פרק ח

‫שקלים פרק שמיני‬
‫משנה א' ב' ג' הלכה א'‬
‫ְהֹורין ולא חוששים שהם של זב ‪ ,‬חּוץ מרוק ִּמשֶּׁל שּוק ָּה ֶּׁעלְיֹון‬
‫ש ַלי ִּם ט ִּ‬
‫(א) כָּל הָּר{ו}קִּין ַהנִּ ְמ ָּצאִּי(ם){ן} בִּירּו ָּ‬
‫ש ָּב ֶּׁא ְמצַע‬
‫שנָּה‪ ,‬הרוק ֶּׁ‬
‫המלא נכרים הדומים למצורעים וזבים ‪ ,‬דִּ ב ְֵרי ַרבִּי ֵמאִּיר‪ַ .‬רבִּי יֹוסֵי אֹומֵר‪ִּ ,‬בשְָאר י ְמֹות ַה ָּ‬
‫שעַת ה ֶָּּׁרגֶּׁל שכל העם מיטהר ועולה לבית המקדש ‪ ,‬הרקיקות‬
‫ְהֹורין‪ּ .‬ו ִּב ְ‬
‫ש ַבצְדָּ דִּ ין ט ִּ‬
‫הרחוב ְט ֵמאִּין ( ְוהרוקים ) ֶּׁ‬
‫ש ֵה(ן) האנשים הטמאים והנכרים ‪ -‬מ{ו} ָּעטִּין‪ ,‬והם מטבע הדברים‬
‫ש) ִּמ ְפנֵי ֶּׁ‬
‫ש ַבצְדָּ דִּ ין ְט ֵמאִּין‪ֶּׁ ( ,‬‬
‫ְהֹורין ( ְו) ֶּׁ‬
‫ש ָּב ֶּׁא ְמצַע ט ִּ‬
‫ֶּׁ‬
‫ש ַלי ִּם אם נמצאו דֶּׁ ֶּׁרְך י ְִּרידָּ ה ְלבֵית ַה ְטבִּילָּה למקווה ְט ֵמאִּין‪.‬‬
‫ִּמסְתַ ְלקִּין ַלצְדָּ דִּ ין‪(:‬ב) כָּל ַה ֵכלִּים ַהנִּ ְמ ָּצאִּי(ם){ן} בִּירּו ָּ‬
‫ְהֹורין‪ ,‬שמנהג היה בירושלים שֶֹּּׁלא כְדֶּׁ ֶּׁרְך י ְִּרידָּ תָּ ן הייתה ֲע ִּלי ָּתָּ ן‪ ,‬דִּ ב ְֵרי ַרבִּי ֵמאִּיר‪ַ .‬רבִּי יֹוסֵי אֹומֵר‪,‬‬
‫{ו}דֶּׁ ֶּׁרְך ֲע ִּלי ָּה‪ ,‬ט ִּ‬
‫ְהֹורין‪ ,‬חּוץ מִּן ַהסַל ְו ַה ַמג ְֵר{י}פָּה ְו ַהמ ְִּר{י}צָּה ַהמְי{ו}חָּדִּ ין ַל ְקבָּרֹות של‬
‫כ{ו}לָּן כל הכלים בירושלים בחזקת ט ִּ‬
‫ְַאר ָּבעָּה ָּעשָּר בניסן‪ ,‬שֹוחֵט בָּּה ִּמי ָּד את קרבן הפסח ‪ .‬נמצאה‬
‫שנִּ ְמצֵאת ב ְ‬
‫מתים‪ ,‬שאין להם חזקת טהרה ‪(:‬ג) ַסכִּין ֶּׁ‬
‫ִּבשְֹלשָּה ָּעשָּר בניסן ‪ ,‬שֹונֶּׁה ּו ַמ ְטבִּיל אותה שנית ‪ְ ( .‬ו)קֹופִּיץ של קצבי בשר המשמש לשבירת עצמות ‪( ,‬בֵין) ָּבזֶּׁה‬
‫שבָּת ‪ ,‬מצא קופיץ שֹוחֵט בָּּה מִּ י ָּד שוודאי‬
‫ַאר ָּבעָּה ָּעשָּר בניסן ִּלהְיֹות ְב ַ‬
‫בי"ג ּובֵין ָּבזֶּׁה בי"ד שֹונֶּׁה ּו ַמ ְטבִּיל‪ .‬חָּל ְ‬
‫ְשּורה ְל ַסכִּין‪ ,‬בכל מקרה ה ֲֵרי (זֹו) {היא} טהורה‬
‫נטבלה ‪ .‬מצאה ַב ֲח ִּמשָּה ָּעשָּר‪ ,‬שֹוחֵט בָּּה ִּמי ָּד‪ .‬נִּ ְמצֵאת קופיץ ק ָּ‬
‫ַכ ַסכִּין שהוכן לשחיטת קרבן הפסח‪:‬‬
‫ירושלמי שקלים לא' ע' ב'‬
‫מטמא כבשרו‪ ,‬ועונה מטמא ואינו מכשיר ואין לנו‬
‫גמ' ר' אבין בשם ר' יהושע בן לוי אומר‪ ,‬בשוק‬
‫כיוצא בו‪ ,‬ושואל אין לנו כיוצא בו? ועונה כשיעור‬
‫העליון בירושלים קצרן מכבסה \{זבין\} של עכו"ם‬
‫טומאתו כעדשה אבל דמו מטמא כבשרו‪ ,‬א"ר יוסי‬
‫היה שם‪ ,‬אמר רבי חנינה‪ ,‬ערודות פרדות של בית‬
‫בדם נבלה טמאה פליגי בה תרין אמוראין‪ ,‬חד אמר‬
‫המלך היו הגויים נוחרין והורגים בירושלים‪ ,‬והיו‬
‫עולי רגלים משתקעין בדם עד ארוכובותיהן ובאו‬
‫טמא וחד אמר טהור‪ ,‬מאן דאמר טמא סובר כר'‬
‫לפני חכמים ומיראת המלך ולא אמרו החכמים להן‬
‫יהודה‪ ,‬ומאן דאמר טהור‪ ,‬סובר כר' יהושע בן‬
‫דבר \{ר"ש בר אבא אמר בשם ר"ל קצרן מכבסה‬
‫פתורה‪ ,‬א"ל רב אבדומה דמן נחותה מן העיר‬
‫של עכו"ם היה שם\} ומספר‪ ,‬רבי סימון בשם רבי‬
‫התחתית של חיפה‪ ,‬ויאות לסבור טהור דרבי יהודה‬
‫יהושע בן לוי מעשה בפרדה משל בית רבי ‪ ,‬שמתה‪,‬‬
‫מוריינה פוסק הלכות דבי נשיאה הוה‪ :‬במשנה‪ ,‬כל‬
‫וטהרו את דמיה המועטים משום נבילה‪ ,‬ושואל‪ ,‬ר"א‬
‫הרוקין וכו'‪ :‬ושואל‪ ,‬לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי‬
‫שאיל לרבי סימון עד כמה יהיו מועטים שלא יטמאו?‬
‫יוסי בן חנינה לא גזרו על הרוקין שבירושלים כלל?‬
‫ולא אגיביה‪ ,‬שאיל לרבי יהושע בן לוי‪ ,‬וענה א"ל עד‬
‫ועונה‪ ,‬הא איתמר עליה‪ ,‬רבי אבין בשם ר' יהושע בן‬
‫רביעית טהור יותר מיכן טמא‪ ,‬ובאש וכעס על לרבי‬
‫לוי קצרן מכבסה של גוים היה שם בעיר העליונה ‪:‬‬
‫אלעזר שכך נוהג בכולם דלא חזר ליה ולא הזכיר את‬
‫במשנה בשאר ימות השנה הטמאין מהלכין שיבולת‬
‫ר' סימון ממנו שמע את שמועתא‪ ,‬לאחר זאת רב‬
‫ישירות והטהורין מהלכין מן הצד‪ ,‬והטהורין מהלכין‬
‫ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא‪ ,‬א"ל רבי יצחק בר‬
‫סתם בלי דאגה‪ ,‬והטמאים אומרין להן ‪ ,‬פירושו סורו‬
‫ביסנא עד כמה דם נבילה אינו מטמא א"ל עד‬
‫טמא סורו טמא‪ ,‬בשעת הרגל הטהורים מהלכין‬
‫רביעית טהור יותר מיכן טמא‪ ,‬ובעט ביה‪ ,‬א"ל ר'‬
‫שיבולת ישירות והטמאין מהלכין מן הצד הטמאין‬
‫זריקא בגין דהוה שאיל לך את בעיט ביה? א"ל‪ ,‬בגין‬
‫מהלכין סתם ללא דאגה והטהורין אומרים להן‬
‫דלא הוות דעתי בי אני רגוז דאמר ר' חנין כתוב‬
‫פירושו התרחקו מאתנו‪ :‬במשנה‪ ,‬וכל הכלים‬
‫דברים כח' (סו) ְוהָּיּו ַחי ֶּׁיָך תְ ל ִּאים לְָך ִּמנֶּׁגֶּׁד ּופָ חַ ְדתָ‬
‫הנמצאים כו'‪ :‬ושואל לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן‪,‬‬
‫ַל ְילָה וְיוֹמָ ם וְֹלא תַ אֲ ִמין בְ חַ יֶּיָך‪ :‬זה שאין לו שדה‬
‫לא גזרו על הכלים שבירושלים‪ ,‬ועונה מכיון שנמצאו‬
‫משלו שהוא לוקח לו חטין לשנה‪" ,‬ופחדת לילה‬
‫דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכיח לטומאתם‪,‬‬
‫ויומם" זה שהוא לוקח מן הסדקי‪" ,‬ולא תאמין‬
‫במשנה‪ ,‬חּוץ ִמן הַ סַ ל וְהַ מַ גְ ֵרפָ ה וְהַ ְמ ִריצָ ה הַ ְמיוחָ ִדין‬
‫בחייך" זה שהוא לוקח לחם יום‪ ,‬יום מן הפלטור מן‬
‫ל ְַקבָ רוֹת‪ ,‬אבא שאול‪ ,‬היה קורא אותן ציפורין‪ ,‬מ"ד‬
‫המאפייה ואנא סמיך אפלטירא‪ ,‬ושואל מאי כדון‬
‫ציפורין שהיה דומה במבנה חלקיה לציפורין‪ ,‬מ"ד‬
‫בדין שיעור דם נבלת בהמה טמאה ועונה‪ ,‬העיד רבי‬
‫מריצה שמריצה את האבן לבית הקברות‪ :‬במשנה‬
‫יהושע בן פתורה על דם נבילות שהוא טהור‪ ,‬ושואל‬
‫קופיץ וכו'‪ :‬תני בגרסה אחרת‪ ,‬לא רק ערב פסח אלא‬
‫מהו טהור? ועונה טהור מלהכשיר כמים הא ליטמות‬
‫כל השנה הסכין קשורה לה הרי זו כמותה‪:‬‬
‫טומאת נבילה מטמא‪ ,‬ושואל תמן תנינן‪ ,‬דם השרץ‬
‫משנה ד' ה' הלכה ב'‬
‫שנִּ ְטמֵאת בִּו ְולַד הַט{ו}מְָאה‪ ,‬שהיא טומאה דרבנן ַמ ְטבִּילִּין אֹותָּ ּה ִּב ְפנִּים בעזרה ּו ַמ ְכנִּיסִּין‬
‫(ד) פָּר{ֹו}כֶּׁת שבמקדש ֶּׁ‬
‫שנִּ ְטמֵאת בְַאב הַט{ו}מְָאה‪ַ ,‬מ ְטבִּילִּין אֹותָּ ּה בַחּוץ מחוץ להר הבית וְשֹו ְטחִּין אֹותָּ ּה‬
‫אֹותָּ ּה ִּמי ָּד למקומה ( ְואֶּׁת) {ו} ֶּׁ‬
‫פורסים אותה ליבש ַבחֵיל ולא מכניסים לעזרה {מפני שהיא צריכה הערב שמש}‪ְ .‬ואִּם ָּהי ְתָּ ה חֲדָּ שָּה‪ ,‬שֹו ְטחִּין אֹותָּ ּה‬
‫שמְעֹון בֶּׁן‬
‫שהִּיא נָָּאה‪(:‬ה) ַרבָּן ִּ‬
‫שי ְִּראּו ָּהעָּם אֶּׁת ְמלַאכְתָּ ּה ֶּׁ‬
‫עַל גַג ָּה ִּא ְצ ַטבָּא שדרת העמודים הנראית למרחוק‪ ,‬כְדֵ י ֶּׁ‬
‫ש ְבעִּים ּושְתַ י ִּם נִּימִּי{ם}(ן) נירים הייתה‬
‫שמְעֹון בֶּׁן ַה ְסגָּן‪ ,‬פָּר}ֹו}כֶּׁת ָּע{ו} ְבי ָּּה ֶּׁטפַח‪ְ ,‬ועַל ִּ‬
‫ַג ְמלִּיאֵל אֹומֵר מִּשּום ַרבִּי ִּ‬
‫ַאר ָּבעִּים ַאמָּה‪ ,‬ו ְָּר ְחבָּּה ֶּׁעש ְִּרים ( ַאמָּה)‪ּ ,‬ו ִּמשְמֹונִּים ּושְתֵי‬
‫ָארכָּּה ְ‬
‫ְַאר ָּבעָּה חּוטִּין‪ְ .‬‬
‫נֶּׁא ֱֶּׁרגֶּׁת‪ְ ,‬ועַל כָּל נִּימָּא ְונִּימָּא ֶּׁעש ְִּרים ו ְ‬
‫שנָּה ושנה ּושְֹלש‬
‫ִּר{י}בֹוא {היתה} נַ ֲעשֵית‪ּ .‬ושְתַ י ִּם פרוכות כאלה היו שמונים ושתיים נערות חסודות עֹושִּין ְבכָּל ָּ‬
‫מֵאֹות כ ֹּ ֲהנִּים ַמ ְטבִּילִּין אֹותָּ ּה‪:‬‬
‫ירושלמי שקלים לב' ע' ב'‬
‫ארבעים ותמניא‪ ,‬כתוב אחד אומר שם (לו) ְו ָּעשִּיתָּ‬
‫גמ' אילו אמר בתורה עשה חוט‪ ,‬הייתי חושב אחד‬
‫שנִּי ְושֵש‬
‫ְַאר ָּגמָּן וְתֹו ַלעַת ָּ‬
‫ָּמסְָּך ְלפֶּׁתַ ח הָּאֹּהֶּׁל תְ ֵכלֶּׁת ו ְ‬
‫אילו אמר כפול הייתי חושב לשנים אילו אמר שזור‬
‫שזָּר ַמ ֲעשֵה רֹּקֵם‪ :‬פרצוף אחד כתוב אחר אומר שם‬
‫ָּמ ְ‬
‫הייתי חושב לשלשה‪ ,‬עכשיו שנאמר שמות כו' (לא)‬
‫וְשש‬
‫ַארגָמָ ן וְ ת ֹולַעַ ת ָשנִי ֵ‬
‫(לא ) וְ עָ ִשיתָ פָ רֹכֶּ ת ְת ֵכלֶּת וְ ְ‬
‫שזָּר‬
‫ַארגָמָ ן וְ ת ֹולַעַ ת ָשנִי וְ ֵשש ָּמ ְ‬
‫וְ עָ ִשיתָ פָ ֹרכֶּת ְת ֵכלֶּת וְ ְ‬
‫ֲשה אֹתָ ּה כְ רבִ ים‪ :‬שני פרצופות‪,‬‬
‫מָ ְשזָר ַמ ֲעשֵה חשֵב ַיע ֶּ‬
‫ֲשה אֹתָ ּה כְ רבִ ים‪ :‬משזר הרי הם‬
‫חשב ַיע ֶּ‬
‫ֲשה ֵ‬
‫מַ ע ֵ‬
‫מחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה‪ ,‬חד אמר "מעשה‬
‫ַארגָמָ ן וְ ת ֹולַעַ ת ָשנִי וְ ֵשש‬
‫לששה‪ ,‬ארבע מינים ְת ֵכלֶּת וְ ְ‬
‫רוקם" ארי מכאן וארי מכאן‪" ,‬מעשה חושב" ארי‬
‫מכאן הא עשרים וארבעה‪ ,‬תני שלשים ושתים‬
‫מכאן וחלק מכאן‪ ,‬ואחרנה אמר "מעשה רוקם" ארי‬
‫חוטים אילו אמר חוט א' כפול לשנים שזור לארבע‬
‫מכאן וחלק מכאן‪" ,‬מעשה חושב‪ ,‬ארי מכאן ונשר‬
‫נאמר "משזר" לשמונה‪ ,‬ארבע מינים מכאן הא תלתין‬
‫מכאן‪ :‬במשנה‪ ,‬בשמונים ושתים ריבוא היתה נעשית‬
‫ותרין‪ ,‬תנא שלישי אומר ארבעים ושמונה חוטים‬
‫וכו'‪ :‬ר' יצחק בר ביזנא אמר בשם שמואל‪ ,‬גוזמא‪,‬‬
‫ומסביר אילו אמר חוט היה אחד‪ ,‬כפול היה לשנים‪,‬‬
‫תמן תנינן פעמים היה עליה על התפוח שעל המזבח‬
‫קליעה היה לשלשה‪ ,‬שזור היה לששה עכשיו‬
‫אוסף של אפר מרוב קרבנות כשלש מאות כור‪ ,‬רבי‬
‫שנאמר "משזר" לשנים עשר כפול ארבע ארבעה‬
‫יוסי בי רבי בון אמר בשם שמואל גם זו עוד גוזמא‪:‬‬
‫ַארגָמָ ן וְ ת ֹולַעַ ת ָשנִי וְ ֵשש מיכן הא‬
‫מינים ְת ֵכלֶּת וְ ְ‬
‫משנה ו' ז'הלכה ג'‬
‫שנִּ ְטמָּא‪ ,‬בֵין בְַאב הַט{ו}מְָאה בשרץ‪ ,‬בֵין ִּב ְוולַד הַט{ו}מְָאה שנגע בראשון לטומאה‪ ,‬בֵין‬
‫(ו) ְבשַר קָּדְ שֵי קָּדָּ שִּים ֶּׁ‬
‫שנִּ ְטמָּא בְַאב הַטמְָאה‬
‫שמַאי אֹומ ְִּרים‪ ,‬הַכ ֹּל יִּש ֵָּרף ִּב ְפנִּים בבית הדשן‪ ,‬חּוץ ִּמ ֶּׁ‬
‫ִּב ְפנִּים בעזרה ‪ ,‬בֵין בַחּוץ לעזרה ‪ ,‬בֵית ַ‬
‫בַחּוץ שוודאי לא מכניסים אותו טמא למקדש‪ּ( .‬ו)בֵית ִּהלֵל אֹומ ְִּרים‪ ,‬הַכ ֹּל בין אב בין וולד טומאה יִּש ֵָּרף בַחּוץ‪,‬‬
‫שנִּ ְטמָּא בי ְַאב‬
‫שנִּ ְטמָּא ִּב ְוולַד הַט{ו}מְָאה ִּב ְפנִּים שאותו אין מוצאים החוצה ‪(:‬ז) ַרבִּי ֱאלִּי ֶּׁעזֶּׁר אֹומֵר‪( ,‬אֶּׁת) ֶּׁ‬
‫חּוץ ִּמ ֶּׁ‬
‫שנִּ ְטמָּא ִּב ְוולַד הַט{ו}מְָאה‪( ,‬בֵין ִּב ְפנִּים) בֵין בַחּוץ {בין‬
‫הט{ו}מְָאה‪ ,‬בֵין ִּב ְפנִּים בֵין בַחּוץ‪ ,‬יִּש ֵָּרף בַחּוץ‪ְ ( .‬ואֶּׁת) ֶּׁ‬
‫בפנים}‪ ,‬יִּש ֵָּרף ִּב ְפנִּים‪ַ .‬רבִּי ֲעקִּיבָּא אֹומֵר‪ ,‬מְקֹום ט{ו}מְָאתֹו שָּם ש ְֵר{י}פָּתֹו‪:‬‬
‫ירושלמי שקלים לב' ע' ב'‬
‫על דבר קפרא‪ ,‬וקשיא דבר קפרא על דבית שמאי‪,‬‬
‫גמ' מחלוקת‪ ,‬בר קפרא אמר‪ ,‬אב הטומאה דבר תורה‪,‬‬
‫דבית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא‬
‫ולד הטומאה מדבריהם‪ ,‬ר' יוחנן אמר בין זה אב בין‬
‫באב הטומאה בחוץ‪ ,‬מה בין אב הטומאה בין בחוץ‪,‬‬
‫זה וולד דבר תורה וקשיא דר' יוחנן על דבית שמאי‬
‫בין בפנים‪ ,‬זה וזה לא דבר תורה הוא‪ ,‬ועונה בגין‬
‫דבית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים בעזרה חוץ‬
‫דר"ע אמר מקום טומאתו שם תהא שריפתו‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫משנטמא באב הטומאה בחוץ‪ ,‬ושואל‪ ,‬מה בין אב‬
‫לשיטת בר קפרא ואפילו על דבית הילל לא‬
‫הטומאה בחוץ מה בין ולד הטומאה בחוץ‪ ,‬האם זה‬
‫מקשייא? דב"ה אמר הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא‬
‫וזה לא דבר תורה הוא‪ ,‬ואפילו לשיטת רבי יוחנן על‬
‫בולד הטומאה בפנים‪ ,‬ושואל מה בין ולד הטומאה בין‬
‫דב"ה לא מקשיי? דב"ה אמר‪ ,‬הכל ישרף בחוץ חוץ‬
‫בפנים בין בחוץ? האם זה וזה לא מדבריהם הוא?‬
‫מה שנטמא בולד הטומאה בפנים‪ ,‬מה בין ולד‬
‫ועונה בגין דר"ש אמר מאכלו ומשקו של מצורע‬
‫הטומאה בפנים מה בין אב הטומאה בפנים? האם‬
‫משתלחין חוץ לשלש מחנות לכן לא מכניסים וולד‬
‫לשיטת רבי יוחנן זה וזה לא דבר תורה הוא? ועונה‬
‫טומאה ‪:‬‬
‫לכן לא הוו שאלו בה רבנן בשיטת רבי יוחנן אלא‬
‫משנה ח' הלכה ד'‬
‫(ח) ֵא{י}ב ֵָּרי קרבן הַתָּ מִּיד עד שמעלים אותם על המזבח‪ ,‬נִּ{י}תָּ נִּין על המזבח החיצון ֵמ ֲחצִּי ֶּׁכבֶּׁש ּו ְל ַמטָּה ( ַב ִּמז ְָּרח)‬
‫{במערב} עד לאחר קריאת שמע של הכוהנים עובדי אותה משמרת‪ְ ( ,‬ו)שֶּׁל מּו ָּספִּין בשבת נִּ{י}תָּ נִּין ֵמ ֲחצִּי ֶּׁכבֶּׁש‬
‫ּו ְל ַמטָּה ( ַב ַמע ֲָּרב)‪{ ,‬במזרח}‪ְ ( ,‬ו)שֶּׁל ָּראשֵי חֳדָּ שִּים נִּ{י}תָּ נִּין (מִּתַ חַת) {על} כ ְַרכ{ֹו}ב ַה ִּמזְ ֵב ַח ( ִּמ ְל ַמטָּה)‪{ ,‬מלמעלן}‬
‫כּורים ראשית פרי האדמה אֵי{נ}ן נֹו ֲהגִּין ֶּׁאלָּא ִּב ְפנֵי‬
‫ש ָּקלִּים מחצית השקל ְו ַה ִּב{י} ִּ‬
‫לפרסם שהיום ראש חודש ַה ְ‬
‫ַה ַבי ִּת בזמן שבית המקדש קיים‪ֲ ,‬אבָּל ַמ ֲעשַר דָּ גָּן מן התבואה ּו ַמ ֲעשַר ְב ֵהמָּה כל עשירי ְו( ַה)בְכֹורֹות פטר רחם‬
‫שמְעֹון‬
‫כּורים‪ ,‬בזמן הזה ה ֲֵרי זֶּׁה ק{ֹו}דֶּׁ ש‪ַ .‬רבִּי ִּ‬
‫ש ָּקלִּים ּו ִּב{י} ִּ‬
‫נֹו ֲהגִּין בֵין ִּב ְפנֵי ַה ַבי ִּת בֵין שֶֹּּׁלא ִּב ְפנֵי ַה ַבי ִּת‪ַ .‬ה ַמקְדִּ יש ְ‬
‫כּורים ק{ֹו}דֶּׁ ש‪ ,‬אֵינָּן ק{ֹו}דֶּׁ ש משום שהם של כהן ‪:‬‬
‫אֹומֵר‪ ,‬הָּאֹומֵר ִּב{י} ִּ‬
‫ירושלמי שקלים לג' ע' א'‬
‫בשקלים את אמר לא קדשו? ועונה ‪ ,‬א"ל תמן‬
‫גמ' שואל איזהו כרכוב המזבח במזבח של בית שני?‬
‫שקלים לכך אין מקדישין לכתחילה‪ ,‬לפי שמצווה‬
‫ועונה אמה שהמזבח נהיה צר בין קרן לקרן מקום‬
‫להקריב מתרומה חדשה והיאך יקריבו קרבנות ואין‬
‫הילוך רגלי כהנים‪ ,‬ומברר‪ ,‬קרבן מוספי של שבת‬
‫לנו מזבח‪ ,‬השקלים האלה ה"ל תרומה משנה ישנה‪,‬‬
‫או מוספי ראש חודש מי קודם? ועונה ר' ירמיה סבר‬
‫מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח‪ ,‬מוספי ר"ח קודמין‪,‬‬
‫והכא בגר הזה מאי אית לך למימר‪ ,‬האי שקלים‬
‫חייליה כוחו ונימוקו של דר' ירמיה מן הדא‪ ,‬למדנו‬
‫ישנה היא לגבי הקדשות אחרים‪ ,‬וקינו של גר אינו‬
‫השיר שהיו הלויים אומרים בכל יום בבית המקדש‬
‫צריך חדשה‪ ,‬ואם הקדיש‪ ,‬קדוש‪ ,‬ויזהר בה ויניחנה‬
‫שירו של שבת תהילים צב' (א) ִמזְמוֹר ִשיר לְ יוֹם‬
‫עד שיבנה בית המקדש‪ ,‬שקלים שמא יבנה הבית‬
‫הַ ַשבָ ת‪( :‬ב) טוֹב לְ הֹדוֹת לַי ֹדוָד ּולְ זַמֵ ר לְ ִש ְמָך עֶּ לְ יוֹן‪:‬‬
‫כבראשונה ותתרם תרומת הלישכה מן החדשה‬
‫ושירו של ר"ח‪ ,‬שם קד' (א) בָ ְרכִ י נ ְַפ ִשי אֶּ ת ְי ֹדוָד‬
‫בזמנה‪ ,‬באחד בניסן‪ ,‬והכא כספי קינו של גר מאי‬
‫ְי ֹדוָד אֱֹלהַ י ג ַָדלְ תָ ְמאֹד הוֹד וְהָ דָ ר לָבָ ְשתָ ‪ :‬שירו של‬
‫אית לך‪ ,‬רב המנונא ורב אדא בר אהבה אמרו בשם‬
‫ר"ח קודם‪ ,‬ודוחה‪ ,‬א"ר יוסה‪ ,‬שנייה היא תמן‪ ,‬דאמר‬
‫רב הלכה כר"ש \{ ויש אומרים רב אדא ורב המנונא‬
‫ר' חייא בשם רבי יוחנן‪ ,‬מקדימים של ראש חודש‬
‫רב אדא בר אחוה אמרו בשם רב הלכה כר"ש\}‪:‬‬
‫כדי לפרסמו ולהודיע לכל שהוא ר"ח‪ ,‬אלא כיצד‬
‫בס"ד הלוואי עוד הדרן אלך כל הרוקין‬
‫היה עושה‪ ,‬שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של‬
‫וסיימנו את מסכת שקלים ‪:‬‬
‫ר"ח‪ ,‬ברם הכא להעלות האיברים לכבש מוספי שבת‬
‫ומוספי ר"ח מוספי שבת קודמין‪ ,‬על שם מפאת כל‬
‫התדיר מחבירו‪ ,‬קודם את חבירו‪ :‬במשנה‪ ,‬שקלים‬
‫יא' אדר‬
‫וביכורים וכו'‪ :‬ושואל ביכורים נאמר בהם דברים‬
‫יב' (ו) ַוהֲבֵ אתֶּ ם ָשמָ ה עֹֹלתֵ יכֶּם וְ זִבְ חֵ יכֶּם וְאֵ ת‬
‫מַ עְ ְשרֹתֵ יכֶּם וְאֵ ת ְתרּומַ ת י ְֶּדכֶּם וְ נ ְִד ֵריכֶּם וְ נ ְִדבֹתֵ יכֶּם‬
‫ּובְ ֹכרֹת בְ קַ ְרכֶּם וְ צֹאנְכֶּם‪( :‬ז) וַאֲ כַ לְ תֶּ ם ָשם לִ ְפנֵי ְי ֹהוָה‬
‫ּושמַ ְחתֶּ ם בְ כֹל ִמ ְשלַח י ְֶּדכֶּם אַ תֶּ ם ּובָ תֵ יכֶּם‬
‫אֱֹלהֵ יכֶּם ְ‬
‫אֲ ֶּשר בֵ ַרכְ ָך ְי ֹהוָה אֱֹלהֶּ יָך‪ :‬הא שקלים קדשו? ועונה‬
‫רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון‪ ,‬בין אלו‬
‫ביכורים ובין אלו שקלים לא קדשו‪ ,‬תני גר בזמן‬
‫הזה צריך להביא להפריש קינו ריבעת דינר כסף‪,‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ ,‬ביטלה ר' יוחנן בן זכאי מפני‬
‫התקלה‪ ,‬ומברר‪ ,‬מהו מפני התקלה‪ ,‬כהדא דתני‪ ,‬אין‬
‫מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין‬
‫תרומות ומעשרות בזמן הזה‪ ,‬ואם הקדיש או העריך‬
‫או החרים או הגביה‪ ,‬הכסות תשרף‪ ,‬הבהמה תיעקר‪,‬‬
‫כיצד עוקר? נועל בפניה הדלת ומעריבה והיא מתה‬
‫מאיליה‪ ,‬והמעות ילכו לים המלח‪ :‬ומדייק עבר‬
‫והקדיש‪ ,‬מן מה דאמר ר"ש ביטלה ר' יוחנן בן זכאי‬
‫מפני התקלה‪ ,‬הדא אמרה‪ ,‬עבר והקדיש‪ ,‬קדשו‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬רבי יודה מן ענתודרייא בעי קומי רבי יוסי‪,‬‬
‫הכא בגר הקינים שהפריש את אמר קדשו‪ ,‬והכא‬