‫ב"ה | ערש"ק פרשת בלק ה'תשע"ו ‪ -‬שנת הקהל‬
‫"אראנו ולא עתה זה דוד‪ ,‬אשורנו ולא קרוב זה‬
‫מלך המשיח‪ .‬דרך כוכב מיעקב זה דוד‪ ,‬וקם‬
‫שבט מישראל זה מלך המשיח‪ .‬ומחץ פאתי‬
‫מואב זה דוד ‪ . .‬וקרקר כל בני שת זה המלך‬
‫המשיח ‪ . .‬והיה אדום ירשה זה דוד ‪ . .‬והיה‬
‫ירשה וגו' זה המלך המשיח"‪.‬‬
‫החידוש דדורנו‬
‫(בדורנו נהפך חודש תמוז לענין של שמחה‪ ,‬כיון שע"פ כל‬
‫הסימנים דורנו הוא דור ראשון לגאולה)‬
‫ב‪ .‬הפיכת הצום לששון ושמחה בגאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪ ,‬מודגש במיוחד בהחידוש‬
‫שבדורנו זה‪:‬‬
‫וכדברי בעל השמחה והגאולה במכתבו‬
‫הידוע‪ 15‬ש"לא אותי בלבד גאל הקב"ה‬
‫בי"ב תמוז‪ ,‬כי אם גם את כל מחבבי תורתנו‬
‫הקדושה‪ ,‬שומרי מצוה‪ ,‬וגם את אשר בשם‬
‫ישראל יכונה"‪ ,‬גאולה של כל בני לשראל‪,‬‬
‫שקשורה גם עם הגאולה האמיתית והשלימה‬
‫על ידי משיח צדקנו‪,‬‬
‫ובפרט שעל ידי זה התחיל שלימות‬
‫הענין של "יפוצו מעינותיך חוצה" גם בחצי‬
‫כדור התחתון [= אמריקה]‪ ,‬ובאופן שממנו‬
‫מתפשטים המעיינות בכל קצוי תבל‪ ,‬שזוהי‬
‫ההכנה הכי אחרונה לביאת משיח צדקנו‪116‬‬
‫וההסברה בזה – שכיון שעל פי כל הסימנים‬
‫שבדברי חז"ל אודות דרא דעקבתא דמשיחא‪,‬‬
‫דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ו(במילא)‬
‫דור הראשון של הגאולה‪ ,‬לכן‪ ,‬גם בבוא הזמן‬
‫שאירע החורבן והגלות (החל מי"ז תמוז)‬
‫מודגש בעיקר (לא תיקון הענין הבלתי‪-‬רצוי‬
‫‪ 115‬אגרות‪-‬קודש כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ ח"ב ע' פ‪.‬‬
‫‪ 116‬אגרת הקודש דהבעש"ט – כתר שם טוב בתחלתו‪.‬‬
‫שבזה‪ ,‬אלא) ה"טוב" שבדבר‪ ,‬שזוהי ההכנה‬
‫לגאולה האמיתית והשלימה‪.‬‬
‫הגיע זמן גאולתכם‬
‫(מבאר דשנת תנש"א היא השנה ש"מלך המשיח נגלה בה"‪,‬‬
‫ועומדים על "סף התחלת ימות המשיח")‬
‫ג‪ .‬וחידוש נוסף בדורנו זה גופא – בשנה זו‪:‬‬
‫נוסף לכך שנמצאים בסמיכות ממש לגאולה‬
‫האמיתית והשלימה‪ ,‬הרי‪ ,‬שנה זו היא ראשי‬
‫תיבות "(תהא) שנת נפלאות אראנו" ‪ -‬השנה‬
‫שבה יקויים היעוד "כימי צאתך מארץ מצרים‬
‫אראנו נפלאות"‪,‬‬
‫וכבר ראו בפועל "נפלאות" המעידים שזוהי‬
‫ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו"‪ ,‬ועד ל"שעה‬
‫שמלך המשיח בא ‪ . .‬והוא משמיע להם‬
‫לישראל ענוים הגיע זמן גאולתכם"‪ ,17‬ועד‬
‫להכרזה ש"הנה זה (המלך המשיח) בא"‪,18‬‬
‫שכבר בא‪ ,‬היינו‪ ,‬שעומדים כבר על סף התחלת‬
‫ימות המשיח‪ ,‬על סף התחלת הגאולה‪ ,‬ותיכף‬
‫ומיד המשכתה ושלימותה‪1‬‬
‫וכיון שכן‪ ,‬בודאי שבי"ז תמוז (שחל בשבת)‬
‫ובכל ג' השבועות של "בין המצרים" בשנה זו‬
‫מודגש ענין הגאולה‪ ,‬ולא רק ההכנה לגאולה‪,‬‬
‫אלא שהגאולה באה בפועל ממש ביום השבת‬
‫קודש זה‪ ,‬עוד לפני התחלת (בין ה)מצרים‪,‬‬
‫ובמילא‪ ,‬יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה‬
‫ולמועדים טובים‪.‬‬
‫‪ 117‬ילקוט שמעוני ישעיה רמז‪ ,‬תצט‪ .‬במשך תחלת שנת‬
‫ה'תנש"א הכריז כ"ק אדמו"ר מלובאוויטש שליט"א במשך כמה‬
‫פעמים ע"פ דברי המדרש‪ ,‬שמשיח עומד על גג בית המקדש‬
‫(וביאר שהכוונה היא על המקדש מעט העיקרי הנמצא בחו"ל‪,‬‬
‫ונקרא גג – "דגגות לא נתקדשו") ומודיע להם לישראל "הגיע‬
‫זמן גאולתכם"‪.‬‬
‫‪ 118‬שה"ש ב‪ ,‬ח ובשהש"ר על הפסוק‪.‬‬
‫לע"נ הרה"ח ר' משה נחום בן ר' מרדכי מענדל ע"ה קדנר נלב"ע אחש"פ כ"ב ניסן ה'תשע"א‬
‫• וזאת למודעי •‬
‫לא כל הביאורים הובאו בשלימותם כפי שנאמרו ונדפסו ע"י כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א מלך המשיח‪ .‬וחלקם עובדו ע"י חברי המערכת ‪ -‬כך‬
‫שגם מי שאינו רגיל בסגנון שיחות‪-‬הקודש ומאמרי כ"ק אד"ש יוכל‬
‫להבין פשוטם של דברים‪ .‬ייתכן שנפלו אי אילו טעויות בהבנת הדברים‪,‬‬
‫ושגיאות מי יבין‪ .‬אשר על כן‪ ,‬מי שיתקשה בהבנת הדברים ‪ -‬מוטב‬
‫שיעיין במקורי הדברים כפי שנסמנו בתחילת הביאור‪ ,‬ויונעם לו‪.‬‬
‫לע״נ שרה לאה בת פייגא נעשא‬
‫•‬
‫לזכות גדי וזוגתו נעמי שסל וכל יוצאי חלציהם‪,‬‬
‫ולזכות מנחם מענדל וחיה רוחמה דיין לזחו"ק‬
‫לתגובות והערות‪:‬‬
‫הודעות‪770128410749 :‬‬
‫קו שיעורים 'לכשיפוצו'‪+972799130745 :‬‬
‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!‬
‫קטעים קצרים מתוך הספר לקוטי תורה להאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע‪ ,‬מובאים באופן השווה לכל נפש‪,‬‬
‫עם הרחבת הביאור ממקורות נוספים בתורת החסידות מותאם לתאריך והזמן‪" .‬טעמו וראו כי טוב הוי'"‪.‬‬
‫מיתוק הדינים והגבורות‬
‫יבאר דביום השבת מתגלה בחינה נעלית ביותר – "רעוא דכל רעוין"‪ ,‬ומתענגים ישראל בגילוי‬
‫אלקות המתגלה בנפשם ממש‪ .‬וגם אז הוא מיתוק כל הדינים והגבורות דששת ימי המעשה‬
‫(לקוטי תורה פרשת בלק עב‪ ,‬ב)‬
‫ב' פירושים הפכים‬
‫(יביא ב' פירושים הפכים במילה "תרועת"‪ ,‬וב' ענינים במלך)‬
‫"וד' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו" (בלק י‪ ,‬י)‪.‬‬
‫הנה בפירוש "תרועת" יש שני פירושים‪.‬‬
‫פירוש הא' לשון שבירה ופירור‪ ,‬כמו "תרועם‬
‫בשבט ברזל"‪ .1‬ופירוש הב' לשון חיבה וריעות –‬
‫ואף ששני פירושים אלו הפכים הם מכל מקום‬
‫שניהם אמת‪.‬‬
‫דהנה יש להבין ענין ה"מלך"‪ ,‬דמצינו דלפעמים‬
‫‪2‬‬
‫נקרא המלך בלשון גבורה ומשפט‪ ,‬כמו דכתיב‬
‫"מלך במשפט יעמיד ארץ"‪ ,‬וחז"ל אמרו‪" 3‬דינא‬
‫דמלכותא דינא"; ולפעמים נקרא המלך בלשון‬
‫חסדים כמו דכתיב‪" 4‬באור פני מלך חיים"‪.‬‬
‫אך הענין הוא‪ ,‬דיש ב' בחינות במדת מלך‪,‬‬
‫וכמ"ש בזהר בפרשת ויחי (דף רל"ט ע"א) "כד‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫תהילים ב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫משלי כט‪ ,‬ד‪.‬‬
‫ב"ב נה‪ ,‬א‪ ,‬נדרים כח‪ ,‬א‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫משלי טז‪ ,‬טו‪.‬‬
‫מלכא יתיב על כורסייא‪ ,‬איקרי מלך עילאה‪ ,‬וכד‬
‫נחית לעבדוי ‪ -‬מלך זוטא איקרי"‪=[ .‬כאשר יושב‬
‫המלך על כסאו נקרא מלך עליון‪ .‬וכאשר יורד‬
‫לעבדיו נקרא מלך קטן]‪.‬‬
‫ששת ימי המעשה‬
‫(בימות החול התגלות בחי' מלך בעולמות‬
‫הוא ע"י גבורות וצמצומים)‬
‫דכאשר המלך יורד לעבדיו‪ ,‬הוא בששת ימי‬
‫החול‪ ,‬כשמתלבש האור האלקי בעולמות בריאה‬
‫יצירה ועשיה‪ 5‬להחיותם‪ ,‬ואז נקרא מלך זוטא‪.‬‬
‫וירידה זו להחיות עולמות נעשית ע"י גבורות‬
‫וצמצומים [=דעל מנת להחיות עולמות צריך‬
‫האור להתצמצם ולהתמעט עד שיוכל להתלבש‬
‫בעולמות להחיותם ולא יתבטלו במציאות‬
‫מריבוי האור המאיר עליהם]‪.‬‬
‫‪ 15‬עולמות בריאה יצירה עשיה‪ :‬ג' עולמות אלו הם העולמות‬
‫שם נמצאים המלאכים ונשמות ישראל‪ .‬בשונה מעולם האצילות‬
‫המיוחד לגמרי עם אלקות ואינו נרגש כמציאות בפני עצמו‪ ,‬הרי‬
‫שעולמות אלו נראים כמציאות נפרדת ‪ -‬חוץ ממציאותו של ד'‪.‬‬
‫גילוי דשבת‬
‫רעוא דכל רעוין‬
‫(בשבת הוא גילוי הענג העליון – בחינת חסדים)‬
‫(ע"י התגלות רעוא דכל רעוין נפעלים ב' עניינים)‬
‫מה שאין כן בשבת‪ ,‬המלך הוא בבחינת "כד יתיב‬
‫על כורסייא"‪ .6‬והיינו שבשבת הוא ענין עליית‬
‫העולמות‪ ,‬שעולים ומתייחדים בשרשם העליון‪,‬‬
‫ועל זה נאמר "באור פני מלך חיים" "ואנפהא‬
‫נהירין בנהירא עילאה"‪ ,‬שאז הוא התגלות עונג‬
‫העליון הנקרא "רעוא דכל רעוין"‪=[ 7‬רצון כל‬
‫הרצונות]‪.‬‬
‫וזהו שבימות החול‪ ,‬הוא ענין הצעקה אל ד'‬
‫בתפילה‪ ,‬לצאת מן המיצר אל המרחב‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בשבת אין שייך צעקה‪ ,‬רק אדרבה‪ ,‬ההתענגות בד'‬
‫מן הגילוי שמתגלה בשבת‪ .‬וזהו שכתוב "הוי"ה‬
‫אלקיו עמו" ‪ -‬עמו ממש‪ ,‬שבשבת מתגלה בנפש‬
‫אלקות בבחינת גילוי ממש‪ ,‬מה שאין כן בחול‬
‫אין מתגלה אלקות בנפשו בבחינת גילוי‪ ,‬כי אם‬
‫הוא צועק מנקודת לבבו לד'‪ ,‬ורוצה שיתגלה בו‬
‫בבחינת גילוי‪ .‬אבל בשבת הוא הגילוי ממש‪.‬‬
‫וזהו "תרועת מלך בו"‪ ,‬שהוא לשון ריעות‬
‫וחיבה‪ .‬דקאי על בחינת ישראל‪ ,‬דכאשר הם‬
‫בבחינת "שבת"‪ ,‬אז ד' אלקיהם עמם ממש‪ ,‬דהיינו‬
‫שנשמות ישראל מתענגים על ד' כנ"ל‪ .‬שזהו‬
‫"תרועת מלך בו"‪ ,‬היינו שנמשך גילוי בחינת‬
‫ריעות וחיבה מבחינת "רעוא דכל רעוין" לנשמות‬
‫ישראל להתענג על ד'‪.‬‬
‫וגם דעל ידי התגלות "דרעוא דכל רעוין" בשבת‬
‫נמתקים כל הדינין וגבורות הנמשכים מבחינת‬
‫הדין‪" ,‬דינא דמלכותא" בששת ימי המעשה‪.‬‬
‫וזהו "תרועת מלך בו" ‪ -‬כפירוש הראשון‬
‫שהוא לשון 'שבירה' ו'פירור'‪ .‬דהיינו שמתפררים‬
‫הגבורות וזהו מיתוקן‪ ,‬וכמ"ש‪" 8‬אתה פוררת‬
‫בעזך ים"‪ .‬ותרועה ופירור זה הוא ע"י התגלות‬
‫בחינת "רעוא דכל רעוין"‪ ,‬שהוא ענין ריעות‬
‫וחיבה‪ .‬נמצא ב' הפירושים עולים בקנה אחד‪.‬‬
‫‪ 16‬ראה זוהר פרשת תרומה דף קל"ה‪.‬‬
‫‪ 17‬ראה זוהר ח"ג רפח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 18‬תהילים עד‪ ,‬יג‪.‬‬
‫גילוי הפנימיות דהצום‬
‫נתבאר לעיל דע"י הגילוי הנעלה דשבת נמתקים כל הדינים והגבורות‬
‫ומאיר גילוי הענג העליון‪.‬‬
‫לקמן יבאר דאף שהצומות בחיצוניותם הם ענין בלתי רצוי‪ ,‬הרי בפנימיות הם הכנה לגאולה‪,‬‬
‫ובגאולה ימתקו כל הדינים ויהפך הצום לששון ושמחה‪ ,‬ומעט מזה מתחיל בזמן הזה ככל‬
‫שמתקרבים לגאולה‬
‫(משיחת ה'דבר מלכות' שבת פרשת בלק שנת ה'תנש"א)‬
‫פנימיות דהצום‬
‫(אף שבחיצוניות הצום עניינו בלתי רצוי‪,‬‬
‫הרי בפנימיותו עניינו יום רצון לד' והכנה לגאולה)‬
‫א‪ .‬יש לבאר ענין הצום די"ז בתמוז בקשר‬
‫לגאולה האמיתית והשלימה‪:‬‬
‫יום התענית – בחיצוניותו הוא ענין בלתי‪-‬רצוי‪,‬‬
‫עינוי שהוא היפך הרצון והעונג‪ ,‬אבל בפנימיותו‬
‫הוא ענין טוב‪ ,‬כלשון הכתוב‪" 9‬יום רצון לד'"‪.‬‬
‫שכן‪ ,‬אף שענין החורבן והגלות בחיצוניותו הוא‬
‫ענין בלתי רצוי‪ ,‬הרי בפנימיות הכוונה והתכלית‬
‫‪ 19‬ישעי' נח‪ ,‬ה‪ .‬וראה תניא אגה"ת ספ"ב‪.‬‬
‫דכללות ענין החורבן והגלות אינו‬
‫אלא כדי לבוא להעילוי והשלימות‬
‫דהגאולה האמיתית והשלימה‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬שהגלות הוא ענין חיצוני‪,‬‬
‫ופנימיותו היא הגאולה‪.‬‬
‫וכמרומז במיוחד בצום די"ז‬
‫בתמוז‪ ,‬ש‪-‬י"ז בגימטריא "טוב"‪.‬‬
‫ ועד לשלימות הטוב בגאולה‬‫(האמיתית ו)השלימה‪.‬‬
‫הפיכת ה"קללה" ל"ברכה"‬
‫(הפיכת הצומות בגאולה מרומזת בפרשתנו)‬
‫ויש לקשר ענין זה עם פרשת‬
‫השבוע‪ ,‬פרשת בלק‪ ,‬שענינה‬
‫הפיכת הקללה לברכה‪“ ,‬לא אבה‬
‫ה’ אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך‬
‫ד’ אלקיך לך את הקללה לברכה”‪.10‬‬
‫שבזה מרמז גם על הפיכת הצומות‬
‫בגאולה‪ ,‬שיהפכו אז לימי ששון‬
‫ושמחה ומועדים טובים – כפסק‬
‫דין הרמב”ם‪ 11‬ש"כל הצומות האלו‬
‫עתידים ליבטל לימות המשיח"‪,‬‬
‫ויתירה מזה‪ ,‬כפי שמוסיף "ולא‬
‫עוד אלא שהם עתידים להיות‬
‫ימים טובים וימי ששון ושמחה‪,‬‬
‫שנאמר‪ 12‬כה אמר ד' צבאות צום‬
‫הרביעי וגו' יהיה לבית יהודה‬
‫לששון ולשמחה ולמועדים טובים‬
‫והאמת והשלום אהבו"‪.‬‬
‫ומודגש בכך שנתפרש בפרשה‬
‫על דבר ביאת המשיח –‬
‫‪13‬‬
‫כפסק דין הרמב"ם "המלך‬
‫המשיח ‪ . .‬התורה העידה עליו ‪. .‬‬
‫‪14‬‬
‫בפרשת בלעם ‪ . .‬ושם הוא אומר‬
‫‪110‬‬
‫‪111‬‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫‪114‬‬
‫תצא כג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫הל' תעניות בסופן‪.‬‬
‫זכרי' ח‪ ,‬יט‪.‬‬
‫הל' מלכים רפי"א‪.‬‬
‫פרשתנו כד‪ ,‬יז‪-‬יח‪.‬‬
‫נבואה ע"י גוי‬
‫"וישם ד' דבר בפי בלעם ‪ . .‬וישא משלו ויאמר" (בלק‬
‫כג‪ ,‬ה‪-‬ז)‪ .‬בתוך דבריו מתנבא בלעם רבות על זמן אחרית‬
‫הימים‪ ,‬כאשר ימשלו ישראל על האומות ויקום מלך‬
‫המשיח‪ .‬מעלה מיוחדת יש לנבואת הגאולה שבפרשתנו‬
‫על פני נבואות הגאולה של נביאי ישראל במשך הדורות‪,‬‬
‫שכן נבואה זו נאמרה דווקא ע"י גוי – בלעם‪ .‬בזמן הגאולה‬
‫מלכי אומות העולם יכבדו וישרתו את ישראל "והיו מלכים‬
‫אומניך"‪ .‬לכן כאשר נאמרה הנבואה ע"י בלעם‪ ,‬טעמו‬
‫ישראל מטעמה של הגאולה‪ ,‬כאשר נביאם של אומות‬
‫העולם מוכרח להתנבא על טובת ישראל‪.‬‬
‫(לקוטי שיחות ח"ב הוספות בלק)‬
‫הנבואה העיקרית‬
‫"כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א‪-‬ל" (בלק כג‪ ,‬כג)‪.‬‬
‫הרמב"ם באגרותיו מעלה מן פסוק זה כי עתידה הנבואה‬
‫לחזור לישראל לפני ביאת המשיח‪ .‬וכך מפרש הפסוק‪:‬‬
‫"כעת" – בעת נבואת בלעם עברו ב'תפ"ח שנים מבריאת‬
‫העולם ‪ -‬כאשר יעברו ב'תפ"ח שנים נוספות מזמן נבואת‬
‫בלעם תחזור הנבואה לישראל – וזהו "יאמר ליעקב‬
‫ולישראל מה פעל א‪-‬ל"‪ .‬אכן נתממשו דבריו של הרמב"ם‬
‫ובשנת דתתקע"ו קמו נביאים לישראל‪ :‬ר' שמואל הנביא;‬
‫ר' אלעזר בעל "הרוקח" – ועוד‪ .‬בשנת תנש"א הודיע כ"ק‬
‫אדמו"ר מלך המשיח שליט"א מלובאוויטש אשר בדורנו זה‬
‫יתקיים הנבואה העיקרית – "הנה זה משיח בא"‪.‬‬
‫(לקוטי שיחות ח"ב בלק‪ ,‬שיחת ש"פ שופטים ה'תנש"א)‬
‫שכיבתו של הארי‬
‫"כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" (בלק כד‪ ,‬ט)‪ .‬עם‬
‫ישראל משול בזמן הגלות לארי הכורע ושוכב‪ .‬בני ישראל‬
‫אינו בעצמותו ובגבורתו כבזמן בית המקדש אלא בבחינת‬
‫תרדמה‪ .‬אמנם אף בזמן הגלות נמשלים ישראל לארי‬
‫וללביא – אשר כמו שארי ולביא אין שכיבתם משום דבר‬
‫המכריחם‪ ,‬כי אם ששוכבים ונחים מרצונם הטוב‪ ,‬כמו כן‬
‫גלותם של ישראל היא ברצונו של ד' ‪ -‬ד' הביאם למצב זה‬
‫על מנת להביאם בסופו של דבר לעילוי דהגאולה האמיתית‬
‫והשלימה‪.‬‬
‫(לקוטי שיחות ח"ב הוספות פנחס)‬