‫יציאת מצרים‬
‫בניית טאבון מבוץ לאפיית המצות‬
‫נהנים מן המצות‬
‫פסח בגן בשנים עברו‪...‬‬
‫סדר פסח בגן הצעיר‬
‫גיליון מס' ‪34‬‬
‫ברור חיל‬
‫ניסן תשע"ד‪ ,‬אפריל ‪2014‬‬
‫דבר העורכת‬
‫• החודש הנוכחי גדוש אירועים‪ .‬חגגנו‬
‫את חג הפסח ואת המימונה‪ .‬החג‬
‫מתקשר עם ניקיונות‪ ,‬אוורור‪ ,‬תחושה‬
‫של יציאה לחופש מצד אחד והרבה‬
‫משפחתיות מצד שני‪.‬‬
‫• על הדרך‪ ,‬מי שהצליח להתגבר‬
‫על הקושי להיפטר מחפצים ובגדים‬
‫ישנים‪ ,‬זכה למסור אותם לשוק קח‪-‬‬
‫תן שנערך גם הפעם בסימן האביב‪.‬‬
‫כל הכבוד ליוזמים ולמוציאים לפועל‬
‫שמתמידים בקיום המפעל היפה הזה‪.‬‬
‫• ובניגוד לחג החירות – ציינו ב‪28.4-‬‬
‫את יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪.‬‬
‫למרות השנים הרבות שחלפו‪,‬‬
‫אגודת מתיישבי‬
‫קהילתון ‪ -‬עלון קיבוץ ברור חיל‬
‫עורכת ומפיקה‪ :‬אוגניה שקולניק‬
‫חברי מערכת‪ :‬מיטל אסרף שמעון‪,‬‬
‫אבי דבוש‪ ,‬גליה פרידלר‪ ,‬יפעת זאבי‬
‫ומאיר פרידמן‪.‬‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬מיכל לויט ‪ -‬ניר יצחק‬
‫הדפסה‪ :‬דפוס סתיו ‪ -‬שדרות‬
‫כתובתנו במייל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫העלון מופיע בצבע גם באתר‬
‫האינטרנט של ברור חיל בכתובת‪:‬‬
‫‪www.brorhail.org.il‬‬
‫© אין להעתיק מה'קהילתון'‬
‫ללא קבלת רשות מהעורכת‬
‫‪2‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫המראות הקשים צפים ועולים עם‬
‫כל סרט חדש בנושא‪ ,‬עם כל ספר‪.‬‬
‫זה המקום להמליץ על הספר המצוין‬
‫"גנבת הספרים" שגם יצא השנה כסרט‬
‫קולנוע ועוסק בתקופה אפלה זו מזווית‬
‫מקורית‪.‬‬
‫ברצוני לציין לשבח את הצוות שעוסק‬
‫בהפקת טקס הזיכרון ‪ -‬משימה לא‬
‫פשוטה בפני עצמה‪.‬‬
‫פעילות חשובה זו תורמת למפגש‬
‫החברתי ולשמירת הקשר‪ .‬כדאי‬
‫להצטרף!‬
‫• אומנות בקיבוץ‪ :‬אם טרם ביקרתם‬
‫בסטודיו של מלי שעכשיו הוא גם‬
‫חנות יד שניה‪ ,‬אתם מוזמנים בחום‪.‬‬
‫• בעוד כמה ימים נציין את יום הזיכרון‬
‫לחללי צה"ל‪ ,‬ומיד לאחריו ‪ -‬כרגיל‬
‫בצמידות קשה – את יום העצמאות‬
‫ה‪ 66-‬למדינה‪ .‬מצאנו לנכון להתייחס‬
‫לנושאים אלה כבר בגיליון הנוכחי‪.‬‬
‫במסגרת זו ‪ -‬כתבה קצרה על מיכאל‬
‫מיסוק ז"ל‪ ,‬מראשוני החללים בקיבוץ‪.‬‬
‫בגיליון הבא תוכלו לקרוא מזיכרונותיה‬
‫של מרים קורצוויל‪ ,‬מחברות הקיבוץ‬
‫הראשונות ‪ -‬על הימים הראשונים‬
‫והלא קלים‪ .‬הספר של מרים מצוי‬
‫בספרייה – במדור הביוגרפיות וגם‬
‫בארכיון‪.‬‬
‫כמובן שתמונות מאירועי יום העצמאות‬
‫תהיינה רק בגיליון הבא‪...‬‬
‫• כל שנה אנו זוכרים את דנה גלקוביץ‪,‬‬
‫בת הקיבוץ שנהרגה מפגיעת פצמ"ר‬
‫בנתיב העשרה‪ .‬הטיול של דנה הפך‬
‫למסורת‪ ,‬בהשתתפות משפחה‬
‫וחברים‪ .‬אתם מוזמנים להצטרף!‬
‫פרטים נוספים ניתן לקבל מהמשפחה‪.‬‬
‫הטיול יתקיים בשבת‪ ,‬ה‪.17/5-‬‬
‫• הדור הצעיר – גילאי ‪18-30‬‬
‫נהנה ממפגש נוסף שיזמה ועדת דור‬
‫צעיר‪ .‬בתוכנית המפגש – הופעת‬
‫סטנדאפיסט ואוכל טעים‪ .‬תודה‬
‫למפעל טעם ארצנו ‪ -‬זוגלובק על‬
‫תרומת הכיבוד‪ ,‬וכל הכבוד לניקול‬
‫גודווין‪ ,‬מלי מלון ובתיה עמרם על‬
‫הארגון‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬בתיה אומרת שהמפעל מחפש‬
‫עובדי יצור ‪ -‬לידיעת המעוניינים‪.‬‬
‫• על הפעילות המבורכת של מועדון‬
‫הותיקים תקראו בכתבתו של שנפלד‪.‬‬
‫ולאומנית‬
‫נוספת‪-‬‬
‫דבורה‬
‫קורצוויל‪,‬‬
‫שבנוסף‬
‫לעיסוקה‬
‫האינטנסיבי‬
‫בוועדת‬
‫בריאות‬
‫ובדאגה לכל‬
‫הזקוקים‬
‫מפליאה ליצור בשעות הפנאי‪ .‬דבורה‬
‫עורכת לעיתים במרפסת ביתה היפה‬
‫מכירת סלים ותיקים ארוגים ותכשיטים‬
‫מעשה ידיה‪ .‬אם אתם זקוקים למתנה‬
‫מקורית לעצמכם או לאחרים ‪ -‬אתם‬
‫מוזמנים ליצור אתה קשר בטלפון‬
‫‪.050-3130399‬‬
‫• בני המצווה צבעו וחידשו בעזרת‬
‫הוריהם ומתנדבים נוספים את תחנת‬
‫האוטובוס שעכשיו נראית צבעונית‬
‫ויפה‪ .‬כל הכבוד‪ .‬תמונות בשער‬
‫האחורי‪..‬‬
‫• תודה לכל המפרגנים ואל תשכחו‬
‫לעדכן אותנו באירועים שמחים ובכלל‪.‬‬
‫תמיד נשמח לקבל רעיונות חדשים‪.‬‬
‫אוגניה שקולניק‬
‫‪050-3130600‬‬
‫משולחנה של ועדת התרבות‪:‬‬
‫מאת‪ :‬אבי דבוש ורותם כהן‪.‬‬
‫בניית קהילה משגשגת היא משימה‬
‫מאוד לא פשוטה‪ .‬כמו בכל בניית‬
‫יחסים‪ ,‬רק השקעה בלתי פוסקת‬
‫יכולה לקדם את העניין‪.‬‬
‫המשל הטוב ביותר לתהליך הזה‬
‫הוא מרק הכפתורים‪ ,‬סיפור שגם‬
‫מוכר בגרסאות של מרק אבן או‬
‫גרזן‪ .‬הסיפור פשוט‪ :‬אביון שמגיע‬
‫לכפר מנוכר מצליח בהבטחה‬
‫למרק פלא עשוי מכפתורים לגייס‬
‫את אנשי הכפר לפתוח את המזווים‬
‫ולהביא איש כפי יכולתו‪ ,‬עוד‬
‫גזר ועוד בצל‪ ,‬תפוח אדמה‪ ,‬מים‬
‫ותבלינים עד להכנת מרק משובח‬
‫משותף וחגיגה קהילתית יוצאת‬
‫דופן‪.‬‬
‫במרק הכפתורים שכולנו מכינים‬
‫יחד יש מקום משמעותי ביותר‬
‫לתרבות‪ ,‬שתמיד הייתה אחד‬
‫התבלינים האופייניים ביותר‬
‫לברור חיל ואחת הידיים הבוחשות‬
‫המרכזיות של מרק הכפתורים‬
‫שלנו‪ .‬בחודשים האחרונים‬
‫מרכזת את המאמצים רותם‬
‫כהן‪ ,‬שממשיכה ומבססת מסורת‬
‫של גיבוי וחיזוק יוזמות הצומחות‬
‫מלמטה‪ .‬לא בידור מהוקצע וריקני‬
‫(ע"ע ערוצי הטלוויזיה)‪ ,‬אלא‬
‫התגייסות יצירתית משותפת‬
‫שיכולה לייצר רגשות אמתיים ולא‬
‫מהונדסים‪.‬‬
‫עד כאן התיאוריה ומכאן הרבה‬
‫פרקטיקה‪ :‬החודש האחרון עמד‬
‫בסימן הדי הפעילויות המרגשות‬
‫מפורים ועין לאירועי מאי צופיה‪.‬‬
‫באמצע חגגנו את פסח עם שוק‬
‫קח‪-‬תן מסורתי (פעם רביעית!)‬
‫שהניב חילופי בגדים‪ ,‬ספרים‪ ,‬כלי‬
‫מטבח ושאר ירקות‪ .‬כל הנותר‬
‫נאסף והועבר לצדקה בשדרות‬
‫(תודה לטוני כהן על ההתגייסות!)‪.‬‬
‫בתחנת ההסעה טרחו מתנדבות‬
‫ומתנדבים על צביעה‪ ,‬תיקון‬
‫המרצפות ותוספות יצירתיות‬
‫לרווחת ילדינו וכולנו‪ .‬קצרה היריעה‬
‫מלתת קרדיט לכל הטורחות‬
‫והטורחים‪ ,‬אבל ביניהן‪/‬ם‪ :‬מיטל‪ ,‬ורד‪,‬‬
‫ריבי‪ ,‬מאיה‪ ,‬אביגיל ועוד‪ .‬תודה‬
‫לכל מי שטרחו‪ ,‬הגיעו‪ ,‬השתתפו‬
‫וגם שמו יד לעזרה!‬
‫בספריה סיימנו מחזור פעילות של‬
‫קרוב לחצי שנה‪ ,‬עם שעות סיפור‬
‫בימי חמישי ומחזור נוסף יתחיל‬
‫בקרוב‪ .‬כרגיל‪ ,‬בנוי על התגייסות‬
‫ההורים וגיבוי נהדר של ויקי וצוות‬
‫הספרייה‪.‬‬
‫חודש מאי ייוחד לטקסי הזיכרון ויום‬
‫העצמאות שיחלו בטקס יום השואה‬
‫ביום ראשון‪ ,‬ה‪ .27.4-‬בהמשך‬
‫טקסי יום הזיכרון וחגיגות יום‬
‫העצמאות ב‪.4-6.5-‬‬
‫בשבת ה‪ 17.5-‬ניפגש לחגיגת ל"ג‬
‫בעומר‪ .‬פרטים מלאים בהמשך‪.‬‬
‫נשמח שתושבים יעלו להופיע‬
‫וזאת כדי להוסיף משהו חדש לחג‪.‬‬
‫הקטעים האומנותיים נבנים וייבנו‬
‫על מתנדבות ומתנדבים‪ .‬מוזמנות‪/‬ים‬
‫לפנות לרותם בנייד‪:‬‬
‫‪.054-5236770‬‬
‫שיהיה מרק כפתורים מהנה‬
‫ומשובח ל כ‪-‬ו‪-‬ל‪-‬נ‪-‬ו!‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫‪3‬‬
‫מועדון הוותיקים‬
‫כתב‪ :‬אברהם שנפלד‪.‬‬
‫בהמלצת העורכת אנחנו פותחים‬
‫מדור חדש ‪ -‬דיווח על פעילויות מועדון‬
‫ותיקים‪.‬‬
‫המועדון מתאסף פעם בחודש‪ ,‬פחות‬
‫או יותר‪ ,‬למפגש חברתי‪ .‬בפגישה זו‬
‫משתדלים להציג נושאים שונים‪ ,‬אם‬
‫בדרך של הרצאה‪ ,‬שיחה‪ ,‬הקרנת‬
‫שקופיות או ציון חג‪.‬‬
‫מוזמנים כל החברים שהגיעו לפנסיה‪,‬‬
‫מעל גיל ‪ ,65-67‬ואף כי לא כולם‬
‫משתתפים לצערנו‪ ,‬בכל זאת מגיעים‬
‫כ‪ 40-‬חברים לפגישה‪.‬‬
‫באותה הזדמנות גם חוגגים ימי הולדת‬
‫ומוגש כיבוד טעים‪.‬‬
‫המועדון פועל למעלה מ‪ 10-‬שנים‪,‬‬
‫בעבר ריכזה אותו גליה קריב והיום‬
‫מרכזת את הפעילות ועדה שחברים‬
‫בה שנפלד‪ ,‬מלכה נצר ושנה שטיינברג‪.‬‬
‫בחודש מרץ ערכנו ביקור במפעל‬
‫אורבוטק בהזמנתו של עמיחי‬
‫שטיינברג‪,‬‬
‫שמכהן‬
‫כמנכ"ל‬
‫המפעל‬
‫שהוא‬
‫מהחשובים‬
‫בארץ‪.‬‬
‫לאחר הסיור המעניין חגגנו יום הולדת‬
‫‪ 80‬לשנה שהיא אמו של עמיחי‪.‬‬
‫הביקור היה מאורגן למופת ומעניין‬
‫והאירוח לבבי מאד‪.‬‬
‫החודש נפגשנו במהלך חול המועד‬
‫לחגוג סדר פסח שלישי‪ .‬במסורת חו"ל‬
‫חוגגים שני סדרים וסדר שלישי חברתי‪,‬‬
‫לא פורמאלי‪.‬‬
‫התאספנו ליד שולחנות ערוכים בטוב‬
‫טעם‪ ,‬ליד כל אחד צלחת עם גפילטע‪-‬‬
‫פיש ועל השולחן מצות‪ ,‬יין וכיבוד‬
‫שהוכן ע"י המשתתפים‪ -‬סלטים‪,‬‬
‫פשטידות ועוגות טעימות‪.‬‬
‫צביה בר נתן אירגנה את הקישוט‬
‫והאווירה הייתה חגיגית ונעימה‪.‬‬
‫קראנו פרקים מובחרים מן ההגדה‪,‬‬
‫שרנו שירים ומשה בנדקובסקי סיפר‬
‫לנו על שיר השירים‪.‬‬
‫מיה זילברבוש ובתה אלה הנעימו לנו‬
‫בנגינה משירי הפסח ושירי האביב‪.‬‬
‫כמוכן חגגנו יום הולדת ‪ 75‬לססילייה‬
‫ז'רדנובסקי ואת ימי הולדת של החודש‪.‬‬
‫הוכחנו שכוחנו עוד במותננו ופנינו‬
‫לעתיד! כל הותיקים שטרם עשו זאת‬
‫ מוזמנים להצטרף אלינו‪ .‬נשמח‬‫לראותכם!‬
‫יום הזיכרון‪ :‬מיכאל מיסוק ז"ל‬
‫מאת‪ :‬אוגניה שקולניק‬
‫בתחילת חודש מאי נחגוג את יום‬
‫העצמאות‪ ,‬ולפניו נציין את יום הזיכרון‪,‬‬
‫בו אנו זוכרים ומזכירים את כל אלה‬
‫ששילמו את המחיר האישי בחייהם‪.‬‬
‫בחרתי להביא את סיפור חייו של‬
‫מיכאל מיסוק‪ ,‬שאחיו עדיין חיים‬
‫בקיבוץ‪.‬‬
‫מיכאל נולד ב‪ 25.4.1942-‬בברזיל‪,‬‬
‫בן הזקונים של דוד‪-‬יצחק ורוזה מיסוק‪.‬‬
‫קדמו לו ‪ 5‬אחיו‪ :‬נפתלי‪ ,‬קלרה‪ ,‬נח‪ ,‬משה‬
‫וחיים‪ .‬האחים היו קשורים לתנועות‬
‫הנוער הציוניות והחליטו לעלות לארץ‪.‬‬
‫רק נפתלי‪ ,‬האח הבכור‪ ,‬עבר לארה"ב‬
‫ושם חי את מרבית חייו ועד לפטירתו‪.‬‬
‫כל היתר הגיעו לארץ ולקיבוץ ברור‬
‫חיל‪.‬‬
‫מיכאל עלה בשנת ‪ 1955‬בהיותו‬
‫בן ‪ 13‬בלבד עם אחד מאחיו‪ .‬יתר‬
‫המשפחה‪ -‬ההורים והאחים הגיעו חצי‬
‫שנה מאוחר יותר‪ ,‬בשנת ‪ .1956‬רק‬
‫האחות קלרה שהייתה נשואה ולה‬
‫שלוש בנות נשארה בברזיל‪ ,‬ועלתה‬
‫שנים מאוחר יותר לאחר שהתאלמנה‬
‫בגיל צעיר‪.‬‬
‫מיכאל נקלט בחברת הנוער "הדרורים"‪,‬‬
‫המשיך את לימודיו בבי"ס ואף השתלב‬
‫‪4‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫בעבודה בצאן‪ .‬כאשר‬
‫"הדרורים" שהיו מבוגרים ממנו‬
‫התגייסו לצבא‪ ,‬עבר לחברת‬
‫מענית שבה היו בני גילו‪ ,‬ועימם‬
‫המשיך עד לסיום הלימודים‪.‬‬
‫מיכאל היה בחור חברתי‬
‫וחייכן ואהוב על חבריו‪ .‬למד‬
‫פנטומימה מאליאס‪ ,‬ואהב‬
‫את זה מאוד‪ .‬בכל הזדמנות‬
‫שהייתה הציגו קטעי מופע –‬
‫ובכמה מתמונותיו הבודדות הוא מונצח‬
‫כשפניו צבועות לבן והוא קורן מאושר‪.‬‬
‫כשהגיע זמנו להתגייס לצבא הצטרף‬
‫לנח"ל ושירת בגדוד ‪ 50‬של הנח"ל‬
‫המוצנח‪ .‬גם בצבא השתלב היטב‬
‫והתמודד עם כל המטלות‪ .‬הספיק‬
‫גם לחוות אהבה וחברות‪ ,‬ובאלבום‬
‫הזיכרון שלו‪ ,‬בין המכתבים והמסמכים‪,‬‬
‫מצוי מכתב אהבה לחברתו עם חלקים‬
‫מחוקים‪(..‬צנזורה‪ ,)..‬שמסתיים במילים‬
‫הנצחיות‪:‬‬
‫‪…You love me and I love you‬‬
‫אהבת נעורים שנגדעה באיבה ולא‬
‫זכתה להתממש‪.‬‬
‫חצי שנה בלבד לפני תום שירותו‬
‫הצבאי‪ ,‬בתאריך ‪ ,19.2.1962‬שלושה‬
‫חודשים לפני יום הולדתו ה‪ 20-‬נהרג‬
‫בתאונת אימונים כאשר רימון בחגור‬
‫שלו התפוצץ בזמן צניחה‪.‬‬
‫משפחתו וחבריו ההמומים התאבלו‬
‫על מותו של הצעיר הנאה ומלא החיים‪.‬‬
‫המוות היכה בהלם את הקבוצה‬
‫הצעירה שלא חשבה שכך יקרה‪ ,‬וכך‬
‫הסתיימו חייו הקצרים‪.‬‬
‫תמיד היה קשור מאד להורים ולאחיו‪.‬‬
‫הבן הראשון שנולד במשפחה‪ ,‬בנם של‬
‫נח וחיה נקרא מיקי מיסוק – על שם‬
‫הדוד האהוב‪ .‬מיכאל לא נשכח מלב‪.‬‬
‫חבריו ומשפחתו זוכרים אותו באהבה‪.‬‬
‫תחושת ההחמצה על הצעיר המוכשר‬
‫שלא הספיק למצות את חייו במלואם‬
‫מלווה את כולם‪ .‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫דב שנער ז"ל ‪ -‬דברי הספד‬
‫מאת‪ :‬אברהם שנפלד‬
‫דב ויהודית התחתנו בדפנה‬
‫בשנת ‪ .1958‬טוב‪ ,‬נכון יותר‬
‫להגיד במטולה‪ ,‬היות שהרב‬
‫המקומי סרב להגיע לקיבוץ‪..‬‬
‫בשנת ‪ 1960‬בשלו התנאים‪,‬‬
‫הן להורים והן לאחים‪ ,‬וכל‬
‫המשפחה עברה לברור חיל‪.‬‬
‫מאז משפחת שנער נטועה‬
‫היטב בנוף האנושי של‬
‫הקיבוץ‪.‬‬
‫בזמן האחרון אנחנו מגיעים לעיתים‬
‫קרובות למקום הזה ללוות חברים‬
‫ותיקים שהולכים לעולמם‪.‬‬
‫הפעם אנו מלווים את חברנו דב‬
‫שנער ז"ל למנוחתו האחרונה‪.‬‬
‫דב נולד בסן פאולו ברזיל בשנת‬
‫‪ ,1930‬בן ‪ 84‬היה במותו‪.‬‬
‫למד לימודי כימיה וכמו חברים‬
‫אחרים עזב את הלימודים ועלה עם‬
‫ראשוני חברי התנועה ואיתם הגיעו‬
‫לתחנתם הראשונה‪ ,‬מפלסים‪.‬‬
‫מחלת אמו אלצה אותו לחזור‬
‫לברזיל ובשנת ‪ 1955‬עלה שוב‪,‬‬
‫הפעם עם כל בני המשפחה ‪-‬‬
‫ההורים והאחים‪ ,‬חיה שרה וראובן‪.‬‬
‫היעד היה להגיע לברור חיל‪ ,‬אבל‬
‫בשנים האלה הקיבוץ לא היה ערוך‬
‫לקלוט הורים ולא הייתה מסגרת‬
‫חינוכית מתאימה לאחים הצעירים‪.‬‬
‫בעקבות בן משפחה שחי בקיבוץ‬
‫דפנה‪ ,‬הגיעה כל המשפחה לדפנה‪.‬‬
‫עוד בהיותו בדפנה ובשירות הצבאי‬
‫פגש את יהודית‪ ,‬בת יחידה להורים‬
‫שעלו דרך תנועת החלוץ לארץ‪,‬‬
‫בשנת ‪ 1935‬עם עלייתו של היטלר‬
‫לשלטון והרדיפות נגד היהודים‪.‬‬
‫שנים רבות עבד דב‬
‫בחקלאות‪ ,‬קודם ברפת‬
‫ובהמשך בשדה ובפלחה‪.‬‬
‫כאשר הגב סרב להתיישר‪,‬‬
‫עבר לעבוד בהנהלת‬
‫החשבונות‪ ,‬גם לשנים רבות‪.‬‬
‫היה אחראי על תחומים שונים‬
‫ביניהם תחום הביטוח‪.‬‬
‫דב היה איש הקיבוץ‪ ,‬נאמן‬
‫לעקרונותיו וחייו חגו סביב הקיבוץ‬
‫והמשפחה‪ .‬רבים זוכרים לו את חוש‬
‫ההומור והבדיחות ולא מעט ויכוחים‬
‫התפוגגו עם בדיחה מוצלחת שלו‪.‬‬
‫דב היה אוטודידקט‪ .‬בארץ לא‬
‫למד לימודים פורמאליים‪ ,‬אבל‬
‫קרא הרבה‪ ,‬אהב מוסיקה וסרטים‪,‬‬
‫התעניין בהיסטוריה ורכש הרבה‬
‫ידע כללי‪.‬‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬נפגשנו הוא ואני‬
‫בכמה קורסים במכללה ודב גילה‬
‫התעניינות רבה בקורסים אלו‪.‬‬
‫בתקופת החופשות‪ ,‬בין הסמסטרים‪,‬‬
‫ישב בספרייה ועבר על החומר‬
‫שנלמד‪ .‬הקשר בינינו התהדק מאוד‬
‫בשנים האחרונות ונהנינו מאד‬
‫מהשיחות והבדיחות המשותפות‪.‬‬
‫למרות חזותו הקשוחה מעט‬
‫והתשובות הרגזניות לפעמים‪ ,‬הוא‬
‫אהב לשרת את החברים‪.‬‬
‫כאשר נשאל על עניינים בתחום‬
‫עיסוקו השתדל למסור אינפורמציה‬
‫ולהדריך מה לעשות‪.‬‬
‫בשנים האחרונות התנדב לעבוד‬
‫במכלול ולקבל את הקהל דווקא‬
‫בימי שישי‪ ,‬על מנת להקל על‬
‫החברים ועל הצוות‪.‬‬
‫החיים התאכזרו עם דב ויהודית‬
‫ובטרם זמן נאלצו להיפרד מהבן‬
‫עופר‪ .‬עופר נלחם בגבורה ובמשך‬
‫שנים במחלת הסרטן‪ ,‬ודב נטמן על‬
‫ידו‪ .‬נאמנותה של שרה‪ ,‬אשתו של‬
‫עופר והקרבה שלה ושל הילדים‬
‫עודדו אותם‪ ,‬אבל מותו של עופר‬
‫הייתה מכה שקשה להתאושש‬
‫ממנה‪.‬‬
‫תנחומינו ליהודית‪ ,‬לעינת‪ ,‬לדלית‪,‬‬
‫לרן‪ ,‬לשרה‪ ,‬לאחים ולכל בני‬
‫המשפחה האחרים‪.‬‬
‫בשם חברי קיבוץ ברור חיל אנחנו‬
‫נפרדים ממך‪ ,‬דב‪ ,‬לך בשלום ויהי‬
‫זיכרונך ברוך‪.‬‬
‫לכל בית ברור חיל‪,‬‬
‫בימים הכואבים שעברו עלינו‪,‬‬
‫בפרידה הבלתי נתפסת‬
‫מראש משפחתנו ‪ -‬תחושת‬
‫ההשתייכות והחיבוק החם‬
‫והאוהב של קהילת ברור חיל‬
‫הם כוח שאין שני לו‪.‬‬
‫רצינו להודות לכל מי שהיה‬
‫איתנו‪ ,‬לכל אלו שטרחו ובישלו‬
‫בעבורנו בנדיבות ואהבה‪,‬‬
‫שהגיעו וישבו איתנו ובאמת‬
‫עטפו אותנו בלי ועם מילים‪.‬‬
‫זה לא מובן מאליו וזו ללא‬
‫ספק תכונה וחוזקה של קהילת‬
‫ברור חיל המורחבת‪ ,‬האנושית‪,‬‬
‫המתגייסת והחמה‪.‬‬
‫תודה מקרב לב‪,‬‬
‫שבט שנער על כל ענפיו‪.‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫‪5‬‬
‫זכרונות משם ‪ -‬לרגל יום הזיכרון לשואה‬
‫שמעה וכתבה‪ :‬אוגניה שקולניק‬
‫שרה – לוצ'ה בריקמן‪ ,‬חברה ותיקה גדול ‪ -‬ובארוחת עשר‬
‫בקיבוץ‪ ,‬נולדה בלוד'ג בפולין‪,‬‬
‫חילקו בין כולן בצורה‬
‫איבדה חלק גדול ממשפחתה אך‬
‫מקרית‪ .‬היו לה ‪2‬‬
‫שרדה את השואה‪.‬‬
‫חברות טובות מאד‬
‫ אחת ענייה ואחת‬‫אני מביאה את סיפורה‪ ,‬שחלקו‬
‫ממשפחה עשירה‪.‬‬
‫סיפרה לי‪ ,‬וחלק השלמתי מעדות‬
‫ביום שבת לא הלכו‬
‫מוקלטת שמסרה ליד ושם בשנת‬
‫לבי"ס‪ ,‬אך ביום ראשון‬
‫‪.2001‬‬
‫כן‪ .‬הילדים הגויים היו‬
‫זורקים עליהם כדורי‬
‫לפני המלחמה‬
‫שלג ובכלל הורגשה‬
‫לוצ'ה מילגרום נולדה ב‪ 15.8.1927-‬אנטישמיות‪ .‬גם ב"בית‬
‫להוריה וולף ודורה‪ .‬היה לה אח גדול יעקב" קיבלה ביקורת‬
‫ממנה בשנתיים וחצי בשם לולק‪.‬‬
‫ כי לא הייתה מספיק‬‫שני ההורים באו ממשפחות גדולות‪ -‬צנועה ולא קיימה די‬
‫‪ 9-10‬ילדים‪.‬‬
‫מצוות לטעמם‪ ,‬ולכן‬
‫סבא עמנואל‪ ,‬אבא של אמא היה‬
‫לאחר שסבא נפטר‬
‫מסורתי יותר וכיוון שהיה אלמן גרו‬
‫הפסיקה ללכת לשם‪.‬‬
‫בביתו‪ .‬אמה הייתה עקרת הבית‬
‫ונעזרה בעוזרת פולניה‪ .‬איתם גרו‬
‫מחנה קיץ‬
‫גם שלושת האחים הצעירים שהיו‬
‫בכל קיץ נהגו לשכור‬
‫רווקים‪.‬‬
‫בית בכפר סמוך ושם‬
‫גם הסבים השניים ‪ -‬הוריו של‬
‫בילו חודשיים‪ .‬אבא היה‬
‫אבא גרו קרוב‪ ,‬והיו יותר מודרניים‪.‬‬
‫מצטרף בסופי השבוע‪.‬‬
‫הבית היה כשר וחגגו את החגים‪,‬‬
‫יכלו‬
‫המשפחות‬
‫כל‬
‫לא‬
‫תמונה משפחתית עם האח לולק וההורים וולף ודורה מילגרום‬
‫אך בשבת נסעו בחשמלית‪ ,‬הלכו‬
‫להרשות זאת לעצמן‪.‬‬
‫לקולנוע והדליקו אור‪ .‬היו בבית גם‬
‫בקיץ של שנת ‪1939‬‬
‫לפני שהסבא נפטר‪ ,‬הבן שגר‬
‫טלפון ורדיו‪.‬‬
‫שלחו אותה ואת לולק לבדם‬
‫בארגנטינה הספיק לבוא להיפרד‬
‫אבא עבד כמנהל בבנק יהודי ואח"כ לקייטנה עם הרבה ילדים נוספים‪.‬‬
‫מאביו‪ .‬הוא הציע לקחת אתו את‬
‫כמנהל חשבונות‪ .‬השכונה הייתה‬
‫המקום היה ליד נהר והם מאד נהנו‪.‬‬
‫לולק לדרום אמריקה‪ ,‬שם ילמד‬
‫מעורבת ‪ -‬גויים ויהודים יחד‪.‬‬
‫תמיד הייתה בחברת אחיה שהיה‬
‫סבלן מאד‪ .‬היו חברים טובים ולימד ויתקדם‪ ,‬אך אבא לא הסכים‬
‫לוצ'ה הלכה לגן פרטי מאד יוקרתי‪.‬‬
‫שהמשפחה תיפרד‪ ,‬וכיוון שלא‬
‫למדה בלט וצרפתית‪ .‬אח"כ עברה‬
‫אותה הרבה דברים‪.‬‬
‫יום אחד פרצו השמועות על מלחמה‪ ,‬יכלו לנסוע כולם – נשאר גם לולק‬
‫לבית ספר יסודי‪ ,‬ולבקשת הסבא‬
‫בפולין‪.‬‬
‫הלכה אחה"צ לבי"ס יהודי נוסף‬
‫והילדים הוחזרו בבהילות ללודג'‪.‬‬
‫בשם "בית יעקב"‪ .‬האח לולק למד‬
‫כאשר הגיעו לשער הבית מצאו את‬
‫תחילת המלחמה‬
‫בחדר לאחר בי"ס הרגיל‪.‬‬
‫האם המבוהלת מחכה להם‪ ,‬היא‬
‫המלחמה הגיעה ללודג' בספטמבר‬
‫גם בי"ס היסודי היה יהודי ולבנות‬
‫כבר רצתה לנסוע להביא אותם‬
‫בעצמה‪ .‬האב ששירת בצבא הפולני ‪ ,1939‬למחרת חזרתם מהקייטנה‪.‬‬
‫בלבד‪ .‬כיוון שחלק מהמשפחות היו‬
‫בדרגת סמל והיה מאד פטריוט אמר לוצ'ה היתה בת ‪ 12‬ולולק בן ‪.15‬‬
‫עניות יותר‪ ,‬היה נהוג שכל ילדה‬
‫הגברים הלכו לעיר ורשה כי חשבו‬
‫מביאה כמה אוכל שאפשר‪ ,‬לפעמים שהפולנים ינצחו את הגרמנים תוך‬
‫שהגרמנים לא יגיעו לשם‪ .‬הנשים‬
‫יותר מכריך אחד‪ .‬שמו הכול בסל‬
‫שבועות מספר‪...‬‬
‫‪6‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫ישבו במרתף של סבתא ושמעו את‬
‫הפיצוצים‪ .‬כעבור ‪ 3‬ימים חזרו גם‬
‫הגברים שכבר הבינו שהעסק אבוד‪.‬‬
‫היא זוכרת שעמדה בחלון הבית‬
‫וראתה שיירות אינסופיות של‬
‫גרמנים נכנסים לעיר‪ -‬רכובים על‬
‫סוסים‪ ,‬אופנועים ועוד‪ .‬בהתחלה‬
‫נשארו בבית שלהם שהיה יותר טוב‬
‫ובאזור מרכזי‪ ,‬אך הגרמנים פרצו‬
‫יום אחד ולקחו את כל הרהיטים‪.‬‬
‫בינתיים התחיל להיווצר הגטו‪.‬‬
‫אבא החליט ששם יותר בטוח וכך‬
‫עברו לבית הקטן של סבתא‪ .‬הם‬
‫גרו כולם בחדר אחד‪ .‬סבתא וסבא‬
‫בחדר השני‪ .‬ואפילו במטבח שמו‬
‫מישהו‪ .‬לכל משפחה היה רק חדר‬
‫אחד ששימש לכל‪.‬‬
‫הבית היה ליד כנסיה ולידה הייתה‬
‫באר ששאבו ממנה מים‪ .‬יום אחד‬
‫ראתה גרמני ניגש ליהודי שעמד‬
‫ליד – זרק אותו לרצפה והרביץ לו‬
‫כהוגן‪.‬‬
‫סגירת הגטו‬
‫בהתחלה הגטו היה פתוח‪ ,‬אך‬
‫משעה ‪ 5‬אחה"צ הוטל עוצר כללי‬
‫והיה אסור להסתובב‪ .‬עדיין היה‬
‫מספיק אוכל‪ .‬כיוון שהחורף עמד‬
‫בפתח‪ ,‬אנשים אגרו קמח‪ ,‬אורז‬
‫וסוכר‪ ..‬תפו"א וגזר וירקות נוספים‬
‫אכסנו במרתף על מצע חול כדי‬
‫שישמרו היטב‪ .‬היו גם עצים ופחם‬
‫לחימום ובישול‪ .‬אפילו העוזרת‬
‫הפולניה עוד באה כמה פעמים ואף‬
‫הביאה כיכר לחם‪ .‬אח"כ נעלמה‬
‫ושוב לא חזרה‪ .‬היו שערים ‪ -‬אך‬
‫בכל שעה פתחו אותם‪ ,‬ואפשר היה‬
‫להיכנס ולצאת‪ .‬בשנת ‪ 1941‬גידרו‬
‫את הגטו בחוטי תיל‪ .‬לפעמים הגדר‬
‫עברה באמצע הרחוב ‪ -‬כאן יהודים‬
‫וכאן פולנים‪ .‬השערים נסגרו ורק היו‬
‫גשרי עץ קטנים‪ .‬ליהודים היציאה‬
‫נאסרה‪ .‬שומרים גרמנים הוצבו ליד‬
‫השערים והגשרים‪.‬‬
‫מוסדות הגטו‬
‫הגטו הפך לעיר בתוך עיר‪ ...‬הוקמו‬
‫משרדים‪ .‬היודנראט ‪ -‬הועד היהודי‬
‫ניהל הכול‪.‬‬
‫היו בתי ספר‪ ,‬משטרה‪ ,‬מכבי אש‪,‬‬
‫מקומות עבודה‪ ,‬משרדים ועוד‪.‬‬
‫בהתחלה למדה מאחיה בבית‪.‬‬
‫כל מה שידע לימד אותה‪ :‬אנגלית‪,‬‬
‫היסטוריה‪ ,‬גיאוגרפיה ומפות‪ ,‬חשבון‬
‫– ממש הכריח אותה ללמוד‪.‬‬
‫אח"כ הלכה לבי"ס בגטו‪ ,‬שם למדו‬
‫יידיש‪ ,‬גרמנית‪ ,‬לטינית‪ ,‬פולנית‬
‫ועברית‪ .‬היו גם חיי תרבות בגטו‪:‬‬
‫הצגות‪ ,‬קונצרטים ומקהלות‪ .‬היה‬
‫אפילו כסף של הגטו ‪ -‬תלושים‬
‫שאנשים קיבלו מהוועד‪ ,‬ואיתו יכלו‬
‫לקנות מוצרים שונים‪.‬‬
‫אביה עבד במשרד העבודה ‪ -‬שלח‬
‫אנשים למקומות עבודה‪ ,‬ואימה‬
‫במטבח מרכזי שבו בישלו מרק‪ .‬גם‬
‫בבי"ס וגם במקומות העבודה חילקו‬
‫פעם ביום חתיכת לחם ומרק‪ .‬מי‬
‫שלא עבד לא קיבל ‪ -‬ולכן סידרו‬
‫גם לסבתא עבודה כסורגת מפות‪.‬‬
‫בהמשך הגרמנים הורו על סגירת‬
‫בתי הספר וגם הילדים נשלחו‬
‫לעבודה‪ .‬כיוון שאחיה כבר עבד‬
‫במפעל שיצר תרמילים וחגורים‬
‫היא הצליחה להתקבל‪ .‬היו מכינים‬
‫אבזמים‪ ,‬תופרים כפתורים ועוד‪.‬‬
‫אקציות וטרנספורטים‬
‫משנת ‪ 1942‬המצב הלך והורע‪.‬‬
‫הגרמנים לא היו בתוך הגטו ‪ -‬רק‬
‫השומרים‪ .‬אך התחילו להיכנס בכל‬
‫פעם‪ ,‬להוציא אנשים מהבתים‪,‬‬
‫אספו חולים וזקנים ומשפחות‬
‫שלמות והתחילו לשלוח ליעד לא‬
‫ידוע‪ .‬יום אחד אספו קבוצת ילדים‬
‫וריכזו אותם בכיכר שממנה יצאו‬
‫המשלוחים‪ .‬הדודה באה בריצה‬
‫ואמרה שלקחו לה את הילדה‪.‬‬
‫איך שהוא אביה של לוצ'ה הצליח‬
‫להבריח את הילדה ולהצילה‪ .‬בת‪-‬‬
‫דודה זו שרדה את המלחמה וחיה‬
‫כיום בארה"ב‪.‬‬
‫לגטו שהלך והתרוקן הביאו‬
‫הגרמנים גם פליטים ממדינות‬
‫אחרות‪ .‬אך בסופו של דבר הוא‬
‫היה תחנת ביניים וגם הם נשלחו‬
‫למחנות המוות‪.‬‬
‫מגפות‬
‫עם התדרדרות התנאים והצפיפות‬
‫פרצו מגפות שונות‪ .‬לוצ'ה חלתה‬
‫פעמיים בטיפוס הבטן וגם בדלקת‬
‫ריאות אך הצליחה להחלים‪ .‬היה‬
‫רופא בגטו וגם בית חולים‪ ,‬אך‬
‫כשהגרמנים נכנסו לבצע אקציות‬
‫היו אוספים את החולים ושולחים‬
‫אותם בטרנספורט‪ ,‬ולכן אנשים‬
‫נמנעו מלהישאר בבית חולים‬
‫במידת האפשר‪ .‬גם הדודה שטיפלה‬
‫בה חלתה‪ ,‬ולוצ'ה אומרת שאין לה‬
‫מושג מהיכן הרופא הצליח להביא‬
‫להן תרופות וכך ניצלו שתיהן‪.‬‬
‫האח לעומת זאת חלה בשחפת כמו‬
‫רבים אחרים‪ ,‬ומצבו לא השתפר‪.‬‬
‫הכינו לו מסתור בבית‪ ,‬ובכל פעם‬
‫שהגרמנים הגיעו עם כלבים וקראו‬
‫לכולם לצאת החוצה ‪ -‬סגרו אותו‬
‫במחבוא כדי שלא ימצאו אותו‪.‬‬
‫חברתה הענייה נשארה ללא הורים‬
‫ועם אחות בלבד‪ ,‬שגם חלתה‬
‫בשחפת ונפטרה מאוחר יותר‪.‬‬
‫לוצ'ה זוכרת שליוותה אותה לבית‬
‫הקברות‪ .‬אחותה הושמה בקבר‪,‬‬
‫לבושה תכריכים לבנים וסרט אדום‬
‫כיוון שהייתה בתולה‪ .‬סגרו את‬
‫הקבר וזהו‪ .‬לא היה זמן לטקסים‪.‬‬
‫מאות מתו בכל יום ועגלות מלאות‬
‫גופות עברו ברחוב בדרכן לבית‬
‫הקברות שהלך והתמלא‪.‬‬
‫החברה נשארה בודדה‪ ,‬אך אמה‬
‫של לוצ'ה אמרה שלא יוכלו לטפל‬
‫גם בה‪ ,‬ויותר לא שבה לראותה‪.‬‬
‫גם החברה נעלמה וכפי הנראה לא‬
‫שרדה‪.‬‬
‫עוזבים את הגטו‬
‫בסוף שנת ‪ 1943‬תחילת ‪1944‬‬
‫המצב הלך והתדרדר‪ .‬האקציות‬
‫הפכו להיות דבר של יום‪-‬יום‪ .‬אבא‬
‫החליט שהגיע הזמן לעזוב‪ .‬הדודה‬
‫תפרה תרמילים לכולם‪ ,‬ארזו‬
‫בגדים להחלפה‪ ,‬קצת תמונות‪ ,‬קצת‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫‪7‬‬
‫אוכל ודברים בסיסיים‪ .‬בהתחלה‬
‫התחבאו באזור המשרדים שהיו בו‬
‫פחות אנשים‪ ,‬אך לאחר שבוע הבינו‬
‫שלא יוכלו לשרוד ללא אוכל‪ ,‬ואבא‬
‫אמר שילכו לטרנספורט‪.‬‬
‫על המחנות היו שמועות שונות ‪-‬‬
‫חלק אמרו שאלה מחנות עבודה‪,‬‬
‫והתנאים יותר טובים‪ .‬לאחר מרד‬
‫גטו ורשה התחילו להגיע שמועות‬
‫שאלו מחנות מוות‪ .‬לא ידעת למה‬
‫להאמין וגם לא הייתה ברירה‪...‬‬
‫סה"כ המשפחה חיה בגטו מ‪1940-‬‬
‫ועד ‪ .1944‬למרות הקשיים הרבים‬
‫העובדה שנשארו יחד הקלה על‬
‫הסבל‪.‬‬
‫המחנות‬
‫בחודש אוגוסט ‪ 1944‬נשלחו‬
‫מהגטו‪ .‬אבא אמר שמחסלים‬
‫את הגטו ומסוכן להישאר‪ .‬נסעו‬
‫בחשמלית לתחנת הרכבת‪ .‬שם‬
‫העלו אותם לקרונות משא סגורים‬
‫שנועדו להעברת בהמות‪ .‬בקצה‬
‫הקרון היו ‪ 2‬דליים לעשיית הצרכים‪.‬‬
‫הפולנים עשו להם עם היד סימן של‬
‫שחיטה ‪ -‬כמו שמעבירים סכין על‬
‫הגרון‪...‬‬
‫נסעו יום ולילה שלמים והגיעו למחנה‬
‫בירקנאו‪( ,‬המחנה ליד אושוויץ‪ ,‬עם‬
‫השער המפורסם)‪.‬‬
‫היו שם המון גרמנים עם כלבים‬
‫וכולם צעקו להם לצאת‪ .‬השוק‬
‫הראשוני היה שהפרידו את הגברים‬
‫מהנשים‪ .‬לאחר המלחמה סיפר אחד‬
‫הדודים ששרד‪ ,‬שאת האח הרגו‬
‫מיד כיוון שהיה חולה‪ .‬האב שחשב‬
‫שבוודאי גם היתר לא שרדו‪ ,‬הלך‬
‫ודעך עד שנשלח גם הוא למותו‪.‬‬
‫לוצ'ה הלכה אחרי אמה‪ .‬האם‬
‫שהבחינה בילד יושב ובוכה לבדו‬
‫על ערמת מזוודות לקחה אותו‬
‫בידיה‪ ,‬דבר שחרץ את גורלה‪ .‬היו‬
‫המון מזוודות ותיקים‪ ,‬וגם להם‬
‫נאמר להשאיר את החפצים‪.‬‬
‫הדודות לא נתנו לה ללכת אחרי‬
‫אמה‪ ,‬משכו אותה לצד השני‪ ,‬וכך‬
‫‪8‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫ניצלה פעם נוספת‪ .‬נתנו להן מגבת‬
‫וסבון ושלחו אותם למקלחת‪,‬‬
‫אמיתית למרבה המזל‪ .‬לאחר‬
‫מכן גילחו את שערן ולקחו את‬
‫התכשיטים (למי שהיה)‪ .‬הן הפכו‬
‫לאסירות‪ .‬עם שמלה אחת דקה‬
‫בלבד ואפילו ללא תחתון‪ ,‬ועם נעלי‬
‫עץ‪ .‬בתקופה זו כבר לא קעקעו‬
‫מספרים‪ .‬הן הגיעו כמה חודשים‬
‫לפני סוף המלחמה‪ ,‬ואולי גם זה עזר‬
‫להן לשרוד‪.‬‬
‫בלילה ישבו וחיכו‪ .‬אישה שעברה‬
‫לידן אמרה – אתן רואות את‬
‫העשן? זה האנשים מהטרנספורט‬
‫שלכן שעולים באש‪ .‬לוצ'ה אומרת‬
‫שפשוט לא יכלה להאמין שזה‬
‫נכון‪ .‬כששאלה ‪ -‬ומה עם הגברים?‬
‫האישה ענתה ‪ -‬אותו דבר‪,‬‬
‫הבריאים לעבודה ואת כל היתר‬
‫הורגים ושורפים‪.‬‬
‫הביאו להן משקה מוזר עם טעם‬
‫משונה שישתו‪ -‬משקה שגרם לכך‬
‫שיפסק המחזור החודשי‪.‬‬
‫פרייברג‪-‬זאכסן‬
‫למחרת נלקחו ברכבת אחרת‬
‫לבניין בעיר זו‪ .‬שם גרו ועבדו‪.‬‬
‫המבנה נראה כמו פנימייה‪ .‬הנשים‬
‫גרו בקומה שנייה בהשגחת קאפו‬
‫פולניה בשם מרישה‪ .‬בקומה‬
‫הראשונה היו שבויי מלחמה‬
‫איטלקיים‪ .‬התנאים היו סבירים‪.‬‬
‫היו דרגשים ומקלחות‪ .‬בבוקר קיבלו‬
‫שתיה וחתיכת לחם והובלו לעבודה‬
‫במפעל‪ .‬אז לוצ'ה נזכרה בשיר‬
‫"עבדים היינו לפרעה במצרים"‪..‬‬
‫בהמשך הגיעו עוד נשים מהונגריה‬
‫והולנד והיו צריכות להצטופף –‬
‫שתיים בכל דרגש‪.‬‬
‫כשלא היה מקום ‪ -‬העבירו אותם‬
‫לצריפי עץ מחוץ לעיר‪ .‬אז גם קיבלו‬
‫תחתון אחד‪ .‬כיוון שכיבסו ולא היה‬
‫זמן ליבש‪ ,‬לבשו אותו רטוב‪ .‬היה‬
‫חורף וקר‪ .‬הייתה לה רק שמלה‬
‫אחת ואפילו לא גרביים‪ ,‬ובכל זאת‬
‫לא חלתה‪.‬‬
‫ההפצצות‬
‫כשהיו הפצצות של בעלות הברית‪,‬‬
‫הגרמנים ברחו והשאירו אותן‬
‫נעולות והן פשוט התפללו שהפצצה‬
‫לא תיפול עליהן‪ .‬פעם אחת‪ ,‬אחרי‬
‫הפצצה קשה‪ ,‬העלו אותן על רכבת‪,‬‬
‫הקרון היה פתוח ללא גג והיה קר‬
‫מאד‪ .‬כך נסעו במשך ‪ 10‬ימים‬
‫הלוך ושוב‪ ...‬בסוף הגיעו למחנה‬
‫מאטהאוזן ושם גם נשארו עד סוף‬
‫המלחמה‪ .‬היא חשבה שמשם‬
‫כבר לא תצא‪ ..‬סמל האס‪ .‬אס עם‬
‫הגולגולת היה מאד מפחיד‪.‬‬
‫מאטהאוזן‬
‫שמו אותם בצריף של הצוענים –‬
‫"הציגענער לאגאר"‪ .‬הצוענים כבר‬
‫לא היו‪ ,‬השם נשאר‪ .‬היה מטונף‬
‫וישנו על מזרני קש על הרצפה‪.‬‬
‫עד אז הצליחו לשמור על היגיינה‬
‫אישית‪ ,‬שם חטפו כינים וכל מיני‬
‫חולירע‪ .‬חיכו ללא עבודה‪ .‬פעם‬
‫ביום קיבלו מרק דלוח ולחם מגעיל‪,‬‬
‫אבל זה מה שהיה‪ .‬יום אחד פשטה‬
‫שמועה שהגרמנים עזבו‪ .‬היו שם‬
‫שבויים אוקראיניים ורוסיים‪ .‬הלילה‬
‫האחרון היה נורא ‪ -‬השבויים נכנסו‬
‫לצריף הנשים ואנסו אותן ללא‬
‫רחמים‪.‬‬
‫היו צרחות נוראיות‪ .‬למזלן הן היו‬
‫בפינה רחוקה‪ .‬הדודות שכבו עליה‬
‫ואמרו לה לא לזוז וכך הצילו אותה‬
‫שוב‪.‬‬
‫השחרור‬
‫בבוקר ראו שבאמת הגרמנים אינם‪.‬‬
‫לא ידעו מה לעשות? האם הגדר‬
‫עדיין מחשמלת? עמדו בחצר וראו‬
‫טנק מגיע ועליו ‪ 3‬חיילים אמריקאים‪,‬‬
‫אחד שחור ושניים לבנים‪ .‬שאלו‬
‫אחד‪ :‬אתה יהודי? אמר לה‪" :‬כן"‪.‬‬
‫שאלו אותם‪ :‬מי אתם? והחיילים ענו‪:‬‬
‫"באנו לשחרר אתכם"‪ .‬שאלו‪" :‬רק‬
‫אתם?" "לא‪ ",‬ענו החיילים‪" ,‬אנחנו‬
‫החלוץ‪ ,‬יש עוד אחרינו"‪.‬‬
‫אכן הגיע צוות נוסף וגם רופאים‪.‬‬
‫הביאו איתם מרק מאד סמיך ועשיר‪,‬‬
‫מלא שומן‪ ,‬חזיר ושעועית‪ .‬ובתור‬
‫השני חילקו סוכר ומים‪ .‬כמובן‬
‫שעמדה בתור למרק‪ .‬הדודה אמרה‬
‫לה‪" :‬שלא תעזי! תוכלי רק סוכר‬
‫ומים"‪ .‬לוצ'ה קיללה בשקט את‬
‫הדודה אך צייתה לה ושוב ניצלה‪.‬‬
‫רבים מאלה שאכלו את המרק חלו‬
‫בדיזנטריה ומתו‪ .‬הקיבה המורעבת‬
‫לא יכלה לעכל אוכל כה כבד והגוף‬
‫החלש לא הצליח להתמודד עם‬
‫המחלה‪.‬‬
‫ריססו אותם ב‪ D.D.T-‬ושיכנו אותם‬
‫במגורי הגרמנים‪ .‬איזה לוקסוס! ‪4 -‬‬
‫מיטות בחדר וסדינים‪ .‬מהסדינים‬
‫תפרו ביד שמלות‪ ,‬וכך יכלו לשרוף‬
‫את השמלות הישנות שורצות‬
‫הכינים‪ .‬קיבלו ‪ 3‬ארוחות ביום ולאט‬
‫לאט התחילו להתאושש‪.‬‬
‫מי שהיה מתחת לגיל ‪ 18‬קיבל‬
‫אוכל משופר‪ ,‬אז הדודה שיקרה‬
‫שהיא צעירה יותר‪ ,‬וכך קיבלה כל‬
‫בוקר דייסת גריסים עשירה ונהדרת‬
‫שזוכרת את טעמה עד היום‪...‬‬
‫מודנה‪ ,‬איטליה‬
‫לאחר מפגש עם חיילי הבריגדה‬
‫העבירו אותם לאיטליה מוחבאות‬
‫במשאית שהובילה דלק מאחורי‬
‫הג'ריקנים‪ .‬לאחר מעבר הגבול‬
‫הרימו את הברזנט‪ ,‬וכך יכלו סוף‬
‫סוף לנשום‪ ..‬שם עברו לטיפול‬
‫האונר"א‪ .‬גרו בבניין של האקדמיה‬
‫הצבאית ושם גם פגשה את חברתה‬
‫השנייה‪ .‬לוצ'ה זיהתה אותה‪ ,‬אך‬
‫היא לא הצליחה לזהות בבת ה‪19-‬‬
‫הרזה להחריד את חברתה מילדות‪.‬‬
‫הדודות נישאו לשני גברים שהגיעו‬
‫מהמחנה הסמוך‪ .‬דודה אחת עלתה‬
‫לארץ‪ ,‬כי לבעלה הייתה בישראל‬
‫אחות יחידה‪.‬‬
‫הדודה השנייה עבדה במשרד‬
‫הדואר של סוכנות הפליטים ושלחה‬
‫מכתב למשפחה בברזיל‪ .‬לאחר‬
‫שנה קיבלו תשובה ומסמכים‬
‫להגירה וכך הגיעו לברזיל‪.‬‬
‫ברזיל וישראל‬
‫לאחר זמן עברה לגור אצל הדוד‪,‬‬
‫למדה ועבדה‪ .‬בשנת ‪ 1951‬באה‬
‫לארץ לביקור כתיירת‪ .‬גרה אצל‬
‫הדודה במוסררה בירושלים ולמדה‬
‫באולפן‪ .‬הדודה אסרה עליה לדבר‬
‫יידיש‪ ,‬כי התביישה בשפה‪ .‬היה לה‬
‫ארוס בברזיל שהפציר בה לחזור‬
‫ואף שלח כרטיס טיסה וכך חזרה‬
‫לעוד ‪ 5‬שנים‪.‬‬
‫בינתיים תנועת הנוער הציונית‬
‫התחזקה‪ ,‬היא הצטרפה והכירה‬
‫חברים חדשים‪ ,‬והחליטה לעלות‬
‫לארץ‪ ,‬הפעם בקבוצה ולקיבוץ‪.‬‬
‫הקמת משפחה‬
‫באוקטובר‬
‫‪ 1956‬הגיעה‬
‫שוב לארץ‪.‬‬
‫יחזקאל בריקמן‬
‫שכבר היה‬
‫חבר בקיבוץ‬
‫בא עם אוטובוס‬
‫לקחת את‬
‫כל הקבוצה‪.‬‬
‫בהמשך הפכו‬
‫לזוג‪ ,‬נישאו‬
‫והקימו משפחה‪.‬‬
‫נולדו שלושת‬
‫הבנים – זאביק‪,‬‬
‫דורון ואריאל‪.‬‬
‫הבנים נקראים‬
‫ע"ש הוריה‬
‫ואחיה שנרצחו‪,‬‬
‫(עיבוד של‬
‫השמות‪).‬‬
‫זאביק ז"ל‬
‫נפטר ממחלה‬
‫בעת שירותו‬
‫הצבאי‪ .‬דורון‬
‫ואריאל הקימו‬
‫משפחות ויש‬
‫ללוצ'ה ‪5‬‬
‫נכדים‪.‬‬
‫הם אינם גרים בקיבוץ‪ ,‬אך שומרים‬
‫על קשר קבוע‪ .‬לפולין לא חזרה‬
‫מעולם‪ ,‬הבנים הציעו אך היא לא‬
‫כל‪-‬כך רצתה‪ ..‬לא נשאר שם איש‬
‫מהמשפחה ‪ -‬מי ששרד עזב את‬
‫אירופה לתמיד‪.‬‬
‫בברזיל דיברו על מה שקרה‪ ,‬בארץ‬
‫לא כל כך‪ .‬פעם סיפרה לבנים‬
‫כשעוד היו צעירים‪ ,‬והם שאלו‪ ,‬אז‬
‫למה לא ברחת? את הקלטת עם‬
‫עדותה שקיבלה מיד ושם אריאל‬
‫העביר לדיסק ‪ -‬ולכל אחד מהם‬
‫יש עותק כדי שהסיפור ישמר גם‬
‫לדורות הבאים‪ .‬מאמינה בגורל‬
‫וניצלה בזכותו פעמים רבות‪.‬‬
‫יותר מפעם אחת המוות התקרב‬
‫אך לא הצליח לקחתה‪...‬‬
‫ביום נישואיה עם יחזקאל בריקמן‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫‪9‬‬
‫מתכון וסיפור‬
‫מאת‪ :‬מיטל אסרף שמעון‬
‫אני מניחה על השיש הקטן‬
‫"אל תהיי כזאת רעה באמת יצאה‬
‫במטבח מגוון נאה של מזונות‬
‫ארוחה נפלאה‪ ,‬במו ידיי הכנתי‬
‫ודואגת שימצאו לי כל אבות המזון‪,‬‬
‫ארוחה ישראלית כהלכתה! זה‬
‫וויטמינים ומינרלים‪ ,‬פחמימות‬
‫מתחיל לעניין לי את קצה האוזן‬
‫וקטניות‪ ,‬פירות וירקות‪ .‬כולם ניצבים ובחוסר חשק של ממש אני מזמינה‬
‫מוכנים לקראתי‪ ,‬משתהים ונדהמים לעצמי צרות ושומעת את כל‬
‫לנוכח מוצא פי‪" .‬התכנסתי כאן היום הסיפור כולל ההנחיות‪" .‬ארוחה‬
‫ברוב הדר וגאווה לומר לכם תודה‬
‫ישראלית היא ארוחה קלילה‪,‬‬
‫על עשייתכם הברוכה‪ ,‬אתם עושים‬
‫אוורירית ומלאת הומור‪ .‬כמו הופעה‬
‫עבודה נאמנה ללא שכר וללא‬
‫טובה או הצגה‪ ,‬יש בה מכל טוב‬
‫תמורה‪ .‬אז כמו שאמרתי תודה‬
‫למעט בשר" פצצה הוטלה אל‬
‫רבה ונמשיך בהכנת הארוחה "אני‬
‫מרכז החדר "אל דאגה ואל חשש‬
‫מניפה את סכין החיתוך כשלפתע‬
‫את הבשר אכין מחר"‪ ,‬איזו רגישות‬
‫אני שומעת קול קט וחרישי שואל‬
‫מי שישמע? עד הנה שמעתי את‬
‫בתמימות‪" :‬אמא‪ ,‬הכל בסדר? מה‬
‫פעימת הלב שחסרה‪" ,‬אי אפשר‬
‫נסגר?"‬
‫לערבב מכל וכל‪ ,‬זה עושה כאב‬
‫אני מחייכת ומסבירה לבני הרך‪:‬‬
‫בטן גדול"‪.‬‬
‫"אני אומרת תודה על כל מה‬
‫"קחי דף ועט" היא מצווה "מיד נתחיל‬
‫שהמזון המבורך שנותן לי בשמחה‪,‬‬
‫במנת הפתיחה‪ ,‬במקביל רישמי לך‬
‫בהתנדבות‪ ,‬ללא תמורה‪"..‬‬
‫בצד את המצרכים‪ :‬כולם ישראליים‬
‫"אם את רוצה לומר תודה באמת"‬
‫כחול לבן אמיתי‪.‬‬
‫הוא משיב‪" ,‬עשי זאת בכנות ומכל‬
‫"רושמת?"‪ ,‬לא הספקתי לענות‬
‫הלב‪ ,‬אל תמהרי להניף את הסכין‪,‬‬
‫והיא ממשיכה בשלה‪" .‬יופי‪ ,‬אם‬
‫התכווני בתודתך‪ ,‬שיראה קצת‬
‫כך ‪ 2‬סלטים קלילים ומהירי הכנה‬
‫אמין"‪.‬‬
‫הראשון צזיקי מלפפונים והשני סלט‬
‫מי כאן המבוגר האחראי אני שואלת קוסקוס מלא עם גבינה צפתית‪,‬‬
‫את עצמי והתשובה לא מאחרת‬
‫אפונת גינה וסלק"‪.‬‬
‫לבוא‪" :‬אז מתי האוכל מוכן? אני‬
‫"סליחה יקירתי‪ ,‬צזיקי זה לא יווני?‬
‫ממש רעב וכבר נהיה מאוחר"‪.‬‬
‫וקוסקוס זה ממש דרום צרפת!"‬
‫"עוד רגע יקירי‪ ,‬יש לתקן את המצב‬
‫יריתי לעברה והיא כמובן לא‬
‫ולהיות אסירי תודה‪ ,‬האם זה מספיק נשארה חייבת "וחוסר סבלנות‬
‫אמין לדעתך?" שלחתי מבט לכיוונו‬
‫זה מאיפה?‪ ,‬הם עשו עליה בשנות‬
‫לקבל אישור לשאלה והוא כבר‬
‫החמישים זה מספיק ישראלי‬
‫נעלם‪ ,‬צולל עמוק בעיסוקיו כאילו‬
‫בשבילך?"‬
‫לא היה כאן בכלל עכשיו‪.‬‬
‫מעברו השני של החדר מצלצל‬
‫לצזיקי קחי‪:‬‬
‫הטלפון‪ .‬אני עונה ומזהה את קולה‬
‫‪ 6‬מלפפונים פרוסים‪,‬‬
‫של חברתי הטובה‪ .‬אחרי ה"מה‬
‫‪ 1‬כף שמן זית‪,‬‬
‫קורה ומה נשמע?" תמיד מגיעה‬
‫‪ 400‬גרם יוגורט ‪ 3%‬או ‪ 2‬גביעים‪,‬‬
‫אותה שאלה "מה הכנת היום? משהו ‪ 1‬כף מיץ לימון‪,‬‬
‫מיוחד?"‬
‫‪ 2‬שיני שום קצוצות‪,‬‬
‫ואחר כך די ברור ומאוד צפוי "את‬
‫מלח ופלפל שחור גרוס‬
‫חייבת לשמוע מה הכנתי בעצמי‪,‬‬
‫וערבבי הכול ביחד‪.‬‬
‫יצא לי‪ "....‬אני משלימה "מדהים"‪.‬‬
‫"כמה מלח ופלפל?" "כמה שצריך!"‬
‫צחוק גדול ומסופק נקטע באמירה‬
‫"פולניה אחת" סיננתי‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫ונמשיך לסלט הקוסקוס המלא‪:‬‬
‫הכיני תוכן של שקית קוסקוס מלא‬
‫מהיר הכנה לפי הוראות היצרן‪,‬‬
‫הוסיפי לקוסקוס‪:‬‬
‫‪ 1‬כוס אפונה קפואה שבושלה כ‪3-‬‬
‫עד ‪ 4‬דקות והושרתה במי קרח‬
‫לעצירת תהליך הבישול‪,‬‬
‫‪ 2‬סלקים בינוניים מבושלים חתוכים‬
‫לפרוסות‪,‬‬
‫‪ 200‬גרם גבינה צפתית מעודנת‬
‫חתוכה לקוביות בגודל ‪ 1‬ס"מ‪,‬‬
‫‪ 2‬כפות פטרוזיליה קצוצה‪.‬‬
‫על כל אלו צקי רוטב‪:‬‬
‫‪ 1/4‬כוס שמן זית‪,‬‬
‫‪ 1/4‬כוס מיץ לימון‪,‬‬
‫‪ 2‬כפות חומץ‪,‬‬
‫מלח ופלפל שחור גרוס כמה‬
‫שצריך‪ ...‬אמרה והקדימה תרופה‬
‫למכה‪.‬‬
‫למנה עיקרית דג סלמון משובח‪:‬‬
‫"ואל תתקמצני!" חלילה שאתקמצן‪,‬‬
‫אמרתי בלבי‪" ,‬את יודעת כמה‬
‫סלמונים שטים להם במימי‬
‫האוקיינוס הישראלי‪ ,‬עשרות!"‬
‫שימי את הדג בתבנית‪ ,‬צקי שמן‬
‫זית בנדיבות‪ ,‬מלח ופלפל שחור‬
‫גרוס‪ ,‬פנקי אותו בעשבי תיבול‬
‫שונים והכניסי לתנור בחום בינוני‬
‫ל‪ 20-‬דקות או יותר בהתאם לטעם‬
‫המועדף עליכם‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬מה המידות‪ ,‬כמה זמן בדיוק?"‬
‫"אהובתי"‪ ,‬אמרה בהתנשאות ‪-‬‬
‫"אי אפשר להרוס דג סלמון‪ ,‬אבל‬
‫אם תצליחי תדעי שאת היחידה‬
‫שעשתה זאת‪ ..‬חחח‪"..‬‬
‫"וקינוח?" ניסיתי להעביר נושא‪" .‬רגע‬
‫מה עם הילדים?"‬
‫גליליות פיצה טורטייה‪:‬‬
‫"חממי בסיר‬
‫מעט שמן זית‪,‬‬
‫‪ 6‬עגבניות חתוכות לקוביות‪,‬‬
‫‪ 1‬כף סוכר או ‪ 3‬תמרים‪,‬‬
‫פפריקה אדומה ומלח‪.‬‬
‫הביאי לרתיחה ובשלי על אש‬
‫נמוכה כ‪ 20-‬דק'‪.‬‬
‫קחי טורטיות מוכנות‪ ,‬מזגי מן‬
‫הרוטב והוסיפי מה שבא לך‪ :‬גבינה‪,‬‬
‫טונה‪ ,‬תירס‪ ,‬פטריות‪ ,‬בצל‪ ,‬אנשובי‪.‬‬
‫כמו שאומרים ‪ -‬תתפרעי אבל אל‬
‫תגזימי‪.‬‬
‫כדי ליצור גליליות פרסי את‬
‫הטורטיות למשולשים כמו בפיצה‬
‫וגלגלי מן החוץ אל הפנים‪ .‬הניחי‬
‫בתבנית אפיה בתנור שחומם‬
‫מראש ל‪ 180-‬מעלות למשך‬
‫‪ 10-15‬דק'‪".‬‬
‫"ולקינוח‪ "...‬אמרה בלי לקחת אוויר‪,‬‬
‫כדורי אורז מלא תפוח בשוקולד‬
‫לבן‪.‬‬
‫"שפכי בקערה כמחצית מתכולת‬
‫שקית אורז מלא תפוח מוכן‪ ,‬המיסי‬
‫‪ 3‬חב' שוקולד לבן וצקי מעל פתיתי‬
‫האורז‪ .‬לפי העין והרגש הוסיפי‬
‫פתיתים נוספים‪ .‬צרי כדורים קטנים‬
‫בעזרת כף והניחי בתבנית או‬
‫במנז'טים חגיגיים והכניסי למקרר‬
‫ל‪ 10-15-‬דק' וזה הכול‪".‬‬
‫אני שומעת את חברתי שותקת וכל‬
‫נשימה שלה כאילו אומרת "תודי‪,‬‬
‫תודי שזו ארוחה נפלאה"‪.‬‬
‫"מה ישראלי בארוחה הזו?" שאלתי‪.‬‬
‫"היא מוגזמת" ענתה לי ובקולה‬
‫נשמעה אכזבה לנוכח חוסר העידוד‪,‬‬
‫אז מיד פרגנתי בישראליות טהורה‬
‫ואמרתי "באמת ארוחה מדהימה‪,‬‬
‫אבל מה עם הבשר?‪ ".‬דממה‪...‬‬
‫מצטערת לא התכוונתי‪ ,‬תביני זה‬
‫לא אני ‪ -‬זו האינטגרציה שבי‪ .‬הכי‬
‫ישראלי שיש לא?!‬
‫ותודה לגברת עם המתנה על‬
‫המתכונים!‬
‫ביקורת מסעדות‬
‫מה אוכלים? ‪-‬‬
‫מסעדת מידס‬
‫מאת‪ :‬אוגניה שקולניק‬
‫לבקשת המערכת אנחנו פותחים‬
‫מדור חדש‪ -‬כל המעוניין מוזמן לשלוח‬
‫ביקורת שלו לחודש הבא‪.‬‬
‫והפעם מסעדת הבית – מידס‪.‬‬
‫מסעדת מידס בהחלט ממלאת את‬
‫הצורך למקום משפחתי ואינטימי‪ ,‬הכי‬
‫קרוב לבית שאפשר‪ ,‬עם אוכל ביתי‬
‫וטעים‪.‬‬
‫המסעדה נקראת ע"ש הכלבה‬
‫המיתולוגית של הבעלים‪ ,‬משפחת‬
‫גלקוביץ‪ ,‬שנקראה ע"ש המלך‬
‫המיתולוגי לא פחות‪ -‬הלוא הוא מידאס‬
‫שכל מה שנגע בו הפך לזהב‪ ,‬עד שגילה‬
‫שזה לא תמיד ברכה‪ ..‬הכלבה כבר‬
‫איננה איתנו‪ ,‬אך המסעדה בהחלט‬
‫מנציחה אותה‪.‬‬
‫את הדחיפה לפתיחת המסעדה קיבל‬
‫נתן לאחר האסון הכבד שפקד את‬
‫משפחת גלקוביץ‪ ,‬דנה הבת אמצעית‬
‫נהרגה מפגיעת פצמ"ר בנתיב העשרה‬
‫שם גרה עם בן‪-‬זוגה‪ .‬דנה היתה‬
‫סטודנטית במכללת ספיר‪ ,‬הארוע קרה‬
‫זמן קצר לאחר יום הולדתה ה‪22-‬‬
‫ושבוע לפני פינוי הגוש‪.‬‬
‫השנה ביולי ימלאו ‪ 9‬שנים למותה‪.‬‬
‫דנה הייתה תלמידת המגמה לבלט‬
‫בבית הספר האזורי שער הנגב‪ ,‬וכבר‬
‫שנים שמופע סיום השנה נקרא על‪-‬‬
‫שמה של דנה‪ ,‬ואף מוענקת בו מלגה‬
‫לתלמידה מצטיינת‪.‬‬
‫ובחזרה למסעדה‪ :‬לאחר האסון החליט‬
‫נתן שאינו יכול להמשיך בעבודה שעסק‬
‫בה בתחום המחשבים והגיע הזמן‬
‫להגשים חלומות‪ .‬נתן תמיד אהב לבשל‪,‬‬
‫ודנה כמו כל יתר המשפחה נהנתה‬
‫מבישוליו‪.‬‬
‫בפינת החצר של המסעדה פינת‬
‫הנצחה יפה ומיוחדת עם ספסל מעוצב‬
‫ומיוחד‪.‬‬
‫המסעדה נפתחה לפני כמה שנים עם‬
‫עזרה רבה מחברים שונים‪ .‬לאט לאט‬
‫התרחבה המרפסת והמקום קיבל‬
‫את אופיו הנוכחי‪ .‬המסעדה שומרת‬
‫על אופייה המשפחתי‪ -‬למשל תמונות‬
‫הילדים עם הסירים על הקיר הם‬
‫תמונות האחיינים של פרלה‪.‬‬
‫התפריט מגוון וכולל מנה לכל טעם‬
‫– בשר‪ ,‬דג‪ ,‬ופסטות שונות וטעימות‪.‬‬
‫כמובן שיש גם סלטים ומנות ראשונות‬
‫וכן קינוחים טעימים‪.‬‬
‫הטאץ הברזילאי לא נעדר אף הוא‪,‬‬
‫תמצאו כאן קייפירינייה מקומית‪ ,‬משקה‬
‫גוארנה קל שהוא המשקה האהוב‬
‫בברזיל‪ ,‬וכמובן פיג'ואדה‪ .‬לאחרונה‬
‫פיתחו כאן בירה ביתית שתוכלו‬
‫לטעום ולהנות ממנה‪.‬‬
‫בתקופת פסטיבל "דרום אדום"‬
‫המסעדה זוכה כמו כל האזור לתנועה‬
‫ערה‪ ,‬אך במהלך השנה לא קל‪ ,‬ומי‬
‫שיבוא לחגוג כאן אירוע משפחתי או‬
‫סתם "לצאת מן הסירים" לא יתאכזב‪.‬‬
‫זה גם המקום האידיאלי לחגוג יום‬
‫הולדת‪ ,‬גם לילדים‪.‬‬
‫המסעדה תורמת בכך שמעסיקה‬
‫סטודנטים שלומדים במכללה וגרים‬
‫בקיבוץ‪ .‬כמוכן מתקיימים לעיתים‬
‫מופעים מוזיקליים‪.‬‬
‫המחירים בהתאם למקובל ‪ ,‬לא זולים‬
‫מאד אך בהחלט לא יקרים‪ .‬ואם תזדהו‬
‫כתושבי הקיבוץ גם תזכו להנחה של‬
‫‪ 10‬אחוז‪.‬‬
‫אז אם טרם ניסיתם ‪ -‬הגיע הזמן‪.......‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫‪11‬‬
‫חוגגים מצוות‬
‫בני המצוות ממשיכים לעוד משימה‪...‬‬
‫והפעם ‪ -‬משימת הכרת תל אביב‬
‫הישנה‪ .‬איך היה פעם מזמן‪ ,‬מזמן‪...‬‬
‫נסענו לתל‪-‬אביב‪ .‬מרכז ההוויה‬
‫הישראלית‪ .‬תל‪-‬אביב עיר ללא‬
‫הפסקה שחוגגת השנה ‪. 105‬‬
‫לא טיילנו בתל‪-‬אביב המוכרת‪...‬לא‬
‫נסענו לסרט או קניות בקניון‪.‬‬
‫ניסינו לחזור חזרה בזמן‪ ...‬ניסינו‬
‫להכיר‪ ,‬לחוות ולהשתלב בחיים של‬
‫פעם‪....‬‬
‫פעם‪ ,‬כשכמעט לא היה כלום‪ .‬היה רק‬
‫חול וחול ועוד קצת חול והמון חול‪.‬‬
‫בהגיענו לתל אביב קיבלנו מפה של‬
‫תל אביב וחידון‪ .‬היה עלינו לפתור את‬
‫החידון ובעזרת המפה לנווט לנקודות‬
‫השונות‪ -‬וכך להכיר מקומות שהיו‬
‫פעם‪.‬‬
‫למדנו שלפני קום תל‪-‬אביב‪ ,‬כל‬
‫האזור היה מכוסה חולות‪ .‬היהודים‬
‫גרו ביפו בתוך חומות העיר‪ ,‬מוגנים‬
‫היו על‪-‬ידי החומות מגנבים‪ ,‬שודדים‬
‫ופורעי חוק‪ .‬עם הזמן החל להיות‬
‫צפוף בתוך חומות יפו והוחלט להקים‬
‫שכונה מחוץ לחומות‪ .‬השכונה‬
‫היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו‪,‬‬
‫נוסדה ב‪ 1887-‬ונקראה נווה צדק‪.‬‬
‫בניווטנו בתל אביב הכרנו את‪:‬‬
‫• ביתו של ביאליק – המשורר‬
‫הלאומי‪.‬‬
‫• בית דיזנגוף שבו הוקראה‬
‫מגילת העצמאות של ישראל‪.‬‬
‫קראנו את המגילה וחתמנו את‬
‫שמנו ליד שמו של דוד בן גוריון‪.‬‬
‫• מגדל שלום היה הבניין הגבוה‬
‫ביותר במזרח התיכון במשך‬
‫‪ 14‬שנה‪ .‬ראינו במגדל שלום את‬
‫הפסיפסים ואת הפנס הרחוב הראשון‬
‫של ת"א‪.‬‬
‫• ביקרנו בקיוסק הראשון של ת"א‬
‫ולגמנו מהגזוז ששתו בזמנו‪.‬‬
‫• מצאנו את הראינוע הראשון‬
‫שהפך לקולנוע הראשון‪.‬‬
‫גילינו שהראינוע נבנה בצורה מיוחדת‬
‫כשבו ‪ 2‬אולמות‪ :‬אולם חורף עם גג‪,‬‬
‫ואולם קיץ ללא גג‪.‬‬
‫בימי הקיץ החמים (באותה התקופה‬
‫לא היו דאודורנטים כמו היום‪ )...‬הייתה‬
‫בעיה של ריח וזיעה‪ .‬בעל המקום היה‬
‫נוהג לרסס את הצופים במי ורדים‪,‬‬
‫כדי להפיג את הריחות הלא נעימים‪.....‬‬
‫• סגנון הבתים המיוחדים שנבנו בנווה‬
‫צדק‪ .‬קראנו כיצד שיחקו הילדים‬
‫בזמנו כשלא היה להם טלוויזיה‪,‬‬
‫משחקי מחשב‪ ,‬סוני פלייסטיישן‪Wii ,‬‬
‫ואפילו לא משחקי קופסא‪ .‬הילדים‬
‫באותה‬
‫התקופה‬
‫שיחקו‬
‫בכפתורים!!!‬
‫כן‪ ,‬כן זה‬
‫מה שהיה‪....‬‬
‫הילדים‬
‫שיחקו גם‬
‫בגולות וגם‬
‫בעפיפונים‪ .‬הילדים‬
‫אהבו להשתולל ולהתגלגל בדיונות‬
‫החול שהיו מסביבם‪ .‬לבנים היה‬
‫תחביב לרוץ על הגגות‪.‬‬
‫• ביקרנו בבית הכנסת הראשון‬
‫מחוץ לחומות שבנה שלוש ‪ ,‬ואת בית‬
‫הספר במרכז סוזן דלל‪.‬‬
‫• את הניווט סיימנו בתחנת הרכבת‬
‫הראשונה המחודשת‪ ,‬זו שנסע בה‬
‫בנימין זאב הרצל‪ .‬בנוסף קיבלנו‬
‫זמן להסתובב בשוק הכרמל ובשוק‬
‫הפשפשים‪ .‬היה ממש כייף ומעניין!‬
‫חזרנו הביתה עייפים‪ ,‬מרוצים ומעט‬
‫יותר חכמים‪.‬‬
‫ספרים חדשים בספריה‪:‬‬
‫סיפורת‪:‬‬
‫ישנני ‪ /‬אילנה סטרלין‬
‫חלומותיהם החדשים ‪ /‬חיים באר‬
‫המושיע ‪ /‬יו נסבו‬
‫תודה ‪ /‬פבלו קצ'אזיאן‬
‫כלה ‪ /‬אורה אחימאיר (מומלץ)‬
‫התליון ‪ /‬מיוק אונס‬
‫ספרי ילדים ונוער ‪:‬‬
‫‪ 39‬רמזים (ספרים ‪)1,2,3‬‬
‫הרפתקאות הדוד אריה (ספרים ‪ / )1,2,3‬ינץ לוי‬
‫הנסיכה זואי וקונכית המשאלות ‪ /‬ויואן פרנץ‬
‫‪ 100‬עובדות על ממלכת החיות ‪ /‬ברברה טיטור‬
‫הביצה ‪ /‬שרה זלוף‬
‫ספר עיון ‪:‬‬
‫ככל עם ועם ‪ /‬אניטה שפירא‬
‫‪12‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫מומלץ‪:‬‬
‫כלה‬
‫מאת‪ :‬אורה אחימאיר‪:‬‬
‫בתיעוד אישי‪ ,‬מתעדת‬
‫אורה אחימאיר את הסיפור‬
‫שמעולם לא סופר לה‪ .‬הטרגדיה ששיבשה את חיי‬
‫משפחתה‪ .‬הסיפור משלב מסע מרגש בעקבות‬
‫דמותה החמקמקה של אמה הנעדרת‪.‬‬
‫הספר היה מועמד לפרס ספיר לספרות יפה‬
‫בשנת ‪.2013‬‬
‫בקרו בספריה ותהנו‬
‫ויקי ‪ -‬ספריית ברור חיל‬
‫נו מה‪ ....‬הרהורים מעורערים על זוגיות‬
‫כתב‪ :‬מאיר פרידמן‬
‫נתוני סטטיסטיקה בעתון הינם‬
‫אחד הדברים הכי מרתקים שיש‬
‫לקרוא כמעט כמו המדור האלמותי‬
‫של המדיה הקיבוצית המתחדשת‬
‫לאחור "מהנעשה בגורן וביקב"‪,‬‬
‫כמעט ‪ 20‬שנה אותה תשובה‪-‬‬
‫כלום‪ .‬גבר ממוצע מזן זכר מצוי‬
‫תמיד ישנן את נתוני טבלת ליגת‬
‫העל בכדורגל‪ ,‬ייקח את משכורתו‬
‫החודשית יהמר בטופס טוטו וישוב‬
‫לביתו שמח וטוב לב היות והזכייה‬
‫באלפי שקלים נתונה בכיסו הרי‬
‫הוא שינן את טבלת הסטטיסטיקה‬
‫ויש לו שיטה ובוודאות הוא זוכה‪.‬‬
‫בעוד הגבר הולך לישון שאנן וטוב‬
‫לב‪ ,‬ואשתו שוב מספרת לו איך היה‬
‫בעבודה ו‪"-‬אתה לא מאמין את מי‬
‫פגשתי בסופר" (לזכרים שבינינו ‪-‬‬
‫היא לא פגשה את מסי‪ ,‬אלא את‬
‫משפחת גורנישטיין בהרכב מלא‪,‬‬
‫כולל הסבתא שכבר שנים לא‬
‫אתנו)‪ .‬מגיע צלצול הטלפון המיוחל‪.‬‬
‫לא‪ ,‬זאת איננה אריאלה ממפעל‬
‫הפיס שכן הגבר הלך על בטוח‬
‫ומילא לוטו ולא סתם מספרים‬
‫אקראיים ללא מזל‪ ,‬זה מנהל הבנק‪.‬‬
‫באופן לא מודע הטיקים בלחיי‬
‫הגבר מתחילים לרקוד בקצב‬
‫הסמבה של הקרנבל בברזיל‪,‬‬
‫נשימותיו מעוררות זיכרון נעים‬
‫מתקופת רכבות הקיטור וזיעה קרה‬
‫ממלאת אותו בחום נעים עד אימה‪.‬‬
‫מנהל הבנק גבר כבן ‪ ,40‬נשוי‪ ,‬בעל‬
‫משפחה למופת‪ ,‬מתעניין כמובן‬
‫בשלום הגבר‪ ,‬שלום אשתו‪ ,‬שלום‬
‫כלבו ושלום ציון המלכה‪ .‬לאחר‬
‫מספר שניות של שתיקה מביכה‬
‫שאף מאיץ החלקיקים בשוויץ אינו‬
‫מסוגל למדוד שואל מנהל הבנק‬
‫לגבי המינוס התופח‪ ,‬באותו זמן‬
‫משום מה הקליטה בפלאפון נעלמת‬
‫והנסיעה במנהרה רק מתארכת‪,‬‬
‫מתארכת ומתארכת‪ .‬רק בארצנו‬
‫המצטמקת משוואות סטטיסטיות‬
‫אינן מאוזנות‪ ,‬לדוגמא‪ :‬ככל שאתה‬
‫אינך אוכל בשר המחיר על האוכל‬
‫שאתה מוציא יותר יקר (משבר פולי‬
‫הסויה בעולם עדין לא נפתר???)‪.‬‬
‫ככל שאתה מתרחק מהמרכז וגר‬
‫בפריפריה מחיר המחיה עולה עקב‬
‫חוסר תחרות‪ ,‬חוסר ברירה ותוספת‬
‫ייאוש‪.‬‬
‫ככל שהבעיה שלך במכונית היא‬
‫יותר קטנה‪ ,‬נאמר בורג קטן ונורא‬
‫חמוד במנוע זקוק להברגה‪ ,‬רכבך‬
‫ישהה יותר זמן בפנסיון המוסך‪,‬‬
‫יתדרדר לדיאליזה ולבסוף יזדקק‬
‫להשתלת מנוע‪ .‬לפחות הקפה‬
‫חינם והמוזיקה אותנטית‪ .‬חוקתי‬
‫ואנוכי גם נפלנו למשחקי הרעב של‬
‫הסטטיסטיקה‪ ,‬מסיבות שבוודאי‬
‫אינם מענינו של הקורא‪( .‬המלצה‬
‫לקורא ‪ -‬הקראת כבר מה חדש‬
‫בוועד? ‪...‬אם לא‪ ...‬זה הזמן‪ .‬הוא‬
‫משום מה דומה לשנת ‪ 0‬לפני‬
‫הספירה או לצליבת ישו)‪ ,‬כגון‬
‫משבר יערות העד באמזונס‪ ,‬מצב‬
‫החסה בשטחים‪ ,‬מרככי הכביסה‬
‫המודרניים‪ ,‬מדוע לא שטפת כלים‪,‬‬
‫למה הבגדים עדיין במייבש‪ ,‬אתה‬
‫חייב לזרוק את הבגדים שלך בכל‬
‫הבית‪ ,‬שוב לא הוצאת את הזבל‪,‬‬
‫אתה אף פעם לא מחבב את‬
‫החברים שלי‪ ,‬אנחנו אף פעם לא‬
‫יוצאים‪ ,‬מצב העבדות בסין‪ ,‬ההורים‬
‫שלי באים לבקר‪ ,‬מצב נבחרת‬
‫ישראל בהוקי קרח‪ ,‬אתה באמת‬
‫חייב ללבוש את החולצה הזאת‪,‬‬
‫כאבי ראש תדירים כל לילה לפני‬
‫השינה כשהאספירין לא בבית‬
‫או בסל הבריאות האישי שלך ‪.‬‬
‫אמנזיה שנתית ליום ההולדת‪ ,‬ליום‬
‫האב‪ ,‬יום הבן‪ ,‬יום רוח הקודש‪ ,‬יום‬
‫הנישואין‪ ,‬יום הניסויים בבעלים חיים‪.‬‬
‫זו הסיבה שחוקתי החליטה להפתיע‬
‫אותי בכתבה ממגזין איכותי בעולם‬
‫המדע הנשי "לאישה" בו נכתב‬
‫כי הטרנד החדש כיום זה ללכת‬
‫לטיפול זוגי שבמספר מפגשים יוכל‬
‫לשפר את חייך האישים ואף לזכות‬
‫אותך מרצח ארלוזורוב‪ .‬מכיוון שאני‬
‫מחשיב את עצמי כישות פוסט‬
‫ליברלית המאמין שגם המין הנשי‬
‫תרם בהיסטוריה למטבח העולמי‬
‫לא שללתי את הצעתה על הסף‬
‫והסכמתי‪ .‬כמו כן הספה הייתה‬
‫שבורה והכלב שוב לא הסכים‬
‫לארח אותי במלונתו לתקופה בלתי‬
‫ידועה‪ .‬והרי נתון סטטיסטי מרתק ‪-‬‬
‫אם יש כל כך הרבה מטפלים זוגיים‬
‫לעומת העבר ‪ -‬איך זה שאחוז‬
‫הפרידות והגרושים רק עולה יחד עם‬
‫מספר המטפלים?‬
‫גילוי נאות‪ :‬הכותב אינו עומד‬
‫מאחורי הדברים שהוא כתב‪ ,‬הוא‬
‫מתכופף מפחד‪.‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫‪13‬‬
‫דף לטף‪ ...‬תפזורת ליום העצמאות‬
‫מאת‪ :‬גליה פרידלר‬
‫מחסן מילים‪:‬‬
‫מדינת ישראל‬
‫דגל‬
‫סמל‬
‫נשיא‬
‫שלום‬
‫ציון‬
‫בנימין זאב הרצל‬
‫יום העצמאות‬
‫זהות‬
‫התקווה‬
‫טלית‬
‫כוכבים‬
‫ירושלים‬
‫עליה‬
‫מגילת העצמאות‬
‫מגן דוד‬
‫כנסת ישראל‬
‫ענפי זית‬
‫צהל‬
‫מנורה‬
‫וגם חידון למבוגרים‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫תשובות‬
‫‪ .1‬לבן=זבולון שעסק במסחר באניות‪ .‬מסמל את נקיון הכפים‬
‫במסחר‪ .‬כחול= יהודה שהיה גבור מלחמה‪ .‬מסמל את טוהר‬
‫הנשק‪.‬‬
‫‪ .2‬בקינת דוד על מות שאול "כי שם נגעל מגן‪-‬שאול" (שמו"ב‪ ,‬א‬
‫‪)21‬‬
‫‪ .3‬נקדימון בן גוריון היה מעשירי ירושלים‪ .‬הוא קנה בורות מים‬
‫עבור עולי הרגל‬
‫לירושלים (תענית דף י"ט‪):‬‬
‫‪ .4‬מבצע נחשון (לפריצת דרך לירושלים)‪ ,‬מבצע יואב (לכבוש‬
‫באר שבע)‪ ,‬מבצע חירם (לכיבוש הגליל)‪.‬‬
‫‪.5‬מחתרת ניל"י ראשי תיבות הפסוק‪" :‬נצח ישראל לא ישקר "‪.‬‬
‫(שמואל א ט"ו‪)29 ,‬‬
‫‪ .6‬א‪ .‬טרומפלדור ב‪ .‬הרצל ג‪ .‬זבוטיסקי ד‪ .‬סנש‬
‫‪ .7‬יעקב דורי‬
‫‪ .8‬דגל ‪ 7‬הכוכבים הוצע ע"י הרצל כדגל המדינה‪ 7 .‬הכוכבים‬
‫מסמלים ‪ 7‬שעות עבודה ביום כי הרצל הדגיש כערך עליון את‬
‫העבודה‪.‬‬
‫‪ .9‬הרבנים בן ציון חי עוזיאל ויצחק הלוי הרצוג‬
‫‪ .10‬אום רש רש= אילת‬
‫‪ .11‬דגל = נס‬
‫‪ .12‬באילת‬
‫‪ .13‬מלחמת הקוממיות‪,‬מלחמת העצמאות‪,‬‬
‫‪ 2 .14‬אריות מחזיקים בלוחות הברית‬
‫‪ .15‬ציון‪ ,‬יהודה ועבר‪.‬‬
‫‪ .1‬צבעי דגל ישראל הם כחול ולבן‪ .‬א‪ .‬לאילו שבטים היו‬
‫צבעים אילו בדגליהם? ב‪ .‬מה מסמלים צבעים אלו?‬
‫‪ .2‬על דגלנו מצוייר מגן‪ -‬דוד‪ .‬היכן נזכר במקרא הביטוי‬
‫"מגן שאול "?‬
‫‪.3‬ראש ממשלתנו הראשון היה דוד בן גוריון‪ .‬איזו דמות‬
‫תלמודית נקראה בשם בן גוריון ומה הוא עשה?‬
‫‪.4‬ציין מבצעים במלחמת השחרור שנקראו ע"ש דמויות‬
‫מקראיות‪.‬‬
‫‪ .5‬איזו מחתרת יהודית נקראה ע"ש פסוק מקראי?‬
‫‪ .6‬ציין את שמות המשפחה של האישים הבאים הקשורים‬
‫להיסטוריה של טרום הקמת המדינה‪ :‬א‪ .‬יוסף ב‪ .‬בנימין ג‪.‬‬
‫זאב ד‪ .‬חנה‬
‫‪ .7‬מה שם הרמטכ"ל הראשון בצה"ל?‬
‫‪ .8‬מהו "דגל ‪ 7‬הכוכבים" ומהו הוא מסמל?‬
‫‪ .9‬מי היו הרבנים הראשיים הראשונים בהקמת המדינה?‬
‫‪ .10‬מי נקרא בשם‪" :‬אום רש רש"?‬
‫‪ .11‬מה השם הנרדף לדגל?‬
‫‪ .12‬היכן הונף "דגל הדיו"?‬
‫‪ .13‬ציין שמות נוספים למלחמת השחרור‪.‬‬
‫‪ .14‬מה הציע בן גוריון כסמל המדינה?‬
‫‪ .15‬אילו שמות הוצעו לשם המדינה?‬
‫ברכות‪ ,‬תודות והודעות‪...‬‬
‫מזל טוב למשפחת קורצוויל –‬
‫להורים המאושרים אמנון ודבורה‪,‬‬
‫לאחים אסף ויונית‪ ,‬שהגיעה עם משפחתה מארה"ב‪,‬‬
‫ובמיוחד לסבתא מרים שזכתה לחתן את הנכד האחרון‬
‫ מתן ובח"ל הגר‪.‬‬‫מאחלים אושר גדול לזוג הצעיר ולכל בני המשפחה‬
‫הרחבה‪.‬‬
‫מזל טוב לרחלי ואורן סבג‪ ,‬להולדת התינוק‪ :‬יפתח‬
‫שמואל‪ ,‬אח לליהיא ואביגיל – האחיות הגדולות‬
‫יותר‪ .‬ברכות גם לתומר ודנה סבג‪ ,‬הדודים – שגם‬
‫הם גרים בהרחבה‪ ,‬וכמובן לכל בני המשפחה‪.‬‬
‫שתזכו לגדל אותו בבריאות ובכיף!‬
‫בית ברור חיל אבל על מותו של חברנו‬
‫דב שנער ז"ל‬
‫תנחומים ליהודית‪ ,‬לעינת דלית ורן ‪.‬‬
‫לאחים‪ :‬חיה‪ ,‬שרה וראובן‪,‬‬
‫לנכדים ולכל בני המשפחה הענפה‪.‬‬
‫אנשים טובים בדרך‪...‬‬
‫לפני מספר שבועות‪ ,‬אשתי ואני היינו אמורים לטוס‬
‫לאוסטרליה‪ ,‬לבקר את בתנו‪ .‬ביום הטיסה נפצעתי‬
‫ונמנע ממני לטוס ואושפזתי בבית החולים ליממה‪.‬‬
‫אני רוצה להודות מקרב לב לצוות המרפאה‪ ,‬דוריס‪,‬‬
‫איילת ורות‪ ,‬שליוו אותי לאורך כל הדרך בייעוץ וסיוע‬
‫רפואי‪.‬‬
‫כמו כן רחל ואני רוצים להודות במיוחד למשפחת‬
‫רדאי‪ ,‬יעקב‪ ,‬חיה ומשפחתם‪ ,‬שהזמינו אותנו לסדר‬
‫שלמה גפני‬
‫פסח בביתם – הרגשנו בבית!‬
‫בית ברור חיל משתתף באבלו של חברנו‬
‫ארתור מלון על פטירת אמו‬
‫ליזה מלון ז"ל‬
‫בברזיל‪.‬‬
‫למלון ואחיו דויד – אח נוסף בשם אברהם שגר בברזיל‬
‫וטיפל באם עד יומה האחרון‪ .‬תנחומינו לכל המשפחה‪.‬‬
‫מזל טוב לסבתא‪-‬רבא‬
‫שרה הדסי‬
‫להולדת הנינה השלישית באנגליה‬
‫– אלה‪ ,‬והיא נכדתם של צבי ואנה‬
‫הדסי‪ .‬אלה נולדה לסוזי ובעלה‬
‫לארס‪ ,‬ויש לה אח יותר גדול בשם‬
‫לוקאס‪ .‬מזל טוב לכל המשפחה!‬
‫ברכות לאודט ויואב גלבוצקי‬
‫שעברו סוף‪-‬סוף לביתם החדש‪.‬‬
‫תתחדשו ותיהנו מהנחלה והמנוחה‪..‬‬
‫קהילתון ‪34‬‬
‫‪15‬‬
‫מימונה בבית משפחת אלבז‬
‫צביעת תחנת האוטובוס‬
‫מפגש דור צעיר‬