תוכן עניינים

‫תוכן עניינים‬
‫ד"ר פינסקר ומחברתו – מכתב גלוי לאחי ברוח ‪ /‬אחד העם‪ ,‬י"א טבת תרנ"ב ‪2 .........................................‬‬
‫הרצל ‪4 ...................... ................................ ................................ ................................ ................................‬‬
‫מדינת היהודים ‪4 ....................................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫ארלוזרוב‪ ,‬זליג ‪5 ......................................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫א‪.‬ב‪ .‬יהושע‪ ,‬ברנר‪ ,‬ז'בוטינסקי ‪5 ................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫ברל כצנלסון‪ ,‬יעקוב קלצקין‪ ,‬רוז הלפרין ‪6 ................................ ................................ ................................‬‬
‫בעקבות שיחה על הגולה ‪ /‬ברל כצנלסון ‪9 ................................. ................................ ................................‬‬
‫ּפּומ ְב ִדיתא ‪ /‬נתן אלתרמן ‪11 ................................................. ................................ ................................‬‬
‫ְ‬
‫נְיּו‬
‫אפילוג ‪ :‬הציונות כמהפכה מתמדת ‪ /‬שלמה אבינרי ‪12 .............................................. ................................‬‬
‫למה כמעט ‪ 44%‬מהישראלים שוקלים לעזוב | יש לי ארץ אחרת‪ .‬סיון קלינגבייל‪ ,‬שני שילה ‪14 ..................‬‬
‫חינוך לעמיות יהודית‪ :‬הגדרת המשימה ‪ /‬שלומי רביד וורדה רפאלי ‪11 ...................... ................................‬‬
‫מודלים של יחסי ישראל והתפוצות ‪22 ....................................... ................................ ................................‬‬
‫‪1‬‬
‫בראשית פרק י"ב‪ ,‬י'‬
‫ָארץ‪:‬‬
‫ָארץ וַ י ֵֶּרד ַאבְ ָרם ִמ ְצ ַריְמָ ה לָגּור ָשם כִ י כָבֵּ ד הָ ָרעָ ב בָ ֶ‬
‫יְהי ָרעָ ב בָ ֶ‬
‫וַ ִ‬
‫בראשית פרק י"ג‪ ,‬א'‬
‫וַ יַעַ ל ַאבְ ָרם ִמ ִמ ְצ ַריִם הּוא וְ ִא ְשּת ֹו וְ כָל אֲ ֶשר ל ֹו וְ לוֹט עִ מ ֹו הַ נֶגְ בָ ה‪:‬‬
‫בראשית פרק כ"ו‪ ,‬א'‪-‬ב'‬
‫ָארץ ִמלְ בַ ד הָ ָרעָ ב הָ ִראשוֹן אֲ ֶשר הָ יָה בִ ימֵּ י ַאבְ ָרהָ ם וַ ֵּילְֶך יִצְ חָ ק אֶ ל אֲ בִ ימֶ לְֶך מֶ לְֶך פְ לִ ְש ִּתים‬
‫יְהי ָרעָ ב בָ ֶ‬
‫וַ ִ‬
‫גְ ָר ָרה‪:‬‬
‫ָארץ אֲ ֶשר אֹמַ ר אֵּ ֶליָך‪:‬‬
‫וַ י ֵָּרא אֵּ לָיו ה' וַ יֹאמֶ ר ַאל ֵּּת ֵּרד ִמ ְצ ָריְ מָ ה ְשכֹן בָ ֶ‬
‫ד"ר פינסקר ומחברתו – מכתב גלוי לאחי ברוח ‪ /‬אחד העם‪ ,‬י"א טבת תרנ"ב‬
‫ובכן – הננו חולמים‪.‬‬
‫ובחלומנו‪ ,‬והנה האנטיסמיטיסמוס טרם יהיה בארץ‪ ,‬והתפתחות הדעות ההּומניות לא נפסקה עדיין‪,‬‬
‫אדרבא‪ ,‬צעדה הרבה לפנים ; שאלת היהודים היתה כבר לנחלת ההיסטוריא‪ ,‬ויׂשראל שוכן לבטח בכל‬
‫הארצות בצל אימנציּפציא שלמה ; ועם זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬צעד גם הוא לפנים על דרך ההׂשכלה והַאסימילציא‬
‫החיצונית‪ .‬במצב אושר כזה לא תעלה אבטואימנציּפציא על לב שום אדם‪ ,‬ואם היה נמצא 'בעל הזיה' כזה‬
‫היו הכל מביטים בפניו ברחמים גדולים‪ .‬אבל לעומת זאת נתעוררה בלב רבים שאלה אחרת ‪ :‬שאלת‬
‫היהדות במובנה הלאומי‪ .‬הקשר שבין כל יׂשראל התרופף מאד‪ ,‬באין דבר אשר יחזקהו‪ ,‬באין גם צרה‪ ,‬אשר‬
‫תדרוש עזרת אחים‪ .‬מנהגי הדת והחיים קּבלו בכל ארץ צורה מיוחדת‪ ,‬לפי רוח הארץ ההיא‪ׂ .‬שפת ֶע ֶבר עם‬
‫ספרותה כמעט נשתכחה מיׂשראל ולא נשאר לה אלא תפלת שּבת ומֹועד‪ ,‬וגם זה לא בכל מקום‪ .‬וככה‬
‫יתפרדו בני יׂשראל לארצותיהם לגוייהם וכל חלק מהם ילבש צורה מיוחדת לפי רוח עם הארץ‪ ,‬מבלתי‬
‫יכולת להיות 'מצּוינים' כעם אחד ברוח אחד‪ .‬רוב העם אינם מרגישים כבר גם את הצורך להיות מצוינים‪,‬‬
‫והולכים וקרבים במנוחת לב אל קץ אומתם‪ .‬אבל כה וכה נמצאים עוד אנשי־לב‪ ,‬המביטים בעצב ואנחה‬
‫על גסיסת עמם‪ ,‬הגוי הגדול‪ ,‬לפחות בשנים ובחליפות היסטוריות‪ ,‬והנם מבקשים אמצעים‪ ,‬במה לשוב‬
‫ולפחת בכולו רוח חיים חדשים‪ .‬ואחר שניסו באופנים שונים ולא עלתה בידם ;‬
‫ולקרב את אבריו המפוזרים ָ‬
‫אחר שנוכחו לדעת‪ ,‬כי אי אפשר לברוא 'פלׂשתינא צעירה' בטּבּור אירופא על ידי חקירות בתולדות‬
‫יׂשראל‪ ...‬בא בלבם הרעיון לנסות דבר אל פלׁשתינא הזקנה‪ ,‬ארץ הרת היהדות‪ ,‬אשר לא חדלו בני יׂשראל‬
‫להודות בקדושתה עכ"פ [על כל פנים] כיתר העמים‪ ,‬ולהביט אליה מפני זה גם באיזו גאוה לאומית‪ .‬את‬
‫הקשר הלאומי הזה‪ ,‬עם כל רפיונו‪ ,‬מצאו 'הלאומיים' לטוב לעׂשותו יסוד לאחדּות האומה‪ ,‬בהיותו מוחשי‬
‫ועומד מחוץ לגבול הארצות הנאורות השונות‪ ,‬באופן שיוכלו כל יׂשראל להשתתף בו‪ ,‬להשפיע עליו ולקבל‬
‫השפעה ממנו‪ .‬ולמטרה זו יסדו אגודה כללית‪ ,‬בלי הבדל ארץ מולדת‪ ,‬בשם 'מחבבי־ציון'‪.‬‬
‫את מטרתה זאת העיקרית – אחדּות העם – לא מצאה האגודה לנכון לפרסם תיכף בראשית מעׂשיה‪.‬‬
‫בקול הקורא ששלחה בכל תפוצות יׂשראל היא אומרת‪:‬‬
‫"‪ ...‬נוסדה אגודת "מחבבי־ציון"‪ ,‬אשר מטרתה להרחיב גבול היהדות בא"י ולהיטיב את המצב החמרי‬
‫והמוסרי של בני יׂשראל היושבים והמתישבים שם‪ ,‬על ידי יסּוד קולוניות לעבודת אדמה ובתי חנוך ובתי‬
‫חסד שונים‪ ,‬או גם על ידי אמצעים אחרים‪ ,‬כאשר תורה העת"‪.‬‬
‫ולפי שמיסדי האגודה היו אנשים נכבדים ונבוני דבר ועׂשו הכל בהׂשכל ודעת ובזהירות ומתינות הראויה‪,‬‬
‫לכן הצליחו לקנות לאגודתם הרבה לבבות בארצות שונות ולאסוף גם סכומים הגונים‪ – ,‬ומיד יצאה‬
‫לפעלה‪ :‬התחילה ליסד קולוניות לעבודת האדמה מבחירי צעירי עמנו ילידי הארץ ביחד עם‬
‫האגודה ָ‬
‫אנשים בריאים וטובים גם מחו"ל; התחילה גם ליסד בתי ספר שונים‪ ,‬לתורה ודעת‪ ,‬לעבודת־אדמה‬
‫ואּומנות‪ ,‬ובכלל – ׂשמה לב לכל הדברים שיש בכוחם להרים מצב היהדות ובניה בארץ‪ .‬והכל ברוח אהבה‬
‫‪2‬‬
‫אמּתית להעם והארץ‪ ,‬בסדרים נכונים המתאימים למטרת־האגודה העיקרית‪ ,‬ובהשגחת אנשים ראויים‬
‫לכך‪.‬‬
‫עברו שנים מסּפר‪ ,‬ומעׂשי האגודה נׂשאו ּפרי‪ .‬קולוניות עבריות אחדות עומדות וקיָמות על בסיס נכון‪,‬‬
‫ובעליהן עובדים את אדמתם מאהבה ואוכלים לחמם בׂשמחה ; בתי ספר אחדים הספיקו כבר לגַדל דור‬
‫אחד של תלמידים הגונים‪ ,‬בעלי תורה וחכמה ודרך־ארץ‪ – ,‬ועוד כאלה וכאלה‪.‬‬
‫והקול נשמע בגולה‪ ,‬כי יש בא"י אכרים עברים אמּתיים‪ ,‬כלומר אכרים אמּתיים‪ ,‬החורשים וזורעים‬
‫וקוצרים בידיהם ממש; ועברים אמּתיים‪ ,‬אנשים מן הישוב‪ ,‬הבאים מן הׂשדה בערב וקוראים ושֹונים‪ ,‬ויין לא‬
‫ישתו לשכרה‪ ...‬אכרים עברים בדור האימנציּפציא השלמה ! חזיון כזה יקר מאד בארצות הגולה ולא יאּומן‬
‫כי יסּוּפר‪ ...‬ומה יפלא איפוא‪ ,‬כי רבים מגדולי עמנו התחילו לבוא לא"י‪ ,‬כדי לראות בעיניהם את הפלא?‬
‫וכשבאו וראו כל זה ויֶתר מעׂשי האגודה‪ ,‬הרגישו בלבם רגש אהבה עמוקה לארץ־אבותיהם ולאחיהם‬
‫היושבים עליה‪ ,‬המפארים שם יׂשראל לעיני העמים בחייהם הטבעיים והבריאים ; ואין צריך לאמור שנתנו‬
‫ידם להאגודה‪ ,‬אלא שאחדים מהם קנו שם גם לעצמם נחלת ׂשדה וכרם למזכרת נצח‪ .‬ובעקבות הגדולים‬
‫התחילו ללכת גם קטנים מהם‪ ,‬עד שהיה הדבר למנהג ביׂשראל‪ .‬שכל בעל בעמיו יחשוב לו לחובה ולכבוד‬
‫להחשב במספר 'מחבבי־ציון' ולבקר לפעמים את הארץ‪ ,‬בעת שהוא יוצא לחו"ל להנפש מעבודתו‪.‬‬
‫ונערי בני יׂשראל‪ ,‬שנתחנכו בבתי הספר של האגודה‪ ,‬התחילו לבוא לארצות הנאורות (כי כן תשלח‬
‫האגודה את בעלי הכשרונות שבהם להשתלם בלמודים בחו"ל)‪ ,‬והנה הפלא ופלא ! צעירים מׂשכילים‪,‬‬
‫שאינם לא אשכנזים ולא צרפתים וכו' – שאינם כלום‪ ,‬אלא בני יׂשראל מארץ יׂשראל –ודי ! הם יודעים‬
‫אמנם לדּבר בלשון עם ועם‪ ,‬אבל לשונם לעצמם היא לשון העברים הקדמונים (כי אותה קבעה האגודה‬
‫בבתי ספרה בתור לשון הלמודים והתלמידים‪ ,‬כדי שלא להטיל קנאה בין חבריה ילידי ארצות שונות‪ ,‬אשר‬
‫כולם‪ ,‬כידוע‪ ,‬פטריוטים גדולים הם בארץ מולדתם וקנאים עצומים גם בא"י כל אחד ללשון ארצו‪.)...‬‬
‫הסטודנטים האשכנזים והצרפתים וכו' בני דת משה‪ ,‬מּתחלה שמעו ויתמהו ויצחקו בלבם‪ ,‬אבל מעט מעט‬
‫הורגלו בזה והתחילו בעל כרחם לחשוב את הלשון הזאת כאחת הלשונות‪ .‬ובראותם את חבריהם‬
‫הנוצרים נותנים גם כבוד להׂשפה הזקנה‪ ,‬שּבה נכתנו 'הספרים הקדושים'‪ ,‬התחילו גם הם‪ ,‬בני דת משה‪,‬‬
‫לזכור ולהזכיר‪ ,‬כי בׂשפה זו דּברו אבותיהם באיזה זמן קדום‪ ,‬וסוף סוף התחילו גם ללּבֹוש גאּות‪ ...‬ורבים‬
‫גילּו פתאום גם חן ונועם בצלצולה והשתוקקו ללמוד לדעתה‪ .‬ומכיון שרּבו החפצים ללמוד‪ ,‬נמצאו גם‬
‫מלמדים‪' ,‬מורי עברית מארץ יׂשראל עצמה'‪ ,‬אשר יבּכרו אותם על פני המורים שלידתם בחו"ל‪ ,‬כמו‬
‫שמבּכרים בכל ׂשפה אחרת חיה את המורים אשר מארצה יצאו‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫כעבור דורות אחדים‪ ,‬הׂשיגה את התכלית הנרצה ‪ :‬בראה בא"י 'מרכז לאומי רוחני' להיהדות‪ ,‬האהוב‬
‫וחביב על כל העם ומאחד ומקשר את כל העם ; מרכז של תורה וחכמה‪ ,‬של לשון וספר‪ ,‬של עבודת הגוף‬
‫וטהרת הנפש‪' ,‬מיניַאטּורא' אמיּתית של עם יׂשראל כמו שהיה צריך להיות‪ ...‬עד שאיש עברי בגולה חושב‬
‫לו לאושר לראות בעיניו פעם אחת את 'מרכז היהדות'‪ ,‬ובשובו לביתו הוא אומר לחברו ‪ :‬רצונך לראות‬
‫טופס של איש יׂשראל בצביונו האמּתי‪ ,‬בין רב או חכם או סופר‪ ,‬בין אכר או אּומן או סוחר ? – לך לארץ‬
‫יׂשראל ותראהו‪...‬‬
‫‪...‬‬
‫ובכן‪ ,‬להיהדות או להיהודים ?‬
‫חובבי צ יון עוצמים עיניהם מראות מה שבחוץ ומה שבפנים ומשיבים ‪' :‬להיהודים ויהי מה !' – בעל‬
‫האבטואימנציפציא רואה תחלה מה שבחוץ ומשיב‪' :‬לא להיהודים'‪ ,‬וחוזר ורואה גם מה שבפנים ומוסיף ‪:‬‬
‫'כי אם להיהדות'‪ .‬אבל אנחנו נותנים עינינו קודם כל במה שבפנים‪ ,‬שוקלים את היהדות בא"י ופעולותיה‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫אשר ראינו בחלום‪ ,‬כנגד היהודים בא"י ופעולותיהם‪ ,‬אשר ראינו בהקיץ‪ ,‬ומשיבים ‪ :‬להיהדות תחלה‪ ,‬וסוף‬
‫היהודים לבוא‪ ,‬כאשר יחדלו להיות 'רק יהודים'‪...‬‬
‫__________________________________________________________________________________________‬
‫'לארץ יׂשראל או לאמריקא' ? השאלה הזאת‪ ,‬שהולידה בזמנה ספרּות ִוּכּוחית שלמה‪ ,‬חדלה כמעט‬
‫להתעורר עוד בשנים האחרונות‪ .‬כי הטובים שבשתי הכיּתות הוכרחו ברבות הימים להודות אלו לאלו‬
‫במקצת‪ .‬הדורשים בשבח א"י הודו למתנגדיהם‪ ,‬שאין ארץ יׂשראל יכולה עתה לקּבל כל המון בני עמנו‬
‫הנודדים מארץ מולדתם‪ ,‬ביחוד סוחרים ואּומנים המבקשים מקור למחיתם תיכף ואין בהם כוח להכין כל‬
‫הדרוש לעבודת האדמה ולחכות לפרי עבודתם‪ .‬והכת האחרת הוכרחה להודות גם היא‪ ,‬שאין אמריקה‬
‫מסוגלת לקּבץ אל תוכה במקום אחד המון רב מבני יׂשראל ולהעמידם על הקרקע‪ ,‬בשביל ליסד שם מרכז‬
‫האקֹונֹומי שבשאלת היהודים‬
‫עברי‪ .‬התשובה האמּתית היא איפוא‪ :‬גם לאמריקא גם לארץ יׂשראל‪ .‬הצד ֶ‬
‫צריך לבקש תשובתו באמריקא‪ ,‬בעוד שהצד האידיאלי‪ ,‬הצורך לברוא לנו מרכז קבוע על ידי ישוב המון‬
‫גדול מאחינו במקום אחד על יסוד עבודת האדמה‪ ,‬למען ידע יׂשראל וידעו גם אויביו‪ ,‬כי יש מקום תחת‬
‫השמים‪ ,‬ולּו גם צר מהכיל כל העם‪ ,‬אשר שם ירים ראש גם היהודי כאחד האדם‪ ,‬בזעת אפו יוציא לחמו מן‬
‫הארץ וברוח לאומו יברא לו תנאי חייו בעצמו‪ – ,‬הצורך הזה‪ ,‬אם יש לו תקוה להימלא‪ ,‬אין זה אלא בארץ‬
‫יׂשראל‪.‬‬
‫אמת מארץ יׂשראל‪/‬מאת אחד העם‪ ,‬מאמר ראשון‪( ,‬ממסעי הראשון בשנת תרנ"א)‬
‫הרצל‬
‫מדינת היהודים‬
‫ההצעה‬
‫ההצעה בצורתה היסודית פשוטה היא מאד‪ ,‬והיא צריכה להיות בכדי שתהא מובנת לכל‪.‬‬
‫יתנו לנו להאחז בכברת ארץ מיוחדת‪ ,‬אשר תספיק לכל צרכי האומה‪ ,‬ולשבת עליה ברשותנו‪ ,‬והשאר יהיה‬
‫נעשה בידי עצמנו‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ויציאת היהודים‪ ,‬כאמור‪ ,‬חלילה לנו מחשוב כי תהיה לפתע פתאם‪ ,‬לאט לאט תתנהל ולעשרות שנים‬
‫תמשך‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫תכלית החיבור הזה ‪ -‬להביא את שאלת הגירתם של היהודים לידי ויכוח כללי‪ .‬אין זאת אומרת‪ ,‬כי נכריע‬
‫בה על פי מנין רב הדעות‪ .‬בעשותנו כזאת – אך לריק נעמול ומראש נאכל את מעשה ידינו‪ .‬האיש אשר אין‬
‫את נפשו ללכת אתנו‪ ,‬ישאר פה‪ ,‬התנגדות יחידים לא תעלה ולא תוריד‪.‬‬
‫ההולכים אתנו יתאספו לדגלנו‪ ,‬ואתנו יעבדו בדיבור‪ ,‬בכתב ובמעשה‪.‬‬
‫אלטנוילנד‬
‫אז החל ד"ר וואלטער לספר בדרך ארוכה מה פעלה יציאת היהודים מאירופא‪ .‬הן הוא‪ ,‬הד"ר וואלטער‪,‬‬
‫מראש ידע‪ ,‬כי התנועה הציונית תביא ברכה גם ליוצאים גם לנשארים‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫היום הכל יודעים‪ ,‬כי אלה אשר באו לפלשתינא מצאו פה נוה גדול ובטוח‪ .‬אך גם ליהודים שנשארו‬
‫במקומות מגוריהם ָרוַח‪ .‬מעת אשר חדלה או רפתה התחרות מצד היהודים לא הוסיפו מנדיהם להתנפל‬
‫ה ָק ָלה נכבדה בחיי‬
‫המיוהדֹות‪ ,‬הורגשה ֲ‬
‫ָ‬
‫עליהם‪ .‬בארצות המלאות יהודים‪ ,‬או‪ ,‬כמו שהיו נוהגים לאמר‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫הצבור‪ .‬הן נגעה היציאה בתחילה אל פלגות העניים והחלכאים‪ ,‬אבל פעולתה השפיעה מהר על הפלגה‬
‫לאּבד‪ .‬היציאה היתה ברצון‪ ,‬ויצא יצאו אך‬
‫התיכֹונה ועל העשירים‪ .‬בתחילה נסעו אלה שלא היה להם מה ַ‬
‫אלה שקיוו להיטיב על ידיה את מצבם‪ .‬חסרי עבודה‪ ,‬מתיאשים מתקותם במקומותיהם נסעו אל המקום‬
‫ששם כר נרחב לעבודה ולתקוה‪ .‬הדבר היה קרוב אל הדעת‪ .‬הן בפלשתינא היה מקום למצוא לחם‪ ,‬ולו‬
‫תצלח כל העבודה אשר החלו האנשים לעבוד – לרכוש גם רכוש‪ .‬והחופש המושך את הלב! אין גדר לרגל‬
‫הדת או האומה‪ .‬אילּו לא היה כח מושך אחר כי אם זה לבד דיֹו‪ .‬אבל הנה חבר חברו יחד גם כל חברות‬
‫הצדקה אשר ליהודים מכבר‪ .‬לחברות האלה היה עמל ויגון תמיד בטפלן בבני בריתן שהיו נודדים מארץ‬
‫לארץ‪ ,‬דוויים וסחופים‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫הרעיון הציוני פנה מקום אשר עליו יכלו כל חברות הצדקה להתאחד‪ .‬הקהילות בכל הארצות החלו‬
‫לתמוך קהילה קהילה את בניה העניים שהלכו להאחז בארץ ישראל‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫לעבודת היִשור (הכשרת הקרקע) העצומה והאדירה נדרשו כוחות כשרון רבים‪ ,‬פקידים‪ ,‬סוללים‪,‬‬
‫מהנדסים‪ ,‬יודעי דת ודין ופקידי מסחר‪ .‬ופתאום נפתח שם שדה עבודה בעד עודף הצעירים המלומדים‬
‫היהודים‪ ,‬שדרכם ירט לנגדם בארצות האנטישמיות‪ .‬תחת אשר לפנים היו הצעירים האלה‪ ,‬ביצאם‬
‫מוסמכים מבתי מדרש גבוהים למדעים‪ ,‬לאומניות ולמסחר – כאובדי עצות‪ ,‬המון כהונות ופקודות נפתח‬
‫לפניהם בשפעת העסקים והמלאכות של צבור ושל יחיד בארץ ישראל‪ ,‬ועל כן לא היו עוד לצנינים‬
‫לחבריהם הנוצרים‪ .‬היהודי חדל מהיות מתחרה מהפך בחררה ומוטל על חבריו למשא‪ ,‬ולאט לאט כבתה‬
‫השנאה מחמת קנאה וכלכלה‪ .‬ועוד‪ :‬מעת אשר לא הרבו היהודים לדרוש עבודה על אחת שבע‪ ,‬החלו‬
‫האחרים להכיר את מעלותיהם‪ .‬כן הלכו הענינים הלך וטוב‪ .‬בארצות ששם החלו למאן לתת את היהודים‬
‫לצאת‪ ,‬נחה רוח חדשה על דעת העם‪ .‬חוקה אחת ומשפט אחד נתנו ליהודים לא רק בכתב החוקים‪ ,‬כי גם‬
‫בפעל‪ ,‬בדרך‪-‬ארץ‪ .‬בחיים ובמנהג‪ .‬גזרות לא היו יכולות להמריץ את היהודים לעזור כל צרכם בעבודת‬
‫האמנּות והמדעים‪ ,‬המסחר ותיקון הדרכים ושאר ענפי חיי האדם‪ .‬אך יד האהבה חוללה זאת‪ .‬אך כאשר‬
‫באו היהודים הנרדפים הנה והנה אל המנוחה ואל הנחלה בארצם‪ ,‬יצא שווי הזכיות לפעלו בכל מלואו‬
‫בארץ וארץ‪ .‬אלה אשר יכלו וגם חפצו להתמזג בגוף לאום זר – יכולים היו לעשות זאת באפן גלוי‪ ,‬בלי‬
‫מורך לב וכזב‪ .‬היו אנשים אשר חפצו לקבל את דתי העמים הסובבים אותם; עתה יכלו לעשות זאת‪ ,‬בלי‬
‫עורר את החשד‪ ,‬כי רוחם מלא רמיה והם רודפים אחרי משרה או אחרי כבוד‪ .‬ואלה אשר חשו את נפשם‬
‫ֻּכר כמחזיקים בדת של‬
‫בכל דבר‪ ,‬זולתי בדבר הדת‪ ,‬חברים עם שאר האזרחים‪ ,‬יכולים היו לקוות כי ערכם י ַ‬
‫המעטים‪ .‬כי סבלנות מיוסדת היתה ותהיה תמיד אך על "שמור לי ואשמור לך"‪ ,‬ורק כאשר הראו‬
‫היהודים‪ ,‬בהיותם פה הרבים‪ ,‬שהם סבלנים ונוחים לאחרים‪ ,‬החלו גם האחרים למוד להם במידה זו‬
‫בארצותיהם‪.‬‬
‫________________________________________________________________________________________________‬
‫ארלוזרוב‪ ,‬זליג‬
‫הגאולה הצפון בהם ובכוחם – עתידים הם האנשים האלה להקים את הדבר שהוא משאת נפש כולם‪ :‬ארץ‪-‬ישראל‬
‫עברית וחפשית על יסוד יהודי‪-‬סוציאליסטי ועם יהודי משוחרר ויוצר בארץ ובגולה‪.‬‬
‫חיים ארלוזרוב ‪ -‬הסוציאליזם העממי של היהודים‪9191 ,‬‬
‫האמנם בשעת חרום כזו‪ ,‬כשרבה העבודה ורבה המלחמה עזבת את המערכה והלכת להסתופף בהררי‬
‫אל‪ ,‬לשכון בין ארזי הלבנון? ‪ ...‬האם בזה שתסגף את עצמך בחומר וברוח על הררי ציון תיבנה ציון? ‪...‬‬
‫לא ידידי! למען ציון (במובן ידוע) אל לך לשכון בין הררי ציון‪ ,‬למען ציון עזוב את משכנותיה‪... .‬‬
‫בוודאי שמעת על דבר המפלגה החדשה שנוסדה בקרבנו‪ ,‬מפלגת פועלים סוציאליסטית עברית‪ .‬אני רואה‬
‫בה עתידנו‪.‬‬
‫זליג‪ ,‬מתוך מכתב אל בנציון ישראלי‬
‫א‪.‬ב‪ .‬יהושע‪ ,‬ברנר‪ ,‬ז'בוטינסקי‬
‫‪5‬‬
‫מה שביקשתי להבהיר למארחי האמריקאים‪ ...‬הוא‪ ,‬שבשבילי ערכים יהודיים אינם מצויים בקופסת‬
‫בשמים מהודרת שביום שבת וחג פותחים אותה ומתענגים על ריחם‪ ,‬אלא הם מציאות חיים יומיומית של‬
‫עשרות בעיות‪ ,‬שבה מתעצבים ונשפטים הערכים היהודיים לטוב או לרע‪ .‬גם יהודי‪-‬דתי‪-‬ישראלי מתמודד‬
‫עם היקף ועומק בעיות חיים שהוא גדול ומהותי לאין ערוך מאשר אלו אשר אתן מתמודד חברו הדתי בניו‬
‫יורק או באנטוורפן‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫כל עוד ברו ר לכולנו שהזהות היהודית הישראלית מתמודדת לטוב או לרע עם הטוטאליות של המציאות‬
‫והיהודים בגולה רק עם חלקים שלה‪ ,‬יש בהערכה הזאת לפחות אותו יחס שבין השלם לבין החלקי‪ .‬אבל‬
‫ברגע שהיהודים מעמידים את ההתעסקות בלימוד ובפרשנות של טקסטים או בפעילות ארגונית של‬
‫מוסדות יהודיים כשווי ערך לטוטאליות של המציאות הכלכלית המדינית והחברתית שאנחנו מתמודדים‬
‫אתה‪ ,‬לא רק שהמשמעות המוסרית של ההתמודדות היהודית ההיסטורית עם מציאות מלאה מאבדת את‬
‫תוקפה‪ ,‬אלא שישנה אופציה נוחה וקלה של זליגה מתמדת מן השלם אל החלקי‪.‬‬
‫א‪.‬ב‪ .‬יהושע‪ ,‬שיעור מולדת‪ ,‬הארץ‪90.5.21 ,‬‬
‫עשרות ומאות אדירי‪-‬הבורסה במערב‪ ,‬שיצאו מתוכנו‪ ,‬בני בניהם של תולעי הריבית בימי הביניים‪ ,‬הם‬
‫הלא חותרים בכל עוז להיכנס לחברה הזרה‪ ,‬והם ייכנסו‪ ,‬הם נכנסו – ומה לנו ולהם? מה לנו גם לכל קהל‬
‫הסופרים והאמנים‪ ,‬שנולדו אצלנו ואינם אתנו? מה הבדל אם המירו את דתם או לא המירו עוד‪ ,‬אם לבם‬
‫עמנו‪ ,‬עמנו בן עשרת המיליונים‪ ,‬לגלויותיו ולתחומיו‪ ,‬שאצלו עומדת על‬
‫טוב לבני גזעם או לא טוב? הנה ֵ‬
‫הפרק לא שאלת המרת‪-‬הדת‪ ,‬כי אם שאלת אפשרות‪-‬החיים‪ ,‬שאלת החיים האלמנטאריים והתרבות‬
‫האלמנטארית; הנה כל עמנו התלוי באוויר‪..‬‬
‫איננו בגלות כלל‪ ,‬איננו ראויים לשם בני‪-‬גולה‪ ,‬מאחר שדמיוננו אינו יכול אפילו לתאר לו חיים חפשיים‪ ,‬חיי‬
‫אדם‪ ,‬חיי בן‪-‬חורין; מאחר שכל הגעגועים לציון‪ ...‬של עשרות הרומאנטיקים של דורנו אינם אלא רגש כהה‪,‬‬
‫שהגיחוך והצביעות רבים בו על השאיפות האנושיות הטהורות ושאינו יכול‪ ,‬לפיכך‪ ,‬לעמוד אפילו בנסיון‬
‫היותר קטן‪...‬‬
‫אנחנו איננו בגלות – צועקים בעלי הקול השני – כי אם בגיטו‪.‬‬
‫י‪.‬ח‪ .‬ברנר‪ ,‬מן המשעול‬
‫לא תיקון לגולה על ידי בדל‪-‬ארץ למופת בפלשתינה‪ ,‬אלא חיסול התפוצה‪" ,‬יציאת מצרים" לכל צמאי‪-‬‬
‫מולדת‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬ודאי‪ ,‬לא פחות מקץ הגלות‪ .‬ואולי אין זו אלא מטרה צנועה מאוד‪ :‬רק נורמאליזציה‬
‫של עם ישראל‪ ,‬שיהא נורמאלי כאומה הצרפתית הגדולה או כאומה הדנית הקטנה‪ .‬כולן במדינות שלהן‪.‬‬
‫כולן בנות‪-‬חורין‪ .‬ללא גלות‪.‬‬
‫גם מדינת‪-‬היהודים איננה מטרה סופית‪ .‬מדינת היהודים אינה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של‬
‫הציונות הרוממה‪ .‬אחריו יבוא הצעד השני‪ :‬שיבת העם לציון‪ ,‬פתרון שאלת היהודים‪ .‬והמטרה הסופית של‬
‫הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי‪...‬‬
‫ז'בוטינסקי‪9195 ,‬‬
‫ברל כצנלסון‪ ,‬יעקוב קלצקין‪ ,‬רוז הלפרין‬
‫‪6‬‬
‫ברל כצנלסון‪ ,‬יעקוב קלצקין‪ ,‬רוז הלפרין‬
‫ראית התוכחה‪ ,‬האומרת‪ּ" :‬ובגויים ההם לא תרגיע ולא תמצא‬
‫"כנגד הראיה הציונית‪-‬הראשונית הטרגית‪ִ ,‬‬
‫מנוח לכף רגלך" (דברים‪ ,‬כ"ח‪ ,‬ס"ה) ולפיכך‪" :‬בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיה ב' ה') – הועלה שּוב פנס‬
‫העתיד האידילי בדמותו של תור הזהב בספרד ובדמות האמנציפציה של יהודי‪-‬המערב‪ ,‬העתידה סוף סוף‬
‫להתגלגל גם על יהודי‪-‬המזרח‪ ,‬אלא במהדורה לאומית מתּוקנת‪ :‬לא "עבדּות בתוך חירּות" אלא חירות‬
‫הַאבטֹוא ַמנציּפציה הכלכלית והמדינית והּורם הנס של‬
‫ֶ‬
‫בגולה ללא שמץ עבדות פנימית‪ .‬בטל סיּכּויה של‬
‫ַאבטֹוא ַמנציּפציה רּוחנית בלבד‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ברל כצנלסון – "האחד במערכה"‪ ,‬מבוא לכתבי נחמן סירקין‪ ,‬עמ' י"ב‬
‫הן שוללי הגלות והן מחייביה‪ ,‬אינם יכולים להתעלם מהתהליכים‪ ,‬שכירסמו בדורות האחרונים ביסודות‬
‫הקיום היהודי בפזורה‪ ,‬והעלולים לסכן אותו בדורות הבאים ביתר שאת‪ .‬בימים עברו אמרנו‪ ,‬כי "צדקה‬
‫עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות"‪ .‬בזכות האמונה‪ ,‬היתרון התרבותי‪ ,‬הבידול הכלכלי‪ ,‬הזיקה‬
‫הנפשית לארץ ישראל והתקווה המשיחית לגאולת העם ולשיבת ציון הוסיפו בני ישראל להתקיים גם‬
‫בגולה‪ .‬אולם לאחרונה נחלשה האמונה‪ ,‬נעלם והולך היתרון התרבותי‪ ,‬ונתרופפו המחיצות הכלכליות‪.‬‬
‫ב"חברה הפתוחה" גוברות ההתבוללות והטמיעה‪ ,‬שסימניהן המובהקים‪ :‬ריבויים של נישואי התערובת‪...‬‬
‫עם הקמת המדינה‪ ,‬אתחלתא דגאולה‪ ,‬ניטל במידה רבה הצידוק להמשך הפזורה‪ ,‬שהרי הגולה התקיימה‬
‫במשך דורות בזכות תקוות הגאולה‪.‬‬
‫סיכומי הועדה האידיאולוגית של ההסתדרות הציונית העולמית‪ ,‬ינואר ‪ .9191‬בתוך "שרשי יניקה"‪ ,‬עמ' ‪16‬‬
‫"לו נניח שהגלות בת ָקיַם ואין ההתבוללות הגמורה מוכרחת גם לאחר שמיטת הדת‪ ,‬אנו מחויבים לאמור‪:‬‬
‫אין יהדות הגלות כדאית שתתקיים‪ .‬הגלות מזיפת את חותמנו הלאומי‪ ...‬הגלות משחתת בנו את האדם‪...‬‬
‫חיי‪-‬גלות אינם קרואים חיים‪ ,‬לא בבחינה הלאומית ולא בבחינה האנושית"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫אין יהדות הגלות בת‪-‬קיים‪ ,‬וכל טרחתנו שאנו טורחים להחזיק את קיומה אינה אלא בשביל חיי‪-‬שעה‪.‬‬
‫אבל חס לנו לזלזל בהם‪ .‬חיי‪-‬שעה אלו גדול תפקידם‪ ,‬כשהם משמשים לחיי עולם‪ ,‬לבנין האומה בארץ‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫הגלות ראויה להתקים לשם הגאולה מהגלות‪ .‬כך התקווה אל הארץ מזכה את הגלות‪ .‬בלא יעוד זה‪ ,‬בלא‬
‫הכוונה אל הארץ‪ ,‬אין הגלות אלא חיים של דלדול והתנוונות‪ ,‬גנאי לאומה וגנאי לאדם‪ ,‬חיים של מלחמה‪-‬‬
‫לבטלה וייסורי‪-‬חינם‪ ,‬של שניות וערבוביה וסריסות עולמית ‪ -‬ואין היא כדאית שתתקיים‪.‬‬
‫יעקב קלצקין‪ ,‬תחומים‪:‬מאמרים‪ ,‬ברלין ‪9105‬‬
‫המושג גולה מציין תנאי כפיה‪ .‬הוא אינו חל עלינו ואין להסכים לו‬
‫רוז הלפרין (מנהיגת "הדסה" בארה"ב)‪ ,‬הקונגרס הציוני ה ‪9159 ,09‬‬
‫‪7‬‬
‫מה שחסר לנו קודם כל‪ ...‬הוא‬
‫מקום קבּוע למרכז לאומי רוחני‪,‬‬
‫אשר יהיה 'מקלט בטוח' לא‬
‫להיהודים‪ ,‬כי אם להיהדות‪,‬‬
‫לרוח־לאומנו ; אשר בו ובשכלולו‬
‫ישתתפו כל בני עמנו מכל ארצות‬
‫פזּוריהם‪ ,‬וההשתתפות הזאת‬
‫תקרב קרבת הרוח את הרחוקים‬
‫ַ‬
‫זה מזה במקום ובדעות‪ ,‬ועל ידה‪,‬‬
‫ואחרי כן גם על ידי השפעת‬
‫המרכז על כל נקודות ההיקף‪,‬‬
‫יתחדש הרוח הלאומי בכל‬
‫הלבבות ויתחזק גם רגש האחדּות‬
‫הלאומית בהם‪...‬‬
‫אחד העם‪ ,‬ד"ר פינסקר ומחברתו‬
‫– מכתב גלוי לאחי ברוח‪9110 ,‬‬
‫היום הכל יודעים‪ ,‬כי אלה אשר‬
‫באו לפלשתינא מצאו פה נוה‬
‫גדול ובטוח‪ .‬אך גם ליהודים‬
‫שנשארו במקומות מגוריהם ָרוַח‪.‬‬
‫מעת אשר חדלה או רפתה‬
‫התחרות מצד היהודים לא‬
‫הוסיפו מנַדיהם להתנפל עליהם‪.‬‬
‫הרצל‪ ,‬אלנוילנד‬
‫‪8‬‬
‫בעקבות שיחה על הגולה ‪ /‬ברל כצנלסון‬
‫הרצאה בסמינריון למשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ‪-‬ישראל על הר הכרמל‬
‫ט"ו בסיון תש"ד‪1.1.9166 ,‬‬
‫(‪)...‬‬
‫יש שני סוגים של עניינים יהודיים‪ :‬יש ענין יהודי שבמידה והוא מתגבש כאן בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬במלחמה‬
‫מסויימת‪ ,‬באופן חיים מסויים‪ ,‬בטיפוס אנושי מסויים‪ ,‬הוא קרוב ללבנו‪ ,‬הוא ממש שלנו‪ ,‬כמשהו משפחתי‪.‬‬
‫ואת זה מסוגל הצעיר לחיות בנאמנות‪ .‬אבל יש חיים יהודיים אחרים‪ ,‬שאין להם הסגולות האלו‪ .‬ועליהם ‪-‬‬
‫הצעיר היהודי איננו מסוגל לשמוע כעל עניינים שלו‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫כאשר קראתי בילדותי סיפור על פרעות ברומניה‪ ...‬או סיפור על גירוש מוסקבה‪ ,‬למרות זה שאני חייתי‬
‫בעיר שלא היו שם גירושים ולא היו פרעות‪ - ,‬בכל זאת לא קראתי את זה כדבר שאיננו נוגע אלי‪ ,‬אלא‬
‫כעניין העובר על עצמי‪ .‬ואני חושב שנער ארץ‪-‬ישראלי כיום הזה‪ ,‬עם כל עולמנו הרוחני וכל דרך החיים‬
‫שלנו‪ ,‬איננו יכול לחיות את זה באותו אופן‪ .‬על מאורעות ועל התקפות ועל ערבים או על טרומפלדור הוא‬
‫יקרא כעל דבר שנוגע אליו ממש‪ ,‬יתכן שגם על בר‪-‬כוכבא‪ .‬אבל אינני בטוח שהוא יכול לקרוא על עניינים‬
‫שעוברים על העם היהודי עכשיו בגולה‪ ,‬ולקבל את זה כעניין שנוגע בו‪.‬‬
‫לדיון בקבוצה‪:‬‬
‫חלפו ‪ 92‬שנים‪ .‬האם ניתוחו של ברל אותנו‪ ,‬ילידי הארץ‪ ,‬עדיין תקף?‬
‫מה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬יהיה מושג‪-‬המפתח‪ ,‬שברל יציע לנו כדי לגשר על הפער?‬
‫___‬
‫את מי אנחנו רואים כנושאי ההגשמה הציונית? להלכה אנחנו אומרים‪ :‬העם היהודי‪ .‬אבל האם אנחנו‬
‫חיים כך שהמושג של עם יהודי הוא בשבילנו מושג של ממש או לא? כאשר מישהו מילדי כנרת ודגניה‬
‫נפגשים בטבריה ביהודי כורדי או בילדי יהודים כורדים‪ ,‬המשחקים שם בחולות‪ ,‬האומנם יש להם הרגשה‬
‫אמיתית שהם בני עם אחד ומשפחה אחת? ילד מהקבוצה שיוצא החוצה ונתקל ביהודים אלה‪ ,‬היש לו‬
‫הרגשה של שותפות ממש עמהם? האם אין בשבילו טבריה (לא ורשה‪ ,‬לא לובלין!)‪ ,‬יהדות טבריה‪ ,‬עולם‬
‫לגמרי אחר? באופן רשמי זה נחשב כחלק מהעם היהודי‪ ,‬אבל באיזה אופן גורלו של יהודי מטבריה נוגע בו‬
‫ממש? והייתי חפץ לשמוע את האמת‪ :‬איך המגע בינו ובין היהודי האחר?‬
‫כאשר ילד יהודי מקבוצה פוגש יהודי בעל פאות עם ז'ּופיצה [מעיל] או יהודי לבוש כיהודי ספרדי‪ ,‬האם‬
‫באמת הוא מרגיש (לא שלמד על כך בבית‪-‬הספר!) שהוא והם שייכים לחברה אחת משותפת? אינני‬
‫בטוח בזה‪ .‬לפעמים נדמה לי שהחבר שלנו מהנוער העובד‪ ,‬או מהתנועה או מהמשק‪ ,‬כשהוא מדבר על‬
‫עתיד היהודים‪ ,‬כלל איננו יכול לתאר לעצמו שהוא מדבר על משהו מחוץ לחולצות הכחולות‪ .‬הוא יכול‬
‫בזה להכליל גם את "השומר הצעיר"‪ ,‬אם כי יש לו גם סמל אחר‪ .‬יש מין חברה כזאת‪ ,‬שזה "אנחנו"‪ .‬אבל‬
‫בּבנדין ‪ -‬הם בשבילנו חומר לחקירות שונות‪ ,‬ופעם גם‬
‫אנשים מחוצה לנו‪ ,‬אם בניו‪-‬יורק או בוויטשפל או ֶ‬
‫להערצה‪ .‬והאם באמת הוא‪ ,‬חבר זה‪ ,‬והם שייכים לאומה אחת ממש? אני מפקפק בדבר זה‪.‬‬
‫לדיון בקבוצה‪:‬‬
‫מה כוחו ומה חולשתו של הרגש כתנאי לגשר?‬
‫האם ישנם כלים אחרים לגישור הפער?‬
‫‪...‬‬
‫בחוגים מסויימים‪ ,‬אנטי‪-‬ציוניים בגולה‪ ,‬דווקא בחוגים הלאומיים ‪ -‬אשר לדידם העם היהודי הוא אותו‬
‫העם ביושב במזרח אירופה‪ ...‬היתה להם הרגשה של עם יהודי‪ ,‬של מיליונים יהודים‪ ,‬אשר שפתו‪ ,‬שפת‬
‫‪9‬‬
‫אידיש‪ ,‬והם טענו כנגדנו שאנחנו קורעים את עצמנו מן העם ואנחנו מגדלים פה שבט נפרד‪ .‬היה פולמוס‬
‫כזה‪.‬‬
‫ומאידך גיסא‪ ,‬מי שיודע את הרוח שהיתה בארץ לפני עשרות שנים‪ ,‬בחוגים הראשונים‪ ,‬כמו של בן‪-‬יהודה‬
‫או סוגים ידועים מבני האיכרים‪ ,‬יודע שהיתה להם מין זרות כזאת ליהודי הגולה‪ ,‬גם להלכה‪ ,‬שהם בעצם‪,‬‬
‫ראו את עצמם כמתחילים גזע יהודי חדש‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ואני מניח את הויכוח ‪-‬להלכה ‪ -‬אם צריך לטפח שבט מיוחד ישראלי‪ .‬אבל רואה אני שבילדינו זה‬
‫מתגשם‪ ...‬נדמה שהילד שלנו‪ ,‬מבלי רצון לכך‪ ,‬גדל כבן עם חדש‪ ,‬כבן עם מיוחד‪ :‬בדומה למה שכתבו או‬
‫דיברו לפני עשרות שנים‪ ,‬מתוך גאוה ויהירות‪ ,‬שלא דור‪-‬מדבר כאן ולא גלות‪ ,‬אלא אנשים חדשים‪.‬‬
‫אם לא נתגבר על הרגשות כאלה נימצא כאן‪ ,‬באופן אובייקטיבי‪ ,‬בגלות‪ ,‬נישאר גם פה בגלות יהודית‪.‬‬
‫אנשים כמו מגנס‪ 1‬יכולים לקרוא את זה בשמות אחרים‪ ,‬יותר נכבדים‪ ,‬אבל הם משלימים עם גלות בארץ‬
‫ישראל‪ .‬אפשר לקרוא את זה "לאומיות"‪ ,‬אבל זה נקרא השלמה עם גלות גם כאן‪ .‬ומבחינה נפשית‪ ,‬אמנם‪,‬‬
‫יכול להיות שמתחיל להתהוות מין שבט כזה‪ ,‬שהוא שבט יהודי לאומי‪ ,‬אבל שבט אחר לגמרי‪.‬‬
‫דיון בקבוצה‪:‬‬
‫מדוע ברל טוען נגד הבטוי "יהודי חדש"?‬
‫מדוע הוא מזהה זאת עם "גלות"?‬
‫___‬
‫השאלה הזאת‪ :‬האמנם ממשיכים אנחנו את הקשר עם עם‪-‬ישראל או ממשיכים באיזה חוט מיוחד ‪ -‬היא‬
‫בעיני שאלה גדולה מאוד‪.‬‬
‫(‪)...‬‬
‫אבל יתכן מאוד שהנצחון ההיסטורי יהיה לא לנו‪ ,‬כי אם יהיה להם‪ .‬זה לא מן הנמנע‪ ,‬שיעבור עוד דור ועוד‬
‫דור‪ ...‬הילד הארץ‪-‬ישראלי‪ ,‬בהרגשתו הפנימית‪ ,‬יהא רואה את עצמו מחוצה לעם היהודי‪ ,‬גם אם יש לו‬
‫אידיאה של קוממיות יהודית או סוציאליזם יהודי‪ .‬ואם תבוא עליה גדולה יהודית נהיה‪ ,‬אולי‪ ,‬לא שבט קטן‪,‬‬
‫כי אם שבט גדול‪ ,‬אבל שבט אחר‪.‬‬
‫(‪)...‬‬
‫וגם אם תהיה אוכלוסיה יהודית גדולה בארץ‪ ,‬וגם אם תגיע‪ ,‬לאחר התאבקות קשה מאוד‪ ,‬לעצמאות‬
‫מדינית‪ ,‬אם תרצה בכך ותשיג את זה‪ - ,‬גם אז תעמוד שאלת קשריו של האדם הארץ‪-‬ישראלי‪ ,‬יליד הארץ‪,‬‬
‫בן הארץ‪ ,‬עם תרבות האומה ברציפותה ההיסטורית‪ ,‬עם חלקי האומה‪ ,‬אשר אינם דומים לנו ואינם‬
‫לובשים חולצות כמונו‪ ,‬ואשר יש הבדל גדול במושגים ובסגנון חיים שלהם‪ .‬ואולי גם יהיו מאבקים בינינו‪,‬‬
‫כשם שיש מאבקים בינינו ובין פועלים יהודים שמתנגדים לציונות‪.‬‬
‫האומנם יש צורך נפשי ויש יכולת נפשית בנוער הארץ‪-‬ישראלי להרגיש את זה לא כסיסמה של תעמולה‬
‫שמתקשטים בה לפעמים‪ ,‬כי אם להרגיש את הקשר הזה עם היהדות כמו שהיא?‬
‫דיון בקבוצות‪:‬‬
‫מה יחסנו‪ ,‬כחברי תנועות חלוציות‪ ,‬לעם היהודי?‬
‫מה תפקידנו למולו?‬
‫מה תפקידו מולנו?‬
‫‪ 1‬יהודה לייב מגנס‪ ,‬נשיא האוניברסיטה העברית‪ ,‬מאנשי "ברית שלום" שהיו מוכנים לוותר על השאיפה הציונית ליצור רוב יהודי בארץ‬
‫‪11‬‬
‫יתא ‪ /‬נתן אלתרמן‬
‫ּפּומ ְּב ִד ָ‬
‫נְיּו ְ‬
‫"יעודה ותפקידה של יהדות אמריקה – להיות‬
‫מרכז שני לאומה‪ ,‬מחוץ למדינת ישראל‪ .‬כמו‬
‫גולת בבל בשעתה‪".‬‬
‫מן המחשבה הציונית בארה"ב‬
‫יתכן באמת – ֵעד חכם הרזים! –‬
‫כי דרושים לנו‬
‫שני מרכזים‪.‬‬
‫במדינת ישראל‪ ,‬שתפרח ותׂשיׂש‪,‬‬
‫ישבו חכמי טבריה‪ ,‬מרוקו‪ ,‬טוניס‪.‬‬
‫אבל יתר ַח ְכ ַמיָא ושאר ָאמֹוַריָא‬
‫ישכנו להם‬
‫בסינסינטי‪ ,‬אוהיו‪.‬‬
‫ית‬
‫כך‪ .‬בברוקלין ישבו כל העם ֶׁשָר ִע ָ‬
‫יתא‪.‬‬
‫ּפּומ ְּב ִד ָ‬
‫ויהיו אזרחיה של נְיּו‪ְ -‬‬
‫ומבלי לאבד הנתינות וה"פס"‬
‫יחברו‪ ,‬כמורשת בבל‪ ,‬את הש"ס‪.‬‬
‫יחברו את הש"ס‪ ,‬יחתמו תלמוד בבלי‪,‬‬
‫ִא ְיז ְנ'ט ִאיט ַלְו ִלי?‬
‫כבר היתה כזאת פעם (גלגל שחוזר) –‬
‫וגם אז האומה לא הפסידה‪ .‬נֹו‪ֶ ,‬סר‪.‬‬
‫הן פי‪-‬שנַים העם יתפתח ְויִיף‬
‫אם נבטיח לו שני מרכזים‬
‫וסניף‪.‬‬
‫ ‪ -‬יתכן‪ .‬ביִחּוד כשיש הנמקה‬‫פילוסופית‪-‬היסטורית‬
‫כמעט עמוקה‪.‬‬
‫ועל‪-‬כל‪-‬פנים‬
‫טוב שתסיסה מחשבתית‬
‫יש בקהל ִציֹונֵי‬
‫ארצות‪-‬הברית!‬
‫המוחות הם ערים וכוחם אינו תש‬
‫וכל פעם עולה רעיון חדש‪.‬‬
‫שקו מחשבתם זה החד‬
‫ורק מוזר קצת ַ‬
‫כה חותר בעיקר‬
‫בכיוון אחד‪:‬‬
‫הוא חותר בעיקר לפרש ולגלות‬
‫למה אין צריכים‬
‫לעלות‬
‫‪11‬‬
‫אפילוג ‪ :‬הציונות כמהפכה מתמדת ‪ /‬שלמה אבינרי‬
‫‪2‬‬
‫הציונות היא סיפור של הצלחה‪ -‬אולם מי שמבקש לבחון במה הצליחה באורח ספציפי‪ ,‬הרי יגלה כי‬
‫לעתים אין זה דווקא באותם תחומים שבהם הציבה לעצמה מטרות מוצהרות‪ :‬רובו של העם היהודי אינו‬
‫יושב בציון‪ -‬והסיבה לכך אינה מכשול חיצוני‪ ,‬כי אם היעדר רצון מצד רובם המכריע של היהודים לעלות‬
‫ארצה ; מדינת ישראל הוקמה והתבססה‪ -‬אך מעמדה הבינלאומי של מדינת היהודים רחוק עדיין מלהיות‬
‫כמעמדה של מדינה ככל הגויים ; צבאה של המדינה הריבונית היהודית אומנם מגן על חיי תושביה‬
‫ואזרחיה ואף נחל במהלך שלושים השנים האחרונות נצחונות מפוארים שייחרתו לעד בתולדות ישראל‬
‫כמו גם בתולדות הלחימה המודרנית‪ -‬אך חייהם של אזרחי מדינת ישראל רחוקים עדיין מן המנוחה‬
‫והנחלה‪ ,‬וצבא מפואר זה תלוי באורח מאסיבי‪ -‬ובעיקרו של דבר יישאר תלוי גם להבא‪ -‬באספקת ציודו‬
‫וחימושו כמעצמת חוץ‪ .‬קיצורו של דבר‪ ,‬הנורמליזציה המהירה‪ ,‬האוטומטית כמעט‪ ,‬שנדמה היה שתהיה‬
‫מנת חלקו של עם ישראל עם הקמת המדינה‪ -‬עדיין ממנו והלאה‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫השאלה אינה אם יהודי העולם התומכים בישראל הם בגדר ציונים או לא‪ :‬במידה רבה זהו ויכוח סמנטי‪.‬‬
‫ברור כי במשמעותו המקורית והמקובלת של המושג אין הם כאלה‪ ,‬והא ראיה‪ -‬אין הם עולים לישראל‪.‬‬
‫אולם הם רואים בישראל ובהזדהות עמה‪ ,‬יותר מאשר בכל גורם אחר‪ ,‬את היסוד הערכי המרכזי של‬
‫הגדרתם העצמית שלהם כיהודים‪ .‬מדינת ישראל היא‪ ,‬אם כן ‪ ,‬לא רק מוקד להגדרה עצמית לאותם‬
‫יהודים החיים בה‪ ,‬כי אם מגדירה יותר מכל גורם אחר את הוויתם של היהודים החיים בעצמם בתפוצות‪.‬‬
‫להפוך את ישראל לגבי יהודי ארצות הברית‪ ,‬למשל‪ ,‬למה שאיטליה או אירלנד היא לבניהם של המהגרים‬
‫האיטלקיים או האיריים‪ -‬הרי זו מהפכה שלא תשוער‪ ,‬בייחוד אם נזכור כי מעורבותם של יהודי ארצות‬
‫הברית בתמיכה בישראל גדולה פי כמה וכמה ממעורבותם של אמריקאים ממוצא איטלקי או אירי בזיקה‬
‫לארצות מוצאם‪ .‬אם עוד בשנות השלושים היו מרבית המוסדות היהודיים בעולם רחוקים מזיקה‬
‫ומהזדהות עם המפעל הציוני בארץ ישראל‪ ,‬הרי כיום ישנן רק קבוצות שוליים זעירות ביותר המגדירות‬
‫עצמן יהודיות והמתנכרות‪ ,‬עם זאת‪ ,‬לישראל‪ .‬זוהי משמעותה של המהפכה הציונית מבחינתה ההיסטורית‬
‫‪ :‬חידושה של הפרהסיה היהודית במקומה של הקהילה ומוסדותיה הדתיים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬ככל הוויה היסטורית‪ ,‬יצירתו של מוקד הזדהות זה אינה בגדר נתון בלתי משתנה‪ .‬הנסיבות‬
‫שהצמיחו את הפיכתה של ישראל למוקד זה הן ביטוי לתהפוכות ההיסטוריות שעברו על עם ישראל‬
‫במאה העשרים‪ :‬כשלון האמנציפציה‪ ,‬ההתאכזבות מחלום הגאולה הסוציאליסטי האוניברסלי כפתרון‬
‫לבעית היהודים‪ ,‬השואה‪ ,‬עליית ההמונים ומאבקה של מדינת ישראל זה שלושים שנה על קיומה ובטחונה‪.‬‬
‫בשעת סכנה אין בוררין‪ -‬ואירועים דרמתיים וטראומתיים כאלה יצרו הזדהות זו על ידי עצם התרחשותם‪.‬‬
‫בשעה שנדמה כי כל מה שעמד לו לעם ישראל במשך מאות שנים הולך ומתמוטט‪ ,‬בשעה שנתרחשה עליו‬
‫‪ 2‬מתוך 'הרעיון הציוני לגווניו‪ :‬פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית'‪ ,‬עמ' ‪752 - 742‬‬
‫‪12‬‬
‫האיומה שבשואות‪ ,‬כאשר חלומות הליברליזם והסוציאליזם הכזיבו גם הם‪ -‬אז הפכה עלייתה של המדינה‬
‫היהודית לסמל מופלא וחדש של נצח ישראל‪.‬‬
‫אולם לאורך זמן‪ ,‬עם שוך הסכנות המיידיות‪ ,‬ברור כי הזדהותם של יהודי העולם עם ישראל לא תהיה‬
‫אוטומטית‪ .‬שעה שחרב חדה מונחת היתה על צווארו של עם ישראל וסכנת כליון מיידית נשקפה למדינת‬
‫ישראל‪ ,‬ברור כי עצם קיומה של ישראל היה הגורם המכריע ; אך לטווח ארוך‪ ,‬יהיה תוכן קיומה של מדינת‬
‫ישראל מכריע בדבר השאלה אם אומנם ימשיכו יהודי העולם להזדהות עמה כפי שעשו עד עתה אם לאו‪.‬‬
‫הזדהות זו לא תחזיק מעמד אם לא יהיו תוכני חייה של החברה היהודית בישראל כאלה‪ ,‬שיהדות העולם‬
‫תוכל להזדהות אתם ואתה מתוך גאווה‪ -‬ומתוך שתגלה בישראל דווקא את אותן התכונות החסרות לה‬
‫בגולה‪ .‬כי כאן ט מון אחד הפרדוכסים הנוספים של הציונות ושל מדינת ישראל ‪ :‬ישראל תמשיך להיות‬
‫מוקד להזדהות נורמטיבית ליהודי העולם רק אם תהיה שונה מיסודה מיהדות העולם‪ ,‬אם תהיה ישראל‬
‫רק אספקלריה למה שמתרחש ביהדות העולם‪ ,‬אם תהיה בבחינת עוד חברת צריכה מערבית אחת‪ ,‬אם‬
‫יגלה יהודי אמר יקאי או צרפתי או סובייטי במדינת ישראל רק את בבואתן של אותן תכונות המאפיינות‬
‫את חברתו הכללית או את ההוויה היהודית שבארצו‪ -‬אזי לא יוכל‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להזדהות עמה‪ .‬ישראל‬
‫שתהיה ברוקלין או לוס אנג'לס לחוף הים התיכון‪ ,‬לא תוכל להיות מוקד להזדהותם של יהודי ברוקלין או‬
‫לוס אנג'לס עצמם‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫מכאן הצורך להבין כי המהפכה הציונית לא נסתיימה‪ .‬היא לא נסתיימה עם הקמת המדינה‪ ,‬ולא עם‬
‫נצחון במלחמה זו או אחרת‪ ,‬היא לא נסתיימה ולא תסתיים אפילו עם השגתו של שלום מלא עם כל‬
‫מדינות ערב‪ .‬כי המהפכה הציונית היא ביסודו של דבר מהפכה מתמדת ומהפכה נגד הכוחות ההיסטוריים‬
‫החזקים וכבדי המשקל‪ ,‬שבחלקם לפחות מצויים בעם היהודי פנימה‪ ,‬שהפכו את העם היהודי מעם‬
‫הנושא את עצמו מבחינה כלכלית חברתית ונושא באחריות לגורלו‪ ,‬לעדה החיה בשוליהם של קיבועים‬
‫זרים וניזונה‪ ,‬לעתים‪ ,‬מהם…‪.‬‬
‫הציונות היא מהפכה נגד מגמות אלה בעם היהודי‪ ,‬מגמות שמשמעותן היא כי היהודים ידעו להסתדר‬
‫כיחידים גם במצוקות הגולה וגם בהיעדר קיום ממלכתי‪ .‬הציונות היא הנסיון להחזיר את ההגמוניה בעם‬
‫היהודי ליסודות הפומביים‪ ,‬הציבוריים‪ ,‬החברתיים והלאומיים על חשבון היסודות של הנוחות האישית‪,‬‬
‫הרווחה הבורגנית והחיים הטובים של היחיד‪ .‬לכן ארץ ישראל נקנית בייסורים‪ ,‬לכן המהפכה הציונית היא‬
‫בהכרח גם מהפכה חברתית מרחיקת לכת‪ ,‬לכן הציונות היא מהפכה נגד ההיסטוריה היהודית‪ .‬לכן‬
‫כלכלת שוק ליברלית‪ ,‬שפירושה פריקת האחריות מצדו של הפרט כלפי הכלל‪ ,‬משמעותה היא להחזיר את‬
‫הגלות לארץ ישראל‪ ,‬ולכן אין תקומה לציונות אם לא תהיה מהפכת תדיר נגד אורחות החיים היהודיים‬
‫המבקשים תמיד להתקרש ולהתגבש תוך כדי התאמה למציאות ולא תוך השתלטות עליה‪ .‬לכן תהווה‬
‫מדינת ישראל לאורך ימים את מרכזו של העם היהודי בתפוצותיו רק אם תהיה שונה רדיקלית וקיצונית‬
‫מתפוצות אלו עצמן‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫למה כמעט ‪ 44%‬מהישראלים שוקלים‬
‫לעזוב | יש לי ארץ אחרת‪ .‬סיון קלינגבייל‪ ,‬שני שילה‬
‫‪14.12.2012‬‬
‫סקר "הארץ" וחברת המחקר "מידע שיווקי" מראה כי ‪99%‬‬
‫מהישראלים שוקלים לעבור לחיות בחו"ל‪ .‬אצל רובם‪ ,‬הסיבה‬
‫העיקרית היא הקושי להתקדם כלכלית‪ .‬האם מדובר בפנטזיה או‬
‫בתופעה ממשית ומדאיגה; האם זו נטייה גלובלית או בעיה המיוחדת‬
‫לישראל; מהם הקווים לדמותם של העוזבים‪ ,‬ויותר מהכל‪ :‬מה אפשר‬
‫לעשות כדי לגרום לצעירים יצרנים ומוכשרים להישאר פה?‬
‫מבחינתה של שירלי (השם המלא שמור במערכת)‪ ,‬מידענית ממרכז‬
‫הארץ‪ ,‬ההגירה מישראל נוכחת בכל ארוחת ערב משפחתית‪ ,‬או ליתר‬
‫דיוק‪ ,‬היא בולטת באי הנוכחות של בניה‪ .‬בנה הבכור ניר‪ ,‬בן ‪ ,01‬עזב‬
‫בפברואר האחרון לטורונטו והצטרף לאחיו עידן‪ ,‬בן ‪ ,09‬שמתגורר שם‬
‫מאז שסיים את השירות הצבאי‪ .‬הבן הצעיר במשפחה מתגייס בימים‬
‫אלו לצה”ל‪.‬‬
‫המעבר של הבנים היה הדרגתי‪ .‬בהתחלה נסע עידן ללמוד בטורונטו‬
‫ועבד בזמן הלימודים כמאבטח באל־על‪ .‬תוך כדי שהייתו בעיר‬
‫התחבר לקהילה היהודית וקיבל הצעת עבודה מחברה מקומית‬
‫גדולה‪ .‬שירלי מסבירה ש”שם יש לו המון הזדמנויות להתפתח‬
‫מבחינה אישית ומקצועית‪ ,‬בלי להתחנן ובלי טובות‪ ,‬ולכן הוא החליט‬
‫להישאר‪”.‬‬
‫הבן הבכור הצטרף לאחיו הצעיר משום שהרגיש‪ ,‬לדברי אמו‪ ,‬ש”לא‬
‫סופרים אותו כאן‪ .‬מעדיפים על פניו את המגזרים שלא משרתים‪ ,‬לא‬
‫תורמים ולא עובדים ובנוסף קיים קושי למצוא מקום תעסוקה ההולם‬
‫את כישוריו‪ ,‬שיאפשר לו ולמשפחה שיקים להתפרנס בכבוד”‪ .‬אף‬
‫ששירלי יכולה להזדהות עם ההרגשה של בנה‪ ,‬היא מצטערת על‬
‫הבחירה שלו‪“ .‬לא חינכנו את ילדינו לעזוב‪ .‬אנחנו מאוד מעורבים‬
‫ופעילים חברתית ועצוב לנו שהם לא רואים עתיד במדינה הזו‪”.‬‬
‫הבנים של שירלי טרם הכריזו על ההחלטה לעזוב לצמיתות‪ ,‬אבל‬
‫שירלי חוששת שיתקשו לחזור‪ .‬מבחינתה מדובר במשבר אידיאולוגי‪.‬‬
‫“חינכנו אותם שזה הבית שלנו והארץ שלנו ואסור לוותר על המדינה‪.‬‬
‫בתור ההורים זה מאוד קשה‪ .‬גם נשארים לבד וגם יש בזה התרסקות‬
‫ערכית‪ .‬לא לילד הזה פיללנו”‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬שירלי מאמינה שמי‬
‫שתקבע אם הם יחזרו או יישארו תהיה בת הזוג של כל אחד מהבנים‪.‬‬
‫למרות התקווה של בניה שהוריהם יצטרפו אליהם בטורונטו‪ ,‬שירלי‬
‫מדגישה שלא מדובר באפשרות ממשית‪“ .‬לא חשבנו להצטרף‪ ,‬כי זה‬
‫נוגד את הערכים שלנו‪ .‬אנחנו לא מוותרים על המדינה הזאת כי‬
‫אנשים שילמו עליה מחיר‪ .‬אנחנו מבוססים יותר מרוב הצעירים‪ .‬אני‬
‫לא חושבת ‪ 922‬פעם לפני שאני קונה מילקי‪ ,‬ולכן פחות בוער לי‬
‫לעזוב‪”.‬‬
‫לדעתה‪ ,‬מי שעוברים כיום להתגורר בחו”ל הם מיטב בניה ובנותיה‬
‫‪14‬‬
‫של ישראל‪“ .‬אלו אנשים איכותיים‪ ,‬טובים‪ ,‬שיכלו לתרום‪ ,‬מרופאים‬
‫ואחיות ועד מהנדסים‪ .‬פעם קראו להם נפולת של נמושות‪ ,‬אבל היום‬
‫מדובר באנשים כישרוניים‪ .‬שם הם בולטים לטובה‪ .‬הם נחשבים‬
‫חכמים ומוצלחים ביחס לקנדים‪ ,‬וזה חבל מאוד‪ .‬הרבה לא חוזרים‪”.‬‬
‫‪...‬‬
‫לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬ההגירה לישראל אמנם‬
‫חיובית‪ ,‬אבל סקר שערכה בשביל מוסף “הארץ” חברת המחקר מידע‬
‫שיווקי סי‪ .‬איי‪ .‬בהנהלת נעם רז ומרב שפירא‪ ,‬מראה כי ‪ 99%‬מהישראלים‬
‫מצהירים שהם שוקלים מעבר לארץ אחרת מתישהו בעתיד‪ .‬ראוי לציין כי‬
‫רק ‪ 0%‬מכלל הנסקרים מציינים שבסופו של דבר הם ממש בטוחים‬
‫שיהגרו לארץ אחרת‪ ,‬ומדובר רק בעניין של זמן‪.‬‬
‫הסיבה העיקרית שציינו רוב אלה השוקלים הגירה היא הקושי‬
‫להתקדם כלכלית בישראל (‪ 55%‬מתוך השוקלים מעבר)‪ .‬נעם רז‪,‬‬
‫מנכ”ל מידע שיווקי‪ ,‬מכנה את התופעה הזאת “פנטזיה”‪“ .‬אנחנו רוצים‬
‫לחשוב שיש לנו דרך לצאת מכאן‪ ,‬אבל רק ‪ 0%‬באמת מתכוונים לקום‬
‫וללכת”‪ ,‬הוא מסביר‪.‬‬
‫פנטזיה או מציאות ‪ -‬אי אפשר להתעלם מכך שרבים מהישראלים‬
‫רוצים‪ ,‬ברמה זו או אחרת‪ ,‬לקום ולחפש להם מקום אחר לחיות בו‪.‬‬
‫הנטייה לשקול מעבר לארץ אחרת בולטת באופן משמעותי יותר בקרב‬
‫מצביעי שמאל‪ ,‬גילאי הביניים (‪ ,)61–92‬חילונים ושכירים וכן אצל‬
‫תושבי הדרום (ראו למטה) וגוש דן‪ .‬חשוב לציין שהעבודה על הכתבה‬
‫והסקר בוצעו לפני מבצע עמוד ענן‪ ,‬אם כי ההסלמה בדרום‪ ,‬כמו גם‬
‫רוחות המלחמה שלא היתה מול איראן‪ ,‬כבר נשבו בעוז‪.‬‬
‫“מה שקורה כיום במדינה מזכיר את התהליך שעבר על ירושלים”‪,‬‬
‫אומר טרבס‪“ .‬ירושלים חיה בכל יום כל סכסוך אפשרי‪ .‬מי שעזב אותה‬
‫לאורך השנים הם אלה שיכלו לפרנס והעיר הפכה לענייה‪ .‬בלי תקציבי‬
‫ההעברה של המדינה היא לא היתה מתקיימת”‪ .‬טרבס מכנה זאת‬
‫“עזיבת המסוגלים”‪ ,‬ומסביר שבניגוד לעבר‪ ,‬אז כינו את העוזבים‬
‫“יורדים” ונראה היה שהם הולכים לעבוד כנהגי מוניות ‪ -‬הפעם מדובר‬
‫בשכבה של אנשים בעלי כישורים‪ ,‬שיכולים להתפרנס בארצם‪ ,‬אבל‬
‫בוחרים לעשות זאת במקום אחר‪“ .‬אנשים עוזבים את ישראל בגלל מה‬
‫שקרה לרעיון הציוני‪ .‬ברגע שהזיקה לישראל נחלשת‪ ,‬הטעם להישאר‬
‫נמדד על פי איכות החיים וישראל נמצאת במקום לא טוב מבחינה זו‪”.‬‬
‫את‬
‫הקביעה של טרבס היא מסוג האמירות שמקפיצות‬
‫הטוקבקיסטים‪ ,‬אבל בסופו של דבר היא מגובה במספרים‪ .‬על פי‬
‫דו”ח “מצב המדינה ‪ ,”0290–0299‬שפירסם לאחרונה מרכז טאוב‪ ,‬מצבן של המשפחות הצעירות והעובדות‬
‫בישראל הורע בחמש השנים האחרונות(בלי להחשיב את המשפחות הערביות והחרדיות‪ ,‬שמצבן הורע עוד יותר)‪.‬‬
‫על פי נתוני ה ‪–OCED‬ישראל מפגרת ברוב המדדים ‪.‬בהשקעה בחינוך ‪ -‬ישראל מפגרת אחרי מדינות ה ‪–OCED‬ב–‬
‫‪ 0%‬ונמצאת במקום ה–‪ 01‬מתוך ‪ .91‬בהשקעה בבריאות אנחנו נמצאים במקום השלישי מהסוף‪ .‬במדד איכות‬
‫החיים נמצאת ישראל במקום ה–‪ 05‬מתוך ‪ 91‬ובמדד הממשל אנחנו מדורגים במקום האחרון ‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫אבל נראה שה”מסוגלים” החדשים‪ ,‬כפי שמתאר אותם טרבס‪ ,‬בכל‬
‫זאת שונים מהפרופיל של אלה שעזבו בשנות ה–‪ .12‬ההבדל‬
‫המשמעותי בא לביטוי בתפיסת הזיקה לארץ ישראל‪ .‬מסקר‬
‫“הארץ” עולה בצורה בולטת כי מצביעי ימין‪ ,‬מסורתיים ודתיים‬
‫נוטים לטעון כי מדינת ישראל היא המקום המרכזי של העם היהודי‬
‫ולכן לא יעזבו את הארץ‪ .‬טענה זו‪ ,‬שבעבר עמדה בבסיס התנועה‬
‫הציונית כולה‪ ,‬כבר לא מאפיינת את כלל המשיבים לסקר‪.‬‬
‫טרבס גורס ש”ימין ושמאל בישראל של היום נחלקים על דבר אחד‬
‫ על איפה אנחנו מעמידים בסולם הזהות שלנו את הזהות‬‫היהודית‪ .‬ככל שאתה יותר הומניסט וליברל‪ ,‬אתה ממקם את‬
‫הזהות היהודית שלך במקום נמוך יותר‪ .‬זה כך מאז שבנימין נתניהו‬
‫לחש על אוזנו של הרב כדורי‪‘ :‬השמאלנים שכחו מה זה להיות‬
‫יהודים‪’”.‬‬
‫סביר להניח שרבים מאלה שמגדירים את עצמם מרכז ושמאלה‬
‫במפה הפוליטית‪ ,‬ידחו את הטענה (אולי אפילו ברוגז)‪ .‬אבל נראה כי‬
‫נוצר שבר בין תפיסת היהדות שלהם לבין האופן שבו הם מבינים את‬
‫תפיסת היהדות של המדינה‪ .‬מרגע שההחלטה לחיות בישראל כבר‬
‫איננה ערכית נכנסים לתמונה הפרמטרים הכלכליים‪ ,‬ואז נראה‬
‫שחלק לא מבוטל מהישראלים חושבים שעתידם במקומות אחרים‬
‫יהיה ורוד יותר‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫על פי מחקר שערך יוסי הרפז בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה‬
‫באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬ב–‪ ,0229‬יותר מ–‪ 922,222‬ישראלים‬
‫החזיקו באזרחות של מדינות מזרח אירופה ומרכזה‪ ,‬עלייה של‬
‫כמעט ‪ 922%‬ביחס למספר המחזיקים באזרחות כזו בשנת ‪.0222‬‬
‫הנפקת דרכון זר נחשבת היום סוג של תעודת ביטוח ולאו דווקא‬
‫מעידה על כוונות הגירה‪ .‬אפשר לטעון שגם פעולה זו תואמת את‬
‫תיאוריית הפנטזיה של רז‪ ,‬אך קשה שלא ללמוד ממנה על הנטייה‬
‫ההולכת וגוברת של ישראלים לחשוב שישראל אינה בהכרח‬
‫המקום שכדאי לחיות בו‪ .‬ראוי לשים לב גם לזהותם של אלה‬
‫המוציאים דרכון אירופי‪ :‬אלה הם בנים ונכדים ליוצאי אירופה ‪-‬‬
‫כלומר‪ ,‬אשכנזים‪.‬‬
‫“אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת‪ ,‬אבל האשכנזים הפכו ממי‬
‫שהמדינה ייצגה אותם למי שיש להם מגזר משלהם”‪ ,‬אומר נעם‬
‫מנלה‪ ,‬חוקר ומרצה בארץ ובחו”ל על השפעות דור ה ‪–Y‬על‬
‫ארגונים ועל החברה‪“ .‬האשכנזים הופים לעוד מגזר‪ ,‬בדומה‬
‫לחרדים‪ ,‬ערבים ורוסים‪ .‬הרבה אשכנזים נוהגים להפטיר בהומור‬
‫‘הפכנו למיעוט מבוטל’‪ ,‬ובהתאם לזה אנשים שואלים את עצמם‬
‫מה מחבר אותי לכאן? היום אדם מחפש שייכות מתוך תחומי עניין‬
‫וערכי חיים‪ ,‬ולא רק שייכות לאומית‪ .‬אם אני מרגיש תחושת ניכור‪,‬‬
‫עדיף להרגיש את זה במקום נוח יותר על פני הגלובוס‪ ,‬שגם מציע‬
‫לי אפשרויות מגוונות ומעניינות להתפתחות מקצועית‪.‬‬
‫סטארטאפיסט ישראלי צעיר יכול להרגיש קירבה רבה יותר‬
‫‪16‬‬
‫לסטארטאפיסט אמריקאי בעמק הסיליקון מאשר לשכן שגר בדלת ממול”‪ ,‬הוא מוסיף‪.‬‬
‫מנלה מצביע על כך שהקשר הלוקאלי נחלש‪ ,‬משום שהמדינה פרמה במו ידיה את חוט השייכות הקושר בינה לבין‬
‫אזרחיה בתהליך שנמשך עשרות שנים‪ .‬השירות הלא שוויוני‪ ,‬ההקצנה הדתית‪ ,‬ההפקרה הכלכלית של החלשים‪,‬‬
‫ההפרטה הטוטאלית‪ .‬המדינה הופכת דתית יותר ואנשים המגדירים עצמם ליברלים מתקשים להתחבר אליה‪ .‬כשר‬
‫החינוך‪ ,‬גדעון סער מנסה להעמיק את החיבור של אנשים עם המדינה‪ ,‬אבל הוא עושה זאת דרך סמלים שנויים‬
‫במחלוקת‪ ,‬כמו היציאה הכפויה לקבר רחל בשטחים‪ .‬זוהי טעות גדולה בהבנת הקשר החדש המחבר בין אנשים‬
‫בעולם הפתוח‪”.‬‬
‫הפיתרון‪ ,‬לדעתו של מנלה‪ ,‬צריך לנבוע מחידוש תחושת השייכות‪ .‬זאת משימה לאומית‪“ .‬פעם חיברו דרך סמלים‬
‫לאומיים גדולים והיום הדבר היחיד שיכול לחבר הוא הערבות ההדדית‪ ,‬שעליה המדינה צריכה לקחת בעלות‪ .‬שוויון‬
‫בנטל‪ .‬הסכנה הקיומית שפעם חיברה אותנו יחדיו היום גם מרחיקה בינינו‪ .‬כי המדינה לא השכילה ליצור פיצוי או‬
‫תמורה לבעיה הקיומית באזורנו‪ .‬הטעות הקלאסית היא לנסות לחבר את האנשים למדינה דרך סמלים פטריוטים‬
‫ישנים כאשר הם מחפשים ערבות הדדית”‪ ,‬הוא מסכם‪.‬‬
‫חינוך לעמיות יהודית‪ :‬הגדרת המשימה ‪ /‬שלומי רביד וורדה רפאלי‬
‫(חינוך לעמיות יהודית‪ :‬חזון ומעשה‪ ,‬שלומי רביד וורדה רפאלי‪ ,‬המרכז לחינוך לעמיות יהודית‪)0290 ,‬‬
‫רקע‬
‫תפיסת היהודים את עצמם כעם‪ ,‬ראשיתה בתחילת ההיסטוריה היהודית עם קריאתו של אלוהים לאברהם‪:‬‬
‫ראָך‪ְ .‬ו ֶא ֶעּשְָך‪ְ ,‬לגֹוי ּ ָגדֹול‪,‬‬
‫ֶָרץ‪ֲ ,‬אּ ֶשר ְַא ֶ‬
‫ָאביָך‪ֶ ,‬אל‪ָ -‬הא‬
‫ומ ֵבית ִ‬
‫ֹולּדתְָך ּ ִ‬
‫וממ ְַ‬
‫ֹאמר יְהוָה ֶאל‪ַ-‬אבְָרם‪ְֶ ,‬לך‪-‬לְָך ֵמ ְַארצְָך ּ ִ‬
‫ַּוי ֶ‬
‫ְָרכה‪) .‬בראשית‪ ,‬י"ב‪(0-9 ,‬‬
‫ֶהיֵה‪ּ ,‬ב ָ‬
‫ֶָך; ו ְ‬
‫ַד ָלה ּ ְשמ‬
‫ַאג ְ‬
‫ַאבֶָרכְָך‪ ,‬ו ֲ‬
‫וֲ‬
‫החל מאירוע דרמטי זה‪ ,‬הפכו המושגים‪ :‬הארץ המובטחת והעם הנבחר‪ ,‬לשניים מעמודי התווך של הציוויליזציה‬
‫היהודית והתורה‪ ,‬במובנה הרחב‪ ,‬הפכה במהלך השנים‪ ,‬לשלישי‪ .‬מרכזיותו של מושג העם מובלטת בפניה‬
‫האלמותית של רות לחמותה‪ ,‬נעמי‪:‬‬
‫ָאלין‪-‬‬
‫וב ֲאּ ֶשר ּ ָת ִלינִי ִ‬
‫ַאח ָּריְִך‪ִ ּ :‬כי ֶאל‪ֲ -‬אּ ֶשר ּ ֵת ְל ִכי ֵאְֵלך‪ַ ּ ,‬‬
‫ֹאמר ּרות ַאל‪ִ ּ-‬ת ְּפ ְג ִעי‪ִ -‬בי‪ְ ,‬ל ָעְז ְֵבך ָלּּשוב ֵמ ֲ‬
‫ַּות ֶ‬
‫אלה‪ָּ -‬י )רות‪ ,‬א‪.(91 ,‬‬
‫ֹלה‪-‬יְִך ֱֹֹ‬
‫ ַע ְֵמך ַע ִמי‪ֵ ,‬וא ַ‬‫תחושת שייכות לצאצאי אברהם ולכלל ישראל‪ ,‬שייכות משפחתית לקולקטיב‪ ,‬הועברה‪ ,‬אם במוצהר או במובלע‪,‬‬
‫מדור לדור במהלך ההיסטוריה‪ ,‬באופן אורגני‪ ,‬באמצעות המארג העשיר של חיי הקהילה היהודית‪ ,‬מנהגי הדת וחיי‬
‫המשפחה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬שינויים בתנאי הסביבה בה נמצאו היהודים‪ ,‬השפיעו על האיזון הפנימי של תשתית‬
‫הציוויליזציה היהודית‪ .‬אחת הדוגמאות הבולטות לשינויים אלה היה חורבן בית המקדש בשנת ה‪ 92-‬לספירה‬
‫ואובדנה של העיר ירושלים‪ .‬בעקבות אירועים אלה‪ ,‬חז“ל‪ ,‬שהיו לסוכני השינוי‪ ,‬מיצבו את הטקסט הכתוב "תורת‬
‫ישראל" כממד מרכזי להבטחת ההמשכיות היהודית‪ .‬הטקסט‪ ,‬הוא שהתפתח לדרך המרכזית להבטחת הקיום‬
‫והיצירתיות היהודית ברחבי העולם כולו‪ .‬במודל החיים הייחודי שנוצר‪ ,‬הפכו‪ ,‬אמנם‪ ,‬ישראל ‪-‬הארץ המובטחת‬
‫והעם הנבחר‪ ,‬לסמלים רבי עוצמה‪ ,‬אך איבדו מהקונקרטיות שאפיינה אותם בעבר‪ .‬שינויים היסטוריים ומושגיים‪,‬‬
‫מרחיקי לכת‪ ,‬שאירעו מאז ראשית המודרנה‪ ,‬החלישו את היסודות הקולקטיביסטיים ואת הרלבנטיות של עצם‬
‫ההשתייכות לעם‪ .‬ההתפתחות המשמעותית ביותר לגבי היהודים הייתה האמנציפציה‪ .‬קבלת זכויות אזרחיות‬
‫אישיות בתמורה לוויתור על האוטונומיה הקהילתית הפכה‪ ,‬באופן חוקי‪ ,‬את היהודים לחלק מארצות מושבם‬
‫והחלישה את תחושת הקולקטיביות היהודית באופן רדיקלי‪ .‬גם הקמתה של המדינה היהודית‪ ,‬שבניסוחה‬
‫‪17‬‬
‫האוטופי חזתה את שיבת כל היהודים לציון ואת איחודם מחדש של העם והארץ‪ ,‬ייצרה זהות‬
‫קולקטיבית אלטרנטיבית‪.‬‬
‫הקיום היהודי היום‪ ,‬הינו קונטקסט קיומי ראשוני הכולל מחד‪ ,‬את מדינת ישראל ‪ -‬כמדינה יהודית‪ ,‬ריבונית ומדך‪,‬‬
‫את הקהילות היהודיות המשגשגות ברחבי העולם החופשי‪ ,‬בעוד קהילות יהודיות הנתונות במצוקה כמעט ונעלמו‬
‫מן העולם‪ .‬השינוי המשמעותי ביותר שאירע הוא שהזהות הקולקטיבית היהודית כבר אינה נכפית על היהודים על‬
‫ידי אחרים או בגין נסיבות חיצוניות‪ .‬ההחלטות‪ :‬להיות יהודי‪ ,‬לחיות חיים יהודיים ולקשור את גורלך בזה של‬
‫הקולקטיב‪ ,‬נתונות כולן לבחירתו של היחיד היהודי‪ .‬מרבית יהודי העולם ובמיוחד יהודי ארה“ב‪ ,‬מעדיפים לפרש את‬
‫זהותם כדתית גרידא‪ ,‬תוך הדגשת האינדיווידואליות והרוחניות‪ ,‬בעוד שרבים מבין הישראלים מגדירים את עצמם‬
‫בראש ובראשונה בהקשר הלאומי‪.‬‬
‫תחושת השייכות ל“כלל ישראל“ ‪ -‬זיקת העמיות היהודית ‪ -‬נחלשה והיא מחייבת הגדרות חדשות‪ .‬מה המשמעות‬
‫של להיות חלק מהעם היהודי? אילו חובות נגזרים מכך? אילו זכויות? האם זה מרכיב מהותי ומשמעותי בזהות‬
‫היהודית‪ ,‬באיזה אופן? המשמעות העמוקה של שינויים אלה היא שלא ניתן יותר להתייחס לתחושת השייכות‬
‫לקולקטיב היהודי כמובנת מאליה‪ .‬במציאות של המאה ה‪ 09-‬יש להציג את הקולקטיב היהודי‪ ,‬להבהיר את‬
‫השייכות אליו לצעירים היהודים באשר הם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם בכוונתנו לפתח בקרבם מחויבות ואחריות לעתיד‬
‫הקולקטיב היהודי‪ ,‬הרי שאותם צעירים יהודים צריכים לפתח את זהותם היהודית‪ ,‬להיות מעורבים בחיים יהודיים‪,‬‬
‫ולהתעמק במשמעות הקשר שלהם ליהודים אחרים ולעתידם המשותף‪.‬חינוך לעמיות הוא‪ ,‬אפוא‪ ,‬ההתערבות‬
‫החינוכית הנדרשת לטיפוחם של יהודים בעלי תודעת עמיות ומחויבות למפעל היהודי הקולקטיבי‪.‬‬
‫האתגרים החינוכיים‬
‫הפיכת החברות בקולקטיב היהודי למרכיב משמעותי בזהותו של היחיד‪ ,‬מחייבת תהליך חינוכי מדוקדק ומחולל‬
‫שינוי‪ .‬במונחים חינוכיים‪ ,‬החינוך לעמיות הוא משימה מורכבת‪ .‬הציפייה לתוצאות ברמת התודעה והמחויבות‬
‫ממקמת תהליך חינוכי זה בתחום החינוך לערכים ובניית זהות‪ .‬תהליך החינוך לעמיות אמור להפעיל אצל העוברים‬
‫אותו כישורים קוגניטיביים ואפקטיביים שיובילו לתהליך עיבוד משמעותי של מושג העמיות‪ ,‬להטמעת גישה‬
‫קולקטיבית ומשמעותית במערכת הזהות האישית שלהם וללקיחת אחריות על עתיד העם והציוויליזציה היהודית‪.‬‬
‫כמה מהנושאים העיקריים איתם צריך החינוך לעמיות להתמודד הם‪:‬‬
‫‪ .9‬הנושא המושגי ‪ -‬חלק מהסיבוך הקיים בשדה החינוך לעמיות נובע מהבלבול ולעתים חוסר ההבנה המתלווה‬
‫למושג העמיות‪ .‬כיצד יוצר המחנך אמפטיה‪ ,‬נאמנות ומחויבות לישות אמורפית שמהותה‪ ,‬תפקידה וייעודה בעולם‬
‫רחוקים מלהיות ברורים ואינטואיטיביים? יתר על כן‪ ,‬אפילו אם הצליח המחנך להבהיר לעצמו את משמעות‬
‫העמיות‪ ,‬הוא עדיין פועל בסביבה מבולבלת‪ .‬בשונה‪ ,‬למשל‪ ,‬מלימודי ישראל והציונות‪ .‬שם‪ ,‬למרות שהשוני בין‬
‫הגישות יכול להיות רחב‪ ,‬עדיין שוררת תחושה של בהירות ביחס לרעיון המרכזי ולמטרותיו‪.‬‬
‫‪ .0‬גבולות העמיות ‪ -‬עמיות יהודית היא חלק בלתי נפרד מהציוויליזציה היהודית‪ ,‬הנשענת‪ ,‬מקדמת דנא‪ ,‬על‬
‫המשולש המכונן של עם ישראל‪ ,‬תורת ישראל וארץ ישראל‪ .‬שלשה מרכיבים אלה נארגו בנרטיב היהודי במהלך‬
‫ההיסטוריה בכדי להגדיר תפיסה הוליסטית של ”מכלול היצירה“ היהודי‪ .‬אך עם החלשות הממד הקולקטיבי‪,‬‬
‫כשתשובות ישנות אינן עונות עוד על האתגרים החדשים‪ ,‬עולה הצורך להתמודד עם הנושא הנדון על בסיס מהותו‬
‫שלו‪ .‬במונחים של פרשנות‪ ,‬המשמעות היא שיש לבודד את מושג העמיות מהמכלול של הציוויליזציה‬
‫היהודית‪ ,‬לפרש אותו על בסיס ערכו הוא‪ ,‬ולהרכיבו מחדש אל תוך תפיסה יהודית הוליסטית‬
‫‪18‬‬
‫בעלת ממד קולקטיבי בעל משמעות‪ .‬תהליך מורכב זה טומן בחובו מספר סיכונים‪ ,‬שחלקם באים לידי ביטוי באופן‬
‫בו מתמודד העולם היהודי עם הנושא‪ .‬מצד אחד של הספקטרום‪ ,‬קיימת התייחסות לעמיות כזרם יהודי בזכות‬
‫עצמו‪ .‬הסכנה בכך‪ ,‬היא אימוץ של תפיסה מוגבלת ביותר של היהדות‪ .‬בצדו האחר של הספקטרום‪ ,‬נמצאת הנטייה‬
‫לעשות רדוקציה של מושג העמיות למושג הרחב של זהות יהודית‪ ,‬תוך התעלמות מהבעייתיות הקיימת היום‪,‬‬
‫ומהצורך לבחון מחדש‪ ,‬להבנות ולחזק את הממד הקולקטיבי‪ .‬בין שתי העמדות הקיצוניות האלה נמצאת קבוצה‬
‫של פרספקטיבות שנכשלות במיקום העמיות בהקשרה הרחב‪.‬‬
‫‪ .9‬מהמשגה לפדגוגיה ‪ -‬משהצליחו המחנכים לדלג מעל המכשלה המושגית‪ ,‬ולהגדיר את העמיות בהקשר הרחב‬
‫של זהות יהודית‪ ,‬מתגלה האתגר הפדגוגי‪ .‬כיצד בונים התערבות חינוכית "אפקטיבית ומשמעותית‪ ,‬שמובילה‬
‫להתפתחותה של תודעת עמיות‪ ,‬ויוצרת מחויבות למפעל היהודי הקולקטיבי? התשובה מתחילה להתגבש עם‬
‫התובנה שהשגת תוצאות שכאלה מחייבת תהליך מקיף של בניית זהות‪ ,‬הכולל את שיתופן ומעורבותן של‬
‫המערכות הקוגניטיביות והאפקטיביות של התלמיד‪ .‬ידע וקונטקסט הם תנאי מקדים והכרחי בתהליך זה‪ ,‬אך לא‬
‫יהיה בהם די‪ ,‬ללא הלהט שמקורו במישור האפקטיבי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬התייחסות רגשית שאינה מגובה בידע והבנה‪,‬‬
‫לא תגיע רחוק‪ ,‬כשמדובר בגיבוש גישה אידיאולוגית ארוכת טווח‪ .‬בנוסף‪ ,‬השפעתם של ממדים אלה על תפיסת‬
‫מערכת הערכים של היחיד‪ ,‬לצורך יצירת תהליך שינוי ארוך טווח‪ ,‬מחייבת גם תהליך רפלקטיבי המלווה בעשייה‬
‫ובבחינת משמעויותיה‪.‬הבנת גודל האתגר והצורך בגישה רב ממדית פותחת את הדלת לסדרה חדשה של שאלות‪:‬‬
‫האם החינוך לעמיות הוא חלק מהחינוך הבלתי פורמאלי‪ ,‬או שמא הדרישה לידע ממקמת אותו בשדה החינוך‬
‫הפורמאלי? לחלופין‪ ,‬ייתכן שראוי לתקוף את הנושא מאוחר יותר במסגרות של חינוך לצעירים? ואולי התשובה היא‬
‫שיש צורך לשלב את כל המערכות האלה במסגרת של ספירלה חינוכית? יתר על כן‪ ,‬אם נבחרה אחת מהגישות‬
‫הללו‪ ,‬מהי המתודולוגיה האפקטיבית ליישום? האם עלינו להתחיל מהסיפור האישי‪-‬והמשפחתי ולהתקדם ממנו‬
‫לרמה הקוגניטיבית אינטלקטואלית או להיפך?‬
‫כל האתגרים האלה מתעצמים לאור העובדה שחינוך למחויבות לקולקטיב מהווה כיום שחייה כנגד הזרם של ריבוי‬
‫זהויות ואינדיווידואליזם קיצוני‪ .‬האם החינוך לעמיות תובע ייחודיות‪ ,‬או שמא ניתן לחנך לגישת שייכות חזקה‪,‬‬
‫המגובה במחויבות לקולקטיב‪ ,‬תוך הבנה שרבים יחלקו מחויבויות נוספות? חינוך בצורה דינמית ורב משמעית‬
‫שכזאת‪ ,‬הוא אתגר בפני עצמו‪.‬‬
‫‪ .6‬מפדגוגיה לתוכנית חינוכית ‪ -‬אחרי ההתמודדות עם הנושאים שהוצגו לעייל‪ ,‬מוצאים עצמם המחנכים לא אחת‬
‫בפני השאלה‪ :‬איזו תכנית חינוכית להפעיל ובאילו חומרים להשתמש?‪ .‬תכניות חינוך לעמיות הן מצרך נדיר ויש‬
‫צורך לפתח התערבויות חינוכיות‪ .‬מספר יוזמות הופיעו במהלך השנים האחרונות ) ראו חלק ‪ ,(0‬אך עדיין אין ספרי‬
‫לימוד וחומרי למידה בהם ניתן להשתמש‪ ,‬לשפר ואפילו לבקר‪ .‬המחנך לעמיות עומד בפני חסר אמתי בחומרים‬
‫הדרושים לו למילוי משימתו בהצלחה‪.‬‬
‫‪ .5‬חסר בתשתית להכשרת כוח אדם מקצועי ‪ -‬בנוף הנוכחי של החינוך היהודי‪ ,‬הכשרה מקצועית עבור מחנכים‬
‫המתמקדים בחינוך לעמיות פשוט אינה קיימת‪ .‬היא חסרה ברמה הגלובלית‪ ,‬ברמה הארצית וברמה הקהילתית‪-‬‬
‫המקומית‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬הושקו מספר יוזמות‪ ,‬אך למעשה‪ ,‬המחנכים נדרשים להתבסס על האינטואיציות‬
‫שלהם‪ ,‬ניסיונם האישי והיצירתיות שלהם‪ ,‬בבואם להתמודד עם הנושא עם תלמידיהם‪.‬‬
‫‪ .1‬אין תשתית מוסדית ‪ -‬לחינוך לעמיות אין ”בית“ במערכות היהודיות המוסדיות‪ .‬על אף ניסיונות שנעשו לאחרונה‪,‬‬
‫על ידי ארגונים כמו הפדרציה היהודית של ניו‪-‬יורק‪ ,‬הסוכנות היהודית‪ ,‬וקרן נדב‪ ,‬להתחיל ולהתמודד עם אתגרי‬
‫‪19‬‬
‫החינוך לעמיות‪ ,‬אין כתובת ארגונית או מוסדית לנושא‪ .‬לא קיים גוף השוקד על פיתוח השפה‪ ,‬הפדגוגיה‪ ,‬ההכשרות‪,‬‬
‫פיתוח החומרים והתשתיות‪ .‬מה שכן קיימת‪ ,‬היא תחושה גוברת של חוסר שקט בנוגע לעתיד העם היהודי‪.‬‬
‫מטרות החינוך לעמיות יהודית‬
‫משימת העל של החינוך לעמיות יהודית‪ ,‬קרי‪ ,‬הנחלת תודעת שייכות לעם היהודי‪ ,‬ומחויבות פעילה לעתידו‪ ,‬מעוגנת‬
‫ברמה הפדגוגית בשלוש מטרות‪:‬‬
‫‪ .9‬יצירת מעורבות בעם היהודי‬
‫‪ .0‬פיתוח תודעת שייכות לעם היהודי באשר הוא‬
‫‪ .9‬טיפוח מחויבות מכוונת מעשה להבטחת המשך קיום הקולקטיב היהודי ופועלו‬
‫כל אחת מהמטרות מחייבת מתודות מוגדרות ליישומה‪ ,‬אך הן קשורות ותלויות זו בזו‪ .‬לא ניתן לבנות תודעה‬
‫ומחויבות ללא מעורבות‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬לא ניתן להגיע למעורבות רצינית ללא רמה כלשהי של תודעה קוגניטיבית‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬לצורך מיקוד ההתערבות החינוכית‪ ,‬ראוי לבחון כל מטרה בנפרד‪.‬‬
‫מעורבות‬
‫יצירת מעורבות משמעותה הפיכת החברות בעם היהודי לרלבנטית‪ ,‬פעילה ומשמעותית‪ .‬סביר להניח‪ ,‬כי מרבית‬
‫היהודים‪ ,‬הגדלים במאה ה‪ ,09-‬יודעים כי הם יהודים‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬ידע זה אינו כולל בהכרח הבנה לגבי היותו של‬
‫הפרט חלק מעם‪ ,‬משמעותה של שייכות זו וחשיבותה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לא ניתן להניח את קיומם של סקרנות טבעית‪ ,‬או‬
‫של רצון ראשוני ללמוד ולהבין‪ .‬את מקום החלל‪ ,‬שנוצר עם החלשות מושג העמיות‪ ,‬תפשה הזהות הלאומית‪,‬‬
‫במקרה של הישראלים‪ ,‬או הזהות הדתית‪ ,‬בפרדיגמה היהודית‪-‬האמריקנית‪ .‬המאמצים להבנות שייכות לקולקטיב‬
‫היהודי חייבים להתמקד במישור האפקטיבי‪-‬חוויתי‪ .‬המאמץ החינוכי צריך לייצר רלבנטיות לשייכות זו ברמה‬
‫האישית‪ ,‬על מנת לאפשר שיח לגבי משמעותה וחשיבותה‪ .‬כפי שיוצג בפרק הבא‪ ,‬מעורבות יכולה להתחיל‬
‫באמצעות אחת מההתנסויות הבאות‪ :‬התעמקות בסיפורי משפחה אישיים היוצרים‪ ,‬בנפרד וביחד‪ ,‬את סיפורו של‬
‫העם היהודי‪ ,‬מפגשים עם יהודים אחרים התורמים להכרות הדדית והבניית זהות‪ ,‬דיאלוג עם טקסטים יהודיים‬
‫ומוצרי תרבות שבוחנים את הממד הקולקטיבי‪ ,‬מסעות )כגון תגלית ומצעד החיים( המדגישים את הגורל היהודי‬
‫המשותף ועוד‪ .‬משהתחיל התלמיד לפתח תחושה של היותו חלק מסיפור גדול יותר‪ ,‬נפתחת הדלת לחיפוש קשרים‪.‬‬
‫תהליך זה של יצירת תחושת שייכות ועניין בנושא‪ ,‬הינו הצעד הראשון במסע אל העמיות‪ .‬אולם‪ ,‬רבות מהתוכניות‬
‫החינוכיות שמציבות במרכז את החוויה והתהליך האינטראקטיבי‪ ,‬מצליחות‪ ,‬אמנם‪ ,‬להדליק ניצוץ‪ ,‬אך אינן‬
‫מצליחות בהכרח בפיתוח קשר מתמשך‪ .‬קושי זה נעוץ בחלקו בעובדה שהן אינן מפתחות תודעה‪ ,‬משום שבשלב‬
‫יצירת הזיקה לא קיים עיסוק בשאלות של משמעות העמיות עבור המשתתפים‪ .‬חיבור אמתי מחייב התמודדות אם‬
‫הרעיון ביחס לעבר‪ ,‬להווה ולעתיד‪ .‬משמעותו היא הפנמה של העמיות כמיזם חי שגורלו ועתידו יקרים ללב‬
‫המשתתף‪.‬‬
‫פיתוח תודעת עמיות‬
‫עמיות יהודית היא מושג אינטלקטואלי מופשט‪ .‬בשל כך‪ ,‬פיתוח זיקה רגשית אליה מתבצע‪ ,‬בהכרח‪ ,‬בתיווכם של‬
‫מרכיבים אינטלקטואלים באישיות‪ .‬זיקה וקשר לעמיות מתבססים אם כן‪ ,‬ברמה כזאת או אחרת‪ ,‬על ידע והבנה של‬
‫העם היהודי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם הצפייה היא שקשר זה יהיה מתמשך ומשמעותי‪ ,‬דרוש לו בסיס ידע‪ ,‬מלווה בתהליך של‬
‫רפלקציה‪ ,‬המוביל לאינטגרציה עם מערכת הערכים של היחיד‪.‬המטרה המרכזית של החינוך לעמיות היא פיתוחה‬
‫של תודעה היוצרת סינתזה בין הקשר הרגשי וההבנה השכלתנית לקיומו של העם היהודי‪ .‬בדומה למודל‬
‫‪21‬‬
‫המרקסיסטי‪ ,‬שקרא לפרולטריון לפתח תודעה מעמדית המשלבת תובנות שכלתניות עם תחושת הזדהות‪ ,‬מעורבות‬
‫ומחויבות לקבוצה ‪ .‬תפיסת עולם זו‪ ,‬שיכולה לספק בסיס למחויבות ארוכת שנים לעם היהודי‪ ,‬היא התוצאה‬
‫האופטימאלית של ההתערבות החינוכית בתחום‪.‬‬
‫‪ 0‬מציע טקסונומיה של לימוד‪ ,‬שמחברת בין יצירת זיקה לבין פיתוח מחויבות‪ .‬הוא מזהיר אותנו לבל ניפול לפח של‬
‫התייחסות למושגים בקונטקסט של היררכיה ומציע‪ ,‬לחילופין‪ ,‬לחשוב עליהם כעל סדרה של צעדים הקשורים‬
‫הדדית בתהליך מעגלי‪ .‬לטענתו‪ ,‬מחויבויות נוצרות בתהליך מעגלי של רכישת ידע‪ ,‬התנסויות משמעותיות‪ ,‬רפלקציה‬
‫ביקורתית וקשר רגשי‪ ,‬שבסופו של דבר יוצרים זיקות חדשות וחוזר חלילה‪ .‬מעורבות‪ ,‬בהקשר הזה‪ ,‬היא תנאי הכרחי‬
‫אך לא מספיק להמשך למידה‪ .‬אמנם‪ ,‬מעורבות יוצרת עניין והתלהבות‪ ,‬אך הפנמה ארוכת טווח של ערכים‪ ,‬אמונות‬
‫והתנהגויות‪ ,‬דורשת התערבות חינוכית אחרת‪ .‬אם מעורבות עוסקת בחיבור שבין רעיון או תופעה חברתית לבין‬
‫היחיד‪ ,‬אזי מחויבות קוראת לרפלקציה והתבוננות פנימית‪ ,‬לצורך בחינה כיצד אלה משתלבים בתפיסה הערכית‬
‫הקיימת ובשגרת החיים של היחיד‪ .‬התמקדות בפיתוח תודעת עמיות מחייבת תהליכים חינוכיים עמוקים‬
‫ומתמידים‪ ,‬הדורשים התמודדות עם רובדי המשמעות השונים ואת יצירתם של משאבים והזדמנויות חינוכיות‪,‬‬
‫שיאפשרו התנסות חווייתית חיה ותוססת‪ .‬במובן מסוים‪ ,‬המעבר ממעורבות למחויבות מסמן מעבר מהזמני אל‬
‫הקבוע‪ .‬הקשר הזמני שואב את כוחו מהאינטראקציה שבין הסובייקט לבין רעיון או מסגרת חברתית כלשהי‪ .‬קשר‬
‫זה‪ ,‬הופך לחלק קבוע מאישיותו של הסובייקט‪ ,‬שהמחויבות הופנמה והפכה לחלק מעולמו הערכי‪ ,‬או‪ ,‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬כשהוא הופך לאמנה בלתי כתובה או לחוזה המתבסס על התפיסה הערכית של הסובייקט והוא פחות תלוי‬
‫באינטראקציה עם גורמים חיצונית‪ .‬ניתן אולי להשתמש כאן באנלוגיה של אירוסין ונישואים‪ .‬האירוסין‪ ,‬על אף‬
‫עוצמתם הרגשית‪ ,‬הינם ביטוי זמני של מחויבות לקראת השלב הבא ואילו הנישואים מהווים התחייבות הניתנת‬
‫לאחר‪/‬ת לכל החיים‪ ,‬ותוקף השותפות הוא נצחי‪.‬‬
‫בכל האמור בחינוך לעמיות‪ ,‬הרי בטווח הארוך של התהליך‪ ,‬ידרשו המשתתפים לזהות ולבחון את הממדים‬
‫הרגשיים‪ ,‬האינטלקטואלים והרוחניים של הנושא וכיצד אלה קשורים להנחות העבודה שלהם ולציפיותיהם ביחס‬
‫לשייכותם הקולקטיבית ולמקומה בחייהם‪ .‬ניסוח ההבנות הללו והתהליך הרפלקטיבי האישי והקבוצתי‪ ,‬יובילו‬
‫להבנה עמוקה יותר של הנושא‪ ,‬של מקומו במכלול הזהות האישית ושל משמעותו ביחס למערכת הערכים של‬
‫היחיד‪ .‬מצויד בידע עמוק יותר ובתובנות חדשות‪ ,‬הלומד יפתח מודעות רבה יותר והערכה לחשיבות ולמשמעות של‬
‫העמיות היהודית‪ ,‬הן ביחס לחייו שלו והן ביחס לכלל הקולקטיב היהודי‪ .‬מעת שמודעות זאת השתלבה במערכת‬
‫הערכים שלו‪ ,‬יפתח המשתתף רצון לפעול בתחום ויחפש הזדמנויות לבטא ולאשש את תפיסת עולמו‪.‬‬
‫טיפוח מחויבות מכוונת מעשה במונחים חינוכיים‪ ,‬יצירת תחושת שייכות לעם היהודי ופיתוח תודעת עמיות‪ ,‬יש‬
‫בהם די להגדרת הצלחתו של מיזם חינוכי‪ .‬אולם‪ ,‬עבודת החינוך לעמיות אינה יכולה להיתפס כהצלחה בלא‬
‫שהתגבשה גם מחויבות לעשייה‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬מטרת החינוך לעמיות היא לטפח פעילים שמחויבותם אינה רק‬
‫פסיבית‪ ,‬אלא גם שואפת להשאיר את רישומה על העולם‪ .‬שולמן מצביע על התפקיד האינסטרומנטלי שיש‬
‫לפעולות על התפתחותם של התלמידים ותחושת המחויבות שלהם‪” :‬הלימוד מתחיל כשהסטודנט נעשה מעורב‪,‬‬
‫מה שמוביל לידע והבנה‪ .‬ברגע שמישהו מבין‪ ,‬הוא או היא הופכים לבעלי יכולת לבצע ולעשות‪ .‬הבנה ורפלקציה‬
‫ביקורתית על מעשיו של היחיד מובילות לחשיבה גבוהה יותר‪ ,‬המתבטאת ביכולת להפעיל שיפוט וליצור תבניות‪,‬‬
‫בתנאים של אי וודאות ואל מול מגבלות וחוסר יכולת חיזוי‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הפעלת השיפוטיות מאפשרת את פיתוח‬
‫המחויבות“‪) .‬שולמן‪ ,0229 ,‬עמ' ‪ .9-0‬תרגום שלי‪ ,‬ש‪.‬ר‪.(.‬‬
‫‪21‬‬
‫אולם חשיבות המחויבות חורגת למעשה ממשמעותה ליחיד הפועל‪ .‬במובן מסוים‪ ,‬היא מספקת את המפתח‬
‫להמשכיותה של הציוויליזציה היהודית‪ .‬המשכיות זו תלויה במעשיהם ובמחויבותם של חבריה‪ .‬ללא התחייבות‬
‫לפעילות שנובעת‪ ,‬במודע או שלא במודע‪ ,‬מתפיסת העמיות‪ ,‬הציוויליזציה היהודית תימצא בסכנה קיומית‪ .‬במלים‬
‫אחרות‪ ,‬תפקיד החינוך לעמיות הוא להצמיח את הדור הבא של הפעילים והמנהיגים‪ ,‬שיבטיחו את המשכיות קיומו‬
‫של העם היהודי ותרומתו לעולם‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫מודלים של יחסי ישראל והתפוצות‬
‫ישראל = ☺ ‪ /‬תפוצות = ת‬
‫[אפשר גם להוסיף מודלים נוספים]‬
‫איזו תמונה מייצגת עמיות? שלילת הגולה? ציונות היום?‬
‫מה ההבדל בין תפוצות לגלות?‬
‫איזה מודל מציג בצורה הטובה ביותר לדעתכם את היחסים בין ישראל והתפוצות‪ -‬מבחינת רצוי ומצוי‪ -‬כלומר‪ -‬איך‬
‫זה היום‪ ,‬איך הייתם רוצים שזה יהיה?‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫☺‬
‫☺‬
‫ת‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫‪23‬‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ת‬
‫☺‬
‫ת‬
‫ת‬