ראשי פרקים לעבודה על ברלין אלכסנדרפלאץ של אלפרד דבלין - People

‫‪01.02.211.‬‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תכנית "אמירים"‬
‫עבודה סמינריונית בקורס "ספרות מופת‪ :‬המערב ב'"‬
‫מרצה‪ :‬פרופ' רות פיין‬
‫מגיש‪ :‬יבגני ברזק‪ ,‬ת‪.‬ז ‪316341333‬‬
‫תודעה ואורבאניות‬
‫בברלין אלכסנדרפלאץ לאלפרד דבלין‬
‫‪-1-‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫‪ .0‬מבוא‬
‫‪2-6‬‬
‫‪ .2‬חלק ראשון‪ :‬סקירת יחסי הגומלין בין העיר לבין תודעתו של פראנץ ביברקופף‬
‫‪3-21‬‬
‫‪ 2.0‬אסוציאטיביות‬
‫‪3-00‬‬
‫‪ 2.2‬התפיסה הסובייקטיבית של העיר‬
‫‪02-03‬‬
‫‪ 2.3‬תודעה ותנועה‬
‫‪04-21‬‬
‫‪ .3‬חלק שני‪ :‬דיון‬
‫‪20-26‬‬
‫‪ .6‬סיכום‬
‫‪23‬‬
‫‪ .3‬ביבליוגרפיה‬
‫‪24‬‬
‫‪-2-‬‬
‫מבוא‬
‫במוקד עבודה זו עומד הרומן האורבאני של אלפרד דבלין ברלין אלכסנדרפלאץ‪ :‬סיפורו של‬
‫פראנץ ביברקופף‪ .1‬כותרתו של הרומן‪ 2‬מצביעה ישירות על שני ציריו המרכזיים‪ :‬העיר ברלין ודמותו‬
‫של פראנץ ביברקופף‪ .‬משני צירים אלו נגזר גם נושא העבודה העוסק בקשרים בין אורבאניות לתודעה‪.‬‬
‫באופן פרטני יותר‪ ,‬אנסה להאיר מפרספקטיבה ספרותית שלושה היבטים מרכזיים ביחסי הגומלין בין‬
‫אורבאניות לבין ייצוג התודעה של הדמות הראשית ברומן‪ ,‬פראנץ ביברקופף‪ .‬היבטים אלו הם הרצף‬
‫האסוציאטיבי‪ ,‬התפיסה הסובייקטיבית של העיר ותפקיד התנועה העירונית בתודעה‪ .‬לצורך כך‪ ,‬יבחנו‬
‫בחלקה הראשון של העבודה נקודות מפגש טקסטואליות נבחרות בין העיר לבין תודעתו של פראנץ‬
‫ביברקופף‪ .‬סקירת מפגשים אלו תאורגן סביב שלוש התמות המרכזיות של העבודה‪ ,‬תוך התייחסות‬
‫להקשרים נוספים כדוגמת מיקום עלילתי ומאפיינים של הדמות‪ .‬מתוך ניתוח המפגשים‬
‫הטקסטואליים הלוקאליים אנסה בחלקה השני של העבודה לברר שאלות כלליות יותר הנוגעות‬
‫לתודעה ואורבאניות ברומן‪.‬‬
‫הרומן ברלין אלכסנדרפלאץ משופע בתיאורים של העיר ברלין‪ ,‬המהווה הרבה מעבר לזירת‬
‫התרחשות של העלילה‪ .‬על מנת לארגן את המרכיבים העירוניים הרבים והמגוונים בספר‪ ,‬ניתן לפנות‬
‫למסגרת תיאורטית של אורבאניות בסיפורת‪ ,‬אותה מציעה חנה וירת‪-‬נשר בספרה ‪.3City Codes‬‬
‫וירת‪-‬נשר מחלקת את ייצוגי הנוף העירוני לארבע קטגוריות מרכזיות‪ :‬בנוי‪ ,‬אנושי‪ ,‬מילולי וטבעי‬
‫(וירת‪-‬נשר‪ .)00-0. ,‬חלוקה זו היא כללית ורלוונטית לכל רומן המכיל ייצוגים של עיר‪ ,‬כל שכן לברלין‬
‫אלכסנדרפלאץ העוסק באופן מובהק באורבאניות‪ .‬ניתן למצוא ביטויים רבים לכל אחת מהקטגוריות‬
‫המוצעות‪ ,‬אף כי ניכר שייצוגי הסביבה הטבעית בתוך גבולות העיר הכוללים עצים‪ ,‬צמחייה‪ ,‬פארקים‬
‫ופיסות טבע‪ ,‬תופסים בספר מקום משני ביחס לשלוש הקטגוריות האחרות‪.4‬‬
‫הסביבה הבנויה בברלין אלכסנדרפלאץ כוללת בין היתר תיאורים של מבני מגורים על‬
‫חלקיהם השונים‪ ,‬מבנים של מוסדות ציבוריים‪ ,‬עסקים ומפעלים‪ ,‬מקומות בילוי‪ ,‬כלי תחבורה‬
‫‪1‬‬
‫‪Alfred Doeblin, Berlin Alexanderplatz: Die Geschichte von Franz Biberkopf. Muenchen: Deutschen‬‬
‫‪Taschenbuch Verlag, 1974.‬‬
‫הפניות לטקסט זה מסומנות בסוגריים ומציינות את מספרי העמודים הרלוונטיים‪ .‬הפניות למקורות אחרים יצוינו באותו אופן‪,‬‬
‫בתוספת שם המחבר‪.‬‬
‫‪ 2‬כותרתו המקורית של הספר חסרה את החלק השני (‪ )Die Geschichte von Franz Biberkopf‬שהוסף לבקשת העורך של‬
‫דבלין‪ ,‬סמואל פישר‪ .‬לטענת דולנמייר הכותרת המקוצרת נועדה להדגיש את חשיבות העיר ברומן‪.‬‬
‫‪David B. Dollenmayer, “An Urban Montage and Its Significance in Doeblin's Berlin Alexanderplatz", The‬‬
‫‪German Quarterly 53, 1980, p. 317.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪Hana Wirth-Nesher. City Codes: Reading the Modern Urban Novel. Cambridge: Cambridge University‬‬
‫‪Press, 1996.‬‬
‫‪ 4‬להבדל זה יכולות להיות סיבות שונות‪ ,‬ביניהן אופי הנוף העירוני במקומות בהם מתרחשת העלילה כמו גם אופי תפיסת העיר של‬
‫הדמויות ושל המספר‪ .‬המקום הבולט בספר בו מיוצגים יסודות אלו הוא פריינוואלדה‪ ,‬אזור הנמצא מחוץ לברלין‪.‬‬
‫‪-3‬‬‫ורחובות‪ .‬בתוך אלו ישנה חשיבות לאזורים מרכזיים בברלין כדוגמת כיכר אלכסנדר והרחובות‬
‫הסמוכים אליה‪ ,‬ולמרכיבים ספציפיים החשובים לדמויות הראשיות כדוגמת בית הסוהר טגל ממנו‬
‫משתחרר פראנץ‪ .‬מעמד מיוחד ניתן גם למרכיבים חשובים בסיפורת כדוגמת גגות ומרתפים‪ ,‬כמו גם‬
‫ליסודות עם חשיבות סימבולית עבור העלילה כגון בית המטבחיים המרמז על עתידה של מיצי‪ .‬מובן כי‬
‫אלמנט אורבאני נתון יכול לקבלת חשיבות במספר היבטים במקביל‪.‬‬
‫כחלק מהסביבה האנושית (בה אין הכוונה לדמויות הראשיות של הרומן) ניתן למנות את‬
‫ההמון‪ ,‬דרכו מרבה פראנץ ביברקופף לחלוף‪ ,‬עוברי אורח ועשרות רבות של דמויות משנה‪ .‬חלק‬
‫מדמויות אלו‪ ,‬כדוגמת הקופאית בבית הקולנוע (‪ )26‬ומוכר החוברות בהאקשה‪-‬מרקט (‪ )35-40‬ניתן‬
‫לקשור לאחת הדמויות הראשיות או לעלילה המרכזית בספר‪ ,‬ואילו עבור אחרות קשה לקבוע תפקיד‬
‫מוגדר מעבר להשתייכותן לעיר ברלין‪.‬‬
‫הסביבה המילולית בברלין אלכסנדרפלאץ היא עשירה במיוחד‪ .‬במסגרת החלקים‬
‫הטקסטואליים של סביבה זו ניתן למצוא פרסומת ושלטים‪ ,‬שמות של עיתונים וכתבות מתוכם‪,‬‬
‫תחזיות מזג אויר‪ ,‬דיווחים על מצב הבורסה ומזג האוויר‪ ,‬נתונים סטטיסטיים‪ ,‬שמות של מבנים‬
‫ורחובות‪ ,‬מסלולי תחבורה ציבוריים כמו גם סוגות שונות של ספרות‪ ,‬שירה ופארה‪-‬ספרות‪ .‬בתחום‬
‫השפה המדוברת ישנה חשיבות מיוחדת לדיאלקט הברלינאי (‪ )Berlinerisch‬המייחד את תושבי העיר‬
‫ולצורות ביטוי המקובלות בעולם התחתון אליו משתייך פראנץ ביברקופף‪ .‬אלו יהיו מהותיים גם‬
‫לניתוח קולו הפנימי‪.‬‬
‫מתוך ארבע הקטגוריות שהוזכרו‪ ,‬תעסוק העבודה בעיקר בייצוגים של הסביבה הבנויה‬
‫והסביבה האנושית‪ .‬הויתור על דיון בסביבה הטבעית מונע בעיקר בשל הרלוונטיות היחסית המועטה‬
‫שלה לברלין אלכסנדרפלאץ בכלל ולדמותו של פראנץ ביברקופף בפרט‪ .‬הפסיחה על היסודות‬
‫הטקסטואליים מקורה בשיקול הפוך‪ .‬הקשרים הנרחבים והסבוכים בין מרכיבי הטקסט של העיר‬
‫לבין התודעה של פראנץ ביברקופף מצריכים דיון נרחב בהרבה ממסגרת עבודה זו‪ .‬על אף הנאמר‪ ,‬הן‬
‫יסודות טקסטואליים והן יסודות טבעיים יופיעו בחלק מהציטוטים בהם אדון במהלך העבודה‪ .‬עניין‬
‫זה ימחיש ביתר שאת כי כל חלוקה קטגוריאלית של המרחב העירוני‪ ,‬שימושית ככל שתהיה‪ ,‬לא‬
‫משתקפת בצורה מושלמת בטקסט העירוני ולא בערים במציאות‪.‬‬
‫השימוש במושג 'תודעה' בעבודה יהיה רחב ויכלול הן היבטים קוגניטיביים והן היבטים‬
‫רגשיים ונפשיים‪ .‬בחינת תיאורי התודעה בברלין אלכסנדרפלאץ תתבסס על התיאוריה הספרותית‬
‫‪-4‬‬‫והטרמינולוגיה של ג'נט ‪ 5‬והסטרוקטורליזם הצרפתי‪ ,‬כמו גם על מחקרים נוספים המופיעים בספרה‬
‫של רמון‪-‬קינן הפואטיקה של הסיפורת בימינו‪ .6‬מסגרת עבודה זו‪ ,‬המבוססת בעיקרה על גישה‬
‫בלשנית‪-‬צורנית‪ ,‬רלוונטית לניתוח הסיפורת בכללותו‪ .‬שתי אבני יסוד שלה‪ ,‬ייצוגי דיבור ומיקוד‪,‬‬
‫חשובות במיוחד עבור בחינה של ייצוגי תודעה‪ .‬רמון‪-‬קינן‪ ,‬המפנה בעניין זה לג'נט ומק‪-‬הייל‪,7‬‬
‫מפרטת את הקריטריונים הלשוניים הנחוצים למיקום של דיבור על הציר שבין הדייגטי למימטי‬
‫הכולל שבע דרגות (רמון‪-‬קינן‪ .)013-014 ,‬קריטריונים אלה‪ ,‬אשר יבואו לידי ביטוי הן באופן מפורש‬
‫והן במובלע במהלך העבודה הם‪ :‬קיום פעלים המדווחים על אמירה ופעלים 'מנטאליים'‪ ,‬מבני‬
‫שיעבוד‪ ,‬סימנים אורתוגראפיים‪ ,‬אופן השימוש בזמנים‪ ,‬סוגים של כינויי גוף‪ ,‬כינויי שייכות‪ ,‬כינויים‬
‫רומזים ואחרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬תהיה חשיבות גם לתכונות סגנוניות‪ ,‬לתוכן הדיבור ולהיבטים תפיסתיים‪,‬‬
‫פסיכולוגיים ואידיאולוגיים אשר יסייעו בקביעת המיקוד ובניתוח הקולות בקטעים הרלוונטיים מתוך‬
‫הרומן‪ .‬מסגרת עבודה זו תלווה גם את חלקה הפרשני של העבודה‪ ,‬בה יידונו יחסי הגומלין בין‬
‫התודעה לאורבאניות בספר לאור דינאמיקות תיאורטיות רחבות המרכזיות לרומן המודרני‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Gérard Genette, Narrative Discourse: An Essay in Method, tr. Jane E. Lewin, Ithaca: Cornell University‬‬
‫‪Press, 1980.‬‬
‫‪ 6‬שלומית רמון‪-‬קינן‪ ,‬הפואטיקה של הסיפורת בימינו‪ ,‬תר‪ .‬חנה הרציג‪ ,‬ספריית פועלים‪.1914 ,‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Brian McHale, "Free Indirect Discourse: a survey of recent accounts", Poetics and Theory of Literature, 3,‬‬
‫‪1978, pp. 249-287.‬‬
‫‪-5-‬‬
‫חלק ראשון‪ :‬יחסי הגומלין בין העיר לתודעתו של פראנץ ביברקופף‬
‫בחלק זה של העבודה ידונו שלוש סוגיות המשמעותיות ליחסים בין הסביבה הבנויה‬
‫והאנושית של העיר לבין ייצוג התודעה של פראנץ ביברקופף‪ .‬שלוש סוגיות אלו‪ :‬אסוציאטיביות‪,‬‬
‫סובייקטיביות ודינאמיות‪ ,‬מהוות חלק חשוב‪ ,‬אך בו בזמן גם מצומצם‪ ,‬משלל היחסים בין התודעה‬
‫לאורבאניות בספר‪ .‬אסוציאטיביות וסובייקטיביות הם נושאים שגרעינם הוא תודעתי בעוד שתנועה‬
‫ודינאמיות רלוונטיים יותר לעיר‪ .‬מטרת שילובם בסקירה אחת היא לאפשר מבט על התודעה בהקשר‬
‫האורבאני לצד מבט על העיר בהקשר התודעתי‪ .‬כל אחת מהסוגיות הללו עומדת בפני עצמה ומדגישה‬
‫אספקטים נפרדים של הנוף האורבאני ושל התודעה‪ .‬בכך יתאפשרו זוויות שונות לבחינת יחסי עיר‪-‬‬
‫תודעה בספר‪ .‬על אף השוני ביניהם‪ ,‬נושאי הסקירה קשורים אחד לשני באופן הדוק‪ .‬אחד הביטויים‬
‫המרכזיים לכך הוא שחלק גדול מהקטעים שיוצגו מאפשר דיון במונחים של כל אחד משלושת צירי‬
‫העבודה‪ .‬אחדים מהם אף סמוכים אחד לשני בטקסט‪ .‬הקשרים בין הנושאים יבואו לידי ביטוי הן‬
‫בסקירה והן בחלקה השני של העבודה בו אנסה לייחסם לטיב החוויה האורבאנית ברומן‪.‬‬
‫אסוציאטיביות‬
‫יסודות אורבאניים מופיעים בתודעתו של פראנץ ביברקופף כמושאי מחשבה הנקשרים‬
‫למושאי מחשבה אחרים ואחד לשני‪ .‬מרכיב עירוני הנתפס בצורה חושית יכול להיות מקושר בצורות‬
‫רבות לחייה האישיים של הדמות‪ ,‬לתובנות שונות שלה על המציאות ולמרכיבים אחרים בנוף העירוני‪.‬‬
‫את המונח 'אסוציאציה' ניתן כמובן לפרש בצורות שונות‪ ,‬והוא העסיק פילוסופים ופסיכולוגים מימי‬
‫אפלטון‪ .‬לצורך הסקירה אתייחס לאסוציאציה כאל סמיכות בזמן (המתבטאת בדרך כלל גם בסמיכות‬
‫טקסטואלית) בין שתי מחשבות‪ ,‬מושאי מחשבה‪ ,‬רושם תפיסתי ומחשבה וכיוצא באלו אשר יש‬
‫ביניהם יחס כלשהו‪ .8‬במהלך הסקירה אנסה להדגים חלק מיחסים אלו כפי שהם באים לידי ביטוי‬
‫באסוציאציות של פראנץ הקשורות ליסודות הבנויים והאנושיים של הנוף האורבאני‪.‬‬
‫אחד מסוגי האסוציאציה הנפוצים בברלין אלכסנדרפלאץ מורכב מקישור בין ההוויה‬
‫האורבאנית להיסטוריה האישית של הדמות ולעולם החוויות שלה‪ .‬דוגמא לכך ניתן למצוא בספר‬
‫הרביעי‪ ,‬שם מקשר פראנץ בין מוצגים בחלונות ראווה של חנויות נעליים לבין עברו בבית הסוהר‪:‬‬
‫‪ 8‬דוד יום למשל מצביע על שלושה סוגים בסיסיים של יחסים טבעיים בין מושגים‪ :‬דמיון‪ ,‬סמיכות של זמן ומקום‪ ,‬ויחסי סיבה‬
‫תוצאה‪ .‬אלו‪ ,‬כמו גם הצעות של הוגים אחרים‪ ,‬רלוונטיים לתיאורי האסוציאציות של פראנץ‪ ,‬אולם נדמה לי כי יש בהם להגביל את‬
‫הדיון הספרותי שלא לצורך‪.‬‬
‫דוד יום‪ ,‬מסכת טבע האדם‪ ,‬תר‪ .‬י' אור‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ"ג‪ ,‬חלק ‪ ,1‬פרקים ‪.4,5‬‬
‫‪-6‬‬‫‪"Franz ging rascher, stampfte um die Ecke. So, freie Luft. Er ging an den grossen‬‬
‫‪Schaufenstern ruhiger. Was kosten Stiefel? Lackschuh, Ballschuh, muss tip top aussehen, so‬‬
‫‪am Fuss, sone Kleene mit Ballschuhe. Der affige Lissarek, der Boehme, der alte Kerl mit den‬‬
‫‪grossen Nasenloechern draussen in Tegel, der liess sich von seiner Frau, oder was sich dafuer‬‬
‫)‪ausgab, alle paar Wochen ein Paar schoene seidene Struempfe bringen…" (112‬‬
‫בקטע מופיעים שני תיאורים (משפט ראשון ושלישי) של הליכתו של פראנץ בעיר מפי קול המספר‬
‫המתחלפים פעמיים בזרם התודעה של פראנץ‪ ,‬המופיע בדיבור ישיר חפשי‪ .‬ההתבוננות בחלונות‬
‫הראווה מביאה את פראנץ לשאול את עצמו כמה עולות מגפיים‪ ,‬ומשם להיזכר בגרביים שקיבל‬
‫מאשתו אחד ממכריו בבית הסוהר‪ .‬הקישור האסוציאטיבי נע בין אלמנטים הקשורים פונקציונאלית‬
‫ומשתייכים לאותו שדה סמנטי‪ :‬ממגפיים‪ ,‬לנעלי עור ונעלי בלט ומשם לגרביים‪ .‬בנוסף‪ ,‬ניתן להבחין‬
‫בתמה הנשית המורגשת במעבר מנעלי הבלט‪ ,‬לאישה או רקדנית כלשהי הנועלת אותן ולבסוף לאשתו‬
‫של ליסארק האסיר‪ .‬הדילוג בין מושאי המחשבה מכיל מעברים בין ההווה לעבר‪ ,‬מהתפיסה (חלונות‬
‫הראווה והמגפיים) לדמיון (הרקדנית) ולזיכרון (החבר) ומהעיר לבית הסוהר‪ .‬בעוד שהממקד בזרם‬
‫התודעה הוא באופן ברור פראנץ‪ ,‬המעבר האסוציאטיבי מלווה בשינוי מעניין בממוקד‪ .‬ניתן לטעון כי‬
‫באופן כללי הממוקד משתנה מהעיר לפראנץ‪ ,‬אולם למעשה האסוציאציה מכילה הן מרכיבים‬
‫דמיוניים והן אנשים אחרים המהווים חלק מהעיר ובכך יוצרת מיקוד מרובה‪ ,‬בו באים לידי ביטוי‬
‫אלמנטים אורבאניים ואישיים כאחד‪ .‬בהקשר זה של שזירת האישי בעירוני ישנה חשיבות להופעת‬
‫ביטויים כגון ‪ sone Kleene9‬ו‪ affige-‬בזרם התודעה של פראנץ‪ .‬ביטויים אלה‪ ,‬השייכים לדיאלקט‬
‫הברלינאי (‪ )Berlinerisch‬ומשתלבים בעגה (‪ )Umgangsprache‬ובצורות דיבור של פושעים‪ ,‬משקפים‬
‫פן חשוב באופן החשיבה שלו‪ :‬בשפה הפרטית של התודעה קיימים הדהודים רבים לשפות העיר‬
‫ולאופני ביטוי המזוהים עם המעגלים החברתיים אליהם הוא משתייך‪ .‬החשיבה של פראנץ בכלל‪ ,‬ועל‬
‫עצמו בפרט לא רק מקושרת אסוציאטיבית לעיר אלא גם מתרחשת במסגרת הלשונית שלה‪.‬‬
‫הקטע מדגים גם מאפיינים סגנוניים של ייצוג זרם התודעה של פראנץ‪ .‬המשפטים של פראנץ מקוטעים‬
‫וטלגראפיים‪ ,‬ובו בזמן מלאים בחזרות‪ .‬ליסארק מתואר בשלוש דרכים‪ ,‬כולן עם משמעות זהה‪.‬‬
‫פראנץ‪ ,‬שכבר מזמן איננו אסיר‪ ,‬משתמש במשפט זה דווקא במילה '‪( 'draussen‬בחוץ) לתיאור כלא‬
‫'טגל'‪ .‬עניין זה יכול לבטא הן את ההפרדה של פראנץ בין בית הסוהר לבין העיר (על אף שבית הכלא‬
‫נמצא בתוך העיר)‪ ,‬והן את הקשיים שמציבים בפניו החיים בברלין‪ .‬פעמים רבות‪ ,‬ובייחוד ברגעי‬
‫‪ 9‬בצורה התקנית‪so eine Kleine :‬‬
‫‪-7‬‬‫המשבר שלו‪ ,‬נדמה כי הוא תופס את העיר כבית סוהר ואת החיים מאחורי הסורגים כתחליף לחיים‬
‫בעיר‪.‬‬
‫בעוד שבתחילת הספר הזיכרונות של פראנץ נוגעים בעיקר לבית הסוהר ולאידה‪ ,‬בפרקים‬
‫מאוחרים יותר הוא נזכר באירועים עליהם דווח ב"זמן אמת" בפרקים קודמים‪ .‬הקשרים‬
‫האסוציאטיביים בין העירוני לאישי במקרים אלו יכולים להיות ישירים מאד‪ .‬אנשים העושים דבר מה‬
‫שפראנץ כבר עשה בעבר‪:‬‬
‫‪"Am Rosenthaler Platz wird es voller, einer steht mit Zeitungen‬‬
‫)‪ ,da…hab ich auch gehandelt" (253‬ומקומות המזכירים לפראנץ את עצמו כאשר היה בהם‪:‬‬
‫‪"Es ist schon lange her, Weihnachten voriges Jahr, Mensch, ist das lange her, hier hab ich bei‬‬
‫‪Fabisch gestanden, ausgerufen, was war das fuer ein Bowel, Dinger fuer den Schlips,‬‬
‫)‪Schlipshalter, und Lina, Lina, die polnische Lina, die dicke, hat mich abgeholt." (254‬‬
‫בשני קטעים אלו ישנו שוב שימוש בסלנג ועגה (‪ hab , Bowel, Mensch, Dinger‬במקום ‪ )habe‬ודיבור‬
‫במשלב נמוך‪ .‬פעם נוספת ניתן להבחין בקיטוע ובחזרתיות בזרם התודעה של פראנץ המתבטא בחזרה‬
‫על אותן מילים וביטויים והופעות של תיאורים שונים לאותם הדברים‪ .‬באופן מעניין‪ ,‬קיטוע‬
‫וחזרתיות הם גם מאפיינים בולטים של העיר‪ .‬ייתכן כי הקבלה זו מקרית‪ ,‬אולם אין ספק שהיא‬
‫משתלבת היטב בהופעת השפה האורבאנית בזרם התודעה של פראנץ ובתוך השפעות אחרות של‬
‫האורבאניות על מצבו התודעתי‪.‬‬
‫אסוציאציה נוספת המשלבת אלמנטים אורבאניים ואישיים מופיעה כבר בפרק הראשון של‬
‫הספר הראשון‪ ,‬כאשר פראנץ יורד מהחשמלית שמביאה אותו מבית הסוהר ללב העיר‪:‬‬
‫‪"Was war das alles. Schuhgeschaefte, Hutgeschaefte, Gluehlampen, Destillen10. Die‬‬
‫‪Menschen muessen doch Schuhe haben, wenn sie so viel rumlaufen, wir hatten ja auch eine‬‬
‫)‪Schusterei, wollen das mal festhalten." (9‬‬
‫שלושת המשפטים בציטוט זה‪ ,‬שבכולם הממקד הוא פראנץ‪ ,‬מציגים את אחד הניסיונות הראשונים‬
‫שלו להתמודד עם עומס הגירויים האורבאני לאחר השהייה הממושכת בכלא 'טגל'‪ .‬המשפט הראשון‬
‫ממחיש את תחושת הבלבול של פראנץ ביחס למה שרואות עיניו‪ .‬השימוש בזמן עבר מאפשר פירושים‬
‫שונים של הקול במשפט זה כמו גם במשפט הבא‪ .‬ייתכן כי מדובר בקול המספר במיקוד של פראנץ‪.‬‬
‫‪ Destille 10‬היא הגרסה הברלינאית ל‪ .Kneipe-‬לבירור מילים השייכות לדיאלקט הברלינאי נעזרתי במילון ברלינאית מקוון‪:‬‬
‫‪"Berliner Woerterbuch von A bis Z", Universiraet Hannover, http://www.germanistik.uni‬‬‫‪hannover.de/organisation/publikationen/bln_lexikon/a_to_z/a.htm‬‬
‫‪-1‬‬‫אפשרות סבירה יותר היא שהקול הוא קולו של פראנץ במבע ישיר חפשי הנמצא על הגבול בין סיפר‬
‫סימולטאני לבין סיפר בדיעבד‪ ,‬במסגרתו מוצגות תהיותיו לגבי מה שראה לפני רגעים ספורים‪ .‬השמות‬
‫בהם משתמש פראנץ מציגים מבטים שונים על הסביבה הבנויה‪ .‬שני המושגים הראשונים והמושג‬
‫האחרון מהווים הכללות ומתייחסים לקטגוריה של בית העסק‪ ,‬בעוד שהמושג השלישי נראה יותר כמו‬
‫טקסט של שלט כניסה לחנות ספציפית או פריט מסוים מתוך חנות זו‪ .‬לא רק פני העיר רוויים בחוסר‬
‫אחידות אלא גם האופן בו הם מיוצגים בזרם התודעה‪ :‬חלקם כהפשטה‪ ,‬חלקם כפרטים קונקרטיים‬
‫ואחרים אולי אף כחזרה על טקסט‪ .‬מובן גם כי ארבעת הביטויים אינם מהווים תשובה מלאה לשאלה‬
‫שמועלית במשפט הראשון‪ .‬למעשה‪ ,‬הייצוג המילולי הוא תמונה חלקית משלל הרשמים החושיים‬
‫שמגיעים לתודעה‪ ,‬המהווים בעצמם תמונה חלקית של הנוף האורבאני‪.‬‬
‫במשפט השלישי‪ ,‬נשמע הקול הפנימי של פראנץ במבע ישיר חפשי בהווה ובגוף ראשון‪ .‬המשפט מכיל‬
‫שתי אסוציאציות‪ ,‬אחת הקשורה לסביבה האנושית של העיר בכללותה והשנייה לאלמנט ספציפי‬
‫מעברו של פראנץ‪ .‬בראשונה ניתן לראות הכללה המבוססת על יחס סיבתי‪ .‬אולם הכללה זו‪ ,‬בה נאמר‬
‫למעשה המובן מאליו‪ ,‬היא אירונית ומסמלת יותר מכל את חוסר היכולת של פראנץ להבין לעומק את‬
‫המתרחש בעיר בכלל ובסביבתו הקרובה בפרט‪ .‬בנוסף‪ ,‬תוכן האסוציאציה רלוונטי בצורה עקיפה גם‬
‫לפראנץ‪ ,‬הנמצא בעצמו בתנועה מתמדת בעיר‪ .‬בעוד שבמחשבה הראשונה מופיע יחס בין שני‬
‫אלמנטים אורבאניים‪ ,‬במחשבה השנייה משולבים יסודות אורבאניים עם חווייתו הפרטית של פראנץ‪.‬‬
‫את היחס המורכב של אסוציאציה זו ניתן לפרק לשלושה חלקים בסיסיים יותר‪ :‬קישור בין ההווה או‬
‫העבר המיידי לעבר הרחוק‪ ,‬בין הציבורי לפרטי ובין שני אלמנטים אורבאניים הקשורים‬
‫פונקציונאלית ולשונית (הבסיס של ‪ Schuhe ,Schuhgeschaefte‬ו‪ Schusterei -‬זהה)‪ .‬במונחים של‬
‫מיקוד‪ ,‬המעבר מהעיר לסנדלרייה הספציפית מעברו של פראנץ יוצר ריבוי ממוקדים‪ ,‬אשר אחד מהם‬
‫הוא פראנץ והאחרים מרכיבים של העיר‪.‬‬
‫בספר הראשון מופיע קטע נוסף המכיל ניסיון של פראנץ להבין את המצב בעיר על סמך‬
‫התבוננות‪:‬‬
‫‪"Es regnete. Links in der Muenzstrasse blinkten Schilder, die Kinos waren. An der Ecke kam‬‬
‫‪er nicht durch, die Menschen standen an einem Zaun, da ging es tief runter, die Schienen der‬‬
‫‪Elektrischen liefen auf Bohlen frei in der Luft, eben fuhr langsam eine Elektrische rueber.‬‬
‫)‪Sieh mal an, die bauen Untergrundbahn, muss doch Arbeit in Berlin geben." (23-4‬‬
‫‪-9‬‬‫הקטע פות ח בקול המספר‪ ,‬התופס באופן הדרגתי את המיקוד של פראנץ ומסתיים בזרם תודעה‪ ,‬שוב‬
‫במה שנראה כמו מבע ישיר חפשי‪ .‬ניתן לראות כי המעבר התפיסתי של פראנץ מהחשמליות לעבודות‬
‫הבנייה‪ ,‬שתיהן אלמנטים בעלי דמיון פונקציונאלי וסמאנטי‪ ,‬מזכיר את אופי המעברים‬
‫האסוציאטיביים שנידונו עד כה‪ .‬ההתבוננות בבניית הרכבת התחתית מובילה את פראנץ להשערה על‬
‫מצב התעסוקה בברלין‪ .‬השערה זו דומה לתובנה שלו על כך שההצדקה לקיומן של חנויות הנעליים‬
‫היא שאנשים צריכים נעליים על מנת להסתובב בעיר‪ .‬גם כאן‪ ,‬לב המחשבה שמתעוררת בעקבות‬
‫הקליטה החושית של העיר נעוץ בעיר עצמה‪ ,‬והיא מבוססת על הכללה מהפרט או הפרטים הבודדים‬
‫אל הכלל‪ .‬בדומה למקרה הקודם‪ ,‬המסקנה האינדוקטיבית היא במידה רבה לא יותר מאמירת המובן‬
‫מאליו‪ ,‬ויכולה להצביע באופן אירוני על חוסר היכולת של פראנץ להבין את העקרונות הבסיסיים‬
‫לפיהם מתנהלת העיר‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬ניתן להצביע בשני המקרים על השימוש המנוון בפועל ‪muessen‬‬
‫לתיאור של מציאות קיימת‪.‬‬
‫התייחסות אחרת לשימוש בפועל זה ולאסוציאציה כולה‪ ,‬יכולה לשים דגש דווקא על מאווייו של‬
‫פראנץ ולא על מצב התעסוקה בברלין‪ .‬על פי פירוש זה חייבת להיות עבודה בברלין מכיוון שפראנץ‬
‫צריך עבודה‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬המחשבה על העיר במקרה זה היא מעין מסווה למחשבה על ה'אני' וביטוי‬
‫למאוויים אישיים‪ .‬תחת פרספקטיבה כזו‪ ,‬הממוקד הוא פעם נוספת מרובה ומורכב מחלק ישיר וגלוי‬
‫אורבאני ומחלק ועקיף ונסתר אישי‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬ישנה חשיבות גדולה לדינאמיקה בין קול המספר‬
‫החיצוני לקולו הפנימי של פראנץ‪ .‬המשפט בו מקשר פראנץ בין עבודות הבנייה למצב התעסוקה‬
‫בברלין מהווה את שיאו של תהליך הדרגתי של מעבר מקול המספר החיצוני לקול הפנימי של פראנץ‪.‬‬
‫מעבר זה כולל ירידה במשלב‪ ,‬שינוי הזמן מהעבר (‪ )Praeteritum‬לעבר הקרוב (עליו מצביעה המילה‬
‫‪ )eben‬ומשם להווה‪ ,‬כמו גם בהיעלמות הגוף השלישי‪ .‬על אף שהמשפט האחרון מייצג בבירור את‬
‫'היעלמות'‪ 11‬המספר‪ ,‬במקומות קשה לקבוע איזה קול נשמע‪.‬‬
‫וריאציה נוספת לקשירת העירוני באירועים אישיים מופיעה בספר החמישי‪ ,‬כאשר פראנץ‬
‫חוזר בזיכרונו לביקור אצל זוג היהודים‪:‬‬
‫‪"Franz Biberkopf sieht die Muenzstrasse runter, als er zum erstenmal in dem‬‬
‫‪Gedraenge steht und denkt: wie weit ist es wohl zu den beiden Juden, die wohnen gar nicht‬‬
‫)‪weit, das war bei meinem ersten Malheur, villeicht mach ich bei die mal Stippvisite…" (148‬‬
‫‪ 11‬מובן כי קול המספר לא נעלם בשום שלב‪ ,‬אלא רק משתנה ברמת הדייגטיות שלו‪ .‬במהלך העבודה אני משתמש במושגים "קול‬
‫מספר" ו"קול של פראנץ" ודן במעברים ביניהם הן לצורך פשטות הניסוח והן מכיוון שלטעמי‪ ,‬על אף שמדובר באשליה של מימזיס‪,‬‬
‫ישנו תוקף מסוים להפרדה קטגוריאלית בין הקולות‪.‬‬
‫‪-11‬‬‫מתוך ההמולה שסביבו וריבוי הפרטים ברחוב משייט פראנץ במחשבותיו אל עבר הדברים‬
‫המשמעותיים לחייו הפרטיים‪ .‬הקישור האסוציאטיבי מעוגן באלמנטים התפיסתיים של העיר‪,‬‬
‫הכוללים את ההמון וחלק של ‪ Muenzstrasse‬הנמצא בטווח הראייה של פראנץ‪ .‬משם מתגלגל זרם‬
‫המחשבות לאלמנטים אור באניים אחרים‪ ,‬אנשים שמוכרים לפראנץ ולהיסטוריה המשותפת שלו עם‬
‫אנשים אלה‪ .‬בשונה מדוגמאות קודמות‪ ,‬הפעם מוביל רצף האסוציאציות את פראנץ לחשוב גם על‬
‫העתיד‪ ,‬ולתהות אם לבקר את היהודים‪ .‬במסגרת של רצף מחשבה אחד‪ ,‬המיוצג הפעם במשפט אחד‪,‬‬
‫עובר פראנץ מההווה לעבר ומהעבר לעתיד‪ .‬שפת המחשבה נושאת שוב סממנים של קולוקויאליזם‬
‫כדוגמת השימוש במילים ‪ mal ,wohl‬והצורה המקוצרת ‪ mach‬המחליפה את ההטיה התקנית‬
‫‪ . mache‬המעבר בין קול המספר לקול הפנימי שמופיע פעם נוספת בדיבור ישיר חפשי הוא ברור‬
‫ומובחן‪ ,‬ומתבטא לא רק בשינוי הגוף משלישי לראשון אלא גם בהופעת הפועל ‪ denkt‬וסימן‬
‫הנקודתיים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בדומה למקומות רבים אחרים בספר‪ ,‬קול המספר מופיע בזמן הווה ובסיפר‬
‫סימולטאני האופייניים דווקא לייצוגים של זרם תודעה‪ .‬עניין זה מקשה במקרים רבים להפריד בין‬
‫קול המספר לקולו הפנימי של פראנץ ומורגש גם בקטעים כמו זה שלפנינו‪ ,‬בהם קיימים סימנים‬
‫מובהקים המצביעים על שינוי בקול‪.‬‬
‫בקטע נוסף‪ ,‬הפעם מהספר הרביעי‪ ,‬חושב פראנץ שוב על הסביבה האנושית של העיר‪:‬‬
‫‪"Franz Biberkopf schob ruhig seinen Leib im graugruenen Soldatenmantel durch die‬‬
‫‪Menschen, kleine Frauen, die an Wagen Gemuese, Kaese und Heringe kauften. Bollen‬‬
‫‪wurden ausgerufen. Die Leute tun, was sie koennen. Haben Kinder zu Hause, hungrige‬‬
‫"‪Maeulerm Vogelschnaebel, klap auf, klapp zu, klap auf, klapp zu, auf, zu, auf zu, auf zu.‬‬
‫)‪(112‬‬
‫ההמון‪ ,‬שהופיע גם בחלק מהדוגמאות הקודמות‪ ,‬מהווה מרכיב חשוב בתפיסת המציאות של פראנץ‪.‬‬
‫בדומה לאלמנטים אחרים‪ ,‬יוצר ריבוי האנשים בעיר עומס גירויים חושיים‪ ,‬עליו מתגבר פראנץ‬
‫באמצעות התמקדות בפרטים בודדים התופסים את תשומת ליבו‪ .‬במקרה זה‪ ,‬המבט עובר מהאנשים‬
‫'‪ ,'Menschen‬לנשים הקטנות ומשם למוצרים שהן סוחבות בעגלות‪ .‬בתוך כך נכנסים לתודעה גירויים‬
‫חדשים כדוגמת הקריאה '‪ .'Bollen‬ההתמודדות החושית עם המציאות העירונית רווית הגירויים של‬
‫העיר מתרחשת במקרה זה באמצעות הפניית הקשב מהכללי לעבר הפרטים‪ ,‬כיוון הפוך לזה שנידון‬
‫בקטעים קודמים‪ .‬אולם תהליך ההתמקדות עדיין אינו מאפשר לפראנץ לעבור את מחסום ההתרשמות‬
‫‪-11‬‬‫החושית ולקבל מידע ממשי על האנשים הנמצאים ברחוב‪ .‬ואכן‪ ,‬מייד אחר כך‪ ,‬פונה פראנץ לדמיון‪,‬‬
‫באמצעותו הוא מנסה להשלים את הרשמים החלקיים מהרחוב‪ .‬המעבר האסוציאטיבי בין ההתבוננות‬
‫לדמיון מלווה שוב בירידה הדרגתית בדייגטיות עד למבע ישיר חופשי ובירידה במשלב ובדקדוקיות‪.‬‬
‫בשלב זה מנסה פראנץ להכליל פעם נוספת מהפרט אל הכלל‪ ,‬מהאנשים שהוא רואה אל מה שעושים‬
‫כל האנשים בעיר‪ .‬בדומה להכללות שנידונו קודם‪ ,‬גם כאן ניתן לייחס לתובנה של פראנץ מימדים‬
‫אירוניים לצד קונוטציות אישיות‪ .‬מחד‪ ,‬המסקנה כי האנשים עושים מה שהם יכולים היא‬
‫טריוויאלית ויכולה להצביע על חוסר היכולת של פראנץ לחלץ את העקרונות לפיהם מתנהלים החיים‬
‫בעיר‪ .‬מאידך‪ ,‬ייתכן כי מאחרי תובנה זו מסתתרת אמירה של פראנץ על עצמו‪ ,‬לפיה הוא עושה מה‬
‫שהוא יכול‪ .‬ברור כי גם אמירה כזו היא רוויות אירוניות‪ .‬מוטיב תפיסת העיר דרך ה'אני' ותפיסת‬
‫ה'אני' דרך העיר חוזר אם כן גם במקרה שלפנינו‪.‬‬
‫ניתוח הביטויים המרכזיים של אסוציאטיביות הקשורה לעיר בייצוגי התודעה של פראנץ‬
‫מעלה אם כן מספר תבניות חוזרות‪ ,‬אשר יהיו משמעותיות גם להמשך הסקירה‪ .‬ראשית‪ ,‬העיר קשורה‬
‫באופן הדוק להוויה האישית של הדמות‪ .‬קשר זה מתבטא הן במעברים האסוציאטיביים התכופים בין‬
‫המרכיבים הבנויים והאנושיים בעיר לבין העולם הפרטי של פראנץ והן בצבעים האישיים בהן נצבעות‬
‫האסוציאציות העירוניות שאינן מקושרות באופן מפורש לדמות‪.‬‬
‫בכיוון ההפוך‪ ,‬ניכר כי אופי החשיבה של פראנץ הוא בין היתר תוצר של השיח העירוני והמעמד‬
‫החברתי אליו הוא משתייך‪ .‬פראנץ חושב בין היתר‪ ,‬בשפת העיר ומאפיינים חשובים של אופן חשיבתו‬
‫מזכירים מאפיינים מקבילים בדינאמיקה העירונית‪ .‬העיר והחוויה הפרטית הופכות למערכות מונחים‬
‫המשמשות אחת לפירוש השנייה‪ :‬פראנץ מבין את עצמו דרך משקפי העיר ואת העיר מבעד למשקפי‬
‫עצמו‪ .‬מבחינה ספרותית‪ ,‬מתבטאים הקשרים העירוניים‪-‬אישיים בחילופים מהירים של קולות‬
‫וממוקדים‪ ,‬פעמים רבות תוך טשטוש הגבולות ביניהם‪ ,‬בשינויים ברמת הדייגטיות של המספר‪,‬‬
‫בשימוש התכוף של המספר במיקוד של פראנץ ובהופעות של מיקוד מרובה‪.‬‬
‫תפקיד נוסף שממלאת האסוציאטיביות היא כתהליך מחשבתי‪ ,‬במסגרתו מנסה פראנץ להתמודד עם‬
‫שלל הגירויים בעיר ולהבין את המתרחש בה‪ .‬התמודדות זו מדגישה את המימדים האירוניים בתפיסת‬
‫עולמו של פראנץ‪ ,‬המתקשה להבין את האופנים בהם מתנהלים החיים בעיר ולהשתלב בהם‪ .‬פראנץ‬
‫דובר את שפת העיר ומכיר אותה אך בו בזמן אינו מצליח למצוא בה את דרכו ומקומו‪.‬‬
‫‪-12-‬‬
‫התפיסה הסובייקטיבית של העיר‬
‫העיר‪ ,‬כמו המציאות כולה‪ ,‬תמיד נתפסת‪ ,‬מורגשת ומדומיינת על ידי מישהו‪ .‬כפי שניתן היה‬
‫לראות בדיון על האסוציאטיביות‪ ,‬ברלין של ברלין אלכסנדרפלאץ היא בין היתר העיר שקיימת‬
‫בתודעתו של פראנץ‪ .‬בחלק זה של הסקירה ידונו באמצעות קטעים נבחרים מהרומן מספר מאפיינים‬
‫מרכזיים בתפיסת העיר של פראנץ והכוחות המכוננים של תפיסה זו‪.‬‬
‫המפגש המחודש עם ברלין לאחר השחרור מהכלא מלווה אצל פראנץ בתחושות קשות של‬
‫חרדה וחוסר אונים‪ .‬תיאורים רבים של החיים ב'טגל' לצד התייחסות של פראנץ לחזרה לעיר במילה‬
‫‪ )5,5.( Strafe‬ממחישים את רצונו לחזור לבית הסוהר ואף יוצרים הקבלה ישירה בין העיר לבין כלא‪.‬‬
‫עצם השהייה בעיר וההליכה ברחובות ברלין מעוררות בפראנץ בעתה‪:‬‬
‫‪"Schreck fuhr in ihn, als er die Rosentaler Strasse hrunterging... Ich geh auch rin, aber‬‬
‫)‪ich moechte nicht, mein Gott, ich kann nicht" (9‬‬
‫תחושות אלו מקבלות ביטוי באופן בו תופס פראנץ את העיר‪:‬‬
‫‪"Die Wagen tobten und klingten weiter, es rann Haeuserfront neben Haeuserfront ohne‬‬
‫‪Aufhoeren hin. Und Daecher waren auf den Haeusern, die schwebten auf den Haeusern,‬‬
‫‪seine Augen irrten nach oben: wenn die Daecher nur nicht abrutschen, aber die Haeuser‬‬
‫)‪standen grade." (10‬‬
‫המבט הסובייקטיבי על העיר מתחיל כבר במשפט הראשון בו קול המספר תופס את המיקוד של‬
‫פראנץ‪ .‬השימוש בפועל ‪ toben‬לתיאור הקרונות וציון הזרימה הבלתי פוסקת של חזיתות הבתים הם‬
‫סממנים מובהקים של תודעה אישית עליה מולבש קול המספר‪ .‬במשפט השני מתגברת מגמה זו עם‬
‫תיאור הגגות המרחפים מעל הבתים לצד החזרתיות והירידה במשלב ביחס למשפט הראשון‪ .‬המצב‬
‫הנפשי של פראנץ בא לידי ביטוי גם בפועל ‪ ,irren‬בו משתמש המספר על מנת לתאר את פעולת הפניית‬
‫המבט לעבר הגגות‪ .12‬הפועל משקף את המצב הנפשי המעורער של פראנץ ואף רומז לשם ‪ irre‬שפירושו‬
‫מטורף‪ .13‬בין סימן הנקודתיים לפסיק מתחלף קול המספר שהופיע בזמן עבר למבע ישיר חפשי בהווה‪,‬‬
‫בו מתוארת חרדתו מהחלקת הגגות‪ .‬מייד אחר כך‪ ,‬שוב בזמן עבר‪ ,‬נראה כי חוזר קול המספר אשר‬
‫מתרחק מהמיקוד של פראנץ ומוסר כי הבתים ניצבים ישר‪ .‬הסמיכות של זרם התודעה של פראנץ‬
‫לחזרתו של קול המספר מאפשרת לפרש את הסיטואציה המתוארת בצורה נוספת‪ .‬ייתכן כי לפראנץ‬
‫‪ 12‬ניצה בן‪-‬ארי בחרה לתרגם כך‪" :‬עיניו תעו למעלה" (דבלין‪.)14 ,‬‬
‫אלפרד דבלין‪ ,‬ברלין‪ ,‬אלכסנדרפלאץ‪ :‬סיפורו של פראנץ ביברקופף‪ .‬תר‪ .‬ניצה בן‪-‬ארי‪ ,‬בני‪-‬ברק‪ :‬הספרייה החדשה‪.2114 ,‬‬
‫‪ 13‬אולי גם כרמז מקדים לכניסה של פראנץ לבית המשוגעים בוך ‪.Irrenanstalt Buch‬‬
‫‪-13‬‬‫עצמו יש ראייה דואלית של המציאות‪ ,‬אחת המשקפת את מצבו הנפשי והשנייה אובייקטיבית יותר‪.‬‬
‫לרגע עומדים הגגות ליפול ומייד אחר כך עומדים הבתים ישר‪ .‬פירוש כזה‪ ,‬מתחזק לאור כך שגם לפני‬
‫כן פראנץ רק חושש שמא יחליקו הגגות אך לא רואה זאת בפועל‪ .‬העובדה כי התפיסה האמוציונאלית‬
‫והמעורערת מופיעה בהווה ונמסרת כזרם תודעה ואילו והתפיסה שנראית כאובייקטיבית יותר‬
‫מופיעה בעבר וקל יותר לזהותה עם קול חיצוני יכולה לשקף את המציאות החברתית של שתי‬
‫התפיסות‪ :‬האחת ייחודית לפראנץ ואילו השנייה היא הדרך המקובלת לראות את העיר‪.‬‬
‫מוטיב הגגות המחליקים והבתים הרועדים שרואה פראנץ‪ ,‬חוזר בווריאציות שונות במהלך‬
‫הספר כולו‪ .14‬באחת היפות והמעניינות שבהן הוא בוחן שוב את הבתים ומהרהר לגבי האפשרות שמא‬
‫הם עומדים להתמוטט‪:‬‬
‫‪"Aber dann glitten seine Blicke im Ruck die Haeuserfronten hoch, prueften die‬‬
‫‪Haeuserfronten, versicherten sich, dass sie stillstanden und sich nicht regten, trotzdem‬‬
‫‪eigentlich so ein Haus viele Fenster hat und sich leicht vornueber beugen kann. Das kann‬‬
‫‪auf die Daecher uebergehen, die Daecher mit sich ziehen; sie koennen schwanken. Zu‬‬
‫‪schwanken koennen sie anfangen, zu schaukeln, zu schuetteln. Rutschen koennen die‬‬
‫‪Daecher, wie Sand schraeg herunter, wie ein Hut vom Kopf. Sind ja alle, ja alle schraeg‬‬
‫‪aufgestellt ueber den Dachstuhl, die ganze Reihe lang. Aber sie sind angenagelt, starke‬‬
‫)‪Balken drunter und dann die Dachpappe, Teer."(113‬‬
‫בדומה לקטעים אחרים‪ ,‬ניתן לזהות גם בקטע זה ירידה מתמדת ברמת הדייגטיות והנוכחות של‬
‫המספר לצד התבססות גוברת של המיקוד של פראנץ‪ .‬באמצע המשפט הראשון‪( ,‬החל מהמילה‬
‫‪ )trotzdem‬נראה כי קול המספר‪ ,‬שהופיע בזמן עבר מתחלף בקול פנימי של פראנץ בדיבור ישיר חפשי‬
‫בזמן הווה‪ .‬במקביל‪ ,‬ניכרת ירידה במשלב והתגברות של החזרתיות‪ ,‬הבאה לידי ביטוי במקרה זה‬
‫בהופעת מילים נרדפות ‪ ,‬חזרה על אותו המשפט בסדר מילים שונה וחזרה על אותם ביטויים אחד‬
‫אחרי השני‪ .‬כל אלה מגבירים את התחושה של מעבר זרם תודעה כפי שהוא‪.‬‬
‫בדומה לדוגמא הקודמת‪ ,‬המשפט האחרון בקטע‪ ,‬אשר מופיע הפעם במבנה צורני זהה לזרם התודעה‪,‬‬
‫מסתייג מהנאמר‪ ,‬ומציין כי הבתים עומדים ישר‪ .‬השינוי התוכני‪ ,‬ללא שינוי צורני יוצר פעם נוספת‬
‫עמימות ביחס למקור הקול אותו אנו שומעים‪ .‬ואכן‪ ,‬גם כאן לא ניתן לקבוע האם זהו המספר‬
‫שמסתייג מדברי פראנץ‪ ,‬או שמא פראנץ עצמו‪ .‬הפירוש הראשון מדגיש את האירוניות של תפיסת‬
‫‪ 14‬לדוגמא עמודים ‪.413 ,349 ,226 ,212 ,213 ,199 ,116 ,113 ,11 ,11‬‬
‫‪-14‬‬‫המציאות של פראנץ ואולי אף מהווה מבט פארודי של המספר על זרם התודעה שלו‪ .‬הפירוש השני‬
‫לעומת זאת מציע פעם נוספת ראייה דואלית של פראנץ על המציאות‪ .‬בהמשך לדיון על שזירת האישי‬
‫והעירוני אחד בשני בהקשר לאסוציאטיביות‪ ,‬ניתן להמשיך ולטעון גם כאן כי התפיסה הדואלית של‬
‫הנוף הבנוי בעיר היא ביטוי לדואליות אישיותית המובנית בדמות‪ .‬כך‪ ,‬ייתכן כי האופן בו רואה פראנץ‬
‫את הבתים והגגות משקף בין היתר את החשש של פראנץ עצמו להיכשל ולהתמוטט אל מול רצונו‬
‫האירוני להגיע ליציבות בחיים‪ ,‬להשתלב בחברה ולהיות אדם הגון‪.‬‬
‫לתפיסה הסובייקטיבית של העיר ישנם היבטים חברתיים‪ .‬מאפיינים שונים של תפיסה זו מוכתבים‬
‫חברתית‪ ,‬ולמרות זאת פראנץ ביברקופף נשאר בודד בראיית עולמו‪ .‬אף לא אחת מהדמויות בברלין‬
‫אלכסנדרפלאץ מודעת למה שעובר בראשו של פראנץ בהקשר לגגות ולבתים‪ ,‬כמו גם לגבי עניינים‬
‫רבים אחרים‪ .15‬חוסר השיתוף של פראנץ את הסביבה במצבו הרגשי מעצים את הקשיים שלו למצוא‬
‫את מקומו בעיר ואת תחושות הבדידות והזרות שלו בה‪.‬‬
‫מפגשים של פראנץ עם העיר המתרחשים בסמיכות להתרחשויות משמעותיות מבחינה‬
‫עלילתית מקבלים ביטוי גם באופי האינטראקציה בין התודעה לבין העיר‪ .‬המפגש המחודש של פראנץ‬
‫עם ברלין לאחר ששוחרר מבית החולים במגדבורג יכול לשמש כדוגמא למקרה כזה‪:‬‬
‫‪"Er ist wieder in Berlin. Er atmet wieder Berlin. Wie er die Haeuser der Elsasserstrasse‬‬
‫‪wiedersieht, bewegt sich etwas in ihm, aber es kommt nicht zum Schluchzen. Er denkt‬‬
‫‪an den Sonntag Nachmittag mit Cilly, an das Glockenlaeuten, Glockenlaeuten und hier‬‬
‫‪bin ich zu Hause und mich erwartet etwas und ich habe etwas zu verrichten, es wird‬‬
‫)‪etwas geschehen."(198‬‬
‫התפיסה של פראנץ את העיר היא תודעתית ורגשית גם יחד‪ ,‬והמפגש עם ברלין "מעורר" אותו‬
‫מהתרדמת בה היה שקוע בבית החולים‪ .‬תחילה מופיעה התגובה האמוציונאלית שמביאה אותו לסף‬
‫דמעות‪ .‬בעקבותיה התגובה הקוגניטיבית‪ ,‬במסגרתה הוא נזכר בצילי ובקול פעמוני הכנסייה ביום‬
‫שעזב אותה ולא חזר‪ .‬העיר רלוונטית עבור כל ציר הזמן האישי של פראנץ‪ :‬העבר עם צילי‪ ,‬ההווה‬
‫ברחוב אלזס והעתיד בו הוא צופה כי משהו יקרה‪ .‬המעבר מהמספר לזרם התודעה של פראנץ מתרחש‬
‫באמצע המשפט ומסומן אך ורק באמצעות שינוי הגוף‪ .‬טשטוש הקולות הנוצר כתוצאה משימוש‬
‫המספר בזמן הווה מקבל כאן את מלוא הביטוי‪ .‬פעם נוספת נוצרת תחושה של ירידה הדרגתית ברמת‬
‫‪ 15‬בהקשר זה ניתן לראות בדמותו של פראנץ את ההיפך מדמותו של דון קיחוטה אשר משתף בתפיסת עולמו‪ ,‬השונה במובהק‬
‫מהתפיסה החברתית המקובלת‪ ,‬את כל מי שרק מוכן לשמוע אותו‪.‬‬
‫מיגל דה סרוונטס‪ ,‬דון קיחוטה‪ ,‬תר‪ .‬ביאטריס סקרויסקי‪-‬לנדאו ולואיס לנדאו‪ ,‬הספרייה החדשה‪.1994 ,‬‬
‫‪-15‬‬‫הדייגטיות של המספר‪ .‬בעקבות מה שנראה כתיאור סיכומי של המחשבות של פראנץ פורץ לפתע זרם‬
‫תודעה בדיבור ישיר חפשי‪ ,‬שוב עם מאפייני החזרות והניסוחים השונים לאותם הדברים עצמם‪ .‬לאחר‬
‫תיאור המחשבה על משהו (‪ )an das Glockenlaeuten‬מופיע מייד מה שנראה כייצוג של המחשבה‬
‫עצמה (‪ .)Glockenlaeuten‬לאחר ההחזרה מבית החולים‪ ,‬ברלין המפחידה והכאוטית מתחילת הספר‬
‫הופכת באופן נדיר ברומן לברלין המוכרת‪ ,‬עיר שהיא גם בית‪ .‬ויחד עם זאת‪ ,‬פראנץ ממשיך להראות‬
‫סימנים של אבדן דרך‪ .‬הוא חושב שמצפה לו משהו ושהוא צריך לעשות משהו‪ ,‬אך הוא לא יודע מהם‬
‫אותם דברים‪.‬‬
‫ביטוי נוסף לתפיסה הסובייקטיבית של העיר הוא מדרג החשיבות של אלמנטים אורבאניים‬
‫בהתאם לרלוונטיות שלהם עבור פראנץ‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬באחת החזרות לעברו של פראנץ מתפקדים‬
‫אלמנטים אורבאניים כנקודות ציון בהיסטוריה האישית של הדמות‪:‬‬
‫‪"Das war einmal, mein Junge. Tegeler Gefaengnis, Allee schwarzer Baeume, die Haeuser‬‬
‫)‪wackeln, die Daecher wollen einem aufn Kopf fallen und ich muss anstaendig werden!" (226‬‬
‫בקטע זה‪ ,‬המרכיבים של העיר מסמלים את עברו של פראנץ‪ .‬כל אלמנט מכיל את הסובייקטיביות של‬
‫פראנץ בצורה זו או אחרת‪ :‬הכלא שחשוב כי ישב בו‪ ,‬העצים שכנראה אינם שחורים‪ ,‬וכמובן הבתים‬
‫והגגות שאיבדו את יציבותם‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬הופעתם החוזרת ונשנית בטקסט היא בין היתר תוצאה של‬
‫אותה התבוננות סובייקטיבית על העיר‪ ,‬המוכתבת על ידי שלל גורמים אישיים וחברתיים‪.‬‬
‫בדומה לאסוציאציות של פראנץ בהקשר העירוני‪ ,‬גם תפיסתו את העיר רוויה באלמנטים‬
‫מעולמו הפרטי‪ .‬מחד משליך מצבו הרגשי והתודעתי של פראנץ על האופן בו הוא תופס את העיר‬
‫ומאידך משפיעה העיר על מצב פנימי זה‪ .‬הפיכת המרחב האורבאני למרחב אישי באה לידי ביטוי הן‬
‫בשוני של תפיסת אלמנטים אורבאניים ביחס לתפיסה המקובלת שלהם והן ביצירה של מדרג חשיבות‬
‫בין אלמנטים החשובים לדמות וחוזרים שוב ושוב לבין אלמנטים אחרים שמוזכרים רק בחתף‪ .‬מובן‬
‫כי טיב התפיסה הסובייקטיבית קשור לא רק בסיבות אישיות אלא גם בהשתייכותו של פראנץ לשולי‬
‫החברה הברלינאית‪ ,‬אשר במובנים רבים מורכבת מאנשים שאינם מוצאים את מקומם בעיר‪.‬‬
‫המעברים התמידיים בין קול המספר לקול הפנימי של פראנץ והטשטוש ביניהם מזכיר בהקשר זה שוב‬
‫ושוב כי ברלין של הספר היא במידה רבה ברלין אישית‪ ,‬עיר הקיימת בתודעה‪ .‬מלבד פראנץ‪ ,‬איש אינו‬
‫יודע מהי תפיסתו את העיר בפרט והחיים בכלל‪ .‬על רקע זה של שוני לצד המצב הנפשי המעורער של‬
‫פראנץ עולה לדיון סוגיית הזרות והבדידות של פראנץ בתוך החברה העירונית שמרכזית לפרק הבא‪,‬‬
‫העוסק בתנועת הדמות במרחב העירוני‪.‬‬
‫‪-16-‬‬
‫תודעה ותנועה‬
‫העיר היא מרחב של תנועה‪ .‬כלי תחבורה ואנשים נעים ללא הרף ברחובותיה‪ .‬במובן רחב‬
‫יותר‪ ,‬ניתן לראות בתנועה האורבאנית את אחד הביטויים המרכזיים לדינאמיות העירונית‪ ,‬במסגרתה‬
‫משתנים פני העיר על כל מרכיביה באופן תמידי‪ .‬כתושב העיר‪ ,‬נמצא גם פראנץ בתנועה מתמדת‪ .16‬הוא‬
‫מסתובב ברחובות‪ ,‬נכנס ויוצא ממבנים שונים ונוסע בתחבורה הציבורית‪ .‬רבות מהדוגמאות שנותחו‬
‫בעבודה מכילות מרכיבים של תנועה עירונית או תנועה של פראנץ המעידים על חשיבותה ‪ -‬הן לייצוג‬
‫העיר והן לייצוג התודעה של פראנץ‪ .‬התנועה לא רק מתרחשת ברקע הפעילות התודעתית אלא גם‬
‫מהווה את אחד הגורמים המעצבים שלה‪ .‬בחלק זה של העבודה אנסה להמחיש חלק מהאופנים בהם‬
‫נקשרות האסוציאטיביות התודעתית והסובייקטיביות של תפיסת העיר שנידונו עד עתה בדינאמיות‬
‫ובתנועה העירונית‪.‬‬
‫בפתיחת הספר‪ ,‬כאשר פראנץ עומד בשערי בית הסוהר ומביט לעבר העיר‪ ,‬אחד הדברים‬
‫הראשונים בהם הוא מבחין הן החשמליות‪ .‬בתמונה זו מוצבת התנועה האורבאנית ביחס הפוך לפראנץ‬
‫שמתבונן בחשמלית אך מסרב לעשות את הצעדים המתבקשים לעברה‪:17‬‬
‫‪"Er liess Elektrische‬‬
‫)‪nach Elektrische vorbeifahren, druekte den Ruecken an die rote Mauer und ging nicht."(8‬‬
‫רגעים ספורים אחר כך‪ ,‬עולה פראנץ לחשמלית‪:‬‬
‫‪"Dann nahm er einen Anlauf und sass in der Elektrischen. Mitten unter den Leuten.‬‬
‫‪Los…Der Wagen machte eine Biegung, Baeume, Haeuser traten dazwischen… In ihm‬‬
‫)‪schrie es entsetzt: Achtung, Achtung, es geht los."(8‬‬
‫שלושה סוגים בסיסיים של תנועה המופיעים במהלך הרומן כולו באים לידי ביטוי בקטע זה‪ :‬תנועה‬
‫רגלית של פראנץ‪ ,‬תנועה של כלי תחבורה ונסיעה של פראנץ בכלי התחבורה‪ .‬התחלת התנועה של‬
‫החשמלית מקבלת ביטוי סמלי בתודעתו של פראנץ דרך המילה ‪( Los‬לדרך‪ ,‬קדימה)‪ .‬הקול מאחורי‬
‫מילה זו יכול להיות הן של המספר והן של פראנץ‪ .‬כמו כן‪ ,‬היא יכולה לתאר את התחלת התנועה של‬
‫החשמלית‪ ,‬אך במידה שווה גם לייצג את פריצת זרם התודעה של פראנץ היוצא לדרך הן במובן הפיסי‬
‫והן במובן הסמלי‪ .‬המילה חוזרת גם במשפט האחרון בקטע‪ ,‬שגם בו לא ברור אם יש לשים לב‬
‫‪ 16‬השם ‪( Biberkopf‬מילולית ראש‪-‬בונה) מזכיר את הפועל ‪ bibbern‬שמשמעו להיות חסר מנוחה‪/‬מתוח‪/‬עצבני (‪ ,)jitter‬ובדיאלקט‬
‫הברלינאי גם לצאת לדרך‪ .‬נראה כי שני הפירושים רלוונטיים לדמותו של פראנץ‪.‬‬
‫‪ 17‬גרסה אחרת לחוסר היכולת של פראנץ לנוע מופיעה כאשר פראנץ מוצב כשומר בשוד של חבורת פומס ומדמיין את עצמו מחליק‬
‫לעבר אלכסנדרפלאץ אך לא יכול לזוז‪:‬‬
‫‪"Er steht schon an der vorderen Haustuer, da kommen von hinten zwei an – Raub und Mord, die klauen, die‬‬
‫‪brechen ein, ich will hier weg, weg von hier, eine Eisbahn, eine Rutschbahn, und weg in einem bogen, auf‬‬
‫)‪dem wasser bis zum Alexanderplatz."(186‬‬
‫‪-17‬‬‫לחשמלית שיוצאת לדרך או שמה או לפרק החדש בחיים של פראנץ‪ .‬התנועה בעיר משתקפת אם כן‬
‫באופן סמלי בתודעה‪ ,‬אולם יש לה גם השלכות תפיסתיות קונקרטיות‪ .‬עם התחלת הנסיעה מתחיל‬
‫פראנץ בקליטה ועיבוד של רצף גירויים אורבאניים המתחלפים במהירות רבה‪ .‬התנועה המתמדת בעיר‬
‫והשטף המוגבר של הגירויים התפיסתיים שהיא יוצרת מהווים מבחינתו את הקצה הנגדי לסטטיות‬
‫הפיסית והסמלית של בית הסוהר‪ .‬אף על פי כן מאפיין זה של הכלא נתפס על ידי פראנץ דווקא בצורה‬
‫חיובית‪ ,‬כמקום בטוח שניתן להבין כיצד מתנהלים בו החיים‪.18‬‬
‫לא רק עצם קיום התנועה חשוב לתפיסת העיר אלא גם טיבה‪ .‬פעמים רבות פראנץ נמצא‬
‫אמנם בתנועה אך למעשה איננו יודע לאן מועדות פניו‪ .‬גם לעניין זה‪ ,‬היציאה הטראומטית מהכלא‬
‫והמפגש המחודש עם העיר יכולים לשמש כדוגמא‪:‬‬
‫‪Wo soll ick armer Deibel hin, er latschte an der Haeuserwand lang, es nahm kein Ende‬‬
‫‪damit. Ich bin ein ganz grosser Dussel, man wird sich hier doch noch durchschlaengen‬‬
‫)‪koennen… " (10‬‬
‫פראנץ מרגיש אבוד בעיר ומרחם על עצמו על רקע זה‪ .19‬תיאור הליכתו בפועל ‪( latschen‬להלך‬
‫בכבדות) רומז למצב הרגשי בו הוא שרוי בעת ההליכה‪ .‬הקטע מכיל כניסות ויציאות מתוך תודעתו של‬
‫פראנץ המלוות במעברים בין קול המספר לקול הפנימי של פראנץ‪ .‬המשפט הראשון מתחיל במבע‬
‫חפשי ישיר בהווה‪ ,‬בו נשמע הקול הפנימי של פראנץ‪ .‬לאחר הפסיק הראשון מתחלף הקול תוך יציאה‬
‫מזרם התודעה ומתוארת ההליכה של פראנץ בעבר‪ .‬בחלק האחרון של המשפט נשמר זמן העבר וקול‬
‫המספר עובר לתיאור של זרם התודעה של פראנץ‪ .‬במשפט השני‪ ,‬ישנה חזרה לקול הפנימי של פראנץ‬
‫במבע ישיר חופשי בהווה‪.‬‬
‫סוף המשפט הראשון מזכיר צורנית ותכנית את המשפט הראשון מהדוגמא מעמוד (‪ 20)01‬אשר גם בה‬
‫פראנץ חש שלרצף הבתים אין סוף‪ .‬תחושה זו היא לא רק תוצאה של המצב הנפשי בו שרוי פראנץ‪,‬‬
‫אלא גם של אפקט הזרימה הבלתי פוסקת של גירויים אורבאניים‪ ,‬הנוצר בעקבות התנועה של פראנץ‬
‫בברלין‪ .‬כך‪ ,‬נוצר קשר ישיר בין קיום התנועה בעיר לבין מצבו הנפשי של פראנץ ואופי תפיסתו את‬
‫העיר‪ .‬במשפט השני ניתן שוב לפרש את התנועה והמחשבה על התנועה הן בצורה פיסית והן בצורה‬
‫סמלית‪ .‬הכאן (‪ )hier‬הוא המקום הספציפי בו נמצא פראנץ בעיר אך במובן מסוים הוא גם העיר כולה‪,‬‬
‫‪ 18‬עוד בהקשר זה בדיון על המילה ‪ draussen‬בעמ' ‪.6‬‬
‫‪ 19‬התרגום של בן‪-‬ארי‪" :‬לאן פניך‪ ,‬הוי‪ ,‬עלוב הנפש‪ ,‬הוא נגרר לאורך הקירות‪ ,‬אין לזה סוף" (דבלין‪ .)14 ,‬הפיכת הפנייה העצמית‬
‫בגוף ראשון לגוף שני ושינוי העבר להווה בסוף המשפט משנים את הדינאמיקה בין הקול החיצוני לקול הפנימי ללא הצדקה הנראית‬
‫לעין‪ .‬בעוד השינוי הראשון יוצר עמימות לגבי הקול (פנייה עצמית או בפנייה של המספר) מחליש השינוי השני את המבע המשולב‬
‫הקיים במקור‪ .‬הייתי מציע את התרגום הבא‪" :‬לאן על שד אומלל שכמותי ללכת‪ ,‬הוא דידה בכבדות לאורך קירות הבתים‪ ,‬לא היה‬
‫לזה סוף"‪.‬‬
‫‪ 20‬עמ' ‪ 12‬בעבודה‬
‫‪-11‬‬‫ואילו היכולת להשתחל דרך ההמון‪ ,‬כלומר אפשרות התנועה‪ ,‬מסמלת את היכולת להצליח לחיות‬
‫בעיר‪.‬‬
‫בשונה מהשיחות שמנהל פראנץ בעיר‪ ,‬שרובן הגדול מתנהל בברלינאית‪ ,‬השימוש בדיאלקט בזרם‬
‫התודעה איננו עקבי‪ .‬מדוגמאות קודמות ניתן לראות כי הדיאלקט מופיע רק בחלק מהמקרים ורק‬
‫עבור חלק מהמילים שיש להן צורה נפרדת בדיאלקט‪ .‬בקטע זה מתבטא חוסר העקביות במה שנראה‬
‫כאותה מחשבה ממש‪ .‬בעוד שבמשפט הראשון מופיעה הגרסה הברלינאית לכינוי השם "אני" ‪,ick‬‬
‫מכיל המשפט השני את הצורה של הגרמנית התקנית ‪ .Ich‬יחד עם זאת‪ ,‬עדיין ניכרת עקביות במשלב‬
‫הנמוך ובהופעות החוזרות ונשנות של ביטויים קולוקויאליים (כך לדוגמא המלים ‪ Dussel‬ו‪.)Deibel-‬‬
‫אחת הסיבות המרכזיות לכך שפראנץ אינו יודע לאן עליו ללכת היא שאין לו אל מי ללכת‪ .‬כך‪,‬‬
‫מוצא את עצמו פראנץ משוטט ברחובות העיר ללא שום יעד מוגדר‪.‬‬
‫‪"Um die schoene Sommerzeit marschiert Franz Biberkopf wieder auf die Strasse, er wieder‬‬
‫‪ganz allein, der alleinige Franz Biberkopf, wacklig, aber er geht…Franz Biberkopf aber zieht‬‬
‫‪durch die Strassen... Es ist warmes Sommerwetter, Franz zieht sich von Kneipe zu‬‬
‫)‪Kneipe."(210-211‬‬
‫השיטוט בעיר המתרחש לרוב כשפראנץ בגפו מדגיש הן את בדידותו והן את אבדן הדרך שלו בעיר‪.‬‬
‫בקטע זה מתוארת הליכתו של פראנץ במונחים דומים לאלו שבהם הוא רואה את הבתים והגגות‬
‫בעיר‪ :‬מתנדנד אך לא נופל‪ .‬החזרות‪ ,‬דווקא מצידו של המספר על המילה ‪ allein/alleinige‬מדגישה את‬
‫מצבו‪ ,‬אך בו בזמן יוצרת נימה מלגלגת של המספר על פראנץ‪ .‬לפראנץ חסרות נקודות אחיזה בעיר‪,‬‬
‫מקומות אליהם הוא יכול ללכת‪ .‬במהלך השיטוט בעיר פראנץ חוזר למקומות המוכרים לו‪ ,‬אך מבין‬
‫שהוא מחפש משהו אחר‪ .‬על אף שהשיטוטים של פראנץ חסרי יעד וכיוון‪ ,‬רובם הגדול מתרחש ברדיוס‬
‫של קילומטר בחלקה המזרחי של העיר‪ ,‬סביב אלכסנדרפלאץ‪ .‬פראנץ מוצא את עצמו שוב ושוב‬
‫מתהלך באותם רחובות הסמוכים לאלכסנדרפלאץ ויושב באותן המסבאות בקרבת הכיכר‪.21‬‬
‫מקום משמעותי נוסף אליו חוזר פראנץ יותר מפעם אחת הן פיסית והן תודעתית הוא בית הסוהר‬
‫ממנו השתחרר‪ .‬במהלך אחד מאותם שיטוטים בעיר מחליט פראנץ בסופו של דבר לנסוע ל'טגל'‪:‬‬
‫‪"Und Franz marschiert, er weiss nicht was er will, auf den Rosenthaler Platz zurueck und‬‬
‫‪steht vor Fabisch an der Haltestelle, gegenueber Aschinger. Und wartet. Ja das will er!...‬‬
‫)‪Nach Tegel" (254‬‬
‫‪ 21‬לדוגמא עמודים ‪216 ,161 ,139‬‬
‫‪-19‬‬‫במשפט הראשון בקטע מופיעה תחבולה מעניינת לתיאור תודעה של דמות הנמצאת בתנועה‪ .‬תיאור‬
‫זרם התודעה משתחל באמצע התיאור של הליכתו של פראנץ‪ ,‬בין פועל ההליכה למילת היחס והמקום‪.‬‬
‫חילוף המיקודים המהיר בתוך אותו המשפט יוצר אפקט של סימולטאניות של הליכה ומחשבה‪ .‬תיאור‬
‫זרם התודעה במעין מבע משולב (השונה מהמבע הישיר החופשי רק בגוף) בו נשמר הזמן והגוף של‬
‫הדיווח החיצוני‪ ,‬מאפשר את המשך זרימת המשפט ובו בזמן את השינויים החדים בנקודת המבט על‬
‫הדמות‪ .‬אותו אופן של הצגת זרם התודעה מופיע גם בהמשך הקטע‪ ,‬כאשר פראנץ מחליט לנסוע לבית‬
‫הסוהר‪.‬‬
‫טכניקה ספרותית נוספת משמשת להדגשת הקשר בין התנועה העירונית לתנועה של פראנץ‪:‬‬
‫‪"Da findet Franz: Mein Leben ist zu Ende, mit mir ist es aus, ich habe genug. Die‬‬
‫‪Elektrischen fahren die Strassenentlang, sie fahren alle wohin, ich weiss nicht, wo ich‬‬
‫‪hinfahren soll. Die 51 Nordend, Schillerstrasse….Grunewald, mal rin. Guten Tag da sitz‬‬
‫)‪ick, die koennen mir hinfahren, wo sie wollen." (349‬‬
‫לאחר שהוא מתבשר על הרצח של מיצי‪ ,‬יוצא פראנץ שוב אל הרחובות‪ .‬ימים אלו מהווים במובנים‬
‫רבים את השיא של תהליך ההתדרדרות של הדמות‪ ,‬או במילותיו של המספר ה‪"Hammerschlag"-‬‬
‫(‪ ,)321‬מכת הפטיש האחרונה שמובילה בסופו של דבר לאשפוזו בבית החולים לחולי נפש‪ .‬במשפט‬
‫הראשון בקטע חוזר פראנץ כהרגלו על אותה מסקנה בשלושה ניסוחים שונים‪.‬‬
‫במשפט השני מקבלת תחושת האבדון שלו ביטוי באופן התייחסותו לתנועה העירונית ובייצוג‬
‫הספרותי שלה‪ .‬המשפט מכיל דו משמעות מבנית כך ש‪ "ich weiss nicht"-‬יכול להתייחס ל‪sie "-‬‬
‫‪ "fahren alle wohin‬אך גם ל‪ .22"wo ich hinfahren soll"-‬חוסר האונים של פראנץ מופנה הן כלפי‬
‫העיר והן כלפי עצמו וההקבלה בין השניים באה לידי ביטוי כשניות לשונית בייצוג תודעתו‪ .‬כמו‬
‫בתחילת הרומן‪ ,‬שם אומר לעצמו פראנץ "?‪ )5( "wo soll ich hin‬נשאר פראנץ גם לקראת סופו אבוד‬
‫בעיר‪ .‬הבלבול במחשבתו של פראנץ הופך באמצעות דו משמעות זו לבלבול של הקורא המנסה להבין‬
‫את מחשבותיו‪ .‬הבדידות‪ ,‬התסכול והפאסיביות של פראנץ מגיעים לנקודת שיא בה הוא מתיישב‬
‫‪ 22‬בתרגום העברי נעלמת דו המשמעות כמעט לגמרי‪" :‬החשמליות נוסעות ברחוב‪ ,‬כולן נוסעות לאנשהו‪ ,‬אני לא יודע לאן לנסוע‪".‬‬
‫(דבלין‪ .) 321 ,‬תרגום שמשקף לטעמי בצורה טובה יותר את המקור הגרמני הוא זה‪" :‬החשמליות נוסעות לאורך הרחוב‪ ,‬הן נוסעות‬
‫כולן לאן‪ ,‬אני לא יודע‪ ,‬לאן עלי לנסוע‪ ".‬בנוסף‪ ,‬התרגום של "‪ "mal rin‬ל‪"-‬ניסע לשם" הוא שגוי‪ rin .‬היא גרסת הסלנג הברליאי‬
‫ל‪ rein-‬שמשמעו פנימה‪ .‬כלומר‪ ,‬הביטוי מתאר את הכניסה של פראנץ לחשמלית ולא החלטה לנסוע ליעד מסוים‪ .‬בנוסף למשמעות‬
‫המילולית של המילה‪ ,‬גם ההקשר הטקסטואלי לא מאפשר את התרגום של בן ארי‪ :‬לפני הביטוי מופיע כל המסלול של חשמלית מס'‬
‫‪ 51‬ורק בדיעבד מסתבר שפראנץ יורד בשטטינר‪-‬באנהוף‪ ,‬ולכן לא ברור למה בדיוק מתייחס ה"לשם"‪ .‬כמו כן‪ ,‬במשפט הבא נאמר‬
‫במפורש (בתרגום של בן ארי) "שיסיעו אותי לאן שהם רוצים"‪ ,‬כלומר פראנץ לא יודע לאן מועדות פניו כאשר הוא נכנס‬
‫לחשמלית‪ .‬תרגום חלופי לביטוי יכול להיות "פנימה" או "ניכנס לשם"‪.‬‬
‫‪-21‬‬‫בחשמלית בידיעה כי אין לו לאן לנסוע‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אחרי ששוב הביט בחנות ההלבשה של פאביש‪,‬‬
‫מוצא פראנץ את עצמו פעם נוספת בשערי 'טגל'‪ ,‬המקום שמהווה מבחינתו את המפלט הראשון‬
‫והאחרון מחייו בעיר‪.‬‬
‫התנועה העירונית מעלה לפני השטח היבטים שונים ביחסי תודעה‪-‬עיר ובמובנים רבים גם‬
‫מעצבת את אופי התודעה העירונית‪ .‬המאפיין המרכזי שמובלט באמצעות התנועה העירונית הוא‬
‫הבדידות והזרות של פראנץ בעיר‪ .‬כאשר פראנץ נע ומשוטט בעיר‪ ,‬הוא מבחינות רבות רואה ובלתי‬
‫נראה‪ .‬תיאור זה רלוונטי לא רק לגביו אלא לכל השכבה החברתית של העולם התחתון אליה הוא‬
‫משתייך‪ .‬התנועה של פראנץ בעיר מהווה שיקוף של האופן הסובייקטיבי בו הוא תופס את העיר‪ .‬על‬
‫אף שפראנץ נמצא כל הזמן בתנועה‪ ,‬למעשה חייו סובבים סביב מספר מצומצם של מקומות‪,‬‬
‫ומסלולים החוזרים על עצמם‪ ,‬ואפילו במקומות אלו פראנץ אבוד‪ .‬כה אבוד‪ ,‬עד שדווקא הבתים‬
‫והגגות המהווים את האלמנטים הסטטיים של העיר‪ ,‬זזים‪.‬‬
‫המעגליות והחזרתיות לא רק מסמלים את מסלולי חייו של פראנץ‪ ,‬שחוזר לאותם אנשים‪ ,‬אותם‬
‫מקומות ואותן טעויות‪ ,‬אלא גם משקפים במידה מסוימת את אופי חשיבתו הרוויה בחזרות על ולאותן‬
‫מחשבות שוב ושוב‪ .‬פראנץ מבין שברלין היא עיר עצומה‪ ,‬ובכל זאת המרחב הפיסי שלו‪ ,‬כמו גם‬
‫המרחבים התרבותיים והמנטאליים שלו‪ ,‬סגורים בתוך האזור של אלכסנדרפלאץ‪.‬‬
‫תחושת חוסר האונים של פראנץ בעיר משתקפת בדומיננטיות של אלמנט השיטוט בעיר‪ .‬בניגוד ל‪-‬‬
‫‪ flâneur‬של בודלר‪ ,‬שיטוט זה נכפה על פראנץ וההתבוננות בעיר המתרחשת במהלכו רק מגבירה את‬
‫האלמנטים האירוניים והטראגיים של חייו בברלין‪ .‬בנוסף להיבטיה היותר סימבוליים‪ ,‬לתנועה יש גם‬
‫השלכות ישירות על הדינאמיקה העירונית שמשתקפת בתודעה‪ .‬התנועה העירונית‪ ,‬התנועה של פראנץ‬
‫בעיר ושילובן אחת עם השנייה תורמים ליצירת עומס הגירויים האורבאניים שמשתנים ומתחלפים‬
‫ללא הרף‪ .‬עומס זה מהווה את אחד הגורמים המעצבים את האסוציאציות האישיות והאירוניות של‬
‫פראנץ‪ ,‬באמצעותן הוא מנסה להתמודד עם השינויים המהירים שמתרחשים אל מול עיניו‪.‬‬
‫ניתן להציב את כלל התנועה והדינאמיות העירונית ואף את התנועה של הרומן כולו אל מול הקיבעון‬
‫המחשבתי של פראנץ‪ .‬העיר לא מפסיקה להשתנות ופראנץ לא מפסיק ללכת‪ ,‬אך מבחינה תודעתית‬
‫הוא תקוע באותו המקום שהוביל אותו מלכתחילה ל'טגל' וממשיך להוביל אותו לשם במהלך הרומן‬
‫כולו‪.‬‬
‫‪-21-‬‬
‫חלק שני‪ :‬דיון‬
‫ניתוח היחסים בין תודעה לבין אורבאניות הוא במידה רבה מקרה בוחן לשתי דינאמיקות‬
‫רחבות יותר‪ ,‬בעלות חשיבות תיאורטית והיסטורית עבור הרומן המודרני‪ .‬הדינאמיקה הראשונה היא‬
‫בין ייצוגים פנימיים ברומן לבין אלו החיצוניים‪ .‬בספרה ‪ 23Transparent Minds‬משרטטת דורית כהן‬
‫את ההיסטוריה של הרומן כספיראלה סביב הציר פנימי‪-‬חיצוני‪ .‬שני המוקדים של דינאמיקה זו‬
‫מתוארים על ידי כהן כמימזיס של התודעה וריאליזם נרטיבי‪ .‬אותה הדינאמיקה זכתה לשמות אחרים‬
‫במהלך ההיסטוריה‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬שופנהאואר התייחס אליה כחיים הפנימיים אל מול חייו‬
‫החיצוניים‪ .24‬הרומן המודרני ובייחוד רומן זרם התודעה‪ ,‬שפסגתו יוליסס של ג'ויס‪ ,‬ממוקמים באחת‬
‫מהפניות המרכזיות של ספיראלה זו לעבר הפנימי (כהן‪.)3-00 ,‬‬
‫נדמה כי אחד הביטויים המרכזיים לדינאמיקה הפנימית‪-‬חיצונית בברלין אלכסנדרפלאץ הם‬
‫יחסי הגומלין בין העירוני לאישי‪ .‬המרחב העירוני והמרחב האישי נשזרים אחד בשני בצורות רבות‬
‫ומגוונות בטקסט בכלל ובתודעתו של פראנץ בפרט‪ .‬שני המרחבים הללו מתקיימים אחד לצד השני‪,‬‬
‫אחד כחלק מהשני ופעמים רבות אף אחד כנגד השני‪.‬‬
‫פראנץ חווה את האורבאניות באמצעות מערכת המושגים של תודעתו הפרטית‪ .‬גבולות העיר‬
‫מוגדרים מחדש על פי גבולות התודעה‪ .‬תנועתו של פראנץ במרחב העירוני משרטטת מפה אישית של‬
‫ברלין ומקומות שונים בה זוכים לחשיבות ומשמעות שונה בהתאם לרלוונטיות שלהם לפראנץ‪ .‬פעמים‬
‫רבות‪ ,‬מאחורי המחשבה על העיר מסתתרת מחשבה רפלקטיבית של פראנץ המביעה משאלה כלפי‬
‫העתיד או הרהור על ההווה או העבר‪ .‬חלקים מהמציאות האורבאנית הקונקרטית הופכים למושגים‬
‫מופשטים‪ ,‬אחרים נעלמים לטובת הפניית הקשב לאלמנטים ספציפיים ורבים נוספים מתקיימים אך‬
‫ורק בדמיון‪ .‬ה"קריאה" האישית של פראנץ את העיר לא תמיד עקבית‪ :‬פעם עומדים הגגות ליפול‬
‫ופעם לא‪ ,‬לרוב ברלין היא מרחב כאוטי ובלתי מובן‪ ,‬פעמים אחרות היא כלא ולעיתים נדירות היא אף‬
‫בית‪ .‬זיהוי העיר עם ה'אני' מתרחש באופן ישיר ומודע‪ ,‬אך גם באופנים עקיפים שרק משתמעים מתוך‬
‫הדברים‪.‬‬
‫כל מבט על המציאות ועל העיר מורכב בהכרח מאלמנטים אישיים וסובייקטיביים‪ ,‬ודמותו‬
‫של פראנץ אינה יוצאת מכלל זה‪ .‬אולם נראה כי פראנץ לא רק תופס את העיר במושגים אישיים אלא‬
‫במידה לא מבוטלת גם רואה עצמו מבעד לאספקלריית העיר‪ .‬הדוגמא המובהקת לכך היא שפת‬
‫המחשבה שלו‪ ,‬המכילה אלמנטים מהדיאלקט הברלינאי ומשפת הרחוב של העיר‪ .‬השפה‪ ,‬המכוננת‬
‫‪23‬‬
‫‪Dorrit Cohn, Transparent Minds: Narrative Models for Presenting Consciousness in Fiction, Princeton,‬‬
‫‪NJ: Princeton University Press, 1978.‬‬
‫‪24‬‬
‫מצוטט אצל כהן(‪Arthur Schopenhauer, Saemtliche Werke, ed. Arthur Huebscher, 1947, 6/2, pp.468-469. )1-9‬‬
‫‪-22‬‬‫מבחינה ספרותית את פעילות התודעה שואבת חלק ממקורותיה בעיר ובכך מספקת מערכת מונחים‬
‫אורבאנית לחשיבה על ה'אני'‪ .‬הטקסט מכיל הקבלות שונות בין הצורה ותוכן המחשבה של פראנץ על‬
‫עצמו לבין מאפיינים מובהקים של אורבאניות‪ .‬היבטים מרכזיים בחשיבה של פראנץ כדוגמת‬
‫חזרתיות‪ ,‬קיטוע ומעגליות מקבילים למאפיינים דומים של הנוף האורבאני ולא מן הנמנע שאף‬
‫מושפעים מהם‪ .‬התנועה המתמדת בעיר מעוררת את החרדה של פראנץ מהעיר‪ ,‬משפיעה על האופן בו‬
‫הוא חווה אותה ומעמידה אותו פעם אחר פעם אל מול חוסר היכולת שלו להניע את חייו‪.‬‬
‫האישי והעירוני עומדים לעיתים רבות ביחס מנוגד אחד לשני‪ .‬הדבר בא לידי ביטוי בצורה‬
‫החדה ביותר בהקשר לדינאמיות ולתנועה האורבאנית‪ .‬לצד מאפייני הקיטוע והחזרתיות‪ ,‬העיר היא‬
‫גם מרחב דינאמי המשתנה ללא הרף‪ .‬גם פרנאץ לא מפסיק לנוע ולחשוב אולם תנועה ומחשבה אלו‬
‫חסרות כיוון ולמעשה מקבעות את הדמות ומהוות קטליזאטור לקריסתה‪ .‬המציאות בעיר משתנה‪ ,‬אך‬
‫פראנץ נשאר עם אותן מחשבות‪ ,‬אותם דפוסי פעולה‪ .‬הוא חוזר שוב ושוב לאותם מקומות ואנשים‪ ,‬גם‬
‫כאשר ברור כי הדבר בעוכריו‪ .‬חוסר יכולתו להבין שהמציאות משתנה עומדת בבסיסם של הפערים בין‬
‫רצונותיו ליכולתו לממשם ובבסיס נפילתו הכמעט בלתי נמנעת‪ .‬השינוי התודעתי המיוחל מגיע‪ ,‬אולי‪,‬‬
‫רק לאחר שפראנץ "נולד" מחדש לאחר ה"מוות" התודעתי שהוא חווה במוסד לחולי נפש‪.‬‬
‫את היחסים הרבים בין האישי לעירוני המבטאים את הדינאמיקה בין הפנימי לחיצוני בברלין‬
‫אלכסנדרפלאץ משרתות מגוון תחבולות ספרותיות‪ .‬השימוש התכוף במבע ישיר חופשי לייצוג זרם‬
‫התודעה של פראנץ מאפשר‪ ,‬בשילוב עם טכניקות ספרותיות נוספות כדוגמת חלוקת המשפט‬
‫למקטעים‪ ,‬מעברים חדים ומהירים בין תיאור העיר לבין ציטוט של זרם התודעה‪ .‬מעברים אלו יוצרים‬
‫תחושה של סימולטאניות ובו בזמן שומרים על זרימה של הטקסט‪ .‬הרומן מכיל ציטוטים רבים‬
‫המזוהים עם העיר ומופיעים אף הם ללא פעלי דיווח וסימנים אורתוגראפיים של ציטוט‪ ,‬ובכך נוצרת‬
‫הקבלה צורנית בין ייצוג העיר לייצוג התודעה‪ .‬היחסים בין קול המספר לקול הפנימי של פראנץ‬
‫משרתים אף הם את הדינאמיקה בין העיר לתודעה‪ .‬מספר הטרודייגטי בעל נוכחות רבה בטקסט שגם‬
‫מבקר את הדמויות ובראשן פראנץ‪ ,‬מספק גם מבט אירוני על זרם התודעה שלו ביחס לתפיסה‬
‫אובייקטיבית יותר של העיר‪ .‬כמו כן‪ ,‬הפערים הגדולים בין המספר שרומז כל העת לבאות לבין‬
‫התמונה העלילתית המוגב לת המתקבלת במיקוד של פראנץ תורמת גם לבניית המתח העלילתי של‬
‫הרומן‪ .‬גם הגמישות הרבה ברמת הדייגטיות ובמיקוד של המספר בייצוגי התודעה של פראנץ מבליטה‬
‫את היחסים המורכבים בין העיר לתודעה של פראנץ‪ .‬את המעברים בין העיר לתודעה מלווה מיקוד‬
‫דינאמי ושימוש רב במיקוד מרובה המורכב מאלמנטים אישיים ואורבאניים‪ .‬אלו מספקים דרך נוספת‬
‫לקשור בין האישי לעירוני ולערפל את הגבולות ביניהם‪.‬‬
‫‪-23‬‬‫על אף החשיבות של ייצוג התודעה‪ ,‬חיי העיר באים לידי ביטוי במגוון דרכים‪ ,‬שחלקן אינן‬
‫מזוהות עם דמות כלשהו‪ .‬העיר בברלין אלכסנדרפלאץ‪ ,‬שלדברי וולטר בנימין מהווה את המגאפון של‬
‫המספר (בנימין‪ ,25)233 ,‬באה לידי ביטוי בטקסט מתוך מבטים פנימיים אך גם באופנים חיצוניים‪ .‬ניתן‬
‫כמובן לטעון כי גם הייצוגים החיצוניים של העיר מהווים חלק מקול פנימי של העיר המצוטט על ידי‬
‫המספר‪ .‬אולם גם במקרה זה‪ ,‬אותו קול אורבאני‪-‬כמעט דוקומנטארי‪ ,‬יהיה מבחינות רבות מעבר‬
‫לתודעת הדמות‪ .‬במובן זה‪ ,‬על אף החשיבות הרבה של זרם התודעה‪ ,‬שומר הרומן על המתח הפנימי‪-‬‬
‫חיצוני‪ ,‬ומכיל צורות שונות של הצגת מציאות הנעות בין מימזיס תודעתי לריאליזם נרטיבי‪.‬‬
‫דינאמיקה שנייה המהותית לרומן המודרני וקשורה באופן הדוק ליחסי הפנים‪-‬חוץ עוסקת‬
‫ביחסים בין המרחב הפרטי לבין המרחב הציבורי‪ .‬על פי וירת‪-‬נשר‪ ,‬המעבר מהרומן הפרה‪-‬מודרני‬
‫לרומן המודרני מלווה בטשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי (וירת‪-‬נשר ‪ .)0.-20‬ברומן המסורתי‬
‫נשמרת הפרדה ברורה בין ה"בית" המזוהה עם פרטיות ומשפחה לבין העיר והחיים הציבוריים‪ .‬ברומן‬
‫המודרני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מתרחשת פרובלמטיזציה גוברת של המושג "בית" המפסיק לתפקד כמקום‬
‫מקלט מההמולה העירונית‪ ,‬לצד עלייה בחשיבות מקומות כדוגמת בתי‪-‬קפה ומסבאות בהם‬
‫מתערבבים החיים הפרטיים והציבוריים‪ .‬מצב זה מחייב את הדמות ברומן ליצור מרחבים ונרטיבים‬
‫המשמשים כבתים זמניים‪ .‬במקום 'אני' פרטי שנמצא בקונפליקט עם העולם הציבורי‪ ,‬ה'אני' מבנה‬
‫את הנוף העירוני ומובנה על ידיו‪ .‬לטענת וירת‪-‬נשר‪ ,‬המאפיין המרכזי של העיר המודרנית הוא חוסר‬
‫הנגישות‪ .(8) "Cities promise plentitude, but deliver inaccessibility." :‬ההשלכות הספציפיות‬
‫של מיזוג הפרטי והציבורי תלויות בסוג הזרות של הדמות ובמאפייני חוסר הנגישות שלה בעיר‪.‬‬
‫המתח בין זרות לבין מקומיות העולה מבחינת היחסים בין העירוני לתודעתי בחלקה הראשון‬
‫של העבודה רלוונטי במיוחד לדינאמיקה בין הפרטי לציבורי בברלין אלכסנדרפלאץ‪ .‬ראיית העצמי‬
‫במונחי העיר שנידונה בהקשר לדינאמיקה בין הפנימי לחיצוני מדגישה ביתר שאת את עובדת היותו‬
‫של פראנץ דמות מקומית‪ ,‬עבורה המרחב האורבאני הוא מבחינות רבות ה"עולם" הפיסי והתודעתי‪,‬‬
‫שמעברו אין יותר דבר‪ .‬על אף שפראנץ הוא בן המקום‪ ,‬השהייה הארוכה בכלא והשתייכותו לשולי‬
‫החברה הופכות אותו לזר בביתו‪ .‬תחושת זרות זו מתגברת ולובשת מימדים אירוניים לאור חוסר‬
‫יכולתו להבין את העיר ולמצוא בה את מקומו‪ .‬פראנץ דובר את שפת העיר אך לא מבין את השיח‬
‫העירוני‪ ,‬יודע שיש עבודה בברלין אך מתקשה למצוא לעצמו אחת‪ .‬מבחינה חברתית ותודעתית‪ ,‬מעבר‬
‫לרדיוס הקילומטר של אלכסנדרפלאץ אשר גם בו הוא אבוד‪ ,‬ברלין חסומה בפניו‪ .‬גם עבור האנשים‬
‫‪25‬‬
‫‪Walter Benjamin, "Krisis des Romans: Zu Döblin's 'Berlin Alexanderplatz'," Gesammelte Schriften,‬‬
‫‪Suhrkamp, 1978-82, vol. 3 pp.230-6.‬‬
‫‪-24‬‬‫בסביבתו הקרובה‪ ,‬פראנץ הוא זר‪ .‬חלקם (אחותה של אידה) לא מעוניינים לראותו‪ ,‬אחרים (ריינהולד)‬
‫פוגעים בו‪ ,‬ונוספים (מק) מתעניינים בו רק אם פגשו בו במקרה במסבאה או ברחוב‪ .‬אפילו מיצי‪ ,‬אווה‬
‫והרברט שרוצים בטובתו של פראנץ יודעים רק מעט ממה שעובר עליו‪ .‬הטראומות שהוא עובר‪,‬‬
‫התפיסה הסובייקטיבית ומלאת החרדות של העיר ואובדן הדרך שלו בעיר ובחיים נשארות איתו‪,‬‬
‫ואיתו בלבד לאורך רובו הגדול של הרומן‪.‬‬
‫פראנץ מתגורר אמנם במספר דירות האמורות להוות מבחינתו בית‪ ,‬אולם השהייה בהן היא‬
‫תמיד זמנית‪ .‬כמו כן‪ ,‬למעט תקופה קצרה אחת‪ ,‬פראנץ מבלה את רוב ימיו ברחוב או באותם מקומות‬
‫"גבוליים" כדוגמת מסבאות ומועדונים‪ .‬כאשר פראנץ נמצא בכל זאת בבית‪ ,‬הוא מרגיש מאוים על ידי‬
‫על ידי הרשויות (‪ ,)36-3‬על ידי ביקורים לא רצויים של חברי כנופיית פומס ועל ידי אירועים שאינם‬
‫קשורים אליו באופן ישיר כדוגמת הפריצה למרתף (‪ .)001‬החזרות התכופות של פראנץ הן בדמיון‬
‫ובזיכרון והן במציאות לבית הסוהר‪ ,‬שלא אמור להיות מקום אליו אדם רוצה לחזור‪ ,‬ממחישות את‬
‫עומק המשבר שלו בעיר‪ .‬מבחינה מסוימת 'טגל' משמש כבית מדומיין ההופך לפיצוי התודעתי של‬
‫פראנץ לחוסר הנגישות שלו לחיים הגונים בברלין‪ .‬אפילו לאחר חזרתו לעיר בעקבות ה"לידה"‬
‫המחודשת ב'בוך'‪ ,‬מתוארים הכלא והמוסד לחולי נפש כבתים‪ .)613( 26‬הזרות של פרנאץ בעיר‪ ,‬מכוננת‬
‫אם כך את הדינאמיות של מושג ה"בית" ברומן ובמידה רבה גם מדגימה את אותו טשטוש בין המרחב‬
‫הפרטי למרחב הציבורי בכל הנוגע לדמותו של פראנץ בברלין אלכסנדרפלאץ‪.‬‬
‫בחינת הקשרים בין הנוף הבנוי והאנושי של ברלין לתודעה של פראנץ ביברקופף סביב נושאי‬
‫האסוציאטיביות‪ ,‬הסובייקטיביות והתנועה חשפה אם כן שני מוטיבים נוספים בברלין אלכסנדרפלאץ‪,‬‬
‫הנוגעים ליחסים בין האישי לעירוני ולמתח בין מקומיות לזרות‪ .‬במוטיבים אלו ניתן לראות ביטויים‬
‫לשזירת הייצוגים הפנימיים והחיצוניים של הרומן‪ ,‬כמו גם לטשטוש הגבולות בין המרחב הפרטי‬
‫למרחב הציבורי‪ .‬אולם מעבר לכך‪ ,‬נדמה כי המסננת התודעתית של המציאות האורבאנית חושפת ציר‬
‫דינאמי נוסף‪ ,‬עליו נע המרחב העירוני בין שני קצוות‪ :‬הומוגניות וניטראליות מול הטרוגניות וסמליות‪.‬‬
‫ציר זה מכיל במובנים רבים הן את המתח בין הפנימי לחיצוני והן את הדינאמיקה הפרטית‪-‬ציבורית‪.‬‬
‫באמצעות שיוך העיר לעולם הפנימי של הדמות מושך המבט האישי את הנוף האורבאני לעבר הקצה‬
‫ההטרוגני ורווי הסמלים‪ .‬מצד שני‪ ,‬הראייה המוגבלת של התודעה את העיר מחלישה את הסמליות‬
‫החברתית וההיסטורית של העיר המתקיימת במבט החיצוני עליה ומצמצמת אותה לגבולות האישיים‬
‫והחברתיים של הדמות‪ .‬בתוך כך‪ ,‬מובנית העיר כמרחב ביניים‪ ,‬המאפשר קריאות שונות‪ ,‬פרטיות‬
‫וציבוריות‪ ,‬פנימיות וחיצוניות‪ ,‬ניטראליות וטעונות‪.‬‬
‫‪ 26‬בשונה מהעברית‪ ,‬המילים לבית כלא (‪ )Gefaengnis, Strafanstalt‬ובית משוגעים (‪ )Irrenanstalt‬בגרמנית אינן מכילות שם‬
‫או מופרמה שמשמעה בית‪.‬‬
‫‪-25-‬‬
‫סיכום‬
‫בעבודה זו נבחנו היחסים בין התודעה לנוף האורבאני הבנוי והאנושי בברלין אלכסנדרפלאץ‬
‫בהקשר לשלושה מוטיבים מרכזיים והם‪ :‬החשיבה האסוציאטיביות‪ ,‬התפיסה הסובייקטיביות של‬
‫העיר והתנועה בעיר‪ .‬סקירת המפגשים הטקסטואליים בין העיר לבין התודעה סביב סוגיות אלו‬
‫העלתה עושר רב של יחסי גומלין ומגוון רחב של תחבולות ספרותיות ולשוניות לייצוג תודעה‬
‫ואורבאניות המשרתות יחסים אלו‪.‬‬
‫בחלקה השני של העבודה נידון הקשר ההדוק בין הנוף האורבאני לבין החיים האישיים של‬
‫הדמות והמתח בין זרות למקומיות לאור דינאמיקות תיאורטיות רחבות יותר הרלוונטיות לרומן‬
‫המודרני בכללותו‪ .‬מתוך דיון זה עלה כי ביחסים בין התודעה לאורבאניות בברלין אלכסנדרפלאץ ניתן‬
‫לראות ביטויים רבים למתחים בין הפנימי‪-‬לחיצוני ובין הפרטי לציבורי ברומן המודרני ואף לזהות‬
‫תלות בין יחסי התודעה‪-‬עיר לבין טיב הסמליות וההטרוגניות של הנוף האורבאני‪.‬‬
‫על אף שבעבודה שורטטו מספר קוים מהותיים של היחסים בין העיר לתודעה‪ ,‬שאלות רבות‬
‫הנוגעות ליחסים אלו נשארות פתוחות‪ .‬חלק מהשאלות קשור בהגדרתה המצומצמת של העבודה‬
‫שעסקה אך ורק בשני היבטים של הנוף האורבאני‪ ,‬בדמות אחת ובמספר מצומצם של סוגיות סביבן‬
‫הם נקשרים‪ .‬הנוף האורבאני בכלל ובברלין אלכסנדרפלאץ בפרט הוא נוף טקסטואלי‪ .‬ללא התייחסות‬
‫למרכיב זה‪ ,‬נוצרת בהכרח תמונה חלקית של יחסי הגומלין בין העיר לתודעה‪ .‬חשיבות ה"קריאה"‬
‫התודעתית של הדמות את הנוף האורבאני שהודגמה במהלך העבודה‪ ,‬כמו גם השתלבות התודעה‬
‫בפוליקטיביות העירונית מדגישות את חשיבותו של מאפיין עירוני זה לבחינה כוללת יותר של יחסי‬
‫התודעה‪-‬עיר ברומן‪ .‬אף על פי שפראנץ הוא הפרוטגוניסט של ברלין אלכסנדרפלאץ‪ ,‬העיר מכילה‬
‫תודעות רבות אחרות‪ .‬בחינה של קיומן אחת לצד השנייה ושל טיב המפגש ביניהן עשויה אף היא‬
‫לשפוך אור חדש על יחסי הגומלין בין העיר לתודעה ברומן‪.‬‬
‫גם בתוך גבולות הגדרת העבודה נותרות שאלות רבות ללא מענה‪ .‬אחת המרכזיות שבהן נוגעת‬
‫לבעיה תיאורטית בסיסית של ייצוגי תודעה בסיפורת והיא הזיהוי בין מחשבה לשפה‪ .‬המרכיבים של‬
‫הנוף האורבאני שנידונו במהלך העבודה רלוונטיים במיוחד לבעייתיות זו הן מבחינת היותם אלמנטים‬
‫לא ורבאליים‪ ,‬והן מהאופנים המגוונים בהם הם מיוצגים בצורה מילולית בתודעה‪ .‬הואריאביליות‬
‫הצורנית והתכנית הגדולה של ייצוגים אלו רומזת אולי גם לטווח הרחב של שלבי העיבוד התודעתי של‬
‫הנוף האורבאני‪ ,‬הנע בין התפיסתי והקדם מילולי לרפלקסיה מילולית מסדר גבוה‪ .‬נדמה כי שאלת‬
‫טיב יחסי הגומלין בין התודעה לעיר לא יכולה לקבל תשובה מספקת לא רק לאור השפע העצום של‬
‫יחסים אלו ברומן‪ ,‬אלא גם מתוקף ריבוי הפרשנויות שיוצר היחס העמום בין ורבאליות לבין תודעה‪.‬‬
-26-
‫ביבליוגרפיה‬
1. Alfred Doeblin, Berlin Alexanderplatz: Die Geschichte von Franz Biberkopf,
Muenchen: Deutschen Taschenbuch Verlag, 1974.
:‫ברק‬-‫ בני‬,‫ארי‬-‫ ניצה בן‬.‫ תר‬.‫ סיפורו של פראנץ ביברקופף‬:‫ אלכסנדרפלאץ‬,‫ ברלין‬,‫ אלפרד דבלין‬.2
.2116 ,‫הספרייה החדשה‬
.0596 ,‫ ספריית פועלים‬,‫ חנה הרציג‬.‫ תר‬,‫ הפואטיקה של הסיפורת בימינו‬,‫קינן‬-‫ שלומית רמון‬.3
4. Gérard Genette, Narrative Discourse: An Essay in Method, tr. Jane E. Lewin, Ithaca:
Cornell University Press, 1980.
5. Brian McHale, "Free Indirect Discourse: a survey of recent accounts", Poetics and
Theory of Literature, 3, 1978, pp. 249-287.
6. Dorrit Cohn, Transparent Minds: Narrative Models for Presenting Consciousness in
Fiction, Princeton, NJ: Princeton University Press, 1978.
7. Hana Wirth-Nesher. City Codes: Reading the Modern Urban Novel, Cambridge:
Cambridge University Press, 1996.
8. David B. Dollenmayer, “An Urban Montage and Its Significance in Doeblin's Berlin
Alexanderplatz", The German Quarterly 53, 1980, pp. 317-336.
9."Berliner Woerterbuch von A bis Z", Universiraet Hannover,
http://www.germanistik.unihannover.de/organisation/publikationen/bln_lexikon/a_to_z/a.htm
10. Walter Benjamin, "Krisis des Romans: Zu Döblin's 'Berlin Alexanderplatz',"
Gesammelte Schriften, Suhrkamp, 1978-82 vol. 3 pp.230-6.
.‫ תשמ"ג‬,‫ ירושלים‬,‫ י' אור‬.‫ תר‬,‫ מסכת טבע האדם‬,‫ דוד יום‬.11
12. Arthur Schopenhauer, Saemtliche Werke, ed. Arthur Huebscher, Wiesbaden, 1947,
6/2.
,‫ הספרייה החדשה‬,‫לנדאו ולואיס לנדאו‬-‫ ביאטריס סקרויסקי‬.‫ תר‬,‫ דון קיחוטה‬,‫ מיגל דה סרוונטס‬.13
.0556