פרק ז

‫שקלים פרק שביעי‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫ש ָקלִּים‪,‬‬
‫ש ָקלִּים יִּפְלּו ַל ְ‬
‫שנִּ ְמצְאּו בהר הבית בֵּין הקופה של ַהשְקָ לִּים בין קופה ִּלנְדָ בָה‪ ,‬אם היה קָרֹוב ַל ְ‬
‫(א) מָעֹות ֶׁ‬
‫ואם קרוב היה ַלנְדָ בָה יִּפְלּו לקופה ַלנְדָ בָה‪ ,‬ואם נמצאו ֶׁמ ֱחצָה ְל ֶׁמ ֱחצָה יִּפְלּו ַלנְדָ בָה‪ .‬מצאו מטבעות כסף בֵּין קופת‬
‫ֵּעצִּים לשופר של ִּללְבֹונָה‪ ,‬אם קָרֹוב ָל ֵּעצִּים יִּפְלּו ָל ֵּעצִּים‪ ,‬ואם ַללְבֹונָה יִּפְלּו ַללְבֹונָה‪ֶׁ ,‬מ ֱחצָה ְל ֶׁמ ֱחצָה יִּפְלּו ַללְבֹונָה‪.‬‬
‫נמצאו בֵּין ִּק{י}נִּין לבין לְגֹוזְלֵּי עֹולָה‪ ,‬קָרֹוב ַל ִּק{י} נִּין יִּפְלּו ַל ִּקנִּין‪ .‬לְגֹוזְלֵּי עֹולָה יִּפְלּו לְגֹוזְלֵּי עֹולָה‪ֶׁ ,‬מ ֱחצָה ְל ֶׁמ ֱחצָה‬
‫שנִּי‪ ,‬אם קָרֹוב‬
‫יִּפְלּו לְגֹוזְלֵּי עֹולָה נמצאו על ידי יהודי בביתו כספים בין מקום בו מניח כספים בֵּין ח{ו}לִּין ְל ַמ ֲעשֵּר ֵּ‬
‫שנִּי‪ .‬ז ֶׁה ַה ְכלָל‪,‬‬
‫שנִּי‪ֶׁ ,‬מ ֱחצָה ְל ֶׁמ ֱחצָה יִּפְלּו ְל ַמ ֲעשֵּר ֵּ‬
‫שנִּי יִּפְלּו ְל ַמ ֲעשֵּר ֵּ‬
‫לַח{ו}לִּין י ִּפְלּו לַח{ו}לִּין‪ ,‬ואם קרוב ְל ַמ ֲעשֵּר ֵּ‬
‫הֹו ְלכִּי(ם){ן} ַאחַר ַהקָרֹוב ( ְל ָהקֵּל)‪ֶׁ .‬מ ֱחצָה ְל ֶׁמ ֱחצָה ְל ַה ְחמִּיר ויאכל בהם מזון בירושלים ‪:‬‬
‫ירושלמי שקלים כח' ע' ב'‬
‫אמר יפלו לנדבה‪ ,‬ושואל וקשיא על המשנה נפלו‬
‫גמ' ושואל לא הוצרכה ולמה לא מדגים דלא נפלו‬
‫בֵּ ין קינין לבין לְ ג ֹו ְזלֵּי ע ֹולָה‪ ,‬מֶ חֱצָ ה לְ מֶ חֱצָ ה י ְפלּו‬
‫בין שקלים לשופר לקינים ועונה ר' אבון אמר בשם‬
‫לְ ג ֹו ְזלֵּי ע ֹולָה ושואל ויש חטאת קריבה עולה? ועונה‬
‫ר' פנחס‪ .‬כמין בוכלייאר במעגל סביב היו עשוין‬
‫חזקיה \{אחי\} בשם רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬תנאי בית‬
‫הקופות מסודרים‪ ,‬ושואל ולמה מחצה למחצה יפלו‬
‫דין הוא‪ ,‬כל הנשאר על המותרות שיקרבו עולות‪,‬‬
‫לנדבה \{לא צורכה לא היה יותר נכון דלא מחצה‬
‫ושואל האשה הזאת במה היא מתכפרת? ועונה‪,‬‬
‫למחצה יפלו לשקלים? \} ועונה אית דבעי מימר‬
‫אמר ר' יצחק תנאי בית דין הוא המספק את הקינין‬
‫שמא יפלו לשירי הלישכה‪ ,‬ולא יקרב מהם קרבן אית‬
‫הוא מספק את תחליף של קינים עבור הפסולות‬
‫דבעי מימר ויש אומרים מחצה למחצה כמי שמת בעל‬
‫והאבודות‪ ,‬ושואל לא צורכה ולמה לא מדגים נפילה‬
‫השקלים ונופל לנדבה‪ ,‬א"ר יסא עד דאנא תמן שהיתי‬
‫דלא בין קטורת לעצים ללבונה לזהב לכפורת ועונה‬
‫בבבל שמעית קול‪ ,‬רב יהודה שאל לשמואל הפריש‬
‫ותניתה בסופה‪ ,‬יש לזה הפתרון זה הכלל הולכין אחר‬
‫שקלו ומת אמר ליה יפלו לנדבה‪ ,‬למדנו {מותר\}‬
‫הקרוב מחצה למחצה להחמיר‪:‬‬
‫עשירית האיפה שלו של כהן גדול שמת באמצע‬
‫היום רבי יוחנן אמר יוליכם לים המלח‪ ,‬רבי אלעזר‬
‫משנה ב' ג' הלכה ב'‬
‫שנִּ ְמצְאּו ִּל ְפנֵּי סֹוח ֲֵּרי ְב ֵּהמָה בירושלים ‪ ,‬לְעֹולָם ַמ ֲעשֵּר שני‪{ .‬ו} ְבהַר ַה ַבי ִּת‪ ,‬ח{ו}לִּין שהעולה להר הבית‬
‫(ב) מָעֹות ֶׁ‬
‫שעַת ה ֶָׁרגֶׁל‪ַ ,‬מ ֲעשֵּר שני)‪ּ .‬ו ִּבשְָאר‬
‫ש ַלי ִּם ברחובות העיר ( ִּב ְ‬
‫כבר קנה בהמות מכספי מעשר שני שהיה לו‪{ ,‬ו}בִּירּו ָ‬
‫שנִּ ְמצָא ָב ֲעז ָָרה‪,‬‬
‫שנָה‪ ,‬ח{ו}לִּין שרוב הכספים חולין הם {ובשעת הרגל הכל מעשר שני }‪(:‬ג) ָבשָר ֶׁ‬
‫(כָל) י ְמֹות ַה ָ‬
‫אם היו ֵּא{י}ב ִָּרים כפי שהכוהנים חותכים להקרבה‪ ,‬עֹולֹות‪ַ .‬וחֲתִּ יכֹות קטנות הרי הם ‪ַ ,‬חטָאֹות‪ .‬המותרות לאכילה‬
‫ש ַלי ִּם חתוכות יפה ‪ ,‬זִּ ְבחֵּי שְ ָלמִּים לאחר הקרבה‪ ,‬מכל מקום מחמת ספק שאולי כבר עבר‬
‫לכוהנים בעזרה {ו}בִּירּו ָ‬
‫צּורתֹו ְויֵּצֵּא ְלבֵּית ַהש ְֵּרפָה‪ .‬נִּ ְמצָא בשר ַבגְבּולִּין בעיר שכולה ישראל‪ֵּ ,‬א{י}ב ִָּרים כפי‬
‫זמנם זֶׁה ָוזֶׁה תְ ע{ו}בַר ָ‬
‫ש ַה ָבשָר מְר{ו}בֶׁה‪ַ ,‬אף ֵּא{י}ב ִָּרים‬
‫שעַת ה ֶָׁרגֶׁל ֶׁ‬
‫שמשליכים לכלב‪ ,‬נְבֵּלֹות‪{ .‬ו}חֲתִּ יכֹות‪ ,‬מ{ו}תָ רֹות‪ּ .‬ו ִּב ְ‬
‫מ{ו}תָ ר{ות}(ין)‪:‬‬
‫ירושלמי שקלים כט' ע' א'‬
‫יוסי ברבי חנינה‪ ,‬נמצאו איברים הרי הם בחזקת‬
‫גמ' בְ הַ ר הַ בַ ית‪ ,‬חולין‪ ,‬ושואל לא צורכה ולמה מספק‬
‫נבילות‪ ,‬ושואל‪ ,‬לוקין עליהן משום נבילה? ועונה‪,‬‬
‫דלא יהיה בהר הבית מעות קודש? ועונה רבי אבא‬
‫מתניתא אמרה כן איברים נבילות וחתיכות מותרות‪,‬‬
‫ר' חייה אמרו בשם רבי יוחנן‪ ,‬חזקה שאין הכהן‬
‫ומדגיש‪ ,‬חתיכות מותרות לא ממש? ודכוותה‬
‫מוציא מן הלשכה מעות עד שהוא מחללן על הבהמה‪:‬‬
‫איברים נבילות לוקין עליהן‪ ,‬משום נבילה ממש‪,‬‬
‫במשנה בשר שנמצא כו'‪ :‬רבי אלעזר בשם ר'‬
‫רבי קריספא בשם רבי יוסי ברבי חנינה אומר אם היו‬
‫הושעיה‪ ,‬בשר קודש הסיע דעת מהם טעון עיבור‬
‫מחרוזות שיש בהם סימן שלאכילה הם עומדים‬
‫צורה בלינה‪ ,‬ואחר כך נשרף ‪ ,‬א"ר הושעיה אף מתני'‬
‫אמרה כן‪ ,‬תעובר צורתו ויצא לבית השריפה‪ ,‬א"ר‬
‫מותרות‪ ,‬גם אז תשע חניות מוכרות בשר נבילה‪,‬‬
‫יוסי‪ ,‬ויאות יש לזה הסבר הגיוני לאכלו אין את יכול‬
‫ואחת מוכרת בשר שחוטה‪ ,‬נתחלפו לו ולא יודע‬
‫שמא נתקלקל צורתו לן או נטמא לפום כן צריך‬
‫מאיזה מהם לקח ‪ ,‬חושש‪ ,‬ולנמצאת בחוץ שאין לה‬
‫מימר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה‪ :‬במשנה‪,‬‬
‫קביעות הולכין אחר הרוב ‪ ,‬ואפילו תשע חנויות‬
‫בשר נמצא בגבולין כו'‪ :‬רבי קריספא אמר בשם רבי‬
‫מוכרות בשר שחוטה‪ ,‬ואחת מוכרת בשר נבילה‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ולקחה את שלך‪ ,‬ומספר‪ ,‬נהר גינאי שטף זיקין נאדות‬
‫יין של יהודי אתא עובדא קומי ר' יצחק בר"א ואמר‪,‬‬
‫יחכמון יזהה שפייא ממלא היין קיטרהון את הקשרים‬
‫אם שלו הם ועוד מעשה נוקניקה‪ ,‬קנקן יין אשתכח‬
‫נמצא בכנישתא דבולי של המכובדים ועשירי העיר‬
‫אתא עובדא קומי רבי ירמיה‪ ,‬אמר יתחכמון יזהו‬
‫סקורייא רושמי וממספרי הקנקנים עבידתהון אם‬
‫כתב יד שלהם הוא‪ ,‬גדי צלי אשתכח באסרטי‬
‫ברחובה דגופתא העיר היהודית‪ ,‬והתירוהו‪ ,‬משום‬
‫שני דברים‪ ,‬משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים‬
‫בעיר ומסביר משום מציאה דתני המציל מיד הארי‬
‫מיד הגייס משונת הים‪ ,‬ומשונת הנהר ומאיסרטיא‬
‫גדולה ומפלטיא גדולה הרי אלו שלו‪ ,‬מפני שהבעלים‬
‫מתייאשין מהן‪ ,‬משום רוב מהלכי דרכים יהודים הם‪,‬‬
‫ואין חוששים משום שחיטת גוי לבסוף ואישתכח‬
‫שגדי צלוי מן דבית רבי היה‪ ,‬עיגול דגובנה גבינה‬
‫מלוחה אישתכח בפונדקא דלוי‪ ,‬והתירוהו משום שני‬
‫דברים‪ ,‬משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים‪,‬‬
‫משום מציאה דתני המציל מיד הגייס מיד הארי‬
‫משונת הים ומשונת הנהר מאיסרטיא גדולה ומפלטיא‬
‫גדולה הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן‪,‬‬
‫משום רוב מהלכי דרכים משום גבינת עכו"ם‪ ,‬לבסוף‬
‫ואישתכח מן דר"א בר' יוסי היה ‪ ,‬א"ר מנא קומי ר'‬
‫יוסי‪ ,‬ואנן חמיין רבנן מכריזין על מציאות שמצאו‬
‫ברחוב ראשי‪ ,‬א"ל ואילו את אין הוויתה משכח לא‬
‫נסבת משתדל להחזיר? רבי יונה אבוך לא אמר כן‪,‬‬
‫אלא אמר הלואי כד נשכח אם אמצא אבידה נשכח‬
‫אמצא אותה מן פיוסא ולגוא במרכז‪ ,‬אפילו כן‬
‫כאשר אשכח‪ ,‬ולא נסיב לא הרים את המציאה‬
‫נתחלפו לו‪ ,‬חושש‪ ,‬ולנמצאת בחוץ הולכין אחר‬
‫הרוב‪ ,‬אמר רבי יוחנן הנמצא ביד גוי‪ ,‬כנמצא בפלטיא‬
‫ברחובה של עיר גדולה‪ ,‬ומספר רבי אלעזר בי רבי‬
‫חגיי הוה מסמך לר' מנא‪ ,‬חמא ראה לחד ארמאי גוי‬
‫מקטע חותך מן בשר סוסיה ומפיק לברא ומוציאה‬
‫למכירה ברחוב‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬הדא היא דאמר רבי יוחנן‬
‫הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא? ועונה א"ל כן אמר‬
‫רבי יוסי‪ ,‬רבי‪ ,‬והן שראו אותו לאותו גוי יוצא‬
‫ממקולין מאטליז של ישראל‪ ,‬ומספר‪ ,‬חד בר נש‬
‫בציפורין אזיל בעי מיזבון קופד מן טבחא יהודי ולא‬
‫יהיב ליה מחמת ריב שהיה ביניהם אמר ליה לחד‬
‫רומי תכנס אתה וקנה לי ואייתי ליה‪ ,‬אמר ליה האדם‬
‫לטבח לא נסבית על כרחיה יש לי בשר בניגוד‬
‫לרצונך אמר ליה‪ ,‬ולאו בשר דנבילה יהבית ליה‬
‫נתתי לרומי הלזה‪ ,‬רבי ירמיה אמר בשם ר' חנינה‬
‫סיפור מעשה זה בא לפני רבי‪ ,‬ואמר‪ ,‬לא כולא מינא‬
‫אין לקצב הזה כוח מיסר מקולין כל האטליזים‬
‫דציפורין ואינו נאמן לומר מכרתי לגוי נבילה‪ ,‬רב‬
‫נחת לתמן ירד לבבל חמתון ראה שמקילין בבשר מן‬
‫הנכרי וחמר עליהן‪ ,‬חד בר נש אזיל בעי משיזגה‬
‫אסקופתיה בגו נהרא בקש לרחוץ חתיכת בשר‬
‫בשפת הנהר ואינשתה ושכח אותו שם ואזיל ליה‬
‫והתרחק‪ ,‬חזר בעי מיסבינה לקחתו‪ ,‬אמר ליה רב‪,‬‬
‫אסור לך‪ ,‬דאנא אמר‪ ,‬ההיא החתיכה הקודמת שטף‬
‫נהרא‪ ,‬ואייתי אחורי דנבילה תחתוי‪ ,‬מעשה בחד בר‬
‫נש‪ ,‬הוה מהלך בשוק טעין קופד בשר אתא ציפור‬
‫דייתא‪ ,‬וחטפתיה מיניה‪ ,‬וטלקתיה והשליכה אחר כך‬
‫חזר בעי מיסבינה ביקש לקחתה‪ ,‬אמר ליה רב‪ ,‬אסור‬
‫לך‪ ,‬דאנא אמר‪ ,‬הציפור הדאה מקודם בשר דנבילה‬
‫הוות טעינה‪ ,‬וטלקתיה וזרקה ונסבה ההוא אוחרנא‬
‫משנה ד' ה' ו' ז' הלכה ג'‬
‫ש ַלי ִּם ְועַד ִּמגְדַ ל עֵּדֶׁ ר‪ּ ,‬ו ְכמִּדָ תָ ּה ולמרחק דומה ְלכָל רּוחַ‪ ,‬נמצאו‬
‫שנִּ ְמצֵּאת מִּירּו ָ‬
‫(ד) ְב ֵּהמָה משוטטת ללא בעלים ֶׁ‬
‫ש ָלמִּים‪ַ .‬רבִּי י ְהּודָ ה אֹומֵּר‪ ,‬כבש זכר ה ָָראּוי ִּל ְפ ָסחִּים‪,‬‬
‫זְכ ִָּרים‪ ,‬קרבים למזבח קרבנות עֹולֹות‪ .‬נְ ֵּק{י}בֹות‪ ,‬קריבות זִּ ְבחֵּי ְ‬
‫ש ְכנִּין אֶׁת מֹו ְצאֶׁי ָה של‬
‫קרב לקרבן {ל} ְפ ָסחִּים וזאת אם נמצא ק{ֹו}דֶׁ ם ל ֶָׁרגֶׁל שְלֹושִּים יֹום‪( :‬ה) ב ִָּראשֹונָה הָיּו ְמ ַמ ְ‬
‫ּובֹורחִּין שלא יהיה‬
‫ְ‬
‫בהמה כזו ‪ ,‬עַד שֶׁהּוא ֵּמבִּיא נְ ָסכֶׁי ָה‪ ,‬סולת שמן ויין ‪ָ .‬חזְרּו ִּלהְיֹות אלה שמצאו ַמנִּיחִּין אֹותָ ּה‬
‫שמְעֹון‪,‬‬
‫שי ְהּו נְ ָסכֶׁי ָה של האבודות שנמצאו ָבאִּין ִּמשֶׁל ִּצ{י}בּור‪(:‬ו) ָאמַר ַרבִּי ִּ‬
‫נגרם להם נזק כספי הִּתְ קִּינּו בֵּית דִּ ין‪ֶׁ ,‬‬
‫שלַח ִּעמָּה‬
‫שלַח עֹולָתֹו ִּממְדִּ ינַת ַהי ָם ְו ִּ‬
‫ש ִּ‬
‫ש ְבעָה דְ ב ִָּרים הִּתְ קִּינּו בֵּית דִּ ין‪ְ ,‬וזֶׁה ֶׁאחָד ֵּמהֶׁן‪ ,‬והשני (נָכ ְִּרי) {עכו"ם} ֶׁ‬
‫ִּ‬
‫שמֵּת‬
‫הוצאות נְ ָסכִּים‪ ,‬ק ְֵּר{י}בִּין ִּמשֶׁלֹו‪ְ .‬ואִּם לָאו‪ ,‬ק ְֵּר{י}בִּין הנסכים ִּמשֶׁל צִּבּור מתרומת הלשכה‪ .‬השלישי ְוכֵּן גֵּר ֶׁ‬
‫שיורשים אין לו ְו ִּהנִּי ַח זְ ָבחִּים‪ ,‬אִּם י ֵּש לֹו נְ ָסכִּים‪ ,‬ק ְֵּר{י}בִּין ִּמשֶׁלֹו‪ְ .‬ואִּם לָאו‪ ,‬ק ְֵּר{י}בִּין ִּמשֶׁל צִּבּור‪ .‬והרביעי ּותְ נַאי‬
‫יֹורשִּין‪.‬‬
‫שמֵּת‪ ,‬שֶׁתְ הֵּא ִּמנְחָתֹו מנחת חביתין ק ְֵּר{י}בָה ִּמשֶׁל צִּבּור‪ַ .‬רבִּי י ְהּודָ ה אֹומֵּר‪ִּ ,‬משֶׁל ְ‬
‫בֵּית דִּ ין הּוא עַל כֹּהֵּן גָדֹול ֶׁ‬
‫ש ֵּל{י}מָה ָהי ְתָ ה ק ְֵּר{י}בָה עם מנחת הערב‪( :‬ז) תקנה חמישית עַל ַה ֶׁמלַח ְועַל ָה ֵּעצִּים‬
‫עד שיתמנה כהן גדול אחר ּו ְ‬
‫שיִּהְיּו הַכ ֹּ ֲהנִּים נֵּאֹותִּ י(ם){ן} משתמשים ונהנים ָבהֶׁן באכילתם בעזרה את בשר הקודש שלא מוצא חוצה ‪,‬‬
‫ֶׁ‬
‫שי ְהּו בָאֹות‬
‫והשישית ְועַל ַהפ ָָרה האדומה שֶֹּׁלא י ְהּו מֹו ֲעלִּין ְב ֶׁאפ ְָרּה‪ ,‬והתקנה השביעית ְועַל ַה ִּק{י}נִּין ַהפְסּולֹות ֶׁ‬
‫ִּמשֶׁל צִּבּור מתרומת הלשכה‪ַ .‬רבִּי יֹוסֵּי אֹומֵּר‪ ,‬הספק שזכה במכרז ַה ְמ ַס ֵּפק אֶׁת ַה ִּק{י}נִּין‪ְ ,‬מ ַספֵּק אֶׁת הקינים‬
‫האחרים במקומם של ַהפְסּולֹות‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫ירושלמי שקלים ל' ע' א'‬
‫גמ' בְ הֵּ מָ ה משוטטת ללא בעלים זכרים עולות נקיבות‬
‫שלמים ר' הושעיא רבה אמר‪ ,‬לא הם עצמם אלא‬
‫הם נמכרים לבא בדמיהן עולות שנו‪ ,‬ושואל‪ ,‬א"ל‬
‫רבי יוחנן וכי אומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים?‬
‫ועונה אלא באמת הילכו בהן אחר הרוב‪ ,‬אם רוב‬
‫זכרים הרי הם עולות אם רוב נקיבות זבחי שלמים‪,‬‬
‫ושואל ואין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקיבות?‬
‫ועונה‪ ,‬אלא כיצד הוא עושה מוציאן לחולין‪ ,‬וחוזר‬
‫ועושה אותן עולות וסופם שקרבים למזבח‪ ,‬א"ר‬
‫זעירא‪ ,‬כמה דאת אמר תמן תנאי בית דין הוא על‬
‫המותרות \{האובדות\} שיקרבו עולות‪ ,‬כן את אמר‬
‫אוף הכא‪ ,‬תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות‪,‬‬
‫ושואל א"ר יוסי לרבי יעקב בר אחא האם אין זה‬
‫נחשב כמעשה מזיד לפדותם? ועונה‪ ,‬א"ל‪ ,‬מכיוון‬
‫שהוא תנאי ב"ד‪ ,‬אין זה מזיד‪ :‬א"ר יסא עד דאנא‬
‫תמן בבבל שמעית קול רב יהודה שאל לשמואל‪,‬‬
‫הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה‪ ,‬ומותר עשירית‬
‫האיפה שלו של כהן גדול שהפריש מעות רבי יוחנן‬
‫אמר יוליכם לים המלח‪ ,‬רבי אלעזר אמר יפלו‬
‫לנדבה‪ ,‬עשירית האיפה של כ"ג שמת באמצע היום‬
‫רבי יוחנן אמר‪ ,‬חוצה אותה ואחר כך מקדשה‪ ,‬והחצי‬
‫השני אינה קדוש ר"ש בן לקיש אמר‪ ,‬מקדשה בכלי‬
‫שרת ואחר כך חוצה אותה‪ ,‬ושואל מתניתא פליגא‬
‫על רבי יוחנן שלמדנו אם מת מקריב מחצה ומחצה‬
‫אבד‪ ,‬ועונה פתר לה שכן אפילו מעות ילכו לים‬
‫המלח‪ ,‬ושואל מתניתא פליגא על ר"ש בן לקיש ועל‬
‫רבי יוחנן ‪ ,‬נתמנה כהן גדול באמצע היום נמצאו שני‬
‫חצאין קריבין‪ ,‬ושני חצאין אבודין ותני עלה‪ ,‬מחצה‬
‫ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית‬
‫השריפה ועונה פתר לה כר' ישמעאל דאמר עשרון‬
‫בשקילתו מקדש‪ ,‬כשהכהן מתקרב תחילה לעבודה‬
‫ביום הראשון שמתחנך לעבודה במקדש מביא מנחת‬
‫חינוך‪ ,‬שנאמר ויקרא ו' (יג) זֶה קָ ְרבַ ן ַא ֲהרֹן ּובָ נָיו‬
‫ִּירת ָה ֵּאפָה‬
‫אֲ ֶשר י ְַקריבּו לַי ֹהוָה בְ יוֹם המָ ַשח אֹת ֹו ֲעש ִּ‬
‫ֹסלֶת מנְחָ ה תָ מיד מַ חֲציתָ ּה בַ בֹקֶ ר ּומַ חֲציתָ ּה בָ עָ ֶרב‪:‬‬
‫שלו‪ ,‬ועובדה מקריב אותה בידו בעצמו‪ ,‬אחד כהן‬
‫גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו במקדש‪ ,‬עד שלא‬
‫הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתן כשירה‪ ,‬רבי‬
‫מנא בעי מימר כהן אשר בו ביום שנתקרב תחילה‬
‫לעבודה בו ביום נתמנה להיות כהן גדול מביא שתים‬
‫מנחות אחת לחינוכו ככהן הדיוט לעבודה‪ ,‬ואחת‬
‫לחובת היום של כהן גדול מחציתו בבוקר ומחציתו‬
‫בערב‪ ,‬שנאמר שם (יד) עַ ל מַ חֲבַ ת בַ ֶשמֶ ן תֵּ עָ ֶשה‬
‫מ ְרבֶ כֶת ְתביאֶ נָה תפִּינֵּי מנְחַ ת פתים ַת ְקריב ֵּריחַ ניחֹחַ‬
‫לַי ֹהוָה‪ :‬וצריכה להיות בשעת הבאה תופיני ואין‬
‫בשחרית לפני עלות השחר תופיני טרי‪ ,‬ושואל והא‬
‫תנינן בסדר תמיד העמידו קודם השחר עושה חביתין‬
‫לעשות חביתין‪ ,‬ועונה א"ר חייא בר אחא לעשות‬
‫חמין להכין את המים הרותחים לרבוכה תופיני‪,‬‬
‫רבי יסא אמר בשם ר' חנינה מטגנה בשמן ואח"כ‬
‫אופה אותה‪ ,‬רבי אחא אמר בשם ר' חנינה אופה‬
‫אותה ואח"כ מטגנה‪ ,‬ודורש "תופיני תאפנה" נא‬
‫תאפה‪ ,‬רבי אומר‪" ,‬תאפנה" נאה‪ ,‬רבי דוסא אומר‬
‫"תאפנה" {ריבה} רכה‪ ,‬נמצא אתיין אילין פלגוותא‪,‬‬
‫כהינין פלגוותא‪ ,‬מאן דאמר תאפנה נאה‪ ,‬כמ"ד אופה‬
‫ואח"כ מטגנה‪ ,‬ומאן דאמר תאפנה נא כמ"ד מטגנה‬
‫ואח"כ אופה‪ .,‬לא סוף דבר לאו דווקא שמת הכהן‬
‫הגדול אפילו נטמא ויש צורך להחליף אותו ואפי'‬
‫נדחה ממום‪ ,‬תני {ר' יוסי בן עזי} ר' יהודה בר פזי‬
‫דבר דליה ואפי' נדחה מחמת מום‪ ,‬במשנה‪ַ ,‬רבי‬
‫יְהּודָ ה אוֹמֵּ ר‪ ,‬מ ֶשל יו ְֹרשין‪ ,‬ושואל‪ ,‬מנין לכהן גדול‬
‫שמת ולא מינו אחר תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל‬
‫יורשים‪ ,‬ועונה ת"ל ויקרא ו' (טו) וְהַ כֹהֵּ ן הַ מָ שיחַ‬
‫ַת ְחתָ יו ִּמ ָבנָיו י ַ ֲעשֶׁה א ֹּתָ ּה חָ ק ע ֹולָם לַי ֹהוָה כָ ליל‬
‫תָ ְקטָ ר‪ :‬יכול יביאנה אם נתמנה באמצע היום‬
‫לחציים‪ ,‬ת"ל "אותה" כולה אמרתי דברי רבי יהודה‪,‬‬
‫ר"ש אומר אינה באה אלא משל ציבור‪ ,‬שנאמר "חק‬
‫עולם" \{ממי שהבריות שלו\} מי שהברית כרותה‬
‫לו‪" ,‬כליל תקטר" כליל כולה בבת אחת להקטרה‪:‬‬
‫במשנה‪ ,‬כהן גדול שמת וכו'‪ :‬ושואל‪ ,‬רבי אבא בר‬
‫ממל בעי‪ ,‬מחלפה שיטתיה דר"ש‪ ,‬תמן אמר משל‬
‫יורשין‪ ,‬והכא אמר משל ציבור? ועונה‪ ,‬א"ר חייה בר‬
‫אבא ולא יאות הוא מקשה שאלה קשה נשאלה ‪,‬‬
‫ועונה‪ ,‬אתא רבי יעקב בר אחא‪ ,‬רבי אבהו בשם רבי‬
‫יוחנן‪ ,‬ואמרו‪ ,‬דבר תורה הוא שתהא באה מן הציבור‬
‫{כיון דחזי דקא מידחקה לישכה אין תקציב לכך}‬
‫הייתי אומר יגבו לה {מן היורשין} \{כיון דחזי‬
‫דפשעי בה היורשים התרשלו ולא היה להם עניין‬
‫בכך} התקינו שתהא באה מתרומת הלישכה‪ ,‬ושואל‬
‫רבי יוסה אמר‪ ,‬ר' יוחנן בעי‪ ,‬מהו שיביאו היורשים‬
‫מנחה שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים‪ ,‬או‬
‫מנחה שלימה בשחרית‪ ,‬ובטילה בין הערבים‪ ,‬כד‬
‫תהא פשיטא ליה ואם תאמר נלמד מן שמביא מנחה‬
‫שלימה דכתיב שם (יג) זֶה קָ ְרבַ ן ַא ֲהרֹן ּובָ נָיו אֲ ֶשר‬
‫י ְַקריבּו לַי ֹהוָה בְ יוֹם המָ ַשח אֹת ֹו עֲשירת הָ אֵּ פָ ה ֹסלֶת‬
‫ִּמנְחָה תָ מִּיד מַ חֲציתָ ּה בַ בֹקֶ ר ּומַ חֲציתָ ּה בָ עָ ֶרב‪ :‬אשאל‬
‫עוד שלשת לוגין שמן מה הן? האם מביאים שלשת‬
‫לוגין שחרית ושלשת לוגין בין הערבים? או לוג‬
‫‪3‬‬
‫ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים? ודוחה‬
‫אמר רבי חזקיה ‪ ,‬אולי אוף הדא צריכה ליה ספק לו‬
‫כמו בלבונה‪ ,‬שני קומצין מה הן האם שני קומצין‬
‫בשחרית ושני קומצין בין הערבים‪ ,‬או קומץ אחת‬
‫בשחרית וקומץ אחת בין הערבים‪ ,‬ועונה‪ ,‬א"ר יוסה‬
‫כלום למדו לקומץ לא ממנחת חוטא‪ ,‬מה להלן שני‬
‫קומצין אף כאן שני קומצין‪{ ,‬מה תמן צריכה ספק‬
‫ליה אף הכא צריכה ליה}‪ ,‬ודוחה אמר רבי חזקיה‬
‫כלום למדו שלשת לוגין לא מתמיד של בין הערבים‪,‬‬
‫מה להלן אם לא הקריבו תמיד של שחר מביא‬
‫שלשת לוגין‪ ,‬אף כאן שלשת לוגין‪ ,‬ומה תמן צריכה‬
‫ליה הדבר מוטל בספק אף כאן צריכה ליה הדבר‬
‫מוטל בספק‪ ,‬במשנה‪ ,‬אחד מן שבע התקנות שלא‬
‫יהיו מועלים באפר פרה אדומה כו'‪ :‬ר"ש בן נחמן‬
‫אמר בשם ר' יונתן‪ ,‬בדין היה שימעלו בה והן גזרו‬
‫שלא ימעלו בה‪ ,‬ושואל והא תני במדבר יט' (ט)‬
‫וְ ָאסַ ף איש טָ הוֹר אֵּ ת אֵּ פֶ ר הַ פָ ָרה וְהניחַ מחּוץ לַמַ ֲחנֶה‬
‫בְ מָ קוֹם טָ הוֹר וְהָ יְתָ ה ַלע ֲַדת בְ נֵּי י ְש ָראֵּ ל לְ מ ְשמֶ ֶרת לְ מֵּ י‬
‫נדָ ה ַחטָאת הוא‪ :‬מלמד שמועלין בה? ועונה בה‬
‫מועלין ואין מועלין באפרה‪ ,‬אמר רבי אבהו‪,‬‬
‫בראשונה היו משתקשקין מתרפאים בה ונותנין‬
‫אותה ע"ג מכותיהן‪ ,‬וגזרו חכמים שימעלו בה‪ ,‬כיון‬
‫שנגדרו ואין מתרפאים בהם עוד גזרו שלא ימעלו‬
‫בה‪ :‬במשנה‪ ,‬ועל הקינין כו'‪ :‬ושואל אם הולכים‬
‫הקינים האובדות לעולה האישה הזאת במה היא‬
‫מתכפרת? ועונה אמר רבי יצחק‪ ,‬תנאי בית דין הוא‪,‬‬
‫הסוחר המספק את הקינין הוא מספק תחליף ומפצה‬
‫את הפסולות ואת האובדות‬
‫הדרן עלך מעות שנמצאו‬
‫‪4‬‬
5