‫עַ כְ ָשׁו עָ בְ רוּ יְ מֵ י הַ זִּ ָכּרוֹן‪ .‬הַ פַּ עַ ר בֵּ ין ְשּׁמוֹת‬
‫הָ ְרחוֹבוֹת וּבֵ ין הַ גּ ִָרים בָּ הֶ ם ה ֹולֵ‪ ‬וְ ג ֵָדל‬
‫וְ הַ ִתּ ְקוָ ה ִמ ְת ַרחֶ ֶקת ִמן הַ ְמּ ַקוִּ ים‪.‬‬
‫ה ֹו הַ יּ ִָמים הָ אֲ חֵ ִרים הָ הֵ ם! לַחֲ צָ ִבים בַּ ְסּתָ ו‬
‫הָ יָה ֵריחַ ֻעגַּת ְשׁמָ ִרים וְ ַליְּ ל ִָדים הָ יוּ‬
‫ֵשׁמוֹת ִמן הַ ָתּנָ‪ .‬לָעוֹנוֹת הָ יָה מַ ְראֶ ה ֶשׁל פַּ ְר ֵדּ ִסים‬
‫אָדם הָ יוּ כְּ מ ֹו עֲצֵ י גַּן עֵ ֶדן‬
‫וּבְ נֵי ָ‬
‫עֲצֵ י ַדּעַ ת‪ ,‬יו ְֹדעֵ י טוֹב וְ יו ְֹדעֵ י ַרע‪.‬‬
‫דּוֹר חָ ָדשׁ ִמ ְשׁ ַתּמֵּ שׁ בְּ ִת ְקוַ ת הַ דּוֹר הַ ח ֹולֵף‬
‫כְּ מ ֹו בִּ כְ לֵי עֲבו ָֹדה ָק ִשׁים לְ פַ צֵּ חַ אֶ ת הֶ עָ ִתיד‬
‫וְ אַכְ זָ בוֹת דּוֹר אֶ חָ ד הֵ ם ִחזּוּק‬
‫ֶשׁל כְּ ִמיהוֹת חֲ ָדשׁוֹת וְ אַ ְשׁלָיוֹת חֲ ָדשׁוֹת‪.‬‬
‫וְ הַ נַּחַ ל ע ֲַדיִ ן נִ ְק ָרא נַחַ ל גַּם כְּ ֶשׁאֵ ין בּ ֹו מַ יִ ם‬
‫וְ הַ ִשּׂ ְמחָ ה ע ֲַדיִ ן נ ְִק ֵראת ִשׂ ְמחָ ה‪.‬‬
‫יהודה עמיחי‬
‫אסיפה מיום ‪11.5.2014‬‬
‫יו"ר האסיפה‪ :‬רן רון‬
‫על סדר יומה של האסיפה עמדו שני נושאים‪.‬‬
‫‪ .1‬הצעת ועד ההנהלה לבחור בחיים מירון למנהל עסקים – דיון והעברה לקלפי‪.‬‬
‫שרה בהיר‪-‬רוט‪ ,‬מנהלת משאבי אנוש‪ ,‬הציגה את המלצת צוות האיתור לבחור בחיים מירון‬
‫לתפקיד‪ .‬יהודה בכר‪ ,‬יו"ר הקיבוץ‪ ,‬הסביר מדוע רואה הנהלת יפעת בחיים מירון את המועמד‬
‫המתאים והראוי ביותר לתפקיד מנהל העסקים ביפעת לעת הזאת‪ .‬חיים מירון הציג את‬
‫הדגשים שהוא רואה בעבודת מנהל העסקים ואת תפיסת התפקיד שלו‪.‬‬
‫בדברי הסיכום שלי לפני ההצבעה ציינתי מספר נקודות‪ ,‬שחשוב לי להדגיש אותן גם בכתב‪:‬‬
‫ועד ההנהלה רואה חשיבות רבה לאיוש תפקידי הניהול ביפעת על ידי חברי יפעת‪ ,‬במיוחד‬
‫בתפקיד הניהול הבכירים‪ ,‬בהם מנהל העסקים‪.‬‬
‫על פי החלטות יפעת‪ ,‬יש לחברי יפעת בעלי הכישורים המתאימים לתפקיד והעמידה‬
‫בדרישות התפקיד עדיפות על פני מועמדים חיצוניים‪.‬‬
‫היקף תפקיד מנהל העסקים הוא חצי משרה‪ .‬יש ביפעת מספר חברים בעלי יכולות‬
‫וכישורים מתאימים לתפקיד‪ ,‬אלא שרובם‪-‬ככולם עובדים במשרה מלאה‪ ,‬לרוב בעמדת‬
‫ניהול בכירה‪ ,‬במקומות שונים‪ .‬יציאה ממקום קבוע לשם מילוי תפקיד במשך שנים‬
‫ספורות היא החלטה קשה ביותר‪ .‬ירידה במקום הקבוע להיקף של חצי משרה – אף היא‬
‫החלטה קשה‪ ,‬וברוב המקרים גם בלתי אפשרית‪ .‬כאשר גיורא סלע הודיע על רצונו לסיים‬
‫את התפקיד‪ ,‬נשאלו מספר חברים בעלי כישורים מתאימים אם יהיו נכונים להירתם‬
‫לתפקיד מאתגר זה ולגשת למכרז‪ .‬מהסיבות העיקריות שמניתי לעיל היו התשובות‬
‫שליליות‪.‬‬
‫הפנייה אל חיים מירון לקבל על עצמו את התפקיד היתה פנייה אישית שלי כמנהל‬
‫קהילה‪ ,‬בשיתוף עם יהודה בכר – יו"ר הקיבוץ‪ .‬אני מאמין בכל לבי כי חיים הוא האיש‬
‫המתאים ביותר לתפקיד מנהל העסקים ביפעת בתקופה זו‪.‬‬
‫האסיפה אישרה ללא מתנגדים את העברת מועמדותו של חיים מירון לתפקיד מנהל העסקים‬
‫להצבעה בקלפי‪.‬‬
‫‪ .2‬צבירות עבר‬
‫לאחר שתי שיחות חברים בהסדר צבירות העבר‪ ,‬ופרסום הצעות ההנהלה והצעות חברים לציבור‪,‬‬
‫הגיע הנושא לדיון באסיפה‪ .‬אחרי הצגת ההצעות התקיים דיון ער וחיובי‪ ,‬בהשתתפות חברים‬
‫רבים‪ .‬לפי הרגשת רוב הדוברים‪ ,‬ניתן להגיע להסכמה ציבורית רחבה על בסיס הצעת ההנהלה‪.‬‬
‫חברים רבים רואים בהשגת הסכמה רחבה מטרה חשובה ביותר בפני עצמה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫האסיפה החליטה להחזיר את הנושא לדיון נוסף בהנהלה‪ ,‬שאליו יוזמנו מגישי ההצעות וחברים‬
‫מעוניינים‪ .‬המטרה היא להגיע להצעה מדויקת ומגובשת יותר על בסיס הצעת ההנהלה‪ .‬בדברי‬
‫חברים באסיפה שתמכו בכך נשמעה קריאה למאמץ להתכנס סביב הצעה אחת מוסכמת‪ .‬לאחר‬
‫הדיון הנוסף בהנהלה יובא הנושא שוב לאסיפה לדיון ואישור לקראת העברה להכרעה בקלפי‪.‬‬
‫ישיבת ועד ההנהלה בנושא הצעת ההסדר של צבירות העבר וגיבוש סופי של הצעת ההנהלה‬
‫תתקיים ביום ב' ‪ 19.5.2014‬בשעה ‪ 18:00‬במועדון דורות‪ .‬לישיבה מוזמנים כל מגישי ההצעות‬
‫והיא פתוחה בפני כל החברים‪.‬‬
‫גלעד דקל – מנהל הקהילה‬
‫חברים שואלים‪:‬‬
‫תשובת גלעד דקל – מנהל הקהילה‪:‬‬
‫באסיפה האחרונה נדונו שני נושאים‪,‬‬
‫שאין שום קשר ביניהם ורק במקרה‬
‫הובאו שניהם לאותה אסיפה‪.‬‬
‫בדרך כלל איני נוהג להגיב לשאלות אנונימיות‪ .‬הפעם‬
‫אחרוג ממנהגי ואתייחס למכתבם של חברים שבחרו‬
‫שלא להזדהות בשמם ודבריהם הועבר אלי באמצעות‬
‫עורכת העלון‪.‬‬
‫הנושא הראשון היה הצעת ועד‬
‫ההנהלה לאשר את חיים מירון למנהל‬
‫עסקים כמועמד יחיד‪ .‬האסיפה אישרה‬
‫את ההצעה והעבירה אותה לקלפי‪,‬‬
‫כמקובל בבחירת ממלאי תפקידים‬
‫מרכזיים‪.‬‬
‫הנושא השני בסדר היום היה דיון‬
‫בהצעות ועד ההנהלה וחברים בעניין‬
‫"צבירות עבר"‪ .‬בתום דיון ממושך‬
‫הוחלט להחזיר את הנושא לוועד‬
‫ההנהלה‪ ,‬לפני דיון נוסף באסיפה‪,‬‬
‫בתקווה להגיע להסכמות רחבות יותר‪.‬‬
‫נקבע לכך זמן של שבועיים‪.‬‬
‫שאלתנו היא‪ :‬מדוע ולמתי נדחתה‬
‫הקלפי על בחירת מנהל עסקים?‬
‫בפועל אין מנהל עסקים ליפעת כבר‬
‫זמן רב‪ .‬את תפקידיו ממלאים חברים‬
‫שלא נבחרו לכך והם פועלים בלי‬
‫הסמכוּת הנובעת מהבחירה‪.‬‬
‫מצב זה אינו בריא ליפעת‪ ,‬וייתכן שיש‬
‫לו גם מחיר כלכלי‪ .‬העובדה שההצבעה‬
‫על צבירות עבר נדחתה‪ ,‬אינה יכולה‬
‫להיות עילה לדחיית ההצבעה בעניין‬
‫מנהל העסקים‪ .‬אפילו אם ההנהלה‬
‫מניחה כמובן מאליו שהמועמד היחיד‬
‫ייבחר‪ ,‬הדחייה אינה לטובה‪ .‬ומה אם‬
‫לא ייבחר? כמה זמן יתנהל עוד‬
‫קיבוצנו בלי קודקוד?‬
‫במשפטם הראשון קובעים 'החברים השואלים'‪:‬‬
‫"בפועל אין מנהל עסקים ליפעת כבר זמן רב"‪ .‬ובכן‪,‬‬
‫זוהי קביעה שגויה מיסודה‪ .‬גיורא סלע אומנם מסיים‬
‫את תפקידו בקרוב‪ ,‬אולם סוכם איתו כי הוא יישאר‬
‫בתפקיד עד שיימצא לו מחליף‪ ,‬וכבר פרסמתי זאת‬
‫בעבר‪ .‬בפועל‪ ,‬גיורא ממשיך בדיוק בהיקף המשרה‬
‫שהיה עד כה וכל הסמכויות ותחומי האחריות‬
‫נמצאים בידיו כמקודם‪.‬‬
‫בהמשך מכתבם קובעים 'החברים השואלים'‪" :‬את‬
‫תפקידיו ממלאים חברים שלא נבחרו לכך והם‬
‫פועלים בלי הסמכות הנובעת מהבחירה‪ ".‬התשובה‬
‫הפשוטה לקביעה זו היא‪ :‬להד"ם‪ .‬איני יכול‬
‫להתייחס לטענה שאינה משקפת שום מציאות‬
‫קונקרטית ביפעת‪ ,‬ומתקיימת רק בדמיונם‬
‫ובמחשבתם של 'החברים השואלים'‪.‬‬
‫החברים שואלים מדוע נדחתה ההצבעה בקלפי בעניין‬
‫מנהל העסקים‪ .‬העניין תמוה כבר מעצם ההגדרה‪:‬‬
‫"נדחתה"‪ ,‬משמע כי נקבע מועד להצבעה שהוזז לאחר‬
‫מכן למועד מאוחר יותר‪ .‬זה אינו המצב! עדיין לא‬
‫קבעתי את מועד הקלפי וממילא גם לא דחיתי אותו‪.‬‬
‫על כך אומר יהונתן גפן‪" :‬מכיוון שלא נפגשנו‪ ,‬לא‬
‫נפרדנו מעולם"‪.‬‬
‫לסיום אומַ ר לחברים‪ :‬הקיבוץ ממשיך להתנהל‬
‫כמימים ימימה בראשות המנהלים הנבחרים‪ :‬יהודה‬
‫בכר היו"ר‪ ,‬גיורא סלע מנהל העסקים ואנוכי – מנהל‬
‫הקהילה‪ .‬נסיונם של "החברים השואלים" להציג‬
‫תמונה אחרת של המציאות הוא מצג שווא‪ ,‬שמטרתו‬
‫לפגוע במרקם החברתי ביפעת‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫אורי גרינברג – מנהל אגודת מתיישבי יפעת – משתף ומעדכן‪:‬‬
‫מערכת החינוך‬
‫באחרונה נערכו על ידי יעקב הושמנד בדיקות חשמל בכל מבני החינוך‪ ,‬כדי לוודא שכולם עומדים‬
‫בתקנים המחייבים ובדרישות הבטיחות‪ .‬זו ההזדמנות להודות ליעקב על השירות המעולה שהוא‬
‫מעניק לכולם ברוח טובה ובמסירות אין‪-‬קץ‪.‬‬
‫מערכת החינוך בגיל הרך מתפקדת בשגרה טובה ומלאת פעילות‪ .‬בחינוך המשלים יש לנו עדיין‬
‫בעיה במציאת כוח אדם קבוע ויציב‪.‬‬
‫קיימנו דיון ראשוני על ההיערכות שלנו לחופש הגדול‪ ,‬נוכח תוכנית "קיצור החופש הגדול" של‬
‫משרד החינוך‪ .‬תוכנית זו כוללת‪ ,‬כידוע‪ ,‬הפעלת קייטנות )פעילויות העשרה( מסובסדות בבתי‬
‫הספר במשך שלושה שבועות – השנה לכיתות א'‪-‬ב'‪ ,‬ובשנים הבאות גם לכיתות ג'‪-‬ו'‪ .‬המועצה‬
‫האזורית עמק יזרעאל מתכוונת להפעיל את התוכנית בקיץ הקרוב לילדי א'‪-‬ב'‪ .‬המלצת הנהלת‬
‫חינוך שלנו היא לבדוק אפשרות של הפעלת תוכנית עצמאית לילדים שלנו‪ ,‬כולל כיתות א'‪-‬ב'‪.‬‬
‫התוכניות יוכנו ויוצגו בפני ההורים‪ ,‬ואם תהיה תמיכה מספקת – נוכל להפעיל שוב "נווה קיץ"‬
‫אצלנו‪ ,‬כמסורת יפעת הטובה במשך שנים רבות‪.‬‬
‫ביטחון‬
‫לפני זמן מה קיימנו פגישה עם מפקד משטרת מגדל העמק סנ"צ מנחם בנימין‪ ,‬השוטר הקהילתי‬
‫של המועצה רועי כהן‪ ,‬היועץ המשפטי המשטרתי של האזור‪ ,‬הרב"ש שלנו עופר שפריר‪ ,‬גלעד דקל‪,‬‬
‫ואנוכי‪ .‬היצגנו את הבעיות הקשות שעימן אנו מתמודדים מצד שכנינו במגדל העמק‪ :‬גניבות מבתי‬
‫ילדים ובתים פרטיים‪ ,‬מעשי ונדליזם והרס רכוש‪ ,‬השתלטות על מתקני המשחקים ובאחרונה גם‬
‫חדירה לבריכה ופתיחת ברזי המים‪ .‬מעשי העבריינות והבריונות נראים אולי קלים‪ ,‬אבל עלולים‬
‫להתפתח למצבים אלימים או מסוכנים‪ .‬הכוונה היתה לבדוק יחד איך ניתן להגביר את תחושת‬
‫הביטחון ביפעת ולהגן על הרכוש בלי גלישה למצבים הנ"ל‪ .‬הרגשנו שהיתה לדברינו אוזן קשבת‪,‬‬
‫אבל אין פתרונות פלא פשוטים למצב מורכב‪ .‬בהנחה שהאגודה לא תוכל להקצות מתקציבה‬
‫השוטף את הסכום הגבוה מאוד הנדרש להתקנת גדר ושערים בין יפעת למגדל העמק‪ ,‬הרעיון‬
‫הישים העיקרי הוא שיטור בהתנדבות – בעיקר בשבתות‪ .‬המתנדבים לא יוכלו למנוע כניסה‬
‫ליפעת ממגדל העמק‪ ,‬אבל יוכלו להשגיח ולהרתיע‪.‬‬
‫בריכה‬
‫עונת הרחצה תשע"ד תיפתח בחג השבועות‪ 4.6.2014 ,‬ותימשך עד סוף ספטמבר‪ .‬כמו בעונה‬
‫הקודמת‪ ,‬יפעיל את הבריכה אבי חכם ואיש הקשר מטעם יפעת – מיכה להמן‪ .‬צוות הבריכה‪ ,‬שבו‬
‫משתתפים גלעד דקל‪ ,‬מיכה להמן‪ ,‬רועי גולדמן ואנוכי‪ ,‬דן בין היתר במדיניות לגבי אורחים‪.‬‬
‫הסיבה לכך אינה כלכלית‪ ,‬אלא החשש מצפיפות‪-‬יתר בבריכה ובמרחב המצומצם סביבה – בעיקר‬
‫בשבתות‪ .‬צפיפות גדולה מדי עלולה לפגוע בהנאתם של אנשי יפעת‪ ,‬ויש לזכור כי אוכלוסיית יפעת‬
‫עוד תגדל עם התקדמות הבנייה בהרחבה שלב ב'‪ .‬לעת עתה אין אנו מציעים שינוי‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫תרבות‬
‫פסח‪ ,‬ימי הזיכרון ויום העצמאות נחוגו ביפעת ברמה גבוהה ובהשתתפות רבה מאוד של הציבור‬
‫מכל הגילים‪ .‬אני מבקש להודות לרבים שהשקיעו מזמנם וכישרונותיהם בחגים האלה‪ ,‬ולמאיה‬
‫קדוש – רכזת התרבות‪ ,‬הממשיכה לפעול למען קיומם של כל האירועים והחגים ולמען שמירת‬
‫המסורת היפעתית‪ .‬אני שמח על כך שבסופו של דבר‪ ,‬ולמרות החלטה קודמת שהתקבלה‪ ,‬התקיים‬
‫הפנינג עליז ומוצלח ביום העצמאות‪.‬‬
‫לפנינו עוד חג השבועות וחג ה‪ 60-‬ליפעת – אני סמוך ובטוח שגם הם יהיו חגים יפים ומרגשים‪,‬‬
‫שיטביעו את חותמם הטוב על הקהילה כולה‪.‬‬
‫תקציב האגודה‬
‫אגודת מתיישבי יפעת חייבת לעמוד במסגרת התקציב מבלי לחרוג ממנו‪ ,‬ולהתחשב כל הזמן גם‬
‫בתזרים‪ .‬צוות הנהלת החשבונות המסור נמצא כל הזמן עם היד על הדופק‪ ,‬מוודא שהכספים‬
‫המגיעים לאגודה ייכנסו בזמן ושההתחייבויות לתשלומים יתפרסו כך שלא ניכנס למצוקה‬
‫תזרימית‪ .‬מדי חודש בחודשו אנחנו נפגשים עם כל מנהלי הפעילויות‪ ,‬בודקים תוכנית מול ביצוע‪,‬‬
‫מתייחסים לכל חריגה או צפי לחריגה‪ .‬פה ושם עולים נושאים שלא נסגרו עד הסוף עם קיבוץ‬
‫יפעת‪ .‬אנחנו נפגשים ומשתדלים להגיע להסכמה‪.‬‬
‫יו"ר אגודה‬
‫לצערי‪ ,‬עדיין אין מחליף ליואב אהרוני בתפקיד יו"ר אגודת מתיישבי יפעת‪ .‬לתפקיד זה יש‬
‫חשיבות רבה ביותר בקבלת החלטות אסטרטגיות‪ ,‬בהובלת המערכות וביצירת הקשר הטוב והנכון‬
‫עם קיבוץ יפעת‪ .‬הנהלת קיבוץ יפעת התגייסה באחרונה למאמץ למצוא חבר מתאים לתפקיד‬
‫היו"ר‪ .‬אני מקווה שהמאמצים יישאו פרי‪ ,‬וכי היו"ר החדש יצליח בעזרת תבונתו‪ ,‬ניסיונו ומעמדו‬
‫הציבורי להתגבר על משבר האמון ותחושת הנבגדות שנוצרו בין חברי הקיבוץ לבין האגודה‪.‬‬
‫ככלות הכול‪ ,‬כולנו חיים כאן במקום אחד‪ ,‬הולכים באותן מדרכות – חשוב להחזיר את השלום‬
‫והרצון בעשייה משותפת למען כל מי שחי כאן‪.‬‬
‫בימים אלה אנו שוקדים על הכנת רשימות‪-‬קשר הכוללות‬
‫מספרי טלפון )בית ונייד( ודוא"לים של תושבי יפעת‬
‫ומיועדות לאנשי יפעת‪.‬‬
‫אם יש מי שרוצים להסיר אחד הפרטים הנ"ל או יותר מן‬
‫הרשימה‪ ,‬הרי הם מתבקשים להודיע על כך לעירית גלילי‬
‫עד ‪ 31.5.14‬בדוא"ל ‪ [email protected]‬או באמצעות‬
‫הודעה בכתב בדואר‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫קבלת ‪ 28‬חברות וחברים החדשים ליפעת לפני כחודש וחצי‪ ,‬הייתה אירוע מכונן וזכתה להדים‬
‫חיוביים מכל עבר‪ .‬אחרי פסק זמן קצר לנשימה‪ ,‬צוות הצמיחה הדמוגרפית )צמ"ד( מביט קדימה‬
‫וממשיך‪ ,‬מגוּבֶּ ה במשוב תומך מחברים רבים‪ :‬צריך להמשיך! בישיבת הצוות באחרונה דנו בנושא‬
‫זה‪ ,‬זיהינו מטרות‪ ,‬קשיים בדרך ויעדים לטווח המיידי ולטווח הבינוני‪.‬‬
‫‪ .1‬המשך הקליטה במסלול העיקרי‪ ,‬שבו הנקלטים אמורים לבנות את ביתם‪:‬‬
‫כידוע‪ ,‬כיום עדיין לא ניתן לקבל היתרי בנייה‪ .‬רוב המשפחות שהתקבלו לחברות באחרונה‬
‫גרות ביפעת כבר הרבה שנים‪ ,‬אך בגלל עצירת מתן היתרי הבנייה‪ ,‬אין באפשרותן להתחיל‬
‫בבניית הבית‪ .‬קשה להעריך כמה זמן יימשך מצב זה‪ .‬לאור זאת‪ ,‬נראה לצמ"ד כי אין הצדקה‬
‫להמשיך להתקדם כרגע בקליטה במסלול של "חברות מותנית"‪ .‬ברגע שהמצב ישתנה וייפתחו‬
‫אפשרויות להשגת היתרי בנייה ואישורי בנייה‪ ,‬נפתח מסלול זה מחדש‪ .‬יש לא מעט‬
‫מתעניינים‪.‬‬
‫‪ .2‬קליטת בנים הגרים עם הוריהם‪:‬‬
‫יש לנו רצון חזק למצוא לכך פתרון ולקלוט את הבנים לחברות‪ .‬הקושי העיקרי הינו הגנה‬
‫משפטית למהלך‪ .‬נראה היום שישנה לכך דרך‪ ,‬שאומנם אינה נטולת סיכונים‪ ,‬אבל סיכונים‬
‫קיימים גם במסלולים אחרים‪ .‬על פי היועצים המשפטיים‪ ,‬ייקל למצוא לכך פתרון טוב יותר‬
‫לאחר ביצוע השיוך‪.‬‬
‫‪ .3‬קליטת יורשים‪:‬‬
‫לדעת צמ"ד‪ ,‬יש לשאוף לכך שכל מי שגר בקיבוץ במסגרת הקו הכחול יהיה חבר יפעת‪ .‬זוהי‬
‫גם המדיניות המומלצת ע"י התנועה מזה זמן‪ .‬נדרשת התייחסות מיוחדת לגבי יורשים הבאים‬
‫לחיות ביפעת כשהם כבר מעל גיל ‪ .60‬לדעתנו‪ ,‬גם במקרים הללו רצוי וכדאי לקיבוץ לקבל את‬
‫היורשים לחברות מלאה‪ ,‬אך יש לוודא בקפדנות יתרה שיש לכל אחד מהם צבירה פנסיונית‬
‫הולמת‪ ,‬וכן ביטוחי בריאות וסיעוד הולמים‪ .‬הנושא יובא לדיון‪ .‬אם הגישה שלנו תתקבל‪,‬‬
‫נתחיל לטפל בקליטת אותם יורשים החיים כיום ביפעת ומגלים עניין בקבלה לחברות‪.‬‬
‫‪ .4‬קליטת בני‪/‬בנות זוג‪:‬‬
‫בין החברים החדשים שהתקבלו לחברות‪ ,‬היו שלושה בני‪/‬בנות זוג של חברים‪ .‬ישנם עוד‬
‫שלושה שאנו מעוניינים לקדם את קבלתם לחברות‪ .‬בני‪/‬בנות זוג מבוגרים של חברי יפעת‬
‫נמצאים מבחינת הצוות בקטגוריה לעצמה‪ ,‬ונתייחס אליהם בנפרד‪.‬‬
‫‪ .5‬ועדת קליטה‪:‬‬
‫בישיבת צמ"ד עלה הצורך להמשיך ללוות את הנקלטים‪ .‬אנו רואים לנכון להקים צוות קליטה‬
‫של שלושה חברים שיקבל על עצמו את המשימה‪ .‬נשמח לקבל פניות מחברות וחברים‬
‫המוכנים לפעול בעניין זה‪.‬‬
‫‪ .6‬דיור להשכרה‪:‬‬
‫יש לא מעט משפחות צעירות של בנים הרוצים לחזור לחיות ביפעת כנקלטים או כשוכרי‬
‫דירות‪ ,‬אך פניותיהם נדחות בשל מחסור בדיור מתאים להשכרה‪ .‬הניסיון מראה‪ ,‬כי מרבית‬
‫משפחות הבנים שחזרו לחיות ביפעת כשוכרים‪ ,‬רוצות בהמשך להתקבל לחברות‪ .‬ולהיפך‪:‬‬
‫משפחות שבמשך זמן ארוך לא נמצא להן פתרון מתאים‪ ,‬התייאשו וויתרו על הרצון לחזור‬
‫ליפעת‪ .‬חשוב להיות מודע למצב הזה ולקדם את אפשרויות הפתרון‪ .‬ישנם רעיונות והצעות‬
‫שונים שחשוב לבחון אותם אחד אחד‪ ,‬והדבר גם תלוי במידה רבה בסדר עדיפויות‪ .‬לדעתי‪,‬‬
‫אם המשך הקליטה חשוב ליפעת‪ ,‬יש לקדם את הנושא מהר‪.‬‬
‫אבנר גלילי – מרכז צמ"ד‬
‫‪6‬‬
‫אחרי שנה שחונה ומשונה‪ ,‬אחרי שבינואר‪-‬פברואר ירדו רק ‪ 41.5‬מ"מ – הכמות הזעומה ביותר‬
‫בצמד חודשים זה מאז עלותנו ליפעת ואחרי שבאפריל ירדו בסך הכול ‪ 5.5‬מ"מ גשם‪ ,‬הפתיעו‬
‫אותנו בשבוע שעבר יומיים של גשם אביבי עז‪ ,‬שבהם ירדו ‪ 27.5‬מ"מ‪ .‬חזיון הברקים שקדם לגשם‬
‫היה מרשים לאין שיעור ממופעי הזיקוקים שנראו בשמי העמק בערב חג העצמאות יומיים קודם‬
‫וּמטַ ר גֶּשֶׁ ם‬
‫לכן – והזכיר את דברי הנביא זכריה‪" :‬שַׁ אֲ לוּ מֵ ה' מָ טָ ר בְּ עֵ ת מַ לְ קוֹשׁ‪ ,‬ה' עֹשֶׂ ה חֲ זִ יזִ ים ְ‬
‫יִ ֵתּן‪."...‬‬
‫עד כה ירדו בשנת תשע"ד ‪ 396‬מ"מ – רק מעט יותר ממחצית כמות הגשמים של השנה שעברה‬
‫)‪ 686‬מ"מ(‪ ,‬וכ‪ 70%-‬מהממוצע הרב‪-‬שנתי ביפעת‪ .‬ולא רק זאת‪ ,‬אלא אף זאת‪ 52% :‬מגשמי השנה‬
‫ירדו בראשית החורף‪ ,‬בדצמבר הקר והסוער‪ .‬לבצורת ולפיזור הגשמים החריג יש‪ ,‬כמובן‪ ,‬השלכות‬
‫חקלאיות‪ .‬נקווה לשמוע עליהן משהו בעלון הבא‪ ,‬שיופיע בערב חג השבועות‪.‬‬
‫אברהם סיני ז"ל‬
‫יחזקאל מנוס ז"ל‬
‫עבריה עופר ז"ל‬
‫מרים ויינברגר ז"ל‬
‫חיה דליות ז"ל‬
‫אברהם גוזני ז"ל‬
‫זלטקה ליס ז"ל‬
‫מרים כהן ז"ל‬
‫חוה ברון ז"ל‬
‫יצחק נבו ז"ל‬
‫צפורה גוזני ז"ל‬
‫דב סיני ז"ל‬
‫חיה לוצקי ז"ל‬
‫מתי בירנבאום ז"ל‬
‫דוניה שוחט ז"ל‬
‫עוזי בורשטיין ז"ל‬
‫אברהם יזרעאלי ז"ל‬
‫אברהם דנאי ז"ל‬
‫יעקב לוצקי ז"ל‬
‫רמי ביטמן ז"ל‬
‫שמעון רוזנמן ז"ל‬
‫דבורה תרדיון ז"ל‬
‫אליעזר ברזילי ז"ל‬
‫‪7‬‬
‫טז'‬
‫יח'‬
‫יח'‬
‫יח'‬
‫יט'‬
‫כ'‬
‫כא'‬
‫כא'‬
‫כב'‬
‫כג'‬
‫כג'‬
‫כה'‬
‫כה'‬
‫כו'‬
‫כו'‬
‫כז'‬
‫כט'‬
‫כט'‬
‫א'‬
‫ג'‬
‫ג'‬
‫ה'‬
‫ה'‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫אייר‬
‫סיון‬
‫סיון‬
‫סיון‬
‫סיון‬
‫סיון‬
‫‪ 27‬שנים למותו‬
‫‪ 61‬שנים למותו‬
‫‪ 28‬שנים למותה‬
‫‪ 8‬שנים למותה‬
‫‪ 29‬שנים למותה‬
‫‪ 18‬שנים למותו‬
‫‪ 28‬שנים למותה‬
‫‪ 10‬שנים למותה‬
‫‪ 30‬שנים למותה‬
‫‪ 21‬שנים למותו‬
‫‪ 20‬שנים למותה‬
‫‪ 19‬שנים למותו‬
‫‪ 16‬שנים למותה‬
‫‪ 47‬שנים לנופלו‬
‫‪ 17‬שנים למותו‬
‫‪ 47‬שנים לנופלו‬
‫‪ 50‬שנים למותו‬
‫‪ 30‬שנים למותו‬
‫‪ 20‬שנים למותו‬
‫‪ 47‬שנים לנופלו‬
‫‪ 38‬שנים למותו‬
‫‪ 38‬שנים למותה‬
‫‪ 41‬שנים למותו‬
‫בעבר הרחוק‪ ,‬כשרוב החברים עבדו בענפי המשק‪,‬‬
‫ענפי השירות והעזר וענפי הקהילה – שכולם היו‬
‫בחצר היישוב וסביבתו הקרובה – היינו נפגשים‬
‫בקביעות בחדר האוכל וידענו פחות או יותר היכן‬
‫עובדים חברינו ומה הם עושים בעבודתם‪ .‬היום –‬
‫מי יודע במה עוסק זולתו? כל אחד נמצא במקום‬
‫אחר‪ ,‬בעיסוקים רבים ומגוונים – ואין הזדמנות‬
‫להקשיב‪ ,‬להתוודע‪ ,‬להתעדכן‪ .‬המדור "מה אתה‬
‫עושה בעצם" מבקש לפתוח חלון לעבודתם‬
‫ועיסוקיהם של החברים ולהעמיק את ההיכרות‬
‫בינינו‪.‬‬
‫מפגש עם סמדר ישורון‪.‬‬
‫‪ 15‬שנה עובדת סמדר ישורון כיועצת חינוכית בכפר הנוער רמת הדסה שבטבעון – שנקרא על שמה‬
‫של הנרייטה סאלד‪ ,‬ה"אמא" של מפעל עליית הנוער מראשיתו‪.‬‬
‫השם "רמת הדסה" חרות בזכרון הוותיקים משנותיה הראשונות של יפעת‪ :‬בשנות החמישים‬
‫שימש המקום כבית זמני של עליית הנוער לילדים ונערים צעירים לקראת העברתם למסגרות‬
‫חינוך מתאימות‪ .‬כמעט כל בני חברת הנוער המיתולוגית "אלומה" – חברת הנוער הראשונה‬
‫ביפעת‪ ,‬הגיעו ליפעת מרמת הדסה )‪ .(1957‬עם השנים השתנו בהדרגה תפקידיו וייעודו של כפר‬
‫הנוער ברמת הדסה‪ .‬משנות ה‪ 90-‬ואילך הוא עוסק בחינוך בני נוער בסיכון‪ ,‬המגיעים למקום על‬
‫רקע קשיי השתלבות גדולים במשפחה ובמסגרות הרגילות בקהילה‪ .‬כיום מתחנכים ברמת הדסה‬
‫כ‪ 300-‬בנות ובנים – מכיתה ז' עד יב' – כשליש מהם ילדי עולים מחבר העמים‪ ,‬שליש ילדי יוצאי‬
‫אתיופיה ושליש ממשפחות ילידות הארץ‪.‬‬
‫סמדר מספרת על עבודתה בהתלהבות האופיינית בדרך כלל לאנשים במקום עבודה חדש‪ ,‬מלהיב‬
‫ומאתגר‪ .‬גם אחרי שנים רבות‪ ,‬בשלב שבו רבים חשים בעבודתם עייפות ושחיקה נפשית‪ ,‬סמדר‬
‫רואה בעבודתה ייעוד ושליחות‪ ,‬ויוצאת יום‪-‬יום לרמת הדסה כשהיא חדורה תחושת מחוייבות‬
‫אנושית וחברתית עמוקה‪.‬‬
‫סמדר אומרת‪ :‬לרבים מאיתנו‪ ,‬החיים ביפעת במסגרת בטוחה ויציבה המגוננת על ילדיה‬
‫ומשקיעה כל‪-‬כך הרבה בחינוכם‪ ,‬אין מושג מה רבים הילדים בארץ הגדלים במצוקה קשה‪,‬‬
‫בעזובה ובשוטטות‪ ,‬ונסחפים לכיוונים הכי רעים שיש‪ .‬המרחק בין רמת הדסה ליפעת הוא בסך‬
‫הכול כ‪ 15-‬ק"מ‪ ,‬אבל הפער במצב האישי והחברתי של הנערות והנערים הוא עצום – כביכול‪ ,‬ארץ‬
‫אחרת‪ ,‬יקום אחר‪ .‬למרבה הצער והכאב‪ ,‬לא זו בלבד שהמצב אינו משתפר עם השנים‪ ,‬אלא‬
‫אדרבא – הוא הולך ומחמיר‪ ,‬הבעיות מתרבות ומעמיקות ועימם מתרחבים הפערים והקרעים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫לעתים קרובות עולה משהו מזה אל פני השטח בכלי התקשורת‪ ,‬מוסיפה סמדר ואומרת‪ :‬נער‬
‫נדקר‪ ,‬חבורת נערים שיכורים התפרעה ברחוב‪ ,‬נערה ניסתה לשים קץ לחייה‪ ...‬זהו קצה הקרחון‬
‫של מציאות יומיומית עגומה בישראל‪ ,‬שהנוער שלנו ברמת הדסה מגיע ממנה‪ .‬זאת המציאות של‬
‫הדחויים‪ ,‬הכועסים‪ ,‬המשוטטים‪ ,‬אלה שאין להם שפה משותפת מינימלית עם הוריהם‪ ,‬אלה‬
‫המתחילים לשתות אלכוהול בכמויות מבהילות ולצרוך סיגריות וסמים בגיל צעיר‪ ,‬ההולך ויורד‪.‬‬
‫בכפר אנחנו מנסים לשנות את זה – בסבלנות רבה‪ ,‬בגישה חינוכית מכילה ותומכת‪ ,‬ללא‬
‫שיפוטיות‪ ,‬תוך מתן ביטוי כן ופתוח למצוקה הפנימית‪ .‬מאמץ רב מושקע בניסיון לסייע לחניכים‬
‫לפתֵ ח מודעות עצמית‪ ,‬להכיר בחולשותיהם אך גם בכוחות הגנוזים בהם ולהגיע לתחושת ערך‪,‬‬
‫לדימוי עצמי חיובי‪ ,‬לרצון להרגיש שייכות לחברה ולפעול למען הזולת‪ .‬תהליך השינוי איטי ביותר‪,‬‬
‫כרוך באכזבות ונפילות‪ ,‬אבל עם הזמן רואים בדרך כלל התקדמות משמעותית‪ .‬המסר לבני הנוער‬
‫בכפר ברור‪ :‬אם תרצו ותתאמצו‪ ,‬תוכלו להתגבר על תנאי הפתיחה הגרועים של חייכם ולהגשים‬
‫את חלומותיכם‪ .‬לא במקרה עוּצב הלוגו של רמת הדסה עם הכיתוב‪" :‬למדתי‪ ,‬הצלחתי‪ ,‬ניצחתי"‪.‬‬
‫הניסוח הוא בלשון יחיד‪ ,‬אבל החניכים שלנו יודעים שאנחנו איתם ולמענם לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫סמדר היא היועצת החינוכית של חטיבת הביניים ברמת הדסה‪ .‬כחלק מתפקידה היא מלווה את‬
‫הצוותים החינוכיים ואף מלמדת בעצמה בכיתות את הנושא הנקרא "כישורי חיים"‪ ,‬לאמור‪:‬‬
‫הקניית כישורים ומיומנויות להתמודדות עם מצבי חיים מגוונים ומשתנים‪ ,‬מודעות לקיומם של‬
‫גבולות וקווים אדומים‪ ,‬שליטה עצמית והתגברות על כעסים ודחפים אלימים‪ ,‬אחריות לבחירות‬
‫והחלטות אישיות‪ .‬דגש רב ניתן להתמודדות עם פיתויים ולחץ חברתי‪ ,‬למשמעות של התנהגות‬
‫מינית פוגעת או מסוכנת‪ ,‬לנזק החמור של צריכת סמים ואלכוהול‪.‬‬
‫בנושא מניעת סמים ואלכוהול סמדר ממלאת ברמת הדסה את‬
‫תפקיד המב"ס )מובילה בית‪-‬ספרית(‪ .‬בתקציבים המצומצמים‬
‫שמיועדים לנושא זה היא מביאה לכפר‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הצגות‬
‫תיאטרון שמתמודדות עם ההיסחפות‪ ,‬ההתמכרות‪ ,‬קשיי‬
‫הגמילה‪ .‬קשה עליה ההרגשה שניתן היה לעשות הרבה יותר‬
‫אילו עמד לרשות הנושא תקציב יותר גדול‪ .‬באישור ההורים‬
‫נערכות מדי פעם בדיקות לאלכוהול )"ינשוף"( וסמים‪ ,‬אבל‬
‫אלה אינן יעילות לזיהוי סמי הפיצוציות הסינתטיים כגון‬
‫"נייס גאי" ודומיו‪ .‬פה ושם נאלצים להעביר נערים‬
‫למוסדות גמילה‪.‬‬
‫סמדר מעורבת בחייהם של רבים מהילדים ברמת הדסה‪ .‬לנגד עיניה היא רואה תמיד את טובת‬
‫הילד עצמו‪ ,‬גם אם וכאשר לכפר החינוכי יש שיקולים נוספים – כספיים‪-‬כלכליים ואחרים‪.‬‬
‫ספרי לנו על ילד אחד או שניים‪ ,‬אני מבקשת‪ ,‬וסמדר מספרת‪.‬‬
‫שירי )שם בדוי(‪ ,‬בת ‪14‬‬
‫שירי היתה ילדה שמנה ורזתה מאוד כדי להיות יותר מקובלת בחברה‪ .‬הירידה הדרסטית‬
‫במשקל והבגדים הצמודים שהיא יכולה ללבוש עכשיו לא שינו את הרגשתה שהיא שקופה‬
‫לחבריה – לא רואים אותה ולא משתפים אותה‪ ,‬אף אחד אינו אוהב אותה‪ .‬יום‪-‬יום הגיעה‬
‫בתחנונים שנניח לה לעזוב את הכפר‪ ,‬שרע לה כאן‪ ,‬הכול רע‪.‬‬
‫במפגשים איתה ניסיתי למצוא סדקים בחומת "הכול רע" שסגרה עליה‪ .‬ביקשתי ממנה בכל‬
‫פעם לחשוב על משהו טוב אחד‪ ,‬קטן ככל שיהיה‪ :‬מישהו שבחברתו נוח לה יותר‪ ,‬משהו שבו‬
‫הצליחה‪ ,‬משהו שהיא אוהבת לעשות‪ .‬מדי פעם גילינו יחד משהו טוב שקרה‪ .‬באחד הימים‬
‫אמרה לי‪" :‬אני מרגישה שהתקדמתי בלימודים"‪ .‬הרגשתי שהעולם שלה קצת פחות חשוך –‬
‫והיה גם לי טוב על הלב‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בנוסף לתפקידה כיועצת חינוכית‪ ,‬סמדר אחראית על קליטת הילדים ברמת הדסה‪ .‬בתהליך‬
‫הקליטה היא מתווכת בין הנערים לבין המקום‪ ,‬רואה אם הם מתאימים‪ ,‬אם יש להם סיכוי‬
‫להשתלב‪ .‬הקליטה נמשכת כל השנה‪ ,‬לא רק לקראת תחילת שנת לימודים חדשה‪ .‬אפילו עכשיו‪,‬‬
‫בסוף השנה‪ ,‬עדיין מגיעים נערים ונערות חדשים‪ .‬הדבר הזה רע‪ ,‬כי פירושו אי יציבות חברתית‬
‫ולימודית מתמשכת‪ ,‬אבל קשה להימנע ממנו – לא תמיד יש פתרון אחר לנער או נערה במצוקה‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬רף הקליטה הולך ויורד‪ ,‬קולטים היום גם בני נוער שבעבר היו מופנים למקומות‬
‫אחרים‪ ,‬מפני שמוכרחים לשמור על מספר החניכים‪.‬‬
‫אם יש היום יותר נוער במצוקה‪ ,‬איך זה שרמת הדסה נאלצת להתפשר על הרמה כדי לשמור על‬
‫מספר החניכים? – אני שואלת‪ .‬סמדר מסבירה‪ :‬כדי לקבל את התקציבים עבור נוער החינוך‬
‫המיוחד‪ ,‬משתדלות הרשויות המקומיות לשמור אותם במסגרותיה‪ ,‬אף שאלה ממש אינן‬
‫מתאימות להם‪ .‬התוצאה הגרועה היא שהנערים נושרים מבית הספר בגיל ‪) 16‬נשירה סמויה‬
‫מתרחשת עוד הרבה קודם לכן( ומשוטטים במשך שעות וימים‪ .‬מצבם היה יכול להשתפר אילו‬
‫הגיעו אלינו או למסגרת פנימייה דומה‪ ,‬אבל למרבה האבסורד והתיסכול‪ ,‬טובת הנערים אינה‬
‫השיקול הראשון של המערכות‪ ,‬אפילו לא החשוב ביותר‪.‬‬
‫אף שהכיתות ברמת הדסה קטנות יחסית )‪ 15-20‬בכיתות רגילות‪ 8-12 ,‬בכיתות חינוך מיוחד(‪,‬‬
‫מתמודדים המחנכים עם קשיים גדולים‪ .‬בעיות המשמעת חמורות‪ ,‬וכמעט שאין כלים מולן‪ ,‬כי‬
‫מול כל ניסיון לנקוט יד קשה יותר )לא באלימות‪ ,‬חלילה( מגיעה מייד התגובה‪" :‬אני אתלונן‬
‫עליך!" – ולמורה אין מה לעשות‪ .‬בהפסקות צריך להשגיח כל הזמן שלא יגלשו למצבים מסוכנים‪,‬‬
‫כמו חניקה )"בצחוק"(‪ ,‬דחיפות‪ ,‬הטחת עלבונות‪ .‬סמדר מנסה לעזור –המטפלים‪ ,‬המורים‪,‬‬
‫המדריכים‪ ,‬העו"סים והיועצים עובדים בשיתוף פעולה מלא – אבל הכלים דלים‪ .‬בין מעט הכלים‬
‫הטובים לשיפור עומדות אפשרויות ה"איוורור"‪ :‬הגן הזואולוגי העשיר‪ ,‬החממות‪ ,‬האורווה –‬
‫רכיבה וטיפול בסוסים‪ ,‬המטבח‪.‬‬
‫הכפר משקיע מאמצים רבים בצמצום הפערים הלימודיים ובהכנה לימודית וחברתית‪ ,‬שתאפשר‬
‫השתלבות טובה של החניכים בחברה הישראלית כשווים‪ .‬יש דגש ניכר על חינוך ערכי‪ :‬מחויבות‬
‫אישית‪ ,‬התנדבות בקהילה – למרות שכל החניכים התחילו את דרכם בצד הנזקק והנתרם‪ .‬הנתינה‬
‫והעזרה לחלש יותר מחזקת ומעלה את תחושת הערך‪ .‬בכיתות הגבוהות עושים הכנה לשירות‬
‫צבאי ורוב החניכים מתגייסים‪ ,‬חלקם אחרי שעמדו בהצלחה בבחינות הבגרות‪ .‬אלה הישגים‬
‫שמשמשים מקור גאווה לחניכים‪ ,‬לצוותים החינוכיים ולגופים התומכים ומממנים את רמת‬
‫הדסה – ביניהם יו"ר הדירקטוריון אבי נאור‪ ,‬חתן פרס ישראל לשנת תשע"ד על מפעל חיים –‬
‫שאף הזמין מספר בוגרים לטקס המרגש של קבלת הפרס‪.‬‬
‫העבודה רבת השנים ברמת הדסה שינתה את תפיסת עולמי‪ ,‬אומרת סמדר‪ .‬העבודה עיצבה מחדש‬
‫את התייחסותי לחיים‪ ,‬נתנה לי פרופורציות חדשות ושינתה את סדרי עדיפות שלי‪ .‬היום אני‬
‫מבינה ויודעת שהמציאות המאפשרת והמעניקה שבה רוּבֵּ נו גדלנו‪ ,‬ושבה גידלנו ואנו מגדלים‬
‫ילדים‪ ,‬אינה מובנת מאליה‪ .‬חשוב לי שכולם כאן יידעו שיש "בחוץ"‪ ,‬קרוב מאוד אלינו‪ ,‬משפחות‬
‫שחיות בתנאים אחרים לגמרי של מצוקה גדולה‪ ,‬וילדיהן גדלים במציאות מורכבת‪ ,‬לפעמים ממש‬
‫אכזרית‪ .‬אשרינו שזכינו‪ ,‬צריך לזכור את זה‪ ,‬לברך ולהודות על היש‪.‬‬
‫בהצלחה‪ ,‬סמדר‪ .‬תודה!‬
‫מרים אהרוני‬
‫‪10‬‬
‫לפני זמן קצר ראה אור ספרו האחרון של ראובן שהם‪:‬‬
‫"בעולם של נתן זך גם פרצוף מוּ ָכּר הוא זר" – עיונים שונים‬
‫בשירת נתן זך‪ ,‬בהוצאת מכון בן‪-‬גוריון לחקר ישראל והציונות‬
‫ואוניברסיטת בן‪-‬גוריון‪ .‬ספר זה מצטרף אל קודמיו בנושא‬
‫"הקול הדובר בשירה העברית"‪ ,‬שראובן הוא החלוץ שלו‬
‫במחקר וביקורת השירה‪ .‬הקול הדובר – לאמור‪ ,‬הקול‬
‫שבשמו ומנקודת ראותו נכתב השיר – בין אם במפורש ובין‬
‫אם במשתמע‪.‬‬
‫בעיתון האינטרנטי "חדשות בן עזר" התפרסם ראיון מעניין‬
‫ומעורר מחשבה של העורך‪ ,‬אהוד בן עזר‪ ,‬עם ראובן‪.‬‬
‫הראיון מובא כאן במלואו‪.‬‬
‫אהוד בן עזר‬
‫ראיון עם ראובן שהם‬
‫עם צאת ספרו על נתן זך‬
‫אהוד‪:‬‬
‫בשנים האחרונות אנחנו קוראים מזך בעיתונים שירים מאוד פוליטיים במגמה פרו‪-‬פלסטינית‬
‫שמתאימה לאכסניה שלהם במוסף לספרות של עיתון "הארץ"‪ ,‬ואולם יש הסבורים כי הם שירים‬
‫עלובים מאוד מבחינה פיוטית‪ ,‬וממש מביישים את שיריו הקודמים‪ .‬מה קרה לו? האם זה מצב‬
‫גופני בגלל נטייתו לטיפה המרה‪ ,‬או הצטעצעות אינטלקטואלית בנוסח האידיוטיזם המוסרי של‬
‫השמאלנות הישראלית?‬
‫ראובן‪:‬‬
‫ניסחת את השאלה באופן בוטה שמעיד על יחסך הן למוסף הספרותי של "הארץ" והן לשירתו של‬
‫זך‪ .‬תרשה לי להסתייג מבוטות זו ומן ההנחה שכל שירתו המאוחרת של זך היא שירה פוליטית‬
‫פרו‪-‬פלסטינית ולענות לך בשני שירים מאוחרים של זך שלדעתי רחוקים מלהיות פוליטיים‬
‫ועלובים‪:‬‬
‫משאלות‬
‫תוּקים‪.‬‬
‫יתי רוֹצֶ ה בַּ חַ יִּ ים הַ ְמּ ִ‬
‫גַּם אֲ נִי הָ יִ ִ‬
‫אוֹרוֹת ִצבְ עוֹנִ יִּ ים שׁוֹבְ ִרים אֶ ת לִ בִּ י‪.‬‬
‫אֲ נִי רוֹצֶ ה ל ַָדעַ ת מָ ה ַנעֲשֶׂ ה בְּ כָ ל הַ חֲ ָד ִרים‬
‫וּמָ ה שֶׁ ַנּעֲשֶׂ ה בָּ הֶ ם יֵעָ שֶׂ ה גַּם בְּ חַ ְד ִרי‪.‬‬
‫גַּם אֲ נִי רוֹצֶ ה לָשׁוּט בְּ כָל הַ ְסּפִ ינוֹת‬
‫וּלְ הַ עְ פִּ יל לֶהָ ִרים הַ גְּ בו ִֹהים בְּ יוֹתֵ ר‪,‬‬
‫לִ ְשׁתּוֹת ֶנ ְקטָ ר בְּ כָל ִמ ְשׁ ְתּאוֹת הָ אֵ לִ ים‬
‫וּלְ ִה ְשׁ ַתּטּ ֹות עִ ם ָכּל הָ אֵ ל ֹות‪.‬‬
‫יתי רוֹצֶ ה לִ ְשׁמֹעַ אֶ ת קוֹלִ י‬
‫וְ כַמָּ ה הָ יִ ִ‬
‫לוֹחֵ שׁ ָלהֶ ן ִמלִּ ים שֶׁ ָרחוֹק אֲ נִ י ִמלִּ ְשׁמֹעַ‬
‫א ֹו לְ הַ ְשׁ ִמיעַ ָלהֶ ן בְּ כָ ל שָׂ פָ ה וְ לָשׁוֹן‬
‫אֶ ת כָּל מָ ה שֶׁ אֵ ין בְּ י ַָדי לִ ְנ ֹגּעַ ‪.‬‬
‫אָמַ ְר ִתּי לִ ְנ ֹגּעַ ‪ .‬הֵ יטֵ ב י ַָדעְ ִתּי‬
‫מָ ה שֶׁ אָמַ ְר ִתּי‪ ,‬כְּ שֶׁ ‪‬א אָמַ ְר ִתּי לִ פְ צֹעַ ‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫צלצול בדלת‬
‫כָּל ִצלְ צוּל בַּ ֶדּלֶת וְ אַחֲ ָריו הָ אַכְ זָ בָ ה‬
‫מו ִֹתיר או ִֹתי כְּ מ ֹו אֵ יזֶ ה ֵישׁוּעַ ְמרֻ ָקּן‬
‫שֶׁ ְמּאֻ חָ ר בַּ ַלּיְ לָה ְמבַ ֵקּשׁ מָ קוֹם לִ ינָה‬
‫וְ נוֹתָ ר מוּל ְדּלָתוֹת ְנעוּל ֹות‪.‬‬
‫וְ ִהנֵּה אֲ נִ י פּוֹתֵ חַ ל ֹו‪ ,‬כִּ י ז ֹו הַ חוֹבָ ה‪,‬‬
‫וּמַ לְ בִּ ישׁ אוֹת ֹו ַתּכְ ִרי‪ ‬וְ אֶ ת עַ ְצ ִמי לְ בָ נִ ים‬
‫וּמנַצֵּ ל אֶ ת הַ ִהזְ ַדּ ְמּנוּת ָל ַגעַ ת בְּ אַ ַדּ ְרתּ ֹו‬
‫ְ‬
‫שֶׁ חָ ְמ ָקה ִממֶּ נִּי לְ פָ נִים‪.‬‬
‫וּמחַ פֵּ שׂ בַּ חֶ ֶדר וּמוֹצֵ א ל ֹו ְמקוֹם ִמ ְשׁ ָכּב‬
‫ְ‬
‫שֶׁ ִאם יִ כְ אַב ‪‬א יִ כְ אַב יוֹתֵ ר ִמ ַדּי‪,‬‬
‫אָדם ִנבְ חָ ן‬
‫וְ ז ֹו ֵכר פִ יל ֹוסוֹף שֶׁ אָמַ ר כִּ י ָ‬
‫ַרק בְּ יֵאוּשׁ ֹו‪ ,‬כִּ י זֶ ה כָּל הַ ִמּבְ חָ ן‪,‬‬
‫ֵאוּשׁי‪,‬‬
‫וּמַ ִנּיחַ לִ י פִּ ָנּה ְקטַ נָּה לְ י ִ‬
‫וּגְ ד ֹולָה לְ יֵאוּשׁ ֹו‪.‬‬
‫)‪(2006‬‬
‫האם אלה שירים פוליטיים‪ ,‬פרו‪-‬פלסטיניים או שירי נכאים‪ ,‬מכמירי לב‪ ,‬של מי שמתאווה להיות‬
‫שייך ונבצר ממנו? של מי ששוב החמיץ את הנגיעה באדרתו של זה שעבר על פניו אֵ י‪-‬אז ל"רגע‬
‫אחד" כמתואר בשיר הפותח את ספרו פותח התקופה 'שירים שונים'‪ָ " :‬י ֹכלְ ִתּי ָל ַגעַ ת בְּ שׁוּ ֵלי ‪/‬‬
‫אַ ַדּ ְרתּ ֹו‪ ,‬א ָנ ַגעְ ִתּי‪ ".‬ועתה‪ ,‬לאחר עשרות שנים‪ ,‬הוא עדיין כָּ מֵ הָ לגעת באותה אדרת ומנצל את‬
‫ההזדמנות שנקרתה לו לגעת בה סוף סוף – אך לא כהתחלה חדשה אלא מתוך ייאוש‪ ,‬גדול או‬
‫קטן? הַ יינוּ הך‪ .‬כן‪ ,‬זך רצה ורוצה לאורך כל כתיבתו לנגוע‪ ,‬כמו אלתרמן בשירו המתחיל ב"הנה‬
‫העצים"‪ִ " :‬הנֵּה הָ עֵ ִצים בְּ ִמלְ מוּל ֲעלֵיהֶ ם‪ִ / .‬הנֵּה הָ אֲ וִ יר הַ ְסּחַ ְרחַ ר ִמגֹּבַ הּ‪ / .‬אֵ ינֶנִּ י רוֹצֶ ה‬
‫לִ כְ תֹּב אֲ לֵיהֶ ם‪ / .‬רוֹצֶ ה בְּ לִ בָּ ם לִ ְנ ֹגּעַ ‪) ".‬מתוך כוכבים בחוץ(‪.‬‬
‫מסתבר שכל משורר משתוקק‪ ,‬כנראה‪ ,‬ואולי לשווא‪ ,‬לנגוע בדברים ממש ובאין יכולת הוא נאלץ‬
‫לכתוב אליהם ועליהם‪ .‬וכן‪ ,‬לנגוע זה אומר לפעמים גם לפצוע‪ ,‬גם אם לא אומרים זאת בקול‪.‬‬
‫אהוד‪:‬‬
‫אתה מצטט מזך "גם פרצוף מוּ ָכּר הוא זר"‪ ,‬ובאמת אולי זך היה ונותר כל ימיו זר למציאות‬
‫הישראלית וזר לתרבות הישראלית ולא השתחרר מהניכור הייקי שלו‪" .‬קודמיו"‪-‬כביכול‪ ,‬ביאליק‪,‬‬
‫אלתרמן‪ ,‬שלונסקי‪ ,‬רטוש – אומנם לא נולדו בארץ אבל גדלו בעברית‪ ,‬ולכן לא היו "זרים"‪ ,‬ואילו‬
‫הוא נשאר אולי "מהגר" בנפשו כל ימיו? לא שייך? לכן גם העברית שלו קצת מלאכותית‪,‬‬
‫מתחכמת‪ .‬עברית של מי שבא אליה מבחוץ ולא גדל בתוכה ומתוכה‪.‬‬
‫ראובן‪:‬‬
‫אכן‪ ,‬זך מעולם לא היה "עולה"‪ ,‬תמיד היה מה ֵגּר שדברר מהגרים כמוהו )וראה שירו "לחוף‬
‫ימים"‪ ,‬החותם את ספרו הראשון שירים ראשונים )‪ .(1955‬האם זה חטא? ואם אתה מאשים‬
‫אותו בייקיות‪ ,‬אתה מתפרץ לדלת פתוחה‪ .‬הוא בעצמו מעיד על עצמו בשירו "בצד השני של‬
‫שנקין" שהוא לא סתם ייקה‪ ,‬אלא אפילו "ייקה מדופלם"‪ .‬אבל גינוי עצמי זה מופיע דווקא בשיר‬
‫שכולו מוקדש לשאול טשרניחובסקי‪ :‬בו הוא מתוודה‪:‬‬
‫ֵאתי לָעִ בְ ִרית ‪ /‬עַ ל שֶׁ זָּ כְ תָ ה לִ ְמשׁו ֵֹרר כְּ מו ְֹת‪ ,‬כּ ֹולֵל ְשׂפָ ְמ‪,‬‬
‫ירי‪ ,‬שֶׁ ִקּנּ ִ‬
‫]‪ [...‬אֲ נִי ]‪ [...‬שֶׁ גּ ַָדלְ ִתּי עַ ל ִשׁ ֶ‬
‫שֶׁ כִּ ְמעַ ט ‪ִ /‬ה ְספַּ ְק ָתּ לִ בְ דֹּק או ִֹתי בְּ בֵ ית‪-‬הַ סֵּ פֶ ר‪" ,‬גְּ אֻ לָּה"‪ִ ,‬תּיכוֹן לְ ִמ ְסחָ ר ‪ / [...] /‬גָּדוֹל בַּ גְּ דוֹלִ ים‪ ,‬שֶׁ ‪‬א‬
‫יתי וְ אֵ ינֶנִּ י בָּ טוּחַ שֶׁ ִה ְצל ְַח ִתּי לִ לְ מֹד ִמ ְמּ‪ / ‬אֶ ת חָ כְ מַ ת‬
‫ירי‪ / ,‬שֶׁ ִנּ ִסּ ִ‬
‫הֵ עַ זְ ִתּי לִ ְשׁ‪‬חַ יָד א ֹו עֵ ט בְּ ִשׁ ֶ‬
‫הָ ִא ִידילְ יָה ]‪[...‬‬
‫את הערצתו לטשרניחובסקי‪ ,‬לביאליק)?( ובעיקר לאלתרמן‪ ,‬אין לטשטש‪ ,‬למרות ההתנצחות‬
‫האדיפלית שלו עם אביו הפואטי‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ובאשר לעברית המלאכותית שלו‪ ,‬כדבריך‪ ,‬אני רחוק מלהסכים עימך‪ .‬העברית שלו‪ ,‬בשירתו‪ ,‬היא‬
‫העברית הקריאה ביותר‪ ,‬הפרוזאית ביותר‪ ,‬לא רק בשנות השישים של המאה הקודמת אלא גם‬
‫בימינו‪ .‬הזרוּת של שירתו אינו נובעת מן העברית אלא ממבנה הטקסט‪ ,‬שמותיר פערים שאותם‬
‫ניתן למלא ביותר מאופן אחד ולעיתים אף באופנים מנוגדים‪ .‬מילוי פערים כזה יוצר לקורא בעיה‪,‬‬
‫משום שלעיתים קרובות הוא קורא בו‪-‬זמנית‪ ,‬או בזה אחר זה‪ ,‬שני טקסטים שונים‪ ,‬ולעיתים‬
‫קרובות אין הקורא יכול להגיע ל"סיפור" אחד סופי שיש לו שורה תחתונה שניתן להגן עליה‪ ,‬כפי‬
‫שהרגילה אותנו השירה העברית עד זמנו‪ .‬לקרוא זך משמע ללמוד לקרוא אחרת ממה שהורגל‬
‫אליו הקורא העברי עד זמנו‪ ,‬על אף העברית היומיומית שבה הוא נוקט ומובנת לכל דובר עברית‬
‫מצוי‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬זך אינו זר "למציאות הישראלית" כדבריך‪ ,‬אלא מסרב להתמסר לה‪ .‬אבל כל משורר‬
‫שמכבד את עצמו הוא אופוזיציונר מטבע בריאתו‪ .‬האם ירמיהו היה זר למציאות בת‪-‬זמנו? האם‬
‫איוב היה כזה? או שמא ביאליק‪ ,‬משורר "בעיר ההריגה"? ומה עם חנוך לוין ועוד ועוד ועוד‪...‬‬
‫אהוד‪:‬‬
‫באיזו מידה אפשר לסמוך על הביוגרפיה של זך‪ ,‬שדומה כי את רוּבָּ הּ הוא מספר על עצמו‪ .‬האם‬
‫ייתכן שיש לו נטייה לבדות דברים על עצמו?‬
‫ראובן‪:‬‬
‫באשר לביוגרפיה – זו שאלה טובה וקשה בעת ובעונה אחת‪ .‬כל יוצר משתמש באוטוביוגרפיה שלו‬
‫כחומר גלם ליצירתו‪ .‬האם לסמוך על כך? האם הוא בודה דברים על עצמו? כל משורר‪ ,‬כמו כל‬
‫אדם שאינו משורר‪ ,‬בודה את הביוגרפיה שלו כפי שהוא רואה אותה ממרחק הזמנים‪ ,‬ואם אינו‬
‫בודה‪ ,‬הוא לפחות בוחר או מסתיר‪ ,‬או שוכח‪ ,‬במרכאות ובלעדיהן‪ ,‬חלקים בלתי חשובים או בלתי‬
‫נחשבים בעיניו‪.‬‬
‫מניסיוני בחקר השירה העברית‪ ,‬אין משורר שלא בודה לעצמו אוטוביוגרפיה ההולמת את צרכיו‬
‫ואת המסר של שירתו‪ .‬ראש וראשון להם משוררנו הלאומי ביאליק‪ ,‬וקדמו לו יל"ג‪ ,‬אימבר‪,‬‬
‫פרישמן‪ ,‬וכך שלונסקי‪ ,‬גורי‪ ,‬ורבים וטובים אחרים‪ .‬אבל למה להרחיק נדוד? בספרי קול‬
‫ודיוקן )‪ ,(1988‬אני מקדיש פרק שלם לאסתר ראב ]דודתו של אהוד בן עזר‪ ,‬מ‪.‬א‪" :[.‬בת הארץ – הקול‬
‫הדובר בשירת אסתר ראב"‪ .‬אני מצביע שם על הביוגרפיה המיתית והארכיטיפית שאסתר אימצה‬
‫לעצמה כמשוררת נבואית‪ ,‬לאחר שבפרק קודם אני עוקב אחר הביוגרפיה המיתית שבודה לעצמו‬
‫ביאליק‪ ,‬כנביא וגואל בלתי אפשרי‪ .‬ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה הם ז'אנרים ָרשׁוּמ ֹו ִניים מעצם‬
‫מהותם‪ ,‬כמו הסיפורים הפרשניים שהביקורת מתבנתת למשורריה‪.‬‬
‫אהוד‪:‬‬
‫זך‪ ,‬יחד עם משה דור‪ ,‬ש‪.‬שפרה‪ ,‬משה בן‪-‬שאול ומשוררים עבריים אחרים‪ ,‬היה ממגליה‬
‫וממעריציה של אסתר ראב ה"ילידית"‪ .‬שירתו שונה בתכלית משירת אסתר ראב‪ .‬הייתכן כי‬
‫הערצתו אליה נבעה לא רק מן הצורך לשבור באמצעות "גילוי" שירתה את המונופולין הפואטי של‬
‫שלונסקי ואלתרמן – אלא גם מקנאה בשורשיות ובפשטות השירית שלה‪ ,‬להן הוא מעולם לא זכה‬
‫בשירתו שלו?‬
‫ראובן‪:‬‬
‫אכן זך היה מראשוני המגיבים על ספרה השני שראה אור בהוצאת מסדה בשנת ‪ :1963‬שירי‬
‫אסתר ראב‪ .‬הוא כתב ביקורת מפרגנת לעילא ולעילא‪ ,‬עם הסתייגות משירתה הנבואית‪ .‬סביר‬
‫להניח שביקורתו נבעה‪ ,‬בחלקה‪ ,‬כחלק מהתמודדותו האדיפלית עם המודרניזם הארצישראלי‬
‫ובעיקר עם שירת אלתרמן )שאותו העריך מאוד כאמור(‪ .‬עם זאת לא הייתי מניח שזך קינא בשירי‬
‫המקום הארצישראליים של אסתר ראב‪ .‬לדעתי הוא כתב את ביקורתו מאהבה לשירתה ולא‬
‫מתוך קנאה או הערצה‪ .‬העובדה שהוא לא כתב כמוה ולא יכול היה לכתוב כמוה היא עובדה‪ ,‬אבל‬
‫מי שלא רצה לכתוב כמו אלתרמן‪ ,‬סביר מאוד שגם לא היה רוצה לכתוב כמו טשרניחובסקי‪,‬‬
‫ביאליק‪ ,‬ראב‪ ,‬גורי‪ ,‬ע‪ .‬הלל‪ ,‬גלבוע ואחרים‪ .‬כל משורר רוצה להיות בעל קול משל עצמו ולא למחזר‬
‫את קולו של האחר‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫הרעים‪ ,‬מספר הלל איך בראשית דרכו‬
‫במכתב שכתב ע‪ .‬הלל למשה שמיר‪ ,‬ומופיע בספר ילקוט ֵ‬
‫כמשורר עמל בדם יזע ודמעות על ניכוש כל זֵ כר לאלתרמן בשירתו‪ .‬התמודדות כזו היא סימן הֶ ֵכּר‬
‫למשורר טוב שמכיר ומוקיר את קודמיו ובני זמנו‪ ,‬אבל רוצה להשמיע את קולו שלו‪.‬‬
‫אהוד‪:‬‬
‫ביאליק‪ ,‬טשרניחובסקי‪ ,‬שלונסקי‪ ,‬אלתרמן‪ ,‬לאה גולדברג‪ ,‬רטוש – כל אחד מהם יצר לא רק‬
‫בתחום שירתו אלא במגוון תחומים ספרותיים חשובים ומעוררי השתאות‪ ,‬בייחוד אלתרמן‪ ,‬שהיה‬
‫גאון רב‪-‬גוני בכל תחום שנגע בו‪.‬‬
‫זך‪ ,‬לבד ממאמרים אחדים‪ ,‬בהם מלחמתו באלתרמן‪ ,‬וכן שותפות לעריכת כתבי‪-‬עת חדשים‪ ,‬עסק‬
‫רק בשירתו‪ ,‬שדומה כי במרוצת השנים לא כל‪-‬כך השביחה‪ .‬היש חשש שהוא יישכח הרבה לפני‬
‫אלה שנגדם יצא לקרב?‬
‫ראובן‪:‬‬
‫אם זך יישכח קודם לאלה שנגדם יצא לקרב – ימים יגידו‪ ,‬לא לי להתנבא‪ ,‬כדי שלא אהיה "שוטה‪,‬‬
‫חרש וקטן"‪ .‬אני רק יכול להעריך‪ ,‬שמי שעשה מהפכה כה גדולה בשירה העברית החדשה‪ ,‬ייזכר‪,‬‬
‫ולוּ רק בשל מאבקיו הפואטיים‪ ,‬המסאיים‪ ,‬ובשל שירתו שהדגימה הלכה למעשה את תביעותיו‬
‫הפואטיות ואף חרגה אל מעֵ בר להן‪ ,‬גם כשלא עמדה אורתודוקסית בתביעותיו כלפי אלתרמן‪.‬‬
‫אתה טוען שזך עסק רק בזך‪ ,‬וזו טעות‪ .‬זך עסק בספרות העברית‪ ,‬שתי וערב‪ ,‬וגילה בקיאות רבה‬
‫ברבדיה השונים‪ .‬לא רבים הם בני דורו ותקופתו שפינו כל כך הרבה זמן ומחשבה לעיסוק בספרות‬
‫העברית‪ .‬מבחינה זו הוא דווקא דומה לאלתרמן‪ ,‬לביאליק ולבן‪-‬זמנו חיים גורי‪ .‬הוא אחד‬
‫"הקרטוגרפים" החשובים של הספרות העברית‪ .‬בכך אין הוא נופל מאלה שהזכרת בשאלתך‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬זך הוא מחשובי המשוררים בעת החדשה‪ ,‬בין אם מסכימים לדעותיו הפוליטיות ובין אם‬
‫לאו‪ .‬הוא מופיע על בימת השירה העברית כמעין " ִאיד" לאומי פרוידיאני‪ ,‬איפכא מסתברא לשירת‬
‫אצ"ג‪ ,‬המתפקד כ"סופר אגו" לאומי של השירה העברית כמו גם לכל בעלי ה"אגו" הלאומי‬
‫לדורותיהם‪ .‬עוצמה שירית אינה נמדדת בהסכמה או באי הסכמה עם עמדות פוליטיות אלא‬
‫ביכולת לבטא‪ ,‬רגשית ואינטלקטואלית‪ ,‬את כל מה שהיינו רוצים לבטא ואיננו מסוגלים; להראות‬
‫לנו את הצד השני של הירח; לבחון מחדש את המוסכמות שאנו חיים בהן ולהמחיז סיפורים‬
‫אנושיים אחרים שאינם מסתדרים עם המוסכמות ששתלו בנו "הניגונים" של דורות קודמים‬
‫שכבודם‪ ,‬ללא אירוניה‪ ,‬במקומו מונח‪.‬‬
‫ברכות חמות לראובן על הספר החדש‪ .‬הפנים נשואות כבר קדימה‪ ,‬לעבר המחקר הבא‪ ,‬מה‬
‫שמלמד שלא רק שירה אפשר להוסיף ולכתוב גם אחרי גיל ‪ ,70‬כי אם גם מחקרי ספרות‪ .‬אפשר‬
‫שעם הגיל המחקר אפילו משביח והולך והתובנות מעמיקות‪.‬‬
‫מזל טוב‬
‫לגילה ולדני קולניק‬
‫להולדת הנכדה רומי‬
‫בת לשאול ומירי‪.‬‬
‫ברכות לכל המשפחה!‬
‫‪14‬‬
‫יבואו על התודה והברכה‬
‫משתתפי‬
‫יום העצמאות תשע"ד‬
‫מסיבת העצמאות – "תמיד עולה המנגינה"‬
‫צוות עצמאות ‪ :66‬עירית פיין‪ ,‬ניקול דהן‪ ,‬אתי בוזגלו ויעל דקל‬
‫מנחים‪ :‬אבי ונדל ואתי בוזגלו‬
‫דגלנים‪ :‬ילדי ה'‪-‬ו'‬
‫עיבוד מוזיקלי‪ :‬ליאורה בלוך‬
‫זמרים‪ :‬נורית שושני‪ ,‬אהוד צבעוני‪ ,‬ברכה הדר‪ ,‬דבור'לה רז‪ ,‬אבי ונדל‪ ,‬משה מינקובסקי‪,‬‬
‫הילה ברק‪ ,‬ברקת כהן‪ ,‬חגי טוך‪ ,‬אריה יעקובסון‪ ,‬איריס פיירמן‪ ,‬מאיה גל‪-‬אור )מחניימי(‪,‬‬
‫עמית בוזגלו‪ ,‬מאיה לנדאו‪ ,‬אורי חיון‪ ,‬אור ביטמן‪.‬‬
‫ריקודים‪ :‬תניס ולדימירסקי ולילך ביטמן‬
‫תלבושות‪ :‬אורית יעקובסון‬
‫ריקוד אבות ובנות‪ :‬עזי ואורי חיון‪ ,‬עמית ונועם רז‪ ,‬סהר והדי קולמר‪ ,‬רני והדר קדוש‬
‫רקדניות בטן‪ :‬הדס הרמן‪ ,‬דקלה צבי ואור גלעד‬
‫ריקודי בנות‪ :‬בנות ב'‪-‬ג'‬
‫הקלטות‪ :‬מיכה להמן‪ ,‬יפעתקול‬
‫הגברה ותאורה‪ :‬עידן דרור‪ ,‬גל פרץ ואילון רחמים‬
‫עזרה בקישוט‪ :‬אשר דהן‬
‫לוגיסטיקה וארגון‪ :‬נוער יפעת‬
‫הפנינג עצמאות‬
‫תודה גדולה לורד שנפיק על העזרה בארגון של ההפנינג;‬
‫לאורית יעקובסון – האחראית לגיוס המתנדבות בבית הקפה‬
‫וכמובן‪ ,‬ומעל לכול – למתנדבות עצמן;‬
‫תודה לבני הנעורים שעזרו בהכנה ובארגון ותפעלו תחנות;‬
‫לעידן על המוזיקה העברית הנעימה;‬
‫לדורון גלעד על העזרה וכל הנדרש מהכלבו‪ ,‬בכל שעה;‬
‫ולכל מי שבא ונהנה‪.‬‬
‫להתראות בחגים הבאים!‬
‫מאיה קדוש – תרבות‬
‫מאיה משמחת את הילדים בקרטיבים‬
‫‪15‬‬
‫יום הזיכרון תשע"ד‬
‫בערב יום הזיכרון התכנס הציבור כולו בחדר האוכל להתייחד עם זכר בינו‪-‬חברינו חללי צה"ל‪.‬‬
‫כבכל השנים‪ ,‬היה זה ערב של עצב רב‪ .‬נוכח תמונות יקירינו שנשארו צעירים לנצח‪ ,‬אי אפשר שלא‬
‫לחשוב בערב הזה איך היו נראים אולי חיינו אילו זכו הם וזכינו אנחנו להמשך חייהם‪ ,‬ומה גדול‬
‫החלל שהותיר כל אחד מהם בלב משפחתו ואוהביו‪ ,‬בלב חבריו ובבית שבו נמשכים חיינו‪,‬‬
‫בלעדיהם‪.‬‬
‫תודה למרים אהרוני על עיצוב הטקס ומצגת יזכור‪ ,‬לחינה גולדהור על עיצוב הכניסה והבמה‬
‫וליואב אהרוני שהיה לעזר בכל פרט‪ .‬תודה לקריינים‪ :‬ארז ביטמן – יזכור; תמי פרנסיס ונבות‬
‫אררט – שמות הנופלים; ראובן שהם‪ ,‬מרים ויואב אהרוני – קריאת שירים‪ .‬תודה לזמרים‬
‫שהרטיטו לבבות – איילת מינקובסקי ודניאל פרץ‪ .‬תודה לעידן דרור המסור על ההגברה‬
‫והתאורה‪.‬‬
‫אתר ההנצחה היה פתוח במשך כל יום הזיכרון וחברים נכנסו למקום אחרי הטקס בחדר האוכל‬
‫וביום המחרת להתבונן בתמונות ולקרוא בחוברות הזיכרון‪ .‬לפנות ערב‪ ,‬על סף כניסתו של יום‬
‫הזיכרון‪ ,‬ערכו שם ילדי יפעת טקס מרגש ונוגע ללב משלהם‪ ,‬והניחו פרחים ליד התמונות‪ .‬ורד‬
‫שנפיק סיפרה אחר‪-‬כך‪" :‬הלכנו מבתי הילדים אל עבר אתר ההנצחה‪ ,‬טור ארוך של עשרות ילדים‪.‬‬
‫היבטתי על הילדים בהליכה ובמהלך הטקס שלנו‪ ,‬והמשפט "במותם ציוו לנו את החיים" לא יצא‬
‫לי מהראש‪ .‬המילים האלו‪ ,‬שהספיקו כבר להישחק מרוב שימוש‪ ,‬קיבלו פתאום את מלוא‬
‫משמעותם כשראיתי את הילדים שלנו מתנהגים בשקט‪ ,‬בבגרות ובכבוד‪ ,‬מתוך רגש פנימי אמיתי‬
‫של צער על אלה שמסרו נפשם למעננו ולמענם"‪.‬‬
‫נזכור את כולם‬
‫הכניסה לחדר האוכל בערב יום הזיכרון תשע"ד‬
‫‪16‬‬
‫יום העצמאות‬
‫וכמו בכל שנה – המעבר החד מכאב יום הזיכרון אל שמחת יום העצמאות‪ .‬בערב המחרת התכנסו‬
‫שוב כולם בחדר האוכל‪ ,‬הפעם למסיבה העליזה של יום העצמאות ה‪ 66-‬למדינת ישראל‪ .‬במרכז‬
‫התוכנית המגוונת והחיננית עמדו הזמר העברי והשראתו‪ ,‬לא בכדי קרא הצוות לתוכנית "תמיד‬
‫עולה המנגינה"‪.‬‬
‫ולמחרת‪ ,‬יום העצמאות – ההפנינג שבלעדיו כבר אי אפשר‪ .‬השרב הכבד של הימים הקודמים‬
‫נשבר בבת‪-‬אחת והיה פתאום יום נוח ונעים – אפילו בהזמנה לא יכולנו לייחל לטוב יותר‪ .‬מה‬
‫הפלא שהמוני ילדים‪ ,‬הורים וסבים‪ ,‬בני נעורים וחברים מכל הגילים – מי בריצה ודילוגים ומי‬
‫בהילוך איטי ומדוד או אפילו בקלנועיות – גדשו את הדשאים בצהלות שמחה ושיחה‪ ,‬צחוק‬
‫וחיוכים‪.‬‬
‫תודה למאיה קדוש שניצחה על ההפקה בנועם וברוח טובה‪ .‬רשימת התודות הארוכה למשתתפים‬
‫הרבים של יום העצמאות )כן ירבו!(‪ ,‬מופיעה בדף נפרד‪.‬‬
‫צילומים‪:‬‬
‫יוסי יעקובסון‬
‫הקיבוצניק‬
‫השבוע הגיעו לארץ מצרפת‪ ,‬וביקרו ביפעת‪ ,‬קלוד ומישל שושני – בניו של אחיעם‪.‬‬
‫כאן רואים אותם ליד פסל "הקיבוצניק" של אביהם‪ ,‬שהפך לאחד מסמליה המובהקים של יפעת‬
‫מאז הצבתו מול חדר האוכל לפני ‪ 30‬שנה )‪ .(1984‬הבנים מקווים לערוך בשלהי הקיץ ביפעת אירוע‬
‫שיוקדש למורשת המשפחתית‪ ,‬שתחילתה בעלייה הראשונה וייסוד ראש פינה‪ ,‬והמשכה בתקופת‬
‫הבראשית של בית‪-‬גן ויבנאל‪ ,‬ואחר כך ביפעת‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫חלוקה צודקת‬
‫מסיפורי הפילוג‬
‫סיפר אברהם גוזני‪:‬‬
‫במסגרת חלוקת הרכוש בגבת המתפלגת‪ ,‬חולק הכול‪ ,‬מחוט ועד שרוך נעל‪ :‬קרקעות וזכויות מים‪,‬‬
‫טרקטורים‪ ,‬בעלי חיים‪ ,‬כלי אוכל וצעצועים‪.‬‬
‫באחד הימים‪ ,‬סמוך למעבר ביפעת‪ ,‬ישבנו – שמוליק רבניצקי ידידי ואנוכי – לחלק שווה בשווה‬
‫את הציוד של המוסך בין האיחוד למאוחד‪ .‬היכרנו זה את זה שנים רבות וסיכמנו מראש שלא‬
‫רבים על דברים של מה‪-‬בכך‪.‬‬
‫אחרי שהציוד הרציני – המכונות והמכשירים – כבר חולקו‪ ,‬הגענו לחלקי החילוף ופריטי הציוד‬
‫שבמחסן‪ .‬לא לקחנו סיכון של ספירה שגויה‪ ,‬אלא ישבנו בנחת וחילקנו בשוויון כל ערימת פריטים‪,‬‬
‫כל סוג ברגים‪ ,‬דיסקיות וצירים‪ :‬אחד לשמוליק )מאוחד( ואחד לי )איחוד( – עד גמר הערימה‪.‬‬
‫ערימת האומים היתה גבוהה‪ .‬שמוליק חילק אותה בין שתי הערימות שלנו בשוויון גמור‪ ,‬אום‬
‫אחר אום – "אחד לי‪ ,‬אחד לך‪ ,‬אחד לי‪ ,‬אחד לך"‪ ...‬נשאר אום אחרון‪ ,‬בלי בן‪-‬זוג‪" .‬נו‪ ,‬שיישאר‬
‫כבר פה"‪ ...‬אמר שמוליק וגרף את האום לערימת המאוחד‪.‬‬
‫חלוקת ערימת המיסבים )קוגלגרים( היקרים לא נמשכה זמן רב‪ .‬חילקתי אותה בשוויון בינינו‪:‬‬
‫"אחד לי‪ ,‬אחד לך‪ ,‬אחד לי‪ ,‬אחד לך"‪ ...‬נשאר מיסב אחרון‪" .‬נו‪ ,‬שיעבור אלינו"‪ ...‬אמרתי‬
‫לשמוליק באנחה‪ ,‬והנחתי אותו בערימה שלנו‪.‬‬
‫תרגיל יוגה במספרים‬
‫בגיל ‪ 67‬הצטרף אמנון פייניק לסדנת יוגה למתקדמים בת שלוש שנים‪.‬‬
‫באחד השיעורים הראשונים שאלה מדריכת הסדנה לגילו‪.‬‬
‫בגלל הדיסלקציה ובגלל ההתרגשות התחלפו לאמנון הספרות והוא השיב בצניעות‪!76 :‬‬
‫המשתתפים נדהמו‪".‬וואו‪-‬ו‪-‬ו" ספונטני עלה מן המזרנים ויצר הילה בלתי נראית סביב אמנון‪,‬‬
‫שהיה מאז ליקיר הסדנה הבלתי מעורער‪.‬‬
‫לאמנון היה לא נעים‪ ,‬אבל מה יכול היה לעשות?‬
‫חודש ימים עבר‪ .‬בתום השיעור ניגש אל אמנון אחד המעריצים ושאל‪" :‬תגיד‪ ,‬אמנון‪ ,‬איך אתה‬
‫עושה את הקסם הזה‪ "?...‬אמנון ראה בשאלה הזדמנות בלתי חוזרת לתקן את הטעות והשיב‪:‬‬
‫"שמע‪ ,‬זה עוד כלום‪ ,‬עכשיו אני עובד על קסם ממש גדול – להתחיל ללכת אחורנית ולסיים את‬
‫הסדנה בגיל ‪..."!70‬‬
‫כשסיפר את זה בבית‪ ,‬אמרו לו החבר'ה‪" :‬היית צריך להגיד לו‪" :‬זה עוד כלום‪ ,‬עכשיו אני עובד על‬
‫קסם ממש גדול באותו כיוון – להיות בשנה הבאה בן ‪..."!86‬‬
‫‪18‬‬