קבלת שבת מתוך סמינר קיבוץ אמתי

‫קיבוץ אמתי שיקוף תהליכים אפריל ‪2014‬‬
‫איילה‬
‫יונה וולך‬
‫בנקיק נסתר בצוקים‬
‫איילה שותה מים‬
‫מה לי ולה‬
‫אלא צוקי ליבי‪,‬‬
‫אלא מעיין חיי‬
‫אלא נסתר‬
‫איילה‬
‫מה לי ולה‬
‫אלא אהבתי‬
‫הצל שלי ואני יצאנו לדרך‬
‫השמש עמדה כך בערך‬
‫פעם אני מוביל‬
‫ופעם צל על השביל‬
‫עננים התכנסו בשמיים‬
‫התחילו לרדת טיפות מים‬
‫צילי התכנס בתוכי‬
‫המשכתי לבדי בדרכי‬
‫הרוח טלטל‬
‫הפחד טפטף וחלחל‬
‫צילי בתוכי מרעיד‬
‫מפחיד יותר מתמיד‬
‫הוא שואל לאן אתה לוקח‬
‫אני משיב לאן אתה בורח‬
‫למה תמיד קירות מוגנים‬
‫למה צל כשאור בפנים‬
‫בוא נעוף רחוק‬
‫אתה תהיה לי כנפיים‬
‫אל חיבור דמיוני‬
‫שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי‬
‫בוא נקפוץ‪ ,‬נמריא‪ ,‬נעוף‬
‫אל קשר הצל והגוף‬
‫די להמשיך לברוח‬
‫אל מה שתמיד רצינו לשכוח‬
‫לשכוח את דלתות הבלבול‬
‫את הילד שמציץ דרך חור‬
‫המנעול‬
‫בוא נעבור את הגבול‬
‫אל החופש שהיה כבול‬
‫ורק מנגינות מזכירות‬
‫שבחוץ אפשר להיות‬
‫משוחרר מכל פחד‬
‫רק כשהצל ואני ביחד‬
‫בוא נעוף רחוק ‪...‬‬
‫הפחד העמוק ביותר שלנו הוא‬
‫לא שמא אנו חלשים מדי‪.‬‬
‫הפחד העמוק ביותר שלנו הוא‬
‫שאנו בעלי עוצמה שמעל לכל‬
‫שיעור‪.‬‬
‫זה האור שבנו‪ ,‬לא האפלה‬
‫שבתוכנו‪ ,‬שמפחיד אותנו יותר‬
‫מכל‪.‬‬
‫אנחנו שואלים את עצמנו‬
‫איזה זכות יש לי להיות‬
‫מוכשר‬
‫יפיפה‪,‬‬
‫מבריק‪,‬‬
‫ואהוב?‬
‫למען האמת ‪ -‬איזו זכות יש‬
‫להיות?‬
‫לא‬
‫לך‬
‫אין שום דבר נאור בלהצטמק‬
‫כדי שאחרים לא ירגישו חוסר‬
‫בטחון‪.‬‬
‫ככל שניתן לברק שלנו להאיר‪,‬‬
‫אנחנו מעניקים בלי מודע‬
‫רשות לאחרים לעשות כמונו‪.‬‬
‫ככל שנשתחרר מהפחדים‬
‫תשחרר‬
‫נוכחותנו‬
‫שלנו‪,‬‬
‫אחרים מפחד‪.‬‬
‫נלסון מנדלה‬
‫ֶשר צַ ר ְּמאוֹד‬
‫כָּ ל הָּ עוֹלָּם כֻּלוֹ ּג ֶ‬
‫וְּ הָּ עִ ָּקר ֹלא לְּ פַ חַ ד כְּ לָּל!‬
‫ָארץ‪ ,‬וְ כָּׁל‪-‬‬
‫ישי‪ .‬וַ יְ כֻּלּו הַ ָּׁשמַ יִּׁ ם וְ הָּׁ ֶ‬
‫הש ִּׁ‬
‫ִּׁ‬
‫יוֹם‬
‫ְצבָּׁ ָאם‪ .‬וַ יְ כַל אֱ להים בַ ּיוֹם הַ ְשבִּׁ יעִּׁ י‪ְ ,‬מלַאכְ ּת ֹו‬
‫אֲ ֶשר עָּׁ ָּׁשה; וַיִ ְּשבֹת בַ ּיוֹם הַ ְשבִּׁ יעִּׁ י‪ִּׁ ,‬מכָּׁל‪-‬‬
‫עָּׁ ָּׁשה‪.‬‬
‫אֲ ֶשר‬
‫ְמלַאכְ ּת ֹו‬
‫וַ יְ בָּׁ ֶרְך אֱ ֹלהים אֶ ת‪-‬יוֹם הַ ְשבִּׁ יעִּׁ י‪ ,‬וַ יְ ַק ֵּדש אֹתוֹ‪:‬‬
‫כִּׁ י ב ֹו ָּשבַ ת ִּׁמכָּׁל‪ְ -‬מלַאכְ ּתוֹ‪ ,‬אֲ ֶשר‪-‬בָּׁ ָּׁרא אֱ ֹלהים‬
‫ַלעֲשוֹת‪ .‬סַ בְ ִּׁרי מָּׁ ָּׁרנַן‪ .‬בָּׁ רּוְך אַ ָּּׁתה ה' אֱ ֹלהֵּ ינּו‬
‫מֶ לְֶך הָּׁ ע ֹולָּׁם‪ ,‬בו ֵֹּרא פְ ִּׁרי הַ גֶפֶ ן‪.‬‬
‫בָּׁ רּוְך אַ ָּּׁתה ה' אֱ ֹלהֵּ ינּו מֶ לְֶך הָּׁ ע ֹולָּׁם‪ ,‬אֲ ֶשר‬
‫ִּׁק ְד ָּׁשנּו בְ ִּׁמ ְצוֹתָּׁ יו‪ ,‬וְ ָּׁרצָּׁ ה בְ נוֹ‪ ,‬וְּ ַשבְּ ָּת ָּׁק ְדש ֹו‬
‫נְחילָּׁנּו‪ ,‬זִּׁ כָּׁרוֹן לְ מַ ע ֲֵּשה‬
‫בְ ַאהֲ בָּׁ ה ּובְ ָּׁרצוֹן ִּׁה ִּׁ‬
‫אשית‪ ,‬כִּׁ י הּוא יוֹם ְּת ִּׁחילָּׁה לְ ִּׁמ ְק ָּׁר ֵּאי קו ֶֹדש‪,‬‬
‫בְ ֵּר ִּׁ‬
‫יציַאת ִּׁמ ְצ ַריִּׁ ם‪ ,‬כִ י בְּ נוֹ בָּ חַ ְּר ָּת וְּ אוֹתָּ נּו‬
‫זֵּ ֶכר לִּׁ ִּׁ‬
‫ִק ֶד ְּש ָּת עם ִכֹל הָּ עַ ִמים וְּ ַשבְּ ָּת קודשך בְּ ַאהֲ בָּ ה‬
‫ּובְּ ָּרצוֹן ִהנְּ חַ לְּ תָּ נּו‪ .‬בָּׁ רּוְך אַ ָּּׁתה ה'‪ִּׁ ,‬מ ְק ַדש‬
‫הַ ַשבָּׁ ת‪.‬‬
‫לות אֶ ָּׂשא ֵעינַי אֶ ל הֶ הָּׂ ִׁרים‬
‫ִׁשיר לַ ַמעֲ ֹ‬
‫ָּׂבוא ֶעזְ ִׁרי‬
‫ֵמאַ יִׁן י ֹ‬
‫עו ֶשה שמים וָּׂ ָּׂא ֶרץ‬
‫ֶעזְ ִׁרי ֵמ ִׁעם הַ ֵשם ֹ‬
‫ָּׂ‬
‫אַ ל י ִֵׁתן לַ מ ֹוט ַרגְ לֶ יך אֶ ל יָּׂנום שומרך‬
‫ִׁש ָּׂראֵ ל‬
‫ָּׂשן ש ֹו ֵמר י ְ‬
‫ִׁהנֵה לֹא יָּׂנום וְ לֹא י ֵ‬
‫שם ִׁצ ְל ָּׂך ַעל יַד י ְִׁמינֶך‪ָּׂ.‬‬
‫שם שומרך הַ ֵ‬
‫הַ ֵ‬
‫ש ֶמש לֹא י ְַככָּׂ ה וְ י ֵָּׂרחַ ַב ַליְלָּׂ ה‬
‫ֹיו ָּׂמם הַ ֶ‬
‫מור אֶ ת נ ְַפ ְש ָּׂך‬
‫ִׁש ֹ‬
‫שם ישמרך ִׁמ ָּׂכל ָּׂרע י ְ‬
‫הַ ֵ‬
‫ָּׂ‬
‫ָּׂ‬
‫בואֲ ך ֵמ ַע ָּׂתה וְ ַעד‬
‫אתך ו ֹ‬
‫מור צֵ ְ‬
‫ִׁש ֹ‬
‫שם י ְ‬
‫הַ ֵ‬
‫עולָּׂ ם‪.‬‬
‫ֹ‬
‫אל תחפש רחוק‬
‫תישאר קרוב‬
‫כי ככה זה‬
‫לאהוב את עצמך‬
‫לא מול המראה‬
‫תיכנס לתוך‬
‫כן זה יכול‬
‫להאיר אותך‬
‫תסתכל לה בעיניים‬
‫תישך את השפתיים‬
‫עד שזה יכאב לך קצת‬
‫בתוך תוכך היא מחכה‬
‫שתקפוץ לתוך המים‬
‫ותפתח את העיניים‬
‫עד שזה ישרוף לך קצת‬
‫בתוך תוכך תדע‬
‫בוא‪ ,‬בוא ותעזור‬
‫לשפוך טיפה של אור‬
‫לתוך החור‬
‫החשוך הזה‬
‫רק אל‪ ,‬אל תיסע רחוק‬
‫לא אל תעזוב‬
‫כי ככה זה לאהוב אותך‬
‫תסתכל לה בעיניים ‪...‬‬
‫אתה השחק חייב לרכוש את אומנות‬
‫ההתבוננות‪ .‬לא משנה אך אתה נראה‪.‬‬
‫חשוב מה ראית ומה אתה מגלה‪.‬‬
‫הם יתבוננו בך כדי לראות כמה היטבת‬
‫להתבונן‪ .‬התרגול שלך חייב להתחיל בין‬
‫אנשים‪ .‬בית הספר הראשון יהיה מקום‬
‫העבודה‪ ,‬הבית‪ ,‬האזור שבו אתה גר‪.‬‬
‫התבונן בכל מה שעיניך רואות‪ .‬התבונן‬
‫בזרים כאילו היו מוכרים ובאלו שאתה‬
‫מכיר כאילו היו זרים‪.‬‬
‫בתפקידכם כשחקנים צריך להפוך‬
‫אתכם לגששים ולמורים של אומנות‬
‫גדולה זו‪ .‬אם תכירו את טבעם של בני‬
‫האדם‪ ,‬ותציגו אותו‪ ,‬תוכלו למד אחרים‬
‫איך לחיות את חייהם‪ .‬תוכלו להקנות‬
‫להם את אומנות החיים ביחד‪.‬‬
‫ברכט‬
‫שושן‪/‬שי בן‪-‬צור‬
‫שושן ליבי נפתח‪,‬‬
‫לך אזמר עבורך‪,‬‬
‫א‪-‬זמר שושן‪ ,‬ליבי ניפתח – שושן‪.‬‬
‫ליבי‪ ,‬בי נפתח‪,‬‬
‫לך אזמר עבורך‪,‬‬
‫א‪-‬זמר שושן‪ ,‬ליבי ניפתח‬
‫יהי הכל‬
‫ברטולד ברכט‬
‫יטיב עִ מוֹ‪.‬‬
‫יְּ ִהי הַ כֹל ַשיָּ ְך לְּ כֹל‪ֶ ,‬שיּוכַל לְּ הֵ ִ‬
‫ישּה הָּ ִאמָּ ִהית‪ ,‬לְּ מַ עַ ן יִ גְּ דַ ל‪.‬‬
‫הַ יֶ לֶד לְּ ִא ָּ‬
‫הָּ ֲע ָּגלָּה לְּ עֶ גְּ לוֹן הַ ּטוֹב‪ ,‬לְּ מַ עַ ן יִ נְּ הַ ג בָּ ּה הֵ יטֵ ב‪.‬‬
‫וְּ הָּ אֲ דָּ מָּ ה‪ ,‬למשקים אוֹתָּ ּה מַ יִ ם‪,‬‬
‫לְּ מַ עַ ן ִת ֵתן ִפ ְּריָּּה בְּ עִ תוֹ‪.‬‬
‫בחזי הלמת פעימה אחת‬
‫ובתוכה שתלת אין סוף מקצבים ‪,‬‬
‫על מפרש‪ ,‬ריאותיי נושב אתה‪,‬‬
‫נשימתך ‪ -‬בה מהדהדים‪,‬‬
‫אין סוף ניגונים ‪.‬‬
‫איך אוכל להמשיך לישון עכשיו‪ ,‬כשאתה בחוץ רוקד?‬
‫יצאתי מביתי לרקוד איתך‪,‬‬
‫ולהיות לקולך עד‬
‫לקולך הד‪.‬‬
‫הציפורים שרות כל בוקר‪,‬‬
‫שמך‪.‬‬
‫השמש נושקת‬
‫לאדמה‪,‬‬
‫ואני ‪ -‬אני חולם‬
‫ברוך אתה ה' המוציא‬
‫לחם מן הארץ‪.‬‬
‫נברך על הלחם כסמל‬
‫ליצירת‬
‫האדם‪,‬‬
‫עמל כפיו ומעשה ידיו‪,‬‬
‫כי לו הבחירה בין טוב‬
‫לרע – ויבחר‬
‫בטוב!‬