‫ד וח צפ י יה ‪ -‬אם יש ג ן עד ן‬ ‫עמוד הבית‬ ‫אודות ביה"ס‬ ‫זכרון מוטה גור‬ ‫חזון ביה``ס‬ ‫‪1/29/13‬‬ ‫גלריות‬ ‫כל הדפים‬ ‫מקצועות לימוד‬ ‫תיאטרון‬ ‫הוסף למועדפים‬ ‫דוח צפייה ‪ -‬אם יש גן עדן‬ ‫אם יש גן עדן‪ -‬יומן צפייה‬ ‫בעלי תפקידים‬ ‫מגישה‪ :‬אביב צדוק‬ ‫הנהגת הורים‬ ‫פדגוגיה‬ ‫מערכת‬ ‫המערך היעוצי‬ ‫ידיעון‬ ‫צור קשר‬ ‫חטיבת ביניים‬ ‫חטיבה עליונה‬ ‫למידה מרחוק‬ ‫בגרות חברתית‬ ‫תרומה לקהילה‬ ‫עיתוני ביה"ס‬ ‫מועדון בית ספרי‬ ‫‪ .1‬פרטים על ההצגה‪:‬‬ ‫מחזאית‪ :‬דפנה אנג'ל‬ ‫במאי‪ :‬משה קפטן‬ ‫תיאטרון‪ :‬הבימה‬ ‫שחקנים‪ :‬עוז זהבי‪ ,‬עפר שכטר‪ ,‬אביב אלוש‪ ,‬יואב דונט‪ ,‬דני לשמן‪ ,‬דניאל סבג‪ ,‬יוסף סוויד‪ ,‬ורד פלדמן‬ ‫‪ .2‬מרכיבי ההצגה כמייצגי קונפליקט דרמטי‬ ‫א‪ .‬הקונפליקט המרכזי בהצגה‪:‬‬ ‫הקונפליקט המרכזי בהצגה היה בין הבית למלחמה‪ ,‬בין החיים למוות‪ .‬האם להילחם למען מטרה‬ ‫שכבר לא ברורה‪ ,‬לסכן את החיים אולי לשווא‪ ,‬במקום לחזור הביתה‪ ,‬להיות מוגנים‪ ,‬עם המשפחה‬ ‫שזקוקה לך? ללחום למען מלחמה לא ברורה מלחמה שאולי מיותרת‪ ,‬חסרת טעם ותועלת‪ ,‬לסכן את‬ ‫החיים‪ ,‬או שפשוט לשוב הביתה‪ ,‬לבטחון ולשלווה?‬ ‫כל המדינה דיברה על הנסיגה‪ .‬כל החיילים המשרתים במוצב משרתים שם בידיעה שהם צפויים‬ ‫לסגת בכל רגע‪ ,‬ואם כך‪ ,‬הם תהו על הימצאותם שם‪ .‬משום שכל רגע שהם נשארים במוצב מסכן את‬ ‫חייהם‪ ,‬והעובדה שבארץ מחליטים לדחות את הנסיגה מסכנת את חייהם ואת חיי חבריהם‪ .‬בנוסף‬ ‫מועצת תלמידים‬ ‫על כך‪ ,‬ישנה תחושה של מוות סתמי‪ .‬אם ימותו זה יהיה בגלל שבארץ השלטונות התמהמהו‬ ‫בנסיגתם מבופור‪ ,‬ומשום שאם היו נסוגים מוקדם יותר היו יכולים להציל את חייהם של המתים‪,‬‬ ‫מה חדש?‬ ‫המוות יהיה סתמי‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הם מחליטים לבחור בבית‪ ,‬בחיים‪ ,‬וארז המפקד מודיע‬ ‫לאחראים בארץ שאו שהם נסוגים עכשיו‪ ,‬או שהם נשארים במוצב ולוחמים עד המוות‪.‬‬ ‫הקונפליקט של ארז – מצד אחד הוא המפקד‪ ,‬צריך להיראות חזק בעיני לוחמיו‪ ,‬להאמין במטרה‪,‬‬ ‫בלחימה ולחזק אותם‪ .‬מצד שני‪ ,‬הוא מתחיל לפקפק בנחיצותם במוצב בבופור‪ ,‬מודע לנסיגה‬ ‫הקרבה‪ .‬הוא איבד את מטרת הימצאותם בבופור‪ ,‬והבין כי יש יותר חסרונות מיתרונות להימצאותם‬ ‫במוצב‪ ,‬ואחרי מותו של זיטלאווי )אחד מחייליו( ששמר בעמדת השמירה ונורה‪ ,‬הוא מבין כי‬ ‫החסרונות גוברים באופן ברור על היתרונות של המוצב‪ ,‬ושחייהם שלו ושל חייליו‪ ,‬ושל כל יתר‬ ‫המשרתים בבופור נמצאים בסכנה מתמדת‪ ,‬וכל רגע נוסף שישהו שם יכול להרוס חייו של מישהו‪,‬‬ ‫חינוך חברתי‬ ‫ספרייה‬ ‫מקצועות לימוד‬ ‫חוברת מגמות תשע"ד‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אושרי מאבד את ידו אחרי מותו של זקלאווי‪ ,‬ונותר בעצם קטוע איבר וחסר אונים‪ .‬מהסצנה‬ ‫שבתחילת המחזה אנו לומדים שארז מלא תשוקה ללחום ולנצח‪ ,‬מחפש ללחום‪ -‬סירב פקודה אחר‬ ‫שפקדו עליו במכשיר קשר לא לירות והוא בכל זאת ירה‪.‬‬ ‫חייליו חשובים לו מאוד וכך גם בטחונם‪.‬‬ ‫ההצגה היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית‪ ,‬אנשים מכל הסוגים‪ -‬ימנים ושמאלנים )"שחררו‬ ‫את הבנים"(‪ ,‬דתיים וחילוניים‪ ,‬מצב סוציואקונומי נמוך וגבוה‪ .‬כולם התחברו ביניהם ושרדו בזכות‬ ‫הקשרים ביניהם‪ .‬בחברה שלנו יש הרבה קרעים כיום‪ ,‬וצריך לחבר אותם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ביטוי הקונפליקט באמצעות שניים ממרכיבי ההצגה‬ ‫תפאורה‪-‬‬ ‫קיר בטון חתוך בקו אלכסוני במרכז הקיר עד הרצפה )שלושת רבעי מהבמה(‪ .‬האלכסון יורד מצד‬ ‫שמאל לימין‪ .‬ליד הרצפה‪ ,‬בקצה הקו האלכסוני דלת ממנה נכנסים ויוצאים לבסיס )חור בצורת‬ ‫דלת( ובצד שמאל רמפה שיוצאת ממנו ממנה יוצאים למשימות שטח על הרמפה מונף דגל ישראל‬ ‫)כפי שהיה בכל שנות קיומו של המוצב בבופור(‪ .‬גם מאחורי קיר הבטון יש רמפה ארוכה לאורכו‪-‬‬ ‫‪1/4‬‬ ‫דרכה נכנסים לבסיס‪ .‬בין הרמפה השמאלית והדלת ישנם ‪ 5‬חורים מהם יוצאות מיטות החיילים‪.‬‬ ‫‪www.schooly.co.il/motagoor/page.asp?page_parent=89890‬‬ ‫‪1/29/13‬‬ ‫ד וח צפ י יה ‪ -‬אם יש ג ן עד ן‬ ‫דרכה נכנסים לבסיס‪ .‬בין הרמפה השמאלית והדלת ישנם ‪ 5‬חורים מהם יוצאות מיטות החיילים‪.‬‬ ‫קיר הבטון גבוה מאוד‪ .‬בימין הבמה נמצא עמוד טלפון ובשמאל הבמה נמצאת עמדת שמירה‪.‬‬ ‫המשרד נכנס ויוצא על מסילה במרכז הבמה‪ ,‬למשרד יש קיר בטון קטן ושולחן משרדי עם כיסא‪,‬‬ ‫טופסים וטלפון אדום חוטי‪ .‬צבעי התפאורה‪ -‬אפור‪.‬‬ ‫הקיר הגבוה נותן תחושה שהכל קטן‪ ,‬נסיון להעביר לצופה את התחושה הדחוסה והצפופה בבסיס‬ ‫הקטן )שלא ניתן לקבל רק מהבמה משום שהיא גדולה( ושאתה נמצא עמוק בתוך המוצב‪ .‬האלכסון‬ ‫נותן מימד של מתחת לאדמה‪ .‬כשהאלכסון נגמר זה מתחת לאדמה‪ ,‬החיילים נמצאים בתוך‬ ‫בונקרים‪ .‬והסכנה העיקרית היא כשהם יוצאים החוצה מהמוצב‪ .‬הצבע האפור עגמומי‪ ,‬מדכא‪ ,‬חסר‬ ‫חיים ותקווה‪ ,‬מסמל את תחושת החיילים במוצב‪.‬‬ ‫הטלפון שמסמל את הקשר לבית בצד ימין של הבמה והעמדת שמירה בצד שמאל של הבמה‬ ‫שמסמלת את המלחמה‪ .‬הריחוק בין הטלפון ועמדת השמירה מציגה לנו בצורה מאוד ברורה את‬ ‫הקונפליקט של הדמויות בין הרצון לשוב הביתה והמחויבות להישאר בבסיס‪.‬‬ ‫המשרד שעל קירו תלויה מפת ישראל ולוח שעם עם תמונות של המוצב והאזור‪ .‬על שולחן הכתיבה‬ ‫יש כלי כתיבה‪ ,‬דפי מבצעים וטלפון אדום‪ -‬צבע חזק שנותן תקווה שמשהו עוד יכול לקרות‪ ,‬מצד‬ ‫אחד מוות )צבע של דם( ומצד שני חיים )צבע חזק‪ ,‬עז וחי(‪ ,‬הטלפון הוא הקשר שלהם עם הארץ‪,‬‬ ‫והם במוצב תלויים בהחלטות שבעלי הדרגים הגבוהים מקבלים בארץ‪ -‬המשימות‪ ,‬המארבים‬ ‫והנסיגה‪ .‬כל החלטה שלהם יכולה להוביל לחיים או למוות‪ .‬במשרד אנו נחשפים לכל הדילמות‬ ‫והקונפליקטים בין המפקדים בבופור‪ ,‬הפער בין הצדדים‪ -‬בין המפקדים במוצב‪ -‬השונים אבל‬ ‫דומים‪ ,‬שני קווים שמתנגשים כל הזמן‪ ,‬בין המפקדים והחיילים ובין המפקדים במוצב למפקדים‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫המיטות נראות כמו קברים‪ .‬המיטות יוצאות כשהחיילים בבסיס‪ ,‬ונכנסות פנימה שהחיילים בשטח‪.‬‬ ‫כשהחיילים מגיעים למוצב הם מגיעים עם תיקים גדולים )תיקי טרקים‪ ,‬צבא( ופורקים על המיטות‬ ‫את הציוד הצבאי שלהם‪ ,‬תולים לוחות שנה וכדומה‪ ,‬במטרה להרגיש יותר בבית‪ ,‬חיים‪ .‬כשאחד‬ ‫החיילים )זיטלאווי( מת‪ ,‬המיטה שלו נכנסת פנימה‪ ,‬והיא משמשת כקברו‪ .‬המיטה מסמלת את החיים‬ ‫והחלומות‪ .‬חייו של זיקלאווי תמו לאחר מותו‪ ,‬הוא לא יזכה לחלום ולחיות עוד‪ ,‬והמיטה שנכנסה‬ ‫הפכה לקברו‪ .‬שוב פעם‪ ,‬הקונפליקט בין החיים למוות מתבטא בתפאורה‪.‬‬ ‫שילוב מדיה בהצגה‪ -‬בכל אורך ההצגה ישנם ‪ 2‬סוגי מדיה שמשולבים במהלכה‪ .‬המדיה‪-‬סרטוני וידאו‬ ‫שמוקרנים בצד ימין למעלה של הבמה על קיר הבטון‪ .‬הסוג הראשון‪ -‬צילום "לייב" של הדמויות‪ ,‬תיעוד‬ ‫מעשיהם‪ .‬החיילים במוצב מצלמים עצמם בחלק מההצגה‪ ,‬ואנו רואים את זה "לייב" על הבמה‪ ,‬כך ניתן‬ ‫להבליט את התנועות שלהם‪ ,‬הבעות פניהם‪ ,‬אנו רואים מה שהחיילים רואים‪ ,‬הפוקוס שלנו על הצילום‬ ‫ולא על הבמה‪ ,‬כך הבמאי בוחר מה להראות ולהדגיש לנו‪ .‬אנו רואים את המתרחש דרך עיניהם של‬ ‫הדמויות‪ .‬בנוסף‪ ,‬התיעוד נועד כדי להמחיש קצת את התחושה הדחוסה של המוצב‪ ,‬משום שהבמה‬ ‫גדולה ולא מאפשרת להביע תחושת דחיסות כמו בבופור‪ .‬הסיבה העיקרית שהחיילים מצלמים עצמם‬ ‫היא כדי לתעד ולהנציח‪ ,‬והדמויות אף אומרות זאת במהלך ההצגה‪ ,‬שאת הקטעים שהם מצלמים יקרינו‬ ‫בסרטי הזיכרון‪ .‬הקהל לא מופתע מהמטרה של הסרטים האלה‪ ,‬משום שאנו רגילים לחיות במדינה שבה‬ ‫מוקרנים סרטי זיכרון שמנציחים בדיוק דברים כאלה‪ ,‬חיילים שמנציחים את עצמם‪ .‬התחושה הזו שזה‬ ‫נורמלי ורגיל‪ ,‬שאף לא מופתע מהמחשבה הזו של החיילים הצעירים שכל חייהם עוד לפניהם על המוות‬ ‫והנצחתם בעקבותו מצמררת‪.‬‬ ‫הסוג השני של המדיה הוא יומן מצולם של ארז המפקד‪ ,‬שם הוא מדבר לחברתו‪ ,‬ומתאר לה את רגשותיו‬ ‫ותחושותיו‪ .‬רואים קלוז אפ על פניו של ארז‪ -‬אפילו לא רואים לו את כל הפנים‪ ,‬וכך אנו רואים את‬ ‫הסאב טקסט בנוסף לטסקט‪ -‬אנו רואים כל שריר בפניו‪ ,‬את מבטו הכואב‪ .‬ארז ביומנו המצולם מספר על‬ ‫העומקים של דמותו‪ ,‬לא מה קרה‪ -‬דברים טכניים‪ ,‬אלא את רגשותיו‪ .‬היומן המצולם נועד כדי לציין את‬ ‫הזיכרון ולהבליט ולהבהיר לקהל את הקונפליקט של ארז‪.‬‬ ‫‪ .3‬המרחב הבימתי‬ ‫העלילה מתרחשת דווקא בבופור ממספר סיבות‪:‬‬ ‫המוצב בבופור לא רק שהוא אמיתי‪ ,‬הוא גם מיתוס‪ -‬סמל לאחיזת צה"ל בדרום לבנון‪.‬‬ ‫בהצגה רצו ללכת עד הסוף‪ ,‬למקום הכי קיצוני‪ ,‬הכי רחוק ומסוכן‪ .‬המוצב בבופור הוא המוצב העמוק‬ ‫ביותר‪ ,‬המבודד ביותר‪ ,‬המוצב שפונה אחרון‪ -‬המוצב הכי מסוכן שיש‪ .‬המוצב בבופור היה מוצב שנוי‬ ‫במחלוקת‪ ,‬שבשלב מסוים כבר לא היה ברור‪ -‬לא לאזרחים שנשארו בארץ‪ ,‬ולא לחיילים המשרתים‬ ‫בבופור מה מטרת המוצב והימצאותם שם‪ ,‬ואם כך‪ ,‬מדוע הם נמצאים במוצב הזה ומסכנים את חייהם‪,‬‬ ‫האם הסכנה וההפסדים הצפויים גדולים מהרווח של הימצאותם במוצב‪ .‬אחיזת צה"ל בדרום לבנון‬ ‫‪2/4‬‬ ‫‪www.schooly.co.il/motagoor/page.asp?page_parent=89890‬‬ ‫ד וח צפ י יה ‪ -‬אם יש ג ן עד ן‬ ‫האם הסכנה וההפסדים הצפויים גדולים מהרווח של הימצאותם במוצב‪ .‬אחיזת צה"ל בדרום לבנון‬ ‫‪1/29/13‬‬ ‫גבתה אבדות רבות בהן לוחמי צה"ל רבים נהרגו בהתקלויות מחוץ למוצב ומירי לתוכו לאורך כל שנות‬ ‫שהותו של צהל בדרום לבנון‪ .‬בנוסף‪ ,‬היה לצה"ל קשה לוותר על נכס גיאוגרפי זה‪ ,‬שהיה יעד צבאי‬ ‫אסטרטגי‪ -‬המצודה השקיפה על חלקים מצפון ישראל‪ ,‬מאצבע הגליל ועל אזור נבטיה‪ ,‬ואזורים נרחבים‬ ‫בדרום לבנון‪ .‬בנוסף‪ ,‬המוצב נכבש על ידי סיירת גולני במלחמת לבנון הראשונה במסגרת מבצע "שלום‬ ‫הגליל"‪ .‬הבופור נחשב ליעד הקשה ביותר לכיבוש בדרום לבנון‪ -‬כיבוש המוצב גבה קורבנות‪ -‬נפלו שישה‬ ‫לוחמים‪ ,‬ולאחר כיבושו הפך סמל לאחיזת צה"ל בדרום לבנון‪ .‬לכן היססו לפני הנסיגה מהבופור‪ ,‬לא‬ ‫מיהרו לוותר על נכס זה‪.‬‬ ‫הבופור הוא מעין אי‪ ,‬עם חוקים משלו‪ .‬החיילים תקועים אחד עם השני במצב לא רגיל שאף אחד לא‬ ‫יודע באמת איך להתנהל בו‪ ,‬כל יום כל היום‪ .‬אי אפשר לברוח אפילו אם אתה מסוכסך עם מישהו‪.‬‬ ‫מחניק אבל מכריח לנשום‪ .‬כמו סרט אימה‪ ,‬רעות חזקה וחברות‪ -‬יחסי אהבהשנאה‪ .‬מצד אחד הבופור‬ ‫הוא המקום הכי בטוח‪ ,‬שומדבר לא יכול לקרות לך‪ ,‬ומצד שני המקום הכי מסוכן כי סנטימטר לא‬ ‫במקום‪ -‬ואתה מת‪.‬‬ ‫בופור‪ -‬מרחב גן עדן מדהים שיוצר תחושת גיהנום ‪ -‬שחווים יום אחרי יום‪ ,‬במיוחד כשכל המדינה‬ ‫מדברת על נסיגה‪ ,‬ובשל דיבורים אלה השהות במוצב הופכת סתמית בכל יום שעובר‪ ,‬ויש ציפייה לנסיגה‬ ‫הלא ידועה‪ ,‬כשכל יום נמצאים החיילים המשרתים במוצב תחת סכנת מוות‪ .‬התחושה קלסטרופובית‪-‬‬ ‫הם נמצאים בתוך כלוב‪ ,‬לא יכולים לצאת מהמוצב‪ ,‬ישנה סכנת מוות ‪ .24/7‬כל הארץ מדברת על הנסיגה‪,‬‬ ‫והם בינתיים נשארים שם‪ ,‬מסתכנים במוות סתמי‪ -‬שמאפיין את הישראליות המודרנית‪ ,‬שכל כך הרב‬ ‫החיילים מתים לשווא‪ ,‬מוות סתמי‪ ,‬שאם היו מפנים אפילו יום לפני יכלו היו להציל חיי חיילים‪.‬‬ ‫גיהנום כפול – סכנת מוות שחווים ‪ 24‬שעות ביממה‪ ,‬והתחושה שעוזבים בקרוב את המקום וכל יום נוסף‬ ‫שם יכול להפוך להיות מוות סתמי‪ ,‬מוות שמאפיין את הישראליות המודרנית‪ ,‬שאתה שואל על מה הם‬ ‫מתו? למה? מוות מבוזבז‪.‬‬ ‫המדינה שלנו נמצאת כל הזמן בסכנה‪ ,‬אנו חיים במלחמה מתמדת על השטחים‪ ,‬הסכנה הבלתי פוסקת‪,‬‬ ‫דיבורי המלחמה ומלחמת בלתי פוסקות שגוות קורבנות כה רבים ויקרים‪ ,‬והורסת חייהם של כל כך‬ ‫הרבה אנשים‪ .‬מדינה שמוקפת במדינות עוינות ותמיד תחת איומי מלחמה‪ .‬ילדים בני ‪ 18‬צריכים להגן על‬ ‫המדינה ולסכן את חייהם‪ .‬ילדים שעסוקים בבנות ובחיים שאחרי הצבא‪ ,‬צריכים להיות אלו שהודפים‬ ‫את האש ומגינים עלינו‪ -‬ובכך מסכנים את חייהם‪ .‬סכנת החיים הזו היא דבר רגיל‪ .‬המוות למען הארץ‬ ‫והמדינה‪ .‬כשבהצגה הודיעו על מותו של זקלאווי ברדיו‪ ,‬הזכירו את שמו והודיעו כי מת‪ ,‬וזהו‪ .‬לא‬ ‫הוסיפו דבר‪ -‬זה בנורמה‪ ,‬וגם לנו‪ ,‬לקהל‪ ,‬זה לא נשמע מוזר ותמוהה‪ ,‬משום שאנו רגילים לשמוע חדשות‬ ‫כאלה מדי יום‪ ,‬מבלי לייחס להם יותר מדי חשיבות‪ -‬צביטה קלה בלב‪ ,‬צער על האובדן‪ ,‬אבל אנחנו‬ ‫ממשיכים הלאה‪ -‬ובו בזמן‪ ,‬חייהם של קרוביו נעצרים ומשתנים‪ .‬מה המשפחה של זקלאווי תעשה‬ ‫בלעדיו‪ ,‬הרי המצב בבית קשה והם היו זקוקים לעזרתו‪ ,‬ובטח שלא היו צריכים עוד אסון לטלטל את‬ ‫עולמם המעורער והקשה‪ .‬וחבריו‪ -‬בייליס עם רגשות האשם על שקצת אחרי שהלך והשאיר אותו לשמור‬ ‫לבד מת‪ ,‬ארז ואושרי מפקדיו שיכלו אולי להציל את חייו אם היו מתעקשים לעזוב את המוצב כמה ימים‬ ‫קודם לכן‪ ,‬חברו ריבר שלא הסכים לחבק אותו ולסלוח ולמחול לו על שבגד בו ובאמונו והיה עם מישהי‬ ‫שהיה לו משהו איתה‪.‬‬ ‫ההצגה "אם יש גן עדן משקפת את המציאות הפוליטית בארץ‪ -‬המלחמה התמידית וסכנת החיים‪,‬‬ ‫ומשקפת את המציאות החברתית‪ -‬שילדים בני ‪ 18‬נלחמים ומקריבים את חייהם בהגנתם על הארץ‪.‬‬ ‫‪ .4‬ניתוח מרכיבי ההצגה‬ ‫תלבושות‪-‬‬ ‫כל הדמויות בהצגה לובשות מדי צה"ל בצבא ירוק כהה )חיל רגלי( ונעליים צבאיות‪ -‬נעלי עור אטומות‬ ‫וכבדות בצבע שחור‪ .‬הדמויות הן חיילים בצהל‪ ,‬משרתים בצבא‪ ,‬ולכן עליהם להיות לבושים במדי צהל‪.‬‬ ‫כשהחיילים יוצאים לשטח‪ ,‬למארבים‪ ,‬שמירות וכו'‪ ,‬הם חובשים מעין קסדות מלחמה‪ ,‬לבושים באפוד‬ ‫ונושאים רובים‪.‬‬ ‫לכל אחת מן הדמויות יש משהו בלבוש‪ ,‬באביזרים‪ ,‬שמאפיין אותה‪:‬‬ ‫שפיצר‪ -‬לבש מתחת למדים שלו חולצה שעליה כתוב "שחררו את הבנים"‪ -‬חולצה שהוציאו ארבע‬ ‫האמהות‪ ,‬תנועת מחאה שהוקמה ב‪ 1997‬בעקבות אסון המסוקים על ידי ארבע נשים תשבות צפון ישראל‬ ‫ואמהות לחיילים ששרתו בלבנון במטרה להביא ליציאת צהל מרצועת הביטחון בדרום לבנון‪ .‬ארז‬ ‫המפקד התעצבן על שפיצר ונזף בו אחרי שהוריד את המדים לרגע‪ ,‬משום שאסור לחיילים לפקפק בעצם‬ ‫שהותם שם )לא בקול לפחות‪ (..‬אחרת הם לא ימלאו את תפקידם במסירות הנחוצה‪ .‬שפיצר רוצה ללכת‬ ‫ללמוד בבית ספר למשחק אחרי סיום שרותו בצהל ומתאמן לקראת אודישן בבית ספר למשחק‪ .‬הוא‬ ‫רוצה כבר לסיים עם השרות‪ ,‬לחזור לארץ ולהמשיך‪/‬להתחיל את חייו‪.‬‬ ‫‪3/4‬‬ ‫זיקלאווי‪ -‬כובע גרב בצבע ירוק זית‪ .‬מייצג את דמותו של החייל הישראלי ה"קלאסי"‪ ,‬הצבר‪ ,‬החובש‬ ‫‪www.schooly.co.il/motagoor/page.asp?page_parent=89890‬‬ ‫‪1/29/13‬‬ ‫ד וח צפ י יה ‪ -‬אם יש ג ן עד ן‬ ‫זיקלאווי‪ -‬כובע גרב בצבע ירוק זית‪ .‬מייצג את דמותו של החייל הישראלי ה"קלאסי"‪ ,‬הצבר‪ ,‬החובש‬ ‫כובע גרב לראשו‪ ,‬וכך הקהל מתחבר אליו אוטומטית‪ ,‬וכאב מותו בטרם עת צורם לקהל עוד יותר‪ .‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬כובע הגרב הוא כובע לומים‪ ,‬שסימל בתקופה שלפני קום המדינה את לוחמי הפלמ"ח‪.‬‬ ‫ריבר‪ -‬ח"ע ירוק מהמכנס‪ .‬ריבר הוא החובש‪ ,‬ולכן הוא מחזיק עליו חוסם עורקים למקרה חירום‪ -‬שיוכל‬ ‫לשלוף אותו בזריזות ולטפל בפצועים‪ .‬ריבר לא הסכים לקבל את הסליחה של זיקלאווי אחרי שהוא בגד‬ ‫בו‪ -‬זיין את חברה שלו‪ ,‬ואז זיקלאווי מת‪ .‬ריבר שהיה צריך לדאוג לו ולהציל אותו )במסגרת תפקידו‬ ‫כחובש( יכול להיות דחף אותו קצת למוות‪ ,‬לעמוד חשוף לגמרי על עמדת השמירה‪ ,‬משום שאחרי‬ ‫הסירוב שלו לסלוח לזיקלאווי‪ ,‬זיקלאווי הלך לשמירה ונרצח‪.‬‬ ‫ארז‪ -‬כובע קסקט בצבע ירוק זית‪ ,‬חלק ממדי הצבא‪ ,‬חובשים אותו כדי להגן על הפנים מפני השמש‪ ,‬ארז‬ ‫המפקד חובש את הכובע תמיד משום שהוא כל הזמן בתנועה‪ ,‬בפעולה‪ ,‬בתזוזה‪ .‬רוצה לעזור‪ ,‬להגן‪ ,‬למלא‬ ‫את תפקידו כראוי‪ ,‬דואג לחייליו‪ ,‬ממלא אחר הפקודות המוטלות עליו‪ .‬כמו כן‪ ,‬לאורך כל ההצגה יש עליו‬ ‫נשק‪ -‬הוא המפקד‪ ,‬ולכן מוטל עליו לדאוג להם‪ ,‬לבטחונם‪ ,‬להגן עליהם‪.‬‬ ‫ביליס‪ -‬כיפה‪ .‬ביליס הוא הדתי בחבורה‪ .‬ישנן התייחסויות רבות במחזה לעצם היותו דתי‪ ,‬ויחס קצת‬ ‫שונה‪ ,‬שמעצבן את בייליס‪ -‬הוא משמש מעין קשר ביניהם לבין ה'‪ ,‬נציג ה'‪ .‬לדוגמא‪ ,‬שהם נמצאים‬ ‫במארב הם אומרים לו לדבר עם ה' שיגן וישמור עליהם‪ -‬אמנם בקשותיהם על הסף‪ -‬בין זלזול בדת‬ ‫ובקיומו וכוחו של ה'‪ ,‬אך ניתן להניח שיש בבקשות אלו כוונה אמיתית ואמונה כלשהי‪ ,‬ובמילא שאין‬ ‫להם מה להפסיד ביו אם קיים הוא או בין אם הוא לא‪.‬‬ ‫אושרי‪ -‬לוח שנה שתלוי מעל מיטתו עם ציור של ים ובחורות‪ .‬אושרי מתקרב לשחרור שלו‪ .‬הוא רוצה‬ ‫לעזוב וסופר את הימים בטבלת היאוש בלוח השנה‪ ,‬אבל עם זאת‪ ,‬קשה לו לעזוב את המוצב ובכך בעצם‬ ‫לנטוש את חברו הטוב ארז ואת חייליו‪ .‬בנוסף‪ ,‬לוח השנה מציג את הקונפליקט של אושרי‪ ,‬ושל כל יתר‬ ‫החיילים‪.‬‬ ‫הודיה‪ -‬אחותו של ביליס‪ ,‬חברתו של ריבר ושל זטלאווי – היא לא באמת נמצאת במוצב‪ ,‬אלא חלק‬ ‫מפנטזיה של זיקלאווי‪ .‬היא נכנסת לבמה רכובה על אופניים‪ ,‬יורדת דרך הרמפה לחדר של החיילים‬ ‫לזיקלאווי‪ 2 ,‬צמות לראשה‪ ,‬חולצה לבנה ארוכה חגיגית של שבת‪ ,‬מכנסי חאקי באורך ‪ .3/4‬שרה שיר‬ ‫שבת‪ -‬מלאכי השלום‪ .‬הודיה היא ילדה תמימה‪ ,‬באה מבית דתי‪ .‬רוכבת על אופניים ו‪ 2‬צמות לראשה‪,‬‬ ‫כמו ילדה‪ ,‬מבהיר את העובדה שזו פנטזיה‪ ,‬משום שהאופניים ולבושה לא מתאימים לבסיס בבופור אלא‬ ‫למושב בו היא חיה‪ .‬אולם היא הצליחה גם לפתות את ריבס וגם לשכב עם זיקלאווי‪ ,‬כשביליס הזמין‬ ‫אותם לביתו‪ ,‬ובעצם התנהגה בניגוד מוחלט למצופה ממנה ולמראהה‪ .‬בפעם השנייה שרואים אותה‪ ,‬היא‬ ‫לבושה שמלת כלה חושפנית מאוד‪ ,‬לא רק בהשוואה לצניעות דתית‪ .‬זאת משום שהיא חלק מפנטזיה‪ ,‬ועל‬ ‫כן לא חלים עליה חוקי וכללי הדת‪.‬‬ ‫מאפייני הריאליזם הבאים לידי ביטוי בהצגה‪:‬‬ ‫·‬ ‫אחדות זמן‪ -‬אין‪ .‬ההצגה מתחילה בשנת ‪ ,1997‬כשארז במארב מסרב פקודה ויורה‪ .‬אחרי הסצנה‬ ‫הזו יש קפיצה של שנתיים קדימה לשנת ‪ .1999‬הסצנה הראשונה שחזרה לעבר חשובה כדי שהקהל‬ ‫ילמד על אופיו של ארז‪ -‬שלא דופק חשבון לאף אחד‪ ,‬ראש בקיר‪ ,‬הולך בדרכו‪ .‬בסופו של דבר כל‬ ‫מערכות היחסים נטוות סביב זה‪.‬קפיצה נוספת‪ 5 -‬שנים קדימה ליומן המצולם של ארז‪.‬‬ ‫·‬ ‫אחדות עלילה‪ -‬יש עלילה אחת מרכזית‪ -‬שהות החיילים בבופור‪ .‬בתוכה ישנם סיפורים קטנים‬ ‫שמראים וממחישים את החיים בבופור‪ .‬העלילה מכוונת לכיוון אחד‪ ,‬אבל ישנם איזכורים מעבר‬ ‫לעלילה המרכזית‪ -‬ארז וזיכרונותיו‪ ,‬הודיה וזיקלאווי וריבר‪.‬‬ ‫·‬ ‫אחדות מקום‪ -‬אין‪ .‬הם אמנם נמצאים בבופור‪ ,‬אבל במקומות רבים ושונים בתוך הבופור‪ .‬חדר‪,‬‬ ‫משרד‪ ,‬שטח‪ ,‬עמדת שמירה‪.‬‬ ‫·‬ ‫דמויות‪ -‬מעט דמויות‪ ,‬כל הדמויות מכירות אחת את השנייה‪ ,‬וכל דמות באה עם מטענים קודמים‬ ‫שמשפיעים עליה‪ .‬הדמויות הן מהמעמד הבינוני‪ ,‬פסיכולוגיסטיות‪ ,‬אנושיות‪.‬‬ ‫·‬ ‫תוכן‪ -‬ריאליסטי‪ ,‬קרוב אלינו הקהל )לקראת או אחרי גיוס ושירות בצהל‪(.‬‬ ‫טקסט‪ ,‬לשון‪ -‬ראליסטי‪ ,‬שפה יומיומית פשוטה‪ ,‬ביטויים מהעולם הצבאי‪ ,‬כל דמות מתאפיינת בסגנון דיבור‬ ‫משלה‪ -‬כמו ב‬ ‫למעלה‬ ‫הדפסה‬ ‫שלח‬ ‫‪RSS‬‬ ‫עירוני ג' מודיעין ‪ -‬מוטה גור‬ ‫כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ‬ ‫‪4/4‬‬ ‫פותח ע"י ‪ schooly‬אתרים לבתי ספר‬ ‫‪www.schooly.co.il/motagoor/page.asp?page_parent=89890‬‬