‫ימימה מזרחי‬
‫ַּב ֶּמה ֲא ָברְ ֵכְך?‬
‫פנקס הצמיחה שלך‬
‫עריכה‪ :‬יקרת פרידמן‬
‫פנקס הצמיחה שלך‬
‫במה אברכך? פנקס הצמיחה שלך‬
‫הרבנית ימימה מזרחי‬
‫עריכה‪ :‬יקרת פרידמן‬
‫איורים‪ :‬נעמי רובין‬
‫עימוד ועיצוב‪ :‬סטודיו ישוב הדעת‬
‫ניקוד‪ :‬אפרת בדיחי‬
‫הפקה והבאה לדפוס‪ :‬בתיה בודנר‬
‫סטודיו ישוב הדעת ‪[email protected]‬‬
‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך‬
‫או בכל אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני‪ ,‬או אחר ‪ -‬כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה‪.‬‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת‬
‫בכתב מהמחברת ומהמו"ל‪.‬‬
‫‪All Rights Reserved © 2013‬‬
‫‪ © 2013‬כל הזכויות בעברית שמורות למחברת ולמשכל ‪ -‬הוצאה לאור מיסודן של‬
‫ידיעות אחרונות וספרי חמד ת"ד ‪ ,53494‬תל‪-‬אביב ‪E-mail: [email protected] | 6153401‬‬
‫פרשה ואשה בע"מ ת‪.‬ד‪ ,212 .‬תקוע ‪Email: [email protected] 9090800‬‬
‫דאנאקוד ‪ | 362-4848‬מסת"ב ‪ | ISBN 978-965-545-711-1‬נדפס בישראל ‪Printed in Israel 2013‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫לא תקועה; נטועה‬
‫אמר רב נחמן‪:‬‬
‫משל‪ ,‬לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא‬
‫ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה‬
‫ואמת המים עוברת תחתיו‪.‬‬
‫אכל מפירותיו‪ ,‬ושתה ממימיו‪ ,‬וישב בצילו‪.‬‬
‫וכשביקש לילך‪ ,‬אמר‪" :‬אילן אילן‪ ,‬במה אברכך?‬
‫אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקין ‪ -‬הרי פירותיך מתוקין‪,‬‬
‫שיהא צילך נאה ‪ -‬הרי צילך נאה‪,‬‬
‫שתהא אמת המים עוברת תחתיך ‪ -‬הרי אמת המים עוברת תחתיך‪.‬‬
‫אלא‪ :‬יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך‪ ,‬יהיו כמוך!"‬
‫[בבלי תענית ה' ע"ב]‪.‬‬
‫ואת – נטיעה של אברהם אבינו‪ .‬פרי מתוק שנמשך ממנו‪ ,‬ויש‬
‫מצלה‬
‫בך כוחות חסד שאינם מוגבלים‪ .‬את יודעת לפרוש כנף ֵ‬
‫מעל אנשים עייפים שמסביבך‪ .‬אמת המים עוברת תחתיך ‪-‬‬
‫את מלאה תורה‪ .‬יש בך אמונה גדולה‪ .‬יש בך כוחות לעמוד‬
‫בניסיונות‪.‬‬
‫את בעלת מבט‪-‬נצחי על חייך ואינך מפחדת מדרך ארוכה‪ .‬אינך‬
‫תקועה; הינך נטועה ‪ -‬נטע של אברהם אבינו! עליך ה' אומר‬
‫נֵ ֶצר ַמ ָּט ַעי‪ַ ,‬מ ֲע ֵׂשה יָ ַדי לְ ִה ְת ָּפ ֵאר [ישעיהו ס' כ"א]‪.‬‬
‫אני יודעת שה' מתפאר בך מאד‪-‬מאד‪ ,‬בת שלו‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫{בת ישראל}‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫רואה מה שאי אפשר לראות‬
‫ט"ו בשבט הוא יום מיוחד‪ .‬חז"ל גילו‪ ,‬בחוכמתם‪ ,‬שהיום‬
‫הזה הוא מועד ַה ֲחנָ ָטה‪ ,‬תחילת היווצרות הפרי‪ .‬במציאות‬
‫לא רואים דבר על פני הקרקע‪ ,‬אך כבר חוגגים‪ .‬זו הסיבה‬
‫בגינה צמיחת העשבים מכונה "שירה"‪ ,‬שירת העשבים;‬
‫עדיין בחושך‪ ,‬במעבה לאדמה‪ ,‬טרם בקעו והם כבר שרים‪.‬‬
‫ט"ו בשבט הוא‪ ,‬במהותו‪ ,‬ההבנה שאפילו נראה לך שדברים‬
‫בחייך מעוכבים וחסרי תזוזה‪ ,‬במציאות הנסתרת מעיניך‬
‫איזשהו תהליך קורם כעת עור וגידים‪ .‬כשליבך נשרף‬
‫בכאב‪ ,‬כבר הׂשרף עולה באילנות‪ .‬ט"ו בשבט הוא ההבנה‬
‫שאין המתנה שהיא לשווא‪ ,‬אך שלפני שיוצאת הצמיחה‬
‫אל החוץ‪ ,‬תמיד תראי מחיצה‪ .‬אלה אותן אותיות‪ ,‬והאחת‬
‫מבשרת את בוא חברתה‪ .‬המחיצה ִתּקדם לצמיחה‪ .‬ובינתיים‪,‬‬
‫כשראשית הצמיחה היא לעולם נסתרת‪ ,‬את נתבעת לשיר‬
‫עליה עוד בטרם ראית אותה‪.‬‬
‫ט"ו בשבט הוא יום תפילה גדול‪ .‬התפללי‪ ,‬שתזכי לראייה‬
‫הנסתרת‪ ,‬זו שמבינה צמיחה עוד לפני שראתה אותה‪ ,‬זו‬
‫שמבינה שכל מה שסגור הוא הכפתור שלפני הפרח‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫אמנות הראייה הנסתרת היא תכונה מובהקת של אמא ‪ -‬אמא‬
‫אדמה ואם עבריה‪ .‬ט"ו בשבט תמיד חל בחומש "שמות"‪,‬‬
‫שמציג בפנינו גבורה נשית יהודית‪ּ .‬כִ י ֹלא כַ ּנָ ִׁשים ַה ִּמ ְצ ִרּיֹת‬
‫ָה ִע ְב ִרּיֹת‪ְּ ,‬ב ֶט ֶרם ָּתבֹוא ֲאלֵ ֶהן ַה ְמיַ ּלֶ ֶדת – וְ יָ לָ דּו! [שמות א' י"ט]‪.‬‬
‫בניגוד למצריות‪ ,‬הזקוקות לצירים ולראייה הממשית של‬
‫התינוק עם לידתו‪ ,‬הרי שהעבריות כבר בשלב העוברי‬
‫יודעות שהן מגדלות אישיות‪ ,‬אב לילדים‪ ,‬בן זוג‪...‬‬
‫לראות צמיחה מבעד למחיצה – זו תכונה אימהית‪-‬יהודית‪.‬‬
‫וכל אישה היא מיילדת ובעלת חוכמת חיים‪ּ ,‬כִ י ָחיֹות ֵהּנָ ה!‬
‫[שמות‪ ,‬שם]‪ .‬אישה מבינה מהי חנטה – היא מושיטה ידיים‬
‫לתינוק שטרם יצא לאוויר העולם‪.‬‬
‫זה כוחה של אמא אדמה‪ ,‬שעשויה להיראות ריקה ושוממת‬
‫אך מבפנים כבר רוחשת חיים‪ .‬זו ההבנה שלך בט"ו בשבט‪:‬‬
‫שכל מה שייחלת לו עושה דרכו אליך כעת‪ ,‬ממעבה האדמה‪.‬‬
‫פ' שמות ובא תש"ע‬
‫‪13‬‬
‫כל יום הוא יחידה נפרדת ויש למצוא בו את האור המיוחד שלו‪,‬‬
‫ומי מאירה את היום? את‪ַ .‬את השמש!‬
‫האימהות נקראו "שמש" ‪ -‬עד שלא שקעה ִשמשה של שרה‪ ,‬זרחה‬
‫שמשה של רבקה [ילק"ש פרשת חיי שרה רמז ק"ב]‪ .‬שרה ידעה‬
‫לְ ַש ֵּׁמׁש ולהאיר כל יום בחייה‪ .‬היא ידעה לעשות שימוש בכל‬
‫יום‪ ,‬לשמש (להאיר) אותו‪ ,‬להפוך כל יום חדש – למשומש!‪...‬‬
‫לא עבר יום בו היא לא שוחחה עם הקב"ה; ְּת ִפּלָ ה לְ ֵא‪-‬ל = ַחּיָ י!‬
‫[תהילים מ"ב ט']‪.‬‬
‫בכל יום מימי חייה היא הזרימה חסד ומאור פנים על סביבתה‪,‬‬
‫יה [מלאכי ג' כ']‪.‬‬
‫ּומ ְר ֵּפא ִּבכְ נָ ֶפ ָ‬
‫כמו השמש‪ֶׁ :‬ש ֶמׁש ְצ ָד ָקה ַ‬
‫היא לא מעבירה את עלבונות יום האתמול ליום המחר‪ .‬שרה‬
‫מתגברת על עלבונות חייה ועל הניסיונות הקשים שהיא עוברת‪,‬‬
‫וקמה בכל בוקר כחדשה‪ .‬שרה ידעה למחול בגבורה רק בזכות‬
‫אהבת ה' העזה שפיעמה בה‪ .‬כידוע‪ ,‬הנעלבים ואינם עולבים‪,‬‬
‫שומעין חרפתן ואין משיבין‪ ,‬עליהם הכתוב אומר "וְ א ֲֹה ָביו ּכְ ֵצאת‬
‫ַה ֶּׁש ֶמׁש ִּבגְ ֻב ָרתֹו!" [בבלי שבת פ"ח ע"ב ושופטים ה' ל"א]‪.‬‬
‫בכל בוקר שאלי את עצמך‪ :‬איך אוכל לשמש את העולם היום?‬
‫להאיר ולרפא כמו השמש‪ ,‬להתפלל כל העת כמו השמש והלבנה‪,‬‬
‫יהם [תהילים י"ט ה']‪ ,‬להתגבר כמו השמש‬
‫ש‪ִ -‬ב ְק ֵצה ֵת ֵבל ִמּלֵ ֶ‬
‫ובעיקר‪ ,‬כמוה‪ ,‬להאיר ולחמם בצורה שווה בכל יום?‬
‫שמחה אמיתית היא כל הזמן לחיות תחת השמש‪ .‬יש חדש תחת‬
‫השמש! גם יומך שלך תחת השמש – שווה הכל‪ .‬אז תני לשמש‬
‫לעלות‪ ,‬ותלחשי תפילה‪ ,‬ותשירי שיר לשלום בצעקה גדולה‪.‬‬
‫פ' חיי שרה‪ ,‬תשע"ב‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫אֹוצרֹו ַהּטֹוב – ֶאת ַה ָּׁש ַמיִ ם‪,‬‬
‫יִ ְפ ַּתח ה' לְ ָך ֶאת ָ‬
‫ר‪-‬א ְר ְצָך ְּב ִעּתֹו‪,‬‬
‫לָ ֵתת ְמ ַט ַ‬
‫ל‪-‬מ ֲע ֵׂשה יָ ֶדָך;‬
‫ּולְ ָב ֵרְך ֵאת ּכָ ַ‬
‫וְ ִהלְ וִ ָית ּגֹויִ ם ַר ִּבים‪,‬‬
‫וְ ַא ָּתה ֹלא ִתלְ וֶ ה‪.‬‬
‫דברים כ"ח י"ב‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫לאן המלכה הולכת היום?‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫מלכה‬
‫מלכה‬
‫מוליכה את יומה‬
‫מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז (‪ )127‬מדינה? אלא תבוא‬
‫בת‪ּ-‬בתה של שרה‪ ,‬שחייתה קכ"ז (‪ )127‬שנה‪ ,‬ותמלוך‬
‫ִ‬
‫אסתר‪ ,‬שהיא‬
‫על קכ"ז מדינה [ילק"ש חיי שרה רמז ק"ב]‪.‬‬
‫המדרש משווה בין המנהיגּות של אסתר‪ ,‬שהשתרעה על פני‬
‫‪ 127‬מדינות‪ ,‬ליכולת של שרה אימנו להנהיג את ימיה במשך כל‬
‫‪ 127‬שנותיה‪ .‬להנהיג את חייך זו מלכות‪ ,‬וכל יום הוא ממלכה‪.‬‬
‫ולא פשוט להפוך כל יום לממלכה‪ .‬לא פשוט כלל להוליך את‬
‫יומך‪ ,‬במקום לתת את יומך להוליך אותך‪ ,‬בפרט כשאת עוברת‬
‫הימלכּות (חשיבה) על‬
‫תלאות‪ .‬מדובר בעמל יומיומי שמצריך ַ ּ‬
‫הבוקר‪ ,‬מדי בוקר‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בבוקר ברכי מיד ברוך שלא עשני שפחה‪ ,‬וכווני "אני המלכה‬
‫של היום הזה! אני מתלבשת במלכות לקראת הממלכה שלי‪,‬‬
‫מעוררת בחיוך את ילדיי הנסיכים ודואגת עבורם לאוכל מלכותי"‪.‬‬
‫קל בהרבה לקום שפחה‪ ,‬לראות את המשפחה כספח ועול ולמלא‬
‫תפקידים ללא חשק‪ ,‬בשפתיים חשוקות‪ .‬אולם מה ראתה אסתר‬
‫למלוך? היא ראתה; ראתה עצמה מלכה‪ .‬וכמו שעינייך רואות‪,‬‬
‫כך יראה אותך גם העולם‪.‬‬
‫בּוּדה ַבת‬
‫ההחלטה להיות מלכה היא פנימית לחלוטין‪ּ .‬כָ ל ּכְ ָ‬
‫ימה [תהלים מ"ה י"ד]‪ .‬אל תתבעי כבוד מן הסביבה;‬
‫ֶמלֶ ְך ‪ְּ -‬פנִ ָ‬
‫הכבוד נמצא בתוכך‪ .‬הכתירי את עצמך מחדש בכל יום‪ .‬את מלכה‪.‬‬
‫פ' חיי שרה תשע"ג‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫לא את התפוקה היומית שלך!‬
‫דד את התשוקה היומית שלך ‪-‬‬
‫מו‬
‫ה'‬
‫לה המדדים היחידים לזריזות‪.‬‬
‫אם עשית בשמחה? בחשק? א‬
‫חרֹון [משלי ל"א כ"ה]‪.‬‬
‫ה‬
‫ֲ‬
‫א‬
‫ַ‬
‫ֹום‬
‫י‬
‫לְ‬
‫ק‬
‫ח‬
‫ַ‬
‫ׂש‬
‫ְ‬
‫ּת‬
‫ִ‬
‫וַ‬
‫‬‫בל‬
‫א‬
‫חה‪.‬‬
‫מנו‬
‫אשת החיל עושה ועושה ואין‬
‫סוד השמחה‪ :‬נעשה – ונשמח!‬
‫היא יודעת שזה‬
‫משפטים תשע"ב‬
‫ִהיא ָתקּום‪ .‬כדי שעצת ה' תקום‪,‬‬
‫ּבֹות ַמ ֲח ָׁשבֹות ְּבלֶ ב ִאיׁש וַ ֲע ַצת ה'‬
‫ַר‬
‫בות רבות איך לצאת מהמצב שלך‪.‬‬
‫עליך לקום לפני כן ולחשוב מחש‬
‫שוב ולתכנן כל עשייה אפשרית‪.‬‬
‫עליך לח‬
‫רגלייך‪ ,‬ואחרי שפעלת ועשית‪,‬‬
‫היי גיבורה! עשי משהו! קומי על‬
‫מקום‪ ,‬ואז ‪ -‬תקום גם עצת ה'!‬
‫תני מקום ל‬
‫פת אמת"‪ ,‬וישב]‬
‫פ' וישב תשע"א [על פי "ש‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫מאחרת‬
‫ישועה שמתבוששת ומתעכבת היא צער השכינה‪ .‬בפרט במאה‬
‫ה‪ ,21 -‬בדור של גלישה מהירה כשהכל מתרחש מהר‪ ,‬מלבד‬
‫מה שבאמת צריך להתרחש מהר‪ .‬כשהכל קורה בקצב כל כך‬
‫מהיר ורק את‪ ...‬מבוששת‪...‬‬
‫יׁשּוע ִתי ִּד ְב ֵרי ַׁש ֲאגָ ִתי‪ ,‬אסתר המלכה‬
‫וקשה להיות אישה‪ָ .‬רחֹוק ִמ ָ‬
‫יודעת [תהלים כ"ב ב' וילק"ש אסתר רמז תתרנ"ו]‪ .‬כמה היא מבקשת‬
‫על עם ישראל‪ ,‬והישועה לא נראית באופק‪ .‬גם עבורה הכל‬
‫קורה לאט ומנגד‪ ,‬עם שלם חורק שיניים‪" :‬מה היא עושה? אנו‬
‫בסכנת חיים והיא מזמינה את המלך למשתה‪ ,‬ולמחרת משתה‬
‫נוסף ‪ -‬מה יהיה?"‬
‫התפקוד הנשי נתון כל הזמן לביקורת! והביקורת הקשה‬
‫כמה ִ‬
‫ביותר שמוטחת בפני אישה‪ ,‬כל הזמן‪ ,‬גם בלי מילים‪ ,‬היא "כמה‬
‫את לא יעילה‪ .‬כמה את איטית‪ .‬עד שרואים ממך איזושהי ישועה"‪.‬‬
‫אבל היא פשוט זהירה‪ .‬חכו לה‪ ,‬היא יודעת יופי מה היא עושה‪.‬‬
‫מדהים להיווכח כיצד הקב"ה כל הזמן מאט אותנו‪ ,‬ובמיוחד כאשר הוא‬
‫מאט לנו את המנגנון הגופני בהריון‪ ,‬בלידה‪ ,‬בזיקנה‪ .‬אישה‪ ,‬אל תרוצי‪,‬‬
‫הוא מבקש ממך‪ .‬לאט לאט‪.‬‬
‫ומדוע?‬
‫כדי שתקבלי את המתנה הגדולה באמת‪ :‬רוך‪.‬‬
‫כך העץ – בשורשיו הוא קשה מאד‬
‫אך ככל שהענפים גדלים לגובה‬
‫הם מקבלים תנועה‪ ,‬גמישות ואווריריות‬
‫ובמילים אחרות – רוך‪.‬‬
‫תהליך מציאת בן הזוג – ארוך‪.‬‬
‫גידול הילדים ‪ -‬ארוך ומייגע‪.‬‬
‫ההתקדמות בעבודה – תהליך ארוך‪.‬‬
‫ארוך? אה‪ ,‬רוך‪....‬‬
‫הזקנים הם הרכים מכולם‪ .‬הגוף מקבל קימורים רכים לקראת‬
‫זקנה‪ ,‬ועור הפנים מתרכך עוד ועוד‪ ,‬אולי כדי שלנכדים יחכה‬
‫מגע מערסל במיוחד‪ .‬הרוך מאפשר את הקשר הנכון עם הפירות‪,‬‬
‫שכן הפרי מחייב אחיזה רכה בגבעול דק וגמיש‪ .‬ומעל לכל‪,‬‬
‫הרוך מאפשר את ספיגתה של המתנה הגדולה מכולן‪ :‬הערכה‪.‬‬
‫כשהמתנות שלך תגענה‪ ,‬את תדעי להעריך אותן באמת‪.‬‬
‫ואם לא קיבלת מספיק רוך והערכה‪ ,‬תני לעצמך‪ ...‬הארכה;‬
‫כי זה יגיע‪ .‬ישועתך תגיע‪ ,‬היי סמוכה ובטוחה‪ .‬כולן נספרות‪,‬‬
‫ּופ ַק ְד ִּתי [שמות ל"ב ל"ד] ‪ -‬אבל‬
‫ּוביֹום ָּפ ְק ִדי – ָ‬
‫כולן נפקדות ‪ְ -‬‬
‫באיחור‪ ,‬פעמים רבות‪.‬‬
‫ואז‪‬,‬לאחר‮ ‬שחווית‮ קשר‮ ‬של‮ ‬תפילה‮ ‬עם‮ ‬ריבונו‮ ‬של‮ ‬עולם‪,‬‮ ‬רק‮ ‬אז‮‬
‫‬הוא‮ ‬יאמר‮ ‬לך‮ וְ ֵא ַר ְׂש ִּתיְך לִ י לְ עֹולָ ם [הושע ב' כ"א]‪‬.‬רק‮ ‬אז‮ ‬תביני‮‬
‫‬שברית‮ ‬כרותה‮ ‬לשפתייך‪:‬‮ ‬אלוקים‮ ‬לא‮ ‬משיב‮ ‬ריקם‮ ‬דמעותיה‪,‬‬
‫ותפילותיה‪,‬‮ ‬של‮ ‬בת‮ ‬מלך‪...‬‬
‫פ' כי תשא תשע"ב‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫במה צמחתי השבוע‪:‬‬
‫ראשון‬
‫שישי‬
‫חמישי‬
‫שני‬
‫צומחת‬
‫רביעי‬
‫‪50‬‬
‫במה שמחתי השבוע‪:‬‬
‫שלישי‬
‫‪51‬‬
‫מודה אני לפניך על‪...‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫יהודיה‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫יהודיה‬
‫‪.11‬‬
‫‪.21‬‬
‫‪.12‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.13‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.14‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.16‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪54‬‬
‫יהודיה‬
‫אין אנחנו מספיקים להודות לך על‪...‬‬
‫נזכרתי בעוד כמה דברים טובים‪:‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪.30‬‬
‫מודה אני לפניך‬
‫חי וקיים‬
‫משלהךחזרת בי נשמתי‬
‫בחמלה‬
‫ך‬
‫ת‬
‫ונ‬
‫מ‬
‫רבה א‬
‫‪55‬‬
‫ובהזדמנות זו אני רוצה גם להתפלל ולבקש‪:‬‬
‫עֹודיָ ה‪.‬‬
‫להודיה יש שלב גבוה יותר‪ ,‬והוא‪ָ ...‬‬
‫לבקש "ה'‪ ,‬תן לי עוד"‪.‬‬
‫זה לא לא‪-‬מנומס‪ .‬להיפך‪ ,‬דווקא הבקשה‬
‫הזו מעידה על הכרת הטוב שלך‪.‬‬
‫זה כמו לאכול עוגה של אמא ולבקש פרוסה‬
‫נוספת ‪ -‬כמה אמא מתמלאת נחת ואושר!‬
‫לבקש עוד זו הכרת הטוב האמיתית‪.‬‬
‫כשאת מקבלת משהו ומודה עליו לה'‪,‬‬
‫מיד תשחילי בקשה נוספת‪ ,‬כל עוד ערוץ‬
‫ההרעפה הזה פתוח‪ .‬קדימה!‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫כבר ֵּברַ ְכ ְּת?‬
‫כשאת מברכת‪ ,‬את בעיקר מתברכת‪.‬‬
‫"ברכה" מהי? בלשון הקודש‪ ,‬השורש בר"ך משמעו חיבור‬
‫(ּב ֶרך היא האיבר המחבר את השוק לירך)‪ .‬ברכה פירושה‬
‫ֶ‬
‫להבריך בך את מה שה' נתן לך ולהתחבר אליו‪ .‬במילים‬
‫אחרות ‪ -‬כיצד מתחברים למציאות? מברכים עליה!‬
‫שוחחתי עם ישראלית שחיה בחו"ל‪" .‬כבר עשר שנים אני‬
‫פה‪ ,‬לא מפסיקה לחלום על ארץ ישראל‪ .‬חשבתי שנהיה‬
‫כאן שנתיים בלבד והנה‪ ,‬נתקענו‪ .‬אני כבר לא יכולה!"‬
‫"המצב שלך הוא קללה"‪ ,‬אמרתי לה‪.‬‬
‫"נכון‪ .‬רק בארץ ישראל יש ברכה"‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫"לא לזה התכוונתי"‪ ,‬דייקתי‪" .‬נכון שארץ ישראל היא‬
‫ה‪-‬ברכה‪ ,‬אבל הקללה שלך היא בכך שאינך מחוברת‬
‫למה שיש לך‪ .‬וכשאינך מברכת‪ ,‬את בורחת כל הזמן‬
‫למציאות אחרת"‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫"איך אפשר?" אמרה‪" .‬איך אפשר להתחבר למציאות‬
‫גלותית? למה אני צריכה להיתקע פה עכשיו?"‬
‫ננסה להבין את עומק הרעיון של ההתחברות וההתברכות‪.‬‬
‫איך מצמיחים ּבננָ ִט ַיח או אפרשזיף? מחברים אבטיח ובננה‬
‫ומחברים אפרסק ושזיף‪ .‬לפעולת החיבור הזו קוראים‬
‫ברכָ ה"‪ ,‬והתוצאה שלה היא פרי חדש לגמרי‪ .‬באופן‬
‫"ה ַ‬
‫ַ‬
‫כזה‪ ,‬כאשר את מבריכה את עצמך למציאות ששייכת‬
‫לך‪ ,‬אינך נשארת אבטיח או בננה אלא מצמיחה מציאות‬
‫של אישה חדשה ‪ -‬את הופכת לבננגויאבה! תביני‪ ,‬משהו‬
‫חדש לחלוטין נולד מהחיבור שלך למצבך‪.‬‬
‫רק לומר את המילים "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם‪"...‬‬
‫ובתוך המציאות הישנה והמוכרת‪ ,‬את נהיית אישה חדשה‪.‬‬
‫קבלי את סדר ט"ו בשבט המלא‪,‬‬
‫לפי נוסח המקובלים‬
‫כל הברכות‪ ,‬כל הכוונות וכל המאכלים‬
‫באתר "פרשה ואישה" ‪www.parasha.org‬‬
‫‪63‬‬
‫כל יום מביא איתו ברכה חדשה‪...‬‬
‫ראשון‬
‫חמישי‬
‫שישי‬
‫עוד ברכות‪...‬‬
‫שני‬
‫רביעי‬
‫‪64‬‬
‫שלישי‬
‫‪65‬‬
‫הֹוׁש ָיעה נָ א! ַהּיֹום ַהּזֶ ה לָ ִאילָ ן הּוא רֹאׁש ַה ָּשנָ ה‪.‬‬
‫ָאנָ ּא ה'‪ִ ,‬‬
‫יחה נָ א! ַהּיֹום ַהּזֶ ה לָ ִאילָ ן הּוא רֹאׁש ַה ָּשנָ ה‪.‬‬
‫ָאּנָ א ה'‪ַ ,‬ה ְצלִ ָ‬
‫יחה נָ א! ַהּיֹום ַהּזֶ ה לָ ִאילָ ן הּוא רֹאׁש ַה ָּשנָ ה‪.‬‬
‫אנא ה'‪ַ ,‬ה ְרוִ ָ‬
‫יט ָיבה נָ א! ַהּיֹום ַהּזֶ ה לָ ִאילָ ן הּוא רֹאׁש ַה ָּשנָ ה‪.‬‬
‫אנא ה'‪ֵ ,‬ה ִ‬
‫אנא ה'‪ָּ ,‬ב ֵרְך נָ א ‪ַ -‬הּיֹום ַהּזֶ ה לָ ִאילָ ן הּוא רֹאׁש ַה ָּשנָ ה‪.‬‬
‫[ּפ ֵדה] ָׁשנָ ה זֹו ִמ ָּׁש ִמיר וָ ַשׁיִ ת‪,‬‬
‫ֵא‪-‬ל נָ א ְּפ ֵצה ְ‬
‫ּוב ֵרְך ֵעץ ֶׁש ֶמן וָ זַ יִ ת‪.‬‬
‫ָ‬
‫ֵא‪-‬ל נָ א ְּב ָמ ָטר ַרּוֵ ה ַח ְרבֹונֵ י יְ ִׁשימֹון‬
‫ּות ֵאנָ ה וְ ִרימֹון‪.‬‬
‫ּוב ֵרְך ּגֶ ֶפן ְ‬
‫ָ‬
‫ּפּוחים‬
‫רֹומם ֲע ֶצ ֶרת עֹולְ לֵ י ִט ִ‬
‫ֵא‪-‬ל נָ א ֵ‬
‫ּפּוחים‪.‬‬
‫ּוב ֵרְך ֱאגֹוז וְ ָת ָמר וְ ַת ִ‬
‫ָ‬
‫ֵא‪-‬ל נָ א ִצ ְד ְקָך ֵמ ַע ְּמָך ַּבל יִ ָּפ ֵסק‪,‬‬
‫רּוס ְט ָמל* וָ ֲא ַפ ְר ֵסק‪.‬‬
‫ּוב ֵרְך ָחרּוב ְוק ְ‬
‫ָ‬
‫ֵא‪-‬ל נָ א ַחּלֵ ץ ְק ִהּלַ ת ֲא ֶשׁר ֵאלֶ יָך ַּת ֲערֹוג‪,‬‬
‫ּוב ֵרְך ַהּתּות וְ ָה ֱאגֹוז וְ ָה ֶא ְתרֹוג‪.‬‬
‫ָ‬
‫פיוט‪-‬תפילה לט"ו בשבט‬
‫חיבר רבי יוסף חיים (ה"בן איש חי")‪" ,‬לשון חכמים" ס' ל"ו‪.‬‬
‫רּוס ְט ָמל – זן של אגסים קטנים לפי המפרשים במשנה במסכת‬
‫*ק ְ‬
‫ְ‬
‫מעשרות‪ ,‬ויש המפרשים ‪ -‬שזיפים קטנים‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫מבורכת‬
‫הלימוד של ט"ו בשבט‪ ,‬כמו הלימוד של הברכות‪,‬‬
‫הוא בעצם לימוד הסבלנות‪.‬‬
‫לפני שאת מכניסה את המזון – רגע! חכי‪ .‬ברכה לפני האכילה‪.‬‬
‫לפני שאת קמה מן השולחן – רגע! חכי‪ .‬ברכת המזון‪.‬‬
‫סבלנות‪ .‬קודם מברכים‪ .‬וזה הלימוד האמיתי של הצמיחה‪.‬‬
‫בניגוד לחשיבה המקובלת‪ ,‬לפיה ברכה משמעותה לומר תודה‪,‬‬
‫הרי שהברכה היא בעיקר בקשה‪" :‬בורא עולם‪ ,‬בבקשה‪ ,‬תמשיך‬
‫עלינו את הברכה הזו"‪.‬‬
‫באופן כזה מסביר רבי חיים מוולוז'ין את המילה "ברוך"‪ :‬באותו‬
‫רגע שאמרת אותה‪ ,‬נפתחת מעל ראשך בריכה גדולה‪.‬‬
‫איך אנו יודעים? מפני שאילו הברכה היתה רק אמירת תודה‪,‬‬
‫לא היו עונים בסופה אמן‪ ,‬כי אמן עונים על איחול‪.‬‬
‫כשאת אומרת למישהו "תודה רבה"‪ ,‬הוא לא יענה לך אמן‪.‬‬
‫רק כשתאמרי "הלוואי ש"‪ ,‬הוא יענה אמן‪.‬‬
‫לפי רבי חיים מוולוז'ין‪ ,‬הברכה צופה פני עתיד‪.‬‬
‫"ברוך" – פתיחת השפע לעתיד‪.‬‬
‫כשאת הוגה את הברכה‪ ,‬ביתך וכל מי שעומד סביבך מתברך‬
‫ומתעלה‬
‫והקב"ה מוליך אליך את מה ששייך לך מקצה העולם‪.‬‬
‫באופן כזה‪ ,‬הברכה בעצם ממשיכה ומוליכה את השפע לכיוונך‬
‫ומאפשרת המשך ליופי ולשובע‪.‬‬
‫"אתה" ‪ -‬הנכחה של האלוקות בחיינו‪.‬‬
‫המילה "אתה" מורכבת מאל"ף‪ ,‬ת"ו וה"א‪ .‬הכוונה בברכה היא‬
‫שכל האותיות‪ ,‬מאל"ף ועד ת"ו כולל ה"א (חמש) האותיות‬
‫הסופיות משתתפות בהולכת השפע שלך‪ .‬במילה "אתה" את‬
‫מכוונת למהות שכוללת את כל הבקשות שרק יכולת לנסח בכל‬
‫האותיות כולן‪ ,‬וכך‪ ,‬כל מיני מתנות קטנות שלא חלמת עליהן‬
‫עושות את דרכן אליך ומשלימות את הברכה שהגית בשפתיך‪.‬‬
‫"מלך העולם" – מוליך אליך את ברכתך‪ ,‬בדרכים שאינך יכולה‬
‫אפילו לתאר‪.‬‬
‫והברכה כולה היא קריאת התפעלות‪" :‬בורא פרי העץ" ‪ -‬איך זה‬
‫שהתפוח הזה עשה את דרכו דווקא לידי!‬
‫זו ההבנה שאינך אדם שכּוח‪ ,‬אלא אדם אהוב ומּושגח‪.‬‬
‫על פי רבי חיים מוולוז'ין‪" ,‬נפש החיים"‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫ללב שלך יש כנפים‬
‫על בנות ישראל‪ ,‬שעסקו באמנות ונאמנות בהקמת המשכן‪,‬‬
‫נאמר שהן היו טוות את יריעות המשכן ממש על גבי העיזים‬
‫עצמן‪ .‬זה ממש פשט הדברים‪ְּ :‬ב ָחכְ ָמה ָטוּו ֶאת ָה ִעּזִ ים [שמות‬
‫ל"ה כ"ו]‪ .‬דהיינו‪ ,‬הצמר עדיין מחובר לעז‪ ,‬טרם נגזז‪ ,‬העז פועה‬
‫וזזה והן – טוות בשיא השלווה‪.‬‬
‫מניין הן שלטו באמנות המהממת הזאת? מהלב! ַהּנָ ִׁשים ֲא ֶׁשר‬
‫נָ ָׂשא לִ ָּבן א ָֹתנָ ה ְּב ָחכְ ָמה [שם‪ ,‬שם]‪ .‬הן רצו‪ ,‬אז הן קיבלו חוכמה‪,‬‬
‫נשיאות‪-‬לב ומסוגלּות‪.‬‬
‫אישה‪ ,‬הלב שלך מסוגל לשאת אותך! לליבך יש זוג כנפים‬
‫וכשאת רוצה – הלב שלך עף‪ ,‬עף‪ ,‬עף ואת יכולה הכל‬
‫[הרב מרדכי אזרחי‪" ,‬ברכת מרדכי" פרשת ויקהל]‪.‬‬
‫את יכולה הכל כי הרצון הוא שמוביל אותך‪ .‬כאשר את מברכת‬
‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשני כרצונו‪ ,‬הכוונה היא‬
‫מאד פשוטה‪ :‬כאשר ה' רוצה‪ ,‬רצונו נהיה‪ .‬באותו אופן‪ ,‬כשאישה‬
‫רוצה – זה נהיה‪ .‬נקודה‪ .‬אימותינו שיצאו ממצרים מצאו בטבען‪,‬‬
‫שיכולות לעשות כן‪ ,‬אומר הרמב"ן [שמות ל"ה כ"ו]‪.‬‬
‫ואת‪ ,‬בחוכמתך‪ ,‬מסוגלת לטוות יריעה‬
‫מרהיבה על גבי עז בועטת‪ .‬את‬
‫מסוגלת לבצע משימות מורכבות‬
‫מאד‪ .‬עם חוכמת ליבך‪ ,‬אישה‪ ,‬את‬
‫מסוגלת לעוף‪.‬‬
‫פ' ויקהל‪-‬פקודי תשע"ב‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫שלחי ענפים‬
‫נטייה אנושית ידועה ומוכרת גורמת לחלקנו לבנות‬
‫קילומטרים של כבישים עוקפים בינינו לבין כל דבר‬
‫שמאים על הסדר הפנימי שבנינו בעמל רב‪ .‬אולם יש‬
‫פעמים שבהן צריך לא לברוח כי אם לבוא אל ההפרעה‬
‫הזו‪ ,‬אל אי‪-‬הסדר‪ ,‬ולהושיט יד‪.‬‬
‫גם זו תורה שנלמדת מן העצים‪ :‬עץ הוא נודניק שכזה‪,‬‬
‫כל הזמן שולח ענפים‪ .‬את גוזמת אותו והוא ממשיך‬
‫בשלו‪ .‬ואם נכונות המילים ּכִ י ָה ָא ָדם ֵעץ ַה ָּׂש ֶדה‪ ,‬אז‬
‫בואי נלמד מן העץ את אמנות ההתמדה ביחסים עם‬
‫האנשים הקרובים לנו‪ ,‬דווקא אלו שמהם ניתן להיפגע‬
‫בקלות רבה כל כך‪...‬‬
‫למשל‪ ,‬חברה טובה התרחקה ממך‪ .‬התגובה‬
‫האינסטינקטיבית היא עלבון‪" :‬ככה? אתרחק גם אני"‪.‬‬
‫למה – היי עץ! סבלנית וטובה ולא נוטרת טינה‪.‬‬
‫שלחי אליה ענף מברך‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫למשל‪ ,‬הבן המתבגר מתרחק ממך‪.‬‬
‫אימהות שוכחות לעיתים שהן אימהות‪,‬‬
‫ומתכנסות בעלבונן‪" :‬אם הוא לא רוצה לדבר‪,‬‬
‫אז גם אני לא אדבר איתו"‪.‬‬
‫למה? התקרבי! שלחי לו פתק אוהב‪ ,‬חבקי אותו‪ ,‬קני לו‪.‬‬
‫הילדה מכונסת‪" .‬לא אגיש לה ארוחה‪ ,‬‬
‫ממילא אין טעם"‪ ,‬את מגיבה ב"תכליתיות"‪.‬‬
‫למה – היי עץ! שלחי אליה ענפים מחבקים‪.‬‬
‫בן זוגך עצוב? אל תהיי צל לדמותו השחוחה‪.‬‬
‫הצלי מעליו בענפייך‪.‬‬
‫הצילי אותו! ֵ‬
‫זו אשת החיל‪ ,‬השולחת זרועותיה באהבה בלתי תלויה‪,‬‬
‫ומ ֵצל‪:‬‬
‫כעץ ירוק‪-‬עד מנחם‪ ,‬מעודד ֵ‬
‫יה‪...‬‬
‫וַ ַּת ַעׂש ְּב ֵח ֶפץ ּכַ ֶּפ ָ‬
‫יה נָ ְט ָעה ּכָ ֶרם‪...‬‬
‫ִמ ְּפ ִרי כַ ֶּפ ָ‬
‫יה‪...‬‬
‫ֹעֹות ָ‬
‫יה וַ ְּת ַא ֵּמץ זְ ר ֶ‬
‫ָחגְ ָרה ְבעֹוז ָמ ְתנֶ ָ‬
‫יה ָּת ְמכּו ָפלֶ ְך‪...‬‬
‫יה ִׁשּלְ ָחה ַבּכִ יׁשֹור וְ כַ ֶּפ ָ‬
‫יָ ֶד ָ‬
‫יה ִׁשּלְ ָחה לָ ֶא ְביֹון [משלי ל"א י"ג‪-‬כ']‪.‬‬
‫ּכַ ָּפּה ָּפ ְר ָׂשה לֶ ָענִ י וְ יָ ֶד ָ‬
‫‪83‬‬
‫א ין‬
‫ק מ ע שי ם " ק ט ני ם ";‬
‫כל‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ה‬
‫של‬
‫טן‬
‫ך‪,‬‬
‫ככל שיהיה‪ ,‬חשוב‪.‬‬
‫העולים משפתותייך ה כל חיוך וכל דיבור‬
‫ם יקרי ערך‪.‬‬
‫וכאשר את שמחה ב‬
‫מע‬
‫שיי‬
‫ך‪,‬‬
‫"ק‬
‫ט‬
‫ני‬
‫ם"‬
‫כ"‬
‫גדולים"‪,‬‬
‫זה הסי‬
‫מן שעשית בנאמנות‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ש‬
‫יי‬
‫תך‬
‫מ‬
‫בו‬
‫רכ‬
‫ת‪.‬‬
‫פ' נשא תשע"ב‬
‫על פי רבי ירו‬
‫חם ליבוביץ' ממיר‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫נשים הן תמיד גיבורות‪ ,‬וזה בדרך כלל גם בעל‪-‬כורחן‪.‬‬
‫אילו היו צריכות לבחור מלכתחילה‪ ,‬הן היו מוותרות על‬
‫האתגר‪ .‬אבל בדיעבד‪ ,‬האומץ הקטן שלך בשעת משבר‬
‫הוא שמקנה לך עיטורי גבורה יומיומיים‪ .‬כאשר הפחד‬
‫שלך הופך לדחף‪ ,‬את מגלה שדווקא הלחץ הוא שחילץ‬
‫אותך מהצרה‪.‬‬
‫והגבורה תורשתית‪ .‬כשהפכת את חּולשתך לשליחות‪ ,‬בניך‬
‫ובנותיך יזכו לחישּול‪ ,‬לתוספת כוח‪ ,‬והם יַ ְחלְ שו (ישלטו)‬
‫על מאורעות חייהם‪.‬‬
‫עצם קיומו של הפחד מעיד על אחריות ועל הבנת גודל‬
‫השליחות! וברגע שבן אדם‪ ,‬בסיטואציה לגמרי חסרת מוצא‪,‬‬
‫אומר "אין ברירה‪ ,‬אני ניגש עכשיו למשימה שלי"‪ ,‬הוא‬
‫זוכה לסיעתא דישמיא‪ .‬ה' כל כך מעריך נטילת אחריות‬
‫[עפ"י הרב חיים שמואלביץ'‪" ,‬שיחות מוסר"‪ ,‬ויגש]‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬כאשר את פוסעת על גבי גשר צר מאד והפחד‬
‫זוקף את ראשו‪ ,‬זכרי שאת בשליחות‪.‬‬
‫והעיקר‪ ,‬לא להתפחד כלל‪.‬‬
‫פ' שלח תשע"ב‬
‫‪94‬‬
‫‪95‬‬
‫תבורכי‬
‫שלחני כי עלה השחר‬
‫אין שחור שאין בסופו שחר‪.‬‬
‫בשחר הזה תביני כי לפחד לא היתה ממשות‪,‬‬
‫ואפילו ֵשם לא היה לו‪.‬‬
‫כל מהות הפחד – לתת לך שם חדש‪,‬‬
‫להוכיח לך שאת מסוגלת‬
‫ולגלות לך עד כמה את מושגחת‪.‬‬
‫אבל יותר מכך; "ֹלא ֲא ַׁשּלֵ ֲחָך ּכִ י ִאם ֵּב ַרכְ ָּתנִ י"‪,‬‬
‫אומר יעקב למלאך שנלחם בו כל הלילה‪.‬‬
‫אין די שיסתלק ממני הפחד;‬
‫אני רוצה שיותיר אחריו שובל של ברכה‪,‬‬
‫יתן לי שם חדש‬
‫ויאיר את דרכי‪ ,‬מאישה שעוקבת בדאגה אחר חייה‪,‬‬
‫לאישה ׂשוררת‪.‬‬
‫ֹלא יַ ֲעקֹב יֵ ָא ֵמר עֹוד ִׁש ְמָך‪ּ ,‬כִ י ִאם יִ ְׂש ָר ֵאל!‬
‫פ' וישלח תשע"ב‬
‫‪100‬‬
‫‪101‬‬
103
102
‫אחת המילים המיוחדות ביותר בשפה העברית היא המילה‬
‫"ּבֹא"‪ .‬יש לה משמעות כפולה‪" .‬השמש באה" משמעו גם זרחה‬
‫(כשה"באה" נקראת במלעיל) וגם שקעה (כשה"באה" נקראת‬
‫במלרע)‪ .‬מילה אחת‪ ,‬שתי משמעויות מנוגדות‪.‬‬
‫כל אישה‪ ,‬לפני בוא ישועתה‪ ,‬חווה שקיעה איומה‪ ,‬חושך מצרים‪.‬‬
‫אבל בחושך הזה מראה לך ה' אוצרות נפלאים שממתינים לך‪.‬‬
‫במילים הנפלאות של המדרש‪ ,‬הנה מקצת האוצרות שאת מקבלת‪:‬‬
‫מתוך כעס – רצון‪,‬‬
‫מתוך רוגז – רחמים‪,‬‬
‫מתוך צרה – רווחה‪,‬‬
‫מתוך ריחוק – קירוב‪,‬‬
‫מתוך נפילה – קימה‪,‬‬
‫מתוך אפלה – אורה! [ילק"ש ירמיהו רמ"ז שי"א]‬
‫ובלי הנפילה‪ ,‬לא תיתכן זריחה‪.‬‬
‫הנפילה והחשיכה הן‪-‬הן סיבות הקימה והאורה‪ּ :‬כִ י נָ ַפלְ ִּתי ‪-‬‬
‫ָק ְמ ִּתי‪ּ :‬כִ י ֵא ֵׁשב ַּבח ֶֹׁשְך ‪ -‬ה' אֹור לִ י! [מיכה ז' ח']‬
‫רק משום שהיתה לך כזו נפילה כואבת‪,‬‬
‫עוד ייאמר לך "בואי כלה‪ ,‬בואי כלה"‪.‬‬
‫פ' בוא תשע"ב‪ ,‬עפ"י הרב יצחק הוטנר‪" ,‬פחד יצחק"‬
‫‪110‬‬
‫‪111‬‬
‫לי‬
‫מה פהתיוחם הזה?‬
‫מכותונת לגלימת מלכות‬
‫הקב"ה לעולם לא אשלח לך התמודדות גדולה ממידתך‪.‬‬
‫ההתמודדות שלך מדודה עליך ‪ -‬היא אינה גדולה מדי עליך‬
‫וגם לא מדי לוחצת‪ .‬אין אתגר שאין ממנו מוצא‪ .‬שום סבל‬
‫אינו גדול ממידותייך‪.‬‬
‫על כתונת הפסים של יוסף כותב המדרש שהיא רומזת לכל‬
‫הייסורים שעבר יוסף‪ :‬פוטיפר‪ ,‬סוחרים‪ ,‬ישמעאלים ומדיינים‬
‫– ראשי תיבות פסי"ם [ילק"ש‪ ,‬וישב רמז ק"מ]‪ .‬לכן‪ ,‬אל תגידי‬
‫"גדול עלי" וגם אל תאמרי "צר עולמי"; זה תפור עלייך בדיוק!‬
‫אל תהיי פסימית ‪ -‬היי פסי"מית! רק כך תהפוך הכותונת‬
‫הממורטטת‪ ,‬מדי האסירים‪ ,‬לגלימת מלכות ורק כך‪ ,‬על פיך‬
‫יִ ַּׁשק כל דבר [עפ"י בראשית מ"א מ]‪.‬‬
‫פ' וישלח תשע"ב‬
‫‪118‬‬
‫‪119‬‬
‫צמאה‬
‫איך אפשר ללכת במדבר המטפורי של חייך‪ ,‬ימים‬
‫ארוכים בלי מים חיים? בני ישראל במדבר מכירים‬
‫את ההרגשה הזו‪ :‬וַ ּיָ בֹאּו ָמ ָר ָתה‪ ,‬וְ ֹלא יָ כְ לּו לִ ְׁשּתֹת ַמיִ ם‬
‫ִמ ָּמ ָרה‪ּ ,‬כִ י ָמ ִרים ֵהם [שמות ט"ו כ"ג]‪ .‬וחז"ל מגלים כי‬
‫סיבת הצימאון היתה המרירות של בני ישראל עצמם‪.‬‬
‫וכי יכלו אחרת? וכי ניתן להיות צמאה‪ ,‬להיות חסרה‪,‬‬
‫מבלי להתמלא מרירות?‬
‫באתגר הרציני הזה‪ ,‬ה' מזכיר לך‪ :‬אני הוא שהבאתי‬
‫עליך את הצמא‪ .‬כשאת צמאה – לזיווג‪ /‬לפרנסה‪/‬‬
‫לבריאות – עומדות בפנייך שתי אלטרנטיבות‪:‬‬
‫האחת היא להתלונן במרירות‪ ,‬והשנייה – להפוך את‬
‫החסר לתפילה‪" :‬ה'‪ ,‬הראה לי את פניך! ָצ ְמ ָאה נַ ְפ ִׁשי‬
‫ֹלקים?"‬
‫אֹלקים לְ ֵאל ָחי ‪ָ -‬מ ַתי ָאבֹוא וְ ֵא ָר ֶאה ְּפנֵ י ֱא ִ‬
‫לֵ ִ‬
‫העץ הוא תמיד מורה לתפילה‪ ,‬אומר הרמב"ן‬
‫[לשמות ט"ו כ"ה]‪ .‬וכי יש צמא למים יותר‬
‫מעץ?! חודשים ארוכים עוברים עליו ללא‬
‫מים והוא‪ ,‬תמיד ידיו פרושות מעלה‪ ,‬כמתפלל‬
‫[מלבי"ם‪ ,‬תהילים צ"ו י"ב]‪ .‬ערום מעלוותו ואינו‬
‫מתייאש‪ ,‬אינו שוקע במרה ובמרירות אלא נשאר‬
‫בסבלנותו‪ ,‬במתיקותו‪ .‬הביטי בחורשה ברוח –‬
‫האין זה בית כנסת‪ ,‬קהל גדול במניין מאוחד‬
‫שר את שירת העשבים? עץ – תמיד יָ ָדיו ֱאמּונָ ה‪.‬‬
‫עד בוא הגשם‪ .‬ואין חיים אלא תפילה; ֵעץ ַחּיִ ים‪.‬‬
‫פ' בשלח‪ ,‬תש"ע‬
‫[תהילים מ"ב ג']‬
‫להפנות את הצמא למקור כל המקורות – זו דרך‬
‫לשמור על הראייה הבהירה ולא ליפול למרירות‪.‬‬
‫בסיטואציה המדברית ה' בוחר בדימוי מקורי במיוחד‬
‫על מנת להמחיש לעמו את האופציה של התפילה‪:‬‬
‫ּיֹורהּו ה'‪ֵ ...‬עץ! [שמות ט"ו כ"ה]‬
‫וַ ֵ‬
‫‪126‬‬
‫‪127‬‬
‫לפני שהם באים הביתה‪ ,‬תאכלי משהו!‬
‫חנה הבוכייה‪ ,‬המצפה לילד שיבוא‪ ,‬אינה אוכלת ואינה שותה‪.‬‬
‫ואישּה אלקנה שואל אותה "לָ ֶמה ִת ְבּכִ י וְ לָ ֶמה ֹלא תֹאכְ לִ י?‬
‫[שמ"א א' ח'] איך יהיה לך כוח לקבל את פניו לכשיבוא?"‬
‫וַ ָּת ָקם ַחּנָ ה ַא ֲח ֵרי ָאכְ לָ ה ְב ִׁשֹלה וְ ַא ֲח ֵרי ָׁשתֹה‪...‬‬
‫יה ֹלא ָהיּו לָ ּה עֹוד [שמ"א א' ט'‪ ,‬י"ח]‪.‬‬
‫ּופנֶ ָ‬
‫ָ‬
‫לפני שהם באים הביתה‪ ,‬תאכלי משהו!‬
‫עכשיו‪ ,‬במאור פנים‪ ,‬קבלי את הנער אליו התפללת‪.‬‬
‫ה‪..‬פנקי‬
‫תאת עצמך‬
‫‪128‬‬
‫‪129‬‬
‫עצובה היום?‬
‫עצבות היא מידה רעה מאד‪,‬‬
‫ועיקר העצבות והעצלות – מחמת חסרון אמונה‪.‬‬
‫כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬כשמניחין חיטה בארץ טובה‪,‬‬
‫אזי הוא גדל וצומח יפה‬
‫ואינו מזיק לו שום רוח או מזיקים‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬כשנותנים החיטה בארץ שאינה טובה לזריעה‪,‬‬
‫אזי הוא נרקב בארץ‬
‫מאחר שאין בו כוח הצומח וכוח הגודל‪...‬‬
‫ואמונה הוא כוח הגודל וכוח הצומח‪.‬‬
‫[רבי נחמן מברסלב‪ ,‬ליקוטי מוהר"ן קנ"ה]‪.‬‬
‫לא תוכלי להצמיח דבר עד שתנקי מתוכך את העצבות‪.‬‬
‫אדמה עצובה לא תוכל לקלוט לתוכה שפע חדש‪.‬‬
‫הענן ימטיר עליה והיא לא תגיב ולא תצמיח‪.‬‬
‫אבל יש לי בשורה טובה בשבילך‪ ,‬כי חודש שבט הביא‬
‫בכנפיו בשורת צמיחה נפלאה‪" .‬שבט" ‪ -‬ראשי התיבות‬
‫"ׂש ְּמ ֵחם‪ָּ ,‬ב ְרכֵ ם‪ַ ,‬ט ֲה ֵרם" וגם "שיהיו בשורות טובות"‪.‬‬
‫של ַ‬
‫ו"ׁש ֶבט"‪ ,‬בעברית‪ ,‬פירושו ענף‪ .‬תארי לך מציאות של‬
‫ֶ‬
‫ענף של עץ‪ ,‬שבט‪ ,‬שפתאום ִּבין לילה מתכסה פריחה‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫זו המציאות של השקדיה‪ ,‬שבחודשי החורף נמצאת‬
‫במערומיה‪ ,‬ענפיה חשופים ויבשים‪ ,‬אך בחודש שבט היא‬
‫שוקדת בשקט‪-‬בשקט ופתאום‪ ,‬בלילה אחד‪ ,‬היא מתכסה‬
‫פריחה מדהימה בוורוד ובלבן‪ .‬זה המסר של הגאולה ושל‬
‫חודש שבט‪ :‬הגאולה תבוא פתע‪-‬פתאום‪ .‬נדמה לך שאת‬
‫בחוסר‪-‬כל‪ ,‬אך בין לילה תלבשי לבן‪.‬‬
‫הגמרא מספרת על רבי ירמיהו שבלילות שבט היה ישן‬
‫ליד הדרך הראשית מצוייד במקלו ובתרמילו‪ ,‬כי ביקש‬
‫להיות מוכן לבשורות הטובות שתגענה פתאום‪ .‬הוא ידע‪:‬‬
‫למשיח קוראים "צמח"; את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח‬
‫[מתוך התפילה]‪ .‬ביאת המשיח תתרחש בפתאומיות‪.‬‬
‫ּופ ְתאֹום יָ בֹוא! כך ההבטחה [מלאכי ג' א']‪.‬‬
‫ִ‬
‫הכיני עצמך לבשורה טובה שתגיע‪,‬‬
‫כי שבט הוא חודש של פתאום‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫המצוות מגלות לך כוחות אמונה נסתרים שלא‬
‫ידעת על קיומם!‬
‫האמונה דומה לפעולת הלב והריאות‪ :‬ממש‬
‫כשם שהלב פועם והריאות נושמות תמיד‪,‬‬
‫כך מתקיימת אמונתו של האדם‪ ,‬כאיבר שפעילותו‬
‫קריטית‪ ,‬אך הוא נסתר בגוף‪.‬‬
‫פעולת הלב והריאות מורגשת כאשר הגוף בתנועה‪.‬‬
‫באותו האופן כשמקיימים מצווה‪ ,‬תוך שיתוף‬
‫האיברים והדיבור‪ ,‬הגוף מתנועע וכך מתעוררת‬
‫ומתגלה‪ ,‬בהכרח‪ ,‬האמונה המפעמת תמיד‪ ,‬בכל‬
‫לב יהודי‪.‬‬
‫מצווה אחת משנה הכל‪ ,‬מרוממת אותך למקום‬
‫אחר‪ ,‬נותנת לך ֵחירּות‪ .‬אשר על כן‪ ,‬במצבים הקשים‬
‫ביותר‪ ,‬כשאת מרגישה שאין לך אמונה‪ ,‬מה תעשי?‬
‫ תעשי! עשי מצווה!‬‫פ' בא תש"ע (על פי ה"אש קודש"‪ ,‬בא)‬
‫‪140‬‬
‫תזכי למצוות!‬
‫‪141‬‬
‫בן אדם תלוש‪ ,‬משתובב‪ ,‬חסר יציבות ואכול ספקות יתקשה‬
‫לראות ברכה במעשי ידיו‪ .‬כל הברכה מתגלה בהיותך נטועה‪.‬‬
‫בן אדם נטוע ידע אושר‪ ,‬יצמיח פירות וידע הצלחה‪ .‬מי אמר?‬
‫דוד המלך‪ .‬כך הוא פותח את קן תפילותיו‪ ,‬ספר התהלים‪:‬‬
‫ַא ְׁש ֵרי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֹלא ָהלַ ְך ַּב ֲע ַצת ְר ָׁש ִעים;‬
‫ּוב ֶד ֶרְך ַח ָּט ִאים ֹלא ָע ָמד‪,‬‬
‫ְ‬
‫מֹוׁשב לֵ ִצים‪ֹ ,‬לא יָ ָׁשב‪.‬‬
‫ּוב ַ‬
‫ְ‬
‫תֹורת השם ֶח ְפצֹו;‬
‫ּכִ י ִאם ְּב ַ‬
‫יֹומם וָ לָ יְ לָ ה‪.‬‬
‫תֹורתֹו יֶ ְהּגֶ ה‪ָ ,‬‬
‫ּוב ָ‬
‫ְ‬
‫וְ ָהיָ ה ּכְ ֵעץ‪ָׁ ,‬שתּול ַעל ַּפלְ גֵ י ָמיִ ם‬
‫ֲא ֶׁשר ִּפ ְריֹו יִ ֵּתן ְּב ִעּתֹו וְ ָעלֵ הּו ֹלא יִ ּבֹול;‬
‫יח‪.‬‬
‫וְ כֹל ֲא ֶׁשר יַ ֲע ֶׂשה יַ ְצלִ ַ‬
‫רּוח‪.‬‬
‫ֹלא כֵ ן ָה ְר ָׁש ִעים‪ּ :‬כִ י ִאם ּכַ ּמֹץ‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִּת ְּד ֶפּנּו ַ‬
‫ַעל ּכֵ ן‪ֹ ,‬לא יָ ֻקמּו ְר ָׁש ִעים ַּב ִּמ ְׁש ָּפט;‬
‫וְ ַח ָּט ִאים‪ַּ ,‬ב ֲע ַדת ַצ ִּד ִיקים‪.‬‬
‫יֹוד ַע השם ֶּד ֶרְך ַצ ִּד ִיקים;‬
‫ּכִ י ֵ‬
‫ֹאבד‪.‬‬
‫וְ ֶד ֶרְך ְר ָׁש ִעים ּת ֵ‬
‫תהלים פרק א'‬
‫‪146‬‬
‫‪147‬‬
‫ַא ְ ּד ַר ָ ּבה‪,‬‬
‫ֵּתן ְ ּב ִל ֵ ּבנ ּו ׁ ֶש ִנ ְּר ֶאה ָ ּכל ֶא ָחד ַמ ֲע ַלת ֲח ֵב ֵרינ ּו ְולא ֶח ְסרוֹ נָ ם‪,‬‬
‫ְו ׁ ֶש ְנ ַּד ֵ ּבר ָ ּכל ֶא ָחד ֶאת ֲח ֵברוֹ ַ ּב ֶ ּד ֶר ְך ַה ָי ׁ ָּשר ְו ָה ָרצוּי ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך‪,‬‬
‫ילה‬
‫ְו ַאל ַי ֲע ֶלה ׁשוּם ִׂשנְ ָאה ֵמ ֶא ָחד ַעל ֲח ֵברוֹ ָח ִל ָ‬
‫ו ְּת ַחזֵ ּ ק ִה ְת ַק ּ ׁ ְשרו ֵּתנ ּו ְ ּב ַא ֲה ָבה ֵא ֶל ָ‬
‫יך‪,‬‬
‫ַ ּכ ֲא ׁ ֶשר ָ ּגלוּי ְו ָידו ַּע ְל ָפנֶ ָ‬
‫יך‪.‬‬
‫ׁ ֶש ְי ֵּהא ַהכּ ל נַ ַחת רו ַּח ֵא ֶליךָ‬
‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל הוא מחברן של המילים‬
‫המופלאות הללו‪" .‬אדרבה" – מילה פשוט מהממת‪.‬‬
‫פירושה הפוך על הפוך‪ .‬זו תפילה על לב רואה‪" :‬ה'‪,‬‬
‫יש בי אנרגיה מכלה של עלבון נוראי‪ .‬באנרגיה הגדולה‬
‫הזו עזור לי לראות נקודה טובה בבן אדם שציער אותי‪,‬‬
‫ולא זו בלבד אלא גם שלא לראות בו חיסרון"‪.‬‬
‫ֵּתן – ְ ּב ִל ֵ ּבנוּ! כמה נפלא – הראייה נמצאת בכלל בלב‪...‬‬
‫פ' ויקהל פקודי תשע"ב‬
‫‪154‬‬
‫‪155‬‬
‫רעים אהובים‬
‫שבת איננה "סופשבוע"‪ .‬היא תחילתו! היא ברכתו! [על פי‬
‫או"ח לפרשת בראשית]‪ .‬וכמו הקידוש‪ ,‬סימן ההיכר של השבת‪,‬‬
‫כך הקידושין‪ .‬הנישואין גם הם לא ממשיכים מכוח האינרציה‬
‫לקראת סופם‪ ,‬חלילה‪ ,‬כי אם מתחדשים בכל שבוע מחדש‪,‬‬
‫והשבוע כולו מתחדש מברכת השבת‪ .‬השבוע כולו הוא‬
‫"שבע ברכות"‪.‬‬
‫אמרה השבת לקב"ה‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬לכל ימות השבוע‬
‫נתת בן זוג מלבדי"‪.‬‬
‫ענה לה הקב"ה‪" :‬כנסת ישראל יהיה בן זוגך" [בר"ר בראשית‪,‬‬
‫פרשה י"א ס' ח']‪.‬‬
‫איזו השוואה מופלאה‪ .‬כמו שמירת השבת‪ ,‬כך גם הזוגיות‬
‫– מחייבת! היא מחייבת עמידה בזמנים‪ ,‬כיבוד‪ ,‬עונג‪ ,‬אכילה‬
‫משותפת‪ ,‬דברים שאסורים בנגיעה‪ ,‬זמן פנוי (לעבוד קצת‬
‫פחות כדי להשקיע בה יותר)‪ ,‬לקדש‪ ,‬לארח לעיתים‪ ,‬להנעים‬
‫זמירות ובעיקר – לקבל זה את זה במאור‬
‫פנים כשני נרות‪ ,‬ולדעת לעשות הבדלה‬
‫בין הקודש שלכם לבין שאר ענייני החול‪.‬‬
‫שבת היא מקור כל הברכה‪ .‬כל שבת היא‬
‫חופה מחודשת‪ ,‬חובה מחודשת להקדיש‬
‫את היקר לך מכל – הזמן שלך ‪ -‬ליקרים‬
‫לך מכל‪ .‬התנערי‪ ,‬מעפר קומי! לבשי בגדי‬
‫תפארתך ‪ -‬בואי כלה!‬
‫‪172‬‬
‫‪173‬‬
‫"לכבוד שבת קודש" ‪ -‬לא לשכוח‪..‬‬
‫‪ .1‬להדפיס את השיעור של פרשה ואישה לשבת‬
‫‪ .2‬להכין את הנרות‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪.10‬‬
‫‪174‬‬
‫תפילה לאישה לאחר הדלקת נרות שבת‬
‫יְ ִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּל ָפנֶ ָ‬
‫יך השם ֱא‪-‬ל ַֹהי ֵוא‪-‬ל ֵֹהי ֲאבוֹ ַתי‪,‬‬
‫ישי ְו ֵאת ָ ּבנַ י ְו ֵאת ְ ּבנוֹ ָתי‬
‫ׁ ֶש ְּתחוֹ נֵ ן אוֹ ִתי ְו ֵאת ִא ׁ ִ‬
‫ְו ֵאת ָא ִבי ְו ֵאת ִא ִּמי ְו ֵאת ָּכל ְקרוֹ ַבי‪,‬‬
‫ש ָר ֵאל ַח ִ ּיים טוֹ ִבים ַו ֲא ֻר ִּכים‪,‬‬
‫ְו ִת ֵּתן ָלנ ּו ו ְּל ָכל יִ ְ ׂ‬
‫ְו ִתזְ ְּכ ֵרנ ּו ְ ּבזִ ָּכרוֹ ן טוֹ ָבה ו ְּב ָר ָכה‪,‬‬
‫ְו ִת ְפ ְק ֵדנ ּו ִ ּב ְפ ֻק ַ ּדת יְ ׁשו ָּעה ְו ַר ֲח ִמים‪,‬‬
‫ְו ַת ׁ ְש ִּכין ׁ ְש ִכינָ ֶת ָך ְ ּבתוֹ ֵכנוּ‪,‬‬
‫ְוזַ ֵּכנ ּו ְלגַ ֵ ּדל ָ ּבנִ ים ו ְּבני ָ ּבנִ ים ֲח ָכ ִמים וּנְ בוֹ נִ ים‪,‬‬
‫אוֹ ֲה ֵבי השם‪ ,‬יִ ְר ֵאי ֱא‪-‬ל ִֹהים‪ַ ,‬אנְ ׁ ֵשי ֱא ֶמת זֶ ַרע ק ֶֹד ׁש‪ּ ַ ,‬בהשם ְ ּד ֵב ִקים‪,‬‬
‫שים טוֹ ִבים‪,‬‬
‫ו ְּמ ִא ִירים ֵאת ָהעוֹ ָלם ַ ּב ּתוֹ ָרה ו ְּב ַמ ֲע ִ ׂ‬
‫אכת ֲעבוֹ ַדת ַהבּ וֹ ֵרא‪.‬‬
‫ו ְּב ָכל ְמ ֶל ֶ‬
‫ָא ָּנא ׁ ְש ַמע ֵאת ְּת ִחנָ ִתי ָ ּב ֵעת ָה ּזֹאת‪,‬‬
‫ש ָרה ְו ִר ְב ָקה ְו ָר ֵחל ְו ֵל ָאה ִא ּמוֹ ֵתינוּ‪,‬‬
‫ִ ּבזְ כוּת ָ ׂ‬
‫ְו ָה ֵאר נֵ ֵרנ ּו ׁ ֶש ּלֹא יִ ְכ ֶ ּבה ְלעוֹ ָלם ָו ֶעד‬
‫ְו ָה ֵאר ּ ָפנֶ ָ‬
‫יך ְונִ ָו ׁ ֵּש ָעה‪ָ ,‬א ֵמן‪.‬‬
‫‪175‬‬
‫לאן המלכה הולכת היום?‬
‫בהצלחה!‬
‫‪176‬‬