‫בית משפט לענייני משפחה‬ ‫טבריה‬ ‫תה"ן ‪21722-21-21‬‬ ‫בפני כבוד השופט מחמוד שדאפנה‬ ‫בעניין‪:‬‬ ‫‪Xxxxxx‬‬ ‫התובע‬ ‫נגד‬ ‫‪XXXXXX‬‬ ‫הנתבעת‬ ‫פסק דין‬ ‫פתח דבר‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫בפני תובענה להתרת נישואין אשר הוגשה על ידי התובע ביום ‪ .41.41.41‬כתב הגנה הוגש‬ ‫ביום ‪.41.41.41‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫עסקינן בתביעה מבין סדרה ארוכה של תביעות שמתנהלות בין הצדדים מאז שנת ‪.4991‬‬ ‫המדובר בהתדיינויות ממושכות וארוכות שנים‪ .‬לצדדים ממספר רב של תיקים קשורים‬ ‫בפני בימ"ש זה וכן מתנהלות ביניהם התדיינות ארוכה ורוות מתח במסגרת לשכת‬ ‫ההוצאה לפועל‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ביהמ"ש רואה לנכון לציין ולהדגיש בשלב זה כי בדיון היחיד שהתקיים בין הצדדים‬ ‫בתיק זה ביום ‪ 41/1/41‬ניסה ביהמ"ש להביא את הצדדים להסכמות וליתר מתן פס"ד‬ ‫בתיק על דרך ההכרעה‪ ,‬אולם הנתבעת סירבה ולא הסכימה לסעד המבוקש בתביעה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫הצדדים הביעו את הסכמת כי ההכרעה בתיק תינתן לאחר שיוגשו סיכומים בכתב ומבלי‬ ‫שיהיה צורך בשמיעת התיק‪ .‬הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועתה הגיעה העת ליתן פס"ד‬ ‫בתיק‪.‬‬ ‫רקע עובדתי‪:‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫הצדדים נישאו זל"ז ב‪ 11.41.12 -‬בנישואין אזרחיים בפני רשם הנישואין שבקפריסין‪,‬‬ ‫ונישואיהם נרשמו במרשם האוכלוסין‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫לצדדים ארבעה ילדים משותפים‪ ,‬כולם בגירים‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫התובע רשום במשרד הפנים כ"חסר דת"‪ ,‬והנתבעת רשומה כ"יהודיה"‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫ביום ‪ ,....41‬נתנה חוות דעת של בית הדין הרבני הגדול‪ ,‬על פיה נישואי בני הזוג "בטלים‬ ‫מעיקרם"‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫על פי החלטת סגן הנשיא כב' השופט אסף זגורי‪ ,‬מיום ‪ ,1...41‬נקבע כי הסמכות לדון‬ ‫בהתרת הנישואין של הצדדים‪ ,‬מסורה לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה‪.‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫ביום ‪ 41.1.41‬התקיים דיון בפני ולאחריו הוגשו סיכומים מטעם הצדדים ועתה הגיעה‬ ‫העת ליתן פס"ד בתיק‪.‬‬ ‫טענות התובע‪:‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫בכתב התביעה ביקש התובע להתיר נישואיו לנתבעת‪ ,‬ולקבוע כי הם גרושים‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫בראשית כתב התביעה‪ ,‬טען התובע כי הינו חסר דת ואזרח ישראלי‪ ,‬והנתבעת הינה‬ ‫יהודייה‪ ,‬אזרחית ישראלית‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬ועל כך אין עוררין‪ ,‬הצדדים פרודים משנת ‪ ,4991‬עת הגישה הנתבעת בקשה לצו‬ ‫הגנה בגין אלימות כנגד התובע‪ ,‬אשר לאחריו לא שב לדירת הצדדים לחיים משותפים‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫עוד הוסיף וטען התובע בדבר תלונות ותביעות רבות אשר הוגשו מטעם הנתבעת כנגדו‬ ‫במהלך השנים‪.‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬במהלך השנים היה מנוע מלפעול לעניין התרת נישואיהם של הצדדים‪ ,‬בשל‬ ‫היעדר יכולת כספית למימון ההליכים‪.‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שבסמוך לפרידת התובע מהנתבעת‪ ,‬עבר התובע לחיות עם בת זוג‪ ,‬והם‬ ‫מוכרים כידועים בציבור‪.‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫כן טען התובע‪ ,‬כי אין כל סיכוי לחיים משותפים בין הצדדים‪ ,‬ומשכך אין כל מניעה‬ ‫לקבוע התרת נישואיהם‪.‬‬ ‫טענות הנתבעת‪:‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫המשיבה טענה בכתב ההגנה כי היא יהודייה‪ ,‬וכי התובע‪ ,‬בניגוד לנטען בכתב התביעה‪,‬‬ ‫הינו נוצרי‪ .‬לסימוכין‪ ,‬צרפה הנתבעת לכתב ההגנה תצהיר מטעם התובע מיום ‪,41.1.11‬‬ ‫אשר הוגש לבית המשפט העליון‪ ,‬במסגרת בקשה לקביעת מקום השיפוט בעניין התרת‬ ‫נישואין‪ ,‬בו הוא מצהיר כי הינו נוצרי‪.‬‬ ‫בנוסף טענה‪ ,‬כי אף בפסק הדין בתמ"ש ‪ 1411/91‬אשר התנהל בין הצדדים‪ ,‬נאמר כי‬ ‫התובע הינו "נוצרי (הוטבל לנצרות בכנסיה האנגליקנית)"‪.‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫לגרסתה‪ ,‬הרחקת התובע מדירת הצדדים ביום ‪ ,1.1.91‬אירעה עקב אלימות מצדו כלפיה‬ ‫וכלפי בנה‪.‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫כפי שצוין‪ ,‬מאותה העת‪ ,‬לא שב הנתבע לחיות חיים משותפים עם הנתבעת‪ ,‬ובחר לחלוק‬ ‫את חייו עם אישה אחרת‪ ,‬אשר עמה הוא חי במשותף כ‪ 41-‬שנה‪ ,‬נכון למועד הגשת כתב‬ ‫ההגנה‪.‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫לדברי הנתבעת‪ ,‬אין לתובע כל עילת גירושין‪ .‬כן‪ ,‬לדבריה‪ ,‬הפירוד חל עקב התנהגות‬ ‫התובע‪ ,‬אשר ללא כל סיבה‪ ,‬החל בניהול מערכת יחסים עם בת זוג חדשה בעודו נשוי‬ ‫לנתבעת אשר נותרה לגדל לבדה את ילדיהם המשותפים‪.‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫בסיכומים מטעם הנתבעת‪ ,‬הוסיפה וטענה כי התובע לא צירף לתובענה חוות דעת לדין‬ ‫הקפריסאי מטעם מומחה לדין החוץ‪ ,‬לצורך ביסוס העילה להתרת הנישואין‪ ,‬וזאת‬ ‫בהתאם לחובת הוכחת דין זר בישראל בעניין שבעובדה‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬לאור טיעוניה בכתב ההגנה‪ ,‬כי אין לתובע עילה לגירושין‪ ,‬וכפי האמור בסיכומים‬ ‫מטעמה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה לעילות גירושין לפי הדין הקפריסאי‪ ,‬מבוקשת‬ ‫על ידי הנתבעת דחיית התביעה‪.‬‬ ‫דיון והכרעה‪:‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫סמכות השיפוט על פי חוק זה‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪ 4‬לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין‬ ‫(מקרים מיוחדים וסמכות בין‪-‬לאומית) תשכ"ט – ‪( 4929‬להלן‪" :‬חוק שיפוט בענייני‬ ‫התרת נישואין")‪ ,‬תינתן לבית המשפט לענייני משפחה במידה והתובענה אינה בשיפוטו‬ ‫הייחודי של בית דין דתי‪.‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫סעיף ‪( 1‬א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין מגדיר את כללי ברירת הדין בענייני התרת‬ ‫נישואין וקובע כי‪:‬‬ ‫"‪( 1‬א) בית משפט לעניני משפחה ששיפוטו נקבע לפי חוק זה ידון‬ ‫בענין לפי סדר ההעדפה הבא‪:‬‬ ‫(‪)2‬‬ ‫הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;‬ ‫(‪)1‬‬ ‫הזוג;‬ ‫הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני‬ ‫(‪)3‬‬ ‫הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;‬ ‫(‪)4‬‬ ‫הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין ‪-‬‬ ‫ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים‬ ‫שונים על שני בני הזוג או אם לא ניתן לפיו לערוך גירושין‪".‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫בענייני התרת נישואין חלים כללי ברירת הדין דלעיל‪ .‬בית המשפט יחיל הכללים שבסעיף‬ ‫‪( 1‬א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין על פי סדר הופעתם‪ ,‬במקרים בהם אין הסכמה‬ ‫בין בני הזוג בדבר התרת נישואיהם‪.‬‬ ‫הדין החל על הצדדים‪:‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫החלופות הראשונות שבסעיף ‪( 1‬א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין הינן‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫(‪" )4‬הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג"‬ ‫ (‪" )1‬הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג"‬‫הגדרת "מקום מושב" – לעניין התרת נישואין הינה בהתאם לסעיף ‪ 11‬לחוק הכשרות‬ ‫המשפטית והאפוטרופסות‪ ,‬התשכ"ב ‪" 4921-‬המקום בו נמצא מרכז חייו‪"...‬‬ ‫בהתאם לעובדות שהוצגו בפני‪ ,‬אין חולק כי הצדדים גרו במשותף בדירתם ב‪ ,xxx -‬אשר‬ ‫היוותה את מרכז חייהם‪ ,‬עד פרוץ הסכסוך בשנת ‪ ,4991‬עת הורחק התובע מהדירה‬ ‫ומאותה העת לא שב‪ .‬על כן‪ ,‬במקרה דנן‪ ,‬חלה החלופה השנייה‪ ,‬לפיה הדין החל על‬ ‫הצדדים‪ ,‬הינו הדין הפנימי של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫יצוין‪ ,‬כי אף בהתאם לחלופה השלישית‪ ,‬יש להחיל על הצדדים את הדין הפנימי של‬ ‫מדינת ישראל‪ ,‬בהתאם להיותם אזרחי ישראל‪.‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫מאחר והחלופות שבסעיף ‪( 1‬א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין‪ ,‬מוחלות לפי סדר‬ ‫הופעתן‪ ,‬די בקיומה של החלופה השנייה להוות מענה בנוגע לשאלת הדין החל על‬ ‫הצדדים‪ ,‬ואיני נדרש לחלופה הרביעית המחילה את "הדין הפנימי של מקום עריכת‬ ‫הנישואין"‪.‬‬ ‫‪.29‬‬ ‫לגרסת הנתבעת‪ ,‬אשר הועלתה לראשונה בדיון בפני ביום ‪ 41.1.41‬ובסיכומים מטעמה‪,‬‬ ‫היה על התובע להגיש חוות דעת בנוגע לדין הקפריסאי בעניין העילות להתרת נישואין‪,‬‬ ‫וזאת בהתאם לתקנה ‪.1.‬ג לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬תשמ"ד – ‪( 4911‬להלן‪:‬‬ ‫"תקסד"א")‪ .‬ס"ק(ב)(‪ )1‬לתקנה דלעיל לתקסד"א קובע‪ ,‬כי‪:‬‬ ‫"היתה התובענה נסמכת על דין חוץ‪ ,‬תצורף לה חוות דעת של מומחה‬ ‫לדין החוץ‪ ,‬המבססת את העילה להתרת הנישואין‪".‬‬ ‫כן‪ ,‬בהמשך‪ ,‬התייחסה הנתבעת בסיכומיה לתקנה ‪ .1.‬ח'(ב) לתקסד"א‪ ,‬לפיה‪:‬‬ ‫"לא הוגש לבית המשפט הסכם גירושין יחליט בית המשפט בענייני‬ ‫התרת הנישואין על פי הדין החל לפי החוק‪".‬‬ ‫כפי האמור לעיל‪ ,‬במקרה דנן‪ ,‬אין להחיל את הדין הקפריסאי‪ ,‬אלא את הדין הפנימי של‬ ‫מדינת ישראל‪ ,‬ואין כל בסיס לטענה כי התובענה להתרת נישואין נסמכת על דין חוץ‪ .‬כך‪,‬‬ ‫אף בהתאם לתקנה ‪ .1.‬ח'(ב) לתקסד"א‪ ,‬הרי שיש להחיל על הצדדים את הדין החל לפי‬ ‫"החוק"‪ -‬כמשמעותו בתקנה ‪.1.‬א לתקסד"א ‪" -‬חוק שיפוט בענייני התרת נישואין‬ ‫(מקרים מיוחדים וסמכות בין – לאומית)‪ ,‬תשכ"ט ‪".4929-‬‬ ‫‪.31‬‬ ‫הדין הפנימי במדינת ישראל בענייניי המעמד האישי‪ ,‬נקבע בהתאם לעדה הדתית‪.‬‬ ‫השתייכותם הדתית של הצדדים‪:‬‬ ‫‪.31‬‬ ‫סעיף ‪( .‬א)(‪ )4‬לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין‪ ,‬קובע כי במקרה של תובענה להתרת‬ ‫נישואין של בני זוג שלפחות אחד מהם בן דת מוכרת‪ ,‬הרי שיש לפנות לראש בית הדין‬ ‫הנוגע בדבר‪ ,‬על מנת לקבוע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי‪ ,‬ולו מספק‪.‬‬ ‫‪(3‬א) (‪" )2‬הוגשה לבית המשפט בקשה להתרת נישואין ואחד‬ ‫מבני הזוג הוא יהודי‪ ,‬מוסלמי‪ ,‬דרוזי או בן אחת העדות הנוצריות‬ ‫המקיימות בישראל בית דין דתי‪ ,‬או התעורר ספק ביחס‬ ‫להשתייכותו של אחד מבני הזוג לעדה דתית כאמור (בחוק זה – בן‬ ‫דת מוכרת)‪ ,‬או ששני בני הזוג הם בני דתות מוכרות שונות‪ ,‬יפנה‬ ‫סגן נשיא בית המשפט או שופט מוסמך בכתב‪ ,‬לראש בית הדין‬ ‫הנוגע בדבר‪ ,‬כדי שיקבע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי‬ ‫שלפיו הוא דן‪ ,‬ולו מספק‪ ,‬כדי שבן הזוג שעליו חל אותו דין דתי‬ ‫יוכל להינשא מחדש (בחוק זה – פניה)‪.‬‬ ‫(‪ )1‬היו בני הזוג בני דתות מוכרות שונות תישלח פניה לכל אחד‬ ‫מראשי בתי הדין הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫(‪ )3‬נשלחה פניה לבית דין דתי של אחת העדות הנוצריות– יקבע‬ ‫ראש בית הדין גם אם הדין הדתי שלפיו הוא דן מאפשר גירושין‬ ‫בנסיבות הענין;‪"...‬‬ ‫כן‪ ,‬בסעיף ‪(.‬ז)‪ ,‬הוגדר "ראש בית דין"‪:‬‬ ‫(ז) בסעיף זה –‬ ‫"ראש בית דין"‪ ,‬כל אחד מאלה לפי הענין‪:‬‬ ‫(‪)2‬‬ ‫לענין יהודים – נשיא בית הדין הרבני הגדול;‬ ‫(‪)1‬‬ ‫לענין דרוזים – ראש בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים;‬ ‫(‪)3‬‬ ‫לענין מוסלמים – נשיא בית הדין השרעי לערעורים;‬ ‫(‪ )4‬לענין בני עדה נוצרית – ראש בית הדין הגבוה של אותה עדה‬ ‫נוצרית;‬ ‫‪.32‬‬ ‫השתייכותו של אדם לעדה דתית טומנת בחובה מערכת שלמה של זכויות וחובות (ע"א‬ ‫‪ 91/11‬הלו נ' הלו‪ ,‬פ"ד ב(‪ ))42‬והיא שתכריע איזה דין אישי יוחל בענייני מעמד אישי‪ .‬אדם‬ ‫השייך לדת שאינה מהווה עדה דתית מהעדות המפורטות בדבר המלך במועצתו לארץ‪-‬‬ ‫ישראל‪ , 2211-2247‬הוא בגדר "חסר דת"‪ .‬ענייני המעמד האישי של אדם חסר דת ידונו‬ ‫בהתאם להסדרים הקבועים במשפט האזרחי‪.‬‬ ‫‪.33‬‬ ‫אין חולק כי הנתבעת הינה יהודייה‪ ,‬כפי המצוין בתמצית רישום ממרשם האוכלוסין‪.‬‬ ‫‪.34‬‬ ‫על פי הדין הדתי החל על הנתבעת‪ ,‬נישואיה לתובע "שנערכו בקפריסין בתאריך‬ ‫‪ ,11/41/4912‬בטלים מעיקרם"‪ ,‬כפי האמור בחוות הדעת מטעם בית הדין הרבני הגדול‬ ‫בירושלים שניתנה ביום ‪ ,....41‬על ידי כב' הרב ציון בוארון‪.‬‬ ‫‪.35‬‬ ‫התובע‪ ,‬טען בכתב תביעתו כי הינו חסר דת‪ ,‬ואף צירף כאסמכתא תמצית רישום ממרשם‬ ‫האוכלוסין מתאריך ‪.2.9.41‬‬ ‫‪.36‬‬ ‫הנתבעת‪ ,‬טענה מנגד בכתב הגנתה‪ ,‬כי התובע הינו נוצרי‪ ,‬וצירפה כאסמכתא‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫תצהיר מטעם התובע עצמו מיום ‪ 41.1.11‬אשר הוגש לבית המשפט העליון‪ ,‬במסגרת‬ ‫בקשה לקביעת מקום השיפוט בעניין התרת נישואין‪ ,‬בו הוא מצהיר כי הינו נוצרי‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בפסק הדין בתמ"ש ‪ 1411/91‬מיום ‪ ,4.1.1.‬אשר התנהל בין הצדדים‪ ,‬נאמר כי התובע‬ ‫הינו "נוצרי (הוטבל לנצרות בכנסיה האנגליקנית)"‪.‬‬ ‫‪.37‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬במסגרת הדיון בפני ביום ‪ ,41.1.41‬טענה הנתבעת‪:‬‬ ‫"אני טוענת שהוא יהודי‪ ,‬לא הייתי שוכבת עם מישהו שלא יהודי"‬ ‫(עמ' ‪ ,4‬שורה ‪ 41‬לפרוטוקול)‬ ‫וכן ‪:‬‬ ‫"אם הוא יהודה ( צ"ל ‪-‬יהודי‪ ,‬מ‪.‬ש‪ ).‬הוא חייב לי מזונות" (עמ' ‪,4‬‬ ‫שורה ‪.)"42‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬בתצהיר מטעם הנתבעת מיום ‪ ,9.4.41‬אשר הוגש בתיק זה‪ ,‬הצהירה הנתבעת‪:‬‬ ‫"למיטב ידיעתי ואמונתי התובע הינו יהודי‪ .‬היסוד לאמונתו וידיעתו זו‬ ‫הינו עובדה שהתובע עבר ברית מילה‪ .‬בנוסף התובע הצהיר בפניי‬ ‫שסבתו מצד אימו המנוחה ‪ xxx‬הייתה יהודייה שלא עברה במהלך‬ ‫חיה טקס המרת דת"‪.‬‬ ‫‪.38‬‬ ‫בהמשך‪ ,‬בסיכומים מטעם הנתבעת‪ ,‬חזרה וטענה כי התובע הינו נוצרי‪ ,‬והדין החל עליו‬ ‫הינו ה"נצרות הקתולית שבאנגליה או אוונגליסטי שאינו מאפשר גירושין"‪.‬‬ ‫‪.39‬‬ ‫כעת‪ ,‬יש לבחון מעמדן של הראיות הסותרות בנוגע להשתייכותו הדתית של התובע‪.‬‬ ‫‪.41‬‬ ‫על פי ע"א ‪ 111/11‬רוגוזינסקי נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד כו (‪ ,419 )4‬לא תינתן הכרעה בדבר‬ ‫השתייכותו הדתית של א דם לצורך קביעת הדין בענייני מעמדו האישי בהתאם לרצונו‬ ‫להשתייך או לא להשתייך לדת מסוימת‪.‬‬ ‫‪.41‬‬ ‫הטענה בדבר היות התובע נוצרי‪ ,‬לא הובררה לאשורה‪ .‬כפי שציין התובע בתצהיר מטעמו‪,‬‬ ‫מיום ‪ ,41.1.11‬בדבר היותו נוצרי‪"" -‬אין לי מסמכים המצביעים על דתי‪ .‬באנגליה ארץ‬ ‫הולדתי‪ ,‬לא מציינים במסמכים דתו של אדם"‪ .‬מכאן‪ ,‬שלא הוכח באופן חד משמעי‬ ‫השתייכותו של התובע לעדה נוצרית ספציפית‪ ,‬מוכרת או לא‪ ,‬המקיימת בישראל בית דין‬ ‫דתי‪ -‬מוסמך או לא‪.‬‬ ‫‪.42‬‬ ‫בתמצית הרישום ממרשם האוכלוסין מתאריך ‪ ,41.1.11‬הנושאת תאריך זהה ליום‬ ‫חתימתו על התצהיר אשר הוגש לבית המשפט העליון מטעמו‪ ,‬בנוגע לנצרותו‪ ,‬סומן‬ ‫התובע כחסר דת‪ ,‬וכך‪ ,‬גם בתמצית רישום ממרשם האוכלוסין בנוגע לתובע‪ ,‬מיום ‪.2.9.41‬‬ ‫‪.43‬‬ ‫השאלה הניצבת בפנינו כעת הינה‪ ,‬מהו מעמדה המשפטי של תמצית רישום ממרשם‬ ‫האוכלוסין‪ ,‬והאם היא מהווה ראיה לאמיתות הכתוב בה‪.‬‬ ‫‪.44‬‬ ‫בהתאם להוראות פקודת הראיות [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"א‪( ,4914-‬להלן‪":‬פקודת‬ ‫הראיות")‪,‬תמצית רישום ממרשם האוכלוסין הינו ראיה כשרה להוכחת אמיתות תוכנה‬ ‫וזאת הן מפאת היותו תעודה ציבורית כמשמעות מושג זה בסעיף ‪ 19‬לפקודת הראיות‪.‬‬ ‫‪.45‬‬ ‫סעיף ‪ 19‬לפקודת הראיות‪ ,‬מגדיר את המשמעות של המונח "תעודה ציבורית"‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬ ‫"תעודה ציבורית" ‪ -‬תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא‬ ‫מעשה חקיקה‪ ,‬שיפוט או ביצוע‪ ,‬או רשומה של מעשה כאמור‪ ,‬או‬ ‫שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן‪,‬‬ ‫ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה‪ ,‬בין שנעשתה בדרך רשמית ובין‬ ‫בדרך אחרת; אלה הגופים‪:‬‬ ‫(‪...)2‬‬ ‫(‪ )1‬משרדי הממשלה‪ ,‬רשות מקומית‪ ,‬בית משפט‪ ,‬בית דין‪ ,‬גוף אחר‬ ‫בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית‪ ,‬נוטריון‪ ,‬או כל גוף רשמי‬ ‫אחר של ישראל או של שטח ארץ שמחוץ לישראל‪"...‬‬ ‫‪.46‬‬ ‫מאחר והמדובר בתעודה‪ ,‬אשר נערכה על ידי משרד ממשלתי – משרד הפנים‪ ,‬הרי שהיא‬ ‫נכנסת לגדר "תעודת ציבורית"‪.‬‬ ‫‪.47‬‬ ‫סעיף ‪ .1‬לפקודת הראיות מפרט מספר חזקות בנוגע לתעודה ציבורית‪ .‬בהקשר זה הסעיף‬ ‫קובע‪:‬‬ ‫"חזקה היא‪ ,‬כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר‪ ,‬כי –‬ ‫(‪ )2‬תעודה ציבורית‪" ,‬רשומות" וכל פרסום רשמי אחר הנחזים‬ ‫כמודפסים בידי מדפיס רשמי ‪ -‬הם אמנם מודפסים למעשה כאמור;‬ ‫(‪)1‬‬ ‫תעודה ציבורית‪ ,‬שפקיד מאשר‪ ,‬בכתב חתום בידו או בחותמו‪,‬‬ ‫שהיא נמצאת במשמורתו הרשמית ‪ -‬היא אמנם במשמורתו למעשה;‬ ‫(‪ )3‬תעודה ציבורית‪ ,‬שמוסד מאשר‪ ,‬בכתב חתום בחותמו‪ ,‬שהיא‬ ‫נמצאת במשמורתו הרשמית ‪ -‬היא אמנם במשמורתו למעשה;‬ ‫(‪ )4‬תעודה ציבורית‪ ,‬הנחזית שנערכה רשמית בידי אדם פלוני‬ ‫ובנסיבות פלוניות ‪ -‬היא אמנם נערכה כך;‬ ‫(‪ )1‬חותמים וחתימות רשמיים שעל תעודה ציבורית או על העתק‬ ‫שלה‪ ,‬או על תעודות אישור לפי הוראות סימן זה ‪ -‬הם אמיתיים וכל‬ ‫תיאורי המשרות של החתומים על התעודות או תעודות האישור הם‬ ‫מדוייקים‪".‬‬ ‫‪.48‬‬ ‫אכן המדובר בחזקות אשר ניתנות לסתירה‪ ,‬אך בנסיבות המקרה‪ ,‬הנתבעת לא הצליחה‬ ‫לסתור את החזקות האמורות‪ ,‬מאחר ולא הוגשו אסמכתאות מספקות לסתירתן‪.‬‬ ‫‪.49‬‬ ‫מכאן‪ ,‬שהרישום במרשם האוכלוסין‪ ,‬משמש ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו‪ ,‬ואין‬ ‫בתצהיר מטעם התובע בכדי להוות הוכחה מספקת באשר להשתייכותו הדתית‪ ,‬כל עוד‬ ‫לא הוכחה טענה זו‪.‬‬ ‫‪.51‬‬ ‫יוער‪ ,‬כי אף במקום שלא ניתן היה להכריע בדבר השתייכותו הדתית של התובע‪ ,‬ולא‬ ‫ברור אם הינו חסר דת או נוצרי‪ ,‬מכל מקום המדובר ב"נישואי תערובת"‪ ,‬שבעת עריכתם‬ ‫השתייך כל אחד מבני הזוג לדת אחרת‪ ,‬שמעורבים בהם אלמנטים זרים‪.‬‬ ‫‪.51‬‬ ‫על כן‪ ,‬כיוון שלא הוכחה השתייכות התובע לעדה דתית ספציפית‪ ,‬הרי שיחולו על התובע‬ ‫כחסר דת‪ ,‬עקרונות אזרחיים הנוגעים להתרת נישואין‪ ,‬כפי שנקבע בהלכה פסוקה על ידי‬ ‫בית המשפט העליון‪ ,‬לפיה במסגרת עילות הגירושין‪ ,‬בדין האזרחי החל במדינת ישראל‬ ‫נכללים הן עקרונות של ערכי המשפחה ומוסד הנישואין מחד‪ ,‬והן עקרונות חוקי היסוד‬ ‫במדינת ישראל‪ ,‬מאידך‪ .‬בכלל חוקי היסוד‪ ,‬מצויים ערכי כבוד האדם וחרותו‪ .‬עילת‬ ‫הגירושין האזרחית מקורה בתשתית מערכת היחסים ומציאות החיים השוררת בפועל בין‬ ‫בני הזוג‪ .‬כאשר התפרקות והרס חיי הנישואין הם עילת גירושין כשלעצמה‪.‬‬ ‫בחינת נסיבות המקרה דנן‪:‬‬ ‫‪.52‬‬ ‫ראשית‪ ,‬הנתבעת אישרה ועל כך אין עוררין‪ ,‬שהצדדים אינם חיים יחד כזוג משנת ‪.4991‬‬ ‫‪.53‬‬ ‫הנתבעת בכתב הגנתה ציינה בנוגע להתרת נישואי הצדדים‪ ,‬כי "אין לתובע עילת גירושין‬ ‫כלל"‪ ,‬ובסיכומים ציינה ש"אין בכתב התביעה אף עילת גירושין שבאשמת הנתבעת"‪ ,‬וכי‬ ‫על התובע להוכיח עילות ספציפיות לעניין הגירושין‪.‬‬ ‫‪.54‬‬ ‫הנתבעת ציינה בסיכומיה‪ ,‬כי‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫"הצדדים אומנם פרודים מחודש ‪ 1/4991‬כאשר הוצא צו הגנה נגד‬ ‫הבעל אך הנתבעת לא מנעה מהתובע לחזור לביתם בתום תקופת‬ ‫ההרחקה";‬ ‫‪-‬‬ ‫"הדבר שהתובע התחיל מיד לאחר מתן צו הגנה נגדו מערכת יחסים‬ ‫רומנטית עם אישה אחרת לא יכול להוות עילת גירושין";‬ ‫‪-‬‬ ‫"היא לא המשיכה את חייה‪ ,‬לא בנתה משפחה חדשה אפילו לא‬ ‫ניסתה אי פעם להמשיך בחייה כי ידעה שהיא אישתו והקריבה את‬ ‫חייה‪ ,‬כל כוחה‪ ,‬מרצה וזמנה לטיפול בילדי בני הזוג"‪.‬‬ ‫‪.55‬‬ ‫תיאור זה של הנתבעת‪ ,‬כמי שישבה וחיכתה שנים על גבי שנים לבחיר ליבה‪ ,‬אינו עולה‬ ‫בקנה אחד עם המציאות‪ .‬אומנם למצבים מעין אלו‪ ,‬של אובדן קשר נישואין בין צדדים‪,‬‬ ‫נלווה קושי עקב סכסוך מתמשך ורווי מתח‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬לא ניתן להתעלם מעובדת‬ ‫הפירוד והניתוק בין הצדדים משך קרוב ל‪ 41-‬שנים‪.‬‬ ‫‪.56‬‬ ‫העובדות בפועל‪ ,‬מעידות בעד עצמן‪ .‬התפרקות חיי הנישואין‪ ,‬ופרק הזמן הממושך בו‬ ‫חיים בני הזוג בנפרד‪ ,‬מוליכים למסקנה כי אין סיכוי של ממש לשיקום יחסי הצדדים‪,‬‬ ‫ואל לה לנתבעת להמשיך ולהיתלות בקשר הנישואין‪ ,‬אשר באופן מהותי נפגם לפני זמן‬ ‫רב‪ .‬הקשר היחיד בין הצדדים התנהל מעת הפירוד ועד כה באמצעות הערכאות‬ ‫המשפטיות‪.‬‬ ‫‪.57‬‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שעל פי גרסת הנתבעת‪ ,‬בתקופת מגוריהם המשותפים‪ ,‬סבלה מאלימות‬ ‫פיסית‪ ,‬רוחנית וכלכלית‪ ,‬כך שהמרכיבים הבסיסיים של חי נישואין שלווים ובהרמוניה‬ ‫נעדרו גם במהלך החיים המשותפים בין הצדדים‪.‬‬ ‫‪.58‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬לא נראה כי נעשו ניסיונות מצד מי מהצדדים הצדדים‪ ,‬ובפרט מצידה של הנתבעת‪,‬‬ ‫להשיב התובע לחיות יחדיו חיים משותפים‪ ,‬נהפוך הוא‪ ,‬התנהגותה של הנתבע והתביעות‬ ‫הרבות והשונות שהתנהלו ועודם מנהלים בין הצדדים אף משקפים תמונה אחרת‬ ‫לחלוטין‪.‬‬ ‫‪.59‬‬ ‫מדבריו של התובע עולה‪ ,‬כי יש לו חיים עצמאיים וכי אין סיכוי להמשך היחסים עם‬ ‫הנתבעת‪ .‬התובע טען בסיכומיו כי‪:‬‬ ‫"חל קרע אשר אינו ניתן לאיחוי בין אם זה בעטיו של המבקש ובין אם זה בעטיה שלה‪,‬‬ ‫התוצאה שהיא המבחן להתרת הנישואין‪ ,‬היא זהה‪ :‬הצדדים אינם מקיימים יחסים‬ ‫זוגיים ואין כל סיכוי כי יקיימו יחסים שכאלו‪"...‬‬ ‫‪.61‬‬ ‫נוכח מציאות החיים המאפיינת את חייהם של הצדדים המצויים בנישואין נטולי‬ ‫שיתופיות בעליל‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬וליתר דיוק‪ ,‬נישואין אשר בפועל התפרקו והתרוקנו‬ ‫מתוכן‪ ,‬יהיה זה אף רצוי‪ ,‬הכרחי ונחוץ להביא לכדי סיום מערכת נישואין שכזו‪.‬‬ ‫‪.61‬‬ ‫לעניין זה‪ ,‬ראו דברי כב' השופט (נשיא בית המשפט העליון כתוארו דאז) אהרון ברק‬ ‫בבג"צ ‪ 11.1 /1.‬פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א ואח' (פורסם בנבו ‪:)14.44.12‬‬ ‫"באופן עקרוני‪ ,‬ראויה לטעמנו התפיסה כי לאחר קריסת מערכת‬ ‫היחסים הזוגית‪ ,‬יש לאפשר לבני הזוג להשתחרר מכבליה של מסגרת‬ ‫נישואין כושלת‪ .‬יש לאפשר למי שחי זמן רב בנפרד מבן או בת זוגו‪,‬‬ ‫לאחר שיחסיהם התמוטטו‪ ,‬לצאת ממסגרת הנישואין"‪.‬‬ ‫וכן בהמשך פסק הדין דלעיל‪:‬‬ ‫"בסופו של יום‪ ,‬ההגנה על מוסד הנישואין לא תבוא בדרך של כבילת‬ ‫בני הזוג לקשר נישואין שהתפרק בפועל‪ .‬בצדק ציין השופט קיסטר כי‬ ‫"הגישה המודרנית מבוססת על כך שאם נישואין של זוג מסוים‬ ‫התפוררו למעשה‪ ,‬יש לתת לכל אחד מהם אשר ירצה בכך‪ ,‬להתחתן‬ ‫שנית כדת וכדין ולהקים משפחה‪ .‬אמנם על בתי‪-‬המשפט ומוסדות‬ ‫ציבור לדאוג ליציבות המשפחה‪ ,‬אבל כאשר אין אפשרות לכך‪ ,‬אין‬ ‫לעגן אחד מבני‪-‬הזוג או את שניהם" (ע"א ‪ 114/29‬כהנא נ' כהנא‪ ,‬פ"ד‬ ‫כד(‪ .)112 ;119 ,)1‬דברים אלה‪ ,‬שנפסקו לעניין נישואין כדת משה‬ ‫וישראל‪ ,‬חלים גם לעניין נישואין אזרחיים‪ .‬לא הנישואין האזרחיים‬ ‫מביאים לתביעת הגירושין אלא קשר הנישואין שנפגע‪ ,‬הוא המביא‬ ‫לתביעת הגירושין‪ .‬על‪-‬פי רוב‪ ,‬סירוב להעניק סעד של גירושין אינו‬ ‫מאחה את הקרע בין בני הזוג‪ .‬יש לאפשר התנתקות מקשרים‬ ‫הרוסים‪ .‬יש לראות ב"קרע בחיי הנישואין בלתי ניתן לאיחוי" כמצב‬ ‫בו הנישואין הגיעו לסיומם דה‪-‬פקטו (השופטת ט' שטרסברג‪-‬כהן‬ ‫בע"א ‪ 4941/94‬יעקובי ואח' נ' יעקובי ואח'‪ ,‬פ"ד מט(‪ .)241 ,119 ).‬אין‬ ‫לראות עוול בגירושין לפי דרישתו של אחד מבני הזוג כאשר התא‬ ‫המשפחתי התפרק בפועל וחיי הנישואין התרוקנו מתוכנם‪".‬‬ ‫‪.62‬‬ ‫הפירוד ארוך השנים בין בני הזוג‪ ,‬כאשר אחד מהצדדים אף מצוי בקשר זוגי עם ידועה‬ ‫בציבור‪ ,‬מהווים עילה להתרת נישואין‪ ,‬אף בהעדר הסכמת בן הזוג השני‪.‬‬ ‫סוף דבר‪:‬‬ ‫‪.63‬‬ ‫מהמקובץ לעיל‪ ,‬עולה כי התמלאו התנאים להתיר נישואיהם של הצדדים אף בהעדר‬ ‫הסכמתה המפורשת של הנתבעת‪ ,‬הן על פי הדין הפנימי החל על הצדדים על פי מקום‬ ‫מושבם המשותף האחרון והן על פי הדין הפנימי החל בארץ אזרחותם המשותפת‪ ,‬מדינת‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪.64‬‬ ‫לאור האמור לעיל‪ ,‬דין התובענה להתקבל‪.‬‬ ‫התוצאה‪:‬‬ ‫‪.65‬‬ ‫אשר על כן אני מתיר נישואיהם של התובע והנתבעת‪.‬‬ ‫‪.66‬‬ ‫התרת הנישואין הינה החל מהיום‪.‬‬ ‫‪.67‬‬ ‫אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של ‪.₪ 1,111‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בפקס ובדואר רשום‪.‬‬ ‫עותק מפסה"ד יישלח למשרד הפנים בדואר רשום‪.‬‬ ‫המזכירות תסגור את התיק‪.‬‬ ‫מותר לפרסום ללא שמות ופרטים מזהים‪.‬‬ ‫ניתן היום‪ ,‬ט' שבט תשע"ה‪ 19 ,‬ינואר ‪ ,1141‬בהעדר הצדדים‪.‬‬