תפילת יעקב
הסכמה מהרה"ג יצחק דיין שליט"א ספר תפילת יעקב עיונים על התפילה הספר יוצא לאור בס"ד מהדורה שלישית עם הוספות ותיקונים חודש אני לדודי ודודי לי תשע"ה הסכמה מהרה"ג יצחק דיין שליט"א הסכמה מהרה"ג מנשה לינדנפלד שליט"א תפילת מפתח עניינים יעקב הקדמה 5 ................................................................................ פתיחה 8 ................................................................................. פרק א :ברכות השחר 13 .......................................................... פרק ב :ברכות התורה 20 .......................................................... פרק ג :בדין היסח דעת בברכות התורה 25 ................................. פרק ד :ברכת אשר יצר 34 ........................................................ פרק ה :פסוקי דזמרה 37 .......................................................... פרק ו :קדיש 42 ..................................................................... פרק ז :ברכות קריאת שמע 49 .................................................. פרק ח :קריאת שמע 62 ............................................................ פרק ט :תפילת שמונה עשרה 68 ................................................ פרק י :חזרת הש"ץ 94 ............................................................ פרק יא :נפילת אפיים וסיום התפילה99 ....................................... פרק יב :תפילת מנחה 107 ........................................................... פרק יג :תפילת ערבית 108 .......................................................... פרק יד :תפילות של שבת 110 ..................................................... פרק טו :בדין צירוף קטן למניין ולזימון 125 .................................. פרק טז :פורסין על שמע 131 ....................................................... פרק יז :תעניות ציבור וט' באב 137 .............................................. פרק יח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה 143 .................................. ניתן לקבל את החוברת חינם לזיכוי הרבים בפניה למייל: [email protected] 4 תפילת הקדמה יעקב הקדמה ישתבח הבורא ויתברך היוצר ,על כל החסדים הרבים אשר עושה עמנו בכל יום ויום ,לא לחינם ראו רבותינו לקלס ולהודות לבורא יתברך בשיר ובשבח "נשמת כל חי" באומרם "ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו ,ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ,ועינינו מאירות כשמש וכירח ,וידינו פרושות כנשרי שמים ,ורגלינו קלות כאיילות ,אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו ,ולברך את שמך מלכינו ,על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות ,הטובות ניסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו. ידועה חשיבותה ומעלתה של התפילה עד שאמרו בגמרא איזוהי עבודה שהיא בלב ,הוי אומר זוהי תפילה .ועוד אמרו )ברכות ו(: אמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה שנאמר "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ..ענני ה' ענני" )מלכים א ,יח( ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם .ר' יוחנן אמר אף בתפילת ערבית שנאמר "תיכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב" )תהילים קמא( ,רב נחמן אמר אף בתפילת שחרית שנאמר "ה' בוקר תשמע קולי אערוך לך ואצפה" )תהילים ה( .ועוד אמרו מאי "כרום זולות לבני אדם" )תהילים יב ,ט( אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם ,ופרש"י כגון תפלה שעולה למעלה. )תענית ב(. 5 תפילת הקדמה יעקב הרבה שנים חשקה נפשי להבין לעומקה של תפילה כדי לעבוד את העבודה שבלב ,ואין כוונתי לסודות ולרמזים של הזוהר בתפילה אלא לרובד של הפשט ,לדוגמא: מדוע חלקו של הקדיש הוא בעברית וחלקו בארמית? ה' מֶ לֶך )הווה( ,ה' מָ לָך )עבר( ,ה' ימלוך )עתיד( לעולם ועד -מדוע זמן עבר באמצע ולא ההווה באמצע? מדוע הנוסח של מודים שאומרים הציבור בחזרה שונה מהנוסח של מודים שאומר הש"ץ? מדוע שונה הנוסח של הברכה האמצעית בכל אחת מתפילות שבת? כאשר התחלתי ללמוד בצורה מעמיקה את הטור והבית יוסף על אורח חיים ,נגלה לעיניי עיונם הנפלא על התפילה שאינו מופיע בשו"ע, במשנה הברורה ובספרי האחרונים של דורנו )מכיוון שספרים אלו דנים בהלכות ולא בעיונים בתפילה(. לפיכך עלה בדעתי להוציא ספר זה כדי שכל אחד יוכל להבין בצורה עמוקה יותר את התפילה .לא נכנסתי לדיני התפילה ודיני טעויות בתפילה אלא לעיון מעמיק בתפילה .ויהי רצון לפני שוכן מעונה שיקבל תפילותינו ברצון ובאהבה .אמן כן יהי רצון. 6 תפילת הקדמה יעקב וכן אשא תודה בלי מידה להורי היקרים מאירים כספירים אבי מורי ישעיה נר"ו ואמי מורתי עדנה מב"ת ,אשר גדלוני וחנכוני ולא חשכו מאיתי מאומה ברוחניות ובגשמיות ,יה"ר שיזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציהם ויזכו לאורך ימים ושנים טובות מתוך הרבה בריאות ונחת. יה"ר שאני ארווה נחת מיוצאי חלצי )ישי ,עזרי והדר( ,והם יזכו לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים. וכן תודתי נתונה לאהובי היקר ,הרב יהושע שי ראובן שליט"א, שעמל רבות בהדפסת ועריכת הקונטרס הזה ,השם יתברך ימלא כל משאלות ליבו לטובה ,אמן. במהרה נשמע קול מבשר מבשר ואומר ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד ,ונזכה לגאולה הקרובה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן. 7 תפילת פתיחה יעקב פתיחה בחרתי לפתוח בלשונו הטהורה והברורה של הרמב"ם בהלכות תפלה )פ"א( ,שמסבירה את חובת התפילה ,מספר התפילות בכל יום. הרמב"ם מסביר שאין נוסח לתפילה מהתורה ,לאחר חורבן הבית ששפת הקודש היתה משובשת בפי בני הגולים ,תקנו חכמים את נוסח התפילה שמתאימה לצרכי איש ואיש ולצרכי הציבור כולו )ראה ה"ד( .וזאת לשון הרמב"ם: א. מצות עשה להתפלל בכל יום 1שנאמר "ועבדתם את יי אלהיכם" )שמות כג ,כה( מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם" )דברים יא ,יג( .אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה .ואין מנין התפלות מן התורה .ואין משנה )נוסח( התפילה הזאת מן התורה .ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה. ב. מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו 2שהוא צריך 1קשה מנין לרמב"ם שיש חובה להתפלל בכל יום ? משיב בעל קרית ספר כדכתיב "ועבדתם את ה'" ואין עבודה אלא תפילה .ובסוף הפסוק כתוב "וברך את לחמך ואת מימך" ולחם ומים צריך אדם בכל יום וא"כ גם התפילה של בקשת צרכים תהיה בכל יום )לחם משנה( .אבל הרמב''ן זכרונו לברכה )בסה''מ מצ''ע ה( חולק עליו ואומר ,שהתורה לא צותנו להתפלל בכל יום וגם לא בכל שבוע ,ולא תיחד זמן בדבר כלל ,והתפלה היא מדרבנן )ברכות כא.(. 2הרמב"ם למד מהגמרא )ברכות לב (.דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ ישאל צרכיו ,שכן מצינו במשה דכתיב "ה' אלוקים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וגבורתך" )דברים ג ,כד( וכתיב בתריה "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה". 8 תפילת פתיחה יעקב להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו. ג. אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה .וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו .יש מתפלל פעם אחת ביום .ויש מתפללין פעמים הרבה. והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה .וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא. ד. כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר "ובניהם חצי מדבר אשדודית" )נחמיה יג, כד( וגו'" ,ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם" )שם( ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות .וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר .שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה .ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן .כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה .ומפני 9 תפילת פתיחה יעקב ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העילג. ה. וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות .שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף .ותפלה שהיא כנגד תמיד של בוקר היא הנקראת תפלת השחר .ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין. ו. וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר "היא העולה" )ויקרא ו ,ב( כענין שנאמר "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי" )תהילים נה ,יח( .ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה .ואף ע''פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה. ז. וכן תקנו תפלה אחר תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה ביום התענית )הכיפורים( בלבד כדי להוסיף תחנה ובקשה מפני התענית וזו היא התפלה הנקראת תפלת נעילה כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה. ח. נמצאו התפילות בכל יום שלש .ערבית ושחרית ומנחה. ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ארבע .שלש של כל יום 10 תפילת פתיחה יעקב ותפלת המוספין וביום .הכיפורים חמש .ארבע אלו ותפלת נעילה. ט. תפלות אלו אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם .אם רצה אדם להתפלל כל היום כולו הרשות בידו .וכל אותן התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכות .ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה .ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ואין משנין בהן דבר. י. אין הציבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה .ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתים אחת חובת היום ואחת נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף .ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין בהן נדבה אלא חובת היום בלבד. איתא בירושלמי )ברכות פ"ד ה"א( מהיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות :בשחר צריך לאדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה ,במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שזכיתי לראות החמה במזרח כך תזכני לראות במערב ,בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה )אתמול( ,כך תוציאני מאפילה לאורה. 11 תפילת פתיחה יעקב אחתום בספר החינוך שמסביר את שורשי המצוה :מה שהקדמתי כמה פעמים ,כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעלתם וטוב לבבם וכשר מחשבותם ,ואדון הכל שבראם חפץ בטובתם והדריכם והצליחם במצותיו היקרות שיזכו בהן ,והודיעם גם כן ופתח להם פתח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב ,והוא שיבקשו ממנו ברוך הוא ,אשר בידו ההסתפקות והיכלת כל חסרונן ,כי הוא יענה את השמים לכל אשר יקראוהו באמת .ומלבד ההודאה להם בזאת המדה ,צום שישתמשו בה ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת לבם ,ומלבד השגת חפצי לבנו ,יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחנו וקבענו כל מחשבותינו ,כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו ,וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו ,ובכל עת ובכל רגע ישמע צעקתינו אליו ,לא ינום ולא יישן שומר ישראל, והאמיננו במלכותו ויכלתו מבלי שום צד פקפוק ,וכי אין לפניו מונע ומעכב בכל אשר יחפץ. 12 תפילת פרק א': ברכות השחר יעקב ברכות השחר איתא במסכת ברכות )ס (:כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי... ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים ,כי שמע קול תרנגול לימא ברוך אשר נתן לשכווי 3בינה ...כי פתח עיניה לימא ברוך פוקח עורים, כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים ,כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים ,כי זקיף לימא ברוך זוקף כפופים ...וכי פריס סודרא 4על רישיה לימא עוטר ישראל בתפארה וכו'. הטור כתב בסימן מ"ו שמהגמרא עולה כי צריך לברך כל ברכה רק בזמנה )כאשר שומע קול תרנגול או פוקח עיניו( אולם לפי שאין הידיים נקיות תקנו לברך את ברכות השחר בבית הכנסת ,טעם נוסף מפני שרבים מעמי הארץ אינם יודעים את הברכות לכן סידרום לאומרם בבית הכנסת על סדור העולם והנהגתו. כתב הטור בסוף הסימן שכל הברכות שהן על סדר העולם והנהגתו כגון אלהי נשמה ,הנותן לשכווי ,רוקע הארץ על המים והמכין מצעדי גבר אין לחסר מהם אפילו לא שמע קול תרנגול או לא הלך על הארץ, אבל אותם שהם על הנאותיו לא יברך אם לא נהנה כגון ששוכב על 3הלב נקרא שכווי כ"כ רבנו יונה וכן הרא"ש שכתב שהלב נקרא שכווי בלשון המקרא ,שע"י הלב אדם מבחין בין יום ללילה ומפני שתרנגול מבין ג"כ ,קורין לתרנגול שכווי. 4כתב ה"ר דוד אבודרהם שלא נהגו לברך עוטר ישראל באותן הארצות שאינם מניחים מצנפת לפי שברכה זו נתקנה לפי שהיו עוטרים מצנפת ,אבל עכשיו נהגו כל העולם לאמרה אע"פ שאינם עוטרים מצנפת לפי שאסור להלך בגילוי ראש )תוס'( ולפי מי שמפרש שאין איסור ללכת בגילוי הראש מ"מ מודה דמידת חסידות הוא שלא לילך בגילוי הראש ולפי שישראל הם המצווים בכך כדי שיהא מורא שמים עליהם אנו מברכים עוטר עמו ישראל התפארה. 13 תפילת פרק א': ברכות השחר יעקב מיטתו ואינו לובש ולא אוזר ולא עוטף אין לו לברך ,התוס' ד"ה כי שמע( וכ"כ הראש שאע"פ שלא שמע קול התרנגול יכול לברך הנותן לשכווי בינה שאינה אלא הודאה למקום שנתן לנו בינה וברא לנו את צרכינו .והרא"ש הוסיף וז"ל שכל הברכות שהם להנאתו כמו מלביש ערומים ועוטר ישראל ושעשה לי כל צרכי ,אם אין נהנה מהם כגון השוכב על מיטתו ערום אינו מברך אותם .אבל רב נטרונאי ורב עמרם ושאר הגאונים חולקים והנהיגו לברך את כולם אפילו לא עשה המעשה, שלא על עצמו הוא מברך אלא על כל העולם מברך את השם שעשה כל הטובות והחסדים האלו תמיד לכל .וכ"כ הר"ן שאפילו לא שמע שכווי מברך עליו וכן בכולן ומנהגן של ישראל הוא וכ"כ הרמב"ן .והרמב"ם קרא תגר על המנהג בפ"ז מהלכות תפילה וז"ל נהגו העם ברוב עירנו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין התחייבו בהם בין לא התחייבו וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך. )בברכות ס: הבית יוסף בסוף דבריו כתב שכיוון דאיכא פלוגתא במילתא ,אין לברך ברכה אא"כ נתחייב בה ונ"ל שטוב לאומרה בלא הזכרת השם. וכ"כ בשו"ע שם בסעיף א' "כשישמע קול תרנגול יברך וכו'" ,ובסעיף ב' כתב "עכשיו מפני שאין הידיים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבהכ"נ וכו'" ,משמע דקאי על אותם שבסעיף א' )כלומר שרק אם שמע את קול התרנגול יברך( ,וכ"כ בפרוש בסעיף ח' "כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר ,אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם" .דרכי משה חלק עליו וכתב שאל ישנה אדם מן המנהג )שיברך גם שלא שמע(. 14 תפילת פרק א': ברכות השחר יעקב ילקוט יוסף )בח"א שם בס' ג'( כתב שיש לברך כל ברכות השחר אפילו באופן שלא נתחייב בהן כלל ,כגון שלא שמע קול תרנגול ,שהברכות הן על מנהגו של עולם .ואע"פ שאין זו דעתו של מרן השו"ע ,מ"מ הואיל ופשט המנהג לברך ,ספק ברכות במקום מנהג לא אמרינן .ומה גם שכן סברת רבותינו המקובלים. הרא"ש מקשה שהרי ידוע הכלל של מברך עובר לעשייתן? הכלל נכון רק בברכות המצוות שאומר בהם "וציוונו" צריך לברך את ה' תחילה על מה שציוונו ורק לאחר מכן לקיים את המצווה ,אבל בברכות של שבח והודאה כגון ברכות השחר יכול לברך אח"כ ולא בסמוך לשבח .ישנה קושיה של הר"ן מהירושלמי מברקים -היה יושב בבהכנ"ס ושמע קול רעם וכו' ומשם נראה שאין לברך את ברכות השבח ,אלא רק בתוך כדי דיבור של ראיה ושמיעה?! ולכן הר"ן מתרץ 5 שיש לומר שסדר ברכות השחר הם ברכות השבח על מנהגו של עולם ואפילו לא שמע שכווי מברך עליו וכן בכולן. כל ברכות השחר פותחות ב"ברוך" והרי קי"ל הכלל שברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך? כתבו התוס' )בברכות מו (:שמשום דמעיקרא לא נתקנו ברכות השחר לברכן סמוכות זו לזו )כאשר שמע קול תרנגול אומר וכו'( ולכן כולם פותחות בברוך ,טעם נוסף מפני שהברכות הינן קצרות כמו ברכת הפירות שפותחות בברוך. 5 הברכות אלו על סדר העולם והנהגתו תוקנו כדי להשלים מאה ברכות בכל יום כדתניא )מנחות מג(: היה ר"מ אומר מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך" )דברים י,יב( )מה = מאה ,פרש"י( ורב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא כתב שדוד המלך תיקן מאה ברכות בכל יום מפני שהיו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן לישראל מאה ברכות בכל יום. 15 תפילת פרק א': ברכות השחר יעקב המעביר שינה מעיני בגמרא כתוב כי משי אפיה לימא המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון מלפניך וכו' וחותם ברוך גומל חסדים טובים לעמו ישראל .וכן צ"ל "ויהי רצון" באות "ו" מפני שהם ברכה אחת ,שאם הייתה ברכה בפני עצמה הייתה פותחת בברוך ולכן אין לענות אמן אחר המעביר שינה שאינה סוף הברכה .התוס' )ברכות מו(: מקשה שהרי יש כלל שחתימת הברכה צריכה להיות מעין הפתיחה, ולכן מה הקשר בין מעביר חבלי שינה לגומל חסדים טובים? וי"ל דשפיר הווה מעין פתיחה סמוך לחתימה מהמעביר שינה סמוך לחתימה איכא "ותגמלני חסדים טובים" והיינו גמילות חסדים שהקב"ה מעביר שינה מן האדם ומחדש כוחו כדאמרינן במדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך והיינו כעין פתיחתה של מעביר חבלי שינה .וכ"כ הכלבו שהברכה פותחת בברוך ומסיימת בברוך ועניינה הודאה לש"י על המנוח והמרגוע שנתן לאדם מעמלו ויגיעו ע"י השינה ועל התועלת שהועילו בשינה לעכל מאכלו והיא ברכה עם מטבע ארוך. עוטר ישראל בתפארה ועוזר ישראל בגבורה -רק שתי ברכות הללו מוזכר בהם ישראל ולא בשאר ברכות השחר ,מדוע ? הטעם שכל שאר המצוות לא מוזכר בהם ישראל מכיוון שבהם כל אומות העולם שווים בהם בהנאתם אבל שתי המצוות הנ"ל נתקנו רק לישראל מפני שאוזר ישראל נתקן על האבנט )חגורה( משום צניעות שליבו לא יראה את הערווה )בזמנם היו הולכים עם גלימה ארוכה ללא לבנים( ועוטר נתקן על כיסוי הראש משום יראת שמים )משנה ברורה בסק"ט(. 16 תפילת פרק א': ברכות השחר יעקב אלהי נשמה מדוע הברכה אינה פותחת בברוך? לפי שהיא סמוכה לברכת אשר יצר ,וברכה שסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך ,ולפיכך לא יפסיק בין ברכת אשר יצר לאלהי נשמה )הרא"ש בתשובה בכלל ד' סימן א'( וי"א שאין צריך לומר אותה אחרי ברכת אשר יצר ,והסיבה שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה כמו ברכת הגשמים )מודים אנחנו לך על כל טיפה( שאינה פותחת בברוך .וכדעה האחרונה מסתבר מהגמרא שכתבה כי מתער משנתיה לימא אלהי נשמה ובתר הכי קאמר כי משי לידיה לימא על נטילת ידיים וכן סידרם הרמב"ם וכך פסק השו"ע )סי' ו' סעיף ג'( .המשנה ברורה בס"ק י"ב כתב שמ"מ יש לעשות על הצד היותר טוב להסמיך אלהי נשמה לברכת אשר יצר. גר -כתב אבודרהם בשם הרמ"ה שברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד הינם על תחילת בריאתו של האדם המברך ,ולכן גר לא יכול לברך שלא עשני גוי )כל שלא הייתה הורתו ולדתו בקדושה( אבל שבוי שהשתחרר יכול לברך שלא עשני עבד שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה אלא מפני שאין העבד חייב במצוות כישראל ואינו ראוי לבוא בקהל .הרמ"א כתב שגר יכול לברך "שעשני גר" ומביא ראיה מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן" שיש עשייה גם אחרי הלידה .השל"ה והב"ח חולקין מכיוון שהוא בחר להיות גר ולא שייך לומר "שעשני" ולכן יברך רק על שלא עשני עבד ושלא עשני אשה )בית יוסף ס' מ"ו(. הב"ח מקשה מדוע לא מברכים "שעשני ישראל" כמו שאר הברכות שמברכים על הטובה )פוקח עוורים וכו'( ומתרצים משום שנוח לאדם שלא נברא משנברא ,ולכן קאמרינן הלוואי שלא עשני ,ועכשיו שעשני ,אני 17 תפילת פרק א': ברכות השחר יעקב מברך שלא עשני גוי או עבד ,ולי נראה שאם היה מברך שעשני ישראל אזי לא היה יכול לברך שעשני בן חורין או שעשני איש כי הכול בכלל שעשני ישראל . גוי ,עבד ואישה -המ"א בסק"ט כתב שאם ברך שלא עשני אישה בראשונה לא יברך שוב על הגוי ועבד .הט"ז בסק"ו חולק וכותב שיש מעליותא בעבד וגוי לעומת אישה ,שעבד יכול להשתחרר וגוי יכול להתגייר והיו חייבים בכל המצוות משאין כן באשה שא"א שתתחייב בכל המצוות .ולגוי יש מעליותא יותר מאשר עבד כי יש לו ייחוס )כדכתיב בעבד "שבו לכם פה עם החמור" -עם הדומה לחמור ,אבל לעכו"ם יש יחוס כדכתיב בן חזאל( .הרי חזינן שיש לכל אחד מהנ"ל מעלה על חברו וא"כ לא נכלל בו וצריך לברך ,ע"כ צריך האדם לתת הודיה שלא נברא כלל באחד מאלו אלא מעלה יתירה על כולם .והפרי מגדים באשל אברהם הוסיף שבעבד יש מצוות מילה והשחתת הזקן מה שאין באשה .המשנה ברורה )ס"ק ט"ז( הביא את המ"א וכתב אבל הרבה אחרונים חולקין בכל זה .וכן הסכים האליה רבה ודרך החיים שיוכל לברך .הרב עובדיה בהליכות עולם כתב שכיון שרוב האחרונים סבירא ליה הכי ויש גם כעין ספק ספיקא לברך ולכן בדיעבד יברך וכ"כ ההלכה ברורה וברכת ה' )ח"ד פ"ד ס' נג( וכן מוכח מהשו"ע שלא הזהיר שאם ברך שלא עשני אישה לא יברך שלא עשני עבד ושלא עשני גוי כמו שהזהיר במי שטעה וברך זוקף כפופים לפי מתיר אסורים אז לא יברך מתיר אסורים) 6שו"ע בס' ה( .והנה בהיגלות 6צריך לברך תחילה ברכת מתיר אסורים מפני כאשר יושב על מיטתו ומותח עצמותיו מברך מתיר אסורים מפני שמניע עצמותיו ,שהיו כל הלילה ככפותים .וכשעומד על עמדו מברך זוקף כפופים, מפני שהייתה קומתו כפופה כל הלילה .ואם ברך תחלה זוקף כפופים קאמר ר"ע שלא יברך אח"כ מתיר אסורים שלפי שבכלל זקיפת הקומה היא תנועת האיברים ולא יחזור לברך פעם שנייה על זה. 18 תפילת פרק א': ברכות השחר יעקב נגלות דברי רב עמרם בסדר רב עמרם דמוכח להדיה מדבריו לברך שצריך לברך ,יש לומר שאילו ראו דבריו הב"ח והמ"א היו מסכימים לברך וכן דעת המשנה ברורה שעיקר כדעת הט"ז וסיעתו לברך וכן עיקר. הנותן ליעף כח -נתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך .אדם בשר ודם מפקיד פיקדון ביד חברו ,ומחזירו לו בלוי ומקולקל ,אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ,מחזירה לו חדשה ורגועה .אע"פ שדעת מרן בשו"ע בס' ו' שאין לברך ברכת "הנותן ליעף כח" ,מ"מ פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לברך ברכה זו בשם ומלכות ,וכן דעת האר"י ז"ל ורבותינו המקובלים ,ואין לחוש בזה לאיסור ברכה לבטלה ,וכלל הוא בידינו שבמקום שיש מנהג לברך א"א ספק ברכות להקל )ראה תרומת הדשן ס' לד( וכנ"ל בשאר ברכות השחר שמנהגינו לברך כל ברכות השחר אפילו באופן שלא נתחייב בהם כלל )ס' ז'(. 19 תפילת פרק ב': ברכות התורה יעקב ברכות התורה הטור בס' מז מביא את הגמרא בנדרים )פא (.מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים? רבינא אמר מפני שאין מברכין בתורה תחילה .דאמר רב יהודה א"ר מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה ,עד שפירשה הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה .מאי נינהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה? אמר רב יהודה אמר רב לומר שאין מברכין בתורה תחילה .7הבית יוסף מסביר שבתחילת עסקם בתורה בכל יום .ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה ,אינם זהירים לברך כפותחין, ולא מקיימא ברכתא כדכתיב ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה. ומהרי"א מסביר לפי שאין מברכין על התורה ,מורה שאין קורין אותה 7הב"ח תמה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול כזה על שלא ברכו בתורה תחילה, שהוא לכאורה עברה קלה?! ועכשיו הוא בונה יסוד גדול וז"ל ונראה דכוונתו יתברך מעולם הייתה שנהיה עוסקים בתורה ,כדי שתתעצם נשמתנו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה .ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשכח מאתנו ,כדי שתתדבק נשמתנו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ,ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה שבתורה .ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת הם היו מרכבה והיכל לשכינתו יתברך .שהייתה השכינה ממש בקרבם ,כי היכל ה' המה .ובקרבם ממש הייתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה הייתה מאירה מכבודו, ובזה יהיה קישור לפמליה של מעלה עם פמליה של מטה והיה המשכן אחד .אבל עתה שעברו חוק זה ,שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם ,לידע הדינים לצורך מו"מ גם להתנאות ,להראות חכמתם ,ולא התכוונו להתעצם ולדבק בקדושת ורוחניות התורה ,ולהמשיך השכינה למטה בארץ ,כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם .הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ,ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמותה בלי קדושה ,וזה היה גורם חורבנה ואבידתה ,והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ? ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וכו' . 20 תפילת פרק ב': ברכות התורה יעקב לשמה אלא כאומנות בעלמא ,לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה כמו שנאמר שלא תמוש מפיך וכו' .והר"ן מסביר בשם רבנו יונה שלא היו מברכין בתורה תחילה כלומר שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה ,שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כל היו מזלזלים בברכותיה. הקשה הטור על הנוהגים לומר פסוקים קודם ברכת התורה ,וכתב על זה שנהגתי בעצמי מיד אחר ברכת אלהי נשמה לברך ברכת התורה ולומר אחריה פרשת ברכת הכהנים ולסדר הברכות )כדי שיהא עובר לעשייתן( .ועל זה כתב הרמ"א )סימן מ"ו סע' ט'( ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר .נשאלת השאלה מדוע עדות המזרח מסדרים את ברכת התורה רק בסוף ברכות השחר? הבית יוסף מסביר בשם האגור בשם מהר"ם דהא שצריך לברך כשהוא משכים היינו דווקא כשלומד אבל אם מתפלל תחנונים אין צריך לברך וכן כתב הראב"ד בשם מהר"י שכתב בתשובה שאין לחוש אם אומר פסוקים קודם ברכת התורה כיון שאינו אומר אותם דרך לימוד אלא דרך בקשה וריצוי .כלומר ניתן לברך את ברכות השחר לפני ברכת התורה ,וכ"כ בשו"ע בס' ט' וז"ל "לא יקרא פסוקים קודם ברכת תורה אע"פ שהוא אומרם דרך תחנונים ויש אומרים שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים ונכון לחוש לסברא הראשונה" .נראה לי שלכל הדעות לפי השו"ע ניתן לברך את ברכות השחר לפני ברכת התורה שאינם דרך לימוד .אבל הרמ"א כתב שם "ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר" .וצריך עיון מדוע לכתחילה לפי עדות 21 תפילת פרק ב': ברכות התורה יעקב המזרח לא מקדימים את ברכת התורה לפני ברכות השחר .ויתכן לומר שניתן שהסתמכו על דברי הטור בסוף הסימן שכתב שלפי הרא"ש המשכים ללמוד קודם עלות השחר יברך על נטילת ידיים ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות וברכת התורה ופרשת התמיד וכו'. מדוע כשאנו מברכים על התורה בכל בוקר אין אנו מברכים לאחריה? הרשב"א מסביר בתשובות שקריאת התורה הינה מצווה ,ואין מברכים על המצוות לאחריהם .ואל תקשה לי מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכים לאחריה ,ששם זאת תקנה משה ועזרא ועל תקנות מברכים לפניהם ולאחריהם כמו שמברכים על הלל ועל מגילה .ולי נראה שאפילו אם היו מברכים לאחר המצווה לא קשה כיון דמצוות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה לא שייך לברך לאחריה )ואין היסח דעת ממנה(. נוסח הברכה כתב הטור שזה נוסח הברכה "על דברי תורה" ונוסח האשכנזים "לעסוק בדברי תורה" .הבית יוסף כתב בשם רבנו יונה שהנוסח המדוקדק יותר על דברי תורה ,וכ"כ ה"ר דוד אבודרהם שיותר נכון לומר על דברי תורה לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצוות. והבית יוסף כתב שנראה לו הנוסח לעסוק בדברי תורה שהיא ברכה מיוחדת לקריאת התורה שהוא בא לעסוק בה עכשיו מלברך על דברי תורה שכולל ג"כ עשיית המצוות שאינו בא עכשיו לעשותם ולכשיעשה מברך על כל מצווה ברכה המיוחדת לה אבל מ"מ נוסחת הרמב"ם היא 22 תפילת יעקב פרק ב': ברכות התורה על דברי תורה וכך כתב בשו"ע .המשנה ברורה מדינתנו לומר לעסוק בדברי תורה. )ס"ק ח( כתב שמנהג איתא בגמרא )ברכות יא (:מאי מברך א"ר יהודה אמר שמואל אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעסוק בדברי תורה ור' יוחנן מסיים בה הכי הערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו וכו' ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל .רב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים בא"י נותן התורה א"ר פפא הילכך נימרינהו לכולהו .לכאורה קשה הרי יש ברכה לבטלה לומר שתי ברכות על אותו דבר ? רבנו יונה מסביר שהתקינו לברך שלושה ברכות בבוקר על שלושה סוגי לימוד תורה אותם לומדים: א .ברכת "אשר בחר בנו ...נותן התורה" על לימוד מקרא -פרשת הקורבנות. ב .ברכת "הערב" על לימוד משנה -פרק איזהו מקומן. ג .ברכת "על דברי תורה" על לימוד מדרש דהיינו "רבי ישמעאל אומר" . הסבר נוסף שרבנו יונה מביא לדעת מי שאומר שמדובר בשתי ברכות :הראשונה ארוכה והשנייה קצרה ,ורב יוחנן לא בא לומר שלא יאמר הברכה הראשונה ,אלא שיוסיף עוד ברכה בסופה ויאמר "הערב",8 ואשכח דהוו להו שתי ברכות ,אחת כנגד תורה שבכתב והאחרת כנגד 8 "הערב" בלא האות ו' מכיוון שכאן מתחילה הברכה השנייה הארוכה שאינה קשורה לברכה הראשונה. 23 תפילת פרק ב': ברכות התורה יעקב תורה שבע"פ ,שהמדרש והמשנה הכול בכלל תורה שבע"פ הוי וסגי ליה בברכה אחת. הראב"ד שם מקשה על רבנו יונה הרי כל עניין לימוד התורה הוא עניין אחד ,ולמה צריך ברכה לכל אחד ואחד? ואם צריך ברכה לכל אחד אזי צריך לברך ברכה אחת מעין שלוש מצוות )כגון מעין שלוש או מעין שבע(? והרי רב פפא מסתפק איזה ברכה הטובה ביותר? ואם יברך את כל הברכות ייכשל בברכה לבטלה? ולפיכך הוא מפרש שבברכה של רב יוחנן "הערב" ישנה בקשה שלא ייכשל בדברי תורה שאנו צרכין לה, לפיכך אין אנו רוצים להניחה )ולכן תיקנו את שלושת הברכות(. מדוע נשים מברכים את ברכת התורה הרי הן אינם חייבות בלימוד התורה? עונה האגור בשם מהר"י מולין שנשים חייבות בלימוד תורה שבכתב ואע"פ שלשון הברכה "לעסוק בדברי תורה" משמע על תורה שבע"פ שנשים פטורות מלימוד תושב"ע ,ולא חילקו חכמים בברכה בין נשים לגברים ,טעם נוסף הוא שנשים מברכות בגלל קריאת הקורבנות ותפילה כנגד קורבנות תקנום ,והן חייבות בתפילה ,וא"כ חייבות ג"כ בקריאת העולה והקורבנות וכ"ש לדברי הסמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכים להן. 24 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב בדין היסח דעת בברכות התורה איתא בנדרים )פא (.מפני מה ת"ח אין מצויין לצאת מבניהם ת"ח, רבינא אמר מפני שאין מברכים בתורה תחילה כלומר בתחילת עסקם בתורה בכל יום ,ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין )אזי( לא מקיימא ברכתא כדכתיב "ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה" .ומהרי"א כתב שהטעם שאינם זוכים לבנים ת"ח מפני שאין מברכין בתורה הוא לפי שמאחר שאין מברכין על התורה מורה שאין קורין אותה לשמה ,אלא כאומנות בעלמא לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה לא ימוש מפיך כו'. ידועה ומפורסמת השאלה של הבית יוסף )סימן מז( :בברכת המוציא ההלכה שאם הפסיק בין הברכה לאכילה צריך לחזור ולברך ומשמע שכן הדין בברכת המצוות שאם הפסיק בין הברכה לעשיית המצווה צריך לחזור ולברך ,מדוע אנו לא מברכים בכל פעם שאנו לומדים תורה? ברכת האכילה באה על הנאת האכילה ,וברכת המצוות באה על עשיית המצווה ,אבל בתלמוד תורה כיוון שאדם מחויב שלא להפסיק להתעסק בו כלל ,כשבא ללמוד כמה שעות אחר שברך לא מוכח מילתא שקורא בלא ברכה דאיכא למימר כשהשכים בירך ושנה לאלתר ,ועוד יש לומר דאכילה ועשיית המצוות כיוון שאם רצה שלא לעשותן עד אחר כמה שעות הרשות בידו ,כשמפסיק בין ברכה לאכילה או לעשיית 25 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב מצוות נראה שאותה ברכה אינה חוזרת על אותה אכילה או אותה עשייה אבל תלמוד תורה שחייב לעסוק בה תמיד כשמפסיק בין ברכה ללימוד, לא הוי הפסק מאחר שבאותו זמן שהפסיק היה מחויב ללמוד ,לכן לא צריך לברך בכל פעם שלומדים תורה כאשר בירך את ברכת התורה בבוקר. איתא בבלי בברכות יא :א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך .משקרא ק"ש אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה )פרש"י שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך(. ואיתא בירושלמי )שם פ"א ה"ה( שמואל אמר השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך ,לאחר ק"ש א"צ לברך אמר ר' אבא והוא ששנה על אתר )פירש תוס' ד“ה שכבר :לאלתר -שלמד מיד באותו מקום(. כתב התוס' ד"ה שכבר -נשאל לר' יצחק )לפי דברי הירושלמי( כגון אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר תפילת השחר ,שאנו טרודין והולכים כך בלא לימוד עד אמצע היום או יותר ,אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד? והשיב ר"י דלא קיימא לן כאותו ירושלמי הואיל וגמרא שלנו לא אמרו ואין צריך לאלתר ללמוד ,ועוד אפילו לפי הירושלמי דווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכת התורה , דעיקר אהבה רבה לק"ש נתקן ובשביל היא אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת )כלומר ר' אבא דיבר רק על המקרה שלא ברך את ברכת התורה לפני ק"ש( .אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה שהן עיקר לברכת התורה פוטרת כל היום. 26 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב ואם תאמר מאי שנא מסוכה שאנו צריכים לברך על כל סעודה את ברכת ליישב בסוכה? וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש עצמו ,דבכל שעה אדם מחויב ללמוד דכתיב )יהושע א ,ח( "והגית בו יומם ולילה" והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק .אבל לאכילה בסוכה יש שעה קבועה. והצרפתים נהגו לומר פסוקים )מהתורה אחר ברכת התורה( :ברכת הכהנים וגם אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה )פאה פ"א( ואילו דברים שאדם אוכל פירותיהן וכו' שהיא בריתא )שבת קכז (.מפני הירושלמי דבעי שילמד על אתר )ברור שגם לדבריהם ברכת התורה פוטרת לכל היום( ,אבל אין צריך כמו שכתבתי כבר עכ"ל .ר"ת כתב כשאדם עומד ממיטתו בלילה שא"צ )לברך( שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת ,ור"י חולק עליו. רבינו יונה כתב שלכאורה היה נראה לחלק בין מי שקריאתו כל היום או רובו ובין מי שאינו קורא בקביעות אלא במקרה .דמי שקורא בקביעות דין הוא שיפטר בברכת התורה שאמר בבוקר מפני שלדעת כן אומר אותה שיקרא כשירצה בין מיד בין אחר שעה ,כיון שכוונתו עכ"פ לקרות או לשנות ויודע שיקרא .אבל אדם אחר שאינו יודע אם יקרא אם לאו ,אינו מברך לכוונה שיקרא ק"ש ,כשבא במקרה ללמוד היה לו לברך כיון שמתחלה לא נתכוון לאמרה על קריאה שיקרא ביום אלא שנהגו העולם שלא לברך כלל אפילו בבואם ללמוד דרך מקרה משום דכיון דמצות הקריאה כל היום היא אותה הברכה שבבוקר פוטרת כל מה שיקרא ביום . 27 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב הרמב"ם )הלכות תפילה פ"ז הי"א( כתב בכל יום חייב אדם לברך ג' ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים .הכסף משנה )ס' יא( כתב והוא כדי שלא להפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברך עליו .משמע גם מהרמב"ם שברכה התורה פוטרת את כל היום. השו"ע בסימן מז' ס' י' כתב אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיוון שדעתו לחזור ללמוד ,לא הוי הפסק )לפי הרא"ש ,ור"י בשם ר"ת(. המגן אברהם בס"ק ט' מדייק מהמילים של השו"ע "כיון שדעתו לחזור" שמשמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ד' ס' ב' .אבל הט"ז בס"ק ח' כתב להפך וז"ל דכבר נתברר לעי"ל הטעם שאין הפסק מפסיד כלום ,מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרדה פותרתו ,וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך ולאו בדעתו תליה מילתא ,ותו אדרבא אמרינן דמסתמא הווה דעתו אם יזדמן שיוכל ללמוד אפילו בשעה שאינו רגיל ללמוד שילמד .וכן מורה לשון השו"ע שאומר "כיון שדעתו לחזור" ולא אמר "אם דעתו לחזור" אלא מסתמא אמרינן דעתו כן .המשנה ברורה בס"ק כב' כתב ויש להקל בספק ברכות )א"ר וגם הפרי מגדים הניחו בצ"ע וגם הגר"א כתב שאין צריך לחזור ולברך(. היסח דעת כאשר ער בלילה רבינו יונה כתב שברכת התורה שתקנו לחיוב קריאת התורה פוטרת כל היום ואין צריך לברך בכל פעם ופעם .בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצוותה שהיא כל היום ולפיכך כשקורא וחוזר למצוותו 28 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב הוא חוזר ואין צורך לחזור ולברך ואפילו כשקורא בלילה .לגבי הקריאה הלילה הולך אחר היום כדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא ,אנן יזפינן ביממא ופרעינן בלילה .כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל מלאכתו כל היום ,וכיוון שכן ,ואנחנו מצווה עלינו לקרוא כל היום .אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה ,ומה שאנחנו מתבטלים ממנה ביום ,הוא כמו הלוואה ואנחנו פורעים אותה בלילה, הנה שקריאת הלילה הוא מהיום ההוא .ולפיכך בברכה שברך בבוקר להיפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה .כיוצא בזה בברכה שמברך על אכילה בסוכה פוטר גם את השינה בסוכה )כי אחרת כיצד יושן בלילה בסוכה מבלי לברך(. ומעדני יום טוב )אות ס'( כתב ואני מצאתי ג"ז בגמרא דידן בבלי( בפרק הדר דף סה א"ר נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממא אנן ,רב אחא בר יעקב יזיף ופרע .ופרש"י היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעת עתו בלילה ע"פ שהעיקר הוא ביום ושהלילה נמשך אחר היום בזה ,דלילה אינו אלא תשלומים ליום ושכן עשה רב אחא בר יעקב. )עירובין הרא"ש כתב שבירושלמי מסיק עליה א"ר אבא והוא ששנה על אתר. ונראה דהיינו דווקא בברכה של אהבה רבה דלא מתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר ,ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש ,ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו יפסיק ללמוד ויחזור וילמד .וכן אם למד בלילה -הלילה הולך אחר היום ואין צריך לברך כל זמן שלא ישן. 29 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב השו"ע בס' יב כתב אף אם למד בלילה ,הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן .המשנה ברורה בס"ק כו' כתב שאפילו לא למד ביום כלל )שאין צריך לברך אם לומד בלילה(. היסח דעת בבית הכסא ובבית המרחץ כתבו הגהות מימוניות )הלכות תפילה פ"ז אות ט'( בשם רבינו שמחה ששינה ומרחץ ובית הכסא מפסיקין )לברכת התורה( וצריך לברך אחר כל אחד מהם ג' ברכות )התורה( הללו לפי שהם היסח דעת ,השינה שא"א ללמוד כשהוא ישן ומרחץ ובית הכסא שאסורין אפילו בהרהור ד"ת. אמנם מורי רבינו כתב בתשובה )ד"פ ס' מג( שאינו רגיל לברך אלא פעם ראשונה כשהוא לומד או כשהוא קורא בבית הכנסת ואינו חוזר ומברך באותו היום אלא לאחר הפסק של שינה קבע מפני שאינו מסיח דעתו מללמוד ואפילו בהפסק אכילה ובית הכסא ,ובית הכסא ומרחץ דין אחד להן. ודברי חמודות )באות עו( כתבו בשם האגור שכתב טעם אחר )שלא יברך( לפי שאף כשהוא נפנה צריך להיזהר בדינים כמו גילוי טפח וכיצד יקנח, כה"ג בדיני מרחץ כמו שאלת שלום והנחת תפילין )שאסורים( .ראה ס' ג' בשו"ע. השו"ע בס' י' כתב אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיוון שדעתו לחזור ללמוד ,לא הוי הפסק וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק )לפי המסקנה של הגהות מימוניות והאגור(. 30 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב הגר"א מקשה על הטעמים של ה"מ בשם מהר"מ ושל האגור ,ז"ל שני הטעמים צריכים עיון .טעם ראשון מאי שנא מתפילין שבהפסק בית הכסא צריך לחזור ולברך וגם תירוץ האגור אינו נכון כמו שכתוב )בשו"ע ס' פה' ס'ב'( אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ והרמ"א הוסיף ואפילו הלכות מרחץ אסור ללמוד במרחץ .והשו"ע )ס' מ"ז ס' ד'( כתב שהמהרהר בדברי תורה אין צריך לברך .הבית יוסף מביא את האגור וז"ל שמי שמהרהר בלבו תורה קודם שבירך ברכת התורה שפיר דמי ,דהרהור לאו כדיבור לעינן ברכה כמו לעינן ק"ש ותפילה כן פסקו התוס' )ברכות כ :ד"ה ורב חסדא( דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור .הגר"א נשאר בצריך עיון. לעניות דעתי ,רבינו יונה בד"ה ואמר עונה על קושיית הגר"א על הגהות מימוניות וז"ל אכתי איכא למידק דהא חזינן בציצית ותפילין שמצוותן כל היום ואפ"ה אם חלץ אותן וחזר ומניחן פעם אחרת צריך לברך ובציצית נמי אע"פ שמצוותו כל היום ,אם מתעטף בו הרבה פעמים ביום צריך לברך על כל פעם ופעם וקבלה בידו מרבותיו שאפילו נפל מעליו ולקחו מיד ונתעטף בו שמברך עליו ,ואע"פ שלא נתכוון להסירו מעליו והכא נמי אע"פ שמצות הקריאה כל היום היה לו לומר שיברך ברכת התורה בכל פעם ופעם ,ונראה לו לתרץ שאינו דומה זה לזה מפני שהתפילין כשחולצן או הציצית כשמפשיטן מעליו נגמרה מצוותן ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת ,מצווה אחרת היא ,וצריך לחזור ולברך אבל בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצוותה שהיא כל היום ,ולפיכך כשקורא וחוזר ,למצותו הוא חוזר ,ואין צריך לחזור ולברך. 31 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב לעניות דעתי ,ניתן לתרץ את קושיית הגר"א על האגור ,מהבית יוסף שכתב בס' פה' וז"ל וכתב ה"ר מנוח )פ"ג ה"ד ד"ה ואפילו להרהר( בירושלמי )ברכות פ"ג ה"ד( אמרינן דמותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא ולא פליג אגמרא דידן )בבלי שבת מ - :אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכיסא( דכי אמרינן אסור להרהר הני מילי לכתחילה כלומר לשום מחשבתו ולבו לחשוב בדברי תורה אבל אם היה תלמודו שגור בפיו והרהר לאנסו מותר .ומבואר הוא בגמרא דידן דגרסינן בפרק טבול יום )זבחים קב (:אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר ברבי שמעון גמרינא בבית הכסא והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאנסו שאני .ופרש"י לאנסו שהייתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כורחו .כלומר על הרהור לא מברכים ,אבל הרהור לא נחשב היסח הדעת לכו"ע .ואפשר שאני לא ירדתי לסוף דעתו של הגר"א. ויותר מזה ,לעניות דעתי ,השו"ע פסק שנהגו שלא לברך כאשר ישן ביום על מיטתו )ס' י"א( ,ועל זה הגר"א לא העיר ,ובשינה ביום יש היסח דעת יותר גדול מאשר בית הכסא או המרחץ ,ולכן אין לברך את ברכת התורה אחר יציאה מבית הכסא גם לפי הגר"א .כלומר הגר"א הקשה על הטעמים אבל הסכים לפסק של השו"ע. היסח דעת בשינה ביום הטור כתב בשם תשובות הרא"ש )כלל ד' ס' א'( שאף אם ישן ביום שינת קבע על מיטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך .אבל אם רגיל 32 תפילת פרק ג' :בדין היסח דעת בברכות התורה יעקב להתנמנם מיושב על אצילי ידיו ,שינת ארעי היא ,ולא הוי הפסק דבעודו ניעור דעתו על לימודו. ר"ת אמר כשאדם עומד ממיטתו בלילה ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת ,ועל זה אמר ר' יצחק ולא נהירא .ועל כל פנים לפני ר"ת לא מברך אחר שינה ביום. כתב האגור בשם אביו ז"ל שהנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע וכן ראוי לעשות כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת לא הפסיד )סב"ל( כי הברכות אינם מעכבות. השו"ע בס' יא' כתב שינת קבע ביום על מיטתו הוי הפסק בשם תשובת אביו הרא"ש( וי"א דלא הוי הפסק )ר"ת והאגור( וכן נהגו עכ"ל. למרות שלא פוסקים את ר"ת להלכה מכיוון שכל הפוסקים חולקים עליו ,מכל מקום חוששים לו לגבי הישן ביום ,שלא לברך אחר השינה ביום על מיטתו. )לפי טור המשנה ברורה כתב בס"ק כ"ה וז"ל ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח והא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה. ילקוט יוסף בס' ט' כתב שאין השינה ביום נחשבת להפסק כדי שיצטרך לברך שנית ברכות התורה קודם לימודו וכ"כ בשארית יוסף )סב"ל כפי שפסק בשו"ע(. 33 תפילת פרק ד': ברכת אשר יצר יעקב ברכת אשר יצר אשר יצר את האדם בחכמה -פירוש בריאת האדם היא בחכמה נפלאה )ראה להלן מפליא לעשות( ותוס' מפרש שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו )טור סימן ו(. וברא בו נקבים נקבים ,חלולים חלולים האדם( .פירש הבית יוסף שמכיוון שיש בגוף הרבה נקבים ואברים חלולים לכן כפל אותם בברכה )נקבים נקבים וכו'(. )בגימטרייה רמ"ח כמניין אברי שאם ייסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם )גרסת הטור( -פרש"י )ברכות ס (:אם יפתח אחד מהחללים כגון הלב או הכרס או המעיים ,או אם ייסתם אחד מהם מן הנקבים הפתוחים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת .נראה שרש"י גורס "יפתח" לפני "ייסתם" וכך היא גרסת הרי"ף והרא"ש ונימוקם הוא שמילת "יפתח" חוזרת על ה"חלולים" דבר שסיים בו )כלומר מתייחס קודם לנושא האחרון שסיים בו "חלולים" ולכן אומר "יפתח" ולאחר מכן מתייחס לנושא הראשון "נקבים" ואומר "ייסתם"( .אבל הרמב"ם בהלכות ברכות )פ"ז ה"ה( גורס ייסתם קודם ליפתח )מה שנקרא בלשוננו בהתאמה( .השו"ע פסק לפי גרסת הרמב"ם .9והמשנה ברורה פסק בס"ק ב' לפי רש"י ,הרא"ש והרי"ף. 9שדי חמד בחלק ו' סימן יג' סק' לג' אומר אף שדרך מר"ן בשו"ע לפסוק כשנים משלושה עמודי ההוראה )הרי"ף ,הרמב"ם והרא"ש( מ"מ במחלוקת התלויה בחילוף גרסאות אינו פוסק כן ,וכ"כ בספר מכתם לדוד )חלק י' סי' מ"ח( וז"ל אע"ג דבעלמא אורח הצדיק למיפסק כתרי מנייהו ...דבר התלוי בגרסא הילכך בהא ספוקי מספקא ליה אי נקטינן כותייהו שהגרסא שנזדמנה לפניהם עיקר והם שפיר גרסו לפי הנוסחא שלהם. 34 תפילת פרק ד': ברכת אשר יצר יעקב אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחד -מהר"מ מרוטנבורק כתב שאין לגרוס "אפילו שעה אחת" שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות )נושם דרך האף( וכ"כ אבודרהם והכלבו בשמו .הטור בא ליישב את הגרסה "אפילו שעה אחת" ומפרש את הברכה על זמן יציאת הוולד לעולם כדאיתא במסכת נדה שכל זמן שתינוק במעי אימו טבורו פתוח ופיו סתום ,יצא לאוויר העולם נפתח הסתום ,ונסתם הפתוח שאלמלא כן אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת .ואע"פ שאחר צאתו לאוויר העולם סותם את פיו ויכול לחיות .ויש לשאול מאחר שאם ייסתם אחד מהם שייך רק בנקב הפה בלבד ,אזי למה מזכיר שברא נקבים נקבים שכולל את כל הנקבים בגוף? נראה לבית יוסף לתרץ שכמו שכתב חלולים חלולים )שהרי אם יפתח אבר אחד חלול האדם לא יכול להתקיים( כך כתב נקבים נקבים .קושייה נוספת מעלה הבית יוסף שהרי בברכה כתוב "שאם ייסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם" ,וכמו שב"יפתח אחד מהם" הכוונה לאיזה איבר שיהיה כך הכוונה ל"אם ייסתם אחד מהם" גם איזה איבר שיהיה? ולכן הבית יוסף מסביר את "אם ייסתם אחד מהם" בעניין אחר -שיש גבול לאדם שיכולים נקביו להיסתם ולא ימות ,וכיוון שעבר אותו גבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת .ומכיוון שבכלל הנקבים יש את נקב פי הטבעת ופי האמה ובכלל האיברים החלולים יש את המעיים והם ממלאים תפקיד חשוב מאוד בעת עשיית הצרכים של האדם ,לכן תיקנו שבח זה בעת עשיית צרכיו .והסבר נוסף שאם אדם יוצא לנקביו מעבר לגבול אזי הוא יכול למות וזה בכלל שאם "יפתח אחד מהם" ומעניין עשיית צרכיו ממש .ולכן השו"ע גרס "אפילו שעה 35 תפילת פרק ד': ברכת אשר יצר יעקב אחת" לעומת זאת משנה ברורה בס"ק ג' כתב מנהגנו שלא לומר "אפילו שעה אחת" כך מוכח באגודה וכ"כ המגן אברהם והגר"א )כמו אבודרהם(. רופא כל בשר -ע"ש שהנקבים שברא באדם להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן האדם ימות והוצאתו היא לרפואתו )אבודרהם(. מפליא לעשות -מפרש הטור כדאיתא במדרש כי ה' גדול ועושה נפלאות ,האדם דומה לנאד )כיס( מלא רוח ,ואם יעשה אדם בנאד נקב כחודה של מחט הרוח יוצאת ממנו ,והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו ,הרי עושה נפלאות .והרד"א פירש ע"ש שבורר את המאכל הטוב ודוחה את הפסולת .והרמ"א פירש שהברכה היא על הנשמה שה' שומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי )אי אפשר לנשמה לעשות פעולות רוחניות כאשר הגוף חולה באחד מאיבריו( והכול הוא ע"י שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו ולכן תקנו לומר אחרי ברכת אשר יצר "אלהי נשמה".. 36 תפילת פרק ה': פסוקי דזמרה יעקב פסוקי דזמרה העקידה קוראים את פרשת העקידה כדי להזכיר את זכות האבות לפני הקב"ה וגם להכניע יצרו לעבוד השי"ת כמו שמסר יצחק את נפשו )בית יוסף בס' א ד"ה וטוב( .ולאחריה אומר את הפסוק "ושחט אתו על ירך המזבח צפונה וכו'" כדאמרינן בויקרא רבה אמר הקב"ה מעיד אני עלי שמים וארץ, בין עו"ג בין ישראל בין עבד בין אמה ,בשעה שהן קורין מקרא זה צפונה לפני ה' ,אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם )בית יוסף שם בד"ה כתוב בספר(. פרשת תמיד )צו את בני ישראל ...כבשים בני שנה תמימים (..כדאיתא בתענית כז: ויאמר ה' אלוהים במה אדע כי אירשנה? אמר אברהם שמא ישראל חוטאין לפניך ,אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? א"ל לאו. אמר לפניו רבש"ע הודיעני במה אירשנה? א"ל קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וכו' ,אמר לפניו רבש"ע התינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם? אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קורבנות ,בזמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם )טור בס' מ"ח( .ואח"כ קורא פרשת הקטורת כי אחר הקרבת התמיד מקטירים הקטורת )בית יוסף בס' א ד"ה כתוב עוד(. 37 תפילת פרק ה': פסוקי דזמרה יעקב אשרינו שאנו משכימין ומעריבין ערב ובוקר בכל יום פעמים ואומרים שמע ישראל.. רבנו יהודה חסיד היה רגיל לומר אחריו ברוך שם כבוד מלכות... והיה מתכוון לצאת בו י"ח ק"ש משום שפעמים כשעושין קרוביץ )פיוטים( מתעכבים מק"ש עד אחר זמנה ,ואמר שהיה יוצא בזה .כדאיתא בברכות יג :שמע ישראל - ...קריאת שמע של רבי יהודה) 10טור ס' מו(. וכתב הבית יוסף כשאינו אומר אלא שמע ישראל לבד נראה שאינו אלא סיפור דברים שאומרים ישראל כשמייחדים ,אבל כשאומר בשכמל"ו נראה שהוא מכיוון עכשיו לייחד )ולצאת יחי חובה( ומשם הכי מברך שם כבוד מלכותו ,דאם לא כן למה לו לומר ברוך שם .טעם נוסף כתב אוהל מועד בשם הרמב"ן שטוב למהר ולהקדים ק"ש דאורייתא כל מה שאפשר כמו כל מצווה מדאורייתא וגדולה מזו נראה מהירושלמי שהיה מנהגם בציבור לקרות ק"ש בזמנה ואח"כ חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואע"פ שבתחילה קראוה כולה והטעם לפי שאינו מברך אקב"ו לקרוא את שמע )ברכות ק"ש( אלא ברכות השבח הן )מעריב ערבים וכו'(. משנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל כדאיתא בקידושין ל .אמר רב ספרא לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ,שליש במשנה ,שליש בתלמוד .ופריך ומי ידע כמה חיי? ומשני לא נצרכה אלא ליומי -שצריך בכל יום ללמוד 11משלושתן :מקרא - 10הטעם לפי שהיה לומד עם תלמידיו ,כשהיה מגיע זמן ק"ש לא היה רוצה להפסיק מלימודו אלא לקרות פסוק ראשון בלבד דהוי דאוריתא. 11כתב המגן אברהם בסק"ב שאם אומר את המקרא ,המשנה והבריתא ואינו מבין ,אינו נקרא לימוד ולכן צריך ללמוד הפירוש שלהם. 38 תפילת פרק ה': פסוקי דזמרה יעקב פרשת התמיד ,משנה -איזהו מקומן 12של זבחים ,תלמוד -בריתא של רבי ישמעאל) 13טור בס' נ'(. הודו כתוב בספר אורחות חיים שהטעם שתיקנו את הודו לפי שכל השנים שהיה הארון הברית ביריעה ,תיקן דוד שיהיו אומרים זה המזמור ,כמו שמפורש בספר יוחסין ובסדר עולם -כי בתמיד של שחר אומרים מ"הודו לה'" ועד "ובנביאי אל תרעו" ,ובתמיד של בין הערבים אומרים מן "שירו לה'" עד "הלל לה' רוממו ה'" .ואומרים שאר פסוקים של רחמים כגון "ה' צבאות עמנו"" ,ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך". כדאמרינן בירושלמי אל יהי פסוק זה זז מפיך "ה' צבאות" וחבריו .ויש במזמור זה י' לשונות של הודאה כנגד י' המכות במצרים וי' נסים שנעשו לאבותינו על הים. ה' מלך נהגו לומר ה' מלך בעמידה בזמירות לפי שנמצא בהגדה שמלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע ופותח ואומר ה' מלך ,ה' מלך וכו' וכל גדודי מעלה עוניין אחריו עד שמגיעין לברכו .וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה כך אנו ראויים לאומרו בעמידה )שיבולי הלקט בשם 12הטעם שבחרו את פרק איזהו מקומן אחר פרשת התמיד ,משום דכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ,וכי בכל מקום מוקטר מוגש לשמי?! אלא אלו ת"ח שעוסקין בעבודה בכל מקום מעלה אני עליהם כאילו מקריבין ומגישים לשמי .והרא"ה נתן טעם אחר לפי שאין בכל הפרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני )מנחות קי.(: 13לכאורה קשה למה תיקנו ברייתא ולא פלפול בתלמוד ? מכיוון שהבריתא היא ממדרש ספרא בפרשת ויקרא שהיא תחילת תורת כהנים )ויקרא( שהוא ראש לכל הקורבנות ,קבעוה אצל הקורבנות. 39 תפילת פרק ה': פסוקי דזמרה יעקב ה"ר בנימין( .ה' מֶ לֶך )הווה( ,ה' מָ לָך )עבר( ,ה' ימלוך )עתיד( לעולם ועד - מדוע זמן עבר באמצע ולא ההווה באמצע? מכיוון שרצו שהמילים "עולם ועד" שמורים על נצחיות תהיינה על העבר ועל העתיד ,כלומר שה' היה לפני שהיה עולם ויהיה גם אחריו לעולם ועד )שיירי כנסת הגדולה בשם הרמב"ם(. ברוך שאמר איתא בשבת )קיח (:א"ר יוסי יהי חלקי עם גומרי הלל בכל יום .מסקנת הגמרא שהכוונה לפסוקי דזימרא .ומה הם :מתהילה לדוד )אשרי יושבי ביתך( עד לכל הנשמה תהלל יה )בשיבולי הלקט כתב שבמסכת סופרים מפורש דהיינו מתהילה לדוד עד סוף ספר תהילים( .דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל ,לכן תקנו לאומרם )פסוקי דזמרה( קודם תפילה וקבעו ברכת "ברוך שאמר" לפניהם ואחת לאחריהם והיא "ישתבח" )ע"ז ז (:ולכן צריך להיזהר שלא להפסיק ביניהם בדיבור )טור בס' נא(. ברוך שאמר צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד. וכתב ספר היכלות שיש בו פז תיבות )סימן ראשו כתם פז(. אשרי יושבי ביתך צריך לכוון בתהילה לדוד כי כתוב בברכות )ד (:א"ר אלעזר כל האומר תהילה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן העולם הבא.14 ופירש ספר אוהל מועד שמצווה זו מכרעת לעולם הבא אבל משום 14בברכות )ד (:מפורש הטעם לפי שהוא מסודר לפי א' ב' וכן יש בו את הפסוק פותח את ידך. 40 תפילת פרק ה': פסוקי דזמרה יעקב מצווה זו לבד אינו בן העולם הבא )פרישה( .ויותר יכוון בפסוק פותח את ידך שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסם. נהגו לומר קודם "תהילה לדוד" )תהילים פרק קמה( "אשרי יושבי" )שהוא פסוק אחרון בפרק קמד( משום דילפינן מינה שצריך אדם ליישב שעה אחת קודם שיתפלל )ברכות לב .(:ואחריו נהגו לומר "ואנחנו נברך יה" כדי לשלשולי )כדי שיהיה רצף של( הללויה בתר הללויה ,15דכולהו פרשיות עד כל הנשמה מתחילות ומסתיימות במילה הללויה .טעם נוסף לתוספת הפסוק ,שמכיוון שכתוב שכל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן לעוה"ב ,לפיכך אחר שאמרנו תהילה לדוד ,אנו אומרים ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם ,כלומר שנזכה לאומרו לעוה"ב )בית יוסף שם( .וכופלים הפסוק "כל הנשמה תהלל יה" לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה. ישתבח אינה פותחת בברוך לפי שהוא סמוך לברכת ברוך שאמר ,ששניהם נתקנו על פסוקי דזמרה ,זו לפניהם וזו לאחריהם ,ופסוקים שביניהם לא הוי הפסק וחותם מלך מהולל בתשבחות עד חי העולמים )טור ס' נד(. 15תקנו להוסיף את הפסוק גם כשאומרו לבדו )באשרי של ובא לציון וגם במנחה( שלא לחלק בקריאת מזמור זה בין פעם לפעם )בית יוסף(. 41 תפילת פרק ו': קדיש יעקב קדיש מדוע חלק מהקדיש בעברית וחלקו בארמית ? הטור בסימן נ"ו מביא שני טעמים :הקדיש תוקן בלשון ארמית מפני שהוא שבח נאה וחשוב ,שאם היה בעברית אזי יבינו המלאכים )שאינן מכירין ארמית( את השבח ,יקנאו בנו ועלולים לקטרג עלינו .טעם נוסף ע"י אמירת הקדיש הקב"ה נזכר בחורבן הבית וגלות ישראל ,כדאיתא בברכות )ג (.בשעה שישראל עונין אמן יהא שמיה רבא ,הקב"ה מנענע בראשו ואומר :אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ומה לו לאב שככה מקלסין אותו בניו וריחקם מעל שולחנו .וכאשר המלאכים יראו את "הדאגה" של הקב"ה ויבואו להסיר את הדאגה ולהגיע שמחה וחדווה לפניו יתעלה ,אז יקטרגו על עם ישראל להראות לו שהם לא זכאים ח"ו לגאולה )ב"ח( .ולכן הקדיש נאמר בארמית כדי שהמלאכים לא יבינו. ור"י נתן טעם אחר לפי שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה והיו שם עמי הארץ שאינן מכירין אלא ארמית שהוא לשונם ולכן נהגו לאומרו בלשון שהכל מבינין בו. הבית יוסף בשם הזוהר בפרשת תרומה )דף קכט (:מביא טעם אחר וז"ל מתורגם ע"פ המתוק מדבש :קדושת הקדיש שהוא בלשון ארמית ,למה אין יחיד יכול לאמרה? ומתרץ בא וראה כי קדושת זו )קדיש( אינה כשאר הקדושות שהן משולשות )קדוש ,קדוש ,קדוש( ,ואין כח בקדושות אלו להתפשט בעולמות התחתונים לשבר את כוח החיצונים ,ואם לא היו קדושות אלו נאמרות בלשון הקודש אלא בלשון ארמית היה מותר 42 תפילת פרק ו': קדיש יעקב לאומרם ביחיד .אבל קדושה זו )קדיש( היא עולה בכל הששה קצוות, למעלה ולמטה ובכל צדדי הקדושה ,ושוברת מנעולים וחותמות של ברזל וקליפות רעות ,שהם כחומות של ברזל המפסיקים בנינו לבין אבינו שבשמים ,המתבטלים ע"י קדושת הקדיש שנכנסת ומתפשטת ביניהם לבטלם ולשברם ,וכל מה שנעשה ע"י קדושת הקדיש הוא כדי שיתעלה כבודו של הקב"ה על כל העולמות ,ולא רק על ישראל מתעלה כבוד ה' אלא הוא מתפשט בכל העולמות ובכל הנמצאים ,ואין מי שימנע התפשטות כבודו .ואמר כי אנו צריכים לומר אותו בלשון ארמית שהיא לשון של סיטרא אחרא ולענות בכוח חזק איש"ר מברך כדי שישבר כוח הסטרא אחרא ,ויתעלה הקב"ה בכבודו על כל העולמות בכח התגברות הקדושה ,כי כפי מה שאנו עונים איש"ר בכל כוחנו ומשברים כוח יצרנו בעניית הקדיש ,כן באותו העניין נשבר כוח הקליפות שהיצר הרע חלק מהם ,וכשנשבר בקדושה זו כוח הסטרא אחרא שהוא מחיצת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים ,אז הקב"ה מתעלה בכבודו וזוכר את בניו שהם בגלות וזוכר את שמו המחולל בגוים ,ולפי שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדושה זו לכן אפילו שהיא נאמרת בלשון ארמית אינה נאמרת אלא בעשרה לפי שכבודו של קב"ה מתעלה ע"י עשרה שהם כנגד עשר מידות העליונות .ובלשון זה נכנע הסטרא אחרא בעל כורחו ונשבר כוחו ,ומתעלה כבודו של הקב"ה ושובר מנעולים וחותמות ושלשלאות חזקות וקליפות רעות ,לפי הלשון ארמית הוא לשון הסטרא אחרא ולכן נשבר כוחו ע"י זה ,וזוכר הקב"ה את שמו המחולל ואת בניו שהם בגלות ע"כ. 43 תפילת פרק ו': קדיש יעקב יתגדל ויתקדש הגוים" )יחזקאל לח ,כג( יוסד ע"פ הפסוק "והתגדלתי והתקדשתי לעיני האמור במלחמת גוג ומגוג שאז יתגדל שמו של הקב"ה כדכתיב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" )זכריה יד ,ט( .לפי הפרישה )בס' ו( מכיוון שמיוסד ע"פ הפסוק ,הניחו את המילים "יתגדל ויתקדש" בלשון הקודש. שמיה רבא יש מפרשים שם "יה" רבא בלשון עברית שאנו מתפללים על שם "יה" שאינו שלם ,שיתגדל ויתקדש ושיחזור להיות שלם .והיינו לעת הגאולה שינקום מעמלק שנשבע שלא יהיה השם שלם עד שינקום ממנו דכתיב "כי יד על כס יה" שאין הכיסא שלם ואין השם שלם אלא לאחר שינקום ממנו ,ואז יהיה השם שלם וגם הכיסא דכתיב "האויב תמו חרבות לנצח ...וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו" )תהילים ט ,ז-ח( הרי השם שלם כאשר הכסא שלם .ולכן "שמיה" ללא מפיק בה' )דרכי משה בשם חידושי אגדות( ,וכן לא יפסיק בין "שמיה" ל"רבא" ,אבל בין "רבא" למברך לית לן בה )הגהות אשר"י( .ור"י פירש ששמיה רבא הוא בלשון ארמית והוא תרגום של שמו הגדול בעברית )לפי שיטתו שתקנו את הקדיש בלשון הארמית כדי שעמי הארץ יבינו( .ולכן לא יפסיק בין רבה למבורך מכיוון שעיקר השבח שהוא מבורך )דרכי משה(. 44 תפילת פרק ו': קדיש יעקב ועונים הציבור בכוונה שלמה אמן יהא שמיה רבא מברך לעולם ולעלמי עלמיא כדאיתא בשבת )קיט (:אריב"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו ,קורעין לו גזר דינו שנאמר "בפרוע פרעות בישראל בהתנגד עם ברכו ה'" )שופטים ה( מאי טעמא בפרוע פרעות? משום דברכו ה' )כאשר מברכים את ה' אז הפרעות=פורענויות מתבטלים=פרוע=ביטול ,פרש"י( .רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של ע"ז מוחלין לו ,כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב התם "כי פרוע הוא" )שמות לב ,נאמר בעגל הזהב(. אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים" )ישעיה כו( אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן ,מאי אמן? א"ר חנינא אל מלך נאמן. רש"י פירש בכל כוחו -בכל כוונתו .וכ"כ רבנו יונה בפרק מי שמתו כלומר בכל כח כוונתו ומפני שיש בני אדם שאין הכוונה שלהם מתעוררת אלא ע"י הכח אמר בכל כוחו ,אבל אין צריך לתת קולות גדולות שיתלוצצו ממנו בני אדם. ר"י מבעלי התוס' )בד"ה כל( כתב דיש פסיקתא במעשה דר' ישמעאל בן אלישע דקאמר התם כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים גזרות קשות. 45 תפילת פרק ו': קדיש יעקב השו"ע בס' נו )ס' א( כתב יש לכוון בעניית הקדיש ולענות אותו בקול רם.16 והרמב"ם כתב )בסדר התפילות( שבעת שיאמר ש"ץ יתגדל ויתקדש שמיה רבא ,כל העם עונין איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא .כתב ה"ר דוד אבודרהם -יש אנשים שעונין איש"ר מברך וכו' עד ואמרו אמן ,אני קבלתי מרבותינו שאין לענות אלא איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא בלבד .וכ"נ מדברי רבינו סעדיה וכ"כ בשם הראש ,והטעם כי יש עד "עלמיא" שבעה תיבות וכ"ח אותיות 17וכן הוא לפי הפסוק "ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא" וכ"כ הכלבו וכ"נ מספר הפרדס לרש"י ומהרמב"ם .ורבנו הגדול מהרי"א מצא שכתוב בסידור שכולל דברי הגאונים שמי שעונה קדיש אם לא יאמר אלא עד "עלמיא" די )טוב( ,אבל אם יאמר "יתברך" צריך להשלים הקדיש. הבית יוסף הקשה לדברי האומרים שאין לענות אלא עד "עלמיא" מדאיתא במדרש אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים .אמרתי לו מה אלו טעונים? א"ל אף וחימה ,למה? לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר 16כתב שארית יוסף שלכאורה היה נראה שהשו"ע פסק כמו תוס' ,אך בשו"ע בסוף סימן קכד כתב העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך .אבל בבאר הגולה בסימן נו שציין השו"ע ב"יש לכוון" פסק לפי רש"י ורבינו יונה .ומכח קושיה זו כתב בשו"ת ישכיל עבדי )ח"א ס' ד'( דדעת מרן כתוס', ומה שכתב בתחילת דבריו "יש לכוון בעניית הקדיש הוא לפי האמת גם סברת התוס' .דהתוס' לא באו להקל על דברי רש"י אלא להוסיף עד דבריו ובעינן תרתי כוונה והרמת קול ממש ,אלא שלא יגביה קולו יותר מהמברך .מ"מ אין המנהג כן ,וסמכו על דברי הראשונים דהיינו בכל כח כוונתו, והמנהג בזה קדם למרן ,ובכהאי גוונא מורה מרן להשאיר את המנהג על מכונו ,כמבואר בהקדמתו לבית יוסף וכ"כ הבן איש חי )פרשת ויחי אות יא(. 17כמו שיש בפסוק הראשון בתורה )בראשית ברא( ובפסוק שלפני י' הדברות ,ומכיוון שמנין אותיותיו כ"ח ,לכן צריך לאמרו בכח וי"א לקיים מה שנאמר "כח מעשיו הגיד לעמו" וכ"ח תיבות יש מאיש"ר מברך עד דאמירן בעלמא )רבינו הגדול מהרי"א(. 46 תפילת פרק ו': קדיש יעקב בין קדיש לברכו ,בין ברכה לברכה ,בין פרק לפרק ,בין איש"ר ליתברך. ומאחר שאסור לספר בין איש"ר ליתברך ,משמע שצריך לומר יתברך, דדוחק הוא לומר שהמדרש מיירי בש"צ עצמו .ונראה שצריך להיזהר גם היחיד שלא להפסיק בין "עלמיא" ל"יתברך" שהרי המדרש סתמא קאמר ,אח"כ מצאתי לה"ר יוסף גיקאטלייא ז"ל שכתב על זה שהמפריד בין עלמיא ליתברך כאלו הפריד וקצץ במקום ,דליכא קיצוץ ואין צריך להפריד ח"ו אלא מדבק עלמיא ליתברך .וכך פסק בשו"ע שם בס' ג וז"ל העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך .ומגן אברהם )בס"ק ט( חולק וכתב ולי נראה מנהג הקדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד ,מכיוון שאם הציבור יאמרו יתברך וכו' הרי כתב הבית יוסף בס' קכ"ה בשם הרא"ש דצריך לשתוק ולכוון כשאומר החזן קדיש ואין לומר עמו דהא קי"ל שומע כעונה ,ובפרט כשחזן אומר במהירות יצטרך הוא למהר יותר לסיים קודם החזן כמ"ש בס' נא והמהירות מבטל הכוונה ,לכן טוב לשמוע מהש"ץ .המשנה ברורה בס"ק ט"ו מביא את המ"א ואת הגר"א שכתב שלא לומר רק עד תיבת עלמיא בלבד ,כי כאן הוא סיום השבח של איש"ר ומ"יתברך" ולהלן מתחיל פרק אחר ואין לערבבם בבת אחת. ונראה שאם יאמרם בשתי נשימות גם להגר"א שרי )דומיא דתקיעות בס' תק"צ( ,ובעיקר העניין יש מקומות חלוקין במנהגן בזה ,ועכ"פ אם הוא עומד במקום שאין רשאי להפסיק יזהר בזה שלא יאמר רק עד עלמיא. 47 תפילת פרק ו': קדיש יעקב יתברך וישתבח ויתפאר... הטור מקשה מדוע מפסיקין באמצע הקדיש לומר )יתברך וכו'( בלשון הקודש? תירץ ה"ר דוד אבודרהם כי השבחים )יתברך וכו'( לא היו יכולים לאומרם בלשון הארמית )נראה לי שאנו אומרים את שני השבחים "יתגדל ויתקדש" בלשון הקודש מפני שנכתבו בפסוק במפורש כפי שכתב הפרישה ,לכן גם שאר השבחים )יתברך וכו'( נאמרים בלשון הקודש(. בקדיש יש י' לשונות של שבחים ואלו הם :יתגדל ,יתקדש ,יתברך, יתפאר וכו' וי"א שהן כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם ולכן אומרים "בעלמא די ברא כרעותיה" .והסיבה שאנו מפסיקים בין השבחים של "יתגדל ויתקדש" לשאר השבחים "יתברך כו'" ,מפני שמצאנו באגדה שעשרת הדיברות כלולות בעשרה מאמרות ובקדיש יש עשרה שבחים כנגד י' מאמרות ,וכשם שהיה הפסק בין ב' דיברות ראשונות לח' דיברות אחרונות ,שהב' הראשונות מפי הגבורה והח' מפי משה לכן גם בשבחים בקדיש הפסיק בין הב' הראשונות לח' האחרונות. 48 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב ברכות קריאת שמע קורין ק"ש ומברכין בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה וסמכום על הפסוק "שבע ביום היללתיך על משפטי צדקך" )תהילים קיט ,קסד( -טור ס' נח .כתוב בשו"ע בס' ס' קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש ,וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש ,ונראה לי שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם ברכותיה .18יוצא מזה שאע"פ שברכות ק"ש לפני קריאת שמע נתקנו ,הברכות אינן על ק"ש ,שהרי אינו מברך אשר קדשנו וציוונו לקרוא את שמע )בית יוסף בס' ס' בד"ה וכתב(. ברכה ראשונה -יוצר אור ובורא חושך מדוע אנו מזכירים בורא חושך בבוקר? הגמרא בברכות יא :מסבירה שהטעם הוא כדי להזכיר מדת לילה ביום ומידת יום בלילה ,תלמידי רבנו יונה מסבירים שחכמים רצו שלא יאמרו כאותו מין שאמר שמי שברא אור ,לא ברא חושך ,ומי שברא חושך לא ברא אור )טור ס' נט(. ורבנו מהר"י אבוהב נתן טעם אחר שאם לא היינו מזכירים מידת לילה 18השו"ע חושש לדעת כמה מרבותינו הראשונים שסוברים שברכה זו היא ברכת המצווה שנתקנה לברך אותה לפני מצות ק"ש כשם שתקנו ברכה לפני עשיית כל מצווה ,כדעת הרמב"ם )פ"א מהלכות ברכות הי"ז( שכתב "ולמה לא יענה אמן )אחר עצמו( אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של ק"ש וכו' ,למען לא יפסיק בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו" משמע דסבירא ליה דברכת אהבת עולם היא ברכת המצות ,ומשום הכי יש לחוש להפסק בין אהבת עולם לבין ק"ש .וכ"כ הרמב"ן בליקוטיו )בריש ברכות( "כבר היה מנהג בעיירות לומר בין אהבת עולם לק"ש אל מלך נאמן, ובילדותי נתקשה עלי ,לפי שהדבר ידוע שאהבת עולם ברכת המצווה היא לק"ש ,שכל המצוות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן וכו' וברכת אהבת עולם ברכת המצווה לחובת ק"ש" ,וכ"כ תלמידי רבנו יונה )ברכות פ"ז דף לג :בד"ה ולעניין( וכך יוצא מאור זרוע )ח"א ס' כה( והמנהיג )הלכות תפילה ס' לה( .אולם השו"ע פסק כרשב"א )שו"ת ח"א ס' מז( ופירש את הרמב"ם שאהבת עולם היא ברכת השבח ולא ברכת המצוות ,ומכיוון שתקנו לאומרה קודם ק"ש הוי כברכה על מצות ק"ש ,ודמי לברכת המצווה .עיין בהלכה ברורה שם. 49 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב ביום היה נראה שהחושך רע ,ואינו כן שהכול עשה יפה בעתו .הבית יוסף הבין מדבריו שלא היינו צריכים להזכיר מדת יום בלילה אלא איידי שמזכירין מדת לילה ביום ,מזכירים מידת יום בלילה .אולם הפרישה חולק על הבנת הבית יוסף ואומר שהוא הדין בלילה שאם לא היינו מזכירים את היום בלילה ,כי הלילה הוא עת מנוחה לכל ,אז היה משמע שהאור רע ,ולכן מזכירים את שניהם תמיד .הבן איש חי בפרשת שמות מביא טעם נוסף שכאשר אצלנו יום ,יש לילה בצד השני 19של כדור הארץ וכן להפך ,והוא מאמר הכתוב ממש יום ולילה לא ישבותו. יוצר משרתים ואשר משרתיו מדוע בנוסח יש כפל? ההסבר בחגיגה )יג:(: יוצר משרתים -הפירוש הוא שיוצר מלאכים שמתחדשים בכל יום: כל יומא מיברו מלאכי השרת מנהר דינור שנאמר "חדשים לבקרים" )איכה ג ,כג(. ואשר משרתיו -כגון מיכאל וגבריאל שעומדים לפניו תמיד מתחדשים בכל יום(. )אינם קדושת של יוצר -כיצד היחיד אומר קדושה ? הרמב"ם )ה' תפלה פ"ז ה"יז( כתב בסדר התפילה שיחיד שמתפלל לבד מדלג על הקדושה לפי שאין יחיד אומר קדושה .רבנו ירוחם ומהר"י אבוהב ואורחות חיים כתבו שבנו של הרמב"ם העיד על אביו שכתב 19כבר בזוהר בפרשת ויקרא דף י כתבו על צידו השני של כדור הארץ וז"ל אית אתר בישובא ,כד נהיר לאילין חשיך לאילין ,לאילין יממא ולאילין לילייא. 50 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב בתשובה אחת )מהדורת בלאו ס' שיג( שהיחיד יכול לאומרה מפני שהרמב"ם חזר בו מפסקו בהלכות תפילה .אולם הכלבו )ס' ח( כתב שמאחר שבתשובה כתב הפך ממה שכתב בחיבורו ,נראה שסובר שהוא הלכה ואין מורין כן. הר"ן למד מהגמרא )מגילה כג (:דאין פורסין על שמע בפחות מעשרה, שאין היחיד אומר קדושה של יוצר ,אבל סדר קדושה ובא לציון אומר מכיוון שהם קריאת פסוקים בעלמא שהוא מסדר .וכן הסכים רבנו ירוחם וכ"כ המנהיג )דיני תפילה ס' לא( שכך יש לומר בשפה ברורה ובנעימה לאל ברוך נעימות יתנו -כך ראוי לומר ביחיד כדי שלא להזכיר קדוש וברוך. ורב נטרונאי כתב שיש אומרים כך :עונים באימה ואומרים ביראה קדוש וברוך לאל עליון .והרב ברוך גרס כך עונים ביראה ואומרים קדוש והאופנים כו' משבחים אומרים ברוך ואינו גומר הפסוקים. הרא"ש כתב שמהגמרא במגילה שאמרה "מאין פורסין על שמע" לומדים לנקדישך של העמידה ואילו בקדושת של יוצר אנחנו לא מקדישים אלא רק מזכירים הקדושה שאומרים לו משרתיו ולכן מותר לאומרה ביחיד דאינו אלא כמו סיפור דברים וכן בקדושת ובא לציון. והכי איתא במסכת סופרים קדושה שביוצר אור ושבסדר קדושה יחיד אומר אותה שאינה אלא סיפור דברים. בזוהר בפרשת תרומה )דף קלב (:כתוב שאין היחיד אומר קדושת יוצר, ואפילו קדושת ובא לציון שבלשון הקודש אין היחיד אומר אותה .וז"ל קדושה זו של יוצר שמקדשים מלאכי מעלה אינה ביחיד ,אלא בקדושה זו המלכות וכל מרכבותיה מתקדשות לתקן לעלות לז"א ,והרי העמדנו 51 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב שכל קדושה שהיא בלשון הקודש יחיד אסור לאומרה ,וקדושה בלשון תרגום לעולם היא ביחיד ולא ברבים ,ותיקונו הוא ביחיד ודאי ולא ברבים ,לפי שהתרגום מתלבש בשרי האומות ואפילו בקליפות וראוי להבדיל בין הטמא לבין הטהור ,לכן כמו שקדושת לשון הקודש אינה אלא בציבור ,כך קדושת תרגום שהיא התפשטות והתלבשות הקדושה בחול ובקליפות אינה אלא ביחיד ,וגם צריך לאמרה בלחש .וסימן לסוד זה מה שאמרו חז"ל שנים מקרא ואחד תרגום ,כי שנים לשון רבים כי מיעוט רבים שנים .שודאי הקדושה שבלשון הקודש שהוא מקרא אסור לאמרו ביחיד ,אבל ודאי שלא די בשנים אלא צריך עשרה ,לכן אינו אלא סימן בעלמא .וקדושת שבתרגום אסור לאמרה ברבים אלא היא לעולם ביחיד ,כי תרגום שהוא לשון הסטרא אחרא בא למעט ,כלומר שצריך למעט את כח הסטרא אחרא בזה שאומרו ביחיד .ולשון הקודש בא לרבות ,כלומר שצריך להרבות את כח הקדושה בזה שאמרה ברבים .כי מעלין בקודש לאמרה בעשרה ואין מורידין אותה לאמרה ביחיד. ובתרגום מורידים לאמרו ביחיד ולא מעלים אותו לאמרו ברבים )מתורגם ע"פ פירוש מתוק מדבש(. הרשב"א בשו"ת )ח"א ס' ז'( כתב שלא לומר ביחיד לפי הכלל של שב ואל תעשה ואפילו לא בדרך של קריאה .ובתשובה אחרת )ס' ריא( כתב על יג' מידות ביחיד ,שאם בא לאומרן דרך קריאה בעלמא אומרן ,כדרך שאומרין אף האופנים וקראי דקדושא דרך קריאה. דרכי משה בס' ג' כתב שנראה לו שאין לשנות המנהג ולומר ביחיד מכיוון שהרמב"ם חזר בו ומפורש במסכת סופרים ,אין לנו לחוש לסודי 52 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב הזוהר נגדו מאחר שכבר פשט המנהג על פיו .השו"ע בס"ג כתב "י"א שהקדושה שביוצר יחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים וי"א שיחיד מדלגה ואינה נאמרת אלא בציבור ויש לחוש לדבריהם ולהיזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה" .הרמ"א כתב שכבר פשט המנהג כסברא ראשונה .המשנה ברורה בס"ק יא כתב נכון להדר אם אומר ביחיד לאמור בניגון ובטעמים כקורא פסוקים .וכ"כ שארית יוסף בס"ק לו. קטן בקדושת דיוצר -כתוב במסכת סופרים פט"ז קטן שאינו פורס את שמע ,אינו יכול לומר קדוש ביוצר ביחיד אבל בציבור עונה עימהם. וכ"כ רבנו מהר"י אבוהב ואורחות חיים והכלבו .אבל מנהג העולם כרבנו יונה והרא"ש שאפילו פחות מבן יג' אומר אותה. חתימת הברכה -כתב הטור שנוהגים האשכנזים לחתום את הברכה ב"לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו לאורו ,ברוך אתה ה' יוצא המאורות" .ואין נוהגים כן בספרד וכ"כ רש"י שאין לחתום באור העתיד כי אם על אור הבריאה כפי שכתוב בפסחים )קד (.שצריך לסמוך לחתימה מעין פתיחה ,והפתיחה היא יוצר אור שסדרו חכמים הברכה על האור המתחדש בכל יום ולא על האור העתיד .ובספר המנהיג )תפלה ס' לא( כתב שצריך לומר סמוך לחתימה "ותיקן מאורות שמח עולם" וכ"כ רב סעדיה ורב נטרונאי .אבל רבנו הגדול מהר"י אבוהב כתב בשם ספר המנהיג שאין המאורות לשמח בהם העולם אלא להאיר על הארץ .לעומת זאת הרא"ש מחזק את מנהג האשכנזים ומסביר שהפתיחה יוצר אור היינו אור שברא הקב"ה בששת 53 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב ימי בראשית ,ולא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא ועל אור זה נאמר והלכו גוים לאורך )ישעיה ס ,ג( והוי שפיר מעין החתימה פתיחה שאור חדש שחידש בששת ימי בראשית שעתיד הקב"ה לחדש לנו .וכן דעת רב שרירא גאון שהפתיחה היא על האור שאנו משתמשים בו וכן החתימה ,וכאשר סמוך לחתימה אומר אור חדש אין בכך כלום דכיון שמזכיר שם אור בעלמא הויא שפיר מעין פתיחה ואין מדקדקין איזה אור הוא. ברכה שנייה הברכה )אין מחלוקת ישנה מחלוקת לגבי נוסח של מילות הפתיחה של בנוסח של גוף הברכה( כדאיתא בברכות )יא (:אמר רב יהודה אמר שמואל אהבה רבה וכן אורי ליה רבי אלעזר לר' פדת בריה אהבה רבה .תניא נמי הכי אין אומרים אהבת עולם אלא אהבה רבה .ורבנן אמרי אהבת עולם וכן הוא אומר "אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד" )ירמיה לא(. התוס' )שם בד"ה ורבנן( כתבו :הלכך תקינו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם וכ"כ הרא"ש .וכ"כ הטור בסימן ס' שהגאונים הכריעו לומר שחרית אהבה רבה ,וערבית אהבת עולם כדי לצאת ידי שניהם וכן נוהגין באשכנז )וכך פסק הרמ"א( ואינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברכת יוצר אור .לעומת את הבית יוסף הוסיף שהרמב"ם )ק"ש פ"א ה"ו( כתב בשניהם אהבת עולם וכדברי הרי"ף וכן מנהג בני ספרד )וכך פסק בשו"ע( .המשנה ברורה בסק"ב נתן טעם לאהבה רבה בשחרית משום דכתיב "חדשים לבקרים רבה אמונתך" והוסיף שכל זה לכתחילה אבל בדיעבד אף אם אמר אהבת עולם בבוקר יצא יחי חובתו. 54 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב הפרישה מסביר את ההבדל בנוסח של גוף הברכה בשחרית לעומת הנוסח של גוף הברכה בערבית -בשחרית אנו מתפללים שיאיר עינינו בתורתו כו' ששייך ליום )לבוקר( כאשר האדם עומד משנתו ורוצה לעסוק בתורה ,טעם נוסף שהרי לפעמים נפטר מברכת התורה באהבה רבה )כמו שכתוב בס' מו'( ועוד נזכר בה והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו קוממיות לארצנו וכו' והוא פעולת יום ,דאין דרך לצאת לדרך בלילה .לעומת זאת בערבית הנוסח בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ,כפי שכתוב בק"ש בשכבך ובקומך .ושלא יסיר אהבתו ממנו -שאף שאנו ישנים בלילה ואז נמשלים לבהמה ונדמים לחיית הארץ בלי עסיקת התורה והמצוות אעפ"כ ישמור אותנו מרוב אהבתו ויאריך ימינו. המגן אברהם בס"ק ב' כתב שאיתא בכוונות ובכתבים )האר"י ז"ל( שיש מצווה עשה לכוון את הכוונות הבאות :ובנו בחרת -יזכור מתן תורה, וקרבתנו -מעמד הר סיני ,לשמך הגדול -מעשה עמלק שאין השם שלם ,להודות לך -הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים ,וזכרתם את כל מצות ה' -זהו שבת ששקולה כנגד כל המצות. ברכת אמת ויציב כתב הטור בסי' ס"ו שתקנו לומר אמת ויציב בשחרית על החסד שעשה עמנו הקב"ה שגאלנו והעבירנו בים בחרבה ושקע צרינו בתוכו, וכן איתא בירושלמי )ברכות פ"א ה"ו( תני הקורא את שמע בבוקר צריך להזכיר )באמת ויציב( יציאת מצרים )פירש פני משה -מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותינו ועמנו( ,ר' אומר צריך להזכיר בה מלכות )מלכותו ואמונתו 55 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב לעד קיימת ,ומלכנו מלך אבותינו( ,אחרים אומרים צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורות ,ר' יהושע בן לוי אומר צריך להזכיר את כולן וצריך לומר צור ישראל וגואלו )כדי לסמוך גאולה לתפילה( .ותקנו אמת ואמונה בערבית על הגאולה של עתיד ,שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלינו בקרוב ,אי נמי על שאנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה ומאמינים בו שישיבנו אלינו ,וזהו אמת ואמונה שיאמת ויקיים את דברו להשיב הפיקדון .וכ"כ התוס' )בברכות יב .ד"ה להגיד( בבוקר חסדך - שהקב"ה עשה לנו במצרים ,ואמונתך בלילות -מדבר על העתיד וכו'. יציב ונכון וקיים לכאורה קשה שהרי השו"ע בס' קיג ס"ט כתב שאין להוסיף על תאריו של הקב"ה יותר מהאל הגדול הגיבור והנורא ,ואיך אנו מוספים הרבה שבחים )יציב ונכון וכו'(? המגן אברהם בסק"ז עונה שיציב ונכון הולך על "הדבר הזה עלינו" האמור אח"כ ולא על הקב"ה )ראה תוס' בד"ה אמת בדף יב.(. גאל ישראל תניא בברכות )מה (:תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מוגנה? לא קשיא הא בבונה ירושלים ,הא בשאר ברכות. רש"י מסביר -עונה אמן בבונה ירושלים שהיא סוף הברכות וכן בסוף ברכות ק"ש שחרית וערבית .ואחר כל ברכותיו דקתני בבריתא הרי זה משובח .ומגונה זה בסוף כל ברכה וברכה. 56 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע כתב התוס' ירושלים של ברכת המזון. )ד"ה הא בבונה( יעקב נהגו שלא לענות אמן אלא אחר בונה כתב הרא"ש )בסימן י( שר"ח וה"ג פירשו דלאו דווקא נקט בונה ירושלים אלא ה"ה כל סיום ברכה כעין :ישתבח ,וכן יהללוך )בהלל( וכן סוף י"ח ברכות )עושה שלום( וכן אמן אחר גאל ישראל ואין בזה הפסק כיוון שהוא צריך לאומרו .וכ"כ הטור בסימנים )נא ,סו(. וכ"כ רבינו יונה שהטעם מפני שכשאומר אמן בסוף כל הברכות מורה שכבר גמר כל הברכות ואין לומר יותר .אבל כשעונה אמן בסוף כל ברכה וברכה הרי זה בור שמראה בכל פעם ופעם שמסיים וחוזר ואומר אח"כ ברכה אחרת. הכלבו )סו"ס ה( מסביר בשם ה"ר שמעיה שצריך לענות אמן אחר ישתבח מכיוון שברכות פסוקי דזימרה דרבנן וברכות ק"ש דאוריתא )לעשות הבדל ביניהם כמו שעונים אמן אחר בונה ירושלים בברכת המזון( .והטעם לאמירת אמן אחר יהללוך )הלל( שהברכות )לפני אחרי ההלל( הם שבח והלל ,לכן הברכה האחרונה כאילו סמוכה ותכופה לברכה הראשונה, וכיון שהן כשתי ברכות סמוכות זו לזו עונה בסופן אמן )טעם זה נכון גם לישתבח(. אבל הרמב"ם )הלכות ברכות פ"א הי"ח( כתב שאין עונה אמן אלא אחר שאומר שתי ברכות או יותר בסוף )סמוכות( .וא"כ אחר גאל ישראל דשחרית אינו עונה אמן לפי שאין שם אחר ק"ש אלא ברכה אחת בלבד. ויש טעות סופר ברמב"ם )הלכות תפילה פ"ט ה"א( שכתוב שם "עד שמברך 57 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב אמן )טור גאל ישראל אמן" וכן מצאתי בספר מדויק שלא היה כתוב בו בסימן סו( .אבל כאשר בסוף אומר ברכה אחת אינו עונה אמן אחריה. הבית יוסף בסימן נא מקשה בשם הה"ר לוי בן חביב שהמנהג שלנו לא לפי אף אחת מהדעות : א .עונים אמן אחר סיום שמונה עשרה ואחר ישתבח -לא כמו התוס'. ב .אין עונים אמן אחר ברכת הפירות ולא אחר ברכת התורה -לא כמו רש"י. ג .עונים אמן אחר ישתבח ואחר יהללוך -לא כמו הרמב"ם. ולכן נראה לבית יוסף שילוב של שני פוסקים :כמו הרמב"ם שהגמרא הזכירה בונה ירושלים דווקא כדי שכל ברכה הדומה לה עונים אחריה אמן .דהיינו כשהיו שתי ברכות או שלוש סמוכות .ובשילוב של ההבנה של הטור ברא"ש )שתהיה דומה לבונה ירושלים( שהיו הברכות מודבקות באופן שאינו יכול להפסיק ביניהם ,הרי כאילו אמר שתי ברכות סמוכות ויענה עליהם אמן .וזאת גם סברת הטור בסימן נא שכתב "ואחר ישתבח יש לו לענות אמן אפילו על ברכת עצמו כיוון שהוא סיום ברכת לסוף פסוקי דזמרה" )כך פירש הטור את הרא"ש( .ולכן אחר ישתבח, ויהללוך ושומר עמו ישראל )בערבית( עונים אמן .אבל אחר גאל ישראל נהגו שלא לענות משום שזה נחשב הפסק בין גאולה לתפילה וגם כמו הזוהר )בית יוסף בסימן סו( .וכ"כ השו"ע. הרמ"א בסימן סו פסק כמו הטור שעונים אמן אחר גאל ישראל אחר הש"ץ ,אבל אם התפלל לבד אין עונים אמן )המשנה ברורה בס"ק לג מסביר 58 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב שמפני שאין מנהגנו לענות אמן אחר עצמו אלא רק אחרי בונה ירושלים כמו התוס' כ"כ הרמ"א בסימן רטו בס' א ,וכ"כ ביאור הגר"א בסימן נא בס"ק ג( .המשנה ברורה בס"ק לה נותן עצה טובה כדי לצאת לכו"ע :שיכוון לסיים עם הש"ץ בשווה )בשם מ"א( ואז אינו מחויב לענות אמן או שיתחיל שמונה עשרה מעט קודם הש"ץ ,דהיינו ה' שפתי תפתח ,דבזה המעט ודאי ליכא קפידא ,דאין ניכר כלל הקדמתו )בשם לבושי שרד(. טעמים לסמיכה של גאולה לתפילה הטור בס' קיא' מסביר שיסמוך גאולה לתפילה שלא יפסיק ביניהם כלל ,דהעיד רבי יוסף בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל אותו היום )בבבלי ברכות ט ,(:והבית יוסף פירש שאינו ניזוק היינו כאשר קורא ק"ש מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים אותה וברכותיה כותיקין עם הנץ החמה ויסמוך לה התפילה מיד בהנץ החמה .ור' יונה )דף ב :ד"ה איזהו( כתב שהטעם מתוך שהזכיר הגאולה ,איך פדה אותנו מבית עבדים ויתפלל מיד ,ודאי יכוון בתוך לבבו כעבדא קמי מריה ויתקבל תפילתו ,ואפילו להאי טעמא אפשר דבעינן כוונת גברא כראוי וכן כוונת השעה דהיינו סמוך לנץ החמה. הירושלמי )פ"א ה"א דף ו (.מסביר שתכף לגאולה תפילה שנאמר "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי" )תהילים יט ,טו( וסמיך ליה "יענך ה' ביום צרה" )שם כ ,ב( היינו תפילה .20אמר רבי אמי כל מי 20הפרישה בסק"ב מקשה שהרי הפסוקים בשני מזמורים נפרדים ויש פסוק שמפריד ביניהם "למנצח מזמור לדוד" ?! ולכן נראה לו שעיקר החיוב לסמיכה הוא מהפסוק יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך )דהיינו תפילה( ה' צורי וגואלי ,וזה סמוך למזמור שדוד הבטיח בו שיהא ניצול כל היום מצרה. 59 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב שאינו סומך גאולה לתפילה ,למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך ,יצא המלך לידע מה הוא מבקש ,ומצאו שהפליג )שהלך( ,אף הוא )המלך( הפליג .חכמת שלמה מוסיף שחז"ל אמרו שהמשל הוא ע"פ הפסוק "הטוב בעיניך עשיתי" ,וכך הוא מסביר שלכאורה המשל של המלך נכון רק במי שהמלך אוהבו באמת ,כי אחרת המלך לא יצא לקראתו ,וא"כ רק יחידי סגולה מבני עליה )כגון ר' חייא ובניו( זוכין שבעודם מזכירין את השבח תכף יוצא ה' יתברך בעצמו ועונה להם ,ולכן לכאורה המון העם אינם צריכים לסמוך ,אלא שה' יתברך מחזיק את כל ישראל לבני מלכים ,וביקש מהם לסמוך גאולה לתפילה ,ולכן אמר הטוב בעיניך עשיתי ,שבעיניך הוא טוב ולא בעיני, כי אני יודע שלא הגעת למדרגה זו ,אבל ה' עושה הטוב בעינינו ולכן כולם צריכים לסמוך. כתוב בהגהות אשיר"י )אור זרוע ברכות פ"א ס' י( דבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה מפני ששבת אינו יום צרה .הבית יוסף חולק ,וכתב שאין דבריו נראים שהפסוק הוא סמך בעלמא ,טעם נוסף שלא חילקו בין התפילות וכך פסק בשו"ע .אבל דרכי משה כתב ששבת אינו יום צרה והכלבו כתב כדברי האור זרוע וכן משמע מהמהרי"ל )הלכות ראש השנה לז ,(:ולעניין המעשה נראה לי דודאי להפסיק בשבת בדברים בטלים או כדומה לזה אסור ,כדברי הבית יוסף ,אבל בדברים הצרכים יש לסמוך אדברי האור זרוע )כ"כ ברמ"א(. 60 תפילת פרק ז': ברכות קריאת שמע יעקב אדני שפתי תפתח )תהילים נא ,יז( לא הוי הפסק בין גאל ישראל לעמידה כפי שאמר ר' יוחנן שכיון דתקנוהו רבנן בתפילה כגאולה אריכתא דמיא .רבנו יונה )ברכות ג .ד"ה כיון( מסביר שפסוק זה דבוק לפסוק שלאחריו "כי לא תחפוץ זבח ואתנה ,עולה לא תרצה" ואמר אותו דוד כשהיה מתפלל על חטא בת שבע ,שחטא בו במזיד ועל מזיד אין מביאין קורבן ,ועל כך היה מתפלל לבוראו תסייעני לכוון בתפילתי ולספר מהלליך כדי שתהיה תפילתי מקובלת ,שכיון שלא תחפוץ זבח על המזיד ,תהיה תפילתי כפרה במקום קורבן .ועכשיו גם כן שאין לנו בית המקדש ואין אנחנו מקריבים וקורבנות ,אנו אומרים אותו על אותו עניין שתהא תפילתנו מקובלת ורצויה במקום זבח וקרבן ,ומפני שנתקן על עניין התפילה אמרו דכתפילה אריכתא דמיא. 61 תפילת פרק ח': קריאת שמע יעקב קריאת שמע כתב רב עמרם לשוויה איניש לקריאת שמע בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא )כתב מלך שמצווה על מדינתו( חדשה .21והכי איתא במדרש רבה )ויקרא פכ"ו אות ז( א"ר ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה ,עומדין על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראים אותו באימה ביראה ברתת ובזיע .אבל הקב"ה יתברך שמו אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמא דידי ,הרי לא הטרחתי עליכם לקרותה לא עומדים ולא פרועי ראש אלא בלכתך בדרך אבל באימה וביראה וברתת ובזיע מיהא צריך )טור סא(. בק"ש מרומזים עשרת הדברות: א" .ה' אלוהינו" -כנגד הדיבר "אנכי ה' אלוהיך". ב" .ה' אחד" -כנגד "לא יהיה לך". ג" .ואהבת" -כנגד "לא תשא" )דמאן דרחם למלכא לא משתבע בשמה לשקרא(. ד. "וכתבתם על מזוזות ביתך" -כנגד "לא תחמוד" )דכתיב "ביתך" ולא בית חברך(. ה" .ואספת דגנך" -כנגד "לא תגנב" )דגנך ולא תאסוף דגן חברך(. ו" .ואבדתם מהרה" -כנגד "לא תרצח" )דמאן דקטל יתקטל(. 21כלומר שלא תהיה בעיניו כדבר שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו .וכך אמרו בספרי )ואתחנן פסקא ו( "על אשר אנוכי מצוך היום" בכל יום יהיו בעיניך כחדשים )בית יוסף(. 62 תפילת פרק ח': קריאת שמע יעקב ז" .למען ירבו ימיך" -כנגד "כבד את אביך". ח" .לא תתורו..ואחרי עיניכם" -כנגד "לא תנאף". ט" .למען תזכרו" -כנגד "זכור את יום השבת" )שהוא שקול ככל התורה(. י" .אני ה' אלוהיכם" -כנגד "לא תענה ברעך עד שקר". על כן צריך האדם להתבונן בהם בעת אמירת ק"ש ,כדי שלא יעבור על אחת מהם )משנה ברורה בס"ק ב בשם אליהו רבא בשם בכלבו(. מנהגים באמירת אל מלך נאמן לפי ק"ש יש נוהגין לומר תחילה אל מלך נאמן ונותנין טעם לדבריהם שק"ש יש בה רמ"ח תיבות כמניין איבריו של אדם אלא שחסר שלוש ומכוונים להשלים ב"אל מלך נאמן" )טור לפי גרסת הבית יוסף( .וכ"כ המנהיג )תפילה ס' לג( ,האגור )ס' קז( בשם הרוקח )ס' שכ( ,מהר"י קולון )שורש מב( ,ספר הפרדס לרש"י )ליקוטים עמ' צ( והגהות מימוניות )הלכות ברכות פ"א אות ח(. הרמ"ה חולק מכיוון שעושה הפסק בין הברכה השניה לק"ש ועוד דמפיק שם שמים לבטלה ועוד כיוון שלצורך השלמת רמ"ח תיבות הוי ליה תוספת ק"ש ,והאי תוספת לא יעקב אמרה ולא בניו ולא משה אמרה וא"כ אנן היכי אמרינן לה?! אלא מחוורתא דהאי מנהגא לית ליה עיקר ומאן דיכיל לסלוקיה שלא ע"י מחלוקת אלא בחבורה שדעת אחת לכולם שפיר דמי .ומאן דלא יכיל לסלוקיה ,לסלוקי לנפשיה. הבית יוסף כתב שביטלו את המנהג הקדמון של אמירת אל מלך נאמן )כדי שלא להפסיק בית הברכה השניה לק"ש( ותקנו במקומו שיחזור הש"ץ 63 תפילת פרק ח': קריאת שמע יעקב על "ה' אלוהיכם אמת" ,וכ"כ בספר התיקונים ,בספר הזוהר בסוף פרשת וירא וכ"כ במדרש הנעלם )זהר חדש רות צה (.וז"ל :פתח רבי יהודה ואמר "רפאות תהי לשרך" )משלי ג ,ח( התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא ,דאמר רבי נהוראי אמר רבי נחמיה בק"ש רמ"ח תיבות כמניין איבריו של אדם ,והקורא ק"ש כתיקונה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ,ודא "רפאות תהי לשרך" ,אדהכי מטא הוא ינוקא לאי מאורחא ויתיב קמייהו שמע אילין מילין קם על רגלוי ,ואמר והלא בק"ש אין שם אלא רמ"ה תיבות ,אמר לי רבי חייא תקינו שיהא שליח ציבור חוזר ג' תיבות ומאי נינהו "ה' אלוהיכם אמת" כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכו' .וכל האומר ק"ש כהאי גוונא בידוע שאינו ניזוק כל אותו היום .וכל האומר ק"ש שלא עם הציבור אינו משלים איבריו מפני שחסרו השלושה תיבות שש"ץ חוזר .מאי תקנתיה יכוון ב- "ת""-ו" של אמת ויציב ,ועם כל דא היה קורא עליו אבא מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות )קהלת א ,טו( אותם שלושה תיבות דק"ש שש"ץ חוזר ,לא יוכל להימנות אותם לתשלום רמ"ח כשאר הציבור עכ"ל .ועניין הכוונה של "ת""-ו" הוא :טו )"ט" ="ת"( פעמים "ו" שווים לתשעים וכן שלושה פעמים שם הוויה ) (26עם 4אותיותיו שווים תשעים .כלומר מכוונים לשלושה שמות. דרכי משה מסביר אחרת את עניין הכוונה ליחיד :טו פעמים "ו" שווים + 90הקריאה שנחשבת לאחד הרי 91כמניין אמן וכמניין שם בן ארבע אותיות בכתיבתו וקריאתו :ה' ) (26אדנ"י ).(65 השו"ע )סי' סא ס' ג( כתב כדברי הב"י לפי המדרש הנעלם והרמ"א כתב שאם היחיד רוצה לאומרם )ה' אלוהיכם אמת( עם הציבור אין איסור בדבר. 64 תפילת פרק ח': קריאת שמע יעקב דין היחיד :השו"ע כתב שיש ליחיד לכוון ב"-ת" "ו" שבאמת ויציב. והרמ"א כתב דכל הקורא ק"ש ביחיד יאמר אל מלך נאמן לפני ק"ש ,כי שלוש תיבות אלו משלימים המניין של רמ"ח ,והם במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה וכן נוהגין. כתב הלכה ברורה שלמרות שהשו"ע פסק שאין ליחיד לחזור ולומר "ה' אלוהיכם אמת" ,אולם מרן החיד"א בברכי יוסף )סק"א( חולק ומביא את הירושלמי )ברכות פ"ה ה"ג( דהאומר מודים מודים משתקין אותו ,היינו דווקא בציבור ולא ביחיד ,וה"ה הכא דשרי ליחיד לחזור ה' אלוהיכם אמת ,ודברי הירושלמי הובאו להלכה ע"י כמה ראשונים ואחרונים. וסיים שכ"כ מהרח"ו שכן נהג האר"י ז"ל וכ"כ הראב"ד והובא בשבלי הלקט )ס' ח( .בספר אמת ליעקב ניניו )בקונטרס שפת אמת סק' נב( הביא מקור לזה מדברי האר"י בשער הכוונות )דרוש ט דק"ש שעל המיטה( ונראה להלכה שאע"פ שמדברי המדרש הנעלם אין תועלת ליחיד אם יחזור התיבות, מאחר שרבינו האר"י היה נוהג לחזור ,כן יש לנהוג. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד איתמר בפסחים )נו (.כשקרא יעקב לבניו בקש לגלות להם את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה ,אמר שמא יש בכם מי שאינו הגון? כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל ,וכיצחק אבי שיצא ממנו עשו?! פתחו כולם ואמרו "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ,כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד ,באותה שעה פתח הזקן )יעקב( ואמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ,ואמרינן נמי התם היכי נעביד? נימריה לא אמריה משה ,לא נימריה הא אמריה יעקב ,תקנו לומר אותו בחשאי 65 תפילת פרק ח': קריאת שמע יעקב )בלחש( ע"כ נוהגין לאומרו בחשאי אפילו במקומות שנוהגין לקרות כולה בקול רם .א"ר יצחק דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה) ,אם( תאמר יש לה גנאי ,לא תאמר יש לה צער ,התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי )רצתה לאכול דברים שמבשמים את האוכל בקדירה ,אם היא תבקש בקול יש לה גנאי ואם לא תבקש יש לה צער ,כך בנמשל שנאה לומר בשכמל"ו בלחש בשעה שמקבל עליו עול מלכות שמים(. כתב ה"ר יונה )בברכות בפרק היה קורא ד"ה התקינו( שהתקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי ר"ל שיאמר בשכמל"ו בלחש ואח"כ יאמר כל שאר ק"ש בקול רם אם ירצה וכן נוהגים היום בהרבה מקומות ומנהג יפה הוא אלא שיש לחוש מפני עמי הארץ שירגילו עצמם לדבר בינתיים )כאשר הציבור אומרים בקול רם ק"ש( .והרשב"א כתב בתשובה )ח"א סי' תנב( יש מקומות שקורין בקול רם ויש שקורין בלחש שלא הקפידו בגמרא אלא על בשכמל"ו לאומרו בלחש מפני שמשה לא אמרו .דרכי משה כתב שהמנהג שלנו לקוראו כולו בחשאי מלבד פסוק ראשון וכ"כ הכלבו )כמו הסברו לגבי ק"ש בטעמים(. השו"ע בס' יג' כתב ש"צריך לומר בשכמל"ו בחשאי" ובס' כ"ו כתב "יש נוהגים לקרות ק"ש בקול רם ויש נוהגים לקרותו בלחש" .רמ"א - ומ"מ יאמרו פסוק ראשון בקול רם כן נוהגין. 66 תפילת פרק ח': קריאת שמע יעקב האם יש חובה לומר ק"ש בטעמי המקרא? רבנו יונה כתב )בברכות ח :ד"ה אומרים( בעניין ששה דברים שעשו אנשי יריחו שלא ברצון חכמים ,אחד מהדברים שהיו אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין ,כלומר שלא היו קוראים אותה בנחת עם הטעמים שלה כמו שאנו נוהגים היום שמצות ק"ש הוא לקרותה עם הטעמים שלה .והבית יוסף מפרש את כוונתו בשתי אפשרויות :אפשר לומר שמדובר בטעמים הכתובים התורה ואפשר לומר שלא צריך לקרות לפי הטעמים בתורה אלא שיפסוק במקום שראוי לפסוק כדי שיהא טעם והבנה לדבריו ועוד יש לדייק ממה שכתב כמו שאנו נוהגים היום ,ולא ראינו ולא שמענו שום מקום שנוהגים לקרותה בטעמיה הכתובים בתורה אלא שעכשיו מקרוב נהגו קצת חזנים לקרותה בטעמיה הכתובים בתורה וכן ראוי לנהוג מאחר שרבינו הטור מפרש כן. דרכי משה חולק ואומר שהקריאה בטעמים מפסידה הכוונה ,כי אי אפשר למי שלא הרגיל עצמו בזה מעודו לכוון בניגון ובפירוש המילות כראוי לכן הקורא כמנהגו לא הפסיד ,אבל הרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל לכוון בשניהם יחמיר ותע"ב .וכ"כ ברמ"א. 67 פרק ט': תפילת שמונה עשרה תפילת יעקב תפילת שמונה עשרה תניא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר )במגילה יז .(:הטור בס' קי"ב מסביר בשם שבלי הלקט )תפילה ס' יח( מה הכוונה ב"-על הסדר" וז"ל שזה סדר עולם שכך מציינו י"ח ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו )לא נתקנו בפעם אחת אלא בזמנים שונים( ,כיוון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן )מן הראוי היה לסדר הברכות לפי סדר זמניהן אבל אנשי כנסת הגדולה סדרום בסדר אחר ע"פ כוונתן -פרישה(: מגן אברהם :כשניצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו מגן אברהם. מחיה המתים :כשנעקד יצחק אמרו מחיה המתים )יצחק נעקד ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה ,מיד הביא הקב"ה עליו טל והחיה אותו -כך מסביר שיבולי הלקט(. האל הקדוש :כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקב"ה אמרו האל הקדוש )יתכן לומר שמדובר בסולם יעקב(. חונן הדעת :כשלימד גבריאל את יוסף שבעים לשון אמרו חונן הדעת. הרוצה בתשובה :כשעשה ראובן מעשה בלהה ונקנסה עליו מיתה ושב בתשובה וחיה ,דכתיב "יחי ראובן ואל ימות" אמרו הרוצה בתשובה. 68 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב חנון המרבה לסלוח :כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר הוציאוה ותישרף ולאחר מכן אמר צדקה ממני ונסלח לו אותו עוון ואמרו חנון המרבה לסלוח. רופא חולים :כשריפא רפאל את אברהם. מברך השנים :כשזרע יצחק ומצא מאה שערים. מקבץ נדחי עמו ישראל :כשבא יעקב למצרים ונתקבצו השבטים עם יוסף. מלך אוהב צדקה ומשפט :כשאמר הקב"ה למשה "ואלה המשפטים". שובר אויבים ומכניע זדים :כשטבעו המצרים בים סוף. משען ומבטח לצדיקים :כשאמר הקב"ה ליעקב "ויוסף ישית ידו על עיניך" ובטח על דברו ואחר כך התקיים. בונה ירושלים :כשבנה שלמה המלך את בית המקדש. מצמיח קרן ישועה :כשעברו ישראל בים סוף ואמרו שירה. שומע תפילה :כשנאנחו ישראל ויזעקו ושמע ה' נאקתם כדכתיב "וישמע אלוקים את נאקתם". המחזיר שכינתו :כשירדה שכינה במשכן .ובספר אורחות חיים כתוב על שחזרה שכינה בבית שני. הטוב שמך ולך נאה להודות :כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ונענה ,נתן תודה הודאה ושבח. המברך את עמו ישראל בשלום :כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים להם "ונתתי שלום בארץ". 69 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב הסבר לסדר הברכות במסכת מגילה )יז (:ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר "הבו לה' בני אלים" )תהילים כט ,א( )פרש"י הבו לה' ,הזכירו לפניו את אילי הארץ שהם האבות( ,ומניין שאומרים גבורות שנאמר )שם( "הבו לה' כבוד ועוז", ומניין שאומרים קדושות שנאמר )שם ,ב( "הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש" ,ומה ראו לומר בינה אחר קדושה שנאמר "והקדישו את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל יעריצו" )ישעיה כט ,כג( וסמיך ליה "וידעו תועי רוח בינה" .ומה ראו לומר תשובה 22אחר בינה דכתיב "ולבבו יבין ושב ורפא לו" )ישעיה ו ,י( ,סליחה אחר תשובה דכתיב "וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח" )ישעיה נה ,ז(. גאולה בשביעית ,אמר רבא מתוך שעתידין ישראל ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית ,ואמר מר בשישית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמות נמי אתחלתא דגאולה 23היא. רפואה בשמינית ,אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית. 22גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. 23למרות שגם קיבוץ גלויות ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה בפני עצמה והם קשורות לגאולה ,קבעו את גאל ישראל להיות ברכה שביעית כיון ששֵ ם גאולה עליה )בית יוסף בס' קטו(. 70 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב השנים בתשיעי ,אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב 24 "שבור זרוע רשע " )תהילים י ,טו( ודוד אמרה בתשיעי )פרש"י הפסוק נמצא בפרק התשיעי כאשר מחברים את שני הפרקים הראשונים מכיוון ש"אשרי האיש" ו"למה רגשו גוים" הם פרשה אחת(. קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים ,דכתיב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרוב לבוא" )יחזקאל לו ,ח( וכיוון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך" )ישעיה א ,כה( וכתיב "אשיבה שופטיך כבראשונה" )ישעיה א, כו( ,וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עימהם שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו )יכלו(" )ישעיה א ,כח( ,וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיקים" )תהילים עה ,יא( וכולל גרי הצדק עם הצדיקים שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" )ויקרא יט ,לב( וסמיך ליה "וכי יגור אתכם גר" ,והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים שנאמר "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" )תהילים קכב ,ו( ,וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר "ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם" )הושע ג ,ה( ,וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי" )ישעיה נו ,ז( ,וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" ,וכיון שבאת עבודה באתה תודה שנאמר "זובח תודה יכבדני" )תהילים נ ,כג( .ומה ראו 24פרש"י ממאי דבמפקיעי השערים כתיב? דכתיב בההיא פרשתא יארב במסתר כאריה בסוכו יארוב לחטוף עני .וכי הליסטים אורב את העני?! הלוא את העשיר הוא אורב אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר שרוב דעתם לעניים הוא וקא בעי דוד רחמי עלה .דמלתא שבור זרוע רשע ותן שובע בעולם ובכך זרועו שבור. 71 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב לומר ברכת כהנים אחר הודאה דכתיב "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים" )ויקרא ט ,כב( )מעשות = אחרי העשייה( ,ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים? דכתיב "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" )במדבר ו ,כז( ברכה דהקב"ה שלום שנאמר "ה' יברך את עמו בשלום" )תהילים כט ,יא(. האם סדר הברכות מעכב ? איתא בגמרא )ברכות לד (.אמר רב הונא טעה בשלוש ראשונות חוזר לראש ,באמצעיות חוזר לאתה חונן ,בשלוש אחרונות חוזר לרצה .ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר .והלכתא כוותיה. רש"י פירש אין להם סדר -שאם דילג ברכה אחת ואח"כ נזכר קודם שהגיע לרצה אומרה במקום שנזכר .ורשב"ם פירש ודאי צריך לומר כל שמונה עשרה ברכות על הסדר שתקנום ,שהרי כולם הסמיכום על המקראות ,אלא לעניין זה אין להם סדר שאם דילג או טעה באחת מהם אין צריך לחזור לאתה חונן כמו בראשונות ,שבהם בכל מקום שטועה בהן צריך לחזור לראש ,אלא יחזור לראש הברכה שטעה בה או דילג ומשם ואילך יאמר על הסדר.כתב הבית יוסף בס' קיט שרוב הפוסקים פסקו כרב אסי כפרוש הרשב"ם .המגן אברהם בס"ק ה' הוסיף שבמזיד צריך לחזור לתחילת י"ח. העמידה מחולקת לפתיחה ,אמצע וסוף ולכל חלק דין שונה :אמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו ,לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות אלא באמצעיות .אמר רבי חנינא שלש ראשונות למה הן דומות לעבד שמסדר שבח לפני רבו .אמצעיות למה הן דומות לעבד שמבקש 72 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב פרס מרבו .אחרונות למה הן דומות לעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו )ברכות לד.(. הרשב"א מסביר בשם רבנו האי ששלוש אחרונות הן עצמם שאלת צרכי רבים נינהו )המברך עמו ישראל בשלום( .ומיהו אעפ"כ שלוש ראשונות לשבח הם אמורות ואין בהם מקום תביעת צורך ,לא ליחיד ולא לציבור, ולכן לא אומרים זכרנו לחיים באבות ועוד .וכ"כ בה"ג .ויש מן הגאונים שהתירו בשלוש הראשונות לבקש צרכי ציבור .וכן ודאי נראה ,כי מה שונה יעלה ויבוא בעבודה שמותר בשלוש אחרונות מ"וזכרינו לחיים" במגן אברהם. ור"י ,ר"ח והרא"ש הסבירו שדווקא צרכי יחיד אין לשאול בהם אבל צרכי ציבור שרי )לא חילק בין שלוש ראשונות לאחרונות( דהא כולהו אחרונות צרכי רבים נינהו .ועם מה שהעבד מסדר שבחו של רבו יכול לשאול צרכי ציבור שזה שבח וכבוד לרב )של העבד( שרבים צריכין לו ,ומטעם זה נהגו לומר קרובץ 25בשלוש ראשונות וכן תיקן רבי אליעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראייה )ויש אומרים שהיה תנא כדאמרינן בפסיקתא דרב כהנא -פסקא כז א( .וכן כתב הר"ן בראש השנה )ח :ד"ה סדר( בשם הרי"ץ בן גיאת דצרכי רבים שרי ומפני כך נהגו בראש השנה לומר זכרנו ומי כמוך ובחנוכה ופורים כן עשה עמנו נסים ופלא 25הבית יוסף בס' סח כתב שקרוב"ץ הם ראשי תיבות קול רנה וישועה באוהלי צדיקים .אבל התשבי חולק ומביא הראיה מהרא"ש בפרק אין עומדין שכתב קרבוץ ולכן זה לא ראשי תיבות ,וכתב שהמילה הנכונה היא קרובות שנשתבשה מלשון צרפתים שאינם מבדילין בין צ' לת' רפויה ,ונקראו קרובות לפי שמקריבים אותן אל התפילה .ומור וקציעה הסכים לדבריו אלא שנראה מדבריו שהוא מעניין הקרבה וקרבן שהש"ץ היו עושין אותן הוספות קרבן נדבה משלהם .ועיין מעדני יו"ט על הרא"ש )פרק אין עומדין ס' כא אות א(. 73 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב )בקשה( .וכ"כ בהגהות מימוניות פ"ו )תפילה אות ג( .הבית יוסף התיר לומר זכרנו ומי כמוך )לא כמו בעל הלכות גדולות( וכתב שהמנהג הנכון שלא לומר קרובץ בשלוש ראשונות .ודרכי משה כתב על זה שאין המנהג כדבריו. פסיעות לפני העמידה כתב הרוקח )ש' שכב( כשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות דכתיב ג' הגשות לתפילה "ויגש אברהם" )בראשית יח ,כג( "ויגש יהודה" )בראשית מד ,יח( "ויגש אליהו" )מלכים א יח ,לו( וכך כתב הרמ"א וז"ל" :י"א כשעומד להתפלל ילך לפיו ג' פסיעות דרך קרוב והגשה לדבר שצריך לעשות" .והמשנה ברורה בס"ק ג כתב שאין צריך לחזור לאחוריו כדי לילך לפניו כ"כ הא"ר ,אבל מנהג העולם לילך לאחוריו .הבן איש חי )פרשת בשלח אות ג'( כתב שיש סוד לחזור לאחוריו ג' פסיעות קודם שיתחיל להתפלל וכן בכף החיים )סק"ז( האריך בזה. צורת העמידה איתא בברכות בבלי )י (:א"ר יוסי בר חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוון את רגליו )זה אצל זה( שנאמר "ורגליהם רגל ישרה" )יחזקאל א, ז( ,ופרש"י שנראים כרגל אחת .ובירושלמי )ברכות פ"א ה"א( כתוב זה שעומד בתפילה צריך להשוות רגליו ,רבי לוי ורבי סימון חד אמר כמלאכי השרת דכתיב ורגליהם רגל ישרה וחד אמר ככהנים "ולא תעלה במעלות על מזבחי" )שמות כ ,כו( שהיו הכהנים הולכין עקב בצד גודל כאילו רגליהם שוויון זה אצל זה.26 26כתב מהר"י אבוהב שהכול מודים שעיקר הטעם דכיוון הרגלים הוא כדי להסיר התנועה ולדמות למלאכים אלא שמאן דאמר ככהנים סבירא ליה הואיל והתפילה היא במקום קורבן בכמה דברים והכהנים עצמם שהיו הולכין עקב בצד אגודל ,נראה דהוה כדי להשוות קצת למלאכים להסיר 74 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב טעמים שצריך לכיוון את רגליו כיוון שהעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאילו הוא מלאך משרת ,ורבנו הגדול מהר"י אבוהב נתן טעם אחר -רמז שנסתלקה ממנו התנועה לברוח ולא להסיג שום חפץ מבלעדי ה' )בית יוסף ס' צה( .ועוד כנגד ג' הגשות שניגש משה רבנו ע"ה קודם תפילתו לתוך ג' מחיצות :חושך ,ענן וערפל )שיורי כנסת הגדולה ,קיצור שו"ע ס' יח אות ב'( .חוט השני )ס' נד( הוסיף עוד טעם שהוא זכר לג' מילין שנתרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן תורה ,כן צריך גם כן לחזור לפניו זכר לאותן ג' מילין שחזרו ישראל ונתקרבו .ואם אינו עושה כן נראה כאליו אינו מודה שחזרו ונתקרבו ישראל במתן תורה ח"ו. השו"ע בס' צה כתב יכווין רגליו זה אצל זה בכיוון כאלו אינם אלא אחד להדמות למלאכים וכו .והמשנה ברורה בסק"א כתב שבדיעבד אפילו אם לא כיוון רגליו כלל יצא וכ"כ שארית יוסף. כיצד מתפלל איתא ביבמות )קה (:ר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שייתן עיניו למטה שנאמר "והיו עיני ולבי שם כל הימים" )מ"א ט ,ג( כלומר על בית המקדש בארץ .וחד אמר למעלה שנאמר "נשא לבבנו אל כפיים אל אל בשמים" )איכה א ,מא( .אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו? אמרו ליה בתפילה ,אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שייתן עיניו למטה ולבו התנועה מהן במאי דאפשר דכיון על כל פנים היו צרכים להתנועע ולעלות ,לפחות ציוה הכתוב למעט התנועה עד שכמעט לא הייתה נראית וזה שכתוב לא תעלה במעלות )פרישה(. 75 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב למעלה כדי שיתקיימו שני המקראות הללו .וכ"כ הטור בס' צה' ,צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים ואנו מתפללין כנגד בית המקדש ולכן צריך שניתן ענינו למטה כנגדו ונחשוב כאילו אנו עומדים בו ומתפללין .ובלבו יכוון למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפיים אל אל בשמים .ודרכי משה הסביר בשם רבנו יונה שיחשוב בלבו כאילו עומד בשמים ויסיר מעליו כל תענוגי העולם הזה כמו שאמרו הקדמונים כשתרצה לכוון פשוט נשמתך מעל גופך ולאחר שיגיע לזה יחשוב גם כן כאילו עומד למטה בבית המקדש מפני שעל ידי זה תפילתו רצויה .המגן אברהם בס"ק א כתב שאותם המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג ,המלאכים מלעגים עליהם. הרמב"ם )תפילה פ"ה ה"ד( כתב מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה ולא יניח ידיו על חלציו .הבית יוסף מביא את רבנו הגדול מהר"י אבוהב שחולק אומר שהכל כמנהג המקום :שיש מקומות שחובקין היד והזרוע ימין תחת אצילי שמאל ,ושמאל תחת אציל ימין כשמדברים עם המלך וזהו מנהג ארץ אדם .ויש מקומות שחובקין ידיהן באצבעותיהן ,ויש מקומות משימים ידיהם לאחוריהם וכן מנהג ארץ ישמעאל ומכוונים לרמוז כאילו אין להם ידיים כלומר אין להם יכולת זולתו .השו"ע פסק כמו הרמב"ם .והמגן אברהם בס"ק ב' הביא את מהר"י אבוהב והוסיף שהארי ז"ל היה אומר שיכניעו זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית ולקיים בעצמם כל אחוריהם ביתה ,שיהא הפרק האמצעי משתי 76 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב זרועותיהם נגד פני המתפלל .והרמ"ק אמר לכוף האגודל בתוך פסת יד. וכ"כ המשנה ברורה .שארית יוסף כתב שאין לזוז מפסק השו"ע. ברכה ראשונה -אבות מגן אברהם -פותחים באלוהי אברהם 27כפי שאמר ריש לקיש "ואעשך לגוי גדול" )בראשית יב ,ב( זה שאומרים אלוהי אברהם" ,ואברכך זה" שאומרים אלוהי יצחק" ,ואגדלה שמך" זה שאומרים אלוהי יעקב .יכול יהיו חותמין בכולם? ת"ל "והיה ברכה" בך חותמין ואין חותמין בכולן )פסחים קיז .(:הפרישה בסימן קיג מסביר בשם הרב אליהו מזרחי )פרשת לך לך יב אות ב ד"ה זהו( מכיוון שהקב"ה לא מייחד את שמו על היחיד אלא על אומה )כגון אלוהי ישראל ,אלוהי העברים( ומכיוון שלא יתכן שאברהם יהיה לבדו גוי גדול )בלא זרעו( כי הוא יחיד ,ולכן פרשו ש"ואעשך לגוי גדול" אני אחשיב אותך כאומה ,ולכן אומרים אלוהי אברהם" .והיה ברכה" זאת תוספת ברכה שאף בנו יזכה שיאמרו עליו אלוהי יצחק" .ואגדלה שמך" מורה על תוספת גדולה מעבר לתוספת הקודמת ,ולכן אמרו שאף בן בנו ,יעקב ,יזכה שיאמרו אלוהי יעקב .ומכיוון שהמילים "והיה ברכה" מיותרים כי כבר נאמר לו "ואברכך" ,לכן פירשו שבך יחתמו "מגן אברהם". ברכת מגן אברהם פותחת בברוך וחותמת בברוך מפני שהיא ברכה ראשונה ,והברכות האחרות של העמידה כולן הוו ברכה הסמוכה לחברתה ולכן אינן פותחות בברוך .ואע"פ שאין מלכות )"מלך העולם"( בפתיחתה יש אומרים ש"אלוהי אברהם" הוי כמו מלכות שאברהם 27כלשון הפסוק "אלהי אבותם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" )שמות ד ,ה(. 77 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב המליך את ה' על כל העולם שהודיע מלכותו ואלוהותו לכל באי עולם. וי"א ש"האל הגדול הגבור והנורא" הוי כמו מלכות דלאו דווקא לשון מלכות בעינן כדאמרינן בראש השנה לב :שמע ישראל וגו' הוי מלכות )לעניין 10פסוקי מלכויות במוסף של ראש השנה( ,טור בס' קיג .בשאר הברכות אין מלכות מכיוון שברכה הסמוכה לחברתה אין צריכה מלכות )פרישה(. כריעות -כשאומר "ברוך אתה" ישחה דתניא אלו ברכות ששוחין 28בהן באבות תחילה וסוף )מגן אברהם( ובהודאה תחילה )מודים( וסוף )הטוב שמך(, ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחילת כל ברכה וברכה מלמדים אותו שלא ישחה שלא יבואו לעקור תקנת חכמים ,שלא יאמר כל אחד אשחה בכל מקום שארצה ונמצא שאין כאן תקנת חכמים .ודווקא בתחילת הברכות וסופן אבל באמצעיתן יכול לשחות .29אמר רבי חנינא סבא משמיה דרב כשהוא כורע ,כורע ב"ברוך" וכשהוא זוקף ,זוקף בשם ה' ,מאי טעמא אמר שמואל דכתיב "ה' זוקף כפופים" )תהילים קמו ,ח( )ברכות לד.(. בברכות )לג(: האל הגדול ,הגבור והנורא -אין להוסיף שבחים כדאיתא ההוא דנחית )ירד פני התיבה( קמיה דרבי חנינא ואמר "האל הגדול הגבור והנורא האדיר העזוז היראוי האמיץ החזק" .אמר ליה סיימתיה לשבחא דמרך? השתא הנך תלתא אי לאו דאמרן משה רבנו ואתו אנשי כנסת 28חכמים תקנו ששוחים בברכה הראשונה ובברכת ההודאה. 29השו"ע בס' קיג כתב המתפלל צריך שיכרע עד שיתפוקקו כל החוליות שבשדרה ,ולא יכרע באמצע מותניו וראשו יישאר זקוף ,אלא גם ראשו יכוף כאגמון .ולא ישחה כל כך עד שיהיה פיו כנגד חגור של מכנסים .וכשהוא כורע ,יכרע במהירות בפעם אחת ,וכשהוא זוקף ,זוקף בנחת, ראשו תחלה ואח"כ גופו ,שלא תהא עליו כמשאוי .ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לשחות עד שיתפוקקו ,כיון שהרכין ראשו דיו ,מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו. 78 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב הגדולה ותקנינו ,לא הווה אמרינן להו ואת אמרת כולי האי?! ע"כ. פירוש כשמפליג לומר שבחים מראה דבריו שהגיע לתכלית השבח )וזה לא נכון( ,הלכך אין לומר אלא כמו שאמרו הראשונים .הרמב"ם 30בספר מורה נבוכים בח"א פנ"ט מסביר שזה לא דומה למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ובני עמו היו מקלסים אותו שיש לו מאה דינרי זהב )כי משל זה מראה שהשבח הוא דומה אבל יש פער בכמות בין השבח לבין המלך(, כי השלמות שלו והשלמות שיוחסו לו הם מאותו סוג .אלא זה דומה למלך שיש לו אלפי דינרי זהב והיו מקלסים אותו שיש לו דינרי כסף )סוג אחר( .המשל האחרון מלמד שכל השלמויות שאנו חושבים שיש לו ,הם אינם אצלו יתברך )לא נחשבים אצלו( מפני שהם נחשבים ביחס אליו לחסרון אצלו ,ולכן הוא גנאי לו שאנו מרבים בשבחו .כלומר שככל שאנו נשבח אותו יותר ,זה נראה שאמרנו את שבחיו אבל למעשה כל השבחים שאמרנו הם לא מתקרבים לשבח האמיתי שלו ואף מקטינים ח"ו את הקב"ה. זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו -תקנו להזכיר חסדי אבות אצל הגאולה ,לומר שאף אם תמה זכות אבות ,גאולתנו עוד 30הרמב"ם בהלכות תפילה פ"ט ה"ז האריך בזה לגנות המשוררים והמליצים המרבים בתארים לשם יתברך .ר"י חולק ואומר שדווקא בתפילה אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות אבל בינו לבין עצמו לית לן בה .וכ"כ הרא"ש ,שבלי הלקט וכ"כ הרשב"א בשם רבנו האי .הבית יוסף כתב שהעולם נהגו כדברי ר"י כי לא ראינו מי שנמנע לומר שבחים שמע קולי ובכתר מלכות .רבנו יונה כתב שמותר לשבח ע"י סיפור ניסים ונפלאות שה' עשה עמנו אבל גם בזה לא להאריך יותר ממה שתקנו לנו רבותינו כדאמרינן במגילה יח .כל המספר בשבחו של המקום יותר מידי נעקר מן העולם ,אפשר שכוונתם היא כאשר השבח הוא בתוך ברכה .וכדי לצאת מספק זה כדאי לומר פסוקים שמשבחים את הקב"ה .וכ"כ הרא"ה .וכך פסק השו"ע בס' קיג ס' ט וז"ל אין להוסיף על תאריו של הקב"ה יותר מ"האל הגדול הגיבור והנורא" ,ודווקא בתפילה מפני שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים ,אבל בתחנונים או בקשות ושבחים שאדם אומר מעצמו לית לן בה ,ומ"מ נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים. 79 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב קיימת שהרי הבטיח בה בשמו הגדול וכמו ששמו קיים לעולם ולעולמי עולמים ,כך גאולתנו לעולם קיימת .וכך כוונתו -זוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ,ואף אם תמה זכות אבות ,מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם. ברכה שנייה -מחיה המתים מזכירים בה גבורות גשמים שאומר משיב הרוח ומוריד הגשם, וטעמא משום שכשם שתחיית המתים )מביאה( חיים לעולם כך גשמים חיים לעולם ,רב יוסף מסביר שמתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחילת המתים )ברכות לג .(.נהגו לומר משיב הרוח ומוריד הגשם לפני מחיה המתים לפי שיש בגשמים גם כלכלה ופרנסה )טור בס' קיד(. ברכה רביעית -אתה חונן קבעו את ברכת אתה חונן להיות ראש לברכות האמצעיות משום שמותר האדם מן הבהמה והוא הבינה והשכל )מגילה בבלי יז (:והירושלמי מסביר )ברכות פ"ה ה"ב( אם אין בינה אין תפילה .ומבדילים בה במוצ"ש ומוצאי יום טוב משום שהיא חכמה שמה שהאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה היא לו ולכן קבעוה בברכת החכמה )טור בס' קטו(. ברכה חמישית -השיבנו הברכה מתחילה באות "ה" ומסיימת באות "ה" שהם ביחד עשרה כנגד עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמזומנים לבעלי תשובה .תקנו לומר "אבינו" בברכת "השיבנו" וב"סלח לנו" מה שאין כן בשאר הברכות ,בהשיבנו מכיוון שאנו מזכירים לפניו שהאב חייב 80 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב ללמד לבנו ,ולכן אנו מבקשים ממנו השיבנו לתורתך )וילמד אותנו אותה(. ובסלח לנו משום דכתיב "וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח" )ישעיה נה ,ז( ,על כן אנו מזכירין רחמי האב דכתיב "כרחם אב על בנים" )תהילים קג ,יב( שירחם עלינו ויסלח לנו. עננו -מדוע בתענית הש"ץ בחזרה מוסיף את ברכת עננו לפני רפאנו ויחיד אומרה בשומע תפילה? איתא בתענית )יג (:אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש יחיד שקבל עליו תענית מתפלל תפילת תענית )עננו( ,והיכן אומרה בין גואל לרופא ,מתקיף ליה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו?! אלא אמר רב יצחק בשומע תפילה ,וכן אמר רב ששת בש"ת )שבה ניתן להוסיף בקשות פרטיות( .מיתיבי אין בין יחיד לציבור אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה )עננו ברכה בפני עצמה( ,ובמסקנת הגמרא ש"ץ בחזרה תשע עשרה ויחיד שמונה עשרה. כתב הכלבו שש"ץ בתענית ציבור בתפילת הלחש שלו אומר עננו בש"ת כיחיד ,וכ"כ התוס' שאין יחיד קובע ברכה לעצמו לכך צריך כשאומר עננו בש"ת שצריך לאומרו קודם שיאמר הברכה שומע תפילה וקודם שיתחיל לומר כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים יאמר עננו ולא יחתום אלא יאמר כי אתה ה' עונה בעת צרה ומושיע ואח"כ כי אתה שומע תפילת עמך ישראל )בית יוסף בס' תקס"ה(. מהגמרא בתענית יוצא שיחיד לא יכול לקבוע ברכה לעצמו אבל ש"ץ בתפילת החזרה קובע ברכה לעצמו ,והיכן אומרה? בין גואל 81 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב לרופא דכתיב "ה' צורי וגואלי" וסמיך ליה "יענך ה' ביום צרה" וחותם העונה לעמו ישראל בעת צרה כ"כ הרמב"ם בפ"ג )בית יוסף בס' תקסו(. ברכה שמינית -רפאנו הברכה נתקנה לפי הפסוק "רפאני ה' וארפא" )ירמיהו יז ,יד( ,הפסוק הוא בלשון יחיד ,לכאורה קשה דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ,ליחיד אין מכנין אותו בלשון רבים? פירש הרמ"ה שהכוונה שאסור לשנות מיחיד לרבים כאשר מתרגמים את הפסוק וה"ה נמי הקורא את הפסוק אסור לו לשנות אבל פסוקים של תפילה שאין כוונת הציבור לקרותם אלא להתחנן דרך תפלה ובקשה ,הרי הן כשאר תפילות ורשאין לשנותם כפי צורך השעה ולפי עניין תחנתם ובקשתם .ורבנו יונה מסביר שדווקא כשקורא כל המזמור או כל העניין כסדר אז אין לשנות ,אבל כשמתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לשנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד וכ"כ הרא"ש )טור בס' קטז(. ברכה תשיעית -השנים באשכנז אין משנים את נוסח הברכה אלא אומרים בימות הגשמים "ותן טל ומטר לברכה" ובימות החמה "ותן ברכה" )כלומר שאין שואלין בימות החמה לא טל ולא מטר( והכי משמע לישנא דגמרא "שאלה בברכת השנים" אלמא אין לשנות אותה אלא ששואלין בה מטר .ובספרד נוהגין בימות החמה לומר "ברכנו" ובימות הגשמים "ברך עלינו" ונוהגין לשאול טל בימות החמה )בית יוסף בס' קיז(. 82 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב ברכה אחת עשרה -השיבה שופטינו כבראשונה כתב ה"ר יחיאל )אחיו של הטור( מעולם תמהתי על חתימת ברכה זו, למה נשנית מכל חתימות ברכות שמונה עשרה לעניין מלכות )מלך אוהב צדקה ומשפט( ,הרי קיימא לן ברכה הסמוכה לחברתה אין בה מלכות?! כתוב במחזור ויטרי שלגבי משפט שייך לומר מלכות יותר משאר הברכות דכתיב "מלך במשפט יעמיד ארץ" )משלי כט ,ד( טור בס' קיח. ברכה שש עשרה -שמע קולנו אמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה ,אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר .אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה ,אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ,ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים .אמר רבי יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה ,אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכיפורים אומר )ע"ז ח.(. רבנו יונה )ברכות כב :ד"ה אע"פ( למד מהגמרא בע"ז שאין מחלוקת בין האמוראים אלא ישנם ארבעה דינים חלוקים: א .בברכת שומע תפילה -יכול לשאול כל צרכיו .הברכה כוללת את כל הצרכים ולכך היא נתקנה. ב .צרכי רבים )כל ישראל( -יכול לבקש דווקא בסוף כל ברכה שהשלים כבר מה שתקנו החכמים בברכה ולכן מותר להוסיף( מעין הברכה בלשון )דכיון 83 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה רבים בלבד ,אבל לא באמצע של הברכה שתקנו חכמים(. יעקב )שאז נראה כמוסיף על המטבע ג .צרכי יחיד -יאמר בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה בלשון יחיד לא נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים(. )דכיון שאומר ד .בסוף התפילה -בין קודם יהיו לרצון )השני( ובין לאחריו יכול להאריך ולומר כרצונו בין בלשון יחיד ובין בלשון רבים. הרא"ש חולק ואומר שבשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר הברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה, וכ"כ הרמב"ם )הלכות תפילה פ"ו ה"ב-ג( .הבית יוסף בס' קיט פסק כשיטתו 31 לפי הרא"ש והרמב"ם וכתב שמ"מ טוב לחוש לדברי רבנו יונה )כך פסק גם בשו"ע( .כתב המגן אברהם בס"ק א' שבשומע תפילה טוב לומר חטאתי ,עוויתי ,פשעתי ולשאול מזונותיו אפילו הוא עשיר .והמבקש רחמים על חברו א"צ להזכיר שמו כאשר נמצא לפניו ,אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. ברכה שבע עשרה -רצה הנוסח הוא "והשב העבודה לדביר ביתך ,ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון" ,מדוע בנוסח מופיעות המילים "אשי ישראל" ,הרי אין לנו היום קורבנות ? תירוץ ראשון שאע"פ שאין עתה עבודה )קורבנות( מתפללין על התפילה שהיא במקום הקרבן שתתקבל 31כדי לחוש לרבנו יונה ולא להתבלבל כדאי להוסיף בסוף הברכה הן צרכי רבים והן צרכי יחיד. 84 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב ברצון 32לפני השי"ת .ובמדרש ישנו הסבר אחר שמיכאל שר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה ועל זה תקנו ואשי ישראל .ויש מפרשים שאשי ישראל מתייחס על מה שלפניו והכי פירושא והשב העבודה לדביר ביתך )וגם( ואשי ישראל .ותפילתם תקבל ברצון תחילת דבר הוא )טור בס' קכ(. בימים שבהם יש קרבן מוסף כגון :ר"ח ,חול המועד מוסיפים בהם מעין המאורע ב"יעלה ויבוא" מפני שברכה זו עוסקת בעבודת הקרבנות )טור בס' תכב(. ברכה שמונה עשרה -מודים להודות )רש"י שוחים בה תחילה במודים ובסוף בטוב שמך ולך נאה בברכות לד .(.מכיוון שהיא ברכת ההודאה לכן בברכה זו מוספים הודאה על הנסים בחנוכה ובפורים )ב"מ כד .(.בעשרת ימי תשובה וכשמגיע ל"וכל החיים יודוך סלה" מוסיף לומר "וכתוב לחיים טובים" ,ובשים שלום סמוך לחתימה מוסיף "בספר חיים ברכה ושלום" .והרי למדנו שאל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות?! צרכי רבים שאני.33 32אומר "רצה" על שם שכתוב בקורבנות לרצון לפני ה'. 33הר"ן במסכת ראש השנה )דף ח :ד"ה סדר ברכות( מסביר שנהגו לומר בברכת אבות "זכרנו" ובגבורות "מי כמוך" ובקדושת השם "ובכן" ובהודאה "וכתוב לחיים" ובשים שלום "בספר חיים" והרב ר' יצחק אבן גיאת כתב דאע"ג דאמרינן לא ישאל אדם צרכיו לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות ,נהגו לומר כן לפי שצורכי רבים הם ,וכן בחנוכה ובפורים שאומרים "על הנסים" וכן בעבודה בכל יום "רצה בעמך ישראל ובתפילתם שעה" וכן נהגו דורות ראשונים. 85 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב אלהי נצור הרשב"א )בתשובה בח"א סי' תה( כתב שהמתפלל צריך לומר י"ח ברכות ואח"כ יהיו לרצון אמרי פי ,כמו שאמר דוד ע"ה )בתהילים יט ,טו( אחר י"ח מזמורים )כאשר שני המזמורים הראשונים מחוברים( והוא מכלל התפילה .ולכן תקנו אדני שפתי תפתח בתחילה ויהיו לרצון אמרי פי בסוף ולכן צריך לאומרו מיד אחר יח' ברכות בלי הפסק תחנונים ,אבל אחר יהיו לרצון אומר אפילו כסדר יום הכיפורים .ורבנו יונה )ברכות כ .ד"ה לא אמרן( הוסיף שאם ירצה לחזור ולאמרו )יהיו לרצון( פעם אחרת הרשות בידו ,ונראה שאפילו אם יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים אין בזה איסור שהרי בברכות עצמן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר ,ולא עדיף יהיו לרצון מהברכות עצמן )בית יוסף בס' קכב וכך פסק בשו"ע( .דרכי משה חולק ואומר שהמנהג לומר יהיו לרצון אחר התחנונים ולא לאומרו מיד אחר י"ח ברכות. הכי איתמר בהגדה אמר שמואל כל הזריז לומר ארבעה דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה :עשה למען שמך ,עשה למען ימינך ,עשה למען תורתך ,עשה למען קדושתך )טור בס' קכב(. הנוהגים לומר בסיום התפילה ,אחרי "אלהי נצור" פסוק מהתנ"ך שפותח ומסיים באות ראשונה ואחרונה של שמם ,34רשאים לאומרו קודם פסוק יהיו לרצון האחרון )ילקוט יוסף בס' ה(. 34המקור נמצא בפרש"י על הפסוק "קול ה' לעיר יקרא ותושייה יראה שמך" )מיכה ו ,ט( מכאן שכל מי" שאומר מקרא המתחיל ומסיים באותיות שמתחיל ומסיים שמו ,התורה מצילתו מגיהינום. וכ"כ הא"ר )ס"ס קכב( .ובקיצור השל"ה )דף קטו (.הביא בשם ספר הכוונות בעניין חיבוט הקבר, שהרשעים שוכחים את שמם בקבר ,ומלאכים חובטים בהם במכות נמרצות ,ומי שאומר בכל יום 86 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב עושה שלום במרומיו כתב הטור בס' קכג שבסיום התפילה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו בכריעה אחת ,ובעודו כורע קודם שיזקוף יטה ראשו לצד שמאל כמי שבא להיפטר מרבו ,ואחר כן לימינו ,כדאמר ביומא )נג (:רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ ייתן שלום ואם לא עשה כן כאילו לא התפלל .ומשום רבי שמעיה אמרו נותן שלום בימינו ואח"כ בשמאלו פירוש בימינה של השכינה שהיא כנגדו שהוא בשמאלו ,שנאמר "מימינו אש דת למו" )דברים לג ,ג( )פרש"י אלמא ימין עדיף( .הכוונה נותן שלום בשמאלו תחילה שהוא ימין של השכינה שנמצאת ממולו. 36 השו"ע כתב שכורע ופוסע שלש פסיעות בכריעה אחת ,ואחר שפסע בעודו כורע קודם יזקוף כשיאמר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאלו וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו ואח"כ ישתחווה לפניו כעבד הנפטר מרבו .ואין לומר עושה שלום בעודו פוסע שלש פסיעות ,אלא אחר שסיים לפסוע שלש פסיעות .וכן הדין בעושה שלום בקדיש )משנה ברורה בסק"ג(. 35 פסוק המתחיל ומסיים באותיות שמו בראשי תיבות וסופי תיבות ,סגולה היא שלא ישכח את שמו וכו' .ספר מאורי אור חולק ואומר שמכיוון שלא נזכר דבר זה בש"ס ובזוהר ובספרי קדמונים ,נראה דהווה הפסק שלא מעניין התפילה ,ולכן מוטב לאומרו אחר עקירת רגליו .ובשו"ת צפיחית בדבש )ס' נה דף קמט ע"ד( כתב שגם אמירת פסוק כנ"ל אין זה מועיל לעניין חיבוט הקבר .ובספר מעבר יבוק )שפתי רננות פמ"ב( בשם גורי האר"י ,כתב שאין איש ניצול מחיבוט הקבר .ועל זה כתב ילקוט יוסף שאין כל האנשים שווים ,כי הצדיקים ותלמידי חכמים שעושים מעשים טובים בחייהם וחובטים עצמם על דברי תורה והמצוות ,מתפרדת מאליה הקליפה מעליהם ע"י צער והייסורין שסבלו וע"י התורה שמתשת כוחו של האדם .ומ"מ אמירת הפסוק יכולה להואיל קצת. 35המגן אברהם בס' קכב בס' א נתן טעם לשלש פסיעות שמכיוון שבזכות ג' פסיעות זכה נבוכדנצר להחריב את בית המקדש ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה בית המקדש. 36שיעור הכריעה כמו הכריעות בתפילת שמונה עשרה )משנה ברורה בס"ק א(. 87 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב באיזה רגל מתחיל לפסוע? כתוב בהגהות מימוניות )הלכות תפילה פ"ה אות ס( שכאשר הוא פוסע לאחוריו ,יפסע תחילה ברגל שמאל כמו שכתוב במדרש שוחר טוב וכ"כ ספר אוהל מועד ובעל שבלי הלקט .ורבנו מהר"י אבוהב בשם אורחות חיים חולק ואומר שרגל ימין יפסע תחילה כמו שאמרו חז"ל כל הפניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין )יומא נח (:ואמרינו גם במנחות )לד (.כי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא ,וכ"כ בעל המפתח .הבית יוסף בס' קכג פסק לפי המדרש שרגל שמאל תחילה )ולא לפי כל הפניות לצד ימין מכיוון שהוא פוסע לאחוריו ואינו פונה לשום צד(. המגן אברהם בס"ק י' מביא טעם נוסף שהעקירה ברגל שמאל תחילה ,כי בד"כ אדם עוקר רגל ימין בתחילה ולכן כאן יעקור רגל שמאל תחילה להראות שקשה לו להיפטר מלפני המקום ,ומסתפק בדין 37 של איטר מכיוון שלפי הטעם שכתב אזי איטר צריך לעקור רגל ימין אבל לפי הטעם שצריך לפסוע לימין השכינה תחלה )שהיא רגל שמאל שלו שהשכינה נמצאת ממולו( אזי גם איטר צריך לעקור רגל שמאל תחילה.38 37וכ"כ החיי אדם )כלל כד אות כח( ,הגאון רבי זלמן )סעיף ה( והמשנה ברורה בביאור הלכה כשפוסע(. 38וכ"כ פרי מגדים )אשל אברהם בסק"י ומשבצות זהב בק"ו( ,מחצית השקל )סק"י( ,ט"ז )סק"ו( ,אליה רבה )סק"ח( ,הבאר היטב )סק"ט( ,ב"ח ,הנחלת צבי )בעטרת צבי סק"ט( ,פרי חדש )אות ב'( ,דרך החיים )אות ג'(, כף החיים )בס"ק כג( וערוך השולחן )ס' ז( .ראה הלכה ברורה )ס"ק טז(. )בד"ה 88 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב טעמים לשלש פסיעות לאחוריו- א .כנגד שלשה מילין שרחקו בנ"י מהר סיני בשעת מתן תורה. ב .כתוב בהגדה שמשה רבנו ע"ה נכנס בחושך ענן וערפל לפני הקב"ה, ויצא מאלו השלושה לכך אנו עושים שלש פסיעות. ג .כשאדם עומד בתפילה ,עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו, וכיון שנפטר מתפילתו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול ,וראיה לדבר שכן הוא ,כיון שחוזרים לאחוריהם שלש פסיעות נותנים שלום זה לזה ,כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול )שבלי הלקט בשם הגאונים(. ד .תיקנו את התפילות כנגד תמידין ,וכשכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ,ובין כבש למזבח היו שלשה רובדין של אבן ויורד בהם שלום פסיעות על עקב ואנו עושין כמו שהם היו עושין )רבנו האי גאון(. ה .לפי הפסוק "ורגליהם רגל ישרה" )יחזקאל א ,ז( ,רגליהם = ,2רגל = 1 סה"כ שלש פסיעות ,ויש אומרים שש מכיוון שבהמשך כתוב "וכף רגליהם ככף רגל עגל" וכוונתם לשלש פסיעות לאחוריו ולשלש פסיעות בשובו למקומו )ה"ר מנוח( 39וכסברא אחרונה כתב ה"ר דוד אבודרהם. 39לפי רבנו מנוח פסיעה אחת היא הנעת שתי הרגלים ,וכן צריך לעשות באופן זה :יפסע תחלה רגל שמאל ,ואח"כ פוסע של ימין ומעמידה בשווה על השמאל ,וזה נחשב לפסיעה אחת .וכן יעשה ג' פעמים .וכן החזיקו הלחם חמודות והאליה רבה בדבריו .אולם הרבה אחרונים כתבו את הארחות חיים להלכה שסובר שפסיעה היא הנעת רגל אחת .וכן נראה מלשון של עקב בצד גודל וגודל בצד 89 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב שבלי הלקט )ס' יח( כתב בשם גאון שאסור להוסיף על שלש פסיעות משום יוהרא וכ"כ הכלבו וכך פסק השו"ע. שליח הציבור כאשר מסיים את תפילת הלחש שלו פוסע שלוש פסיעות לאחוריו ,אבל אינו צריך לפסוע לאחוריו בסיום החזרה ,תרומת הדשן )סימן יג( מסביר את החילוק ,ש"ץ אינו פוסע לאחוריו לאחר תפילתו שמתפלל בקול רם אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנו חכמים לש"ץ אחר כל תפילה ,אבינו מלכנו ,קריאת ספר תורה ,סדר קדושה )ובא לציון( והלל וכה"ג כולם שייכים לסדר התפילה של הש"ץ 40 והקדיש שלאחריהם חוזר בעיקר על התפילה הי"ח שבקול רם )כלומר הפסיעות שלאחר הקדיש חוזרים על סוף חזרת הש"ץ( ,וכך נראה שדעת הרמב"ם )פ"ט ה"ג( .וה"ר דוד אבודרהם חולק על הטעם של תרומת הדשן כך כתב שלאחר שמסיים ש"ץ חזרת התפילה ,אינו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הציבור ,אבל אם לא התפלל בלחש פוסע שלש פסיעות לאחוריו .הרמ"א פסק לפי האבודרהם. עקב ככהנים ,שהלשון מורה על הנעת רגל אחת )באור הלכה( .המשנה ברורה )סק"ח( מעיר על האנשים שמקפידים שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שהם עומדים במקום שפסעו ,שלא יפסקו זה בין ששה פסיעותיהם ,אבל מ"מ ע"י קפידתם טועים ,שכשרואים מי שרוצה לעבור לפניהם הם ממהרים לחזור למקומם קודם שיתחיל הש"ץ התפילה ,דהוא מעיקר הדין. 40 לכן יש להחמיר שלא ידבר הש"ץ אחר תפילת החזרה קודם שיאמר קדיש תתקבל )הלכה ברורה בס' יז(. 90 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב שיעור הפסיעות מהר"י אבוהב כתב בשם אורחות חיים )ס' כה( שהפסיעות צריך שיהיו עקב בצד גודל וגודל בצד עקב ,כמו פסיעות של הכהנים כמו שכתב רבנו האי .וכ"כ בעל המפתח ששיעור הפסיעות אלו לכל הפחות שייתן גודל בצד עקב .הרשב"א )תשובות ח"א ס' שפ"א( חולק ואומר שאין שיעור לפסיעות שלאחר התפילה שאינן אלא משום נטילת רשות כנפטר מלפני המלך ואע"פ שפסיעה בינונית היא אמה ,לשיעור פסיעות אלו לא שמענו שיעור ,ופוק חזי מה עמא דבר שברוב המקומות אין להם מקום פנוי של ג' אמות .ודרכי משה בס"ק ב' הוסיף שהוא דרך כבוד לילך לאחוריו מן התפילה בכובד ובמתון מלפסוע פסיעות גסות לאחריו שאז נראה שהתפילה עליו כמשא ורץ ממנה .הב"ח )סוף ד"ה ובמקום( כתב שאם יש דוחק בבית הכנסת רשאי לפחות משיעור גודל בצד עקב ולסמוך על הרשב"א .השו"ע כתב ששיעור פסיעות אלו לכל הפחות הוא כדי שייתן גודל בצד עקב .והרמ"א כתב שלכתחילה לא יפסע פסיעות גסות יותר מזה )כרבנו האי(. המגן אברהם בס"ק י כתב שפחות משיעור גודל בצד עקב אין עליה שם של פסיעה ומביא ראיה מהטור בס' צ"ה. המשנה ברורה בס"ק יג מסביר את סדר הפסיעות :תחלה יפסע ברגל שמאל פסיעה קטנה )כשיעור של גודל בצד עקב( ,ואח"כ יפסע בשל ימין פסיעה גדולה )כשיעור של שתי פעמים גודל בצד עקב כדי שבפסיעה השלישית יצמיד את רגליו( ואח"כ יפסע בשמאל באופן שיהיו רגליו שווים. 91 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב במקום שכלו שלש הפסיעות יעמוד איתמר ביומא )נג (:משמיה דרב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו ,התם מיבעי ליה למיקם )לעמוד( ,משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו ,שסופו הוכיח על תחילתו שלא פסע לאחוריו כדי להיפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד. רבנו הגדול מהר"י אבוהב מסביר בשם המנהיג שמאחר שהוא פוסע אלו הפסיעות לאחוריו וחוזר מיד ,נראה שמה שחזר לאחוריו לא היה מצד שסיים תפילתו והוא נפטר מרבו ,כי א"כ זאת התנועה שעשה היא תנועה משובשת ודומה בזה לכלב ששב על קיאו ,שהנה בשעה שהוא משליך את הקיא נראה שהוא משליך אותו מצד שאין לו תועלת בו ואח"כ כשחוזר ואוכלו נראה שאין הדבר כן ,א"כ דבר מגונה הוא במה שהקיאו .כתב המגן אברהם בסק"ה שיעמוד וחייב לכוון את רגליו כמו בתפילה .המשנה ברורה בסק"ו מסביר כשאומר עושה שלום ומטה עצמו לצד השכינה אזי הוא כמו בתפילה. המתנה כאשר מתפלל במניין הרי"ף כתב שמיבעי ליה למיקם התם עד דפתח ש"ץ וכד פתח ש"ץ )הוא יכול( הדר לדוכתיה .ואיכא מאן דאמר עד דמטי ש"ץ לקדושה .הרא"ש והרמב"ם )פ"ט ה"ד( כתבו כדעה השנייה ברי"ף שימתין במקומו עד שיגיע הש"ץ לקדושה .השו"ע בס' ב' כתב שלא יחזור למקומו עד שיגיע ש"ץ לקדושה ולפחות עד שיתחיל ש"ץ להתפלל בקול רם .משנה ברורה בסק"ז מסביר שאז נראה שהוא חוזר בשביל הקדושה ולכוון למה שיאמר הש"ץ .ובסק"ט מוסיף שהם המתפלל )וכאשר( 92 תפילת פרק ט': תפילת שמונה עשרה יעקב האריך בתפילתו ,ובעת שפסע לאחוריו הגיע הש"ץ לקדושה ,יכול לחזור תכף למקומו לומר קדושה .הרמ"א כתב שהש"ץ יעמוד כדי הילוך ארבע אמות קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם. כתב שבלי הלקט )ס' כה( בשם הגאונים שבני אדם שמסיימים תפילתם קודם הציבור ,אין להם רשות להחזיר פניהם לציבור )לצד מערב( עד שיסיים ש"ץ תפילתו .וכ"כ הרמ"א בס' ב' .המשנה ברורה בסק"יב מסביר כי בזה יגרום ביטול כוונה למתפללים וגם יחשדוהו שדילג בתפילתו .ולעניין אם רוצה לחזור למקומו ,צריך להמתין לכתחילה עד שיגיע ש"ץ לקדושה או על כל פנים עד שיתחיל הש"ץ. המתנה כאשר מתפלל ביחידות ה"ר דוד אבודרהם כתב בשם הראב"ד שיחיד ממתין כדי שיעור זמן שהיה ממתין אם היה מתפלל בציבור )שהש"ץ יגיע לקדושה( ,אבל רבנו ירוחם חולק ואומר שישהה מעט וכן נראה מברכות ל :שכתוב שישהה בין תפילה לתפילה )כשמתפלל תפילת תשלומים( כדי שתתחולל דעתו עליו ומפרש בירושלמי )פ"ד ה"ו( דהיינו כדי הילוך ד' אמות .הרמ"א בס' ב' פסק כמו רבנו ירוחם וכפרוש של הירושלמי .כתב בעל הלכה ברורה בס' יא' שמי שהתפלל יחיד ,טוב להחמיר לשיטת אבודרהם ומעיקר הדין די בכך שישהה כדי שיעור של הילוך ד' אמות. 93 תפילת פרק י': חזרת הש"ץ יעקב חזרת הש"ץ מדוע תקנו את חזרת הש"ץ איתא בראש השנה )לג (:תנן כשם שש"ץ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב )להתפלל( ,רבן גמליאל אומר ש"ץ מוציא את הרבים י"ח .ובגמרא )לד(: אמר רבן גמליאל לחכמים לדבריכם למה ש"ץ יורד )לפני התיבה(? אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי ,אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את שהוא בקי .ואסיקנא דהלכה כרבן גמליאל בברכות של ראש השנה ויום הכיפורים אבל בברכות של שאר ימות השנה הלכה כחכמים .ולכן הש“ץ חוזר בימות החול כדי להוציא את שאינו בקי )בית יוסף ס' קכד(. אם כל הציבור בקי מדוע הש"ץ חוזר? ענה ה"ר דוד אבודרהם שנשאל הרמב"ם )פאר הדור ס' קמח( קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפילה ,אם ירד ש"ץ לפני התיבה ויחזור התפילה בקול רם? והשיב הואיל ותקנו חכמים שירד הש"ץ לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי ,לא תהיה חזרת הש"ץ ברכה לבטלה כלל, מפני עיקר התקנה ואע"פ שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי ,כמו שתקנו הקידוש בבית הכנסת )פסחים קא (.והיה עיקר זה מפני האורחים ונתחייבו לאומרו בכל בתי הכנסיות ואע"פ שאין שם אורחים ,וכמו שתקנו ברכה אחת מעין שבע בשביל המאחרים לבוא בבית הכנסת )שבת כד (:ונתחייבו לאמרה תמיד ואע"פ שהיו שם כל הקהל וכן כל דבר הנתקן בשביל דבר אחר ,אין עניינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר 94 תפילת פרק י': חזרת הש"ץ יעקב שנתקנה בשבילו .רק עניינו שנעשה התקנה ההיא על כל פנים גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו וצריך שיובן זה העניין שאם לא כן היו חכמים נותנים דבריהם לשיעורים והיה צריך בכל תפילה לחפש כל איש ואיש שבבית הכנסת אם הוא בקי אם לא. קדושה כתב הרא"ש בתשובה )כלל ד' ס' י"ט( שאין לומר קדיש עם החזן ,כי אין אומרים קדיש אלא בעשרה וצריך להבין לחזן ולענות אמן אחריו, כמו כן בקדושה אומר החזן נקדישך ונעריצך וכו' עד שמגיע לקדוש ואז עונין הציבור קדוש עכ"ל .הבית יוסף בס' קכ"ה הבין מדברי הרא"ש שאין הציבור אומרים נקדישך אלא שותקין ומכוונין למה שהש"ץ אומר וכשמגיע לקדוש ,אז יענו ויאמרו קדוש וכו' ,שכאשר החזן אומר לעומתם משבחים וכו' שותקים עד שמגיע לברוך כבוד ה' ממקומו ואז הם עונין וכו' .וכ"כ בשו"ע )ראה עטרת זקנים( .המשנה ברורה )ס"ק ב'( כתב שהמנהג בימינו שאומרים הקהל ג"כ נקדש .וכ"כ ילקוט יוסף שנוהגים שכל הקהל אומרים בקול רם ובניגון את נוסח הקדושה "נקדישך ונעריצך" ,ועונים קדוש אח הש"ץ ,יש למנהג זה על מה לסמוך ,וכן פשט המנהג בכל המקומות. מדוע מתנועעים בקדוש ובברוך ? א .כתב ספר היכלות -ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה ,אם תאמרו ותגידו לבני מה אני עושה בשעה שמקדישין ואומרים "קדוש ,קדוש ,קדוש" ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפילתם ונושאים עצמם למעלה ,כי אין לי הנאה בעולם כאותה 95 תפילת פרק י': חזרת הש"ץ יעקב שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם .ובאותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקן ומנשקן ומזכיר גלותם וממהר גאולתם )כמובן שמדובר במשל וצריך להבין את הנמשל(. ב .שבלי הלקט )ס' כ( מביא הסבר בשם רש"י על הפסוק "וינועו אמות הסיפים מקול הקורא" )ישעיה ו ,ד( העצים והאבנים היו מתנועעים מאימת המלך כל שכן אנו שאנו מכירים שיש לנו להזדעזע מאימתו )בית יוסף בס' קכ"ה(. ג .בדק הבית והמגן אברהם בס"ק ב מסבירים מתנחומא בפרשת צו "ובשתים יעופף" מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש ולא כאותם שדולגים וקופצים. 41 מדוע בחזרת הש"ץ הקהל אומרים "מודים דרבנן" ששונה ממה שאומר הש"ץ? איתא בסוטה )מ (.בשעה ששליח ציבור אומר מודים ,העם מה הם אומרים ? אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך )פרש"י על שנתת בלבנו להיות דבוקים בך ומודים לך( ,ושמואל אמר אלהי כל בשר על שאנו מודים לך ,רבי סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך ,נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך ,רב אחא בר יעקב מסיים כן תחיינו ותחוננו וכו' ,אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו )טור ס' קכז(. כלומר בשעה שהש"ץ אומר מודים ,הקהל אומרים מודים דרבנן, שפירושו הוא הודאה לה' על זה שהקהל זכאי/יכול להודות לה' . 41נקרא מודים דרבנן לפי שהוא תיקון של הרבה חכמים. 96 תפילת פרק י': חזרת הש"ץ יעקב התוס' )בד"ה על( 42מסביר את המילים "על שאנו מודים לך": שההודאה )מודים דרבנן( שאמרנו היא בנוסף להודעה שאומר הש"ץ ועליה אנחנו אומרים אמן )פרישה סק"ד(. הירושלמי )ברכות פ"א ה"ה( חולק על התלמוד הבבלי ואומר שחותם בה ברוך אתה ה' אל ההודאות .הרשב"א כתב שבמודים דרבנן לא ראיתי מי חותם בו )בשם( ,והודאה בלבד היא .והרמב"ם )פ"ט ה"ד( כתבה בלא חתימה וכנוסחת התלמוד הבבלי .מחלקות דומה בחתימה ברכת בורא נפשות ישנה בין הבבלי )ברכות לז (.שאינו חותם בה לירושלמי )שם פ"ו ה"א( שחותם בה )ברוך אתה ה' חי העולמים( .כתבו תלמידי רבינו יונה )לב. ד"ה ובירושלמי( בשמו שברכת בורא נפשות היא מטבע קצר ,ומכיוון שלא הוזכר בבלי חתימה ,לא נחתום מספק .והבית יוסף מדמה את מודים דרבנן לבורא נפשות שבשתיהם לא יחתום בשם. הטבת חלום בברכת הכהנים איתא בברכות )נה (:מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזא ניקום קמי כהני בשעה שעולים לדוכן ונימא הכי ריבונו של עולם אני שלך וחלומותיי שלך ,חלום שחלמתי וכו' כן תהפוך כל חלומותיי לטובה ותרצני .ויכיון דליסיים בהדי כהני כי היכי דעני ציבורא אמן ואי לא לימא הכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו שלום. והרי ישנה קושיה שמסוטה )מ (.יוצא שבברכת הכהנים צריך לכיון לקבל את ברכת ה' ולא לבקש בקשות אחרות וזאת לשון הגמרא :וכי יש 42התוס' בשם הערוך בערך הודאה בשם הרב משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב. 97 תפילת פרק י': חזרת הש"ץ יעקב עבד שרבו מברכו ואינו מסביר לו פנים ,ופרש"י להראות שברכת רבו חשובה בעיניו וערבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך .הבית יוסף בס' קל מתרץ לפי שו"ת מהרי"ל )ס' קמח( שאומר שיש לומר שזה נחשב שהוא מאזין ומקבל את ברכת הכהנים מכיון שהוא מכיון שתתקיים בו ברכת הכהנים ויתהפך חלומו ועוד י"ל דקבלת רבותינו דעל ידי כך מתבטל החלום ומ"מ אנא אמינא ליה בברכה אחרונה )וישם לך שלום( שלא להסיח דעתי מהברכה ע"כ .ועל זה אומר הבית יוסף ולי נראה טעם ראשון עיקר דכיוון דברכת הכהנים יש לה כוח לתקן חלום רע כשמתפללים עליו באותה שעה הוי שפיר מעניין ברכת כהנים והוי עבד שרבו מברכו והוא מאזין לו ומסביר לו פנים וכ"כ בשו"ע. הנוסח בטור הוא "ריבונו של עולם אני שלך וחלומותיי שלך ,חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי אחרים ,אם טובים הם חזקם ואמצם ..ואם צריכים רפואה רפאם כמי מרה ע"י משה ."...ידוע שכל החלומות הולכין אחר הפה )לפי הפתרון( כדאיתא בברכות )נה (:ולכן אם לא היה חולם אזי הוא היה נשאר באותו מצב ועכשיו אחרי שחלם ועשה הטבת חלום יש לו יתרון שייצא לו טוב מהחלום ולכן לא אומר "שאם רעים החלומות שיסתלקו" 43אלא אומר שירפא את החלום כדי שיוכל לקבל טוב אפילו מחלום רע )פרישה(. 43לכן מביא בהטבה דמיון ממי מרה ע"י משה שלא התפלל משה שיסתלקו המים המרים שאז היה להם רע כבראשונה שלא יוכלו למצוא מים ,אלא התפלל שירפא את המים שיהפכו ממר למתוק וזה יותר טוב מאשר שלא יהיו להם בכלל מים .ויתרון יותר גדול שע"י הנס במרה התקדש שמו של הקב"ה .וכן במרים בצרעתה וכן שהתפלל אלישע על המים המרים. 98 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב נפילת אפיים וסיום התפילה סמיכות של נפילת אפים לחזרת הש"ץ הבית יוסף בס' קלא מביא ראיה מבבא מציעא )נט (:שאין להפסיק בין החזרה לנפילת אפים ,בגמרא מובא המחלוקת בין ר"א לחכמים בנושא תנורו של עכנאי ,ולאחר מכן חכמים )רבן גמליאל הנשיא שעל פיו נעשה הנידוי - רש"י( נידו את ר"א כדי שלא יהיה היחיד רגיל לחלוק על הרבים .הגמרא מספרת שבאותו יום שנידו את ר"א לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחיטים ושליש בשעורים וי"א אף בצק שבידי אישה תפח ,ואף רבם גמליאל שהיה בא בספינה עמד נחשול לטבעו וכו' .אשתו של ר"א ששמה היה "אימא שלום" והייתה אחותו של רבן גמליאל הנשיא, מאותו היום של הנידוי לא מניחה לר"א ליפול על פניו כדי שלא תעלה תפילתו של ר"א שהקפיד על אחיה הנשיא ,יום אחד היא טעתה וחשבה שהיום זה ראש חודש ולכן לא הפריעה לר"א בתפילתו איכא דאמרי שבאותו זמן התדפק עני על דלת הבית וביקש פת ולאחר כן היא חזרה לר"א וראתה שכבר נפל על פניו ואמרה לו קום שכבר הרגת את אחי בתפילתך וכך היה .הבית יוסף אומר שלא יתכן שאשתו לא זזה ממנו כל התפילה שלא ייפול כלל על פניו אלא צריך לפרש שהיא הייתה מפסיקת מכוונת תפילתו להפסיקו בשאר דברים ואם היה נופל על פניו לאחר ההפסקה אזי לא הייתה תפילתו כל כך נשמעת .וכ"כ מהר"י אבוהב בשם צרורות וכ"כ בשו"ע שאין להפסיק בין תפילה לנפילת אפים. 99 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב המגן אברהם בס"ק א מקשה על הראיה של הבית יוסף מאשתו של ר"א שהרי בגמרא כתוב "מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה" והכוונה שהייתה לוקחת אותו בדברים עד שהיה שוכח מליפול כלל )ריב"ש ס' תי"ב( .המשנה ברורה בס"ק א מביא את המ"א שדווקא כשמפסיק ועוסק בדברים אחרים לגמרי ,אבל שיחה בעלמא לית לן בה. מנהגים בנפילת אפיים המנהג פשוט אצל הספרדים ועדות המזרח לומר את המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא ואבינו מלכינו ,מבלי ליפול על פניהם כלל מפני שעל פי דברי הזוהר הקדוש) 44סוף פרשת במדבר( ,הנופל על פניו ואינו מכיון לבו כראוי כשאומר המזמור הנ"ל ,עלול ח"ו להסתלק מן העולם בקיצור ימים ושנים ,ולכן נהגו להימנע מנפילת אפיים אלא אומרים אותו כדרך הקורא מזמור תהילים בלבד )מגן אברהם בס"ק ה' בשם הבית יוסף, שארית יוסף ס' טז ויחוה דעת ח"ו סוף ס' ז(. המשנה ברורה בס"ק ג' כתב שנפילת אפיים שנהגו בה בימים ראשונים היה בדרך של קידה ,דהיינו ליפול על פניו ארצה ושלא 44כתב הזוהר )ע"פ הפירוש של מתוק מדבש( ועל כן צריך האדם לדבק נפשו ורצונו בקונו ,ולא יבוא אליו ברצון כוזב של שקר ,לפי שכתוב "דובר שקרים לא יכול לנגד עיני" ושאל מה פירושו? ומשיב שבשעה שאדם מכין עצמו למסירת נפש בנפילת אפיים ולבו רחוק מהקב"ה אז קול יוצא מן השמים ואומר ,לא יכון לנגד עיני ,דהיינו זה האיש רצה לתקן עצמו ,אבל איני רוצה שיתתקן ,כי אינו ראוי להתתקן וכ"ש אם בא לייחד את שם הקדוש ואינו מייחדו כראוי ,ודאי אינו פועל כלום. ועל זה כתב האריז"ל אמנם צריך שתדע כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ,כי אין יכולת לכוון כוננה זו אלא מי שהוא צדיק גמור ,שהוא כדאי בזכותו לרדת ולברר אותם הבירורין מתוך הקליפות בעל כרחם וכו' ,ואם לא כן ,הנה בעת שמוסר נפשו ומורידה אל הקליפות ,הנה לא די שלא יוכל לברור משם נשמות הנופלות שם ,אלא אדרבה תישאר נפשו שם בתות הקליפות. 100 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב בפישוט ידיים ורגלים ,ועכשיו לא נהגו ליפול על פניהם ממש ,אלא בהטיית הראש וכיסוי הפנים בלבד ,ונוהגים לכסות הפנים בבגד. בנפילת אפיים אומרים "ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו" לפי שהתפללנו בכל עניין שיוכל אדם להתפלל ,בישיבה ,בעמידה ובנפילת אפיים ,כמו שעשה משה רבינו ע"ה שנאמר "ואשב בהר" "ואנוכי עמדתי בהר" "ואתנפל לפני ה'" ,ומאחר שאין בנו כוח להתפלל בעניין אחר ,אנו אומרים ואנחנו לא נדע מה נעשה )משנה ברורה בס"ק ט' בשם הטור(. מאין הוקבע המנהג להתוודות פעמיים בכל יום אחר תפילת שמונה עשרה ,שחרית ומנחה ,כי לא נזכר בדברי הפוסקים להתוודות אחר שמונה עשרה )מדברי רב עמרם גאון מבואר שהיו מתוודים רק בשני וחמישי(? הרב הפרד"ס בספר אות היא לעולם )ח"א ס' פט( מסביר ע"פ המחלוקת הראשונים הנודעת שבעבירות שאדם התוודה עליהם ביום הכיפורים זה, אם חוזר ומתוודה עליהם ביום כיפורים אחר ,וי"א שאינו רשאי להתוודות עליהם ,מפני שנראה שאינו בוטח בחסדי השי"ת שיום הכיפורים מכפר ק"ו שאין לומר פעמים בכל יום וידוי .דעת מרן דגם עבירות שלא שנה עליהם יכול להתוודות עליהם ,ממילא שפיר מה שהתקינו להתוודות בכל יום ,כי ע"י הווידוי אשר יבטא האדם בשפתיו, ייתן אל ליבו שלא לשוב עוד לכסלה ,ויתעורר לשוב בתשובה שלמה לפני אבינו שבשמים .ואין כוונת הווידוי שכל אחד עבר עבירות אלה שנסדרו ע"פ סדר הא-ב ,רק שבדרך כלל נמצא בידינו חבילות של פשעים וחטאים ,יש מהם שנמצאות ביד המתוודה ויש מהן שיש בידו 101 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב למחות ביד העושים ואינו מוחה .וראוי להתוודות ולהכניע את לבבנו בכל עת )שארית יוסף בס"ק א(. מדוע אין נופלים על פניהם בימים מסוימים? כתב שבלי הלקט שבר"ח אין נופלים על פניהם דאיקרי מועד )תענית יז (:ואפילו במנחה שלפניו אין נופלים דהא קיימא לן )ר"ה ל (:שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו יום קודש ולמחר קודש .בחנוכה אין נופלים משם שקוראים בו הלל .בבית האבל אין נופלים משום דאיתקש לחג דכתיב "והפכתי לחגיהם לאבל" )עמוס ח ,י( .המשנה ברורה בס"ק כ' הביא טעם אחר בשם הלבוש שמידת הדין מתוחה על האבל ולכן יש להיזהר מלהגביר את מידת הדין ע"י נפילת אפיים מאותו טעם שאין נפילת אפיים בלילה .רבי יצחק בר יהודה כתב שביום המילה אין נופלים על פניהם בכנסת ששם המילה לפי שמצוות מילה קבלו עליהם בשמחה )שבת קל.(. מדוע בשני וחמישי מוסיפים לומר תחנונים אחר חזרת הש"ץ? שני וחמישי הינם ימי רצון לפי שארבעים יום של קבלת לוחות אחרונות שהיו ימי רצון ,עלה משה רבינו ביום חמישי וירד ביום שני לפיכך מוסיפים בהם תחנונים ולכן נוהגים ג"כ להתענות בהם )טור בס' קלד(. 102 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב קדושת ובא לציון טעמים לאמירת קדושת ובא לציון איתא בסוטה )מט (.רשב"ג אומר משום ר' יהושוע מיום שחרב בהמ"ק אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות, אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חברו שנאמר "בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר" )דברים כח ,סז( הי בוקר? אילימא בוקר דלמחר )פרש"י מי יתן שיבוא יום( ,מי ידע )אם ייטב מן הלילה( מאי הוי אלא דחליף )מי יתן והיה זה יום הבא כזה שעבר( .אלא עלמא אמאי מקיים )מאחר שהקללה הולכת תמיד ורבה(? אקדושה דסידרא )סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו )קדוש ,ברוך וימלוך ותרגומם לפי הטור בס' קלב( והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד תורה ,חביב הוא( ואיהא שמיה רבה )קדיש( דאגדתא ,שנאמר "ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל" )איוב י ,כב( )ופירושו ארץ חשוכה כמו אפלת צילו של המוות ,מפני שאין בה סדרים( הא יש סדרים )סדר פרשיות דתורה( תופיע מאופל )הארץ תצא מתוך האפילה( .וכתב רב עמרם גאון )בסידורו ס' סז( שאסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא שחייב הוא לומר קדושה דסידרא דדבר שהעולם מתקיים עליו ,אי אפשר לזלזולי ביה. שבלי הלקט )בס' מד( מביא טעם נוסף לפי בראשית רבה )מח ,ז( א"ר חנינא על כל קילוס וקילוס שמשבחין ישראל לקב"ה משרה שכינתו עליהם ,ומאי טעמא ואתה קדוש יושב תהילות ישראל .טעם נוסף מפני 103 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב שלא היו יכולים לומר קדושה בתוך התפילה שגזרו )הגוים( שלא יענו קדושה והיו אורבים להם אם יענו קדושה ולאחר התפילה )עמידה( כשהיו האורבים הולכים להם) ,אז( היו קוראים וקרא זה אל זה ואמר וכו' ומתרגימינן אותו מפני החיבה .ואע"פ דבזמן הזה אנו אומרים קדושה בחטיבה אחת בתוך התפילה ,לא ביטלו קדושה דסידרא )ובא לציון( קא סברי שמא יגרום החטא )ושוב יהיו גזרות לבטל קדושות מעם ישראל( .ולכן אנחנו מסיימים ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדלנו מן הגוים. מדוע אומרים ובא לציון ביום חול ולא בשבת ויו"ט ? שבלי הלקט בשם רש"י לפי הגמרא )קידושין ל (.אמר רב ספרא לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ,שליש במשנה ,שליש בתלמוד .ופריך ומי ידע כמה חיי? ומשני לא נצרכה אלא ליומי -שצריך בכל יום ללמוד משלושתן :מקרא ,משנה ותלמוד .ולכן אחר התפילה )עמידה( היו קוראים מקרא ומשנה ושמועות ,וכיוון שרבתה העניות ולא היו יכולים לעסוק כל כך )היו עובדים הרבה שעות לפרנסתם( היו קורים בנביא שני פסוקים "ובא לציון ואני זאת בריתי" .וביום שבת ויו"ט שאין בו ביטול מלאכה לעם החזירו עטרה ליושנה לקרות בתורה ולתרגם מעין היום ולכן אין אומרים ובא לציון בשבת וביו"ט בשחרית שהרי כבר קראו בנביא )הפטרה( ואעפ"כ אומרים אותו במנחה בשבת וביו"ט כדי שלא ישכח בימות החול. כיצד יחיד אומר קדושה? ראה בקדושת יוצר לעי"ל. 104 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב שיר של יום איתא בראש השנה )לא (.תניא רבי יהודה אומר משום ר"ע בראשון מה היו אומרים "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" )תהילים כד( על שם שקנה )פרש"י הקב"ה שמים וארץ בבריאת העולם ביום הראשון( והקנה )תבל ליושבי בה כלומר קונה כדי להקנות( ושליט בעולמו )הקב"ה היה יחידי שלא נבראו המלאכים עד יום שני(. בשני מה היו אומרים "גדול ה' ומהולל מאוד" )תהילים מח( )המזמור עוסק בשבח ירושלים ובית המקדש( על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן )ביום( )הבדיל רקיע בין מים עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קודשו(. בשלישי היו אומרים "אלוהים ניצב בעדת אל" )תהילים פב( ע"ש שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו )מקום מצב עדתו שנאמר "ותיראה היבשה" בשלישי נאמר(. ברביעי היו אומרים "אל נקמות ה'" )תהילים צד( ע"ש שברא חמה ולבנה )ברביעי( ועתיד להיפרע מעובדיהן. בחמישי היו אומרים "הרנינו לאלוהים עוזנו" )תהילים פא( ע"ש שברא עופות ודגים לשבח שמו )כשאדם רואה עופות משונים זה מזה ,נותן שבח למי שבראם(. בשישי היו אומרים "ה' מלך גאות לבש" )תהילים צג( ע"ש שגמר מלאכתו ומלך עליהן. 105 תפילת פרק י"א :נפילת אפיים וסיום התפילה יעקב בשביעי היו אומרים "מזמור שיר ליום השבת" שכולו שבת )שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם וכל המלאכות שובתות על אותו יום אומרים שיר של שבת(. מנהגים באמירת פיטום הקטורת כתב הבית יוסף בס' קלג בשם רבינו הגדול מהר"י אבוהב שאין לומר פיטום הקטורת אלא מתוך הכתב שמא יחסר אחד מהסממנים והיא חייב מיתה בקריאה כמו בהקטרה ואולי שמזה הטעם אין אומרים אותו מקצת מקומות אע"פ שאומרים פרשת הקורבנות ע"כ .והבית יוסף חולק ואומר שמה שכתוב שאם חיסר אחד מסימנייה חייב מיתה )כריתות ו(: ורש"י פירש חייב מיתה כי עייל ביום כיפור דכתיב "ואל יבוא בכל עת ולא ימות בזאת יבוא אהרן "וכי מעייל קטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית היא וחייב מיתה ע"כ ,אלמא שאינו חייב מיתה מפני שחיבר אלא מפני שנכנס למקדש ללא צורך .וגם לדעת הרמב"ם )הלכות כלי המקדש פ"ב ה"ח( חיסר אחד מסימנייה חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה ,איכא למימר דטעמיה דכיוון דקטורת זרה היא הוי ליה ביאה למקדש שלא לצורך ואפילו שאינו נכנס לפני ולפנים כמו בני אהרון שהתחייבו מיתה. ועוד שדבר קל הוא להיזהר שלא יחסר שום אחד מהסממנים בקריאתו וא"כ לא היה להם בשום מקום להימנע מלאומרו מפני טעם זה .וכ"כ המ"א בס"ק ה .דרכי משה בס"ק ד סובר כמו המהר"י אבוהב וכתב שהמנהג במדינות אלו שלא לאומרו בחול משום שטרודים למלאכתן ויש לחוש שידלגו בה ובשבת ויו"ט אומרים אותו וכ"כ ברמ"א. )תהילים צב( 106 ליום תפילת פרק י"ב: תפילת מנחה יעקב תפילת מנחה מדוע תפילת מנחה נקראת כך? ואם תאמר בגלל שמנחת התמיד של בין הערביים קריבה בזמן תפילת מנחה ,אזי יש להקשות הרי גם בשחר יש מנחה של תמיד של שחר וכן קריבה בשחר מנחת חביתין? התוס' )פסחים קז .ד"ה סמוך( מתרץ שלתפילת השחר יש שם אחר "שחר" ולכן לא קוראים לתפילת השחר "מנחה" .ולתפילת בין הערביים נותר השם "מנחה" .תירוץ נוסף מובא בתוס' ע"פ מה שכתוב בברכות )ו (:הוי זהיר בתפילת המנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. ובשעת הקרבת המנחה של הקורבן שאליהו הקריב אז הוא נענה ולכן קוראים לתפילה בזמן בין הערביים תפילת מנחה שאז היה שעת רצון. אבודרהם )בהגהות על הגמרא( תירץ שאדם נברא בשעה עשירית ביום ואז חטא .וכך כתוב "וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו" )בראשית ג ,ח( ואונקלוס תירגם לרוח היום = למנח יומא .כלומר זמן שהשמש הולך למנוחתו למערב .ולכן נקראת תפילת מנחה )אשל אברהם בסי' רלב(. הירושלמי )ברכות פ"ד ה"א( מסביר בשם רבי יוסי שלא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לזמן הקרבת הקטרת )שזמנה אחר הקרבת תמיד של בין הערבים ,לפי פני משה( ,לפי הפסוק "תכון תפילתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב". 107 תפילת פרק י"ג: תפילת ערבית יעקב תפילת ערבית והוא רחום יכפר עוון -בתפילת ערבית תיקנו לומר והוא רחום יכפר עוון לפי שבשחרית ומנחה יש תמידין שמכפרין אבל ערבית שאין תמיד לכפר תקנו לומר והוא רחום וי"א לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטאו כל היום ובמלקות מתכפר להם נהגו לומר אחר המלקות והוא רחום )טור בס' רלז( .טעם נוסף מביא הבית יוסף בשם הכלבו )ס' כח( משום דאמרינן בתנחומא )פנחס אות יג( לעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון, שתמיד הבוקר מכפר עוונות הלילה ותמיד הערב מכפר עוונות היום, ולכן תקנו ערבית ושחרית לחלות פני המקום שיכפר עוונותינו יומם ולילה ,שחרית -אנו אומרים אותו )פעמים( בסדרי קדושה )ובא לציון( ותקנוהו נמי בפסיקי דזמרה )בשחרית לפני אשרי יושבי ביתך( בשביל )תפילת ערבית( ליל שבת שאין אנו אומרים אותו לפי שאין איברי תמיד הערב קרבים בליל שבת דכתיב "עולת שבת בשבתו" ולא עולת חול בשבת וכן ביו"ט. סמיכה של גאולה לתפילה -ישנה מחלוקת בברכות )ד (:בין ר' יוחנן שאומר איזהו בין העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית )עמידה אחרי ק"ש( לבין ריב"ל שאומר תפילות באמצע תקנום )עמידה לפני ק"ש( .סברתו של ר' יוחנן היא שגם בלילה של יציאת מצריים הייתה התחלת הגאולה והגאולה המושלמת הייתה בבוקר ביציאת מצרים לכן יש לסמוך גאולה לתפילה .ועל זה חולק ריב"ל שרק בבוקר הייתה הגאולה ולכן אין צורך לסמוך .ר' יוחנן למד מהפסוק "בשכבך ובקומך" מקיש שכיבה לקימה ,מה קימה ק"ש ואח"כ תפילה אף שכיבה נמי ק"ש 108 תפילת פרק י"ג: תפילת ערבית יעקב ואח"כ תפילה .ריב"ל למד מאותו פסוק להפך מקיש שכיבה לקימה ,מה קימה ק"ש סמוך למיטתו אף שכיבה נמי ק"ש סמוך למיטתו .פסקו הפוסקים כר' יוחנן )טור בס' רלה( .ואע"ג דקיימא לן כר' יוחנן "השכיבנו" לא הוי הפסק )בין גאולה לתפילה( דכיוון דתיקנו ליה רבנן כגאולה אריכתא דמיא כמו בשחרית שתקנו להפסיק באדני שפתי תפתח. הטור מסביר שחותם בה שומר את עמו ישראל לעד מפני שלילה צריך שימור מן המזיקין .רבינו יונה )ב :ד"ה ואע"ג דצריך( מסביר מדוע השכיבנו היא כגאולה אריכתא דמיא מפני כשעבר השם לנגוף את המצרים היו )היהודים( מפחדים ומתפללים לשם יתברך שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף וכנגד אותה תפילה תקנו לומר השכיבנו הילכך מעין גאולה הוי .ולכן אין להפסיק בין גאולה דערבית לתפילה. מדוע אין חזרת הש"ץ בערבית? בתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ מפני שאין תפילת ערבית חובה רק מצווה ,ולא נתחייב בה אדם שיצטרך הש"ץ להוציאו י"ח )רמב"ם( ואפילו האידנא דקבעוה חובה, מ"מ לא אלים מנהגא לשויוה חובה כדי לאטרוחי ציבורא להחזיר הש"ץ התפילה )משנה ברורה בס"ק א בשם לחם חמודות ואליה רבה(. 109 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב תפילות של שבת תפילת ערבית של שבת טעמים למנהג לומר במה מדליקין :הטור בסימן ער' אומר שמפני שיש בו דיני הדלקה ושלושה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה. המגן אברהם בסק"א בשם מנהגי מהרא"ק -כדי שאם איחר לבא לבית הכנסת יסיים תפילתו בעוד שהקהל אומרים במה מדליקין )לפי הנוהגים לאומרו אחרי תפילת ערבית( .ולכן אין אומרים אותו בשבת חול המועד שלפי שאין מאחרין כל כך )לבוא לבית הכנסת( דאין עושין מלאכה כל כך בחול המועד. הבית יוסף בבמה מדליקין כתוב ש"שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה :עישרתן? עירבתן? הדליקו את הנר!", לכן אין אומרים במה מדליקין ביו"ט שחל בערב שבת מפני אסור לעשר ביו"ט )בשם הרוקח ,שיבולי הלקט והכלבו( .וכן כתב שביו"ט אין טרודים בשום דבר ולכן לא צריך להזכירם לערב ולהדליק את הנר כמו בערב שבת רגיל .ובערב שבת שחל חנוכה בתוכה לא אומרים "במה מדליקין ובמה אין מדליקין? איו מדליקין לא בלכש ולא בחוסן "..מפני שכל השמנים כשרים לחנוכה גם כאשר חל שבת בתוכה. בספר מור וקציעה )סימן ע"ר( -איתא במסכת שבת )כא (.אמר רבה פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת -מפני האור מסכסכת בהם ,שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם מפני שאין נמשכין אחר 110 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב התפילה .ורש"י פירש שמא יטה את הנר .ולכן מור וקציעה שיבח את מנהג הספרדים שאומרים אותו אחר קבלת שבת להזכיר איסור שמא יטה. בעמידה אומרים "אתה קדשת את יום השביעי לשמך ,תכלית מעשה שמים וארץ ,וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך ויכֹ לו "...לכאורה אין קשר בין "וקדשתו מכל הזמנים" לבין "ויכֹ לו השמים והארץ"? לכן צריך להסביר שהמילים "וכן כתוב בתורתך ויכֹ לו "...חוזרות על המילים "תכלית מעשה שמים וארץ". טעם לאמירת "ויכֹלו" בתפילת העמידה לפי הגמ' בשבת )קיט (:אמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכֹ לו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית שנאמר " ויכֹ לו " אל תקרי ויכֹ לו אלא ו ְיכַלו )פירוש הקב"ה והוא(. טעמים לאמירת ויכֹלו בציבור לאחר העמידה -משום שביו"ט שחל להיות בשבת אין אומרים את ויכֹ לו בתפילה העמידה מכיוון שמתפללים "אתה בחרתנו" )תפילת יו"ט( ,לכן צריך לאומרו לאחר העמידה ,ואגב זה תקנו לומר בכל השבתות .טעם נוסף להוציא מי שאינו יודע אותו וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם מעומד משום שהוא עדות לקב"ה על מעשה בראשית )טור סימן רס"ח(. מדוע תקנו ברכה מעין שבע? הברכה נתקנה משום סכנת מזיקין מכיוון שבתי הכנסת שלהם היו בשדות לכן תיקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבוא לבית הכנסת יסיימו את תפילתם בעוד השליח ציבור מאריך ואומר את מעין שבע 111 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב )שבת כד .(:התקנה הייתה רק בשבת מכיוון שהשבת היא תדירה יותר מיו"ט )שלא תקנו בו( .וגם כיום שבתי הכנסיות נמצאות בעיר התקנה נשארה רק לשבת )טור סימן רס"ח( .מאותה סיבה אין לאומרה בבית חתנים ואבלים )ריב"ש בתשובות ס' ל"ז מ'(. קידוש בערב שבת הסברים למילות הקידוש ע" הטור בסימן רע"א : זיכרון למעשה בראשית -אנו שובתים ביום ששבת בו ה' אחר תכלית מעשה בראשית. תחילה למקראי קודש -שהשבת מוזכר תחילה בפרשת המועדים, קודמת לכולם. זכר ליציאת מצרים -השבת היא תחילה למקראי קודש שהם זכר ליציאת מצרים ,הרמב"ם אומר שיציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש ,חפץ ויכול .שאם יעלה על לבך ספק על השבת שמורה על החידוש ועל החפץ ועל היכולת ,תזכור מה ראו עיניך ביציאת מצרים שהוא לך ראיה .והנה השבת זכר ליציאת מצרים ,ויציאת מצרים זכר לשבת ,כי יזכרנו בו ויאמרו כי השם מחדש בכל זמן אותות ומופתים ועושה הכל ברצונו כי הוא אשר ברא את הכל במעשה בראשית. הבית יוסף בשם הא"ח מסביר מדוע אין אומרים בקידוש "אשר בחר בנו" לפי שהשבת ניתנה במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה. 112 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב יום השישי ויכלו השמים -ר"ת שם ה' )דרכי משה( .בשו"ת חתם סופר חלק א' סימן י' מקשה היאך אנו מתחילין את הקידוש מאמצע הפסוק, והרי כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן לה? שהרי תחילת הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בקר יום השישי" )בראשית א ,לא( .מכיוון חז"ל דרשו ש"טוב מאוד" זה המוות ולכן אין מתחילין מכאן שהרי היכא דלא אפשר שרי למפסק קרא .והביא ראיה מהיכין ובועז דכל היכא דאיכא אתנח או זקף קטון חשיב כפיסקא שפסקיה משה )יש אתנח ב"מאוד"( .ובשו"ת רב פעלים ח"א )חלק אורח חיים סימן יא( כתב שמאחר שהנוסח זה מוזכר בפרי עץ החיים בשם האר"י ז"ל אין לפקפק בזה .ובפתח הדביר )סק"י( כתב שבדרך תפילה מותר לחלק פסוק לשני חלקים )ראה ילקוט יוסף סעיף כג סק"ל(. פיוט שלום עליכם המנהג לאמירת שלום עליכם מבוסס לפי רבי יוסי ב"ר יהודה שאמר שני מלאכי השרת מלווים לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו.וכתב ספר ישורון )עמ' (294שלא נודע מי חיבר פיוט זה )שלום עליכם( ,ולא נמצא בסידורי הקדמונים .ויש אומרים שהמקובלים הנהיגו לאומרו. וקשה שהרי אסור לבקש מהמלאכים כמו שאמרו בירושלמי )פ"ט בברכות הלכה א( " -אם בא על אדם צרה ,לא יצווח למיכאל ולא לגבריאל ,אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד ,הדא הוא דכתיב כל אשר קרא בשם ה' ימלט ".וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות )פרק חלק( וכ"כ ספר העיקרים )סימן יז( ובספר מעשה רב שבסוף ספר השאילתות )ס' קכח( .וכתב שהגר"א היה תמה על מה שנוהגים לומר בסליחות מלאכי רחמים וכן 113 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב בליל שבת ברכוני לשלום שהרי אין למלאכים שום כח וגם אינם בעלי בחירה לשלול מהם מהומה ...ואמר שמיום עמדו על דעתו לא אמר ברכוני לשלום בליל שבת ולא תפילת מלאכי רחמים בסליחות .יעויין בילקוט יוסף )ס' כד ס"ק ל"א(. הבית האחרון בפיוט -צאתכם לשלום בשערי תשובה )סימן רס"ב סק"ב( בשם תוספת שבת כתב שגדול אחד מחק בנוסח "שלום עליכם" את החרוז "צאתכם לשלום" והסכים עימו. וליתא ,שהכוונה בעת שיצאו יהיה צאתם לשלום ולא שדוחה אותם מעליו ופוטרם .ולפי שאינו יודע צאתם ,הוא גומר ואומר עכשיו ,ואין למחוק דבר שנהגו ברוב ישראל .ובספר יסודי ישורון )עמ' (294הביא בשם מאורי אור שנכון לאמרו שהרי אמרו בשבת קיט .שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם וכו' ,ולא אמר הולכים עמו ,ומשמע שתכף הולכין )לאחר שהאדם הגיע לביתו( ,ועל זה סומכין אחר כל את הפסוקים "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך" להורות שמלבד אלו המלאכים שלוו אותנו יש לנו עוד מלאכים לשמרנו תמיד .יעויין בילקוט יוסף ס"ק לא. תפילת שחרית של שבת הטור בסימן רפ"א מביא הסברים למילות התפילה -בברכות קריאת שמע אומרים באל אדון על כל המעשים "קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה" ,כשקרא לשמש להאיר וראה שיבואו העולם לטעות אחריו לעובדו ,ולכן התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כאשר יראו כי הם שנים .וצריכה הלבנה לעזור לשמש בלילה 114 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב להודיע שלא יספיק לעולם השמש לבדו .וי"מ ראה והקטין צורת הלבנה עקב הקטרוג. בתפילת העמידה "ישמח משה במתנת חלקו" -כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם ,וביקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ,ונתנו לו פרעה ,ובחר משה ביום השביעי .וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר ביום השביעי וזהו ישמח משה במתנת חלקו .וי"מ שאמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ,ושבת שמה ,ואני מבקש ליתנה לישראל ,לך והודיעם .ועל כך תקנו ישמח משה באותה מתנה )טור בסי' רפא(. מנהג הספרדים לומר "אתה הראת לדעת" קודם הוצאת ספר תורה לפי שהנושא הוא קבלת התורה והיא ניתנה בשבת )בשנה שעם ישראל קיבל את התורה ,חג שבועות חל בשבת(. מדוע לא מוציאים בשבת רגילה שתי ספרי תורה :פרשת השבוע ולקורבנות המוספין "וביום השבת" ? הטור בסימן רפ"ג מביא שתי טעמים: א .בפרשת קורבנות של מוסף של שבת ישנם רק שתי פסוקים )ואין עליה לתורה פחות משתי פסוקים( ואין לקרוא אלא מעינינו של יום. ב .איתא במסכת תענית )כז (:אמר הקב"ה לאברהם תיקנתי להם סדר קורבנות ,בזמן שקורין אותם לפני ,מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ומוחל אני על כל עונותיהם .ובקורבנות מוסף של שבת ,אין קרבן לכפר שכולם עולות ,ולכן לא צריך לקרוא אותם בשבת )מכיוון שקריאת הקורבנות נועדה לכפר( .וזאת גם הסיבה שבתפילת מוסף כתוב 115 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב "רצית קורבנותיה" ,למה רצית קורבנותיה? לפי שבשאר יום טוב כל הקורבנות הינם חטאות ובשבת כולן עולות )קורבן עולה הוא לשם ריצוי ולא על חטא(. הבית יוסף מביא טעם נוסף בשם התוס' )מגילה כז (.לפי שצריך להפטיר בכל מועד מענינו של אותו מועד ,ואם היינו קוראים בכל שבת את אותו מפטיר )קורבנות המוסף של שבת( ,אזי יהיה צריך לקרוא הפטרה באותו עניין ואז יהיו כל ההפטרות היו זהות בכל השבתות .ולכן אין קוראים במפטיר את קורבנות המוסף של שבת. תפילת מוסף של שבת הטור בסימן רפ"ו אומר שבתפילת מוסף נוהגים בספרד לומר ל"משה צוית" ובאשכנז נוהגים לומר "תכנת שבת" שמיוסדת על אלפא ביתא של סדר תשר"ק ,ע"ש הגאולה דכתיב "אשרקה להם ואקבצכם". עדות המזרח נהגו כמנהג אשכנז .הבית יוסף מביא בשם שבלי הלקט שכתב שהגאולה העתידה להיות בזכות השבת כמו שנאמר "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ...והביאותים אל הר קדשי" .וכך הוא מסביר את ראשי התיבות של תפילת "תכנת שבת" בנושא הגאולה : תשר"ק " -אשרקה להם ואקבצם כי פציתים" צפע"ס " -יטפו ההרים עסיס" )צ' ו-ט' מתחלפים(. נמל"ך " -והיה ה' למלך" יטח"ז " -יטו שכם אחד לעבדו כי עין בעין יראו" 116 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב והד"ג ב"א -יבוא לוויתן )הדג( ויכרו עליו חברים )כפי שכתוב בבבא בתרא )עה (.שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר "יכרו עליו חברים" )איוב מ ,ל( ,ואין "כרה" אלא סעודה ,ואין חברים אלא תלמידי חכמים(. אז מסיני -קודם שבאו ישראל לסיני קבלו את השבת )במצרים ובמרה נצטוו, אז -לשון הקדמה(. הסבר מילות תפילת מוסף לפי הבית יוסף בשם שיבולי הלקט : תכנת -לשון סידור רצית קורבנותיה -קורבנות שבת הם עולות )בכל החגים יש בקורבנות שעיר חטאת שבא על כפרה ,ובשבת אין קרבן חטאת אלא קרבן עולה לשם ריצוי( ויש מפרשים לא רצית קרבן אא"כ עבר עליו שבת כדכתיב "מיום השמיני ירצה" .הטור מוסיף הסבר שאע"פ שצריך לחלל שבת בשביל להקריב קורבנות ,רצית את קורבנותיה. צווית פירושיה עם סידורי נסכיה -כמו שכתוב "צו את בני ישראל" ,על מערכות של לחם הפנים )התרגום של אונקלוס לשש המערכות הוא שית סדרין( ונכסיה הנם מלשון קשות של מערכת לחם הפנים. מענגיה לעולם כבוד ינחלו -ע"ש האגדה דפסיקתא דבאתי לגני בזכות ב' דברים ישראל מתענגים לפני הקב"ה בזכות שבת )דכתיב אז תתענג על ה'( בזכות מעשר. טועמיה חיים זכו -המכבדים את השבת במיני מאכל ומטעמים ,ויש סומכין מכאן לטעום תבשילו מע"ש. 117 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת ב"תכנת שבת" יש כ"א תיבות השבת שיש בה כ"א תיבות. )עד אז מסיני( יעקב כנגד וביום השבת ועולת הסיבה לאמירת "כתר" בתפילת מוסף בשבת ,ביו"ט ובנעילה ביום הכיפור: כתב הבית יוסף בסימן תכג' בשם שיבולי הלקט בסימן מ"ה וז"ל מצאתי בתשובות הגאונים לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע ,מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בין הקדושות בכתר :רישא " -שמע ישראל" וסיפא " -אני ה' אלוהיכם". ולמה תקנו לומר בהבלעה? כדי שלא תשכח ק"ש מפי התינוקות )הבוגרים יוכלו לומר את שמע בלחש ,אבל התינוקות לא ישמעו ולא ילמדו( ,ובקשו רחמים מן השמים .ובא תנין בחצי היום ובלע את יוזגדר מלך פרס בבית משכבו ובטלה הגזרה .אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל את התקנה )שלא לומר שמע בקדושת כתר( ,כדי שיתפרסם הנס לדורות ,ולכן קבעו את שמע בתפילת המוספין ובתפילת הנעילה שאין שם ק"ש כלל וכן מנהג בשתי ישיבות עכ"ל. תפילת מנחה של שבת טעמים לאמירת "ובא לציון גואל" במנחה ולא בשחרית א .כתב השבלי הלקט בשם רש"י שבכל יום אחר התפילה היו קוראים מקרא ,משנה ושמועות ,כדאמרינן לעולם ישלש אדם ימיו וכו', וכיוון שרבה העניות ,ולא היו יכולים לעסוק בלימוד בימי החול ,היו קוראים בנביא ב' פסוקים " -ובא לציון" "ואני זאת בריתי" .ובשבת 118 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב ויו"ט שיש ביטול מלאכה לעם ,החזירו עטרה ליושנה ,לקרות בתורה ולתרגם מעין היום .ועל כן אין אנו אומרים "ובא לציון" בשחרית של שבת ,שהרי כבר קראו בנביא )הפטרה( ,ואעפ"כ אומרים אותו במנחה של שבת כדי שלא ישכח בימות החול. ב .אומרים "ואתה קדוש" וכו' ,לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכנו, לשמוע תהילות ישראל ,דאמרינן אמר רבי חנינא על כל קילוס וקילוס שמשבחים ישראל לקב"ה הוא משרה עליהם .ועוד הוסיפו לומר "וקרא זה אל זה" שלא היו יכולים לומר קדושה בתוך התפילה, שגזרו האויבים שהיהודים לא יענו קדושה בתפילה ,והיו אורבים להם אם יענו קדושה ,ולאחר התפילה כשהיו האורבים הולכים להם , היו קוראים "וקרא זה אל זה ". ג .מפני שבימי החול עמי הארץ המאחרים לבוא לתפילה )לכן תיקנו לומר אותה בשחרית( ,שלא יפסידו שמיעת הקדושה ,כדאמרינן בשלהי סוטה עלמא אמאי קאי אסדרא דקדושא וכו' ,ולכן אין אומרים אותהבשבתות ויו"ט בתפילת שחרית מכיוון שכולם באים לבית הכנסת בזמן .ומה שנהגו לאומרה במנחה של שבת ,לפי שהיו דורשים קודם תפילת מנחה ורגילים לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה לכן מתחילים מנחה בעניני קדושה וגאולה )סימן רצ"ב(. ד .הלבוש כתב ש"בא לציון" שבמנחה של שבת הוא במקום סדר קדושא שאומרים בכל יום חול בבוקר ,אלא מאחר שבשבת ויו"ט מאריכין בתפילת שחרית ומוסף הניחוה עד מנחה. 119 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב טעמים לאמירת תפילת "ואני תפילתי לך ה' עת רצון " לפי הוצאת ספר תורה במנחה א .כתוב במדרש "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר" וכתיב בתריה "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" -אמר דוד לפני הקב"ה ,ריבונו של עולם ,אין אומה זו כעו"ג ששותין ומשתכרין ופוחזים .אנו לא כן ,אע"פ שאכלנו ושתינו "ואני תפילתי לך ה'". ב .ב .שבלי הלקט כתב )סי' קכ"ו( בשם רבי נתן ב"ר מכיר ,למה אומרים במנחה של שבת "ואני תפילתי" בשביל שצרה אחרונה שלא נהייתה מעולם כמוה ,שתהיה בעקבי הקץ תשעה חדשים ,שנאמר "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה" .והיום האחרון תכבד הצרה ,מכל שלפניה ,ויום שבת יהיה ,וכל היום תהיה הצרה עד עת מנחה ,ואז יהיו ישראל נענין במנחה ומיד יבא משיח ויושיענו ,הדא הוא דכתיב "בעת רצון עיניתיך וביום ישועה עזרתיך" והיינו דכתיב "בשובה ונחת תוושעון" כלומר ביום נחת )שבת( תגאלו ,ותפילת מנחה קורא עת רצון )שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת מנחה שנאמר "ויהי בעלות המנחה"(. ונהגו לומר ואני תפילתי גם כאשר אין ספר תורה )משנה ברורה סק' ב', ילקוט יוסף הערה ב'(. בתפילת העמידה אומר "אתה אחד" ויש בו נ"ד תיבות כמו שיש בפרשת זכור את יום השבת לקדשו עד ויקדשהו. "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" איתא במדרש ג' מעידין זה על זה: קב"ה ,ישראל ושבת. הקב"ה וישראל מעידין על השבת שהוא יום מנוחה. 120 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד. הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהן יחידין באומות. ועל פי זה נתקן "אתה אחד". מדוע בתפילות השבת תקנו ג' ענינים שונים בכל אחת מתפילות? בתפילות שבת בברכה האמצעית יש לכל תפילה יש נוסח אחר: "אתה קדשת" "ישמח משה" "אתה אחד" .לעומת זאת בוי"ט תקנו בכל התפילות נוסח זהה "אתה בחרתנו" וכן בימי החול הנוסח בכל התפילות הוא זהה .בתפילות השבת תקנו ג' ענייני שונים בכל אחד מתפילות. מכיוון שכל תפילה בשבת הינה כנגד ג' שבתות מסויימות: "אתה קדשת" כנגד שבת בראשית )בריאת העולם( ככתוב "תכלית מעשה שמים וארץ" "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם."... "ישמח משה" כנגד שבת של מתן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה התורה ככתוב "אז מסיני נצטוו צוויי פעליה כראוי". "ואתה אחד" כנגד שבת של עתיד )הגאולה לעתיד לבוא( ככתוב "תפארת גדלה ועטרת ישועה". מדוע מזכירים את שלושת האבות בברכה האמצעית בתפילת מנחה ? הבית יוסף מפרש את נוסח התפילה "אברהם יגל ,יצחק ירנן ,יעקב ובניו ינוחו בו" -לפי שהאבות שמרו את השבת שאפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו וכן צווה את בניו )זה יצחק( ואת ביתו )זה יעקב( ,לכן אנו מזכירין אותם בתפילה : 121 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב נאמר גילה באברהם כפי הכתוב בב"ר גיל יגיל אבי צדיק זה אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה )ישמעאל( וכו' ,בא שמחה וגיל בלבו,שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק .וכיוון שנדרש גיל יגיל אבי צדיק על אברהם )האבא של הצדיק( ,נמצא שיצחק הוא הצדיק ,ומצינו רננה אצל צדיקין דכתיב "רננו צדיקים" ועוד שאמר אברהם "השה לעולה בני" )שאמר אברהם ליצחק שהוא יהיה הקרבן( מיד רינן יצחק ואמר שירה ,ומה שירה אמר שיר של קרבן. יעקב ובניו ינוחו בו דכתיב "ויחן את פני העיר" אמרו בב"ר שקבע תחומין מבע"י ,מכאן ששמר יעקב שבת .ודווקא יעקב ובניו ולא אברהם ובניו ולא יצחק ובניו ,שהרי בני ישמעאל ועשיו אינם נחים בשבת. מוצ"ש מדוע רגילין להזכיר את אליהו הנביא במוצ"ש? אליהו עתיד לבשר את הגאולה ,וכמו שכתוב בעירובין )מג (:מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט .ולכן אנו מתפללין )מזכירים את אליהו במוצ"ש( כיון שעבר השבת ויכול )עכשיו( לבוא ,שיבוא ויבשרנו )הטור בסימן רצ"ה(. מדוע מבדילים בתפילה מוצ"ש ? איתא בברכות )לג (.אמר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות ,קדושות והבדלות ,בתחילה קבעוה )הבדלה( בתפילה ,העשירו קבעוה על הכוס ,חזרו והענו קבעוה בתפילה ,והם )השאירו את התקנה להבדיל גם בתפילה וגם על הכוס( אמרו המבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס. 122 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב טעמים לאמירת "אתה חוננתנו" בברכת חונן הדעת שיבדיל )ולכן א .מבואר בירושלמי שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו קודם קבעוה בברכה הראשונה של הבקשות של חול( ,אי נמי מהבבלי שאם אין בינה )ברכת חונן הדעת( אז אינו יודע להבדיל .ועוד דילמא אתי למיטרד לכן קבעוה באתה חונן בתחילת התפילה ,ולא תהיה לו טרדה ,שבתחילת התפילה אדם יכול לכיוון יותר מאמצע התפילה לכן תקנו באתה חונן )טור בסימן רצ"ד( ,יעויין בילקוט יוסף שם ס"ב. ב .בטור )בסימן רצ"ו( וכן כתב הבן איש חי )בפרשת ויצא ס"ד( -בשם הזוהר הקדוש )בפרשת בראשית דף יד - (:ובשירותא ,מבדלי בצלותא ומבדילי על הכוס ,פרחי מתמן וכו' .וכתבתי שם בסיעתא דשמיא בהגהותיי על הזוהר ,הכוונה שמגרשים לאותם המזיקים בהדרגה :בתחילה אומרים הבדלה בצלותא דלחש ובזה נעקר ונתלש כוח פנימי של המזיקין ,ואחר כך "שיר של פגעים" )יושב בסתר עליון( ובזה נעקר ונתלש כוח האמצעי שלהם ,ואחר כך הבדלה בקול רם ובזה נתלש כח החיצוני שלהם .ואז פרחי לגמרי ואזלי להו למדברא וכו'. טעמים למנהג הנשים שלא לשתות יין בהבדלה: א .עץ הדעת בו הכשילה חוה את אדם הראשון היה גפן )ברכות מ ,(.ולכן במוצ"ש אינה טועמת מהגפן ,מפני שכבתה נרו של עולם )אדם הראשון( ,שעל ידי החטא עץ הדעת ,ניתן לה דם נידות כדי להבדילה מן האדם )של"ה( .ולפי זה מותר להם לשתות מההבדלה על חמר מדינה. 123 תפילת פרק י"ד: תפילות של שבת יעקב ב .ובשו"ת קריית חנה דוד )חלק ב' ס' לז( כתב שבטעם מפני שסחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון ,ובזה גרמה לערב טוב ברע ,ואנחנו בכח מצוותנו ומעשינו אנו מבדילין בין האור לחושך ובין קודש לחול ומשום שהיא גרמה להתערב לכך אינה טועמת מיין ההבדלה. כאשר חל יו"ט במוצ"ש אומרים קידוש והבדלה על כוס אחד ואין חוששין משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות מבואר בגמרא )פסחים קב (:שמשום דקידושא ואבדלתא חדא מילתא היא )יעויין בילקוט יוסף ס' רצ"ט הערה ג'(. 124 תפילת פרק ט"ו :בדין צירוף קטן למניין ולזימון יעקב בדין צירוף קטן למניין ולזימון השו"ע פסק בסימן נה ס' ד' "יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצרוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין ,ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים" ואילו בסימן קצט ס' י כתב "קטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברכין ,מזמנין עליו ומצטרף בין לשלושה ובין לעשרה" .הג"ה ויש אומרים דאין מצרפין אותו כלל עד שיהא בן שלוש עשרה שנה ,דאז מחזקינן לה כגדול שהביא שתי שערות וכן נוהגין ואין לשנות. לכאורה ,ישנה סתירה בדברי השו"ע ,לא מובן מה החילוק בצירוף קטן לעשרה בתפילה או בזימון ? והרי שהרמ"א לא חילק בצרוף קטן? והרי איפכא מסתברא )שיותר קל לצרף קטן לתפילה ולא לזימון( כמו שאמר ריב"ל "שאע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה" שכל שיש עשרה השכינה שורה ואפילו יש ביניהם קטן המוטל בעריסה שאין בו דעת ,כי לדבר שבקדושה לא בעינן דעתא אלא שתהא שכינה שורה ,אבל בזימון בעינן דעתא שהרי המזמן אומר לחבריו שיזדמנו לברך וכל שיש ביניהם מי שאין בו דעת לא שייך בו זימון?! המשנה בראש פרק ז' במסכת ברכות אומרת " נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן". הגמרא הבבלי )מז (:כתבה " אמר רבי אסי )יוסי( קטן המוטל בעריסה מזמנים עליו .והא תנן )במשנה שלנו( נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין 125 תפילת פרק ט"ו :בדין צירוף קטן למניין ולזימון יעקב עליהם? הוא דאמר כרבי יהושע בן לוי ,דאמר ריב"ל אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו ,אבל עושין אותו סניף לעשרה ...אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין ,א“ל רב נחמן וארון גברא הוא?!... א"ר יוחנן קטן פורח מזמנין עליו ,תנ“ה קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן... ולית הלכתא ככל הני שמעתתא )יש מחלוקת גדולה בפוסקים אילו שמועות נדחו( אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו .אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה ,אמר להו רבה :למי מברכין? אמרי ליה לרחמנא .ורחמנא היכי יתיב? רבא אחוי לשמי טללא )גג( ,אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא .אמר להו רבה תרוויכו רבנן הויתו .היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע )פרש"י דלעת ,ואית דגרסי מקטפיה ,וקטף הוא שרף האילן כלומר משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף ניכר אם יהיה טוב .ובלשוננו מקטנות ניתן להבחין את גדלותם של הקטנים(. סתירה לעומת הירושלמי )הל' ב( א"ר יוסי זמנין אכלית עם ר' חלפתא אבא ועם ר' חנינא בר סרסי חביבי ולא מזמנין עלואי עד שהבאתי שתי שערות . נחלקו הראשונים בסוגיה: תוס' )מח .בד"ה ולית הלכתא( אומר ר"ת שההלכה כריב"ל דאמר קטן 45 ממש עושין אותו סניף לעשרה לברכת המזון וה"ה לתפילה )ודווקא קטן 45פירש רב האי גאון -דכל בי עשרה שכינתא שריא )סנהדרין לט (.נלמד מ"ונקדשתי בתוך בני ישראל" )ויקרא כב ,לב( אומרים קדושה בעשרה לא שנא גדולים לא שנא קטנים קריינן ביה בתוך בני ישראל. לפי ר"ת כל השמועות נדחו למעט של ריב"ל. 126 תפילת פרק ט"ו :בדין צירוף קטן למניין ולזימון 46 יעקב אחד מצטרף אבל שנים לא( אבל )בזימון( בשלושה לא בשלושה ולכן לא צרפו אותו( .ומיהו תימה דבב"ר )פ' צא( קאמר עלה דריב"ל הדא הוא דתימא לברכת המזון אבל לתפילה לא .ור"ת אומר שאין הלכה כבב"ר לפי שחולק על הגמרא שלנו .ויש מצרפין קטן לתפילה רק שיהא חומש בידו ועל זה אומר ר"ת מנהג שטות הוא דכי היכי דאמר אטו ארון גברא הוא ה"נ אטו חומש גברא הוא. ור"י 47חולק וגורס שעושין קטן סניף לספר תורה ,כלומר לקריאת התורה כמו שכתוב במגילה )כג (.דקטן עולה למניין שבעה אבל לא לזימון )והמעשה של אביי ורבא לא היה לזימון אלא רק כדי לבחון אותם האם יש בהם בינה כאשר היו קטנים מאוד -תוס' ד"ה אביי( וקטן וספר תורה מצטרפין .ור"י אומר שגם ר"ת עצמו לא היה נוהג לעשות כן ,לעשות קטן סניף לעשרה ולא עשה מעשה. הרי"ף פסק את רב נחמן וכתב דכיון דקרי ליה קטן אפילו בן עשר ובן תשע כשהוא יודע למי מברכין ,מזמנין עליו והכין חזינא לגאון )הרב האי גאון(. )המעשה של הירושלמי היה 46הירושלמי )ה"ב( מסביר את החילוק בין צירוף קטן לי' לבין צירוף לג' וז"ל מה תמן שמזכירין את השם )זימון בי'( עושין אותו סניף ,כאן )זימון בג'( שאין מזכירין את השם לא כל שכן? א"ל והא אינו כל שכן )דאדרבא איפכא מסתברא( ,תמן )זימון בי'( ע"י שהן אומרים את השם )ע"י שהן רוצין להזכיר את השם, התירו להן ע"י הדחק לצרף קטן כדי שיזכירו את השם( עושין אותו סניף ,וכאן )זימון בג'( שאין קורין את השם )בשלושה אין הזכרת השם לא התירו לצרף קטן( אין עושין אותו סניף .וכן הובא באורחות חיים )הל' ברכת המזון ס' לט( בשם הראב"ד )תמים דעות ס' א'(. 47ר"י סובר שהגמרא שאמרה שלית הלכתא ככל הני שמעתתא התכוונה גם לסתור את רב יוחנן )שחידש שאע"פ שהשערות אינם גדולים כ"כ ,כיון שהם פורחים ויוצאים קצת סגי ,והוא נדחה כי צריך שערות ארוכות כדי לכוף ראשן לעיקרן -פירוש של הבית יוסף( אבל לא לסתור את הברייתא כי רב נחמן לא יחלוק על בריתא שאמרה "ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו" ,ולכן מסביר את רב נחמן שאמר שקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו היינו דווקא כשהביא שתי שערות .ואז מסקנת הירושלמי כמו הבבלי שאוסר לצרף קטן. 127 תפילת פרק ט"ו :בדין צירוף קטן למניין ולזימון יעקב הר"ן 48לומד בשם מורו מהמעשה של רב נחמן שמדובר אפילו בקטן בן ח' ובן ט' ולכן הוצרך לומר היודע למי מברכין ,שאפילו שאינם כ"כ גדולים ,יש מהם שהם פיקחים יותר ומכירים במהרה את בוראם ויש מהם שאינם מכירים כ"כ במהרה ובא להשמיענו שאינו תלוי בהבאת שתי שערות אלא כיון שיודע למי מברכין מזמנין עליו מיד) ...עכשיו הוא בונה יסוד גדול( ודווקא לעניין בהמ"ז עושין אותן סניפין מפני שכל אחד בפני עצמו יכול לפטור עצמו מחיוב ברכת המזון אבל לקדיש ולקדושה ולברכו שכל אחד ואחד לא היה יכול לפתור עצמו מחיוב בשום עניין צריך שהיו כולם בני מצווה וכן כתבו מקצת הגאונים. הרא"ש כתב שאין עושין קטן סניף לעשרה לברכת המזון ולתפילה ולשלושה עד שיביא שתי שערות )פסק כר"י וכמו ר"ת שלא פסק את שיטתו למעשה וכרבנו חננאל(. הטור )בס' נה( כתב "ואילו העשרה צריך שיהיו כולם בני חורין וגדולים". הרמב"ם )הלכות תפילה פ"ח ה"ד( כתב "וכיצד היא תפילת הציבור ...ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים" .והכסף משנה שם אומר שדעת הרמב"ם שהלכה כרב נחמן שקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו דווקא בברכת הזימון ולא בתפילה .ובהלכות ברכות )פ"ה ה"ז( כתב "קטן היודע למי מברכין ,מזמנין עליו ואע"פ שהוא כבן ז' כבן ח' ומצטרף בין למניין שלושה בין למניין עשרה לזמן עליו". 48לפי הר"ן גם השמועה של ריב"ל נדחתה בגמרא. 128 תפילת פרק ט"ו :בדין צירוף קטן למניין ולזימון יעקב הריב"ש )בתשובה ס' תנא( אפילו לדברי המתירין לעשות קטן סניף לתפילה צריך שיהיה בן דעת ויודע למי מברכין ולמי מתפללין ושיהא בן ט' או בן י' או לכל הפחות גדול מבן ו' ,אבל קטן מבן ו' אפילו הוא חריף ויודע למי מברכין ולמי מתפללין אינו כלום שהרי לא הגיע לעונת הפעוטות )גיטין נט (.וכמו הרמב"ם ...רואה אני את דברי הרמב"ם שלא התיר לתפילה כי אם כולם גדולים עכ"ל. הכלבו בס' כה כתב שנהגו כל ישראל לעשות קטן סניף לעשרה ואפילו שנים ובשעת הדחק אפילו שלושה )כמו שמצרפין שלושה אוכלי ירק(. אבל לצירוף קטן לשלושה דווקא אחד אבל שנים לא ,דרובא דגדולים בעינן. בעניין צירוף קטן לתפילה השו"ע בס' נה פסק שאין לעשות קטן סניף לעשרה בתפילה כמו הרמב"ם ,הרא"ש ,הר"ן ,הריב"ש ,ר"י ומאחר שר"ת לא רצה לעשות מעשה ועוד. בעניין צירוף קטן לזימון מכיוון שהרי"ף פסק להתיר וכ"כ הרמב"ם לכן השו"ע בס' קצט פסק כמותם ונגד הרא"ש" 49שקטן שהגיע לעונת הפעוטות ויודע מי מברכין מזמנין עליו ומצטרף בין לשלושה ובין לעשרה". 49בדיוק לפי מה שכתב הבית יוסף בהקדמתו "ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והראש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם".. 129 תפילת פרק ט"ו :בדין צירוף קטן למניין ולזימון יעקב איפכא )שיותר קל לצרף קטן לתפילה הבית יוסף מסביר שאע"ג שמשמע ולא לזימון( כמו שאמר ריב"ל "שאע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה" נראה לי שריב"ל סובר שכל שיש עשרה השכינה שורה ואפילו יש בניהם קטן המוטל בעריסה שאין בו דעת ,כי לדבר שבקדושה לא בעינן דעתא אלא שתהא שכינה שורה, אבל בזימון בעינן דעתא שהרי המזמן אומר לחבריו שיזדמנו לברך וכל שיש ביניהם מי שאין בו דעת לא שייך זימון .אבל לשיטת הבית יוסף דברי ריב"ל נדחו בגמרא כי לדבר שבקדושה אין מצרפין קטן המוטל בעריסה )אף פוסק למעט ר"ת לא התיר לצרף קטן בעריסה וגם ר"ת לא עשה מעשה( כי דבר שבקדושה חמור יותר מזימון .והשכינה שורה רק כאשר יש עשרה גדולים .והלכה נפסקה בגמרא כרב נחמן שאמר שקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו )ולא מצרפים אותו לתפילה(. והר"ן הסביר שדווקא לעניין בהמ"ז עושין אותן סניפין מפני שכל אחד בפני עצמו יכול לפטור עצמו מחיוב ברכת המזון )אם הוא לא יאכל כשיעור פת ומצרפים קטן כמו שמצרפים שלושה שאכלו ירק( אבל לקדיש ולקדושה ולברכו שכל אחד ואחד לא היה יכול לפתור עצמו מחיוב בשום עניין )כי כל אחד חייב בתפילה( צריך שהיו כולם בני מצווה )מחויבים בדבר( .וכ"כ המגן אברהם )ס' קצט בס"ק ו(. 130 תפילת פרק ט"ז: פורסין על שמע יעקב פורסין על שמע איתא במגילה )כג (:מתני' אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ...פחות מעשרה. גמ' מה''מ? אמר ר' חייא בר אבא א''ר יוחנן דאמר קרא "ונקדשתי בתוך בני ישראל" )ויקרא כב ,לב( כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה .מאי משמע? דתני ר' חייא אתיא 'תוך' 'תוך' :כתיב הכא "ונקדשתי בתוך בני ישראל" וכתיב התם "הבדלו מתוך העדה" )במדבר טז ,כא( ,ואתיא "עדה" "עדה" ,דכתיב התם "עד מתי לעדה הרעה הזאת" )במדבר יד ,כז( מה להלן עשרה אף כאן עשרה. כתב רש"י :אין פורסין -מניין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע .פורסין לשון חצי הדבר .עדה -אין פחותה מעשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב. הר"ן )יג .ד"ה מתני'( מסביר את רש"י כגון שהיו כאן עשרה בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ,ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ואומר קצת מברכות קריאת שמע דהיינו ברכה ראשונה -יוצר )מפני קדושה שבה( ,ולאחר שסיים אותה ברכה ,מתחיל לתפילה מעומד לפי שיש בה קדושה. הטור בס' סט מסביר :אין פורסין על שמע פחות מעשרה -פירוש אותם שבאו לבית הכנסת אחר שקראו הציבור שמע ,אומר קדיש וברכו 131 תפילת פרק ט"ז: פורסין על שמע יעקב וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר .ופורסין לשון חתיכה כמו פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה. ויש שמוסיפין )לפי הבית יוסף כאן מסביר הטור את האין עוברים לפני התיבה של המשנה( עוד לאחר שיסיימו ברכה ראשונה לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש וקאמר שלא יעשו זה פחות מעשרה. הבית יוסף בס' סט מסביר שהיו פורסין על שמע כדי לומר קדיש וברכו .וכיוון שהש"ץ אומר ברכו ,על כל פנים צריכים לברך שום ברכה )לפחות אחת( שאם לא כן היו נראים כאילו הם כופרים ח"ו ,שאומר להם לברך ואינם חפצים ולכן אומרים ברכה ראשונה של ק"ש וכ"כ רבינו הגדול מהרי"א .וכ"כ השו"ע. אבל דרכי משה בס"ק א חולק על הבית יוסף ואומר שאחרי ברכו של הש"ץ הקהל עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד ,ובזה עשו הקהל מה שאמר הש"ץ ואינם נראים ככופרים .ומביא ראיה מהעולה לתורה שאומר ברכו והקהל עונים ולא מברכים אף ברכה .והטעם שאומרים יוצר אור הוא כדי להוציא את מי שאינו בקי ,וא"כ בזמן הזה שכולם בקיאים לקרוא הברכות ,אין פורסים רק לענות קדיש וברכו .וכ"כ ברמ"א. המשנה ברורה בהקדמה לסימן אומר שמכן יש מקומות שנוהגים שפורסין על שמע )כלומר אומרים ברכו( ,בשביל המתאחרין לבוא לבית הכנסת ,אחר גמר סיום תפילת שמונה עשרה בלחש .ויש מקומות שנוהגין שהפורס הש"ץ על שמע )ברכו( בשביל המתאחרין אחרי קדיש בתרא. 132 תפילת פרק ט"ז: פורסין על שמע יעקב המהרי"א )שחולק על הטור( כתב שראה בפירוש רש"י שבני אדם שכבר התפללו והם חוזרים פעם אחרת לברך בעבור שלא שמעו קדיש ,ברכו וקדושה מעומד ומפסיק )כלומר מברך רק שלושה ברכות ראשונות של העמידה(. ועל זה כתב המהרי"א שלא יתכן זה שמאחר שהתחיל עליו לגמור את התפילה?! שלא נתקנה להפסיק את ברכותיה לפי שכבר סדרום על פי המקראות )מגילה יז ,(:ואני מסופק בזה בפירוש רש"י וגם בדברי המחבר אם הם סוברים שיכול להפסיק או לא ,אבל נראה שעל כל פנים מאחר שכבר התפללו האנשים ואינם חוזרים לזה אלא כדי לשמוע סדר קדושה כולם יכולים להפסיק חוץ מן המתפלל שזה יש לומר שיפסיק או שלא יפסיק וראוי להחמיר )שלא להפסיק ולהשלים את כל התפילה( .וכ"כ בספר המנהיג. השו"ע בסימן סט פסק לפי הר"ן ולפי הטור )ראה ביאור הגר"א ד"ה ואתה קדוש( .והרמ"א פסק פירוש רש"י שהביא מהרי"א וכ"כ אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה )הגה :ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' וכו' (.לאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש וזה נקרא עובר לפני התיבה )הגה :ומי שעובר לפני התיבה ואמר ג' הברכות הראשונות ישלים כל התפלה ולא יפסיק אף על פי שכבר התפלל אבל האחרים יכולין להפסיק אחר כך(. 133 תפילת פרק ט"ז: פורסין על שמע יעקב כמה אנשים שלא התפללו צריך כדי לפרוס על שמע ? אומר ר"ת שצריך שיהיו שבעה שלא שמעו קדיש וברכו ואז יאמר אע"פ שהאחרים שמעו והטעם הוא לפי מסכת סופרים )פ"י ה"ז( רבותינו שבמערב אומרים )פריסה על שמע( בשבעה ונותנים טעם לדבריהם דכתיב "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'" ,משום שיש בפסוק שמדבר על ברכת ה' שבע תיבות ,וי"א בשישה משום שהמילה "ברכו" היא השישית במספר )וכ"כ הרמב"ם בהלכות תפילה פ"ח ה"ד( .ובספר הישר )ס' עט( בחמישה משום שיש חמש תיבות לא כולל את "ברכו ה'" .ולי נראה שאפילו בשלושה שלא שמעו והכי פירושה דקרא בפרוע פרעות בישראל )שלוש תיבות( ,שלא עשו את המוטל עליהם ,אז יתנדב העם לברך את ה'. ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפילו בשביל אחד שלא שמע קדיש וברכו פורסין על שמע ,ואפילו אותו שכבר שמע יכול לחזור ולפרוס בשביל האחד שלא שמע ,והכי איתמר נמי במס' סופרים במקום שיש תשעה או עשרה ששמעו קדיש וברכו ועמד אחד שלא שמע בין אלו ששמעו ואמר קדיש וברכו וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו ולזה הסכימו הרא"ש ,תוס' והר"ן .וסברא גדולה היא דלמא לא יצטרפו תשעה ששמעו עם היחיד שלא שמע ,שיאמר הוא דבר שבקדושה ,הרי הוא מקדש את ה' בעשרה. וכ"כ האגור )ס' קיט( בשם הסמ"ק )ס' יא עמ' יג( והרוקח )ס' שכ( שאומר רבינו טוביה שרבים נהגו להתפלל אפילו בשביל יחיד וראיה מאבל וחתן )שאיחרו להגיע לבית הכנסת( וכך הוא במחזור ויטרי ובשאילתות רב 134 תפילת פרק ט"ז: פורסין על שמע יעקב אחאי .וכתב עוד האגור באשכנז נהגו בכל מקום לפרוס את שמע אפילו על אחד שלא שמע .וכתב הריב"ש בתשובות )ס' עו( שכן נראה שנטה לזה הר"ן בפירוש ההלכות. הבית יוסף בס' סט אומר שלעניין מעשה יש לחזר אחר שישה שלא שמעו ואם אינם בנמצאים כדאי הוא רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק. וכ"כ בשו"ע. המנהג בימינו שו"ת הרדב"ז )ח"ד ס' רמא( חולק על השו"ע וכתב שאם כבר התפללו כולם ביחידות ,ולא שמעו קדיש וקדושה ,אע"פ שאח"כ חזרו ונעשו מנין ,אינם חוזרים לומר קדיש וקדושה ,שכבר פרח קדיש וקדושה מנייהו .כעין מה שאמרו בברכות )נ (:דפרח זימון מנייהו ,ואין לומר שיחזרו להתפלל בתורת נדבה ,שאין לך חידוש גדול מקדיש וקדושה, זה אינו ,שהרי אין הציבור מתפללים נדבה. ובשו"ת רב פעלים )ח"ב אורח חיים ס' כו( כתב שאע"פ שקבלנו הוראות מרן השו"ע ,מ"מ לעניין ברכות קיימא לן דספק ברכות להקל אפילו נגד השו"ע ,ולכן הלכה כדברי הרדב"ז שלא יאמרו קדיש וקדושה ועוד דבלאו הכי בזמן הזה לא נהיגי כדברי השו"ע בגין פריסה על שמע. החתם סופר )חלק אורח חיים ס' יז( מסביר את המחלוקת בין הרדב"ז לטור ,לפי הרדב"ז ששלושה שאכלו כאחד וכל אחד ברך בפני עצמו, לא יעלה על הדעת לומר שיחזרו כל ברכת המזון כדי לעטרו בזימון, והיינו שאין זימון למפרע .אולם הטור סובר דשאני תפילה דכיוון שלא אמר קדושה כלל ,וחסר מגוף התפילה ,לפיכך יחזרו ויתפלל בעשרה. 135 תפילת פרק ט"ז: פורסין על שמע יעקב וילקוט יוסף מוסיף שחזרת הש"ץ נתקנה לאחר תפילת הלחש, דיחידים דמו ,ואם כן גם כשהתפללו ביחידות ,כיוון שחזרו ונצטרפו ונעשו מנין ,יכולים עדיין לומר החזרה עם קדושה .ולבסוף כתב הילקוט יוסף שבזמננו אין מנהג כשו"ע אלא מי שלא התפלל עדיין ,ואיחר לבוא לבית הכנסת ,אז כשמגיע לברכת ישתבח ,ויש שם מנין ,אומר ישתבח בקול רם ,וקדיש וברכו ,וממשיך לבדו ברכות שמע ישראל וכשמגיע לתפילת שמונה עשרה אומר שלוש ברכות ראשונות בקול רם עם הקדושה ,ואחר שסיים האל הקדוש גומר תפילות בלחש .אבל כל שכבר התפללו כולם ביחידות אין אומרים קדיש וקדושה כלל .אולם אם התפללו בבית הכנסת בלי מנין ,וכשסיימו תפילת שמונה עשרה הגיעו אנשים נוספים ונעשו מנין ,נחלקו הפוסקים אם יכולים לומר חזרה עם קדושה או לא ,והעיקר להלכה לומר ברכת חזרה עם קדושה וברכת כהנים. 136 תפילת פרק י"ז: תעניות ציבור וט' באב יעקב תעניות ציבור וט' באב עננו הרי"ף )תענית ד (.מביא את הירושלמי )ברכות פ"ד ה"ג ,תענית פ"ב ה"ב( רבי יונה בשם רב אמר ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע )עננו( .והיכן אומרה? רבי זעירא בשם רב הונא אמר אומרה כלילי שבת ויומו ,פירוש בערבית ,שחרית ומנחה. הרא"ש הביא בתחילת דבריו את הרי"ץ ואח"כ כתב בשם רש"י )שבת כד (:שכתב בשם הגאונים שאין אנו רגילין לאמרו )עננו( ערבית ושחרית. שמא יארע לו אונס או בולמוס ויטעום כלום )משהו( ונמצא שקרן בתפילתו .ומה שרגילין שש"ץ אומרה היינו לפי שאי אפשר שלא יתענו מן הקהל קצת. הרא"ש מקשה על הגאונים היאך אמרו )תענית יב (:אדם לוה תעניתו ופורע )שאדם יכול לדחות את תענית יחיד ליום אחר( והרי הוא כבר התפלל ונמצא שקרן בתפילתו .ועוד קשה שרב יהושוע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אסי ,עבדו ליה עגלא תילתא ,אמרו ליה ליטעום מר מידי .אמר להם בתעניתא יתבנא .אמרו ליה ולוזיף )ילוה( מר וליפרע .ובסוף ענה להם שהוא בתענית חלום שבם ישנה חשיבות לתכנית באותו יום של החלום ע"כ .והרי יכל לומר להם שכתב התפללתי ואמרתי ענינו ואם אני ילוה את תעניתי אני אמצא שקרן בתפילתי. 137 תפילת פרק י"ז: תעניות ציבור וט' באב יעקב ולכן הרא"ש מסיק שבוודאי כיון שבשעה שהתפלל היה דעתו להתענות ,לא מיקרי שקרן בתפילתו אם אכל אח"כ .ולכן דעת הרא"ש כמו הרי"ף. הבית יוסף בסי' תקסה מתרץ את שתי הקושיות על הגאונים כך: שלא אמרינן לוה אדם תעניתו ופורע אלא דוקא כשלא התפלל תפילת תענית )עננו( ,אבל אם התפלל תפילת תענית ,לא .וגם רבי יהושע לא התפלל תפילת תענית .וכדברי הגאונים כתבו רבינו ירוחם ,סמ"ג ורוקח. הכלבו )סימן סב דף כו ע"ד( מוסיף שאפילו לדעת הגאונים ארבעה הצומות אומרו בכל תפילותיו דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל ,כיוון שתיקנו חכמים להתענות בו שייך שפיר למימר עננו ביום ביום צום התענית הזה. כתב השו"ע בס' תקסה: ]סעיף א[ יחיד אומר עננו בשומע תפלה בין יחיד שקיבל עליו תענית בין יחיד המתפלל עם הצבור בתענית צבור וכן שליח צבור שמסדר תפלתו בלחש כיחיד דמי ובשומע תפלה .הגה :ואומרו קודם כי אתה שומע וכו' ולא יחתום בעונה בעת צרה אלא כשמגיע לבכל עת צרה וצוקה יסיים כי אתה שומע תפלת וכו' )בית יוסף( ולא ישנה ממטבע הברכה ,אפילו כשמתענה יחיד יאמר עננו בצום תעניתנו )רשב"א(. ]סעיף ג[ יש אומרים )הגאונים( שאין היחיד אומר עננו כי אם במנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו אבל שליח צבור אומרו גם בתפלת שחרית כשהוא מתפלל בקול רם שאי אפשר שלא יתענו קצת 138 תפילת פרק י"ז: תעניות ציבור וט' באב יעקב מהקהל ובארבע צומות גם היחיד אומרו בכל תפלותיו דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה כיון שתיקנו חכמים להתענות בו )כדברי הכלבו( .הגה :ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה 50 )כדברי הגאונים( מלבד שליח ציבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם. כתב ביאור הגר"א )בד"ה בכל תפילותיו( שכוונת מרן שכתב בארבעת הצומות אומר עננו בכל תפילותיו ,היינו בערבית ובשחרית ובמנחה. כלומר לפי מרן גם לדעת הגאונים צריך היחיד שמתענה בתענית ציבור לומר כל התפילות בצום עננו. נחם ה' אלהינו )ט' באב( כתב הטור בסי' תקנז' שצריך להזכיר מעין המאורע בתשעה באב - "נחם ה' אלהינו את אבלי ציון" .והיכן אומרה? איתא בגמרא בירושלמי בתענית אמר רב ירמיה כל דבר שהוא להבא )היינו תפלה ובקשה שהוא על העתיד( -אומרו בעבודה )בברכת רצה( .וכל שהוא לשעבר )היינו שבח למקום יתברך על מה שכבר היטיב עימנו( -אומרו בהודאה )בברכת מודים( .ואעפ"כ כתבו הרי"ף והרא"ש שנהגו לאומרו בבונה ירושלים מפני שסמכו על הגמרא )ע"ז ח (.דאמר רב יהודה בר שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה ,אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר .ולכן תיקנו לאומרה בבונה ירושלים שהיא מעין אותה ברכה )בית יוסף(. 50כתב המגן אברהם בס"ק ד שאפילו שמתפלל מנחה גדולה יאמר עננו מכיון שאם יאחזנו בולמוס לא יהיה שקרן בתפילתו דעכ"פ התענה עד חצות. 139 תפילת פרק י"ז: תעניות ציבור וט' באב יעקב הרוקח כתב שאין אומרים נחם בברכה ירושלים אלא במנחה בלבד. אבל הכלבו חולק ואומר שצריך לומר נחם בכל התפילות. הרא"ש כתב שכל ימיו תמה על המנהג שאומרים את נחם רק במנחה?! שהרי כתבו שיחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. ומסתמא בכל תפילותיו קאמר ,כמו שבר"ח ,חנוכה ופורים אומרים מעין המאורע בכל התפילות. הרד"א מסביר בשם רבינו סעדיה שמשום שלעת ערב הציתו בבית המקדש אש ,הלכך באותה שעה )במנחה( מזכירים שפלות ירושלים ואבליה ומתפללים על תנחומיה. הריטב"א בתשובותיו כתב שמכיוון שצריך להזכיר מעין המאורע לפי הירושלמי ,לכן אומר נחם בכל התפילות ,אלא שבערבית ושחרית הוא דומה כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה ,לכן בערבית ושחרית אומר "רחם" ,ובמנחה אומר "נחם" שדומה למי שנקבר מיתו .51ומ"מ ש"צ אינו אומרה אלא במנחה כמו שנהגו. השו"ע כתב שבתשעה באב אומר בבונה ירושלים נחם וכו' ועננו בשומע תפילה )בכל התפילות 52כמו הרי"ף והרא"ש לפי הגמרא בע"ז( .ואם לא אמר לא זה ולא זה אין מחזירין אותו .רמ"א -והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפילת מנחה של ת"ב לפי שאז הציתו במקדש אש 51כתב המגן אברהם בשם השל"ה שכאשר הצום דחוי וחל בעשירי באב ,צריך לומר נחם בכל התפילות ערבית ,שחרית ומנחה. 52כתב המשנה ברורה בס"ק א שמסתימת המחבר משמע שדעתו שיאמרו בכל התפילות וכן הוא המנהג בירושלים ,אבל במדינתינו המנהג כמו שכתב הרמ"א. 140 תפילת פרק י"ז: תעניות ציבור וט' באב יעקב ולכן מתפללים אז על הנחמה )לפי הרוקח ואבודרהם( ,מי שאכל בת"ב יאמר נחם בברכת המזון. כתב הרד"א בשם ה"ר גרשום בר' שלמה שאם טעה ולא הזכיר נחם בבונה ירושלים ,יכול לאומרו בהודאה שהוא מקומו המיוחד לו מן הדין )לפי הירושלמי לעי"ל( .ואם לא נזכר עד שסיים תפילתו אינו חוזר ומתפלל משום שקיי"ל בב"מ )כד (.כי בימים שאין בהן קרבן מוסף ,אם טעה ולא אמר מעין המאורע -אין מחזירין אותו. האם משנים מסדר התפילה הרגילה )פרשת הקורבנות ועוד(? הטור בסי' תקנד בשם הרמב"ן אומר שנהגו קצת שלא לקרות פרשת הקורבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל בבית הכנסת לפי שאסור לקרות בתורה ,ואינו נראה לפי שאין לנו איסור בסדר היום שהרי קוראים ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה ,קוראים בתורה ומפטירין בנביא, ופרשת הקורבנות ואיזהו מקומן תיקנו אותם כנגד קורבן התמיד ,לכן אומר כדרכו ואינו חושש .וכ"כ השו"ע בס' ד. הרמ"א בסי' תקנט בס' ד כתב שאין אומרים פטום הקטורת .והמשנה ברורה בס"ק כ מסביר לפי המרדכי דלא מיקרי סדר היום שאין כל אדם אומר אותו .ילקוט יוסף בס"ק יא כתב שאומרים בסוף התפילה שיר של יום ואין כאלוהינו ופטום הקטורת כמו בכל יום. הטור בסי' תקנט כתב שבשחרית מסדרין הברכות והזמירות כמו בשאר הימים ויש מקומות שנוהגין שלא לומר שירת הים אלא האזינו 141 תפילת פרק י"ז: תעניות ציבור וט' באב יעקב )לפי הכלבו שהסביר משום דאין לומר שירה לעת כזאת( .הבית יוסף ודרכי משה אומרים שהמנהג לומר את שירת הים כמו בשאר הימים. שנזכה במהרה בימינו לבנין בית המקדש. 142 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב ראש השנה ועשרת ימי תשובה סליחות אלול )אחר חטא העגל( הטור בסימן תקפא כתב תניא בפרקי ר"א בר"ח אמר הקב"ה למשה "עלה אלי ההרה" )שמות כד ,יב( שאז עלה לקבל לוחות אחרונות ,והעבירו שופר במחנה שמשה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג .והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר "עלה אלהים בתרועה וגו'" )תהילים מז ,ו( .53מכאן למדו חז"ל שע"י קול השופר אדם מתעורר לשוב בתשובה ,ולכן התקינו שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש 54כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר "אם יתקע שופר בעיר וגו'" )עמוס ג ,ו( וכדי לערבב השטן .וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה. יש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך .לרב כהן צדק מנהג ב' ישיבות לומר סליחות ותחנונים בעשרת ימי תשובה .ואמר רב האי מנהג לומר תחנונים בהנך עשרה ימים לחוד ושמענא דבמקצת 53הבית יוסף מסביר מדוע הובאו שני פסוקים על השופר ,מפני שניתן לדחות את הראיה הראשונה ולומר שהשופר אינו מיוחד למניעת חטא מפני שהיה ניתן להעביר כרוז במחנה שמשה עלה להר והסבר נוסף שהפסוק הראשון ניתן ללמוד שע"י השופר נמנעו מלחטוא אבל עדיין אנו צריכים ללמוד שע"י קול השופר אדם מתעורר לשוב בתשובה ולכן הובא הפסוק השני. 54דרכי משה בס"ק א כתב שבמנהגים של מה"ר אייזיק טירנא )מנהגי סליחות עמ' פו( שהמנהג לתקוע מר"ח אלול עד ערב ראש השנה ואז מפסיקין לתקוע וחוזרין ותוקעין בראש השנה וזהו שלושים יום וסמך לדבר "תקעו בחודש שופר" )תהילים פא ,ד( שמשמע חודש שלם שהוא שלושים יום והכל כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה .ולכן נמי אין מברכין החודש תשרי ע"כ .המשנה ברורה בס"ק א הביא אסמכתא מהפסוק "אני לדודי ודודי לי" ,ר"ת אלול וסופי תיבות עולה ארבעים ,כנגד ארבעים יום מר"ח אלול ועד יום הכיפורים ,כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות ,ליבו קרוב אל דודו בתשובה ,ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה .ועוד סמך מהפסוק "ומל ה' אלהיך א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך" ר"ת אלול. 143 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב אתרוותא קיימי מר"ח אלול ואמרי דביה סליק משה להר בפעם ג' ונחית בלוחות שניות ביום הכיפורים וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו, ואנו מנהגינו כהנך דקיימי מר"ח אלול. והרמ"א כתב שמנהג בני אשכנז אינו כן ,אלא עומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה .ואם חל ר"ה ביום שני או שלישי אזי מתחילים ביום ראשון 55בשבוע שלפני השבוע שחל ר"ה להיות בתוכה. המשנה ברורה )בס"ק ו'( מביא הסברים למנהג אשכנז: א .מכיוון שהרבה נוהגים להתענות עשרה ימים עם יוה"כ ,ולעולם יחסרו ד' ימים מר"ה ועד יוה"כ שלא יוכלו להתענות ,דהיינו ב' ימים של ר"ה ושבת שובה וערב יום כיפור ,לכך צריך להשלים ד' ימים קודם ר"ה ,וכדי שיהיה יום מסויים להתחילה ,תקנו יום ראשון בכל פעם. ב .קורבנות טעונים בדיקה ממום ד' ימים קודם ההקרבה ,ובכל הקורבנות בפרשת פנחס כתוב "והקרבתם עולה" ור"ה כתיב "ועשיתם עולה" ,ללמד שבר"ה יעשה אדם עצמו כאלו מקריב את עצמו ,ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם. 55המשנה ברורה בס"ק ו מסביר בשם הלבוש שהרבה נוהגים להתענות עשרה ימים עם יוה"כ ולעולם יחסרו ד' ימים מר"ה עד יוה"כ שלא יוכלו להתענות ,דהיינו ב' ימים ר"ה ושבת שובה ועיו"כ ,לכך צריך להשלים ד' ימים קודם ר"ה ,וכדי שיהיה יום מסויים להתחלה תקנו יום ראשון בכל פעם .ועוד טעם שקבעו ד' ימים ,שכן מצינו בקרבנות שטעונים ביקור ממום ד' ימים קודם הקרבה ,ובכל הקרבנות בפ' פנחס כתיב "והקרבתם עולה" ,ובר"ה כתיב "ועשיתם עולה" ,ללמד שבר"ה יעשה אדם עצמו כאלו מקריב את עצמו ,ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם. 144 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב המלך הקדוש ,המלך המשפט הטור בסי' תקפב מביא את הגמרא בברכות )יב (:אמר רבי חנינא סבא משמיה דרב כל השנה מתפללין האל הקדוש )פרש"י לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם( מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מי' ימים שבין ר"ה ויה"כ שאומרים המלך הקדוש המלך המשפט.56 ר"א אומר עשרת ימי תשובה אם אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט יצא שנאמר "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה" )ישעיה ה( .אימתי )באיזה זמן זה מתקיים( "ויגבה ה' צבאות במשפט" ,אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ )שבהם הקב"ה שופט את העולם( קאמר )ומוזכר בפסוק( האל הקדוש )הרי שאף בעת משפט ,אפשר לומר "האל הקדוש"( .ואסיקנא מאי הוי עלה .רב יוסף אמר האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט .רבה אמר המלך הקדוש המלך המשפט .והלכתא כרבה. הטור מסביר שהם חולקים גם בדיעבד ,מדאמר ר"א יצא ,מכלל דלרבה אפילו בדיעבד לא יצא .והלכתא כרבה ,הלכך לא יצא וצריך לחזור הלכך בהאל הקדוש אם טעה בו חוזר לראש ,כדלעיל דג' ראשונות חשובות כאחד ואם טעה בהמלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר .ואם לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש .וכ"כ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם. 56מסביר הרב מנוח בפ"ב בהלכות תפילה שמלך אוהב צדקה ומשפט ,משמע שיתנהגו ברואיו בצדק ומשפט .אבל המלך המשפט רוצה לומר שהוא יתברך שופט העולם ,אי נמי משמע שהוא עצמו הוא המשפט ,כמו שאנו אומרים הוא חכמה ,הוא המדע ,שאין לומר עליו יתברך "חכם" ו"מבין", שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר .טעם אחר מובא בבאר היטב בסימן קיח שבכל השנה אין המשפט עיקר אלא הצדקה ולכן הקדימו צדקה למשפט ,אבל מראש השנה ועד יוה"כ המשפט עיקר ולכן לא מזכירים צדקה כלל. 145 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב ואבי עזרי חולק על הטור וכתב דלא פליגי אלא לכתחלה אבל בדיעבד לכולי עלמא אינו חוזר וכ"כ הראב"ד. הבית יוסף מוסיף שאם הוא מסופק אם אמר האל הקדוש או המלך הקדוש כתבו התוס' )שם ד"ה והלכתא( וכן כתב הרא"ש שחוזר ,כדאיתא בירושלמי )תענית פ"א ה"א( כל שלושים יום חזקה ,מה שהוא למוד הוא מזכיר. כתב השו"ע בסימן תקפב בעשרת ימי תשובה אומר "המלך הקדוש", "המלך המשפט" .ואם טעה או שהוא מסופק , 57אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש .ואם הוא בהמלך המשפט ,אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר ,ואם לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש )לפי הרי"ף ,הרמב"ם והרא"ש(. כתב הטור בסימן קיח בשם אחיו ה"ר יחיאל ז"ל לכאורה איני יודע מה הפרש יש בין "מלך אוהב צדקה ומשפט" ובין "המלך המשפט" לענין שצריך לחזור לראש אם שכח אך שאיני רשאי לשנות מה שהורגל בפי כל .אמנם שמעתי שבפרובינציא אין אומרים )תיבות( "המלך" )הם אומרים ברוך אתה ה' אוהב צדקה ומשפט( וישר בעיני .שוב מצאתי בספר הנקרא מחזור ויטרי הכי גרסינן בפ"ק דברכות כל השנה כולה אומר "האל הקדוש האל המשפט" חוץ מעשי"ת שאומר המלך הקדוש המלך המשפט ,לפי שעכשיו יושב על המשפט לדון כל העולם ומראה עצמו 57מסביר המשנה ברורה בס"ק ג בשם במגן אברהם שהכא לא מהני שיאמר תשעים פעמים כמו בסימן קיד ס' ח )שיהיה למוד לומר המלך הקדוש( ,דהכא אינו רשאי לומר ברוך אתה ה' ,דהוי ברכה לבטלה, ואם יאמר בלא שם הקב"ה ,אם כן בתפילה כשיאמר בשם יחזור ללימודו לומר "ברוך אתה ה' האל הקדוש" ,הלכך לית לה תקנתא. 146 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב שהוא מלך על המשפט ,וי"א כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכות כדכתיב "מלך במשפט יעמיד ארץ" )משלי כט ,ד( .ונשאתי ונתתי בדבר לפני א"א הרא"ש ז"ל וקבל דברי. הבית יוסף בסימן תקפב כתב בשם תלמידי רבינו יונה ומיהו( שבעשרת ימי תשובה אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אין צריך לחזור ,הואיל ומזכיר לשון מלכות .אבל אם אינו מזכיר לשון מלכות )כגון שאמר ברוך אתה ה' אוהב צדקה ומשפט( ע"כ .אולם ארחות חיים )הל' תפילה אות קד( חולק בשם הראב"ד שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט ,חוזר .והבית יוסף מכריע כמו ארחות חיים מכיון שכן נראה מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם .וכן כתב הרמב"ם )הל' תפילה פ"י ה"יג( עשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים ,טעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט ,חוזר לתחלת הברכה וחותם בה המלך המשפט ומתפלל והולך על הסדר .ואם לא נזכר אלא עד שהשלים כל תפלתו חוזר לראש. אחד יחיד ואחד שליח ציבור. )ברכות ז .ד"ה דרכי משה חולק על הבית יוסף וסומך על תלמידי רבינו יונה ועל הטור שהסתפק בדבר. הרמ"א בסימן קיח חולק על השו"ע ואומר שאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אין צריך לחזור) ,מכיון ש( ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים "האל אוהב צדקה ומשפט". 147 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב זכרנו מלך חפץ בחיים )במגן אברהם(. זוכר יצוריו ברחמים לחיים )במחיה המתים(. וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך )בהודאה(. ובספר חיים ברכה ושלום )בשים שלום(. בתחילה העמידה לא אומרים לחיים טובים אלא לחיים ,עד לבסוף בהודאה שהיה אומר וכתוב לחיים טובים .כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך ,כמו שמצינו בדוד תחלה אמר "שגיאות מי יבין" )תהלים יט( ,ואח"כ בקש על הזדונות דכתיב "גם מזדים חשוך עבדך" ,ואח"כ "אל ימשלו בי אז איתם" פירוש העבירות החזקות. ומביא משל לזה )בילקוט תהילים ס' יט ומדרש שוחר טוב( א"ר אבא כותים הללו יודעים לבקש על הפתחים ,תחלה אומר תן לי מעט מים ,ונותנין לו ,תנו לי בצל אחד ,ונותנין לו ,אומר בצל בלא פתא נסיב ליבא .כך הצדיקים יודעים לרצות בוראם שנאמר שפתי צדיק ידעון רצון. בה"ג אוסר לומר זכרנו לחיים וכו' שהרי אמרו בברכות ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות. )לד(: לא רב האי חולק ואומר דאל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות היינו דוקא בצרכי יחיד אבל בצרכי רבים שרי .וכ"כ הר"ן )בראש השנה ח :ד"ה סדר( בשם הרי"ץ בן גיאת דצרכי רבים שרי ,ומפני כך נהגו בראש השנה לומר זכרנו ומי כמוך ובחנוכה ובפורים כן עשה עמנו ניסים ופלא ,וכ"כ הגהות מימוניות )תפילה פ"ו אות ג( בשם ר"ת צרכי רבים שואלים בשלוש ראשונות )בית יוסף בסי' קיב(. 148 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב הטעם למנהג לומר אבינו מלכנו כתב הכלבו שפעם אחת גזרו תענית )גשמים( ולא נענו ,וירד ר"ע לפני התיבה ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך ,ומיד נענו )תענית כה .(.וכשראו גדולי הדור שנענה באותה תפילה הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים וקבעוה לעשי"ת )בית יוסף סי' תקפד(. כתב הבית יוסף אומרים אבינו מלכנו בראש השנה ,אבל לא אומרים באבינו מלכנו בקשות שמוזכר בהם הודאת חטא ,מכיוון שאין אומרים וידוי בר"ה .וכ"כ ילקוט יוסף שם בס"ק כא. דרכי משה חולק ואומר שאין המנהג כדבריו. השל"ה כתב שמותר לומר פסוקים שיש בהם הזכרת חטא שלא בשעת התפילה או כשמפרש את חטאיו ,ולכן נהגו להתוודות ולפרש את חטאיו בשעת התקיעות בלחש בין סדר לסדר .ופירוש המחזור ראיתי שמפרש אבינו מלכנו חטאנו לפניך ,כלומר אבותינו חטאו שעבדו ע"ז ,ואנו אין לנו מלך אלא אתה ,לכן עשה עמנו למען שמך .ובזה נתיישב המנהג שאומרים אותו בר"ה ) מגן אברהם בס"ק ב(. 149 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב תפילה של ר"ה מדוע אין אומרים הלל בר"ה ויה"כ איתא בר"ה )לב (:דא"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין אומרים ישראל שירה לפניך לא בר"ה ולא ביה"כ? אמר להם אפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחין וישראל יאמרו שירה )טור תקפד(. המשנה ברורה בס"ק א מוסיף שלמרות שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין ,מ"מ צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין ,וע"י זה נזכר לזכות. קריאת התורה בר"ה כתב הטור בסי' תקפד שבר"ה מוציאין ב' ספרים :בספר הראשון קורין ה' בפרשת וירא אליו מפסוק "וה' פקד את שרה")בראשית כא,א( עד "ויהי אחר הדברים האלה" ואם הוא חל בשבת קורין בו ז' .ומפטיר קורא בספר שני בקרבנות בפ' פנחס "ובחדש השביעי" )במדבר כט,א( עד סוף פסקא .ומפטיר קורא בתחלת ספר שמואל א "ויהי איש אחד מן הרמתים" עד "וירם קרן משיחו". הר"ן )שם י :ד"ה גמ'( מסביר ששרה וחנה נפקדו בראש השנה כמו שכתוב בר"ה י) :רש"י פירש שם שבא זכרונם לטובה ונגזר עליהן הריון( לכן הקריאת התורה עוסקת בהם. 150 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב ביום השני של ר"ה קוראים כמו ביום הראשון אבל המפטיר קורא "כה אמר ה' מצא חן במדבר" )ירמיה לא,א( עד "הבן יקיר לי אפרים ...כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד ,על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה' " )פסוק יט( .מפני שחובת היום להזכיר זכרונות )בית יוסף בסי' תרא(. תקיעות שופר איתא בר"ה טז .אמר רבי יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין ? )פירוש למה תוקעין מיושב קודם מוסף וחוזרין ותוקעין על סדר ברכות במוסף ,כלומר למה מקדימין לתקוע מיושב?( התשובה של הגמרא היא כדי לערבב השטן .מה הכוונה ? א .פירוש כדי שיתערבב מיד בתקיעה ראשונה שלפני התפלה ולא יקטרג בשעת תפלה )טור בסי' תקפה(. ב .מכח תקיעה ראשונה מתערבב בתקיעה השניה ,והכי איתא בירושלמי" 58בלע המות לנצח" )ישעיה כה,ח( וכתיב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" )שם כז,יג( כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל ,אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול .כד שמע תניינא אומר ודאי מטא זמניה ומירתת ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא )פירוש השטן זוכר שלקץ הימים כשיתקע בשופר גדול יגיע זמנו להיות נבלע לנצח ,ולעולם כששומע קול שופר זוכר אותה שעה, כאדם שרואה מת שזוכר יום המיתה ומעורבב בזה ואינו יכול לקטרג ,בית יוסף בשם הסמ"ג(. ג .פירש הר"ן שאם יקדימו את התקיעות שעל הסדר שהם העיקר והתקיעות שמיושב )שיהיו אחריהם( יהיו רק כדי לערבב את השטן ,אזי יבואו לזלזל בתקיעות שמיושב .ולכן מקדימים את התקיעות שמיושב .והפירש לערבב את השטן הוא להכניע את 58בירושלמי שלפנינו זה לא נמצא ,אבל הירושלמי מובא בתוס' בר"ה טז :ד"ה כדי. 151 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב יצר הרע שבאדם כמו שכתוב "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" )עמוס ג,ו( ,שהשטן הוא יצר הרע )ראה ב"ב טז.(. ד .זוהר בפרשת פקודי )דף רלח (.בא וראה כי ביום ר"ה נדון העולם, והקב"ה יושב ודן כל העולם ,וסטרא אחרא ההוא עומד מצד שמאל לקבל את הדין למי שנידון לעונש ולמיתה ,וכל אלו שנדונו למיתה הוא משגיח עליהם ,ונרשמים לפניו כדי שיכירם. ובשעה שישראל מעוררים רחמים בקול שופר ההוא ,אז נתערבב לו כל ידיעותיו ,עד שאינו יכול לדעת ולא להשגיח באלו שנדונו במה נגמר דינם ובורח משם .לאחר כל החגים ,כל אלו שלא חזרו בתשובה ונגזר עליהם מיתה ,ודאי יוצאים הפתקים של גזר דין מבית המלך בליל שמיני עצרת ונמסרים לס"מ ,ואז כיון שנמסרו לו פתקי הגזרות ,שוב אינם חוזרים עד שנעשה ונגמר הדין )ע"פ פירוש מתוק מדבש(. אבל לעולם עיקר תקיעה היא מעומד ,שהיא על סדר ברכות. מדוע החזן אינו תוקע ? תנן בר"ה )שם( העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה השני מתקיע .פירוש מי שמתפלל תפלת מוסף מתקיע .ודקדק רב האי מדקאמר מתקיע ולא אומר תוקע אלמא אחר תוקע ולא ש"צ .וכתב א"א הרא"ש ז"ל והטעם כי הא דתנן בפרק אין עומדין )ברכות לד (.העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטרוף ,פי' שמא יטרף דעתו בעניית אמן ואז לא ידע מהיכן יתחיל לחזור .ואם אין שם כהן אלא הוא ,לא ישא את כפיו. מזה הטעם עצמו ואם הוא בטוח שנושא כפיו וחוזר לתפלתו ,שאינו מתבלבל ,רשאי .וכן הטעם בכאן דתקיעה ,ודאי לא הוי הפסק ,הלכך אם הוא מובטח שחוזר לתפלתו רשאי לתקוע . 152 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב מדוע לא עוברים על בל תוסיף משום תקיעות שמיושב ותקיעות דמעומד ? התוס' )בר"ה טז :ד"ה תוקעים( מקשה הרי הוא עובר משום בל תוסיף ? ותירץ שלא שייך בל תוסיף כאשר עושים את המצווה שתי פעמים. "ובכן תן פחדך" ותקנו לומר ובכן לשון המקרא "ובכן אבא אל המלך וגו'" )אסתר( לפי שהוא עתה יום הדין ואנו באין לפני ממ"ה הקב"ה. "בכן" עולה בגיאמטריה ע"ב רמז לשם של ע"ב .שהוא שם של ד' מתגלגל בצירופו )כלומר :י' יו"ד ,ה' ה"א ,ו' וא"ו ,ה' ה"א בגיאמטריה עא ועם שם השם עצמו עולה עב ,או בדרך אחרת -יו"ד ה"י וי"ו ה"י ,או בדרך אחרת י' י"ה יה"ו יהו"ה עולה בגיאמטריה עב -בית יוסף( .וכן "אני והו" בגיאמטריה עב. הכלבו מסביר מדוע אומרים שלושה פעמים "ובכן": ובכן תן פחדך ...וייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך -מלכויות. ובכן ותן כבוד לעמך -הוא לבקש מלפניו זכרון לטובה. ובכן צדיקים יראו וישמחו -הוא מעניין השופרות כי כל הרשעה כעשן תכלה )שישמע שופרו של המשיח(. "ותמלוך אתה ה' אלהינו מהרה על כל מעשיך "..נאמר כדי לומר מעין חתימה של הברכה סמוך לחתימה שחותם בה המלך הקדוש. 153 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב מדוע אין אומרים השיאנו בעמידה לא אומרים את "השיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך" כפי שאומרים בשלושת הרגלים ,מכיון שר"י בגרמיש"א הנהיג שלא לאמרו לפי שברכת מועדיך לא שייך אלא בג' רגלים דכתיב "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך" וסמיך ליה "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך". וכ"כ רב שאלתיאל דברכת מועד זה קרבן חגיגה דכתיב "כברכת ה' אלוהיך" וזה אינו כי אם ג' פעמים בשנה ,ומטעם זה אין לומר במוסף "ואין אנו יכולין לעלות ולראות לפניך" אלא "ואין יכולים לעשות חובותינו לפניך" .וכ"כ השו"ע בס' ח. אבל ר"י בר"י הנהיג במגנצא לאומרו בר"ה ויה"כ בשם ר"א הגדול וגם רבי משולם שאל את פי ראש הישיבה שבירושלים והשיבו שאומר אותו וכ"כ רב יהודאי ריש מתיבתא. טעמים לאמירת "ודברך מלכינו אמת וקיים לעד" א .המרדכי מסביר לפי מדרש "לעולם ה' דברך נצב בשמים" שפירושו קיים דברך ,שכשם שדנת את אדם הראשון ברחמים, כך אתה תרחם על הדורות הבאים אחריו .כלומר שה' אמר לאדם הראשון "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" ,ופירשת את המשמעות של יום לפי היום של הקב"ה שהוא תתק"ל שנים ומניח לתולדתיו ע' שנים )סה"כ יומו של בקב"ה אלף שנים( .לפיכך אמר רבש"ע אלמלא שדנת את האדם הראשון בשעה שאכל מן 154 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב האילן ,שלא היה אמור לחיות אפילו שעה אחת ,ודנת אותו ברחמים ,כך התקנת עמו שאתה דן את בניו ברחמים. )התקנת( ב .הכלבו מסביר שאחר שאמר "מלוך על כל העולם כולו בכבודך"" ,ומלכותו בכל משלה" ,אומר "ודברך אמת קיים לעד" שפירושו שאתה הבטחתנו בכמה מקומות בענין הגאולה שתהיה לך לבדך המלוכה ,ולכך אנו מבקשים שתאמת את דבריך ,כי דברך אמת קיים לעד )בית יוסף בסי' תקפב(. מלכיות ,זכרונות שופרות איתא בר"ה )לד (:אמר רבה ,אמר הקב"ה ,בני ,אמרו לפני בר"ה מלכויות ,זכרונות ושופרות :מלכויות כדי שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ,ובמה בשופר. הגמרא בר"ה )לב (.שואלת מנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות? ר''א אומר דכתיב "שבתון זכרון תרועה מקרא קדש" )ויקרא כג ,כד(, שבתון זה קדושת היום ,זכרון אלו זכרונות ,תרועה אלו שופרות. אלהיכם" )ויקרא כג, מנין שאומרים מלכיות? תניא רבי אומר "אני ה' כב -שני פסוקים לפני הפסוק זכרון תרועה( ובחדש השביעי זו מלכות )פרש"י אני ה' אלהיכם -הוא לשון אני אדון לכם( .רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר "והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם" )במדבר י ,י( שאין תלמוד לומר אני ה' אלהיכם )הפסוק מיותר( ,ומה תלמוד לומר אני ה' אלהיכם - זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן. 155 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב המשנה בר"ה )לב (.מביאה מחלוקת הסדר הברכות בתפילת מוסף: רבי יוחנן בן נורי -א .אבות .ב.גבורות .ג.קדושת השם וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע .ד .קדושת היום ותוקע .ה.זכרונות ותוקע .ו.שופרות ותוקע .ז .עבודה .ח .הודאה וברכת כהנים .ט .מברך עמו ישראל בשלום . ר''ע חולק -ג .קדושת השם .ד .כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע . הרי"ף והרא"ש והטור )בסי' תקצא( פסקו כמו ר"ע מחבריו. איתא בר"ה )לב (.אין פוחתין מי' 59פסוקים שמלכות בכל אחד מהם ומי' זכרונות ומי' שופרות ,ורבי יוחנן בן נורי אמר אפי' לא אמר אלא ג' מלכיות וג' זכרונות וג' שופרות כגון שאמר אחד של תורה ואחד של נביאים ואחד של כתובים )למלכויות וכן 3פסוקים לזכרונות וכן 3פסוקים לשופרות( יצא ,ואפי' לא אמר מהם כלום אלא ובתורתך כתוב לאמר יצא )כלומר אם התחיל פסוק א' של תורה צ"ל עוד א' של כתובים וא' של נביאים ,אבל אם אינו רוצה לומר כלום יכול לפטור עצמו במה שאומר ככתוב בתורתך שאז כולל אותם כולם ביחד שגם נביאים וכתובים מקרי תורה( .ומ"מ נוהגין כת"ק לומר עשרה ומתחיל ואומר בשל תורה ככתוב בתורתך ואומר ג' של תורה ואח"כ ובדברי 60 קדשך כתוב לאמר ואומר ג' של כתובים ואח"כ וע"י עבדיך הנביאים 59הני עשרה פסוקים של מלכיות כנגד מי ? אמר רבי לוי כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים במזמור שבו נאמר "הללוהו בתקע שופר" )תהילים קנ ,ג( .רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני .ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם כולל את המילה "בראשית" שהוא גם מאמר הוא דכתיב "בדבר ה' שמים נעשו" )תהילים לג ,ו(. 60 לכאורה קשה הרי הנביאים צריכים להיות קודמים לכתובים? הרא"ש מתרץ שמפני שאנו אומרים פסוקים הכתובים בתהלים ,ודוד המלך קודם לפסוקי הנביאים .טעם נוסף מובא בבית יוסף שמשום שמעלין בקודש ואין מורידין ,הלכך מתחיל בתורה ,דהתחלה מעליא היא ,ואח"כ פסוקים של 156 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב כתוב לאמר ואומר ג' של נביאים וחוזר ואומר "ובתורתך כתוב לאמור" ומסיים בשל תורה ואם סיים בשל נביא יצא )טור סי' תקצא(. הזכרת פסוקי הקורבות בתפילת מוסף איתא בגמרא )ר"ה לה (.תניא ברכות של ר''ה ושל יוה''כ שליח צבור מוציא הרבים ידי חובתן דברי ר''מ ,וחכ''א כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ,מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי ,והאמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך, אלא משום דאוושי ברכות. שיטת רש"י בפרוש הסוגיה: אם תאמר משום שישנם הרבה פסוקים )כגון :פסוקים של קורבנות של מוספי ר''ה ור''ח ופסוקים של מלכיות וזכרונות ושופרות( .הרי אמר רב חננאל אמר רב שכיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך ,אין צריך לומר מקראות המוספין )של ר"ה ור"ח( .אלא משום דאוושי ברכות שהרי במוסף יש תשע ברכות וארוכות ומטעות דאין הכל בקיאין בהן .וכ"כ הרמב"ם )בסדר תפילות סוד"ה ברכה אמצעית(. ורבותיו של רש"י מפרשין להא דרב חננאל )בפסוקים של( במלכיות וזכרונות ושופרות )שאין צריך לומר אותם( וקשיא לרש"י הא דלא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי דתנן )לעיל דף לב (.אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו'. כתובים מכיוון דליכא לעלויי אתורה ,ומקדימין כתובים לנביאים כדי שיהיה אח"כ מעלין בקודש. 157 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב שיטת ר"ת )תוס' ד"ה אילימא( שרב חננאל אמר רב דיבר על פסוקי דמלכיות זכרונות ושופרות ,והיכא דהתחיל פליגי דלא יפחות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל יכול לפטור עצמו לגמרי ע''י בתורתך כתוב לאמר .אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם ,שהם במקום הקרבנות .אבל מוסף דר''ח אין צריך להזכיר בר''ה אלא שדי לו במה שאמר "מלבד עולת החדש ומנחתה" שבזה נכלל כל מוספי ר''ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת יאמר "ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן" .כ"כ רב עמרם. הרא"ש )סי' יד( חולק על ר"ת כ"כ הרבה נחלקו על ר"ת ,כי עשה את הטפל עיקר ואת העיקר טפל ,כי פסוקי מלכויות ,זכרונות ושופרות נשנות במשניות ופסוקי הקורבנות לא הוזכרו ,לא במשנה ולא בגמרא, אלא שנהגו לאמרם במקום קרבנות ,ואם על מלכויות וכו' אמר רב כיוון שאמר ובתורתך כתוב לאמור ,כאילו הזכירן ,כ"ש בקורבנות מוספים דהוי כאילו הזכירם וקיים "נשלמה פרים שפתינו" )הושע יד,ג( .ונהגו בספרד שאין מזכירין פסוקי מוספים אלא בשבת ור"ח משום שרגילים בהם ולא אתי למיטעי בהו ,אבל בכל המועדות אין מזכירין דאתי למיטעי בהו. בעל העיטור כתב שמזכירים פסוקים של קורבנות ר"ח ור"ה במוסף וז"ל כיון שאומר יום הזכרון הזה ,אצ"ל ראש חדש הזה ,שבכלל יום הזכרון הוא .ואם בא לומר מוספי החודש והזכרון כולל אותם בכלל הזכרון ואומר את מוסף יום הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך כאמור ובחודש השביעי וגו' ובראשי חדשיכם ואצ"ל יום ראש חדש הזה. גדולי מגנצא הנהיגו שאין להזכיר ר"ח כלל ,ואפילו "מלבד עולת החדש ומנחתה" אין לומר .וכן פי' בערוך איזה חג שהחודש מתכסה בו שא"א "ובראשי חדשיכם" לא בתפלה ולא בזולתו )פירוש לא במוסף ולא בבוקר כשקורין פרשת הקרבנות ,שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פרשת התמיד 158 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב "ובראשי חדשיכם" כמו שאומרים בשבת "וביום השבת"( וכ"כ רבינו ירוחם )נ"ו ח"א מז סוע"ד( וכ"כ מקצת מהגאונים שאין לומר ובראשי חדשיכם שחרית בר"ה ,כי היכי דלא לזלזלו במועדות ,שאם יאמרו אותו ביום שני של ר"ה יאמרו שיום שני עיקר כמו בשאר ראשי חדשים של כל השנה )שהיום השני של ר"ח הוא תחילת החודש( ואתו לממני מועדים מיום שני של ר"ה. הר"ן )בר"ה יב :ד"ה מהו להזכיר( אומר שמ"מ צריך לומר בר"ה "את מוספי יום הזיכרון הזה" ,שהרי שעיר של ר"ח קרב היה בר"ה )מביא ראיה מתוספתא בשבועות פ"א ה"א( .וכ"כ רבינו ירוחם ,הכלבו חולק רק על אמירת "מוספי" ביום השני של ר"ה לפי שאינו ר"ח כיון שאין מעברין אלול לעולם ,אבל הר"ן ורבינו ירוחם לא חילקו בין היום הראשון לשני )בית יוסף בסי' תקצא(. כתב השו"ע )בסי' תקצא בס' ב( המנהג פשוט בכל בני ספרד שאין מזכירין פסוקי קרבן מוסף כלל )אלא אומרים "ככתוב בתורתך" כשיטת רש"י וסיעתו(. רמ"א :והמנהג הפשוט באשכנז ובגלילות אלו לומר פסוקי מוסף ראש השנה ,ואין אומרים פסוקי מוסף ראש חודש ,אלא אומרים מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד וכו' ושני שעירים לכפר ושני תמידין 61 כהלכתן )שיטת ר"ת וסיעתו( .ואומרים גם כן מוספי יום הזכרון )ר''ן סוף ראש השנה ורבינו ירוחם וכל בו(: השו"ע בס' ג כתב צריך לומר את מוספי יום הזכרון כדי לכלול גם מוסף ראש חודש וגם ביום שני יאמר את מוספי )הר"ן ורבינו ירוחם(. 61 המגן אברהם בס"ק ב' מסביר שהרמ"א כתב בס' ב' שצ"ל "מוספי" למרות שהשו"ע כתב את זה בס' ג' ,כדי להודיענו שאף למנהגנו שאומרים את פסוקי הקורבנות צריך לומר "מוספי". 159 תפילת פרק י"ח :ראש השנה ועשרת ימי תשובה יעקב מדוע אומרים עלינו לשבח במוסף ? א .שבח לשי"ת שהבדילנו מן התועים שמהווה הקדמה לפסוקי מלכויות )בית יוסף סי' תקצא(. ב .בכל תפילת מוסף ) ר"ח ,ר"ה ויו"ט( אנו אומרים "מפני חטאנו גלינו מארצנו וכו'" ,ובר"ה אנחנו צריכים לומר פסוקי מלכויות שהפתיחה שלהם היא "על כן נקוה לך ה אלהינו ,לראות מהרה בתפארת עוזך" וכו' שבסופו יש את הפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד" .אולם "על כן נקוה לך" לא מתחבר יפה עם "מפני חטאנו" ,ולכן תיקנו ביניהם את "עלינו לשבח שמתחבר יפה עם "על כן נקוה " )הכלבו(. ת.ו.ש.ל.ב.ע. 160
© Copyright 2024