‫קיבוץ אמתי שיקוף תהליכים אפריל ‪2014‬‬ ‫איילה‬ ‫יונה וולך‬ ‫בנקיק נסתר בצוקים‬ ‫איילה שותה מים‬ ‫מה לי ולה‬ ‫אלא צוקי ליבי‪,‬‬ ‫אלא מעיין חיי‬ ‫אלא נסתר‬ ‫איילה‬ ‫מה לי ולה‬ ‫אלא אהבתי‬ ‫הצל שלי ואני יצאנו לדרך‬ ‫השמש עמדה כך בערך‬ ‫פעם אני מוביל‬ ‫ופעם צל על השביל‬ ‫עננים התכנסו בשמיים‬ ‫התחילו לרדת טיפות מים‬ ‫צילי התכנס בתוכי‬ ‫המשכתי לבדי בדרכי‬ ‫הרוח טלטל‬ ‫הפחד טפטף וחלחל‬ ‫צילי בתוכי מרעיד‬ ‫מפחיד יותר מתמיד‬ ‫הוא שואל לאן אתה לוקח‬ ‫אני משיב לאן אתה בורח‬ ‫למה תמיד קירות מוגנים‬ ‫למה צל כשאור בפנים‬ ‫בוא נעוף רחוק‬ ‫אתה תהיה לי כנפיים‬ ‫אל חיבור דמיוני‬ ‫שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי‬ ‫בוא נקפוץ‪ ,‬נמריא‪ ,‬נעוף‬ ‫אל קשר הצל והגוף‬ ‫די להמשיך לברוח‬ ‫אל מה שתמיד רצינו לשכוח‬ ‫לשכוח את דלתות הבלבול‬ ‫את הילד שמציץ דרך חור‬ ‫המנעול‬ ‫בוא נעבור את הגבול‬ ‫אל החופש שהיה כבול‬ ‫ורק מנגינות מזכירות‬ ‫שבחוץ אפשר להיות‬ ‫משוחרר מכל פחד‬ ‫רק כשהצל ואני ביחד‬ ‫בוא נעוף רחוק ‪...‬‬ ‫הפחד העמוק ביותר שלנו הוא‬ ‫לא שמא אנו חלשים מדי‪.‬‬ ‫הפחד העמוק ביותר שלנו הוא‬ ‫שאנו בעלי עוצמה שמעל לכל‬ ‫שיעור‪.‬‬ ‫זה האור שבנו‪ ,‬לא האפלה‬ ‫שבתוכנו‪ ,‬שמפחיד אותנו יותר‬ ‫מכל‪.‬‬ ‫אנחנו שואלים את עצמנו‬ ‫איזה זכות יש לי להיות‬ ‫מוכשר‬ ‫יפיפה‪,‬‬ ‫מבריק‪,‬‬ ‫ואהוב?‬ ‫למען האמת ‪ -‬איזו זכות יש‬ ‫להיות?‬ ‫לא‬ ‫לך‬ ‫אין שום דבר נאור בלהצטמק‬ ‫כדי שאחרים לא ירגישו חוסר‬ ‫בטחון‪.‬‬ ‫ככל שניתן לברק שלנו להאיר‪,‬‬ ‫אנחנו מעניקים בלי מודע‬ ‫רשות לאחרים לעשות כמונו‪.‬‬ ‫ככל שנשתחרר מהפחדים‬ ‫תשחרר‬ ‫נוכחותנו‬ ‫שלנו‪,‬‬ ‫אחרים מפחד‪.‬‬ ‫נלסון מנדלה‬ ‫ֶשר צַ ר ְּמאוֹד‬ ‫כָּ ל הָּ עוֹלָּם כֻּלוֹ ּג ֶ‬ ‫וְּ הָּ עִ ָּקר ֹלא לְּ פַ חַ ד כְּ לָּל!‬ ‫ָארץ‪ ,‬וְ כָּׁל‪-‬‬ ‫ישי‪ .‬וַ יְ כֻּלּו הַ ָּׁשמַ יִּׁ ם וְ הָּׁ ֶ‬ ‫הש ִּׁ‬ ‫ִּׁ‬ ‫יוֹם‬ ‫ְצבָּׁ ָאם‪ .‬וַ יְ כַל אֱ להים בַ ּיוֹם הַ ְשבִּׁ יעִּׁ י‪ְ ,‬מלַאכְ ּת ֹו‬ ‫אֲ ֶשר עָּׁ ָּׁשה; וַיִ ְּשבֹת בַ ּיוֹם הַ ְשבִּׁ יעִּׁ י‪ִּׁ ,‬מכָּׁל‪-‬‬ ‫עָּׁ ָּׁשה‪.‬‬ ‫אֲ ֶשר‬ ‫ְמלַאכְ ּת ֹו‬ ‫וַ יְ בָּׁ ֶרְך אֱ ֹלהים אֶ ת‪-‬יוֹם הַ ְשבִּׁ יעִּׁ י‪ ,‬וַ יְ ַק ֵּדש אֹתוֹ‪:‬‬ ‫כִּׁ י ב ֹו ָּשבַ ת ִּׁמכָּׁל‪ְ -‬מלַאכְ ּתוֹ‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬בָּׁ ָּׁרא אֱ ֹלהים‬ ‫ַלעֲשוֹת‪ .‬סַ בְ ִּׁרי מָּׁ ָּׁרנַן‪ .‬בָּׁ רּוְך אַ ָּּׁתה ה' אֱ ֹלהֵּ ינּו‬ ‫מֶ לְֶך הָּׁ ע ֹולָּׁם‪ ,‬בו ֵֹּרא פְ ִּׁרי הַ גֶפֶ ן‪.‬‬ ‫בָּׁ רּוְך אַ ָּּׁתה ה' אֱ ֹלהֵּ ינּו מֶ לְֶך הָּׁ ע ֹולָּׁם‪ ,‬אֲ ֶשר‬ ‫ִּׁק ְד ָּׁשנּו בְ ִּׁמ ְצוֹתָּׁ יו‪ ,‬וְ ָּׁרצָּׁ ה בְ נוֹ‪ ,‬וְּ ַשבְּ ָּת ָּׁק ְדש ֹו‬ ‫נְחילָּׁנּו‪ ,‬זִּׁ כָּׁרוֹן לְ מַ ע ֲֵּשה‬ ‫בְ ַאהֲ בָּׁ ה ּובְ ָּׁרצוֹן ִּׁה ִּׁ‬ ‫אשית‪ ,‬כִּׁ י הּוא יוֹם ְּת ִּׁחילָּׁה לְ ִּׁמ ְק ָּׁר ֵּאי קו ֶֹדש‪,‬‬ ‫בְ ֵּר ִּׁ‬ ‫יציַאת ִּׁמ ְצ ַריִּׁ ם‪ ,‬כִ י בְּ נוֹ בָּ חַ ְּר ָּת וְּ אוֹתָּ נּו‬ ‫זֵּ ֶכר לִּׁ ִּׁ‬ ‫ִק ֶד ְּש ָּת עם ִכֹל הָּ עַ ִמים וְּ ַשבְּ ָּת קודשך בְּ ַאהֲ בָּ ה‬ ‫ּובְּ ָּרצוֹן ִהנְּ חַ לְּ תָּ נּו‪ .‬בָּׁ רּוְך אַ ָּּׁתה ה'‪ִּׁ ,‬מ ְק ַדש‬ ‫הַ ַשבָּׁ ת‪.‬‬ ‫לות אֶ ָּׂשא ֵעינַי אֶ ל הֶ הָּׂ ִׁרים‬ ‫ִׁשיר לַ ַמעֲ ֹ‬ ‫ָּׂבוא ֶעזְ ִׁרי‬ ‫ֵמאַ יִׁן י ֹ‬ ‫עו ֶשה שמים וָּׂ ָּׂא ֶרץ‬ ‫ֶעזְ ִׁרי ֵמ ִׁעם הַ ֵשם ֹ‬ ‫ָּׂ‬ ‫אַ ל י ִֵׁתן לַ מ ֹוט ַרגְ לֶ יך אֶ ל יָּׂנום שומרך‬ ‫ִׁש ָּׂראֵ ל‬ ‫ָּׂשן ש ֹו ֵמר י ְ‬ ‫ִׁהנֵה לֹא יָּׂנום וְ לֹא י ֵ‬ ‫שם ִׁצ ְל ָּׂך ַעל יַד י ְִׁמינֶך‪ָּׂ.‬‬ ‫שם שומרך הַ ֵ‬ ‫הַ ֵ‬ ‫ש ֶמש לֹא י ְַככָּׂ ה וְ י ֵָּׂרחַ ַב ַליְלָּׂ ה‬ ‫ֹיו ָּׂמם הַ ֶ‬ ‫מור אֶ ת נ ְַפ ְש ָּׂך‬ ‫ִׁש ֹ‬ ‫שם ישמרך ִׁמ ָּׂכל ָּׂרע י ְ‬ ‫הַ ֵ‬ ‫ָּׂ‬ ‫ָּׂ‬ ‫בואֲ ך ֵמ ַע ָּׂתה וְ ַעד‬ ‫אתך ו ֹ‬ ‫מור צֵ ְ‬ ‫ִׁש ֹ‬ ‫שם י ְ‬ ‫הַ ֵ‬ ‫עולָּׂ ם‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫אל תחפש רחוק‬ ‫תישאר קרוב‬ ‫כי ככה זה‬ ‫לאהוב את עצמך‬ ‫לא מול המראה‬ ‫תיכנס לתוך‬ ‫כן זה יכול‬ ‫להאיר אותך‬ ‫תסתכל לה בעיניים‬ ‫תישך את השפתיים‬ ‫עד שזה יכאב לך קצת‬ ‫בתוך תוכך היא מחכה‬ ‫שתקפוץ לתוך המים‬ ‫ותפתח את העיניים‬ ‫עד שזה ישרוף לך קצת‬ ‫בתוך תוכך תדע‬ ‫בוא‪ ,‬בוא ותעזור‬ ‫לשפוך טיפה של אור‬ ‫לתוך החור‬ ‫החשוך הזה‬ ‫רק אל‪ ,‬אל תיסע רחוק‬ ‫לא אל תעזוב‬ ‫כי ככה זה לאהוב אותך‬ ‫תסתכל לה בעיניים ‪...‬‬ ‫אתה השחק חייב לרכוש את אומנות‬ ‫ההתבוננות‪ .‬לא משנה אך אתה נראה‪.‬‬ ‫חשוב מה ראית ומה אתה מגלה‪.‬‬ ‫הם יתבוננו בך כדי לראות כמה היטבת‬ ‫להתבונן‪ .‬התרגול שלך חייב להתחיל בין‬ ‫אנשים‪ .‬בית הספר הראשון יהיה מקום‬ ‫העבודה‪ ,‬הבית‪ ,‬האזור שבו אתה גר‪.‬‬ ‫התבונן בכל מה שעיניך רואות‪ .‬התבונן‬ ‫בזרים כאילו היו מוכרים ובאלו שאתה‬ ‫מכיר כאילו היו זרים‪.‬‬ ‫בתפקידכם כשחקנים צריך להפוך‬ ‫אתכם לגששים ולמורים של אומנות‬ ‫גדולה זו‪ .‬אם תכירו את טבעם של בני‬ ‫האדם‪ ,‬ותציגו אותו‪ ,‬תוכלו למד אחרים‬ ‫איך לחיות את חייהם‪ .‬תוכלו להקנות‬ ‫להם את אומנות החיים ביחד‪.‬‬ ‫ברכט‬ ‫שושן‪/‬שי בן‪-‬צור‬ ‫שושן ליבי נפתח‪,‬‬ ‫לך אזמר עבורך‪,‬‬ ‫א‪-‬זמר שושן‪ ,‬ליבי ניפתח – שושן‪.‬‬ ‫ליבי‪ ,‬בי נפתח‪,‬‬ ‫לך אזמר עבורך‪,‬‬ ‫א‪-‬זמר שושן‪ ,‬ליבי ניפתח‬ ‫יהי הכל‬ ‫ברטולד ברכט‬ ‫יטיב עִ מוֹ‪.‬‬ ‫יְּ ִהי הַ כֹל ַשיָּ ְך לְּ כֹל‪ֶ ,‬שיּוכַל לְּ הֵ ִ‬ ‫ישּה הָּ ִאמָּ ִהית‪ ,‬לְּ מַ עַ ן יִ גְּ דַ ל‪.‬‬ ‫הַ יֶ לֶד לְּ ִא ָּ‬ ‫הָּ ֲע ָּגלָּה לְּ עֶ גְּ לוֹן הַ ּטוֹב‪ ,‬לְּ מַ עַ ן יִ נְּ הַ ג בָּ ּה הֵ יטֵ ב‪.‬‬ ‫וְּ הָּ אֲ דָּ מָּ ה‪ ,‬למשקים אוֹתָּ ּה מַ יִ ם‪,‬‬ ‫לְּ מַ עַ ן ִת ֵתן ִפ ְּריָּּה בְּ עִ תוֹ‪.‬‬ ‫בחזי הלמת פעימה אחת‬ ‫ובתוכה שתלת אין סוף מקצבים ‪,‬‬ ‫על מפרש‪ ,‬ריאותיי נושב אתה‪,‬‬ ‫נשימתך ‪ -‬בה מהדהדים‪,‬‬ ‫אין סוף ניגונים ‪.‬‬ ‫איך אוכל להמשיך לישון עכשיו‪ ,‬כשאתה בחוץ רוקד?‬ ‫יצאתי מביתי לרקוד איתך‪,‬‬ ‫ולהיות לקולך עד‬ ‫לקולך הד‪.‬‬ ‫הציפורים שרות כל בוקר‪,‬‬ ‫שמך‪.‬‬ ‫השמש נושקת‬ ‫לאדמה‪,‬‬ ‫ואני ‪ -‬אני חולם‬ ‫ברוך אתה ה' המוציא‬ ‫לחם מן הארץ‪.‬‬ ‫נברך על הלחם כסמל‬ ‫ליצירת‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫עמל כפיו ומעשה ידיו‪,‬‬ ‫כי לו הבחירה בין טוב‬ ‫לרע – ויבחר‬ ‫בטוב!‬