שמות
ב"ה | ערש"ק פרשת שמות ה'תשע"ז • 90
נזכרו כאן" – כי הכוונה היא שבמצב של
מצרים ,במיצרים וגבולים של הגלות ,יפעלו
ויגלו איך שהירידה לגלות היא (לא רק בשביל
הגאולה ,אלא שזה גופא) "גאולת ישראל",
עד -הגאולה האמיתית והשלימה.
הכל מוכן לגאולה
(מבאר ההדגשה בהנ"ל בדורנו זה -כשהכל מוכן לגאולה)
ה .הלימוד וההוראה מזה מובן בפשטות,
ובפרט בדורנו זה ובזמננו זה:
כבר דובר פעמים רבות דברי כ”ק מורי וחמי
אדמו”ר נשיא דורנו ,שנוסף על זה שכבר “כלו
כל הקיצין” ,4כבר עשו בני ישראל תשובה,
וסיימו הכל ,וצריך רק שד' יפתח את עיניהם
של בני ישראל שיראו שהגאולה האמיתית
והשלימה כבר ישנה ,ויושבים כבר לפני שולחן
ערוך ,בסעודת הלויתן ושור הבר 5וכו' וכו'.
מזה מובן ,שאם כבר בירידה למצרים לפני
אלפי שנים ,ב"ואלה שמות בני ישראל הבאים
מצרימה" היתה בגלוי "גאולת ישראל" ,ואם
בכל הזמנים עבודת בני ישראל היא להמשיך
את הגאולה במצב הגלות,
ועל אחת כמה וכמה לאחרי שכבר ישנו
בזה ריבוי העבודה בהכנה לגאולה דכל צדיקי
.4סנהדרין צז ,ב.
.5ראה ב"ב עד ,ב ואילך .פסחים קיט ,ב .ועוד.
ישראל בכל הדורות ,עד העבודה דרבותינו
נשיאינו הקדושים המיוחסים לבית דוד משבט
יהודה ,כולל – העבודה דכ"ק מורי וחמי
אדמו"ר.
הרי במכל-שכן וקל וחומר בדורנו זה ובזמננו
זה ,לאחרי שסיימו הכל ,ישנה הבטחה גמורה
בתורה ,שבטח יהיה "כל ימי חייך . .להביא
לימות המשיח".
נכנסים לגאולה ללא הפסק בנתיים
(מבאר כיצד ענין הנ"ל נמצא בכל אחד מישראל בדורנו זה)
ובפשטות – שלא זקוקים להפסק ח"ו בין
"כל ימי חייך" ו"ימות המשיח" (כמו שהיה
אצל בני ישראל בכל הדורות שלפני דורנו זה),
אלא "כל ימי חייך" דכל אחד ואחת מישראל,
חייו הגשמיים כנשמה בגוף ,כוללים בפשטות
(גם) "ימות המשיח" בלי הפסק ,מכיון
שהגאולה באה תיכף ומיד ממש ברגע זה
ובמקום זה ,כך שהרגע האחרון דהגלות נעשה
הרגע הראשון דהגאולה.
ובנוגע לפועל הכוונה היא ,שהעבודה דבני
ישראל עתה צריכה להיות "להביא לימות
המשיח" ,לגלות כבר תיכף בפועל איך שהמצב
דגלות הוא באמת מצב ד"גאולת ישראל" ,על
ידי זה שמתכוננים בעצמם ומכינים אחרים
למצב ד"ימות המשיח".
לע"נ הרה"ח ר' משה נחום בן ר' מרדכי מענדל ע"ה קדנר נלב"ע אחש"פ כ"ב ניסן ה'תשע"א
• וזאת למודעי •
לא כל הביאורים הובאו בשלימותם כפי שנאמרו ונדפסו ע"י כ"ק
אדמו"ר שליט"א מלך המשיח .וחלקם עובדו ע"י חברי המערכת -כך
שגם מי שאינו רגיל בסגנון שיחות-הקודש ומאמרי כ"ק אד"ש יוכל
להבין פשוטם של דברים .ייתכן שנפלו אי אילו טעויות בהבנת הדברים,
ושגיאות מי יבין .אשר על כן ,מי שיתקשה בהבנת הדברים -מוטב
שיעיין במקורי הדברים כפי שנסמנו בתחילת הביאור ,ויונעם לו.
לזכות
ר’ צבי מרדכי וזוגתו שולמית
י”י וזוגתו מרים דבורה ויו”ח
גודמן
לתגובות והערות:
הודעות770.284.0749 :
קו שיעורים 'לכשיפוצו'+972799130745 :
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
קטעים קצרים מתוך הספר תורה אור להאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע ,מובאים באופן השווה לכל נפש,
עם הרחבת הביאור ממקורות נוספים בתורת החסידות מותאם לתאריך והזמן" .טעמו וראו כי טוב הוי'".
ירידת השכינה לגלות
מבאר ענין הירידה לגלות ,שאין אור ד' בגילוי ,והירידה היא לצורך עליה – בגאולה
האמיתית והשלימה
(תורה אור שמות נ ,ד)
ירידה למעלה?
(מקשה כיצד שייך לומר לגביו יתברך לשון "ירידה")
להבין ענין הגלות ו"ירידה צורך עלייה" כמו
שכתוב" :אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך
גם עלה".
דלכאורה אינו מובן פסוק זה ,דלשון 'ירידה'
לא שייך כי אם בלשון בני אדם -שמתחלה לא
היה במקום ההוא ועכשיו יורד לשם; מה שאין
כן אצלו יתברך ,הלא כתיב "את השמים ואת
הארץ אני מלא"=[ ,שד' נמצא הן למעלה והן
למטה] ומה שייך אצלו ירידה?.
מיצר דגלות
(מקדים לבאר ענין המיצר והגלות בעבודת ד')
ולהבין זה יש להקדים ענין המיצר דגלות:
דהנה בכל נשמה בישראל יש בה אהבה
ויראה לד' יתברך .וכיצד יעורר האדם אהבה
ויראה זו -הנה זהו על ידי ההתבוננות בגדולת
ד' בקריאת שמע ,ד"הוי"ה אחד" והוא
האמת כי "אין עוד מלבדו" -וממילא נמשך
התעוררות אהבה לד' בלי הפסק.
אך מה שיכול לעורר האהבה ויראה על
ידי ההתבוננות לבדה ,הוא בהיות המוחין
גדולים ויכולים לקבל ההתבוננות ב"גדולת
ד'" במוחו ומחשבתו .אבל מי שמוחו קטן
מהכיל התגלות אלקותו במחשבתו לעורר
את האהבה ,הנה זאת עצתו -לצעוק אל
ד' בתפלה ,כי הקול מעורר הכונה לעורר
את האהבה בהתגלות לבו .ונקרא בחינה זו
"מצרים" על שם שהחכמה ירדה ונתלבשה
במצר הגרון כשקורא בקול גדול.
"שכינה עימהם"
(עפ"ז מבאר ענין הירידה אצל ד' יתברך ,והירידה היא צורך
עליה)
וזהו ביאור הפסוק "אנכי ארד עמך מצרימה".
[דאין הכוונה ירידה כפשוטו – ירידה במקום,
אלא ענין ירידה זו ]:שאין גלוי אלקותו יתברך
מתגלה כל כך כי אם בבחינת "מצרים" ,והיינו
ע"י שהוא "עמך" ,כמו שכתוב "גלו לאדום
שכינה עמהם".
ולא נשאר [בזמן הגלות] כי אם האמונה
הנטועה בלב כל ישראל שהם מאמינים בני
מאמינים אפילו בגלות.
אך תכלית הירידה והגלות היא צורך עלייה
גדולה ,שיאיר אור ד' בגילוי רב לימות המשיח.
הירידה גופא -עליה היא
נתבאר לעיל ענין הירידה לגלות ושהירידה היא לצורך עליה .לקמן יבאר דהירידה לגלות
לא זו בלבד שהיא לצורך עליה אלא דפנימיות הירידה היא בעצמה חלק מהעליה ,ועניינה
בפנימיות הוא "גאולת ישראל"
(משיחת ה'דבר מלכות' שבת פרשת שמות ה'תשנ"ב)
גאולה או גלות?
(מקשה על ביאור המדרש בתחילת פרשתנו)
א .על הפסוק בתחילת פרשתנו "ואלה
שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ,איתא
במדרש" 1על שם גאולת ישראל נזכרו כאן".
ובהמשך מסביר המדרש איך כל שם מ"בני
ישראל" (י"ב השבטים) קשור לגאולה.
ודרוש ביאור :בפסוק זה מדובר בפשטות
אודות ירידת בני ישראל בגלות מצרים ,ורק
לאחרי זמן רב היתה הגאולה ממצרים -
כמסופר לא בפרשתנו ולא בפרשה שלאחריה
( -וארא) אלא באמצע הפרשה שלאחריה
(בפ' בא); וכיצד אומר המדרש ש"על שם
גאולת ישראל נזכרו כאן" ,שזהו בדיוק להיפך
מ"הירידה למצרים המדוברת כאן?!
פנימיות הירידה – עליה
(מתרץ דהירידה למצרים היא רק בחיצוניות ,אך בפנימיות
זוהי עליה)
ב .ויש לומר נקודת הביאור בזה:
.1שמו"ר פרשתנו פ"א ,ה.
כל הענין דהירידה למצרים הוא לאמיתתו –
"גאולת ישראל" .וזה שבינתיים ישנה ירידה
הרי זה בחיצוניות ,אבל בפנימיות ,הירידה
גופא היא (לא רק בשביל ועל מנת העליה
שבגאולת מצרים ,אלא יתירה מזו )-חלק
מהעליה והגאולה עצמה .ומשום כך אומר
המדרש על "ואלה שמות בני ישראל הבאים
מצרימה" – "על שם גאולת ישראל נזכרו
כאן".
"להביא לימות המשיח"
(מקדים מאמר ר' אלעזר בן עזריה ולומדו על פי פנימיות
העניינים)
ג .ויובן זה בהקדים המשנה האחרונה בפרק
קמא דברכות" : 2אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי
אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת
3
מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל
ימי חייך ,ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא
הלילות ,וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה
.2יב ,ב.
.3ראה טז ,ג.
כל ימי חייך להביא לימות המשיח".
ויש לומר הפירוש הפנימי במשנה זו:
"מזכירין יציאת מצרים בלילות" מרמז על
זמן הגלות שהוא זמן דלילה וחושך .ודברי
בן זומא הן :שגם כשאור ד' איננו מאיר,
ועד אפילו בליל הגלות ,יכולה וגם צריכה
להיות "יציאת מצרים" – לצאת מהמיצרים
וגבולים דהגלות.
וחכמים מוסיפים" :כל ימי חייך להביא
לימות המשיח :ויש לומר בדיוק לשון חכמים
"להביא לימות המשיח" (ולא "לרבות"
וכיוצא בזה כלשון הרגיל בחז"ל) – דבזה
מרמז דהעבודה בזמן הזה בזכירת יציאת
מצרים פועלת ומביאה את "ימות המשיח".
ובנוסף לכך :חכמים מוסיפים על דברי בן
זומא שיהודי בהיותו בזמן הגלות ("כל ימי
חייך") ,יש לו את הכח והוא צריך (נוסף על
העבודה בזכירת יציאת מצרים) להכניס את
ימות המשיח בתוך ימי חייו -לחיות כמו
בזמן ד"ימות המשיח".
זהו כיון שאמיתית הירידה בחושך הגלות
אינו אמיתי והוא רק בחיצוניות ,ואינו אלא
על מנת שהיהודי יגלה בתוך החושך והלילה
את האור דהגאולה האמיתית והשלימה.
פנימיות גלות מצרים
(מבאר דברי המדרש -דבתוך הגלות מגלים הענין דגאולת
ישראל)
ד .על פי הנ"ל מובן הביאור בדברי המדרש
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה –
על שם גאולת ישראל נזכרו כאן" ,אך על
פי שבפשטות מדובר בפסוק אודות הירידה
למצרים:
"מזכירין יציאת מצרים בלילות" מרמז
שאמיתית הענין של הירידה למצרים
והירידה בחושך הגלות ("לילות") ,היא –
"גאולת ישראל" ("יציאת מצרים") ,עד –
"להביא לימות המשיח".
ולכן אומר המדרש "על שם גאולת ישראל
אמונה איתנה
"ואלה שמות בני ישראל הבאים
מצרימה" (א ,א) .נאמר במדרש,
שנגאלו אבותינו – "על שלא שינו
את שמם ולבושם" .בני ישראל בגלות
מצרים לא נכנעו תחת הגלות והשעבוד,
אמונתם בד' היתה כה חזקה עד שלא
נטמעו שם בין הגוים ,אלא שמרו על
מסורת אבותיהם ולא שינו את שמם
ולבושם .וכן בגאולה זו האחרונה
הגאולה תבא בזכות האמונה האיתנה
בד' וההליכה בדרך היהדות.
(ש"פ שמות ה'תשנ"ב)
צעקת בני ישראל
"ועתה הנה צעקת בני ישראל באה
אלי" (ג ,ט) .כמו שבגלות מצרים
הגאולה באה בזכות צעקת בני ישראל
ושוועתם ,כן בגלות זו ,כאשר נצעק
לד' "הוצא אותנו מהגלות והבא לנו את
הגאולה" ,וודאי ישמע ד' את זעקתינו
ויוציאנו מהגלות .ועד כדברי הפסוק
"טרם יקראו ואני אענה" ,שעוד לפני
שזועקים בפועל כבר זוכים לכך שד'
יוציאנו מהגלות.
(ש"פ תבא ה'תשנ"א)
עד מתי?
"למה הרעותה לעם הזה למה זה
שלחתני" (ה ,כב) .אף שוודאי ידע משה
רבינו ש"אין להרהר אחר מידותיו" – לא
חשש לזעוק לד' ולהתלונן על הגלות.
בהיותו רועה נאמן שרואה בצרותם של
ישראל ,זעק לד' שיאמר לצרותינו די.
עלינו בגלות זו ללמוד מהנהגתו של
משה ,ולא לחשוש לזעוק לד' ולשאול:
עד מתי?
(ש"פ וארא תשמ"ג)
© Copyright 2024