחו וכובשה מפני אהבת קונו ,הרי זה ודאי משובח יותר ושכרו גדול ביתר שאת ממי שאין טבעו מטהו לעבור עליהם ואינו מוצא צער ונזק בהמנעו ,ולכן גדולים בעלי תשובה וכו' ,מפני שהראו גבורה גדולה ועשו מלחמה חזקה עם היצר שהיכריחם בודאי בכוח גדול ,מחמת טבעם בתולדה ובמזג המבקש העברות ורודף אחריהם ,ועם כל זה לסוף עמדו נגדו ולבשו בגדי אומץ ואזרו חיל עד שהצחו אויבם החזק השוכן בין צלעיהם ובקרבם ,אלו ודאי ראויים לשכר עצום נפלא יותר הרבה ממי ששוקט ועושה הטוב במנוחה מבלי אויב ומאין שטן מסית ומדיח ,וזה כל הרדם שעל מנת כן באו לעולם לבחון גבורתם וכחם במלחמה זו הגדולה והעצומה ,ולפי כבדה וקושיה תכפל מנת שכרה ,כאשר הארכתי בעה"י בביאור הגדה פ"ק דברכות י .מאי דכתיב מי כהחכם וכו' יע"ש בהרחבה .ואולם דרך הפילוסופים אינו דרך התורה כי מי שיעשה הטוב והישר במצוות המפורסמות לבני אדם מצד היותן טוב בחיים כהסכמת השכל עדיין אינו מוצא חן בעיני ה' בשל כך ,ולא יקבל שכר על זה מאת ה' כטוב וישר בעיני ה' ,עם כי לא יקופח שכרו בעולם הבא הנה שכרו אתו ,אבל התאב לעברות המפורסמות ומניחן מפני צווי בוראו ודאי טוב ממנו ושכמ"ה .עכ"ל א.ה. הנה מה שהרמב"ם סובר שמי שמתאווה לעבירות המפורסמות שהן מצד הטבע הרע אע"פ שהוא מתגבר על היצר הוא גרוע ממי שאינו מתאוה לעבירות הללו ,כי לא יכול להיות שהוא יהיה אדם שלם לעולם ,כי תאוות אלו מורות על החומר שלו שהוא חומר רע ,והרי בעל כורחו הצורה שלו היא נפסדת בגלל החומר הרע ,וממילא אינו יכול להגיע לשלמות הצורה המשכלת כי החומר מקלקל את הצורה ,ומה יעזור לו כל ההתגברות אם הצורה שהיא הצורה המשכלת אינה שלמה בגלל החומר העב ,והרי זה דומה לאדם גס השכל שלא יכול להשכיל השכלות נכבדות והוא עמל בכל כוחו ואינו משכיל ,ודאי לדעת הרמב"ם שאינו שווה מאומה כל העמל שהרי לא קנה את הצורה המשכלת עם כל המאמצים ,ורק אם התאווה באה לו במצוות השמעיות שאינן מורות על החומר הרע אזי כל שיצרו גדול הוא יותר מעולה ,וכן עליו אמרו חז"ל לפום צערא אגרא ,שמאחר ואין כאן חיסרון בחומר שלו שמפסיד את הצורה השכלית ,ורק יש לו קושי לעשות רצון ה' במצוות שהם מצד צווי ה' ,כי רצון ה' מנגד לרצון הטבעי ודאי שהמתגבר על יצרו זה הוא יותר חשוב, שהרי התגברות זו באה לו מחוזק הצורה השכלית המתגברת על הטבע ,והרי זה דומה לאדם שלם שיש לו קושי חיצוני מצד גורמים המפריעים לו לקיים רצון ה' והוא נאבק עמם קשות ומנצח שהוא ודאי המעולה מאדם שאין לו שום מאבק לעשות רצון ה' כי אדם זה אינו צריך להגביר את הצורה כדי להתגבר על הקשיים ונשאר בצורה חלשה. וכבר הבאנו את לשון הרמב"ם ששלמות האדם או גריעותו הם נובעים מן החומר ,וז"ל הנוגע לעניינו "הנה כבר התבאר שכל השחתה והפסד או חסרון -אמנם הוא מפני החומר .ובאורו באדם, על דרך משל ,כי כיעור צורתו וצאת אבריו מטבעם ,וכן חולשת כל פעולותיו או ביטולם או בלבולם אין הפרש בין היות כל זה בתחילת היצירה או מתחדש עליו -אין זה כולו נמשך אלא אחר החומר שלו הנפסד ,לא אחר צורתו ,וכן כל בעל חיים אמנם ימות ויחלה מפני החומר שלו ,לא מפני צורתו .וכל פשעי האדם וחטאיו אמנם הם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד ,לא אחרי צורתו. ומעלותיו כולם אינם נמשכים אחרי החומר שלו הנפסד ,אלא אחרי צורתו .והמשל בו ,שהשגת האדם את בוראו וציירו כל מושכל והנהיגו תאוותיו וכעסו והסתכלו במה שצריך לבחור בו ובמה שצריך לרחקו -כל זה נמשך אחר צורתו ,אבל מאכליו ומשתיו ומשגליו ורוב תאוותיו בהם ,וכן כעסו וכל מדה רעה שתמצא לו -הכל נמשך אחר החומר שלו. ואמנם אמרו" ,אשת חיל מי ימצא" -המשל ההוא כולו מבואר .כי כשיזדמן לאיש אחד חומר טוב ,נאות ,בלתי גובר עליו ולא מפסיד סידורו -היא מתנה אלוהית .סוף דבר ,החומר הנאות יקל להנהיגו ,כמו שזכרנו ,ו אם הוא בלתי נאות אינו נמנע מן המתלמד לכבוש אותו( .מו"נ חלק ג פרק ח) 73 פרק שביעי: במחיצה ועניניה: הרבה ימצא במדרשות ובאגדות ,ויש מהן בגמרא ,שיש מן הנביאים מי שיראה השם יתברך מאחרי המחיצות רבות ,ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות ,לפי קרבתם אל השם יתברך ולפי מעלתם בנבואה ,עד שאמרו (יבמות מ"ט) שמשה רבינו עליו השלום ראה השם יתברך מאחרי מחיצה אחת בהירה ,כלומר מזהירה ,הוא אמרם" ,הסתכל באספקלריא המאירה" ו"אספקלריא" שם המראה הנעשה מגוף המזהיר כשהם וזכוכית ,כמו שהתבאר בסוף "כלים" .והכונה בזה הענין מה שאומר לך ,והוא שאנחנו בארנו בפרק שני ,שהמעלות מהן מעלות שכליות ומהן מעלות המדות ,וכן הפחיתיות מהן פחיתיות שכליות בסכלות ומעוט ההבנה ודוחק התבונה ומהן פחיתיות המדות כרוב התאוה ,הגאוה ,הרוגז ,הכעס ,העזות, ואהבת הממון והדומה להם ,והן רבות מאד ,וכבר זכרנו הסדר בידיעתם בפרק הרביעי ,ואלו הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתברך ,מאמר הנביא מבאר זה (ישעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם" יאמר ,שעונותינו והם אלו הרעות ,כמו שזכרנו ,הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך: ורע ,שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שתהיינה לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות, והחזקות שבהן ,והוא אמרם (שבת צ"ב .נדרים ל"ח)" ,אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר"" ,וחכם" הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק" ,ועשיר" הוא במעלות המדות, רצוני לומר ,ההסתפקות ,מפני שהם קוראים המסתפק -עשיר ,והוא אמרם בגדר העשיר (אבות פרק ד')" ,איזהו עשיר השמח בחלקו" ,רצוני לומר ,שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו ולא ידאג במה שלא המציא לו .וכן "גבור" הוא גם כן במעלות המדות ,רצוני לומר ,שינהיג כחותיו כפי הדעת והעצה ,כמו שבארנו בפרק החמישי ,והוא אומר (אבות פרק ד')" ,איזה גבור הכובש את יצרו" .ואין מתנאי הנביא שתהיינה אצלו כל מעלות המדות עד שלא תפחיתהו פחיתות ,שהרי שלמה המלך ,עליו השלום ,העיד עליו הכתוב (מלכים א' ג' ה'), "בגבעון נראה ה' אל שלמה" ,ומצינו לו פחיתות מדות ,והוא רוב התאוה בבאור "בהרבות נשים" ,וזה מפעולות תכונות רוב התאוה ,ואמר מבואר (נחמיה י"ג כ"ו)" ,הלא עם כל אלה חטא שלמה" .וכן דוד המלך עה"ש ,נביא אמר (שמואל ב' כ"ד ג')" ,לי דבר צור ישראל" ומצאנו אותו בעל אכזריות ,אף על פי שלא שמש בה כי אם בעבודה זרה ובהריגת הכופרים והיה רחמן לישראל ,אבל בא בביאור מ"דברי הימים" שהשם יתברך לא הרשהו לבנות בית המקדש ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג ,אמר (דברי הימים א' כ"ב ח')" ,אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת" .ומצאנו (סנהדרין קי"ג) ,באליהו זכרונו לברכה מדת הרגזנות ,ואף על פי ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס ,אבל אמרו חכמים ,שהשם יתברך לקחו ואמר לו ,שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה כמו שיש לו ,כי ימיתם .וכן מצאנו בשמואל שפחד משאול ,וביעקב שפחד מפגישת עשו .אלו המדות וכיוצא בהן הן מחיצות בין השם יתברך עם הנביאים ,עליהם השלום ,ומי שיש לו שתי מדות או שלש מהן בלתי ממוצעות ,כמו שבארנו בפרק הרביעי ,נאמר בו ,שראה השם יתברך מאחר שתי מחיצות או שלש .לא תרחיק היות חסרון קצת המדות ממעט ממדרגת הנבואה שאנחנו מצינו קצת פחיתות המדות תמנע הנבואה לגמרי .בכעס אמרו (פסחים ס"ו), "כל הכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו" ,והביא ראיה מאלישע שנסתלקה ממנו הנבואה כשכעס עד שהסיר כעסו והוא אומרו "ועתה קחו לי מנגן" ,והאנחה והדאגה של יעקב אבינו עליו השלום ,כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש עד שנתבשר בחייו ואמר (בראשית מ"ה כ"ז)" ,ותחי רוח יעקב אביהם" ,ואמר המתרגם" ,ושרת רוח הנבואה על יעקב אבוהון" .ולשון החכמים "אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה" (שבת ל ע"ב פסחים קי"ג): וכאשר ידע משה רבינו ,עליו השלום ,שלא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה ,וכי נשלמו בו מעלות המדות כולן והמעלות השכליות כולן ,בקש להשיג מהות השם יתברך על אמתות מציאותו אחר שלא נשאר לו מונע ואמר (שמות ל"ג י"ח)" ,הראני נא את כבודך" והודיעו השם יתברך שאי אפשר לו זה ,בהיותו שכל נמצא בחומר ,רצוני לומר ,מאשר הוא אדם ,והוא אומרו (שמות ל"ג כ')" ,כי לא יראני האדם וחי" הנה לא נשאר לו בינו ובין השגת השם יתברך על אמתת מציאותו אלא מחיצה אחת בהירה ,והוא השכל האנושי שאינו נבדל ,וגמל 74 אליו יתברך חסד בתת לו מן ההשגה אחר ששאלו יותר ממה שהיתה אצלו קודם שאלתו, והודיעו שהתכלית ההיא אי אפשרית לו מפני שהוא בעל גשם ,יכנה אמתת השגה בראית פנים ,כי האדם כשיראה פני חבירו תהיה אז בנפשו צורתו עד שלא תתערב לו עם זולתה (אפילו בשעה שאינו רואה אותה) אבל כשיראה אחוריו ,אף על פי שהוא מכירו בראיה ההיא ,פעמים יסופוק עליו ויתערבו לו עם זולתם ,כן השגתו יתברך על האמת היא ידיעת השם יתברך מאמתות מציאותו ,מה שלא ישתתף במציאות ההיא זולתו מן הנמצאות ,עד שימצא בנפשו מציאותו חזקה ונבדלה למה שמצא בעצמו ממציאות שאר הנמצאות .ואי אפשר לאדם להשיג זה השעור מן ההשגה ,אלא שהוא עליו השלום השיג למטה מזה מעט, והוא אשר כנה ואמר (שמות ל"ג כ"ג)" ,וראית את אחורי" .ואני עתיד להשלים זה הענין בספר הנבואה: וכאשר ידעו חכמינו ,זכרונם לברכה ,ששני המינים האלו מן הפחיתיות ,רצוני לומר, השכליות והמדות הם אשר יבדילו בין השם יתברך ובין האדם ,ובהם הוא יתרון מעלות הנביאים ,אמרו על קצתם במה שראו מחכמתם ומדותיהם (סוכה כ"ח בבא בתרא קל"ד), "ראויים הם שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו עליו השלום" ,ולא יעלם ממך ענין הדמיון שהם דמו אותו בו ,לא שישווהו אליו חלילה .וכן אמרו על אחרים ,כיהושע בן נון ,על הצד אשר זכרנו .וזה ענין אשר כווננו לבאר בזה הפרק: 75 פרק שמיני: ביצירה האנושית: אי אפשר שיולד האדם מתחלת ענינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון ,כמו שאי אפשר שיולד האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות אבל אפשר שיולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון ,בהיות פעולות האחד מהן יותר קלות עליו מפעולות האחר .והמשל בו ,כשיהיה האדם מזגו נוטה אל היובש ,ויהיה עצם מוחו זך ,והליחות בו מעט יוקל עליו לגרוס ,לזכור ולהבין הענינים יותר מבעל לחה לבנה ורב הליחות במוח .אבל אם יונח האיש ההוא המוכן במזגו אל זאת המעלה ,מבלתי למוד כלל ,ולא יעורר כחותיו ישאר סכל בלי ספק ,וכן כשילמדו ויבינו זה עב הטבע ורב הלחות ידע ויבין ,אבל בקושי ,ועל זה המין בעצמו ימצא איש שמזג לבו י ותר חם ממה שצריך יהיה גבור ,רצוני לומר ,מוכן לגבורה ,אם ילמדהו הגבורה יהיה גבור במהרה ,ואחר -מזג לבו יותר קר ממה שצריך .והוא מוכן לצד המורך והפחד ,וכשילמדוהו וירגילוהו יקבלם מהרה ואם יכון בו הגבורה לא ישוב גבור רק בקושי גדול ,אבל ישוב כשירגילוהו בלי ספק: ואמנם בארתי לך זה שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמתיות ,כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חסרון ,ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח אמנם אני יודע ,שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יון כמו שאמתוהו טענות האמת ,שפעולות האדם כולן מסורות לו ,אין מכריח אותו בהן ולא מביא אותו זולת עצמו כלל שיטהו לצד מעלה או לצד חסרון ,אלא אם כן תהיה לו הכנת המזגים לבד ,כמו שבארנו ,שיקל בו ענין או יכבד .אבל שתתחיב (פעולה מהפעולות) או יהיה בו נמנע -אין זה כלל .ואילו היה האדם מוכרח על פעולותיו ,תהיינה בטלות מצוות התורה ואזהרותיה ,והיה הכל שקר גמור, אחר שאין בחירה לאדם במה שיעשה .וכן היה מתחיב בטול הלמוד והתלמדות ,ולמוד כל מלאכת מחשבת היה כל זה הבל ולבטלה ,אחר שהאדם אי אפשר לו כלל מפני הגורם המכריח אותו מחוץ זולתו ,לפי דעת האומרים זה ,שמוכרח שלא יעשה הפועל הפלוני בלתי שידע החכמה פלונית ושתהיה לו המדה הפלונית .והיה הגמול והעונש גם כן עול גמור ,הן ממנו לקצתינו והן מהשם יתברך לנו ,שזה שמעון שהרג לראובן ,אחר שזה מוכרח שיהרוג וזה מוכרח שיהרג למה נענש שמעון ? ואיך יתכן עליו גם כן יתברך צדיק וישר הוא ,שיענשהו על פועל שאי אפשר שלא יעשהו ,ואפילו שישתדל שלא יעשהו ,לא היה יכול ? והיו בטלות גם כן ההכנות כולן עד סופן מבנות בתים ,כנוס הממון ,לברוח בעת הפחד וזולתם מן הדומה להם ,כי אשר נגזר שיהיה אי אפשר מבלתי היותו .וזה כולו שקר גמור ,וכנגד המושכל והמורגש ,וזה הריסות חומת התורה לגזור על השם יתברך בעול ,חלילה לו ממנו: אמנם האמת אשר אין ספק בה שפעולת האדם כולן מסורות לו ,אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה ,מבלתי הכרח שיכריחהו עליו ,מפני זה היה ראוי לצוותו .אמר (דברים ל' ט"ו)" ,ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב"( ,דברים ל' י"ט)" ,ובחרת בחיים". ושם הבחירה לנו בהם ,וחייב העונש למי שימרה והגמול למי שיעבור אם תשמעו ואם לא תשמעו ,וחיב הלמוד וההתלמדות (דברים י"א י"ט)" ,ולמדתם אותם את בניכם" (דברים ה' א')" ,ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" וכל מה שבא בלמוד המצוות ,וחיב ,גם כן ההכנות כולן ,כמ"ש בתורה (דברים כ"ב ח')" ,כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך" (דברים כ' ז')" ,פן ימות במלחמה" (שמות כ"ב כ"ו) ,במה ישכב (דברים כ"ד ו') "ולא יחבול ריחים ורכב" והרבה בתורה ובנביאים מזה הענין ,ר"ל ,ההכנות .אבל מה שנמצא לחכמים עה"ש ,והוא אמרם (ברכות ל"ג .מגילה כ"ה .נדה טז)" ,הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" הוא גם כן אמת ונוטה לצד מה שזכרנו .אלא שהרבה פעמים יטעו בני אדם ויחשבו קצת פעולות האדם הבאות לבחירתו שהוא מוכרח עליהן ,כזוג פלוני או היות זה הממון בידו .וזה בלתי אמת ,כי זאת האשה אשר לקחה בכתובה וקדושין והיא כשרה לו, לקחה לו לפריה ורביה והיא מצוה ,והשם יתברך לא יגזור בעשית המצוה .ואם יהא בנשואין אסור -היא עבירה ,והשם לא יגזור בעשית העבירה ,וכן זה אשר גזל ממון פלוני ,או גנבו ממנו ,או הכה אותו וכחש בו ונשבע עליו לשקר ,אם נאמר שהשם יתברך גזר על זה שיגיע זה הממון לידו ושיצא מיד זה האחר ,כבר גזר בעבירה ,ואין הענין כן ,אבל כל פעולות האדם הבאות בבחירתו בהן בלי ספק תמצאנה המצוות והעבירות ,כי כבר בארנו בפרק השני, 76 שמצוות התורה ואזהרותיה הן בפעולות אשר לאדם בהן בחירה שיעשן ,או שלא יעשן ,ובזה החלק מן הנפש תמצא יראת שמים ואינה בידי שמים ,אבל נמסרה לבחירת האדם ,כמו שבארנו .אם כן מהו אמרם "הכל בידי שמים"? אמנם ירצו בו הענינים הטבעיים אשר אין בחירה לאדם בהם כגון בהיותו ארוך או קצר ,או רדת המטר או עצירה ,או הפסד האויר או זכותו וכיוצא בהם מכל מה שבעולם ,זולת תנועות האדם ומנוחתו .ואמנם זה הענין אשר בארו חכמים ,שהמצוות והעבירות אינן בידי שמים ולא ברצונו אבל ברצון האדם נמשכו בזה אחרי דברי ירמיהו עליו השלום ,והוא אמרו (איכה ג' ל"ח)" ,מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", שהרעות הם המעשים הרעים והטוב הם המעשים הטובים ,ואמר שהשם יתברך אינו גוזר על האדם לעשות רע או טוב ,ואחר שהענין כן ראוי לאדם להתאונן ולבכות על מה שעשה מן החטאים והעבירות אחר שפשע ברצונו ואמר (איכה ג' ל"ט)" ,מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" ,ואחר כן שב ואמר ,שרפואות זה החולי -בידינו ,כי כמו שפשענו בבחירתנו ,כן לנו לשוב ממעשינו הרעים ,ואמר אחר כך (איכה ג' מ'-מ"א)" ,נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ,נשא לבבנו אל כפים ,אל אל בשמים" .אבל המאמר המפורסם אצל בני אדם ,וגם ימצא ממנו בדברי החכמים ובדברי הנביאים גם כן ,והוא שישיבת האדם וקימתו וכל תנועותיו ברצון השם יתברך וחפצו ,הוא מאמר אמתי על צד אחד ,והוא כמו שהשליך אבן אל האויר וירדה למטה ,שאמרנו בה שברצון השם יתברך ירדה למטה ,והוא מאמר אמתי שהשם יתברך רצה שתהיה הארץ כולה במרכז ,ומפני זה בכל עת שישליכו חלק ממנה למעלה יתנועע אל המרכז .וכן כל חלק מחלקי האש מתנועע למעלה ברצון שקדם להיות מתנועע למעלה ,לא שהשם יתברך רצה בעת שהתנועע זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה: ובזה חולקים המדברים ,כי שמעתי אומרים ,שהרצון בכל דבר ,עת אחר עת תמיד ,ולא כן נאמין אנחנו ,אך הרצון היה בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כולם על טבעם תמיד ,כמו שאמר (קהלת א' ט')" ,מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש" .ומפני זה הוצרכו החכמים לומר ,כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע ,אשר היו וגם אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב ,כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש .וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש ,ואין הדבר כן .וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו ,ומאמרם בזה הענין (עבודה זרה נ"ד)" ,עולם כמנהגו נוהג" ,ותמצאם עליהם השלום ,תמיד בכל דבריהם בורחים מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת ,ועל זה הצד יאמר באדם כשיקום וישב ,שברצון השם יתברך קם וישב ,רצוני לומר ,שהושם בטבעו בתחילת בריאתו שיקום וישב בבחירתו ,לא שהוא רוצה עתה בעת קומו שיקום או שלא יקום, כמו שלא רוצה עתה בנפילת האבן הזאת שתפול או שלא תפול ,וכלל הדבר שנאמין בו הוא, כי כמו שרצה השם יתברך שיהיה האדם נצב הקומה ,רחב החזה ,בעל אצבעות ,כן רצה שיתנועע וינוח מעצמו ויעשה פעולות בבחירתו ,אין מכריח לו עליהן ולא מונע מהן ,כמו שהתבאר בתורה האמתית המבארת זה הענין באמרה (בראשית ג' כ"ב) "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" ,וכבר באר התרגום בפירוש שהרצון בו ממנו לדעת טוב ורע ,רצוני לומר ,שהוא היה אחד בעולם ,רצוני לומר ,מין שאין כמוהו מין אחד שישתתף עמו בזה הענין אשר נמצא בו ,והוא שמעצמו ומנפשו ידע הטוב והרע ויעשה איזה מהם שירצה ואין מונע לו מהם ,ואחר שהוא כן אפשר שישלח ידו ויקח מזה ואכל וחי לעולם: ואחר שיתחייב זה במציאות האדם ,רצוני לומר שיעשה בבחירתו פעולות הטוב והרע 'כאשר ירצה ,א"כ יתחייב ללמדו דרכי הטוב והרע ושיצוהו ,יזהירהו ,יענישהו ויגמלהו ,יהיה כל זה יושר וכן ראוי לו להרגיל עצמו בפעולות הטובות עד שתהיינה לו המעלות השכליות ,ויתרחק מן הפעולות הרעות עד שתסורנה ,והן הפחיתיות אשר הן נמצאות אתו ,ולא נאמר שהן בענין שאינן יכולות להשתנות ,כי כל ענין אפשר להשתנות מן הטוב אל הרע ומן הרע אל הטוב, והכל בבחירתו: ומפני זה הענין זכרנו כל מה שזכרנו מענין המצוות והעבירות ,והנה נשאר עלינו לבאר דבר אחד מזה הענין ,והו א שיש מפסוקים יחשבו בהם בני אדם ,שהשם יתברך יגזור במרי ושהשי"ת יכריח עליו - ,זה שקר וצריכים אנו לבארם ,כי הרבה מבני אדם התבלבלו בהם, ומזה מה שנאמר לאברהם (בראשית ט"ו י"ג)" ,ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", אמרו ,הלא תראה שגזר על המצרים שיחמסו זרע אברהם ולמה ענשם ? והלא בהכרח בגזרת השם יתברך השתעבדו בהם כמו שנגזר עליהם ? והתשובה לאלו ,שזה הענין דומה כאילו 77 אמר השם יתברך שהנולדים לעתיד יהיה מהם מורד ועובד ,חסיד ורע ,וזה אמתי ,ולא מפני זה המאמר התחיב פלוני (זה) הרע להיות רע על כל פנים ולא פלוני (זה) הצדיק להיות צדיק על כל פנים ,אבל כל מי שיהיה מהם רע יהיה בבחירתו ,ואילו היה רוצה להיות צדיק היה יכול ,ואין מונע לו .וכן כל צדיק וצדיק אילו היה רוצה להיות רע לא היה מונע לו מזה ,כי הדברים שאמר הקדוש ברוך הוא לא אמרם על איש ידוע ,עד שיאמר כבר נגזר עליו ,ואמנם באו הדברים בכלל ונשאר כל איש ואיש בבחירתו בעיקר יצירתו .וכן כל איש ואיש מן המצרים אשר חמסו והונו אותם היה בבחירתו שלא יחמסם אילו היה רוצה ,כי לא נגזר על האיש בפרט שיחמסם: וזאת התשובה בעצמה נשוב על אמרו (דברי' ל"א ט"ז)" ,הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלה י נכר" ,שאין הפרש בין זה ובין אמרו ,כל מי שיעבוד כוכבים יעשה בו כך וכך ,שאם לא ימצא לעולם מי שיעבוד אותה תהיה ההפחדה לבטלה ותהיינה הקללות כולן לבטלה .וכן העונשים אשר בתורה אין לנו לומר כאשר מצאנו דין סקילה בתורה שזה שחלל שבת היה מוכרח לחלל .ולא מפני הקללות שבאו בתורה נאמר ,שאשר עבדו כוכבים חלו עליהם הקללות ההן שנגזר עליהם לאבדם ,אבל בבחירותו עבדו כל מי שעבדה וחל עליו העונש כמו שנאמר (ישעיה ס"ו ג' -ד')" ,גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורתם אביא להם": אבל אמרו (שמות י"ד ד') " ,וחזקתי את לב פרעה" ,ואחר כך ענשו והמיתו יש בו מקום לדבר ,ויעלה ממנו בידינו שורש גדול (על מה שלא חשבו כל המפרשים) ,והסתכל מאמרי בזה הענין ושים אליו לבך ,וחבר אותו על דברי זולתי ובחר לך הטוב ,והוא אצלי ,שפרעה וסיעתו אילו לא היה להם חטא אלא שלא שלחו ישראל היה הענין בסופק על כל פנים שהרי הקדוש ברוך הוא מנעם מלשלוח אותם ,כמו שנאמר (שמות י' א')" ,כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" ,ואיך היה מבקש מהם לשלחם והם מוכרחים שלא לשלחם ? ואיך ענשם אחר כן כאשר לא שלחם ? וזה נראה עול בלא ספק ,וסותר כל מה שהקדמנו הצעתו ,אלא שאין הענין כן .אבל פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי הכרח ,וחמסו הגרים אשר היו בתוכם ,והעלו עליהם עול גמור ,כאשר נאמר בבאור (שמות א' ט -י)" ,ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו" ,זאת הפעולה היתה בהם בבחירתם ,מבלי הכרח רק ברוע לבבם ,והיה עונש השם יתברך להם על זה למנעם מהתשובה ,עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שהיה ראוי להם מן הדין ,ומניעתם מהתשובה הוא שלא ישלחם ,וכבר באר לו השם יתברך זה הענין והודיעו ,שאילו היה רוצה להוציאם לבד היה מאבד אותו וסיעתו והיו יוצאים מהרה מאין איחור ,אמנם רצה ,עם הוציאו אותם ,לענשם על מה שקדם מחמת שעבודם כמו שהבטיח ואמר (בראשית ט"ו י"ד)" ,וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" ,ואי אפשר לענשם אילו היו עושים תשובה ,ועל כן נמנעו מהתשובה והחזיקו בהם ,והוא אמרו (שמות ט' טו -טז)" ,כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי" ,ואין לדקדק עלינו ,אם נאמר שהשם יתברך יענש האדם וימנענו מהתשובה ולא יעזבהו לבחור בתשובה, כי הוא יתברך ידע החטאים ,ולפי חכמתו וישרו יהיה שעור העונש ,פעמים בעולם הבא לבד, ופעמים ב עולם הזה לבד ,ופעמים בשניהם ,וענשו בעולם הזה חלוק ,פעמים יענש בגוף, פעמים בממון ,ופעמים בשניהם יחד ,וכאשר יבטל קצת תנועות בני אדם שהן בבחירתו על צד העונש ,כבטול ידיו מן המלאכה שלא יכול לעשות בה מאומה כמו שעשה לירבעם בן נבט ,או לסמא עיניו מן הראות ,כמו שעשה לאנשי סרום הנאספים על פתח לוט ,כן יבטל ממנו בחירת התשובה ,עד שלא יתעורר אליה כלל וימות בחטאו .ולא נתחיב לדעת חכמתו עד שנדע ,למה ענש זה בזה המין מן העונש ולא ענשו במין אחר ,כמו שלא נדע מה הסבה להיות לזה המין זאת הצורה ולא היתה לו צורה אחרת .אבל הכלל כי כל דרכיו חסד ומשפט ויענוש החוטא כפי חטאו ויגמול המטיב כפי הטבתו .ואם תאמר ,למה בקש ממנו לשלח את ישראל פעם אחר פעם והוא נמנע מלשלחם? ולמה לא באו עליו המכות והוא עומד במרדו על עקשותו? כמו שאמרנו ,שענשו מהשם יתברך הוא שיעמוד על עקשותו ולא היה מבקש ממנו לבטל מה שאי אפשר לו לעשותו ,זה גם כן היה לחכמה מהשם יתברך ,שיודיעהו שהשם יתברך יבטל בחירתו כשירצה לבטל ,ואמר לו ,הנני מבקש ממך שתשלחם ולא שלחת ,ואם תשלחם תהיה נצול ,רק ידעתי שאתה לא תשלחם עד שתמות והיה הוא צריך שיודה לשלחם ,עד שיראה הפך דברי הנביא שאמר ,שהוא יהיה נמנע להודות ולא היה יכול ,והיה בזה אות גדול 78 ומפורסם אצל כל בני אדם ,כמו שנאמר (שמות ט' ט"ו)" ,ולמען ספר שמי בכל הארץ", שהשם יתברך אפשר שיענוש האדם שימנעהו בחירת פעולה אחת ויודיעהו בזה שלא יוכל למשוך נפשו ולהשיבה אל הבחירה ההיא: ועל זה הצד בעצמו היה עונש סיחון מלך חשבון ,כי למה שקדם ממריו אשר לא הוכרח עליו עונשו יתברך שמנעו מהעביר ישראל בגבולו מהפיק רצון ישראל עד שנלחמו עמו והרגוהו, והוא אמרו (דברים ב' ל')" ,ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו" וגו' ,ואשר הביא להיות ענין זה הפסוק קשה על המפרשים כולם ,מפני שחשבו כי לא נענש סיחון אלא מפני שלא הניח את ישראל עבור בגבולו ,ואמרו ,איך ענשו והוא מוכרח כי הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו ? כמו שחשבו רבים שלא נענש פרעה ועמו אלא מפני שלא שלח ישראל מארצם ,ואין הענין כן אלא כמו שבארנו: וכבר באר השם יתברך על ידי ישעיה הנביא ,שהוא יתברך יעניש קצת המורדים שימנע מהם התשובה ולא יעזוב הבחירה בידו ,באמרו (ישעיה ו' י')" ,והשמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע" ,וזה הדבר פשוט אין צורך לפרש ,אבל הוא מפתח למנעולים רבים: ועל זה העיקר הולכים דברי אליהו ,זכרונו לברכה ,באמרו על הכופרים מאנשי דורו (מלכים א' י"ח ל"ז)" ,ואתה הסבות את לבם אחורנית" ,רצונו לומר ,כאשר חטאו ברצונם היה עונשם עליהם מאתך שתסב לבם אחורנית מדרך התשובה ,לא תניח להם הבחירה ,ולא רצו להניח החטא ההוא והתמידו מפני זה על כפירתם באמרו (הושע ד' י"ז)" ,חבור עצבים אפרים הנח לו" .רצונו לומר ,שהוא מתחבר אל העצבים בבחירתו ואוהב אותם -עונשהו שיונח על אהבת ה' וזה ענין "הנח לו" .וזהו מן הפרושים הטובים למי שיבין דקות הענינים: אמנם מאמר ישעיה הנביא עליו השלום ,שנאמר (ישעיה ס"ג י"ז)" ,למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך" אינו מזה הענין כלל ,ואינו נתלה בדבר ממנו .ואמנם ענין אלו הדברים ,כפי מה שבא לפניו ולאחריו ,שהנביא היה מתרעם על גלותינו ,גזרתנו ,הפסק ממשלתנו ותגבורת האומות עלינו ,ואמר על זה דרך תפלה .ה' אלהים ,כשיראו ישראל תגבורת הכופרים יתעו מדרך האמת ,ויטה לבם מיראתך ,וכאילו היית אתה הסבה לסכלים האלה לצאת מדרך האמת ,כמו שאמר משה רבינו ,עליו השלום( ,במדבר י"ד ט"ו)" ,ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה" וגו' ,ומפני זה אמר אחר זה (ישעיה ס"ג י"ז)" ,שוב למען עבדיך שבטי נחלתך" ,רצונו לומר ,עד שלא יהיה בענין חלול שמך הגדול .וכמו שבאר בתרי עשר מאמר הנמשכים אחר אמת המנוצחים מן עובדי עבודה זרה בזמן הגלות ,אשר מספר דבריהם (מלאכי ב' י"ז)" ,כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט" ,וספר דבריהם כמו כן מאורך הגלות (מלאכי ג' ט"ו -ט"ז)" ,אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים" ,והבטיחנו שם שהוא יתברך עתיד לבאר האמת ואמר בזה (מלאכי ג' י"ח)" ,ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע": אלו הפסוקים המסופקים בתורה ובמקרא ,שיראה מהם שהשם יתברך יכריח על העבירות. והנה ב ארנו ענינם בלא ספק ,והוא באור אמתי עם טוב התבוננות ,ונשארנו על שרשינו, שברשות האדם הן המצוה והעברה והוא הבוחר בפעולותיהן ,מה שירצה לעשותו יעשה ומה שלא ירצה לעשותו לא יעשה ,רק אם יענישהו השם יתברך על חטאו שיבטל רצונו ,כמו שבארנו ושקנין המעלות והפחיתות בידו ,ומפני זה צריך לו שישתדל לקנות לנפשו המעלות, שאין לו מעיר לזולתו שיעירהו עליהם ,והוא אמרם במוסרי זאת המסכתא (אבות פרק א), "אם אין אני לי מי לי": ולא נשאר מזה הענין אלא דבר אחד שצריך לדבר בו מעט ,עד שתשלם כונת זה הפרק ואף על פי שלא היה בדעתי לדבר בו כלל ,אבל הצורך הביאני אל זה ,והוא ידיעת השם יתברך העתידות ,שהיא הטענה אשר יטענו עלינו בה החושבים שהאדם מוכרח על המצוה ועל העבירה ושכל פעולות האדם אין לו בחירה בהן אחר שבחירתו תלויה בבחירת האלהים, ואשר גרם לזאת האמונה הוא שישאל השואל ,זה האיש ידע בו הבורא אם יהיה צדיק או רשע או לא ידע ? ואם תאמר ,ידע -יתחיב מזה ,שיהיה מוכרח על הענין ההוא אשר ידעו השם יתברך טרם היותו ,או תהיה ידיעתו בלתי אמתית .ואם תאמר שלא ידע מקודם, תתחיבנה בוה הרחקות עצומות ותהרסנה חומות נשגבות בענין הדת .לכן שמע ממני מה שאומר לך ,והסתכל בו מאד ,כי הוא האמת בלא ספק ,וזה כבר התבאר בחכמות האלהית, רצוני לומר ,מה שאחר הטבע ,שהשי"ת אינו יודע במדע ,ולא חי בחיים ,עד שיהיה הוא 79 והמדע שני דברים כאדם וידיעתו ,שהאדם בלתי המדע והמדע בלתי האדם ,וכיון שכן הוא - הם שני דברים ,ואילו היה השם יתברך יודע במדע היה מתחיב הרבוי ,והיו הנמצאים הקדמונים רבים ,השם יתברך ,המדע אשר בו ידע ,החיים אשר בו חי ,היכולת אשר בו יכול וכן כל תאריו יתברך .ואמנם זכרתי לך תחלה טענה קרובה וקלה להבין אותה ולהשכילה להמון ,כי הטענות והראיות אשר תתירנה זה הספק הן חזקות מאד ומופתיות אמתיות, והתבאר ,שהוא יתברך שמו -תאריו ,ותאריו -הוא ,עד שיאמר עליו ,שהוא המדע ,הוא היודע ,והוא החי ,והוא החיים ,והוא הממשיך לעצמו החיים וכן שאר התארים: ואלו הענינים קשים ,ולא תקוה להבינם הבנה שלמה משתי שורות או משלש מדברי ,ואמנם יעלה בידך מהם ספור דברים לבד .ולזה העיקר הגדול לא התירה הלשון העברית לאמר "חי ה' צבאות" כמו שאמר (בראשית מ"ב ט"ו) "חי פרעה" (שמואל ב' י"ד ט"ו)" ,חי נפשך", רצוני לומר ,שם מצורף ,כי המצורף והמצטרף אליו הם שני דברים חלוקים ,ולא יצטרף הדבר לעצמו ולפי שחיי השם הם עצמו ועצמו הוא חייו ,ואינו דבר אחר זולתו ,לא הזכירוהו בצירוף ,אך אמר "חי ה' צבאות" -חי השם אשר עשה לנו את הנפש הזאת ,הכונה בזה, שהוא וחייו אחד: כבר התבאר גם כן בספר הנקרא "מה שאחר הטבע" ,שאין יכולת בדעתנו להבין מציאותו יתברך על השלמות ,וזה לשלמות מציאותו וחסרון דעתנו ,ושאין למציאותו סבות שיודע בהן ושקצרה דעתנו מהשיגו כקוצר אור הראות מהשיג אור השמש ,שאינו לחולשת אור השמש אבל להיות אור השמש יותר חזק מאור הראות שירצה להשיגו וכבר דברו בזה הענין הרבה, והם כולם מאמרים אמתיים .וראוי מפני זה שלא נדע גם כן דעתו ,ושלא תכילהו גם כן דעתנו כלל ,אחר שהוא -דעתו ודעתו -הוא .וזה הענין נפלא מאד ,והוא אשר נבצרה מהם אמתתו, ואמרו ,שהם ידעו שמציאותו יתברך על השלמות אשר הוא עליה לא יושג ,ובקשו להשיג ידיעתו עד שידעוהו -וזה מה שאי אפשר ,שאילו תכיל דעתנו מדעו ,היתה מכילה מציאותו, אחר שהכל דבר אחד ,שהשגתו על השלמות הוא שיושג כמו שהוא במציאותו ,ומן הידיעה והיכולת והחיים והרצון וזולת זה מתאריו הנכבדים הנה כבר בארנו ,שהמחשבה בהשגת ידיעתו סכלות גמורה ,אלא שאנחנו נדע שהוא יתברך יודע ,כמו שנדע שהוא נמצא .ואם ישאלנו שואל ,איך הוא מדעו ? נאמר לו ,אנחנו לא נשיג זה ,כמו שלא נשיג מציאותו על השלמות ,וכבר הרחיק על מי שישתדל לדעת אמתת ידיעתו יתברך ונאמר לו (איוב יא ז), "החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא": והבן כל מה שאמרנו שפעולות האדם מסורות אליו ,וברשותו להיות צדיק או רשע מבלתי הכרחת השם יתברך עליו על אחד משני הענינים ,ומפני זה היה ראוי הצווי ,הלמוד ,ההבנה, הגמול והעונש ,ואין בכל זה ספק .אמנם תאר ידיעתו יתברך והשגתו לכל הדברים דעתנו קצרה להשיגו ,כמו שבארנו: וזהו כלל מה שכוננו אליו בזה הפרק ,וכבר הגיעה העת לפסוק הדברים הנה ,ואתחיל בפרוש המסכתא הזאת אשר הקדמנו אלו הפרקים: תם ונשלם: 81 מוסר הרמב"ם לבנו רבי אברהם ערלת בשר כנגד השכל האנושי ,וערלת הלב כנגד השכל האלוקי דע! בני אברהם ישכילך האלהים ית' ,כי הערלה הנאמרת באברהם ע"ה היא בבשר ,מפני כי השכל האנושי תחלת משכנו הוא בלב אשר הוא בשר .והערלה הנזכרת במשה רבינו ע"ה היא בלב .ו כבר אתה ידעת שתוף שם לב מפני שהוא שכל נבדל ,ובא הענין כאלו יכלול השכל האנושי וירגילנו להיישיר הטוב לבלתי השתתף עם תאוות הגוף ויהיה נאבד. פרעה משל ליצר הרע ,ישראל לשכל האנושי, משה נגד השכל האלוקי ,מצרים כנגד הגוף ,ארץ גושן נגד הלב ויש לך בני לדעת כי פרעה מלך מצרים הוא יצר הרע באמת .וישראל כלם גם כן באמת הם כדמות דבר בענין השכל האנושי ותבין זה מענין המלה והרכבתה .ומשה רבינו ע"ה הוא השכל האלהי ,ומצרים בכללו הוא הגוף רוצה לומר הגוף בכללו ,האברים השרים והאברים שהם כעבדים להם ,והם הדבר הטפל .וארץ גשן הוא מקום הלב .וידעת כי בני ישראל הם אשר שלט בהם פרעה הרשע ועבדוהו בעבודת פרך .אבל משה רבינו ע"ה אין בינו וביניהם שום יחס ולא להם עליו שום כח ולא שליטה .ומשה ואהרן כלם דבר אחד ,אמנם מעורר הכוחות הוא משה ע"ה ,ומעורר החמרים הוא אהרן ע"ה .ודע בני כי המיתה הנזכרת בנביאים ע"ה היא הפסקת הדבקות אשר ביניהם ובין הדבר השופע עליהם ,וזה כלו כשיתעסק השכל האנושי עם תאוות הגוף .ולא תפרש בו יותר ממה שהעירותיך עליו. ארץ ישראל ,ירושלים ,בית המקדש ,רומזים על החומר הנכבד ,משכן לשכל האנושי, ציון מקום במוח משכן השכל הפועל ומה שעוררתיך בני גם כן במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים על אשת חיל אשר הוא נאמר על חמר נכבד .כן היא ארץ ישראל ג"כ וירושלם אשר בה בית המקדש .וכן הלב הוא משכן השכל האנושי וציון הוא מקום במוח נכבד מאוד בו משכן השכל הפועל. מלכי בית דוד נגד השכל האנושי המתעסק בשפע האלוקי. שומרון הוא החומר הארור אשה זונה ודע בני! כי מלכי בית דוד הם דבר אחד בשכל האנושי ,אותם אשר נאמר בהם ויעש הישר בעיני יי' וגו' ,והוא השכל המתעסק בשפע האלהי .ובהפכם ,הוא אשר היה משולח אל התאוות הגופניות ,כי באותו הזמן יבא מלך מן האומות וילחם בו אשר הוא יצר הרע בלי ספק. ודע בני! ישמרך האל יתברך כי שומרון הוא החמר הארור המקולל אשר לא ימלכו עליה אלא מלכים רעים וחטאים שהם התאוות ,כמו שנאמר בספר משלי גם כן על האשה הזונה. דוד ,שאול ,ושמואל, כנגד השכל העפרי ,השכל האנושי ,והשכל האלוקי והבן ג"כ היאך היה שונא שאול לדוד והוא האמת .ואל תונה עצמך ולא יקטרג אותך השטן כשאול ,כי לפעמים יבא בו השכל האנושי ולפעמים יבוא בו השכל העפרי ויטה אחר התאוות ואז ימאס לדוד .וראה והבן איך הלך שאול אחרי דוד אל מקום הנקרא בשכ"ו וזו המלה היא נאמרה על הלב עברו משכיות לבב או מי נתן לשכוי בינה ,והוא בלא ספק בעבור הסתלקו מן הדמיונות הגופניות והיתה המחשבה נקייה וטהורה במושכלות עם השפע אשר בא משמואל שהוא שכל נבדל ומשכנו במוח אשר נקרא שמו בניות ברמה .ופי' רמ"ה עליונה .וכשהלך שאול אל הלב לא מצאו שמה כאלו נאמר לו לך אל המוח שהוא יגבר בכחות למען היותו מלך עליהם ,ועלה אל מקום המוח ומצאו שמואל עמו ונתיסר אז שאול מפני שאין לו כח על דוד כי העזר היא משמואל אל דוד אף על פי שהיה מתחלה עם שאול .ואחרי כן נאמר לו שהוא בניות ברמה והוא המוח בלא ספק ואין לו כח עליו בעבור שהיה עמו השכל האלהי אשר הוא שמואל וברח דוד מפניו ושאול פשט בגדיו .ואלה הבגדים בא המשל בהם בתאוות כאמור הסירו הבגדים הצואים מעליו וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו': 81 המשכן וכליו משל על הגוף הנכבד ודע בני אברהם! ירחמך האל יתברך ,כי המשכן וכליו בא המשל בו על גוף נכבד .והתחיל בארון אשר הוא הלב בלא ספק .וכן הוא גם כן התחלה בגוף .ובארון גם כן הלוחות אשר הם השכל האנושי .ובאומרו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וגו' ,המשל בזה בריאות, והשולחן משל על הכבד ,והמנורה משל על המרה .ומזבח העולה אשר נאמר בו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ,המשל בו על החום הטבעי ,ומזבח הקטורת הוא השפע. השמש הוא שכל אלוקי ,והירח שכל אנושי והאמת והנכון הוא מה שבאר בו החכם רבי אברהם אבן עזרא זצ"ל נאמר לי עליו שהוא חבר בפירוש התורה וגלה בו סודות עמוקות ועצומות לא יבינם אלא מי שהוא במדרגתו והם השרידים אשר יי' קורא .והוא זצ"ל דבר בפרשת ואלה המשפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' ,מאמר נכבד על השמש ועל הירח ,ודברים נעימים אין ראוי שיבינם כל אדם ,וזה הוא אמרו שם אור הירח הוא מאור השמש .ואני אגלה לך בני קצת מדבריו .דע כי השמש אשר אמר הוא השכל האלהי ,והירח הוא השכל האנושי ,ימשוך השפע ממנו על אי זה צד שיהיה לפי גלוי המשל .שהירח אין לה אורה ולא בהירות אלא מהשמש: 82 מאמר על הנפש לרבי יוסף עקנין תלמיד הרמב"ם (הוא פרק אחד מספרו הגדול מרפא הנפשות) 83 הנפש היא משלמת גוף טבע ,בעל רוח חיים בכח ,והוא לה תמימתו השלמה .ורצוננו במה שאמרנו ,כי הנפש היא צורה עיקרית לא מקרית ,ואמרנו גוף טבע ,להבדיל גוף התולדה ,מגוף העשוי במלאכה כמו המטה והחותמת .ואמרנו בעל רוח חיים בכח ,זה גבול שני ,להבדיל בו מן הברזל והאבן ודומיהם ,כי אעפ"י שהם מן הגופות הטבעיות ,אינם מזומנים לקבל רוח חיים ,ועל כן היא הנפש המשלמת גוף טבע בעל רוח חיים בכח ,וזהו גדר אשר החכם נתן לה, ולקח זה השם מתמימות תנועתה ושלימות פעולתה ,כי הוא הודיע כי הגופים בטרם היות הנפש בהם נקראו בעלי רוח חיים בכח ,ובהימצא הנפש בהם השלימה אותם והוא חיים בפועל .וזה ענין מה שאמר החכם (קהלת י"ב ז') והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה ,ולא אמר אשר בראה ואשר יצרה( .כי נתנה משמע שהיא קיימת רק חסר נתינה) וזה ענין מה שאמר (בראשית ב' ז') "ויפח באפיו נשמת רוח חיים"( ,גם כאן מבואר שיש כבר צורה שנקראת נשמת חיים שנופחה באדם) אח"כ הודיע שהיא משלמת חסרון הגוף "ויהי האדם לנפש חיה" ,ר"ל כי הוא בפועל בעל רוח חיים. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגם זה כן עניין שאמר האל ית' (בראשית א' כ"ו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ,רצה להודיע כי הנפש חנתה בו והשלימה גופו הטבעי ,כמו שנאצל מזיו האל עליה .על כן דמתה אליו מפני שהיא עיקר הגוף ,לא הגוף .כי לא יתכן שירצה לומר באומר נעשה אדם בצלמנו ,צורה גשמית .כי השכל יחייב שלא יהיה לו גוף .כי אלו היה בעל גוף נתחדשו עליו המקרים וכבר רחקו מעליו כמו שהתבאר בס' הנקרא מה שלאחר הטבע .ואמר האל ית' מעיד על כבודו כי המקרים לא ידבקו בו ולא ישנוהו כמו שנאמר (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי ,ועוד אמר בביטול הגשמות ממנו (דברים ד' ט"ו) כי לא ראיתם כל תמונה. הנפש דומה למצוותיו ופעליו הנכבדים של הבורא ית' ומפני שנסתלקו מעליו עניני הגשמות מדרך השכל ומדרך הדת .ידענו כי עניין מה שאמר נעשה אדם בצלמנו ,שתהיה הנפש דומה למצוותיו ופעליו הנכבדים .כמו שאמרו חז"ל (ברכות י' ע"א) מה הוא טהור אף היא טהורה ,ומה הוא קדוש אף היא קדושה ,ומה הוא רואה ואינו נראה אף היא רואה ואינו נראה ,מה הוא סובל כל העולם כולו אף היא סובלת כל הגוף ,כי אינה בעל גוף בעל אורך ורוחב כדי שישלוט עליה הכפל והחילוק ,כדי שיודבקו בה שאר מאמרות התנועה ויחולו בה ,אבל היא נושאת הגויה מתקנת צרכיה משלמת חסרונה, כמו שהאל ית' מתקן חסרון ברואיו .ועוד כי אין יכולת בראות העין ,או בזולתו מן ההרגשות להשיגה ,אבל ישיגוה עין השכל ,כמו בוראה הנעלם מעינינו ונגלה לעין שכלינו כפי מה שנוכל להשיג .ועוד כי היא קיימת במציאותה בלי נעדרת ,כמו בוראה שהוא קיים במציאותו בלי נעדר ולא ישיגהו כליון .ועוד כי היא מתאחדת בדעות המושכלות על תכונתם ,ואעפ"י שיהיו רחוקות ממנה לפי יכולתנו ,וכפי מה שיתכן לה להשיג בוראה ,שהוא יודע כל המושכלות לא יבצר ממנו דבר מהם. צלם ודמות, צלם לעניין שאינה גשמית. ודמות לעניין פעליה הנאצלים ממנה לתיקון הגוף ואולם זכר למקום ההוא צלם ודמות ,להודיענו כי היא דומה לבוראה בשני עניינים במציאותה האמתי לעניין ביטול הגשמות ממנה נסתלקו המקרים ,וקיום היותה על זה העניין ,נאמר צלם. והשני היותה דומה אליו בפעליה האצולים ממנה בתקונה צרכי הגוף ,וידיעת האמיתות ושאר פעולה ,על זה אמר דמות. וירדו בדגת הים זכו ירדו מלשון ממשלה, לא זכו ירדו למטה ממדרגת בעלי חיים ומה יקרו דברי רז"ל בבראשית רבה (פרשה ה') בפירוש וירדו בדגת הים .אר"י בר חנינא זכו ירדו ,לא זכו ירדו .ר"י איש כפר חנין [אומר] את שהוא בצלמנו כדמותנו ירדו ,את שאינו 84 בצלמנו כדמותנו לא ירדו .מי שנפשו זכה וטהורה ולא נתערבה בתערובות הגוף ,תצלח למלוכה על נפש שאין לה דבור ,מפני שיש לה יתרון עליהם ,ומי שלא דמתה לדמות הבורא יתברך .וטבעה ביון מעמקי הגוף ובאה לחקר סתומיו ,ונשטפה בשיבולת מימיו ,היא שפחה נחרפת לתאוותה הבהמית ,וזהו עניין מה שאמר ירדו .כי החיות שאין להם דבור הם נכבדים וטובים ממנו ,כי יש להם תכלית צרכיהם אשר נבראו בעבורם ,גמורים בתכלית מה שיתכן להם להיותם .והנפש הסכלה ,לא די לה כי נלאתה להשיג לתכלית מה אשר בשבילו נמצאה, אלא עוד התעסקה בתאוות הבהמיות החולפות ואובדות .כמו שאמר הקב"ה בתוכחתו כי רע עשה עמי ,על כן חפשה לא נתן ,ונפלה בעבדות שאין לה פדיון ,ולא נגאלה ממאסרו לאסור יהיה לה כסופה בעולם הבא מן העונש הקשה והמחלה והצרות. השלמת הנפש לגוף אינה כשלמות החום לאש, שבאבוד האש תאבד החמימות אלא כהשלמת רב החובל לספינה ,שלא יאבד באבוד הספינה ומה שאמרנו כי הנפש ההיא משלמת לגוף טבעי אין רצוננו לומר כי היא משלמת בעצמה, אבל היא .....משלמת אותו ,כי הגוף יהיה חסר בעוד שאין הנפש בו ....כי השלמות ב' מינים, האחד שיהיה הוא בעצמו השלמות ,כמו החמימות באש ,הוא השלמות בעצמו ,ובו תשלוט האש .והמין השני הוא שיהיה עושה בשלמות ,כמו רב החובל ,כי הוא שלימות הספינה ,מפני שהוא שעושה בה השלמות .וכמו הבונה ,שהוא שלימות הבניין כי הוא ישימהו שלם .והנפש היא ממין הזה השני. ועוד נוכל לחלק השלמות חילוק אחר על שני מינים ,המין הראשון האדם שהוא חכם סופר ומשכיל וכשירצה יכתוב .והאחר ,כמו האדם אשר לא יכתוב ,ויתכן ללמוד הכתיבה ויהיה סופר .אם כן הנפש היא שלמות לגוף הטבעי ,אבל היא השלמת נבדל ,כמו רב החובל שהוא שלמות הספינה ,והוא נבדל ממנה ,ולא יזיק לו בהבדלו ממנה .והשלמות אשר איננו נבדל, כמו החמימות באש ,שאינה נבדלת ,ובהבדלה ממנו תאבד החמימות ותמות .וכן הנפש הוא לגוף שלימות נבדל ,ר"ל כי בהפרדה מן הגוף לא תאבד. הנפש שהיא שלמות לגוף, כמו הראות לעין ,וכח המגדל לגוף, בהבדלה מן הגוף נשחתה ואבדה ועוד יחלק השלמו ת לשני חלקים אחרים .כי כשתהיה השלמות לאבר אחד ,ולא יעבור מעליו ויעשה צורה לאבר ההוא ,כמו הראות ,כי היא שלימות לעין לא יסור מן העין ,והוא לה צורה. וכשתהיה השלמות לאבר אחד ,ויגיע לכל האברים הוא נפש ,אבל היא נבדלת ממנה ,ובהבדלה ממנה תשחת ,כמו כח המגדל בגוף ,והכח הגופי אשר מקומם ידוע באיכות הגוף ,ויגיע לגוף, וכשיבדלו מן הגוף ,נשחתו ונאבדו .ולא יפעלו פעולתם הראויות להם ,ולא בגוף הסובל אותם. הנפש החכמה היא שלמות לגוף אבל היא נבדלת מנושאה, ועל כן לא תאבד בהפרדה מן הגוף ובהיות השלמות לגוף כמו לאבר אחד ,נקרא נפש ,אבל הוא נבדל מנושאו ,כלומר כי כשיבדל מן הגוף לא יאבד ,כמו הנפש החכמה ,והראיה כי הנפש לא תאבד אחרי הפרדה מן הגוף, בעבור כי היא פועלת בדבר הרחוק מגופה ,והיא חושבת לו עד אשר תדענו מבלי שיעמוד בפניה ,ומאחר אשר פעולתה עובר חוץ מגופה ומגיע לזולתה ,בזאת תדע כי היא קיימת אחר הפרדה מן הגוף ,ואם לא כן הדבר ,יהיה פעלה יותר נכבד ממנה ,וזה טעות שווא ,שיהא הפיעל יותר נכבד מהפועל ,כי הפיעל נמצא מכח הפועל ,כהימצא הפרי מן האילן ,ולא ימצא הפועל מן הפיעל. תאר נפש חיה שייך רק כאשר הנפש מתחברת לגוף והדבר מחויב שלא נקרא לנפש לבדה חיה אלא בהתחברותה עם הגוף אעפ"י שהיא משלמת אותו ,כי היא כמו הראות שהיא משלמת לעין הגוף ,ועל נפש החכמה הזאת נאמר (שמואל א' 85 כ"ה כ"ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך ,וזה הפסוק רומז שהיא קיימת בקיום הבורא יתב' אשר אין לו תכלית ולא סוף ,ואביגיל אמרה זה הפסוק והיא מן ד' נביאות שהתנבאו לישראל. הנפש החכמה היא פיקדון שצריך להחזירו כמו שנתנו לו אותו ואמרו רז"ל .במדרש קהלת (מס' שבת דף קנ"ב ב') "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, תנה לו כאשר נתנה לך ,מה הוא נתנה בטהרה אף אתה בטהרה .משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו כו' פקחים שבהם החזירום מגוהצים ,טיפשים שבהם החזירום מלוכלכים, שמח המלך לקראת הפקחים וכעס על הטיפשים ,על הפקחים הוא אומר כלים יינתנו לבית האוצר והם ילכו לשלום ,על הטיפשים הוא אומר כלים יינתנו לכביסה והם יכבשו בבית האסורין ,אף הקב"ה על גופן של צדיקים הוא אומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה נ"ז ב') ועל נפשם הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כ"ה כ"ט) ועל גופן של הרשעים הוא אומר אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעיה מ"ח כ"ב) ועל נפשם הוא אומר ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע (ש"א שם) " ע"כ נפש החכמה בתענוג גדול ועצום דבקה בבורא, ונפש הרשע בעונש מכאיב בכף הקלע ,כי אינה כלה לגמרי, שהרי השכילה את בוראה והנה הודיע כאן בביאור קיום הנפשות של צדיקים לעד אין להם כליון רק הם בנועם קיימת, ובתענוג גדול ועצום ,והוא מה שאמר את ה' אלקיך (ש"א שם) והוא היותה דבוקה בבורא ויודעת אותו .ועל נפשות הרשעים אמר כי היא בעונש מכאיב ויגיעה עצומה הם אסורים בה לבד ,והמשילה לאבן הקלע שהוא עולה למעלה כפי כח הקולע ,וכשתגיע לתכלית כח הקולע תשוב למטה בטבעה ותשוב למצוקי ארץ .כן נפש הרשע מפני חכמתה ודעתה את הבורא תעל ה למעלה ,ומפני רוע מעלליה תרד למטה למדרגה התחתונה של גיהנם ,ואין לה מנוחה מפני שהיא נכספת אל העליון .והיא מתנחמת על המעללים ,והיא באבל וביגון. והנה הנפש החכמה והרשע ,אין להם אבדון וכליון .אך היא נבדלת האחת מן השנית ,כי האחת בנועם והשני בקצף ועונש כל ימי עולם. גם הרשע וגם הצדיק הולכים לעולמם באתו שער, שהוא שער המות רק זה לעולם של עונג ,וזה לעולם של צער ואמר עוד ר' אליעזר הגדול (מס' שבת שם) כי נשמת הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ושל רשעים כו' ,הודיע זה הענין החכם באמר ו (קהלת י"ב ה') כי הולך אדם אל בית עולמו ,כי המות עולמו של אדם ועומד שם לעולם כפי מה שהוכן לו או כעס או הצלחה או עונש ועמל ,ואמר במדרש קהלת (שבת קנ"ב א')" ,אל בית עולמו מלמד שכל אחד ואחד עושין לו מדור לפי כבודו ,משל למלך בשר ודם שיש לו חיילות הרבה כשנכנסין במדינה נכנסין בשער א' ,וכשיושבין נותנין לכל אחד ואחד מדור לפי כבודו ע"כ .והשער אשר זכר כאן הוא המות אשר ישתוו בו הכל ,כמו שאמר (קהלת ט' ג') מקרה אחד לכל ,אך יהיה הפרש בין הנפשות אחר המות ושם יודע הצלחת המצליח והפסד המפסיד. 86 נפש הבהמה היורדת למטה שאמר שלמה, אינה על נפש הבהמה ממש או נפש הטבעי והמתאוה, אלא על נפש החכמה של הרשעים והכסילים הדומים לבהמה ובזה הענין אומר (שם ג' כ"א) ומי יודע רוח בני האדם העולה למעלה ורוח הבהמה היורדת וגו' ופירוש רוח הבהמה ,רומז לנפשות הכסילים והפריצים אשר נפשותם לאבדון ועונשם קיים לעד ,וחכמת שלמה ע"ה גדולה שישים דברים בבהמות ,אם נפשותם יורדת למטה ,או הנפש הטבעי או המתאוה אשר באדם בידוע שהם אובדות באבוד הגוף .ואין הרמז אלא בנפש החכמה בכסילים או ברשעים. וכבר הבאנו ראיות מן הדת ומן השכל על קיום הנפשות ובלבד הנפש החכמה משלש הנפשות אשר הצלחתם קיימת בעוה"ב לצדיקים ,וכן קיום הנפשות (לרשעים) מפני שהם יודעים ואינם עושים .והם אשר נאמר בם (ישעיה ס"ו כ"ד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, פירוש תולעתם ר"ל נפשותם ,ונתן הכתוב אשם אשר לא תכבה ,ותולעתם אשר לא תמות ,כי שלא תאבד העילה לא יאבד העלול ,ונפשות הכסילים לא תאבד באבוד גופן ,ובהן נאמר (מלאכי ד' ג') ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ,וזכר בכאן אפר לאבוד נפשותם כי העצים לא ישובו אפר עד אבוד האש מהם ,והודיע במאמר הזה עוד כי נפשותם לא ישובו לגופם אחרי אובדם כאשר לא ישוב העפר אל הגוף אשר היה בו: 87 מאמר הנפש לרבי מאיר אלדבי מחבר ספר "שבילי אמונה" (שלשה פרקים ) 88 הקדמה אודה לאל ואהללה .ושמו תמיד אגדלה .ובגודל תעצומו אמללה .ואומר בתהלה ושבח וגדולה .ועוז וממשלה .לנורא עלילה .אשר על כל מאוד נעלה .כי הוא עלה ראשונה לכל עלה .ואחרון לאחרונים בלי תכלה .שליט בכל דיירי מטה ומעלה .ולו דומיה תחלה .דביה אתאי תושבחתא כולא .והוא סליק עליהון לעילא .אשר חסדיו עמנו תמיד העלה .ובהיותינו במצרים בתוך הגולה .אותנו משם דלה דלה .והפאירנו לעטרת ולכלילה .שנאמר בך בחר י"י להיות לו לעם סגולה .ונתן לנו את התורה אשר בה כל חכמה כלולה .וצונו להגות בה יום ולילה .כדי להתבונן ממנה דרך אמונתנו המעולה .כי והמשפטים והמצות .אשר הם בתורתנו כתובות .ובהם נבדלנו מכל לשון ואומה .על אחת כמה וכמה שהזהירנו בוראנו .לשום לשביל האמונה מגמתינו .לכן אנו חייבים להודות ליוצרנו ולברכו .ותמיד עלינו להמליכו .וליחדו לפארו ולקלסו ולהדרו .ולשבחו ולהללו ולרוממו ולגדלו ,גם עלינו לבקש תמיד ולדרוש .ולחשוב ולחרוש ,ולהתבונן ולהביט ולפנות .ולהגות ולתנות .ולחקור בעד פעולת שוכן מעונים .בחבורי חכמי קדמונים .ונדעה נרדפה לדעת את י"י: ואני הצעיר שבמשפחת בית אבי .מאיר בן החסיד רבי יצחק ז"ל המכונה אבן אלדבי ,מבני גלות ירושלים אשר בספרד .אשר הוא בין העמים מפוזר ומפורד .ממדינת טולטילה .אשר בארץ אנדלוס היא העיר הגדולה .בגוף החמישי לפאת מערבית דרומית היא מהוללה .בראותי המון העם הגוי כלו .אשר הלך חשכים ואין נוגה לו .ומשכילי הרבים כלים .והחכמים הולכים ודלים. והנוגשים אצים והוללים .ורודפים אחר הבצע קלים .וינהגו בכבדות אשר החכמה שואלים .וניתן השכל במחבוא ובתרים .עד קברו אותו המקברים .לא ידעו ולא ישכילו כי טח מראות עיניהם .אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. ובכן נכ ספה וגם כלתה נפשי .לידע אמתת אמונה ולסוד ממוקשים .נתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה .ולחקור בעד התעלומה ,מפי סופרים ומפי ספרים .וארא הרבה חבורים מזהב ומפז יקרים. אשר חברו לנו חכמי קדמוננו .לבאר בו אמונתנו .ויש אשר רמזום בסודם להחכימנו .כי דעתם רחבה מדעתינו .ויש אשר הרחיבו בביאורם ,והאריכו עד מאד בדבורם .ובעמדי על רמיזותיהם .ועל סוד עניניהם ,ובינותי בספרים ההם .הוסר מסוה הסכלות מעל רעיוני .ויאירו עיני .ושמחתי בהגיעי למחוז חפצי .ואחשבה התעלומה לאור אוציא .כי אמרתי אולי מרוב המאורעות .אשר מצאנו צרות רבות ורעות .ומ חמת האריכות .אשר הם באמונה בהמשכות .גם יגרום חתימתה וסודתה .שלא נוכל להשיג אותה .ואומר מי יתן מכריע ביניהם .לעשות לי טוב משניהם .ומהאריכות קצת להסר. ולבאר מהסודות בקוצר .ואקראה עם הילדים אשר כגילי .ואענדם עטרות לי .וקורות הזמן הפרו עצתי .כאשר התעו אותי .עד כי נעויתי שחותי .והוציאוני מבית אבי ומארץ מולדתי .ומאת קרובי ומשפחתי .וטלטלוני טלטלה גבר .ונדדתי כיונה מבלי אבר .ולא נטשוני ולהשלים מאויי .וקצתי בחיי .לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי .כי מדחי אל דחי הלכתי .וכאשר ללמוד חזרתי .כמעט כלום לא הבנתי .כי באורך הגלות נתבלבלה דעתי .ואחשבה לדעת ולא ידעתי .גם מחמת אורך הדברים. אשר בספרי המחברים ללמוד בהם קצתי .וכאשר בגודלם הבינותי .וישבתי ברעדה .משתומם 89 כשעה חדא .בחשבי איך אשר יגעתי מלפנים .בימים הראשונים .הנה עתה הכל אבדתי .ולכן מלהנות בחכמה נמנעתי. ויהי היום ואשמע את קול הקורא .ואשא עיני וארא .והנה עומד לנגדי כמראה גבר .והוא מלין מדבר .ויעירני כאיש אשר יעיר משנתו .ואעמוד בבהלה לעומתו .ויאמר אלי בן אדם .מה לך נרדם. למה כל אשר בתחלה יגעת .עתה הכל אבדת .הלא ידעת אם לא שמעת .יגעתי ולא מצעתי אל תאמן .גול על י"י מעשיך ודברך יאמן .כי אדם לעמל יולד .ואיזה חכם הרואה את הנולד .ואשרי מי שעמלו בתורה .ובחר תמיד דרך האמונה הישרה .אם תגביר נפשך השכלית על הבהמית. נשמתך תחיה ואותה לא תמית .ואל תשיאך תבל בהבליה .כי היא תמית במפעליה והחכמה תחיה בעליה .וזאת עוד אחרת.אשר היא לכל חכם ניכרת .שאמרו יודעי דעת ומזמה .ומותר האדם מין הבהמה .אכן יש נשמה .והיא והיא הנפש החכמה .אשר נתנה לך אלוהי הרוח .והיא בכך בכוח .ואתה אל הפועל תוציאנה .בהתעסקך בחכמה להביננה .ואז תעלנה מעלה מעלה .אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה. וכשמעי הדבר הזה התחזקתי .ועל עמדי עמדתי .ואפתח פי ואומר אל העומד אצלי .מצאתי און לי. ידבר נא אדני כי חזקתני .כי אמרתי .הנני הנני .מזומן לכל אשר תצוני .ואלך בדרך אשר תורני. אמנם אין לי פה להשיב ולא אזן להקשיב .ולא מצח להרים ראש .כי שבעתי לענה ורוש .ומה אענה ואומר .ולבי חמרמר .כי לא עמד טעמי בי וריחי נמר .כי יודע אדני כי מרוב עוני .צר ומצוק מצאוני .ואבד מנוס ממני .ולכן אין מלה בלשוני .כי הגלות הביאני .וממושבי דחפני .כי מארצי הוציאני .ואל ארץ גזרה הוליכני .והכני פצעני .ולעשות חפצי לא נטשני .עד כי יחיד ועני אני .ואתה ראה עניי וחלצני .כי עבדך אני הבינני .כי אמרתי מרוב יגוני .מה בצע לי להוסיף בעמלי ולהגות בחכמה .אשר היא גבוהה ורמה .וכאשר עיני ממנה אעלימה .לא ישאר בידי מאומה .ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך .תקנני בעצה טובה מלפניך .והודיעני דרך זו אלך .ואולי יהי דרך המלך .בענין שלא איגע לריק ולא אלד לבהלה .כאשר עשיתי בתחלה .ועליך המלאכה לגמור .כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור .ואודה לך תמיד בכל מאדי .זה חסדך אשר תעשה עמדי .ויוסף עוד לדבר אלי. ויאמר כל מחסורך עלי .לכה נא אתי .ואל תקוץ בתוכחתי .ואיעצך נא עצה .זאת העצה היעוצה. ובעשותה תמצא חפצך אשר אהבת .קח לך הספרים אשר בם למדת .וסלת נקיה מהם ברור לך. והגיפ' בנפש שכלך .וקצר מהדברים בנועם אמרים .כי י"י יהיה בעזרך .וכתוב הכל וכסדר תחברהו .וכאשר תדעהו .מהרה לא תשכחהו .כי יהי קטן ועמך תביאהו .ושננת בו תמיד ותנצרהו. ובזה תעשה הטוב והישר ותהיה בו תמיד מאושר .וזאת העצה היא טובה ונבחרת .ועליה נאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת .ואם גלית אל ארץ אחרת .הגלות עונות מכפרת .ומעתה סר עונך וחטאתך תכופר ותיטב לי"י משור פר. ואען ואומר .אדני טוב דברת .בכל אשר ספרת .מה נמלצו לחכי אמרתיך .על כן אהבתי מצותיך .כי כל אמריך הם נכוחים ומת וקים .והדברים עתיקים .ועתה מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני .כי בעצתך תנחני .מה חיי ומה אני .ואתה ידעת מיעוט שכלי .ורוב סכלי .ולמה ידבר אדני אל עבדו כדברים האלה .ואני רש ונקלה .ואין בי לא דעת ולא תבונה .ואיך תצוני להורות שבילי אמונה. והנה ללכת באלה לא נסיתי .ולא עמדה לי חכמתי .כי זה כמה לחבר הספר הזה אמרתי .ומחסרון שכלי ודעתי .וגם יען כי בגולה הלכתי .לא נתקיימה מחשבתי .לכן לא אוכל לחבר ספר קטן ולא גדול .כי הקטן הוא אצלי כגדול .ועתה תיקר נא נפש עבדך בעיניך אדני .ואל תשים עלי המשא הזה כי עצום הוא ממני .והנה כמה חכמים ונבונים בישראל .והם יחברו הספר אשר אתה שואל .כי הם אדירי עליון קדושים .ואני נבזה וחסל אישים .גם כי צעיר אני לימים והם ישישים .כי אני כאשר דמיתי .לקרות בספרים אשר לפני נלאיתי .ובהבלי הזמן נהייתי ונחליתי .ועתה איך תצוה מותי לקצר הספרים הנעימים .אשר חברו לנו הקדומים .החכמים התמימים .והם סתומים וחתומים .וכל מאמריהם יקרים מפנינים .נטעים נעמנים .ועתה אם הדבר בעיניך יערב .מוטב לי לזה הדבר שלא ליקרב .מלכנס בדבר אשר הוא ממני רב .ויהי עמי כל אדם רב .כי אין לאל ידי .וכל חכם לב יריב עמדי. וישב עוד לדבר אלי .ויאמר הסכת ושמע מלי .הלא אם קטן אתה בעיניך .כאשר הארכת במענך. הבט אל צור חוצבת .ואל מקבת בור נוקרת .כי ידעתים כי הם זרע ברך י"י .ותמיד מצאו חן בעיני. 91 גם היו אנשי שכל ויראי האל .ומהם יצאה תורה לישראל .וזכו לראות פני שכינה .על אשר דרכו בשביל אמונה .גם אתה קרית ושנית ושלשת .ותלמידי חכמים שמשת .כי תורה חוזרת לאכסניא שלה .ותמיד נסתופפת בצלה .ושוקד על דלתותיה יום יום ראיתיך .ולכן לזה הדבר בחרתיך .ועוד כי אמונתה היא נכונה .מאת אל אמונה .ועתה שמע בקולי איעצך .ויהי אלהים עמך .ולא יבצר מזמה ממך .ואל תאריך אמרים .אל תוסף דבר אלה הדברים .ואם זה הספר תחבר .אשר אנכי דובר .יהיה לך לזכרון .ולזולתך לכשרון .כי ראיתי בני אדם אשר אין דעתם שלמה .כי לא למדו חכמה .ואמונתם היא משובשת ולא תמה .וייראו מגשת לחכמות הרמות .כי ראמות לאויל חכמות .וכאשר יראו הספר הזה לפניהם .יהגו בו ותמיד יהיה לעיניהם .ולא יקוצו בקריאתו .כי יהי קטן בכמותו .וגדול באיכותו. ובזה יסורו מדרכם הרע .ומאמונתם התועה .ותהיה אתה הסבה .להנחילם חיי העולם הבא .כי היא לתחיה עיקר תהיה .שנאמר וצדיק באמונתו יחיה .גם בה נגאלו באמונה .שנאמר וארשתיך לי באמונה .ובטח על חסדי השם ועל אבותיך .ואז תמלא משאלותיך .ותקח רשות מעוזר לכל עוזר. והוא יהיה לך לעזר .ובטח באל עוזר לכל דל והלך .כי ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. וכאשר ראיתי כי העצה טובה .והתוכחה חשובה .ולא מצאתי לה תשובה .כי היא מבור השכל שאובה .ומהר הבינה חצובה .אז את חצני נערתי .ויהבי על בוראי השלכתי .ולחבר החילותי .ככל אשר צויתי .וחברתי הספר הזה ברנה .וקראתיו שבילי אמונה .יען כי הוא ידריך ללמדו בכונתו. שבילי חאמת מאמונתו .ויהי לו מעיר לעזרה .ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה .ויסיר לו המכשולים .ויאיר לו במבואות האפלים .יען כי האמונה היא העשירית תהיה קדש .כאשר מבואר בעיני המאיר שכלו בעבודת הקדש 91 השביל הראשון באמונת הבורא יתברך ויחודו 92 באמונת הבורא ויחודו השלמות האמתי הוא לדעת מה שאפשר לדעתו מאמתת אמונת מציאות הבורא יתברך שביל אמונה בחרתי משפטיך שויתי .בראות דוד ע"ה שעם היות שהוא מבואר בעיני כל בעל שכל ,כי מיני השלמות רבים .אמנם השלמות האמתי באמת הוא לדעת מה שאפשר לדעתו מאמתת אמונת מציאות הבורא יתברך .כי יש מה שיאמר עליהם שלימות בעצם. ויש מה שיאמר עליהם שלמות מפני שיהיו דרך להגיע אל השלמות האמתי .והוא מאמר הנביא באמירו אל יתהלל חכם בחכמתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי .ולכן אמר דוד "דרך אמונה בחרתי" .שבחר תמיד ונתן כוונתו בהשתדלותו לידע כל מה שיכול להשיג באמונתו .והוא מציאות הבורא יתברך. דע את אלהי אביך ועבדהו. וכן צווה לשלמה בנו ואמר לו ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו .והקדים הידיעה לעבודה לפי שהידיעה היא עיקר ושורש לעבודה ,שאם אין לו ידיעה אם כן למי יעבוד .ולכן בתחילת דבור ראשון נצטווינו באמיתות מציאותו יתעלה כפי שאבאר .עד שנדע כי יש נמצא יחיד מושל בכל הנמצאים ,מצד היותו נושא אותם .ומלך מצד היותו ממציאם .ואין בכל הנמצאים דבר שיתדמה אליו יתעלה .לפי שהוא יתברך נושא ,וכולן נושאים בו. היותו יתברך נושא את המציאות פירושו שהוא ית' מקיים אותה ועל כן הוא יתברך מחויב המציאות וענין היותו נושא הוא ענין היותו מקיים .ועל כן הוא יתברך מחויב המציאות וכל מה שזולתו אפשר המציאות .ועיקר דבר זה הוא ,שצריך אדם לדעת תחילה שיש לו בורא שברא אותו והמציאו לא מצד היותו יתברך צריך אותו מאחר שאין לו צורך בכל מה שזולתו אלא מצד היותו יתברך חפץ לגמול עמו חסד ולהורות אליו דרכים במה שיוכל להתקיים לעולם .ומאחר שידע האדם שיש לו בורא נמצא חי וקיים נושא ומכלכל אותו ומשפיע עליו טובו וגומל עמו חסדו אזי צריך האדם לקבל עליו עול מלכותו ולהודות לפניו על כל מה שעשה עמו מהחסד ועל רוב הטוב שהשפיע עליו .כשהגיע האדם לדעת אמיתות מציאות קונו .ויקבל עליו עול מלכותו .ראוי לו להיות רץ לעבודתו ולעשות מה שהוא חפץ: כדי לעבוד את ה' צריך לדעת את מי עובד 93 רק יחידים זכו לעבוד את ה' באמת וכתבו חכמי המחקר לא יוכל לעבוד עילת העלות יתברך .אלא נביא הדור בטבעו .או החכם המובהק במה שקנו מן החכמה .וכאשר ישיג האדם לזה .אזי יגיע לקבל שכר הטוב ויתקיים בו כוונת הבריאה .כי לכך נוצר כאמור כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' ,כמו שאבאר בתחילת הנתיב השלישי בעזרת ה' .ולפי עיקר זה נאמר בראשית הדברות .אנכי ה' אלוהיך כלומר האמן בלבך אמיתות מציאותו .ואחר כך תוכל לקבל עול מלכותו .לפי שאין קבלת עול מלכות ראויה .כי אם אחר אמונת מציאות כמו שביארתי .ואמר ה' אלוהיך כלומר הווה קדמון .ומאתו היה הכל בחפץ ויכולת .והוא אלהים להם .שחייבם לעבוד אותו .ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים .כי הוצאתו אותנו משם .תורה על המציאות ,ועל החפץ .כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאו .וגם תורה על החידוש .כי אם העולם קדמון לא שיתנה דבר מטבעו .ותורה על היכולת .ותורה על הייחוד .וכמו שאמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. מצוות האמנתו ית' לא נאמרה על צד הצווי אלא על צד הגילוי, כי בלי שידענו איך יצווה ממנו ומצוה זו שהיא אמונת המציאות .לא נאמרה בדברות על צד הצווי כשאר המצות .והטעם לפי שאין ראוי לצוות אלא אחר שידע השומע כי הוא המצוה ויאמין בלבו שהוא נמצא על ענין כך .ולפיכך אמר בדבור זה אנכי ה' ,ולא אמר על צד הצווי אלא על צד האמונה .ואחר שהודיענו אמיתות מציאותו ודרכי הנהגתו לעולם .אזי התחיל לצוות אותנו .ולהודיע לנו שאין דבר זולתו ראוי לעבודה .לפי שכל הנמצאים זולתו כולם נמצאים במאמרו .ואין ראוי לכלול באמונתו ובקבלת עול מלכותו אחד מכל עבדים .שלא להשוות כבוד הבורא יתברך לכבוד הנבראים .ולפיכך סמך מצוה זו לאמיתת מציאותו .לפי שאמונת עבודת זולתו מכחשת אמיתת מציאותו .ועל דבר זה התחיל לצוות ולהודיע שאין ראוי לעבוד לזולתו .ולכן הזהיר תחילת הצווי ואמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. אלוהים אחרים מלשון אחוריים .כלומר אלהים נמשכין אחר אחרים. שאין להן כוח מעצמן אלא שקיומן תלוי בדבר אחד זולתם ואל יעלה בדעתך ממה שאמר אלהים אחרים שיש מציאות אלוה אחר זולתו .כי מה שאמר אלהים לפי מחשבת עובדיהם .כמו והאנשים רדפו אחריהם .ואמר אחרים מלשון אחוריים .כלומר אלהים נמשכין אחר אחרים שאין להן כוח מעצמן אלא שקיומן תלוי בדבר אחד זולתם .ומי שאין לו כח קיום מעצמו אלא מזולתו אין ראוי להעבד ולא להישבע בשמו .אבל העבודה הראויה היא ליחיד אשר הוא נושא ומקיים כל הבריות הנמשכין זה אחר זה ועדיו יתברך יגיע תכליתו .והוא אין לו נושא ואין מקיים יתברך שמו ויתעלה זכרו. צריך האדם לשוטט ולחקור עד שידע אמיתתו ית. ולפי עיקר זה צריך האדם לחקור ולשוטט בדרכי המדע לבחון מציאת שאר כל הנמצאים זולתו ,וכשידע מציאותם ויתברר לו עצם אמתתם .אזי ישיג הדבר על בוריו וישוב יוצר על מכונו. הבורא ית' הראשון, ועליו נסמך השכל ,ועל השכל נסמכת הנפש,ועל הנפש נסמך הטבע ,והתנועה נסמכת על הטבע ,ועל התנועה נסמך הזמן ,וההוויה היא בזמן. כיצד ,דע! כי הבורא יתברך ויתעלה הוא סיבת הסיבות ועילת העלות כי הוא למעלה מן השכל, והנפש ,והנצחות ,והמציאות,והטבע ,והזמן ,וההוויה .,כי השכל הוא אחר הראשון ,ולמעלה מן הנפש .והנפש היא אחר השכל ולמעלה מן הטבע .והטבע אחר הנפש ולמעלה מן התנועה ,והתנועה היא אחר הטבע ולמעלה מן הזמן ,וההוויה היא בזמן .נמצא שהזמן הוא בתנועה ,והתנועה בטבע, והטבע בנפש ,והנפש בשכל ,והשכל בבורא יתברך .א"כ הבורא יתברך הוא עילת העלות ,וסבת הסבות ,והתחלת התחלות .וממנו נמצאו כל הדברים .וכולם נסמכין עליו ,והוא מקיף בכל הדברים הקפת מדע והשגה ויכולת וגבורה .ואם כן הראשון יתברך יודע .שאם לא כן מאין הג יע הידיעה .כמו שאי אפשר שלא היה נמצא שאל"כ מאין הגיע המציאות .ולא שלא יהיה חי שאם לא כן מאין הגיע החיות .ולא שלא יהיה אחד שאם לא כן מאין הגיע האחדות .ובכלל צריך שימצא לו יתברך כל שלימות צוריי ויהי' מרוחק ומשולל מכל ענין חמוריי ,ואין השלמות בו כדרך שהם 94 בנו שהחיים בנו זולת עצמנו וזולת מדענו וזולת רצוננו וזולת יכולתנו .ובכלל שהעניינים הנמצאים לנו מצד הצורה .והוא ,החיים ,והמדע ,והרצון ,והיכולת ,והמציאות ,הם בנו רבים .אין אחד מהם בנו הוא הא' ,ולא הא' מהם הוא עצמנו. כל שלימות הראשון יתברך חוזרים על עצמות אחת פשוטה, אמנם הם בראשון יתברך אחד ,והם עצם הראשון ,כי החיים הם המדע בו .כי החי הוא חי בעבור שמשיג ,אם שישיג מורגש ואם שישיג מושכל .והראשון יתברך אין חייו חיי הרגש ,ואם כן חייו חיי מדע והשגה ,ר"ל שהוא חי חיים משכילים .וכל משכיל הוא שכל .וא"כ הוא חי חיים שהם שכל ומדע ,וא"כ חכמת הראשון יתברך הם חייו בלתי נוספים על עצמו .לפי שאם כן יתחייב החומר. ומפני זה הוא חי שהוא עצם החיים .וכבר נתבאר שאין מציאותו נוספת על עצמותו .ואם כן כל שלימות הראשון יתברך חוזרים על עצמות אחת פשוטה ,והוא עצמות הראשון יתברך. כל מה שנשיג ממנו ית' השגה חיובית, היא אינה שווה למה שנמצאת בו באמת וכן ההשגה בו תהיה על צד השלילה ולכן אין מה שיושג ויושכל ממנו ,הוא שווה למה שהוא עליו בעצמו .ולא בעבור שהוא בעצמו אין בטבעו שיהיה מושכל שלם .כי הוא לבדו אשר צריך שיהיה מושכל שלם למעלה מכל המושכלות. מפני שהוא לבדו השלול בתכלית השלילות מכל מה שימנעו לדברים שלא יהיו מושכלים שלמים .אמנם זה שאין הראשון יתברך מושכל לזולתו כפי מה שהוא אצל עצמו ,הוא מפני קוצר זולת ההוא ופרטי ותיו ,להשיג המהות ההיא ושלמותה וכללותה ,כלאות העין לקבל עין השמש מפני שאין כח בה. שום נברא איזה שיהיה לא תוכל השגתו להקיף אותו ורק הוא יתברך משכל עצמו ,והוא השכל והמשכיל והמושכל בבחינת עצמו. וכן היות הראשון יתברך אינו מוקף מהשגות שום משיג זולתו ,הוא מצד קיצורם .ולכן צריך שיהיה מושכל בבחינה אל עצמו ר"ל בעבור שעצמו משכיל אותו ,והעצמות ההיא המשכלת אשר היא שכל ,היא בעצמה המושכלת לה ,אשר בעבור זה נקראת משכלת .ולכן הראשון לבד הוא אשר הוא יתברך השכל והמשכיל והמושכל בבחינת עצמו .והוא משכיל עצמו ומושכל לעצמו בתכלית מה שעליו מן השלמות והמעלה ,לא יבצר ממנו דבר ,כי אין בעצמו מה שימנעהו מהיות משיג שלם, ולא מה שימנעהו מהיות מושכל שלם ,ולכן אי אפשר שישיג עצמו בחלוף מה שהוא עליו, ואם כן הוא אמת בלי ספק .אבל למעלה מכל אמת והתחלה לכל אמת ,אשר בעבור האמתות ההוא היו שאר הדברים אשר אמת .מפני שהתחלה להם אמת ,כי מי שהועיל האמת לדברים ,ראוי הוא באמת מכל הדברים .ומי שמועיל המציאות לכל הדברים ,הוא ראוי במציאות מכל הדברים. וא"כ הוא המצוי למעלה מכל מציאות .והאמת אשר הוא למעלה מכל אמת .מפני שהוא היודע באמת יותר מכל יודע .ויודע הדבר אשר הוא בעצמו .ובחינת מהותו אמת .והוא עצמו אשר הוא היודע יתברך שמו ויתעלה זכרו. אי אפשר לתפוש בשכלנו, את הקטן שבקטנים מחלקי מידותיו ושבחיו ואם נחקור בשכלנו ובהכרתנו נלאה מהשיג הקטן שבקטנים מחלקי מידותיו ושבחיו כמ"ש דוד ע"ה רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר .עוד אמר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו .עוד אמר ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה .וכל מה שנספר משבחיו אינו מענינו כלל כמו שמצינו לרז"ל שאמרו ההוא שליחא דצבורא דנחת קמיה דרבי חנינא אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך ,והאל הגדול הגיבור והנורא ,אי לאו דמשה אמרינהו ואתו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו בתפלה ,לא הוה אמרינן להו. ואת שבחתיה כולי האי .משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דנרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו .ואתה אם בעל נפש אתה פקח נא עין שכלך לזה המשל הנכבד שהמשילו זה החכם שלא אמר משל למלך שהיה לו אלף אלפים דנרי זהב והיו מקלסין אותו במאה דינרין של זהב או בעשרה או בדינר אחד של זהב כי זה היה מורה שזה היה מספר בשבחו ממש דומין להם .אלא אמר והיו מקלסין אותו בשל כסף ,כמו שהכסף אינו מעין הזהב כי אם מין אחר. כך כל השבחים שנוכל לספר עליו יתברך אינם ממין שבחיו כלל .אלא מה ששכלנו יוכל להשיג 95 בלשון בני אדם .כי התפלה והתשבחות הם להכנעה כדי שייכנע האדם לפני בוראו יתברך כמו שאבאר לפנים ב"ה .ולא ייכנע האדם אם לא יבין הדברים אשר יוציא מפיו. התארים הם על דרך השלילה והתארים העצמיים שתארו לבורא יתברך כמו חי חכם ויכול ורוצה אינם באים לתארו יתברך באלה העניינים ,אלא דברו כפי השגת דבורנו .והכוונה הוא לשלול העדרם מהבורא יתברך .המשל בזה חי הוא העדר המוות ועל זה נאמר עליו יתברך שהוא חי לשלול ממנו המוות לא שהוא חי מתנועע וכן כולם .וענין החכמה הנאמרת בו יתברך הוא החיות להיות כל משיג עצמו חי וחכם .שאילו אינו חי אינו משיג עצמו חי וחכם ,שאילו אינו חי אינו משיג ,ואילו אינו חכם אינו משיג ,הרי חי וחכם ענין אחד .ושאנו אומרים שהוא יתברך חכם כוונתנו לומר שהוא משיג עצמו, והעצם המשיג הוא המושג ,לפי שאינו הבורא יתברך שני דברים דבר משיג ודבר מושג כמו גוף האדם וחכמתו שהם שני דברים הגוף מושג והחכמה הוא המשיג .ומאחר שאינו יתברך גוף הרי המשיג הוא עצם המושג והרי החכמה והחיים ענין אחד בו יתברך .וכמו כן היכולת והרצון אין אחד מהם נמצא בבורא יתברך כשנבחין אותו .לפי שאינו הוא ויכולתו שני דברים ,כמו גוף האדם ויכולתו ,שהיכולת מושל על הגוף .ומאחר שאין הבורא יתברך יכול על עצמו הרי עצמו ויכולתו דבר אחד .וכן ענין הרצון כמו שאינו יכול על עצמו ,כך אינו רוצה על עצמו ,שאין רצונו ועצמו שני דברים כמו שביארנו .הרי לך מבואר שאלה הארבעה דברים שהם :חי ,וחכם ,ויכול ,ורוצה ,אינם עניינים נפרדים בו יתברך אלא הכל דבר אחד והוא עצם הבורא יתברך ויתעלה: התואר היחיד שיכלו לומר עליו יתברך הוא "קדמון" וכתבו חכמי המחקר כי הבורא יתברך לא יאוייך ,רצונם לומר שאינו בעל איכות ,ומן הנמנע מציאות איכות אלא במאוייך ,מפני שהאיכות מקרה ,והמאוייך עצם ,והמקרה אין לו עמידה כי אם בעצם ,ולכן הבורא יתברך אינו נושא האיכות .גם כי בעל האיכות ,הוא אשר לו התואר בעצמו ,ולו יתברך ויתעלה אין תאר .וכאשר חקרו לבקש לו יתברך תאר ,שטו לבקש ולא מצאו .וכתבו כי התואר שיהיה יותר נאות בענייני תארי הבורא יתברך ,מפני שלא יתחייב ריבוי יהיה מלת קדמון. לפי שהראיות הודו כי לעולם זה הראשון ,אין ראשון לפניו ,ותחלה שאין תחלה לפניו .ועוד התבאר כי התחלות א"א שתמצאנה מאין תכלית מנין בתחילתה .ולכן הדין נותן עכ"פ שהבורא יתברך ראשון אין ראשון לפניו .וזהו ענין הקדמות .אם כן קדמון מורה על עצם הבורא יתברך יותר משאר התארים המיוחסות לו יתברך .כמו כן נתבאר במופתים אמתיים שאין לו עלה ומה שאין לו עלה אין לו תחלה ומה שאין לו תחלה קדמון. כיון שהוא יתברך קדמון צריך לומר שהוא אחד וכיון שהוא יתברך קדמון צריך לומר שהוא אחד .כי אם הוא יותר מאחד ,צריך לומר בהם אחד משני דברים .או שכל אחד מהם יכול לברוא העולם או לא יוכל כי אם בעזר חברו .ואם כל אחד מהם יכול אם כן האחד יהיה מותר מפני שהאחד יכול ואינו צריך לזולתו .ואם לא שלם הדבר כי אם בהתחברם אין לאחד מהם יכולת שלמה ולא כח גמור מפני שכל אחד מהם נלאה ומקצר וכל א' מהם חלש וכל חל ש יש תכלית לכחו ולעצמו .וכל אשר יש לו תכלית יש בו גבול .וכל אשר יש לו גבול הוא מחובר .וכל מחובר מחודש .וכל מחודש ,יש לו מחדש .א"כ החדש א"א שיהיה קדמון מפני שהקדמון לא תקצר ידו מדבר ולא יצטרך לעזר זולתו א"כ הנה ראוי שצריך להודות ולהאמין כי הבורא יתברך ויתעלה לא יתחייב לו ריבוי ולא חידוש א"כ הוא אחד קדמון .שהוא הסבה ראשונה והוא העלה ראשונה יתברך .והוא עצם אחד פשוט .אין הרכבה בו .ולא ריבוי בשום צד ולא בשום פנים ולא בשום סבה .ולא ימצא בו ריבוי לא בשכל ולא חוץ לשכל .ואין לו נושא ומקיים זולתו. אפילו השכלים הנפרדים אינם אחד ,שהרי הם צריכים לצורה שתקיים אותו מה שאין כן בעלול אשר הם השכלים הנפרדים שאף על פי שעצמם הוא עצם פשוט ,יש לו נושא ומקיים זולתו ,וקיומו הוא צורתו ,ולפיכך נמצאת העלה הראשונה יתברך עצם פשוט שאין בו דבר שני .והעלול יש בו דבר נוסף והוא הקיום הנקרא צורה .והרי העלה עצם בלבד. והעלול עצם וצורה .ולפי ענין זה יתבאר לך שאין בכל מה שזולתו יתברך דבר שהוא ראוי 96 להיקרא אחד אמתי .מפני שאין נמצא שימלט מהיותו עצם ,אפילו יהיה בתכלית הזכות ,ואותו העצם יש לו דבר זולתו מקיים אותו והוא הנקרא צורה אצל העצם .ולפיכך הוא יתברך עצם לבד. ושאר כל הנמצאים עצם וצורה. על הבורא נאמר :הוא הפועל ,הוא הצורה ,והוא התכלית ועל ענין זה נקרא יתברך :פועל ,וצורה ,ותכלית .פועל שהוא הממציא כל הפעולות שפעל .צורה שהוא מקיים הצורות ,כמו שהצורה היא קיום העצם .ותכלית שהוא יתברך תכלית התכליות שכל המעלות הנמשכות זו אחר זו שהם מתקיימות זו בזו תכליות כולן עדיו יתברך ובו יפסקו .לפי שהוא המציא כל הפעולות והוא קיום כל הצורות ותכלית כל התכליות .כי ידוע הוא שלכל דבר נמצא מוצא עד תחילת כל נמצא שהוא סבת כל מסובב משלפניו ושלפניו משלפני פניו עד המסבב הראשון יתברך שמו שהוא סבת כל הסבות .ואל תחשוב שאמרנו בו יתברך שהוא הצורה על דמיון היות הצורה בעל החומר צורה לחומר ההוא עד שיהיה הוא ית' צורה לגשם לא על אלו הפנים נאמר אבל כמו שכל נמצא הוא קיום העצם כמו שביארתי כן הוא יתברך קיום כל נמצא .ומאלו הדברים אשר ביארנו צריך כל אדם לדעת שאין בכל הנמצאים זולתו יתברך דבר שיהא ראוי להיקרא אחד אמתי לפי שכל הנמצאים זולתו לפחות פחות הם כוללים שני דברים הנקראים עצם וצורה. אחד הנאמר עליו ית' אינו כאחד ששכלנו משיג רק לשלול את הריבוי וגם צריך אדם לדעת כי אחד זה לא נרצה בו ,כי אם לשלול ממנו יתברך הריבוי .ואמרנו אחד אין דעתנו מקרה כאשר יחשבו הסכלים .שהרי לא ישיגנו יתברך שום מקרה בעצם כבודו בשום פנים. אמנם אמרנו אחד הוא כאמרנו נעדר הריבוי .אם כן אינו אחד מצד המספר לפי שהוא יתברך אינו נגדר בגדר המנין אלא נקרא יתברך אחד מצד היותו יתברך מיוחד מכל מה שזולתו ,ולכן צריך האדם להבדיל בדעתו אחד זה משאר האחד .ודע כי מי שהתקיים לו ענין האחדות באמת, כבר תתקיים לו ענין המציאות והקדמות .כי מדת המציאות התמידה כשהוא נאותה לדבר ,תאוות לו עמה מדת האחד באמת ומדת הקדמות אך מה שראוי ממדת האחד .מפני שהנמצא תדיר לא יתכן שיהיה נמצא אחד אפס ולא ישתנה מענין המציאות אל אפס מציאות ולא מאפס מציאה אל מציאה. ומה שהוא במדה הזאת אינו יותר מאחד מפני שהרוב לא ימצא מציאה תדירה מפני הקדמת האחד וכל הנמצא תדיר איננו כי אם אחד .וכן ראוי לו עוד מדת הקדמות כי הנמצא תדיר אין לו תחלה ולא תכלה אם כן הקדמות דבק לו על כל פנים. אילו היה אפשר בלשון לומר מילה אחת שתכלול את כל המדות בבת אחת זה היה הולם יותר לומר בבורא אבל מידת הגבול שלנו מחייבת את ריבוי התארים הרי ביארנו כי שלשת העניינים אחד .הענין אשר נבין מהם שהבורא יתברך אינו נעדר ,ואינו חדש, ואינו מתרבה ,ואלו היינו יכולין להליץ כל ענינו במלה אחת שכולל אלו המדות בבת אחת כמו שכולל אותם השכל כדי שיעלו אלו השלשה עניינים בדעתנו בה כאשר הם עולים בשלשה המדות אשר זכרנו היינו מליצים בה עליו יתברך .וכיון שלא מצאנו במה שאנו מדברים בה מן הלשונות מלה שחורה על אמיתות ענין הבורא יתברך הוציאנו הענין ביותר ממלה אחת .והריבוי הנמצא במדת הבורא יתברך איננו מצד עצם כבודו רק מצד קוצר כח מליצת המספר מהשיג ענינו ממלה אחת שחורה עליו. מה שהתורה מספרת בו ית' מידות ותארים הוא משום שאי אפשר לאדם לתפוש ולעבוד דבר שאין לו תפישה והמדות האלוהיות והפעלות אשר יסופר בהם הבורא יתברך ,אפשר שישתתף בספור עם קצת ברואיו .והתירו חכמים לספר אותם בהם מפני הדוחק המצריך אותנו להודיעו ולעמוד על מציאותו כדי שנקבל עבודתו .ולכן מצאנו שמשתמשין במין הזה ממדות הבורא יתברך בספר התורה ובספרי הנביאים הרבה מאד ובתשבחות הנביאים .ואשר נסכים עליו כולנו כי הדוחק הביאנו להגשים הבורא יתברך ולספר אותו במדת הברואים כדי לשער ענין שיכנס מציאו' 97 הבורא ית' בנפשות והוציאו אותו ספרי הנביאים לבני אדם במלות גשמיות שהם קרובות לשכלם והבנתם .ואלו היו מספרים אותו כענין שראוי לו מן המלות הרוחניות והעניינים הרוחניים לא היינו מבינים לא הענין ולא המלות .ולא היה אפשר שנעבוד דבר שלא נדע .כי לא יתכן עבודת דבר שאיננו נודע כמו שביארתי בתחילת הנתיב. והמשכיל הנלבב ישתדל להפשיט קליפות המלות וגשמותם מעל הענין ויעלהו במחשבתו ממדרגה אל מדרגה עד שיגיע באמיתות הענין הנדרש ועל כן היה צריך שתהיינה המילות והעניינים כפי כח הבנת השומע כדי שייפול הדבר על לבו על דרך גשמות והמובן מן המלות המוגשמות בתחילה ,ואחר כך נתחכם לו ונדקדקם להבינם להודיעם שכל זה על דרך הקרבה ומליצת הספר ,ושהענין האמתי יותר דק ומעולה ומרומם ורחוק מאשר נוכל להבין אותו על תכונית דקות ענינו .והמשכיל הנלבב ישתדל להפשיט קליפות המלות וגשמותם מעל הענין ויעלהו במחשבתו ממדרגה אל מדרגה עד שיגיע באמיתות הענין הנדרש אל מה שיש בכח יכולתו והשגתו. דברה תורה כלשון בני אדם וע"כ אר ז"ל ודומה לזה ,דברה תורה כלשון בני אדם .וכן נאמר בכל ענין הדומה לזה שיש בספר התורה כמו גמול העו"ה ועונשיו ,כי התורה קצרה בביאורו מפני שסמכה בה על השכל כמו שאבאר בנתיב הט' בגמול עולם הבא .ורמזה ממנו ברמזים להתעורר עליהם מי שיוכל לחקור עליהם ולדרוש אותם כמו שיוכל להגיע אליהם ולהבינם כמו שאמר ומבקשי ה' יבינו כל. ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. וכדי שלא יטעה הסכל הפתי מצד פתיותו ומיעוט הבנתו ויחשוב שהבורא יתברך הוא על דרך הנראה ממליצות הספר שיש לו גשמות הזהירנו יתברך והתורה שנשמור מאד מלחשוב שיש ל בורא יתברך צורה ולא דמיון והוא אמרו ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה .והנביאים הזהירונו להימנע מלדמותו בשכל ומלהמשילו ברעיון באומרו ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו .וכתיב ואל מי תדמיוני ואשווה .וכל זה צריך כל בעל אמונתנו לידע ואז יוכל להבדיל בין הבורא יתברך לזולתו ויהיה מייחד אותו יתברך יחוד גמור כי מי שאינו יודע דרכי ההבדל אינו יכול לייחד אותו יתברך יחוד אמתי. כשאין אדם זוכה לידע אמיתות בוראו אפילו יהא מייחד אותו בלבו הרי הוא כאלו יש מחיצה בינו ובין בוראו יתברך אמנם כאשר ידענו על מתכונתו אז יתקרב לאמיתות בוראו ותתקרב נפשו להשגת המציאות. ותתעלה בהשגתה .כי כשאין אדם זוכה לידע אמיתות בוראו אפילו יהא מייחד אותו בלבו הרי הוא כאלו יש מחיצה בינו ובין בוראו יתברך כי זה הוא דבר אשר יגיע אליו הקטן והפתי אשר איננו יודע ענין האמונ' ואין אמתתה קבועה בלבו. אבל כל עוד שמתחיל לחקור לידע אמתותו יתברך אזי המחיצה היא הולכת ומתנועעת והנפש הולכת ומתקרבת אל בורא' יתברך ותתייחד נפשו ויתעלה שכלו בתענוג השגתו יתברך כי בהיות הנפש מתעסקת בדברים שכליים אז היא נמשכה אחריהם לפי שהיא ג"כ ממקור השכל נמצאת ולכן היא משתוקקת ונכספה להדמות לבוראה יתברך ואינה יכולה להבדל ממנו עד שנמצאת תמיד דבקה בו .ועל כיוצא בענין זה אמר יתברך בתורתו ובו תדבק וגם על זה אמר הכתוב קרוב ה' לכל קוראיו .כי מאחר שהבורא יתברך איננו גוף ולא כח בגוף א"א היותו קרוב או רחוק מן הנפש אלא רחוק מצד המחיצה והסכלות כשאין לנפש ידיעה באמתתו יתברך .וקרוב לנפש מצד הידיעה וההשגה .ולכן צריך בעל נפש לתור ולבקש על דרך ידיעה אמיתת מציאות הבורא יתברך כי הוא עיקר ויסוד לאמונה ועל דבר זה צונו בתורה ואמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו'. ידיעת ה' אינה ידיעת מהותו ית' ח"ו, כי זה אינו אפשרי ,והחושב שיכול לעמוד על מהותו ,הוא מחרף ומגדף ואל יעלה בדעתך כי תוכל להשיגו יתברך מצד היותך דורש וחוקר בידיעת מהות עצם אמתותו כי דבר זה איננו אפשרי ואדרבה הוא מחרף ומגדף מי שחוקר בדבר שאין כח 98 בכל מה שזולתו יתברך להשיגו וכל שכן כל שהוא בחומר ועל זה הזהירונו רז"ל באמרם במופלא ממך בל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור .במה שהורשת התבונן ואין לך עסק בנסתרות .גם על זה אמר דוד לך דומיה תהילה ,אמר שהשגתו יתברך היא בדרכי תהילה. השגת ה' היא על דרך השלילה אמנם השגתו יתברך היא בדרכי השלילה .והשלילות הנאות לכל בעל דתנו לשלול מהבורא יתברך הם שלש שלילות ידועות לכל משכיל בענין האלוהות והם :גשמות ופירוד ושנוי .ושלילת הגשמות הוא שהבורא יתברך אינו גוף ולא כח בגוף וכלל השלילה הזאת הוא שאינו מוגבל לא במקום ולא בזמן אבל הוא שכל גמור נצחי .ושלילת הפירוד הוא כי כאשר ראוי להאמין כי הוא יתברך שכל גמור כן ראוי להאמין עוד שאינו שכל נפרד כמו שכל מלאכים אבל נאמין כי הוא יתברך שכל שלם מיוחד יחוד גמור עד אין קץ ותכלית לשלמות אחדותו יתברך .ושלילת השנוי היא כולל שני עניינים שנוי מחשבה ושנוי פעולה .ענין שנוי מחשבה מה שיורו מקצת הכתובים לפי פשטם שדברו בלשון בני אדם כמו וינחם ה' נחמתי כי המלכתי את שאול .וענין שנוי פעולה נחלק גם כן לשני עניינים האחד ההנהגה והשני שמות וענין ההנהגה הוא שיורו הכתובים בהנהגת הבורא יתברך בעולם השפל כי לעתים דן ,ולעתים מרחם ,או בכללים או בפרטים וכמו ענין נינווה ודומה לו. עניין שמותיו יתברך ענין השמות היא מה שנמצא שמות מהם יורו על הרחמים מהם יורו על הדין וכאלו נחלק ומשתנה בשמותיו .וכללות השלילות האלה כולן נכללות במאמר אחרות שלמה .וכלל אמונת הבורא יתברך בשלמות הוא שאיננו גוף ולא כח בגוף ואין בו לא קצב ולא שיעור ולא שכל נפרד ולא ישתנה ממחשבה אל מחשבה ולא מפעולה אל פעולה ולא מהנהגה אל הנהגה והוא שכל שלם ופשוט ומיוחד בכל חלקי שמותיו ובכל חלק מדותיו. שינוי הפעולה היא מצד המקבלים ,לא מצידו יתברך ח"ו ושנוי הפעולה אשר בצד ההנהג' אינם רק מצד המקבלים .כל ההולך בתום וביושר שומר בית קיבולו הנגזר מאתו יתברך ,כי צדקת הצדיק חסד וברכה ורחמים אליו ולשכניו ולדורו .והמסלף עצמו להתרחק מהטוב הנגזר מאת הבורא יתברך .מקבל ההפוך הנגזר גם מאתו יתברך ,כי רשעת הרשע משפט ודין וקללה אליו ולשכניו ולדורו ,כי גמול ידם יעשו להם כאשר אבאר .אך מצד הבורא יתברך אין דבר רע וטמא יורד מן השמים .כי הוא פשוט והנהגותיו פשוטות .ועניינים אלו צריך אדם לעיין בהם היטב ,ואז יתברר לו מתוכם שהן מעידין על היותו יתברך יחיד שאין לו צד שנוי מכל צד שיבחנהו האדם .והעניינים ההווים בעולם מענייני הגמול והעונש הם מעידים על עצמם שהם באים מכח דבר אחד. משל ,השמש והאש הם אחד ,ופעולותיהם שונות לפי המקבלים כיצד הרי אתה מוצא אחד מן הטבעיים הגופים שאינם חיים ולא פועלים ברצון אלא בטבע ובאים מכחו כמה פעולות משתנות זו מזו ,וסבת שנוי הפעולות מפני היותו עומד בכח אחד .כיצד הרי השמש מלבנת בגדי הפשתן ומשחר' לכובס .מתכת השעוה והחלב והזפת ומקפיאה הטיט והמלח מגדלת הצמחים ומחסרת הליחות וכל אלו הפעולות נמצאות בה משונות זו מזו מפני שיש לה כח אחד והוא כח החום .ועיקר ענין זה היא כי השמש מצרף לכל הטבעים ובודק בכולם מפני היותו עומד באחד .וכשהדברים נבדקים בכח אחד אזי נדע שאין כח כולם שווה ,זה נקפה וזה מהותך זה מתלבן וזה נעשה שחור זה גדל וזה חסר הרי השמש בודקת בכולם בכח אחד .ואלו היה הכח הזה משתנה לכל אחד לעולם לא היינו יודעים דרכי השנוי שבנבדקים היאך זה ראוי להיותו לבן וזה ראוי להיותו שחור וזה להיותו מהותך וזה להיות צומח וזה להיותו כלה .ובדרך זה תוכל לדעת בהיותו יתברך עומד באחד והוא מצרף הנמצאים וכשהם עוברים במצרף נבדלין זה מזה ולכל אז הגמול כפי המעשה הצדיק נבחן בהיותו צדיק והרשע נבחן בהיותו רשע והבורא יתברך עומד באחד ובודק כל הנמצאים בדרך זה .ועל ענין זה נאמר והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב ואומר מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות ה' ואומר ה' צדיק יבחן ומפני שהוא יוצרם ויודע מעשיהם נדמה להם כצורף. 99 אין שני מיני רצון אחד לצדיק ואחד לרשע, אלא רצון אחד והצדיק נרפא בו והרשע נשרף בו הרי כבר ידעת אין שני מיני רצון אחד לצדיק ואחד לרשע ,אלא המצרף אחד הוא .והצדיק והרשע עוברין בתוכה ,והצדיק נעשה לבן ככסף .והרשע נעשה שחור כברזל .ושניהם נבדלין זה מזה בהיות המצרף בודק בהם ועומד בכח אחד .ובענין זה אתה דן שלש עשרה מדות וכן מה שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין ,וכל מקום שנאמר ה' זו מדת הרחמים ,כי חלילה מהיותו יתברך נושא מדות .כי המדות מקרים הם בגוף .אבל ענין י"ג מדות .הוא כלל כל מיני הגמול והעונש לכל באי עולם .וכלם נבדקים ונבדלים בהיותו יתברך מצרף עומד באחד .וכל באי עולם עוברין באותו המצרף .הראוי לרחם רחום .והראוי לחנון חנון .וכל אחד מהם מקבל הגמול כפי המעשה וכפי שהוא ראוי .ולא בעבור היותו יתברך רוצה לאנכם מזה ורוצה לגמול לזה .אלא רצונו עומד באחד והעוברים במרצף נבדקים מאליהם .נמצאו י"ג מדות לכל באי עולם מצרף ומבחן מחמת היותו יתברך עומד באחד .וכשעוברין במצרף אחד שווה .ותמצא זה לבן ,וזה שחור ,זה כלה ,וזה צומח, זה נקפה ,וזה מהותך ,נדע שאין כלן שבין בכח .שאלו היו כולם שווים היו כולם לבנים או כולם שחורים או כולם נקפים או כולם מותכין .ואילו היה מצרף משתנה שנויין הרבה לא היינו יודעים כיצד נבדלים הנבדקים זה מזה .שנוכל לומר זה שנעשה לבן נשתנה המצרף ונעשה לבן .וזה שנעשה שחור נשתנה המצרף ונעשה שחור .שאלו לא נשתנה המצרף שניהם היו לבנים או שניהם היו שחורים .ואלו היה כך לא היינו יודעים הבדל הדברים ,אע"פ שאלו לבנים ואלו שחורים .אבל בהיות המצרף עומד בכח אחד בלי שנוי ונמצא זה לבן וזה שחור נדע שבודאי שזה ראוי להיותו שחור .ובדרך זה הם הגמול והעונש בהיותו יתברך עומד באחד .ונשמות הצדיקים והרשעים עברו במצרף שווה ,ונשתנו זה מזה .נדע שאין הצדיקים והרשעים העוברים במצרף שבין במעשה ,שהרי עברו נשמתן במצרף ,אחד יצא הצדיק כזהב שנאמר בחנני כזהב אצא. הזכיות מאירות הנשמה והחובות מחשיכין אותה. ולפי שהזכיות מאירות הנשמה כמאמר הכתוב אור זרוע לצדיק .עוד נאמר אור צדיקים ישמח. לכן דימה אותם לזהב שמזוקק להאיר ,והחובות מחשיכין אותה .ולכן נשמת הרשע דומה לסיג וברזל קודרים וחשוכים ,וכן כתיב כסף נמאס קראו למו .וכאשר עוברת במצרף נעשית אפר. דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם .ואם כן מי גרם להיות זה זהב וזה אפר והלא שניהם עברו במצרף אחד ,אלא מעשיהם גרמו .וא"כ לא תוכל לומר כי הוא יתברך רצה לאנכם מזה ורצה לגמול טוב לזה ,אלא כל אחד מהם הביא בידו אורו או בורו .ולכן אמר דוד ע"ה בפסוק אשר בו התהלכו שבילי אמונה דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי כלומר ,כאשר כוונתי בהשתדלותי להשיג אמונת הבורא יתברך אזי משפטיך שויתי .כלומר מה שאתה דן על הצדיק ועל הרשע ידעתי שהכל שווה לפניך יתברך ושאין השנוי בא כי אם מצד המקבלים .הנה למדת שאין לו יתברך שנוי רצון אצל צדיק ורשע אבל הכל לפי הנעשה שכל אחד מאנשי העולם עושין ולא נשאר ספק בענין זה שהרי הוא מבואר היטב ונעים. ואם כן מהו זה שנאמר בפסוק ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי .תדע לך שכל זה דרך משל ודמיון. בהיותם עוברים במצרף ודברה תורה כלשון בני אדם מוסכמים לטובה או לרעה .ובדרך זה כי את לתועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם ,וכן מחה אמחה את זכר עמלק ,וכן לא תחיה כל נשמה כלן חלילה מהיותו יתברך נעשה להם כאויב ורוצה להיפרע מהם מחמת אף .אלא דברה תורה כלשון בני אדם. כל מה שתמצא בתורה מענין אוהב ואויב אצל הבורא יתברך הכל משל. והעיקר המובן מדברים אלו שהודיענו יתברך כי כשעברו במצרף נעשו אפר ,ולפיכך אמר לא תחיה כל נשמה .ומכל אלה הדברים אשר עוררנוך עליהם יש לך להקיש על כל מה שתמצא בתורה מענין אוהב ואויב נגדו יתברך כי הכל משל .דרך הדין הראוי כשעוברין הצדיקים והרשעים במצרף אחד .ומכנין לצדיקים שם אוהב על דרך היותם אוהבים לבוראם יתברך .ומכנין לרשע על שם אויב בהיותו מתרחק מבוראו יתברך .ועל הדרך הזה הוא ענין שנוי השמות שכתבתי למעלה .שאף על פי שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר ה' זו מדת הרחמים ,וכל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין .איננו ענין היותו יתברך נחלק בשמותיו .אף השמות מורים במקומם על ההשגחה הטובה היתה מאתו אם 111 רעה .רוצה לומר אם נגזר מאתו על בוראיו לקבל הטוב בזכותם או ההפך ברשעים .ועל הצד השוה רצוני לומר במדת השם אמר הכתוב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא .ואמר כי פעולת צור עולמים תמימות והוא בעצמו צדיק וישר בכל דרכיו כלומר תמים ופשוט בכל מדותיו ,ואחר שהוא ישר בכל דרכיו תורה מלת אין עול על התגמול שהוא מצד המקבל .ואין צריך עומק גדול בענין למשכיל כי בהיות האדם צדיק הדין נותן היות לו טוב ולמה יצא מעוקל משפטו .ובהיותו רשע ראוי הוא לכלותו להאבידו לדיראון עולם .ועל הדרך הזה שביארנו כל המדבר בענייני הבורא יתברך אין ראוי לו לקבוע לא בשמותיו ולא במדותיו לא קבועה ולא מדה קבועה .רצוני לומר שלא יאמר שם פלוני יאמר על רחמים ולא על הדין ושם פלוני יאמר על הדין ולא על הרחמים .וכן מדה זו היא דין ולא רחמים וזו רחמים ולא דין כי הצד שווה בכולן בין בשמות בין במדות כי המה ההשגחות וההנהגות המיוחדות וכלולות בבורא יתברך זו בזו בפשיטות וההפכים הנראין בהם מצד המקבלים הן: אם הבורא לא משתנה אם כן מה תועלת בתפלות או בתחנונים שאנו מתפללים ומתחננים. אם אנו אפר היאך אנו מתפללין שנחזור ונהיה זהב. ואם ישאל שואל ויאמר מאחר שהוא יתברך אינו משתנה לשום ענין שבעולם ואינו אוהבו לזה ולא שונא לזה אלא שהכל כפי כח הנשמה כשהוא עוברת במצרף כמו שנתבאר .א"כ מה תועלת בתפלות או בתחנונים שאנו מתפללים ומתחננים .אם אנו אפר היאך אנו מתפללין שנחזור ונהיה זהב .והרי הכל דבר בטומאת הנשמה או בטהרתה ,א"כ מה תועלת לנו שנאמר סלח לנו אבינו ,והרי אנו יודעים שאנו טמאים .ומן הדין להיותנו כלים ונפסדים ,כי מעשינו גורמין והכל לפי המעשה .ואם נאמר שמשתנה לאחר התפלה הרי זה שנוי גדול שאין שנוי גדול הימנו. נשיב דע! כי מה שאנו מתפללים וצועקים לבורא יתברך ,לא להיותו יתברך משתנה מרצון לרצון. אלא כשאדם שואל מאת בוראו מזון ופרנסה הרי מעיד שיש לעולם בורא נושא את הכל ומפרנס לכל ומושל בכל שאין שואלין מזון ופרנסה אלא מאת האדון המושל על העבדים והרי מודה שהוא משגיח על כל המעשים בין טוב למוטב .ובעוד חיות הנשמה מתעסקת בשבחיו יתברך ומעידה שהכל בידו .הרי היא מטהרת ומתקדשת .א"כ על כל תפלה שאנו מתפללין אנו מסירין מפסיק אחד חשך בינינו ובינו יתברך .לפי שאנו מטהרין את הנשמה ומעבירין אותה מטומאה. אם לא היינו מבקשים סליחה לא היינו נזכרים שאנו חוטאים, ואלו לא היינו אומרים בתפלות סלח לנו או מחל לנו ולא היינו מזכירין עניינים אלו .לעולם לא היינו מרגישים בעשותנו הרעות .אבל בהיותינו תמיד נכלמים על עונינו ומבקשים הסליחה ותחנונים על שעברנו לא נשוב לחזור ולהרשיע .וכן אלו לא היינו מתפללים ומבקשים ממנו מזון. אז היינו שוכחים חסד הבורא יתברך המפרנס אותנו והזן ומפרנס לכל מה שזולתו .אבל בהיותינו תמיד מבקשים ממנו כלכלה ומזון ,הרי הנשמה הולכת ומתקרבת ומטהרת .ונמצא יתברך משגיח בנו בהסיר המחיצה ,ומשפיע בנו טובה ,אבל הוא יתברך אינו משתנה .ומה שאנו אומרים סלח לנו, אע"פ שהכל תלוי בנו ,דברה תורה כלשון בני אדם .לפי שכל החוטא אצל חברו מבקש ממנו סליחה .וכדי שיתיישב דעת כל ההמון אנו אומרים העניינים בלשון הקרוב והמובן להם ,כדי שלא תשתבש דעתם ,בעוד שאינם יודעים עיקר הדברים ואז היה דלת התפלה ננעלת .ועוד שאלו לא נתפלל בלשון בני אדם באיזה לשון נוכל להתפלל .ובדרך זה הם כל מיני תפלות ותחנונים שאנו מתפללים לפניו תמיד ,ואע"פ שהוא יתברך אינו משתנה ,הרי הנשמה הולכת ומתקרבת בהיותה מתעסקת בעסקי שבח והודאה וכוספת להשגתו יתברך .ונמצאו התפלות מתקבלות ,והעוונות נמחלין ,והמזונות מזומנים ,הנשמות מתקרבות בתפלה ובתשובה אם נתרחקו ומטהרות אם נטמאו. מכל אלו הדרכים אחר התעוררנו עליהם יש לך לדעת כי התפלה עמודו של עולם הוא .כי המתפלל ומתחנן ומהלל לבורא יתברך באמת ובכוונה הוא הדביק שכלו במשפיעו והוא אחד ופועל פעולה. ואם לא היינו מתפללים לא היינו נזכרים שיש אדון משפיע ואמר והתגדלתי והתקדשתי והוא אומר יתגדל השם ויתקדש אז הוא מתפאר בו .ואלו לא נתפלל היינו שוכחים בורא הכל יתברך .ולא היינו יודעים אם יש עלינו אדון מושל על הכל ,נותן לכל נמצא מן הנמצאים חלקו הראוי לו .אבל כל שעה שאנו מתפללין לפניו ונחזור מהחטאים אשר עשינו אזי התפלה נשמעת .והעיקר הזה רמזו רז"ל באמרם כל המתודה בעבירה ואינו פורש ממנה אפילו התפלל כל הימים וכל הלילות אינו נמחלת לו .ומשלו משל למי שטובל ושרץ בידו .שבעוד 111 שהשרץ בידו לא עלתה לו טבילה אפילו טבל בכל מימי עולם .הנה רמזו בזה המאמר שכל עניני התפלות אינם לשנות רצונו יתברך .אלא כדי שיהיו התפלות והתחנונים פתח לנשמה שתתוודה על מה שחטאה ותיפרד מכל חטאתה .ובכך היא עולה מטומאה לטהרה .ונמצאת קרבה לבוראה יתברך. אמנם הוא יתברך אינו משתנה בשום ענין בעולם .לפי שכל המשתנה לצרכו הוא משתנה .וכל המשתנה יש עליו משנה שיוכל לשנותו .אבל הבורא יתברך אין לו צורך בכל מה שזולתו: אני ה' לא שניתי וכתב רבי אברהם בן עזרא ז"ל ידענו כי הבורא יתברך הוא אחד ולא ישנה מעשיו כי כלם הם בחכמה והשנוי יבא מן המקבלים .הרי כבר התבאר כי הפעולה אשר מצד הנהגה אינה כי אם מן המקבלים ומצד המעשה אבל לא מצד היותו יתברך משתנה כלל .וזהו שאמר הכתוב אני י"י לא שניתי: שלוש עשרה עיקרים של הרמב"ם וכתב הרמב"ם ז"ל כי עיקרי אמונת דתנו ומוסדותיה הם י"ג עיקרים .אמנם אני המדבר לא אבאר הנה כי אם עשרה מהם ושאריתם אפיצם על הספר. העיקר הראשון .להאמין כי הבורא יתברך נמצא מציאות גמורה והוא עילת מציאות כל הנמצאים ובו קיום מציאותם וממנו ימשכו כח קיומם ואלו נעביר על לבנו מניע' מציאותו מיד בטלה מציאו' כל נמצא ולא נמצא לנמצ' ואלו נעלה על לבנו בטול הנמצאים כלם זולתו לא בטלה מציאותו בשבילם ולא חסרה כי הבורא יתברך נקרא עשיר מסתפק שאין לו צורך במציאותו לזולתו וכל בלעדיו מה הדעות וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם כלם יצטרכו במציאותם אליו יתברך זה העקר הראשון אשר נרמז במלת אנכי י"י אלהיך. והעיקר השני .יחודו יתברך לדעת כי עילת הכל אחד לא כאחד המין הכולל שהוא מין האדם שכולל אישים רבים ולא כאחד המין הפרטי כמו שתאמר אדם אחד בפרט ואתה כולל בו רמ"ח איברים ולא כאחד המורכב אשר יחלק לאחדים רבים ולא בגוף הפשוט אשר הוא אחד במספרו ויקבל חילוק עד לאין תכלית כי לכל אחד מאלו יקרא אחד על דרך העבר מפני שהדברים ההם אשר יקבץ אותם השם ההוא שווים בענין אחד אבל אינו אחד על דרך אמתי אמנם האחד האמתי הוא אחדות הבורא יתברך אשר אין אחדות כמוהו בשום פנים וזהו עיקר השני באומרו שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. והעיקר השלישי .להרחיק ממנו יתברך מדת הגוף כי זה האחד אשר זכרנו אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ומקריו כגון התנועה והעמידה לא בעצם ולא במקרה ועל כן הרחיקו ממנו רז"ל שם החבור והפירוד ואמרו אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עפוי עורף הוא פירוד ועפוי הוא חבור ממלת ועפו בכתף פלשתים ,ר"ל יהדפו אותם בכתף בהדבקם בהם ואמר הנביא ואל מי תדמיוני ואשווה .ואלו יהיה גוף היה דומה לשאר גופים .וכל מה שנמצא בכתוב אשר ידמוהו בדמות הגופות כגון התנועה והעמידה והישיבה והדבור כל זה דרך העבר כמו שאמרו דברה תו רה בלשון בני אדם .והוא העיקר הג' הנראה אליו במלת כי לא ראיתם כל תמונה ,ר"ל כי לא השגתם לו יתברך תמונה כמו שאמרנו שאינו גוף ולא כח בגוף. והעיקר הרביעי .הקדמות .צריך להאמין כי זה האחד הנזכר הוא קדמון במלה מוחלטת וכל נמצא זולתו אינו קדמון שנעריכהו אליו והראיות על זה רבו בספריה והוא העיקר הרביעי באומרו מעונה אלהי קדם והעיקר החמישי .כי הוא יתברך הראוי לעבדו ולרוממו ולהרים קול ברוממותו ובעבודתו ולא יעשה כן לזולתו מן הנמצאים כגון המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם כי כלם הם מוגבלות על פעולתם ואין להם רשות ולא חפץ אלא רצונו יתברך .ולא ישימו מליצים בינם לבינו להתחבר אליו אלא ישימו הרעיוניים מגמתם לעומתו יתברך ולא ישיחו לב לזולתו. והעיקר השישי .כי זאת התורה הנתונה למשה מפי הגבורה ושנתנה לנו משה תהיה נצחית ולא נחלפת ולא תבוא תורה מאת הבורא יתעלה זולתה ולא יהיה בה תוספת ולא גרעון ולא בכתב ולא בפירוש כאשר אמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. והעיקר השביעי .הוא שהבורא יתברך יודע מעשה ב"א ולא יתרשל בהם ואינו כמ"ש עזב י"י את הארץ אלא כמו שנאמר גדול העצה ורב העלילייה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. 112 והעיקר השמיני .הנבואה .והוא שידע האדם כי זה המין האנושי ימצאו בו אישים שיש בהם דעות זכות מאוד ושלמות גדולה ותשוב נפשם זכה עד אשר תקבל צורת השכל אח"כ ידבק שכל האנושי בשכל הפועל ויפרוש עליהם ממנו שפע נכבד וזאת היא הנבואה וזה ענינה. והעיקר התשיעי .זמן ימות המשיח .להאמין בביאתו ,ואם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו אדם זמן ולא יוציא סברות מן הפסוק כדי לדעת זמן בואו .וחכמים אמרו תפח רוחם של מחשבי קיצים. וצריך להאמין במשיח ולהתפלל בעדו כפי מה שבא על ידי כל נביא ממשה עד מלאכי .וכל מי שיבוא בלבו ספ ק בזה הוא מכזב התורה אשר הבטיחה בו בביאור .ומכלל זה הוא שלא יהא מלך לישראל אלא מזרע דוד ושלמה בלבד וכל החולק על מלכות זאת המשפחה הוא כופר באל ובדברי נביאיו. והעיקר העשירי .הוא תחיית המתים. אדם שאינו מאמין בשלוש עשר עיקרים כפר בעיקר והוא מין ואפיקורוס וכשיאבד לאדם עיקר מאלו העיקרים ,יצא מן הכלל ,וכפר בעיקר ,ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות .וצריך כל בעל דתנו להאמין אמונה שלמה מוחלטת קבוע בלב שיש אלוה קדמון מחדש יודע ומשגיח ויכול כמו שביארתי למעלה .והוא המציא לכל הנמצאים מאין .וכל הדברים יש להם שיעור אצלו ,והוא אין לו שיעור אצלם .וכל המתבודד ומשכיל בשכל נמרץ בהשגת שמו הגדול יתברך אזי יבין בדעתו אמיתות בורא עולם שהוא נושא ואין לו נושא ומקיף שאין לו מקיף ושאינו משתנה כלל כמו שביארתי למעלה ,לפי שאין דבר בעולם שיגרום לו שנוי. הטבע אינו אלא אחד מעבדי האל ומשרתיו יצוינו וירוץ כעבד לפני אדוניו, אבל אמונתנו התמימה היא כי התורה וכל ענייניה וסיפוריה מתחילתה עד סופה הם עניינים לא יורה עליהם שכל ולא טבע כלל .כי כן הגיע עדינו בקבלות איש מפי איש ועד משה מסיני .והמצות המתנהגות בעדת ישראל איש מפי איש הם עדים נאמנים על כל האמונה שזכרנו .כי הטבע הוא אחד מעבדי האל ומשרתיו יצוינו וירוץ כעבד לפני אדוניו ,וכשיגער בו ידחה וינוס מפניו כענין שנאמר הים ראה וינוס .וכשירף ממנו יחזור מיד למלאכתו כמו שנאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו .ועל דרך זה כל הנסים שעושה הבורא יתברך .כי כשהוא רצונו יתברך לעשות הנס ההוא ,נדחה הטבע בעת ההיא ונהדף מפני רצון האל יתברך וממאמרו ,ואחר שנעשה הנס ההוא אזי חוזר הטבע לעשות מלאכתו: עניין המופתים והנפלאות ,הם על שלשה אופנים וכתב הרב רבינו משה בן מיימוני ז"ל שהנפלאות פעמים שיהיו בעניינים הנמנעים בטבע כבהפך המטה לנחש ובקיעת הארץ בעדת קרח ובקיעת הים .ופעמים יהיו העניינים אפשרים בטבע ,כבא הארבה והברד והדבר במצרים .כי מדרך אלו הדברים שיארעו בקצת העתים ובקצת מקומות .וכמו קריעת מזבח ירבעם במאמר איש האלהים .זה המופת אשר דבר י"י הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו ,כי מדרך הבניינים שיבקעו ,וכל שכן הנבנים מחדש .וכרדת המטר הסוחף בזמן הקציר על ידי שמואל ,וכברכות וקללות הכתובים בתורה ,כי כל אחד מהם אפשר שיבואו בכל ארץ ,ובכל זמן .והם כולם מפאת האפשר כשיסתכל האדם בהם .ואמנם יהיו העניינים האפשרים מופתים, באחד משלשה תנאים או בכולן. התנאי הא' ,מהם בוא האפשר ההוא בעת מאמר הנביא בשווה .כמו שנאמר בשמואל אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר וגו' וכתיב ויקרא שמואל אל ה' ויתן קולות ומטר ביום ההוא .וכמו שבא איש האלהים הבא מיהודה ומזבח נקרע ונפשך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן האיש האלהים. והתנאי ה ב' זרות האפשר ההוא על כל אפשר ממנו ,כמו שבא בארבה לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן .ובברד אמר אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי. ובדבר ,וממקנה בני ישראל לא מת אחד .כי התייחד האפשר ההוא באומה נרמז אליה או במקום או במין נרמז אליו מזרות האפשר ההוא. והתנאי הג' המשך האפשר ההוא המתחדש והתמדתו כברכות והקללות כי אלו היה פעם אחת או שתים לא היה מופת והיו אומרים שהוא במקרה .וכבר באר זה בתורה ואמר אם תלכו עמי בקרי ולא תאבו לשמוע לי ר"ל שתשימו מה שיחול בכם מאלו המכות מקרה לא שהם עונש .אמר שהוא 113 יתברך יתמיד בחרון אפו על הדבר ההוא אשר חשבתם אותו מקרה ,והוא אמרו אם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי. המופתים בעניינים הנמנעים בטבע, לא יאריכו ולא יישארו על עניינם. ואחר שהתבאר זה דע! שהמופתים בעניינים הנמנעים בטבע ,לא יתאחר כלל ולא יאריך ולא יישאר על עניינו .שאילו התמיד כך היה מדריך לספק במופת .שאילו נשאר המטה נחש היו מספקים היותו נחש מתחילתו .ומפני זה היה שלמות המופת בשובו מטה ,ויהי למטה בכפו .וכן אילו שקעה הארץ בעדת קרח והיה נשאר שקיעה לעולם ,היה המופת חסר .ואמנם שלמותו היה בשוב הארץ לעניינה. וכן וישב הים לפנות בוקר לאיתנו .ומפני זה העיקר אשר העירותיך עליו אברח מאמונת התמדת ענין יוצא חוץ לטבע כמו שביארנו בזה המאמר .ואמונת המופת שבעניינים האפשרים הוא ,כל אשר יתמיד ויאריך יותר ראוי להיותו מופת ,ומפני זה נאמין התמדת הברכות עם העבודה ,והקללות עם המרי לעולם בזאת האומה ,ובזה שבו אות ומופת כמו שביארנו .ואולם אולי יש דרך או דרכים אחרים חייב אותם חכמת הבורא יתברך ואנחנו לא נדעם: המופתים מבטלים כל הדעות הרעות כולם וכתב הרב רבנו משה בר נחמן ז"ל כאשר ירצה הבורא יתברך בעדה או ביחיד ויעשה עימהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו ,יתברר לכל בטול הדעות הרעות כולם ונגלה השגחתו .כי המופת הנפלא מורה כי ה' לעולם מחדש ,ויודע ,ומשגיח ,ויכול .וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר מפי נביא יתברר ממנו עוד אמיתות הנבואה כי ידבר את האדם ,ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ .להורות על ההשגחה כי לא עזב ה' את הארץ כדעתם .אמר למען תדע כי לה' הארץ .להורות על החידוש כי היא שלו שבראה מאין .ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ .להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו .א"כ האותות והמופתים הם עדים נאמנים באמונת הבורא יתברך ובתורתו התמימה ובהשגחתו ע"כ. אמונת ההשגחה היא כללות הדת וכוונת מעמד הר סיני ואמונת ההשגחה היא כללות הדת וכוונת מעמד הר סיני ,שאם אין השגחה עליונית אין תורה עליונית .כלל א' שהדבר פשוט שהתורה ניתנה לתועלת מקבליה ומקיימיה לא לתועלת נותנה אם כן נאמין שהבורא יתברך משגיח בעולם ולולי השגחתו בעולם שבו כל המציאות לתוהו ,כמאמר הכתוב תסתיר פניך יבהלון .אמר כי אם יסתיר פניו ממנו רגע ישוב הכל להבלי .עוד אמר הכתוב ואתה מחיה את כלם ודרשו רז"ל החיית אין כתיב ,אלא מחיה ההווה .משמע בכל שעה מחיה את כלם .ואמר בלשון חיים כי כאשר אם יחסר החיים מן החי רגע ישוב מת ,כן אם יסיר הבורא השגחתו שהוא חיות העולם ממנו רגע אחת נשוב מתים שהוא ההעדר. דעות שונות באמונת ההשגחה וכתב הרמב"ם ז"ל ונמצאו באמונת ההשגחה דעות שונות אינו ראוי לכתבם .אמנם אמונה האמתית היא שההשגחה האלהית היא בזה העולם התחתון רוצה לומר מתחת גלגל הירח במין ומין מן הדברים ,אלא שזה יתחלף ,כי במין אישי בעלי חיים מדברים ישגיח בפרט לבד ,וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו .וזה שישגיח בפרט מטוב או רע נמשך אחר הדין .אבל שאר בעלי חיים כ"ש הצמחים וזולתם אינם כי אם במקרה גמור .כי אין להאמין שזאת העכביש טרפה זאת הזבוב בגזירה מאת הבורא יתברך ורצונו .ולא שזה הדג חטף ובלע זאת התולע' מעל פני המים ברצון אלהי אישי'. אלא כל אלה והדומה להם הם במקרה ,שהרי כבר תמהו הנביאים ע"ה על היות ההשגחה אפי' בבני אדם כי הוא קטן ופחות שישגיח הבורא יתברך עליו כאמרם מה אנוש כי תזכרנו מה אדם ותדעהו, כ"ש בזולתו מבעלי חיים ואף כי בצמחים .ואולם ההשגחה האלהית הוא נמשך אחר השפע האלהי. והמין אשר בו נדבק השפע ההוא עד ששב בעל שכל ,ונגלה לו כל שהוא גלוי לבעל שכל ,הוא אשר התחברה עליו השגחה האלהית ,וישער לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש כפי הדין. ההשגחה היא שפע והיא מיוחדת למין האדם 114 בגלל ההשגה שהוא גם שפע, וכפי שישיג מן השפע כן תהיה ההשגחה עליו יותר חזקה עוד אמר כי הואיל וההשגחה נמשכת אחר השכל אם כן כפי מה שישיג האיש ממיני האדם אל השכל כן תשיגהו ההשגחה .כי איזה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול כפי הכנת החומר שלו וכפי התלמדו תהי' ההשגחה עליו בהכרח .ולכך נאמר בהשגחה על החשובים החסידים ועזיבת הסכלים רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש .ר"ל כי כשינצלו קצת ב"א מן המכות והמקרים ונפלו קצת בהם ,אינו לפי כחם הגופיים והכנותיהם הטבעיות .והוא אמרו כי לא בכח יגבר איש .אבל הוא לפי השלמות והחיסרון ,רצוני לומר קרבם אל הבורא יתברך או ריחוקם ממנו .ומפני זה הקרובים אליו הם בתכלית השמירה והוא אמרו רגלי חסידיו ישמור .והרחוקים ממנו מוכנים למה שיקרה שימצאם ואין שם מי שישמרם ממה שיתחדש כהולך בחושך ואין ספק שיכשל .ונאמר בהשגחה על החסידים ג"כ לא יגרע מצדיק עונו וכתיב שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה והפסוקים אשר באו בענין הזה רבים ,ר"ל בהשגחה על בני אדם כפי שיעור שלמותם וחסידותם: מי שיש לו את היכולת להעתיק נפשו ממידה למידה עליו תהיה השגחת הבורא ביותר וכתב הפילוסוף מי שיש להם יכולת להעתיק נפשותיהם ממדה למדה ,הם אשר תהיה השגחת הבורא יתברך עליהם יותר .כי אע"פ שהבורא יתברך ברא הרשעים והמציאם כדרך שהמציא הצדיקים ,אינו שומרם כשמרו הצדיקים ,כי כאשר רחקו הרשעים ממנו יתברך כן הרחיק שמירתו מהם ,ומידם היתה זאת להם ,לא מצד שיש למעלה שום שנוי חלילה .וכל מקום שאתה מוצא שהבורא יתברך מאבד הרשעים ומשמידם וכיוצא בו מרעות שיעשה להם ,זהו עניינם רצוני לומר, הסתלק השגחתו מעליהם לבחירתם הרעה ,אמנם הבורא יתברך לא יעניש אלא המחויב והראוי להענ יש .ואל זה הדעת נמשכו דברו חכמינו ז"ל באמרם אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא און, וכן אמר הכתוב אשר עיניך פקוחות על כל דרכי ב"א לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו .אמנם שאר בעלי חיים זולתי האדם הענין בהם מקרה כמו שנתבאר ומפני זה היתה שחיטתם מותרת לנו וגם מצוה בה ומותר להשתמש בם לתועלתי נו בכל אשר נרצה .והראיה על היותם בלתי השגחת אישית כמו שביארתי היא מאמר הנביא כשראה מהתגברות נבוכדנצר ורוב הרגו בבני אדם שאמר ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו .כלומר כאלו נעזבו בני אדם ונשכחו ונעשו הפקר כדגים ותולעי הארץ .ואחרי כן ביאר שאין הענין כן ולא על העזיב' והשכחה והעלות ההשגחה אבל על צד העונש בהם להתחייבם מה שחל בהם והוא אומרו י"י למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו: שאר הנבראים ההשגחה עליהם היא השגחה מיניית הנה מבואר כי ההשגחה האלהית אינה כי אם באישי מין האדם בפרט ובשאר בעלי חיים בכלל לקיום המין .ואל תחשוב שזה הדעת יסתור אמרו נותן לבהמה לחמה ,ואמרו כפירים שואגים לטרף, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון .ומאמר רז"ל יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים .והרבה כאלה המאמרים הנכתבים הנמצאים .אין בהם סותר ,כי אלו כלם השגחה מינית לא אישית .וכאלו הוא מספר פעולותיו בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר עמידתו .וזה מבואר ונגלה ולולי זה היה המין אבד בלי ספק וזה מבואר במעט התבוננות .ואין לשאול למה השגיח הבורא יתברך באישי בני אדם ולא השגיח בהשגחה ההיא בשאר בעלי חיים כי כן רצה יתברך ויתעלה ,וכן גזרה חכמתו ליתן שכל באדם ולא נתנו לשאר מיני בעלי חיים. ענינים אלו שבנתיב זה הם עמוקים עד למאוד ואין כל דעת ודעת ראוי לסבלם וצריך כל בעל שכל ללטוש רעיוניו לדעת עניני יחוד הבורא יתברך ויתעלה מצד קבלת תורתנו התמימה ,מאחר שנתברר לנו מצד השכל באר היטב .וענינים אלו האדם יכול להגיע להם מצד הקבלה אם יעיין בעיון נמרץ בתורתנו הקדושה הנמסרת לנו שבה נוכל להשיג כל ההשגות האפשריות לכל שכל שהוא בחומר ,ואז נוכל להשיג אותו יתברך מצד תורתו השגה נכונה. וענינים אלו הם עמוקים עד למאוד ואין כל דעת ודעת ראוי לסבלם ועל זה אמר שלמה בחכמתו על דרך משל כבשים ללבושיך ואמרו רז"ל בפירוש משל זה ,דברים שהם כבשונו של עולם יהיו ללבושיך ,כלומר לך לבדך .גם עליהם אמר דבש וחלב תחת לשונך ואמרו רז"ל דברים 115 שהם כדבש וכחלב יהיו תחת לשונך .ולכן אף כי נרמוז הנה להם לא יהיה כי אם מעט מזער כי אין ראוי לגלות תכלי ת מה שיוכל אדם לגלות אלא לאותם האמודים על הספר תמיד ,ומפנין עסקיהם ומתעסקין בו אבל לא למי שעומד על הספר בשעת הפנאי: לא ידרוך בנתיב זה רק מי שלטש עיוני שכלו בחכמת האלהות, או שילמד את זה עם רב שיוכל ללמדו ולכן אני מחלה מהחפץ לקרות בנתיב הזה שלא ידרוך בו זולת אם לטש עיוני שכלו בחכמת האלהות ,ובדברים המצורפין לה ,כפי שיעור השגתו ,עד שיהא שלם בשכלו, או שילמדנו בפני מי שנתחנך בו כבר ,על דרך אין דורשין מעשה מרכבה ביחיד ואז יהא ראוי לזאת המדרגה העליונה אשר היא תכלית יצירת האדם ,ויכנס בשלום ויצא בשלום .ואמנם אם לא יעשה כן ותהיה התחלת קריאתו בזה הנתיב לבדו שלא בפני המשכיל בו ,אזי לא יועיל לו כלל ,אבל יחדש לו בלבול באמונתו ,ואולי יהא מציץ ונפגע באמת ,ויזיק לו כאשר יזיק לנער היונק לחם חיטה ובשר ושתיית היין שימיתהו בלא ספק .לא לפי שאלו המזונות בלתי טבעיות לאדם .אבל יזיקו לו לחולשת לוקחם לעכלם עד שיגיע לקבל התועלת בהם .כן הוא הנתיב הזה למי שלא חנך שכלו בחכמות האלהות .ואל אלהים י"י הוא יודע שלא היתה זאת כוונתי בחבורי זה כ"א להועיל לעצמי ואולי גם להועיל לאחרים אבל לא להזיק כלל .גם ידוע תדע כי הדבר אשר הרחיק כמו כן השלמות הא מתי הזה מבני אדם מוסף על מה שכתבתי בסמוך היה קוצר הבנתם והיותם מבקשים בתחילה התכלית ,ולכן מבקש אני מהקורא בנתיב הזה שלא יארע לו כן: דרישת החכמה אינה שיגיע לתכליתה וקיצה, אלא לדעת מה שלא יסכל האדם ואמר החכם איני דורש החכמה לתקווה שאגיע לתכליתה ואבא עד קיצה ,אלא לדעת מה שלא יסכל האדם .ר"ל לשום מר למתוק .הודיע שבקשת החכמה ,ובקשת השגת תכליתה ,הוא סכלות .שלמה ע"ה האשים לעושה זה באמרו תאוות עצל תמיתנו כי מיאנו ידיו לעשות .כל היום התאווה תאווה וצדיק ייתן ולא יחשוך ,ומה ענין צדיק אצל עצל .אלא ר"ל שהצדיק בבני אדם הוא יתן לכל דבר חוקו ,כלומר זמנו לדרישה .ולא ימנע בזמנו דבר ,אבל ישתדל תמיד בזה .והוא כאלו אמר וצדיק יתן כל ימיו בחכמה ולא יחשוך מהם .ובהיות זאת כוונת מבקש החכמה ישיג בה על כל פנים .אמנם המבקש תכליתם לא ישיגם כאשר יקרה לכסיל הסכל בהתקרבו לפתח החכמה תדמה לו כהר קשה ותלול .ולכן יפחד ויברח משם ויאמר מי יעלה בהר י"י כאשר רמזו רז"ל ראמות לאוויל חכמות רב .אמר ,הטיפש הזה נכנס לבית המדרש ורואה אותה עוסקין בתורה והוא תמה ואומר היאך למדתם זו התורה אומר לו תחלה קרינו במגלה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים ואחר שגמרנו המקרא למדנו בתלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ באגדות .כיון ששומע הטיפש ההוא כך אומר אימתי אני לומד כל זה וחוזר לו מן השער .הוי בשער לא יפתח פיו. ראמות לאוויל חכמות ורבי יוחנן אמר ראמות לאוויל חכמות .משל למה הדבר דומה ,לדבר התלוי באוירו של בית ,טיפש אומר מי יכול להוריד את זה ,חכם אומר ולא אחד תלאו שם אלא הריני מביא שני קנים וקושרם זה בזה ואורידהו .כך טיפש אומר מי יוכל ללמוד תורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ,ופקח אומר הריני לומד הלכה אחת היום ושתים מחר עד שנמצא לומד מעט מעט ולומד את התורה .כי הרוצה להגיע לידע תכלית החכמה אי אפשר לו כלל שהרי בבריאת העולם אשר נתחיל לבאר בסמוך שוטטו חכמי המחקר להגיע בנתינת התכלית למה נבראו ולא מצאו .ואף כי תכלית מה שהשיג בבריאה ,הוא שאמרו שנברא לכבוד הבורא יתברך .כמו שאבאר בתחילה הנתיב השלישי בעזרת ה' .שנברא בעדנו כדי שנעבדהו לשלמותנו. אין לשאול מה תכלית מציאותנו בזה השלמות, כי אין שאלה על גזרתו יתברך אלא ,כך רצה! וזהו שאמר הכתוב כל פעל י"י למענהו כלומר למען עצמו ר"ל רצונו 116 אמנם עדיין תתחייב השאלה ונאמר ומה תכלית מציאותינו בזה השלמות אלא נצטרך לומר כך רצה הבורא יתברך ,וכן גזרה חכמתו וזהו שאמר הכתוב כל פעל י"י למענהו כלומר למען עצמו ר"ל רצונו שהוא עצמו כמו שביארתי למעלה .ונמצא שזה המציאות בכלל מכוון ממנו יתברך לפי רצונו .א"כ לא נבקש לו עילה ולא תכלית אחרת כלל כי כמו שלא נבקש תכלית מציאותו יתברך ,כך לא נבקש תכלית רצונו אשר בעבורו התחדש כל מה שהתחדש ויתחדש כפי מה שהוא .א"כ אין לנו לבקש תכלית אחרת למה שאין תכלית לו ,אלא מציאותו הנתלית ברצון הבורא יתברך .ואם תרצה אמור בחכמה האלהית .א"כ אין ראוי לחכם לחקור אחר תכלית החכמה .ולזה כיון שלמה ע"ה באמרו ואל תתחכם יותר למה תשומם ר"ל שלא לחקור לתכלית החכמה כי ח"ו שכיון למיעוט השתדלות אחריה שהרי הוא עצמו אמר שם וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך אלא אין כוונתו כ"א שלא לחקור אחר תכלית החכמה ,ולכן אמר אל תתחכם יותר: 117 השביל השני בביאור חדוש העולם וארבע היסודות וביאור פרשה ראשונה על בראשית: 118 השביל השני בביאור חידוש העולם וארבע היסודות וביאור פרשה ראשונה על בראשית שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ראוי לכל איש חכם לב לבקש ולתור בידיעת חידוש העולם ועניני גלגליו שמהם ידע ויכיר את הבורא וגדולתו מה רבו מעשיד י"י כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניינך .בראות דוד ע"ה שראוי לכל איש חכם לב לבקש ולתור בידיעת חידוש העולם ועניני גלגליו ,אזי דרש וחקר להבינם כדי להתבונן מהם בגדולת יוצרם יתברך .וכאשר ידע אותם אזי תמה ואמר מה רבו מעשיך י"י וגו' .וכן ישעיה הנביא ע"ה היה מוכיח לבני דורו לחקור זאת החקירה באמרו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו' רצונו לומר כאשר תשיגו תכונת הגלגלים ומהלכם ורוממותם בזה תכירו מעלת בוראם יתברך וזהו טעם מי ברא אלה .גם במקום אחר מצינו שהיה מוכיח לישראל על התרשלותם בזאת החקירה והיה מוחה ביד העוסקים בהבלי עולם ושוגים בתענוגיו ואינם שמים לבם להתבונן ולהשכיל בתכונת העולם אשר פעל הבורא יתברך ומעשה ידיו כאמרו והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל י"י לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. א"כ צריכים אנו להתעורר לחקור ולהבין מעשה הבורא יתברך בבריאת העולם ולדעת תכונת הגלגלים וכוכביהם ועוצם גודלם בנשיאותם וסדרם ומצבם ובזה יהיה לנו הערה גדולה להשכיל מתוך כך ולהתבונן בגדולת מעלת יוצרם ומנהיגם ועומק מחשבותיו יתברך שמו ויתעלה זכרו וכחו הגדול הסובלם ושהם עבדיו ומשרתיו עושי רצונו כי הוא בראם. חכמה בינה דעת ה' בחכ מה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו .שלמה ע"ה סידר חכמה ותבונה ודעת באלה הכתובים שבספר משלי ,כאשר סדרם שם במקום אחר כאמרו "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו" וגו' .ובזה הדרך מצינו שנאמרו בתורה ,ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וגו' .וכן הוא סדרן בכל מקום בענין אחד החכמה תחילה ותבונה אחריה ,ואח"כ הדעת .כי החכמה היא התחלה וצריך לקבלה והשומע חכמה חכם יחשב .ואמנם נבון היא מדרגה שנייה והוא המבין דבר מתוך הדבר מעצמו בלא שיורהו אחר .ומזאת המדרגה יגיע האדם אל המדרגה השלישית שהוא הדעת והוא שידע דבר משקול דעתו לבד. 119 הבורא האציל ממעלתו חכמה ותבונה ודעת .וברא בהם העולם והודיענו שלמה באלה הכתובים שבהם התחלנו כי בשלושתם ברא הבורא יתברך העולם .כי החכמה היא בשם יתברך .והוא החכם כי הוא השכל והמשכיל והמושכל כאשר ביארתי בנתיב הראשון .והאציל ממעלתו יתברך חכמה ותבונה ודעת .וברא בהם העולם .מה שאין השכל יוכל להשיג .כי אז היינו משיגים מהותו יתברך .וזהו מה שאין לשום שכל יכולת להשיג .ואין צריך לומר שכלנו שהוא בחומר .אלא אפילו שכלי המלאכים אינן יכולין להשיג מעלת הבורא יתברך. וזה נוכל לידע כאשר נחקור על מציאות זה העולם. הנמצאים זולתו יתברך נחלקים לשלש מעלות, עולם השכל ,עולם הגלגלים ,ועולם החיבור והפירוד עולם השכל כיצד ,דע! שכל הנמצאים זולתו יתברך נחלקים לשלש מעלות .מעלה א' הוא עולם השכל והוא עצם פשוט ,וקיומו שהוא צורתו תלוי בבורא יתברך .וזהו היא המעלה העליונה שבשלושת המעלות .וזה עולם השכל הוא המשיג אותו יתברך השגה גדולה עד שאין מעכב בהשגתו כי אם גודל התעלמות הבורא יתברך שאין זולתו שום נמצא יכול להגיע לדעת אמיתות מציאותו כמו שהוא חוצה לו .והוא שהשיב יתברך למשה על מה שבקש ואמר הראני נא את כבודך אמר לו לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי .ר"ל ולא אף החי רמז למלאכי השרת והנלווים להם שלא ישיגוהו יתברך על התכלית .ולפיכך העולם העליון אע"פ שמשיג השגה גדולה אינו משיג תכלית אמיתותיו יתברך .שהחידוש של המשיג הוא המעכב בהשגת הבורא יתברך שהוא קדמון .כי מן הנמנע הוא שיהא דבר מחודש שיכול להגיע לידיעת הקדמון .ואין בעולם העליון ההוא גוף וגויה כלל .גם אין שם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא השגת אמיתותיו יתברך לבד ואין שם שנוי כלל מפני שתכונתם מחייבת כן .בהיותם עצם שכל פשוט ונקי. הצורות האלו הם קיימות לעד ברצון בוראם יתברך .ואינם משתנות מצורה לצורה ומענין לענין. והם עשר מעלות זו למעלה מזו ,לא מעלת מקום ,אלא מעלת השגה .לפי שאין מעלת מקום אלא למי שיש לו גוף וגויה .ואלו העשר מעלות כך שמם וסדרם .הראשונים הם חיות הקודש והם למעלה מן הכל .ואחריהם אופנים ,ואראלים ,וחשמלים ,ושרפים ,ומלאכים ,ואלהים ,ובני האלהים, וכרובים ,ואישים .ושנוי שמותם על שם מעלתם הוא .והמעלה העשירית שהיא מעלת הצורה הנקראת אישים הם המלאכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה ,ולפיכך נקראו אישים שמעלת' קרובה ממעלת דעת האדם והם צורות נפרדות זו מזו ואינם גוף וגויה .ומה שהניבאים אומרים שראו מלאך אש ובעל כנפיים הכול במראה הנבואה ודרך משל וחידה. עולם הגלגלים למטה מעולם זה הוא עולם הגלגלים וכל צבאות השמים שאבארם לפנים בע"ה .ומערכות הכוכבים והעולם ההוא ,הוא עולם החומר ,אבל החומר שלו זך ונקי טהור ,והוא משיג לבורא יתברך השגה גדולה .אבל לא כהשגת העולם העליון מפני שהחומר שלו הוא המעכב עיכוב גדול שהרי הוא בעל חומר והחומ' היא מחיצה גדולה בין המשיג ובין המושג .ואלו הגלגלים והכוכבים שבהם .כלם חיים בעלי שכל ודעה ומכירין עצמן ומכירין זולתם בחפץ ממציאם .ואעפ"י שהם גולם וצורה .מפני שאינן גלמים משתנה מאותו הערך שנערך בבריאה ראשונה .וכלם הם משתוקקים תמיד להשגתו יתברך .ואין ביניהם כמו כן קנאה ולא שנאה ולא תחרות לפי שאין בהם דבר שיגרום דברים אלו אלא כלם מוסכמים לדעת אחת והיא השגת ידיעתו יתברך .והם ששים ושמחים לעשות רצון קונם. ולמאמרו כסופה ירדופו .ולפני כיסאו הם משתחווים. עולם החיבור והפירוד למטה מעולם זה הוא עולם החבור והפירוד וזהו העולם השפל שיש בו חומר אחד מקבל ד' צורות כי משם ייפרד והיה לארבעה ראשים .והם הנקראים ארבע יסודות .שהם :האש, והאוויר ,והמים ,והעפר .וארבע יסודות אלו לובשין צורה כפי תנועת הגלגל ,על ידי עולם השכל שמשם הצורות נשפעות בעולם השפל באמצע תנועות הגלגל כמו שאבאר לפנים .ויסודות אלו אינם בעלי נפש ודעה ואינם משיגים לא עצמם ולא זולתם אלה הם השלשה עולמות . 111 כנגד שלש עולמות אלו תקנו קדושה משולשת וכנגדם תקנו הקדוש' משולשת כנגד שלשה צבאות העולם :ודע כי לשון קדוש ענינו מובדל ומיוחד, ולכן נאמר בנזיר כל ימי נזרו קדוש הוא לה' .כלומר מובדל ומיוחד הוא לו יתברך בהיותו נבדל מכל אשר יצא מגפן היין .ומפני שצבאות העולם הם שלשה כמו שביארתי שהם השכלי' הנבדלים, והשמים וצבאותם והארץ וצבאותיה .לכן אנו משלשין הקדושה .כלומר קדוש ומובדל מצבא המלאכים וקדוש ומובדל מצבא הגלגלים וקדוש ומובדל מצבא התחתונים ,ולפיכך כלל בקדושת י"י צבאות להיות הבורא יתברך קדוש ומובדל משלשת הצבאות. אין בכוח השכל להשיג אותו יתברך, לכן לא יוכל להשיג איך האציל ממעלתו חכמה בינה ודעת הנה ביארתי שאין כח בשום שכל להשיג אותו יתברך השנה שלמה ,ואם כן לא נוכל להשיג איך האציל ממעלתו חכמה ותבונה ודעת ,וברא בהם את העולם .וכתבו חכמי המחקר שהמופתים אשר הורו שזה העולם מחודש רבו עד למאוד והאחת מהם הוא שאנו רואים העולם מחובר ומורכב אין חלק מחלקיו בלי חבור ופירוד וכל מחובר חדש ,א"כ העולם חדש .ואחרי שהוא מחודש .צ"ל שיש לו מחדש בורא שבראו מאין ,והראיה לזה הוא שהדבר אי אפשר שיעשה עצמו כי אם היה עושה עצמו לא ימלט מאחד משני דברים ,אם שעשה את עצמו קודם היותו ,או לאחר היותו .ושניהם א"א שאם נאמר שעשה את עצמו קודם היותו צ"ל שבעת ההיא היה אפס ואין אפס עושה דבר .ואם נאמר שעשה את עצמו אחר היותו א"כ לא עשה ולא כלום שלא היה צריך לעשות עצמו מפני הקדמת היותו למעשהו ,א"כ הרי נתבאר שהוא מן הנמנע שהדבר עושה את עצמו .א"כ נאמין שהבורא יתברך אשר הוא יחיד ומיוחד בעולמו בראו מאין והעדר הגמור מאפיסה מוחלטת בלי מקרה וטבע ומנהג ,אך בחפץ ויכולת .ומבלתי התחלה זמנית אבל הזמן נברא כי הוא נמשך לתנועת הגלגל והגלגל נברא: האם חידוש הבריאה הוא חידוש רצון בבורא נאם המחבר ראה ראיתי בני אדם נבוכים בייחוד הבורא יתברך על אודות חידוש העולם .כי שואלים ואומרים הנה בריאת העולם תורה שיש לו יתברך שנוי רצון במה שיצא העולם בזמן ההוא מן הכח אל הפועל ולא קודם לכן .שהיציא' מן הכח אל הפועל אינו נאמר אלא על מי שהוא בכח ואינו יכול לצאת עדיין לפועל ,או מפני חסרון הדברים שבהם נתקנה הפעולה ,או מפני מונעין ומעכבין שהיו בו ותמו נכרתו .או מפני שנוי רצון שהיה למוציא ההוא ,א"כ הבורא יתברך מדוע ברא העולם וחדשו כשבראו ולא קודם לכן .כי מתחלה קודם שבראו לא היה לו יתברך מונעין ומעכבין .גם כשבראו לא נתווסף לו דבר שהיה חסר ממנו קודם לכן .כי אין שם עד שהבריאה דבר שיתהווה עמו זולתו יתברך .א"כ יראה שהיה שם שנוי רצון. יש מאין גם יש אחרים נבוכים בחידוש וזו שאלתם ,ידוע כי שרשי הנמצאות הטבעיות וראשיתם הם שלשה והם :החומר ,והצורה ,וההעדר .וביאורו העדר החומר מן הצורה הזאת ,שאם לא היה צורת העפר על דרך משל נעדרה מצורת העכבר שקבל אח"כ לא היה העכבר הווה ומחודש אך היה קדמון .א"כ ההעדר הוא סבת ההוויה ואין ההעדר התחלה מוחלטת ,כי בהסרתו תהיה ההוויה .רצונו לומר בהסרת ההעדר .אך החומר והצורה הם התחלה אמתית בעצם הגשמים .ואף לפשוטים שבהם כמו ארבע היסודות והגשם החמישי ,כי כל גשם וגשם הוא מחומר וצורה .ולאלה השלשה ראשיות שביארתי .ר"ל לצורה ולחומר ולהעדר ,יש שלשה תארים המתייחסים עליהם והם :מחויב ,ואפשר, ונמנע .מחויב יתייחס אל הצורה עם היותה עומדת בעצמה והיא בפעל .האפשר יתייחס אל החומר עם היותו נמצא במציאות חסרה והוא תמיד ואפשר ובכוח .הנמנע יתייחס אל ההעדר כשהעדר הוא נמנע מבוא אל ישות ,מן הצד שהוא בו העדר ואינו ראשית אלא במקרה מצד התדבקותו אל החומר. א"כ בריאת העולם לא היה מוכרח להבראות שא"כ כבר התחייבה הקדמתו .גם לא היה נמנע מלהיות שא"כ לא היה אפשר מציאות ,אלא ודאי היה אפשרי .אם כן מי היה נושא אפשרותו .אלה הם הב' השאלות. מי תכן את רוח נ"י ואיש עצתו יודיענו כלומר מי ירד לעומק רצונו והשיגו ואולם מענה שאלה הראשונה אמרה ישעיה הנביא ע"ה וממנה משתלשלת מענה השאלה השנית 111 והוא אמרו מי תכן את רוח נ"י ואיש עצתו יודיענו .כלומר מי ירד לעומק רצונו והשיגו. ולשון תכן הוא לשון תוכן לבנים .ולשון רוח במקום הזה הוא מלשון חפץ ורצון כעניין כל אשר היה ברוחו עמו .ר"ל כל אשר היה ברצונו ,וכן כל רוחו יוציא כסיל .ר"ל כל חפצו ורצונו ,ואמר ישעיה מי יוכל להגיע לידיעת רצונו מדוע ברא עולמו שבראו ולא קודם לכן .ומדוע עשהו בתכונה הזאת ובשיעור הזה כי את הכול עשה יפה בעתו ואיש עצתו יודיענו .נ' של יודיענו רפוייה כלומר, מי הגיע לתכלית רצונו יתברך בבריאת העולם ויודיע אותנו .ועל ענין הרצון אמר מי תכן את רוח י"י .ועל ענין היציאה מכח אל הפועל אמר את מי נועץ ויבינהו .כלומר היעלה על דעתך שהבורא יתברך היה לו קודם שברא העולם מונע שעיכבו מלברוא את העולם והוסר בשעת הבריאה או שנתווסף לו דבר בשעת הבריאה שהיה חסר ממנה קודם ,זה איננו באפשר כי לא היה זולתו הבורא יתברך וזהו טעם את מי נועץ ויבינהו .אלא צריך לומר כן גזרה חכמתו אין מי שיוכל להגיע לידיעת חכמתו ולא להשיג ולידע רצונו יתברך .מפני שחכמתו היא היא עצם אמתתו ורצונו .ואינו הוא וחכמתו .ולא נוכל להשיג ולידע רצונו יתברך מפני שחכמתו היא היא עצם אמתתו ורצונו ואינו הוא וחכמתו שני דברים כאשר ביארתי בנתיב הראשון .והנה מענה השאלה הראשונה .וממנה נתבונן מענה השאלה השנית כי הואיל ולא נוכל לידע למה היתה אז הבריאה כל שכן שלא נוכל לידע איך היה הבורא יתברך נושא אפשרות העולם קודם שבראו .ולכן אמרו רז"ל שלא להרהר מה לפנים. וגם דרשו כבוד אלהים הסתר דבר .קודם שנברא העולם .וכבוד מלכים משנברא העולם .עוד אמרו בירושלמי ר' יונה בשם ר' אבא אמר כי שאל נא לימים ראשונים יכול עד שלא נברא העולם ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם יכול לא ישאלו בששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים: בריאת יש מאין היה על חומר דק הנקרא היולי נאם המחבר אחרי אשר ניתן לנו רשות לחקור בששת ימי הבריאה .ראיתי לבאר הנה מה שיכולתי להשיג במיעוט שכל לאחר הרבות השתדלות הדרישה והחקירה בספרי החכמות .דע כי הדבר הא' אשר ברא הבורא יתברך מן האפס הגמור והאין המוחלט היה יסוד דק מאד אין בו ממש אבל הוא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הדק שנקרא בלשון יוני היולי .וראה הבורא יתברך כי היה חסר לו כח וההעמדה והקיום אם לא ילבש צורה ולכן ברא לו תיכף הצורה. וזאת הצורה אינה יכולה להראות לעין אם אינה מלבשת ההיולי הסובלה .ולכן אין כל אדם יכול להבינה זולתי המעמיק בחכמה .כי הוא יכיר את דרכיה .והיא נתנה כח בהיולי לקבל הצורות .ואלה שני הדברים היו שורש ומקור לכל הנבראים אשר נבראו בג' עולמות .שהם עולם הרוחני ,ועולם הגלגלים ,ועולם ההפסד .וההיולי נחלק לשני מינין המין האחד ממנו הוא זך ונקי והמין השני עכור. והצורה גם כן נחלקת לשני מינין הא' היא צורה חתומה וטהורה וקדושה מתדבק אל היולי .והמין השני צורה חלולה ופתוחה .ראויה להדבק אל ההיולי ולהלבישו צורה ,וזיו הצורה הטהורה החתומה המתקיימת בעצמה ,הקדושה מתדבק אל ההיולי מפיץ ומשפיע על הצורה החלולה לתת כח והעמדה להלביש ההיולי כל הצורות שיוכל להתכסות בהן .וכאשר ברא הבורא יתברך שני הדברים האלה כמו שביארתי .חיזק הצורה החתומ' ורצה שתתחזק ותתקיים על זיוה מבלתי הוצרך לדביקות ההיולי והיא צורת המלאכים והשרפים והנשמות וכל צבא השמים הנקראים שכלים נפרדים ,כלומר שהם נפרדים מכל היולי והוא הנקרא עולם הרוחנית .ואור הצורה הזאת הטהורה שפע על המין ה אחד מן הצורה ההיא החלולה הנכונה להתחבר אל ההיולי .ונתן בה כח להדבק אל המין האחד מין מיני ההיולי שהוא המין הזך והנקי עד אשר לבש צורה קיימת בלתי נעדרת שהיא חבורה בו חבור חזק .ומזה החבור נעשו גופי השמים והכוכבים ונקרא עולם הגלגלים או עולם האמצעי .אחרי כן חוברה הצורה הפתוחה והחלולה אל המין השני ממיני ההיולי שהוא העכור ונעשה חבור א' .שקראו ארסטו החומר הראשון .וקראו ממוצע בין האין והפועל .ומציאתו בכח ,כלומר שאינו רק ממה שבפועל מן הצורות הסובבות עליו תמיד .כי מרוב עובי חומרו לא יקבל קביעות הצורה .עד שלא ימירנו באחרת ואחרת באחרת. בראשית ברא וכו' והארץ היתה תהו ובוהו כאן נרמז בו סוד תחילת הבריאה והחכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל הוצי' מהפסוק אלה הסברות ודקדק בפ' בראשית למצוא בה ההיולי והצורה שאמרו חכמי המחקר ואמר שהם תהו ובוהו הכתובים בפרשה שהם היו התחלת בריאת כל העולם .והיולי ייחס אל התהו לפי שאין לו דמות ולא צורה .גם לא יוכל לעמדו בעצמו 112 כאשר ביארנו בתחילה .והתוהו אין בו תועלת שנאמר בו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה. וכתיב לא תהו בראה כלומר ללא תועלת .והצורה תיוחס בלשון בהו .לפי שהורה על דבר עיקר נגזר מתיבת בה .ועוד יש להבין מהמלה הזאת שתי מלות מורות על ממשות עומד כלומר בו הוא. כמלת לא תוכל עשוהו לבדך שמחוסר הו' והאל"ף והוא כאלו אמר עשו הוא .ויורה שהוא דבר המקיים בעצמות והוא הצורה גם ההיולי צריך להתלבש ממנו .ולזה כוונו רז"ל באמרם תהו זה קו ירוק שמקיף כל העולם .לקחו לשון קו מדברי הנביא שאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו .ודמהו הנביא לקו שאינו עשוי לתועלת עצמו אך להורות לבונים אשר בנדבך .ומה שיקווה לעשות מן קווה אל ה' כן ההיולי צריך לצורה להיות לה כעין שטח למען תראה ותושג בשטח החושים .ולשון ירוק בעבור שהוא צבע מורה על שריפת החום הטבעי עד שיופסד ,ואלה המשלים מדמים דבר נעדר מן הפשיטות והגיע אל ההפסד עד שלא יוכל לעמוד בעצמו .ולשון מקיף כל העולם מורה על שיש בו כח לקבל כל הצורות .ובהו פירשו אלו אבני' מפולמות לקחוהו מן המקר' אבני בהו והוא רמז לצור' שמתקיימת בעצמה ואבן מורה על חיזוק שנאמר משם רועה אבן ישראל .וגם האבנים עיקר הבניין .ואמרם מפולמות רמז לצורה החלולה הנכונה להדבק בהיולי .וכתיב נוטה צפון על תהו .תולה ארץ על בלימה .ותהו ובלימה שתי שמות הן נאמרות על דבר א' .כמו שכתוב בפסוק אשר לפני זה .ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון כי שאול ואבדון דבר אחד הם ,וכן תהו ובלימה דבר אחד הוא ,ולפי שכתב נוטה צפון על תהו וכתיב מצפון תפתח הרע' ארז"ל שרוח צפונית אינה מסובבת כלומר פחותה היא ואין לה במה להתקיים והוא משל להיולי אין לו קיום בעצמו .ויהיה פירוש בלימה כמו בלי צורה או בלי קיום .כי מלת מה היא שואלת על עיקר הדבר ושורש יצירתו שמתקיים בו .דכתיב ויאמר איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא כלומר לא ידעו את תוכן יצירתו .ועוד נוכל לומר כי מלת מה היא הצורה והיא אותה בעצמה שחזר וקראה מים אחרי כן. שכתב וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים והחשך הוא דבר שאין לו צורה שהיה מכסה התהום .והתהום שם נגזר מלשון תהו הוא היולי כאשר כתבתי .והמ"ם נוספת בתהום כמו שנוספת במלת חנם הנגזרת מחן ,מענין חנו שהיא מתנה בלא מחיר .ובמלת ריקם שנגזרה מריק וכאשר אמרנו בתהום שמורה על תהו ונגזר ממנו כן יש לומר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כי אותם המים יורו על הצורה ויהיו נגזרי' משורש מה שפירשתי שהיא הצורה .ויהיה "מה" מורה על צורה יחידה .ומים יורו על רוב צורות .כמו שתאמר משנה שנים ,ומשה שיות .וייחס אליהם פנים לבעבור שמוש הראות מקבל אותם קבלות משתנות לפי המזג .וקראם בהו ומים ואחרי כן הבדיל הבורא יתברך את הצורה הטהורה והוציאה לפועל וקראה אור .כדכתיב יהי אור ויהי אור .והאור בכאן היא הצורה אשר יאמרו עליה חכמי המחקר שאינה גוף ולא נדבקת בגוף .והצורה אינה צריכה למקום שיקיפנה .אבל היא מקום לגוף אחר .ועל זאת הצורה אמר הכתוב ביום השני י הי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים .והרקיע הנאמר כאן היא הצורה הנדבקת אל החלק הזך והנקי מההיולי ,ואז נדבק בו ונתחבר בחבור נצחי בלי הבדל .ואמר בתוך המים ללמד שהצורה הנרמזת במלת מים ואור מקום ומעמד לרקיע .ומקפת כל סביבותיו .ויהי מבדיל בין מים למים ר"ל שהרקיע ההוא יבדיל בין הצורה הפשוטה הנפרדת מכל גוף והוא האור הנברא ביום א' .ובין הצורה המידבקת אל ההיולי העב והעכור שהוא יסוד זה העולם ההווה והנפסד .הנה ביארת לפי הנסתר איך נבראו לשלשה עולמות שהם עולם הרוחני והגלגלי וההפסדי ועתה אקדים הקדמה אחת ואומר: הבורא לא ביאר בריאת העולם הרוחני ורק רמז לזה, כי זה אינו נתפש אלא ליחידים דע! כי הבורא יתברך לא רצה לבאר לנו כל זה בתורתו הקדושה רצוני לומר בריאת עולם הרוחני והגלגלי ויסוד עולם השפל לרוב דקותם ועמקם ,כי הם מעשה בראשית .אשר הוא מיוחד לשרידים אשר השם קורא .אמנם רמזם לנו דרך כלל בפסוק בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. שאמרו רז"ל להגיד מעשה בראשית לבשר ודם א"א ,לפיכך סתם לך הכ' בראשית ברא וגו' ורצו לומר שיכלול במלת השמים כל מה שבשמים מגלגל הירח ולמעלה .ובמלת הארץ יכלול מה שתחת גלגל הירח ,ר"ל היסודות הד' .וכמוה והנה אופן אחד בארץ .ויהיה פי' הכתוב כן .בתחילת הנבראים ברא הבורא יתברך עליונים ויסודי התחתונים ורמז לנו כל זה במלת ברא לרמז להוצאת היש מן האין .כי אין מלה בלשון הקדש דקה לענין הזה כמוה .ר"ל שאין אצלנו בלה"ק בהוצאת היש מן האין זולתי לשון בריאה .ואחר אשר רמז לנו זה הנה לא האריך לבאר זה יותר מהטעם שביארתי וחזר ובאר באורך דרך פרט ,איך היתה יצירת זה העולם השפל .ואמר והארץ היתה תהו ובהו כמו 113 שאבאר לפנים בע"ה .ואחר שהקדמתי לך זאת הקדמה מעתה אבאר דרך הכתוב איך ביאר לנו יסודות זה העולם על דרך הפשט. התורה מתבארת על שני פנים פנימי וחיצון דע! כי כוונת התורה היה שתתבאר על שני פנים פנימי וחיצון .הפנימי לחכמים המדקדקים, והחיצון הנגלה להמון .ועל דרך זה נאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי .והנה הפנימי שבפסוקים ראשונים שבפרשת בראשית ביארתיו כבר .ועתה אבאר החיצון ר"ל אשר הוא נגלה להמון. יסוד העולם הזה השפל והחומרי היה צורה מדבקת אל ההיולי העב והעכור ואומר כבר ביארתי למעלה כי יסוד העולם הזה השפל והחומרי היה צורה מדבקת אל ההיולי העב והעכור .ודע! כי הדבוק ההוא לא היה חזק ואמיץ עומד תמידי ,וזה מחסרון כח המקבל לרוב עוביו וכובד חמור .ולכן יתחלף וישתנה מצורה לצורה .ומהחומר ההוא יצר הבורא יתברך הארבע היסודות שהם :אש ואויר ומים ועפר .שגם הם משתנים מצורה לצורה .והם היו התחלת יצירת העולם הזה ההפסדי .כי על היסוד הראשון בהוא ההיולי שביארתי למעלה לא נאמר בו יצירה אלא שם בריאה כמו שביארתי .ועל אלה הארבע יסודות אמר הכתוב והארץ היתה תהו ובהו .וכינה שם יסוד המים לתוהו מלשון תהום .כי הואיל וקרא ביום השלישי למקווה המים ימים ,אם כן נראה כי מקודם לכן לא היה שמו ים אלא תהום .גם מצינו מי הים שנקרא תהום שנאמר תהומות יכסיומו. וכינה לעפר שם בהו כלומר בו הוא וחסר הוי"ו והאל"ף כמו שביארתי למעלה .והודיענו הכתוב שהיתה הארץ טבועה במי הים שנקרא תהום ,ולכן אמר וחושך על פני תהום .וזה החושך הוא האש היסודית שהיא דקה וזכה ,ונקרא חושך ,להיותה בלתי מאירה אבל שפירית .שאם היתה מאירה אז היתה מאירה לנו האור בלילה מלהב האש .וזה החושך שאמר עליו הכ' יוצר אור ובורא חושך. ואמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים הוא יסוד האוויר .שהיה על המים ממש .כי הארץ היתה טבועה בתוכו כמו שביארתי ובעבור ששם היתה מתנועעת ,ר"ל מרחפת ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לשם יתברך כאומרו ורוח נסע מאת ה' ,לכן ייחס לה רוח ה' .ולפי שהארץ עמדה בתוך המים יום ראשון ויום שני עד יום שלישי שאמר הכתוב יקוו המים כמו שאבאר לפנים לכך אמר והארץ היתה רוצה לומר שעמדה בהוויה ההיא שני ימים הראשונים: וישלח הבורא שלש נפשות להתחבר בד' יסורות והם לבדם מולידים, נפש הצומח ,נפש החי ,ונפש המדבר. וישלח אלהינו שלש נפשות הטהורות והקדושות אשר בנתיב הששי יהיו מפורשות להיות עם ארבעת היסודות לבדם מולידים .ויצמיח הבורא יתברך נפש הצומחת ותהי בחומר כל אשר תוציא האדמה עם היסודות מתלקחת .והוא הדשיא הארץ והפריאה והולידה והצמיחה .וישלח הנפש החיה עם הנפש ה צומחת אל חמרי כל החיים עם היסודות איש למינו והעמידם חיים איש על מכונו על כן הנפש החיה יהיה כל בריה חיה איש על שמו ויחיה ויתגדל עמו .וישלח אלהינו הנפש החכמה עם החיה והצומחת אל חומר האדם להחכימו לעמדו לפני ה' לשרתו ולברך בשמו .אבל הד' יסודות לבדן אינן מולידו ת .אבל יולידו כל אשר אין בהם רוח כמו הרים ובקעות .ואבנים וגבעות .כי אין בהם רוח חיים .על כן לא עצרו כח להוליד לבדם כל אשר בו רוח .אבל כאשר התאוו להדמות לנפשות להחיות נולדים .הולידו רמה ורקב .כי לא השיגה על יותר מזה ידם .ויולידו רמה ומיני זבובים בפירות הנשחתות ובנבלות ובאשפתות ובביצות ובמקומות אשר יבאישו ויורטבו .ויולידו גם עש ורקב וסס בחיטה ובשעורה ובזירעונים ובבגדי הצמר ובעצים אשר ירקבו :הנה נמשכתי לבאר איך נולדו ארבע היסודות וסדרם וטבעם. בריאת הזמן נהיה עם בריאת שמים וארץ, כי משעה שיש יש מציאות ייתפש בו הזמן ואחזור לענייני לבאר בריאת העולם בסדר הימים כבר ביארתי למעלה כי ביום א' נבראו ארבע היסודות וכל מה שיש מגלגל הירח ולמעלה .וכשאמר הבורא יתברך יהי אור נבראו השמש והירח 114 ושאר הכוכבים .וכן אמרו ז"ל הן הן המאורות שנבראו ביום א' ולא תלאן עד יום ד' ולכן אמר ה כתוב ויהי אור ולא אמר ויהי כן כמו שאמר בשאר הימים ,לפי שעדיין לא היה בתכונתו עד יום ד' שנתלו בו כמו שאבאר לפנים וכל שלא היה לו לעמדו באותה התכונה שהיה בה כשאר מעשה בראשית לא נאמר בו ויהי כן ,והקדים הערב לבקר לפי שמתחלה נבראו שמים וארץ ויצאו מן האפס אל היש כמו שביארתי ועמדו כן כמדת לילה מבלי אור ואז נהיה זמן .שעם היות שזמנו הוא ברגעים ושעות שהם באור וחשך .אמנם משהיה יש יתפש בו זמן ואחר שעמדו כמדת לילה מבלי אור נאמר יהי אור ,ולכן אמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ויקרא תחילת הלילה ערב בעבור שיערב בו הצורות ותחילת היום בקר שיבקר אדם בינותם .וביום שני נאמר יהי רקיע ורז"ל פירשוהו יתחזק הרקיע ואמרו לחים היו נעשין ובשני קרשו רצונם לומר שעם היות שכבר נברא הרקיע ביום א' כמו שביארתי למעלה שהיא הצורה הנדבקת אל החלק הזך והנקי מן היולי .אמנם עדיין הדבוק ההוא לא היה חמוץ ורצה הבורא יתברך לחזקו ביום שני שיהיה הדבוק ההוא מחובר בחבור נצחי בלי הבדל והוא גלגל הלבנה ולפי שאז תקן שטח עקמימותו אמר ויעש אלהים את הרקיע רוצה לומר הכין ותיקן כמו ויעש לו רכב ופרשים המים שמעל לרקיע אינו מים ממש, אלא כינוי ליסוד גלגלי השמים וצבאם וכל היסודות הארבעה והמתהווה מהם ואלו המים שאמר עליהם הכתוב שהם למעלה מן הרקיע אינם מים ממש אלא שם כנוי הוא ליסוד שכולל גלגלי השמים וצבאם וכל היסודות הארבעה והמתהווה מהם ,ור"ל שהרקיע הוא מבדיל בין עצם השמים וכל צבאם ובין גופי השפלים שהם כנוי למים התחתונים .ואל תתמה שקרא הכתוב ליסוד הזה מים כי על כזה אמר במקום אחר וממי יהודה יצאו ועוד הוא השם הזה הנאמר בכינוי על דברים אחרים כמו הנה מים עולים מצפון .אותי עזבו מקור מים חיים .אף המים הנאמרים הנה הוא כולל ליסוד אשר אמרתי ,אבל אינו עצם אחד כמו שחשבו האפיקורסים ההם באמרם שהמים הנאמרים הנה בעליונים ובתחתונים שהכל ענין אחד ואין שום חלוף ביניהם אלא במקרים ולא בעצם אינו כן אלא השמים הם עצם אחד והתחתונים הם עצם אחד וכמו שהם מובדלים מהם ברוממותם וגובה מקומם ככה הן נבדלין במעלתן ונשיאותם כי העליונים הם זכים וטהורים חיים וקיימים עומדים על תכלית שלמותם מן העולם. היסודות התחתונים הם גופים מתים הווים ונפסדים ותחתונים הם גופים מתים הווים ונפסדים וכמו שביארתי המים הנאמרים ,הנה כן נבאר המים שאמר דוד באמרו הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים שהמים ההם הם נאמרים על הצורה הנקייה מדבקת אל ההיולי עליהם היה ר"ע גוער בתלמידיו ואומר להם כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני .רוצה לומר אל תחשבו כי הוא שאמר הכתוב ובין המים אשר מעל לרקיע וכן המים אשר מעל השמים שהם מים ממש אלא שם כנוי כמו שביארתי וכינה לשמים אבני שיש לפי שהם חזקים קיימים וזכים: 115 השביל השלישי בתורת הנפש 116 פתיחה ראוי לכל אדם נברא ,לשבח לבוראו שנתן לו חכמה יתירה ,בתתו בו הנפש הטהורה ,ומחויב הוא להודות במקהלים כל ימי צבאו את אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו ,ולחזור ולהודות לאלהי מ עוזו אשר עשה לו את כל זאת .ולכן כל חכם לב צריך לחקור על הנפש אשר בביאורה אאריך. ואשרי הנפש הנכשרת .אשר היא באדם נקשרת .אם סודה חוקרת .בכל לשון אשר בה מדברת .אשר היא לבדה לשם נמסרת .והיא הנפש הנשארת .ולעד נשמרת .יען היותה מכרת. כי לה' הגדולה והגבורה והתפארת .ותהיה לו לשפחה נמכרת. כי כן הדין נותן לכל אשר בשמו נקרא .כאשר תמצא בטעמי המקרא .ובסתרי התורה אשר מורים הדרך הישרה .לכל בעלי מדה יקרה .דורש את השם הנכבד והנורא .למען ימצאנו וידענו .בכל לבבו ובכל נפשו יעבדנו .ויקבל תענוג ממנו .אשר רעה יחרוש .את דמו לנפשו ידרוש. וכאשר אבאר בנתיב התשיעי בגמול בעזר מושיעי ,ולכן כל ערום יעשה בדעת .ויהיה לו עין רואה ואוזן שומעת .ונפש חכמה לדעת .ויחקור תמיד לידענה .ומהכוח אל הפועל יוציאנה. ואז לא יהיה לה מחיצה מונעת .ועד כסא הכבוד מגעת. ואם לא טהרה מזובה .בדד תהיה ועצובה .וליהט אותה היום הבא .כי מחוץ למחנה מושבה. כל ימי אשר הנגע בה .וכאשר הגוף הולך למות .גם הנפש החוטאת היא תמות .ואם טהורה מזובה .הבת השובבה .לא יאמר לה עוד עזובה .ותחזור למקום אשר ממנו נחצבה. על כן הערני לבבי .לכבוד אלהי אבי .אשר שם רוחו בקרבי .ורוח ה' דבר בי .לדבר בזה הנתיב בביאור הנפש וכל כוחותיה וכלליה ופרטיה והשכל אשר בה היא משכלת אשר עלי התקווה והתוחלת וכאשר לבי גמר אחל ואומר: כאשר נחפוץ להשיג ולידע הנפש אשר בנו וכל ענייניה על תכונתה כפי שיש לשכל שהוא בחומר אזי ראוי לחקור עליה על דרך אלה עשר שאלות: השאלה הראשונה אם יש נפש בבעלי חיים: השאלה השנית אם נפשות כל בעלי חיים שוות: השאלה השלישית אם יש באדם נפש אחת או יותר: השאלה הרביעית אם נוכל להשיג מהותה ומקומה: השאלה החמישית אם היא קדומה או נבראת: השאלה השישית אם נבראת מאת הבורא יתברך על ידי אמצעי אם לאו: השאלה ה שביעית אם בכל יום נבראות נפשות חדשות מוצקות בגופים המתהוות או אם נבראו כבר בבריאת העולם: השאלה השמינית אם נפשות אישי העולם כולו נפש אחת בסוג או אם הם רבות כפי הגופות שהם מוצקות בהנה: השאלה התשיעית באיזה ענין היא תנועתה: השאלה העשירית לבאר כוחותיה: 117 פרק א ההכרח שיש נפש לכל חי ואולם מענה השאלה הראשונה וזה מבואר לעיל ,כל כאשר יקרה כשנראה עשן עולה נע נד, שנאמין שהוא מתעשן מאש בוערה .וכשנשמע קול צווחה ,נדע שהוא מקול הצועק .כן נדע ונאמין שיש בבעלי חיים נפש .א) .ואנו מודים באמיתת מעשיה ,ב) .ואף על פי שלא נראה אותה .ג) .זה הוא לרוב זכותה ודקותה .ועוד נאמין שיש בבעלי חיים נפש ,מאשר נראה גוף מתנועע ברצון ומרגיש ,וזה יהיה להם מצד שהם גוף ,או לאו .ואם יהיה להם מצד שהם גוף, יהיה כל הגופות שוות בזה .ואנחנו רואים גופים רבים שאין להם תנועה והרגש כמו הדומים והצמחים ,אם כן יראה שאין התנועה והרגש אשר לבעלי חיים מצד שהם גוף אלא מצד הנפש אשר בהם: הגהות וביאורים א) .חומר ורוח כדי לעמוד על קיום הנפש ופעולותיה ,צריכים להגדיר מה הם הדברים המבדילים בין גוף לנפש, בין רוח לחומר ,הן בנפש כל חי ,והן בנפש האדם .כי בזה אפשר להבחין את מציאות הנפש. גוף האדם ,הוא החומר הפיסי של הגוף ,והנפש היא הדבר או הכוח שפועל בחומר .ההבחנה שאנו מבחינים במציאות הנפש ,הוא בהבדלים שיש בין החומר לנפש .החומר מת ,כלומר אין לו אופי ואין לו יכולת .החומר אינו פועל פעולה פרטית ,אלא נע על פי החוקים הכלליים שפועלים על כל החומרים בכל מקום שבעולם .כי אין הבדל בין חומר הנמצא על כדור הארץ לחומר הנמצא על הירח ,לכולם חוק אחד .ואילו לנפש ,יש אופי ויכולת לנוע ולהתפתח מעצמה .התפתחותה ואופי תכונתה אינו על ידי חוק כללי ,אלא כל נפש פועלת באופן פרטי ,כגון ,נפש הצומח לכל מין ומין, ונפש החי לכל מין ומין ,ונפש המדבר לכל אחד ואחד. הבחנה שנייה בין הגוף לנפש ,היא שלגוף שהוא עצם חומרי יש מקום ,כלומר הוא נמצא במקום מסוים ,או מתפשט על פני תחום מסוים בחלל .יש לגוף נפח ,ולכן הוא ניתן לתיאור בערכי מדידה. לכל עצם כזה יש מסה וכובד שניתן לקבוע אותו על ידי מדידה ,יש לו הרכב כימי מסוים ,שניתן להיקבע על ידי ניתוח .הוא פועל על אחרים ואף מופעל מהם ,כל המתרחש בו או בינו לבין עצמים אחרים ,הם גלגולי חומר ואנרגיה ,שניתן לבטא אותם בקטגוריות הפיסיקה והכימיה ..ולעומת זאת העולם הרוחני ,אין לו מקום ,כלומר אני יודע שהוא קיים ,אבל איני יכול לומר שישנו במקום מסוים .לפיכך אין הוא תופס מקום בחלל ,אינו ניתן לתיאור בקטגוריות פיסיקליות ,אינו נמדד במשקל ,או במעלות צלזיוס ,או בקלוריות או בוולטים וכדומה ,מושג ההרכב הכימי אינו חל עליו, אנו מודעים להתרחשויות שחלים בו ,אבל הם אינן גלגולי חומר ואנרגיה. כל העובדות והתכונות הללו הנמצאות בחומר ,הם ניתנות לתצפית ולקביעה לכל אדם ,ומבחינת אפשרות ההכרה והקביעה של העובדות הללו כל בני האדם שווים ,ואין לשום אדם מעמד מיוחס בנידון זה ,נמצא שעולם החומר הוא רשות הרבים של ההכרה האנושית מה שאין כן העובדות ופעולות הנפש הם רשות היחיד ,אינם מוכרים בוודאות אלא לאדם אחד בלבד ,שהוא בעל הדבר בעצמו .כל הנעשה בתחומי נפשו ,אינם ניתנים להכרתו של שום אדם אחר .העולם הרוחני שייך לרשות היחיד של האדם בלבד ,ומן הבחינה הזאת כל אדם הוא עולם לעצמו .והעולם הזה הוא עולם האירועים הנפשיים ,כגון :השגותיי ,רצונותיי ,שאיפותיי, זיכרונותיי ,כאבי ,שמחתי ,מצבי רוחי ,תקוותי ,אמונותיי וכיו"ב .ואילו הגוף הוא נתון לרשות הרבים ,כל אחד בעולם יכול להכיר אותו ואת פעולותיו ,ולפעמים האחר מכיר את הגוף שלי יותר ממה שאני מכיר את גופי .גם הכרת הגוף של האדם בעצמו אינה באה אלא על דרך שאדם מתבונן בגוף זר ,ולא מתוך הכרת האדם את עצמו מתוך עצמו ,כמו שאדם מכיר את מחשבותיו ואת 118 רגשותיו ,עד שאילו לא היה משתמש בחושים לראות את גופו או גוף חברו ,וממנו יקיש על עצמו, לא היה מכיר את גופו לעולם ,וזו ראיה שהנפש והגוף הפיזי הם שני דברים נפרדים לחלוטין ,אלא שהם קשורים אחד בשני בצוו הבורא ,והוא הפלא שבהרכבת חומר ברוח ,שאנו אומרים בברכת אשר יצר" ,ומפליא לעשות" . ב) מעשה הנפש נכרים וברורים. כלומר ,מעשיה הם עצם התפתחות גוף החי מטיפה אחת של זרע .שהרי הנפש היא מהות "החיים", כלומר היא המציאות שמארגנת ומפתחת את גוף החי מתא אחד ,שזה אומר שמתא אחד היא מייצרת מיליארדי תאים ,על כל סוגיהם ומיניהם השונים ,תאי עצמות ,תאי בשר ,תאי דם ,תאי עיניים ,ולא די בכך ,אלא כל מבנה גוף על כל אבריו בצורתו ובקומתו ,גוף שלא היה כלול ונמצא בנבט ,בקיצור .כל ההתפתחות הזו מגרעין זרע אחד ,למציאות של חי בעל ארגון מושלם ,הם הם מעשיה של הנפש ,והרי יצירה זו היא יש מאין ,כי בזרע ,אין בעל חי קטן שרק צריך לגדול ,אלא היא יצירה חדשה לחלוטין. ג) .הנפש אינה מושגת בחושים דרשות הר"ן -הדרוש השלישי ד בר ידוע הוא שאין אחת מהנפשות השלוש ,רצוני ,הנפש הצומחת לצומח ,והנפש החיונית לחי שאינו מדבר ,והנפש המדברת לאדם ,אין אחת מאלו מושגת בחוש .אמנם קויים אצלנו מציאותם מצד הוראת פעולותיהם ,כי כשראינו הצומח מתנועע לכל פאותיו ,וידענו שלא יספיק לזה טבע לבד ,כי התנוע ה הטבעית ( תנועת הדומם) לא תהיה כי אם מן האמצע אל המקיף או מן המקיף אל האמצע ,קויים אצלנו ,כי יש בזה המין אשר הוא הצומח התחלה אחרת תתחייב ממנה זאת התנועה, וקראנו לזאת ההתחלה נפש הצומחת .וכאשר ראינו החי שיש לו זאת התנועה ומלבד זה שהוא משיג ומתנועע ברצון ,וי דענו כי לא יספיק לזה טבע ולא נפש צומחת לבד קויים אצלנו כי יש בזה המין [האנושי] אשר הוא חי ,נפש חיונית ,והשתתפו בזה שני כחות ,כח צומח וכח חיוני ,אשר באורו כח משיג מתנועע ברצון .וכאשר ראינו באדם אלו הכחות ומלבד אלו כח אחר והוא כח המשכיל ,וידענו כי לא תספיק לזה נפש חיונית ,קויים אצלנו כי יש במין האנושי התחלה השתתפו בה ג' כחות :כח צומח ,וכח חיוני ,וכח משכיל .הנה נתבאר כי מציאות אלו הנפשות קויים מצד הראות פעולותיהם לא מצד אחר. 119 פרק ב האם כל הנפשות שווים ואולם מענה השאלה השנית והוא אם נפשות כל בעלי חיים שבין .דע כי נפש נאמרת על מינים רבים ,כי אנו אומרים שיש לגלגלים נפש ,וקורין לה הנפש החכמה כמו שביארתי בסוף הנתיב השני .ויש לבעלי חיים המדברים נפש ,וקורים לה הנפש המדברת .ויש לבעלי חיים שאינם מדברים נפש ,וקוראים לה הנפש המרגשת ,שכתבו חכמי היונים שהיא ניצוץ שיצא מזיו זוהר צח מאד שהתנוצץ מן השכל הפועל .ויש לדברים הצומחים נפש ,וקראוה הנפש הצומחת. ועתה יש לדעת כי זה שם שנאמר בכל אלה הדברים ,אינו כי אם בשיתוף השם לבד .ולא שעניין אחד בעצמו הוא אשר במין האחד .וכן יאמר על האדם ועל כל בעלי חיים מרגישים, בשיתוף השם לבד .לא שההרגשה שבאדם הוא ההרגש עצמו אשר בשאר בעלי חיים ,ולא ההרגש אשר בזה המין הוא ההרגש עצמו אשר במין האחר ,אבל כל מין מאשר יש לו נפש, יש לו נפש אחר בלתי הנפש אשר לאחר .ויתחייבו מנפש זה פעולות דבר אחר בעצמו ,שאינם דומות לפעולות של הנפש האחרת כלל .והמשל בזה שלשה מקומות חשוכים .האחד מהם זרחה עליו השמש והאיר .והשני האירה עליו הלבנה והאיר .והשלישי הודלק בו הנר והאיר. הנה כל אחד מהם נמצא בו האור ונקרא מאיר .אף על פי שאינם שווים באורם ,כי סבת זה האור יפעלו השמש ,ופעלו האחר הירח ,ופעלו האחר האש .כן הם מתחלקות פעולות הנפשות שאע"פ שכלם שווים בשם ונקראות נפש ,אמנם אינם שווים בפעולתם ,ואין להם עניין שיקבצם אלא השם בלבד: הגהות וביאורים שם נפש משותף לכל בעלי נפש, אבל כל נפש היא מציאות לעצמה רמב"ם פרק א מח' פרקים וכבר הקדמנו בזה הפרק ,שדברינו אינם רק בנפש האדם ,כי כח המזון שיזון בו האדם אינו ככח המזון שיזון בו הסוס והחמור ,כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית ,והחמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית ,והנשר ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו .ואמנם על הכל יאמר "נזון" בשיתוף השם לבד ,לא שהענין כולו אחד בעצמו .וכן יאמר על האדם ושאר בעלי חיים "מרגיש" בשיתוף השם לבד ,לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בשאר בעלי חיים ,ולא ההרגש אשר בזה המין הוא ההרגש בעצמו אשר במין אחר ,אבל כל מין ומין מאשר לו נפש יש לו נפש אחת בלתי נפש האחר ,ותתחייבנה מנפש זו פעולות ומנפש זו פעולות אחרות ,ואפשר שתדמה פעולה לפעולה ויחשוב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעצמו ,ואין הדבר כן .והמשל בזה ,שלשה מקומות חשוכים, האחד מהם זרחה עליו השמש והאיר ,השני האיר עליו הירח והאיר ,והשלישי הודלק בו הנר והאיר .הנה כל אחד מהם נמצא בו האור ,אבל סבת זה האור ופועלו -השמש ,ופועל אחר -הירח, ופועל אחר -האש ,כן פועל הרגשת האדם הוא נפש האדם ,ופועל הרגשת החמור הוא נפש החמור, ופועל הרגשת הנשר הוא נפש הנשר ,ואין להם ענין שיקבצם אלא שתוף השם בלבד .והבן זה הענין שהוא נפלא מאד ,וכשלו בו הרבה מהפילוסופים ,ותתחייבנה בזה הרחקות ודעות בלתי אמתיות. 121 פרק ג האם נפש האדם הא אחת או יותר ואולם מענה השאלה השלישית והוא אם יש באדם נפש אחת או יותר .דע כי נפש האדם הוא נפש אחת לבד .א) .ויש לה פעולות רבות חלוקות ,וחכמי המחקר קראום חלקי הנפש ,ואין ר"ל שהיא מתחלקת כהחלק הגוף .אבל הם מינים פעולותיה החלוקות שהם בכלל הנפש ,וכן יקראו הפעולות ההם נפשות .ואל יחשוב אדם בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות כמו שחשב ראש הרופאים עד ששם פתיחת ספרו שהנפשות שלש והם טבעית וחיונית ונפשית: הגהות וביאורים א) .נפש האדם אחת רמב"ן (בראשית ב ,ז): "ודע כי המתחכמים במחקר חלקו באדם -מהם יאמרו (ראב"ח הנשיא ,ראב"ע שמות כג כה) כי באדם שלש נפשות ,נפש הגדול כצומח ,או תאמר בזו נפש הגדול ,ובו עוד נפש התנועה שהזכירה הכתוב (לעיל א ,כ -כד) בדגים ובחיה ובכל רומש על הארץ ,והשלישית הנפש המשכלת . ומהם יאמרו ,כי זאת הנפש אשר באדם מפי עליון ,בה ימצאו שלש הכחות האלה ,ורק היא יחידה. והכתוב הזה כפי משמעו ירמוז כן ,כי יאמר שיצר השם את האדם עפר מן האדמה והיה מוטל גולם כאבן דומם ,והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים ,ואז חזר האדם להיות 'נפש חיה' שיתנועע בה כמו החיות והדגים שאמר בהם (שם)':ישרצו המים שרץ נפש חיה' ,ו'תוצא הארץ נפש חיה' .וזה טעם 'לנפש חיה' ,כלומר ששב האדם להיות נפש בה חיים ,אחרי שהיה חרש את חרשי אדמה ,כי הלמ"ד תבוא בהפוכים ,כמו 'והיו לדם ביבשת' (שמות ד ,ט)' ,ויהי לנחש' (שם ד ,ג)' ,וישם את הים לחרבה'(שם יד ,כא). אבל אונקלוס אמר' :והות באדם לרוח ממללא' ,נראה שדעתו כדברי האומרים שהם נפשות שונות, וזאת הנפש המשכלת אשר נפחה השם באפיו היתה בו לנפש מדברת ,וכן נראה לי מדעת רבותינו, ממה שאמרו (סנהדרין סה' :):רבא ברא גברא ,שדריה לקמיה דרבי זירא ,הוה מישתעיה ליה ולא אישתעי ,אמר דמן דחבריא את תוב לעפרך' .ובויקרא רבה (לב ,ב)' :אמר רבי אבין ,בשעה שאדם ישן ,הגוף אומר לנשמה ,והנשמה אומרת לנפש ,והנפש אומרת למלאך' ,וכן' :רוחו ונשמתו אליו יאסוף' (איוב לד ,יד) ,יורה כפי משמעו שהן שתים. ואם כן יאמר הכתוב' :וייצר ה' אלהים את האדם' ,יצירת תנועה שהיה האדם נוצר ,כלומר בעל תנועה ,כי היצירה היא החיות וההרגש ,שבהם הוא אדם לא גבול העפר ,וכמו שאמר' :ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ויבא אל האדם' (להלן ב ,יט) ,ואחרי שיצרו בהרגשה ,נפח באפיו נשמת חיים מפי עליון ,להוסיף הנפש הזאת על היצירה הנזכרת ,ויהי האדם כולו לנפש חיה .כי בנשמה הזאת ישכיל וידבר ,ובה יעשה כל מעשה ,וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה. והלמ"ד הזו למ"ד הקנין ,כמו 'אדוני המלך לך אני וכל אשר לי' (מ"א כ ד)' ,לקונה אותו לדורותיו' (ויקרא כה ,ל)' ,לך אני הושיעני' (תהלים קיט ,צד) ,או יאמר שחזר כולו נפש חיה ,ונהפך לאיש אחר ,כי כל יצירותיו היו עתה לנפש הזאת" ,עכ"ל. . 121 פרק ד מציאות הנפש ניתנת להשגה ולכן ראוי לחקור לידע ישות נפשנו ואולם מענה השאלה הרביעית אם נוכל להשיג מהותה ומקומה .כל בני אדם הם שווים בנפש ובגוף .אבל אין כולם יודעים אמיתת הנפש כאשר יודעין אמיתת הגוף .וזה אינו פלא כי הגוף מושג בחושים .והנפש אינה מושגת כי אם בשכל לבד .ועל זה המון בני אדם שאינם משיגים כי אם דבר מוחש אינם מאמינים בהוויית הנפש ,או יאמינו שהיא מתפשטת בכל מקומות הגוף מפני שהוא מתנועע .אבל מהותה או ענייני ישותה ,הם המאמינים דבר קבלה. ומעטין הם שישיגו זה בשכל .ואין ראוי ונכון שלא לידע האדם חלקו אשר בו ישכיל אלוהיו .הואיל והחלק ההוא דומה לאלוה .כמו שיתבאר .ולכן ראוי לנו לחקור ולבקש בדרך המופת ,לידע ישות נפשנו .א). הגהות וביאורים א) .המחקר בידיעת הנפש עמוק ודק ספר אמונות ודעות -מאמר שישי -אות ב ידע הקורא ספר זה כי המחקר בידיעת הנפש הוא מחקר בדבר עמוק דק ועדין ,וכפי שתיארתי במחקר באמתות יש מן האין ,ובענין בורא כל המציאות ,כך גם היא יש בעניינה מן הדקות עד כדי שנבוכו בו רבים מבני אדם .ואומר ,ולפיכך תמצא שהחכם אומר כי יקר הוא למצוא מי שעמד על אמיתות ענין הנפש ההגיונית אשר באדם ,באמרו מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ :וראוי שאבאר כי אמרו מי יודע אינו מסתפק בדבר שמקצת הנפשות נעלות ונכבדות ומקצתן נמוכות ושפלות ,ואינו אלא לומר שיקר מי שיודע ראובן החכם ,ומי יודע שמעון הצדיק ,כי שהיא כך ,ואומר לשומע שזה כאמרך מי יודע באמרך כן .אתה קובע את החכמה לראובן והצדקות לשמעון בלי ספק ,ושאלתך על מי שיודעם לומר שהוא יקר ,או דרך כבוד או מה שדומה לכך ,כך הוא דבר החכם ,מי יודע את הנפש הנכבדה העולה והנפש השפלה היורדת ,שהוא קביעה לשתי הנפשות שהן כך בלי ספק .וענין אמרו מי יודע, רוצה לומר כי מי שידע דבר זה כבר הגיע ונתחזק והשיג. ואומר עוד כי דברו זה כלומר מי יודע ,נאמר בהתפלאות והוקרה בעת השוואת שתי הנפשות למצב שני הגופים ,והרי הוא אומר ,אשר למצב הגופים הרי כבר מצאנום שוין בחוש שהם גופים ומקרים, ואין לנו ספק כי יש בין שתי הרוחות הבדל ,מי יידענו ויעמוד עליו ,וזהו אמרו לפני כן כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ,ואמר אחריו מי יודע רוח בני האדם העולה .ומחזק דבר זה שהוא כפי שאמרנו מה שהוסיף בו ומותר האדם מן הבהמה אין, ולא יתכן שהחכם רצה בכך שהוא יתרון נפש האדם על נפש הבהמות תחלה כי החכם לא יאמר כן מפני שהוא מבטל את החכמה ,ועוד כי ההמוני מבני אדם מי שיש בו שכל כל שהוא לא יאמר כן בעת שהוא רואה עצמו יותר נעלה מן הבהמות בדברים שיארך פירטם ,שהרי הוא משעבדה לצרכיו ורוכב עליה ומשתמש בה כרצונו ,וכל כוונתו בדבר זה הוא שאין לגוף האדם יתרון על גוף הבהמה במאומה ,לפי שהוא מורכב מארבעה יסודות כמוה ,כמו שאמר אחריו הכל הולך אל מקום אחד וגו', אלא היתרון הוא מי יודע רוח בני האדם .והנה זה כדרך שאומר האומר כי האודם ואבן החלמיש מבחינת אבניותן אין הב דל ביניהן שזו אבן וזו אבן ,ומי שיודע את הברק המבהיק שבאודם והכהות שבאבן החלמיש הרי השיג המטרה .ואומר עוד ,ואפשר שיהא ענין מי יודע קביעה כאמרו שם מי יודע ישוב מי יודע שהוא חוטא ישוב ,כך אמר כאן מי שיודע יבין שזו עולה למעלה וזו יורדת למטה: 122 ונחקור תחילה אם היא גוף ,או בגוף ,או חוץ לגוף .ונאמר תחילה צריך להאמין בהכרח שאיננה גוף ,שאילו הייתה גוף ,לא הייתה מגיעה פעולתה אלא לקרוב ממנו ,כמו שהגוף לא יגיע פעולתו לרחוק ממנו .א). הגהות וביאורים החקירה הראשונה היא מה היא מהות הנפש ,האם היא גוף כלומר דבר מה חומרי ,או דבר מה שהוא כוח בגוף ,או שהוא כוח פועל מחוץ לגוף. ופשוט שאינו גוף ,כי החומר פועל רק על הדבר הקרוב שבא במגע אתו ,כמו האש לא תשרוף אלא אם היא באה במגע ,וכן המים וכדומה ,ואילו הנפש היא מגיעה למרחוק עד לשמים ושמי השמים, מוכרח שאינה גוף. א) .הנפש מגיעה פעולתה לרחוק .ורחבה מן השמים והארץ ספר אמונות ודעות לרס"ג -מאמר רביעי -אות ב נפשו של האדם יותר רחבה מן השמים והארץ ,שהרי ידיעתו מקיפה כל מה שבהם ,כן עד אשר הגיעה לידיעת מה שלמעלה מהם אשר בו קיומם כלומר הבורא יתעלה ויתקדש ,כאמרו נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד 123 ועוד כל גשם מתנועע אי אפשר לו זולתי אחד משתי פנים .או שיניע לו גשם ,או מה שאינו גשם .ואמנם אם יהיה המניע לו גשם יתחייב שיהיה הגשם ההוא מתנועע ויתחייב לו מניע, והנה לא ימלט הענין אם שילך אל לא תכלית וזה שקר .או שיגיע אל מניע שאינו גשם ,הנה אם כן התחייב המניע שאינו גשם. ואמנם איך הוא שיש באדם חי זה המניע ,כי גם המתנועעים ינועו בהכרח אל מתנועע ראשון ,והמתנועע הראשון הוא שלא יתנועע מפאת דבר חוץ ממנו ,ולא ימלט אם שיש לו בו או לא .ואם לא ,הנה יהיה מתנועע מבלתי מניע .ואם יהיה לו מניע ויהיה גשם ,ישתלשל העניין אל לא תכלית .ואם כן אי אפשר מבלתי שיהא במתנועע הראשון מניע בלתי גשם ,הוא אשר יניעהו ,וזה המניע הוא אשר נודה עליו בשם נפש .א). הגהות וביאורים א) .הנפש יש בה תנועה עצמית שבה מניעה את הגוף הראיה השנייה שאינה גוף אלא היא רוחנית .ממה שמצאנו שהיא מניעה את הגוף ,והרי התנועה הנמצאת בחומר יכולה להיות משני סיבות .או שחומר גשמי דוחף חומר שני ומכריחו על התנועה, כמו שהרוח מניעה את כל הנקרא לפניה ,וכן המים וכדומה .ויש תנועה אחרת שאינה נגרמת על ידי דבר גשמי ,כגון חוקי התנועה שעל ידם נעים כל גרמי השמים ,שהם חוק המשיכה וחוק ההתמדה, שהם הגורמים לכל החפצים שבעולם לנוע ,והרי חוקים אינם דבר גשמי. והנה אם נאמר שהנפש הוא חומר אם כן צריך או שחומר אחר יניע אותה ,וכן החומר ההוא צריך שחומר אחר יניע אותו ,אם כן זה דבר בלי סוף ,וכל דבר כזה הוא דבר שקרי. אלא נשאר לנו לומר שהתנועה בנפש היא לא מדבר גשמי ,אלא ממניע שאינו גשמי ,ולומר שזה חוק ככל החוקים ,זה אי אפשר שהרי כל נפש מתנועעת לפי רצונה ,שלא בחוקי המשיכה וההתמדה שכל החומרים הפיסיים נמצאים תחת שלטון החוק בשווה ,ולא שייך שחומר זה יתנהג כך וזה כך, על כורחך שיש גורם פרטי אישי לתנועה זו ,ואם תאמר שיש איזה דבר שאינו חומרי דוחף את הנפש ומניע אותה ,זה עדיין לא פותר את השאלה ,כי מי מניע את הניע ,אם תאמר שיש עוד דבר אחר שאינו גשמי שהוא המניע את המניע ,אם כן הדבר ילך עד לבלי סוף וזה שקר ,על כורחך שהתנועה שבנפש היא עצמית אליה ונמצאת בה ,אם כן מוכרח שהנפש אינה חומר ,כי החומר אין לו תנועה עצמית מצד עצמו אלא הוא מציאות מתה ללא תנועה ,שחל עליה חוק ההתמדה ,שאיך שיניחו אותו כך יישאר לעולמים 124 ועוד כי כל גוף יש לו איכות מוחש מן המוחשים ,ואיכות הנפש לא ישיגו החושים ,אם כן אין הנפש גוף א) ועוד כי הדבר שאינו חי ,לא יחיה דבר אחר ,ואנו רואים שהנפש תחיה את הגוף ,ובסורה ממנו הוא מת ,אם כן איננה גוף .ב) .ואין לומר שהיא גוף נפשי ,שאם כן היא נפשית מנפש אחרת ,וכן יאמר על האחרת וזה ילך אל לא תכלית אם כן איננה גוף נפשי. הגהות וביאורים א) .הנפש לא ישיגוה החושים סימן שאינה חומר עוד ביאר ,שכל חומר אפשר לתפוש אותו על ידי החושים ,שהרי אנו מריחים אותו ,ממששים אותו ,שומעים אותו ,רואים אותו ,אבל הנפש אינה יכולה להיתפש על ידי חושים ,אלא בתודעה בלבד ,כי השכל מודע לעצמו ,שהוא חושב ומשכיל ,נמצא שעצם המודעות היא עצמות הנפש, ואילו את הגוף וכל שאר החמרים הנתפשים על ידי החושים ,האדם לא מודע להם ישירות ,אלא אם יחוש אותם בחושים ,ואם יבטלו החושים הרי שלא יישאר לאדם רק את המודעות לעצמו ,מפני שאינה תלויה בחושים כלל ,ומזה מוכח שגם גוף האדם אינו מעצמות האדם אלא הוא סך הכול לבוש שקשו ר ומחובר לנפש ,ולכן רק האדם עצמו ואין לזר עמו בכל הקשור לנפש כגון מחשבות רצונות צער וכדומה ,כי רק הנפש משיגה את עצמה את מחשבותיה ,את רגשותיה צערה ושמחתה באופן ישיר. ב) .החומר מת .והנפש חיה המושג חיים אינו תנועה בעלמא ,אלא כדברי מדען דגול שאמר :החיים היא "רשות מחוקקת" כלומר היא קובעת לאיזו תכלית ולאיזה מטרה ישמש חומר פלוני ותא פלוני ,אם למוח ,אם לעיין, אם לשערות וכן הלאה ,ואילו החומר עצמו ,דהיינו החומר הפיזי והכימי שממנו נבנה גוף החי ,על כל המנגנונים ועל כל הגנים שיש בו ,הם בבחינת הרשות המבצעת .החיים מכוונים את התופעות שבביצוען אין להם חלק ,והחומרים הפיסיים והכימיים מבצעים את התופעות שאותן אין הם מכוונים" זוהר הקדוש (שמות קיח) "בר נש ,גופיה ונשמתיה בפרודא ,דא חומר ודא שכל .דא חיי ודא מותא ע"כ. תרגום .האדם ,גופו ונשמתו נפרדים ,זה חומר וזה שכל ,זה חי וזה מת. מזוהר זה למדנו כמה דברים יסודיים על האדם[ .א] האדם ,מורכב משני דברים ,גוף ונשמה. [ב] גוף ונשמה ,אינם יחידה אחת ,הם נפרדים[ .ג] הגוף חומר ,והנשמה שכל[ .ד] הגוף מת, הנשמה חיה. 125 ודע! כי החושבים שהנפש היא גוף ,עם היות שאין זאת המחשבה כל כך רבת הנזק ,אלא מצד מה שאפשר להמשך אחריה שאר אמונות נפסדות מאבידות .ובעבור כי תוקף ציורינו בציורי השכל שהנפש היא גוף יהיה מה שיהיה או דק מאד או מאיר או מזהיר כשמש ,לאלתר יביאנו ההכרח לצייר שיש למעלה בעולם העליון גופים ומקומות מוגבלים ,עם מה שיתקבל אצל כל אדם שהנפש ניתנה מלמעלה ,ובציירו שיש גופים בעולם העליון ,לאלתר יביאהו זה הציור שהמלאכים גופים .וכבר התאמת אצל ההמון שהמלאכים הם אצולים מהוד הבורא ית' שמו ויתעלה זכרו .וידוע הוא שהמאציל לא יאציל ראשונה אלא בדומה לו .אם כן מזה יגזור שהבורא ית' שמו הוא גוף ,והרי החושב המחשבה הזאת כפר בעיקר.א) .ראה גם ראה מה קרה לאשר חשב שהנפש הוא גוף. הגהות וביאורים א) .המגשים את האלוה נקרא מין רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה ו "חמשה הם הנקראים מינים ,האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג ,והאומר שיש מנהיג אך הם שנים או יותר ,והאומר שיש ריבון אבל הוא בעל גוף ותמונה. ספר המורה חלק א פרק ל"ו וז"ל ….ומי שלא יאמין מציאותו או יאמנהו שניים או יאמנהו בעל התפעלויות (כעס ,שמחה, רחמים ),או ייחס אליו איזה חסרון שיהיה ,כי זה בלי ספק הוא רע מעובד ע"ז שחושב שהיא אמצעית בין הנבראים ובין ה' ,או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו. ודע! שאתה כשתאמין הגשמה או עניין מענייני הגשם שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש חמה ושונא ואויב וצר יותר קשה מעובד עבודה זרה במאוד .ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלות וקוצר השגתו .כן ראוי שתאמין בעובד ע"ז שהוא לא יעבוד אלא לסכלות או מפני שגדל על זה .ואם תאמר שפשט הכתובים ישליכום בזה הספק ,כן תדע שעובד ע"ז הביאוהו לעבודתו דמיוניים וציורים חסרים ,אין התנצלות!. שם פרק ל"ט "וצריך שתתבונן ותאמר אם היה לשון הרע והוצאת שם רע – מרי עצום ,כל שכן התרת הלשון בחוק ה' ית' ותיאורו בתארים – יתעלה מהם! ולא אומר שהוא מרי ,אבל חירוף וגידוף בשגגה והם אצלי מכלל מי שנאמר בהם "ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוהיהם" עכ"ל 126 הנה הוכחנו באר היטב שהנפש איננה גוף .ואם כן צריך להאמין שאיננה בתוך הגוף ,לפי שאין דבר שיהיה בתוך דבר אחר למלאת חללו אלא גוף .כמו המים בתוך הנוד והשמן בתוך הצלוחית .ועוד שאם תאמר שיהיה הגוף מקום לנפש ותהיה הנפש בתוכו ,לא ימלט מאחד משני פנים ,או שתהיה הנפש במקום אחד מן הגוף או בגוף כלו בשווה .ואם תהיה במקום אחד מן הגוף ,היה שאר הגוף מת .ואם תהיה בגוף כלו בשווה ,היה חסר מן הנפש כפי מה שיחסר מן הגוף .א"כ איננה בתוך הגוף .גם אינה בגוף כלו בשווה. וגם אינה חוץ לגוף ,שאם היתה חוץ לגוף ,לא ימלט או שתהיה קרובה לגוף או רחוקה ממנו, אם תהיה רחוקה מן הגוף אזי יהיה הגוף אפס התועלת מהנפש וישחת האדם ,ואם היא קרובה לגוף מעבר אחד ,העבר ההוא בלבד ישיג הנפש ושאר הגוף לא ישיג .ואם היא קרובה לגוף מכל עבר אזי תהיה מקפת על הגוף ומקפלת אותו ,ותהיה כמו שק לגוף ,ויחזור הדבר לקושיא הראשונה שהיא גוף ,שאם תמצא מקום א' שתהיה כמו שק לגוף ממלא מקום ,תהיה הגוף משני פנים: הנה נתבאר ממה שאמרנו שאיננו גוף ,ולא בתוך הגוף ,ולא חוצה לו .א) .א"כ צריך לומר שהיא מדרגה אחת משפע ,דקה מאד וזכה מאד ב) ,.והקפתה לגוף יותר דק מהקפת הגוף עצמו ,ויותר קרובה ודבקה לגוף ,מדיבוק וקורבת איברי הגוף וחלקיו לגוף ,ואין לה שום יחס עמו עם אבר מיוחד ממנו. הגהות וביאורים ב) .הנפש דקה וזכה מאוד ספר אמונות ודעות -מאמר שני -אות ח ואסמיך לזה מה שאולי יאמר אדם ,היאך יתכן כי מה שהוא עדין מכל עדין בענין ,יהיה חזק מכל חזק .ואומר כי החכם כבר עשה לדבר זה דוגמא במציאות ,והוא ,שהנפש יותר עדינה מן הגוף ,והיא יותר חזקה ממנו ובה הוא מונהג .ולפיכך היו האבות נשבעים חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת. וכן החכמה יותר עדינה מן הנפש והיא יותר חזקה ממנה ובה היא מונהגת ,ולפיכך תמצאנה דווקא מיוחסת אל הבורא באמרו ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה .ואף גם בארבעת היסודות אנו רואים כן ,המים עדין יותר מן העפר ,והוא יותר חזק ממנו שהרי הוא חודר בו ויש שהוא עוקרו .והרוח יותר עדינה מן המים ,והיא יותר חזקה ממנו שהרי היא מניעה אותו ויש שהיא מעלה אותו ,והאש חזקה מן הכל כי כדור האש מקיף את הכל ,ובתנועתה התמידית נחה הארץ וכל אשר בה במרכז ,והתנועה המזרחית העליונה המסובבת את הגלגל הגדול אין אדם יודע לה סיבה המניעה אותה ,אלא פקודת בוראה יתברך ויתעלה שהוא עדין מן הכל וחזק מן הכל .הנה נתבאר שכל דבר שהוא בעניינו יותר עדין מן השני הוא יותר חזק ממנו: 127 ואם יראה כוחה ואורה במקום אחד יותר מבזולתו .וזה כי כאשר תתחבר עם הגוף א) .יצא ממנה שלש כוחות שהם נקראים :רוח חיים ,והתאווה ,והבינה .והכתוב קראם רוח ונפש ונשמה .ב). הגהות וביאורים א) .על ידי התחברות הנפש לגוף היא פועלת ,ואז נראה לה שלש כוחות ספר אמונות ודעות -מאמר שישי -אות ג כן נתברר לי שאינה פועלת אלא על ידי הגוף ,לפי שפעולת כל נברא זקוקה לכלים מסוימים, וכאשר מתחברת הנפש נראה לה שלשה כחות ,כח ההבחנה ,וכח התאוה ,וכח הכעס, ולפיכך קראה לשוננו בשלשה שמות נפש ורוח ונשמה ,והנה רמזה בשם נפש לכך שיש לה כח מתאוה כאמרו כי תאוה נפשך ,ונפשו מאכל תאוה .ורמזה בשם רוח לכך שיש לה כח רוגז וכועס ,כאמרו אל תבהל ברוחך לכעוס כל רוחו יוציא כסיל .ורמזה בשם נשמה לכך שיש לה כח חכמה ,כאמרו ונשמת שדי תבינם ונשמת מי יצאה ממך .ובכחות הללו טעה מי שעשאה שני חלקים אחד מהם בלב והשני בשאר הגוף ,אלא השלשה לנפש לבדה .וספחה הלשון לכך שני שמות אחרים והם חיה ויחידה ,מה שקראתה חיה מפני שהיא מתקיימת במה שמקיימה בוראה ,אבל יחידה מפני שאין דומה לה בכל הברואים לא בשמים ולא בארץ: ונתברר לי עוד כי משכנה באדם הוא בלב ,וכפי שהדבר ברור כי השרירים אשר הם מעניקים לגוף את התחושה והתנועה כולם ונתברר לי עוד כי משכנה באדם הוא בלב ,וכפי שהדבר ברור כי השרירים אשר הם מעניקים לגוף את התחושה והתנועה כולם מוצאם מן הלב ,ואף על פי שאני מוצא את המיתרים הגדולים אין מוצאם מן הלב אלא התפשטותם מן המח ,הרי יודע אני שאין אותם המיתרים שייכים לנפש ,ואינם אלא מיתרי הגוף וניביו ,ולפיכך משוה הכתוב תמיד הלב והנפש ,באמרו בכל לבבך ובכל נפשך בכל לבבכם ובכל נפשכם ודומיהן: 128 רוח .הוא חיים ,ובו יתנועע .ולפי שקיומו הוא באוויר ,כי בהעדר האויר הוא נאבד .וגם כי הוא עצמו דומה לאוויר לכן נקרא רוח .וכל חי משתתף בו .ועיקר כוחו הוא בלב ,ועובר בגוף בעורקים הדופקים כמו שביארתי בנתיב הרביעי. ונקרא יכולת התאווה בשם נפש ,להודיע שיש לאדם חשק וגעגוע .וראייה לדבר כי תאווה נפשך .וכן אומר נפש מאכל תאווה .וזה הכח עיקרו הכבד ,וכל חי משתתף בו ,וממנו תאוות המאכל ודבר המשגל .ונקרא נפש ,להיותה נופשת המעשים בגוף .בהיותה מתנועע בתשמישי הגוף .או הוא לשון ריבוי ודבר עודף מגזרת ויצאתם ופשתם .וחכמי המחקר קראוהו הרוח הטבעי ,ועוברת בגוף בעורקים בלתי דופקים עם הדם ,כמו שביארתי בנתיב הרביעי .א). הגהות וביאורים א) .הנפש המתאוה ,והרוח החיים ,הם לבושי הנשמה ויש בהם צד גשמי שבילי אמונה השביל הרביעי הנפש הזאת כשהיא יוצאה מן הגוף לא תצא ערומה מן הגשמות מכל וכל ,אבל יצא עמה המלבוש הפנימי שלה שהיה לה כשהיתה בגוף ,והוא רוח החיים שהיה אמצעי בינה ובין הדם והבשר כשהיתה בגוף .והרוח ההוא הוא גשמי ממש ותופס מקום כמו הרוח הנתפס בנוד מעור ,אלא שהרוח ההוא קבל רוח חיונית מכח הנשמה והוא שוכן בחומר לב האדם ובכל איבריו עד לחות המוח ושל העצמו' .ואולי בעבור התחברה הנשמה עם הרוח בזה תקרה נפש כי נפש הוא לשון רבוי מגזרת ופשו פרשיו ,ומקרא מסייע לו שהוא ויפח באפיו נשמת חיים ואחר כך ויהי האדם לנפש חיה ,ותרגם אונקלוס והות באדם לרוח ממללא .כי תחילת השפעת הנשמה היא על הרוח והיא מנשבת בו בקלות בעבור שהוא קל להתנועע .ועל ידו היא מדברת ע"י כלי דבור .ועל ידו תנענע הנשמה כל איברי הגוף וכל הגוף .ועל ידו היא כועסת כמו אל תבהל ברוחך לכעוס .וכן הענוה טוב שפל רוח את ענוים .ועל ידו הקנאה ועבר עליו רוח קנאה .וכן הגאוה והרחמנות וכן השמחה ודאגה וכל תכונת הנפש הוא על ידו .ואפי' החכמה והדעת על ידו באמצעות הדמיון .וכבר אמר שלמה בחכמתו כתבם על לוח לבך ולוח הלב הוא רוח החיים ,כי ממנו ההרגש הפנימי לשמור הענינים אחר העלמם מן החושי' ולזכרם... . הנפש והרוח קשורים זה בזה ,והרוח הוא מלבוש הפנימי מן הנפש שאם תצא הנפש מן הגוף יצא עמה הרוח החיים ועל ידו תקבל הנפש גמול טוב גשמי בג"ע או עונש גשמי בגיהנם כי לא יפרד ברוח החיים מן הנפש עד לאחר י"ב חדש לאחר המות .וזו היא סברא גדולה כי אחרי שנודע במופת שכל פעולות הנשמה ע"י הרוח ההוא וכל תכונת הנפש עבורו אם כן הוא מופת חותך שיותר חזק יהא דבוק הנשמה עם הרוח ממה שיהיה דבוק הרוח עם הגוף כי יותר הוא כח המלך על המשנה ממה שיהיה כח המשנה על מי שהוא למטה ממנו. א.ה .הנפש ורוח לדעת הרב הם אינם עצם הנפש ,אלא הם מלבושי הנפש העליונה ,והם כוחות מתיילדים על ידי הנפש דהיינו על ידי הנשמה ,וכמו שהגוף מתחדש כן מתחדשים שני בחינות שהם כוחות הגוף ,והם הנקראים נפש ורוח ,והם בחינות גשמיות דקות הקשורים בנשמה ,ולכן הם יכולים להאבד ולהישרף באש הגהינום .מה שאין כן הנשמה שהיא עצם הנפש שהיא משמים. ספר הברית -חלק א מאמר כ"א כל תכלית -פרק ה ועיין בספר הברית שאמר בשם האריז"ל שכל הנפש היסודית כולל השכל העיוני ,יש בה צד גשמי מפני שהיא מורכבת מצורת היסודות ,והיסודות הרי הם גשמיים .ומשום זה אמר האריז"ל שאינה נפש גמורה אלא כוח הגוף ,ומזה הוא מסיק שהיא תאבד באבוד הגוף .אבל המעיין יראה שהאריז"ל לא אמר שאובדת אחר המיתה אלא נשארת בארץ .כי מוצאה מן הארץ אבל לא תאבד .וז"ל ספר הברית " .הנפש הזאת בכללה היא מחוברת מן היסודות כמו הגוף ,רק שהגוף מורכב מחומר היסודות והיא מורכבת מצורת היסודות כמובא למעלה (במאמר י"ח פ' א') ,על כן אמרו שטבע הנפש התחתונה הזאת עם כל כחותיה מעותד ומוכן לקבל הכליון ,ובכלות הגוף גם הם יאבדו כח העיוני כמו כח נפש הצומח והחי שבו וישובו בטבעם לצורת הד' יסודות ,אף גם אם השיג העיוני כל חכמת הפילוסופיא ,ובלכת החיות מן הגוף ,גם העיוני גם שאר כל כחות נפש היסודית הזאת כל אלה חברו אל עמק השדים בארות חומר ויכלו בקבר ויחזרו לשרשם הם הד' יסודות כמו נפש הבעלי חיים ורוח הבהמה ,מפני שנפש הזאת שהיא נפש התחתונה נקראת כח הגוף ,ולא נקראת בשם נפש גמורה כלל ,ויש בה כח גשם כאשר כתב איש אלהי קדוש הרב ר' חיים 129 וויטאל ז"ל בספרו שערי קדושה (בחלק ג' שער ה') וזה יכתוב ידו שם ,בגופו וגם בכחות נפשו היסודית בהם לבדם יש בחינת גשם עכ"ל. 131 ונקראת הבינה .בשם הנשמה .על דרך הכתוב שאמר ונשמת שדי תבינם .ועיקר כוחה הוא במוח הראש .ולכן נברא האדם זקוף מכל הנבראים בקומתם ,א) .לפי שהיא גזורה מן השמים .ולכן נקראת נשמה .או שנקראת כן להיותה מתנשמת באויר. הגהות וביאורים א) .האדם עומד זקוף בגלל הנשמה שהיא מן השמים ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד קנ -מסכת סנהדרין ואמר שעה ראשונה הוצבר עפרו ,וזה כי כל דבר יש לו חומר מוכן לקבל הצורה ,כי אין כל חומר מוכן לקבל ,לכך המדריגה הראשונה שיש כאן חומר מוכן .וזה שאמר שעה ראשונה הוצבר עפרו, כי הצובר העפר הוא המכין הדבר לקבל מה שירצה לעשות .שעה ב' נעשה גולם ,פי' המדריגה הב' שקבל החומר התמזגות שקבל העפר .שעה ג' שנתמחו אבריו ,כי אחר המורכב הוא הצומח הוא התפשטות הגידול ,וזה שאמר נמתחו אבריו הוא כח הגידול והצומח .שעה ד' נזרקה בו נשמה ,הוא החיוני ,חמישית עמד על רגליו ,דבר זה המדריגה החמישית כי המדריגה הראשונה מדריגות הגולם הוא שתמצא בדומם ,מדריגות הצומח תמצא בצומח ,מדריגת החיוני תמצא בב"ח ,אבל דבר זה שעמד על רגליו לא תמצא רק באדם .כי בכל הנבראים לא תמצא דבר זה רק באדם ,שכולם הולכים כפופים פניהם יורד למטה ,אבל האדם הולך קומה זקופה מפני שהוא מלך הנמצאים והתחתונים ,והמלך ראוי שיהיה הולך בזקיפה ,ולפיכך כל ב"ח הולכים כפופים כמו העבד שהוא כפוף מפני המלך ,והאדם בלבד הוא עומד בזקיפה ,ודבר זה מעלת האדם על שאר ב"ח שדבר זה מורה כי האדם אין עליו בתחתונים .ולפיכך שעה חמשית עמד על רגליו: ב) .ברכת זוקף כפופים א.ה .ונראה לי שעל זה אנו מברכים כל יום ברכת "זוקף כפופים" כי מצד הגוף והנפש הבהמית היה צריך להיות גוף האדם כפוף כמו שאר בעלי החיים ,רק מצד הנשמה האלוקית ששורשה הוא למעלה בשמים והקצה התחתון שלה נטוע באדם ,והוא הצלם האלוקי שנברא בו כל אדם כמו שנאמר חביב אדם שנברא בצלם ,היא הזוקפת את הגוף הכפוף כלפי מעלה ,וכמו שנאמר ה' זוקף זוקף כפופים .ועיין במהר"ל בבאר הגולה בבאר השישי .וזה לשונו .והצלם הזה כולל כל בני אדם הן ישראל הן אומות הכל יש לו צלם אלקים שהולך זקוף ,ועדיין אין בזה התקרבות אל הש"י לגמרי: ג) .הזקיפה מורה על שהאדם נברא בצלם אלוקים ספר דרך חיים -פרק ג משנה יד ויש לפרש מה שאמר הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו אין פירושו שיש אל השם יתברך צלם ודמות שאין הדבר כך כלל ,אבל הכתוב בא לומר כי כאשר בא לרמוז בתמונה הגשמית מה שנמצא בהקב"ה בעיון נבדל מן הגשמי ,כי בודאי יכול האדם לצייר בענין הגשמי דבר הנבדל הבלתי גשמי, דמיון זה כאשר בא לצייר השם יתברך שהוא מלך על הכל ואין עליו במציאות ,הנה יצייר תמונה בזקיפה ,אף בודאי שאין לתת שום תמונה חס וחלילה אל השם יתברך ,היינו שדבר זה אסור בודאי לאדם מצד השכל שבאדם שמשיג הדבר כפי מה שהוא כמו שיתבאר ,אבל מכל מקום מה שנמצא בהקב"ה היא מצוייר באדם הגשמי שבריאתו של אדם בזקיפה ולא כמו שאר בעלי חיים הולכי שחוח ,כי מי שהולך שחוח הוא מורה על שיש עליו אדון ולפיכך הולך שחוח כמו עבד שהולך שחוח לפני אדון שלו ,אבל השם יתברך אין עליו לכך האדם שהוא בזקיפה נאמר עליו שהוא בצלם אלהים ,כלומר כאשר אחד בא ליתן צלם ותמונה גשמית מה שנמצא בו יתברך בלתי גשמי הנה האדם הוא בצלם אלהים ,כי האדם הוא בעולם התחתון ומדבר הכתוב מן העולם התחתון ומצד עולם התחתון האדם בצלם אלהים ,כי אז יתואר השם יתברך כפי מה שראוי אל עולם הזה הגשמי. ולכך נאמר (יחזקאל א') ועל הכסא דמות כמראה אדם כי כך מתיחס השם יתברך מצד עולם הגשמי .כי האדם שקומתו זקופה מורה על המלכות ולכך הולך זקוף ומפני כך האדם בבריאתו בעולם הזה בצלם אלהים אשר יתואר לו יתברך מצד עולם הגשמי כי שם יתואר הכל גשמי .וידוע כי העולם הזה הגשמי הוא כמו מלבוש אל עולם הנבדל ,וכמו שהמלבוש מתואר בו הלובש לא 131 באמתתו של הלובש רק כפי המלבוש יתואר בו הלובש אף שאינו באמתתו ,וכן יתואר השם יתברך בעולם הגשמי מצד עולם הגשמי ונאמר על האדם שהוא בצלם אלהים דהיינו מצד שהולך האדם בזקיפה כמו שהתבאר וכל הבעלי חיים הולכים שחוח מפני שהם תחת האדם שהוא המלך על הכל, ובתחתונים אין עליו והאדם הולך זקוף כפי מדריגתו שיש לו כי אין עליו בתחתונים .וכן אם אתה בא להורות היושר שיש בו יתברך ,הנה אתה מורה עליו בזקיפה שהוא כמו קו ישר. 132 והכתוב הוסיף לה שתי שמות והם יחידה חיה .יחידה לפי שאין לה דמיון עם הברואים לא בעליונים ולא בתחתונים .וחיה ,לפי שאינה מתה .והיא עצם .לפי שכל דבר שמקבל הפכים ועומד בעניין אחד הוא עצם .והנפש היא עומדת אחת במנין ,מקבלת ההפכים והוא האמת והשקר .שמחה ויגון .חכמה וסכלות .אם כן הנפש היא עצם .ועוד כי גדר העצם הוא כל דבר אשר במציאותו יקיים דבר אחר ,ובסורו ממנו יפסד .ואנו רואים בנפש גדר העצם ,שהיא כאשר תבוא תקיים אותו ותעמידנו כל ימי היותה בו ,ובסורה ממנו יפסד .א"כ היא עצם .א). הגהות וביאורים א) .הנפש היא עצם ולא מקרה ספר אמונות ודעות -מאמר שישי -אות א ואומר תחלה ,מצאתי בני אדם חושבים את הנפש מקרה כשאר המקרים ונראה לי כי אשר הביאם לידי כך מפני שלא ראו אותה ,אלא ראו פעולתה ,ונדמה להם בגלל עדינותה מכדי להראות בחוש שהיא מקרה מחמת עדינות המקרים ודקותם ,ועם זאת נחלקו בה לחמשה סוגים ,מהם מי שחשבה מקרה המניע את עצמו ,ומהם חשבה שלמות לגוף הטבעי ,ומהם נדמה לו שהיא חבור ארבעת הטבעים ,ומהם שחשבה התקשרות החושים ,ומהם שבא להשערה שהיא מקרה המתהווה בדם וכאשר העמקתי להתבונן בדברים הללו שהצד השוה שבכולן הוא לומר שהיא מקרה ,כי המקרה והשלמות והחבור והקשור וההתהוות ,מקרים .ומצאתי שכולם בטלים מכמה פנים ,האחד שהדבר שהוא מקרה לא תבוא ממנו החכמה העצומה הזו והתבונה הנכבדה הלזו אשר בה העולם עומד כפי שהזכרתי במאמר שלפני זה .ועוד כי המקרה לא יתואר במקרה אחר מחמת מה שיש בכך מן ההפסד ,והננו מוצאים שהנפש מתוארת במקרים רבים ,כמו שאומרים נפש סכלה ונפש חכמה, ואומרים נפש זכה ונפש רעה ,ואומרים שיש לה אהבה ותיעוב ,ורצון וכעס ,ושאר המדות הידועות, ועם המצבים האלה לא יתכן שתהיה מקרה ,והואיל ורואין אנו אותה במצב זה מקבלת ההפכים הללו ראוי יותר שתהיה עצם. 133 הנה הוכחתי שהנפש היא בלתי גוף ולא נגבלת בגוף ,ובלתי מקרה ,ובלתי מגולה ,ולא ישיגנה אחת מהמקרים חלילה .אלא היא עצם צוריי ,כי היא דק וזך ביותר ,והיא בלתי מתחלקת ובלתי משתנית,והיא אצולה באצילות מאציל ,ונמצאת במציאות ממציא ,כי היא אצולה ונמצאה מכבוד הבורא יתברך .א) .כאומרו נר ה' נשמת אדם .ב) .והמציאה מאיתו להיות מגדת פעולתו ולהורות מציאותו ג) .והיא המדמית אליו ,כדי שלא יכפור בה שום כופר ולא ידחה אותה שום מדחה כמאמר הכתוב ומבשרי אחזה אלוה .ד). הגהות וביאורים א) .הנפש אצולה ונמצאת מכבוד הבורא אורות הגר"א והנשמה היא חלק אלוה ממעל מתאוה לדברים אלוקים והיא במוח מקום החכמה והמחשבה וכמ"ש באיוב והחכמה מאין תמצא ,ובמשלי הרבה מקומות .וכן המחשבה היא הדבקות והיראה, שכל משנה תורה מפליג בהן וכמ"ש ועתה ישראל וכו' והרבה פסוקים כידוע. הנשמה ,היינו השכל אינו בגוף האדם אלא מזלו ושורה עליו ... ,וראיה לזה שאמרנו לעיל, שהנשמה אינה ידועה ,כשאדם רוצה לעיין בשכלו אזי סוגר את העניים ויושב במנוחה ובהשקט, וכשמבטל כוחות הגופניות אז בא לו כח השכל שורה ולא קודם מפני שאין לו שייכות עם הגוף. ב) .נר ה' נשמת אדם חופש כל חדר בטן אבן עזרא משלי פרק כ פסוק כז נר ה' נשמת אדם -דרך משל כי הנשמה אצולה מאורו ובית מנוחתה בראש ,ומשם תאיר לרוח ולנפש בשכלה ויאורו באורה על כן יקרא נרו כאילו הוא מחפש בו חדרי בטן והוא רמז ללב שהוא חדר המחשבות הנשמה נהנית מן האור רבינו בחיי שמות פרק כה פסוק לא וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ,ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל ,ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אע"פ שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט ,ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר הוא שאמר (משלי כ) נר ה' נשמת אדם ג) .הנשמה נמצאה מאיתו ית' להיות מגדת פעולתו ולהורות מציאותו ספר עקידת יצחק -שער עו הכוונה להם ,כי לפי שהשכל האנושי הוא חלק אלהי בארץ וחלק אלוה בעולמו ,וכאלו הוא מורה על עצמו יתעלה ,לפי שהוא מנהיג את הגוף עם כל איבריו בכל הענינים וכחותיו הנמצאים בו ,גם הצריכים מחוץ קרובים רחוקים בחכמה ותבונה ובדעת ,על הדמיון שהוא יתברך מנהיג את העולם בכלל ומסדר כל פעולותיו על ידי סבותיהם הקרובות והרחוקות על דרך ההשכלה ,כי על זה נקרא האדם בפי החכמים עולם קטן ,כמו כתב הרב המורה זה הענין (בסוף פרק ע"א חלק א') שעל זה יאמר בטוב אדם בצלמנו כאמור ,וכבר גבר אז התואר בזה השם ,רצוני ,אדם ,עד שכבר נעתק לתאר בו כלפי מעלה ולדבר בו באלהיות .וזה ,כי לפי העלם השגת מהותו יתברך ותכלית הסתרתו מלב כל חכם ,הוצרך לדבר בו במשל ודמיון ,ולא נמצא דמיון נאות ויותר מפורסם ממנו משל לכפרי הדורש ממהות המלך או בהם להוציאם ולהביאם ,אמר לו הרועה .אמר לו דע שכן הוא המלך ששאלת עליו הוא הפיפיור הרועה בתוך עמים רבים ,כאשר ינהיג הרועה מקנה הבקר והצאן ומרעה אותם .והנה אחר שיורגל ביניהם זה המשל ,כאשר ידברו ביניהם מעניני המלך והמלכות, יאמר האומר שיצא הרועה עם אביריו ואילי צאנו ,וכוונתם שיצאו המלך עם חייליו ושריו. ד) .מבשרי אחזה אלוה ,בזיכוך החומר עצם החומר נהפך לכלי מחזה. משך חכמה בראשית פרק יב פסוק ז הענין הוא עפ"י מש"כ (איוב יט ,כו) ומבשרי אחזה אלקה והוא לדעתי כי הנפש עצמו משכיל רוחני משיג אמיתת השי"ת מציאותו ומוראו וכבודו .רק בשביל שמלובש בחומר גס מסך מבדיל חוצץ 134 בינו לאביו שבשמים .לכן נחוץ לנו התורה שהיא כלי המחזה (מיקראסקאפ) לזכך החומר ולהסיר מלבושיו הצואים עד כי ישוב כמו טרם הולדו[ .וזה מאמרם ז"ל (ברכות לב ):משחרב בהמ"ק מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ,והכוונה מחיצת החומריי אשר יפסיק בין זוהר השגחתו באספקלריא המאירה לישראל] ,וא"כ הנראה כי זה ביכולת החומר להזדכך עד אשר לא מפסיק בין זוהר אשנבי הרוחני לבלי לחצוץ בהשכלתו ,אבל לראות יותר מאשר יראה המשכיל בהיותו במציאותו בעצמו בלא לבוש הגשמי זה אינו באפשרי ,לכן אמר כי לא כן ,כי כאשר יש כלי הבטה וכלי המחזה אשר יגדילו חוש הראות אלף פעמים כפי היותו כן יש בכח השלם האלדי לזכך את החומר עד כי ישוב למחזה מלוטשה ובהירה מגדלת עיני הנפש אלף פעמים לאין מספר שתראה מראות אלקים,וזה ומבשרי מן הבשר הוא החומר הגס [ככתוב לב בשר (יחזקאל יא .יט) עיני בשר (איוב י ,ד) אחזה כמו ע"י מחזה מגדלת אלוקה ולכן אמר אחזה ולא אראה והוא ביאור ורעיון יקר. 135 וכן דמוה רז"ל לבוראה ית' ,א) .באמרם מה הקב"ה מלא כל הארץ כבודו ,אף הנשמה מלאה כל הגוף .מה הקב"ה רואה ואינו נראה ,אף היא וגו' .מה הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים .מה הקב"ה נושא העולם כלו ,והוא ית' אינו נישא ,אף הנשמה נושאת כל הגוף ואינה נישאת .ואם הדברים יגעים בענייני הנפש קל וחומר בענין הבורא ית' .והנה מצאנו אמיתת הנפש ,ואין מי שיוכל לכפור מציאותה בו ,ואע"פ שלא ידע הויתה בעצמה ,ובגופו .הואיל ואינה בו כמו שביארתי שאין מקומה הגוף ,אבל הנפש מקום לו ,ולא נשיג ממנה לא צורה ולא דמות ולא מראה ולא ריח אף על פי שפעולותיה ניכרין בו. הגהות וביאורים א) .הנשמה דומה לו ית' ולמדים ממנה עליו ית' ספר עקידת יצחק -שער סח ולפי שכל אלו הענינים האלוקיים לא יושגו אלו מתוך הנשמה רק במה שתהיה זכה וברה ,כמו שאמרנו ,כי בזה יזדכרו בה כל הענינים שנתנו בכחה ,ויראו רשמי כחותיה באר היטב ,לזה אמר שכללו בשבועתו זאת הוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה ,שאם אתה מעמידה בטהרתה אתה מכיר מתוכה נפלאות מבורא העולם ומלאכיו הקדושים הטהורים ,כמו שיבא .ובאותו ענין היתה הנפש אצל הפילוסופים האלהיים, תל שהכל פונים אליו ,ללמוד כל העניינים האלהיים שאין עליהם למוד אחר ,כדאיתא במדרש תהילים שלומד מן הנשמה על הקב"ה וזה לשונו "ברכי נפשי את יי -למה מקלס דוד להקב"ה בנפש? אמר ,מה הנפש ממלאה את הגוף ,כך הקב"ה ממלא את עולמו; ומה הנפש סובלת את הגוף ,כך הקב"ה סובל את העולם; ומה הנפש יחידה בגוף ,כך הקב"ה יחיד בעולמו; ומה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה ,כך הקב"ה אינו אוכל ואינו שותה; ומה הנפש טהורה ,כך הקב"ה טהור ,שהוא למעלה מעולמו; ומה הנפש רואה ואינה נראית, כך הקב"ה רואה ואינו נראה; אמר דוד ,תבוא הנפש שיש בה כל המדות הללו ,ותהלל להקב"ה שיש בו כל המדות הללו" (מדרש תהילים מזמור קג). הרי מאמרם ז"ל שיהא הלימוד לקוח מהנפש ,על הדרך שאמרנו ,להקנות בו דעות אמתיות ואמונות נכונות בענינים האלהיים ,ולראות מראות אלהים מתוך נפשו הטהורה .וזה ,שהידיעות ההכרחיות לכל מקבל עול מלכות שמים הם ארבע: מציאות האל יתברך .ופשיטותו מחמר .ונצחיותו .ועוצם עלויו .ואמרו שכלם מתבארות מצד מה שהם מפותחות פתוחי חותם על נפשו אשר נפקדה אתו ,והיה אומרם מה הקב"ה וכו' אף הנשמה וכו' .כלומר ,מאין יש לנשמה זה הענין מהשלמות ,אם לא היה ראשונה בממציאה יתברך .והנה אם כן כשנתבאר שימצא בנשמה אי זה שלמות ,יתבאר שבו יתברך נמצא בעצם וראשונה .וכן אמרו במדרש שוחר טוב (תהלים ק"ג) אצל אומרם מה הקב"ה מלא את העולם וכו' .דבר אחר ,מה הנשמה אין אדם יודע מקומה וכו' ,כך הקדוש ברוך הוא אין כל בריה יודעת מקומו ,שאפילו חיות הקדש וכו' .נראה שכך יהיה דרך הלמוד בכלן .והנה על אמתת המציאות אמרו ,מה הקדוש ברוך הוא מלא את העולם .ירצה ,ממציאות נפשך המפורסם אצלך ,מצד מה שיאן חלק מכל חלקי גופך פנוי ממנה ,יתבאר לך אמתת מציאותו וכו' ,על זה האפון אצל העולם כלו ,עד שלא יהיה מקום פנוי מהשכינה ,וכמו שאמר (ישעיה ו') ושוליו מלאים את ההיכל ,ומלאכיו העידו עליו (שם) מלא כל הארץ כבודו: ועל פשיטותו מחומר ,אמרו מה הקב"ה רואה כו' .ירצה ,ממה שאתה רואה נשמתך ,אתה רואה ומרגיש בכל ההרגשים ,והיא אינה מורגשת ומושגת בשום כח מהכחות ההיולאניות ,כי אין אתה רואה את כל מאומה אשר יאמר כי הוא זה ,כן חוייב להמצא זאת הפליאה באל יתעלה ,שהוא יודע ומשיג כל הנמצאים ,והוא אינו גוף ,ולא כח בגוף שיושג ויוחש בחוש מהמושגים ההיולאניים ,ואף כי העיוניים השכליים גזרו אל עמתת מציאותו הנה המה נלאו להשיג מהותו: אמנם על הנצחיות ,אמר מה הקדוש ברוך הוא זן וכו' .לומר כי ממה שנראה שהנשמה זנה ומעמדת את הגוף וזולתה ,לא ישוער לו שום קיום ועמידה ,כמו שאמר (תהלים קמ"ו) תצא רוחו ישוב 136 לאדמתו .כן חוייב שיודע מבוראה שהוא יתברך המעמיד ומקיים העולם כלו ,והוא אשר ממנו ימשך הנצחיות והת תמדה אשר לו ,מה שיחייב לו יתברך הקיום והנצחיות ראשונה ,כי על כן נקרא (דניאל י"ב) חי העולמים ,כמו שכתב הרב המורה (פרק ע"א) וזולתו ,לפי שהוא אצל העולם בכלל כמו שנשמה אצל הגוף לענין החיות .והוא מה שאמר הכתוב אתה עשית את השמים שמי השמים ועל צבאם הארץ וכל אשר ע ליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט') .והכוונה, כי כמו שכל איברי האדם יקראו חיים בעוד שהנשמה היא אצלם ,אפילו בעצמות והשער והצפרנים וכיוצא ממה שאין בהם הרגש ,כן השמים ושמי השמים וכל צבאם ,שהם חיים משכילים מניעים ומתנועעים עם הארץ עצמה וכל אשר עליה ,מבעלי החיים ואשר אין בהם רוח חיים ,כמו הצמחים והמחצבים והימים וכל אשר בהם ,מהחי ובלתי חי כלם יקראו חיים ,מצד היותך אצלם כנשמה אצל הגוף .ואתה מחיה את כלם במציאותך אצלם ,מוסף על ההמצא בכולן הטבע ההוא ,אשר בעבורו יתנועעו וינוחו ,כל אחיד לפי טבעו וסגולתו ,כתבנועת היסודות הקלים אל המעלה ,והכבדים אל המטה ,או בהמשך המגניטי"ש הברזל ,וזולת זה מסגולות הנמצאות שהמה כחם וחיותם בלי ספק: והנה על עוצם מעלתו ,אמרו מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים וכו' .ירצה ,כמו שעם פרסום מציאות נפשך עמך ,הנה מהותה נסתר מדעתך בחדרי חדרים ,כן חוייב אליך לדעת שהאל יתעלה עם עוצם פרסומו ,הנה עצמותו ומהותו ,נעלם ונסתר מכל ההשגות האנושיות ,עד שלא יצדק עליו שום מציאות מכל מה שיגזור עליו השכל האנושי ,ויותר יצדק עליו שהוא זולת מה שישיג ,כמו שאמר וראית את אחורי ופני לא יראו ,כאשר כתבנו שם: 137 וכן השכל א) .שאבארנו לפנים ,שפעליו וסימניו ניכרין ,לא נשיג לו לא דמות ולא צורה ולא מראה ולא נמשילהו ברעיונינו .א) .ואמר הפילוסוף במליצת משלו בשומו רושם הנפש, שהיא עצם מתמים לגוף כליי בעל חיות בכח .וענין הרושם הזה מעולה .כי מה שאמר על הנפש שהיא "עצם" להבדילו ממקרה. ומה שאמר "מתמים" רצה לומר שהעצם הזה הוא עילה מתממת לאדם .והוא סיבה לעולם הבא ,הואיל ובגלל הטוב הזה נבראנו ובעבורו באנו לעולם והגענו להרכבת הגוף ולביאת החומר .ב) .ואמרו גשם טבעי כליי ,שהוא כלי שמשתמש בה הגוף כפי חפצה וכוונתה ,הואיל ואין לגוף שום חפץ זולתה .ומפני היותו חסר ,הופקד עליו להנהיגו "עצם שלם" ,שיראה בו שלימות העצם הזה .כי הגוף הוא גולם והנפש היא צורתו כמו שהמראה צורה לעין הגהות וביאורים א) .השכל אע"פ שפעולתו נגלית לא נוכל נשיג את מהותו עד עתה דיבר הרב בנפש עצמה שעיקר גילויה הוא בנשמה ,ואמר שהיא עצם צוריי ,דק וזך ביותר ,בלתי מתחלקת ובלתי משתנית ,אצולה באצילות מאציל ,ונמצאת במציאות ממציא ,כי היא אצולה ונמצאה מכבוד הבורא יתברך .עתה בא לדבר בשכל .והשכל אינו הכוח המשכיל שיש בנפש ,אלא הוא מציאות המדע והשגה ,והוא הצורה של הנפש כלומר של הנשמה .כי מה תהיה מעלת מציאות רוחנית ולו הגדולה ביותר .ולא יהיו לה שום השגות עליונות. ו השכל הוא מציאות השפע השופע מאיתו יתברך ,אשר מתדבק בנפש .והיא הדעת שבו אדם משיג את מציאותו ית' .והנפש בלי השכל היא כחומר בלי צורה .אע"פ שהנפש מצד עצמו עצם צוריי דק וזך ואצול ונמצאת מכבוד הבורא ,ואין לה כיליון בכלות הגוף כי אינה מעורבת בגוף ,מכל מקום היא צריכה לשפע השכל שהבורא משפיע עליה .להשיג את המדעים העליונים .שהעיקרי הוא מציאותו ית'. והנפש היא משלמת את הגוף ,כי היא עצם שלם ,והגוף הוא חסר ,והיא הופקדה להשלים את הגוף, והשכל בא להשלים את הנפש כפי שיבואר להלן בעניין השכל. ב) .הנפש זוכה לעולם הבא ,הוא רק בגלל הגוף ,שהנפש משלימה אותו ספר אמונות ודעות -מאמר שישי -אות ד מצאתי מקצת בני אדם אומרים מה הוא אופן החכמה במה שנתן הבורא יתרומם ויתהדר את הנפש הנכבדה הזו שהיא יותר זכה מן הגלגל בגוף העכור הזה ,והגיעו לכך שעלה בלבם שהוא הרע לה, לפיכך הוכרחתי להתישב במקום זה ואפרשהו פירוש ברור .ואקדים בתחלת הדברים כי הבורא יתרומם ברוממותו אשר תיארנו ענינו במה שקדם מן המוכחש בהחלט כי ייאמר עליו שיעשה רע לברואו או יעשה לו עול .ראשית מפני שכל המקרים מסולקים ממנו ועוד מפני שכל פעולותיו טוב וחסד ,ועוד לפי שלא ברא את הברואים אלא להועיל להם לא להזיקם ,כיון שהנחנו לו את הצדק הזה יסוד ,הרי כל שאלה שישאלו בני האדם בענין הנפש צריך להסב אותה אל היסוד הזה ולהניחו עליה. ואומר ,כיון שאינה פועלת לבדה בעצם בנינה ,אם כן הכרחי לחברה עם איזה דבר כדי שתגיע בו לידי פעולה לתועלתה ,כי הפעולות מובילות אל העונג הנצחי והאושר השלם ,ועל דרך מה שפירשנו במאמר החמישי שהמשמעת מוסיפה זוהר בעצמותה ,ושהעבירות מדעיכות את עצמותה, וכפי שמפורש בכתובים אור זרוע לצדיק וגו' ,וכן אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך ,ושהבוחן את זאת הוא אדון העולמים ,והרי הוא היודע מעשיה ,והמשילו להתכת האש את מה שנקרא זהב או כסף שבה יתברר אמתת החומר שלו ואז ישארו יסודות הזהב והכסף ,והמעורב בהם מן הבדילים מקצתו ישרף ומקצתו יתפזר ,כאמרו מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו ,וכן וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב נמצא כי הנפשות הזכות המזוקקות אשר נצרפו יבהיקו ויתגלו כאמרו כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא והמשול לסיגים ולזיפים יורדים ממנה וכלים ,כאמרו לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו כסף נמאס קראו להם .ואף על פי כן אפילו המלוכלכת שבהן כל זמן שהיא בגוף אפשר לה לשוב להזדכך ולהתנקות ,ולפיכך התשובה מקובלת כל זמן שהאדם חי ,וכאשר יצאה ממנו אי אפשר לה להתנקות ממה שכבר יש בה ,ואף אין לקוות לה מאומה מזה כאמרו במות אדם רשע תאבד תקוה וגו'. 138 ומי שאומר שהיה יותר טוב לה אלו הניחה נפרדת היתה ניצלת מן החשכות והלכלוכים והצער הסבר לו וברר ,כי אלו היתה הבדידות יותר טובה לה היה בוראה עושה לה כן .ועוד ממה שידענו שאלו הניחה בודדת לא היתה מגיעה אל הטובה ולא אל האושר ולא לחיים הנצחיים ,כי השגתה את כל אלה אינו אלא במשמעת לאלהיה ,ואין לה דרך מצד מהותה להיות נשמעת אלא על ידי הגוף ,כי על ידו היא עושה כל פעולה ,כמו שאי אפשר שתגיע האש לצורתה אלא בהתלותה בדבר אחר ,ודברים פרטיים רבים לא תתכן פעולת אחד מהן אלא עם אחר ,לפיכך אלו נשארה הנפש לבדה לא היתה פועלת מאומה ,כל שכן שהגוף ולא היה עושה מאומה ,וכאשר יהיו שניהם נעדרי פעולה אם כן אין שום ענין לבריאתם ,וכאשר לא יהיה ענין לבריאתם בטל עם בטולו בריאת השמים והארץ ומה שביניהם ,כי הכל לא נברא אלא בגלל האדם וכפי שאמרנו בפתיחת המאמר השלישי ,וכמו שהקדים כאן נטה שמים ויסד ארץ [בגלל ויצר רוח אדם בקרבו] וכמו שתיארנו במעשה בראשית שהכל בגלל נעשה אדם: ואם יאמר יניחנה כמו שהיא לבדה ,ויתן בה יכולת לעשות כדי שתגיע בכך למה שנבראה לו .נבאר לו כי מחשבתו זו כמו מחשבתו הראשונה אשר הזכרנו בגוף האדם שיהא כמו עצם הכוכבים והמלאכים .והשבנו לו שהוא אז חשב שתהא הנפש לא נפש ,כי הנפש המושכלת היא שאינה עושה אלא עם גוף האדם ,ואלו היתה פועלת לא בגוף האדם הרי היא או כוכב או גלגל או מלאך ונמצא שבטלה אמתתה ,והרי בקש בטולה שלא בלשון בטול ,והוא כמי שרצה שהאש תרד למטה והמים יעלה למעלה באופן טבעי שזה בטול עניניהם ,או שרצה שתהא האש מצננת והשלג מהמם אשר זה בטול ענינם ,והמבקש את זאת עובר את החכמה ,כי החכמה היות הדברים כפי אמתתן הידועה ,ואין החכמה שיהו הדברים כפי חמדת מחמד או תאות מתאוה ,וכמו שאמר הכתוב הוי רב את יוצרו וגו'. אבל עשותה העול בעברה על מה שהזהיר ,אין זה נעשה אלא ברוע בחירתה ,שהמרתה מה שכוון בה בוראה ,וכמו שאמר ,לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. אבל מה שהרחיק מן הטנופים והטומאה ,אנו אומרים לו ,גוף האדם אין בו שום טומאה אלא כולו טהור ,כי הטומאה אינה דבר מוחש ולא דבר שהשכל מחייבו ,אלא שהתורה חייבתו ,והתורה טמאה מקצת ליחות האדם לאחר פרישתן ממנו ואינן מטמאות כשהן בו ,אלא אם יקבע לנו האומר כן מצוות שיחוקקם מדעתו ויטיל עלינו דבריו המוזרים הרי אנו לא נקבלם. אבל היסורין הבאים עליו ,לא יבצרו מאחת משתי הנחות ,אם היו יסורין שהביאם על עצמו הוא בצאתו בעתות החושך ובעת החום והקור הרי הוא האשם ולא בוראו ,כי הוא כבר נתן בו שכל וצוהו להשמר מכל המזיקים הללו והמרה דברו ,וכמו שנאמר ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו .ואם היו יסורין שה' הביאם עליו הרי הן בצדקו ורחמיו ,ולא הביאם עליו אלא על דרך התוכחת לגמול לו טובה ,וכמו שאמר למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך ,ואמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו' להשקיט לו מימי רע וגו': 139 פרק ה האם הנפש קדומה או נבראת ואולם מענה השאלה הה' אם הנפש קדומה או נבראת .דע כי כל נמצא או יש לו התחלה או אין לו התחלה .ואם הנפש היא עצם שאין לה התחלה היא נצחית .אם כן היא עצם נצחית. ואם כן היא דומה בנצחיותה לבורא יתברך .ואם יהיה זה ,היה הבורא ית' וזולתו נצחיים בשווה ,וזה הוא שקר במושכל ראשון ,א) .שהיא הידיעה האחת בארבע מיני הידיעות שביארום חכמי המחקר .ואלה הם ארבע מיני הידיעות. המין אחד המורגשות .והם הנודעות לאדם באחד מחמשה חושיו וזה המין מבואר אין להאריך בביאורו. המין הב' ,המפורסמות .והם העצות הגלויות שהתפשטו בכל העולם ,כמו שנודע לכל אדם שכבוד אב ואם והשבת אבידה וכיוצא בהם טוב ,והגזילה והגניבה וכיוצא בהם רע .ולא יעמוד המופת על זה ,כי הכרת המופת יחייב להאמין האמת ולהכחיש השקר ,לא לעשות הטוב ולהרחיק הרע כמו שאבאר לפנים ,רק ידע אותה בעבור שנתפשט זה ברוב האומות ונפלה הסכמת העולם עליה .ואלה הם הנקראות מפורסמות. המין הג' המקובלות ,והם הדברים שאין צריך אצל המעיינים לאמתם במופת או להכחישם במופת ,ולא יהיו נודע ות אצל זה המקבל מצד המופת ,כי לא יצא שכלו לפועל ,רק יסמך בידיעת' בקבלו אותם מנביא אמת או חכם אחד שהוא מרוצה אצלו שנתבאר לו במופת. המין הד' הם המושכלות ראשונות .ב) .ונופל בזה המין" ,האמת והשקר" לא טוב ורע .כמו שתאמר הכל גדול מן החלק ,וקוטר המרובע גדול מצלעו אמת .והתקבץ שני ההפכים בנושא אחד שוא .והם מושכלות ראשונות ,שאין צריך האדם לאמתם במופת ,כי בטבע כל אדם לדעת אותם ,ומזה המין הוא אמונת הידיעה שהנפש נבראת: הגהות וביאורים א) .הנפש ברואה ואינה קדומה ספר אמונות ודעות לרס"ג -מאמר שישי -אות ג ואומר ,המתברר בענין הנפש שהיא ברואה ,כפי שהקדמתי שכל הדברים מחודשים ,ושבטל הוא שיהא דבר קדמון זולת הבורא ,לפי שאמר ה' ויוצר רוח אדם בקרבו ,ואין ה' בוראה אלא עם שלמות צורת האדם שנאמר בקרבו ,כמו שלא חדלו האבות להשבע חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת. ב) .המושכל הראשון מחייב שהנפש נבראת ולא קדומה המושכלות ראשונות הם מחייבים את הדברים בהכרח ,גם אם לא ראינו את הדבר בחושים ,וגם אם אין לנו ראיות עליהם ,מכל מקום הדברים המתחייבים מהמושכלות הראשונות הם מוכרחים בהחלט ,כגון :שהכל גדול מן החלק ,או שהקוטר המרובע גדול מצלעו .או שיתקבצו שני ההפכים בנושא אחד זה אי אפשרי והוא שוא ושקר .כגון שתאמר שמשולש – הוא מרובע ,או שכדור הוא גם משולש ,דבר זה המושכל הראשון מחייב שזה אי אפשרי ,גם אם לא בדקתי אותו במציאות על ידי החושים .והעדר דבר זה הוא מוכרח ואין בעולם בשום מקום דבר כזה .כל המושכל מחייב שדבר שיש לו הוויה הוא לא היה תמיד אלא היה זמן שלא היה קיים ,והוויתו התחילה בזמן ,והרי נפש האדם והשכל אנו רואים שיש לו הוויה כי הדעת שבו הולכת ומתהווה על ידי תוספת דעת .אם כן מוכרח שהיא נבראת בזמן שהוא. 141 פרק ו האם הנפש נמצאת מהבורא ישירות או על ידי מלאך ואולם מענה השאלה השישית הוא ,כבר הסכימו חכמי המחקר שהנפש נבראת מבוראה ית' על ידי שכל הפועל הנותן צורה לכל בעלי צורה ,ונותן השכל לבעלי שכל .כי הנפש היא מתחלת בכח חומר הגוף או בכח המזג המתחדש שממנו יהיה נוצר הגוף ,ואחר כן תצא הנפש מן הכח אל הפועל .וכל מי שיצא מן הכח אל הפועל ,מוציאו זולתו ,והוא חוץ ממנו בהכרח, כמו שהוא מבואר במופת .ועוד אם הנפש נבראת מאת הבורא ית' בלי אמצעי אינו נמצא שום דבר נכבד ממנה ואינו כן כי ידוע שהשכלי' הנבדלים הם נכבדות יותר ממנה :א). הגהות וביאורים א) .השכלים הנבדלים נכבדים מן הנפש מפני שנבראו בלי אמצעי סברת הרב שאע"פ שהנפש היא עצם ולא הכנה ,אבל היא בתחילה נמצאת בכוח החומר ,ורק אח"כ היא יוצאת אל הפועל ,שהרי אנו רואים שטיפת הזרע אינה אדם שלם ,אלא יש בכוח הטיפה להיות אדם ,זה מחייב שהנפש היא בחומר בכוח ,והיא הולכת ויוצאת לפעל ,ואז הולך ונשלם האדם ,וידוע הוא שכל דבר שהוא בכוח צריך שמי שהוא מחוצה לו יוציאנו לפועל ,שאם הוא עצמו מוציא עצמו למה לא היה בפועל תמיד .והמוציא אותו הוא הנקרא בפי החוקרים שכל הפועל ,שהוא המלאך התחתון ביותר הנקרא השכל הפועל אצל הפילוסופים ,והוא נותן צורות לכל מי שהוא בכוח ומוציא אותו לפועל .ולמה לא נאמר שהנפש נמצאת בפעולה ישירה על ידי הבורא לא על די מלאך שהוא פועל בכוח הבורא ,על זה אומר המחבר שאם כן הייתה צריכה להיות הנפש משכלת בפועל ונכבדת כמו המלאכים ,והרי אנו רואים שהמלאכים נכבדים מן האדם ,ועל כורחך שהמלאכים מעלתם היא מפני שהם נמצאו בפעולה ישירה מאת הבורא ,ולכן הם צורות משכילות בפועל .אבל נפש האדם היא נמצאת על ידי השכל הפועל ,ולכן יציאתה מן הכוח אל הפועל הוא לאט לאט. א) .נשמת האדם גדולה מן המלאכים כי היא מעצם תוכיות האלוקות רמב"ן בראשית פרק ב פסוק ז ויפח באפיו נשמת חיים ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה ,כי הזכיר בה שם מלא, ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים ,להודיע כי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה (לעיל א כ) ,גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים ,אבל היא רוח השם הגדול ,מפיו דעת ותבונה ,כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו וזהו שנאמר (איוב לב ח) ונשמת שדי תבינם: כי היא מיסוד הבינה בדרך אמת ואמונה ,והוא מאמרם בספרי (ריש פרשת מטות) נדרים כנשבע בחיי המלך ,שבועות כנשבע במלך עצמו ,אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר חי ה' וחי נפשך וגומר (מ"ב ד ל) ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות נז) מאי וינפש ,מלמד שיום השבת מקיים כל הנפשות ,שנאמר וינפש ומכאן תבין דברת שבועת אלהים והמשכיל יבין: ב) .הנפש עצם בהיר כבהירות הגלגלים ספר אמונות ודעות לרס"ג -מאמר שישי -אות ג וכל עצמה עצם בהיר כבהירות הגלגלים ,והיא מקבלת את האור כמו שמקבל הגלגל ,ותהיה מאירה יותר .במה שיהיה בו עצמה עדין יותר מן הגלגל ,ולפיכך נעשה הגיונית .ואני הגעתי לכך על ידי שני היסודות הגדולים ,תחלתן המושכל ,והוא מה שראיתי מהשפעת חכמתה והנהגתה לצרכי הגוף, וראיתי שהגוף ערום מכל זה בזמן פרידתה ממנו ,ואלו היתה כמו החלקים שבעולם השפל לא היתה עושה מאומה מן הפעולות הנכבדות הללו ,ואלו היתה מן החלקים הגלגליים לא היה לה ההגיון ,כמו שאין לשום גלגל נמצא שהוא עצם עדין בהיר וזך ומופשט יותר מעצם הגלגלים .והשני ממה שאמר הכתוב שהנפשות הזכות יזהירו כזוהר הגלגלים מן הכוכבים ,והוא 141 אמרו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע .והנפשות הרעות לא יזהירו אלא הם למטה ממצב הגלגלים הפשוטים ,כאמרו הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה .אז ידעתי כי הכתובים לא דמו את זאת לגלגלים המזהירים ואת זאת למטה מן הגלגלים הפשוטים ,אלא מפני שהיא דומה לעצם הזה ,ושני הדמויים הללו מחזקים מה שאמר החכם העלה היא למעלה היורדת היא למטה .ואומר עוד על דרך הדיוק ,כי מה שאמר החכם בסוף ספרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ,קביעה ואשור המוכיח על נכונות הפירוש אשר פירשתי בו ומי יודע: 142 פרק ז האם כל נפשות אנשי העולם היא נפש אחת ,או הם נפשות רבות נפרדות ואולם מענה השתי שאלות והם השביעית והשמינית אבארם יחד ,יען שבשניהם יחד נחלקו חכמי המחקר .והוא אם כל הנפשות שבאנשי העולם כלנה נפש אחת בסוג ,כמו אור השמש שהוא כללי מאור אחד רצוני לומר מן השמש ,ועם היות שיתנוצצו ממנו על שוכני הארץ מאורים לאין סוף .כמו החום שיוליד חמימויות רבות כפי נושאיו ונפעליו ,ועם כל זה איננו אלא חום אחד לבד .כמו כן הם הנפשות .או אם נפשות העולם הם רבות במספר כפי הגופות שהם מוצקות בהנה .וכמו כן נחלקו החכמים ההם אם בכל יום נבראות נפשות חדשות מוצקות בגופות המתהוות .או אם נבראו כל הנפשות כבר בבריאת העולם .ועל זה העיון יש חלוקה בין הכתות .א). הגהות וביאורים א) .נפשות האדם הם נצוצות מנפש אחת ,או שכל אחת מציאות לעצמה ,וכן האם נבראו בבריאת העולם ,או שהם נבראות בכל יום בבריאת הגופות הנה בנפש הדומם והצומח והחי ,פשוט להם שישנה צורה כללית לכל מין ומין ,ומהצורה הזו מתנוצצים צורות כל הזמן לכל המתחדש ,שזה כעין השמש שהיא אחת ויוצאים ממנה ניצוצות להאיר ולחמם בכל מיני גופים נושאי האור והחום .והצורה הזו הכללית היא לעולם עומדת ולכן המין א ף פעם לא בטל ,ומה שיאבד ובטל הוא הבעל חי הפרטי או צומח וכדומה ,דהיינו הניצוץ נאבד לא בגלל טבע הצורה שנאבדת ,אלא בגלל טבע החומר שהוא לובש צורה ומחליף צורה כל הזמן ,שהרי הוא הווה מחיבור ד' היסודות ונפסד מהתפרקות הגולם וחוזר לד' היסודות ,אבל הצורה הכללית של החי או הצומח לא נאבדת והיא תמיד נמצאת בפועל. וכל הספק הוא בנפש בני האדם ,האם היא גם כן נפש אחת כללית וממנה מתנוצצות צורות פרטיות לכל בני האדם בשווה ,או האדם היות ויש לו צורה נכבדה שכל אחת יש לה דעה משלה ,ואי אפשר לאף אחד לדעת מה שבדעת ומחשבת השני ,אם כן יש לומר שכל נפש היא בריאה עומדת בפני עצמה. והספק השני הוא שאף אם נניח שכל נפש היא בריאה בפני עצמה ,מתי נבראו ,האם בבריאת העולם ,נבראו כל הנפשות אע"פ שעדיין לא נתהוו הגופות והם ממתינות מלרדת עד שיתהווה לה גוף ,או שהם נבראות יחד עם הגוף. 143 כי בן רשד כתב בפירושיו על ספר הנפש בהראותו שהנפש היא אחת במספר ,בכל אנשי העולם ,גם אם נראים ממנה רבויים במקרה .אמר אלו הנפשות של כל בני העולם אם הנה רבות במספר בעצם מציאותם ,אינן יוצאות מאחד משני פנים .או שהנה מצואות בפועל ,או המה מחודשות מדי יום יום ונבראו בהתהוות הגופות ,וכל אחת מוצקת בגוף המיוחד אליה. ושני הפנים האלה הם נמנעים ובטלים. היותם כלנה מצואות יחדיו בפועל תמיד הוא דבר בטל ,בעבור שאחרי שהנפש היא צורה כמו שביארתי א"כ ימצאו צורות בפועל בזמן אחד לאין תכלית ,וזה שווא ,בעבור שהיא צורה מובאת אל חומר גוף אנושי להיות עליו צורה משלמת .ובהימצאו צורות מובאות אל חומר לאין תכלית .צריך בהכרח שימצאו עימהם חומרים בפועל ללא תכלית ,כי אי אפשר שימצא צורה בלי חומר וחומר בלי צורה בפועל מן הצורות המתאחדות אל החמרים עומדות כך מקדם תמיד .בעבור שאם היו צורות נמצאות בלי חומר היתה מציאותם לבטלה ,כי לאיזה תועלת ולאיזה צורך ימצאו כך ,הואיל ואין אז נמצא החומר אליהם .והצורה והחומר הם במאמר הצירוף .ובהימצאו החומרים בפועל ללא תכלית .זה גם כן שווא כראשון ויותר, שהרי לפי זה יתחייב שהיו מקדם מעולם גופים נמצאים במספר הנפשות עומדות ברואות כך תמיד ,ולא נתהוו עוד הגופות מאז עד היום ,אם כן הפנים הראשונים בטלים ומבוטלים. הגהות וביאורים א) .בירור הספק אם הנשות כל אחד בריאה לעצמו או נפש כללית ביאור דבריו ,ההנחה שהנפשות הם בריאה כל אחת לעצמה ,היא בלתי אפשרית ,וזה משום שאז הברירה היא ,או שהם נבראות יש מאין כל זמן שמתחדש גוף ,או שהם נבראות ונמצאות בפועל קודם חידוש הגוף ,ולומר שהם נמצאות קודם חידוש הגוף זה דבר בטל ,מאחר שהנפש היא צורת הגוף ,כלומר מציאות משלימה לגוף ,לא כמו המלאכים שאין להם גוף ,ועל כן צורתם אינה משלימה לגוף ,אם כן הרי הגוף והנפש הם לא נמצאות זה בלי זה ,כמו שלא שייך אב בלי בן ,ולא בן בלי אב ,שזה מאמר המצטרף ,כלומר שרק בצירוף שניהם יש מקום לכל אחד ,ואם תהיה צורה ללא גוף היא מציאות ללא תכלית וללא מטרה ,ואין היגיון שיש כזה דבר ,וגם לומר שהגופות דהיינו החמרים נבראו ועומדים בפועל ללא תכלית ,דהיינו ללא חיבור עם הנפש הוא דבר בטל. 144 והפנים השניים ,ר"ל שהמה מתחדשות תמיד מדי יום יום ,ונבראות כפי התהוות הגופות אשר יוצקו בהמה .גם זה בטל .בעבור שכל מתחדש אפשרות חידושו קודם חידושו בזמן ,והוא נמצא בכח .וכבר הונח בהקדמות אמתיות שהצורות הם כולם נמצאות בפועל מצד מציאות עצמם .ואע"פ שתראה שצורה פלונית הוא בחמר בכח ,אין זה הכח לה מצד עצמה, אלא מצד החומר ,שהוא לקבל צורות שונות זו אחר זו .ויאמר בחומר שצורה פלונית בו בכח, אבל לא יאמר בצורה שצורה פלונית בה בכח .וכ"ש בצורה הטבעית והמינים שהם דברים כולם עם חומריהם ,והם בם נמצאות בכח .שהמה שלמיות אל חומריהם ,כמו צורה האנושית. ב) .והצמחית עם הצמח ,וכן באישי המינים ,כמו צורת הדקל בדקל .והכרוב בכרוב .אבל בצורה המלאכתית אין הדבר כן .מ"מ הצורות האלהיות כמו הנפש היא תמיד בפועל. הגהות וביאורים א) .הצורות האלוהיות והנפש אינם בכוח אלא הם תמיד בפועל ביאור דבריו ,שהאפשרות השנייה היא ,שהנפשות אכן מתחדשות תמיד בכל יום כאשר מתחדש גוף בעולם ,גם זה בטל משום ,שאנו רואים שכל המתחדשים בעולם ,מצומח ,חי ,האפשרות הנושאת את חידושו ,היא קיימת בו קודם החידוש ועל ידו היא מתחדשת ,כגון הגרעין הקודם לצמח ,וכן הזרע הקודם לחי ,אבל הנפש אין לה מציאות של בכח שעל ידו היא יוצאת לפועל ,כי היא תמיד בפועל מצד מציאותם העצמית ,כלומר אין לנפש מצד עצמה איזה גרעין נפשי שממנו צומחת הנפש, אלא הבורא המציא את הנפש מציאות בפועל חיה וקיימת בפועל .ומה שגרעין הצמח או זרע האדם אינו אדם בפועל אלא הוא בכוח עד שיצא לפועל ,אינו מסיבת הצורה והנפש ,שהיא בכוח ,אלא הוא מסיבת החומר שצריך לצאת מן הכוח אל הפועל על ידי הצורה והנפש שהיא בפועל ,כי אם הצורה לא הייתה בפועל מי הוא המוציא את החומר שהוא גרעין ועושה ממנו עץ שלא היה קיים בגרעין ,והרי הצורה היא כמו האומן שבונה שולחן והשולחן הולך ונבנה מחומרים עד שמקבל את צורתו הסופית ,הנפש הפועלת אותו ,הוא האומן ,והוא בפועל גמור ,ורק החומר הוא בכוח .רק שיש הבדל בין הצורה המלאכית כלומר שנעשית על ידי מלאכת האומן שאינה נמצאת בכוח עם החומר ,כי האומן עוש ה את זה מחוצה לחומר ובבחירה חופשית ואינו דבק בחומר ,מה שאין כן הצורה הטבעית היא נמצאת בכח החומר ופועלת בו בהכרת ,והיא עצמה היא בפועל ,ורק החומר היא בכוח. ב) .נשמות מתחדשות כל יום ,אבל לא נבראות יש מאין . שער הגלגולים -הקדמה ו דע ,כי כאשר נבראו כל העול מות ,ואפילו עולם האצילות ,נתהוה בתחלה בסוד זווג אחור באחור. ואח"כ חזר להתהוות בבחי' פנים בפנים .והנה גם בחי' נשמות של בני אדם ,היו כך ,כי תחלה נתהוו בבחי' אחור באחור .ואח"כ מן העת אשר נברא אדם הראשון ואילך ,עד ביאת המשיח ,התקון הנעשה מאז ואילך ,הוא לאותם הנשמות ,שאז נתהוו בבחי' אחור באחור ,שיהיו עתה חדשות יוצאות מזווג פנים בפנים .לפי שאחר שנתהוו בתחלה מאהור באחור ,ירדו עם גלות השכינה למטה בתוך הקליפות ,וכאשר איזה צדיק מכוין איזו כונה גמורה טובה ,יכול להמשיך ע"י כונתו ההיא איזו נשמה חדשה ,פירוש ,שהנשמה שבתוך הקליפה ,תתעלה משם ולמעלה, בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך ,ושם תתחדש ,ואח"כ תרד משם בעה"ז מבח" פנים בפנים ,ועתה הם תחלת ברייתם ,ונקראים חדשות .ואלו הנשמות מוכנות שלא לחטוא כשאר הנשמות: אך דע ,כי אין בנו כח בכל הזמן הזה רק להמשיך אלו הנשמות החדשות אותם שהם מן הבי"ע, שהם סוד נשמה רוח נפש כנודע .אבל לעתיד לבא אחר התחיה ,יבואו נשמות חדשות יותר מעולות, שהם מעולם האצילות והם מבחי' הנשמה דאצילות שהיה לאדה"ר ,הנקראת בשם זיהרא עילאה, כמו שיתבאר בדרושים הבאים .וז"ס מ"ש בס"ה פרשת פקודי דף רנ"ג ע"א ,שמיום שנחרב בית המקדש ,לא נכנסו נשמות בהיכל האהבה .כי אלו החדשות דפנים בפנים מן עולם האצילות ,לא נכנסו שם .אבל הנשמות שמן הבי"ע החדשות ,אפשר שיבואו אפילו בזמן שלאחר החרבן .אבל כל שאר נשמות הבאות בעולם ,הם מאותם שהיו כלולות בנשמת אדה"ר ,אחר אשר נברא אחור באחור ,חזר ונסרו מבחי' פנים בפנים ,והחזירו פנים בפנים .ונמצא כי כל הנשמות הישנות הם באים ממנו: 145 עוד אם תאמר שהיא מתחדשת בכל יום לא ימלט זה מאחד משני פנים .או שתהיינה נמצאות מאין או שתמצאנה מנמצא .הראשון בטל ר"ל המציאות מאין ,שימצא נמצא מבלתי נמצא הוא דבר נמנע ,אם לא על צד הבריאה .והוא פלא ואין להאמין אם לא לצורך אמונה מכרחת על כך .ו השני גם כן בטל בעבור שזה הנמצא אשר נמצאו ממנו או בהכרח חומר או צורה כי אין עוד ראשיות נמצאות זולת אלה .כי ההעדר אן לו מקום בזה .בשכבר בטלנו היותה נמצאת מאין .ואם תאמר שאותו הנמצא שנמצא ממנו הוא חומר זה בטל יותר מן הראשון בעבור שאם כן לפי זה הנה הצורה התהוותה מן החומר ,ונולד מזה שמה שהוא בפועל נתהווה ממה שהוא בכח ,והשלם בעצמו נמצא ונתהווה מן החמר וכל זה שווא ודבר כזב .ואם תאמר שאותו הנמצא שנמצאו ממנו הוא צורה גם זה בטל כראשון ונמנע בעבור שאם כן לפי זה הצורה תתהווה מצורה ,ג) .ולא אחת מאחת לבד ,אלא צורות מצורות ללא תכלית .ויוליד מזה שהצורות המה נמצאות בכח הוות ונפסדות זו לזו תמיד .והנה התבאר ההפך מזה ר"ל שהחומר הוא סיבת ההוי' והפסד .והצורה היא בלתי הווה ובלתי נפסדת בעצמה ,מן הצד שהיה בו צורה .וזהו היא הקדמה אמתית .לכן כל אלה ההנחות הם שוא. הגהות וביאורים א) .לא נברא דבר יש מאין לאחר בריאת העולם ביאור דבריו ,עוד בירורים באפשרות שהנפשות מתחדשות כל יום ,וטען ואמר כי זה יכול להיות בשתי אפשריות ,או שהם נבראות כל יום יש מאין ,או שהם יוצאות מנמצא אחר לגמרי ,ושני האפשרויות הללו הם דבר בטל ,כי יש מאין זה דבר בטל ,כי לא מצאנו מעת הבריאה שיברא יש מאין ,רק יש מיש ,אם לא לצורך מיוחד .ולומר שהנפש נמצאת מנמצא אחר ,הדבר האחר הוא יכול להיות ,או חומר או צורה ,ולומר שהצורה תצא מחור זה בלתי אפשרי ,שהרי הצורה היא משלמת את החמר אם כן איך החומר יוציא אותה ,ואם נאמר שיצאה מצורה אחרת הרי נמצא שגם בצורות יש מציאות כמו בחומר שאחד יוצא מהשני והווה ונפסד ,וזה ברןר שהצורה היא בלתי הווה ובלתי נפסדת ,כי סיבת ההויה וההפסד הוא רק בחומר ומסיבת החומר בגלל שהרכבתו תלויה בסיבוב הגלגלים שגורמים לחומר הרכבה והיפרדות כמבואר בהקדמה למאמר הנפש לאריז"ל .וכמבואר במורה חלק ג פרק ח וז"ל" ,כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החומר שלהם ,לא זולת זה .אבל מצד הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד ,רק הם עומדים .הלא תראה שהצורות המיניות כולם מתמידות עומדות ,ואמנם ישיג הפסד לצורה במקרה -רצוני לומר, מפני התחברה לחומר ,וטבע החומר ואמיתתו -שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר ,ומפני זה לא תתקיים בו צורה ,אבל יפשיט צורה וילבש צורה אחרת תמיד": ב) .הנשמות נבראו עם האור הראשון הרמב"ן כי זה לשונו בתורת ה' תמימה. וכן אמרו רבותינו ו"ל ,ערבות ,שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום ונשמות של צדיקים ונשמות העתידות להבראות ,כלומר העתידות לבוא בגוף ,וכן אמר ר' יהודה הלוי תקן נשמות עם האור הראשון תחלת דבר ה' ,ודעת הגוים שאומרים שהיא נבראת כמו בריאת הגוף אינו נכון כלל ,מפני שאין הקב"ה בורא עכשיו תמיד יש מאין ,אלא פועל וממציא דבר מדבר ,מתמיד ההויה ומתמיד ההפסד להשיבם ליסודות ,והדברים שאין בהם הפסד אין בהם הויה עכשיו ,כגון המלאכים והשמים והיסודות ,כלם נבראו מאז קיימים ועומדים הם ,וזה הדבר מוסכם וברור.... והווים תמיד ,ואותם ש אין בהם גוף כמו המלאכים כולם נבראים מאז וקיימים ואינן נבראים בכל יום ,ואף הנשמות מאז נבראו ,וזהו פירוש ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ,ביאר השמים וכל צבאם .והארץ וכל צבאיה .כלם כלו בששת ימים ,כי הקיימים הנה הם בעלי הפסד יש להם תולדות בקיום המין ,ואין דבר נברא מאין מעת ההיא והלאה: ג) .הנשמות נמצאות בכח הבינה שהיא אלוקות. ספר שושן סודות -אות רכו -בענין הנשמות ההקדמה הא' .בעלי העבודה הסכימו כי הנשמות כולם יורדים מהבינה כמו שכתוב ונשמת שדי תבינם ,כלומר ,הנשמות השוכנות במדת שדי שהוא המלכות תבינם רצה לומר נגזרות מהבינה .רק 146 יש מחלוקת בין בעלי עבודה בזמן הזה אם יש חדשות אם לא מהן אומרים אין כל חדש תחת השמש ומהם אומרים שגם בזמן הזה יש נשמות חדשות .ולפי דבריהם איך שיהיה חזרתן אחר מותן יש מדרגות .מהן תשובנה למלכו"ת ומהן תשובנה ליסוד ומהן לבינה .והנה נשמת מרע"ה שבה לבינה ולכן לא ידע איש את קבורתו .ואביגיל ברכה את דוד להיות נפשו צרורה בצרור החיים והוא מדת יסוד שהוא צרור ת"ת הנקרא חיים .ורז"ל אמרו והצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה .הנה מכל אלה יתבאר שהנשמות תעלנה מעילוי לעילוי כפי השגתן עד מקור חוצבו. והנה יתבאר מן ההקדמה הזה מאמר החכם באומרו שיתעלה מעילוי לעילוי עד שאתקדש בקדושת העליונים .כפי הפירוש הראשון שהיה מתפלל על חזרת נפשו למקום שממנו חוצבה. 147 ונשאר שכל הנפשות הם אחת בעצם .ובמספר הרבה במקרה הנושאים .והיא מדרגה מוצקת על הנושאים הנאותים אל קבלתו ,כמו משל השמש וחילותיו שמשלתי למעלה .או כמו הנקודה שהיא אחת ויוציאו ממנה ראשי קוים הרבה אלה הם הראיות שהביא בן רשד על היות כל הנפשות אחת במין ובמספר .א). ויש כת אחרת שאומרת שהנפשות המוצקות בגופות אנשי העולם המה נבראות ומחודשות בכל יום בהתילדות הגופות ,והמה רבות בעצם מיוחד כל אחת כפי מספר הגופות שיוצרו בהנה .שאלו היו כל הנפשות אחת בעצם היה ראוי שיהיו אנשי העולם כולם חכמים או סכלים ,וידע האחד מהם מה שידע האחר ולא נעלם ממנו ,ויהיו כולם שווים בנפש .כמו משל בן רשד שכלם שווין כן היה להם להיות נפשות כל בני האדם שוין ,ואין אנו רואין הדבר כן. ואם תהיה הנפש אחת בחכם ובסכל ,תהיה אם כן הנפש הסכלה והחכמה ביחד .וזה שקר .אם כן הנפש החכמה אינה הנפש הסכלה ואין הנפש אחת בכל הגופים אבל הם רבות כמספר הגופות המיוחדות בהם: הגהות וביאורים א) .הנפשות אינם שוות לכל האנושות ,אלא כל אומה יש לה מקור לנפש משלה. הנה המחבר הזה וכן החוקרים שהביא ,הם בדעה ,שהנפש היא אחת כמבואר לעיל ,וכן שנפש האדם שווה בכל בני האדם ואין חילוק בין עם ישראל לשאר אומות העולם במהות הנפש שלהם, שהיא נפש המדבר .ולכן הם נבוכים ,כי מצד אחד נראה שהנפש היא אחת כמו שהשמש היא אחת, והגופות הרבים הם ניצוצות אור של הנשמה האחת ,כמו שהשמש שולחת את קרניה על המקבלים הרבים את אורה ,ומצד אחד נראה שהם נפשות חלוקות לכל גוף נפש נפרדת משלו ,מצד אחד נראה שהנפשות קיימות בפועל מעת הבריאה ולא נבראות עם הגוף ,ומצד שני נראה שהם נבראות עם הגוף ,כי למה יהיו קיימות בלי גוף מאחר וכל מהותם היא צורה לחומר ,ואין חומר ללא צורה ולא צורה בלי חומר ,כמו שאין אב בלי בן ואין בן בלי אב שזה המאמר המצטרף שזכר המחבר לעיל. אך בעלי הקבלה האמיתית הם אומרים שכל הדעות הם אמת ,אלא שהם אומרים שהנפש אינה אחת ואינה שווה לכל האנושות בשווה ,כי יש הבדל בין נשמת ישראל לאומות ,וכן בנשמת ישראל הנפש אינה אחת אלא היא מורכבת מכמה נפשות באחדות אחת .ובזה הכל יבוא על מקומו בשלום, כי היא נפש אחת כמו השמש הוא אמת בנר"ן של ישראל שהיא נשמת אדה"ר .וכן שהם היו נבראות מאז ומקדם ועומדות בפועל ,שהרי היא נשמת אדם הראשון כמו שנביא להלן על זה ממאמרי חז"ל .וגם זה אמת שיש נפשות נבראות כל יום אמנם לא בריאה יש מאין ,אלא התהוות חלקי הנפש מיסודות הנפשות הנמצאות בעולם .ונפשות אלו הם כמו נפשות הדומם צומח חי ומדבר ,ובנפשות אלו יש הוויה והפסד ויציאה מן הכוח אל הפועל .ורק הנר"ן של בני ישראל הם בפועל גמור עומדים בקומתם בשלמות מבריאת העולם ,והנפש המתחדשת בהתחדש הגוף שהוא הנפש מהיסודות אינה רק המלבוש של הנר"ן ,והם מתחדשים בכל יום ,חדשים לבקרים. ומה שאין עם ישראל מרגישים אחד את השני אם הם נפש אחת ,זה משום שהנר"ן הם עומדים בפנימיות הנפש היסודית ,והנפש היסודית מבדילה בין האחד לשני ,ואם יזכך הישראלי את נפשו היסודית וירגיש בפועל את הנר"ן שלו אזי ירגיש גם את חברו ממש .ובפרט שפנימיות כל המציאות היא אורו יתברך היו צריכים כל אחד להרגיש את השני אלא שזה כוח הצמצום להסתיר את הידיעה מהזולת וכל זה מבואר בעץ חיים ובלשם. 148 נאם המחבר בקשתי בספרים למצוא לאחד מחכמי ישראל אם הכריע בין שתי הכתות האלה ומצאתי שכתב הר"מ במז"ל שכל נפשות ישראל שהן עתידין לבא מיום מעמד הר סיני עד היום האחרון היו במתן תורה א) .ואנו נכנסנו ערבים בעבור אבותינו ובנינו בעבורנו ובני בנינו בעבורם עד הדור האחרון שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עז ע"כ .הנה מזה המאמר נבין מענה שתי השאלות שאינן מתחדשות בכל יום אלא שנבראו בבריאת העולם כמו שביארתי בנתיב השני .ושהמה רבות ,בעצם מיוחד ,לכל אחד ,כפי מספר הגופים שיוצקו בהנה. הגהות וביאורים א) .כל הנשמות עמדו בהר סיני תרגום יונתן דברים פרק כט פסוק יד ארום ית כל דריא דקמון מן יומי עלמא כולהון הנון דקיימין הכא עמנא יומנא קדם יי אלהנא וית כל דריא דעתידין למיקום עד סוף כל עלמא כולהון הינון קיימין הכא עמן יומנא: תיקוני זהר דף פו/א אמר ליה סבא סבא ,מרוב אונים ואמיץ כח תמן אדם קדמאה ,תמן אברהם יצחק ויעקב ,תמן משה ואהרן ,תמן דוד ושלמה ,ותרין עשר שבטין ,וכל נשמתין דשתין רבוא דישראל ,ודכל דרין עלאין ותתאין ,דאתמר בהון כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום וגומר ,כלהו תמן ,איש לא נעדר לא חסר מנייהו חד מחושבנא ,כגוונא דצבא השמים: זוהר חלק ב דף פג/ב והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא ,והוו חדאן .וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן ,וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני ,דכתיב (דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו' ,ואת אשר איננו פה עמנו היום ,וכלהו כל חד וחד כדקא חזי ליה ,וכלהו חמאן ומקבלין 149 אמנם מתוך תורה שבכתב לא נוכל להתאמת על זה רוצה לומר אם הן אחת במין או רבות כי נמצא קצת כתובים יורו שהמה רבות כאמרו "כל הנפשות לי הנה" .וכן שומר נפשות חסידיו. וכן לכפר על נפשותיכם .וקצת כתובים יורו שכלם אחת כאמרו "נותן נשמה לעם עליה" משמע אחת לכל בני העולם .עוד אמר צדקיה "חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת" ,אמר לנו ואמר זאת ולא אמר נפשות אלו משמע שכלם הן אחד .אמנם מצאנו כתוב אחד שיורה יותר על מספר הרבוי בעצם הבריאה ,מכל שאר הכתובים .והוא אמרו כי רוח מלפני יעטוף, ונשמות אני עשיתי .שזה מורה על היותם רבות במספר ובעצם ושהמה ברואות כולנה מקדם הואיל ואמר עשיתי :א). הגהות וביאורים א) .נפשות ישראל הם נפש אחת כמו השמש ,אבל נפשות האומות הם רבות. וכבר אמרנו לעיל שבאמת כל הסברות הם אמת ,כי הנר"ן של עם ישראל בשורשם הם נפש אחת, נפש אדם הראשון ,שהיא נשמה אחת הכוללת את כל נשמות ישראל ,כמבואר בזוהר ,ועוד ששורש נשמות ישראל הם במלכות של האצילות שעל כן נקראים בנים לה' ,והמלכות נקראת כנסת ישראל, משום שבה כנוסים ומתאחדים כל נשמות עם ישראל .ומשם הם יוצאים כניצוצות מהשמש .אך הנפש היס ודית שלהם וכן נפשות אומות העולם ,שמוצאם הוא מעולמות בי"ע הרי שמצד עצמם אין בהם אחדות .כי הם מעולם הפירוד ,ועליהם נאמר יתפרדו כל פועלי אוון .אמנם עם ישראל הזוכים בעבודתם לאחד את הנפש היסודית לנר"ן ,הם אחד גם בנפש היסודית מכוח הנר"ן .ולכן עם ישראל קרויים אד ם ,כמאמר רז"ל" ,אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" ,כי בשם אדם אין לשון רבים ,לומר על רבים אדמים ,מה שאין כן בשאר שמות הנזכרים על האדם, כגון איש ,יאמר אישים .אנוש יאמר אנשים ,גבר יאמר גברים. ב) .כל נפשות ישראל היו כוללות באדם הראשון ספר הליקוטים -ספר תהלים -פרק לב והנה ,כשברא הקב"ה אדה"ר ,כל הנשמות שנכללו בו ,לא היו אלא נשמות של ישראל .ואם לא היה חוטא ,לא היו אומות העולם יוצאים לעולם ,ואחר שחטא ,נתערבו בו נפשות של אומות העולם .וז"ש אדם אתם ,ישראל לבד היו כלולים כל נשמותיהם באדה"ר. ג) .כל ישראל נחשבים לאיש אחד ספר תורת משה על דברים -פרק כט פסוק ט-יב אמר כל איש ישראל כלומר כל הכתות הם איש ישראל ,כלומר כי כל ישראל גוי אחד הוא כי כל הנשמות הם משורש ואיכות אחד ,וכאשר איש אחד כלול מאיברים רבים וכללות כולם הם איש אחד ,עם היות שלא תשווה מדרגת הראש אל הרגל ,וההיקש בכל יתר האברים ,אך צד השוה שבהם הוא כי אין גם אחד שאינו מאיכות מין האנושי .כן כל אישי ישראל הצד השוה שבהם כי יחד כלם קדושים הם אך לא ישתוו במדרגה בפחות ויתר ,זה במדרגת מח וזה במדרגת יד וזה במדרגת רגל ,אך לאחד יחשבו כולם כאיש אחד מפאת שורשם ,זהו כל איש ישראל כלומר כל שהוא הכללות הם איש ישראל והוא מאמר הכתוב (שופטים כ) כל ישראל כאיש אחד חברים .וזהו אומרו כל בחול"ם ובטיפחא שאינו נמשך אחר תיבה שאחריה כמו בהיות בקמ"ץ ובמק"ף ,והוא כאילו אמר הכל איש אחד הם שהם כאיש אחד כי משורש אחד המה: ד) .כל ישראל גוף אחד וכשאחד לוקה כל ישראל מרגישין מדרש רבה ויקרא פרשה ד פסקה ו תני חזקיה (ירמיה נ) שה פזורה ישראל נמשלו ישראל לשה מה שה הזה לוקה על ראשו או בא' מאבריו וכל אבריו מרגישין כך הן ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין (במדבר טז) האיש אחד יחטא תני רשב"י משל לב ני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה כך אמר איוב (איוב יט) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי אמרו לו חביריו (שם לד) כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק אתה מספיק בינינו את עונותיך .....בעשו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו נפשות הרבה דכתיב (בראשית לו) ויקח עשו את 151 נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ,וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש א' דכתי' (שמות א) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו' אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה ,אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת ויהי כל נפש וגו': 151 פרק ח באיזה ענין תהיה תנועת הנפש ואולם מענה השאלה התשיעית .והוא ,באיזה ענין היא תנועת הנפש .דע כי התנוע' היא סוג לארבע מאמרות .האחת תנועה בעצם כמו ההוויה וההפסד .והשנית התנועה בכמות והיא הצמיחה והחיסרון .והשלישית התנועה בכל איכות ר"ל השנוי מאיכות לאיכות .והרביעית התנועה באנה ר"ל ממקום אל מקום ומזה המאמר הרביעי היא תנועת הנפש ותנועתה את הגוף .הוא כמו הציור שמניע המצויר ,ואמנם הוא לא הונע .והוא התחלה לדבר המתנועע ,כן היא הנפש מניעה הגוף לתאווה ,ורצון ,ולפועל ,ולשנוי ,והיא לא תתנועע באחת מענייני תנועות הגוף .ואף על פי שאין לה מעצמה תנועה עצמי ,יש לה תנועה מקרית .כי בהתנועע הגוף מן הבית לעליה נעתק הנפש גם כן ,אך תנועת הגוף היא בעצם ותנועת הנפש במקרה. והנפש היא המניע הראשון בעצם אלא שכבר התנועעה במקרה ,וכשתנוח הנעת הנפש ינוח המתנועע והוא הגוף ,ובנוח הגוף תסיר התנועה המקרית המהווה לנפש ,כי מה שיתנועע במקרה ינוח במהרה .וכשינוע ינוע המתנועע בעבורו: הגהות וביאורים ספר מורה נבוכים -חלק ב החלק השני הרביעית היא ,שהשינוי ימצא בארבע מאמרות -במאמר העצם ,וזה השינוי ההווה בעצם הוא ההוויה וההפסד; וימצא במאמר הכמה ,והוא הצמיחה וההיתוך; וימצא במאמר האיכות ,והוא ההשתנות; וימצא במאמר האנה ,והוא תנועת ההעתקה ,ועל זה השינוי באנה תאמר התנועה בפרט: 152 פרק ט כוחות הנפש ואולם מענה השאלה העשירית והוא לבאר כחות הנפש .דע! כי פעולות הנפש נחלקים לחמשה כחות .והם נפש הצומחת ,נפש המרגשת ,והמדברת ,ונפש המתאווה והיא הצומחת או המעוררת .ונפש השכלית. נפש הצומחת ,נחלקת גם כן לשלשה כחות .והם כח הזן ,וכח המגדל ,וכח המוליד בדומה. כיצד הזן הוא באצטומכא ,והוא הכח המעמיד הגוף במזג שווה ,ומושך אליו מה שיאות לו, ודוחה מעליו מה שיזיקהו .לפי שיש בו כח המושך והמחזיק והמעכל והדוחה .המושך חם ויבש על טבע המרה הירוקה והוא בכל האיברים השואבים ליחות המאכל ומושכין אליהן. והמחזיק קר ויבש על טבע המרה השחורה והוא יעצור המאכל וישמרנו עד ישלים הטבע פעולותיו אשר יפעל בו .והמעכל חם ולח על טבע הדם וטוחן וישנה המאכל עד שידמה אל עצם הגוף וידבק בו .והדוחה קר ולח אל טבע הליחה הלבנה ודוחה מותר המאכל ויטהר הגוף ויוציא הפסולת ממנו .וכל אלה הכחות נבדלים בכח הזן ואינו נעדר מבעלי חיים עד יום מותם. וכח המגדל הוא בכל הגוף .ומגדלו בכח הדם הנמשך בו .וזה הכח נמצא בחי עד הגיעו להשלמת שיעורו ,כי כל גוף יש לו גבול ותכלית ידוע ,לפי מזג האצטומכא .וכאשר גדל כל צרכו ,לא יהא צריך לו ,ולכן יעדר ממנו .וכח המוליד בדומה הוא כמו כן בכל הגוף ,והוא כח הצריך להתמדת המין ,שהוא הכח אשר בטיפת הזרע ,ונמצא באדם עד הגיעו לששים שנה, אם שטבעו בינוני .ואם הוא חזק יעמוד בו יותר .וכתב הרמב"ם כי שבע כחות הזן ימצאו לכח המוליד .כי יש לו כח מושך הטפה ,וכח מחזיק שבו שומר העובר ,וכח משנה ואז המצויר הנתון בטפה יצא לפועל ויצייר האיברים כמו שביארתי בתחלת הנתיב הרביעי וכח מכיר ובורר מה שיכשר לו מן המזון ובעת הגיע הזמן המוגבל להיות העובר במעי אמו ,אזי יוציאוהו הכח הדוחה מהרחם .כל אלה הכוונות אינם בכוונה ורצון אלא בטבע: ואולם פעולת הנפש המרגשת אשר ממנו הכח המדמה ,הוא בכוונה ורצון ,לא בבחירה וטבע .וממנה נפעלים ה' חושים שהם הראות והשמע והריח והטעם והמישוש .הג' שהם הראיה והשמע והריח צריכין לבינונית האויר או המים או האש ,כמו שנאמר בספר הנפש. אבל שני ההרגשים ,הטעם ,והמישוש .הבינונית היא נמצאת להם בלא צורך לבינונית מבחוץ. וחוש הראות הוא הדק והנכבד שבכולן ,ולכן הוא משיג בשיעור יותר משאר החושים .וזה מבואר ,שהרי בראותך אדם מרחוק לא תשמע קולו .וחוש השמע משיג מרחוק בערך אל חוש הריח .וחוש הריח ג"כ הוא משיג בערך אל חוש הטעם והמישוש ,שהם גסים ,ולכן לא ישיגו מוחשיהם עד הדבקם בהם ונגעם אותם .וחוש המישוש אין לו אבר מיוחד ,אך הוא נמצא בכל שטח הגוף ,כי לפי שהרגש המישוש מצוי בכל חי ,לכן הוא ראוי להיות לכל המינים אבר שותף שירגיש בו ,ולא יהיה מיוחד לאבר מאיבריו המורכבים ,אלא ימצא בכל איבריו .ויותר הוא הבשר ,לפיכך בבשר הוי ההרגש של מישוש השותף ,והוא ההתחלה בו .אמנם גאלינוס ראה כי העצב נושא כח המישוש ולכן כתב כי הידיים וכלי המשגל הם מיוחדים למישוש. וטוב זה ההרגש הוא סימן ליבוב וזכות הנפש ,וחולשתו הוא סימן סכלות .ולכן מי שבשרו רך הבשר הוא נבון ,והקשה אינו נבון. וכל אלה הה' חוש ים שבאדם הם בו חזקים כולם יחד ,יותר מבזולת שאר ב"ח .אמנם נמצא בקצת מבעלי חיים שיש להם חוש אחד חזק יותר מבזולתם כמו הנשר בראות ,והעורב והזבובים והדבורים בריח .והאריה בשמע. 153 ושורש אלה הה' חושים שבאדם הוא המוח .ואף לדברי החכם שמיחד אותם אל הלב ,שכתב ששורש כולם הוא הלב ,וממנו מתפשטים הכחות .אלא שהמניעים והמרגישים ברצון יהיו באמצעות המוח .והטבעיים באמצעות הכבד .והמולידין באמצעות הזרע .אמנם מודה הוא שהמוח הוא האמצעי ,ומקבל אותה מן הלב ,שהוא השורש האחד .והמוח הוא השורש הב' תחתיו ,שממנו יתפשטו כל א' ואחד למקומו ,ושם ישובו כולם ,כמו הנקודה שבאמצע העגול, שהיא שורש לכל הקווים היוצאים ממנה לקו היוצא בעיגול .כן שורש כל ההרגשות הוא במוח, ומשם יצאו ושם יבאו .אם כן הם חיצונות ,והם גם כן פנימיות .החיצוניות נקראות בכלל הרגשות .והפנימיות דמיון ,והוא הכח המדמה. וביאור זה ,כי הרגש החיצון ,כמו הראות והשמע .רואה דברים הנראים ,ושומע קול הנשמע. והרגש הפנימי והוא הדמיון ,משיג העניין ומצייר אותן ותופס תכונתו וכמותו בדמיונו, עד שנשארו חקוקים שם .א) .ולולי זה לא היה מכיר הדבר שראה או הקול ששמע כשחוזר ורואהו או שומע אותו פעם אחר .אך הדמיון אשר צייר העניינים בעת ההרגש וחקק תכונתם ושיעורם ועצר אותם בדמיונו ,על כן הכיר בפעם האחרת. הגהות וביאורים א) .ההרגש הפנימי הוא הדמיון שבילי אמונה הנתיב רביעי -השביל הראשון במוח עומדים ד' כחות בארבעה חדרים .בחדר הראשון הוא כח ההרגש וטבעו חם ויבש ,ומתחבר עם האחר ויש בו מעט מהרוח והרבה מהמוח .בחדר השני הוא כח הדמיון .בחדר השלישי הוא כח השכל .ונקרא שופט כי הוא ישפוט על הדמיון כמו שישפוט ההרגש על המורגש .ואי אפשר לחיוב מהשכל דין ולא ציור בלא דמיון .וזה הדמיון פעם יהיה בכח ופעם בפועל ,והמוציאו מן הכח אל הפועל הם באשר המורגשות ינענעוהו .ואלה שני החדרים טבעם חם ולח ויש בהם הרבה מהמוח ומעט מהרוח .ובחדר הרביעי הוא כח הזיכרון וטבעו קר ויבש ומתחבר עם האחר ויש בו מעט מהמוח ומעט מהרוח. ודע כי בחדר התיכוני הנקרא שופט יש בו שביל אחד חלול ונכנס הרוח המרגיש משני החדרים אשר לפניו אל החדר האחרון דרך אותו השביל ויש בו מעט מהמוח וצורתו כדמות תולעת עולה ויורד באותו השביל אל החדר האחרון ובו יזכור מה ששכח .ומפני זה מי שמבקש לזכור איזה דבר זוקף ראשו ומסתכל כלפי מעלה כדי לסייע לאותו השביל להיפתח ויזכור. וכאשר רוצה להבין כופף ראשו כדי שיסגר השביל ההוא ואז ישאר הרוח באותו החדר הנק' שופט עד שידע תכונת הדבר שרוצ' להבין .וכבר נתפרסמו כחות אלה החדרים שביארתי באנשים שהזוקן במוח במכה אותם שניזוקו בחדר החיצון לא היו מביני' כלל .ואותם שניזוקו בחדר האמצעי היו מבינים קצת .ואותם שניזוקו בחדר הפנימי היו מבינים אמנם לא היו זוכרים .וההפרש שבין כח המרגשת וכח הדמיון .כי המרגשת תשיג המורגש בעודנו מצוי עמה. אבל לאחר שנעלם אינה משיגתו. וכח הדמיון בהפך מזה כי הוא אינו משיג הדבר אלא לאחר שנעלם מן העין .ועוד כי המרגשת שאינה שותפת לא תחטא וזו תחטיא .וההפרש שבין השגת הדמיון להשגת השכל הוא גדול .כי השכל לרוב דקותו לא ישיג רק דברים שאינם גשמים כצורות הנפרדות .או ישיג צורות הטבעיות מופשטות מחומריהן הנושאים אותם .והדמיון בעבור שהוא כח גופני לא ישיג מכל זה דבר ,אמנם ישיג הגשם במקריו ר"ל במראיו ובתכונתו ובשיעורו ,ובאמצעיתו יושג השכל לדמיון .וכמו שהשכל יפריד הצורות מן החמרים אף על פי שאין להם מציאות רק בהמה .כן הדמיון יפריד המקרים מן הגשם הנושא אותם אעפ"י שאין למקרה ההוא מציאות רק בגשם. ועוד יש הפרש בין כח הדמיון לכח המחשבה שהוא השכל .כי המחשבה ירדפנו הצידוק בהכרח ואין לבהמות בעלות הדמיון צידוק .אכן אין הדמיון הרגש ולא דעת ולא שכל ולא מורכב מאלו. אמנם כח הזכרון אשר הוא בחדר הרביעי ונחלק לג' פעולות והם הזכר והזכרון והשמור ואולם הזכר יהא בדברים המושגים בזמן העובר .והזיכרון הוא דרישת זה הענין ברצון כאשר ינשהו 154 האנוש והבאתו ליש אחר שנעלם במחשבה ממנו .והשמור הוא זכר רצוף .וזהו ההפרש בינו ובין הזכר .כי הזכר הוא שמור שאינו רצוף אך יש שכחה בינתיים .והשמור הוא רצוף בלי שכחה ולפיכך הוא השמור מעולה מהזכר .כמו שהתנועה הרצופה מעולה ממה שיש עמידה בינתיים ,וזה הכח הזכרנית ה יא משגת לדברים אחרים כגון שתשיג כמות מוגבלת שכבר הרגישה אותה ודמתה אותה בדמיון לא טבע הכמות הכללית כי אותה ישיגה השכל ,ויתקדם על הכח הזכרנית ההרגש והדמיון .כי האנוש אינו זוכר כי אם דבר שכבר הרגישו ודמהו בדמיונו: ודע כי ציור הדבר יגמר בשלשה כוחות .האחד דמיון הדבר .השני ענין דמות הדבר ונקרא זכר. השלישי הרכבת שני עניינים אלו ר"ל הרכבת דמיון הדבר והוא תבניתו עם ענינו והוא צורתו ,וזו היא כח המחשבה .ולפיכך היא ממוצעת בין שתי כוחות אלו שהם הדמיונות והזכרות .והזכירה תשלם בעזרת אלו השלש כחות והבאת כל אחת מהן מה שמיוחד לה .כי ענין הצורה תביאנו הזכרנות וחקיקתה תביאנו הדמיונות .והרכבת הענין אל החוק תתנהו החשבנית והיא המכרת ומשגת מה שאפשר לה להשיג מאמתת בוראו ית' .ובקבוץ אלו השלש יבא דבר השכוח בעת הזיכרון .וקושי הבאתו הוא מפני הפסד אחד מאלו .או כשיולדו ליחות לבנות בסוף המוח ולא יניחו אל הזיכרונות להשלים מעשהו .כי המוח בשביל שהוא כמין תולעת שביארתי למעלה יעכבוהו הליחות ההם לנוע. ב) .ציורי דמיון שאינם טובים בשעת החיבור ,מקלקלים את צורת העובר ספר שבילי אמונה -הנתיב השלישי -השביל השני הנה למדנו כי בהתחבר האדם עם אשתו אם דמיונו ומחשבותיו וכיוונתו עסוקים בדברים לא טובים הנה אותו הדמיון אשר במחשבותיו יקלקל הצורה הבאה מן הטפה ההיא ויהיה הנולד ממנו הולך בדרך רעה ועליו נאמר זורו רשעים מרחם וזה יוליד להביא לנער היולד נשמי רשע ופריץ ואם דמיונו ומחשבותיו עסוקים באשתו בדברי חכמה ובינה ומדות טובות והגונות הנה אותו הדמיון אשר במחשבתו יש לו כח לצייר הצורה הזאת בטיפי הזרע כפי שהיה מדמה בשעת החיבור בלי ספק אף אם יהיה האדם ההוא מאומות העולם אעפ"כ מחשבתו הטובה תמשיך נשמת צדיק לנער היולד ממקום קדוש וטהור וחשוב. ולכן כל אותם המתגיירים' מאומות העולם נפשם היתה נפשית ישראל עבור הרוח הקדוש שעברה על לב אביהם בשעת חיבורם ועל כן קרבם הבוי"ת תחת כנפיו לבלתי ידח ממנו נודח .ונפשות המומר שהם נפשות רשעי או"ה ששם בהם הבוי"ת עבור הרהור מהרוח רעה שעברה על דעת אביו בשעת תשמיש ,ולכן הבוי"ת מסלק קוצים מתוך כרמו ודוחה אותם בשתי ידיים. כמו כן שמעתי מפי מקובלים אמתיים כי כשתראה לנער שהוא תם וישר ואוהב המצות ומתרחק מהעבירות והוא בושת פנים ומקבל מוסר בידוע שנפשו נפש צדיק על פי גלגול שאבאר בנתיב התשיעי בע"ה ואם הפך הפך .וענין זה הוא גורם מחשבת האיש והנהגתו עם אשתו בשעת תשמיש ואפי' יהיו סתמן צדיקים או רשעים מזמין להם הבוי"ת נשמה כאשר הוא שם כאשר ביארתי .וזה כי כפי הכנת החומר אשר ציירו במחשבתם בשעת תשמיש כן תהיה הנשמה מתחברת אליו וכפי מעלת חומר א' מחברו כן תתחבר אליו הנשמה הנכבדת מהנשמה האחרת שמתחברים בחומר הגרוע ממנו כפי ערך חומר מחבריו. א"כ ראה גם ראה כמה צריך האדם להיזהר ולהזהיר לאשתו בשעת תשמיש שיהיו נקיי' וטהורי' מכל הרהור ומחשבה רעה ואז כל אשר יעשו יצליחו וראיה לזה ממה שהבאתי בחלק הראשון ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מנהרא לסתכלן בי כי היכי דלהוי להו זרעא שפירא כותי הנה זה החסיד הודיע כי בהיות האשה מחשבת ביופיו בעלותה מהטבילה ומתחברת לבעלה אזי המחשבה ההיא אשר בדמיונה תצייר צורת הוולד כפי הדמיון שהיא מדמה וא"כ נמצא הדמיון הרהור ומחשבה סבה גדולה לצורת הוולד ומדותיו כאשר ביארתי .ולכן צריך כל אדם לנקות מחשבותיו והרהוריו לזכותם בשעת תשמיש ולא יחשוב בדבר עבירה ויזמה ולא באשר אחרת ולא בדברי הבאי אלא יחשוב בדברים הקדושים והטהורים ויפנה מחשבותיו מכל הרהור רע ויטהרם .ויחשוב בחסידים הטהורים והקדושי' אנשי שכל ומדע והשכל כי אותם המחשבות יחולו על הזרע ויציירו בצורתה בשעת התשמיש. 155 וכן צריך שיהא מחשב דעת אשתו ומשמחה ומכינה ומסעדה בדברים המשמחים את הלב כדי שתשיג התאווה וזה יהא ניכר בנשימתה ובעיניה .ואז יאהבו לזה ויהיו ביניהם פקחים כי כפי מה שתהיה אהבתם זה לזה בשעת תשמיש כן יהיה פקחות הנער היולד וסכלותו והטעם הוא לפי שאהבה לא תהיה כי אם מן התאווה .והתאווה לא תהיה כי אם מחום הלב .ומחום הלב יחמו הדם וכל האיברים ולפי רוב תאוותם תהיה חמימותם ויחמו שני הזרעים זרע האיש וזרע האשה אשר מהם יברא הילוד ולכן יהא הילוד פקח .כי הפקחות הוא מחום הלב ומחידוד המחשבה אשר במוח וכאשר תהיה היא ג"כ מסכמת למחשבות טהורות וזכות כמוהו .אזי יהיו שניהם אחדים בדבר המצוה ותתקשר מחשבתם כאחד ויולידו בן כפי הצורה הטהורה שציירו. ואל תתמה על דבר זה ,כי טבע פשוט הוא אפי' לעיני חכמי המחקר כי כפי המחשבה וההרהור שיעבור על לב האדם ואשתו בשעת חיבורם יהיה הוולד מוכן ומציור אם טוב אם רע. וכבר הביאו מעשה מההיא מטרוניתא שילדה בן שחור והיו היא ובעלה לבנים ויפים עד מאד וחשב בעלה להרגה כסבור שזינתה עם כושי לולי שבא חכם אחד ואמר שמא הרהרה בשעת תשמיש באדם שחור בדקו ומצאו צורות שחורות במשכיות אותו החדר ששמש בו ואמרה היא כי כששמשה עם בעלה היתה מסתכלת באותם צורות ומהרהרת בהן .א"כ הבן עד מאד וראה עד היכן יגיע כח ההרהור בשעת תשמיש .גם המקלות שפיצל יעקב לפני הבהמות יוכיחו: והבין מה שארז"ל כל הנושא אשה לשם יופי חדש נכנס וחדש יוצא וחרב אוכלתו שנא' בי"י בגדו כ י בנים זרים ילדו וגו' והסוד הגדול הזה הוא בהיותו נושא אשה לשם יופי הרי חבורו אינו לש"ש לפי שהוא מהרהר בצורת' בדרך הגופניות ואינו מחשב במחשבה טהורה עליונה הנה הבן הנולד מההרהור ההוא הוא בן נכרי וזר ועליו נאמר כי בנים זרים ילדו ואין לשם חלק בו ונמצאו בוגדים בשם ולכך נסמכה פרשת בן סורר ומורה ופרשת תלוי לפרשת יפת תואר להודיע כי מאשת יפת תואר לקוחה בשביה לא יצא אדם צדיק מאחר שאין הכוונה רק ליופי ואמר כי יצאו ממנה בנים סוררים ומורים ראויין לארבע מיתות ב"ד: ודע כי לא לחנם אירע לדוד ענין אבשלום ותמר כי שניהם בני יפת תואר היו .והטעם כמו שכתבתי כי כמו שהוא השורש כן יצאו הענפים וכן יהיו הפירות היוצאים מהאילן ההוא .גם לא לחנם אהב שלמה נשים עם היות שהיה בתכלית השלמות שנא' עליו ויחכם מכל האדם כי אם על ענין בת שבע אמו אשת אורי' החתי. גם דוד אביו ע"ה לא לחנם עשה המעש' הה וא של בת שבע אף כי היה תם וישר וירא אלהים אלא על מה שאירע לאמו עם ישי אביו כמאמר רז"ל כי שנא לאשתו אם דוד ולא רצה לקרב אליה והיתה לה שפחה אחת אמר לה לכי וטבלי ואבוא אליך הלילה מיד הלכה השפחה לגברתה אם דוד ואמרה לה כזה וכזה דבר עמי אדוני בעליך ועתה לכי טבלי ובואי הלילה באפילה למיטתי והוא יסבור שאני עמו במטה וישכב עמך וכן עשתה גברתה הלכה וטבלה וישכב עמה בלילה ההוא ונתעברה מדוד מאותה ביאה ונמצא שהיה דוד ע"ה כא' מבני תשע מדות שביארתי למעל' והוא מבני ערבוביא או מבני תמורה ולזה אמר הן באון חוללתי ובחטא יחמתני אמי לפי שלא כוון ישי לבא עמה כי סבור הי' שבא עם שפחתו ואעפ"י שכוונתה היתה לש"ש עתה ראה גם ראה עד היכן ישתלשל ויגיע כח המחשבה בשעת ביאה והנני מאיר עיניך לבאר לך הטעם: דע כי מעין המים בהיותו נמשך ממקום גבוה למקום נמוך יש כח להעלות אותם המים אל מקום גבוה אחר כנ גד גובה המקום שיוצאין ממנו וכן ידוע לבעלי הקבלה כי מחשבת האדם היא ממקור נפש השכלית שנמשכ' מן העליוני' ויש כח במחשבה להתפשט ולהתעלות ולהגיע עד מקום מוצאה ובהגיע' אל המקור אזי היא נדבקת ביסוד העליון שמשם נמשכה ונעשי' היא והוא דבר א' וכשהמחשבה חוזרת להמשיך מלמעלה למטה נעשה הכל בדמיון קו א' ואותו האור העליון נמשך למטה בכח המחשבה שמושכת אותו למטה ונמצא ששכנה עמו ואז האור נמשך ומתפשט באותו המקום שבעל המחשבה יושב שם. וכך היו החסידי' הראשוני' מדביקין המחשבה בעליוני' ומושכין האור העליון למטה ומתוך כך היה נמשך האש מלמעלה למטה כמו בן עזאי שהיה יושב ושונה והאש מלהטת סביבותיו ור"א שהיה יושב ודורש וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה רבינו ע"ה וגם מתוך כך היו הדברים בשבילן מתברכין ומתוספין כפי כח המחשבה וזה הוא סוד צפחת השמן של אלישע וכד הקמח של אליהו כי 156 כל דבר שהיו מחשבין בו ומתכוננין עליו באותה שעה היה מתקיים אם טוב ואם רע .ועל זה הענין אמרו ז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ואחר שהדבר כן הוצרכו רז"ל לומר כי בהתחבר האדם עם אשתו אם מחשבתו נדבקת בעליונים הרי אותה המחשבה מושכת אור העליון למטה והיא שורה על אותה טפה שהוא מתכוון עליה ומהרהר בה כענין צפחת השמן ונמצאת אותה טפה נקשרת לעולם באור הבהיר. וזהו סוד בטרם אצרך בבטן ידעתיך .מפני שכבר נקשר האור הבהיר בטיפת אותו צדיק בעת החבור לפי שהמחשבה נקשרת בעליונים ומשכה האור הבהיר למטה והבן זה עד מאד ושמרהו כי יועיל לזה הספר ולזולתו .ולכן אמר שלמה במשליו הנמרצות בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. וארז"ל ואפי' לדבר עבירה והיינו בצרכי הגוף קטן וגדול .ומה שאמר דעהו כבר ידעת מהו לשון ידיעה שהוא חבור הנפש השכלית ודבוקה באור העליון .וכאשר חבור האדם עם אשתו נקרא ידיעה כן דבוק הנפש בעולם השכל נקראת ידיעה .ולכן אמר הכתוב בטרם אצרך בבטן ידיעתיך .וזה כוון אל הצורה השכליות לא אל צורת עצמותו וכ"ש אל עיקר מציאתו .וידוע הוא שלא נקרא האדם יודע דבר פלוני עד שנדבק במושכל המשכיל ואמר בסוף והוא יישר אורחותיך כי האור העליון יהיה נבדק במעשיו ויהיו כלם בסדר נכון וקיים .ואחר שהודעתיך זה התבונן למה שארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה כמו שביארתי למעלה .כי בהיות האדם מחשב בדברי רשע וטינוף אזי מחשבתו נדבקת בטינופא בעליונים והרי נפשו מחייב לשמים שהרי הוא מטמא במגע .אבל אלו עשה עבירה למטה לא נגע אל השמים משפטה ואז יקל מעליו יותר מן הרהור הרע שהוא נדבק בעליוני' והוא קרוב לקצץ בנטיעות ומכאן תבין עונש המהרהר בעבירה בשעת תשמיש כי אותה המחשבה המטונפת חלה על הטפה ומיסדת ממנה יסוד רשע ועול ומטונף. ובהיות אדם ואשתו מתכונים בקדושה ובטהרה לדבר א' אזי יהא הזרע ההוא טוב וישר וירא אלהים .והנה זה מבואר טוב ונעים: : 157 פרק י הנפש המדברת והנפש המדברת ,מבואר הוא שכחה בלשון .א) .והיא הנפש אשר נפחה בוראה ית' באדם. כאמרו ויפח באפיו נשמת חיים .והיא היתה בו לנפש המדברת .כמו שתרגם אונקלוס .ויהי האדם לנפש חיה .והות באדם לרוח ממללא .וכן יראה מדברי רז"ל שאמרו :רבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא ,הוי משתעי ליה ולא אישתעי ,אמר ליה דמן חבריא את ,תוב לעפרך .הנה ראינו כי כח המדבר אי אפשר להיות באדם כי אם מהבורא יתברך ,והוא חלק מן השכל. הגהות וביאורים א) .הנפש המדברת צורתה וכוחה ,הוא בדיבור ,ויש דיבור פנימי ויש דיבור חיצוני ספר עקידת יצחק -שער סב אחר שמותר האדם משאר בעלי חיים סגולת דבורו ,הנה היה מהמחויב אליו שלא יצא מדלתי שפתיו דבר רק במה שישמר לו הבדלו .הקודם הוא מבואר ממה שאמר הכתוב (בראשית ב') ויפח באפיו נשמת חיים וגו' ,ותרגם אנקלוס והות באדם לרוח ממללא. ועם שזה יאמר בעצם וראשונה על הדבור הפנימי ,שהוא הכח המחשבי המיוחד אליו ,שעליו, נקרא חי מדבר ,כלומר חי שכלי ,כענין אחת דבר אלהים (תהלים ס"ב) ,דברתי אני עם לבי (קהלת א') ,וזולתם. מכל מקום הדבור החציני הוא שותפו רעו ומליצו ,יצא לחוץ ידבר את אשר עם לבבו לזולתו ,אם על דרך השאלה או התשובה ,או על דרך הלמוד ,או ההגייה ,עד שעל כן הוכרח שיהיה מציאות הדבור והלשון מכלל הנבראים בששת ימי הבריאה ,בו ישתתפו קצתם לקצתם ,להודיע את אשר בלבבם ,וכמו שאמר (משלי ט"ז) "לאדם מערכי לב ומי"י מעני לשון" .יאמר ,שכבר היה האדם בטבעו משכיל ומבין לערוך מערכי העניינים המחשביים אשר בלב ,אמנם מה' היתה לו למוד הלשון לשלמות שני ,בו יהיה שואל ומשיב ,באופן שישתלם בו מציאותו ,וכן אמר הנביא (ישעיה נ') י"י אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר .והכל אמרו (ב"ר פ' י"ח) שנברא העולם בלשון הקדש ,כי הוא הלשון הנברא במאמרו יתעלה ,ואשר בו השכיל לאדם וחוה לשמוע מפיו דבר ,ואשר בו ידברו איש את רעהו ,כמו שנתבאר במאמר (בראשית ב') לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו' (שער ח') .וממנו למדו הדורות הנמשכים אחרי כן להמציא הלשונות במספרם .וכבר נתפאר על זה ה' יתעלה באומרו (שמות ד') מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש וגו'. ומהידוע כי החרש שאינו מדבר אינו מכלל האדם בכל משפטיו (תרומות פ"א) ,וזה לפי שהדבור הפנימי והחיצון הם שותפים וקרובים ,חסרון האחד מעיד על חסרון השני בלי ספק .והוא מה שאמר הכתוב מסיר שפה לנ אמני וטעם זקנים יקח (איוב י"ב) .כי הסרת השפה נמשכת מלקיחת הטעם הפנימי מהמדבר .וההפך לב חכם ישכיל פיהו( ,משלי י"ו): ב) .כוח הקללה לחול ,מפני שכוח המדבר הוא עליון ספר החינוך -מצוה רלא שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה: אף על פי שאין בנו כח לדעת באי זה ענין תנוח הקללה במקולל ואי זה כח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות ,בין ישראל בין שאר האומות ,ויאמרו שקללת בני אדם ,גם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער .ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות ,נאמר כי משרשי המצוה ,שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה .וכעין ענין זה אמרו זכרונם לברכה [מועד קטן י"ח ע"א] ברית כרותה לשפתיים ,כלומר שיש כח בדברי פי אדם :ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו ,כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני ,וכמו שכתוב [בראשית ב' ,ז'] ויפח באפיו נשמת חיים ,ותרגם אונקלוס לרוח ממללא ,נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה ,ועל כן ידענו 158 ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים ,ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו ,וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע .ואפשר לומר עוד ,כי הענין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום ,כי עוף השמים יוליך את הקול ואולי יבואו דברי המקלל באזני מי שקילל: ג) .חיוב קיום מוצא שפתיים מפני שזה בכח המדבר ספר החינוך -מצוה שנ משום ככל היוצא מפיו יעשה: משרשי המצוה ,לפי שהאדם לא ישתתף בעליונים זולתי בדבור ,והוא כל החלק הנכבד שבו, וזה יקרא באדם נפש חיה ,כדמתרגם אונקלוס והות באדם לרוח ממללא ,כי שאר חלקי הגוף מתים הם ,ואם יפסיד האדם זה החלק הטוב ישאר הגוף מת וככלי אין חפץ בו .על בן נתחייב לקיים דבורו במה שהוא משתמש בו בדברי שמים מכל מקום ,כגון בהקדשות ובכל דברי הצדקות: וביתר כל עניני העולם ,אף על פי שלא נתייחדו בהן עשה ולאו ,ציוו חכמים והזהירו כמה אזהרות שלא ישנה אדם בדבורו .גם תקנו לקלל המשנה בדבורו כל זמן שנעשה בענין מעשה ,וזהו ענין מי שפרע הנזכר להם בהרבה מקומות. ד) .הדיבור הוא השלמת צורת האדם ספר גבורות השם -פרק כח ויהי האדם לנפש חיה והוה לרוח חיה ממללא .כי האדם צורתו חבור הנשמה השכלית והגוף ביחד, ודבר זה הוא עצמו כח המדבר שהוא נשמה עם הגוף כמו שיתבאר ,וכח המדבר הוא גמר צורתו ,וכל זמן שהוא בבטן אמו אין לו רוח ממללא עד שהוא יוצא לאויר העולם .והכאה הזאת שהוא מכה על פיו ,רצה לומר גמר צורתו ,ונקרא זה הכאה על פיו ,כי כן גמר צורה של כלי נקרא מכה בפטיש המכה על הכלי בגמר מעשה זהו גמר מלאכתו ,כן גמר צורתו שהוא חי מדבר הוא נעשה על ידי גמר פיו ששם כח הדברי ,והגמר היא הכאה ושם נגמר ונעשה האדם מורכב מן הנשמה השכלית וגוף .וזה כי פועל הדבור על ידי גוף ,ואי אפשר זה בלא נשמה שכלית כמו שאמ' למעלה כי התינוק שאין לו שכל אינו מדבר וכן הבהמה יש לה כלי הדבור ואין בה דבור כי הבהמה אין לה נשמה שכלית .ובא לומר כי גמר צורתו של אדם שזהו גמר מלאכתו, נעשה בגמר פיו שבו כח הדברי. ה) .נבלות הפה מנבלת את צורת האדם ספר חדושי אגדות חלק ראשון עמוד כה -מסכת שבת באון נבלות הפה צרות רבות וכו': אמר רב חסדא כל המנבל וכו' .פירוש ,כבר אמרנו כי החטא נבול פה הוא שחוטא בדבר אשר הוא צורת האדם ,במה שהאדם חי מדבר והוא מנבל פה אשר נחשב צורת האדם .ואף אם הוא חוטא בדבורו והוא מחרף ומגדף אין החטא ההוא מיוחד לפה [כי הוא כפירה] .אבל נבול פה חטא הזה מיוחד לפה שאינו עושה דבר רק שמוציא דברי נבלה .אבל חטא זה נקרא נבול פה שמנבל את פיו והוא חוטא בצורת האדם בלבד שהוא הפה .ולכך אמר לפני זה שבשביל חטא נבול פה צרות רבות וגזירות מתחדשות ,כל זה בשביל שחוטא בצורה שהוא כל האדם ,שכן תרגום אונקלס (בראשית ב') ויהי האדם לנפש חיה .והוה אנשא לרוח ממללא: 159 כי יש בשכל ג' מינים ,או תקראם ג' מדרגות מושכלות .א) .והם שכל האפשרי ,המכונה שכל החומרי הוא כח המדבר .ושכל הקנוי והוא העיוני .ושכל הפועל .ב) .שאבארם לפנים בסמוך .ושכל החומרי שהוא השכל המתפעל ,יהיה דמיון החומר והנושא לשכל הקנוי והוא השכל הנקנה .ושכל הנקנה ,דומה כחומר וכנושא לשכל הפועל .ושכל הפועל לפעולת ההשגה בכח המדבר .והגיעו השגתו בתכלית מדרגות השלמות אשר לאדם ,הוא שישיגהו ,והוא תכלית ההצלחה. הגהות וביאורים א) .שלשה מיני שכל יש באדם כתב הגר"א (אורות הגר"א) ,וז"ל" :מפני שהיות ע' כוחות נטועות באדם ,והשכל הוא המנהיג אותם ,נחלק לשלשה והם :השכל העיוני ,והוא אשר שמו החוקרים שמו 'אלוקיות' ,והוא הראשון במעלה ,לפי שהנושא אשר תחקור הוא הנמצא בהחלט, והעיוני המיוחד הוא [לחשוב] באל יתברך ובמלאכיו וכל צבאיו ,מצד שהם צורות נכבדות מופשטות מחומר כלל. והשכל המחשבי ,הוא אשר קראוהו המחקרים' :מדיני' ,שהיא המעיינת בתכלית המיוחד לאדם ,להמציא הבריאות לגופו להעמידו על בוריו ,ולהמציא מזונו ההכרחי. השכל המעשי ,הנקרא בפיהם' :טבעי' ,איך לזרוע ולקצור למזונו ההכרחי ,היא מעיינת תחבולות איך להוציאם אל הפועל". ג) .בשכל העיוני שלש מיני השגות. ספר הברית -חלק א מאמר י"ח נפש המדבר -פרק ב בעיוני הזה משיג האדם שלשה מיני השגות: א) הוא שכ ל נקנה ר"ל שהוא קנוי ומבונה מן הקדמות אשר המה החושים או מושכלות הראשונות ועל ידם הוא בונה וקונה חכמות רבות גדולות ונפלאות בהיקש השכל ודרכי המופת המהלך על כנפי ההיגיון עלי דרך ועל אורח המחקריי: ב) היא השגת מציאות הבורא ומציאות צורות הנפרדות הם המלאכים הנפרדים מחומר לא שמשיג מהות הבורא או המלאכים לפי שאינו בחוק הבשריי להשיג המהות: ג) שמשיג על ידו הצורות הטבעיות הנושאים על החומר והוא משיג הצורה העצמיית ומפליטה מהחומר הנושא אותה. 161 פרק י א הנפש המתאווה ונפש המתאווה ,היא תתאווה כבהמה .וכלן נקראת נפש הבהמי ,וממנה נמשכות כל התאוות הרעות ,בהתגברה על הגוף ,ובה ישתוקק א) .האדם לדבר אחד או ימאסהו ,ובסבתם נמשכות המחשבות הרעות ,הכעס והרצון ב) .והפחד והגבורה ג) .והאכזריות והרחמנות והאהבה והשנאה .והרבה מאלה המקרים הנפשיים הם בסבתה. הגהות וביאורים א) .החשק ימשוך אחריו היותר גדול שבכאבי הנפש ספר שבילי אמונה -הנתיב החמישי -השביל השמיני והחשק מן החוליים המתיילדים במוח והוא תגבורות תשוקה עם מחשבה ותאוה ולכן ימשוך אחריו היותר גדול שבכאבי הנפש רצוני לומר המחשבה והתעור' ולכן החשק היא שם למה שיהיה יותר מן האהב' וכמו שהניצו ח הפלגת הזריזות כן החשק הפלגת אהבה ומלת חשק תורה על זה שהוא מלשון וחשוקיהם כסף כלומר שנקשר לבו בלב' קשר אמיץ שאינו נפרד כלל .וכתב אפלאטון צריך האד' להתרחק מהחשק כי היא תקווה מתעוררת בלב ויתקבצו בו כחות מן התאוה וכל אשר יוסיף להתחזק יוסיף בעליו לדאוג ולהיעצב ולהניד שנתו וישרוף דמו ויתהפך למרה שחורה ותבער המרה הירוקה ותשתנה אל המרה השחורה ומתגבורת המרה השחורה תשחת המחשבה ומהשחתת המחשבה יהיה חסרון השכל ובלבול הדעת ויגרום לעצמו השיגעון ויהיו עמוקים מהירי התנועה בעבור סער הנפש במחשבה ותשוקת' להשיג מה שישתוקק אליו ויהיו עפעפיו כבדו' ומראהו כרכומי לתגבורת המרה השחור' ויהיה דפק עורקיו חזק לו ימצא בו התפשטות הדפק הטבעי ולא ישפל הכאתו וכאשר תעמיק הנפש במחשבה יופסדו פעולות הנפש ופעולות הגוף יחד כי הגוף נמשך אחרי הנפש בפעולותיה והנפש נמשכת אחר הגוף גם כן בהתחדשו ורפואתו בחמלת הבורא יתברך כי לא מצאתי לו רפואה אמנם הנאות לו להוציא מלבו מחשבתו ולהרחיקו מהמשך במחשבה וישמחוהו בהשמעת השיר ובכל מיני שמחה ויתמיד הבטת המים והירקות והפנים הנעימים ב) .התנועות הנפשיות ,הכעס והפחד והדאגה וכדומה ספר שבילי אמונה -הנתיב החמישי .השביל התשיעי בתנועות הנפשיות: התנועות הנפשיות צריך האדם לידע אותם ולהיזהר בהם ואלו הן הכעס והפחד והדאגה והשמחה שהם פעולת הנפש. הכעס הוא תנועת הרוח מתוך הגוף לחוצה לו אם הדם מבקש לבצר ולכן דפק לבו קטן וחלוש מאד. והנה לא ימות ממנו האדם אמנם יעורר חמימות הגוף ומחממו חמימות גדול ומוריש קדחת וימות וקדחת עפושית בו יתעוררו החלטים .וכתב אפלאטון כאשר השחין מחולי הגוף כן הכעס הוא מחולי הנפש .עוד כתב יאות לאדם לדעת שיעור הכעס ואל יהי כעסו חזק וארוך ולא חלש וקצר כי הא' ממדות זאבי היער והשנית ממדות הנערים. ואולם הפחד יוריש לגוף רעדה וקרירות ,כי הלב מפחדו ימשוך אליו הטבעי ,ולכן יהא דפק לבו גדול מאד ויצטננו אצבעות ידיו ורגליו. והדאגה תפעל בנפש פעולת הפחד אלא שפעולת הפחד תהיה בבת אחת והדאגה תפעל בזמן .ועל זה יתכן להמית הפחד כשיתחזק ויהיה האדם מוכן בבניינו וטבעו רפה הלב ,ולזה תופסד הנפש כשירפה רפיון רב אחרי כן תצא לחוץ ,והדאגה תמס הלב .ואמר גאלינוס שתיית סם המות קל מהדאגה כי הדאגה היא מות טבעית לפי שמיבשת רטיבות הגוף ותפיל לאדם בקדחת היבש, ומחלשת כח האדם ,ומפלת תאות המאכל ,ומשמן בשרו ירזה ,כי היא תקבץ תנועות הדם והחום הטבעי .ונוחם כשיכבד להב הנפש בבורחה ממה שיעציבהו ויזיק בה. 161 ולכן אין ראוי למשכיל לדאוג על מה שאבד ממנו .כי לא תועיל לו דאגתו כי לא ישוב לו בשביל זאת הדאגה הממון שנאבד ממנו או ג"כ אם מת לו מת לא יוכל להחיותו כמאמר דוד על בנו ועתה מת ,למה אני צם האוכל להשיבו וגו'. גם אין לאדם לדאוג על מה שיש לו עתה ,כי כשיעריך אותה הרעה לשעת מיתה ,ימצא שתהא אותה הרעה טובה ,כי תהיה שעת מיתה רעה ממנה .והדואג על מה שעתיד להיות עושה סכלות כי מי יודע אם ימות קודם שיבוא אותו הדבר כמו שאמר בן סירא אל תדאג לצרת מחר כי לא תדע מה יולד יום אולי יום מחר יבא ואיננו ונמצאת דואג על עולם שאינו שלך .ואמר החכם הדואג אשר לא יתום יגונו ,מבקש יותר מכדי ספקו .וחכם ראה לאדם דואג אמר לו אם דאגתך על העולם הזה יניח לך האלהים ממנה .ואם על הבא האלהים יוסיף לך דאגה. אמרו ז"ל שלשה מביאין לאדם לידי דאגה .גידול שער ,וגידול ציפורנים ,ובגדים פצועים .עוד אמר החכם ששה לא יחסר מהם דאגה .אלו הן .המקנא .והחומד .והעשיר .והמפחד מן הריש. והיושב עם בני מוסר ואינו מהם .ומי שיש לו זמן מועט עדיין שהעשיר ,לפי שהוא מפחד על ממונו. והמבקש מעלה שהוא פחות ממנה .ואמר החכם הרוצה להאריך ימים יזמין למקרים לב אמיץ .וכתב ארסטו כאשר תראה האדם בעציבות המתמדת שאין לו סבה ידועה ונמיכת הרוח ועצלות הנפש עם ייאושו מטוב העולם ,זה יבא מרוב השחורה .ולכן ראוי לנקות ויריח ההדס והחבק שהם משמחים לב הדואג. והשמחה הממוצעת תגדל החום הטבעי ויתחזקו כחות האיברים לפעול פעולותיהם כראוי ויתעכל המזון עיכול טוב בקלות וייטב מראה הפנים ויתחזק אור העיניים וכל ההרגשות ויתחזק אור השכל וכן ראוי לאדם לשמוח בחלקו בימי הבלו ולא יבקש יתרונות .וצווה פילוסוף לתלמידו ואמר לו די לך מן העולם הזה מה שיטריפך לחם חוקך ומה שירוה צימאונך ומה שיסתיר ערוותך ודי לך במקום שיהא לך בו מחסה מזרם צל מחורב .והיה משרת נשמתך ותצליח ותעשיר ושים הארץ ערשך והכוכבים נרך והחכמה בקשתך ולמוד ועשה מהתורה עסקך ותהיה מבחר אנשי דורך ותשיג למעלת המשובחים מאחיך .והזהר מהרשת הפרושה על הארץ מאהבת האנשים לנשים כי משחתת החכמה והנפש .ומסירה האימה ומעוררת השנאה .אמנם ריבוי השמחה יזיק הרבה ואולי אם יהיה חלש בבניינו תמיתנו ,כי יצא החום טבעי לשטח הגוף ויתקרר הלב פתאום: ג) .תנועות הפחד והגבורה והעיצבון דרשות הר"ן -הדרוש השנים עשר תנועות הפחד והגבורה הם הפכיות ,כי תנועת הרוח מחוץ לפנים ,ותנועת הגבורה היא תנועת מפנים לחוץ ,וסבת התחלפות כל זה ,כי הפחד מסובב מדם דק מימי קר ולכן מפני קרירותו ודקותו הוא כבד התנועה לחוץ ,ותקל יותר תנועתו מחוץ לפנים .ולכן יקבל רושם הדברים המפחידים מהרה .ותנועת הגבורה מסובבת מדם עב רב החום בלתי עכור ,וזה לרוב חמימותו ודקותו יוליד רוח רב תקל תנועתו מבפנים לחוץ ,ולזה יהיה מוכן לגבורה עד שלא יתחדש בבעליו הפחד והעיצבון ,כי בעלי הגבורה לא יפחדו ולא יתעצבו ,כי העיצבון היא התקיים צורת ההיזק בדמיון, ובעלי הגבורה לא יתעצבו -כי להפלגת תנועתם בנקמה ולקלותם ידמה להם כאלו כבר נעשה, ולהתקיים הדמיון ההוא תסור צורת המזיק מהדמיון .והוא מה שאמרה תורה לא תקלל חרש ,ואין הכוונה בחרש לבד ,שהרי אמרו .מנין לרבות כל אדם ת"ל בעמך לא תאור ,אבל הכוונה בזה כי הנפש כשהתנועה לנקום מהמזיק כפי צורת ההיזק הקיימת בדמיון ,הנה לא תסור מהיות מתנועעת עד שתגמול למזיק לפי צורת ההיזק הרשומה בדמיון ,וכאשר שלמה [לה] ,אז תנוח אותה התנועה ונעדרה אותה הצורה מהדמיון .ופעמים תשלמנו גמול בקללה ובחירופין לבד ותנוח בדעתה, בשיעור מה שהגיע למזיק מן הנזק באותן המאמרים והחירופים .ופעמים יהיה הענין יותר קשה ולא תנוח התנועה ההיא עד שתיקח נפש המזיק ותסלקהו מהמציאות ,וזה הוא התכלית .ופעמים תהיה תנועת הנפש לקטנה לבקש עונש המזיק .וזה לקטנות עונו עד שתנוח התנועה ההיא בזעקות ,וגזמו אותו וקללו אותו .ואולי היה עולה במחשבתנו כי תכלית מה שאסרה לנו התורה קללת איש מישראל ,כשיהיה משמיע אותו למה שישיגהו מן הצער והכאב אבל קללת חרש לא תהא אסורה, לכן הודיעתנו התורה כי לא הקפידה בענין המקולל לבד ,אבל הקפידה בענין המקלל שלא ירגיל נפשו לבקשת הנקמה ,ובזה יטה מזגו אל השווי ,וכל זה אמנם מתכונת בעלי הגבורה אשר להם בזה 162 הכנה טבע ית .ולכן בקש יהונתן לדעת אם הם מוכנים לגבורה או לבריחה .וכאשר מצא שהם מוכנים לפחד וליראה עלה עליהם ועשה והצליח .וזה אמנם לא היה בכלל נחש ,כי זה יגזרהו עיון שכלי ומנהגו של עולם הוא .ומה שאמר כל נחש שאינו וכו' אינו נחש ,הכוונה בזה שכל נחש מהנחשים האסורים שלא יסמוך עליו כמו שהיה אלו סומכים [בנסותם] בדבר המותר אינו נחש, ורב כשהיה בודק במברא לא היה תולה מעשיו באותם הדברים: 163 והיא החוטאת ,כי היא יצר הרע .א) .ועליה נאמר והנפש החוטאת היא תמות .וצריך הירא את דבר ה' להלחם עם הנפש הבהמית הזאת ,כגיבור הנלחם עם אויבו .ובעת עלותה ישפילנה ,ובעת התגברה יחלישנה ,עד אשר ישב בבטח ובשלוה וימצא שלום לנפש השכליות .כענין שאמר שלמה ע"ה "תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע" נהיה משורש נהייתי ונחליתי ,והוא על משקל "נפש נענה תשביע רצונו" לומר תאווה הנשברת אחריתה תערב לנפש ,היא נפש השכלית .ותועבת כסילים סור מרע ,רצונו .כי הכסילים תיעבו הטוב ,שהוא סור מרע .ובחרו ברע ולא סרו מאחרי תאוותם ,ומאחרי שרירות לבם הרע .ומאחר שלא נתרחקו מן המידות המגונות ומהבלי התענוגים הגופיים ,הנה הם בהמה על צורת אדם .הואיל והנפש השכלית אשר להם ,לא תשלים פעולתה .וזהו מאמר הכתוב "יודע צדיק נפש בהמתו וגו'" .רצונו לומר ,כי הצדיק שובר נפש הבהמית שבו ,כמו יודע בהם את אנשי סכות .וכן וידוע חולי. הגהות וביאורים א) .הנפש הבהמית היא היצר הרע ספר עץ חיים -שער נ פרק ז כי הנפש הבהמית היא החוטאת ואלו מגדלים ויועצים הגוף וכל מדות רעות כגון כעס וכיוצא כולם מהם נמשכים לפגום הנפש והם נפש המתאוה והחומדת לכן נקרא יצה"ר ספר עץ חיים -שער נ פרק ט ונבאר מהו ענין יצה"ט וי צה"ר כי הוא עומק גדול ונלע"ד דבר האמיתי כי נודע כי כל העולמות הם טו"ר והנה בעולם העשיה הרע הוא ד' יסודות שהם שמרים של האופנים ואלו נכנסין באדם לפתח חטאת רובץ .החומר שהוא הגוף והצורה שהוא ענין נפשות היסודות כנ"ל ולא נגמר כניסתן בתשלום עד שלש עשרה שנה כי כן הגוף הולך וגדל וגם הנפש הולך וגדל כי תחלה נכנס נפש הדומם והצומח שהוא הזן ואח"כ נפש חי בתשלומה עד שהולך ברגליו ומתנענע כרצונו ואח"כ נכנס בו נפש השכל המעשיי שהוא מזמן הפעוטות ואילך ואח"כ שכל העיוני לדעת בחכמות המלאכות והסחורות והרי נשלמו ד' חלקי הנפש וחומר ארבע יסודות בתשלום י"ג שנה .וזה נקרא גוף האדם ונפש ד' יסודות הנקרא דרך כללות נפש הבהמית ,כי כל תאותה להחזיק הגוף כעין הבהמה וזו הנפש הוא מצד הרע ושמרים דעשיה .....והנה על נפש היסודות אמרו שהיצה"ר נכנס באדם משנולד כי האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה .עכ"ל 164 ויש מפרשים יודע צדיק נפש בהמתו ,שהצדיק הוא יודע איכות שיתופה בחומר בהמתו, ומנהיגה בהנאותיה כפי הכמות הראוי לה מהם .א) .ורחמי רשעים אכזרי רוצה לומר ,כי מה שמרחם הרשע והגרגרן על נפש הבהמי שלו ,והוא מענגה ומעדנה ומשביע אותה יותר מצורכה ,אותה הרחמנות שידמה שהוא רחמנות שיעדן גופו במאכל ובמשקה ובתאוות ,היא האכזריות עצמה .כי ההצלחות ההם הגופניות ,אינם כי אם דמיונות ,ומקרה הגוף .והם כלין בכלות הגוף .ולכן מצאנו שהנזיר לפי שמנע עצמו ממקצת מעדני העולם ,נאמר בו "כי נזר אלהיו על ראשו" ודומה לכהן גדול. הגהות וביאורים א) .יודע צדיק נפש בהמתו ספר השל"ה הקדוש -מסכת סוכה -פרק נר מצוה ולמקנהו עשה סוכות ,והוא על דרך שכתב בעל שבילי אמונה [נתיב ו'] על פסוק (משלי יב ,י), יודע צדיק נפש בהמתו ,זה לשונו שם ,רצה לומר כי הצדיק שובר נפש הבהמית שבו ,כמו ויודע בהם אנשי סוכות .ויש מפרשים יודע צדיק נפש בהמתו ,שהצדיק הוא יודע איכות שיתופה בחומר בהמיותו ומנהיגה בהנאותיה כפי הכמות הראוי לה מהם ,עכ"ל .אף כאן אמר ולמקנהו עשה סוכות, לפי שעשה לה תיקון ,כמו ויעש אלהים את הרקיע ,ועשתה את ציפורניה ,רוצה לומר תיקון לנפש הבהמית שלו הנרמז במלת ומקנהו .סוכות -רצה לומר כמו שהסוכה היא דירת עראי ושעור מצומצם רק שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ,והם שבעה טפחים על שבעה כמוזכר בפוסקים ,כך היתה אכילתו של יעקב אבינו עליו השלום הנרמז במלת מקנהו כדלעיל ,כל ימיו אכילת עראי ושיעור מצומצם כדי חייו ,פת במלח ומים במשורה כדי ללמוד תורה ,כי לא בקש כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש .על כן אמרו סוכת כנגד יעקב ,כלומר יזכור כל אדם מה שנאמר אצל יעקב ולמקנהו עשה סוכות על הדרך הנזכר ,ואז לא יכוין בריבוי סעודתו ביום טוב אל מלוי הבטן והנאות הגרון בלבד שהוא מצד נפש הבהמית ,רק יכוין גם כן בזה לעורר כחות הגופניות כדי שיעורר הכח הנפש על דרך הנזכר לעיל רק אשר יאכל לכל נפש וכו': 165 ואם יקש ה עליך מה שארז"ל וכפר עליו מאשר חטא על הנפש ,וכי באיזו נפש חטא זה ,אלא מפני שציער עצמו מן היין ,קל וחומר ,ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה .זה אל יקשה עלינו ,כי פירושו הוא כמו שאורך. דע! כי הנזיר הקדיש את עצמו לבורא ית' ,ומנע עצמו מן היין ,ומן התגלחת .וסבור כי יכול לקבל .ואולי בזמן נזירותו כשהוא רואה חבריו שותים יין ומתגלחין ,היה מתנחם בנפשו ונמצא כמו מתחרט .ולכן צריך כפרה על הנפש ,רצוני לומר בעבור שנתחרט בנפשו .לפיכך יהיה לו זה הקרבן כפרה על אותה חרטה ,כדי שלא יפסיד כלום משכרו שעשה עצמו נזיר. שאם תרצה לומר שעשה חטא לפי שנדר ,היאך צווהו הבורא ית' לעשות כך ושלא לעשות כך .ומנע אותו מלאכול ענבים לחים ויבשים .ואדרבה היה לו להיזהר מתחלה עליו שלא ידור במצוה במוראו .ותהיה זאת אחת ממצות לא תעשה כמו לא תתגודדו ולא תשימו קרחה .ולמה הזהיר המלאך לאשת מנוח שלא תאכל מגפן היין .וצוה על הבן להיותו נזיר אלהים .אלא הדבר הוא כמו שביארתי .כי בעבור שיש בני אדם שסבורין לקבל ,ועכשיו אינן יכולין לקבל, לפיכך מפני אותם הצריך הכתוב משפט אחד לכל ,והוא להביא קרבן על שציער עצמו ולא עשה מאהבה .על כן גרסי' מפני שציער עצמו .א) .ולא גרסי' שמנע .אלא בעבור שמצטער אי אפשר לו שלא יתנחם בעצמו ,ולכן יביא קרבן כפרה על אותה הנחמה כדי שלא יפסיד שכרו .אבל מי שרואה שיצרו מתגבר עליו שנודר להיות נזיר ועושה מאהבה ואינו מתנחם כמה שכרו הרבה מאד כי החליש נפש בהמיותו. הגהות וביאורים א) .אסור לו לאדם לצער נפשו ורק החסיד שיכול לעשות מאהבה ולסיבה מוכרחת הקדמות הרמב"ם -שמנה פרקים להרמב"ם -פרק ד ולזה הענין לא היו החסידים מניחים מתכונות נפשותיהם תכונה הממוצעת בשווה ,אך היו נוטים מעט לצד היתר או החסר על דרך הסייג והשמירה ,רצוני לומר על דרך משל ,שהיו נוטים מן הזהירות לצד העדר הרגש ההנאה מעט ,מן הגבורה -לצד מסירות נפשו בסכנות מעט ,מטוב הלבב לצד יתרון טוב הלבב מעט ,מן הענווה -לצד שפלות הרוח מעט ,וכן בשאר העניינים .ואל זההענין רמזו באמרם ,לפנים משורת הדין .אבל מה שעשו אותם החסידים בקצת הזמנים וקצת אנשים מהם גם כן ,מנטות אחר הקצה האחר בצום ,וקימה בלילות ,והנחת אכילת בשר ושתית יין, והרחקת הנשים ,ולבוש הצמר והשער ,ושכונה בהרים והתבודד במדבריות ,לא עשו דבר מזה אלא דרך רפואות ,כמו שזכרנו ,ולהפסד אנשי המדינה גם כן ,כשיראו שהם נפסדים בחברתם ורעות פעולותיהם ,עד שיפחדו מהפסד מדותיהם בעבורם ,על כן ברחו להם למדברות ולמקום שאין שם אדם רע ,כמאמר ירמיה הנביא עליו השלום (ירמיה ט' א')" ,מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בוגדים" .וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלו הפעולות ולא ידעו כוונתן ,חשבו שהן טובות וכונו אליהן ,בחשבם שיהיו כמותם ויענו את גופתם בכל מיני ענוי ,ויחשבו שהם הקנו לעצמם מעלה ומדה טובה ושעשו טובה ושבזה יתקרב האדם לשם כאילו השם יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו ,והם לא ידעו שאלו הפעולות רעות ושבהן תגיע פחיתות מפחיתות הנפש ואין להמשילם אלא לאיש שאינו יודע במלאכת הרפואות ,כשיראה בקיאים מהרופאים שהשקו חולים נוטים למות סמים הנקראים בערבי "שהס הנטל" ובלעז - "קולקונטרידא ואשקמוניאה" ,ו"הצבר" ובלעז " -אלואי" וכיוצא בהם ,ופסקו מהם המזון ,ונרפאו מחלים ונמלטו מן המוות הצלה גמורה ,ואמר הסכל ההוא ,אחר שאלו הדברים מרפאים מן החולי, כל שכן שיעמידו הבריא על בריאותו או יוסיפו בה ,והתחיל לקחת אותם תמיד ולהתנהג בהנהגות החולים ,שהוא יחלה בלי ספק ,כן אלו הם חולי הנפשות בלא ספק בלקחם הרפואות על הבריאות, וזאת התורה התמי מה המשלמת אותנו ,כמו שהעיד עליה יודעה (תהלים ,י"ט ח')" ,תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" ,לא זכרה דבר מזה ,ואמנם כונתה להיות האדם טבעי הולך בדרך האמצעית ,יאכל מה שיש לו לאכול בשווי ,וישתה מה שיש לו לשתות בשווי ,ויבעול מה שמותר לו לבעול בשווי ,וישכון במדינות ביושר ובאמונה ולא שישכון במדברות ובהרים ,ולא שילבש הצמר והשער ,ולא שיענה גופו ,והזהירה מזה לפי מה שבא בקבלה ואמר (במדבר ו' י"א), "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" ,ואמרו רבנן זכרונם לברכה (תענית י"א .נדרים י' .נזיר י"ט - כ"ב .סוטה ט"ו .בבא קמ א צ"א .שבועות ח')" ,וכי על איזה נפש חטא זה ,אלא שמנע עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר ,מה זה שציער עצמו מן היין צריך כפרה -המצער עצמו מכל דבר ודבר על 166 אחת כמה וכמה" ובדברי נביאינו וחכמי תורינו ראינו ,שהיו מכונים על העינוי ושמירת נפשם וגופם על מה שהתחיבה התורה ,וענה השם יתברך על יד נביאו למי ששאל לצום יום אחד בעולם אם יתמיד אם לאו ,והוא אומר לזכריה הנביא (זכריה ד' ג')" ,האבקה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים" ,וענה אותם (זכריה ז' ה')" ,כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום למתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים"....... וכשיבוא האיש הסכל בלא ספק וישתדל להוסיף על אלו הדברים כמו שיאסור המאכל והמשתה, מוסיף על מה שנאסר מן המאכלים ,או יאסור הזווג יותר על מה שנאסר מן הבעילות ,ויתן כל ממונו לעניים או להקדש מוסיף על מה שבתורה על ההקדשות ועל הצדקות ועל הערכים -יהיה עושה מעשים רעים והוא לא ידע ויגיע אל הקצה האחר ויצא מן המיצוע לגמרי ,ולחכמים בזה הענין דבר לא שמעתי כלל יותר נפלא ממנו ,והוא בגמרא דבני מערבא בפרק התשיעי מנדרים דבר בגנות המקבלים על עצמם שבועות ונדרים עד שישארו כעין אסורים ,אמרו שם בזה הלשון ,אמר רב אידי בשם רבי יצחק" ,לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים" וזה הענין שזכרנו בשווה בלא תוספת ובלא חסרון ,הנה התבאר לך מכל מה שזכרנוהו בזה הפרק. 167 מזה למדנו שראוי כל חכם לב לשום השתדלותו תמיד לנהוג עצמו בדרך הממוצעת ,ואז יקרא חסיד .כמאמר הכתוב גומל נפשו איש חסד א) .אמנם אם יראה שיתגברו עליו התאוות .ימנע מהם כמו שעושה הנזיר .או יתענה לעתים רחוקים כדי להמית הבהמיות העודפת עליו .ואם יראה שיזיק לו לפי חלישות טבעו ,ירחק ממנו ולא יענה עצמו יותר מדאי כדי לקצר ימיו. כמו שעושין פרושי האומות המסגפים עצמן בכל מיני סגוף כאלו הבורא יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו ,כי זה הוא בלי ספק אכזריות גמורה .ועליו נאמר ועוכר שארו אכזרי .ב) .ומי שמגרר עליו הנפש הזאת ,ר"ל הנפש הבהמית ,הוא כסיל אטום מעט הבנה. מסתכל בתאוות הפחותות רב מאכל ומשתה משגל והתולדה ודומה לטבע הצמחית. הגהות וביאורים א) .גומל נפשו איש חסד מדרש רבה ויקרא פרשה לד פסקה ג גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לעשות מצוה אמרו לו וכי מה מצוה זו אמר להן לרחוץ בבית המרחץ אמרו לו וכי זו מצוה היא אמר להם הן מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב (בראשית ב) כי בצלם אלהים עשה את האדם עאכ"ו ד"א גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא: בעשיית מצוות אדם גומל חסד עם נפשו ספר שיח יצחק חלק א - והנה המצוות ידועים שהם גומלים חסד לנפש ,כמ"ש "גומל נפשו איש חסיד" ,שכל מצוה בפרט מתקנת איכות א' בנפש מתרי"ג איכויות שבה ,וכמו שהנפש באדם היא יסודית וחומריות ממוזג עם רוחני ,והוא נפש שבו כל החושים :כמו כן המצוות רוחניות ,שהם חלק גילוי רצונו יתברך המתגלה בהשתלשלות אל האדם ,ומלובשין בדברים גשמיים חומריים ,לכן הם פועלים ומתקנים הנפש ,כל אחת בפרטות לפי סגולת איכות זה שבנפש ,כך היא סגולת וטעם המצוה הזאת ,וזה נדמה למה ש האדם זורע כמה מינים בערוגות שדותיו וכל אחת מוציאה פרי למינו להוציא חיים לאדם ,כמו כן כל מצוה ומצוה מוציאה ומגדלת כח האיכות הזה שבנפש ,כדי להמציא חיים נצחיים לנפשו, ב) .עוכר שארו אכזרי אלו המסגפין עצמן ספר מסילת ישרים פרק יג -בביאור מדת הפרישות אך הפרישות הרע הוא כדרך הסכלים אשר לא די שאינם לוקחים מן העולם מה שאין להם הכרח בו ,אלא שכבר ימנעו מעצמם גם את המוכרח וייסרו גופם בייסורין ודברים זרים אשר לא חפץ בהם ה' כלל ,אלא אדרבא חכמים אמרו (תענית כב) :אסור לאדם שיסגף עצמו ,ובענין הצדקה אמרו (ירושלמי סוף פאה) :כל מי שצריך לטול ואינו נוטל ,הרי זה שופך דמים .וכן אמרו (תענית כב)" :לנפש חיה" ,נשמה שנתתי בך החיה אותה ,ואמרו (שם יא) :כל היושב בתענית נקרא חוטא, והעמידוה בדלא מצי מצער נפשה .והלל היה אומר (משלי יא)" :גומל נפשו איש חסד" על אכילת הבוקר והיה רוחץ פניו וידי ו לכבוד קונו ,קל וחומר מדיוקנאות המלכים (ויקרא רבה לד) .הרי לך הכלל האמיתי :שכל מה שאינו מוכרח לאדם בעניני העולם הזה ראוי לו שיפרוש מהם ,וכל מה שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה כיון שהוא מוכרח לו ,אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא .הנה זה כלל נאמן ,אך משפט הפרטים על פי הכלל הזה אינו מסור אלא אל שקול הדעת ולפי שכלו יהולל איש ,כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים כי רבים הם ואין שכל האדם יכול להקיף על כולם אלא דבר דבר בעתו: 168 פרק יא הנפש השכלית הנפש השכלית .עיקר פעולתה הוא במוח ,וממנה נמשכין החכמה והתבונה אל הלב ,לחשוב מחשבות .ומשם אל הכליות היועצות לגמור המחשבה ,ולהמשיכה אל האיברים .ולהוציא המחשבה אל הפועל .א) .ומי שגברה עליו זו הנפש שב רוחניי אלהיי ,מתאווה מאד בדרכי המלאכים ב) .כפי יכולת האנושית. הגהות וביאורים א) .הנפש השכלית עיקר פעולתה במוח ומשם משתלשל עד פעולת האברים ספר הברית -חלק ב מאמר ח פרק ט ככה כח המחשבה הוא יותר גדול ונפלא מכח הדיבור ,כי המחשבה השכלית היא דיבור רוחני כמה שכתוב דברתי אני עם לבי (קהלת א') ,והדיבור הוא שכל וגפניי כמה שכתוב לב חכם ישכיל פיהו (משלי ט"ז) ,ויותר חשוב דיבור רוחני משכל וגפניי כי הדיבור הוא דיבור הגוף וגשמיי ונגלה, והמחשבה הוא דיבור הנפש ורוחני ונעלם אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולו .והוא נגיד ומצוה לכל אברי הגוף כרצונו ,והמה בהיותם מביני מדע לשונו הרוחניי תיכף סרים למשמעתו אל כל אשר יצוה ולמאמרו כסופה ירדופו ,יקום אבי יבחן שהאדם במחשבתו יצווה לידו להגיע לו חפץ אחד מן השולחן ותיכף ידו תבין את זאת וברצוא ושוב יגיע לו אותו החפץ וישיב לשונאיו דבר ההוא על כי הוא שומע קול לו קול אליו .בלי נשמע קולו לזולתו מבני האדם אשר עמו ,וכן יצוה לרגליו במחשבתו ללכת ותיכף אל אשר יהיה שמה הרוח של מחשבה ללכת ילכו ולאתר דבעי בר נש תמן יובילון יתיה .הרי שהמחשבה היא החשובה מהדיבור מכש"כ ממעשה אשר למטה במדרגה מהדבור כאמרם ז"ל (ביומא פ"ג) הרהורי עבירה קשין מעבירה: ב) .השכל בטהרתו הרי הוא כמלאך ספר אמונה ובטחון לחזו"א פרק א כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו ית' מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ ,ונשמתו נעימה עליו ,והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד' ,וכל תענוגי בשרים חמקו עברו ,ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוממת בשמי שמים: ובהעלות האדם בערכי קדש אלו ,נגלה לפניו עולם חדש ,כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים ,וליהנות מזיו הקדש ,וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד ענג של דביקות האדם ליוצרו ית': הכח הטמיר הלזה הוא אחד מכוחות הטמירים שנתן היוצר בנשמת האדם ,וכח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים ,ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו": 169 פרק יב הנפש החיה ודע! כי הנפש החיה .היה לה מצד הבורא יתברך חנינה ,ומחיוב סדר טבע המציאות התחברה בחומר גוף אנושי לתת לו שלימות והוא השכל .והיה זה נאות וראוי .מפני כי כאשר השכל האמצעי בין הבורא ית' ובין זולתו מעלוליו ,ובכלל שהוא המנהיג הראשון תחת מעלת הבורא יתברך .כי השכל ,ראשון העלולים .והוא מניע לכל שאר העלולים ,מפני שאי אפשר שיהיה הראשון ית' ויתעלה מניע לכל דבר מהדברים מאין אמצעי .לא מפני חסרון יכולת בראשון יתברך חלילה וחס ,כי הנה אפילו כשיהיו האמצעים ההם ,אינם פועלין מכח עצמם, אלא מן הכח שהגיע להם מיכולת הראשון .ואמנם היה צורך באמצעים מפני עוצם יכולת הראשון ית' ,ועוצם עילוי על כל עילוי .עד שמפני זה לא היה אפשר לכל דבר מן הדברים שיהיה מקבל יכולת הבוי"ת ושפעו בלי אמצעות .אמנם השכל היה אפשר לו זה מפני שהוא תחילת העלולים .ומפני זה נראה בו כח הבורא ית' והדרו יותר מאשר הוא נראה בשאר הדברים .ומפני שהתבאר מעניינו שאינו דבק בגשם ולא בחומר ,יתחייב בהכרח דבר אמצעי בין השכל והדברים החמרים יחסו ביניהם .כמו השכל בין הראשון ית' ושאר הדברים. ונתחייב כמו כן כי כמו שהשכל הוא מצד דבק בשאר הדברים אשר מפני דבקותו בראשון היה מקבל מן הראשון ית' ומצד דבקותו בשאר הדברים פועל בהם .כן צריך שיהיה האמצעי בין החומר והשכל ,מצד אחד דבוק בחומר ומצד אחד דבוק בשכל .ואין דבר בכל הנמצאות שיהיה כן רק הנפש החיה ,כי אנו רואים שהיא תולה בשכל כמו שאבאר .ואם כן היא בהכרח האמצעית בין השכל והדברים הגופיים .א) .ואם כן הנפש החיה שהיא שוכנת בגידים היא סרסור בין השכל לגוף .ולפי שלא יתכן להיות הנפש החיה בגוף מבלי שתהיה שם נפש צומחת ,לכן נקשרת בו נפש הצומחת תחלה ,אם כן נמצאת הנפש הצומחת שלישית לשכל והנפש החיה היא שנייה לשכל :ב). הגהות וביאורים א) .נפש החיה שהיא הרוח הוא אמצעי וסרסור בין השכל לגוף ספר שבילי אמונה -הנתיב התשיעי שהנפש הזאת כשהיא יוצאה מן הגוף לא תצא ערומה מן הגשמות מכל וכל אבל יצא עמה המלבוש הפנימי שלה שהיה לה כשהיתה בגוף והוא רוח החיים שהיה אמצעי בינה ובין הדם והבשר כשהיתה בגוף והרוח ההו א הוא גשמי ממש ותופס מקום כמו הרוח הנתפס בנוד מעור אלא שהרוח ההוא קבל רוח חיונית מכח הנשמה והוא שוכן בחומר לב האד' ובכל איבריו עד לחות המוח ושל העצמו' .ואולי בעבור התחברה הנשמה עם הרוח בזה תקרה נפש כי נפש הוא לשון ריבוי מגזרת ופשו פרשיו ומקרא מסייע לו שהוא ויפיח באפיו נשמ' חיים ואחר כך ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס והות האדם לרוח ממללא כי תחלת השפעת הנשמה היא על הרוח והיא מנשבת בו בקלות בעבור שהוא קל להתנועע ועל ידו היא מדברת ע"י כלי דבור ועל ידו תנענע הנשמה כל איברי הגוף וכל הגוף ב).נפש הבהמה אמצעית בין הנשמה לנפש הצומח אבן עזרא על קהלת פרק ז פסוק ג כבר בארו חכמי הראיות שיש באדם שלש נפשות האחת נפש הצומח' והענין כי כמו שיש במיני הצמחים והדשאים וכל עץ כח קרא שמו נפש או מה שתרצה שיגדל גשם הצמח ויגביהנו וירחיבנו כן יש באדם וזאת הנפש מתגברת עד זמן קצוב וזאת הנפש היא המתאוה והצריכה לאכול ,והנפש השנית נפש הבהמה והיא בעלת ההרגשות חמשה ,ובעלת התנודה ההולכת ממקום למקום וזאת 171 הנפש גם היא באדם ולאדם לבדו נפש שלישית היא הנקראת נשמה היא המדברת המכרת בין אמת ושקר בעלת החכמה והנפש השנית היא אמצעית בין שתי הנפשות והאלהים נטע שכל באדם הוא הנקרא לב למלאת חפץ כל נפש בעתו וגם עזרהו במצות תעמודנה כל דבר על מתכונתו ואין זה הספר מוכן לדבר על סוד הנפש כי עמוק הוא ולא יוכל מבין לעמוד על האמת כי אם אחר קריאת ספרים רבים. 171 פרק יג ההשגות האנושיות הם שלש ודע כי ההשגות האנושיות שלש .והם הרגש ,ודמיון ,ושכל .והחיבור המורגש הוא חבור איש ואשתו .והחיבור המדומה הוא חבור הצורה והחומר .והחבור המושכל הוא חבור השכל והנפש .והחבור הזה הוא חיבור רוחני .והנפש פועלת כל פעולותיה בשכל שהוא צורתה, כאשר היא הנפש צורת הגוף .אם כן הנה נתבאר שהשכל הוא הצורה שבה תפעול הנפש ,כי השכל נותן כל הכוחות ,ואפילו החיוני והצומח והמרגיש .ויהיה השכל צורת הגוף הטבעי באמצעות הנפש .א) .וימצאו הנה לפי זה שתי צורות ,הנפש צורה לגוף ,והשכל צורה לנפש .ב). הגהות וביאורים א) .השכל הוא הצורה לנפשות הצומח והחי ולגוף ספר עץ חיים -שער נ פרק י כלל העולה במהות נפש האדם כי גופו הורכב מתולדות ד' יסודות השפלים מבחי' החומר שבהם ותחלה נכנסת נפש המורכבת ואח"כ נפש הצומחת בכל כוחותיה ואחר כך נפש החי המשגת בכל כוחותיה ואח"כ נפש המדברת בכל כוחותיה ....נמצא כי הנפשות והכוחות הנ"ל נקרא חומר בערך השכל העיוני כי הוא צורה לכולם. ב).שתי צורות הם .האחת היא הנפש צורה הגוף ,והשכל צורה לנפש רמב"ם יד החזקה -הלכות יסודי התורה פרק ד נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל .והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו .ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להיזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו: אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתיפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשייפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה .לא תכרות הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגלמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה: 172 ושתי הצורות המה כמו דבר אחד .והראיה שהשכל חלק מנפש ,כשנראה כי השכל יהיה נטרד ולא לבד נטרד אלא אפילו נשחת .כאשר יקרה לנפש התפעליות נפשיות כמו כעס ודאגה ודומיהם .ואם היה עצם נפרד מהנפש לגמרי ,לא ישתנה ממקרה הנפש כלל .אם כן נראה ששניהם אחת .א). והשכל אין לו טבע מחומר מוגבל בפועל ,ואינו כח בגוף .ב) .בעבור שהוא בלתי מעורב לגוף כמו שביארתי .מפני שבכוח המשכיל הוא משיג הצורות הפשוטות מן החומר .ולכן אי אפשר לו שיהיה מעורב בחומר .תדע שהוא כן ,שהרי תמצא כי כוחות הגופיים הם נחלשים לסוף עת הבחרות אשר הוא סמוך לארבעים שנה ,והכוחות המשכילים אשר הם חלקי הנפש המשכלת יחזקו בעת ההיא .ועוד כי כוחות הגופיים כמו החושים בהתמדת מעשיהם ,או בהשיגם דברים עצומים וחזקים כמו אור השמש העצום והקול החזק יחלישו חוש הראות וחוש השמע ,ולא יוכל להשיג לחוש הדברים הקלים והחלושים אשר היו משיגין קודם לכן .ולא כן כוחות הנפש המשכלת ,כי כל עוד אשר יפליגו להשיג בדבר עמוק יוסיפו אומץ להשכיל בדבר עמוק יותר ממנו .ואם פעמים יחלש הכוח השכלי הוא מפני שהוא נעזר מכוח הציור (הדמיוני) ובהיחלש האבר הנושא הכח המצוי ההוא ,אזי יחליש השכל .אבל השכל אינו מעורב בגוף ואף על פי שהוא בנפש ,והנפש היא פועלת בגוף. ועוד אם היה מעורב בגוף היה לו כוח מאת החומר מן הטבעיים הגשמיים ויהיה לו כלי החוש. הגהות וביאורים א) .שתי הצורות שהם השכל והנפש ,יש אחדות בניהם .ומצב הנפש משפיע על השכל מבואר שהנפש מפני שהיא צורת הגוף ,לכן היא מוגבלת מחומר הגוף ומעורבת בו ,כי חיבור הצורה לחומר הוא חיבור טבעי והוא כוח הגוף ,ועל כן כוח הדמיון שבנפש הוא מוגבל בגוף .אבל השכל אינו מוגבל ומעורב בחומר ,מפני שחיבור השכל לנפש הוא חיבור רוחני ,שהרי הנפש עצמה היא רוחנית ועל כן הצורה שלה שהוא השכל הוא חיבור רוחני ,וזו הסיבה שהשכל אינו מוגבל מהחומר ,וגם אינו מעורב בחמר ,ועל כן השכל משיג צורות פשוטות מן החומר ,ואע"פ שהשכל אינו דבק בגוף הוא משפיע על הגוף ,על ידי שהוא צורה לנפש הדבקה בגוף .והנפש פועלת כל פעולותיה בשכל שהוא צורתה .כי השכל נותן כל הכוחות ,ואפילו החיוני והצומח והמרגיש .ויהיה השכל צורת הגוף הטבעי באמצעות הנפש .וימצאו הנה לפי זה שתי צורות ,הנפש צורה לגוף ,והשכל צורה לנפש .ושתי הצורות המה כמו דבר אחד .והראיה שהשכל חלק מנפש ,כשנראה כי השכל יהיה נטרד ולא לבד נטרד אלא אפילו נשחת .כאשר יקרה לנפש התפעליות נפשיות כמו כעס ודאגה ודומיהם .ואם היה עצם נפרד מנפש לגמרי ,לא ישתנה ממקרה הנפש כלל .אם כן נראה ששניהם אחת. ב) .הנשמה אינה בגוף האדם אלא מזלו ושורה עליו הגר"א ביהל אור בתיקון מזהר חדש פ"ט הוא כמו התחלת הרצון שאינו נגלה כלל אפילו לאדם עצמו ,והוא באדם נשמה החופף על הראש מלמעלה באוויר ,כידוע שאינה נכללת בגוף .כמו כתר על האדם שאינו מכלל הגוף ,והוא לא ידוע כלל לכן נקרא אויר קדמון (ועיין אדרת אליהו פרשת תרומה עה"פ ועשו לי מקדש) ובפרשת נח אות ס"ב כתב "הנשמה אינו מתלבש בגוף כלל רק מסייע מלמעלה ,וזה שאמרו (יומא ל"ט ע"א) אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה .ובשבת ק"ד הבא לטהר מסייעין אותו ,וזהו הנשמה שמסייעין אותו שנותנין לו ,והוא מזלא של האדם ,ונקרא מזלא דנשמה .וכל בעל חי יש לו נפש ורוח ,אבל נשמה אין רק לאדם .וזה שאמר ב"ק דף ב' ע"ב אדם דאית ליה מזלא. דעת הרמב"ם יש הבדל בין השכל העיוני שהוא כח בגוף ,לבין שכל הנקנה שאינו כח בגוף ספר המורה חלק א פרק עב כי זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו ,והאלוה ית' אינו כח בגוף העולם ,אבל נפרד מכל חלקי העולם ,והנהגתו ית' והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור ,תעלם ממנו תכליתו ואמיתתו וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו -כי המופת יעמוד על הבדלו ית' מן העולם והינקותו 173 ממנו ,והמופת יעמוד על מציאות מעשי הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו ,ואפילו הדק הפחות - ישתבח מי שניצחנו שלמותו: ודע ,שראוי היה שנדמה יחס האלוה ית' לעולם -יחס השכל הנקנה לאדם ,אשר אינו כח בגוף ,והוא נבדל מן הגוף הבדל אמיתי ושופע עליו ,ויהיה דמיון הכח הדברי בשכלי הגלגלים אשר הם בגופות: 174 פרק יד השכל הוא שפע ממעלה עליונה ודע! כי השכל הוא שפע ,א) .ממעלה עליונה על האדם ,ובזה נבדל משאר כל המורכבים ההווים הנפסדים .ושכלו מעלה גבוהה מכל חי שפל .ועל המעלה הזאת נקרא האדם האמתי אדם בהיות צורת השכל מגעת לנשמה ,ובלתי זאת הצורה אין לנשמה צורה. ועליה נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו .וצלם אינו רוצה לומר על תכונת האיברים ותמונת האדם ותארו שהוא צורת העין והחוטם והפה .אמנם צלם הוא נופל בכל מקום על הצורה הטבעית ,רצוני לומר על העניין אשר בו נגלה הדבר והיה מה שהוא והוא אמתתו אשר הוא הנמצא ההוא ,אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית ומפני ההשגה הזאת השכליית נאמר בו בצלם אלהים: ואמנם דמות הוא שם מן דמה ר"ל דמיון בענין ,לא בתמונה ותאר .כענין אמרו דמיתי לקאת מדבר .לא שדימה לכנפיה ונוצתה .אבל ידמה אבלו לאבלה .ובאשר יוחד האדם בענין שבו זר מאד ,מה שאין כן בדבר מן הנמצאות שתחת גלגל הירח ,והוא ההשגה השכלית אשר לא ישתמש בה חוש ולא מעשה גוף ולא יד ,דמו אותה להשגת הבורא ית' אשר אינה בכלי ,ואם אינה דמיון באמת אבל לנראה מן הדעת תחילה .ונאמר באדם מפני זה הענין רצוני לומר, מפני השכל האלהי המדובק בו ,שהוא בצלם אלהים ובדמותו. הגהות וביאורים פעולת הנבדלים וכן של הבורא תקרא "שפע" ספר מורה נבוכים -חלק ב פרק יב ויכונה לעולם פועל הנבדל ב'שפע' -על צד ההדמות בעין המים ,אשר ישפע מכל צד ואין לו צד מיוחד שימשך ממנו או ימשיך לזולתו ,אבל מכולו הוא נובע ולכל הצדדים ירוה ,הקרובים אליו והרחוקים ממנו תמיד .כן זה השכל ,לא יגיע אליו כח מצד אחד ומרוחק אחד ,ולא יגיע כוחו לזולתו גם כן מצד מיוחד ועל רוחק מיוחד ,ולא בעת בלתי עת; אבל פעולתו תמיד ,כל אשר יזדמן דבר יקבל הפועל ההוא הנמצא על התמידות ,אשר כונה בשם 'שפע' .כן הבורא יגדל שמו כאשר התבאר שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל -פעלו ושהוא -סבתו הפועלת ,כמו שבארנו ,וכמו שנבאר ,נאמר שהעולם -משפע האלוה ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בו; וכן יאמר שהוא השפיע חכמתו על הנביאים -הענין כולו ,שאלו הפעולות -פעולת בלתי גוף ,והוא אשר יקרא פעלו ' -שפע' .וזה השם -רצוני לומר ,ה'שפע' -כבר התירהו הלשון העברי גם כן על האלוה ית' מפני ההידמות בעין המים השופע ,כמו שזכרנו -מפני שלא ימצא להדמות פעולת הנבדל יותר נאה מזה הלשון -רצוני לומר ,ה'שפע' .שלא נוכל על אמיתת שם שתסכים לאמיתת הענין ,כי ציור פעולת הנבדל כבד מאוד ,ככבדות ציור מציאו ת הנבדל .וכמו שהדמיון לא יציר נמצא כי אם גוף או כח בגוף ,כן לא יציר הדמיון היות פעולה רק בקריבות פועל או על רוחק אחד ומצד מיוחד .ובעבור זה ,כאשר התאמת אצל קצת ההמון היות האלוה לא גוף או שהוא לא יקרב למה שיעשהו ,דמו שהוא יצוה המאלכים ,והמלאכים יעשו הפעולות ההם בקריבות ובנגיעת גשם בגשם ,כמו שנעשה אנחנו במה שנעשהו ,ודימו המלאכים גם כן גשמים .ומהם מי שיאמין ,שהוא ית' יצוה הדבר בדיבור כדבורינו - רצוני לומר ,באותיות וקול -ויפעל הדבר ההוא .כל זה המשך אחר הדמיון ,אשר הוא גם כן 'יצר הרע' באמת; כי כל חסרון בדיבר או במדות הוא פועל הדמיון או נמשך אחר פעלו .ואין זה ענין הפרק ,אבל הכוונה -להבין ענין ה'שפע' הנאמר בחוק האלוה ובחק השכלים -רצוני לומר, המלאכים -להיותם בלתי גשמים ויאמר בכוחות הגלגליים גם כן שהם ישפיעו במציאות ,ויאמר 'שפע הגלגל' ,אף על פי שפעולותיו יבואו מגשם; ולזה יעשו הכוכבים ברוחק מיוחד -רצוני לומר, קרבתם למרכז ורחקם ממנו -וערך קצתם לקצתם .ומהנה נכנס למשפטי הכוכבים :אבל מה שזכרנוהו ,שספרי הנביאים השאילו ענין השפע גם כן לפועל האלוה -הוא אמרו" ,אותי עזבו מקור 175 מים חיים" -רצונו לומר ,שפע החיים -כלומר ,המציאות ,אשר הוא החיים בלא ספק ,וכן אמרו, "כי עמך מקור חיים" -רוצה בו ,שפע המציאות ,וכן השלמת המאמר ,והוא אמרו" ,באורך נראה אור" ,הוא הענין בעצמו ,כי בשפע השכל אשר שפע ממך נשכיל ונתיישר ונשיג השכל .והבינהו: א) .השכל הוא שפע מלמעלה מלבי"ם תהילים פרק יח כי אתה תאיר נרי ה' אלוקי יגיה חשכי :כי -ויש הנהגה שאינה מכוונת כלל עם מעשה האדם ,והם בשני דברים ,א] בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור ,ועז"א כי אתה תאיר נרי - ור"ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות, אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור ,ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש, כמ"ש נר אלהים נשמת אדם ,אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ע"י אור ה' המעלה נר הנפש והאיר אל עבר פניו ,שהשכל בחקירותיו א"א שישיג אור האמת ,רק ה' יאיר נרו עד שיאיר באור ה' ,מצד זה אמר ה' אתה תאיר נרי -אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם כחות החומריים הסוככים עליו ,הם חשך ממשי ,עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה ,וגם לזה צריך עזר ה' שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה ,ועז"א כי אתה אלהי תגיה חשכי ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם ,ומשל הגהתהחשך הם המצות שנתן ה' בם יוסרו ענני החומר ע"י הקדושה והזדככות ,ושניהם הם מאת ה' מבלי ימתין על האדם: 176 והשכל הוא פרי נפש החכמה .כי בעת שנולד האדם ויצא לאויר העולם נמצאת נפשו החכמה בתוך גופו כמו הזרע הזרוע בארץ שלא נודע כוחו ,ואם ישקהו בעליו וישמרהו כפי כוחו עד שיתחיל לצמוח וישלח ענפים ויונקות ,אזי יוציא פרח ויציץ ציץ ובסוף יגמול פריו .ואולם כל עץ לא יעשה פרי טוב ,אך כפי האדמה וטוב השורש וטוב השמירה יהיה טוב הפרי .וכן הנפש החכמה בתחילת היותה בגוף לא נודע כוחה ולא יראו פעולותיה וכוחותיה ,והוא כמו הזרע הנסתר תחת הארץ ,וכל אשר יגדל האדם הלוך וגדול יראו כוחותיה ויוסיפו בכל יום מעט מעט ,עד שיגיע האדם לזמן הבחרות .ואז תדמה הנפש לאילן אשר הוציא פרח ויציץ ציץ .ובעת יוסיף ימים עד ארבעים שנה שהוא ראוי לבינה, וישתדל לחקור בחכמות ,אזי יושלם שכלו ,ותדמה נפשו לפרח ולציץ אשר גמל פריו .ואולם לא כל נפש יש לה שכל טוב ,אלא כפי יסוד הגוף אשר הוא האדמה ,וכפי טוב המוסר, והרבות החקירה בחכמה ,אשר היא כשמירה לאילן ,כן יהיה טוב השכל אשר הוא הפרי הטוב של הנפש .א). הגהות וביאורים ב) .השכל פרי הנפש החכמה כמו שהפרי הוא נמצא בכוח העץ ,מצד הצורה המחוברת לעץ ,כך השכל הוא נמצא בכוח הנפש החכמה ,ורק צריך אדמה טובה ושורש טוב עם השמירה ויהיה פרי טוב .כך הנפש החכמה ,בתחילת היותה בגוף לא נודע כוחה ולאט לאט היא הולכת וגדלה ומתגלה עד תוציא את פריה שהוא השכל. ו בא ללמדנו שאין השכל צורה חדשה לגמרי שהאדם על ידי התעסקו בחכמה גורם להתחדשותה. אלא היא ממש כמו פרי שההתפתחות עד להוצאת פרי היא טבעית ומוכרחת כי השכל כבר נמצא בכוח .ומה שלא כולם יוצא מהם שכל טוב ,כי הפרי תלוי בנפש שתהיה אדמה ראויה להוציא פרי, וכן לפי הטיפול בעץ ,שהוא הרבות החקירה בחכמה. ספר הישר לר"ת -השער השני השכל בתחילתו דומה לזרע הנסתר תחת האדמה והוא מתפתח בהתאם לטיב השמירה: ׁשנֵּי ָה ֲעמּודִּ ים ׁשנֵּי עֲמּודִּ יםְ ,והֵּםַ ,הי ְִּרָאה ְוהַָא ֲהבָהְ .ו ִּל ְ ְועַל כֵּן ָאמ ְַרנּו ,כִּי עֲבֹודַ ת ָהאֵּל י ִּתְ ב ַָרְך ,י ֵּׁש לָּה ְ שכֶּל הּוא פ ְִּרי ַהנֶּפֶּׁש ַה ֲח ָכמָה .כִּי ְבעֵּת י ִּ ָּולֵּד הָָאדָ ם ְויֵּצֵּא ַל ֲאוִּיר ָהעֹולָם, שכֶּלְ ,ו ַה ֵּ ָה ֵּאלֶּה י ְסֹוד וְהּוא ַה ֵּ ׁשקֵּהּו ְב ָעלָיו ְבכָל ָָארץ ֲאׁשֶּר ֹלא נֹודַ ע כ ֹּחֹו ,אְַך י ַ ְ תִּ דְ מֶּה [הַ]נֶּפֶּׁש בְתֹוְך ּגּופֹו כְמֹו ַהז ֶַּרע ַהזָרּו ַע תַ חַת ה ֶּ ׁשלַח ֲענָפִּים וְיֹונְקֹות ,וְַאח ֲֵּרי כֵּן יֹוצִּיא פ ֶַּרח ׁשמ ְֵּרהּו ֵּמח ֶֹּּרב ּו ִּמק ֶַּרח ,עַד ֲאׁשֶּר י ַתְ חִּיל ִּלצְמֹו ַח וִּי ַ יֹום ְוי ִּ ְ ְויָצֵּץ צִּיץּ ,ובַּסֹוף יִּגְמ ֹּל פ ְִּריֹוְ .וכֵּן ַהנֶּפֶּׁש ,בִּתְ ִּחלַת הֱיֹותָ ּה בַּגּוףֹ ,לא נֹודַ ע כֹּחָּה וְֹלא נ ְִּראּו ְפעֻלֹותֶּ יהָ, ָָארץּ .ו ְבכָל ֲאׁשֶּר תֵּ לְֵּך הָלֹוְך ְוגָדֵּ ל ,י ֵָּראּו כ ֹּחֹותֶּ י ָה וְיֹוסִּיפּו ְבכָל יֹום ְוהִּיא כְמֹו ַהז ֶַּרע ַהנִּסְתָר תַ חַת ה ֶּ ׁשיַּגִּי ַע הָָאדָ ם ִּלזְמַן ַה ַבחֲרּות ,וְָאז תִּ דְ מֶּה ַהנֶּפֶּׁש ְלאִּילָן ֲאׁשֶּר יֹוצִּיא פ ֶַּרח ְויָצֵּץ צִּיץּ .ו ְבעֵּת ְמעַט ,עַד ֶּ שכֶּל. שכֶּל הָָאדָ ם וְתִּ דְ מֶּה ַהנֶּפֶּׁש ְלפ ֶַּרח ּו ְלצִּיץ ֲאׁשֶּר ָּגמַל פ ְִּריֹוּ .ופ ְִּרי ַהנֶּפֶּׁש הּוא ַה ֵּ ׁשלִּים ֵּ יֹוסִּיף יָמִּים ,י ַ ְ שכֶּל טֹוב .אְַך ְכפִּי טּוב ָהאֲדָ מָה וְטּוב הַש ֶֹּּרׁש וְאּולָם ֹלא כָל עֵּץ עֹושֶּה פ ְִּרי טֹוב ,וְֹלא כָל נֶּפֶּׁש י ֵּׁש לָּה ֵּ ירה ,י ִּ ְהי ֶּה טּוב ַהפ ְִּריְ .וכֵּן ְכפִּי טּוב י ְסֹודֹות הַּגּוף ֲאׁשֶּר הּוא ָהאֲדָ מָהּ ,ו ְכפִּי טּוב י ְסֹוד ַהנֶּפֶּׁש ש ִּמ ָ וְטּוב ַה ְ שכֶּלּ .ו ַבעֲבּור זֶּה ָאמ ְַרנּו ,כִּי ירה ,כֵּן י ִּ ְהי ֶּה טּוב ַה ֵּ ש ִּמ ָ ֲאׁשֶּר הּוא הַש ֶֹּּרׁשּ ,ו ְכפִּי טּוב הַּמּוסָר ֲאׁשֶּר הּוא ַה ְ שכֶּל הּוא י ְסֹוד ְלי ְִּרָאה ּולְַא ֲהבָהּ ,וׁשְתֵּ י ֵּאלֶּה הֵּן עַּמּודֵּ י ָהעֲבֹודָ ה. ַה ֵּ 177 פרק טו השכל המעשי והשכל העיוני דע! שזה האנושי יחלק לשכל מעשי ולשכל עיוני ,והשכל המעשי הוא אשר בו יבחר האדם הטוב מן הרע וראוי לקרותו דעת או חכמה .והשכל העיוני הוא אשר יבחר בו האדם האמת מן השקר א) .והוא השכל האמיתי.ב). הגהות וביאורים א) .השכל המעשי בו יבחר בין טוב ורע ,והשכל העיוני יבחר האמת מן השקר. ספר מורה נבוכים -חלק א פרק ב הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיה גדולה -צריך להתבונן בקושיא ובתשובתנו בפרוקה: אמר המקשה ,יראה מפשוטו של כתוב ,כי הכוונה הראשונה באדם -שיהיה כשאר בעלי חיים ,אין שכל לו במחשבה .ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע; וכאשר המרה ,הביא לו מריו זה השלמות הגדול המיוחד באדם ,והוא -שתהיה לו זאת ההכרה הנמצאת בנו ,אשר היא -הנכבד מן העניינים הנמצאים בנו ,ובה נתעצם .וזה -הפלא ,שיהיה ענשו על מריו תת לו שלמות שלא היה לו ,והוא - השכל! ואין זה אלא כדבר מי שאמר ,כי איש מן האנשים מרה והפליג בעול ,ולפיכך שנו בריתו לטוב ,והושם כוכב בשמים - .זאת היתה כוונת הקושיא וענינה ,ואף על פי שלא היתה בזה הלשון: ושמע עניני תשובתנו .אמרנו ,אתה האיש ,המעיין בתחילת רעיוניו וזממיו ,ומי שיחשוב שיבין ספר ,שהוא הישרת הראשונים והאחרונים ,בעברו עליו בקצת עתות הפנאי מן השתייה והמשגל, כעברו על ספר מספרי דברי הימים או שיר מן השירים! התיישב והסתכל כי אין הדבר כמו שחשבתו בתחילת המחשבה ,אבל כמו שיתבאר עם ההתבוננות לזה הדבר .וזה -כי השכל אשר השפיע הלאוה על האדם -והוא שלמותו האחרון -הוא אשר הגיע ל'אדם' קודם מרותו; ובשבילו נאמר בו שהוא 'בצלם אלוהים ובדמותו' ,ובגללו דיבר אתו וצוה אותו ,כמו שאמר ,ויצו יי אלוהים וכו'" -ולא תהיה הצואה לבהמות ולא למי שאין לו שכל .ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר; וזה היה נמצא בו על שלמותו ותמותו .אמנם המגונה והנאה -הוא במפורסמות ,לא במושכלות; כי לא יאמר; השמים כדוריים -נאה ,ולא ,הארץ שטוחה -מגונה ,אבל יאמר ,אמת ושקר .וכן בלשוננו יאמר על הקושט ועל הבטל ' -אמת ושקר' ,ועל הנאה והמגונה ' -טוב ורע'; ובשכל ידע האדם ה'אמת' מן ה'שקר' ,וזה יהיה בענינים המושכלים כולם .וכאשר היה על שמות עניני טוב ורע'; ובשכל ידע האדם ה'אמת' מן ה'שקר' ,וזה יהיה בענינים המושכלים כולם .וכאשר היה על שמות עניניו ותמותם ,והוא עם מחשבתו ומושכליו ,אשר נאמר בו בעבורם" ,ותחסרהו מעט מאלוהים" - לא היה לו כוח להשתמש במפורסמות בשום פנים ,ולא השיגם -עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות -והוא גלות הערווה -לא היה זה מגונה אצלו ולא השיג גנותו .וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות ,כמו שאמר" ,כי טוב האץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים" -נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית ,ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צווה בה ,והגיעה לו השגת המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות; ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ,ובאיזה ענין שב .ולזה נאמר" ,והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" ,ולא אמר' ,יודעי שקר ואמת' או משיגי שקר ואמת' -ואין בהכרחי 'טוב ורע' כלל ,אבל 'שקר ואמר' .והתבונן אמרו, "ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם" -לא אמר' ,ותפקחנה עיני שניהם ויראו' ,כי אשר ראה קודם הוא אשר ראה אחרי כן -לא היו שם סנוורים על העין שהוסרו; אבל נתחדש בו ענין אחר ,שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם: ב) .השכל העיוני הוא השכל האמיתי והוא בחינת כותנות אור ספר השל"ה הקדוש -מסכת ראש השנה -פרק תורה אור אחר שראה השם יתברך שמכתנות אור שהיה לו לאדם בתחילת הבריאה כדלעיל ,נעשו עתה כתנות עור מסך מבדיל בינו להשם יתברך בעטיו של נחש ,והשם יתברך חפץ תמיד להטיב לו, בפרט לאחר שעשה תשובה גמורה .על כן אמר הש"י הן האדם היה כבר קודם שחטא כאחד ממנו, כי כן היה תכלית בריאתו להשיג הנצחיות ,אין לו מונע כלל ,ועתה ירד ממעלתו ונתלבש בתאוותו 178 ונכנס בגדר לדעת טוב ורע שהוא מצד השכל המעשי ,ולא בגדר המסך האמת ושקר שהוא מצד העיוני .ומאחר שנכנס בגדר זה נתלבש בלבוש החומר העכור שהוא המסך המבדיל ,וזה לא טוב ונדבר תחלה על שכל המעשי ,ונאמר כי הוא על שני פנים ,האחד נקרא מחשבי או שמעי .והשני מלאכותי .המחשבי הוא אותו שבו יהיה ההסתכלות בדבר ,אם ראוי שיהיה אם לאו ,ומבדיל בין הנאות והבלתי נאות בפעולות ,ובמדות אנושיות .והוא מבוא גדול אל הצלחת הנפש ,כי הוא המנהיג והמנהל את הכח המתעורר על העניינים הרצוניים ומישר אותו לבחור בטוב. ככיבוד אב ואם ,וגמ"ח ,וכיוצא בהם .ולמאוס ברע כגניבה וגזילה ורציחה וכיוצא בהן .ויאמר בכל אלה טוב ורע ,כי הם הסכמיות .לא אמת ושקר שהם פעולות השכל העיוני ,כי לא תאמר הגניבה שקר וכיבוד הורים אמת ,אמנם תאמר הגניבה רע וכבוד ההורים טוב. והמלאכותי הוא אותו אשר בו יסתכל האדם וישיג מיני המלאכות והאומניות .וזה הכוח כמו כן הוא מיוחד באדם לבד ,לא בשאר בעלי חיים .וזה לפי שהאדם צריך להכין מזונו ודירתו .ובעבור אלה שני הפנים הוא נקרא מעשי בעבור שמצד אלה הוא נערך אל השגת העניינים המביאים אל מעשים ואל פעולות .רוצה לומר למה שדרכו שיובא אל פעולות ,ובפרט האופן השני ממנו שהוא המלאכותיי: אמנם עם זה הוא גם כן עיוני מצד אחד ,רוצה לומר מצד העיון וההשתכלות שיש לו להבדיל בין הראוי ובלתי ראוי ,והמועיל והמזיק ,בכל העניינים המביאים אל מעשה .ולכן נגדרה המלאכה שהיא דמיון אחר טו ב מובא מן הצידוק .א"כ המלאכה עם היות שגם היא נעשית בכוח הדמיוני, אמנם צריך שנאמר שאותו הדמיון יהיה מובא מן הצידוק .ויהיה אם כן לפי זה שההפרש שיש בין העיוני שאבאר לזה השכל המעשי .הוא רק לפי הנכחיים ואין הפרש ביניהם בעצם אלא במקרי הנכחיים ,כי נכחי העיוני הם האמת והשקר לבד .ונכחי המעשי הם הטוב והרע .ואלה הנכחיים של המעשי שהם הטוב והרע הם תיקון הגוף ,לא תיקון הנפש .אמנם השכל העיוני הוא נכבד ממנו שהוא תיקון הנפש והוא קודם לו במעלה .אף כי הראשון קודם לו בטבע ובזמן. הגהות וביאורים א) .השכל המעשי הוא לתיקון הגוף ,והשכל העיוני לתיקון הנפש לבדה עץ חיים שער נ פרק י אך העיוני ,אינו אלא להשכיל צרכי הנפש לבדה ,והוא להכיר חכמת הנפש ,כמו חכמת התכונה, והטבעי ,וכיוצא .לדעת הפרש האמת מן השקר בעניין ידיעות אותם החכמות שאין להם צורך אל הגוף אלא לנפש לבדה, ואינו בשביל המעשיי ,שהוא לחדש מלאכות חדשות של מעשה הגוף ולשנותה ממלאכה למלאכה, אך השכל העיוני אינו אלא לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותן .גם כי הוא לצרכי הנפש ולא לגוף כמו המעשיי. וע"י השכל העיוני יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל ,כי אין נקרא בחירה אמיתית אם יבחר בדבר הזה להיותו נאהב לו יותר מזה אם שתיהן שווין ,כי זה נקרא רצון ,אך אם יבחר באמת מה שהוא כך וירחיק השקר שהוא מה שאינו כך זו נקרא בחירה אמיתית ,כי בוחר אמת להיותו אמת לא מפני שהוא לא יחפוץ בו וגם כי הוא אמת .אלא מפני שהוא הכיר בו שהוא אמת בענייני הנפש ,שאין שם רצון ממנו כמו ענייני הגוף שהולך אחר רצונו. 179 פרק טז השכל העיוני ,נחלק לארבע מדרגות וזה השכל העיוני הוא אשר בו ידע האדם האמת מן השקר .והוא נחלק לארבע מדרגות. המדרגה הראשונה ,היא הכח אשר בו ישיג האדם המושכלות הראשונות ,והם הדברים שלא יצטרך להם מופת על אמתתם ,והם מטבע האנושית ,כמו שיודע כל אדם שהכל גדול מן החלק, וקוטר המרובע גדול מצלעו ,ושלא יתקבצו שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד וכיוצא בהם. והמדרגה השנייה ,היא החכמה שיצטרך אל המופת ,שבו ידע האדם אמיתת המציאות ,כתכונת הגלגלים ומספרם וכיוצא בהם. והמדרגה השלישית ,היא הכ ח אשר בו ישיג התחלת כל הדברים וצורתם העצמית ,ויפשיט בשכלי הצורות מן החומרים הנושאים אותם ,ואז יתאחד שכלו עם הצורה המופשטת וישוב הוא והיא דבר אחד. והביא החכם בכתב הדעת המשל בזה ,כמו החותם והנחתם והחתום .שאם יחתום בדונג ויצלול בו ויסבוב כל חלקיו על האורך והרוחב והעומק בכל כללי חלקיו של העומק והרוחב ואז יתאחד אותו הדונג עם הצורה ומהותו כמהותו. והמדרגה הרביעית ,היא השגת הצורות הנפרדות בעיקר מציאותם ,ואין צריך להפריד אותם ,כי הם בעצמם נפרדות מחומר ,והם השכלים הנפרדים .ולא ישיג שכל האנושי מהם ,רוצה לומר מהצורות הנפרדות .רק השכל הפועל שהוא אחרון שבשכלים הנפרדים ,והוא המוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל .והוא התחלת שכל המתפעל ,כמו שניצוץ השמש או שאר דברים המאירים מוציאין חוש העין מן הכח אל הפועל .שאם יעמוד אדם במקום חשוך שנעדר ממנו האור ,יהיה ניצוץ העין רואה בכוח ,והדבר הנראה יהיה נראה בכוח ,וכשיופיע אור שמש או אחד הדברים המאירים ,אז יצא ניצוץ העין מן הכוח אל הפועל ,ויהיה רואה בפועל .והנראה נראה בפועל .וסיבת צאתו מן הכוח אל הפועל ,הוא ניצוץ השמש .כן שכל האדם משכיל בכוח ,וכשיצא מן הכוח אל הפועל ,ישיג הצורות מופשטות מחומריהם .ואחרי כן יעלה למדרגה האחרת וישיג הדבר שהוא סיבת צאתו מן הכוח אל הפועל ההוא ,והוא שכל הפועל ,אשר הוא סבת שכל המתפעל .וזו היא המדרגה העליונה שבשכל האנושי ,רוצה לומר השגת התחלתו שהוא השכל הפועל .לא שידע כל מהותו ,כי לא יוכל שום אדם להשיגו כאשר הוא בעודנו דבק בחומר ,אמנם מציאותו יוכל להשיג בדרכי המופת ,על פי הקדמות צודקות והוא מן המדרגה השניה שזכרנו: 181 פרק יז שכל בכח ושכל בפועל ,ועניין המשכיל והמושכל והשכל אחד וכתב החכם כי הכח המדבר אשר בו האדם אדם ,אינו בעצמו שכל בפועל ,ולא יותן בטבע שיהיה שכל בפועל .וישים שאר הדברים מושכלות בפועל לכח המדבר .וכאשר הגיע לכח המדבר שכל ,שב גם כן השכל אשר בו עתה בפועל .א).דומה לדברים הנפרדים .וישכיל עצמותו אשר הוא בפועל שכל .ובהשכילו עצם ,השכיל שאר הדברים שעצמו עלה להם ,כי הוא ציור ענין הנמצא ,ושב המושכל ממנו הוא אשר ישכיל ,ויהיה אז עצם מה שישכיל יהיה מושכל מצד מה שישכיל .ויהיה אז המשכיל והמושכל והשכל בו דבר אחד בעינו.ב). הגהות וביאורים א).שכל בכח שכל בפועל הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות ואין ספק ,שאין שכל מי שידע דבר נכבד ,כשכל מי שישכיל הדבר ההוא ,שהאחד נקרא שכל בפוע ל ,והאחד שכל בכח .ובשביל זה יש דברים שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והביאור ,ואצל איש אחר הם רחוקים ונמנעים ,מהיותם על פי המעלה בחכמה: ב) .המשכיל והמושכל והשכל דבר אחד ספר הברית -חלק א מאמר י"ח נפש המדבר -פרק ב השכל העיוני משיג הצורות הטבעיות הנושאים על החומר והוא משיג הצורה העצמיית ומפליטה מהחומר הנושא אותה ואז יתאחד שכלו עם הצורה המופשטת וישוב הוא והיא דבר אחד, דרך משל ,האדם חוקר על צורה העצמיית של הצומח ויצא בו שכלו מן הכח אל הפועל והשיג אותה על אמיתתה ונתחדש לו ידיעה ברורה באמיתת זה המבוקש שהוא כח הזן ומגדל ומוליד שבה. ואז שכלו שהיה זה בכחו להשיג נקרא שכל ,וההשכלה אשר יצא אל הפועל והשיגה נקרא משכיל ,וצורת הצמח הנודע לו נקרא מושכל ,ואחר שצורת הצומח מוצק בשכל האדם לא חוצה לו נמצא ששב שכל ומשכיל ומושכל לדבר אחד באדם .ועל דרך זה תבין גם כן מה שאמרו הפילוסופים שהבורא יתברך הוא השכל הוא המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד ,כי הוא יתברך שכלו אינו דבר נוסף על עצמותו כמו האדם שהוא ושכלו ב' דברים ,הוא אינו שכלו ושכלו אינו הוא ,אבל נתווסף בו אחר שהיה אדם בקטנותו משולל ההשכלה .לא כן הבורא יתברך שהוא שכלו ושכלו הוא ,והוא מבין ומביט לכל הנמצאים יחד בפועל תמיד וידיעתו זה הוא עצמו סיבת הוויתם. לכן הוא השכל הוא המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד מיוחד: אפס ההפרש וההבדל בענין זה בין הבורא לאדם הוא בשני דברים ,א) שבאדם אינם נעשים דבר אחד עם האדם עצמו רק עם שכלו ,ואצל הבורא יתברך הוא דבר אחד עם עצמותו ,ב) באדם אף עם שכלו אינו תמיד דבר אחד רק אחר שיצא שכלו מכח אל הפועל ובו יתברך הוא תמיד ככה ,ואם חפץ ה' בידי יצליח אתה תחזה בחלק שני מספר זה הנקרא דברי אמת ענין שכל משכיל ומושכל איך שמתייחדים והיו לעצם אחד על דעת חכמי האמת ,ונועדתי לך שם ודברתי אתך את כל דבריהם בו בענין הנאמרים באמת ,והיה אם בין תבין מה בין זה לזה אז תבין שלא קרב זה לזה ויש תקווה ויתרון לדברי המקובלים על הפילוסופים כיתרון האור מן החושך: 181 ובזה ישוב במדרגת השכל הפועל .וזאת המדרגה כאשר יגיע האדם נשלמה הצלחתו .א). ויהיה אז בפועל ובשלמות בהשכילו פעולתו ,ואמנם כל זמן שלא ישכיל פעולתו ,אינו שכל בפועל .אשר הוא הפועל השכלי ,ומפני זה אין שכלנו שלם עד שנשכיל השכל הפועל .וזה ההיקש הוא בכל שכל. אלא שהשכלים הנפרדים לא היה עת שהם יהיו בו בלתי משכילים פעולותיהם בפועל מפני תכלית הבדלתם מ ן החמר ,ומפני זה לא היה עת שלא היו שכל בפועל .מה שאין כן בשכל האנושי ,כי מפני שהיה לו תליה עם החומר ,היה נמצא מופשט מן הציור בפועל בשום עת, והשכילו השכל הפועל לא יהיה רק אחר שישכיל כל המושכלות ,וכשישכילם אפשר שישכיל השכל הפועל ,וכשישכיל השכל הפועל אזי יהיה שכל בפועל באמת ,וזה הוא תכלית שלימות השכל האנושי .ב). הגהות וביאורים א) .נרנח"י שבאדם הם המשכיל והמושכל והשכל ספר הברית -חלק ב מאמר ח איכות הנבואה וענין הכרת -פרק י נשמת האדם היא כענף ארוך מאד רגליו מוצב ארצה תוך הגוף הקרוץ מחומר היסודות וראשו מגיע ה שמימה :שורש העליון מנשמתו אשר בשמים ממעל נקרא שכל כי הוא הוא השכל האמיתי בעצם, וקצה ענפו התחתונה אשר היא נשמת האדם שבגופו נקרא משכיל כי על ידו הוא משכיל על דבר, והתעוררות ההשכלה היוצא מן המשכיל מלמטה למעלה אל השכל וכן השפע היורד מן השכל מלמעלה למטה אל המשכיל זה נקרא מושכל ,ומושכל הזה הוא ענין המחשבה ,ואשר היא העולה היא המחשבה מן המשכיל המושכל אל השכל והיורדת למטה היא המחשבה מן השכל המושכל אל המשכיל ,והנה המושכל הזה בין היורד ובין העולה הוא קו אחת בעצמו שהוא הענף הארוך שמתעורר להגיע המשכיל או השכל מקצה מזה אל הקצה מזה והוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ועל ידו מתאחדים השכל עם המשכיל והיו לאחדים בידו ונעשה שכל משכיל ומושכל דבר אחד: ב) .דעת המקובלים שהתחלת השכל של האדם ,היא החיה והיחידה של האדם עצמו ,והיחידה דבקותה באלוקות עצמה ,לא בשכל הפועל. ספר הברית -חלק א מאמר כ"א כל תכלית -פרק ה אמנם המקובלים אמרו שהמדבר אף הוא יחלק לאינו ישראל ולישראל ,כי בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם במעמד הנכבד זה סיני ,יצב גבולות עמים למספר שבעים שרים אשר חלק להם, ויעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ורוממם מכל לשון ,בתת להם תורתו האמיתית ,והנחילם נפש עליונה הבא מבחינת השמים דעשיה ,מלבד נפש המדברת העיונית הבא מד' יסודות דארץ דעשיה ומחוברת מהם אשר שם אל בכל בני אדם ,וזו נקרא נפש העליונה באדם המעלה אשר בשם ישראל יכונה ,והישראלי הזה אשר נתאמת יצירתו אחר כ"ו דורות ליצירה כמובא למעלה (מאמר י"א פרק ו') הוא התכלית המבוקש לא המדבר ,והתכלית המבוקש ממנו הוא השארת נפשו בהתדבקו בשם הנכבד והנורא בורא הכל ,לא התדבקו בשכל הפועל אשר בשפל המדרגה ,והסיבה המסבב זה הוא קיימתו התרי"ג מצות ולימוד התורה ולכתו במדות ה' מה הוא רחום מה הוא חנון וכן כלם ,לא עיונו בחכמת הטבע וההיגיון ובמהלכי הגלגלים וכוכבים והשגתו הנמצאים על אמיתתן כאשר הם והשגתו שכל הפועל בשכלו העיוני ,כמו שכתב הרמ"א ז"ל בתשובתו (סימן ז') וז"ל ,בלימודי חוקי התורה יקנה האדם עולם הזה ועולם הבא לא בשאר החכמות עכ"ל ,והנפש החוטאת אשר לא תפעל הסיבה הזה היא תמות ונכרתה הנפש ההיא ,ויען כי תכלית העולם הוא הישראלי לכן נאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט) .עוד אמרו שנפש התחתונה אינה אחת בעצמה מראשית הוויתה באמת הפועלת כחות רבים ,אבל אמרו שהיא מורכבת מד' בחינות נפשות שהם דומם צומח חי מדבר ,כאשר בארנו בסבך פרקים ומאמרים הקודמים באר היטב ,והם אמרו שהנפש נבראת מן הבורא יתברך בכבודו ובעצמו שלא על ידי אמצעי כלל ,ובאמת נכבדת היא מן המלאכים משרתי עליון ,מה גם מן הכוכבים וכסיליהם: ועל צרור החיים אמרו המקובלים שאינו שכל הפועל כי לא חננו השכל הפועל בשום יכולת ,אבל שללו ממנו כל הכבוד אשר חלק לו הפילוסוף ואומרים שאין לו יד וכח בכל פעולות ההוויות אשר תחת גלגל הירח ,ולא הוא המוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל ,רק הקב"ה יפעל בתחתונים ובעליונים בכבודו ובעצמו לא על ידי אמצעי ולא על ידי מלאך ולא על ידי כוכב ,והוא יתברך 182 מוציא שכל האדם מן הכח אל הפועל ,כנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב') ,.סוף דבר לא השאירו המקובלים לשכל הפועל בלתי הירח וממשלת הלילה ,ועל כן אמרו שהעיוני אינו תיקון הנפש ,אבל אמרו שהיא סיבה קרובה לתיקון הנפש ,וכל נפש היסודית עם העיוני שבה אינה אלא כסא לנפש ו העליונה ,ואינה נקראת אלא כח הגוף או נפש היסודית לא בשם נפש כלל כדבר האמור (במאמר י"ט פרק ב') .הרי ביארתי לך התכלית לדעת המקובלים גם כן: 183 ואולם שכל האנושי בין קודם שישכיל בין לאחר שישכיל הוא פשוט מהרכבה ,אלא קודם שישכיל הוא פשוט במציאות שאינה שלימה ,ואחר שיקבל ציור הדברים הוא פשוט במציאות שלימה .א) .ואין שלמותו בהשכילו הדברים החומרים ,ואמנם שלמותו הוא בהשכילו הדברים הפשוטים מן החומר .ב) .וזה הוא השכל הנבדל ואז יתחייב לו בהכרח שהוא ידבק בשכל הפועל וישיגו ,מפני ששניהם באופן נצחי בעצמות ובמהות .ומה שיתחדש ל א היה כי אם ציור העניינים .וציור העניינים אינו עושה רושם בו ,כי אינו מתפעל מהם .ולא הם דבר נוסף עליו ,כי אין ציור שום ישות בעצמו כלל .אמנם אין ספק באפשרות דיבוקו בשכל הפועל ,וישיגהו העידון והתענוג אשר יש לשכל הפועל ,כי השכל הפועל בלי ספק מתענג ומתעדן במציאות שלמותו אשר קנה מהציור בראשון ית' ויתעלה ומהשיג מציאותו ומעלתו לפי האופן שיוכל עליו: הגהות וביאורים א) .עיין לעיל פרק יד וז"ל" .והשכל אין לו טבע מחומר מוגבל בפועל ,ואינו כח בגוף .בעבור שהוא בלתי מעורב לגוף כמו שביארתי .מפני שבכוח המשכיל הוא משיג הצורות הפשוטות מן החומר .ולכן אי אפשר לו שיהיה מעורב בחומר. ב) .רמב"ם יד החזקה -הלכות יסודי התורה פרק ד נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להיזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו: אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתיפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תיכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה: 184 פרק יט בהישארות הנפש המשכלת והמדמה נאם המחבר הנה נשלמו מענות עשר השאלות בביאור הנפש על תכונתה .ודע כי הבורא ית' נתן הנפש קיום הגוף .והאוויר קיום הנפש ,והנפש תעמוד באוויר .ואם נעדר האוויר תאבד הנפש. ובהעדר הנפש יאבד הגוף .א) .אמנם הנפש השכלית לא תכלה בכלות הגוף לפי שאינה צריכה לגוף .ויש אשר הוסיף ואמר כי הכח המדמה ישאר אחרי המוות כמו החלק השכלי ברצון הבורא ית' באמצעות שכל הפועל ויתאחד עם הכח השכלי והיו לאחד לקבלת התגמולים בשכר ובעונש .אבל שאר כחות גופניות כמו הזן והמגדל והמוליד ודומיהם אין להם זיכרון בהשארות .ואני אומר כי גם כח המדמה אין לו זיכרון בהשארות ,כי הוא הווה ונפסד ב) .כמו שביארתי בנתיב הרביעי. הגהות וביאורים א) .הרוח הוא האדם ,והנשמה היא מלאך הניתן לשמור את האדם והיא מזלו. ליקוטי הגר"א מספר "רוח אליהו" הרוח באדם הוא האדם ,אבל הנפש היא למטה ממנו ,והנשמה הוא מדרגת מלאך כידוע .והוא מלאך הניתן לשמרו כמו שכתוב כי מלאכיו יצווה לך לשמרך .אדם אית ליה מזלא .ומותר האדם מן הבהמה אין לבד הנשמה .כי ג' דרגין .בצומת הוא הנפש ,והוא למטה מהארץ ,ולכן שרש הצומח בארץ .וחי מהשורש ,ועקירת השרש מיתתו .ורוח הבהמה מהאויר ,והוא מזה העולם על הארץ. ואדם הנשמה שלו מהשמים ,לכן הולך בקומה זקופה ראשו בשמים. ובליקוטי הגר"א מספר הדרת קדש כתב וז"ל "האדם הוא הרוח ,והנשמה הוא חלק אלקי ממעל .וכן בכל העולמות .עיקר הוא הרוח ,ובצאת הרוח מהאדם הוא מת אפילו שנשאר הנפש בו ,מה שאין כן בצאת הנשמה ,עדיין חי ,ואינו מרגיש בעצם ,וכל ההרגשות וחיות הוא ברוח ,וכן הוא בכל העולמות .וזהו האדם והעולמות והבן היטב .וכל הדומם והצומח אע"פ שיש להם נפש ,אינם חיים. וכן המת ,והישן שהרוח מתאסף אל הלב אינו מרגיש אז והחושים בטלים. ב) .הגר"א בספר יהל אור הענין של נר"ן ,נשמה היינו השכל ,ואינו בגוף האדם אלא מזלו ,ושורה עליו ,והרוח הוא כח ההרגש שבאדם ,והנפש הוא כח החיוני הצומחת שבאדם .וכשבאו הנשמה והרוח בדם ,מיד בא הנפש במעי אמו מכחם .דרך משל ,כשפותחין החלון בא האור לבית .וכשנסתלקו הנשמה והרוח, אז נתבטל כח הצומח ,כמו בכל הצמחים כשנחתך הצומח אז נסתלק הכח .כי הכח אינו רק כשקיים הדבר ואחר זה כאילו לא היה .אך באדם אינו כן ,רק כשהנשמה ורוח מאוסרים בנפש ,אף לאחר מיתה נשתייר בו כח הנפש .ולזה נאמר הכרת תכרות הנפש ,זה סילוק נשמה ורוח וממילא נכרת הנפש .אבל הנשמה אינה בכלל עונשין ,שמסתלקת מיד כשפוגם .והרוח הוא בכלל העונשין ,ולזה אמר רוחין ונשמתין .אבל נפש מיד נתהווה ממילא וגם שאין לו רק ע"י וכנ"ל .ודמות ודיוקנא לעילא .כי הדם נצטייר מיד לעילא. וראיה לזה שאמרנו לעיל שהנשמה אינה ידועה ,כשאדם רוצה לעיין בשכלו אזי סוגר את העיניים ויושב במנוחה והשקט .ושמבטל כחות הגופניות אז בא לו כח השכל ושורה ולא קודם .מפני שאין לו שייכות עם הגוף .וגם הצמיחה וגידול האדם בשינה ,שמסתלק הנשמה .ורוח אינו מחוזק ,אז נתחזק כח הצומח שנשאר לבדו בגוף .ותבין זאת שדברים הנ"ל נוגעים לעומקא ורומא עכ"ל 185 ואולם הנפש השכלית לבדה א) .היא הנשארת לקבל השכר והעונש שאבאר בנתיב התשיעי בע"ה. וראיה להישארותה הוא מה שאומר ,ידוע הוא אצל היודעים מה שבעצם ומה שבמקרה ,שהמקרה יחול על העצם ויפסיד המקרה ,והעצם יעמוד .ואם נפש השכלית היתה אובדת היתה מקרה ,ואם היתה מקרה לא היתה שלימות אל הגוף ,כי אין שום שלימות נמשך מצד המקרה .ואין להקשות מן החכמה בנפש שהוא ממאמר האיכות ,שהרי הנפש מתעצמת בחכמה ואין החכמה מקרה אליה ,זולתי מפני שעיר פרא אדם יולד .ועם כל זה אין הנפש ריקנית ממנה לגמרי, שהרי המושכלות הראשונות שהם התחלות אל החכמות העיוניות ימצאו בה מתחילת ברייתה. ועוד שאנו מוצאים שפעולת הנפש יוצאת לדברים רחוקים ממנה מבלי שתאבד הפעולה .כי תחשוב כל הדברים העליונים והתחתונים עד הגלגל המקיף העליון ,ותצייר אותם בשכל ,ותעמוד על אמיתותם מבלתי שתקבצם אצלה ,ואם פועל הנפש יעבור חוץ לגופה יוצא ממנו אל רוחק גדול מבלי הפסק .כ"ש הנפש בעצמה כשלא תצטרך לגוף .דאם לא כן הנה תהיה פעולת הנפש נכבדת מעצמה ,וזה בטל .לפי שהפעולה היא מקרה לנפש ,כי הפעולה באה מאת הפועל ,ואין הפועל בא מחמת הפעולה ,מפני שהפועל עצם והפעולה מקרה .וידוע הוא כי אין העצם גרוע מן המקרה ,אבל הוא נכבד ממנו. ועוד ידוע הוא שהעניינים אשר הם כח בגוף יבטלו בהבטל הגוף ,ואשר אינם כח בגוף לא יבטלו בהבטל הגוף ,אך כי יהיו סבת קיומו .והנה הוכחתי למעלה שנפשו השכלית אינה כח בגוף ,אם כן לא תכלה בכלות הגוף .הנה נתבאר מכל אלה הראיות שהנפש האנושית רוצה לומר השכלית אשר בה נבדל האנוש משאר בעלי חיים תישאר אחרי אבדן הגוף כי היא אינה צריכה לגוף ,כי אם בעבור שיהיה תנאי לחידושו .כאלו הגוף הוא רשת שבו צדין מן הסבה את הנפש: הגהות וביאורים א) .דעת הקבלה ,שהנשמה אינה חוטאת ,והרוח חוטא ונענש אבל נכרת .והנפש נכרתת אם האדם לא זכה. אבל דעת חכמי הקבלה שהנשמה והרוח לעולם לא נכרתים ואובדים ,ואפילו הנפש הצומחת שיש בה כרת ואבדון ,כאשר אדם זוכה אינה נכרתת אלא מאחדת עם הרוח והנשמה ,ואדרבא כל עיקר ירידת הנשמה היא לתקן את הגוף ,דהיינו את נפש הצומח שהיא הנפש החיונית ,וגם את חומר הגוף הנשמה מתקנת ויקום לתחייה ,וישאר קיים לנצח .כמבואר בספר דעת אלוקים. ספר שערי הלשם חלק א -סימן ה -תפקיד האדם ועבודתו ואור הנפש הוא אשר משתתף בגוף ומתערב עמו .וכמ"ש כי נפש הבשר בדם היא (ויקרא י"ז וכן בפ' ראה) כי הדם הוא הנפש ,וישנו בהנפש כל תכונות הגופניות מכל עביותו וחומריותו .ולכן תלוי בו כל תיקון האדם כולו .כאשר מתקן את הנפש כנ"ל .ותיקונו הוא לטהרו מכל עביית וזוהמת הגוף אשר מתערב עמו ,ולקדשו ולייחדו עם שורשו אשר לעילא לעילא כנז' .ועי"ז מתתקן ועולה הגוף ג"כ כי הם שניהם קשורים ומיוחדים זב"ז לעולם ועל זה שולח האדם בעולמו לתקן את נפשו ולזכך את גופו שיהא כולו קודש לה' ולייחדם בשרשם העליון אשר למעלה שהוא בהמלכות דאצילות ובהגילוי ויחוד דאור א"ס שבה וזהו כוונתו ית"ש בכל גילוייו כולם ובכל בריאת עולמו ואז ישמח ה' במעשיו ספר שערי הלשם חלק א -סימן ה -תפקיד האדם ועבודתו ומשום שהנפש היא משתתפת עם הגוף ,והגוף הוא ירד ונתעבה מעת החטא ונתחלף מכתנות אור לכתנות עור שהוא משכא דחויא זוהמת נחש הקדמוני ,לכן הוה כל החטאים והעונשים הכל בנפש וכמ"ש ונפש כי תחטא ,החטאים האלה בנפשותם ,ונכרתה הנפש ההיא ,אוי לנפשם כי גמלו להם רעה (ישעיה ג') ,ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ"ה) .וכן עיקר התיקון הוא רק לתקן את הנפש וכמ"ש ונתנו איש כופר נפשו .וכן בפ' שלח וכיפר הכהן על הנפש .וכן עיקר תיקון העבודה הוא בה כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם .כי משום שהיא מתעצם עם הגוף .והיא נפש המתאוה לכל חמודת העוה"ז ,ובה הוא כל החטאים לכן תלוי בה כל העבודה לכבוש אותה ולשעבדה לרצון קונה בכל התורה והמצוה .וכן בה הוא עיקר השכר וכמ"ש (שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים .ובישעיה נ"ה 186 ותתענג בדשן נפשכם .וביחזקאל נ"ח ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה .עכ"ל 187 השביל השלישי באמונת הגמול הטוב לעושי רצון קונו וההפך לעוברי רצונו 188 באמונת הגמול הטוב לעושי רצון קונו ,וההפך לעוברי רצונו השגחה פרטית לשלם לאיש כמעשהו פינה מפינות התורה כבר ביארתי בתחילת הספר בנתיב הראשון שאמונת ההשגחה הפרטית היא פנה מפנות התורה וראוי לכל מי שהוא מכת משה ואברהם להאמינה והוא שאמר הכתוב כי נכח עיני ה' דרכי איש וגו' והבורא יתברך ויתעלה דן לכל אחד ויגמול לו טובה כפי מעשיו הטובים כאמרו למען ייטב להם ולבניהם לעולם ועוד נאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' וקרא גמול המצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן שכר עוד בעבודתו צדקה וחסד יעשה עמו וזהו שאמר הכתוב ולך ה' חסד כי אתה תשל' לאיש כמעשהו הנה ראיות על הגמול הטוב לעושהו וכמו כן יתברך ישיב הרע לצורריו וכרוע מעלליו ישיב לו והוא אמרו שלמה ע"ה כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ועוד אמר עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמוך וכמו אלה נמצאו הרבה כתובים שהם מורים על הגמול הראוי שלא נוכל לכתבם כלם ואחר שנתבאר זה ראוי לבאר היאך יהיה הגמול ומה יהיה . לא יתכן שהשכר יהיה טובות העולם הזה ולכן נאמר תחלה כפי מה שנראה לבורא יתברך ויתעלה מחכמתו ויכלתו והטבתו אל בריותיו לא יתכן להיות שיעור הטובה אשר כוון בה לנפש הזאת מה שהיא מוצאה בעולם הזה מטובותיו והנאותיו מפני שכל טובה שיש בעולם הזה יש עמה רעה ועם כל הצלחה עמל ועם כל הנאה צער ועם כל שמחה אבל וכל חלקיו שווים וההכרעה לענינים המעציבים על המשמחים .הנה כי טובות העולם הזה הן דמיונות ומותרות שמזיקות וממיתות הנפש וכיון שזה מבואר ואין בו ספק א"כ מן השווא הוא שיהיה הבוי"ת משים תכלית תועלת הנפש הזאת בענינים האלה הנהפכים אבל ראוי שיהיה מזומן לה מדור שיש בו החיים הגמורי' וההצלחה המיוחדת שבו ימצאו תאות' .ועל זה הורו כבר החכמים בראיות מופתיות לרוב מאד.... הכריתות הנזכרת בתורה הוא הביטחון לקיום הנפש אחר הפטירה וכתב הרמב"ן ז"ל כי הכריתות הנזכרים בתורה בנפש הוא בטחון גדול לקיום הנפש אחר המיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות כי באמרו יתברך ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה וכן ונכרתה הנפש ההיא מלפני יורה כי הנפש החוטאת היא תיכרת בעונה ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה קיימים לפניו בזיו העליון ולכן הוא מפרש הנפש ההיא עונה בה כי ההון אשר בה הוא יכריתנה. וטעם זה הענין כי נר ה' נשמת אדם אשר נפחה באפינו והיא נשמת שדי שכתב בה ויפח באפיו נשמת חיים .והנה היא בעניינה לא תמות ואיננה מורכבת שתיפרד הרכבתה ותהיה לה סבת הוויה והפסד כמורכבים אבל קיומה ראוי הוא והוא עומד לעד כקיום השכלים הנבדלים ולכן לא יצטרך הכתוב לאמר כי בזכות המצוה תהיה קיומה אבל יאמר כי בעונש העברות תגאל ותטמא ותיכרת מן הקיום והוא הלשון שתפשה בהם התור' כרת כענף הנכרת מן האילן שממנו יהיה שרשו עכ"ל. 189 איך יתכן שעם ישראל נחשבים בנים לה', והם הכי סובלים ומטריחים על ה' יותר מכל העמים וכבר שאל מין א' לא' מחכמי עמינו באמרו א"כ הוא שהבוי"ת בחר בכם ואתם גוי קדוש ובניו ושאר כיוצא בזה שאתם אומרים בעצמכם .למה נראה כאלו אתם מטריחים על העולם .ויראה מכח המעשים שנעשו לכם מאברהם ועד עתה כי במקרה אתם בארץ ושאר האומות עיקר ואתם טפל. כיצד כי מתחלה היה אברה' עקר ושרה עקרה אין לה ולד ,ודרשו חכמיכם שאפילו בית ולד לא היה לה והטריח הבורא יתברך את הטבע ועשה לה בית ולד וילדה בת צ' שנה .ואברהם בן מאה שנה. ויצחק בן ס' שנה .ויעקב לא קבל הברכה מאת אביו כי אם במרמה כי הכוונה היתה לעשו אחיו. וברח מאחיו ושהה בבית לבן כ' שנה ביום אכלו חורב וקרח בלילה .והוליד י"ב בנים לאחר כמה עבודה ויגיעת כפיו .וכל ימיו לא היה לו מנוחה אלא צרה אחר צרה .ונתגלגל הדבר וירדו למצרים. והושב יוסף לאדון על בית פרעה .ונשתבח ואמר וישימני לאב לפרעה .כלומר כי זה דבר גדול ונפלא .ולא הגיע להיות אדון אלא על עבדים כי מצרים עבדים היו .ואח"כ נשתעבדו הבנים בגלות חזק עד ששלח הבוי"ת את משה ואת אהרן והוציאם בכל האותות והמופתים שזכרם לכם כמה פעמים בכמה מקומות בתורה ובשאר ספרי הקודש כלומר ראו מה עשיתי עמכם .ועד עתה אתם עושים חגים ומזוזות ותפילין וכל האוכל חמץ ונכרתה זכר ל"וישא העם את בצקו" בעבור שעשאן בני חורין כאומה אחת משאר האומות .ואפילו המים לשתות לא בא להם כי אם בצער גדול ונחשב להם כי נסו לבוי"ת לפי ששאלו מים לשתות .ולמה כל זה עד שנראה כי כל כך אתם מטריחים בעולם כי אין לעולם בכם צורך ואפי' במקרה .ואלו הדבר אמת כי אתם בניו וגוי קדוש ושאר מה שאתם אומרים בעצמכם אדרבה היה ראוי להיות שמן הדין הוא להיותכם בעולם עיקר והעולם שלכם .ואלו הגיע אחד מהאומות לשמש לאחד מכם היה מתפאר ואומר כי עלתה מעלתו להיות שמש בבית יהודי שנקרא בנו של הבוי"ת ושאר כיוצא בזה. ואפילו בימי עוזכם הנה אמר דוד מלככם ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש .וכי תפארת היה למלך בעבור שאינו בוש לדבר לפני מלכים אחרים .אלא נשתבח לפי שהיו מעולים ממנו ומעולם לא הגיע מעלת שלטונכם להיות שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו כאשר היה לאדוני בזק שהי' ממלכי האומות .ושלמה לא מלך כי אם מתפסח ועד עזה .ועוד שנאסר לכם הרבה ממעדנות העולם ממאכלות ובעילות ושאר צרכי הגוף .כללו של דבר שאתם כמו אסורים בזיקים שאינכם עושים דבר כי אם ברשות .ע"כ שאלת המין. עצם הדבר שאין לעם ישראל כלום בעולם הזה הוא אות וראיה שמקומם הוא בעולם העליון הרוחני וזו תשובת החכם .דע אתה השואל שאילו לא היה כל המצוי כי אם זה עולם ההוויה וההפסד כמה היו דבריך טובים ונכוחים .אמנם הלא ידעת אם לא שמעת כי משלו המציאות למלך בשר ודם שיש לו חצר המלכ ות .וזה החצר נחלק לג' חלקים והם :הבית הפנימי והתיכוני והחיצוני .הבית הפנימי הוא מיוחד למשכבו ולא יכנס בו אדם כי אם הוא ושגלתו והוא המכובד שבחצר .הבית התיכוני הוא מיוחד למאכלו עם השרים שלו ובו יכנסו בני אדם לדין לפניו .הבית החיצוני הוא בית שער שאין רוב בני אדם נמנעין מלהיכנס שם .ועל כל בית משלשה אלו ,יש עבדים ממונים .וכל אחד הוא שר במקומו .כיצד כמו שאותו הממונה על החדר הוא שר במקומו ,כך הוא אותו הממונה על בית שער שר במקומו ,יש לו רשות להכות אפילו לנכבד מהנכבדים שלא יכנס לאותו בית שער .כי כן צוה לו המלך ,ואותו הנכבד לא יוכל להשתמש באותו בית שער אלא ברצון אותו השוער .אע"פ שכשיכנס אל החצר הפנימית הוא נכבד בעיני המלך .כן הוא כל זה המצוי נחלק לג' חלקים :רוחני והוא החדר .והתיכון הוא הגלגלים .ובית שער והוא זה העולם של הויה והפסד .וזה בית שער הוא שנתן לאומות העולם .ועל כן נקראו אומות העולם כלומר כי זה העולם הוא שלהם בעיקר .אבל ישראל שהם נכבדים אצל הבוי"ת ובניו וגוי קדוש נתן להם עולם העליון .ולפיכך היתה אות למ"ד של ישראל .לפי שצווארה ארוך למעלה ,ואין לה תושבת כשאר אותיות .רמז כי אין לישראל תושבת בזה העולם כי אם במקרה .וכן כתיב כי גרים ותושבים אתם עמדי .לפי שאותו העולם הרוחני הוא בחלקם .כמו שהוא בחלק האומות זה העולם התחתון שהיא כבית שער .וכמו שלא נמצא בית שער זולתי בעבור החצר והחדר .כן לא נמצא זה העולם אלא בעבור שנתקן עצמנו בו כדי שנזכה לאותו העליון שנקרא טרקלין .כארז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין .וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. 191 ומה שאין להם גם זה העולם .לפי שהם זה כנגד זה .שאם יתעדן בזה יקצר מעוה"ב .ולכן מנע לנו קצת ממעדני זה העולם ממאכלות ובעילות ושאר צרכי הגוף כמו שאמרת .כדי להתרחק מקצה רוב התאוה רוחק גדול להעדר הרגשת ההנאה מעט .עד שתתיישב ותתחזק בנפשותינו תכונת הזהירות. אמנם פעמי' ימצא בנו נוחל שני עולמות והוא כשיהיה השבח הרבה שיעדיף על שניהם וזה לא יוכל להיות כי אם במעט .ולכן לא היה בישראל גבורה בזה העולם כי אם מעט .אבל לעתיד לבא יעדיף עלינו בשני עולמות כמו שהבטיחנו ע"י נביאיו .ומה שאנו מתפללים להיות לנו מלכות וארצות הוא לשני טעמים .הא' לפי שאין אנו יכולים לעבוד בוראינו ית' בלבב שלם בעודנו תחת עול האומות לפי שאין דעתנו פנויה .ועוד לפי שרוב מצות תלויות בארץ ולפיכך נתאוו לה הצדיקים ליכנס בה. וכמו שהחרוב יותר מן היישוב בעולם כך ארצות היגוים יותר ויותר מארץ ישראל .וכמו שהחיות והבהמות יותר מבני אדם כך האומות יותר מישראל וכן כתיב כי אתם המעט מכלל העמים .וכמו שיש לעולם די בשמש אחד כך די בגוי אחד קדוש .ע"כ לשון החכם להשיב על שאלת המין. שאלת צדיק ורע לו ועכשיו נחזור לעניינינו ונאמר אחר אשר הוכחנו כי יש גמול אחר זולתי של זה העולם מעתה הוסר דבר המכאיב הלבבות ומדאיב המחשבות אשר ממנו נמשכו רבים בכל הדורות לכפירה גמורה והיא הראות בעולם כאלו משפט מעוקל בצדיק ורע לו ורשע וטוב כי יאמרו מדוע דרך פלוני ופלוני רשעים צלחה ולמה פלוני הצדיק אבד וגם ראינו שירמיה הנביא ע"ה ואיוב וחבקוק תמהו על זה. ירמיה אמר מדוע דרך רשעים צלחה .ואיוב אמר מדוע רשעי' יחיו .וחבקוק אמר תחרי' כבלע רשע צדיק ממנו כי זה יתיישב במה שיבאר....: השכר והעונש אינו שינוי אצל הבורא אלא הוא מצד הזדככות האדם כבר ביארתי בתחילת הספר בנתיב הראשון כי אין שנוי רצון אצל הבוי"ת בגמול הצדיק והרשע אבל הכל כפי מעשיהם שיגמלם כי אחרי שהבו"י הגדיל חסדו עם המין האנושי עד אשר שמהו היות נושא אל זו הצור' המפואר' רוצה לומר השכל והתלכדו והתאחדו יחדיו בנפש ובגוף חנן ברצונו את הדבוק הזה אפשרות ההגעה אל ההצלחה הנצחית והוא שכל עוד היות זה הדבוק קיים יעשו בו תכונות ראויות לכמונו ובעדם יעלה החלק הראוי מזה הדבוק לעלות באורח חיים ולחנינה והי' הדבקה בעולמה וזהו נעימותה ושכרה וזו היא תכלית הנפש האנושית והגמול על מפעלה הטוב ותהיה במעלת העצמים הרוחניי' העליונים שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה .שא"א הוא להיות מהלכים לגוף אלא לנפש בלבד והוא בהפרדה מזה העולם שתעלה לאור באור החיים ושם תעמוד קיומה בעצמה ושביעה מזיו הזוהר הנצחי' כמאמר הנביא ע"ה באמרו אני בצדק אחזה פניך אחזה בהקיץ תמונתך .רצה בזה שאותו העולם הוא עולם היקיצה הטובה עם היות הנפש בו בפועל שלה אבל זה העולם הוא עולם התרדמה והחשך אף אם ישיג בו .גם לזה כוון שלמה באמרו ואורח צדיקים כאור נוגה וגו' רצונו לומר כי כוכב נוגה אינו מתרחק מן השמש הרבה עד שמנה וארבעי' מעלות ובעתים הוא מזרחי והוא כשיראה בשחר .ועתים הוא מערבי והוא כשיראה לפנות ערב .והמשיל החכם השגת הצדיקים בעוה"ז הדומה ללילה ואח"כ הבדל הצורה מהגולם שיגיעו להגעת השלמות דומה לאור זה הכוכב כשהוא מזרחיי כי כמו שזה הכוכב כשהוא מזרחיי אורו רצוף באור השמש רצ וני לומר בא אחריו מיד ואינו נרחק ממנו הרבה כך אורח צדיקים השגתם זו בעוד שהצורה עם הגולם הוא דומה לאור זה הכוכב שיבוא אחריו אור השמש תיכף לו וכמו כן תשלום ותגמול הצדיקים אחר בדילת צורתם מגולמם הנמשל כלילה ותהיה באור חזק ערכו מזו ההשגה שעלה לה בכאן בזה העולם בערך אור השמש מאור נוגה ואז יאיר לה האור הנצח ותלך בעלותה ממדרגה למדרגה באור חיים: טבע הנפש מצד עצמה ויסודה לעלות למעלה למקורה לחזות בנועם ה' וכאשר נשלמו הליכותיה אזי היא בארצות החיים ובמחזה הפנים לראות את פני האדון ה' והוא הנעימות הטוב והשלמות האמתי' אשר לו יקום כל אדם .ואולם קודם שתעלה צריכה להיכנס בג"ע של מטה כמו שאבאר לפנים בע"ה ואז תעלה מעלה מעלה .ויש ממשילים העלייה הזאת לטבע היסודות ואומרים כך ידוע הוא כי טבע כל דבר הוא לשוב לייחודו ולטבעו כאשר תראה האש שעולה ממנה שלהבת ואנו רואין שהשלהבת ההיא חפצה לעלות למעלה ליסודה שהוא גלגל יסוד 191 האש אך מפני שהיא קשורה בעץ הנשרף לא תוכל לעלות לגמרי וכאשר תיפרד תעלה למקומה. כמו כן נפש השכלית אשר באדם יען כי ממקום קדוש נחצבה ונצמדה בגוף דוגמת השלהבת הקשורה בעץ כך היא בגוף ולא תוכל להיפרד ממנו עד כלות כחות הגוף המחזיק בנשמה ההיא ואז תוכל לשוב ליסודה ולמקומה אשר ממנה נחצבה ותעלה למעל' אם היא ראויה לכך .ואם לאו היא נדחפת לגיהינום כמי שמשליך אבן בקלע ועליה נאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. המשיל הנפש ליסוד האש שטבעו לעלות למעלה עוד יש ממשילים ואומרים מבואר הוא בעיני כל בעל שכל שסדר הארבע יסודות במעלה הוא אש אויר מים עפר וכל יסוד שהוא למעלה מחברו הוא קל ממנו אמנם פעמים אפשר שבהכרח ישנו סדרם ותנועתם כי לפעמים אפשר שתרד האש מלמטה ואפשר שיעלה העפר למעלה אך תנועתם זאת תהיה להם הכרחית לא טבעית .המשל בזה אפשר לו לאדם שיזרוק צרור השמימה ויעלה הצרור ההוא אך עלייתו זאת לו הכרחית ובסור המכריח אזי הצרור ישוב דרך ישרה למקומו שהוא הארץ כך הנשמה החיונית הזכה הטהורה שהיא בהכרח בגוף כי טבעה הוא לעלות למעלה כאש ואם לא תטמא בעודה בגוף בכחות העפרוריות שהם התאוות הבהמיו' רצוני לומר בעונות אזי בהעדר הגוף תעלה דרך גבולה ביושר כי אין מעיק ומונע ושם תנוח ותהיה צרורה בצרור החיים ועליה אמר שלמה ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה .אמנם אם נתלכלכה ונתערבה בכחות הגוף ר"ל גילוליה וטומאתה תרד למטה לארץ אעפ"י שתשתדל היא לעלות כח העפרי גובר עליה ויכריחנה לירד והיא רוח הבהמה היורדת היא למטה כלומר החוטא שעשה מעשה בהמה שהגביר עליו הנפש הבהמית הנה היא במלחמה עצומה כי השכל ימשכנה למעלה וכח הבהמית ימשיכנה למטה זכה תחתונים למעלה לא זכה עליונים למטה: הנפש היא צורה פשוטה ולא שייך אצלה לעלות או לרדת נאם המחבר אלה הם דברי הממשילים וכל זה איננו שווה לי כי לא יתכן לומר שעליות הנשמה היא טבעי' כעליית האש היסודית שאם כן עלות לה נפש הצדיק למעלה בהפרדה מן הגוף ושובה לגזרתה לא יחשב לה לאישור ולא לתגמול או שכר מאת הבורא ית' אלא הוא ענין טבעי מטבעה כעליית האש היסודית למעלה ויהיה לפי זה עונש הרשע הכרח ברדת נפשו שאולה וכל אלה הדרכים הם שוא .לכן נשאר בהכרח לומר שאין לה בעצם שום מין ממיני התנועה ובאמרנו בה עלייה וירידה אין זה אלא בדרך המשלי כדי לשכך את האזן .ואין דבוק הנפש בגוף ירידה ממקום ולא הפרידה ממנו עלייה אל מקום כי ידוע הוא שלא ייוחס שם מקום אל אותה המדרגה אשר ממנו לוקחה ואשר תשוב אליה כי למעלה מן הגלגל אין גופים ולא שום דבר מוגבל במקום ולא מקום ואם אין שם מקום א"כ לא ירדה ממקום ולא תעלה אל מקום גם בבואה אל גוף לא יאמר כי באה בתוך מקום אבל היא עם הגוף כמו הצורה אל החומר ולא כמו דבר במקום או דבר בכלי שהם מן התשעה דברים שאומר ארסטוס בספר השמי' ועולם שיאמר בהן דבר בדבר אמנם היא דבקה בגוף דבוק צוריי נותן שלימות לחומר כמו שביארתי בנתיב הששי ובהפרדה תהיה העלייה דבר שיבת אציל אל מדרגת האצילות אשר ממנו נאצל. נוח לו לאדם שלא נברא כי מוכרח שיתלכלך ולא תשוב למעלתה שהיתה בה ומצאתי כתוב כי בשובה לא תהיה מעולה כאשר היתה בעוד שהיתה צורתה במקומה קודם שהורכבה בזה הגולם .ולכן שנינו שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים מוטב לו לאדם שנברא משלא נברא והללו אומרים מוטב לו שלא נברא ממה שנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו .ולזה כוון שלמה ע"ה באמרו ושבח אני את המתים שכבשר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהם את אשר עדן לא היה .עתה יסופר הנה שלשת דרכי הנפש השכלית שבארתי והם הצורה שנתרכבה ונבדלה שהם המתים .והצורה שנתרכבה ועודנה בגולם והם החיים .והצורה שעדיין לא התרכבה אשר היא טהורה מכל מקרי חומר מכל טומאת גוף .ושבח הראשונה יותר מהשניה .והשלישית יותר מכולם .כי דומה הנפש השכלית קודם הרכבתה בגוף למלך יושב בהיכל .ודומה הרכבתה בגוף למלך אסור ברהטים .ודומה הבדלתה ממנו לח בוש שיצא מבית האסורים וחוזר למלכותו .ובלי ספק כי אותו המלך אשר הוא בזו המעלה 192 השלישית יותר משובח מבשנייה .ובראשונה יותר מבשתיהם .לפי שבראשונה לא השיגו נזק ולא צער ולא ידע דבר רע .ומזה הטעם אמר וטוב משניהם את אשר עדן לא היה. מדוע באמת הורידו את הנשמה לעולם וכאן הבן שואל כיון שהראשונה יותר טובה למה הורכבה וכבר נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד .יש להשיב שאע"פ שהראשונ' יותר מעולה מהשניה .אמנם יש לשלישית שבח מצד אחר וזה שעם היות שהראשונה מעולה ומשבחת וטהורה מכל טיט ,ואולם אינו נודע שיעורה ויופייה וחשיבותה אלא לאחר הסרתה ממנה ואח"כ חזרתה לה .ולפי' יתאוו נפשות הצדיקים לחזור למקומם הראשון .ולכן אמר בשלישית לשון שבח רוצה לומר כי אז ישבחנה החוזר אליה וידע חשיבותה .כי לא יוודע הנגד כי אם בנגדו שאין טוב כי אם בהעריכו אל הרע .ואומר בראשונה לשון טוב ,ר"ל כי היא בפני עצמה טובה ולא השיגה טיט ולכן היא העולה מכולם: לא מסתבר שהנשמה לא תחזור למעלתה שהיתה לה מקודם בפרט אחר שעברה את כל הניסיונות והצליחה נאם המחבר זו הסברא מצאתי ולא ישרה בעיני שנאמר שהנפש החסיד לא תשוב לאצילותה מאחר שנתרכבה בחומר ודחק עצמו לזאת הסברא האמורה מפני שהוקשה לו איך אפשר שהנפש אחר שהורכבה בזה החומר שתעלה ותגיע למעלה שהיתה בה קודם לכן אשר היתה טהור' ונקיה מכל סיג ואפי' תהיה נפש מרע"ה .ואני אתרץ זו הקושי' כמו שאבאר .מבואר הוא בעיני כל בעל שכל כי מי שהוא מזמין עצמו אל הטוב ואל קבלת השלימו' ראוי שתהי' נוספת לו עוד שלימות על השלמות שיוכל להגיע אליה בתכלית .א"כ הנפש השכלית הניתנת באנוש מאת הבוי"ת כל עוד היותה למעלה במדרגתה היתה במעמד נכבד בטוח בלי שם מניעה ומדרגתה עומדת על מה שהיתה והקב"ה שלחה בגוף האנושי למען הנהיגו ולמשול עליו אותו שהוא סבת כל התהפוכות והתשוקות הבהמיות והתאוות הרעות והעזות והמרי .כי הגוף הוא חומר והוא בעולם החומר ומאכלו ומשקהו חומר .וזה מחויב ממרוצת הטכסיס הטבעי האנושי החסר ,שיהי' זה בדבוק ,ר"ל דבוק הנפש בגוף יוציא רק לפועל רע ,נוטה אל התכונות הרעות המתחייבות מחסרונו וחשכתו .עד שיהיה כמעט מחויב מזה הענין שאפילו היא עצמה תפסיד בזה הדבוק מכל מעלותיה שהיו אליה מקודם. והיא המאושרת לא כך עשתה אבל הבריחה מרוצת אותו הטכסיס הרע והתאמצה לקראת המניעים והמונעים ,ועשתה חיל בכח השכל והתחזקה בעבודת בוראה ית' ,והסבה פניה אל מול פני מלחמת התאוות ,ולא די לה שנשמרה היא מהפסד בעד הפסד אותם הטכסיסים הרעים המתחייבים מן הדבוק ועמדה בטבעה ,אמנם עוד הוסיפה אומץ והשיבה אותם הטכסיסים הרעים והתכונות הרעות כולם אל הפועל הטוב והנכבד ,ועמדה חזקה בעוז בוראה ית' ומשלה על הגוף עד שהביאה אותו בעול מלכה ,והנהיגה כל כחותיה בכח החמשה חושים לעבודת בוראה והנה היא שלימה בפועל. וכיון שעשתה כן אינו מן הראוי שאחר הפרדה מזה הגוף ועלותה בית בוראה ית' שתישאר זולתי במדרגה הראשונה שהיתה בה טרם עשותה כל אלה הטובות והצלחות .שהיתה במעלה דומה לשלם שהוא נשאר על מעמדו לבד בלתי נבחן בפועל הניסיון ולא יוסיף לה הוד והדר יותר מאד מאד, חלילה לאל מזה כי זה יהיה עול גדול בחוק הטוב והמטיב השלם ית' ויתעלה .אמנם ראוי שיוסיף לה אלף אלפים פעמים יותר עד התכלית שאפשר לקבל מן שלימות שהוא תכלית כל השלימיות זה תכלית' האחרון. והתקדשתם והייתם קדושים והכת וב שביארתי למעלה מעיד על זה באמרו ואורח צדיקים באור נוגה הולך ואור עד נכון היום, כלומר עד המעלה שאין אחריה מעלה .ולכן יש בזה תוספת לישראל מהמלאכים .כי ישראל שיצר הרע מצוי ביניהם נאמר בהם שתי קדושות .שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים .והמלאכים שאין יצר הרע מצוי ביניהם נאמר בהם קדושה אחת שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא .ולזה כוונו רז"ל בויקרא רבה בפסוק והתקדשתם והייתם קדושים במשל שמשלו במרתף של יין שהושיב בו שכורים ונזירים וכפל שכר השכורי' ששמרו היין ולא שתו ממנו בעבור שהכריחו טבע' הרע וכן אמרו ז"ל בכתוב שאומר גבורי כח עושי דברו אלו צדיקים שכובשין יצרם הרע שהם גדולים ממלאכי השרת. 193 איך צורה פשוטה תקבל שכר בגן עדן גשמי, ותיענש בגיהנם גשמי נאם המחבר הנה ביארתי בזה הנתיב תהילת אמונת ההשגחה כי הבורא ית' גומל את האדם כפי מעשיו אם טוב ואם רע אחרי כן ביארתי כי הגמול ההוא אינו בגוף לבד אלא אף בנשמה גם ביארתי גמולה .ורצוני לבאר עתה תחלה אם יש גן עדן וגיהנם בארץ אחרי כן אבאר איך יהא בהם גמול לנפש שאיננה גוף כל זה אבאר באר היטב בעזרת העוזר ית' כאשר הורונו מפי סופרים וספרים: שלש מחיצות יש לצדיקים בגן עדן ומצאתי בדברי הזה"ק כי חנוך כאשר הרגיל עצמו את האלהים נכנס לשם וראהו ועמד על עניינו וכתב שיש בו כמין שלש מחיצות ובכל מחיצה ומחיצה כמה היכלות וענוגות ותצג כל מחיצה ומחיצה יושבים כתות כתות כל אחת כפי מעשיהם כיצד סמוך למחיצה הראשונה מאותן שיושבין מבחוץ סמוך למחיצה הראשונה מבחוץ יושבין שתי כתות ובפנים ממנה סמוך לה יושבין שתי כתות אחרים הכת הראשונה הם חסידי אומות העולם ששמרו ז' מצות בני נח שהם אבר מן החי ברכת השם גזל דינין והסימן בהם אבג"ד והג' הידועים שהם מ"ז גילוי עריות שפיכות דמים ואף אם לא שמרו כל אלה השבע מצות אלא שהטיבו לישראל תמיד הן יושבין שם .ופעם ביום באים מלאכי חבלה ליטול אותם להוליכם לגיהנם והם צועקים לישראל ומצילין אותם מידם .הכת השניה מאותם שיושבין סמוך למחיצה ההיא מבחוץ הם אותם העובדים הבוי"ת לפי מראות העין כדי שישבחום בנ"א ואלה הם נעשקים פעם אחד בכל יום מיד דומה שר של גיהנם וטובל אותו באשו של גיהנם ומחזירם למקומם ועליהם אמר שלמה שבתי ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש והכת האחת מאותם הב' כתות שהם סמוך למחיצה ההיא מבפנים הם אותם העובדים הבוי"ת כדי ליטול שכר מיד מונעין עצמן מן הרע בחשבם שיתנו להם שכר וכונתם על העולם הזה ואינן מחשיבין העוה"ב לכלום ואלי רואים בכל יום מרחוק מעלת הצדיקים שהם לפנים בג"ע ומתבוששים שם ונכלמין ואחר שקבלו ענשם נכנסים שם והכת הב' הם אותם שהם בעלי מעשה בלא תורה ואין הכונה דבקה בהם לש"ש בכל שעה אלא לפעמי' בשמעם דברי תורה שמחים ולאח"כ כשעושים אין כונתם לשם שמים ואלו הם נהנין במחיצה ההיא מתוך שרואין ערב ובקר וצהרים זיו בעלי תורה ונהנין מזיום הנהדרת .המחיצה השנית היא החומה התיכונה כמראה אש בית לה סביב והיא כמין אש ירוקה מרוקמת בכל גונים וסמוך למחיצה הזאת שם יושבין ארבע כתות. הכת האחת הם בעלי תורה ולא בעלי מעשה ונהנין שם מזיו אור הגנוז אבל בעשן האור המעורב שאינו כ"כ צח מצטערים קצת לפי שלא עשו מעש' והם רואים משם חופות החכמי' בעלי מעשה יושבין בכבוד איש על כסאו והם מתבוששים על אשר לא עשו מעשה .הכת השנית הם אותם שלמדו תורה קצת שלא לשמה ועשו מעשה והם נהנין מרחוק מאור הנוגה ולא כל כך רחוק כמו האחרים .הכת השלישית הם אותן הלומדים תורה ומלמדין אותה כדי לעשות שם ואין כונתם לשם שמים והם נהנין ג"כ מזיו אור זוהר שאר הצדיקים והחסידים .הכת הד' הם אותם הלומדים תורה כל ימיהם לשמה ולא נתעסקו בפריה ורביה ואלו הם סמוך לזאת החומה מבפנים ונהנין מזיו השכינה ונדחין ממקומם פעם ביום לפי שלא קיימו פריה ורביה וחוזרין מיד מפני כבוד התורה. המחיצה השלישית והיא החומה הפנימית שם העידונים שלמים בלי שום רוגז כלל ושם הם החסידים הגמורים משרתי עליון כולם מלובשים בלבוש מלכות איש על כסאו וסלקי ונחתי למתיבתם דרקיעא והעליה היא השגת הנפש ודביקתם בעליונים והירידה היא להשגת מה שיגיעו סגולות התחתונים בחייהם כגון הנביאי' זהו מה שכתב חנוך בגן עדן: אע"פ שנראה לאדם שהדבר רחוק חייב להאמין לדברי חז"ל נאם המחבר הנה קבלתי מפי סופרים וספרי' בענייני גן עדן וגיהנם ע"פ רבותינו זכרונם לברכה והירא את דבר ה' יאמין כל דבריה' ואף אם לא יסבלם דעתו ולא יבינם יתלה הדבר בחסרון דעתו ולא יהרהר אחר דבריהם שהם כגחלי אש ויזהר מגחלתם שלא יכוה כמו שביארתי בנתיב השמיני. 194 והנה ראיתי לבאר איך יקבל האדם תגמולו בגן עדן או בגיהנם כפי מעשיו וראוי להאריך בזה כדי להסביר הדברים כי זה הוא עמוד התוך אשר כל העולם נשען עליו. האם אפשר לנו להסביר את עונש הגהינום ושכר גן עדן לנפש רוחנית אע"פ שהם גשמיים ועתה ראוי לנו לשאול ולאמר הנה נתבאר למעלה שיש גמול אחד זולת גמול שבזה העולם אמנם איך נאמר שצדי ק והרשע יקבלו גמולם אם טוב ואם רע בגן עדן או בגיהנם כי אין לומר שגוף הצדיק בגן עדן אשר שם כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ הדעת טוב ורע גם כל מיני בשמים ויתענג שם ויתעדן עד אין קץ .ואמנם גוף הרשע יושב בגיהנם אשר הוא בוער כתנור וכבשן אש ולהבות ולפידים בוערים ושם יבער גוף הרשע ויצטער לאין קץ זה אי אפשר להאמין שהרי אנו רואי' בעינינו שגוף הצדיק והרשע קבור לפנינו בעפר עד כלם גופם ושב להיותו עפר גם נרקבו עצמותיהם ואנו רואין אותם לפנינו בכל יום .גם ראינו שגוף הצדיק והרשע נשרף לאבק ואפר והאפר אתנו בבית ואיך נאמין כי גוף הצדיק נכנס בגן עדן ויאכל ויתעדן שם וכי גוף הרשע נכנס בגיהנם וישרף שם תמיד א"כ זה נמנע. ואם נאמר שהנפשות הוכנסו שם בלא הגופות והנפשות לבד יקבלו הגמול והעונש אם כן יתחדש לנו קושיא גדולה וחזקה יותר מן הראשונה והוא שנאמר הלא כבר נתבאר בנתיב השביעי שהנפש איננה גוף ואינה תופסת מקום והיא ערומה מכל גשמות ואיך תתקרב ותתדבק אל המקום אשר תקבל שם עונג גשמי כמו המאכל והמשתה בג"ע או עונש גשמי בגיהנם כמו שריפת אש ולהבה והלא מן הנמנע שתמצא פעולה גשמית במה שאינו גשם כמו שהוא מן הנמנע נמצא פעולה אשית במה שאינו אש אלא הפך אש או פעולה אבנית במה שאינו אבן אלא הפך אבן כן הוא זה מכת הנמנע. רמב"ן ג"ע וגיהינום כפשוטו ממש, וכמו שקשר הנשמה בגוף והוא פלא ,כן יקשור הנפש בג"ע ובגיהינם וזו הקושיא גרם לרבים מבני עמנו להאמין שענין ג"ע וגיהנ' הם משל לגמול שכינו ג"ע לשכר וגיהנם לעונש ו אולם הרמב"ן ז"ל השיב לתרץ זו הקושיא כי אמר באמת ענין ג"ע וגיהנם שבתלמוד לגמול ולעונש הם כפשוטם ממש ולא דרך משל והאריך בראיותיו בזה בשער הגמול וכתב שאין העונש והשכר לגוף כי אם לנפש .עוד כתב שם ואם יקשה עלינו הפילוסוף ויאמר הלא הנפש איננה גוף וגויה והיא ערומה מכל גשמות ואינה נגבלת במקום כי היא צורה מבלי גולם ואיך נוכל לומר שהיא בג"ע לקבל עונג גשמי כמו המאכל והמשתה או שהיא בגיהנם לקבל שריפת אש. נשיבהו ונאמר לו הלא אם כפי חכמות הפלוספי' הנפש איננה גוף ואינה נתפסת במקום עם כל זה לא נניח אנחנו מדעתינו היות נפשו של ראובן יותר דבוקה במוחו ממה שיש ממנה בענף האילן או בראש החמור כי על כל פנים הנפש שאיננה גוף יש לה חבור עם הגוף כן נאמר אנחנו שמי ששם חבור בינה ובין הגוף הוא אשר יחברנה בג"ע או בגיהנם כאשר שם באות' השכלים הנפרדים לכחותיהם בשמים כן ישים כח הנפש בג"ע או בגיהנם .אלה הם כונת הרב רבינו משה ב"נ ז"ל. ואולם גם אלו הדברי' ראוי לשאול על מה שאמר כי כמו שאנו רואים שיש חבור בינה ובין הגוף כן יכול להיות שיעשה הבוי"ת חיבור בינה ובין ג"ע או הגיהנם .וע"ז נשיבהו ונאמר שאינו דומה כ"א יש חבור בינה ובין הגוף זה הוה ע"י אמצעים רבים כי הדם שוכן על הבשר ועליו רוח חיים ועליו הדמיון ועליו הנשמה הרי כמה אמצעי' בינו ובין הגוף וכאשר תצא הנפש ערומה מן הגוף מכל גשמות איך יהיה לה חיבור במקום הג"ע או הגיהנם בלי אמצעיים .ואם תשיב ותאמר לא כן אבל דעת הרב רבינו משה ב"נ ז"ל לומר כי מי ששם חיבור בינה ובין הגוף ע"י אמצעים גם יכול לעשות חיבור בינה ובין הגוף ע"י אמצעים גם יכול לעשות חיבור בינה ובין הג"ע או הגיהנם ע"י אמצעי' אבל הענין שאנחנו משתדלים בו עתה הוא ליישב הדברים לבב העקוםליישב הדברים בטבע הניכר לנו דע כי זה אמת ואפשר להיות אבל על דרך הפלא ואין הפרש בין א"ת באמצעים או בלא אמצעים הכל הוא אפשר להיות על דרך הפלא אבל ענין ג"ע וגיהנם שאנחנו בביאורו עתה מענין הנפש והשארותיה וגמולה וענשה הוא ענין שנתחדש אפילו קודם שנברא העולם כמאמר רבותינו ז"ל ג"ע וגיהנם נבראו קודם העולם ואינו ענין שצריך להתחדש בכל פעם .כי הכל מוכן הטוב והרע ויתנו לכל אחד מקום בג"ע או בגיהנם לפי מעשיו .ואם נאמר כי דעת הרב רבינו משה ב"נ ז"ל לומר כי 195 כבר הכין הבוי"ת אותם האמצעים בג"ע או בגיהנם עד שאפשר לנפשו של אדם להתחבר שם אך שאנחנו אין אנו מבינים האמצעים ההם א"כ מה הועיל לנו בזה הרב ז"ל בדבריו .כבר ידוע לכל מאמין שכל הענינים מיושבים ואף אם לא נבינם אנחנו .אבל הענין שאנחנו משתדלים בו עתה הוא ליישב הדברים לבב העקום כמאמר רבותינו ז"ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס והנה אשיב על אלה השאלות ואבאר הדבר בעזר בוראי יתברך: הנפש עצמה היא מכח המלאכים, אך ברדתה מתלבשת בלבושים גשמיים דקים ועל ידם היא מתחברת בגוף, ולבושים אלו נשארים אתה והם מרגישים בגן עדן גשמי ובגהינם גשמי דע! אתה המעיין אלהים יחנך כי כאשר תפרד הנפש ממדור העליון להתחבר עם הגוף היא אחת לעצמה והיא בריה זכה ודקה ומכרת את בוי"ת והיא מכת המלאכים טרם התחברה עם הגוף ואחר כך תרד ממעלתה ותתחבר עם הגוף בבטן בעל כרחה ,כמארז"ל על כרחך אתה נוצר .וזה למען נסותה התשמור דרכי בוראה יתברך א"ל .וכל זמן שהעובר במעי אמו עדיין הנשמה משגת גדולות באור השופע עליה מאת בוראה יתברך אע"פ שהושפלה ממעלתה הרבה בהיותה בבטן ממה שהיתה קודם כניסתה בו .אמנם עדיין היא משגת לפי שעדיין לא השיגה גשמות ולא דבקה בהם עד שיצא הולד לאויר העולם .ואז יהיו לה חמשה הרגשות הגשמיות שיראה וישמע ויריח ויטעם וימשש ,ואז תדבק נפשו בגשמיות ותבטל ממנה כל השגת אלהיות ורוחנית, ונסתלקו ממנה השגותיה ודעותיה שהיו לה קודם שבאה לאויר זה העולם .וימי עמוד העובר בבטן אמו הם נקראים ירחי קדם ,והכין אותם הבוי"ת לנפש למדור אמצעי בין יציאתה והסתלקה מעולם הנפרד מן הנשמות ובין כניסתה לעולם הזה הגשמי .וכמו כן הכין לה בוראה יתברך מדור אמצעי בין יציאתה והסתלקה מעוה"ז הגשמי ובין חזרתה וביאתה אל עולם הנפרדים ,והם שנים עשר חודש שאחר המות .כי היציאה מן ההפך אל ההפך נמנע .וכמו שנראה שהיוצא מן החשך פתאום לאור השמש החזק שהאור ההוא יכהה מאור עיניו אם לא ירגיל עצמו תחלה במעט אור ואז אם יצא לאור השמש החזק לא יזיק לו ,כמו כן הנשמה היוצאה מן העולם הזה שהוא מקום חשך .ולכן צריכ' ליכנס תחלה בגן עדן ,והוא לה למדור אמצעי ,ושם תצטייר בציורה הראוי לה ,ומתעכבת שם שנים עשר חדש כמו שאבאר לפנים בע"ה .ואחרי כן הולכת לאור באור החיים למקום הראוי לה שהוא מוכן לנפשות הצדיקים מיום שנברא העולם .לא כדעת הפילוסופים שאומרים שהצדיק הזוכה תיכף שתצא נפשו מגופו היא ערומה מכל גשמות והיא מיד מכת המלאכים .וזה העדונו רבותינו ז"ל בדבריהם הנעימים ובקבלתם האמתית בענין הגמול בג"ע ובגיהנם ,שיובן מדבריהם שהנפש הזאת כשהיא יוצאה מן הגוף לא תצא ערומה מן הגשמות מכל וכל ,אבל יצא עמה המלבוש הפנימי שלה שהיה לה כשהיתה בגוף ,והוא רוח החיים שהיה אמצעי בינה ובין הדם והבשר כשהיתה בגוף. והרוח ההוא הוא גשמי ממש ותופס מקום כמו הרוח הנתפס בנוד מעור ,אלא שהרוח ההוא קבל רוח חיונית מכח הנשמה והוא שוכן בחומר לב האדם ובכל איבריו עד לחות המוח ושל העצמו'. ואולי בעבור התחברה הנשמה עם הרוח בזה תקרה נפש כי נפש הוא לשון רבוי מגזרת ופשו פרשיו ,ומקרא מסייע לו שהוא ויפח באפיו נשמת חיים ואחר כך ויהי האדם לנפש חיה ,ותרגם אונקלוס והות באדם לרוח ממללא .כי תחילת השפעת הנשמה היא על הרוח והיא מנשבת בו בקלות בעבור שהוא קל להתנועע .ועל ידו היא מדברת ע"י כלי דבור .ועל ידו תנענע הנשמה כל איברי הגוף וכל הגוף .ועל ידו היא כועסת כמו אל תבהל ברוחך לכעוס .וכן הענוה טוב שפל רוח את ענוים .ועל ידו הקנאה ועבר עליו רוח קנאה .וכן הגאוה והרחמנות וכן השמחה ודאגה וכל תכונת הנפש הוא על ידו .ואפי' החכמה והדעת על ידו באמצעות הדמיון .וכבר אמר שלמה בחכמתו כתבם על לוח לבך ולוח הלב הוא רוח החיים כי ממנו ההרגש הפנימי לשמור הענינים אחר העלמם מן החושי' ולזכרם. ובעבור שרוח הוא גשמי ותופס מקום על כן צריך שיהיה עיקר הגוף שלם בלי נקב ואם נשבר או ניקב אחד מן הכלי' המחזיקי' הרוח ההוא הוא טרפה וימות והם י"ח טרפות ניקב הושט או הלב או קרום של מוח וכן כלם כי יצא הרוח החיים ההוא כמו מנוד של עור שניקב שלא ישאר בו וכשיוצא הרוח ההוא תצא ג"כ הנפש עמו כי עומדת על הרוח .וכשתצא הנפש מן הגוף בבוא עתה יצא ג"כ עמה הרוח ההוא כי הם קשורים זה בזה ולא יפרדו זה מזה .למה זה דומה למרגלית תפורה במעט משי נתנו בתוך כיס שאם יקרע הכיס ויפול ממנו הבגד של משי תפיל עמו המרגלית כי היא תפורה בו וכן אם באת להוציא המרגלית מפי הכיס תקחנו עם המשי כי היא קשורה בבגד .כן הנפש והרוח 196 קשורים זה בזה והרוח הוא מלבוש הפנימי מן הנפש שאם תצא הנפש מן הגוף יצא עמה הרוח החיים ועל ידו תקבל הנפש גמול טוב גשמי בג"ע או עונש גשמי בגיהנם כי לא יפרד ברוח החיים מן הנפש עד לאחר י"ב חדש לאחר המות .וזו היא סברא גדולה כי אחרי שנודע במופת שכל פעולות הנשמה ע"י הרוח ההוא וכל תכונת הנפש עבורו אם כן הוא מופת חותך שיותר חזק יהא דבוק הנשמה עם הרוח ממה שיהיה דבוק הרוח עם הגוף כי יותר הוא כח המלך על המשנה ממה שיהיה כח המשנה על מי שהוא למטה ממנו. רוח חיים ,זה הלבוש הגשמי הדק, נדבק עם הנשמה י"ב חדש ,ולפעמים יותר ואחרי שכן הוא אל תתמה אם ידבק רוח החיים עם הנשמה י"ב חדש לאחר המות שהנשמה בג"ע או בגיהנם לקבל גמול או עונש גשמי כפי מעשיהם .ולזה כיונו רז"ל באמרם שהקב"ה דן הנשמה והגוף יחד רוצה לומר הרוח החיי' שהוא יוצא עם הנשמה מן הגוף ועדיין הם מחוברים יחד על לאחר י"ב חדש ועל ידו תקבל הנשמה עונש גשמי כי בלעדיו לא תקבל אש של גיהנם כמו שהמים לבדם אינם נשרפין ובהתערבם עם הקמח להיות לחם כבר נשרפים. עוד אמרו ז"ל פושעי ישראל נדונין בגיהנם י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים ו מ"ש גופן כלה ר"ל רוח החיים היוצא עם הנשמה ומחובר עמה עד י"ב חדש לפחות פחות אפי' צדיקים גמורים .ורז"ל אמרו עד י"ב חדש הגוף קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר שנים עשר חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת .ר"ל כי כל י"ב חודש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות ואע"פ שהיא עולה לדעת עולם הנשמה .אמנם יורדת היא לענין שהיתה בו .אבל לאחר י"ב חדש נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלכות ונתעטרה בפטירתה. אמנם יש נשמה שיחובר עמה הרוח כמה שני' כדי לשלם לה שכרה בג"ע אם לא זכתה עדיין לעלות אל צרור החיים וכן יש רשעים שרוחם מחובר עם גופם לעלות כדי לשלם להם עונשים בגיהנם הם המינין והמסורות ושאר המנוין לרבותינו ז"ל ועליהם נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ,ר"ל עיקרם .כמו אל תיראי תולעת יעקב והיא ה רוח החיים הדבק עם נשמתם לא ימות כדי שיוכלו לקבל העונש ,והוא שאומר ואשם לא תכבה. וכשיצא הנפש עם הרוח החיים מן הגוף אינו חסר מן החיים אלא שלא יביא לו ההרגש החיצון על ידי הכלים החיצוניים ואף על פי שהפסיד ההרגש החיצון לא הפסיד ההרגש הפנימי רצוני לומר הזכירה ,כ י יזכור אחר המות הטוב והרע שעשה .כי מה שפעל כבר הם דבוקים בנפשו אחרי שיצא עמה הרוח החיים .ואפילו מהרגש העולם הזה הדקים כמו הראות והשמע משיג הרוח החיים שיצא בלי כלי חיצון ,שהם העין והאוזן כאשר אבאר עתה ,שישכיל השכל באפשרות דבר זה .ואני צריך לבאר לך תחלה ענין החושך ומהותם ועתה הט אזניך ושמע דברי ולבך תשית לדעתי: הנפש היא שמרגישה את מה שהחושים מרגישים ,ולא שהחושים הם המרגישים, אלא כאשר הנפש מחוברת לגוף אינה יכולה לחוש רק דרך החושים, אבל כאשר היא משתחררת מן הגוף ,היא רואה יותר ממה שראתה על ידי החושים. כבר בי ארתי בנתיב הד' כי חומר מוח הראש מורכב מלחות והוא רך וחיוני רצוני לומר יש בו כח חיוני ובעבור כן ישתלשלו ממנו שלשה החושים שהם הראות והשמע והריח כי עין מזכותו עם הכח חיוני ימצא כח הראות ע"י העין שהוא בתכלית הזכות .והראיה ע"ז שכל דבר זך ובהיר מקבל כל המראות כמ ו המים והיין והשמן וכל משקה יראה בו אדם כל צורה וכן המראה מזכוכית או מברזל מלוטש הוא מקבל כל הצורות הנראין .ובאמת יבין כל אדם שאם היה בו כח החיונית במראה או במשקים הללו שקבלו הצורות היו מרגישין כל הצורות שקבלו אף לאחר העלמם מהם כי באמת אין כח הראות אלא התח ברות רוח החיוני עם דבר זך ובהיר שהוא העין ולכן יש חוש הזה לכל חי שיש לו העין כי החיים בלא עין אינו מועיל לראות וגם העין בלא החיים .ועתה שים לבך לדקות אלה הדברים והוא שכבר בארתי בנתיב הרביעי שהעין הוא דק ובהיר מורכב מליחות וצורתו כעין הבדולח .ודע שאין ראוי לחכם לומר שחומר העין יותר דק וזך מן הבדולח עד שיהיה דק כמו כן חומר הרוח שאינו נראה כלל שלא היה רואה העין אז ולא היה משיג הצורות אינו כן אבל היה משיג דברים דקים .והראיה ע"ז שהעראה מזכוכית הזך אם לא היה מכוסה מצד א' מן העופרת ומן הזפת לא היו נראין בו הצורות מלפניו אבל היו יוצאין מצד אחר והעופרת אזי מונע הצורה לצאת מצד אחר עד שיאסוף המראה כל דמיון הצורה שקבל ולא יניחם לצאת כמו כלי שלם שאין בו נקב 197 המאסף כל המים עד שיהיה מלא מהמים כן המראה וכל כן נראות מלפניו וכשאין המראה מכוסה יראה בו הצורה כי הזכוכית הדק שאינו מכוסה מצד אחר אינו מונע הצורות לצאת מאחוריו וכ"ש שחומר הרוח יקבל הצורות ולא ימנע ג"כ מליתן דוגמתו אחר שעברו ממנו .והמופת על זה שהעולם מלא אויר ורוח ואע"פ שיש רוחק גדול בין העין או המראה ובין הדבר הנראה בהם הם רואי' הצורות מרחוק כי חומר הרוח לא ימנע הצורה לצאת ממנה מצד אחר מהזכוכית .ועוד שהדבר מופת כי כשתשים מחיצה על העין או המראה מנגד או מצד א' מפסיק בין הדבר הנראה ובין המראה אז העין לא ישיג הצורות וכשתסיר המחיצה מן העין או מן המראה לא ישיגו הדבר הנראה. כן הוא המופת שכל הרוחק שהוא בין הנראה ובין העין אזי המראה הוא מלא מן הדבר הנראה אפילו היה רחוק מהם עשרה מילין הכל מלא מצורת הדבר הנראה במראה או בעין אחר שהגיע אליהם הצורה אם מעט ואם הרבה .אמנם הדבר הקרוב יותר נראה בביאור כי השפע מדמות הצורה הנראית כלה והולך בגודל הרוחק כי אם לא כן היו הדברים נראים באלף מיל או בסוף העול' ולכן נמנע זה הנה הוכחנו שהדבר הנראה לעין או למראה ממלא כל מקום הרוחק שבין הצורה הנראית ובין המראה או העין ומעתה תבין שאם כח חיוני בזה הרוח והאויר המלא מן הצורה הנראית היה הרוח ההוא מרגיש ג"כ הצורה ההיא כי כבר הוכחנו שאין הראות אלא התחברות כח חיוני עם דבר הזך עם שאפילו המראה היה מרגיש הצורה אם היה בו רוח חיוני כל שכן הרוח שהוא יותר זך. וא"כ אחרי שהוא אפשר שיצא הרוח החיוני עם הנפש למה לא תשיג הדברים הנראים מבלתי העין כי הנה הוכחנו שאין הראות כי אם התחברות כח חיוני דבר זך .וג"כ הוכחנו שהרוח מקבל הצורות כי אפילו הזכוכית מקתם ואם יהיה רוח החיוני לאותו רוח או לאותו מראה שקבל הצורות היה משיגם וא"כ בצאת הרוח עם הנפש ישיג הצורות בלי ספק: והנפש היא רואה י"ב חדש ואינה נראית וכן דעת רז"ל בשדים שאמרו שהם רואים ואינם נראים ואחרי שהגענו לדבר בשדים ראיתי לבאר בריאותם וטבעם .דע כי כאשר הבריאה מתחלה במעש"ב בגוף האדם ובכל בעלי הנפש והצמחים והמתכות מד' יסודו' נתחברו ארבעתם בכח אלהי להיות מהם גוף גס מורגש לכל חמשת ההרגשות לעביו ולגסותו כן היתה יצירה מב' יסודות ר"ל מן האש והאויר והיה מהם גוף אינו מורגש ואינו מושג לאחת מן ההרגשות כאשר נפש הבהמה אינה משגת להרגשות לדקותם .והגוף הזה הוא רוחני יטוס לקלותו ודקותו באש ובאויר והם נקראים שדים בעבור שנמצאים במקום שדוד כגון המדבר .וכאשר ההרכבה בכל דבר סבת ההויה וההפסד במורכבים מד' יסודות .כך היא במורכבי' האלה בב' היסודות כי בהתחברותם יהיה בעל גוף חי ובהפרדם יהיה כמת .ולכן ארז"ל ו' דברים נאמרו בשדים .שלשה כמל"ה יש להם כנפים כמל"ה. וטסים כמל"ה .ויודעים מה שעתיד להיות כמל"ה .יודעין סלקא דעתך .אלא שומעין מה שעתיד להיות .שלשה כב"א אוכלין ושותין כב"א .פרין ורבין כב"א .ומתים כב"א .וסבת המות הוא פירוד החבור היא הסבה בכל המורכבים .וסבת הטיסה בקלות יסודותיו כאשר נראה גם בעוף כי מפני שגברו עליו האש והאויר הוא טס ופורח ואע"פ שהיסודות האחרים בו .וכ"ש אלו שאין בהן מן היסודות העבים כלום .וטיסתן גדולה יעופו ולא יגעו לענין האכילה ללחוך מן המים והאש הריחות והליחות כענין האש שתלחך במים במעלה .והוא ענין הקטורת שיעשו בעלי נגרמונסים (מכשפי' ובל"א שווארץ קונסקלער) לשדים .וסבתה היובש אשר תיבש האש באויר בגופם וצריך להחזירה כאשר היא אכילת האדם לצורך מה שהוא ניתך ממנו כמו שביארתי בנתיב הה' .וענין מה שאמר שומעין מה שעתיד להיות כי בטיסתם באויר השמים יקבלו העתידות משרי המזלות השוכנים באויר והם נגידי התלי ומשם יגידו גם בעלי הכנפים כאשר הוא מנוסה בלחשים .והנה יצאתי מהכונה כי הארכתי בביאור שדים יען שראיתי קצת מבני עמנו מתפלספי' ומכחישין מציאות השדים. ועתה נחזור לענינינו ונאמר :הנה הוכחנו למעלה הראות לנפש אחרי המות ועתה נוכיח לה ג"כ השמע והוא מה שאומר .הנה ביארנו למעלה שחומר המוח הוא זך ורך וחיוני והוכחנו שמחמת התחברות החיים עם הזכות יבא הראות .ועתה דע אתה המעיין שמחמת דקותו עם כח החיוני יבא השמע והוא שעיקר הקולות אינן באין אלא מתנועה כמו הדבור או שאר נגיעות גשם בגשם בכח ובעבור שהאויר דק וזך יגיע התנועה באזן אל חומר המוח שהוא מאד רך וקל להתנועע עד שירגיש הקול כמו שיצא כי הדבור היוצא מן הקול ילך באויר עד האוזן ויגיע למוח וירגיש וא"כ גם בכאן נאמר שבאה תנועת הקול באויר ונענעה הקול באויר ונעשה קול באויר שבין הדבר המתנועע ובין האוזן מק"ו כי אפי' חומר המוח שהוא רחוק נתנענע כ"ש האויר שהוא בנתים והוא ג"כ יותר זך וא"כ אם היה כח חיים בתוך הרוח והאויר שבנתים היה מרגיש הקולות .ואחר שהוכחנו זה וביארנו 198 שהרוח ירגיש בלא ספק מעתה נבא ר מחוש הריח .דע אתה המעיין אלהים יחנך כי מחמת התחברות החיים בחומר המוח המורכב מלחות ירגיש כח הריח כי הבושם וכל דבר שיש לו ריח ישפיע כחו באויר קרוב או מעט רחוק ממנו כפי הבושם ויגיע כח הריח אל חומר המוח דרך האף וירגיש וא"כ גם בכאן נאמר שהוא מופת שכל הרוחק מהאויר והרוח שבין חומר המוח ובין הבושם מלא מן הריח וא"כ אם היה ברוח ההיא שבנתים כח החיים היה מרגיש כי באמרנו אין הרגש אלא מחמת התחברות כח החיים עם החומר ולכן יש ההרגש לכל חי. ומעתה נאמר ג"כ בכאן שלאחר שיצא הרוח החיים עם הנפש ירגיש ריח הבושם ודע כי לפי שיצא הרוח החיים מן הגוף נקי מכל ליחה לכן לא ירגיש אז מריח הבשמי' שבזה העולם כי הם גסים אלא מבשמי' שבג"ע שבהם יתעדנו י"ב חדש ויהיה הטעם והריח הכל באין כאחד ,כי יזון ג"כ מדקות הריח הלח הבא מאפרסמון והוא השתיה בג"ע ואין הנאה מעולה מזו .כי אפי' בהיות האדם בחיים לא יהנה מן הריח כ"א הרוח שלו .וכבר ארז"ל כי הנשמה של אדם נהנית מן הריח ומן הקול ומן המראה .וכ"ש בהפרדה מן הגוף שהיא ערומה מן החומר העכור ולא נשאר כ"א הרוח החיים שיהנה בריח בשמי ג"ע לאין קץ .ומעתה נדבר בחוש המשוש ונאמר שמחמת התחברות רוח החיים עם הדם והבשר יול יד החוש לדם ולבשר עד שירגיש בחום האש ויהנה ממנו וירגיש בקור ובקשה וברך ואם יתקרב הגוף אל האש יותר מדאי יכוה וישרוף .ודע כי לאחר שיצא הרוח החיים באש של זה העולם בעבור כי הרוח והאש הם ב' גופים קרובים זל"ז ולא ישרוף את הרוח להפסידו מצורתו מכל וכל אבל יתערבו ז ב"ז ויהיו לגוף אחד כיון שיהיו לאחדים לכן אני אומר שלא תקבל הנפש צער באש שלנו כ"א באש של גיהנם שהיא דקה ביותר וכ"כ הפליגו רז"ל בדקותם עד שאמרו בפ' אין דורשין גבי נהר דינור מהיכא שקיל מזיעתן של חיות ולהיכא שפוך על ראש רשעים בגיהנם .הרי שהעלו דקותה בתכלית .גם אמרו בפסחים אור דידן איברי במוצ"ש ואור דגיהנם איברי בשני ואם יש לך שכל בין תבין כמה רצו להעלות האש ההוא ולעשותה דקה מן הדקה עד שאמרו שהיא מלמעלה מגלגלי השכל וגם שיחסו אורה להבראות ביום ב' והוא היום שמיחדים בב"ר ובמדרשים לבריאת המלאכים .וידוע הוא בכל מעש"ב כי הנבראים בראשונה דקים וקרובים לסבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנבראים בשני וכן השני מן הג' כאשר תראה אפי' בפשט הכתוב .א"כ ראה גם ראה כמה הפרש יש בין האש ההיא לאש שלנו ולכן האש של העוה"ז ר"ל האש שלנו אינה שורפת נפש ואפי' האויר העולמי הנתפס אין האור מכלה אותו ולא שורפת אותו כמו שביארתי כי אינה שורפת אלא גוף וזה לפי שהיא גסה בערך האש ההיא של גיהנם שהיא שורפת דברים דקים שאינן גוף כגון נפשות הרשעים שהם זכים ודקים ,עוד תדעו כי כפי זכותם ודקותם כן יהיה רוב צערם כי כמו שהרגש האדם בנגיעת המחט רב מהרגש החמור מפני גסות ברייתו ואף בב"א עצמן זכי הגוף והנקיים בדעות וביצירתם מרגישים בייסורין וצער יותר מהגסים עבי הגוף משובשי הדעות וההרגש הרגילים במלאכות הכבדות והנמבזות שנעשה בשרם כבשר החמור .כן הרגש הנפש ויסוריה גדול מאש מייסורי הגוף לרוב ההרגשה ודקות ברייתה וזכותה וא ין ערך ודמיון בשום פנים בין אותו הצער החזק והגדול ובין צער בעלי חיים בגופתם הנה ביארתי הגמול באר היטב: אמונת הגמול ועונש לנפש אחר הפרדה היתה אמונה קבועה וברורה בלב ישראל ורק שהמצוות והעבירות יש להם השפעה על מציאות העולם זה לא היה באמונתם, לכן התורה תדבר רק על זה השכר ועונש ודע! כי זאת האמונה היתה קבועה בלב ישראל מימי עולם ושנים קדמוניות אפי' כשהיה בלבם שאר אמונות רעות כמו שאבאר ולא הי' צריך משה לבאר אותה בתורתנו הקדוש' עם היות שהוא עיקר ויסוד האמונה לפי שעיקר כונת מרע"ה היתה להורותם לעבוד את אלהי האמת ולהראות להם שהוא אלהי האלהים ואין עוד מלבדו ושכל הנמצאים הרקיעיים המורגשי' והנוראים אף כי הארציים כלם עבדים הם לו ולא יעשו דבר מעצמם רק מה שירצה יוצרם להפקידם כי אין השמש ברשותו למהר להשלים שנתו אפי' רגע וישראל שבדור משה היו חדשי' בזאת האמונה ולא האמינו זה שהרי בשנת הארבעים אמר להם משה ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה והיו סוברים שהרקיעים הם האלהי' וראוים להעבד מבני אדם שהרי אנחנו רואים שכל היה ונפסד בארץ הם המהוים והמפסידי' אותם והם המורידים המטר שהוא חיי כל חי כי אם יעצר המטר יסופו כל הצמחים וכל בעלי חיים והנה השמש בצאתו יאיר העולם ובהסתרו יעדר האור ויהיה חשך ואפלה. והיו אומרים איך נניח לעבוד מה שאנחנו רואים בעינינו מושל על כל הארץ ונאמר שאינו אלהים 199 אבל הוא עבד ודבר נברא ממי שאין לו לא תאר ולא הדר ואפילו אם הוא נמצא אין אנו משיגים אותו .מאלה הטענות היו טוענים ועובדים השמש והרקיעים לאלהים מפני שהיה נראה להם שהוא האמת עד שהיו יראים מהם פן יקצפו עליהם אם יאמרו שיש להם אדון והם עבדים .ועתה ראה גם ראה מה יועילו בשורות ג"ע וגיהנם להשיב הטוען מלעבוד הרקיעים שהרי יענו לנביאים ויאמרו שהאמת כדבריכם כן הוא שכל מי שעובד למי שאינו אלהים שהאלהים יכניסנו בגיהנם והעובדו יכניסו לג"ע ומפני זה אנחנו עובדין את השמש ואת הרקיעי' שאנחנו רואים בעינינו את יקר תפארת גדולתם ונצחותם ושהם האלהי' ואנחנו עוזבים לעבוד מה שאתם אומרים שהוא האלהים מפני שאין אנו רואים אפי' אם יש לו מציאות .הנה שבשורות ג"ע וגיהנם לא יועילו כלל להפריד את הטועים מטעותם להכניסם תחת כנפי השכינה אלא אדרבה יזיקו להם ויגבירום בטעותם כי הנה עובדי השמש גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו לו כאשר כתוב בתורה כסבורים ללכת לג"ע מפני שהקריבו לו בניה' ובנותיה' כמקריבין כנקרבין ואע"פ שרואי' ששורפין אותו עם העץ שהוא מצוייר עליו ואינו מזיק השורפין אותו והם דוחין מה שרואין בעיניהם ואומרין שהגמול והעונש אינו בעוה"ז אלא בעוה"ב ומי ששורף את בנו לשמש מצוייר על העץ שהשמש יכניס אותו ואת בנו בג"ע ומי ששרף השמש המצוייר על העץ יכניס אותו בגיהנם ובכן מתחזקים בטעותם לעבוד השמש בעבור בשורות רוחניות שאם לא שמעו הטועים בשורות רוחניות לא היה שום אדם טועה לשרוף בנו לשמש המצוייר על העץ עם ראותו שאם ישרוף השמש שעל העץ אין השורפו ניזוק אמנם נהנה ג"כ כי צולה צלי בגחליו כי אנה יגמל השורף בנו והבן נשרף אנה יענש השורף את השמש המצויר על העץ אחר שאנו רואין שאינו ניזוק .ואחר שכל זה מבואר לא היה אפשר למשה רע"ה לכבוש לבני העם להכניסם תחת כנפי השכינה ולהראות להם שהשמש והירח הם נבראים למה שאינו מורגש אלא במה שאמר להם שמתחלה הזהירם ואמר להם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואח"כ אמר להם ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך .ומה הם הדברים שצוה לעבוד את שם ה' שפירושו הוא מי שהוה כל נמצאים ואח"כ הראה להם למראית העין שיש לכל השמים וצבאם אדון שאינו נראה ושהם כלם עבדים לו וברואים ממנו אמר להם אתם רואים אותם נוראים ונצחיים ומזהירים ומורידים מטר שבו מתהוה כל מתהוה בארץ ואתם יראים מהם ועובדים אותם ואני אומר לכם שהאמת הוא שנכבדים ונוראים הם כמו שאנו רואים ושהם מורידים המטר ומתהוה בארץ כל הווה ונפסד אבל אני אומר לכם שהם עבדים ומשרתים לאדון אחד שבראם שאין קץ לגדולתו עד שאפי' עבדיו הם כ"כ נוראים כמו שאתם רואים .והראיה שהם עבדים הוא שאני אומר ומבשר לכם שאם תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ולהאמין שהרקיעים הם עבדים ברואים מאתו י ת' שכל המאמין שיש בוי"ת מיד כופר ברקיעים ועושה אותם עבדים לו ולכן אמר להם אם תכפרו באלהות הרקיעים אז אוריד לכם מטר בעתו יורה ומלקוש ואם יפתה לבבכם ותעבדו אותם אז אעצור את השמים ובכן מתבאר שהשמים עבדים הם שהרי אתם רואים שהשמים עצמם מעידים שהם עבדים שהרי כשתכפרו באלהותם ותאמינו שיש להם אלוה הם מורידים לכם מטר בגזירתו וכשתעבדו לאלהים אחרים עוצרים את המטר ואם השמים הם האלהים היו מורידים את המטר לעובדיהם ועוצרים אותם לכופריהם .זאת היתה כונת אלה ההתראות ר"ל והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם בעתו ואם יפתה לבבכם ועצר את השמי' ילא יהיה מטר לא כמו שיבינום קוראיהם שמשרע"ה לגמול ולעונש נותן ירידת המטר ועצירותו אלא כמו שביארתי שהוא להורות שהשמים וצבאם מעידים שהן עבדים יצורים למי שאין ההרגשים שולטים בו ואחר משרע"ה התחילה חכמת התורה והאמונה לפרוץ בישראל ונתחזקת ונשרשה בלבם ונשללו מהם האמונות הרעות ומאז והלאה החלו קצת הנביאים שבכל דור ודור הלוך ובא יותר ויותר בסודות התורה ומעשים האלהיים וגילו מתגמולי הנפשיות כמו שתראה שישעיה הנביא ע"ה גילה כפלים מן הסודות מן משרע"ה ואמר בנבואתו פסוק קטן מורה על ג"ע בשאמרו ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר ונצר מטעי אפשר שירצה בו ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם גם דוד המלך ושלמה בנו עליו השלום דברו הרבה במה שמורה בפי' על גן עדן וגיהנם והגמול אשר בהם: 211 נשמת האדם יש לה בריאות וחולי ,וחיים ומות בריאותה היא החכמה ,וחוליה הוא הסכלות והאוולת .החיים היא יראת בוראה. ומיתתה בהקל בכבוד בוראה כתבו חכמי המחקר כי נשמת האדם יש לה :בריאות וחולי ,וחיים ומות( .חיים ,הכוונה לחיות פנימית הבא על ידי יראה ואהבה ,ומות ,לאדישות וקרירות) בריאותה היא החכמה .והחולי והוא מחלתה היא האולת .והחיים היא יראת בוראה יתברך ואהבתו ,ונקראת בתורתנו חסידות וקדושה .ומיתתה היא בהקל כבוד בוראה ברוע מעשיה וזלזולה במעשים הטובים ,ונקראים רשע וזדון .אמור מעתה הנשמה נמצאת בריאה ומתה .ויקרא האדם בה חכם ורשע וחולה. ואם האדם חכם וחסיד .אזי בהיות האדם במעל' הזאת תהיה צורתו מתקיימת בעצמה ובהפרדה תעלה מעלה עד עוברה כל הצורות הנכבדות .ותגיע עד הצורה העליונה הפשוטה הנקייה אשר ממנה נחצבה להיות כמותה ,וזאת נחלת החכם והחסיד עבד ה' ,ועליה נאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ואם האדם חכם ורשע שנקרא בריא ומת ,תהיה נשמתו מצד חכמתו עומדת בעצמה ומצד רשעתו לא תנצל הצלה גמורה אך תרד אל שאול תחתית והיא נעה ומטלטלת שם ומתגלגלת כמו האבן אשר בתוך כף הקלע. ואם הוא שוטה וחסיד שהוא חולה וחי ,תהי' נשמתו מצד חסידות שמאס בהבלי העולם ניצולת מהפסד ומצד אולתו שלא הבין בדרכי החכמה ונשמתו לא ידעה את ערך עצמה ולא הכירה את בוראה לא תוכל לעלות מאויר עולם השפל מפני עמדה בו זמן ארוך היא סבה להדבק בגוף אחר פעם שנית או שלישית עד קנותה חכמה באחרית .ותעלה מעולם השפל ויהיה אז סדר מעלתה ומקום מעמדה לפי קנין החכמה שקנתה. ואם הוא שוטה ורשע .שהוא חולה ומת לא תנצל נשמתו מכליון הגוף אשר היתה לו אלא תהיה כמוהו והנה הוא בגבול הבהמה והחיה כמות זה כן מות זה ומקרה אחד להם: ענין גילגול נשמות ועניין היבום נאום המחבר אשר אמרו אלה החכמים בשוטה וחסיד הוא ענין לגלגול הנשמות אשר גם חכמינו ע"ה קבלו כן שכתבו בפרשת בראשית בפסוק ותקרא שמו שת מלמד שנשמת הבל נתגלגלה ונשתתה בשת ולכן נקרא שמו שת ואח"כ נתגלגלה גם במרע"ה מה שאין שום נשמה נמלטת מגלגול פעמים או שלש כמאמר הכתוב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכאשר יחטא האדם אשר מתחלתו באה הנשמה בגופו ונכרת האיש ההוא והנשמה היא מתגלגלת ולא תשוב למקומה עד היותה מכופרת ומנוקה מכל טמא ואשם על כן בכחו ית' היא חוזרת פעם ב' בגוף אחר למען תינקה מהעונות בהיותה סובלת יסורין בגוף השני ועל דרך הזה היא מתגלגלת עד ד' פעמים .וזה מאמר הכתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ותמיד היא מתמעטת מכל חטא ואשמה .ועל זה הדרך הוא סוד היבום כי בלכת האדם לבית עולמו ואין לו זרע להזכיר את שמו הכרת תכרת הנפש עונה בה ולמען לא תאבד הנפש ההיא השי"ת המרחם על בריותיו צוה על אחיו הגדול שהוא גואל הקרוב ליבם כדי לקיים שמו וילך אל הכלי אשר הניח והנה כי בהתחבר אחיו הדואג והשומם על אחיהו ובא אל מעונתו אשר היא גם היא תדאג ותשומם בראותה את בעלה בא אליה האהלה והוא גם כן בהתחברו יזכור אחיהו ובא אל מעונתו אשר היא גם היא תדאג ותשומם בראותה את בעלה בא אליה האהלה והוא גם כן בהתחברו יזכור לאחיהו וידאג עליו ויכוין רוחו עליו ושניה' כאחד אליו יתיחסו ואז האבדה תמצא כי ימשיכו נפש המת לגוף הבן ושם תתנק' ותטהר ותשוב אל האלהי' אשר נתנה ולזה כוונה תמר והיתה רוצה ומחזרת אחר גואל קרוב ונתעברה ויען ידעוה ער ואונן אשר חטאו לבוראם ית' ולכן ילדה תאומים גם נעמי היתה מכונת לזה שלא יכרת שם המת מעם אחיו ולמען יגאלנו משחת כי הוא הגואל ולא היתה כונתם להוליד בן ולקראו בשם המת כי לא מצינו שקראו אותו בשם המת ועוד שא"כ היה טוב לקרובו של המת או אהובו להתחבר עם אשתו או עם אחרת נכריה להוליד בן ולקראו בשם ה מת אבל הענין אינו ע"ז והוא ית' לא צוה על הענין הזה אבל הסוד הוא כמו שביארתי כי בהיותו ית' רב חסד צוה לעשותה עם החיים ועם המתים כמו שביארתי .ולכן אמרו השכנות יולד בן לנעמי למען הנהו גואל משחת חייה והוא אמרו והיה לך למשיב נפש ודי למבין. 211 הנשמה מתעלה ומתרבה לכמה חלקים כמו שהנר עושה כמה ניצוצותובכן היא משמשת בכל הגופים ואין לשאול ולומר אם כן הוא שהנשמה מתגלגלת מגוף לגוף איך תחיה בת"ה הנשמה הבאה בשנים או שלשה גופים .כי נשיב לשואל ונאמר שהנשמה מתעלה ומתרבה לכמה חלקים כמו שהנר עושה כמה ניצוצות ובכן היא משמשת בכל הגופים .נאם המחבר הנה נמשכתי להאריך באמונת הגלגול יען כי הוא מכלל הגמול ואלהי אמת אשר אמונתו אמת והיא החכמה יודיענו בסתום חכמה ונפלאות מתורתו יראנו ולחזות בפעמו יזכרנו .אכי"ר: 212 מאמר הנפש לרבנו יצחק לוריא אשכנזי 213 הקדמה כתב בעל הלשם וזה לשונו" ,מחויב האדם להתבונן על סבתו ותכליתו ,והיינו שמחויב האדם לדעת את סיבתו ושורשו בהעולמות כולם עד אליו ית"ש ,ולייחד הכל אצלו ,כי הם כולם נמשכים זה מזה ותלוים כולם עליו ית"ש תמיד ,והם כולם סיבת האדם ושורשו ,והוא בכל הקומה הכללית עד אור א"ס ית"ש ,וזה עצמו הוא סיבת האדם ותכליתו ,לייחד את הכל אליו ית"ש ,וכמ"ש בזוהר תרומה קס"א ב' בענין יחוד דק"ש ,דהא בגין דא אייתי ליה קוב"ה לבר נש בהאי עלמא לדעת כי ה' הוא האלהים כו' כו' ע"ש .ובז"ח שיר השירים בפסוק הגידה לי דף נ"ו ע"א ,חכמתא דאצטריך ליה לבר נש למנדע כו' ע"ש ,הרי בכ"ז מחויב האדם לחקור ולהתבונן ,לייחד את כל המציאות דאבי"ע כולם זב"ז ולכלול ולייחד את הכל באור א"ס ית"ש ,וכל התבוננות הזה הרי הוא רק מהתחלת גילוי רצונו ית"ש ולמטה ,ומשום שכ"ז הוא באמת הכל מעצמות ושורש האדם גופה ,מראשית קומה הכללית שבו ,שהוא מגילוי רצונו ולמטה .אבל למעלה מזה הרי הוא רק בעל הרצון שהוא המאציל ית"ש עצמו ,אשר לית תפיסה בו כנודע ואין שייך לחקור שם על מה שבחר ורצה בצורת קומה כללית כזו דוקא ,מאחר שאין שום תפיסה בו ,ונשלל ונמנע החקירה שם ,וכמ"ש הרמב"ם ז"ל במורה ח"ג פ' י"ג ובח"א פ' ס"ט ובכ"מ מדבריו( :ספר שערי הלשם חלק א -סימן א -פרק ג ) וזה לשון זהר חדש ,שיר השירים ,על הפסוק הגידה לי שאהבה נפשי: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ אין עוד .זכאין כל אינון דמשתדלי באורייתא ,למנדע בחכמתא דמאריהון ,ואינון ידעי ומסתכלין ברזין עילאי ן .בגין דכד בר נש נפיק מהאי עלמא ,בהא אסתלקו מניה כל דינין דעלמא .ולא עוד, אלא דפתחין ליה תליסר תרעי דרזי דאפרסמונא דכיא ,דחכמתא עילאה תלייא בהו .ולא עוד, אלא דקב"ה חקי ק ליה בההוא פורפירא ,דכל דיוקנין גליפין תמן .וקב"ה אשתעשעא ביה בגן עדן ,ואחסין תרין עלמין ,עלמא דא ועלמא דאתי. חכמתא דאצטריך ליה לבר נש למנדע לאסתכלא ברזא דמאריה. א) חד ,למנדע ליה לגופיה ,ולאשתמודע מאן איהו .ואיך אתברי .ומאן אתי .ולאן יהך. ותיקונא דגופא ,היאך אתתקן .והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכולא. ב) וחד ,למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתיה .מאי היא האי נפש דביה ,ומאן אתיא ,ועל מה אתי בהאי גופא טפה סרוחה ,דהיום כאן ומחר בקבר . ג) וחד לאסתכלא בהאי עלמא ,ולמנדע עלמא דאיהו ביה ,ועל מה יתתקן . ד) ולבתר ,ברזין עילאין דעלמא דלעילא ,לאשתמודעא למאריה . וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא. תא חזי ,כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה ,אפילו אית ביה עובדין טבין סגיאין ,מפקין ליה מכל תרעי דההוא עלמא. פוק חמי מאי כתיב הכא ,הגידה לי ,אימא לי רזין דחכמתא עילאה ,איך אנת רעי ואנהיגת בההוא עלמא עילאה .אוליף לי רזין דחכמתא דלא ידענא ,ולא אוליפנא עד הכא .בגין דלא אהוי בכיסופא ,בגו אינון דרגין עילאין ,דאנא עאל בינייהו ,דהא עד הכא לא אסתכלנא בהו. תא חזי מאי כתיב' ,אם לא תדעי לך היפה בנשים' ,אם אנת אתיא בלא ידיעה ,ולא אסתכלת בחכמתא ,עד דלא תיעול הכא ,ולא ידעת ברזין דעלמא עילאה' ,צאי לך', לית אנת כדי למיעל הכא בלא ידיעה' ,צאי לך בעקבי הצאן' ,והוי ידעת גו אינון עקבי הצאן ,אלין אינון דבני נשא דדשין לון בעקב ,וידעין רזין עילאין דמאריהון ,ובהו תנדע לאסתכלא ולמנדע" ,עכ"ל. …. 214 מבוא מהות האדם על פי הקבלה מספר שערי קדושה -חלק שלישי 215 במהות האדם ,ובו יתבאר דרושים לא שערום הראשונים והם יסודות נפלאים ,ולולא ההכרח לבאר ענייני הנבואה לא הייתי מבאר אותם ,ואכתבם בתכלית הקצור וכבשים ללבושך: ואשאל כמה שאלות עמוקות ,א' מה צורך היה בבריאת האדם בעולם הזה בגוף ונפש .ב' למה הוסיף עוד ביצירת האדם שתי יצירות אחרות והם היצר טוב והיצר הרע שבו .ג' אחר ששניהם שקולים בו איך ניתנה הבחירה להטותו לזה ולזה באיזו כח .ואם יש יכולת להטות אם כן לא יבראו כלל .ד' ביאור אל שני יצרים האלו מה ענינם .ה' לדעת אם נשמת האדם גדולה מהמלאכים אם לא, אם נאמר שהאדם גדול מהמלאכים למה לא ירדו גם המלאכים בעולם הזה להתלבש בגוף ונפש, ואם המלאך גדול מהאדם אי אפשר ,כי בכל מדרשי רבותינו ז"ל נמצא הפך ,כמו שאמרו (מד"ר וישלח פע"ח) מי גדול השומר או הנשמר וכיוצא בזה .עוד כי הכתובים עצמן מורים להפך כמו שכתוב (דברים פרק ל"ב) צור ילדך תשי( ,תהלים פרק ס"ח) תנו עז לאלהים ,על ישראל גאותו, (דברים פרק י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם( ,ישעיה מ"ט ג') ישראל אשר בך אתפאר .ואין המלאכים אומרים קדוש עד שיתחילו ישראל ,ולא נמצא כזה במלאכים כלל .ו' כי גם אם נודה שכן הוא תימה גדול לקרותם בנים ולומר שמתישים כח עליון או מחזיקים או מתפאר בם וכביכול יבוא האדם לידי כפירה .ז' ענין הנבואה איך יתכן שידבר מלך מלכי המלכים ואפילו על ידי מלאך אל האדם השפל ומה גם בהיותו מתלבש בחומר היותר עכור שבכל העולמות: ואמנם כבר נתבאר בשער שקדם לזה עניני מהות העולמות איך כולם הוי"ה אחת כוללת כולם ונחלקת לחמשה עולמות והן נקראות יחידה וחיה ונשמה ורוח ונפש .והעולם החומרי הזה הוא גוף וחומר לכלן ,באופן כי כל העולמות הם צורות אדם כלול מחומר וצורה נחלקת לחמשה מיני רוחניות כנזכר .וידעת כי שם ההוי"ה במלואה באלפי"ן עולה בגימטריא אדם .ועל דרך זה בכל פרט ופרט בכל בחינותיהם וכל בחינה מהן נקרא אדם פרטי נכלל מהוי"ה אחת הנחלקת בארבעה יסודות ועשר ספירות: ועוד יש חלוק אחר לא נתבאר בשער שקדם ,והוא ,כי גם העשר ספירות נחלקו לתרי"ג בחינות כמו שיתבאר .והרי כי כל העולמות יחד וכן כל פרט מהם בפני עצמו נברא כדמות אדם התחתון ,וזהו סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ,והבן זה היטב: וכבר נתבאר (עץ חיים שמ"ז פ"ז) כי מן הבריאה ולמטה הכל נקרא עץ הדעת כלול טוב ורע ,אלא שבכל מדרגה מהם מתמעט הטוב ומתרבה הרע ,עד שנמצא שהעולם השפל רובו רע ומיעוטו טוב. גם נתבאר ,כי לעולם הרשע מכתיר את הצדיק ולכן הטוב נקרא פרי והרע נקרא קליפה המלבשת את הפרי .ולא זו בלבד ,כי אפילו האורות הטובים הם על דרך זה ,כי היותר זך ורוחני שבהן מתלבש בתוך שאר האורות ,וכן כולן כפי סדר מדרגותיהם .וכבר נתבאר בשער שקדם איך האין סוף פנימי מכולן וחוצה לו הספירות בסדר מדרגותיהם כתר פנימי מכולם ומלכות חיצונה מכולן: ועתה נבאר מה שלא נתבאר שם .והוא כי כמו שזה האור המיוחד הנקרא עולם העשר ספירות בתמונת אדם אחד ,כן יש עוד אור אחד הנקרא מחצב הנשמות של בני אדם נכלל ממש בכל אותם פרטי הבחינות שנתבאר באדם של העשר ספירות שהוא הנקרא אלהות גמור והוא מתלבש תוך האור הזה הנקרא מחצב הנשמות בכל פרטיו: עוד יש אור אחר בצורת אדם הנקרא מחצב המלאכים ,שממנו נחצבו כל המלאכים וגם הוא נכלל מכל פרטים הנזכרים כולן והוא מלבוש חיצון על אור מחצב הנשמות: ועוד יש אור אחד מעט ונקרא אור חשוך וכלו דינים קשים שממנו נאצלו כל הקליפות שבאותו עולם ,ומל ביש על אור מחצב המלאכים וגם הוא תמונת אדם .וחוצה לכל אורות הנזכרים הם הרקיעים עצמן שבאותו עולם והם הנקראים גוף לאותו עולם ,ובפנים ממנו חמשה אורות הנזכרים, אור האין סוף כפי ערך אותו עולם לפנים מן הכל ,ועליו אור העשר ספירות ,ועליו אור מחצב הנשמות ,ועליו אור מחצב המלאכים ,ועליו אור מחצב הקליפות ,ועליו העולם עצמו שהן הרקיעים גוף האורות הנזכרים .ואחר כך בזה הגוף הנקרא רקיעין נבראו שם תולדות העולם ההוא והם כלולים מכל הבחינות ,כי כל אחד מהם יש לו כח נמשך מן הרקיעין והוא גוף שלו ,ובתוכו אור הדינין ,ובתוכו אור המלאכים ,ובתוכו אור מחצב הנשמות ,ובתוכו אור העשר ספירות ,רוכב עליהם ומחיה כולן .ואותו הכח הנמשך מאור מחצב הנשמות נקרא מזל עליון של נפש 216 האדם השפל ,והבן זה מאד .אלא שזה בבריאה נקרא מזל הנשמה ,ושביצירה נקרא מזל הרוח ,ושבעשיה נקרא מזל הנפש: ועתה נבאר מהות האדם מה ענינו .ונתחיל הויתו מעולם העשיה ממלכות ולמעלה ,כבר נתבאר כל עולם ועולם וגם התולדות של אותו עולם מה ענינם .והנה עולם העשיה תחלה יש בו חלק התחתון הנזכר ,מלכות שבה ,ונקרא ארבעה יסודות העולם השפל ,והנה כל תולדותיו נבראו בגוף שבו והוא ביסוד העפר הגשמי .ונחלקים לארבעה חלקים ,התחתון שבהם ,האבנים טובות והמתכות ואין בהם רק יסוד העפר שקבל כח מארבעה יסודות כולם מן הגוף שבהם ונתערבו יחד ונעשה מהם מתכת ההוא ,אמנם יש בתוכו כח אחד שערב התערובות הנזכרים ,והם נקרא נפש ליסוד העפר הכלול מחמשה כוחותיו כנזכר לעיל: אחר כך נברא הצומח ,כמו האילנות והעשבים ,והיה גופו מיסוד העפר וכו' ובו נפש הדומם הראוי לו ,ונוסף עליו נפש הצומח כלולה בחמשת כחותיה: אחר נברא החי והם בהמות ועופות וכו' .ובהם גוף ונפש דומם ונפש צומחת ונוסף עליו נפש החיה הנקרא נפש הבהמית והתנועה וההרגש: אחר כך נברא האדם המ דבר ,ויש בו כל הכוחות הנזכרים לעיל ונוסף עליהם נפש המדברת מיסוד האש: אך דע ,כי ודאי שכל הבחינות מגוף וצורות שבאדם יהיו יותר זכים משל החי ושל החי משל הצומח ושל הצומח משל הדומם וזה יתבאר לך ממה שכתבתי לעיל .כי כל הבחינות ,נכללה כל בחינה מהם מכלן ,כסדר זו בתוך זו: ואחר כך ברא את האדם הישראלי זך בכל בחינותיו יותר מכל שאר הנבראים בגופו ובארבע בחינות נפשותיו הדוממת והצומחת והחיה והמדברת ,מפנימיות הזך שבכל ארבע יסודות שבהן ובצורתן ,רצוני לומר נפשות שבהן .ולהיותו יותר זך מכל הנבראים בארץ ,נתעלה עוד כי גם הוא נכלל ונקשר בכל העולמות ובכל פרטיהם ממטה למעלה .הא כיצד ,תחלה נכנסת בו נפש מרקיע וילון ,ומשם ולמעלה עד רקיע עליון דעשיה הכל נקרא נפש דעשיה ,וזו נקראת נפש השכלית הקדושה שבאדם .ואמנם זו עצמה נחלקת לחמשה כוחות יחידה וחיה וכו': גם נחלקת בשתי חלוקות ,באופן אחר ,כי כל הבחינות שלוקח מארבעה יסודות נקרא נפש היסודית הנחלקת לכוחות הנזכרים דומם וצומח וחי ומדבר ,ונפש של וילון כתר על כולם ונקרא נפש שכלית ,ומה שמשאר תשעה רקיעין נחלקין לרוח ונשמה וחיה ויחידה שבנפש וכולן יחד נקרא נפש אחת דעשיה בבחינת כללות העולמות: ואחר כך לוקח רוח אחד מעולם היצירה וגם הוא נחלק לכמה מדרגות על דרך הנזכר לעיל .אך בבחינת כללות כל העולמות נקרא רוח .ועל דרך זה נשמה מבריאה ,וחיה מאצילות ,ויחידה מא"ק: והרי נתבאר היטב מהות האדם כי הוא כולל כל העולמות כולן בין בכללותם בין בפרטם ,מה שאין כן בכל הנבראים העל יונים ותחתונים .כי כל תולדות איזה עולם מהן אינו כולל רק העולם אשר בו נברא .והרי זה בענין העולמות ממטה למעלה: גם הוא כולל כל העולמות מבפנים ולחוץ .כיצד ,הנה בעולם העשיה יש לו גוף מהעפר הנקרא עולם השפל ובתוכו נפש היסודית מבחינת הקליפות ,ובתוכו מבחינת מלאכי העולם הזה שנבראו לכל צרכי העולם הזה לגדל הצמחים וכו' ובתוכו מבחינת הנשמות של בני אדם .וכל אלו נעשין מרכבה אל אור הנמשך מן אורות העשר ספירות שבעשיה אשר בתוך ארבעה היסודות כדי להחיותן והם לפנים מן הכל ,וכן על דרך זה במה שיש באדם מגלגלי העשיה ומשלשה עולמות יצירה בריאה אצילות: ומעתה נתבאר כל תשובות השאלות שכתבנו בתחלת שער זה .כי הנה אור מחצב הנשמות פנימי ועליון מאור מחצב המלאכים ולכן הן משרתיו ,כי על ידו נמשך הארתם וחיותם מאור העשר ספירות אליהם: וזהו סוד (ישעיה ל"ג ז') הן אראלם צעקו חוצה ,כי כשאין נמשך מהעשר ספירות שפע לנשמות ישראל הפנימים מהן ,חסרה השפעתם שהן חיצונים אליהם נמצא שצעקו בזמן החרבן להיותן חוצה מהנשמות .ולכן לא ירדו להתלבש גם הן בעולם הזה בגוף כי בהכרח היו נאבדים על ידי הקליפות, כי אפילו הנשמות הפנימיות אין בהם כח לעמוד בפני הקליפות כל שכן הם .והראיה מהנפילים שבקשו לירד ונאבדו מן העולם וימחו לעתיד לבוא ,וגם סיבה גדולה מזו כי לגרעונם לא היו יכולין 217 להמשיך שפע לכל העולמות כי אם מבחינתן לחוץ ,ואפילו זה אי אפשר ,כי הן בעצמן אינם ממשיכין שפע לעצמן כי אם על ידי הנשמות .אמת היא כי הנשמה שבעולם היצירה גרועה מהמלאך שבבריאה ,ועל דרך זה בשאר העולמות ,אמנם הנשמה שבבריאה ,גדולה ממלאך הבריאה עצמה וכן בכל עולם בעצמו: גם נתבאר גדולת הנשמה כי הוא אור מתיילד ונמשך מאור העשר ספירות עצמן שלא על ידי אמצעי ,ולזה נקראו (דברים י"ד א') בנים אתם לה' אלהיכם ,כי הם בבחינתם כבן מתאחז באביו בתכלית ונמשך ממנו ,וזהו סוד (ב"ר מ"ז) האבות הן הן המרכבה אל אור העשר ספירות הרוכב עליהם שלא על ידי אמצעות אור אחר וזהו סוד (ישעיה מ"ט ג') ישראל אשר בך אתפאר ,כי לבוש האדם הוא תפארתו כמו שכתוב (שם ס"א י') כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה: והנה אור הנשמות לבוש לאור העשר ספירות ,וזהו סוד (שה"ש ו' ב') דודי ירד לגנו שהוא העולם הזה ל'רעות ב'גנים ו'ללקוט ש'ושנים נוטריקון לבוש ,כי לוקט נשמות הצדיקים המריחין כשושנים על ידי מעשיהם בעולם הזה ולוקטם להתלבש אורו בהם ,וזהו סוד (דברים ד' ד') ואתם הדבקים בה' ,דבוק גמור עם אור העשר ספירות מה שאין כן בכל הנבראים וזהו שכתוב (ירמיה י"ג י"א) כי כאשר ידבק האזור במתני איש כן הדבקתי אתכם אלי כל בית ישראל: גם נתבאר ענין היצר הטוב והיצר הרע שבאדם מה ענינם .כי הם שתי יצירות נתוספו באדם זולת נשמתו והם אור מאור המלאכים ונקרא יצר הטוב ואור מאור הקליפות הנקרא יצר הרע חוץ אל יצר הטוב וקליפה אליו ,אך הנשמה עצמה של האדם פנימית מכולם ,ולהיותה פנימית וגם כי היא הנקראת עצמות האדם לכן יש בידו בחירה להטות למקום שירצה כי גדול הוא מהן ,האמנם עיקר נטיתו אל היצר הטוב כי הוא קדוש כמוהו וגם כי הוא יותר סמוך אליו ,אך הגוף עיקר נטיתו אל היצר הרע כי שניהם מצד הרע וגם שהן סמוכין יחד .והנה בבחינה זו היא קטטת החומר עם הנשמה כי כיון שהנשמה אינה פועלת המצות אלא על ידי הגוף אשר נוטה יותר אל היצר הרע בבחינה זו יש קושי גדול להכניעם: הרי נתבאר כי בבחירת הנ שמה יכולה להטות אל היצר הטוב אך להיותו צריך לפעולות הגוף יש לו טורח גדול להכניע היצר הרע ,והבן כל זה היטב איך אחר הפטירה אין עונש לא לנשמה ולא לגוף עד שיתלבשו יחד כבהיותן בחיים: ונבאר עתה ענין תירוץ שני שאלות הראשונות מה צורך בבריאת האדם בגוף ,ועוד מה טעם נוצרו בו יצר הטוב ויצר הרע ,ועוד יתורץ עניני הכתובים (תהלים ס"ח ל"ה) תנו עוז לאלהים( ,דברים ל"ב י"א) צור ילדך תשי וגו': הנה בתחילת הבריאה נבראו כל העולמות על הסדר הנזכר לעיל מכח האין סוף ברצון הפשוט בתורת נדבה וחסד ,אחר כך צריך עוד להמשיך מזון וחיות ושפע בכל העולמות להעמידן על עמדן כבזמן הבריאה ולא יותר ,כמו שכתוב (קהלת ג' י"ד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ,וכמו שכתוב (שם א' ט') ואין כל חדש תחת השמש. וכתיב (בראשית ב' ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וגו' .שהוא ענין הבריאה עצמה אכן המשכת חיותם מאז ואילך הוצרך מעשיהם שיפרנסו עצמן ,כענין הבן שבהיותו גדול אינו אוכל על שלחן אביו .ואמנם העשר ספירות עצמן אינם צריכות למעשיהם כי השפע הצריך להם להעמידן על עמדם כשנאצלו נמשך להם בהתמדה מאת האין סוף כי בעשר ספירות נאמר (תהלים ה' ה') לא יגורך רע ואין צורך להם לתקון על ידי מעשה ,מה שאין כן בנבראים שהן מבחינת הנשמות ולחוץ שהם מעורבים טוב ורע שצריכין מעשה ותקון .האמנם בבחינה אחרת והיא ,כשנגרע שפע אל הנבראים ,נראה חס ושלום חולשה ומעוט יכולת בעשר ספירות שאינן משפיעין בהם ,לכן נאמר (דברים ל"ב י"ח) צור ילדך תשי ,ובהפך (תהלים פרק ס"א) תנו עוז לאלהים: ועוד סיבה אחרת כי גם אם האדם בעצמו בריא ונקי ,חפץ הוא שמלבושיו יהיו מפוארים כפי גדולתו ולכן גם הספירות עצמן נראין כביכול חלושים ,הן בעצמן ,כשהנבראים בלי מתוקנים ,וזהו תנו עז לאלהים ,ישראל אשר בך אתפאר ,כנזכר לעיל ,ונתבאר שאלה השלישית: 218 והנה לסבות הנזכרות הוצרך לברא אדם אחד יהיה כולל כל הנבראים והנאצלים קושר כל העולמות כנזכר לעיל עד תהומא דארעא ,כי הוא היותר קרוב לקבלת השפע מהעשר ספירות ,ואז בתקון מעשיו ימשיך השפע מן העשר ספירות אליו ,וממנו אל המלאכים ומהן אל הקליפות ,כדי שיתקן מהם מה שאפשר להתברר כמו שיתבאר בענין היצר הרע ,ומהן אל העולמות עצמן שהן הכלים והגופנים של כל עולם ועולם ,ואם חס ושלום יחטא מקלקל כל העולמות ,והרי נתבאר בזה צורך בריאת האדם בעולם השפל בגוף ונפש וביצר הטוב וביצר הרע: ועוד סבה קרובה לזה בענין היצר הרע ,כי מוכרח הוא בבריתו באדם להוליד בנים ולאכול והכל בהכרחי המוכרח בטהרה ,וגם הוא מוכרח לכל עולם ועולם להמשיך השפע המתגשם בהם לצורך הכלים שהם העולמות עצמן ,ולולא הם ,לא יתקיימו הכלים ,כי הם דקים מהם והם עצמן מכלל מדרגות הברי אה והבן זה מאד .ונמצא כי הוצרך שהאדם יהיה מורכב מכל העולמות לשהן יסייעוהו במעשיו להמשיך השפע לו ולהם ,כי הם לבדם אין כח בידם להמשיכו .ולכן כשהאדם חוטא ,כל העולמות מתקלקלים ומקבלים עונש ומיעוט שפע בעצמן יען לא סייעוהו ,והבן זה מאד .וזהו סוד הרשעה כולה בעשן תכלה להיות הקליפות סבת החטא יותר מכל השאר לכן עונשם גדול .האמנם הטוב הנברר מהם עליו נאמר (דברים ו' ה') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ,בשני יצריך ,כי גם היצר הרע יוכל להתברר ,אר הפסולת שבו שהוא מוכרח להיותו רע עליו נאמר (תהלים ס"ח ג') כהנדוף עשן מפני אש וגו': והרי נתבאר כי האדם כלול מכל העולמות ,וזהו שכתוב (קהלת פרק י"ד) כי זה כל האדם .וזהו סוד (בראשית פרק א') נעשה אדם בצלמנו כדמותינו ,וזה שכתוב נעשה בלשון רבים כי כל העולמות נשתתפו בעשיתו ,ואז הוא כולל צלם אדם בכל העולמות כי כולן צריכים למעשיו .וזהו סוד (בראש ית ב' ט"ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ,במצות עשה ובמצות לא תעשה ,וכמו שכתוב (שם פסוק ה') כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ,לסבת כי אדם אין לעבוד את האדמה .וזהו סוד (ישעיה נ"א ט"ז) ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וגו' כי האדם על ידי מעשיו ממשיך חיים לשמים ולארץ ,ו הרי הוא כאלו נטען ויסדן ונמצא כי עמי אתה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בהקדמת הזוהר ד"ח ובתקו"ז תס"ט) שותף שלי ,אני בורא ואתה מקים: ומעתה לא יקשה בעיניך ענין הנבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על (דברים י"א כ"ב) ולדבקה בו, (שם י' כ') ובו תדבק ,כי הנביא מתדבק בשם יתברך על ידי המשכת הנבואה והשפע בתחתונים, כמו שכתב הרמב"ן וכל המפרשים זכרונם לברכה .ואין זה תימא ,כי הרי זה נתבאר כי אין שום אור דבוק עם אור העשר ספירות כמו אור מחצב הנשמות כי זהו סוד (דברים ד' ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום: 219 ספר עץ חיים -שער נ פרק י 211 עולם הגלגלים הוא י' גלגלים הנקרא שמים ,א) .וד' יסודות הנקרא ארץ הגהות וביאורים א) .שבעת הככבים שצ"ם חנכ"ל הם החומר ,והצורה הם ז' מלאכים הידועים ספר עץ חיים -שער נ פרק ח דע כי י' גלגלים דאופנים דעשיה הם חומר וצורה והנה הז' גלגלים התחתונים של שצ"ם חנכ"ל הצורה והנפש שלהם הם ז' מלאכים הידועים סמא"ל למאדים קפציאל לשבתאי וכו'. ב) .גלגל קבוע וכוכבים חוזרים זה הרקיע עצמו ספר עץ חיים -שער מג פרק ב והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועים לכן תמיד הפתח מכוון נגד א"י אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים ונמצא כשאנו אומרים שרקיע קבוע על אלו הרקיעים ושאנו אומרים גלגל חוזר הוא הגלגל ולא הרקיע ור"א ור"י אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב שהוא המזל שבו ואמרו שכל מזל חוזר ורקיע קבוע וכן הוא האמת כי גלגל וכוכב שבו הכל נקרא על שמו ע"ש הכוכב כי הכוכב הוא נקודות הגלגל ונשמתו וגלגל הוא גוף בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ"ל וזהו הטעם שאינו נזכר ברדז"ל תנועת גלגל אלא תנועת כוכב לבד ורקיע קבוע במקום אחד כאהל: ג) .שמים ושמי שמים כתבי הרמ"ע מפאנו -מאמר הרקיעים בפרק אין דורשין אמר רב יהודה שני רקיעים הם שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים פי' הנה במאמר הזה כולל ברקיע אחד עשרה גלגלים ידועים לתוכנים שהן היומי והחלק ונושא הכוכבים הקיימים ושבעה גלגליהם של כוכבי התנועה ,ויש כאן וילון בכלל גלגל הלבנה הואיל והוא יוצא ונכנס מיניה וביה כמו שנזכיר לפנינו .כל אלה חברו יחדיו [יכונו] על שפתיו בשם אותו הרקיע שנקרא שמים בכתוב דאייתי ראיה מיניה ,והוא השם המפורסם לכלל בעלי התנועה הסיבובית אע"פ שיש ביניהם חילוקים והבדלים שכל אחד מתנועע כראוי לו במהירות או במתון לא ישנו את תפקידם :אך עולם המלאכים בכל חלקיו שהוא רוחני נבדל ובלתי מושג אלינו אלא ע"פ המסורת נקרא בשם שמי השמים: ד) .בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ: אדרת אליהו להגר"א. הביטה וראה ותמצא בפסוק ראשון שבעה תיבות ובהן כ"ח אותיות .ד' פעמים ז' כנגד ד' עולמות אבי"ע .בראשית ברא ,עולם הבריאה ,אלוקים הוא אצילות ב"ה .את השמים ואת הארץ ,המה עולמות היצירה והעשייה" .את השמים" יש בהן שבעה אותיות ,ונחלקו לב' תיבות של ב' וה' אותיות .לכלול שבעה רקיעים שנחלקו גם כן, שנים בפני עצמן ,וחמש בפני עצמן .ולא פליגי רב יהודה וריש לקיש במסכת חגיגה דף י"ב אלא שזה חשב בכללות הן נחלקים לשנים השמים ושמי השמים .וזה חשב בפרטות הן נחלקין לשבעה .ואמרו רז"ל רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות ,שהם חמשה כוכבי לבת ומזלות .והקשו התוכנים הלא נראה שהם קבועים בח' גלגלים ,ובהן הרבה גלגלים ,ובאמת כולן נקרא א'. וחמשה רקיעים העליונים המה נבראו ביום ראשון וזהו "את השמים" ,שנכללו בו ה' רקיעים .והרקיע נברא ביום ב' שנאמר "יהי רקיע" ובו נתלו המאורות ביום ד' .והוא הנקרא "שמים" .והשמים שנברא ביום ראשון נקרא "שמי השמים" ,לכן נאמר בפרשה הזאת יהי מאורות ברקיע השמים ,וכן עוף יעופף ברקיע השמים הוא הרקיע התחתונה הנקרא "שמים" ,שלא לטעות שהוא השמים הנברא ביום ראשון...... ,ומה שנחלקו חכמי ישראל עם חכמי אוה"ע פסחים דף צ"ד אם גלגל קבוע ומזל חוזר ,או גלגל חוזר ומזל קבוע .ודאי הגלגלים חוזרים כי שמם מוכיח עליהם .וכן אמרו (במסכת ב"ב ע"ד ע"א) גלגלא דרקיע הוא דהדר .אלא שהרקיע שבו הגלגלים הוא קבוע ועומד.. . וברקיע הזאת סובבים הגלגלים שבהן המזלות ולכן אמרו שהמזלות חוזרים .וצבא 211 השמים העליונים שנבראו ביום ראשון לא נזכר במעשי בראשית .כי לא הזכירה תורה בכל מקום רק מה שנראה לעניים. ה) .הגלגלים הם חומר וצורה רק שאינם משתנים .והם משכילים רמב"ם יד החזקה -הלכות יסודי התורה פרק ב כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם ואינן משתנין כמו אלו .והם הגלגלים והכוכבים שבהן ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל והם המלאכים שהמלאכים אינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו. הגלגלים ,הן הנקראין שמיים ורקיע וזבול וערבות; והן תשעה גלגלים -גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח ,והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה ,וגלגל רביעי שבו חמה ,וגלגל חמישי שבו מאדים ,וגלגל שישי שבו כוכב צדק ,וגלגל שביעי שבו שבתאי ,וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראין ברקיע ,וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף את הכול ומסבב את הכול .וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הן כולן בגלגל אחד ואף על פי שיש בהן זה למעלה מזה ,מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר; לפיכך נראין הכוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון: (ב) כל גלגל וגלגל משמונת הגלגלים שבהן הכוכבים ,נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים ,מהן גלגלים סובבין ממערב למזרח ,ומהן סובבים ממזרח למערב כמו הגלגל החוזר התשיעי .וכולן ,אין ביניהם מקום פנוי: (ג) כל הגלגלים ,אינן לא קלים ולא כבדים .ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות; וזה שאנו רואין אותן כעין התכלת ,למראית העין בלבד הוא ,לפי גובה האוויר .וכן אין להן לא טעם ולא ריח ,לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות שלמטה מהן: כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם -הן עגולין כדור ,והארץ תלויה באמצע .ויש למקצת מן הכוכבים ,גלגלים קטנים שהן קבועים בהן; ואין אותם הגלגלים מקיפין את הארץ ,אלא גלגל קטן שאינו מקיף קבוע בגלגל הגדול המקיף: מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם ,שמונה עשר; ומספר הגלגלים הקטנים שאינן מקיפין ,שמונה .וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן בכל יום ובכל שנה ונטייתן לרוח צפון ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן ,ייוודע מספר כל אלו הגלגלים ,וצורת הליכתן ,ודרך הקפתן .וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות ,וספרים רבים חיברו בהן חכמי יוון: ו) .דעת חכמי ישראל שהגלגלים גשמיים ספר הברית -חלק א מאמר ב חוג השמים -פרק ה אמנם דעת חכמי ישראל בענין הגלגלים וכוכבים ומזלות הוא שהכוכבים ומזלות כלם גשמיים ומגשם חמישי ,כי אחר שנבראו מחומר וצורה עליונים ונכבדים מהחומר וצורה שנברא מהם ד' יסודות הארץ כמובא למעלה (פרק ב' וג' מאמר א') א"כ המורם מהם כיוצא בהם ויותר חשובים מיסודות הארץ ,ולכן אינם לא כאחד מיסודות הארץ ולא כהמורכב מהם ולא כטבעם כלל ,וא"כ הם מגשם חמישי שלא נודע מהותו ואיכותו אולם בענין הגלגלים דעתם שיש גלגלים במציאות כמה שכתוב קול רעמך בגלגל (תהלים ע"ז) ופירושו בגלגל מן הגלגלים ר"ל בגלגל התחתון שהוא גלגל הלבנה כפירוש הרד"ק ז"ל ,ויש מי שפירש (ווירבעל ווינד) ולא יתכן ,כי הרעם לפעמים בעת שלא ינשב רוח כלל ,אבל כלם רוחניים וקבועים במקום אשר הם שם בלי תנועה כלל, והכוכבים המתנועעים פורחים הם בגזרת חי כל אחד הולך וסובב בגלגל הרוחניי שלו ועל סביבותיו שב בחק וזמן אשר שם לו הבורא יתברך ,וכן המזלות המה בגלגל רוחניי קבוע הנקרא גלגל המזלות והמזלות חוזרים בו ,וכן גלגל היומי יש במציאות והוא רוחניי וקבוע במקום אחד בלי תנועה הגם שאין בו שום כוכב ואינו מקיף ,ומה שקוראים אותו גלגל המקיף או גלגל היומי אין דעת חכמים נוחה הימנו רק פילוסופים הקדמונים קראו אותו כן ,כי גם הגלגלים של כוכבי הלכת לא נבראו בעבור שהכוכבים ילכו בם ויהיו שומרים משמרת הקפתם לבל יצאו חוץ מגבולם ,כי לא איש אל שיצטרך לתחבולות כאלה כי הכל עבדיו וכלם עושים באימה רצון קונם 212 וא חרי דבריו לא ישנו את תפקידם ,אבל נבראו לתכלית אשר לא נודע לנו כאשר אין אתנו יודע התכלית של גלגל השכל שהוא רוחניי ודאי כי הוא רקיע עצמו ועומד קבוע ואין בו לא כוכב ולא דבר ,רק ידענו שגלגל השכל נותן כח בשמש ירח וכוכבים כלם לפעול פעולתם ע"י גלגל היומי כדרך כתר המשפיע ומאציל הכל ע"י חכמה כנאמר כלם בחכמה עשית ,וכל הכוכבים עצם תנועתם הוא ממזרח למערב לא על ידי היומי וכל מה שהוא למעלה מן היומי הכל רוחני אין שם בחינה גשמיית כלל ויכלא הגשם מן השמים משם ולמעלה: ז) .תנועת גרמי השמים היא מצד כוחו וגזרתו ית' לא מצד שיש בהם שכל ותשוקה ספר נתיבות עולם ב -נתיב השלום -פרק ב מצד השמש והירח עצמו אין התנועה נמצאת .ולפיכך אמר דלא נפקי עד דשדי ביה גירא ,פי' הגירא היא גזירת הש"י הוא שמסבב אותם ומניע השמים וכל צבאיהם והוא הפועל האמתי אשר פועל בדין הגמור מניע ומסבב במדת הדין וזהו גירא דשדי ,פי' כי החץ אינה רק כח של הזורק החץ וכך התנועה הזאת מכח הש"י .והבן איך אמר זורק החץ ,לומר כי התנועה הוא מצד הש"י ולא מצד המישוש כמו שיניע בעל גשם ,שהוא לא יניע רק במישוש בלבד ,אבל הש"י מניע את השמים מצד כחו היא גזירתו אשר הוא מסבב השמים ,וזהו החץ אשר הוא זורק בהם ,ואין התנועה להם בעצמם כמו שיאמרו אותם שבדו סברות מדומות מלבם שאמרו כי התנועה היא להם מצד עצמם הוא החשק והתשוקה מצד נפש הגלגל ,ודבר זה הכל הבל ושבוש רק סברות מדומות ומחשבות בלבד .אבל האמת הברור כי התנועה היא מצד גזירת הש"י ומאמרו אשר בראם ,ומצד הגלגל עצמו אין התנועה הזאת נמצא כמו שרמזו בכאן. 213 ויש לשניהם (לשמים וארץ) חומר וצורה א) .רצוני לומר גוף ונפש .וחומר של שניהם הוא פשוט ,ואינו מורכב מכולם יחד ,אלא חומר כל יסוד או גלגל הוא פשוט לבדו. הגהות וביאורים א) .חומר וצורה ספר הברית -חלק א -פתיחה הקדמה אחת קטנה ,והוא שהבורא יתברך ברא בתחלה חומר אחד פשוט וכן צורה פשוטה אחת ואלה חבר יחד וצר בהם ד' יסודות הנקראים אש רוח מים עפר ,ואחר זה לקח הבורא יתברך אלה הד' יסודות וערבם יחד ,ויקח חלק היותר גרוע שבתערובות וברא ממנה תחלה הדומם ,והם מיני מתכות ואבנים טובות הנמצאים בארץ ,ושם בהם כח אחד המחזיק אותם והמעמידם על ענינם לבל יתפרדו הד' יסודות שבהם ויחזרו לשרשם ,וזאת הוא כח הדומם .ואח"כ לקח עוד מן תערובות הד' יסודות הנזכר ,חלק אש הוא יותר יפה מן החלק אשר יצר בו את הדומם ,וברא ממנו הצומח ,הוא כל דשא וע שב הארץ והאילנות וכל הנצנים ,ושם בתחלה בהם כח אחד המחזיקם והמעמידם על ענינם הוא כח הדומם ,עוד הוסיף בהם נפש הצומחת אשר בו ג' כחות והם הזן ר"ל מזונו והשפעתו .והמגדל ר"ל מה שבו צומח ,ונעשה מקטן הכמות גדול .והמוליד ר"ל מה שמזריע זרע כיוצא בו בצלם דמות תבניתו .אח"כ לקח עוד מתערובות הד' יסודות הנזכרות חלק יותר יפה מהחלק אשר יצר בו את הצומח וברא בו החי ,הוא כל אשר נשמה באפו וכל החיים ,ושם בו בתחלה כח הדומם המחזיק בו יסודותיו .עוד שם בו נפש הצומח בכל חקותיו וכחותיו שגם כל אשר בו רוח חיים צריך למזון ולגידול ולהוליד בדומה לו .והוסיף עליו נפש החי ובו כמה כחות והם התנועה ר"ל מה שמתנועע ממקום למקום ,וכח ההרגש בה' חושים ,אשר המה ראיה ,שמיעה ,ריח, טעם ,משוש ,וכח המדמה ,והזוכר ,וכח המעורר .אח"כ לקח מתערובת הד' יסודות הנזכרות חלק היותר יפה שבו ויצר בה את האדם הנקרא מדבר ,ושם בו כח הדומם המעמיד יסודותיו .עוד שם בו נפש הצומחת בכל כחותיו .עוד שם בו נפש החי בכל כחותיו והרגשותיו שכלם נמצאו באדם ג"כ ,והוסיף עליו נפש המדבר ובו כח הדעת והשכל והבחירה וכיוצא באלה כחות רבות ונכבדות אשר תדע אותם באכה ספרה ,כי בספר הזה אבאר את כל כחותיו באר היטב כפי אשר תהיה עלי שם יד ה' בחסדו: ג) ואחר דעתך ההקדמה האמורה נשובה למה שהיינו בו ,להבין ולהשכיל ענין החומר והצורה והמורכב משניהם הנכללים תחת סוג העצם ,ונאמר שיש שני מיני חומר וצורה ,האחד הוא חומר וצורה טבעיית ,כמו חומר הצומח הוא גוף העשב ,או גוף הא ילן ,וגשמיותו וצורתו הוא כח הטבעיי שבו ,מה שבו גדל וזן ומוליד .והשני הוא חומר וצורה מלאכותי ,כמו הסכין ,חומרו הוא ברזל ,וצורתו הוא המבוקש ממנו, כלומר החיתוך שהוא פעולת הסכין .כי תמונת העשב וצבעו ,תואר האילן וציורו, תבנית הסכין ותמונתו ,המושג בחוש הראות ,נקרא תואר ותבנית ,לא צורה .אבל באמרנו צורה הכונה הוא על המבוקש של המלאכותי ,הוא ענין החיתוך אצל הסכין, ועל עצמותו של הטבעיית הוא כח הזן ומגדל ומוליד אשר אצל כל צמח .וצורה אמיתי הזה אינו מושג בחוש הראות אבל מושג בשכל לבד .וככה באמרנו צורת המדבר אין הכונה בו ע ל פניו ואבריו אבל הכונה בו על השכל והחכמה והבחירה שבו .ובאמרנו צורת החי הכונה על נפש המרגשת שבו .ובאמרנו צורת הדומם הכונה על כח המרכבת הד' יסודות שבו ומחזיקים יחד בו .ואלה השתי צורות אשר זכרנו אי אפשר להתקיים ולעמוד בעצמן בזולת דבר אשר ישא אותם .אמנם יש עוד צורה שלישית במציאות ונקראת צורה פשוטה ,והוא השכל והשכליים הנפרדים ,שהם המלאכים אשר המה יכולים לעמוד ולהתקיים ולא צריכים לדבר אחר שינשאו עליהם: ד) ובהבינך ענין הצורה תבין ענין החומר ג"כ ,כי הנה הצורה הוא דבר אשר בו היה מה שהיה נבדל בו מעצם אחר עד שבסורו ממנו אינו אותו עצם עוד ,אם במלאכיות אחר שכבר קהה הסכין עד שאינו חותך עוד ולא יצלח לפעולת הסכין אינו עוד סכין אבל הוא חומרי לבד ,ר"ל ברזל .וככה בטבעיות ,אם יעדר כח השכל וההכרה מן המדבר אינו עוד אדם וכל הנשאר בו הוא חומרי לבד ,הגם שבהעדר השכל מן המדבר לא נעדר בשביל זה ממנו נפש החי וכל כחותיו שבו ,וכן נפשו הצומחת וכל כחותיו, וכן כח הדומם שבו .בכל זאת לא נקרא עוד אדם כי הן כל אלה נקרא חומר בערך שכלו שהוא צורתו האמיתי אשר עליה הכונה במלת אדם או מדבר אע"פ שנפש החי שנשאר בו היא צורה אמיתי בחי ונפש הצומח שנשאר בו הוא צורה אמיתי בצומח וכח במלת אדם או מדבר אע"פ שנפש החי שנשאר בו היא צורה אמיתי בחי ונפש הצומח שנשאר בו הוא צורה אמיתי בצומח וכח ההרכבה שבו היא נפש האמיתי של הדומם. 214 וככה הבעל חי נפש המרגשת שבו הוא נקרא צורתו האמיתי אבל נפש הצומח ונפש הדומם שבו הוא חומרו ,אע"פ שנפש הצומח היא צורה אמיתי אצל הצומח וכח הדומם היא צורה האמיתי של הדומם .וככה נפש הצומח בצמח הוא צורתו האמיתי ואם יעדר זה ממנו מה שנשאר בו הוא חומרו לבד ,הגם אף שהוא צורה אמיתי אצל הדומם. וככה הדומם כח המעמיד ההרכבה שבו הוא צורתו האמיתי ובהעדר כח זה ממנו ישאר חומרו לבד שהם הד' יסודות שנפרדו ושבו כל אחד למקומו: ה) ואחר כי כן הודע נביא לבב חכמה להבין שכל דבר המורכב מדברים שהם מעלות זו על זו ,שהגדול מהם במעלה ובמדרגה הוא הצורה שלו ושלמטה ממנו במדרגה בו הוא החומר שלו ,וא"כ תבין שבאמרנו שבהעדר השכל מן המדבר שנשאר חומר אין הכונה שנשאר חומר נעדר מכל צורה שהרי נשאר בו נפש החי שהוא צורת החי ונפש הצומח שהיא צורת הצומח ועירוב הד' יסודות שהיא צורת הדומם .וככה באמרנו שבהעדר כח הצמח מן הצומח שנשאר חומר ג"כ אין הכונה שנשאר חומר בלי צורה כלל שהרי נשאר בו עירוב הד' יסודות שבגופו אשר היא צורת הדומם ,וכן הוא הענין בחי ובדומם .אבל הכונה שנשאר מה שהוא חומר באותו מדרגה ,נמצא למד מזה על כל המורכבים מדברים אשר האחד נכבד מן האחד במעלה כענין דומם צומח חי מדבר אשר זכרנו שכל חומר מדרגה עליונה נעשה צורה למדרגה התחתונה ממנה במעלה, ובזה ת בין היטב מה שאמרו המקובלים שבאצילות הרוחניים הקדושים אשר בעולמות העליונים נעשים מכלים של עולם העליון במדרגה אורות ועצמות בעולם אשר למטה ממנה במדרגה כדאיתא בעץ חיים (שער קיצור אבי"ע פ' י') ז"ל דע שבכל עולם יש חומר וצורה שהם עצמות וכלים אלא שהכלים של עולם העליון הוא אור וצורה בערך עולם שלמטה ממנו עכ"ל .ובזולת מה שכתבנו לא תבין דבריהם אבל תאמין: ו) ועתה אחי וראש אחר דעתך ענין הצורה וענין החומר כל אחד על האמת בו בהפרדם זה מזה ,קל עליך להבין ענין המורכב משניהם יחד ,והוא ,אם הוא במלאכיות כל עוד שלא קהה הסכין אז נקרא סכין ,והכונה בו דבר מורכב מחומר וצורה אשר החומר בו הוא הברזל והצורה בו הוא פועלת החיתוך .ואם בטבעיית כל עוד שלא נעדר כח השכל והמדע מן המדבר אבל הוא יודע מחכים ומבין הוא נקרא אדם ,והכונה בו דבר מורכב מחומר וצורה אשר החומר בו הוא נפש החי ונפש הצומח והרכבת הד' יסודות שבו ,והצורה בו היא חכמתו בינתו ודעתו .ומזה תקיש לכל המורכבים הן דוממים הן נצנים הן מתנועעים .הרי נתבאר סוג העצם הכולל החומר והצורה והמורכב משניהם ,כלומר עצם החומר ועצם הצורה ועצם המורכב משניהם יחד: ז) אכן ידוע תדע בשגם כי מלת עצם נופל על החומר ועל הצורה המורכב משניהם אין אנו משיגים רק מהות עצם המורכב לבד לא מהות עצם הצורה בלי חומר אף לא מהות עצם החומר בלי צורה ,בעבור כי אין אנו משיגים שום נמצא השגה חושיית כי אם מורכב וכל מורכב אין צורתו יכולה לעמוד בעצמה בזולת החומר כאשר החומר אין יכול לעמוד בעצמו בלי שום צורה ,אם במלאכיות החיתוך אשר היא צורת הסכין אי אפשר לעמוד בלי ברזל שהוא חומרו ,והברזל גם הוא אף אחר שנעדר ממנו פעולת החיתוך אי אפשר להיות בלי שום צורה אבל יש לו צורת הדומם המעמיד הרכבת הד' יסודות שבו ,ואם בטבעיות כח הזן ומגדל ומוליד אשר הוא צורת הצומח אי אפשר להיות בזולת הדבר הצומח שהוא חומרו ,והצומח אף לאחר שנעדר ממנו כח זה לא נשאר בלי שום צורה אבל נשאר אצלו צורת הדומם כמובא למעלה (סימן ה') ,אשר על כן באמת אמרו החכמים כי החומר והצורה במורכב אינם רק חלקי העצם המורכב.: ט) וכדי שתבין בחומר וצורה ועצם ומקרה מעלתן וקדימתן זה על זה צריך שתדע הקדמה אחת היוצאת מסוד חכמים הקדמונים ומובא ברוח חן ג"כ .והוא חמש קדימות הן ,ואלה הם .א) קודם בזמן ,כמו ראובן הוא קודם בזמן לשמעון אחיו .ב) קודם במעלה ,כמו שמעון קודם הוא לראובן במעלה ,לפי שהוא חכם יותר ,אע"פ שראובן קודם לו בזמן .ג) קודם במערכה ,ר"ל בערך איזה מדרגה ,כמו שמעון יושב שני למלך וראובן שלישי אע"פ שראובן קודם לו בזמן ובמעלה .ד) קודם בטבע ,כמו הצומח הוא קודם לבעל חי בטבע ,כי אין ב"ח במציאות מבלי שיהיה בו כח הצומח בכל כחותיו בהכרח שהוא מה שהב"ח זן ומגדל ומוליד ,ואם לא יצוייר מציאות הצומח כש"כ שלא יצוייר מציאות ב"ח ,אבל כבר מצוייר מציאות הצומח בזולת מציאות נפש כל חי כי אין הצומח נצרך לרוח חיים ,וכן הד' יסודות קודמין בטבע לדומם ודומם לצומח וצומח לב"ח וב"ח למדבר .ע"כ כל אלה קדמו זה לזה בזמן גם כן .ה) קודם בעילה ,ר"ל בסיבה ,כמו השמש הוא סיבת האור ועילתו אע"פ שלא קדם זה את זה בזמן שהרי אי אפשר לשמש בלי אור כמו שאי אפשר לאור היום בלי שמש ,עם כל זה על שהאור נמשך מן השמש לא שהשמש נמשך מן האור נאמר שהשמש קודם לאור בעילה: 215 י) ובזאת תדע ותבין שהחומר קודם לצורה בטבע ,אם במלאכיות צורת הסכין נצרך לברזל ואין הברזל נצרך לצורת הסכין ,ואם בטבעיות צורת הצומח נצרך לדומם היא הרכבת הד' יסודות שבו ואין הדומם נצרך לצומח ,ובכן קדם החומר לצורה בזמן גם כן .אם במלאכיות הברזל קדם בזמן לסכין בלי ספק לא בהפך ,ואם בטבעיות הד' יסודות קדמו בזמ ן לדומם והדומם לצומח הגם שהרכבת הד' יסודות בצומח עם צורת הצומח כאחת באו בצומח והצומח לחי והחי למדבר .אמנם הצורה קודם לחומר במעלה ,כי רבה היא מעלת הצורה על החומר כמעלת הנפש על הגוף באין ספק .וכן קודם לו במערכה שהוא בערך .וכן קודם לו בסיבה כי לא נברא החומר אלא בסיבת הצורה לא בהפך ,כאשר נברא הצומח בסיבת החי והגוף בסיבת הנפש לא בהפך: יא) והעצם קודם למקרה בכל הקדימות האמורים חוץ מקדימת הזמן ,ר"ל שאין העצם קודם למקרה בזמן כי אי אפשר לשום עצם גשמי המורכב בלתי מקרה כמו שאי אפשר למקרה בלתי עצם ,אבל בטבע ובמעלה ובעילה ובמערכה העצם קודם למקרה בטבע, כי אם יצוייר העץ אזי יצוייר גם מדתו גם משקלו גם מראיתו גם תבניתו ,אבל לא יצוייר אלה הדברים אם לא יצוייר העץ או שאר גשם עצמי נושא אותם והמעלה והמערכה בלי ספק שהכי נכבד הוא העצם על המקרה ,וכן הוא סיבת המקרה לא בהפך לכן הוא קודם בעילה ג"כ אבל המקרה לא יקדים את העצם בשום אחד מחמש קדימות הנזכרות: 216 ושני חומרים הנזכרים הנקראים -חומר הראשון ,ונקרא היולי א).להיותו פשוט .וחומר הארץ נקרא תוהו כי אין ניכר בו ציור מה עניינו עד שיורכב (עם צורה) כמו שאכתוב, ואחר שקנה הצורה שהוא הנפש נקראים החומר והצורה יחד בשם בוהו. הגהות וביאורים א) .חומר ראשון ---היולי פירוש הראב"ד לספר יצירה -הקדמה וכבר נודע בחכמת הפילוסופים האלהיים כי יש חומר אחד מצוי והוא נושא לכח ד' יסודות והוא הנקרא בלשון יון היולי .ומציאות החומר ההוא אינו כמציאות שאר הנמצאים ,כי מציאות שאר הנמצאים הם נמצאים על אחת משתי דרכים והם מצויים בכח ,ע"ד משל כמציאות השבולת בחטה ,או השינים לולד בן יומו ,אף שהחטה עתה אינה שבולת ,ולא בן יומו בעל שינים ,עתידים הם לצאת מן הכח הזה אל הפועל, וכאשר יצאו מן הכח אל הפועל סר מעליהם הכח הראשון .אבל החומר הנזכר ,ר"ל ההיולי לא סר מהיות לבוש בכח ד' יסודות ולא היה זמן מן הזמנים שיעדרו כח היסודות ממנו .ולכן אמרו על החומר ההוא שאינו לא בכח ולא בפועל ,אך הוא ממוצע במציאותו בין מה שבכח ובין מה שבפועל ,והוא התחלת וראשית כל הנמצאים ,וכל הנמצאים מכתר עליון ולמטה לא נמצאו כולם אלא מאמיתת מציאותו, ואינו עובר בדין בני חלוף ולא בדין הויה והפסד כי הוא ראשית המציאות .ונקרא בלשון הנביאים גולם שנא' גלמי ראו עיניך ,פי' גלם חכמה היו"ד כי הוא כעין גולם מבלי צורה אך הוא מוכן לקבל כל הצורות ,ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ,פירוש ספר (חכמה) וספר (תפארת) וספור (עטרת) כי החכמה ר"ל היו"ד בה יכתב ויצוייר כל מעשה עליונים ותחתונים .ימים יוצרו ולא אחד בהם ,הם ששת ימי המעשה מן הבינה ולמטה שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ,הרי ששה שמות שפעלו בששת ימי בראשית ,פי' כל אחד מאלו השמות פעל מלאכה ליום אחד וכן כולם .ולא אחד בהם ,פי' ולח כתוב בא' ולו בוא"ו קרינן פי' ולא כתר עליון אחד בהם כי הוא מתיחד בהם ,פי' שהכל יבא מכתר עליון ועל ידו יעשה הכל לפיכך אמר בהם ולא אמר מהם .ולהיות כל היצורים אשר עלו במחשבת כתר עליון נצטיירו בחכמת היוצר ית' ע"ד משל כצורת הבנין בבנאי כי הוא הוא הפועל והוא הוא הצורה והוא הוא התכלית .לפיכך נקראות כל הכחות המצוירות בחכמתו בשם אלהים שנאמר בראשית ברא אלהים כי בו נצטיירו כל הכחות שלשים ושנים כמספר הקו הסובב לאלכסון עשרה בקרוב .וצריך אתה לדעת ע"ד סוד הצורה שאמר כי בי"ה ה' (תפארת שבתוך הבינה) ולכן נקרא צורט"ק פי' קשר הצורות כי כל הצורות שנצטיירו בעולם ממנו נצטיירו .והזהר מאד בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלהים (בינה) שלא יעלה על דעתך לומר שיש כח נפשי בעילת העילות חלילה וחס ,וכל מי שיעלה בדעתו לומר דבר מכל אלה אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו ,אבל הדברים האלה וסודותיהם כולם כבר רמזתים לך מפה אל פה. בריאת יש מאין היא רק על החומר היולי רמב"ן על בראשית פרק א פסוק א ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור -הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא" ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה ,הווה מן האין התחלה ראשונה ,אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד ,אין בו ממש ,אבל הוא כח ממציא ,מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל ,והוא החומר הראשון ,נקרא ליונים "היולי" ואחר ההיולי לא ברא דבר ,אבל יצר ועשה ,כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותן: ודע ,כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד ,והארץ וכל אשר בה חומר אחד -והקב"ה ברא אלו שניהם מאין ,ושניהם לבדם נבראים ,והכל נעשים מהם: והחומר הזה ,שקראו היולי ,נקרא בלשון הקדש "תוהו" ,והמלה נגזרה מלשונם (קדושין מ ):בתוהא על הראשונות ,מפני שאם בא אדם לגזור בו שם ,תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר ,כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש "בהו" ,והמלה מורכבת ,כלומר בו הוא ,כמלת לא תוכל "עשהו" (שמות יח יח) שמחוסר הו"ו והאל"ף ,עשו הוא: 217 פירוש עניין היולי פירוש המלות הזרות -אות ההא היולי -שם לחומר הראשון ,שאלוהו פילוסופי הערב בלשונם מלשון יוון או זולתו ,כי שם קדום הוא ,ולא ידענו מאיזה לשון הוא; וכן הנוצרים ,ואולם שינו הה"א באל"ף, וקוראים אותו 'איולי' ,שאין ה"א בלשון הנוצרים .וגם אני ואשר לפני מן המעתיקים והמחברים שאלנוה מהם ,הנחנוה כאשר היא בקצת המקומות ,ובמקומות פירשנוה בחומר ראשון .ועתה אני צריך להודיעך עניין חומר בכלל ועניין חומר ראשון בפרט. דע שהמלה שהעתקנוה במלת "חומר" היא מלה מורה בערבי על דבר אחד שמקבל צורות חלוקות במין או באישים -כברזל שעושה ממנו הנפח סכינים וחרבות וחצים וגרזינים ואתים וכלים אין מספר ,כולם ברזל ,אך החילוק וההבדל ביניהם -מצד צורותיהם או מצד מקרים אחרים; וכן הוא עניין "כחומר ביד היוצר" ,שעושה ממנו כלים חלופי הצורות אין מספר ככל אשר יחדשו בכח מלאכת מחשבת -ע"כ שאלנו שם 'חומר' לכל דבר מוכן לקבל צורות .והושם על צד ההשאלה שם לדבר שאינו מקבל רק צורה אחת ,אם יש במציאות גוף שהוא הסוג ,המין והאיש -כמו שנראה על השמש ויתר הכוכבים ,שאומרים הפילוסופים שאין אחד מהם מין תחת הסוג אשר עליו -ויצטרך לפי זה הדעת להאמין לכל אחד מהם חומר זולת חומר האחר ,שאילו היה חומר כולם או חומר רובם משותף -היה כל אחד משנה צורתו ומקבל צורת חברו המשותף עמו בחומר ,כמו ביאר הרב ז"ל בפרק כ"ב מן החלק השני .ואולם עניין 'החומר הראשון' הוא הדבר הנחשב או המדומה שקיבל צורות ארבע היסודות ,שהם, האש והאויר והמים והעפר -כי הפילוסופים ביארו שחומר אחד משותף לכולם ,לא שיהיה לכל אחד חומר מיוחד ,גם עשו הפילוסופים' ,היולאני' -העתקתיו ב'חמרי' או' בעל חומר' ,שמוהו תואר לכל בעל חומר ראשון או שני ,וכמדומה לי שעשו כן גם במלת ה'יולי' ,ששמוה במקום החומר שאינו ראשון ,על צד ההרחבה: 218 ואז נתהוו הד' יסודות א) .אש ,רוח ,מים ,עפר ,בחומר וצורה ,ואז נקרא בוהו יחד שניהם, כי בהיות חומר הארץ לבד בלי צורה נקרא תוהו כנ"ל .ולפי שחומר השמים הוא זך יותר לא נקרא תוהו כחומר הארץ. הגהות וביאורים א) .התהוות הד' יסודות א ,ר ,מ ,ע. ספר חסד לאברהם -מעין ד -נהר ה והנה הגוף הזה נבנה מפרטים ועניינים ,שאין הגוף יוצא פשוט אלא מורכב ,ולכך ברא הקדוש ברוך הוא תחלה ד' יסודות שהם האש ,והרוח ,והמים ,והעפר ,והם היו [בדמות] אבנים שמהם נברא כל בנין הגוף או צומח או חי או מדבר כדפי' .ואלו הד' יסודות תחילתם מסוד הכתר ,אמנם אינם שם מתהוות בגילוי מפני שהיסודות האלו הם מתפשטין ממציאות אל מציאות עד בואם אל סוד מים חסד ,אש גבורה ,רוח ת"ת, עפר מלכות ,ונודע שאלו היסודות ראשונים לכל הנמצאים הם בד' מדות אלו [באצילות] ומהם יתפשטו בבריאה ,ואחר כך ביצירה ,ואחר כך בעשייה ,עד העשייה הגשמית הזאת ,אמנם למעלה יתחילו מציאותם בהעלם מן הכתר והם אין ,ואל החכמה ושם תחלת היישות ,ואל הבינה ושם תחילת מציאותם להפרד בהעלם גדול, באו אל מקומם ונתגלו בעצם בסוד יסודות אצולים ,אמנם נתפשטו אחר כך ממציאות אל מציאות עד שנתהוו יסודות עפריות אלו הגשמיות הגסים והעבים ,ואחר כך התחילו (להתקרב) [להתרכב] אלו באלו בענין שהם נקשרים שם למעלה ,שהמציאות העליון הנאצל נבנה מארבעתם בהתאחדם אלו באלו ,כולם נקשרים במים ,כולם נקשרים ברוח ,כולם נקשרים באש ,כולם נקשרים בעפר: ד' יסודות הם מתחת לגלגל הירח רמב"ם יסודי התורה (י) ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים וברא ארבע צורות לגולם זה ואינן כצורת הגלגלים ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה צורה ראשונה צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהן גוף האש וצורה שניה צורת הרוח נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח וצורה שלישית צורת המים נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים וצורה רביעית צורת הארץ נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף הארץ נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח הוא גוף האש למטה ממנו גוף הרוח למטה ממנו גוף המים למטה ממנו גוף הארץ ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל: (יא) ארבעה גופות האלו אינם בעלי נפש ואינם יודעים ולא מכירים אלא כגופים מתים ויש לכל אחד ואחד מהם מנהג שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול לשנותו וזה שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וביאור ענין הדברים הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו באש ובברד ובשאר ברואים שתראו למטה מן הרקיע שגבורתם תמיד ניכרת לקטן ולגדול: ארבעה גופים הללו שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר הכל גולמן מחובר מארבעה יסודות הללו נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע חוץ מארבעה יסודות האלו מחוברים מגולם וצורה וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו אבל כל אחד מארבעה היסודות אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד: (ב) דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה 219 וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצ מו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב: (ג) וכל המחובר מארבעה יסודות אלו הוא נפרד בסוף יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבות וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להן אפילו הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ: (ד) הואיל וכל הנפסד יפרד ליסודות אלו למה נאמר לאדם ואל עפר תשוב לפי שרוב בנינו מן העפר ולא כל הנפסד כשיפסד מיד יחזור לארבעה היסודות אלא יפסד ויחזור לדבר אחר ודבר אחר לדבר אחר וסוף הדברים יחזור ליסודות ונמצאו כל הדברים חוזרין חלילה: (ה) ארבעה יסודות האלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן לא כל גופן כיצד מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנית ומתפוררת ונעשית מים וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש וכן האש מקצתה הסמוך לרוח מתחולל משתנה ומתכנס ונעשה רוח וכן הרוח מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים וכן המים מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ ושינוי זה מעט מעט ולפי אורך הימים ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח או כל הרוח אש שאי אפשר שיבטל אחד מן היסודות הארבעה אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח לאש וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם: (ו) ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה צמח ואבן ומתכת ,והאל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים: (ז) לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין: 221 והרי בארנו בחינת העולם בעצמו א) .כלול מהחומר פשוט וצורה פשוטה שהם הגלגלים הנקראים שמים וכן גם על הארץ שהוא ד' יסודות( :ושמים וארץ יחד הם עולם אחד) הגהות וביאורים א) .עולם עצמו—שמים ןארץ ספר שערי הלשם חלק ב -סימן א -פרק ג -המלאכים בריאתם ועבודתם נודע כי כל עולם ועולם מהד' עולמות אבי"ע הנה הוא כ"א עולם מלא מכללים ופרטים ופרטי פרטים ע"ד שאנו רואין בעוה"ז ויש בכ"א בחי' מציאת העולם עצמו שהם כדוגמת שמים וארץ ,וכדוגמת הד' יסודות הכלליים ארמ"ע שכ"ז הוא העולם עצמו ,וכן יש בכ"א המציאיית הפרטיים שבו שהוא כל חלקי הדצח"מ ופרטיהם ופרטי פרטיהם וכמו בעוה"ז ,וכן מבואר בברייתא דפרקי מרכבה פ"ה כי יש בכ"א רקיע וכוכבים ומזלות ושמש וירח וד' יסודות ודומם וצומח וחי ומדבר עכ"ל וכן נעשה ונברא בכל עולם ועולם כ"א ביומו המיוחד לו ע"ד הששת ימי בראשית שבעוה"ז כי כל העולמות הם נעשו בסדר אחד בכל הענינים והפרטים אלא שבכ"א הוא לפי המציאות השייך בו וכן הימים שהם הששת ימי בראשית אשר בכ"א הוא ע"פ העת והזמן השייך ומתייחס לכל עולם ועולם והכלל הוא כי כל פרשה דמעשה בראשית בכל עניניה ופרטיה הנה הוא מדבר למטה ומרמז למעלה שכן הוא כל הענינים ממש בכל עולם ועולם אלא שבכ"א הוא לפי ערכו וענינו המתייחס אליו התבונן בכ"ז ותבין שכן הוא: והנה יש לכל עולם ב' מיני שמות כלליים ,שם כללי אחד ,מה שנקרא בו על שם העולם עצמו ,ושם כללי שני מה שנקרא בו על שם הפרטים שבו ,וכגון העוה"ז ,הנה על שם העולם עצמו נקרא הוא בשם עולם האופנים שהם כל הגלגלים כולם אשר הם בחי' הד' יסודות העליונים והם הצורה והנפש של העולם ,וכן הד' יסודות ארמ"ע הכלליים שהם הד' יסודות התחתונים והם החומר והגוף של העולם ,ואלו הב' מיני היסודות הם כולם עגולים ,ועל שמם נקרא בשם עולם האופנים ,והוא שם הכללי אשר נקרא בו העוה"ז על שם העולם עצמו ,אך על שם הפרטים שבו הנה נקרא העוה"ז בשם עולם העשיה כי בו נעשה ונגמר גמר הפעולה של כל העולמות כולם והוא בהפרטים של כל חלקי הדצח"מ שבהעוה"ז אשר הם הכחות הפרטיים של הגלגלים והד' יסודות ארמ"ע הכלליים ונשלם ונגמר בכל חלקי הדצח"מ שבהעוה"ז כל הפעולות והכחות דהעולמות כולם ולכך נקרא בשם עולם העשיה כי בו נעשה ונגמר הכל שהוא כוונת כולם 221 ועתה נדבר בנבראים שנבראו מכח העולם הנ"ל ,ונניח עניני נבראי שמים הנקרא צבא השמים ,א). ביאורים והגהות א).צבא השמים ספר הברית -חלק א -הקדמה ראשונה הברואים אשר על האדמה מהד' יסודות ,המה -הדומם וצומח וחי ומדבר ,הנקראים צבאי מטה ,וכאשר כל ברואי מעלה אשר בשמים ממעל ג"כ בבחינת דומם צומח חי מדבר רוחניים ,הנקראים צבאות מעלה או צבא השמים ,אשר על כן ה' צבאות שמו ית' .ודבר פלא מצאתי ראיתי בספר עשרה מאמרות ,כי דומם צומח חי מדבר עם הכולל גימטריא צבאות. רמב"ם הלכות יסודי התורה (ו) גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכול -חילקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלק ,כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה זו שתיראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו שהן מכוונין תחתיו; והן המזלות -ששמותן טלה ,שור ,תאומים ,סרטן ,אריה, בתולה ,מאזניים ,עקרב ,קשת ,גדי ,דלי ,דגים: (ז) גלגל התשיעי עצמו ,אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב, אלא בחיבור הכוכבים שבגלגל השמיני הוא שייראה בכוכבים גדולים שבו תבנית הצורות האלו ,או קרוב מהן: (ח) ואלו השתים עשרה צורות ,לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול, שבו העלו להן שמות אלו; אבל בזמן הזה ,כבר סבבו מעט ,לפי שכל הכוכבים שבגלגל שמיני כולן סובבים כמו השמש והירח ,אלא שהן סובבין בכבדות .וחלק שתהלך השמש כנגדו ביום אחד ,ילך כנגדו כל כוכב מהן בקירוב משבעים שנה: (ט) כל הכוכבים הנראין -יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מהן ,ויש מהן כוכבים שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים .והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים ,והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים; נמצא הירח אחד מששת אלפים ושמונה מאות מן השמש בקירוב .ואין בכל הכוכבים ,כוכב גדול מן השמש ולא קטן מכוכב שבגלגל השני: (י) כל הכוכבים והגלגלים ,כולן בעלי נפש ודעה והשכל הן; והן חיים ועומדין ומכירין את מי שאמר והיה העולם ,כל אחד ואחד לפי גודלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים .וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא ,כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן .ודעת הכוכבים והגלגלים ,מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם: תולה ארץ על בלימה ספר הברית -חלק א מאמר ב חוג השמים -פרק ד אבל האחרונים מן הפילוסופים הם אמרו שהכוכבים ומזלות הם גשמיים לא מגשם חמישי ,רק מהם מאש ומהם ממים ומהם מארץ ,וסתרו ההוכחה של הקדמונים ואמרו שכל הכוכבים הם עולמות ,המאירין בהם הם השמשות של אותן העולמות והאינם מאירין בהם הם ארציים וימיים שהם גופי עולמות ההם ,וכל הכוכבים פורחים באויר אשר למעלה מאויר הסמוך לארץ והוא יותר דק וזך ממנו וקוראים אותו (איתיר) ואין שום גלגל במציאות כלל אף גלגל היומי אינו במציאות כלל רק כל הכוכבים מתנועעים וסובבים באויר (האיתיר) ברצון קונם להמאמינים בם ובמקרה הטבע להמינים בם ,ישחקו למו לתנועה ההפכיית של היומי אשר להקדמונים האמור (בפרק א' מאמר זה) וקוראים אותה תנועה אכזרית דרך היתול ,ואומרים בהיות שהכוכב אינו אלא כנקודה בערך גלגלו והמבוקש מן הגלגל אינו אלא שיגרום תנועה לכוכב ,והן כל אלה מעשה איש ועלילותיו מחשבות אדם ותחבולותיו ולא אלהים יחקר זאת כי לא איש אל שמעשה אצבעותיו ירח וכוכבים אשר כונן ויצו להם התנועה שלא יסבו בלכתן בזולת גלגל ואלהים בשמים כל אשר חפץ עשה בלי כלים ובלי גלגל ,ומי שאמר והיה העולם צוה ויעמוד כדור העפר ותולה ארץ על בלימה הוא צוה לכוכבים שיסובו בלי גלגל והמה מעצמן פורחים באויר בגזרת חי העולמים ושומרים משמרת 222 הקפתם שמש ידע מבואו בלי גלגל וכן כלם ולא ישנו את תפקידם .והמינים בם אומרים כן על מעשה הטבע ,וכל הכוכבים מסבבים ממזרח למערב בעצם תנועתם לא ע"י תנועה אכזרית של היומי אשר זממו הקדמונים: הכוכבים גם הם נכנסים בסוג ההויה וההפסד מלבי"ם על איוב פרק ח פסוק כא כבר נתברר להחוקרים האחרונים שגם הכוכבים נכנסים בסוג ההויה וההפסד ואינם מגשם חמישי כדעת הקדמונים ,רק הם מורכבים כגשם הארץ שלנו ,ולכן יגיע גם להם ההפסד באחרית ,והוא מבואר מדברי הנביאים כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, עוד התבאר כי השמש מלכת השמים עם המון כוכבים הסובבים אותה הם כאין וכאפס נגד המון שמשים רבים אלפים ורבבות המפוזרים במרחק אשר לא ישוער ואשר לא נשיגם רק כניצוצות דקות מתנוססים בנתיב החלב ,והם עולמות אין מספר אשר גם המה מורכבים ומוכנים ג"כ אל הכליון וההפסד 223 ונדבר בנבראי ארץ שהם ד' יסודין ,א) .ונאמר כי הלא גם כל אלו הנבראים הם חומר וצורה ,אמנם אינם פשוטים כמו היסודות ,אבל הם מורכבים ,פי' כי כל בחינה ובחינה, חומרו וכן צורתו מורכב מכל ד' יסודות יחד ,נמצא כי היסודות עצמן היה בהם הרכבה אחת שהוא חומר וצורה ,אלא שהם פשוטים בכל מה שנברא מהם הוסיף הרכבה שנייה ,והוא היותו מורכב מחומר וצורה גם מתערובת ד' יסודות יחד ,נקרא הרכבה שנייה .וזו הרכבה שנייה הייתה בכל ד' חלקי הנבראים :דומם ,צומח ,חי ,מדבר ,כנ"ל. הגהות וביאורים א) .נבראי ארץ הם מד' יסודין מהחומר והצורה שלהם לבד שער הגלגולים -הקדמה יח ענין הנבראים .דע ,כי ד' יסודות הם ,וסימנם ארמ"ע ,ר"ת ,אש ,רוח ,מים ,עפר .והם הם עצמם ארבע אותיות ההוי"ה ,כמבואר בזוהר ריש פרשת וארא ומהארבעה יסודות אלו שהם רמוזים בארבע אותיות ההוי"ה ,מהם נתהוו ונבראו כל הברואים שבע"ז. וכפי היסוד שנתגבר בנברא ההוא ,על שאר היסודות ,כך היה השנוי שמן הנברא ההוא אל זולתו ,ואמנם ידעת ,כי ד' אותיות ההוי"ה מצטרפים בי"ב צרופים ,ועל ד"ז הולכים ומתרבים הצרופים ,משונים זה מזה ,ממדרגה אל מדרגה וממספר אל מספר, עד שהם מספר ס' רבוא צרופים ,ע"י הנקודות שבהם כנודע .ומן הצרופים ששים רבוא הנזכר ,יש בחינותיהם במספרם בארבע היסודות ,וע"כ היה כח בארבע היסודות להרכיב ולהוליד נבראים משונים זה מזה לאין קץ ,וכלם מבחי' ארבע היסודות בלבד. אמנם שנויהם הוא ,כפי כח היסוד הגובר בנברא ההוא כנז"ל ,וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה .והנשמות של בני אדם שהם מארבע היסודות בכל איבריה ,יש בכל אחד הארבעה יסודות בכל הצרופים ששים רבוא הנזכר ,וע"כ הנשמות מתחלקות לכמה חלקים כפי הצרופים ,וכל חלק וחלק יש בו פרצוף שלם ,הנקרא אדם .והחלוק הזה מתחלק לאין קץ .ובזה תבין סוד הגלגול ,שהוא גלגול החלקים שלם ,וביאתם כל אחד בזמן הראוי לו והבן זה: שם הויה ב"ה הוא שורש השרשים של הד' יסודות ספר השל"ה הקדוש -ספר ויקרא -פרק תורה אור מספר תורת כהנים. עד שתאמר ארבע אותיות שם המיוחד הם שורש שורש השרשים של ארבעה יסודות, 'י' יסוד המים' ,ה' יסוד אש' ,ו' יסוד הרוח' ,ה' יסוד העפר ,כנודע לחכמי האמת .ויש בכל מדריגה אלפים ורבבות מדריגות בלי ערך ,עד שישוב הכל אל שרשו הנעלם .ואז תדע ותבין כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ,כלומר אין בנמצא שום מציאות שיהיה מזולתו ,כי הכל מאתו יתברך: כל גוף מורכב מד' היסודות רמב"ם -הלכות יסודי התורה פרק ד (ה) ומפני שהן יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ,יימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן ,גולמן מחובר מאש ורוח ומים ועפר; וארבעתן יתערבו ביחד וישתנה כל אחד מהן בעת העירוב ,עד שיימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו .ואין במעורב מהן ,אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמה או רוח בפני עצמה או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה ,אלא הכול נשתנו, ונעשו גוף אחד: (ו) וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ,יימצא בו קור וחום ליח ויובש כאחד .אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חוזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה ,לפיכך ייראה בהם החום יתר; ויש מהן גופים שיהיה בהן חוזקה מיסוד הארץ כמו האבנים ,לפיכך ייראה בהן היובש הרבה: (ז) ועל הדרך הזה ,יימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם ,וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש. וכן יימצא גופים שייראה בהן הקור בלבד; וגופים ,ייראה בהם הליח בלבד .וגופים, ייראה בהן הקור והיובש כאחד בשווה ,או הקור והליח כאחד בשווה ,או החום והיובש כאחד בשווה ,או החום והליח כאחד בשווה .לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת ,ייראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב: 224 (ח) וכל המחובר מארבעה יסודות אלו ,הוא נפרד בסוף .יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים ,ויש שהוא נפרד לאחר שנים רבות .וכל שנתחבר מהם -אי אפשר שלא ייפרד להן ,אפילו הזהב והאודם ,אי אפשר שלא ייפסד ויחזור ליסודותיו ,וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ: (ט) הואיל וכל הנפסד לאלו ייפרד ,למה נאמר לאדם "ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט) ,לפי שרוב בניינו מן העפר .ולא כל הנפסד ,כשייפסד ,מיד יחזור לארבעה היסודות; אלא ייפסד ויחזור לדבר אחר ,ודבר אחר לדבר אחר ,וסוף הדברים יחזור ליסודות .ונמצאו כל הדברים חוזרין חלילה: (י) ארבעה יסודות אלו ,משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה -מקצתן ,לא כל גופן .כיצד ,מקצת הארץ הקרובה מן המים ,משתנית ומתפוררת ונעשית מים; וכן מקצת המים הסמוכים לרוח ,משתנין ומתמסמסין והווין רוח; וכן הרוח ,מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש .וכן האש ,מקצתה הסמוך לרוח משתנה ומתכנס ונעשה רוח; וכן הרוח ,מקצתו הסמוך למים משתנה ומתכנס ונעשה מים; וכן המים, מקצתו הסמוך לארץ משתנה ומתכנס ונעשה ארץ מעט מעט ולפי אורך הימים; ואין כל היסוד משתנה עד שייעשה כל המים רוח או כל הרוח אש ,שאי אפשר שייבטל אחד מן היסודות הארבעה .אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת מרוח לאש; וכן בין כל אחד וחברו ,יימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה: (יב) ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ,ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה וצמח ואבן ומתכת .והאל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו ,על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים: (יג) לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה ,או צורה בלא גולם .אלא לב האדם -הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ,ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ,ויודע שיש שם גופים שגולמן מחובר מארבעה יסודות ,וגופים שגולמן פשוט ואינו מחובר מגולם אחר. והצורות שאין להן גולם ,אינן נראין לעין ,אלא בעין הלב הן ידועין ,כמו שידענו אדון הכול בלא ראיית עין: 225 הדומם א) .הם המתכות והאבנים טובות .והחומר וצורה שלהן הורכבה מכל ד' יסודות רק שגבר עליהן יסוד העפר ,לכן הנפש שבהן אינה רק לערב ולהרכיב בהם כל הד' יסודות, אבל לא שינה ולא חידש בהם שום שינוי אחר ממה שהיה ביסודות זולת הרכבה והעירוב, לכן נקרא לה נפש המרכבת והמעמדת ומקיימת אותן על עומדן בלי שינוי אחר ממה שהיה נמצא ,כי אין לנפש הזו רק כוח אחד לבד ,לכן רוב החכמים לא קראוה בשם נפש כלל כיון שאינה מוסיפה חידוש כלל אלא הרכבה. ואמנם זה הדומם נברא מחיצוניות ד' יסודות ,וכאלו תאמר מחלק העפר שבכל יסוד מארבעתן כפי ערך היסוד ההוא ,כי כבר נתבאר שכל יסוד מהן הוא פשוט ואינו מורכב מארבעתן ,אך הכוונה מחלק היותר גרוע שבכל יסוד ויסוד מהן בערך גריעות יסוד העפר בכל הד' יסודות אך אינו עפר ממש. הגהות וביאורים א) .דומם ספר הברית -חלק א -פתיחה הקדמה אחת קטנה והוא שהבורא יתברך ברא בתחילה חומר אחד פשוט וכן צורה פשוטה אחת ,ואלה חבר יחד וצר בהם ד' יסודות הנקראים אש רוח מים עפר ,ואחר זה לקח הבורא יתברך אלה הד' יסודות וערבם יחד ,ולקח את החלק היותר גרוע שבתערובות וברא ממנה תחלה הדומם ,והם מיני מתכות ואבנים טובות הנמצאים בארץ ,ושם בהם כח אחד המחזיק אותם ומעמידם על עניינם לבל יתפרדו הד' יסודות שבהם ויחזרו לשרשם ,וזאת הוא כח הדומם. נפש הדומם היא המרכבת את הד' יסודות של הדומם שערי קדושה ונתחיל הוי יתו מעולם העשיה ממלכות ולמעלה ,כבר נתבאר כל עולם ועולם וגם התולדות של אותו עולם מה ענינם .והנה עולם העשיה תחלה יש בו חלק התחתון הנזכר ,מל כות שבה ,ונקרא ארבעה יסודות העולם השפל ,והנה כל תולדותיו נבראו בגוף שבו והוא ביסוד העפר הגשמי .ונחלקים לארבעה חלקים ,התחתון שבהם, האבנים טובות והמתכות ואין בהם רק יסוד העפר שקבל כח מארבעה יסודות כולם מן הגוף שבהם ונתערבו יחד ונעשה מהם מתכת ההוא ,אמנם יש בתוכו כח אחד שערב התערובות הנזכרים ,והם נקרא נפש ליסוד העפר הכלול מחמשה כוחותיו כנזכר לעיל: גם בדומם מוכרח שיהיה בהם חיות ורוחניות ספר עץ חיים -שער לט דרוש ג בחלק עשייה עצמה יש ד' בחי' והם כסדרן ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר והענין כי בוודאי שאפילו בדומם שהוא עפר והאבנים וכיוצא בהם הוא מוכרח שיהיה בהם חיות רוחניות ומזל ושוטר עליו מלמעלה דאל"כ לא היתה עפר מוציאה דשאים וזרעים אם לא היה בהם חיות אמנם מדרגות חיות דצומח הוא למעלה מהם כי אנו רואין שהוא צומח וגדל כבני אדם ובוודאי כי חיות אשר בתוכו גורם לו גידול הזה. וחיות הבעל חי למעלה מהם שיש בהם נפש יותר בבירור וכמ"ש ורוח הבהמה היורדת למטה בארץ וחיות האדם המדבר הוא למעלה מהם ואין לך שום נברא בעולמות כולם שאין בהם מן בירור המלכים הנ"ל והכל נכלל בהן ,ומכל הבחי' הנ"ל יש בקלי' מן מיתת המלכים .והנה מן כל הבחי' הנ"ל הם נבררין ויוצאין מתוך הקלי ',ואמנם היותר מעולה שבהם הובררה באצילות ,והגרוע ממנו הובררו בבריאה ,והגרוע ממנו ביצירה, והגרוע ממנו בעשיה ,ובעשיה עצמה יש ד' בחי' הנ"ל ,כי המובחר שבו הוא האדם, והגרוע ממנו הוא בעל חי ,והגרוע ממנו הוא הצומח ,והגרוע ממנו הוא הדומם, והגרוע מכולם הוא הנקרא זוהמא דהתוכא דדהבא והארץ לעולם עומדת הכל היה מהעפר והכל שב לעפר ספר השל"ה הקדוש -שער האותיות -אות א' בספר יונת אלם כתב זה לשונו ,ואי קשיא לך עילוי החומר על הצורה כפי מה שהנחנו בסדורן של שש סיבות אלה ,מפורסם בהפכו אצל חכמי המחקר ,עד שמקצתם אמרו 226 היות החומר משתוקק ונכסף תמיד להחליף הצורה של אותה שעה בצורה אחרת כאשה אהבת ריע המנאפת .צא ואמור להם כי לא יביטו אל פעולת ה' ,שהרי נתחלפה להם הצורה בנפש ,מאין להם חלק בנפש העליונה כמבואר במקומה אשר אין חליפות לה ולא תמורה כלל .ולא מבעיא בגובהי מרומים כי הכא ,שהנושא מאוד נעלה עד אין שיעור והוא המהות הנעלם שהצורה והיא הנשוא נגלית ממנו ,אלא אפילו במוחשות הטבעיות אין ספק כי בין הפשט הצורה הראשונה להלבשת הצורה השניה יש בחיוב בין מסריח לגביל מציאות דק נכבד מאוד בלתי מושג ,ההוא יקרא עפר במסכת תמורה (לא ,א) ,כטעם הכל היה מהעפר והכל שב לעפר ,דאתמר התם גבי אפרוח של ביצה טריפה שהוא מותר באכילה ,ולא אמרינן ביה היוצא מהטמא טמא, מאי טעמא ,כמה דלא מסריח לא גביל ,ובעדנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא .וזה המציאות דביני וביני הוא הנושא האמתי אל הצורה השניה בהעדר הפרטי קודם להווייתו אשר אין בו סרחון בשום פנים ולא צורה אחרת כלל ועיקר ,והוא תחילתו. והוא הדין הפשוט בגמרא (גיטין יט ,ב) אין מי מלין ע"ג מי מלין: ועוד הדבר ידוע (נדה לא ,א) כי לובן שמזריע האב לשעה קלה הוא עיקר בניינו ויסוד חומרו של עובר ,ומן האודם שמזרעת האם ממש נתקן לבוש עור ובשר על גבי עצמות וגידים הנעשים מהלובן ,אלו ואלו מצטיירים ברחם האם כל ימי ירחים שאין בהם שנה ,אלמא עיקר החומר הוא מזרע האב ,וכל עצמה של צורה לרקום האברים והגידים כולם היא מכח האם .וזה יספיק להוכיח במישור שיש הקדם עילוי אל החומר על הצורה אפילו בנבראים הגשמיים ,כי הוא הנושא הקיים מעמיד בשעתן הצורות המשתנות חולפות ובאות ,שיש לכולן ביטול ותמורה חוץ ממנו ,והוא זוכה לכל השלחנות ,ההעדריים לא יבטלוהו והפועלים לא יצמצמוהו ,כי כחו אז כחו עתה לקבל הצורות זו אחר זו ,שכולן אובדות והוא יעמוד ועלויו על כלנה ,הוא הגורם כי כל ישען וכל חפץ להחקק בו ,שהרי בהסתלקן ישאר הרושם קיים אצלו ,בסוד שימני כחותם על לבך ,והוא משתוקק וחלוק מכבודו ונצחיותו אליהם ,והכל מיניה וביה, אשר הוא לו שלימות נפלא לא ישוער .זהו האמת בעצמו בלי ספק ,ומכאן יובן סוד הלוז אצל תחיית המתים וסוד נצחיית הימים דאינון קריבין קמי מלכא עילאה לצדיקים .ודע כי אפילו בחומר השפל שבמציאות והוא הדומם אשר אין שום רושם נשאר בו מהתחלף הצורות יום יום ,אמרינן בפרק הגוזל (ב"ק צו ,ב) נסכא ועבדי זוזי לא קני ,מאי טעמא ,הדר עביד להו נסכי וקרי ליה שינוי החוזר לברייתו ,זוזי ועבדינהו נסכי קני ,מאי טעמא ,דאי הדר עבדי זוזי אחריני נינהו .הא למדנו יתרון הנסכא שהוא החומר על הצורות המשתנות דאינון זוזי ,שזה גומר את הקנין והצורה לא כן והוא מבואר ,עד כאן לשונו .והחכם המבין ומעמיק בענין ישכיל וידע כי כן ,כי עיקר שורש החומר תמציתו ומרכזו הוא מעולה על הצורה ? ,והגוף מעולה על דמות הגוף: . 227 א) .הצומח יותר פנימי ,והוא מחלקי המים שבכל יסוד מארבעתן ,וכלול מחומר וצורה, והנה הנפש שבו יש בו ב' מינים ,הא' החיצוניות שבה היא הנפש המרכבת שבה כענין נפש הדומם ,ונוסף בה יותר פנימי הנקרא נפש צומחת ,ויש קוראים לה נפש הטבעית ,כי אין בה כח התנועה להתנענע כפי רצונה ממקום למקום ואין לה רק טבע אשר הוטבע בה להיות צומחת. ואין לה רצון מעצמה בזה ,גם נקרא כח הגוף או כח המחזיק ,כי היא הזנה את הגוף ומחזיקו על טבעו ,וזה נפש הצומחת מתחלקת לג' חלקים .הזן ,והמגדל ,והמוליד כיוצא בו ,והזן יתחלק לה' כוחות .המושך המאכל ,והמחזיקו עד שיתעכל ,והמעכלו ,והמבדיל בין הטוב לפסולת ,והדוחה המותר לחוץ .והנה כח המושך הוא עפר ,והמעכל אש ,והדוחה מים ,כו' כנזכר בס' הטבעיים ,ולהיות נפש הצומחת כוללת כוחות רבים ופעולות שונות קראוהו החכמים נפש ממש וזהו אצלם נפש שבנבראים: הגהות וביאורים א) .הצומח הנה הדומם החכמים לא קראוה בשם נפש כלל כיון שאינה מוסיפה חידוש כלל אלא הרכבה, ולהיות נפש הצומחת כוללת כוחות רבים ופעולות שונות קראוהו החכמים נפש ממש וזהו אצלם נפש שבנבראים. א.ה .כי לעומת נפש המרכבת שתכונתה היא רק לחבר ולקיים את הקיים ואינה מוסיפה שום חידוש ,הרי שנפש הצומח מוסיפה חידושים ,כי אין בנבט של הצומח בעצם החומר שלו את כל מה שעתיד לצאת ולגדול ממנו ,כלומר הנבט אינו עץ קטן מאוד שיש בו שרשים וגזעים ועלים ופירות רק שהם קטנים מאוד ,ועל ידי המזון העץ הקטן גדל ,אלא חומר הנבט העומד לפנינו אין בו אלא כך וכך חלבונים וכך וכך אנזימים וכו' ,אילו לא ראינו מעולם שמנבט חיטה יוצא הצמח הנקרא חיטה ,לעולם לא יכולנו לדעת שיצמח ויצא מנבט זה צמח החיטה על גבעוליו שורשיו וכל חלקיו גם אם נפרק את חלקיו ונבדוק אותו במיקרוסקופ פי מליון לא נמצא זכר למה שיצא אח"כ ,כי כל מה שגדל והתפתח הוא דבר חדש שנעשה על ידי נפש הצומח שהיא לוקחת חומר מת למזונה והופכת אותו לחומר חי ,והיא מייצרת ומחדשת אברים וקובעת לכל אבר את מקומו ,הרי שיצירת עץ וכן כל חי מהנבט שלו הוא יצירה חדשה המתהווה יום יום שעה שעה ,והרי זה דומה למעשהו של הצייר על פני הבד או של הפסל בגוש שיש ,שהם אינם מפיקים מן הבד או מן השיש מה שכבר גלום בגופים אלו מלכתחילה ,אלא מחדשים ממש משהו שלא היה קיים במציאות לפני מעשה חידוש זה ,וזה מה שאמרו רז"ל במדרש" ,א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל הה"ד (שם לח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ" וזהו שנאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. נפש הצומחת גדלה עם הגוף ולעולם אינה זזה מן הגוף ספר שקל הקדש -לרבי משה די ליאון ז"ל אמרו כי הנפש הוא ענין כח סבת נפש האב המכניס באותו הזרע סבת דקדוק הנפש בכח ציורי ,ועל כן הנפש היא משותפת תמיד בגוף וקראו לה הפילוסופין נפש הצומחת כי היא גדלה תמיד עם הגוף ולעולם אינה זזה מן הגוף. התאוות לאכילה ולהולדה הוא מנפש הצומח ברק השחר ביאור מהגר"א על קהלת נמצא ב אדם ג' נפשות ,הצומח .והחי ,והשכלי ,והם נר"ן ,הנפש משכנו בכבד ,והרוח בלב ,והנשמה במוח ,וכל אחד מתאוה לשורשו ,הנפש מתאוה מאכל ומשתה ,כי הוא הזן ומגדל ומוליד ,לכן הוא מתאוה לאלו הדברים .וכן ידוע שכל הגידול והמאכל בא אל הכבד וממנו לשאר האברים, וכן כל התאוות באים מן הכבד כידוע בזוהר על הפסוק הלעיטני נא וכו' ובשאר מקומות. 228 והפנימי ,נחלק לב' והם המדמה והמתעורר ,והמדמה נחלק לב' והם המשיג והזוכר ,וזהו פירושן: הנה כח התנועה ,הוא כח א' והוא להתנענע ממקום למקום כפי רצונה להרגיש ,ולא בטבע כנ"ל. הגהות וביאורים א) .כח התנועה הרצונית פר הברית -חלק א מאמר ט"ו נפש חיה -פרק א נפש החי מתחלק בכחותיו לשתי בחינות אשר יקראו פנימיות וחיצוניות ,והחיצוניות אף הוא נחלק לפנימיות וחיצוניות ,חיצונית של החיצונית הוא התנועה הכללית והפרטית ,הכללי ר"ל מה שהוא מנענע את גופו ברצונו ממקום למקום ,והפרטית ר"ל מה שמתנועע כל אבר מגופו כרצונו ,ושתי אלה נקראו תנועה רצונית לא תנועה טבעית בכמות ואיכות כצומח ,אף לא תנועה שכליית בחיריית כמדבר. ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק ג הכח הראשון מנפש החי שבאדם ,היא התנועה ,ואצלו הוא ד' מינים ,א) טבעיית ,ב) רצוניית ,ג) בחיריית ,ד) שכליית ,ר"ל מה שמתגדל גופו בג' מרחקיו נקרא תנועה טבעיית כי ככה הוא גם כן אצל הצומח בטבע ,ומה שמתנועע גופו ממקום למקום או מתנועע אבר אחד בגופו ידו או רגלו נקרא תנועה רצוניית כי ככה הוא גם כן אצל החי .והנה תנועת גופו הוא על ידי רגליו ותנועת רגליו על ידי הגידין ותנועת הגידין על ידי הדם ,וזה לא ילך עד בלי תכלית אחד מאחד ,כי כל מתנועע יש לו מניע והמניע כשהוא גוף גם הוא מתנועע ואחר מניעו ולכן בהכרח שמניע הראשון לא יתנועע וזה יהיה כשאינו גוף והוא הוא כח הנפשיי ,ולפי שזה המניע אינו גוף יתחייב בהכרח שיהיה המתנועע הראשון ממנו גוף ויהיה כחומר לו והוא לו כצורה, וכשנחפשה לדעת מי הוא זה נאמר שהוא חום הטבעיי שבגוף השוכן בדם שבלב אשר משם יפרד והיה בכל הגוף על ידי הגידין ,אף המוח אינו עיקר כמו הלב .אמנם מה שיתנועע האדם לדבר שיכיר בו האמת בעבור שאוהב את האמת זה נקרא תנועה בחיריית ,ומה שמוציא שכלו מכח אל הפועל ומשיג חכמה מה שלא ידע מקודם נקרא תנועה שכליית ,והראשון הוא תנועה בכמות והיא מכח נפש הטבעיית שבו ,והשני היא תנועה באנה ,וזה לבדו בא מכח נפש החי ,אולם שתי האחרונות המה תנועות מיוחדות למדבר לבד והם תנועה באיכות ,ועל כן כל ההשתנות של האדם נקרא תנועה ,אם ישתנה לשבח במעשיו או להפך הוא ממדות רעות לטובות נקרא תנועה טובה ואם לגנאי ולהפך נקרא תנועה רעה .עוד יש מין תנועה אחד הכולל עוד יש מין תנועה אחד הכולל כל הד' מינים אשר המה דומם צומח חי מדבר ,ולכן אינו נמנה בין התנועות והוא ההויה וההפסד שגם זה יקרא תנועה בעצם: 229 והמרגיש :נתחלק לה' חושים א) .והם א' המשוש ,הוא בכל אברי הגוף כי ירגיש המשוש כשימשמש זה לזה או דבר אחר בהם .והד' חושים כל אחד יש לו אבר פרטי ,והם העין להרגיש הראות ,והאוזן להרגיש השמע ,והאף להריח ,והחיך לטעום ,וכל אלו ה' חושים נמשכין מהמוח עצמו כי שם עיקרם ,אלא שנתפשט הרגשתם באלו האברים שזכרנו ,וכל אלו נקרא חיצוניות ,כי הם ממשיים וגשמיים ,שהם רואים ושומעין וכל זה בפועל גמור. הגהות וביאורים א) .הרגשת החושים ספר כד הקמח -ערך זנות הלב והעין ואמרו חכמי המחקר כי מנפלאות חכמת היצירה באדם היו חמשה חושים הללו בהשגחה עליונה ועל סידור נפלא ,כי כח המישוש מתפשט בכל הגוף ,וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף ,וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו האדם יותר, וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר .והנה זה ענין גדול יותר למסתכל בו מורה על שלימות האדם בחמשת חושיו כי מעשה אלהים המה והכל עשוי בהשגחת חכם לבב ואמיץ כח בעצה נפלאה וחכמה מפוארה ,וע"ז אמר שלמה ע"ה (משלי טו) מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם .הזכיר מן הה' חושים שנים מהם והם עיקר פעולותיו של אדם אצל השכל וקנין החכמה כי אי אפשר לו לאדם לקנות החכמה מבלעדי הראיה והשמיעה .ואף על פי שהוכחנו למעלה שהשמע דק יותר מן הראות הקדים שלמה הראות בכאן וכיוון בזה כוונת לאה אמנו שקראה שם הבכור ראובן על שם הראיה ושם השני שמעון על שם השמיעה .וכך תמצאם מסודרין מפי הגבורה שאמר (שמות ד) או חרש ואח"כ או עור וכ"ז כוונה אחת למתבונן בו כי הסידור הזה הוא סידור ה"א וא"ו באותיות השם הנכבד והנורא: חמשה החושים הם כלים ושערים לנפש השכלית ספר שולחן של ארבע -השער הראשון וצריך שתשכיל כי מנפלאות היצירה באדם היו בו חמשה חושים אלו נטועים בחמשה איברים שהם כלים ושערים לנפש השכלית שבו האצולה מרוח הקדש ,ומעלת אדם וגדולתו סבה בהם כי הם עיקר פעולתו במעשה המצות וכן במעשה העבירות כי בהם יזכה ובהם יענש כפי שירצה להשתמש בהם ,ועל כן יגנה הכתוב לע"ז לחסרון החושים האלה להורות על מעלותם כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותם כי אין בה כח להושיע .וא"כ איך יאמרו העובדים לאלהיהם בעתות צרותם קומה והושיענו .ומחמשה חושים אלו השנים גופיים והשלשה רוחניים מצאנום בהקב"ה, וירא ה' וישמע וירח ולא כן השנים .ומה שהיו החושים חמשה כנגד חמשה חומשי תורה וכנגד חמשה אורות שבבראשית וכנגד חמשה שמות שיש לנשמה ,והנה הם שלמות לגוף שהם היכל הנפש והנפש מראה פעולותיה על ידם ,ובעלי הטבע החוקרים אמרו כי מחכמת היצירה באדם היה שנבראו בו ה' אצבעות ביד להיות משרתים לחמשת החושים ,כל אצבע ואצבע משרת לחוש שלו .הגודל לקנח הפה, האצבע לנחירים ,ואמה לחוש המשוש למשש בכל חלקי הגוף בהיותו ארוך מכלם, קמיצה לקנח העין ,זרת והוא קטן שבכלם הוא לקנח האזן ,ומחכמת הטבע שכל אצבע ואצבע הולך לחוש שלו בכונה .ובסדר האצבעות אמרו חז"ל זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל .וכבר באר שם בריש כתובות שחמש אצבעות הללו כל אחד ואחד למצוה .זרת למדידת החשן ,קמיצה למנחת כהן ,אמה לבנין וכלים ,אצבע להזאה (ויקרא טז) והזה באצבעו ,גודל והיא העבה מכלם לבהן ידו של אהרן לטהר המצורע, נמצאת למד ה' אצבעות שבאדם שבהם צורך הדיוט וצורך גבוה .ועוד תמצא בנפלאות היצירה באדם ,כי כח המשוש יתפשט בכל הגוף ,וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף ,וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו לאדם יותר ,וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר ,והנה זה ענין גדול לכל מסתכל בו ויורה על שלימות האדם בחמשה חושיו כי מעשה אלהים המה: 231 אך הפנימי נקרא כח המדמה ,א) .וזהו במוח עצמו ,ומתדמה שם כאלו שם ממש הוא ההרגש ההוא במוח ,ומצייר שם איך היה אופן ההרגש ההוא ,אע"פ שלא הרגיש בפועל אלא האבר המיוחד לחוש ההוא כנ"ל. וכח הב' נקרא כח הזוכר ,כי אף שלא בשעת שהאבר החיצון מרגיש בפועל ,מתדמה במוח כאלו אז הוא מרגיש בפועל ,מכח שנצטייר שם פעם אחרת בכח המדמה בעת הרגש החיצון. הגהות וביאורים א) .כח המדמה ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק ט אתה הראית לדעת (במאמר ט"ו פרק א') שההרגשות המה הה' חושים אשר באברי הגוף והם חיצוניים ,ומלפנים אותה גליתי שפנימיות הה' חושים אשר בתוך המוח נקרא מדמה או דמיון ,כי יודע כמובא למעלה בסבך פרקים אשר במאמרים הקודמים שכל הה' חושים החיצוניים נרגשים במוח על ידי הורידים היוצאים מן המוח לכל האברים ולכל שטח הגוף וחלקיו ,ועל כן שורש כל החושים וההרגשות הוא במוח על כי ממנו מתפשטים לאברים החיצוניים ואליו ישובו בכל רגע ברצוא ושוב בכדי שיתפוס השכל את ההרגש ,וישפוט במהותו של המורגש אם טוב אם רע ,ובמתכונתו ר"ל אם הוא בתואר משולש או מרובע וכיוצא בתוארים ,וכך ישפוט בכמותו רצה לומר אורך רוחב וגובה ,אשר ע"כ ההרגשות הם חיצוניים והם גם כן פנימיים, החיצוניים נקרא הרגש והפנימיים נקרא דמיון ,והנה זה הדמיון הוא כח המדמה ,ואחר שאין ביד החושים החיצוניים להשיג רק דבר גשמיי לא רוחניי לכן אין ביד המדמה גם כן שהיא פנימיות החושים רק לצייר ולדמות דברים גשמיים לא רוחניים: ב) .כח הזוכר ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק ט שהמדמה נחלק לפנימיות וחיצוניות ,אשר החיצוניות נקרא משיג והוא מה שהמדמה מתעסק בעת פעולת החושים החיצוניים להשיגם ולצייר המוחשים ,והפנימיות נקרא זוכר והוא מה ששומר אותם הדברים במוחו ועוצר אותם בדמיונו לאחר שעמדו החושים החיצוניים מלפעול פעולתם ומתדמה לו במוחו בכל עת שירצה כאלו עתה הוא משיג אותם בחושיו החיצוניים ,ולולא זה לא היה האדם מכיר את האדם אפילו ראהו כמה פעמים ויאמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא יכיר ,והנה זה הוא מהות כח המשיג והזוכר אשר באדם ,והמה שני חלקי המדמה שבו: המדמה הוא כלי לנבואה כמו שכתוב וביד הנביאים אדמה ספר אוצר עדן הגנוז -חלק א סימן ג שהכח המדמה הוא הכלי להשגת הנבואה וכל השגותיו דמיוניות ומשלים וחידות. והוא כח אחד נמצא לרוב בעלי חיים ולכל חי בעל לב .ומציאותו באדם כמציאות הנבואה במראה או במים והוא ציור דמיי .וכשמו כן הנו דמיון מדמה ,וסודו דימון והוא שד ושטן .ואמנם הוא מדיון כלומר אמצעי .וכל תחבולותיו כולם מדיניות והוא איש מדנים וכעס עניינו ונברא מהדם החיוני 231 עוד יש כח אחר במדמה ,והוא כי יצייר הדברים אף שלא באמיתתן א) .מה שאי אפשר להיות כן ההרגש החיצון ועוד שלא יוכל זה הכח המדמה לצייר רק בציור גשם חומר ב) .ולא בציור רוחני הנקרא צורה ונפש ,ועוד שהמדמה יכול לדמות ולצייר הדברים בין בהקיץ ובין בחלום כמו שאכתוב. הגהות וביאורים א) .המדמה יצייר הדברים שלא באמיתתן ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק י המדמה יש בכחו להרכיב את המוחשים בעת פעולתם החיצוניי ,ר"ל מי שרואה אדם אחד לבן משורר בקול ערב ,הנה ע"י חוש הראות והשמע החיצוניים לא ישיג שזה המשורר הוא אדם הלבן ,וכן לא ישיג שזה הלבן הוא המשורר ,מפני שאין חוש שישיג ב' מוחשים האלה ביחד והיו לאחדים בידו כי העין לא ישיג את הקול והאוזן לא ישיג תואר האדם אבל כל אחד משיג את שלו ,אולם המדמה מרכיבם יחד ומשיג שזה הקול יצא מאדם הלבן ואדם הלבן הזה הוציא את הקול ההוא ,ובכח הזוכר שבו עוצר הרכבת המוחשים האלה ושומר אותם בדמיונו אחר העלמם מן החושים החיצוניים, ולכן כשרואה פעם ב' את האדם הלבן מכירו תיכף שזה יש לו קול ערב המצוייר אצלו הגם שאינו משורר עתה ,וככה כששומע קולו שר בשירים מכירו שזה יצא מאדם הלבן המצוייר אצלו אף שאינו רואה אותו עתה והוא מכיר מדבר אחד דבר אחר ,ולולא זה לא היה אדם נשמר משונא אפילו הרע לו פעמים רבות ולא יקרב עצמו לאוהבו אפילו הטיב עמו פעמים רבות ולא יכיר אדם בקולו בלילה ומקום חושך: גם יש בכח המדמה להפריד את המוחשים קצתן מקצתן ר"ל שהמדמה מצייר לו את הקול בפני עצמו ואת האדם בפני עצמו וכן הוא מפריד מקרי כל גשם מן הגשם ,דרך משל כשיראה אדם עץ שחור מרובע הנה המדמה ידמה לו ענין השחרות בפני עצמו והמרובע בפני עצמו והעץ בפני עצמו ויבין שלא התחברו אלה אלא במקרה והגם שאין מציאות לשום מקרה רק בגשם הנושא אותו כמו שלא יצוייר גשם בלי שום מקרה בכל זאת הדמיון יפריד אותו מן הגשם: ובזאת תדע שכל המקריים אשר המה הצבעים והתמונות והמדות אינם מושגים בשכל רק מושגים במדמה ,ולכן הקוים והנקודות מה שמהנדס יצייר אותם בקולמוסו אשר המה סימני המדות והתמונות הם גם כן דברים מושגים מהמדמה לא בשכל ,אשר על כן המקריים וסימניהם הם מדומות ,כמו שהצורות הטבעיות שהם כחות הנפש אשר בצומח ובבעל חי וצורות הנפרדות שהם מלאכי מעלה הם מושכלות על כי המה חושבי ם בשכל לא במדמה: ועל שיש בכח המדמה גם להרכיב גם להפריד המוחשים ,לכן הוא מרכיב ומפריד לפעמים ממה שהשיג מה שלא השיג גם דבר שאפשר להשיג גם דבר שנמנע להשיג, לכן הוא מוליד לפעמים שקר ולפעמים אמת מצד ושקר מצד ,ר"ל שהדמיון ידמה לפעמים ספינה של ברזל פורח באויר והוא שקר ודבר נמנע ,ובא לו זה בעבור שכבר השיג בחושים החיצוניים ושמר בכח הזוכר שבו צורת הספינה בפני עצמה והברזל בפני עצמו ועוף יעופף בפני עצמו ,והלך הוא והרכיבם בדמיונו בנושא אחד ונולד הענין הזה והיה בכזיב בלדתו: ולפעמים ידמה לו שהארץ היא בעלת תכלית ושטחיית ,הנה מה שמתדמה לו בעלת תכלית זה אמת ,ומה שמתדמה לו שהיא שטחיית זה שקר כי אינה אלא כדורית ,והנה זה אמת מצד ושקר מצד ,ומה שמדמה לו דבר כפי מה שהשיג אותה בחוש האמיתי או בקבלה האמיתית אזי הדמיון כלו אמת ,לכן לא בכל דברי המדמה תאמין השמר מפניו מפני שהוחזק לשקרן בדברים הרבה ולכזבן פעמים רבות ,אף אין מעלין את המדומה באחד ומאה אם לא שברור לך אותו דבר כיום: ודע לך איש מבין קורא נעים שיש דברים שאין להם מציאות רק בשכל לבד ,כמו המינים והסוגים שהסוג הוא קבוץ המינים והמין הוא קבוץ האישים ,ואין ביכולת האדם לראות זה המין והסוג אך הוא רואה האישים הפרטיים ,ע"כ אין להם מציאות רק בשכל ובכח המדמה משיג אותם יפה .וככה יש דברים שהם נמצאים באמת בפני עצמן והם חוץ לשכל כמו הכמות ר"ל המספר עשר או עשרים או שאר מספר ,וזה לא יושג בשכל כי השכל לא ישיג אלא דברים שכליים ,אבל בכח המדמה משיג אותם האדם שפיר ,וכן יש דברים נמצאים אך לא בפני עצמן רק בנושא ,כמו המקריים, 232 השחור ולבן הגאוה והענוה וכדומה ,גם המה השכל לא ישיג אותם ,אבל המדמה משיג אותם יפה: ובכן תן דעתך ושים לבך שיש בכח המדמה להשיג מה שהוא חוץ לעולם וחוץ לשכל, כמו ספינה של ברזל פורח באויר ומה שאין לו מציאות רק בשכל כמו הסוג והמין, ומה שהוא נמצא בעולם בפני עצמו והוא חוץ לשכל כמו המנין והמספר ,ומה שהם נמצאים ולא בפני עצמן כמו המקריים .אולם מה שהוא נמצא בעולם באמת ונמצא גם כ ן בשכל כמו הצורות הטבעיות וצורות הנפרדות ומציאות ה' אין זה ביד המדמה להשיגם אבל מושגים הם בשכל לבד: הנה כח המדמה על שהוא בו באדם מנפש החי שבו ע"כ הוא בב"ח ג"כ ,ובריחת הכבש מן הדוב יוכיח כאשר מאז השמעתי והגדתי (במאמר ט"ו פרק ב') הבט ימין וראה שמה ,רק על שאינו בב"ח על אופן אחד כאשר הוא במדבר כי מותר האדם מן הבהמה בכל כחות נפש חיה שבו הוא כיתרון האור מן החושך עד שצד השוה שבהם אינו אלא שיתוף השם לבד: ב) .המדמה לא יצייר אלא בחומר ,לא בצורה ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק ט אתה הראית לדעת (במאמר ט"ו פרק א') שההרגשות המה הה' חושים אשר באברי הגוף והם חיצוניים ,ומלפנים אותה גליתי שפנימיות הה' חושים אשר בתוך המוח נקרא מדמה או דמיון ,כי יודע כמובא למעלה בסבך פרקים אשר במאמרים הקודמים שכל הה' חושים החיצוניים נרגשים במוח על ידי הורידים היוצאים מן המוח לכל האברים ולכל שטח הגוף וחלקיו ,ועל כן שורש כל החושים וההרגשות הוא במוח על כי ממנו מתפשטים לאברים החיצוניים ואליו ישובו בכל רגע ברצוא ושוב בכדי שיתפוס השכל את ההרגש ,וישפוט במהותו של המורגש אם טוב אם רע ,ובמתכונתו ר"ל אם הוא בתואר משולש או מרובע וכיוצא בתוארים ,וכך ישפוט בכמותו רצה לומר אורך רוחב וגובה ,אשר ע"כ ההרגשות הם חיצוניים והם גם כן פנימיים, החיצוניים נקרא הרגש והפנימיים נקרא דמיון ,והנה זה הדמיון הוא כח המדמה ,ואחר שאין ביד החושים החיצוניים להשיג רק דבר גשמיי לא רוחניי לכן אין ביד המדמה גם כן שהיא פנימיות החושים רק לצייר ולדמות דברים גשמיים לא רוחניים: 233 כח המתעורר ,א) .הוא ג"כ נקרא נפש המתאוה ,ב) .והוא יותר פנימי מהמדמה ,כי אחר היות כח במדמה לצייר לדמות הדברים ,אז יתעורר כח המתעורר לקרב תועלת הגויה ,וזה בב' אופנים .הא' לחשוב איך יעשה להכין צרכי הגוף ,ולכן כל האברים כלים שלו ,כי יתעורר באבר העין לראות ובאבר האזן לשמוע ולרגלים להלוך וכן לכל האברים לצורך פעולת הגוף עצמו לתועלתו, לשמירת הגוף ,ובהזנתו ,ולהרחיק רעותיו ונזקיו ,ומביא חשק באברים לקרב פעולת תועלותיו אל הגוף ולרחק נזקיו .והב' הוא להתעורר לבחור מדות הטובות שיש בהם תועלת לגוף ,ולרחק מדות הרעות מן הגוף ,כגון הכעס והשנאה והאיבה ואכזריות ורחמניות ,וכל זה נקרא רצון ,כי יתרצה בזה מבזה. הגהות וביאורים א) .כוח המתעורר ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק יז המעורר בכללו הוא הכח אשר בו יתעורר לבו של אדם לקרב הדבר הטוב לו ולרחק הדבר המזיק והרע לו אחר שכבר התדמה לו הדבר בכח המדמה וזכרו בכח הזוכר ונפל עליו ההסכמה מכל כחותיו ,וזה הכח יעורר גם כן כל מדותיו כעס ורצון פחד וגבורה אכזריות ורחמים אהבה ושנאה וכדומה הן מה שהוא לצורך גופו הן מה שהוא לצורך נפשו ,וכבר ידי לנגד עיניך (במאמר ט"ו פרק ג') שזה הכח נחלק לפנימיות וחיצוניות. ועתה דע כי מה שהוא מתעורר למדות הוא פנימיותו ומה שמתעורר למעשים היא חיצוניותו ,והנה גם שניהם הוא לצורך גופו ולמינו ,כי המעשיי הוא לצורך גופו ומינו כמו מה שמתעורר לאכילה ושתיה ומשגל ולארוג בגד ולבנות בית וכדומה ,והמדיי אף הוא לצורך גופו ומינו כמו מה שמתעורר לרחם על עצמו ועל בניו ולגמול חסד לרעיו ולכל אדם כדי שיתקיים מינו וקבוץ המדינה שהוא דבר הכרחי לגופו ולמינו. ואם היות כחות האלה נמצאות בבעל חי גם כן על כי המה מנפש החי ,הבדל עצום והפרש רב יש בין מה שהם בו בב"ח למה שהם בו באדם ולא ישוו אלא בשיתוף השם בלבד ,וההפרש בינותם הוא בכלל ופרט ברב ומעט בנכבד ושפל ,ר"ל אם תמצא מאלה הכחות בב"ח הוא בפרט אחד ובאדם תמצא כל הכלל ,בבעלי חיים הוא מעט ובאדם הרבה ,בבעלי חיים הוא בדברים שפלי הערך ובאדם בדברים נכבדים: ואתה איש חמודות הבן בחכמה וחכם בבינה ותמצא בכל מין ב"ח כלים פרטיים לעשות מלחמה וקרב עם כל הבא להזיק אותם ולכלותם מעל פני האדמה כמו הקרנים לשור ולצבי והקוצים לקיפוד והמתלעות לחזיר וכדומה ,וכן נברא הצמר להיות לבגד ולמכסה עתיק לכבשים לחמם אותם בעת הקור ,אמנם עם האדם לא נברא לא כלי מלחמה אף לא בגד וערום יצא מבטן אמו חסר מכל אלה ,אפס נבראו בו שתי ידים בחילוק חמשה אצבעות וזה כלל הכולל כלם ,כי יקח איש בהם הרומח במקום הקרנים והסייף במקום המתלעות והמגן במקום הקוצים ,ולא נבראו עמו כלם כדי שלא יהיו עליו לעול ולמשא בעת אשר לא יצטרך להם ,אבל יקח כל אחד בעת הצורך ויניחו אחרי כן ,ועושה בידיו הלבושים וילבש בעת הקור ויניח בעת החום ,לא כן הצמר בכשבים שיכבד עליהם בעת החום עד שיצטרך לגוזזם: וכן בעניני התחבולות והחריצות להבאת המזון ולהגעת הטרף תמצא בבעלי חיים בכל מין מהם פרט אחד והאדם בשכלו יכלול כלם ,וכן בעניני המדות תמצא בב"ח בכל מין פרט אחד כמו הצניעות בחתול והרחקת הגזל מהנמלה והרחקה עריות ביונה, אמנם בדעת האדם הישר יתקבצו כל אלה ,כי ראוי לכל משכיל על דבר זה ללמוד צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ושאר כל מדה נכונה וטובה ממי שיש בו שיקבץ את כלם והיו לאחדים בידו כנזכר בספר העקרים: גם אם המדות הם בב"ח הם המעט ובאדם הם בו למרבה ויפרוץ לרוב ,וכן במעשים מה שהם בב"ח הוא במעט ובאדם הוא למרבה ,כי אם יבנה הדבורה בתים בשעוה על דרך נפלא עד שלא יופסד שטח קטן בין בית לבית בלתי בית מוכן לשבת כי כל בית הוא בעל שש קצוות מכוונים לכן מגיע בית בבית אין לה יכולת על תמונה אחרת זולתה ,אבל האדם בחכמה בונה בית בתמונה הזאת אף בתמונה מרובעת גם בכל תמונה שירצה ,גם בב"ח הם מדברים שפלים נבזים כמו בתים של הדבורים שהם משעוה אבל של האדם יהיה מנכבדי הערך מעצי ארזים ועצי ברושים וכל עץ טוב ויקח מאבני המקום אבני גזית אבן גדולה ואבן קטנה ומסתת ומכה בפטיש ובמעצד וקודח בכל מעשה חרש אבן ויעש מהם בתים וחצרות ועליותיו וחדריו הפנימיים והחיצוניים ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ,וכן אם יארג העכביש בית לו סביב אריגה נפלאה אשר קוים יוצאים בו מן המרכז לכל צד בקו הישר אל המקיף יהיה מן דבר 234 שפל הערך ומראיהן שפל מן הקור קורי עכביש אשר קוריהם לא יהיו לבגד ,אבל האדם מעשה אורג שלו יהיה מתכלת וארגמן צמר ופשתים תולעת שני ושש ורבות מחשבות בלב איש במעשה חושב מציורי ציצים ופרחים וכל תמונה והיו לבגדי כבוד ותפארת לעושיה ,והטעם כי לא מחכמה יעשו הב"ח את אשר יעשון כי אם מפאת תכונתם וסגולתם אשר שם יוצרם בטבעם לבקש להם די מחיתם ומשכנותם ,זה בכה וזה בכה ,זה בערמה וזה בתחבולה ,וזה בכח וגבורה וזה בחוזק בחוש מן החושים אשר הטביע בו הבורא יותר מזולתו ,כחוש הראות בנשר ,וחוש השמע באריה ,חוש הריח בכלב ,עד שיש כלבים במדינת הים אשר אם יגנב חפץ מבית אדוניו ישלח כלבו לחפש בחוצות ויריח עד ימצאנו ,ואברבנאל ז"ל כתב שהמה במדינת (ענגלאנד) ,וכל אלה בלי בחירה חפשית ובלי פעולה שכליית ,ועל כן לא תמצא אישים בהם ממין אחד אשר ישכילו או יערימו יותר משאר אישיהם למיניהם ולא תוכל לומר השועל הזה יודע יותר מהשועל האחר כי מוכרחים גם שניהם לעשות את כל אשר יעשון ,לא כן האדם אין מעשה האחד דומה למעשה חבירו על כי יש במין האנושי אישים פרטיים שונים זה חכם וזה טפש זה משכיל וזה כסיל זה תם וזה ערום וכל המעשים כלם בחכמה יעשו ובבחירה: ב) .הרוח היא המתאוה לכבוד ועושר כי בה הוא המתעורר ברק השחר להגר"א והרוח מתאוה כבוד ועושר כי כוחות הרוח הוא המעוררת כידוע ,וכל מדות הקנאה והגאוה ושאר המידות ענפים לאלו והכל בלב .ולכן אמרו לב רע שורש לכל מידות רעות וכן לב טוב לכל מידות טובות והן נקרא נפש ורוח בהמית כי הם בבהמה .לכן הם מתאוים דברים בהמיים. החי יותר פנימי ,והוא מחלק הרוח שבכל ד' יסודין ,ויש בו נפש המרכבת ונפש הצומחת ,ונוסף בה נפש פנימית הנקרא נפש הבהמית ,ויש קוראים לה נפש התנועה ,כי היא רצונית א) .ולא טבעית כמו הצומח כנ"ל ,וזה נקרא בספרים נפש השנית ,ונחלקת לב' כוחות חיצוניות ופנימיות, החיצוניות נחלקת לב' כוחות חוש ותנועה ,והחוש נחלק לה' חושין ,וחמשתן יקראו כח המרגיש. 235 אך דע כי קנין מידות טובות הצריכין לגוף או מידות הרעות ,אמת כי עיקרם הם מן כח המתעורר הפנימי ,אמנם גם כח המרגיש החיצון הוא משמש לו בעניין זה ,כי המתעורר חושב והמרגיש פועל המידה ההוא .א). ודע כי גם קניין המצות .ב) .והעבירות הם באדם מב' כוחות אלו המתעורר והמרגיש כנ"ל ,אלא שאינם מצדם אלא מצד היצה"ר המכניס בהן רצון הזה ,ג) .והם כלים אל היצה"ר כמ"ש ,וגם נזכר בזוהר פ' וירא ,ענין לוט שהוא היצה"ר וב' בנותיו שהם הכוחות ,הצעירה ,היא נפש הצומחת, והבכירה ,היא חבור המרגיש עם המתעורר הנקרא ג"כ נפש המתאווה .כי שתיהן אין כוונתם אלא לתועלת הגוף לבד כנ"ל .אלא שעל ידם נמשך נזק לנפש המדברת בכוונת היצה"ר ד) .כמ"ש בענין התנועה החצונית .ועדיין אין זה (דהיינו בחירת הרצון) בחירה ממש ,כ"א בנפש המדברת: הגהות וביאורים א) .המידות תלויות במתעורר ובמרגיש המתעורר הוא רצון ,המשל הרצון לכבוד או לתאוות .או לעושר וכדומה ,אך הרצון הוא כללי ואין בו שום הרגשה מהדברים שהוא רוצה ,דהינו הרגשת העונג מדבר תאוה ,או מהכבוד וכדומה ,ורק חלק המרגיש שם נמצאים כל ההרגשים של כל הרצונות .לכן המתעורר הוא שורש למידות, והמרגיש הוא הענף שלהם. ב) .קנין המצוות מהמתעורר והמרגיש. דקדק הרב ואמר קנין המצוות ,כמו שאמר בענין המידות .ולא אמר המצוות והעבירות הם במתעורר והמרגיש .כמו שאמר הרמב"ם וז"ל" ,דע ,שהעבירות והמצוות התוריות אמנם תמצאנה בשני חלקים מחלקי הנפש ,והוא החלק המרגיש והחלק המתעורר לבד". עכ"ל .כי לדעת האריז"ל עצם המצוות הם בנפש מאופני הקדש ,לא בחלק המתעורר האנושי .כפי שבארנו בספר "דעת אלוקים" אמנם ה"קניין" דהיינו "תיקון" כלומר התיקון שפועלים מעשה המצוות כמו קונה הכל ,שהכוונה מתקן הכל ,עיקר התיקון הוא למתעורר והמרגיש שיזכו לנצחיות. כי עצם המצוות הם הנפש מהאופנים .אבל התיקון והקניין הוא לחלק המתעורר האנושי. ג) .והעבירות הם מהמתעורר והמרגיש ,לא מצדם אלא מצד היצה"ר ,שמכניס בהם רצון זה. ועל ידי זה נמשך נזק לנפש המדברת בכוונת היצה"ר המתעורר והמרגיש באמת עיקרם הוא לצורך קיום הגוף ,והגוף מצד עצמו אין בו שום רע ,ורק האדם בחטאו הכניס את היצר לתוכו ,ואז היצה"ר מכניס למתעורר רצון לעבירות .ומזה נמשך נזק לנפש המדברת. . 236 המדברת יותר פנימי מכולם ,והוא מחלק האש אשר בכל יסוד מארבעתן ,ויש בו נפש המרכבת והצומחת והבהמית ,ונוסף בה פנימית מכולם ,והוא הנקרא נפש המדברת ,ויש שקראוהו נפש השכלית ,וזהו הנקרא בספרים נפש הג' העליונה שבשלושתן ,לכן מלבד הטבעית והרצונית שיש בה ,נוסף בה הבחירה ,כי אין בחירה אמיתית כי אם בשכל כמו שאכתוב .ונחלק לב' .שכל מעשיי ,ועיוני ,ואמנם חלק המעשיי נחלק לב' ,המעשיי והמחשביי .א). המעשיי ,הוא לעשות מלאכות גופניות מחוץ לגוף ,כמו הזריעה והבניין ,כי הם אינם אלא לתועלת להכין מזון לגוף עצמו ,אלא שהם הכנות חיצונית לגוף ,ואינם כמלאכות האכילה וההילוך והדבור וכו' ,כי הם תועלת להכין מזון לגוף עצמו ,אשר הם מכח המתעורר באיש כנ"ל .והמחשבי ,הוא לחשוב איך יעשו אלו המלאכות החיצוניות לגוף. . הגהות וביאורים א) .השכל המעשי והמחשבי ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק יח מודעת זאת ומפורסם שנפש המדבר באמת אינו אלא שכלו העיוני לבד ובו יובדל הבדל עצמי מדומם צומח חי על כי אין מזה שמץ דבר בשום ב"ח זולתו ,אך כל הנפשות והכחות הרצוניות שתחת שכל העיוני אשר במדבר הכל הוא מנפש החי שבו, אשר על כן נמצאו בב"ח ג"כ ואם הם מעטים ופרטיים ובשפל המדרגה ,וכחות הטבעיות שבמדבר הוא מנפש הצומח שבו ,אמנם בעבור ששכל העיוני מאציל מכחו מאד ומשפיע מאורו על כל מה שתחתיו שבו עד שנשתנו הכל לטוב ההנהגה הנכבדת, וכל אחד מן הכחות והנפשות הרצונות שבו מכלכל דבריו במשפט השכל ,על כן נקראו בשם נפש האדם אף שבאמת הם בו מנפש החי ,לכן אמור מעתה שנפש האדם נחלק לב' בחינות שהם פנימיות וחיצוניות ,החיצוניות הוא כל מה שלמטה מהעיוני ונקרא שכל מעשיי ,והפנימיות הוא העיוני ונקרא שכל עיוני ,ודע שחיצוניותו הנקרא שכל מעשיי על אודות שבשם שכל יכונה ,הכונה בו על המובחר בכל מה שלמטה משכל העיוני שהוא פנימיות הפנימיות של החי הנקרא כח המעורר ,אשר פעמים רבות ידע לבך שהוא נחלק לפנימיות וחיצוניות אשר המה מתעורר מעשיי ומתעורר מדיי כמובא למעלה (במאמר ט"ו פ"ג ומאמר זה פ' י"ז) ,ואם כן נאמר מעתה שמתעורר מעשיי הוא חיצוניות של שכל מעשיי ומתעורר מדיי הוא הפנימיות של שכל מעשיי: ומעתה תכין לבך תקשיב אזנך לשמוע ולדעת שבחינה החיצונה משכל מעשיי שהוא מתעורר מעשיי נחלקת אף היא לשתי בחינות ,האחת היא מה שמתעורר לעשות מעשים הכרחיים לצורך גופו ומינו כמו לאכול ולשתות וללבוש ולהוליד ולבשל המזון והשתיה ולארוג בגדים כדי לכסות את בשרו ולחממו בעת הקור ולבנות בית לשבת למגן ולמחסה מזרם וממטר ומקור וחום כמו שהב"ח אף הוא יעסוק במעשים הנצרכים לגופו ומינו וזה בחינת חיצוניותו: והשנית הוא מה שמתעורר לעשות מעשים אשר המה מותרות ובלתי הכרחיים כמו לבנות בתים רבים מאין יושב ועליות מרווחים וחצרות מהודרות והלשכות העליונות לטייל ,וכן מעשה רוקח הנאכלים למעדנים ורקיקי מצות משוחים בשמן ודבש ומעשה מחבת ומרחשת לתענוגות בני אדם ,וכן לארוג בגדי כבוד ותפארת במעשה חושב ורוקם בתכלת ובארגמן ציורי ציצים ופרחים ,מעשה הנגרות והמלחות ושאר מלאכות אשר המה הכנות חיצוניות לגוף מה שאינם אצל ב"ח כלל ,זהו בחינת פנימיותו ,אף אמנם גם אלה הב' בחינות ר"ל ההכרח והמותרות מתחלק כל אחד מהם גם כן לפנימיות וחיצוניות ,הפנימיות נקרא מחשביי והוא הכח אשר בו יחכם האדם ויערים בדבר אשר ירצה לעשותו אם אפשר לעשותו אם לאו ,ואם אפשר באיזה אופן צריך לעשותו ,וכיצד יעשה ,והחיצוניות הם עשיית אותן הדברים והמלאכות הנזכרות ונקרא מעשיי: אולם בחינה הפנימית משכל מעשיי שהוא התעוררות מדיי בו יתעורר האדם לבחור במדות הטובות או הרעות כגון כעס ורצון אכזריות ורחמים פריצות וצניעות אהבת הבריות ושנאתם וכדומה לזה ,אשר מעט ממדות הטובים נמצאים בב"ח ג"כ כרחמים על ילדיהם כי גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן ,וכחיכוך הסוסים זה את זה במקום שלא יוכלו להגיע בעצמן שהוא כעין ג"ח ,וכן הצניעות בחתול והרחקת הגזל בנמלה וכדומה ,אך רק בהם הוא בטבע לא בבחירה אבל באדם הם בבחירה חופשית והוא בוחר במדות טובות ורוצה בהן בשביל תקון גופו ותקון מינו שהוא תועלת קבוץ המדינה וחברת בני האדם שהוא דבר נצרך מאוד לקיום האדם בארץ: 237 ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק יט נמצא המתעורר בכללו הן מעשיי הן מדיי שבו הנקרא שכל מעשיי שהוא חיצוניות נפש המדבר כדבר האמור בפרק הקודם הוא תקון הגוף ,כי אין תקון הנפש רק בשכל העיוני לבד שהוא פנימיות נפש המדבר ,אמנם בכל זאת ראוי לדעת שפנימיות של שכל מעשיי שהוא המדיי הכי נכבד מחיצוניותו שהוא המעשיי וקודם לו במעלה מפני שהוא סיבה קרובה לתקון הנפש ,כי מבלעדה לא יזכה לשכל העיוני שהוא תקון הנפש ועמה עלה יעלה ויזכה בה ,הגם שהמעשיי קודם לו בזמן ובטבע: ודע שהמעשיי והמדיי גם שניהם נקראים טוב או רע ,כי גם העושה מזון לגופו או המלאכות לתועלת האיש והמין כדי שיתקיים האיש והמין נקרא טוב כי לא לתהו בראה לשבת יצרה ולמה תשומם ,ועל כן נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א') ,וההפך כשיושב בטל עד שמשומם מבלי התקין לו מזון ומחיה כסות ושלמה נקרא רע ,ומכל שכן שהמדיי נקרא טוב או רע כי לא יאמר גמילות חסדים אמת וגז ל שקר אבל יאמר ג"ח טוב וגזל רע ,ובכן תבין ותשכיל שעיקר טוב ורע נאמר על המדיי ונאמר גם כן על המעשיי בשתוף השם כי הוא מדרגה למדיי וקודם לו בזמן ובטבע אבל המדיי קודם לו במעלה ,וכן נאמר על שכל מעשיי עם שכל העיוני אשר המה חיצוניות ופנימיות נפש המדבר שהמעשיי הוא מדרגה להעיוני וקודם לו בזמן ובטבע והעיוני קודם לו במעלה ,וככה בענין הבחירה נאמר שבשניהם יש בחירה לאדם ,אך עיקר הבחירה נאמר על העיוני לבד שהוא תקון הנפש כי בו בוחר בדברים עיוניים על שכן הוא באמת לא מפני שהוא רוצה בכך וחפצו בה משום איזה תועלת לגופו או מינו או קבוץ החברה ,ונאמר הבחירה גם כן על שכל מעשיי בשתוף השם כי באמת אין זה בחירה אלא רצון כי למה בוחר בעשיית המזונות והמלאכות בשביל תקון גופו ומדוע רוצה במדות טובות בשביל תקון מינו וקבוץ החברה ,אך על שביד האדם לבחור ההפך נקרא אף הוא בחירה ומטעם הבחירה נקרא טו ב ורע ,מה שאין כן בכחות נפש הצומחת שבמדבר שהוא כח הזן ומגדל ומוליד שלא יאמר בהם טוב ורע על שאין בידו הבחירה בהם ולא יכולת על הפכה לעכב פעולתם בו כמובא למעלה (מאמר ט"ז פרק ד') עורה לקראתו וראה שמה על מקומו ותבין ,כי לא יאמר שעיכולו טוב או גדולו טוב אבל יאמר שעיכולו זן על יושר וכחו המגדל מגדלו על יושר ,ועל הפכם יאמר שעיכולו נפסד וכח המגדלו נפסק: ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק כ והנה שכל המעשיי בכללו שהוא מתעורר מעשיי ומדיי כשהוא מתעורר לדבר אם טוב אם רע הוא גומר אותו דבר ופועל אותו באחד מחמשה חושיו החיצוניים הנקראים הרגש החיצוני או חמש חושיו הפנימיים הנקראים הרגש הפנימיי ,כי ההרגש הוא משמש לכח המעורר ,זה מעורר וזה גומר ופועל ,על כן כל אברי הגוף הן הנראים הן הנסתרים בכל מקום שיש בו הרגש הם כלים ומשמשים למעורר ,ולכן כל המצות ועבירות האמורות בתורה הן במעשים הן במדות כלן תלויות ועומדות באלה השנים שהם בנפש החי שבאדם ,רצה לומר המעורר והמרגיש ,חוץ ממצות עיוניות כגון לעיין ולחשוב בתקופות ומזלות וכדומה שהמעורר מתחיל ונפש העליונה שמן השמים אשר לאיש הישראלי תוספת על נפש העיוני גומרת אותה על ידי נפש העיוני שבו ,כי העיוני לבדו אינו מעיין בזה אלא בשביל לדעת האמת בו לא בעבור שהוא מצווה מאת ה' מן השמים ,אמנם נפשו העליונה היא תקיים זה בעבור שהוא מצווה: ובכן צריך שתבין שמה שזכרנו בפרק הקודם ששכל המעשיי בכללו הוא תקון הגוף ושכל העיוני בכללו הוא תקון הנפש ,כל זה אינו אלא למדבר ,אבל הישראלי אחר שבאו לו מצות התלויות במעשיי ובאו לו גם כן מצות התלויות בהעיוני גם שניהן אצלו תקון הגוף וגם שניהן אצלו תקון הנפש ,ר"ל גם בשכל המעשיי המצות שבאו בו הן במעשים הן במדות הוא תקון נפשו ,כמו שהחכמות העיוניות אשר לא באה המצוה בהם הוא תקון גופו לבד בהכנות חיצוניות הגם שתלויים בהעיוני ,כי באמת כל החכמות העיוניות אשר לא באה המצוה להתחכם בהם כלם פגרים מתים נגד תורת ה' אשר רק היא תורת חיים ובשתוף השם לבד נקראו חכמות ,ולא על ידיהם יזכה האדם להצלחה הנצחיית ,כאשר כתב חכם מופלא ורב רבנן מהר"י קאנדיא ז"ל שרבים סוברים שכל חכמה היא תורה אשר יצליח נפשו בה ,ואינו כן כאשר תינוק הקטן קורא לכל הנשים אשר רואה אמי ,אבל אחר שיגדל יכיר מי אמו באמת: ועל כי נפש החי שבאדם היא קודם במעלה מנפש הצומח שבו לכן נקרא בזוהר (פרשת וירא דף ק"י במדרש הנעלם) לכח המעורר והמרגיש שבו בת לוט הבכירה ,וכחות נפש 238 הצומח שבו שהם הזן ומגדל ומוליד בת לוט הצעירה להיותה בשפל המדרגה נגד נפש החי ,כי הרשעים ממלאים תאותם באלה הב' כחות שהם ב' בנות לוט שהוא יצר הרע הארור ,כי לוט תרגומו של ארור והן שתי בנות לעלוקה הב הב ,כי שתיהן מוטבעות על הגוף ותענוגות בני אדם ,ועל שתיהן הוא אומר ולא ידע בשכבה ובקומה (בראשית י"ט) בשכבה בקבר ובקומה ליום הדין ,אבל הצדיק יתגבר כארי על נפשו הבהמיית המתאוה שהוא המתעורר והמרגיש ויחלישנה עד רדתה כי יודע צדיק נפש בהמתו לאסור אסר על נפשו החיה ולשום מחסום לנפשו הצומחת ,והוא יכניעם תחת כפות רגלי רצונו הנקיה מכל חמדת העולם ויסע מקברות התאוה ויחן בחרדה ויירא ויחרד לבו מאד ותהי לחרדת אלהים חיים ומלך עולם: והנה כחות נפש החי זו על שבה תלוי כמעט כל מצות התורה להישראלי כאשר בוחר הישראלי בהם נקרא בחירה על דרך אמת לא בשתוף השם ,אך על שהבחירה אשר באלה הכחות במה שהוא רשות ולא מצוה לא נקרא באמת בחירה אבל נקרא רצון כמו שהוא אצל הב"ח ברצון ,על כן נקרא זה הנפש נפש רצוניית ומשתנה בלב: 239 אך העיוני ,אינו אלא להשכיל צרכי הנפש א) .לבדה ,והוא להכיר חכמת הנפש ,כמו חכמת התכונה ,ב) .והטבעי ,ג) .וכיוצא .לדעת הפרש האמת מן השקר בעניין ידיעות אותם החכמות שאין להם צורך אל הגוף אלא לנפש לבדה ,ואינו בשביל המעשיי ,שהוא לחדש מלאכות חדשות של מעשה הגוף ולשנותה ממלאכה למלאכה ,אך השכל העיוני אינו אלא לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותן .גם כי הוא לצרכי הנפש ולא לגוף כמו המעשיי .ד). הגהות וביאורים א) .השכל העיוני הוא לצורך הנפש לא לצורך הגוף כמו השכל המעשי צרכי הנפש האנושית הם החכמות שהם חיי הנפש ,כגון חכמת התכונה וחכמת הטבע וכיוצא ,כי על ידם הנפש האנושית מכירה את בוראה .כי הם פועל ה' ומעשה ידיו .ולכן הקדימו ברכת יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית קודם אהבת עולם ,כי תחילה צריך לזקוף את הנפש האנושית בהכרת מציאותו ית' בבריאה ,ואח"כ אהבת עולם ,שזה קאי על התורה ונשמת ישראל שהם קומה עליונה מעל הנפש האנושית .וכמו שאמרו במדרש תהילים מזמור כח "כי לא יבינו אל פעולות ה'. חזקיה אמר ,אלו התקופות .רבי יהושע אומר ,אלו ההגדות .ורבנן אמרו ,זו קריאת שמע ,שהן קורין יוצר" כלומר קורין יוצא אור ולא יבינו אל פעולת ה' .והנה בלי ההכרה הזו האדם הוא בלי דעת ,ואז האדם מתכופף והולך שחוח ,והאנשים נעשים שפלים ,ואפילו עיני גבוהים תשפלנה ,כדי לחפש מה אומרים האנשים .ולא מה ה' אומר .הוא שהנביא מתאונן .ספר ישעיה פרק ה ְְ:את פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו :לכן גלה עמי בבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא :וישח אדם וישפל איש ועיני גבוהים תשפלנה: ב) .חכמת התכונה היא חכמת מערכת השמים וכל צבאם רד"ק על ישעיה פרק ה פסוק יב פעל ה' ,ומעשה ידיו ,חכמת הככבים .כי ממנו יגיע האדם לכבוד הבורא כמו שאמר במזמור מה אדיר שמך בכל הארץ ,אמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ,ואמר השמים מספרים כבוד אל, ר"ל כל העומד על סוד בריאתם ידע כבוד האל ,ואמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, רוצה לומר שיתבוננו בחכמה זאת וממנה ידעו כבוד הבורא ,וכן אמרו רז"ל כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו ,ועוד דרשו ואת פעל ה' לא יביטו שלא התפללו שחרית וערבית כלומר יוצר אור ומעריב ערבים ,זהו פעל ה' ומעשה ידיו :עכ"ל שאו מרום עניכם וראו מי ברא אלה רד"ק על ישעיה פרק מ פסוק כו שאו מרום עיניכם -אמר הסתכלו בככבי' לפי שהם גופים עצומי' וגדולים בגוף ובמרא' מנבראי מטה וכבר אמר להם שיבינו בארבע יסודות ובארץ ובשמים הנטוים עליהם כאהל ,עתה אמר להם שיסתכלו בככבים שהם נבראים עצומים וראו בדעתכם מי ברא אלה כי ברואים הם ואינם בוראים כי יש לאדם להבין בדרכי החכמה כי העול' מחודש וכיון שיתברר לו שהעול' מחודש ידוע שיש לו מחדש כי אין הדבר מחדש עצמו והמחדש לא יתכן להיות אלא אחד כמו שיתברר במופת בדרכי החכמה אם כן הכוכבים שהם רבים ברואים הם ולא בוראים ,וראו גם כן בדעתכם המוציא במספר צבאם מה שאין כן יכולת באדם לספור אותם ,ומה שאמרו חכמי התכונה והסכימו כי יש מספר לככבים והם אלף וצ"ח זהו לככבים הגדולים המאירים על הארץ אבל ידוע מדרך החכמה כי יש ככבים רבים אין מספר ל הם אצל בני אדם אבל מי שבראם יודע מספרם ,ופירוש לכולם בשם יקרא ,כמו שאמר דוד עליו השלום מונה מספר לככבים לכולם שמות יקרא ,ר"ל כי לכל אחד מהם יקרא שם הנאות לו לפי הדבר הנברא בעבורו לסבת אותו הדבר אחר סבת עצמו כי כל כוכב וכוכב יש לו כח וממשלה על נבראי מטה כל אחד על מין ידוע שנותן בו כח לעשות מלאכתו ותולדתו ,וכן אמרו רז" ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואמר לו גדל שנא' הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ ,וזהו שאמר הנה גם כן מרוב אונים השמות שקורא להם מרוב כחות שיש לכל אחד מהם על יצורי מטה ,ולפי הכח שיש לכוכב נקרא שמו לפי אותו ענין ושכל אחד מהם הוא אמיץ כח כי לא יפסיד כחו ולא ישתנה כמו שהוא בנבראי מטה שהם נפסדים באישיהם אף על פי שעומד מיניהם אבל נבראי מעלה איש מהם לא נעדר לעולם בשום 241 העדר לא בכולו ולא במקצתו וכמו שהיה ביום הבראו כן יהיה כל ימי עולם לא יוסיף ולא יגרע כי אין התוספת אלא לבעלי החסרון והם שלמים בבריאתם .וכל זה חייב אדם ללמוד מספרי החכמות ולהבין בדעתו בנבראים בין בנבראי מעלה בין בנבראי מטה ומהם יכיר הבורא והנה הנביא הזהיר בני אדם בזה ואמר הלא תדעו הלא תשמעו הלא הבינותם ואמר שאו מרום עיניכם וראו ,ופירוש וראו כמו שפירשנו ראית הלב ,ואמרו רז"ל כל מי שאינו מחשב בתקופות ומזלות עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא הביטו ומעשה ידיו לא ראו ,ואמרו מנין שמצוה לאדם לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב אסור לספר הימנו. פעולת ה' ומעשה ה' ,הבטה וראיה מלבי"ם לספר ישעיה פרק ה פסוק יב -חלק באור המלים ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו -יש הבדל בין פועל ה' ובין מעשה ידיו ,כמו שיש הבדל לדעת הרש"ף בין פעולה ומעשה ,העסק שאדם מתעסק באיזה דבר נקרא פעולה ,ודבר שנגמרה מלאכתו וא"צ שום תיקון נקרא מעשה .וכן המבחין על המציאות כמו שהוא עומד נגמר ונשלם מעת הבריאה הקדומה ,נאמר שמבחין מעשה ידיו ,אבל המבחין בו פעולת ה' המתמדת בו תמיד ,איך התמדת הבריאה וקיומה הוא ג"כ בריאה חדשה ,וכי ידי היוצר עודם פועלים בתמידות בלי הפסק במציאות כולו ,ומחדש בכל יום מעשה בראשית ,נאמר שבוחן פעולת ה' - .ובזה אמר פה שלא הביטו אל פעולת ה' ,שהוא העיון השכלי לחקור אחר פועל ה' והנהגתו התמידית ,ומוסיף שגם מעשה ידיו כמו שהם עומדים סדורים וערוכים מששת ימי בראשית שמעידים על סבה ראשונה, חכם ויכול ורוצה ,שזה יכלו לראות בעינים חושיים ,ג"כ לא ראו - .ודע שיש הבדל בין ראיה והבטה ,ראיה ,הוא ראות העין החושיי ויפול גם על ראיה הפתאומית בלי כונה .והבטה ,פורט המשים לב על העצם לדעת ענינו ומהותו....ואמר ראה ה' והביטה (איכה א') ,ראה בעין ושים לב לדעת .ובזה תראה איך שקל את דבריו בפלס ,שיחס הבטה אל פועל ה' ,כי לא יושכל רק בעין השכל ,וראיה אל מעשה ידיו ,כי זה יתראה בעין החושיי - .ודע כי פעל ראה נקשר עם את ופעל הביט עם אל בכ"מ ,והביט אל נחש הנחשת וראה אותו - .כי הראיה המוחשת תפעול ותתפעל מנצוצים הפוגשים מן המובט בעין המביט שע"ז מורה מלת הפעול את ,לא כן ההבטה המחשביית שקשורו עם המובט הוא הגיוני לא במציאות ,זולת פה יצא מן הכלל ,וצ"ל מפני שמלת את נמשך גם למעשה ידיו ואת מעשה ידיו: ג) .חכמת הטבע היא ידיעת איך כל הברואים שבארץ מתהווים מהיסודות הראשונים. ספר אוצר עדן הגנוז -חלק ב סימן ה דע! כי בזמן שהיו קובעין ראשי החדשים בכל שנה ושנה על פי הראיה ,היו בית דין שבארץ ישראל מחשבין בחשבונות החוזים הנקראים אסטרונומי הם האיצטגנינים .והם שבקיאים בחכמת התכונה ,והיודעים מקומות קצת כוכבי רום והמזלות הי"ב והכוכבים הז' ,ובקיאים בחכמת המספר ובחכמת השיעור .ומכירים המעלות של הגלגלים וקצוותיהם והמערכות השמימיות .והיא באמת חכמה מעולה ,וקראוה החכמה הלימודית .ואמרו יודעיה שהיא חכמה שאינה צריכה להשתכל בגופים לפי מה שהם אבל משתכלת בעניינים כלליים מופשטים מחמריהם ,ואע"פ שאותם העניינים לא ימצאו בלתי חמרים והם פרטיים במציאותם ,וילכו במופתיה להפך מהליכתם במופתי הטבע, וזה כי במופתי הטבע ילכו בם מהמאוחר אל המוקדם ויביאו ראיות מן המורכבים על הפשוטים, כמו מן האדם על החי ומן החי על הצומח ומן הצומח על הדומם ומן הדומם על היסודות ומן היסודות על החמר והצורה ועל הפועל והתכלית .וידיעת אלו הסבות הארבע נקראת חכמת הטבע ,כ י הן סבות כל הדברים הטבעיים .ואמנם במופתי חכמת הלמודים ילכו בם מהמוקדם אל המאוחר ,ויביאו ראיות מן הפשוטים על המורכבים .מפני שהם עניינים ידועים אצלינו יותר מהמורכבים ,והמורכבים בטבע ידועים אצלינו מן הפשוטים .וכבר חלקו זאת החכמה לארבעה חלקים והם ,חכמת המספר וחכמת התשבורת וחכמת התכונה וחכמת הנגונים. ספר דרך ה' -חלק א פרק א -בבורא ית"ש מציאותו אמנם גם מצד החקירה במופתים הלימודיים יאמתו כל הענינים האלה ,ויוכרח היותם כן ,מכח הנמצאות ומשיגיהם אשר אנחנו רואים בעינינו ,על פי חכמת הטבע ,ההנדסה ,התכונה ושאר החכמות ,שמהם תלקחנה הקדמות אמיתיות אשר יולד מהן בירור הענינים האמיתיים האלה. 241 ד) .רוב ידיעות האדם הם מהשכל המעשי ,ומיעוטם מהשכל העיוני ,כי ידיעתו היא באמיתיות. ספר הברית -חלק א מאמר י"ט והאדם ידע -פרק א כל הדברים אשר ידעם איש אינו אלא מאחד משבע מיני ידיעות האלה ,כי כל ידיעות האדם הם שבע ואלו הם ,א) המורגשות ,ב) המקובלות ,ג) המפורסמות ,ד) המושכלות הראשונות ,ה) מופת חותך ,ו) מופת נקנה ,ז) הראיה: ובפ"ג .כשנחקור על אלה הז' הידיעות איזה מקום מוצאן ובאיזה כח בנפש האדם נשרשים ,מצאנו ראינו שכלם נשרשים בבחינה החיצונית מנפש המדבר הנקרא שכל מעשיי שהוא כח נפש החי שבו ,חוץ ממופת הנקנה שהוא לבדו יהיה משכל העיוני שהוא בחינת פנימיות נפש המדבר כמובא למעלה (מאמר י"ז פרק י"ח) ,כי המורגשות אשר המה הה' חושים נשרשים בבחינת נפש חיה שבו כאמור למעלה (מאמר י"ז פרק ג' ד') ,והמושכלות הרא שונות אחר שגם הקטן שאין בו דעת ישיגם בלי ספק שאינו מן העיוני ואם כן הוא בחיצוניות נפש המדבר בחינת נפש חיה שבו ,וככה המקובלות אינם מן העיוני רק המדמה הוא מקבלם בכח שכל המעשיי ושומרם בכח הזוכר שבו, וככה המפורסמות כלם הם ג"כ דברים שהמדמה מקבל אותם לא שכל העיוני ,ולכן הרמב"ם ז"ל קורא לאלו האנשים שקוראים למצות המפורסמות כגון גמילות חסדים וכבוד הורים ומורים וכדומה מצות השכליות מדברים ,כלומר מדברים ולא מבינים מה שמדברים ,כי הלא לא נודעים אלה המצות מן העיוני לולא שהסכימו עליהם רוב אנשי העולם והמה נקראים באמת מצות מפורסמות לא שכליות ,וכן הראיה אינו מן העיוני כי אין לנו בו הקדמה שלם להיות כדאי לבנות עליו מופת אבל הוא רק משוער בכח המשער שבאדם ,וכן מופת החותך המדמה הוא מקבלם והוא הפועל בכח שכל מעשיי ע"י הקוים והנקודות שהם סימנים למקריי הגשם ממין הכמות ,כלומר המדה של הגשם הידוע כמה הוא והמדה אין לו מציאות בפני עצמו זולת שינשא על הגשם והמדמה יפריד אותו מן הגשם ויפשיטו מעליו בדמיונו עד שיצייר אותו המהנדס בקולמוסו לא העיוני כמובא למעלה (מאמר י"ז פרק י') ,ואם הוא מהמדמה הרי זה בנפש חיה שבו כדבר האמור למעלה (פרק א' מאמר זה) ,אפס הנקנה שהוא מן העיוני הוא לבדו מפנימיות נפש המדבר שהוא הוא הנפש המיוחד ומיוחס למדבר עצמו: 242 וע"י השכל העיוני יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל ,כי אין נקרא בחירה אמיתית אם יבחר בדבר הזה להיותו נאהב לו יותר מזה אם שתיהן שווין ,כי זה נקרא רצון ,אך אם יבחר באמת מ ה שהוא כך וירחיק השקר שהוא מה שאינו כך זו נקרא בחירה אמיתית ,א). כי בוחר אמת להיותו אמת ,לא מפני שהוא לא יחפוץ בו וגם כי הוא אמת .אלא מפני שהוא הכיר בו שהוא אמת בענייני הנפש ,ב) .שאין שם רצון ממנו כמו ענייני הגוף שהולך אחר רצונו .ג). הגהות וכיאוים א) .השכל העיוני בו תהיה הבחירה האמיתית ספר הברית -חלק א מאמר י"ח נפש המדבר -פרק א ונפש השכליית היא אשר ייחד הבורא יתברך בה את האדם מזולתו ונקרא שכל העיוני ,אשר בו ישכיל ,ובו יהיה ההסתכלות ,ובו יקנה החכמות ,ובו יבדיל בין המגונה והנאה מן הפעולות ,ובו ידע האמת והשקר ,ובו הבחירה בעיקר בעבור שבו בוחר על דבר אמת בעבור היותו אמת לא מפני שהוא רוצה כן וחפצו בה ,והוא צורתו העצמיית של המדבר הנקרא נפש האדם שבו נבדל מן הד' יסודות ודומם צומח חי... ב) .עניין הבחירה ספר עקידת יצחק -שער ח "רבים חושבים שענין הבחירה הוא האפשרות שיש לו לאדם ליפול על הטוב ועל הרע בשוה ,וכי הוא הדבר שבו נבדל מהנמצאים העליונים ממנו ואשר תחתיו ,עד שיתהפכו להם יחד הבחירה והאפשרות .ואני הנה ראיתי זה סכלות גמורה במהות. הבחירה ,כי הנה באמת היא והאפשרות שני ענינים מתחלפים ובלתי מתהפכים. רצוני ,שאם כל בחירה היא אפשרות ,אין כל אפשרות בחירה ,וזה שהאפשרות נופל על הטוב והרע בשוה .ונאמר שהאדם אפשר במעשיו על השווי ,ולא נאמר כן במלאכים ולא בבעלי חיים. והנה הבחירה לא תאמר כי אם אל הטוב .היתכן למי שלקח לעצמו חלק רע שנאמר עליו שבחר בו .באמת לא יאמר עליו רק שלא ידע לבחור .אמנם נאמר בחור בטוב (ישעיה ז') .בחר לו יה (תהלים קצ"ה) .ובחרת בחיים (דברים ל'): והשנית ,כי האפשרות על הרע באמת אינו טוב ומעלה באדם ,כמו שאפשרותו על המות איננו טוב לו ,או אפשרותו להפיל עצמו מהגג וכיוצא .אמנם הבחירה ,האלהים חשבה לטובה כששם אותה סגולה ,כי הנה בראשונה נוצר עפר מן האדמה ,והיה על האפשרות אל הטוב ואל הרע ,עם קצת הכרעה יותר אל הטוב ,כמו שימשך מטוב מזגו ושוויו .כמו שנתבאר שם במקומו (שער ו'). ואחר כך נפח בו נשמת חיים ,הוא השכל האלהי הנותן בו עצה ודעת לבחור בטוב .ובו נעשה חפשי מפחיתות זה החמר והכרעתו .ואולם כשישמע אל זה השכל ויעשה טוב עצתו .הרי הוא זוכה בחפשיותו .וכשלא ישמע וישאר בהכרעת אפשרותו ,הנה בטלה בחירתו אצלו .משל למי שהחפישו המלך ,וצוה שלא יעברו עליו בכל דבר ,אם לא כפי רצונו ,והוא מעצמו רצה לפרוע פרעות ,כי הנה לא עשה זה מצד זכות החפשיות אשר בידו ,אלא מצד שלא נשתמש ממנו ,ונשאר כאחד העבדים .כן האדם כאשר יחטא ואשם ,הנה לא נשתמש מהחכ הבחיריי במעשה ההוא ,אבל נפל אל הכרעת האפשרות אל הרע ,ונשמל כבהמות .אמנם כאשר יעשה הטוב הוא משתמש מזכות בחירתו .והוא טעם הראשונים האומרים שפועלי הטובות הם רצוניים ,ופועלי הרעות בלתי רצוניים. כי גזרו שמה שתפול עליו הבחירה הווא רצוני ,ומה שלא תפול הבחירה על הרע ,הנה תפול עליו הרצון ,שהוא משותף אל הבחירה .והנה הרצון ההוא אינו מכריח את האדם ,שכבר נתן בידו זה הכח הבחיריי להטותו ולהכניעו. והנה על מעלת זאת הבחירה ויתרון חשיבותה הנמצאת על זה האופן באדם ,נאמר נעשה אדם בצלמנו כו' ,כי היא תכונה אלהית מלאכיית .כי הנה המלאכים ונפשות השמים לא יתוארו באפשרות על מעשיהם ,אבל מתוארים בשהם פועלים בבחירה תמידית לעשות רצון קוניהם ,מבלי שיהיה להם אפשרות לצאת מבחירתם זו לעולם, כי על זה יאמר להם (סנהדרין מ"ב ע"א) פועלי אמת שפעולתם אמת .ואולם היה זה ההבדל בין הבחירה המלאכיית אל הבחירה האנושית ,כי הנה המלאכים לא נבראו לקבל שכר או הפסד ,כי מיום שנבראו הנה שכרם אתם ופעולתם לפניהם ,בהיותם 243 משרתים מתמידים את פני האדון ה' כאשר גזרה חכמתו הנשגבה .ולזה אי אפשר להם ליפול על זולת שלמותם ,כמו שאמר הרב המורה (פרק ח' חלק שני) ,אמר ,אבל הגלגלים והשכלים משיגים פעולותיהם ובוחרים ומנהיגים ,אבל לא כבחירתנו והנהגתינו אשר היא כלה בענינים מתחדשים וכו' ,עד אומרו אלא שאנחנו נעשה הפחות ויקדם להנהגתינו ופעולותינו ההעדר .אבל השכלים והגלגלים אינם כן ,אבל יעשו הטוב לעולם ,ואין אצלם כי אם טוב ,כמו שנבאר בפרקים ,וכל מה שיש להם הוא נמצא בשלמות ובפועל תמיד מעת שנמצאו ע"כ: ג) .ההבדל בין הבחירה שבשכל המעשי הוא הרצון כי הוא בענייני הגוף ,והבחירה שבשכל העיוני הוא בענייני הנפש ,והוא מפני שזה אמת. ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק יט וככה בענין הבחירה נאמר שבשניהם בשכל המעשי ובשכל העיוני ,יש בחירה לאדם, אך עיקר הבחירה נאמר על העיוני לבד שהוא תקון הנפש כי בו בוחר בדברים עיוניים על שכן הוא באמת לא מפני שהוא רוצה בכך וחפצו בה משום איזה תועלת לגופו או מינו או קבוץ החברה ,ונאמר הבחירה גם כן על שכל מעשיי בשתוף השם כי באמת אין זה בחירה אלא רצון כי למה בוחר בעשיית המזונות והמלאכות בשביל תקון גופו ומדוע רוצה במדות טובות בשביל תקון מינו וקבוץ החברה ,אך על שביד האדם לבחור ההפך נקרא אף הוא בחירה ומטעם הבחירה נקרא טוב ורע. ועל נפש העיוני הזה נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי י"ט) כלומר אדם כי יהיו בו כל הכחות וריקה נפשו מן העיוני שהוא הדעת ,לא טוב היות האדם ההוא בעולם אך טוב אשר לא נברא ,כי אם דעה חסר מה קנה ,כאשר זכר איש מבין וסופר וגדול ליהודים הרמב"ם ז"ל: ונפש העיוניית הזאת תתחיל להראות כחה בו במדבר ותחל לפעמו כשמגיע לעונת הפעוטות שהיא שנה השביעית בשכל ובבחירה בכח מעשיי ותוסיף את כחה בכל יום ויום עד תשלום י"ג שנה ,ובמלאות הימים האלה יש לו זאת הנפש בשלמותה ואז ידיו רב לו בכח העיוני גם כן ,כאמור במשנת חסידים מסכת ההרכבה (פרק ב' משנה א'), ומשכנה במוח: 244 עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה ,כי המדמה לא ישיג אלא בחומר וכל ציוריו ודמיונותיו יהיה בחומר .אך השכל ישיג בצורה עצמה איך הוא .א) .וכן כח המדמה ידמה לפעמים שקר שהוא מה שאינו כך ב). הגהות וביאורים א) .השכל העיוני ישיג בצורה עצמה ספר הברית -חלק א מאמר י"ח נפש המדבר -פרק ב השגת העיוני היא ,השגת מציאות הבורא ומציאות צורות הנפרדות הם המלאכים הנפרדים מחומר ,לא שמשיג מהות הבורא או המלאכים לפי שאינו בחק הבשריי להשיג המהות: והשכל העיוני ישיג הצורות הטבעיות הנושאים על החומר ,והוא משיג הצורה העצמיית ומפליטה מהחומר הנושא אותה ואז יתאחד שכלו עם הצורה המופשטת וישוב הוא והיא דבר אחד ,דרך משל ,האדם חוקר על צורה העצמיית של הצומח ויצא בו שכלו מן הכח אל הפועל והשיג אותה על אמיתתה ונתחדש לו ידיעה ברורה באמיתת זה המבוקש שהוא כח הזן ומגדל ומוליד שבה ואז שכלו שהיה זה בכחו להשיג נקרא שכל ,וההשכלה אשר יצא אל הפועל והשיגה נקרא משכיל ,וצורת הצמח הנודע לו נקרא מושכל ,ואחר שצורת הצומח מוצק בשכל האדם לא חוצה לו נמצא ששב שכל ומשכיל ומושכל לדבר אחד באדם .ועל דרך זה תבין גם כן מה שאמרו הפילוסופים שהבורא יתברך הוא השכל הוא המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד, כי הוא יתברך שכלו אינו דבר נוסף על עצמותו כמו האדם שהוא ושכלו ב' דברים הוא אינו שכלו ושכלו אינו הוא אבל נתוסף בו אחר שהיה אדם בקטנותו משולל ההשכלה ,לא כן הבורא יתברך שהוא שכלו ושכלו הוא ,והוא מבין ומביט לכל הנמצאים יחד בפועל תמיד וידיעתו זה הוא עצמו סיבות הויתם לכן הוא השכל הוא המשכיל הוא המושכל והכל דבר אחד מיוחד: ואחר כי כבר רצה אלהים להודיעך שכל העיוני והשגתו ומן המודעים ולפנים ידע לבך ענין כח המדמה והשגתו ג"כ כמובא למעלה (במאמר י"ז פרק ח' ט' י' בו) ,לכן מעתה נדעה ונרדפה לדעת ההפרש וההבדל שבין זה לזה בהשגתם ,והוא: שהעיוני לא ישיג אלא ברוחניות לבד לא בגשם כלל כמו מציאות ה' ומציאות הצורות הנפרדות שאינם לא גשם ולא כח בגשם ,ועל שאינם גשם משיג מציאותם, ועל שאינם כח בגשם אינו משיג מהותם ,והוא משיג ג"כ צורות הטבעיים שהם צורות לא גשם ובלתי נפרדות מגשם אבל כח בגשם כמו צורות הצומח והחי והמדבר ,ועל שאינם גשם השכל ישיג מציאותם ,ועל שהם כח בגשם משיג גם כן מהותם .אבל בדברים הגשמיים אין העיוני בעצמו משיג כלל ,לולא המדמה המסביר לו הגשמיות שעל ידו משיג גם דרכי הגשמיות לא אותם ,הפך ממנו המדמה שאינו משיג אלא הגשם לבד ,ולכן אפילו הצורות הטבעיות אינו משיג מפני שאינם אלא כח בגשם לא גשם ,מכש"כ שאינו משיג הצורות הנפרדות שאינם אפילו כח בגשם לולא שהשכל יסביר לו מהם ועל ידו משיג אף הוא המשל ודוגמא להם לא בהם ,אבל ישיג מהות הגשמיים ויבדיל בין גשם לגשם על ידי האיכות והכמות שהם מקריי הגשם ר"ל הצבע והתמונה והמדה של הגשם ובאמצעות המקריים הללו יושג הגשם לדמיון להבין ולתפוס אותו בסימניו להבדיל בין גשם לגשם ,וכמו שהשכל יפשיט ויפריד הצורות הטבעיות מן החומר הנושא אותם אף על פי שאין להם מציאות רק בגשם ככה הדמיון יפשיט ויפריד המקריים מן הגשם הנושא אותם אעפ"י שאין להם מציאות רק בחומר ויצייר לו הגשם בפני עצמו וצבעו או תמונתו ושיעורו בפני עצמו: נמצא המדמה הוא אמצעי ומתורגמן המליץ בין השכל אשר עליו במעלה ובין שאר כוחות הגוף אשר תחתיו במעלה ,ר"ל מה שמשיג השכל העיוני מן הדברים הרוחניים המדמה מקבל זה ממנו ומסביר לו פנים ההם לעצמו על דרך שאינו רוחניי ,כלומר משלי עפר וגשמיות ודוגמות הקרובים לענין ההוא ,והוא מוסר זה לשאר כחות הגוף ומתרגם ומסביר להם על דרך גשמיית ,ומה שהשיג ההרגש בחושים החיצונים הגשמיים הוא מקבל מהם מאזין ומקשיב אותם כמו שהם מוגשמים ועל דרך שאינו גשמיי יבדיל בינותם ויתפוס אותם בסימנים בדמיונו ,כלומר על ידי המקריים של הגשם שהם אינם גשם באמת ,והוא מוסר זה אל העיוני בדרך שערים ומסביר ומתרגם לו על ידי מקריי הגשם יורנו בדרך יבחר ויקרב אל השכל בדרך חכמה עד יתפוס העיון וישפוט השכל בין דבר לדבר ויוציא לאור הצדק: עוד יש הפרש בין השכל להמדמה שהמדמה דבריו לפעמים כלו שקר ,ולפעמים הוא אמת מצד ושקר מצד ,ולפעמים כלו אמת ,כמו אם ידמה ספינה של ברזל פורח באויר 245 יהיה כלו שקר ,ואם ידמה הארץ בעלת תכלית ושטחיית יהיה אמת מצד ושקר מצד, אמת שהיא בעלת תכלית ושקר שהיא שטחיית אבל היא כדוריית כמובא למעלה (מאמר י"ז פרק י') ,ואם יקבל מן החוש או מן השכל או מן הקבלה האמיתית ויצייר וידמה כאשר קבל יהיה כלו אמת ,אמנם השכל כשינצל מן השגיאה לא יסבול השקר כי אינו מוטבע עליו כלל אם לא שיטעה וישגה לפעמים ,על כן ערך המדמה לערך השכל כערך שקר סתם לערך אמת סתם ,ור"ל סתם שהוא בחזקתו כן כל עוד שלא בא מופת על הפכו ע"כ המדמה בחזקתו שקר כל עוד שלא בא מופת על אמיתת דבריו והשכל בחזקתו אמת כל עוד שלא בא מופת על הפכו: .ג) .הדמיון משקר מפני שמרכיב דברים שאינם במציאות רמב"ם פרק א מח' פרקים והחלק המדמה הוא הכוח ,אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום ,וירכיב קצתם אל קצתם ויפריד קצתם מקצתם .ולזה ירכיב זה הכוח מן העניינים אשר השיגם ענייני ם שלא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם ,כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר, ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ ,ובהמה באלף עיניים על דרך משל ,והרבה באלו הנמנעות ירכיבם הכוח המדמה וימציאם בדמיון המושכל המורגש המומה ספר אור השכל -חלק י וזה שאחר שתדע שכל ההשגה אנושית בכלל בין קרובה לשכל כמושכלת ,בין רחוקה ממנו כמורגשת ,בין האמצעית אשר ביניהם כמדומה ,כלן באות מהשם יתברך ,אין ספק אצלי שלא יתרחק משכלך ענין ההבדל אשר בין כל משיג ומשיג ,ואעפ"כ אאעוררך על עניינו ,ידוע שכל מי שרדף אחר דבר אחד להשיגו והשיגו יקרא משיג, וכל השגה נחלקת לג' חלקים ,והיא מורגשת ומדומה ומושכלת ,והמורגשת כליה חמשת החושים ידועים ,העין והאזן והאף והחיך והיד עם כלל הגוף ,והכחות שהם נושאים אותם ,הם הראות והשמע והריח והטעם והמשוש וההשגה שמשיגים הכלים הנזכרים הה' עם הכחות הנזכרים הה' היא בכלל נחלקת לה' השגות כלליות ,והן השגת הנראה כתפוח על דרך משל ,והנשמע בקולו כשיבקע בכח חזק ,והמריח כמהו, והמוטעם כמהו ,והממושש כמהו: והנה אלה ה' השגות בדבר אחד והוא התפוח ,גם תהיינה ההשגות האלו בדברים רבים משתנים ומתחלפים אלה מאלה ,וההשגה שמשיג הדמיון ,שהוא המקבץ אלו הה' כחות במח ,היא חזקה בעת בטולם ברדפו אחריה לפי כחו ,והיא חלושה כ"כ עתים בעת שהגוף ישן ואינו חולם ,ובעת שהגוף ער ברדפו אחר השגה מכל השגותיו ,ומפני שאין אדם יכול לצייר כי אם ציורים ידועים לפי טבע האנושות ,כשרודף הדמיון להשיג השגה שאינה ממין השגותיו ,יחלש אפילו להשיג השגותיו הטבעיות שבכחו, כמי שרודף אחר סוס שאינו יכול להשיגו ,ומדלג פסיעות גסות כדי למהר להשיגו, ונופל ומשבר רגליו ואינו יכול לזוז ממקומו ,שכבר הפסיד גם כחו הראשון ולא השיג הנרדף ,וההשגה שמשיג השכל האנושי גם היא בעלת כחות ידועים ,אין בה כח והכנה טבעית להשי ג זולתם ,גם הם בעלי גבול לפי טבע המושכל הנגלה והנעלם ,והמדומה אצל הדמיון המדמה הוא פעל הדמיון בעצמו ,וגם ממנו מתפעל כח הדמיון שהוא המדמה ,וכן המורגש אצל ההרגש ,המרגיש הוא פעל ההרגש בעצמו ,וגם ממנו מתפעל כח ההרגש שהוא המרגיש ,וכן המושכל אצל השכל ,המשכיל הוא פעל השכל בעצמו ,וגם ממנו מתפעל כח השכל שהוא המשכיל: ואחר זה תדע שמדרכי ההרגש תכיר דרכי הדמיון ,ומדרכי שניהם תכיר דרכי השכל, ומפני שההרגש חיצוני פעולתו קלה להשיג ,שגם פעלו חיצוני ,ומפני שהדמיון פנימי ופעלו ג"כ פנימי הנה הוא קל להשיג מצד רדיפתו ותנועתו המהירה ,וכבר מצד שלא ישיג מורגש או מושכל שהם לבדם ,וכל מה שהוא ממינם עקר המציאות האמתי כלו, והדמיון אינו משיג שום מציאות אמתי לעולם ,אבל הוא חמור גרם רבץ בין המשפתים ,פעם טעה למורגש ושומר מציאותו מה שהשיגוהו החושים ,ופעם נוער למושכל ושומר מציאות מה שהשיגו השכל ,ופעם בודה כל דבר מלבו ואין שום מציאות לפעלו ,ואע"פ שחושב שכל מה שהשיגו הוא לבדו האמת ,ואין אמת זולתו, וזו ההשגה המדומה השלישית היא מטעה ומשבשת כל השגה אמתית נמצא והיא, ובהבטל ההשגה המדומה הנזכרת השקרית ,ובהמחות זכרה מלב המרגישים והמשכילים ,יבולע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים ,וחרפת עמו יסיר כי פי ה' דבר .כלומר סוד השכל נגלה אחר העלמו ,ומכאן ואילך צא וחשוב 246 ותראה בשכלך ,כי מעלת המשיגים ויתרונם זה על זה הרבה וחזק מאד כפי כח כל איש ואיש ,וכפי חוזק רדפו אחר השכל לפי דרכיו ,שאחר שהוסר המונע השיג כל אחד ואחד נשמה יתירה ,וחיה וחיי הגדול והקטן שוים בנצחות ,ונבדלים במעלה ,כי מעלת הרודפים הנבואה גדולה ממעלת הרודפים החכמה ,ומעלת הנביאים המדברים והמחברים גדולה ממעלת הנביאים המתעצמים בנבואה ,והנשלחים מעולים מהם, והמשגים חלקי שום טבע כדי לאמת שהשם שלחם מעולים מכלם: ספר אוצר עדן הגנוז -חלק א סימן ג ואם כן ראו לך שתלמוד בבחרותך דבר יותר מעולה ממה שלמדת בנערותך .כי בנערותך למדת דברים מדומים ומשלים וחידות הדומים למציאות זמנך ,שאתה הייתה אז מלא דמיונות והיית נוטה בכל יכולתך אל המורגשות .וכבר ידעת שהנערים אינן מח ויבים לשמור מצות עד היותם בני מצוה משלש עשרה שנה ויום א' ואילך .מפני שכבר התבאר שיש כח בשכל הדברי להבין דברים ולהבדיל ביניהם .מפני שכבר התקשו מעט האיברים הלחים שהיו מונעי גלוי הכח הדברי .ואעפ"כ מתחלה מחנכין אותם במצות והם העניינים המדיניים הנרמזים בשם דמיון .והבחורים כבר מעיינין בבחירות ובכלים ובחפצים ובקצת ענייני הטבעים הידועים ,ומעיינים בדבורים ובמה שמצווים לפי הלשונות .והנערים מתנהגים על פי הדמיון הנולד מהחושים .והבחורים שומרים הראשון ומשתדלים להבין דבר מתוך דבר .והדעת מנהיג לקטנים ,ותבונה לבחורים שמתגלה כח הדברי בהם ,ורוב ענייניהם טבעיים מפני רתיחת הדם שעדיין לא כבה אש חשקם מן העולם הזה ומהבלי הבליו אשר אין יתרון למי שנמשך אחריו להשיג העניינים שהם תחת השמש אשר הם כולם הבל ורעות רוח: ואמנם הזקנים שנאמר עליהם שהם החכמים ,שהחכמה מנהגת אותם .כמו שאמרו ראוי ז קן זה שקנה חכמה .ונשתלשו בשלש מעלות כי הם בעלי דעת שקבלוה בעת למודם בנערותם ,והם בעלי תבונה שקבלוה בעת למודם בבחרותם ,והם בעלי חכמה שקבלוה בעת למודם בזקנותם בעת שבטלו הדמיונות השקריות ,שהם התחלות אמתיות אצלם. כשקבלום וחסרו החפצים המובחרים שהם הכלים הכלים מהרה שהיו בתחלה נאהבים ושבו עתה שנואים ונמאסים ,ונעדרו ההבלים הארציים והתחדשו והתחזקו החשקים השכליים האלוהיים והעיונים הנבואים המוספים חשק על חשק ,וחשוקיהם כסף בכל יום ויום תמיד ,עד הגיע יום המעביר אשר בו החשק יתגבר לנפש כל צדיק וזך ובר .כי אז יבדק בשתי קצותיו ויחבר ויקשר וידבק בשם המיוחד והיה המשכן אחד .ואם כן אין לסמוך על למוד הנערות ולא על למוד הבחרות כי אם על למוד הזקנה .ואמנם יש בחורים שהם יותר רעים מן הנערים ,ויש זקנים יותר רעים מהבחורים .אבל לא דברנו אלא על הלומדים ושומרים מה שלמדו בכל זמן ,כי זולתם אצלי בהמות וחיות ואם שמם אדם ודמות פניה"ם פנ"י אד"ם .ויש ויתכן שמי שהוא בחור שלם יתקרב לפני זקנותו אל מעלת הזקנים הנזכרים ,מפני קרבת הזמן שביניהם ורוב הלמוד המופלא. וגם יש נערים מתקרבים אל מעלת הבחורים מפני זאת הסבה בעצמה .אבל הגיע הנערים אל מעלת הזקנים זה נמנע מפני רחוק הזמן שביניהם ומיעוט הלמוד .ולפיכך אם תרצה שיתאמת לך דבר מכל מה שאומר אותו לך אל תכחיש מה שאין לך יכולת להכחישו .אבל בקש מופת על מה שנאמר לך אם תרצה לדעת אמתתו ,וקבל הקדמותיו הראויות לו .ואם יש כח במלמדך להביא מופת על מה שמסר לך בקבלה קבל מופתו אחר התבונה ,ואם אין בו כח על זה עמוד עם קבלתך עד שיובא לך מופת סותר קבלתך: 247 והשכל יוכל להשיג גם בחומר עצמו איך הוא מהותו באמת ,אך אין זה אלא בכח הדעת ,א) .לא בכח ציור ממש .נמצא כי בהצטרף שניהן יחדיו( ,השכל והדמיון) יהיה ב' תועליות ,שישיג הדמיון ציור ממשי ואמיתי ,ב) .לפי כי הדמיון הוא כלי השכל ושל המדמה יחד .ג). הגהות וביאורים א) .תפישת עצם מהות החומר הוא רק בשכל העיוני. מה היא מהות החומר? האם מה שאנו רואים בחוש? אך השכל העיוני שופט שאינו כן. ניקח למשל חתיכה של שעווה שזה עתה רדו אותה מן הכוורת .עדיין לא אבדה לה מציקותו של הדבר שהכילה ,ועדיין נותר בה מריח הפרחים שמהם נאספה ,צבעה ,תבניתה וגודלה נראים לעין, היא קשה ,היא קרה ,אפשר למשש אותה ,ואם תקישו עליה תשמיע איזה קול .כל הדברים העשויים לגוף שיהיה מוכר הכרה מובחינת ,נמצאים בגוף שלפנינו .בשעה שאני מדבר ,מקרבים חתיכה זו אל האש ,הטעם שנשאר בה פג והלך ,ריחה מתנדף ,צבעה משתנה ,תבניתה מתשתשת, גודלה עולה ,היא נעשית נוזלית .היא מתחממת ,כמעט אי אפשר למשש אותה ,ואם נקיש עליה לא תשמיע קול .האם השעווה עצמה נשארת גם לאחר שינוי זה .התשובה חומר השעווה עצמו עדיין קיים כמצ יאות התופסת מקום בחלל ,וכל התכונות שהיו לה אינם עצם החומר אלא תכונות ארעיות שיכולות להשתנות לפי המצב .אבל מהות החומר אינו מה שנתפס בחוש אלא בשכל העיוני. בספר תורת הנפש לרבי בחיי אבן פקודה כתב וזה לשונו ,מדת העצם הגופני היא להתפשט לשלש פאות והם :האורך ,הרוחב ,והעומק .להסגר בשעור מוגבל ,להשאר במקום המסוגל לחומר ,להיות מוקף בשטחו ,למנוע עצם אחר מלאחוז מקומו ,ואין ביכולתו להכיל צורות המתנגדות זו לזו בזמן אחד ,ולכשרנו לקבל מקרים הנאותים יש קץ. ב) .כאשר האדם מפעיל את השכל העיוני אזי מתחברים השכל והדמיון יחד ,ומקבלים ציור ממשי חי ,וגם אמיתי. ספר אמונה ובטחון לחזו"א -פרק א כאשר זכה שכל האדם לראות אמתת מציאותו ית' מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ ,ונשמתו נעימה עליו ,והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ד' ,וכל תענוגי בשרים חמקו עברו ,ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוממת בשמי שמים: ג) .הדמיון כלי השכל והמדמה יחד ומזה הנבואה מלבי"ם לספר ישעיה פרק ל פסוק י רואים ,חוזים -פעל חזה ,בא תמיד על ראיית הלב בעינים הפנימים ,אם יצייר בנפשו תמונה דמיונית ,או ציור שכלי ,נאמר שחזה בעין הדמיון או השכל ,ועקרו בא על ציור הבב"ת והבלתי גשמי בדרך מוגבל וגשמי ותמונה דמיונית ,וע"כ בא על מחזה אלהים תמיד ,כמ"ש ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה ,מ"ש ביד הנביאים אדמה ,מבאר מ"ש ואנכי חזון הרביתי ,שהוא שהשיגו הנביאים דמיונות ,ויהיה חזה משתתף עם שאול עשינו חוזה (למעלה כ"ח) ,גבול בענינים הבלתי מוגבלים ,ומצד זה יקרא הנביא הצופה במראות אלהים חוזה ,והרואה בעיני בשר על עניני העם לישר מעשיהם בין אדם לחברו היה נקרא רואה ,שמואל היה שופט ודן בין אדם לחברו, ונקרא רואה ,וזה כונת הספור לפנים בישראל כה אמר האיש וכו' לכו עד הרואה ,כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה 248 נמצא כי הנפשות והכוחות הנ"ל נקרא חומר בערך השכל העיוני ,כי הוא צורה לכולם .א). הגהות וביאורים א) .השכל העיוני צורה לכולם ספר באר מים חיים פרשת בראשית -פרק ג בחינת השכל הנעלם והוא הנקרא בדברי מרן הרב איש אלהים מורינו הרב ר' חיים ויטאל (בעץ חיים שער קיצור אבי"ע) שכל העיוני כי השכל הזה אינו בא אל האדם כי אם אחרי העיון בו בחכמת שכל המעשים אשר עליו ,וכשהוא מעיין ומחשב בחכמתו שבראשו אז בא לו שכל חדש משכל העיוני הלז ,לדעת השכלת הדברים שירצה ,והוא הממוצע בין שכל המעשה אשר תמיד בחכמת אדם ובין שורש חיות של אדם הזה אשר משם שואב כל חכמתו ,והוא נעלם ונגלה תמיד ,הוא נעלם בשורש מקור החיות ונגלה בעת אשר יבקש האדם ליתן דעתו ושכלו להתבונן בדבר הצריך להבין בו. השכל העיוני הוא נשמת אלוה ממעל. ספר באר מים חיים פרשת ויקרא -פרק א לולי רחמי ה' וחסדיו כי מעולם המה והותיר לנו שריד שורש נשמתנו אשר בקרבנו נשמת אלוה ממעל והוא השכל הנעלם המוזכר בדברי מרן האר"י ז"ל (בעץ חיים שער קיצור אצילות בריאה יצירה עשיה פרק י' וקראו שם שכל העיוני .בבחינת שני חלקי השכל המוזכר שם ,שכל מעשיי ,ושכל העיוני .כי שכל המעשה הוא השוכן תמיד במוח האדם להיות לו עינים פקוחות על כל דבר ודבר במושכל ראשון שלא יכשל באבן ובאגרוף וכדומה וזה השכל נמצא גם בבהמה וחיה לפי דרכה וכמאמר חז"ל (בבא קמא נ"ד ע"ב) בשור פקח איבעי ליה לעיוני כו' .ושכל העיוני הוא הנקרא שכל הנעלם כי הוא אינו שורה ושוכן תמיד במוח האדם כמו שכל המעשה כי נעלם הוא ממנו ואך הוא מתגלה לו אחר שיושב ומעיין על איזה דבר ,כאשר אתה תחזה כשאדם רוצה לפעמים לחדש איזה דבר להמציא בשכלו איזה המצאה חדשה המצטרך לו שאינו מרגיש עתה בשכלו אשר עליו הנה הוא יושב ומחשב ומעיין בשכלו ובא אל שכל חדש מה שלא ידעהו עד עתה ,בכל אדם לפי מה שהוא אם בתורה ועבודה אם בהתנהגות עניניו במעשה העולם ,ועל כן נקרא שכל העיוני שאינו בא לאדם אלא אחר העיון בו והוא הנקרא עיני השכל שבא משכל העיוני .והמציא הקב"ה וברוך שמו מציאת השכל העיוני הלז בכדי שיהיה הממוצע והמחבר את שכל המעשה אשר במוח האדם עם שורש קדושת חיות הרוחניות של אדם במקור שורש נשמתו בשמי השמים כי המה נפרדים זה מזה ,זה נגבל ונתצמצם במוח האנושי ,וזה נעלם ונסתר במקומו ואינו נגלה ונגבל ונתפס בשום מקום מורה ,ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם הוא השכל העיוני הלז אשר ניתן בו כח שניהם שהוא תמיד נעלם ונסתר במקור שורש חיות הרוחניות של האדם וגם הוא בבחינת נגלה שמתגלה לאדם אחר שנותן דעתו ומחשבתו לבקשו ולדורשו באשר ימצא לו ,ועל ידי זה יתוודע לו חדשות ודעות אחרות על ידי השכל העיוני הלז ממקור שורשו למעלה ,והוא בחינת משה רבינו ע"ה שגם הוא היה בחינת הממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים .שהיה בחינת איש אלהים ,מחציו ולמטה איש ,מחציו ולמעלה אלהים כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה פרשה י"א ,ד') כאשר הארכנו שם עיין שם .והשכל הזה הוא הנקרא אלף כאשר ביארנו שם ,ועוד כי אלף הוא פלא המורה על שהוא נעלם ונפלא ממוח האדם שאינו שורה תמיד במצחו ומוחו ,רק אם תדרשנו ימצא לך .ועל השכל הזה נאמר (בראשית ד' ,ז') ואתה תמשל בו כי השכל הזה הוא מושל על התאוה לפי שהוא דבוק במקור שורש הרוחניות חלק אלוה ממעל ,וכשאדם מיישב עצמו בשכל הזה לכבוש התאוה תחת ידו אז נקרא אדם שהאלף מושל על הדם דם מרה והם נמשכין אחריו לעבוד עבודת גבוה בכל מיני חשק ותאוה וזירוז בסוד מאמר הכתוב (משלי ט"ז ,ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה נ"ד ,א') זה יצר הרע כי בין הכל נקרא אדם השלם ,והבן .ועל כן אמרו חז"ל (בבא מציעא קי"ד ע"ב) אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם ,רצה לומר אדם השלם כי המה בשר ודם לבד הנמשכין אחרי כוחות היצר הרע ואין להם בחינת אל"ף הלזו הנקשרת בנשמת אלוה ממש ,ואד"ם חושבן מ"ה הרומז לשם מ"ה החדש הנעשה אחר השבירה כנודע .ועל כן אמרו חז"ל (חגיגה י"ג ע"ב) ד' מיני גאים וכו' ואדם מתגאה על כולם כי זה הוא גאותו שנקרא אדם ונקשר בפלא העליון סוד האל"ף שאין כמותו בזה בכל הארץ ,כי הלא לכולם נתן ה' חכמה וחיות בהנה להתנהג בהן ,ואכן חיבה יתירה נודעת לו בשכל הנעלם מכל רעיון להמשיך על נפשו תמיד מוחין ואורות חדשים מקדושה של מעלה: 249 ובזה תבין ענין החלום ,א) .כי הנה בעת השינה נשאר בגוף נפש המרכבת והצומחת והבהמית, ואינו יוצא ממנו רק נפש המדברת הנקרא שכלית ,וכיון שהופשטה מן החומר משגת לדעת ולראות חזיונות עליונים ,ובאה וחוקקת החזיון ההוא בכח המדמה הנקרא נשמת הנפש השכלית ,ואין בה דיבור ,והמדמה מראה לאדם מה שראה השכל ,ולפי שהוא (המדמה) כלי השכל הנ"ל ,אין בו כח לקבל הדברים באמיתתן ,ולכן אין חלום בלא דברים בטלים ,וגם כי הוא דמיון מה שראה השכל ולא הדבר עצמו שראה .והנה נתבאר ענין כחות נפש האדם אשר בו מד' יסודותיו. .הגהות וביאורים א) .ענין החלום ספר עץ חיים -שער נ פרק ח בקהלת רבה אמר ר' יודן הגוף אומר לנשמה והוא נפש היסודות והנשמה אומר לנפש שהיא מאופני העשיה והנפש למלאך שהוא רוח דיצירה עולם המלאכים והמלאך להקדוש ברוך הוא שהוא יושב על כסא הכבוד והיא הבריאה ע"י נשמה שנחצבה משם וזהו ענין החלום: ספר הברית -חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר -פרק יג החלומות באים מכח המדמה שבנפש החי אשר במדבר לא מנפש השכליית המדברת אשר בו ,לכן הוא פועל פעולתו גם בעת שאין השכל בגוף היא עת השינה .בראשונה נחפשה דרכי המדמה על פי מדותיו ונחקורה על אודותיו ונראה מה יהיו חלומותיו. באחרונה נתבונן על כל פעולותיו במשער אשר בו בלילות בחזיונותיו: ומעתה שמעו נא החלום הזה אשר בעת השינה שאז נפש השכליית שבו יוצא מן האדם עד עת קץ אשר יעיר משנתו ,ומכ"ש שיצאו אז שאר הנפשות אשר באדם היותר חשובים ממנה לדעת המקובלים ,ולא נשאר אז בגוף רק נפש החי ומה שלמטה ממנה כלומר נפש הצומח וכח הדומם כי משכלו ומעלה הוא גבוה מכל חי והוא חסר כל אלה בשעת השינה. וארא בחלומות הנה בני עליה המה מועטים אשר נפש השכליית שבהם יעלו בהר ה' בעת השינה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ,כמו שאמרו בזוהר (פרשת לך לך דף פ"ג ע"א) וז"ל נפשא דזכאת לסלקא אתחזית קמיה דסבר אפי יומין ומתדבק ברעותא לאתחזאה בתיאובתא עלאה למחמי בנועם מלכא ולבקרא בהיכליה עכ"ל ,ורוב בני אדם נפשם השכליית אינם עולים למעלה אך נדחים ממקום המעלה כאשר אמרו באותו זוהר ,ואז השכל אינו רואה כלום מדברי אמת ,והמדמה הנשאר בגוף בעת השינה לבדו הוא השליט עלי הגיון בתנומות והוא המשביר מעצמו ומדמה לו ענינים וסעיפים בתנומות כאשר הוא רגיל לדמות תמיד ביום ,והוא אין אתו יודע זולת הרכבת חמשה חושים הגשמיים מאשר השיג מכבר הכרוכים ומונחים בקרן זוית דמיונו ,ומדמה לו לאדם כאלו הוא פועל המוחשים עתה בהרגש החיצון ממש והאדם אינו יודע שהיא על חלומותיו ועל דבריו של המדמה ,ורוב אלה החלומות הוא מן הענינים שכבר הרגיש בהקיץ ,ולכן כל הדברים האלה דברים בטלים והחלומות שוא ידברו את כלם ישא רוח כחלום יעוף ,והם באים לפעמים מחמת מזג הגוף ,כי בהתגברות הרטיבות בו יראה גשם שוטף וימים ונהרות ,ובהתגברות מרה האדומה בו יראה אש ומלחמות וקטטות ומריבות ,וכשירבה דמיו יראה מיני גוונים יפות מראה ודברי שחוק וטיול ומאכל ומשתה ,ובהתגברות בו מרה השחורה יראה פחדים ואימות וצרות: ולפעמים החלומות הולכים אחר הפה ובאים מטבע המזונות שאכל ביום אתמול ומאכל אשר היתה בפיהו ,ולפעמים באים החלומות לפי הרהורי הדברים שנשתקע בהם בשינה וחזון לבם ידברו כי בא החלום ברוב ענין שהרהר ביום אתמול או קודם השינה: ומטעם זה אין אדם מתבייש בחלום שאם היה מתבייש לא היה נראה לו שהוא שוכב ומשחק עם אשה ,מפני שלא היה מתבייש בשעה שהרהר בעצם היום שעבר כי אין אדם בארץ אשר ידע הרהורי חבירו ,אבל ירא שמים יוצא ידי שניהם הוא מתבייש להרהר ביום מפני יודע מחשבות כי אלהים יראה ללבב ,אף הוא נשמר מכל דבר בחלומות ולא בא לידי קרי בלילות: גם יקרה לפעמים לשכל נפש רשע המשוטט אנה ואנה בעולם משוט בארץ ומתהלך בה שמתחברים עמו מלאכי רעים וכחות חיצוניים הנקראים שדים ומראים לו דברים אשר 251 רובם ככלם כזבים והבלים ,כאשר אמרו בזוהר הנזכר וז"ל אי לאו דכיאת אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו ולא סלקא יתיר ולזמנין דחייכין ביה ומודיעין ליה מלין כדיבין וכדין אזלא כהאי גוונא כל לילא עד דיתער בר נש עכ"ל. והנה החלום הזה גם מה שבו מן האמת לפעמים מדברים הקרובים לבוא אף הוא על ידי השדים אשר המה רוחין מסאבין כמו הדברים בטלים שעמו על כן חלום אחד הוא כאשר אמרו בזוהר (פרשת חיי שרה דף ק"ל ע"א) וזאת אשר דבר שם כל אינון רוחין מסאבין נקטין לה ואתדבק בה באינון דרגין תתאין דשטיין בעלמא ואינון מודעין לה מלין דאינון קריבין למיתי בעלמא ולזמנין דמודעין לה מלין כדיבין וחייכין בה עכ"ל. ואף גם זאת הוא בעתים רחוקים שיזדמן שירכיבו בו קצת מן האמת ,אך רוב החלומות ממין הזה אין בו מ ן האמת כלל וכלה שקר חזו שוא ותפל ובושו החוזים ובעלי החלומות ההם .ולפעמים לא יתחברו השדים עם שכל האנושי המשוטט ,בסודם לא יבא נפשו ,אבל ירד השד אל הגוף השוכב וילחש באזנו לתוך עומק חור האוזן מה שירצה ,והעד אם תלחש באוזן הנער הקטן בשעה שהוא ישן מה שתדע שחביב עליו למחר יאמר לך שכך וכך חלם לו אם תשאל אותו על חלומו: ולפעמים יבא אז כח המשער אף הוא בתוך כחות המדמה וישער איזה דבר מעניני האדם וכן יהיה באמת ,אמנם על הרוב סגור יהיה הדבר המשוער לו בסעיפים וחזיונות ומשאות שוא והבלים הרבה אשר סבבוהו מכח המדמה כדרכו לצייר נמנעות וכזבים בתנומות עלי משכב ולחלום מהתלות: אמנם לאיש צדיק ובר לבב נפשו השכליית עולה אל השכל הפועל לדעת הפילוסופים ,ולדעת המקובלים היא עם הנפשות הקדושות היותר חשובים ממנה שבו עולים אל פני האדון ה' בגבהי מרומים בהר ה' במקום קדוש בשמים ממעל ושם רואה דברים אמתיים ,והנפש מראה כל זה לגוף מרחוק על ידי כח המדמה בדברי משל ומליצה הדומה לענין ,כי אי אפשר להסביר לגוף אותן הדברים כי אם על ידי המדמה, כי המדמה הוא דבר נצרך גם ביד הנביאים גם בחלומות ,אך בחזרתה למטה והיה כאשר תרד מתקרבים אצלה רוחין מסאבין ומגידים לה עוד דברים אחרים ומודיעים לה הבלים רבים כדי לבלבל בהם את האמת עד כי נשאר האמת בערך השקר כערך הבר בתבן ,כמו שאמרו בזוהר (פרשת חיי שרה הנזכר) ז"ל וכד נחתא כל אינון חבילין טריקין בעאן להתקרבא בההוא מלה ואינון מודעין לה מלין אחרנין וההיא מלה דנטלא זו אינון קדישין בין אינון אחרנין איהי כעבורא גו תיבנא עכ"ל ,ובלילה ההוא כשזכה שעלתה נפשו בעולם העליון לומד שם לפעמים איזה חידושי תורה וזוכר אותו למחר ,ולפעמים אם נתדבקו בו בירידתו מאינון חבילין טריקין ישכח אותו: אולם ברצות ה' לפעמים להודיע דבר לבן אדם אז יגלה אזנו בחלום בחזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים כחלום פרעה וכדומה ,ועל זה נאמר אשר האלהים עושה הגיד לפרעה (בראשית מ"א) ,וחלום זה הוא על ידי מלאך הקדוש ,כמו שאמרו בזוהר (פרשת וישב דף קפ"ג) וז"ל מלאכא אודע לנשמתא ונשמתא לבר נש וההוא חלמא איהו מלעילא עכ"ל ,וחלום כזה עליו אמרו חז"ל (בפרק הרואה) שהוא אחד מששים בנבואה כי הוא אמת ויציב חלמא ומהימן ,אמנם על שהורק מכלי אל כלי ועל השנות החלום פעמים תחלה ממקום הכבוד לנשמה על ידי המלאך ואחר כך מן הנשמה לגוף על ידי המדמה לכן אף גם זאת אי אפשר שלא יהיה בו שום דבר בטל במקצת ממשמוש יד המדמ ה ,וכאמרם ז"ל (באותו פרק) אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כשם שאי אפשר לבר בלי תבן כך אי אפשר לחלום בלי דבר בטל: ולפעמים אפילו מה שהגוף רוצה המדמה מראה לו הענין ההוא בדברים אחרים הדומים לענין ההוא לא אמיתות הענין ,כמו כשיקרה בעת השינה כאב מה בגוף מאיזה פגע כמו אבן שנתגלגל תחת צדו או כי יקרה כאב בגוף מחמת הדם שנצרר באיזה מקום בו אזי כשהמדמה רוצה להבין ולהורות זה לגוף אזי יראה על ככה בחלומו כאלו איש או זולתו מן המזיקים הדפו בכלי מעשה באותו חלק בגופו ,ואם יתגלה מן מכסהו ויתקרר בעת השינה מחלים לאדם ההוא שהוא עת חורף ,וככה כאשר יחלום הרעב שבא באש ובתנור ואינו אלא חמימות גופו מפני זלעפות רעב ,וכן כי יקרה כאב ברגליו נדמה לו בחלומו שהוא צריך לרוץ אורח ברגליו ואינו יכול והוא נרדם ויעף ,ולפעמים בא לו זה בהיותו נצרך לנקביו ,והסיבה בכל האמור בעבור שכן דרכו של המדמה להרכיב המוחשים על דבר כזבו בת ציור המתעה ומטריד את האדם מדרך אמת גם בעת ההקיצה במקום שאין יד שכלו מגעת לעכב אותו מציורים כוזבים ההם מה גם בחלום חזיון לילה שהשכל אז בל עמו: ואודיע לך אחי וראש שבחלומות הצודקים שזכרנו אם יהיה בסוף הלילה יתקיים בקרוב ואם יהיה בתחילת הלילה יתאחר הדבר ,ובהיות שאמרו חז"ל כל החלומות הולכים אחר הפה ,לכן הפותר חלום לעכו"ם שיעבוד ע"ז הוא עובר על לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט) ,וככה הפותר חלום ליהודי שיחטא כאלו הוא החטיאו ועל 251 זה נאמר מחטיאי אדם בדבר (ישעיה כ"ט) ,ואם נשנית לו חלום אחד פעמים בלילה אחד קרוב הדבר וממהר אלהים לעשותו כנאמר אצל חלום פרעה ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו (בראשית מ"א) .גם הזהר בני שאל תספר חלום למי שאינו אוהב אותך ,גם תזהר שלא תקנה מאדם חלומו הרע כי יתקיים בך ,וכן אל תקנה משום אדם החולי שלו ,גם אם בחלום אמרו לאדם בשורה טובה או ראה אליהו הנביא ז"ל בחלום אל יגלה לשום אדם אפילו לאשתו רק ישמור הדבר בלבו ,גם לא יספר אדם חלום של ראובן לשמעון שונאו משום ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט) כמובא בספר חסידים (סימן תמ"א) ,אם רואה אדם בחלומו על איש יהודי שימות או יחלה או שאר צרה יתפלל עליו ויתן צדקה בעדו ויתענה עליו אם אפשר ,ואם לאו יאמר לו ברמז דק שצריך רחמי שמים ויעשה תשובה ותפלה וצדקה ,אבל לא יאמר לו בפירוש שחלם עליו שימות וכדומה מפני שמחמת רוב הפחד יכול הוא שימות בלא עתו ,ויש נספה מחמת אימה ,וכבר קרה מעשה כזאת בעולם ומת האדם מפחד: 252 ועתה נבאר בנפש השכל האמיתי ,שכל מגמת' אינו אלא בענייני המצות לקיים רצון קונו ית"ש ,והיא באה מי' גלגלי דעשיה הנקרא אופנים ,א) .וגם היא כלול' מד' כוחות שהם ד' יסודות העליונות של השמים ההם ,וכ"א מהם מורכב ג"כ מחומר וצורה. אח"כ קונה רוח השכלי מעולם היצירה אשר בו י' כתות מלאכין ונכללין בד' יסודות אשר שם מורכבים מחומר צורה. אח"כ קונה נשמה מבריאה שיש בה י' דרגין נכללין בד' יסודות אשר שם מורכב מחומר וצורה .וכל ג' אלו נקרא עבד להשי"ת, ואח"כ זוכה לנרנ"ח מן האצילות מד' יסודות אשר שם ואז נקרא בן אל השי"ת הגהות וביאורים א) .נפש מאופני העשיה הוא השכל האמיתי והוא עיקר צורת אדם .כי כל מגמתו הוא לעשות רצון קונו. ספר עץ חיים -שער נ פרק ח כי הנה נפש של האדם מצד הד' יסודות אינו נקרא נפש ,אלא נשמת רוח חיים ,שהיא הנותנת חיים גופני לגוף ,וממנה יוצאת הנשימה דרך האף .כי עליה נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ,ואמרו במדרש זו האופיא לשון אף .ועליה נפש האמיתי מאופני עשיה וז"ש אח"כ ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא .וז"ש בקהלת רבה אמר ר' יודן הגוף אומר לנשמה והוא נפש היסודות. והנשמה או מר לנפש שהיא מאופני העשיה .והנפש למלאך שהוא רוח דיצירה עולם המלאכים. והמלאך להקדוש ברוך הוא .שהוא יושב על כסא הכבוד והיא הבריאה ע"י נשמה שנחצבה משם. נפש דד' יסודות אינה האדם ,אלא היא יצר הרע ואין נפש האדם נקרא נפש אלא מאופני העשיה. ספר עץ חיים -שער נ פרק ז אין נפש האדם נקרא אלא מנפש דעשיה שהם אופנים ורקיעים דעשיה ומשם ולמעלה .אך בחי' נפש דאדם שבד' יסודות דעשיה הם נפש הבהמית .כמ"ש ורוח תשוב אל האלקים וגו' ורוח האדם העולה וגו' ורוח הבהמה היורדת למטה לארץ .וזה הנפש הבהמית שבאדם שבד' יסודין נחלקת לב' .בהמות וחיות טהורות דדכיא .וכן ד' חיות טבעיות מלאכים דדכיו הממונין על ארבע יסודות .ויש שדים חיות טבעים דורסים דטומאה אשר בד' יסודות ג"כ .ואלו החלקים הב' דנפש הבהמית נקרא יצ"ט ויצה"ר .והם כסא ומלבוש לנפש האדם דעשיה .כדי שעל ידו תתלבש בגוף הממשי .ולכן הם סוד קרבנות בהמה ועוף כו' כי הנפש הבהמית היא החוטאת ואלו מגדלים ויועצים הגוף וכל מדות רעות כגון כעס וכיוצא כולם מהם נמשכים לפגום הנפש והם נפש המתאוה והחומדת לכן נקרא יצה"ר. ותחלה ביום הלידה נכנס נפש האדם דעשיה מצד קטנות רוכבת על יצה"ר (בסוד אליהו שעלה בסערה השמימה וכפאו ועשאו מרע טוב) .וגוף שבו נראה בעוה"ז כלול מיצר הטוב ומיצה"ר שניהן טובים כנ"ל .והם כוחות וצורת הגוף ולא גולם הגוף ממשי .וביום הי"ג שנה נכנס היצה"ט ונעשה כסא לנפש אדם דעשיה דגדלות .וזה סוד עני ורוכב על החמור .באופן כי ב' היצרים הם צורת ד' יסודות הטוב והרע ונקרא כחות הנפש ולא הנפש עצמה .כי הנפש הוא אופנים דעשיה. ואלו הב' כחות מגדילין הגוף הנוצר מהגולם ומהחומר דד' יסודות .וב' היצרים הם צורת הד' יסודות טוב ורע .והם נעשין כסא ומלבוש לנפש עצמה .כי אי אפשר שתשרה הנפש על הגוף עצמה על גולם היסודות אלא באמצעות צורותיהן .שהם למטה ממדרגות הנפש .ולמעלה ממדרגה גולם היסודות הנקרא גוף: ביאור ענין יצר הטוב ויצר הרע ספר עץ חיים -שער נ פרק ט ונבאר מהו ענין יצה"ט וימצה"ר כי הוא עומק גדול ונלע"ד דבר האמיתי כי נודע כי כל העולמות הם טו"ר והנה בעולם העשיה הרע הוא ד' יסודות שהם שמרים של האופנים ואלו נכנסין באדם לפתח חטאת רובץ החומר שהוא הגוף והצורה שהוא ענין נפשות היסודות כנ"ל ולא נגמר כניסתן 253 בתשלום עד שלש עשרה שנה כי כן הגוף הולך וגדל וגם הנפש הולך וגדל כי תחלה נכנס נפש הדומם והצומח שהוא הזן ואח"כ נפש חי בתשלומה עד שהולך ברגליו ומתנענע כרצונו ואח"כ נכנס בו נפש השכל המעשיי שהוא מזמן הפעטות ואילך ואח"כ שכל העיוני לדעת בחכמות המלאכות והסחורות והרי נשלמו ד' חלקי הנפש וחומר ארבע יסודות בתשלום י"ג שנה וזה נק' גוף האדם ונפש ד' יסודות הנקרא דרך כללות נפש הבהמית כי כל תאותה להחזיק הגוף כעין הבהמה וזו הנפש הוא מצד הרע ושמרים דעשיה עוד יש נפש הבהמית מצד אופני דעשיה והוא מצד הטוב וז"ש בריש משפטים כד אתייליד יהבין ליה נפשא דבעירא דכיא מאופני הקודש כי אופני עשיה נקרא קדושה וטהרה וימין וד' יסודותיהן עד תשלום י"ג שנה תחלה ע"י מילה וקריאת התורה וחינוך מצות דרבנן ובתשלום י"ג שנה נגמר כניסת נפש בהמה טמאה שהם ד' יסודות ונפש בהמה טהורה שהוא מאופני קודש ואז חייב במצות מן התורה והנה על נפש היסודות אמרו שהיצה"ר נכנס באדם משנולד כי האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה ואחר הי"ג שנה נכנסים הטו"ר שברוח דיצירה הנקרא עולם המלאכים לכן היצ"ט ויצה"ר נקרא מלאכים ממש שהם רוח טוב ורוח רע כמ"ש עושה מלאכיו רוחות כי האדם עצמו הוא נפש הטוב מאופנים הנ"ל השורה על הגוף דאדמה דד' יסודין לכן נק' אדם לשון אדמה אך הרוח נקרא יצה"ט שהוא מעולם היצירה מהטוב שבהם שהם רקיעים של היצ ירה ורוח רע של יצה"ר משמרי היצירה נמצא כי האדם הוא הנפש דאופנים והתחלת יצה"ר הנכנס כשנולד הוא נפש היסודין והיצה"ט שהוא רוח טוב דיצירה נכנס אחר י"ג שנים ואז נכנס ג"כ הרוח היצה"ר כנ"ל: כי לי בני ישראל עבדים רעיא מהימנא ספר ויקרא פרשת בהר דף קיא/ב כי לי בני ישראל עבדים וגו' .פקודא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון פולחנין דאקרי עבודה בצלותא לאשתדלא בתר פקודי אורייתא דכלא אקרי עבודה כעבד דאשתדל בתר מאריה בכל מה דאצטריך בגין דישראל קרי לון עבדים דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם .מ"ט אינון עבדי ם .בגין דכתיב אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים .ובג"כ כתיב בעשר אמירן לבתר דכתיב אנכי יי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים למפלח ליה כעבד דפלח למאריה דפריק ליה מן מותא דפרק ליה מכל בישין דעלמא .בתרין זינין (נ"א שמהן אלין) אקרון ישראל לקב"ה עבדים דכתיב עבדי הם ואקרון בנים דכתיב בנים אתם ליי' אלקיכם .בזמנא דידע ליה ב"נ לקב"ה בארח כלל כדין אקרי עבד דעביד פקודא דמארי ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזן דביתיה. בזמנא דידע ליה ב"נ בארח פרט כדין אקרי בן רחימא דיליה כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה ואע"ג דאקרי בן ברא בוכרא לקב"ה כד"א בני בכורי ישראל לא יפוק גרמיה מכללא דעבד למפלח לאבוי בכל פולחנין דאינון יקרא דאבוי .והכי אצטריך לכל ב"נ למהוי לגבי אבוי בן לחפשא בגניזוי ולמנדע רזין דביתיה ולאשתדלא אבתרייהו .ולמהוי לגבי אבוי עבד .ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך ב"נ לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד .חד רזא דעבד .וחד רזא דבן. והאי עבד אקרי אדון כל הארץ .בן כמה דאוקימנא בני בכורי ישראל .וכלא רזא חדא דמיהמנותא. ואצטריך ב"נ לאתעטרא באלין דרגין לאתכללא ברזא דמהימנותא .עבד למפלח בכל זיני פולחנא בצלותא דאקרי עבודה כהאי עבד דאיהו רזא עלאה דלא שכיך לעלמין תדיר .וקא משבחא ומנגנא תדיר .והא אתמר בפולחנין אחרנין דכל פולחנין ומלין דעלמין כלהו איהו עביד ופלח ובג"ד אקרי אדון בגין דאיהו עבד למפלח אקרי אדון כל הארץ. בחינת .אחים ,בנים .עבדים. ספר שערי הלשם חלק ב -סימן ו -ישראל ,אוה"ע ,ע"ר וזהו הענין מ"ש בזוה"ק ויקרא ז' ע"ב כי בג' מיני שמות נקרא ישראל להקב"ה היינו עבדים ובנים ואחים וכמ"ש כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ,וכן נאמר בנים אתם לה' אלהיכם ,ונאמר למען אחי ורעי ע"ש (ועי' פע"ח שער עולם הבריאה פ' ה' ופ' י"ב) והוא ע"פ דברינו הנז' כי מצד שרשם הראשון הנעלם הרי הוה הבי"ע עם האצילות משורש אחד ובזה הם נקראים אחים .אבל מצד התפשטות הב' שהוא מציאותם העיקרי אשר בזה הם נמשכים רק מהאצילות וכנז' הנה מצד זה הם נקראים בנים... ,עוד היה נעשה חילוק רביעי בין התפשטיות הב' דלהבי"ע לבין התפשטות הב' אשר להעולמות שלמעלה כי כל התפשטות הב' אשר לכל העולמות שלמעלה הנה היה נמשך להם האורות בלי הפסק ומחיצות כלל משא"כ ההתפשטות הב' אשר להעולמות בי"ע הנה נעשה להם מסכים ומחיצות בין אצילות לבי"ע וכן בבי"ע עצמן בין זה לזה וע"י המסכים והמחיצות הנה אינו 254 עובר האור עצמ ו אלא רק הארה ממנו לבד וכמ"ש כ"ז בשער סדר אבי"ע פ"א ובכ"מ ועי"ז הנה נעשו העולמות בי"ע מדרגה אחרת לגמרי מהאצילות ולכן כל מי שלא זכה אלא רק לנשמה מהעולמות בי"ע לבד הנה הוא רק במדרגת עבד .שהוא הבחי' הג' הנז'. וכ"ז הוא כי ע"י שכל העולמות בי"ע נמשך מציאותם רק דרך מחיצות ומסכים מהאור שלמעלה הנה הם במדרגה אחרת לגמרי ואינם נקראים מעתה בשם בנים אלא רק בשם עבדים וכמ"ש בזוה"ק משפטים ד' צ"ד ע"ב ותלת אלין (ר"ל העולמות בי"ע) אינון אמה עבד ושפחה דברתא דמלכא כו' ע"ש: ידיעת ה' באופן כללי הוא מדרגת עבד ,וידיעת ה' באופן פרט הוא בן ספר מעולפת ספירים - ספר ויקרא דף קי"א ע"ב ,רעיא מהימנא ,טעם למה שנקראו ישראל פעמים בנים פעמים עבדים, אמר כי מי שיודע להקדוש ברוך הוא דרך כלל נקרא עבד ,שעושה מצות ה' בלי ידיעת פרטי הדברים ,כעבדים שאין לו רשות לחפש בגנזי אדוניו ,אבל מי שיודע להקדוש ברוך הוא בדרך פרט נקרא בן: תלמידי חכמים נקראים בנים .עמי הארץ נקראים עבדים ספר מעולפת ספירים וכתב בספר במדבר דף קכ"ה ע"א ,רעיא מהימנא ,וזה לשונו ,לא נקראו ישראל עבדים אלא אותם שהם עמי ארץ כבהמה ,אבל החכמים נקראו אדם ,וזהו (יחזקאל לד,לא) ואתן צאני ,כנגד עמי ארץ, אדם אתם ,כנגד החכמים .אמר הכותב ,וזהו (תהלים לו,ז) אדם ובהמה תושיע: 255 כלל העולה במהות נפש האדם ,א) .כי גופו הורכב מתולדות ד' יסודות השפלים מבחי' החומר שבהם ,ותחלה נכנסת נפש המורכבת ,ואח"כ נפש הצומחת בכל כוחותיה ,ואחר כך נפש החי המרגשת בכל כוחותיה ,ואח"כ נפש המדברת בכל כוחותיה ,וד' בחי' אלו נקראים בחי' נפש אחת לבד .,נמשכת מצורת נפש ד' יסודות .והנפש הזו אין בה תועלת רק לתועלת הגוף לבד .והנה כל הנפש הזו להיות' כוחות הגוף אינו נקרא בשם נפש גמורה רק נקרא כח הגוף ב) ,.הנשאר בארץ אחר הפטירה .ג) .ועליה יש נפש רוח ונשמה הנקרא עבדים ד) .מבריאה יצירה עשיה ,ועליה החיה הנקרא בן להשי"ת ,וגם היא נחלקת לנר"ן מן האצילות .ודרך קצרה הנה האדם יש לו גוף ,וכח הגוף ,ונפש ,רוח ,נשמה ,וחיה ,מד' עולמות אבי"ע. תם ונשלם ספר הקדוש עץ החיים בעזרת האל בורא ארץ ושמים: הגהות וביאורים א) .מהות נפש האדם ספר פתחי שערים נתיב קיצור אבי"ע -פתח יב כבר ביארנו שהאדם כולל כל הנבראים והוא ע"י ד' מדרגות של דצח"ם שבו ,וכל א' מתלבש בחברו כמו בעולם האצילות שנוקבא מלבשת ז"א עד החזה ,וז"א לאימא ,ואימא לאבא עד טיבורו, כמ"ש רבינו הגדול ז"ל בספ"ד פ"א יעו"ש ,וכמו כן הכל הם באדם ,וד' יסודות ארמ"ע בכל א': והיינו שהדומם הוא כולל כל הד' יסודות שהם חלקי העפר שבכולם ויש בו נפש הדוממת המקיימו, והוא בחינת מלכות שנוטלת מכולם והוא נגד עשיה .והצומחת הוא כולל שניהם ,שיש בו כח הרכבת הד' יסודות שהם החומר של הצומח ובו נתוסף ג"כ נפש הצומחת והוא מתלבש בנפש הדוממת ועומד למעלה ממנו ,והוא נגד ז"א המתלבש בנוקבא עד החזה .והחי הוא יסוד הרוח שבכולם ויש בו ב' נפשות ,הראשונים חומרו וגידול שבו ובו נתוסף רוח החיוני שמתלבש בב' נפשות הראשונים והוא למעלה מהם .והמדבר הוא האדם יש בו ג' נפשות הראשונים ,שהרי יש בו חומר הד' יסודות וכח הצומח והחי ,ונתוסף בו כח השכל והמדבר שבו ,והוא מתלבש בג' נפשות הראשונים נגד אצילות .והוא יסוד האש שבכולם ולכן האדם הולך בקומה זקופה,שיסוד האש טבעו להגביה ולעוף למעלה ,והוא כח השכלי שבו: וכל אלו הדרגין הם בעניני עולם השפל .ונתוסף בו נפש עליונה מאופנים דעשיה שבו משכיל לעשות רצון ה' ע"פ התורה והמצות ובו הוא מכיר את בוראו ,וגם הוא כולל ד' יסודות שע"י כח הד' יסודות הוא עובד את ה' במדות הנמשכים ע"י הד' יסודות אלו ,כמ"ש בזה למעלה ,והוא הנפש העליונה .וא ח"כ קונה הרוח מעולם היצירה ,ושם הם המלאכים המתלוים עם האדם ושומרים אתו כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו' ,וגם הם נכללים מד' יסודות רוחניים והוא עיקר מדרגת האדם .ואח"כ יכול לזכות למררגת נשמה מעולם הכסא והוא מדרגה עליונה מאד שעי"ז נקרא עבד בסוד עבדו זקן ביתו שנתבאר ענינו למעלה .משם יכול להגיע להארת האצילות להיות נקרא בשם בן בסוד כח מאורות אצילות כחותיו יתברך .ה' יתן חלקנו עמהם ויאיר עינינו בתורתו אמן סלע. סליק בס"ד: ב) .הנפש היסודית אין בה תועלת רק לגוף לבד .ובגלל שהנפש הזו להיות' כוחות הגוף אינו נקרא בשם נפש גמורה ,רק נקרא כח הגוף. הנה הרב לא אמר שהיות והיא כוח הגוף ,הרי היא גשמית וחומרית ,לכן אינה נקראת נפש גמורה, אלא אמר שהיות וכל תועלתה הוא לגוף ולא לעבודת ה' ,לכן אינה נפש גמורה ביחס לנפש האמיתית שעושה רצון קונה. ג) .הנשאר בארץ אחר הפטירה. דקדק הרב ואמר "הנשאר" בארץ אחר הפטירה ולא אמר אובד אחר הפטירה או חוזר ליסודות כמו שכתב הרמב"ם .כי לדעת הסוד אין שום דבר שנאבד .וכל שכן נפש האדם ,אלא שהיא נשארת בארץ לאחר הפטירה כי היא כח הגוף ואינה עוזבת את הגוף לעולם עד עת התחיה ,ובתנאי שלא יתחייב כרת רח"ל .וכמו שכתב בספר עץ חיים -שער ה פרק ה וז"ל" ,וז"ס זרע יעבדנו שמשעה 256 שנזרעה נתנה הצורה בה שהוא הנפש אשר בכחה מצטייר החומר ונעשה אברים שהוא בית קיבול אל הנפש .דוגמת אומן הנופח בכלי זכוכית וע"י הרוח הנכנס בתוכו מתפשט חומר הזכוכית ונעשה כלי .וז"ס ויפח באפיו נשמת חיים כאומן הנופח בנפיחה תוך האפר והחומר .לכן הנפש משעת זריעה אינה נפרדת לעולם מהחומר ואף כי אחרי מותו נפשו עליו תאבל עד תחיית המתים" עכ"ל. ד) .נקרא עבדים .גדר עבדים ספר חדושי אגדות חלק רביעי עמוד נח -מסכת הוריות עבדות אני נותן לכם וכו' .ר"ל כי הנשיא אף המלך תכלית מלכותו לצורך העם ,וא"כ משועבד הוא לעם ,שכל אשר הוא תכליתו בשביל דבר אחר הוא טפל אצלו ומשועבד אליו .ולפיכך אין זה נקרא מלכות ,כי היה זה נחשב מלכות אם היה תכלית המלכות בשביל עצמו ,אבל כיון שהמלכות לצורך העם ,המלך טפל אל העם ומשועבד אליהם .כמו כל דבר שהוא טפל אצל אחר ,והעבד תכליתו אל האדון ,ולפיכך העבד משועבד אל האדון טפל אליו .וכך המלך שכל מלכותו בשביל העם ולא לצורך עצמו נקרא עבד .דכתיב וישב בבית החפשית מכלל דעד השתא לא חפשי היה ,ודבר זה ענין מופלג מאוד ,כי לא נקרא חפשי רק המצורע ,כי שאר אדם שהוא בתוך הכלל כל אחד משועבד לחבירו .משל למה הדבר דומה הלב הוא מלך על כל האברטים ,משלח הפרנסה והחיות לכל האברים ,ובשביל כך הלב משרת אל [כל] האברים ביחד .ושאר אברים מקבל זה מזה עד שכל אחד משועבד לחבירו .וכך העם בכללו משועבד זה לזה לסייע זה לזה ,עד שעל כל אחד מן העם יש ע בדות ,והמלך משועבד אל הכל אבל המצורע שנאמר עליו (ויקרא י"ג) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ,שהוא נבדל מן הכלל שהרי כתיב בדד ישב ,וזה נקרא שהוא חפשי כאשר הוא מופרש מן הכלל שאז לא שייך לומר עליו שיש עליו שעבוד כלל והבן זה: 257 עיקר האדם :הוא הנפש השכלית ,ובה נמצאים המצוות (ספר שערי קדושה -חלק א שער א) 258 גוף האדם אינו אלא לבוש לאדם שהוא הנפש השכלית נודע אל בעלי מדע ,כי גוף האדם איננו האדם עצמו מצד הגוף כי זה נקרא בשר האדם ,כמו שכתוב (איוב י' י"א) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני ,ועוד כתיב (שמות ל' ל "ב) על בשר אדם לא יסך וגו' ,נמצא האדם הוא הפנימיות ,אבל הגוף הוא ענין לבוש אחד תתלבש בו נפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה ,ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני ,וכמו שכתוב (זכריה ג' ד') הסירו הבגדים הצואים וגו' והתלבש אותך מחלצות ,הוא הנקרא חלוקא דרבנן: הגוף יש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים כן הנפש היסודית שמחיה את הגוף ,יש בה רמ"ח אברים ושס"ה גידים שבהם היא מפעילה את הגוף וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית איברי הגוף כן עשה הוא יתברך את הגוף שהוא לבוש הנפש בתבנית דיוקן הנפש ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים המקשרים את האברים ,ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר כדמיון צנורות ,ואחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה (הנפש היסודית) כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים ,ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים ,של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם איברי הגוף כגרזן ביד החוצב בו ,והראיה לזה כי לא יפעלו איברי הגוף פעולתם אלא בעוד הנפש בהם עין רואה ואוזן שומעת וכו' ,ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות ונתבטלו כל החושים מרמ"ח אברים: ועל דרך זה שס"ה גידים רוחניים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף וממשיכין מזון הגופני שהוא הדם אל רמ"ח איברי הגוף עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש ,ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע ,וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו. בתוך הגוף והנפש היסודית כוח הגוף נמצאת הנפש השכלית שהוא האדם נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית אשר מתלבשת בגוף הנקרא לבוש שלה בעולם הזה: בחטא אדה"ר נתחברו טוב ורע הן בנפש והן בגוף וזה סיבת המות ודע כי אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע ,חוברו נפשו וגופו גם הם כל אחד מטוב ורע ,וזו היא ענין זוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם ,ועל ידי הרע והזוהמא שהטיל בהם גרמו להם חלאים ונגעים ומיתה לנפשם ולגופם ,וזהו שכתוב (בראשית ב' י"ז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות ,מיתת הנפש ומיתת הגוף: ונבאר מה ענין הטוב והרע שנתערב בהם ,ועיין מה שנכתוב לקמן בחלק ג' שער שני ושלישי ותבין מה שאנו כותבין בשער הזה הנה כאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע ,גרם תערובת הזה בכל העולמות ואין לך דבר שאינו כלול מטוב ורע: גוף האדם נוצר מהטוב שבד' יסודות ,א,ר,מ,ע, וכן מהרע שבד' יסודות שהם ד' מרות ש,ל,א,י. ונמצא כי גוף האדם הנוצר מארבעה היסודות התחתונים ,והנה הם כלולים טוב ורע ,וגוף האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות -אש ,רוח ,מים ,עפר ,אמנם מן הרע שבהם נוצרו בגוף ארבע מרות שהם -הלבנה ,והשחורה ,והאדומה ,והירוקה .וכאשר תתגבר איזה מהם מבחינת הרע שבהן ,על בחינת הטוב שבהן ,באים חלאים ונגעים על האדם ,ואם תתגבר ביותר תמית לגוף האדם: גם הנפש היה בה תערובת של טוב ורע, 259 הטוב מד' יסודות רוחניים ד' אותיות שם הוי"ה, וכן מהרע ד' יסודות של אדם בליעל וכבר נתבאר כי בכל העולמות היה עירוב טוב ורע ,ונמצא כי גם בנפש האדם היה כן ,כי הלא חוצבה מן ארבע יסודות רוחנים שמהם נוצרו כל העליונים והם ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא ,ועל זה נאמר (יחזקאל ל"ז ט') מארבע רוחות בואי הרוח וגו' וזו הנקרא נפש האדם עצמו מצד הטוב .והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים ,והוא הנקרא -אדם בליעל, כולל ארבעה אבות נזיקין ,וארבעה מראות נגעים ,מן ארבעה יסודות הרעים ומשם נמשכה נפש רעה אל האדם הנקרא יצר הרע ,וכשתתגבר נפש זו על נפש הטובה יבואו אליה נזקין ונגעים וחלאי הנפש ,ואם תתגבר יותר תמיתנו: נפש השכלית הטהורה, מתלבשת תוך הנפש הטמאה, והטמאה תוך הגוף ממש והנה נפש הטהורה (הנפש השכלית) שהיא הפרי כלולה מתרי"ג אברים וגידים ,מתלבשת תוך תרי"ג אברים וגידין של נפש הטמאה (הנפש היסודית) הנקראת קליפת הפרי ,ושתיהן יחד מתלבשות בתרי"ג אברים וגידים של הגוף ,ונמצאו איברי נפש הטהורה תוך איברי נפש הרעה ,ואברי נפש הרעה תוך איברי הגוף. כשם שהגוף צריך מזון לקיומו כן הנפשות צריכים מזון, ומזון הנפש השכלית הם תרי"ג מצוות והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים ,ואמנם מזון הרוחני של הנפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצות כדמיון תרי"ג אברי הנפש גם הם ונקרא לחם ,כמו שכתוב (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי ,וכל אבר מן רמ"ח איברים נזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו אבר וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה ,גם האבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו מארבע אותיות ההוי"ה כמו שכתוב (נחמיה ט' ו') ואתה מחיה את כלם .ובהם תלויים כל המצות כמו שאמרו רבותינו ז"ל, (בהקדמת התיקונים) י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח: לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, בהסתלק נפש הקדושה מתלבש בו נפש הטמאה וזהו רשעים בחייהם קרויים מתים וכמו כן מהם נמשכים ארבעה שרשי יסודות נפשו הקדושה כנזכר לעיל ,ונמצא שהאבר ההוא מת לגמרי .ובהסתלק הקדושה ממנו אז יתלבש בו רוח הטומאה מן הארבעה יסודות נפשו הטמאה בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ונמצא האבר ההוא נזון לחם טמא מגואל משם: וזהו ענין הרשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות דף י"ח ע"ב) כי נסתלק מהם נפש הקדושה מאלהים חיים ושרוי עליו המות הנקרא אבי אבות הטומאה ,וכמו כן כאשר יקיים האדם שס"ה מצות לא תעשה בהימנעו מלעשותם ,כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין דף ל"ט ע"א) ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה ,יש כח אל המזון הרוחני הנזכר בקיימו מצות עשה להמשך דרך צינורות שהם שס"ה גידים של הנפש להחיות הרמ"ח איברים שלה ,וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם אז יסתם הצינור הפרטי ההוא המתייחס אל אותה העבירה על ידי הזוהמה של מזון הקליפה הנדבקת שם וכשיבש הצנור גם כן מתיבש האבר ההוא אף על פי שלא יוסר לגמרי כענין מי שיחסר ממנו איזה מצות עשה אמנם יפול בו מום: חייב אדם לקיים תרי"ג מצוות כי בזה מחיה את הנפש הקדושה ומסיר את הטמאה ואז חל על הנפש השכלית אור קדושתו ית' ולכן צריך האדם לחפש בכל כחו לקיים כל תרי"ג מצות ,וכאשר יקיים איזה מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתיחס אל המצוה ההיא זוהמת הקליפה ההיא ואזי תחול עליו אבר המצוה הקדושה ההיא אחר הסתלק הזוהמה ,בסוד (יחזקאל ל"ב כ"ז) ותהי עונותם 261 על עצמותם ,כי כשזה קם זה נופל .וכמו כן כאשר תבוא לידו איזו עבירה ,ימנע מלעשותה ויכוין שעל ידי כן יסלק הזוהמה אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה ,ואז יוכל להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצינור הרוחני ,ועל ידי כן נעשית נפשו כסא ומרכבה אל קדושתו יתברך וזהו סוד האבות הן הן המרכבה. 261 הנפש היסודית בה נמצאים המידות ספר שערי קדושה -חלק א השער השני: 262 המידות אינם בנפש השכלית שהיא עיקר האדם אלא בנפש היסודית כוח הגוף הנזכרת לעיל ולכן ענין המידות קשים מן העבירות והנה ענין המדות הן מוטבעות באדם בנפש השפלה הנקראת יסודית הכלולה מארבע בחינות ,הדומם והצומחת והבהמית והמדברת .כי גם הן מורכבות מטוב ורע ,והנה בנפש הזה תלויות המדות הטובות והרעות והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית אשר בה תלויין תרי"ג מצות התורה כנזכר לעיל בשער ראשון .ולפיכך אין המדות מכלל התרי"ג מצות ,ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי"ג המצות בקיומן או בביטולם ,יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי"ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש היסודית המחוברת אל הגוף עצמו בסוד (ויקרא י"ז י"ד) כי נפש כל בשר דמ"ו בנפשו הוא ,ולפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד: חומרת המידות מן העבירות הוא כי במוט היסוד נפל כל הבניין, ולכן גם לא נמנו המידות במצוות כי הם בנפש היסודית לא בשכלית ששם המצוות ובזה תבין ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת דף ק"ה ע"ב) ,כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה ממש שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג המצות ,וכן אמרו (סוטה דף ע"א) מי שיש בו גסות הרוח הוא ככופר בעיקר וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער וכו' וכאלה רבות .והבן זה מאד ,כי להיותם עקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצות התלויות בנפש השכלית, ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מן קיום המצות עשה ולא תעשה כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל המצות: דברים מתמיהים שאמרו חז"ל בעניין המידות ובזה תבין גם כן דברים מתמיהין שאמרו רבותינו ז"ל בענין המדות ,כי הענוה ושפלות מביאין לידי רוח הקדש ושורה עליו שכינה ואמר אליהו זכור לטוב (כלה רבתי פ"ה) אין התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן ,אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן ,וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שלחו מתם (סנהדרין דף פ"א ע"ב) איזהו בן העולם הבא כל שהוא שפל ברך וענותן וכו' וכאלה רבות ,לא זכרו בהן קיום המצות אלא המדות הטובות .ושים בעיניך דברים אלו ותצליח דרכיך בלי ספק: ד' יסודות החומריים שרשים לתרי"ג אברי הגוף, כן נפשות הד' יסודות הם יסודות למידות, ובאמצעותם הנפש השכלי תקיים או תבטל את המצוות ואמנם כמו שארבעה יסודות גופניים הם שרשים שמהם נוצרו התרי"ג איברי הגוף ,כמו כן נפשות הארבעה יסודות האלו ,הם יסודות לכל מדות טובות ורעות ,אשר באמצעותם יקיימו או יתבטלו התורה והמצות שהם תרי"ג ,מארבע אותיות הוי"ה כנזכר לעיל .והמקיימן הם נפש השכלית הכלולה מארבעה היסודות רוחנים אשר משם חוצבו תרי"ג איברי הנפש ההיא. והבן זה מאד איך היסוד של קיום המצות הם על ידי מדות הטובות וכן בהפכם: בריאות הגוף הוא מהטוב שביסודות ,וחולי הגוף מהרע שבד' יסודות. כן בריאות הנפש מהטוב שבנפשות שבד' יסודות, והחולי הנפש מהרע שבצורות הד' יסודות וזה ענינם כבר נתבאר כי כל אשר עשה האלהים כלול מטוב ורע זה לעומת זה ,והנה כמו שבארבעה היסודות הגופנים הנקרא חומר היסודות מורכב מטוב ורע ומשם באים כחות קיום הגוף או תחלואיו שהם ארבע מרות ,מרה לבנה מרה ירוקה מרה שחורה מרה אדומה ,כמו כן בנפשות הנקראות צורות ,הארבעה יסודות הם על דרך זה טוב ורע ,ומהם נמשך בריאות הנפש היסודית שבאדם שהם מדות הטובות ,או תחלואיה שהם מדות הרעות הנמשכות מארבע קליפות טמאות שבנפש ההיא. בתיקון מידות הנפש היסודית 263 יתלבשו ארבע אותיות שם הוי"ה אור חיות הנפש היסודית ואז יהיו מרכבה לקדושתו יתברך בעולם העשיה. וכשיסירם מעליו יתלבשו אותיות ארבע של הוי"ה שהם אור המחיה נפש היסודית ,וגם היא והגוף שלה יהיו מרכבה אל קדושתו יתברך שבעולם העשיה ,כמו שנתבאר בנפש השכלית ממש בקיימה המצות: בעסק התורה על כל חלקיה פ,ר,ד,ס, יהיה רוחו כסא לשם הוי"ה ב"ה שבעולם היצירה , ועל ידי כוונה תהיה נשמתו כסא לשם הוי"ה שבעולם הבריאה וזכור ואל תשכח כי גם על ידי עסק התורה בארבעה פירושים שסימנם פרד"ס ,פשט ,רמז, דרוש ,סוד ,יהיה רוחו השכלי כסא אל שם הוי"ה שבעולם היצירה ,וכן על ידי המחשבה והכונה תהיה נשמתו השכלית כסא לשם הוי"ה שבעולם הבריאה: כל המידות הרעות נחלקות לארבע מינים שתלויים בארבע יסודות ונחזור בביאור ארבעה היסודות שיש אל קנין המדות .דע כי כל המדות הרעות מושרשות בארבע מדרגות נפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה ,ולכן כל המדות רעות נחלקות לארבעה מינים ,וזה פרטם: יסוד האש ממנו נמשכת הגאוה הנקראת גסות הרוח להיותו היסוד הקל וגבוה מכולם .ובכללה הכעס ,כי מפני הגאוה מתכעס האדם כשאין עושים רצונו ,ואילו היה שפל רוח ומכיר חסרונו לא היה מתכעס כלל ,נמצא כי הגאוה והכעס מדה אחת הם .ותולדותיה שלש .הקפדנות בלבו כי לולא הגאוה לא הי המקפיד בלבו ,כענין שבארנו בענין הכעס ובקשת השררה והכבוד להתגאות על הבריות .והשנאה לזולתו על היותו גדול ממנו ,וזה ענף מהגאוה גם כן: יסוד הרוח ממנו נמשך דבור הנקרא שיחה בטלה לדברים שאין בהם צורך כלל או נפשיי או גופני .ותולדותיו ארבעה .והן ,לדבר חנף ,ושקרים ,ולשון הרע ,ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בפניהם: יסוד המים ממנו תאות התענוגים כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג ,ותולדותיה שתים. החמדה ,לגזול ממון חברו ואשתו וכל אשר לו להתענג בהן .והקנאה ,כי יקנא בחברו ,אשר לו ממון רב וכיוצא להתענג בו: יסוד העפר ממנו מדת העצבות בכל פרטיו ,ותולדותיה אחת ,והוא העצלות לקיים התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני הבלי העולם הזה ,או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר ,גם עינו לא תשבע עושר: אבות המידות הם ארבע, גאווה ,שיחה בטלה ,תאוות התענוגים ,ועיצבון נמצא כי אבות כל המדות הרעות הם ארבעה ,הגאווה והכעס הנכלל ומתדבק עמה ,והשיחה בטילה ,ותאוות התענוגים ,והעצבון ,וארבעתם נמשכות מארבע קליפות היצר הרע שבנפש היסודית .והפכם הם ארבע מדות טובות נמשכות מארבעה יסודות הטוב שבנפש היסודית. והם ,הענוה שהיא תכלית השפלות ומתרחק מכל מיני כעס הבא על ידי גאוה .והשתיקה כאלם לא יפתח פיו לבד בעסק תורה ומצות או בהכרחו לקיום הגוף ולצורך כבוד הבריות ,והמיאוס בכל תענוגי הגוף ומותריו המוכרחים .והשמחה התדירית בחלקו ,כי כל דעבדין מן שמיא לטב ,וגם לזרז עצמו בתכלית השמחה בעבודת קונו וכמו שכתוב (תהלים קי"ט קס"ב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ,וכמו שאמרו רז"ל (אבות א' ט"ו) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי: המידות הרעות מעכבות את האדם מקיום מצוות, ואפילו יעשה מצוות לא יהיו לשמה 264 נמצא כי בהיות מדות הרעות קבועות באדם נמנע הוא מלקיים התורה והמצות ,וגם אם יקיימם יהיה ש לא לשם שמים ובטורח גדול ,ועליו נאמר (משלי י"א כ"ב) נזם זהב באף חזיר וגו' ,כי עוד טומאתו בו מלובש תוך הקליפות ,וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא דף ע"ה ע"ב) ,זכה נעשית לו תורתו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות. הצדיק הוא המתגבר על מידותיו, והחסיד הוא שתיקן מידותיו לגמרי ואינו תאב להם כלל וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסיר מעליו מדותיו הרעות על ידי טורח ויקיים התורה והמצות יקרא צדיק גמור ירא שמים גבור הכובש את יצרו ,וכאשר יתנהג ויורגל יותר בזה עד אשר יוסרו מעליו כל מדות הרעות לגמרי ולא תתאוה להם נפשו כלל ויקנה המדות הטובות בקנין בטבע ולא יצטרך ללחום עם היצר הרע כי גופו ונפשו היסודית מנוקים מכל סיג החומר כמו שנאמר במשה (שמות ג' ה') של נעליך מעל רגליך כנזכר בספר התקונים (תיקון ל"א ותיקון מ"ח) ,אז יתלבשו בו ארבע אותיות ההוי"ה ויהיה כסא קדוש למרכבתו יתברך וזה האיש נקרא אוהב את המקום מאהבה ונקרא חסיד גמור השלם בכל מיני השלמות: 265 266
© Copyright 2024