נזק לילד בבית ספר – האם משרד החינוך תמיד אחראי ? עו"ד הילה רוזנטל ,אגף תביעות גוף והגנה משפטית אחריות משרד החינוך – האם הפכה לאחריות מוחלטת ? אחריות מוחלטת – מהי? ישנם תחומים במשפט בהם קבע המחוקק כי תחול אחריות מוחלטת ,דהיינו אחריות מלאה וברורה ,ללא צורך להוכיח התנהגות רשלנית וללא צורך להוכיח קשר בין אותה התנהגות לנזק שנגרם לנפגע .כך למשל, בתחום תאונות הדרכים -עפ"י החוק במדינת ישראל ,כל מי שמוכיח כי נגרמה לו פגיעה גופנית בעקבות תאונת דרכים כמשמעותה עפ"י החוק -זכאי לפיצוי בהתאם לנזק שנגרם לו. לצורך העניין ,גם אם הוכח שאותו נפגע הוא שגרם לתאונה בעצמו (לדוגמא -נסע באור אדום ואגב כך נגרמה התאונה) ,הרי שעובדה זו איננה מפחיתה כהוא זה מחובתה של חברת הביטוח לפצותו בהתאם לנזק הגוף שנגרם לו. להבדיל ממצב בו קיימת "אחריות מוחלטת" ,ככל שעסקינן בתביעות שמוגשות בעילת הרשלנות בין היתר כנגד משרד החינוך ,הרי שנדרש מהתובע (הנפגע) להוכיח כי המעוול (הנתבע) ,פעל בצורה רשלנית,וכי בשל התנהגותו הרשלנית נגרם הנזק ,ואם לא יצליח להוכיח זאת ,לא יהיה זכאי לפיצוי גם אם נגרם לו נזק. לאחרונה ,מתרבים פסקי דין המקבלים תביעות תלמידים כנגד משרד החינוך ,אף שנסיבות התיק כשלעצמן מעלות תהיות רבות באשר למהות רשלנותו של משרד החינוך ואחריותו לקרות הנזק. להלן מס' דוגמאות מפסיקה עדכנית בעניין זה הממחישה לנו את הדברים ביתר שאת: ת.א 80/24395אלעסיוי שריף נ' משרד החינוך תלמיד תבע את משרד החינוך על שבהיותו כבן ,41נחבל בקרסול רגל ימין במהלך משחק כדורגל בו שיחק במסגרת שיעור התעמלות .עוד על נסיבות התאונה ניתן ללמוד מדו"ח התאונה בו צוין ,כי המורה נכח במקום וכי האירוע נשוא התביעה מתואר כך ":בזמן משחק כדורגל לצורך חילוץ כדור מרגלו של תלמיד אחר נפצע בקרסולו הימני". לכאורה ,דין תביעה זו להידחות ,שהרי מדובר בתאונה שארעה במסגרת שיעור חנ"ג ,דהיינו במסגרת פעילות רצויה שבה מטבע הדברים טמונים סיכונים מעין אלו ומשכך אין בנסיבות המתוארות משום הטלת חבות לפתחו של משרד החינוך .ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע ,כי המורה שהעביר את השיעור איננו מורה לחינוך גופני ,שכן לא קיבל הכשרה בהוראה זו .זאת ועוד ,נקבע ,כי עפ"י חוזר מנכ"ל של משרד החינוך – יש לשחק כדורגל בשיעורים ובימי ספורט בנעלי התעמלות ,ומשכך על המורה להקפיד על כך .ר' לעניין זה מתוך דברי השופטת בפסק הדין" :סבורני שאילו נקטה הנתבעת באמצעי זהירות ראויים כגון הכנת התלמידים למשחק ,מתן ציוד להגנה ,העמדת מורה בעל הכשרה להוראת חינוך גופני ...הסיכוי כי הנזק היה נמנע גדול מן הסיכוי כי היה מתרחש". דהיינו ,גם במסגרת שיעור חנ"ג ,אשר במסגרתו עלולות לקרות תאונות שונות מטבע אופיו של השיעור והמשחקים שנהוג לשחק בו ,הרי שיש להקפיד על מורה בעל הכשרה לחנ"ג ועליו מוטלת החובה להקפיד על קיום חוזר מנכ"ל הנ"ל המתייחס לאמצעי המיגון המתאימים בהתאם לאופי משחק. פסק דין נוסף ברוח זו ,ניתן בת.ק 5088-90-3/ד( .קטין) ואח' נגד משרד החינוך ,שם קיבל בית המשפט את תביעת התובע שטען כי בזמן ששיחק משחק הקפות, 1בעת שרץ לכיוון אחד החישוקים ,נתקל בחישוק,נפל ונפצע בסנטרו .גם כאן לכאורה ומאותם טעמים שפורטו לעיל ,ניתן לסבור כי דין התביעה להדחות שהרי מדובר במשחק מומלץ ואביזרים (חישוקים) תקינים ומטבע הדברים עצם ההיתקלות בחישוק הינה אירוע פתאומי ובלתי צפוי ,שאין בהשגחה צמודה של מורה כדי למונעה .ברם ,גם כאן מצא בית המשפט טעמים כדי לקבל את התביעה ופסק כי "במקרה דנן ,הפרה המורה לספורט את חובת הזהירות המוטלת עליה ,בעת שקיימה את משחק ההקפות ..תוך שילובם של החישוקים כתחנות במשחק". ביהמ"ש נימק את פסק דינו בכך ,שבמהלך משחק ההקפות ,רצונו של הילד להגיע ליעד במהירות כאשר הוא נדרש לדייק בכניסתו אל החישוק ,שיכול לזוז מכל מגע ,מגביר את הסיכון לנפילה במהלך המשחק. ...לצד הסיכון שתואר ,יש לציין כי בקלות רבה ניתן לקיים את אותו המשחק תוך סימון התחנות בגיר במקום חישוקים ובכך ניתן למצות את התועלת שבפעילות הספורט הברוכה והמהנה במשחק ההקפות, ללא הסיכון" .רוצה לומר ,באמצעים זולים ניתן היה למנוע בקלות את הנזק שארע ,ומשלא ננקטו אמצעים אלה ,הוטלה אחריות לפתחו של משרד החינוך מטעם זה. ברוח פסיקה זו ,אנו עדים לא רק לפסיקה המרחיבה את החבות בגין מקרים פתאומיים שמתרחשים במסגרת פעילות ספורטיבית ,אלא גם למקרים בהם הורחבה החבות בהיבט של חובת ההשגחה המצופה מן המורים וממנהל ביה"ס. במה דברים אמורים? בת.א 5090-90-33ד.ל .נ' משרד החינוך ואח' – קיבלה כב' השופטת סורוקר את תביעתו של תלמיד שתבע את משרד החינוך והעירייה ,לאחר שטען כי בהיעדר השגחה נדחף במתחם הקפיטריה בביה"ס ,לכיוון זכוכית אשר התנפצה על גופו וכתוצאה מכך הוא נפגע בידו. בית המשפט קיבל את התביעה גם במקרה זה הואיל והמורה התורנית עזבה את הקפיטריה עם הישמע הצלצול .בית המשפט קבע כי הייתה השגחה חלקית בלבד ואיננה מספקת כדי למנוע תאונות כגון דא,שכן היה על בית הספר להציב מורה משגיח בקפיטריה בכל שעה שהיא פתוחה ונמצאים בה תלמידים ,שכן "השגחה על תלמידים בקפיטריה היא בעלת חשיבות רבה ,בשים לב לאופיו של המקום :אין מדובר בכיתה מסודרת ,אלא במקום המיועד לאכילה ולשיחה; אך טבעי הוא שגבולות המשמעת במקום כזה עלולים להתרופף" .סופו של דבר ,הוטל אשם תורם על התובע בשיעור של ,02%ואחריות הנתבעות נקבעה כך שהמדינה תשא ב 52%-מהפיצוי ואילו העירייה תשא ב 02%-מהפיצוי. 1משחק הקפות -התלמידים נדרשים לרוץ מתחנה לתחנה ולהספיק להגיע לתחנה הבאה במהירות תוך פרק זמן קצוב .התחנות סומנו על פני משטח אספלט על ידי המורה באמצעות חישוקים. בדומה לעקרון הנ"ל בו נדרשת השגחת מורים כל אימת שיש במקום תלמידים ,נפסק ,כי בזמן המעבר בין השיעורים ,צפוי כי תלמידים ירוצו ומשכך נדרשת השגחת המורים על מנת למנוע את התרחשותן של תאונות שונות .כך למשל ,בת"א 3545-93-39פלוני נ' ביה"ס "ישורון" ,תלמיד נפגע כתוצאה מטריקת דלת .המחלוקת כאן נסבה סביב הנסיבות שהובילו לטריקת הדלת והן היו ריצת תלמידים בעת מעבר בין שיעורים .ר' לעניין זה מתוך פסק הדין" :מאחר והתובע כמו גם חבריו לכתה שהיו אז בני שבע בסך הכל , נדרשו לעבור בין מבנים בזמן קצר בכדי להספיק ולהגיע לשיעור הבא בזמן ,היה על מנהל בית הספר ומוריו לצפות כי הם יעשו זאת בריצה ולפיכך היה עליהם לדאוג ולהזהיר את התלמידים מפני הסכנות הגלומות בריצה .כמו כן ומאחר ומדובר היה בתלמידים צעירים ,היה על מנהל בית הספר לדאוג וללוות את התלמידים במעבר בין הכיתות והמבנים כדי לדאוג שלא ירוצו או יתפרעו" .נקבע ,כי "לו היו התלמידים ,לרבות התובע ,מקבלים הדרכה מצד אחד ומצד שני היה מורה תורן שתפקידו היה לפקח על המעברים בין הכיתות ,כי אז ,ככל הנראה ,ניתן היה למנוע את כניסת התלמידים בצורה לא מסודרת לכיתה וכפועל יוצא את טריקת הדלת על ידו של התובע ואת התאונה". בנוסף לכל אלה ,נציין גם דוגמה מהפסיקה שבה נוכחנו לראות כי גם כשחובת ההשגחה קוימה ללא דופי ,הוטלה לבסוף אחריות לפתחו של משרד החינוך .וכי למה? בת.א 3335-95-39דורון כהן נגד מדינת ישראל קיבלה כב' השופטת קלוגמן את תביעת התובע שטען כי במהלך הפסקה בבית הספר ,בעת ששיחק במגרש הכדורגל ,הנמצא בשטח ביה"ס ,נתלה על שער ,נפל ונחבל בידו .כאן עסקינן בתאונה שארעה חרף הימצאותם של מורים תורנים בזמן ההפסקה ובקרבת מקום ואף אם לא ראו בעיניהם את התאונה ,קבעה השופטת ,כי ההשגחה ממילא איננה צמודה לכל תלמיד ומשכך אין בהימצאות מורים תורנים כדי למנוע כל תאונה ואין בעניין זה כשלעצמו כדי להטיל חבות .אלא שכאן ,חרף קביעת בית המשפט שאין להטיל אחריות בשל היות המקרה ספונטני וכי הייתה עמידה בנהלים הנדרשים מבחינת הפיקוח של המורים התורנים ,בית המשפט התייחס לאמצעי פיקוח נוסף והוא בדיקת מוקדי הסיכון במתקני בתי הספר השונים על ידי אנשי מקצוע מתאימים מטעם משרד החינוך ,כדי לדאוג למיגון אותם מוקדים והקטנת הסיכון (כמה שניתן) מפגיעה בהם כבר בשלב התכנון .בית המשפט מצא כי לו הייתה נערכת בדיקה של המגרש מבעוד מועד,ניתן היה למנוע את התאונה ,שכן מיקום השער בצמוד ליציע המדורג הינה בבחינת "פרצה קוראת לגנב" .יש חשיבות רבה אם כן ,בתכנון החצר ,כך שתהיה בטוחה לתלמידים ונוחה לפיקוח ע"י המורים .בית המשפט קבע ,כי היה על המורים והמנהלת לדווח למשרד החינוך ,על מנת שזה יהיה מודע לסיכונים ויוכל בהתאם לטפל בהם כראוי על מנת למנוע התרחשותן של תאונות מסוג זה ובאופן זה נקבעה לבסוף ,גם כאן ,אחריותו של משרד החינוך ביחס למקרה. לסיכום ,עינינו הרואות כי פני הפסיקה כיום היא הרחבת אחריותו של משרד החינוך ואחריותם של גורמים מעורבים נוספים. נטייה זו של בתי המשפט ,מובילה לקביעת אחריות של הצוות החינוכי וקבלת תביעות ,גם בהתייחס לאי רועים ,שעל פניהם נחזים להיות נטולי חבות בנזיקין ,בשל היותם פתאומיים ,בלתי צפויים ובלתי ניתנים למניעה.
© Copyright 2024