‫כיתה י'‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫שם היחידה‪" -‬קדושים תהיו"‬ ‫פעילות מס' ‪61‬‬ ‫היחידה על רצף המעגל‬ ‫הצורך עליו עונה היחידה‪:‬‬ ‫בחיים אנו עושים מעשים שיש בהם קדושה‪ .‬הולכים לבית הכנסת‪ ,‬מתפללים‪ ,‬מנשקים‬ ‫מזוזה‪ ,‬ועוד'‪ ,‬פעמים רבות לא ברור מה המשמעות של הקדושה במעשים האלה‪.‬‬ ‫ננסה לברר את המושג קדושה ולהבין שכל יהודי צריך ויכול להביא אותו לידי ביטוי‪.‬‬ ‫מטרות‪:‬‬ ‫‪ .6‬התלמידים יזהו את המושג קדושה ואת ביטויו בחיי היום יום שלהם‪.‬‬ ‫‪ .2‬התלמידים יכירו את הסימנים המאפיינים קדושה לעומת חולין‪.‬‬ ‫‪ .3‬התלמידים יבינו שבכוחם להביא לידי ביטוי מאפיינים אלו‪.‬‬ ‫אביזרים דרושים‪:‬‬ ‫סט תמונות‬ ‫* יש לסדר את חדר הפעילות כמעגל של כיסאות (את השולחנות לשים בצד בהפסקה)‬ ‫משך ההעברה‪ 45 :‬דק'‬ ‫מהלך היחידה‪:‬‬ ‫שלב א' – חמין רוחני סיפור ‪+‬דיון (‪ 22‬דק')‬ ‫שלב ב' –– מקום קדוש (‪ 22‬דק')‬ ‫סיכום (‪ 5‬דק')‬ ‫פתיחה עם מסר הפעילות‪:‬‬ ‫קדושה פירושה הבדלה של דבר מסוים מדברים אחרים והעלתו למדרגה רוחנית‪.‬‬ ‫הקדושה מקורה בקב"ה‪ ,‬הוא הקדוש קבע‪ ,‬שעם ישראל‪-‬עם קדוש‪ ,‬שטלית היא חפץ קדוש‪,‬‬ ‫שעשרה שמתכנסים לתפילה יש בהם קדושה ועוד‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫אחריותו של האדם היהודי להביא לידי ביטוי קדושה זו‪ ,‬אם לא יעשה כך‪ ,‬קדושה זו לא‬ ‫תיראה והאדם יוכל לחשוב שהיא לכאורה לא קיימת‪.‬‬ ‫ביחידה זו נראה איך אנחנו האנשים הפשוטים יכולים להביא לידי ביטוי קדושה‪.‬‬ ‫תקציר הקישור התורני‪:‬‬ ‫סיפור אודות רגעיו האחרונים של הרב נריה‪ ,‬ובקשתו להתקדש‪.‬‬ ‫"קדושה אני מבקש‪ .‬קודש קודשים אני מבקש‪ .‬תנו לי קדושת ארץ ישראל‪ ,‬תנו לי קדושת אהבת ישראל‪,‬‬ ‫תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל‪ .‬תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל!"‪.‬‬ ‫מהו מושג הקדושה‪ ,‬השגור כל‪-‬כך בפינו‪ ,‬השב והנזכר בברכות (אשר קידשנו במצוותיו) ובתפילות (אתה‬ ‫קדוש ושמך קדוש‪ ,‬וקדושים בכל יום יהללוך סלה)‪ ,‬וחוזר ומופיע בהקשרים נוספים‪.‬‬ ‫לשיטת הרמח"ל האדם הקדוש אינו מתנזר ומתרחק ממעשים גשמיים‪ ,‬ארציים‪ ,‬אינו בז להם ואינו מזלזל‬ ‫בחומריות‪ ,‬אלא מרומם אותה‪ ,‬מעלה אותה‪ ,‬מזכך אותה – ובמינוח שהזכרנו‪ :‬מקדש אותה‪.‬‬ ‫אדם זה 'דבק כל כך באלוקיו‪ ,‬עד שבשום מעשה לא ייפרד ולא יזוז ממנו יתברך'‪ ,‬הן אלו הרוחניים כלימוד‬ ‫תורה וכתפילה‪ ,‬והן אלו הגשמיים כאכילה‪ ,‬שתייה ואפילו שינה‪.‬‬ ‫משה רבינו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬זוכה לקדש את גופו ולהעלותו למעלה נעלה כל‪-‬כך‪ ,‬עד כדי‪-‬כך שנשמתו הטהורה‬ ‫מסרבת להתנתק מגופו הקדוש‪.‬‬ ‫"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג'‪ ,‬ו')‪ ,‬ואמרו חכמים‪ :‬כל מעשיך יהיו לשם שמיים‪ ,‬שאפילו דברים של רשות‪,‬‬ ‫כגון האכילה והשתייה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך‪ ,‬יהיו כולם לעבודת‬ ‫בוראך‪ ,‬או לדבר הגורם עבודתו (שולחן ערוך סימן רלא')‪.‬‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬כפי שלמדנו עד עתה‪ ,‬מכיר בייעודו הכלל ישראלי להקים ממלכה שתהיה ממלכת כהנים‪ ,‬יודע‬ ‫כי מחלציו ייצא עם‪ ,‬גוי – קדוש‪ .‬ממלכה ועם כאלו שביכולתם לרומם‪ ,‬להעלות‪ ,‬לזכך – לקדש – את חיי‬ ‫החולין ואת העניינים החומריים בהתאם להדרכת התורה‪.‬‬ ‫סיפור חסידי‪ :‬לאכול כדי לברך‪ ,‬ולא לברך כדי לאכול – לסיכום המהלך‪.‬‬ ‫שלב א'‪ -‬חמין רוחני‬ ‫שלב זה יעסוק ברוחניות‪ .‬רוחניות היא אמונה בקיומה של מציאות שהיא מעבר למציאות‬ ‫המוחשית שלנו‪ ,‬מציאות של אלוקים‪ ,‬של קודש‪.‬‬ ‫הקדושה לא מתחילה מאיתנו‪ ,‬אלא מהקב"ה‪ .‬כלומר הוא זה שבחר בנו מכל העמים‪ ,‬ומכאן‬ ‫ומכך מתחילה הקדושה שלנו‪ ,‬הוא זה שבחר בארץ ישראל ובכך עשה אותה לקדושה מכל‬ ‫הארצות‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא נתן בידינו את הכוח לקדש זמנים מסוימים‪ ,‬ולכן אנחנו מברכים‬ ‫מקדש ישראל והזמנים‪ ,‬כלומר הוא המקדש אותנו ('ברוך אתה ה' מקדש ישראל') ואנחנו ‪-‬‬ ‫את הזמנים ('והזמנים' בברכה)‪.‬‬ ‫הקדושה הראשונית והיכולת לקדש דבר‪-‬מה בכלל ‪ -‬היא מאת הקב"ה‪.‬‬ ‫מדריכים‪ :‬לפניכם סיפור המבוסס על סיפור שאתם ודאי מכירים‪ .‬בכל זאת הוא לא רק‬ ‫"מגוייר" אלא יש בו תוספת חשובה לעניינו‪ ,‬קראו עד הסוף‪.‬‬ ‫סיפור‪:‬‬ ‫אני כל‪-‬כך עסוק‪ ...‬אין לי זמן לרוחניות! ‪ /‬אהרן מוס‬ ‫"כבוד הרב‪ ,‬אני מאוד מעריך שהזמנת אותי להצטרף לשיעורים ולהרצאות שלך‪ ,‬אבל החיים‬ ‫שלי עסוקים מדי ואין לי זמן לרוחניות‪ .‬השבוע שלי גדוש בעבודה‪ ,‬מחויבויות משפחתיות‬ ‫‪2‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫‪,‬קצת זמן חברתי וזמן להירגע‪ .‬אני לא רואה בלוח שלי מקום פנוי לרוחניות‪ .‬אתה לא מעוניין‬ ‫שאגיע למצב של קריסת מערכות‪ ,‬נכון?"‬ ‫באחד מבתי הכנסת שמע הרב לא פעם מהמתפללים טענה זו ובאחד מן השיעורים החליט‬ ‫להתייחס לנושא וכך סיפר‪:‬‬ ‫פעם היה רב שלימד כיתת תלמידים‪ .‬הוא פתח את שיעורו ואמר‪" ,‬תלמידים יקרים‪ ,‬היום הוא השיעור האחרון‬ ‫שלנו לפני סיום הלימודים‪ .‬לכבוד אירוע מיוחד זה אני רוצה לעשות משהו שונה‪ .‬אלמד אתכם את הסוד של‬ ‫הכנת חמין טוב"‪.‬‬ ‫התלמידים היו המומים‪ .‬חמין‪ ,‬התבשיל המסורתי לשבת‪ ,‬הוא אמנם אוכל יהודי קלאסי אך הם לא ציפו מרבם‬ ‫ללמד אותם מתכונים בשיעור האחרון‪.‬‬ ‫הרב לקח סיר גדול ומילא אותו בתפוחי אדמה ובשר עד גדותיו‪ .‬לאחר מכן הוא פנה אל התלמידים‪" :‬אמרו לי‪,‬‬ ‫עכשיו שמילאתי את הסיר בתפוחי אדמה‪ ,‬האם הסיר מלא?"‬ ‫"כן‪ ,,‬הם השיבו כשהם מבולבלים‪ .‬ניכר היה שאי אפשר להכניס לסיר אף תפוח אדמה נוסף‪.‬‬ ‫בחיוך על שפתיו הוציא הרב שקית של חומוס ושפך את תוכנה לתוך הסיר‪ ,‬והחומוס החליק פנימה ברווחים‬ ‫שבין תפוחי האדמה‪" .‬ובכן"‪ ,‬אמר הרב‪" ,‬האם עכשיו הסיר מלא?" התלמידים הביטו בסיר ובפה אחד קבעו‬ ‫שהוא אכן מלא‪.‬‬ ‫בלי להסס לרגע‪ ,‬הוציא הרב שקית אורז ושפך אותה לתוך הסיר‪ .‬הגרגירים הקטנים החליקו אל תוך החרכים‬ ‫והנקיקים שבין תפוחי האדמה והחומוס‪.‬‬ ‫"עכשיו הוא מלא"‪ ,‬אמרו התלמידים‪.‬‬ ‫"באמת?" אמר הרבי והוציא את אוסף התבלינים שלו‪ .‬הוא החל לשפוך על כל הסיר כמויות נדיבות של מלח‪,‬‬ ‫פלפל‪ ,‬פפריקה ואבקת שום‪ .‬התלמידים צפו בו והיו המומים לראות כיצד התבלינים מתיישבים להם בתוך סיר‬ ‫שנראה להם מלא עד אפס מקום‪.‬‬ ‫ניכר היה כי הרב נהנה ממעשיו‪ .‬הוא שוב שאל‪" :‬האם הוא מלא עכשיו?"‬ ‫בלי להמתין לתשובה‪ ,‬לקח הרב קנקן מים ושפך את תכולתו לתוך הסיר‪ .‬לתדהמתם הגדולה של תלמידיו‪ ,‬הוא‬ ‫הצליח לצקת את כל קנקן המים לתוך הסיר בלי שאף טיפה תישפך לצדדים‪.‬‬ ‫"בסדר"‪ ,‬אמר הרב וארשת שביעות רצון נסוכה על פניו‪" .‬עכשיו הוא מלא באמת‪ ,‬נכון?" התלמידים כולם הנהנו‬ ‫לאות הסכמה‪" .‬אתם בטוחים?" דחק בהם הרבי‪" .‬אתם לגמרי בטוחים שלא אוכל להכניס עוד כלום לסיר?"‬ ‫התלמידים איבדו פתאום את הביטחון והביטו זה בזה בעצבנות‪ ,‬ולבסוף אמרו‪" ,‬הרי אי אפשר להכניס לשם‬ ‫שום דבר נוסף!"‬ ‫בחגיגיות דרמטית הרים הרב אצבע באוויר‪ ,‬הוריד אותה לאט לאט ולחץ על מתג בצד הסיר כשהוא מדליק בכך‬ ‫את גוף החימום שמתחתיו‪" .‬אתם רואים"‪ ,‬אמר הרב בנימת ניצחון‪" ,‬זה עתה מילאתי את הסיר במרכיב החשוב‬ ‫מכל – חום‪ .‬בלעדיו‪ ,‬מוטב שהסיר יהיה ריק"‪.‬‬ ‫עצר הרב והביט עמוק לתוך עיני תלמידיו ההמומים‪" .‬תלמידיי היקרים"‪ ,‬פנה אליהם לבסוף‪" ,‬אתם עומדים‬ ‫לצאת מכיתתי ולחיות חיים עסוקים‪ .‬בעולם הגדול שבחוץ‪ ,‬לא תוכלו עוד לשבת וללמוד תורה כל היום‪ .‬בהמשך‬ ‫החיים תיכנסו ללחצים של גידול משפחה ופרנסה‪ .‬אבל זכרו תמיד‪ :‬עיסוקיכם החומריים הם רק תפוחי האדמה‬ ‫והחומוס של החיים‪ .‬הרוחניות שלכם היא החום‪.‬‬ ‫"עד שהלהבה בוערת הסיר מלא ברכיבים נפרדים‪ .‬החום הוא היסוד המאחד את כולם והופכם לתבשיל אחד‪.‬‬ ‫"אם לא תשמרו על חיבור ליסוד הרוחני דרך תפילות יומיומיות‪ ,‬לימוד תורה‪ ,‬והתמקדות במשמעות האמיתית‬ ‫של חייכם‪ ,‬תהפכו בסוף לחמין קר – עסוקים מאוד‪ ,‬מלאים מאוד‪ ,‬אבל בעצם – ריקים לחלוטין‪ .‬אם תאבדו את‬ ‫הקשר עם נשמתכם‪ ,‬חיי המשפחה שלכם יסבלו‪ ,‬העבודה שלכם לא תביא לכם סיפוק‪ ,‬ואפילו לא תהיה לכם‬ ‫מוטיבציה להנאות קטנות של החיים ‪.‬‬ ‫"אבל – אם תשמרו על האש הבוערת בנשמתכם‪ ,‬אם תקפידו על סדר יום המזין את הרוח‪ ,‬אפילו אם מדובר רק‬ ‫בכמה דקות ביום – אותם רגעים בודדים יביאו חום והשראה לכל שאר הפעילויות שלכם‪ .‬חיבור רוחני מביא‬ ‫משמעות לחייכם‪ ,‬נותן לכם עוגן וכיוון‪ ,‬השראה ומוטיבציה‪ .‬הוא מחדיר את כל מעשיכם בתחושת תכלית‬ ‫ומטרה‪ ,‬ועוזר לכם להצליח בחיים"‪.‬‬ ‫"אולי אתם תוהים"‪ ,‬המשיך הרב‪" ,‬כיצד יהיה לכם זמן לכל זה? כיצד תהיו מסוגלים לשלב בין דרישות החיים‬ ‫החומריים לבין התפתחותכם הרוחנית? אתם עשויים למצוא את התשובה אם תיזכרו בחמין‪ .‬האם הבחנתם כי‬ ‫למרות שהסיר נראה מלא בתפוחי אדמה ובחומוס ואורז‪ ,‬תבלינים ומים‪ ,‬הוא לא עלה על גדותיו כשהוספתי את‬ ‫החום? אף פעם על תחשבו שהוספת רוחניות לסדר יומכם יביא לעומס יתר‪ .‬להפך‪ ,‬הדבר יחבר את כל שאר‬ ‫מרכיבי חייכם‪ ,‬כיוון שזה יזכיר לכם מדוע בכלל אתם עושים את כל הדברים האחרים הללו‪ .‬אתם עובדים כדי‬ ‫להיות מסוגלים לחיות חיי משמעות‪ ,‬אתם נישאים כדי להביא לידי ביטוי את המיטב שבכם ובנשותיכם‪ ,‬אתם‬ ‫מביאים ילדים לעולם כדי לחנכם בדרך הטוב והישר‪ ,‬אתם שומרים על הכושר כדי שיהיה לכם הכוח הדרוש כדי‬ ‫למלא את שליחותכם‪ .‬רוחניות היא החום שלא תופס מרחב‪ ,‬אלא יוצר מרחב נוסף"‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬בחיוך אוהב על שפתיו‪ ,‬סיים הרב את דבריו בדברי חוכמה‪ ,‬שאני מאמין שהן נוגעות גם‬ ‫אליכם‪" :‬אף פעם אל תחשוב שאתה עסוק מכדי שתוכל להתרכז בנשמתך‪ .‬האמת היא‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫שאינך יכול להרשות לעצמך שלא לעשות כן‪ .‬לו יברככם אלוקים שכל אחד מכם יהיה תמיד‬ ‫סיר חם של חמין"‪.‬‬ ‫שאלות לדיון‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מהי רוחניות בחיים שלנו?‬ ‫‪‬‬ ‫כמה זמן ביום בערך אנחנו מקדישים ל"רוחניות"?‬ ‫‪‬‬ ‫מה הקשר בין רוחניות לקדושה?‬ ‫‪‬‬ ‫האם חשוב לנו שתהיה רוחניות בחיים שלנו? למה?‬ ‫שלב ב' –– מקום קדוש‬ ‫התרגיל הבא מבוסס על שימוש בדרמה‪ .‬ננסה ליצור "מקום" בלי תפאורה ואביזרים רק‬ ‫בעזרת עצמינו‪ ,‬קולנו וגופינו‪ ,‬ניתן להשתמש בחפצים שקיימים בסביבה‪ .‬בהמשך יהיו‬ ‫אופציות לאותו דבר בכלים אחרים‪.‬‬ ‫שימו לב‪ :‬הדרמה היא כלי שמאפשר לחוות את הדברים ולהציף רגשות הקשורים אליהם‪ ,‬אל‬ ‫תוותרו עליו אלא אם ברור לכם שהתלמידים שלכם באמת לא יפיקו דבר משימוש בכלי זה‪.‬‬ ‫הכיתה תתחלק לשתי קבוצות של שליש ושני שליש‪.‬‬ ‫כל אחת מן הקבוצות תקבל תמונה ותצטרך ליצור את ה"מקום" המאפיין שלה‪.‬‬ ‫התמונות יהיו מנוגדות זו לזו‪ .‬כל קבוצה תתכנס בפינה אחרת‪ ,‬תקבל דקה לחשוב איך ליצור‬ ‫את המקום שקיבלו‪ .‬לאחר דקה תתחיל הקבוצה הראשונה ליצור את המקום שלה וכשזה‬ ‫יהיה ברור‪ ,‬תתחיל הקבוצה השניה ליצור את המקום שלה באותו מקום‪ ,‬כלומר למעשה‬ ‫"תפריע" לקבוצה הגדולה‪.‬‬ ‫למדריך ‪ -‬הכוונה שכל אחד מתנהג כמו ה"מקום שלו" ופיזית הם נמצאים באותו מקום וזה‬ ‫מה שימחיש את הניגוד בין המקום הקדוש למקום החולי‪.‬‬ ‫בשלב זה על המדריך לעודד כל אחת מן הקבוצות להמשיך בשלה ואף להגיב ל"הפרעה"‬ ‫מתוך המקום בו היא נמצאת‪ .‬פירוט המקומות יבהיר לכם את התרגיל‪.‬‬ ‫קבוצה גדולה – קבוצה קטנה‬ ‫‪ .6‬בית כנסת ‪-‬מול‪-‬‬ ‫‪ .2‬תנ"ך‬ ‫פאב‬ ‫‪-‬מול‪ -‬עיתון ספורט‬ ‫‪ .3‬הרב עובדיה יוסף ותלמידיו –מול‪ -‬החבר'ה‬ ‫‪ .4‬יום כיפור ‪-‬מול‪ -‬יום חול‬ ‫‪ .5‬טלית ‪-‬מול‪ -‬מפת שולחן‬ ‫לאחר כל פעם שיקבלו תמונה ויצרו אותה‪ ,‬המדריך ישאל ‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫‪‬‬ ‫מה היה ההבדל בין שתי הקבוצות?‬ ‫‪‬‬ ‫מדוע הקבוצה הגדולה התייחסה לקבוצה הקטנה כמפריעה?‬ ‫כיתה י'‬ ‫המדריך יסכם‪ :‬הקבוצה הגדולה הראתה מקום או מצב של קדושה והקבוצה הקטנה התנהגה‬ ‫בהתנהגות של חולין‪ ,‬התנהגות לא קדושה‪ .‬כעת עברו אל התמונה הבאה‪.‬‬ ‫פירוט על התמונות ויצירת המקומות‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫בית כנסת –מתפללים‪ ,‬לבד או יחד‪ ,‬כולם עושים אותו דבר‪ ,‬סדר‪ ,‬רצינות‪ ,‬מישהו‬ ‫מוביל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לעומת פאב‪ -‬רעש ‪ ,‬שתיה ואכילה‪ ,‬צחוקים‪ ,‬ריקודים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫תנ"ך – קריאה בתנ"ך או שיעור תנ"ך‪ ,‬דפדוף איטי‪ ,‬נשיקה בפתיחה וסגירת הספר‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לעומת עיתון ספורט – עלעול מהיר שגורר אחריו תגובות רועשות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הרב עובדיה יוסף ותלמידיו‪ -‬דמות מכובדת ומסביבה עוזריה תלמידיה‪ ,‬השיחה‬ ‫ביניהם שקטה ומכובדת‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לעומת החבר'ה‪ -‬פוגשים את הפמליה המכובדת ומדברים כמו החבר'ה‪ :‬מה העניינים‬ ‫וכד'‪ ,‬מלווה בצ'פחות‪...‬‬ ‫‪‬‬ ‫יום כיפור – צום‪ ,‬תפילה‪ ,‬דבקות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לעומת יום חול – עליזות‪ ,‬אכילה‪ ,‬רעש‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫טלית‪ -‬יקחו בד כלשהו‪ ,‬סוודר או משהו אחר ויתייחסו אליו כאל טלית‪.‬‬ ‫לעומת מפת שולחן – יקחו את אותו דבר עצמו וינסו להשתמש בו כמפת שולחן ‪.‬‬ ‫אם לתלמידים לא ברור איך ליצור את המקומות המדריך יוכל לעזור להם ע"י הפירוט הנ"ל‪.‬‬ ‫בד"כ התלמידים יצירתיים בעצמם‪...‬‬ ‫המדריך יסכם את התרגיל ויפתח דיון‪:‬‬ ‫ראינו שיש דברים שהם קדושים לעומת אחרים‪ .‬המדריך יכתוב על הלוח‪ :‬מקום קדוש‪ ,‬זמן‬ ‫קדוש‪ ,‬אדם קדוש‪ ,‬חפץ קדוש (תשמישי קדושה)‪.‬‬ ‫שאלות לדיון‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מה הפך אותם לקדושים לעומת האחרים?‬ ‫‪‬‬ ‫מי קבע שהם קדושים?‬ ‫‪‬‬ ‫מי הפך אותם לקדושים?‬ ‫‪‬‬ ‫לו במציאות זה היה קורה – איך היו מגיבים חברי הקבוצה הגדולה לעומת הקטנה?‬ ‫‪5‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫‪‬‬ ‫מדוע‪ ,‬מה היו מרגישים חברי הקבוצה הגדולה?‬ ‫‪‬‬ ‫איך היו מרגישים חברי הקבוצה הקטנה לו נקלעו למצב הזה בלי לדעת‪ .‬למשל‬ ‫להיכנס למקום בהתנהגות של פאב בלי שידעו שזה בעצם בית כנסת?‬ ‫‪‬‬ ‫האם יש עוד דברים שאנחנו יכולים לומר עליהם שהם קדושים?‬ ‫‪‬‬ ‫מה צריך לעשות כשפוגשים קדושה – למשל כשמגיע מועד קדוש או כשנכנסים‬ ‫למקום קדוש?‬ ‫‪‬‬ ‫למה קדושה חשובה בחיים? מה היא נותנת לנו?‬ ‫סיכום הדיון‪:‬‬ ‫קדושה היא נתון‪ ,‬קביעה של הקב"ה שבאה לידי ביטוי בהתנהגות ובמעשים שעושים או לא‬ ‫עושים במקום או במצב של קדושה‪.‬‬ ‫מקום אחד יכול להיראות קדוש או לא להיראות כזה‪ ,‬לפי איך שיתנהגו בו‪ .‬אם נראה קבוצת‬ ‫אנשים עומדת במגרש ומתפללת‪ ,‬נתייחס למקום בו הם עומדים ולרגע שהם מתפללים‪,‬‬ ‫בקדושה‪ .‬לא יעלה על דעתנו לעמוד ביניהם ולהתחיל לשיר או לצעוק או ללכת ביניהם עד‬ ‫שהם יסיימו ואז כן נעשה את כל אלה‪.‬‬ ‫כלומר האדם בעצמו‪ ,‬אנחנו בעצמינו‪ ,‬יכולים להפוך מקום או זמן לקדושים‪ .‬אנחנו מאמינים‬ ‫שאם אנחנו מתנהגים אל מקום או חפץ מסוים בקדושה שהקב"ה התכוון אליה‪ ,‬הקדושה אכן‬ ‫תרד עליו גם מלמעלה‪.‬‬ ‫מדריכים שימו לב‪ :‬מכיוון שבהמשך היחידות נעסוק בשבת מזוויות שונות‪ ,‬חשוב לנו להזכיר‬ ‫את המושג "שבת קודש" כבר מעכשיו‪.‬‬ ‫השבת למשל‪ ,‬שבת קודש‪ ,‬היא זמן קדוש‪ .‬מרגע הדלקת הנרות ועד ההבדלה‪ .‬השבת היא‬ ‫ממילא קדושה‪ ,‬זה זמן מקודש‪ .‬כדי להרגיש את זה אנחנו צריכים לעשות מעשה‪ .‬בהמשך‬ ‫נרחיב את הדיבור על שבת קודש‪.‬‬ ‫אפשרות נוספת‬ ‫כיתות בהם הכלי של הדרמה לא מתאים אפשר להניח על הרצפה כל זוג תמונות מנוגדות‬ ‫ולעבור את כל המהלך בדיון‪.‬‬ ‫סיכום‪:‬‬ ‫ביחידה זו ראינו שהקב"ה הוא מקור הקדושה והקדושה היא החיבור לרוחניות‪ .‬הרוחניות היא‬ ‫שמעלה את החיים שלנו למקום יותר גבוה מאשר רק פעילויות היום יום‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫יחד עם זאת למדנו שמי שיכול ואף עליו האחריות להביא קדושה זו לידי ביטוי זה אנחנו‬ ‫בעצמינו‪.‬‬ ‫הצעה לשיחה אישית‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫האם אתה מרגיש שבחיים שלך יש גם דברים רוחניים וקדושים?‬ ‫‪‬‬ ‫האם אתה מרגיש נוח במצבים שיש בהם קדושה למשל‪ :‬בית‪-‬כנסת‪ ,‬לבישת ציצית‪,‬‬ ‫התעטפות בטלית?‬ ‫‪‬‬ ‫האם בחיי המשפחה שלכם בבית יש מקום לרוחניות?‬ ‫‪‬‬ ‫האם היית רוצה יותר או פחות רוחניות בחיים שלך? מדוע?‬ ‫בעין תורנית – הקישור המלא‬ ‫למדריכים‪ :‬היחידה מועברת סמוך ליום פטירתו של הרב נרי'ה‪ .‬זו הזדמנות נדירה לחבר את החניכים‬ ‫בכמה מילים לדמותו המיוחדת‪ ,‬לספר סיפור‪-‬שניים אודות אישיותו (לדוגמא מהספרים שחר אורו‪,‬‬ ‫מאורות נריה ועוד) ועל היותו מחנך ודמות אב לתלמידיו‪-‬בניו ובכלל‪ ,‬ל'דור הכיפות הסרוגות' כולו‪.‬‬ ‫בי"ט בכסלו חל יום הסתלקותו של הרב משה צבי נרי'ה‪ ,‬מייסד מרכז ישיבות בני עקיבא‪ ,‬וראש ישיבת כפר‬ ‫הרוא"ה מיום היווסדה ועד פטירתו בשנת ה'תשס"ו‪.‬‬ ‫הרב פתחיה‪ ,‬בנו של הרב נרי'ה‪ ,‬מספר על הרגעים האחרונים במחיצת אביו בעודו בהכרה‪:‬‬ ‫כשנדרש אבי‪-‬מורי להפסיק מלימודו בכדי לקבל עירוי‪ ,‬הקדים ואמר‪:‬‬ ‫'כתוב בתורה 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'‪ ,‬אז אנא עשו לי את העירוי כהלכה‪.‬‬ ‫גם לתלמידים תעשו עירוי ותקיימו את הציווי‪ :‬ונשמרתם‪ ,‬חזקו את התלמידים בעירוי‪-‬נפש של קדושה‪,‬‬ ‫גבורה ואומץ!'‬ ‫ביום בו איבד את הכרתו‪ ,‬למדנו יחד מספרו של הרב חרל"פ‪ ,‬מורו ורבו של אבי‪-‬מורי לאחר פטירת הרב‬ ‫קוק‪ .‬תוך כדי לימוד‪ ,‬הרב קרא בקול‪ :‬קר לי! הזדרזתי להביא מהחדר הסמוך מספר שמיכות‪ ,‬אך אבי‪-‬‬ ‫מורי קרא לי לשוב‪ ,‬ואז שב ואמר את מילותיו האחרונות‪:‬‬ ‫"קר לי! תחממו אותי בדברי תורה! תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה‪ .‬תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל‬ ‫ולהיפרד ממנה באהבה‪ ,‬בשמחה וברצון‪.‬‬ ‫קדושה אני מבקש‪ .‬קודש קודשים אני מבקש‪ .‬תנו לי קדושת ארץ ישראל‪ ,‬תנו לי קדושת אהבת ישראל‪,‬‬ ‫תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל‪ .‬תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל!"‪ ,‬ואז קרא כמה פעמים בקול גדול‪,‬‬ ‫"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬ילדיו ונכדיו‪ ,‬קראנו יחד עמו את הפסוק‪ ,‬סיים במילים‬ ‫"נתקדש כולנו"‪ ,‬ונדם'‪.‬‬ ‫מהו מושג הקדושה‪ ,‬השגור כל‪-‬כך בפינו‪ ,‬השב והנזכר בברכות (אשר קידשנו במצוותיו) ובתפילות (אתה‬ ‫קדוש ושמך קדוש‪ ,‬וקדושים בכל יום יהללוך סלה)‪ ,‬מהי אותה הקדושה לה ייחל הרב נרי'ה כל ימי חייו‪,‬‬ ‫כפי שביקש גם ברגעיו האחרונים עלי‪-‬אדמות‪.‬‬ ‫השורש ק‪.‬ד‪.‬ש חוזר ומופיע בהקשרים נוספים‪ :‬קדיש‪ ,‬קדושה‪ ,‬קידוש על היין‪ ,‬קידוש החודש‪ ,‬שירי קודש‪,‬‬ ‫'הקדש'‪ ,‬קידושין (חתונה)‪ ,‬רוח הקודש‪ ,‬התורה הקדושה‪ ,‬המקומות הקדושים (וכמובן‪ :‬בית המקדש)‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫אישים קדושים‪ ,‬כרש"י‪ ,‬האר"י‪' ,‬אור החיים'‪ ,‬האלשיך‪ ,‬זמנים קדושים כחגים ומועדים (ואולי לזה‬ ‫התכוונו בצבא ב'זמנים זה קודש?' ‪ )...‬ועוד כהנה וכהנה‪...‬‬ ‫כמו‪-‬כן שם ה' הרגיל בשפה היומיומית הוא‪ :‬הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא (הקב"ה)‪ .‬אף כאן‪ ,‬מהי משמעות המילה‬ ‫קדוש ומהי שייכותו לשם ה'? (רעיון זה האחרון‪ ,‬יבואר אי"ה בקישור הבא)‪.‬‬ ‫בכדי להתחיל ולעמוד במשהו על מהותו של המושג הבלתי‪-‬מושג – קדושה‪ ,‬נלמד את דברי הרמח"ל בעל‬ ‫ה'מסילת ישרים' בפרק כו'‪( ,‬וכבר העירו כי פרק כו' העולה בגימטריה ‪ 62‬כשם ה'‪ ,‬ולא בכדי)‪ ,‬פרק המהווה‬ ‫את שיאה של המסילה אותה מתווה רבי משה חיים לוצאטו בספרו‪,‬‬ ‫על‪-‬פי הברייתא בשם רבי פנחס בן יאיר‪:‬‬ ‫"מכאן אמר רבי פינחס בן יאיר‪ :‬תורה מביאה לידי זהירות‪ ,‬זהירות מביאה לידי זריזות‪ ,‬זריזות‬ ‫מביאה לידי נקיות‪ ,‬נקיות מביאה לידי פרישות‪ ,‬פרישות מביאה לידי טהרה‪ ,‬טהרה מביאה לידי‬ ‫חסידות‪ ,‬חסידות מביאה לידי ענוה‪ ,‬ענוה מביאה לידי יראת חטא‪ ,‬יראת חטא מביאה לידי‬ ‫קדושה‪ ,‬קדושה מביאה לידי רוח הקודש‪ ,‬רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים"‪.‬‬ ‫למדריכים‪ :‬הפרק במלואו מצורף כנספח (לא נספח בכלל!) לקישור ליחידה‪ .‬כדאי ללמוד זאת בעיון בכדי‬ ‫לפשט ולהסביר טוב יותר את המושג‪.‬‬ ‫הרמח"ל מגדיר את האדם הקדוש בדרך הבאה‪ ,‬תוך שהוא מבחין בין קדוש לבין טהור‪:‬‬ ‫'והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש‪...‬‬ ‫(האיש) הטהור‪ ,‬מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחיים‪ ,‬והוא עצמו אינו מתכוון בהם אלא על צד‬ ‫ההכרח‪ ...‬אך לכלל קדושה לא באו‪ ,‬כי אילו היה אפשר בלתם‪ ,‬כבר היה יותר טוב‪.‬‬ ‫אך הקדוש הדבק תמיד באלוקיו‪ ,‬ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו‪ ,‬הנה‬ ‫נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה‪...‬‬ ‫כללו של דבר‪ ,‬עניין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלוקיו‪ ,‬עד שבשום מעשה אשר יעשה לא‬ ‫ייפרד ולא יזוז ממנו יתברך‪ ,‬עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא‬ ‫משתמש בהם‪ ,‬ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים'‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬מדרגת הקדושה היא הנעלה למעלה מכל המדרגות שהוזכרו בברייתא לעיל‪ .‬כלומר‪ ,‬האדם הקדוש‬ ‫זוכה למדרגתו זו אחר שהפנים ועמד בכל המדרגות שקדמו לה‪ .‬בדומה לאדם העולה במעלות הסולם‪,‬‬ ‫המסוגל לטפס ולהעפיל למעלה הבאה רק לאחר שהציב את רגליו איתנות ובטוחות על‪-‬גבי המעלה‬ ‫הקודמת‪.‬‬ ‫לשיטת הרמח"ל (וכך לומד אף הרמב"ן‪ ,‬כפי שנלמד בהמשך אי"ה‪ ,‬בדבריו 'קדש עצמך במותר לך') האדם‬ ‫הקדוש אינו מתנזר ומתרחק ממעשים גשמיים‪ ,‬ארציים‪ ,‬אינו בז להם ואינו מזלזל בחומריות‪ ,‬אלא מרומם‬ ‫אותה‪ ,‬מעלה אותה‪ ,‬מזכך אותה – ובמינוח שהזכרנו‪ :‬מקדש אותה‪ .‬הטהור‪ ,‬לעומתו‪ ,‬היה מעדיף להסתדר‬ ‫בלעדי המעשים הגשמיים‪ ,‬הוא נוקט ופועל בהם בעל‪-‬כורחו‪' ,‬אילו אפשר היה בלתם‪ ,‬כבר היה יותר טוב'‪.‬‬ ‫הוא מכיר בכך שההתמודדות עם החומריות מסובכת ומסוכנת ומבכר לעסוק ברוחניות ובעניינים‬ ‫שמיימיים‪ .‬הוא חושש כי העיסוק בדברים הגשמיים יגרום לו לנפילה רוחנית ולירידה מדבקותו‪ ,‬ולכן נרתע‬ ‫מהם ונסוג מפניהם‪ .1‬אך האדם הקדוש‪ ,‬בשונה ממנו‪ ,‬לומד מעצם בריאתנו כנשמה הנתונה בגוף‪ ,‬בשר ודם‪,‬‬ ‫כי אנו נדרשים לרומם‪ ,‬להעלות ולזכך אף אותו‪ .‬אמנם‪ ,‬הוא רואה בכך אתגר לא פשוט‪ ,‬אך הוא נכון אלי‪-‬‬ ‫קרב ומוכן להתמודדות‪ ,‬ביודעו כי זה רצון הבורא‪.‬‬ ‫אדם זה 'דבק כל כך באלוקיו‪ ,‬עד שבשום מעשה לא ייפרד ולא יזוז ממנו יתברך'‪ ,‬הן אלו הרוחניים כלימוד‬ ‫תורה וכתפילה‪ ,‬והן אלו הגשמיים כאכילה‪ ,‬שתייה ואפילו שינה‪.‬‬ ‫ַפ ִשי‪ְ --‬ל ַח ְצרֹות ה'‪:‬‬ ‫דוד המלך משורר בתהלים (פד'‪ ,‬ג')‪ :‬נִ ְכ ְס ָפה וְ גַם‪ָ -‬כ ְל ָתה‪ ,‬נ ְ‬ ‫ּוב ָש ִרי‪ --‬יְ ַרנְ נּו‪ֶ ,‬אל א‪-‬ל‪ָ -‬חי‪.‬‬ ‫ִל ִבי ְ‬ ‫‪ 1‬אכן‪ ,‬היו שהסבירו בדרך זו את חטאם של המרגלים המסרבים לעלות ארצה מהחשש שייפלו מהמדרגה הגבוהה לה‬ ‫זכו במדבר‪ ,‬מכוח ומכורח העיסוק בעשייה הגשמית הנחותה‪-‬לכאורה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫לא רק הנפש‪ ,‬הנשמה כמהה ונכספת לחצרות ה'‪ ,‬לקרבת אלוקים‪ ,‬אלא גם הגוף‪ ,‬הלב – מקור החיות‪,‬‬ ‫והבשר‪-‬ודם‪ ,‬אף הם חפצים לרנן לא‪-‬ל חי‪.‬‬ ‫המדרש בדברים רבה‪ ,‬פרשה יא'‪ ,‬סימן י' מצייר בפנינו דיאלוג שנערך בין נשמתו של משה רבנו עליו‪-‬השלום‬ ‫ָמת ָשם מ ֶֹשה ֶע ֶבד‪-‬ה'‪ְ ,‬ב ֶא ֶרץ מֹוָאב‪ַ --‬על‪-‬‬ ‫לבין הקב"ה שבא לקחתה ביום פטירתו‪ .‬בדברים לד'‪ ,‬ה' נאמר‪ַ :‬וי ָ‬ ‫ִפי ה'‪ .‬הייתה זו מיתת‪-‬נשיקה הייחודית ליחידי‪-‬סגולה‪ .‬המדרש מתאר מהו תוכן השיחה‪ ,‬וממנו ניתן ללמוד‬ ‫מעט על מדרגתו וקדושתו של משה רבינו‪ ,‬שגבהו אף למעלה מאלו של המלאכים‪.‬‬ ‫משה רבינו זוכה לקדש את גופו ולהעלותו למעלה נעלה כל‪-‬כך‪ ,‬עד כדי‪-‬כך שנשמתו הטהורה מסרבת‬ ‫להתנתק מגופו הקדוש‪ .‬הוא זוכה בפרשת וזאת הברכה לתארים 'איש האלוקים' ו'עבד ה''‪ ,‬בכך שרומם‬ ‫את אישיותו בכל רבדיה‪ ,‬והביאה לקרבת אלוקים שאין דומה לה‪.‬‬ ‫אולי לכך גם מכוונת האמירה החסידית המובאת בשם רבי לייב איגר ששב מבית המדרש בקוצק וסיפר‬ ‫לאביו‪ ,‬רבי שלמה איגר‪ ,‬כי למד שם שלושה דברים‪ :‬שאדם הוא אדם‪ ,‬ומלאך הוא מלאך‪ ,‬וכי אם האדם‬ ‫רוצה‪ ,‬הוא יכול להיות אף למעלה ממלאך‪.‬‬ ‫למדריכים‪ :‬כבדרך אגב‪ ,‬כדאי להדגיש לחניכים שאין הכוונה לדו‪-‬שיח שהתנהל בפועל‪ ,‬אלא ישנה כאן‬ ‫אמירה רוחנית המובאת בצורה סיפורית‪ ,‬כדרכו של מדרש‪ ,‬בכדי לסבר את האוזן השומעת‪ .‬ניתן כמובן‬ ‫לספר את המדרש בדרך ציורית‪-‬משהו‪ ,‬תוך שהקב"ה קורא לנשמת משה‪ :‬נשמה‪..‬‬ ‫'באותה שעה קרא הקב"ה לנשמת משה מתוך גופו‪ .‬אמר לה‪ :‬בתי מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו‬ ‫של משה‪ ,‬עכשיו הגיע קצך לצאת – צאי‪ ,‬אל תאחרי! אמרה לפניו‪ :‬רבונו של עולם יודעת אני שאתה אלוה‬ ‫כל הרוחות וכל הנפשות‪ ,‬נפש החיים והמתים מסורין בידך‪ ,‬ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו‬ ‫של משה מאה ועשרים שנה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬האם יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה שלא נראה בו רוח‬ ‫סרוחה מעולם ולא רמה ותולעה? לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו! אמר לה הקב"ה‪ :‬נשמה‪,‬‬ ‫צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים‪ ,‬ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים‬ ‫ושרפים וגדודים‪ .‬אמרה לפניו‪ :‬ריבונו של עולם! מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עוזה ועזאל‬ ‫וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע‪ ,‬אבל בן עמרם מיום‬ ‫שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר‪' :‬ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח‬ ‫כי אשה כשית לקח'‪ .‬בבקשה ממך! תניחני (תשאירני) בגופו של משה!‬ ‫באותה שעה נשקו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה'‪.‬‬ ‫סימן רלא' בשולחן ערוך חלק אורח חיים מכיל סעיף אחד בלבד‪ ,‬אך יסודי מאין כמותו‪:‬‬ ‫"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג'‪ ,‬ו')‪ ,‬ואמרו חכמים‪ :‬כל מעשיך יהיו לשם שמיים‪ ,‬שאפילו דברים של‬ ‫רשות‪ ,‬כגון האכילה והשתייה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך‪ ,‬יהיו‬ ‫כולם לעבודת בוראך‪ ,‬או לדבר הגורם עבודתו‪ .‬שאפילו היה צמא ורעב‪ ,‬אם אכל ושתה להנאתו – אינו‬ ‫משובח‪ ,‬אלא יתכוון שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו‪ .‬וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד‬ ‫במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים‪ ,‬אם עשה להנאת עצמו – להשלים חפצו ותאוותו – אינו משובח‪,‬‬ ‫אלא אם כן עשה לשם שמיים‪.‬וכן בשכיבה‪ ,‬אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא‬ ‫יתגרה בשינה לענג עצמו‪ ,‬אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו – אם עשה להנאת‬ ‫גופו אינו משובח; אלא יתכוון לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות‪ ,‬שלא תיטרף דעתו‬ ‫בתורה מחמת מניעת השינה‪ .‬וכן בתשמיש האמורה בתורה‪ ,‬אם עשה להשלים תאוותו או להנאת גופו‬ ‫– הרי זה מגונה‪ .‬ואפילו אם נתכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו – אינו משובח‪,‬‬ ‫אלא יתכוון שיהיו לו בנים לעבודת בוראו‪ ,‬או שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא‬ ‫לעבודתו‪.‬‬ ‫המימרא הקצרה 'בכל דרכיך דעהו'‪ ,‬הנאמרת על ידי החכם מכל אדם‪ ,‬זוכה להרחבה ולהגדרות‬ ‫ברורות ומפורטות במשנתו של בעל ה'שולחן ערוך'‪ .‬במילים אלו מקופל אורח חיים שלם‪ ,‬מעשים‪,‬‬ ‫הנהגות‪ ,‬דעות והשקפות‪ .‬האדם נדרש‪ ,‬והדבר אכן ביכולתו‪ ,‬לדעת ולהתחבר לקב"ה בכל דרכיו‪ ,‬בכל‬ ‫מעשיו – הרוחניים והגשמיים כאחת‪ .‬אם תרצו‪ ,‬ניתן לערוך שולחן לארוחת צהריים רגילה‪ ,‬עם בשר‬ ‫ודגים וכל מיני מטעמים‪ ,‬ושולחן זה‪ ,‬המלא במאכלים גשמיים כל‪-‬כך‪ ,‬ש'עולם הזה' ניבט מכל פינה בו‪,‬‬ ‫יהיה שולחן הערוך לפני הקב"ה‪' .‬וידבר אלי זה השולחן – אשר לפני ה''‪ ,‬כנאמר ביחזקאל מא'‪ ,‬כב'‪,‬‬ ‫וכאמור בסוף הפסוקים הקודמים לזימון בברכת המזון נוסח עדות המזרח‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫בפרשת תולדות קראנו לאחרונה על הולדתם של יעקב ועשו‪ .‬התורה מלמדת כי הריונה של רבקה‬ ‫לאחר שנות עקרות רבות‪ ,‬היה רווי מכאובים וחבלים קשים ולא טבעיים‪ ,‬ויתרוצצו הבנים בקרבה‪,‬‬ ‫וברצותה לברר מהו טבעו של העובר שהיא נושאת ברחמה‪ ,‬התבשרה כי 'שני גויים בבטנה ושני‬ ‫לאומים ממעיה ייפרדו'‪ ,‬אלו יעקב ועשו‪.‬‬ ‫אחד הפירושים במדרש המובא ברש"י על אתר‪( ,‬הפירוש השני‪ ,‬ליתר דיוק) מעורר למחשבה ולשאלה‪.‬‬ ‫'ויתרוצצו' – לשון ריצוץ ומאבק (ולא ריצה‪ ,‬כפירוש הקודם)‪ ,‬שהיו מתרוצצים ומריבים בנחלת שני‬ ‫עולמות‪ .‬ובעצם‪ ,‬מאבק זה נראה תמוה ומוזר‪ .‬והלא אם יעקב חפץ בעולם הבא ובחיי הרוח‪ ,‬ועשו‬ ‫לעומתו רוצה בכל מאודו בעולם הזה‪ ,‬בחומריות ובארציות‪ ,‬אם כך הוא – הרי שאין ביניהם כל ויכוח!‬ ‫על מה ולמה ההיאבקות והמריבה?‬ ‫בכדי להשיב על השאלה יש לדייק בלשון המדרש‪ :‬שניהם רוצים את שני העולמות גם יחד! הן יעקב‬ ‫והן עשו רוצים גם את החומר וגם את הרוח! אך הקרב ביניהם ניטש בסיב השאלה למי הבכורה –‬ ‫האם הרוח תדריך ותכוון את החומר‪ ,‬כדרכו של יעקב אבינו‪ ,‬או שמא להפך – הגוף‪ ,‬תאוותיו ויצריו‬ ‫יעמדו במרכז והרוחניות תהיה סרך‪-‬עודף‪ ,‬כלי שרת בידו ותו לא‪.‬‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬כפי שלמדנו עד עתה‪ ,‬מכיר בייעודו הכלל ישראלי להקים ממלכה שתהיה ממלכת כהנים‪,‬‬ ‫יודע כי מחלציו ייצא עם‪ ,‬גוי – קדוש‪ .‬ממלכה ועם כאלו שביכולתם לרומם‪ ,‬להעלות‪ ,‬לזכך – לקדש –‬ ‫את חיי החולין ואת העניינים החומריים בהתאם להדרכת התורה‪ .‬זהו האידיאל לשמו ולמענו הוא‬ ‫נאבק עם עשו מראשית ועד אחרית‪ ,‬נתינת הבכורה לרוח על החומר‪ ,‬אך‪ ,‬כאמור‪ ,‬מבלי לזלזל בו‬ ‫ולבטלו מכל וכל‪ ,‬אלא מהמגמה לרוממו ולקדשו‪.‬‬ ‫ולסיום‪/‬סיכום‪ ,‬איך אפשר בלי סיפור טוב‪...‬‬ ‫חסידים מספרים כי בסיומו של אחד ה'טישים' הובאו לשולחן האדמו"ר תפוחים עסיסיים בכדי שהרב‬ ‫יברך על אחד מהם‪ .‬דעתו של אחד החסידים לא הייתה נוחה מכך שה'רבי' הנתפס בעיניו כמלאך‬ ‫וכמנותק מכבלי הגשמיות‪ ,‬אוכל תפוח כאחד האדם‪ .‬האדמו"ר שהבחין באכזבתו של החסיד ובמבטו‬ ‫התוהה‪ ,‬קרא לו לאחר מכן וביאר את הנהגתו‪:‬‬ ‫יודע אתה מה ההבדל ביני לבינך? אתה אוכל תפוח ואף אני אוכל תפוח‪.‬‬ ‫אך אתה‪ ,‬מברך – כדי לאכול‪ ,‬ואילו אני – אוכל – כדי לברך!!!‬ ‫‪11‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫נספח – מסילת ישרים פרק כו' – בביאור מידת הקדושה‬ ‫עניין הקדושה כפול הוא‪ ,‬דהיינו‪ :‬תחילתו עבודה וסופו גמול‪ ,‬תחילתו השתדלות וסופו מתנה‪.‬‬ ‫והיינו‪ :‬שתחילתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו‪ ,‬וסופו מה שמקדשים אותו‪ ,‬והוא משאמרו חז"ל‬ ‫(יומא ל"א)‪ :‬אדם מקדש עצמו מעט ‪ -‬מקדשים אותו הרבה‪ .‬מלמטה ‪ -‬מקדשים אותו מלמעלה‪.‬‬ ‫ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה‬ ‫באלקיו‪ ,‬ועל דרך זה נקראו הנביאים מלאכים‪ ,‬כעניין שנאמר באהרן (מלאכי ב')‪ :‬כי שפתי כהן‬ ‫ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא‪ .‬ואומר (ד"ה ב' ל"ו)‪ :‬ויהיו מלעיבים‬ ‫במלאכי אלהים וגו'‪ ,‬ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו הנה לא‬ ‫תזוז נפשו מדביקותה העליון‪ ,‬וכעניין שנאמר (תהלים ס"ג)‪ :‬דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך‪.‬‬ ‫ואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה כי כבד הוא ממנו‪ ,‬כי סוף סוף‬ ‫חומרו הוא בשר ודם‪ ,‬על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה‪ ,‬כי מה שיוכל האדם לעשות הוא‬ ‫ההשתדלות ברדיפת הידיעה האמתית והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה‪ ,‬אך הסוף הוא‬ ‫שהקב"ה ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה‪ ,‬וישרה עליו קדושתו ויקדשהו‪ ,‬ואז יצלח בידו‬ ‫זה הדבר‪ ,‬שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות‪ ,‬כי מה שהטבע מונע ממנו יעזרהו‬ ‫יתברך וסיועו יתן לו‪ ,‬וכעניין שנאמר (תהלים פד'‪ ,‬יב')‪ :‬לא ימנע טוב להולכים בתמים‪,‬‬ ‫ועל כן אמרו במאמר שזכרתי אדם מקדש עצמו מעט שהוא מה שיוכל האדם לקנות בהשתדלותו‪.‬‬ ‫מקדשים אותו הרבה שהוא העזר שעוזר אותו ה' יתברך וכמו שכתבנו‪.‬‬ ‫והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה‬ ‫ממש‪ ,‬וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה‪ ,‬ואמרו ז"ל (ספרא)‪ :‬כהנים אוכלים‬ ‫ובעלים מתכפרים‪ ,‬ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש‪ :‬הטהור‪ ,‬מעשיו החומרים אינם לו‬ ‫אלא הכרחיים‪ ,‬והוא עצמו אינו מתכוון בהם אלא על צד ההכרח‪ ,‬ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג‬ ‫הרע שבחומריות ונשארים טהורים‪ ,‬אך לכלל קדושה לא באו‪ ,‬כי אילו היה אפשר בלתם‪ ,‬כבר היה‬ ‫יותר טוב‪.‬‬ ‫אך הקדוש הדבק תמיד לאלוקיו‪ ,‬ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו‬ ‫ויראתו‪ ,‬הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה‪ ,‬והנה איש‬ ‫כזה הוא עצמו נחשב כמשכן‪ ,‬כמקדש‪ ,‬וכמזבח‪ ,‬וכמאמרם זכרונם לברכה‪ :‬ויעל מעליו אלקים‪,‬‬ ‫האבות הן הן המרכבה‪ ,‬וכן אמרו (רש"י בראשית ז)‪ :‬הצדיקים הן הן המרכבה‪ ,‬כי השכינה שורה‬ ‫עליהם כמו שהיתה שורה במקדש‪ ,‬ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי‬ ‫האישים‪ ,‬כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח‬ ‫כיוון שהיו נקרבים לפני השכינה‪ ,‬וכל כך יתרון היה להם בזה‪ ,‬עד שהיה כל מינם מתברך בכל‬ ‫העולם‪ ,‬וכמאמרם ז"ל במדרש‪ ,‬כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל‪ ,‬עילוי הוא למאכל‬ ‫ההוא ולמשתה ההוא‪ ,‬וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש‪.‬‬ ‫והוא העניין שאמרו עליו חז"ל (כתובות ק"ה)‪ :‬כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים‪ .‬וכן‬ ‫אמרו (יומא ע"א)‪ :‬ימלא גרונם של תלמיד חכם יין במקום נסכים‪ ,‬ואין הדבר הזה שיהיו‬ ‫התלמידי‪-‬חכמים להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן‪ ,‬אלא‬ ‫העניין הוא לפי הכוונה שזכרתי‪ ,‬כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם‬ ‫ממש כמקדש וכמזבח‪ ,‬מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש‪ ,‬והנה הנקרב‬ ‫להם כנקרב על גבי המזבח‪ ,‬ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו‬ ‫מנסכים לתוכם יין)‪ .‬ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים‬ ‫לקדושתו יתברך‪ ,‬הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק‪ ,‬וכבר הזכירו‬ ‫חז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין דף צא')‪ :‬אר"י מלמד שנתקבצו כולן‬ ‫והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו‪.‬‬ ‫כללו של דבר עניין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלוקיו‪ ,‬עד שבשום מעשה אשר‬ ‫יעשה לא ייפרד ולא יזוז ממנו יתברך‪ ,‬עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד‬ ‫מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם‪ ,‬ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים‬ ‫גשמיים‪ .‬ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך‪ ,‬ורוממותו וקדושתו‪ ,‬עד‬ ‫שיימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה‪ ,‬וכבר אמרתי שאין‬ ‫האדם יכול לעשות בזה מצדו‪ ,‬אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו‪ ,‬וזה אחר שכבר ימצאו בו כל‬ ‫המידות הטובות שזכרנו עד הנה מתחלית הזהירות ועד יראת החטא‪ ,‬בזאת יבא אל הקודש‬ ‫‪11‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫ויצליח‪ ,‬שהרי אם הראשונות חסרות ממנו‪ ,‬הרי הוא כזר ובעל מום שנאמר בו וזר לא יקרב‪ ,‬אך‬ ‫אחרי הכינו את עצמו בכל הכנות אלה‪ ,‬אם ירבה לידבק בתוקף האהבה ועוצם היראה בהשכלת‬ ‫גדולתו יתברך ועוצם רוממותו‪ ,‬יפריד עצמו מענייני החומר מעט מעט‪ ,‬ובכל פעולותיו ובכל‬ ‫תנועותיו‪ ,‬יכוון לבבו אל מצפוני ההתדבקות האמיתי‪ ,‬עד שיערה עליו רוח ממרום וישכין הבורא‬ ‫יתברך את שמו עליו כמו שעושה לכל קדושיו‪ ,‬ואז יהיה כמלאך ה' ממש וכל מעשיו אפילו השפלים‬ ‫והגשמיים ‪ -‬כקרבנות ועבודות‪.‬‬ ‫והנך רואה שדרך קניית זאת המדה הוא על ידי רוב הפרישה‪ ,‬והעיון העצום בסתרי ההשגחה‬ ‫העליונה ומצפוני הבריאה‪ ,‬וידיעת רוממותו יתברך ותהילותיו עד שיתדבק בו דבקות גדול וידע‬ ‫לכוון מחשבתו בהיותו הולך ומשתמש בדרכים הארציים כמו שהיה ראוי לכהן שיתכוין בעודו‬ ‫שוחט הזבח או מקבל דמו או זורקו עד שימשיך בזה הברכה ממנו יתברך החיים והשלום‪ ,‬וזולת‬ ‫זה אי אפשר שישיג מעלה זו ויישאר על כל פנים חומרי וגשמי ככל שאר בני אדם‪.‬‬ ‫והנה מה שעוזר להשגת המדה הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה כדי שבהעדר המטרידים‬ ‫תוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא‪.‬‬ ‫מפסידי המידה הם חסרון הידיעות האמתיות ורוב החברה עם בני האדם כי החומריות מוצא את‬ ‫מינו וניעור ומתחזק‪ ,‬ונשארה הנפש לכודה בו ולא תצא ממאסרה‪ ,‬אך בהיפרדו מהם והישארו לבד‬ ‫ויכין עצמו אל השראת קדושתו‪ ,‬הנה בדרך שרוצה לילך בה יוליכוהו‪ ,‬ובעזר האלוקי אשר יותן לו‬ ‫תתגבר נפשו בו ותנצח את הגופניות‪ ,‬ותדבק בקדושתו יתברך ותשלם בו ומשם יעלה אל מעלה‬ ‫גבוהה יותר‪ ,‬והוא הרוח הקדש שכבר תגיע השכלתו להיות למעלה מחק האנושי‪ ,‬ויוכל להגיע‬ ‫דביקותו אל מעלה כל כך גדולה שכבר יימסר בידו מפתח של תחיית המתים כמו שנמסר לאליהו‬ ‫ולאלישע שהוא מה שמורה על עוצם ההתדבקות בו יתברך שבהיות הוא יתברך שמו מקור החיים‪,‬‬ ‫הנותן חיים לכל חי‪ ,‬וכמאמרם זכרונם לברכה (תענית ב')‪ :‬ג' מפתחות לא נמסרו ביד שליח מפתח‬ ‫תחיית המתים וגו'‪ ,‬הנה הדבק בו יתברך דביקות גמור יוכל למשוך ממנו יתברך אפילו משך‬ ‫החיים עצמם‪ ,‬שהוא מה שמתייחס לו בפרט יותר מן הכל וכמו שכתבתי‪ ,‬והוא מה שסיים‬ ‫הברייתא וקדושה מביאה לידי רוח הקודש‪ ,‬ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים‪.‬‬ ‫לעיון נוסף‪:‬‬ ‫הספר 'קדושת ישראל' מאת הרב יעקב ישראל לוגאסי‪.‬‬ ‫החוברת 'תכלת מרדכי' לפרשת אחרי מות קדושים‪ ,‬מאת הרב מרדכי אלון‪.‬‬ ‫שיחת 'מדינת הקדושים תהיו'‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫‪ 62‬תמונות – למינציה‪ ,‬צ‪A4 ,‬‬ ‫ב‪66.6 .‬‬ ‫‪13‬‬ ‫יחידה ‪ – 66‬קדושים תהיו‬ ‫כיתה י'‬ ‫‪14‬‬