‫ב"ה | ערש"ק פרשת שמות ה'תשע"ז • ‪90‬‬
‫נזכרו כאן" – כי הכוונה היא שבמצב של‬
‫מצרים‪ ,‬במיצרים וגבולים של הגלות‪ ,‬יפעלו‬
‫ויגלו איך שהירידה לגלות היא (לא רק בשביל‬
‫הגאולה‪ ,‬אלא שזה גופא) "גאולת ישראל"‪,‬‬
‫עד ‪ -‬הגאולה האמיתית והשלימה‪.‬‬
‫הכל מוכן לגאולה‬
‫(מבאר ההדגשה בהנ"ל בדורנו זה ‪ -‬כשהכל מוכן לגאולה)‬
‫ה‪ .‬הלימוד וההוראה מזה מובן בפשטות‪,‬‬
‫ובפרט בדורנו זה ובזמננו זה‪:‬‬
‫כבר דובר פעמים רבות דברי כ”ק מורי וחמי‬
‫אדמו”ר נשיא דורנו‪ ,‬שנוסף על זה שכבר “כלו‬
‫כל הקיצין”‪ ,4‬כבר עשו בני ישראל תשובה‪,‬‬
‫וסיימו הכל‪ ,‬וצריך רק שד' יפתח את עיניהם‬
‫של בני ישראל שיראו שהגאולה האמיתית‬
‫והשלימה כבר ישנה‪ ,‬ויושבים כבר לפני שולחן‬
‫ערוך‪ ,‬בסעודת הלויתן ושור הבר‪ 5‬וכו' וכו'‪.‬‬
‫מזה מובן‪ ,‬שאם כבר בירידה למצרים לפני‬
‫אלפי שנים‪ ,‬ב"ואלה שמות בני ישראל הבאים‬
‫מצרימה" היתה בגלוי "גאולת ישראל"‪ ,‬ואם‬
‫בכל הזמנים עבודת בני ישראל היא להמשיך‬
‫את הגאולה במצב הגלות‪,‬‬
‫ועל אחת כמה וכמה לאחרי שכבר ישנו‬
‫בזה ריבוי העבודה בהכנה לגאולה דכל צדיקי‬
‫‪ .4‬סנהדרין צז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .5‬ראה ב"ב עד‪ ,‬ב ואילך‪ .‬פסחים קיט‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ישראל בכל הדורות‪ ,‬עד העבודה דרבותינו‬
‫נשיאינו הקדושים המיוחסים לבית דוד משבט‬
‫יהודה‪ ,‬כולל – העבודה דכ"ק מורי וחמי‬
‫אדמו"ר‪.‬‬
‫הרי במכל‪-‬שכן וקל וחומר בדורנו זה ובזמננו‬
‫זה‪ ,‬לאחרי שסיימו הכל‪ ,‬ישנה הבטחה גמורה‬
‫בתורה‪ ,‬שבטח יהיה "כל ימי חייך ‪ . .‬להביא‬
‫לימות המשיח"‪.‬‬
‫נכנסים לגאולה ללא הפסק בנתיים‬
‫(מבאר כיצד ענין הנ"ל נמצא בכל אחד מישראל בדורנו זה)‬
‫ובפשטות – שלא זקוקים להפסק ח"ו בין‬
‫"כל ימי חייך" ו"ימות המשיח" (כמו שהיה‬
‫אצל בני ישראל בכל הדורות שלפני דורנו זה)‪,‬‬
‫אלא "כל ימי חייך" דכל אחד ואחת מישראל‪,‬‬
‫חייו הגשמיים כנשמה בגוף‪ ,‬כוללים בפשטות‬
‫(גם) "ימות המשיח" בלי הפסק‪ ,‬מכיון‬
‫שהגאולה באה תיכף ומיד ממש ברגע זה‬
‫ובמקום זה‪ ,‬כך שהרגע האחרון דהגלות נעשה‬
‫הרגע הראשון דהגאולה‪.‬‬
‫ובנוגע לפועל הכוונה היא‪ ,‬שהעבודה דבני‬
‫ישראל עתה צריכה להיות "להביא לימות‬
‫המשיח"‪ ,‬לגלות כבר תיכף בפועל איך שהמצב‬
‫דגלות הוא באמת מצב ד"גאולת ישראל"‪ ,‬על‬
‫ידי זה שמתכוננים בעצמם ומכינים אחרים‬
‫למצב ד"ימות המשיח"‪.‬‬
‫לע"נ הרה"ח ר' משה נחום בן ר' מרדכי מענדל ע"ה קדנר נלב"ע אחש"פ כ"ב ניסן ה'תשע"א‬
‫• וזאת למודעי •‬
‫לא כל הביאורים הובאו בשלימותם כפי שנאמרו ונדפסו ע"י כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א מלך המשיח‪ .‬וחלקם עובדו ע"י חברי המערכת ‪ -‬כך‬
‫שגם מי שאינו רגיל בסגנון שיחות‪-‬הקודש ומאמרי כ"ק אד"ש יוכל‬
‫להבין פשוטם של דברים‪ .‬ייתכן שנפלו אי אילו טעויות בהבנת הדברים‪,‬‬
‫ושגיאות מי יבין‪ .‬אשר על כן‪ ,‬מי שיתקשה בהבנת הדברים ‪ -‬מוטב‬
‫שיעיין במקורי הדברים כפי שנסמנו בתחילת הביאור‪ ,‬ויונעם לו‪.‬‬
‫לזכות‬
‫ר’ צבי מרדכי וזוגתו שולמית‬
‫י”י וזוגתו מרים דבורה ויו”ח‬
‫גודמן‬
‫לתגובות והערות‪:‬‬
‫הודעות‪770.284.0749 :‬‬
‫קו שיעורים 'לכשיפוצו'‪+972799130745 :‬‬
‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!‬
‫קטעים קצרים מתוך הספר תורה אור להאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע‪ ,‬מובאים באופן השווה לכל נפש‪,‬‬
‫עם הרחבת הביאור ממקורות נוספים בתורת החסידות מותאם לתאריך והזמן‪" .‬טעמו וראו כי טוב הוי'"‪.‬‬
‫ירידת השכינה לגלות‬
‫מבאר ענין הירידה לגלות‪ ,‬שאין אור ד' בגילוי‪ ,‬והירידה היא לצורך עליה – בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה‬
‫(תורה אור שמות נ‪ ,‬ד)‬
‫ירידה למעלה?‬
‫(מקשה כיצד שייך לומר לגביו יתברך לשון "ירידה")‬
‫להבין ענין הגלות ו"ירידה צורך עלייה" כמו‬
‫שכתוב‪" :‬אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך‬
‫גם עלה"‪.‬‬
‫דלכאורה אינו מובן פסוק זה‪ ,‬דלשון 'ירידה'‬
‫לא שייך כי אם בלשון בני אדם ‪ -‬שמתחלה לא‬
‫היה במקום ההוא ועכשיו יורד לשם; מה שאין‬
‫כן אצלו יתברך‪ ,‬הלא כתיב "את השמים ואת‬
‫הארץ אני מלא"‪=[ ,‬שד' נמצא הן למעלה והן‬
‫למטה] ומה שייך אצלו ירידה?‪.‬‬
‫מיצר דגלות‬
‫(מקדים לבאר ענין המיצר והגלות בעבודת ד')‬
‫ולהבין זה יש להקדים ענין המיצר דגלות‪:‬‬
‫דהנה בכל נשמה בישראל יש בה אהבה‬
‫ויראה לד' יתברך‪ .‬וכיצד יעורר האדם אהבה‬
‫ויראה זו ‪ -‬הנה זהו על ידי ההתבוננות בגדולת‬
‫ד' בקריאת שמע‪ ,‬ד"הוי"ה אחד" והוא‬
‫האמת כי "אין עוד מלבדו" ‪ -‬וממילא נמשך‬
‫התעוררות אהבה לד' בלי הפסק‪.‬‬
‫אך מה שיכול לעורר האהבה ויראה על‬
‫ידי ההתבוננות לבדה‪ ,‬הוא בהיות המוחין‬
‫גדולים ויכולים לקבל ההתבוננות ב"גדולת‬
‫ד'" במוחו ומחשבתו‪ .‬אבל מי שמוחו קטן‬
‫מהכיל התגלות אלקותו במחשבתו לעורר‬
‫את האהבה‪ ,‬הנה זאת עצתו ‪ -‬לצעוק אל‬
‫ד' בתפלה‪ ,‬כי הקול מעורר הכונה לעורר‬
‫את האהבה בהתגלות לבו‪ .‬ונקרא בחינה זו‬
‫"מצרים" על שם שהחכמה ירדה ונתלבשה‬
‫במצר הגרון כשקורא בקול גדול‪.‬‬
‫"שכינה עימהם"‬
‫(עפ"ז מבאר ענין הירידה אצל ד' יתברך‪ ,‬והירידה היא צורך‬
‫עליה)‬
‫וזהו ביאור הפסוק "אנכי ארד עמך מצרימה"‪.‬‬
‫[דאין הכוונה ירידה כפשוטו – ירידה במקום‪,‬‬
‫אלא ענין ירידה זו‪ ]:‬שאין גלוי אלקותו יתברך‬
‫מתגלה כל כך כי אם בבחינת "מצרים"‪ ,‬והיינו‬
‫ע"י שהוא "עמך"‪ ,‬כמו שכתוב "גלו לאדום‬
‫שכינה עמהם"‪.‬‬
‫ולא נשאר [בזמן הגלות] כי אם האמונה‬
‫הנטועה בלב כל ישראל שהם מאמינים בני‬
‫מאמינים אפילו בגלות‪.‬‬
‫אך תכלית הירידה והגלות היא צורך עלייה‬
‫גדולה‪ ,‬שיאיר אור ד' בגילוי רב לימות המשיח‪.‬‬
‫הירידה גופא ‪ -‬עליה היא‬
‫נתבאר לעיל ענין הירידה לגלות ושהירידה היא לצורך עליה‪ .‬לקמן יבאר דהירידה לגלות‬
‫לא זו בלבד שהיא לצורך עליה אלא דפנימיות הירידה היא בעצמה חלק מהעליה‪ ,‬ועניינה‬
‫בפנימיות הוא "גאולת ישראל"‬
‫(משיחת ה'דבר מלכות' שבת פרשת שמות ה'תשנ"ב)‬
‫גאולה או גלות?‬
‫(מקשה על ביאור המדרש בתחילת פרשתנו)‬
‫א‪ .‬על הפסוק בתחילת פרשתנו "ואלה‬
‫שמות בני ישראל הבאים מצרימה"‪ ,‬איתא‬
‫במדרש‪" 1‬על שם גאולת ישראל נזכרו כאן"‪.‬‬
‫ובהמשך מסביר המדרש איך כל שם מ"בני‬
‫ישראל" (י"ב השבטים) קשור לגאולה‪.‬‬
‫ודרוש ביאור‪ :‬בפסוק זה מדובר בפשטות‬
‫אודות ירידת בני ישראל בגלות מצרים‪ ,‬ורק‬
‫לאחרי זמן רב היתה הגאולה ממצרים ‪-‬‬
‫כמסופר לא בפרשתנו ולא בפרשה שלאחריה‬
‫(‪ -‬וארא) אלא באמצע הפרשה שלאחריה‬
‫(בפ' בא); וכיצד אומר המדרש ש"על שם‬
‫גאולת ישראל נזכרו כאן"‪ ,‬שזהו בדיוק להיפך‬
‫מ"הירידה למצרים המדוברת כאן?!‬
‫פנימיות הירידה – עליה‬
‫(מתרץ דהירידה למצרים היא רק בחיצוניות‪ ,‬אך בפנימיות‬
‫זוהי עליה)‬
‫ב‪ .‬ויש לומר נקודת הביאור בזה‪:‬‬
‫‪ .1‬שמו"ר פרשתנו פ"א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫כל הענין דהירידה למצרים הוא לאמיתתו –‬
‫"גאולת ישראל"‪ .‬וזה שבינתיים ישנה ירידה‬
‫הרי זה בחיצוניות‪ ,‬אבל בפנימיות‪ ,‬הירידה‬
‫גופא היא (לא רק בשביל ועל מנת העליה‬
‫שבגאולת מצרים‪ ,‬אלא יתירה מזו ‪ )-‬חלק‬
‫מהעליה והגאולה עצמה‪ .‬ומשום כך אומר‬
‫המדרש על "ואלה שמות בני ישראל הבאים‬
‫מצרימה" – "על שם גאולת ישראל נזכרו‬
‫כאן"‪.‬‬
‫"להביא לימות המשיח"‬
‫(מקדים מאמר ר' אלעזר בן עזריה ולומדו על פי פנימיות‬
‫העניינים)‬
‫ג‪ .‬ויובן זה בהקדים המשנה האחרונה בפרק‬
‫קמא דברכות‪" : 2‬אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי‬
‫אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת‬
‫‪3‬‬
‫מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר‬
‫למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל‬
‫ימי חייך‪ ,‬ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא‬
‫הלילות‪ ,‬וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה‬
‫‪ .2‬יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .3‬ראה טז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫כל ימי חייך להביא לימות המשיח"‪.‬‬
‫ויש לומר הפירוש הפנימי במשנה זו‪:‬‬
‫"מזכירין יציאת מצרים בלילות" מרמז על‬
‫זמן הגלות שהוא זמן דלילה וחושך‪ .‬ודברי‬
‫בן זומא הן‪ :‬שגם כשאור ד' איננו מאיר‪,‬‬
‫ועד אפילו בליל הגלות‪ ,‬יכולה וגם צריכה‬
‫להיות "יציאת מצרים" – לצאת מהמיצרים‬
‫וגבולים דהגלות‪.‬‬
‫וחכמים מוסיפים‪" :‬כל ימי חייך להביא‬
‫לימות המשיח‪ :‬ויש לומר בדיוק לשון חכמים‬
‫"להביא לימות המשיח" (ולא "לרבות"‬
‫וכיוצא בזה כלשון הרגיל בחז"ל) – דבזה‬
‫מרמז דהעבודה בזמן הזה בזכירת יציאת‬
‫מצרים פועלת ומביאה את "ימות המשיח"‪.‬‬
‫ובנוסף לכך‪ :‬חכמים מוסיפים על דברי בן‬
‫זומא שיהודי בהיותו בזמן הגלות ("כל ימי‬
‫חייך")‪ ,‬יש לו את הכח והוא צריך (נוסף על‬
‫העבודה בזכירת יציאת מצרים) להכניס את‬
‫ימות המשיח בתוך ימי חייו ‪ -‬לחיות כמו‬
‫בזמן ד"ימות המשיח"‪.‬‬
‫זהו כיון שאמיתית הירידה בחושך הגלות‬
‫אינו אמיתי והוא רק בחיצוניות‪ ,‬ואינו אלא‬
‫על מנת שהיהודי יגלה בתוך החושך והלילה‬
‫את האור דהגאולה האמיתית והשלימה‪.‬‬
‫פנימיות גלות מצרים‬
‫(מבאר דברי המדרש ‪ -‬דבתוך הגלות מגלים הענין דגאולת‬
‫ישראל)‬
‫ד‪ .‬על פי הנ"ל מובן הביאור בדברי המדרש‬
‫"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה –‬
‫על שם גאולת ישראל נזכרו כאן"‪ ,‬אך על‬
‫פי שבפשטות מדובר בפסוק אודות הירידה‬
‫למצרים‪:‬‬
‫"מזכירין יציאת מצרים בלילות" מרמז‬
‫שאמיתית הענין של הירידה למצרים‬
‫והירידה בחושך הגלות ("לילות")‪ ,‬היא –‬
‫"גאולת ישראל" ("יציאת מצרים")‪ ,‬עד –‬
‫"להביא לימות המשיח"‪.‬‬
‫ולכן אומר המדרש "על שם גאולת ישראל‬
‫אמונה איתנה‬
‫"ואלה שמות בני ישראל הבאים‬
‫מצרימה" (א‪ ,‬א)‪ .‬נאמר במדרש‪,‬‬
‫שנגאלו אבותינו – "על שלא שינו‬
‫את שמם ולבושם"‪ .‬בני ישראל בגלות‬
‫מצרים לא נכנעו תחת הגלות והשעבוד‪,‬‬
‫אמונתם בד' היתה כה חזקה עד שלא‬
‫נטמעו שם בין הגוים‪ ,‬אלא שמרו על‬
‫מסורת אבותיהם ולא שינו את שמם‬
‫ולבושם‪ .‬וכן בגאולה זו האחרונה‬
‫הגאולה תבא בזכות האמונה האיתנה‬
‫בד' וההליכה בדרך היהדות‪.‬‬
‫(ש"פ שמות ה'תשנ"ב)‬
‫צעקת בני ישראל‬
‫"ועתה הנה צעקת בני ישראל באה‬
‫אלי" (ג‪ ,‬ט)‪ .‬כמו שבגלות מצרים‬
‫הגאולה באה בזכות צעקת בני ישראל‬
‫ושוועתם‪ ,‬כן בגלות זו‪ ,‬כאשר נצעק‬
‫לד' "הוצא אותנו מהגלות והבא לנו את‬
‫הגאולה"‪ ,‬וודאי ישמע ד' את זעקתינו‬
‫ויוציאנו מהגלות‪ .‬ועד כדברי הפסוק‬
‫"טרם יקראו ואני אענה"‪ ,‬שעוד לפני‬
‫שזועקים בפועל כבר זוכים לכך שד'‬
‫יוציאנו מהגלות‪.‬‬
‫(ש"פ תבא ה'תשנ"א)‬
‫עד מתי?‬
‫"למה הרעותה לעם הזה למה זה‬
‫שלחתני" (ה‪ ,‬כב)‪ .‬אף שוודאי ידע משה‬
‫רבינו ש"אין להרהר אחר מידותיו" – לא‬
‫חשש לזעוק לד' ולהתלונן על הגלות‪.‬‬
‫בהיותו רועה נאמן שרואה בצרותם של‬
‫ישראל‪ ,‬זעק לד' שיאמר לצרותינו די‪.‬‬
‫עלינו בגלות זו ללמוד מהנהגתו של‬
‫משה‪ ,‬ולא לחשוש לזעוק לד' ולשאול‪:‬‬
‫עד מתי?‬
‫(ש"פ וארא תשמ"ג)‬