‫בבית המשפט העליון בירושלים‬
‫בג"ץ ‪ - 8149/14‬י"ז‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו‬
‫העותרת‪:‬‬
‫מועצה אזורית עמק חפר‬
‫נגד‬
‫המשיבים‪:‬‬
‫‪ .1‬שר הפנים‬
‫‪ .2‬מנכ"ל משרד הפנים‬
‫‪ .3‬ועדת חקירה לחלוקת הכנסות בין המועצה‬
‫המקומית אליכין‬
‫‪ .4‬יו"ר ועדת החקירה לחלוקת הכנסות בין‬
‫המועצה המקומית‬
‫‪ .5‬מועצה מקומית אליכין‬
‫‪ .6‬עיריית חדרה‬
‫בקשה לפסיקת הוצאות מטעם המשיבה ‪ 5‬ותגובת‬
‫העותרת לבקשה‬
‫החלטה‬
‫העתירה שבכותרת נמחקה ביום ‪ 13.11.2016‬לבקשת העותרת‪ .‬המשיבה ‪5‬‬
‫עמדה על פסיקת הוצאות לטובתה‪ ,‬ומשכך ניתנה לה אפשרות להגיש בקשה מתאימה‪.‬‬
‫בקשת המשיבה ‪ 5‬לפסיקת הוצאות ותגובת העותרת המתנגדת לה מצויות עתה לפניי‪.‬‬
‫לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי להיעתר לבקשה‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬נקודת המוצא היא שבעל דין המגיש הליך כלפי יריבו נדרש להניח כי‬
‫הצד שכנגד יישא בהוצאות לשם עמידה על זכויותיו‪ ,‬ועל כן צריך הוא גם להניח כי אם‬
‫יחזור בו מן ההליך שהגיש ידרוש הצד שכנגד שיפוי על הוצאותיו‪ .‬אמנם‪ ,‬העותרת‬
‫חזרה בה מן העתירה לאחר שמינוי וועדת החקירה לחלוקת הכנסות בינה לבין המשיבה‬
‫‪ ,5‬אשר כנגדו עתרה ‪ -‬בוטל‪ .‬ואולם‪ ,‬ביסוד החלטת הביטול עומד שינוי מדיניות כללי‬
‫שעניינו "‪...‬שינוי אופן עבודת וועדות החקירה ומעבר לוועדות גיאוגרפיות קבועות‪"...‬‬
‫)סעיף ‪ 3‬למכתב מיום ‪ ,7.7.2016‬אשר צורף כנספח ‪ 2‬לבקשה למחיקת העתירה(‪ .‬על‬
‫‪2‬‬
‫פני הדברים מדובר בשינוי שאינו קשור לוועדת החקירה מושא ענייננו דווקא או‬
‫לעתירה אשר הוגשה בעניינה‪ ,‬וממילא אין בשינוי כדי ללמד שטענות העותרת היו‬
‫מוצדקות לכתחילה או שהיה קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין הביטול‪ .‬ודוק‪..." :‬גם‬
‫מקום בו מחיקת הליך נובעת משינוי נסיבות מאוחר‪ ,‬אין בשינוי הנסיבות‪ ,‬כשלעצמו‪,‬‬
‫כדי ללמד שהיתה הצדקה להליך מלכתחילה‪ ,‬וממילא אין בו כדי להוביל למסקנה כי‬
‫אין לפסוק הוצאות לטובת המשיבים" )עע"ם ‪ 9730/11‬מכון סלינג טסט בע"מ נ' מדינת‬
‫ישראל ‪ -‬משרד התחבורה )‪ .(25.5.2014‬עוד ראו למשל‪ ,‬עע"ם ‪ 7026/10‬באר מרים ‪ 26‬שי‬
‫בע"מ נ' מחלקת רישוי עסקים ‪ -‬עיריית טבריה )‪ ;(15.1.2012‬עע"מ ‪ 4620/13‬מדינת‬
‫ישראל נ' ביינה )‪.((21.9.2014‬‬
‫לאמור עד כה מתווספת העובדה‪ ,‬כי העתירה הופנתה גם כנגד ההחלטה לדחות‬
‫את המלצותיה של ועדת חקירה קודמת לעניין חלוקת ההכנסות )סעיף קטן א' לעתירה‬
‫המתוקנת מיום ‪ .(4.2.2016‬אין חולק כי העתירה נמחקה מבלי שסעד זה התקבל‪,‬‬
‫ובנסיבות אלה קמה חזקה לפיה הגשת העתירה‪ ,‬לפחות בכל הנוגע לסעד זה‪ ,‬לא הייתה‬
‫מוצדקת לכתחילה )למשל‪ ,‬בג"ץ ‪ 2908/06‬איוונוב נ' שר הפנים )‪.((21.4.2010‬‬
‫משההליך לא הגיע לכדי ליבון‪ ,‬אין בידי לקבוע מסמרות עתה לעניין היותה‬
‫של העתירה מוצדקת‪ ,‬לרבות בכל הנוגע לטענת המשיבים ‪ 5-1‬לפיה מדובר בעתירה‬
‫מוקדמת‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬ונוכח האמור לעיל‪ ,‬נדרשת העותרת לשאת בהוצאות בגין‬
‫העתירה אותה הגישה )השוו גם‪ ,‬בג"ץ ‪ 703/89‬ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד‬
‫הבריאות )‪.((12.7.1990‬‬
‫בשים לב לכלל נסיבות העניין ‪ -‬ובכלל זה מהות ההליך‪ ,‬היקפו ומידת‬
‫מורכבותו; העובדה שהעתירה הסתיימה ללא דיון לפני הרכב שלושה; והעובדה‬
‫שהמשיבה ‪ 5‬לא הניחה תשתית ראייתית לגבי היקף ההוצאות שהוצאו בפועל ‪ -‬רואה‬
‫אני לחייב את העותרת בהוצאות בסך ‪ ₪ 8,000‬לטובת המשיבה ‪.5‬‬
‫ניתנה היום‪ ,‬כ"ה בכסלו התשע"ז )‪.(25.12.2016‬‬
‫גלעד לובינסקי זיו‪ ,‬שופט‬
‫רשם‬
‫_________________________‬
‫העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח‪ 14081490_X18.doc .‬כש‬
‫מרכז מידע‪ ,‬טל' ‪ ; 077-2703333‬אתר אינטרנט‪www.court.gov.il ,‬‬