גליון שבועי למבקשי התרופה והעצה לעובדא למעשה במשנת רביה"ק הננמ"ח זיע"א פרשת ואתחנן גליון מספר 11 אוצר מתנת חינם ואתחנן -פרש"י לשון מתנת חינם. נחמו נחמו עמי יאמר וגו' 'כל הצרות והיסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת ,כשנשלם הדעת נשלם כל החסרונות כמ"ש אם דעת קנית מה חסרת ,וכתיב (ישעי' ה') גלה עמי מבלי דעת( .לשון רביז"ל לקו"מ סי' כ"א). מי איננו מעוניין לקבל מתנה ,בפרט כזו הנצרכת לו מאד .להשי"ת יש הלא אוצר מתנת חינם ,כולנו משתוקקים ומתפללים שיחננו אותו מאוצר מופלא זה .אולם אוצר זה נעלם מאיתנו ,איך נוכל לזכות לקבל ממנו. את הדרך להשגת אוצר נפלא זה ,גילה רביה"ק בשבת נחמו של שנת תק"ע ,ע"פ הפסוק ואתחנן אל ה'. אותה שבת נחמו האחרונה במחיצת רביה"ק הותירה את רישומה האדיר לא רק על מי שזכו לשהות שם ,בעולם כולו התחולל שינוי אדיר ,עד היום שואבים אנו עידוד ונחמה מאותם גילויים נוראיים עליהם מושתתים כל דרכי ההתחזקות. 'דעת חסרת מה קנית' .כאן מודיעים לנו חז"ל שלא יתכן למצוא מנוחה ושלימות בדבר גשמי ,היגיעה סביב השגת המנוחה בתחום הגשם נועדה מלכתחילה לאכזבה וכשלון ,תמיד נמצא משהו שיטריד ויגרום עוגמת נפש. חיים אמתיים של שלווה ומנוחה נוכל למצוא רק על ידי השלמת דעתנו ,כאשר נדבוק בדרכי התורה והעבודה באמונה וידיעת ההשגחה. בשבת זו התגלה הסוד הנפלא שגם בתוך הגלות ,בזמנים של חשכות ,הסתרה ,ופחדים ,שייך לקבל ִחיות ונחמה ,להאיר כל מצב לחיות דקדושה ולשמחת חיים אמיתית. באור הדעת ולשוב תמיד ִ למעשה ,באופן הזה ממש היתה ההנהגה באותה שבת מופלאה, על כך נוכל ללמוד מתוך תיאורו הנורא של רבי נתן' .בליל שבת קדש נכנס מחדרו לבית ,והיה חלוש מאד כמעט לא היה לו כח לדבר ,ותיכף קידש על הכוס ,ואחר הקידוש ישב אצל השלחן בחלישות גדול ,והתחיל לשיח ולדבר מעט בחלישות ובעייפות גדול ,ענה ואמר :מה אתם נוסעים אצלי ,הלא אני איני יודע עתה כלל ,כשאני אומר תורה יש לכם על מה לנסוע ולבוא אלי ,אבל עתה על מה באתם ,הלא אני איני יודע עתה כלל ,והאריך בשיחה זאת וכפל ושלש כמה פעמים שאינו יודע כלל וכו' ,ומתוך שיחה זאת התחיל לדבר ולבאר איך מחיה את עצמו בעת הפשיטות מהדרך של ארץ ישראל (כמבואר כ"ז לקו"ת סי' ע"ח) .ואחר כך בא בשמחה גדולה וציווה לזמר ..וישב כל הסעודה בשמחה רבה ,ואז צעק מעומק הלב :גיוואלד זייט אייך ניט מיאש! (אהה! אל תייאשו את עצמכם) ,ואז ראינו ישועת ה' ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, שמתוך העלמה והסתרה כזאת נתהפך לרצון כזה ,שבתחילה לא היה יודע כלל באמת ,ומתוך אינו יודע כזה בא לידי התגלות כזה' (שיחות הר"ן סי' קנ"ג). כמה כוחות משקיע אדם סביב השלמת חסרונותיו ,כמה דואג הוא ומפחד שמא יחסרו לו חלילה צרכי ביתו ,שמא לא יתאפשר לו להתנהג כפי שהורגל זה מכבר ,רוב החיים עוברים למעשה סביב הניסיונות להשגת מנוחה ושלווה. לא לכולם קל להסכים עם האמת הזו .יש מי שמאמין עדיין בקניינים והישגים גשמיים ,ולא מסוגל להבין מה כבר תועיל לו הדעת .ויש שזכה כבר להכיר בערכו של קניין הדעת היקר מכל ,אולם נדמה לו שזה שייך רק לצדיקים שזכו להיות קרובים להשי"ת ומלאים אור ואמונה ,עדיין איננו מסוגל להבין איך יתכן שאדם פשוט יוכל להשלים את חסרונותיו ולצאת מעוגמת נפש על ידי לימודי דעת ,מה הם בכלל הלימודים הללו ,ואיך יוכל לדבוק בהם ,והיתכן שישפיעו גם על בני ביתו לבוא לסיפוק ,הרגשת שובע ושלמות. רביז"ל מגלה שהקול הקורא 'נחמו נחמו עמי' פונה בעצם לכל אחד מאיתנו ומעורר אותו – 'תתנחם כבר מכל מה שעובר עליך ,גם לך יש שייכות עם אור הנחמה של הדעת'. בכפל הלשון 'נחמו נחמו' מרומזים שני השלבים שיש בסדר קנין הדעת .כאשר הלב סתום ולא מסוגל להבין עניינים של השגחה ואמונה ,צריך להתחיל להוליד את הדעת ע"י שנתאמץ ונתייגע להרים קולנו בעסק התורה והתפילה .זוהי ראשיתה של נחמה. כעת שכבר התחלנו להתנחם ,יש להמשיך הלאה ל'נחמו' השני ,לבנות את הדעת בשלימות עד שנמצא בה נחמה והסתפקות ושלימות לכל חסרון .כל אחד מאיתנו יוכל לזכות לכך ע"י שידבק בדרכי הצדיקים ,ונתגבר לשמור את המחשבה מכל מה שעלול לבלבל אותנו ולהשכיח מאיתנו את השי"ת .ע"י קדושת שבעת הנרות נזכה להשראה דקדושה ולשפע רוחני קדוש ,אשר ילהיב ויחמם את ליבנו בהתרוממות אור הדעת .כאשר קונים קנין יקר כזה ,לא חסר שום דבר. הנביא קורא לכלל ישראל ואומר 'נחמו נחמו עמי' ,הוא דורש מאיתנו לקום מהארץ ,להתנער מהעפר ,ופשוט להתנחם ...כולנו מעוניינים בוודאי לציית לקריאתו ,אולם איך עושים זאת ,איך שייך פתאום לקום ולהתנחם אחרי שאבדנו הכל ,מאין נשאב כח לאסוף את שברינו מתוך ים של גלות ולצעוד הלאה... את התשובה לכך נתן רביז"ל באותה שבת מופלאה ,הוא לימד אותנו שגם כאשר נפלנו ואיבדנו כל כך ,נוכל לשוב ולקבל הכל בדרך אחרת -מאוצר מתנת חינם .מאוצר זה נשאב חיות וכח לאסוף עצמינו מכל נפילה ,לעבוד את הבורא בכל מצב ,להתנחם ולהתחיל התחלה חדשה בתורה ותפילה .נכיר בשליחות הגדולה המוטלת עלינו -לגלות כבוד שמים בעולם ולבנות את האמונה והקדושה .שליחות זו נוכל לבצע רק כאשר נתנחם ונתחיל תמיד התחלה חדשה (לקו"ת סי' ע"ח ועיין לקו"ה מתנה ה"ה). מתנה זו איננה ניתנת סתם כך ,יש לזכות להיות בין הראויים לקבלה .האוצר הזה הוא פרי עבודת הצדיקים ופעולתם .כאשר נתקשר לרביה"ק ונבקש בכל עת להמשיך על עצמינו חיות דקדושה ,וגם בתוך הטרדות והנפילות נתחזק כמה ששייך ,נזכה להיכלל ולהמשיך על עצמינו שפע החסד מאוצר מתנת חינם. אדם הזוכה לעסוק בתורה ותפילה ,מתמיד בסדרי העבודה ובלימוד ספרי רביז"ל ,בונה את הדעת וקונה אמונה בהירה .נפשו בריאה ומחוסנת כנגד פיתויי התאוות ,הוא מלא תמיד חיות ושמחה מאיר עליו אור קדושת בית המקדש.אולם יש ולדאבון לב רחוקים אנו מכל זה .סדר יומנו עמוס טרדות, הגוף דורש לאכול ולישון ,העיסוקים החומריים גוזלים זמן יקר ומכרסמים יותר ויותר בחיות ושמחת הנפש ההכרחית כל כך להצלחתנו .יש שנפלו על ידי זה ממש מקיום התורה ,ואיבדו כל חיות - .מצב זה דומה ממש לחורבן בית המקדש. האם יש לכך פתרון ,היש סיכוי שטרדות היומיום והעיסוקים לא ירוקנו אותנו לגמרי מכל חיות ,האם שייך לעבור יום שלם בחיות דקדושה ,ולהישאר בהתרוממות הנפש גם בזמני ירידה .האם יש סיכוי לרומם את נפשו של מי שכבר התייאש מהכל ,להחדיר בו חשק ותקווה שהיא השער לעבודת השם.. זהו למעשה הגילוי הנורא של אותה השבת .שיש אוצר מתנת חינם, וכשנשכיל לקבל אותו כראוי נוכל תמיד בכל מצב לקבל סיפוק וחיות דקדושה. כל אחד יודע כמה חשק וסיפוק יש בלימוד התורה ובכוונה בתפלה, כמה מתוקה הדביקות באמונה ובמחשבה זכה .אכן ,עבודת השם מעניקה חיות וסיפוק עצום .אולם ישנה חיות מזן שונה לגמרי, חיות מופלאה בה דבקים הצדיקים דווקא בשעה שהם מוכרחים לעסוק בענייני עוה"ז ,כי הם מבקשים את התורה הנעלמת בכל דבר ועובדים את השם בכל עניין ממש .גם בפעולה גשמית של כל אחד מאיתנו מלובשת תורה עליונה ונעלמת ,תורה שקיימה את העולם לפני מתן תורה ,בחינת הדרך לארץ ישראל. צדיקים הזוכים למצוא תורה כזו בכל מעשה ,אכן עובדים את השי"ת בכל דבר בחיות גדול ,אבל מה נעשה אנחנו ,כשהשכחה והכבידות מעלימים מאיתנו את דרכי העבודה הזו ,וגוזלים מאיתנו חיות ,איך שייך להתקיים רגע בלי תורה ,הרי אין אויר לנשימה. ב'שבת נחמו' התגלה שגם בזמני הגלות ,בהסתרה ובטלה ,יכולים אפילו אנשים פשוטים כמונו לקבל חיות ויראת שמים בכוחו המופלא של הצדיק .כי בזמנים בהם מוכרח הצדיק להתבטל ,הוא עוסק עבודה נפלאה ופותח לנו שער לאוצר מתנת חינם .אם נשאף ונשתוקק באמת להחיות עצמינו מאוצר מתנת חינם ,נזכה בודאי למצוא בו נחמה ,התחזקות ,ושמחה. כך מפרש רבינו את הפסוק 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר'. 'ואתחנן' -אוצר מתנת חינם ,אותו נוכל להמשיך ע"י 'בעת ההיא לאמר' -כאשר נידבק בחיות אלוקות שקיימה את העולם בעת ההיא של קודם מתן תורה. זוהי כפילות הלשון 'נחמו נחמו' ,ללמד שהתחלת הנחמה היא מהתעוררות ורצון קטן להתנחם ,ועי"ז ימשך עלינו ה'נחמו' השני מאוצר מתנת חינם של הצדיקים .על כך צעק רביז"ל בקול גדול 'אין יאוש בעולם כלל' כי אכן אין שום מצב שעלול להפיל אותנו ליאוש ,כי תמיד נשאב חיות חדשה מאוצר מתנת חינם. משבת זו אנו מתחילים לשמוע נחמה ,כך במשך שבעה שבועות מתכוננים אנו לר"ה ,כי הנחמה מפנה את הדרך מכל מוקש ומכשירה את הקרקע להתחלה חדשה. גיליונות פרשת השבוע להורדה www.ladaat.net/gilionot.php ספר משיבת נפש כהמשך לביאורינו בספר משיבת נפש ,נבוא עתה 'לבאר יותר' ביאור סימן ה': לשון "משיבת נפש" כשצריך האדם לעלות מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קודם העלייה ,כי הירידה היא תכלית העלייה. ומזה יכול כל אדם להבין כמה הוא צריך להתחזק בעבודת השם ,ולא יפול לעולם בדעתו מכל הנפילות והירידות שבעולם וכו'. ויש בזה הרבה לדבר ,כי כל אחד שנפל למקום שנפל ,נדמה לו שעליו אינם נאמרים דברים האלה וכו' ,רק לגדולים במעלה העולים בכל פעם מדרגא לדרגא .אבל באמת תדע ותאמין ,כי כל דברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים ,כי השם יתברך טוב לכל תמיד( .על פי ליקוטי מוהר"ן סימן כ"ב) פשטות העצה בשיחה זו מתגלה יסוד מופלא ,שהירידה איננה כפי שנדמה לנו כנפילה ויציאה מעבודת השי"ת ,כי באמת הירידה בעצמה מביאה את העלייה. איך זוכים לזה .על ידי שאדם חזק בדעתו מאוד לא להסתכל כלל על הירידות, וישמור את עצמו בכל מיני זהירות שלא להגדיר את המצב 'הנה נפלתי' 'הנה אני בירידה' ,רק יתחזק לדעת ולהאמין בידיעה מופלאה זו ,שבוודאי הירידה היא רק לצורך העלייה ,כי אף שבאמת לפי הסתכלותו המצומצמת שרואה מה שחסר לו בתורה ועבודה ,נדמה שהוא בירידה .אך כלפי התגברות הצלחת הנפש האמיתי בהתקרבות להשי"ת והתדבקות האדם באמונה ובדעת ,צריך לידע ולהאמין שכך הוא הדרך שצריך לעבור ירידה לפני עלייה. ולכן אין לו לעשות עסק מהירידה ,אלא יתגבר אז לעשות מה שיש בכוחו לעשות, להתפלל ולזעוק להשי"ת איך שיכול ,ויחטוף תורה ומצוות כפי המזדמן ,וידבק את עצמו באמונת צדיקים ,להאמין בדבריהם שגם במצב זה שייך להיות קרוב ודבוק בהשי"ת .ומתוך התחזקות נפש עצומה באמונה שבוודאי כעת הוא בדרך לעלייה ,תתהפך באמת הירידה לעליה ,כי הכל תלוי במה שישכיל לחקוק ידיעת אמת זו בליבו. עמקות העצה ובכדי שלא יטעה האדם לחשוב שאלו הם רק פיתויי דברים בעלמא ,כי הלא רואה הוא בחוש שלא הולך כסדר ,והוא רחוק מהשי"ת ולא יודע איך להמשיך אחר שפגם והפסיד כל כך ,ואינו מסוגל להבין מה תועיל לו הידיעה שהירידה היא לצורך עלייה .משום כך ראוי לשים לב למקור הדברים ,ולהבין עמקות האמת שיש בעצה זו (ליקוטי מוהר"ן סימן כ"ב). כי באמת רק על ידי אמונה בצדיקים החותמים את האדם בתוך הקדושה, שייך שהירידות לא יפילו אותנו ,ונקבל בנפשנו שהירידה איננו ירידה ,רק סדר העלייה. כי ממש כמו בהכשר בשר ויין צריך שיהיה חותם בתוך חותם .כך כל אדם צריך לקבל ביום כיפורים חותם חיים שיבטל ממנו את הדין ,ובהושענא רבא חותם חיצון לשמור על החותם הפנימי. החותם הזה שורשו בכח הצדיקים הממתיקים דינים מעל ישראל ,על ידי שעומדים לפני השי"ת לבקש רחמים 'למה יחרה אפך בעמך' וכו' ומליצים טוב על ישראל .ומאידך מוכיחים את עם ישראל ומעוררים אותם לתשובה ואומרים 'אתם חטאתם חטאה גדולה' וכו'. כאשר שומע האדם את תוכחתם ומתחדש לקבל בליבו אור התורה ,הריהו נכלל ונחתם ב'ספרן של צדיקים' ,ונכנס לחיים בהוויה אחרת לגמרי ,לראות כל דבר באור האמת .מצד אחד התעוררות תמידית לעבודת ה' ללכת מדרגא לדרגא ,ומאידך דביקות בהשי"ת בהתחזקות ושמחה תמידית בכל מצב .וזהו חותם הצדיק – כשנכנסים לקיים התורה כראוי ,כך אין הדין יכול לשלוט עליו ,כי הצדיקים מליצים עליו לטובה. אולם היות ויש הרבה נסיונות של ירידות ונפילות העלולים להפיל חומת החותם, ולמנוע מלהיכנס לחיים של התדבקות לה' באור התורה .וכח הדין חפץ לגרש את האדם להוציאו לגמרי מהחותם הפנימי ,לקלקל האמונה שלא יאמין בדברי הצדיקים ובדרכי תורתם ,ועי"ז אין האדם מסוגל להבין סוד בירורי הניצוצין שיש בכל הירידות ,ושההתחזקות שיש לאחר הנפילה מביאה התחדשות והבנה חדשה בגדולת הבורא ,וכך הוא מתייאש ונופל. לכן זקוקים אנו לחותם החיצון ,שיהיה קיים תמיד גם כאשר לא מאירה בלב תוכחת והתעוררות הצדיקים .החותם הזה תלוי בתוקף האמונה והעקשנות של המקבלים -לקבל אור תורת הצדיקים ,ולהיות חזקים תמיד להישאר אצל השי"ת בכל מקום ובכל מצב .בזה הם שמורים וחתומים בתוך הוויית קדושה ,וניצולים מהדין. העצה למעשה העצה והשמירה להישאר בתוך החותם דקדושה ,היא -לבטל הדעת .להבין שבשורש אופן החשיבה מצויה טעות העלולה להרחיקו ,ולהאמין בדברי הצדיקים בכל תוקף ,להיכנס להוויית חיים של הליכה תמידית מדרגא לדרגא בעקשנות דקדושה .כך נכללים בחותם הקדושה – חותם הפנימי ,על ידו כל ירידה תביא לעליה גדולה. כי האמת שירידה לצורך עלייה ,אבל זאת בתנאי שנכנסים ונכללים בחותמות הללו ,להתחזק באמונה בדברי הצדיקים ,לעסוק בספריהם ,ולקבל תוכחתם לחזק הלב ברצונות וכסופים ללכת תמיד מדרגא לדרגא ולחפש את השי"ת בכל מצב ,גם בירידות וחשכות .בזה נחתם חותם החיצון השומר שלא יתקלקל חותם הצדיקים העוסקים תמיד להמתיק דינים ולהמליץ טוב עלינו שלא נתרחק ונתגרש חלילה מהשי"ת לעולם. אמנם מי שאיננו נכלל בחותמות הקדושה ,ואיננו מתחזק באור דברי הצדיקים, אצלו הירידה היא אכן ירידה ,אם נדמה לו שבאמת יצא מגבול הקדושה והחותמות. ולכן כמעט שאי אפשר לו להגביה נפשו להישאר קיים בעבודת הבורא ,ולתקן מה שיש לתקן .אבל מי שחזק באמונה ומקבל את התחזקות הצדיקים ,הוא יזכה שלא להרגיש את הירידות ,כי יהיה חזק בדעתו לחפש את השי"ת גם מאותו מקום ולהיכנס בעקשנות להיות בתוך החותם ,ובזה זוכה שהירידה תתהפך לעלייה. תפילין דר"ת מעלתה העצומה של הנחת תפילין דר"ת ע"פ דברי מוהרנ"ת בהל' תפילין ה"ה. מוהרנ"ת מבאר את מהות מצוות תפילין ואת החילוקים המייחדים את תפילין דר"ת מתפילין דרש"י .שפע קדושת תפילין דרש"י הוא בבחינת שה'חסדים קודמים' ,ואילו תפילין דר"ת שפע קדושתם בבחי' שה'גבורות קודמות' (בתפילין דרש"י פ' שמע קודמת לפ' והיה אם שמוע ,ובתפילין של ר"ת פ' והיה אם שמוע הוא לפני פ' שמע). שורש העניין נעוץ עוד בסדר בריאת העולם .כאשר ראה השי"ת שאין העולם מתקיים במידת הדין ,עמד ושיתף מידת הרחמים .כי מלכתחילה חפץ השי"ת בעבודתם של הגיבורי כח ,העומדים כנגד כל נסיון בכח גדול עד שזוכין בדין. אבל בשעה שראה השי"ת שרוב העולם אינם מסוגלים לעמוד כנגד היצר הרע בכח וגבורה ,הקדים ושיתף את מידת הרחמים. תפילין דרש"י משפיעים עלינו את שפע הקודש של החסדים ,הם מאיר עלינו את חסדי השי"ת וטובו ,מעוררים את זכרון יציאת מצרים ,ומגדילים את הדעת. אולם בתפילין דר"ת חוזרים אנו לקבל ולהמשיך על עצמינו כח גדול בבחי' שהגבורות קודמים ,כמו שעלה במחשבה תחילה .משפע מצוות תפילין דר"ת נמשך על נפשותינו כח עצום לכבוש את היצר בכח וגבורה ולהתגבר בעבודת השם. "ועל כן עיקר התפילין הם של רש"י שמניחין אותם רוב העולם ,כי עיקר הנהגת העולם וקיומו הוא על ידי בחינה זו לבד כנ"ל (היינו ענין של הקדמת החסדים) ,רק מי שרוצה לקדש את עצמו בתוספת קדושה הוא צריך להניח גם תפילין דרבנו תם ,כדי לקבל הארה גם מהצדיקים הגבוהים שזכו לעלות לתחילת המחשבה ולהמתיק כל הדינים בשרשם ממש ,כי מהם אנו יכולין לקבל קדושה יתרה". ומוסיף מוהרנ"ת: "ועל כן עכשיו בעקבות משיחא בסוף הגלות צריכים לזהר מאד להניח תפילין דרבנו תם ,כמו שהזהירו כל הצדיקים אמתיים שהיו בימינו ,כי עכשיו התגבר הבעל דבר מאד מאד מחמת שרואה שקרוב לבא קצו ,על כן הוא מתגבר מאד .כמו שני בני אדם הנלחמים זה עם זה כשרואה שמתגבר כנגדו וכמעט שיפול ,אזי הוא מתגבר בכל כחו להפיל את שכנגדו .וכמו שאמר החכם ,אין גבור כמתייאש". ידוע שרביה"ק הזהיר מאד את אנשיו על הנחת תפילין של ר"ת .נמצא שבכח רבינו אנו מניחים תפילין דר"ת ,שימשך עלינו כח וגבורת הצדיקים הגדולים, להאריך אף על כל המניעות והנסיונות ,ולזכות למה שצריך בעבודת ה'. שלום בכל העולמות השבוע נעסוק בהכנת הלב לקדושת השבת על פי דברי רבינו במאמר "להמשיך שלום" (לקו"מ סי' י"ד). ענין השבת מלשון המאמר "אין אדם זוכה לתורה אלא ע"י שפלות וכו' וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו כמו שנאמר (לענין שבת) 'שבו איש תחתיו' - .ובהמשך דבה"ק ע"י שמפשיטין ומשליכין מעליהם הבגדים הצואים נתבטלים כל המניעות והמסכים המבדילים בינם לבין הקדושה וכו' .וזה 'וכבדתו' וגו' (שנאמר לענין שבת) כבדהו 'בכסות נקי' היינו להשליך הבגדים צואים וכו' להחזיר בני אדם בתשובה ולהמשיך נשמות הגרים וכו' -ושם בהמשך ליום חגינו וגו' זה בחי' אור בחי' שלום בית כמ"ש 'נר שבת קודם לקידוש היום'" ע"ש. אנשים כערכו ,וקטנים ממנו ,עד שידמה בעיניו שהוא למטה אפילו ממדרגת עצמו בבחינת 'שבו איש תחתיו', רק אז לימודו הוא לשמה ויש בו כח לעורר לתשובה ולרומם כבוד שמים .תורה שכזו נותנת כח להתגבר על המניעות הרבות ולהפשיט לבושי המעשים הרעים ולזכות ל'כסות נקי' (הנלמד מ'וכבדתו' שנאמר לענין בגדי שבת). אז מאירה היראה ומתרומם כבוד שמים ויכול האדם לזכות לכבד יראי השם בלב שלם .אחר שזוכה ל'שלום בעצמיו' יבא לדרגת השלום השניה ,כי כאשר האדם זוכה לשלימות היראה אז הוא זוכה לעבודת התפילה כראוי, וע"י עבודת התפילה ניתן לעורר את ה"שלום הכללי" שהוא שלימות העולמות והתאחדות הגשמי לשורשו הרוחני להמשיך השפע כראוי ללא שום עיכוב. פרטי עבודת השבת קיצור המאמר וביאורו כלליות הדברים :שיש לזכות ל'שלום' בשני בחינות. ראשית יש לזכות שיהיה "שלום בעצמיו" בין גוף לנפש, היפך המצב של 'אין שלום בעצמי' .לזה זוכים על ידי שמתגברים לזכור את השי"ת וליראה את השם הנכבד. על ידי היראה מרוממים ומגלים את כבוד השי"ת .בגלותנו מצוי הכבוד אצל הגויים ,עלינו להעלות את הכבוד ע"י יראה ,שיהיה כמו שנאמר לעתיד 'והארץ האירה מכבודו'. את הכבוד מעלים על ידי שגורמים להתעוררות תשובה עד שנעשים בעלי תשובה וגרים ,כפי שמצאנו ביתרו שכאשר התגייר נתכבד שם ה' ונתעלה כבודו מאד .כדי לגרום להתעוררות התשובה ,אף שבוודאי נעשה זאת בפשטות על ידי הפצת התורה להודיע הדרך ילכו בה, מוכרחים עוד להאיר בשורש הנשמות לעוררם לתשובה. הארה והתעוררות זו נעשה על ידי בחי' 'תורת חסד' דהיינו לימוד לשמה בשלימות באופן כזה שיגרום בלימודו לייחוד והתנוצצות אותיות התורה שהם בעצם שורש נשמות ישראל .כאשר מאירים האותיות והנשמות ע"י לימוד התורה כראוי ומתנוצצים זה לזה בבחינת יחוד הנשמות המובא בזה"ק ,עי"ז נמשך הארה נוראה לכל אדם אפילו לפושעי ישראל ,הארה זו מושכת ומעוררת את האדם לתשובה .לתורה שכזו אי אפשר לזכות רק על ידי שפלות בארבעה מדרגות :להקטין עצמו לפני גדולים ממנו, על אף שלא הוזכרה במאמר זה עבודת השבת בפירוש, מובן מדברי רבינו שקדושת השבת היא בחינת 'שלום הכללי' ,שבשבת הבריאה מתעלה ומתקרבת לשורשה ומאיר ומתגלה כבוד שמים ,כפי שידוע שבשבת מתעלים העולמות ונכללים ונעשה שלום הכללי .משום כך השבת היא הפתח להיכנס ליראה ולזכרון כבוד שמים .באכילת שבת אנו מתענגים ומראים שאף שאכילה היא צורך גופני וגשמי ,בשבת מתאחדת הגשמיות בשורשה הרוחני ואז האכילה כולה שפע קודש ומאוחדת ברוחני .בשבת אין מלאכה ועשיה משום שהגשם מתאחד ברוח ומתבטלת ההנהגה של עולם החומר .זוהי עיקר קדושת שבת -שעל ידי התכללות העולמות מתבטלים כוחות הפירוד שנתהוו בחטא עץ הדעת ומסתירים היראה והכבוד ,ונמשכת הבנה בגדולת השם וביראתו ,כך נמשכת הברכה ללא עיכוב לששת ימי החול. קדושת השבת מסוגלת להוציא את האדם מגאווה ושכחת כבוד השם ,משם כך כתוב בה 'שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו' שלא יתגאה ויצא ממקומו ,רק ישב תחת מדרגתו .כי בשבת זוכים לטעום ולזכור כבוד השי"ת, ובאים לשפלות ,להבין שכבודו איננו כלום .זהו שורש כח הזיכרון המעורר את נפשו ונפשות ישראל בתשובה ע"י עסק התורה. לכך הזמן הראוי לעסוק בתורה שבכתב הוא סביב יום השבת .בערב שבת קורים שנים מקרא ואחד תרגום וביחד הוא שלש פעמים כנגד ג' מדרגות ראשונות של ענווה וביטול הגאווה .ובשבת בבוקר זוכים בכח קריאת התורה בפעם הרביעית לתכלית מדרגות השפלות - 'שבו איש תחתיו' ,ובוודאי שעה זו מסוגלת להתעוררות לתשובה ,כי אז מתנוצצים הנשמות מעין דרגת לימוד התורה של הצדיקים. בערב שבת ראוי להתעורר לתשובה ולהתרחץ במים חמים להסיר את העבר ולהפשיט הבגדים הצואים. טובלים במקוה ומתלבשים בבגדי שבת 'כסות נקי' שהוא זיכרון כבוד ה'. בהדלקת נרות השבת מתחילים להאיר אור השלום והיראה .ובקבלת שבת נכנסים לאור הכבוד על ידי עבודת התפילה ומאריכים במזמורים המגלים כבוד שמים .כך ראוי להתגבר מאד במשך כל יום השבת ,לזכור 'ליראה את השם הנכבד' ,כי בשבת היראה מתגלה לכל אדם כמ"ש חז"ל שאפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת. בשבת זוכים ל'כסות נקי' לבטל כל המניעות והמסכים המבדילים ולהתעורר מאד לתשובה וליראת השם .נמצא שההכנה העיקרית לשבת היא מכח אור הביטול והענווה של השבת שעברה ,המשפיעה על לימוד התורה במשך כל ימות השבוע ,בכוחה נזכה לעסוק כל יום בתשובה, לזכור יראת השם וכבודו בכל יום ולהרבות דעת בכלל ישראל. זוהי עבודת השבת ,להעלות כבוד ה' על ידי הדבקות ביראת ה' ,להיכלל בשלמות הקדושה של התכללות העולמות מדרגה אחר מדרגה משך כל השבת .כי בליל שבת חוזרים העולמות כולם ונכלים בקדושה .ובמשך יום השבת עולים יותר ויותר ונכללים בשורש מידת הרחמים והרצון העליון המגלה את הכבוד והיראה .וכפי שנזכה להמשיך השלום כך נבטל את ההסתרה ועיכוב השפע, עד שבעת רעוא דרעוין נתפלל ונעורר עלינו רחמי השם לצאת מכל המניעות ולזכות לכסות נקי. את שלימות הכח הזה שהאיר עלינו בשבת נמשיך על ידי סעודת מלוה מלכה .כך נזכה גם בכל ימות השבוע להתעוררות תשובה כראוי ולהתנהג בענווה ושפלות ובזיכרון יראת ה' ונוראות כבודו יתברך. לעת ערב יהיה אור במסכת תענית (דף כט ,א) מבארים חז"ל את סדר המאורעות הקשים שאירעו בחודש מנחם-אב ,בו נפל בית קדשנו ותפארתנו ביד האויבים ,וכך שנו רבותינו בתוספתא" :בשבעה בחודש כבשו גוים את ההיכל ...והיו מקרקרין בו שביעי שמיני ותשיעי עד שפנה יום ,וכן הוא אומר (ירמיה ו ,ד) :אוֹי ָלנ ּו ִּכי ָפנָה ַה ּיוֹםִּ ,כי י ִּנָט ּו ִצ ְל ֵלי ָע ֶרב .לעיתותי ערב הציתו בו את האור – והיה דולק והולך כל היום כולו – עד סוף עשירי". בעקבות כך שואל מהרח"ו (בשער הכוונות 'ענין תשעה באב')" :מה שנהגו ביום תשעה-באב במנחה לומר פסוקים של נחמות וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה ,ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום תשעה-באב ונשרף בעת המנחה ,וכפי זה היה ראוי להחמיר במנחה יותר מבשחר". ומבאר מהרח"ו" :אבל הענין יובן במה שדרשו בגמרא (ראה מסכת קידושין דף לא ,ב) על פסוק (תהלים עט ,א)ִ :מזְ מוֹר ַח ָל ֶת ָך וכו' ,והקשו' :מזמור' -קינה ְל ָא ָסף ֱאל ִֹקים ָּבא ּו גוֹיִם ְּבנ ֲ מיבעי ליה? ותירצו ,כי בתחילה התחילו האויבים להרוג את בני ישראל ואז חשבו ישראל שלא יהיה חס ושלום תקומה למפלתם ,ויכלו חס ושלום בחרב האויבים ,ובראותם שהציתו אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחה ,אז אמרו מזמור ושמחו שמחה גדולה וקבלו נחמה ,כי אם חס ושלום לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים – לא היתה תקומה ל'שונאי ישראל' ,וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ד ,יד על הפסוק)ִּ :כ ָּלה ה' ֶאת ֲח ָמתוֹ – ַו ּי ֶַּצת ֵאׁש ְּב ִצ ּיוֹן .ונמצא ,כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל ,אז אמרו ישראל מזמור וקבלו נחמה על צרתם ,אם כן המנהג הנזכר הוא טוב ונכון". עוד כותב שם מהרח"ו" :ונראה לעניות דעתי ,ששמעתי גם כן ממורי [האר"י] ז"ל טעם אחר ,והוא כי אז במנחת תשעה באב נולד המשיח הנקרא "מנחם" ,כנזכר במדרש איכה רבתי (פרשה א ,סימן נא)". נקודה נפלאה זו ,שדווקא ברגעים הקשים ביותר – צומחת מהלכותיו המיוחדות גאולתן של ישראל ,נדרשת היטב באחת ִ של מוהרנ"ת ,הלכות "ראשית הגז" הלכה ד' ,בה מגלה רבי נתן פלאות על הקשר ההדוק של תשעה באב – המסמל את תכלית הירידה ,עם עצתו המפורסמת של רבינו "אזמרה לאלוקי בעודי" ,זו המצמיחה את האור ושיא העליה – מתוך לועו של החושך והירידה התלולה. "ועל כן אז בתשעה באב הוא בחינת לידת משיח ,דהיינו שמתחיל להתנוצץ אור של משיח – כי עיקר הגאולה של משיח יהיה על ידי זה ,על ידי שהוא ישיג בחינת ריבוי החסדים הנפלאים של בחינת 'עתיק' ( -הבחינה הגבוהה ביותר ,שם מתגלים הרחמים האינסופיים של הקב"ה) להסתכל רק על הנקודות טובות שמוצאים בישראל" (הלכות ראשית הגז שם). אכן ,זוהי מטרת האבל והקינות להצמיח מתוכנו געגועים עזים לעולם אחר ,עולם של תיקון ,עולם בו יתגלה יפיה ועוצמתה של כל נקודה טובה ,מזערית ככל שתהיה ,עולם בו נחוש בצורה הכי וודאית כי הקב"ה "קונה הכל" ...אין צעקה שהולכת לאיבוד! אין רצון טוב שהולך לאיבוד! "כי בעקבות משיחא ,בסוף הקץ ,אז תתגבר חס ושלום הסטרא אחרא כידוע ,ואז יהיה גודל הבירור והצירוף ,כמו שכתוב (דניאל יב ,י) :י ְִת ָּב ְרר ּו ְוי ְִת ַל ְּבנ ּו ְוי ִָּצ ְרפ ּו ַר ִּבים ו ְִה ְר ִׁשיע ּו ְר ָׁש ִעים וכו' ,ואז יהיה עיקר התיקון על ידי "מצדיקי הרבים", היינו על ידי הצדיקים שידונו את הכל לכף זכות ,וימצאו נקודות טובות אפילו בהפחותים מאד מאד ,שזהו עיקר עבודת הצדיקים ,ועל ידי זה דייקא יבא משיח במהרה בימינו, כי זה בחינת משיח וכו' .וזהו (דניאל שם ,ג) :ו ְַה ַּמ ְשׂ ִּכ ִילים ָעד ,כי יקי ָה ַר ִּבים ַּכ ּכו ָֹכ ִבים ְלעו ָֹלם ו ֶ יע ו ַּמ ְצ ִּד ֵ יַזְ ִהיר ּו ְּכז ַֹהר ָה ָר ִק ַ עיקר התיקון והגאולה בקץ האחרון יהיה על ידי בחינה זו, על ידי בחינת הנקודות טובות ,שהם בחינת כוכבים" ('לקוטי הלכות' השכמת הבוקר ה"א ,יב). עבודה שבלב מאת הרה"ג ר' שמעון אנשין שליט"א -מו"צ דביהכנ"ס נחלת חן מאת אחד ממשפיעי אנ"ש לבקשת רבים הצמאים לזכות להתעורר לתפילה בכוונה נמשיך לדבר בנושא התפילה: בפנימיות הנפש ,כל בחור בוודאי רוצה מאוד לזכות להתפלל בהתלהבות ,להתגבר לדעת לפני מי הוא עומד, להאמין באמונה שלימה שהשי"ת עומד ושומע תפילתו ,שעל ידי זה זוכה שרוח קדושה והתעלות תלווה אותו כל היום ויהיה לו אמונה חזקה ושלימה כראוי. וצריך לדעת שכמו שהתפילה בהתלהבות היא תוצאה של אמונה יוקדת בלב ,כמו כן להיפך ,תפילה מביאה לאמונה חזקה. דהיינו ,כשבחור שלא זכה להתעוררות הלב ,משקיע כוחותיו בתפילה כפי מה שיש בכוחו לעשות ,עומד במקום קבוע בלי להסתובב ,עיניו בתוך הסידור וליבו לשמיים ,מסיח דעת מכל דבר אחר ואינו מסתכל במה שיכול לבלבל אותו ,אלא מנסה לזכור שעומד הוא לפני ה' ,ואומר בתמימות תיבה אחר תיבה ומכוון משמעות מה שמוציא בפיו ,על ידי זה בעצמו מתחזקת אצלו האמונה בהשי"ת ,עד שיכול לבוא מזה בעצמו להתלהבות גדולה מאוד לעבודת ה'. הבה ונראה מה כותב מוהרנ"ת לבנו במכתבים בספר 'עלים לתרופה' ,כמה וכמה פעמים חוזר ומבקש ממנו שיראה להתפלל בכוונה לשים כוחותיו למה שמוציא בפיו ,ודורש ממנו שיאמר כמה פרקי תהלים בכל יום בכוונה גדולה ,אשר זה עיקר מה שכל בחור צריך לדרוש מעצמו ,וזהו העצה איך להיות יהודי כשר שמוחו וליבו דבוקים בהשי"ת. רבינו הק' אמר שעיקר עסקו הוא תפילה ולכן חולקים עליו ,וכמו שאמרו חז"ל על התפילה שהיא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בו .ולכן אנו המשתוקקים להתקרב לדרך רבינו ז"ל בוודאי ראוי שלא נזלזל בתפילה אלא נכניס כל כוחותינו בריכוז התפילה. ר' לוי יצחק היה אומר שעל אף שצריך לעסוק הרבה בתורה ובשאר ענייני עבודת ה' ,בכל זאת רבינו אמר שעיקר עניינו הוא תפילה ,כי כמו שהסנדלר מכונה בשם 'סנדלר' מחמת שזהו מקצועו אפילו שלמעשה עושה הוא עוד הרבה דברים אחרים במשך היום ,כך צריכים אנו להכניס כוחותינו בתפילה ובאמירת תהילים ושאר תפילות ,עד שנקרא בשם 'בעלי תפילה' ,אשר רק כך נוכל להלהיב את הלב להיות דבוקים בה' ולעסוק בתורה לשמה. ובוודאי שעל דבר זה צריך הרבה עצות והתחזקות ,שהרי יש בזה הרבה נפילות ,כי לא בקל אפשר להכניס הכוחות בתפילה .אך אדרבה מתוך זה שאדם רוצה לזכות לחזק אצלו את האמונה שהשי"ת שומע תפילתו ולבוא לכמה ידיעות בדרכי עבודת ה' ,על ידי זה בעצמו יבוא ללמוד ולחפש כראוי בספרי רבינו להבין מה שיאיר בליבו דרכי ההתקרבות. אך יש לזכור כלל גדול ,שאף שעיקר התפילה הוא כאשר הלב מלא בדביקות בה' ,שאז מוציא כל תיבה ותיבה בהתלהבות הלב בהרגשת תענוג ונעימות כזה שאין יכול להיפרד מהתיבה (כמובא בליקוטי מוהר"ן סימן ס"ה) ,בכל זאת עבודת התפילה היא גם כאשר אין התעוררות ולב. שכאשר רואה שאין לו התלהבות הלב כדבעי ,אזי עיקר עצתו ,להכניס המחשבה בפשטות לתוך תיבות התפילה ,לדבר הדיבור באמת לפי מצבו באותו עת ,לא לחשוב ולהתבלבל מהרצון שהיה רוצה להתלהב, וכמו שרבינו אמר (לקו"ת סי' צ"ה) שלא יצפה לבכי באמצע התפילה ,כי זה הוא מחשבה זרה. והעיקר שידע ,שעליו לעשות את שלו" ,להתחיל דיבורי התפילה בפשיטות גמור ,אדון עולם אשר מלך וכו', ויטה אזנו מה שהוא אומר ויצמצם את מחשבתו מאוד שלא תתפזר מחשבתו לחוץ ,רק שתהיה כל מחשבתו בתוך דיבורי התפילה ויתפלל כך בסדר בפשיטות גמור אפילו בלי התעוררות וחיות והתלהבות ,וילך כך בתפילתו כמה וכמה מילות או דפין עד שבתוך כך יעזרו ה' ברחמיו להתעוררות" (שיחות הר"ן ע"ה). גם צריך לזכור שיחת רבינו ז"ל 'שאי אפשר להתפלל כל התפילה בכוונה כראוי ,רק כל אחד ואחד אינו מתפלל כי אם קצת מהתפילה בכוונה וכו' ,על כן אל יפול לב אדם בראותו שזכה להתפלל קצת בכוונה איזה חלק מהתפילה ופתאום נפסק ואינו יכול עוד להתפלל כראוי בשום אופן ,כי זה מוכרח וכו' כי זה כלל גדול שאסור ליפול בדעתו בשום אופן אפילו אם יעבור עליו מה' (שם). והכלל ,שצריכים אנו מאוד לזכור כמה הזהירנו רבינו להתאמץ בתפילה בכוונה ,לקשר הדיבור למחשבה. ואם קשה ,נתעורר על כל פנים לכבד את התפילה" ,כי התפילה היא גבוה מאוד ובני אדם מזלזלין בה, וכשעומדים להתפלל חפצים לפטור התפילה מעליהם" (ליקו"ת סימן א') .הרי שכדבר ראשון עלינו לעורר את עצמנו בכל פעם מחדש' :תפילה זו הוא עיקר עבודתי היום'! ולא להתייאש ולזלזל באותה תפילה ולצפות לסיומה ,אפילו שלמעשה עכשיו אין חשק והתלהבות הלב. לפחות לכבד ולהעריך ,ולהכין הנפש בהבנה שכאן נמצא עיקר החיים שלנו ,ושבוודאי יש לנו שייכות לתפילה .וכמה שנתעורר לידיעה זו ,כך נחפש העצות בספרי רבינו ,כי יש עצה לכל תפילה ומצב. לתרומות והנצחות בטל'0573182246: לעילוי נשמת ציון מאיר בן זוהרה אברהם יוסף בן קריינדל להצלחה וישועה נחמן בן לאה לזווג הגון בקרוב הלב המעוניינים להצטרף אל רשימת המנויים לקבלת העלון בדוא"ל ,נא שלחו אלינו את כתובתכם לכתובת[email protected] : לקבלת אינפורמציה כללית ה ל ב אנא צרו עימנו קשר מרכז חסידי רסלב ב [email protected] - האם אפשר להשתמש עם 'כספי מעשר' לצורך הנסיעה לרבינו הק' באומן? א] כללי ההלכה השייכים לזה: [א] מעיקר הדין כספי מעשר מיועדים רק לעניים בלבד .וי"א שהוא הדין לתלמידי חכמים .אבל לשאר צרכי מצוה -דעת רוב הפוסקים שאי אפשר להשתמש בהם .אמנם למעשה כבר נהגו להשתמש בהם גם לשאר צרכי מצוה ,ויש להם על מה לסמוך בזה .אמנם המפריש 'חומש' מרווחיו ,לכל הדעות יכול להשתמש עם חצי מהחומש לצרכי מצוה. [ב] ברם ,השימוש עם כספי מעשר ל'צרכי מצוה' מוגבל לכמה תנאים( :א) שלא תהיה המצוה 'דבר שבחובה' .והיינו אם חובה עליו לקיים מצוה זו -אין לממן את המצוה מכספי מעשר, כיון 'שאין אדם פורע חובו מן המעשר' .וההגדרה של 'דבר שבחובה' ,אינו צריכה להיות כחובת אכילת מצה והנחת תפילין וכדומה ,אלא כל דבר 'שקבל עליו כחובה' ,גם הוא בכלל האמור שאי אפשר לקחת לזה ממעשר .וכמו כן כל דבר שבלאו הכי היה עושה מצוה זו ,משמעות הפוסקים הוא שגם באופן כזה נחשב כדבר שבחובה( .ב) אף אם אין המצוה חובה עליו ,אלא שהתחייב כבר לזה – אי אפשר להשתמש לזה ממעשר( .ג) אמנם כשאין המצוה חובה עליו ולא התחייב לזה – יכול להשתמש עם כספי מעשר ,רק בתנאי שלפני שהתחייב לתת או לקנות המצוה ,החליט שיקח לזה מכספי מעשר .אבל לאחר כך אינו יכול לקחת ממעשר( .ד) בנוסף לזה ,צריך שיהיו כספי המעשר עדיין בלתי מופרשים לצורך עניים ,אבל כאשר הם מופרשים לעניים ,לא תועיל מחשבתו לקחת מהם לצורך המצוה. ב] ולעניננו: הנסיעה לרבינו לר"ה ,בודאי מצוה גדולה היא ,ואפשר לממן אותה מכספי מעשר ,ומאידך אם נאמר שהיא 'דבר שבחובה', הרי כאמור אז אי אפשר להוציא מכספי מעשר בשבילה .וכיון שכן ,ההכרעה נתונה לכל אחד להחליט אם הנסיעה לר"ה נחשבת אצלו כדבר שבחובה או לא! אך כל זה בתנאי שתהיה החלטתו בלי הערמה כלל ,והיינו שמצד אחד יטען שצריך למסור את נפשו לנסוע לר"ה לאומן וכו' ,ומצד שני ברצונו להשתמש עם כספי המעשר ,יאמר שאין זה חובה כל כך ,והרי היא כדבר מצוה גרידא .זאת ועוד ,שי"א [שו"ת נטע שורק יו"ד סימן צד] שההולך לרבו על מנת לקבל ממנו יראת שמים ,נחשב לעולם כדבר שבחובה .מה גם כאמור לעיל ,שכל דבר שבלאו הכי היה עושהו ,נחשב דבר שבחובה. ג] ולמעשה: [א] לפי האמור ,וכן לפי המקובל אצל אנ"ש -הרי זה דבר שבחובה ,וקשה להתיר בדרך כלל לממן הנסיעה מכספי מעשר. [ב] למי שנחשב אצלו כ'מצוה בעלמא' ואינו דבר שבחובה, עדיין חייב להזהר בתנאים האמורים לעיל( :א) לפני קניית הכרטיס יתנה שיקח את הכסף לזה ממעשר( .ב) לא יהיה הכסף מכספי מעשר מופרשים לעניים ,אלא מאלו שעדיין לא הפרישם( .ג) י"א [שו"ת להורות נתן ח"א סימן מד-מה] שמותר להוציא לזה רק כנסיעה הזולה ביותר .ולענ"ד שאם הייקור נובע מחמת שמרויח שנשאר כמה ימים בביתו ,שאז אם הסיבה לזה הוא ביטול תורה וכדומה ,תו הוי גם זה כהוצאה לדבר מצוה .מה שאין כן כשעושה זאת בגלל נוחיות גרידא ,אין היתר להפסיד חשבון המעשר בעבורו( .ד) מה שמוציא עבור השינה והאוכל, גם לזה יכול לקחת ממעשר .אמנם יכול לקחת ממעשר רק את ֶתר שעולה לו על מה שהיה אוכל בביתו ,כי הרי מה שהיה הי ֶ עולה לו בביתו בלאו הכי היה מוציא מכספו. ד] מימון הנסיעה לילדיו: אין זה בסמכותי להכריע אם הוא דבר שבחובה או לאו .אמנם אף אם נאמר שהוא דבר שבחובה ,גם בזה צריך שתהיה מטרת הבאתם לאומן כולו לה' ,ולא לשם הקלת עול הבית .ומאידך אם נאמר שאין זה חובה ,הרי אם מטרתו כדי שיהיו תחת השגחתו, אם כן י"ל ששוב הרי היא דבר שבחובה לחנכם. גיליונות פרשת השבוע להורדה www.ladaat.net/gilionot.php
© Copyright 2024