‫דמאי פרק רביעי‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫שכַח ְׂל ַעש ְָׂרן ערב שבת ‪,‬‬
‫שאֵינֹו נֶׁ ֱאמָן עַל ַה ַמ ַעשְׂרֹות כגון עם הארץ‪ְׂ ,‬ו ָ‬
‫(א)חבר מן הפרושים הַּלֹו ֵק ַח ֵפ{י}רֹות ִממִי ֶׁ‬
‫שבָת‪ֹ ,‬לא יאכַל‬
‫ש{י}כָה מֹו ָצאֵי ַ‬
‫שבָת‪ ,‬ואם אמר שכן עישר (י){ו}א{ו )כַל עַל פִיו כל השבת‪ָ .‬ח ֵ‬
‫( ְׂו)שֹואֲלֹו לע"ה ַב ַ‬
‫שאֵינֹו נֶׁ ֱאמָן בעצמו עַל ַה ַמ ַעשְׂרֹות‪ ,‬יודע אני כי‬
‫שי ְׂ ַעשֵר‪ֹ( .‬לא ְׂמצָאֹו למוכר‪ ,‬בשבת ‪ָ ,‬אמַר לֹו ַאחֵר ֶׁ‬
‫עוד מזה עַד ֶׁ‬
‫שי ְׂ ַעשֵר‪ ).‬תְׂ רּומַת ַמ ֲעשֵר שֶׁל דְׂ ַמאי‬
‫שבָת‪ֹ ,‬לא יאכַל עַד ֶׁ‬
‫שכָה מֹו ָצאֵי ַ‬
‫ְׂמ ֻעש ִָרין הֵן‪ ,‬אֹוכֵל עַל פִיו כל השבת‪ ,‬אבל‪ָ .‬ח ֵ‬
‫ְׂזּורי אֹומֵר‪ַ ,‬אף בַח{ֹו}ל שֹואֲלֹו‬
‫שמְׂעֹון ש ִ‬
‫ש ָחז ְָׂרה ונפלה ִלמְׂקֹומָּה הקודם‪ ,‬וכעת יש תערובת‪ַ ,‬רבִי ִ‬
‫שהגביהה חבר ֶׁ‬
‫למוכר הפירות וְׂאֹוכְׂלֹו עַל פִיו‪:‬‬
‫ירושלמי דמאי טז‪:‬‬
‫אינו יכול מעשר בנתיים‪ ,‬ותנינן‪ ,‬שואלו בי"ט אוכל‬
‫גמ' חברייא אמרו בשם רבי יוחנן‪ ,‬מפני כבוד שבת‬
‫בשבת‪ ,‬שואלו בשבת אוכל בי"ט‪ ,‬ר' יונה אמר‬
‫התירו לשאול ולאכול‪ ,‬ושואל‪ ,‬אם מפני כבוד שבת‬
‫בשם ר' זעירא‪ ,‬תיפתר במשנה שאוכל ע"פ עם‬
‫למה לי שואלו? ועונה‪ ,‬התירו ע"י עילה ששאל‪ .‬ר'‬
‫הארץ בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת‬
‫ביבי אמר בשם רבי חנינא עם הארץ אימת שבת‬
‫לאכלם בשבת אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן‬
‫עליו והוא אומר אמת‪ ,‬ושואל ואם אימת שבת עליו‬
‫מערב שבת‪ ,‬לא בדא אל יאכלם בשבת‪ ,‬אמר רבי‬
‫בדה למה תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד‬
‫מנא מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יונה אבא‪ ,‬דתנינן‬
‫שיעשר הרי בשבת אינו משקר? ועונה מפני אחד‬
‫תמן‪ ,‬המדיר המשביע את חבירו שיאכל אצלו‪ ,‬והוא‬
‫שאין אימת שבת עליו‪ ,‬תני שואלו בחול‪ ,‬לא יאמינו‬
‫אינו מאמינו על המעשר‪ ,‬רבי ינאי אמר בשם רבי‬
‫ולא יאכל בשבת‪ .‬ושואל מאן דאמר אימת שבת עליו‬
‫ישמעאל בשם רבי יוחנן‪ ,‬בשבת של פרוטגמייא שבע‬
‫ניחא‪ ,‬אלא מאן דאמר מפני כבוד שבת התירו אפילו‬
‫ברכות התירו מפני איבה‪ ,‬ושואל בשבת של‬
‫שואלו בחול יאכל בשבת? ועונה‪ ,‬כל מה שהתירו‪,‬‬
‫פרוטגמייא לא בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב‬
‫לא אמרו אלא שוגג ששכח לעשר‪ ,‬הא מזיד אסור‪,.‬‬
‫שבת היא‪ ,‬ולא אמר אלא מפני איבה‪ :‬שאלו קרא‬
‫דתנינן שכח לעשרן‪ ,‬כל זאת כשאין עמו תנאי מערב‬
‫שבת שאם ישכח המעשרות מהם נמצאים במקום‬
‫אותו שבת הראשונה ולא בא‪ ,‬והזמינו שנית בשבת‬
‫אחר אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו ואין צריך‬
‫השנייה‪ ,‬לא יאכל עד שיעשר‪ ,‬או עד שישאלנו‪,‬‬
‫לשאול לעם הארץ‪ ,‬ומברר‪ ,‬שכח לעשר ונכנסה‬
‫ושואל‪ ,‬איך ישאל ולא כבר שאלו וקבל תשובה‬
‫שבת‪ ,‬מהו שיאכל ויסמוך על שאילת חבירו? ומברר‪,‬‬
‫שהוא מעשר? אמר רבי יונה‪ ,‬תמן בשבת ראשונה‬
‫היאך עבידא איך היו פני הדברים‪ ,‬לקחו ממנו מן עם‬
‫בההוא דשאל על נפשיה בעצמו‪ ,‬ברם הכא בשבת‬
‫הארץ שני בני אדם כאחד ביחד באותו זמן שאלו‬
‫שנייה בההוא דשאל אחורין עלוי מתעניין ומברר‬
‫על אחת אחד מהן‪ ,‬השני לא יאכל עד שיעשר‪,‬‬
‫אצל אחרים‪ ,‬ורבי יונה בעי‪ ,‬מהו שישאלנו דרך‬
‫ובשבת ועד שישאלנו‪ ,‬כי אני אומר חושש של זה‬
‫עקלתון בעקיפין? רבי יונה עשה מעשה כדעתיה‪,‬‬
‫עישר ושל זה לא עישר‪ ,.‬מקרה אחר‪ ,‬לקח ממנו‬
‫ומספר‪ ,‬רבי יונה זבין קנה חיטי מן דבר חקולא‬
‫אדם אחד שתי כלכלות כאחד‪ ,‬שאלו על אחת מהן‬
‫מאיכר בכפר נפק לגביה יצא אליו אמר ליה‪ ,‬לא‬
‫הכלכלה השנייה‪ ,‬לא יאכל עד שיעשר‪ .‬ובשבת ועד‬
‫דאנא חשיד לך‪ ,‬אלא בגין שראיתי דזבנית שקנו‬
‫שישאלנו‪ ,‬אני אומר חושש‪ ,‬סל זה עישר וסל זה אינו‬
‫מינך הרבה חיטי וחמית וראיתי הרבה אוכלסים‬
‫עישר‪ ,‬ושואל‪ ,‬חשכה מוצאי שבת מעשר מזה על‬
‫מקיפים עלך‪ ,‬ואמרית לעצמי דילמא דאנשיתיה‬
‫מזה או לא ? ועונה מ"ד מפני כבוד שבת ניחא‪ ,‬אלא‬
‫נשכח ממך מתקנה‪ ,‬ענה האיכר מתקנין הויין‬
‫ומ"ד מפני שאימת שבת עליו‪ ,‬למה יוכל מעשר מזה‬
‫מעושרים היו הפירות טען מחזקה עלוי‪ ,‬שאל ר'‬
‫על זה? ושואל עד כדון אפשרנו לו משום כבוד‬
‫יונה הבטוח אתה? א"ל מה אנא חשד לי בעיניך? ‪.‬‬
‫שבת בשאין לו מאותו המין‪ ,‬אבל יש לו מאותו המין‬
‫תני במשנה‪ ,‬תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה‬
‫גם יהיה מותר לסמוך על דברי עם הארץ? ועונה‪,‬‬
‫מדמעת‪ ,‬ושואל מה בין למקומה‪ ,‬מה בין שלא‬
‫תמיד היצר תאוב לפרי טרי ‪ ,‬יום טוב שהוא סמוך‬
‫למקומה? מה יהיה אם נפלה לחולין? על נכנס רבי‬
‫לשבת בין מלפניה ביום שישי בין מלאחריה ביום‬
‫חגיי לבית הדרש‪ ,‬אמרין התלמידים‪ ,‬עכשיו בדין‬
‫ראשון וכן שני ימים טובים של גליות‪ ,‬למאן דאמר‬
‫הוא ר' חגי מימר שבועה במשה דאנא אמר טעמא‬
‫קדושה אחת היא אוכל‪ ,‬מ"ד שתי קדושות הן אינו‬
‫שאני אסביר‪ ,‬וכך היה אמר שבועה במשה דאנא אמר‬
‫אוכל‪ ,‬ודוחה‪ ,‬במחשבה שנייה אפילו למ"ד שתי‬
‫טעמא מאן דאמר חזרה למקומה מדמעת‪ ,‬הסיבה‬
‫קדושות הן‪ ,‬אוכל‪ ,‬עד שלא נראה זמן לעשר‪ ,‬כבר‬
‫היא שהיא מתרת את השיריים לאכילה וכאן לא קרה‬
‫הפרשת מעשר תמן במעשר שואל לא בגין חשוד‬
‫ליך אלא בגין דבזניתן מנך אתמול חיטין וחמית‬
‫אוכלסין עלך ואמרית דילמא דאנשיתה אולי שכחת ?‬
‫ועונה החקלאי מתקנה מתקנין הווין‪ ,‬ברם הכא‬
‫בתרומת מעשר אומר החבר בגין דחשדתיך‪,‬‬
‫ותקינתין לפירות והפרשתי תרומת מעשר‪ ,‬ואומר‬
‫החקלאי ואיתקריין ונאמן‪ ,‬ושואל ואז מאמינים לו‬
‫מתקינין הוויין?‪ :‬רבי שמואל בריה קבי יוסי בי רבי‬
‫בון‪ ,‬אמר תני בר קפרא‪ ,‬כן‪ ,‬מפני שאימת הדימוע‬
‫עליו על עם הארץ והוא אמר אמת‪:‬‬
‫כלום הכל חזר למקומו מ"ד שנפלה למקום אחר‬
‫אינה מדמעת שאינה מתרת השיריים לאכילה‪ ,‬הורי‬
‫רבי אילא כהדא דרבי חגיי‪ ,‬אמר רבי זעירא אתא‬
‫עובדא קומי דרבי חנינא והורי כר"ש שזורי אפילו‬
‫שנפלה וחזרה למקומה‪ ,‬ר' אחא אמר בשם רבי‬
‫יונתן אין הלכה כר"ש שזורי‪ ,‬יתר מכאן היה ר"ש‬
‫שזורי אומר הפריש תרומת מעשר ונשרפה הפירות ‪,‬‬
‫הרי זה שאלו ואוכל על פיו את תרומת המעשר‬
‫שהפריש בטעות‪ ,‬ואומר‪ ,‬לא בדא אמר רבי זעירא‪,‬‬
‫אלא כך היה אתא עובדא אחרת קומי דרבי חנינא‬
‫והורי כר"ש שזורי‪ .‬אמר רבי אבין‪ ,‬לא דמיא ההיא‬
‫שאילתא של תרומת מעשר לההיא קדמייתא של‬
‫משנה ב' הלכה ב'‬
‫(ב) עם הארץ ַהמַדִ יר אֶׁת ֲח ֵב{י}רֹו שהוא מן הפרושים שֶׁיא ַכל ֶׁאצְׂלֹו‪ ,‬וְׂהּוא אֵינֹו ַמ ֲאמִינֹו עַל ַה ַמ ַעשְׂרֹות‪ ,‬אֹוכֵל עִמֹו‬
‫שאֵינֹו ( ַמ ֲאמִינֹו) {נאמן} עַל ַה ַמ ַעשְׂרֹות‪ ,‬משום דרכי שלום‬
‫שבָת השבוע ה ִָראשֹונָה לאחר נישואיו ‪ ,‬וְַׂאף עַל פִי ֶׁ‬
‫ַב ַ‬
‫ש)נָ{ו}דַ ר ִממֶׁנּו ֲהנָי ָ{י}ה‪ֹ ,‬לא יאכַל‬
‫שנִי ָה‪ַ ,‬אף עַל פִי {שהוא} ( ֶׁ‬
‫שבָת שבוע ְׂ‬
‫(ּו) ִב ְׂלבַד שֶׁיאמַר לֹו ְׂמ ֻע{ו}ש ִָרין הֵן‪ּ .‬ו ְׂב ַ‬
‫שי ְׂ ַעשֵר שאין זו סעודת מצווה‪,‬‬
‫עַד ֶׁ‬
‫ירושלמי דמאי יז‪:‬‬
‫בא‪ ,‬הזמינו שוב לשבת השנייה‪ ,‬מהו שתיעשה שבת‬
‫גמ' ר' ינאי בי רבי ישמעאל אמר בשם ר' יוחנן‪,‬‬
‫שנייה ראשונה? אמר רב חסדא‪ ,‬כאן שנינו שאסור‬
‫בשבת של פרוטגמייא שבע ברכות התירו‪ ,‬מפני‬
‫לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם ואין זו סעודת‬
‫איבה אמר רבי אבון‪ ,‬כאן התירו טבלים דרבנן משום‬
‫דרכי שלום‪ .‬רבי חנינא אמר‪ ,‬רבי ירמיה בעי‪ ,‬אם‬
‫מצווה ‪:‬‬
‫מפני דרכי שלום למה לי להתנות בלבד שיאמר לו‬
‫מעושרים הן? שאלו הזמינו בשבת הראשונה ולא‬
‫משנה ג ד' הלכה ג'‬
‫קֹורא שֵם ְׂואֵין‬
‫(ג) ַרבִי ֱאלִי ֶׁעזֶׁר אֹומֵר‪ ,‬אֵין ָאדָ ם צ ִָריְך ִלקְׂרֹות שֵם {על} ( ְׂל) ַמ ְׂעשַר ָענִי שֶׁל דְׂ מַאי‪ַ .‬ו ֲח ָכמִים אֹומ ְִׂרים‪ֵ ,‬‬
‫שק ָָרא שֵם לִתְׂ רּומַת ַמ ֲעשֵר שֶׁל דְׂ מַאי ּו ְׂל ַמ ְׂעשַר ָענִי שֶׁל וַדַ אי‪ֹ ,‬לא י ִ ְׂטלֵם יתנם לכהן‬
‫צ ִָריְך ְׂל ַהפ ְִׂריש ולתת לעני ‪(:‬ד) מִי ֶׁ‬
‫שבָת‪ְׂ .‬ואִם ָהי ָה כהֵן אֹו ָענִי לְׂמּודִ ים רגילים ֶׁל{ו}( ֱא)כל ֶׁאצְׂלֹו בשבת ‪ ,‬י ָבֹואּו וְׂיאכֵלּו‪ּ ,‬ו ִב ְׂלבַד שֶׁיֹודִיעֵם שזה‬
‫ולעני ַב ַ‬
‫ממעשרות‪ ,‬כדי שלא יגנוב דעתם ‪:‬‬
‫ירושלמי דמאי יח‪:‬‬
‫צריך לקרות שם למעשר ראשון ועני של דמאי‪ ,‬הא‬
‫גמ' רבי אבא בר הונא אמר בשם רב‪ ,‬האוכל פירותיו‬
‫שני צריך לקרא שם ולהפריש ‪ ,‬ושואל‪ ,‬מה אם שני‬
‫טבולין דהיינו‪ ,‬שלא הפריש למעשר (שני) {עני}‬
‫שאין לרבו לבעלי הפירות טובת הנאה שום אפשרות‬
‫חייב מיתה‪ .‬ושואל מה טעם דר"א שאומר‪ ,‬שאין‬
‫לרווח צריך להפריש‪ ,‬ראשון שיש לרבו לבעלים‬
‫צורך לקרא שם למעשר עני‪ ,‬מכיון שהוא העם הארץ‬
‫טובת הנייה על ידי העדפת לוי ממשפחתו לא כל‬
‫יודע שאי הפרשה הוא בעון מיתה‪ ,‬מפריש ומשאיר‬
‫שכן יצטרך לקרא שם ולהפריש? ואומר‪ ,‬הוציא עם‬
‫אצלו‪ ,‬ושואל‪ ,‬מה טעם דרבנן שכן קורא שם? ועונה‬
‫הארץ לחם שהיה מעשר שני מתוך ביתו אמר להן‬
‫בלא כך אין הדברים מדויקים אין כאן חיוב מיתה‪,‬‬
‫פדוי הוא נאמן‪ ,‬ואם אמר פדוי לי‪ ,‬ואתם אם אינכם‬
‫לכן צריך הלוקח קורא שם ואינו צריך להפריש‪.‬‬
‫סומכים עלי ופדו לכם אינו נאמן‪ .‬מתני' זאת‬
‫ושואל‪ ,‬הנאמן עם ארץ אם ראו אותן מפריש שני על‬
‫בשיטת דרבי אליעזר היא‪ ,‬דרבי אליעזר אומר הנאמן‬
‫מעשר ראשון? ועונה‪ ,‬תני‪ ,‬הנאמן לשני נאמן‬
‫לשני נאמן לראשון‪ ,‬אמר רבי יוסי דברי הכל היא‪,‬‬
‫לראשון דברי רבי אליעזר‪ .‬וחכמים אומרים רק‬
‫עשו אותה כתוספות פירות המעטרים את הבכורים‬
‫הנאמן לראשון נאמן לשני אבל הנאמן לשני אינו‬
‫בזמן הבאתם לירושלים‪ ,‬מה תוספות הבכורים נאכלת‬
‫נאמן לראשון‪ ,‬ומברר מה טעם דר"א האם משום‬
‫בטהרה‪ ,‬ופטורה מן הדמאי‪ ,‬אף זה הלחם שהוציא‬
‫שאינו חשוד להקדים ושומר על סדר ההפרשה‬
‫כמעשר שני נאכלת משום מעשר שני ופטור מן‬
‫כמצווה או משום שהפריש שני חזקה שהפריש‬
‫הראשון‪ .‬אתא ר' חנניה ואמר גם הוא בשם רבי‬
‫ראשון‪ ,‬ושואל‪ ,‬והתנינן רבי אליעזר אומר אין אדם‬
‫מפית דשמאלא לימינא לסימן ולרמז כשיש מקום‬
‫לאורחים נוספים ‪ .‬תני‪ ,‬אין מוליכין לבית האבל בכלי‬
‫זכוכית צבועה ולא שקופה מפני שהוא עלול טוענו‬
‫טענת חינם של מתנה מרובה תני עיר שיש בה‬
‫עכו"ם וישראל‪ ,‬הגביים הגבאים והפרנסים של העיר‬
‫גובין משל ישראל ומשל עכו"ם‪ ,‬ומפרנסין עניי‬
‫ישראל ועניי עכו"ם‪ ,‬ומבקרין חולי ישראל וחולי‬
‫עכו"ם‪ ,‬וקוברין מתי ישראל ומתי עכו"ם‪ ,‬ומנחמין‬
‫אבילי ישראל ואבילי עכו"ם‪ ,‬ומכניסין ומשמרים כלי‬
‫עכו"ם וכלי ישראל‪ ,‬מפני דרכי שלום‪ .‬אנשי גירדאי‬
‫שאלין לר' אימי יום משתה של עכו"ם‪ ,‬מהו? סבר‬
‫משרי לון לשלוח להם דורונות מן הכא מפני דרכי‬
‫שלום? אמר לון רבי אבא והתני ר' חייא‪ ,‬יום משתה‬
‫של עכו"ם אסור‪ ,‬א"ר אימי‪ ,‬אילולי ר' אבא היה לנו‬
‫בטעות להתיר ביקור אצל ע"ז שלהם משום דרכי‬
‫שלום ‪ ,‬וברוך המקום שרחיקנו מהם‪:‬‬
‫אימי‪ ,‬דר"א היא‪ ,‬וכיני וכך הגרסא הנכונה מתנית'‬
‫לא יתנום בשבת‪ ,‬דתנינן תמן‪ ,‬ב"ש אומרים אין‬
‫מוליכין מביאים חלה ומתנות לכהן ביום טוב בין‬
‫שהורמו תרומות ומעשרות מאמש‪ ,‬בין שהורמו‬
‫מהיום‪ ,‬וב"ה מתירין‪ ,‬הדא המשנה שלנו ילפא מן‬
‫ההיא של מחלוקת ב"ש וב"ה וההיא ילפן מן הדא‪,‬‬
‫ומסביר‪ ,‬הדא ילפא מן ההיא היא י"ט היא שבת‬
‫כשם שבשבת לא נותנים לכהן כך גם ביום טוב‬
‫וההיא ילפא מן הדא‪ ,‬בלימודין שאם רגיל לארח את‬
‫הכהן מותר לתת לו את מתנות הכהונה אבל בשאינו‬
‫למודין לא כי אין זה מקובל שסלק על בר נש מיכול‬
‫פיסתיה בביתיה דחבריה בבית הזולת‪ ,.‬תני‪ ,‬לא יסרב‬
‫יפציר אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו‬
‫רוצה‪ ,‬ולא ירבה לו בתקרובת מתנות בשעה שהוא‬
‫יודע שאינו רוצה מקבל‪ .‬מהו משמעות בתקרובת?‬
‫והוא מטרח עלוי‪,‬‬
‫ידע שהוא רחיץ מסרב‬
‫ובירושלים כך היה המנהג הוה מפיך פילכיך מעברים‬
‫משנה ה' הלכה ד'‬
‫שאֵינֹו נֶׁ ֱאמָן עַל ַה ַמ ַעשְׂרֹות‪ ,‬קַח קנה לִי פירות רק ִממִי שֶׁהּוא נֶׁ ֱאמָן ּו( ִמ)מִי שֶׁהּוא‬
‫(ה) חבר הָאֹומֵר לעם הארץ ְׂלמִי ֶׁ‬
‫ְׂמ ַעשֵר‪ ,‬אֵינֹו נֶׁ ֱאמָן והפירות שהביא לו העם ארץ הם דמאי‪ ,‬אבל אם אמר לו קנה לי ֵמאִיש פְׂלֹונִי‪ ,‬והביא פירות‬
‫ה ֲֵרי זֶׁה נֶׁ ֱאמָן‪ָ .‬הלְַך ִל{י}קַח ִממֶׁנּו‪ ,‬וחזר וְָׂאמַר לֹו למשלח ֹלא ְׂמצָאתִ יו ְׂו ָל ַקחְׂתִ י לְָך פירות מֵַאחֵר שֶׁהּוא נֶׁ ֱאמָן‪ ,‬שליח‬
‫עם הארץ אֵינֹו נֶׁ ֱאמָן‪:‬‬
‫ירושלמי דמאי יט‪.‬‬
‫האישה‪ ,‬נראה אתא דר"א כרבי יוסי‪ ,‬ודר' יוסי‬
‫גמ' תני אמר רבי יוסי אפילו אמר לו קנה מפלוני‬
‫כר"א ששניהם חוששים שבקרבת מקום מצא ‪,‬‬
‫אינו נאמן‪ ,‬עד אשר אימתר לו‪ ,‬קח מאיש פלוני‬
‫ודוחה‪ ,‬חששו דרבי יוסי רובה חזק מן דרבי‬
‫ואני נותן משלם את המעות‪ ,‬מה טעמא דרבי יוסי?‬
‫אליעזר‪ ,‬ומסביר ולא מודה רבי אליעזר שאם אמר‬
‫אני אומר חושש אחד ירקן קרוב מצא‪ ,‬ולוקח ממנו‪,‬‬
‫לו‪ ,‬אל תקבלהו אלא במקום פלוני‪ ,‬שהיא אוכלת‬
‫כמו דתנינן תמן אשת כהן האומרת לשליח התקבל‬
‫בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום‪ ,‬והכא במשנה‬
‫לי גיטי במקום פלוני‪ ,‬אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט‬
‫לפי ר' יוסי אפילו אמר לו קח לי מפלוני אינו נאמן‪,‬‬
‫לאותו מקום ‪ ,‬רבי אליעזר אוסר לה לאכול בתרומה‬
‫עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות‪ ,‬מה טעמא דר'‬
‫מיד‪ ,‬מה טעמא דרבי אליעזר? אני אומר חושש‪,‬‬
‫יוסי? אני אומר אחד ירקן קרוב מצא ולקח ממנו‪:‬‬
‫שמא אחר הדלת מצאו לבעל‪ ,‬ולקח ממנו את גט‬
‫משנה ו' ז' הלכה ה'‬
‫(ו) חבר ַהנִ ְׂכנָס ָלעִיר ְׂואֵינֹו ַמכִיר שום ָאדָ ם שָם‪ ,‬וצריך לקנות מזון {ו}ָאמַר שאל את הסובבים אותו ‪ ,‬מִי כָאן‬
‫נֶׁ ֱאמָן‪ .‬מִי כָאן ְׂמ ַעשֵר?‪ָ .‬אמַר לֹו{אדם} ֶׁאחָד‪ֲ ,‬אנִי‪ ,‬אֵינִי נֶׁ ֱאמָן‪ .‬ואם אמר לו אִיש פְׂלֹונִי נֶׁ ֱאמָן‪ ,‬ה ֲֵרי זֶׁה נֶׁ ֱאמָן ויכול ללכת‬
‫לקנות אצל פלוני ‪ָ .‬הלְַך ִל{י}קַח ִממֶׁנּו‪ָ ,‬אמַר (לֹו) {להן} שאל אותו ‪ ,‬מִי כָאן מֹוכֵר יין יָשָן?‪ָ .‬אמַר (לֹו) {ליה}‪ ,‬מִי‬
‫שהֵן נראים כְׂגֹו ְׂמלִין מחזירים טובה זֶׁה אֶׁת זֶׁה‪ ,‬ה ֲֵרי אֵּלּו נֶׁ ֱא ָמנִי(ן){ם}‪( :‬ז) ַה ַחמ ִָרים‬
‫ש ָלחֲָך ֶׁא ְׂצלִי‪ַ ,‬אף עַל פִי ֶׁ‬
‫ש ְׂ‬
‫ֶׁ‬
‫שּלִי חָדָ ש ועדיין אסור עד לאחר יום טוב ראשון של פסח‬
‫שנִ ְׂכנְׂסּו ָלעִיר‪ָ ,‬אמַר ֶׁאחָד {מהן}‪ֶׁ ,‬‬
‫סוחרי תבואה בעגלות ֶׁ‬
‫שּלִי אֵינֹו מְׂתֻ קָן לא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות ְׂושֶׁל ֲחב ִֵרי מְׂתֻ קָן‪ ,‬אֵינָן‬
‫ְׂושֶׁל ֲח ֵב{י} ִרי יָשָן וכבר מותר ‪,‬או ֶׁ‬
‫נֶׁ ֱא ָמנִין ‪ַ .‬רבִי י ְׂהּודָ ה אֹומֵר‪ ,‬נֶׁ ֱא ָמנִין‪:‬‬
‫ירושלמי דמאי יט‬
‫אלא לחבר בלבד‪ ,‬נמצאנו אתיא דרבי כרבי מאיר‪,‬‬
‫גמ' ושואל ועד אחד נאמן? אמר רבי יוחנן קל הקילו‬
‫ודרשב"ג בשיטתיה‪ ,‬כתוב בספר במדבר יח (יז) אַ ְך‬
‫באכסנאי בעוברי אורחות מפני חיי נפש‪ ,‬תני נכנס‬
‫כֶּשב א ֹו בְּ כוֹר עֵ ז ֹלא ִת ְּפדֶּ ה קֹדֶּ ׁש‬
‫בְּ כוֹר ׁשוֹר א ֹו בְּ כוֹר ֶּ‬
‫לעיר ואינו מכיר אדם‪ ,‬או שהיה עומד בגורן ואינו‬
‫הֵ ם אֶּ ת דָּ מָּ ם ִת ְּזרֹק עַ ל הַ ִמזְּבֵ חַ וְּ אֶּ ת חֶּ לְּ בָּ ם ַת ְּק ִטיר‬
‫מכיר אדם שם‪ ,‬הרי זה נשאל בין לחבר בין לע"ה‪,‬‬
‫ִא ֶּשה לְּ ֵריחַ נִיחֹחַ לַי ֹהוָּה‪ :‬מכאן למדו חז"ל שרק בשר‬
‫דברי רשב"ג‪ ,‬רבי אומר‪ ,‬אין נשאלין על התרומה‬
‫בכור בעל מום מותר לכוהנים‪ ,‬דתנינן תמן‪ ,‬ולמדנו‬
‫כל המומין הראוין לבא בידי אדם‪ ,‬רועין ישראל‬
‫נאמנין להעיד כי נעשו בידי שמים‪ ,‬אבל רועין כהנים‬
‫אינן נאמנים להעיד רשב"ג אומר נאמן הוא כהן על‬
‫של חבירו ואינו נאמן על של עצמו‪ ,‬רבי אומר החשוד‬
‫על הדבר‪ ,‬לא דנו כשופט ולא מעידו כעד‪ ,‬אמר רבי‬
‫יונה‪ ,‬מה פליגין כל המחלוקת זה ליקח לקנות אבל‬
‫לחלק לכוהנים תרומה אוף רשב"ג מודה שאין לתת‬
‫תרומה לכהן עם הארץ‪ ,‬ושואל‪ ,‬מה בין לחלק‪ ,‬מה‬
‫בין ליקח? ועונה‪ ,‬קול יוצא ומתפרסם שכהן זה זכה‬
‫לחילוק ויחשב לחבר‪ ,‬תני הנכנס לעיר ומצא סייעות‬
‫של בני אדם‪ ,‬אמר שאל מי כאן נאמן? מי כאן‬
‫מעשר? אמר לו אחד אני נאמן אם אמרו לו האחרים‬
‫שבסביבתו שהוא נאמן‪ ,‬הרי זה נאמן‪ ,.‬ואם אמרו לו‬
‫שאינו נאמן‪ ,‬אם אמרו זאת בפניו‪ ,‬אינו נאמן‪ ,‬ואם‬
‫אחר כך אמרו שלא בפני אינו נאמן‪ ,‬נשאר נאמן‪,‬‬
‫אמר רבי יונה כל זה בבן עיר רק בסייעות חברים‪,‬‬
‫ובאכסנאי ובעוברי דרכים אפילו בסייעות עם הארץ‪,‬‬
‫וקשיא על דרבי יונה אם זו קבוצת חברין‪ ,‬ואת‬
‫אמרת שלא בפניו נאמן? מה טעם דרבי יודה‬
‫שמאמין להם ולא חושש שנדברו ביניהם? ועונה‬
‫מפני חייהן של בני העיר שיהיה ירקות ופירות בשפע‬
‫ושואל ומה טעמיהון דרבנן? ועונה‪ ,‬מצויין הן‬
‫להתפרנס מספקים מעיר אחרת‪:‬‬
‫הדרן עלך הלוקח‪:‬‬