` ספר עבודת ה קדושת העיניים
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
קדושת העיניי
מבוא:
כתוב בירושלמי )ברכות פ"א ה"ה ,מתורג מהארמית( "הלב והעי ה שני סרסורי של החטא.
דכתיב 'תנה בני לב לי ועיני דרכי תצורנה" )משלי כג ,כו( אמר הקב"ה ,א נתת לי לב ועיני ,אני
יודע שאתה שלי!".
פירוש הדבר כי העיניי ה "בתי הנפש" .כל העול שמחו! לאד נכנס בתודעתו ובהכרתו ע"י מה
שהוא רואה בעיניו .כאשר הוא עוצ את עיניו ,אי לו קשר לעול הסובב אותו .ולכ אמנ "סומא
חשוב כמת" )נדרי סד .(.כאשר משה רבנו התחנ להקב"ה שית לו רשות להכנס לא"י ,סירב הבורא
לתתמ"ו מ"ז מ"ח לו את מבוקשו .אבל "תפילה עושה מחצה" והרשה לו לעלות בהר ולראות את כל
אר! ישראל )דברי לב ,מח#נב; וכ לד ,א#ד( .יש לתמוה מה הרויח משה בראייתו א לא יוכל לדרו
רגלו בה? שמא תשובה לכ נמצא בדברי שו"ת רדב"ז )ח"ג סי' תע"ב( בעני מצוות ראיית פני הרב" .כי
בהיות האד מתכוו אל רבו ונות אליו לבו ,תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה
לו נפש יתירה ,וזה נקרא אצל סוד העיבור בחיי שניה ,וזה הוא שנאמר 'והיו עיני רואות את
מורי' .וכ התהלל רבנו הקדוש שא היה רואה את פני רבו היה מגיע למדריגה עליונה" עכ"ל .תופעה
זו אנו מכירי ,כאשר האד נעמד מאחרי קהל אנשי ,ומתבונ בעיני חודרות ובמבט ממוש
בהאחד מה ,לפעמי הוא "מרגיש" שמביטי בו ,והוא מסובב ראשו ושני המבטי נפגשי זה בזה.
הרי אנו רואי מזה שכח זר רוחני מסוי יוצא ע"י מבט העי .ג ר"ח ויטאל הזכיר כח ממשיי זה
של הזרמת כח ההבשלה לביצת בת היענה ע"י כח ההסתכלות לבד )"ע! חיי" ,שער ח' פ"א(.
*
)א( מצוה להסתכל בציצית – כתב הסמ"ק )מצוה כ"ח( מצוות עשה להסתכל בציצית ,שכתוב 'וראית
אותו' )במדבר טו ,לט(" עכ"ל" .עיקר מצוות טלית קט ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור
המצוות" )שו"ע או"ח סי' ח' סעי( י"א( .ובמשנ"ב )ס"ק כ"ה( העיר" :ובכתבי )אריז"ל ,והוא ב"שער
הכוונות" ,סו( דרוש ו'( שהטלית קט תחת בגדיו .וכתב המג"א דעל כל פני צרי שיהיו הציציות
מבחו!" עכ"ל .והוא כדי לקיי "וראית אותו וזכרת" )במדבר טו ,לט( .אמנ יש להתפלא מדוע לא
מצאנו בתלמוד ובמדרשי שחז"ל יודיעו א חוטי הציצית יהיו מבפני או מבחו!? אלא האמת היא
שה לבשו טלית גדול כל היו כולו ,כלומר תלו חוטי ציצית בעטיפה העליונה .ורק בבוא אבותינו
לאירופה ושינו צורת מלבושיה ,ומשמע ב"דרכי משה" לרמ"א )בסי' ח'( שהנהיגו לבישת "טלית
קט" כדי שלא נהיה מחוסרי מצוה יקרה זו כל היו כולו .לכ שאלה זו כיצד לראות בחוטי ציצית
של טלית קט ,התעוררה רק לפני כמה מאות שני.
בירושלמי )ברכות פ"א ה"ב( דרשו "וראית אותו" ולא כתוב "אותה" )כי הרי "ציצית" היא לשו
נקבה?(" .שכל המקיי מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה" .ועיי בכ כוונות יפות ברבנו בחיי ,סו(
1
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
פ' שלח ,וכ "חרדי" )מ"ע התלויות בלב ,ס"ק מ"ד( .אמנ כוונת חז"ל לחוט תכלת שבציצית,
כהמש מאמר ש "תכלת דומה לי… ולכסא הכבוד" .ולמה אנו אומרי מצוות ראייה על חוטי
הלב? אבל שתי תשובות בדבר) .א( אריז"ל )"שער הכוונות" ,דרוש ח' לכוונות ק"ש ,ד( קע"ג בנדפס(
מלמד שיש לו לאד להביט ב' פעמי בחוטי הציצית ,ולכוו בא' מה כאילו יש לו תכלת בציציותיו,
וע"י כוונתו מועיל לו בבחינה מסוימת) .ב( בימינו זכינו בס"ד שנתחדשה לבישת חוט התכלת .הרב
אליהו טבגר ער בדיקות )אות שחז"ל הציעו במנחות מב (:ופרס מימצאיו ב"מוריה" )טבת ,תשנ"ב(
שהקב"ה זיכה אותנו בדורנו לקיי שוב מצות "תכלת" .יש כמה מגדולי ישראל בדורנו המאשרי
שיש מצוה ללבוש אות חוטי התכלת שנצבעו בימינו ע"פ הנ"ל .לוא יהי אפילו ספק ,הרי ספק
דאורייתא לחומרא .ואילו היו סת חוטי לב אבל ה צבועי כחול ,לא הפסיד בזה מצוות ציצית של
לב )שו"ת ישועות מלכו ,או"ח סי' א'( .בספר "לולאות התכלת" )של הרב שלמה טייטלבוי,
ירושלי,תש"ס( הביא "הסכמה" של הרב עמר אופמ )מו"צ העדה החרדית ,ירושלי( לעני התכלת
הנ"ל ,אחרי שער בדיקה עיונית בעני.
מחמת שאבותינו באירופה וליטא נהגו ללבוש כל היו מעיל עליו שהוא ארו ומכסה רוב הגו( ,לא
היו רואי את ציציות של הטלית קט .וכ מוכח מ דברי רמ"א )בסי' י"ג סעי( ג'( על מי שבהליכתו
בכרמלית בשבת נודע לו שנפסלה טליתו "ואפילו בטלית קט שתחת בגדיו אי צרי לפשוט" )פירוש
דבריו :אע"פ שבכל זאת אי לו בושה בהפשטתו כי הציציות לא גלויות לעיני הרבי ,עיי"ש משנ"ב
ס"ק י"ב( .הרי מכא ראיה שהחוטי היו מכוסי .וכ בדי הפשטת טלית בבית הקברות )סי' כ"ד
משנ"ב ס"ק ג'( כותב שטלית קט המוחבאת מתחת לבגדיו אי בה משו לועג לרש .והרי ראיה מזה
שלא היו לה החוטי מבחו! .ואעפ"כ מנהג טוב ויפה הוא לקיי פסק של השו"ע בו פתחנו דיו זה,
כי לפי אופני הלבוש בא"י בזמננו שהולכי רוב היו ללא המעיל העליו ,הציציות יהיו נראות לעי כל
היו כמו שהיתה כוונת התורה) .אמנ ג הנוהגי עדיי לפי מנהג ליטא ואירופה שהציציות אינ
נראות לעי כל היו ,יכוונו לקיי דברי "הכתב והקבלה" )לבמדבר טו ,לט .סו( ד"ה וראית אותו(
שכאשר מביטי בציצית בעת שמתעטפי בו ,ובעת קריאת פרשת ציצית ,יעשו קני חזק בנפש להועיל
לכל היו(.
ע"ע ספר "ציצית ותכלת" של הרב צבי כה )בני ברק ,תשנ"ג( לקט מהמדרשי בעני הציצית.
)ב( מצוה להסתכל ברקיע .אמרו חז"ל )ברכות לא" (.לעול יתפלל אד בבית שיש בו חלונות" ולמדו
זאת מ הפסוק )דניאל ו ,יא( ונפסק בשו"ע )או"ח סי' צ' סעי( ד'( .אמנ הכס( משנה )הל' תפילה פ"ה
ה"ו( הביא מתשובות הרמב" שמדובר בתפילת יחיד ,אבל בבית הכנסת אי צור לחלונות .אבל
בזוהר )ח"ב ד( רנא (.אמרו שלבית הכנסת צריכי לפתוח י"ב חלונות ,והוא סוד תפילותיה העולות
מכל שבטי ישראל .וצרי לפתוח אות לכיוו ירושלי כדי להתפלל כנגד .אבל ה"חרדי" )מ"ע
מדברי סופרי התלויות בעי ,ס"ק ג'( כתב כי ראייה זו היא לפני התפילה ,כי בשעת שמונה עשרה
ממש ,צריכות העיניי להיות עצומות.
2
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
והוסי( על זאת אריז"ל כוונה לכל היו" :טוב לאד לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע,
כדי שתמיד בכל עת ורגע עיניו לשמי ויביט נפלאותיו ית' בבריאת שמי ואר! כעני מה שכתב דוד
'כי אראה שמי מעשה אצבעותי ירח וכוכבי אשר כוננת ,מה אנוש כי תזכרנו' )תהלי ח ,ד#ה(
וכיו"ב אמרו במדרש הנעל על נבוכדנצר הרשע שכתוב 'עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ,ולעלאה
ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת ,די שלטנה שלט על ומלכותה ע דר ודר' )דניאל ד ,לא( .ועני זה
מחכי האד ומכניס יראת ה' וטהרה בלבו ,א יתמיד וירגיל עצמו בזה" )ר"ח ויטאל ,שער המצוות,
פרשת ואתחנ( עכ"ל .נראה לפרש כי כאשר האד רואה רוחב שחקי שמעל ראשו ,וממילא מרגיש
את קטנות קומתו מול ממדי הבלתי נמדדי ,נכנסת בלבו ענוה .מעי זה כתוב בתהלי )ח ,ד#ה( "כי
אראה שמי מעשה אצבעותי ,ירח וכוכבי אשר כוננת .מה אנוש כי תפקדנו?" .שמא לכ אמרו חז"ל
)שבת עה" (.כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב ,עליו הכתוב אומר 'ואת פועל ה' לא יביטו,
ומעשה ידיו לא ראו' )ישעיה ה ,יב(" עכ"ל .ולכ ג מי שאינו מומחה בחכמת אסטרונומיה ,כאשר
ירי עיניו ויראה כוכבי אי מספר ,אשר כל אחד ואחד מה הוא גדול יותר מכל כדור האר!,
והמרחקי בינינו לביניה הוא נמדד "בשנות אור" ,מיד הוא מקבל ענוה.
)ג( "מצוה שיתבונ האד במעשי ה' וברואיו הנפלאי הגדולי ,ויראה מה חכמתו שאי לה ער ולא
ק! .מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע הש הגדול" )רמב" ,הל' יסודי התורה
פ"ב ה"ב( .וזה סני( מהנאמר בפסקא דלעיל .אמר אדמו"ר רמ"מ מקאצק )אהל תורה ,פ' יתרו ס"ק
ס"א( "מה רבו מעשי ה' כול בחכמה עשית ,מלאה האר! קניני" )תהלי קד ,כד( "קניני" שמכל
האר! יוכל האד לקנות אות ,שבכל דבר ניכר כבוד" עכ"ל.
)ד( מצוה להסתכל בדמות אד צדיק וחכ ,דכתיב 'והיו עיני רואות את מורי' )ישעיה ל ,כ(" .אמר
רבי ,האי דמחדדנא מחבראי ,דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה .ואילו חזיתיה מקמיה ,הוה מחדדנא
טפי" )עירובי יג .(:רבי אמר כי מה שהוא מחודד בלימוד יותר מחבריו ,זה מפני כי זכה לראות את
אחוריו של רבי מאיר .ואילו היה זוכה לראות את פניו ,היה מחודד עוד יותר.
)ה( "כל האומר שמועה מש אומרה ,יהא רואה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו" )ירושלמי
קידושי פ"א ה"ז( ופירש ש "קרב העדה" "שע"י זה יגיד הדבר על בוריו שעיקר הלימוד מרבו
בראיית הפני דכתיב 'והיו עיני רואות את מורי” ‘ עכ"ל .ובירושלמי )שבת פ"א ה"ב( שלא היו
סומכי על רב ששת "דגבר מפתחא הוא" )בלשו סגי נהור ,הוא היה עיוור( ולא ראה את בעל השמועה
בעת הלימוד )ולא ראה קריצות עיניו ותנועות ידיו וכיו"ב .וזה מחסיר בההבנה(.
)ו( "והוא )דוד( טוב רואי )שמו"א טז ,יב( … כל הרואהו נזכר לתלמודו" )ויק"ר ,כ'( .כתב אדמו"ר בני
יששכר "טוב ג כ בשעת הלימוד לצייר לפניו צורת איזה צדיק ,ובפרט צורת רבו המובהק .ועי"ז
יקבע תלמודו בלבו ולא ישכח" )"אגרא דפרקא" ,פסקא פ"ו( .דיוק דבריו שיכוו כ ג בעת לימוד של
הדברי שלא למד ממנו.
3
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
)ז( מצוה לצייר לפניו בעי שכלו דמות רבו או אביו .כתב "פלא יוע!" )ער :ציור( "וכתבו המקובלי
שיצייר תמיד נגד פניו צורת פני רבו ,ומועיל הרבה להשגת חכמה .וכ כתבו שיצייר דמות אביו נגד פניו
בשוכבו לישו ,ומועיל לינצל מקרי" עכ"ל .למדו זאת ממעשה של יוס( ,שעי"ז ניצול )סוטה לו.(:
ובירושלמי )הוריות פ"ב סו( ה"ה( "איקוני של אמו ראה וצנ דמו" .ג זה מציל.
)ח( מצוה להסתכל בספר בעת הלימוד ,והוא סגולה לזכרו כי "אותיות מחכימות" )"מגדל עוז" על
הרמב" ,הל' אישות פ"ד ה"ט ,וכ בשל"ה ,הל' קריאת שני מקרא וא' תרגו( .זאת מפורש
בירושלמי )ברכות פ"ה ה"א( "ברית כרותה ,הלומד מתו הספר לא במהרה משכח".
)ט( "יש שכתבו ליזהר לומר פיטו הקטורת )בכל יו בעת תפילה( מתו הכתב ולא בעל פה ,משו
שהאמירה במקו ההקטרה וחיישינ שמא ידלג אחד מהסממני ואמרינ שהוא חייב מיתה א חסר
אחת מסממניה" )רמ"א ,באו"ח סו( סי' קל"ב( .נוס( על כ ,כיו שבזוהר )ח"ב ד( ריח (:ייעדו ברכות
רבות ועצומות לקורא פרשת קטורת והתנו תנאי "ואצטרי דיכוי בה" ,אז פשיטא שיקרא מתו
הכתב כדי שיקרא במתינות והבנה.
)י( הרואה מקו שנעשו בו נסי ,או הרואה ברקי ,או הרואה בריות נאות ,או הרואה בריות משונות,
או הרואה פרי חדש )לדעת הגר"א( או הרואה ידיד נפש שלא ראה אותו כבר שלושי יו או י"ב
חודש ,או הרואה את הי הגדול ,או ההרי הגדולי )"שניכרת גבורת הבורא בה" ,שו"ע סו( סי'
רכ"ח( וכיו"ב ,חייב לבר על כל אחד ואחד את הברכה הראויה לו )שו"ע או"ח סי' רכד#רל( .מוב
מאליו שאי עני הברכה רק מבטא שפתי ,אלא על המבר לעורר את התרגשותו ,ולהתבונ באופ
עיוני על השבח שבדבר.
)יא( מצוה להסתכל בספר תורה בעת שמגביהי אותו .העתיק המג"א )בשו"ע או"ח סי' קל"ד סעי( ג'(
את דברי אריז"ל )"שער הכוונות" ד( מ"ח( "כשרואה האותיות עד שיוכל לקרות ,מגיע אליו אור
גדול" עכ"ל .ויש הנוהגי דוקא לפתוח את התורה לתחילת הפרשה שיקראו בה ,ואי המקור למנהג
זה ידוע .ויש "מגביהי" הממהרי להסתובב ולשבת שוב ,ואי הציבור מספיק לראות היטב את
האותיות .ולכ יש לכבד במצוות ההגבהה רק אד בעל כח שאינו נחפז.
)יב( מצוה לראות כבוד המלכי ,ואפילו מלכי אומות העול "שא יזכה יבחי )מה( בי מלכי ישראל
למלכי אוה"ע" )ברכות יט :ובזה מוב שכר שהיה לו לר' זירא ,שהוזקק להביא אסא לבית המל,
ברכות ט .(:כי עתידי אנו לראות כבוד עצו למל המשיח ,וצריכי לראות כבוד מלכי אחרי כדי
שנדע להשוות ביניה.
)יג( )בעת תפילת שמונה עשרה( "צרי שיכו( ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לאר! ,ויחשוב כאילו עומד
בבית המקדש ,ובלבו יכוי למעלה לשמי" )שו"ע או"ח סי' צ"ה סעי( ב'( .העיר "ספר חסידי" )ס"ק
4
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
י"ח( "ואות המגביהי ראשיה ועיניה למעלה ,כמביטי על הגג ,המלאכי מלעיגי עליה"
)והובא במשנ"ב ש ס"ק ה'(.
)יד( "יש לישא העיני למרו בשעה שאומרי קדושה" )שו"ע או"ח סי' קכ"ה סעי( ב'( .לדעת הט"ז
והאריז"ל )כמובא בשערי תשובה ,ס"ק ד'( יהיו העיני סגורות .אבל לדעת "מג גבורי" יהיו
פקוחות ,כמ"ש בספר היכלות )"אוצר מדרשי" לר"ד אייזנשטיי ,ח"א ד( ,115שהוא המקור לדי
זה( "ברוכי לשמי ולאר! ,יורדי מרכבה ,א תאמרו ותגידו מה אני עושה… בכל שעה ושעה
שישראל אומרי לפני 'קדוש' ,ולמדו אות… שאו עיניכ לרקיע כנגד בית תפילת )בשמי( בשעה
שאת אומרי לפני קדוש .כי אי לי הנאה בכל בית עולמי כאותה שעה שעיניכ נשואות בעיני ,ועיני
בעיניכ" עכ"ל .פשוט הוא שזה נאמר רק בקדושה שבחזרת הש"! ש ישראל ה המקדשי ,ולא
בקדושת יוצר וקדושה דסידרא הנאמרי כקריאת פסוקי בעלמא מה שהמלאכי מקדשי )עיי
ביאור הגר"א לאו"ח סי' נ"ט ס"ק ה'(.
)טו( בשעה שמתחיל האד לומר "קידוש ליל שבת" על הכוס ,ית עיניו בנרות )רמ"א בשו"ע או"ח סי'
רע"א סעי( י'( וכתב ש משנ"ב )ס"ק מ "ח( "והוא סגולת רפואה לעיניי שכהו ע"י פסיעה גסה".
ואח"כ בשעת שאר הקידוש ית עיניו ביי )רמ"א ,ש( ומפרש משנ"ב )ס"ק מ"ט( ככל דיני "כוס של
ברכה" ע"פ מסכת ברכות )נא.(.
צריכי להודיע כי באמירת "הבדלה" מצוה זו היא לא רק לאומר הברכה ,אלא ג לכל השומעי .כ
כתוב בירושלמי "העוני אמ צריכי לית עיניה בכוס עיניה בנר" והוא ברמ"א )סי' רצ"ו סעי(
א'( והסביר משנ"ב "כדי שלא יסיחו דעת" .וזה דלא כמנהג של כמה מהשומעי המסתובבי בחדר
ושומעי כלאחר יד.
)טז( מצוה לבכות )בדמעות( על אד כשר שמת ,שנאמר 'ואחיכ כל בית ישראל יבכו את השריפה'
)ויקרא י ,ו( ,וזה מכלל אהבת ת"ח" )ק .ח (.והנה רש"י )סוכה כה .ד"ה טירדא דרשות( מלמד כי
האבלות איננה מדי צער ,אלא לש כבוד המת .חז"ל איימו איומי קשי למי שאינו בוכה אז )מיתת
בניו ובנותיו ,שבת קה .(:שמא לכ כותב הנצי"ב )"העמק דבר" ,הרחב דבר לבראשית לה ,ח .וכ
בראשית נ ,ז בהרח"ד ,ובביאורו למכלתא ,ד( ע"ו( שאפילו א דמעותיו נוזלות מחמת דבר אחר שהוא
נזכר בו וזה מצער אותו ,נחשב הדבר לעיני הרואי שכיבד בכ את המת )כי האחרי אינ יודעי מה
ה מחשבותיו( .וע"ע דבריו על ויקרא )י ,ה( .ובספר "ראשית חכמה" )שער הקדושה ,סו( פ"ח( כתב
"תיקו העיניי )על חטאי התלוי בראיה( לבכות על אד כשר שמת" .ע"ע ש פרק חמישי.
)יז( "אסור להסתכל בעריות לש זנות שנאמר 'ולא תתורו אחרי לבבכ ואחרי עיניכ אשר את
זוני אחריה' )במדבר טו ,לט( ואפילו שלא לש זנות אלא שנהנה בראייתה ,עובר בלאו שנאמר
'ונשמרת מכל רע' )דברי כג ,י .עיי ע"ז ד( כ (:דמכח זה יבוא לידי תאוה לקרי" )קיצור חרדי(
5
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
ומותר לראות פניה של אשה כאשר מדברי איתה )לצור( ,ואי חובה להסב את הגו( לצד אחר ולדבר
אתה ,או לעצו את העיני ,או להביט ברקיע בעת שמדבר איתה .כתב "ספר חסידי" )פסקא תת"ר(
"לא ישכור אד לא פועל ולא מלמד שצופה בנשי כשאינו צרי לדבר עמה ,או מדבר עמה שלא
לצור .מ הדי היה שלא יראה אד באשה אלא כשצרי לדבר עמה ,פ יתאוה אליה" .וכ דעת רבנו
יונה )אגרת היראה ,פסקא רל"ה ,במהדורת ר"ב זילבר ,שנת תשכ"ב( וכ הובא בב"י )טור או"ח סי'
ע"ה ד"ה טפח מגולה ,והב"ח והפמ"ג( .כל היתר זה נמר רק כשהאשה כשרה וצנועה כדי .אבל א
אינה לבושה כיאות ,בודאי שאי כל היתר להביט בה ואפילו בראיה בעלמא )משנ"ב סי' ע"ה ס"ק ז'
בש פמ"ג( .פע היו נוהגות הנשי לכבס את הבגדי ליד הנהר הזור )השוט( את הבגד שוב ושוב(.
היו נוהגות להכנס פסיעה או שתי ליש שפת הנהר ,ובאותו זמ הגביהו שולי בגדיה ונתגלה תחתית
הרגל .כדברי רבנו גרשו ש" :עומדות יחפות ומגלות זרועותיה" .ויש המפרשי האיסור אפילו מול
אות נשי שאינ נכנסות למי ,אלא מתכופפות כדי לעשות מלאכת .על צניעותה של רות אמרו
"עומדות מעומד ,נופלות מיושב" )שבת קיג (:כלומר שלא כפפה את קומתה ובזאת מבליטה את
תחתית הגב ,אלא כפפה את ברכיה ואז אי שו חלק מ גופה בולט .כ יש נשי על הכביסה
המכופפות את הגב ,והוא מראה לא צנוע לפני הרואי.
אמרו על כ חז"ל "ועוצ עיניו מראות ברע" )ישעיה לג ,טו( "זה שאי מסתכל בנשי בשעה שעומדות
על הכביסה .היכי דמי ,אי דאיכא דרכא אחריתא ,רשע הוא! ואי דליכא דרכא אחריתא ,אנוס הוא!
לעול דליכא דרכא אחריתא ,ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה" )ב"ב נז .(:כלומר האיש הזה צרי
להגיע לאיזה מקו ,ואי לו שביל אחר להגיע לש אלא א כ עובר ליד נהר זה .ומה יעשה? אומרי
בגמרא שהוא חייב לעצו עיני וללכת ,וא לא יעצו עיניו "רשע הוא" .ואי הכוונה לעצו ממש,
כדברי הרשב" ש" :והוי ליה להטות עיניו לצד אחר" .כל שכ שאי לאד ירא ה' ללכת במקומות
ציבוריי אשר ש יש נשי ההולכות מחוסרי צניעות הלבוש ,אלא יל ברחובות הצדדיי הריקי
מאד .וכ לשו הגר"א )באגרתו לבני ביתו ,בדרכו לא"י( "וכל אשר צרי ל תקח ע"י שליח ,וא( א
הוא פעמיי ושלוש ביוקר .היד ה' תקצר?" .ובימינו יש אפשרות שהאד יבקש מאשתו למלאות
שליחותו להשיג דברי מסוימי ,או חברי שה בלאו הכי הולכי לש ואינ מהנזהרי .והרב
שלו שבדרו היה אומר שהעדי( לנסוע במוניות )למרות היוקר( ,ולא באוטובוסי .וזה אמור לכל
אד ,במיוחד בשעות העומס ויש דוחק של אנשי רבי המצטופפי באוטובוס .כל שכ א הוא ת"ח
"דאד חשוב יש לו ליזהר בכל גווני" )משנ"ב סי' ע"ה ס"ק ז'( .רבנו יונה )"שערי תשובה" ,ח"א פסקא
ט"ו( כתב שיש לתק עוונות ראייה ע"י בכיה בדמעות ,כדכתיב "פלגי מי ירדו עיני על לא שמרו
תורת" )תהלי קיט ,קלו(.
ג אורח הנמצא בחתונה ,ייזהר לבל יביט בהתבוננות מיותרת בכלה העומדת תחת לחופה .וכמו שיש
לו ליזהר מלהכשל בהסתכלות בריקודי הנשי בעת הסעודה ,כ יזהר לא להביט בבנות הרוקדות לפני
הכלה בלכתה לקראת מעמד החופה.
6
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
נפסק בשו"ע )אבהע"ז סי' כ"א סעי( א'( "פגע באשה בשוק ,אסור להל אחריה ,אלא ר! ומסלקה
לצדדי או לאחריו" .ומפרש "באר היטב" )ס"ק ב'( בש מהרא"י שהאיסור הוא תו ארבע אמות
שלה ,והרדב"ז כתב 'דלא סגי כשירחיק ד' אמות אלא כל שאינו מרוחק שאינו מכיר ומבחי בה
בהילוכה ובתנועותיה ,אסור .איסור זה הוא בכל האנשי ,ובכל המקומות ,אפילו במקו שהנשי
הולכות מכוסות מכ( רגל ועד ראש" עכ"ל .ההסבר לכ הוא שיש תנועה מיוחדת להאשה הפוסעת
כשהיא מנענעת את הגו( לצדדי .ולכ צרי האד או להתרחק או להשפיל עיניו) .אמנ עיי "מנחת
שלמה" לרש"ז אויערב ,ח"א סי' צ"א ס"ק כ"ג ,מנמק מדוע יש מקילי בזמ הזה(.
ואמנ הרהור עבירה הוא משלשת הדברי שאי אד ניצול מה בכל יו )ב"ב קסד (:אבל חייב אד
לזכור שהקב"ה יודע לבדוק ולבחו מה כ היה בידי האד לעשות להנצל ,ולא עשה .הרי יש עונש נורא
למתפקר בעיניו ,כי בהיותו בקבר מלא אכזרי שובר לו גלגלי עיניו )זהר ח"ב ד( רסג (.ודאי שזה יכאב
לו מאד .ולא די זה ,אלא ג כאשר יצא לעול הנשמות אחרי מותו ,ממשיכי מלאכי אכזריי
לטמאותו באות מראות רעות שהביט בה בעוה"ז )ש ,רסד ,(.וכמה צער וכלימה לו .ש עול של
טוהר ונקיו ,והמסכ הזה עדיי דבוק בלכלו וחלאה כאשר אי לו ש שו יצה"ר לכ .והוא דומה
לדרשת "לשכב אצלה להיות עמה" )סוטה ג" (:מלפפתו והולכת לפניו ליו הדי" .שכאשר אז כבר
אי לו לחוטא ההוא שו תאוה ורצו לעשות דברי מגוני ,עדיי יכלימוהו בכ בעל כורחו .והוא
הדי במראות האסורות .ומצד שני" ,כל מי שרואה דבר ערוה ואינו ז עיניו ממנה ,זוכה להקביל פני
שכינה" )ויק"ר ,כג(.
והמשנה ברורה )סי' ע"ה ס"ק ז'( חילק בי "הסתכלות" ל"ראייה בעלמא לפי תומו ,בלא נהנה שרי,
א לא מצד המוסר" עכ"ל" .ההסתכלות" היא נעיצת העיני בעיו .וזה מבואר במג"א )בסו( סי'
רכ"ה(.
*
ואפילו אי ההסתכלות בה לש ערוה ,אסור לקרוא דברי תורה או עניני תפילה וברכות מול טפח
מגולה באשה שדר הנשי לכסותו ,וכ מול שערות של אשה נשואה )שו"ע או"ח סעיפי א#ב ועיי
לימוד זכות של "ערו השולח" או"ח סי' ע"ה ס"ק ז'(.
לעני רבני האומרי דברי תורה באסיפות של נשי ,ולא כל הנשי ש מכסות את שערותיה ,התיר
החזו איש )או"ח סו( סי' ט"ז( ע"פ רבנו יונה לעני שמיעת קול שיר של אשה ואינו משי לב "ומהאי
טעמא אפשר לצדד להקל בזמ הזה להגיד תוכחה ברבי ולהזכיר דברי חז"ל ,א( שיש פרועות ראש
כנגדו ,ומשו 'עת לעשות' וג אפשר לסמו על דעת רבנו יונה ,דכיו דאינו משי לב ,מותר".
והנמצאי בנסיעה באוטובוס ציבורי ורוצי ללמוד כדי לקיי "ובלכת בדר" ,יש להציע שילמדו
בהרהור בדברי תורה בלי מבטא שפתיי )כמ"ש משנ"ב סי' ע"ה ס"ק כ"ט "דיבור אסור ,הרהור
7
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
מותר" כי לשו המקרא הוא "ערות דבר" .וג בלי טע זה טוב ללמוד ש )מתו ספר( רק בהרהור,
כדי לא להפריע לשאר הנוסעי ,אשר א ה יתרעמו )אפילו בלי להגיד לו( יהיה בכ חילול הש ,וג
בלאו הכי כבוד התורה רח"ל ירוד מאד כעת ואי להוסי( ירידה.
)יח( "שלא להסתכל בע"ז והוא בכל שנאמר 'אל תפנו אל האלילי' )ויקרא יט ,ד( )זהר ח"ג ד( פד(.
והנה המבקר במוזיאו של עתיקות )כמו "רוקפלר" בירושלי העתיקה( ויש ש פסלי גדולי
וקטני ,חלק מה ה אלילי ,וספק א נתבטלו ע"י עובדיה ואסור להסתכל .וצ"ע א מותר
להסתכל בתמונות האלילי שיש באנצקלופדיות וספרי ההיסטוריה ,כי לא נעבדו התמונות הה עצמ.
ובספק דאורייתא יש להחמיר .ובסידור אריז"ל )מהד' ר' שבתי ,ח"א ד( קכ ,.אזהרה נ' של הל' דר
אר!( "אסור להסתכל בציור ע"ז" ,ומשמע ג ציור ותמונה .והמבקר באירופה רואה לעתי קרובות
כנסיות ,בתי ספר וכ בתי חולי ,כאשר פסל וצל של הצלוב הנוצרי מעל לפתח הבני .וכ הוא על
בולי דואר .ואסור להסתכל.
)יט( "השמר ל מלראות קניגאות של כותי ,והוא הדי מחולת או שו דבר שמחת" )משנה ברורה
לסי' רכ"ד ס"ק ג' בש הב"ח בש האשכול( .ההסבר הוא פשוט .כאשר סט"א בהצלחה ובשגשוג,
כוחות הקדושה ה בשפל המדריגה .כיצד יכול ליהודי "כשר" להשתת( בשמחת בני סט"א?
)כ( "הגאוה היא תלויה ג בעיני ,שנאמר 'גבה עיני' )תהלי קא ,ה( 'עיני
רמות' )משלי ו ,יז( )ק .ח (.ולכ יקיי אד "ושח עיני יושיע" )איוב כב ,כט(.
)כא( "אסור להסתכל בברית קודש ,בי שלו ובי של אחרי" )זהר ח"ב ד( סו :וכ ח"ג ד( פד (.ונפסק
בשו"ע אבהע"ז )סי' כ"ג סעי( ז'( וכ היה מעשה ע רבנו הקדוש )ירושלמי מגילה פ"א ה"יא( .הנכשל
לעיי באבר ,עלול ח"ו להענש בעקרות האבר )ספר חרדי ,מל"ת מדברי סופרי התלויות בעי ,ס"ק
ד' ,וכ כתב מהר"ל ב"באר הגולה" ,סו( הבאר החמישי ,כיצד ח סירס את אביו נח ע"י ראייתו באבר
שלו( .בדומה זה אמרו חז"ל )סנהדרי צב (.לעני המסתכל בעריות" :כל המסתכל בערוה ,קשתו
ננערת" עיי"ש רש"י.
)כב( "אסור לרחו! ע אביו )ואחיו( ובעל אמו ובעל אחותו .ונוהגי עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסי
ערוות בבית המרח! )הערה :לבשו אז בגדי תחתוני( ליכא למיחש להרהורא" )שו"ע אבהע"ז כ"ג
סעי( ו' רמ"א( .וכתב על זה "פתחי תשובה" )ס"ק ה'( "ולפי זה בזמננו שאי מכסי ,אי היתר בדבר.
ולא ידעתי על מה סמכו העול להקל בזה".
)כג( "אסור להסתכל בפני אד רשע )מגילה כח (.או בפניו של גוי" )קיצור חרדי ,וכ הוא בשו"ע
או"ח סי' רכ"ה ,מג"א ס"ק כ'( .הסביר זאת מהר"ל" :כי א יביט בו ,יהיו עיניו מתחברי אל הרע,
8
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
ולכ אסור להסתכל ברשע" )"נתיבות עול" ,הצדק ,פ"ג( .ויש לשאול ,הרי הגמרא ש דנה בדברי
חסידות ,ולמה הסיק "קיצור חרדי" שזה "אסור" )מ הדי(? ויש לשאול עוד שאלה ,פתח
בהסתכלות וסיי בראייה והבטה .לשו הגמרא היא "אסור לו לאד להסתכל בצל דמות אד רשע
שנאמר 'לולא פני יהושפט מל יהודה אני נושא א אביט אלי וא ארא" )מל"ב ג ,יד( .אלא לשו
הגמרא היא מדויקת .האיסור הוא "הסתכלות "בעיו )כדברי מג"א בסו( סי' רכ"ה( ואלישע נהג
"חסידות" שאפילו "ראיה" בעלמא )באקראי( או הבטה )ברפרו(( ,ג לא קיי בו .וכ כותב "פלא
יוע!" )ער :ראייה( "והמסתכל בפני אד רשע איסורא קעביד ופוג עיניו".
)כד( אסור להסתכל בפני אד שוטה או משוגע או עצב )כ( החיי ,יו"ד סי' קט"ז ס"ק ר"ב; וכ
אזהרות של ר' צבי הירש ,שבסו( ספר "פלא יוע!"(.
)כה( אסור להסתכל בפני אד הכועס )זהר ח"ב ד( קפב :עיי"ש הערת ניצוצי אורות ס"ק א'( כי הוא
כאילו מסתכל בע"ז )ע"פ שבת קה.(:
)כו( "עשרה דברי קשי ללימוד… והמסתכל בפני המת וי"א א( הקורא כתב שעל גבי הקבר"
)הוריות יג .(:ספר "נגיד ומצוה" של הרב יעקב צמח )ירושלי ,תשמ"ז ,ד( קע"ג ,סו( ח"ב ,דיני
אבלות( מביא בש האריז"ל שמדובר רק כתב של אותיות הבולטות ,ולא כתב השקוע בחריטה באב.
ובסו( מאמר "ספר הזכרו" של הגר"ח קניבסקי )ס"ק כ"ו( ,פלפל א "הקורא" הוא רק המבטא בפה
או אפילו במחשבה .וסיכ להחמיר.
)כז( אסור להסתכל בקשת שבשמי )חגיגה טז :ועיי בזהר ח"ב ד( סו :טע לדבר( .ויש עוד טע
בדבר שזה מסמל שבני ישראל חוטאי ואי לה בדור אד צדיק כמו רשב"י שבזכותו לא יתראה
הקשת )כתובות עז .(:עיי משנה ברורה )קכט ,ס"ק א'( שהמודיע לחברו שיש קשת ,הוא כמו מוציא
דבה על כלל ישראל.
)כח( אסור להסתכל בירח )שו"ע או"ח סי' תכ"ו ,מג"א ס"ק ח'( ומקורו בחרדי )מצוות ל"ת מדברי
סופרי ,ס"ק ה'( ובשל"ה )שער האותיות ,תחילת "קדושה" ,ח"א ד( של"ד( .והטע הוא מפני חטא
מיעוט הירח ,שהוא מסמל כל ירידת הדורות עד היו .ובעת ברכה על חידוש הלבנה יראה להסתכל
בלבנה קוד לברכה ולא יותר )חיד"א ,עבודת הקודש ,מורה באצבע ,סי' ו' ס"ק קפ"ו(.
)כט( אסור לע להסתכל בכהני בשעה שמברכי את הע )שו"ע או"ח סי' קכ"ח סעי( כ"ג( ומפרש
משנ"ב )ס"ק פ"ט( "כדי שלא יסיחו דעת מהברכה .וא כ כל שכ שלא יסתכלו במקו אחר.
ומדינא אינו אסור אלא בהסתכלות מרובה שיכול לבוא לידי היסח הדעת אבל ראייה קצת שרי.
דדוקא בזמ בית המקדש שהיו מברכי בש המפורש והשכינה היתה שורה על ידיה ,היה אסור
9
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
אפילו ראייה קצת )חגיגה טז (.משא"כ בזמ הזה .ומכל מקו נוהגי ג עכשיו 'זכר למקדש' שלא
להביט בה כלל" עכ"ל
)ל "אסור לאד לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" )בבא בתרא ב (:והטע הוא מפני
עי הרע .ואפשר להיות הוא הדי כל דבר מוצלח של רכוש חברו.
)לא( "מה טובו אהלי יעקב" )במדבר כד ,ה( אמרו חז"ל )ב"ב ס" (.מה ראה? ראה שאי פתחי
אהליה מכווני זה לזה .אמר :ראוי הללו שתשרה עליה שכינה" .ולכ פסקו ש במשנה "לא יפתח
אד לחצר השותפי פתח כנגד פתח ,ולא חלו כנגד חלו" .א כ ברור שאסור לשכ הגר ממול להצי!
פנימה לתו דירת חברו ,שבזה הוא פוג בפרטיותו .יש הסבורי שבעת לכת ברחוב מותר לה
להצי! פנימה ,כי הרי בעל הבית פתח התריסי וכ הוילונות" ,סימ הוא שאיננו מקפיד" .האומרי
כ אינ צודקי ,כי הלה פתח רק כדי לשאו( אויר צח ,ועדיי מקפיד נגד המסתכלי.
וכ כתב "קצור שו"ע" )לר"ש גנצפריד ,סי' קפ"ג ס"ק ו'( "ואפילו בעסקיו ובמעשיו שאי בה חשש
היזק עי הרע ,א עושה בביתו וברשותו ,אסור לראותו שלא מדעתו ,שמא אינו חפ! שידעו אחרי
ממעשיו ועסקיו" עכ"ל.
)לב( "מי שאינו עוצ עיניו )או לכל הפחות ינמי מבט עיניו לאר!( בשעת תפילת שמו"ע אינו זוכה
לראות שכינה בצאת נפשו" )משנ"ב סי' צ"ה ס"ק ה' והוא בזהר ח"ג ד( רס :כתבו ש ג עונש
שמקדי עליו מלא המות( .א א מתפלל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בה ,לית ל בה" עכ"ל
משנ"ב .ולהל כתב " )בסי' צ"א ס"ק ו'( דיש לכסות את העיני בטלית של מצוה בשעת שמו"ע.
)לג( כתב "חיי אד" )כלל כ"ב "ק י'( "א מתפלל במקו שיש צורות )ציורי( במזרח )מצוירי על
הקיר( אסור להתפלל לאותו צד אלא לצד אחר ,א( שאינו מזרח .וא תלוי ש בגדי המצוירי,
יעצו עיניו .ולכ אי נכו לצייר ציורי בבית הכנסת אלא למעלה מ קומת האד" עכ"ל .והנה
ה"בית יוס(" )יו"ד סו( סי' קמ"א ד"ה כתב הרא"ש וכו'( הביא שרוב פוסקי מתירי לצייר ציורי
על הקיר בבית הכנסת .מדובר בחיות ועופות ,ואפילו של אריה שהוא מ ארבע פני שבמרכבה!
למרות שיש בזה צד להחמיר ,שיש לחשוש שלא ייראה כמתפלל אליו .אבל החיד"א )"ברכי יוס(",
ש( כתב "פשיטא לי דאסור ,וכל הראיות שהביא הב"י יש לגמג בה .והמורי היתר להתפלל
בקביעות במקומות שיש צורות אלו ,עתידי לתת את הדי" .ובשו"ת אבקת רוכל של הב"י )סי' ס"ג(
א( מהר"י קארו אוסר! ולכ יש בזמננו לעצו עיני או לפנות לכיוו אחר.
)לד( "יחיד שמתפלל בציבור וסיי תפילתו קוד לש"! ,אסור להחזיר פניו לציבור עד שיסיי ש"!
תפילתו" )שו"ע או"ח סי' קכ"ג סעי( ב' רמ"א( וביאר הט"ז )ס"ק ה'( כי יבטל כוונת המתפללי
10
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
שמאחוריו) .ונראה להוסי( כי כל שכ שלא יעסוק בשיחה ע חבריו שג ה הקדימו לגמור ,כי
זמזו הקולות מפריע לשאר המתפללי .ועי בלבוש )ס"ק ו'( שני טעמי נוספי.
)לה( א מותר לאיש להסתכל במראה )ראי(? כתב רמ"א" :הא דאסור לראות במראה הוא רק במקו
דאי דר לראות במראה רק נשי ,ואית ביה משו 'ולא ילבש גבר שמלת אשה' )דברי כב ,ה( אבל
במקו שדר האנשי לראות ג"כ במראה ,מותר… וא עושה להסיר כתמי מפניו או נוצות מראשו,
שרי" )יו"ד סי' קנ"ו סעי( ב' רמ"א( אבל להל )בסי' קפ"ב ,בחידושי רע"ק וכ גליו מהרש"א ש
הביאו בש הר"( "חברי )ת"ח( נמנעי בכל מקו" .הוסי( על כ "תפארת ישראל" למשנה )ע"ז
פ"ב מ"ב( "כשעושה להעביר הלכלו מפניו ,בכל דוכתא שרי… אפילו רק ספק הוא ,שרי .ובזמ הזה
שכבוד התורה בעוונות בלי זה כבר ירדה אחורנית עשר מעלות ,אדרבה חיוב עלינו להקפיד על כבודה
לבלי להשפילה יותר ,ושיהיה לשחוק בעיני הבריות על זה .להכי בכל גוונא מותר" עכ"ל.
)לו( "אי מסתכלי בפני האוכל ולא במנתו ,שלא לביישו" )שו"ע או"ח סי' ק"ע סעי( ד'( .כלומר שלא
יחשוב שמקפידי עליו שאוכל הרבה.
)לז( "צרי אד להתרחק מהנשי מאד מאד ,ואסור לקרו! בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחת
מהעריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה .ואסור להסתכל בנשי שעומדות
על הכביסה ואסור להסתכל בבגדי צבעוני של אשה שהוא מכירה ,אפילו אינ עליה ,שמא יבוא
להרהר בה… והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוי ליהנות ממנה כאילו נסתכל בבית
התור( שלה" )שו"ע אבהע"ז סי' כ"א סעי( א'(.
)הרמב" מונה רשימה של דברי רעי מאד( "והעושה אות אי חזקתו לשוב מה ,שה דברי קלי
בעיני רוב בני האד .ונמצא חוטא והוא ידע )טעה לחשוב( שאי זה חטא… והמסתכל בעריות מעלה
על דעתו שאי בכ כלו ,שהוא אומר 'וכי בעלתי? או קרבתי אצלה?' והוא אינו יודע שראיית העיני
עו גדול ,שהיא גורמת לגופ של עריות" )רמב" ,הל' תשובה ,פ"ד ה"ד(.
הוסי( על כ "ספר חסידי" )פסקא תמ"ח( "ואילו לא היה לו )לאד( עיני לא היה צופה בערוה
ומתאוה לה בכמה דברי… מה עשה הקב"ה? ש לכל אחד ואחד גדר וחומה להבדיל באד ולהרחיק
מ העבירה… ש גביני )עפעפי( לעיני לכסות ולסתו ולעצו עיניו מראות ברע" עכ"ל .כמו
שאמרו "אי ל דבר חוצ! בפני התאוה כעצימת העי" )רבנו יונה ,ספר היראה; ספר חסידי ,פסקא
ט'(.
)לח( "מותר להסתכל בפנויה לבודקה א היא יפה שישאנה… ולא עוד אלא שראוי לעשות כ )הערה:
"אסור לאד שיקדש את האשה עד שיראנה ,שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ,והתורה אמרה
'ואהבת לרע כמו'( .אבל לא יסתכל בה דר זנות" )שו"ע אבהע"ז סי' כ"א סעי( ג'( .לפי זה מותר
11
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
שהמשוד יראה במשודכת אפילו כמה פעמי עד שיחליט א היא ראויה לו ולא תתגנה עליו .אבל
אחרי שכבר החליטו ביניה להתחת זל"ז ,לכאורה חל איסור על כל הסתכלות ,וכמו בכל אשה זרה
עד שתינשא לו .כ הורה בעל ההפלאה בספרו "נתיבות לשבת" )על אבהע"ז סי' כ"א( .בזמננו תמוה
המנהג הרווח ש"המאורסי" זל"ז נפגשי יחד ומטיילי יחד בי תקופת ה"אירוסי" והנישואי.
כמוב ,ראייה בעלמא ללא הסתכלות ,מותרת .ועיי לימודי זכות של מו"ר הרב בנימי זילבר ב"תורת
ההסתכלות" )פ"ו( .ג יש להתרע על המאריכי שהייה עד לחתונה .חז"ל אמרו "תוחלת ממושכה
מחלה לב ,זה המארש אשה ונוטלה לאחר זמ )רב(" )פסקתא דרב כהנא ,פרשת החודש(.
)לט( "מותר לאד להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו ,אע"פ שיש לו הנאה בראייתה.
הואיל והיא מותר לאחר זמ ,אינו בא לידי מכשול" )שו"ע אבהע"ז סי' כ"א סעי( ו'(" .אבל אסור
להביט במקומות המכוסי שבה" )שו"ע יו"ד סי' קצ"ה סעי( ז'( .כל שכ שחצו( הוא מי שמסתכל
באותו מקו ,אפילו כשהיא טהורה ,ונענש במחלת עוורו או הוא או בניו )נדרי כ.(.
)מ( אסור להסתכל במטה שאיש ואשה )נוהגי להיות( ישני ש )ראשית חכמה ,שער הקדושה ,פ"ח,
ד"ה מהדברי שצרי ליזהר( .ע"ע הדומה לזה )שבת קמ" (:כל העומד באמצע המטה וכו' " עיי"ש פי'
רש"י.
)מא( ג אשה המסתכלת ביופיו של איש ,חוטאת .מסופר כי בנות מצפה האריכו בדיבור ע שאול,
כאשר שאל מה איה מקומו של שמואל הנביא .המעיי במענה שלה )שמו"א ט ,יב#יג( ימצא שדברו
ארבעי וארבע תיבות! ויש לתמוה למה המקרא טרח להביא כל אריכות המענה שלה? ענו חז"ל:
"וכל כ למה? רב אומר :שהנשי דברניות ה .ושמואל אמר :כדי להסתכל ביופיו של שאול…
מביטות בנויו של שאול ולא היו שבעות ממנו ,דברי ר' יהודה .אמר לו ר' יוסי :א כ עשית בנות
ישראל כזונות? והלא כש שאי אפשר )קרי :אסור( לאיש לזו את עיניו מאשה שאינה ראויה לו ,כ
אי אפשר )קרי :אסור( לאשה לזו את עיניה מאיש שאינו שלה" )ילק"ש שמו"א פרק ט'(.
)מב( אסור להסתכל בפני הנשי החוזרות מבית הקברות" .בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי
קברי ,מלא המות אשתכח ביני נשי… מאי תקנתיה? בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי ,יהדר בר נש
אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפיה .ואי אינו מקדמי ,יה לארחא )אחרא( בגי דלא יתחזי עמהו אנפי
באנפי .ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימ ולא יסתכל בהו כלל אלא יסטי
בארחא אחרא" )זהר ח"ב ד( קצו .ונפסק להלכה בשו"ע יו"ד סי' שנ"ט סעי( ב' עיי"ש ש" ונזכר ג
בברכות ד( נא.(.
)מג( "כשאד מסתכל בדברי טמאי )חיות ועופות טמאי( עד שהשביע עינו בה בהסתכלותו ,א(
שיש לאד רשות לראות בריות משונות הבאות ממדינת הי ממרחקי ,ועל זה תקנו חז"ל וקבעו
ברכה 'משנה הבריות' ,מכל מקו לא ישבעו עיניו בהסתכלות ולא יראה בה כי א בדר עראי" )"קב
12
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
הישר" ,פרק ב ,נפטר שנת ת"ל() .והזכיר זאת "מרגניתא טבא" של ר' יהונת ,ס"ק כ"ד ,שההדיר
ה"חפ! חיי" בסו( ספרו "אהבת חסד"(.
אמנ דיעה אחרת היתה לכמה גדולי ,שמצאנו שביקרו ב"ג חיות" ,ש ברכו את ה' בברכת "משנה
הבריות" ,או בראיית צבי נאה ברכו "שככה לו בעולמו" .החיד"א ביקר בלונדו )כ כתב ב"מדבר
קדמות" ,אות ב' ס"ק כ"ב ,וכ ביומ של "מעגל טוב"( וכ אדמו"ר ממונק!' בברלי )"נימוקי או"ח",
סי' רכ"ה ס"ק ה'( .ושמא להכיר פלאי הבורא יש בכ מצוה ,אבל מברכי הברכה רק בפע הראשונה
שרואי את הבריות המשונות הללו )שו"ע או"ח סי' רכ"ה סעי( ט'( כי ראה לראשונה מי חדש של
חיה משונה שלא ראה עד כה.
אבל באמת יש מצוה גדולה להכיר בכל חיות תבל ,ולראות מה נפלאות הבורא )וכמ"ש הרמב"
בהל' יסוה"ת פ"ב ה"ב( .על מאמר חז"ל שהקב"ה נקרא ש "שדי" כי אמר לעולמו בעת בריאתו "די"
)חגיגה יב ,(.אמר ר' בונ מפשיסחא שהקב"ה הכי וער מספר מספיק של יצורי ,אשר ע"י התבוננות
האד בכל אופני פעולותיה הוא יכול להכיר את מציאותו של הבורא .כיו שאי הקב"ה עושה שו
פעולה לשוא ושו בריה לשוא )שבת עז ,(:ה' שבת מפעולותיו ואמר "די" כאשר הגיע לס הכל של
אות אופני בו ילמד האד על מציאות הבורא "שמזה יספיק לאד שיכיר מלכותו ית"ש" )"פרי
צדיק" ל' צדוק ,ח"ב ,וארא ס"ק ג'( .וכ כתב "שפת אמת" )פ' בראשית ,תרל"ד(" :שבכל דבר
מהבריאה יש בו עני התורה ללמוד איזה הנהגה או סוד" .לכ אמנ צדק "קב הישר" שמפני צד
טומאה שיש בחיות האלו שאינ נאכלות ,אי להארי בהבטה בה .אבל בכל זאת יש בה ג איזה
ניצו! קדושה שאפשר ללמוד מה משהו )וכמ"ש חז"ל בעירובי ק :מ החתול והנמלה וכו'( .לכ טוב
ללכת לג חיות ולהתבונ .אבל "שפת אמת" )פ' וארא ,תרל"ח( שהזכיר מאמר הנ"ל של ר' בונ ,ואמר
למצוא כח אלקות שבכל נברא סיי "לית כל מוחא סביל דא" .כלומר עלול להיות סת ביטול תורה
וללא תועלת ,למי שאיננו חכ להתבונ.
ויש להבחי בי היתר ראיית ג חיות לאיסור ראיית הקרקס )ש מאמני את הפילי ,הדובי
והאריות למעשה השחוק( שראייה זו היא איסור גמור לכל הדיעות )ע"ז ד( יח (:כי הוא מושב לצי.
כל התעתועי ה תחבולות כדי להעביר את הזמ ,בלי תועלת של מאומה.
)מד( אסור להסתכל בבהמה וחיה ועו( בשעה שמזדקקי זה לזה )ע"ז כ :וכ שו"ע אבהע"ז סי' כ"ג
סעי( ג'( אפילו ה חיות טהורות .אבל מותר למרביעי מקצועיי שטרודי במלאכת ולא יבואו לידי
הרהור )ש(.
)מה( אסור לראות בספר או בחפצי לאור נר חנוכה" .וצרי נר אחר להשתמש לאורו" )שו"ע או"ח
סי' תרע"א סעי( ה' ,כי אסור להשתמש לאור נר חנוכה(.
13
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
)מו( "אי קורי בספר לאור הנר )של שבת( ואפילו אינו מוציא בפיו ,שמא יטה )הנר( … אפילו א
הוא בעששית ..וכ נר של שעוה" )שו"ע או"ח סי' רע"ה סעי( א' ועיי"ש סעי( ב' כיצד יהיה מותר(.
והעיר ש משנ"ב )ס"ק ד'( "מכל מקו נ"ל דבנרות הטובי שלנו )שקורי סטארי( מותר לקרות
לפניה לכו"ע ,דלא שיי שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמי בחול כדי שידלק יפה" עכ"ל.
)מז( )לאור נר של הבדלה של מוצאי שבת( "נוהגי להסתכל בכפות הידי ובצפרני" )שו"ע או"ח סי'
רצ"ח סעי( ג' ,והוסי( ש רמ"א( "ויש לכפו( האצבעות לתו היד שאז רואה בצפרני ע הכפות בבת
אחת ולא יראה פני האצבעות שבפני" עכ"ל.
)מח( "דברי שבכתב אסור לאומר בעל פה א בא להוציא אחרי )ידי חובת( .כ פסק הגר"א,
כמובא במשנ"ב סי' מ"ח ס"ק א' ,והביא הגר"א ראיה מהגמרא נגד מי שאוסר תמיד אפילו בלי
להוציא אחרי( .וראוי ליזהר שלא יאמר שו דבר בע"פ א לא שהוא שגור בפי הכל ,אבל מה שאינו
שגור ,אע"פ שהוא עצמו שגור בו ,ראוי להחמיר )כפסק השו"ע() .קיצור חרדי(
יש להזהיר את הקורא בספר תורה להוציא הרבי ידי חובת )"קריאת התורה"( להזהר לא לקרוא
מהר וע"י כ הוא נכשל לקרוא כמה מלי ע"י הזכרו כי הוא שגור במלי שבפרשה .וזה שכיח כאשר
מסיי שורה אחת וטר העביר עיניו לשורה הבאה ,פיו משלי את המש המלי עוד לפני שעיניו
ראו את האותיות .ידוע אצל המומחי לקריאה מהירה ששיטת היא ש"סורקי" את הקטע הנקרא
ורואי רק את המלי העיקריות ,ומדלגי על תיבות היחס "אל" "את" "אשר" וכיו"ב ומשלימי על
פי הבנת העני )ובכ יכולי לקרוא מהר מאד( .אבל בקיראה בציבור חייבי להתאמ! לנעו! העיניי
בכל מלה ומלה.
)מט( "אסור לקרות מליצות ומשלי של שיחות חולי ודברי חשק וספרי מלחמות" )שו"ע או"ח סי'
ש"ז סעי( ט"ז( .ובמסכת סנהדרי )פ"י מ"א( "ואלו שאי לה חלק לעול הבא… והקורא בספרי
חיצוני" .כתב ש פי' מבטרנורא" :בספרי חיצוני כגו ספרי אריסטו היווני )ומשמע כול ,אפילו
אלו שאי בה אפיקורסות( וחבריו ,ובכלל זה הקורא בספר דברי הימי של מלכי אוה"ע ובשירי של
עגבי ודברי חשק שאי בה חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמ בלבד" .ומה שהתיר רמ"א )בשו"ע
יו"ד סי' רמ"ו סעי( ד'( "ומכל מקו מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות ,ובלבד שלא יהיו ספרי
מיני… ורק אחרי שמלא כרסו בשר ויי והוא לידע איסור והיתר ודיני המצוות" עכ"ל .כלומר הוא
התיר רק ספרי חכמות ממש ,וג אחרי שהאד למד בתורה מה מותר לעשות ומה אסור .ועיי
אריכות בנושא זה למהר"ל באיזה אופני זה מותר )"נתיבות עול" ,התורה ,פ"יד(.
)נ( כיו שאסור לקרוא שטרי הדיוטות ושטרי חשבונות )שו"ע או"ח סי' ש"ז סעי( י"ג( ,אסור לקרוא
מודעות מסחריות המודבקות על הקירות שבחוצות .מי שהוא ב תורה צרי לחנ את עצמו להיות
14
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
כובש את סקרנותו וג להיות שח עיני ולא לקרוא אות .יתרה מזאת ,יש לפעמי מודעות אבלות,
והוא יתעצב בשבת.
)נא( )בעני ספרי מינות ואפיקורסות כתב הרמב"( "ספרי עכו"… ציונו הקב"ה שלא לקרות באות
הספרי כלל ולא להרהר בה ולא בדבר מדבריה… כל מחשבה שהוא גור לו לאד לעקור עיקר
מעיקרי התורה ,מוזהרי אנו שלא להעלותה על לבנו ,ולא נסיח דעתנו לכ… מפני שדעתו של אד
קצרה ולא כל הדעות יכולי להשיג את האמת על בוריה… ונמצא מחריב את העול לפי קוצר דעתו"
)הל' ע"ז פ"ב ה"ב וה"ג( וע"ע "דרכי משה" לרמ"א )על יו"ד סי' רמ"ו( מה שהביא מהרב האי גאו .וכ
עיי שו"ת רשב"א )ח"א סי' תט"ו(.
)נב( יש להמנע מלקרוא עתוני בשבת ,מפני שיש בה ידיעות מסחריות ופרסומות .וכתב הגר"י עמדי
"ודאי אסור לקרותו בשבת ואפילו לעיי בה להרהר ,נ"ל דאסור .דאע"ג דהרהור בעסקיו מותר,
היינו במחשבה גרידא אבל לא מתו הכתב" )שו"ת שאילת יעב"! סי' קס"ב( .ואע"פ שהגר"י עמדי
התיר ש לקרוא על מצב המלחמות שבעול ,שלפעמי יש לו לאד צור לדעת )כגו לתכנ לברוח
לפני שיגיע לשערי עירו( כתב מו"ר הרב בנימי זילבר )"ברית עול" ,ד( כ"ו( שזה לא שיי בעתוני
זמננו ,שכבר נדפסי בליל ששי והגיעו לידי קוראיה יו ששי בבוקר וכבר הספיק לדעת מבעוד יו.
ואפילו המורי היתר מפני שיש בה "דברי תורה" ,הרי "כלכלת שבת" )"תפארת ישראל" למשניות,
סו( אות ל"ג ,בדיני מוחק בשבת( קובע שכל העיתו הוא מוקצה מחמת אותו חלק של מודעות
מסחריות שבו עכת"ד.
וכ פסק "שערי תשובה" )לשו"ע או"ח סי' ש"ו ס"ק ג'( "הרהור מתו הכתב אסור וכ קריאת
הגאזעטי )עתוני( שיש בה ידיעה ממשא ומת" .וכ הכריע "משנה ברורה" )סי' ש"ז ס"ק ס"ג( "א(
שבשו"ת שבות יעקב מיקל בזה ,הרבה אחרוני אוסרי מפני שיש בה ידיעה מעניני משא ומת".
)נג( יש להמנע מקריאת עיתו א( בימי החול .כ לשו השו"ע )או"ח סי' ש"ז סעי( ט"ז( "שיחת
חולי… אסור לקרות בה בשבת וא( בחול אסור משו מושב לצי" )הערה :הביטוי לקוח מ אבות,
ג'" .שני שיושבי ואי ביניה דברי תורה הרי זה מושב לצי" .עד כא ההערה(" .ועובר משו אל
תפנו אל האלילי ,אל תפנו האל מדעתכ" )שבת קמט.(.
ונביא כא דברי הרב חפ! חיי בנידו )"מכתבי חפ! חיי" ,מכתב מ"ב" ,גילוי דעת" הנושא תארי:
אייר ,תרפ"ח .ואע"פ שלעיל הבאנו דבריו במשנ"ב ולא הזדעזע באריכות כל כ? המשנ"ב נכתב בשנת
תרמ"ח ,ואז לא פשתה המספחת בצורה כה מדאיגה( וז"ל:
"והנה בעוה"ר המציא היצר הרע שהוא השט תחבולה חדשה להחטיא את אחינו בני ישראל בעו של
ליצנות ולגרו הסתלקות השפע מהעול )ע"ע מסכת ע"ז י"ח" :מזונותיו מתמעטי ,ויסורי באי
15
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
עליו"( והוא ע"י קריאת העתוני ,שנתרבו מאד בזמננו; שנמצא בה דברי ליצנות ולשו הרע ורכילות
ומחלוקת ודברי כפירה ומינות .וא לא היו נמצאי קוראי ומקבלי כל כ לזה ,כי אז לא הדפיסו
אות .ודבר זה נעל מכל ,שכול יהיה נתבעי על זה לדי ,בבוא לית די וחשבו לפני מל מלכי
המלכי הקב"ה; ה המדפיסי ,וה המוכרי ,וה הקוראי אות .ועני זה נעשה להרבה מאחינו
בני ישראל דבר הכרחי למאד עד שאי אפשר לה להיות יו אחד בלא עתו .וכמה שעות ביו מבלה
אד בקריאת…"
)וממשי" (:ועוד שמעתי שערוריה נוראה שימי השבתות והמועדי שנקבעו להיות ימי מקרא קודש
להרבות בה בדברי תורה ויראה ,כדכתיב 'זכור את יו השבת לקדשו' ,נהפ בעוה"ר שגבר השט
והנהיג שבכל ערב שבת קודש ויו"ט מדפיסי אות כפליי מאשר בימות החול והעורכי משתדלי
אחרי כל מיני ליצנות ושחוק וניבול פה… והרבה מאחינו בני ישראל מבלי את כל יו השבת הקדוש
בקריאת עתוני כאלו… ופליאה גדולה לי על הכשרי שבאחינו בני ישראל… מדוע אינ שמי על
לב את גודל העו של ביטול תורה" עכ"ל ש.
ובתקנות הישיבה של ראדי )שנת תרצ"א( פרס "אסור לקרות בעתוני" .וכ הוסי( בספרו "תורת
הבית" )פרק ד'( "הקובע עצמו לקרות בעתוני הוא ככל הקורא בספרי חיצוני )הערה :שהבאנו
לעיל שאי לו חלק לעוה"ב( … ואפילו אי בו תערובת מינות וליצנות כלל ,רק בדברי בעלמא; מה
נשמע בצרפת ואנגלנד )אנגליה( וכדומה…" עכ"ל .וא( שב"ה בעתונות דתית שבזמננו אי מכשול של
ליצנות ודברי מינות ,אבל בעיה של "ביטול תורה" יש ,ואשרי מי שפורש מקריאת.
האמת היא שהאד קורא את העתו מתו סקרנות ,שהוא מתעניי לדעת מה מתרחש בעול הגדול.
אבל רמח"ל כתב בעני "דר חכמה" )"ספר הדרכי" ,מהד' מישור ,בני ברק ,ד( קע"ו( "ומי שאינו
צרי לה אי לו להשתדל בה כלל ,אלא יהיה כובש תשוקתו כמו שכובשה בעני כל שאר המותרות,
במאכלי וטיולי וכדומה" .עכ"ל.
)נד( "אסור ללמוד בשבת ויו"ט זולת בדברי תורה .ואפילו בספרי חכמות אסור .ויש מי שמתיר" )שו"ע
או"ח סי' י"ז( ובמשנ"ב )ס"ק ס"ה( הכריע "וכ נוהגי להקל ,אבל ירא שמי יחמיר בזה ,כי הרמב"
והר" אוסרי".
)נה( "יש חר דרבנו גרשו לא לראות כתב )מכתב( חברו שלא ברשותו ,אלא א כ זורקו" )גליו
"באר הגולה" לשו"ע יו"ד סי' של"ד(.
)נו( על יחס ראוי כלפי אחרי ,אמרו "אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו" )אבות ,ד'( מפרש רבנו
יונה" :בשעת ההיזק )הבא לחבר( או עשה עבירה והוא מתבייש מעצמו ,אי ל לראותו ולביישו".
16
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
כלומר ,תפנה מבט לכיוו אחר ,וכאילו לא ראית כלו ותחסו אותו מ צער נוס( שקלונו נודע ל ג
כ.
)נז( כיו שחרב בית מקדשנו ,אי לחסיד להסתכל בדברי המרבי שמחה .וכ כתוב בזוהר )ח"ג ד(
מה" (:ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא ,כד מטו חד בי חקל חמו חד דפטירא דקטפא בי ארחא
לסטר ימינא )פירש "נצוצי אורות" :איל הקט( הנוט( ממנו שר( צרי ובו ריח טוב המשמח לב( אמר
ר' יוסי :עטיפא דקוטרא בעייני שכיח" )פירש "ניצוצי אורות" :כיסוי עש )של שריפת בית המקדש(
מצוי בעיניי ,כי אסור לראות שמחה ותענוג( לית ל רשות למחמי בחדוותא מיומא דאתחריב בי
מקדשא" עכ"ל .נוסי( על דבריו" :שמחו את ירושלי וגילו בה כל אוהביה ,שישו איתה משוש כל
המתאבלי עליה' )ישעיה סו ,י( מכא אמרו כל המתאבל על ירושלי ,זוכה ורואה בשמחתה; ושאינו
מתאבל על ירושלי ,אינו רואה בשמחתה" )תענית ל .(:נ"ל כי דרשו מ כפילות הפסוק "שמחו…
שישו" שיש חילוקי מדריגה באנשי אותו הדור האחרו .חלק מה יראו ולא ישמחו ,וחלק מה יזכו
א( לשמוח איתה .כלומר רק מי שהתאבל עליה ,ובדומה לנאמר ביבמות )כד" (:מי גר את עלי יפול"
ומפרש רש"י "מי גר את בעניות ,עלי יפול לעוה"ב".
)נח( אי לאד חסיד להסתכל מחו! לד' אמות שלו ,כמו שאמר רב לתלמידו "שימי את?" )מנחות קי(.
ומפרש רש"י" :רב לא היה זוק( עיניו אלא כובש כל שעה משו צניעות" עכ"ל .וכ נהג הרשב",
כמבואר בהגהות מרדכי בסו( מסכת עירובי.
ולשונו של של"ה )שער האותיות ,סו( קדושה ,ח"א ד( תס"ו( חריפה יותר" :וכל מה שהאד רואה
ושומע ,הכל נרש אח"כ במחשבה ומהרהר בו… וכמו שאיסור חמור בו להוציא זרע היוצא מהמוח
לבטלה ,כ איסור גדול הוא המוציא ראייה שהיא מורכבת מהמוח ,לבטלה .ועל כ היה רב שח עיני
)מנחות קי (.לא הסתכל בפניו ולא לצדדי רק בארבע אמות שלו .ולא מיבעי שיהיה עוצ עיניו מראות
ברע ,אלא אפילו המסתכל בדברי הרשות חו! מארבע אמותיו הוא כדוגמת המוציא זרע לבטלה"
עכ"ל .ועיי "שער המצוות" להאריז"ל )פרשת שלח( סוד הדבר .החיד"א )"דבש לפי" ,מערכת ר' אות
ב'( הוסי( עוד" :שהראייה היא בחינה עליונה מאד ,לכ נזהר רב שלא להשתמש בה כי א מעט
מזעיר .והביא סמוכי לזה ממעשה יוס( "עי שלא רצתה לזו וליהנות מדבר שאינו שלו ,תזכה ותאכל
כמלוא עיני" )זבחי קיח .(:אבל פשוטו של דבר הוא שא האד רוצה להתרכז בעבודת ה' הוא
צרי לשמור שלא ייכנסו במוחו כל הרהורי סרק .אלו יפריעו לו ג בעת שמתפלל וג בעת שלומד.
וכמו שהסומא פטור מ יצר העריות ,כי איננו רואה במה להתאוות ,כ העוצ עיניו מלראות דברי
ועניני שלא שייכי לו ,אז דעתו צלולה לעסוק במה שבאמת חובתו לעסוק .וכ לשונו של "פלא
יוע!" )ער :ראייה( "ואפילו ראייה שאי בה עבירה כלל כגו ראיית הבלי עוה"ז ,גוררת עבירה שמפנה
לבו לבטלה ומבלבלת מחשבתו ואינו יכול לכוו דעתו ליראה ולאהבה את ה' ולדבקה בו בתפילותיו
וברכותיו כראוי ,בלי תערובת מחשבות זרות והרהורי רעי… ולפעמי המחשבה מתערבת ונמשכת
מדבר לדבר ,ומעני לעני ,עד שהאיש משתאה וחושב מהיכ באו לו המחשבות הללו ,וחוזר לאחוריו
17
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
להבי אחרית דבר מראשיתו ,ובתו כ הלשו 'שליח עושה שליחותו' וגומר תפילתו וברכתו ,ואי כל
מאומה בידו .מי גר לו? תחילת הראייה" עכ"ל.
וכדי להבי דברי השל"ה דלעיל ,שהראייה ניתנה באד לשימוש שבקודש ,נביא דוגמא מהנעשה
בדורנו .ידוע שבתעשייה המתוחכמת ,כל המכונות והתחזוקה שלה עולות הו רב .כל רגע ורגע
שהמכונה עומדת "בטלה" ואינה מופעלת ,ישנ הפסדי עצומי לבעל המפעל .ולכ בחברות הגדולות
המכונות מופעלות עשרי וארבע שעות ביממה ,וישנ שלש משמרות מתחלפות של פועלי בכל
יממה ,וחבל לו שהמכונה תעמוד ללא תפוקה יצרנית .בדיוק כ עני הנשמה היקרה שהקב"ה שתל
בקרבנו .כל רגע ורגע שהיא "בטלה" ללא תורה ומצוות ,נפסדת תוכניתו של מלכו של עול .לכ כל
רגע שהאד משתמש בראייתו למטרות של רשות ,במקו להשתמש בראייתו ללימוד תורה ולקיו
מצוות )או לכל הפחות לקיו בריאותו ופרנסתו של גופו ,וג היא מצוה( הרי יש נזק והפסד.
ומעשה שהיה כ היה .לפני כארבעי שנה אירע איזה עני שהרעיש את "העול" ונודע ב"חדשות".
פתחתי שיחה על כ ע מו"ר ר' שריה דבליצקי .ענה לי "זה לא מ ששת הדברי" .שאלתי אותו מה
כוונתו? ענה כי בשבת )לא (.אמרו כי בעת מיתתו של האד הוא נבח על ששה סדרי הש"ס )"והיה
אמונת עתי" וכו'(' .על השאלה שעוררת לא ישאלו אותי במבח ההוא .אני טרוד בששת הסדרי ואי
לי פנאי לעסוק בכל שחו! למבח ההוא' עכ"ל .העיני ה "שערי הנפש" .כדאי לשמור מה הוא הנכנס
לתחומו הפנימי של האד.
וכ כתב "ראשית חכמה" )שער הקדושה ,פ"ח( "כל עי תצפה ,והכוונה כי לא נברא העי להיות צופה
בדברי הגשמיי אלא להיותו כעי הנביאי שהיו צופי במרכבה העליונה במראות הרוחניי .וזה
לא יושג כי א בסתימת העי והעלמו מדברי הגשמיי" עכ"ל.
)נט( בעני הבכיה בראש השנה יש שתי דעות .בש האריז"ל כתבו "היה נוהג מורז"ל לבכות הרבה
בתפילת ראש השנה אפילו שהוא יו"ט ומכל שכוביו הכיפורי .והיה אומר מוז"ל כי מי שאי בכיה
נופלת עליו בימי אלו הוא הוראה שאי נשמתו הגונה ושלימה… כי האד הנופלת עליו בכיה רבה
מאליו בימי האלו בתפילה ,הוא הוראה שנידו באותה שעה למעלה ,א ביו א' וא ביו ב” ‘
)"שער הכוונות" ,ח"ב ד( ר"ח( .ואמנ בש הגר"א הביאו "… ואי לבכות בראש השנה כמבואר
בעזרא )ט"ס וצ"ל נחמיה ח ,ט#י( 'היו קדוש הוא לה' אלוהיכ .אל תתאבלו ואל תבכו… לכו אכלו
משמני ושתו ממתקי… ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכ” ‘ עכ"ל )"מעשה רב" ,פסקא ר"ז(.
ואמנ אפשר ליישב בי שתי הדעות .אריז"ל לא דיבר על דמעות של צער ,אלא דמעות של גיל .האד
היודע שהוא נידו ונפרעי ממנו על עוונותיו ,שמח הוא שפרע את חובו" .דאזיל מבי דינא ,שקל
גלימא ,ליזמר וליזיל באורחא" )סנהדרי ז (.כלומר בית די הוציאו גזלה מתחת ידו ,והוא שמח
שנתק והוא נקי מחטא .דמעות אלו ה כמו דמעותיו של רבי עקיבא שבכה בשבת ,כלשו משנ"ב )סי'
18
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
רפ"ח ס"ק ד'( לעני בכייה בשבת כתב בש הט"ז" :א מחמת רוב דבקותו בהקב"ה זולגי עיניו
דמעות שכ מצינו ברבי עקיבא )זהר ח"א ד( צח (:שהיה בוכה מאד באומרו שיר השירי באשר שידע
היכ הדברי מגיעי ,וכ הא מצוי במתפללי כוונה .אבל סת לבכות כדי שיצא הצער מלבו ,לא
)התירו( אבל באליהו רבה" ו"תוספת שבת" התירו כיו שע"י בכייתו ירווח לו" עכ"ל משנ"ב .לכ נ"ל
שהגר"א מתנגד לדמעות שה מפני "עצב" ו"אבל" .ואריז"ל לפי רו מעלתו דיבר על דמעות אחרות,
מפני רוממות רוח .ואי מחלוקת בי הדברי.
ולעני א לבכות בשאר ימות השנה בעת שהאד מתפלל" ,פלא יוע!" )סו( ער :בכיה( סבור שיש
להמנע מכ ,א כדי שלא יתלוצצו ממנו אחרי ,וא מפני חשש יוהרא .אבל א מזדמ שהאד
מתפלל ביחידות ,מותר לבכות.
)ס( הרמב" באגרתו לבנו כתב" :כל דברי יהיו בנחת ,וראש יהיה כפו( ועיני יביטו למטה ,ולב
למעלה .ואל תביט בעיני האד בדבר אתו" עכ"ל .שאלתי למו"ר ר"ש דביר מה פירוש הסיפא? ענה
כי יש אופ הסתכלות בו "נועצי" מבט בזה שמביטי בו ,כמעט של בוז .וכ כתוב על שאול "ויהי
שאול עוי את דוד" )שמו"א יח ,ט( כלומר מסתכל בו כמו אדו על עבדו ,מלמעלה למטה .ולכ
המתבייש ונכנע מלפני השני ,מביט בו קצת מאד ומיד מעביר עיניו לכיוו אחר ,לחליפי .ובוודאי לא
מסתכל ישירות ובקביעות באישו שבעיניו ,אלא נוהג הכנעה.
)סא( נפסק בשו"ע )או"ח סי' תקס"א( "הרואה ערי יהודה בחורבנ אומר ערי קדש היו מדבר,
וקורע… הרואה ירושלי בחורבנה ,אומר ציו היתה מדבר שממה .וכשרואה בית המקדש )כלומר
המקו החרב( אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה
לחרבה ,וקורע" עכ"ל) .והוסי( המשנה ברורה ,בס"ק ד'( "יש שכתבו שמסתברא שיו שרואה אד
תחילה ירושלי בחורבנה ,שיאסור אותו היו כולו בבשר ויי" עכ"ל.
מה נקרא "בחורבנ"? ענה המשנ"ב )ס"ק ב'( "אפילו יושבי בה ישראל ,כיו שהישמעאלי מושלי
עליה ,מקרי בחורבנ" עכ"ל .לפי זה ,בזמננו שלצערנו הנורא הישמעאלי שולטי על מקו המקדש
כל הרואה מקרוב את המקו ההוא חייב לקרוע בגדיו )אא"כ לא עברו שלושי יו ממתי שראה את
המקו בעבר( .בזמננו יש רבי שאינ מקיימי די זה .נ"ל שהקושי שיש לה בזה הוא מפני
שקרעי אלו אינ מתאחי )אינ נתפרי שוב תפירה גמורה והגונה ,מו"ק כו (.והאד יפסיד אותו
הבגד שהוא קורע .בזמ חז"ל הלכו לפעמי בבגד קרוע ,ולא הפסידוהו .משא"כ בזמננו מקפידי על
זה מאד .וג א האד ייחד לו בגד מסוי רק לש "קריעה" ,ובכלפע שמוסי( ראיה ירחיק טפח
ויקרע שוב באותו הבגד אשר פע קרע בה ,אחרי שלוש או ארבע פעמי יצטר כבר לבגד נוס(.
19
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
הב"ח )בסי' תקס"א( קובע כי חיוב זה לקרוע איננו רק כאשר רואה את רצפת העזרה ,אלא ג הרואה
מעל לחומה "את הקובה" )הגג הקמור ,כ פירש הרמב" בפיהמ"ש לכלי יח ,ב .לפי ר"י אב תיבו(.
וזה האד רואה ג בהיותו מחו! לחומת ירושלי העתיקה!
מו"ר הרב שריה דבליצקי כתב קונטרס "אחר כתלנו" )בני ברק ,תשכ"ז( וש )ד( י'( מביא מנהג
ירושלי שקורעי ג כאשר רואי הכותל המערבי ,אפילו א האד השפיל את מבטו או עצ את
עיניו מלראות את הקובה )שהיא הסימ לשלטו הישמעאלי על מקו הקודש( והביט רק בכותל.
וכתב ש )ד( י"א( כי ג הנשי חייבות בקריעה זו ,וכ ילדי שהגיעו לחינו .והביא בש החזו איש
שא עבר האד ולא קרע ,עליו לקרוע כל אותו היו אבל כבר איננו עומד ש .בשבת ויו"ט אי
קורעי ,ונוהגי לפטור ג בחול המועד .בשאר כל ימות השנה ,כולל ערב שבת אחרי חצות היו,
חייבי לקרוע )וזה דלא כדברי הגרי"מ טיקוצינסקי( .הספרדי אינ קורעי את המעיל העליו.
וכול אינ קורעי את בגד הציצית ,והגופיה.
עוד הוא כותב )ש ,ד( י"ד( שאי לקרוע בגד שהוא בהשאלה ושיי לאחרי .רבי נוהגי "הערמה"
שלפני בוא למקו המקדש מעבירי הבעלות של הבגד לאחר )ע"י קני חליפי ,כי אמירה בעלמא של
העברת בעלות ,אינה מועילה( ועי"ז ה פטורי מלקרוע .אבל מו"ר חולק על היתר הערמה זו ,כי ע"פ
הריטב"א בסוגיא ש ,בגד שנתמלא כולו קרעי ואי לקורעו ,ילבש הבגד התחתו כעליו ויקרע בו.
אבל נ"ל ג לזה יש עצה ,כי יקנה לחברו ג את הבעלות על כל בגדיו ,כולל הגופיה ,והוא פטור
מלקרוע.
לכאורה ע"פ השו"ע יש לקרוע על כל ערי יהודה ,כמו בית לח וחברו ועוד ,ולא רק על ירושלי העיר
העתיקה )כשהיתה בבעלות הישמעאלי( .מה שטועני המקילי שאי אנו בטוחי איפה המקומות
האלו בדיוק ,אינה טענה כי משמעות השו"ע )וכ הברכי יוס( ,בסי' תקס"א( שאנו כ יודעי .והחיד"א
)ש( הביא שיש מקילי מלקרוע על חברו )העיר העתיקה( כי היא "עיר מקלט" ושייכת ללוי ולא
ליהודה .ומסכ החיד"א "דברי חלושי ה ואי לסמו על זה".
*
)סב( נפסק בשו"ע )או"ח סי' תק"ס ,סעי( א'( "משחרב בית המקדש תקנו חכמי שהיו באותו הדור
שאי בוני לעול בני מסוייד ומכוייר כבני המלכי אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקו
אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד" עכ"ל.
די זה איננו רק לקבוע כ בביתו של האד ,אלא כדי שבעל הבית יתבונ ב"זכר לחורב" זה .כ לשונו
של "משנה ברורה" )ש ,ס"ק ג'( "כנגד הפתח :היינו נוכח הפתח כדי שיראה )את הסימ( תמיד מי
שיכנס בפתח .ויש שמיניחי פנוי למעלה מ הפתח בגובה ואינו נראה לנכנס .ואפשר כדי שיתראה
תמיד לפני בעל הבית היושב בפני ,שעל הרוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח פתח הבית" .הרי מכא
20
ספר עבודת ה'
נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"
שהמצוה היא שיביט בעל הבית בסימ זה ויזכור את חורב בית מקדשנו .והרי חז"ל )מדרש שמואל,
פ"יג( אמרו" :אמר הקב"ה בשלשה דברי ה עתידי למאוס :במלכות שמי ,ובמלכות בית דוד,
ובבני בית המקדש… אי ישראל רואי סימ ברכה לעול עד שיחזרו ויבקשו שלשת" .הרי שצריכי
לעורר ולבקש! ועיי נספח שבסו( שער זה.
מקורות:
ראשית חכמה ,שער הקדושה ,פרק ח'
נספח:
21
© Copyright 2024