` ספר עבודת ה קדושת העיניים

‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫קדושת העיניי‬
‫מבוא‪:‬‬
‫כתוב בירושלמי )ברכות פ"א ה"ה‪ ,‬מתורג מהארמית( "הלב והעי ה שני סרסורי של החטא‪.‬‬
‫דכתיב 'תנה בני לב לי ועיני דרכי תצורנה" )משלי כג‪ ,‬כו( אמר הקב"ה‪ ,‬א נתת לי לב ועיני‪ ,‬אני‬
‫יודע שאתה שלי!"‪.‬‬
‫פירוש הדבר כי העיניי ה "בתי הנפש"‪ .‬כל העול שמחו! לאד נכנס בתודעתו ובהכרתו ע"י מה‬
‫שהוא רואה בעיניו‪ .‬כאשר הוא עוצ את עיניו‪ ,‬אי לו קשר לעול הסובב אותו‪ .‬ולכ אמנ "סומא‬
‫חשוב כמת" )נדרי סד‪ .(.‬כאשר משה רבנו התחנ להקב"ה שית לו רשות להכנס לא"י‪ ,‬סירב הבורא‬
‫לתתמ"ו מ"ז מ"ח לו את מבוקשו‪ .‬אבל "תפילה עושה מחצה" והרשה לו לעלות בהר ולראות את כל‬
‫אר! ישראל )דברי לב‪ ,‬מח‪#‬נב; וכ לד‪ ,‬א‪#‬ד(‪ .‬יש לתמוה מה הרויח משה בראייתו א לא יוכל לדרו‬
‫רגלו בה? שמא תשובה לכ נמצא בדברי שו"ת רדב"ז )ח"ג סי' תע"ב( בעני מצוות ראיית פני הרב‪" .‬כי‬
‫בהיות האד מתכוו אל רבו ונות אליו לבו‪ ,‬תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה‬
‫לו נפש יתירה‪ ,‬וזה נקרא אצל סוד העיבור בחיי שניה‪ ,‬וזה הוא שנאמר 'והיו עיני רואות את‬
‫מורי'‪ .‬וכ התהלל רבנו הקדוש שא היה רואה את פני רבו היה מגיע למדריגה עליונה" עכ"ל‪ .‬תופעה‬
‫זו אנו מכירי‪ ,‬כאשר האד נעמד מאחרי קהל אנשי‪ ,‬ומתבונ בעיני חודרות ובמבט ממוש‬
‫בהאחד מה‪ ,‬לפעמי הוא "מרגיש" שמביטי בו‪ ,‬והוא מסובב ראשו ושני המבטי נפגשי זה בזה‪.‬‬
‫הרי אנו רואי מזה שכח זר רוחני מסוי יוצא ע"י מבט העי‪ .‬ג ר"ח ויטאל הזכיר כח ממשיי זה‬
‫של הזרמת כח ההבשלה לביצת בת היענה ע"י כח ההסתכלות לבד )"ע! חיי"‪ ,‬שער ח' פ"א(‪.‬‬
‫*‬
‫)א( מצוה להסתכל בציצית – כתב הסמ"ק )מצוה כ"ח( מצוות עשה להסתכל בציצית‪ ,‬שכתוב 'וראית‬
‫אותו' )במדבר טו‪ ,‬לט(" עכ"ל‪" .‬עיקר מצוות טלית קט ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור‬
‫המצוות" )שו"ע או"ח סי' ח' סעי( י"א(‪ .‬ובמשנ"ב )ס"ק כ"ה( העיר‪" :‬ובכתבי )אריז"ל‪ ,‬והוא ב"שער‬
‫הכוונות"‪ ,‬סו( דרוש ו'( שהטלית קט תחת בגדיו‪ .‬וכתב המג"א דעל כל פני צרי שיהיו הציציות‬
‫מבחו!" עכ"ל‪ .‬והוא כדי לקיי "וראית אותו וזכרת" )במדבר טו‪ ,‬לט(‪ .‬אמנ יש להתפלא מדוע לא‬
‫מצאנו בתלמוד ובמדרשי שחז"ל יודיעו א חוטי הציצית יהיו מבפני או מבחו!? אלא האמת היא‬
‫שה לבשו טלית גדול כל היו כולו‪ ,‬כלומר תלו חוטי ציצית בעטיפה העליונה‪ .‬ורק בבוא אבותינו‬
‫לאירופה ושינו צורת מלבושיה‪ ,‬ומשמע ב"דרכי משה" לרמ"א )בסי' ח'( שהנהיגו לבישת "טלית‬
‫קט" כדי שלא נהיה מחוסרי מצוה יקרה זו כל היו כולו‪ .‬לכ שאלה זו כיצד לראות בחוטי ציצית‬
‫של טלית קט‪ ,‬התעוררה רק לפני כמה מאות שני‪.‬‬
‫בירושלמי )ברכות פ"א ה"ב( דרשו "וראית אותו" ולא כתוב "אותה" )כי הרי "ציצית" היא לשו‬
‫נקבה?(‪" .‬שכל המקיי מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה"‪ .‬ועיי בכ כוונות יפות ברבנו בחיי‪ ,‬סו(‬
‫‪1‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫פ' שלח‪ ,‬וכ "חרדי" )מ"ע התלויות בלב‪ ,‬ס"ק מ"ד(‪ .‬אמנ כוונת חז"ל לחוט תכלת שבציצית‪,‬‬
‫כהמש מאמר ש "תכלת דומה לי… ולכסא הכבוד"‪ .‬ולמה אנו אומרי מצוות ראייה על חוטי‬
‫הלב? אבל שתי תשובות בדבר‪) .‬א( אריז"ל )"שער הכוונות"‪ ,‬דרוש ח' לכוונות ק"ש‪ ,‬ד( קע"ג בנדפס(‬
‫מלמד שיש לו לאד להביט ב' פעמי בחוטי הציצית‪ ,‬ולכוו בא' מה כאילו יש לו תכלת בציציותיו‪,‬‬
‫וע"י כוונתו מועיל לו בבחינה מסוימת‪) .‬ב( בימינו זכינו בס"ד שנתחדשה לבישת חוט התכלת‪ .‬הרב‬
‫אליהו טבגר ער בדיקות )אות שחז"ל הציעו במנחות מב‪ (:‬ופרס מימצאיו ב"מוריה" )טבת‪ ,‬תשנ"ב(‬
‫שהקב"ה זיכה אותנו בדורנו לקיי שוב מצות "תכלת"‪ .‬יש כמה מגדולי ישראל בדורנו המאשרי‬
‫שיש מצוה ללבוש אות חוטי התכלת שנצבעו בימינו ע"פ הנ"ל‪ .‬לוא יהי אפילו ספק‪ ,‬הרי ספק‬
‫דאורייתא לחומרא‪ .‬ואילו היו סת חוטי לב אבל ה צבועי כחול‪ ,‬לא הפסיד בזה מצוות ציצית של‬
‫לב )שו"ת ישועות מלכו‪ ,‬או"ח סי' א'(‪ .‬בספר "לולאות התכלת" )של הרב שלמה טייטלבוי‪,‬‬
‫ירושלי‪,‬תש"ס( הביא "הסכמה" של הרב עמר אופמ )מו"צ העדה החרדית‪ ,‬ירושלי( לעני התכלת‬
‫הנ"ל‪ ,‬אחרי שער בדיקה עיונית בעני‪.‬‬
‫מחמת שאבותינו באירופה וליטא נהגו ללבוש כל היו מעיל עליו שהוא ארו ומכסה רוב הגו(‪ ,‬לא‬
‫היו רואי את ציציות של הטלית קט‪ .‬וכ מוכח מ דברי רמ"א )בסי' י"ג סעי( ג'( על מי שבהליכתו‬
‫בכרמלית בשבת נודע לו שנפסלה טליתו "ואפילו בטלית קט שתחת בגדיו אי צרי לפשוט" )פירוש‬
‫דבריו‪ :‬אע"פ שבכל זאת אי לו בושה בהפשטתו כי הציציות לא גלויות לעיני הרבי‪ ,‬עיי"ש משנ"ב‬
‫ס"ק י"ב(‪ .‬הרי מכא ראיה שהחוטי היו מכוסי‪ .‬וכ בדי הפשטת טלית בבית הקברות )סי' כ"ד‬
‫משנ"ב ס"ק ג'( כותב שטלית קט המוחבאת מתחת לבגדיו אי בה משו לועג לרש‪ .‬והרי ראיה מזה‬
‫שלא היו לה החוטי מבחו!‪ .‬ואעפ"כ מנהג טוב ויפה הוא לקיי פסק של השו"ע בו פתחנו דיו זה‪,‬‬
‫כי לפי אופני הלבוש בא"י בזמננו שהולכי רוב היו ללא המעיל העליו‪ ,‬הציציות יהיו נראות לעי כל‬
‫היו כמו שהיתה כוונת התורה‪) .‬אמנ ג הנוהגי עדיי לפי מנהג ליטא ואירופה שהציציות אינ‬
‫נראות לעי כל היו‪ ,‬יכוונו לקיי דברי "הכתב והקבלה" )לבמדבר טו‪ ,‬לט‪ .‬סו( ד"ה וראית אותו(‬
‫שכאשר מביטי בציצית בעת שמתעטפי בו‪ ,‬ובעת קריאת פרשת ציצית‪ ,‬יעשו קני חזק בנפש להועיל‬
‫לכל היו(‪.‬‬
‫ע"ע ספר "ציצית ותכלת" של הרב צבי כה )בני ברק‪ ,‬תשנ"ג( לקט מהמדרשי בעני הציצית‪.‬‬
‫)ב( מצוה להסתכל ברקיע‪ .‬אמרו חז"ל )ברכות לא‪" (.‬לעול יתפלל אד בבית שיש בו חלונות" ולמדו‬
‫זאת מ הפסוק )דניאל ו‪ ,‬יא( ונפסק בשו"ע )או"ח סי' צ' סעי( ד'(‪ .‬אמנ הכס( משנה )הל' תפילה פ"ה‬
‫ה"ו( הביא מתשובות הרמב" שמדובר בתפילת יחיד‪ ,‬אבל בבית הכנסת אי צור לחלונות‪ .‬אבל‬
‫בזוהר )ח"ב ד( רנא‪ (.‬אמרו שלבית הכנסת צריכי לפתוח י"ב חלונות‪ ,‬והוא סוד תפילותיה העולות‬
‫מכל שבטי ישראל‪ .‬וצרי לפתוח אות לכיוו ירושלי כדי להתפלל כנגד‪ .‬אבל ה"חרדי" )מ"ע‬
‫מדברי סופרי התלויות בעי‪ ,‬ס"ק ג'( כתב כי ראייה זו היא לפני התפילה‪ ,‬כי בשעת שמונה עשרה‬
‫ממש‪ ,‬צריכות העיניי להיות עצומות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫והוסי( על זאת אריז"ל כוונה לכל היו‪" :‬טוב לאד לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע‪,‬‬
‫כדי שתמיד בכל עת ורגע עיניו לשמי ויביט נפלאותיו ית' בבריאת שמי ואר! כעני מה שכתב דוד‬
‫'כי אראה שמי מעשה אצבעותי ירח וכוכבי אשר כוננת‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו' )תהלי ח‪ ,‬ד‪#‬ה(‬
‫וכיו"ב אמרו במדרש הנעל על נבוכדנצר הרשע שכתוב 'עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב‪ ,‬ולעלאה‬
‫ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת‪ ,‬די שלטנה שלט על ומלכותה ע דר ודר' )דניאל ד‪ ,‬לא(‪ .‬ועני זה‬
‫מחכי האד ומכניס יראת ה' וטהרה בלבו‪ ,‬א יתמיד וירגיל עצמו בזה" )ר"ח ויטאל‪ ,‬שער המצוות‪,‬‬
‫פרשת ואתחנ( עכ"ל‪ .‬נראה לפרש כי כאשר האד רואה רוחב שחקי שמעל ראשו‪ ,‬וממילא מרגיש‬
‫את קטנות קומתו מול ממדי הבלתי נמדדי‪ ,‬נכנסת בלבו ענוה‪ .‬מעי זה כתוב בתהלי )ח‪ ,‬ד‪#‬ה( "כי‬
‫אראה שמי מעשה אצבעותי‪ ,‬ירח וכוכבי אשר כוננת‪ .‬מה אנוש כי תפקדנו?"‪ .‬שמא לכ אמרו חז"ל‬
‫)שבת עה‪" (.‬כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב‪ ,‬עליו הכתוב אומר 'ואת פועל ה' לא יביטו‪,‬‬
‫ומעשה ידיו לא ראו' )ישעיה ה‪ ,‬יב(" עכ"ל‪ .‬ולכ ג מי שאינו מומחה בחכמת אסטרונומיה‪ ,‬כאשר‬
‫ירי עיניו ויראה כוכבי אי מספר‪ ,‬אשר כל אחד ואחד מה הוא גדול יותר מכל כדור האר!‪,‬‬
‫והמרחקי בינינו לביניה הוא נמדד "בשנות אור"‪ ,‬מיד הוא מקבל ענוה‪.‬‬
‫)ג( "מצוה שיתבונ האד במעשי ה' וברואיו הנפלאי הגדולי‪ ,‬ויראה מה חכמתו שאי לה ער ולא‬
‫ק!‪ .‬מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע הש הגדול" )רמב"‪ ,‬הל' יסודי התורה‬
‫פ"ב ה"ב(‪ .‬וזה סני( מהנאמר בפסקא דלעיל‪ .‬אמר אדמו"ר רמ"מ מקאצק )אהל תורה‪ ,‬פ' יתרו ס"ק‬
‫ס"א( "מה רבו מעשי ה' כול בחכמה עשית‪ ,‬מלאה האר! קניני" )תהלי קד‪ ,‬כד( "קניני" שמכל‬
‫האר! יוכל האד לקנות אות‪ ,‬שבכל דבר ניכר כבוד" עכ"ל‪.‬‬
‫)ד( מצוה להסתכל בדמות אד צדיק וחכ‪ ,‬דכתיב 'והיו עיני רואות את מורי' )ישעיה ל‪ ,‬כ(‪" .‬אמר‬
‫רבי‪ ,‬האי דמחדדנא מחבראי‪ ,‬דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה‪ .‬ואילו חזיתיה מקמיה‪ ,‬הוה מחדדנא‬
‫טפי" )עירובי יג‪ .(:‬רבי אמר כי מה שהוא מחודד בלימוד יותר מחבריו‪ ,‬זה מפני כי זכה לראות את‬
‫אחוריו של רבי מאיר‪ .‬ואילו היה זוכה לראות את פניו‪ ,‬היה מחודד עוד יותר‪.‬‬
‫)ה( "כל האומר שמועה מש אומרה‪ ,‬יהא רואה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו" )ירושלמי‬
‫קידושי פ"א ה"ז( ופירש ש "קרב העדה" "שע"י זה יגיד הדבר על בוריו שעיקר הלימוד מרבו‬
‫בראיית הפני דכתיב 'והיו עיני רואות את מורי” ‘ עכ"ל‪ .‬ובירושלמי )שבת פ"א ה"ב( שלא היו‬
‫סומכי על רב ששת "דגבר מפתחא הוא" )בלשו סגי נהור‪ ,‬הוא היה עיוור( ולא ראה את בעל השמועה‬
‫בעת הלימוד )ולא ראה קריצות עיניו ותנועות ידיו וכיו"ב‪ .‬וזה מחסיר בההבנה(‪.‬‬
‫)ו( "והוא )דוד( טוב רואי )שמו"א טז‪ ,‬יב( … כל הרואהו נזכר לתלמודו" )ויק"ר‪ ,‬כ'(‪ .‬כתב אדמו"ר בני‬
‫יששכר "טוב ג כ בשעת הלימוד לצייר לפניו צורת איזה צדיק‪ ,‬ובפרט צורת רבו המובהק‪ .‬ועי"ז‬
‫יקבע תלמודו בלבו ולא ישכח" )"אגרא דפרקא"‪ ,‬פסקא פ"ו(‪ .‬דיוק דבריו שיכוו כ ג בעת לימוד של‬
‫הדברי שלא למד ממנו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫)ז( מצוה לצייר לפניו בעי שכלו דמות רבו או אביו‪ .‬כתב "פלא יוע!" )ער‪ :‬ציור( "וכתבו המקובלי‬
‫שיצייר תמיד נגד פניו צורת פני רבו‪ ,‬ומועיל הרבה להשגת חכמה‪ .‬וכ כתבו שיצייר דמות אביו נגד פניו‬
‫בשוכבו לישו‪ ,‬ומועיל לינצל מקרי" עכ"ל‪ .‬למדו זאת ממעשה של יוס(‪ ,‬שעי"ז ניצול )סוטה לו‪.(:‬‬
‫ובירושלמי )הוריות פ"ב סו( ה"ה( "איקוני של אמו ראה וצנ דמו"‪ .‬ג זה מציל‪.‬‬
‫)ח( מצוה להסתכל בספר בעת הלימוד‪ ,‬והוא סגולה לזכרו כי "אותיות מחכימות" )"מגדל עוז" על‬
‫הרמב"‪ ,‬הל' אישות פ"ד ה"ט‪ ,‬וכ בשל"ה‪ ,‬הל' קריאת שני מקרא וא' תרגו(‪ .‬זאת מפורש‬
‫בירושלמי )ברכות פ"ה ה"א( "ברית כרותה‪ ,‬הלומד מתו הספר לא במהרה משכח"‪.‬‬
‫)ט( "יש שכתבו ליזהר לומר פיטו הקטורת )בכל יו בעת תפילה( מתו הכתב ולא בעל פה‪ ,‬משו‬
‫שהאמירה במקו ההקטרה וחיישינ שמא ידלג אחד מהסממני ואמרינ שהוא חייב מיתה א חסר‬
‫אחת מסממניה" )רמ"א‪ ,‬באו"ח סו( סי' קל"ב(‪ .‬נוס( על כ‪ ,‬כיו שבזוהר )ח"ב ד( ריח‪ (:‬ייעדו ברכות‬
‫רבות ועצומות לקורא פרשת קטורת והתנו תנאי "ואצטרי דיכוי בה"‪ ,‬אז פשיטא שיקרא מתו‬
‫הכתב כדי שיקרא במתינות והבנה‪.‬‬
‫)י( הרואה מקו שנעשו בו נסי‪ ,‬או הרואה ברקי‪ ,‬או הרואה בריות נאות‪ ,‬או הרואה בריות משונות‪,‬‬
‫או הרואה פרי חדש )לדעת הגר"א( או הרואה ידיד נפש שלא ראה אותו כבר שלושי יו או י"ב‬
‫חודש‪ ,‬או הרואה את הי הגדול‪ ,‬או ההרי הגדולי )"שניכרת גבורת הבורא בה"‪ ,‬שו"ע סו( סי'‬
‫רכ"ח( וכיו"ב‪ ,‬חייב לבר על כל אחד ואחד את הברכה הראויה לו )שו"ע או"ח סי' רכד‪#‬רל(‪ .‬מוב‬
‫מאליו שאי עני הברכה רק מבטא שפתי‪ ,‬אלא על המבר לעורר את התרגשותו‪ ,‬ולהתבונ באופ‬
‫עיוני על השבח שבדבר‪.‬‬
‫)יא( מצוה להסתכל בספר תורה בעת שמגביהי אותו‪ .‬העתיק המג"א )בשו"ע או"ח סי' קל"ד סעי( ג'(‬
‫את דברי אריז"ל )"שער הכוונות" ד( מ"ח( "כשרואה האותיות עד שיוכל לקרות‪ ,‬מגיע אליו אור‬
‫גדול" עכ"ל‪ .‬ויש הנוהגי דוקא לפתוח את התורה לתחילת הפרשה שיקראו בה‪ ,‬ואי המקור למנהג‬
‫זה ידוע‪ .‬ויש "מגביהי" הממהרי להסתובב ולשבת שוב‪ ,‬ואי הציבור מספיק לראות היטב את‬
‫האותיות‪ .‬ולכ יש לכבד במצוות ההגבהה רק אד בעל כח שאינו נחפז‪.‬‬
‫)יב( מצוה לראות כבוד המלכי‪ ,‬ואפילו מלכי אומות העול "שא יזכה יבחי )מה( בי מלכי ישראל‬
‫למלכי אוה"ע" )ברכות יט‪ :‬ובזה מוב שכר שהיה לו לר' זירא‪ ,‬שהוזקק להביא אסא לבית המל‪,‬‬
‫ברכות ט‪ .(:‬כי עתידי אנו לראות כבוד עצו למל המשיח‪ ,‬וצריכי לראות כבוד מלכי אחרי כדי‬
‫שנדע להשוות ביניה‪.‬‬
‫)יג( )בעת תפילת שמונה עשרה( "צרי שיכו( ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לאר!‪ ,‬ויחשוב כאילו עומד‬
‫בבית המקדש‪ ,‬ובלבו יכוי למעלה לשמי" )שו"ע או"ח סי' צ"ה סעי( ב'(‪ .‬העיר "ספר חסידי" )ס"ק‬
‫‪4‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫י"ח( "ואות המגביהי ראשיה ועיניה למעלה‪ ,‬כמביטי על הגג‪ ,‬המלאכי מלעיגי עליה"‬
‫)והובא במשנ"ב ש ס"ק ה'(‪.‬‬
‫)יד( "יש לישא העיני למרו בשעה שאומרי קדושה" )שו"ע או"ח סי' קכ"ה סעי( ב'(‪ .‬לדעת הט"ז‬
‫והאריז"ל )כמובא בשערי תשובה‪ ,‬ס"ק ד'( יהיו העיני סגורות‪ .‬אבל לדעת "מג גבורי" יהיו‬
‫פקוחות‪ ,‬כמ"ש בספר היכלות )"אוצר מדרשי" לר"ד אייזנשטיי‪ ,‬ח"א ד( ‪ ,115‬שהוא המקור לדי‬
‫זה( "ברוכי לשמי ולאר!‪ ,‬יורדי מרכבה‪ ,‬א תאמרו ותגידו מה אני עושה… בכל שעה ושעה‬
‫שישראל אומרי לפני 'קדוש'‪ ,‬ולמדו אות… שאו עיניכ לרקיע כנגד בית תפילת )בשמי( בשעה‬
‫שאת אומרי לפני קדוש‪ .‬כי אי לי הנאה בכל בית עולמי כאותה שעה שעיניכ נשואות בעיני‪ ,‬ועיני‬
‫בעיניכ" עכ"ל‪ .‬פשוט הוא שזה נאמר רק בקדושה שבחזרת הש"! ש ישראל ה המקדשי‪ ,‬ולא‬
‫בקדושת יוצר וקדושה דסידרא הנאמרי כקריאת פסוקי בעלמא מה שהמלאכי מקדשי )עיי‬
‫ביאור הגר"א לאו"ח סי' נ"ט ס"ק ה'(‪.‬‬
‫)טו( בשעה שמתחיל האד לומר "קידוש ליל שבת" על הכוס‪ ,‬ית עיניו בנרות )רמ"א בשו"ע או"ח סי'‬
‫רע"א סעי( י'( וכתב ש משנ"ב )ס"ק מ "ח( "והוא סגולת רפואה לעיניי שכהו ע"י פסיעה גסה"‪.‬‬
‫ואח"כ בשעת שאר הקידוש ית עיניו ביי )רמ"א‪ ,‬ש( ומפרש משנ"ב )ס"ק מ"ט( ככל דיני "כוס של‬
‫ברכה" ע"פ מסכת ברכות )נא‪.(.‬‬
‫צריכי להודיע כי באמירת "הבדלה" מצוה זו היא לא רק לאומר הברכה‪ ,‬אלא ג לכל השומעי‪ .‬כ‬
‫כתוב בירושלמי "העוני אמ צריכי לית עיניה בכוס עיניה בנר" והוא ברמ"א )סי' רצ"ו סעי(‬
‫א'( והסביר משנ"ב "כדי שלא יסיחו דעת"‪ .‬וזה דלא כמנהג של כמה מהשומעי המסתובבי בחדר‬
‫ושומעי כלאחר יד‪.‬‬
‫)טז( מצוה לבכות )בדמעות( על אד כשר שמת‪ ,‬שנאמר 'ואחיכ כל בית ישראל יבכו את השריפה'‬
‫)ויקרא י‪ ,‬ו(‪ ,‬וזה מכלל אהבת ת"ח" )ק‪ .‬ח‪ (.‬והנה רש"י )סוכה כה‪ .‬ד"ה טירדא דרשות( מלמד כי‬
‫האבלות איננה מדי צער‪ ,‬אלא לש כבוד המת‪ .‬חז"ל איימו איומי קשי למי שאינו בוכה אז )מיתת‬
‫בניו ובנותיו‪ ,‬שבת קה‪ .(:‬שמא לכ כותב הנצי"ב )"העמק דבר"‪ ,‬הרחב דבר לבראשית לה‪ ,‬ח‪ .‬וכ‬
‫בראשית נ‪ ,‬ז בהרח"ד‪ ,‬ובביאורו למכלתא‪ ,‬ד( ע"ו( שאפילו א דמעותיו נוזלות מחמת דבר אחר שהוא‬
‫נזכר בו וזה מצער אותו‪ ,‬נחשב הדבר לעיני הרואי שכיבד בכ את המת )כי האחרי אינ יודעי מה‬
‫ה מחשבותיו(‪ .‬וע"ע דבריו על ויקרא )י‪ ,‬ה(‪ .‬ובספר "ראשית חכמה" )שער הקדושה‪ ,‬סו( פ"ח( כתב‬
‫"תיקו העיניי )על חטאי התלוי בראיה( לבכות על אד כשר שמת"‪ .‬ע"ע ש פרק חמישי‪.‬‬
‫)יז( "אסור להסתכל בעריות לש זנות שנאמר 'ולא תתורו אחרי לבבכ ואחרי עיניכ אשר את‬
‫זוני אחריה' )במדבר טו‪ ,‬לט( ואפילו שלא לש זנות אלא שנהנה בראייתה‪ ,‬עובר בלאו שנאמר‬
‫'ונשמרת מכל רע' )דברי כג‪ ,‬י‪ .‬עיי ע"ז ד( כ‪ (:‬דמכח זה יבוא לידי תאוה לקרי" )קיצור חרדי(‬
‫‪5‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫ומותר לראות פניה של אשה כאשר מדברי איתה )לצור(‪ ,‬ואי חובה להסב את הגו( לצד אחר ולדבר‬
‫אתה‪ ,‬או לעצו את העיני‪ ,‬או להביט ברקיע בעת שמדבר איתה‪ .‬כתב "ספר חסידי" )פסקא תת"ר(‬
‫"לא ישכור אד לא פועל ולא מלמד שצופה בנשי כשאינו צרי לדבר עמה‪ ,‬או מדבר עמה שלא‬
‫לצור‪ .‬מ הדי היה שלא יראה אד באשה אלא כשצרי לדבר עמה‪ ,‬פ יתאוה אליה"‪ .‬וכ דעת רבנו‬
‫יונה )אגרת היראה‪ ,‬פסקא רל"ה‪ ,‬במהדורת ר"ב זילבר‪ ,‬שנת תשכ"ב( וכ הובא בב"י )טור או"ח סי'‬
‫ע"ה ד"ה טפח מגולה‪ ,‬והב"ח והפמ"ג(‪ .‬כל היתר זה נמר רק כשהאשה כשרה וצנועה כדי‪ .‬אבל א‬
‫אינה לבושה כיאות‪ ,‬בודאי שאי כל היתר להביט בה ואפילו בראיה בעלמא )משנ"ב סי' ע"ה ס"ק ז'‬
‫בש פמ"ג(‪ .‬פע היו נוהגות הנשי לכבס את הבגדי ליד הנהר הזור )השוט( את הבגד שוב ושוב(‪.‬‬
‫היו נוהגות להכנס פסיעה או שתי ליש שפת הנהר‪ ,‬ובאותו זמ הגביהו שולי בגדיה ונתגלה תחתית‬
‫הרגל‪ .‬כדברי רבנו גרשו ש‪" :‬עומדות יחפות ומגלות זרועותיה"‪ .‬ויש המפרשי האיסור אפילו מול‬
‫אות נשי שאינ נכנסות למי‪ ,‬אלא מתכופפות כדי לעשות מלאכת‪ .‬על צניעותה של רות אמרו‬
‫"עומדות מעומד‪ ,‬נופלות מיושב" )שבת קיג‪ (:‬כלומר שלא כפפה את קומתה ובזאת מבליטה את‬
‫תחתית הגב‪ ,‬אלא כפפה את ברכיה ואז אי שו חלק מ גופה בולט‪ .‬כ יש נשי על הכביסה‬
‫המכופפות את הגב‪ ,‬והוא מראה לא צנוע לפני הרואי‪.‬‬
‫אמרו על כ חז"ל "ועוצ עיניו מראות ברע" )ישעיה לג‪ ,‬טו( "זה שאי מסתכל בנשי בשעה שעומדות‬
‫על הכביסה‪ .‬היכי דמי‪ ,‬אי דאיכא דרכא אחריתא‪ ,‬רשע הוא! ואי דליכא דרכא אחריתא‪ ,‬אנוס הוא!‬
‫לעול דליכא דרכא אחריתא‪ ,‬ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה" )ב"ב נז‪ .(:‬כלומר האיש הזה צרי‬
‫להגיע לאיזה מקו‪ ,‬ואי לו שביל אחר להגיע לש אלא א כ עובר ליד נהר זה‪ .‬ומה יעשה? אומרי‬
‫בגמרא שהוא חייב לעצו עיני וללכת‪ ,‬וא לא יעצו עיניו "רשע הוא"‪ .‬ואי הכוונה לעצו ממש‪,‬‬
‫כדברי הרשב" ש‪" :‬והוי ליה להטות עיניו לצד אחר"‪ .‬כל שכ שאי לאד ירא ה' ללכת במקומות‬
‫ציבוריי אשר ש יש נשי ההולכות מחוסרי צניעות הלבוש‪ ,‬אלא יל ברחובות הצדדיי הריקי‬
‫מאד‪ .‬וכ לשו הגר"א )באגרתו לבני ביתו‪ ,‬בדרכו לא"י( "וכל אשר צרי ל תקח ע"י שליח‪ ,‬וא( א‬
‫הוא פעמיי ושלוש ביוקר‪ .‬היד ה' תקצר?"‪ .‬ובימינו יש אפשרות שהאד יבקש מאשתו למלאות‬
‫שליחותו להשיג דברי מסוימי‪ ,‬או חברי שה בלאו הכי הולכי לש ואינ מהנזהרי‪ .‬והרב‬
‫שלו שבדרו היה אומר שהעדי( לנסוע במוניות )למרות היוקר(‪ ,‬ולא באוטובוסי‪ .‬וזה אמור לכל‬
‫אד‪ ,‬במיוחד בשעות העומס ויש דוחק של אנשי רבי המצטופפי באוטובוס‪ .‬כל שכ א הוא ת"ח‬
‫"דאד חשוב יש לו ליזהר בכל גווני" )משנ"ב סי' ע"ה ס"ק ז'(‪ .‬רבנו יונה )"שערי תשובה"‪ ,‬ח"א פסקא‬
‫ט"ו( כתב שיש לתק עוונות ראייה ע"י בכיה בדמעות‪ ,‬כדכתיב "פלגי מי ירדו עיני על לא שמרו‬
‫תורת" )תהלי קיט‪ ,‬קלו(‪.‬‬
‫ג אורח הנמצא בחתונה‪ ,‬ייזהר לבל יביט בהתבוננות מיותרת בכלה העומדת תחת לחופה‪ .‬וכמו שיש‬
‫לו ליזהר מלהכשל בהסתכלות בריקודי הנשי בעת הסעודה‪ ,‬כ יזהר לא להביט בבנות הרוקדות לפני‬
‫הכלה בלכתה לקראת מעמד החופה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫נפסק בשו"ע )אבהע"ז סי' כ"א סעי( א'( "פגע באשה בשוק‪ ,‬אסור להל אחריה‪ ,‬אלא ר! ומסלקה‬
‫לצדדי או לאחריו"‪ .‬ומפרש "באר היטב" )ס"ק ב'( בש מהרא"י שהאיסור הוא תו ארבע אמות‬
‫שלה‪ ,‬והרדב"ז כתב 'דלא סגי כשירחיק ד' אמות אלא כל שאינו מרוחק שאינו מכיר ומבחי בה‬
‫בהילוכה ובתנועותיה‪ ,‬אסור‪ .‬איסור זה הוא בכל האנשי‪ ,‬ובכל המקומות‪ ,‬אפילו במקו שהנשי‬
‫הולכות מכוסות מכ( רגל ועד ראש" עכ"ל‪ .‬ההסבר לכ הוא שיש תנועה מיוחדת להאשה הפוסעת‬
‫כשהיא מנענעת את הגו( לצדדי‪ .‬ולכ צרי האד או להתרחק או להשפיל עיניו‪) .‬אמנ עיי "מנחת‬
‫שלמה" לרש"ז אויערב‪ ,‬ח"א סי' צ"א ס"ק כ"ג‪ ,‬מנמק מדוע יש מקילי בזמ הזה‪(.‬‬
‫ואמנ הרהור עבירה הוא משלשת הדברי שאי אד ניצול מה בכל יו )ב"ב קסד‪ (:‬אבל חייב אד‬
‫לזכור שהקב"ה יודע לבדוק ולבחו מה כ היה בידי האד לעשות להנצל‪ ,‬ולא עשה‪ .‬הרי יש עונש נורא‬
‫למתפקר בעיניו‪ ,‬כי בהיותו בקבר מלא אכזרי שובר לו גלגלי עיניו )זהר ח"ב ד( רסג‪ (.‬ודאי שזה יכאב‬
‫לו מאד‪ .‬ולא די זה‪ ,‬אלא ג כאשר יצא לעול הנשמות אחרי מותו‪ ,‬ממשיכי מלאכי אכזריי‬
‫לטמאותו באות מראות רעות שהביט בה בעוה"ז )ש‪ ,‬רסד‪ ,(.‬וכמה צער וכלימה לו‪ .‬ש עול של‬
‫טוהר ונקיו‪ ,‬והמסכ הזה עדיי דבוק בלכלו וחלאה כאשר אי לו ש שו יצה"ר לכ‪ .‬והוא דומה‬
‫לדרשת "לשכב אצלה להיות עמה" )סוטה ג‪" (:‬מלפפתו והולכת לפניו ליו הדי"‪ .‬שכאשר אז כבר‬
‫אי לו לחוטא ההוא שו תאוה ורצו לעשות דברי מגוני‪ ,‬עדיי יכלימוהו בכ בעל כורחו‪ .‬והוא‬
‫הדי במראות האסורות‪ .‬ומצד שני‪" ,‬כל מי שרואה דבר ערוה ואינו ז עיניו ממנה‪ ,‬זוכה להקביל פני‬
‫שכינה" )ויק"ר‪ ,‬כג(‪.‬‬
‫והמשנה ברורה )סי' ע"ה ס"ק ז'( חילק בי "הסתכלות" ל"ראייה בעלמא לפי תומו‪ ,‬בלא נהנה שרי‪,‬‬
‫א לא מצד המוסר" עכ"ל‪" .‬ההסתכלות" היא נעיצת העיני בעיו‪ .‬וזה מבואר במג"א )בסו( סי'‬
‫רכ"ה(‪.‬‬
‫*‬
‫ואפילו אי ההסתכלות בה לש ערוה‪ ,‬אסור לקרוא דברי תורה או עניני תפילה וברכות מול טפח‬
‫מגולה באשה שדר הנשי לכסותו‪ ,‬וכ מול שערות של אשה נשואה )שו"ע או"ח סעיפי א‪#‬ב ועיי‬
‫לימוד זכות של "ערו השולח" או"ח סי' ע"ה ס"ק ז'(‪.‬‬
‫לעני רבני האומרי דברי תורה באסיפות של נשי‪ ,‬ולא כל הנשי ש מכסות את שערותיה‪ ,‬התיר‬
‫החזו איש )או"ח סו( סי' ט"ז( ע"פ רבנו יונה לעני שמיעת קול שיר של אשה ואינו משי לב "ומהאי‬
‫טעמא אפשר לצדד להקל בזמ הזה להגיד תוכחה ברבי ולהזכיר דברי חז"ל‪ ,‬א( שיש פרועות ראש‬
‫כנגדו‪ ,‬ומשו 'עת לעשות' וג אפשר לסמו על דעת רבנו יונה‪ ,‬דכיו דאינו משי לב‪ ,‬מותר"‪.‬‬
‫והנמצאי בנסיעה באוטובוס ציבורי ורוצי ללמוד כדי לקיי "ובלכת בדר"‪ ,‬יש להציע שילמדו‬
‫בהרהור בדברי תורה בלי מבטא שפתיי )כמ"ש משנ"ב סי' ע"ה ס"ק כ"ט "דיבור אסור‪ ,‬הרהור‬
‫‪7‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫מותר" כי לשו המקרא הוא "ערות דבר"‪ .‬וג בלי טע זה טוב ללמוד ש )מתו ספר( רק בהרהור‪,‬‬
‫כדי לא להפריע לשאר הנוסעי‪ ,‬אשר א ה יתרעמו )אפילו בלי להגיד לו( יהיה בכ חילול הש‪ ,‬וג‬
‫בלאו הכי כבוד התורה רח"ל ירוד מאד כעת ואי להוסי( ירידה‪.‬‬
‫)יח( "שלא להסתכל בע"ז והוא בכל שנאמר 'אל תפנו אל האלילי' )ויקרא יט‪ ,‬ד( )זהר ח"ג ד( פד‪(.‬‬
‫והנה המבקר במוזיאו של עתיקות )כמו "רוקפלר" בירושלי העתיקה( ויש ש פסלי גדולי‬
‫וקטני‪ ,‬חלק מה ה אלילי‪ ,‬וספק א נתבטלו ע"י עובדיה ואסור להסתכל‪ .‬וצ"ע א מותר‬
‫להסתכל בתמונות האלילי שיש באנצקלופדיות וספרי ההיסטוריה‪ ,‬כי לא נעבדו התמונות הה עצמ‪.‬‬
‫ובספק דאורייתא יש להחמיר‪ .‬ובסידור אריז"ל )מהד' ר' שבתי‪ ,‬ח"א ד( קכ‪ ,.‬אזהרה נ' של הל' דר‬
‫אר!( "אסור להסתכל בציור ע"ז"‪ ,‬ומשמע ג ציור ותמונה‪ .‬והמבקר באירופה רואה לעתי קרובות‬
‫כנסיות‪ ,‬בתי ספר וכ בתי חולי‪ ,‬כאשר פסל וצל של הצלוב הנוצרי מעל לפתח הבני‪ .‬וכ הוא על‬
‫בולי דואר‪ .‬ואסור להסתכל‪.‬‬
‫)יט( "השמר ל מלראות קניגאות של כותי‪ ,‬והוא הדי מחולת או שו דבר שמחת" )משנה ברורה‬
‫לסי' רכ"ד ס"ק ג' בש הב"ח בש האשכול(‪ .‬ההסבר הוא פשוט‪ .‬כאשר סט"א בהצלחה ובשגשוג‪,‬‬
‫כוחות הקדושה ה בשפל המדריגה‪ .‬כיצד יכול ליהודי "כשר" להשתת( בשמחת בני סט"א?‬
‫)כ( "הגאוה היא תלויה ג בעיני‪ ,‬שנאמר 'גבה עיני' )תהלי קא‪ ,‬ה( 'עיני‬
‫רמות' )משלי ו‪ ,‬יז( )ק‪ .‬ח‪ (.‬ולכ יקיי אד "ושח עיני יושיע" )איוב כב‪ ,‬כט(‪.‬‬
‫)כא( "אסור להסתכל בברית קודש‪ ,‬בי שלו ובי של אחרי" )זהר ח"ב ד( סו‪ :‬וכ ח"ג ד( פד‪ (.‬ונפסק‬
‫בשו"ע אבהע"ז )סי' כ"ג סעי( ז'( וכ היה מעשה ע רבנו הקדוש )ירושלמי מגילה פ"א ה"יא(‪ .‬הנכשל‬
‫לעיי באבר‪ ,‬עלול ח"ו להענש בעקרות האבר )ספר חרדי‪ ,‬מל"ת מדברי סופרי התלויות בעי‪ ,‬ס"ק‬
‫ד'‪ ,‬וכ כתב מהר"ל ב"באר הגולה"‪ ,‬סו( הבאר החמישי‪ ,‬כיצד ח סירס את אביו נח ע"י ראייתו באבר‬
‫שלו(‪ .‬בדומה זה אמרו חז"ל )סנהדרי צב‪ (.‬לעני המסתכל בעריות‪" :‬כל המסתכל בערוה‪ ,‬קשתו‬
‫ננערת" עיי"ש רש"י‪.‬‬
‫)כב( "אסור לרחו! ע אביו )ואחיו( ובעל אמו ובעל אחותו‪ .‬ונוהגי עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסי‬
‫ערוות בבית המרח! )הערה‪ :‬לבשו אז בגדי תחתוני( ליכא למיחש להרהורא" )שו"ע אבהע"ז כ"ג‬
‫סעי( ו' רמ"א(‪ .‬וכתב על זה "פתחי תשובה" )ס"ק ה'( "ולפי זה בזמננו שאי מכסי‪ ,‬אי היתר בדבר‪.‬‬
‫ולא ידעתי על מה סמכו העול להקל בזה"‪.‬‬
‫)כג( "אסור להסתכל בפני אד רשע )מגילה כח‪ (.‬או בפניו של גוי" )קיצור חרדי‪ ,‬וכ הוא בשו"ע‬
‫או"ח סי' רכ"ה‪ ,‬מג"א ס"ק כ'(‪ .‬הסביר זאת מהר"ל‪" :‬כי א יביט בו‪ ,‬יהיו עיניו מתחברי אל הרע‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫ולכ אסור להסתכל ברשע" )"נתיבות עול"‪ ,‬הצדק‪ ,‬פ"ג(‪ .‬ויש לשאול‪ ,‬הרי הגמרא ש דנה בדברי‬
‫חסידות‪ ,‬ולמה הסיק "קיצור חרדי" שזה "אסור" )מ הדי(? ויש לשאול עוד שאלה‪ ,‬פתח‬
‫בהסתכלות וסיי בראייה והבטה‪ .‬לשו הגמרא היא "אסור לו לאד להסתכל בצל דמות אד רשע‬
‫שנאמר 'לולא פני יהושפט מל יהודה אני נושא א אביט אלי וא ארא" )מל"ב ג‪ ,‬יד(‪ .‬אלא לשו‬
‫הגמרא היא מדויקת‪ .‬האיסור הוא "הסתכלות "בעיו )כדברי מג"א בסו( סי' רכ"ה( ואלישע נהג‬
‫"חסידות" שאפילו "ראיה" בעלמא )באקראי( או הבטה )ברפרו((‪ ,‬ג לא קיי בו‪ .‬וכ כותב "פלא‬
‫יוע!" )ער‪ :‬ראייה( "והמסתכל בפני אד רשע איסורא קעביד ופוג עיניו"‪.‬‬
‫)כד( אסור להסתכל בפני אד שוטה או משוגע או עצב )כ( החיי‪ ,‬יו"ד סי' קט"ז ס"ק ר"ב; וכ‬
‫אזהרות של ר' צבי הירש‪ ,‬שבסו( ספר "פלא יוע!"(‪.‬‬
‫)כה( אסור להסתכל בפני אד הכועס )זהר ח"ב ד( קפב‪ :‬עיי"ש הערת ניצוצי אורות ס"ק א'( כי הוא‬
‫כאילו מסתכל בע"ז )ע"פ שבת קה‪.(:‬‬
‫)כו( "עשרה דברי קשי ללימוד… והמסתכל בפני המת וי"א א( הקורא כתב שעל גבי הקבר"‬
‫)הוריות יג‪ .(:‬ספר "נגיד ומצוה" של הרב יעקב צמח )ירושלי‪ ,‬תשמ"ז‪ ,‬ד( קע"ג‪ ,‬סו( ח"ב‪ ,‬דיני‬
‫אבלות( מביא בש האריז"ל שמדובר רק כתב של אותיות הבולטות‪ ,‬ולא כתב השקוע בחריטה באב‪.‬‬
‫ובסו( מאמר "ספר הזכרו" של הגר"ח קניבסקי )ס"ק כ"ו(‪ ,‬פלפל א "הקורא" הוא רק המבטא בפה‬
‫או אפילו במחשבה‪ .‬וסיכ להחמיר‪.‬‬
‫)כז( אסור להסתכל בקשת שבשמי )חגיגה טז‪ :‬ועיי בזהר ח"ב ד( סו‪ :‬טע לדבר(‪ .‬ויש עוד טע‬
‫בדבר שזה מסמל שבני ישראל חוטאי ואי לה בדור אד צדיק כמו רשב"י שבזכותו לא יתראה‬
‫הקשת )כתובות עז‪ .(:‬עיי משנה ברורה )קכט‪ ,‬ס"ק א'( שהמודיע לחברו שיש קשת‪ ,‬הוא כמו מוציא‬
‫דבה על כלל ישראל‪.‬‬
‫)כח( אסור להסתכל בירח )שו"ע או"ח סי' תכ"ו‪ ,‬מג"א ס"ק ח'( ומקורו בחרדי )מצוות ל"ת מדברי‬
‫סופרי‪ ,‬ס"ק ה'( ובשל"ה )שער האותיות‪ ,‬תחילת "קדושה"‪ ,‬ח"א ד( של"ד(‪ .‬והטע הוא מפני חטא‬
‫מיעוט הירח‪ ,‬שהוא מסמל כל ירידת הדורות עד היו‪ .‬ובעת ברכה על חידוש הלבנה יראה להסתכל‬
‫בלבנה קוד לברכה ולא יותר )חיד"א‪ ,‬עבודת הקודש‪ ,‬מורה באצבע‪ ,‬סי' ו' ס"ק קפ"ו(‪.‬‬
‫)כט( אסור לע להסתכל בכהני בשעה שמברכי את הע )שו"ע או"ח סי' קכ"ח סעי( כ"ג( ומפרש‬
‫משנ"ב )ס"ק פ"ט( "כדי שלא יסיחו דעת מהברכה‪ .‬וא כ כל שכ שלא יסתכלו במקו אחר‪.‬‬
‫ומדינא אינו אסור אלא בהסתכלות מרובה שיכול לבוא לידי היסח הדעת אבל ראייה קצת שרי‪.‬‬
‫דדוקא בזמ בית המקדש שהיו מברכי בש המפורש והשכינה היתה שורה על ידיה‪ ,‬היה אסור‬
‫‪9‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫אפילו ראייה קצת )חגיגה טז‪ (.‬משא"כ בזמ הזה‪ .‬ומכל מקו נוהגי ג עכשיו 'זכר למקדש' שלא‬
‫להביט בה כלל" עכ"ל‬
‫)ל "אסור לאד לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" )בבא בתרא ב‪ (:‬והטע הוא מפני‬
‫עי הרע‪ .‬ואפשר להיות הוא הדי כל דבר מוצלח של רכוש חברו‪.‬‬
‫)לא( "מה טובו אהלי יעקב" )במדבר כד‪ ,‬ה( אמרו חז"ל )ב"ב ס‪" (.‬מה ראה? ראה שאי פתחי‬
‫אהליה מכווני זה לזה‪ .‬אמר‪ :‬ראוי הללו שתשרה עליה שכינה"‪ .‬ולכ פסקו ש במשנה "לא יפתח‬
‫אד לחצר השותפי פתח כנגד פתח‪ ,‬ולא חלו כנגד חלו"‪ .‬א כ ברור שאסור לשכ הגר ממול להצי!‬
‫פנימה לתו דירת חברו‪ ,‬שבזה הוא פוג בפרטיותו‪ .‬יש הסבורי שבעת לכת ברחוב מותר לה‬
‫להצי! פנימה‪ ,‬כי הרי בעל הבית פתח התריסי וכ הוילונות‪" ,‬סימ הוא שאיננו מקפיד"‪ .‬האומרי‬
‫כ אינ צודקי‪ ,‬כי הלה פתח רק כדי לשאו( אויר צח‪ ,‬ועדיי מקפיד נגד המסתכלי‪.‬‬
‫וכ כתב "קצור שו"ע" )לר"ש גנצפריד‪ ,‬סי' קפ"ג ס"ק ו'( "ואפילו בעסקיו ובמעשיו שאי בה חשש‬
‫היזק עי הרע‪ ,‬א עושה בביתו וברשותו‪ ,‬אסור לראותו שלא מדעתו‪ ,‬שמא אינו חפ! שידעו אחרי‬
‫ממעשיו ועסקיו" עכ"ל‪.‬‬
‫)לב( "מי שאינו עוצ עיניו )או לכל הפחות ינמי מבט עיניו לאר!( בשעת תפילת שמו"ע אינו זוכה‬
‫לראות שכינה בצאת נפשו" )משנ"ב סי' צ"ה ס"ק ה' והוא בזהר ח"ג ד( רס‪ :‬כתבו ש ג עונש‬
‫שמקדי עליו מלא המות(‪ .‬א א מתפלל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בה‪ ,‬לית ל בה" עכ"ל‬
‫משנ"ב‪ .‬ולהל כתב " )בסי' צ"א ס"ק ו'( דיש לכסות את העיני בטלית של מצוה בשעת שמו"ע‪.‬‬
‫)לג( כתב "חיי אד" )כלל כ"ב "ק י'( "א מתפלל במקו שיש צורות )ציורי( במזרח )מצוירי על‬
‫הקיר( אסור להתפלל לאותו צד אלא לצד אחר‪ ,‬א( שאינו מזרח‪ .‬וא תלוי ש בגדי המצוירי‪,‬‬
‫יעצו עיניו‪ .‬ולכ אי נכו לצייר ציורי בבית הכנסת אלא למעלה מ קומת האד" עכ"ל‪ .‬והנה‬
‫ה"בית יוס(" )יו"ד סו( סי' קמ"א ד"ה כתב הרא"ש וכו'( הביא שרוב פוסקי מתירי לצייר ציורי‬
‫על הקיר בבית הכנסת‪ .‬מדובר בחיות ועופות‪ ,‬ואפילו של אריה שהוא מ ארבע פני שבמרכבה!‬
‫למרות שיש בזה צד להחמיר‪ ,‬שיש לחשוש שלא ייראה כמתפלל אליו‪ .‬אבל החיד"א )"ברכי יוס("‪,‬‬
‫ש( כתב "פשיטא לי דאסור‪ ,‬וכל הראיות שהביא הב"י יש לגמג בה‪ .‬והמורי היתר להתפלל‬
‫בקביעות במקומות שיש צורות אלו‪ ,‬עתידי לתת את הדי"‪ .‬ובשו"ת אבקת רוכל של הב"י )סי' ס"ג(‬
‫א( מהר"י קארו אוסר! ולכ יש בזמננו לעצו עיני או לפנות לכיוו אחר‪.‬‬
‫)לד( "יחיד שמתפלל בציבור וסיי תפילתו קוד לש"!‪ ,‬אסור להחזיר פניו לציבור עד שיסיי ש"!‬
‫תפילתו" )שו"ע או"ח סי' קכ"ג סעי( ב' רמ"א( וביאר הט"ז )ס"ק ה'( כי יבטל כוונת המתפללי‬
‫‪10‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫שמאחוריו‪) .‬ונראה להוסי( כי כל שכ שלא יעסוק בשיחה ע חבריו שג ה הקדימו לגמור‪ ,‬כי‬
‫זמזו הקולות מפריע לשאר המתפללי‪ .‬ועי בלבוש )ס"ק ו'( שני טעמי נוספי‪.‬‬
‫)לה( א מותר לאיש להסתכל במראה )ראי(? כתב רמ"א‪" :‬הא דאסור לראות במראה הוא רק במקו‬
‫דאי דר לראות במראה רק נשי‪ ,‬ואית ביה משו 'ולא ילבש גבר שמלת אשה' )דברי כב‪ ,‬ה( אבל‬
‫במקו שדר האנשי לראות ג"כ במראה‪ ,‬מותר… וא עושה להסיר כתמי מפניו או נוצות מראשו‪,‬‬
‫שרי" )יו"ד סי' קנ"ו סעי( ב' רמ"א( אבל להל )בסי' קפ"ב‪ ,‬בחידושי רע"ק וכ גליו מהרש"א ש‬
‫הביאו בש הר"( "חברי )ת"ח( נמנעי בכל מקו"‪ .‬הוסי( על כ "תפארת ישראל" למשנה )ע"ז‬
‫פ"ב מ"ב( "כשעושה להעביר הלכלו מפניו‪ ,‬בכל דוכתא שרי… אפילו רק ספק הוא‪ ,‬שרי‪ .‬ובזמ הזה‬
‫שכבוד התורה בעוונות בלי זה כבר ירדה אחורנית עשר מעלות‪ ,‬אדרבה חיוב עלינו להקפיד על כבודה‬
‫לבלי להשפילה יותר‪ ,‬ושיהיה לשחוק בעיני הבריות על זה‪ .‬להכי בכל גוונא מותר" עכ"ל‪.‬‬
‫)לו( "אי מסתכלי בפני האוכל ולא במנתו‪ ,‬שלא לביישו" )שו"ע או"ח סי' ק"ע סעי( ד'(‪ .‬כלומר שלא‬
‫יחשוב שמקפידי עליו שאוכל הרבה‪.‬‬
‫)לז( "צרי אד להתרחק מהנשי מאד מאד‪ ,‬ואסור לקרו! בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחת‬
‫מהעריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה‪ .‬ואסור להסתכל בנשי שעומדות‬
‫על הכביסה ואסור להסתכל בבגדי צבעוני של אשה שהוא מכירה‪ ,‬אפילו אינ עליה‪ ,‬שמא יבוא‬
‫להרהר בה… והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוי ליהנות ממנה כאילו נסתכל בבית‬
‫התור( שלה" )שו"ע אבהע"ז סי' כ"א סעי( א'(‪.‬‬
‫)הרמב" מונה רשימה של דברי רעי מאד( "והעושה אות אי חזקתו לשוב מה‪ ,‬שה דברי קלי‬
‫בעיני רוב בני האד‪ .‬ונמצא חוטא והוא ידע )טעה לחשוב( שאי זה חטא… והמסתכל בעריות מעלה‬
‫על דעתו שאי בכ כלו‪ ,‬שהוא אומר 'וכי בעלתי? או קרבתי אצלה?' והוא אינו יודע שראיית העיני‬
‫עו גדול‪ ,‬שהיא גורמת לגופ של עריות" )רמב"‪ ,‬הל' תשובה‪ ,‬פ"ד ה"ד(‪.‬‬
‫הוסי( על כ "ספר חסידי" )פסקא תמ"ח( "ואילו לא היה לו )לאד( עיני לא היה צופה בערוה‬
‫ומתאוה לה בכמה דברי… מה עשה הקב"ה? ש לכל אחד ואחד גדר וחומה להבדיל באד ולהרחיק‬
‫מ העבירה… ש גביני )עפעפי( לעיני לכסות ולסתו ולעצו עיניו מראות ברע" עכ"ל‪ .‬כמו‬
‫שאמרו "אי ל דבר חוצ! בפני התאוה כעצימת העי" )רבנו יונה‪ ,‬ספר היראה; ספר חסידי‪ ,‬פסקא‬
‫ט'(‪.‬‬
‫)לח( "מותר להסתכל בפנויה לבודקה א היא יפה שישאנה… ולא עוד אלא שראוי לעשות כ )הערה‪:‬‬
‫"אסור לאד שיקדש את האשה עד שיראנה‪ ,‬שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו‪ ,‬והתורה אמרה‬
‫'ואהבת לרע כמו'(‪ .‬אבל לא יסתכל בה דר זנות" )שו"ע אבהע"ז סי' כ"א סעי( ג'(‪ .‬לפי זה מותר‬
‫‪11‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫שהמשוד יראה במשודכת אפילו כמה פעמי עד שיחליט א היא ראויה לו ולא תתגנה עליו‪ .‬אבל‬
‫אחרי שכבר החליטו ביניה להתחת זל"ז‪ ,‬לכאורה חל איסור על כל הסתכלות‪ ,‬וכמו בכל אשה זרה‬
‫עד שתינשא לו‪ .‬כ הורה בעל ההפלאה בספרו "נתיבות לשבת" )על אבהע"ז סי' כ"א(‪ .‬בזמננו תמוה‬
‫המנהג הרווח ש"המאורסי" זל"ז נפגשי יחד ומטיילי יחד בי תקופת ה"אירוסי" והנישואי‪.‬‬
‫כמוב‪ ,‬ראייה בעלמא ללא הסתכלות‪ ,‬מותרת‪ .‬ועיי לימודי זכות של מו"ר הרב בנימי זילבר ב"תורת‬
‫ההסתכלות" )פ"ו(‪ .‬ג יש להתרע על המאריכי שהייה עד לחתונה‪ .‬חז"ל אמרו "תוחלת ממושכה‬
‫מחלה לב‪ ,‬זה המארש אשה ונוטלה לאחר זמ )רב(" )פסקתא דרב כהנא‪ ,‬פרשת החודש(‪.‬‬
‫)לט( "מותר לאד להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו‪ ,‬אע"פ שיש לו הנאה בראייתה‪.‬‬
‫הואיל והיא מותר לאחר זמ‪ ,‬אינו בא לידי מכשול" )שו"ע אבהע"ז סי' כ"א סעי( ו'(‪" .‬אבל אסור‬
‫להביט במקומות המכוסי שבה" )שו"ע יו"ד סי' קצ"ה סעי( ז'(‪ .‬כל שכ שחצו( הוא מי שמסתכל‬
‫באותו מקו‪ ,‬אפילו כשהיא טהורה‪ ,‬ונענש במחלת עוורו או הוא או בניו )נדרי כ‪.(.‬‬
‫)מ( אסור להסתכל במטה שאיש ואשה )נוהגי להיות( ישני ש )ראשית חכמה‪ ,‬שער הקדושה‪ ,‬פ"ח‪,‬‬
‫ד"ה מהדברי שצרי ליזהר(‪ .‬ע"ע הדומה לזה )שבת קמ‪" (:‬כל העומד באמצע המטה וכו' " עיי"ש פי'‬
‫רש"י‪.‬‬
‫)מא( ג אשה המסתכלת ביופיו של איש‪ ,‬חוטאת‪ .‬מסופר כי בנות מצפה האריכו בדיבור ע שאול‪,‬‬
‫כאשר שאל מה איה מקומו של שמואל הנביא‪ .‬המעיי במענה שלה )שמו"א ט‪ ,‬יב‪#‬יג( ימצא שדברו‬
‫ארבעי וארבע תיבות! ויש לתמוה למה המקרא טרח להביא כל אריכות המענה שלה? ענו חז"ל‪:‬‬
‫"וכל כ למה? רב אומר‪ :‬שהנשי דברניות ה‪ .‬ושמואל אמר‪ :‬כדי להסתכל ביופיו של שאול…‬
‫מביטות בנויו של שאול ולא היו שבעות ממנו‪ ,‬דברי ר' יהודה‪ .‬אמר לו ר' יוסי‪ :‬א כ עשית בנות‬
‫ישראל כזונות? והלא כש שאי אפשר )קרי‪ :‬אסור( לאיש לזו את עיניו מאשה שאינה ראויה לו‪ ,‬כ‬
‫אי אפשר )קרי‪ :‬אסור( לאשה לזו את עיניה מאיש שאינו שלה" )ילק"ש שמו"א פרק ט'(‪.‬‬
‫)מב( אסור להסתכל בפני הנשי החוזרות מבית הקברות‪" .‬בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי‬
‫קברי‪ ,‬מלא המות אשתכח ביני נשי… מאי תקנתיה? בשעתא דנטלי מיתא לבי קברי‪ ,‬יהדר בר נש‬
‫אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפיה‪ .‬ואי אינו מקדמי‪ ,‬יה לארחא )אחרא( בגי דלא יתחזי עמהו אנפי‬
‫באנפי‪ .‬ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימ ולא יסתכל בהו כלל אלא יסטי‬
‫בארחא אחרא" )זהר ח"ב ד( קצו‪ .‬ונפסק להלכה בשו"ע יו"ד סי' שנ"ט סעי( ב' עיי"ש ש" ונזכר ג‬
‫בברכות ד( נא‪.(.‬‬
‫)מג( "כשאד מסתכל בדברי טמאי )חיות ועופות טמאי( עד שהשביע עינו בה בהסתכלותו‪ ,‬א(‬
‫שיש לאד רשות לראות בריות משונות הבאות ממדינת הי ממרחקי‪ ,‬ועל זה תקנו חז"ל וקבעו‬
‫ברכה 'משנה הבריות'‪ ,‬מכל מקו לא ישבעו עיניו בהסתכלות ולא יראה בה כי א בדר עראי" )"קב‬
‫‪12‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫הישר"‪ ,‬פרק ב‪ ,‬נפטר שנת ת"ל(‪) .‬והזכיר זאת "מרגניתא טבא" של ר' יהונת‪ ,‬ס"ק כ"ד‪ ,‬שההדיר‬
‫ה"חפ! חיי" בסו( ספרו "אהבת חסד"(‪.‬‬
‫אמנ דיעה אחרת היתה לכמה גדולי‪ ,‬שמצאנו שביקרו ב"ג חיות"‪ ,‬ש ברכו את ה' בברכת "משנה‬
‫הבריות"‪ ,‬או בראיית צבי נאה ברכו "שככה לו בעולמו"‪ .‬החיד"א ביקר בלונדו )כ כתב ב"מדבר‬
‫קדמות"‪ ,‬אות ב' ס"ק כ"ב‪ ,‬וכ ביומ של "מעגל טוב"( וכ אדמו"ר ממונק!' בברלי )"נימוקי או"ח"‪,‬‬
‫סי' רכ"ה ס"ק ה'(‪ .‬ושמא להכיר פלאי הבורא יש בכ מצוה‪ ,‬אבל מברכי הברכה רק בפע הראשונה‬
‫שרואי את הבריות המשונות הללו )שו"ע או"ח סי' רכ"ה סעי( ט'( כי ראה לראשונה מי חדש של‬
‫חיה משונה שלא ראה עד כה‪.‬‬
‫אבל באמת יש מצוה גדולה להכיר בכל חיות תבל‪ ,‬ולראות מה נפלאות הבורא )וכמ"ש הרמב"‬
‫בהל' יסוה"ת פ"ב ה"ב(‪ .‬על מאמר חז"ל שהקב"ה נקרא ש "שדי" כי אמר לעולמו בעת בריאתו "די"‬
‫)חגיגה יב‪ ,(.‬אמר ר' בונ מפשיסחא שהקב"ה הכי וער מספר מספיק של יצורי‪ ,‬אשר ע"י התבוננות‬
‫האד בכל אופני פעולותיה הוא יכול להכיר את מציאותו של הבורא‪ .‬כיו שאי הקב"ה עושה שו‬
‫פעולה לשוא ושו בריה לשוא )שבת עז‪ ,(:‬ה' שבת מפעולותיו ואמר "די" כאשר הגיע לס הכל של‬
‫אות אופני בו ילמד האד על מציאות הבורא "שמזה יספיק לאד שיכיר מלכותו ית"ש" )"פרי‬
‫צדיק" ל' צדוק‪ ,‬ח"ב‪ ,‬וארא ס"ק ג'(‪ .‬וכ כתב "שפת אמת" )פ' בראשית‪ ,‬תרל"ד(‪" :‬שבכל דבר‬
‫מהבריאה יש בו עני התורה ללמוד איזה הנהגה או סוד"‪ .‬לכ אמנ צדק "קב הישר" שמפני צד‬
‫טומאה שיש בחיות האלו שאינ נאכלות‪ ,‬אי להארי בהבטה בה‪ .‬אבל בכל זאת יש בה ג איזה‬
‫ניצו! קדושה שאפשר ללמוד מה משהו )וכמ"ש חז"ל בעירובי ק‪ :‬מ החתול והנמלה וכו'(‪ .‬לכ טוב‬
‫ללכת לג חיות ולהתבונ‪ .‬אבל "שפת אמת" )פ' וארא‪ ,‬תרל"ח( שהזכיר מאמר הנ"ל של ר' בונ‪ ,‬ואמר‬
‫למצוא כח אלקות שבכל נברא סיי "לית כל מוחא סביל דא"‪ .‬כלומר עלול להיות סת ביטול תורה‬
‫וללא תועלת‪ ,‬למי שאיננו חכ להתבונ‪.‬‬
‫ויש להבחי בי היתר ראיית ג חיות לאיסור ראיית הקרקס )ש מאמני את הפילי‪ ,‬הדובי‬
‫והאריות למעשה השחוק( שראייה זו היא איסור גמור לכל הדיעות )ע"ז ד( יח‪ (:‬כי הוא מושב לצי‪.‬‬
‫כל התעתועי ה תחבולות כדי להעביר את הזמ‪ ,‬בלי תועלת של מאומה‪.‬‬
‫)מד( אסור להסתכל בבהמה וחיה ועו( בשעה שמזדקקי זה לזה )ע"ז כ‪ :‬וכ שו"ע אבהע"ז סי' כ"ג‬
‫סעי( ג'( אפילו ה חיות טהורות‪ .‬אבל מותר למרביעי מקצועיי שטרודי במלאכת ולא יבואו לידי‬
‫הרהור )ש(‪.‬‬
‫)מה( אסור לראות בספר או בחפצי לאור נר חנוכה‪" .‬וצרי נר אחר להשתמש לאורו" )שו"ע או"ח‬
‫סי' תרע"א סעי( ה'‪ ,‬כי אסור להשתמש לאור נר חנוכה(‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫)מו( "אי קורי בספר לאור הנר )של שבת( ואפילו אינו מוציא בפיו‪ ,‬שמא יטה )הנר( … אפילו א‬
‫הוא בעששית‪ ..‬וכ נר של שעוה" )שו"ע או"ח סי' רע"ה סעי( א' ועיי"ש סעי( ב' כיצד יהיה מותר(‪.‬‬
‫והעיר ש משנ"ב )ס"ק ד'( "מכל מקו נ"ל דבנרות הטובי שלנו )שקורי סטארי( מותר לקרות‬
‫לפניה לכו"ע‪ ,‬דלא שיי שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמי בחול כדי שידלק יפה" עכ"ל‪.‬‬
‫)מז( )לאור נר של הבדלה של מוצאי שבת( "נוהגי להסתכל בכפות הידי ובצפרני" )שו"ע או"ח סי'‬
‫רצ"ח סעי( ג'‪ ,‬והוסי( ש רמ"א( "ויש לכפו( האצבעות לתו היד שאז רואה בצפרני ע הכפות בבת‬
‫אחת ולא יראה פני האצבעות שבפני" עכ"ל‪.‬‬
‫)מח( "דברי שבכתב אסור לאומר בעל פה א בא להוציא אחרי )ידי חובת(‪ .‬כ פסק הגר"א‪,‬‬
‫כמובא במשנ"ב סי' מ"ח ס"ק א'‪ ,‬והביא הגר"א ראיה מהגמרא נגד מי שאוסר תמיד אפילו בלי‬
‫להוציא אחרי(‪ .‬וראוי ליזהר שלא יאמר שו דבר בע"פ א לא שהוא שגור בפי הכל‪ ,‬אבל מה שאינו‬
‫שגור‪ ,‬אע"פ שהוא עצמו שגור בו‪ ,‬ראוי להחמיר )כפסק השו"ע(‪) .‬קיצור חרדי(‬
‫יש להזהיר את הקורא בספר תורה להוציא הרבי ידי חובת )"קריאת התורה"( להזהר לא לקרוא‬
‫מהר וע"י כ הוא נכשל לקרוא כמה מלי ע"י הזכרו כי הוא שגור במלי שבפרשה‪ .‬וזה שכיח כאשר‬
‫מסיי שורה אחת וטר העביר עיניו לשורה הבאה‪ ,‬פיו משלי את המש המלי עוד לפני שעיניו‬
‫ראו את האותיות‪ .‬ידוע אצל המומחי לקריאה מהירה ששיטת היא ש"סורקי" את הקטע הנקרא‬
‫ורואי רק את המלי העיקריות‪ ,‬ומדלגי על תיבות היחס "אל" "את" "אשר" וכיו"ב ומשלימי על‬
‫פי הבנת העני )ובכ יכולי לקרוא מהר מאד(‪ .‬אבל בקיראה בציבור חייבי להתאמ! לנעו! העיניי‬
‫בכל מלה ומלה‪.‬‬
‫)מט( "אסור לקרות מליצות ומשלי של שיחות חולי ודברי חשק וספרי מלחמות" )שו"ע או"ח סי'‬
‫ש"ז סעי( ט"ז(‪ .‬ובמסכת סנהדרי )פ"י מ"א( "ואלו שאי לה חלק לעול הבא… והקורא בספרי‬
‫חיצוני"‪ .‬כתב ש פי' מבטרנורא‪" :‬בספרי חיצוני כגו ספרי אריסטו היווני )ומשמע כול‪ ,‬אפילו‬
‫אלו שאי בה אפיקורסות( וחבריו‪ ,‬ובכלל זה הקורא בספר דברי הימי של מלכי אוה"ע ובשירי של‬
‫עגבי ודברי חשק שאי בה חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמ בלבד"‪ .‬ומה שהתיר רמ"א )בשו"ע‬
‫יו"ד סי' רמ"ו סעי( ד'( "ומכל מקו מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות‪ ,‬ובלבד שלא יהיו ספרי‬
‫מיני… ורק אחרי שמלא כרסו בשר ויי והוא לידע איסור והיתר ודיני המצוות" עכ"ל‪ .‬כלומר הוא‬
‫התיר רק ספרי חכמות ממש‪ ,‬וג אחרי שהאד למד בתורה מה מותר לעשות ומה אסור‪ .‬ועיי‬
‫אריכות בנושא זה למהר"ל באיזה אופני זה מותר )"נתיבות עול"‪ ,‬התורה‪ ,‬פ"יד(‪.‬‬
‫)נ( כיו שאסור לקרוא שטרי הדיוטות ושטרי חשבונות )שו"ע או"ח סי' ש"ז סעי( י"ג(‪ ,‬אסור לקרוא‬
‫מודעות מסחריות המודבקות על הקירות שבחוצות‪ .‬מי שהוא ב תורה צרי לחנ את עצמו להיות‬
‫‪14‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫כובש את סקרנותו וג להיות שח עיני ולא לקרוא אות‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬יש לפעמי מודעות אבלות‪,‬‬
‫והוא יתעצב בשבת‪.‬‬
‫)נא( )בעני ספרי מינות ואפיקורסות כתב הרמב"( "ספרי עכו"… ציונו הקב"ה שלא לקרות באות‬
‫הספרי כלל ולא להרהר בה ולא בדבר מדבריה… כל מחשבה שהוא גור לו לאד לעקור עיקר‬
‫מעיקרי התורה‪ ,‬מוזהרי אנו שלא להעלותה על לבנו‪ ,‬ולא נסיח דעתנו לכ… מפני שדעתו של אד‬
‫קצרה ולא כל הדעות יכולי להשיג את האמת על בוריה… ונמצא מחריב את העול לפי קוצר דעתו"‬
‫)הל' ע"ז פ"ב ה"ב וה"ג( וע"ע "דרכי משה" לרמ"א )על יו"ד סי' רמ"ו( מה שהביא מהרב האי גאו‪ .‬וכ‬
‫עיי שו"ת רשב"א )ח"א סי' תט"ו(‪.‬‬
‫)נב( יש להמנע מלקרוא עתוני בשבת‪ ,‬מפני שיש בה ידיעות מסחריות ופרסומות‪ .‬וכתב הגר"י עמדי‬
‫"ודאי אסור לקרותו בשבת ואפילו לעיי בה להרהר‪ ,‬נ"ל דאסור‪ .‬דאע"ג דהרהור בעסקיו מותר‪,‬‬
‫היינו במחשבה גרידא אבל לא מתו הכתב" )שו"ת שאילת יעב"! סי' קס"ב(‪ .‬ואע"פ שהגר"י עמדי‬
‫התיר ש לקרוא על מצב המלחמות שבעול‪ ,‬שלפעמי יש לו לאד צור לדעת )כגו לתכנ לברוח‬
‫לפני שיגיע לשערי עירו( כתב מו"ר הרב בנימי זילבר )"ברית עול"‪ ,‬ד( כ"ו( שזה לא שיי בעתוני‬
‫זמננו‪ ,‬שכבר נדפסי בליל ששי והגיעו לידי קוראיה יו ששי בבוקר וכבר הספיק לדעת מבעוד יו‪.‬‬
‫ואפילו המורי היתר מפני שיש בה "דברי תורה"‪ ,‬הרי "כלכלת שבת" )"תפארת ישראל" למשניות‪,‬‬
‫סו( אות ל"ג‪ ,‬בדיני מוחק בשבת( קובע שכל העיתו הוא מוקצה מחמת אותו חלק של מודעות‬
‫מסחריות שבו עכת"ד‪.‬‬
‫וכ פסק "שערי תשובה" )לשו"ע או"ח סי' ש"ו ס"ק ג'( "הרהור מתו הכתב אסור וכ קריאת‬
‫הגאזעטי )עתוני( שיש בה ידיעה ממשא ומת"‪ .‬וכ הכריע "משנה ברורה" )סי' ש"ז ס"ק ס"ג( "א(‬
‫שבשו"ת שבות יעקב מיקל בזה‪ ,‬הרבה אחרוני אוסרי מפני שיש בה ידיעה מעניני משא ומת"‪.‬‬
‫)נג( יש להמנע מקריאת עיתו א( בימי החול‪ .‬כ לשו השו"ע )או"ח סי' ש"ז סעי( ט"ז( "שיחת‬
‫חולי… אסור לקרות בה בשבת וא( בחול אסור משו מושב לצי" )הערה‪ :‬הביטוי לקוח מ אבות‪,‬‬
‫ג'‪" .‬שני שיושבי ואי ביניה דברי תורה הרי זה מושב לצי"‪ .‬עד כא ההערה(‪" .‬ועובר משו אל‬
‫תפנו אל האלילי‪ ,‬אל תפנו האל מדעתכ" )שבת קמט‪.(.‬‬
‫ונביא כא דברי הרב חפ! חיי בנידו )"מכתבי חפ! חיי"‪ ,‬מכתב מ"ב‪" ,‬גילוי דעת" הנושא תארי‪:‬‬
‫אייר‪ ,‬תרפ"ח‪ .‬ואע"פ שלעיל הבאנו דבריו במשנ"ב ולא הזדעזע באריכות כל כ? המשנ"ב נכתב בשנת‬
‫תרמ"ח‪ ,‬ואז לא פשתה המספחת בצורה כה מדאיגה( וז"ל‪:‬‬
‫"והנה בעוה"ר המציא היצר הרע שהוא השט תחבולה חדשה להחטיא את אחינו בני ישראל בעו של‬
‫ליצנות ולגרו הסתלקות השפע מהעול )ע"ע מסכת ע"ז י"ח‪" :‬מזונותיו מתמעטי‪ ,‬ויסורי באי‬
‫‪15‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫עליו"( והוא ע"י קריאת העתוני‪ ,‬שנתרבו מאד בזמננו; שנמצא בה דברי ליצנות ולשו הרע ורכילות‬
‫ומחלוקת ודברי כפירה ומינות‪ .‬וא לא היו נמצאי קוראי ומקבלי כל כ לזה‪ ,‬כי אז לא הדפיסו‬
‫אות‪ .‬ודבר זה נעל מכל‪ ,‬שכול יהיה נתבעי על זה לדי‪ ,‬בבוא לית די וחשבו לפני מל מלכי‬
‫המלכי הקב"ה; ה המדפיסי‪ ,‬וה המוכרי‪ ,‬וה הקוראי אות‪ .‬ועני זה נעשה להרבה מאחינו‬
‫בני ישראל דבר הכרחי למאד עד שאי אפשר לה להיות יו אחד בלא עתו‪ .‬וכמה שעות ביו מבלה‬
‫אד בקריאת…"‬
‫)וממשי‪" (:‬ועוד שמעתי שערוריה נוראה שימי השבתות והמועדי שנקבעו להיות ימי מקרא קודש‬
‫להרבות בה בדברי תורה ויראה‪ ,‬כדכתיב 'זכור את יו השבת לקדשו'‪ ,‬נהפ בעוה"ר שגבר השט‬
‫והנהיג שבכל ערב שבת קודש ויו"ט מדפיסי אות כפליי מאשר בימות החול והעורכי משתדלי‬
‫אחרי כל מיני ליצנות ושחוק וניבול פה… והרבה מאחינו בני ישראל מבלי את כל יו השבת הקדוש‬
‫בקריאת עתוני כאלו… ופליאה גדולה לי על הכשרי שבאחינו בני ישראל… מדוע אינ שמי על‬
‫לב את גודל העו של ביטול תורה" עכ"ל ש‪.‬‬
‫ובתקנות הישיבה של ראדי )שנת תרצ"א( פרס "אסור לקרות בעתוני"‪ .‬וכ הוסי( בספרו "תורת‬
‫הבית" )פרק ד'( "הקובע עצמו לקרות בעתוני הוא ככל הקורא בספרי חיצוני )הערה‪ :‬שהבאנו‬
‫לעיל שאי לו חלק לעוה"ב( … ואפילו אי בו תערובת מינות וליצנות כלל‪ ,‬רק בדברי בעלמא; מה‬
‫נשמע בצרפת ואנגלנד )אנגליה( וכדומה…" עכ"ל‪ .‬וא( שב"ה בעתונות דתית שבזמננו אי מכשול של‬
‫ליצנות ודברי מינות‪ ,‬אבל בעיה של "ביטול תורה" יש‪ ,‬ואשרי מי שפורש מקריאת‪.‬‬
‫האמת היא שהאד קורא את העתו מתו סקרנות‪ ,‬שהוא מתעניי לדעת מה מתרחש בעול הגדול‪.‬‬
‫אבל רמח"ל כתב בעני "דר חכמה" )"ספר הדרכי"‪ ,‬מהד' מישור‪ ,‬בני ברק‪ ,‬ד( קע"ו( "ומי שאינו‬
‫צרי לה אי לו להשתדל בה כלל‪ ,‬אלא יהיה כובש תשוקתו כמו שכובשה בעני כל שאר המותרות‪,‬‬
‫במאכלי וטיולי וכדומה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫)נד( "אסור ללמוד בשבת ויו"ט זולת בדברי תורה‪ .‬ואפילו בספרי חכמות אסור‪ .‬ויש מי שמתיר" )שו"ע‬
‫או"ח סי' י"ז( ובמשנ"ב )ס"ק ס"ה( הכריע "וכ נוהגי להקל‪ ,‬אבל ירא שמי יחמיר בזה‪ ,‬כי הרמב"‬
‫והר" אוסרי"‪.‬‬
‫)נה( "יש חר דרבנו גרשו לא לראות כתב )מכתב( חברו שלא ברשותו‪ ,‬אלא א כ זורקו" )גליו‬
‫"באר הגולה" לשו"ע יו"ד סי' של"ד(‪.‬‬
‫)נו( על יחס ראוי כלפי אחרי‪ ,‬אמרו "אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו" )אבות‪ ,‬ד'( מפרש רבנו‬
‫יונה‪" :‬בשעת ההיזק )הבא לחבר( או עשה עבירה והוא מתבייש מעצמו‪ ,‬אי ל לראותו ולביישו"‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫כלומר‪ ,‬תפנה מבט לכיוו אחר‪ ,‬וכאילו לא ראית כלו ותחסו אותו מ צער נוס( שקלונו נודע ל ג‬
‫כ‪.‬‬
‫)נז( כיו שחרב בית מקדשנו‪ ,‬אי לחסיד להסתכל בדברי המרבי שמחה‪ .‬וכ כתוב בזוהר )ח"ג ד(‬
‫מה‪" (:‬ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא‪ ,‬כד מטו חד בי חקל חמו חד דפטירא דקטפא בי ארחא‬
‫לסטר ימינא )פירש "נצוצי אורות"‪ :‬איל הקט( הנוט( ממנו שר( צרי ובו ריח טוב המשמח לב( אמר‬
‫ר' יוסי‪ :‬עטיפא דקוטרא בעייני שכיח" )פירש "ניצוצי אורות"‪ :‬כיסוי עש )של שריפת בית המקדש(‬
‫מצוי בעיניי‪ ,‬כי אסור לראות שמחה ותענוג( לית ל רשות למחמי בחדוותא מיומא דאתחריב בי‬
‫מקדשא" עכ"ל‪ .‬נוסי( על דבריו‪" :‬שמחו את ירושלי וגילו בה כל אוהביה‪ ,‬שישו איתה משוש כל‬
‫המתאבלי עליה' )ישעיה סו‪ ,‬י( מכא אמרו כל המתאבל על ירושלי‪ ,‬זוכה ורואה בשמחתה; ושאינו‬
‫מתאבל על ירושלי‪ ,‬אינו רואה בשמחתה" )תענית ל‪ .(:‬נ"ל כי דרשו מ כפילות הפסוק "שמחו…‬
‫שישו" שיש חילוקי מדריגה באנשי אותו הדור האחרו‪ .‬חלק מה יראו ולא ישמחו‪ ,‬וחלק מה יזכו‬
‫א( לשמוח איתה‪ .‬כלומר רק מי שהתאבל עליה‪ ,‬ובדומה לנאמר ביבמות )כד‪" (:‬מי גר את עלי יפול"‬
‫ומפרש רש"י "מי גר את בעניות‪ ,‬עלי יפול לעוה"ב"‪.‬‬
‫)נח( אי לאד חסיד להסתכל מחו! לד' אמות שלו‪ ,‬כמו שאמר רב לתלמידו "שימי את?" )מנחות קי‪(.‬‬
‫ומפרש רש"י‪" :‬רב לא היה זוק( עיניו אלא כובש כל שעה משו צניעות" עכ"ל‪ .‬וכ נהג הרשב"‪,‬‬
‫כמבואר בהגהות מרדכי בסו( מסכת עירובי‪.‬‬
‫ולשונו של של"ה )שער האותיות‪ ,‬סו( קדושה‪ ,‬ח"א ד( תס"ו( חריפה יותר‪" :‬וכל מה שהאד רואה‬
‫ושומע‪ ,‬הכל נרש אח"כ במחשבה ומהרהר בו… וכמו שאיסור חמור בו להוציא זרע היוצא מהמוח‬
‫לבטלה‪ ,‬כ איסור גדול הוא המוציא ראייה שהיא מורכבת מהמוח‪ ,‬לבטלה‪ .‬ועל כ היה רב שח עיני‬
‫)מנחות קי‪ (.‬לא הסתכל בפניו ולא לצדדי רק בארבע אמות שלו‪ .‬ולא מיבעי שיהיה עוצ עיניו מראות‬
‫ברע‪ ,‬אלא אפילו המסתכל בדברי הרשות חו! מארבע אמותיו הוא כדוגמת המוציא זרע לבטלה"‬
‫עכ"ל‪ .‬ועיי "שער המצוות" להאריז"ל )פרשת שלח( סוד הדבר‪ .‬החיד"א )"דבש לפי"‪ ,‬מערכת ר' אות‬
‫ב'( הוסי( עוד‪" :‬שהראייה היא בחינה עליונה מאד‪ ,‬לכ נזהר רב שלא להשתמש בה כי א מעט‬
‫מזעיר‪ .‬והביא סמוכי לזה ממעשה יוס( "עי שלא רצתה לזו וליהנות מדבר שאינו שלו‪ ,‬תזכה ותאכל‬
‫כמלוא עיני" )זבחי קיח‪ .(:‬אבל פשוטו של דבר הוא שא האד רוצה להתרכז בעבודת ה' הוא‬
‫צרי לשמור שלא ייכנסו במוחו כל הרהורי סרק‪ .‬אלו יפריעו לו ג בעת שמתפלל וג בעת שלומד‪.‬‬
‫וכמו שהסומא פטור מ יצר העריות‪ ,‬כי איננו רואה במה להתאוות‪ ,‬כ העוצ עיניו מלראות דברי‬
‫ועניני שלא שייכי לו‪ ,‬אז דעתו צלולה לעסוק במה שבאמת חובתו לעסוק‪ .‬וכ לשונו של "פלא‬
‫יוע!" )ער‪ :‬ראייה( "ואפילו ראייה שאי בה עבירה כלל כגו ראיית הבלי עוה"ז‪ ,‬גוררת עבירה שמפנה‬
‫לבו לבטלה ומבלבלת מחשבתו ואינו יכול לכוו דעתו ליראה ולאהבה את ה' ולדבקה בו בתפילותיו‬
‫וברכותיו כראוי‪ ,‬בלי תערובת מחשבות זרות והרהורי רעי… ולפעמי המחשבה מתערבת ונמשכת‬
‫מדבר לדבר‪ ,‬ומעני לעני‪ ,‬עד שהאיש משתאה וחושב מהיכ באו לו המחשבות הללו‪ ,‬וחוזר לאחוריו‬
‫‪17‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫להבי אחרית דבר מראשיתו‪ ,‬ובתו כ הלשו 'שליח עושה שליחותו' וגומר תפילתו וברכתו‪ ,‬ואי כל‬
‫מאומה בידו‪ .‬מי גר לו? תחילת הראייה" עכ"ל‪.‬‬
‫וכדי להבי דברי השל"ה דלעיל‪ ,‬שהראייה ניתנה באד לשימוש שבקודש‪ ,‬נביא דוגמא מהנעשה‬
‫בדורנו‪ .‬ידוע שבתעשייה המתוחכמת‪ ,‬כל המכונות והתחזוקה שלה עולות הו רב‪ .‬כל רגע ורגע‬
‫שהמכונה עומדת "בטלה" ואינה מופעלת‪ ,‬ישנ הפסדי עצומי לבעל המפעל‪ .‬ולכ בחברות הגדולות‬
‫המכונות מופעלות עשרי וארבע שעות ביממה‪ ,‬וישנ שלש משמרות מתחלפות של פועלי בכל‬
‫יממה‪ ,‬וחבל לו שהמכונה תעמוד ללא תפוקה יצרנית‪ .‬בדיוק כ עני הנשמה היקרה שהקב"ה שתל‬
‫בקרבנו‪ .‬כל רגע ורגע שהיא "בטלה" ללא תורה ומצוות‪ ,‬נפסדת תוכניתו של מלכו של עול‪ .‬לכ כל‬
‫רגע שהאד משתמש בראייתו למטרות של רשות‪ ,‬במקו להשתמש בראייתו ללימוד תורה ולקיו‬
‫מצוות )או לכל הפחות לקיו בריאותו ופרנסתו של גופו‪ ,‬וג היא מצוה( הרי יש נזק והפסד‪.‬‬
‫ומעשה שהיה כ היה‪ .‬לפני כארבעי שנה אירע איזה עני שהרעיש את "העול" ונודע ב"חדשות"‪.‬‬
‫פתחתי שיחה על כ ע מו"ר ר' שריה דבליצקי‪ .‬ענה לי "זה לא מ ששת הדברי"‪ .‬שאלתי אותו מה‬
‫כוונתו? ענה כי בשבת )לא‪ (.‬אמרו כי בעת מיתתו של האד הוא נבח על ששה סדרי הש"ס )"והיה‬
‫אמונת עתי" וכו'(‪' .‬על השאלה שעוררת לא ישאלו אותי במבח ההוא‪ .‬אני טרוד בששת הסדרי ואי‬
‫לי פנאי לעסוק בכל שחו! למבח ההוא' עכ"ל‪ .‬העיני ה "שערי הנפש"‪ .‬כדאי לשמור מה הוא הנכנס‬
‫לתחומו הפנימי של האד‪.‬‬
‫וכ כתב "ראשית חכמה" )שער הקדושה‪ ,‬פ"ח( "כל עי תצפה‪ ,‬והכוונה כי לא נברא העי להיות צופה‬
‫בדברי הגשמיי אלא להיותו כעי הנביאי שהיו צופי במרכבה העליונה במראות הרוחניי‪ .‬וזה‬
‫לא יושג כי א בסתימת העי והעלמו מדברי הגשמיי" עכ"ל‪.‬‬
‫)נט( בעני הבכיה בראש השנה יש שתי דעות‪ .‬בש האריז"ל כתבו "היה נוהג מורז"ל לבכות הרבה‬
‫בתפילת ראש השנה אפילו שהוא יו"ט ומכל שכוביו הכיפורי‪ .‬והיה אומר מוז"ל כי מי שאי בכיה‬
‫נופלת עליו בימי אלו הוא הוראה שאי נשמתו הגונה ושלימה… כי האד הנופלת עליו בכיה רבה‬
‫מאליו בימי האלו בתפילה‪ ,‬הוא הוראה שנידו באותה שעה למעלה‪ ,‬א ביו א' וא ביו ב” ‘‬
‫)"שער הכוונות"‪ ,‬ח"ב ד( ר"ח(‪ .‬ואמנ בש הגר"א הביאו "… ואי לבכות בראש השנה כמבואר‬
‫בעזרא )ט"ס וצ"ל נחמיה ח‪ ,‬ט‪#‬י( 'היו קדוש הוא לה' אלוהיכ‪ .‬אל תתאבלו ואל תבכו… לכו אכלו‬
‫משמני ושתו ממתקי… ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכ” ‘ עכ"ל )"מעשה רב"‪ ,‬פסקא ר"ז(‪.‬‬
‫ואמנ אפשר ליישב בי שתי הדעות‪ .‬אריז"ל לא דיבר על דמעות של צער‪ ,‬אלא דמעות של גיל‪ .‬האד‬
‫היודע שהוא נידו ונפרעי ממנו על עוונותיו‪ ,‬שמח הוא שפרע את חובו‪" .‬דאזיל מבי דינא‪ ,‬שקל‬
‫גלימא‪ ,‬ליזמר וליזיל באורחא" )סנהדרי ז‪ (.‬כלומר בית די הוציאו גזלה מתחת ידו‪ ,‬והוא שמח‬
‫שנתק והוא נקי מחטא‪ .‬דמעות אלו ה כמו דמעותיו של רבי עקיבא שבכה בשבת‪ ,‬כלשו משנ"ב )סי'‬
‫‪18‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫רפ"ח ס"ק ד'( לעני בכייה בשבת כתב בש הט"ז‪" :‬א מחמת רוב דבקותו בהקב"ה זולגי עיניו‬
‫דמעות שכ מצינו ברבי עקיבא )זהר ח"א ד( צח‪ (:‬שהיה בוכה מאד באומרו שיר השירי באשר שידע‬
‫היכ הדברי מגיעי‪ ,‬וכ הא מצוי במתפללי כוונה‪ .‬אבל סת לבכות כדי שיצא הצער מלבו‪ ,‬לא‬
‫)התירו( אבל באליהו רבה" ו"תוספת שבת" התירו כיו שע"י בכייתו ירווח לו" עכ"ל משנ"ב‪ .‬לכ נ"ל‬
‫שהגר"א מתנגד לדמעות שה מפני "עצב" ו"אבל"‪ .‬ואריז"ל לפי רו מעלתו דיבר על דמעות אחרות‪,‬‬
‫מפני רוממות רוח‪ .‬ואי מחלוקת בי הדברי‪.‬‬
‫ולעני א לבכות בשאר ימות השנה בעת שהאד מתפלל‪" ,‬פלא יוע!" )סו( ער‪ :‬בכיה( סבור שיש‬
‫להמנע מכ‪ ,‬א כדי שלא יתלוצצו ממנו אחרי‪ ,‬וא מפני חשש יוהרא‪ .‬אבל א מזדמ שהאד‬
‫מתפלל ביחידות‪ ,‬מותר לבכות‪.‬‬
‫)ס( הרמב" באגרתו לבנו כתב‪" :‬כל דברי יהיו בנחת‪ ,‬וראש יהיה כפו( ועיני יביטו למטה‪ ,‬ולב‬
‫למעלה‪ .‬ואל תביט בעיני האד בדבר אתו" עכ"ל‪ .‬שאלתי למו"ר ר"ש דביר מה פירוש הסיפא? ענה‬
‫כי יש אופ הסתכלות בו "נועצי" מבט בזה שמביטי בו‪ ,‬כמעט של בוז‪ .‬וכ כתוב על שאול "ויהי‬
‫שאול עוי את דוד" )שמו"א יח‪ ,‬ט( כלומר מסתכל בו כמו אדו על עבדו‪ ,‬מלמעלה למטה‪ .‬ולכ‬
‫המתבייש ונכנע מלפני השני‪ ,‬מביט בו קצת מאד ומיד מעביר עיניו לכיוו אחר‪ ,‬לחליפי‪ .‬ובוודאי לא‬
‫מסתכל ישירות ובקביעות באישו שבעיניו‪ ,‬אלא נוהג הכנעה‪.‬‬
‫)סא( נפסק בשו"ע )או"ח סי' תקס"א( "הרואה ערי יהודה בחורבנ אומר ערי קדש היו מדבר‪,‬‬
‫וקורע… הרואה ירושלי בחורבנה‪ ,‬אומר ציו היתה מדבר שממה‪ .‬וכשרואה בית המקדש )כלומר‬
‫המקו החרב( אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה‬
‫לחרבה‪ ,‬וקורע" עכ"ל‪) .‬והוסי( המשנה ברורה‪ ,‬בס"ק ד'( "יש שכתבו שמסתברא שיו שרואה אד‬
‫תחילה ירושלי בחורבנה‪ ,‬שיאסור אותו היו כולו בבשר ויי" עכ"ל‪.‬‬
‫מה נקרא "בחורבנ"? ענה המשנ"ב )ס"ק ב'( "אפילו יושבי בה ישראל‪ ,‬כיו שהישמעאלי מושלי‬
‫עליה‪ ,‬מקרי בחורבנ" עכ"ל‪ .‬לפי זה‪ ,‬בזמננו שלצערנו הנורא הישמעאלי שולטי על מקו המקדש‬
‫כל הרואה מקרוב את המקו ההוא חייב לקרוע בגדיו )אא"כ לא עברו שלושי יו ממתי שראה את‬
‫המקו בעבר(‪ .‬בזמננו יש רבי שאינ מקיימי די זה‪ .‬נ"ל שהקושי שיש לה בזה הוא מפני‬
‫שקרעי אלו אינ מתאחי )אינ נתפרי שוב תפירה גמורה והגונה‪ ,‬מו"ק כו‪ (.‬והאד יפסיד אותו‬
‫הבגד שהוא קורע‪ .‬בזמ חז"ל הלכו לפעמי בבגד קרוע‪ ,‬ולא הפסידוהו‪ .‬משא"כ בזמננו מקפידי על‬
‫זה מאד‪ .‬וג א האד ייחד לו בגד מסוי רק לש "קריעה"‪ ,‬ובכלפע שמוסי( ראיה ירחיק טפח‬
‫ויקרע שוב באותו הבגד אשר פע קרע בה‪ ,‬אחרי שלוש או ארבע פעמי יצטר כבר לבגד נוס(‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫הב"ח )בסי' תקס"א( קובע כי חיוב זה לקרוע איננו רק כאשר רואה את רצפת העזרה‪ ,‬אלא ג הרואה‬
‫מעל לחומה "את הקובה" )הגג הקמור‪ ,‬כ פירש הרמב" בפיהמ"ש לכלי יח‪ ,‬ב‪ .‬לפי ר"י אב תיבו(‪.‬‬
‫וזה האד רואה ג בהיותו מחו! לחומת ירושלי העתיקה!‬
‫מו"ר הרב שריה דבליצקי כתב קונטרס "אחר כתלנו" )בני ברק‪ ,‬תשכ"ז( וש )ד( י'( מביא מנהג‬
‫ירושלי שקורעי ג כאשר רואי הכותל המערבי‪ ,‬אפילו א האד השפיל את מבטו או עצ את‬
‫עיניו מלראות את הקובה )שהיא הסימ לשלטו הישמעאלי על מקו הקודש( והביט רק בכותל‪.‬‬
‫וכתב ש )ד( י"א( כי ג הנשי חייבות בקריעה זו‪ ,‬וכ ילדי שהגיעו לחינו‪ .‬והביא בש החזו איש‬
‫שא עבר האד ולא קרע‪ ,‬עליו לקרוע כל אותו היו אבל כבר איננו עומד ש‪ .‬בשבת ויו"ט אי‬
‫קורעי‪ ,‬ונוהגי לפטור ג בחול המועד‪ .‬בשאר כל ימות השנה‪ ,‬כולל ערב שבת אחרי חצות היו‪,‬‬
‫חייבי לקרוע )וזה דלא כדברי הגרי"מ טיקוצינסקי(‪ .‬הספרדי אינ קורעי את המעיל העליו‪.‬‬
‫וכול אינ קורעי את בגד הציצית‪ ,‬והגופיה‪.‬‬
‫עוד הוא כותב )ש‪ ,‬ד( י"ד( שאי לקרוע בגד שהוא בהשאלה ושיי לאחרי‪ .‬רבי נוהגי "הערמה"‬
‫שלפני בוא למקו המקדש מעבירי הבעלות של הבגד לאחר )ע"י קני חליפי‪ ,‬כי אמירה בעלמא של‬
‫העברת בעלות‪ ,‬אינה מועילה( ועי"ז ה פטורי מלקרוע‪ .‬אבל מו"ר חולק על היתר הערמה זו‪ ,‬כי ע"פ‬
‫הריטב"א בסוגיא ש‪ ,‬בגד שנתמלא כולו קרעי ואי לקורעו‪ ,‬ילבש הבגד התחתו כעליו ויקרע בו‪.‬‬
‫אבל נ"ל ג לזה יש עצה‪ ,‬כי יקנה לחברו ג את הבעלות על כל בגדיו‪ ,‬כולל הגופיה‪ ,‬והוא פטור‬
‫מלקרוע‪.‬‬
‫לכאורה ע"פ השו"ע יש לקרוע על כל ערי יהודה‪ ,‬כמו בית לח וחברו ועוד‪ ,‬ולא רק על ירושלי העיר‬
‫העתיקה )כשהיתה בבעלות הישמעאלי(‪ .‬מה שטועני המקילי שאי אנו בטוחי איפה המקומות‬
‫האלו בדיוק‪ ,‬אינה טענה כי משמעות השו"ע )וכ הברכי יוס(‪ ,‬בסי' תקס"א( שאנו כ יודעי‪ .‬והחיד"א‬
‫)ש( הביא שיש מקילי מלקרוע על חברו )העיר העתיקה( כי היא "עיר מקלט" ושייכת ללוי ולא‬
‫ליהודה‪ .‬ומסכ החיד"א "דברי חלושי ה ואי לסמו על זה"‪.‬‬
‫*‬
‫)סב( נפסק בשו"ע )או"ח סי' תק"ס‪ ,‬סעי( א'( "משחרב בית המקדש תקנו חכמי שהיו באותו הדור‬
‫שאי בוני לעול בני מסוייד ומכוייר כבני המלכי אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקו‬
‫אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד" עכ"ל‪.‬‬
‫די זה איננו רק לקבוע כ בביתו של האד‪ ,‬אלא כדי שבעל הבית יתבונ ב"זכר לחורב" זה‪ .‬כ לשונו‬
‫של "משנה ברורה" )ש‪ ,‬ס"ק ג'( "כנגד הפתח‪ :‬היינו נוכח הפתח כדי שיראה )את הסימ( תמיד מי‬
‫שיכנס בפתח‪ .‬ויש שמיניחי פנוי למעלה מ הפתח בגובה ואינו נראה לנכנס‪ .‬ואפשר כדי שיתראה‬
‫תמיד לפני בעל הבית היושב בפני‪ ,‬שעל הרוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח פתח הבית"‪ .‬הרי מכא‬
‫‪20‬‬
‫ספר עבודת ה'‬
‫נכתב ע"י הרב משה צוריאל מתו ספרו "אוצרות המוסר"‬
‫שהמצוה היא שיביט בעל הבית בסימ זה ויזכור את חורב בית מקדשנו‪ .‬והרי חז"ל )מדרש שמואל‪,‬‬
‫פ"יג( אמרו‪" :‬אמר הקב"ה בשלשה דברי ה עתידי למאוס‪ :‬במלכות שמי‪ ,‬ובמלכות בית דוד‪,‬‬
‫ובבני בית המקדש… אי ישראל רואי סימ ברכה לעול עד שיחזרו ויבקשו שלשת"‪ .‬הרי שצריכי‬
‫לעורר ולבקש! ועיי נספח שבסו( שער זה‪.‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫ראשית חכמה‪ ,‬שער הקדושה‪ ,‬פרק ח'‬
‫נספח‪:‬‬
‫‪21‬‬