1. No category

‫תרומות פרק חמישי‬
‫משנה א' ב' ג' הלכה א'‬
‫שנִי‪ ,‬אֹו‬
‫שנָ ְפלָה ְלפָחֹות ִממֵָאה ח{ו}לִין‪ ,‬אֹו ְל ַמ ֲעשֵר ִראשֹון‪ ,‬אֹו ְל ַמ ֲעשֵר ֵ‬
‫(א) סְָאה תְ רּומָה ְטמֵָאה שאסורה באכילה ֶׁ‬
‫ְהֹורה ָהי ְתָ ה אֹותָ ּה ַהסְָאה‬
‫ְהֹורים {בין טמאין}‪ ,‬אין להם תקנה לכן י ְִרקָבּו‪ְ ( .‬ו)אִם ט ָ‬
‫ְל ֶׁהקְדֵ ש‪( ,‬בִין ְט ֵמאִין) בֵין ט ִ‬
‫תרומה‪ ,‬י ִ ְמכְרּו התערובות לַכ ֹּ ֲהנִים בִדְ מֵי תְ רּומָה מופחתים‪ ,‬חּוץ מִדְ מֵי אֹותָ ּה סְָאה ששייכת לכוהנים ‪ְ .‬ואִם התרומה‬
‫שנִי אֹו ְל ֶׁהקְדֵ ש נָ ְפלָה‪ ,‬ה ֲֵרי אֵלּו‬
‫הטהורה ְל ַמ ֲעשֵר ִראשֹון נָ ְפלָה‪ ,‬יִק ְָרא שֵם לִתְ רּומַת ַמ ֲעשֵר ויימכר לכהן ‪ְ .‬ואִם ְל ַמ ֲעשֵר ֵ‬
‫יִפָדּו והתערובת תימכר לכהן‪ְ .‬ואִם ְט ֵמאִים הָיּו (אֹותָ ן) ַה{ו}חלִין‪ ,‬י ֵָאכְלּו ע"י הכוהנים נִּקּודִ ים יבש אֹו ְקלָיֹות‪ ,‬אֹו‬
‫י ִלֹושּו ְבמֵי פֵרֹות שאינם מכשירים לטומאה ‪ ,‬אֹו י ִתְ ַחלְקּו ְל ִע{י}סֹות קטנות ‪ ,‬כְדֵ י שֶֹּׁלא יְהֵא ְבמָקֹום אֶׁ חָד ַכבֵיצָה‬
‫ְהֹורי{ם}(ן)‪ַ ,‬רבִי‬
‫שנָ ְפלָה (לְתֹוְך) {ל}מֵָאה ח{ו}לִין ט ִ‬
‫שיעור מינימלי לקבלת טומאה‪(:‬ב) סְָאה תְ רּומָה ְטמֵָאה ֶׁ‬
‫ש ָעלְתָה‪ַ .‬ו ֲח ָכמִים‬
‫שנָ ְפלָה הִיא סְָאה ֶׁ‬
‫ש ֲאנִי אֹומֵר‪ ,‬סְָאה ֶׁ‬
‫(א)לִי ֶׁעזֶׁר אֹומֵר‪ ,‬תֵ {י}רֹום הסאה ותינתן לכהן וְתִ {י}ש ֵָרף‪ֶׁ ,‬‬
‫אֹומ ְִרים‪ ,‬תַ ֲעלֶׁה הסאה‪ ,‬לכהן וְתֵ ָאכֵל נִּקּודִ ים אֹו ְקלָיֹות‪ ,‬אֹו תִ {י}לֹוש ְבמֵי פֵרֹות‪ ,‬אֹו תִ תְ ַחלֵק ְל ִע{י}סֹות‪ ,‬כְדֵ י שֶֹּׁלא‬
‫שנָ ְפלָה ְלמֵָאה חולִין ְט ֵמאִין‪ ,‬תַ ֲעלֶׁה הסאה‪ ,‬לכהן וְתֵ ָאכֵל נִּקּודִ ים אֹו‬
‫ְהֹורה ֶׁ‬
‫יְהֵא ְבמָקֹום ֶׁאחָד ַכבֵיצָה‪(:‬ג) סְָאה תְ רּומָה ט ָ‬
‫ְקלָיֹות‪ ,‬אֹו תִ לֹוש ְבמֵי פֵרֹות‪ ,‬אֹו תִ תְ ַחלֵק ְלעִסֹות‪ ,‬כְדֵ י שֶֹּׁלא יְהֵא תרומה ְבמָקֹום ֶׁא ָחד ַכבֵיצָה‪:‬‬
‫ירושלמי תרומות כה' ע' א'‪,‬‬
‫להיבלל ולהיאכל חי אבל בדבר שדרכו להיבלל‬
‫גמ' במשנה סאה תרומה טמאה כו'‪ .‬תני רבי חייא גם‬
‫חוששים שמא ימצא בהן תקלה‪ ,‬במשנה ומוכר‬
‫אם נפלו לתוך מאה טבל‪ ,‬מעלה סאה לכהן וספיחי‬
‫לכוהנים בדמי תרומה‪ :‬ושואל ולא כן סברינן מימר‬
‫שביעית גם מהם מעלין‪ ,‬ומסביר טבל מעלה סאה‬
‫בהקדש ‪ ,‬שהרי למדנו אין להקדש אלא מקומו‬
‫והיתר קורא שם למעשרותיו‪ ,‬וכן וספיחי שביעית‬
‫ושעתו? ועונה‪ ,‬אמר רבי חנינא‪ ,‬תיפתר שחרב אותו‬
‫מעלין‪ ,‬והיתר וינתנו לאוכליהון עניים וזקוקים‪ ,‬אמר‬
‫המקום ולא מצא כהן למוכרו לו אפילו בדמי עצים‪,‬‬
‫רבי יוסי‪ ,‬מתני' אמרה כן‪ ,‬שלמדנו סאה תרומה‬
‫במשנה‪ ,‬נפלה תרומה טמאה למעשר ראשון יעלה‪,‬‬
‫שנפלה לפחות ממאה לא תעלה ומדייק מפני שנפלה‬
‫הדא אמרה טהורה בטהורין‪ ,‬אבל טהורה בטמאין‬
‫לפחות ממאה‪ ,‬כהא אבל כאלה מאה תעלה‪ ,‬ושואל‬
‫הדא היא דתנינן אם טמאין היו אותן חולין יירקבו‬
‫ולא טבל הוא? אלא הבן מכאן שטבל עולה ומתבטל‬
‫ושואל על דעתיה דר' יוסי ניחא‪ ,‬דא"ר יוסי בשם‬
‫בדבר מותר ‪ .‬תמן תנינן מדליקין בפת ושמן טמאים‬
‫חזקיה ורבי יונה בשם רבי ינאי כתוב במדבר יח'‬
‫של תרומה‪ ,‬חזקיה אמר לא שנו אלא פת ושמן‪ ,‬הא‬
‫(כח) כֵּן תָ ִרימּו גַ ם אַ תֶ ם ְתרּומַ ת ְי ֹהוָה ִמכֹל‬
‫שאר כל הדברים מזון ממין אחר לא‪ ,‬רבי יוחנן אמר‬
‫מַ עְ ְשרֹתֵּ יכֶם אֲ ֶשר ִת ְקחּו מֵּ אֵּ ת בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל ּונְתַתֶׁם‬
‫לא שניא‪ ,‬היא פת היא שמן היא שאר כל הדברים ‪,‬‬
‫ִממֶׁנּו אֶׁת תְ רּומַת י ְהֹּוָה לְַאהֲר ֹּן הַכֹּהֵן‪ :‬ודורש עשה‬
‫ושואל רבי יודן קפודקיא בעי‪ ,‬האם חיטין דינם‬
‫שינתן לאהרן בכהונתו וזה אינו ‪ ,‬אבל על דעתיה‬
‫כפת? האם זיתים דינם כשמן? רבי שמואל בר‬
‫דכהנא דו אמר שם כט' אֶ ת ִמ ְק ְדש ֹו ִממֶ נּו‪ :‬טול מן‬
‫נחמן אמר בשם רבי יוחנן המדליק בפת ושמן של‬
‫המקודש שבו אם כן ואמור אוף הכא טול מן‬
‫תרומה טהורה ישרפו עצמותיו‪ ,‬ושואל רבי שמואל‬
‫המקודש שבו? ועונה‪ ,‬אף על גב דכהנא אמר תמן‪,‬‬
‫בר נחמן בעי קומי רבי יוחנן מהו להדליק בטמאים?‬
‫טול מן המקודש שבו‪ ,‬מודי כהנא ובלבד בדבר‬
‫ועונה א"ל אני אדליק‪ ,‬ומה דנפל ההפסד לשבטך‬
‫שהוא זקוק ליתנו לכהן‪ ,‬והדין ניקודים כהדא חציי‬
‫הכוהנים נפל לך‪ ,‬ומוסיף‪ ,‬הכל מודים בשמן טמא‬
‫ביצים אין בהם נתינה‪ . ,‬אמר רבי סימון‪ ,‬רבי אליעזר‬
‫שהוא מותר דא"ר אבא בר חייא בשם רבי יוחנן‬
‫כדעתיה כשיטתו כמה דו אמר תמן בקרבנות‪ ,‬היה‬
‫כתוב במדבר יח' (ח) ַוי ְַדבֵּ ר ְי ֹהוָה אֶ ל ַא ֲהרֹן וַאֲ נִי ִהנֵּה‬
‫אחד בעל מום בין קרבנות תמימים מעורב‪ ,‬וכבר קרב‬
‫נָתַ ִתי לְ ָך אֶ ת ִמ ְשמֶ ֶרת ְתרּומֹתָ י לְ כָ ל קָ ְד ֵּשי בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל‬
‫הראש יקריב את הראשים כולם כי כל הפסולין עלו‬
‫שחָה ּולְ בָ נֶיָך לְ חָ ק ע ֹולָם‪" :‬למשחה"‬
‫לְָך נְתַ תִ ים ְל ָמ ְ‬
‫בידו‪ ,‬כן הוא אמר הכא בתרומה‪ ,‬תירום ותישרף כי‬
‫לגדולה כנשיאים ואנשים חשובים "למשחה" לסיכה‬
‫כל הטמאים עלו בידו‪ ,‬ושואל‪ ,‬ר' זעירא בעי‪ ,‬או‬
‫על גופך "למשחה" נטמאו להדלקה לחימום ומאור‪,‬‬
‫אולי נאמר‪ ,‬לא אמר ר' אליעזר אלא מפני גדירה‬
‫ושואל‪ ,‬ניחא נפלה תרומה טמאה לטהורין‪ ,‬ירקבו‪,‬‬
‫לחומרה? ולא מודה ר"א בסאה שעלתה מתוך טבל‬
‫אבל נפלו לטמאין מדוע ירקבו? על דעתו דחזקיה‬
‫שהוא צריך לקרות שם למעשרותיה‪ ,‬אין תימר סאה‬
‫ניחא ירקבו‪ ,‬בשאר דברים‪ ,‬אבל על דעתיה דרבי‬
‫שנפלה היא סאה שעלתה לא יהא צריך לקרות שם‬
‫יוחנן ידליק ? ועונה‪ ,‬סבר רבי יוחנן כהדא דרבי יוסי‬
‫למעשרותיה? א"ר מנא‪ ,‬יאות צודק מה שאמר רבי‬
‫בן חנינא‪ ,‬יירקבו שמא ימצא בהן עלייה של חולין‬
‫זעירא‪ ,‬דתנינן דבתרה בהמשך המשנה סאה תרומה‬
‫נוספים ויוכל לאכול אותם‪ ,‬וזאת ובדבר שאין דרכו‬
‫עשרין וארבע ביעין‪ ,‬כמה סאה עבדה תשעין ושית‬
‫ביעין שתות דידהו שית עשרה ביצים אין יגבול‬
‫שית‪ ,‬יש כאן כביצה טמאה‪ ,‬ואין יגבול ארבע אין כאן‬
‫שיור‪ ,‬הא כיצד הוא עושה? מיגבל עיסה של חמש‬
‫ונוטל ארבע והנשאר אין בו שיעור לטמא‪ ,‬מילתיה‬
‫דחזקיה אמר מלמדים ובלבד שלא תהא כביצה טמאה‬
‫נוגעת בגומא בעריבה‪ ,‬מילתיה דרבי יוחנן אמרה‬
‫מלמדת ובלבד שלא תהא כביצה טמאה נוגעת בעיסה‪,‬‬
‫א"ר יוסי לרבי ירמיה האם לא מסתברא‪ ,‬מה דאמר‬
‫חזקיה לשעבר בדיעבד מה דאמר רבי יוחנן לבא‬
‫לכתחילה א"ל אף אנא סבר כן שאין ביניהם מחלוקת‬
‫ושואל ואיזו היא גומא על דעתיה דר"י? ועונה א"ר‬
‫יונה תיפתר שגיבל אחת בשבע עשרה מן התערובת‪,‬‬
‫שאינה מכילה כביצה‪ ,‬ואתיא בעיסת [מ]סאתיים‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬רבי אבא בר ממל בעי‪ ,‬ולית הדא פליגא על‬
‫רבי יוסי בר חנינא‪ ,‬דאמר ריב"ח טומאת נבילה‬
‫בטלה בשחוטה‪ ,‬ומה בטל‪ ,‬בטל טומאת מגעה‪ ,‬אבל‬
‫טומאת והסיטה לא בטל‪ ,‬לפי שאי אפשר לשחוטה‬
‫שתיעשה נבילה‪ ,‬ודוחה‪ ,‬א"ר יוסי תמן אי אפשר‬
‫לשחוטה שתיעשה נבילה ברם הכא אפשר לחולין‬
‫להיעשות כתרומה‪ ,‬א"ר חזקיה‪ ,‬ההפך היה הדבר‬
‫רבי סימון קשייתה‪ ,‬ורבי אבא בר ממל קיימה‬
‫תירצה‪ ,‬במשנה הבאה‪ ,‬תני סאה תרומה שנפלה‬
‫לפחות ממאה הרי אלו מדומעין‪ ,‬ואין משלמין לה‬
‫ממנה קרן וחומש על מקום אחר‪ ,‬ולא ממקום אחר‬
‫עליהן אלא לפי חשבון וזה אמור ובדבר שאין דרכו‬
‫להיבלל דהיינו ביבש אבל בדבר שדרכו להיבלל‬
‫בנוזלים הולכין אחר הרוב‪ ,‬אם רוב תרומה‪ ,‬כולה‬
‫תרומה‪ ,‬ואם רוב חולין כולו חולין‪:‬‬
‫טהורה שנפלה למאה חולין טמאין‪ ,‬וכאן לית ר"א‬
‫פליג‪ ,‬לאמור יוציא ויאכול הטהורה‪ ,‬אמרין חברייא‬
‫קומי רבי יוסי הפוך יאות אמר רבי סימון דאי לא כן‬
‫איך שורפין את התרומה מפני גדירה? ועונה‪ ,‬אמר‬
‫לון‪ ,‬וכי ששה ספיקות דתנינן לא מפני גדירה הן‪ ,‬ואין‬
‫שורפין? והכא גם כאן מפני גדירה אין שורפין‬
‫אותן? במשנה‪ ,‬תאכל נקודים‪ :‬חברייא אמרין‬
‫שואלים ‪ ,‬בעון קומי רבי יוסי‪ ,‬מה נפשך‪ ,‬אם תרומה‬
‫טמאה תשרף‪ ,‬אם חולין הן‪ ,‬מה בכך שיטמאו? ועונה‬
‫א"ל התערובת שהעלה לאו לשום תרומה אכלה?‬
‫כלום תרומה טמאה נאכלת? אלא צריך לאוכלה‬
‫טהורה‪ .,‬ושמא יאכלה טמאה? ובאשר לשאלתכם‬
‫לשריפה לא אי אתם מודים שאם נולד לה ספק‬
‫טומאה עכשיו במקומה‪ ,‬שאינו יכול לשורפה‪ ,‬מה לי‬
‫נולד לה ספק טומאה במקום אחר מה לי נולד לה‬
‫ספק טומאה במקומה‪ ,‬אלא אי בעיתון למיקשייה אם‬
‫קשה לכם איקשון על הדא דתני רבי הושעיא‪ ,‬דתני‬
‫רבי הושעיא‪ ,‬סאה תרומה טהורה שנפלה למאה סאה‬
‫תרומה טמאה ‪ ,‬והדין נקודים עושה כהדא חציי סאין‬
‫פחות מחצי ביצה‪ ,‬חזקיה אמר‪ ,‬אפילו חולין ששם‬
‫לא יאכלו אלא נקודים‪ ,‬מפני חלתן שיוכל להפריש‬
‫חלה טהורה ‪ ,‬מילתיה של חזקיה אמרה איסור זרות‬
‫לתרומה בטל‪ ,‬ואיסור טומאה לחלה לא בטל‪ ,‬ושואל‬
‫מחלפה שיטתיה דחזקיה? תמן הוא אמר כמה יהא‬
‫בעיסה ויהא יכול לעשותה בטהרה? חזקיה אמר‬
‫שתות‪ ,‬דהיינו ד' קבין וד' קבין וכאן הוא אמר הכין‬
‫יחלק לעיסות קטנות? ועונה‪ ,‬אמר רבי יוסי תמן‬
‫כשגיבל עיסה גדולה ואח"כ הפריש‪ ,‬ברם הכא‬
‫כשהפריש ואחר כך גיבל‪ ,‬אמר רבי אבהו כל ימינו‬
‫היינו טועין בה כמקל הזה של סומא המגשש באפילה‬
‫עד שלמדנוה מן חשבון גימטריא‪ ,‬קבא כמה עבד‬
‫משנה ד' ה' ו' ז' ח' הלכה ב'‬
‫שמַאי אֹוס ְִרי(ם){ן}‪ּ ,‬ובֵית ִהלֵל‬
‫ְהֹור(ה){ין} יבשה ‪ ,‬בֵית ַ‬
‫שנָ ְפלָה ְלמֵָאה סְָאה )תְ רּומָה) ט ָ‬
‫(ד) סְָאה תְ רּומָה ְטמֵָאה ֶׁ‬
‫ֲסּורה לאכילה לַכ ֹּ ֲהנִים‪ ,‬מַה‬
‫ֲסּורה לאכילה ַלז ִָרים ּו ְטמֵָאה א ָ‬
‫ְהֹורה א ָ‬
‫שמַאי‪ ,‬הֹואֵיל ּוט ָ‬
‫מַתִ {י} ִרין‪ָ .‬אמְרּו בֵית ִהלֵל ְלבֵית ַ‬
‫שמַאי ֹלא‪ ,‬אִם הֶׁעלּו הַח{ו}לִין ַה ַּק ִלין הַמ{ו}תָ ִרין ַלז ִָרים‪ ,‬אֶׁת‬
‫ְהֹורה עֹולָה‪ַ ,‬אף ְטמֵָאה תַ ֲעלֶׁה‪ָ .‬אמְרּו ָל ֶׁה(ם){ן} בֵית ַ‬
‫ט ָ‬
‫ֲסּורה ַלז ִָרים אֶׁת ַה ְטמֵָאה? לְַאחַר שֶׁהֹודּו בית שמאי לבית הלל‪ַ ,‬רבִי (א)לִי ֶׁעזֶׁר‬
‫ֲמּורה ָהא ָ‬
‫ְהֹורה‪ ,‬תַ ֲעלֶׁה תְ רּומָה ַהח ָ‬
‫ַהט ָ‬
‫אֹומֵר‪ ,‬תֵ רֹום סאה אחת וְתִ ש ֵָרף והשאר יאכל לכוהנים ‪ַ .‬ו ֲח ָכמִים אֹומ ְִרים‪ָ ,‬א ְבדָ ה ְב ִמ{י}עּוטָּה ונאכלת כולה‪( :‬ה)‬
‫שנָ ְפלָה ְלמֵָאה חולין ‪ִ ,‬הגְבִיהָּה לסאה מן התערובת ְונָ ְפלָה ְלמָקֹום חולין ַאחֵר‪ַ ,‬רבִי (א)לִי ֶׁעזֶׁר אֹומֵר‪,‬‬
‫סְָאה תְ רּומָה ֶׁ‬
‫מְדַ ַמעַת כִתְ רּומָה וַדַ אי‪ַ .‬ו ֲח ָכמִים אֹומ ְִרים‪ ,‬אֵינָה מְדַ ַמעַת ֶׁאלָא ְלפִי ֶׁחשְבֹון כאילו הייתה תרומה‪( :‬ו) סְָאה תְ רּומָה‬
‫שנָ ְפלָה ְלפָחֹות ִממֵָאה ְונִדַ מְעּו‪ִ ,‬ונָפַל מִן ַהמְד{ו}מָע ְלמָקֹום ַאחֵר‪ַ ,‬רבִי (א)לִי ֶׁעזֶׁר אֹומֵר‪ ,‬מְדַ ַמעַת כִתְ רּומָה וַדָ אי‪.‬‬
‫ֶׁ‬
‫ַו ֲח ָכמִים אֹומ ְִרים‪ ,‬אֵין ַהמְד{ו}מָע מְדַ ֵמ ַע ֶׁאלָא ְלפִי ֶׁחשְבֹון‪ְ ,‬ואֵין החולין ַהמְח{ו}מָץ בעיסה מן שאור של תרומה‬
‫ַמ ְח ִמ(י)ץ ֶׁאלָא ְלפִי ֶׁחשְבֹון יכולתה להחמיץ ‪ְ ,‬ואֵין ַה ַמי ִם שְאּובִים פֹו ְסלִים אֶׁת ַה ִמ ְקוֶׁה ֶׁאלָא ְלפִי ֶׁחשְבֹון הכלים מהם‬
‫שנָ ְפלָה ְלמֵָאה חולין {ו} ִהגְבִיהָּה‪ְ ,‬ונָ ְפלָה סאה תרומה ַאח ֶֶׁׁרת‪ִ ,‬הגְבִיהָּה‪ְ ,‬ונָ ְפלָה סאה תרומה‬
‫נפלו ‪( :‬ז) סְָאה תְ רּומָה ֶׁ‬
‫שנָ ְפלָה ְלמֵָאה חולין ‪ ,‬וְֹלא‬
‫ַאח ֶֶׁׁרת‪ ,‬ה ֲֵרי זֹו התערובת מ{ו}תֶׁ ֶׁרת‪ ,‬עַד שֶׁתִ ְרבֶׁה תְ רּומָה עַל הַחלִין‪(:‬ח) סְָאה תְ רּומָה ֶׁ‬
‫שמְעֹון‪ ,‬מַתִ יר שהראשונה כבר בטלה‬
‫ֲסּורה‪ .‬ו ְַרבִי ִ‬
‫שנָ ְפלָה סאה תרומה ַאח ֶֶׁׁרת נוספת ‪ ,‬ה ֲֵרי זֹו א ָ‬
‫ִה ְספִיק ְל ַהגְבִיהָּה עַד ֶׁ‬
‫במאה ‪:‬‬
‫ירושלמי תרומות כח' ע' א'‬
‫אפילו נפלו כולן למקום אחד היא המחלוקת‪ ,‬חילפיי‬
‫גמ'‪ ,‬רבי יודן בר פזי ורבי אייבו בר נגרי הוון יתבון‬
‫אמר על דרבי אליעזר חולין שלמטן נעשו חרשין‬
‫אמרין ודנו תנינן במשנה אחר שהודו‪ ,‬ושאלו מי‬
‫הודה למי? ב"ש לבית הלל או בית הלל לב"ש?‬
‫ואינם משפיעים עוד ושואל‪ ,‬והא ר' אלעזר אמר על‬
‫אמרין נצא לחוץ ונלמד‪ ,‬נפקי ושמעון יצאו ושמעו‪,‬‬
‫דרבנן‪ ,‬חולין שלמטן נעשו חרשין‪ ,‬אם כן מה בין רבי‬
‫רבי חזקיה רבי אחא אמרו בשם ר' יודה בר חנינא‪,‬‬
‫אליעזר ורבנן? ועונה‪ ,‬חומר הוא בסאה שעלת מתוך‬
‫לא מצינו מיקרים שהודו ב"ש לב"ה אלא בדבר זה‬
‫מאה שלרבי אליעזר היא זו שנפלה והיא תרומה‬
‫בלבד‪ ,‬ר' יונה אמר בשם ר' אביי‪ ,‬שמע מוכיח לה‬
‫וודאית ‪ ,‬ושואל‪ ,‬או אינו אלא קל כשהעלה אותה‪,‬‬
‫מן הדא‪ ,‬המערה יין תרומה מכלי לכלי‪ ,‬ונגע טבול‬
‫שכבר אין בתערובת כל תרומה? ועונה אמרי כיי‬
‫יום בקילוח יעלה באחד ומאה טיפות ואם תאמר‬
‫דאמר ר' יוחנן סאה של תרומה שנפלה לתוך מאה‬
‫חולין כל שהן מבטלין אותה‪ .‬תני‪ ,‬רבת ריבה חולין‬
‫ב"ה יודו לבית שמאי שלא תעלה‪ ,‬אלא אם לא‬
‫על התרומה נעשה כמרבה מזיד ואינה מתבטלת‪,‬‬
‫שהודו ב"ש לב"ה מאן תני הכא תעלה לא בית שמאי‬
‫ושואל‪ ,‬והא תנינן היו בו במקווה ארבעים סאה מים‬
‫ולא בית הלל? אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל אולי‬
‫נאמר בית הלל שנו אותה קודם שיודו לבית שמאי?‬
‫כשרים נתן סאה מים שאובים ונטל סאה מים‪,‬‬
‫ודוחה אמר רבי יוסי מתני' אמרה כן אחר שהודו‪,‬‬
‫המקווה נשאר כשר‪ ,‬ושואל עד היכין כמה פעמים‬
‫ר"א אומר תירום ותשרף ושואל ור"א לאו שמותי‬
‫יכול לעשות זאת? ועונה רבי איסי אמר בשם רבי‬
‫מתלמידי בית שמאי הוא? א"ר חיננא מתניתא אמרה‬
‫מנא בר תנחום‪ ,‬רבי אבהו אמר בשם ר' יוחנן עד‬
‫כן‪ ,‬אחר שהודו אילו לאילו והסאה בטלה תעלה‪,‬‬
‫רובו של מקווה‪ ,‬ושואל וכאן בתרומה את אמר הכין‬
‫ושואל‪ ,‬בית שמאי מסלקין לון מסיימים את הוויכוח‬
‫שאין מבטלים במזיד? ועונה תמן היה בו רוב‬
‫ולבסוף אתה אומר ואינון מודיי לון? ועונה אמר רבי‬
‫המקווה היה כשר ואת מרבה עליו והוא כשר‪ ,‬ברם‬
‫אבין יש כאן תשובה אחרת לבית הילל כהדא דתני ר'‬
‫הכא כל סאה וסאה שנופלת צריכה מאה סאה כדי‬
‫הושעיא‪ ,‬ומה טהורה שהיא בעון מיתה אצל הזרים‪,‬‬
‫להתבטל‪ ,‬א"ר יוסי זאת אומרת דבר שהוא בטל דבר‬
‫עולה טמאה שהיא בעשה אצל הכהנים לא כל שכן‬
‫תורה מעורר מחדש את מינו ליאסור‪ ,‬במשנה‪ ,‬סאה‬
‫תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד‬
‫שתעלה‪ ,‬אמר ר' יוחנן סאה תרומה שנפלה למאה‬
‫שנפלה עוד אחת רבי שמעון מתיר‪ ,‬ומסביר רבי‬
‫חולין והגביה‪ ,‬חולין כל שהן מועטים מבטלין אותן‪,‬‬
‫שמעון אומר‪ ,‬ידיעתה שנפלה מקדשתה ונעשה‬
‫ושואל‪ ,‬מתני' פליגא על ר' יוחנן שלמדנו אינה‬
‫כאילו הורמה ‪ ,‬ורבנן אמרין הרמתה מקדשתה‪ .‬תני‬
‫מדמעת אלא לפי חשבון‪ ,‬ועונה‪ ,‬רבי יוסי אמר בשם‬
‫סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה חולין‪ ,‬אומר‬
‫ר' יוחנן‪ ,‬לא תני גורס במשנה שלנו בשם רבי יוחנן‬
‫בעל הבית לכהן ולא דמי שווי עצים אני חייב לך?‬
‫אלא אינה מדמעת כל עיקר‪ ,‬בר יבי אמר‪ ,‬והוא שרבה‬
‫טול לך דמי עציך‪ ,‬והוא הכהן אומר משיב לו‪ ,‬וכי‬
‫תרומה על החולין‪ ,‬דהיינו והוא שרבו חולין על‬
‫סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה שמא אינה מדמעת‬
‫חשבון תרומה כדי שתבטל ברוב‪ ,‬א"ר אלעזר והוא‬
‫את הכרי‪ ,‬ועצים מדמעין את הכרי? אלא ולא סופך‬
‫שנפלה למקום מדומע אחר‪ ,‬ושואל על דעתיה דרבי‬
‫מיתנינה לכהן אחורן והוא נותן משלם לו לבעל‬
‫אלעזר חולין שלמעלן עם חולין שלמטן מצטרפים‬
‫הבית דמי עצים? ושואל אם כן מאי כדון לשניהם‬
‫לעלות ועונה‪ ,‬סבר רבי אלעזר מימר‪ ,‬חולין שלמטן‬
‫טענה צודקת‪ ,‬ועונה‪ ,‬נותן לו דמי עצים‪ ,‬והשאר‬
‫נעשו חרשין כחרסים ואינם משפיעים‪ ,‬במשנה‪,‬‬
‫סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה מדמעת כתרומה‬
‫יחלוקו‪ ,‬ומספר אחד בר נש‪ ,‬אפיל שעורין גו חיטין‬
‫עצמה אמר רבי יוסי בן חנינא והוא שנפלה לתוך‬
‫של חברו‪ ,‬וכעת הם מעורבים אתא עובדא קומי ר'‬
‫חמשה מקומות נפרדים אבל אם נפלו כולן למקום‬
‫יודה בר שלום‪ ,‬ואמר יתן לו דמי שעורין והשאר‬
‫אחד אף רבי אליעזר מודי‪ ,‬שנחשב‪ ,‬כנפלו יחדיו‬
‫הפרש המחיר יחלוקו‪:‬‬
‫ועולה במאה רבי יוחנן אמר לשיטת רבי אליעזר‬
‫משנה ט' הלכה ג'‬
‫שנָ ְפלָה ְלמֵָאה חולין ‪ּ ,‬ו ְט ָחנָן ּו ָפחָתּו ועכשיו יש לו רק תשעים סאה תערובת ‪ְ ,‬כשֵם שֶׁ ָפ{י}חֲתּו‬
‫(ט) סְָאה תְ רּומָה ֶׁ‬
‫שנָ ְפלָה ְלפָחֹות ִממֵָאה‪ּ ,‬ו ְט ָחנָן וְהֹותִ ירּו‪ ,‬ועכשיו יש מאה סאה‬
‫הַח{ו}לִין‪ ,‬כְָך ָפחֲתָ ה ( ַה) תְ רּומָה‪ּ ,‬ומתָ ר‪ .‬סְָאה תְ רּומָה ֶׁ‬
‫ש ַה ִח{י}טִי(ם){ן} שֶׁל ח{ו}לִין י ָפֹות ִמשֶׁל‬
‫ירה הַתְ רּומָה‪ ,‬וְָאסּור‪ .‬אִם י ָדּו ַע ֶׁ‬
‫חולין ְכשֵם שֶׁהֹותִ ירּו ַהח{ו}לִין‪ ,‬כָּך הֹותִ ָ‬
‫שנָ ְפלָה ְלפָחֹות ִממֵָאה סאה חולין ‪ ,‬וְַאחַר כֵן נָפְלּו שָם ח{ו}לִין‬
‫תְ רּומָה‪ ,‬לאחר שטחן אותם‪ ,‬מ{ו}תָ ר‪ .‬סְָאה תְ רּומָה ֶׁ‬
‫נוספים עד מאה ‪ ,‬אִם שֹוגֵג נפלו ‪ ,‬מתָ ר‪ְ .‬ואִם ֵמזִיד‪ ,‬הפילם‪ָ ,‬אסּור‪:‬‬
‫ירושלמי תרומות ל' ע' ב'‬
‫זעירא טחינת חיטים אינה ביטול שכן דרך כוהנים‬
‫גמ' אומר‪ ,‬ולא סוף דבר שפחתה התרומה בטחינה‬
‫להיות טוחנין מדומע בבתיהן‪ ,‬ושואל מה נפיק‬
‫ראשונה אלא אפילו פחתו חולין בטחינה ראשונה‬
‫מביניהון? ועונה‪ ,‬כלאי הכרם האסור בהנאה ‪ ,‬על‬
‫ותרומה בעינה עומדת‪ ,‬חוזר וטוחן פעם נוספת‬
‫דעתיה דרבי יוסי טוחן ומתיר‪ ,‬על דעתיהון דרבנן‬
‫ומתיר את החולין ‪ .‬תני אין טינופת סובין של תרומה‬
‫אינו טוחן ומתיר‪ .‬רבי אבהו אמר בשם רבי יוחנן‪ ,‬כל‬
‫מצטרפת עם התרומה לאסור על החולין‪ ,‬אבל‬
‫האיסורין שריבה עליהן אם שוגג מותרין‪ ,‬אם מזיד‬
‫טינופת סובין של חולין מצטרפת עם החולין להעלות‬
‫אסורין‪ ,‬ושואל‪ ,‬ולא מתני' היא‪ ,‬שוגג מותר מזיד‬
‫את התרומה‪ ,‬משום שהעניים אוכלים פת סובין‪,‬‬
‫אסור‪ ,‬ומה מחדש רבי יוחנן? ועונה מתניתא נאמרה‬
‫ושואל‪ ,‬ר' ביבי בעי‪ ,‬טינופת של תרומה מהו להצטרף‬
‫בתרומה‪ ,‬אתא רבי יוחנן מימר לך אפילו שאר כל‬
‫עם החולין להעלות את התרומה? ועונה‪ ,‬מן מה‬
‫הדברים‪ ,.‬רבי אחא אמר בשם רבי יוחנן כשם‬
‫דאמר רב הונא קילפי קליפות איסור ערלה מצטרפין‬
‫שמצווה לומר על דבר שהוא נעשה ונשמע ‪ ,‬כך‬
‫להיתר לבטל במאתיים‪ ,‬הדא אמרה טינופת של‬
‫תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה‪ ,‬רב‬
‫מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה ואין לו‬
‫חונא אמר קילפי איסור מעלין את ההיתר כגון סאה‬
‫שומעים‪ ,‬אמר רבי אלעזר כשם שאסור לטהר את‬
‫תרומה שנפלה למאה חולין אין את מוציא זונין‬
‫הטמא‪ ,‬כך אסור לטמא את הטהור‪ ,‬א"ר אבא בר‬
‫יעקב בשם רבי יוחנן‪ ,‬אם באת הלכה תחת ידך ואי‬
‫טינופת שבה לפחות ממאה אבל אתה מוציא זונין‬
‫אתה יודע אם לתלות או לשרוף‪ ,‬לעולם הוי רץ אחר‬
‫טינופת מן התרומה שבה‪ ,‬וכן לוג יין צלול של‬
‫השריפה יותר מן התלייה‪ ,‬שאין לך חביב בתורה‬
‫תרומה שנפל למאה לוגין יין עכור‪ ,‬אין את מוציא‬
‫יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפין‪ ,‬והן‬
‫שמרין שבו‪ ,‬אבל לוג יין עכור שנפל לפחות ממאה‬
‫בשריפה‪ ,‬ודוחה ושואל ר' יוסי בעי‪ ,‬דנין דבר שאין‬
‫לוג יין צלול‪ ,‬את מוציא שמרין מן התרומה שבו‪.‬‬
‫מצותו לכן מדבר שמצותו לכן? ‪:‬‬
‫תני‪ ,‬אף טוחן הוא בתחילה ומתיר‪ ,‬מתני' בשיטת‬
‫הדרך עלך סאה תרומה‪.‬‬
‫דרבי יוסי היא‪ ,‬דר"י אומר‪ ,‬ערלה‪ ,‬אף מתכווין‬
‫לעקור נטיעות וילקוט ויעלה באחד ומאתים‪ ,‬א"ר‬
‫‪....‬‬