תורת המידה - Or Sharir

‫תורת המידה‬
‫‪ 3‬בינואר ‪2017‬‬
‫מרצה‪ :‬פרופ׳ יורם לסט‬
‫מתרגל‪ :‬אליק עולמי )‪([email protected]‬‬
‫סוכם ע״י‪ :‬אור שריר‬
‫פניות לתיקונים והערות‪[email protected] :‬‬
‫אתר הסיכומים שלי‪http://notes.sharir.org :‬‬
‫‪1‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫‪ I‬הרצאות‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫הקדמה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫מרחבי מידה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2.1‬‬
‫מרחב מדיד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2.2‬‬
‫מרחב מידה ‪10 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אינטגרל לבג ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3.1‬‬
‫‪11‬‬
‫אינטגרציה של פונקציות מרוכבות ‪16 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪4‬‬
‫קבוצות בעלות מידה אפס ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪18‬‬
‫‪5‬‬
‫משפט ההצגה של ריס )‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . (Riesz‬‬
‫‪21‬‬
‫‪5.1‬‬
‫מבוא לטופולוגיה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪21‬‬
‫‪5.2‬‬
‫משפט ההצגה ‪23 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪5.3‬‬
‫מידת לבג ‪27 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪p‬‬
‫מרחבי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . L‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6.1‬‬
‫‪6.2‬‬
‫‪II‬‬
‫אי שוויונות שימושיים ‪27 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪p‬‬
‫הגדרת מרחבי ‪29 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . L‬‬
‫תרגולים‬
‫‪7‬‬
‫‪33‬‬
‫תרגול ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 09.11.2016 – 1‬‬
‫‪33‬‬
‫‪7.1‬‬
‫מנהלות ‪33 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪7.2‬‬
‫מוטיבציה לקורס ‪33 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪7.2.1‬‬
‫‪8‬‬
‫‪27‬‬
‫הרעיון של לבג ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪34‬‬
‫תרגול ‪ – 16.11.2016 – 2‬טכניקות של מדידות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪34‬‬
‫‪8.1‬‬
‫גבולות של קבוצות ‪35 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪9‬‬
‫תרגול ‪ – 23/11/201 – 3‬מידות חיוביות ואינטגרל לבג ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪35‬‬
‫‪10‬‬
‫תרגול ‪ – 30.11.2016 – 4‬משפטי התכנסות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪37‬‬
‫‪2‬‬
‫חלק ‪I‬‬
‫הרצאות‬
‫‪1‬‬
‫הקדמה‬
‫תורת המידה עוסקת במדידת ״גדלים״ של קבוצות‪ .‬הדרך הכי נאיבית לעשות זאת היא באמצעות ספירת האיברים‪ ,‬אבל ברגע‬
‫שמטפלים בקבוצות אינסופיות השיטה הזאת נהפכית לבעייתית‪ .‬מעבר למדידה של קבוצות‪ ,‬השימוש העיקרי של מידות הוא לשם‬
‫הגדרה מחדש של מושג האינטגרל כך שהוא יכול על קבוצת פונקציות רחבה יותר מאינטגרל רימן שנלמד באינפי ‪.1‬‬
‫נתחיל מהגדרה כללית של מושג האורך עבור קבוצות של מספרים ממשיים‪ .‬עבור קטע פתוח ההגדרה היא פשוטה ‪.|(a, b)| = b−a‬‬
‫מה נעשה עבור קבוצה כללית? תהיא ‪ A ⊆ R‬אז נגדיר‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪‬‬
‫‪|A| = inf‬‬
‫∞∪ ⊆ ‪|Ij | | (∀j∃a, b ∈ R, Ij = (a, b)) ∧ A‬‬
‫‪j=1 Ij‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪j=1‬‬
‫נשים לב שהאינפימום תמיד קיים עבור קבוצה של מספרים ממשיים ולכן הביטוי הנ״ל מוגדר היטב )אבל אולי שווה לאינסוף(‪.‬‬
‫עבור )‪ A = (a, b‬מתקבל אורך הקטע כפי שהגדרנו לפניכן‪ .‬בנוסף נשים לב כי עבור קבוצה בת מנייה אז גודלה הוא אפס‪.‬‬
‫הגודל הזה נקרא המידה החוציונית של לבג על ‪ .R‬כביכול ההגדרה הזאת מספקת‪ ,‬אבל אחת התכונות החשובות של גודל היא‬
‫עקרון החיבוריות‪ ,‬כלומר שעבור שתי קבוצות זרות ‪ A, B ⊆ R‬מתקיים |‪ .|A ∪ B| = |A| + |B‬עבור הערך הנ״ל העקרון הזה‬
‫אינו מתקיים‪ ,‬למרות שכן מתקיים אי שוויון במקום |‪ |A ∪ B| ≥ |A| + |B‬כאשר הבעיה היא שלפעמים אי השוויון היא ממש‪.‬‬
‫מסתבר שלא קיימת הגדרה עבור אורך שתקיים את העקרון הזה אם כל קבוצה היא מדידה‪ ,‬ולכן נמצא הגדרה חדשה שלא‬
‫תהיה מוגדרת לכל הקבוצות )אבל עדיין לקבוצה מאוד רחבה(‪ ,‬והיא כן תקיים את העקרון הזה‪ .‬למידה הזאת נקרא מידת לבג‬
‫ולקבוצות עליהן היא חלה נקרא קבוצות מדידות לבג‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2.1‬‬
‫מרחבי מידה‬
‫מרחב מדיד‬
‫הגדרה ‪ 2.1‬מרחב טופולוגי הוא זוג ) ‪ (X, τ‬כאשר ‪ X‬קבוצה ו־ ‪ τ‬אוסף תת־קבוצות של ‪) X‬שייקראו קבוצות פתוחות( המקיים‪:‬‬
‫• מתקיים שגם הקבוצה הריקה וגם כל המרחב שייכים ל־ ‪.τ‬‬
‫‪Tn‬‬
‫• אם ‪ Vi ∈ τ‬לכל ‪ i = 1, . . . , n‬אזי ‪ – i=1 Vi ∈ τ‬״כל חיתוך סופי של קבוצות פתוחות הוא קבוצה פתוחה״‪.‬‬
‫• אם ‪ {Vα }α∈A‬משפחה כלשהי של קבוצות ב־ ‪) τ‬יכולה להיות סופית‪ ,‬בת מנייה או אפילו לא בת־מנייה(‪ ,‬אזי ‪.∪α∈A Vα ∈ τ‬‬
‫הערה ‪ 2.2‬אם ) ‪ (X, τ‬מרחב טופולוגי לרוב נדבר פשוט על ״‪X‬״ כמרחב טופולוגי בלי לציין במפורש את ‪.τ‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬כל מרחב מטרי הוא מרחב טופולוגי עם ההגדרה הסטדנרטית של קבוצות פתוחות כפי שנלמדה באינפי )עבור כל‬
‫נקודה בקבוצה קיים רדיוס ‪ r‬כך שהכדור הפתוח סביב הנקודה ברדיוס הזה מוכל בקבוצה(‪.‬‬
‫‪S‬‬
‫‪ .2‬ה״קטע״ ]∞ ‪ [0, ∞) {∞} = [0,‬כאשר קבוצות פתוחות בו הן איחודי קטעים מהצורות )‪ (a, b‬וגם קטעים מהצורה‬
‫]∞ ‪ (a,‬או )‪. [0, a‬‬
‫‪3‬‬
‫הגדרה ‪ 2.3‬יהיה ‪ X‬ו־ ‪ Y‬מרחבים טופולוגיים‪ ,‬אז הפונקציה ‪ f : X → Y‬נקראת רציפה אם״ם לכל קבוצה פתוחה ‪ V ⊆ Y‬המקור‬
‫שלה תחת ) ‪ f −1 (V‬היא קבוצה פתוחה ב־‪) X‬כאשר } ‪.(f −1 (V ) = {x|f (x) ∈ V‬‬
‫(‬
‫‪∞ x=0‬‬
‫דוגמא‪ :‬נסתכל על הפונקציה ]∞ ‪ f : [0, 1] → [0,‬המוגדרת ע״י‬
‫‪ f (x) = 1‬וניתן להראות שהפונקציה הנ״ל היא‬
‫‪x 6= 0‬‬
‫‪x‬‬
‫רציפה תחת הטופןלוגיה של ]∞ ‪ [0,‬שהוגדרה לעיל‪ ,‬בעוד הפונקציה ‪ f (x) = x1‬מעל כל ‪ R‬אינה רציפה ב־‪. x = 0‬‬
‫הגדרה ‪ 2.4‬תהי ‪ X‬קבוצה‪ ,‬אוסף ‪ M‬של תת־קבוצות של ‪ X‬ייקרא ‪σ‬־אלגברה )בדיבור ״סיגמה־אלגברה״( ב־‪ X‬אם יש לו את‬
‫התכונות הבאות‪:‬‬
‫‪.X ∈ M .1‬‬
‫‪ .2‬לכל ‪ A ∈ M‬מתקיים ש־‪) Ac ∈ M‬כאשר ‪ Ac‬נקרא המשלים של ‪ A‬ומוגדר ע״י ‪.(Ac = X\A‬‬
‫∞‬
‫∞∪‪.‬‬
‫‪ .3‬עבור סדרה של קבוצות ‪ {An }n=1‬כך ש־‪ ,An ∈ M‬אזי ‪n=1 An ∈ M‬‬
‫הערה ‪ 2.5‬ההבדל בין אלגברה ל־‪σ‬־אלגברה הוא שתנאי ‪ 3‬לעיל הוא על סדרות בנות מנייה במקום סדרות סופיות במקרה של‬
‫אלגברה‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬לכל קבוצה ‪ X‬ניתן להגדיר‪:‬‬
‫• }‪ M = {∅, X‬שהיא ה־‪σ‬־אלגברה הקטנה ביותר‪.‬‬
‫• }‪) M = {A|A ⊆ X‬כל תתי הקבוצות של ‪ (X‬שהיא ה־‪σ‬־אלגברה הגדולה ביותר‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 2.6‬מרחב מדיד )‪ (measurable space‬הוא זוג )‪ (X, M‬כאשר ‪ X‬מרחב כלשהו ו־‪ M‬היא ‪σ‬־אלגברה ב־‪ .X‬בד״כ נאמר‬
‫פשוט כי ‪ X‬הוא מרחב מדיד‪ ,‬ואברי ‪ M‬נקראים קבוצו מדידות ב־‪.X‬‬
‫הגדרה ‪ 2.7‬יהי ‪ X‬מרחב מדיד ו־ ‪ Y‬מרחב טופולוגי‪ .‬פונקציה ‪ f : X → Y‬תיקרא פונקציה מדידה אם לכל קבוצה פתוחה‬
‫‪ ,V ⊆ Y‬המקור ) ‪ f −1 (V‬הוא קבוצה מדידה ב־‪.X‬‬
‫הערה ‪ 2.8‬חשוב לשים לב כי ‪ Y‬הוא לאו דווקא מרחב מדיד בעצמו )למרות שבד״כ הוא כן(‪ ,‬והסיבה להגדרה של מרחב מדיד‬
‫דווקא בצורה הזאת היא כי בד״כ נצטרך את מושג הגבול שמוגדר במרחב טופולוגי אבל לא במרחב מדיד )אלא אם הוא מרחב‬
‫טופולוגי ומדיד כמובן(‪.‬‬
‫טענה ‪ 2.9‬תהי ‪σ M‬־אלגברה ב־‪ ,X‬אזי‪:‬‬
‫‪.∅ ∈ M .1‬‬
‫‪ .2‬עבור כל סדרה סופית ‪ ,A1 , . . . , An ∈ M‬מתקיים ש־ ‪.∪ni=1 Ai ∈ M‬‬
‫∞‬
‫∞∩ )אותו דבר גם עבור סדרה סופית(‪.‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ (An )n=1‬סדרה אינסופית כך ש־‪ ,An ∈ M‬אזי ‪n=1 An ∈ M‬‬
‫‪ .4‬עבור ‪ A, B ∈ M‬מתקיים ש־‪.A\B ∈ M‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח את תתי הסעיפים‪:‬‬
‫‪ .1‬נובע מכך ש־ ‪ ∅ = X c‬וכי לכל ‪ A ∈ M‬מתקיים ש־‪.Ac ∈ M‬‬
‫‪ .2‬נובע מלקחת ∅ = · · · = ‪ An+1 = An+2‬וכך נגדיר סדרה אינסופית ) ‪ (An‬ולפי ההגדרה האיחוד שלהן שייך ל־‪.M‬‬
‫‪4‬‬
‫‪c‬‬
‫∞‬
‫‪c‬‬
‫∞∩‪ .‬עבור המקרה הסופי אז אפשר להוסיף עוד אינסוף עותקים של ‪ X‬כמו בסעיף‬
‫‪ .3‬נובע מהשיוויון ) ‪n=1 An = (∪n=1 An‬‬
‫הקודם‪.‬‬
‫‪ .4‬נובע מ־‪ A\B = B c ∩ A‬ומהסעיף הקודם‪.‬‬
‫משפט ‪ 2.10‬יהיו ‪ Y‬ו־‪ Z‬מרחבים טופולוגיים ותהי ‪ g : Y → Z‬פונקציה רציפה‪ .‬אזי‪:‬‬
‫‪ .1‬אם ‪ X‬מרחב טופולוגי‪ ,‬תהי ‪ f : X → Y‬פונקציה רציפה ונגדיר את ההרכבה ‪ ,h = g ◦ f‬אזי ‪ h : X → Z‬היא גם כן‬
‫פונקציה רציפה‪.‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ X‬מרחב מדיד‪ ,‬תהי ‪ f : X → Y‬פונקציה מדידה ונגדיר את ההרכבה ‪ ,h = g ◦ f‬אזי ‪ h : X → Z‬היא גם כן‬
‫פונקציה מדידה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח את תתי הסעיפים‪:‬‬
‫‬
‫‪ .1‬אם ‪ V‬קבוצה פתוחה ב־‪ ,Z‬אז כיוון ש־‪ g‬רציפה אזי )‪ g −1 (Z‬היא קבוצה פתוחה ב־ ‪ ,Y‬ולכן ) ‪ f −1 g −1 (V‬היא גם כן‬
‫קבוצה פתוחה כי גם ‪ f‬רציפה‪ ,‬ולכן ) ‪ h−1 (V ) = f −1 g −1 (V‬היא גם כן פתוחה ב־‪ X‬ולכן ‪ h‬רציפה‪.‬‬
‫‬
‫‪ .2‬באופן דומה‪ ,‬כש־ ‪ f‬מדידה נובע שלכל ‪ V‬פתוחה ב־‪ Z‬אזי ) ‪ g −1 (V‬פתוחה ב־ ‪ Y‬וכיוון ש־ ‪ f‬מדידה אז ) ‪f −1 g −1 (V‬‬
‫היא קבוצה מדידה ב־‪ ,X‬ולכן ) ‪ h−1 (V‬היא גם כן קבוצה מדידה ולכן ‪ h‬היא פונקציה מדידה‪.‬‬
‫משפט ‪ 2.11‬יהיו ‪ u, v‬פונקציות מדידות ממשיות על מרחב מדיד ‪) X‬כלומר ‪ u, v : X → R‬כאשר ‪ R‬עם הטופולוגיה הסטנדרטית(‬
‫ותהי ‪ Φ : R2 → Y‬פונקציה רציפה כאשר ‪ Y‬מרחב טופולוגי‪ ,‬ונגדיר ‪ h : X → Y‬ע״י ))‪ .h (x) = Φ (u (x) , v (x‬אזי ‪ h‬היא‬
‫מדידה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נגדיר ))‪ f (x) = (u (x) , v (x‬אזי ‪ f‬היא פונקציה מ־‪ X‬ל־ ‪ R2‬ו־ ‪ .h = Φ ◦ f‬לכן נובע מהמשפט הקודם שמספיק‬
‫להוכיח ש־ ‪ f‬מדידה‪ .‬אם ‪ R‬מלבן פתוח במישור ‪ ,R2‬בעל צלעות מקבילות לצירים‪ ,‬כלומר ‪ R‬הוא מהצורה ‪R = I1 × I2‬‬
‫עבור קטעים פתוחים ‪ ,I1 , I2 ⊂ R‬אזי ) ‪ .f −1 (R) = u−1 (I1 ) ∩ v −1 (I2‬לכן במקרה זה ממדידות ‪ u‬ו־‪ v‬נובע ש־)‪f −1 (R‬‬
‫‪2‬‬
‫∞∪ = ‪ ,V‬והיות‬
‫קבוצה מדידה‪ .‬עבור קבוצה פתוחה כללית ‪ V ⊂ R‬ידוע שהיא איחוד בן מנייה של מלבנים כאלו‪ ,‬כלומר ‪i=1 Ri‬‬
‫‪−1‬‬
‫‪−1‬‬
‫∞‬
‫‪−1‬‬
‫∞∪( ‪ f (V ) = f −1‬אז נובע ש־) ‪ f (V‬היא קבוצה מדידה‪ ,‬ולכן ‪ f‬היא מדידה‪.‬‬
‫ש־) ‪(Ri‬‬
‫‪i=1 Ri ) = ∪i=1 f‬‬
‫מסקנה ‪ 2.12‬יהי ‪ X‬מרחב מדיד‪ ,‬אזי‪:‬‬
‫‪ .1‬אם ‪ ,f = u + iv‬כאשר ‪ u, v‬פונקציות ממשיות מדידות על ‪ ,X‬אזי ‪ f‬פונקציה מרוכבת ומדידה על ‪) X‬כאשר חושבים על‬
‫המישור המרוכב כעל מרחב טופולוגי(‪.‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ f = u + iv‬פונקציה מרוכבת ומדידה על ‪ ,X‬אזי גם |‪ |u| , |v‬ו־| ‪ |f‬הן פונקציות ממשיות ומדידות על ‪.X‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ f‬ו־‪ g‬פונקציות מרוכבות ומדידות על ‪ ,X‬אזי גם הסכום ‪ f + g‬וגם ‪ f · g‬הן גם פונקציות מרוכבות ומדידות על ‪.X‬‬
‫(‬
‫‪1 x∈E‬‬
‫= )‪) χE (x‬נקראת הפונקציה המציינת )או האופיינית‪ ,‬באנגלית ‪charac-‬‬
‫‪ .4‬אם ‪ E‬קבוצה מדידה ב־‪ X‬ואם‬
‫‪0 x 6∈ E‬‬
‫‪ (teristic‬של ‪ ,(E‬אזי ‪ χE‬מדידה על ‪.X‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .5‬אם ‪ f‬פונקציה מרוכבת ומדידה על ‪ ,X‬אזי קיימת פונקציה מרוכבת ומדידה ‪ α‬על ‪ ,X‬כך ש־‪ |α| = 1‬ו־| ‪) f = α · |f‬כאשר‬
‫‪ α‬למעשה מציינת את הפאזה של ‪.(f‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח את הסעיפים‪:‬‬
‫‪ .1‬נובע ממשפט ‪ 2.11‬עם ‪.Φ (z) = z‬‬
‫‪ .2‬נובע ממשפט ‪ 2.10‬עם )‪.g (z) = |z| , g (z) = Im (z) , g (z) = Re (z‬‬
‫‪ .3‬עבור ‪ f‬ו־‪ g‬ממשיות זה נובע ממשפט ‪ 2.11‬עם ‪ Φ (s, t) = s + t‬או ‪ . Φ (s, t) = s · t‬המקרה המרוכב נובע לכן מסעיף ‪1‬‬
‫ו־‪ 2‬לעיל‪.‬‬
‫‪ .4‬נשים לב שמתקיים לכל ‪) V‬בין אם היא פתוחה או לא(‪:‬‬
‫‪∧ 1 6∈ V‬‬
‫‪∧1∈V‬‬
‫‪∧ 1 6∈ V‬‬
‫‪∧1∈V‬‬
‫‪0 6∈ V‬‬
‫‪0 6∈ V‬‬
‫‪0∈V‬‬
‫‪0∈V‬‬
‫‪‬‬
‫∅‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪E‬‬
‫‪χ−1‬‬
‫= ) ‪E (V‬‬
‫‪‬‬
‫‪E −c‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪X‬‬
‫וכיוון ש־ ‪ ∅, E, E −c‬ו־‪ X‬הן קבוצות מדידות אזי ‪ χE‬היא פונקציה מדידה‪.‬‬
‫‪ .5‬תהיא }‪ E = {X|f (x) = 0‬ויהי }‪) Y = C\ {0‬״המישור המנוקב״(‪ .‬נגדיר ‪ ϕ : Y → C‬ע״י‬
‫‪z‬‬
‫|‪|z‬‬
‫= )‪ .ϕ (z‬בנוסף נגדיר‬
‫)‪(x‬‬
‫|)‪ α (x) = |ff (x‬ולכן מתקיים ש־‪.|α (x)| = 1‬‬
‫))‪ .α (x) = ϕ (f (x) + χE (x‬אם ‪ x ∈ E‬אזי ‪ ,α (x) = 1‬ואם ‪ x 6∈ E‬אזי‬
‫היות ו־‪ ϕ‬רציפה על ‪ Y‬ו־‪ E‬מדידה )מושאר כתרגיל להוכיח ש־‪ E‬אכן מדידה(‪ ,‬אזי ‪ α‬היא מדידה בתור חיבור והרכבה‬
‫של פונקציות מדידות כפי שהוכחנו לפניכן‪.‬‬
‫משפט ‪ 2.13‬אם ‪ F‬אוסף כלשהו של תת־קבוצות של קבוצה כלשהי ‪ ,X‬אזי קיימת ‪σ‬־אלגברה ∗‪ M‬של ‪ X‬שהיא ה־‪σ‬־אלגברה‬
‫הקטנה ביותר המכילה את ‪ M∗ .F‬כנ״ל נקראת ה־‪σ‬־אלגברה הנוצרת ע״י ‪.F‬‬
‫הוכחה‪ :‬תהי ‪ Ω‬משפחת כל ה־‪σ‬־אלגבראות של ‪ X‬המכילות את ‪ .F‬היות וה־‪σ‬־אלגברה שהיא אוסף כל תתי הקבוצות של ‪X‬‬
‫תמיד שייכת ל־‪ ,Ω‬אזי ‪ Ω‬אינה ריקה‪ .‬תהי ∗‪ M‬החיתוך של כל אברי ‪ .(M∗ = ∩M∈Ω M) Ω‬ברור ש־ ∗‪ F ⊂ M‬וש־ ∗‪ M‬מוכלת‬
‫∞‬
‫בכל ‪σ‬־אלגברה של ‪ X‬המכילה את ‪ .F‬נותר להראות ש־ ∗‪ M‬עצמה )כפי שהגדרנו( היא ‪σ‬־אלגברה‪ .‬אם ‪ (An )n=1‬סדרה בת‬
‫∞‬
‫∗‬
‫∞∪ לכל ‪ M ∈ Ω‬אזי‬
‫מנייה כך ש־ ‪ An ∈ M‬ואם ‪ M ∈ Ω‬אזי ‪ An ∈ M‬לכל ‪ n‬ולכן גם ‪ .∪n=1 An ∈ M‬היות ו־‪n=1 An ∈ M‬‬
‫∞‬
‫∗‬
‫מתקיים גם כי ‪ .∪n=1 An ∈ M‬באופן דומה ניתן להראות גם שתי התכונות האחרות בהגדרה של ‪σ‬־אלגברה מתקיימות עבור‬
‫∗‪ ,M‬ולכן היא בעצמה ‪σ‬־אלגברה‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 2.14‬יהי ‪ X‬מרחב טופולוגי‪ ,‬קבוצות בורל )‪ (Borel‬הן אברי ה־‪σ‬־אלגברה הנוצרת ע״י הקבוצות הפתוחות ב־‪.X‬‬
‫טיפוסים מוסיימים של קבוצות בורל‪:‬‬
‫• קבוצה נקראת ‪ Gδ‬אם היא חיתוך בן מנייה של קבוצות פתוחות )‪ δ‬מייצגת חיתוכים ו־‪ G‬קבוצות פתוחות(‪.‬‬
‫• קבוצה נקראת ‪ Fσ‬אם היא איחוד בן מנייה של קבוצות סגורות )‪ σ‬מצייגת איחודים ו־ ‪ F‬קבוצות סגורות(‪.‬‬
‫• ניתן לדבר גם על קבוצות כמו ‪ Gδσ‬שהוא איחוד בן מנייה של קבוצות ‪ ,Gδ‬או למשל ‪ Fσδσ‬שהוא איחוד בן מנייה של‬
‫קבוצות ‪) Fσδ‬כלומר איחוד של חתוך של איחודים של קבוצות פתוחות(‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫∞‬
‫ולכן הקטע )‪ [a, b‬הוא גם ‪ Fσ‬וגם‬
‫∞∩ = )‪,[a, b‬‬
‫‪ .1‬עבור ‪ |a − b| > 1‬אפשר לרשום ‪n=1 a − n , b = ∪n=1 a, b − n‬‬
‫‬
‫‪ .Gδ‬באופן יותר טריוויאלי }‪ {a‬עבור ‪ a ∈ R‬היא גם כן ‪) Gδ‬חיתוך כל הקטעים ‪ ( a − n1 , a + n1‬וגם ‪{a}) Fσ‬‬
‫בעצמה סגורה(‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‬
‫‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p‬‬
‫‪−‬‬
‫‪exp‬‬
‫)‪(−q‬‬
‫‪,‬‬
‫‪+‬‬
‫‪exp‬‬
‫)‪(−q‬‬
‫‪ .2‬עבור ‪ p, q ∈ N‬נגדיר‬
‫∞∩ = ‪L‬‬
‫= ‪ Ip,q‬ובנוסף ‪n=1 ∪q≥n ∪1 ≤ p ≤ q Ip,q ‬‬
‫‪q‬‬
‫‪q‬‬
‫‪(p, q) = 1‬‬
‫‪L‬‬
‫בנוסף‬
‫‪.G‬‬
‫קבוצת‬
‫היא‬
‫מספרי ‪Liouville‬‬
‫)הכוונה של ‪ (p, q) = 1‬היא שמדובר בשבר מצומצם( הנקראים‬
‫‪δ‬‬
‫‬
‫‬
‫גם‪n o‬‬
‫∞‬
‫‬
‫ ‪pn‬‬
‫‪pn‬‬
‫זו בדיוק קבוצת כל המספרים ]‪ α ∈ [0, 1‬שעבורם יש סדרה‬
‫‪ qn‬עם ‪ (pn , qn ) = 1‬כך ש־< ‪α − qn‬‬
‫‪n=1‬‬
‫) ‪ .exp (−qn‬ניתן להראות ש־‪ L‬קבוצה צפופה‪ ,‬לא בת מנייה והיא בעלת ״מידה אפס״ )במובן שהמידה החיצונית של‬
‫לבג מתאפסת עליה(‪ .‬זה נכון כי מתקיים )חסם עליון באמצעות אורכי הקטעים(‪:‬‬
‫‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‪ X‬‬
‫‪‬‬
‫‬
‫‪q · 2 · exp (−q) → 0‬‬
‫≤ ‪∪q≥n ∪1 ≤ p ≤ q Ip,q ‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‬
‫‬
‫‪q≥n‬‬
‫‬
‫‬
‫‪(p, q) = 1‬‬
‫וכיוון שחיתוך של קטעים שאורכם שואף לאפס אז האורך של כל החיתוך הוא אפס‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 2.15‬אם ‪ X, Y‬מרחבים טופולוגיים‪ f : X → Y ,‬נקראת מדידה בורל‪ ,‬או פונקציית בורל‪ ,‬אם היא מדידה ביחס‬
‫ל־‪σ‬־אלגברה של קבוצות בורל ב־‪.X‬‬
‫תרגיל‪ :‬כל פונקציה רציפה בין מרחבים טופולוגיים היא פונקציית בורל‬
‫משפט ‪ 2.16‬יהיו )‪ (X, M‬מרחב מדיד‪ Y ,‬מרחב טופולוגי‪ ,‬ו־ ‪ ,f : X → Y‬אזי‪:‬‬
‫‬
‫‬
‫‪ Ω = E ⊆ Y |f −1 (E) ∈ M .1‬היא ‪σ‬־אלגברה ב־ ‪.Y‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ f‬מדידה ו־‪ E‬קבוצת בורל ב־ ‪ ,Y‬אזי ‪.f −1 (E) ∈ M‬‬
‫‪S‬‬
‫‪ .3‬אם ]∞ ‪) Y = [−∞,‬כלומר המרחב }∞ ‪ (−∞, ∞) {−∞,‬עם קבוצות פתוחות )‪ ,([−∞, a), (b, ∞], (a, b‬ו־∈ )]∞ ‪f −1 ((a,‬‬
‫‪ M‬לכל ‪ ,a ∈ R‬אזי ‪ f‬מדידה‪.‬‬
‫‪ .4‬אם ‪ f‬מדידה‪ Z ,‬מרחב טופולוגי‪ g : Y → Z ,‬פונקציית בורל ו־ ‪ ,h = g ◦ f‬אזי ‪ h : X → Z‬היא מדידה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח את הטענות‪:‬‬
‫‪ .1‬נובע מיידית מהקשרים‪:‬‬
‫• ‪.f −1 (Y ) = X ∈ M‬‬
‫• ‪f −1 (Y \A) = X\f −1 (A) ∈ M‬‬
‫∞‬
‫‪−1‬‬
‫∞∪( ‪.f −1‬‬
‫• ) ‪(Ai‬‬
‫‪i=1 Ai ) = ∪i=1 f‬‬
‫‪ .2‬יהי ‪ Ω‬כמו ב־)‪ .(1‬ממדידות ‪ f‬נובע ש־‪ Ω‬מכיל את כל הקבוצות הפתוחות ב־ ‪ ,Y‬ולכן היות ו־‪ Ω‬היא ‪σ‬־אלגברה אז נובע‬
‫ש־‪ Ω‬מכיל את כל קבוצות הבורל ב־ ‪.Y‬‬
‫‬
‫‬
‫‪ .3‬יהי ‪ .Ω = E ⊆ [−∞, ∞] |f −1 (E) ∈ M‬לכל ‪ a ∈ R‬מתקיים‪:‬‬
‫‬
‫‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫∞‬
‫‪[−∞, a) = ∪n=1 −∞, a −‬‬
‫∞∪ =‬
‫‪, ∞]c‬‬
‫‪n=1 (a −‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫‪7‬‬
‫והיות ש־‪ Ω‬היא ‪σ‬־אלגברה )ע״פ )‪ ,((1‬נובע ‪ [−∞, a) ∈ Ω‬לכל ‪ ,a ∈ R‬ולכן גם מתקיים‪:‬‬
‫‪∀ − ∞ < a < b < ∞ → (a, b) = [−∞, b) ∩ (a, ∞] ∈ Ω‬‬
‫היות וכל קבוצה פתוחה ב־]∞ ‪ [−∞,‬היא איחוד בן מנייה של קטעים מהצורה ]∞ ‪) [−∞, a), (a, b) , (b,‬תרגיל(‪ ,‬אז נובע‬
‫שכל קבוצה פתוחה היא ב־‪ ,Ω‬ומכאן ש־ ‪ f‬מדידה‪.‬‬
‫‬
‫‪ .4‬תהי ‪ V ⊆ Z‬פתוחה‪ ,‬אזי ) ‪ g −1 (V‬היא קבוצת בורל ב־ ‪ Y‬ו־ ) ‪ .h−1 (V ) = f −1 g −1 (V‬עתה נובע מ־)‪ (2‬ש־‬
‫‪.h−1 (V ) ∈ M‬‬
‫∞‬
‫הגדרה ‪ 2.17‬תהי ‪ (fn )n=1‬סדרת פונקציות ממשיות מורחבות‪ ,‬דהיינו ]∞ ‪) fn : X → [−∞,‬ל־]∞ ‪ [−∞,‬קוראים הישר המורחב‬
‫המספרים הממשיים המורחבים – ‪ .(extended reals‬נגדיר‬
‫‬
‫‬
‫))‪inf fn (x) := inf (fn (x‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫‬
‫‬
‫))‪sup fn (x) := sup (fn (x‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫‬
‫‬
‫))‪lim inf fn (x) := lim inf (fn (x‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫‬
‫‬
‫))‪lim sup fn (x) := lim sup (fn (x‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫אם בכל נקודה ‪ x‬קיים הגבול ))‪ ,limn→∞ (fn (x‬אזי מוגדרת גם פונקציית הגבול הנקודתית ))‪,(limn→∞ fn ) (x) := limn→∞ (fn (x‬‬
‫∞‬
‫ובמקרה כזה אומרים ש־ ‪ (fn )n=1‬מתכנסת נקודתית לגבול ‪ ,limn→∞ fn‬ונובע ש־ ‪.limn→∞ fn = lim supn→∞ fn = lim inf n→∞ fn‬‬
‫הערה ‪ 2.18‬שתי הערות לגבי ההגדרות לעיל‪:‬‬
‫‪ .1‬נשים לב שתמיד מתקיים ש־) ‪ ,inf n fn = − (supn −fn‬ובאותו אופן ) ‪ .lim inf n→∞ fn = − (lim supn→∞ −fn‬לכן‬
‫מספיק לרוב לדון ב־‪ sup‬וב־‪.lim sup‬‬
‫‪ .2‬על גבול נקודתי אפשר כמובן לדבר גם עבור פונקציות מרוכבות ואז קיום הגבול שקול לקיומו בנפרד עבור החלק הממשי‬
‫והחלק המדומה‪.‬‬
‫משפט ‪ 2.19‬אם קיימת סדרת פונקציות ]∞ ‪ fn : X → [−∞,‬הן פונקציות מדידות‪ ,‬אזי ‪ sup fn‬ו־ ‪ lim sup fn‬הן פונקציות‬
‫מדידות‪.‬‬
‫(‬
‫∞‬
‫‪x=α‬‬
‫דוגמא‪:‬‬
‫‪x 6= α‬‬
‫פונקציה שמקבל אינסוף בכל המספרים הרציונליים‪ ,‬אבל היא עדיין מדידה‪ .‬אבל אפשר לראות שהיא גבול נקודתי של‬
‫פונקציות רציפות )ולכן מדידות( ולכן לפי המשפט היא אכן מדידה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪(α−x)2‬‬
‫= )‪ ,gα (x‬ויהיו‬
‫∞‬
‫‪{αn }n=1‬‬
‫סידור של הרציונליים ב־]‪ ,[0, 1‬ונגדיר )‪2−n gαn (x‬‬
‫∞‪P‬‬
‫‪n=1‬‬
‫= )‪ .f (x‬זאת‬
‫הוכחה‪ :‬לכל ‪ ,α ∈ R‬מתקיים כי‬
‫‪−1‬‬
‫∞∪ = )]∞ ‪((α,‬‬
‫)]∞ ‪n=1 fn ((α,‬‬
‫‪−1‬‬
‫‬
‫‪sup fn‬‬
‫‪n‬‬
‫‬
‫מכאן‪ ,‬לפי סעיף )‪ (3‬של המשפט הקןדם‪ supn fn ,‬מדידה‪ ,‬היות ו־ ‪ lim supn fn = inf n supk≥n fk‬ומכאן נובע שגם‬
‫‪ lim supn→∞ fn‬מדידה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הגדרה ‪ 2.20‬בהינתן ]∞ ‪ f, g : X → [−∞,‬נגדיר‪:‬‬
‫})‪(max {f, g}) (x) = max {f (x) , g (x‬‬
‫})‪(min {f, g}) (x) = min {f (x) , g (x‬‬
‫כמו כן לכל ]∞ ‪ f : X → [−∞,‬נגדיר את‬
‫}‪f + = max {f, 0‬‬
‫}‪f − = − min {f, 0‬‬
‫כאשר ‪ f +‬נקראת החלק החיובי של ‪ f‬ו־ ‪ f −‬נקראת החלק השלילי של ‪ ,f‬והן פונקציות אי־שליליות )מקבלות ערכים ב־]∞ ‪,([0,‬‬
‫ומתקיים ש־ ‪ f = f + − f −‬ו־ ‪.|f | = f + + f −‬‬
‫טענה ‪ 2.21‬אם ‪ f = g − h‬כך ש־‪ g ≥ 0‬וגם ‪ ,h ≥ 0‬אזי ‪ f + ≤ g‬וגם ‪.f − ≤ h‬‬
‫הערה ‪ 2.22‬במובן מסויים הטענה לעיל מראה שהייצוג הנ״ל של פונקציה ע״י הפרש של שתי פונקציות הוא אופטימלי‪.‬‬
‫הוכחה‪ f ≤ g :‬מחיוביות ‪ f‬ו־‪ ,g‬וכיוון ש־‪ g ≥ 0‬אז ‪ ,f + = max {f, 0} ≤ g‬ובדומה ניתן להראות כי ‪.f − ≤ h‬‬
‫מסקנה ‪ 2.23‬מסקנות מהמשפט האחרון‪:‬‬
‫∞‬
‫‪ .1‬תהי ‪ (fn )n=1‬סדרת פונקציות מרוכבות מדידות המתכנסת לגבול נקודתי‪ ,‬אזי הגבול הנ״ל הוא פונקציה מרוכבת מדידה‪.‬‬
‫‪ .2‬אם ]∞ ‪ f, g : X → [−∞,‬מדידות‪ ,‬אזי גם }‪ f + ,min {f, g} ,max {f, g‬ו־ ‪ f −‬הן מדידות‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח את המסקנות‪:‬‬
‫‪ .1‬ברור מהמשפט אחרון ומההסתכלו בנפרד על חלק ממשי וחלק מדומה‪.‬‬
‫‪ .2‬ניקח ‪ f1 = f, f2 = g‬ועבור שאר הפונקציות ∞‪ f3 = f4 = · · · = −‬אזי ‪ ,max {f, g} = supn fn‬ובאופן דומה עבור‬
‫שאר המקרים‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 2.24‬פונקציה מרוכבת ‪ s‬על מרחב מדיד ‪ X‬נקראת פונקציה פשוטה )‪ (Simple Function‬אם הטווח שלה כולל מספר‬
‫סופי של נקודות‪.‬‬
‫‪ α1 , . . . , αP‬הם הערכים שמקבלת פונקציה פשוטה ‪ s‬ונגדיר } ‪) Ai := {x|s (x) = αi‬כלומר ) ‪,(Ai = s−1 (αi‬‬
‫הערה ‪ 2.25‬אם ‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫אזי ‪ .s = i=1 αi χAi‬ראינו כי פונקציה אופיינית היא מדידה אם״ם הקבוצה שמגדירה אותה היא קבוצה מדידה‪ ,‬ולכן קל‬
‫‪n‬‬
‫ראות ש־‪ s‬מדידה אם״ם כל הקבוצות ‪ {Ai }i=1‬הן מדידות )תרגיל(‪.‬‬
‫∞‬
‫משפט ‪ 2.26‬תהי ]∞ ‪ f : X → [0,‬מדידה‪ ,‬אזי קיימת סדרת פונקציות פשוטות ‪ (sn )n=1‬על ‪ X‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫‪.0 ≤ s1 ≤ s2 ≤ · · · ≤ f .1‬‬
‫‪ limn→∞ sn = f .2‬כגבול נקודתי‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫הוכחה‪ :‬נתחיל בלהראות איך נביע את פונקציית הזהות ‪ f (t) = t‬כסדרת פונקציות פשוטות‪ .‬נגדיר ‪ ,δn = 2−n‬ולכל ‪t ∈ R‬‬
‫ו־‪ n ∈ N‬קיים ‪ k = kn (t) ∈ N‬יחיד כך ש־ ‪ .kδn ≤ t < (k + 1) δn‬נגדיר עכשיו‬
‫(‬
‫‪kn (t) δn 0 ≤ t < n‬‬
‫= )‪ϕn (t‬‬
‫‪n‬‬
‫∞≤‪n≤t‬‬
‫אזי כל ‪ ϕn‬היא פונקציית בורל )פשוטה( על ]∞ ‪ ,[0,‬ומתקיים ‪ tδn ≤ ϕn (t) < t‬לכל ‪ 0 ≤ t ≤ n‬וגם מתקיים ש־≤ ‪0 ≤ ϕ1‬‬
‫‪ ,ϕ2 ≤ · · · ≤ t‬וכן ‪ (limn→∞ ϕn ) (t) = t‬לכל ]∞ ‪.t ∈ [0,‬‬
‫תהי ‪ f‬כלשהי פונקציה מדידה ונגדיר כעת את ‪ ,sn = ϕn ◦ f‬וכיוון ש־ ‪ ϕn‬פשוטה אז גם ההרכבה ‪ sn‬פשוטה‪ ,‬ומקיימות את )‪(1‬‬
‫ו־)‪ (2‬באופן מיידי‪ ,‬וע״פ משפט קודם )סעיף )‪ (4‬של המשפט האחרון( הן מדידות‪.‬‬
‫‪2.2‬‬
‫מרחב מידה‬
‫הגדרה ‪ 2.27‬מידה חיובית )‪ (Positive Measure‬על ‪σ‬־אלגברה ‪ M‬היא פונקציה ]∞ ‪ µ : M → [0,‬שיש לה את התכונה הבאה‬
‫∞‬
‫‪P‬לכל משפחה בת מנייה ‪ M ⊇ {An }n=1‬של קבוצות זרות זו לזו )כלומר ∅ = ‪(n 6= m ⇒ An ∩ Am‬‬
‫)הנקראת ‪σ‬־אדיטיביות(‪:‬‬
‫∞‬
‫∞∪( ‪ .µ‬כמו כן‪ ,‬נניח שקיימת ‪ A ∈ M‬שעבורה ∞ < )‪) µ (A‬אנחנו ניראה בהמשך שתנאי‬
‫= ) ‪n=1 An‬‬
‫מתקיים ש־) ‪n=1 µ (An‬‬
‫זה שקול לכך ש־‪.(µ (∅) = 0‬‬
‫הגדרה ‪ 2.28‬מידה מרוכבת )‪ (complex measure‬על ‪σ‬־אלגברה ‪ M‬היא פונקציה ‪ µ : M → C‬שיש לה את תוכנת ה־‪σ‬־‬
‫אדיטיביות כפי שהוגדרה עבור מידה חיובית לעיל‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 2.29‬מידה ממשית )‪ real measures‬או לפעמים ‪ (signed measure‬היא מקרה פרטי של מידה מרוכבת‪.‬‬
‫הערה ‪ 2.30‬רק מידה חיובית יכולה לקבל את הערך ״∞״‪ .‬כשאומרים מידה )בד״כ( מתכוונים למידה חיובית‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 2.31‬מרחב מידה )‪ (Measure Space‬הוא מרחב מדיד יחד עם מידה חיובית המוגדרת על ה־‪σ‬־אלגברה המתאימה‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬זוהי שלשה סגורה )‪ (X, M, µ‬כאשר ‪ X‬קבוצה כלשהי‪σ M ,‬־אלברה ב־‪ ,X‬ו־‪ µ‬מידה חיובית על ‪.M‬‬
‫הערה ‪ 2.32‬מרחב מידה מוגדר רק עבןר מידה חיובית ולא עבור המידות האחרות‪ .‬אין דבר כזה ״מרחב מידה חיובית״‪.‬‬
‫משפט ‪ 2.33‬תהי ‪ µ‬מידה חיובית על ‪σ‬־אלגברה ‪ ,M‬אזי‪:‬‬
‫‪.µ (∅) = 0 .1‬‬
‫‪P‬‬
‫‪n‬‬
‫‪ µ (∪ni=1 Ai ) = i=1 µ (Ai ) .2‬אם ‪ A1 , . . . , An‬קבוצות זרות זו לזו‪.‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ A, B ∈ M‬ו־‪ A ⊆ B‬אזי )‪.µ (A) ≤ µ (B‬‬
‫∞∪ = ‪ ,A‬אזי )‪. µ (An ) → µ (A‬‬
‫‪ .4‬אם ‪ An ∈ M ,A1 ⊆ A2 ⊆ A3 ⊆ . . .‬וגם ‪n=1 An‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫∞∩ = ‪ A‬וגם ∞ < ) ‪ ,µ (A1‬אזי )‪.µ (An ) → µ (A‬‬
‫‪ .5‬אם ‪n=1 An ,An ∈ M ,A1 ⊇ A2 ⊇ A3 ⊇ . . .‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫הערה ‪ 2.34‬חוץ מתוכנה )‪ ,(3‬הכל נכון גם למידות מרוכבות‪ .‬תכונה )‪ (2‬נקראת אדיטיביות )או אדיטיביות סופית(‪ .‬תכונה )ג(‬
‫נקראת מונוטונית‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח כל סעיף בנפרד‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .1‬ניקח ‪ A ∈ M‬שעבורה ∞ < )‪ ,µ (A‬ונסתכל על הסדרה ‪ ∅ = A2 = A3 = . . .‬כאשר ‪ ,A1 = A‬אזי מתכונת‬
‫ה־‪σ‬־אדיטיביות מתקיים‬
‫‪1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫)∅( ‪µ (Ai ) = µ (A) + µ‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫=‬
‫∞∪( ‪µ‬‬
‫) ‪i=1 Ai‬‬
‫= )‪0 > µ (A‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪i=1‬‬
‫והערך היחידי שיקיים את אי השוויון הנ״ל הוא אם ‪.µ (∅) = 0‬‬
‫‪ .2‬ניקח פשוט ∅ = ‪ An+1 = An+2 = . . .‬ונשתמש ב־‪σ‬־אדיטיביות ותכונה )‪ (1‬לעיל‪.‬‬
‫‪ .3‬נשים לב ש־)‪ B = A ∪ (B\A‬ו־∅ = )‪ A ∩ (B\A‬ולכן מ־)‪ (2‬נובע כי )‪.µ (B) = µ (A) + µ (B\A) ≥ µ (A‬‬
‫‪ .4‬נסמן ‪ B1 = A1‬ו־ ‪ Bn = An \An−1‬עבור ‪ ,n = 2, 3, . . .‬אזי ‪ Bn ∩Bm = ∅ ,Bn ∈ M‬אם ‪ ,n 6= m‬ומתקיים ‪An ∪ni=1 Bi‬‬
‫∞∪ = ‪ .A‬עתה מתקיים‬
‫וכן ‪i=1 Bi‬‬
‫) ‪µ (Bi‬‬
‫) ‪µ (Bi‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫= ) ‪µ (An‬‬
‫= )‪µ (A‬‬
‫‪i=1‬‬
‫ולפי ההגדרה של טור אינסופי ‪ai‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞→‪ai = limn‬‬
‫∞‪P‬‬
‫‪i=1‬‬
‫קיבלנו כי )‪.µ (An ) → µ (A‬‬
‫∞∪ = ‪ A1 \A‬ולכן‬
‫‪ .5‬נסמן ‪ ,Cn = A1 \An‬אזי ‪ µ (Cn ) = µ (A1 ) − µ (An ) ,C1 ⊆ C2 ⊆ . . .‬ו־ ‪n=1 Cn‬‬
‫)‪(3‬‬
‫) ‪µ (A1 ) − µ (A) = µ (A1 \A) = lim µ (Cn ) = µ (A1 ) − lim µ (An‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫שמוכיח את הטענה‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬לכל קבוצה ‪ ,X‬נגדיר ל־‪ E ⊆ X‬את המידה )‪ µ (E‬בתור מספר הנקודות בקבוצה ‪) X‬כאשר היא אולי מחזירה ∞(‪.‬‬
‫‪ µ‬הזאת נקראת מידת המנייה על ‪ ,X‬וניתן להגדירה לכל ‪σ‬־אלגברה ב־‪.X‬‬
‫(‬
‫‪1 x0 ∈ E‬‬
‫= )‪ .µ (E‬מידה זאת נקראת ״המידה האטומית ב־ ‪x0‬״ או ״מידת דירק ב־ ‪x0‬״‬
‫‪ .2‬תהי ‪ xo ∈ X‬ונגדיר‬
‫‪0 x0 6∈ E‬‬
‫או ”‪.“unit point mass‬‬
‫‪3‬‬
‫אינטגרל לבג‬
‫‪ (Lebesgue‬תהי ‪ µ‬מידה חיובית )על ‪σ‬־אלגברה ‪ M‬ב־‪ .(X‬עבור פונקציה מדידה פשוטה‪s : X → ,‬‬
‫הגדרה ‪) 3.1‬אינטגרל לבג ‪P–n‬‬
‫]∞ ‪ [0,‬מהצורה ‪ ,s = i=1 αi χAi‬מגדירים לכל ‪:E ∈ M‬‬
‫)‪αi µ (Ai ∩ E‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪sdµ‬‬
‫‪E‬‬
‫כאשר ייתכן כי ‪ ,αi = 0‬ובמידה ו־∞ = )‪ µ (Ai ∩ E‬אז מתקיים ‪.0 · ∞ = 0‬‬
‫‪11‬‬
‫עבור ]∞ ‪ f : X → [0,‬מדידה ו־‪ ,E ∈ M‬מגדירים‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫‪Z‬‬
‫‪f dµ = sup‬‬
‫‪sdµ : s is simple and 0 ≤ s ≤ f‬‬
‫‪E‬‬
‫‪E‬‬
‫כאשר הביטוי הנ״ל נקרא אינטגרל לבג של ‪ f‬על ‪ E‬ביחס למידה ‪.µ‬‬
‫‪ I1 , P‬כאשר בכל חלק אנחנו‬
‫של ‪ f‬לחלקים ‪. . . , In‬‬
‫הערה ‪ 3.2‬במובן מסויים ההגדרה לעיל שקולה לבחירת חלוקה של הטווח ‬
‫‪n‬‬
‫בוחרים נקודה מייצגת ‪ , αi ∈ Ii‬ואז אנו מקרבים את האינטגרל עם הביטוי ) ‪ . i=1 αi µ f −1 (Ii‬הגדרה זו מזכירה לכן את‬
‫אינטגרל רימן‪ ,‬כאשר שם חילקנו את ציר ה־‪) x‬במקום את ציר ה־‪ (y‬ומצאנו גובה מלבן מייצג למלבן היושב על כל קטע בחלוקה‪.‬‬
‫תכונות שקל לבדוק‪:‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .1‬אם ‪ 0 ≤ f ≤ g‬אזי ‪. E f dµ ≤ E gdµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ f ≥ 0‬ו־‪ A ⊆ B‬אזי ‪. A f dµ ≤ B f dµ‬‬
‫‪ .3‬אם‬
‫‪ .4‬אם‬
‫‪ .5‬אם‬
‫‪ .6‬אם‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ f ≥ 0‬ו־‪ C‬קבוע כך ש־∞ < ‪ 0 ≤ c‬אזי ‪. E c · f dµ = c E f dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ f (x) = 0‬לכל ‪ x ∈ X‬אזי ‪) E f dµ = 0‬אפילו אם ∞ = )‪.(µ (E‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ µ (E) = 0‬אזי ‪) E f dµ = 0‬אפילו אם ∞ = )‪ f (x‬לכל ‪.(x ∈ E‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ f ≥ 0‬אזי ‪. E f dµ = X χE f dµ‬‬
‫טענה ‪ 3.3‬יהיו ‪ s‬ו־‪ t‬פונקציות פשוטת מדידות אי־שליליות על ‪ .X‬נגדיר לכל ‪ E ∈ M‬את הגודל ‪sdµ‬‬
‫היא מידה על ‪ ,M‬וכמוכן‪ ,‬מתקיים‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫)∗(‬
‫= ‪(s + t) dµ‬‬
‫‪sdµ +‬‬
‫‪tdµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪E‬‬
‫= )‪ ,ϕ (E‬אזי )·( ‪φ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪.‬‬
‫הוכחה‪ S :‬מהצורה ‪αi χAi‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞‬
‫∞∪‪ ,‬אזי‬
‫= ‪ .s‬אם ‪ {En }n=1 ⊆ M‬כאשר ∅ = ‪ En ∩ Em‬ל־‪ n 6= m‬ו־‪n=1 En = E‬‬
‫)‪αi µ (Ai ∩ E‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫= )‪ϕ (E‬‬
‫= ‪sdµ‬‬
‫‪E‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞∪( ∩ ‪αi µ (Ai‬‬
‫)) ‪n=1 En‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫=‬
‫‪i=1‬‬
‫∞∪( ‪αi µ‬‬
‫)) ‪n=1 (Ai ∩ En‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫=‬
‫‪i=1‬‬
‫) ‪µ (Ai ∩ En‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪αi‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪∞ X‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫) ‪αi µ (Ai ∩ En‬‬
‫‪n=1 i=1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫) ‪ϕ (En‬‬
‫=‬
‫=‬
‫)‪(i‬‬
‫)‪(ii‬‬
‫=‬
‫‪n=1‬‬
‫כאשר )‪ (i‬נובע מה־‪σ‬־אדיטיביות של ‪ ,µ‬ו־)‪ (ii‬כי מדובר בסכום אינסופי של איברים אי־שליליים ולכן ניתן לשנות את סדר‬
‫הסכימה‪ .‬היות וברור ש־‪ ϕ (∅) = 0‬אז נובע ש־‪ ϕ‬היא אכן מידה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫תהי כעת ‪βj χBj‬‬
‫‪Pm‬‬
‫‪j=1‬‬
‫= ‪ t‬ונגדיר ‪ ,Eij = Ai ∩ Bj‬אזי‬
‫‪Z‬‬
‫) ‪(s + t) dµ = (αi + βj ) µ (Eij‬‬
‫‪Eij‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪sdµ +‬‬
‫) ‪tdµ = αi µ (Eij ) + βj µ (Eij‬‬
‫‪Eij‬‬
‫‪Eij‬‬
‫ולכן השוויון )∗( מתקיים עם ‪ Eij‬במקום ‪ .X‬היות ו־‪ X‬הוא איחוד מהצורה ‪ X = ∪ 1 ≤ i ≤ n Eij‬והקבוצות ‪ Eij‬הו זרות‬
‫‪1≤j≤m‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫זו לזו‪ ,‬התוצאה )∗( נובעת מיידית מהחלק הראשון של הטענה‪ ,‬כלומר מכך שמתקיים ש־= ‪ϕ (X) = ϕ ∪ 1 ≤ i ≤ n Eij ‬‬
‫‪1≤j≤m‬‬
‫‪Pn,m‬‬
‫) ‪. i,j=1 ϕ (Eij‬‬
‫∞‬
‫משפט ‪) 3.4‬משפט ההתכנסות המונוטונית של לבג( תהי ‪ {fn }n=1‬סדרת פונקציות מדידות על ‪ ,X‬ונניח ‪R‬ש־)א( ≤ )‪0 ≤Rf1 (x‬‬
‫∞ ≤ ‪ f2 (x) ≤ . . .‬לכל ‪ ,x ∈ X‬ו־)ב( )‪ fn (x) → f (x‬לכל ‪ .x ∈ X‬אזי ‪ f‬מדידה ומתקיים ש־‪. X fn dµ → X f dµ‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫הוכחה‪ :‬היות ו־‪ X fn dµ ≤ X fn+1 dµ‬אז יש ]∞ ‪ α ∈ [0,‬כך ש־‪ X fn dµ → α‬כי לכל סדרה מונוטונית עולה יש גבול‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫הרחב )אולי אינסוף(‪ .‬ע״פ משפט קודם ‪ f‬מדידה‪ ,‬והיות ש־ ‪ fn ≤ f‬לכל ‪ n‬אז נובע כי ‪ X fn dµ ≤ X f dµ‬לכל ‪ n‬ולכן‬
‫במובן ‪R‬‬
‫‪ .α ≤ X f dµ‬תהי כעת ‪ s‬פונקציה מדידה ופשוטה כך ש־ ‪ ,0 ≤ s ≤ f‬יהי ‪ C‬קבוע כך ש־‪ ,0 < c < 1‬ונגדיר את הקבוצה‬
‫∞∪ = ‪X‬‬
‫})‪ En = {x|fn (x) ≥ c · s (x‬וקל לוודא כי ‪ ,En ∈ M‬ובנוסף מתקיים ‪ .E1 ⊆ E2 ⊆ . . .‬מהגדרת ‪ En‬נובע כי ‪n=1 En‬‬
‫)כי אם ‪ f (x) = 0‬אזי ‪ c · s (x) = 0‬וכן ‪ fn (x) = 0‬כך ש־ ‪ .x ∈ E1‬אחרת ‪ ,f (x) > 0‬אזי )‪ c · s (x) < f (x‬ולכן ‪ x ∈ En‬ל־‪n‬‬
‫מספיק גדול(‪ ,‬ומתקיים‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫≥ ‪fn dµ‬‬
‫≥ ‪fn dµ‬‬
‫· ‪c · sdµ = c‬‬
‫‪sdµ‬‬
‫‪En‬‬
‫‪En‬‬
‫‪X‬‬
‫‪En‬‬
‫‪R‬‬
‫לכל ‪ c < 1‬נובע כי‪sdµ R‬‬
‫נובע ש־‪ .α ≥ c X sdµ‬היות וזה נכון ‪R‬‬
‫ומסעיף )‪ (4‬ממשפט ‪ 2.33‬‬
‫אז בפרט זה נכון עבור ה־ ‪. X f dµ = sup X sdµ : s is simple and 0 ≤ s ≤ f‬‬
‫משפט ‪ 3.5‬אם ]∞ ‪ fn : X → [0,‬פונקציות מדידות ל־‪ n = 1, 2, . . .‬וגם )‪fn (x‬‬
‫‪fn dµ‬‬
‫‪∞ Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫∞‪P‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫≥ ‪ .α‬כיוון שזה נכון לכל ‪ s‬כנ״ל‪,‬‬
‫= )‪ f (x‬לכל ‪ ,x‬אזי‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪f dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪n=1‬‬
‫דהיינו‪:‬‬
‫‬
‫‪fn dµ‬‬
‫‪∞ Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫!‬
‫= ‪dµ‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪fn‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪X‬‬
‫)כלומר למעשה אנו מוכיחים כי ניתן להחליף את סדר הגבולות ‪ /‬הסכימה(‬
‫∞‬
‫∞‬
‫‪00‬‬
‫‪0‬‬
‫הוכחה‪ :‬נראה תחילה כי המשפט נכון עבור סכום‬
‫סופי‪ .‬יהיו ‪ {si }i=1‬וגם ‪ {si }i=1‬סדרות מונוטוניות של פונקציות מדידות‪R‬‬
‫‪0‬‬
‫‪s‬‬
‫‪dµ‬‬
‫=‬
‫כי‬
‫נובע‬
‫‪3.3‬‬
‫טענה‬
‫פי‬
‫על‬
‫‪.s‬‬
‫→‬
‫‪f‬‬
‫‪+‬‬
‫‪f‬‬
‫אזי‬
‫‪,s‬‬
‫=‬
‫‪s‬‬
‫‪+‬‬
‫פשוטות כך ש־ ‪ s0i → f1‬ו־ ‪ .s00i → f2‬נגדיר ‪s00i‬‬
‫‪i‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪i‬‬
‫‪i‬‬
‫‪X i‬‬
‫‪13‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ . X s0i dµ + X s00i dµ‬בנוסף‪ ,‬על פי משפט ‪ 3.4‬מתקיים כי‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫→ ‪si dµ‬‬
‫‪(f1 + f2 ) dµ‬‬
‫‪ZX‬‬
‫‪f1 dµ‬‬
‫‪ZX‬‬
‫→ ‪s0i dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪f2 dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫→ ‪s00i dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫ולכן מהטענה הקודמת מתקיים כי ‪. X (f1 + f2 ) dµ = X f1 dµ + X f2 dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪PN R‬‬
‫כעת נגדיר‪ ,gN = f1 + . . . + fN :‬אזי ע״י הפעלת אינדוקציה על מה זה עתה הראינו‪ ,‬נובע‪. X gN dµ = n=1 X fn dµ :‬‬
‫∞‬
‫הסדרה ‪ {gN }N =1‬מתכנסת באופן מונוטונית עולה ל־ ‪ ,f‬ולכן נובע‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪fn dµ = lim‬‬
‫= ‪gN dµ‬‬
‫‪f dµ‬‬
‫‪N Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫∞→ ‪N‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪∞ Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪fn dµ = lim‬‬
‫∞→ ‪N‬‬
‫‪X‬‬
‫‪n=1‬‬
‫כאשר בשוויון הימני השתמשנו במשפט ‪.3.4‬‬
‫מסקנה ‪ 3.6‬אם ‪ aij ≥ 0‬עבור ‪ ,i, j ∈ N‬אזי‬
‫‪aij‬‬
‫∞‬
‫‪∞ X‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪aij‬‬
‫‪j=1 i=1‬‬
‫‪∞ X‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1 j=1‬‬
‫הוכחה‪ :‬נגדיר פונקציות ]∞ ‪ fi : N → [0,‬ע״י ‪ .fi (j) = aij‬תהי ‪ µ‬מידת המנייה על ‪ N‬עם ה־‪σ‬־אלגברה של כל תת־הקבוצות‬
‫של ‪ .N‬אזי‪:‬‬
‫!‬
‫‪∞ X‬‬
‫∞‬
‫∞‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪aij‬‬
‫)‪fi (j‬‬
‫‪i=1‬‬
‫!‬
‫‪dµ‬‬
‫‪fi‬‬
‫‪j=1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫= )∗(‬
‫‪N‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪fi dµ‬‬
‫)‪fi (j‬‬
‫‪aij‬‬
‫‪j=1 i=1‬‬
‫‪∞ Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1 N‬‬
‫‪∞ X‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1 j=1‬‬
‫‪∞ X‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫= )∗∗(‬
‫=‬
‫=‬
‫‪i=1 j=1‬‬
‫כאשר ב־)∗( השתמשנו בכך שאינטגרל לפי המידה וה־‪σ‬־אלגברה שהגדרנו שקול לסכום האינסופי על כל ‪ N‬ב־)∗∗( הפעלנו את‬
‫משפט ‪.3.5‬‬
‫הערה ‪ 3.7‬באופן יותר כללי מתקיים שעבור כל ]∞ ‪ X ,f : X → [0,‬קבוצה כלשהי‪ ,‬מתקיים‬
‫‪Z‬‬
‫‪X‬‬
‫= )‪f (x‬‬
‫‪f (x) dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪x∈X‬‬
‫‪14‬‬
‫עבור ‪ µ‬שהיא מידת המנייה על ‪ X‬עם ה־‪σ‬־אלגברה של כל תת־הקבוצות של ‪ .X‬כאשר הגדרנו‬
‫‪( n‬‬
‫)‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪f (x) = sup‬‬
‫‪f (xi ) |∃n ∈ N∀i ∈ [n] , xi ∈ X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪x∈X‬‬
‫למה ‪) 3.8‬הלמה של ‪ (Fatou‬יהיו ]∞ ‪ fn : X → [0,‬לכל ‪ n = 1, 2, . . .‬פונקציות מדידות‪ ,‬אזי‬
‫ ‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫‪lim inf fn dµ ≤ lim inf‬‬
‫‪fn dµ‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫הוכחה‪ :‬נגדיר )‪ gk (x) = inf i≥k fi (x‬לכל ‪ k ∈ N‬ו־‪ .x ∈ X‬אזי ‪ gk ≤ fk‬ולכן ‪ X gk dµ ≤ X fk dµ‬לכל ‪ .k ∈ N‬כמו כן‪,‬‬
‫‪ ,0 ≤ g1 ≤ g2 ≤ . . .‬מתקיים ש־ ‪ gk‬מדידה לפי משפט ‪ ,2.19‬וגם )‪ .gk (x) → lim inf n→∞ fn (x‬ע״פ משפט ההתכנסות‬
‫∞→‪k‬‬
‫המונוטונית מתקיים‬
‫‪Z‬‬
‫ ‪Z‬‬
‫‬
‫→ ‪gk dµ‬‬
‫‪lim inf fn dµ‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫עתה התוצאה נובעת מ־‪fk dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫≤ ‪gk dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫∞→‪k‬‬
‫‪X‬‬
‫כי‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪fn dµ ≥ lim inf‬‬
‫‪gk dµ‬‬
‫‪k→∞ X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪gk dµ‬‬
‫‪= lim‬‬
‫‪k→∞ X‬‬
‫ ‪Z‬‬
‫‬
‫‪lim inf fn dµ‬‬
‫=‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪lim inf‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫משפט ‪ 3.9‬נניח ש־]∞ ‪ f : X → [0,‬פונקציה מדידה‪ ,‬ונגדיר לכל קבוצה מדידה ‪f dµ :E ∈ M‬‬
‫‪ ,M‬ולכל פונקציה מדידה כלשהי ]∞ ‪ g : X → [0,‬מתקיים‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪gdϕ‬‬
‫‪(g · f ) dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪E‬‬
‫= )‪ .ϕ (E‬אזי ‪ ϕ‬מידה על‬
‫‪X‬‬
‫הערה ‪ 3.10‬ניתן לכתוב את מסקנת המשפט באופן הבא ‪ .dϕ = f dµ‬זה כתיב פורמלי לכך ש־‪(gf ) dµ‬‬
‫מדידה‪.‬‬
‫‪R‬‬
‫= ‪gdϕ‬‬
‫‪R‬‬
‫לכל ‪g ≥ 0‬‬
‫‪R‬‬
‫∞‪P‬‬
‫הוכחה‪ :‬יהיו ‪ E1 , E2 , . . .‬קבוצות זרות זו לזו ב־‪ M‬שאיחודן הוא ‪ .E‬מתקיים ‪ χE f = j=1 χEj f‬וכן ‪ϕ (E) = X χE f dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .ϕ (Ej ) = X χEj f P‬עתה לפי משפט החלפת סדר סכימה ואינטגרציה )משפט ‪ (3.5‬מתקבל ש־= )‪ϕ (E‬‬
‫ובאופן דומה‬
‫∞‬
‫) ‪ , j=1 ϕ (Ej‬שמוכיח את תכונת ה־‪σ‬־אדיטיביות‪ .‬בנוסף נשים לב כי ‪ ϕ (∅) = 0‬ובכך סיימנו להראות כי ‪ ϕ‬היא אכן מידה‪.‬‬
‫היות ומתקיים‬
‫‪Z‬‬
‫‪χE f dµ‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪f dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫= )‪dϕ = ϕ (E‬‬
‫‪E‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪χE dϕ‬‬
‫‪E‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫אז נובע כי ‪ X gdϕ = X (gf ) dµ‬עבור ‪ g ≡ χE‬לכל ‪ .E ∈ M‬מכאן‪ ,‬קל לראות כי השוויון מתקיים גם עבור כל פונקציה‬
‫חיובית‪ ,‬מדידה ופשוטה ‪) g‬כי זאת קומבינציה סופית של פונקציות אופייניות(‪ .‬המקרה הכללי נובע לכן מכך שכל ‪ g ≥ 0‬מדידה‬
‫היא גבול של סדרה מונוטונית עולה של פונקציות פשוטות‪ ,‬ומתוך משפט ההתכנסות המונוטונית של לבג )משפט ‪.(3.4‬‬
‫‪15‬‬
‫‪3.1‬‬
‫אינטגרציה של פונקציות מרוכבות‬
‫הגדרה ‪ 3.11‬בהינתן מידה חיובית ‪ M‬על מרחב מדיד ‪ ,X‬נסמן‪ R‬ב־)‪) L1 (µ‬או גם )‪ L1 (X, dµ‬או )‪ (L1 (X, µ‬את אוסף הפונקציות‬
‫המרוכבות המדידות ‪ f‬על ‪ X‬שעבורן מתקבל ∞ < ‪ . X |f | dµ‬אברי )‪ L1 (µ‬נקראים ״פונקציות אינטגרביליות ‪ Lebesgue‬ביחס‬
‫ל־‪µ‬״‪.‬‬
‫הערה ‪ 3.12‬נשים‪ R‬לב כי ‪ .L1 6= L1‬כאשר ‪ L1‬הוא המרחב הנורמי של קבוצת מחלקות השקילות של פונקציות ממשיות שמקיימות‬
‫‪1‬‬
‫∞ < ‪ . X |f | dµ‬יש לשים לב שבספר של רודין משתמשים תמיד בסימון ‪ L1‬ומשנה לו את ההגדרה תוך כדי הספר‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 3.13‬אם ‪ f = u + iv‬כך ש־‪ u, v‬פונקציות ממשיות מדידות על ‪ ,X‬ואם )‪ ,f ∈ L1 (µ‬אזי נגדיר את האינטגרל של ‪f‬‬
‫ביחס ל־‪ µ‬על ‪ E‬בתור‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪f dµ‬‬
‫‪u+ dµ −‬‬
‫‪u− dµ + i‬‬
‫‪v + dµ − i‬‬
‫‪v − dµ‬‬
‫‪E‬‬
‫‪E‬‬
‫‪E‬‬
‫‪E‬‬
‫‪E‬‬
‫לכל קבוצה מדידה ‪ ,E ⊆ X‬כאשר נזכיר כי )‪ u+ = max (u, 0‬ו־)‪.u− = − min (u, 0‬‬
‫הערה ‪ 3.14‬מספר הערות‪:‬‬
‫‪f = u+ − u− + iv + − iv − .1‬‬
‫‪ .2‬מתקיים ש־| ‪ 0 ≤R u± ≤ |u| ≤R |f‬וגם | ‪ ,0 ≤ v ± ≤ |u| ≤ |f‬ולכן כל ארבעת האינטגרלים שבהגדרה הם סופיים )כי‬
‫∞ < ‪ ( X |f | dµ‬ולכן ‪ E f dµ‬מוגדר היטב ומספר מרוכב )ולא תערובת של האובייקט ∞ עם רחיבים סופיים ממשיים ‪/‬‬
‫מדומים(‪.‬‬
‫‪R‬‬
‫הגדרה ‪ 3.15‬לעיתים מגדירים גם אינטגרלים עבור פונקציות ]∞ ‪ f : X → [−∞,‬ע״י ‪f + dµ − E f − dµ‬‬
‫שלפחות אחד מהאינטגרלים בסכום הוא סופי‪ .‬במקרה כזה האינטגרל יכול קבל ערכים בכל ]∞ ‪.[−∞,‬‬
‫‪R‬‬
‫‪E‬‬
‫= ‪f dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪E‬‬
‫בתנאי‬
‫משפט ‪ 3.16‬יהיו )‪ f, g ∈ L1 (µ‬ו־‪ ,α, β ∈ C‬אזי )‪ αf + βg ∈ L1 (µ‬ומתקיים‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪(αf + βg) dµ = α‬‬
‫‪f dµ + β‬‬
‫‪gdµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫כלומר )‪ L1 (µ‬הוא מרחב וקטורי מעל ‪) C‬ביחס לחיבור וכפל בסקלר נקודתיים( והאינטגרל הוא פונקציונל לינארי מעל המרחב‬
‫הוקטורי )‪.L1 (µ‬‬
‫הוכחה‪ :‬ראינו ש־‪ αf + βg‬היא מדידה‪ .‬נשים לב ש־‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫≤= ‪|αf + βg| dµ‬‬
‫|‪(|α| |f | + |β| |g|) dµ = |α‬‬
‫|‪|f | dµ + |β‬‬
‫∞ < ‪|g| dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫∞<‬
‫∞<‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫ולכן )‪.αf + βg ∈ L1 (µ‬‬
‫עתה נוכיח כי האינטגרל הוא פונקציונל לינארי‪ .‬די להראות בנפרד כי‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫)‪(1‬‬
‫= ‪(f + g) dµ‬‬
‫‪f dµ +‬‬
‫‪gdµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪ZX‬‬
‫‪ZX‬‬
‫)‪(2‬‬
‫‪(αf ) dµ = α‬‬
‫‪f dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪16‬‬
‫‪X‬‬
‫כדי להראות את )‪ (1‬די להראות ל־ ‪ f‬ו־‪ g‬ממשיות כי המקרה המרוכב נובע מההגדרה כחיבור וחיסור פונקציות ממשיות‪ .‬נסמן‬
‫‪ ,h = f + g‬אזי ‪ h+ − h− = f + − f − + g + − g −‬ולכן ‪ .h+ + f − + g − = f + + g + + h−‬עתה ע״פ משפט החלפת סדר‬
‫סכימה ואינטגרציה על פונקציות חויביות )משפט ‪:(3.5‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪+‬‬
‫‪−‬‬
‫‪−‬‬
‫‪+‬‬
‫‪+‬‬
‫‪h dµ +‬‬
‫‪f dµ +‬‬
‫= ‪g dµ‬‬
‫‪f dµ +‬‬
‫‪g dµ +‬‬
‫‪h− dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫⇒‬
‫‪h+ dµ −‬‬
‫= ‪h− dµ‬‬
‫‪f + dµ −‬‬
‫‪f − dµ +‬‬
‫‪g + dµ −‬‬
‫‪g − dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫ועל כן הראינו כי ‪. (f + g) = h = f + g‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫לגבי )‪ :(2‬עבור ‪ R 3 α ≥ 0‬אז )‪ (2‬נובע מההגדרה ומהתכונה ‪ X cf dµ = c X f dµ‬עבור פונקציות חיוביות‪ .‬וע״י קשרים‬
‫‪+‬‬
‫מהסוג ‪ (−v) = v −‬קל לראות כם את המקרה ‪ .α = −1‬נותר עתה רק להראות עבור ‪ ,α = i‬ונסתכל על ‪:f = u + iv‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪(if ) dµ‬‬
‫‪(iu − v) dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪ZX‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ⇒ ‪Definition‬‬
‫‪(−v) dµ + i‬‬
‫‪udµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪=−‬‬
‫‪vdµ + i‬‬
‫‪udµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪ZX‬‬
‫‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫‪2‬‬
‫‪udµ + i‬‬
‫‪vdµ‬‬
‫‪i = −1 ⇒ = i‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z X‬‬
‫‪=i f‬‬
‫כך ע״י חיבור המקרים ‪ α ≥ 0 ,α = −1‬ו־‪ α = i‬עם )‪ (1‬נובע )‪ (2‬לכל ‪.α ∈ C‬‬
‫‪ R‬‬
‫‪R‬‬
‫משפט ‪ 3.17‬אם )‪ ,f ∈ L1 (µ‬אזי ‪. X f dµ ≤ X |f | dµ‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן ‪f dµ‬‬
‫ולכן‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪ ,z‬אזי קיים מספר מרוכב ‪ α‬שעבורו ‪ |α| = 1‬ו־|‪ .αz = |z‬תהי ) ‪ ,u = Re (αf‬אזי | ‪u ≤ |αf | = |f‬‬
‫‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫‬
‫‪ f dµ = αz = α‬‬
‫= ‪f dµ‬‬
‫‪(αf ) dµ‬‬
‫‬
‫‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫= )∗(‬
‫‪udµ‬‬
‫‪ZX‬‬
‫≤‬
‫‪|f | dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫כאשר )∗( כי ‪αf dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫חייב להיות ממשי מהשוויון לערך המוחלט‪.‬‬
‫∞‬
‫משפט ‪) 3.18‬משפט ההתכנסות הנשלטת של לבג –‪ (Dominated Convergence Theorem‬תהי ‪ {fn }n=1‬סדרת פונקציות‬
‫מדידות ומרוכבות על ‪ X‬כך שהגבול )‪ f (x) = limn→∞ fn (x‬קיים לכל ‪ .x ∈ X‬אם קיימת פונקציה )‪ 0 ≤ g ∈ L1 (µ‬כך‬
‫ש־)‪ |fn (x)| ≤ g (x‬לכל ‪ x ∈ X‬ולכל ‪) n ∈ N‬ועל כן ‪ fn‬אינטגרבילית מהחסימות(‪ ,‬אזי )‪ f ∈ L1 (µ‬ומתקיים‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪lim‬‬
‫‪|fn − f | dµ = 0‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫וכן‬
‫‪Z‬‬
‫‪f dµ‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪fn dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪lim‬‬
‫‪X‬‬
‫‪17‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫הוכחה‪ :‬היות ו־‪ |f | ≤ g‬ו־ ‪ f‬מדידה‪ ,‬אז )‪ .f ∈ L1 (µ‬היות ו־‪ ,|fn − f | ≤ 2g‬ניתן להפעיל את הלמה של ‪) Fatou‬למה ‪ (3.8‬על‬
‫הפונקציות החיוביות | ‪ 2g − |fn − f‬ולקבל‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪2gdµ‬‬
‫‪lim (2g − |fn − f |) dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫∞→‪X n‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪≤ lim inf‬‬
‫‪(2g − |fn − f |) dµ‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪ Z‬‬
‫‬
‫‪Z‬‬
‫=‬
‫‪2gdµ + lim inf −‬‬
‫‪|fn − f | dµ‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪ZX‬‬
‫‪Z X‬‬
‫=‬
‫‪2gdµ − lim sup‬‬
‫‪|fn − f | dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫היות ו־‪2gdµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫סופי‪ ,‬ניתן לחסר אותו משני אגפי אי השוויון לעיל‪ ,‬ולקבל‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪lim sup‬‬
‫‪|fn − f | dµ ≤ 0‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫ומכאן ש־‪ .limn→∞ X |fn − f | dµ = 0‬על פי משפט ‪ 3.17‬נובע‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪ Z‬‬
‫‪ Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫ ‬
‫‬
‫‪ fn dµ −‬‬
‫‬
‫‬
‫≤ ‪f dµ = (fn − f ) dµ‬‬
‫‪|fn − f | dµ → 0‬‬
‫‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫ולכן ‪f dµ‬‬
‫‪4‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪fn dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫∞→‪.limn‬‬
‫קבוצות בעלות מידה אפס‬
‫הגדרה ‪ 4.1‬תהי ‪ P‬תכונה )או עובדה( שעשוייה להתקיים או שלא להתקיים בנקודה ‪ .x ∈ X‬אם ‪ µ‬מידה על ‪σ‬־אלגברה ‪M‬‬
‫ב־‪ ,X‬ואם קיימת קבוצה ‪ N ∈ M‬כך ש־‪ µ (N ) = 0‬וגם התכונה ‪ P‬מתקיימת לכל ‪ ,x ∈ X\N‬אז נאמר ש־ ‪ P‬מתקיימת ״כמעט‬
‫בכל מקום ביחס ל־]‪[µ‬״ )לפעמים נכתב בתור ״כ‪.‬ב‪.‬מ‪[µ] .‬״‪ .‬באנגלית כותבים ‪ almost everywhere w.r.t. µ‬או בקצרה רושמים‬
‫‪ a.e. w.r.t. µ‬ויותר בקצרה רושמים ]‪ .(a.e. [µ‬במידה וברור מהי ‪ ,µ‬אז נאמר פשוט ש־ ‪ P‬מתקיימת כ‪.‬ב‪.‬מ‪ .(a.e.) .‬עבור‬
‫‪ ,E ∈ M‬ניתן גם לדבר על כך ש־ ‪ P‬מתקיימת ״כ‪.‬ב‪.‬מ‪ .‬על ‪[µ] E‬״ אם היא מתקיימת בכל ‪.x ∈ E\N‬‬
‫הערה ‪ 4.2‬האות ‪ N‬מסמנת בד״כ קבוצות ממידה אפס כי קבוצות כאלו לעיתים נקראות ‪ .null sets‬בנוסף‪ ,‬יש שאומרים כמעט‬
‫תמיד )באנגלית ‪ ,(almost always‬אך שימוש זה פחות נפוץ ופחות מומלץ‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬אם ‪ f, g‬פונקציות מדידות‪ ,‬ואם ‪ ,µ ({x|f (x) 6= g (x)}) = 0‬אז נאמר ש־‪ f = g‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ .[µ] .‬במקרה כזה גם נכתוב‬
‫כי ‪ f ∼ g‬כאשר ״∼״ מייצג בהקשר הזה את יחס השקילות בין ‪ f‬ל־‪ .g‬תזכורת‪ :‬יחס שקילות ∼ מקיים שלוש תכונות‪,‬‬
‫וטרנזיטיביות ‪.f ∼ g ∧ g ∼ h ⇒ f ∼ h‬‬
‫רפלקסיביות ‪ ,f ∼ f‬סימטריות ‪f ∼R g ⇐⇒ g ∼ f‬‬
‫‪R‬‬
‫אם ‪ ,f ∼ g‬אזי לכל ‪ E ∈ M‬מתקיים כי ‪. E f dµ = E gdµ‬‬
‫הערה ‪ 4.3‬ניתן להרחיב את המושג של קבוצות בעלות מידה אפס לקבוצות מחוץ ל־‪ M‬ולהגדיר ש־‪ µ (N ) = 0‬אם״ם ⊆ ‪N‬‬
‫‪ E ∈ M‬ו־‪.µ (E) = 0‬‬
‫הגדרה ‪ 4.4‬מידה ‪ µ‬נקראת שלמה )‪ (complete‬אם לכל קבוצה ‪ N‬ממידה אפס )כפי שהוגדרה לעיל( מתקיים ש־‪.N ∈ M‬‬
‫כלומר אם ה־‪σ‬־אלגברה מכילה את כל הקבוצות שהן בעלות מידה אפס במובן המורחב‪.‬‬
‫משפט ‪ 4.5‬יהי )‪ (X, M, µ‬מרחב מידה‪ ,‬ותהי ∗‪ M‬אוסף כל תת־הקבוצות ‪ E‬של ‪ X‬שעבורן קיימות קבוצות ‪ A, B ∈ M‬כך‬
‫ש־‪ A ⊆ E ⊆ B‬ו־‪ ,µ (B\A) = 0‬ונגדיר במצב זה )‪ .µ (E) = µ (A‬אזי‪ M∗ ,‬היא ‪σ‬־אלגברה ו־‪ µ‬היא מידה על ∗‪.M‬‬
‫‪18‬‬
‫הערה ‪ 4.6‬המידה ‪ µ‬על ∗‪ M‬המתקבלת בדרך זו היא שלמה‪ .‬בפרט ∗‪ M‬נקראת ״השלמת ‪µ‬״ )‪ (µ-completion‬של ‪.M‬‬
‫הוכחה‪ :‬נבדוק תחילה ש־‪ µ‬מוגדרת היטב לכל ∗‪ .E ∈ M‬נניח ש־‪ A ⊆ E ⊆ B‬וגם ‪ A1 ⊆ E ⊆ B1‬כך ש־‪A1 , A, B1 , B ∈ M‬‬
‫וגם ‪ .µ (B\A) = µ (B1 \A1 ) = 0‬היות ו־ ‪ ,A\A1 ⊆ E\A1 ⊆ B1 \A1‬נובע ‪ µ (A\A1 ) = 0‬ולכן ) ‪ .µ (A) = µ (A ∩ A1‬באותו‬
‫אופן )‪ µ (A1 ) = µ (A1 ∩ A‬ולכן ) ‪ .µ (A) = µ (A1‬לכן ‪ µ‬מוגדרת היטב על ∗‪.M‬‬
‫נבדוק ש־ ∗‪ M‬היא ‪σ‬־אלגברה‪ X ∈ M∗ (i) :‬כי ∗‪ (ii) .M ⊆ M‬אם ‪ A ⊆ E ⊆ B‬אזי ‪ ,B c ⊆ E c ⊆ Ac‬היות וגם‬
‫∞‬
‫‪c‬‬
‫∗‬
‫∗‬
‫‪c‬‬
‫‪c‬‬
‫‪c‬‬
‫∞∪ = ‪A‬‬
‫‪ ,A \B = A ∩ B = B\A‬אז נובע שלכל ‪ E ∈ M‬אז גם ‪ (iii) .E ∈ M‬אם ‪i=1 Ai ,E = ∪i=1 Ei ,Ai ⊆ Ei ⊆ Bi‬‬
‫∞∪ = ‪ ,B‬אזי ‪ A ⊆ E ⊆ B‬ומתקיים‪:‬‬
‫ו־ ‪i=1 Bi‬‬
‫∞‬
‫∞∪ = ‪B\A‬‬
‫) ‪i=1 (Bi \A) ⊆ ∪i=1 (Bi \Ai‬‬
‫היות ולאיחוד בן מנייה של קבוצות בעלות מידה אפס יש מידה אפס‪ ,‬נובע ‪ ,µ (B\A) = 0‬ולכן ∗‪ .E ∈ M‬במילים אחרות‪ ,‬אם‬
‫∞‬
‫∗‬
‫∗‬
‫∞∪‪ .‬לסיכום‪ ,‬ראינו ש־ ∗‪ M‬היא ‪σ‬־אלגברה‪.‬‬
‫‪ {Ei }i=1 ⊆ M‬אזי ‪i=1 Ei ∈ M‬‬
‫∞‬
‫נותר להראות ש־‪ µ‬היא מידה על ∗‪ ,M‬כלומר ש־‪ µ‬היא ‪σ‬־אדיטיבית על ∗‪ :M‬יהי ∗‪ {Ei }i=1 ⊆ M‬קבוצות זרות זו לזו‪ ,‬ויהיו‬
‫∞‬
‫‪ B, A, E, Ai , Bi‬כמו קודם‪ ,‬אזי גם ‪ {Ai }=1‬קבוצות זרות זו לזו ולכן נובע‪:‬‬
‫) ‪µ (Ei‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫=‬
‫∗‪def. of M‬‬
‫) ‪µ (Ai‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫=‬
‫‪σ- additive‬‬
‫)‪µ (A‬‬
‫=‬
‫∗‪def. of M‬‬
‫)‪µ (E‬‬
‫הגדרה ‪ 4.7‬בהינתן מרחב מידה )‪ (X, M, µ‬ו־‪ E ∈ M‬שעבור ‪ .µ (E c ) = 0‬נאמר שהפונקציה ‪ f : E → Y‬היא פונקציה מדידה‬
‫על ‪ X‬אם מתקיים ש־‪ f −1 (V ) ∩ E‬קבוצה מדידה לכל ‪ V‬פתוחה‪ .‬אם למשל ‪ ,Y = C‬ניתן להגדיר ‪ f (x) = 0‬לכל ‪x ∈ E c‬‬
‫על ״פונקציה מדידה המוגדרת‪R‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪R[µ] .‬על ‪X‬״‪ .‬עבור פונקצייה‬
‫ולקבל פונקציה מדידה ל ‪ X‬במובן הישן‪ .‬בפרט‪ :‬ניתן לדבר ‪R‬‬
‫מרוכבת כזו נאמר גם שהיא ב־)‪ L1 (µ‬אם ∞ < ‪ E |f (x)| dµ‬ובמקרה כזה נגדיר‪. X f dµ = E f dµ :‬‬
‫‪P∞ R‬‬
‫∞‬
‫ש־∞ < ‪ , n=1 X |fRn | dµ‬אזי‬
‫‪ {fn }n=1‬סדרת פונקציות מרוכבות מדידות ‪1‬המוגדרות כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬על ‪R,X‬כך∞‪P‬‬
‫משפט ‪ 4.8‬תהי ∞‪P‬‬
‫הטור )‪ f (x) = n=1 fn (x‬מתכנס כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬על ‪ f ∈ L (µ) ,X‬ומתקיים גם ‪. X f dµ = n=1 X fn dµ‬‬
‫∞‬
‫הערה ‪ 4.9‬גם אם ‪ {fn }n=1‬מוגדרות על כל ‪ ,X‬עדיין התכנסות הטור )‪fn (x‬‬
‫כ‪.‬ב‪.‬מ‪.[µ] .‬‬
‫∞‪P‬‬
‫‪n=1‬‬
‫ולכן עצם המוגדרות של ‪ f‬מובטחים רק‬
‫∞‪P‬‬
‫‪c‬‬
‫∞∩ = ‪ ,x ∈ S‬אזי‬
‫= )‪ ϕ (x‬כל ‪n=1 Sn‬‬
‫הוכחה‪ :‬תהי ‪ Sn‬הקבוצה עליה מוגדרת ‪ fn‬כך ש־‪ .µ (Sn ) = 0‬נגדיר |)‪n=1 |fn (x‬‬
‫‪ .µ (S c ) = 0‬ע״פ משפט החלפת סדר סכימה ואינטגרציה לפונקציות חיוביות )משפט ‪ ,(3.5‬מתקיים‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪∞ Z‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪ϕdµ‬‬
‫∞ < ‪|fn | dµ‬‬
‫‪S‬‬
‫‪S‬‬
‫‪n=1‬‬
‫∞‪P‬‬
‫ולכן אם נגדיר }∞ < )‪ E = {x ∈ S|ϕ (x‬אז נובע ש־‪ .µ (E c ) = 0‬הטור )‪ n=1 fn (x‬מכנס בהחלט לכל ‪ ,x ∈ E‬ולכן לכל‬
‫‪ x ∈ E‬מתקיים כי )‪ f (x‬מוגדרת היטב ומתקיים )‪ ,|f (x)| ≤ ϕ (x‬ולכן )‪ .f ∈ L1 (µ‬עבור ‪ ,gN = f1 + f2 + . . . + fN‬וכמובן‬
‫מתקיים ש־‪ |gN | ≤ ϕ‬וגם )‪ gN (x) → f (x‬לכל ‪ ,x ∈ E‬ולכן ממשפט ההתכנסות הנשלטת )משפט ‪ (3.18‬נובע‪:‬‬
‫∞→ ‪N‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪gN dµ‬‬
‫‪E‬‬
‫‪N Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪fn‬‬
‫‪E‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪fn dµ‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪f dµ = lim‬‬
‫∞→ ‪N‬‬
‫‪E‬‬
‫‪= lim‬‬
‫∞→ ‪N‬‬
‫‪∞ Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪E‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪19‬‬
‫=‬
‫היות ו־‪ ,µ (E c ) = 0‬אז ניתן בתחום האינטגרציה להחליף את ‪ E‬ב־‪.X‬‬
‫משפט ‪ 4.10‬מתקיים הטענות הבאות‪:‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .1‬אם ]∞ ‪ f : X → [0,‬מדידה‪ E ∈ M ,‬ו־‪f dµ = 0‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .2‬אם )‪ f ∈ L1 (µ‬ואם ‪ E f dµ = 0‬לכל ‪ ,E ∈ M‬אזי ‪ f (x) = 0‬כ‪.‬ה‪.‬מ‪ [µ] .‬על ‪.X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ R‬‬
‫‪ .3‬אם )‪ f ∈ L1 (µ‬ואם ‪ , X f dµ = X |f | dµ‬אזי קיים קבוע ‪ α‬כך ש־| ‪ αf = |f‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬על ‪.X‬‬
‫‪E‬‬
‫‪ ,‬אזי ‪ f (x) = 0‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬על ‪.E‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח את הטענות‪:‬‬
‫‪ .1‬נגדיר‬
‫‬
‫‪1‬‬
‫‪n‬‬
‫‬
‫> )‪ An = x ∈ E|f (x‬לכל ‪ n‬טבעי‪ ,‬אזי‬
‫‪Z‬‬
‫≤ ‪f dµ‬‬
‫‪f dµ = 0‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪An‬‬
‫‪E‬‬
‫‪1‬‬
‫≤ ) ‪µ (An‬‬
‫‪n‬‬
‫∞∪ = }‪ ,{x ∈ E|f (x) > 0‬נובע ‪.µ ({x ∈ E|f (x) > 0}) = 0‬‬
‫ולכן ‪ .µ (An ) = 0‬היות ו־ ‪n=1 An‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .2‬נסמן ‪ ,f = u + iv‬וגם }‪ .E = {x : u (x) ≥ 0‬החלק הממשי של ‪ E f dµ‬שקול ממש ל־‪ E u+ dµ‬ולכן ‪u+ dµ = 0‬‬
‫‪E‬‬
‫ומ־)‪ (1‬נובע כי ‪ u+ = 0‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ .[µ] .‬באותו אופן מראים גם ש־‪ u− = v + = v − = 0‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪.[µ] .‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .3‬נגדיר את ‪ ,α‬עם ‪ |α| = 1‬להיות שעבורו |‪ αz = |z‬עבור ‪ ,z = X f dµ‬ובנוסף ) ‪ .u = Re (αf‬ראינו כי‬
‫‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫‬
‫‪ f dµ = α‬‬
‫= ‪f dµ‬‬
‫= ‪αf dµ‬‬
‫‪udµ‬‬
‫‬
‫‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫ולכן לפי ההנחה נובע כי ‪ , X udµ = X |f | dµ‬ומכאן גם ‪ , X (|f | − u) dµ = 0‬היות ו־‪ ,|f | − u ≥ 0‬אז נובע מ־)‪(1‬‬
‫ש־‪ |f | − u = 0‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ ,[µ] .‬כלומר ש־‪ |f | = u‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬ולכן | ‪ Re (αf ) = |αf‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ .[µ] .‬מכאן | ‪αf = |αf | = |f‬‬
‫כ‪.‬ב‪.‬מ‪.[µ] .‬‬
‫משפט ‪ 4.11‬נניח ש־∞ < )‪ S ⊆ C ,f ∈ L1 (µ) ,µ (X‬קבוצה סגורה ו־‪f dµ‬‬
‫‪ .µ (E) > 0‬אזי ‪ f (x) ∈ S‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪.[µ] .‬‬
‫‪R‬‬
‫‪E‬‬
‫‪1‬‬
‫)‪µ(E‬‬
‫≡ ) ‪ S 3 AE (f‬לכל ‪ E ∈ M‬עם‬
‫הוכחה‪ :‬יהי ∆ עיגול סגור בעל מרכז ‪ α‬ורדיוס ‪ r > 0‬במשלים של ‪ .S‬היות ו־ ‪ S c‬קבוצה פתוחה ולכן הוא איחוד בן מנייה של‬
‫עיגולים כאלה‪ ,‬די להראות ש־‪ µ (E) = 0‬עבור )∆( ‪ .E = f −1‬נניח בשלילה ש־‪ ,µ (E) > 0‬אזי‪:‬‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫‬
‫ ‪1‬‬
‫‬
‫= |‪|AE (f ) − α‬‬
‫‪(f‬‬
‫‪−‬‬
‫)‪α‬‬
‫‪dµ‬‬
‫‬
‫‬
‫‪µ (E) E‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪1‬‬
‫≤‬
‫‪|f − α| dµ ≤ r‬‬
‫‪µ (E) E‬‬
‫וזה לא ייתכן כי ‪ AE (f ) ∈ E‬ולכן לא בתוך העיגול ולכן ‪.µ (E) = 0‬‬
‫∞‬
‫משפט ‪ 4.12‬תהי ‪ {Ek }k=1‬סדרת קבוצות מדידות ב־‪ X‬שעבורה ∞ < ) ‪µ (Ek‬‬
‫∞‬
‫לכל היות במספר סופי מתוך הקבוצות ‪.{Ek }k=1‬‬
‫‪20‬‬
‫∞‪P‬‬
‫‪k=1‬‬
‫‪ ,‬אזי כמעט כל ‪ x ∈ X‬ביחס ל־‪ µ‬נמצא‬
‫∞‬
‫הוכחה‪ :‬תהי ‪ A‬קבוצת ה־‪x‬־ים שנמצאים באינסוף קבוצות מתוך ‪ .{Ek }k=1‬נראה ש־‪ .µ (A) = 0‬נגדיר )‪χEk (x‬‬
‫לכל ‪ ,x ∈ X‬אזי ‪ x ∈ A‬אם״ם ∞ = )‪ .g (x‬אבל‬
‫‪χEk (x) dµ‬‬
‫‪χEk (x) dµ‬‬
‫‪Z X‬‬
‫∞‬
‫‪X k=1‬‬
‫∞‬
‫‪XZ‬‬
‫‪X‬‬
‫∞ < ) ‪µ (Ek‬‬
‫‪k=1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫∞‪P‬‬
‫‪k=1‬‬
‫= )‪g (x‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪gdµ‬‬
‫‪X‬‬
‫=‬
‫=‬
‫‪k=1‬‬
‫ולכן )‪ g ∈ L1 (µ‬ונובע ש־∞ < )‪ g (x‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ ,[µ] .‬ונובע ש־‪.µ (A) = 0‬‬
‫הערה ‪ 4.13‬מספר הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬אם ∞ < )‪ µ (X‬אזי קיים גם כיוון שני למשפט )תרגיל(‪ .‬דהיינו‪µ (Ek ) < ∞ ,‬‬
‫במקרה כזה המשפט נקרא ״הלמה של ‪Borel-Cantelli‬׳׳‪.‬‬
‫∞‪P‬‬
‫‪k=1‬‬
‫אם״ם ‪ A‬לעיל מקיימת ‪.µ (A) = 0‬‬
‫∞‬
‫∞∩ = ‪ .A‬קיים גם המושג של קבול תחתון = ‪lim inf k→∞ Ek‬‬
‫‪ .2‬את ‪ A‬ניתן לבטא כ־ ‪k=1 ∪k=n Ek = lim supk→∞ Ek‬‬
‫∞‬
‫∞∪‪ ,‬זוהי הקבוצה שכל נקודה בה נמצאת בכל ה־ ‪Ek‬־ים פרט אולי למספר סופי‪.‬‬
‫‪n=1 ∩k=n Ek‬‬
‫משפט ההצגה של ריס )‪(Riesz‬‬
‫‪5‬‬
‫‪5.1‬‬
‫מבוא לטופולוגיה‬
‫הגדרה ‪ 5.1‬יהי ‪ Y‬מרחב טופולוגי‪:‬‬
‫‪ E ⊆ Y .1‬נקראת סגורה אם ‪ E c‬פתוחה‪.‬‬
‫‪ .2‬הסגור של ‪ ,E‬מסומן ע״י ̄‪ ,E‬הוא הקבוצה הסגורה הקטנה הביותר המכילה את ‪) E‬קל להראות כי הוא תמיד קיים(‪.‬‬
‫‪ K ⊆ Y .3‬נקראת קומפקטית אם מכל כיסוי פתוח של ‪ K‬ניתן למצוא תת־כיסוי סופי‪ .‬בפרט‪ ,‬אם ‪ Y‬קופקטית‪ ,‬אזי ‪ Y‬נקרא‬
‫מרחב טופולוגי קומפקטי‪.‬‬
‫‪ .4‬סביבה של נקודה ‪ p ∈ Y‬היא קבוצה פתוחה המכילה את ‪.p‬‬
‫‪ Y .5‬נרא מרחב האוסדורף )‪ (Hausdorff‬אם לכל ‪ p, q ∈ Y‬כך ש־‪ ,p 6= q‬קיימות סביבות ‪ p ∈ U‬ו־ ‪ q ∈ V‬כך ש־∅ = ‪.U ∩ V‬‬
‫‪ Y .6‬נקרא קומפקטי מקומית )‪ (locally compact‬אם לכל נקודה ‪ p ∈ Y‬יש סביבה שהסגור שלה קומפקטי‪.‬‬
‫‪ Y .7‬נקרא ‪σ‬־קומפקטי )‪ (σ-compact‬אם ‪ Y‬היא איחוד בן מנייה של קבוצות קומפקטיות‪.‬‬
‫‪ .8‬פונקצייה ‪ f : Y → C‬נקראת בעלת תומך קומפקטי אם יש ‪ K ⊆ Y‬קומפקטית כך ש־‪ f (x) = 0‬ל־‪.x 6∈ K‬‬
‫נסמן ב־) ‪ Cc (Y‬את אוסף הפונקציות הרציפות בעלות תומך קומפקטי על ‪) Y‬זהו לא סימון אוניברסלי‪ ,‬לפעמים משתמשים‬
‫גם ב־) ‪ .(C0 (Y‬קל לראות כי ) ‪ Cc (Y‬הוא מרחב וקטורי‪.‬‬
‫הערה‪ :‬באופן כללי הסגור של }‪ {x|f (x) 6= 0‬נקרא התומך של ‪.f‬‬
‫הערה ‪ 5.2‬מספר ההערות על ההגדרות הנ״ל‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .1‬מרחב טופולוגי קומפקטי הוא קומפקטי מקומית‪.‬‬
‫‪ .2‬ב־ ‪ Rn‬הקבוצות הקומפקטיות הן בדיוק אלו שהן סגורות וחסומות )משפט היינה־בורל(‪.‬‬
‫‪ Rn .3‬הוא מרחב האוסדורף שהוא גם קומפקטי מקומית וגם ‪σ‬־קומפקטי‪.‬‬
‫‪ .4‬ברור שכל מרחב מטרי הוא מרחב האוסדורף‪.‬‬
‫משפט ‪ 5.3‬אם ‪ X‬מרחב טופולוגי ו־‪ F ⊆ K ⊆ X‬כאשר ‪ K‬קומפקטית ו־ ‪ F‬סגורה‪ ,‬אזי ‪ F‬קומפקטית‪.‬‬
‫מסקנה ‪ 5.4‬אם ‪ A ⊆ B‬ול־‪ B‬יש סגור קומפקטי‪ ,‬אזי גם ל־‪ A‬יש סגור קומפקטי‪.‬‬
‫משפט ‪ 5.5‬אם ‪ X‬מרחב האוסדורף‪ K ⊆ X ,‬קומפקטית ו־ ‪ ,p ∈ K c‬אזי יש קבוצות פתוחות ‪ U, W ⊆ X‬כך ש־ ‪K ⊆ W ,p ∈ U‬‬
‫ו־∅ = ‪.U ∩ W‬‬
‫מסקנה ‪ 5.6‬שתי מסקנות מהמשפט הקודם‪:‬‬
‫‪ .1‬קבוצה קומפקטית במרחב האוסדורף היא סגורה‪.‬‬
‫‪ .2‬במרחב האוסדורף אם ‪ F‬סגורה ו־‪ K‬קומפקטית‪ ,‬אזי ‪ F ∩ K‬קומפקטית‪.‬‬
‫משפט ‪ 5.7‬אם } ‪ {Kα‬אוסף קבוצות קומפקטיות במרחב האוסדורף וגם מתקיים כי ∅ = ‪ ,∩α Kα‬אזי קיים גם תת־אוסף סופי‬
‫מתוך } ‪ {Kα‬שהוא בעל חיתוך ריק‪.‬‬
‫משפט ‪ 5.8‬אם ‪ U‬קבוצה פתוחה במרחב האוסדורף קומפקטי מקומית ו־ ‪ K ⊆ U‬קומפקטית‪ ,‬אזי יש קבוצה פתוחה ‪ V‬בעלת‬
‫סגור קומפקטי כך ש־ ‪.K ⊆ V ⊆ V̄ ⊆ U‬‬
‫הגדרה ‪ 5.9‬יהיו ‪ X‬מרחב טופולוגי ו־]∞ ‪.f : X → [−∞,‬‬
‫‪ f .1‬נקראת סמי־רציפה מלרע )‪ (lower semi-continuous‬אם לכל ‪ ,α ∈ R‬הקבוצה }‪ {x|f (x) > α‬היא פתוחה‪.‬‬
‫‪ f .2‬נקראת סמי־רציפה מלעיל )‪ (upper semi-continuous‬אם לכל ‪ ,α ∈ R‬הקבוצה }‪ {x|f (x) < α‬היא פתוחה‪.‬‬
‫הערה ‪ 5.10‬הערות‪:‬‬
‫‪ f .1‬היא רציפה אם״ם היא גם סמי־רציפה מלעיל וגם סמי־רציפה מלרע‪.‬‬
‫‪ .2‬פונקציה אופיינית של קבוצה פתוחה היא סמי־רציפה מלרע‪.‬‬
‫‪ .3‬פונקציה אופיינית של קבוצה סגורה היא סמי־רציפה מלעיל‪.‬‬
‫‪ .4‬אם } ‪ {fα‬משפחת פונקציות סמי־רציפות מלרע‪ ,‬אזי ‪ supα fα‬סמי־רציפה מלרע‪.‬‬
‫אם } ‪ {fα‬משפחת פונקציות סמי־רציפות מלעיל‪ ,‬אזי ‪ inf α fα‬סמי־רציפה מלעיל‪.‬‬
‫משפט ‪ 5.11‬יהיו ‪ X, Y‬מרחבים טופולוגיים ו־ ‪ f : X → Y‬רציפה‪ ,‬אזי לכל ‪ K ⊆ X‬קומפקטית‪ f (K) ,‬קומפקטית‪.‬‬
‫מסקנה ‪ 5.12‬הטווח של כל )‪ f ∈ Cc (X‬הוא קבוצה קומפקטית ב־‪.C‬‬
‫סימונים )עבור מרחב טופולוגי ‪:( X‬‬
‫• הסימון ‪ K ≺ f‬משמעו ש־‪ K‬קבוצה קומפקטית‪ ∀x ∈ X, 0 ≤ f (x) ≤ 1 ,f ∈ Cc (X) ,‬ו־‪ f (x) = 1‬ל־‪.x ∈ K‬‬
‫• הסימון ‪ f ≺ V‬משמעו ש־ ‪ V‬קבוצה פתוחה‪ ,∀x ∈ X, 0 ≤ f (x) ≤ 1 ,f ∈ Cc (X) ,‬והתומך ש־ ‪ f‬מוכל ב־ ‪.V‬‬
‫‪22‬‬
‫• הסימון ‪ K ≺ f ≺ V‬משמעו שמתקיימים שני התנאים לעיל‪ ,‬כלומר גם ‪ K ≺ f‬וגם ‪.f ≺ V‬‬
‫משפט ‪) 5.13‬הלמה של ‪ (Urysohn‬אם ‪ X‬מרחב האוסדורף קומפקטי מקומית‪ V ,‬פתוחה ו־ ‪ K ⊆ V‬קומפקטית‪ ,‬אזי קיימת‬
‫)‪ f ∈ Cc (X‬כך ש־ ‪.K ≺ f ≺ V‬‬
‫הערה ‪ 5.14‬למעשה המשפט הזה מאפשר לנו לקרב פונקציות אופייניות של קבוצות קומפקטיות ע״י פונקציות רציפות‪.‬‬
‫משפט ‪ 5.15‬יהיו ‪ V1 , . . . , Vn‬קבוצות פתוחות במרחב האוסדורף קומפקטי מקומית ‪ X‬ותהי ‪ K ⊆ X‬קבוצה קומפקטית כך‬
‫ש־ ‪ ,K ⊆ ∪ni=1 Vi‬אזי קיימות פונקציות ‪ hi ≺ Vi‬עבור ‪ i = 1, . . . , n‬כך ש־‪ h1 (x) + . . . + hn (x) = 1‬לכל ‪.x ∈ K‬‬
‫הערה ‪ 5.16‬אוסף } ‪ {h1 , . . . , hn‬כנ״ל נקרא חלוקה של היחידה על ‪ K‬הכפופה לכיסוי } ‪.{V1 , . . . , Vn‬‬
‫‪5.2‬‬
‫משפט ההצגה‬
‫משפט ‪) 5.17‬משפט ההצגה של ‪ – Riesz‬ניסוח במרחב שאינו ‪σ‬־קומפקטי( יהי ‪ X‬מרחב האוסדורף קומפקטי מקומית ויהי ‪Λ‬‬
‫פונקצינל לינארי חיובי על )‪ .Cc (X‬אזי‪ ,‬קיימת ‪σ‬־אלגברה ‪ M‬ב־‪ X‬שמכילה את כל קבוצות בורל ב־‪ X‬וקיימת מידה חיובית‬
‫יחידה ‪ µ‬על ‪ ,M‬כך שמתקיימים התנאים הבאים‪:‬‬
‫‪f dµ .1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪ Λf‬לכל )‪.f ∈ Cc (X‬‬
‫‪ µ (K) < ∞ .2‬לכל ‪ K ⊆ X‬קומפקטית‪.‬‬
‫‪ µ (E) = inf {µ (V ) |E ⊆ V, V is open} .3‬לכל ‪.E ∈ M‬‬
‫‪ µ (E) = sup {µ (K) |K ⊆ E, K is compact} .4‬לכל ‪ E ∈ M‬שעבורה ∞ < )‪ µ (E‬וכן עבור כל ‪ E‬פתוחה‪.‬‬
‫‪ .5‬אם ‪ A ⊆ E ,E ∈ M‬ו־‪ µ (E) = 0‬אזי ‪) A ∈ M‬כלומר ‪ µ‬היא מידה שלמה(‪.‬‬
‫הערה ‪ 5.18‬הערות על המשפט‪:‬‬
‫‪ .1‬פונקציונל לינארי על )‪ Cc (X‬נקרא חיובי אם ‪ Λ (f ) ≥ 0‬לכל ‪.f ≥ 0‬‬
‫‪ .2‬תהי ‪ µ‬מידת בורל על מרחב האוסדורף קומפקטי מקומית‪ ,‬אזי ‪ µ‬נקראת רגולרית אם לכל קבוצה מדידה ‪:E‬‬
‫}‪µ (E) = inf {µ (V ) |E ⊆ V, V is open‬‬
‫כאשר התכונה הנ״ל בפני עצמה נקראת רגולריות חיצונית‪ .‬באופן דומה‪:‬‬
‫}‪µ (E) = sup {µ (K) |K ⊆ E, K is compact‬‬
‫נקראת רגולריות פנימית‪.‬‬
‫במשפט הנ״ל ל־‪ µ‬יש את תכונת הרגולריות החיצונית‪ ,‬אבל לגמרי את תכונת הרגולריות הפנימית )רק על קבוצות ממידה‬
‫סופית(‪.‬‬
‫מקומית ו־‪σ‬־קומפקטי‪,‬‬
‫מסקנה ‪) 5.19‬משפט ההצגה של ‪ – Riesz‬ניסוח במרחב ‪σ‬־קומפקטי( יהי ‪ X‬מרחב האוסדורף קומפקטי ‪R‬‬
‫ויהי ‪ Λ‬פונקציונל לינארי חיובי על )‪ .Cc (X‬אזי‪ ,‬קיימת מידת בורל רגולרית יחידה ‪ µ‬על ‪ ,X‬כך ש־‪ Λf = X f dµ‬לכל ‪.f ∈ Cc‬‬
‫הערה ‪ 5.20‬קיים משפט נוסף הנקרא משפט ההצגה של ‪ Riesz‬שמראה שבמרחב מכפלה פנימית ‪ ,V‬לכל פונקציונל לינארי )‪f (x‬‬
‫קיים איבר ‪ w ∈ V‬כך שלכל ‪ x ∈ V‬מתקיים כי ‪ .f (x) = hw, xi‬נשים לב כי אם ‪ X‬הוא קבוצה סופית בגודל ‪ n‬עם‬
‫הדיסקרטית‪ ,‬אז כל‪ R‬פונקציה על ‪ X‬היא רציפה‪ ,‬ולכן )‪ Cc (X‬איזומורפי ל־ ‪ ,Rn‬ולכל מידה ‪ ,µ‬מתקיים למעשה כי‬
‫הטופולוגיה‬
‫‪Pn‬‬
‫) ‪ X f dµ = i=1 f (ai ) µ (ai‬כאשר } ‪ ,X = {a1 , . . . , an‬כלומר אם נסמן ) ‪ xi = f (ai‬ו־) ‪ wi = µ (ai‬אז נקבל כי לפי‬
‫המשפט מתקיים כי ‪ ,Λf = hx, wi‬בדיוק לפי המשפט על מרחבי מכפלה פנימית‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫הוכחה‪) :‬המשפט( נוכיח תחילה יחידות‪ .‬דהיינו‪ ,‬נניח שבתנאי המשפט קיימות שתי מידות ‪ µ1 , µ2‬המקיימות את תנאים )‪ (1‬עד‬
‫)‪ ,(5‬ונראה כי ‪ .µ1 = µ2‬מתוך )‪ (4‬ו־)‪ (3‬נובע שמספיק להראות כי )‪ µ1 (K) = µ2 (K‬לכל ‪ K‬קומפקטיות‪ .‬נקבע ‪ K‬קומפקטית‪,‬‬
‫אזי ע״פ )‪ (2‬ו־)‪ (3‬נובע שיש ‪ V‬פתוחה‪ ,K ⊆ V ,‬כך ש־ ‪ .µ2 (V ) < µ2 (K) +‬ע״פ הלמה של ‪ Urylsohn‬יש ‪K ≺ f ≺ V‬‬
‫))‪ (f ∈ Cc (X‬ולכן‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫= )‪µ1 (K‬‬
‫≤ ‪χK dµ1‬‬
‫= ‪f dµ1 = Λf‬‬
‫≤ ‪f dµ2‬‬
‫ ‪XV dµ2 = µ2 (V ) < µ2 (K) +‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫כאשר השתמשנו כאן ברציפות ‪ ,f‬ובכך ש־ ‪ .χK ≤ f ≤ χV‬מכאן )‪ .µ1 (K) ≤ µ2 (K‬היות ובאותו אופן )החלפת ‪ 1‬ו־‪ (2‬נובע‬
‫גם )‪ ,µ2 (K) ≤ µ1 (K‬רואים ש־)‪ µ1 (K) = µ2 (K‬ולכן הוכחנו את היחידות )בדרך אגב‪ ,‬ראינו פה גם ש־)‪ (1‬גורר את )‪.((2‬‬
‫כעת נבנה את ‪ µ‬ו־‪ .M‬לכל קבוצה פתוחה ‪ V‬ב־‪ X‬נגדיר‬
‫} ‪µ (V ) = sup {Λf |f ≺ V‬‬
‫)∗(‬
‫ולכל ‪ E ⊆ X‬נגדיר לפי תנאי )‪:(3‬‬
‫}‪µ (E) = inf {µ (V ) |E ⊆ V ∧ V is open‬‬
‫)∗∗(‬
‫היות ו־)∗( מבטיח ) ‪ µ (V1 ) ≤ µ (V2‬אם ‪ ,V1 ⊆ V2‬ברור ש־)∗∗( מגדיר היטב את )‪ µ (E‬כי הוא מתאחד עם )∗( ל־‬
‫‪ E‬פתוחה‪ .‬נגדיר כעת את ‪ MF‬להיות אוסף תת־הקבוצות ‪ E‬של ‪ X‬שמקיימות את שני התנאים הבאים‪µ (E) < ∞ :‬‬
‫וגם }‪ .µ (E) = sup {µ (K) |K ⊆ E, K is compact‬עתה נגדיר את ‪ M‬להיות אוסף תת הקבוצות ‪ E‬של ‪ X‬שמקיימות‬
‫‪ E ∩ K ∈ MF‬לכל ‪ K‬קומפקטית‪ .‬נותר כעת להראות של־‪ M‬ול־‪) µ‬על ‪ (M‬יש את התכונות הדרושות‪.‬‬
‫ראשית ברור ש־‪ µ‬מונוטונית )כי אם ‪ A ⊆ B‬אזי )‪ ,(µ (A) ≤ µ (B‬וש־‪ µ (E) = 0‬גורר כי ‪ E ∈ MF‬ולכן ‪ E ∈ M‬ולכן תנאי‬
‫)‪ (5‬מתקיים‪ .‬בנוסף ברור שתנאי )‪ (3‬מתקיים על פי ההגדרה‪ .‬ההוכחה מכאן ואלך תתבסס על סדרת טענות‪:‬‬
‫∞‪P‬‬
‫∞‬
‫∞∪( ‪ µ‬לכל ‪ {Ei }i=1‬כך ש־‪ Ei ⊆ X‬לכל ‪) i‬דהיינו‪ µ ,‬מידה חיצונית על‬
‫≤ ) ‪i=1 Ei‬‬
‫‪ .1‬טענה ‪) :1‬תת־אדיטיביות( ) ‪µ (Ei‬‬
‫‪.(X‬‬
‫הוכחה‪ :‬נראה תחילה ) ‪ µ (V1 ∪ V2 ) ≤ µ (V1 ) + µ (V2‬ל־ ‪ V1‬ו־ ‪ V2‬פתוחות‪ .‬נבחר ‪ ,g ≺ V1 ∪ V2‬אזי יש פונקציות ‪h1 , h2 1‬‬
‫כך ש־ ‪ hi ≺ Vi‬עבור }‪ i ∈ {1, 2‬ו־‪ h1 (x) + h2 (x) = 1‬על התומך של ‪ ,g‬לכן ‪ hi g ≺ Vi‬ו־‪ ,g = h1 g + h2 g‬ולכן‪:‬‬
‫‪i=1‬‬
‫) ‪Λg = Λ (h1 g) + Λ (h2 g) ≤ µ (V1 ) + µ (V2‬‬
‫היות וזה נובע לכל ‪ ,g ≺ V1 ∪ V2‬נובע כי ) ‪.µ (V1 ∪ V2 ) ≤ µ (V1 ) + µ (V2‬‬
‫אם ∞ = ) ‪ µ (Ei‬לאיזשהו ‪ ,i‬הטענה ברורה‪ .‬אחרת‪ ,∀i, µ (Ei ) < ∞ ,‬ויהי ‪ , > 0‬אזי קיימות קבוצות פתוחות ‪Ei ⊆ Vi‬‬
‫‪−i‬‬
‫∞∪ = ‪ V‬ונבחר ‪ ,f ≺ V‬היות ו־ ‪ f‬בעלת תומך קומפקטי‪ ,‬נובע שיש ‪n‬‬
‫כך ש־ ‪ µ (Vi ) < µ (Ei ) + 2‬לכל ‪ .i‬תהי ‪i=1 Vi‬‬
‫‪n‬‬
‫סופי כך ש־ ‪ .f ≺ ∪i=1 Vi‬עתה‪ ,‬ע״י הפעלת אינדוקציה על ) ‪ ,µ (V1 ∪ V2 ) ≤ µ (V1 ) + µ (V2‬נובע כי‬
‫) ‪µ (Ei‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‬
‫‪−i‬‬
‫‪µ (Ei ) + 2 = +‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫≤ ) ‪µ (Vi‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫≤ ) ‪µ (Vi‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞∪‪ ,‬נובע כי‪:‬‬
‫היות וזה נכון לכל ‪ f ≺ V‬והיות ש־ ‪i=1 ⊆ V‬‬
‫) ‪µ (Ei‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫∞∪( ‪µ‬‬
‫‪i=1 Ei ) ≤ µ (V ) ≤ +‬‬
‫‪i=1‬‬
‫כיוון ש־ נבחר שרירותית‪ ,‬אז הטענה נובעת מאי השוויון לעיל‪.‬‬
‫‪1‬מקרה פרטי של טענה שרשמו בעקבות הלמה של ‪Urylsohn‬‬
‫‪24‬‬
‫≤‬
‫) ‪µ (∪ni=1 Vi‬‬
‫≤ ‪Λf‬‬
‫‪ .2‬טענה ‪ :2‬אם ‪ K‬קומפקטית‪ ,‬אזי ‪ K ∈ MF‬ו־} ‪) µ (K) = inf {Λf : K ≺ f‬ולכן בפרט ∞ < )‪ ,µ (K‬כך שתנאי )‪ (2‬של‬
‫המשפט מתקיים(‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬אם ‪ K ≺ f‬ו־‪ ,0 < α < 1‬נגדיר }‪ ,Vα = {x|f (x) > α‬אזי ‪ Vα‬פתוחה‪ K ⊆ Vα ,‬ו־ ‪ αg ≤ f‬לכל ‪ ,g ≺ Vα‬ולכן‪:‬‬
‫‪µ (K) ≤ µ (Vα ) = sup {Λg|g ≺ Vα } ≤ α−1 Λf‬‬
‫עתה‪ ,‬ע״י לקיחת הגבול ‪ ,α → 1‬נובע ‪ µ (K) ≤ Λf‬ובפרט ∞ < )‪ ,µ (K‬וברור שגם‬
‫ ‪n‬‬
‫‪o‬‬
‫‪µ (K) = sup µ K̃ |K̃ ⊆ K, K̃ is compact‬‬
‫כלומר‪ .K ∈ MF ,‬אם ‪ , > 0‬יש ‪ V‬פתוחה ‪ ,K ⊆ V‬כך ש־ ‪) µ (V ) < µ (K) +‬מהגדרת ‪ .(µ‬ע״פ הלמה של ‪Urylsohn‬‬
‫יש ‪ K ≺ f ≺ V‬ולכן ‪ Λf ≤ µ (V ) < µ (K) +‬ומכאן נובעת הטענה‪.‬‬
‫‪ .3‬טענה ‪ :3‬לכל קבוצה פתוחה ‪ V‬מתקיים‪ .µ (V ) = sup {µ (K) |K ⊆ V, K is compact} :‬בפרט כל קבוצה פתוחה ‪V‬‬
‫שעבורה ∞ < ) ‪ µ (V‬היא ב־ ‪.MF‬‬
‫הוכחה‪ :‬יהי ‪ α ∈ R‬כך ש־) ‪ .α < µ (V‬קיים ‪ f ≺ V‬כך ש־ ‪ α < Λf‬ונסמן ‪ K‬בתור התומך של ‪ .f‬אם ‪ W‬קבוצה פתוחה‬
‫כך ש־ ‪ ,K ⊆ W‬אזי ‪ f ≺ W‬ולכן ) ‪ Λf ≤ µ (W‬ולכן‪) α < Λf ≤ µ (K) :‬כי )‪ µ (K‬הוא האינפימום על ) ‪ .(µ (W‬כלומר‪,‬‬
‫לכל ) ‪ α < µ (V‬יש ‪ K ⊆ V‬קומפקטית כך ש־‪ µ (K) ≥ α‬ומכאן ברור שנובעת הטענה‪.‬‬
‫∞‪P‬‬
‫∞∪ = ‪ E‬עבור סדרה ‪ E1 , E2 , . . .‬של קבוצות זרות זו לזו ב־ ‪ ,MF‬אזי ) ‪ .µ (E) = i=1 µ (Ei‬אם‬
‫‪ .4‬טענה ‪ :4‬נניח ש־ ‪i=1 Ei‬‬
‫בנוסף ∞ < )‪ µ (E‬אזי ‪.E ∈ MF‬‬
‫הוכחה‪ :‬נראה תחילה ) ‪ µ (K1 ∪ K2 ) = µ (K1 ) + µ (K2‬עבור ‪ K1‬ו־ ‪ K2‬קומפקטיות וזרות זו לזו‪ ,‬ונסמן משווה זו ב־)∗(‪.‬‬
‫ע״פ הלמה של ‪ Urylsohn‬יש )‪ f ∈ Cc (X‬כך ש־‪ f (x) = 1‬על ‪ K1‬ו־‪ f (x) = 0‬על ‪ K2‬וגם ‪ .2 0 ≤ f ≤ 1‬ע״פ טענה‬
‫קודמת‪ ,‬יש )‪ g ∈ Cc (X‬כך ש־‪ K1 ∪ K2 ≺ g‬ו־) ‪ ,Λg < µ (K1 ∪ K2‬וכמו כן מתקיים ‪ K1 ≺ f g‬ו־‪,K2 ≺ (1 − f ) g‬‬
‫ומלינאריות ‪ Λ‬נובע‪:‬‬
‫ ‪µ (K1 ) + µ (K2 ) ≤ Λ (f g) + Λ (g − f g) = Λg < µ (K1 ∪ K2 ) +‬‬
‫וכיוון שהנ״ל נכון לכל ‪ ,‬אזי ) ‪ .µ (E1 ) + µ (E2 ) ≤ µ (K1 ∪ K2‬מטענה ‪ 1‬מתקיים גם אי השוויון בכיוון ההפוך‪ ,‬ומכך‬
‫נובע השוויון ב־)∗(‪.‬‬
‫במקרה ש־∞ = )‪ ,µ (E‬הטענה מתקיימת באופן טריוויאלי ע״פ טענה ‪ .1‬אחרת ∞ < )‪ ,µ (E‬ונבחר ‪ . > 0‬היות‬
‫ו־ ‪ ,Ei ∈ MF‬אז קיימות קבוצות קומפקטיות ‪ Hi ⊆ Ei‬כך ש־ ‪ .µ (Hi ) > µ (Ei ) − 2−i‬לכן‪ ,‬ע״י לקיחת ‪Kn = ∪ni=1 Hi‬‬
‫ואינדוקציה על )∗( נובע‪:‬‬
‫!‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫= ) ‪µ (E) ≥ µ (Kn‬‬
‫> ) ‪µ (Hi‬‬
‫ ‪µ (Ei ) −‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪i=1‬‬
‫∞‪P‬‬
‫≥ )‪ .µ (E‬מטענה ‪ 1‬ראינו שמתקיים אי השוויון‬
‫ולכל ‪ , > 0‬ולכן‪i=1 µ (Ei ) :‬‬
‫כיוון שהנ״ל נכון לכל ‪P∞n ∈ N‬‬
‫ההפוך‪ ,‬ולכן מתקבל ) ‪ .µ (E) = i=1 µ (Ei‬כדי לראות ש־∞ < )‪ µ (E‬גורר ‪ E ∈ MF‬נשים לב שאם < )‪µ (E‬‬
‫‪PN‬‬
‫∞‪ ,‬אזי לכל ‪ > 0‬קיים ‪ N‬שעבורו ) ‪ ,µ (E) ≤ + i=1 µ (Ei‬ולכן ‪ ,µ (E) ≤ µ (KN ) + 2‬ומכאן = )‪µ (E‬‬
‫}‪ ,sup {µ (K) |K ⊆ E, K is compact‬ולכן ‪.E ∈ MF‬‬
‫‪ .5‬טענה ‪ :5‬אם ‪ E ∈ MF‬ו־‪ , > 0‬אזי יש ‪ K‬קומפקטית ו־ ‪ V‬פתוחה כך ש־ ‪ K ⊆ E ⊆ V‬ו־ < )‪.µ (V \K‬‬
‫הוכחה‪ :‬ברור שיש ‪ K ⊆ E ⊆ V‬כך ש־ ‪ ,µ (V ) − 2 < µ (E) < µ (K) + 2‬היות ש־‪ V \K‬פתוחה אז נובע מטענה ‪3‬‬
‫ש־ ‪ ,V \K ∈ MF‬ולכן לפי טענה ‪ 4‬מתקיים ‪ µ (K) + µ (K\V ) = µ (V ) < µ (K) +‬ולכן ∞ < ) ‪.µ (K\V‬‬
‫‪ .6‬טענה ‪ :6‬אם ‪ B, A ∈ MF‬אזי ‪.A\B, A ∪ B, A ∩ B ∈ MF‬‬
‫הוכחה‪ :‬אם ‪ , > 0‬נובע מטענה ‪ 5‬שיש קבוצות קומפקטיות ‪ Ki‬ופתוחות ‪ Vi‬כך ש־ ‪ K1 ⊆ A ⊆ V1‬ו־ ‪,K2 ⊆ B ⊆ V2‬‬
‫כאשר < ) ‪ µ (Vi \Ki‬עבור ‪ .i = 1, 2‬היות ו־) ‪ A\B ⊆ V1 \K2 ⊆ (V1 \K1 ) ∪ (K1 \V2 ) ∪ (V2 \K2‬אז נובע מטענה ‪1‬‬
‫כי ‪ .µ (A\B) ≤ + µ (K1 \V2 ) +‬היות ו־ ‪ K1 \V2‬היא תת קבוצה קומפקטית של ‪ ,A\B‬נובע מכך ש־‪ A\B‬מקיימת‬
‫את התנאי הדרוש להיות ב־ ‪ .MF‬היות ו־‪ ,A ∪ B = (A\B) ∪ B‬אז נובע מטענה ‪ 4‬ש־ ‪ .A ∪ B ∈ MF‬היות וגם‬
‫)‪ A ∩ B = A\ (A\B‬אז נובע גם כי ‪.A ∩ B ∈ MF‬‬
‫‪2‬נובע מכך שמדובר במרחב האוסדורף‪ ,‬ולכן ניתן להפריד קבוצות קומפקטיות זרות ע״י קבוצות פתוחות שמכילות כל אחת מהן‬
‫‪25‬‬
‫‪ .7‬טענה ‪ M :7‬היא ‪σ‬־אלגברה ב־‪ X‬המכילה את כל קבוצות בורל‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬תהי ‪ K‬קומפקטית‪ .‬אם ‪ ,A ∈ M‬אזי )‪ Ac ∩ K = K\ (A ∩ K‬ולכן ‪) Ac ∩ K ∈ MF‬כהפרש קבוצת ב־ ‪,(MF‬‬
‫כלומר ‪ A ∈ M‬גורר גם ‪.Ac ∈ M‬‬
‫‬
‫‪n−1‬‬
‫∞∪ = ‪ A‬כאשר ‪ .Ai ∈ M‬נגדיר ‪ B1 = A1 ∩ K‬ול־‪ n > 1‬נגדיר ‪ ,Bn = (An ∩ K) \ ∪i=1 Bi‬אזי‬
‫נניח כעת ‪i=1 Ai‬‬
‫∞‬
‫∞∪ = ‪ ,A ∩ K‬ולכן נובע מטענה ‪4‬‬
‫‪B‬‬
‫מתקיים‬
‫‪.(6‬‬
‫טענה‬
‫על‬
‫)אינדוקציה‬
‫‪M‬‬
‫ב־‬
‫זרות‬
‫קבוצות‬
‫סדרת‬
‫‪ {Bn }n=1‬היא‬
‫‪F‬‬
‫‪n=1 n‬‬
‫ש־ ‪ ,A ∩ K ∈ MF‬ולכן ‪.A ∈ M‬‬
‫לבסוף‪ ,‬אם ‪ C‬סגורה‪ ,‬אזי ‪ C ∩ K‬היא קבוצה קומפקטית‪ ,‬ולכן ‪ C ∩ K ∈ MF‬ולכן ‪ .C ∈ M‬בפרט‪ X ,‬בתור קבוצה‬
‫סגורה מקיים ‪ .X ∈ M‬על כן הראינו כי ‪ M‬היא ‪σ‬־אלגברה המכילה את כל הקבוצות הסגורות‪ ,‬ולכן גם את כל קבוצות‬
‫בורל‪.‬‬
‫‪ .8‬טענה ‪ MF :8‬כוללת בדיוק את אברי ‪ M‬שעבורם ‪ µ‬סופית )וזה מוכיח את תנאי )‪ (4‬של המשפט(‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬אם ‪ ,E ∈ MF‬אז נובע מטענות ‪ 2‬ו־‪ 6‬ש־ ‪ E ∩ K ∈ MF‬לכל ‪ K‬קומפקטית‪ ,‬ולכן ‪) E ∈ M‬כלומר ‪.(MF ⊆ M‬‬
‫נניח ש־‪ E ∈ M‬ו־∞ < )‪ µ (E‬ונבחר ‪ . > 0‬קיימת קבוצה פתוחה ‪ E ⊆ V‬עם ∞ < ) ‪ .µ (V‬ע״פ טענות ‪ 3‬ו־‪ 5‬יש‬
‫קבוצה קומפקטית ‪ K ⊆ V‬עם ∞ < )‪ .µ (V \K‬היות ו־ ‪ E ∩ K ∈ MF‬אז יש קבוצה קומפקטית ‪ H ⊆ E ∩ K‬כך‬
‫ש־ ‪ .µ (E ∩ K) < µ (H) +‬היות ו־)‪ E ⊆ (E ∩ K) ∪ (V \K‬כאשר ‪ E ∩ K‬ו־‪ V \K‬הן זרות‪ ,‬אז‬
‫‪µ (E) ≤ µ (E ∩ K) + µ (V \K) < µ (H) + 2‬‬
‫וכיוון ש־ שרירותי אז ‪ E‬מקיימת את התכונה הדרושה כך ש־ ‪.E ∈ MF‬‬
‫‪ .9‬טענה ‪ µ :9‬היא מידה על ‪.M‬‬
‫הוכחה‪ :‬נובע מיידית מטענות ‪ 4‬ו־‪) 8‬כי ‪σ‬־אדיטיביות מתקיימת באופן טריוויאלי כאשר אחת הקבוצות ממידה אינסופית‪,‬‬
‫והמקרים האחרים נובעים מה־‪σ‬־אדיטיביות שהוכחנו עבור ‪ MF‬בטענה ‪.(4‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .10‬טענה ‪ :10‬לכל )‪ ,f ∈ Cc (X‬מתקיים כי ‪) Λf = X f dµ‬דהיינו‪ ,‬מתקיים תנאי‪ (1) R‬במשפט(‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬ראשית‪ ,‬מספיק להראות כי לכל )‪ f ∈ Cc (X‬ממשית מתקיים ‪ :Λf ≤ X f dµ‬כי אז ל־ ‪ f‬כזאת נובע גם ש־‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫≤ ‪−Λf‬‬
‫‪(−f ) dµ = −‬‬
‫‪f dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪R‬‬
‫≥ ‪ ,Λf‬ומכאן ‪f dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪ ,Λf‬ומהלינאריות של ‪ Λ‬והאינטגרל אז השוויון מתקיים גם לכל )‪f ∈ Cc (X‬‬
‫ולכן ‪f dµ‬‬
‫מרוכבת‪.‬‬
‫בהינתן )‪ f ∈ Cc (X‬ממשית‪ ,‬תהי ‪ K‬התומך הקומפקטי של ‪ ,f‬ויהי ]‪ [a, b‬קטע המכיל את הטווח של ‪ .f‬יהי ‪ > 0‬כלשהו‪,‬‬
‫‪n‬‬
‫ונבחר ‪ {yi }i=0‬כך ש־ < ‪ yi − yi−1‬וגם ‪ .y0 < a < y1 < . . . < yn = b‬נגדיר ‪Ei = {X|yi−1 < f (x) ≤ yi } ∩ K‬‬
‫עבור ‪ .i = 1, . . . , n‬היות ו־ ‪ f‬רציפה היא מדידה בורל ולכן הקבוצות ‪ Ei‬הן קבוצות בורל זרות‪ ,‬שאיחודן הוא ‪ .K‬לכן יש‬
‫‬
‫‪ .x P‬כמו כן‪ ,‬יש‬
‫‪ fP‬לכל ‪∈ Vi‬‬
‫‪ i = 1, . . . , nP‬וכך ש־ ‪(x) < yi +‬‬
‫‪ µ (Vi ) < µ (EP‬עבור‬
‫קבוצות פתוחות ‪ Ei ⊆ Vi‬כך ש־ ‪i ) + n‬‬
‫‪n‬‬
‫= ) ‪.µ (K) ≤ Λ ( i hi‬‬
‫פונקציות ‪ hi ≺ Vi‬כך ש־‪ i=1 hi = 1‬על ‪ K‬ולכן ‪ f = i hi f‬ומטענה ‪ 2‬נובע ש־) ‪Λ (hi‬‬
‫היות ו־ ‪ hi f ≤ (yi + ) hi‬וכן )‪ yi − < f (x‬על ‪ ,Ei‬נובע‪:‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Λhi‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫|‪(|a| + yi + ) Λhi − |a‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫= ‪(yi + ) Λhi‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫≤ ) ‪Λ (hi f‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪Λf‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‬
‫= )‪− |a| µ (K‬‬
‫‪(yi − ) µ (Ei ) + 2µ (K) +‬‬
‫) ‪(|a| + yi +‬‬
‫‪(|a| + yi + ) µ (Ei ) +‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n i=1‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪Z‬‬
‫≤‬
‫] ‪f dµ + [2µ (K) + |a| + b +‬‬
‫≤‬
‫‪X‬‬
‫היות ו־ שרירותי אזי ‪f dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫≤ ‪.Λf‬‬
‫עובדה‪) :‬משפט שלא נוכיח( יהי ‪ X‬מרחב האוסדורף קומפקטי מקומית שבו כל קבוצה פתוחה היא ‪σ‬־קומפקטית‪ ,‬ותהי ‪ µ‬מידת‬
‫בורל על ‪ X‬בעלת התכונה ש־∞ < )‪ µ (K‬לכל קבוצה קומפקטית ‪ ,K‬אזי ‪ µ‬רגולרית‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪5.3‬‬
‫מידת לבג‬
‫‬
‫‬
‫‪R‬‬
‫אינטגרל רימן ‪ Rk f dx‬מוגדר היטב וסופי לכל ‪ f ∈ Cc Rk‬ומגדיר פונקציונל לינארי על ‪ .Cc Rk‬ניתן להגדיר את מידת לבג‬
‫)״‪dx‬״ או ״‪dm‬״( על ‪ Rk‬בתורה המידה )מידת הבורל או ההשלמה שלה( המתקבלת ממשפט ההצגה של ‪ Riesz‬עבור הפונקציונל‬
‫הנ״ל‪ .‬למידה זו התכונות הבאות‪:‬‬
‫‪ .1‬עבור תיבה ‪ W‬ב־ ‪ Rk‬מתקיים כי ) ‪.m (W ) = vol (W‬‬
‫‪ .2‬אינווריאנטיות להזזות )‪ m (E + x) = m (E) :(Translation Invariance‬לכל קבוצה מדידה ‪ E‬ו־ ‪.x ∈ Rk‬‬
‫‪ .3‬לכל טרנספורמציה לינארית ‪ P : Rk → Rk‬מתקיים‪.m (T E) = |det T | m (E) :‬‬
‫עובדה‪) :‬משפט שלא נוכיח( אם ‪ µ‬מידת בורל חיובית על ‪ Rk‬שהיא אינווריאנטית להזזות ומקיימת ∞ < )‪ µ (K‬לכל ‪K‬‬
‫קומפקטית‪ ,‬אזי קיים קבוע ‪ c‬כך ש־)‪ µ (E) = c · m (E‬לכל קבוצת בורל ‪.E ⊆ Rk‬‬
‫עובדה‪) :‬נחשוב כאן על מידת לבג כמידה שלמה( לכל קבוצה בעלת מידת לבג חיובית על הישר‪ ,‬קיימות תת־קבוצות שאינן‬
‫מדידות לבג‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6.1‬‬
‫מרחבי ‪Lp‬‬
‫אי שוויונות שימושיים‬
‫הגדרה ‪ 6.1‬פונקציה ממשית ‪) ϕ : (a, b) → R‬כאשר ∞ ≤ ‪ ,−∞ ≤ a < b‬כלומר יכול להיות על כל הישר( נקראת קמורה אם‬
‫לכל ‪ x, y ∈ R‬ו־]‪ λ ∈ [0, 1‬מתקיים‬
‫)‪ϕ ((1 − λ) x + λy) ≤ (1 − λ) ϕ (x) + λϕ (y‬‬
‫זה שקול לכך‬
‫)‪ϕ(u)−ϕ(t‬‬
‫ש־‬
‫‪u−t‬‬
‫≤‬
‫)‪ϕ(t)−ϕ(s‬‬
‫‪t−s‬‬
‫לכל ‪ .a < s < t < u < b‬אם ‪ ϕ‬גזירה אז היא קמורה אם״ם )‪.∀s < t, ϕ0 (s) ≤ ϕ0 (t‬‬
‫משפט ‪ 6.2‬אם ‪ ϕ‬קמורה על )‪ (a, b‬אזי היא רציפה שם )הערה‪ :‬הכרחי ש־)‪ (a, b‬יהיה קטע פתוח לשם כך(‪.‬‬
‫פונקציה ממשית‬
‫‪f ∈ L‬‬
‫‪R‬‬
‫משפט ‪) 6.3‬אי־שוויון ‪ (Jensen‬תהי ‪ µ‬מידה חיובית על מרחב מדיד ‪ Ω‬כך ש־‪ ,µ (Ω) = 1‬ותהי )‪R (Ω, dµ‬‬
‫המקיימת ‪ a < f (x) < b‬לכל ‪ .x ∈ Ω‬אם ‪ ϕ : (a, b) → R‬פונקציה קמורה על )‪ ,(a, b‬אזי ‪.ϕ Ω f dµ ≤ Ω (ϕ ◦ f ) dµ‬‬
‫הערה ‪ 6.4‬המשפט נכון גם במרים בהם ∞‪ a = −‬או ∞ = ‪ .b‬ייתכן גם ש־)‪ ϕ ◦ f 6∈ L1 (µ‬ואז ‪(ϕ ◦ f ) dµ‬‬
‫המוכלל וערכו ∞‪ ,‬ואי השוויון מתקיים באופן טריוויאלי‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן ‪f dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪Ω‬‬
‫= ‪ ,t‬אזי ‪ a < t < b‬ונסמן‬
‫)‪ϕ(u)−ϕ(t‬‬
‫‪u−t‬‬
‫לכל )‪ u ∈ (t, b‬מתקיים ‪≥ β‬‬
‫וע״י הצבת )‪ s = f (x‬ל־‪:x ∈ Ω‬‬
‫)‪ϕ(t)−ϕ(s‬‬
‫‪t−s‬‬
‫‪ .β = supa<s<t‬מתקיים כי ‪≤ β‬‬
‫)‪ϕ(t)−ϕ(s‬‬
‫‪t−s‬‬
‫‪R‬‬
‫‪Ω‬‬
‫קיים במובן‬
‫לכל )‪ s ∈ (a, t‬וכן‬
‫ולכן )‪ ϕ (s) ≥ ϕ (t) + β (s − t‬לכל )‪ .s ∈ (a, β‬מכאן ‪ϕ (s) − ϕ (t) − β (s − t) ≥ 0‬‬
‫‪ϕ (f (x)) − ϕ (t) − β (f (x) − t) ≥ 0‬‬
‫אינטגרציה של זה על ‪ ,Ω‬נותנת‪:‬‬
‫‬
‫‪f dµ − β · 0 ≥ 0‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪(ϕ ◦ f ) dµ − ϕ‬‬
‫‪Ω‬‬
‫‪27‬‬
‫‪Ω‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪xdx‬‬
‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫‪R‬‬
‫≥ ‪x2 dx‬‬
‫‪R1‬‬
‫‪0‬‬
‫וקל לחשב ולבדוק כי אי השוויון אכן מתקיים‪ ,‬כאשר‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫‪1 2‬‬
‫ ‪x2‬‬
‫=‬
‫ ‪2‬‬
‫‬
‫=‬
‫‪2‬‬
‫‪0‬‬
‫‪xdx‬‬
‫‪R‬‬
‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫‬
‫‪R1‬‬
‫‪3 1‬‬
‫ו־ ‪. 0 x2 dx = x3 = 31‬‬
‫‪0‬‬
‫‬
‫‪R‬‬
‫‪f‬‬
‫‪dµ‬‬
‫≤‬
‫‪exp‬‬
‫‪(f‬‬
‫)‬
‫‪dµ‬‬
‫אזי‬
‫‪,ϕ‬‬
‫)‪(x‬‬
‫=‬
‫‪exp‬‬
‫)‪(x‬‬
‫‪ .2‬ניקח‬
‫‪Ω‬‬
‫‪Ω‬‬
‫ו־ ‪ ,f (pi ) = xi ,µ ({pi }) = n1‬מקבלים‬
‫‪R‬‬
‫‪1‬‬
‫)) ‪(exp (x1 ) + . . . + exp (xn‬‬
‫‪n‬‬
‫‪ .exp‬עבור למשל } ‪) Ω = {p1 , . . . , pn‬קבוצה סופית(‬
‫‬
‫≤‬
‫‪1‬‬
‫) ‪(x1 + . . . + xn‬‬
‫‪n‬‬
‫‬
‫‪exp‬‬
‫וע״י הצב של ) ‪ yi = exp (xi‬נובע‬
‫‪1‬‬
‫) ‪(y1 + . . . + yn‬‬
‫‪n‬‬
‫‪1‬‬
‫≤ ‪(y1 · y2 · · · yn ) n‬‬
‫שנקרא גם אי שוויון הממוצעים‪.‬‬
‫הגדרה ‪ p, q ∈ (0, ∞) 6.5‬נקראים ״אקספוננטים צמודים״ אם ‪) p + q = p · q‬באופן שקול ‪ ,( p1 + 1q = 1‬כאשר בפועל זה מתקיים‬
‫כאשר ∞ < ‪ 1 < p‬ו־∞ < ‪ .1 < q‬מקרה מיוחד חשוב הוא ‪ .p = q = 2‬אם ‪ p → 1‬אז ∞ → ‪ ,q‬ולכן באופן מוכלל גם ‪ 1‬ו־∞‬
‫נחשבים בתור ״אקספוננטים צמודים״‪.‬‬
‫משפט ‪ 6.6‬יהי ‪ q‬ו־‪ q‬אקספוננטים צמודים‪ ,‬כאשר ∞ < ‪ .1 < p‬יהי ‪ X‬מרחב מידה עם מידה ‪ ,µ‬ויהיו ]∞ ‪f, g : X → [0,‬‬
‫מדידות‪ .‬אזי מתקיימים‪:‬‬
‫‪ .1‬אי שוויון ‪:Hölder‬‬
‫‪ p1 Z‬‬
‫‪ q1‬‬
‫‪f p dµ‬‬
‫·‬
‫‪g q dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫≤ ‪f gdµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪ .2‬אי שוויון ‪:Minkowski‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪ p1 Z‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p‬‬
‫‪(f + g) dµ‬‬
‫≤‬
‫‪f dµ‬‬
‫‪+‬‬
‫‪g dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫הערה ‪ 6.7‬אי שוויון ‪ Hölder‬למקרה ‪ p = q = 2‬נקרא ‪.Cauchy-Schwartz‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן ‪RA = X f p dµ p‬ו־ ‪ .B = X g q dµ q‬אם ‪ A‬או ‪ B‬שווים לאפס‪ ,‬אזי הפונקציה המתאימה היא אפס כמעט‬
‫בכל מקום‪ ,‬ולכן גם ‪ , X f gdµ = 0‬ואי השוויון מתקיים באופן טריוויאלי‪ .‬באופן דומה אם ‪ A‬או ‪ B‬שווים לאינסוף )ואף אחד‬
‫לא שווה לאפס(‪ ,‬אז שוב מתקיים אי השוויון באופן טריוויאלי‪ .‬על כן‪ ,‬נוכל להצטמצם במקרה ש־∞ < ‪ 0 < A‬ו־∞ < ‪.0 < B‬‬
‫‪f‬‬
‫‪ ,G = Bg , F = A‬אזי‬
‫נגדיר‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫= ‪F p dµ‬‬
‫‪Gq dµ = 1‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫עבור ‪ x ∈ X‬שעבורו ∞ < )‪ 0 < F (x‬ו־∞ < )‪ ,0 < G (x‬יש מספרים ממשיים ‪ s, t‬כך ש־= )‪ (x‬‬
‫‪+‬‬
‫)‪ .exp (s/p‬היות ו־‪ , p1 + 1q = 1‬נובע מקמירות הפונקציה האקספוננציאלית ש־)‪≤ p1 exp (s) + 1q exp (t‬‬
‫שוויון ‪ ,(Jensen‬ולכן לכל ‪ x ∈ X‬מתקיים‪:‬‬
‫‪exp (t/q) , F‬‬
‫‪t‬‬
‫‪q‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪q‬‬
‫))‪(F (x)) + (G (x‬‬
‫‪p‬‬
‫‪q‬‬
‫‪28‬‬
‫≤ )‪F (x) G (x‬‬
‫‪s‬‬
‫‪p‬‬
‫‬
‫= )‪G (x‬‬
‫‪) exp‬ע״פ אי‬
‫אינטגרציה על שני האגפים נותנת לכן ‪= 1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪q‬‬
‫‪+‬‬
‫‪1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫≤ ‪ , F Gdµ‬כלומר ‪ , X f gdµ ≤ A · B‬ולכן הוכחנו את אי־שוויון ‪.Hölder‬‬
‫להוכחת אי־שוויון ‪ ,Minkowski‬נכתוב‪:‬‬
‫‪p−1‬‬
‫)‪g (f + g‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p−1‬‬
‫)‪(f + g) = f (f + g‬‬
‫אזי מאי־שוויון ‪ ,Hölder‬כאשר ‪ ,(p − 1) q = p‬נובע‬
‫‪ q1‬‬
‫‪dµ‬‬
‫‪(p−1)q‬‬
‫‪ p1 Z‬‬
‫)‪(f + g‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p−1‬‬
‫≤ ‪dµ‬‬
‫‪f dµ‬‬
‫‪Z‬‬
‫)‪f (f + g‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫וגם‪:‬‬
‫‪ p1 Z‬‬
‫‪ q1‬‬
‫‪(p−1)q‬‬
‫‪g p dµ‬‬
‫)‪(f + g‬‬
‫‪dµ‬‬
‫‪Z‬‬
‫≤ ‪dµ‬‬
‫‪p−1‬‬
‫‪Z‬‬
‫)‪g (f + g‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫מחיבור שני אי השוויונות הנ״ל מתקבל‬
‫‪ p1 Z‬‬
‫‪ p1 # Z‬‬
‫‪ q1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p‬‬
‫‪+‬‬
‫‪g dµ‬‬
‫‪f dµ‬‬
‫)‪(f + g‬‬
‫‪"Z‬‬
‫‪p‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪p‬‬
‫≤ ‪(f + g) dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫)∗(‬
‫‪X‬‬
‫אגף שמאל חיובי ממש )לא אפס(‪ ,‬ואגף ימין סופי )כי מקמירות ‪) h (t) = tp‬עבור ‪ (t ≥ 0‬נובע‬
‫עתה‪ ,‬די לדון‬
‫במקרה בו ‬
‫‪p‬‬
‫‪f +g‬‬
‫‪1‬‬
‫כי ) ‪≤ 2 (f p + g p‬‬
‫‪ .( 2‬היות ומסופיות אגף ימין של )∗( נובעת סופיות אגף שמאל‪ ,‬ניתן לחלק את שני אגפי )∗(‬
‫‪1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪p‬‬
‫ב־ ‪ , X (f + g) q‬ולכן נקבל‪:‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪g p dµ‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪+‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪f p dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪ p1‬‬
‫≤‬
‫‪p‬‬
‫‪Z‬‬
‫)‪(f + g‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫דהיינו‪ ,‬קיבלנו את אי־שוויון ‪.Minkowski‬‬
‫‪6.2‬‬
‫הגדרת מרחבי ‪Lp‬‬
‫הגדרה ‪ 6.8‬יהי ‪ X‬מרחב מידה עם מידה )חיובית( ‪ µ‬ו־∞ < ‪ .0 < p‬לכל ‪ f : X → C‬מדידה‪ ,‬נגדיר את נורמת ‪ Lp‬של ‪ f‬בתור‪:‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪|f | dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪||f ||p‬‬
‫‬
‫הגדרה ‪ 6.9‬נסמן ב־)‪) Lp (µ‬או )‪ Lp (X, dµ‬או ‪ Lp Rk‬אם ‪ X = Rk‬ו־‪ µ‬מידת לבג( את אוסף הפונציות המדידות כנ״ל‬
‫)המוגדרות על כל ‪ X‬או רק כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬על ‪ (X‬שעבורן ∞ < ‪ .||f ||p‬אם ‪ µ‬מידת המנייה על ‪ X‬נסמן את )‪ Lp (X, µ‬ב־)‪,lp (X‬‬
‫ובמקרה זה הנורמה שקולה ל‪:‬‬
‫‪! p1‬‬
‫‪p‬‬
‫|)‪|f (x‬‬
‫‪X‬‬
‫‪x∈X‬‬
‫‪29‬‬
‫= ‪||f ||p‬‬
‫הגדרה ‪ 6.10‬עבור ]∞ ‪ f : X → [0,‬מדידה‪ ,‬נגדיר את הסופרמום העיקרי )‪ (essential supremum‬של ‪ g‬באופן הבא‪ .‬נגדיר‬
‫תחילה‪:‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‪S = M ∈ R|µ g −1 ((M, ∞]) = 0‬‬
‫ואז‪:‬‬
‫=‪S‬‬
‫∅ ‪6‬‬
‫∅=‪S‬‬
‫‪inf S‬‬
‫∞‬
‫(‬
‫= ‪ess sup g‬‬
‫ובאופן שקול‪:‬‬
‫}) ‪ess sup g = sup {M ∈ R|∃Y ⊆ X, (µ (Y ) > 0) ∧ (x ∈ Y → f (x) ≥ M‬‬
‫עבור ‪ f : X → C‬מדידה‪ ,‬נסמן | ‪ ||f ||∞ = ess sup |f‬בתור ״נורמת אינסוף״ ונסמן ב־)‪ L∞ (X, dµ)) L∞ (µ‬וכו׳( את מרחב‬
‫הפונקציות המרוכבות המדידות שעבורן ∞ < ∞|| ‪ .||f‬אברי )‪ L∞ (µ‬נקראים ״פונקציות מדידות חסומות עיקרית״ )‪essentially‬‬
‫‪.(bounded measurable functions‬‬
‫הערה ‪ 6.11‬מספר הערות‪:‬‬
‫‪ |f (x)| ≤ λ .1‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬אם״ם ∞|| ‪.λ ≥ ||f‬‬
‫‪ .2‬כמו עבור ‪ p‬סופי‪ ,‬מסמנים ב־)‪ l∞ (X‬את )‪ L∞ (X, dµ‬במקרה ש־‪ µ‬מידת המנייה על ‪.X‬‬
‫משפט ‪ 6.12‬אם ‪ p, q‬אקספוננטים צמודים‪ f ∈ Lp (µ) ,1 ≤ p ≤ ∞ ,‬ו־)‪ ,g ∈ Lq (µ‬אזי )‪ f g ∈ L1 (µ‬ומתקיים‪:‬‬
‫‪||f · g||1 ≤ ||f ||p · ||g||q‬‬
‫הוכחה‪ :‬עבור ∞ < ‪ 1 < p‬זה נובע מאי־שוויון ‪ ,Hölder‬עבור | ‪ |f‬ו־|‪) |g‬כאשר |‪ .(|f g| = |f | |g‬אם ∞ = ‪ ,p‬אזי‬
‫|)‪|f (x) g (x)| = |f (x)| · |g (x)| ≤ ||f ||∞ |g (x‬‬
‫מתקיים כ‪.‬ב‪.‬מ‪ ,[µ] .‬ולכן‬
‫‪Z‬‬
‫‪|g| dµ = ||f ||∞ ||g||1‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫∞|| ‪|f · g| dµ ≤ ||f‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪||f g||1‬‬
‫ובאותו אופן עבור ‪ ,p = 1‬כאשר ∞ = ‪.q‬‬
‫משפט ‪ 6.13‬אם ∞ ≤ ‪ 1 ≤ p‬ו־)‪ ,f, g ∈ Lp (µ‬אזי )‪ f + g ∈ Lp (µ‬ומתקיים ‪.||f + g||p ≤ ||f ||p + ||g||p‬‬
‫הוכחה‪ :‬ל־∞ < ‪ 1 < p‬זה נובע מאי־שוויון מינקובסקי כי‬
‫‪p‬‬
‫‪(|f | + |h|) dµ‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪p‬‬
‫‪Z‬‬
‫≤ ‪|f + g| dµ‬‬
‫המקרה ש־‪ p = 1‬או ∞ = ‪ p‬מושאר כתרגיל‪.‬‬
‫משפט ‪ 6.14‬אם ∞ ≤ ‪ f ∈ Lp (µ) ,1 ≤ p‬ו־‪ ,α ∈ C‬אזי )‪ αf ∈ Lp (µ‬ומתקיים ‪.||αf ||p = |α| ||f ||p‬‬
‫‪30‬‬
‫הוכחה‪ :‬טריוויאלי )תרגיל(‪.‬‬
‫מסקנה ‪ 6.15‬לכל ∞ ≤ ‪ 1 ≤ p‬מתקיים כי )‪ Lp (µ‬הוא מרחב וקטורי מעל ‪.C‬‬
‫הערה ‪ 6.16‬נשים לב כי ‪ ||·||p‬איננה נורמה על )‪ !Lp (µ‬ייתכן כי ‪ ||f − g||p = 0‬עבור שתי פונקציות שונות‪ .‬בפועל מתקיים כי‬
‫‪ ||f − g||p = 0‬אם״ם ‪ ,f ∼ g‬כלומר ‪ f = g‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪) [µ] .‬וזאת לכל ∞ ≤ ‪ .(1 ≤ p‬עתה ננסה ״לתקן״ מצב זה ולקבל מרחבים‪.‬‬
‫הגדרה ‪) Lp (µ) 6.17‬או )‪ Lp (X, dµ‬וכו׳( לכל ∞ ≤ ‪ 1 ≤ p‬הוא אוסף מחלקות השקילות של פונקציות ב־)‪ Lp (µ‬תחת יחס‬
‫השקילות של שוויון כ‪.‬ב‪.‬מ‪.[µ] .‬‬
‫איבר האפס ב־)‪ Lp (µ‬הוא }]‪ .{f ∈ Lp |f (x) = 0 a.e. [µ‬באופן דומה עבור )‪ f ∈ Lp (µ‬כלשהי‪ ,‬האיבר המקביל ב־)‪Lp (µ‬‬
‫הוא }]‪ .F = {g ∈ Lp (µ) |g (x) = f (x) a.e. [µ‬נשים לב שלכל ‪ F‬כנ״ל נוכל להגדיר ‪ ,||F ||p = ||f ||p‬ונשים לב כי זה מוגדר‬
‫הייטב כי לכל ‪ g ∈ F‬מתקיים כי ‪ .||g||p = ||f ||p‬חיבור וכפל בסקלר ב־)‪ Lp (µ‬מוגדרים באופן טבעי‪ :‬אם } ‪F = {f ∈ F‬‬
‫ו־}‪ ,G = {g ∈ G‬אזי } ‪ αF = {αf : f ∈ F‬ו־}‪ ,F + G = {f + g|f ∈ F, g ∈ G‬ונשים לב כי על אף שהוגדרו כקבוצות ניתן‬
‫להראות כי הן מחלקות שקילות ו־)‪.αF, F + G ∈ Lp (µ‬‬
‫טענה ‪ Lp (µ) 6.18‬כפי שהוגדר לעיל הוא מרחב ווקטורי מעל ‪ .C‬יתר על כן‪ ||·||p ,‬היא נורמה על )‪ ,Lp (µ‬ולכן הוא מרחב‬
‫נורמי‪.‬‬
‫הערה ‪ 6.19‬נשים לב כי )‪ Lp (µ‬הוא גם מרחב מטרי עם המטריקה המושרית ‪.d (F, G) = ||F − G||p‬‬
‫הערה ‪ 6.20‬מוקבל לדבר על )‪ f ∈ Lp (µ‬עבור פונקציות קונקרטיות‪ ,‬אבל יש להבין כי הכוונה בהקשר זה היא )‪,f ∈ Lp (µ‬‬
‫כאשר היא מהווה נציג למחלקת שקילות ב־ ‪ ,Lp‬ו״לעבוד״ ישירות עם הפונקציות ולחשוב על אברי )‪ Lp (µ‬כפונקציות כאשר‬
‫מבינים את ‪ f ∼ g‬בתור שוויון‪.‬‬
‫משפט ‪ 6.21‬לכל ∞ ≤ ‪ 1 ≤ p‬ולכל מידה חיובית ‪ Lp (µ) ,µ‬הוא מרחב מטרי שלם‪.‬‬
‫‬
‫‬
‫הערה ‪ 6.22‬אם למשל ]‪ µ ,X = [0, 1‬מידה לבג על ‪ ,X‬אזי ‪ f R∈ L1 (µ) |f is continuous‬הוא תת־מרחב של )‪) Lp (µ‬כאשר‬
‫הכוונה היא אוסף מחלקות השקילות כך שבכל מחלקה קיימת פונקצייה רציפה(‪ ,‬ו־‪ ||f ||1 = |f | dX‬הוא אינטגרל רימן לפונקציה‬
‫רציפה‪ .‬אם היינו מגדירים את הקבוצה הזאת ישיורת מאינטגרל רימן ללא מחלקות שקילות‪ ,‬אז מדובר במרחב נורמי לא שלם‪,‬‬
‫וזה לא טריוויאלי לאמר כי ההשלמה שלו הוא מרחב פונקציות או מרחב מחלקות שלמות‪ .‬למעשה המשפט לעיל מראה שההשלמה‬
‫של קבוצת הפונקציות הרציפות אם נורמה סופית הוא )‪) Lp (µ‬בשילוב עם צפיפות(‪.‬‬
‫∞‬
‫∞‬
‫במקרה ש־∞ < ‪ .1 ≤ p‬תהי )‪ {fn }n=1 Lp (µ‬סדרת קושי‪ .‬קיימת תת־סדרה ‪ {fnk }k=1‬שעבורה‬
‫הוכחה‪ :‬נדון תחילה ‬
‫‪ . ∀k ∈ N, fnk+1 − fnk < 2−k‬נגדיר‪:‬‬
‫‪N‬‬
‫‪X‬‬
‫‬
‫‬
‫‪fn‬‬
‫ ‪− fnk‬‬
‫‪k+1‬‬
‫‬
‫‬
‫‪fn‬‬
‫ ‪− fnk‬‬
‫‪k+1‬‬
‫‪k=1‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫= ‪gN‬‬
‫=‪g‬‬
‫‪k=1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪ gN‬נובע שגם ‪ ,||g|| ≤ 1‬כי‬
‫מאי־שוויון מינקובסקי נובע ‪ ||gN ||p < 1‬לכל ‪ ,N ∈ N‬ולכן מהלמה של ‪ Fatou‬מופעלת על‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p‬‬
‫‪|g| dµ‬‬
‫=‬
‫‪(lim inf gN ) dµ‬‬
‫=‬
‫‪lim inf (gN ) dµ‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p‬‬
‫‪= lim inf ||gN‬‬
‫‪|| ≤ 1‬‬
‫‪ p1‬‬
‫‪p‬‬
‫‪gN‬‬
‫‪dµ‬‬
‫‪31‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Fatuo’s lemma ⇒ ≤ lim inf‬‬
‫‬
‫∞‪P‬‬
‫בפרט‪ ,‬נובע ש־∞ < )‪ g (x‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪ [µ] .‬ולכן הטור‪) f = fn1 + k=1 fnk+1 − fnk :‬כאשר ‪ f‬הוא סימון פורמלי לסכום הטור(‬
‫מתכנס בהחלט כ‪.‬ב‪.‬מ‪ ,[µ] .‬ונסמן ב־)‪ f (x‬את הפונקציה המדידה המוגדרת ע״י סכום הטור הנ״ל )ניתן להגדיר ‪f (x) = 0‬‬
‫‬
‫‪PN −1‬‬
‫בנקודות בהן הטור לא מתכנס(‪ .‬נשים לב שהיות ו־ ‪ ,fnN = fn1 + k=1 fnk+1 − fnk‬אז מתקיים כי )‪fnk (x) → f (x‬‬
‫∞‬
‫)גבול נקודתי( כ‪.‬ב‪.‬מ‪ ,[µ] .‬ולכן גם )‪ f (x‬היא פונקציה מדידה‪ .‬עתה נראה ש־ ‪ f‬הנ״ל היא גבול ב־)‪ Lp (µ‬של ‪ .{fn }n=1‬יהי‬
‫‪ , > 0‬אזי יש ‪ N > 0‬כך ש־ < ‪ ||fn − fm ||p‬לכל ‪) n, m > N‬ההגדרה של סדרת קושי(‪ .‬לכן‪ ,‬לכל ‪ m > N‬נובע מהלמה של‬
‫‪ Fatou‬ש־‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪p‬‬
‫‪p‬‬
‫‪|f − fm | dµ ≤ lim inf |fnk − fm | dµ ≤ p‬‬
‫∞→‪k‬‬
‫ולכן קיבלנו ש־ < ‪ ,||f − fm ||p‬והיות ש־ ‪ ,f = (f − fm ) + fm‬אז נובע ש־)‪ f ∈ Lp (µ‬וכן ‪ , ||f − fm ||p → 0‬כלומר ‪fm → f‬‬
‫לפי הנורמה‪.‬‬
‫∞‬
‫נעבור למקרה ∞ = ‪ .p‬תהי )‪ {fn }n=1 ⊂ L∞ (µ‬סדרת קושי‪ ,‬ונגדיר‪:‬‬
‫} ∞|| ‪Ak = {x| |fk (x)| > ||fk‬‬
‫} ∞|| ‪Bm,n = {x| |fn (x) − fm (x)| > ||fn − fm‬‬
‫ותהי ) ‪ ,E = ∪k,m,n (Ak ∪ Bm,n‬אזי ‪ – µ (E) = 0‬זה נובע מכך ש־ ∞||·|| מוגדר לפי הסופרמום העיקרי‪ ,‬שמהווה חסם עליון‬
‫∞‬
‫לכל הנקודות מלבד קבוצה ממידה אפס‪ .‬בנוסף‪ ,‬על המשלים של ‪ ,E‬הסדרה ‪ {fn }n=1‬מתכנסת היא סדרת קושי במידה שווה‪,‬‬
‫ולכן מתכנסת במידה שווה לפונקציה חסומה ‪) f‬ונגדיר ‪ f (x) = 0‬עבור ‪ .(x ∈ E‬כעת‪ f ∈ L∞ (µ) ,‬ומתקים ‪,||f − fn ||∞ → 0‬‬
‫כלומר ‪ fn → f‬לפי הנורמה ∞||·||‪.‬‬
‫∞‬
‫∞‬
‫מסקנה ‪ 6.23‬אם ∞ ≤ ‪ 1 ≤ p‬ואם ‪ {fn }n=1‬סדרת קושי ב־)‪ Lp (µ‬בעלת גבול ‪ ,f‬אזי ל־ ‪ {fn }n=1‬יש תת־סדרה שמתכנסת‬
‫נקודותית ל־)‪ f (x‬כ‪.‬ב‪.‬מ‪.[µ] .‬‬
‫משפט ‪ 6.24‬תהי ‪ S‬אוסף הפונקציות המרוכבות המדידות הפשוטות על ‪ X‬שעבורן ∞ < )}‪ ,µ ({x : s (x) 6= 0‬אזי לכל < ‪1 ≤ p‬‬
‫∞ מתקיים כי ‪ S‬צפופה ב־)‪.Lp (µ‬‬
‫∞‬
‫הוכחה‪ :‬ראשית‪ ,‬ברור ש־)‪ .S ⊆ Lp (µ‬נניח ש־‪) Lp (µ) 3 f ≥ 0‬כלומר ‪ f‬ממשית ואי־שלילית( ותהי ‪ {sn }n=1‬סדרת‬
‫פונקציות פשוטות המקרבת את ‪ f‬״מלמטה״ כפי שראינו במשפטים קודמים‪ .‬היות ו־ ‪ ,0 ≤ sn ≤ f‬אז נובע ש־)‪) sn ∈ Lp (µ‬כי‬
‫‪p‬‬
‫‪ (||sn ||p ≤ ||f ||p‬ולכן ‪ .sn ∈ S‬היות ו־ ‪ |f − sn | ≤ f p‬אז נובע ממשפט ההתכנסות הנשלטת ש־‪,||f − sn ||p → ||f − f ||p = 0‬‬
‫∞‬
‫ולכן ‪ f‬היא קבול של ‪) {sn }n=1‬לפי הנורמה( ובפרט ‪ f‬בסגור של ‪ S‬ב־)‪ .Lp (µ‬המקרה המרוכב נובע מכאן ע״י פירוק ‪f‬‬
‫לקומבינצייה לינארית של פונקציות אי־שליליות‪.‬‬
‫משפט ‪) 6.25‬משפט ‪ (Lusin‬תהי ‪ µ‬מידת בורל רגולרית חיובית על מרחב האוסדורף קומפקטי מקומית ‪ ,X‬בעלת התכונה‬
‫ש־∞ < )‪ µ (K‬לכל ‪ K‬קומפקטית‪ ,‬ותהי ‪ f‬פונקציה מרוכבת מדידה על ‪ ,X‬כך ש־‪ f (x) = 0‬ל־‪ x 6∈ A‬עבור ‪A ⊆ X‬‬
‫בעלת ∞ < )‪ ,µ (A‬אזי לכל ‪ > 0‬יש )‪ g ∈ Cc (X‬כך ש־ < )})‪) µ ({x|f (x) 6= g (x‬כמו כן‪ ,‬ניתן לבחור את ‪ g‬כך‬
‫ש־|)‪.(supx∈X |g (x)| ≤ supx∈X |f (x‬‬
‫∞‬
‫הוכחה‪ :‬נניח תחילה ש־‪ 0 ≤ f < 1‬וש־‪ A‬קומפקטית‪ .‬תהי ‪ {sn }n=1‬סדרת פונקציות פשוטות המקיימת ‪0 ≤ s1 ≤ s2 ≤ . . . ≤ f‬‬
‫כך ש־)‪ ,∀x ∈ X, sn (x) → f (x‬וקל לוודא שקיימת פונקציות כאלו כך ש־ ‪ sn − sn−1 = 2−n χTn‬לקבוצה מדידה ‪ Tn‬לכל‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪ t1 =P‬ו־ ‪ tn = sn − sn−1‬ל־‪ ,n ≥ 2‬אזי ‪ 2n tn‬הוא בדיוק‬
‫‪) N 3 n ≥ 2‬סדרה כנ״ל בנינו במשפט קודם ובתרגיל(‪ .‬נסמן ‪s1‬‬
‫∞‬
‫פונקציה אופיינית של הקבוצה המדידה ‪ ,Tn‬ומתקיים‪ f (x) = n=1 tn (x) :‬לכל ‪.x ∈ X‬‬
‫תהי ‪ V‬קבוצה פתוחה כך ש־ ‪ A ⊆ V‬וגם ̄‪ V‬קומפקטית )כאשר ̄‪ V‬הוא הסגור של ‪ .(V‬מהרגולריות של המידה ‪ µ‬נובע‬
‫∞‬
‫∞‬
‫שקיימות קבוצות קומפקטיות ‪ {Kn }n=1‬וקבוצות פתוחות ‪ ,{Vn }n=1‬כך ש־ ‪ Kn ⊆ Tn ⊆ Vn ⊆ V‬וגם ‪µ (Vn \Kn ) < 2−n‬‬
‫∞‬
‫כלשהו שבחרנו מראש‪ .‬מהלמה של ‪ Urysohn‬נובע שיש פונקציות ‪ {hn }n=1‬כך ש־ ‪ ,Kn ≺ hn ≺ Vn‬ונגדיר‬
‫עבור ‪P∞ > 0‬‬
‫)‪ ,∀x ∈ X, g (x) = n=1 2−n hn (x‬אזי הטור מתכנס במידה שווה על ‪ X‬ולכן )‪ g (x‬פונקציה רציפה‪ .‬כמו כן‪ ,‬התומך של ‪g‬‬
‫‪32‬‬
‫‪−n‬‬
‫∞∪‪ .‬היות‬
‫הוא ב־ ̄‪ ,V‬היות ו־)‪hn (x) = tn (x‬‬
‫‪ 2‬מתקיים חוץ מאשר על ‪ ,Vn \Kn‬נובע ש־)‪ g (x) = f (x‬מחוץ ל־) ‪n=1 (Vn \Kn‬‬
‫ו־‬
‫ = ‪2−n‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫< ) ‪µ (Vn \Kn‬‬
‫∞‬
‫‪X‬‬
‫∞∪( ‪µ‬‬
‫≤ )) ‪n=1 (Vn \Kn‬‬
‫‪n=1‬‬
‫‪n=1‬‬
‫נובע המשפט למקרה שבו ‪ 0 ≤ f < 1‬וש־‪ A‬קומפקטית‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬ברור גם שהמשפט מתקיים לכל פונקציה מרוכבת וחסומה )עבור ‪ A‬קומפקטית(‪ ,‬כי פונקציה כזאת היא קומבינציה לינארית‬
‫של ארבע פונקציות המקיימות ‪ .0 ≤ f < 1‬כדי לעבור לקבוצה ‪ A‬שאיננה בהכרח קומקפטית‪ ,‬אז נשים לב שאם ∞ < )‪ ,µ (A‬אזי‬
‫יש ‪ K ⊆ A‬קומפקטית שעבורה )‪ µ (A\K‬קטנה כרצוננו )מהרגולריות של ‪ ,(µ‬ואז ניתן להשתמש במה שהוכחנו עבור ‪ K‬כנ״ל‪.‬‬
‫אם ‪ f‬פונקציה מדידה שאיננה חסומה‪ ,‬נשים לב שעבור }‪ Bn = {x|f (x) > n‬מתקיים בהכרח ש־‪ µ (Bn ) → 0‬ומחוץ ל־ ‪Bn‬‬
‫∞→‪n‬‬
‫‪ f‬שווה לפונקציה החסומה ‪ (1 − χBn ) f‬ואז מהפעלת המשפט עבור ‪ (1 − χBn ) f‬אז הוא נובע גם עבור ‪ f‬כי ‪(1 − χBn ) f = f‬‬
‫חוץ מעל קבוצה ממידה קטנה כרצוננו‪.‬‬
‫(‬
‫‪z‬‬
‫‪|z| ≤ R‬‬
‫להוכחת הטענה בסוגריים‪ ,‬נגדיר }‪ R = sup {|f (x)| |x ∈ X‬ו־‬
‫‪ ,ϕ (z) = Rz‬אזי ‪ ϕ‬רציפה מ־‪ C‬על הדיסק ברדיוס‬
‫|‪|z‬‬
‫‪>R‬‬
‫|‪|z‬‬
‫‪ .R‬אם ‪ g‬מקיימת את המשפט ו־‪ ,g1 = ϕ ◦ g‬אזי ‪ g1‬מקיימת את המשפט וגם את התנאי המבוקש‪.‬‬
‫חלק ‪II‬‬
‫תרגולים‬
‫תרגול ‪09.11.2016 – 1‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7.1‬‬
‫מנהלות‬
‫משקל התרגילים בקורס הוא ‪ 20%‬אם ציון התרגילים גדול מציון הבחינה‪ ,‬ואחרת ‪ .10%‬ציון התרגילים יקבע על פי ‪80%‬‬
‫התרגילים הטובים ביותר )כנראה ‪ 8‬או ‪ 9‬תרגילים(‪ .‬תרגילים עודפים יתנו בונוס ישיר לציון הסופי כאשר כל תרגיל תורם‬
‫‪Assignment‬‬
‫‪ . Grade of 100‬יום הגשת התרגילים כנראה יהיה בימי רביעי‪ .‬התרגילים הולכים להיות יותר קשים מרוב הקורסים‪.‬‬
‫הקורס עוקב אחרי הספר ‪ Real and Complex Analysis‬מאת ‪.Walter Rudin‬‬
‫‪7.2‬‬
‫מוטיבציה לקורס‬
‫‪ .1‬אינטגרל רימן לא מספיק טוב‬
‫)א( אם מסתכלים על )]‪ ,H ([a, b‬מרחב הפונקציות האינטגרבליות לפי רימן‪ ,‬לא משנה איזה מרחב מטרי ניתן לו הוא‬
‫לא יהיה שלם‪.‬‬
‫)ב( התנהגות לא מספיק טובה ביחס לגבולות‪ .‬אם יש לנו סדרת פונקציות ‪ fn → f‬נקודתית‪ ,‬אם ‪ fn‬אינטגרבילית אז‬
‫לא בטוח ש־ ‪ f‬תהיה אינטגרבילית‪ ,‬גם תחת תנאים שאמורים לגרום ל־ ‪ f‬״להתנהג יפה״‪.‬‬
‫‪ .2‬לפתח תורת אינטגרציה אבסטרקטית על מרחבים כלליים יותר‪ :‬במהלך הקורס נראה שאפשר להגדיר אינטגרציה על‬
‫סדרות )כלומר סכומים(‪ ,‬או על חבורות‪.‬‬
‫‪ .3‬לדעת להתמודד ולתת גודל לקבוצות ״מוזרות״‬
‫‪33‬‬
‫‪7.2.1‬‬
‫הרעיון של לבג‬
‫נניח כי יש לנו פונקציה על הקטע ]‪ .[0, 1‬לפי רימן נוכל ע״י חלוקה של השטח מתחת הפונקציה למלבנים כאשר הבסיס שלהם על‬
‫ציר ה־‪ ,x‬ואם הפונקציה אינטגרבילית אז הסכום של השטחים מתכנס לערך ככל שהחלוקה נהיית יותר ויותר עדינה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫הרעיון של לבג היה להסתכל על חלוקה של ציר ה־‪ y‬במקום ציר ה־‪ ,x‬כאשר גבהי המלבנים נקבעים מראש לפי החלוקה‪ ,‬ואנחנו‬
‫פונקציה ‪ m‬שלוקחת קבוצה ונותנת לה גודל‬
‫מלבן‪ .‬אם נסתכל על‬
‫מסתכלים על הקטעים בציר ה־‪ x‬שמתאימים לכל גובה של ‬
‫‪Pn‬‬
‫‪i‬‬
‫‪,‬‬
‫)כלומר מידה(‪ ,‬אז נוכל להגדיר את האינטגרל באופן הבא‪:‬‬
‫‪ .Sn = n=1 ni m f −1 i−1‬במילים‪ ,‬במקום לחלק את ‪x‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫לקטעים ולכל קטע לתת ערך שמתאים לגובה המלבן‪ ,‬אנחנו מחלקים את הגדלים האפשריים של מלבנים‪ ,‬ולכל מלבנים ״סופרים״‬
‫את מספר ה־‪x‬־ים שעבורם )‪ f (x‬בגובה המלבן‪ .‬הבעיה בגישה זו שצריך להגדיר את ‪ m‬כך שנוכל לתת גודל גם לקבוצות לא‬
‫טריוויאליות‪.‬‬
‫לאור הרעיון של לבג לניסוח מחדש של האינטגרל‪ ,‬מהן הדרישות שנרצה ממידה?‬
‫‪ .1‬פונקציה אי־שלילית המוגדרת על חלק מתתי הקבוצות של ‪ ,R‬כלומר ]∞ ‪.m : A ⊆ P (R) → [0,‬‬
‫‪P‬‬
‫∞‬
‫‪σ .2‬־אדיטיביות‪ :‬אם ‪ (An )n=1‬סדרות של קבוצות זרות בזוגות‪ ,‬אזי ) ‪.m (∪An ) = n m (An‬‬
‫‪ .3‬נניח ש־∞ < )‪ m (X‬אז בהינתן קבוצה ‪ ,A ∈ A‬אם אנחנו יודעים את )‪ m (A‬אז נרצה להיות מסוגלים לדעת גם את‬
‫) ‪ ,m (Ac‬כאשר מתקיים ש־)‪.m (A) + m (Ac ) = m (X‬‬
‫‪8‬‬
‫תרגול ‪ – 16.11.2016 – 2‬טכניקות של מדידות‬
‫יהי )‪ (X, F‬מרחב מדיד‪ .‬בהינתן ]∞ ‪ ,f : X → [0,‬אז היא מדידה אם לכל קבוצה פתוחה ]∞ ‪ J ⊆ [0,‬אז ‪.f −1 (J) ∈ F‬‬
‫טענה ‪ 8.1‬יהי )‪ (X, F‬מרחב מדיד ונתונה פונקציה מדידה ‪ fn : X → R‬מדידה‪ ,‬אזי הקבוצה }‪A = {x ∈ X| lim fn (x) exists‬‬
‫מדידה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬הדרך לתקוף את הבעיה היא ע״י המרת התנאי שבהגדרת הקבוצה לפעולות על קבוצות מדידות‪ ,‬כאשר התנאי ״קיים״‬
‫בד״כ שקול לאיחוד ו״לכל״ שקול לחיתוך‪.‬‬
‫נזכר עתה בתנאי קושי לקיום גבול ב־‪ .∀ > 0∃N ∈ N s.t.∀n, m > N, |fn (x) − fm (x)| < :x‬נבחר ספציפי כך ש־ ‪ = k1‬‬
‫ונכתוב את התנאי מחדש‪ . ∀k ∈ N∃N ∈ N s.t.∀n, m > N, |fn (x) − fm (x)| < k1 :‬עתה בעזרת התנאי הזה נוכל לכתוב‬
‫את ‪ A‬בצורה יותר מפורשת‪:‬‬
‫‪Anmk‬‬
‫{‬
‫|}‬
‫‪1‬‬
‫< |)‪x| |fn (x) − fm (x‬‬
‫‪k‬‬
‫‪z‬‬
‫‪A = ∩k∈N ∪N ∈N ∩n,m>N‬‬
‫נותר להראות עתה ש־ ‪ Anmk‬מדידה‪ .‬הפונקציה |)‪ g = |fn (x) − fm (x‬מדידה )בתור חיבור מדידות והרכבה עם ערך מוחלט‬
‫שהוא מדיד(‪ ,‬ולכן מהגדרה ‪ Anmk = g −1 −∞, k1‬מדידה וסיימנו‪.‬‬
‫ניתן גם להוכיח את המשפט באופן הבא‪ :‬הוכחה‪ :‬נוכיח ש־ ‪ Ac‬מדידה‪ .‬לצורך הפשטות נניח שקיים ‪ C > 0‬כך ש־< |)‪∀n∀x |fn (x‬‬
‫‪ .C‬אבחנה‪ lim fn (x) :‬לא קיים אם״ם )‪ .lim inf n fn (x) < lim supn fn (x‬כבר הראינו בכיתה כי ‪ lim inf n fn‬ו־ ‪lim supn fn‬‬
‫הן מדידות‪ .‬נוכל עתה לכתוב כי } ‪.Ac = {x| lim inf fn < lim sup fn‬‬
‫אבחנה‪ ,∃q ∈ Q, a < q < b ⇐⇒ a < b ∈ R :‬ולכן נוכל לכתוב‪:‬‬
‫})‪Ac = ∪q∈Q {x| lim inf fn (x) < q < lim sup fn (x‬‬
‫}‪= ∪q∈Q {x| lim inf fn (x) < q} ∩ {x| lim sup fn (x) > q‬‬
‫עתה כל אחת משתי הקבוצות לעיל היא מדידה ושוב הראינו כי ‪ A‬מדידה‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪8.1‬‬
‫גבולות של קבוצות‬
‫הגדרה ‪ 8.2‬נתונה קבוצה ‪ X‬ו־)‪) An ∈ P (X‬כאשר )‪ P (X‬היא קבוצת תתי הקבוצות של ‪ (X‬אזי‬
‫‪lim inf An = ∪n∈N ∩m>n∈N Am‬‬
‫‪n‬‬
‫‪lim sup An = ∩n∈N ∪m>n∈N Am‬‬
‫‪n‬‬
‫כאשר ‪ lim inf‬למעשה מכיל את כל ה־‪x‬־ים ששייכים רק למספר סופי של קבוצות בסדרה ) ‪ ,(An‬בעוד ‪ lim sup‬מכיל את כל‬
‫ה־‪x‬־ים ששייכים למספר אינסופי של קבוצות בסדרה ) ‪ ,(An‬כלומר ה־‪x‬־ים השכיחים‪ .‬אם ‪ lim sup An = lim inf An‬אז נגדיר‬
‫‪.lim An = lim sup An‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫• נסתכל על ‪ A1 ⊂ A2 ⊂ A3 ⊂ . . .‬אזי הגבול קיים ומתקיים ‪.lim An = ∪n An‬‬
‫• יהיו ‪ A1 ⊃ A2 ⊃ A3 ⊃ . . .‬ואז מתקיים כי ‪.lim An = ∩An‬‬
‫• )בתרגיל הבית( ‪lim inf χAn = χlim inf An‬‬
‫• אם ‪ An‬מדידות אז כך גם ‪ lim inf An‬ו־ ‪. lim sup An‬‬
‫דוגמא‪ :‬תהי ‪ f : [0, 1] → R‬מדידה בורל‪ .‬אזי }‪ A = {x|f is continuous at x‬מדידה )להוכיח אותו הדבר על גזירות כתרגיל(‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח ש־ ‪ Ac‬מדידה בורל‪ .‬אבחנה‪ f :‬לא רציפה ב־‪ x‬אם״ם קיים ‪ > 0‬כך שכל ‪ δ > 0‬קיים קטע ]‪ x ∈ [p, q‬כך‬
‫ש־‪ p, q ∈ Q‬ו־‪ q − p < δ‬וגם ‪.sup[p,q] f (x) > inf [p,q] f (x) +‬‬
‫עתה נגדיר לכל ‪:m, n‬‬
‫)‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪∧ sup f > inf f +‬‬
‫]‪m [p,q‬‬
‫‪n‬‬
‫]‪[p,q‬‬
‫(‬
‫< |‪[p, q] |p, q ∈ Q ∧ |p − q‬‬
‫= ‪Bmn‬‬
‫ונשים לב ש־ ‪ Bmn‬היא מדידה בתור איחוד בן מנייה של קטעים‪ .‬עתה לפי האבחנה ‪ x‬היא נקודת אי רציפות אם״ם קיים ‪ n‬כך‬
‫ש־ ‪ x ∈ Bmn‬אינסוף פעמיים‪ ,‬ולכן ‪ A = ∪n∈N lim supm Bmn‬ולכן מדידה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫תרגול ‪ – 23/11/201 – 3‬מידות חיוביות ואינטגרל לבג‬
‫מידה חיובית אם היא מקיימת את תכונת ה־‪σ‬־‬
‫הגדרה ‪ 9.1‬יהי מרחב מידה )‪ .(X, F‬הפונקציה ]∞ ‪ µ : F → [0,‬תקרא ‪P‬‬
‫אדיטיביות‪ ,‬כלומר לכל סדרת קבוצות ‪ An ∈ F‬זרות זו לזו‪ ,‬מתקיים ) ‪ ,µ (∪n An ) = n µ (An‬כאשר נניח כי ‪.µ (∅) = 0‬‬
‫תכונות‪:‬‬
‫‪ .1‬אם ‪ A1 ⊆ A2 ⊆ . . .‬אז ) ‪lim µ (An ) = µ (∪An‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ A1 ⊃ A2 ⊃ A3 ⊃ . . .‬וגם ∞ < ) ‪ µ (A1‬אזי ) ‪.lim µ (An ) = µ (∩n An‬‬
‫הערה ‪ 9.2‬התכונות הנ״ל נובעות מתוך הנחת ה־‪σ‬־אדיטיביות‪ .‬אם היינו דורשים רק אדיטיביות אז הן לא היו מתקיימות‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬תהי ‪ X‬קבוצה לא ריקה‪ .‬נסתכל על )‪) F = P (X‬קבוצת כל‪P‬תתי הקבוצות של ‪ ,(X‬ותהי ]∞ ‪ ,f : X → [0,‬אזי ‪f‬‬
‫מגדיר מידה ]∞ ‪ µf : P (X) → [0,‬המוגדרת ע״י )‪.µf (A) = x∈A f (x‬‬
‫‪35‬‬
‫)א( אם ‪ f ≡ 1‬אזי ‪ µf‬נקראת‬
‫אינסוף(‪ .‬בד״כ ‪ X = N‬או‬
‫)ב( נניח שקיים ‪ x0 ∈ X‬כך‬
‫‪x0 ∈ A‬‬
‫)‪ ,(Dirac‬כלומר‬
‫‪x0 6∈ A‬‬
‫״מידת המנייה״‪ ,‬כלומר ‪) µ1 (A) = #A‬מספר האיברים בקבוצה אם סופית‪ ,‬אחרת‬
‫‪ .X = Q‬נשים לב כי אינטגרל לבג תחת מידה זאת הוא פשוט סכום של סדרה‪.‬‬
‫(‬
‫‪0 x 6= x0‬‬
‫ש־‬
‫= )‪ ,f (x‬אז המידה המתקבלת נקראת מידת דלתא של דירק‬
‫‪1 x = x0‬‬
‫(‬
‫‪1‬‬
‫= )‪.δx0 (A‬‬
‫‪0‬‬
‫‪P‬ו־)‪ ,F = P (X‬אזי כל מידה חיובית על ‪ X‬היא מהצורה ‪ µf‬לעיל )ניתן ללא הוכחה(‪ .‬כלומר‬
‫)ג( אם ‪ X‬בת מנייה‬
‫‪ ,µ = µf = x∈X f (x) · δx‬כאשר למעשה יש פה טענה חבויה שצירוף לינארי של מידות הוא גם מידה‪.‬‬
‫‪ .2‬דחיפה )‪ (push-forward‬של מידה‪ :‬יהיו ) ‪ (X1 , F1‬ו־) ‪ (X2 , F2‬מרחבים מדידים‪ ,‬ובנוסף קיימת ]∞ ‪.µ : F1 → [0,‬‬
‫תהי ‪ f : X1 → X2‬כך ש־ ‪ f −1 (A) ∈ F1‬לכל ‪ .A ∈ F2‬אזי נגדיר ]∞ ‪ (f∗ µ) : F2 → [0,‬ע״י = )‪(f∗ µ) (A‬‬
‫)‪.µ f −1 (A‬‬
‫)א( משפט חילוף משתנה‪ :‬יהי )‪ (X, F, µ‬מרחב מידה‪ (Y, M) ,‬מרחב מדיד‪ ,‬ו־ ‪ f : X → Y‬כמקודם אזי לכל‬
‫]∞ ‪ g : Y → [0,‬מדידה מתקיים‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫= )‪gd (f∗ µ‬‬
‫‪g ◦ f dµ‬‬
‫‪Y‬‬
‫‪X‬‬
‫במקרה ש־ ‪ ,X = Y =RRn‬ו־‪ µ = m‬תהי מידת לבג )תרם הוגדרה פורמלית(‪ ,‬אז ניראה כי ‪f∗ m = f˜ · m‬‬
‫כאשר ‪ .(f · m) (A) = A f dm‬בפועל מתקיים כי ) ‪ f˜ = det (Df‬כאשר ‪ Df‬הוא היעקוביאן של ‪.f‬‬
‫‪ .3‬יהי )‪ (X, F‬מרחב מדיד‪ ,‬ותהי ‪ E ⊂ F‬כך ש־‪ ,∅, X ∈ E‬ותהי ]∞ ‪ ρ : E → [0,‬כך ש־‪) ρ (∅) = 0‬ונחשוב על ‪ ρ‬בתור‬
‫אורך הקטע(‪ .‬נגדיר מידה חיצונית ע״י‬
‫‪o‬‬
‫‪nX‬‬
‫‪ρ (Ei ) | {Ei } ⊂ E and it is an open cover of A‬‬
‫‪µ∗ (A) = inf‬‬
‫לכל )‪.A ∈ P (X‬‬
‫הגדרה ‪) 9.3‬אינטגרל לבג( יהי )‪ (X, F‬מרחב מידה‪ .‬פונקציה פשוטה ‪ s‬מוגדרת ע״י ‪λi χAi‬‬
‫ונגדיר‬
‫‪Z‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪sdµ‬‬
‫) ‪λi µ (Ai‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪X‬‬
‫‪i=1‬‬
‫עבור ]∞ ‪ f : X → [0,‬מדידה נגדיר‬
‫‬
‫‪Pn‬‬
‫= ‪ s‬עבור ‪ Ai ∈ F‬ו־‪,λi ≥ 0‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪sdµ|0 ≤ s ≤ f and s is simple‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪f dµ = sup‬‬
‫‪X‬‬
‫‪X‬‬
‫הערה ‪ 9.4‬ההגדרה לעילה טובה כי הוכחנו שקיימת סדרת פונקציות פשוטות ‪ sn‬שמתכנסת נקודתי ל־ ‪.f‬‬
‫!‬
‫‪n‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪−1‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪sn‬‬
‫} ‪k2−n χ{k2−n ≤f ≤(k+1)2−n } + nχ{n≤f‬‬
‫‪k=1‬‬
‫‪36‬‬
‫‪10‬‬
‫תרגול ‪ – 30.11.2016 – 4‬משפטי התכנסות‬
‫שאלה‪ :‬יהי )‪ (X, M, µ‬מרחב מידה‪ ,‬ו־]∞ ‪ fn : X → [0,‬מדידות כך ש־ ‪) fn → f‬נקודתית(‪ .‬האם ‪f dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫→ ‪fn dµ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪X‬‬
‫?‬
‫‪ (X,‬מרחב מידה סופי )כלומר ∞ < )‪ (µ (X‬ו־)∞ ‪ fn : X → [0,‬מדידות כאשר ‪) fn → f‬במידה שווה(‪,‬‬
‫טענה ‪R 10.1‬אם )‪R M, µ‬‬
‫אזי ‪. X fn dµ → X f dµ‬‬
‫‬
‫‪R‬‬
‫‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫כאשר השתמשנו פה‪R‬במובלע במשפט ההתכנסות‬
‫הוכחה‪) :‬סקיצה( נתחיל מ־ ‪ R X fn dµ − X f dµ = X (fn − f ) dµ‬‬
‫≤ ‪ (fn − f ) dµ‬‬
‫‪|f‬‬
‫‪−‬‬
‫‪f‬‬
‫|‬
‫‪dµ‬‬
‫מכאן‬
‫האינטגרל(‪.‬‬
‫של‬
‫באדיטיביות‬
‫המונוטונית )כי השתמשנו‬
‫> נבחר ‪ N‬כך‬
‫‪0‬‬
‫בהינתן‬
‫‪.‬‬
‫‪X n‬‬
‫‪X R‬‬
‫‪R‬‬
‫שלכל ‪ n > N‬מתקיים כי < |)‪) |fn (x) − f (x‬בגלל הבמ״ש( ולכן ‪. X |fn − f | dµ ≤ X dµ = µ (X) → 0‬‬
‫‪ 3‬מקרים גנריים שאין התכנסות‪) :‬ביחס למידה שתגדיר בעתיד אינטגרל שמתלקד עם אינטגרל רימן(‬
‫‪R‬‬
‫‪ .1‬בריחה אופקית ל־∞‪ fn = χ[n,n+1] :‬ו־‪ X = R‬אזי ‪ fn → 0‬נקודתית אבל ‪. X fn = 1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .2‬בריחה רוחבית ל־∞‪ fn = n1 χ[0,n] :‬ו־‪ X = R‬אזי ‪ fn → 0‬במ״ש אבל ‪. X fn = 1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪ .3‬בריחה אנכית ל־∞‪ fn = nχ[ 1 , 2 ] :‬ו־‪ X = R‬אזי ‪ fn → 0‬נקודתית אבל ‪. X fn = 1‬‬
‫‪n n‬‬
‫אם ‪ fn‬סדרה מונוטונית את מקרים ‪3‬־‪ 1‬לעיל לא יכולים להתרחש‪ .‬באותו אופן אם קיימת )‪ g ∈ L1 (X‬ו־|‪.|fn | ≤ |g‬‬
‫למה ‪) 10.2‬הלמה של פאטו ‪ (Fatuo‬יהי )‪ (X, M, µ‬מרחב מידה ו־]∞ ‪ fn : X → [0,‬מדידות אזי‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪fn dµ‬‬
‫‪lim inf fn dµ ≤ lim inf‬‬
‫‪X‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫מידה‪) (Y, M) ,‬מרחב טופולוגי?( ו־ ‪ f : X → Y‬כך שלכל ‪ A ∈ M‬מתקיים כי ‪.f −1 (A) ∈ F‬‬
‫הגדרה ‪ 10.3‬יהי )‪ (X, F, µ‬מרחב ‬
‫הגדרנו ]∞ ‪ (f∗ µ) : M → [0,‬ע״י )‪.(f∗ µ) (A) = µ f −1 (A‬‬
‫משפט ‪) 10.4‬חילוף משתנה( בתנאים לעיל‪ ,‬לכל ]∞ ‪ g : Y → [0,‬מדידה‪ ,‬אזי‬
‫‪Z‬‬
‫= )‪gd (f∗ µ‬‬
‫‪g ◦ f dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Y‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח את המשפט בשלושה שלבים‪:‬‬
‫‪ .1‬נוכיח עבור פונקציה מציינת‪ ,‬כלומר עבור ‪ g = χA‬כך ש־‪.A ∈ M‬‬
‫‪Z‬‬
‫‪Z‬‬
‫‬
‫= )‪χA d (f∗ µ) = (f∗ µ) (A) = µ f −1 (A‬‬
‫‪χf −1 (A) dµ‬‬
‫‪Y‬‬
‫‪X‬‬
‫‪Z‬‬
‫=‬
‫‪(χA ◦ f ) dµ‬‬
‫‪X‬‬
‫כאשר המעבר האחרון הוא בגלל ש־ ‪) χf −1 (A) = χA ◦ f‬טענה טריוויאלית וקלה לבדיקה(‪.‬‬
‫‪Pn‬‬
‫‪ .2‬נוכיח עבור ‪ g = s = i=1 λi χAi‬עבור ‪ λi ∈ R+‬ו־‪ – Ai ∈ A‬נובע ישירות מ־)‪ (1‬ומלינאריות האינטגרל‪.‬‬
‫‪37‬‬
.‫ נקודתית‬sn → g‫ כך ש־‬0 ≤ sn ≤ g ‫ ראינו בכיתה שקיימת סדרת פונקציות פשוטות‬.‫ מדידה‬g : Y → [0, ∞] ‫ נניח‬.3
Z
Z
gd (f∗ µ) =
lim sn d (f∗ µ)
Y
Y n
Z
(Monotonic convergence) ⇒ = lim
sn d (f∗ µ)
n
ZY
(2) ⇒ = lim
(sn ◦ f ) dµ
n
X
Z (Monotonic convergence) ⇒ =
lim sn ◦ f dµ
n
ZX
=
(g ◦ f ) dµ
X
‫ אזי‬,n ‫ לכל‬fn ≤ g‫ כך ש־‬0 ≤ g ∈ L1 (X) ‫ מדידות ונניח שקיימת‬fn : X → [0, ∞] ‫ )פאטו מהופך( תהי‬10.5 ‫למה‬
Z
Z
lim sup
fn dµ ≤
lim sup fn dµ
n
‫אבל‬
R
X
X
X
n
R
lim inf gn ≤ lim inf n X gn ‫יודעים כי‬R ‫ פאטו אנו‬R‫ מהלמה של‬.gn =R g − fn : X → [0, ∞] ‫ נגדיר‬:‫הוכחה‬
.‫ שמוכיח את הטענה‬lim inf X gn dµ = X gdµ − lim sup X fn dµ ‫ וגם‬lim inf gn = g − lim sup fn
R
. E f dµ < ‫ מתקיים כי‬µ (E) < δ ‫ כך ש־‬E ∈ F ‫ כך שלכל‬δ > 0 ‫ > קיים‬0 ‫ אזי לכל‬.f ∈ L1 (X) 10.6 ‫טענה‬
38