הריון ולידה ביהדות

‫הריון ולידה ביהדות‬
‫נעה רחל בן דוד‬
‫נעה בן דוד‪ -‬מדריכת הכנה ללידה‪ ,‬מנחת סדנאות העצמה נפשית ורוחנית‬
‫ללידה‪ ,‬תומכת לידה (דולה)‪.‬‬
‫מרכז בראשית‪ -‬ההזדמנות להתחבר לכוחות שבך‪www.noab.co.il -‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫מבוא – בראשית ברא‬
‫‪5‬‬
‫פרק ‪ – 1‬ההיריון במחשבה וההלכה היהודית‬
‫‪8‬‬
‫פרק ‪ – 2‬שינוים פיזיולוגים ונפשיים בהריון וההתמודדות עמם‬
‫‪12‬‬
‫פרק ‪ – 3‬התפתחות העובר‬
‫‪18‬‬
‫פרק ‪ – 4‬בדיקות בהריון‬
‫‪27‬‬
‫פרק ‪ – 5‬מנהגים‪ ,‬סגולות והלכות בהריון ולקראת לידה‬
‫‪32‬‬
‫פרק ‪ – 6‬המלווים את היולדת – תפקידם ומקומם‬
‫‪39‬‬
‫פרק ‪ – 7‬הלידה במחשבה ובהלכה יהודית‬
‫‪44‬‬
‫פרק ‪ – 8‬כאבי הצירים והלידה – התמודדות ודרכי הקלה‬
‫‪55‬‬
‫פרק ‪ – 9‬התערבות במהלך הלידה – רפואית‪ ,‬טבעית וסגולות‬
‫‪63‬‬
‫פרק ‪ – 15‬האם והוולד בזמן משכב לידה‬
‫‪68‬‬
‫פרק ‪ – 11‬תפילות להריון‪ ,‬ללידה ולאחריה‬
‫‪74‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫‪94‬‬
‫מבוא‬
‫בראשית ברא‬
‫בראשית ברא – במילים אלו נפתח התנ"ך! כל אדם שפותח את התורה ומגמתו דבקות במידותיו‬
‫של הקב"ה רואה לנגד עיניו כי התגלותו ופעולתו הראשונה של הקב"ה הינה בריאת דומם‪-‬צומח‪-‬‬
‫חי ובראשם האדם‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בסיס המחשבה היהודית קוראת לאדם להיות שותף לבורא בהמשכיות הבריאה‪ .‬בגמרא‬
‫מתוארת הולדת אדם כשותפות בין שלושה – "שלושה שותפים באדם הקב"ה אביו ואמו"‪ .‬הדגשת‬
‫רעיון זה של הולדת ילד כהמשך הבריאה אפשר לראות במאמר הבא‪ :‬אמר ר' שמלאי‪ :‬לשעבר‬
‫‪2‬‬
‫אדם נברא מן האדמה‪ ,‬חוה נבראה מאדם‪ ,‬מכאן ואילך "כצלמנו בדמותנו" ‪ ,‬לא איש בלא אישה‪,‬‬
‫ולא אישה בלא איש‪ ,‬ולא שניהם בלא שכינה‪.‬‬
‫הברכה הראשונה לאדם‪ ,‬שהיא גם הציווי ההלכתי הראשון בתורה כולה (אשר ניתן מיד לאחר‬
‫‪3‬‬
‫תאור בריאת האדם) היא מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ" ‪ .‬ציווי זה אינו מיוחד דווקא‬
‫ליהודים אלא הינו חלק ממצוות בני נוח‪ ,‬כך שכל אדם באשר הוא ‪ -‬מצווה בו‪ .‬כלומר גם דרך‬
‫ההלכה הקב"ה מדריך אותנו בכך שהבאת צאצאים לעולם אינה רק מימוש עצמי אלא קודם כל‬
‫תפקיד ושליחות מרכזים בחיי האדם‪.‬‬
‫מעניין בהקשר זה להדגיש שבמצווה זו מחויב רק הגבר מאחר שהתורה שדרכיה דרכי נעם לא‬
‫תחייב אשה להיכנס לסכנת הריון ולידה‪ 4‬ולסבל הכרוך בהם‪ .‬אשה שמוכנה לכך עושה בזה חסד‬
‫עם עם ישראל‪ .5‬כדברי הרב בר‪-‬שאול‪" 6‬בעיקר בעת ההריון – חיי האשה הם וויתור למען מישהו‬
‫אחר"‪ ,‬האם וויתור זה הוא ללא גבול? האם מטבע זו של וויתורים פירושה דמים עד תום? כשרצו‬
‫חכמים ללמדנו להמס את ליבה של יולדת במילים של נועם‪ ,‬כך הייתה לשון חכמים שבפיהם‪:‬‬
‫"ממסמסין נפש של חיה‪ ,‬ואומרים לה בשעת הלידה‪ ,‬אל תיראי"‪ .7‬לכן גם נקראת היולדת בשם‬
‫"חיה"‪ ,‬כמו "כי חיות הנה"‪ .8‬פגישה זו שבין האשה החיה את חייה‪ ,‬מעצמה אל עצמה‪ ,‬חי הנושאת‬
‫את עצמה‪ ,‬לבין האשה כ"חיה"‪ ,‬במובן של יולדת – פגישה זו יוצרת את השאלה‪ :‬מה קודם למה –‬
‫האשה כחיה‪ ,‬קיימת‪ ,‬או האשה כ"חיה"‪ ,‬יולדת? ועד כמה קודם זה לזה? במצב של התנגשות‬
‫פיזית נפשית ורוחנית‪ .9‬את התשובה בפועל נותן כל זוג על פי רצונו‪ ,‬יכולתו‪ ,‬דבקותו בה' וכמובן‬
‫רצון ה'‪ .‬כגודל הקושי כן גודל חשיבות וגדולת הבאת ילדים לעולם‪.‬‬
‫במחשבה היהודית בדרכים ומקומות רבים מוסבר העניין שדרך הולדת ילדים האדם זוכה לגלות‬
‫את שם ה' בעולם (מאחר שהאדם נברא בצלם אלוקים) ולהביא נשמה טהורה שתפעל לגילוי שם‬
‫ה' בעולם‪.‬‬
‫‪ 1‬נידה ל"א‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 2‬ב"ר ח'; לק"ט‪.‬‬
‫‪ 3‬בראשית א'‪ ,‬כ"ח‪.‬‬
‫‪ 4‬תוס' כתובות פ"ג עב‪.‬‬
‫‪ 5‬הרב בר שאול‪ ,‬מין הבאר פ' תזריע‪.‬‬
‫‪ 6‬הרש"ר הירש‪.‬‬
‫‪ 7‬ב"ר פ"ב‪.‬‬
‫‪ 8‬שמות א'‪ ,‬י"ט‪.‬‬
‫‪ 9‬הרב שפרן‪ ,‬בדיונים בכנס מכון פוע"ה‪.‬‬
‫גם מאמר חז"ל‪" 10‬אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מהגוף" – מדגיש את חשיבות הורדת‬
‫נשמות ישראל לעולם כתלוי וקשור לביאת משיח‪.‬‬
‫חשיבות ההולדה כה רבה עד כדי כך שנאמר בגמרא‪" 11‬כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה חייב‬
‫מיתה"‪ .‬ללא ספק זה אחד מבסיסי הדבקות בקב"ה אשר מופיע לאורך התנ"ך‪ ,‬המחשבה‬
‫והחסידות היהודית‪ .‬לא כאן המקום להרחיב בחשיבות הגדולה ובגדרי הולדת ילדים‪ ,‬אך כדי‬
‫להבין את היחס להריון ולידה יש להבין את מרכזיות העניין ביהדות‪ .‬כך ניתן להבין את היחס‬
‫הנכון והחשיבות לדרך בה בחר הקב"ה לשתף אותנו בבריאה – דרך יחסי האישות‪ ,‬ההריון‬
‫והלידה‪.‬‬
‫בחינת המנהגים והאמונות הרבות הקשורים להריון והלידה מעלה שככל שמנהגים ואמונות אלו‬
‫מרובים ומגוונים מאוד‪ ,‬הם מצטרפים לאחדות מפתיעה ומהווים מרכיבים של בניין מושלם‬
‫והרמוני להפליא‪ .‬אין ספק שחלק ממנהגים אלה תואמים את מנהגי התרבויות הכלליות באותו‬
‫מקום ותקופה אבל הם מבטאים גם מציאות תרבותית מיוחדת של עם ישראל‪ ,‬מציאות הטעונה‬
‫ערכים‪ ,‬אידיאולוגיה והשקפת עולם ייחודית‪ .‬התינוק שבא לעולם ממשיך שרשרת‪ ,‬קו‪-‬חיים‬
‫שמתחיל לפני הלידה ונמשך גם אחרי המוות‪ .‬המלחמה לקיומו נגד כוחות הרע מסתייעות בנכסים‬
‫מסורתיים (אליהו הנביא מלאך הברית ותפילות)‪ ,‬סגולות שונות‪ ,‬ובגיוס משאבים שעולם הטבע‬
‫מעמיד לרשות בני אדם‪.‬‬
‫בשורת התינוק‪ ,‬משמחת ככל שתהיה באופן פרטי‪ ,‬מהווה מאורע שעובר את המסגרת המשפחתית‬
‫והופך לנחלת כלל החברה והאומה‪ .‬התינוק מצטרף לא רק לתא המשפחתי אלא למסגרת רחבה‬
‫יותר‪ .‬בואו‪ ,‬קיומו וחייו גם הם פרי המאמץ של הקהילה ולא רק של הוריו‪ .‬במלחמה בעקרות‬
‫ובשמירת חייו של התינוק שותפים לא רק ההורים אלא גם סביבתם הקרובה‪ .‬היחס הינו כי בואו‬
‫של התינוק מבטיח קיום ושם לא רק למשפחה אלא לעם היהודי והוא מסמל את ההמשכיות וגם‬
‫האפשרות למימוש מאווייה של האומה היהודית‪.‬‬
‫בעבודה זו בחרתי להתמקד בהריון ובלידה בראיה יהודית הן מבחינה גופנית – עצות‪ ,‬הלכות‬
‫וסגולות הנוגעות לבריאות האשה לעתים בהשוואה להדרכת הרפואה בימנו‪.‬‬
‫הן מבחינה נפשית – פסיכולוגית וכמובן מבחינת המשמעות הרוחנית לאם ולוולד של תקופה זו‪.‬‬
‫בחרתי במהלך העבודה לסקור מקורות רבים אשר לא תמיד הצלחתי מקוצר היריעה וחסרון‬
‫בידיעות שלי להעמיק בהם כפי שהיה ראוי‪ .‬אך בהחלט ניתן לראות מריבוי מראה המקומות כי‬
‫הנושא רחב מני ים ויש מקום להרחיב – מעבר לנכתב‪.‬‬
‫יהי רצון שכתיבת וקריאת עבודה זו יתנו לי ולכל המעוניינות בכך כוחות להמשיך ולגלות את שם‬
‫ה' בעולם מתוך שמחת יצירה ואמונה תמימה לאורך כל הדרך ‪...‬‬
‫‪ 10‬יבמות סב‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 11‬יבמות ס"ד‪.‬‬
‫פרק ‪1‬‬
‫ההריון במחשבה וההלכה היהודית‬
‫בתנ"ך‬
‫‪12‬‬
‫לראשונה בתנ"ך מופיע ההריון כעונש לאשה (עקב חטא האכילה מעץ הדעת)‪ .‬מכך ניתן לראות‬
‫שדווקא תחום זה של עיבור הריון ולידה הינו תפקידה המרכזי של האשה ולכן דווקא בו נענשה‬
‫(כפי שהגבר נענש בקללת האדמה‪ ,‬עיקר תפקידו)‪ .‬ניתן לראות כי בעקבות העונש קיבלה שם (שם‬
‫= מהות) נוסף המבטא את המוקד החדש באישיותה – "חוה – כי היא הייתה אם כל חי"‪( 13‬מאחר‬
‫שה‪-‬י' וה‪-‬ו' מתחלפות בעברית‪ ,‬חוה מלשון חיה – נותנת חיים‪ .)14‬כמו כן ניתן ללמוד כי בעולם‬
‫אידיאלי אין ההריון אמור להיות בעצב ואכן נשים צדקניות‪ 15‬לא סובלות בהריון‪ ,‬וכן לעתיד לבוא‬
‫אשה נפקדת‪ ,‬הרה ויולדת באותו יום‪ ,‬כך שהסבל הכרוך בהריון מתבטל‪.‬‬
‫במקרא האשה בהריון קרויה הרה‪ ,16‬יתכן מלשון הר כיוון שביטנה גדולה‪ .17‬באופן מושאל התנ"ך‬
‫משתמש פעמים רבות במושג הריון לבטא תכנון ויצירה מחשבתית‪ 18‬כלומר ישנו התייחסות‬
‫להריון לא רק כתהליך ביולוגי טכני אלא ביטוי של יצירה ובריאה (כפי שהוזכר במבוא)‪.‬‬
‫בחז"ל‬
‫‪19‬‬
‫בלשון חז"ל נקראת האשה ההרה בשם מעוברת או עוברה על שם העובר שבבטנה‪ .‬במושג‬
‫העיבור משתמשים בהשאלה במצבים בהם יש תוספת למצב הבסיסי כגון שנה מעוברת‪ ,‬עיבורה‬
‫של עיר וכד' וגם מכך ניתן ללמוד על יחוד מצב האשה בהריון‪.‬‬
‫בגמרא‪ 20‬מתואר ההריון כפלא אשר בו "הקב"ה צר העובר במעי האשה פתוחה ופיה למטה‬
‫ומשתמר"‪ .‬ההריון דורש שמירה מיוחדת וישנו מלאך מיוחד הממונה על ההריון ושמו לילה‪.21‬‬
‫בחסידות ובמחשבה‬
‫היהדות רואה בהריון ערך בפני עצמו ולא רק אמצעי טכני בדרך למטרה ‪ .‬דוגמה מעניינת לכך‬
‫ישנה בסיפור לידתו של יצחק אבינו‪ :‬וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר"‪.22‬‬
‫מדוע כתוב "כאשר דבר" בנוסף על "כאשר אמר"? שרה הייתה אמנם עקרה‪ ,‬אולם בעייתה הייתה‬
‫לא רק בעיית אי‪-‬פוריות‪ ,‬לא היה לה רחם בכלל‪ .23‬לכן רצתה בכל מאודה את ברכת ההריון‪ .‬כאשר‬
‫ה' פקד אותה‪ ,‬הוא גם זכר עד מה חשוב לה עצם ההריון‪ .‬בגין זאת הדגיש את ההריון בפני עצמו‪.‬‬
‫‪ 12‬בראשית ג'‪ ,‬ט"ז‪.‬‬
‫‪ 13‬בראשית ג'‪ ,‬כ"ד‪.‬‬
‫‪ 14‬רש"י שם‪.‬‬
‫‪ 15‬סוטה י"ב‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 16‬שמות כ"א‪ ,‬כ"ב ועוד‪.‬‬
‫‪ 17‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪.‬‬
‫‪ 18‬תהילים ז'‪ ,‬ט"ו; איוב ט"ו‪ ,‬ל"ה ועוד‪.‬‬
‫‪ 19‬משנה נדרים ז'‪ ,‬ה'; ערובין כ"ג‪ ,‬א' ועוד‪.‬‬
‫‪ 20‬נידה ל"א‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 21‬נידה ט"ז‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 22‬בראשית כ"א‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 23‬רש"י שם‪.‬‬
‫ה' זכר את אשר אמר – שתהיה הרה‪ ,‬וגם את אשר דבר – לידת הבן‪ .‬לא רק ללדת בקשה שרה‪,‬‬
‫היא השתוקקה לחווית ההריון‪.‬‬
‫אותה ערגה להריון נמצאה אצל רבקה אמנו‪ ,‬כי היא התייחסה אל הריונה המיוחד (תאומים)‬
‫באומרה "למה זה אנוכי"‪ ,‬ורש"י מפרש‪" :‬מתאווה ומתפללת על ההריון"‪ .24‬השימוש במלה הריון‬
‫במקום "ללדת בן" בפירושו של רש"י מראה לנו כי רבקה גם היא בקשה לא רק ללדת בן אלא גם‬
‫לחוות את חווית ההריון‪.‬‬
‫טרדות ההריון מתגמדות כאשר המיקוד הוא בתחושת האשה באשר לאפשרות למימוש נשיותה‪,25‬‬
‫וגילוי כוחותיה‪.‬‬
‫באופן רוחני הריון זו בחינת גלות (=דומה‪ ,‬צד מסוים מהגלות) והלידה בחינת גאולה‪ .‬ההעלם‬
‫והנסתר שבהריון דומים להסתר הרב שבגלות וכן הקושי‪ ,‬החשכה (סביב העובר)‪ ,‬חוסר הידיעה‪,‬‬
‫הפחדים והעבודה הרבה הנדרשת מהווה מעין גלות פרטית עבור האם והעובר ודורשת התייחסות‬
‫בהתאם‪ .‬מצד שני ככל שהאם תשכיל ותזכור את מטרת הגלות ואת מהות התהליך כך יקל מעליה‬
‫ותהיה שותפה לקרוב והקלת הלידה (=הגאולה)‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫כמו שבגלות "תכלית השלמות הזה של ימות המשיח‪ ,‬תלוי במעשינו בכל זמן משך הגלות"‬
‫בייחוד שבזמן שיש חשכה והסתרה כל מעשה חיובי קשה יותר ולכן יקר ומאיר שבעתיים‪ .‬כך גם‬
‫בהריון כל מחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה חיובים יקרים במיוחד ומועילים לתכלית שהיא לידה בריאה‬
‫בגוף ובנפש ‪.‬‬
‫מטרה נוספת הינה ההשפעה על העובר‪ ,‬אשר לפי תורת הסוד מושפע ממחשבותיה‪ ,‬דיבוריה‬
‫ומעשיה של האם כבר מרגע ההתעברות‪.‬‬
‫בזמן ההתעברות עצמו (יחסי האישות)‪ ,‬צורת המעשה‪ ,‬הזמן‪ ,‬הקרבה הנפשית בין בני הזוג‪,‬‬
‫מחשבותיהם והתנהגותם קובעת איזו נשמה הקב"ה יוריד לעולם‪.27‬‬
‫לאחר מכן לכל אורך ההריון הנהגת האם משפיעה על נטיותיו של הוולד כפי שנראה בסיפורים‬
‫שונים בגמרא‪ 28‬כגון אמו של ר' יהושע בן חנניה שהייתה הולכת לבתי מדרשות כדי שישמע דברי‬
‫תורה‪ ,‬ומבקשת שיתפללו עליה וכד' וכן סיפורים נוספים המתארים את השפעת האוכל‪ ,‬הריח‬
‫והרגשות האם על העובר‪ .‬בימנו מגלים יותר ויותר את יכולתו של העובר לקלוט רשמים מהחוץ‬
‫כבר בשלבים מוקדמים בהריון וממליצים על השמעת מוזיקה ודיבור על העובר כמעשים שישפיעו‬
‫על התפתחותו‪ .‬כמו כן כיום גילו כי מצב רוחה של האם משפיעה על התפתחות העובר‪.‬‬
‫נקודה נוספת של עבודה עצמית הקיימת בהריון הינה קבלת רצון ה'‪ ,‬לאורך כל ההריון מרגע‬
‫ההפריה עד רגע הלידה האשה נמצאת במצבים שלא תלויים בה‪ ,‬וגם כיום למרות כל התפתחות‬
‫הרפואה עדיין לא תמיד יודעים הרופאים מדוע אשה מסוימת לא נפקדת או מתי היא כן תיפקד‪.‬‬
‫כל תהליך התפתחות לידה מוקדמת או תקינה לא התברר עד סופו וממילא האשה תלויה בחוסר‬
‫ודאות או לחילופין היא תלויה בקב"ה‪ ,‬על פי בחירתה‪.‬‬
‫זמן ההריון הוא זמן מיוחד לברור אמוני פנימי‪ ,‬עד כמה אני מקבלת את רצון ה' ששולח את‬
‫ההריון דווקא בשלב זה‪ ,‬דווקא בצורה זו‪ ,‬עם קשיים כאלו וככל שהאשה יותר תתחזק באמונתה‬
‫ובקבלת רצון ה' ממילא תקבל את ייסוריי הלידה ולאחר מכן קשיי גידול ילדים מתוך אמונה‬
‫ברצון ה' ובתפקידה‪.‬‬
‫‪ 24‬יבמות ס"ד‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 25‬הרב ברוך ומיכל פינקלשטיין‪ ,‬בשעה טובה‪.‬‬
‫‪ 26‬תניא‪ ,‬ליקוטי אמרים ל"ז‪.‬‬
‫‪ 27‬רמב"ן‪ ,‬אגרת הקודש‪.‬‬
‫‪ 28‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך הריון‪.‬‬
‫עצם קבלת ההריון ‪ -‬ההפקדות ‪ -‬מהווה אמון של הקב"ה בכוחות האשה ההרה כמו שנאמר "אין‬
‫אדם מקבל ניסיון אלא אם כן יוכל לעמוד בו"‪ ,29‬ואשה מאמינה יכולה לקבל זאת כ"מחמאה‬
‫אלוקית" וכחיזוק לבטחון העצמי ביכולתה לעמוד בהריון ובקשייו‪.‬‬
‫ההריון הינו זמן של עבודה שמכין את האם לתפקידה כאם ואת הולד לתפקידו בעולם (עיין בפרק‬
‫‪ .)5‬האם מתפתחת מעצם התהליכים הפיזיולוגים והנפשים העוברים עליה במהלך ההריון‬
‫הדורשים ממנה אחריות‪ ,‬אכפתיות‪ ,‬מסירות‪ ,‬אהבה‪ ,‬אמונה ועוד‪ .‬אך ככל שתהיה יותר מודעת‬
‫לתהליכים אלו תוכל להיות שותפה להם ולכן ההריון הוא הזדמנות ליצור במקביל ליצירה הפיזית‬
‫– העובר – יצירה רוחנית וקומה נוספת בחייה של האם‪.‬‬
‫דווקא האשה זוכה להריון מאחר שהתפקיד והכוחות הרוחניים והנפשיים של האשה מתאימים‬
‫לכוח ההשתנות‪ ,30‬כמו הירח אליו נמשלה האשה אשר נראה לנו שונה ‪ -‬גדל וקטן יום יום‪ .‬בהתאם‬
‫לכך קיבלה האשה גם פיזיולוגיה המותאמת לתפקידיה כך שכל מערכת הדם‪ ,‬הלב‪ ,‬הכליות‪,‬‬
‫ההורמונים וכמובן הרחם‪ ,‬השחלות ושאר האיברים הנשיים בנויים להשתנות על פי שלבי חייה‬
‫השונים של האשה עד כדי גדילת פעילות במאות אחוזים בזמן הריון יותר מאשר בזמן רגיל‪.‬‬
‫משך ההריון בהלכה‬
‫‪31‬‬
‫משך ההריון הוא ‪ 273-271‬יום ‪ .‬החישוב של חז"ל הוא מיום הביאה‪ ,‬היינו מיום ההפריה ויצירת‬
‫העובר‪ .‬בניגוד לימנו שהחישוב היינו מיום קבלת הוסת האחרונה (כלומר לפי ימנו ‪ 287-285‬יום‬
‫שזה קרוב ל‪ 45-‬שבועות‪ ,‬הממוצע המקובל בימנו – ‪ 285‬יום)‪.‬‬
‫כיום מקובל ללדת אפילו יותר מרע"א יום‪ ,‬לתוך החודש העשירי‪ .‬לעתים נדירות היו הריונות‬
‫ארוכים יותר‪ ,‬כך שחז"ל הסכימו לאפשרות של הריון למשך שנים עשר חודש‪ ,32‬ויש שהעידו אפילו‬
‫על ט"ו חודש‪.33‬‬
‫הריון קצר יותר‪ ,‬אף בתחילת החודש השביעי‪ ,‬יכול להסתיים בלידת יילוד חי ויש אפילו תיאור של‬
‫לידת חי אחרי חמישה חודשים‪.‬‬
‫גיל פריון‬
‫הריון בגיל צעיר מוזכר על ידי חז"ל ביחס לבת שבע ‪ -‬אשתו של דוד‪ ,‬אשר ילדה בהיותה בת שש‬
‫שנים‪ 34‬ועוד‪ .‬אך הריון בגיל צעיר נחשב כמסוכן לנערה‪ ,‬אשר בגללו הותר לקטנה לשמש במוך‪,35‬‬
‫ובדרך כלל סברו חז"ל‪ ,‬שאין אשה מתעברת בפחות מי"א שנה ויום אחד‪.36‬‬
‫בגמרא ישנו יחס לכך שאשה שרגילה להיות בהריון מוקדם (לפני עשרים) תוכל ללדת עד גיל‬
‫שישים‪ ,‬מי שהחלה ללדת בגיל ‪ 25‬יולדת עד גיל ‪ 45‬ומי שלא ילדה עד גיל ‪ 45‬לא יולדת עוד‪ .37‬כיום‬
‫ידוע שאכן מי שלא ילדה עד גיל ‪ 35‬יהיה לה קושי משמעותי להרות ואלו פחות או יותר גילאי‬
‫המקסימום והמינימום‪.‬‬
‫‪ 29‬הרב אבינר‪ ,‬טל חרמון‪.‬‬
‫‪ 30‬מהר"ל‪.‬‬
‫‪ 31‬נידה ל"ח‪ ,‬א'‪-‬ב' ועוד‪.‬‬
‫‪ 32‬ימבות פ'‪,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 33‬מאיר יבמות‪.‬‬
‫‪ 34‬סנהדרין ס"ט‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 35‬יבמות י"ב‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 36‬נידה מ"ה‪ ,‬ה'‪.‬‬
‫‪ 37‬ב"ב קי"ט‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫פרק ‪2‬‬
‫שינוים פיזיולוגים ונפשיים בהריון וההתמודדות עמם‬
‫בתנ"ך ובחז"ל‬
‫השינויים הרבים החלים על האשה בהריון מבחינה פיזית – מבנה הגוף‪ ,‬מחושים שונים‪ ,‬תפקוד‬
‫מקסימאלי של האברים הפנימיים‪ ,‬כבדות ועוד‪.‬‬
‫מבחינה נפשית – שינויים במצבי רוח‪ ,‬שינויים ביחסים בין בני הזוג‪ ,‬משפחה‪ ,‬הורים ועוד‪ .‬שינויים‬
‫אלו נובעים בעיקר מחטא חוה באכילה מעץ הדעת שבעקבותיו נענשה בהכבדת תפקידה המרכזי –‬
‫הריון‪ ,‬לידה וגידול ילדים‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫כדברי הפסוק‪" 38‬הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים‪ ."...‬הרונך הינו צער העיבור‬
‫והא"ע‪ 40‬אף מדייק כי הריון נכתב ב‪-‬נ' (בנוסף לשורש הבסיסי ה‪.‬ר‪.‬ה‪" ).‬בגלל שהריון נכבד על‬
‫האשה"‪ .‬הרד"ק‪ 41‬מציין כי עצבונך מבטא כובד ההריון והרונך מבטא את אריכות ימי ההריון‪.‬‬
‫גם בגמרא ישנה התייחסות רבה לשינוים הפיזיולוגים העוברים על האשה וההריון מתואר במילים‬
‫הבאות "בזמן שהאשה מתעברת ראשה כבד עליה‪ ,‬איברים כבדים עליה‪ ,‬ודמיה מסולקים"‪.42‬‬
‫כלומר מתואר שעצם הכניסה להריון גורם לכבדות אבריה וראשה מה שיכול לרמוז גם לקושי‬
‫נפשי‪ .‬לגבי עניין הפסקת המחזור מוסבר כי "כל תשעה חדשים‪ ,‬שאין האשה רואה דם בהריון‪,‬‬
‫בדין שתהא רואה‪ ,‬מה הקב"ה עושה‪ ,‬מסלקו למעלה לדדיה ועושה חלב‪ ,‬כדי שיצא הוולד‪ ,‬ויהיה‬
‫לו מזון לאכול"‪ .43‬כלומר מקשרים בין הפסקת המחזור לבין יצירת החלב‪ .‬כיום ידוע לנו כי‬
‫בהשפעת ההורמונים המופרשים עקב ולצורך ההריון ואף ההנקה ישנה הפסקה במחזור אצל רוב‬
‫הנשים (עקב פגיעה ביצירת רירית הרחם)‪ .‬כך שאפשר לראות קשר מדעי בין הריון והנקה לדם‬
‫מחזור‪ .‬יתכן שמבחינה רעיונית מדרש זה מבטא את המצב הפיזי והרוחני שבו הגוף והנפש מפנים‬
‫את האנרגיה שהושקעה במחזור ובניסיון להרות (יצירת רירית הרחם‪ ,‬מה שמאפשר הזדמנות‬
‫להריון)‪ ,‬באנרגיה לבניית הגוף לצורך העובר‪ .‬אכן כבר בתחילת הריון אחד מסימני ההריון הינו‬
‫שינויים בחזה ולעתים אף הצטברות של טיפות חלב התחלתי (מעין כולסטרום)‪.‬‬
‫שינוי המראה החיצוני‬
‫ישנו בחז"ל התיחסות רבה לשינוי מראה של האשה ולהשלכות הנובעות מכך‪ .‬מתואר בגמרא‪:‬‬
‫"ובזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתעברת ומתועבת‪ ,‬ונשתנה זיוה‪ ,44‬ופניה מכוערות ומוריקות‬
‫כל שלושה חדשים הראשונים"‪ .45‬מתואר פה שינוי פיזי במראה‪ ,‬וכיעור הפנים בשלושת החודשים‬
‫הראשונים‪ .‬נשים רבות חשות בחודשים אלו שאכן הן פחות יפות‪ .‬בעקבות בחילות והקאות‪,‬‬
‫כתמים על הפנים ופחות מסוגלת לעסוק בטיפוח היופי עקב ההתרכזות בקבלת ההריון‬
‫וההתמודדות עם הקשיים המיוחדים לחודשים הראשונים כמו חוסר התיאבון הכרוך בבחילות‬
‫‪ 38‬בראשית ג'‪ ,‬ט"ז‪.‬‬
‫‪ 39‬רש"י שם‪.‬‬
‫‪ 40‬א"ע שם‪.‬‬
‫‪ 41‬רד"ק שם‪.‬‬
‫‪ 42‬נידה ט'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 43‬ורקרא רבא י"ד‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 44‬שהש"ר ב'‪ ,‬ל"א‪.‬‬
‫‪ 45‬אבודר"ם ח'‪.‬‬
‫וההקאות‪ ,‬שינויים הורמונלים‪ ,‬פיגמנטציה ועוד‪ .‬כך קורה שלעיתים אובייקטיבית אכן האשה‬
‫נראית פחות נאה אך בעיקר מדובר בתחושה סובייקטיבית של קושי בקבלת השינויים בגוף עקב‬
‫ההריון‪.‬‬
‫בגמרא‪ 46‬תארו כי יש נשים שהעובר עד כדי כך מכביד ומקשה עליהן עד שלא יכולות לשבת בגלל‬
‫העובר‪ .‬כנראה התיאור מתייחס לחודשים האחרונים של ההריון שבהם אכן יש קושי רב הנובע‬
‫בעקבות גודל העובר ולחצו על איברים פנימיים שונים (חלחולת‪ ,‬קיבה ועוד)‪ ,‬מה שמשפיע רבות על‬
‫תפקוד ותחושות האשה‪.‬‬
‫לגבי שינוי המראה החל על האשה מעצם זה שגדלה בטנה ומתגלה כלפי חוץ הריונה נאמר‬
‫בגמרא‪ 47‬ש"אשה מחפה על עצמה" כלומר שכבר בתחילת הריון‪ ,‬באופן טבעי‪ ,‬הילוך ההרה שונה‬
‫(עמוק יותר על פי רש"י)‪ ,‬אך היא משתדלת להסתיר זאת‪.‬‬
‫בימנו נכרות שתי מגמות הפוכות המשקפות הלך רוח נפשי והשקפת עולם הפוכה‪ .‬יש שמגלות‬
‫הריונן (וכן מין העובר) ברגע שיודעות ואף מבליטות את בטנן בגאווה ויש המסתירות זאת כל עוד‬
‫ניתן מתוך חשש מ"עין הרע" (כפי שהוזכר בפרק ‪ )1‬והאמונה כי "אין הברכה שורה אלא בדבר‬
‫הסמוי מן העין"‪.48‬‬
‫סיבות נוספות להסתרת ההריון נובעות מצניעות כללית וחוסר רצון להבליט את המכוסה וכן‬
‫מחששות להפלה של תחילת הריון שהיא יחסית שכיחה (כ‪ )25%-‬ולכן נשים רבות לא מעוניינות‬
‫לספר זאת‪.‬‬
‫בגמרא ישנו דיון מתי מתגלה ההריון פיזית‪" .‬לכמה הכרת העובר? סומכוס אומר‪ ,‬משום ר' מאיר‪:‬‬
‫שלשה חדשים‪ .‬אמר רב הונא‪ ,‬בשם ר' יוסי‪ :‬לא סוף שלשה שלמים‪ ,‬אלא אפילו רובו של ראשון‬
‫ורובו של אחרון ואמצעי שלם‪ .‬ר' אסי אמר‪ :‬תשעים יום שלמים‪ .49‬לרוב הדעות עד סוף חודש‬
‫שלישי נראה ההריון לעומת זאת ישנו מקור המתאר מצב שונה‪" :‬ותלד זלפה" – בכולן כתיב‪:‬‬
‫"ותהר" וכאן "ותלד"? אלא בחורה הייתה ולא הייתה ניכרת בעיבורה‪ ,50‬כלומר אצל נשים צעירות‬
‫יתכן שלא יראה הריונן כלל‪.‬‬
‫כיום בחברה הדתית מקובל לחשוף ברבים את ההריון בדרך כלל בחודש שלישי אם כי יש מנהגי‬
‫חסידים להעלים זאת עד חודש חמישי‪ ,51‬למעט לקרובים – בן זוג והורים‪ .‬מנהגי חב"ד‪ 52‬אף לא‬
‫לכתוב בכתב את דבר ההריון בתחילתו‪.‬‬
‫תזונת ההרה‬
‫בעקבות השינויים הפיזיולוגים הרבים העוברים על האשה ובעקבות הדאגה לעובר ישנם בגמרא‬
‫המלצות רבות לגבי תזונתה של האשה‪.‬‬
‫סוג אחד של הדרכות נוגע לשמירת האשה כגון אזהרה מפני קישואים‪ ,‬אבטיחים‪ ,‬חציר ובצלים‬
‫אשר קשים (= לא בריאים) למעוברת‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫לעומת זאת המלצה להכין למעוברת מיני "רקיחין" – דברים טעימים‪ 54‬ולבשל את האוכל הרבה‬
‫כמו שמבשלים את בשר השור‪.55‬‬
‫‪ 46‬ילק"ש המכיר ל"א‪ ,‬כ"ה‪.‬‬
‫‪ 47‬יבמות מ"ב‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪ 49‬נדה ח'‪.‬‬
‫‪ 50‬ב"ר עא‪.‬‬
‫‪ 51‬אגרות קודש ח"ט‪ ,‬ר"צ‪.‬‬
‫‪ 52‬שם ע"מ תנא‪.‬‬
‫‪ 53‬שמות רבא ב'‪ ,‬י"ג‪.‬‬
‫‪ 54‬שם‪.‬‬
‫‪ 55‬נדרים מ"א‪.‬‬
‫סוג שני של המלצות נוגע להתפתחות העובר ולהשפעה עליו‪ .‬האוכל בשר ושותה יין תזכה לבנים‬
‫בריאים‪ ,‬אכילת דגים גורמת לבנים חיננים‪ ,‬אכילת כרפס – לבנים יפים‪ ,‬אכילת אתרוג – לבנים‬
‫ריחניים‪ 56‬וכן אכילת סולת מבוררת היטב גורמת לבריאות וחוזק‪ ,‬בגמרא ישנו תאור של בן‬
‫קמחית – כה"ג שהסביר שזו הסיבה לכוחו הרב‪.57‬‬
‫מצד שני ישנה אזהרה מפני שתית יין חי (לא מבושל) שעלולה לגרום להפלה‪ 58‬וכך גם צנון‪ ,‬שום‪,‬‬
‫בצל‪ 59‬וכרכום (זעפרן)‪ .60‬ישנו גם קשר בין סוג המזון למידות שליליות בילדים שיוולדו‪ 61‬כגון‬
‫אכילת חרדל גורמת לבנים זללנים‪ ,‬שחלים לבנים זולגי דמעות‪ ,‬ציר דגים למניעי עיניים‪ ,‬אדמה‬
‫לבנים מכוערים‪ ,‬שותה שיכר לבנים שחורים‪ ,‬ביצים לעיניים גדולות‪ ,‬כוסברה לבנים שמנים‪.‬‬
‫כמובן שגם כיום ישנן המלצות רבות לגבי התזונה המיטבית להרה ולעוברה וכן המלצות למאכלים‬
‫ומשקים מזיקים על פי המדע כיום‪.‬‬
‫יחס מיוחד יש לרצון האשה (בלשון הגמרא "עוברה שהריחה" למאכל מסוים עד שהתירו במצבים‬
‫מסוימים אפילו אכילת בשר חזיר או אכילה ביום כיפור או אכילת בשר בין המייצרים מאחר‬
‫שחכמים ראו את תאוות האשה למזון מסוים שלא תסופק כפיקוח נפש‪ .62‬למרות שיש בכך סכנה‬
‫לנפשו של התינוק ולקלקולו הרוחני‪ 63‬כפי שמפורט בהמשך‪.‬‬
‫כיום ישנו פולקלור מפותח המתאר את תאוותה של ההרה למאכלים שונים ולעיתים מוזרים‬
‫(מלפפון חמוץ עם שוקולד) כשהרפואה כיום מנסה להסביר זאת בהקשר לשינויי ההורמונים‬
‫המשפיעים על שינויי טעם או בהקשר לשינויים במצב הנפשי של האשה‪.‬‬
‫כמו כן עקב חולשת גוף ההרה‪ ,‬התירו חכמים להרה לאכול ולשתות בצומות למעט תשעה באב‬
‫ויום כיפור שאז רק אם סיכון רפואי ספציפי‪ ,‬הותר הדבר‪( .‬פירוט נוסף לגבי הצדדים ההלכתיים‬
‫של הנ"ל נמצא בפרק ‪.)6‬‬
‫גם בשאר עינויי הגוף בימי הצום וימי בין המיצרים הקלו להרה מאוד מתוך התחשבות בקושי‬
‫הפיזי שלה אשר ללא ספק קיים‪ .‬התחשבות בהרה מתבטאת כיום גם בשאר תחומי החיים כגון‬
‫הקלות בעבודה (כגון ביטול משמרות לרופאות) ויחס מתחשב בציבור‪.‬‬
‫היחס למצבה הנפשי של ההרה‬
‫הנהגות ואזהרות שונות התייחסו לשינוי במצבה הנפשי של האשה‪ .‬למשל להלכה נקבע כי אסור‬
‫להשביע (בבית דין) או להחרים את האשה ההרה עד שתלד‪.64‬‬
‫החשש למצבה נפשי של היולדת מודגש במיוחד לאור היחס שניתן ביהדות לקשר שבין מצבה‬
‫הנפשי של האם לבין ההשפעה על העובר כגון אזהרות מפני ראית מראות אסורים או עבירות‬
‫וכמובן בהרחקה מיוחדת מכל עבירה‪ ,‬והקפדה נוספת בכשרות האוכל‪ 65‬אשר נרמזה כבר בתורה‬
‫בכך שפרשת תזריע העוסק ביולדת הוצמדה לפרשת איסורי המאכלות לרמוז על ההשפעה של אלו‬
‫על הולד‪.66‬‬
‫‪ 56‬כתובות ס'‪.‬‬
‫‪ 57‬יומא מ"ז‪.‬‬
‫‪ 58‬נדה כ"ד‪.‬‬
‫‪ 59‬שביל אמונה נתיב ה'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 60‬דרך החיים ל"ד‪ ,‬ל"ח‪.‬‬
‫‪ 61‬כתובות ס'‪.‬‬
‫‪ 62‬יומא פ"ב‪.‬‬
‫‪ 63‬שם וגם קהלת רבא ז'‪ ,‬י"ח – דוגמה של אלישע בן אבויה שאמו אכלה מאוכל עבודה זרה עקב תאוותה‪.‬‬
‫‪ 64‬רמ"א חו"מ‪ ,‬צ"ו‪.‬‬
‫‪ 65‬שבט מוסר פכ"ב‪.‬‬
‫‪ 66‬ש"ך פרשת תזריע‪.‬‬
‫כמו כן ישנה אזהרה להרה מלהריח ריח רע עקב ההשפעה על הוולד‪ .67‬אזהרה מיוחדת ישנה‬
‫לאשה שלא תכעס מה שעלול להחליש את עוברה‪ .68‬ומן הצד השני ישנה המלצה להרבות בשמיעת‬
‫דברים חיובים כגון דברי תורה ותפילה וכן שהיא עצמה תתפלל עבור תינוקה‪.69‬‬
‫כיום ביותר ויותר מחקרים מתגלה הקשר בין מצבה הנפשי של האם לבין מצב והתפתחות העובר‬
‫והתינוק‪.‬‬
‫גם לגבי השפעת מוזיקה ומה שהאם שומעת מתברר יותר ויותר ההשפעה על העובר‪ .‬אם כי כמובן‬
‫שהשפעות הרוחניות הנזכרות לעיל לא יכולות להימדד במחקרים כיום‪.‬‬
‫יחסי אישות בהריון‬
‫יחסי אישות בזמן הריון נידונו בהרחבה מצדדים שונים‪ .‬חכמים דנו בצד הבריאותי והנפשי של‬
‫יחסי אישות בהריון‪ .‬ישנן אזהרות ספציפיות לגבי שלושה חודשים ראשונים‪ 70‬בהם עדיין לא‬
‫נסתם "בית הוולד" על פי הגמרא‪ ,‬אך תשובת הגמרא כי "שומר פתאים ה' "‪ ,‬כלומר כאשר אין‬
‫סיכון ידוע והדבר נעשה בתמימות כחלק ממהלך החיים התקין‪ ,‬זהו סיכון שאפשר להיכנס אליו‬
‫ועדיין בגדר שמירת הקב"ה‪.‬‬
‫מקור נוסף מרחיב בעניין ומסביר את בטיחות העובר בזמן יחסי אישות‪" .‬אמר ר' אלעזר‪ :‬למה‬
‫הוולד דומה במעי אמו? לאגוז מונח בספל של מים‪ ,‬אדם נותן אצבעו עליו שוקע לכאן ולכאן‪."71‬‬
‫תאור דומה לידוע לנו כיום על שמירת העובר בקרומי ההריון ובתוך מי השפיר‪.72‬‬
‫התייחסות רחבה יותר ניתן לראות במאמר הבא‪" :‬ג' חדשים ראשונים לעיבור – תשמיש קשה‬
‫לאשה וקשה לוולד‪ .‬ג' אמצעיים – קשה לאשה ויפה לוולד‪ .‬ג' אחרונים – יפה לאשה ויפה לוולד‪,‬‬
‫שמתוך כך נמצא הוולד מלובן ומזורז"‪.73‬‬
‫יחד עם זאת מדגישים כל הפוסקים שמצוות עונה (יחסי אישות) קיימת כל זמן ההריון‪ ,‬ולכן‬
‫תשמיש בהריון‪ ,‬כשנעשה לרצונה ולטובתה של האשה אינו רק בגדר מותר אלא בגדר מצווה‪.74‬‬
‫הקושי לאשה‪ ,‬שחז"ל מזכירים בשליש הראשון אכן מציאותי‪ .‬מבחינה נפשית ישנה ירידה בעניין‬
‫במין אצל נשים בשליש הראשון‪.75‬‬
‫במקום נוסף נזכר החשש לעובר עקב יחסי מין בהריון‪" :‬ר' מאיר אומר‪ :‬ג' נשים משמשות במוך‬
‫(מעין קונדום לאשה) ‪ ...‬מעוברת – שמא יעשה עוברה סנדל"‪( 76‬חסר פנים)‪ .‬לדעת ר' מאיר משמשת‬
‫מעוברת במוך על מנת למנוע סיכון העובר‪ ,‬העלול להיגרם מחמת חדירת נוזל הזרע‪ ,‬ואולם לדעת‬
‫רבנן חשש הסיכון הוא רחוק‪ ,‬ולכן אין נוקטין בשום אמצעי‪ ,‬ובזה ראוי לומר "מן השמים ירחמו"‪.‬‬
‫מכלל הדברים נמצאנו למדים שלא אסרו חז"ל תשמיש כאשר ישנה דרך יעילה ומותרת למניעת‬
‫סיכון העובר‪ ,‬או כאשר החשש הוא רחוק ביותר ואין לחוש לו‪ .‬וזאת מתוך התחשבות בצורך‬
‫הזוגי‪ ,‬מעניין לציין שבימנו במחקרים עדכניים הראו שפעילות מינית משביעת רצון קשורה‬
‫לתוצאות הריון טובות יותר מאשר העדרה‪.77‬‬
‫‪ 67‬נדה ל"א‪.‬‬
‫‪ 68‬שבט מוסר פכ"ב‪.‬‬
‫‪ 69‬שם‪.‬‬
‫‪ 70‬נדה ל"א‪.‬‬
‫‪ 71‬שם‪.‬‬
‫‪ 72‬ד"ר בת שבע הרשקוביץ‪ ,‬ד"ר אלחנן בראון‪ ,‬תשמיש בהריון‪ ,‬אסיא ח'‪ ,‬תשנ"ה‪.‬‬
‫‪ 73‬נדה ל"א‪.‬‬
‫‪ 74‬דרכי טהרה‪ ,‬הרב מרדכי אליהו‪.‬‬
‫‪ 75‬עיין הערה ‪.64‬‬
‫‪ 76‬יבמות י"ב‪.‬‬
‫‪ 77‬עיין הערה ‪.64‬‬
‫דיון הלכתי נוסף בעניין עוסק במצב בו נאסרו רפואית קיום יחסי אישות עקב סכנה רפואית‪.‬‬
‫לכאורה ישנה בעיה לטבול כאשר אסור לשמש‪ 78‬אך בפועל מאחר שמגע וקירבה מותרים ויש בכך‬
‫עניין לצורך שלום הבית‪ ,‬ולסיוע הבעל לאשתו בשעת הצורך וכו'‪ ,‬על בני הזוג להיות חכמים‬
‫שעיניהם בראשיהם לא לגרום לעצמם ח"ו תקלה בהיתר זה‪ .‬כך שיש סברה חזקה להתיר לאשה‬
‫לטבול גם אם ימנעו מלשמש‪ ,‬ויזהרו מאוד לא להגיע למצב של תשמיש כדי לא לסכן את העובר‬
‫מצד אחד‪ ,‬ולא להגיע לתקלה מצד שני‪.79‬‬
‫שמירת הריון‬
‫כחלק מהשינויים הרבים החלים על האשה הרה קיימת סוגית "שמירת ההריון" הנובעת בדרך‬
‫כלל מחשש לעובר (בניסיון למנוע הפלה ולאפשר לעובר גדילה מקסימאלית) אך גם מדאגה‬
‫לשלומה ומנוחתה של האם במקרים של הריונות מסובכים וקשים במיוחד‪.‬‬
‫סביב נושא שמירת ההריון ישנם מספר דיונים הלכתיים‪.‬‬
‫הראשון שבהם הינו האם ישנה חובה מוחלטת לאשה להקפיד על שמירת ההריון למרות הקושי‬
‫הנפשי והמשפחתי הכרוך בכך‪ .‬למעשה יש חובה להתייעץ בכל מקרה לגופו עם רב וכמובן שזה‬
‫תלוי בסוג שמירת ההריון והמצב הספציפי‪ .80‬ישנה גישה שמאחר שמדובר בספק פיקוח נפש‬
‫ובצער רב לאשה ולזוג במקרים מסוימים (עקב הקושי הרב והנזק הנפשי הכרוך בכך) ניתן לסמוך‬
‫על כך שמין השמים ירחמו ולהקל בשמירת ההריון‪.81‬‬
‫כמו כן הקלו בדיני הרחקה בין איש ואשתו במידה והאשה נידה ובשמירת הריון מאחר ויש לה דין‬
‫של חולה שיש בו סכנה‪ 82‬ואפילו אם אין לה סכנה עכשיו היא עלולה להגיע למצב זה אם לא יהיה‬
‫מי שיעזור לה וזה לא "דרכי נועם"‪ ,‬שבהם התורה מדריכה אותנו‪ .83‬כמובן שהקלות אלו צריכות‬
‫להיות בהדרכת ופסיקת תלמיד חכם‪.‬‬
‫מבחינה מחשבתית ישנם הדרכות והכוונה ליחס הראוי לתקופה של שמירת הריון‪ .84‬נקודת‬
‫המוצא הרוחנית היא שמצב זה נשלח לאשה מהקב"ה שלא במקרה‪ .‬בתקופה זו של שמירת הריון‬
‫בו על האשה לעצור את עצמה‪ ,‬את תוכניותיה ויכולותיה הינו זמן לתיקון המידות‪ .‬הזדמנות‬
‫להתחזק בענווה של ביטול רצוני וקבלת רצון ה'‪ .‬הזדמנות לעבוד על השמחה שבקבלת רצון ה'‪.‬‬
‫הזדמנות לעבוד על החשיבה חיובית ורוחנית אשר תשפיע לטובה גם על מוחו ונפשו של התינוק‪.‬‬
‫זמן זה מהווה גם ברור נוקב לאשה על חשיבותו של ההריון ומיקומו בראש סדר העדיפות‪ .‬לעתים‬
‫אשה זקוקה לחיזוק בברור תפקידה ותכלית וחשיבות ההריון כדי שתוכל לקבל נכון את שמירת‬
‫ההריון‪.‬‬
‫‪ 78‬ספר חסידים מ"א‪.‬‬
‫‪ 79‬עיין הערה ‪.64‬‬
‫‪ 80‬שם‪.‬‬
‫‪ 81‬מנחת יצחק ט'‪ ,‬הט"ו‪.‬‬
‫‪ 82‬סוגה בשושנים פרק ל"ו‪ ,‬ל"ד‪.‬‬
‫‪ 83‬שו"ת רדב"ז ח"ב‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 84‬סלביה דהרי ותמי פרלמן‪ ,‬שמירת הריון – ברור התכלית בתוך חוברת הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫פרק ‪3‬‬
‫התפתחות העובר‬
‫היוצרות העובר‬
‫היחס לעובר ביהדות רחב ומורכב‪ ,‬הן מצד עצם יצירתו‪ ,‬התפתחותו‪ ,‬המטען הגנטי שבו‪ ,‬דרך‬
‫יציאתו ועוד‪ .‬היחס הבסיסי הוא כי מדובר בנעלם גדול (עיין פרק ‪ – 1‬השוואה לגלות) ומצד שני‬
‫ישנו ריבוי מדרשים חלקם ריאליסטים וחלקם כמשלים‪ .‬אפתח במדרש‪ 85‬ציורי ומרגש של יצירת‬
‫העובר – על ידי חיבור נשמה וגוף כאשר במקביל להתפתחות הפיזית הידועה לנו ברחם מתקיימת‬
‫התפתחות רוחנית‪.‬‬
‫מה שאמר‪ ,‬עושה גדולות עד אין חקר‪ ,‬אלו גדולות שעושה הקב"ה ביצירת הוולד‪( .‬אלא) בשעה‬
‫שבא אדם לשמש עם אשתו‪ ,‬רומז הקב"ה למלאך הממונה על ההריון‪ ,‬ושמו לילה‪ .‬והקב"ה אומר‬
‫לו‪ ,‬דע שזו הלילה נוצר אדם מזרע פלוני‪ ,‬דע לך והישמר בזו הטיפה ‪ ...‬מיד רומז הקב"ה למלאך‬
‫הממונה על הרוחות ואומר לו‪ ,‬הבא לי רוח פלוני שהוא בגן עדן ששמו פלוני ותארו כך וכך‪ .‬לפי‬
‫שכל הרוחות שעתידין להבראות‪ ,‬כלן הן נבראות מיום שברא העולם‪ ,‬הם מזומנין בבני אדם‪,‬‬
‫דכתיב‪ ,‬מה שהיה כבר נקרא שמו‪ .86‬מיד הולך המלאך ומביא את הרוח לפני הקב"ה‪ .‬וכשהרוח‬
‫באה‪ ,‬מיד כורעת ומשתחווה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ .‬אותה שעה אומר הקב"ה לרוח‪,‬‬
‫היכנסי בטיפה זו שביד פלוני‪ .‬פתח הרוח פיו ואמר לפניו‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬די לי העולם שהייתי דר‬
‫מיום שבראתני‪ .‬למה רצונך להכניסני בטיפה זו סרוחה‪ ,‬שאני קדושה וטהורה‪ ,‬ואני גזורה מגזרת‬
‫כבודך? מיד אומר הקב"ה לנשמה‪ ,‬עולם שאני מכניסך בו‪ ,‬יפה יהא לך ממה שהיית דרה בו‪,‬‬
‫ובשעה שיצרתיך לא יצרתיך אלא לטפה זו‪ .‬מיד מכניסו הקב"ה לשם בעל כורחו ‪ ...‬ומכניסין אותו‬
‫שם נר דלוק על ראשו ‪ ...‬ומלמדם אותו כל התורה כולה ‪ ...‬ואתה דע לך‪ ,‬שסופך לצאת לעולם‪ ,‬והוי‬
‫צדיק ואל תהי רשע‪ ,‬ותזכה ותחיה לעולם הבא ‪ ...‬לסוף מגיע זמנו לצאת לאוויר העולם‪ .‬והוא‬
‫אומר לו‪ :‬למה אתה רוצה להוציאני לאוויר העולם? אומר לו המלאך‪ :‬בני תדע‪ ,‬שעל כורחך אתה‬
‫נוצר‪ ,‬ועכשיו דע שעל כורחך נולדת‪ ,‬ועל כורחך אתה מת‪ ,‬ועל כורחך אתה עתיד לתן דין וחשבון‬
‫לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ .‬ואינו רוצה לצאת משם‪ ,‬עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא‬
‫דלוק על ראשו ומוציאו לאוויר העולם בעל כורחו‪ .‬מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל‬
‫מה שהוא יודע ‪...‬לסוף הגיע זמנו‪ ,‬בא לו אותו המלאך ואומר לו‪ :‬תכירני? אומר לו‪:‬הן‪ .‬ואומר לו‪:‬‬
‫למה באת לי היום מכל שאר הימים? אומר לו המלאך‪ ,‬כדי להוציאך מן העולם‪ ,‬כי הגיע זמנך‬
‫להיפטר‪ .‬מיד מתחיל בוכה ומשמיע קולו מסוף העולם ועד סופו ‪ ...‬והלא כבר אמרתי לך‪ ,‬שעל‬
‫כורחך וכו' "‪.‬‬
‫במדרש זה כמובן שאינו תיאור ריאליסטי טהור אלא תיאור המחבר התפתחות העובר ברגע‬
‫היווצרותו כהתפתחות של גוף מצד אחד – תשמיש בני הזוג‪ ,‬זרע ממנו נוצר‪ ,‬הלידה‪ ,‬המוות ומצד‬
‫שני תיאור רוחני מקביל – חיבור הנשמה בזרע‪ ,‬ההתפתחות הרוחנית ברחם‪,‬ומצב הנשמה בלידה‪,‬‬
‫במוות‪.‬‬
‫במדרש זה ובמדרשים דומים נוספים‪ 87‬ישנה הדגשה כי מרגע ירידת נשמה לעולם (בזמן יחסי‬
‫האישות בהם נפקדת האשה‪ ,‬הוא מצוין כרגע של תחילת ההריון) ועד צאתה ישנו חוט מחבר‬
‫‪ 85‬מדרש תנחומא‪ ,‬פקודי ג'‪.‬‬
‫‪ 86‬קוהלת ו'‪ ,‬י'‪.‬‬
‫‪ 87‬נידה פ"ג‪.‬‬
‫בדמות בחירה חופשית מצד אחד (לכן יש צורך להזהיר ולהמליץ הוי צדיק ועל תהא רשע) ודין‬
‫ושלטון אלוקים בעולם מצד שני (על כרחך אתה נוצר‪ ...‬דע לפני מי אתה נותן דין ‪.)...‬‬
‫מקור נוסף אשר מדגיש כי הנשמה ניתנת ברגע היצירה עצמו נלמד מתוך דיון בין אנטונינוס לרבי‬
‫יהודה הנשיא‪" :‬נשמה מאימתי ניתנה באדם‪ ,‬משעת פקידה או משעת יצירה? אמר ליה‪ :‬משעת‬
‫יצירה‪ .‬אמר ליה‪ :‬אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא‬
‫משעת פקידה‪ .‬אמר רבי‪ :‬דבר זה למדני אנטונטנוס ומקרא מסייעו שנאמר‪" :‬ופקודתך שמרה‬
‫רוחי"‪.88‬‬
‫חז"ל ייחסו תכונות נפשיות – שכליות לעובר‪ ,‬כגון הנטיות השונות של יעקב ועשו ביחס לבתי‬
‫כנסיות ולעבודה זרה‪ ;89‬תיאור כי בזמן מתן תורה אף עוברים במעי אמן אמרו שירה‪ ,90‬וכן דוד‬
‫המלך אמר שירה במעי אמו‪ ;91‬עוברים במעי אמם מקללים מי שיש בו חנופה‪ ,92‬ומקללים מי‬
‫שמונע הלכה מפי תלמיד‪.93‬‬
‫תיאור פיזי יותר לבריאת האדם אשר לא מתאים לידוע לנו מבחינה מדעית אפשר לראות במדרש‬
‫הבא‪" :‬כשנולד האדם הוא יוצא מן הגידים ומן העצמות ומכל האברים ונכנס והולך בחוליות‬
‫השדרה עד בואו לשדרה ומן השדרה לזכר ומן הזכר לרחם‪ ,‬והוא נוצר שם ארבעים יום ועושה‬
‫תשעה חדשים ויוצא"‪ .94‬על פי מדרש זה נראה כי העובר מתרקם בגבר ועובר ממנו לאשה‪ .‬מדרש‬
‫זה חריג ביחס לשאר המקורות ויש להעמיק ולהבין האם זו דעת יחיד או שמסתתר מאחורי‬
‫המדרש רעיון רוחני‪ .‬בהמשך הפרק אסקור בהרחבה את הדעות בגמרא לגבי תכונות העובר‬
‫מבחינה תורשתית‪ ,‬בהם נראה כי התיאורים יותר קרובים לידוע לנו היום‪.‬‬
‫התפתחות העובר ברחם‬
‫בדברי חכמים ישנה הסכמה כי ארבעים יום ראשונים של העובר באשה מצבו שונה והוא אינו‬
‫מוגדר עדיין כישות עצמאית – כוולד‪.‬‬
‫זמן זה מוגדר כזמן יצירתו‪ 95‬כאשר לפני כן הוא מוגדר כ"סתם מים"‪ ,96‬כלומר לא חלים עליו דין‬
‫וולד ומכאן נגזר גם היחד ההלכתי בזמן זה – כגון הקלה רבה בצורך להפיל או לבדוק בדיקות‬
‫בעלות סיכון לעובר (כגון סיסי שליה)‪.97‬‬
‫ישנה מחלוקת בגמרא אם לנקבה לוקח זמן רב יותר (‪ 85‬יום) אך מסקנת חכמים שגם זכר וגם‬
‫נקבה נחשבים גמורים (כלומר וולדות) ביום הארבעים ואחד‪.98‬‬
‫על פי הידוע לנו היום אכן רוב האיברים הפנימיים וצורת הוולד (ידיים‪ ,‬רגלים) נשלמים במשך‬
‫ששת השבועות הראשונים (כ‪ 45-‬יום)‪ .‬אבל דווקא עם התפתחות המדע נחשף בשנים האחרונות‪,‬‬
‫באמצעות בדיקות חדשניות נתון מדהים לענייננו‪ :‬גלי המוח בעובר מתגלים בין היום הארבעים‬
‫לארבעים ואחד‪ .99‬כמו כן מחקרים חדשנים הראו כי עוברים חשים בכאב מהיום ה‪ .10045-‬כיצד‬
‫ידעו זאת חכמים לפני אלפי שנים‪ ,‬אין לדעת אך ללא ספק נתון זה מבהיר ומחזק את דברי חכמים‬
‫‪ 88‬סנהדרין צ"א‪.‬‬
‫‪ 89‬בראשית רבא ס"ג‪ ,‬ו'‪.‬‬
‫‪ 90‬ברכות נ'‪ ,‬א'; כתובות ז'‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 91‬ברכות י'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 92‬סוטה מ"א‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 93‬סנהדרין צ"א‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 94‬מד' תמורה ג'‪.‬‬
‫‪ 95‬בכרות כ"א‪.‬‬
‫‪ 96‬יבמות ס"ט‪.‬‬
‫‪ 97‬ד"ר א' לוין‪ ,‬מ' גת‪ ,‬אבחון טרום לידתי‪ ,‬אסיא י"ד‪.‬‬
‫‪ 98‬נדה ל'‪.‬‬
‫‪ 99‬פרופ' דיויד ליגר‪ ,‬המשחקים בחיים‪.‬‬
‫‪ 100‬ניו סיינטיסט‪ ,‬מחקר על ידי "המועצה לחקר העובר" בבריטניה‪.‬‬
‫עבורנו‪( .‬יתכן שמכאן ניתן ללמוד על הסתום במקומות רבים אחרים בדברי חכמים שיתכן שהמדע‬
‫בעתיד יבהיר גם אותם)‪.‬‬
‫המשך התפתחות העובר על פי המדרש היא כזו‪" :‬עד ארבעים יום הוולד נוצר‪ ,‬מארבעים ועד‬
‫ששים הוולד ניכר בין זכר בין נקבה‪ ,‬משישים ועד תשעים בית הוולד נסתם"‪.101‬‬
‫בזוהר ישנו תיאור על פי תורת הסוד של התפתחות העובר אשר אביא אותו בתרגומו‪" :‬בחודש‬
‫ראשון – איננו‪ ,‬בחודש שני – נהיה יש מאין‪ ,‬בחודש שלישי – גודל‪ ,‬בחודש רביעי – גומל אותו חסד‬
‫שמקבל פרנסה (מזון) מטבור אמו‪ ,‬בחודש חמישי – יש בו תוקף של גבורה‪ ,‬בחודש שישי – יש בו‬
‫כוח ויופי בפנים‪ ,‬בחודש שביעי ושמיני – נכנסת בו הרוח‪ ,‬בחודש תשיעי – נולד"‪.102‬‬
‫גם במקור זה נראה בברור השילוב ההרמוני בין תיאור ההתפתחות הפיזי (קבלת המזון מהטבור‪,‬‬
‫גדילה) לבין התפתחות רוחנית (תוקף גבורה‪ ,‬נכנסת בו הרוח וכד')‪ .‬מוקן שלא מדובר בתיאור‬
‫ריאליסטי פשוט אלא בהתפתחות על פי תורת הסוד אך המסגרת היא של התפתחות הדרגתית של‬
‫תשע חודשים‪.‬‬
‫ישנם מקורות רבים ושונים מאיזה איבר וכיצד מתחיל להתפתח העובר‪ .‬מקורות אלו משלבים ידע‬
‫ביולוגי (שכמובן עדכני לתקופתם לפני כאלפיים שנה) אך לא תמיד תפקידם הינו לתת הסבר פיזי‬
‫ממשי אלא ללמדנו את הצד הרוחני שעומד מאחורי סדר בריאה זה של הקב"ה‪.‬‬
‫בפרק זה לא נכנסת לעובי הקורה של תיאורים אלו ואביא אותם כפשוטם‪.‬‬
‫מספר מקורות מסבירים כי רק מגודל כזית מתחילה צורת אברים וסימן נוסף לכך שמדובר כבר‬
‫בעובר הינו שיש בו רביעית דם‪ .103‬הדיון מתי תחילת בריאתו של הוולד רלוונטי גם בימנו בשאלות‬
‫אתיות של מוסר ורפואה (ודאי שיש הבדל בין שבוע שני לשבוע ‪ 45‬מבחינה מוסרית בהפלת‬
‫העובר)‪ .‬ומאחר שההלכה מחמירה מאוד בעניין הפלה מרגע שמדובר בבריה‪ ,‬כלומר בעובר בעל‬
‫איברים מדובר בהריגה ולכן חשוב מאוד להגדיר מתי מגיע רגע זה (לכן גם ישנה הרחבה לגבי ‪45‬‬
‫יום ראשונים של יצירת הוולד שהובאה קודם)‪.‬‬
‫ישנן דעות שכל העובר גדל בבת אחת (מעובר פצפון לגדול יותר)‪ 104‬אך רוב הדעות מתארות זאת‬
‫דומה יותר לידוע לנו כיום על בנייה הדרגתית המתחילה מהזרע והביצית שאין עובר בהתחלה‬
‫אלא רק אוסף תאים אשר מהם הבניה ההדרגתית כגון במקורות הבאים‪" :‬כחלב תתיכני" – זה‬
‫תחילת שכבת זרע; "וכגבינה תקפיאני" – זה תחילת יצירה; "ובעצמות וגידים תשוככני" – זה‬
‫סוף יצירה"‪ .105‬ר' חנינא אומר‪" :‬אין יצירת העובר אלא כפירות‪ ,‬מה פירות הללו קליפה שלהם‬
‫נגמרת תחילה ואחר כך נגמר האוכל בתוכה‪ ,‬כך העובר ‪ -‬העור נוצר תחילה ואחר כך נוצר בשר‬
‫וגידים ועצמות"‪.106‬‬
‫ישנן דעות שנקודת התחלת בריאת אברי העובר ‪ -‬בטבור‪ 107‬וממנו מתחילים לצמוח שאר האברים‪.‬‬
‫מקורות אחרים מתארים את היווצרות העובר מראשו‪.‬‬
‫תיאור ציורי של מראה העובר ברחם ניתן לראות במקור הבא‪" :‬תני‪ :‬איזהו שפיר מרוקם? אבא‬
‫שאול אומר‪ :‬תחלת ברייתו דומה לרשון (כמו חגב)‪ ,‬רואין שתי עיניו כשתי טיפים של זבוב‪ .‬תני ר'‬
‫חייא‪ :‬מרוחקין זה מזה‪ .‬שני נקבי חוטמו כשתי טיפים של זבוב‪ .‬תני ר' חייא‪ :‬ומקורבין זה לזה‪.‬‬
‫שתי אזניו כשתי טיפים של זבוב‪ ,‬פיו מתוח כחוט השערה‪ .‬שתי זרועותיו כשתי חוטין של זהורית‪.‬‬
‫אמר ר' עמרם עלה‪ :‬כשל ערב‪ ,‬וגוייתו (הפין על פי רש"י) כעדשה‪ ,‬ואם היתה נקבה נדונה כשעורה‬
‫סדוקה לארכה (הפות)‪ ,‬ושאר אבריו מצומצמין בו כגולם‪ ,‬וחתוך ידים ורגלים אין בו"‪.‬‬
‫‪ 101‬מדרש אגדה תזריע‪.‬‬
‫‪ 102‬תיקוני זוהר ח'‪ ,‬ה'‪.‬‬
‫‪ 103‬ירושלמי נזיר ב'‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 104‬רזאל המלאך ט"ו‪.‬‬
‫‪ 105‬מדרש הגדול‪ ,‬בראשית י"ט‪.‬‬
‫‪ 106‬מדרש אגדה תזרע‪.‬‬
‫‪ 107‬סוטה מ"ה‪ ,‬יומא פ"ה‪.‬‬
‫תמונות אולטרסאונד (וכן עוברים שנפלו) בשבועות הראשונים (בעיקר ‪ )8-4‬בהחלט מראים דמיון‬
‫בין העובר לחיות שונות וכן לתיאור שנזכר לעיל כמו כן במקורות רבים‪.‬‬
‫שמירת העובר ברחם‬
‫ישנם תיאורים שונים המתארים את השמירה המיוחדת של העובר ברחם המבטא את השמירה‬
‫האלוקית המעולה למרות ההסתר (מעין "גלות" כנזכר בפרקים קודמים) בהם נמצא העובר‪.‬‬
‫"מי יתנני כירחי קדם וגו' כימי אלוה ישמרני" – מלמד שהוולד משתמר במעי אמו‪ .108‬מקור נוסף‬
‫מפרט פיזית את מיקום התינוק‪ ,‬התינוק נתון במעי אמו בתוך שלשה כיסים; אחד – בטן אמו‪,‬‬
‫השני – השליה‪ ,‬השלישי – עור דק‪.109‬‬
‫תיאור זה דומה לידוע לנו היום כי העובר נמצא באמניון – כרום מי השפיר שהוא יחסית דק מעל‬
‫הכוריון שהוא החלק האימהי של השליה המושרשת ברחם שבבטן האם‪.‬‬
‫חכמים ראו את שמירת העובר כפלא ונס מסיבות רבות‪ ,‬לדוגמה – "דרש רב חנינא בר פפא‪ :‬מאי‬
‫דכתיב‪" :‬עושה גדולות עד אין חקר וגו'"? אדם נותן חפציו לכף מאזנים כל זמן שמכביד יורד‬
‫למטה‪ ,‬ואילו הקב"ה (צר העובר במעי אשה) וכל זמן שמכביד הוולד עולה למעלה"‪ .110‬ואכן ידוע‬
‫לנו שבדרך כלל במצב תקין במהלך ההריון העובר משתרש בחלק העליון של הרחם (גם במקרים‬
‫שבתחילת הריון נראה כשליית פתח)‪ ,‬ככל שההריון גודל הרחם עולה כלפי מעלה‪ .‬מקור נוסף‬
‫מתאר זאת‪" :‬תניא‪ :‬שלשה חדשים הראשונים ולד דר במדור התחתון‪ ,‬אמצעיים – ולד דר במדור‬
‫האמצעי‪ ,‬אחרונים – ולד דר במדור העליון‪ .‬ואמר ר' אלעזר‪ :‬מאי קרא? "אשר עשיתי בסתר‬
‫רקמתי בתחתיות" – "דרתי" לא נאמר‪ ,‬אלא "רקמתי"‪ .111‬יתכן שבאותה תקופה חשבו שהרחם‬
‫ממש מחולק למדורים נפרדים אך בכל אופן הדגש העיקרי הינו על החכמה האלוקית והשמירה על‬
‫חיי העובר ברחם – בכל שלב של ההריון בצורה המיטבית לעובר‪.‬‬
‫תיאור נוסף מופיע בדברי חכמים הינו לגבי הטבור‪" :‬אמרו‪ :‬תינוק זה כל זמן שהוא במעי אמו‬
‫אינו חי אלא מטבורו‪.112‬‬
‫ישנם תיאורים המפרטים את תנוחת העובר ברחם‪" :‬דרש רבי שמלאי למה הוולד דומה במעי‬
‫אמו? לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו‪ ,‬שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב'‬
‫עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה‬
‫שאמו שותה ואינו מוציא רעי (צואה) שמא יהרוג את אמו וכיוון שיצא לאוויר העולם נפתח‬
‫הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחד ‪.113"...‬‬
‫תיאור זה דומה מאוד לידוע לנו היום לגבי תנוחת העובר ברחם בחודשים האחרונים‪ ,‬גם התיאור‬
‫של הלידה כ"נפתח הסתום ונסתם הפתוח"‪ .‬מתאים מאוד לידוע לנו לגבי פתחת הסתום –‬
‫העיניים‪ ,‬האף‪ ,‬הפה (ושט וקנה)‪ ,‬פי הטבעת‪ ,‬השופכה הפתח המתאים בין הלב לריאות – מתחילים‬
‫לעשות פעולתם התקינה ולעומת זאת נסגר הפתוח – הטבור‪ ,‬פתח הלב המחבר לטבור‪ ,‬נסתמים‬
‫במצב תקין וכאשר לא ישנה סכנה לעובר‪.‬‬
‫בשלות העובר להיולד‬
‫‪114‬‬
‫לגבי מועד הלידה יש מדרשים המפרטים ממתי העובר בחיים‪" :‬הרבה ארבה עצבונך והרונך" –‬
‫ר' אבא בר כהנא בשם ר' שמואל אומר‪ :‬כל שהוא הרבה ארבה‪ ,‬כל שהוא במאתים ושנים עשר יום‬
‫– חי (על פי גמטרית המלה הרבה)‪.‬‬
‫‪ 108‬תנחומא תזריע‪.‬‬
‫‪ 109‬מדרש אגדה תנחומא תזריע‪.‬‬
‫‪ 110‬נדה ל"א‪.‬‬
‫‪ 111‬נדה ל"א‪.‬‬
‫‪ 112‬שהש"ר ז'‪.‬‬
‫‪ 113‬נדה ל'‪.‬‬
‫‪ 114‬בראשית ג'‪ ,‬ט"ז‪.‬‬
‫רב הונא אומר‪" :‬וייצר ה' אלקים את האדם"‪ ,115‬שתי יצירות הן‪ :‬יצירה לשבעה ויצירה לתשעה‪,‬‬
‫נוצר לשבעה ונולד לשמונה‪ ,‬או לתשעה – חי‪ ,‬נוצר לתשעה ונולד לשמונה אינו חי‪ ,‬וקל וחמר‬
‫לשבעה"‪ .116‬כלומר שיש עובר שיכול לשרוד גם כשיוולד בחודש תשיעי ויש שלא ותלו זאת בתהליך‬
‫יצירתו‪ .‬יש מי שסבר שבכל מקרה מדובר בתשעה חודשי הריון וההבדל נובע במספר ימי קליטת‬
‫העובר‪.‬‬
‫"ר' ברכיה בשם שמואל אמר‪ :‬לעולם אין האשה יולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום‪ ,‬או‬
‫למאתים ושבעים ושנים‪ ,‬או למאתים ושבעים ושלשה‪ ,‬לתשעה הן ועיבוריה"‪ .117‬בהמשך הגמרא‬
‫שם מוסבר על ידי מר זוטרא כי לפי הדעה שמי שיולדת אחרי תשעה חודשים מדובר בחודשים‬
‫שלמים מובן כי מי שיולדת אחרי שבעה חודשים הם לאו דווקא שלמים אלא גם באמצע חודש‪,‬‬
‫כלומר חכמים הכירו והתייחסו למצבי לידה בזמנים שונים של ההריון‪ .‬כנראה בתקופתם תינוק‬
‫בר חיים היה רק מהחודש השביעי (בניגוד לימנו שבזכות הרפואה המתקדמת כבר בשבוע ‪24-23‬‬
‫ניתן להציל עוברים)‪.‬‬
‫התפתחות תכונות העובר – תורשתית ורוחנית‬
‫אין ספק שחכמים ידעו כי ישנה תורשה ביולוגית הן מהאם והן מהאב‪ .‬חכמים ראו את האדם‬
‫כיצור שלם המורכב מגוף נפש ונשמה וכאשר דנו ממקור קבלת תכונותיו עסקו הן בתכונות‬
‫הפיזיולוגיות והן בתכונות הרוחניות‪ .‬פרוט מקור תכונות העובר אפשר למצוא במדרש הבא‪:‬‬
‫"תניא‪ :‬שלשה שותפין יש באדם‪ :‬הקב"ה ואביו ואמו‪ .‬אביו מזריע הלובן‪ ,‬שממנו הלובנים‪ :‬המוח‬
‫והעצמות והגידים והצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין‪ .‬אמו מזרעת אודם‪ ,‬שממנו הדמים‪ ,‬העור‬
‫והבשר ושערות ושחור שבעין‪ ,‬והקב"ה נותן בו רוח ונשמה‪ ,‬קלסתר פנים וראית העינים ושמיעת‬
‫האזנים ודבור פה ונשיאות ידים והלוך רגלים ודעה ובינה והשכל"‪.118‬‬
‫העובר נוצר על ידי מלאך הממונה על יצירתו ועל צורתו‪ ,119‬והקב"ה מכתיב למלאך איך ייראה‬
‫הוולד‪ .‬הקב"ה גוזר על הטיפה מה יהא בסופה – אם זכר אם נקבה‪ ,‬אם חלש אם גיבור‪ ,‬אם עני‬
‫אם עשיר‪ ,‬אם קצר או ארוך‪ ,‬אם מכוער או נאה‪ ,‬אם עבה או דק‪ ,‬אם בזוי או גס‪ ,‬וכן גוזר על כל‬
‫קורותיו‪ ,‬אבל אם צדיק אם רשע לא‪ ,‬אלא הדבר ההוא נותנו בידו של האדם בלבד‪ .120‬במקור זה‬
‫ישנה התייחסות לסוגיה הידועה של תורשה מול חינוך סביבה ובחירת האדם‪.‬‬
‫בנושא תכונות העובר ישנן בגמרא‪ 121‬תיאורים שונים המתאימים לתפיסת התורשה כפי שהייתה‬
‫ידועה אז‪ ,‬קרי שעד שלב מסוים ניתן להוסיף לעובר מרכיבים גנטיים (כגון שני אבות לעובר אחד‬
‫או שישתנו תכונותיו עקב יחסי אישות נוספים)‪.‬‬
‫להלן מספר מקורות מהם אפשר ללמוד את הבנת חז"ל על התורשה‪" :‬בעי ר' ירמיה‪ :‬אבר מוליד‬
‫אבר‪ ,‬או מבלבל זרעיה? הדר אמר‪ :‬פשיטא דמבלבל זרעיה‪ ,‬דאם כן סומא יולד סומא וקיטע יולד‬
‫קיטע? אלא פשיטא דמבלבל זרעיה"‪ .122‬במקור זה נראה כי חז"ל הבינו שלא כל התכונות עוברות‬
‫אוטומטית לעובר אלא רק חלקם‪ .‬גם במקור הבא רואים רעיון זה‪" :‬דרש ר' חנינא בר פפא‪ :‬מאי‬
‫דכתיב‪" :‬ארחי ורבעי זרית וגו'"? מלמד שלא נוצר אדם מן כל הטיפה‪ ,‬אלא מן הברור שבה‪ .‬תנא‬
‫דבי ר' ישמעאל‪ :‬משל לאדם‪ ,‬שזורה בבית הגרנות‪ ,‬נוטל את האוכל ומניח את הפסולת"‪ .123‬כלומר‬
‫רק חלק מהמטען הגנטי של ההורה מתבטא אצל העובר עם העדפה לגנים בעלי תכונות חיוביות‬
‫וביחוד שלמחלות רבות יש צורך בשני גנים פגומים וכך הגן של ההורה השני ‪,‬מנטרל" את הפגם‪.‬‬
‫‪ 115‬בראשית ב'‪ ,‬ז'‪.‬‬
‫‪ 116‬ב"ר י"ד; ירושלמי יבמות ד'‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 117‬נדה ל"ח; ירושלמי יבמות ד'‪.‬‬
‫‪ 118‬נידה ל"א‪.‬‬
‫‪ 119‬תנחומא תולדות א'‪ ,‬ו'‪.‬‬
‫‪ 120‬תנחומא פקודי ג'‪.‬‬
‫‪ 121‬נידה ל"א‪.‬‬
‫‪ 122‬חולין ס"ט‪.‬‬
‫‪ 123‬נידה ל"א‪.‬‬
‫כיום ידוע לנו שבמקרים רבים כאשר עובר מידע גנטי פגום ישנו מנגנון המפיל את העובר בתחילת‬
‫ההריון‪.124‬‬
‫דעה אחרת‪" :‬ארחי ורבעי זרית" – ר' יוחנן אמר‪ :‬אין הקב"ה צר את האדם אלא מטיפה של‬
‫לבנות; זרית – כאדם שזורה ונותן תבן בפני עצמו‪ ,‬קש בפני עצמו‪ ,‬עד שמעמיד הדגן על בוריו‪ .‬ר'‬
‫שמעון בן לכיש אמר‪" :‬זורע‪ ,‬מטיפה למוח ומטיפה לעצמות "וביותר אם המזכר"‪ .125‬על פי דעה זו‬
‫מידע גנטי נפרד מזרעים שונים יוצר איברים שונים באדם‪.‬‬
‫מכל המקורות ברור שחכמים הבינו כי ישנה העברה גנטית של תכונות מההורים אך חכמים‬
‫הרחיבו זו גם להורשה רוחנית אשר תלויה בהורים והסבירו כי נשמת העובר תלויה רבות ביחס‬
‫(קרוב\ריחק) בין בני הזוג‪ ,‬מחשבותיהם (לשם שמים\מחשבות זרות) ומעשיהם (בעילה‬
‫כדרכה\בעילה שלא כדרכה) בזמן יחסי האישות שהובילו לעיבור‪.126‬‬
‫חכמים ידעו כי מבחינת סטטיסטית הסיכוי לבן שווה לסיכוי לבת‪( 127‬מחצית מהנולדים בנים‬
‫ומחצית בנות) אך הסבירו את הסיכוי האישי של אדם ללדת בת או בן כתלוי התנהגות בעת‬
‫תשמיש‪" .‬אמר ר' יצחק‪ ,‬אמר ר' אמי‪ :‬אשה מזרעת (מגיעה לסיפוק בעת תשמיש) תחילה – יולדת‬
‫זכר‪ ,‬איש מזריע תחילה – יולדת נקבה‪ ,‬שנאמר‪" :‬אשה כי תזריע וילדה זכר"‪ .128‬אם הזריעו‬
‫שניהם בבת אחת – יולדת תאומים‪ ,‬זכר ונקבה או שתי נקבות או שני זכרים‪ ,‬בזמן שהזרע מתחלק‬
‫לשנים"‪.129‬‬
‫אנו רואים כי מינו של העובר נקבע ברגע ההזרעה‪ .‬מהמקורות הללו אנו רואים גם התייחסות‬
‫להיווצרות תאומים וגם כאן בולט הסבר לגבי שני רבדים שונים‪ ,‬פיזיולוגי המתאר את היווצרות‬
‫התאומים מזרע אחד המתחלק לשניים‪ .‬הסבר הדומה לידוע לנו כיום לגבי היווצרות תאומים‬
‫זהים אשר נוצרים מהתחלקות של הביצית המופרית לשנים‪ .‬מהצד השני ישנו הסבר רוחני‬
‫המסביר כי הסיטואציה הפיזית הנ"ל נוצרת עקב מצב רוחני – נפשי מסוים התלוי בהורים‪.‬‬
‫בגמרא ישנה המלצה לגבי הדרך ליצירת בנים והיא שהגבר ישהה את עצמו בגוף האשה בזמן יחסי‬
‫אישות וכך "תזריע" האשה תחילה‪ .130‬אפשרות נוספת לגרום לכך הינה שהבעל יבעל וישנה‪.131‬‬
‫המלצות אלו הם דרכים מקובלות כיום בייעוץ מיני לאשה כדרכים להגיע לסיפוק מיני‪ .‬ומתגלה‬
‫שאכן יש קשר מסוים לגבי הצורה בה מקיימים יחסי האישות לגבי ההשפעה על מין העובר‪.132‬‬
‫ההסבר למקור הגנטי של יצירת זכר\נקבה הינו כי הזכר גורם ליצירת זכר והנקבה לנקבה‪,133‬‬
‫ראשית על פי מדרש זה אנו רואים כי חכמים ידעו כי ידעו כי לא רק ההורשה הרוחנית תלויה‬
‫באשה (כמו שנזכר במקורות הקודמים) אלא גם ביולוגית (זאת למרות שרוב המדרשים עוסקים‬
‫בזרע הזכרי ולא בביצית שמטבע הדברים נסתרת יותר ביחוד בתקופה שלפני האולטרסאונד‬
‫והמיקרוסקופ)‪.‬‬
‫לפי הידוע לנו היום אכן האם יכולה מבחינה גנטית בכל מקרה להעניק לעובר גן ‪ X‬לעומת זאת‬
‫כדי שיהיה בן זה תלוי בגבר שרק באפשרותו להעניק גן ‪ .Y‬אם לא ניתן גן ‪ Y‬אז גם מהגבר העובר‬
‫יקבל ‪ X‬וממלא תיווצר נקבה‪.‬‬
‫השפעה נוספת על תכונות הולדות זהו המקום והאוויר שבו כגון ההסבר במדרש הבא‪" :‬אמרו‪ :‬יש‬
‫אויר שמצמיח ומוליד ומפריא חלשים ונקבות יותר ‪ ,‬ויש אויר שמוליד ומגדל גבורים וזכרים‬
‫‪ 124‬כ‪ 75%-‬מההפלות בתחילת הריון הן בעקבות מומים‪ ,‬אסיא ח'‪.‬‬
‫‪ 125‬ניקרא רבא י"ד‪.‬‬
‫‪ 126‬הרב אליהו‪ ,‬דרכי טהרה‪.‬‬
‫‪ 127‬בכרות כ'‪.‬‬
‫‪ 128‬נידה ל"א‪.‬‬
‫‪ 129‬יבמות צ"ח‪.‬‬
‫‪ 130‬נידה ל"א‪.‬‬
‫‪ 131‬שבת קי"ח‪.‬‬
‫‪ 132‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך עובר‪ ,‬הערה ‪.124‬‬
‫‪ 133‬ויקרא רבא י"ד‪.‬‬
‫יותר"‪" .134‬אמרו‪ :‬יש מעיינות שמגדלים גבורים ויש חלשים; יש מגדלים נאים ויש מכוערים"‪.135‬‬
‫כיום אין ספק שהסביבה משפיעה על בריאתה ונפשה של האם וממילא על בריאות העובר‪.136‬‬
‫כמו כן יש תיאור על כפר בשם "כפר דיכרין" שנקרא כך משום שכל מי שנולד בו היה זכר‪ .137‬יתכן‬
‫שזה מעיד על התנהגות האנשים שם (כפי שהוסבר לעיל על השפעת ההורים על מין הילוד)‪.‬‬
‫השפעה נוספת על התפתחות העובר מתוארת על ידי חכמים באמצעות מה שהאשה מסתכלת בזמן‬
‫טבילה\תשמיש ובעקבות זאת ישנו תיאור של ר' יוחנן שהיה ידוע כאדם יפה שעמד ליד שערי‬
‫המקווה כדי שהנשים יסתכלו בו ויזכו לבנים יפים ולומדי תורה כמוהו‪ .138‬גם כאן נראה בברור‬
‫הקשר הפשוט של ההשפעה הפיזית (יופי) והרוחנית (תורה)‪.‬‬
‫גם האסטרולוגיה משפיעה על אופי האדם‪ ,‬למשל מי שנולד בזמן מאדים יהיה אדם השופך דם או‬
‫רופא או רוצח או שוחט או מוהל‪ .139‬כלומר יש תנאים חיצונים המשפיעים על התורשה אך החינוך‬
‫ובחירת האדם תנתב זאת לכיוונים שונים‪.‬‬
‫חז"ל גם תיארו כי יש דמיון חיצוני בין אב לבנו‪ .‬דוגמה בולטת לכך הינה יצחק ואברהם אבינו‬
‫המתוארים במדרש כדומים מאוד כדי שידעו שאכן יצחק הינו בנו של אברהם (עקב גילה של שרה‬
‫וסיפור אבימלך)‪.‬‬
‫חכמים ידעו גם כי התורשה לא תלויה רק באב ובאם‪ .‬אלא גם דרך בני משפחה נוספים כידוע לנו‬
‫היום‪ .‬התורשה היא מסב לנכדו‪ ,‬ומאם לבתה‪ ,‬כי "רוב זכרים אחר זקנם ורוב בנות אחר אמם"‪.140‬‬
‫גם תכונות אופי עוברות בצורה "תורשתית" מסויימת‪ ,‬והכלל "רוב בנים דומים לאחי האם"‬
‫המופיע בגמרא‪.141‬‬
‫ולכן גם המליצו חכמים להתחתן במשפחות טובות מבחינה רוחנית‪ 142‬ולהיזהר מנשואין למשפחות‬
‫בעלי מחלות מדבקות\מצורעים\נפשים‪ 143‬וכן יחס להשפעה גנטית על העובר משני ההורים מאוד‬
‫גבוהים\נמוכים‪.144‬‬
‫העובר בהלכה‬
‫ישנם דיונים הלכתיים רבים לגבי פרוט מעמדו ההלכתי של העובר כגון‪ :‬האם נחשב חלק מאמו או‬
‫ישות בפני עצמו והשלכות של דיון זה לגבי הפלה‪ ,‬סיכון האם וכד'‪ ,‬בעלות וקנין עוברים‪.‬‬
‫דנים והלכות נוספות עוסקים בחיוב הצלת נפשות בעובר‪ ,‬חילול שבת למען העובר‪ ,‬נזירות מבטן‪,‬‬
‫דיני עובר כהן‪ ,‬עובר המתגיירת‪ ,‬ירושת עובר ועוד‪ .‬לא הרחבתי בנושאים אלו‪ .‬ניתן ללמוד נושאים‬
‫אלו בספרי הלכה וסיכומם נמצא באנציקלופדיה ההלכתית רפואית‪.‬‬
‫‪ 134‬רזיאל המלאך י"ג‪.‬‬
‫‪ 135‬מדרש רבא כ'‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪ 137‬מדרש רבא כ'‪.‬‬
‫‪ 138‬ברכות כ'‪.‬‬
‫‪ 139‬מדרש רבא כ'‪.‬‬
‫‪ 140‬יבמות צ"ח‪.‬‬
‫‪ 141‬נדה פ"ג; ב"ב ק"י‪,‬א'‪.‬‬
‫‪ 142‬ב"ב ק"ט‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 143‬יבמות ס"ד‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 144‬בכרות מ"ה‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫פרק ‪4‬‬
‫בדיקות בהריון‬
‫בתנ"ך‬
‫הבדיקה הקדומה ביותר ביהדות המתוארת לנו היא בדיקה שערכה רבקה אמנו שחשה שמשהו לא‬
‫תקין בהריון‪ .‬ההתמודדות שלה הייתה ללכת לחכמי הדור לברר מה מצב העובר‪ .‬הפסוק מתאר ‪-‬‬
‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה' "‪ .145‬התשובה אותה‬
‫קיבלה הייתה שיש לה תאומים הפוכים באופיים אשר כל אחד מהם יהפוך ללאום ייחודי‪ ,‬כלומר‬
‫ניתנה לה תשובה פיזיולוגית (תאומים) ורוחנית ("לאום מלאום יאמץ")‪.‬‬
‫היחס לבדיקות בהריון‬
‫מדוע מומלץ לבצע את הבדיקות ובמה הם יוכלו לעזור לאשה שומרת המצוות ועוברה? השאלה‬
‫נשאלת גם לגבי בדיקה שאין עימה סיכונים‪ ,‬כבדיקת דם‪ ,‬וקל וחומר בבדיקה שיש בה סיכונים‬
‫כמדגם מסיסי שיליה או בדיקת מי שפיר‪.‬‬
‫א‪ .‬יש פוסקים ויש מקרים בהם יש היתר להפלה כגון סכנת חיים לאם וסיבות נוספות על פי‬
‫פוסקים שונים (סכנה למצבה הנפשי של האם או המשפחה וכד')‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם במקרים בהם לא מבוצעת הפלה‪ ,‬יש לעתים משמעות לבדיקה‪ :‬יש גישות רפואיות‬
‫והלכתיות הסוברות שבמקרה שלעובר פגיעה קשה‪ ,‬גם אם אין מבצעים הפלה‪ ,‬אין‬
‫הצדקה לסיכון‪-‬יתר של האם ויש להימנע מניתוח קיסרי‪ ,‬אם תתעורר בעיה עוברית בזמן‬
‫הלידה‪ .‬כן יש מקום לשקול‪ ,‬בזהירות‪-‬יתר‪ ,‬טיפול החייאתי או טיפול כירורגי ליילוד‬
‫חסר‪-‬סיכויים עם בעיה גנטית קשה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הבדיקה עשויה לעזור בשיקול לגבי הריון נוסף לזוג זה‪ ,‬ובדיקות גנטיות לבני המשפחה‪.‬‬
‫יש מקרים בהם יש חשיבות להקדמת זמן האבחנה (מניעת נישואין בין נושאי גנים‬
‫למחלה‪ ,‬או בדיקה גנטית בהריון של אחת מבנות המשפחה)‪.‬‬
‫ד‪ .‬כמובן שיש גם בדיקות שבהן ניתן לתת טיפול לאם ולעיתים אף לעובר במהלך ההריון או‬
‫בלידה עצמה‪ ,‬מה שגורם לשיפור ואף לעיתים לפתרון הבעיה‪.‬‬
‫לשאלה יש גם משמעות חברתית‪-‬לאומית‪ :‬הרבה נשים נמנעות מללדת בגיל מבוגר עקב החשש‬
‫לעוברים עם מחלות גנטיות‪ ,‬בעיקר תסמונת דאון‪ .146‬אם תהיה אפשרות להמליץ על בדיקות‬
‫קדם‪-‬לידתיות‪ ,‬נשים רבות תהרינה‪ .‬נראה שאחוז קטן מהן אכן יבצע הפלה אם העובר חולה‪ ,‬אך‬
‫רוב רובן תלדנה ילדים בריאים‪ .‬מה משקלו של גורם זה – הגברת הילודה בעם ישראל – מבחינה‬
‫הלכתית?‬
‫‪148‬‬
‫יחס חכמים לבדיקות בהריון הינו מורכב‪ .‬ישנה גישה המסתמכת על דברי הרשב"א‪ 147‬והחיד"א‬
‫שהחולה חייב להתרפאות כאשר מוצעת לו תרופה שהוא רשאי להירפא בה‪ .149‬ועל עניין כעין זה‬
‫‪ 145‬בראשית כ"ה‪ ,‬כ‪,‬ב‪.‬‬
‫‪ 146‬ד"ר בת שבע הרשקוביץ‪ ,‬בדיקות בהריון‪ ,‬אסיא י"ד‪.‬‬
‫‪ 147‬שו"ת י"א‪ ,‬ט' תי"ג‪.‬‬
‫‪ 148‬בר"כ' יו"ד של"ו‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 149‬נשמת אברהם יורה דעה של"ו‪.‬‬
‫כבר כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל‪" 150‬שעיקר הרפואה מצד חכמתה מסופקת היא‪ ,‬שאם היה הדבר‬
‫ברור – איך יעלה על הדעת שלא יהיה מחויב לרפאות‪ ,‬וכי אין עובר על "לא תעמוד על דם רעך"?!‬
‫על כן הוצרך לנתינת רשות‪ ,‬שמכל מקום אין דרך אחרת לפני בני אדם"‪ .‬מכאן ברור שבדיקות‬
‫שאין בהם סכנה‪ ,‬יש אפילו צד חובה להיעזר בהם‪ ,‬כגון מעקב טיפת חלב‪ ,‬בדיקות דם ושתן וכד'‪.‬‬
‫כמובן אחרי שנתבססה ה"חזקה" שאין בבדיקה על‪-‬שמעית שום סכנה – פשוט לכאורה שעל פי‬
‫הדין יש חובה להיבדק בה בכל המקרים שעשויים למנוע סכנות בבדיקה זו‪ .‬כל אדם יכול להיווכח‬
‫שהחששות מפני הבדיקה באולטראסונד נבדקו עד כמה שיד אדם מגעת‪ ,‬ולא נמצא להם יסוד‪;151‬‬
‫והספק הקטן שאולי עוד נשאר‪ ,‬שמא יתגלה בעתיד סיכון מסוים – הוא חלק מ"עיקר הרפואה‬
‫מצד חכמתה"‪ ,‬אך למסקנה "אין דרך אחרת לפני בני אדם"‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬אין ספק שהסכנות הרבות לאם ולוולד מעצם ההריון והלידה גדולים לאין ערוך מאשר‬
‫החשש הרחוק שמא ימצא בעתיד שיש תופעות לוואי לבדיקה העל‪-‬שמעית‪ ,‬שלא מצאו אותן בכל‬
‫המחקרים עד היום‪ .‬והרי מחללים שבת גם עבור הצלת עובר‪ ,152‬כל שכן שיש להיכנס לספק סכנה‬
‫רחוק זה לצרכים שיש בהם ספק הצלה ממש‪.‬‬
‫הפוסקים שנוקטים בגישה זו של הקפדה על הבדיקות סוברים כי הידיעה לגבי מצב העובר חשובה‬
‫גם במקרה שהתוצאה תקינה (מצד שלוות האם) וגם כאשר התוצאה מורה על בעיות‪ .‬דוגמה‬
‫בולטת לגישה זו אפשר לראות בתשובתו של הרב אבינר לאשה ששאלה לגבי בדיקות מקיפות‬
‫בהריון בגיל מבוגר‪:153‬‬
‫‪" .1‬זהו רעיון טוב לבצע בדיקות‪ .‬שהרי ממה נפשך – אם תוצאת הבדיקה שלילית‪ ,‬יימשך ההריון‬
‫מתוך רגיעה ושלוות נפש לטובתה של האם ואולי גם לטובתו של העובר‪ ,‬ואם חס וחלילה תהיה‬
‫התשובה חיובית‪ ,‬ניתן יהיה לפנות אל מורה הוראה ולשאול אותו אם במקרה כזה מותרת הפלה‪.‬‬
‫אם הוא יורה שמותר לבצע הפלה‪ ,‬שהרי יש מקרים בהם מותר וגם מתבצעות בפועל הפלות על פי‬
‫הוראת פוסקים מובהקים‪ ,‬אזי יוכלו ההורים לשקול מתוך רגש אחריות ולהחליט מה רצונם‪ ,‬ואם‬
‫יחליטו לשמור על העובר יהיה זה מרצונם החופשי ויקבלו אותו בהיוולדו באהבה מכל הלב ויגדלו‬
‫אותו באהבה מכל הלב‪.‬‬
‫‪ .2‬באשר להתערבות כביכול של האדם במעשי ה'‪ ,‬הרי אין כאן שום התערבות והכל הוא אור ה'‬
‫הזורח דרך השכל המדעי של האדם הפועל באופנים המותרים על פי דבר ה' שנגלה על ידי משה‬
‫רבנו‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬הרי כל הרפואה וכל המדע בכלל הינם פסולים‪ .‬ואדרבא – "החכמה תעוז‬
‫לחכם"‪.‬‬
‫‪ .3‬באשר לטיעון שנשמע כנגד הפלה המותרת על פי ההלכה בכך שמונעים מנשמה מלבוא לעולם‪,‬‬
‫הרי אין לנו עסק בנסתרות לפסוק הלכה על פיהן‪ ,‬ואדרבא – ההלכה צריכה להיות מכרעת על פי‬
‫הנגלות לנו ולבנינו עד עולם‪ ,‬וכל מה שנבחן על פי ההלכה ממילא הוא מכוון על פי סתרי תורה‬
‫היותר גנוזים‪ .‬ואם על פי ההלכה יש מקום לבצע הפלה‪ ,‬אנו סמוכים ובטוחים שנשמה זו תמצא‬
‫את מקומה באופנים אחרים ויד ה' לא תקצר"‪.‬‬
‫מן הצד השני ישנו רושם שפוסקים רבים ממליצים לשואלים בעצתם‪ ,‬להימנע מלבדוק את מצבו‬
‫של העובר עד לקראת סוף ההריון‪ ,‬שמא לא יעמדו בניסיון‪ ,‬או שמא יתגלה שיש חשש למום בוולד‬
‫וזה עצמו יזיק למהלך ההריון ולבריאות האם‪ .154‬כמו כן המלצת רבנים רבים‪ 155‬היא תפילה‬
‫תמימה ללא החששות הנ"ל וללא הידיעה על מצב ההריון ‪ -‬תועיל יותר‪ .‬כי אז אין צורך להתפלל‬
‫לנס כמו במקרה שידוע שהוולד פגוע‪.‬‬
‫‪ 150‬שו"ת דעת כהן ק"מ‪.‬‬
‫‪ 151‬ד"ר חנה קטן והרב יואל קטן‪ ,‬בדיקת אולטראסונד ברפואת נשים‪ ,‬אסיא ט"ז‪.‬‬
‫‪ 152‬רא"ש יומא ח'‪ ,‬י"ג‪.‬‬
‫‪ 153‬הרב שלמה אבינר‪ ,‬אסיא י"ד‪.‬‬
‫‪ 154‬ד"ר חנה קטן והרב יואל קטן‪ ,‬בדיקת אולטראסונד ברפואת נשים‪ ,‬אסיא ט"ז‪.‬‬
‫‪ 155‬הרב קניבסקי‪ ,‬הרב זלברשטיין‪ ,‬הרב אלישיב – על פי הרצאת הרב בורשטיין במכון פוע"ה‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬
‫למעשה ברור שאין בכוח פוסקי דורנו לגזור גזירה חדשה המחייבת את הכל‪ ,156‬אבל לייעץ‬
‫ולהמליץ לשומעים בקולם בוודאי שיש לאל ידם; כאמור גם בעניין זה הדעות חלוקות‪ ,‬ו"עשה לך‬
‫רב"‪.‬‬
‫מסכמים בצורה ברורה בעיתיות זו ד"ר חנה קטן והרב יואל קטן‪" :157‬מצד אחד צריך לתת לאשה‬
‫ולבעלה את המידע המתאים‪ ,‬כדי שיוכלו להחליט איך לנהוג בשעת מעשה‪ ,‬ולשם כך יש לראות‬
‫בחיוב את בדיקות האולטרסאונד בהריון; אך מצד שני קיים החשש שהאם תיכנס למצב נפשי‬
‫קשה בעקבות הידיעה על החשש לעובר פגום‪ ,‬ואפילו שתשוכנע לעבור הפלות לא מוצדקות‪ .‬לכן‬
‫קשה להמליץ באופן חד משמעי על בדיקות אולטרסאונד בהריון גם אם יתכן שיהיה לכך השפעה‬
‫על שיקולים רפואיים עתידיים"‪.‬‬
‫מובן שלמעשה כל זוג פועל על פי רבותיו אך המנהג הרווח הוא לעשות את מעקב ההריון הבסיסי‬
‫על פי משרד הבריאות‪.‬‬
‫היחס לבדיקות המסכנות את העובר‬
‫הקושי הגדול יותר הינו ההחלטה על בדיקות המסוכנות לעובר כמו דיקור מי שפיר או בדיקת‬
‫סיסי שליה‪ .‬ישנם פוסקים האוסרים בדיקות אלו למעט בפיקוח נפש ודאי לאם‪ .‬אך ישנם פוסקים‬
‫המתירים זאת במצבים מסוימים של הריון בסיכון גבוה‪ ,‬בייחוד כשהאם חוששת ועלולה להיפגע‬
‫בנפשה‪ ,‬או שתיגרם פגיעה משמעותית במערכת הזוגית והמשפחתית‪ .158‬שיקול נוסף המהוה זרז‬
‫להיתר לבדיקות מסוכנות הינו עידוד ילודה בגיל מבוגר‪ ,‬אשר נמנע לעיתים מנשים המעוניינות בו‬
‫עקב החשש הגדול ללידת תינוק בעל מום‪.‬‬
‫כמובן שישנה חובה לבחור בבדיקה וברופאים שאצלם הסיכון יהיה הנמוך ביותר וכן לקבל היתר‬
‫ספציפי בכל מקרה ומקרה כי היחס הוא כאל סיכון נפש בישראל‪ .‬דוגמה להיתר שכזה אפשר‬
‫לראות בדברי הרב ולנדברג‪ ,‬אשר מתנגד בהריון תקין לבדיקת מי שפיר (בטיעון שעלינו להמשיך‬
‫להתנהג בתמימות ואמונה כמו אבותינו עד היום וה' יעזור)‪ ,‬אך במקרים ספציפיים מתיר זאת‪:‬‬
‫"ורק במקרה שכבר נולד אצל זוג ל"ע ילד מונגולי ומייעצים להם לערוך בהריון נוסף בדיקת שפיר‪,‬‬
‫או כאשר אשה למעלה מגיל הנ"ל נתקפת בהתקף עצבים בשמעה עצת הרופאים ונימוקם לכך‬
‫(ועוד בהגזמה) ואינה מוצאת מנוחה לנפשה בימים ובלילות אם לא יתירו לה לערוך הבדיקה כדי‬
‫שתהא בטוחה במאה אחוז שאין כל מקרה של מונגוליזם אצל העובר על כגון זה העליתי וביררתי‬
‫להתיר את עריכת בדיקת המי שפיר (ובקפדנות לכוון שלא תפגע חלילה בעובר)‪ ,‬ובמקרה‬
‫שהבדיקה מראה במאה אחוז כי אכן העובר נגוע במונגולידיזם בררתי באיזה צורה מותרת ביצוע‬
‫‪159‬‬
‫הפסקת ההריון ‪"...‬‬
‫ישנם מצבים מסוימים בהם ישנה העדפה הלכתית בפסיקת רב לבדיקת סיסי שליה למרות שבדרך‬
‫כלל סיכון ההפלה בה גבוה יותר‪ .‬בגלל האפשרות לקבל דרכה מידע גנטי מהימן לפני היום‬
‫הארבעים להיוצרות הוולד‪ ,‬מה שמקל באופן משמעותי מבחינה הלכתית את ההיתר לסיכון הוולד‬
‫ולהפלה‪( 160‬עיין בעניין בפרק "התפתחות העובר")‪.‬‬
‫היחס לבדיקות לצורך בירור מין העובר‬
‫אין איסור הלכתי לבדוק את מין העובר אם כי ישנו צד מחשבתי ביהדות האומר שלא במקרה‬
‫כיסה ה' את מין העובר וישנו מאמר בגמרא‪ 161‬המתאר את ההריון כאחד משבע דברים שה' בראם‬
‫מכוסים‪ .162‬כמו כן ישנו מאמר חז"ל האומר "אין הברכה שרויה אלא במה שסמוי מין העין"‪.‬‬
‫‪ 156‬א' שטינברג‪ ,‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך‪ :‬הפריה חוץ גופית‪.‬‬
‫‪ 157‬ד"ר חנה קטן והרב יואל קטן‪ ,‬בדיקת אולטראסונד ברפואת נשים‪ ,‬אסיא ט"ז‪.‬‬
‫‪ 158‬הרב שלמה אבינר‪ ,‬אסיא י"ד‪.‬‬
‫‪ 159‬ציץ אליעזר‪ ,‬י"ד‪ ,‬ק"ב‪.‬‬
‫‪ 160‬ד"ר א' לויין‪ ,‬מ' גת‪ ,‬אבחון טרום לידתי‪ ,‬אסיא י"ד‪.‬‬
‫‪ 161‬פסחים י"ד‪.‬‬
‫אפשר לפרש שכוונת הגמרא היא לא לגבי קביעת המין אלא לגבי בריאות העובר ותכונותיו‪ .‬אם‬
‫ידע אם זה בן\בת יצטערו ההורים במשך כל ההריון‪ ,‬עלול להיגרם דיכאון שאינו בריא להריון וגם‬
‫אם ידעו – וישמחו על המין – זה יפחית משמחת ההפתעה בלידה‪ .‬השמחה האדירה בלידה מפצה‬
‫על הכאבים שהיו בעת הלידה‪ ,‬והשמחה מורכבת גם מידיעת המין של העובר ברגע הלידה‪.‬‬
‫יש דעות שסוברות שהקב"ה הסתיר את מין העובר כדי שהאישה לא תפיל אם לא יהיה המין‬
‫הרצוי‪.163‬‬
‫בכל אופן אין איסור על כך‪ ,‬אך נשים רבות מעדיפות שלא לדעת את מין העובר‪ .‬לעומת זאת ישנם‬
‫מצבים בהם חשוב לדעת את מין העובר מבחינה רפואית עקב מחלות מסוימות האופייניות רק‬
‫למין אחד ובהם כמובן מותר וצריך הלכתית לעשות ברורים אלו‪.164‬‬
‫מצב נוסף בו עולה שאלה הינה באשת כהן אשר במקרה של לידת זכר יש להשתדל שלא ייחשף‬
‫לטומאת מת‪ .‬פוסק הגריש"א שליט"א‪" :‬ראוי לאשת כהן לברר סמוך ללידה את מין העובר על ידי‬
‫אולטרסאונד‪ ,‬ואם מתברר שהינו זכר עליה להעדיף ללדת בבית חולים שאינו מוחזק בוודאי‬
‫טומאה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬יש להעדיף בית חולים שמיועד רובו ככולו ללידות‪ ,‬על פני בית חולים שעל פי‬
‫הסטטיסטיקה אין יום שאין בו נפטר; וגם אם נזקקים ללדת בבית חולים רגיל – יש להעדיף בית‬
‫חולים שמקפיד על דיני טומאת כהן‪ ,‬ומפנה את הנפטרים מיד לביתן חיצוני‪ ,‬על פני בית חולים‬
‫שאינו נוהג כן‪ ,‬או שחדר המתים שלו מחובר לבית החולים"‪ .‬גם בספר תורת היולדת‪ ,165‬נפסק‬
‫בלשון חד משמעית‪ ,‬שיש לאשת כהן להיבדק באולטרסאונד‪ ,‬ואם יתברר שהעובר זכר – אין לה‬
‫ללדת בבית חולים רגיל כי אם בכזה שמקפיד שלא תהיה בו טומאת מת‪ ,‬אלא אם כן קיים שיקול‬
‫של פיקוח נפש בבחירת בית החולים‪.166‬‬
‫אך יש גם דעות אחרות‪ ,‬הרב אוירבך פסק שאין צורך לבדוק זאת ויכולה ללכת לאיזה בית חולים‬
‫שתחפוץ‪.167‬‬
‫דיון נוסף קיים בעניין מנהג כפרות בערב יום כיפור – לקחת תרנגול לזכר ותרנגולת עבור נקבה‪,‬‬
‫גר"מ ברנדסדורפר שליט"א‪ 168‬דן אם יש חובה לעשות בדיקת אולטרסאונד כדי לוודא את מין‬
‫העובר‪ ,‬לצורך בחירת תרנגולים מהמין המתאים לקיום מנהג הכפרות‪ .‬המחבר מכריע שצורך –‬
‫בוודאי שאין‪ ,‬אך אם נודע מין העובר בבדיקה שנעשתה כבר – אפשר לסמוך עליה‪ ,‬ושוב אין צורך‬
‫לקחת עבור העובר (ובמקרה של תאומים – לכל אחד מהעוברים) תרנגול ותרנגולת מספק‪ .‬בשולי‬
‫דברי המחבר מעיר הגרי"י וויס זצ"ל שעל פי בירוריו אין ודאות מלאה בזיהוי מין העובר‬
‫באולטרסאונד‪ ,‬ולכן גם לאחר זיהוי מין העובר בבדיקת אולטרסאונד יש להחמיר ולקחת‬
‫תרנגולים משני המינים לכל עובר‪.169‬‬
‫‪ 162‬שם‪.‬‬
‫‪ 163‬הרב בורשטיין‪ ,‬מכון פוע"ה‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬
‫‪ 164‬שם‪.‬‬
‫‪ 165‬ש"ך יו"ב שעא‪,‬א‪.‬‬
‫‪ 166‬ד"ר חנה קטן והרב יואל קטן‪ ,‬בדיקת אולטראסונד ברפואת נשים‪ ,‬אסיא ט"ז‪.‬‬
‫‪ 167‬הרב בורשטיין‪ ,‬נשמות במכון פוע"ה‪ ,‬תשס"ה‪.‬‬
‫‪ 168‬שו"ת קנ"ה עמ' שפז‪.‬‬
‫‪ 169‬ד"ר חנה קטן והרב יואל קטן‪ ,‬בדיקת אולטראסונד ברפואת נשים‪ ,‬אסיא ט"ז‪.‬‬
‫פרק ‪5‬‬
‫מנהגים‪ ,‬סגולות והלכות בהריון ולקראת לידה‬
‫שמירה על גוף‪ ,‬נפש ורוח היולדת והעובר‬
‫ישנן סגולות ומנהגים רבים בזמן ההריון‪ ,‬ביניהם מוכרים ומוקפדים וביניהם מנהגים השנויים‬
‫במחלוקת‪.‬‬
‫גם מתוך הסתכלות על הסגולות נראה כי חכמים הסתכלו על ההריון במבט שלם מתוך דאגה‬
‫לשלמות הפיסית והרוחנית של האם והעובר‪.‬‬
‫ישנן סגולות שמטרתן שמירת ההריון כגון‪" :‬בכמה מקומות נהגו המעוברות לעשות מפה חדשה‬
‫לספר תורה‪ ,‬ולוקחין המפה הישנה וכורכין בה את עצמן‪ ,‬לשמירה וסגולה שלא תפלנה ולדותיהן‪,‬‬
‫ואחר כך מחזירין אותה לבית הכנסת"‪ .170‬ויש שדנים בבעייתיות מנהג זה של התעטפות בחפץ‬
‫קדושה אף למעשה התירו זאת ויש שנהגו כך‪.‬‬
‫ישנם מנהגים העוסקים בשמירתה ממעשים או מאכלים המסוכנים לאם ולעובר‪ :‬תיזהר מאד‬
‫שלא לעבור על צפרנים שנגזזו‪ .171‬ויש שכתבו שלא תאכל צנון שומים ובצלים ומיני מאכלים רעים‬
‫המזיקים לעובר‪ .172‬לא תאכל כרכום (זאפערין)‪ ,‬מפני שיכול לגרום לעובר גרב ושחין‪ .173‬וכמובן‬
‫שיש להקפיד על הבריאות על פי הידוע ברפואת ימינו מצד "ונשמרתם לנפשותכם"‪.‬‬
‫הנהגתה של היולדת בתקופת הריונה משפיעה על הוולד‪ ,‬ולכן‪ ,‬מנהג נשים צדקניות שבתקופת‬
‫ההריון מוסיפות עניני זהירות בתורה ומצוות לטובת הוולד‪ ,‬ואפילו לפני העיבור‪ .‬כידוע שבזמן‬
‫העיבור נזהרים ביותר שלא להביט על דברים שאינם טהורים‪ ,‬כי אם‪ ,‬על דברים טהורים‬
‫וקדושים‪ ,‬וכך גם הזהירות בעת היציאה מן הטבילה‪.174‬‬
‫זהירות מיוחדת למעוברת שלא תסתכל במקום עבירה‪ ,‬ותרחיק עצמה מכל סרך של חטא‪,175‬‬
‫ותזהר הרבה במאכלה שיהא נקי מכל נדנוד של איסור וספק איסור‪ ,‬ובזה תגרום שהתינוק יהיה‬
‫ירא שמים‪ .176‬ותיזהר שלא לעבור במקומות שיש שם ריח רע‪ ,‬כי משפיע על הוולד ומזיקו‪.177‬‬
‫בכל ההנהגות האלו ניכר שכשם שישנה השפעה על העובר על פי מזון האם כך משפיעה גם‬
‫התנהגותה ולכן – תזהר מאד בימי עיבורה שלא תכעס‪ ,‬שלא תזיק לוולד שיחלה ויחלש ואפילו‬
‫עלול לגרום להפלה (מתוך כעס רב)‪ ,178‬תשתדל להרבות בשמיעת דברי תורה וקדושה‪ ,179‬ותתפלל‬
‫כל ימי עיבורה על הוולד שיהיה ירא שמים וחכם לב ומצליח בתורה ובמצוות‪.180‬‬
‫‪ 170‬שו"ת צמח צדק‪ ,‬י"ג; ברית אבות; מפתח חיה ועוד מקורות רבים‬
‫‪ 171‬שבילי אמונה‪ ,‬נתיב ה' שביל א'‪.‬‬
‫‪ 172‬כ"ת‪ ,‬עץ חיים ט'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 173‬רמא חו"מ‪ ,‬צ"ו‪.‬‬
‫‪ 174‬רמא וש"ך יו"ד סו"ס קצח‪.‬‬
‫‪ 175‬שבט מוסר כ"ד; פלא יועץ אות תורה‪.‬‬
‫‪ 176‬דרכי משה או"ח‪ ,‬תרי"ז‪.‬‬
‫‪ 177‬שבט מוסר פכ"ד; פלא יועץ אות תורה‪.‬‬
‫‪ 178‬שם‪.‬‬
‫‪ 179‬שם‪.‬‬
‫‪ 180‬אגרת תשובה לרבנו יונה פ"ב‪.‬‬
‫כיום אכן מגלה המגע יותר ויותר השפעות מזון‪ ,‬התנהגות ותחושות האם‪ .‬מאותם סיבות גם‬
‫הציבור ואפילו בית דין נזהר שלא לפגוע בנפשה ומצב רוחה של היולדת ולכן נפסק כי לא‬
‫משביעים או מחרימים אשה מעוברת עד שתילד (במידה ויצאה חייבת בדין)‪.181‬‬
‫מנהג ידוע נוסף הינו תוספת בנתינת הצדקה‪ 182‬יותר ממה שהייתה נותנת‪ .‬בחסידות חב"ד יש‬
‫הדגשה רבה על מנהג זה והדרכה להוסיף בצדקה כל בוקר (בזמן תפילת שחרית) ובערב שבת וחג‬
‫לפני הדלקת נרות‪ 183‬וכן להוסיף תפילה בזמן זה של הדלקת נרות שבזכות אור נר שבת תזכה‬
‫לבנים בעלי תורה שנקראים אור‪.184‬‬
‫יש נוהגים לתת "זכר למחצית השקל" בערב פורים גם עבור העובר‪.185‬‬
‫מנהג נוסף בעיקר בחסידות חב"ד הנה לבדוק את כשרות המזוזות‪ 186‬וכן להוסיף בקריאת שמע‬
‫שעל המיטה לפני "המפיל" את תהילים "למנצח יענך"‪ ,187‬וכן יש תפילות רבות מיוחדות לחודשי‬
‫ההריון שיפורטו בפרק עשירי‪.‬‬
‫סגולה נוספת הינה נשיאה של אבני חן מתוך החושן (אותו לבש הכהן הגדול בבית המקדש)‪ .‬אבן‬
‫הקרנליאן ואבן הרובין שנחשבות כתומכות ההריון ולידה ואבן הקריסקלה (אבן אילת) הנחשבת‬
‫אבן נשית המרפא את הרחם בעיקר מיד אחרי לידה וטובה גם לנשיאה בזמן הריון ולידה‪ .‬דרך‬
‫נוספת לשימוש באבנים הינו השרית האבנים במים ושתית המים אחר כך‪.188‬‬
‫סגולות ללידה קלה‬
‫סגולות מסוימות מיועדות לנשים בהריון לצורך לידה קלה‪ ,‬כלומר ההכנה הרוחנית לקראת‬
‫הלידה מתרחשת כל ההריון‪ .‬להלן סגולות שכאלו אשר המשותף לכולן הינו ההקשר למזון‬
‫המשפיע להתעלות רוחנית‪.‬‬
‫‪ .1‬סגולה לנשים מעוברות שלא יתקשו בלידתן – שתאכלנה בכל מוצאי שבת סעודת מלווה‬
‫מלכה‪ ,‬ותאמרנה בפה "לשם מצות סעודת מלווה מלכה"‪.189‬‬
‫‪ .2‬לאכול סעודה רביעית‪ ,‬ותאמר‪ ,‬לשם מצות סעודת מלווה מלכה‪( 190‬סעודה במוצאי שבת)‪.‬‬
‫‪ .3‬לקיים מצות הפרשת חלה‪ ,191‬כלומר לאפות חלות עם כמות קמח מספיקה כדי שיהיה‬
‫אפשר להפריש חלק בברכה‪.‬‬
‫‪ .4‬וכן יש נשים הנוהגות לעשות מרקחת מהאתרוג אחר החג (סוכות)‪ ,‬להעלותו על השולחן‬
‫בליל ט"ו בשבט‪ ,‬כסגולה לאשה מעוברת שתיילד בנקל ולא בצער‪.192‬‬
‫‪ .5‬יש נשים מעוברות הנוהגות לנגוס את הפיטם של האתרוג ביום הושענא רבא לאחר נטילת‬
‫לולב‪ ,‬ונותנות צדקה לעניים‪ ,‬ואומרות תפילה זו‪" :193‬רבש"ע בשביל חוה שהייתה אוכלת‬
‫‪ 181‬רמ"א חו"מ‪ ,‬צ"ו‪.‬‬
‫‪ 182‬אגרת התשובה לרבנו יונה‪ ,‬פ"א‪.‬‬
‫‪ 183‬אגרות קודש‪ ,‬האדמו"ר מלובביץ'‪ ,‬ח"ג‪ ,‬ספ"ז‪ ,‬ח"ה ק"ה‪ ,‬תנ"ד‪ ,‬תצ"ב‪.‬‬
‫‪ 184‬אגרת התשובה לרבנו יונה‪ ,‬פ"א‪.‬‬
‫‪ 185‬משנה ברורה‪ ,‬תרצ"ב סק ה'‪.‬‬
‫‪ 186‬אגרות קודש‪ ,‬האדמו"ר מלובביץ'‪ ,‬ח"ג‪ ,‬ספ"ז‪ ,‬ח"ה ק"ה‪ ,‬תנ"ד‪ ,‬תצ"ב‪.‬‬
‫‪ 187‬שם‪.‬‬
‫‪ 188‬הרפיה רוחנית‪ ,‬נאוה מרים‪.‬‬
‫‪ 189‬כף החיים סי' ש ס"ק ד ועוד‪.‬‬
‫‪ 190‬רפאל המלאך‪ ,‬דברי יצחק‪.‬‬
‫‪ 191‬שם‪.‬‬
‫‪ 192‬תהילים עם פרוש החת"ס בשם הגר"א שאג‪.‬‬
‫‪ 193‬יוסף אומץ ע'‪.‬‬
‫מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם‪ ,‬ואם הייתי באותו זמן לא הייתי אוכלת ולא‬
‫הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה ב' ימי החג שעברו‪ ,‬והיום שפסלתי‬
‫אין בו מצווה‪ ,‬וכשם שיש לי הנאה בפיטם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר‬
‫הקב"ה לאדם וחוה לא תאכלו ולא הייתי עוברת את ציוויו‪ ,‬ותקבל ברצון את תפילתי‬
‫ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו‪ ,‬ותושיעני לילד בנחת ובלי צער‪ ,‬ולא יהיה לי ולא לוולד‬
‫שום נזק‪ ,‬כי אתה האל המושיע‪.‬‬
‫‪ .6‬סוג נוסף של סגולות קשור להנהגות טובות‪ ,‬ותוספת תפילה (כמובא בפרק עשירי)‪ .‬וטוב‬
‫שתקבל האשה קדם שתשב על המשבר איזה מצווה להיותה זריזה בה‪ ,‬כגון ראש חדש‬
‫שמשמרות הנשים או לקבל עליה לעשות פתילה להדליק בבתי כנסיות ומדרשות או‬
‫לטוות צמר לציצית ולכבס טליתות של קדש ולקנות עששיות של בית כנסת ודברים‬
‫דומים לאלו‪.194‬‬
‫‪ .7‬לומר תהילים קי"ט‪ ,‬אותיות שמה המלא ושם אמה המלא‪ ,‬ואותיות קרא שטן‪.‬‬
‫‪ .8‬האיש והאשה יזהרו מאוד שלא יהיה מריבה ביניהם ובביתם (כגון מריבה על השם‬
‫שעתידים לקרוא לוולד)‪ ,‬משום שמריבה בבית היולדת גורם סכנה לוולד‪.195‬‬
‫‪ .9‬כשהאשה מעוברת בחדש תשרי‪ ,‬יכווין הבעל על אשתו באמירת תשליך‪ ,‬כשאומר התפלה‬
‫"והיושבות על המשבר תוצא אותן מאפילה לאורה‪ ,‬ויצא הוולד בשעה טובה‪ ,‬ולא יארע‬
‫שום צער ושום נזק לא ליולדת ולא לוולד"‪ .‬וכמו"כ יכווין באמירת היה"ר שאחר אמירת‬
‫תהילים‪ ,‬במילים "והיושבות על המשבר" וכו'‪.196‬‬
‫סגולות החל מחודש תשעי‬
‫ישנם מנהגים וסגולות המיוחדים לחודש תשיעי דווקא‪ .‬נוהגין שמי שאשתו נכנסה לחודש התשיעי‬
‫לעיבורה‪ ,‬עולה בעלה לפתיחת הארון כל אותו חודש‪ ,‬והיא סגולה בדוקה להקל מעליה חבלי‬
‫לידה‪.197‬‬
‫כשתגיע לחודש התשיעי‪ ,‬סגולה שתטבול במקווה‪ ,‬ועל ידי זה יתבטלו מהילד כל מיני רעות‬
‫שראתה בימי עיבורה‪ .‬ועצם הרחיצה בחודש התשיעי היא טובה להקל חבלי הלידה‪ ,‬ויש שכתבו‬
‫שמותר לרחוץ אפילו בט' ימים שמראש חודש אב‪ ,‬ובטבילה זו אין צריכה להקפיד על הדינים של‬
‫טבילה וחציצה‪.198‬‬
‫חלק מהסגולות הן סגולות של כל ההריון אך מקבלות חיזוק מיוחד בחודש תשיעי עם התקרב‬
‫מועד הלידה‪ .‬מהחודש התשיעי לעיבורה‪ ,‬תתחזק האשה ביתר שאת בשמירת מצות התורה בכל‬
‫הדקדוק‪.199‬‬
‫מתחילת חודש התשיעי לעיבורה‪ ,‬יתפללו הבעל והאשה שהלידה תהיה בלא יסורי וחבלי לידה‪,‬‬
‫אלא בנקל ומתוך בריאת הגוף והנפש לאם ולוולד‪.200‬‬
‫סגולה ידועה הינה להיכנס לבית החולים ברגל ימין‪.201‬‬
‫‪ 194‬שבט מוסר‪ ,‬ר' אליהו הכהן‪.‬‬
‫‪ 195‬עמידת הקודש – צפורן שמיר או' קפ"ו‪.‬‬
‫‪ 196‬זרע חיים י"ז‪.‬‬
‫‪ 197‬עובדת בקודש להחיד"א‪.‬‬
‫‪ 198‬ס' זכירה‪ ,‬צידה לדרך‪ ,‬א' פ' י"ג‪.‬‬
‫‪ 199‬סוטה י"ב‪.‬‬
‫‪ 200‬ערובין ק'‪ ,‬ע"ב‪ ,‬ב"ר נ"ג י"ד‪.‬‬
‫‪ 201‬נורית גלזר‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫סגולות ומנהגים ברגעים שלקראת הלידה ובזמן הלידה‬
‫מנהג ידוע הוא לבקש ברכה מגדולי התורה והיראה שבדור‪ .‬גם בשבת מותר לבקש שיתפללו על‬
‫זה‪ ,‬אך אין לחלל שבת בשביל זה‪.202‬‬
‫מנהג אחר הינו כי ירבו באמירת תהילים‪ ,‬ויכולים לומר התהילים גם בלילה‪ .203‬יאמרו האיש‬
‫והאשה את "פרק שירה" ותפילות נוספות המופיעות בפרק ‪ 15‬בנושא תפילות‪.‬‬
‫טוב שהאשה תקבל על עצמה בשעה זו‪ ,‬איזה מצווה או הנהגה טובה להיות זריזה בו וטוב שתגיד‬
‫בלי נדר‪.204‬‬
‫עקב חשיבות ושכיחות הלידה בשבת ומאחר והתינוק נחשב כצדיק מותר אף בשבת להתפלל על‬
‫היולדת‪.205‬‬
‫מנהגים נוספים המתייחסים ל"מקשה ללדת" מובאים בפרק שמיני בהרחבה‪.‬‬
‫מנהגים עממים בלידה‬
‫בציבור ישנו יחס דואלי‪ :206‬האשה נותנת חיים והיא עצמה בסכנת מוות והיילוד‪ ,‬גם הוא בסכנה‪.‬‬
‫בתודעה העממית‪ ,‬זהו הרגע בו כוחות הרע מתחברים על מנת להתגבר על שני יצורים חלשים‪.‬‬
‫המספר הרב של הנוסחאות המיוחדות למעמד זה מצביע על הקשיים והחששות הרבים‪ :‬עוטים‬
‫בקדושה את חדר היולדת‪ ,‬מביאים אדמה מקברו של צדיק ומפזרים אותו בחדר‪ ,‬מתפללים‬
‫וקוראים תהילים‪ ,‬קושרים חוט בספר תורה ואת הקצה השני למיטתה של היולדת‪ ,‬תוקעים‬
‫בשופר‪ ,‬מניחים את מפתח בית הכנסת מתחת למיטת היולדת וכו'‪ .‬יהודי גרמניה נהגו ללחוש‬
‫לאוזניה של המקשה ללדת את הפסוק משמ' (י"א‪ ,‬ח')‪" :‬צא אתה וכל העם אשר ברגליך" ובפרס‬
‫עולים הילדים על גג הבית בו שוכבת המקשה ללדת וצועקים‪" :‬ה'! הושיעה!"‪.‬‬
‫הלכות האשה בהריון ולקראת לידה‬
‫לאשה בהריון מותר לקחת תרופות או ויטמינים המטיבים את בריאותה או בריאות הוולד בשבת‬
‫ואם יש סכנה כלשהי לעובר מותר לחלל עבורו שבת‪.207‬‬
‫מעוברת שמלאו חודשי הריונה ולא ילדה עדיין‪ ,‬מותר לטפל בה כדי לזרז את לידתה על ידי‬
‫תרופות מתאימות‪ ,‬אם אמנם הרופא אומר שמבלי זה יש סכנה לחייה‪ ,‬או לחיי עוברה‪ ,‬ודבר זה‬
‫מותר‪ ,‬אפילו אם על ידי כך יתכן שתלד בשבת‪.208‬‬
‫אשה שהגיעה לחודש התשיעי להריונה‪ ,‬טוב וראוי שתכין בכל ערב שבת את הדברים הנחוצים לה‬
‫במקרה שתלד בשבת‪.209‬‬
‫היולדת הרי היא כחולה שיש בה סכנה‪ ,‬ומחללים עליה את השבת לכל מה שהיא צריכה‪,210‬‬
‫ומחללים את השבת על היולדת‪ ,‬בין שילדה וולד חי‪ ,‬ובין שילדה וולד מת‪.211‬‬
‫מכיוון שהסכנה של היולדת נובעת ממצב טבעי‪ ,‬ורוב הנשים אינן מתות בלידתן‪ ,‬הצריכו חכמים‬
‫לעשות כל מה שאפשר בשינוי‪ ,‬או על ידי גוי‪ .212‬אך אם יש חשש סכנה או עיכוב בעשיית הדבר‬
‫בשינוי‪ ,‬או שהמלאכה לא נעשית בזריזות עם השינוי כמו ללא השינוי‪ ,‬מצווה לעשות בלא שינוי‪,‬‬
‫‪ 202‬ירושלמי תענית פ"ב‪ ,‬ה"ב‪ ,‬ב"ב‪ ,‬קט"ז‪ ,‬ע"א; רמבן יתרו י"ח‪ ,‬ט"ו‬
‫‪ 203‬שו"ת יוסף אומץ סימן נ"ד‪.‬‬
‫‪ 204‬שבט מוסר פכ"ב‪.‬‬
‫‪ 205‬משנה ברורה סקנ"ח‪.‬‬
‫‪ 206‬בן עמי יששכר‪ ,‬מנהגי הריון ולידה בקרב הספרדים‪.‬‬
‫‪ 207‬יהושוע ישעיה נויברט‪ ,‬הלכה למעשה לבית היהודי‪.‬‬
‫‪ 208‬שמירת שבת כהלכתה לב צ"ח‪.‬‬
‫‪ 209‬ס' חסידים תתכ"ה‪ ,‬מ"ב סק"ה‪.‬‬
‫‪ 210‬רמב"ם‪ ,‬שבת ב'‪ ,‬י"א‪.‬‬
‫‪ 211‬שמירת שבת כהלכתה פל"ו ס"ה‪-‬ס"ז‪.‬‬
‫‪ 212‬פרמ"ג או"ח סק"ב‪.‬‬
‫למהר הדבר ככל כוחו‪ ;213‬אין דין שינוי אלא ביולדת כדרך כל הארץ‪ ,‬אבל במקשה לילד‪ ,‬ומסוכנת‬
‫וחלשה על פי נשים בקיאות‪ ,‬או על פי רופא בקי‪ ,‬אינה צריכה שינוי כלל‪ ;214‬יש מי שכתב‪ ,‬שהחיוב‬
‫לשנות הוא באיסורי תורה‪ ,‬אבל באיסורי דרבנן אין חייבים לשנות גם ביולדת‪ ;215‬יש מי שהבחין‬
‫ביולדת שני דינים – תהליך הלידה‪ ,‬עד שעה שהדם שותת ויורד‪ ,‬הוא מצב של סכנה‪ ,‬אלא שאז יש‬
‫לעשות צרכיה בשינוי‪ ,‬משום שכעת עדיין איננה בסכנה‪ ,‬אלא שעלולה להסתכן‪ ,‬לעומת רגע הלידה‬
‫ממש‪ ,‬היינו משעה שהדם שותת‪ ,‬שאז דינה ככל חולה שיש בו סכנה‪ ,‬ואין עושים בשינוי‪ ,‬לשיטות‬
‫הפוסקים הסבורים‪ ,‬שאין לשנות בחולה שיש בו סכנה‪.216‬‬
‫מחללים שבת עבור יולדת גם כדי ליישב דעתה‪ ,‬ולמנוע טירוף דעתה‪ ,‬אף על פי שמבחינה רפואית‬
‫הדבר איננו נחוץ‪ ,‬ואפילו חילול שבת באיסורי תורה‪ .‬וביולדת אפילו אינה אומרת כלום‪ ,‬מדליקים‬
‫לה נר‪ ,‬כי ידוע שזה מיישב את דעתה‪ ,‬ולא די שיאמרו לה שהדליקו הנר‪ ,‬אלא צריך באמת להדליק‬
‫הנר‪.217‬‬
‫יש דברים‪ ,‬שמחללים עליהם את השבת עבור יולדת רק משהופיעו שלושת סימני הלידה; ויש‬
‫דברים‪ ,‬שעושים גם בשלבים מוקדמים יותר של תהליך הלידה‪ .‬הכלל הוא‪ ,‬שדברים אשר אפשר‬
‫לעשותם בלי איחור ועיכוב‪ ,‬ממתינים עד להופעת הסימנים הללו‪ ,‬אבל דברים שאם ימתינו יגרמו‬
‫נזק‪ ,‬מותר לעשותם משעה שמרגשת קצת בלידה‪ ,‬ואפילו בספק‪.218‬‬
‫דברים שאין לעשותם אלא עד שיופיעו שלושת הסימנים כוללים הדלקת הנר‪ ,‬שחיטה‪ ,‬בישול‪,‬‬
‫שחיקת סממנים‪ ,‬קשירת החבלים שתתלה עצמה בעת הלידה‪ .219‬וכן הפעלת מזגן‪ ,‬הדלקת תנור‪,‬‬
‫שימוש במעלית‪ ,‬כניסת בעלה הכהן לבית החולים‪ ,‬היתר אכילה ביום הכיפורים‪ .220‬מאידך‪,‬‬
‫הפעולות הבאות מותרות גם קודם להופעת שלושת הסימנים – לטלפן לאמבולנס או למונית כדי‬
‫לקחתה לבית החולים‪ ,‬לנסוע לבית החולים‪ ,‬להזמין רופא‪ ,‬לבדוק את סוג הדם‪ ,‬להפעיל את‬
‫המכשיר לניטור דופק העובר‪ ,‬וכן מותר לבעלה ללוותה לבית החולים במכונית אם היא מבקשת‬
‫זאת‪.221‬‬
‫יש מי שסיכם את הסימנים לתחילת תהליך הלידה‪ ,‬שהם קודמים לשלושת הסימנים המובהקים‬
‫ללידה – צירים סדירים‪ ,‬המופיעים בהפסקות של ‪ 25-15‬דקות בין ציר לציר; צירים ראשונים‪,‬‬
‫ואפילו בלתי סדירים‪ ,‬ביולדת היודעת מניסיון קודם‪ ,‬שתהליך הלידה אצלה נמשך זמן קצר בלבד‪,‬‬
‫או שהסתכנה בעבר בתהליך הלידה; פקיעת הקרומים וירידת מים‪ ,‬אפילו אם אין לה צירים‪,222‬‬
‫הרגשת לחץ פתאומי וכבד כלפי מטה‪ ,‬גם ללא צירים; המלצת רופא או מיילדת‪ .‬בוודאי שדין זה‬
‫נכון אם מתעוררים סימנים של סכנה לאם‪ ,‬כגון דימום פתאומי וחזק‪ ,‬חום גבוה‪ ,‬חולשה כללית‬
‫עד עילפון‪ ,‬או מחלה נפשית חריפה‪ ,‬וכן כאשר מתעוררים סימני מצוקה וסכנה לעובר‪ ,‬כגון היעדר‬
‫פעימות הלב‪ ,‬או היעדר תנועות העובר‪.223‬‬
‫יולדת שהגיעה לבית החולים בשבת‪ ,‬והתברר שאין היא מוכנה ללידה‪ ,‬אסור לה לחזור בשבת‬
‫לביתה במכונית שנוהג בה יהודי‪ ,‬אלא אם כן הוא נהג אמבולנס‪ ,‬שממילא חוזר לתחנתו‪ ,‬ואפילו‬
‫הוא ישראל‪ ,‬בתנאי שלא יוסיף באיסורי שבת עבורה; ואם אין לה מקום לשהות בו בבית החולים‪,‬‬
‫והיא מצטערת‪ ,‬וביתה הוא בתחום שבת‪ ,‬מותר לה לחזור עם נהג גוי‪.224‬‬
‫‪ 213‬מ"ב או"ח סק"ה‪.‬‬
‫‪ 214‬נשמת אברהם חד‪ ,‬סקא‪.‬‬
‫‪ 215‬תורת היולדת פל"ב‪.‬‬
‫‪ 216‬הגרי"ז מבריסק‪ ,‬סוף מסכת יומא‪.‬‬
‫‪ 217‬תורת היולדת‪ ,‬מבוא‪.‬‬
‫‪ 218‬מ"ב‪ ,‬סק"ט‪.‬‬
‫‪ 219‬פירמ"ש לרמב"ם שבת י"ח‪.‬‬
‫‪ 220‬תורת היולדת פכט‪.‬‬
‫‪ 221‬שם‪.‬‬
‫‪ 222‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך הריון‪.‬‬
‫‪ 223‬תורת היולדת ג'‪.‬‬
‫‪ 224‬שמירת שבת כהלכתה פל"ו ס"ה‪-‬ס"ז‪.‬‬
‫יש מי שכתב‪ ,‬שמידת חסידות היא שתהיה היולדת סמוך ללידתה במקום קרוב לבית חולים‪ ,‬כדי‬
‫שתימנע מחילול שבת בנסיעה‪ ,‬אבל אם הניתוק ממשפחתה ומביתה גורם לה צער‪ ,‬או שיש קושי‬
‫בדבר‪ ,‬ראשית להישאר בביתה; אכן אם כבר הרגישה כאבי לידה ראוי שתיסע לפני שבת סמוך‬
‫לבית חולים‪.225‬‬
‫יולדת רשאית לנסוע לכתחילה לבית החולים שנרשמה בו ללידה‪ ,‬ואפילו אם יש בית חולים קרוב‬
‫יותר‪ ,‬אם היא סבורה שהטיפול יהיה טוב יותר בבית החולים שנרשמה בו‪ ,‬אבל אסור לעשות כן‬
‫משום חישובים כספיים גרידא‪.226‬‬
‫פרק ‪6‬‬
‫המלווים את היולדת –תפקידם ומקומם‬
‫המיילדת‬
‫בתורה יש מספר מקומות בהם מופיע תפקיד המיילדת‪" :‬הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על‬
‫ברכי"‪ ,227‬וכמובן המיילדות המפורסמות במצרים שמסרו נפשם להמשיך ליילד למרות גזרת פרעה‬
‫להרוג את הבנים‪.228‬‬
‫בחסידות‪ 229‬ישנו תיאור בלידה כהתגלות המחשבה העליונה (של ה') להוציא את ההעלם אל הגילוי‬
‫וזהו תפקיד המיילדות‪ ,‬ולפי זה מתארים את שפרה שמשפרת את הוולד – ההא של שפרה כנגד‬
‫עולם המחשבה‪ ,‬אכן המחשבה מקשטת את הדיבור‪ .‬הדיבור נובע מן המחשבה‪.‬‬
‫פועה מדברת‪ ,‬ההא של פועה כנגד עולם הדיבור‪.‬‬
‫המיילדות הן בעצם הורידו את עולם המחשבה ואת עולם הדיבור כאחד‪ ,‬כל אחת הורידה את‬
‫בחינתה שלה‪ ,‬שפרה את בחינת המחשבה ופועה את בחינת הדיבור‪ .‬והביאו את הבחינות הללו‬
‫לידי גילוי שלם – גילוי המשבה העליונה אל המציאות!‬
‫מיילדות תמר ורחל‪ 230‬שמתואר כיצד המיילדת הרגיעה אותה‪" :‬ותאמר לה המילדת אל תיראי כי‬
‫גם זה לך בן"‪.‬‬
‫המיילדת נקראת בפי חז"ל בשם חיה‪ ,231‬ככל הנראה מלשון המקרא‪" :‬כי חיות הנה"‪ 232‬ורש"י‬
‫מפרש שם‪ :‬בקיאות כמיילדות ופרוש אחר‪ :‬שהן כמו חיות השדה שמשפרות את וולדותיהן‪ 233‬וגם‬
‫בשם חכמה‪.234‬‬
‫‪ 225‬שם‪.‬‬
‫‪ 226‬שמירת שבת כהלכתה פל"ו ס"ח; תורת היולדת פ"ז‪.‬‬
‫‪ 227‬בראשית ל'‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 228‬שמות א'‪ ,‬י"ט‪.‬‬
‫‪ 229‬האדמו"ר הזקן‪.‬‬
‫‪ 230‬בראשית ל"ה‪ ,‬י"ז; ל"ח‪ ,‬כ"ח‪.‬‬
‫‪ 231‬תוספתא ב"ג‪ ,‬ז'‪.‬‬
‫‪ 232‬שמות א'‪ ,‬י"ט‪.‬‬
‫‪ 233‬שמות רבא פ"א‪.‬‬
‫‪ 234‬שבת קכ"ח‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫תפקיד המיילדת הינו מקצוע עבורו קיבלה שכר‪ .235‬המיילדת מוסמכת לומר את מעמדו ההלכתי‬
‫של הבן – כהן‪ ,‬לוי‪ ,‬נתין או ממזר וכן אם הוא בכור‪ .236‬בגמרה מתוארות הפעולות השונות שהיו‬
‫עושות המיילדות‪" :‬מסעדין ומיילדין את האשה ‪ ...‬רב יהודה אמר‪ :‬אוחז את הוולד שלא ייפול‬
‫לארץ‪ .‬רב נחמן אמר‪ :‬דוחק בבשר כדי שיצא הוולד ‪ ...‬כיצד מסעדין? אוחז את הוולד שלא יפול‬
‫לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לא דד לתוך פיו כדי שינק"‪.237‬‬
‫ישנן הדרכות שונות למיילדות כגון‪ :‬לשים לב היטב לרגע יציאת הוולד בעיקר כאשר זה סמוך‬
‫לשקיעת השמש או לזריחה כדי שידעו מתי נולד ומתי יש לעשות ברית‪ .‬וכן באחריות המיילדת‬
‫לבדוק מראש האם ישנו מצב הריוני מסובך כתאומים‪ ,‬ויש להיערך בהתאם‪ ,238‬לסמן מי‬
‫מהתאומים יצא ראשון כמו בתיאור תאומי תמר‪.239‬‬
‫אחת מצורות הלידה המתוארות בתורה הינה‪" :‬ללדת על ברכים"‪ .240‬יש המפרשים זאת‬
‫כמטאפורה (כאימוץ) אך יש המתארים כי בשלב האחרון של הלידה‪ ,‬עם נכונותו של העובר לצאת‬
‫לאוויר העולם‪ ,‬הושיבו את היולדת עת ברכי אשה אחרת‪ .‬מצב זה‪ ,‬שהוא מען כריעה מוגנת‪ ,‬הקל‬
‫על המיילדת לתפוש בעובר עם פליטתו‪ .‬יחד עם זאת נמצאה האישה היולדת בקרבה גופנית לאשה‬
‫אחרת‪ ,‬אשר יכלה לעסות את גבה הכואב‪ ,‬לגעת בה‪ ,‬במעין חיבור‪ ,‬במטרה להגיעה ולעודדה בשלב‬
‫הקשה ביותר של הלידה‪ .‬כלומר‪ :‬כאשר משתמש הכתוב בביטוי "ללדת על ברכים"‪ ,‬הוא מתאר‬
‫התרחשות קיימת במציאות‪ ,‬ישיבת היולדת על ברכי אשה אחרת‪.‬‬
‫דעה זו מקבלת חיזוקים מרישומי מנהגי לידה בתרבויות עתיקות‪.241‬‬
‫מפאת חשיבות תפקידה בהצלת נפשות מותר למיילדת לנסוע לבית החולים בשבת ואף לחזור‬
‫לביתה על ידי נהג גוי (כדי שלא תמנע לבוא בעתיד)‪.‬‬
‫תומכת לידה (דולה)‬
‫הרעיון של ליווי ותמיכה במשך הצירים והלידה מושרש היטב בתולדות בני עמנו‪ .‬התורה מציינת‬
‫את שמותיהן של שתי מיילדות – שפרה ופועה – שמסרו את נפשן על תפקידן ליילד את ילדי‬
‫העבריים במצרים‪ .‬בעוד תפקידה של שפרה דומה למיילדת בימנו‪ ,‬תפקידה של פועה דומה יותר‬
‫לתפקיד "מלווה בלידה"‪ .‬מקור השם "פועה" הוא במילה "פעיה"‪ .‬בעל ה"מתנות כהונה" מסביר‬
‫"שהייתה פועה באשה ‪ ...‬והוולד יוצא שלא בצער"‪ .‬חז"ל אומרים שפועה היא מרים (אחרות משה‬
‫רבנו)‪ ,‬שהבינה כי עידוד היולדת מפחית את צער הלידה‪ .‬והפרוש שם מסביר כי הייתה לוחשת‬
‫באזני היולדת והוולד היה יוצא שלא בצער‪.242‬‬
‫גם התלמוד מכיר בכך שבזמן לידה מלבד תמיכה רפואית היולדת זקוקה לתמיכה נפשית‪ ,‬רוחנית‬
‫ולשמירה אישית‪.‬‬
‫ישנם תיאורים בגמרא כי בזמן לידה חברות היולדת באות ועוזרות לה‪ 243‬וזאת בנוסף למיילדת‬
‫(הנקראת "חכמה")‪ .‬ישנם תפקידים המיוחדים לחברות כגון הבאת שמן להקל על הלידה‪ ,‬תמיכה‬
‫ליולדת בהליכתה‪ ,‬הדלקת נר וכד' פעולות דומות ל"דולה" בימנו‪.‬‬
‫היחס ביהדות ל"ישוב דעתה" של היולדת כלומר הרגעתה במצב הנפשי המורכב בו היא נמצאת‬
‫חשובה מאוד עד כדי כך שהתירו אפילו חילול שבת לטובת זאת ולכן מותר לבעלה של היולדת‪ ,‬או‬
‫לכל אדם שיש לה אמון בו‪ ,‬לנסוע עמה לבית החולים‪ ,‬ומותר לעשות כן גם אם כבר נמצא במכונית‬
‫‪ 235‬ב"ק נ"ט‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 236‬קידושין ע"ג‪ ,‬ע"ד‪.‬‬
‫‪ 237‬שבת קכ"ח‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 238‬ספר חסידים ס' תתשפז‪.‬‬
‫‪ 239‬בראשית ל"ה‪ ,‬י"ז; ל"ח‪ ,‬כ"ח‪.‬‬
‫‪ 240‬בראשית ל'‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 241‬מושבי לידה‪ ,‬אצילה טליה קייזנברגר‪.‬‬
‫‪ 242‬קהלת רבא ז'; המתנות כהונה שם‪.‬‬
‫‪ 243‬שבת קכט‪ ,‬א'; משנה אהלות ז'‪ ,‬ד'‪.‬‬
‫אדם אחר‪ ,‬שיכול לעזור לה בעת הצורך‪ ,244‬ואף אם אומרת שאינה צריכה ליווי‪ ,‬אף על פי כן מותר‬
‫לנסוע עמה‪ ,‬שמא תפחד אחר כך‪ ,‬ותבוא לידי סכנה‪ .245‬וכן מותר ללוותה אף במכונית נפרדת‪ ,‬אם‬
‫אין שום אפשרות להצטרף במכונית או באמבולנס המסיע אותה ממילא‪.246‬‬
‫‪247‬‬
‫ספציפית לגבי דולה יש שפסקו שאכן מותר לה לבוא בשבת לבית החולים אפילו ברכב נפרד‬
‫ולחזור בשבת רק על ידי נהג גוי ורק במקרה שהיא מקבלת תשלום עבור פעולתה (מה שמגדיר‬
‫אותה כבעלת מקצוע)‪.‬‬
‫אך יש שפסקו שדולה מהווה רק פונקציה של נוחות וכיף ולא הכרח לישוב דעתה של יולדת ולכן‬
‫אסרו זאת‪.248‬‬
‫מבחינה רוחנית ומחשבתית ישנה המלצה שהולכת וגוברת לבוא ללידה מלווה בחברה או בדולה‬
‫מקצועית (ולאו דווקא בבעל מהסיבות שיפורטו בהמשך) שתעזור גם פיזית וגם רוחנית לאשה‬
‫לממש את הלידה שהייתה חפצה בה‪.249‬‬
‫הבעל כמלווה בתהליך הלידה‬
‫בעבר לא הייתה מקובלת נוכחות גברים בלידה בכלל והאב או הבעל בפרט‪ ,‬וישנם פסקים שונים‬
‫המעידים על הצורך בשרותי שליח המבשר לאב על תוצאות הלידה‪.250‬‬
‫קיימת בעיה הלכתית בנוכחותו של הבעל בשעת הלידה בגלל היות האשה נידה בתהליך הלידה‪,‬‬
‫ולכן אסור לבעל להסתכל במקומות המכוסים שבאשתו‪ ,‬ובוודאי לא בערוותה‪ ,‬בזמן שהיא נידה‪,‬‬
‫ואסור לו לגעת בה‪ .‬יש מי שכתב‪ ,‬שאיסור הנגיעה הוא אפילו לצורך עזרה‪ ,‬כגון שהאשה חולה‪,‬‬
‫וצריכה לרדת ממיטתה; ויש הסבורים‪ ,‬שאיסור הנגיעה הוא רק דרך תאווה‪ ,‬אבל אם אין מי‬
‫שיסייע לה‪ ,‬מותר לבעל לגעת בה‪ ,‬אפילו אם היא חולה שאין בה סכנה‪ .251‬מאידך‪ ,‬כל יולדת היא‬
‫בגדר של סכנה‪ ,‬וכל האיסורים נידחים מפני פיקוח נפש‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מצינו ביולדת הקפדה מיוחדת‬
‫לדאוג שלא תיטרף דעתה‪ ,‬ועל כן אם יש תועלת בנוכחות הבעל בשעת לידה‪ ,‬יש לדון להיתר‪.‬‬
‫ואמנם נחלקו רבני דורנו בשאלה זו‪ ,‬אם מותר לבעל להיות נוכח בשעת הלידה של אשתו‪ .‬יש‬
‫שאסרו נוכחות הבעל מחשש למכשולים‪ ,‬שמא יגע בה שלא לצורך פיקוח נפש‪ ,‬ושמא יסתכל‬
‫במקומות אסורים‪ ,‬ולא התירו אלא אם כן יש חשש סכנה אם הבעל לא יהיה שם‪ ,‬הכל לפי המצב‬
‫הספציפי‪ .252‬נימוקי גישה זו בדעה שרצון האשה שבעלה יהיה איתה זהו עניין של קלות דעת מצד‬
‫האשה‪ ,‬ובקשת נוחות יתירה; אם תדע היולדת שאין היתר לבעל להיכנס‪ ,‬לא תבוא לידי פחד;‬
‫בדורות קודמים לא היה הבעל בחדר לידה‪ ,‬ובכל זאת לא נגרם כל נזק ליולדות‪.‬‬
‫יש המתנגדים לכניסת הבעל מסיבות קבלייות האומרות שמאחר שאין הלידה מתפקידי האיש‬
‫עצם נוכחותו מעכבת את הלידה ולכן עדיף שהגבר יתפלל וילמד תורה במקום מרוחק ואת האשה‬
‫תלווה אשה אחרת‪.253‬‬
‫לעומתם כתבו אחרים‪ ,‬שאם יש צורך שהבעל יהיה נוכח בשעת הלידה – אין איסור‪,‬ואף בלא צורך‬
‫אין איסור‪ ,‬וזאת בתנאי שיזהר שלא להסתכל במקום ערווה‪ ,‬ולא יגע הבעל באשתו כלל בעת‬
‫‪ 244‬חזי"א חא‪ ,‬קמא‪.‬‬
‫‪ 245‬שו"ת אהל משה חג'‪.‬‬
‫‪ 246‬נשמת אברהם חא‪ ,‬טקד‪.‬‬
‫‪ 247‬הרב נויברט‪.‬‬
‫‪ 248‬הרב אלישיב‪.‬‬
‫‪ 249‬הכנה רוחנית ללידה‪ ,‬משה ודפנה חסדאי‪.‬‬
‫‪ 250‬ירמיה כ'‪ ,‬ט"ו; איוב ג'‪ ,‬ד'‪.‬‬
‫‪ 251‬שו"ע יו"ד ט"ז וברמ"א שם‪.‬‬
‫‪ 252‬שו"ת באר משה ח"ד‪ ,‬קכ"ה; אסיא ב' תשמ"ה – ‪ 112‬והלאה; אסיא ו' – ‪ ;87‬הרבי מלובביץ‪ ,‬שיחה י"ט כסלו‬
‫תשמ"ז‪.‬‬
‫‪ 253‬הכנה רוחנית ללידה‪ ,‬נורית גלזר‪.‬‬
‫לידתה‪ ,‬רק יהיה נוכח וידבר אליה‪ ,‬ויזכיר לה התרגילים הנחוצים‪ 254‬והדבר תלוי בכל אשה ובכל‬
‫מצב לגופו‪.‬‬
‫נימוקיהם – יש בזה חסד לאשתו הסובלת‪ ,‬ויכול להישמר בצניעות כמו בביתו; יש נשים שבאמת‬
‫פוחדות להישאר לבד‪ ,‬ובאמת יש להן תועלת נפשית מנוכחות הבעל; מה שכתבו אחרים‪ ,‬שאם‬
‫תדע שאין היתר לבעל להיכנס לא תבוא לנימוק של פחד‪ ,‬אינו נכון‪ ,‬כי אמנם לא תתבע זאת‪ ,‬אבל‬
‫הפחד להיכן הלך‪ ,‬ובאותו אופן יכלו להגיד לסומא שאסור להדליק לה הנר‪ ,‬ולא כך נפסק בגמרא;‬
‫מה שכתבו‪ ,‬שבקשת נוכחות הבעל הוא עניין של קלות דעת ובקשת נוחות יתירה‪ ,‬לא משמע כן‬
‫מהמחקרים החדישים‪ ,‬אשר הוכיחו כי כאשר היה מישהו מהמכרים של היולדת בשעת לידה‪ ,‬היו‬
‫פחות סיבוכים ליולדת וליילוד‪ ,‬והלידה והתקופה שלאחריה היו קלים וטובים יותר‪ ;255‬מה שכתבו‬
‫לאסור מחשש שהבעל יגע באשתו היולדת‪-‬הנידה‪ ,‬ויסתכל במקומות האסורים‪ ,‬הרי אם החשש‬
‫הוא למזיד‪ ,‬אטו ברשיעי עסקינן‪ ,‬ואם החשש הוא לשוגג‪ ,‬אין בידינו כוח לגזור גזירות חדשות; מה‬
‫שכתבו‪ ,‬שבדורות קודמים לא היה הבעל בחדר לידה‪ ,‬אינו ראיה‪ ,‬כי הייתה מסובבת בקרובותיה‬
‫וחברותיה כפי שהוסבר בפסקה הקודמת שמשמע שהיו עוזרות לה חברותיה‪ ,‬שזהו מדרך הטבע‬
‫שבעת ציריה וחבליה משתוקקת היולדת לבעלה‪" ,‬ויחבק בעלה עמה ויקחה על זרועותיו"‪ .‬ואמנם‬
‫במחקר אנתרופולוגי נמצא כי ב‪ 155-‬תרבויות שנות‪ ,‬למעט אחת‪ ,‬תמיד היה מישהו מקרובי‬
‫היולדת או מידידיה‪ ,‬לרוב אשה‪ ,‬נוכחים יחד עמה בלידתה כדי לעודדה ולסייע לה; יתר על כן‪ ,‬גם‬
‫אם לא ידעו בעבר‪ ,‬שנוכחות הבעל עוזרת‪ ,‬אין זה ראיה לימינו‪ ,‬שיודעים שזה עוזר‪ ,‬וכפי שהוכח‬
‫במחקרים‪ ;256‬ונימוק עיקרי הוא‪ ,‬שמצינו ביולדת שעלולה להסתכן מחמת פחד‪ ,‬ולכן התירו‬
‫להדליק נר בשבת אפילו ליולדת שהיא סומא‪ 257‬וכן משמע מכל הפוסקים שהתירו נסיעה עם‬
‫יולדת בשבת שהתירו הרבה איסורים ממשיים מחשש לטירוף דעת של חולה‪ ,‬וכל שכן שאין לגזור‬
‫גזירות כשאין איסור לפנינו‪ ,‬ועל כן מי הוא שיכול לסמוך על חילוקים בחשש פיקוח נפש‪.258‬‬
‫ויש מי שכתב‪ ,‬שעקרונית אין איסור לבעל להיות נוכח בשעת הלידה‪ ,‬אם הוא נזהר מלהסתכל‬
‫במקומות התורפה‪ ,‬ונזהר שלא לגעת בה‪ ,‬אבל אין הדבר יפה‪ ,‬ויש בו משום מיאוס‪ ,‬אך כמובן אם‬
‫היא ממש מפחדת אז וודאי מותר‪.259‬‬
‫יש מי שכתב‪ ,‬שמותר לבעל במצבים מיוחדים אפילו להחזיק ידי אשתו היולדת אם היא מפחדת‪,‬‬
‫וטוב שילבש כפפות‪ ,‬או יחזיק ידה על ידי הפסקת בגד‪ ;260‬ויש הסבורים‪ ,‬שאסור לגעת בסתם‬
‫יולדת‪ ,‬אפילו על ידי כפפות‪ ,‬אלא אם כן ידוע לנו‪ ,‬שהיולדת במצב נפשי חמור שעלולה להיטרף‬
‫דעתה‪ ,‬ויש ממש סכנה‪ ,‬שאז מותר לבעל לגעת ביולדת עם כפפות‪.261‬‬
‫גם לשיטות האוסרים נוכחות הבעל בשעת הלידה‪ ,‬מתירים לו להיות עמה בחדר הצירים‪,‬‬
‫כשהאשה מכוסה כל העת‪ ,‬וכן בבית חולים שהיולדת מקבלת חדר לבדה‪ ,‬מותר לבעל להיות עמה‬
‫עד תחילת הלידה‪.262‬‬
‫היולדת שדורשת שבעלה יעמוד לצידה‪ ,‬ובזה היא נרגעת מפחדה‪ ,‬הרי הוא פטור ממצוות תפילין‪,‬‬
‫מצה‪ ,‬שופר‪ ,‬סוכה ומגילה‪ ,‬כדין העוסק במצווה פטור מן המצווה‪ .‬ואם ירצה להחמיר על עצמו‬
‫ולקיים המצוות‪ ,‬על יברך עליהם‪ ,‬כי איך יאמר "וציונו"‪ ,‬וה' לא ציווה‪.263‬‬
‫‪ 254‬שו"ת אגרות משה חו|"ד ח"ב ע"ה‪ ,‬אסיא ג' תשמ"ג – ‪.551‬‬
‫‪Rosar, et al N. Eng. J. Med. 303: 597; 1980. 255‬‬
‫‪ 256‬שם‪.‬‬
‫‪ 257‬שבת קכ"ח ב; רמב"ם שבת ב' י"א‪.‬‬
‫‪ 258‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך לידה‪.‬‬
‫‪ 259‬נשמת אברהם חיו"ד קצ"ה‪.‬‬
‫‪ 260‬שו‪,‬ת לב אריה רוב‪ ,‬כ'‪.‬‬
‫‪ 261‬נשמת אברהם חיו"ד קצ"ה‪.‬‬
‫‪ 262‬תורת היולדת פל"א‪.‬‬
‫‪ 263‬תורת היולדת פי"ד‪.‬‬
‫פרק ‪7‬‬
‫הלידה במחשבה ובהלכה היהודית‬
‫בתנ"ך הלידה נקראת גם בשם הפעולה "לחולל" – "ואל שרה תחוללכם"‪ 264‬שזה מלשון חיל ופחד‬
‫כפי שמשתמש בזאת ירמיה "חיל כיולדה"‪ 265‬או לשון מחול להסתובב כבמחול‪ .‬המושג לידה‬
‫משמש בהשאלה ליצירה ובבריאה של דברים שונים כגון בריאת הארץ והשמיים‪ ,‬יצירת של קרח‬
‫וכפור‪ ,‬יצרים ומחשבות וכן חינוך ילדים‪ 266‬מה שמעיד על היחס ללידה לא רק כתהליך ביולוגי‬
‫טכני אלא גם תהליך רוחני של בריאה ויצירה‪.‬‬
‫היולדת נקראת גם בשם חיה‪ 267‬שבשעה שהאשה יושבת על המשבר‪ ,‬הסובבים צווחים לה – חיה!‬
‫שהיא מתה וחיה‪.‬‬
‫וישנם תיאורים שונים המדגישים את הסכנה וזמן הדין הטמון בלידה – "עת ללדת ועת למות"‬
‫– מכאן אמרו רבותינו‪ ,‬ישבה אשה על המשבר‪ ,‬תשע ותשעים למיתה‪ ,‬ואחת לחיים‪.269‬‬
‫‪268‬‬
‫שלושה מתים כשהן מספרים‪ ,‬ואחת מהן היא היולדת‪ ,‬למרות שנראה שיש בה חיות רבה‪ ,‬אף על‬
‫פי כן היא יכולה למות פתאום‪( 270‬כלומר תוך כדי דיבור)‪.‬‬
‫על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן – על שאינן זהירות בנידה‪ ,‬בחלה ובהדלקת הנר‪.271‬‬
‫היולדת מוגדרת מבחינה הלכתית כחולה שיש בו סכנה‬
‫עדיף בשינוי (אם זה לא מעכב)‪.‬‬
‫‪272‬‬
‫ומותר לחלל עבורה שבת ואם אפשר‬
‫וגם היום בארצות מתפתחות יש סטטיסטיקה של תמותה ‪ 3‬ל‪( 15,555-‬בישראל אף מעט פחות‬
‫מכך)‪ ,‬בעיקר עקב איבוד דם‪.273‬‬
‫מצד שני ישנה הבטחה שהלידה נעשית בהשגחה ישירה של ה'‪ .‬אחד משלושת המפתחות שלא‬
‫נמסרו לשליח‪ ,‬אלא הם בידו של הקב"ה בלבד‪ ,‬הוא מפתח של חיה‪ ,‬כלומר שהלידה מתרחשת על‬
‫ידי הקב"ה בעצמו‪.274‬‬
‫בתנ"ך ישנם תיאורים של לידות שונות‪ ,‬קלות במיוחד כמו יוכבד‪ ,‬וקשות במיוחד כמו רחל שמתה‬
‫בלידתה‪ .‬ישנם תיאורים של לידות תאומים כגון רבקה שילדה את יעקב ועשו‪ ,‬לידות בגיל מבוגר‬
‫מאוד כמו שרה בגיל מאה ולידות בגיל צעיר מאוד כגון יוכבד‪.275‬‬
‫‪ 264‬ישעיה נ"א‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 265‬ירמיה ו' כ"ד‪.‬‬
‫‪ 266‬תהילים צ'‪ ,‬ב'; איוב ט'‪ ,‬ל"ה; ל"ח‪ ,‬כ"ח; מלבים בראשית ג'‪.‬‬
‫‪ 267‬קהלת רבא ג'‪ ,‬ב' ועוד‪.‬‬
‫‪ 268‬קהלת ג'‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 269‬שמות רבה מ"ו‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 270‬ערובין מ"א‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 271‬שבת ל"א‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 272‬שבת קכ"ח‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 273‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך הריון‪.‬‬
‫‪ 274‬תענית ב'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 275‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך הריון‪.‬‬
‫ישנו הסבר כי הלידה מתרחשת לעיתים ביום ולעיתים בלילה יתלו זאת בכך שאנשים משמשים‬
‫גם ביום וגם בלילה‪ 276‬וכיום נראה סטטיסטית שאכן כמות הלידות ביום ובלילה כמעט שוות‪.277‬‬
‫שלבי הלידה‬
‫חז"ל הגדירו שלבים שונים בתהליך הלידה‪ ,‬אשר הגדרתם המדויקת חשובה להלכות רבות בדיני‬
‫שבת‪ ,‬יום כפור‪ ,‬נידה וכו'‪.‬‬
‫מצינו בחז"ל‪ 278‬שלושה סימנים מאימתי פתיחת הקבר‪ ,‬היינו מאימתי יש לחשוש לפתיחת צוואר‬
‫הרחם‪ ,‬שהוא השלב הראשון של עצם תהליך הלידה – משעה שתשב על המשבר‪ ,‬היינו משעה‬
‫שאחזוה צירים וחבלים‪ ,279‬או הזמן שמשכיבים אותה במיטה בגלל צירי הלידה‪ ;280‬או משעה‬
‫שהדם שותת ויורד‪ ;281‬משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה‪ ,‬שאין בה כוח להלוך‪ .‬הסימן‬
‫הברור משלושתם הוא משעה שהדם שותת ויורד‪ ,‬כי ישיבה על המשבר ונשיאת חברותיה יכולים‬
‫לקרות לפעמים כשהיא טועה‪ ,‬או כשהיא מרגישה חולשה עוברת‪ ,‬ואין הם סימנים ברורים‬
‫ללידה‪ ,282‬ובעיקר הסימן שחברותיה נושאות אותה הוא סימן שקשה לסמוך עליו‪ ,‬כי יש נשים‬
‫זריזות‪ ,‬ויש נשים עצלות‪.283‬‬
‫להלכה – יש מי שפסק‪ ,‬שהסימן הקובע הוא משיתחיל הדם להיות שותת‪ ,284‬ויש שפסקו ככל‬
‫שלושת הסימנים‪ ,‬וכל הקודם הוא הקובע לעניין שבת‪ ,‬כדין ספק פיקוח נפש‪.285‬‬
‫מצינו עוד שני גדרים בתחילת תהליך הלידה – כשכורעת ללדת‪ ,‬ובשעה שהיא צועקת בחבליה‪.286‬‬
‫בעניין ירידת מים – יש מי שכתב‪ ,‬שאין זה סימן לידה על פי ההלכה‪ ,‬ואמנם יתכן שירדו מים זמן‬
‫רב לפני הלידה עצמה‪ ;287‬יש מי שסבור‪ ,‬שירידת מים בחודש התשיעי‪ ,‬בליווי הרגשת צירים‪ ,‬או‬
‫ירידת מים יחד עם הרבה דם‪ ,‬הוא סימן לידה‪ ,‬אבל ירידת מים ללא צירים וללא דם איננו נחשב‬
‫תחילת לידה; ויש מי שכתב‪ ,‬שירידת מים הם סימן לתחילת לידה‪ ,‬כדעת הרופאים בימנו‪.288‬‬
‫לגבי הלכות שבת ויום הכיפורים מנו הפוסקים עוד סימנים מוקדמים‪ ,‬לפני עצם תהליך הלידה‪,‬‬
‫שלענייניי הלכה מסוימים יש להתחשב בהם‪.‬‬
‫הלידה מוגדרת ביציאת הראש מתעלת הלידה‪ ,‬אבל יציאת שאר הגוף שלאחר מכן אינה חשובה‬
‫לידה‪ ,‬כיוון שהוא כבר ילוד‪.289‬‬
‫אם נהרגה אמו‪ ,‬יש מי הסתפק שייחשב כוולד גמור גם אם לא הוציא ראשו‪ ,‬ודינו כמונח‬
‫בקופסה‪ .290‬ולעומתו יש מי שכתב‪ ,‬שלידה מוגדרת רק כשהאם דוחפת את הוולד לצאת כדרך טבע‬
‫הלידה‪ ,‬אבל אם הוולד יוצא מעצמו‪ ,‬כגון לאחר מיתת האם‪ ,‬אין זה גדר לידה‪ ,‬אלא גדר של יוצא‬
‫דופן‪.291‬‬
‫‪ 276‬בכרות ח'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 277‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך הריון‪.‬‬
‫‪ 278‬שבת קכ"ט‪ ,‬א'; הרמב"ן שם‪.‬‬
‫‪ 279‬ערוך השולחן או"ח ד'‪.‬‬
‫‪ 280‬שו"ת אגרות משה חילד ח"ב‪ ,‬ע"ה‪.‬‬
‫‪ 281‬תורת היולדת פכ"ט‪.‬‬
‫‪ 282‬ט"ז או"ח סק"ג‪.‬‬
‫‪ 283‬שבת קכ"ט‪ ,‬א'; הרמב"ן שם‪.‬‬
‫‪ 284‬רמב"ם שבת ב' י"א‪-‬י"ג‪.‬‬
‫‪ 285‬טושו"ע או"ח ג'‪.‬‬
‫‪ 286‬רמב"ם שבת ב' י"א‪-‬י"ג‪.‬‬
‫‪ 287‬תורת היולדת פכ"ט‪.‬‬
‫‪ 288‬עת ללדת א'‪.‬‬
‫‪ 289‬תוס' בכרות מ"ו‪,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 290‬תוס' נידה מ"ד‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 291‬חזו"א יו"ד ג'‪ ,‬ה'‪.‬‬
‫בלידת עכוז מוגדר רגע הלידה ביציאת רוב הגוף‪ ,‬היינו עד הטבור‪.292‬‬
‫עניין הלידה איננו גמר הוולד‪ ,‬אלא מעשה הלידה הטבעית‪ ,‬ולכן בלידה קיסרית אין על האם תורת‬
‫היולדת‪ ,‬וכן ביחס ליילוד אין לו תורת יילוד אף שנגמר ברחם‪.293‬‬
‫ישנם חילוקים הלכתיים רבים מהו רגע הלידה עצמו (בזמן כניסת הראש לתעלת הלידה‪ ,‬הוצאת‬
‫אחד האברים החוצה‪ ,‬יציאת מצח וכד')‪ .‬מבחינת הזמן לעשות ברית מילה‪ ,‬טומאת היולדת‪ ,‬מיהו‬
‫הבכור (כשיש תאומים) וכד' ואת פרוט המחלוקות והדעות השונות ניתן לראות באנציקלופדיה‬
‫הלכתית רפואית‪.‬‬
‫וכשם שיש דיונים רבים ממתי לידת הגוף ישנם דיונים לגבי לידת והתפתחות הנשמה‪" :‬ואמר ליה‬
‫אנטונינוס לרבי‪ :‬מאימתי יצר הרע שולט באדם‪ ,‬משעת יצירה‪ ,‬או משעת יציאה? אמר ליה‪ :‬משעת‬
‫יצירה‪ .‬אמר ליה‪ :‬אם כן בועט במעי אמו ויוצא; אלא שמעת יציאה‪ .‬אמר רבי‪ :‬דבר זה למדני‬
‫אנטונינוס ומקרא מסייעו‪ ,‬שנאמר‪' :‬לפתח חטאת רובץ' "‪.294‬‬
‫מאימתי מתחילה טמאת היולדת‬
‫אשה מעברת שאחזוה צירי לידה‪ ,‬והיא עומדת לכרע ללדת‪ ,‬ולא ראתה עדין דם כלל‪ ,‬אין בעלה‬
‫צריך לפרש ממנה מאותה שעה‪ ,‬ולכן מתר לו לאחוז בה ולסייע בידה‪ ,‬ואינה טמאה לא משום‬
‫יולדת ולא משום נדה‪ .‬ובפרט אם היא זקוקה לעזרתו של הבעל‪ ,‬שמותר לו לתמוך בה ולסעדה כל‬
‫שלא ראתה דם‪ .‬וכל שכן אם אחר שאחזוה צירי הלידה שוב פסקו ממנה הצירים וחזרה לאיתנה‪,‬‬
‫שהיא טהורה‪ ,‬ואינה צריכה לחשוש שמא בשעה שאחזוה הצירים ראתה דם‪ .‬ואיה צריכה אך‬
‫לבדוק עצמה לאחר מכן כדי להיווכח אם יצא ממנה דם‪ .‬והמחמירה לבדוק עצמה לאחר מכן‪,‬‬
‫תבוא עליה ברכה‪ .‬ואם יצאה ממנה אפילו טיפת דם‪ ,‬הרי היא טמאה נדה‪ ,‬וצריך בעלה לנהוג‬
‫בהכל דיני הרחקות‪.‬‬
‫אשה שירדו ממנה מים היוצאים בשעת הלידה‪ ,‬הרי היא טהורה‪ ,‬ורק אם יצא דם עם המים‪ ,‬הרי‬
‫היא טמאה משום נידה‪ .‬ואם יצאו ממנה מים‪ ,‬ואינה יודעת אם היה דם עמהם‪ ,‬הרי היא טהורה‪,‬‬
‫ואין לחוש שמא נתערב בהם דם‪.‬‬
‫מדין תורה אין האשה טמאה טמאת לידה אלא לאחר שהוציא העובר את ראשו או רובו‪ .‬ומדברי‬
‫סופרים טמאה אפילו אם הוציא כף ידו החזירה‪.295‬‬
‫להלכה מרגע שיש פתיחת הרחם (‪ 2‬אצבעות או יותר) הופכת לנידה גם אם לא היה דם ולכן אם‬
‫נבדקה או הייתה במצב בו בוודאות כבר יש פתיחה של שתי אצבעות האשה הפכה לנידה‪.296‬‬
‫לידה בבית‬
‫גישת הרבה פוסקים לאסור כיום לידה מתוכננת בבית ולהלן תשובת הרב אבינר לשאלת אשה‬
‫בנושא‪" :297‬בעבר‪ ,‬היו מעלות שונות ללידה בבית‪ ,‬אך בימינו שבנקל אפשר להגיע לבית חולים‪ ,‬אין‬
‫שום הצדקה להיכנס לסיכון הזה‪ .‬יש לדמות זאת לשיטת רבותינו הראשונים ש"שומר פתאים ה' "‬
‫נקבע על פי מה שבני אדם מחשיבים כלא מסוכן‪ ,‬על זה יש שמירה אלקית (תרומת הדשן)‪ ,‬אך‬
‫בימינו בני אדם מחשיבים למסוכן ללדת בבית‪ ,‬ונוסעים לבית חולים‪ ,‬כדי למנוע סיכון נמוך זה‪ ,‬אז‬
‫אין שמירה אלקית בבית‪ .‬יוצא שמשלושה צדדים אסור ללדת בבית וזה שיגעון‪:‬‬
‫‪ 292‬טיב יב"י יו"ד קצב‪.‬‬
‫‪ 293‬חזו"א יו"ד קי"ז‪ ,‬סק"ב‪.‬‬
‫‪ 294‬סנהדרין צ"א‪.‬‬
‫‪ 295‬תורת הטהרה‪ ,‬קמ"ד‪.‬‬
‫‪ 296‬דרכי טהרה‪ ,‬הרב אליהו‪.‬‬
‫‪ 297‬אסיא‪.‬‬
‫א‪ .‬מצד הסיכון שיש בזה על פי הערכת הגורמים הרפואיים המוסמכים‪ ,‬שהם הקובעים על פי‬
‫ההלכה‪ ,‬והמתנגדים ללידה בבית בכל תוקף‪ ,‬ואף מונעים לשלם עלות הלידה ומענק הלידה על‬
‫ידי הביטוח הלאומי‪.‬‬
‫ב‪ .‬היחס הישר של ההמון‪ ,‬הבא לידי ביטוי במושג ההלכתי של שומר פתאים ה'‪ ,‬שבזה ההמון‬
‫אינו פתי‪.‬‬
‫ג‪ .‬היחס הישיר של ההלכה המתירה לנסוע לבית החולים בשבת‪ ,‬גם כאשר אפשר להביא מיילדת‬
‫הביתה בלי חילול שבת"‪.‬‬
‫ולכן אפילו אם זה מצריך חילול שבת חובה לנסוע לבית החולים משום פיקוח נפש וישוב דעתה של‬
‫היולדת‪.298‬‬
‫היחס ללידה במחשבה‪ ,‬בחסידות ובסוד‬
‫‪299‬‬
‫הלידה מתוארת במקומות שונים כזמן מקודש וחשוב ומתאר זאת יפה הרב ברשאסל ‪" :‬בבוא‬
‫היום המקווה והמיוחל ההוא‪ ,‬הריהי כולה קודש לשם מילוי השליחות הגדולה של הבאת היצור‬
‫האנושי החדש לאור עולם כבן נוסף לאומה הקדושה‪ .‬והלידה היא לה ולמשפחתה ולאומה מעמד‬
‫גדול של גילוי דור חדש‪ ,‬תא חדש ב"בניין עדי עד" של בית ישראל‪ .‬אדם חדש שבשבילו נברא‬
‫העולם‪ ,‬ואולי גם יהיה אותו יחיד גדול שעליו ייאמר‪" :‬צדיק יסוד עולם"‪ .‬אכן ברגע הלידה‬
‫מקופלים עולם ועולמות‪ ,‬ועליונים ותחתונים מחרישים לדעת מי ומה באמת נולד באותה השעה‪.‬‬
‫רועדים חלומות מכובד חזון‪ ,‬בעוד ציץ העתיד זה עתה החל בראשית לבלובו‪".‬‬
‫רגע הלידה נימשל ליציאת מצרים פרטית של הנשמה אשר תשפיע בעולם‪ ,‬רגע של גאולה וגילוי‬
‫בפועל של המחשבה העליונה‪ ,‬רגע כה אדיר מבחינה רוחנית‪.‬‬
‫ישנם שלוש מפתחות ביד הקב"ה (בהשגחה ישירה ללא מלאכים) – גשמים‪ ,‬תחיית המתים‬
‫ולידה‪ .300‬אנו רואים בלידה כי האשה ליד ה' כפשוטו‪ .‬רמז לכך יש באותיות המילה לידה=ליד ה'‪,‬‬
‫וזוהי זכות גדולה ועצומה‪.‬‬
‫הרבי מקוצק‪ 301‬והאדמו"ר מסוכוצ'וב מסבירים כי טומאת יולדת (שבעה ימים לבן ושבועיים לבת)‬
‫לאחר הלידה נובעת מעוצמת החיים העצומה המתגלית בזמן הלידה בה הקב"ה נמצא עם היולדת‬
‫בזמן המשך הבריאה ולכן לאחר מכן יש מיעוט חיים הגורם לטומאה (כל טומאה מהווה ביטוי‬
‫למיעוט חיים)‪.‬‬
‫והרב דוד פוקס אף משווה זו לכהן הגדול ביום כיפור שלאחר צאתו מקודש הקודשים צריך‬
‫לטבול‪.‬‬
‫מתוך כך נובע הסבר מחשבתי להבדל שבין טומאת בת הגדולה מטומאת בן מאחר שהבת באה‬
‫לעולם עם כל הביציות של חיים פוטנציאלים‪ .‬לתינוק הזכר אין כרגע פוטנציאל להוסיף חיים‬
‫בעולם‪ ,‬כי הזרע של הזכר מתפתח רק בגיל ההתבגרות‪ .‬לכן‪ ,‬כשהקב"ה עוזב את היולדת עם הבת‪,‬‬
‫הוא עוזב יותר חיים‪ .‬כמו בשאר טומאות בהן דרגת הטומאה נקבעת לפי רמת החיים‪ ,‬כך גם‬
‫בטומאת לידה יש יותר טומאה (יותר ימים שהיולדת טמאה) אחרי שהשכינה מסתלקת לאחר‬
‫לידתה של בת (שבועיים לעומת שבוע לבן)‪.‬‬
‫אפשר גם לתרץ על פי דרכנו‪ ,‬מדוע יולדת בניתוח קיסרי איננה נטמאת בטומאת לידה‪ .302‬בלידה‬
‫דרך ניתוח‪ ,‬הקב"ה שולח שליח‪ ,‬הרופא‪ ,‬המוציא את התינוק לאור עולם‪ .‬מפני שהדבר נעשה על‬
‫‪ 298‬תורת היולדת פ"נ‪.‬‬
‫‪ 299‬מן הבאר פ' תזריע‪.‬‬
‫‪ 300‬תענית ב'‪,‬א'‪.‬‬
‫‪ 301‬מן הבאר פ' תזריע‪.‬‬
‫‪ 302‬משנה נידה מ'‪,‬א'‪.‬‬
‫ידי שליח והקב"ה איננו משתתף בעצמו‪ ,‬אין נוכחות השכינה‪ ,‬וממילא אין הסתלקות השכינה‪,‬‬
‫המביאה לידי טומאה שלאחר לידה‪.‬‬
‫בלידה‪ ,‬מבחינה רוחנית‪ ,‬יש פרדוקס מצד אחד יורדת נשמה לעולם על ידי הקב"ה עצמו ושערי‬
‫שמיים פתוחים ומצד שני זה זמן סכנה לאשה ולעובר וזמן דין‪ .‬זמן הלידה המהווה שיא של גילוי‬
‫‪303‬‬
‫כוחות החיים של האשה הינו זמן דין למיצוי החיים‪ .‬והדברים מובאים בעוצמה במשנה‬
‫המתארת – "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בחלה‪ ,‬בנידה ובהדלקת‬
‫הנר ‪ ."...‬כלומר לפחות ברמה רוחנית אשה שלא ממצה את חייה בקידוש החומר (פיזי)‪ ,‬הנפש‬
‫(הוספת אור נרות שבת) והרוח (טהרת המשפחה=נידה) נחשבת כמתה בשעת לידתה – בשעת שיא‬
‫מיצוי כוחות החיים‪.‬‬
‫זמן הלידה הוא זמן של עוצמות רוחניות אדירות ועל האשה מוטל הניסיון לנצל זמן זה להתעלות‬
‫והתקרבות לה'‪ .‬כאשר זהו היחס ללידה וישנו דגש על הרוח כהעיקר ולא רק על החומר והכאב‬
‫הגופני‪.‬‬
‫זמן הלידה הוא זמן דביקות בה' מתוך ענווה‪ ,‬ביטול וקבלת רצונו‪ ,‬אפילו בלידה קיסרית (בהרדמה‬
‫חלקית) יש להתלות בה' ובדרך בה בחר להביא את התינוק לעולם‪.‬‬
‫ככל שהאשה תתרכז במטרת ומשמעות הלידה מתוך נשיאת עיניים כלפי שמיה תוכל ללוות את‬
‫תינוקה לעולם באמונה ושמחה‪.‬‬
‫היחד והחיבור ללידה כעשיית רצון ה' משנה את כל היחס ללידה אפילו ברמה הפיזית‪ .‬מילדות‬
‫ישראל מבצרים הסבירו לפרעו (שליט העולם באותה עת!) כל לא יכלו לציית לפקודתו שלא‬
‫להחיות את היולדות מאחר שנשות ישראל יולדות כמו חיות ולא זקוקות לעזרה‪.‬‬
‫הסבר מעמיק לכך נותנת עדה גיל‪" :304‬כשחיה יולדת‪ ,‬היא אינה זקוקה לעזרה‪ .‬היא קשובה‬
‫לעצמה ולחבלי הלידה שלה‪ .‬היא פורשת מן העדר הצדה‪ ,‬זועקת‪ ,‬בשפתה‪ ,‬לה' שיושיע אותה‪,‬‬
‫מיילדת את עצמה ויולדת את ולדה‪ .‬היא מגלה את הכוחות הטמונים בה מעצם בריאתה כחיה‪,‬‬
‫ומתוך כך מתחברת ישירות לרצון ה'‪ .‬ואנו‪ ,‬הנשים‪ ,‬כיצד אנו יולדות? מתוך החיבור הפנימי‬
‫למהותנו‪ ,‬ל'נקודת החיה' שבכל אשה‪ ,‬לזו העושה רצון ה' בלי היסוס וספק‪ .‬זו המדלגת גבוה מעל‬
‫השכל‪ ,‬ועמוק אל תוך הלב – אל נקודת האמונה‪.‬‬
‫גם אנו‪ ,‬הנשים העבריות של כל הזמנים‪ ,‬מגאולה ראשונה עד גאולה שלישית‪ ,‬בעזרת ה'‪ ,‬יודעות‬
‫ומכירות את גודל תפקידנו‪ :‬אם נדע להתחבר לעצנו ולהקשיב לגופנו; אם נלמד את המסרים‬
‫הבאים אלינו דרך חבלי הלידה; אם נמצא את התנאים הפיזיים הנוחים לנו כדי ללדת‪ ,‬אם נקשיב‬
‫להלמות לבנו ולרחש אמונתנו; אם נרגיש את ה'‪ ,‬המאמין בנו והמחיה אותנו רגע רגע‪ ,‬לידנו‪ ,‬ונהיה‬
‫מחוברות אליו‪ ,‬אם ניתן לרגש הטוב שבנו להופיע‪ ,‬ונחבר שלוש צלעות ביחד‪ :‬אשה – תינוק –‬
‫הקב"ה‪ ,‬אם נדע גם אנו ללדת כחיות‪ ,‬לעשות את רצון ה' שמופיע בנו מעצם היותנו נשים; אז נזכה‬
‫ללידה שתהיה חלק מהגאולה הפרטית והכללית"‪.‬‬
‫פרק ‪8‬‬
‫כאבי הצירים והלידה – התמודדות ודרכי הקלה‬
‫‪ 303‬משנה שבת‪ ,‬עולת ראי"ה בתפילת שבת שם‪.‬‬
‫‪ 304‬עלון מעייני הישועה‪ ,‬פרשת שמות התשס"ז‪.‬‬
‫כאב וקושי בלידה‬
‫‪305‬‬
‫‪ 15‬קללות נתקללה חוה ואחת מהם – בעצב תלדי בנים – שזהו תיאור לצער הלידה‪ .‬התיאור‬
‫הראשון בתורה ללידה מופיע בקללת חוה והפרשנים מסבירים שקללתה כוללת סוגים שונים של‬
‫עצב וקושי בהריון‪ ,‬לידה וגידול הילדים‪.‬‬
‫בתנ"ך יש תיאורים רבים של לידות קשות כמו זו של רחל אמנו‪ 306‬שמרוב קושי הלידה ולפני‬
‫מותה קראה לבנה על שם קשיי הלידה ‪ -‬בן אוני‪ ,‬אשת פינחס בן עלי‪ ,307‬מיכל בת שאול‪ ,308‬האם‬
‫של אסתר המלכה‪ ,309‬שכולן מתו בלידתן ואם יעבץ שאמנם נותרה בחיים אך קושי הלידה היה כה‬
‫חזק עבורה שקראה לבנה בעקבות כך יעבץ – ילדתי בעצב‪ 310‬והרמב"ן שם אף מוסיף כי דרך‬
‫הנשים לקרוא שם בניהם על לידה קשה‪ .‬בתלמוד ישנה התייחסות ותיאורים רבים של קושי‬
‫הלידה והיא מתוארת "המקשה ללדת"‪.311‬‬
‫בתנ"ך כאבי הלידה נקראים חבל או חבלי לידה‪ .312‬מושג זה נובע כנראה מהאמונה‪ ,‬שהעובר קשור‬
‫בחבלים לרחמה של האשה‪ ,‬וביציאתו הוא קורע חבלים אלו‪ ,‬והם הגורמים את כאבי הלידה‪.313‬‬
‫הסבר אפשרי אחר הוא‪ ,‬שהמושג נובע מהעובדה שהיו קושרים את רגלי היולדת בחבלים בעת‬
‫הלידה‪.314‬‬
‫מילה נוספת לתיאור קושי הלידה היא המילה "לחולל" מלשון חיל‪" ,‬חיל כיולדה"‪ 315‬מלשון פחד ‪-‬‬
‫תחושה דומיננטית בלידה‪.‬‬
‫ביטוי נוסף בתנ"ך הוא צירי לידה‪ 316‬וההסבר לכך מופיע בגמרא‪ 317‬שכשם שיש צירים לבית‪ ,‬כך‬
‫צירים לאשה‪ ,‬והכוונה שהאשה בלידה מסתובבת ומתעוותת עקב כאביה‪ ,‬כמו דלת על ציריה‪.‬‬
‫תהליך הלידה‪ ,‬ובעיקר כאבי היולדת‪ ,‬מתוארים בהרחבה במקרא‪ ,‬לרוב כמשל לייסורים או לעונש‬
‫לבני ישראל‪ .318‬ישנם תיאורים כי היולדת שרויה בחולשה ובבהלה‪ ,319‬ולידה ראשונה היא קשה‬
‫במיוחד‪ ,320‬מה שמתאים בהחלט לנראה היום‪.‬‬
‫ישנו תיאור בגמרא של פעולת הרחם בלידה‪" .‬אמר ר' סימן‪ :‬מעיה של אשה עשוין קינין קינין‪,‬‬
‫פיקין פיקין‪ ,‬חבילין חבילין‪ ,‬בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת‪ ,‬שאילו‬
‫הייתה ניתרת בבת אחת הייתה מתה‪ ,‬אלא כל חבל ניתרת וכל קינא ניתרת וכל פיקה ניתרת"‪.321‬‬
‫מכאן נראה כי הצירים הפותחים את צוואר הרחם אט אט המורידים את התינוק בהדרגה מהווים‬
‫חסד והשגחה אלוקית על האשה וגם המדע כיום יכול להעיד על כך (פעולתם ההדרגתית של שרירי‬
‫הרחם וכד')‪.‬‬
‫‪ 305‬בראשית ג'‪ ,‬ט"ז; בראשית רבא כ'‪ ,‬ט"ו‪.‬‬
‫‪ 306‬בראשית ל"ב‪ ,‬ט"ז‪-‬י"ט‪.‬‬
‫‪ 307‬שמו"א ד'‪ ,‬י"ט‪-‬כ"א‪.‬‬
‫‪ 308‬סנהדרין כ"א‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 309‬מגילה י"ג‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 310‬דברי הימים א' ד'‪,‬ט'‪.‬‬
‫‪ 311‬חולין ס"ח‪ ,‬א' ועוד מקומות רבים‪.‬‬
‫‪ 312‬הושע י"ג‪ ,‬י"ג; ישעיה ס"ו‪ ,‬ז'‪.‬‬
‫‪ 313‬ויקרא רבא י"ג‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 314‬פרוש המשנה לרמב"ם שבת י"ח‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 315‬ירמיה ו'‪ ,‬כ"ד‪.‬‬
‫‪ 316‬שמו"א ד'‪ ,‬י"ט; ישעיה י"ג‪ ,‬י"ח ועוד‪.‬‬
‫‪ 317‬בכורות מ"ה‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 318‬ישעיה י"ג ה'; נ"ז‪ ,‬י"ז; מ"ב‪ ,‬י"ד ועוד‪.‬‬
‫‪ 319‬תהילים מ"ח‪ ,‬ו'‪-‬ז'‪.‬‬
‫‪ 320‬ירמיה ד'‪ ,‬ל"א‪.‬‬
‫‪ 321‬ויקרא רבא י"ד‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫בגמרא‪ 322‬יש תיאור של הלידה שבה ישנה ירידת העובר "ממדור עליון" כלפי מטה ואכן גובה‬
‫העובר ברחם מגיע לשיאו בסוף ההריון (למעט בלידה ראשונה בה יש ירידה מסוימת בשבוע ‪.)38‬‬
‫בהקשר זה ישנו תיאור כי קשיי לידת נקבה גדולים יותר מאחר שפניה כלפי מעלה מה שמקשה‬
‫את הלידה (מצג פנים)‪" .‬שלושה חודשים אחרונים של ההריון – וולד דר במדור העליון‪ ,‬וכיוון‬
‫שהגיע זמנו לצאת לאוויר העולם‪ ,‬הוא מתגולל ויורד ברגע אחד מן העליון לאמצעי‪ ,‬ומן האמצעי‬
‫לאחרון‪ ,‬ומתהפך ויוצא‪ ,‬וזהו חבלי אשה; חבלי נקבה מרובים משל זכר‪ ,‬כי זה בא כדרך תשמישו‪,‬‬
‫וזה בא כדרך תשמישו‪ ,‬זו הופכת פנים‪ ,‬וזה אין הופך פניו"‪ .‬אמנם על פי הידוע לנו היום אין מין‬
‫העובר משנה את קושי הלידה‪.‬‬
‫ישנו גם תאור לגבי צעקות היולדת‪" :‬קול היולדת בלידתה הוא משלושת הקולות שהולכים מסוף‬
‫העולם ועד סופו"‪.323‬‬
‫ישנם תיאורים בהם תהליך הלידה יכול להיות ממושך מאד‪ ,‬עד ארבעים וחמישים יום וכאשר‬
‫תהליך הלידה ממושך מאד‪ ,‬ייתכן מצב שהאשה כבר לא תרגיש כאבי לידה‪ ,‬בגלל חולשתה‬
‫הרבה‪.324‬‬
‫כמו כן ישנו תיאור‪ ,‬שעקב קושי הלידה‪ ,‬יולדת חוטאת היא‪ ,‬שבשעה שכורעת לילד‪ ,‬קופצת‬
‫ונשבעת שלא תזדקק לבעלה עוד‪ .325‬כלומר שבגלל הכאב והצער לא רוצה עוד בחיי אישות שיגרמו‬
‫להולדת ילדים נוספים‪ .‬ובעקבות זאת בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה היולדת מביאה קורבן‬
‫חטאת‪( .‬עיין בפרק ‪ 15‬בנושא תפילה חליפית כיום לקרבן חטאת)‪.‬‬
‫המונח חבל משמש גם לתיאור ייסורי גאולה‪ ,‬חבלי משיח‪ 326‬וייסורים בכלל‪ .327‬ההקבלה בביטוי‬
‫המתאר קשיי הלידה הפרטית ‪ -‬חבלי הלידה לבין קשיי הלידה הלאומית – חבלי המשיח בודאי‬
‫אינה מקרית (בפרק הראשון בנושא ההריון ובפרק שביעי בנושא הלידה הרחבתי בעניין ההקבלות‬
‫הרבות ביהדות שבין התהליכים שעוברים על הפרט לבין התהליכים שעוברים על הכלל)‪ .‬בהקבלה‬
‫הלשונית בין הלידה וייסוריה לתהליך גאולה אשר חלק ממנו הינו ייסורים (=חבלים) רומזת על‬
‫יחסה של התורה וחכמי ישראל לערכה של הלידה‪ .‬עצם ההקבלה מהווה מקור השראה‬
‫להתמודדות‪ ,‬ויחס מתאים לקושי ולכאב (הפרטי והלאומי) שסופו אושר ותיקווה‪ .‬הקבלה זו גם‬
‫מרוממת את קשיי הלידה אשר מצד אחד הם החלק הקשה ביותר בהריון ומצד שני דווקא הם‬
‫הסימן לגאולה ולסיום‪ ,‬מאחר שדווקא לפני הגילוי מגיעים לשיא ההסתר והחושך וזה מצד אחד‬
‫הכי קשה אבל מצד שני משמח‪ ,‬כי מסמן את סיום ההעלם והגלות ובוא הלידה ‪ -‬הגאולה‪.328‬‬
‫לידות ללא קושי וכאב‬
‫למרות כל הנאמר לעיל והתיאורים בהמשך הפרק של דרכי הקלת הלידה‪ ,‬ישנה גם אפשרות‬
‫ללידה ללא כאב‪ .‬על פי מקורות היהדות נראה כי עניין הכאב בלידה אינו עניין הכרחי אלא תלוי‬
‫בקללת חוה ולכן ישנם מצבים שונים בהם הקללה לא קיימת וממלא הלידה היא ללא כאב‪.329‬‬
‫ראשית ישנם תיאורים‪ 330‬של נשים צדקניות שבזכות צדקותן ניצלו מגזר הדין של חוה ובגמרא‬
‫נאמר שמי שנכתב עליה "ותהר האשה ותלד" בסמיכות ההוריה (עצם יצירת הוולד) לתיאור‬
‫הלידה רומז הכתוב שכמו שהורית הוולד אינה בצער כך היה בלידה כגון שרה‪ ,‬לאה‪ ,‬יוכבד וכד'‪.‬‬
‫מכאן ניתן ללמוד כי זכייות מועילות ללדת ללא צער (בהמשך הפרק – פרוט עניין הזכיות כאחד‬
‫הדרכים להקלת הלידה)‪.‬‬
‫‪ 322‬נידה ל"א‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 323‬יומא כ'‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 324‬נידה ל"ו‪-‬ל"ז‪,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 325‬שבועות ח'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 326‬שבת יקי"ח‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 327‬קהלת רבא ה'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 328‬האדמו"ר הזקן‪ ,‬תורה אור שמות ק"ו‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 329‬סוטה י"א‪-‬י"ב‪.‬‬
‫‪ 330‬סוטה כ"ו‪.‬‬
‫דמות נוספת לה ישנה הבטחה ללדת ללא צער הינה אשה שנחשדה בטעות כסוטה (בוגדת בבעלה)‪.‬‬
‫יש לה הבטחה אלוקית שתלד ללא צער‪ .331‬מעיניין זה ניתן ללמוד כי כאבי הלידה ביד ה' ומי‬
‫שזכאית נפטרת מהן‪.‬‬
‫כמו כן ישנה הבטחה כי לעתיד לבוא (לאחר שיתוקן חטא אדם וחוה) לא יהיו כאבי לידה‪" :‬בטרם‬
‫תחיל ילדה‪ ,‬בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר"‪.332‬‬
‫היחס להקלת הכאב בלידה‪ ,‬מחשבתית והלכתית‬
‫קדמונינו מתארים נשים צדקניות שזכו ללדת ללא כאבים‪ ,‬מכאן שצער הלידה אינו קללה שאי‬
‫אפשר להיפטר ממנה‪ ,‬קל וחומר שאין איסור להיפטר ממנו‪ .‬אין‪ ,‬על פי ההלכה והמסורת‬
‫היהודית‪ ,‬שום עניין לרצות בכאב‪ ,‬גם לא בכאב הלידה‪ .‬מעולם לא עלה הנושא בדורות הקודמים‬
‫לדיון הלכתי‪ ,‬מרוב פשטותו‪ ,‬בניגוד לגישות נוצריות מסוימות הרואות בקללה ‪ -‬ציווי‪.333‬‬
‫ההתחשבות בכאב הלידה היא כה גדולה‪ ,‬עד שלמרות החשיבות שבמצוות פרו ורבו‪ ,‬ולמרות‬
‫האיסור הגדול שיש על פי ההלכה במניעת הריון (כמובן כשאין סכנה או סיבה מיוחדת) – התירו‬
‫כבר לפני דורות רבים חלק מהפוסקים לאשה המצטערת יתר על המידה בלידותיה "לשתות כוס‬
‫של עקרין"‪ ,‬כדי להימנע מהריונות שיביאו בעקבותיהם את כאב הלידה‪.334‬‬
‫החשש היחיד העומד בפני פוסקי דורנו הוא שהאילחושים למיניהם יכניסו למצב של סכנה את‬
‫היולדת או את עוברה‪ ,‬והשיקולים הרפואיים ישמרו על יחס ערכים נאות בין ייסורי האשה לבין‬
‫בריאותה ובריאות וולדה‪ .‬אם נוסיף על כך את הגישה הזהירה באופן כללי של הרבה מהפוסקים‬
‫הגדולים – נוכל להבין את ההסתייגות המסוימת שיש לחלק מן הפוסקים מפני שיטות אילחוש‬
‫חדשות‪ ,‬בעיקר אילחוש אפידורלי (‪ ,epidural‬על‪-‬קשיתי)‪ .‬למעשה בשעת צורך גם הפוסקים‬
‫המחמירים ביותר מקילים בעניין זה‪.335‬‬
‫אמנם ישנם מחקרים המציינים שנשים דתיות נענו פחות להצעה לקבל אילחוש אפידורלי מנשים‬
‫חילוניות‪ ,‬והם תולים את זה בין השאר בהיעדר תמיכת "המנהיגים הדתיים" בביצוע פרוצדורה‬
‫זו‪ ,‬בהתמודדות טובה יותר של הנשים הדתיות עם הכאב‪ ,‬וכן בהשלמה עם הכאב כהכרחי וכחלק‬
‫מתהליך הלידה‪ .‬אך פוסקים רבים סוברים כי אין הצדקה למניעת השימוש באילחוש אפידורלי‬
‫כאופציה מקובלת במהלך הלידות‪.336‬‬
‫עבור רוב הנשים היולדות‪ ,‬הרוצות למנוע את כאב הלידה‪ ,‬אין למעשה שום סיבה להימנע‬
‫מאילחוש אפידורלי‪ ,‬בידיו של מרדים מומחה; ואין צורך לומר שראוי לנשים החוששות מהריון‬
‫נוסף‪ ,‬או לאלו הדוחות אותו מחמת החשש מכאב הלידה – להשתמש בפיתרון זה‪ ,‬ובכך תירבה‬
‫הילודה בעם בעז"ה‪.337‬‬
‫גם הרב שלזינגר בכנס במכון פוע"ה‪ 338‬סיכם נושא זה של קבלת אפידורל לצורך שיכוך כאבים‬
‫למרות הסיכונים הכרוכים בכך (כאבי גב‪ ,‬ראש וסיכון קטן לפגיעה בדורה שיתוק וכד') ואמר‪:‬‬
‫"איני רואה הגיון שאדם צריך לסבול סבל של לידה‪ ,‬כאשר רמת הסיכון היא כזו שאנשים נכנסים‬
‫אליה גם לדברים אחרים‪( .‬בכלל‪ ,‬הגברים צריכים להיזהר כאשר הם מפלפלים בזה‪ ,‬סוף כל סוף‬
‫הנשים הן אלו שיולדות!) ואם אמנם רמת הסיכון היא כזאת שלדברים אחרים נכנסים לסיכון‬
‫כזה – לא מתקבל כל כך על הדעת‪ ,‬שדווקא כאן יחששו לסיכון הזה‪.‬‬
‫‪ 331‬ויקרא רבא י"ד‪ ,‬ט'‪.‬‬
‫‪ 332‬שם‪.‬‬
‫‪ 333‬הרפואה והיהדות‪ ,‬הרב יעקובוביץ‪.‬‬
‫‪ 334‬שם‪.‬‬
‫‪ 335‬גניקולוגיה‪ ,‬פוריות וילודים לאור ההלכה‪ ,‬עמ' ‪ 47‬והלאה‪.‬‬
‫‪ 336‬אסיא י"ז‪ ,‬א‪-‬ב תשנ"ט‪ ,‬אילחוש אפידורלי בלידה‪ ,‬ד"ר חנה ויואל קטן‪.‬‬
‫‪ 337‬שם‪.‬‬
‫‪ 338‬גניקולוגיה לאור ההלכה‪ ,‬מכון פוע"ה‪.‬‬
‫נקודה למחשבה‪ ,‬שיש מקום לחלק בין מי שעברה דבר כזה בעבר ורוצה להימנע ממנו פעם נוספת‪,‬‬
‫לבין מי שלא עברה לידה מעולם‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬אין כל ספק שבכל הטיפולים הרפואיים הכניסה לסיכון היא תוצאה של נורמות‬
‫שהתקבלו אצל אנשים‪ .‬ובוודאי שאיני מדבר על סיכונים כאלה שנתקבלו כבר כאיסורים גמורים‪.‬‬
‫ולכן גם גישתו טוענת בעד השימוש באפידורל‪.‬‬
‫דרכים להקלת הלידה בתנ"ך ובחז"ל‬
‫ישנם במקרא וחז"ל תיאור של תנוחות לידה המקלות על היולדת‪ .‬בעת הלידה האשה שמה ידיה‬
‫על מותניה‪ ,‬והיא כורעת‪ ,‬ונועצת עקביה בירכותיה ויולדת‪ ,‬ונראית כאילו הוולד יוצא מבין‬
‫רגליה‪.339‬‬
‫בשעה שכורעת לילד‪ ,‬ירכותיה מצטננות כאבנים; מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע‪,‬‬
‫כך אשה ירך מכאן וירך מכאן והוולד באמצע; הקב"ה עושה איבריה של האשה קשים כאבנים‬
‫בשעה שיושבת על המשבר‪ ,‬כדי שיהא בה כוח לילד‪ ,‬שאילולא כן – מתה‪.340‬‬
‫ישנם שלושה תיאורים בתנ"ך של מושבי לידה אשר סייעו בהקלת הלידה‪:‬‬
‫א‪ .‬אובנים – מוזכר בתורה בהקשר סיפור גזירת פרעה על לידת הבנים במצרים‪" :‬בילדכן את‬
‫העבריות וראותן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו‪ .341"...‬וחז"ל הסבירו כי אבנים הם‬
‫המקום שבו הבן נבנה‪ .342‬הסברים אחרים לאבנים הינם שזהו הרחם‪" :‬משום ששם נבנה‬
‫הוולד בתחילתו"‪ 343‬או כפי שהוסבר במדרש הקודם שעושה ה' אבריה קשים כאבנים‪,344‬‬
‫ולפי זה אבריה הנשיים או ירכה הם למעשה האבנים‪ ,‬אך הפרוש הפשוט הוא כי מדובר‬
‫במושב הלידה הבנוי משתי אבנים המרוחקות מאט זו מזו ומגביהות מעט את האשה‬
‫היולדת ומאפשר אחיזה בטוחה של הוולד בזמן יציאתו לעולם‪.345‬‬
‫ב‪ .‬משבר – מופיע שלוש פעמים בתנ"ך באותה צורה‪" :‬כי באו בנים עד משבר וכח אין‬
‫ללידה"‪ .346‬כפי הנראה מדובר בסוג של מושב לידה‪ 347‬והשתמשו בביטוי זה כמטפורה לפי‬
‫הרחם כי הושיבו את האשה על המשבר רק כשדחק ראש העובר על פי הרחם‪ .‬שימוש‬
‫נוסף במילה משבר היה לתיאור התהליך באופן מופשט ‪ -‬נקודה השבירה הרוחנית‪ .‬כך‬
‫שהתיאור הממשי הפך למקור לתיאור נקודת שיא הקושי של הלידה‪.348‬‬
‫ג‪ .‬ברכיים – מופיע בתורה פעמיים באופן ישיר בהקשר ללידה‪" :‬תלד על ברכי"‪" ,349‬יולדו על‬
‫ברכי יוסף"‪ ,‬והפרוש הינו או שמדובר על אימוץ או שמדובר על לידה פיזית על אדם אחר‬
‫כחלק מהסיוע בלידה‪( .350‬על ההסתייעות במיילדת‪ ,‬חברות והבעל‪ ,‬עיין בפרק ‪.)6‬‬
‫תיאור עוד עזרים עתיקים להקלת הלידה ‪ -‬בעת הלידה היו מורחים שמן בתעלת הלידה‪ ,‬להקל על‬
‫מעבר העובר‪ ,351‬ובשעה שכורעת לילד‪ ,‬טומנים עבורה שני ספוגי צמר בשמן‪ ,352‬ומניחים לה אחד‬
‫‪ 339‬שבת נ"ד‪ ,‬ב'; נידה ל"א‪ ,‬ב'; יבמות ק"ג‪ ,‬א'; ירושלמי יבמות י"ב‪.‬‬
‫‪ 340‬סוטה י"א‪.‬‬
‫‪ 341‬שמות א'‪ ,‬ט"ז‪.‬‬
‫‪ 342‬תנחומא תזריע ג'‪.‬‬
‫‪ 343‬אונקלוס שם‪.‬‬
‫‪ 344‬סוטה י"א‪.‬‬
‫‪ 345‬רש"י שם‪.‬‬
‫‪ 346‬מלכים ב' י"ט‪ ,‬ג; ישעיה ל"ז‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 347‬רש"י שם‪.‬‬
‫‪ 348‬מושבי לידה בכלל ואבנים בפרט‪ ,‬אצילה טלית רייזברגר‪.‬‬
‫‪ 349‬בראשית ל'‪ ,‬ט'‪.‬‬
‫‪ 350‬מושבי לידה בכלל ואבנים בפרט‪ ,‬אצילה טלית רייזברגר‪.‬‬
‫‪ 351‬שבת קכ"ח‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 352‬שולחן ערוך ע' עדק‪.‬‬
‫על פדחתה‪ ,‬ואחד על הרחם‪ ,‬כדי שתתחמם‪ .353‬בעקבות זאת ישנה התייחסות בגמרא לשימוש‬
‫בשמן זית בשבת‪ .‬מבואר בברייתא שיולדת הנזקקת לשמן זית בזמן הלידה – מותר להביא עבורה‬
‫את השמן דרך רשות הרבים‪ .‬אלא‪ ,‬שאם ניתן לבצע את פעולת ההעברה בשינוי‪ ,‬חייבים לשנות‪.354‬‬
‫כמו כן מתואר היתר לעשות מדורה בשבת (כלומר להבעיר אש) ליולדת אפילו בחודש תמוז‬
‫(שיא הקיץ) וכנראה היו מקפידים שהיולדת תלד בחדר חם במיוחד‪.‬‬
‫‪355‬‬
‫ישנם תיאורים בגמרא של שחיקת ירקות ותבלינים מסוימים לצורך יולדת על המשבר‪.356‬‬
‫סגולות ומינהגים למקשה ללדת‬
‫כל אדם אשר נודע לו שיש אשה שהיא מקשה לילד‪ ,‬יש לו לבקש רחמים עליה‪ ,‬ועל הוולד שיוולד‬
‫במזל טוב‪ .‬וכן ליולדת כדאי לשאול יולדת אחרת לשמה ולשם אמה ולהתפלל עליה‪ .357‬וזאת על‬
‫בסיס הגמרא האומרת "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר נענה תחילה"‪.358‬‬
‫חוץ מתפילות השונות לזמן הלידה (מפורט בפרק ‪ )15‬ישנם פסוקים שונים הנחשבים כפסוקים‬
‫לסגולה למקשה ללדת‪:‬‬
‫לומר הפסוק‪" :‬וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר‪ ,‬צא אתה וכל העם אשר ברגליך‪,‬‬
‫ואחרי כן אצא"‪.359‬‬
‫לומר הפסוק‪" :‬ותאמרן המיילדות אל פרעה‪ ,‬כי לא כנשים המצריות העבריות‪ ,‬כי חיות הנה‪,‬‬
‫בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו"‪.360‬‬
‫לומר הפסוק‪" :‬והוא כחתן יצא מחפתו‪ ,‬ישיש כגבור לרוץ ארח"‪.361‬‬
‫לומר מזמור לתודה – תהילים ק'‪.362‬‬
‫לקבל על עצמה‪ ,‬בלי נדר‪ ,‬לומר אחרי הלידה‪" ,‬נשמת כל חי" עד סוף ישתבח‪ ,‬בלי החתימה של‬
‫הברכה‪.‬‬
‫א‪ .‬קרובי היולדת נוהגים לומר מזמור כ' מתהילים "יענך ה' ביום צרה"‪ .363‬ויש שכתבו‪,‬‬
‫שסגולה גדולה ליולדת המקשה לילד‪ ,‬לומר מזמור זה י"ב פעמים‪.364‬‬
‫ב‪ .‬אשה שמתקשה ללדת‪ ,‬לא ידברו על עוון שעשתה‪.365‬‬
‫ג‪ .‬יש נשים שבעת שמתקשות בלידתן מקבלות על עצמן לעשות סעודה של אליהו לעניים‬
‫ולת"ח בכל שנה ושנה כשיעזור להם השי"ת להנצל מן הצרה‪ ,‬ונקראת סעודה של‬
‫אליהו‪ .366‬ויש המקבלות על עצמן לעשות סעודה עבור תלמידי חכמים ויראי ה'‪ ,‬לנשמת‬
‫הושע בן בארי‪ ,‬ביום שלישי מימי השבוע הראשון אחר הלידה‪.367‬‬
‫‪ 353‬שבת נ"ד‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 354‬שבת קל"ג‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 355‬שבת כק"ט‪.‬‬
‫‪ 356‬ע"ז כ"ט‪.‬‬
‫‪ 357‬ספר חסידים תפ"ז‪.‬‬
‫‪ 358‬ב"ק צ"ב‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 359‬רבנו בחיי‪.‬‬
‫‪ 360‬תרגום יונתן‪.‬‬
‫‪ 361‬רפאל המלאך‪.‬‬
‫‪ 362‬ליקוט עצות אות בנים‪.‬‬
‫‪ 363‬זוהר חג‪ ,‬רמ"ט ונקרא בשם שיר של מעוברות וזה מונע מהשטן לקטרג‪ .‬ומופיע בספר חסידים תפ"ז‪.‬‬
‫‪ 364‬החיד"א‪ ,‬ספר עבודת הקודש‪.‬‬
‫‪ 365‬ספר חסידים‪ ,‬תפ"ו‪.‬‬
‫‪ 366‬מדרש אליהו דרוש י'‪ ,‬י"א‪.‬‬
‫‪ 367‬ליקוטי תורה‪ ,‬פרשת אבות‪.‬‬
‫ד‪ .‬יש הנוהגים להניח ספר פתוח במיטת היולדת‪ ,‬כגון חומש או תהילים וכדו'‪ ,‬ויש שפקפקו‬
‫בזה מצד הלכלוך שבמיטת היולדת‪ .‬ומקובל להניח ספר נועם אלימלך תחת ראשה של‬
‫היולדת כסגולה שתלד בנקל‪.368‬‬
‫ה‪ .‬יש הנוהגים להביא לאשה המקשה לילד נר של בית הכנסת והאשה מדליקה אותו‪ .‬וזה‬
‫מתוך הזכרת זכות הדלקת נר שבת‪ ,‬יום טוב ויום כיפור שבהם היא מתפללת על חיי בעלה‬
‫ובניה‪.369‬‬
‫ו‪ .‬סגולה למקשה לילד‪ ,‬לתמוך בממונה בתלמידי חכמים‪ ,‬ועי"ז תלד בנקל‪ 370‬או ליחד כסף‬
‫לצדקה‪.‬‬
‫ז‪ .‬יש שכתבו להביא למקשה לילד את האיש שעלה למפטיר ביום א' דר"ה של שנה זו‪.371‬‬
‫והחתם סופר אמר שסגולה זו בדוקה ומנוסה‪.‬‬
‫ח‪ .‬סגולה נוספת‪ :‬להניח ספר תורה על אשה המקשה לילד‪ ,‬ולקרות עליה פסוקים; ויש מי‬
‫שכתב‪ ,‬שמותר רק להביא את ספר התורה לפתח חדר היולדת‪.372‬‬
‫צירים והתמודדות עמם במחשבה‪ ,‬בחסידות ובסוד‬
‫המחשבה מקורה בנפש השכלית שמקורה בה' ובמקום שמחשבתו של אדם נמצאת שם הוא נמצא‪.‬‬
‫בלידה שזה זמן של כוחות גופניים חזקים‪ ,‬יש צורך לחזק את הנפש ולעבוד על המחשבה כדי‬
‫שגופינו יהיה במקום בו אנו בוחרים‪.373‬‬
‫בלידה לאשה פחדים רבים‪ ,‬מהכאב‪ ,‬מהסכנה‪ ,‬מהלא ידוע‪ ,‬ומעוד סיבות רבות יש להעמיק לסיבה‬
‫האמיתית ולשורש הפחדים בלידה‪ .‬זה הפרדוקס הקיים שמצד אחד השמיים פתוחים וה' ליד‬
‫היולדת (לידה – אותיות ליד ה')‪ ,‬ומצד שני זה זמן סכנה וזמן דין לאשה‪" :‬על שלוש עבירות נשים‬
‫מתות בשעת לידתן"‪( 374‬על דברים שהם עיקר תפקידה ומהותה של אשה)‪ .‬זו הזדמנות להתקשר‬
‫לה' בתשובה מאהבה על עצם הזכות הגדולה ללדת וממילא עצם הדבקות בה'‪ ,‬ההתבטלות אליו‬
‫ההתעסקות בזכות ללדת‪ ,‬החלק הפיזי נכנס לפרופורציה‪.‬‬
‫צריך לזכור שה' שולח את הכאב ו"בידו מפתח של יולדת" וממנו אפשר לבקש הקלה בכאב‪ .‬יש‬
‫להתפלל מתוך הרפיה ואמונה ש"ה' יפתח כפתחו של אולם" ו"ישועת ה' כהרף עין"‪ .‬להפקיר‬
‫עצמנו ביד ה' ולא ללחוץ ולהלחם במהלך הלידה אלא להתרפות מתוך אמונה‪ .‬עניין ההתרכזות‬
‫במחשבות חיובים כשמשפיע גם על הצד הפיזי מופיע כבר בתנ"ך‪" :‬בשורה טובה תדשן עצם"‪,‬‬
‫שמיעת דבר נעים גורם להתרחשות ולכן חשיבה חיובית של שותפות עם ה' בבריאה וזכותנו‬
‫הגדולה תקל את הלידה ואילו התרכזות בחומר‪ ,‬בכאב הציר גורמת לכיווץ וכאב‪.‬‬
‫במחשבה ועולם הסוד היהודי מתאר את הסוד והערך הטמון בכאב הלידה‪ .‬הקשו‪ - 375‬איך יתכן‬
‫מפגש כל כך קרוב עם ה' בלידה רצופה כאבים? הלידה‪ ,‬לפני החטא‪ ,‬הייתה לידה ללא כאבים‪.‬‬
‫חבלי הלידה כפי שאנו מכירות היום התחילו כעונש לחוה‪" :‬בעצב תלדי בנים"‪ .‬מחוץ לגן עדן‪,‬‬
‫האשה אינה מסוגלת לחוות ישירות את המפגש עם הקב"ה בשלמות‪ .‬המצב דומה לאדם המנסה‬
‫להביט בשמש ללא מגן מיוחד או מבלי להסתיר את עיניו בידיו‪ .‬בדומה‪ ,‬צירי הלידה מטשטשים‬
‫את עצמת המפגש של היולדת עם הקב"ה‪ ,‬וככל שהאשה טרודה יותר בכאביה‪ ,‬היא פחות חווה‬
‫את קרבת ה'‪ .‬מסיבה זו צדיקות אינן סובלות בלידה‪.‬‬
‫‪ 368‬ספר חסידים קנ"ז וכך מקובל אצל חסידים‪.‬‬
‫‪ 369‬מעבר יבוק מ' ש"א‪ ,‬פ"ה‪.‬‬
‫‪ 370‬ליקוטי עצות אות בנים‪.‬‬
‫‪ 371‬ברית אבות‪ ,‬ו'‪ ,‬מפתח של חיה‪.‬‬
‫‪ 372‬פת"ש יו"ד קעט‪ ,‬סק"ו‪ ,‬שו"ת חינוך בית יוסף‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 373‬נורית גלזר‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫‪ 374‬שבת ל"א‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 375‬המפגש הרוחני בלידה‪ ,‬חיה למפרט‪.‬‬
‫הדברים האמורים אינם נחלת המישור הרעיוני בלבד‪ ,‬וניתן ליישמם בלידה‪ ,‬הלכה למעשה‪ .‬יולדת‬
‫המצליחה להקשיב לגופה ולעקוב אחרי התקדמות התינוק ביציאתו לעולם‪ ,‬תחוש במעמד רוחני‬
‫מיוחד‪ .‬ואכן‪ ,‬נשים הכותבות על החוויה של לידה טבעית‪ ,‬מתארות לא רק את החוויה הפיזית‬
‫אלא גם את החוויה הרוחנית‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬היולדת אשר "עוזבת" את הלידה דרך תרופות או תרגילי ריכוז‪ ,‬לא תחווה בשלמות‬
‫את המעמד הרוחני המיוחד‪ .‬אותן התרופות המדכאות את הכאב ומטשטשות את הצירים (דמרול‪,‬‬
‫פטודין וכיו"ב) גם מטשטשות את עצמת המפגש עם הקב"ה‪.‬‬
‫האשה לקראת לידה המהווה מפגש עם ה' כוללת שלושה חלקים על פי גישה זו‪:376‬‬
‫א‪ .‬לימוד‪ .‬תהליך הלידה‪ ,‬פיזיולוגיה‪ ,‬התמודדות נכונה עם הצירים‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמונה‪ .‬חיזוק האמונה בה' יתברך שכיוון בצורה הטובה ביותר את הדרך להביא תינוק‬
‫לעולם והוא ילווה אתך בלידה‪.‬‬
‫ג‪ .‬תפילה‪ .‬תפילה אישית וכללית‪.‬‬
‫"תפקידי" הצירים‬
‫מטרות נוספות הטמונות בצירים ובכאבים הנובעים מהם‪ ,‬וניתן להפיק אותם עם הכנה ולימוד‬
‫מתאים‪ ,‬נלמדים מדברי הרב קוק‪.377‬‬
‫א‪ .‬הצירים מהווים כוח מעורר לשוב אל הרוחניות והערכיות בחיים ולהתרחק מהחומר‬
‫והתאוות‪ .‬מעצם הכאב הגדול ו"עוז מר המוות שבהם"‪ ,‬הם חושפים בפני האשה את‬
‫הערך הנמוך של החומר וחולשתו ומתוך כך מעוררים אותה ובעקבותיה כל משפחתה‬
‫ לדבוק ברוח שהוא נצחי‪.‬‬‫ב‪ .‬הצירים גורמים למיעוט ושבירת האגואיסטיות הטבעית מאחר שההשקעה האדירה‬
‫והכאב העצום‪ ,‬שבעקבותיו נולדים הילדים‪ ,‬גורמת לגילוי מהכוח אל הפועל של‬
‫האהבה אל ילדיה‪ .‬מתוך זה אולי תפתח האשה לגלות ולבנות יותר את כוחות‬
‫האהבה‪ ,‬החסד והנתינה הטמונים בה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הצירים גורמים לאשה לחזק את הקשר הישיר עם ה'‪ .‬מתוך הכאב והמצוקה האשה‬
‫מבינה כי רק ה' יוכל להצילה‪ .‬מתוך כך תתעורר האשה להבין את חשיבות בניית‬
‫כוחות רוחניים אשר יוכלו לעזור לה להתמודד עם קשיי החיים‪.‬‬
‫ד‪ .‬הצירים מחזקים באשה את ההבנה שבחשיבות המשלת השכל על החושים והרגשות‪.‬‬
‫עוצמת הצירים פועלים להשקיט את דמיונות הנאות החיים מהחיצוניות ולאזן אותה‬
‫שוב‪ .‬כך שהכוח שיוביל את האשה בחיים יהיה השכל שיכוונה למצוא חיבור אמיתי‬
‫לה'‪.‬‬
‫ה‪ .‬הצירים כמו כל זמן צרה לאדם מעוררים בו את ההבנה בחשיבות מפעלי החסד‪,‬‬
‫העזרה ההדדית והשיתופיות‪ ,‬ומימלא חשיבות השייכות לכלל‪ .‬מתוך כך תרבה אהבה‬
‫בין איש לרעהו ותתחזק החברה כולה‪ ,‬האומה כולה ובסופו של דבר אפילו המין‬
‫האנושי כולו‪.‬‬
‫‪378‬משמעותה החכמה כיצד ללדת בקלות (כפי שתוארו‬
‫חיות של חדווה‬
‫נשות מצרים) ‪ .‬טכניקות רוחניות‪-‬יהודיות להרפיה ונשימה בלידה‬
‫ישנן מספר וריאציות לנשימה והרפיה בדגש רוחני‪-‬יהודי ואביא להלן את המרכזיות‪.‬‬
‫‪ 376‬שם‪.‬‬
‫‪ 377‬ראי"ה קוק‪ ,‬עין איה‪ ,‬מסכת שבת ב' ק"ט‪ ,‬קע"ט‪-‬קפ"ט על פי ביאור משה חסדאי‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫‪ 378‬שם‪.‬‬
‫‪380‬‬
‫על הפסוק "כל הנשמה תהלל יה הללויה"‪ 379‬דורשים חז"ל כי על כל נשימה יש להודות לה'‬
‫ומעמיקים כי נשימה כוללת אותות נשמה בתוספת י' מתוך שם ה' (שם הווי‪-‬ה) מכאן ניתן להבין‬
‫כי עצם הנשימה יש בה סודות וגודל רב כי דרך כל נשימה ה' מחיה אותנו ועלינו להודות לו על כך‪,‬‬
‫בייחוד בזמן לידה שעל ידי כוונות הנשימה אנו מורידות נשמה בפועל (של התינוק)‪ .‬מפסוק זה‬
‫לומדים מהמילה תהלל (כמו ביהלו) שתכלית הנשמה ליצור הילה של גילוי ואור סביב האדם‬
‫ולספק לו אנרגיה חיובית ושומרת לאחר תיקון הנשימה‪.381‬‬
‫לגבי ההרפיה ישנו פסוק "הרפו וידעו כי אנוכי ה'‪ 382"...‬וממנו ניתן ללמוד חשיבותה של ההרפיה‬
‫המשחררת אותנו מהאגו המצומצם שלנו ונותנת לנו להתחבר לה'‪ ,‬ובייחוד בלידה זה עיקר‬
‫העבודה לא לפחד מפחדים חיצונים הנובעים מחטאנו אלא להתרפות לה' בתשובה‪ ,‬תפילה‬
‫והדבקות וממילא ישלך לנו אורו וישועתו‪.383‬‬
‫באופן מעשי לחלק הראשון של הלידה ההמלצה הינה נשימה עמוקה (סרעפתית) המשלבת דמיון‬
‫המתאר כיצד האוויר מרחיב‪ ,‬מרגיע ומרפא כל מקום שהיא מגיעה אליו ולשלוח אוויר למקומות‬
‫הכואבים‪.‬‬
‫הנשימה מתחלקת לארבע כאשר לכל חלק יש תפקיד רוחני הנלמד מפסוק הנלמד בהקשר אותו‬
‫חלק כלומר פעולה פיזית עם מקבילה רוחנית‪ :‬שאיפה – שאיפה לקרבת ה' ‪ -‬חזרה בתשובה‪,‬‬
‫בלימה – דבקות בה'‪ ,‬נשיפה – גילוי ה' בעולם באחדות ומנוחה – הודיה לה'‪ .‬להלן פרוט‬
‫התהליך‪:384‬‬
‫שאיפה – שאיפת אוויר פנימה דרך הסרעפת לחלל הבטן מהאף ואמירת\חשיבה על הפסוק "כי‬
‫קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (‪ 8‬מילים = מסמן את הקצב) כשמטרת חלק זה‬
‫הינה לשאוף לחזרה בתשובה מתוך שמחה‪ ,‬לשאוף לשוב לה' ולבטל את הפחדים החיצונים‬
‫המלווים את הלידה (הנובעים מפחד הדין הקיים בלידה)‪ ,‬לקבל על עצמה להשתפר (עיין בפרק ‪– 5‬‬
‫סגולות שונות העוסקות בקבלת מצוות והשתפרות)‪.‬‬
‫לעשות תשובה מקל עלינו‪ .‬אנחנו עושות כל מה שביכולתנו ואתה‪ ,‬ה' הטוב‪ ,‬תעשה כטוב בעיניך‪.‬‬
‫אנחנו מקבלות הכל באהבה‪ .‬עניין התשובה הוא החלק של השאיפה‪ .‬זה החלק של התחלת הציר‬
‫כשהוא הולך ומתגבר‪ ,‬כעת אנו שואפות את האוויר‪ .‬מעבירות אותו לחלל הבטן ואנחנו פשוט‬
‫מתחילות לעשות תשובה מתוך שמחה‪ .‬מתוך הטוב שה' מרעיף כל רגע‪ ,‬כ"כ הרבה חסדים‪ .‬כ"כ‬
‫הרבה טוב! ואפשר להרגיש מעשית הקלה‪.‬‬
‫בלימה ‪ -‬שמירת האוויר בתוך הגוף בזמן השיא של הציר ואמירת הפסוק "שיוויתי ה' לנגדי‬
‫תמיד" (‪ 4‬מילים = קצב הנשימה) כשמטרת שלב זה – התבוננות‪ .‬ההכרה בנוכחות הקב"ה‪ .‬אם‬
‫נסתכל מצד הציר‪ :‬הציר הוא בשיאו‪ ,‬הכי חזק‪ .‬ואז אנחנו צריכות את הכוח במחשבה הכי רצינית‪,‬‬
‫את הדביקות הכי טובה לקב"ה‪ .‬אז כדי שתהיה לנו את ההכרה בנוכחות ה'‪ ,‬העצה היא לעצום‬
‫עיניים ולצייר את שם הוויה י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪ .‬כמו בספר תורה‪ .‬יש הממליצות‪ 385‬כבר מחודש שביעי או כל‬
‫ההריון להתאמן בציור שם ה' בזמן פעולות שוטפות בבית‪.‬‬
‫כאשר אנחנו מציירות את האותיות ומנסות להתרכז בזה‪ ,‬אנחנו פשוט לא בכאב‪ ,‬אנחנו במקום‬
‫אחר‪ .‬אנחנו פשוט חושבות באחדות ה' ומציירות את שם הווי‪-‬ה‪ .‬לעצום עיניים ולהשתדל לראות‬
‫את האותיות זה כבר מרחיק אותנו מן הכאב עצמו‪ ,‬מן התחושה החזקה שאנחנו תפוסות לגמרי‬
‫‪ 379‬תהילים קנ"ז‪ ,‬ו'‪.‬‬
‫‪ 380‬בראשית רבא י"ד‪ ,‬י"א‪.‬‬
‫‪ 381‬מבוסס על פי דבריה של נורית גלזר‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה וכן סוד הנשימה‪ ,‬הרב יצחק גנזבורג באותו חוברת‪.‬‬
‫‪ 382‬תהילים מ"ו‪.‬‬
‫‪ 383‬מבוסס על רעיונות של נאוה מרים‪ ,‬הרפיה רוחנית‪.‬‬
‫‪ 384‬מבוסס על פי דבריה של נורית גלזר‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה וכן סוד הנשימה‪ ,‬הרב יצחק גנזבורג באותו חוברת‪.‬‬
‫‪ 385‬יואלה קולטון‪ ,‬אותות שם ה'‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫בעניין הפיסי‪ .‬הנשימה היא בעצמה חיים‪ ,‬והיא מרפה ומקלה כשמעבירים אותה למקום הכאב‪.‬‬
‫אז היא ממש מרפה ומרפאת‪ ,‬בשני המובנים‪.‬‬
‫חלק זה מהווה תיקון על כל הפעמים בהם היה לנו קושי ובמקום לפנות לה' פנינו ובטחנו באדם‪.‬‬
‫בלידה יש הזדמנות לתקן זאת ועצם התיקון מביא לשמחה‪.‬‬
‫נשיפה – תוך כדי ירידת הציר מרוקנים את האוויר לאט מהגוף דרך הפה והפסוק המבטא זאת‬
‫הינו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (‪ 6‬מילים = קצב הנשימה) שזה ביטוי של מציאות ה' בכל‬
‫מקום באחדות כפי שהאוויר נכנס לכל תא בגופינו והחיה את כל הגוף ואותו אוויר יוצא ומתחבר‬
‫לעולם ומחיה גם אותו‪ .‬הזדמנות להתחברות באחדות לאינסוף דווקא מתוך המקום הכי פרטי‬
‫ואישי שלי‪.‬‬
‫מנוחה – כשהציר פוסק יש זמן למנוחה המתבטאת בפסוק "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (‪5‬‬
‫מילים = קצב הנשימה) כלומר זהו שלב ההודיה לה' על הציר הספציפי‪ ,‬על עצם הלידה וההריון‪,‬‬
‫על התינוק העומד לבוא לעולם ועל כל החסדים והטובות שבכל יום עמנו‪.‬‬
‫בזמן הזה יש לנצל את המנוחה שה' שלח לנו ולהתרפות לחלוטין‪.‬‬
‫יש לנשום בקצב וביחס נכון בין ארבעת השלבים‪ .‬הזמן של כל נשימה אינו קבוע אך חשוב לשמור‬
‫הקצב היחסי בין השלבים כפי המתואר בטבלה וכפי שפורט‪,‬‬
‫על‬
‫המילים בפסוק מתאים לכל חלק בטבלה (ישנם פסוקים וכוונות‬
‫מספר‬
‫שאיפה ח ‪8‬‬
‫לנשימה זו אך פסוקים אלו הכי מתאימים לזמן לידה)‪ .‬קצב‬
‫נוספות‬
‫בלימה ד ‪4‬‬
‫רומז למילה חדווה שהיא עיקר ההכנה והכוח ללידה המתגלה‬
‫הנשימה‬
‫נשיפה ו ‪6‬‬
‫– "אם הבנים שמחה" וחדווה הינה הדרגה הגבוה ביותר של‬
‫בפסוק‬
‫‪386‬‬
‫"חדוות ה' היא מעוזכם" ‪ .‬בכל נשימה מתחדשת השמחה‬
‫שמחה‬
‫מנוחה ה ‪5‬‬
‫כוח ועוז בנפש לכל חלקי הגוף‪ .‬זהו התיקון הכללי של האשה‬
‫שנותנת‬
‫בחדווה וזה תיקון ארס הנחש שהטיל באשה בעת החטא‪,‬‬
‫להיות‬
‫בעקבותיו נענשה "בעצב תלדי בנים" ובגללו נקראה חוה‪ .‬אלמלא החטא הייתה האשה נקראת‬
‫חיה כרמוז "ויהי האדם לנפש חיה"‪ ,‬ואכן בגימטרייה המילה חדווה שווה למילה חיה‪ .‬בתורה‬
‫מתוארת המיילדת כחיה‪ :‬נשות מצרים "כי חיות הנה" – מילדות את עצמן‪ ,‬כלומר אותה‬
‫צירים תכופים‬
‫בהמשך הלידה כאשר הצירים תכופים וארוכים כדאי לאשה לזהות את הזמן המיוחד והכח‬
‫המיוחד לזמן בו היא יולדת ולנסות להתחזק מתוך הכוח שבזמן הזה‪ .‬לדוגמה‪ 387‬מתוארת אשה‬
‫שילדה בשמחת תורה עם המחשבה והפסוק "ה' הושיע המלך יעננו ביום קראנו‪ ...‬אנא ה' הצליחה‬
‫נא"‪ .‬יש להתרכז בכך ששערי שמים פתוחים ונשמה יורדת דרכנו לעולם וזוהי זכות גדולה ולכן זו‬
‫הזדמנות לתפילות גדולות עבורנו ועבור כל מי שזקוקה לישועה (ועצם התפילה על אחרים תסייע‬
‫ללידה שלך – כפי שהוסבר בפרק ‪ .)5‬וכדאי לכתוב מראש דף עם שמות אנשים ואמותיהם‬
‫הזקוקים לישועה (בייחוד על עקרות) וכן לחשוב על כלל ישראל ולבקש על הגאולה הכללית‪.‬‬
‫בזמן צירי לחץ‬
‫בזמן בין הלחיצות כדאי לדמיין ולראות מול העיניים אותיות י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה או תמונה של פני צדיק‬
‫ולבקש שבזכותו הוולד יצא בשלום לעולם‪.‬‬
‫בזמן יציאת הוולד‬
‫‪ 386‬יסוד הנשימה‪ ,‬הרב יצחק גנזבורג‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫‪ 387‬נורית גלזר‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫הפסוק המתאים הינו "זה אלי ואנווהו אלוקי אבי וארוממנהו"‪ .‬רגע שבו התינוק יוצא מתלות‬
‫גמורה באם לעצמאות מוחלטת‪ .‬רגע זה הינו מפגש עם החרות המאפשרת חווית מציאות ה'‬
‫בעוצמה‪.388‬‬
‫טכניקה דומה אך מעט שונה ממליצה לקבל כל ציר בשמחה‪ ,‬בידיעה כי זה מה שיוצר התקדמות‬
‫בלידה‪ .‬בזמן שאיפה עמוקה (סרעפתיות) לומר בקול י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה ובזמן האות ה' לשאוף עמוק ולדמיין‬
‫איך הוא מרחיב את הרחם‪ .‬לכל אות יש כוונה מיוחדת‪:‬‬
‫י' – לראות מגיעה מלמעלה (כנגד החכמה)‪.‬‬
‫ה' – להעבירה דרך הראש (כנגד הבינה)‪.‬‬
‫ו' – לנשפה לתוך הרחם (כנגד מידת הלב)‪.‬‬
‫ה' – לראותה גדילה ברחם (כנגד עולם הדיבור)‪.‬‬
‫כאשר כל סמלי האותיות (הכתובים בסוגריים) מסמלים את מהות האשה על פי הפנימיות‪.‬‬
‫ההתרכזות הינה רק באותיות וציורם‪ .‬מדובר בטכניקה המבוססת על סודות קבלה ולא מתאימה‬
‫למי שלא חיה בצורה זו ביום יום‪.389‬‬
‫שיטת ימימה‬
‫על פי שיטה זו‪ 390‬בזמן ציר יש להיות ממוקדת‪ .‬המטרה – לנשום נכון ולקחת חמצן בהתאם‬
‫לעצמת הציר‪ .‬בזמן שבין הצירים יש לעסוק בעיסוקים שגרתיים שלא דורשים הפעלה של המוח‬
‫העליון אלא זורמים עם הלידה (החלקים הירודים במוח) ולא להמתין לציר נוסף בפחד‪ .‬ישנו דגש‬
‫רב על הרצון להיות משתייכת למתרחש‪ ,‬לבחור בכך ולא להיגרר אחרי החוץ – להיות מודעת‪,‬‬
‫שותפה ומנהיגה את הלידה מתוך קבלת רצון ה' בשמחה‪.‬‬
‫יש לקחת בחשבון את התינוק (לדבר אליו) ולא לפעול כנגדו מתוך פחד וחשש מהכאב ומהלידה‬
‫אלא לשאוף כל הזמן להתקדמות בשמחה‪ .‬להתרכז בצד הרוחני והערכי ובגודל המעמד ופחות‬
‫בכאב ולא מתוך בהלה המשפיעה לרעה על התינוק‪ .‬החשש מהתקדמות והפחד אף עלולים לעכב‬
‫את הלידה‪.‬‬
‫הלידה מתוך שמחה חשובה ביותר לנפשו‪ ,‬מוחו ורוחו של התינוק הנולד ויש להתאמץ בזה וזה גם‬
‫מקל את הלידה‪ .‬יש לזכור שהתינוק הוא המרכז‪ ,‬הוא זה שצריך להיוולד ואני רק מלווה אותו‬
‫באמצעות כל כוחותיי שבניתי במהלך חיי‪ .‬להשתדל שהרגש יהיה מתאים עם המחשבה ולא יפרוץ‬
‫גבולות על מנת שהאשה תוכל להיות נוכחת מבצעת ומשתתפת דרך פנימיות הכרתה‪ ,‬ליבה נפשה‬
‫ורוחה כדי שהתינוק ייוולד בשמחה כפי שהוא צריך‪.‬‬
‫להתפלל ולהירגע מתוך אמונה ובטחון בה'‪ ,‬גישה זו עוזרת לא לפחד או להיאבק בתהליך הלידה‬
‫ולא להפריע לו‪ ,‬וכך ייוולד התינוק בקלות מתוך שמחה ויכנס לעולם מתוך קדושה והתחברות‬
‫לעם ישראל‪.‬‬
‫שירה בלידה‬
‫טכניקה נוספת היא שירה בעת הלידה ובעיקר בעת הצירים‪ .‬ביהדות חוש הנגינה הוא החוש הגבוה‬
‫ביותר‪ .‬חוש זה ניתן לשבט לוי והוא הפנימי מכל החושים‪ .‬מקומו במוח שונה ממרכז הדיבור‬
‫והשמע‪ .‬שירה בעת לידה מקלה‪ ,‬מרוממת ופותחת את השער לתינוק ומהווה אחת מהדרכים‬
‫להתמודדות עם הלידה‪.391‬‬
‫תפילה וחיבור לה'‬
‫‪ 388‬גוי מקרב גוי‪ ,‬הרבנית פנינה זיני בחוברת הכנה רוחנית ללידה‪ ,‬שם ישנו גם פרוט מעשי לשמירת קצב "חדוה"‪.‬‬
‫‪ 389‬יואלה קולטון‪ ,‬אותיות שם ה'‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪ ,‬בהרחבה שם‪.‬‬
‫‪ 390‬ימימה‪ ,‬בתוך החוברת דבש בסלע ועל פי הסברי עדה גיל‪.‬‬
‫‪ 391‬הרפיה רוחנית‪ ,‬נאווה מרים‪.‬‬
‫רעיון נוסף בו ניתן להתעלות בזמן צירים מובא מתוך תורת החסידות על ידי הרב גנזבורג‪ 392‬כחלק‬
‫מפרוש לפסוק בספר תהילים‪" 393‬כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים"‪.‬‬
‫עבודת הנפש של היציאה מן הצורך העצמי אל גאולת הכלל והשכינה‪ ,‬צריכה להתגלות בתפילה‬
‫דווקא‪ .‬כפי שהאיילה פוסקת מלזעוק על צער הלידה שלה ומתפללת על העולם‪ ,‬כך מופיעים‬
‫הדברים בעבודת התפילה של כל אדם‪ .‬כאשר האדם מסוגל לפנות את לבו ממצוקותיו האישיות‪,‬‬
‫ולהתפלל על צער השכינה‪ ,‬הוא עובד את ה' כאיילה‪.‬‬
‫הכאב האישי של האדם נועד לגרום לו לחוש בצער השכינה‪ ,‬ולהזכיר לו להתפלל עליה‪ ,‬כפי שכותב‬
‫הבעש"ט‪ :394‬כאשר האדם מסוגל להפוך את "ציר הלידה" לתפילה על הכלל‪ ,‬נעשה הציר "ציר‬
‫נאמן לשולחיו"‪ .395‬כאן מכיר האדם כי בציר שפקד אותו טמונה הייתה שליחות אמיתית‪ ,‬ואז‬
‫הופך הציר מתחושה פרטית שלו לכל מהותו כשליח הציבור בתפילתו לפני ה'‪.‬‬
‫זו היא אמנם מדרגה גבוהה שלא כל אשה מסוגלת להגיע אליה אבל אפשר להתייחס לרעיון זה‬
‫כנקודה למחשבה שאפשר וראוי לשאוף להגיע אליה‪.‬‬
‫‪ 392‬ואיש יולד בה‪ ,‬הכנה רוחנית ללידה‪.‬‬
‫‪ 393‬תהילים מ"ב‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 394‬תולדות יעקוב יוסף‪ ,‬פ' בשלח דנ"ג‪.‬‬
‫‪ 395‬משלי כ"ה‪ ,‬י"ג‪.‬‬
‫פרק ‪9‬‬
‫התערבות במהלך הלידה – רפואית‪ ,‬טבעית וסגולות‬
‫זירוז הלידה‬
‫זירוז לידה מבוצע במקרים שיש סכנה ליולדת‪ ,‬או מצוקה לעובר‪ .‬לעתים הדבר מבוצע בגלל‬
‫נוחיות הרופא או היולדת‪ ,‬או רצון ללדת ביום מסוים‪ ,‬או בשעה מסוימת‪.396‬‬
‫היחס לעצם זירוז הלידה לפני זמנה אינו חיובי ממספר סיבות‪:‬‬
‫האמונה בקב"ה שקובע עת ללדת בזמן הטוב והראוי ביותר מבחינה פיזית‪ ,‬נפשית ורוחנית‪.‬‬
‫הקדמת זמן הלידה הינה פעולה הנוגדת את הטבע ולכן מהווה סכנה לאם ולעובר‪ ,‬כמו שמסביר‬
‫הרב קליין‪" :‬שאפשר להקדים זמן הלידה על ידי זריקה‪ ,‬ודבר זה נח לאשה שתוכל לסדר הכל ולא‬
‫תצטרך לרוץ בבהלה לבית חולים באמצע הלילה או בשבת וצריכים לחלל שבת‪ ,‬וגם לפעמים‬
‫הרופא לא יהיה בבית‪ ,‬פשוט הוא שאסור לאדם להכניס עצמו לסכנה הגם שממילא יבא לידי‬
‫הסכנה מדרך הטבע‪ .‬ואני מעיד שהייתה עובדא באחד מתלמידי‪ ,‬שאשתו קיבלה זריקת זרוז מתוך‬
‫טעות‪ ,‬וילדה שלא בזמנה‪ ,‬שהרופא חשב שהיא כבר בחודש התשיעי ויצא הוולד שלא בזמנו‪ ,‬וריחף‬
‫בין החיים למוות‪ ,‬ואחרי תפילות ובקשת רחמים בעזה"י הוטב לוולד‪ ,‬וכבר שמעתי על מקרים‬
‫שהוולד נפטר ל"ע "‪.397‬‬
‫ישנה השגחה אלוקית לכך שהעובר עדיין במעי אמו וגם הרב שלזינגר‪ 398‬מסביר שמאחר שהלידה‬
‫היא מצב סכנה אסור לאדם להכניס עצמו לידי סכנה‪ ,‬ואפילו אם הסכנה תבוא ממילא בדרך‬
‫הטבע; אסור לעשות תחבולות להקדים הלידה‪ ,‬כי יש הבטחה מהקב"ה למנוע סכנה כשהדבר הוא‬
‫בדרך הטבעית‪ ,‬אבל כשרוצים להקדים הלידה שלא כפי שהיה צריך להיות‪ ,‬אין על זה הבטחה‪,‬‬
‫וממילא נכנסת לסכנה; הקדמת הלידה עלולה לגרום לסיכון האשה בגלל צורך בניתוח קיסרי‬
‫שלא לצורך‪ ,‬וכן עלולים לגרום ללידת פג‪ ,‬ובכך לסכן את היילוד‪.‬‬
‫גם האגרות משה‪ 399‬כתב שאסור להקדים את הלידה ואפילו בימות החול משום שטוב ליילוד‬
‫להיות ברחם עד זמן הלידה הטבעית‪ ,‬וגם אסור לאדם להכניס עצמו בסכנה‪ ,‬ולידה בזמנה לא‬
‫נחשבת לסכנה כלל‪ ,‬שמאחר שכן ברא השי"ת את העולם שיפרו וירבו ובודאי ברא שיהיה לברכה‪.‬‬
‫ולכן אסור לעשות תחבולות להקדים לידה‪ ,‬אלא כשסכנה להמתין‪.‬‬
‫גם מבחינה רוחנית הקדמת הלידה הינה שלילית ביותר‪ .‬בייחוד בתורת הקבלה והסוד יש‬
‫התנגדות רבה לכך‪ ,400‬שאם גורמים לאשה ללדת יותר מוקדם‪ ,‬עלולים לגרום למותו של היילוד‪,‬‬
‫והעושה כך בא לידי עניות‪ ,‬ולפיכך צריך להתענות חמישים וחמש ימים‪.‬‬
‫חיזוק נוסף לכך נמצא בספר "הרוקח" על קהלת ג' י"א נאמר‪" :‬את הכל עשה יפה בעתו"‪ ,‬ראשי‬
‫תיבות בהיפוך "ביעה"‪ ,‬כלומר ביעה בלא זמנה אי אפשר שתלד‪" ,‬וגם את העלם" כל שכן שממתין‬
‫את עתו כמו שכתוב "הידעת עת ללדת" לכך אין לעשות למקשה שתמהר לילד‪ ,‬פן תלד במזל רע"‪.‬‬
‫‪ 396‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך לידה‪.‬‬
‫‪ 397‬הגר"מ קליין‪ ,‬שבילי הרפואה ג‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ 398‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪ ,‬ערך לידה‪.‬‬
‫‪ 399‬הרב משה פינשטיין‪ ,‬יורה דעה חב‪ ,‬עד‪.‬‬
‫‪ 400‬האדמו"ר ממונקטש‪ ,‬ס' דברי תורה ח"ג‪ ,‬ל'; האר"י‪ ,‬שער רוח הקודש‪ ,‬תיקון ד'‪.‬‬
‫הרחבה על העניין יש בדברי הראב"ד‪" :401‬והנה הלידה בכח ה'‪ ,‬כי הוא המתיר חבלי לידה‪ .‬וצריך‬
‫אתה לדעת‪ ,‬כי באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה‪ ,‬הנשמה נשלמת מלמעלה ‪ ...‬משם תקבל כל‬
‫העתידות לבא עליו‪ ,‬ולפיכך ראוי לך להתבונן כי הכותב קמיע למקשה ומולידה טרם זמן עיתה‪,‬‬
‫פעמים שהורג שתי נפשות ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו‪ ,‬והאלוקים דמו‬
‫יבקש‪ .‬ובאור זה‪ ,‬על דרך משל נאמר‪ ,‬כי עובר זה ראוי להיוולד ביום פלוני במילוי הלבנה (תפארת)‬
‫ונשיאותה בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ובנשיאות שם חדשו‪ ,‬בא המשביע והולידו טרם שנתמלאת‬
‫הלבנה‪ ,‬והיות מביט אליה משונאיה וממבטלי כוחה‪ ,‬הנה הוולד ההוא שנולד בזמן ביטול כוח‬
‫חיותו ימות בימים מועטים‪ ,‬ודמו מיד זה הפושע יבקש האלוקים‪ ,‬כי בטל גזירת יוצרו‪ ,‬והמית את‬
‫הנפש הזאת והולידו בלא זמנו‪ ,‬וגורם לו ליקח ממון שאינו שלו‪ .‬וכללו של דבר – שינה עליו כל‬
‫סדרי בראשית‪ .‬ודי בזה לכל מבין"‪ .‬כלומר גם זירוז לידה באמצעות קמיע אסור בחומרה בגלל‬
‫החשיבות הרבה ללידה בזמנה‪ .‬אמנם ישנן קמיעות המותרות בשימוש‪ ,‬כגון זו של הצדיק ר' אריה‬
‫לוין זצ"ל‪ ,‬המיוחסת לגאון ר"ח מואלוז'ין זצ"ל‪ ,‬שמכיוון שהוחזק גברא והוחזק קמיע‪ ,‬מסתבר‬
‫שאינה גורמת לעובר שיצא טרם זמנו אלא מטרתה להשקיט את הכאבים‪ .‬עוד יתכן שישנם‬
‫קמיעות שהם בדרך תפילה‪ ,‬וישנן קמיעות שהם השבעות הכוחות העליונים‪ .‬מסתבר שהקמיעות‬
‫שהם בדרך תפילה‪ ,‬מותרות‪ ,‬כי השי"ת יכול לשנות את כל מערכות הטבע כדי שהילד ייוולד בשעה‬
‫טובה ומוצלחת‪ .‬אך הקמיעות שהן השבעות‪ ,‬עליהן נתכוון האר"י הקדוש לאיסור‪.‬‬
‫חיזוק לכך מובא מתוך ספר בראשית‪ :‬משום מה התארך הריונה של רבקה אמנו עד גמר תשעה‬
‫חדשים למרות שהיה קשה‪ ,‬ואילו הריונה של תמר היה קצר‪ ,‬וילדה לאחר ששה חדשים למרות‬
‫שהיה קל‪ .‬ותירץ‪ 402‬שבבטנה של תמר היו ב' צדיקים ולמה תתעכב יציאתם‪ ,‬ולכן ילדה בגמר ו'‬
‫חדשים‪ .‬אולם רבקה שבבטנה היה גם עשו וביום שמלאו לעשו י"ג שנה מת אברהם אבינו‪ ,‬כדי‬
‫שלא יצטער בראותו יוצא לתרבות רעה‪ ,‬ונתקצרו ה' שנים מחייו‪ ,‬ולכן אילו הייתה יולדת בגמר‬
‫ששה חדשים‪ ,‬היו מתקצרים חיי אברהם בשלושה חדשים נוספים‪ .‬מכאן אנו למדים שזמן הלידה‬
‫מחושב ומדוקדק בשמים ואין להקדימו‪.‬‬
‫גם הגאון רי"ש אלישיב מתנגד בחריפות להקדמת הלידה ומביא כחיזוק את דברי המשנה‪" 403‬על‬
‫כורחך אתה נוצר ועל כורחך אתה נולד" ויש להשאיר את שעת הלידה ליוצר האדם ובורא העולם‪.‬‬
‫טענה נוספת נגד זירוז הלידה נמצא בגמרא‪ :‬אין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מהימים שהוא‬
‫‪404‬‬
‫נמצא ברחם אמו‪ .‬לכן מה לנו לקצר תקופה מיוחדת זו?‬
‫לאור כל זאת אסור להקדים את הלידה‪ ,‬כשאין צורך רפואי לכך‪ ,‬ואפילו אשה שעברה ניתוח‬
‫קיסרי קודם‪ ,‬וצריכים לחכות עד להתפתחות צירי לידה טבעיים‪ ,‬ואז להחליט על דרך הלידה;‬
‫ואפילו אם רוצים לזרז את הלידה כדי שלא תלד בשבת – אסור‪ ,‬וכשמגיע זמנה ללדת‪ ,‬אף אם הוא‬
‫בשבת הדבר מותר‪ .‬דין זה נכון בין בחול ובין בשבת‪ ,‬ואם בוצעה הקדמת הלידה ללא צורך בשבת‪,‬‬
‫יש בה משום חילול שבת של חבלה שלא לצורך‪ ,‬של צער היולדת‪ ,‬וביטול מצות עונג שבת שלא‬
‫לצורך‪.405‬‬
‫מותר לזרז את הלידה כאשר נשקפת סכנה לאם או לעובר‪ .406‬כמו כן מותר לזרז את הלידה‬
‫במצבים הבאים – כשההריון מסובך‪ ,‬והיולדת זקוקה דווקא למיילד מסויים‪ ,‬אשר עומד לעזוב‬
‫את המקום; כאשר הרופא המיילד עייף‪ ,‬ואין שם רופא אחר‪ ,‬ואם לא יזרזו את הלידה‪ ,‬לא יהיה‬
‫לו כוח ליילד; אם היולדת קשורה דווקא לרופא מסויים‪ ,‬אבל אין סיבה אובייקטיבית שדווקא‬
‫הוא יהיה המיילד – אם הדבר הוא בחול‪ ,‬מותר לזרז הלידה כדי שהוא יעשה אותה וזאת משום‬
‫‪ 401‬ספר היצירה‪ ,‬הקדמת הראב"ד‪.‬‬
‫‪ 402‬פרוש האפריון תמ"ה שם‪.‬‬
‫‪ 403‬מסכת אבות פ"ד‪ ,‬מכ"ב‪.‬‬
‫‪ 404‬נידה ל'‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 405‬שו"ת איגרות משה חיו"ד ח"כ ס' ע"ד; תורת היולדת פ"א‪ ,‬ס"א‪ ,‬ס"ד ובמקומות רבים נוספים‪.‬‬
‫‪ 406‬שם‪.‬‬
‫"ישוב דעתה" של היולדת שנמצאת מבחינה נפשית במצב רגשי מסוכן אשר מאפשר התחשבות‬
‫הלכתית רבה‪ .‬ואם הדבר בשבת ‪ -‬אסור‪.407‬‬
‫כשאשה עברה את חודשי ההריון והיא בחודש עשירי‪ ,‬ולדעת הרופאים צריך לזרז את הלידה‪ ,‬ואף‬
‫על פי שעקב כך יתכן שתלד בשבת‪ 408‬מאחר והזירוז נעשה כדין לצורך פיקוח נפש האם\העובר‪ ,‬אין‬
‫חשש שיארע תקלה עקב חילול השבת כי מצב זה נחשב כאילו הייתה הלידה בזמנה (כי עקב‬
‫הסכנה זהו זמנה) וחילול השבת הוא מלכתחילה במצב זה‪.409‬‬
‫השמירה הרבה על זמן הלידה מתקיים גם כאשר אפשר למנוע חילול שבת על ידי עיכוב הלידה (על‬
‫ידי מתן תרופות מעכבות) מאחר שאין לשנות דרכי הטבע ולשנות את זמן הלידה‪ 410‬כמו שהסברנו‬
‫לעיל‪.‬‬
‫לגבי זירוז הלידה באמצעים טבעיים כגון טיול (=הליכה רבה)‪ ,‬אמבטיה חמה‪ ,‬עיסוי הפטמות‬
‫וכד'‪ ,‬זה מותר מאחר שזה נחשב כסגולות טבעיות שיגרמו ללידה רק כאשר הגוף מוכן לכך והגיע‬
‫זמנו‪ .‬ובכל זאת אם אין סיבה רפואית מיוחדת אין לעשות גם סגולות טבעיות אלה בשבת או‬
‫בסמוך מאוד לשבת‪.411‬‬
‫היפוך העובר‬
‫במצב שהעובר במצב פתולוגי‪ ,‬בדרך כלל מצג עכוז (עכוז העובר נמצא בחלקו התחתון של הרחם)‪,‬‬
‫נוהגים כיום לעשות ניתוח קיסרי מאחר שהניתוח מסכן פחות את האם והעובר מאשר לידה במצג‬
‫עכוז‪ .‬על מנת לנסות למנוע ניתוח קיסרי ישנה אפשרות לנסות לעשות היפוך עובר על ידי רופא‬
‫(לאחר בדיקת אולטרסאונד ורק כאשר אין סיכון מיוחד לאם ולעובר)‪ .‬במכון פוע"ה‪ 412‬ממליצים‬
‫לנסות לעשות היפוך עובר רק אם יש רופא המומחה לדבר כי אחרת בהיפוך עצמו יש סיכון ואז‬
‫עדיף ניתוח קיסרי‪.‬‬
‫כמו כן ישנן סגולות שונות להיפוך העובר על פי היהדות‪:413‬‬
‫א‪ .‬קבלה היא שכאשר נמצא עובר מהופך יש לבדוק את כל ספרי הקודש בבית ולראות אם‬
‫כולם מונחים ישר ולא מהופכים ולסדרם בצורה נכונה‪.‬‬
‫ב‪ .‬סגולה מהרב ישראל יעקב פישר זצ"ל‪ ,‬לאשה לפני לידה‪ ,‬כשהתינוק במצב עכוז ללכת‬
‫ל"סטף" ליד ירושלים ולשתות מים מהמעיין‪ .‬הסגולה היא רק בחודש התשיעי‪ .‬על הבעל‬
‫לשתות מים מהמעיין ולהעביר מפה לפה האשה‪ .‬אין לפרסם את העניין בטרם ביצועו –‬
‫הנחייה מפורשת מפיו לכל ענייני הסגולות‪.‬‬
‫ג‪ .‬לימוד ספר הזוהר מועיל וגם פתיחת ארון הקודש בימים בהם קוראים בתורה וכן‬
‫להקפיד לומר אמת ולעסוק בתורה ביתר עוז באותם הימים‪.‬‬
‫ד‪ .‬סגולה ידועה מהסטייפלר‪ :‬שתלך האשה על ארבע מהלך ארבע אמות אנא ואנא בביתה‪.‬‬
‫ניתוח קיסרי‬
‫‪414‬‬
‫‪415‬‬
‫ניתוח קיסרי מכונה בחז"ל בשם יוצא דופן ואף שהעמים הקדמונים לא ידעו לבצע ניתוח זה ‪,‬‬
‫הרי שהתלמוד דן במצב זה‪ ,‬ומפשטות הדיונים משמע‪ ,‬שגם האשה וגם הוולד נשארו בחיים לאחר‬
‫‪ 407‬שמירת שבת כהלכתה פל"ב העי'‪ ,‬צ"ח; תורת היולדת פ"א‪ ,‬הע'‪ ,‬ג'‪.‬‬
‫‪ 408‬שם‪.‬‬
‫‪ 409‬הרב דוד יוסף‪ ,‬תורת היולדת פרק א'‪.‬‬
‫‪ 410‬שם‪.‬‬
‫‪ 411‬שם‪.‬‬
‫‪ 412‬קורס הדרכה למדריכות כלות‪ ,‬מכון פוע"ה‪ ,‬התשס"ה‪.‬‬
‫‪ 413‬שיטות היפוך עובר‪ ,‬אביטל טסלר‪ ,‬מתוך הינטרנט (עבודות סטודנטים)‪.‬‬
‫‪ 414‬בכורות י"ט‪ ,‬א' ועוד רבים‪.‬‬
‫‪ 415‬עד סוף המאה ה‪ 6-‬לא ביצעו ניתוחים קיסרים בנשים חיות‪ ,‬אנציקלופדיה הלכתית רפואית‪.‬‬
‫הלידה בחיתוך הדופן‪ .‬יש הסבורים‪ ,‬שאמנם ידעו היהודים באותם ימים לבצע ניתוח זה‪ ,‬בניגוד‬
‫לכל שאר העמים שסביבותיהם‪.416‬‬
‫כמו שפרטתי בהתחלת הפרק ביחס היהדות המתנגדת לזירוז לידה‪ ,‬כמובן שמאותן סיבות ישנה‬
‫התנגדות מוחלטת לניתוח קיסרי שאינו נצרך וזאת עקב הגדלת הסיכון הרפואי לאם‪ ,‬הקדמת זמן‬
‫הלידה וכד'‪ .‬הסיבות המתירות ניתוח קיסרי הן רק מסיבות רפואיות כגון אגן צר‪ ,‬מצוקת עובר‪,‬‬
‫מצבים פתולוגים של העובר וכד' וגם אז אם לידתה הוא בהכרח על ידי ניתוח‪ ,‬תאחר את זמן‬
‫הניתוח ככל האפשר‪ .‬אך שלא יהא מיום רביעי בשבוע ואילך או שלושה ימים קודם ליום טוב‪ ,‬כיון‬
‫שיכול להגיע לחילול שבת או יום טוב‪ .‬וכל זה הוא רק אם אין חשש של סיכון בהמתנה זו‪.417‬‬
‫ניתוח קיסרי כרוך בכמה מלאכות מן התורה‪ ,‬כאשר יש צורך רפואי – ליילד בניתוח קיסרי‪ ,‬מותר‬
‫לעשות זאת אף בשבת‪ ,‬ובתנאי שהדבר נעשה בהסכמתה‪.418‬‬
‫הלכתית אשה שילדה בניתוח קיסרי‪ ,‬דהינו שחתכו הרופאים את בטנה והוציאו הוולד משם‪ ,‬אם‬
‫ארע שלא יצא ממנה דם דרך המקור כלל‪ ,‬אלא ממקום הנתוח בלבד‪ ,‬הרי היא טהורה מטמאת‬
‫לידה‪ ,‬שנאמר‪" :‬אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים"‪ ,419‬עד שתלד ממקום שמזרעת‪.420‬‬
‫וכן טהורה היא גם מטמאת נדה וזיבה‪ ,‬שנאמר‪" :‬ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה‬
‫את מקורה הערוה"‪ ,421‬כלומר האשה לא טמאה עד שיצא ממנה דם דרך ערותה‪ .422‬וכשם שאינה‬
‫טמאה משום יולדת‪ ,‬כך אין לה דין ימי טוהר כלל‪ .‬ואם יצא ממנה דם דרך המקור‪ ,‬הרי היא‬
‫טמאה משום נדה‪ ,‬ומפסיקה בטהרה וסופרת שבעה נקיים וטובלת‪ ,‬ואינה צריכה להמתין ארבעה‬
‫עשר יום קודם טבילתה אפילו אם ילדה נקבה‪.‬‬
‫כניסה לסיכון של האם כדי להציל את העובר‬
‫הרב שלזינגר‪ 423‬דן בנושא זה ודעתו היא שכשקיימת סכנה לאם אנחנו נמצאים בשאלות‬
‫הרפואיות הרגילות של לקיחת סיכון כדי להציל‪ .‬מצד שני‪ ,‬הותר גם סיכון כדי להימנע מכאבים‬
‫עזים שאדם מרגיש שקשה לו לתפקד איתם אף על פי שאין הכאבים מסוכנים‪ .‬יש ניתוחים‬
‫מסובכים שהותרו ונעשו כדי להימנע מכאב חזק‪ ,‬ואפילו גדולי ישראל נכנסו בעצמם לניתוחים כדי‬
‫להציל את עצמם מכאבים גדולים‪ ,‬אף על פי שאין בהם סיכון‪ .‬כך שזה לא דבר מוגדר שאין‬
‫לוקחים סיכונים מעל רמה מסוימת‪.‬‬
‫עצם הדבר שעשויה להיווצר סכנה רחוקה איננה הופכת את הדבר לרוב‪ ,‬גם לא בחישובים‬
‫סטטיסטיים‪.‬‬
‫הרב שלזינגר עונה גם על השאלה לגבי סיבוכים בחדר לידה כשאין שום סכנה לאם‪" ,‬קודם כל אני‬
‫לא בטוח כמה פעמים באמת קורה בכל המצגים האלה מצב כזה‪ ,‬זאת אומרת אם אפשר באמת‬
‫להגיע למקרה קלאסי של סכנה לוולד בלבד בלי שום סכנה לאם‪ ,‬מאחר שכאשר יש סכנה לאם‬
‫השאלה אינה קיימת‪ .‬אולם כשזה קורה‪ ,‬הרי ידועים דברי הרמב"ם שכך דרכו של עולם‪ ,‬שזהו‬
‫מצב טבעי שהעובר מסכן את האם‪ ,‬וההבדל היחיד הוא שכאן יש התערבות מצידנו‪ .‬בכל זאת אני‬
‫לא חושב שכדאי לתת תשובות כלליות במצב שדורש הכרעה מיוחדת ואישית בכל מקרה‪ .‬ואני‬
‫חוזר ואומר שאם באמת ישנה שאלה ספציפית ראוי ורצוי לשאול פוסק הלכה"‪.‬‬
‫‪ 416‬חזון איש‪ ,‬אמונה ובטחון‪ ,‬פ"ה‪ ,‬ג'; רש"י בפרושו בגמרא חולין נ"א‪ ,‬ב'; נידה מ'‪ ,‬א' ועוד‪.‬‬
‫‪ 417‬ר' מרדכי גרוס‪ ,‬הכל יודוך‪ ,‬פרק א'‪.‬‬
‫‪ 418‬שמירת שבת כהלכתה ע'‪ ,‬ד'‪.‬‬
‫‪ 419‬ויקרא י"ב‪ ,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 420‬נידה מ'‪ ,‬א'‪.‬‬
‫‪ 421‬ויקרא כ'‪ ,‬י"ח‪.‬‬
‫‪ 422‬נדה מ"א‪,‬ב'‪.‬‬
‫‪ 423‬הרב מאיר שלזינגר‪ ,‬כנס שנתי מכון פוע"ה‪ ,‬מהלך הלידה‪.‬‬