1. No category

‫פרק ‪ – 4‬תגובות תיאולוגיות לשואה‬
‫מבנה הפרק‬
‫א‪ .‬המשבר הפילוסופי והתיאולוגי שאחרי השואה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מות האלוהים בשואה – אלי ויזל‬
‫ג‪ .‬צידוק הדין – הגישה החרדית‬
‫ד‪ .‬השואה כחלק מתהליך הגאולה – הרצי"ה קוק‬
‫ה‪" .‬כך עלה במחשבה לפני" – הרב עמיטל‬
‫א‪ .‬המשבר הפילוסופי והתיאולוגי‬
‫שאחרי השואה‬
‫התפתחות הבעייתיות בתורת הגמול‪:‬‬
‫א‪ .‬המקרא – "צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו!"‪.‬‬
‫ב‪ .‬חז"ל – הוצאה להורג של צדיקים – "זו תורה וזו‬
‫שכרה?!"‪.‬‬
‫ג‪ .‬השואה – השמדת עם ישראל כולו!!!‬
‫משבר אמונה דתי‬
‫הרב קולונימוס קלמיש שפירא (האדמו"ר מפיאסצנה)‪" ,‬אש קודש"‪:‬‬
‫כהצרות שהיו עד שלהי שנת תש"ב (‪ )1943‬היו כבר‪ ,‬אבל כהצרות משונות‪,‬‬
‫ומיתות רעות ומשונות‪ ,‬שחידשו הרשעים הרוצחים ‪ ...‬משלהי תש"ב ‪ ,‬לפי ידיעתי‬
‫בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל‪ ,‬לא היו כמותם‪... .‬‬
‫איך מחזיק העולם מעמד? איך אינו נהפך העולם לתוהו ובוהו?‬
‫כשנהרגו עשרה הרוגי מלכות צרחו אראלים [מלאכים]‪" ,‬זו תורה וזו שכרה?"‪,‬‬
‫ובת קול יצאה‪ :‬אם אשמע עוד קול אחד אהפוך את העולם למים!‬
‫ועתה – ילדים תמימים‪ ,‬מלאכים טהורים‪ ,‬גדולי תורה קדושי ישראל‪ ,‬נהרגים‬
‫ונשחטים רק בשביל שהם ישראל‪ ,‬חללו של עולם מתמלא מצעקות‪-‬האימים‬
‫שלהם השוברים מחיצות של ברזל‪" .‬הצילו! הצילו!" הם צועקים‪" ,‬זו תורה וזו‬
‫שכרה?"‬
‫ובכל זאת – אין העולם נהפך ונשאר על עמדו כאילו לא קרה כלום‪.‬‬
‫משבר אמונה חילוני‬
‫ז'אן אמרי‪" ,‬מעבר לאשמה ולכפרה"‪ ,‬עמ' ‪:73‬‬
‫מי שעּונה‪ ,‬שוב לא ירגיש לעולם כבן‪-‬בית בעולם‪ .‬את‬
‫חרפת ההשמדה אי אפשר למחות‪.‬‬
‫האמון בעולם‪ ,‬שבחלקו כבר נותץ במכה הראשונה אבל‬
‫בעינויים קרס לבסוף כל‪-‬כולו‪ ,‬לא ישוב עוד‪.‬‬
‫העובדה שהזולת החי עמנו הפך לזולת החי נגדנו – עובדה זו‬
‫מוסיפה לרבוץ בתוך המעונה כאימה דחוסה‪ :‬איש אינו‬
‫מביט מעבר לה החוצה אל עולם ש"עקרון התקווה" שולט‬
‫בו‪ .‬המעונה הופקר‪ ,‬ועודנו מופקר חסר‪-‬הגנה לפחד‪ .‬הפחד‬
‫הוא שמניף מעתה את השרביט מעליו‪.‬‬
‫שיחה של הרב עמיטל עם אבא קובנר‬
‫(מתוך שיחה של הרב עמיטל משנת ‪)1998‬‬
‫בשעתו הייתה לי שיחה עם אבא קובנר עליו השלום‪.‬‬
‫אמרתי לו‪" :‬איני יודע ניסיונו של מי גדול יותר‪ ,‬שלי או‬
‫שלך‪ .‬אתה דגלת באמונה באדם‪ .‬אחרי השואה אתה‬
‫עוד יכול להאמין באדם? אני מאמין בקב"ה‪ .‬איני יכול‬
‫להבינו‪ .‬אבל אדם אמורים להבין‪ .‬במה אתה מאמין‬
‫עכשיו?"‬
‫ב‪ .‬מות האלוהים בשואה‬
‫יהודה עמיחי (‪' ,)1924-2000‬אלים מתחלפים‪ ,‬התפילות נשארות לעד'‪:‬‬
‫אֹושוִ יץ ֵאין ֵתאֹולֹוגְׁ יָה‪:‬‬
‫ַאחֲ ֵרי ְׁ‬
‫יקן עֹולֵה עָ שָ ן לָבָ ן‪,‬‬
‫מֵ אֲ רֻ ּבֹות הַ ו ִָת ָ‬
‫ִסימָ ן שֶׁ הַ ַק ְׁר ִדי ָנלִים ּבָ חֲ רו לָהֶׁ ם ַאפִ יפְׁ יֹור‪.‬‬
‫אֹושוִ יץ עֹולֶׁה עָ שָ ן שָ חֹר‬
‫ִמ ִמ ְׁש ְׁרפֹות ְׁ‬
‫ירת הָ עָ ם הַ נִבְ חָ ר‪.‬‬
‫ֹלהים טֶׁ ֶׁרם הֶׁ ְחלִיטּו עַ ל בְ ִח ַ‬
‫ִסימָ ן שֶׁ הָ אֱ ִ‬
‫אֹושוִ יץ ֵאין ֵתאֹולֹוגְׁ יָה‪:‬‬
‫ַאחֲ ֵרי ְׁ‬
‫ירי הַ הַ ְׁשמָ דָ ה‬
‫הַ ִמ ְׁספ ִָרים עַ ל ַאמֹות אֲ ִס ֵ‬
‫ֹלהים‬
‫הֵ ם ִמ ְׁספְׁ ֵרי הַ טֶׁ לֶׁפֹון שֶׁ ל הָ אֱ ִ‬
‫ִמ ְספ ִָרים שֶׁ ֵאין מֵ הֶׁ ם ְתשּובָ ה‬
‫וְ עַ כְ שָ ו הֵ ם ְמנ ָֻת ִקים ֶׁאחָ ד‪ֶׁ ,‬אחָ ד ‪.‬‬
‫אֹושוִ יץ יֵש ֵתאֹולֹוגְׁ יָה חֲ דָ שָ ה‪:‬‬
‫ַאחֲ ֵרי ְׁ‬
‫ּׁשֹואה‬
‫הּודים שֶׁ מֵ תּו בַ ָ‬
‫הַ ְי ִ‬
‫ּדֹומים לֵאֱ ֹלהֵ יהֶׁ ם‬
‫ַנעֲׂשּו עַ כְ שָ ו ִ‬
‫שֶׁ ֵאין לֹו ְׁדמות הַ ּגוף וְׁ ֵאין לֹו ּגוף‪.‬‬
‫ֵאין לָהֶׁ ם ְׁדמות הַ ּגוף וְׁ ֵאין לָהֶׁ ם ּגוף‪.‬‬
‫אלי ויזל‬
‫אלי ויזל (תמונה‬
‫משחרור מחנה הריכוז‬
‫בוכנוואלד אליו הגיע‬
‫ויזל לאחר צעדת המוות‬
‫מאושוויץ)‬
‫הסופר אלי ויזל נולד בשנת ‪ 1928‬ברומניה‪ .‬בהיותו בן ‪ 16‬גורש עם בני משפחתו לאושוויץ‪.‬‬
‫הוא שרד את מחנה ההשמדה ולאחר השחרור כתב את זיכרונותיו‪ .‬ספריו תורגמו לשפות רבות וקולו‬
‫נשמע בשאלות מוסריות שונות‪ .‬הוא זכה בפרס נובל לשלום בשנת ‪.1986‬‬
‫אלי ויזל גדל במשפחה אדוקה וקיבל חינוך דתי‪ .‬במהלך חוויותיו באושוויץ חל מפנה באמונתו‪.‬‬
‫אנחנו נראה קטעים מתוך ספרו 'הלילה'‪.‬‬
‫הלילה הראשון באושוויץ‬
‫לעולם לא אשכח את הלילה הזה‪ ,‬הלילה הראשון במחנה שהפך‬
‫את חיי ללילה ארוך ונעול על שבעה מנעולים‪.‬‬
‫לעולם לא אשכח את העשן הזה‪.‬‬
‫לעולם לא אשכח את פניהם הקטנות של הילדים שגופם היה ללפיד‬
‫בוער תחת שמים מחרישים‪.‬‬
‫לעולם לא אשכח את הלהבות אשר שרפו לתמיד את אמונתי‪.‬‬
‫לעולם לא אשכח את דומיית הלילה שגזלה ממני לנצח את התשוקה‬
‫לחיות‪.‬‬
‫לעולם לא אשכח את הרגעים הללו שרצחו את אלוהַ י ואת נשמתי ואת‬
‫חלומותי שהיו למדבר שממה‪.‬‬
‫ַ‬
‫לעולם לא אשכח כל זאת‪ ,‬גם אם אהיה נידון לחיים ארוכים כחיי‬
‫אלוהים עצמו‪.‬‬
‫לעולם‪.‬‬
‫הוצאה להורג באושוויץ‬
‫יום אחד בשובנו מן העבודה‪ ,‬ראינו שלושה גרדומים מזדקרים מעל מגרש המפקדים‪ .‬שלושה עורבים שחורים‪ִ .‬מפְׁ ָקד‪.‬‬
‫מסביבנו אנשי ס‪.‬ס‪ .‬נשקם מכוון אלינו‪ ,‬כמנהג‪ .‬שלושת הנידונים למוות וידיהם כבולות וביניהם ה"פיפל" הקטן‪,‬‬
‫המלאך נוגה העיניים‪.‬‬
‫אנשי הס‪.‬ס‪ .‬נראו טרודים מתמיד‪ ,‬חסרי מנוחה‪ .‬לתלות ילד קטן‪ ,‬לעיני אלפי צופים‪ ,‬אין זה עניין של מה בכך‪.‬‬
‫מפקד המחנה קרא את גזר הדין‪ .‬עיני הכל ננעצו בילד‪ .‬הוא היה חיוור‪ ,‬שקט למראה כוסס את ציפורניו‪ .‬צל הגרדום‬
‫כיסה אותו‪ .‬הלאגר‪-‬קאפו [מפקד המחנה] סירב הפעם לשמש כתליין‪ .‬שלושה אנשי ס‪.‬ס‪ .‬מילאו את מקומו‪.‬‬
‫שלשות הנידונים למוות עלו יחדיו על כיסאותיהם‪ .‬עניבות החנק הושמו על צוואריהם בבת אחת‪.‬‬
‫ יחי החופש! זעקו שני המבוגרים‪.‬‬‫הנער שתק‪.‬‬
‫ היכן הוא האלוהים‪ ,‬היכן הוא? שמעתי קול מאחורי גבי‪.‬‬‫מפקד המחנה נתן אות ושלושת הכיסאות סולקו‪ .‬דממת מוות ברחבי המחנה‪ .‬באופק שקעה השמש‪.‬‬
‫הסירו הכובעים! שאג מפקד המחנה‪ .‬קולו היה צרוד ואנחנו‪ ,‬אנחנו בכינו‪.‬‬
‫ חבשו הכובעים!‬‫אחר החלה התהלוכה‪ .‬שני המבוגרים חדלו לחיות‪ .‬לשונם נשתרבבה‪ ,‬תופחת ומכחילה‪ .‬אך החבל השלישי לא נדם‬
‫עדיין‪ .‬מחמת משקלו הזעיר המשיך הנער לפרפר‪...‬‬
‫למעלה מחצי שעה נאבק גופו בין החיים לבין המוות‪ ,‬גוסס לעינינו‪ ,‬ואנו נאלצנו להביט בפניו‪ .‬כאשר עברתי לידו היה חי‬
‫עדיין‪ ,‬לשונו עודה מאודמת‪ ,‬עיניו לא כבויות‪.‬‬
‫מאחורי גבי שמעתי שנית את קולו של האיש‪:‬‬
‫ היכן‪ ,‬אפוא‪ ,‬האלוהים?‬‫וחשתי בתוכי קול עולה ומשיב‪:‬‬
‫‪ -‬היכן הוא? הנהו – הוא תלוי כאן‪ ,‬על הגרדום הזה ‪. . .‬‬
‫ג‪ .‬צידוק הדין‬
‫אליעזר שביד‪ ,‬בין חורבן לישועה‪ ,‬עמ' ‪:10-11‬‬
‫בתגובות האידיאולוגיות – התיאולוגיות על השואה‪ ,‬תתבלט קודם כל ההנחה‬
‫היסודית המאחדת מבחינת התוכן‪ :‬הקביעה הפונדמנטלית‪ ,‬החד משמעית‪,‬‬
‫הפשוטה והנחרצת‪ ,‬שהשואה הייתה "גזירה מן השמיים"‪ .‬כלומר החלטה‬
‫אלוהית ומעורבות אלוהית ישירה בביצועה‪.‬‬
‫[‪ ]...‬לפי הדעה החרדית‪ ,‬מעשים מתוכננים ומכוונים כל כך‪ ,‬בהיקף כזה ובעוצמה‬
‫כזאת‪ ,‬אינם יכולים להתפרש כיוזמה אנושית גרידא‪ .‬יותר מכן‪ :‬כל ניסיון שלא‬
‫לייחס מאורעות כאלה להתערבות אלוהית ישירה נחשב לכפירה באמונה‬
‫המעמידה את הדתיות המסורתית על בסיס ההשגחה האלוהית הכללית‬
‫בהיסטוריה האנושית‪ ,‬ועל בסיס ההשגחה המיוחדת לעם ישראל וליחידיו‪.‬‬
‫אפשר‪ ,‬כמובן‪ ,‬לנסות לבאר או לתרץ באופנים שונים‪ ,‬אפילו מנוגדים זה לזה‪ ,‬את‬
‫ההחלטה האלוהית‪ ,‬אולם עצם קבלת ההנחה שהשואה היא גזרה אלוהית‬
‫משותפת לכל עמדה דתית חרדית‪]...[ .‬‬
‫הרב אלעזר שך‬
‫(‪)2001 – 1898‬‬
‫מנהיג העדה החרדית‬
‫הליטאית משנות ה‪70-‬‬
‫ועד מותו‬
‫הרב יואל טייטלבאום‬
‫האדמו"ר מסאטמר‬
‫(‪)1979 -1887‬‬
‫הרב שך – מילוי סאת החטאים‬
‫שיחה משנת ‪1991‬‬
‫איני יודע אם הדברים שייאמרו כאן‪ ,‬יהיו ערבים לאוזני השומעים‪ ,‬והאם יהיו פופולאריים דיים‪,‬‬
‫על אף שהמה אמת לאמיתה‪ .‬האמת הטהורה כמו שהיא ללא כל רבב‪ .‬אך אין באפשרותי לדבר‬
‫אחרת ממה שאני מבין‪ ,‬ואחרת אני לא מסוגל להבין‪ .‬התחושה הפנימית שלי דוחקת בי לומר את‬
‫האמת‪ .‬ובשנותי אלו יש רצון עמוק לומר דברים כהווייתם ללא כחל וללא שרק‪ .‬כל אחד שיתבונן‬
‫בדברים יראה את האמת כמו שהיא ללא שום תערובת‪.‬‬
‫[‪]...‬‬
‫ברצוני להציב שאלת מחשבה שמנקרת אצלי הרבה שנים‪ .‬הייתה שואה לפני עשרות שנים‪ .‬בשואה‬
‫זו הושמדו שישה מליון יהודים‪]...[ .‬‬
‫השאלה הניצבת לפנינו עם כל הכאב על אובדן שישה מליון מאחינו בני ישראל‪ ,‬שהרי אין משפחה‬
‫שלא סבלה מהשואה‪ ,‬אם הורים או אחים‪ ,‬צאצאים‪ ,‬וסתם קרובים‪ ,‬כולם נפגעו מהשואה הנוראה‬
‫שנגזרה על עמנו‪ ,‬שהלא דבר הוא‪ ,‬ואנו לא נעצרים לרגע לשאול‪ :‬מדוע זה קרה? וכי חס ושלום‬
‫הקב"ה נוהג באכזריות? והרי הוא מלך חנון ורחום? מה זאת עשה השם לנו‪ ,‬הלא דבר הוא‪ ,‬האם‬
‫זה בחינם? האם יש בכוחו של בשר ודם פרא אדם כהיטלר ימ"ש‪ ,‬להשמיד שישה מליון יהודים‬
‫[תקיפת גישת הבחירה החופשית המוחלטת]? אם אנו סבורים כך‪ ,‬לקויים אנו באמונה בהשגחת‬
‫בורא עולם על ברואיו‪.‬‬
‫אני שואל‪ :‬איך וכיצד צריך יהודי לחשוב לנוכח שואה נוראה כזו?‬
‫בוודאי שיש חשבון לכל זה‪ .‬הרי מאות בשנים לא קרה מקרה כזה‬
‫כשואה הנוראה הזו‪.‬‬
‫ברור הוא שהתשובה ברורה עד למאוד‪ .‬הקב"ה ניהל חשבון אחד‬
‫לאחד‪ ,‬חשבון ארוך המשתרע על פני מאות שנים‪ ,‬עד שהצטבר לחשבון‬
‫של לשישה מליון יהודים ‪ -‬וכך התרחשה השואה‪ .‬כך צריך יהודי‬
‫להאמין‪ .‬ואם היהודי לא שלם באמונה זו‪ ,‬הוא כופר בעיקר‪ .‬והביאור‬
‫הפשוט הוא שזה עצה של הקב"ה‪ ,‬וזה בהכרח עונש‪ .‬אם לא נקבל את‬
‫זה כעונש‪ ,‬הרי כאילו שאנו לא מאמינים בקב"ה חס ושלום‪.‬‬
‫ולאחר השמדת השישה מליון מתחיל חשבון חדש עם עם ישראל‪ .‬אין‬
‫לנו מושג על כמה שנים ישתרע חשבון זה‪ .‬מתי תתמלא הסאה – אם‬
‫שנה או שנתיים ואולי עשר שנים‪ .‬הרי נוכחים אנו לדעת הקב"ה גבי‬
‫דיליה ומשלם את מה שנגזר‪ .‬אם כך צריכים אנו לחשוב‪ :‬אמנם כעת‬
‫אנו רגועים וטוב לנו‪ ,‬כי עדיין לא נתמלאה הסאה‪ ,‬אבל כשתתמלא‬
‫הסאה יהיה חשבון חדש ‪...‬‬
‫שלושת השבועות‬
‫" ִה ְׁשּבַ עְׁ ִתי ֶׁא ְׁתכֶׁם ּבְׁ נֹות יְׁרושָ ַל ִם ּבִ צְׁ בָ אֹות [הנקבות של הצבי] אֹו ּבְׁ ַאיְׁלֹות הַ שָ דֶׁ ה ִאם ָתעִ ירו‬
‫עֹוררו ֶׁאת הָ ַאהֲ בָ ה עַ ד שֶׁ ֶׁת ְׁחפָץ‪( ".‬שיר השירים פרק ב פסוק ז)‬
‫וְׁ ִאם ְׁת ְׁ‬
‫שלוש שבועות הללו למה?‬
‫‪ .1‬אחת שלא יעלו ישראל בחומה [שעם ישראל לא יעלה לארץ ישראל באופן מאורגן לפני‬
‫בוא המשיח]‬
‫‪ .2‬ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם‬
‫‪ .3‬ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים [את שאר העמים] שלא‬
‫ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי‪... .‬‬
‫רבי לוי אמר‪ ... :‬חוץ משלושת השבועות הנ"ל הפסוק מתכוון לעוד ‪ 3‬שבועות שהם –‬
‫‪ .1‬שלא יגלו את הקץ‬
‫‪ .2‬ושלא ירחקו‪/‬ידחקו את הקץ‬
‫‪ .3‬ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים‪.‬‬
‫"בצבאות או באילות השדה"‪[ :‬התלמוד מפרש את המשך הפסוק] ‪ -‬אמר רבי אלעזר‪:‬‬
‫אמר להם הקב"ה לישראל‪ :‬אם אתם מקיימין את השבועה מוטב‪ ,‬ואם לאו אני מתיר את‬
‫בשרכם כצבאות וכאילות השדה‪[ .‬אם לא תקיימו את השבועות אני אתיר לעמים‬
‫האחרים לשפוך את דמכם כחיות בר שדמן הפקר]‪.‬‬
‫רבי יואל טייטלבאום – האדמו"ר מסאטמר‬
‫מתוך הספר "ויואל משה" (‪)1959‬‬
‫והנה לפנים בישראל בכל הדורות כשהגיעה עת צרה ליעקב [עם ישראל]‪ ,‬חקרו ודרשו מה זה ועל‬
‫מה זה‪ .‬איזה עוון גרם להביא לידי כך‪ ,‬לשים לב לתקן ולשוב אל השם יתברך‪.‬‬
‫ועכשיו בדורנו אין צריכין לחפש ולבקש במטמונים את העוון שהביא עלינו את הצרה הזאת [אין‬
‫צורך להרבות בחיפוש אחר הסיבה לשואה]‪.‬‬
‫כי הוא גלוי ומפורש בדברי חז"ל שהגידו לנו זאת בפירוש‪ ,‬שעל ידי העבירה על השבועות שלא‬
‫לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ [שלא לזרז את הגאולה בטרם שתבוא על ידי המשיח] חס‬
‫וחלילה‪ ,‬אני מתיר את בשרכם כצבאות או כאיילות השדה‪.‬‬
‫ובעוונותינו הרבים כך היה‪ ,‬המינים והאפיקורסים [הכופרים באל] עשו כל מיני השתדלות לעבור על‬
‫השבועות הללו‪ ,‬לעלות בחומה וליקח מעצמם ממשלה וחירות קודם הזמן‪ ,‬שזהו דחיקת הקץ‪,‬‬
‫והמשיכו ליבות רוב בני ישראל [משכו אחריהם יהודים רבים] לרעיון הטמא הזה‪.‬‬
‫[‪]...‬‬
‫אמנם זאת ועוד יותר‪ ,‬כי הכתות האלה שהמשיכו ברעיון הטמא הזה להקים להם מדינה לפני הזמן‬
‫בלי תורה‪ ,‬המשיכו את בני ישראל למינות ואפיקורסות נוראה אשר לא היתה כמוה מיום הוסדה‬
‫הארץ‪ ,‬כי אף אומות העולם עובדי עבודה זרה מאמינים בהשם יתברך שהוא הסיבה הראשונה‪ ,‬אבל‬
‫אלה הרשעים כופרים בעיקר [‪]...‬‬
‫כללו של דבר‪ :‬מלבד עון החמור של העברה על השבועה‪ ,‬עוד טמאו את בית ישראל בזוהמת‬
‫המינות והכפירה רחמנא ליצלן‪ ,‬ואין תימה [הרי זה ברור] מה שהיה חרון האף הגדול הזה ויצא‬
‫קצף מלפני ה'‪.‬‬