תוכן עניינים
תוכן עניינים ד"ר פינסקר ומחברתו – מכתב גלוי לאחי ברוח /אחד העם ,י"א טבת תרנ"ב 2 ......................................... הרצל 4 ...................... ................................ ................................ ................................ ................................ מדינת היהודים 4 ....................................... ................................ ................................ ................................ ארלוזרוב ,זליג 5 ......................................... ................................ ................................ ................................ א.ב .יהושע ,ברנר ,ז'בוטינסקי 5 ................. ................................ ................................ ................................ ברל כצנלסון ,יעקוב קלצקין ,רוז הלפרין 6 ................................ ................................ ................................ בעקבות שיחה על הגולה /ברל כצנלסון 9 ................................. ................................ ................................ ּפּומ ְב ִדיתא /נתן אלתרמן 11 ................................................. ................................ ................................ ְ נְיּו אפילוג :הציונות כמהפכה מתמדת /שלמה אבינרי 12 .............................................. ................................ למה כמעט 44%מהישראלים שוקלים לעזוב | יש לי ארץ אחרת .סיון קלינגבייל ,שני שילה 14 .................. חינוך לעמיות יהודית :הגדרת המשימה /שלומי רביד וורדה רפאלי 11 ...................... ................................ מודלים של יחסי ישראל והתפוצות 22 ....................................... ................................ ................................ 1 בראשית פרק י"ב ,י' ָארץ: ָארץ וַ י ֵֶּרד ַאבְ ָרם ִמ ְצ ַריְמָ ה לָגּור ָשם כִ י כָבֵּ ד הָ ָרעָ ב בָ ֶ יְהי ָרעָ ב בָ ֶ וַ ִ בראשית פרק י"ג ,א' וַ יַעַ ל ַאבְ ָרם ִמ ִמ ְצ ַריִם הּוא וְ ִא ְשּת ֹו וְ כָל אֲ ֶשר ל ֹו וְ לוֹט עִ מ ֹו הַ נֶגְ בָ ה: בראשית פרק כ"ו ,א'-ב' ָארץ ִמלְ בַ ד הָ ָרעָ ב הָ ִראשוֹן אֲ ֶשר הָ יָה בִ ימֵּ י ַאבְ ָרהָ ם וַ ֵּילְֶך יִצְ חָ ק אֶ ל אֲ בִ ימֶ לְֶך מֶ לְֶך פְ לִ ְש ִּתים יְהי ָרעָ ב בָ ֶ וַ ִ גְ ָר ָרה: ָארץ אֲ ֶשר אֹמַ ר אֵּ ֶליָך: וַ י ֵָּרא אֵּ לָיו ה' וַ יֹאמֶ ר ַאל ֵּּת ֵּרד ִמ ְצ ָריְ מָ ה ְשכֹן בָ ֶ ד"ר פינסקר ומחברתו – מכתב גלוי לאחי ברוח /אחד העם ,י"א טבת תרנ"ב ובכן – הננו חולמים. ובחלומנו ,והנה האנטיסמיטיסמוס טרם יהיה בארץ ,והתפתחות הדעות ההּומניות לא נפסקה עדיין, אדרבא ,צעדה הרבה לפנים ; שאלת היהודים היתה כבר לנחלת ההיסטוריא ,ויׂשראל שוכן לבטח בכל הארצות בצל אימנציּפציא שלמה ; ועם זה ,כמובן ,צעד גם הוא לפנים על דרך ההׂשכלה והַאסימילציא החיצונית .במצב אושר כזה לא תעלה אבטואימנציּפציא על לב שום אדם ,ואם היה נמצא 'בעל הזיה' כזה היו הכל מביטים בפניו ברחמים גדולים .אבל לעומת זאת נתעוררה בלב רבים שאלה אחרת :שאלת היהדות במובנה הלאומי .הקשר שבין כל יׂשראל התרופף מאד ,באין דבר אשר יחזקהו ,באין גם צרה ,אשר תדרוש עזרת אחים .מנהגי הדת והחיים קּבלו בכל ארץ צורה מיוחדת ,לפי רוח הארץ ההיאׂ .שפת ֶע ֶבר עם ספרותה כמעט נשתכחה מיׂשראל ולא נשאר לה אלא תפלת שּבת ומֹועד ,וגם זה לא בכל מקום .וככה יתפרדו בני יׂשראל לארצותיהם לגוייהם וכל חלק מהם ילבש צורה מיוחדת לפי רוח עם הארץ ,מבלתי יכולת להיות 'מצּוינים' כעם אחד ברוח אחד .רוב העם אינם מרגישים כבר גם את הצורך להיות מצוינים, והולכים וקרבים במנוחת לב אל קץ אומתם .אבל כה וכה נמצאים עוד אנשי־לב ,המביטים בעצב ואנחה על גסיסת עמם ,הגוי הגדול ,לפחות בשנים ובחליפות היסטוריות ,והנם מבקשים אמצעים ,במה לשוב ולפחת בכולו רוח חיים חדשים .ואחר שניסו באופנים שונים ולא עלתה בידם ; ולקרב את אבריו המפוזרים ָ אחר שנוכחו לדעת ,כי אי אפשר לברוא 'פלׂשתינא צעירה' בטּבּור אירופא על ידי חקירות בתולדות יׂשראל ...בא בלבם הרעיון לנסות דבר אל פלׁשתינא הזקנה ,ארץ הרת היהדות ,אשר לא חדלו בני יׂשראל להודות בקדושתה עכ"פ [על כל פנים] כיתר העמים ,ולהביט אליה מפני זה גם באיזו גאוה לאומית .את הקשר הלאומי הזה ,עם כל רפיונו ,מצאו 'הלאומיים' לטוב לעׂשותו יסוד לאחדּות האומה ,בהיותו מוחשי ועומד מחוץ לגבול הארצות הנאורות השונות ,באופן שיוכלו כל יׂשראל להשתתף בו ,להשפיע עליו ולקבל השפעה ממנו .ולמטרה זו יסדו אגודה כללית ,בלי הבדל ארץ מולדת ,בשם 'מחבבי־ציון'. את מטרתה זאת העיקרית – אחדּות העם – לא מצאה האגודה לנכון לפרסם תיכף בראשית מעׂשיה. בקול הקורא ששלחה בכל תפוצות יׂשראל היא אומרת: " ...נוסדה אגודת "מחבבי־ציון" ,אשר מטרתה להרחיב גבול היהדות בא"י ולהיטיב את המצב החמרי והמוסרי של בני יׂשראל היושבים והמתישבים שם ,על ידי יסּוד קולוניות לעבודת אדמה ובתי חנוך ובתי חסד שונים ,או גם על ידי אמצעים אחרים ,כאשר תורה העת". ולפי שמיסדי האגודה היו אנשים נכבדים ונבוני דבר ועׂשו הכל בהׂשכל ודעת ובזהירות ומתינות הראויה, לכן הצליחו לקנות לאגודתם הרבה לבבות בארצות שונות ולאסוף גם סכומים הגונים – ,ומיד יצאה לפעלה :התחילה ליסד קולוניות לעבודת האדמה מבחירי צעירי עמנו ילידי הארץ ביחד עם האגודה ָ אנשים בריאים וטובים גם מחו"ל; התחילה גם ליסד בתי ספר שונים ,לתורה ודעת ,לעבודת־אדמה ואּומנות ,ובכלל – ׂשמה לב לכל הדברים שיש בכוחם להרים מצב היהדות ובניה בארץ .והכל ברוח אהבה 2 אמּתית להעם והארץ ,בסדרים נכונים המתאימים למטרת־האגודה העיקרית ,ובהשגחת אנשים ראויים לכך. עברו שנים מסּפר ,ומעׂשי האגודה נׂשאו ּפרי .קולוניות עבריות אחדות עומדות וקיָמות על בסיס נכון, ובעליהן עובדים את אדמתם מאהבה ואוכלים לחמם בׂשמחה ; בתי ספר אחדים הספיקו כבר לגַדל דור אחד של תלמידים הגונים ,בעלי תורה וחכמה ודרך־ארץ – ,ועוד כאלה וכאלה. והקול נשמע בגולה ,כי יש בא"י אכרים עברים אמּתיים ,כלומר אכרים אמּתיים ,החורשים וזורעים וקוצרים בידיהם ממש; ועברים אמּתיים ,אנשים מן הישוב ,הבאים מן הׂשדה בערב וקוראים ושֹונים ,ויין לא ישתו לשכרה ...אכרים עברים בדור האימנציּפציא השלמה ! חזיון כזה יקר מאד בארצות הגולה ולא יאּומן כי יסּוּפר ...ומה יפלא איפוא ,כי רבים מגדולי עמנו התחילו לבוא לא"י ,כדי לראות בעיניהם את הפלא? וכשבאו וראו כל זה ויֶתר מעׂשי האגודה ,הרגישו בלבם רגש אהבה עמוקה לארץ־אבותיהם ולאחיהם היושבים עליה ,המפארים שם יׂשראל לעיני העמים בחייהם הטבעיים והבריאים ; ואין צריך לאמור שנתנו ידם להאגודה ,אלא שאחדים מהם קנו שם גם לעצמם נחלת ׂשדה וכרם למזכרת נצח .ובעקבות הגדולים התחילו ללכת גם קטנים מהם ,עד שהיה הדבר למנהג ביׂשראל .שכל בעל בעמיו יחשוב לו לחובה ולכבוד להחשב במספר 'מחבבי־ציון' ולבקר לפעמים את הארץ ,בעת שהוא יוצא לחו"ל להנפש מעבודתו. ונערי בני יׂשראל ,שנתחנכו בבתי הספר של האגודה ,התחילו לבוא לארצות הנאורות (כי כן תשלח האגודה את בעלי הכשרונות שבהם להשתלם בלמודים בחו"ל) ,והנה הפלא ופלא ! צעירים מׂשכילים, שאינם לא אשכנזים ולא צרפתים וכו' – שאינם כלום ,אלא בני יׂשראל מארץ יׂשראל –ודי ! הם יודעים אמנם לדּבר בלשון עם ועם ,אבל לשונם לעצמם היא לשון העברים הקדמונים (כי אותה קבעה האגודה בבתי ספרה בתור לשון הלמודים והתלמידים ,כדי שלא להטיל קנאה בין חבריה ילידי ארצות שונות ,אשר כולם ,כידוע ,פטריוטים גדולים הם בארץ מולדתם וקנאים עצומים גם בא"י כל אחד ללשון ארצו.)... הסטודנטים האשכנזים והצרפתים וכו' בני דת משה ,מּתחלה שמעו ויתמהו ויצחקו בלבם ,אבל מעט מעט הורגלו בזה והתחילו בעל כרחם לחשוב את הלשון הזאת כאחת הלשונות .ובראותם את חבריהם הנוצרים נותנים גם כבוד להׂשפה הזקנה ,שּבה נכתנו 'הספרים הקדושים' ,התחילו גם הם ,בני דת משה, לזכור ולהזכיר ,כי בׂשפה זו דּברו אבותיהם באיזה זמן קדום ,וסוף סוף התחילו גם ללּבֹוש גאּות ...ורבים גילּו פתאום גם חן ונועם בצלצולה והשתוקקו ללמוד לדעתה .ומכיון שרּבו החפצים ללמוד ,נמצאו גם מלמדים' ,מורי עברית מארץ יׂשראל עצמה' ,אשר יבּכרו אותם על פני המורים שלידתם בחו"ל ,כמו שמבּכרים בכל ׂשפה אחרת חיה את המורים אשר מארצה יצאו. ... כעבור דורות אחדים ,הׂשיגה את התכלית הנרצה :בראה בא"י 'מרכז לאומי רוחני' להיהדות ,האהוב וחביב על כל העם ומאחד ומקשר את כל העם ; מרכז של תורה וחכמה ,של לשון וספר ,של עבודת הגוף וטהרת הנפש' ,מיניַאטּורא' אמיּתית של עם יׂשראל כמו שהיה צריך להיות ...עד שאיש עברי בגולה חושב לו לאושר לראות בעיניו פעם אחת את 'מרכז היהדות' ,ובשובו לביתו הוא אומר לחברו :רצונך לראות טופס של איש יׂשראל בצביונו האמּתי ,בין רב או חכם או סופר ,בין אכר או אּומן או סוחר ? – לך לארץ יׂשראל ותראהו... ... ובכן ,להיהדות או להיהודים ? חובבי צ יון עוצמים עיניהם מראות מה שבחוץ ומה שבפנים ומשיבים ' :להיהודים ויהי מה !' – בעל האבטואימנציפציא רואה תחלה מה שבחוץ ומשיב' :לא להיהודים' ,וחוזר ורואה גם מה שבפנים ומוסיף : 'כי אם להיהדות' .אבל אנחנו נותנים עינינו קודם כל במה שבפנים ,שוקלים את היהדות בא"י ופעולותיה, 3 אשר ראינו בחלום ,כנגד היהודים בא"י ופעולותיהם ,אשר ראינו בהקיץ ,ומשיבים :להיהדות תחלה ,וסוף היהודים לבוא ,כאשר יחדלו להיות 'רק יהודים'... __________________________________________________________________________________________ 'לארץ יׂשראל או לאמריקא' ? השאלה הזאת ,שהולידה בזמנה ספרּות ִוּכּוחית שלמה ,חדלה כמעט להתעורר עוד בשנים האחרונות .כי הטובים שבשתי הכיּתות הוכרחו ברבות הימים להודות אלו לאלו במקצת .הדורשים בשבח א"י הודו למתנגדיהם ,שאין ארץ יׂשראל יכולה עתה לקּבל כל המון בני עמנו הנודדים מארץ מולדתם ,ביחוד סוחרים ואּומנים המבקשים מקור למחיתם תיכף ואין בהם כוח להכין כל הדרוש לעבודת האדמה ולחכות לפרי עבודתם .והכת האחרת הוכרחה להודות גם היא ,שאין אמריקה מסוגלת לקּבץ אל תוכה במקום אחד המון רב מבני יׂשראל ולהעמידם על הקרקע ,בשביל ליסד שם מרכז האקֹונֹומי שבשאלת היהודים עברי .התשובה האמּתית היא איפוא :גם לאמריקא גם לארץ יׂשראל .הצד ֶ צריך לבקש תשובתו באמריקא ,בעוד שהצד האידיאלי ,הצורך לברוא לנו מרכז קבוע על ידי ישוב המון גדול מאחינו במקום אחד על יסוד עבודת האדמה ,למען ידע יׂשראל וידעו גם אויביו ,כי יש מקום תחת השמים ,ולּו גם צר מהכיל כל העם ,אשר שם ירים ראש גם היהודי כאחד האדם ,בזעת אפו יוציא לחמו מן הארץ וברוח לאומו יברא לו תנאי חייו בעצמו – ,הצורך הזה ,אם יש לו תקוה להימלא ,אין זה אלא בארץ יׂשראל. אמת מארץ יׂשראל/מאת אחד העם ,מאמר ראשון( ,ממסעי הראשון בשנת תרנ"א) הרצל מדינת היהודים ההצעה ההצעה בצורתה היסודית פשוטה היא מאד ,והיא צריכה להיות בכדי שתהא מובנת לכל. יתנו לנו להאחז בכברת ארץ מיוחדת ,אשר תספיק לכל צרכי האומה ,ולשבת עליה ברשותנו ,והשאר יהיה נעשה בידי עצמנו. ... ויציאת היהודים ,כאמור ,חלילה לנו מחשוב כי תהיה לפתע פתאם ,לאט לאט תתנהל ולעשרות שנים תמשך. ... תכלית החיבור הזה -להביא את שאלת הגירתם של היהודים לידי ויכוח כללי .אין זאת אומרת ,כי נכריע בה על פי מנין רב הדעות .בעשותנו כזאת – אך לריק נעמול ומראש נאכל את מעשה ידינו .האיש אשר אין את נפשו ללכת אתנו ,ישאר פה ,התנגדות יחידים לא תעלה ולא תוריד. ההולכים אתנו יתאספו לדגלנו ,ואתנו יעבדו בדיבור ,בכתב ובמעשה. אלטנוילנד אז החל ד"ר וואלטער לספר בדרך ארוכה מה פעלה יציאת היהודים מאירופא .הן הוא ,הד"ר וואלטער, מראש ידע ,כי התנועה הציונית תביא ברכה גם ליוצאים גם לנשארים. ... היום הכל יודעים ,כי אלה אשר באו לפלשתינא מצאו פה נוה גדול ובטוח .אך גם ליהודים שנשארו במקומות מגוריהם ָרוַח .מעת אשר חדלה או רפתה התחרות מצד היהודים לא הוסיפו מנדיהם להתנפל ה ָק ָלה נכבדה בחיי המיוהדֹות ,הורגשה ֲ ָ עליהם .בארצות המלאות יהודים ,או ,כמו שהיו נוהגים לאמר, 4 הצבור .הן נגעה היציאה בתחילה אל פלגות העניים והחלכאים ,אבל פעולתה השפיעה מהר על הפלגה לאּבד .היציאה היתה ברצון ,ויצא יצאו אך התיכֹונה ועל העשירים .בתחילה נסעו אלה שלא היה להם מה ַ אלה שקיוו להיטיב על ידיה את מצבם .חסרי עבודה ,מתיאשים מתקותם במקומותיהם נסעו אל המקום ששם כר נרחב לעבודה ולתקוה .הדבר היה קרוב אל הדעת .הן בפלשתינא היה מקום למצוא לחם ,ולו תצלח כל העבודה אשר החלו האנשים לעבוד – לרכוש גם רכוש .והחופש המושך את הלב! אין גדר לרגל הדת או האומה .אילּו לא היה כח מושך אחר כי אם זה לבד דיֹו .אבל הנה חבר חברו יחד גם כל חברות הצדקה אשר ליהודים מכבר .לחברות האלה היה עמל ויגון תמיד בטפלן בבני בריתן שהיו נודדים מארץ לארץ ,דוויים וסחופים. ... הרעיון הציוני פנה מקום אשר עליו יכלו כל חברות הצדקה להתאחד .הקהילות בכל הארצות החלו לתמוך קהילה קהילה את בניה העניים שהלכו להאחז בארץ ישראל. ... לעבודת היִשור (הכשרת הקרקע) העצומה והאדירה נדרשו כוחות כשרון רבים ,פקידים ,סוללים, מהנדסים ,יודעי דת ודין ופקידי מסחר .ופתאום נפתח שם שדה עבודה בעד עודף הצעירים המלומדים היהודים ,שדרכם ירט לנגדם בארצות האנטישמיות .תחת אשר לפנים היו הצעירים האלה ,ביצאם מוסמכים מבתי מדרש גבוהים למדעים ,לאומניות ולמסחר – כאובדי עצות ,המון כהונות ופקודות נפתח לפניהם בשפעת העסקים והמלאכות של צבור ושל יחיד בארץ ישראל ,ועל כן לא היו עוד לצנינים לחבריהם הנוצרים .היהודי חדל מהיות מתחרה מהפך בחררה ומוטל על חבריו למשא ,ולאט לאט כבתה השנאה מחמת קנאה וכלכלה .ועוד :מעת אשר לא הרבו היהודים לדרוש עבודה על אחת שבע ,החלו האחרים להכיר את מעלותיהם .כן הלכו הענינים הלך וטוב .בארצות ששם החלו למאן לתת את היהודים לצאת ,נחה רוח חדשה על דעת העם .חוקה אחת ומשפט אחד נתנו ליהודים לא רק בכתב החוקים ,כי גם בפעל ,בדרך-ארץ .בחיים ובמנהג .גזרות לא היו יכולות להמריץ את היהודים לעזור כל צרכם בעבודת האמנּות והמדעים ,המסחר ותיקון הדרכים ושאר ענפי חיי האדם .אך יד האהבה חוללה זאת .אך כאשר באו היהודים הנרדפים הנה והנה אל המנוחה ואל הנחלה בארצם ,יצא שווי הזכיות לפעלו בכל מלואו בארץ וארץ .אלה אשר יכלו וגם חפצו להתמזג בגוף לאום זר – יכולים היו לעשות זאת באפן גלוי ,בלי מורך לב וכזב .היו אנשים אשר חפצו לקבל את דתי העמים הסובבים אותם; עתה יכלו לעשות זאת ,בלי עורר את החשד ,כי רוחם מלא רמיה והם רודפים אחרי משרה או אחרי כבוד .ואלה אשר חשו את נפשם ֻּכר כמחזיקים בדת של בכל דבר ,זולתי בדבר הדת ,חברים עם שאר האזרחים ,יכולים היו לקוות כי ערכם י ַ המעטים .כי סבלנות מיוסדת היתה ותהיה תמיד אך על "שמור לי ואשמור לך" ,ורק כאשר הראו היהודים ,בהיותם פה הרבים ,שהם סבלנים ונוחים לאחרים ,החלו גם האחרים למוד להם במידה זו בארצותיהם. ________________________________________________________________________________________________ ארלוזרוב ,זליג הגאולה הצפון בהם ובכוחם – עתידים הם האנשים האלה להקים את הדבר שהוא משאת נפש כולם :ארץ-ישראל עברית וחפשית על יסוד יהודי-סוציאליסטי ועם יהודי משוחרר ויוצר בארץ ובגולה. חיים ארלוזרוב -הסוציאליזם העממי של היהודים9191 , האמנם בשעת חרום כזו ,כשרבה העבודה ורבה המלחמה עזבת את המערכה והלכת להסתופף בהררי אל ,לשכון בין ארזי הלבנון? ...האם בזה שתסגף את עצמך בחומר וברוח על הררי ציון תיבנה ציון? ... לא ידידי! למען ציון (במובן ידוע) אל לך לשכון בין הררי ציון ,למען ציון עזוב את משכנותיה... . בוודאי שמעת על דבר המפלגה החדשה שנוסדה בקרבנו ,מפלגת פועלים סוציאליסטית עברית .אני רואה בה עתידנו. זליג ,מתוך מכתב אל בנציון ישראלי א.ב .יהושע ,ברנר ,ז'בוטינסקי 5 מה שביקשתי להבהיר למארחי האמריקאים ...הוא ,שבשבילי ערכים יהודיים אינם מצויים בקופסת בשמים מהודרת שביום שבת וחג פותחים אותה ומתענגים על ריחם ,אלא הם מציאות חיים יומיומית של עשרות בעיות ,שבה מתעצבים ונשפטים הערכים היהודיים לטוב או לרע .גם יהודי-דתי-ישראלי מתמודד עם היקף ועומק בעיות חיים שהוא גדול ומהותי לאין ערוך מאשר אלו אשר אתן מתמודד חברו הדתי בניו יורק או באנטוורפן. ... כל עוד ברו ר לכולנו שהזהות היהודית הישראלית מתמודדת לטוב או לרע עם הטוטאליות של המציאות והיהודים בגולה רק עם חלקים שלה ,יש בהערכה הזאת לפחות אותו יחס שבין השלם לבין החלקי .אבל ברגע שהיהודים מעמידים את ההתעסקות בלימוד ובפרשנות של טקסטים או בפעילות ארגונית של מוסדות יהודיים כשווי ערך לטוטאליות של המציאות הכלכלית המדינית והחברתית שאנחנו מתמודדים אתה ,לא רק שהמשמעות המוסרית של ההתמודדות היהודית ההיסטורית עם מציאות מלאה מאבדת את תוקפה ,אלא שישנה אופציה נוחה וקלה של זליגה מתמדת מן השלם אל החלקי. א.ב .יהושע ,שיעור מולדת ,הארץ90.5.21 , עשרות ומאות אדירי-הבורסה במערב ,שיצאו מתוכנו ,בני בניהם של תולעי הריבית בימי הביניים ,הם הלא חותרים בכל עוז להיכנס לחברה הזרה ,והם ייכנסו ,הם נכנסו – ומה לנו ולהם? מה לנו גם לכל קהל הסופרים והאמנים ,שנולדו אצלנו ואינם אתנו? מה הבדל אם המירו את דתם או לא המירו עוד ,אם לבם עמנו ,עמנו בן עשרת המיליונים ,לגלויותיו ולתחומיו ,שאצלו עומדת על טוב לבני גזעם או לא טוב? הנה ֵ הפרק לא שאלת המרת-הדת ,כי אם שאלת אפשרות-החיים ,שאלת החיים האלמנטאריים והתרבות האלמנטארית; הנה כל עמנו התלוי באוויר.. איננו בגלות כלל ,איננו ראויים לשם בני-גולה ,מאחר שדמיוננו אינו יכול אפילו לתאר לו חיים חפשיים ,חיי אדם ,חיי בן-חורין; מאחר שכל הגעגועים לציון ...של עשרות הרומאנטיקים של דורנו אינם אלא רגש כהה, שהגיחוך והצביעות רבים בו על השאיפות האנושיות הטהורות ושאינו יכול ,לפיכך ,לעמוד אפילו בנסיון היותר קטן... אנחנו איננו בגלות – צועקים בעלי הקול השני – כי אם בגיטו. י.ח .ברנר ,מן המשעול לא תיקון לגולה על ידי בדל-ארץ למופת בפלשתינה ,אלא חיסול התפוצה" ,יציאת מצרים" לכל צמאי- מולדת ,ובסופו של דבר ,ודאי ,לא פחות מקץ הגלות .ואולי אין זו אלא מטרה צנועה מאוד :רק נורמאליזציה של עם ישראל ,שיהא נורמאלי כאומה הצרפתית הגדולה או כאומה הדנית הקטנה .כולן במדינות שלהן. כולן בנות-חורין .ללא גלות. גם מדינת-היהודים איננה מטרה סופית .מדינת היהודים אינה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הרוממה .אחריו יבוא הצעד השני :שיבת העם לציון ,פתרון שאלת היהודים .והמטרה הסופית של הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי... ז'בוטינסקי9195 , ברל כצנלסון ,יעקוב קלצקין ,רוז הלפרין 6 ברל כצנלסון ,יעקוב קלצקין ,רוז הלפרין ראית התוכחה ,האומרתּ" :ובגויים ההם לא תרגיע ולא תמצא "כנגד הראיה הציונית-הראשונית הטרגיתִ , מנוח לכף רגלך" (דברים ,כ"ח ,ס"ה) ולפיכך" :בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיה ב' ה') – הועלה שּוב פנס העתיד האידילי בדמותו של תור הזהב בספרד ובדמות האמנציפציה של יהודי-המערב ,העתידה סוף סוף להתגלגל גם על יהודי-המזרח ,אלא במהדורה לאומית מתּוקנת :לא "עבדּות בתוך חירּות" אלא חירות הַאבטֹוא ַמנציּפציה הכלכלית והמדינית והּורם הנס של ֶ בגולה ללא שמץ עבדות פנימית .בטל סיּכּויה של ַאבטֹוא ַמנציּפציה רּוחנית בלבד. ֶ ברל כצנלסון – "האחד במערכה" ,מבוא לכתבי נחמן סירקין ,עמ' י"ב הן שוללי הגלות והן מחייביה ,אינם יכולים להתעלם מהתהליכים ,שכירסמו בדורות האחרונים ביסודות הקיום היהודי בפזורה ,והעלולים לסכן אותו בדורות הבאים ביתר שאת .בימים עברו אמרנו ,כי "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות" .בזכות האמונה ,היתרון התרבותי ,הבידול הכלכלי ,הזיקה הנפשית לארץ ישראל והתקווה המשיחית לגאולת העם ולשיבת ציון הוסיפו בני ישראל להתקיים גם בגולה .אולם לאחרונה נחלשה האמונה ,נעלם והולך היתרון התרבותי ,ונתרופפו המחיצות הכלכליות. ב"חברה הפתוחה" גוברות ההתבוללות והטמיעה ,שסימניהן המובהקים :ריבויים של נישואי התערובת... עם הקמת המדינה ,אתחלתא דגאולה ,ניטל במידה רבה הצידוק להמשך הפזורה ,שהרי הגולה התקיימה במשך דורות בזכות תקוות הגאולה. סיכומי הועדה האידיאולוגית של ההסתדרות הציונית העולמית ,ינואר .9191בתוך "שרשי יניקה" ,עמ' 16 "לו נניח שהגלות בת ָקיַם ואין ההתבוללות הגמורה מוכרחת גם לאחר שמיטת הדת ,אנו מחויבים לאמור: אין יהדות הגלות כדאית שתתקיים .הגלות מזיפת את חותמנו הלאומי ...הגלות משחתת בנו את האדם... חיי-גלות אינם קרואים חיים ,לא בבחינה הלאומית ולא בבחינה האנושית". ... אין יהדות הגלות בת-קיים ,וכל טרחתנו שאנו טורחים להחזיק את קיומה אינה אלא בשביל חיי-שעה. אבל חס לנו לזלזל בהם .חיי-שעה אלו גדול תפקידם ,כשהם משמשים לחיי עולם ,לבנין האומה בארץ. ... הגלות ראויה להתקים לשם הגאולה מהגלות .כך התקווה אל הארץ מזכה את הגלות .בלא יעוד זה ,בלא הכוונה אל הארץ ,אין הגלות אלא חיים של דלדול והתנוונות ,גנאי לאומה וגנאי לאדם ,חיים של מלחמה- לבטלה וייסורי-חינם ,של שניות וערבוביה וסריסות עולמית -ואין היא כדאית שתתקיים. יעקב קלצקין ,תחומים:מאמרים ,ברלין 9105 המושג גולה מציין תנאי כפיה .הוא אינו חל עלינו ואין להסכים לו רוז הלפרין (מנהיגת "הדסה" בארה"ב) ,הקונגרס הציוני ה 9159 ,09 7 מה שחסר לנו קודם כל ...הוא מקום קבּוע למרכז לאומי רוחני, אשר יהיה 'מקלט בטוח' לא להיהודים ,כי אם להיהדות, לרוח־לאומנו ; אשר בו ובשכלולו ישתתפו כל בני עמנו מכל ארצות פזּוריהם ,וההשתתפות הזאת תקרב קרבת הרוח את הרחוקים ַ זה מזה במקום ובדעות ,ועל ידה, ואחרי כן גם על ידי השפעת המרכז על כל נקודות ההיקף, יתחדש הרוח הלאומי בכל הלבבות ויתחזק גם רגש האחדּות הלאומית בהם... אחד העם ,ד"ר פינסקר ומחברתו – מכתב גלוי לאחי ברוח9110 , היום הכל יודעים ,כי אלה אשר באו לפלשתינא מצאו פה נוה גדול ובטוח .אך גם ליהודים שנשארו במקומות מגוריהם ָרוַח. מעת אשר חדלה או רפתה התחרות מצד היהודים לא הוסיפו מנַדיהם להתנפל עליהם. הרצל ,אלנוילנד 8 בעקבות שיחה על הגולה /ברל כצנלסון הרצאה בסמינריון למשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל על הר הכרמל ט"ו בסיון תש"ד1.1.9166 , ()... יש שני סוגים של עניינים יהודיים :יש ענין יהודי שבמידה והוא מתגבש כאן בארץ-ישראל ,במלחמה מסויימת ,באופן חיים מסויים ,בטיפוס אנושי מסויים ,הוא קרוב ללבנו ,הוא ממש שלנו ,כמשהו משפחתי. ואת זה מסוגל הצעיר לחיות בנאמנות .אבל יש חיים יהודיים אחרים ,שאין להם הסגולות האלו .ועליהם - הצעיר היהודי איננו מסוגל לשמוע כעל עניינים שלו. ... כאשר קראתי בילדותי סיפור על פרעות ברומניה ...או סיפור על גירוש מוסקבה ,למרות זה שאני חייתי בעיר שלא היו שם גירושים ולא היו פרעות - ,בכל זאת לא קראתי את זה כדבר שאיננו נוגע אלי ,אלא כעניין העובר על עצמי .ואני חושב שנער ארץ-ישראלי כיום הזה ,עם כל עולמנו הרוחני וכל דרך החיים שלנו ,איננו יכול לחיות את זה באותו אופן .על מאורעות ועל התקפות ועל ערבים או על טרומפלדור הוא יקרא כעל דבר שנוגע אליו ממש ,יתכן שגם על בר-כוכבא .אבל אינני בטוח שהוא יכול לקרוא על עניינים שעוברים על העם היהודי עכשיו בגולה ,ולקבל את זה כעניין שנוגע בו. לדיון בקבוצה: חלפו 92שנים .האם ניתוחו של ברל אותנו ,ילידי הארץ ,עדיין תקף? מה ,לדעתכם ,יהיה מושג-המפתח ,שברל יציע לנו כדי לגשר על הפער? ___ את מי אנחנו רואים כנושאי ההגשמה הציונית? להלכה אנחנו אומרים :העם היהודי .אבל האם אנחנו חיים כך שהמושג של עם יהודי הוא בשבילנו מושג של ממש או לא? כאשר מישהו מילדי כנרת ודגניה נפגשים בטבריה ביהודי כורדי או בילדי יהודים כורדים ,המשחקים שם בחולות ,האומנם יש להם הרגשה אמיתית שהם בני עם אחד ומשפחה אחת? ילד מהקבוצה שיוצא החוצה ונתקל ביהודים אלה ,היש לו הרגשה של שותפות ממש עמהם? האם אין בשבילו טבריה (לא ורשה ,לא לובלין!) ,יהדות טבריה ,עולם לגמרי אחר? באופן רשמי זה נחשב כחלק מהעם היהודי ,אבל באיזה אופן גורלו של יהודי מטבריה נוגע בו ממש? והייתי חפץ לשמוע את האמת :איך המגע בינו ובין היהודי האחר? כאשר ילד יהודי מקבוצה פוגש יהודי בעל פאות עם ז'ּופיצה [מעיל] או יהודי לבוש כיהודי ספרדי ,האם באמת הוא מרגיש (לא שלמד על כך בבית-הספר!) שהוא והם שייכים לחברה אחת משותפת? אינני בטוח בזה .לפעמים נדמה לי שהחבר שלנו מהנוער העובד ,או מהתנועה או מהמשק ,כשהוא מדבר על עתיד היהודים ,כלל איננו יכול לתאר לעצמו שהוא מדבר על משהו מחוץ לחולצות הכחולות .הוא יכול בזה להכליל גם את "השומר הצעיר" ,אם כי יש לו גם סמל אחר .יש מין חברה כזאת ,שזה "אנחנו" .אבל בּבנדין -הם בשבילנו חומר לחקירות שונות ,ופעם גם אנשים מחוצה לנו ,אם בניו-יורק או בוויטשפל או ֶ להערצה .והאם באמת הוא ,חבר זה ,והם שייכים לאומה אחת ממש? אני מפקפק בדבר זה. לדיון בקבוצה: מה כוחו ומה חולשתו של הרגש כתנאי לגשר? האם ישנם כלים אחרים לגישור הפער? ... בחוגים מסויימים ,אנטי-ציוניים בגולה ,דווקא בחוגים הלאומיים -אשר לדידם העם היהודי הוא אותו העם ביושב במזרח אירופה ...היתה להם הרגשה של עם יהודי ,של מיליונים יהודים ,אשר שפתו ,שפת 9 אידיש ,והם טענו כנגדנו שאנחנו קורעים את עצמנו מן העם ואנחנו מגדלים פה שבט נפרד .היה פולמוס כזה. ומאידך גיסא ,מי שיודע את הרוח שהיתה בארץ לפני עשרות שנים ,בחוגים הראשונים ,כמו של בן-יהודה או סוגים ידועים מבני האיכרים ,יודע שהיתה להם מין זרות כזאת ליהודי הגולה ,גם להלכה ,שהם בעצם, ראו את עצמם כמתחילים גזע יהודי חדש. ... ואני מניח את הויכוח -להלכה -אם צריך לטפח שבט מיוחד ישראלי .אבל רואה אני שבילדינו זה מתגשם ...נדמה שהילד שלנו ,מבלי רצון לכך ,גדל כבן עם חדש ,כבן עם מיוחד :בדומה למה שכתבו או דיברו לפני עשרות שנים ,מתוך גאוה ויהירות ,שלא דור-מדבר כאן ולא גלות ,אלא אנשים חדשים. אם לא נתגבר על הרגשות כאלה נימצא כאן ,באופן אובייקטיבי ,בגלות ,נישאר גם פה בגלות יהודית. אנשים כמו מגנס 1יכולים לקרוא את זה בשמות אחרים ,יותר נכבדים ,אבל הם משלימים עם גלות בארץ ישראל .אפשר לקרוא את זה "לאומיות" ,אבל זה נקרא השלמה עם גלות גם כאן .ומבחינה נפשית ,אמנם, יכול להיות שמתחיל להתהוות מין שבט כזה ,שהוא שבט יהודי לאומי ,אבל שבט אחר לגמרי. דיון בקבוצה: מדוע ברל טוען נגד הבטוי "יהודי חדש"? מדוע הוא מזהה זאת עם "גלות"? ___ השאלה הזאת :האמנם ממשיכים אנחנו את הקשר עם עם-ישראל או ממשיכים באיזה חוט מיוחד -היא בעיני שאלה גדולה מאוד. ()... אבל יתכן מאוד שהנצחון ההיסטורי יהיה לא לנו ,כי אם יהיה להם .זה לא מן הנמנע ,שיעבור עוד דור ועוד דור ...הילד הארץ-ישראלי ,בהרגשתו הפנימית ,יהא רואה את עצמו מחוצה לעם היהודי ,גם אם יש לו אידיאה של קוממיות יהודית או סוציאליזם יהודי .ואם תבוא עליה גדולה יהודית נהיה ,אולי ,לא שבט קטן, כי אם שבט גדול ,אבל שבט אחר. ()... וגם אם תהיה אוכלוסיה יהודית גדולה בארץ ,וגם אם תגיע ,לאחר התאבקות קשה מאוד ,לעצמאות מדינית ,אם תרצה בכך ותשיג את זה - ,גם אז תעמוד שאלת קשריו של האדם הארץ-ישראלי ,יליד הארץ, בן הארץ ,עם תרבות האומה ברציפותה ההיסטורית ,עם חלקי האומה ,אשר אינם דומים לנו ואינם לובשים חולצות כמונו ,ואשר יש הבדל גדול במושגים ובסגנון חיים שלהם .ואולי גם יהיו מאבקים בינינו, כשם שיש מאבקים בינינו ובין פועלים יהודים שמתנגדים לציונות. האומנם יש צורך נפשי ויש יכולת נפשית בנוער הארץ-ישראלי להרגיש את זה לא כסיסמה של תעמולה שמתקשטים בה לפעמים ,כי אם להרגיש את הקשר הזה עם היהדות כמו שהיא? דיון בקבוצות: מה יחסנו ,כחברי תנועות חלוציות ,לעם היהודי? מה תפקידנו למולו? מה תפקידו מולנו? 1יהודה לייב מגנס ,נשיא האוניברסיטה העברית ,מאנשי "ברית שלום" שהיו מוכנים לוותר על השאיפה הציונית ליצור רוב יהודי בארץ 11 יתא /נתן אלתרמן ּפּומ ְּב ִד ָ נְיּו ְ "יעודה ותפקידה של יהדות אמריקה – להיות מרכז שני לאומה ,מחוץ למדינת ישראל .כמו גולת בבל בשעתה". מן המחשבה הציונית בארה"ב יתכן באמת – ֵעד חכם הרזים! – כי דרושים לנו שני מרכזים. במדינת ישראל ,שתפרח ותׂשיׂש, ישבו חכמי טבריה ,מרוקו ,טוניס. אבל יתר ַח ְכ ַמיָא ושאר ָאמֹוַריָא ישכנו להם בסינסינטי ,אוהיו. ית כך .בברוקלין ישבו כל העם ֶׁשָר ִע ָ יתא. ּפּומ ְּב ִד ָ ויהיו אזרחיה של נְיּוְ - ומבלי לאבד הנתינות וה"פס" יחברו ,כמורשת בבל ,את הש"ס. יחברו את הש"ס ,יחתמו תלמוד בבלי, ִא ְיז ְנ'ט ִאיט ַלְו ִלי? כבר היתה כזאת פעם (גלגל שחוזר) – וגם אז האומה לא הפסידה .נֹוֶ ,סר. הן פי-שנַים העם יתפתח ְויִיף אם נבטיח לו שני מרכזים וסניף. -יתכן .ביִחּוד כשיש הנמקהפילוסופית-היסטורית כמעט עמוקה. ועל-כל-פנים טוב שתסיסה מחשבתית יש בקהל ִציֹונֵי ארצות-הברית! המוחות הם ערים וכוחם אינו תש וכל פעם עולה רעיון חדש. שקו מחשבתם זה החד ורק מוזר קצת ַ כה חותר בעיקר בכיוון אחד: הוא חותר בעיקר לפרש ולגלות למה אין צריכים לעלות 11 אפילוג :הציונות כמהפכה מתמדת /שלמה אבינרי 2 הציונות היא סיפור של הצלחה -אולם מי שמבקש לבחון במה הצליחה באורח ספציפי ,הרי יגלה כי לעתים אין זה דווקא באותם תחומים שבהם הציבה לעצמה מטרות מוצהרות :רובו של העם היהודי אינו יושב בציון -והסיבה לכך אינה מכשול חיצוני ,כי אם היעדר רצון מצד רובם המכריע של היהודים לעלות ארצה ; מדינת ישראל הוקמה והתבססה -אך מעמדה הבינלאומי של מדינת היהודים רחוק עדיין מלהיות כמעמדה של מדינה ככל הגויים ; צבאה של המדינה הריבונית היהודית אומנם מגן על חיי תושביה ואזרחיה ואף נחל במהלך שלושים השנים האחרונות נצחונות מפוארים שייחרתו לעד בתולדות ישראל כמו גם בתולדות הלחימה המודרנית -אך חייהם של אזרחי מדינת ישראל רחוקים עדיין מן המנוחה והנחלה ,וצבא מפואר זה תלוי באורח מאסיבי -ובעיקרו של דבר יישאר תלוי גם להבא -באספקת ציודו וחימושו כמעצמת חוץ .קיצורו של דבר ,הנורמליזציה המהירה ,האוטומטית כמעט ,שנדמה היה שתהיה מנת חלקו של עם ישראל עם הקמת המדינה -עדיין ממנו והלאה. ... השאלה אינה אם יהודי העולם התומכים בישראל הם בגדר ציונים או לא :במידה רבה זהו ויכוח סמנטי. ברור כי במשמעותו המקורית והמקובלת של המושג אין הם כאלה ,והא ראיה -אין הם עולים לישראל. אולם הם רואים בישראל ובהזדהות עמה ,יותר מאשר בכל גורם אחר ,את היסוד הערכי המרכזי של הגדרתם העצמית שלהם כיהודים .מדינת ישראל היא ,אם כן ,לא רק מוקד להגדרה עצמית לאותם יהודים החיים בה ,כי אם מגדירה יותר מכל גורם אחר את הוויתם של היהודים החיים בעצמם בתפוצות. להפוך את ישראל לגבי יהודי ארצות הברית ,למשל ,למה שאיטליה או אירלנד היא לבניהם של המהגרים האיטלקיים או האיריים -הרי זו מהפכה שלא תשוער ,בייחוד אם נזכור כי מעורבותם של יהודי ארצות הברית בתמיכה בישראל גדולה פי כמה וכמה ממעורבותם של אמריקאים ממוצא איטלקי או אירי בזיקה לארצות מוצאם .אם עוד בשנות השלושים היו מרבית המוסדות היהודיים בעולם רחוקים מזיקה ומהזדהות עם המפעל הציוני בארץ ישראל ,הרי כיום ישנן רק קבוצות שוליים זעירות ביותר המגדירות עצמן יהודיות והמתנכרות ,עם זאת ,לישראל .זוהי משמעותה של המהפכה הציונית מבחינתה ההיסטורית :חידושה של הפרהסיה היהודית במקומה של הקהילה ומוסדותיה הדתיים. אולם ,ככל הוויה היסטורית ,יצירתו של מוקד הזדהות זה אינה בגדר נתון בלתי משתנה .הנסיבות שהצמיחו את הפיכתה של ישראל למוקד זה הן ביטוי לתהפוכות ההיסטוריות שעברו על עם ישראל במאה העשרים :כשלון האמנציפציה ,ההתאכזבות מחלום הגאולה הסוציאליסטי האוניברסלי כפתרון לבעית היהודים ,השואה ,עליית ההמונים ומאבקה של מדינת ישראל זה שלושים שנה על קיומה ובטחונה. בשעת סכנה אין בוררין -ואירועים דרמתיים וטראומתיים כאלה יצרו הזדהות זו על ידי עצם התרחשותם. בשעה שנדמה כי כל מה שעמד לו לעם ישראל במשך מאות שנים הולך ומתמוטט ,בשעה שנתרחשה עליו 2מתוך 'הרעיון הציוני לגווניו :פרקים בתולדות המחשבה הלאומית היהודית' ,עמ' 752 - 742 12 האיומה שבשואות ,כאשר חלומות הליברליזם והסוציאליזם הכזיבו גם הם -אז הפכה עלייתה של המדינה היהודית לסמל מופלא וחדש של נצח ישראל. אולם לאורך זמן ,עם שוך הסכנות המיידיות ,ברור כי הזדהותם של יהודי העולם עם ישראל לא תהיה אוטומטית .שעה שחרב חדה מונחת היתה על צווארו של עם ישראל וסכנת כליון מיידית נשקפה למדינת ישראל ,ברור כי עצם קיומה של ישראל היה הגורם המכריע ; אך לטווח ארוך ,יהיה תוכן קיומה של מדינת ישראל מכריע בדבר השאלה אם אומנם ימשיכו יהודי העולם להזדהות עמה כפי שעשו עד עתה אם לאו. הזדהות זו לא תחזיק מעמד אם לא יהיו תוכני חייה של החברה היהודית בישראל כאלה ,שיהדות העולם תוכל להזדהות אתם ואתה מתוך גאווה -ומתוך שתגלה בישראל דווקא את אותן התכונות החסרות לה בגולה .כי כאן ט מון אחד הפרדוכסים הנוספים של הציונות ושל מדינת ישראל :ישראל תמשיך להיות מוקד להזדהות נורמטיבית ליהודי העולם רק אם תהיה שונה מיסודה מיהדות העולם ,אם תהיה ישראל רק אספקלריה למה שמתרחש ביהדות העולם ,אם תהיה בבחינת עוד חברת צריכה מערבית אחת ,אם יגלה יהודי אמר יקאי או צרפתי או סובייטי במדינת ישראל רק את בבואתן של אותן תכונות המאפיינות את חברתו הכללית או את ההוויה היהודית שבארצו -אזי לא יוכל ,בסופו של דבר ,להזדהות עמה .ישראל שתהיה ברוקלין או לוס אנג'לס לחוף הים התיכון ,לא תוכל להיות מוקד להזדהותם של יהודי ברוקלין או לוס אנג'לס עצמם. ... מכאן הצורך להבין כי המהפכה הציונית לא נסתיימה .היא לא נסתיימה עם הקמת המדינה ,ולא עם נצחון במלחמה זו או אחרת ,היא לא נסתיימה ולא תסתיים אפילו עם השגתו של שלום מלא עם כל מדינות ערב .כי המהפכה הציונית היא ביסודו של דבר מהפכה מתמדת ומהפכה נגד הכוחות ההיסטוריים החזקים וכבדי המשקל ,שבחלקם לפחות מצויים בעם היהודי פנימה ,שהפכו את העם היהודי מעם הנושא את עצמו מבחינה כלכלית חברתית ונושא באחריות לגורלו ,לעדה החיה בשוליהם של קיבועים זרים וניזונה ,לעתים ,מהם…. הציונות היא מהפכה נגד מגמות אלה בעם היהודי ,מגמות שמשמעותן היא כי היהודים ידעו להסתדר כיחידים גם במצוקות הגולה וגם בהיעדר קיום ממלכתי .הציונות היא הנסיון להחזיר את ההגמוניה בעם היהודי ליסודות הפומביים ,הציבוריים ,החברתיים והלאומיים על חשבון היסודות של הנוחות האישית, הרווחה הבורגנית והחיים הטובים של היחיד .לכן ארץ ישראל נקנית בייסורים ,לכן המהפכה הציונית היא בהכרח גם מהפכה חברתית מרחיקת לכת ,לכן הציונות היא מהפכה נגד ההיסטוריה היהודית .לכן כלכלת שוק ליברלית ,שפירושה פריקת האחריות מצדו של הפרט כלפי הכלל ,משמעותה היא להחזיר את הגלות לארץ ישראל ,ולכן אין תקומה לציונות אם לא תהיה מהפכת תדיר נגד אורחות החיים היהודיים המבקשים תמיד להתקרש ולהתגבש תוך כדי התאמה למציאות ולא תוך השתלטות עליה .לכן תהווה מדינת ישראל לאורך ימים את מרכזו של העם היהודי בתפוצותיו רק אם תהיה שונה רדיקלית וקיצונית מתפוצות אלו עצמן. 13 למה כמעט 44%מהישראלים שוקלים לעזוב | יש לי ארץ אחרת .סיון קלינגבייל ,שני שילה 14.12.2012 סקר "הארץ" וחברת המחקר "מידע שיווקי" מראה כי 99% מהישראלים שוקלים לעבור לחיות בחו"ל .אצל רובם ,הסיבה העיקרית היא הקושי להתקדם כלכלית .האם מדובר בפנטזיה או בתופעה ממשית ומדאיגה; האם זו נטייה גלובלית או בעיה המיוחדת לישראל; מהם הקווים לדמותם של העוזבים ,ויותר מהכל :מה אפשר לעשות כדי לגרום לצעירים יצרנים ומוכשרים להישאר פה? מבחינתה של שירלי (השם המלא שמור במערכת) ,מידענית ממרכז הארץ ,ההגירה מישראל נוכחת בכל ארוחת ערב משפחתית ,או ליתר דיוק ,היא בולטת באי הנוכחות של בניה .בנה הבכור ניר ,בן ,01עזב בפברואר האחרון לטורונטו והצטרף לאחיו עידן ,בן ,09שמתגורר שם מאז שסיים את השירות הצבאי .הבן הצעיר במשפחה מתגייס בימים אלו לצה”ל. המעבר של הבנים היה הדרגתי .בהתחלה נסע עידן ללמוד בטורונטו ועבד בזמן הלימודים כמאבטח באל־על .תוך כדי שהייתו בעיר התחבר לקהילה היהודית וקיבל הצעת עבודה מחברה מקומית גדולה .שירלי מסבירה ש”שם יש לו המון הזדמנויות להתפתח מבחינה אישית ומקצועית ,בלי להתחנן ובלי טובות ,ולכן הוא החליט להישאר”. הבן הבכור הצטרף לאחיו הצעיר משום שהרגיש ,לדברי אמו ,ש”לא סופרים אותו כאן .מעדיפים על פניו את המגזרים שלא משרתים ,לא תורמים ולא עובדים ובנוסף קיים קושי למצוא מקום תעסוקה ההולם את כישוריו ,שיאפשר לו ולמשפחה שיקים להתפרנס בכבוד” .אף ששירלי יכולה להזדהות עם ההרגשה של בנה ,היא מצטערת על הבחירה שלו“ .לא חינכנו את ילדינו לעזוב .אנחנו מאוד מעורבים ופעילים חברתית ועצוב לנו שהם לא רואים עתיד במדינה הזו”. הבנים של שירלי טרם הכריזו על ההחלטה לעזוב לצמיתות ,אבל שירלי חוששת שיתקשו לחזור .מבחינתה מדובר במשבר אידיאולוגי. “חינכנו אותם שזה הבית שלנו והארץ שלנו ואסור לוותר על המדינה. בתור ההורים זה מאוד קשה .גם נשארים לבד וגם יש בזה התרסקות ערכית .לא לילד הזה פיללנו” .בכל מקרה ,שירלי מאמינה שמי שתקבע אם הם יחזרו או יישארו תהיה בת הזוג של כל אחד מהבנים. למרות התקווה של בניה שהוריהם יצטרפו אליהם בטורונטו ,שירלי מדגישה שלא מדובר באפשרות ממשית“ .לא חשבנו להצטרף ,כי זה נוגד את הערכים שלנו .אנחנו לא מוותרים על המדינה הזאת כי אנשים שילמו עליה מחיר .אנחנו מבוססים יותר מרוב הצעירים .אני לא חושבת 922פעם לפני שאני קונה מילקי ,ולכן פחות בוער לי לעזוב”. לדעתה ,מי שעוברים כיום להתגורר בחו”ל הם מיטב בניה ובנותיה 14 של ישראל“ .אלו אנשים איכותיים ,טובים ,שיכלו לתרום ,מרופאים ואחיות ועד מהנדסים .פעם קראו להם נפולת של נמושות ,אבל היום מדובר באנשים כישרוניים .שם הם בולטים לטובה .הם נחשבים חכמים ומוצלחים ביחס לקנדים ,וזה חבל מאוד .הרבה לא חוזרים”. ... לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ,ההגירה לישראל אמנם חיובית ,אבל סקר שערכה בשביל מוסף “הארץ” חברת המחקר מידע שיווקי סי .איי .בהנהלת נעם רז ומרב שפירא ,מראה כי 99%מהישראלים מצהירים שהם שוקלים מעבר לארץ אחרת מתישהו בעתיד .ראוי לציין כי רק 0%מכלל הנסקרים מציינים שבסופו של דבר הם ממש בטוחים שיהגרו לארץ אחרת ,ומדובר רק בעניין של זמן. הסיבה העיקרית שציינו רוב אלה השוקלים הגירה היא הקושי להתקדם כלכלית בישראל ( 55%מתוך השוקלים מעבר) .נעם רז, מנכ”ל מידע שיווקי ,מכנה את התופעה הזאת “פנטזיה”“ .אנחנו רוצים לחשוב שיש לנו דרך לצאת מכאן ,אבל רק 0%באמת מתכוונים לקום וללכת” ,הוא מסביר. פנטזיה או מציאות -אי אפשר להתעלם מכך שרבים מהישראלים רוצים ,ברמה זו או אחרת ,לקום ולחפש להם מקום אחר לחיות בו. הנטייה לשקול מעבר לארץ אחרת בולטת באופן משמעותי יותר בקרב מצביעי שמאל ,גילאי הביניים ( ,)61–92חילונים ושכירים וכן אצל תושבי הדרום (ראו למטה) וגוש דן .חשוב לציין שהעבודה על הכתבה והסקר בוצעו לפני מבצע עמוד ענן ,אם כי ההסלמה בדרום ,כמו גם רוחות המלחמה שלא היתה מול איראן ,כבר נשבו בעוז. “מה שקורה כיום במדינה מזכיר את התהליך שעבר על ירושלים”, אומר טרבס“ .ירושלים חיה בכל יום כל סכסוך אפשרי .מי שעזב אותה לאורך השנים הם אלה שיכלו לפרנס והעיר הפכה לענייה .בלי תקציבי ההעברה של המדינה היא לא היתה מתקיימת” .טרבס מכנה זאת “עזיבת המסוגלים” ,ומסביר שבניגוד לעבר ,אז כינו את העוזבים “יורדים” ונראה היה שהם הולכים לעבוד כנהגי מוניות -הפעם מדובר בשכבה של אנשים בעלי כישורים ,שיכולים להתפרנס בארצם ,אבל בוחרים לעשות זאת במקום אחר“ .אנשים עוזבים את ישראל בגלל מה שקרה לרעיון הציוני .ברגע שהזיקה לישראל נחלשת ,הטעם להישאר נמדד על פי איכות החיים וישראל נמצאת במקום לא טוב מבחינה זו”. את הקביעה של טרבס היא מסוג האמירות שמקפיצות הטוקבקיסטים ,אבל בסופו של דבר היא מגובה במספרים .על פי דו”ח “מצב המדינה ,”0290–0299שפירסם לאחרונה מרכז טאוב ,מצבן של המשפחות הצעירות והעובדות בישראל הורע בחמש השנים האחרונות(בלי להחשיב את המשפחות הערביות והחרדיות ,שמצבן הורע עוד יותר). על פי נתוני ה –OCEDישראל מפגרת ברוב המדדים .בהשקעה בחינוך -ישראל מפגרת אחרי מדינות ה –OCEDב– 0%ונמצאת במקום ה– 01מתוך .91בהשקעה בבריאות אנחנו נמצאים במקום השלישי מהסוף .במדד איכות החיים נמצאת ישראל במקום ה– 05מתוך 91ובמדד הממשל אנחנו מדורגים במקום האחרון . 15 אבל נראה שה”מסוגלים” החדשים ,כפי שמתאר אותם טרבס ,בכל זאת שונים מהפרופיל של אלה שעזבו בשנות ה– .12ההבדל המשמעותי בא לביטוי בתפיסת הזיקה לארץ ישראל .מסקר “הארץ” עולה בצורה בולטת כי מצביעי ימין ,מסורתיים ודתיים נוטים לטעון כי מדינת ישראל היא המקום המרכזי של העם היהודי ולכן לא יעזבו את הארץ .טענה זו ,שבעבר עמדה בבסיס התנועה הציונית כולה ,כבר לא מאפיינת את כלל המשיבים לסקר. טרבס גורס ש”ימין ושמאל בישראל של היום נחלקים על דבר אחד על איפה אנחנו מעמידים בסולם הזהות שלנו את הזהותהיהודית .ככל שאתה יותר הומניסט וליברל ,אתה ממקם את הזהות היהודית שלך במקום נמוך יותר .זה כך מאז שבנימין נתניהו לחש על אוזנו של הרב כדורי‘ :השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים’”. סביר להניח שרבים מאלה שמגדירים את עצמם מרכז ושמאלה במפה הפוליטית ,ידחו את הטענה (אולי אפילו ברוגז) .אבל נראה כי נוצר שבר בין תפיסת היהדות שלהם לבין האופן שבו הם מבינים את תפיסת היהדות של המדינה .מרגע שההחלטה לחיות בישראל כבר איננה ערכית נכנסים לתמונה הפרמטרים הכלכליים ,ואז נראה שחלק לא מבוטל מהישראלים חושבים שעתידם במקומות אחרים יהיה ורוד יותר. ... על פי מחקר שערך יוסי הרפז בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב ,ב– ,0229יותר מ– 922,222ישראלים החזיקו באזרחות של מדינות מזרח אירופה ומרכזה ,עלייה של כמעט 922%ביחס למספר המחזיקים באזרחות כזו בשנת .0222 הנפקת דרכון זר נחשבת היום סוג של תעודת ביטוח ולאו דווקא מעידה על כוונות הגירה .אפשר לטעון שגם פעולה זו תואמת את תיאוריית הפנטזיה של רז ,אך קשה שלא ללמוד ממנה על הנטייה ההולכת וגוברת של ישראלים לחשוב שישראל אינה בהכרח המקום שכדאי לחיות בו .ראוי לשים לב גם לזהותם של אלה המוציאים דרכון אירופי :אלה הם בנים ונכדים ליוצאי אירופה - כלומר ,אשכנזים. “אולי לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת ,אבל האשכנזים הפכו ממי שהמדינה ייצגה אותם למי שיש להם מגזר משלהם” ,אומר נעם מנלה ,חוקר ומרצה בארץ ובחו”ל על השפעות דור ה –Yעל ארגונים ועל החברה“ .האשכנזים הופים לעוד מגזר ,בדומה לחרדים ,ערבים ורוסים .הרבה אשכנזים נוהגים להפטיר בהומור ‘הפכנו למיעוט מבוטל’ ,ובהתאם לזה אנשים שואלים את עצמם מה מחבר אותי לכאן? היום אדם מחפש שייכות מתוך תחומי עניין וערכי חיים ,ולא רק שייכות לאומית .אם אני מרגיש תחושת ניכור, עדיף להרגיש את זה במקום נוח יותר על פני הגלובוס ,שגם מציע לי אפשרויות מגוונות ומעניינות להתפתחות מקצועית. סטארטאפיסט ישראלי צעיר יכול להרגיש קירבה רבה יותר 16 לסטארטאפיסט אמריקאי בעמק הסיליקון מאשר לשכן שגר בדלת ממול” ,הוא מוסיף. מנלה מצביע על כך שהקשר הלוקאלי נחלש ,משום שהמדינה פרמה במו ידיה את חוט השייכות הקושר בינה לבין אזרחיה בתהליך שנמשך עשרות שנים .השירות הלא שוויוני ,ההקצנה הדתית ,ההפקרה הכלכלית של החלשים, ההפרטה הטוטאלית .המדינה הופכת דתית יותר ואנשים המגדירים עצמם ליברלים מתקשים להתחבר אליה .כשר החינוך ,גדעון סער מנסה להעמיק את החיבור של אנשים עם המדינה ,אבל הוא עושה זאת דרך סמלים שנויים במחלוקת ,כמו היציאה הכפויה לקבר רחל בשטחים .זוהי טעות גדולה בהבנת הקשר החדש המחבר בין אנשים בעולם הפתוח”. הפיתרון ,לדעתו של מנלה ,צריך לנבוע מחידוש תחושת השייכות .זאת משימה לאומית“ .פעם חיברו דרך סמלים לאומיים גדולים והיום הדבר היחיד שיכול לחבר הוא הערבות ההדדית ,שעליה המדינה צריכה לקחת בעלות .שוויון בנטל .הסכנה הקיומית שפעם חיברה אותנו יחדיו היום גם מרחיקה בינינו .כי המדינה לא השכילה ליצור פיצוי או תמורה לבעיה הקיומית באזורנו .הטעות הקלאסית היא לנסות לחבר את האנשים למדינה דרך סמלים פטריוטים ישנים כאשר הם מחפשים ערבות הדדית” ,הוא מסכם. חינוך לעמיות יהודית :הגדרת המשימה /שלומי רביד וורדה רפאלי (חינוך לעמיות יהודית :חזון ומעשה ,שלומי רביד וורדה רפאלי ,המרכז לחינוך לעמיות יהודית)0290 , רקע תפיסת היהודים את עצמם כעם ,ראשיתה בתחילת ההיסטוריה היהודית עם קריאתו של אלוהים לאברהם: ראָךְ .ו ֶא ֶעּשְָךְ ,לגֹוי ּ ָגדֹול, ֶָרץֲ ,אּ ֶשר ְַא ֶ ָאביָךֶ ,אלָ -הא ומ ֵבית ִ ֹולּדתְָך ּ ִ וממ ְַ ֹאמר יְהוָה ֶאלַ-אבְָרםְֶ ,לך-לְָך ֵמ ְַארצְָך ּ ִ ַּוי ֶ ְָרכה) .בראשית ,י"ב(0-9 , ֶהיֵהּ ,ב ָ ֶָך; ו ְ ַד ָלה ּ ְשמ ַאג ְ ַאבֶָרכְָך ,ו ֲ וֲ החל מאירוע דרמטי זה ,הפכו המושגים :הארץ המובטחת והעם הנבחר ,לשניים מעמודי התווך של הציוויליזציה היהודית והתורה ,במובנה הרחב ,הפכה במהלך השנים ,לשלישי .מרכזיותו של מושג העם מובלטת בפניה האלמותית של רות לחמותה ,נעמי: ָאלין- וב ֲאּ ֶשר ּ ָת ִלינִי ִ ַאח ָּריְִךִ ּ :כי ֶאלֲ -אּ ֶשר ּ ֵת ְל ִכי ֵאְֵלךַ ּ , ֹאמר ּרות ַאלִ ּ-ת ְּפ ְג ִעיִ -ביְ ,ל ָעְז ְֵבך ָלּּשוב ֵמ ֲ ַּות ֶ אלהָּ -י )רות ,א.(91 , ֹלה-יְִך ֱֹֹ ַע ְֵמך ַע ִמיֵ ,וא ַתחושת שייכות לצאצאי אברהם ולכלל ישראל ,שייכות משפחתית לקולקטיב ,הועברה ,אם במוצהר או במובלע, מדור לדור במהלך ההיסטוריה ,באופן אורגני ,באמצעות המארג העשיר של חיי הקהילה היהודית ,מנהגי הדת וחיי המשפחה .יחד עם זאת ,שינויים בתנאי הסביבה בה נמצאו היהודים ,השפיעו על האיזון הפנימי של תשתית הציוויליזציה היהודית .אחת הדוגמאות הבולטות לשינויים אלה היה חורבן בית המקדש בשנת ה 92-לספירה ואובדנה של העיר ירושלים .בעקבות אירועים אלה ,חז“ל ,שהיו לסוכני השינוי ,מיצבו את הטקסט הכתוב "תורת ישראל" כממד מרכזי להבטחת ההמשכיות היהודית .הטקסט ,הוא שהתפתח לדרך המרכזית להבטחת הקיום והיצירתיות היהודית ברחבי העולם כולו .במודל החיים הייחודי שנוצר ,הפכו ,אמנם ,ישראל -הארץ המובטחת והעם הנבחר ,לסמלים רבי עוצמה ,אך איבדו מהקונקרטיות שאפיינה אותם בעבר .שינויים היסטוריים ומושגיים, מרחיקי לכת ,שאירעו מאז ראשית המודרנה ,החלישו את היסודות הקולקטיביסטיים ואת הרלבנטיות של עצם ההשתייכות לעם .ההתפתחות המשמעותית ביותר לגבי היהודים הייתה האמנציפציה .קבלת זכויות אזרחיות אישיות בתמורה לוויתור על האוטונומיה הקהילתית הפכה ,באופן חוקי ,את היהודים לחלק מארצות מושבם והחלישה את תחושת הקולקטיביות היהודית באופן רדיקלי .גם הקמתה של המדינה היהודית ,שבניסוחה 17 האוטופי חזתה את שיבת כל היהודים לציון ואת איחודם מחדש של העם והארץ ,ייצרה זהות קולקטיבית אלטרנטיבית. הקיום היהודי היום ,הינו קונטקסט קיומי ראשוני הכולל מחד ,את מדינת ישראל -כמדינה יהודית ,ריבונית ומדך, את הקהילות היהודיות המשגשגות ברחבי העולם החופשי ,בעוד קהילות יהודיות הנתונות במצוקה כמעט ונעלמו מן העולם .השינוי המשמעותי ביותר שאירע הוא שהזהות הקולקטיבית היהודית כבר אינה נכפית על היהודים על ידי אחרים או בגין נסיבות חיצוניות .ההחלטות :להיות יהודי ,לחיות חיים יהודיים ולקשור את גורלך בזה של הקולקטיב ,נתונות כולן לבחירתו של היחיד היהודי .מרבית יהודי העולם ובמיוחד יהודי ארה“ב ,מעדיפים לפרש את זהותם כדתית גרידא ,תוך הדגשת האינדיווידואליות והרוחניות ,בעוד שרבים מבין הישראלים מגדירים את עצמם בראש ובראשונה בהקשר הלאומי. תחושת השייכות ל“כלל ישראל“ -זיקת העמיות היהודית -נחלשה והיא מחייבת הגדרות חדשות .מה המשמעות של להיות חלק מהעם היהודי? אילו חובות נגזרים מכך? אילו זכויות? האם זה מרכיב מהותי ומשמעותי בזהות היהודית ,באיזה אופן? המשמעות העמוקה של שינויים אלה היא שלא ניתן יותר להתייחס לתחושת השייכות לקולקטיב היהודי כמובנת מאליה .במציאות של המאה ה 09-יש להציג את הקולקטיב היהודי ,להבהיר את השייכות אליו לצעירים היהודים באשר הם .יתר על כן ,אם בכוונתנו לפתח בקרבם מחויבות ואחריות לעתיד הקולקטיב היהודי ,הרי שאותם צעירים יהודים צריכים לפתח את זהותם היהודית ,להיות מעורבים בחיים יהודיים, ולהתעמק במשמעות הקשר שלהם ליהודים אחרים ולעתידם המשותף.חינוך לעמיות הוא ,אפוא ,ההתערבות החינוכית הנדרשת לטיפוחם של יהודים בעלי תודעת עמיות ומחויבות למפעל היהודי הקולקטיבי. האתגרים החינוכיים הפיכת החברות בקולקטיב היהודי למרכיב משמעותי בזהותו של היחיד ,מחייבת תהליך חינוכי מדוקדק ומחולל שינוי .במונחים חינוכיים ,החינוך לעמיות הוא משימה מורכבת .הציפייה לתוצאות ברמת התודעה והמחויבות ממקמת תהליך חינוכי זה בתחום החינוך לערכים ובניית זהות .תהליך החינוך לעמיות אמור להפעיל אצל העוברים אותו כישורים קוגניטיביים ואפקטיביים שיובילו לתהליך עיבוד משמעותי של מושג העמיות ,להטמעת גישה קולקטיבית ומשמעותית במערכת הזהות האישית שלהם וללקיחת אחריות על עתיד העם והציוויליזציה היהודית. כמה מהנושאים העיקריים איתם צריך החינוך לעמיות להתמודד הם: .9הנושא המושגי -חלק מהסיבוך הקיים בשדה החינוך לעמיות נובע מהבלבול ולעתים חוסר ההבנה המתלווה למושג העמיות .כיצד יוצר המחנך אמפטיה ,נאמנות ומחויבות לישות אמורפית שמהותה ,תפקידה וייעודה בעולם רחוקים מלהיות ברורים ואינטואיטיביים? יתר על כן ,אפילו אם הצליח המחנך להבהיר לעצמו את משמעות העמיות ,הוא עדיין פועל בסביבה מבולבלת .בשונה ,למשל ,מלימודי ישראל והציונות .שם ,למרות שהשוני בין הגישות יכול להיות רחב ,עדיין שוררת תחושה של בהירות ביחס לרעיון המרכזי ולמטרותיו. .0גבולות העמיות -עמיות יהודית היא חלק בלתי נפרד מהציוויליזציה היהודית ,הנשענת ,מקדמת דנא ,על המשולש המכונן של עם ישראל ,תורת ישראל וארץ ישראל .שלשה מרכיבים אלה נארגו בנרטיב היהודי במהלך ההיסטוריה בכדי להגדיר תפיסה הוליסטית של ”מכלול היצירה“ היהודי .אך עם החלשות הממד הקולקטיבי, כשתשובות ישנות אינן עונות עוד על האתגרים החדשים ,עולה הצורך להתמודד עם הנושא הנדון על בסיס מהותו שלו .במונחים של פרשנות ,המשמעות היא שיש לבודד את מושג העמיות מהמכלול של הציוויליזציה היהודית ,לפרש אותו על בסיס ערכו הוא ,ולהרכיבו מחדש אל תוך תפיסה יהודית הוליסטית 18 בעלת ממד קולקטיבי בעל משמעות .תהליך מורכב זה טומן בחובו מספר סיכונים ,שחלקם באים לידי ביטוי באופן בו מתמודד העולם היהודי עם הנושא .מצד אחד של הספקטרום ,קיימת התייחסות לעמיות כזרם יהודי בזכות עצמו .הסכנה בכך ,היא אימוץ של תפיסה מוגבלת ביותר של היהדות .בצדו האחר של הספקטרום ,נמצאת הנטייה לעשות רדוקציה של מושג העמיות למושג הרחב של זהות יהודית ,תוך התעלמות מהבעייתיות הקיימת היום, ומהצורך לבחון מחדש ,להבנות ולחזק את הממד הקולקטיבי .בין שתי העמדות הקיצוניות האלה נמצאת קבוצה של פרספקטיבות שנכשלות במיקום העמיות בהקשרה הרחב. .9מהמשגה לפדגוגיה -משהצליחו המחנכים לדלג מעל המכשלה המושגית ,ולהגדיר את העמיות בהקשר הרחב של זהות יהודית ,מתגלה האתגר הפדגוגי .כיצד בונים התערבות חינוכית "אפקטיבית ומשמעותית ,שמובילה להתפתחותה של תודעת עמיות ,ויוצרת מחויבות למפעל היהודי הקולקטיבי? התשובה מתחילה להתגבש עם התובנה שהשגת תוצאות שכאלה מחייבת תהליך מקיף של בניית זהות ,הכולל את שיתופן ומעורבותן של המערכות הקוגניטיביות והאפקטיביות של התלמיד .ידע וקונטקסט הם תנאי מקדים והכרחי בתהליך זה ,אך לא יהיה בהם די ,ללא הלהט שמקורו במישור האפקטיבי .יחד עם זאת ,התייחסות רגשית שאינה מגובה בידע והבנה, לא תגיע רחוק ,כשמדובר בגיבוש גישה אידיאולוגית ארוכת טווח .בנוסף ,השפעתם של ממדים אלה על תפיסת מערכת הערכים של היחיד ,לצורך יצירת תהליך שינוי ארוך טווח ,מחייבת גם תהליך רפלקטיבי המלווה בעשייה ובבחינת משמעויותיה.הבנת גודל האתגר והצורך בגישה רב ממדית פותחת את הדלת לסדרה חדשה של שאלות: האם החינוך לעמיות הוא חלק מהחינוך הבלתי פורמאלי ,או שמא הדרישה לידע ממקמת אותו בשדה החינוך הפורמאלי? לחלופין ,ייתכן שראוי לתקוף את הנושא מאוחר יותר במסגרות של חינוך לצעירים? ואולי התשובה היא שיש צורך לשלב את כל המערכות האלה במסגרת של ספירלה חינוכית? יתר על כן ,אם נבחרה אחת מהגישות הללו ,מהי המתודולוגיה האפקטיבית ליישום? האם עלינו להתחיל מהסיפור האישי-והמשפחתי ולהתקדם ממנו לרמה הקוגניטיבית אינטלקטואלית או להיפך? כל האתגרים האלה מתעצמים לאור העובדה שחינוך למחויבות לקולקטיב מהווה כיום שחייה כנגד הזרם של ריבוי זהויות ואינדיווידואליזם קיצוני .האם החינוך לעמיות תובע ייחודיות ,או שמא ניתן לחנך לגישת שייכות חזקה, המגובה במחויבות לקולקטיב ,תוך הבנה שרבים יחלקו מחויבויות נוספות? חינוך בצורה דינמית ורב משמעית שכזאת ,הוא אתגר בפני עצמו. .6מפדגוגיה לתוכנית חינוכית -אחרי ההתמודדות עם הנושאים שהוצגו לעייל ,מוצאים עצמם המחנכים לא אחת בפני השאלה :איזו תכנית חינוכית להפעיל ובאילו חומרים להשתמש? .תכניות חינוך לעמיות הן מצרך נדיר ויש צורך לפתח התערבויות חינוכיות .מספר יוזמות הופיעו במהלך השנים האחרונות ) ראו חלק ,(0אך עדיין אין ספרי לימוד וחומרי למידה בהם ניתן להשתמש ,לשפר ואפילו לבקר .המחנך לעמיות עומד בפני חסר אמתי בחומרים הדרושים לו למילוי משימתו בהצלחה. .5חסר בתשתית להכשרת כוח אדם מקצועי -בנוף הנוכחי של החינוך היהודי ,הכשרה מקצועית עבור מחנכים המתמקדים בחינוך לעמיות פשוט אינה קיימת .היא חסרה ברמה הגלובלית ,ברמה הארצית וברמה הקהילתית- המקומית .בשנים האחרונות ,הושקו מספר יוזמות ,אך למעשה ,המחנכים נדרשים להתבסס על האינטואיציות שלהם ,ניסיונם האישי והיצירתיות שלהם ,בבואם להתמודד עם הנושא עם תלמידיהם. .1אין תשתית מוסדית -לחינוך לעמיות אין ”בית“ במערכות היהודיות המוסדיות .על אף ניסיונות שנעשו לאחרונה, על ידי ארגונים כמו הפדרציה היהודית של ניו-יורק ,הסוכנות היהודית ,וקרן נדב ,להתחיל ולהתמודד עם אתגרי 19 החינוך לעמיות ,אין כתובת ארגונית או מוסדית לנושא .לא קיים גוף השוקד על פיתוח השפה ,הפדגוגיה ,ההכשרות, פיתוח החומרים והתשתיות .מה שכן קיימת ,היא תחושה גוברת של חוסר שקט בנוגע לעתיד העם היהודי. מטרות החינוך לעמיות יהודית משימת העל של החינוך לעמיות יהודית ,קרי ,הנחלת תודעת שייכות לעם היהודי ,ומחויבות פעילה לעתידו ,מעוגנת ברמה הפדגוגית בשלוש מטרות: .9יצירת מעורבות בעם היהודי .0פיתוח תודעת שייכות לעם היהודי באשר הוא .9טיפוח מחויבות מכוונת מעשה להבטחת המשך קיום הקולקטיב היהודי ופועלו כל אחת מהמטרות מחייבת מתודות מוגדרות ליישומה ,אך הן קשורות ותלויות זו בזו .לא ניתן לבנות תודעה ומחויבות ללא מעורבות .בדומה לכך ,לא ניתן להגיע למעורבות רצינית ללא רמה כלשהי של תודעה קוגניטיבית. למרות זאת ,לצורך מיקוד ההתערבות החינוכית ,ראוי לבחון כל מטרה בנפרד. מעורבות יצירת מעורבות משמעותה הפיכת החברות בעם היהודי לרלבנטית ,פעילה ומשמעותית .סביר להניח ,כי מרבית היהודים ,הגדלים במאה ה ,09-יודעים כי הם יהודים .אף על פי כן ,ידע זה אינו כולל בהכרח הבנה לגבי היותו של הפרט חלק מעם ,משמעותה של שייכות זו וחשיבותה .יתר על כן ,לא ניתן להניח את קיומם של סקרנות טבעית ,או של רצון ראשוני ללמוד ולהבין .את מקום החלל ,שנוצר עם החלשות מושג העמיות ,תפשה הזהות הלאומית, במקרה של הישראלים ,או הזהות הדתית ,בפרדיגמה היהודית-האמריקנית .המאמצים להבנות שייכות לקולקטיב היהודי חייבים להתמקד במישור האפקטיבי-חוויתי .המאמץ החינוכי צריך לייצר רלבנטיות לשייכות זו ברמה האישית ,על מנת לאפשר שיח לגבי משמעותה וחשיבותה .כפי שיוצג בפרק הבא ,מעורבות יכולה להתחיל באמצעות אחת מההתנסויות הבאות :התעמקות בסיפורי משפחה אישיים היוצרים ,בנפרד וביחד ,את סיפורו של העם היהודי ,מפגשים עם יהודים אחרים התורמים להכרות הדדית והבניית זהות ,דיאלוג עם טקסטים יהודיים ומוצרי תרבות שבוחנים את הממד הקולקטיבי ,מסעות )כגון תגלית ומצעד החיים( המדגישים את הגורל היהודי המשותף ועוד .משהתחיל התלמיד לפתח תחושה של היותו חלק מסיפור גדול יותר ,נפתחת הדלת לחיפוש קשרים. תהליך זה של יצירת תחושת שייכות ועניין בנושא ,הינו הצעד הראשון במסע אל העמיות .אולם ,רבות מהתוכניות החינוכיות שמציבות במרכז את החוויה והתהליך האינטראקטיבי ,מצליחות ,אמנם ,להדליק ניצוץ ,אך אינן מצליחות בהכרח בפיתוח קשר מתמשך .קושי זה נעוץ בחלקו בעובדה שהן אינן מפתחות תודעה ,משום שבשלב יצירת הזיקה לא קיים עיסוק בשאלות של משמעות העמיות עבור המשתתפים .חיבור אמתי מחייב התמודדות אם הרעיון ביחס לעבר ,להווה ולעתיד .משמעותו היא הפנמה של העמיות כמיזם חי שגורלו ועתידו יקרים ללב המשתתף. פיתוח תודעת עמיות עמיות יהודית היא מושג אינטלקטואלי מופשט .בשל כך ,פיתוח זיקה רגשית אליה מתבצע ,בהכרח ,בתיווכם של מרכיבים אינטלקטואלים באישיות .זיקה וקשר לעמיות מתבססים אם כן ,ברמה כזאת או אחרת ,על ידע והבנה של העם היהודי .יתר על כן ,אם הצפייה היא שקשר זה יהיה מתמשך ומשמעותי ,דרוש לו בסיס ידע ,מלווה בתהליך של רפלקציה ,המוביל לאינטגרציה עם מערכת הערכים של היחיד.המטרה המרכזית של החינוך לעמיות היא פיתוחה של תודעה היוצרת סינתזה בין הקשר הרגשי וההבנה השכלתנית לקיומו של העם היהודי .בדומה למודל 21 המרקסיסטי ,שקרא לפרולטריון לפתח תודעה מעמדית המשלבת תובנות שכלתניות עם תחושת הזדהות ,מעורבות ומחויבות לקבוצה .תפיסת עולם זו ,שיכולה לספק בסיס למחויבות ארוכת שנים לעם היהודי ,היא התוצאה האופטימאלית של ההתערבות החינוכית בתחום. 0מציע טקסונומיה של לימוד ,שמחברת בין יצירת זיקה לבין פיתוח מחויבות .הוא מזהיר אותנו לבל ניפול לפח של התייחסות למושגים בקונטקסט של היררכיה ומציע ,לחילופין ,לחשוב עליהם כעל סדרה של צעדים הקשורים הדדית בתהליך מעגלי .לטענתו ,מחויבויות נוצרות בתהליך מעגלי של רכישת ידע ,התנסויות משמעותיות ,רפלקציה ביקורתית וקשר רגשי ,שבסופו של דבר יוצרים זיקות חדשות וחוזר חלילה .מעורבות ,בהקשר הזה ,היא תנאי הכרחי אך לא מספיק להמשך למידה .אמנם ,מעורבות יוצרת עניין והתלהבות ,אך הפנמה ארוכת טווח של ערכים ,אמונות והתנהגויות ,דורשת התערבות חינוכית אחרת .אם מעורבות עוסקת בחיבור שבין רעיון או תופעה חברתית לבין היחיד ,אזי מחויבות קוראת לרפלקציה והתבוננות פנימית ,לצורך בחינה כיצד אלה משתלבים בתפיסה הערכית הקיימת ובשגרת החיים של היחיד .התמקדות בפיתוח תודעת עמיות מחייבת תהליכים חינוכיים עמוקים ומתמידים ,הדורשים התמודדות עם רובדי המשמעות השונים ואת יצירתם של משאבים והזדמנויות חינוכיות, שיאפשרו התנסות חווייתית חיה ותוססת .במובן מסוים ,המעבר ממעורבות למחויבות מסמן מעבר מהזמני אל הקבוע .הקשר הזמני שואב את כוחו מהאינטראקציה שבין הסובייקט לבין רעיון או מסגרת חברתית כלשהי .קשר זה ,הופך לחלק קבוע מאישיותו של הסובייקט ,שהמחויבות הופנמה והפכה לחלק מעולמו הערכי ,או ,במילים אחרות ,כשהוא הופך לאמנה בלתי כתובה או לחוזה המתבסס על התפיסה הערכית של הסובייקט והוא פחות תלוי באינטראקציה עם גורמים חיצונית .ניתן אולי להשתמש כאן באנלוגיה של אירוסין ונישואים .האירוסין ,על אף עוצמתם הרגשית ,הינם ביטוי זמני של מחויבות לקראת השלב הבא ואילו הנישואים מהווים התחייבות הניתנת לאחר/ת לכל החיים ,ותוקף השותפות הוא נצחי. בכל האמור בחינוך לעמיות ,הרי בטווח הארוך של התהליך ,ידרשו המשתתפים לזהות ולבחון את הממדים הרגשיים ,האינטלקטואלים והרוחניים של הנושא וכיצד אלה קשורים להנחות העבודה שלהם ולציפיותיהם ביחס לשייכותם הקולקטיבית ולמקומה בחייהם .ניסוח ההבנות הללו והתהליך הרפלקטיבי האישי והקבוצתי ,יובילו להבנה עמוקה יותר של הנושא ,של מקומו במכלול הזהות האישית ושל משמעותו ביחס למערכת הערכים של היחיד .מצויד בידע עמוק יותר ובתובנות חדשות ,הלומד יפתח מודעות רבה יותר והערכה לחשיבות ולמשמעות של העמיות היהודית ,הן ביחס לחייו שלו והן ביחס לכלל הקולקטיב היהודי .מעת שמודעות זאת השתלבה במערכת הערכים שלו ,יפתח המשתתף רצון לפעול בתחום ויחפש הזדמנויות לבטא ולאשש את תפיסת עולמו. טיפוח מחויבות מכוונת מעשה במונחים חינוכיים ,יצירת תחושת שייכות לעם היהודי ופיתוח תודעת עמיות ,יש בהם די להגדרת הצלחתו של מיזם חינוכי .אולם ,עבודת החינוך לעמיות אינה יכולה להיתפס כהצלחה בלא שהתגבשה גם מחויבות לעשייה .במלים אחרות ,מטרת החינוך לעמיות היא לטפח פעילים שמחויבותם אינה רק פסיבית ,אלא גם שואפת להשאיר את רישומה על העולם .שולמן מצביע על התפקיד האינסטרומנטלי שיש לפעולות על התפתחותם של התלמידים ותחושת המחויבות שלהם” :הלימוד מתחיל כשהסטודנט נעשה מעורב, מה שמוביל לידע והבנה .ברגע שמישהו מבין ,הוא או היא הופכים לבעלי יכולת לבצע ולעשות .הבנה ורפלקציה ביקורתית על מעשיו של היחיד מובילות לחשיבה גבוהה יותר ,המתבטאת ביכולת להפעיל שיפוט וליצור תבניות, בתנאים של אי וודאות ואל מול מגבלות וחוסר יכולת חיזוי .בסופו של דבר ,הפעלת השיפוטיות מאפשרת את פיתוח המחויבות“) .שולמן ,0229 ,עמ' .9-0תרגום שלי ,ש.ר.(. 21 אולם חשיבות המחויבות חורגת למעשה ממשמעותה ליחיד הפועל .במובן מסוים ,היא מספקת את המפתח להמשכיותה של הציוויליזציה היהודית .המשכיות זו תלויה במעשיהם ובמחויבותם של חבריה .ללא התחייבות לפעילות שנובעת ,במודע או שלא במודע ,מתפיסת העמיות ,הציוויליזציה היהודית תימצא בסכנה קיומית .במלים אחרות ,תפקיד החינוך לעמיות הוא להצמיח את הדור הבא של הפעילים והמנהיגים ,שיבטיחו את המשכיות קיומו של העם היהודי ותרומתו לעולם. 22 מודלים של יחסי ישראל והתפוצות ישראל = ☺ /תפוצות = ת [אפשר גם להוסיף מודלים נוספים] איזו תמונה מייצגת עמיות? שלילת הגולה? ציונות היום? מה ההבדל בין תפוצות לגלות? איזה מודל מציג בצורה הטובה ביותר לדעתכם את היחסים בין ישראל והתפוצות -מבחינת רצוי ומצוי -כלומר -איך זה היום ,איך הייתם רוצים שזה יהיה? ת ☺ ת ת ת ת ת ת ת ת ☺ ת ת ת ת ת ת ת ת ☺ ת ת ת ת ☺ ☺ ת ת ☺ ת ☺ ת ☺ ת ת ת ☺ ת ת ת 23 ת ת ת ☺ ת ת
© Copyright 2024