ויחי
ב"ה | ערש"ק פרשת ויחי ה'תשע"ז • 89
לא בחומת ירושלים) היתה כדי לעורר את
בני ישראל לשוב בתשובה מיד ,שעל ידי זה
יתבטל הענין הבלתי-רצוי מתחלתו.
ונמצא שבעשרה בטבת מודגש ,שכל ענין
המצור והירידה לגלות הוא בשביל עבודת
התשובה שעל ידי זה מתבטל ענין הגלות
והחורבן ובאה הגאולה הנצחית ובית המקדש
נצחי.
ועל פי זה מובן הקשר והשייכות דפרשת
ויחי לעשרה בטבת – כיון שבפרשת ויחי
מודגש שהתחלת הגלות בהירידה למצרים
מהוה התחלת הגאולה הנצחית – הגאולה
מגלותינו זו האחרונה.
שנה זו שייכת במיוחד לגאולה – הראשי
תיבות של שנה זו הם "הי' תהא שנת נפלאות
בה" – שקאי על הגאולה האמיתית והשלימה
ע"י משיח צדקנו ("כימי צאתך מארץ מצרים
אראנו נפלאות") ,שאז יהיו כל הענינים באופן
של "נפלאות".
ולכן ,בדורנו זה ובשנה זו מודגש ביותר
ובעיקר החיזוק שבהדגשת הכוונה והתכלית
דהגאולה שישנה בהתחלת זמן הגלות ,ועל
אחת כמה וכמה לאחרי השלימות העבודה
דכל זמן משך הגלות ,ותיכף ומיד ממש באה
הגאולה הנצחית ובית המקדש הנצחי בפועל
ובגלוי.
יוסף שבדורנו – לא מת
דורנו דור הגאולה
(כל המבואר לעיל מודגש בזמן זה – כשהכל מוכן לגאולה)
ג .ובכל הנ"ל ניתוסף עילוי מיוחד בדורנו זה,
ובפרט בשנה זו:
דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות והוא
הוא דור הראשון של הגאולה – כהודעת
והכרזת כ”ק מורי וחמי אדמו”ר נשיא דורנו,
יוסף שבדורנו שכבר נשלמה עבודת בני
ישראל במשך הגלות ,וכבר “כלו כל הקיצין”
וכבר עשו ישראל תשובה ,וכבר נסתיימו כל
ההכנות לגאולה ,והכל מוכן לסעודה 4דלעתיד
לבוא ,לויתן ושור הבר 5ויין המשומר.
ובהדגשה יתירה בשנה זו:
.4ע"פ ל' חז"ל – אבות פ"ג מט"ז .סנהדרין לח ,א ובפרש"י.
.5ראה ב"ב עה ,א .ויק"ר פי"ג ,ג.
ד .ויהי רצון שההחלטה עצמה על דרך
הוספת "מצוה אחת" שתביא צמיחת הגאולה
בפועל ממש ,ותיכף ומיד ממש ,ביום השבת
קודש זה נעשה כבר תחיית המתים דכל י"ב
השבטים ,האבות והאמהות ,ומשה ואהרן
עמהם ,ונשיא דורנו – יוסף שבדורנו – ש"לא
מת" ,כמו יעקב אבינו ,כידוע 6ש"נשיא" ר"ת
"ניצוצו של יעקב אבינו".
וע"י ההתקשרות והביטול לנשיא הדור הרי
נמשך ענין זה [=הענין ד"לא מת"] בכל אחד
ואחת מאנשי הדור.
.6קה"י (לבעהמ"ס מלא הרועים מע' רבי).
לע"נ הרה"ח ר' משה נחום בן ר' מרדכי מענדל ע"ה קדנר נלב"ע אחש"פ כ"ב ניסן ה'תשע"א
• וזאת למודעי •
לא כל הביאורים הובאו בשלימותם כפי שנאמרו ונדפסו ע"י כ"ק
אדמו"ר שליט"א מלך המשיח .וחלקם עובדו ע"י חברי המערכת -כך
שגם מי שאינו רגיל בסגנון שיחות-הקודש ומאמרי כ"ק אד"ש יוכל
להבין פשוטם של דברים .ייתכן שנפלו אי אילו טעויות בהבנת הדברים,
ושגיאות מי יבין .אשר על כן ,מי שיתקשה בהבנת הדברים -מוטב
שיעיין במקורי הדברים כפי שנסמנו בתחילת הביאור ,ויונעם לו.
קטעים קצרים מתוך הספר תורה אור להאדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע ,מובאים באופן השווה לכל נפש,
עם הרחבת הביאור ממקורות נוספים בתורת החסידות מותאם לתאריך והזמן" .טעמו וראו כי טוב הוי'".
לזכות
ר' צבי מרדכי וזוגתו שלומית
י"י וזוגתו מרים דבורה ויו"ח גודמן
•
לזכות התמימים דישיבת תות"ל 'קווינס'
לתגובות והערות:
הודעות770.284.0749 :
קו שיעורים 'לכשיפוצו'+972799130745 :
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
עבודת ד' בימות המשיח
יבאר דבימות המשיח יהיו ישראל בתכלית השלימות ולכך יוכלו לעלות גם הבהמות
לקדושה ,ויקיימו המצוות "כמצות רצונך".
(תורה אור ויחי מו ,א ואילך)
שלימות המעשה
(מבאר דבימות המשיח יהיה שלימות קיום המצוות ,וכמו
עבודת אדם הראשון)
"אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו .כבס
ביין לבושו וגו'" .הנה מקרא זה נאמר על ימות
המשיח ,דקאי אדלעיל מניה – "לא יסור
שבט מיהודה וגו' .עד כי יבא שילה ולו יקהת
עמים".
וביאור הענין ,הנה ידוע דימות המשיח הוא
בבחינת "היום לעשותם" ,דתכלית השלימות
של המעשה יהיה בימות המשיח .וכמו שהיה
עיקר עבודת האדם בג"ע "לעבדה ולשמרה",
"לעבדה זו מצות עשה .ולשמרה זו מצות לא
תעשה".
והנה אנו אומרים" ,ושם נעשה לפניך את
קרבנות חובותינו וכו' כמצות רצונך כו'".
שעיקר המעשה היא עבודת הקרבנות ,שאין
אנו יכולים לקיים בגלות .ואף שבגלות נתקנה
התפלה כנגד הקרבנות .מכל מקום עדיין
אין התפילה כמצות רצונך ממש כמו עבודת
הקרבנות.
עבודת הקרבנות
(מקשה מדוע נעלה עבודת הקרבנות מהתפילה ,ומתרץ -דאז
יהיו ישראל בתכלית השלימות ויעלו גם הבהמות)
ולהבין זה ,דלכאורה התפלה היא במעלה
עליונה יותר מהקרבנות ,שהתפלה היא נשיאת
נפש האדם בסיפור שבחיו של מקום; מה
שאין כן הקרבנות הם בנפש הבהמה -ולמה
יהיו הקרבנות במעלה העליונה כל כך שיקראו
"מצות רצונך" ושזה יהיה תכלית השלימות
של ימות המשיח יותר מהתפלה שבגלות?
אך הענין ,דבזמן הזה כל עבודתנו בקיום
המצוות הוא להמשיך הנפש שתתעלה בעילוי
אחר עילוי לאור באור אין סוף ב"ה ,ו"תהיה
הנפש צרורה בצרור החיים" .אבל תכלית
השלימות של ימות המשיח בקיום המצות
ומעשה הקרבנות שיהיו הקרבנות כבשים
ופרים וכו' גם כן נכללים ומתעלים בעילוי
אחר עילוי באור אין סוף ב"ה .אך בזמן הגלות
אי אפשר לנפש האדם להעלותם ולקשרם
במקורם מאחר שהיא מקושרת בעצמה
למטה .אבל לימות המשיח שיקויים "ונגלה
כבוד ד' וראו כל בשר כי פי ד' דיבר" ,שנשמות
ישראל יהיו במעלה ,אז יהיה זמן קיום המעשה
והעלאת ניצוצות שנפלו אפילו בבהמות.
והוא משום ששלימות בחינת אדם הוא בזמן
המשיח שנאמר עליו "הנה ישכיל עבדי ירום
ונשא וגבה מאד" -מא"ד הוא אותיות אד"ם.
וכן ראשי תיבות אד"ם אד"ם דו"ד משי"ח
שבזמן ימות המשיח נשלם בחינת אדם ואזי
הוא זמן היום לעשותם זמן קיום המצות
בשלימות שיהיה הקרבת קרבנות כמצות
רצונך .משא"כ בזמן הגלות אין עשיית המצות
כרצונך ממש אלא לעילוי הנפש.
וזהו "אסרי לגפן עירה" ,פי' שבימות המשיח
שיושלם בחי' אדם ,אז יהיו כלל ישראל
מתעלים במעלה העליונה -שהוא בחינת
"גפן" ויין המשמח בשמחה של מצוה.
חיים נצחיים
נתבאר לעיל ענין תכלית ושלימות עבודת ד' בימות המשיח המגיעה ע"י עבודת בנ"י בזמן
הגלות .לקמן יבאר דגם בזמן הגלות ניתן לבנ"י תוקף וחוזק מיוחד ,לעבוד את ד' בגלות
כמו שיהיה בזמן דימות המשיח
(משיחת ה'דבר מלכות' שבת פרשת ויחי ה'תשנ"ב)
ויחי יעקב
(פרשתנו מתחילה במילים "ויחי יעקב" על מנת לתת חיזוק
לעבודתם של ישראל)
א .ביאור הפסוק בתחילת פרשתנו "ויחי
יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה":
פרשתנו עוסקת במעמדם ומצבם של בני
ישראל בהיותם בארץ מצרים ,שמזה נעשה
התחלת הגלות – ולכן יש צורך לתת חיזוק
לבני ישראל על כל זמן משך הגלות ,עד
לעליה מן הגלות אל הגאולה.
ותוכן החיזוק על כל זמן משך הגלות מרומז
בתחילת הפרשה – "ויחי יעקב":
יעקב -השלישי שבאבות הקדושים ,ענינו
'תורה' [ג' האבות הם כנגד ג' הדברים שעליהם
העולם עומד' :תורה'' ,עבודה' ו'גמ"ח',]1
עניין התורה הוא שגם כפי שהיא נמצאת
למטה בעולם הזה היא בקדושתה כפי שהיא
בעולמות עליונים ,דהיינו שירידתה מטה לא
גרמה לה שינויים ("דברי תורה אינם מקבלים
טומאה") .וכמו כן יעקב אבינו :בהיותו קשור
עם התורה -מציאותו היא כמציאות התורה,
מציאות אמיתית שאינה משתנה – כמאמר
רז"ל "יעקב אבינו לא מת".2
.1אברהם אבינו כנגד 'גמ"ח' ,יצחק אבינו כנגד 'עבודה',
ויעקב אבינו כנגד 'תורה'.
.2ליתר ביאור :ענין "אמת" שאינו משתנה :אמרו חז"ל
על "נהרות המכזבים" – שנקראים כך כיון שנפסקים מימיהם
כל שבע שנים .דהיינו שדבר שאינו בר קיימא (אינו נצחי נקרא
שקר ("מכזבים") ,ולהיפוך 'אמת' נקרא כל מה שאין בו שינויים
רק הוא דבר נצחי שאינו משתנה (ראה בארוכה "קונטרס ומעיין
מבית ד'" להאדמו"ר הרש"ב נ"ע – מאמר ב' פ"ב).
חיי גאולה
(יעקב אבינו מכין את בני ישראל לגאולה
האמיתית והשלימה)
וכיון שמציאותו של יעקב אבינו
היא אמיתית ונצחית – לכן ,על ידו
נמשך החיזוק לכל בני ישראל על
כל זמן משך הגלות ,שגם בירידתם
בגלות נעשה אצלם מעמד ומצב
ד"ויחי יעקב" ,חיים אמיתיים על
פי התורה ,שבזה מודגש התוקף
האמיתיות והנצחיות דבני ישראל,
כפי שמתגלה בהעילוי והשלימות
דגאולה האמיתית והשלימה ,גאולה
נצחית ובית המקדש נצחי.3
לצאת מהגלות
"ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני
בקברתם" (מז ,ל) .מכאן הוראה לכל יהודי הנמצא
בגלות :אף שעל פי ההשגחה העליונה נמצאים כל
ישראל כעת בגלות ואף השכינה עימהם ,כמו שאמרו
חז"ל "שכינה עימהם" .מכל מקום אל לו ליהודי
להתמהמה -אלא עליו לזעוק "ונשאתני ממצרים",
עליו לרצות לקוות ולבקש מעומק הנפש שתבא מיד
הגאולה וילכו כל ישראל לארץ ישראל.
(לקוטי שיחות חלק כ"ה ע' )270
הקשר לעשרה בטבת
קץ הימים
(על פי זה מבאר הענין דצום עשרה בטבת)
"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם
את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (מט ,א).
אומרים חז"ל" :ביקש יעקב אבינו לגלות לבניו קץ
הימים ונסתלקה ממנו שכינה" .הקץ שרצה יעקב
אבינו לגלות לבניו ,אינו הקץ הסופי בו ודאי משיח
בא – שכן קץ זה הוא לאחר אלפי שנים מהזמן
דיעקב אבינו ,ובודאי לא רצה יעקב לייאש את בניו;
נאמר בזהר ש"אילו זכו" היה ה"קץ" עוד בזמן יציאת
מצרים .וזהו מה שרצה יעקב אבינו לגלות לבניו,
דאם ישתדלו ביותר להיות זכאים לגאולה ,תבוא
הגאולה כבר בזמן זה.
ב .על פי זה מובן גם הקשר
והשייכות דפרשת ויחי לעשרה
בטבת:
כש"סמך מלך בבל . .על ירושלים
והביאה במצור" – עדיין לא פגע
בירושלים עצמה (בהבתים שבה,
ובודאי לא בהבית העיקרי ,בית
המקדש) ,ואפילו לא בהחומה
שמקיפה ומגינה על ירושלים ,שגם
החומה היתה בשלימותה ,ומלך בבל
נשאר מחוץ להחומה.
והכוונה במאורע זה (מצור על
ירושלים ,אבל מצור בלבד ,מבלי
לפגוע בירושלים עצמה ,אפילו
.3ליתר ביאור :כל יהודי במהותו הוא נצחי
כיעקב אבינו ,כיון שיהודי מצד נשמתו קשור
הוא לאלקות שזהו דבר נצחי ואינו משתנה – רק
שבזמן הגלות אין זה בגילוי ,כיון שהגוף וענייני
העולם הזה מסתירים על קדושתה של הנשמה .אך
על ידי שיהודי עובד לגלות את אור נשמתו בעולם
על ידי הכח שמקבלים מחיי יעקב -מתגלה בעולם
שיהודי בעצם מהותו הינו נצחי .ושלימות הגילוי
תהיה בגאולה האמיתית והשלימה – אז יהיו חיים
נצחיים לכל ישראל כפשוטו ,בגוף גשמי.
(לקוטי שיחות ח"כ)
ביטול החורבן
"סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה"
(יחזקאל כד ,ב) .יום התענית נקרא בפסוקים בשם
"יום רצון" ,יום שבו יש עת רצון לחזור בתשובה וכך
לבטל את החורבן דבית המקדש ולהביא גאולה .וענין
זה דיום התענית ,מודגש בתענית דעשרה בטבת,
דמלך בבל לא פגע כלל בירושלים עצמה אלא רק
הביאה במצור -התכלית במאורע זה הוא שלבני
ישראל יהיה זמן לחזור בתשובה קודם החורבן ,וכך
לבטל את כל ענין החורבן מעיקרא.
(ש"פ ויחי ה'תשנ"ב)
© Copyright 2024