‫פרח לב‬
‫הזהב‬
‫סיפור קצר לחג מאת אתגר קרת | איור‪ :‬רות גוילי‬
‫‪80‬‬
‫פסח תשע"ד‬
‫‪14.4.2014‬‬
‫בקפה ליד הבית שלי יש מלצרית חמודה‪ .‬אורן‪ ,‬שעובד במטבח‪,‬‬
‫אומר שאין לה חבר‪ ,‬שקוראים לה שקמה ושהיא אוהבת סמים קלים‪.‬‬
‫לפני שהיא התחילה לעבוד שם לא נכנסתי אליהם אפילו פעם אחת‪,‬‬
‫אבל עכשיו אני יושב שם כל בוקר‪ .‬שותה אספרסו‪ .‬מדבר איתה‬
‫קצת‪ .‬על דברים שאני קורא בעיתון‪ ,‬על אנשים אחרים שיושבים‬
‫בקפה‪ ,‬על עוגיות‪ .‬לפעמים אני אפילו מצליח להצחיק אותה‪ ,‬וכ־‬
‫שהיא צוחקת זה עושה לי טוב‪.‬‬
‫כבר כמה פעמים רציתי להזמין אותה לסרט‪ ,‬אבל סרט זה מדי‬
‫לפרצוף‪ .‬סרט זה אחד לפני ארוחת ערב במסעדה או לבקש שתטוס‬
‫איתך לאילת‪ .‬סרט זה לא משהו שאפשר לפרש בכמה דרכים‪ .‬זה‬
‫כמו להגיד לה‪" ,‬אני רוצה אותך"‪ .‬ואם היא לא בעניין והיא תגיד‬
‫לא‪ ,‬זה כבר גובל באי־נעימות‪ .‬בגלל זה חשבתי שלהזמין אותה‬
‫לג'וינט עדיף‪ .‬מקסימום היא תגיד‪" ,‬אני לא מעשנת"‪ ,‬ואני אזרוק‬
‫איזה בדיחה על סטלנים‪ ,‬אזמין עוד אספרסו קצר כאילו כלום‪,‬‬
‫ונמשיך הלאה‪.‬‬
‫בגלל זה אני מתקשר לאברי‪ .‬אברי הוא אולי היחיד שלמד איתי‬
‫במחזור בתיכון שהיה מעשן כבד‪ .‬הפעם האחרונה שדיברנו הייתה‬
‫לפני יותר משנתיים‪ .‬כשאני מחייג אני מריץ בראש סמול טוק‪,‬‬
‫משהו שאוכל לדבר איתו לפני שאני שואל על הגראס‪ .‬אבל אברי‪,‬‬
‫איך שאני שואל מה שלומו‪ ,‬ישר עונה‪" ,‬יבש‪ .‬סגרו לנו את הגבול עם‬
‫לבנון בגלל העניינים עם סוריה ועם מצרים בגלל כל האל קאעידה‬
‫והבלגן‪ .‬אין מה לעשן‪ ,‬בנאדם‪ .‬אני מטפס על הקירות"‪.‬‬
‫אני שואל אותו מה חוץ מזה‪ ,‬והוא עונה לי‪ ,‬אפילו ששנינו יודעים‬
‫שזה לא מעניין אותי‪ .‬אומר שחברה שלו בהיריון וששניהם רוצים‬
‫את הילד‪ ,‬אבל שהאמא שלה שהיא אלמנה לוחצת שיתחתנו ברבנות‬
‫כי היא אומרת שזה מה שהאבא היה רוצה אם היה חי‪ .‬ולך תתמודד‬
‫עם טיעון כזה‪ .‬מה אתה יכול לעשות? לחפור את האבא עם טורייה‬
‫החוצה ולשאול אותו? וכל הזמן הזה שהוא מדבר אני מנסה להרגיע‪,‬‬
‫אומר לו שזה לא כבד‪ .‬כי עליי זה באמת לא כבד אם אברי יתחתן‬
‫ברבנות או לא‪ .‬גם אם הוא יחליט שהוא רוצה לעזוב את הארץ או‬
‫לעשות שינוי מין אני אקח את זה קל‪ .‬אבל הפרח בשביל שקמה‬
‫דווקא כן חשוב לי‪ .‬אז אני זורק לו‪" ,‬גבר‪ ,‬ומי עם איזה פרח? לא‬
‫בשביל הסוטול‪ ,‬בשביל מישהי‪ ,‬אחת מיוחדת‪ ,‬שאני רוצה להרשים"‪.‬‬
‫"יבש"‪ ,‬אברי אומר שוב‪" .‬נשבע לך‪ ,‬בעצמי התחלתי לעשן נייס‬
‫גאי כמו איזה נרקומן"‪" .‬אני לא יכול להביא לה נייס גאי"‪ ,‬אני אומר‬
‫לו‪" ,‬זה לא ייראה טוב"‪" .‬אני יודע"‪ ,‬הוא ממלמל מהצד השני של‬
‫הקו‪" ,‬אני יודע‪ ,‬אבל אין"‪.‬‬
‫***‬
‫יומיים אחרי זה אברי מתקשר אליי על הבוקר ואומר שאולי יש‬
‫לו משהו אבל זה מסובך‪ .‬אני אומר לו שאני מוכן גם יקר‪ .‬זה משהו‬
‫חד־פעמי בשבילי‪ ,‬מיוחד‪ ,‬ואני צריך בקושי גרם‪" .‬לא אמרתי 'יקר'"‪,‬‬
‫מתעצבן אברי‪" ,‬אמרתי מסובך‪ .‬פגוש אותי עוד ‪ 40‬דקות בקרליבך‬
‫‪ 46‬ואני אסביר לך"‪.‬‬
‫לא מתאים לי עכשיו "מסובך"‪ .‬ממה שאני זוכר מהתיכון‬
‫ה"מסובכים" של אברי באמת מסובכים‪ .‬ואני כולה רוצה פרח‪ ,‬אפילו‬
‫סתם ג'וינט בשביל בחורה יפה שאני מצליח להצחיק‪ .‬לא בראש שלי‬
‫עכשיו פגישות עם עבריינים כבדים או מי שזה לא יהיה שגר שם‬
‫בקרליבך‪ .‬הטון של אברי בטלפון מספיק בשביל להלחיץ אותי‪ ,‬וגם‬
‫זה שהוא אמר פעמיים "מסובך"‪.‬‬
‫כשאני מגיע לכתובת הוא כבר שם‪ .‬קסדת החצי של הטוסטוס‬
‫עדיין על הראש שלו‪" .‬האיש הזה"‪ ,‬הוא אומר לי חצי מתנשף במ־‬
‫דרגות‪" ,‬זה שאנחנו עולים אליו עכשיו‪ ,‬הוא עורך דין‪ .‬ידידה שלי‬
‫מנקה אצלו כל שבוע אבל לא בשביל כסף‪ ,‬בשביל גראס רפואי‪.‬‬
‫הוא חולה בסרטן המשהו‪ ,‬לא יודע מה‪ ,‬והוא מקבל ‪ 40‬גרם כל חודש‬
‫במרשם ובקושי מעשן‪ .‬ביקשתי ממנה שתשאל אותו אם הוא רוצה‬
‫להעיף קצת ממה שיש לו‪ ,‬והוא אמר שיש על מה לדבר אבל שנבוא‬
‫שניים‪ .‬לא יודע למה‪ .‬אז הרמתי לך טלפון"‪.‬‬
‫"אברי"‪ ,‬אני אומר לו‪" ,‬ביקשתי פרח‪ ,‬אני לא הולך איתך עכשיו‬
‫לעסקת סמים עם עורך דין שלא פגשת קודם בחיים שלך"‪" .‬זאת לא‬
‫עסקה"‪ ,‬אומר לי אברי‪" ,‬זה סתם בנאדם שביקש שאתה ואני נבוא‬
‫אליו לדירה לדבר‪ .‬אם הוא אומר לנו משהו שלא מתאים‪ ,‬ישר אנחנו‬
‫אומרים שלום וחותכים‪ .‬ממילא לא תהיה עסקה היום‪ ,‬אין לי שקל‬
‫עליי‪ .‬מקסימום נדע שנפתחה איזה דלת"‪.‬‬
‫אני עדיין מהסס‪ .‬לא כי אני חושב שיהיה מסוכן‪ .‬כי אני מפחד‬
‫שיהיה לא נעים‪ .‬אני לא מסוגל לעמוד בלא נעים‪ .‬בלשבת אצל‬
‫אנשים שאני לא מכיר בבית שאני לא מכיר ושתהיה אווירה‬
‫קשה כזאת‪ .‬זה עושה לי רע‪" .‬נו"‪ ,‬אומר אברי‪" ,‬רק תעלה‪,‬‬
‫כבר כמה‬
‫פעמים רציתי‬
‫"יא‪ ,‬כלב"‪ ,‬אברי‬
‫נעמד פתאום באולם‬
‫ומתחיל לצעוק‪,‬‬
‫"מה אתה מחייך?‬
‫הרגת ילדה‪ .‬בושה!"‬
‫כמה מהמשפחה‬
‫שלו ניגשים לכיוון‬
‫שלנו ואני נעמד‬
‫ועושה כאילו אני‬
‫מנסה להרגיע את‬
‫אברי‪ .‬בעצם‪ ,‬אני‬
‫באמת מנסה‬
‫להרגיע את אברי‬
‫***‬
‫שם המשפחה של עורך הדין הוא קורמן‪ ,‬או לפחות זה מה שכתוב על הדלת‪,‬‬
‫והוא דווקא בסדר‪ .‬מציע לנו קולה ושם בכל כוס לימון וקרח כאילו אנחנו בלובי‬
‫של איזה מלון‪ .‬וגם הדירה שלו בסדר‪ :‬מוארת‪ ,‬מריחה טוב‪" .‬תראו"‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬
‫"יש לי עוד שעה דיון במחוזי‪ .‬תביעה אזרחית נגד אחד שדרס ילדה בת ‪10‬‬
‫וברח‪ .‬ישב בקושי שנה בכלא‪ ,‬ועכשיו‬
‫אני מייצג את ההורים שתובעים אותו‬
‫על ‪ 2‬מיליון‪ .‬הוא ערבי‪ ,‬זה שדרס‪ ,‬אבל‬
‫ממשפחה עשירה"‪.‬‬
‫"ואללה"‪ ,‬אברי אומר לו כאילו יש לו‬
‫מושג בכלל על מה הקורמן הזה כרגע‬
‫דיבר איתנו‪" .‬אבל אנחנו בכלל בעניין‬
‫אחר‪ ,‬אנחנו החברים של טינה‪ .‬באנו‬
‫בעניין של הגראס"‪" .‬זה אותו עניין"‪,‬‬
‫אומר קורמן בחוסר סבלנות‪" ,‬אם תיתן‬
‫לי לסיים אז תבין‪ .‬בדיון הזה יבואו‬
‫הרבה מהמשפחה של הדורס לתמוך‬
‫בו‪ .‬מהצד של הילדה שמתה חוץ משני‬
‫ההורים לא יבוא אף אחד‪ .‬וגם הם יישבו‬
‫שם בשקט עם הראש למטה‪ ,‬לא יגידו‬
‫מילה"‪.‬‬
‫אברי מהנהן ושותק‪ ,‬הוא עדיין לא‬
‫מבין אבל לא רוצה לעצבן את קור־‬
‫מן‪" .‬אני רוצה שאתה והחבר שלך כאן‬
‫תבואו לדיון כאילו אתם המשפחה‬
‫שלה ותעשו בלגן‪ .‬רעש‪ .‬תצעקו לנ־‬
‫תבע שהוא רוצח‪ .‬תבכו‪ ,‬תקללו קצת‪,‬‬
‫אבל שום דבר גזעני‪ ,‬רק 'נבלה' וכא־‬
‫לה‪ .‬בקיצור‪ ,‬שירגישו אתכם‪ .‬שירגי־‬
‫שו באולם שיש אנשים במדינה הזאת‬
‫שחושבים שהוא יצא מדי בזול‪ .‬זה‬
‫ישמע לכם טיפשי‪ ,‬אבל דברים כאלה‬
‫מאוד משפיעים על שופטים‪ .‬מנערים‬
‫אותם קצת מהנפטלין של החוק היבש‪,‬‬
‫מחככים אותם עם העולם האמיתי"‪.‬‬
‫"אבל הגראס‪ ,"...‬מנסה אברי‪" ,‬אני‬
‫בדיוק מגיע"‪ ,‬קוטע אותו קורמן‪" ,‬תב־‬
‫זבזו בשבילי את החצי שעה הזאת בדיון‬
‫ואני מביא לכל אחד מכם ‪ 10‬גרם‪ .‬אם‬
‫תצעקו מספיק חזק‪ ,‬אפילו ‪ .15‬מה אתם אומרים?"‬
‫"אני רק צריך גרם"‪ ,‬אני אומר לו‪" ,‬אולי תמכור לי וזהו‪ ,‬ואחר כך אתה ואב־‬
‫רי‪" ."...‬למכור?"‪ ,‬צוחק קורמן‪" ,‬בשביל כסף? מה אני‪ ,‬דילר? מקסימום אני יכול‬
‫לתת לחבר פה ושם איזה שקית מתנה"‪" .‬אז תיתן לי מתנה"‪ ,‬אני מתחנן‪" ,‬כולה‬
‫גרם"‪" .‬אבל מה אמרתי לפני רגע?" מחייך קורמן חיוך לא נעים‪" ,‬שאני אתן‪ ,‬רק‬
‫תוכיח לי קודם שאתה באמת חבר"‪.‬‬
‫***‬
‫‪82‬‬
‫פסח תשע"ד‬
‫‪14.4.2014‬‬
‫אם לא אברי לא הייתי מסכים‪ ,‬אבל הוא כל הזמן אמר לי שזה הצ'אנס שלנו‬
‫ושזה לא שנעשה איזה משהו מסוכן או לא חוקי‪ .‬לעשן גראס זה לא חוקי אבל‬
‫לצעוק על מישהו שדרס ילדה קטנה – לא רק שזה חוקי זה אפילו נורמטיבי‪.‬‬
‫"לך תדע"‪ ,‬הוא אומר לי‪" ,‬אם יש שם טלוויזיות‪ ,‬בסוף עוד יראו אותנו בח־‬
‫דשות"‪" .‬אבל מה הקטע הזה של לעשות כאילו אנחנו משפחה?" אני מתעקש‪.‬‬
‫"הרי ההורים שלה יודעים שאנחנו לא משפחה"‪" .‬הוא לא אמר שנגיד שאנחנו‬
‫משפחה"‪ ,‬מגן אברי על קורמן‪" ,‬הוא רק אמר שנצעק‪ .‬אם משהו ישאל‪ ,‬אנחנו‬
‫תמיד יכולים להגיד שקראנו בעיתון ושאנחנו סתם אזרחים שאכפת להם"‪.‬‬
‫את השיחה הזאת אנחנו מנהלים באולם הכניסה של בית המשפט‪ .‬למרות‬
‫שבחוץ יש שמש בפנים אין אור והכול מריח מביוב ומטחב‪ .‬ולמרות שאני מת־‬
‫ווכח עם אברי כבר ברור לשנינו שאני בפנים‪ .‬אחרת לא הייתי בא איתו לכאן‬
‫על הטוסטוס‪" .‬אל תדאג‪ ",‬הוא אומר לי‪" ,‬אני אצעק בשביל שנינו‪ ,‬אתה לא‬
‫צריך לעשות כלום‪ ,‬רק כאילו אתה חבר שמנסה להרגיע‪ .‬רק שירגישו שאתה‬
‫איתי"‪.‬‬
‫הסיבה שאברי אומר לי עכשיו שאני לא צריך לצעוק היא שבאולם יש איזה‬
‫‪ 50‬בני דודים‪ ,‬כולם מהמשפחה של הדורס‪ .‬הדורס עצמו שמנמן כזה‪ ,‬נראה‬
‫צעיר‪ ,‬מדבר עם כל אחד שהגיע‪ ,‬מתנשק איתו‪ ,‬כאילו זאת חתונה‪ .‬בספסל‬
‫של התובעים‪ ,‬ליד קורמן ועוד איזה עורך דין צעיר עם זקן‪ ,‬יושבים ההורים‬
‫של הילדה‪ .‬הם לא נראים בחתונה‪ .‬הם נראים גמורים‪ .‬האמא בת ‪ 50‬או יותר‬
‫איורים‪ :‬רות גוילי‬
‫להזמין אותה לסרט‪,‬‬
‫אבל סרט זה מדי‬
‫לפרצוף‪ .‬סרט זה‬
‫אחד לפני ארוחת‬
‫ערב במסעדה או‬
‫לבקש שתטוס איתך‬
‫לאילת‪ .‬סרט זה לא‬
‫משהו שאפשר לפרש‬
‫בכמה דרכים‪.‬‬
‫זה כמו להגיד לה‪,‬‬
‫"אני רוצה אותך"‬
‫ואחרי שתי דקות תעשה כאילו קיבלת סמס ואתה צריך ללכת‪ .‬אל תהיה‬
‫מניאק‪ ,‬הוא ביקש שנבוא שניים‪ ,‬אז תיכנס איתי שאני לא אצא טמבל‬
‫ודקה אחרי זה תחתוך"‪ .‬זה עדיין לא בא לי טוב‪ ,‬אבל אחרי שאברי אומר את זה‬
‫ככה כבר קשה לי להגיד לא בלי לצאת מניאק‪.‬‬
‫אבל קטנה כמו אפרוח‪ ,‬יש לה שיער אפור קצוץ והיא נראית נוירוטית לגמרי‪.‬‬
‫האבא יושב שם בעיניים עצומות‪ ,‬פעם בכמה זמן פותח אותן ואחרי שנייה‬
‫שוב סוגר‪.‬‬
‫הדיון מתחיל‪ ,‬זה כנראה סוף של משהו שהתחיל בפעם הקודמת והכל נורא‬
‫מקוטע וטכני כזה‪ .‬כל הזמן רק ממלמלים מספרי סעיפים‪ .‬אני מנסה לדמיין‬
‫אותי ואת שקמה כאן באולם‪ ,‬אחרי שהבת שלנו נדרסה‪ .‬אנחנו הרוסים אבל‬
‫מחזקים זה את זה‪ ,‬והיא לוחשת לי באוזן‪" ,‬אני רוצה שהחרא הזה ישלם"‪ .‬זה לא‬
‫כיף לדמיין את זה אז אני מפסיק ומתחיל לדמיין במקום את שנינו אצלי בדירה‬
‫מעשנים משהו ורואים איזה סרט על חיות במיוּט בנשיונל ג'יאוגרפיק‪ .‬ואיכ־‬
‫שהו אנחנו מתחילים להתנשק פתאום‪ ,‬וכשהיא נצמדת אלי בנשיקה אני מרגיש‬
‫את החזה שלה נמעך על החזה שלי‪...‬‬
‫"יא‪ ,‬כלב"‪ ,‬אברי נעמד פתאום‬
‫באולם ומתחיל לצעוק‪" ,‬מה אתה‬
‫מחייך? הרגת ילדה‪ .‬מה את מחייך לי?‬
‫בושה!" כמה מהאנשים מהמשפחה שלו‬
‫ניגשים לכיוון שלנו ואני נעמד ועו־‬
‫שה כאילו אני מנסה להרגיע את אברי‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬אני באמת מנסה להרגיע את‬
‫אברי‪ .‬השופט דופק בפטיש וקורא את‬
‫אברי לסדר‪ .‬הוא אומר שאם לא יפ־‬
‫סיק לצעוק אנשי משמר בית המשפט‬
‫יוציאו אותו מהאולם בכוח‪ ,‬שזה נשמע‬
‫כרגע כמו משהו הרבה יותר נעים‬
‫מלהתעסק עם כל המשפחה של הדורס‬
‫הזה‪ ,‬שכמה מהם עומדים עכשיו מילי־‬
‫מטר מהפרצוף שלי ומקללים ודוחפים‬
‫את אברי בכוח‪.‬‬
‫"מחבל"‪ ,‬אברי צורח‪" ,‬עונש מוות‬
‫מגיע לך"‪ .‬אין לי מושג למה הוא אומר‬
‫את זה‪ .‬אחד עם שפם גדול מוריד לו‬
‫סטירה‪ ,‬ואני מנסה להפריד בינו לבין‬
‫אברי וחוטף ראסיה בפרצוף‪ .‬אנשי‬
‫משמר בית המשפט גוררים את אברי‬
‫החוצה‪ .‬בדרך הוא עוד צורח‪" ,‬הרגת‬
‫ילדה קטנה‪ .‬קטפת פרח‪ .‬הלוואי‬
‫שיהרגו גם לך את הילדה"‪ .‬בזמן שהוא‬
‫אומר את זה אני על הרצפה על ארבע‪.‬‬
‫יורד לי דם מהאף או מהמצח‪ ,‬לא יודע‬
‫בדיוק מאיפה אבל אני מטפטף‪ .‬וב־‬
‫שנייה שאברי דופק את הקטע על זה‬
‫שהלוואי שגם הילדה של הדורס תמות‬
‫מישהו מוריד לי בעיטה אחת טובה‬
‫לצלעות‪.‬‬
‫איך שאנחנו מגיעים לבית של קורמן‬
‫הוא פותח את המקפיא ונותן לי שקית של אפונה קפואה של סנפרוסט ואומר‬
‫לי ללחוץ חזק‪ .‬אברי לא אומר לו או לי כלום רק שואל איפה הגראס‪" .‬למה‬
‫אמרת מחבל?" שואל קורמן‪" ,‬אמרתי לכם בפירוש לפני זה‪ ,‬לא להזכיר את זה‬
‫שהוא ערבי"‪'" .‬מחבל' זה לא גזעני"‪ ,‬מתגונן אברי‪" ,‬זה כמו רוצח‪ .‬גם במחתרת‬
‫היהודית יש מחבלים"‪.‬‬
‫קורמן לא אומר לו כלום רק נכנס לחדר האמבטיה ויוצא עם שתי שקיות‬
‫פלסטיק קטנות‪ .‬הוא נותן לי אחת ואחר כך זורק אחת לאברי‪ ,‬שבקושי מצליח‬
‫לתפוס‪" .‬יש ‪ 20‬בכל אחת"‪ ,‬הוא אומר לי בזמן שהוא פותח את דלת הכניסה‪,‬‬
‫"אתה יכול לקחת איתך את האפונה"‪.‬‬
‫***‬
‫למחרת בבוקר בבית הקפה שקמה שואלת אותי מה קרה לי לפרצוף‪ .‬אני‬
‫אומר לה שזאת תאונה‪ ,‬הלכתי לבקר חבר נשוי והחלקתי על צעצוע של הבן‬
‫שלו בסלון‪" .‬ואני כבר דמיינתי אותך חוטף מכות בשביל בחורה"‪ ,‬צוחקת שקמה‬
‫ומגישה לי את האספרסו‪" ,‬גם זה קורה"‪ .‬אני מנסה לחייך בחזרה‪" .‬תסתובבי‬
‫איתי מספיק זמן ותראי אותי חוטף מכות גם בשביל בחורות וחברים וחתולים‪.‬‬
‫אבל תמיד חוטף‪ ,‬אף פעם לא מרביץ"‪" .‬אתה כמו אחי"‪ ,‬ממשיכה שקמה לצחוק‪,‬‬
‫"מהאלה שמנסים להפריד וחוטפים"‪.‬‬
‫אני מרגיש את השקית ניילון עם ה־‪ 20‬גרם מרשרשת לי בכיס של המעיל‪,‬‬
‫אבל במקום להקשיב לה שואל אם יצא לה לראות כבר את הסרט הזה על האס־‬
‫טרונאוטית שהלוויין שלה מתפוצץ והיא נתקעת עם ג'ורג' קלוני בחלל‪ .‬והיא‬
‫אומרת שלא ושואלת איך זה קשור למה שדיברנו הרגע‪" .‬לא קשור"‪ ,‬אני מודה‪,‬‬
‫"אבל זה נשמע מעיף‪ .‬זה תלת־ממדי עם משקפיים והכל‪ .‬רוצה לבוא איתי?"‬
‫יש שנייה של שקט ואני יודע שאחריו יגיע ה"כן" או ה"לא"‪ .‬בינתיים עולה לי‬
‫שוב בראש התמונה הזאת‪ .‬שקמה בוכה‪ ,‬שנינו בבית המשפט מחזיקים ידיים‪.‬‬
‫אני מנסה לזפזפ ממנה לתמונה האחרת של שנינו מתנשקים על הספה הקרועה‬
‫אצלי בסלון‪ ,‬מנסה ולא מצליח‪ .‬היא תקועה לי חזק מדי בראש‪.‬‬