פרק ה

‫מעשר שני פרק חמישי‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫(א) כ ֶֶּּרם ְר ָבעִי כרם בשנתו הרביעית צריך פדיון כמעשר שני‪ ,‬כדי שלא יבאו לאכול ממנו ְמ ַצי ְ{י}נִי{ם}(ן) אֹותֹו‬
‫בְקֹוזְזֹות רגבים {של}אֲדָ מָה‪ְ ,‬ושֶּל ע ְָרלָה כרם בשלוש שנים הראשונות שאסור בהנאה מציינים ְבח ְַרסִית‪ְ ,‬ושֶּל‬
‫ֲמּורים‪,‬‬
‫שמְעֹון בֶּן ַג ְמלִיאֵל‪ַ ,‬במֶּה דְ ב ִָרים א ִ‬
‫ְקבָרֹות המטמאים אדם מציינים ְבסִיד‪ּ ,‬ו ְמ ַמחֶּה ומפורר וְשֹופְֵך‪ָ .‬אמַר ַרבָן ִ‬
‫שבִיעִית בשנת השמיטה‪{[ .‬אבל בשאר שני שבוע הרוצה לאכול באיסור הלעיטהו לרשע יבושם לו וימות}]‪.‬‬
‫ַב ְ‬
‫ְו ַהצְנּועִי(ם){ן} החסידים ַמנִיחִין אֶּת ַהמָעֹות של פדיון כרם רבעי וְאֹומ ְִר(ים)‪ ,‬כָל ַהנִ ְלקָט ִמזֶּה‪ ,‬יְהֵא מְח{ו}לָל עַל‬
‫ַהמָעֹות ָהאֵלּו ולא יחטאו הנכשלים ‪:‬‬
‫ירושלמי מעשר שני כח' ע' א'‬
‫לו ואז מעשר‪ ,‬ואם תחליף את הפירות שנתן לה זו‬
‫גמ' כרם רבעי כו'‪ .‬זוגא שאל לרבי‪ ,‬מה ניתני במשנה‬
‫בעיה שלה כן רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אנו‬
‫כרם רבעי או נטע רבעי‪ .‬אמר לון פוקון צאו שאלון‬
‫אחראין לרמאין‪ .‬ועונה מסתברא רבי יוסי יודי לרבן‬
‫לרבי יצחק רובא הגדול והבקי דבחנת היודוע ליה‬
‫כל מתניתא‪ ,‬נפקון ושאלון ליה‪ .‬אמר לון קדמיא‬
‫שמעון בן גמליאל‪ ,‬אבל רבן שמעון בן גמליאל לא‬
‫הגרסא הראשונה הייתה כרם רבעי ותיניינא‬
‫יודי לר' יוסי‪ .‬ר' יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל‬
‫שאין אנו אחראין לרמאין‪ .‬רשב"ג לא יודי לר' יוסי‪,‬‬
‫והמאוחרת נטע רבעי‪ .,‬ר' זעירא מקבל מתלונן על‬
‫שאין דרך החבר להוציא מביתו ומתחת ידו דבר‬
‫לסביא דהוון ביומוי דר' יצחק רובא דלא בחנון ולא‬
‫שאינו מתוקן‪ :‬ושואל מניין לציון קברים ? רבי ברכה‬
‫הקפידו על נוסח אחיד של כל מתנייתא מיניה‪ .‬תני‬
‫ב"ר יעקב בר בת יעקב אמר בשם רבי חוניא דברת‬
‫כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות אדמה שהוא לשעה‬
‫חוורן‪ ,‬רבי יוסי אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי‬
‫לשנה אחת‪ .‬ושל ערלה בחרסית בחיוורא שהוא יותר‬
‫חנניא דברת חוורן‪ ,‬רבי יחזקאל רבי עוזיאל בריה‬
‫מיכן‪ .‬לשלוש שנים ושל קברות בסיד דהוא יותר‬
‫דרבי חוניא דברת חוורן אמרו בשם רבי חוניא דברת‬
‫מיכן לשנים רבות‪ .‬תני רבי תחליפא בן שאול‪ ,‬אם היו‬
‫חוורן כתוב ויקרא יג' (מה) וְהַ צָּ רּועַ אֲ ֶּשר ב ֹו הַ נֶּגַ ע‬
‫גפנים יחידות לסימן תולה בהן אזני חביות‪ .‬ושואל‪,‬‬
‫בְ גָּדָּ יו י ְִׁהיּו ְפרֻ ִׁמים וְ רֹאש ֹו י ְִׁהיֶּה פָּ רּועַ וְ עַ ל ָּשפָּ ם יַעְ טֶּ ה‬
‫רבי זעירא בעי למה לי לא אנן אמרין במשנה כל‬
‫ְו ָטמֵא ָטמֵא יִק ְָרא‪ :‬כדי שתהא הטומאה קורא לך‬
‫אחד ואחד מן הדברים האסורים לפי מה שהוא‪ .‬כהדא‬
‫בפיה‪ ,‬ואומרת לך פרוש ממני‪ ,‬רבי הילא אמר בשם‬
‫דתני‪ ,‬אילן של הקדש סוקרין אותו בסיקרא בצבע‬
‫רבי שמואל ב"ר נחמן מן הפסוק ביחזקאל לט' (טו)‬
‫אדום ‪ .‬בתי עבודה זרה מפחמין אותן בפחמין שחורים‬
‫ָָארץ ו ְָרָאה ֶּעצֶּם ָאדָ ם ּו ָבנָה ֶּאצְלֹו צִיּון‬
‫ְו ָעבְרּו הָעֹב ְִרים ב ֶּ‬
‫בית מנוגע נותנין עליו אפר מקלה‪ .‬מקום הרוג‬
‫עַ ד קָּ בְ רּו אֹת ֹו הַ ְמקַ בְ ִׁרים אֶּ ל גֵיא הֲמוֹן גוֹג‪ .:‬מכאן‬
‫מציינים בדם‪ .‬מקום בו ערפו עגלה ערופה בחגורה‬
‫שמציינין על העצמות‪" .‬אדם"‪ .‬מכאן שמציינין על‬
‫של אבנים‪ ?.‬ושואל אם נצבע כרם באדום וחש לומר‬
‫השדרה והגולגולת‪" .‬ובנה"‪ .‬מכאן שמציינין על אבן‬
‫שמא אילן שהוא מנבל משיר פירותיו הוא‪ .‬ולא כן‬
‫קבועה מצבה‪ .‬אם אומר את על תלושה אף היא‬
‫תני‪ ,‬אילן שהוא מנבל פירותיו סוקרין אותו בסיקרא‬
‫הולכת ונודדת ומטמא במקום אחר‪" .‬אצלו"‪ .‬במקום‬
‫ומטעינין אותו אבנים ומבהתין ליה מעמיסים אותו‬
‫טהרה‪" .‬ציון"‪ .‬מכאן לציון‪ .‬תני מצא אבן אחת‬
‫עד פחד עד די עבד שיחזיק את הפירות ‪ .‬ועונה תמן‬
‫מצויינת מסומנת בסיד אף על פי שאין מקיימין כן‪,‬‬
‫בכרם שלוש שנים ראשונות צובעים דלא יתיר‬
‫המאהיל עליה טמא‪ ,‬כי אני אומר‪ ,‬מת מצויין היה‬
‫פירוי‪ .‬ברם הכא עץ זקן ניכר דיעבד לכתחילה‬
‫נתון תחתיה‪ .‬היו שתים אבנים מסומנים בסיד‬
‫שכבר הוציא פירות‪ ,‬ושואל ר' יונה בעי‪ ,‬ולמה לית‬
‫המאהיל עליהן בגופו טהור‪ ,‬וביניהון טמא‪ .‬היה שדה‬
‫אנן אמרין בכרם של ערלה שיקיפו חוט‪ ,‬בחוט של‬
‫חרוש בנתיים בין האבנים הרי הן כאבנים כיחידיות‪,‬‬
‫סיקרא זכר למזבח שהיה לו בקרקוב חוט סיקרא ‪.‬‬
‫ביניהן טהור וסביבותיהן טמא‪ .‬תני‪ ,‬אין מציינין על‬
‫כיי דתנינן תמן‪ ,‬חוט של סיקרא חוגרו באמצע‬
‫הבשר של מת‪ ,‬שמא יתאכל הבשר‪ .‬ושואל רבי‬
‫להבחין בין דמים העליונים הניתנים על קרנות‬
‫יוסטי בר שונם בעי קומי רבי מנא ולא נמצא גורם‬
‫המזבח לדמים התחתונים הניתנים על הדופן ‪ .‬תני‬
‫לכך מטמא טהרות למפרע? ועונה‪ ,‬א"ל מוטב‬
‫רבי חייא‪ ,‬אילן של הקדש סוקרין עליו בסיקרא את‬
‫שיתקלקלו בו לשעה‪ ,‬ואל יתקלקלו בו לעולם‪:‬‬
‫המילה הקדש‪ :‬במשנה‪ָ ,‬אמַ ר ַרבָּ ן ִׁש ְמעוֹן בֶּ ן‬
‫ושואל‪ ,‬לא ביום הוא מציין ונראה ולא בלילה בחושך‬
‫גַ ְמלִׁ יאֵ ל‪ ,‬הלעיטהו לרשע וימות‪ ,‬ושואל רבי יוסי‬
‫הגנב הוא גונב?‪ .‬ועונה אמר לון רבי מנא הגנב בודק‬
‫ורשב"ג אמרו דבר אחד‪ .‬כמה דרבי יוסי אמר אין אנו‬
‫את השטח מביום‪ ,‬כיי דאמר רבי חנינא איוב כד'‬
‫אחראין לרמאין וחבר לוקח מן המארחת המבשלת‬
‫אחראין לרמאין‪ .‬ברם כמ"ד מכריז בשחרית לא‬
‫אתיא אי אפשר ויש אדם מבקר במחובר לקרקע?‪.‬‬
‫ודוחה‪ ,‬אמר רבי ירמיה אפילו כמאן דאמר מכריז‬
‫בשחרית אתיא הוא‪ .‬ולאו רבן שמעון בן גמליאל היא‪.‬‬
‫ועוד הוא אית לי סבור הוא משיכתו של מעשר שני‬
‫הוא פדיונו‪ ,‬וגם העניים לאחר הליקוט יזכו מן‬
‫ההפקר ושואל‪ ,‬אמר רבי יוסי והיינו דבר זה מתאים‬
‫לנאמר ויקרא כז' (יט) וְ ִׁאם ָּגאֹל יִׁגְ ַאל אֶּ ת הַ ָּשדֶּ ה‬
‫הַ מַ ְק ִׁדיש אֹת ֹו וְ יָּסַ ף ח ֲִׁמ ִׁשית כֶּסֶּ ף עֶּ ְרכְ ָך עָּ לָּיו ְוקָם לֹו‪.:‬‬
‫אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש‬
‫שמא כלום אמר היש לזה איזשהו תוקף? ושואל‪,‬‬
‫אמר רבי ירמיה עד דאת מקשי לי [למ"ד] בשחרית‬
‫קשייתה [למ"ד] לעיתותי ערב? ועונה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬מאן‬
‫דאית ליה לעתותי ערב לית ליה לאילין קשייתא‬
‫שסובר אדם מפקיר גם דברים שכבר יצאו מרשותו ‪:‬‬
‫(טז) חָתַ ר בַחשְֶּך בָתִ ים יֹומָם חִתְ מּו לָמֹו ֹלא י ָדְ עּו אֹור‪:‬‬
‫מיומם חתמו רשמו למו‪ ,‬כך היו אנשי דור המבול‬
‫עושין‪ ,‬היו רושמין באפכולסמין בלוחות החרס‬
‫ומסמנים את המקום ובאין וגונבים בלילה‪ ,‬ומספר‪,‬‬
‫כך דרשה רבי חנינא בציפורין‪ .‬וכתוצאה מכך‬
‫ובאותה תקופה איתעביד תלת מאה חתירין פריצות‬
‫ִׁיחין אֶּ ת‬
‫של גנבים לתוך בתים‪ :‬במשנה וְהַ ְצנּועִׁ ים מַ נ ִׁ‬
‫הַ מָּ עוֹת‪ ,‬ושואל למה? ‪ ,‬ויציין שזו שדה של רבעי?‬
‫ועונה אם מצויין הוא היאך נקרא הוא צנוע וחסיד‪. ,‬‬
‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬אתיא דרבי שמעון בן גמליאל כמאן‬
‫דאמר שמניח מעות עבור הלוקחים לעיתותי ערב‪.‬‬
‫דתני רבי דוסא בעל שדה שרוצה שלא יכשלו‬
‫העניים בגזל אומר כל מה שילקטו העניים בין‬
‫העומרים הבקר הפקר ‪ ,‬הרי הוא הבקר‪ .‬רבי יודה‬
‫אומר מכריז זאת לעיתותי ערב על מה שלקחו כבר ‪.‬‬
‫וחכמים אומרים‪ ,‬אין הבקר אנסין הבקר‪ ,‬שאין אנו‬
‫משנה ב' ג' הלכה ב'‬
‫ש ַלי ִם כל הפירות שגדלו בסביבת העיר מרחק‬
‫(ב) כ ֶֶּּרם ְר ָבעִי שדינו כמעשר שני ( ָהי ָה) בזמן המקדש עֹולֶּה לִירּו ָ‬
‫ַמ ֲהלְַך יֹום ֶּאחָד ְלכָל צַד‪ְ .‬ואֵיזֹו הִיא תְ חּומָּה וגבולותיה ‪ ,‬כפר אֵילַת ענת מִן הַדָ רֹום ְו ַעק ְְר ַב(ת){ה} מִן ַהצָפֹון‪{ ,‬ו}לּוד‬
‫שי ְהֵא נִפְדֶּ ה אפילו‬
‫מִן ַה ַמע ֲָרב‪ְ ,‬ו ַהי ְַרדֵ ן מִן ַה ִמז ְָרח‪ּ .‬ו ִמש ֶַּרבּו ַה ֵפ{י}רֹות המובאים לעיר‪ ,‬הִתְ קִינּו בית דין הגדול ֶּ‬
‫שי ְִרצּו בית דין של אותו דור ‪ ,‬יַחֲזֹור הַדָ בָר ִלכְמֹות‬
‫ש)אֵימָתַ י ֶּ‬
‫סָמּוְך לַחֹומָה‪ּ .‬ותְ נַאי ָהי ָה בַדָ בָר כאשר התקינו זאת‪ֶּ ( ,‬‬
‫שח ַָרב בֵית ַה ִמקְדָ ש‪ָ ,‬הי ָה הַתְ נַאי ַהזֶּה‪ּ .‬ותְ נַאי ָהי ָה‪,‬‬
‫ש ָהי ָה ויביא פירות מכל הסביבה הקרובה‪ַ .‬רבִי יֹוסֵי אֹומֵר‪ִ ,‬מ ֶּ‬
‫ֶּ‬
‫ש ָהי ָה ונעלה בשמחה בחלילים ובתופים‪( :‬ג)‬
‫שי ִ ָבנֶּה בֵית ַה ִמקְדָ ש {במהרה בימינו}‪ ,‬יַחֲזֹור הַדָ בָר ִלכְמֹות ֶּ‬
‫אֵימָתַ י ֶּ‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬בפדיון אֵין לֹו תוספת ח{ֹו}מֶּש ְואֵין לֹו זמן ִב{י}עּור בערב פסח של שנת‬
‫כ ֶֶּּרם ופירות ְר ָבעִי‪ ,‬בֵית ַ‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬י ֶּש לֹו לכרם רבעי פ ֶֶּּרט‬
‫מעשר עני‪ּ .‬ובֵית ִהלֵל אֹומ ְִרים‪ ,‬י ֶּש לו תוספת חומש וזמן ביעור‪ ,‬בֵית ַ‬
‫שמשאיר לעניים ְוי ֶּש לֹו עֹולֵלֹות‪ְ ,‬ו ָה ֲענִי ִים פֹודִ ין ְל ַע ְצמָן‪ּ .‬ובֵית ִהלֵל אֹומ ְִרים‪ ,‬כלֹו ַל ָגת ואין לעניים חלק בו‪:‬‬
‫ירושלמי מעשר שני כט' ע' ב'‬
‫הוה בר נש קרץ לתאינייא קדמוי מינהון‪ .‬בנות לוד‬
‫גמ' א"ר הילא‪ ,‬בראשונה היו עושין יין בטהרה‬
‫היו לשות עיסתן ועולות ומתפללות‪ ,‬ויורדות עד שלא‬
‫לנסכים להקטרה על המזבח ולא היו ענבים מצויות‪.‬‬
‫יחמיצו‪ .‬ואיך כל זה מסתדר עם הנאמר ביחס‬
‫התקינו חכמי הדור שיהא עולה לירושלים מהלך יום‬
‫לגבולות סביב ירושלים? ועונה חד בר נש הוה קאים‬
‫אחד לכל צד‪ .‬מה עשו אלה שביקשו לאכול את‬
‫רדי עמד במרעה פסקת תורתי' קומוי ברחה אחד מן‬
‫הפרי לעצמם אף הן מחלקין אותן לקרובין ולשנכנין‬
‫השוורים הוות פריא היה רץ אחריה והוא פרי והשור‬
‫ולמיודעין‪ ,‬מכל מקום אפילו דבר קל היה מעטר את‬
‫בורח פריא והוא פרי עד דאשתכח יהיב מצא עצמו‬
‫השוק‪ :‬ושואל‪ ,‬הדא פליגא על נקיי‪ .‬שמספרים עליו‬
‫בבבל‪ .,‬אמרו ליה אימת נפקת? אמר לון יומא דין‬
‫עלנקיי הוה שמש בית הכנסת במגדל צבעייא‬
‫היום ‪ .‬אמרין בהיידא אתיתאץ באיזה דרך אמר לון‬
‫מערבית ללוד בכל ערובת שובא מן דהוה עביד‬
‫בדא‪ .,‬אמרין ליה איתא חמי לון בא הראה לנו ‪ .‬נפק‬
‫קנדילוי סידר את הנירות בבית הכנסת שלו הוה‬
‫בעי מיחמייא לון ולא חכים ולא מצא ואם תאמר‬
‫סליק שבת בבית מקדשא‪ ,‬ונחית שם‪ ,‬וגם שם‬
‫בהיידא דא‪ ,‬מכלל דפליגא על המשנה ‪ .‬לא כך אפילו‬
‫ומדליק לון לנרות ‪ .‬ואית דאמרין מלמד ספר‬
‫תימר לית הוא פליגא בזמנם מחילות עם קיצורי דרך‬
‫לתינוקות הוה‪ ,‬בכל ערובת שובתא הוה סליק עולה‬
‫היו ונגנזו‪ .‬הדא הוא דכתיב איכה ג' (ט) גָדַ ר דְ ָרכַי‬
‫לירושלים פשט סדרוי לבית המקדש‪ ,‬ונחית שבת‬
‫ָאר ִׁחי ג ַָּדר וְֹלא‬
‫ְבגָזִית נְתִ יב ֹתַ י ִעּוָה‪ :‬איוב יט'(ח) ְ‬
‫בבייתיה במגדל צבעייא‪ .‬יהודי בשם טרטירוימן‬
‫ומ ֶּש ַרבּו‬
‫חשְך י ִָּׁשים‪ :‬במשנה ִׁ‬
‫אֶּ עֱבוֹר וְ עַ ל נ ְִׁתיבוֹתַ י ֶּ‬
‫דמהלול הנמצאת צפונה מעקרבה הוה סליק עולה‬
‫הַ פֵ ירוֹת‪ ,‬רבי יונה אמר בשם רבי זעירא‪ ,‬אפילו כרם‬
‫שבית לגו בית מקדשא‪ ,‬ולא הוה בר נש ביום ראשון‬
‫שהיה סמוך לחומה היה נפדה‪ :‬במשנה ֶּשיִׁבָּ נֶּה בֵ ית‬
‫בבוקר קרץ קצץ לתאינייא קדמוי מיניה לפניו ‪.‬‬
‫הַ ִׁמ ְקדָּ ש ַיחֲזוֹר הַ דָּ בָּ ר‪ ,‬אמר רבי אחא זאת אומרת‪,‬‬
‫בנות צפורי הוון סלקין שבתין בגו בית מקדשא ולא‬
‫שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד‬
‫והשפע הגדול שיהיה אז דכתיב דברים לב' (יד)‬
‫חֶּ ְמַאת בָּ קָּ ר ַו ֲחלֵב צֹאן עִׁ ם חֵ לֶּב כ ִָּׁרים וְ אֵ ילִׁ ים בְ נֵי בָּ ָּשן‬
‫ּתּודים עִׁ ם חֵ לֶּב כִׁ לְ יוֹת ִׁחטָּ ה וְדַ ם ֵענָב תִ שְתֶּ ה ָחמֶּר‪:‬‬
‫וְ עַ ִׁ‬
‫ואת אמרת הכין‪ :,‬תני רבי אומר‪ ,‬במה דברים‬
‫אמורים‪ ,‬שאין פרט ועוללות הפקר לעניים מן כרם‬
‫רבעי בשביעית שנת שמיטה אבל בשאר שני שבוע‪,‬‬
‫בית שמאי אומרים יש לו חומש ויש לו ביעור‪ .‬נמצא‬
‫על דעתיה דהדין תנייה‪ ,‬לא למדו לנטע רבעי אלא‬
‫ממעשר שני‪ .‬כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית‪,‬‬
‫ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית‪ .‬ושואל מעתה אל‬
‫יהיו לו קדושה? ועונה ‪ .‬קדושתו מאיליו מן הפסוק‬
‫עצמו למדו שכן כתוב ויקרא יט' (כד) ּובַ ָּשנָּה‬
‫הָּ ְרבִׁ יעִׁ ת י ְִׁהיֶּה כָּ ל ִׁפ ְרי ֹו ק ֹדֶּש הִלּולִים לַי ֹהוָּה‪ :‬הרי הוא‬
‫כקודש שקורין עליו את ההלל‪ .‬ושואל ויהא מותר‬
‫כביכורים לאונן בזמן שהוא אבל? ועונה תני‬
‫"קודש" מגיד שהוא אסור לאונן‪ .‬ושואל ויהא חייב‬
‫בביעור? ועונה‪ .,‬בגין רבי שמעון‪ ,‬דרבי שמעון פוטר‬
‫מן הביעור‪ .‬ושואל ויפדה כביכורים במחובר לקרקע‪.‬‬
‫תני רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ ,‬אחד שביעית ואחד‬
‫שאר שני שבוע‪ ,‬בית שמאי אומרים אין לו חומש‬
‫ואין לו ביעור‪ .‬על דעתיה דהדין תנייא לא למדו נטע‬
‫רבעי ממעשר שני כל עיקר‪ .‬ושואל‪ ,‬מעתה אל יהא‬
‫לו קדושה? ועונה וקדושתו מאיליו למדו‪" ,‬קודש‬
‫הילולים" הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל‪.‬‬
‫ושואל ויהא מותר לאונן‪ .‬ועונה "קדוש" מגיד שהוא‬
‫אסור לאונן‪ .‬ושואל ויהא חייב בביעור? ועונה‪ .‬בגין‬
‫דר"ש‪ ,‬דר"ש פוטר מן הביעור‪ .‬ושואל ויפדה‬
‫במחובר לקרקע? ושואל ‪ .‬רבי זעירא בעי קומי רבי‬
‫אבהו‪ ,‬מניין שהוא טעון פדיון? ועונה שנאמר שם‬
‫(כד) ּובַ ָּשנָּה הָּ ְרבִׁ יעִׁ ת י ְִׁהיֶּה כָּ ל ִׁפ ְרי ֹו ק ֹדֶּ ש הִלּולִים‬
‫לַי ֹהוָּה‪ :‬קודש המחייב חילולים‪ .‬שכן לא מתמנעין‬
‫רבנין דרשי בין ה"א לחי"ת‪ .‬תני רבי אייבי בר נגרי‬
‫קומי רבי אילא‪ ,‬בשיטת דרבי ישמעאל שלומד את‬
‫הפסוק ויקרא כז' (לא) ְואִם גָא ֹל יִגְַאל אִיש ִמ ַמ ַעשְרֹו‬
‫ֲח ִמשִיתֹו יֹוסֵף ָעלָיו‪ :‬פרט לנטע רבעי שאין חייבים‬
‫עליו חומש‪ .‬חזר ותנא קומוי "גאל יגאל" שתי‬
‫גאולות הן‪ ,‬אחת למעשר שני ואחת לנטע רבעי‪ .‬תמן‬
‫תנינן‪ ,‬ר' יודה אומר‪ ,‬אין לנכרי כרם רבעי וחכמים‬
‫אומרים יש לו‪ .,‬א"ר אלעזר כיני כך מתניתא אין‬
‫לנכרי כרם רבעי כל עיקר לא בארץ ישראל ולא‬
‫בסוריה‪ .‬רב ביבי אמר קומי רבי זעירא בשם רבי‬
‫אלעזר אתייא דרבי יודה בשיטת כבית שמאי‪ .‬על‬
‫דעתיה דרבי‪ ,‬כמה דבית שמאי אמרו לא למדו לנטע‬
‫רבעי אלא ממעשר שני‪ ,‬כמה דתימר אין מעשר שני‬
‫בשביעית ודכוות' אין נטע רבעי בשביעית‪ .‬כן רבי‬
‫יודה אומר‪ ,‬לא למדו לנטע רבעי אלא ממעשר שני‬
‫[כמה דתימר אין מעשר שני] בסוריא ודכוותיה אין‬
‫נטע רבעי בסוריא‪ .‬ושואל א"ל חמי מה אמר‪ ,‬לא‬
‫אמר במשנה אלא אין לו חומש ואין לו ביעור הא‬
‫שאר כל הדברים יש לו? ועונה רבי יודה אומר אין‬
‫לנכרי נטע רבעי בסוריא‪ ,.‬ושואל שמואל בר אבא‬
‫בעי‪ ,‬הא בית שמאי אומרים לא למדו נטע רבעי אלא‬
‫ממעשר שני‪ ,‬כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית‬
‫ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית‪ .‬ושואל ודכוותה‬
‫שנה שלישית ושישית הואיל ואין בהן מעשר שני‬
‫אלא מעשר עני לא יהא בהן נטע רבעי ? ועונה‪ .‬א"ר‬
‫יוסי שלישית ושישית אע"פ שאין בהן מעשר שני יש‬
‫בהן מעשרות אחרות‪ ,‬אבל ‪ .‬שביעית אין לו מעשרות‬
‫כל עיקר‪ .‬ושואל חיפה שאל אם נלך בדרך זו הא‬
‫רבי יודה אמר‪ ,‬לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני‪,‬‬
‫ומכאן אתה מסיק כמה דתימא‪ ,‬אין מעשר שני‬
‫בסוריא‪ ,‬ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא‪ .‬ודכוותה‬
‫נלמד גם לא למדו תרומת תורה‪ ,‬אלא מתרומת‬
‫מעשר כמה דתימר אין תרומת מעשר במדבר עד‬
‫שנכסו לארץ ישראל ודכוותיה לא תהא תרומת‬
‫תורה במדבר‪ .‬ועונה א"ר יוסי לא למדו ממנו‬
‫מתרומת מעשר אלא לשיעורין‪ .‬תני רבי יוסי בי רבי‬
‫יודה אמר‪ ,‬רבי אלעזר ב"ר שמעון אומר‪ ,‬לא נתחייבו‬
‫ישראל בנטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה של‬
‫ישיבה בארץ ישראל בימי יהושע בן נון שבע‬
‫שכיבשו את הארץ במלחמה ושבע שחילקו את‬
‫הארץ בין השבטים‪ .‬אמר רב חסדא‪ ,‬אתיא דרבי יוסי‬
‫בי רבי יודה בשיטת רבי יודה אבוי‪ .‬כמה דרבי יודה‬
‫אמר‪ ,‬לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני‪ ,‬כמה‬
‫דתימר אין מעשר שני בסוריא ודכוותיה אין נטע‬
‫רבעי בסוריא‪ .‬כן רבי יוסי בי רבי יודה אומר‪ ,‬לא‬
‫למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני‪ .‬כמה דתימר אין‬
‫מעשר שני אלא לאחר ארבע עשרה שנה‪ ,‬ודכוותה‬
‫אין נטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה‪ .‬א"ר‬
‫יוסי והוא בשיטת בן של אבוי‪ ,‬כי לפי סדר הדברים‬
‫סוריא שכבש דוד המלך למודה מארבע עשרה שנה‬
‫של יהושע בן נון ‪ ,‬ואין ארבע עשרה שנה למודה‬
‫שנָה ַה ֲחמִישִת‬
‫מסוריא‪ .‬כתיב ויקרא יט' (כה) ּו ַב ָ‬
‫ת ֹאכְלּו אֶּת פ ְִריֹו לְהֹוסִיף ָלכֶּם ְּתבּוָאת ֹו אֲ נִׁי ְי ֹהוָּה‬
‫אֱֹלהֵ יכֶּם‪ :‬רבי יוסי הגלילי אומר הרי את כמוסיף‬
‫פירות חמישית על פירות רביעית‪ .‬מה פירות‬
‫חמישית‪ ,‬לבעלין‪ ,‬אף פירות רביעית לבעלין‪ .‬רבי‬
‫זעירא רבי יסא אמרו בשם רבי יוחנן‪ ,‬אתיא דרבי‬
‫יוסי הגלילי [כרבי יודה]‪ ,‬כמה דרבי יודה אומר‬
‫עושה אותו כנכסיו מעשר שני ממון בעלים כן רבי‬
‫יוסי הגלילי עושה אותו כנכסיו‪ .‬ושואל ר' ירמיה‬
‫בעי קומי רבי זעירא‪ ,‬כדברי מי שהוא עושה אותו‬
‫כנכסיו מהו שיהא חייב במעשרות? ועונה א"ל כיי‬
‫כמו דאמר ר' יהושע בן לוי‪ ,‬דאמר רבי אבין בשם ר'‬
‫יהושע בן לוי‪ ,‬לא סוף דבר הלכה זו‪ ,‬אלא כל הלכה‬
‫שהיא רופפת מסופקת בבית דין ואין אתה יודע מה‬
‫טיבה‪ ,‬צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג בעבר ‪ .‬ואנן‬
‫חמיין רואים ציבורא דלא מפרשין מנטע רבעי‬
‫מעשר‪ ,‬ושואל אמר רבי מנא אילו אמר מפרישים‬
‫מעשרות כבית שמאי ויש ציבור כבית שמאי? ועונה‪,‬‬
‫אמר רבי אבין כלום למדנו נטע רבעי אלא ממעשר‬
‫שני‪ ,‬כמה דתימר אין מעשר שני חייב במעשרות‪,‬‬
‫משנה ד' ה' ו' ז' הלכה ג'‬
‫(ד) כֵיצַד פֹודִ ין נֶּטַע ְר ָבעִי‪ַ ,‬מנִי ַח אֶּת ַהסַל עַל פִי שְֹלשָה שמאים ‪ ,‬וְאֹומֵר‪ַ ,‬כ ָמה ָאדָ ם רֹוצֶּה ִלפְדֹות לֹו מן הפירות‬
‫המחוברים באילן ְב ֶּסלַע עַל ְמנָת לְהֹוצִיא יְצִיאֹות ִמבֵיתו פחות הוצאות הטיפול עד תלישתם ‪ּ .‬ו ַמנִי ַח אֶּת ַהמָעֹות‪,‬‬
‫שבִיעִית כשאין‬
‫וְאֹומֵר‪ ,‬כָל ַהנִ ְלקָט ִמזֶּה‪ ,‬מְח{ו}לָל עַל ַהמָעֹות ָה( ֵא){ל}לּו ( ְב){מ}כְָך ְוכְָך ַסלִים ְב ֶּסלַע (ה) ּו ַב ְ‬
‫שכַר ְלקִיטָה שטרח בו‪,‬‬
‫ש ְו{ו}יֹו‪ְ ( .‬ו)אִם ָהי ָה הַכ ֹל מ{וב}( ְפ)קָר‪ ,‬אֵין לֹו ֶּאלָא לפדות את ְ‬
‫הוצאות טיפול‪ ,‬פֹודֵ הּו ְב ָ‬
‫שנִ{י}תַ ן לֹו ְבמַתָ נָה כשעדיין היה מחובר לאילן‪:‬‬
‫הַפֹודֶּ ה נֶּטַע ְר ָבעִי שֶּלֹו‪ ,‬מֹוסִיף ָעלָיו ֲחמִישִיתֹו‪ ,‬בֵין שֶּ הּוא שֶּלֹו ּובֵין ֶּ‬
‫שבִיעִית‪ָ ,‬הי ָה זמן בִעּור לרוקן את ביתו מתרומות ומעשרות‬
‫(ו) ע ֶֶּּרב יֹום טֹוב ה ִָראשֹון שֶּל ֶּפסַח שֶּל ְרבִיעִית ְושֶּל ְ‬
‫שלא נמסרו לכהן וללוי‪ .‬כֵיצַד{היה הביעור}‪ ,‬נֹותְ נִין תְ רּומָה ּותְ רּומַת ַמ ֲעשֵר ַל ְב ָעלִי{ה}(ם) הכוהנים‪ּ ,‬ו ַמ ֲעשֵר ִראשֹון‬
‫כּורים שלא הועלו לירושלים מִתְ ַבע ֲִרי(ם){ן}‬
‫שנִי ְו ַה ִב{י} ִ‬
‫ְל ְב ָעלָיו הלווים ‪ּ ,‬ו ַמ ֲעשַר ָענִי ִל ְב ָעלָיו עניי העיר‪ּ .‬ו ַמ ֲעשֵר ֵ‬
‫כּורים נִ{ו}תָ נִין לַכ ֹ ֲהנִים כַתְ רּומָה‪ .‬הַתַ ְבשִיל שיש בו מן החייב‬
‫שמְעֹון אֹומֵר‪ַ ,‬ה ִב{י} ִ‬
‫מושמדים ְבכָל מָקֹום‪ַ .‬רבִי ִ‬
‫שהָיּו לֹו ֵפ{י}רֹות מעשר שני‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬צ ִָריך ְל ַבעֵר‪ּ .‬ובֵית ִהלֵל אֹומ ְִרים‪ ,‬ה ֲֵרי הּוא ִכמְבֹועָר‪( :‬ז) מִי ֶּ‬
‫ביעור ‪ ,‬בֵית ַ‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬צ ִָריְך ְל ַח ְללָן עַל ַה ֶּכסֶּף‪ּ .‬ובֵית ִהלֵל‬
‫שעַת ַה ִב{י} עּור‪ ,‬בֵית ַ‬
‫ַבזְמַן ַהזֶּה כשאין בית המקדש ְו ִהגִיעָה ְ‬
‫שהֵן פֵרֹות מבערם ומאבד אותם ‪:‬‬
‫שהֵן ֶּכסֶּף ְו ֶּאחָד ֶּ‬
‫אֹומ ְִרים‪ֶּ ,‬אחָד ֶּ‬
‫ירושלמי מעשר שני ל' ע' ב'‬
‫נאמר כאן "מקצה" ונאמר להלן שם לא' (י) ַויְצַ ו‬
‫גמ' הכתוב במשנה לפדות לו בסלע הכוונה ליקח לו‬
‫שנַת‬
‫שנִים בְמֹעֵד ְ‬
‫שבַע ָ‬
‫משה אוֹתָּ ם לֵאמֹר ִמקֵץ ֶּ‬
‫ֶּ‬
‫בסלע ומה שכתוב אין לו אלא שכר לקיטה בעצים‬
‫ש ִמטָה ְבחַג הַסכֹות‪ :‬מה מקץ שנאמר להלן במועד‪,‬‬
‫ַה ְ‬
‫יש לומר אין לו אלא שכר עקיצה‪ .‬רבי הושעיה מפיק‬
‫אף כאן במועד‪ .‬ושואל אי מה מקץ שנאמר להלן‬
‫מוצא לו תלתא איסתוננסין עצלנים ומפונקים‬
‫בחג הסוכות‪ ,‬אף כאן בחג הסוכות? ועונה ת"ל "כי‬
‫ומפריק על פומהון במחיר יקר‪ ,‬כתיב דברים יד'‬
‫תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך" אימתי הוא‬
‫שנִים תֹוצִיא אֶּת ָכל ַמ ְעשַר תְבּוָאתְָך‬
‫(כח) ִמ ְקצֵה שָלש ָ‬
‫החקלאי מכלה לעשר את כל הפירות בפסח של‬
‫שע ֶָּריָך‪ :‬יכול פעם אחת בשבוע‬
‫שנָה ַההִוא ְו ִהנַחְתָ ִב ְ‬
‫ַב ָ‬
‫רביעית‪ ,.‬בשנה ההיא את זקוק לבערו ואין את זקוק‬
‫בשנת השמיטה את חייב להוציא את המעשרות‬
‫לבערו בשאר כל השנים‪ .‬בשנה ההיא את זקוק לבער‬
‫ולהוציא מעשר עני ת"ל "מקצה שלש שנים" אחת‬
‫את פירות שלוש השנים ואין את זקוק לבער ירק‬
‫לשלש שנים ולא אחת לשבע‪ ,‬ושואל אלא בשלישית‬
‫שיצא ונלקט מראש השנה עד הפסח‪ .‬חברייא אמרין‪,‬‬
‫את חייב לבער את המעשרות ולהוציא מעשר עני?‬
‫שאינו מתוודה לא ברביעית ולא בחמישית אלא‬
‫ת"ל "מקצה שלש [שנים]‪ .‬אין מקצה אלא בסוף‬
‫בשביעית‪ .‬א"ר הילא שאינו מעכב ודוי ברביעית ולא‬
‫שנה‪ ,‬את מבער ואין את מבער מיד בראש השנה‪.‬‬
‫בחמישית‪ .‬ושואל מה נפק מביניהון? ועונה עבר‬
‫ושואל אי בסוף שנה יכול כיון בראשה בתחילת‬
‫השנה של רביעית את חייב לבער את המעשרות‬
‫ונתוודה‪ .‬על דעתיהון דחברייא פסול שאינו יכול‬
‫להגיד "ביערתי הקודש" שם כו' (יג) וְָאמַ ְרּתָּ לִׁ ְפנֵי‬
‫ולהוציא מעשר עני ועונה תלמוד לומר שם כו' (יב)‬
‫ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶּ יָך בִׁ עַ ְר ִּׁתי הַ קֹדֶּ ש ִׁמן הַ בַ יִׁת וְ גַ ם נְתַ ִּׁתיו ַללֵוִׁ י‬
‫כִי תְ ַכלֶּה ַל ְעשֵר אֶּת כָל ַמ ְעשַר תְבּוָאתְ ָך בַ ָּשנָּה‬
‫וְ ַלגֵר ַליָּתוֹם ְולַָּאלְ מָּ נָּה כְ כָּל ִׁמ ְצו ְָּתָך אֲ ֶּשר ִׁצּוִׁיתָּ נִׁי ֹלא‬
‫ֲשר וְ נָּתַ ּתָּ ה ַללֵוִׁי ַלגֵר ַליָּתוֹם‬
‫ישת ְשנַת הַ מַ ע ֵ‬
‫הַ ְשלִׁ ִׁ‬
‫עָּ בַ ְר ִּׁתי ִׁמ ִׁמ ְצוֹתֶּ יָך וְֹלא ָּשכ ְָּח ִּׁתי‪ :‬על דעתיה דרבי הילא‬
‫וְ לַָּאלְ מָּ נָּה וְָאכְ לּו בִׁ ְשעָּ ֶּריָך וְ ָּשבֵ עּו‪ :‬כשתכלה לעשר‬
‫כשר‪ִׁ :‬מ ְקצֵ ה ָּשלש ָּשנִׁים ּתו ִֹׁציא בשנה ההיא את‬
‫את כל הפירות‪ .‬ושואל‪ ,‬אי כשתכלה לעשר את כל‬
‫מוציאו הטמא מן המחסנים הטמאים‪ ,‬ותורם על‬
‫הפירות יכול אפילו בחנוכה? ועונה‪ ,‬גזרה שווה‬
‫הטהור ואין את מוציאו בשאר כל השנים מן הטמא‬
‫ודכוותה אין נטע רבעי חייב במעשרות‪ ..‬רבי אבא‬
‫רבי חייא אמרו בשם רבי יוחנן עיסת מעשר שני‬
‫בירושלים‪ ,‬כרבי מאיר הסובר שהוא ממון גבהה‬
‫פטורה מן החלה‪ ,‬כרבי יודה שהוא ממון בעלים‬
‫חייבת בחלה‪ .‬אמר רבי יודה‪ ,‬לא אמרו אלא‬
‫בירושלים הא בגבולין לא חייב שאין לו התר אכילה‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬רבי אבא בר כהן בעי קומי רבי יוסי‪ ,‬כדברי‬
‫מי שמחייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה? ועונה ‪.‬‬
‫א"ל ולא רבי יודה היא‪ .‬וסברינן מימר‪ ,‬כל הדא‬
‫הילכתא רבי יודה בשיטה כבית שמאי‪:‬‬
‫וְ ָאמַ ְרּתָּ אֲ לֵהֶּ ם כִי תִ קְחּו ֵמאֵת ְבנֵי יִש ְָראֵל אֶּת ַה ַמ ֲעשֵר‬
‫ֲאשֶּר נָתַ תִ י ָלכֶּם ֵמאִתָם ְבנַ ֲחלַתְ כֶּם ַוה ֲֵרמ ֹתֶּ ם ִממֶּנּו‬
‫תְ רּומַת י ְהֹוָה ַמ ֲעשֵר מִן ַה ַמ ֲעשֵר‪ :‬ומדייק מאת בני‬
‫ישראל את מוציא‪ ,‬ואין את מוציא ממכירי כהונה‬
‫ולוייה‪ .‬ואתייא כיי דאמר רבי אלעזר "כי תקחו מאת‬
‫בני ישראל את המעשר"‪ .‬מאת בני ישאל את מוציא‬
‫ואין את מוציא מן הגוי‪ .‬רבי אבהו אמר‪ ,‬איתפלגון‬
‫רבי יהושע בן חנניה ורבי אלעזר בן עזריה‪ .‬רבי‬
‫יהושע בן חנניה אמר‪ ,‬אין נותנין מעשר לכהונה‪ ,‬ורבי‬
‫אלעזר בן עזריה אמר‪ ,‬נותנין מעשר לכהונה‪ .‬ושואל‬
‫מתיב רבי יהושע בן חנניה לרבי אלעזר בן עזריה‬
‫והא כתיב שם (לא) ַו ֲא ַכלְתֶּ ם א ֹתֹו ְבכָל מָקֹום אַ ּתֶּ ם‬
‫יתכֶּם כִׁ י ָּשכָּר הּוא לָּכֶּ ם חֵ לֶּף ֲעב ַֹד ְתכֶּם בְ אֹהֶּ ל מוֹעֵ ד‪:‬‬
‫ּובֵ ְ‬
‫האם בא הכהן ואוכלו עמו בקבר? ועונה ‪ .‬אמר ליה‬
‫מהו בכל מקום אפילו בעזרה‪ .‬ושואל אמר ליה והא‬
‫כתיב "אתם וביתכם" ושואל‪ ,‬ואשה נכנסת לעזרה?‬
‫ומספר‪ ,‬רבי אבא הוה משתעי ההן עובדא‪ ,‬רבי‬
‫אלעזר בן עזריה הוה יליף היה רגיל מיסב מעשרא‬
‫דחדא גינה‪ ,‬והיה לאותה גינה שני פתחים אחד למקום‬
‫טומאה ואחד פתוח למקום טהרה‪ ,.‬נפק רבי עקיבה‬
‫לגביה אמר ליה לבעל הגינה פתח ההן הטמא וסתום‬
‫ההן הטהור ‪ .‬אין אתא רבי אלעזר בן עזריה הכהן‬
‫אמור לי' בא בדרך הזה‪ ,‬אמר ליה ומה אני עושה‬
‫אין שלח תלמידיה? וענה רבי עקיבא אמור ליה‬
‫"אתם" כתיב‪ .‬שמע רבי אלעזר בן עזריה אמר‪,‬‬
‫מרצעה חגורתו דעקיבה בן יוסף בא לכאן‪ .‬באותה‬
‫שעה החזיר ר' אלעזר בן עזריה כל המעשרות שנטל‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק בר אלעזר בשרותא קורה בעיא‬
‫מוליי להבעיר סבא דקיסה קיסם מיניה וביה כל‬
‫גומרה גחלת דלא כויה הדולקת בשעתה לא כויה‬
‫לא תדלק עוד ‪ :‬במשנה‪ִׁ ,‬מי ֶּשהָּ יּו ל ֹו פֵ ירוֹת מעשר‬
‫שני בַ זְ מַ ן הַ זֶּה‪ ,‬הכל מודין בפת ושמן שהוא צריך‬
‫לבער‪ ,‬ביין ובתבלין שהוא כמבוער‪ ,‬מה פליגין‬
‫בתבשיל‪ ,‬בית שמאי אומרים צריך לבער ובית הלל‬
‫אומרים אינו צריך לבער‪ .‬ושואל מה טעמא דבית‬
‫שמאי? ועונה כתוב שם יד (כה) וְ נָּתַ ּתָּ ה בַ כָּסֶּ ף ְוצ ְַרתָ‬
‫ַה ֶּכסֶּף בְ י ְָּדָך וְהָּ לַכְ ּתָּ אֶּ ל הַ מָּ קוֹם אֲ ֶּשר יִׁבְ חַ ר ְי ֹהוָּה‬
‫אֱֹלהֶּ יָך בוֹ‪ :‬בלבד הנמצא בידך‪ .‬ושואל מה טעמא‬
‫דבית הלל? ועונה אפילו מחללו במטבע מהו מועיל‬
‫הרי צריך לבערו ‪:‬‬
‫על הטהור‪ .‬א"ר אלעזר כיני מתניתא‪ ,‬בשנה ההיא את‬
‫מוציאו ממקום טומאה למקום טהרה‪ ,‬ואין את מוציאו‬
‫בשאר כל השנים ממקום טומאה למקום טהרה‪ .‬אתיא‬
‫דרבי אלעזר כמאן דאמר אין מוציאין מעשר לכהונה‬
‫אלא נותן אותו ללוי‪ .‬ומספר‪,‬ביומוי דרבי יהושע בן‬
‫לוי ביקשו להימנות בבית הדין הגדול שלא ליתן‬
‫מעשר לכהונה‪ .‬אמרין מאן ייעול רבי יהושע בן לוי‬
‫דהוא בעצמו לוי והוא מסייע לליואי‪ .‬עאל לבית דין‬
‫וסייע לכוהנים‪ .‬אמר בעשרים וארבעה מקומות‬
‫בתורה נביאים וכתובים נקראו הכהנים לוים וזה אחד‬
‫מהן יחזקאל מד' (טו) ְוהַכ ֹ ֲהנִים ַה ְל ִוי ִם ְבנֵי צָדֹוק אֲ ֶּשר‬
‫ָּש ְמרּו אֶּ ת ִׁמ ְשמֶּ ֶּרת ִׁמ ְקדָּ ִׁשי בִׁ ְתעוֹת בְ נֵי י ְִׁש ָּראֵ ל מֵ עָּ לַי‬
‫הֵ מָּ ה י ְִׁק ְרבּו אֵ לַי לְ ָּש ְרתֵ נִׁי וְעָּ ְמדּו לְ פָּ נַי לְ הַ ְק ִׁריב לִׁ י חֵ לֶּב‬
‫וָּדָּ ם נְאֻ ם אֲ ֹדנָּי יֱהֹוִׁה‪ :‬רבי בנימין בר גידול ורבי אחא‬
‫הוון יתיבין אמרין ושאלו והא כתיב נחמיה י' (לט)‬
‫ְו ָהי ָה הַכֹהֵן בֶּן ַאהֲר ֹן עִם ַה ְל ִוי ִם ַב ְעשֵר ַה ְל ִוי ִם וְהַ לְ וִׁ יִׁם‬
‫ֲשר לְ בֵ ית אֱֹלהֵ ינּו אֶּ ל הַ לְ ָּשכוֹת‬
‫ַיעֲלּו אֶּ ת מַ ע ֲַשר הַ מַ ע ֵ‬
‫לְ בֵ ית הָּ אוֹצָּ ר‪ :‬ועונה‪ ,‬ליתן לו תרומה מעשר‪ .‬ושואל‬
‫והכתיב "והלוים יעלו את המעשר"? ועונה ‪ .‬רב חונא‬
‫וחברייא חד מנהון אמר היה יכול לכתוב לבני לוי מה‬
‫תלמוד לומר במדבר יח (כא) ְו ִל ְבנֵי לֵוִׁי ִׁהנֵה נָּתַ ִּׁתי כָּל‬
‫ֲשר בְ י ְִׁש ָּראֵ ל לְ ַנ ֲחלָּה חֵ לֶּף ֲעבֹדָּ תָּ ם אֲ ֶּשר הֵ ם עֹבְ ִׁדים‬
‫מַ ע ֵ‬
‫אֶּ ת ֲעב ַֹדת אֹהֶּ ל מוֹעֵ ד‪ :‬אלא מכאן שנותנין מעשר‬
‫לכהונה‪ .‬ואחרנא אמר‪ ,‬אפילו לית כתיב אלא לבני‬
‫נותנין מעשר לכהונה‪ .‬אילו מאן דאמר פלן ברי בן זה‬
‫יסב מקמת פלן לפני השני ושאר נכסי ירשו בני‬
‫דילמא לא נסב עמהון? ומספר‪ ,‬רבי יונה יהב‬
‫מעשרוי לרבי אחא בר עולא‪ ,‬לא משום דהוה כהן‬
‫אלא משום דהוה לעי באורייתא עמל בתורה‪ .‬מה‬
‫טעמא ולמד זאת מן דברי הימים ב‪ .‬לא' (ד) וַי ֹאמֶּר‬
‫שבֵי י ְרּושָלַ ִם לָתֵת ְמנָת הַכ ֹ ֲהנִים ְו ַה ְל ִוי ִם ְל ַמעַן‬
‫ָלעָם לְיֹו ְ‬
‫ְתֹורת י ְהֹוָה‪ :‬רב הונא לא נסב מעשר‪ ,‬רבי‬
‫י ֶּ ֶּחזְקּו ב ַ‬
‫אחא הכהן לא נסב לא לקח מעשר‪ ,‬רבי חייא בר‬
‫אבא הכהן הורי על גרמיה לצאת לחוץ לארץ‬
‫לטומאת ארץ העמים בגין דלא מיסב מעשר‪ .‬שאל‬
‫בר נש לרבי שמואל בר נחמן‪ ,‬שאל לרבי יונתן מהו‬
‫דנסב מעשר? אמר לו סב קח ומה דנפל לשבטך נפל‬
‫לך וגם אתה משבט לוי רבי ינאי מפקד לקריבוי כד‬
‫תהיווין חכרין ארע לא תחכרון אלא מן דחלונייא‬
‫שאינם כוהנים ומסביר‪ ,‬ואף על גב דאת אמר‪ ,‬אין‬
‫נותנין מעשר לכהונה מודה שאין מוציאין שלו מידו‪,‬‬
‫מה טעמא? שנאמר במדבר יח' (כו) וְאֶּ ל הַ לְ וִׁ יִׁם ְּת ַדבֵ ר‬
‫במשנה ח' ט' הלכה ד'‬
‫ש ַבמְדִ ינֹות‪ַ ,‬מהֲרּו ְוהַתְ קִינּו הפרישו‬
‫(ח) ָאמַר ַרבִי י ְהּודָ ה‪ ,‬ב ִָראשֹונָה הָיּו שֹו ְלחִין בית דין להודיע ֵאצֶּל ַב ֲעלֵי בָתִ ים ֶּ‬
‫שכָל‬
‫שבָא ַרבִי ֲעקִי ָב(א){ה} ְו ִל{י}מֵד‪ֶּ ,‬‬
‫שעַת ַה ִב{י}עּור‪ .‬עַד ֶּ‬
‫תרומות ומעשרות (אֶּת) ֵפ{י}רֹותֵ יכֶּם עַד שֶֹּּלא תַ גִי ַע ְ‬
‫שהָיּו ֵפ{י}רֹותָיו‬
‫ְטּורים מִן ַה ִב{י}עּור ואינם מעכבים ווידוי‪( :‬ט) מִי ֶּ‬
‫ַה ֵפ{י}רֹות {עד} שֶֹּּלא בָאּו לְעֹונַת ַה ַמ ַעשְרֹות‪ ,‬פ ִ‬
‫שהָיּו ָבאִי{ם}(ן)‬
‫ְרחֹוקִים ִממֶּנּו‪ ,‬צ ִָריך ִלקְרֹות ָל ֶּה(ם){ן} שֵם למי הם נתונים‪ַ .‬מ ֲעשֶּה ב ְַרבָן ַג ְמלִיאֵל ְו ַהזְ ֵקנִים ֶּ‬
‫שכָר לֹו‪.‬‬
‫ש ֲאנִי עָתִ יד לָמֹוד‪ ,‬נָתּון לִיהֹוש ַע הלוי ‪ּ .‬ומְקֹומֹו מ{ו} ְ‬
‫ִב ְספִינָה‪ָ ,‬אמַר ַרבָן ַג ְמלִיאֵל‪ ,‬עִּׂשּור מעשר ראשון ֶּ‬
‫שיִזְכֶּה בֹו ָל ֲענִי ִים‪ּ ,‬ומְקֹומֹו‬
‫ש ֲאנִי עָתִ יד לָמֹוד‪ ,‬נָתּון ַל ֲעקִי ָב{ה}(א בֶּן יֹוסֵף) הגזבר ֶּ‬
‫ִע{י}ּׂשּור ַאחֵר של מעשר עני ֶּ‬
‫ש ֲאנִי עָתִ יד לָמֹוד‪ ,‬נָתּון ְל ֶּא ְל ָעזָר בֶּן ֲעז ְַרי ָה הכהן ‪ּ ,‬ומְקֹומֹו‬
‫שכָר לֹו‪ָ .‬אמַר ַרבִי י ְהֹושעַ‪ִ ,‬ע{י}ּׂשּור תרומת מעשר ֶּ‬
‫מ{ו} ְ‬
‫שכָר המקומות המושכרים ‪:‬‬
‫שכָר לֹו‪ְ .‬ונִתְ ַקבְלּו זֶּה ִמזֶּה ָ‬
‫מ{ו} ְ‬
‫ירושלמי מעשר שני לא ע' ב'‬
‫כלום עשה עד שיסיים יציין בדיוק היכן? רבי רדיפה‬
‫גמ' עַ ד ֶּשבָּ א ַרבִׁ י ע ֲִׁקיבָּ א וְ לִׁ ימֵ ד‪ֶּ ,‬שכָּ ל הַ פֵ ירוֹת ֶּשֹּלא‬
‫טּורים ִׁמן הַ בִׁ יעּור ושואל‬
‫בָּ אּו לְ ע ֹונַת הַ מַ עַ ְשרוֹת‪ְ ,‬פ ִׁ‬
‫אמר‪ ,‬איתפלגון רבי ירמיה ורבי יוסי‪ ,‬חד אמר מעשר‬
‫ולא טבל הוא ואיך מתוודה ? ועונה ‪ .‬רבי הילא בשם‬
‫עני אם הוא עצמו עני הראוי ליטול זכה גם לאחר‬
‫שמואל זאת אומרת שהטבל קרוי קודש‪ .‬אמר רבי‬
‫ואחרנא אמר‪ ,‬הראוי ליתן זכה לעני אחר מ"ד העשיר‬
‫יודה מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו יושבין על‬
‫הראוי ליתן זכה לעני ‪ ,‬כל שכן עני ראוי ליטול זוכה‬
‫מעלות האולם בהר הבית‪ ,‬והיה יוחנן הכהן הסופר‬
‫לעני אחר ומאן דאמר ליטול הא ליתן לא‪ .,‬ושואל‬
‫הלז יושב לפניהם‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬צא וכתוב‪ :‬אחינו בני‬
‫הא מתני' פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה‪ .‬דתמן‬
‫גלילא עילאה מן הגליל העליון בני גלילא ארעיתא‬
‫תנינן האומר לשליח תן גט זה לאשתי‪ ,‬שכן ראוי הוא‬
‫ומן הגליל התחתון שלמכון יסגא‪ ,‬מודענא לכון דמטא‬
‫בתור אב לקבל גט בתו הקטנה ‪ ,‬וקבל ושטר שחרור‬
‫זמן ביעורא המעשרות תפקון הוציאו כל מעשריא‬
‫זה לעבדי‪ ,‬שכן הוא ראוי לקבל שטר שיחרורו‬
‫מן מעטני זיתאי‪ ,.‬לאחנא בני דרומא עילאה ובני‬
‫לעצמו ‪ .‬ותנינן התקבל תהיה שליח קבלה של גט זה‬
‫דרומא ארעיתא‪ ,‬מודענא לכון דמטא זמן ביעורא‬
‫לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה הבעל‬
‫תפקון מעשריא מן החיטים מעמרי שיבליא‪ .,‬לאחנא‬
‫להחזיר‪ ,‬יחזיר‪ ,‬ושואל‪ ,‬והעבד ראוי להוליך את הגט‪.‬‬
‫בני גלותא דבבל וגני גלותא דמדי ובני גלותא דיוון‬
‫ועונה פתר לה לצדדין הגט על ידי שליח יהודי‬
‫ושאר כל גלוותהון דישראל‪ ,‬שלמכון יסגא‪ ,‬מודענא‬
‫ושטר שחרור לעבד כנעני היא [מתניתא]‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫לכון דאימריא רכיכין הצאן רכים וגוזליא דקיקין‪,‬‬
‫מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליתן זכה‪ ,‬דתנינן‬
‫ושפר באנפיי ומצאנו לנכון ובאנפי חביריי‪ ,‬מוספא‬
‫תמן‪ ,‬עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן‬
‫להוסיף על שתא דא תלתין יומין באדר שני ולעבר‬
‫יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומושכר לו מקומו‪ ,‬ושואל‬
‫את השנה‪ :‬במשנה‪ָ ,‬אמַ ר ַרבָּ ן גַ ְמלִׁ יאֵ ל‪ ,‬עִׁ שּור מעשר‬
‫ורבי עקיבה ראוי הוא ליטול‪ .‬ועונה פתר לה עד שלא‬
‫ראשון ֶּשאֲ נִׁי עָּ ִׁתיד לָּמוֹד‪ ,‬נָּתּון לִׁ יהוֹשֻ עַ הלוי‪ ,‬ושואל‪,‬‬
‫העשיר‪ .‬ואפילו תימר משהעשיר‪ ,‬תפתר‪ ,‬שהיה פרנס‬
‫הדא אמרה שאין נותנין מעשר לכהונה? ועונה‪ .‬שנייא‬
‫גזבר של צדקה ויד הפרנס כיד העני‪ .‬מילתיה דרבי‬
‫היא שהיה רבי יהושע בן חנניה תמן נוכח במקום‪,‬‬
‫יהושע בן לוי אמר‪ ,‬בבעל הבית עשיר נחלקו‪ ,‬אבל‬
‫ּומקוֹמ ֹו מֻ ו ְשכָּר ל ֹו אמר רבי חנניה הדא‬
‫במשנה‪ְ ,‬‬
‫בבעל הבית עני‪ ,‬מאחר שהוא ראוי ליטול זכה גם‬
‫אמרה שהיה רבן גמליאל צריך לזכות אגב קרקע ‪,‬‬
‫לעני אחר‪:‬‬
‫ועונה א"ר יהושע בפירות מונחים כאילו הם מחוברין‬
‫לקרקע‪ ,‬ומסביר אילו קופתו של רבן גמליאל נתונה‬
‫לתוך ביתו של רבי יהושע ואומר יזכה למעשר שבה‬
‫משנה י' יא' יב' יג יד' טו' הלכה ה'‬
‫(י) ַב ִמנְחָה בְיֹום טֹוב (הַָאחֲרֹון) של פסח הָיּו מִתְ וַדִין ווידוי מעשר שני כֵיצַד ָהי ָה ַה ִּו{י}דּוי‪ ,‬ככתוב בספר דברים‬
‫כד' (יג) וְָאמַ ְרּתָּ לִׁ ְפנֵי ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶּ יָך ִבע ְַרתִ י הַק ֹדֶּ ש מִן ַה ַבי ִת וְ גַ ם נְתַ ִּׁתיו ַללֵוִׁי וְ ַלגֵר ַליָּתוֹם וְ לַָּאלְ מָּ נָּה כְ כָּל ִׁמ ְצו ְָּתָך אֲ ֶּשר‬
‫שנִי ְונֶּטַע ְר ָבעִי‪" .‬נְתַ תִ יו ַל ֵלוִי"‪ ,‬זֶּה ַמ ְעשַר ראשון שניתן ֵלוִי‪.‬‬
‫כָּח ִּׁתי‪ ,:‬זֶּה ַמ ֲעשֵר ֵ‬
‫ִׁצּוִׁיתָּ נִׁי ֹלא עָּ בַ ְר ִּׁתי ִׁמ ִׁמ ְצוֹתֶּ יָך וְ ֹלא ָּש ְ‬
‫ש ְכחָה ְו ַהפֵָאה‪ַ ,‬אף עַל פִי‬
‫| ְוגַם נְתַ תִיו"‪ ,‬זֹו תְ רּומָה ּותְ רּומַת ַמ ֲעשֵר‪ַ " .‬לגֵר ַלי ָתֹום ְולַָא ְל ָמנָה"‪ ,‬זֶּה מַעשַר ָענִי‪ַ ,‬ה ֶּלקֶּט ְו ַה ִ‬
‫שאֵי(נָ)ן ְמ ַע ְכבִי{ם}(ן) אֶּת ַה ִּו{י}דּוי‪" .‬מִן ַה ַבי ִת"‪ ,‬זֹו ַחלָה‪(:‬יא) " ְככָל ִמ ְצוָתְ ָך ַאשֶּר ִצּוִיתָ נִי" מכאן לומדים הָא אִם‬
‫ֶּ‬
‫שאֵינֹו מִינֹו‪ ,‬וְֹלא‬
‫שנִי ל ִָראשֹון‪ ,‬אֵינֹו י ָכֹול ְלהִתְ ַו{ו}דֹות‪ֹ" .‬לא ָעב ְַרתִ י ִמ ִמצְֹותֶּ יָך"‪ֹ ,‬לא ִהפ ְַרשְתִ י ִממִין עַל ֶּ‬
‫ִהקְדִ ים ַמ ֲעשֵר ֵ‬
‫מִן הַתָ לּוש עַל ַהמְח{ו}בָר‪ְ ,‬וֹלא מִן ַהמְח{ו}בָר עַל הַתָ לּוש‪ ,‬וְֹלא מִן ֶּהחָדָ ש של שנה זו עַל ַהיָשָן על תבואה של שנה‬
‫שמְָך ָעלָיו‪( :‬יב) שם (יד) ֹלא‬
‫ש ַכחְתִ י ִמ ְלב ֶָּרכְָך ּו ִמ ְל ַהזְכִיר ִ‬
‫ש ָכחְתִ י"‪ֹ ,‬לא ָ‬
‫קודמת ‪ ,‬וְֹלא מִן ַהיָשָן עַל ֶּהחָדָ ש‪" .‬וְֹלא ָ‬
‫אֲשר ִׁצּוִׁיתָּ נִׁי‪:‬‬
‫יתי כְ כֹל ֶּ‬
‫ָא ַכלְתִ י בְאֹנִי ִממֶּנּו וְֹלא בִׁ עַ ְר ִּׁתי ִׁממֶּ נּו בְ טָּ מֵ א וְ ֹלא נָּתַ ִּׁתי ִׁממֶּ נּו לְ מֵ ת ָּשמַ עְ ִּׁתי בְ קוֹל ְי ֹהוָּה אֱֹלהָּ י עָּ ִׁש ִׁ‬
‫ומדייק הָא אִם ֲאכָלֹו ַב ֲאנִינָ{ות}(ה) אֵינֹו י ָכֹול לְ ִהִתְ וַדֹות‪" .‬וְֹלא ִב ַע ְרתִ י ִממֶּנּו ְב ָטמֵא"‪ ,‬הָא אִם ִהפ ְִרישֹו בְט{ו}מְָאה‬
‫אֵינֹו י ָכֹול ְלהִתְ וַדֹות‪" .,‬וְֹלא נָתַ תִ י ִממֶּנּו ְלמֵת"‪ֹ ,‬לא ָל ַקחְתִ י ִממֶּנּו מכסף מעשר שני ָארֹון וְתַ כ ְִריכִי(ם){ן} ְלמֵת‪ ,‬וְֹלא‬
‫ִירה בהר הקודש‪ָ " .‬עשִיתִ י כְכ ֹל‬
‫ש ַמעְתִ י ְבקֹול יְי ָ אֱֹלהָי"‪ֲ ,‬הבֵאתִ יו בטהרה ְלבֵית ַה ְבח ָ‬
‫נְתַ תִ י{ם}(ו) לְאֹונְנִים ֲאח ִֵרים‪ָ " .‬‬
‫ש ַמי ִם ּובָּ ֵרְך אֶּ ת עַ ְמָך אֶּ ת‬
‫שקִיפָה ִממְעֹון קָדְ שְָך מִן ַה ָ‬
‫ש ַמחְתִ י בֹו אחרים (יג) שם (טו) ַה ְ‬
‫ש ַמחְתִ י ְו ִ‬
‫ֲאשֶּר ִצ{י}ּוִיתָ נִי"‪ָ ,‬‬
‫ש ָגז ְַרתָ ָעלֵינּו‪ַ ,‬אף‬
‫י ְִׁש ָּראֵ ל וְאֵ ת הָּ אֲ דָּ מָּ ה אֲ ֶּשר נָּתַ ּתָּ ה לָּנּו כַ אֲ ֶּשר נ ְִׁשבַ עְ ּתָּ לַאֲ בֹתֵ ינּו אֶּ ֶּרץ זָּבַ ת חָּ לָּב ְּודבָּ ש‪ָ ,:‬עשִינּו מַה ֶּ‬
‫ש ַמי ִם ּוב ֵָרְך אֶּת ַעמְָך אֶּת יִש ְָראֵל" ְב ָבנִים ּו ְבבָנֹות‪ְ " .‬ואֵת‬
‫שקִיפָה ִממְעֹון קָדְ שְָך מִן ַה ָ‬
‫ש ִה ְב ַטחְתָ נּו‪ַ " ,‬ה ְ‬
‫אַתָ ה ֲעשֵה מַה ֶּ‬
‫ש ַבעְתָ ַלאֲבֹותֵ ינּו א ֶֶּּרץ זָבַת ָחלָב‬
‫ַהאֲדָ מָה ֲאשֶּר נָתַ תָ ה לָנּו"‪ְ ,‬בטַל {וברוחות} ּו{ב} ָמטָר ּו ְב ַוולְדֹות ְב ֵהמָה‪ַ (" .‬כ) ֲאשֶּר נִ ְ‬
‫אֲשר נָּתַ ּתָּ ה לָּנּו" ִמכָאן ָאמְרּו‪ ,‬יִש ְָראֵל ּו ַמ ְמז ִֵרים‬
‫ֶּ‬
‫ּודְ בָש"‪ ,‬כְדֵ י שֶּתִ תֵ ן ַטעַם ַב ֵפ{י}רֹות‪( :‬יד) " ְואֵ ת הַ אֲ דָּ מָּ ה‬
‫ָָארץ‪ַ .‬רבִי ֵמאִיר אֹומֵר‪ַ ,‬אף ֹלא כֹו ֲהנִים‬
‫שאֵין ָלהֶּם ֵחלֶּק ב ֶּ‬
‫מִתְ ַו{ו}דִ י(ם){ן}‪ֲ ,‬אבָל ֹלא ג ִֵרים וְֹלא ֲעבָדִ ים מְש{ו}ח ְָר ִרים‪ֶּ ,‬‬
‫ָארץ‪ַ ,.‬רבִי יֹוסֵי אֹומֵר‪ ,‬י ֵש ָלהֶּם ע ֵָרי ִמג ְָרש וגם הם יכולים להתוודות ווידוי מעשר‪( :‬טו)‬
‫ּו ְל ִווי ִם‪ ,‬שֶֹּּלא נָטְלּו ֵחלֶּק ָב ֶּ‬
‫ְעֹור ִרי(ם){ן} מפני טענת המינים ‪ְ ,‬ואֶּת‬
‫יֹו ָחנָן כֹהֵן גָדֹול ֶּה ֱעבִיר ביטל את הֹודָ יֹות ַה ַמ ֲעשֵר‪ַ .‬אף הּוא ִב{י}טֵל אֶּת ַהמ ְ‬
‫ש ַלי ִם בחול המועד ובא הוא וביטל ‪ּ ,‬ו ְביָמָיו אֵין‬
‫הַנֹו ְקפִי(ם){ן} שלא לפצוע בקרבן ְועַד יָמָיו ָהי ָה ַפטִיש ַמכֶּה בִירּו ָ‬
‫ָאדָ ם צ ִָריְך ִלשְאֹול עַל הַדְ מַאי שכולם לימודי השם ומעשרים פירותיהם ‪:‬‬
‫ירושלמי מעשר שני ךב ע' ב'‬
‫י ֱהֹוִה ַאזְכִׁ יר ִׁצ ְדקָּ ְתָך לְ בַ דֶּ ָך‪ :‬ומסביר‪ ,‬כתיב זכריה ד'‬
‫גמ' שואל ויתודה ביום טוב ראשון של פסח? ועונה‬
‫שנֵי ְבנֵי ַהי ִ ְצהָר הָעֹמְדִ ים עַל אֲדֹון כָל‬
‫(יד) ַויֹאמֶּ ר ֵאלֶּה ְ‬
‫כדי שיהא לו מה לוכל ברגל‪ .‬ושואל למה במנחה‬
‫ָָארץ‪ .:‬רבי אבהו אמר אתפלגון רבי יוחנן ורבי‬
‫ה ֶּ‬
‫ויתוודה בשחרית? ועונה עד כאן מצווה הוא לוכל‬
‫שמעון בן לקיש חד אמר אלו שהן באין בטרוניה‬
‫מצות‪ .‬תני‪ ,‬והביכורים טעונים ביעור‪ .‬מאן תנא‬
‫לפני הקב"ה וחאחרנהא אמר אלו שהן באין מכח‬
‫ביכורים? רבנין‪ .‬מאן לא תני ביכורים רבי שמעון‪,‬‬
‫גבורת המצות ומעשים טובים לפני הקב"ה‪ .‬ומספר‪,‬‬
‫דתנינן הביכורים טעונים הבאת מקום וחייבים‬
‫רב הוה ליה כיתן ולקת בתולעים ‪ .‬שאל לרבי חייא‬
‫בביעור ורבי שמעון פוטר‪" .‬נתתיו ללוי" מכאן שאין‬
‫נותנין מעשר לכהונה‪ :‬אמר רבי יונה‪ ,‬זאת אומרת‬
‫רובא מהו מיכוס לטבוח צפור ומגבלא ולערב בו‬
‫נשרף טיבלו וממילא לא הפריש מעשר אינו יכול‬
‫אדמיה דם הציפור השחוטה בזרע כיתן‪ .‬א"ל אל‬
‫להתוודות‪ .‬אית תניי תני‪ ,‬כל המצות שבתורה‬
‫תשחט נבלה‪ .‬ושואל ולמה לא אמר ליה טריפה?‬
‫מעכבות‪ .‬ואית תניי תני כל המצות שבפרשה‬
‫ועונה בגין שיטתו דרבי מאיר דרבי מאיר אמר‬
‫מעכבות‪ .‬ושואל רבי אחא בר פפא בעי קומי רבי‬
‫טריפה חייבת בכיסוי דם‪ ,‬ושואל איך קרה דבר זה‬
‫זעירא‪ ,‬אפילו הקדים להניח תפילה של ראש לתפילה‬
‫לא כן אמר רבי אמי משם רבי שמעון בן לקיש‪,‬‬
‫של יד? ‪.‬ועונה אמר ליה אוף אנא סבר כן‪ .‬אמר רבי‬
‫משעלו מן הגולה לא לקת פשתן ולא החמיץ יין‪,‬‬
‫יוסי בי רבי בון‪ ,‬צריך לומר זו חלה על כל העיסה‪ ,‬זו‬
‫ונתנו עיניהם בזכות רבי חייא הגדול ובניו? ועונה ‪.‬‬
‫תרומה על הכל הכרי ‪ ,‬שם וְ לִׁ ְהי ְֹתָך עַ ם קָּ דש לַיהֹוָה‬
‫ורב לקה בתולעת כהדא שכתוב ישעיה מו' (יב)‬
‫אֱֹלהֶּ יָך כַ אֲ ֶּשר ִׁדבֵ ר‪ ':‬זה שם המיוחד‪ .‬תרם את כל‬
‫ִירי לֵב ה ְָרחֹוקִים ִמצְדָ קָה‪ :‬ומסבירים ‪.‬‬
‫שמְעּו ֵאלַי ַאב ֵ‬
‫ִ‬
‫העיסה חלה או תרם את כל הכרי תרומה מנין שלא‬
‫רבי אבהו אמר‪ ,‬איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן‬
‫לקיש‪ ,‬חד אמר שכל באי עולם באין בצדקה ואלו‬
‫עשה ולא כלום עד שישייר מקצת? תלמוד לומר שם‬
‫באין זרוע‪ ,‬ואחרנא אמר שכל טובות ונחמות הבאות‬
‫(ב) וְ לָּקַ חְ ּתָּ מ ֵֵראשִית כָּל ְפ ִׁרי הָּ אֲ דָּ מָּ ה אֲ ֶּשר ּתָּ בִׁ יא‬
‫ְש ְמּתָּ בַ טֶּ נֶּא‬
‫ַאר ְצָך אֲ ֶּשר ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶּ יָך נֹתֵ ן לְָּך ו ַ‬
‫מֵ ְ‬
‫לעולם בזכותן בא‪ ,‬והן אינן נהנין מהן כלום‪ ,‬כגון מר‬
‫ֵן‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ַ‬
‫לְ‬
‫יָך‬
‫ֱֹלהֶּ‬
‫א‬
‫ָּה‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ֹ‬
‫י‬
‫ְ‬
‫ר‬
‫חַ‬
‫ִׁבְ‬
‫י‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ֶּ‬
‫אֲ‬
‫ֹם‬
‫ו‬
‫ק‬
‫מָּ‬
‫הַ‬
‫ל‬
‫אֶּ‬
‫ּתָּ‬
‫ַכְ‬
‫וְהָּ ל‬
‫זוטרא דמצלי מתפלל לרפואת חולים על אחרונין‬
‫ְשמ ֹו ָּשם‪ :‬ולא כל ראשית‪ :‬שואל‪ ,‬נתן למת מניין‬
‫אחרים‪ ,‬ומתעני‪ ,‬ועל נפשיה לא מתעני‪ :‬וכן רב‬
‫שהוא עובר בעשה? ועונה רבי אלעזר בשם ר' סימיי‬
‫ממשפחת רבי חייא ‪ ,‬במשנה‪ַ ,‬רבִׁ י מֵ ִׁאיר אוֹמֵ ר‪ַ ,‬אף‬
‫כתוב "לא נתתי ממנו למת" ומברר מה אנן קיימין‪,‬‬
‫ָארץ‪ ,‬תני ערי‬
‫ֹלא כ ֹו ֲהנִׁים ּולְ וִׁ ויִׁם‪ֶּ ,‬שֹּלא נ ְָּטלּו חֵ לֶּק בָּ ֶּ‬
‫אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי‬
‫המקלט של הלווים למחלוקת כחלק נחלה ניתנו דברי‬
‫מכספי מעשר שני ‪ .‬אם לחי הוא אסור לא כל שכן‬
‫רבי יהודה‪ ,‬רבי יוסי אומר לבית דירה למגורים‬
‫למת? ועונה ‪ .‬אלא איזהו דבר שהוא מותר לחי ואסור‬
‫ניתנו‪ .‬אתיא דרבי יודה כרבי יוסי‪ ,‬ודרבי מאיר‬
‫למת‪ ,‬הוי אומר זו סיכה בשמן זית של מעשר שני ‪.‬‬
‫כדעתיה‪ .‬דתנינן רוצחי שגגה שברחו לערי מקלט‬
‫רבי הונא בר אחא אמר‪ ,‬בשם ר' אלכסנדרא בוא‬
‫מעלות היו שכר דירה ללוים דברי רבי יודה‪ .‬רבי יוסי‬
‫וראה כמה גדול כוחן של עושי מצווה שכל השקפה‬
‫אומר לא היו מעלות להם שכר‪ :‬במשנה‪ ,‬יוֹחָּ נָּן כֹהֵ ן‬
‫שבתורה ארורה‪ ,‬וזה בלשון ברכה‪ .‬אמר רבי יוסי בן‬
‫ֲשר‪ ,‬רבי ירמיה רבי חייא‬
‫גָּדוֹל הֶּ עֱבִׁ יר הוֹדָּ יוֹת הַ מַ ע ֵ‬
‫חנינא‪ ,‬ולא עוד אלא שכתוב בו שם (טז) הַיֹום ַהזֶּה‬
‫אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש מתניתא משנחשדו‬
‫חֻקים הָּ אֵ לֶּה וְ אֶּ ת‬
‫ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶּ יָך ְמצַ ּוְ ָך ַלעֲשוֹת אֶּ ת הַ ִׁ‬
‫להיות נותנין מעשר לכהונה‪ ,‬ולא ללווים‪ .‬הדא‬
‫וְשמַ ְרּתָּ וְ עָּ ִׁשיתָּ אוֹתָּ ם בְ כָּל לְ בָּ בְ ָך ּובְ כָּל‬
‫הַ ִׁמ ְשפָּ ִׁטים ָּ‬
‫מסייעא לרבי יוחנן בחדא ופליגא עלוי בחדא‪ .‬פליגא‬
‫נ ְַפ ֶּשָך‪ . :‬תניי יומא ברכה זו ליום ויום ‪ .‬רבי יודה בן‬
‫עלוי דתנינן וכן בת כהן שנתקדשה ללוי לא תאכל‬
‫פזי פתח בה תהילים עא' (טז) ָאבֹוא ִבגְברֹות אֲדֹנָי‬
‫בתרומה ולא במעשר‪ .‬ושואל ניחא בתרומה לא‬
‫תאכל‪ ,‬במעשר למה? מה נפשך כהנת היא תאכל‬
‫מעשר לוייה היא תאכל מעשר‪. ,‬ועונה רבי אילא‬
‫בשם רבי יוחנן‪ ,‬כמאן דאמר‪ ,‬אין נותנין מעשר‬
‫לכהונה‪ ,‬הוי הוא רבי יוחנן אומר נותנין מעשר‬
‫לכהונה‪ .‬מסייעא ליה דו אמר כולן כל תקנותיו של‬
‫יוחנן כהן גדול לשבח‪ ,‬דאמר רבי יוחנן‪ ,‬יוחנן כהן‬
‫גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו‬
‫מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד‪ ,‬אבל מעשר‬
‫ראשון ומעשר שני יש מהן היו מפרישין ומהן לא היו‬
‫מפרישין‪ .‬אמר הואיל ומעשר ראשון האוכל ממנו‬
‫במיתה ומעשר שני בעון טבל‪ ,‬יהא אדם קורא שם‬
‫לתרומה ולתרומת מעשר על הדמאי ונותנו לכהן‪,‬‬
‫ומעשר שני מחללו על המעות‪ ,‬והשאר מעשר עני‪,‬‬
‫נשאר אצלו שהמוציא מחבירו עליו הראייה‪ .‬ושואל‬
‫אם כן ויתוודה? ועונה‪ .‬אמר רבי הילא כעס הוא לפני‬
‫המקום מי שהוא אומר עשיתי ככל אשר ציוויתני‬
‫ולא עשה‪ .‬ושואל מעתה מי שהוא מפריש מוודאי‬
‫ונותן לכהן וללוי מתודה מי שהוא אינו מפריש לא‬
‫יתודה‪ .‬ועונה לא מתוודה שלא לבייש את אלה‬
‫שקִיפָה ִממְעֹון קָדְ שְָך‬
‫שלא הפרישו כהדא דתני‪ ,‬עד ַה ְ‬
‫ש ַמי ִם ּובָּ ֵרְך אֶּ ת עַ ְמָך אֶּ ת י ְִׁש ָּראֵ ל וְאֵ ת הָּ אֲדָּ מָּ ה‬
‫מִן ַה ָ‬
‫אֲ ֶּשר נָּתַ ּתָּ ה לָּנּו כַ אֲ ֶּשר נ ְִׁשבַ עְ ּתָּ לַאֲ בֹתֵ ינּו אֶּ ֶּרץ זָּבַ ת‬
‫חָּ לָּב ּו ְדבָּ ש‪ ,:‬היו אומרין בקול נמוך‪ ,‬מכאן ואילך היו‬
‫אומרין בקול גבוה‪ :‬במשנה‪ַ ,‬אף הּוא בִׁ יטֵ ל אֶּת‬
‫עּורה‬
‫ְעֹור ִרין אותן שהיו אומרין תהילים מד' (כד) ָ‬
‫ַהמ ְ‬
‫ָלמָה תִ ישַן אֲדֹנָי ָהקִיצָה ַאל תִ זְנַח ָלנֶּצַח‪ .:‬וכי יש שינה‬
‫לפני המקום והלא כבר נאמר שם קכד' (ד) ִהנֵה ֹלא‬
‫י ָנּום וְֹלא י ִישָן שֹומֵר יִש ְָראֵל‪ :‬ומה ת"ל שם עח' (סה)‬
‫ַויִקַץ ְכיָשֵן אֲדֹנָי כְ גִׁ בוֹר ִׁמ ְתר ֹונֵן ִׁמ ָּייִׁן‪ :‬אלא‪ ,‬כביכול‬
‫כאלו לפניו שינה‪ ,‬בשעה שישראל בצרה ואומות‬
‫העולם ברווחה‪ ,‬וכן הוא אומר איוב יז' (ב) ִׁאם ֹלא‬
‫הֲתֻ לִׁ ים עִׁ מָּ ִׁדי ּו ְב ַהמְרֹותָ ם תָ לַן עֵינִי‪ :‬במשנה‪ַ ,‬אף הּוא‬
‫בִׁ יטֵ ל‪ ,‬וְאֶּ ת הַ נו ְֹק ִׁפים‪ :‬את הנוקפין‪ .‬אותן שהיו מכין‬
‫מוצאי שבת קודש‬
‫על גבי עגל בין קרניו‪ .‬אמר להן יוחנן כהן גדול עד‬
‫מתי אתם מאכילים את המזבח טרפות? ועמד ועשה‬
‫להם טבעות‪ .‬רבי אבא אמר בשם רבי יהודה טבעות‬
‫עשה להם טבעות בעזרה רחבות מלמטן וצרות‬
‫מלמעלן‪ :‬במשנה‪ ,‬עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים‬
‫דהיינו עד תחילת ימיו‪ :‬ובימיו אין אדם צריך לשאול‬
‫על הדמאי‪ ,‬שהעמיד זוגות משמרות שיהיו כולם‬
‫מעשרים ‪ .‬מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה מהן‬
‫תקנות לגנאי ומהן לשבח‪ .‬דאמר רבי יוסי בשם רבי‬
‫תנחום בר חייא‪ .‬רבי חזקיה רבי אלעזר בי רבי יוסי‪,‬‬
‫רבי תנחום בר חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי‪,‬‬
‫בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים ‪ ,‬שליש‬
‫לידידיו למכירי כהונה ולויים‪ ,‬ושליש לאוצר בית דין‬
‫ושליש לעניים‬
‫המחלקים לפי שיקול דעתם‬
‫ולחבירים ללומדי תורה שהיו בירושלים‪ .,‬אמר רבי‬
‫יוסי בי רבי בון מן דהוה סליק למדין להתדיין בבית‬
‫דין הגדול בירושלים עד דתלת איגרין הזמנות לדין‬
‫הוה יהב מדידיה מכספו מכאן ואילך אם היה צריך‬
‫משל אוצר‪ .‬ומספר משבא אלעזר בן פחורה ויהודה‬
‫בן פתורה להיות דיינים היו נוטלין אותן הכוהנים‬
‫לתרומות ומעשרות בזרוע‪ ,‬והיה ספיקן בידן למחות‬
‫ולא מיחה‪ .‬והעביר יוחנן כהן גדול הודיית מעשר‪ ,‬וזו‬
‫לגנאי‪ :‬את המעוררין לשבח ואת הנוקפין לשבח‪ .‬עד‬
‫ימיו היה פטיש מכה בירושלים עד תחילת ימיו‪.‬‬
‫ושואל רבי חסידא שאל לרבי חזקיה‪ ,‬לא מסתברא‬
‫עד סוף ימיו? ועונה ‪ .‬אמר ליה אוף אנא סבר כן‪.‬‬
‫פירוש המילה דמאי‪ ,‬רבי יוסי אמר בשם רבי אבהו‪.‬‬
‫רבי חזקיה אמר בשם רבי יודה בן פזי דמאי‪ ,‬דמי‬
‫תיקן הופרש ‪ .‬או דמאי לא תיקן לא הופרש‪.‬‬
‫הדרן עלך כרם רבעי‬
‫וסליק לה מסכת מעשר שני‬