‫לרדת ‪ ,‬לעלות‬
‫לְ הָ בִ ין מַ ְשׁמָ ע ל ֶָר ֶדת לְ סוֹף‪ָ -‬דּבָ ר‪.‬‬
‫אֲ בָ ל מַ ה ַלּעֲשׂוֹת‪ִ ,‬אם סוֹף הַ ָדּבָ ר נ ְִמצָ א לְ מַ עְ לָה?‬
‫אָז לְ הָ בִ ין – מַ ְשׁמָ ע לְ טַ פֵּ ס בְּ מַ עֲלוֹת הַ ְדּבָ ִרים‪,‬‬
‫ֶדּ ֶר‪ִ ‬שׁבְ עָ ה ְר ִקיעִ ים וּלְ מַ עְ לָה מֵ הֶ ם‪,‬‬
‫וְ ָשׁם הַ ָדּבָ ר נ ְִמצָ א‪ ,‬מַ ְמ ִתּין בַּ ע ֲִטיפָ ה זוֹהֶ ֶרת‪ ,‬א נָגוּעַ ‪.‬‬
‫מַ ה ַלּעֲשׂוֹת עִ ם הַ ָדּבָ ר הַ בִּ לְ ִתּי‪ָ -‬נגוּעַ הַ זֶּ ה?‬
‫אֵ י‪ָ ‬לגַעַ ת וְ ‪‬א ָלגַעַ ת בַּ הֲ בָ נָה?‬
‫זֶ ה כְּ בָ ר עִ ְניָן ֶשׁל הֲ בָ נָה ַדּ ָקּה‪ֶ ,‬שׁל ְצלִ יל‪,‬‬
‫אֲ בָ ל גַּם ֶשׁל ְדּמָ מָ ה ַדּ ָקּה וִ י ֹכלֶת‪-‬הַ ְמ ָתּנָה‪,‬‬
‫אֲ בָ ל גַּם עִ ְניָן ֶשׁל כּ ֶֹשׁר‪-‬זִ נּוּק בָּ ֶרגַע הַ נָּכוֹן‪.‬‬
‫יקה‪,‬‬
‫יס ִט ָ‬
‫לְ הָ בִ ין מַ ְשׁמָ ע לְ הַ גִּ יעַ ‪ ,‬וְ זֶ ה כְּ בָ ר עִ ְניָן ֶשׁל לוֹגִ ְ‬
‫יס ִטי‪.‬‬
‫אֲ בָ ל לְ הַ גִּ יעַ אֵ ין מַ ְשׁמָ ע לְ הָ בִ ין‪ ,‬וְ זֶ ה כְּ בָ ר עִ ְניָן ִמ ְ‬
‫אָז מָ ה עו ִֹשׂים עִ ם זֶ ה?‬
‫ק ֶֹדם כָּ ל ‪‬א ל ֶָר ֶדת לְ סּוֹף‪ָ -‬דּבָ ר‪ ,‬אֶ לָּא ַלעֲלוֹת אֵ לָיו‪.‬‬
‫וְ אַחַ ר‪-‬כָּ ‪ ‬א ָלגַעַ ת בַּ ָדּבָ ר עַ ְצמ ֹו‪ ,‬אֶ לָּא ָלגַעַ ת בְּ עַ ְצמֵ נוּ‬
‫לְ מַ ְראֵ ה הַ ָדּבָ ר הַ גָּדוֹל הַ זּוֹהֵ ר לְ מַ עְ לָה‪.‬‬
‫וְ אַחַ ר‪-‬כָּ ‪ ‬א לִ ְס‪‬חַ לְ עַ צְ מֵ נוּ עַ ל הַ הַ ְחטָ אָה‪.‬‬
‫דוד אבידן‬
‫‪1‬‬
‫אסיפה מיום ‪17.11.2014‬‬
‫עדכון תקנון הקליטה‬
‫תקנון הקליטה אושר באסיפה ובקלפי ביפעת בשנת ‪ .2009‬בשנת ‪ 2012‬התקבלו התאמות‬
‫ועדכונים‪ .‬בעקבות תהליך קליטת החברים החדשים בתחילת שנת ‪ ,2014‬התברר שיש צורך‬
‫בתיקון ועדכון נוסף במספר מצומצם של סעיפים בתקנון הקליטה‪.‬‬
‫האסיפה דנה בתיקונים המוצעים והחליטה פה אחד להעביר את אישור התקנון המעודכן להצבעה‬
‫בקלפי‪ .‬ההצבעה בקלפי בנושא זה תיערך בסוף השבוע הבא‪.27-28.11.2014 ,‬‬
‫ישיבת ועד ההנהלה מיום ‪6.11.2014‬‬
‫‪ .1‬יו"ר חדש ליפעת‬
‫נמרוד זיו‪ ,‬מנכ"ל חברת ק‪.‬מ‪.‬ה‪ ,‬הציג את סיכום עבודת האבחון שביצעה החברה ביפעת‬
‫לקראת בחירת יו"ר חדש לקיבוץ‪ ,‬מחליף ליהודה בכר‪ .‬תהליך האבחון ומסקנותיו יוצגו‬
‫לציבור על ידי נמרוד זיו באסיפת חברים שתתקיים בשבוע הבא ביום ב'‪ .24.11.2014 ,‬בהמשך‬
‫להצגת הדו"ח‪ ,‬תמליץ חברת ק‪.‬מ‪.‬ה על שני מועמדים לתפקיד יו"ר יפעת‪.‬‬
‫לאחר הצגת הדו"ח הוחלט בהנהלה שלא להסתפק בשני המועמדים שעליהם תמליץ חברת‬
‫ק‪.‬מ‪.‬ה‪ .‬ולהביא מועמדים נוספים‪ .‬כל המועמדים‪ ,‬כולל מומלצי ק‪.‬מ‪.‬ה‪ ,‬יעברו את תהליך‬
‫האיתור המקובל ביפעת‪ .‬עבודת ועדת האיתור תחל אחרי האסיפה‪.‬‬
‫‪ .2‬עדכון תקנון הקיבוץ‬
‫ועד ההנהלה קיים דיון בבקשת קבוצת חברים לקבל חוות דעת משפטית נוספת על השינויים‬
‫המוצעים בתקנון הקיבוץ והחליט לאשר את הבקשה‪ .‬אחרי שתתקבל חוות הדעת הנוספת‪,‬‬
‫נתקדם בתהליך אישור התקנון‪ .‬בכוונתנו לקדם את הדיון בתהליך של הידברות והשגת‬
‫הסכמות ככל האפשר ועם מירב החברים‪ .‬עם זאת‪ ,‬ברור שהמחלוקת בסעיפים מסוימים‬
‫עקרונית ולא ניתן לגשר עליה באמצעות ניסוח מוסכם‪ .‬בסעיפים אלה יצטרך הציבור להכריע‬
‫בין החלופות‪ .‬אני מקווה שבאסיפה שבה יובא התקנון לדיון תהיה השתתפות ציבורית ערה‬
‫וכי הדיון וההכרעה בקלפי יתקיימו בצורה עניינית ובאווירה חברית‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .3‬הודעה‬
‫שלמה עמר הודיע על התפטרותו מוועד ההנהלה של קיבוץ יפעת‪.‬‬
‫על פי התקנון‪ ,‬כאשר חבר מסיים את חברותו בוועד ההנהלה‪ ,‬נכנס במקומו החבר הבא בתור‬
‫מבין החברים שהגישו את מועמדותם בבחירות להנהלה‪.‬‬
‫את מקומו של שלמה עמר תמלא עירית גלילי‪.‬‬
‫ברצוני להודות לשלמה על תרומתו לדיוני ההנהלה ולאחל לעירית הצלחה‪.‬‬
‫בשבועות האחרונים קיימנו מפגשים של שתי קבוצות מיקוד מעורבות של חברי קיבוץ יפעת‬
‫ותושבי ההרחבה הקהילתית כדי לבחון יחד מספר נושאים‪ ,‬שבמרכזם השאלה האם קיים צורך‬
‫והאם יש רצון להיכנס לתהליך קהילתי רחב‪ ,‬שיכלול את כל חברי אגודת המתיישבים‪.‬‬
‫בכל קבוצה היו כ‪ 12-‬משתתפים‪ .‬הדיונים היו מעניינים והעלו והציפו נושאים רבים‪.‬‬
‫יחד עם גיא צפוני‪ ,‬שהנחה את המפגשים‪ ,‬נערוך עיבוד וסיכום של הנושאים שעלו ונביא את המידע‬
‫לדיון בוועד ההנהלה של אגודת המתיישבים‪.‬‬
‫גלעד דקל – מנהל הקהילה‬
‫מזל טוב‬
‫לטליה ויניב ימין‬
‫להולדת הבן מתן‬
‫ברכות לכל המשפחה‬
‫מחברים ביפעת‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בימים א לה קיבלו החברים הפנסיונרים מכתב מאמנון גלעד ‪ ,‬מרכז הפנסיה ביפעת ‪.‬‬
‫במכתב מתבקשים החברים לחתום על טפסים המורים לקרן " עתודות קבוצה יפעת "‬
‫להעביר את כספי הפנסיה לחשבון הקרן במקום לחשבון יפעת ) משם יועברו הכספים‬
‫לחברים הפנסיונרים (‪.‬‬
‫מהלך זה הוא הת חלה של תפקוד קרן המילואים הלכה למעשה ‪ .‬אומנם יעבור עוד זמן‬
‫עד שהקרן תצבור נכסים ותוכל לעזור בהתמודדות עם היעדים שהגדרנו לה ‪ ,‬אבל‬
‫מדובר ב נקודת ציון בהקמת כלי המיועד למימון תוכניות חברתיות שלנו ‪ ,‬חברי קיבוץ‬
‫יפעת ‪ ,‬בנפרד מהאגודה השיתופית קיבוץ יפעת ‪ .‬ה הפרדה המשפטי ת נועדה להבטיח את‬
‫נכסי הקרן בפני נושים של קיבוץ יפעת ‪ ,‬אם וככל שיהיו כאל ה בעתיד ) נקווה שלא יהיו ( ‪.‬‬
‫בדצמבר ‪ 2011‬נרשמה הקרן ואושרה על ידי הרשם כאגודה שיתופית בשם "נאמנות קרן מילואים‬
‫– אגודה שיתופית חקלאית בע"מ"‪ ,‬שמספרה ‪. 57-005543-4‬‬
‫במאי ‪ 2012‬נבחרנו – איה פ‪ ,.‬עמרי גולדהור ואני – להנהלה חדשה של הקרן‪ .‬פוצי‪ ,‬שנבחר עוד‬
‫קודם כיו"ר הקרן‪ ,‬הודיע ביולי ‪ 2013‬על התפטרותו‪ .‬ההנהלה החליטה למנות אותי כיו"ר זמני‪,‬‬
‫ולפנות אל יהודה בכר‪ ,‬יו"ר ההנהלה של קיבוץ יפעת‪ ,‬בבקשה שיציע עצמו ליו"ר קרן המילואים‪.‬‬
‫בדצמבר ‪ 2013‬אישרה האסיפה את תקנון הקרן שהכינה ההנהלה‪ .‬מועמדתו של יהודה בכר ליו"ר‬
‫הקרן אושרה בהצבעה בקלפי‪ .‬תודה מיוחדת ליהודה בכר‪ ,‬שקיבל על עצמו את תפקיד היו"ר‬
‫והוביל את חיבור התקנון והליכי אישורו‪.‬‬
‫המהלך של פתיחת חשבון בנק לקרן המילואים היה מורכב‪ ,‬מאחר שהקרן הינה תאגיד עצמאי‪,‬‬
‫מה שדרש הרבה אישורים מהרשם ומהמערכת הבנקאית‪ .‬תודה לגיורא סלע שאכל הרבה החצץ‬
‫בדרך לפתיחת חשבון הבנק לקרן המילואים‪ ,‬ולאיה וריקי שעזרו לו ‪ .‬איה פ‪ .‬מונתה ע"י הנהלת‬
‫הקרן למנהלת החשבונות ובעלת זכות חתימה‪.‬‬
‫הפעילות צנועה בינתיים אבל כל דרך מתחילה בצעד ראשון‪ .‬אני מקווה שבעתיד תשמש הקרן כלי‬
‫חשוב למימוש פעילויות של עזרה וערבות הדדית בינינו חברי קיבוץ יפעת‪.‬‬
‫אני חש כי היתה לנו זכות "היסטורית" לכהן בהנהלת הקרן שהביאה להפעלתה ומנהלת אותה‬
‫בתחילת פעילותה‪ .‬מוטלת עלינו אחריות להפעלת הקרן ולפיתוחה בהמשך‪ ,‬בהיצמדות למטרותיה‬
‫ובהקפדה על התנהלות אתית ושקיפות ציבורית‪.‬‬
‫אברהמי קול‬
‫עם רחלי גליקליך ו משפחות גליקליך ובן‪ -‬שחר‬
‫אנו שותפים בצער‬
‫על מות הבת ורד ז " ל ‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫דברי הפתיחה של ברקת כהן‪ ,‬מנהלת מוזיאון העמק‪ ,‬בכנס עודדי תשע"ה‬
‫ערב שמחת תורה תשע"ה‪15.10.14 ,‬‬
‫חג שמח‪.‬‬
‫מדי שנה אנו מקיימים במוזיאון העמק כנס לזכרו של עודד ארצי‪ ,‬עודדי‪ ,‬שהגה את רעיון‬
‫המוזיאון ואף הקים אותו בפועל‪ .‬השנה מוקדש כנס עודדי הערב לסגירת שנת ה‪ 60-‬של קיבוץ‬
‫יפעת‪ ,‬אשר נפתחה בחג הסוכות תשע"ד והסתיימה בערב סוכות תשע"ה בשבוע שעבר‪.‬‬
‫הזמנו לכנס עודדי הערב את אנשי יפעת – חברים‪ ,‬בנים לדורותיהם‪ ,‬תושבים ואורחים – כדי‬
‫לשמוע סיפורי מקום של יפעת מפי חברי יפעת‪ .‬לוותיקים בינינו זהו יהיה אולי ערב נוסטלגי‪ ,‬אולם‬
‫לצעירים יותר זוהי הזדמנות נדירה לשמוע סיפורים וחוויות של בני הדור השני ביפעת מעשרות‬
‫שנים של עשייה וחיים משותפים ביפעת‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1966‬לקראת חגיגות ה‪ 40-‬לראשית ההתיישבות בקבוצת השרון ובגבת‪ ,‬החל עודדי לאסוף‬
‫כלים חקלאיים ישנים לתערוכה‪ .‬הכלים הוצבו מול מגדלי הסילו‪ ,‬הלולים והרפתות‪ ,‬מאחורי בתי‬
‫הילדים של הגיל הרך‪ .‬זו היתה בעצם "יריית הפתיחה" להקמת המוזיאון‪ ,‬בשנת ‪ 1972‬הוקם‬
‫בראש הגבעה הצופה אל פני העמק בניין הקבע של המוזיאון לראשית ההתיישבות‪ ,‬אשר בו אנו‬
‫יושבים הערב‪ .‬אוסף הכלים שאותו החל עודדי לפני ‪ 48‬שנים הפך לאחד הגדולים והמרשימים‬
‫בארץ בנושא ההתיישבות‪ ,‬והוא מונה כיום מעל ‪ 6000‬חפצים מקוריים מתקופת ראשית‬
‫ההתיישבות )ועוד היד נטויה(‪.‬‬
‫בקיץ ‪ 1985‬כתב עודדי דברים של חשבון נפש נוקב‪:‬‬
‫חשבתי על הקמת מוזיאון לראשית ההתיישבות מתוך אהבה והערכה לדור‬
‫המייסדים‪ ,‬אבל הדחף העיקרי שלי לא היה מחווה לוותיקים‪ .‬לנגד עיניי עמדו‬
‫הילדים והנערים שגדלים היום מבלי לדעת מה קרה כאן‪ ,‬ממה זה התחיל‪ ,‬מהיכן‬
‫השורשים‪.‬‬
‫הילדים המבקרים במוזיאון לא מאמינים תחילה שכך באמת זה קרה‪ ,‬אבל אחר‪-‬כך‬
‫הם מתאהבים בתקופה ומשאירים בספר האורחים הערות כגון‪" :‬הייתי מתה לחיות‬
‫בתקופה הזו"‪ ,‬או‪" :‬איזה כיף היה להם‪ ,‬כמה מעניין!"‪ ...‬וזה נכון‪ ,‬כי היום הכול‬
‫בהישג‪-‬יד ואפשר להגיע לכל מקום בעולם‪ ,‬אבל חסרה אמונה‪ ,‬אין אידיאל ואין‬
‫התלהבות‪ .‬הערכים שהביאו את ההתיישבות בארץ לאן שהביאו‪ ,‬אינם קיימים אצל‬
‫הדור הצעיר‪.‬‬
‫בתקופת העלייה השלישית היתה אווירה של התלהבות סוחפת‪ .‬אי‪-‬אפשר היה‬
‫להישאר אדיש בתקופה ההיא‪ .‬יכולת להיסחף בלהט העשייה‪ ,‬או להיזרק מתוכה‪.‬‬
‫היום הגענו להישגים שדור המייסדים לא חלם עליהם‪ ,‬ויש לנו יישובים מבוססים‬
‫ומשגשגים‪ ,‬אבל דווקא במציאות של ה"יש" הגדול‪ ,‬לא ברור לצעירים שלנו אם זו‬
‫דרכם וגם לא ברור לנו אם הקבוצה תוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן‪.‬‬
‫]‪ [...‬כשאני רואה את הבנים במוזיאון על רקע הסבים והסבתות שלהם ומביט‬
‫בתגובות ההזדהות שלהם‪ ,‬אני מתעודד‪ ,‬אבל כשאני יורד מהמוזיאון לעת ערב‪,‬‬
‫חוזרים אלי הרבה הרהורים‪ ,‬ספקות וחרדות‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫]‪ [...‬בשנים האחרונות חל שינוי‪ .‬היום הראייה של הבנים היום היא רק מעצמם‬
‫ומתוכם‪ ,‬ומה שקובע לגביהם הוא כמעט אך ורק ה"אני" ומילוי מאווייו של הפרט‪.‬‬
‫"תיקון העולם" ושותפות ביצירה ובעשייה של הכלל הם מבחינתם עניין שולי‪.‬‬
‫ולמרות שהקיבוץ השתנה‪ ,‬והוא פתוח היום הרבה יותר מאשר בעבר לרצונות‬
‫מגוונים של חברים – בעיקר של צעירים‪ ,‬מתוך הכרה בחומרת הבעיה – לא הצלחנו‬
‫לענות על מה שהם מחפשים‪ [...] .‬הייתי כל‪-‬כך רוצה לראות איתנו את הבנים‬
‫הטובים האלה שתוהים ומחפשים‪ ,‬אבל הם מבקשים את אושרם הרחק מכאן –‬
‫ובלעדיהם גם דרכנו‪-‬שלנו נעשית יותר ויותר מטושטשת‪ ,‬לא ברורה ולא ודאית‪.‬‬
‫הדברים הנוקבים האלה נכתבו בכאב ודאגה לפני כמעט ‪ 30‬שנה‪ .‬אני‪ ,‬שלא זכיתי להכיר את‬
‫עודדי‪ ,‬הייתי רוצה לספר לו היום שיפעת בת ה‪ 60-‬היא יישוב פורח ומשגשג‪ ,‬שהבנים חוזרים‬
‫הביתה ובונים כאן את ביתם‪ ,‬שמערכות החינוך והתרבות מעוררות קנאה ושוקקות חיים‪,‬‬
‫שנבנתה הרחבה קהילתית ואנשיה משתלבים היטב בקהילה‪ ,‬שהמדרכות והדשאים מלאים ילדים‬
‫ומבוגרים ושהשינוי עשה טוב לבית הזה‪ ,‬בית יפעת‪.‬‬
‫סיפרו בכנס עודדי‪ :‬כרמיה אוריין )ארצי(‪ ,‬יואב אהרוני‪ ,‬עמי השרוני‪ ,‬יאיר פסחי‪ ,‬מרים אהרוני‬
‫ואהרוני בן שחר‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוקרנו שני סרטים מרגשים‪ .‬האווירה היתה נינוחה וביתית והקהל נהנה‬
‫מהסיפורים והזכרונות‪ .‬תודה לאבנר גלילי שעל ההפקה‪ ,‬לעמי על הסרטים‪ ,‬לעידן דרור על‬
‫ההגברה‪ ,‬לתרבות יפעת ומאיה קדוש על שיתוף הפעולה‪ ,‬למסַ פרים שהחיו את ההיסטוריה‬
‫בצורה מרתקת ומשעשעת ולקהל שהגיע להשתתף בערב מיוחד זה‪.‬‬
‫ברקת‬
‫טולה הלפרין ז"ל‬
‫חיה עברי ז"ל‬
‫דוד נבו ז"ל‬
‫חיה כרמי ז"ל‬
‫לאה ויזר ז"ל‬
‫שלמה לבנה ז"ל‬
‫עוזי פיין ז"ל‬
‫אלימלך אגסי ז"ל‬
‫ניסים בריסקו ז"ל‬
‫טובה שליטא ז"ל‬
‫שרה דאובר ז"ל‬
‫מלכה כנעני ז"ל‬
‫אהרון קול ז"ל‬
‫יעקב ווליניץ ז"ל‬
‫אסתר בגון ז"ל‬
‫חנה לוי ז"ל‬
‫אסתר רוזנמן ז"ל‬
‫שמחה חורש ז"ל‬
‫משה דיטל ז"ל‬
‫צמרת מירון ז"ל‬
‫גלה לוין ז"ל‬
‫מרים בן‪-‬דוד ז"ל‬
‫גוטה וקסר ז"ל‬
‫אמציה מירום ז"ל‬
‫נעמי איילי ז"ל‬
‫מנשה יתום ז"ל‬
‫‪6‬‬
‫יז'‬
‫יז'‬
‫יח'‬
‫כ'‬
‫כא'‬
‫כד'‬
‫כד'‬
‫כו'‬
‫כו'‬
‫כו'‬
‫כו'‬
‫כז'‬
‫כט'‬
‫כט'‬
‫ל'‬
‫א'‬
‫ג'‬
‫ה'‬
‫ו'‬
‫ו'‬
‫ז'‬
‫ח'‬
‫ח'‬
‫י'‬
‫י'‬
‫יב'‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫חשוון‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫כסלו‬
‫‪26‬‬
‫‪15‬‬
‫‪47‬‬
‫‪21‬‬
‫‪7‬‬
‫‪19‬‬
‫‪1‬‬
‫‪38‬‬
‫‪31‬‬
‫‪15‬‬
‫‪13‬‬
‫‪30‬‬
‫‪27‬‬
‫‪26‬‬
‫‪5‬‬
‫‪45‬‬
‫‪13‬‬
‫‪19‬‬
‫‪7‬‬
‫‪3‬‬
‫‪30‬‬
‫‪32‬‬
‫‪21‬‬
‫‪40‬‬
‫‪6‬‬
‫‪47‬‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנה‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫שנים‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫לנופלו‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותו‬
‫למותו‬
‫למותו‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותו‬
‫למותו‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותו‬
‫למותו‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותה‬
‫למותו‬
‫למותה‬
‫למותו‬
‫יוסי בן‪-‬חיים נולד בבוקרשט‪ ,‬רומניה‪ ,‬בשנת ‪.1937‬‬
‫לאביו‪ ,‬ראובן חיימזון‪ ,‬היו שני בנים מנישואיו הראשונים – זלמן )סנדו‪ ,‬בפי כול( וברוך – שאמם‬
‫נפטרה בהיותם ילדים‪ .‬מנישואיו השניים נולדו לו שלושה‪ :‬רחל‪ ,‬יעקב )יקי( ויוסף )יוסי(‪ .‬ההבדל‬
‫בין זלמן לבין יוסי‪ ,‬צעיר הילדים במשפחה‪ ,‬היה ‪ 18‬שנים‪ .‬בזכרונו של יוסי נשמר צילום שאבד עם‬
‫השנים – חמשת האחים לבית חיימזון בבוקרשט‪ ,‬כשהוא‪ ,‬יוסי‪ ,‬יושב על כיסא גבוה ואֶ חיו ואחותו‬
‫סביבו‪ .‬חשוב לומר כי הבנים הגדולים‪ ,‬זלמן וברוך‪ ,‬נשאו את שם משפחת אימם – גרונפלד – ולא‬
‫את שם משפחת אביהם‪ .‬הסיבה לכך היתה מוּ ֶכּרת לחברי יפעת הוותיקים‪ :‬היו תקופות ומקומות‪,‬‬
‫בעיקר במרכז אירופה‪ ,‬שהשלטונות רשמו את הנולדים בקהילה היהודית כילדי האֵ ם בלבד‪,‬‬
‫למעשה – כילדים לא חוקיים‪ .‬זאת היתה אחת הדרכים לביזוי והשפלה של היהודים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1941‬אולי ‪ ,1942‬היתה שמחה גדולה במשפחה‪ ,‬חתונה‪ :‬זלמן נשא‬
‫לאשה את בטי‪ .‬זמן קצר בלבד לאחר מכן בא הקץ לתקוות האושר של‬
‫הזוג הצעיר‪ .‬זלמן נלקח לעבודות כפייה באחד המחנות‪ ,‬שנוהלו‬
‫באכזריות קיצונית וביד ברזל על ידי הרומנים‪ .‬יהודים רבים מתו‬
‫במחנות אלה מאפיסת כוחות‪ ,‬רעב ומחלות‪ .‬גם זלמן לא החזיק מעמד‪.‬‬
‫הוא מת‪ ,‬כנראה‪ ,‬במגיפת טיפוס שפרצה במחנה‪ .‬ההודעה הגיעה‬
‫למשפחה‪ .‬איכשהו הצליחו להביא אותו לקבורה בבית עלמין יהודי‬
‫בבוקרשט‪ .‬יוסי‪ ,‬שהיה אז בן ‪ ,6‬לא הורשה להשתתף בהלוויה‪ ,‬אבל‬
‫בזכרונו נשמרו היטב המראות והקולות של אנשי הקהילה שהגיעו‬
‫לביקור תנחומים בבית המשפחה‪.‬‬
‫שנים עברו‪.‬‬
‫יוסי הילד עלה לארץ אחרי קום המדינה במסגרת עליית הנוער‪ ,‬בנפרד ממשפחתו – סיפור ארוך‬
‫ומורכב שעוד יסופר בפעם אחרת‪ .‬הוא נשלח לבית זרע ושם הפך ל"צבר" אמיתי‪ ,‬כמו כולם‪ ,‬שכח‬
‫יידיש ורומנית‪ ,‬הרחיק מרחק עצום מחוויות התשתית של ילדותו‪ .‬בהמשך‪ ,‬אחרי שירות בצנחנים‬
‫ושנות עבודה בקיבוצו‪ ,‬נשא לאשה את יהודית ובנה עימה את הבית והמשפחה ביפעת‪.‬‬
‫נופלו של ניר‪ ,‬צעיר ילדיהם של יהודית ויוסי‪ ,‬באסון המסוקים בדרך ללבנון בשנת ‪ 1997‬זעזע את‬
‫עולמו של יוסי והציף מכאובים ישנים‪ .‬זכרונות קשים שהודחקו‪ ,‬התעוררו מתרדמה ממושכת‬
‫ותבעו התמודדות מחודשת‪ .‬ביניהם היה גם זכרון מותו של האח זלמן‪" .‬מה קרה למשפחה שלנו‪,‬‬
‫שאלתי את עצמי שוב ושוב" – כך יוסי‪" .‬איך הרגיש אבא שלנו? עכשיו ידעתי גם אני מה זה לאבד‬
‫בן‪ ...‬והרי אז היו שנים קשות כל כך‪ ,‬צריך היה להתמודד גם עם אי ודאות קיומית וחיים‬
‫במציאות לא יציבה שמשתנה כל הזמן לרעה‪ ...‬אחותי רחל‪ ,‬הגדולה ממני ב‪ 5-‬שנים‪ ,‬אמרה לי‪:‬‬
‫אני זוכרת שקברנו את סנדו בבית העלמין ג'ורג'ו )‪ .(Giurgiu‬ככל שזכור לי‪ ,‬לא היה לנו כסף‬
‫למצבה"‪.‬‬
‫הרבה שנים עברו‪ ,‬יוסי לא מצא מנוחה לנפשו‪ ,‬לא ידע מה לעשות‪ .‬לבסוף החליט לנסוע לחפש את‬
‫קברו של זלמן‪ ,‬אף שהיה לו די ברור שהסיכוי למצוא את המקום אינו גדול‪ .‬אחותו ואחיו‬
‫המבוגרים והחולים לא יכלו כבר לנסוע עמו‪ .‬באביב‪ ,‬בחודש מאי השנה‪ ,‬נסע יוסי לבוקרשט עם‬
‫חמשת בני אחיו וארבעת ילדיו – יורם‪ ,‬תומר‪ ,‬גלית והדס‪ .‬יוסי ותשעת הצעירים הגיעו לבית‬
‫העלמין ג'ורג'ו‪ .‬השומר היפנה אותם אל המשרד‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ברשימה הממוחשבת של בית העלמין לא נמצא שמו של זלמן‪ .‬חבורת בן‪-‬חיים לא אמרה נואש‪.‬‬
‫הם ביקשו את הספרים המקוריים של השנים ‪ 1941‬עד ‪ 1943‬והחלו לעבור על רישומי הקבורה בני‪-‬‬
‫הזמן שורה‪-‬שורה‪ .‬ואז‪ ,‬כמו שקורה לפעמים בסרטים אבל כמעט אף פעם לא מתרחש במציאות‪,‬‬
‫נמצאה בספר של שנת ‪ 1943‬בתאריך ‪ 8‬במאי השורה‪ :‬שם‪ :‬זלמן גרונפלד‪ ,‬תאריך‪,8.5.1943 :‬‬
‫קבורה‪ :‬חלקה ‪ ,G‬טור ‪ ,5‬שורה ‪ ,10‬מס' ‪.405‬‬
‫חלקת המצֵ בות היתה מכוסה בסבך פטל‪ .‬במספר ‪ ,405‬המספר שבו נרשם קברו של זלמן‪ ,‬בין‬
‫המצבות שמספריהן לפי המפה ‪ 404‬ו‪ ,406-‬היה רווח‪ ,‬ללא מצֵ בה‪ .‬יוסי זכר את דברי רחל אחותו‪:‬‬
‫"לא היה לנו כסף למצֵ בה" – וידע בוודאות שהגיעו למקום הנכון‪ .‬אחרי שניקו את המקום מסבך‬
‫הצמחייה‪ ,‬עמד נסער עד עמקי נשמתו ואמר "קדיש"‪.‬‬
‫כשהתקשר לאחיו ואמר לו בקול רועד‪" :‬יקי‪ ,‬מצאנו!"‪ ,‬אמר יקי בדיוק מה שחשב גם הוא‪ ,‬יוסי‪:‬‬
‫"מוכרחים להעמיד מצֵ בה"‪ .‬בו במקום התקשרו לעושה מצֵ בות מקומי‪ ,‬רשמו לו את הכיתוב‬
‫באותיות לטיניות ועבריות‪ ,‬ושילמו מראש עלות העמדת מצֵ בה‪.‬‬
‫כמה חודשים עברו‪ .‬באמצע אוקטובר הגיעה ההודעה‪ :‬העמדת המצֵ בה הושלמה‪ .‬יוסי ויורם נסעו‬
‫שוב לבוקרשט‪ ,‬ויחד איתם הפעם גם יקי‪ ,‬אחיו של יוסי מרמת השופט‪ ,‬שגייס את כל כוחותיו‬
‫לנסיעה הזאת‪ ,‬ובנו רונן‪ .‬כשנחתו‪ ,‬החליטו בעצה אחת לנסוע מייד לבית העלמין‪ ,‬לא לחכות ליום‬
‫המחרת‪ .‬היה יום יבש וקר והם הלכו לאט מאוד‪ ,‬בקצב של יקי‪ .‬נוכח המצֵ בה של זלמן עמדו‬
‫האחים והאחיינים נרגשים עד דמעות‪ .‬יוסי אמר לאחיו – שניהם חניכי השומר הצעיר‪" :‬אני‬
‫מוכרח להגיד קדיש‪ ,‬ואל מלא רחמים‪ ,‬כמסורת ישראל"‪.‬‬
‫למחרת ירד שלג‪.‬‬
‫יוסי ויעקב התעוררו בחדר שאותו חלקו במלון והרגישו קלים‪ ,‬חופשיים‪ .‬כמעט אפשר לומר‪:‬‬
‫מאושרים‪ .‬היתה הרגשה שכך נכון‪ .‬בדיוק כך היה כל זה צריך להיסגר‪.‬‬
‫מ‪.‬א‪.‬‬
‫יוסי ויקי בן‪-‬חיים ליד מצבת אחיהם זלמן‪ ,‬בוקרשט ‪24.10.2014‬‬
‫‪8‬‬
‫על זאת‬
‫נתן אלתרמן‬
‫בוּשׁה‪,‬‬
‫חָ צָ ה עֲ לֵי גִ 'יפּ אֶ ת הָ ִעיר הַ כְּ ָ‬
‫נַעַ ר עַ ז וְ חָ מוּשׁ‪ ...‬נַעַ ר‪-‬כְּ פִ יר‪.‬‬
‫וּבָ ְרחוֹב הַ מֻּ ְדבָּ ר‬
‫ִאישׁ זָקֵ ן וְ ִא ָשּׁה‬
‫נִ לְ חֲ צוּ ִמפָּ נָיו אֶ ל הַ ִקּיר‪.‬‬
‫הידיעה על מעצרו של חייל מג"ב בחשד כי ירה‬
‫מנשקו מרחוק בנער פלסטיני בביתוניא לפני‬
‫חודשים אחדים וגרם למותו‪ ,‬מסעירה את הרוחות‬
‫בציבור הישראלי‪ .‬ברשתות החברתיות נפתח‬
‫קמפיין תמיכה בחייל )"כולנו עם המג"בניק"‪" ,‬תנו‬
‫גב למג"ב" ועוד(‪ .‬מנגד‪ ,‬יצאו לוחמים בעבר ובהווה‪,‬‬
‫אישי ציבור ואזרחים מן השורה בקריאה לחקור‬
‫את האירוע מן היסוד ולמצות את הדין אם אכן‬
‫היה ירי באש חיה בנסיבות בלתי מוצדקות‪ ,‬בניגוד‬
‫לערכי צה"ל ולמה שקראו פעם "טוהר הנשק"‪.‬‬
‫אין זו הפעם הראשונה שהרוחות סוערות סביב‬
‫אירוע דומה‪ .‬כבר ב‪ 19-‬בנובמבר ‪ ,1948‬בעיצומה‬
‫של מלחמת השחרור‪ ,‬התפרסם בעיתון "דבר"‪,‬‬
‫במסגרת 'הטור השביעי'‪ ,‬שירו של נתן אלתרמן "על‬
‫זאת"‪ .‬בשיר זה כתב אלתרמן בחריפות נגד‬
‫הסלחנות של הציבור כלפי פשעי מלחמה של‬
‫חיילים ישראליים ונגד טיוח המעשים‪ .‬הוא תבע‬
‫העמדה לדין וענישה מחמירה למי שיורה באזרחים‬
‫בלי סיבה‪ ,‬כמשחק‪ ,‬כ"ניסוי"‪ ,‬כשעשוע ולשם‬
‫נקמה‪ .‬בן‪-‬גוריון הורה להפיץ את השיר לכל חייל‬
‫בצה"ל‪.‬‬
‫הזדהיתי כל חיי‪ ,‬ואני מזדהה גם היום‪ ,‬אולי אף‬
‫ביתר תוקף‪ ,‬עם המסר של השיר ועם הקריאה‬
‫החשובה וההכרחית של אלתרמן נגד פשעי מלחמה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש לי גם חשבון עם השיר "על זאת"‪.‬‬
‫חשבון אישי‪.‬‬
‫השיר החזק פותח בתיאור אירוע‪:‬‬
‫וְ הַ נַּעַ ר ִחיֵּ‪ ‬בְּ ִשׁ ַנּיִם‪-‬חָ לָב‪:‬‬
‫"אֲ נַסֶּ ה הַ ִמּ ְקלָע"‪ ...‬וְ נִ סָּ ה‪.‬‬
‫ַרק הֵ לִ יט הַ זָּקֵ ן אֶ ת פָּ נָיו בְּ י ָָדיו‪...‬‬
‫וְ ָדמ ֹו אֶ ת הַ כּ ֶֹתל כִּ סָּ ה‪.‬‬
‫זֶה ִצלּוּם ִמ ְקּ ָרבוֹת‪-‬הַ חֵ רוּת‪ ,‬י ִַקּ ִירים‪.‬‬
‫יֵשׁ עַ זִּ ים עוֹד יו ֵֹתר‪ ,‬אֵ ין זֶה סוֹד‪.‬‬
‫ִמלְ ַח ְמ ֵתּנוּ תּוֹבַ עַ ת בִּ טּוּי וְ ִשׁ ִירים‪...‬‬
‫יוּשׁר‪-‬לָהּ‪ִ ,‬אם‪-‬כֵּן‪ ,‬גַּם עַ ל זֹאת!‬
‫טוֹב! ַ‬
‫יוּשׁר לָהּ ִאם‪-‬כֵּן עַ ל " ִמ ְק ִרים עֲ ִדינִ ים"‬
‫וְ ַ‬
‫אֲ ֶשׁר ְשׁמָ ם‪ ,‬בְּ ִמ ְק ֶרה‪ְ ,‬ר ִציחָ ה‪.‬‬
‫יוּשׁר עַ ל ִשׂיחוֹת ֶשׁל שׁו ְֹמ ִעים‪ְ -‬מבִ ינִ ים‪,‬‬
‫וְ ַ‬
‫וּסלִ יחָ ה‪.‬‬
‫עַ ל בְּ נוֹת‪ְ -‬צחוֹק ֶשׁל וִ תּוּר ְ‬
‫אַל יֻגַּד " ַרק פְּ ָר ִטים הֵ ם בְּ פֶ ֶרק הַ פְּ אֵ ר"‪.‬‬
‫פְּ ָרט וּכְ לָל‬
‫הֵ מָּ ה צֶ מֶ ד‪ַ -‬כּ ֹחק‪,‬‬
‫ִאם הַ כְּ לָל כָּ‪ ‬מַ ְק ִשׁיב ל ֹו לַפְּ ָרט הַ ְמּסַ פֵּ ר‬
‫וְ אֵ י ֶננּוּ חוֹבְ שׁ ֹו בַּ ִצּינוֹק!‬
‫כִּ י חוֹגְ ֵרי כְּ לֵי לוֹחֵ ם‪ ,‬וַ אֲ נ ְַחנוּ ִא ָתּם‪,‬‬
‫ִמי בְּ פֹ עַ ל‬
‫וּמי בִּ ְטפִ יחַ ת הַ ְסכָּמָ ה‪,‬‬
‫ִ‬
‫נִ ְדחָ ִקים‪ ,‬בְּ ִמלְ מוּל ֶשׁל "הֶ כְ ַרח" וְ "נ ָָקם"‪,‬‬
‫לִ ְתחוּמָ ם ֶשׁל פּו ְֹשׁעֵ י ִמלְ חָ מָ ה‪.‬‬
‫אַכְ ז ִָרית ִמלְ ָחמָ ה! הַ מַּ ִטּיף הַ ָתּ ִמים‬
‫בְּ אֶ גְ רוֹף ִמפָּ נֶיהָ י ְֻחזַר!‬
‫אַ ‪ָ ‬ל כֵ ן‬
‫צַ ו הַ יּ ֶֹשׁר וְ צַ ו הָ ַרחֲ ִמים‬
‫לוּ י ְִהיֶה בָּ הּ ָכּ מ וֹ ָה אַ ְכ זָ ר !‬
‫וְ לִ ְקהַ ל הַ ְמּפַ יּ ְִטים ַרק עַ ל ֶקסֶ ם הו ָֹדהּ‬
‫וְ תו ְֹר ִמים לָהּ ַרק ְדּבַ שׁ עַ ל ִמ ְרדֶּ ה‬
‫לוּ יוּכְ נוּ בְּ י ָָדהּ עֳ נ ִָשׁים ֶשׁל פְּ ל ָָדה!‬
‫בָּ ֵתּי‪ִ -‬דּין ְצבָ ִאיִּים ֶשׁל ָשׂדֶ ה!‬
‫חָ צָ ה ֲעלֵי גִ 'יפּ אֶ ת הָ עִ יר הַ כְּ בוּשָׁ ה‪,‬‬
‫נַעַ ר עַ ז וְ חָ מוּשׁ‪ ...‬נַעַ ר‪-‬כְּ פִ יר‪.‬‬
‫וּבָ ְרחוֹב הַ מֻּ ְדבָּ ר‬
‫ִאישׁ זָ ֵקן וְ ִאשָּׁ ה‬
‫נִלְ חֲ צוּ ִמפָּ נָיו אֶ ל הַ ִקּיר‪.‬‬
‫ְתּמֻ גַּר הַ ַשּׁלְ וָ ה הַ לּוֹחֶ ֶשׁת "אָכֵן"‪...‬‬
‫וִ ֵיראָה אֶ ת פָּ נֶיהָ בָּ ְר ִאי!‬
‫יַעֲ מֹ ד הַ חַ יָּל הָ ִעבְ ִרי! י ְִתגּ ֹונֵן‬
‫ִמ ֵקּהוּת הַ ִצּבּוּר הָ ִעבְ ִרי!‬
‫וְ הַ נַּעַ ר ִחיֵּ‪ ‬בְּ ִשׁנַּיִ ם‪-‬חָ לָב‪:‬‬
‫"אֲ נַסֶּ ה הַ ִמּ ְקלָע"‪ ...‬וְ נִ סָּ ה‪.‬‬
‫ַרק הֵ לִ יט הַ זָּ ֵקן אֶ ת פָּ נָיו בְּ י ָָדיו‪...‬‬
‫וְ ָדמ ֹו אֶ ת הַ כֹּתֶ ל כִּ סָּ ה‪.‬‬
‫וּמלְ חֶ מֶ ת הָ עָ ם‪ֶ ,‬שׁעָ ְמ ָדה לִ בְ לִ י חָ ת‬
‫ִ‬
‫מוּל ִשׁבְ עַ ת הַ גְּ יָסוֹת‬
‫ֶשׁל מַ לְ כֵי הַ ִמּזְ ָרח‪,‬‬
‫‪‬א ֵתּחַ ת גַּם ִמפְּ נֵי "אַל ַתּגִּ ידוּ בְ גַת"‪...‬‬
‫ִהיא אֵ ינָהּ פַּ ְח ָדנִ ית כְּ דֵ י‪-‬כָּ‪...!‬‬
‫‪9‬‬
‫השיר אינו מציין באיזו עיר מדובר‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬התקבעה בציבור הפרשנות כי השיר מתייחס‬
‫לכיבוש לוד במבצע דני‪ .‬זאת‪ ,‬אף שאלתרמן הגיב ב'טור השביעי' על אירועי הימים באופן מיידי‪,‬‬
‫ללא דחייה ועיכוב‪ ,‬וכיבוש לוד התרחש למעלה מ‪ 4-‬חודשים קודם לכן‪ .‬רק במחקרים המשפטיים‪-‬‬
‫היסטוריים והספרותיים האחרונים התערערה תובנה שגויה זאת והובהר כי בשיר זה התייחס‬
‫אלתרמן לרצח אזרחים ערביים בדווימה‪ ,‬שהתרחש ב‪ 29-‬באוקטובר ‪ 1948‬כנקמה על נפילת גוש‬
‫עציון‪ .‬במשך שנים רבות הוטל הצל הכבד על הלוחמים שפרצו אל לוד וכבשו אותה‪ .‬שישה מהם‪,‬‬
‫כולם כבר אינם בחיים‪ ,‬היו בני גבת‪ :‬יוסף פינסקי‪ ,‬גדעון יזרעאלי‪ ,‬יוחנן כהני‪ ,‬אורי שהם‪ ,‬אמציה‬
‫בן‪-‬דור ואחי – עמוס ויגודסקי – ששב מהקרב הזה בארון‪.‬‬
‫הבנים האלה וחבריהם לגדוד‬
‫הקומנדו של משה דיין לא נכנסו אל‬
‫"עיר כבושה" כדבר השיר‪ .‬הם נכנסו‬
‫לרחוב לוחם‪ ,‬שירה בהם אש עזה‬
‫מחלונות רבים מכל קומות הבניינים‪,‬‬
‫והסב להם אבידות כבדות‪ .‬הדרך‬
‫היחידה של מפעיל מקלע שישב בג'יפ‬
‫פתוח לגונן על חייו בנסיבות אלה‬
‫היתה לירות לכל הכיוונים‪ ,‬בכל כוח‬
‫האש שלו‪.‬‬
‫בחוברת לזכרו של עמוס‪ ,‬שראתה אור כעבור שנתיים‪ ,‬בתמוז תש"י )‪ ,(1950‬סיפר גדעון יזרעאלי בן‬
‫ה‪ 20-‬על הקרב המר הזה‪:‬‬
‫הג'יפ עבר את הסיבוב והנה בפתח הפרוץ של הבית ממולי עומדת ילדה ערביה‪,‬‬
‫עומדת וצועקת בעיניים מלאות פחד ואימה‪ .‬היא כולה קרועה ובלויה ונוטפת דם –‬
‫ודאי נפצעה‪ .‬סביבה על הקרקע מוטלות גוויותיהם של בני משפחתה‪ .‬עדיין מרטטים‪,‬‬
‫המוות עדיין לא גאלם מייסוריהם‪ .‬קרוב אליה מוטל גוש בלואי סחבות – אמה‬
‫המושיטה ידה ומנסה לאוספה לבית פנימה‪ ,‬והילדה אינה מבינה דבר‪ ,‬עומדת‬
‫שותתת דם וצועקת לחללו של עולם‪...‬‬
‫ ‪ - -‬מה לפתע עוררה ילדה גלמודה זו בתוכך? המשך לירות! סע! ובכל זאת‪ ,‬האם גם‬‫על ילדה פעוטה זו עלי לירות? וכי מבינה היא דבר? וכי היא יודעת דבר? לפתע פרצו‬
‫רוצחים והרגו את כל בני משפחתה והשאירוה לבדה‪ .‬הג'יפ אץ מהר‪ ,‬אין זמן להרהר‪,‬‬
‫ומהמשך הרחובות ופינות הבתים נדחקה תמונה זו למקום נידח‪ .‬הקרב נמשך‪ .‬רק‬
‫כשהתעכבנו לרגע‪ ,‬צצה ועלתה שנית התמונה ושאלתי‪ :‬ואני‪ ,‬היריתי בה? לא! באותן‬
‫שניות מעטות‪ ,‬בראותי אותה‪ ,‬לא יריתי‪.‬‬
‫מצד התמונה החזותית יש דמיון בין התיאור הקצר והעז של אלתרמן בשירו "על זאת" לבין‬
‫התיאור המיוסר של גדעון‪ :‬רחובה של עיר‪ ,‬הג'יפ‪ ,‬המקלע והנער היורה‪ .‬אפילו תיאור הלוחם‬
‫כ" ַנעַ ר‪-‬כְּ פִ יר" הולם את דמותו של גדעון יזרעאלי הצעיר – גבה קומה‪ ,‬בהיר שיער‪ ,‬חייכן‪ .‬אבל מצד‬
‫התוכן – תהום עמוקה פעורה בין השיר‪ ,‬המביא " צִ לּוּם ִמ ְקּ ָרבוֹת‪-‬הַ חֵ רוּת"‪ ,‬לבין הדברים‬
‫המטלטלים של גדעון‪ .‬בקרב על לוד לא היה זלזול בחיי אדם‪ ,‬לא "ניסוי כלים"‪ ,‬לא הרג לשם הרג‪.‬‬
‫היתה שם לחימה מייסרת על החיים בקרב קשה‪ ,‬שאפילו בה‪ ,‬במצב בלתי אפשרי ממש‪ ,‬נשמרו‬
‫רגש אנושי ומוסר אנושי‪.‬‬
‫אני חש שכאדם הרגיש לכל עוול‪ ,‬שבוודאי הבין את משמעות האשם והדופי שהוטלו בלוחמים‬
‫שלחמו באומץ וללא רבב מוסרי בקרב על לוד‪ ,‬היה על אלתרמן להבהיר הבהר היטב שלא באותו‬
‫קרב מדובר‪ .‬משלא עשה כן‪ ,‬היתה לו תרומה לצלקות העמוקות שנשארו בלב הלוחמים האלה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫הלוחם שישב בג'יפ מאחורי גדעון היה אחי הבכור עמוס‪ .‬דקות ספורות לאחר‬
‫הצטלבות המבט של גדעון עם הילדה הפצועה‪ ,‬נפגע עמוס אנושות מצרור מקלע‬
‫והוטח מהג'יפ ארצה‪ .‬גדעון הבחין בהיעדרו של עמוס רק כאשר נפנה לאחור לבקש‬
‫ממנו שרשרת כדורים נוספת למקלע‪ .‬הוא לא ידע מה עלה בגורלו של עמוס עד שהגיע‬
‫לבן שמן בתום הקרב‪ ,‬מוטרף מדאגה‪.‬‬
‫‪ 50‬שנה אחרי הקרב על לוד ביקש גדעון לספר לי "משהו שלא סיפר מעולם לאיש"‪.‬‬
‫בדרכו לבן שמן‪ ,‬סיפר לי גדעון‪ ,‬הוא אסף לג'יפ חייל פצוע שנשאר בשטח‪ .‬כשהביא‬
‫אותו לחדר שבו רוכזו פצועי הקרב‪ ,‬ראה את עמוס שוכב על אלונקה‪" ,‬לבן כמו‬
‫קיר"‪ .‬הוא ניגש אליו ושאל לשלומו‪ .‬עמוס חייך אליו ואמר‪ " :‬אני חש חולשה רבה‪,‬‬
‫אבל יהיה בסדר"‪ .‬גדעון יצא החוצה בתחושת הקלה גדולה‪ .‬אחרי דקות ספורות‬
‫בלבד הגיעה הידיעה על מותו של עמוס‪.‬‬
‫כששמעתי את דברי גדעון חשבתי רק על עמוס אחי‪ ,‬נער בן ‪ 18‬וחצי‪ ,‬שדקות ספורות‬
‫לפני מותו עוד האמין ש"יהיה בסדר"‪ .‬אבל מאוחר יותר התחלתי להבין מה באמת‬
‫סיפר לי גדעון – איזה סיפור איום שמר בליבו ‪ 50‬שנה– סיפור על בהלה‪ ,‬אימה‬
‫ודאגה לחבר ילדות‪ ,‬שהתחלפו בהקלה‪ ,‬בתקווה שלבלבה לרגע ש"יהיה בסדר"‪,‬‬
‫והתנפצה תוך דקות באכזריות‪.‬‬
‫גדעון הלך לעולמו לפני שנים אחדות‪ .‬יש לי הרגשה שגדעון נשא בליבו כל חייו שתי‬
‫צלקות שלא הגלידו‪ :‬האחת – התקווה שלבלבה לרגע קצר והתנפצה; השנייה –‬
‫ייחוס השיר "על זאת" לקרב על לוד‪ ,‬שתלה בו ובחבריו אישית אשמה ברצח לשם‬
‫שעשוע‪ .‬הלוואי שהיה יודע טרם מותו ששמם הטוב הוחזר להם בעבור ‪ 65‬שנה‪.‬‬
‫יואב אהרוני‬
‫לכל החברות‪ ,‬החברים‪ ,‬הבנים‪ ,‬למשפחת יפעת כולה –‬
‫מעריכים ומודים מעומק הלב על הדרך בה אתם עוטפים ומלווים‬
‫אותנו בהתמודדות עם האסון שפקד אותנו‪.‬‬
‫אתם קרן האור עבורנו בתוך האופל‪ ,‬אשר מזכירה מחדש מהו‬
‫כוחם של קהילה‪ ,‬של חברוּת‪ ,‬של בית‪.‬‬
‫משפחת לוריא‬
‫‪11‬‬
‫באחרונה סיימה אסתר חברון פעילות רבת שנים בבית ערבה – רבת שנים וגם רבת גוונים‪ ,‬יש‬
‫לומר‪ .‬בלוח השנה שעיצבה נעמי לוי כמתנת פרידה לאסתר מתועדים מפגשים עם דיירי בית ערבה‬
‫בעבר ובהווה – בתנועה‪ ,‬בשיחה‪ ,‬ביצירה‪ ,‬בקבלות שבת‪ ,‬לקראת חגים‪ ,‬באירועים חברתיים‪ .‬בדף‬
‫הראשון של הלוח היפה כתוב‪" :‬לאסתר – על שנים רבות של עשייה והשקעה במסירות‬
‫והתמדה‪ ,‬בהבנה‪ ,‬בהכלה – והכול בנועם ובאהבה‪ .‬תודה ענקית בשם כל הדורות שאיתם עבדת‪,‬‬
‫מהדיירים וצוות בית ערבה"‪.‬‬
‫כל מי שרואה את אסתר הולכת‪ ,‬מבחין מייד בקלות התנועה‪ ,‬במהירות והריחוף‪ ,‬בגמישות‬
‫וקפיציות הצעדים‪ .‬זוהי תוצאה של מתנת האֵ ל יחד עם פעילות מתמדת בתנועה וריקוד – משחר‬
‫הילדות ועד היום‪ .‬במרוצת ‪ 18‬השנים האחרונות‪ ,‬הפכה אסתר את התנועה למקצוע וייעוד‪ :‬שיפור‬
‫איכות החיים של החברים באמצעות תנועה‪.‬‬
‫מספרת אסתר‪:‬‬
‫שנים רבות עבדתי בדואר‪ .‬כאשר נכנסתי לעבודה היה הדואר שלנו סוכנות דואר‬
‫בדרגה ד'‪ .‬היו לי רצון עז ואמביציה להתקדם‪ .‬עברתי השתלמויות‪ ,‬כולל השתלמות‬
‫שמיועדת לעובדי בנקים‪ ,‬כדי שהדואר ובנק הדואר ביפעת יוכלו לתת בַּ מקום כל‬
‫שירות‪ .‬ואכן‪ ,‬מעמד דואר יפעת שודרג לדרגה א' – הדרגה הגבוהה ביותר‪ .‬הורשינו‬
‫לערוך בדואר שלנו כל פעולה – כספית ואחרת‪ .‬אהבתי את עבודתי ומצאתי בה‬
‫עניין‪ ,‬קיוויתי להמשיך לעבוד בדואר עוד שנים רבות אחרי גיל ‪ – 60‬גיל היציאה‬
‫לגימלאות בעת ההיא‪ .‬ברם‪ ,‬כאשר לקראת שנת ‪ 1996‬החלו לדבר על רפורמה ארצית‬
‫של התייעלות וצמצומים בדואר ישראל ומעבר שירותי הדואר לקיבוצי העמק לדואר‬
‫נע – היה זה בשבילי איתות שצריך לחשוב על סיום ומעבר בהדרגה לעיסוק אחר‪.‬‬
‫ערכתי את חשבון הנפש שלי‪ :‬מה הם הדברים הכי חשובים לי‪ ,‬איזה תחום עיסוק‬
‫יהיה עבורי מקור לשמחה ועניין מתמידים? התשובה היתה ברורה – תנועה‪.‬‬
‫לשמחתי‪ ,‬אושרה לי השתתפות בקורס לשיטת פלדנקרייז שנפתח באותה שנה‬
‫בסמינר "אורנים"‪ .‬לשיטת פלדנקרייז התוודעתי עוד קודם לכן בשיעוריה של דרורה‬
‫יפה‪ .‬דרורה אומנם לא היתה מוסמכת להורות בשיטה זו‪ ,‬אבל היא למדה שיעורים‬
‫אצל ד"ר משה פלדנקרייז עצמו והעבירה אותם בחן רב לחברים ביפעת‪ .‬הוקסמתי‬
‫מהרעיונות ומהרציונל של השיטה‪ ,‬שהיא לא רק עוד טכניקה‪ ,‬אחת מני רבות‪ ,‬אלא‬
‫תפיסת עולם שלמה‪ ,‬לשיפור היציבה ושכלול התנועה באמצעות פיתוח הקשבה‬
‫עצמית‪ ,‬חידוד התחושות ופיתוח המוּדעוּת‪ ,‬חיבור בין גוף ונפש‪ .‬עם גמר הלימודים‬
‫התחלתי לתת שיעורי התעמלות ותנועה בבית הדר מדי בוקר‪.‬‬
‫היה חשוב לי להמשיך להתקדם‪ ,‬להשתלם ולהבין את השיטה לעומקה‪ ,‬בהתאמתה‬
‫האישית לכל אדם ואדם – וגם לקבל הסמכה מקצועית פורמאלית‪ .‬במכון וינגייט‬
‫נפתחה השתלמות תלת‪-‬שנתית בשיטת פלדנקרייז במסגרת של יום בשבוע‪ .‬עברתי‬
‫את ההשתלמות היסודית של וינגייט וקיבלתי תעודת הסמכה להדריך קבוצות‬
‫בשיטת פלדנקרייז ואף לתת טיפול אישי‪-‬פרטני ליחידים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫במקביל להדרכה הקבוצתית התחלתי לעבוד‬
‫עם דיירי בית ערבה גם באופן אישי‪ ,‬בליווי‬
‫ועידוד של אילנה יזרעאלי‪-‬שגיא‪ ,‬שהיתה אז‬
‫הפיזיותרפיסטית ביפעת‪ .‬זה היה אתגר חדש‬
‫ומעניין – כל אדם עם המגבלות והכאבים‬
‫שלו‪ ,‬כל אחד וההפעלה המתאימה לו‬
‫והתגובה הייחודית רק לו‪ .‬החברים בבית‬
‫ערבה והחברים שהגיעו לבית הדר היו ותיקי‬
‫יפעת‪ ,‬שאותם היכרתי עם בואי ליפעת‬
‫עשרות שנים קודם לכן‪ ,‬בעודם במיטבם‬
‫ובפעילותם‪ .‬הייתי מאושרת על האפשרות‬
‫שניתנה לי לעזור להם לשפר את יכולות‬
‫התנועה והגמישות‪ ,‬לתת תחושה יותר טובה‬
‫ולהפחית כאבים‪ .‬כאשר הוצע לי לתת‬
‫שיעורים בשיטת פלדנקרייז בסב‪-‬יום‪,‬‬
‫השבתי בשלילה אחרי התלבטות לא קלה‪:‬‬
‫"עניי עירך קודמים"‪ ,‬שיננתי לעצמי – ידעתי‬
‫שאם איענה להצעה‪ ,‬אצטרך לוותר על‬
‫שעות ההתעמלות והתנועה לחברים בבית‪.‬‬
‫אסתר מדגימה תנועה נכונה‬
‫כאשר עברנו לפיקוח משרד הבריאות על בית ערבה‪ ,‬על מנת לזכות בהשתתפות‬
‫המשרד במימון הפעלת הבית‪ ,‬היה צריך לעמוד בדרישות המשרד לבתים מפוקחים‪.‬‬
‫בין היתר‪ ,‬נדרש תפקיד של רכז תעסוקה‪ .‬אורנה לופי‪ ,‬מנהלת בית ערבה דאז‪ ,‬שאלה‬
‫אותי אם אוכל לקבל על עצמי גם את התפקיד הזה‪ .‬זה היה אתגר חדש‪ ,‬שנעניתי לו‬
‫בשמחה ובחפץ לב‪ .‬עברתי קורס לרכזי תעסוקה למבוגרים והרחבתי את מעורבותי‬
‫לתחומים נוספים‪ :‬הדרכת מלאכות יד – תחום שהיה חביב עלי מאוד‪ ,‬מפגשים‬
‫בתחומי האקטואליה בארץ ובעולם‪ ,‬פעולות חברתיות‪ ,‬שירה בצוותא ועוד‪ .‬התחלתי‬
‫לערוך מדי שבוע קבלת שבת וראיתי איך אור הנרות‪ ,‬שירי השבת והקידוש מביאים‬
‫אור ושמחה ללב החברים‪ .‬רבים מהם באו מבתים שומרי מסורת ואווירת קבלת‬
‫השבת הזכירה להם את בית ילדותם‪.‬‬
‫קבלת שבת אוניברסיטאית‬
‫אסתר השקיעה המון זמן מחשבה בקבלות‬
‫השבת בבית ערבה‪ .‬היא לא הסתפקה בהדלקת‬
‫נרות‪ ,‬שירי שבת וקידוש‪ ,‬אלא כללה גם קריאה‬
‫ועיון בפרשת השבוע‪ .‬בקלסרים שלה נאגרו‬
‫מדרשים‪ ,‬דברי פרשנים ראשונים ואחרונים ופרקי‬
‫עיון‪ ,‬ששימשו אותה להכנת קבלת השבת‪ .‬נעמי‬
‫לוי העירה לא פעם בחיוך טוב‪" :‬אוי‪ ,‬אסתר‪ ,‬זאת‬
‫ממש קבלת שבת אוניברסיטאית‪ ...‬את לא‬
‫מרגישה שזה מעל הרמה ויכולת הקליטה של‬
‫החבר'ה?"‪ ...‬אסתר התחשבה בהערה והחלה‬
‫להוסיף אמצעי המחשה‪ :‬צילומים‪ ,‬תמונות‪,‬‬
‫שרטוטים‪ .‬המשוב החם ממספר חברים עודד‬
‫אותה‪ .‬נעמי המשיכה לחשוב שאסתר משקיעה‬
‫את הנשמה בשיעורים ברמה אקדמית ובאורך‬
‫אקדמי ואילו אסתר מצידה המשיכה לחפש‬
‫דרכים חדשות לקירוב המשתתפים לתכנים‬
‫העשירים העולים מפרשת השבוע‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫עברו שנים‪ .‬בית ערבה עבר שינויים ותמורות‪ .‬מספרם של דיירי הקבע בבית קטן משמעותית ואופי‬
‫הפעילות השתנה‪ .‬בשנה שעברה‪ ,‬אחרי שהסתבר שבית ערבה לא יוכל לעמוד בדרישות משרד‬
‫הבריאות לבתים סיעודיים בלי השקעה כספית עצומה‪ ,‬השתנה הסטאטוס של בית ערבה מבית‬
‫סיעודי לבית מוגן‪ .‬הבית מארח בין כתליו בשעות היום הרבה חברים לארוחות‪ ,‬לרחצה‬
‫ולפעילויות מגוונות‪ ,‬החוזרים בצהריים הביתה‪ .‬התקציבים קטנו משמעותית והצוות נאלץ‬
‫להצטמצם‪ .‬וכך‪ ,‬במסגרת השינויים‪ ,‬נפרד בית ערבה גם מאסתר – בחיבוק חם‪ ,‬בהוקרת תודה‬
‫עמוקה‪.‬‬
‫לאן עכשיו? מה אפשר לאחל לאסתר‪ ,‬המחפשת את נתיב העשייה הבא?‬
‫דומה שאין טוב מלצטט את דברי המורה הדגול‪ ,‬ד"ר משה פלדנקרייז‪ ,‬במאמרו "הנסתר שבגלוי"‪:‬‬
‫"כל מעשה יכול להוביל אל הבלתי ידוע‪ .‬אם‪ ,‬כבר מלכתחילה‪ ,‬תסלק את מה שנדמה שהוא‬
‫מוטעה‪ ,‬עלול אתה להפוך את הלמידה למשהו משולל עניין מכול וכול‪ ...‬ניתן למנוע טעויות‬
‫כאשר אנו יודעים מהו הדבר הנכון‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר אנו יודעים מה נכון‪ ,‬אין לנו צורך בלמידה‬
‫נוספת‪ ...‬לכן‪ ,‬אל תימנע מטעויות‪ ,‬אלא השתמש בהן כאלטרנטיבות לדברים שלפי הרגשתך‬
‫הינם נכונים‪ .‬ייתכן שהתפקידים יתחלפו ביניהם במהרה"‪.‬‬
‫תודה‪ ,‬אסתר‪ ,‬בהצלחה!‬
‫מ‪.‬א‪.‬‬
‫אסתר עשתה בבית ערבה עבודת קודש במשך שנים – בין‬
‫בעבודה בקבוצות ובין בעבודה פרטנית ואישית‪ .‬עבודתה היתה‬
‫מקצועית מאוד והורגשה בה המחשבה הרבה שהושקעה בכל‬
‫אחד ואחד‪ ,‬ההקשבה בתשומת לב וההתאמה לצרכים‪,‬‬
‫ליכולות ולמגבלות של כל אדם‪ .‬אסתר הפעילה‪ ,‬כמשב רוח‬
‫רענן‪ ,‬את כל החושים בסיוע מוזיקה‪ ,‬מישוש‪ ,‬מגע‪ ,‬ריחות‪.‬‬
‫על כל הפעילויות של אסתר בבית ערבה – התעמלות‪,‬‬
‫משחקים‪ ,‬מפגשים בנושאי אקטואליה – שרתה רוחה‬
‫המיוחדת‪ ,‬שמאפייניה‪ :‬סבלנות‪ ,‬ערנות‪ ,‬רצון טוב והתחדשות‬
‫תמידית‪.‬‬
‫את קבלות השבת בבית ערבה אסתר העבירה בצורה מקודשת‪.‬‬
‫בהתחלה היו מגיעים ילדי הפעוטון או הגנון ושרים שירי שבת‪.‬‬
‫הילדים חיכו לשמוע בכל שבוע את "שיר הלטאה" מפי אסתר‪.‬‬
‫אחרי שהילדים הלכו‪ ,‬עברנו לפרק פרשת השבוע‪ ,‬שאסתר‬
‫העבירה ביסודיות וברצינות‪ ,‬בלי "הנחות"‪.‬‬
‫אנו רוצים לאחל לך‪ ,‬אסתר‪ ,‬שתמשיכי לרקוד‪ ,‬לטייל‪,‬‬
‫להסתקרן ולמצוא עניין בכל הסובב אותך‪.‬‬
‫כולנו מעריכים ומוקירים לך תודה ענקית על עבודתך‪.‬‬
‫בשם דיירי ובָ אֵ י בית ערבה בעבר ובהווה‪,‬‬
‫נעמי לוי‬
‫‪14‬‬
‫מבשרי הגשם‬
‫אחרי הגשמים הראשונים החלו לפרוח בגבעות יפעת בזה אחרי זה "מבשרי הגשם"‪ .‬הכוונה כאן‬
‫איננה לחצבים המרשימים שפריחתם הסתיימה זה מכבר‪ ,‬כי אם לאותם קטני ארץ‪ ,‬שצריך לגחון‬
‫אליהם כדי להיטיב לראותם‪ ,‬אבל יופיים הצנוע כובש את הלב‪ .‬רובם ככולם גיאופיטים; לאמור‪,‬‬
‫בעלי איבר אגירה תת‪-‬קרקעי‪ ,‬בצל או פקעת‪ ,‬המאפשרים להם להסתפק בגשמים הראשונים‬
‫ולנצל את מלאי המזון שנצבר בחורף שעבר‪ .‬מאחר שבעונת הסתיו פורחים רק צמחים מעטים‪,‬‬
‫יכולים גם הקטנים האלה ללכוד את תשומת ליבם של המאביקים ולשרוד בעולם תחרותי‪.‬‬
‫כל התמונות צולמו על ידי בנובמבר ביפעת‪.‬‬
‫מרים אהרוני‬
‫כדן‪ ,‬משפחת השושניים‬
‫גיאופיט בעל בצל‪.‬‬
‫לפרח ‪ 6‬עלי עטיף מאוחים‪ 6 ,‬אבקנים‪ 3 ,‬עמודי עלי‪.‬‬
‫הפרחים הקטנים מסודרים בראש גבעול תפרחת חסר עלים‪.‬‬
‫העלים הצינוריים הצרים מופיעים לפני הפרחים‪.‬‬
‫הפרחים דמויי הכדים זיכו את הצמח בשמו‪.‬‬
‫בילדותנו קראנו לו "פעמוני גשם"‪.‬‬
‫מספר המינים בארץ‪3 :‬‬
‫ביפעת מין אחד‪ :‬כדן קטן פרחים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫סתוונית‪ ,‬משפחת השושניים‬
‫גיאופיט בעל פקעת חילופין חד‪-‬שנתית א‪-‬סימטרית‪.‬‬
‫הפקעת מכילה ריכוז גבוה של קולכיצין‪.‬‬
‫לפרח ‪ 6‬עלי עטיף‪ 6 ,‬אבקנים‪ 3 ,‬עמודי עלי‪.‬‬
‫הפרחים אינם נישאים על עמוד תפרחת‪ ,‬אלא בוקעים מן האדמה‪,‬‬
‫אך צינור הפרח נמשך עמוק אל תוך האדמה‪.‬‬
‫השחלה נמצאת בתחתית צינור הפרח‪ ,‬בראש הפקעת‪.‬‬
‫מספר המינים בארץ‪9 :‬‬
‫ביפעת מין אחד‪ :‬סתוונית היורה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫בן חצב‪ ,‬משפחת השושניים‬
‫גיאופיט בעל בצל‪.‬‬
‫לפרח ‪ 6‬עלי עטיף‪ 6 ,‬אבקנים‪ ,‬עמוד עלי ‪.1‬‬
‫כל בצל פורח בסתיו פעמיים‪:‬‬
‫פעם ראשונה כחודש לפני הגשם הראשון‪,‬‬
‫כאשר הגשם מפיץ את הזרעים‪,‬‬
‫ופעם שנייה אחרי הגשם‪.‬‬
‫מספר המינים בארץ‪4 :‬‬
‫ביפעת פורח בסתיו בן חצב סתווני‬
‫ובאביב‪ ,‬בגינות‪ :‬בן חצב יקינתוני )מין הבר(‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫כרכום‪ ,‬משפחת האיריסיים‬
‫גיאופיט בעל פקעת חד‪-‬שנתית סימטרית‪.‬‬
‫לפרח ‪ 6‬עלי עטיף‪ 3 ,‬אבקנים‪ 3 ,‬עמודי עלי‪.‬‬
‫מהפרח הופק בעולם העתיק צבע צהוב‬
‫ששימש לצביעת בדים‪.‬‬
‫מצלקות הפרח של אחד ממיני הכרכום‬
‫מופק התבלין היקר זעפרן‪.‬‬
‫מספר המינים בארץ‪9 :‬‬
‫ביפעת מין אחד‪ :‬כרכום חורפי‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫שומר הגן‬
‫מאז ומעולם שרר מתח מובנה בין עובדי גן הנוי לבין החברים והילדים‪ .‬אף שכולם אהבו לראות גן‬
‫מטופח ונאה‪ ,‬נטו החברים "לקצר דרכים" דרך הדשא‪ ,‬והילדים רצו כמובן לשחק כדורגל‪ ,‬תופסת‪,‬‬
‫קדרים באים או מחניים על הדשא – גם כאשר היה רטוב וניזוק מכל דריכה‪ .‬הנויניק נאבק‬
‫בכולם‪ :‬הסביר‪ ,‬הפציר‪ ,‬התחנן‪ ,‬תקע שלטים )"אסור לדרוך על הדשא!"(‪ ,‬כתב מניפסטים בלוח‬
‫המודעות ובעלון – ולפעמים גם החרים כדור‪ ,‬או לפחות איים לעשות זאת‪.‬‬
‫שמחה ארצי היה הגנן בקבוצת השרון‪ ,‬בצד עבודתו העיקרית כנוטע‪.‬‬
‫הד לנסיונותיו לשכנע את הילדים לא לשחק על הדשא נשמר בפנקסים שהחזיק תמיד בכיסיו‪ .‬בצד‬
‫רישומים על מועדי זיבול והשקיה‪ ,‬גיזומים ונטיעות וכל כיוצא באלה‪ ,‬נשמרו בפנקסים גם‬
‫הסכמים חשובים עם הילדים‪ ,‬חתומים בידי הנוגעים בדבר‪.‬‬
‫בפנקס משנת תש"ח‪ ,‬מתחת לרישום על השאלת שני‬
‫קילשונים לאחד בשם זאב קטיין‪ ,‬רשם שמחה הסכם עם‬
‫שלושה ילדים כבני שמונה‪:‬‬
‫אני מתחייב בזה שיותר לא ישחקו בכדור שלי על הדשא‪.‬‬
‫יום ד'‪ ,‬ה' ניסן תש"ח ]‪[14.4.1948‬‬
‫עדים‪ :‬יורם ראובני‬
‫אמנון גולדפריד ]גלעד[‬
‫יחזקאל עזרוני‬
‫ובפנקס של תשי"א – הסכם עם שני פרחחים נוספים‪ ,‬הפעם‬
‫בתנאים מחמירים יותר‪:‬‬
‫בזה אנו מתחייבים יותר לא לשחק בכדור רגל על הדשא‪.‬‬
‫באם כן נשחק‪ ,‬אפשר לקחת את הכדור בכלל מאיתנו‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬יב' ניסן תשי"א ]‪[18.4.1951‬‬
‫על החתום‪ :‬אמציה ו‪] .‬וילקומירסקי‪ ,‬לימים מירום[‬
‫אהרוני ב‪-‬ש ]בן‪-‬שחר[‬
‫האם זה עבד? הילדים עמדו בהתחייבותם?‬
‫את זה כנראה נצטרך לנחש‪...‬‬
‫בהכירנו את הילדים – ביניהם גם יחזקאל‪ ,‬שלימים ינהל את אותן מלחמות מול חברים עצלנים‬
‫וילדים שובבים – די ברור שההסכמים החזיקו מעמד לכל היותר שבוע‪ .‬בקושי‪.‬‬
‫‪19‬‬