‫בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק‬ ‫בג"ץ ‪5666/15‬‬ ‫לפני‪:‬‬ ‫כבוד השופט נ' הנדל‬ ‫כבוד השופט נ' סולברג‬ ‫כבוד השופט א' שהם‬ ‫העותרת‪:‬‬ ‫אדוה רביב‬ ‫נגד‬ ‫המשיבים‪:‬‬ ‫‪ .1‬המוסד לביטוח לאומי‬ ‫‪ .2‬בית הדין הארצי לעבודה‬ ‫עתירה למתן צו על תנאי‬ ‫בשם העותרת‪:‬‬ ‫עו"ד אבישי יונגר‬ ‫בשם משיב ‪:1‬‬ ‫עו"ד ארנה רוזן‪-‬אמיר‬ ‫פסק‪-‬דין‬ ‫השופט נ' הנדל‪:‬‬ ‫מונחת לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה‪ ,‬עב"ל‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪) 36063-06-14‬מיום ‪ ,23.6.2015‬הנשיא י' פליטמן ‪ ,‬השופטות ר' רוזנפלד ונ' רות ‪ ,‬ונציגי‬ ‫הציבור ש' חבשוש ו‪ -‬ע' שטרייט (‪ ,‬בגדרו נדחה ערעור של העותרת על פסק דינו של בית‬ ‫הדין האזורי לעבודה בחיפה )ב"ל ‪ ,43476-07-10‬כב' השופט נ' חסן ונציגי הציבור מ'‬ ‫שגיא ו‪-‬ג' דרמן (‪.‬‬ ‫העותרת הגישה בשנת ‪ 1996‬תביעה לקצבת תלויים נגד משיב ‪ – 1‬המוסד‬ ‫לביטוח לאומי )להלן‪ :‬המוסד (‪ ,‬בעקבות התאבדות בעלה שנה קודם לכן‪ .‬המוסד דחה‬ ‫את התביעה בקבעו כי מות המנוח לא היה על רקע של פגיעה בעבודה‪ .‬העותרת ערערה‬ ‫על כך בבית דין האזורי לעבודה‪ ,‬ובשנת ‪ 2007‬ניתן פסק דין הצהרתי בו התקבלה‬ ‫‪2‬‬ ‫עמדתה‪ ,‬ונקבע כי מות המנוח הוא בגדר תאונת עבודה )ב"ל ‪ .(1439/98‬המוסד החל‬ ‫לשלם לעותרת קצבת תלויים‪ ,‬בצירוף הצמדה רטרואקטיבית למדד מיום מות המנוח‬ ‫וללא תוספת ריבית‪ .‬בשנת ‪ 2010‬הגישה העותרת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה‬ ‫בטענה שעל המוסד לשלם לה את הקצבה בתוספת ריבית‪ ,‬ולא להסתפק בהצמדה‬ ‫בלבד‪ .‬בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה‪ ,‬בקבעו כי על פי החוק העותרת‬ ‫אינה זכאית לתשלומי הריבית מושא המחלוקת‪ .‬ערעור שהגישה על כך העותרת לבית‬ ‫הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא‪ ,‬מטעמיו של בית הדין האזורי‪.‬‬ ‫בעתירה שלפנינו טוענת העותרת כי התשלומים מושא המחלוקת הם בגדר חוב‬ ‫פסוק מכוח פסק דין‪ ,‬כמובנו בחוק פסיקת ריבית והצמדה‪ ,‬תשכ"א‪ ,1961-‬אותו יש‬ ‫לשלם בתוספת ריבית‪ .‬זאת להבדיל מתשלום גמלאות המשולם באיחור‪ ,‬שלגביו אין‬ ‫צורך לשלם ריבית‪ .‬עוד היא מוסיפה כי ככל שההסדר החוקי מורה כי לא תשולם לה‬ ‫ריבית‪ ,‬יש להכריז על בטלותו מטעמים חוקתיים‪ .‬המוסד מתנגד לעמדה זו גופא‪ ,‬תוך‬ ‫שהוא סומך ידיו על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה‪ ,‬ומוסיף כי יש לדחות את‬ ‫העתירה על הסף בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה בפסק הדין‪.‬‬ ‫דין העתירה להידחות על הסף‪ .‬הלכה פסוקה היא‪ ,‬כי בית המשפט הגבוה לצדק‬ ‫‪.2‬‬ ‫אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה‪ ,‬וכי התערבותו‬ ‫בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים בהם נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות‬ ‫משפטית מהותית‪ ,‬וכי בנסיבות הענין ההתערבות נדרשת מטעמי צדק )בג"ץ ‪396/15‬‬ ‫רופ' איל וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה )‪ .((22.1.2015‬הסוגיה הראשונה שאותה‬ ‫מעלה העותרת עניינה סיווג התשלומים אותם קיבלה‪ .‬אם מדובר בגמלה ששולמה‬ ‫באיחור‪ ,‬הרי שהדין קובע כי יש לשלמה בתוספת הפרשי הצמדה בלבד‪ ,‬וכי חוק פסיקת‬ ‫ריבית – המורה על החובות שיש לשלמם בתוספת ריבית – אינו חל עליה‪ .‬כך הן על פי‬ ‫הדין הקודם בחוק הקצבאות )פיצוי בעד איחור בתשלום(‪ ,‬התשמ"ד‪ ,1984-‬והן על פי‬ ‫הדין החדש שנכנס לתוקף לאחר התיקון לחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[‪,‬‬ ‫תשנ"ה‪ .1995-‬כך קובעים סעיפים ‪297‬א)ב(‪)-‬ג( לחוק זה‪:‬‬ ‫)ב( גמלה‪ ,‬המשולמת במועד תשלום שחל לאחר שחלף‬ ‫חודש קלנדרי מלא מהחודש לתשלום‪ ,‬תעודכן בשיעור‬ ‫שבו עלה המדד שפורסם לאחרונה לפני מועד התשלום‪,‬‬ ‫לעומת המדד שפורסם בחודש לתשלום‪.‬‬ ‫)ג( חוק פסיקת ריבית והצמדה‪ ,‬תשכ"א‪ ,1961 -‬לא‬ ‫יחול על גמלה המשולמת לפי חוק זה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫עולה כי אם התשלומים ששולמו לעותרת הם בגדר גמלה ששולמה באיחור‪ ,‬חוק פסיקת‬ ‫ריבית והצמדה אינו חל עליהם‪ .‬ואולם‪ ,‬אם יש לסווג את התשלומים באופן שונה‪ ,‬יתכן‬ ‫שחוק פסיקת ריבית חל עליהם ושהמוסד נדרש להוסיף על התשלומים גם ריבית‪.‬‬ ‫העותרת טענה כי ההצדקה להתערב בהחלטתו של בית הדין הארצי היא‬ ‫שסוגיית סיווג תשלומים ששולמו לה שנויה במחלוקת בין שופטי בית הדין הארצי‪ ,‬וכי‬ ‫ניתנו פסקי דין סותרים בהקשר זה‪ .‬אין בידינו לקבל טענה זו‪ .‬פסיקתו של בית הדין‬ ‫הארצי עולה בקנה אחד עם פסיקותיו הקודמות‪ .‬העמדה היא שכאשר מסרב המוסד‬ ‫להכיר בזכאותו של פלוני לתשלום לפי החוק‪ ,‬ולאחר מכן ניתן פסק דין הצהרתי בדבר‬ ‫זכאותו העקרונית של פלוני – אין בכך כדי להפוך את התשלומים לחוב פסוק מכוח‬ ‫פסק דין‪ .‬זאת ולו מן הטעם שאין המדובר בפסק דין אופרטיבי המורה על תשלומים‪,‬‬ ‫אלא על פסק דין הצהרתי בדבר קיום הזכות‪ ,‬שבעקבותיו על המוסד ונציגיו לקבוע את‬ ‫שיעור הגמלה שיש לשלמו )ראו למשל עב"ל ‪ 102/06‬בולגנים נ' המוסד לביטוח לאומי‬ ‫)‪) (25.9.2006‬להלן‪ :‬עניין בולגנים ((‪ .‬בית הדין הארצי לא קבע אפוא הלכה חדשה‪,‬‬ ‫אלא יישם את פסיקותיו הקודמות‪ .‬אלה עולות בקנה אחד גם עם לשון החוק ועם אופי‬ ‫התשלומים ששולמו לעותרת‪ .‬התשלומים שנפסקו לזכותה שולמו מכוח החלטתו של‬ ‫פקיד התביעות של המוסד‪ ,‬ולא מכוח החלטת בית המשפט‪ .‬אמנם הסיבה לאיחור‬ ‫בתשלום טמונה בהליכים המשפטיים שקדמו להכרת פקיד התביעות בזכאותה של‬ ‫העותרת‪ ,‬אך סוף כל סוף בית המשפט לא הורה לשלם לעותרת סכום כלשהו‪ ,‬אלא קבע‬ ‫רק כי המנוח מצא את מותו בתאונת עבודה‪ .‬עולה כי במקרה הנוכחי אין להתערב‬ ‫בהחלטתו של בית הדין הארצי‪ ,‬על פי המבחנים האמורים לעיל‪.‬‬ ‫להשלמת התמונה‪ ,‬ניתן למצוא בפסיקת בית הדין הארצי מחלוקת בסוגיה‬ ‫קרובה‪ .‬השאלה היא מה דינם של תשלומים שהושתו על המוסד בפסק דין‪ ,‬ולא שולמו‬ ‫במועדם‪ .‬האם גם במקרה כזה ניתן לראות את התשלום ששולם באיחור כ"גמלה" שחוק‬ ‫פסיקת ריבית והצמדה לא חל עליה? בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע בעבר כי‬ ‫אם בוחר המוסד שלא לקיים פסק דין‪ ,‬ולא לשלם תשלום שהושת עליו מכוחו‪ ,‬אין הוא‬ ‫יכול להיתלות לאחר מכן בכך שמדובר בקצבה ולא בחוב פסוק‪ .‬תוצאה כזו עלולה‬ ‫להוביל לכך שהמוסד יצא נשכר מהחלטתו לעכב על דעת עצמו ביצועם של פסקי דין‬ ‫)דעת הרוב בעב"ל ‪ 327/97‬המוסד לביטוח לאומי נ' הררי )‪ .((24.10.2004‬מנגד הובעו‬ ‫עמדות חולקות‪ ,‬לפיהן גם במקרה כזה לא חל על התשלומים חוק פסיקת ריבית‬ ‫והצמדה )ראו דעת המיעוט שם; עניין בולגנים (‪ .‬אלא ששאלה זו אינה עולה בענייננו‪.‬‬ ‫כאמור למעלה‪ ,‬ראשית הגישה העותרת תביעה לקצבה‪ ,‬שאותה דחו נציגי המוסד‪.‬‬ ‫במסגרת ההליכים הערעוריים שניהלה העותרת בבית הדין האזורי התקבלה עמדתה‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אולם לא נפסק לזכותה סכום כסף שעל המוסד לשלמו‪ .‬כל שניתן הוא פסק דין הצהרתי‬ ‫לפיו מות המנוח נגרם בשל תאונת עבודה‪ .‬רק לאחר מכן קבע נציג המוסד את הסכום‬ ‫שלו זכאית העותרת‪ ,‬נכון למועד בו נקבע החיוב‪ ,‬על פי החישובים שערך‪ .‬לא נטען‬ ‫בפנינו כי המוסד אחר בתשלומים אלה‪ .‬לכן‪ ,‬אצלנו בכל מקרה לא מדובר באיחור‬ ‫בביצוע פסק דין‪ ,‬אלא במקרה שבו שולמה גמלה במועד מאוחר יותר לנוכח מחלוקת‬ ‫משפטית והכרעות שיפוטיות ומינהליות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הגישות השונות שהוצגו לעיל‬ ‫ביחס לאיחור בביצוע פסק דין מדגישות את העובדה שבמקרה כגון זה שלפנינו – שבו‬ ‫אך ניתן סעד הצהרתי בדבר סיווג התאונה – אין מחלוקת כי מדובר בגמלה שחוק‬ ‫פסיקת ריבית והצמדה אינו חל עליה‪.‬‬ ‫טענה שנייה של העותרת היא כי יש לפסול את הוראות החוק הקובעות כי אין‬ ‫‪.3‬‬ ‫לשלם לה תשלומי ריבית‪ ,‬לנוכח הפגיעה בקניינה‪ .‬ברם‪ ,‬בית משפט זה כבר נדרש‬ ‫לשאלה זו וקבע‪ ,‬בהקשר דומה‪ ,‬כי החרגת תשלומים מעין זה שלפנינו מחוק פסיקת‬ ‫ריבית והצמדה אינה מקימה‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬עילה לביטול החוק‪ .‬בכך אין לתת פטור גורף‬ ‫לפגוע בזכויותיהם של הזכאים לקצבה או גמלה‪ ,‬אולם יש הצדקה לפסוע בהקשר זה‬ ‫בנתיב ביניים‪ ,‬המאזן בין צורכי הקופה הציבורית מצד אחד‪ ,‬לבין זכויותיהם של‬ ‫הזכאים מן הצד השני‪:‬‬ ‫"חוק הקיצבאות בא להבטיח מידה של איזון נאות בין‬ ‫ציפייתם המוצדקת של הזכאים לקיצבאות ‪ -‬הנאלצים‬ ‫לעתים להמתין זמן רב עד לאישור זכאותם ‪ -‬לקבלת‬ ‫פיצוי על האיחור בו משתלמות להם הקיצבאות‪ ,‬לבין‬ ‫המשאבים העומדים לרשות המדינה‪...‬‬ ‫חוק הקיצבאות מיישם בהוראותיו את האיזון הנדרש בין‬ ‫הצורך לפצות את מקבלי הקיצבאות על תשלומים‬ ‫ששולמו להם באיחור לבין ההתחשבות במגבלות‬ ‫משאביהן הכספיים של המדינה ושל רשויות מוסמכות‬ ‫אחרות‪. ..‬‬ ‫תשלום קיצבה מטיל על הקופה הציבורית נטל חודשי‬ ‫קבוע ומתמשך‪ ,‬לתקופה ארוכה‪ ...‬מטרתו העיקרית של‬ ‫חוק הקיצבאות ‪ -‬כעולה מהרקע לחקיקתו וממה‬ ‫שהוסבר לקראת ובמהלך חקיקתו ‪ -‬הייתה לקבוע אמת‬ ‫מידה להתחשבות באינטרס הציבורי במקרים שבהם חלף‬ ‫זמן רב בין מועד היווצרות הזכאות לקיצבה לבין המועד‬ ‫בו היא מוכרת‪ ,‬והרשות ניצבת בפני צורך לשלם לזכאי‬ ‫קיצבאות שנצברו במשך תקופה ארוכה )ושנתכנו‪,‬‬ ‫בהצעת החוק ובהסברי הדוברים בכנסת‪' ,‬תשלומים‬ ‫רטרואקטיביים' ו'החזרים'(" )בג"ץ ‪ 4769/90‬זידאן נ' שר‬ ‫העבודה והרווחה פ"ד מז)‪.((1993) 164-161 ,147 (2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אצלנו‪ ,‬כאמור‪ ,‬מצא האיזון את ביטויו בחוק‪ ,‬בכך שלעותרת נפסקו התשלומים בצירוף‬ ‫הצמדה אך ללא ריבית – איזון שאושר‪ ,‬כאמור‪ ,‬בפסיקה‪ .‬יש להעיר‪ ,‬כפי שציינה באת‪-‬‬ ‫כוח המוסד‪ ,‬כי הנושא נמצא על סדר היום בבית המחוקקים‪ ,‬וכי אף הוגשה בשנים‬ ‫האחרונות הצעת חוק לפיה במקרים שבהם יאחר המוסד בתשלום הגמלה‪ ,‬יחוב הוא גם‬ ‫בתשלום הריבית )ראו הצעת חוק הביטוח הלאומי )תיקון – תשלום ריבית על גמלאות‬ ‫המשולמות באיחור(‪ ,‬התשע"ב–‪ .(2012‬אולם לעת הזאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא נקבעה ההצעה‬ ‫בספר החוקים‪.‬‬ ‫סוף דבר‪ ,‬ועם כל ההבנה‪ ,‬העתירה אינה באה בכלל המקרים החריגים‬ ‫המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה‪ ,‬ודינה‬ ‫להידחות על הסף‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫העתירה נדחית‪ .‬בנסיבות העניין‪ ,‬אין צו להוצאות‪.‬‬ ‫ניתן היום‪ ,‬כ"ב באלול התשע"ו )‪.(25.9.2016‬‬ ‫שופט‬ ‫שופט‬ ‫_________________________‬ ‫העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח‪ 15056660_Z02.doc .‬מא‬ ‫מרכז מידע‪ ,‬טל' ‪ ; 077-2703333‬אתר אינטרנט‪www.court.gov.il ,‬‬ ‫שופט‬