מחקר ופיתוח בקבוצת שכולו טוב :ניוזלטר אוגוסט2014 , עובדים ,לקוחות ושותפים יקרים, הגיליון הנוכחי יתמקד במחקר העוסק בקבלת החלטות משותפת (Shared decision making, ) SDMבתהליכי הטיפול והשיקום בבריאות הנפש .חוקרים בתחום רואים בקבלת החלטות משותפת גם מושג תיאורטי וגם פרקטיקה עם פוטנציאל לקדם רווחה ,איכות חיים והחלמה של צרכני שירותי בריאות הנפש .המטרה המרכזית של מודל זה היא להביא למצב שבו המטפל והמטופל בוחרים באופן משותף את התכנית הטיפולית ו/או השיקומית המתאימה והיעילה ביותר לאדם תוך מעקב משותף על תוצאותיה .מהמחקר עולה כי שימוש במודל זה מגביר ידע ומודעות בקרב המטפל והמטופל ,מעורבות ואקטיביות רבה יותר של המטופל ,שביעות רצון מהתהליך וההחלטה ,תחושת בחירה והשפעה ,שיפור במדדי החלמה והיענות ומחויבות לטיפולי ולתכנית השיקומית שנבחרו בתהליך קבלת ההחלטות המשותפת .על מנת להציג את סוגיית קבלת ההחלטות המשותפת ביקשתי מאילאיל צין ,אחת ממובילות תנועת הצרכנים בישראל ,דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ורכזת דרום בעמותה לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש )לשמ"ה( ,לכתוב את זרקור החודש. השילוב של חוויות אישיות עם תובנות מקצועיות על המורכבות והחשיבות של קבלת החלטות משותפת הופכות את הזרקור למעניין ומעורר מחשבה .בהזדמנות זאת אני מבקש להודות קרב לב לאילאיל על שיתוף הפעולה. בנוסף לזרקור החודש ,יובאו עדכונים הנוגעים לפעילות מחלקת המחקר והפיתוח ויוצגו בפניכם עדכונים מעולם השיקום בארץ ובעולם .אני מקווה שתיהנו ותתרמו מתכנים אלה. שלכם/ן, ד"ר אמיר טל מנהל מחקר ופיתוח חדשות מחקר ופיתוח להלן עדכון קצר בנוגע לחלק מהפעילויות המחקר והפיתוח בקבוצה: .1פיילוט מחקרי של התכנית "מיומנויות קוגניטיביות לעבודה" .עד כה נערכו כשבע פגישות במסגרת מחקר הפיילוט של התכנית מיומנויות קוגניטיביות לעבודה .לשמחתנו, אחוז ההשתתפות במפגשים הינו גבוה מאוד .במסגרת המפגשים ,המתאפיינים באווירה חיובית ונעימה ,התקיימו למידה ודיונים בנושאים כגון: א .תחומי התפקוד הקוגניטיבי השונים ,ובהם :קשב וריכוז ,זיכרון ,תכנון ,פתרון בעיות, ומהירות החשיבה ב .חשיבות התפקוד הקוגניטיבי להשגת יעדים תעסוקתיים ג .זיהוי אתגרים קוגניטיביים מסוימים שהמשתתפים אולי חוו בעבר ,ושייתכן שהפריעו להם להשיג את יעדיהם התעסוקתיים ד .זיהוי עוצמותיהם האישיות של המשתתפים – הן באופן כללי והן עוצמות שקשורות באופן ספציפי לעבודה ה .למידת מיומנויות להפחתת רגשות ומחשבות שליליות שעלולות להפריע להשגת עבודה ולשמירה עליה ו. למידת הקשר בין מחשבות ,הרגשות והתנהגויות ,ובכלל זאת כיצד חשיבה לא-מדויקת או לא-מועילה יכולה לגרום להרגשה רעה ולהתנהגויות פחות יעילות ז .זיהוי עוצמותיהם וחולשותיהם של המשתתפים בתחום הקשב והריכוז ולימוד מגוון אסטרטגיות לשיפור הקשב והריכוז ח .לימוד על סוגי הזיכרון השונים ,חשיבות הזיכרון בהקשר של עבודה ,זיהוי עוצמותיהם וחולשותיהם של המשתתפים בתחום הזיכרון ולימוד אסטרטגיות התמודדות עם קשיי זיכרון מנחי הקבוצה ,הילה ודקל וטל נוירברגר ,נמצאים בקשר רציף עם פרופ' סוזן מקגורק וקים מיוזר מאוניברסיטת בוסטון ,אשר מספקים להם הדרכה בכל הנוגע להעברת התכנים וקידום מטרות הקבוצה .נותרו כחמישה מפגשים לסיום קבוצת הפיילוט. .2שיתוף פעולה מחקרי בנושא צמיחה פוסט-טראומטית .במסגרת שיתוף הפעולה המחקרי עם הגברת יעל מזור ,דוקטורנטית בחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה ,ממשיך תהליך איסוף הנתונים במסגרות השונות .שיתוף הפעולה של הצוותים וההיענות של המתמודדים לקחת חלק במחקר הינה מרשימה .אנו אמונה ותקווה כי ממצאי המחקר יסייעו בהבנה טובה יותר של תהליכי צמיחה בעקבות מקרים של טראומה ויאפשרו המשך מחקר לפיתוח כלים יעילים לקידום צמיחה לאחר טראומה בקרב מתמודדים בארץ ובעולם. .3הגר אלוש ,סמנכ"ל שיקום משתתפת בפאנל ביום עיון .בתאריך 17.7.2014התקיים בשׂהם -המרכז לרפואה גריאטרית – יום עיון שכותרתו" :מחשבים מסלול מחדש" - ריפוי בעיסוק בשירות האמבולטורי בבריאות הנפש .יום עיון זה הווה פתיח לדיון בצוותי חשיבה ועבודה לקידום שילוב ועבודת המרפאים בעיסוק במרפאות בריאות הנפש. במסגרת יום העיון הגברת הגר אלוש ,סמנכ"ל השיקום בקבוצה ,השתתפה בפאנל שעסק בתרומה הייחודית של מקצוע הריפוי בעיסוק לשיקום בריאות הנפש ,ועל הצורך בחיזוק שיתוף הפעולה בין גורמי הליווי בקהילה לבין המרפאות ובתי החולים .בפאנל לקחו חלק גםד"ר נעמי הדס לידור ,מנהלת בית הספר לשיקום בתחום בריאות הנפש בקרייה האקדמית אונו והגב' רונית דודאי – ממונת שיקום ארצית ,האגף לבריאות הנפש. .4חדש באתר – מאמרים מומלצים .במטרה לספק לעובדי הקבוצה ,ללקוחות ולשותפים מידע מקצועי איכותי ועדכני נוסף לאתר הקבוצה חלק של מאמרים מומלצים .בחלק זה מופיע תקציר של מאמרים מובילים בתחום המחקר בשיקום הפסיכיאטרי וקישור לטקסט המלא .מאמרים נוספים יועלו לאתר אחת לשבוע כך שאתם מוזמנים להיכנס לאתר ולעקוב אחר המאמרים החדשים .לכניסהwww. http://s-tov.org.il/?p=274 : .5שיתוף פעולה עם אתר אינפומד .במסגרת שיתוף פעולה עם אתר אינפומד התפרסמה כתבה העוסקת במותו הטראגי של השחקן רובין ויליאמס וכתבה שנייה עוסקת בתחום הסטיגמה בבריאות הנפש .לקריאת הכתבה "רובין ויליאמס – האדם מאחורי האגדה היכנסו: www.mat.co.il/hPV כתבה נוספת בנושא סטיגמה תפורסם במהלך השבוע. חדשות מעולם המחקר בשיקום .1 קול קורא למשלוח מאמרים ליספר"א .האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי )יספר"א( מזמינה אתכם/ן לשלוח מאמרים לעלון 12של האגודה .המאמרים צריכים לנבוע מתחום המומחיות והידע שלכם/ן תוך התמקדות בפרקטיקה ,מחקר ו/או מדיניות. עלון המידע מהווה הזדמנות להשמיע קול ולהתעדכן בפעילות הענפה המתרחשת בתחום השיקום הפסיכיאטרי .את המאמרים ניתן לשלוח ל [email protected]עד ה 25 -באוגוסט 2014ואנחנו נסייע בעריכתו והעברתו ליספר"א .שימו לב שעל המאמר לכלול לא יותר מ 500מילים. .2מחקר אוסטרלי לבחינת חוויותיהם של אנשים שניסו להתאבד .באוסטרליה מתים כל שנה כ 2500אנשים כתוצאה מהתאבדות .כתוצאה מהעלייה בשיעור המתאבדים באוסטרליה בשנים האחרונות ,נערך מחקר על ידי Sane Australiaואוניברסיטת New Englandשמטרתו הייתה להבין את החוויה האישית של אנשים שניסו להתאבד ,לבדוק האם הייתה להם מערכת תמיכה לפני הניסיון האובדני ,האם הם דיברו עם משפחה וחברים לאחר הניסיון ומה סייע ,או עיכב ,תהליכי החלמה לאחר האירוע .ממצאי המחקר ,בו השתתפו 31אנשים שניסו להתאבד העלו כי המעשה האובדני נבע מתחושות של חוסר תקווה והרגשה שהכאב הנפשי לעולם לא יעבור .כמו כן נמצא כי אנשים רבים הרגישו כי בכך שיתאבדו הם יקלו על העול שהם גורמים לקרובים להם תוך אמונה כי "עדיף לקרובים שלהם בלעדיהם" .לבסוף ,נגישות לטיפול ,יחסי אמון עם גורמי הטיפול והשיקום ,ותמיכה ,הבנה של בני המשפחה והחברים ולמידת דרכי התמודדות עם מצבים נפשיים וחברתיים מורכבים מסייעים מאוד במניעת אובדנות. לנוכח העובדה כי התאבדויות בקרב מתמודדים מהווים את אחת הסיבות המרכזיות למוות מוקדם ,פיתוח אסטרטגיות למניעת אובדנות הנו לא רק אתגר טיפולי אלא גם אתגר שיקומי רב מעלה. .3תכנית חדשה מבוססת מחקר לצמצום סטיגמה עצמית .לאחרונה פרופ' פטריק קוריגן ועמיתיו חוקרים תכנית שהם פיתחו העוסקת באסטרטגיות לצמצום סטיגמה עצמית בקרב מתמודדים .תכנית זאתCOMING OUT PROUD to Eliminate the Stigma : of Mental Illnessמועברת על ידי שני מתמודדים ,וכוללת שלשה מפגשים: א .יתרונות וחסרונות של חשיפה עצמית :הזהות העצמית שלי ומחלת הנפש .סודות הם חלק מהחיים .שקילת המחירים והרווחים של גילוי ההתמודדות. ב .דרכים שונות לתהליך החשיפה :חמש דרכים לחשוף את ההתמודדות .בחינה של החשיפה מול אדם אחד .כיצד אחרים עשויים להגיב על החשיפה שלי. ג .כיצד לספר את הסיפור שלך :כיצד לספר את הסיפור האישי שלך באופן נכון ומשמעותי. מיהם האנשים שיכולים לסייע בתהליך החשיפה .בחינת ההרגשה לאחר חשיפת הסיפור האישי .סיכום וכיצד ממשיכים הלאה. לקריאת מדריך התכנית היכנסו: www.mat.co.il/hAg לקריאת חוברת העבודה היכנסו: www.mat.co.il/hAY לקריאת מדד הנאמנות למודל ) (Fidelity Measureשל התכנית היכנסו: www.mat.co.il/hAM .4חולה נפש או מתמודד? שפה היא המפתח לעולם התרבות שלנו .השפה מאפשרת לאנשים להידבר זה עם זה ,והיא גם משמשת עבור כל בני האדם מכשיר עיקרי של העברה תרבותית :סמלי השפה נושאים עימם את המורשת התרבותית שלנו כשם שגופנו נושא בקרבו את הגנים של אבותינו .נושא הטרמינולוגיה בתחום בריאות הנפש מעורר דיון לא מועט בקרב חוקרים ,תנועת הצרכנים ובני המשפחות .בעברית ,המושג "מחלת נפש" או "חולה נפש" נחשב לעתים רבות לכינוי גנאי בהקשרים חברתיים ובין אישיים שונים .לכן ,בשנים האחרונות נעשה ניסיון למצוא מונחים חלופיים .להלן מאמר של רילי ווילו באתר "המקום הכי חם בגיהינום" אשר מציג נקודת מבט אישית מעניינת לנושאhttp://www.ha-makom.co.il/post/rilli-flu : זרקור החודש :קבלת החלטות משותפת בתהליכי הטיפול והשיקום בבריאות הנפש אילאיל צין ,דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית ,האוניברסיטה העברית ,רכזת דרום בעמותת לשמ"ה ורכזת פרויקט "עמיתים מומחים בבתי חולים" בדרום כאשר אני חושבת על קבלת החלטות משותפת ,עולה בי באופן מידי הליך האשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי ,אותו עברתי פעמים רבות כל כך .הדבר עבד כך :התחלתי לחוש שלא בטוב .חיכיתי מעט זמן ונתתי למצב להחמיר )או שהוא החמיר באופן טבעי( .ואז פניתי לפסיכיאטרית שלי ואמרתי לה שאני לא מרגישה טוב .היא שאלה מה דעתי בנוגע לאשפוז ואני הסכמתי לכך .הגעתי לבית החולים הפסיכיאטרי ,ברוב המקרים לבד ,או מלווה בבן זוגי .בבית החולים פגשה אותי לאינטייק )מפגש אבחנתי ראשוני( רופאה פסיכיאטרית שהייתה בתורנות, או רופא אחר שעבד במיון .עם הכניסה לבית החולים ,הכו בי שוב התחושות הקשות של בית החולים .הריח של האוכל המבושל וחומרי הניקוי ...עשן הסיגריות הסמיך ...ואז ,הייתי אוזרת את כל כוחותיי המעטים שעוד נותרו ,ואומרת לרופא באינטייק" ,לא .אני לא רוצה להיות פה .לא רוצה להתאשפז" .והוא ,הוא היה מגיש לי את טופס ההסכמה לאשפוז ואומר לי" :תחתמי שאת מוכנה להתאשפז" .ואני" :לא .אני לא מוכנה .אני רוצה הביתה" .ואז הוא אומר את משפט המחץ" :או שאת חותמת שאת מתאשפזת מרצונך ,או שאני מוציא לך צו אשפוז כפוי" .ואני? חותמת ..וכי יש לי ברירה? מי רוצה להתאשפז אשפוז כפוי? להגיע למחלקה סגורה ,לא לצאת הביתה ועוד שלילת תנאים מתנאים שונים .כך פגשה אותי ,או שלא פגשה אותי ,קבלת ההחלטות המשותפת במערכת הפסיכיאטרית לראשונה .בדרך של כפייה. מן הצד השני היה גם הליך השימוש בתרופות שהיה נהוג אצל הפסיכיאטרית הראשונה שלי, וזו שטיפלה בי הכי הרבה שנים ברצף .היא הייתה רושמת לי תרופה מסוימת .בדרך כלל זאת לא הייתה תרופה אחת אלא קוקטייל המורכב מכמה תרופות .אחרי יומיים )זמן קצר מידי להשפעה תרופתית מספיקה( הייתי ניגשת אליה ואומרת לה" :ד"ר ,התרופה הזאת עושה לי לא טוב .אני מפסיקה אותה" והיא הייתה אומרת לי "בסדר ,תפסיקי" .כך גם עם התרופה החדשה שניתנה לי במקומה ,והבאה אחריה .כמעט עם כל תרופה שלקחתי היה הנוהל עובד כך, השתמשתי בה מספר ימים מועט ,והודעתי לפסיכיאטרית שאני מפסיקה את השימוש בה .אני יודעת ,שלטענתה ,תרופות לא ממש עזרו לי .אבל אולי הן לא עזרו מספיק כי לא נתתי להן מספיק זמן לעבוד? כך שמסתבר כי גם אפשרות גורפת הניתנת לחולה להחליט בעצמו באופן מוחלט מה הוא עושה עם התרופות ,לא משחקת כאן לטובת הלקוח .שהרי הכבד שלי ודאי לא הרוויח מהתחלופה המהירה הזאת והאין סופית של התרופות ,וודאי לי ,שהידע המקצועי שלי הינו בעבודה סוציאלית ולא בפרמקולוגיה לא היה כדאי להחליט האם התרופה טובה מספיק ,למה היא טובה ומדוע .וגם כאן ,ישנו מקרה קצה של קבלת החלטות משותפת .ההחלטות היו בעצם שלי ,וגובו בצורה כמעט אוטומטית על ידי הפסיכיאטרית שלי .כך שבעצם ,לא יכולתי להסתמך על הידע הרפואי שלה ,ובעצם ,עד סוף הטיפול אצלה ,לא נמצאה לי ולו תרופה פסיכיאטרית אחת היכולה להקל עלי בסבלי. נושא קבלת ההחלטות המשותפת רלוונטי ,כמובן ,גם בעולם השיקום .בעולם זה ,באופן בסיסי, קבלת ההחלטות אמורה להיות משותפת ,שכן בלעדיה ,על פניו ,לא יתכן שיקום .שהרי חלק מתהליך השיקום הינו מצב בו האדם מחליט עבור עצמו באיזה כיוון ילך ומה טוב לו יותר או פחות בחייו .אני זוכרת מצב בו עבדתי עם מועדון חברתי אחד .ובמועדון היה מקובל שלחברי המועדון יש זכות לשתות שתיה חמה כרצונם .במועדון זה ,החליטה המנהלת לבטל את הנוהג הזה .החברים במועדון התקוממו מאוד ,שכן הדבר נתפס בעיניהם כחלק מבילוי חברתי, האופציה לשתות שתיה חמה .והמנהלת התעקשה שהדבר לא צריך להיות כך .בתחילה ,נתפס הדבר כהחלטה מלמעלה .אולם ,לאחר מכן ובמעורבות שלי ,החליטו החברים כי הם יקנו בתורנות את הקפה ,החלב והסוכר וכי בכך יענו על הצורך שלהם ,של שתיה חמה כחלק מבילוי חברתי .כך ,במצב זה ,ולאחר מעורבות של אדם מבחוץ )אני( עברו החברים גם תהליך של העצמה ושל יציאה לעצמאות ,והשתחררות מהתלות בצוות המועדון .ניתן לראות כאן תהליך בו קבלת ההחלטות הפכה מסבילה ופסיבית ,בדרך של הנחתה מבחוץ ,משותפת והדדית ,לטובת עצמאות והעצמת החברים. במקרה אחר ,הכרתי גבר כבן ,+60אשר חי בדירה משלו ,וקיבל מהיזם עמו עבדתי שירותי דיור מוגן .הוא אמר לי ,בתפקידי כעובדת סוציאלית שלו ,שהוא החליט להפסיק לעבוד במועדון התעסוקתי בו הוא עובד כבר 20שנה בערך .מששאלתי אותו מה בכוונתו לעשות ,הוא אמר שברצונו לטייל בארץ ולראות כל מיני בניינים .הרעיון נראה לי הגיוני מאוד ,שכן רבים האנשים, בעולם הנורמטיבי ,שיוצאים לפנסיה בגיל הזה .אולם ,המועדון התעסוקתי סירב "לשחרר אותו" מעבודתו .איש לא הקשיב להיגיון שבטענותיו ,וכל הצוות במקום לחץ עליו להישאר במקום כמשתקם .אני חושבת שבמקרה הזה היה צורך לחשוב ביחד עם אותו אדם מה תכניותיו לפנסיה ,ומה בכוונתו לעשות עם זמנו הפנוי ולא רק לראות אותו כמשתקם ,חסר גיל ומטרות בחיים אשר הן דינמיות ומשתנות מתקופה לתקופה בחייו .במועדון התעסוקתי הזה ,לא היה מקום לקבלת החלטות משותפת על ידי הלקוח והצוות שכן ללקוח היה רצון משלו ,ולצוות היה רצון אחר .אני מניחה שאם היה נפתח דיון מעמיק ברצונותיו של אותו אדם ,ניתן היה להחליט עבורו על מעין "תכנית פנסיה" המתאימה לרצונותיו מחד ,ולדאגה העמוקה של הצוותים השיקומיים במועדון מאידך. במצב של קבלת החלטות משותפת ,אנחנו רואים את הלקוח שלנו ואת רצונותיו וצרכיו האמיתיים ושמים את הדבר לפני צרכי המערכת או המסורות השונות בהן אנו נוטים לנהוג בעולם השיקום .בעולם אשר גישה זו תהיה הפרקטיקה המקובלת ,אנשים לא יפלו "בין הכיסאות" כפי שנפלתי אני ביעוץ הפרמקולוגי הבעייתי אותו קיבלתי ,אלא יהיה משא ומתן, אשר בסופו של דבר יביא לידי ביטוי גם את הידע המקצועי הנכבד אותו נושאים אנשי המקצוע, אך בלי לוותר או לשכוח כי גם לאדם ישנו מקום ,ומקום מרכזי בהחלטות ובדיונים הנערכים אודותיו ועליו .יש צורך שהדיונים לא יהיו אודותיו ,אלא עמו ובשיתוף .בכך יש סיכוי להגיע להחלטות טובות יותר ומשמעותיות יותר עבור האדם ,וגם הוא יגלה ביטחון גדול יותר במערכת ויקל עליו לשתף פעולה עמה. לאלו המבקשים להעמיק בנושא של קבלת החלטות מומלץ לקרוא את הדו"ח המפורט של הממשל האמריקני בנושא: Shared Decision-Making in Mental Health Care: Practice, Research, and Future Directions לקריאת הדו"ח היכנסו: http://s-tov.org.il/wp-content/uploads/2014/08/SDM.pdf וכן את המאמר פרסטלו-פרז ועמיתיה: Patient Involvement and Shared Decision-Making in Mental Health Care לקריאת המאמר היכנסו: www.mat.co.il/hPH אני מבקש להזכיר לכם/ן לבקר בערוץ האקדמי של הקבוצה בכתובת: https://www.youtube.com/channel/UCQAt5zLmesz3v_zUA2MB5Bg/feed אנשים אשר מבקשים ללמוד על פעילות הקבוצה מוזמנים לבקר באתר שלנוhttp://s- : tov.org.il/?p=274 אתם/ן מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה/הצעה[email protected] : נתראה בניוזלטר הבא!
© Copyright 2024