גליון מס` 34 - קיבוץ ברור חיל
יציאת מצרים בניית טאבון מבוץ לאפיית המצות נהנים מן המצות פסח בגן בשנים עברו... סדר פסח בגן הצעיר גיליון מס' 34 ברור חיל ניסן תשע"ד ,אפריל 2014 דבר העורכת • החודש הנוכחי גדוש אירועים .חגגנו את חג הפסח ואת המימונה .החג מתקשר עם ניקיונות ,אוורור ,תחושה של יציאה לחופש מצד אחד והרבה משפחתיות מצד שני. • על הדרך ,מי שהצליח להתגבר על הקושי להיפטר מחפצים ובגדים ישנים ,זכה למסור אותם לשוק קח- תן שנערך גם הפעם בסימן האביב. כל הכבוד ליוזמים ולמוציאים לפועל שמתמידים בקיום המפעל היפה הזה. • ובניגוד לחג החירות – ציינו ב28.4- את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. למרות השנים הרבות שחלפו, אגודת מתיישבי קהילתון -עלון קיבוץ ברור חיל עורכת ומפיקה :אוגניה שקולניק חברי מערכת :מיטל אסרף שמעון, אבי דבוש ,גליה פרידלר ,יפעת זאבי ומאיר פרידמן. עיצוב גרפי :מיכל לויט -ניר יצחק הדפסה :דפוס סתיו -שדרות כתובתנו במייל: [email protected] העלון מופיע בצבע גם באתר האינטרנט של ברור חיל בכתובת: www.brorhail.org.il © אין להעתיק מה'קהילתון' ללא קבלת רשות מהעורכת 2 קהילתון 34 המראות הקשים צפים ועולים עם כל סרט חדש בנושא ,עם כל ספר. זה המקום להמליץ על הספר המצוין "גנבת הספרים" שגם יצא השנה כסרט קולנוע ועוסק בתקופה אפלה זו מזווית מקורית. ברצוני לציין לשבח את הצוות שעוסק בהפקת טקס הזיכרון -משימה לא פשוטה בפני עצמה. פעילות חשובה זו תורמת למפגש החברתי ולשמירת הקשר .כדאי להצטרף! • אומנות בקיבוץ :אם טרם ביקרתם בסטודיו של מלי שעכשיו הוא גם חנות יד שניה ,אתם מוזמנים בחום. • בעוד כמה ימים נציין את יום הזיכרון לחללי צה"ל ,ומיד לאחריו -כרגיל בצמידות קשה – את יום העצמאות ה 66-למדינה .מצאנו לנכון להתייחס לנושאים אלה כבר בגיליון הנוכחי. במסגרת זו -כתבה קצרה על מיכאל מיסוק ז"ל ,מראשוני החללים בקיבוץ. בגיליון הבא תוכלו לקרוא מזיכרונותיה של מרים קורצוויל ,מחברות הקיבוץ הראשונות -על הימים הראשונים והלא קלים .הספר של מרים מצוי בספרייה – במדור הביוגרפיות וגם בארכיון. כמובן שתמונות מאירועי יום העצמאות תהיינה רק בגיליון הבא... • כל שנה אנו זוכרים את דנה גלקוביץ, בת הקיבוץ שנהרגה מפגיעת פצמ"ר בנתיב העשרה .הטיול של דנה הפך למסורת ,בהשתתפות משפחה וחברים .אתם מוזמנים להצטרף! פרטים נוספים ניתן לקבל מהמשפחה. הטיול יתקיים בשבת ,ה.17/5- • הדור הצעיר – גילאי 18-30 נהנה ממפגש נוסף שיזמה ועדת דור צעיר .בתוכנית המפגש – הופעת סטנדאפיסט ואוכל טעים .תודה למפעל טעם ארצנו -זוגלובק על תרומת הכיבוד ,וכל הכבוד לניקול גודווין ,מלי מלון ובתיה עמרם על הארגון. אגב ,בתיה אומרת שהמפעל מחפש עובדי יצור -לידיעת המעוניינים. • על הפעילות המבורכת של מועדון הותיקים תקראו בכתבתו של שנפלד. ולאומנית נוספת- דבורה קורצוויל, שבנוסף לעיסוקה האינטנסיבי בוועדת בריאות ובדאגה לכל הזקוקים מפליאה ליצור בשעות הפנאי .דבורה עורכת לעיתים במרפסת ביתה היפה מכירת סלים ותיקים ארוגים ותכשיטים מעשה ידיה .אם אתם זקוקים למתנה מקורית לעצמכם או לאחרים -אתם מוזמנים ליצור אתה קשר בטלפון .050-3130399 • בני המצווה צבעו וחידשו בעזרת הוריהם ומתנדבים נוספים את תחנת האוטובוס שעכשיו נראית צבעונית ויפה .כל הכבוד .תמונות בשער האחורי.. • תודה לכל המפרגנים ואל תשכחו לעדכן אותנו באירועים שמחים ובכלל. תמיד נשמח לקבל רעיונות חדשים. אוגניה שקולניק 050-3130600 משולחנה של ועדת התרבות: מאת :אבי דבוש ורותם כהן. בניית קהילה משגשגת היא משימה מאוד לא פשוטה .כמו בכל בניית יחסים ,רק השקעה בלתי פוסקת יכולה לקדם את העניין. המשל הטוב ביותר לתהליך הזה הוא מרק הכפתורים ,סיפור שגם מוכר בגרסאות של מרק אבן או גרזן .הסיפור פשוט :אביון שמגיע לכפר מנוכר מצליח בהבטחה למרק פלא עשוי מכפתורים לגייס את אנשי הכפר לפתוח את המזווים ולהביא איש כפי יכולתו ,עוד גזר ועוד בצל ,תפוח אדמה ,מים ותבלינים עד להכנת מרק משובח משותף וחגיגה קהילתית יוצאת דופן. במרק הכפתורים שכולנו מכינים יחד יש מקום משמעותי ביותר לתרבות ,שתמיד הייתה אחד התבלינים האופייניים ביותר לברור חיל ואחת הידיים הבוחשות המרכזיות של מרק הכפתורים שלנו .בחודשים האחרונים מרכזת את המאמצים רותם כהן ,שממשיכה ומבססת מסורת של גיבוי וחיזוק יוזמות הצומחות מלמטה .לא בידור מהוקצע וריקני (ע"ע ערוצי הטלוויזיה) ,אלא התגייסות יצירתית משותפת שיכולה לייצר רגשות אמתיים ולא מהונדסים. עד כאן התיאוריה ומכאן הרבה פרקטיקה :החודש האחרון עמד בסימן הדי הפעילויות המרגשות מפורים ועין לאירועי מאי צופיה. באמצע חגגנו את פסח עם שוק קח-תן מסורתי (פעם רביעית!) שהניב חילופי בגדים ,ספרים ,כלי מטבח ושאר ירקות .כל הנותר נאסף והועבר לצדקה בשדרות (תודה לטוני כהן על ההתגייסות!). בתחנת ההסעה טרחו מתנדבות ומתנדבים על צביעה ,תיקון המרצפות ותוספות יצירתיות לרווחת ילדינו וכולנו .קצרה היריעה מלתת קרדיט לכל הטורחות והטורחים ,אבל ביניהן/ם :מיטל ,ורד, ריבי ,מאיה ,אביגיל ועוד .תודה לכל מי שטרחו ,הגיעו ,השתתפו וגם שמו יד לעזרה! בספריה סיימנו מחזור פעילות של קרוב לחצי שנה ,עם שעות סיפור בימי חמישי ומחזור נוסף יתחיל בקרוב .כרגיל ,בנוי על התגייסות ההורים וגיבוי נהדר של ויקי וצוות הספרייה. חודש מאי ייוחד לטקסי הזיכרון ויום העצמאות שיחלו בטקס יום השואה ביום ראשון ,ה .27.4-בהמשך טקסי יום הזיכרון וחגיגות יום העצמאות ב.4-6.5- בשבת ה 17.5-ניפגש לחגיגת ל"ג בעומר .פרטים מלאים בהמשך. נשמח שתושבים יעלו להופיע וזאת כדי להוסיף משהו חדש לחג. הקטעים האומנותיים נבנים וייבנו על מתנדבות ומתנדבים .מוזמנות/ים לפנות לרותם בנייד: .054-5236770 שיהיה מרק כפתורים מהנה ומשובח ל כ-ו-ל-נ-ו! קהילתון 34 3 מועדון הוותיקים כתב :אברהם שנפלד. בהמלצת העורכת אנחנו פותחים מדור חדש -דיווח על פעילויות מועדון ותיקים. המועדון מתאסף פעם בחודש ,פחות או יותר ,למפגש חברתי .בפגישה זו משתדלים להציג נושאים שונים ,אם בדרך של הרצאה ,שיחה ,הקרנת שקופיות או ציון חג. מוזמנים כל החברים שהגיעו לפנסיה, מעל גיל ,65-67ואף כי לא כולם משתתפים לצערנו ,בכל זאת מגיעים כ 40-חברים לפגישה. באותה הזדמנות גם חוגגים ימי הולדת ומוגש כיבוד טעים. המועדון פועל למעלה מ 10-שנים, בעבר ריכזה אותו גליה קריב והיום מרכזת את הפעילות ועדה שחברים בה שנפלד ,מלכה נצר ושנה שטיינברג. בחודש מרץ ערכנו ביקור במפעל אורבוטק בהזמנתו של עמיחי שטיינברג, שמכהן כמנכ"ל המפעל שהוא מהחשובים בארץ. לאחר הסיור המעניין חגגנו יום הולדת 80לשנה שהיא אמו של עמיחי. הביקור היה מאורגן למופת ומעניין והאירוח לבבי מאד. החודש נפגשנו במהלך חול המועד לחגוג סדר פסח שלישי .במסורת חו"ל חוגגים שני סדרים וסדר שלישי חברתי, לא פורמאלי. התאספנו ליד שולחנות ערוכים בטוב טעם ,ליד כל אחד צלחת עם גפילטע- פיש ועל השולחן מצות ,יין וכיבוד שהוכן ע"י המשתתפים -סלטים, פשטידות ועוגות טעימות. צביה בר נתן אירגנה את הקישוט והאווירה הייתה חגיגית ונעימה. קראנו פרקים מובחרים מן ההגדה, שרנו שירים ומשה בנדקובסקי סיפר לנו על שיר השירים. מיה זילברבוש ובתה אלה הנעימו לנו בנגינה משירי הפסח ושירי האביב. כמוכן חגגנו יום הולדת 75לססילייה ז'רדנובסקי ואת ימי הולדת של החודש. הוכחנו שכוחנו עוד במותננו ופנינו לעתיד! כל הותיקים שטרם עשו זאת מוזמנים להצטרף אלינו .נשמחלראותכם! יום הזיכרון :מיכאל מיסוק ז"ל מאת :אוגניה שקולניק בתחילת חודש מאי נחגוג את יום העצמאות ,ולפניו נציין את יום הזיכרון, בו אנו זוכרים ומזכירים את כל אלה ששילמו את המחיר האישי בחייהם. בחרתי להביא את סיפור חייו של מיכאל מיסוק ,שאחיו עדיין חיים בקיבוץ. מיכאל נולד ב 25.4.1942-בברזיל, בן הזקונים של דוד-יצחק ורוזה מיסוק. קדמו לו 5אחיו :נפתלי ,קלרה ,נח ,משה וחיים .האחים היו קשורים לתנועות הנוער הציוניות והחליטו לעלות לארץ. רק נפתלי ,האח הבכור ,עבר לארה"ב ושם חי את מרבית חייו ועד לפטירתו. כל היתר הגיעו לארץ ולקיבוץ ברור חיל. מיכאל עלה בשנת 1955בהיותו בן 13בלבד עם אחד מאחיו .יתר המשפחה -ההורים והאחים הגיעו חצי שנה מאוחר יותר ,בשנת .1956רק האחות קלרה שהייתה נשואה ולה שלוש בנות נשארה בברזיל ,ועלתה שנים מאוחר יותר לאחר שהתאלמנה בגיל צעיר. מיכאל נקלט בחברת הנוער "הדרורים", המשיך את לימודיו בבי"ס ואף השתלב 4 קהילתון 34 בעבודה בצאן .כאשר "הדרורים" שהיו מבוגרים ממנו התגייסו לצבא ,עבר לחברת מענית שבה היו בני גילו ,ועימם המשיך עד לסיום הלימודים. מיכאל היה בחור חברתי וחייכן ואהוב על חבריו .למד פנטומימה מאליאס ,ואהב את זה מאוד .בכל הזדמנות שהייתה הציגו קטעי מופע – ובכמה מתמונותיו הבודדות הוא מונצח כשפניו צבועות לבן והוא קורן מאושר. כשהגיע זמנו להתגייס לצבא הצטרף לנח"ל ושירת בגדוד 50של הנח"ל המוצנח .גם בצבא השתלב היטב והתמודד עם כל המטלות .הספיק גם לחוות אהבה וחברות ,ובאלבום הזיכרון שלו ,בין המכתבים והמסמכים, מצוי מכתב אהבה לחברתו עם חלקים מחוקים(..צנזורה ,)..שמסתיים במילים הנצחיות: …You love me and I love you אהבת נעורים שנגדעה באיבה ולא זכתה להתממש. חצי שנה בלבד לפני תום שירותו הצבאי ,בתאריך ,19.2.1962שלושה חודשים לפני יום הולדתו ה 20-נהרג בתאונת אימונים כאשר רימון בחגור שלו התפוצץ בזמן צניחה. משפחתו וחבריו ההמומים התאבלו על מותו של הצעיר הנאה ומלא החיים. המוות היכה בהלם את הקבוצה הצעירה שלא חשבה שכך יקרה ,וכך הסתיימו חייו הקצרים. תמיד היה קשור מאד להורים ולאחיו. הבן הראשון שנולד במשפחה ,בנם של נח וחיה נקרא מיקי מיסוק – על שם הדוד האהוב .מיכאל לא נשכח מלב. חבריו ומשפחתו זוכרים אותו באהבה. תחושת ההחמצה על הצעיר המוכשר שלא הספיק למצות את חייו במלואם מלווה את כולם .יהי זכרו ברוך. דב שנער ז"ל -דברי הספד מאת :אברהם שנפלד דב ויהודית התחתנו בדפנה בשנת .1958טוב ,נכון יותר להגיד במטולה ,היות שהרב המקומי סרב להגיע לקיבוץ.. בשנת 1960בשלו התנאים, הן להורים והן לאחים ,וכל המשפחה עברה לברור חיל. מאז משפחת שנער נטועה היטב בנוף האנושי של הקיבוץ. בזמן האחרון אנחנו מגיעים לעיתים קרובות למקום הזה ללוות חברים ותיקים שהולכים לעולמם. הפעם אנו מלווים את חברנו דב שנער ז"ל למנוחתו האחרונה. דב נולד בסן פאולו ברזיל בשנת ,1930בן 84היה במותו. למד לימודי כימיה וכמו חברים אחרים עזב את הלימודים ועלה עם ראשוני חברי התנועה ואיתם הגיעו לתחנתם הראשונה ,מפלסים. מחלת אמו אלצה אותו לחזור לברזיל ובשנת 1955עלה שוב, הפעם עם כל בני המשפחה - ההורים והאחים ,חיה שרה וראובן. היעד היה להגיע לברור חיל ,אבל בשנים האלה הקיבוץ לא היה ערוך לקלוט הורים ולא הייתה מסגרת חינוכית מתאימה לאחים הצעירים. בעקבות בן משפחה שחי בקיבוץ דפנה ,הגיעה כל המשפחה לדפנה. עוד בהיותו בדפנה ובשירות הצבאי פגש את יהודית ,בת יחידה להורים שעלו דרך תנועת החלוץ לארץ, בשנת 1935עם עלייתו של היטלר לשלטון והרדיפות נגד היהודים. שנים רבות עבד דב בחקלאות ,קודם ברפת ובהמשך בשדה ובפלחה. כאשר הגב סרב להתיישר, עבר לעבוד בהנהלת החשבונות ,גם לשנים רבות. היה אחראי על תחומים שונים ביניהם תחום הביטוח. דב היה איש הקיבוץ ,נאמן לעקרונותיו וחייו חגו סביב הקיבוץ והמשפחה .רבים זוכרים לו את חוש ההומור והבדיחות ולא מעט ויכוחים התפוגגו עם בדיחה מוצלחת שלו. דב היה אוטודידקט .בארץ לא למד לימודים פורמאליים ,אבל קרא הרבה ,אהב מוסיקה וסרטים, התעניין בהיסטוריה ורכש הרבה ידע כללי. בשנים האחרונות ,נפגשנו הוא ואני בכמה קורסים במכללה ודב גילה התעניינות רבה בקורסים אלו. בתקופת החופשות ,בין הסמסטרים, ישב בספרייה ועבר על החומר שנלמד .הקשר בינינו התהדק מאוד בשנים האחרונות ונהנינו מאד מהשיחות והבדיחות המשותפות. למרות חזותו הקשוחה מעט והתשובות הרגזניות לפעמים ,הוא אהב לשרת את החברים. כאשר נשאל על עניינים בתחום עיסוקו השתדל למסור אינפורמציה ולהדריך מה לעשות. בשנים האחרונות התנדב לעבוד במכלול ולקבל את הקהל דווקא בימי שישי ,על מנת להקל על החברים ועל הצוות. החיים התאכזרו עם דב ויהודית ובטרם זמן נאלצו להיפרד מהבן עופר .עופר נלחם בגבורה ובמשך שנים במחלת הסרטן ,ודב נטמן על ידו .נאמנותה של שרה ,אשתו של עופר והקרבה שלה ושל הילדים עודדו אותם ,אבל מותו של עופר הייתה מכה שקשה להתאושש ממנה. תנחומינו ליהודית ,לעינת ,לדלית, לרן ,לשרה ,לאחים ולכל בני המשפחה האחרים. בשם חברי קיבוץ ברור חיל אנחנו נפרדים ממך ,דב ,לך בשלום ויהי זיכרונך ברוך. לכל בית ברור חיל, בימים הכואבים שעברו עלינו, בפרידה הבלתי נתפסת מראש משפחתנו -תחושת ההשתייכות והחיבוק החם והאוהב של קהילת ברור חיל הם כוח שאין שני לו. רצינו להודות לכל מי שהיה איתנו ,לכל אלו שטרחו ובישלו בעבורנו בנדיבות ואהבה, שהגיעו וישבו איתנו ובאמת עטפו אותנו בלי ועם מילים. זה לא מובן מאליו וזו ללא ספק תכונה וחוזקה של קהילת ברור חיל המורחבת ,האנושית, המתגייסת והחמה. תודה מקרב לב, שבט שנער על כל ענפיו. קהילתון 34 5 זכרונות משם -לרגל יום הזיכרון לשואה שמעה וכתבה :אוגניה שקולניק שרה – לוצ'ה בריקמן ,חברה ותיקה גדול -ובארוחת עשר בקיבוץ ,נולדה בלוד'ג בפולין, חילקו בין כולן בצורה איבדה חלק גדול ממשפחתה אך מקרית .היו לה 2 שרדה את השואה. חברות טובות מאד אחת ענייה ואחתאני מביאה את סיפורה ,שחלקו ממשפחה עשירה. סיפרה לי ,וחלק השלמתי מעדות ביום שבת לא הלכו מוקלטת שמסרה ליד ושם בשנת לבי"ס ,אך ביום ראשון .2001 כן .הילדים הגויים היו זורקים עליהם כדורי לפני המלחמה שלג ובכלל הורגשה לוצ'ה מילגרום נולדה ב 15.8.1927-אנטישמיות .גם ב"בית להוריה וולף ודורה .היה לה אח גדול יעקב" קיבלה ביקורת ממנה בשנתיים וחצי בשם לולק. כי לא הייתה מספיקשני ההורים באו ממשפחות גדולות -צנועה ולא קיימה די 9-10ילדים. מצוות לטעמם ,ולכן סבא עמנואל ,אבא של אמא היה לאחר שסבא נפטר מסורתי יותר וכיוון שהיה אלמן גרו הפסיקה ללכת לשם. בביתו .אמה הייתה עקרת הבית ונעזרה בעוזרת פולניה .איתם גרו מחנה קיץ גם שלושת האחים הצעירים שהיו בכל קיץ נהגו לשכור רווקים. בית בכפר סמוך ושם גם הסבים השניים -הוריו של בילו חודשיים .אבא היה אבא גרו קרוב ,והיו יותר מודרניים. מצטרף בסופי השבוע. הבית היה כשר וחגגו את החגים, יכלו המשפחות כל לא תמונה משפחתית עם האח לולק וההורים וולף ודורה מילגרום אך בשבת נסעו בחשמלית ,הלכו להרשות זאת לעצמן. לקולנוע והדליקו אור .היו בבית גם בקיץ של שנת 1939 לפני שהסבא נפטר ,הבן שגר טלפון ורדיו. שלחו אותה ואת לולק לבדם בארגנטינה הספיק לבוא להיפרד אבא עבד כמנהל בבנק יהודי ואח"כ לקייטנה עם הרבה ילדים נוספים. מאביו .הוא הציע לקחת אתו את כמנהל חשבונות .השכונה הייתה המקום היה ליד נהר והם מאד נהנו. לולק לדרום אמריקה ,שם ילמד מעורבת -גויים ויהודים יחד. תמיד הייתה בחברת אחיה שהיה סבלן מאד .היו חברים טובים ולימד ויתקדם ,אך אבא לא הסכים לוצ'ה הלכה לגן פרטי מאד יוקרתי. שהמשפחה תיפרד ,וכיוון שלא למדה בלט וצרפתית .אח"כ עברה אותה הרבה דברים. יום אחד פרצו השמועות על מלחמה ,יכלו לנסוע כולם – נשאר גם לולק לבית ספר יסודי ,ולבקשת הסבא בפולין. הלכה אחה"צ לבי"ס יהודי נוסף והילדים הוחזרו בבהילות ללודג'. בשם "בית יעקב" .האח לולק למד כאשר הגיעו לשער הבית מצאו את תחילת המלחמה בחדר לאחר בי"ס הרגיל. האם המבוהלת מחכה להם ,היא המלחמה הגיעה ללודג' בספטמבר גם בי"ס היסודי היה יהודי ולבנות כבר רצתה לנסוע להביא אותם בעצמה .האב ששירת בצבא הפולני ,1939למחרת חזרתם מהקייטנה. בלבד .כיוון שחלק מהמשפחות היו בדרגת סמל והיה מאד פטריוט אמר לוצ'ה היתה בת 12ולולק בן .15 עניות יותר ,היה נהוג שכל ילדה הגברים הלכו לעיר ורשה כי חשבו מביאה כמה אוכל שאפשר ,לפעמים שהפולנים ינצחו את הגרמנים תוך שהגרמנים לא יגיעו לשם .הנשים יותר מכריך אחד .שמו הכול בסל שבועות מספר... 6 קהילתון 34 ישבו במרתף של סבתא ושמעו את הפיצוצים .כעבור 3ימים חזרו גם הגברים שכבר הבינו שהעסק אבוד. היא זוכרת שעמדה בחלון הבית וראתה שיירות אינסופיות של גרמנים נכנסים לעיר -רכובים על סוסים ,אופנועים ועוד .בהתחלה נשארו בבית שלהם שהיה יותר טוב ובאזור מרכזי ,אך הגרמנים פרצו יום אחד ולקחו את כל הרהיטים. בינתיים התחיל להיווצר הגטו. אבא החליט ששם יותר בטוח וכך עברו לבית הקטן של סבתא .הם גרו כולם בחדר אחד .סבתא וסבא בחדר השני .ואפילו במטבח שמו מישהו .לכל משפחה היה רק חדר אחד ששימש לכל. הבית היה ליד כנסיה ולידה הייתה באר ששאבו ממנה מים .יום אחד ראתה גרמני ניגש ליהודי שעמד ליד – זרק אותו לרצפה והרביץ לו כהוגן. סגירת הגטו בהתחלה הגטו היה פתוח ,אך משעה 5אחה"צ הוטל עוצר כללי והיה אסור להסתובב .עדיין היה מספיק אוכל .כיוון שהחורף עמד בפתח ,אנשים אגרו קמח ,אורז וסוכר ..תפו"א וגזר וירקות נוספים אכסנו במרתף על מצע חול כדי שישמרו היטב .היו גם עצים ופחם לחימום ובישול .אפילו העוזרת הפולניה עוד באה כמה פעמים ואף הביאה כיכר לחם .אח"כ נעלמה ושוב לא חזרה .היו שערים -אך בכל שעה פתחו אותם ,ואפשר היה להיכנס ולצאת .בשנת 1941גידרו את הגטו בחוטי תיל .לפעמים הגדר עברה באמצע הרחוב -כאן יהודים וכאן פולנים .השערים נסגרו ורק היו גשרי עץ קטנים .ליהודים היציאה נאסרה .שומרים גרמנים הוצבו ליד השערים והגשרים. מוסדות הגטו הגטו הפך לעיר בתוך עיר ...הוקמו משרדים .היודנראט -הועד היהודי ניהל הכול. היו בתי ספר ,משטרה ,מכבי אש, מקומות עבודה ,משרדים ועוד. בהתחלה למדה מאחיה בבית. כל מה שידע לימד אותה :אנגלית, היסטוריה ,גיאוגרפיה ומפות ,חשבון – ממש הכריח אותה ללמוד. אח"כ הלכה לבי"ס בגטו ,שם למדו יידיש ,גרמנית ,לטינית ,פולנית ועברית .היו גם חיי תרבות בגטו: הצגות ,קונצרטים ומקהלות .היה אפילו כסף של הגטו -תלושים שאנשים קיבלו מהוועד ,ואיתו יכלו לקנות מוצרים שונים. אביה עבד במשרד העבודה -שלח אנשים למקומות עבודה ,ואימה במטבח מרכזי שבו בישלו מרק .גם בבי"ס וגם במקומות העבודה חילקו פעם ביום חתיכת לחם ומרק .מי שלא עבד לא קיבל -ולכן סידרו גם לסבתא עבודה כסורגת מפות. בהמשך הגרמנים הורו על סגירת בתי הספר וגם הילדים נשלחו לעבודה .כיוון שאחיה כבר עבד במפעל שיצר תרמילים וחגורים היא הצליחה להתקבל .היו מכינים אבזמים ,תופרים כפתורים ועוד. אקציות וטרנספורטים משנת 1942המצב הלך והורע. הגרמנים לא היו בתוך הגטו -רק השומרים .אך התחילו להיכנס בכל פעם ,להוציא אנשים מהבתים, אספו חולים וזקנים ומשפחות שלמות והתחילו לשלוח ליעד לא ידוע .יום אחד אספו קבוצת ילדים וריכזו אותם בכיכר שממנה יצאו המשלוחים .הדודה באה בריצה ואמרה שלקחו לה את הילדה. איך שהוא אביה של לוצ'ה הצליח להבריח את הילדה ולהצילה .בת- דודה זו שרדה את המלחמה וחיה כיום בארה"ב. לגטו שהלך והתרוקן הביאו הגרמנים גם פליטים ממדינות אחרות .אך בסופו של דבר הוא היה תחנת ביניים וגם הם נשלחו למחנות המוות. מגפות עם התדרדרות התנאים והצפיפות פרצו מגפות שונות .לוצ'ה חלתה פעמיים בטיפוס הבטן וגם בדלקת ריאות אך הצליחה להחלים .היה רופא בגטו וגם בית חולים ,אך כשהגרמנים נכנסו לבצע אקציות היו אוספים את החולים ושולחים אותם בטרנספורט ,ולכן אנשים נמנעו מלהישאר בבית חולים במידת האפשר .גם הדודה שטיפלה בה חלתה ,ולוצ'ה אומרת שאין לה מושג מהיכן הרופא הצליח להביא להן תרופות וכך ניצלו שתיהן. האח לעומת זאת חלה בשחפת כמו רבים אחרים ,ומצבו לא השתפר. הכינו לו מסתור בבית ,ובכל פעם שהגרמנים הגיעו עם כלבים וקראו לכולם לצאת החוצה -סגרו אותו במחבוא כדי שלא ימצאו אותו. חברתה הענייה נשארה ללא הורים ועם אחות בלבד ,שגם חלתה בשחפת ונפטרה מאוחר יותר. לוצ'ה זוכרת שליוותה אותה לבית הקברות .אחותה הושמה בקבר, לבושה תכריכים לבנים וסרט אדום כיוון שהייתה בתולה .סגרו את הקבר וזהו .לא היה זמן לטקסים. מאות מתו בכל יום ועגלות מלאות גופות עברו ברחוב בדרכן לבית הקברות שהלך והתמלא. החברה נשארה בודדה ,אך אמה של לוצ'ה אמרה שלא יוכלו לטפל גם בה ,ויותר לא שבה לראותה. גם החברה נעלמה וכפי הנראה לא שרדה. עוזבים את הגטו בסוף שנת 1943תחילת 1944 המצב הלך והתדרדר .האקציות הפכו להיות דבר של יום-יום .אבא החליט שהגיע הזמן לעזוב .הדודה תפרה תרמילים לכולם ,ארזו בגדים להחלפה ,קצת תמונות ,קצת קהילתון 34 7 אוכל ודברים בסיסיים .בהתחלה התחבאו באזור המשרדים שהיו בו פחות אנשים ,אך לאחר שבוע הבינו שלא יוכלו לשרוד ללא אוכל ,ואבא אמר שילכו לטרנספורט. על המחנות היו שמועות שונות - חלק אמרו שאלה מחנות עבודה, והתנאים יותר טובים .לאחר מרד גטו ורשה התחילו להגיע שמועות שאלו מחנות מוות .לא ידעת למה להאמין וגם לא הייתה ברירה... סה"כ המשפחה חיה בגטו מ1940- ועד .1944למרות הקשיים הרבים העובדה שנשארו יחד הקלה על הסבל. המחנות בחודש אוגוסט 1944נשלחו מהגטו .אבא אמר שמחסלים את הגטו ומסוכן להישאר .נסעו בחשמלית לתחנת הרכבת .שם העלו אותם לקרונות משא סגורים שנועדו להעברת בהמות .בקצה הקרון היו 2דליים לעשיית הצרכים. הפולנים עשו להם עם היד סימן של שחיטה -כמו שמעבירים סכין על הגרון... נסעו יום ולילה שלמים והגיעו למחנה בירקנאו( ,המחנה ליד אושוויץ ,עם השער המפורסם). היו שם המון גרמנים עם כלבים וכולם צעקו להם לצאת .השוק הראשוני היה שהפרידו את הגברים מהנשים .לאחר המלחמה סיפר אחד הדודים ששרד ,שאת האח הרגו מיד כיוון שהיה חולה .האב שחשב שבוודאי גם היתר לא שרדו ,הלך ודעך עד שנשלח גם הוא למותו. לוצ'ה הלכה אחרי אמה .האם שהבחינה בילד יושב ובוכה לבדו על ערמת מזוודות לקחה אותו בידיה ,דבר שחרץ את גורלה .היו המון מזוודות ותיקים ,וגם להם נאמר להשאיר את החפצים. הדודות לא נתנו לה ללכת אחרי אמה ,משכו אותה לצד השני ,וכך 8 קהילתון 34 ניצלה פעם נוספת .נתנו להן מגבת וסבון ושלחו אותם למקלחת, אמיתית למרבה המזל .לאחר מכן גילחו את שערן ולקחו את התכשיטים (למי שהיה) .הן הפכו לאסירות .עם שמלה אחת דקה בלבד ואפילו ללא תחתון ,ועם נעלי עץ .בתקופה זו כבר לא קעקעו מספרים .הן הגיעו כמה חודשים לפני סוף המלחמה ,ואולי גם זה עזר להן לשרוד. בלילה ישבו וחיכו .אישה שעברה לידן אמרה – אתן רואות את העשן? זה האנשים מהטרנספורט שלכן שעולים באש .לוצ'ה אומרת שפשוט לא יכלה להאמין שזה נכון .כששאלה -ומה עם הגברים? האישה ענתה -אותו דבר, הבריאים לעבודה ואת כל היתר הורגים ושורפים. הביאו להן משקה מוזר עם טעם משונה שישתו -משקה שגרם לכך שיפסק המחזור החודשי. פרייברג-זאכסן למחרת נלקחו ברכבת אחרת לבניין בעיר זו .שם גרו ועבדו. המבנה נראה כמו פנימייה .הנשים גרו בקומה שנייה בהשגחת קאפו פולניה בשם מרישה .בקומה הראשונה היו שבויי מלחמה איטלקיים .התנאים היו סבירים. היו דרגשים ומקלחות .בבוקר קיבלו שתיה וחתיכת לחם והובלו לעבודה במפעל .אז לוצ'ה נזכרה בשיר "עבדים היינו לפרעה במצרים".. בהמשך הגיעו עוד נשים מהונגריה והולנד והיו צריכות להצטופף – שתיים בכל דרגש. כשלא היה מקום -העבירו אותם לצריפי עץ מחוץ לעיר .אז גם קיבלו תחתון אחד .כיוון שכיבסו ולא היה זמן ליבש ,לבשו אותו רטוב .היה חורף וקר .הייתה לה רק שמלה אחת ואפילו לא גרביים ,ובכל זאת לא חלתה. ההפצצות כשהיו הפצצות של בעלות הברית, הגרמנים ברחו והשאירו אותן נעולות והן פשוט התפללו שהפצצה לא תיפול עליהן .פעם אחת ,אחרי הפצצה קשה ,העלו אותן על רכבת, הקרון היה פתוח ללא גג והיה קר מאד .כך נסעו במשך 10ימים הלוך ושוב ...בסוף הגיעו למחנה מאטהאוזן ושם גם נשארו עד סוף המלחמה .היא חשבה שמשם כבר לא תצא ..סמל האס .אס עם הגולגולת היה מאד מפחיד. מאטהאוזן שמו אותם בצריף של הצוענים – "הציגענער לאגאר" .הצוענים כבר לא היו ,השם נשאר .היה מטונף וישנו על מזרני קש על הרצפה. עד אז הצליחו לשמור על היגיינה אישית ,שם חטפו כינים וכל מיני חולירע .חיכו ללא עבודה .פעם ביום קיבלו מרק דלוח ולחם מגעיל, אבל זה מה שהיה .יום אחד פשטה שמועה שהגרמנים עזבו .היו שם שבויים אוקראיניים ורוסיים .הלילה האחרון היה נורא -השבויים נכנסו לצריף הנשים ואנסו אותן ללא רחמים. היו צרחות נוראיות .למזלן הן היו בפינה רחוקה .הדודות שכבו עליה ואמרו לה לא לזוז וכך הצילו אותה שוב. השחרור בבוקר ראו שבאמת הגרמנים אינם. לא ידעו מה לעשות? האם הגדר עדיין מחשמלת? עמדו בחצר וראו טנק מגיע ועליו 3חיילים אמריקאים, אחד שחור ושניים לבנים .שאלו אחד :אתה יהודי? אמר לה" :כן". שאלו אותם :מי אתם? והחיילים ענו: "באנו לשחרר אתכם" .שאלו" :רק אתם?" "לא ",ענו החיילים" ,אנחנו החלוץ ,יש עוד אחרינו". אכן הגיע צוות נוסף וגם רופאים. הביאו איתם מרק מאד סמיך ועשיר, מלא שומן ,חזיר ושעועית .ובתור השני חילקו סוכר ומים .כמובן שעמדה בתור למרק .הדודה אמרה לה" :שלא תעזי! תוכלי רק סוכר ומים" .לוצ'ה קיללה בשקט את הדודה אך צייתה לה ושוב ניצלה. רבים מאלה שאכלו את המרק חלו בדיזנטריה ומתו .הקיבה המורעבת לא יכלה לעכל אוכל כה כבד והגוף החלש לא הצליח להתמודד עם המחלה. ריססו אותם ב D.D.T-ושיכנו אותם במגורי הגרמנים .איזה לוקסוס! 4 - מיטות בחדר וסדינים .מהסדינים תפרו ביד שמלות ,וכך יכלו לשרוף את השמלות הישנות שורצות הכינים .קיבלו 3ארוחות ביום ולאט לאט התחילו להתאושש. מי שהיה מתחת לגיל 18קיבל אוכל משופר ,אז הדודה שיקרה שהיא צעירה יותר ,וכך קיבלה כל בוקר דייסת גריסים עשירה ונהדרת שזוכרת את טעמה עד היום... מודנה ,איטליה לאחר מפגש עם חיילי הבריגדה העבירו אותם לאיטליה מוחבאות במשאית שהובילה דלק מאחורי הג'ריקנים .לאחר מעבר הגבול הרימו את הברזנט ,וכך יכלו סוף סוף לנשום ..שם עברו לטיפול האונר"א .גרו בבניין של האקדמיה הצבאית ושם גם פגשה את חברתה השנייה .לוצ'ה זיהתה אותה ,אך היא לא הצליחה לזהות בבת ה19- הרזה להחריד את חברתה מילדות. הדודות נישאו לשני גברים שהגיעו מהמחנה הסמוך .דודה אחת עלתה לארץ ,כי לבעלה הייתה בישראל אחות יחידה. הדודה השנייה עבדה במשרד הדואר של סוכנות הפליטים ושלחה מכתב למשפחה בברזיל .לאחר שנה קיבלו תשובה ומסמכים להגירה וכך הגיעו לברזיל. ברזיל וישראל לאחר זמן עברה לגור אצל הדוד, למדה ועבדה .בשנת 1951באה לארץ לביקור כתיירת .גרה אצל הדודה במוסררה בירושלים ולמדה באולפן .הדודה אסרה עליה לדבר יידיש ,כי התביישה בשפה .היה לה ארוס בברזיל שהפציר בה לחזור ואף שלח כרטיס טיסה וכך חזרה לעוד 5שנים. בינתיים תנועת הנוער הציונית התחזקה ,היא הצטרפה והכירה חברים חדשים ,והחליטה לעלות לארץ ,הפעם בקבוצה ולקיבוץ. הקמת משפחה באוקטובר 1956הגיעה שוב לארץ. יחזקאל בריקמן שכבר היה חבר בקיבוץ בא עם אוטובוס לקחת את כל הקבוצה. בהמשך הפכו לזוג ,נישאו והקימו משפחה. נולדו שלושת הבנים – זאביק, דורון ואריאל. הבנים נקראים ע"ש הוריה ואחיה שנרצחו, (עיבוד של השמות). זאביק ז"ל נפטר ממחלה בעת שירותו הצבאי .דורון ואריאל הקימו משפחות ויש ללוצ'ה 5 נכדים. הם אינם גרים בקיבוץ ,אך שומרים על קשר קבוע .לפולין לא חזרה מעולם ,הבנים הציעו אך היא לא כל-כך רצתה ..לא נשאר שם איש מהמשפחה -מי ששרד עזב את אירופה לתמיד. בברזיל דיברו על מה שקרה ,בארץ לא כל כך .פעם סיפרה לבנים כשעוד היו צעירים ,והם שאלו ,אז למה לא ברחת? את הקלטת עם עדותה שקיבלה מיד ושם אריאל העביר לדיסק -ולכל אחד מהם יש עותק כדי שהסיפור ישמר גם לדורות הבאים .מאמינה בגורל וניצלה בזכותו פעמים רבות. יותר מפעם אחת המוות התקרב אך לא הצליח לקחתה... ביום נישואיה עם יחזקאל בריקמן קהילתון 34 9 מתכון וסיפור מאת :מיטל אסרף שמעון אני מניחה על השיש הקטן "אל תהיי כזאת רעה באמת יצאה במטבח מגוון נאה של מזונות ארוחה נפלאה ,במו ידיי הכנתי ודואגת שימצאו לי כל אבות המזון, ארוחה ישראלית כהלכתה! זה וויטמינים ומינרלים ,פחמימות מתחיל לעניין לי את קצה האוזן וקטניות ,פירות וירקות .כולם ניצבים ובחוסר חשק של ממש אני מזמינה מוכנים לקראתי ,משתהים ונדהמים לעצמי צרות ושומעת את כל לנוכח מוצא פי" .התכנסתי כאן היום הסיפור כולל ההנחיות" .ארוחה ברוב הדר וגאווה לומר לכם תודה ישראלית היא ארוחה קלילה, על עשייתכם הברוכה ,אתם עושים אוורירית ומלאת הומור .כמו הופעה עבודה נאמנה ללא שכר וללא טובה או הצגה ,יש בה מכל טוב תמורה .אז כמו שאמרתי תודה למעט בשר" פצצה הוטלה אל רבה ונמשיך בהכנת הארוחה "אני מרכז החדר "אל דאגה ואל חשש מניפה את סכין החיתוך כשלפתע את הבשר אכין מחר" ,איזו רגישות אני שומעת קול קט וחרישי שואל מי שישמע? עד הנה שמעתי את בתמימות" :אמא ,הכל בסדר? מה פעימת הלב שחסרה" ,אי אפשר נסגר?" לערבב מכל וכל ,זה עושה כאב אני מחייכת ומסבירה לבני הרך: בטן גדול". "אני אומרת תודה על כל מה "קחי דף ועט" היא מצווה "מיד נתחיל שהמזון המבורך שנותן לי בשמחה, במנת הפתיחה ,במקביל רישמי לך בהתנדבות ,ללא תמורה".. בצד את המצרכים :כולם ישראליים "אם את רוצה לומר תודה באמת" כחול לבן אמיתי. הוא משיב" ,עשי זאת בכנות ומכל "רושמת?" ,לא הספקתי לענות הלב ,אל תמהרי להניף את הסכין, והיא ממשיכה בשלה" .יופי ,אם התכווני בתודתך ,שיראה קצת כך 2סלטים קלילים ומהירי הכנה אמין". הראשון צזיקי מלפפונים והשני סלט מי כאן המבוגר האחראי אני שואלת קוסקוס מלא עם גבינה צפתית, את עצמי והתשובה לא מאחרת אפונת גינה וסלק". לבוא" :אז מתי האוכל מוכן? אני "סליחה יקירתי ,צזיקי זה לא יווני? ממש רעב וכבר נהיה מאוחר". וקוסקוס זה ממש דרום צרפת!" "עוד רגע יקירי ,יש לתקן את המצב יריתי לעברה והיא כמובן לא ולהיות אסירי תודה ,האם זה מספיק נשארה חייבת "וחוסר סבלנות אמין לדעתך?" שלחתי מבט לכיוונו זה מאיפה? ,הם עשו עליה בשנות לקבל אישור לשאלה והוא כבר החמישים זה מספיק ישראלי נעלם ,צולל עמוק בעיסוקיו כאילו בשבילך?" לא היה כאן בכלל עכשיו. מעברו השני של החדר מצלצל לצזיקי קחי: הטלפון .אני עונה ומזהה את קולה 6מלפפונים פרוסים, של חברתי הטובה .אחרי ה"מה 1כף שמן זית, קורה ומה נשמע?" תמיד מגיעה 400גרם יוגורט 3%או 2גביעים, אותה שאלה "מה הכנת היום? משהו 1כף מיץ לימון, מיוחד?" 2שיני שום קצוצות, ואחר כך די ברור ומאוד צפוי "את מלח ופלפל שחור גרוס חייבת לשמוע מה הכנתי בעצמי, וערבבי הכול ביחד. יצא לי "....אני משלימה "מדהים". "כמה מלח ופלפל?" "כמה שצריך!" צחוק גדול ומסופק נקטע באמירה "פולניה אחת" סיננתי. 10 קהילתון 34 ונמשיך לסלט הקוסקוס המלא: הכיני תוכן של שקית קוסקוס מלא מהיר הכנה לפי הוראות היצרן, הוסיפי לקוסקוס: 1כוס אפונה קפואה שבושלה כ3- עד 4דקות והושרתה במי קרח לעצירת תהליך הבישול, 2סלקים בינוניים מבושלים חתוכים לפרוסות, 200גרם גבינה צפתית מעודנת חתוכה לקוביות בגודל 1ס"מ, 2כפות פטרוזיליה קצוצה. על כל אלו צקי רוטב: 1/4כוס שמן זית, 1/4כוס מיץ לימון, 2כפות חומץ, מלח ופלפל שחור גרוס כמה שצריך ...אמרה והקדימה תרופה למכה. למנה עיקרית דג סלמון משובח: "ואל תתקמצני!" חלילה שאתקמצן, אמרתי בלבי" ,את יודעת כמה סלמונים שטים להם במימי האוקיינוס הישראלי ,עשרות!" שימי את הדג בתבנית ,צקי שמן זית בנדיבות ,מלח ופלפל שחור גרוס ,פנקי אותו בעשבי תיבול שונים והכניסי לתנור בחום בינוני ל 20-דקות או יותר בהתאם לטעם המועדף עליכם. "רגע ,מה המידות ,כמה זמן בדיוק?" "אהובתי" ,אמרה בהתנשאות - "אי אפשר להרוס דג סלמון ,אבל אם תצליחי תדעי שאת היחידה שעשתה זאת ..חחח".. "וקינוח?" ניסיתי להעביר נושא" .רגע מה עם הילדים?" גליליות פיצה טורטייה: "חממי בסיר מעט שמן זית, 6עגבניות חתוכות לקוביות, 1כף סוכר או 3תמרים, פפריקה אדומה ומלח. הביאי לרתיחה ובשלי על אש נמוכה כ 20-דק'. קחי טורטיות מוכנות ,מזגי מן הרוטב והוסיפי מה שבא לך :גבינה, טונה ,תירס ,פטריות ,בצל ,אנשובי. כמו שאומרים -תתפרעי אבל אל תגזימי. כדי ליצור גליליות פרסי את הטורטיות למשולשים כמו בפיצה וגלגלי מן החוץ אל הפנים .הניחי בתבנית אפיה בתנור שחומם מראש ל 180-מעלות למשך 10-15דק'". "ולקינוח "...אמרה בלי לקחת אוויר, כדורי אורז מלא תפוח בשוקולד לבן. "שפכי בקערה כמחצית מתכולת שקית אורז מלא תפוח מוכן ,המיסי 3חב' שוקולד לבן וצקי מעל פתיתי האורז .לפי העין והרגש הוסיפי פתיתים נוספים .צרי כדורים קטנים בעזרת כף והניחי בתבנית או במנז'טים חגיגיים והכניסי למקרר ל 10-15-דק' וזה הכול". אני שומעת את חברתי שותקת וכל נשימה שלה כאילו אומרת "תודי, תודי שזו ארוחה נפלאה". "מה ישראלי בארוחה הזו?" שאלתי. "היא מוגזמת" ענתה לי ובקולה נשמעה אכזבה לנוכח חוסר העידוד, אז מיד פרגנתי בישראליות טהורה ואמרתי "באמת ארוחה מדהימה, אבל מה עם הבשר? ".דממה... מצטערת לא התכוונתי ,תביני זה לא אני -זו האינטגרציה שבי .הכי ישראלי שיש לא?! ותודה לגברת עם המתנה על המתכונים! ביקורת מסעדות מה אוכלים? - מסעדת מידס מאת :אוגניה שקולניק לבקשת המערכת אנחנו פותחים מדור חדש -כל המעוניין מוזמן לשלוח ביקורת שלו לחודש הבא. והפעם מסעדת הבית – מידס. מסעדת מידס בהחלט ממלאת את הצורך למקום משפחתי ואינטימי ,הכי קרוב לבית שאפשר ,עם אוכל ביתי וטעים. המסעדה נקראת ע"ש הכלבה המיתולוגית של הבעלים ,משפחת גלקוביץ ,שנקראה ע"ש המלך המיתולוגי לא פחות -הלוא הוא מידאס שכל מה שנגע בו הפך לזהב ,עד שגילה שזה לא תמיד ברכה ..הכלבה כבר איננה איתנו ,אך המסעדה בהחלט מנציחה אותה. את הדחיפה לפתיחת המסעדה קיבל נתן לאחר האסון הכבד שפקד את משפחת גלקוביץ ,דנה הבת אמצעית נהרגה מפגיעת פצמ"ר בנתיב העשרה שם גרה עם בן-זוגה .דנה היתה סטודנטית במכללת ספיר ,הארוע קרה זמן קצר לאחר יום הולדתה ה22- ושבוע לפני פינוי הגוש. השנה ביולי ימלאו 9שנים למותה. דנה הייתה תלמידת המגמה לבלט בבית הספר האזורי שער הנגב ,וכבר שנים שמופע סיום השנה נקרא על- שמה של דנה ,ואף מוענקת בו מלגה לתלמידה מצטיינת. ובחזרה למסעדה :לאחר האסון החליט נתן שאינו יכול להמשיך בעבודה שעסק בה בתחום המחשבים והגיע הזמן להגשים חלומות .נתן תמיד אהב לבשל, ודנה כמו כל יתר המשפחה נהנתה מבישוליו. בפינת החצר של המסעדה פינת הנצחה יפה ומיוחדת עם ספסל מעוצב ומיוחד. המסעדה נפתחה לפני כמה שנים עם עזרה רבה מחברים שונים .לאט לאט התרחבה המרפסת והמקום קיבל את אופיו הנוכחי .המסעדה שומרת על אופייה המשפחתי -למשל תמונות הילדים עם הסירים על הקיר הם תמונות האחיינים של פרלה. התפריט מגוון וכולל מנה לכל טעם – בשר ,דג ,ופסטות שונות וטעימות. כמובן שיש גם סלטים ומנות ראשונות וכן קינוחים טעימים. הטאץ הברזילאי לא נעדר אף הוא, תמצאו כאן קייפירינייה מקומית ,משקה גוארנה קל שהוא המשקה האהוב בברזיל ,וכמובן פיג'ואדה .לאחרונה פיתחו כאן בירה ביתית שתוכלו לטעום ולהנות ממנה. בתקופת פסטיבל "דרום אדום" המסעדה זוכה כמו כל האזור לתנועה ערה ,אך במהלך השנה לא קל ,ומי שיבוא לחגוג כאן אירוע משפחתי או סתם "לצאת מן הסירים" לא יתאכזב. זה גם המקום האידיאלי לחגוג יום הולדת ,גם לילדים. המסעדה תורמת בכך שמעסיקה סטודנטים שלומדים במכללה וגרים בקיבוץ .כמוכן מתקיימים לעיתים מופעים מוזיקליים. המחירים בהתאם למקובל ,לא זולים מאד אך בהחלט לא יקרים .ואם תזדהו כתושבי הקיבוץ גם תזכו להנחה של 10אחוז. אז אם טרם ניסיתם -הגיע הזמן....... קהילתון 34 11 חוגגים מצוות בני המצוות ממשיכים לעוד משימה... והפעם -משימת הכרת תל אביב הישנה .איך היה פעם מזמן ,מזמן... נסענו לתל-אביב .מרכז ההוויה הישראלית .תל-אביב עיר ללא הפסקה שחוגגת השנה . 105 לא טיילנו בתל-אביב המוכרת...לא נסענו לסרט או קניות בקניון. ניסינו לחזור חזרה בזמן ...ניסינו להכיר ,לחוות ולהשתלב בחיים של פעם.... פעם ,כשכמעט לא היה כלום .היה רק חול וחול ועוד קצת חול והמון חול. בהגיענו לתל אביב קיבלנו מפה של תל אביב וחידון .היה עלינו לפתור את החידון ובעזרת המפה לנווט לנקודות השונות -וכך להכיר מקומות שהיו פעם. למדנו שלפני קום תל-אביב ,כל האזור היה מכוסה חולות .היהודים גרו ביפו בתוך חומות העיר ,מוגנים היו על-ידי החומות מגנבים ,שודדים ופורעי חוק .עם הזמן החל להיות צפוף בתוך חומות יפו והוחלט להקים שכונה מחוץ לחומות .השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו, נוסדה ב 1887-ונקראה נווה צדק. בניווטנו בתל אביב הכרנו את: • ביתו של ביאליק – המשורר הלאומי. • בית דיזנגוף שבו הוקראה מגילת העצמאות של ישראל. קראנו את המגילה וחתמנו את שמנו ליד שמו של דוד בן גוריון. • מגדל שלום היה הבניין הגבוה ביותר במזרח התיכון במשך 14שנה .ראינו במגדל שלום את הפסיפסים ואת הפנס הרחוב הראשון של ת"א. • ביקרנו בקיוסק הראשון של ת"א ולגמנו מהגזוז ששתו בזמנו. • מצאנו את הראינוע הראשון שהפך לקולנוע הראשון. גילינו שהראינוע נבנה בצורה מיוחדת כשבו 2אולמות :אולם חורף עם גג, ואולם קיץ ללא גג. בימי הקיץ החמים (באותה התקופה לא היו דאודורנטים כמו היום )...הייתה בעיה של ריח וזיעה .בעל המקום היה נוהג לרסס את הצופים במי ורדים, כדי להפיג את הריחות הלא נעימים..... • סגנון הבתים המיוחדים שנבנו בנווה צדק .קראנו כיצד שיחקו הילדים בזמנו כשלא היה להם טלוויזיה, משחקי מחשב ,סוני פלייסטיישןWii , ואפילו לא משחקי קופסא .הילדים באותה התקופה שיחקו בכפתורים!!! כן ,כן זה מה שהיה.... הילדים שיחקו גם בגולות וגם בעפיפונים .הילדים אהבו להשתולל ולהתגלגל בדיונות החול שהיו מסביבם .לבנים היה תחביב לרוץ על הגגות. • ביקרנו בבית הכנסת הראשון מחוץ לחומות שבנה שלוש ,ואת בית הספר במרכז סוזן דלל. • את הניווט סיימנו בתחנת הרכבת הראשונה המחודשת ,זו שנסע בה בנימין זאב הרצל .בנוסף קיבלנו זמן להסתובב בשוק הכרמל ובשוק הפשפשים .היה ממש כייף ומעניין! חזרנו הביתה עייפים ,מרוצים ומעט יותר חכמים. ספרים חדשים בספריה: סיפורת: ישנני /אילנה סטרלין חלומותיהם החדשים /חיים באר המושיע /יו נסבו תודה /פבלו קצ'אזיאן כלה /אורה אחימאיר (מומלץ) התליון /מיוק אונס ספרי ילדים ונוער : 39רמזים (ספרים )1,2,3 הרפתקאות הדוד אריה (ספרים / )1,2,3ינץ לוי הנסיכה זואי וקונכית המשאלות /ויואן פרנץ 100עובדות על ממלכת החיות /ברברה טיטור הביצה /שרה זלוף ספר עיון : ככל עם ועם /אניטה שפירא 12 קהילתון 34 מומלץ: כלה מאת :אורה אחימאיר: בתיעוד אישי ,מתעדת אורה אחימאיר את הסיפור שמעולם לא סופר לה .הטרגדיה ששיבשה את חיי משפחתה .הסיפור משלב מסע מרגש בעקבות דמותה החמקמקה של אמה הנעדרת. הספר היה מועמד לפרס ספיר לספרות יפה בשנת .2013 בקרו בספריה ותהנו ויקי -ספריית ברור חיל נו מה ....הרהורים מעורערים על זוגיות כתב :מאיר פרידמן נתוני סטטיסטיקה בעתון הינם אחד הדברים הכי מרתקים שיש לקרוא כמעט כמו המדור האלמותי של המדיה הקיבוצית המתחדשת לאחור "מהנעשה בגורן וביקב", כמעט 20שנה אותה תשובה- כלום .גבר ממוצע מזן זכר מצוי תמיד ישנן את נתוני טבלת ליגת העל בכדורגל ,ייקח את משכורתו החודשית יהמר בטופס טוטו וישוב לביתו שמח וטוב לב היות והזכייה באלפי שקלים נתונה בכיסו הרי הוא שינן את טבלת הסטטיסטיקה ויש לו שיטה ובוודאות הוא זוכה. בעוד הגבר הולך לישון שאנן וטוב לב ,ואשתו שוב מספרת לו איך היה בעבודה ו"-אתה לא מאמין את מי פגשתי בסופר" (לזכרים שבינינו - היא לא פגשה את מסי ,אלא את משפחת גורנישטיין בהרכב מלא, כולל הסבתא שכבר שנים לא אתנו) .מגיע צלצול הטלפון המיוחל. לא ,זאת איננה אריאלה ממפעל הפיס שכן הגבר הלך על בטוח ומילא לוטו ולא סתם מספרים אקראיים ללא מזל ,זה מנהל הבנק. באופן לא מודע הטיקים בלחיי הגבר מתחילים לרקוד בקצב הסמבה של הקרנבל בברזיל, נשימותיו מעוררות זיכרון נעים מתקופת רכבות הקיטור וזיעה קרה ממלאת אותו בחום נעים עד אימה. מנהל הבנק גבר כבן ,40נשוי ,בעל משפחה למופת ,מתעניין כמובן בשלום הגבר ,שלום אשתו ,שלום כלבו ושלום ציון המלכה .לאחר מספר שניות של שתיקה מביכה שאף מאיץ החלקיקים בשוויץ אינו מסוגל למדוד שואל מנהל הבנק לגבי המינוס התופח ,באותו זמן משום מה הקליטה בפלאפון נעלמת והנסיעה במנהרה רק מתארכת, מתארכת ומתארכת .רק בארצנו המצטמקת משוואות סטטיסטיות אינן מאוזנות ,לדוגמא :ככל שאתה אינך אוכל בשר המחיר על האוכל שאתה מוציא יותר יקר (משבר פולי הסויה בעולם עדין לא נפתר???). ככל שאתה מתרחק מהמרכז וגר בפריפריה מחיר המחיה עולה עקב חוסר תחרות ,חוסר ברירה ותוספת ייאוש. ככל שהבעיה שלך במכונית היא יותר קטנה ,נאמר בורג קטן ונורא חמוד במנוע זקוק להברגה ,רכבך ישהה יותר זמן בפנסיון המוסך, יתדרדר לדיאליזה ולבסוף יזדקק להשתלת מנוע .לפחות הקפה חינם והמוזיקה אותנטית .חוקתי ואנוכי גם נפלנו למשחקי הרעב של הסטטיסטיקה ,מסיבות שבוודאי אינם מענינו של הקורא( .המלצה לקורא -הקראת כבר מה חדש בוועד? ...אם לא ...זה הזמן .הוא משום מה דומה לשנת 0לפני הספירה או לצליבת ישו) ,כגון משבר יערות העד באמזונס ,מצב החסה בשטחים ,מרככי הכביסה המודרניים ,מדוע לא שטפת כלים, למה הבגדים עדיין במייבש ,אתה חייב לזרוק את הבגדים שלך בכל הבית ,שוב לא הוצאת את הזבל, אתה אף פעם לא מחבב את החברים שלי ,אנחנו אף פעם לא יוצאים ,מצב העבדות בסין ,ההורים שלי באים לבקר ,מצב נבחרת ישראל בהוקי קרח ,אתה באמת חייב ללבוש את החולצה הזאת, כאבי ראש תדירים כל לילה לפני השינה כשהאספירין לא בבית או בסל הבריאות האישי שלך . אמנזיה שנתית ליום ההולדת ,ליום האב ,יום הבן ,יום רוח הקודש ,יום הנישואין ,יום הניסויים בבעלים חיים. זו הסיבה שחוקתי החליטה להפתיע אותי בכתבה ממגזין איכותי בעולם המדע הנשי "לאישה" בו נכתב כי הטרנד החדש כיום זה ללכת לטיפול זוגי שבמספר מפגשים יוכל לשפר את חייך האישים ואף לזכות אותך מרצח ארלוזורוב .מכיוון שאני מחשיב את עצמי כישות פוסט ליברלית המאמין שגם המין הנשי תרם בהיסטוריה למטבח העולמי לא שללתי את הצעתה על הסף והסכמתי .כמו כן הספה הייתה שבורה והכלב שוב לא הסכים לארח אותי במלונתו לתקופה בלתי ידועה .והרי נתון סטטיסטי מרתק - אם יש כל כך הרבה מטפלים זוגיים לעומת העבר -איך זה שאחוז הפרידות והגרושים רק עולה יחד עם מספר המטפלים? גילוי נאות :הכותב אינו עומד מאחורי הדברים שהוא כתב ,הוא מתכופף מפחד. קהילתון 34 13 דף לטף ...תפזורת ליום העצמאות מאת :גליה פרידלר מחסן מילים: מדינת ישראל דגל סמל נשיא שלום ציון בנימין זאב הרצל יום העצמאות זהות התקווה טלית כוכבים ירושלים עליה מגילת העצמאות מגן דוד כנסת ישראל ענפי זית צהל מנורה וגם חידון למבוגרים: 14 קהילתון 34 תשובות .1לבן=זבולון שעסק במסחר באניות .מסמל את נקיון הכפים במסחר .כחול= יהודה שהיה גבור מלחמה .מסמל את טוהר הנשק. .2בקינת דוד על מות שאול "כי שם נגעל מגן-שאול" (שמו"ב ,א )21 .3נקדימון בן גוריון היה מעשירי ירושלים .הוא קנה בורות מים עבור עולי הרגל לירושלים (תענית דף י"ט): .4מבצע נחשון (לפריצת דרך לירושלים) ,מבצע יואב (לכבוש באר שבע) ,מבצע חירם (לכיבוש הגליל). .5מחתרת ניל"י ראשי תיבות הפסוק" :נצח ישראל לא ישקר ". (שמואל א ט"ו)29 , .6א .טרומפלדור ב .הרצל ג .זבוטיסקי ד .סנש .7יעקב דורי .8דגל 7הכוכבים הוצע ע"י הרצל כדגל המדינה 7 .הכוכבים מסמלים 7שעות עבודה ביום כי הרצל הדגיש כערך עליון את העבודה. .9הרבנים בן ציון חי עוזיאל ויצחק הלוי הרצוג .10אום רש רש= אילת .11דגל = נס .12באילת .13מלחמת הקוממיות,מלחמת העצמאות, 2 .14אריות מחזיקים בלוחות הברית .15ציון ,יהודה ועבר. .1צבעי דגל ישראל הם כחול ולבן .א .לאילו שבטים היו צבעים אילו בדגליהם? ב .מה מסמלים צבעים אלו? .2על דגלנו מצוייר מגן -דוד .היכן נזכר במקרא הביטוי "מגן שאול "? .3ראש ממשלתנו הראשון היה דוד בן גוריון .איזו דמות תלמודית נקראה בשם בן גוריון ומה הוא עשה? .4ציין מבצעים במלחמת השחרור שנקראו ע"ש דמויות מקראיות. .5איזו מחתרת יהודית נקראה ע"ש פסוק מקראי? .6ציין את שמות המשפחה של האישים הבאים הקשורים להיסטוריה של טרום הקמת המדינה :א .יוסף ב .בנימין ג. זאב ד .חנה .7מה שם הרמטכ"ל הראשון בצה"ל? .8מהו "דגל 7הכוכבים" ומהו הוא מסמל? .9מי היו הרבנים הראשיים הראשונים בהקמת המדינה? .10מי נקרא בשם" :אום רש רש"? .11מה השם הנרדף לדגל? .12היכן הונף "דגל הדיו"? .13ציין שמות נוספים למלחמת השחרור. .14מה הציע בן גוריון כסמל המדינה? .15אילו שמות הוצעו לשם המדינה? ברכות ,תודות והודעות... מזל טוב למשפחת קורצוויל – להורים המאושרים אמנון ודבורה, לאחים אסף ויונית ,שהגיעה עם משפחתה מארה"ב, ובמיוחד לסבתא מרים שזכתה לחתן את הנכד האחרון מתן ובח"ל הגר.מאחלים אושר גדול לזוג הצעיר ולכל בני המשפחה הרחבה. מזל טוב לרחלי ואורן סבג ,להולדת התינוק :יפתח שמואל ,אח לליהיא ואביגיל – האחיות הגדולות יותר .ברכות גם לתומר ודנה סבג ,הדודים – שגם הם גרים בהרחבה ,וכמובן לכל בני המשפחה. שתזכו לגדל אותו בבריאות ובכיף! בית ברור חיל אבל על מותו של חברנו דב שנער ז"ל תנחומים ליהודית ,לעינת דלית ורן . לאחים :חיה ,שרה וראובן, לנכדים ולכל בני המשפחה הענפה. אנשים טובים בדרך... לפני מספר שבועות ,אשתי ואני היינו אמורים לטוס לאוסטרליה ,לבקר את בתנו .ביום הטיסה נפצעתי ונמנע ממני לטוס ואושפזתי בבית החולים ליממה. אני רוצה להודות מקרב לב לצוות המרפאה ,דוריס, איילת ורות ,שליוו אותי לאורך כל הדרך בייעוץ וסיוע רפואי. כמו כן רחל ואני רוצים להודות במיוחד למשפחת רדאי ,יעקב ,חיה ומשפחתם ,שהזמינו אותנו לסדר שלמה גפני פסח בביתם – הרגשנו בבית! בית ברור חיל משתתף באבלו של חברנו ארתור מלון על פטירת אמו ליזה מלון ז"ל בברזיל. למלון ואחיו דויד – אח נוסף בשם אברהם שגר בברזיל וטיפל באם עד יומה האחרון .תנחומינו לכל המשפחה. מזל טוב לסבתא-רבא שרה הדסי להולדת הנינה השלישית באנגליה – אלה ,והיא נכדתם של צבי ואנה הדסי .אלה נולדה לסוזי ובעלה לארס ,ויש לה אח יותר גדול בשם לוקאס .מזל טוב לכל המשפחה! ברכות לאודט ויואב גלבוצקי שעברו סוף-סוף לביתם החדש. תתחדשו ותיהנו מהנחלה והמנוחה.. קהילתון 34 15 מימונה בבית משפחת אלבז צביעת תחנת האוטובוס מפגש דור צעיר
© Copyright 2024