שס וילנא
עין משפט נר מצוה מיג א מיי׳ פייח מהלי מילה ואבירה הל׳ א ופיית מהל׳ מלוה ולוה הל׳ ג ועיש וכלא פי׳ שאין לו אחריות כו׳ סמג עשין צד טוש״ע מ״מ סי׳ לנו סעיף א : רבינו חננאל אמר ר׳ אלעזר רישא דםתני׳ בשטרי דאית בהו אחריות דברי הכל לא יחזיר .וכשאין בהן אחריות מחלוקת שאין חייב מודה ר י ס אמר יחזיר דבל שטר שאין בו אחריות נכםין אינו גובה לא ממשעבדי .ולא מבגי ח ד י .ודי יוחנן אמר מחלוקת בשחייב מודה וכוי .תניא כוותיה דרי יוחגן מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים אע״פ ששגיהן מודין לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהן אחריות נכסים בזמן שמודה הלוה יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה ששטר שאין בו אחריות נכסים גובה אע״פ שאיגו ממשעבדי גובה מבגי הרי דברי ר״ט .וחכ״א אחד זה ואחד זה נובה םחשעבדי ( * .פ י ' ב ה א מתגיתא בשטר שאין בו אחריות בזמן שהלוה םודה יחזיר דהא לא גבי אלא מבגי חדי דברי ר״מ וחכ״א לא יחזיר שגם שטר שאין בו אחריות גובה ממשעבדי נמצאת חלוקתם כשחייב מודה תיובתא דשמואל ור״א דאמרי מחלוקת כשאין חייב מודה וכי ר״מ סבר כי שטר שאין בו אחריות נכסים אינו נובה לא ממשעבדי ולא םבגי חרי ובהא מתגיתא קתני כי שטר שאין בו אחריות נכםיםגובה מבני חדי דברי רימ וברישא דםתני׳ בשטרי שיש בהן אחריות לא דיבר ר״א כלום.שמואל דאמר כולה מתני' בשאין חייב ]מודה[ אבל בשחייב מודה דברי הכל יחזיר למלוהדלפרעיןולקנוניא לא חיישי רבנן ומתניתא דקתני אע״פ ששניהן םודין לא יחזיר מאי טעמא לא יחזיר לאו משוט דחיישינן לפרעון ולקנוניא הלכך עודהויא תיובתילמאןדתניבהדיא לא חיישינן לפרעון . 26 שנים אוחזין ב ב א מציעא פרק ראשון מסורת הש״ס הא קאמר לא היו דברים מעולם .משמע שהליה מוען שהוא אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מבני חורין .אם אין מזויף דליכא למימר מה שטען לא היו ד מ י ם מעולם היינו הלוה מודה דשערא דלא שעבד בה נכסים לאו שמרא הוא והוה שאומר פרעתי דא״כ נהדר ליה ללוה לצור ע״פ צלותיתו ועוד כמלוה על פה ושאין עליה עדים :ורבנן ס כ ר י .להא מיהא הוי לשמואל לא תייש לפרעון וקשה דאפילו יש בו אתריות אמאי לא שמרא שתהא כמלוה על פה בעדים הלכך גבי מבני חרי ולהט לא יתזיר דטון דנפל אתרע ליה ית;יר אם לא קיימנו לא יגבה כלום ואמרינן מזויף הוא כדקאמר לוה : ואם יקיימנו בדין יגבה ואין לומר דאמר לא היו דברים מעולם אמר רבי אלעזר ממשעבדי נמי גבי .כדמפרש לקמן לתיישינן שמא יוציאנו שלא בפניו או מחלוקת בשאין חייב מודה דרבי מאיר סבר אתריות מעות סופר הוא ותיישינן על הלקותות ויתומים ולא נטעון שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא לפרעון ולקנוניא :אבל השאין חייב להם מזויף משום דלא שכיח כמו שאין מוענין ליתמי נאנסו משום ממשעבדי ולא מבני חרי ורבנן סברי מודה .ואפילו מודה שכתבו אלא ללא שכיח כדאמרינן בהמוכר ]את[ )ממשעבדי הוא דלא גבי מבני חדי( מגבא שאמר פרעתיו :דברי הכל לא יחזיר. הבית )ב״ב דף ע :ושם( וטון דאין גבי אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר לתיישינן לפרעון כדקאמר :אף על פי ששניהם מודים פו׳ .חיישינן טוענין להו מזויף גם אין טוענין *ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא ורבי יוחנן לקנוניא :בומן שהלוה מודה • שהוא להם פרוע הוא אע״ג לשמואל סבר אמר מחלוקת כשחייב מודה דרבי מאיר חייב לו:יחזיר למלוה • שאין כאן בפ׳ מי שמת)שם דף קנל :ישם( מורה סבר שטר שאין בו אחריות נכסים קנוניא דצא גבי ממשעבדי :גובה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן ממשעבדי הוא דלא גבי אבל מבני דרי מנכסים משועבדים .ולא יחזיר ואפי׳ לומר פרוע הוא במגו לאי בעי אמר ללא מגבא גבי ורבנן סברי א ממשעבדינמי גבי שניהם מודים דחיישינן לקנוניא: מזויף מכל מקום ליתמיוללקותות מעניק מזויף לא טענינן פרוע הוא אבל כשאין חייב מודה דברי הכל לא יחזיר הני סרתי מילי הוי .ואת אמרת הא ליתא ראפילו לא נעעון להם דחיישינן לפרעון תניא כוותיה דרבי יוחנן תיובתא דרבי אלעזר בחדא : מזויף הוא נטעון להם פרוע כראמרי׳ ותיובתא דרבי אלעזר בחדא ותיובתא ומשני בהמוכר ]את[ הבית )שס דף ע :דשמואל בתרתי מצא שטרי חוב ויש בהם אחריות נכסים אף על פי ששניהם ישם( גבי שטר ט ס היוצא על היתומים מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהן אחריות נכסים בזמן שהלוה מודה משבע וגובה מתצה אבל בפלגא יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה דברי רבי מאיר שהיה דפקדון טענינן להו התזרתי כמו רבי מאיר אומר שטרי)א( שיש בהם אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים אביהם שהיה נאמן לומר התזרתי במגו דאי בעי אמר נאנסו ולכך גם ושאין בהם אתריות נכסים גובה מנכסים בני חורין וחכמים אומרים אחד זה להם טענינן התזרתי אף על גב דלא ואחד זה גובה מנכסים משועבדים תיובתא דרבי אלעזר בחרא דאמר לרבי מעניק להו נאנסו ועוד דעל כרהך מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה מנכסים משועבדים ולא טענינן להו מזויף או פרוע ראם לא מנכסים בני חורין וקאמר בין לד׳ מאיר בין לרבנן לא חיישינן לקנוניא וברייתא כן לא שבקת תיי לכל בריה דיוכל כל קתני שטר שאין בו אתריות נכסים ממשעבדי הואדלא גבי הא מבני חורין אדם להוציא על היתומים ולקוחות מגבא גבי וקתני בין לר״מ בין לרבנן תיישינן לקנוניא דקתני אע״פ ששניהם ושלא בפניו שטר מלוה או שטר מכר מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אלמאיהיישינן לקנוניא והא הני תרתי הוא שעשה כרצונו ולא נטעון להם וכן רשיל מיו ]לקמן יד• נח[: —&—>8# הגהות הבית )א( גמ׳ שהיה ר״מ אומר שמרי חונ שיש: חדא מוכת בפרק גט פשוט )שם דף קעד: ישם( דרב ושמואל דאמרי תחייהו שכיב מרע שאמר מנה״לפלוני בידי אמר תנו מתנין לא אמר תנו אין נותנין ומפרש התם דנקיט שטרא אמר תנו קיימיה לשטרא לא אמר תנו לא קיימיה לשטריה אלמא טענינן מזויף הוא בשביל יתומים דרב סבר בפ״ב דכתובות )דף יש (.מודה בשטר •שכתבו אין צריך לקיימו ולא טענינן פרעתי א״כ אי לא קיימיה לשטרית טענינן מזויף וא״כ אמאי לא יחזיר ואין לומר כיון מפל אתרע ליה הלכך אפילו קיימנו יש לחוש שמא מזויף הוא ולכך קאמר לא יתזיר פן יטרוף כשתשתכת הנפילה דהא אמרינ; לקמן )דף שז (:אמר שמואל מצא שטר הקנאה יתזיר דאי משום כתב ללות ולא לוה כו׳ משמע דאין הלוה בפנינו שהוא מודה מדקאמר שמא כתב ללות ולא לוה ואמאי יתזיר ניתוש שמא מזויף הוא ואפילו אם מקיים אותו אינו מועיל וכן רב אסי דאמר לקמן )דף יז (.המוצא שטר שכתוב בו הנפק יחזיר אמאי יחזיר ניחוש שמא זייף חתימת הדיינין וי״ל דמילתא דשמואל ורב אסי מיירי שאין הלוה בפנינו ולכך יחזיר ואין לחוש שמא מזויף הוא וכשירצה לגבות כמעון מזויף ואם קיימנו יגבה ואפי׳ אם יבא את״כ הלוה ויטעון מזויף הוא אין לחוש כיון שבא לידו בהיתר וכן משמע לעיל)דף ז (:דקאמר ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין כו׳ משמע אם המלוה מצאו גובה כיון שבא לידו בהיתר אבל הכא במתני׳ איירי שהלוה בפנינו בשעת מציאה וטוען מזויף ולכך כיון דאיכא ריעותא דנפילה וגס טוען הלוה בודאי מזויף לא יחזיר כי יש לחוש שמא יגבה מיתומים ולקוחות או שלא בפניו ע״י קיום השטר והקיום אינו מועיל כי שמא טרת לזייף השטר בטוב ער שסבורים העדים שהיא תתימתן ט ההיא דגט פשוט )ב״ב דף קסז (.דמנה ידיה אזרנוקא וכתב שרבא בעצמו היה סבור שהיא חתימתו ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שיגבה ע״י קיום לפי שהוא יודע באמת שהוא מזויף יטרת ־לסתור ראייתו *וא״ת לעיל)דף ז (:דאמר רבי יוסי נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפרעון ואע״ג דמשמע שהלוה בפנינו וטוען פרעתי דומיא דרישא דשנים אדוקין בשטר ואמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזויף הוא דאז לא יתזיר פן יגבה מיתומים ולקותות ואפילו מקויים לא מהט ליה כדפרישית וי״ל דאין זה מגו דטוב לו לומר פרעתי שלא יכחישנו שום אדם מלומר מזויף ט ירא פן יקיימנו ואע״ג שהקיום אינו מועיל לגבות בו מכל מקום אין טוען ברצון דבר שיכול להכחישו ואם נאמר שמן הלוה בעצמו הוא גובה ע״י קיום *( נראה דצ״ל פי׳ מצינו למימר דהרי הוא בתזקתו לא שיתזירנו למלוה שיש לתוש פן יוציאנו על יתומים ולקוחות אלא אם קיימנו המלוה בעודו ביד המוצא הכל יתזיר לפרעון ולקנוניא לא תיישינן • ולשמא כתב ללות בניסן כו׳ נמי לא תיישינן כדאביי דהא מתניתא ס״ל דשטר יגבה מן הלוה ולא תיישינן לפרעון: שאין גו י כ ו ׳ . ולקנוניא משום יש בו אחריות נקט דבשאין בו אתריות לא שייך קנוניא דלא גבי ממשעבדי דלא ידע ברייתא דבסמוך א״נ רבי אלעזר סבר דאין בו אתריות גבי ממשעבדי לרבנן ־לאחריות ט״ס הוא אע״ג דלא ידע ברייתא דבסמוך דםבר אי לאו טעות סופר הוא מבני חרי נמי לא גבידכיון שמתל השעבוד מתל גם הקרן כמו לרבי מאיר וכן משמע קצת דקאמר מתלוקת כשאין תייב מודה דהיינו באין בואתריות ועל זה קאמר בתר הכי אבל תייב מורה לפרעון ולקנוניא לא חיישינן משמע לאאין pא ח ר יןאי י• הא מבני תרי ג ב י .בלא דיוקא הוי תיישינן לקנוניא .ואע״ג דמצינו למימר טעמא מצי לאתויי דקתני בהדיא וגובה מנכסים בני חורין אלא שכן דרך הגמרא דלא יתזיר משום דשמא כתב ללות בניסן מ״מ קשיא דר״א דאמר יתזיר ולא תייש ה^י תרתי מילי נינהו תדא היא .וא״ת ואמאי תדא היא הלא לא הוצרך לומר ר״א אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא היישינן דהומ״ל בין במודה בין באינו מודה לרבי מאיר יתזיר באין בו אתריות דאינו גובה בו כלום ולרבנן לא יחזיר דגבי ממשעבדי וחיישינן לקנוניא וי״ל דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה דתנן וכל מעשה ב״ד יתזיר אלמא לא תיישינן לקנוניא ולא יעמידנו בשטרי תלטאתא כדרתי לקמן)דף שז (:וכיון דמכת מתניתין קאמר לא תשיב לה אבל מה שמפרש דלר״מ אינו גובה כלום באין בו אתריות זה לא הזקיקה אותו המשנה לפרש ולכך קאמר הדא היא ולשמואל בתרתי משוס דהא דקאמר לא תיישינן צפרעון ולקנוניא לא מכת מתניתין קאמר דהא בעלמא קאמר ליה מצא שטר הקנאה בשוק כו׳: מאי ךלרי יות : אלמא : עיין כתום׳ פ׳ מי שהיה נשוי דף צכ :דיה ד ינא רש״א מסורת הש״ס לקמן מו: ]לעיל יגנוש״נ[ ]לקמן טו: כתובות קד: ביב קשמ[: ביק ח: כתובות צב: ]עיש[ ]עיין מרון ערן הסת[ שניםאוחזין פרק ראשון בבאמציעא ומשני חלא הוא דחד מטמא הוא .מעם אחד הזקיקו לרבי אלעזר לומר את שתיהן למשום דקאמר מתלוקת דמתניתין כשאין תייב מורה הוזקק לומר שאינו גובה אפילו מבני תורין וכיון רהוצרך לסיים אבל כשתייב מורה לברי הכל יתזיר הוזקק לומר לא חיישינן לקנוניא :שטר הקנאה .לליכא למימר כסב ללוח ולא לוה להא אפילו לא חדא הוא דחד טעם לוה שעביל נפשיה :ולא חיישינן רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה הוא לסרטון • אפילו אין חייב מולה לאם איתא רפרעיה מקרע הוה קרע ליה מתרץ הכי תיובתא דשמואל בתרתי חדא והכא קחני אע״פ ששניהם מולים כרבי אלעזר דהא מוקי מתניתין בשאין חייב עין משפט נר םצוח כועמייהו דרבנן .סימה אי שמואל ידע ברייסא לקחני אחל מאי זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים א״כ היה לו לפרש המשנה כוותיה ולא הוה איתותב ואי לא ידע ברייתא מנליה דלרבנן אין בו אתריות וגבי ממשעבדי וי״ל דלא ידע הברייתא ומ״מ איס ליה מסברא כדפרישית לעיל )דף יג :ל״ה לצרי( לאי לא גבי הוא דמשום דקאמר ממשעבדי לא גבי נמי מבני חרי כמו סיד א מיי׳ סייח מהלי גזילס ואגידה הלי א וסייע מהל׳ מכירה סל׳ ג ופי״מ מהלי מלוה ולוה הל׳ ג ובסתם דלא סירששאיןלו עלץ אחריות סמג משין פב צד מושיע ח״מ סי׳ לט שעיף א וסי' קיא סעיף א יסי׳ רכה סעיף א : צריך לימלך. לר״מ בשמרי מקת ואי לא כתבו מבני חרי נמי לא גבי אי בעל תוב מרפה לה כו׳ :וכ״ש כשאינו מודה ־ והא לא מודה וחדא *דאמר שמואל מצא שטר כדאמר בסמוך אפי׳ שלא באתריות קשיא לר׳ אלעזר להוא אמר בשאין הקנאה בשוק יחזיר לבעלים *ולאחיישינן דלא ניתא לי דלהוי תרעומת דשמעון חייב מורה לא יחזיר שום שטר הראוי לפרעון תיובתא דקתני הבא אע״פ ששניהם עלי אלמא לא הדר עליה אבל אי לגבות להאי רקאמר ר׳ מאיר יתזיר מודים לא יהזיר לא לזה ולא לזה אלמא נגזל מרפה תוזר על הגזלן אפילו משום ללאו בר גבייה הוא :מאי חיישינן לפרעון וכל שבן הבא דלא מודה בלא אתריות ואפילו ממשעבדי כיון טעמייהו ל ר ב נ ן .לאמרי כי אין בו לוה דהיישינן לפרעון אמר שמואל מ״ט דהוי מקת מעות הוי ליה שמר אתריות נכסים נובה אף מן הלואה והשתא א״ש ללא קאמר הכא המשועברים :אחריות טטות סופר דרבנן א סברי *אחריות טעות סופר הואא״ל פירי מ ד י ד שבעל חוב מרפה ולית הוא ־ כשאינו כתוב בשטר סופר רבא בר איתי לרב אידי בר אבין ומי אמר ליה פירי כלאמר לקמן )דף טו(. היא שטעה אבל זה לא לוה לו שמואל הבי והאטד שמואל שבת שפר בעל חוב גובה את השבח שבח אין מעותיו בלא אחריות נכסים ללא ושעבוד צריך לימלך לימא מאן דאמר הא פירי לא והא ניחא נמי רלקמן)שם( שלי אינש זוזי בכרי :שבח שפר לא אמר הא לא קשיא כאן בשטר הלואה אמר שמואל אמליך וכתוב שופרא ושעבוד צריך לימלך .הסופר צריך דלא יהיב אינש זוזי בכדי כאן במקה וממכר ושבחא ופירי ולא קאמר שעבור ההיא לימלך במוכר שלה לחבירו לישאל דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה כי כלהכא משום רלקמן מיירי בנגזל הימנו אם יקבל עליו לכתוב בשטר שמרפה אף בלא כתיבת שעבול חוזר המכירה שהוא שיעבר לו נכסיו דאבוה בר איהי זבין עליתא מאתתיה אתא עליו ואפי׳ ממשעבלי והיינו כןעמא למכירה זו שאם יבא בעל חובו בעל חוב טרפא מיניה אתא לקמיה דמר כלפרישית לטון ליש לו שמר מקת ויטרפנה מן הלוקח שיגבה לוקח זה שמואל אמר ליה כתבה לך אחריות אמר והרי מקת בעל שגזולה היתה והוי ליה הקרן והשבח שהשביח בה לפני ליה לא אמר ליה אם כן זיל לשלמא א״ל שמר הלואה לאמרינן ביה אתריות טירפא משפר עירית שמכסים ואם והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא מעות סופר הוא והא ראמר שמואל לא נמלך בו לא יכתוב שיש מוכר א״ל הני מילי בשטרי הלואה אבל בשטרי בתזקת הבתים )נ״ב דף מג•( המוכר שאין מקבל עליו אתריות ואף אם מקח וממכר לא דעביד אינש חבק ארעא שלה שלא באתריות אין מעיר לו עליה קבל על הקרן לא קבל על השבח ליומיה *אמר אבייראובן שמכר שדה לשמעון מפני שמעמילה בפני בעל חובו הא ואף אם קבל על שניהם לא קבל לאו הכי מעיל לו עליה אפי׳ נמצאת להגבותו מן העילית אלא מן הבינונית באתריות ובא בעל חוב דראובן וקא טריף שאינה שלו משמע ללא הרר עליה אלמא לאו טעות סופר הוא לאיכא ליה מיניה בדינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי התם מיידי שפירש לו בשער שלא למימר אמליך ביה ולא קבל עליה :דינא בהדיה ולאמצי א״ללאו בעלדבריםדידי באתריוס אבל סתמא הרר עליה : לימא מאןלאמר הא .משמיה לשמואל :את דא״ל דמפקת מיניה עלי דידי הדר איכא הוא לאתי ראובן .תימה ךעא דא״ללאניתא לא אמר הא .ואמוראי כינהו אליבא דאמרי נאפי׳ שלאבאתריות נמי מאי נפקא מינה להא כל לשמואל :בשטרי הלואה • טעות לי דליהוי לשמעון תרעומת עלי ואמר אביי מה שיוכל למעון ראובן מוען שמעון סופר הוא כיון ללא אכיל פירותולא יראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות רמוענין ללוקת ואין לומר מ״מ אם מתהני מיד לא שלי זוזי בכרי לאוזפיה יש לבע״ת ערים שקרובים לראובן בלא אחריות וזה ימכור נכסיו וכשיבא ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה ורחוקים לשמעון ראי מעין נמי שמעון יכול לגבות לא ימצא כלום :טביד אינש הם פסולים לכיון לאי מפסיר שמעון לזבין ארטא ליומא .לספק יום אתל שמא לא יטרפוה ממנו ואם הדר על ראובן כלמוכת ספ״ק למכות)דף ז•( גבי אלעא ומוביה יטרפוה שמא לזמן מרובה ואוכל בתוך כך פירות הרבה :זיל לשלמא. קרובים רערבא הוו וקא מסיק לפסולים אף ללוה ולמלוה כיון אין כאן עול לין שמתלת על הכל :באחריות .אם יטרפוה ממנו ישלם ראי לית ליה ללוה אזיל בתר ערבא ומהאי מעמא נמי א״ל מ״מ לו :לאשתעויי דינא בהדיה .רבע״ת ולסלקו מעל שמעון בכל טענה אם יש לשמעון עלים שהם קרובים לו ורתוקים לראובן לכי נמי שיוכל לטעון ולומר פרעתיך כך וכך או כך וכך יש לי עליך תביעה מוען ראובן פסולים שעל פי עלותם ישאר הקרקע ביל שמעון ואני מעכב תוב זה תתתיו :ולא מצי• בע״ח למימר ליה לאו בעל דברים שהוא קרובם וכל שכן כשקנה שלא באתריות שהם פסולים שאז דדי את בדבר זה קרקע שמעון אני נוטל אם יש לך תביעה עלי ממיתים לו הקרקע לגמרי וי״ל מ״מ אם אמר שמעון אין לי עלים העמידני ב ד ן :למפקת מיניה עלי ה ד ר .מה שאתה מוציא משמעון ואין לי ראיה ואח״כ מצא ערים או ראיה שהוא אינו יכול להביא יחזור עלי :עסיקין .עוררין כמו התעשקו עמו)בראשית כו( : דאין הלכה כרשב״ג בראיה אחרונה )סנהדרין לף צא (.וראובן ביאם א״נ כגון שבעל חוב חייב שבועה דאורייתא לראובן והשתא יכול יגלגל עליו שבועה שלא פרע אבל לשמעון לא ישבע אלא שבועה דרבנן ובפרק הכותב)כתיבות דף פח (.אמר אי פקח הוא מייתי ליה ליל שבועה דאורייתא אלמא יש חומר בשבועה דאורייתא יותר משבועה דרבנן בנרות דולקות ונורות נפותות כדמפרש בתשובת הגאונים* ועוד נפקא מינה כגון שראובן פקת ובעל דברים ועור שאינו מעיז ברצון נגד ראובן לפי שידע שפרעו או אם יכול ראובן ללכת עמו לב״ד : וכ י'[ רצאו עליה עםיקין .פי׳ עוררין וצא אנסין מדמפליג בין מכר באתריות ללא ל״ הגדול ושמעון אינו יכול ]יע״ע מיס׳ באחריות וכן מוכת פ׳ שבועת העדות)שבועות דף לא• ושם( ואשר לא טוב עשה וגו׳ זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין ואי אנסין תבא עליו ברכה: )5ד שלא התזיק בה כו׳ .תימה היכי מיירי אי גס לא נתן מעותפשיטא דיכול לתזור בו דאפילו מי שפרע ליכא ואי נתן המעות אמאי יכול לתזור בו ותא קרקע נקנית בכסף אם לא נעמיד באתרא דלא קנו בכםפא ועוד משהחזיק בה אינו יכול לתזור בו אבל באתריות * יכול לתזור בו אמאי יכול לתזור בו כיון שנתן מעות והחזיק כמשפט ועול חזקה לדיש אמצרי לא אשכחן בשום מקום ולמה הניח חזקה לתנן במתני׳ )ב״ב ד׳ מנ (.לנעל גלר ופרץ ועור מאי שנא הכא ששואל מאימתי הוי תזקה יותר מבשום מקום רבכמה מקומות מזכיר חזקה ולא בעי מאימת הוי תזקה ופירש ריב״א למיירי כגון שקנאה בקטן גמור כגון בתליפין ולא נתן מעות וקאמר על שלא החזיק בה חזקה למפרש בתר הכי דיש אמצרי שלא הלך לארכה ולרחבה וצא סמכה רעתיה יכול לחזור בו משהחזיק בה שהלך לארכה ולרחבה איט יכול לחזור בו אבל באחריות יכול לתזור כיון שלא נתן מעות ויש עוררים הואיל וסופו לשלם ממוריו עתה שהם בילו יעכבם וא״ש לרייש אמצרי אינה חזקה גמורה אלא לראותה אס היא מיושבת על לבו וא״ת כשהחזיק בה אמאי אינו יכול לחזור בו כיון שלא נתן מעות לימא ליה שקול ארעא בזוזך אפילו אית ליה זוזי לפי המפרשים ראפילו אית ליה זוזי מצי לסלק ליה לבע״ח בשאר לברים וגרסינן בהמוכר פירות )ב״ב ל׳ צב :ושם ל״ה אי( אי לתנהו להנהו זוזי כו׳ וי״ל להכא מצי א״ל האי ארעא אינה שוה כפי מעותי לפי שיש עליה עוררים אכל שור שנגח כיון ראייקר שוה מעותיו שפיר: ויש מטו ב ג מיי׳ פייט מסל׳ מכירה הל׳ ט סמג לאוין קט ועשין פב מושיע מ״מ סי׳ רכו סעיף א : כ ת ו ב ו ה צ ב : ה ד י נ א ה ו א : שעבוד סטן ד מיי׳ שט סל׳ ב טוש״עשססעיףה: רבינו חננאל והוא שמואל דאמר המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעליט דלא חיישינן לפרעון טש״ה אמרי׳ תיובתא לשמואל בתרתי אבל ר' אלעזר לא שמעינן ליה דאמר בהדיאדברי הכל לפרעון לא חיישינן תיובתא עליה ב ח ר א . וקי״ל בר׳ יוחנן דתניא כוותיה ונדחו דברי שמואל וריאלעזרדהא איתותבו אבל תירוצא דרב אשי ודאביי לא נדחו דהא דר׳ יוחנן לא הוי להו תיובתא כדפרשינן לעילא .אמר שמואל מאי טעמייהו דרבנן דאמרי שטר שאין בו אחריות גבי אפיי ממשעבדי קסברי אחריות טעות סופר הוא .ומי אמר שמואל הכי והא אמר שמואל שפר שבח ושעבוד צריךלאימלוכי ביה לאו מכלל שאם לא נמלכו ביה אין כותביו ואי לא כתיב ליה א(לא שפר ולא שבח ולא שעבוד דהוא אחריות ואי אמרת אחריות טעות סופר הוא ואע״ג דלא כ ת ב כמאן דכתב דמי אמאי לית ליה ש ע ב ו ד .ופריק לא קשיא הא דאטר אחריות טעות סופר בשטרי הלואה ומתני' ומתניתא אבל בשטרי הלואה בשטרי מקנה לא אמרי׳ טעות סופר הוא דעביד מאן דזבין ארעא ליומיה כי הא דאיבות בר זבן עיליתא איהא מאחתיה וכו׳ ובהא שמואל צריך אמר לאימלוכי ולית הלכתא כשמואל אלא כדאסקינן והלבתא לשמעתא אחריות טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקה ו מ מ כ ר . המוכר שדה ל ח ב י ת באחריות ב( שלא א( אולי צ״ל ואס לא כתב ליה לית ליה לא שפר וכוי :ב( נראה דצ״ל שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין והחזיק בה ו כ ו ׳ . עין משפט נד מצוה שניםאוחזין 28 פרק ראשון בבאמציעא מסורת הש״ס קיו א ב ג מיי׳ פי״ע ויש לו שבח .שהנגזל לוקח הקרקע ע ם השבח ואינו משלם יפוללחזור גו .וכשלא נתן מעות :אינו יגול לחזור ב ו .ואפילו לא מהלי מכירה סל׳ ג ללוקח רק היציאה כדין יורד לתוך שלה חבירו שלא ברשות נתן מעות שהקרקע נקנית בחזקה והמעות על זה מלוה :חייחא. מ י ג לאוין קנו ועשין פ ג רכו מושיע חימ סי׳ לאם השבת יתר על היציאה מתן לו את היציאה ואותו שבת הימר יקח שק מלא קשרים :מגי דיש אמציי .מתקן גבולי השדה ומגביהה : סעיף : 9 נית: ו ש מ ו א ל אמר מעות איגא ואמרי אפיי באחריות גמי .אע״ג לסוף סוף עליה הלר אין הלוקח מן הגזלן ומיירי שנ״לה ר י ק ישלו .אפילו קנאה שלא באחדות יכול לחזור בו שהמוכר מעכב עציו ולא מצי אמר הוא הואיל וסופך לשלם עיא ליה שמבול כדפי׳ לעיל* וכן משמע מרירי יכול לחזור בו"משהחזיק בה אינו יכול לחזור לי מעותי השתא לבירי אעכבם : ק י ת ד מ י י י פ ׳ ע מהל׳ רומיא להכיר בה שאינה שלו דלקמן בו דא״ל חייתא דקטרי סברת וקבלת מאימתי למיירי על כרחך שלא באחריות גזילה ואבייה לאמר ליה אחוי מלפך ואשלם ל ך . מלוההצ׳ולוה 0כלקאמר שמואל מעות מתנה לאי הויא חזקה נ מכי דיש אמצרי ואיבא דאמרי ופכ״א מהלי כשיעמילוך)א( ויזכו בלין ויכתוב לך 3 הלי א סמג משין ע ; צל טרפך אחוי ליה דאמר נמי באחריות אפילו באתריותאמאי מעות מ ת נ ה : הליין שמר סורף עלי שבדין מרפוה מושיע מ ׳מ סי׳ שעג נמי בגוזל כוי .מרישא עצמה ואשלם לך איתמר המוכר שדה לחבירו סעיף ב : ממך בשבילי בא ואשלם לך וכל קיט ה מיי׳ פ י ע מהל׳ היה יכול להקשות כרמקשה ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות כמה ללא עמלת ב ד ן איני ירא גזילה ואבירה סל׳ ז יפכיא מהלכות מלוה בסמוך אלא כמה שיכול להקשות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח מ ה ם :שאינה שלו .שלא היתה של ולוה סל׳ א סמג שס מוכר שהיתה גזולה בילו והנגזל בא י• מושיע שם סעיף א וסי׳ משבח גופיה נמי אין לו בעו מיניה מרב הונא פירש לו את ומוציא מיל הלוקת :יש ל ו .ללוקח ק כ וקמומיי׳סעיףפכ״אא :מהל׳ בבעל חוב .בפרק מי שמת)צ״ב' לף השבח מהו טעמא דשמואל משוםדלא פירש מן המוכר מ ע ו ת :ויש לו שבח. מלוה ולוה סל׳ א קנז :ושם ל״ה גובה( רצה להוכיח לאקט שבחא והבא הא פירש לה או דלמא טעמיה אם זה מ ב י ת את הקרקע בזבל ופי׳ח מהל׳ אישות הלי קנה ומכר משתעבר מהכא לגבי דשמואלביון דלית ליה רןקע מתזיכרבית יג סמג משין מח מושיע או בגלר קולם שהוציא נגזל מירו אסיע סי׳ צג סעיף כא בעל תוב שבת שלא היה בעין בשעת ]שנת p׳ j רב אמר איתמר בידיה ורפיא ולאו *אין א״ל וסי׳ קיב סעיף ז :הלואה ולחי ר״מ היא לאמר אלם גובה לוקת pהמוכר שבת ואם קעז. קכא ז ח מיי׳ פכיא מקנה לבר שלא בא לעולם וא״ת נחמן אמר שמואל מעות יש לו שבה אין לו תאמר הנגזל יתן השבת שהרי השיבו קדושין סה[. מסל׳ מלוה עשין ולוהצל ולוכח משמואל ראמר בעל חוב אע״פ שפירש לו את השבח מאי טעמא כיון קרקע משובחת )נ( כגון שגזלה סל׳ א סמג מושיע חימ משובתת והכםיפה ביר הגזלן :שבח סי׳ קמו גובה את השבח ושמואל גופיה הוא דקרקע אין לו שבר מעותיו עומד ונוטל סעיף א : אין ל ו .לקמן מפרש מ ע מ א :פירש גימין ממ: ק כ ב 0מיי׳ סיע מהל׳ לבעי ליה התם ללא מצי למימר איתיביה רבא לרב נחמן *יאין מוציאין הל׳ ואכילה גזילס לו אח השבח .כשמכרה לו התנה עשין עג מושיע לשמואל נמי סבר כר״מ ומבעי ליה לאכילת פירות י־ולשבח קרקעות יולמזון ו ז סמג א ם ימרפוה מילך אשלם לך את ח״מ סי׳ שעג סעיף א :אליבא לרבנן להא בפרק אע״פ האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני השבת מ ה ו :כיון דלית ליה ק ר ק ע . קכג י מיי׳ שס הל׳ ח )נתונות דף נש ( פסק שמואל כר׳ יותנן מושיע שס סעיף ג :הסנדלר דלית ליה אלם מקנה כו׳ תיקון העולם ממשעבדי הוא דלא מפקינן הואיל ואין קרקע זו שלו נמצא שאין קבר ב מיי׳ שם הליל הא מבני תרין מפקינן וקתני מיהא לשבת כאן שום מכר והמעות מלוה אצלו ס מ ג שס מושיע וי״ל דהא דאמר שמואל בעל חוב ח״מ סי׳ שעב סעיף א :גובה את השבח הייט לפי המסקנא רןקעות מאי לאו בלוקה מגזלן לא בבעל חוב וכשמשלם יותר ממה שנמל מתזי כרבית:אין ולאו• תתילה אמר אין דהתם דפשימ דאקני קנה ומכר אי בבעל חוב אימא רישא אק מוציאין והזר ואמר לאו רפוי היה הרבר ב ד ו משתעבד אף לרבנן ואם תאמר לאכילת פירות ואי בבעל חוב ב ע ל ת ב מ י שלא היה יולע מעמו של לבר יפה: אדרבה לוכת מהכא דלא משתעבד איתליה פירי *והאפר שמואל יבעל תוב גובה ב״ק 5ס: רבינו חננאל לאגילת פירות ג ו ׳ .מפרש להו לקמן] :לק»ו מו .קי: יכול מללא מריף בע״ת ממשעבדי דטריף את השבח שבח אין ח אבל פירות לא אלא למזון האשה והבנות .תנאי כתובה כנורות ננ[. והחזיק ב ה אין לוקת לאין לומר לאתר שטרף בע״ת לחוור בו הלוקח ואפי׳ קרקע מן הלוקח קנה המוכר פשיטא בגוזל ונגזל ומדרישא בגוזל ונגזל שמקבל עליו את תהא יתבא בביתי באחריות נטי אין יבול למימר קרקעות ומכרן רא׳׳כ גם השבח סיפא נמי בגוזל ונגזל מידי אריא הא כדאיתא לחזור בו דיכול ומיתזנא מנכסי וכן הבנות בנן מ ק ק ליה אחוי לי טירפא יגבה מהנהו משעבד רגם השבח והא כדאיתא והא לא תני הבי *לשבח ריהוו ליכי מינאי אינון יהון יתבן לקמן עב: ואשלם לך הא דאמר כ״כ קנז] :עיש אביי המוכר שדה היה קצוב כיון שכבר מרף הבעל קרקעות כיצד דרי שגזל שדה מחבית והרי בביתי ומיתזנן מנכסי ע ל לתלקתן ונפי׳ לשנים[ לחבירו א( ויצאו לגוברין אין מוציאין לאתל מכל אלו עליה חוב קורם שלקח זה הקרקע וי״ל היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את עםיקיןונו׳וזו השמועה מנכסים משועבדם :מפני תיקון היא בפי טי שהיה נשוי רמיירי שזה הקרקע עשאו המוכר הקרן מנכסים משועבדיםושבח גובה מנכסים שתי נשים ובתחלתבבא העולם .שאם אתה אומר ימרפו ק ט א :איתמר המוכר לבעל חוב אפותיקי ולכך גובה אותו בני חודן היכי דמי אילימא כדקתני גזלן ממאן ט לקותות על כך אין לך ארם שלוקח שדה ל ח ב י ת וגמצאת בע״ח ואע׳׳פ שיש שאר משעבד אך גבי אלא לאו בגון שגזל שדה מתבירו ומכרה שלה מתבירו להא אין לך אלם שאין שאיגה שלו בלומר קשה אמאי לחיק לרחויי בפרק מי »»>—0 גזולה היתה בידו םוגיא מתרצת קא תרוצי לאו א״ל והשביחה לאחר הוב זה מוכןל עליו ולבר שאין לו קצבה דשמעתאבשבחדשבחא שמת )ב״ב דף קני .ושם( האמניר״מ ארעא ממילא ]פליגי[ רב היא יעמיר כשעשאו אפותיקי לאז תריץ נמי בבעל חוב ת״ש לאכילת פיחת הגהות היא ואכילת פירות ושבת קרקעות ושמואל הכא רב הב׳ח אמר בעלתוב גובה את השבת היתר על כיצד דרי שגזל שדה מחבית והד היא נמי לבר שאיט ילוע הוא ואין יש לו מעות ויש לו שבח )א( רש״י ל״ס יש מעות ושמואל אמר היציאה חנם כ ד ן יורר לתוך שלה יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הלקותוח יורעין להזהר ב כ ך :מאי דא״ל אחר וכוי לו שבח אין ל ו .ואמר לאו בלוקח שלה מגזלן .והשביתה ובא כשיעמימן יעמיל או לקמן כרמשמע חבירו הקרן מנכסים משועבדים ופיתתגובה מנכסים רב נחמן אעיפ שפירש בדין ומזכו לו א ת השבח אין ל ו נגזל ומרפה חוזר לוקת וגובה קרן וכו׳ בשנילי אן דתגן .בלוקח מן הגזלן וכגון שיש לו קרקע או בני הוריןהיכי דמי אילימא כדקתני גזלן ממאן מתיב רבא מהא י מן המוכר אפילו מנכסים משועברים בא ואשלם : בשמעתין: לקמן כרמתרץ מילו קט במם׳ גיטין פ' הגיזקין גבי אלא לאו כגוןשגזל שדה מהבית ומכרה )ב( ד י ה דש של דשמרו זו מכירה אתר שמכר לאכילת אין מוציאין כשעמל לו וכוי קרקע לאחר והשביחה אמר רבא הבא במאי עסקינן פ י ת ת ולשבח קרקעות זה קולם שכתב בו אתריות והשבת משובחת יש ולמוון האשד. והבגות כגון שגזל שדה מחבית נא[ מלאה פירות ואכל את הפירות וחפר בה בורות לומר כגון מנכסים בני תורין ולא ממשועבדם מגכסים משועבדים מפני ב שנזלה: תיקון העולם ה א מ ב ג י שיתין ומערות בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים בא מפני תיקק העולם שהשבת לא היה חדי נזוציאין מאי ופריק רלאוב נגזל לגבות פיתת גובה מנכסים בני חודן רבה בר רב הונא אמר כגון קצוב בשעת מכירה כשקיבל עליו בלוקח מגזלן. לאכילת נחמן תתייהו אתריות אלמא אית ליה ללוקח שבת שנטלוה םיפא פלד תריץ , ג(פידות ולשבהקרקעות בבעל חוב ופשוטה היא. רבא אמר בגון שגזל שדה םליאה ואכל ה פ י ת ת פירות בשדה ב ו ת ת וחפר ובא שיחין ומערות להוציאה מידו הגבול בו׳ . א( אולי צ״ל זו השמועה היא וכוי או לצ״ל הא לאמר אביי ראובן שמכר שלה לשמעון באחריות ו ט ׳ וזי השמועה היא וכוי . (3לסניט גגמ'לרישא לאין מוציאין לאכילת סירות בודאי כגוזל מגזל מיירי ואולי לרביע סיה ל 1ג י ׳ א ח נ מ נ ג מ ׳ ו צ ׳ ע . מגזלן :לא בבעל ח ז ב .שמרפה בעל חוב ממנו בשביל ח ו ט ולא גזולה היתה לההיא וראי אית ליה שבתא דמטרה מעלייתא היא כל זמן שלא מרפה ממט שאם פרע המוכר מעותיו לבע״ה הרי הוא מסולק מן הלקותות הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל השתא הוא להרר זבין מיניה קרקע המכורה לו ולא מתזי כשכר מעותיו :לאגילת פילות .ס״ל הא מיירי בשלה שמרפוה מליאה פירות מיל הלוקה ותוזר לוקת לגבות מן המוכר ואי בשמרפה בעל תוב מי אית ליה לבע״תפירות גמורין המתוברין בקרקע ואינן צריכין לקרקע כלום שיכול לטורפן :גובה אח השבח .וכל הקרקע מורף מיל הלוקח כמו שהיא משובתתע״י הלוקת :בגוזל ונגזל .וכגון שגזלה ע ם פירותיה ומכרה אי נמי גזלה בלא פירות ומכרה לאתר ועשה בה פירות ומומן נגזל ארעאי אשבח ומיהו היציאה שהוציא הלוקח ישלם לו הנגזל שהרי מתוך כך הושבתה יותר ואם אין השבח יותר אלא היציאה יתירה נותן לו יציאה שיעור שבת ו ל י ו :הא גדאיתא כי׳ • רישא בנגזל וסיפא בבעל תוב ולקמיה מותיב לה מרישא :והא לא תני ה ג י .בברייתא עלה להך מתניתין לאין מוציאין רתוקמה בבעל ת ו ב :והרי היא יוצאה מתחת ייי • שבית לין מוציאין אותה מירו :גשהוא גובה .לקמיה מפרש ל ה :אילימא גלקתני • שלא מכרה גזלן ומילו היא יוצאה ב ד ן :גזלן ממאן גבי .ממאן יש לו לגבות וכי מה נתן בה :והשביחה .והרי היא בדן יוצאה מתחתילו של לוקח אלמא איה ליה שבתא ללוקת מגזלן :שגזל שדה מחבירו ומגרה לאחר והשביח .ונעשה פיחת גמורין ונגזל לוקחה ע ם פירותיה ואינו נותן אלא יציאה לקאמר ארעא אשבח וקתני ללוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין:אמר רבא ג ו • האי כשהוא גובה לאו בלוקת קאמר לבשלא מכרה עסקינן וגובה את הקרן לקאמר בנגזל וא״ה קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים הרי קרקע לפניו כגון שחפר בה בורות לאפתתה משוייה : שנטלוה , , הגהות הגר״א ] א [ גמ' מלאה פ י ר ו ת .נ״נ סרמב״ס ל׳יג לס )ועמ״ש רביגו בח״מ סי׳ שע״ג ס״ק י״א(: מסורת הש״ס שנים אוחזין פרק ראשון בבא מציעא טו עין משפט נר מצור• שנטלוה מהיקין .אנסים עכו״ם נעלוה מן הגזלן ומחמתו ותנן כשעמד בדין על הקרן ולא על הפירות .חימה אסכן מאי מכה א מיי׳ פ״ט מהלי מפני תיקון העולם הלא בדין לא גבי דמלוה על י נזילה ואגידה הל׳ כבבא קמא )לף קטד (.הגוזל שדה מחבירו ונעלוה מסיקין אם ג ג המג עשין עג מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר והרי היא יוצאה מתחת פה לא גבי ממשעבדי ויש לומר דאי לאו מפני תיקון העולם טושיע ח״מ סי׳ שעכ סעיף א: ידו דקתני בנעילת מסיקין הוא :בדינא משמט .הלכך בהוצאת הוה אמינא הואיל ועמד בדין על הקרן.יש קול גם לפירות : עזל קאמר וגובה את הקרן דקאמר כגון שקנו מידו .וא״ת א״כ אמאי מכו ב מיי׳ סי״א מהל׳ מלוה ולוה הלי ד כשתפר ט בורות בטיגא משמט. קאמר אמליך הלא סתם קני נובה קרן לנבוח נמל "בא מסיקין שנטלוה סמג עשין צד טוש״ע חימ •י לכתיבה עומד וי״ל ה״מ כגון שהקנה סי׳ לט סעיף א וסי' כמו שהיחה ולא שחפר בה בורות :מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פיתח קיא סעיף א: לו דבר שהוא בעין דכיון דיפה כחו ומגר אה השלה .והרי היא יוצאה גובה מנכסים בני חורין רבא לא אמר כרבה מתחת ידו של לוקח בדינא ובעינא :בר רב הונא דדי היא יוצאה מתחת ידו בדינא לעפות ,קנין רוצה שיכתבו לו :מכן ג מיי' פ״ט מהלי גזילה ואלילה הלי בין לרבה בין לרבא .דמוקמי גביית ב מ ל ך חוב גובה את השבח .נראה ד סמג עשי! עג טוש״ע קרן מן הגזלן בנגזל הא מלוה על משמע ורבה בר רב הונא לא אמר כרבא הרי דגבי אפי׳ מן השבח שהשביחו מ״מ סי׳ שעכ סעיף א פה הוא ולא מרפא ממשעבדי :היא יוצאה מחהת ידו בעינא משמע רב אשי וסעיף ג: יתומים אע״פ שאין להם על מי מחבית פשעמד בדין .קודם שמכר נכסיו אמר לצדדין קתני כגון שגזל שדה לחזור והוה ליה כמתנה דאמרינן קכח ד מיי׳ פכ״א מהלי מלוה ולוה הל׳ ג את ומכר וכיון דחייבוהו ב״ר אית ליה קלא מלאה פירות ואבל את הפיחות לקמן דלא גבי שבחא מ״מ גובה מהן סמג עשין צה טוש״ע והוה ליה כמלוה בשער :מאי פפקא .השדה בא לוקח לגבות קק גובה מנכסים משוס דכרעיה דאביהון נינהו ח׳׳מ סי׳ קמו סעיף ג: בהמיה פסקא תנא למלתיה דהעומד משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה כדמוכח בפרק יש בכור )נכויות דף קנט ה מיי׳ שס הל׳ א טוש׳עשססעיף א: בדין אינו עומד על הפירות :רב מנכסים בני חורין בין לרבא בין לרבה בר רב נב .ושם( דתנן אין הבכור נועל פי חיננא בר שילח .סופר היה :אמליך. שנים בראוי כבמוחזק ולא בשבח hpו tמיי׳ ס״ט מהל׳ במוכר הונא מלוה על פה הוא בומלוה על פה אינו כשאתה כותב שער המלך גדלה הל׳ ו סמג המוח ולא בכתובתה האשה ולא אם יקבל עליו להגבות ללוקח משפר גובה מנכסים משועבדים הבא במאי עסקינן עשין פג טוש״ע ח״מ במזונותיהן ופריך בגמרא והאמר סי׳ שעג סעיף א ועיש נכסיו קרנא ושבחא ופרי אם יערפוה נכשעמד בדן והדר זבין אי הכי פירות נמי וגרי״ף : שמואל בעל חוב גובה את השבח ממנו :כגון שיש לו קרקט .לגזלן כשעמד בדין על הקרן ולא עמד בדין על ומשני מקולי כתובה שנו כאן ומזון זה שמגבהו ללוקח קרקע ולא מעות הפירות ומאי פסקא סתמא דמילתא כי תבע בנות נמי תנאי כתובה ככתובה דחי דהשתא לא מחזי כרבית :אשור איניש קרנא תבע ברישא וסבר שמואל לוקח והחם משבח יתומים מיירי דאי ללוה סאה בסאה .שמא יוקרו חמין :מגזלן לית ליה שבחא והא א״ל שמואל לרב משבח לקוחות אם כן מאי אריא דלא מרפי בנות משבח והלא מגוף בהלואה * שייך רבית עפי ממכר :חיננא בר שילת אמליך וכתוב שופרא שקנו מידו .על השבח דהוה ליה הקרקע נמי לא ערפי דאין מוציאין שכר שבחא ופירי במאי אי בבעל חוב מי איח ליה מחויב משעת המכר קודם שיש למזון האשה והבנות מנכסים לעיל יד :זש״נ המתנת מעות :תדע .דגובה ולא פירי *והאטד שמואל בעל חוב גובה את משועבדים אלא ודאי בשבח יתומים מצי לוקח למימר אנא אשבח :שכך השבח שבח אין אבל פירות לא אלא לאו מיירי ודוקא כתובח אשה ומזונות כותב לו מוכר ללוקח .באחריות בלוקח מגזלן אמר רב יוסף הבא במאי עסקינן דקילי לא גבו משבח אבל שאר בע״ח ללוח שער המכר :ואשפי .אשקיע ודומה כגון שיש לו קרקע א״ל אביי וכי מוחר גבי ורש״י פירש התם מזון הבנות לו על הר נשפה דמחרגם על עורא סאה בסאה במקום שיש לו קרקע א״ל החם כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ה׳ שלירא)ישעיה יג( :ואדני .אטהר הלואה הבא זביני איכא דאמרי אמר רב יוסף שנים ולפירושו אין ראיה רמצי מיירי ]לקמן נת .צד .מכל ערעור :אינו! ועמליהון הבא במאי עסקינן כגון *שקנו מידו א״ל אביי בשבח לקוחות אך לא נהירא דלא רבינו חננאל רבה בר רב הוגא אמד ביב ג [.ושבחיהון .וכיון דעל מוכר הדר גבי הלוקח וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שקנו שייך בהו תנאי כתובה והא דאמר בנון שמל שדה ונטלוה שבחא בעל חוב מלוקח וחוזר בהמקבל )לקמן דף קי (.יתומים מםיקין מחמתו נא נגזל — — על המוכר :מחנה דלא פחיב ביה מידו א״ל התם הלואר .והכא זביני :גופא אומרים אע השבחנו ואין השבח שלך לגבות דמי השדה גובה אפיי ממשעבדי בא הגהות הפי ־ שאין אדם מקבל עליו אחריות אמר שמואל בעל חוב גובה אח השבח אמר משמע דלא גבי משבח יתומים התם לגבות דמי פירות איגו הבית מה שהוא טחן :ה״נ .דאס טחן דכא תדע שכך כוחב לו מוכר ללוקח אנא מיירי כשעשה אפותיקי ואומרים אנו גובה אלא מבני חדי. )א( ומקשי׳ בי; לרבא דאסר תום'דיה נכסיו במחנה לא גבי בעל חוב שבחא איקום ואשפי ואדכי ואמריק זביני אילין אינון תדע וכוי ללא השבחט וחן לנו היציאה כדין יורד דמי חיזק חפירות יפה ופי הטחן: על הדר ולא הואיל הכי בה כתיב לתוך שדה חבירו שלא ברשות וכן .בורוח שיחין ומערות ועמליהון ושבחיהון ואיקום קדמך וצבי זבינא הכי נמי: בא״ד פח מחנה פוי .בהמיה:יפה ויפה .דנן וקביל עלוהי א״ל רב חייא בר אבין לרבא מוקי התם במסקנא כשעשאה ובי! לרבה בר רב הונא )נ( אפותיקי .ת ד. .ע שכך כתב כו׳ .דאמר דמי השדה ליה גבי הדר דלא דכיון זה בדבר וא״יז ומאי אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי שנטלוה מםיקין אטאי דלמא ראיה לא מפסיד ליה במידי דלא אפסדיה אין לפרש דהכי מוכח דבע״ח גובה טריף ממשעבדי מלוה ההיא מיירי: קרקע ה״נ ידלא טריף שבהא א״ל אין וכי יפה כח את השבח דבשביל דבע״חגובהאח על פה היא ומלוה על לבעל חוב דבשלמא גופה של פה אינו נובה )אלא( קבלתיה רש׳ל א״לאמאי *)זבנתיה( מאין אגבה חובי מהנה ממכר א״ל אין"יפה ויפהאמר רב נחמן השבח כותב מוכר ללוקח שישלם לו ממשעבדי .ופרקי׳ הבא !עיין רשיא אבל שבחא א״ל מאי אפסדתיך :הא מתניתא מסייע ליה למר שמואל"והובא את השבח דא״כ מאי פריך מחנה דלא במאי עםקינןכגון שחבע הנגזל לגזלן• בב״ד מסייע ליה למר שמואל .דבעל חוב חברין מוקיםלה במילי אחריני דתניא המוכר כתיב בה)א( הכי נמי דלא נוריף שבח וחייבוהו ביד לשלם והלא אין תלוי גביית הבע״ח בכתיבת ואחר שנתחייב הלך גובה את השבח :פשהוא גובה .שדה לחבירו והד היא יוצאה מתחת ידו ומבר נכשיו בזה הדין מוכר מדמשלס לומר יש אלא המוכר כשלוקח חוזר וגובה מן המוכר :הכשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים לשרוף הנגזל כל הנימי! ללוקח את השבח אין לחוש אס שמכר הגזלן מאחר — במיל׳ אחרינ׳ • בדבר אחר :בלוקח משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין שנתחייב בב'ד*(מיהא יגבהו בעל חוב ממנו דאין הלוקח שמעינן חיוב ב״ד לאדם גליון מגזלן .לנגזל ודאי עריף שבחא דאמר והובא חברין מוקים לה במילי אחריני בלוקה מפסיד כל כך וא״ת ומאי ראיה לשלש כטלוה בשטר דמי ליה ארעאי אשבח אבל בעל חוב דידיה מגזלן חניא אידך המוכר שדה לחבירו הש״ס )ב( היא דלמא מיירי בלוקח מגזלן וגבי אפיי ממשעבדי. גט׳ יפה ויפה .כל כמה דלא טרפה לה לאו הא דאמר שמואל יבשהוא וטרפה חוב בעל ובא והשביחה דף עיין ניב דנגזל ודאי איה ליה שבחא וי״ל דאי א־מליך ובתר הכי כתוב הוא וברשותא דלוקח אשבח :על בלוקח מן הגזלן איירי הוה ליה שופרא שבחא ופיר• ניג ע״א תוש' הוצאה .שהוציא הלוקח בשבחה :גובה אם השבה יותר על היציאה נוטל את דיה אמר : כלומר לא תכתוב אלו שש ו ה ו נ א נוטל .הלוקח :את השבח מבעל השבה מבעל הקרקע והיציאה מבעל חוב למכתב נמי *(ופיריהון אלא מיירי ער שתימלך במקנה חברץ. בבעל חוב דליח ליה פירי אי נמי ויאמר לו כתוב שהללו קדושין הקרקע .מה שעודף על היציאה ואם היציאה יחידה על השבח אין לו אלא מעי; תורפי השטר ]הן[ מז עיא : מדקאמר ועמליהון היינו הוצאה חשובי; ולא טטופשא דאמר ליה פרעתי את חובך :אין הוצאה שיעור שבח מבעל חוב והא שמואל דשטרא שאיןבה; ממש. ל ו .ללוקח אלא מן היציאה שהוציא במאי שקים לה אי 'בלוקח מגזלן קשיא ושבחיהון היינו השבח היתר על ומקשי' ואי בבעל חוב היציאה ואי בנגזל הא נגזל שמואל מי אמר דאית בה פורע לו שיעור שבח והשאר רישא דאמר שמואל לוקח מגזלן לית ליה גופיה יהיב ליה יציאה כדין יורד ליה פירי והא איהו מפסיד :א׳ בלוקח מגזלן .האי דאמר בעל חוב גובה בע״ח שבחא אי בבעל חוב קשיא דשא וסיפא היינו נגזל :קשיא רישא .דקתני לתוך שדה חבירו שלא ברשוח :את השבח שבח אין נועל את השבח מבעל הקרקע :דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח פירי לא .ופריק רב fa *( ]ועי׳ היטב תוס׳ גיטין ט יוטף בשיש ללוח קרקע. דיה לפי שאין וכו׳ וקצ״ע[ קשיא רישא וסיפא .דקתני בעיית איבעיח אימא בלוקח מגזלן כגון שיש לו איכא דאמרי בשקגו נותן את היציאה ולשמואל בעל חוב קרקע אי נמי בשקנו מידו איבעית אימא בבעל חוב ולא קשיא כאן בשבח מידו .ומקשי עלה אביי וכי מותר ללוח סאה נובה השבת ואינו נותן כלום : בסאה למי שיש לו המגיע קרקע או למי שקנו המגיע מידו .ופריק רב יוסף האי בהלואה אסור אבל בזביני שרי .ואע״ג דאטר רב גחמן קרקע אין לו כלומר כיון שנטרפה שדה וו מידיו גטצא כאילו לא היתד ,מב־רחו מכירה וכי זה השבח או חפירות שכר מעותיו הוא נוטלה הא אמר רב יוסף כי האי גוונא בזביני שרי .ומשקנא דשמעחא הנוחן שדהו מתנה ובא בעל חוב לטורפה א-גו נובה השבח דלא גבי בעל חוב השבח אלא מן הקונה שדה משועבדת לבעל חוב ודייק רבא טדפריש בשטר זביני אנא אשפי ואטרק ואדכי זביני אילין אינון ועמליהין ושבחיהו; ואוקים קדמך וצבי זבינא דנן וקביל עילויה משוש הכי נבי בעל חוב שבחא דהא קביל עליה המוכר ונתרצה הקונה בזח אבל המתנה שאין כתוב בה זה **( כולו לא גבי הבעל חוב מן המקבל מתנה שבח ובזה אמר יפה כח המחנה מכח המכר .תניא המיכר שדהו לחבירו ובא בעל חוב וטרפה אם השבח יותר על ההוצאח כוי פי' כגון שקנאה בקי והוציא י' כשפים ושוד ,עתה קיכ נוטל בע״ח השדה כולה והשבח כמות שודא ונוח; לקינה י׳ כשפים שהוציא על השרה וחוזר הקונה ונוטל מ; המוכר ק״י כשפים ואם ההוצאה יתירה על חשבה מון שהוציא עליה כ' ושוה עכשיו קיי אין לו טבעיח אלא י' כספים מן ההוצאה כשיעור השבח שהשביח בקרקע ונוטל ק׳ מן המוכר ומפשיר י׳ חלוקח .וזו שנוטל הקונה חלק בקרקע ר\א נוטל. וחני *( ע" גרי״ף לקמן דף יז גבי מימרא דרינ נאמרו לו ב״ד צא תן לו נוי עי״ש היטיב (** .אולי ציל שאין כתוב נה זה כלל. , :
© Copyright 2024