‫ב"ה | ערש"ק פרשת ויחי ה'תשע"ז • ‪89‬‬
‫לא בחומת ירושלים) היתה כדי לעורר את‬
‫בני ישראל לשוב בתשובה מיד‪ ,‬שעל ידי זה‬
‫יתבטל הענין הבלתי‪-‬רצוי מתחלתו‪.‬‬
‫ונמצא שבעשרה בטבת מודגש‪ ,‬שכל ענין‬
‫המצור והירידה לגלות הוא בשביל עבודת‬
‫התשובה שעל ידי זה מתבטל ענין הגלות‬
‫והחורבן ובאה הגאולה הנצחית ובית המקדש‬
‫נצחי‪.‬‬
‫ועל פי זה מובן הקשר והשייכות דפרשת‬
‫ויחי לעשרה בטבת – כיון שבפרשת ויחי‬
‫מודגש שהתחלת הגלות בהירידה למצרים‬
‫מהוה התחלת הגאולה הנצחית – הגאולה‬
‫מגלותינו זו האחרונה‪.‬‬
‫שנה זו שייכת במיוחד לגאולה – הראשי‬
‫תיבות של שנה זו הם "הי' תהא שנת נפלאות‬
‫בה" – שקאי על הגאולה האמיתית והשלימה‬
‫ע"י משיח צדקנו ("כימי צאתך מארץ מצרים‬
‫אראנו נפלאות")‪ ,‬שאז יהיו כל הענינים באופן‬
‫של "נפלאות"‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬בדורנו זה ובשנה זו מודגש ביותר‬
‫ובעיקר החיזוק שבהדגשת הכוונה והתכלית‬
‫דהגאולה שישנה בהתחלת זמן הגלות‪ ,‬ועל‬
‫אחת כמה וכמה לאחרי השלימות העבודה‬
‫דכל זמן משך הגלות‪ ,‬ותיכף ומיד ממש באה‬
‫הגאולה הנצחית ובית המקדש הנצחי בפועל‬
‫ובגלוי‪.‬‬
‫יוסף שבדורנו – לא מת‬
‫דורנו דור הגאולה‬
‫(כל המבואר לעיל מודגש בזמן זה – כשהכל מוכן לגאולה)‬
‫ג‪ .‬ובכל הנ"ל ניתוסף עילוי מיוחד בדורנו זה‪,‬‬
‫ובפרט בשנה זו‪:‬‬
‫דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות והוא‬
‫הוא דור הראשון של הגאולה – כהודעת‬
‫והכרזת כ”ק מורי וחמי אדמו”ר נשיא דורנו‪,‬‬
‫יוסף שבדורנו שכבר נשלמה עבודת בני‬
‫ישראל במשך הגלות‪ ,‬וכבר “כלו כל הקיצין”‬
‫וכבר עשו ישראל תשובה‪ ,‬וכבר נסתיימו כל‬
‫ההכנות לגאולה‪ ,‬והכל מוכן לסעודה‪ 4‬דלעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬לויתן ושור הבר‪ 5‬ויין המשומר‪.‬‬
‫ובהדגשה יתירה בשנה זו‪:‬‬
‫‪ .4‬ע"פ ל' חז"ל – אבות פ"ג מט"ז‪ .‬סנהדרין לח‪ ,‬א ובפרש"י‪.‬‬
‫‪ .5‬ראה ב"ב עה‪ ,‬א‪ .‬ויק"ר פי"ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ד‪ .‬ויהי רצון שההחלטה עצמה על דרך‬
‫הוספת "מצוה אחת" שתביא צמיחת הגאולה‬
‫בפועל ממש‪ ,‬ותיכף ומיד ממש‪ ,‬ביום השבת‬
‫קודש זה נעשה כבר תחיית המתים דכל י"ב‬
‫השבטים‪ ,‬האבות והאמהות‪ ,‬ומשה ואהרן‬
‫עמהם‪ ,‬ונשיא דורנו – יוסף שבדורנו – ש"לא‬
‫מת"‪ ,‬כמו יעקב אבינו‪ ,‬כידוע‪ 6‬ש"נשיא" ר"ת‬
‫"ניצוצו של יעקב אבינו"‪.‬‬
‫וע"י ההתקשרות והביטול לנשיא הדור הרי‬
‫נמשך ענין זה [=הענין ד"לא מת"] בכל אחד‬
‫ואחת מאנשי הדור‪.‬‬
‫‪ .6‬קה"י (לבעהמ"ס מלא הרועים מע' רבי)‪.‬‬
‫לע"נ הרה"ח ר' משה נחום בן ר' מרדכי מענדל ע"ה קדנר נלב"ע אחש"פ כ"ב ניסן ה'תשע"א‬
‫• וזאת למודעי •‬
‫לא כל הביאורים הובאו בשלימותם כפי שנאמרו ונדפסו ע"י כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א מלך המשיח‪ .‬וחלקם עובדו ע"י חברי המערכת ‪ -‬כך‬
‫שגם מי שאינו רגיל בסגנון שיחות‪-‬הקודש ומאמרי כ"ק אד"ש יוכל‬
‫להבין פשוטם של דברים‪ .‬ייתכן שנפלו אי אילו טעויות בהבנת הדברים‪,‬‬
‫ושגיאות מי יבין‪ .‬אשר על כן‪ ,‬מי שיתקשה בהבנת הדברים ‪ -‬מוטב‬
‫שיעיין במקורי הדברים כפי שנסמנו בתחילת הביאור‪ ,‬ויונעם לו‪.‬‬
‫קטעים קצרים מתוך הספר תורה אור להאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע‪ ,‬מובאים באופן השווה לכל נפש‪,‬‬
‫עם הרחבת הביאור ממקורות נוספים בתורת החסידות מותאם לתאריך והזמן‪" .‬טעמו וראו כי טוב הוי'"‪.‬‬
‫לזכות‬
‫ר' צבי מרדכי וזוגתו שלומית‬
‫י"י וזוגתו מרים דבורה ויו"ח גודמן‬
‫•‬
‫לזכות התמימים דישיבת תות"ל 'קווינס'‬
‫לתגובות והערות‪:‬‬
‫הודעות‪770.284.0749 :‬‬
‫קו שיעורים 'לכשיפוצו'‪+972799130745 :‬‬
‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!‬
‫עבודת ד' בימות המשיח‬
‫יבאר דבימות המשיח יהיו ישראל בתכלית השלימות ולכך יוכלו לעלות גם הבהמות‬
‫לקדושה‪ ,‬ויקיימו המצוות "כמצות רצונך"‪.‬‬
‫(תורה אור ויחי מו‪ ,‬א ואילך)‬
‫שלימות המעשה‬
‫(מבאר דבימות המשיח יהיה שלימות קיום המצוות‪ ,‬וכמו‬
‫עבודת אדם הראשון)‬
‫"אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו‪ .‬כבס‬
‫ביין לבושו וגו'"‪ .‬הנה מקרא זה נאמר על ימות‬
‫המשיח‪ ,‬דקאי אדלעיל מניה – "לא יסור‬
‫שבט מיהודה וגו'‪ .‬עד כי יבא שילה ולו יקהת‬
‫עמים"‪.‬‬
‫וביאור הענין‪ ,‬הנה ידוע דימות המשיח הוא‬
‫בבחינת "היום לעשותם"‪ ,‬דתכלית השלימות‬
‫של המעשה יהיה בימות המשיח‪ .‬וכמו שהיה‬
‫עיקר עבודת האדם בג"ע "לעבדה ולשמרה"‪,‬‬
‫"לעבדה זו מצות עשה‪ .‬ולשמרה זו מצות לא‬
‫תעשה"‪.‬‬
‫והנה אנו אומרים‪" ,‬ושם נעשה לפניך את‬
‫קרבנות חובותינו וכו' כמצות רצונך כו'"‪.‬‬
‫שעיקר המעשה היא עבודת הקרבנות‪ ,‬שאין‬
‫אנו יכולים לקיים בגלות‪ .‬ואף שבגלות נתקנה‬
‫התפלה כנגד הקרבנות‪ .‬מכל מקום עדיין‬
‫אין התפילה כמצות רצונך ממש כמו עבודת‬
‫הקרבנות‪.‬‬
‫עבודת הקרבנות‬
‫(מקשה מדוע נעלה עבודת הקרבנות מהתפילה‪ ,‬ומתרץ ‪ -‬דאז‬
‫יהיו ישראל בתכלית השלימות ויעלו גם הבהמות)‬
‫ולהבין זה‪ ,‬דלכאורה התפלה היא במעלה‬
‫עליונה יותר מהקרבנות‪ ,‬שהתפלה היא נשיאת‬
‫נפש האדם בסיפור שבחיו של מקום; מה‬
‫שאין כן הקרבנות הם בנפש הבהמה ‪ -‬ולמה‬
‫יהיו הקרבנות במעלה העליונה כל כך שיקראו‬
‫"מצות רצונך" ושזה יהיה תכלית השלימות‬
‫של ימות המשיח יותר מהתפלה שבגלות?‬
‫אך הענין‪ ,‬דבזמן הזה כל עבודתנו בקיום‬
‫המצוות הוא להמשיך הנפש שתתעלה בעילוי‬
‫אחר עילוי לאור באור אין סוף ב"ה‪ ,‬ו"תהיה‬
‫הנפש צרורה בצרור החיים"‪ .‬אבל תכלית‬
‫השלימות של ימות המשיח בקיום המצות‬
‫ומעשה הקרבנות שיהיו הקרבנות כבשים‬
‫ופרים וכו' גם כן נכללים ומתעלים בעילוי‬
‫אחר עילוי באור אין סוף ב"ה‪ .‬אך בזמן הגלות‬
‫אי אפשר לנפש האדם להעלותם ולקשרם‬
‫במקורם מאחר שהיא מקושרת בעצמה‬
‫למטה‪ .‬אבל לימות המשיח שיקויים "ונגלה‬
‫כבוד ד' וראו כל בשר כי פי ד' דיבר"‪ ,‬שנשמות‬
‫ישראל יהיו במעלה‪ ,‬אז יהיה זמן קיום המעשה‬
‫והעלאת ניצוצות שנפלו אפילו בבהמות‪.‬‬
‫והוא משום ששלימות בחינת אדם הוא בזמן‬
‫המשיח שנאמר עליו "הנה ישכיל עבדי ירום‬
‫ונשא וגבה מאד" ‪ -‬מא"ד הוא אותיות אד"ם‪.‬‬
‫וכן ראשי תיבות אד"ם אד"ם דו"ד משי"ח‬
‫שבזמן ימות המשיח נשלם בחינת אדם ואזי‬
‫הוא זמן היום לעשותם זמן קיום המצות‬
‫בשלימות שיהיה הקרבת קרבנות כמצות‬
‫רצונך‪ .‬משא"כ בזמן הגלות אין עשיית המצות‬
‫כרצונך ממש אלא לעילוי הנפש‪.‬‬
‫וזהו "אסרי לגפן עירה"‪ ,‬פי' שבימות המשיח‬
‫שיושלם בחי' אדם‪ ,‬אז יהיו כלל ישראל‬
‫מתעלים במעלה העליונה ‪ -‬שהוא בחינת‬
‫"גפן" ויין המשמח בשמחה של מצוה‪.‬‬
‫חיים נצחיים‬
‫נתבאר לעיל ענין תכלית ושלימות עבודת ד' בימות המשיח המגיעה ע"י עבודת בנ"י בזמן‬
‫הגלות‪ .‬לקמן יבאר דגם בזמן הגלות ניתן לבנ"י תוקף וחוזק מיוחד‪ ,‬לעבוד את ד' בגלות‬
‫כמו שיהיה בזמן דימות המשיח‬
‫(משיחת ה'דבר מלכות' שבת פרשת ויחי ה'תשנ"ב)‬
‫ויחי יעקב‬
‫(פרשתנו מתחילה במילים "ויחי יעקב" על מנת לתת חיזוק‬
‫לעבודתם של ישראל)‬
‫א‪ .‬ביאור הפסוק בתחילת פרשתנו "ויחי‬
‫יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה"‪:‬‬
‫פרשתנו עוסקת במעמדם ומצבם של בני‬
‫ישראל בהיותם בארץ מצרים‪ ,‬שמזה נעשה‬
‫התחלת הגלות – ולכן יש צורך לתת חיזוק‬
‫לבני ישראל על כל זמן משך הגלות‪ ,‬עד‬
‫לעליה מן הגלות אל הגאולה‪.‬‬
‫ותוכן החיזוק על כל זמן משך הגלות מרומז‬
‫בתחילת הפרשה – "ויחי יעקב"‪:‬‬
‫יעקב ‪ -‬השלישי שבאבות הקדושים‪ ,‬ענינו‬
‫'תורה' [ג' האבות הם כנגד ג' הדברים שעליהם‬
‫העולם עומד‪' :‬תורה'‪' ,‬עבודה' ו'גמ"ח'‪,]1‬‬
‫עניין התורה הוא שגם כפי שהיא נמצאת‬
‫למטה בעולם הזה היא בקדושתה כפי שהיא‬
‫בעולמות עליונים‪ ,‬דהיינו שירידתה מטה לא‬
‫גרמה לה שינויים ("דברי תורה אינם מקבלים‬
‫טומאה")‪ .‬וכמו כן יעקב אבינו‪ :‬בהיותו קשור‬
‫עם התורה ‪ -‬מציאותו היא כמציאות התורה‪,‬‬
‫מציאות אמיתית שאינה משתנה – כמאמר‬
‫רז"ל "יעקב אבינו לא מת"‪.2‬‬
‫‪ .1‬אברהם אבינו כנגד 'גמ"ח'‪ ,‬יצחק אבינו כנגד 'עבודה'‪,‬‬
‫ויעקב אבינו כנגד 'תורה'‪.‬‬
‫‪ .2‬ליתר ביאור‪ :‬ענין "אמת" שאינו משתנה‪ :‬אמרו חז"ל‬
‫על "נהרות המכזבים" – שנקראים כך כיון שנפסקים מימיהם‬
‫כל שבע שנים‪ .‬דהיינו שדבר שאינו בר קיימא (אינו נצחי נקרא‬
‫שקר ("מכזבים")‪ ,‬ולהיפוך 'אמת' נקרא כל מה שאין בו שינויים‬
‫רק הוא דבר נצחי שאינו משתנה (ראה בארוכה "קונטרס ומעיין‬
‫מבית ד'" להאדמו"ר הרש"ב נ"ע – מאמר ב' פ"ב)‪.‬‬
‫חיי גאולה‬
‫(יעקב אבינו מכין את בני ישראל לגאולה‬
‫האמיתית והשלימה)‬
‫וכיון שמציאותו של יעקב אבינו‬
‫היא אמיתית ונצחית – לכן‪ ,‬על ידו‬
‫נמשך החיזוק לכל בני ישראל על‬
‫כל זמן משך הגלות‪ ,‬שגם בירידתם‬
‫בגלות נעשה אצלם מעמד ומצב‬
‫ד"ויחי יעקב"‪ ,‬חיים אמיתיים על‬
‫פי התורה‪ ,‬שבזה מודגש התוקף‬
‫האמיתיות והנצחיות דבני ישראל‪,‬‬
‫כפי שמתגלה בהעילוי והשלימות‬
‫דגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬גאולה‬
‫נצחית ובית המקדש נצחי‪.3‬‬
‫לצאת מהגלות‬
‫"ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני‬
‫בקברתם" (מז‪ ,‬ל)‪ .‬מכאן הוראה לכל יהודי הנמצא‬
‫בגלות‪ :‬אף שעל פי ההשגחה העליונה נמצאים כל‬
‫ישראל כעת בגלות ואף השכינה עימהם‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫חז"ל "שכינה עימהם"‪ .‬מכל מקום אל לו ליהודי‬
‫להתמהמה ‪ -‬אלא עליו לזעוק "ונשאתני ממצרים"‪,‬‬
‫עליו לרצות לקוות ולבקש מעומק הנפש שתבא מיד‬
‫הגאולה וילכו כל ישראל לארץ ישראל‪.‬‬
‫(לקוטי שיחות חלק כ"ה ע' ‪)270‬‬
‫הקשר לעשרה בטבת‬
‫קץ הימים‬
‫(על פי זה מבאר הענין דצום עשרה בטבת)‬
‫"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם‬
‫את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (מט‪ ,‬א)‪.‬‬
‫אומרים חז"ל‪" :‬ביקש יעקב אבינו לגלות לבניו קץ‬
‫הימים ונסתלקה ממנו שכינה"‪ .‬הקץ שרצה יעקב‬
‫אבינו לגלות לבניו‪ ,‬אינו הקץ הסופי בו ודאי משיח‬
‫בא – שכן קץ זה הוא לאחר אלפי שנים מהזמן‬
‫דיעקב אבינו‪ ,‬ובודאי לא רצה יעקב לייאש את בניו;‬
‫נאמר בזהר ש"אילו זכו" היה ה"קץ" עוד בזמן יציאת‬
‫מצרים‪ .‬וזהו מה שרצה יעקב אבינו לגלות לבניו‪,‬‬
‫דאם ישתדלו ביותר להיות זכאים לגאולה‪ ,‬תבוא‬
‫הגאולה כבר בזמן זה‪.‬‬
‫ב‪ .‬על פי זה מובן גם הקשר‬
‫והשייכות דפרשת ויחי לעשרה‬
‫בטבת‪:‬‬
‫כש"סמך מלך בבל ‪ . .‬על ירושלים‬
‫והביאה במצור" – עדיין לא פגע‬
‫בירושלים עצמה (בהבתים שבה‪,‬‬
‫ובודאי לא בהבית העיקרי‪ ,‬בית‬
‫המקדש)‪ ,‬ואפילו לא בהחומה‬
‫שמקיפה ומגינה על ירושלים‪ ,‬שגם‬
‫החומה היתה בשלימותה‪ ,‬ומלך בבל‬
‫נשאר מחוץ להחומה‪.‬‬
‫והכוונה במאורע זה (מצור על‬
‫ירושלים‪ ,‬אבל מצור בלבד‪ ,‬מבלי‬
‫לפגוע בירושלים עצמה‪ ,‬אפילו‬
‫‪ .3‬ליתר ביאור‪ :‬כל יהודי במהותו הוא נצחי‬
‫כיעקב אבינו‪ ,‬כיון שיהודי מצד נשמתו קשור‬
‫הוא לאלקות שזהו דבר נצחי ואינו משתנה – רק‬
‫שבזמן הגלות אין זה בגילוי‪ ,‬כיון שהגוף וענייני‬
‫העולם הזה מסתירים על קדושתה של הנשמה‪ .‬אך‬
‫על ידי שיהודי עובד לגלות את אור נשמתו בעולם‬
‫על ידי הכח שמקבלים מחיי יעקב ‪ -‬מתגלה בעולם‬
‫שיהודי בעצם מהותו הינו נצחי‪ .‬ושלימות הגילוי‬
‫תהיה בגאולה האמיתית והשלימה – אז יהיו חיים‬
‫נצחיים לכל ישראל כפשוטו‪ ,‬בגוף גשמי‪.‬‬
‫(לקוטי שיחות ח"כ)‬
‫ביטול החורבן‬
‫"סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה"‬
‫(יחזקאל כד‪ ,‬ב)‪ .‬יום התענית נקרא בפסוקים בשם‬
‫"יום רצון"‪ ,‬יום שבו יש עת רצון לחזור בתשובה וכך‬
‫לבטל את החורבן דבית המקדש ולהביא גאולה‪ .‬וענין‬
‫זה דיום התענית‪ ,‬מודגש בתענית דעשרה בטבת‪,‬‬
‫דמלך בבל לא פגע כלל בירושלים עצמה אלא רק‬
‫הביאה במצור ‪ -‬התכלית במאורע זה הוא שלבני‬
‫ישראל יהיה זמן לחזור בתשובה קודם החורבן‪ ,‬וכך‬
‫לבטל את כל ענין החורבן מעיקרא‪.‬‬
‫(ש"פ ויחי ה'תשנ"ב)‬