פרק ב

‫חלה פרק שני‬
‫משנה א' ב' ג' הלכה א'‬
‫ָָארץ ישראל‪ַ ,‬חי ָיבִּי(ם){ן} ַב ַחלָה‪ .‬יָצְאּו ִּמ{י} ָכ(א)ן מארץ ישראל‬
‫שנִּ ְכנְסּו ל ֶ‬
‫ָָארץ ֶ‬
‫(א) פ{י}רֹות תבואה של חּוצָה ל ֶ‬
‫ָָארץ אם זרע באדמה‬
‫שבָא ַב ְספִּינָה ל ֶ‬
‫ָָארץ ֶ‬
‫ְלשָם‪ַ ,‬רבִּי (א)לִּי ֶעזֶר ְמחַייב‪ ,‬ו ְַרבִּי ֲעקִּיבָא פֹוטר‪( :‬ב) ֲעפַר חּוצָה ל ֶ‬
‫שבִּיעִּית שהספינה יונקת דרך העץ מן עפר ארץ ישראל‪ָ .‬אמַר ַרבִּי י ְהּודָה‪ ,‬אימָתַ י‪,‬‬
‫שבספינה ‪ַ ,‬חי ָיב ַב ַמ ֲעשְרֹות ּו ַב ְ‬
‫שנִּילֹושָה בְמי פ{י}רֹות בלי שהקמח נגע במים‪ַ ,‬חי ֶיבֶת ַב ַחלָה‪,‬‬
‫ששֶת ונוגעת בקרקעית הנהר‪ִּ ,‬עסָה ֶ‬
‫ש ַה ְספִּינָה גֹו ֶ‬
‫ִּבזְמַן ֶ‬
‫שבֶת וְקֹוצָה ַחלָתָּה‬
‫ְונֶא ֶכלֶת ְבי ָדַ י ִּם מְסֹוָאבֹות שמי פירות אינם משקה המכשיר לקבל טומאה‪( :‬ג) ָה ִּאשָה יֹו ֶ‬
‫שהִּיא י ְכֹולָה ְלכַסֹות {את} ַע ְצמָּה את ערוותה בישיבה‪ֲ ,‬אבָל ֹלא ָהאִּיש‪.‬‬
‫עֲר{ו}מָה‪ִּ ,‬מפְני ֶ‬
‫ירושלמי חלה י' ע' א'‬
‫שתהא אסורה משום חדש?‪ .‬ועונה א"ל למה לא‪.‬‬
‫גמ' פירות חוצה לארץ כו'‪ .‬כתיב במדבר טו' (יח)‬
‫ושואל עד כדון לחה שהיא משנה זאת אפילו‬
‫ָָארץ‬
‫ַּדבֵּ ר אֶ ל בְּ נֵּי י ְִּש ָראֵּ ל וְָּאמַּ ְּרתָ אֲ לֵּהֶ ם בְּ בֹאֲ כֶם אֶל ה ֶ‬
‫יבישה משנים קודמות? ועונה א"ל אפילו יבישה אפי'‬
‫שמָה‪(:‬יט) וְּהָ יָה בַּ אֲ כָלְּ כֶם‬
‫ֲאשֶר ֲאנִּי מבִּיא אֶתְ כֶם ָ‬
‫קצורה ושואל‪ .‬מעתה אפילו חיטין בעלייה‪ .‬כך אני‬
‫ָארץ תָ ִרימּו ְּתרּומָ ה לַּי ֹהוָה‪ :‬שמה כאשר‬
‫ִמלֶחֶ ם הָ ֶ‬
‫אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי הפסח בשנה‬
‫תכבשו את הארץ אתם חייבין חלה‪ .‬אין אתם חייבין‬
‫חוץ לארץ‪ .‬תני‪ ,‬זו דברי רבי מאיר‪ .‬אבל דברי רבי‬
‫ראשונה לכניסתם לארץ? א"ר יונה מן דנפקות‬
‫יהודה פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ ישראל ר"א‬
‫תהית אחרי יציאתך חשבתי דלא אמרת ליה‪ .‬שנייא‬
‫פוטר ור"ע מחייב‪ .‬ושואל מה טעמו דר"א? ועונה‬
‫היא‪ ,‬שמצוות עשה של אכילת מצה דוחה למצות לא‬
‫כתוב "מלחם הארץ" לא לחם ח"ל‪ .‬ושואל מ"ט‬
‫תעשה של איסור חדש ‪ .‬ושואל על דעתי' דרבי יונה‬
‫דר"ע? ועונה שנאמר "אל הארץ אשר אני מביא‬
‫דו אמר מצות עשה דוחה בלא תעשה אע"פ שאינה‬
‫אתכם שמה"‪ .‬שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ‬
‫כתובה בצידה ניחא‪ .‬אבל על דעתיה דרבי יוסי דו‬
‫בין בפירות חוץ לארץ‪ .‬ושואל‪ ,‬מה מקיים ר"א טעמא‬
‫אמר אין מצות עשה דוחה למצות בלא תעשה אלא‬
‫אם כן היתה כתובה בצידה ככלאים בציצית אכלו‬
‫דר"ע "אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה"‪ .‬ועונה‪,‬‬
‫מצות בפסח הראשון מה שיהיו תגרי גוים מוכרין‬
‫חברייא אמרו בשם ר' אלעזר ר' אבא בשם ר'‬
‫להם מתבואת עבר הירדן‪ ,‬וכרבי ישמעאל‪ .‬דרבי‬
‫אלעזר‪ .‬ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש כולם אמרו‬
‫ישמעאל אמר‪ ,‬כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר‬
‫כך משיב ר"ע את ר' אליעזר אין את מודי לי בשעה‬
‫ארבע עשרה שנה נאמרו‪ ,‬שבע שכיבשו את הארץ‬
‫שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן‬
‫ושבע שחילקו נחלאות לשבטים ‪ .‬ושואל התיב רבי‬
‫חייבין בחלה?‪ .‬ולאו גידולי פטור הן? והוא ַּרבִ י‬
‫בון בר כהנא והכתיב יהושע ה' (יא) וַי ֹּאכְלּו מעֲבּור‬
‫אֱלִ יעֶ זֶר מקבל מיניה‪ .‬ושואל א"ר יוסי תמיהני איך‬
‫ָָארץ ִממָ ח ֳַּרת הַּ פֶ סַּ ח מַּ ּצוֹת וְּקָ לּוי בְּ עֶ צֶ ם הַּ ּיוֹם הַּ זֶה‪.:‬‬
‫ה ֶ‬
‫ר"ע מותיב את ר' אליעזר והוא מקבל מיניה יכול היה‬
‫לא בששה עשר אכלו ולא לפני? ועונה התיב ר'‬
‫לענות לו‪ .‬תמן עד שלא נכנסו לה לארץ ישראל‬
‫אלעזר בי רבי יוסי קומי ר' יוסי והכתיב במדבר לג'‬
‫למפריעה ירשו את הארץ מן האבות דא"ר הונא‬
‫(ג) ַּוּי ְִּסעּו מֵּ ַּרעְּ ְּמסֵּ ס בַּ חֹדֶ ׁש הָ ִראׁשוֹן בַּ ח ֲִמ ָשה עָ ָשר יוֹם‬
‫בשם רבי שמואל בר נחמן‪ ,‬בראשית טו' (יח) בַּ ּיוֹם‬
‫ַּלחֹדֶ ׁש הָ ִראׁש ֹון ִּמ ָמח ֳַרת ַה ֶפסַח יָצְאּו בְני יִּש ְָראל ְבי ָד‬
‫כָרת ְּי ֹהוָה אֶ ת ַאבְּ ָרם בְּ ִרית לֵּאמֹר לְּ ז ְַּּרעֲָך נָתַּ ִתי‬
‫הַּ הּוא ַּ‬
‫ר‬
‫ְּהַּ‬
‫נ‬
‫ֹל‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ָ‬
‫הַּ‬
‫ר‬
‫ָהָ‬
‫נ‬
‫הַּ‬
‫ד‬
‫עַּ‬
‫ִם‬
‫י‬
‫ר‬
‫ַּ‬
‫צ‬
‫ְּ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ר‬
‫ְּהַּ‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ֹאת‬
‫ז‬
‫הַּ‬
‫ץ‬
‫ָאר‬
‫אֶ ת הָ ֶ‬
‫ָרמָה לְעיני כָל ִּמצ ְָרי ִּם‪ :‬לא בחמשה עשר יצאו‬
‫ְּפ ָרת‪ :‬לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא "לזרעך נתתי"‬
‫במשנה יָצְאּו ִמיכָן מארץ ישראל ְלשָם‪ַ ,‬רבִּי אלִּי ֶעזֶר‬
‫כבר נתתי‪ .‬ושואל מה מקיים ר"ע טעמא דר' אליעזר‬
‫ְמחַייב‪ ,‬ו ְַרבִּי ֲעקִּיבָא פֹוטר מיכן‪ .‬ושם ר' אליעזר‬
‫"לחם הארץ" ועונה ללמד כמו בספינה שנכנסה‬
‫מחייב ור' עקיבה פוטר‪ ,‬אמרי ר אליעזר לומד זאת‬
‫לארץ‪ .‬אם קירמו פניה הבצק נהייה שחום בתנור‪,‬‬
‫מן אתריה ורבי עקיבה לומד זאת מן אתריה‪ .‬ומסביר‬
‫מן החוט בתחנת המעבר בגבול ולפנים חייבת בחלה‬
‫ר' אליעזר מן אתריה מ"ט דר' אליעזר במדבר טו'‬
‫מן החוט ולחוץ פטורה‪ .‬על דעתיה דר"ע היא ספינתה‬
‫ָָארץ תָ ִרימּו ְּתרּומָ ה לַּי ֹהוָה‬
‫יט) וְּהָ יָה בַּ אֲ כָלְּ כֶם ִּמ ֶלחֶם ה ֶ‬
‫היא עיסת הגוי היא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה‬
‫בכל מקום שהוא‪ .‬ר' עקיבה מן אתריה‪ ,‬מ"ט דר'‬
‫בתנור‪ .‬מודין חכמים לר"ע בהכנסתן לארץ שהכל‬
‫עקיבה שם (יח) ַּדבֵּ ר אֶ ל בְּ נֵּי י ְִּש ָראֵּ ל וְָּאמַּ ְּרתָ אֲ לֵּהֶ ם‬
‫הולך אחר קרימה בתנור‪ .‬וזאת מן העובדה מן מה‬
‫שמָה‪ .:‬שמה‬
‫ָָארץ ֲאשֶר ֲאנִּי מבִּיא אֶתְ כֶם ָ‬
‫בְּ בֹאֲ כֶם אֶל ה ֶ‬
‫דר"ע מתיב לר' אליעזר והוא מקבל מינה‪ :‬ושואל‪ ,‬ר'‬
‫אתם חייבין ואין אתם חייבין חוץ לארץ‪ .‬רבנין‬
‫יונה בעא קומי ר' ירמיה‪ ,‬בשעה שנכנסו ישראל‬
‫דקיסרין אמרו בשם רבי חנינה‪ ,‬מחלוקת רבי‬
‫לארץ בתחילת חודש ניסן ומצא קמה לחה‪ ,‬מהו‬
‫אליעזר ורבי עקיבא תלויה במחלוקת‪ ,‬על הכתוב‬
‫יהושע א' (ג) כָל מָקֹום ֲאשֶר תִּ דְ רְֹּך כַף ַרגְ ְלכֶם בֹו‬
‫מׁשה‪( :‬ד) מֵּ הַּ ִמ ְּדבָ ר‬
‫ָלכֶם נְתַ תִּ יו כַּ אֲ ֶׁשר ִדבַּ ְּר ִתי אֶ ל ֶ‬
‫וְּהַּ לְּ בָ נוֹן הַּ זֶה וְּ עַּ ד הַּ נָהָ ר הַּ גָדוֹל נְּהַּ ר ְּפ ָרת כֹל אֶ ֶרץ‬
‫הַּ ִח ִתים וְּ עַּ ד הַּ ּיָם הַּ גָדוֹל ְּמבוֹא הַּ ָשמֶ ׁש י ְִּהיֶה גְּ בּולְּ כֶם‪:‬‬
‫אין בכלל אלא מה שבפרט מֵּ הַּ ִמ ְּדבָ ר וְּהַּ לְּ בָ נוֹן הַּ זֶה וְּ עַּ ד‬
‫הַּ נָהָ ר הַּ גָדוֹל נְּהַּ ר ְּפ ָרת ‪ ,‬וכרבי יודה‪ .‬ושואל מתיבין‬
‫לרבי יודה אם בספרי גבולות הספר של ארץ ישראל‬
‫והכתיב "מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר‬
‫פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש‬
‫יהיה גבולכם? ‪ .‬אלא אם אינו ענין לספרי לגבולות‬
‫ארץ ישראל תניהו ענין לספרי חוץ לארץ‪ ,‬ושואל‬
‫מעתה מה שהיה דוד הולך ומכבש בארם נהרים‬
‫ובארם צובה יהו חייבין בחלה?‪ .‬ועונה שנייא היא‬
‫שהיה דוד מניח ומזניח ועדיין לא כובש כל השייך‬
‫ספרי לגבולות ארץ ישראל ומכבש ספרי חו"ל‪.‬‬
‫ומספר‪ ,‬הוי בעיי התלמידים מימר‪ ,‬זו אותה מחלוקת‬
‫מה דאמר תמן חייב‪ ,‬אוף הכא חייב‪ .‬מה דאמר תמן‬
‫פטור אוף הכא פטור‪ .‬ודוחה אפילו כמאן דאמר תמן‬
‫פטור הכא חייב‪ .‬כיון שנכנסו ישראל נתחייבו מיד‬
‫בחלה‪ ,‬כתיב מלכים ב‪ .‬יד' (כג) בִ ְּׁשנַּת חֲמֵּ ׁש עֶ ְּש ֵּרה‬
‫ָׁשנָה לַּאֲ מַּ ְּציָהּו בֶ ן יוֹאָ ׁש מֶ לְֶך יְּהּודָ ה מָ לְַּך י ָָרבְּ עָ ם בֶ ן‬
‫ַארבָ עִ ים וְּ ַאחַּ ת ָׁשנָה‪:‬‬
‫יוֹאָ ׁש מֶ לְֶך י ְִּש ָראֵּ ל בְּ ׁש ְֹּמרוֹן ְּ‬
‫(כה) הּוא השִּיב אֶת גְבּול יִּש ְָראל ִּמלְבֹוא ֲחמָת עַד י ָם‬
‫ָהע ֲָרבָה כִּדְ בַר י ְהֹּוָה אֹלהי יִּש ְָראל ֲאשֶר דִּ בֶר ְבי ַד ַעבְדֹו‬
‫שר ִּמגַת הַחפֶר‪ :‬מחלוקת רבי‬
‫יֹונָה בֶן ֲאמִּתַ י ַהנָבִּיא ֲא ֶ‬
‫חנניה ורבי מנא חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש‬
‫זה‪ .‬ואחרנה אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה‪,‬‬
‫תנא רבי סידור מסייע לרבי מנא ‪ ,‬שכן רק ימים‬
‫קלים עשו ישראל באותה הארץ בימי י ָָרבְּ עָ ם בֶ ן‬
‫יוֹאָ ׁש‪ .‬עפר חוץ לארץ שבא לסוריא נעשה כסוריא‪.‬‬
‫יצא משם לכאן לארץ ישראל נתחייב‪ .‬אמר רבי יודה‬
‫אימתי בזמן שהספינה גוששת נוגעת בקרקע הנהר‪,‬‬
‫א"ר חגיי רבי יודה כדעתיה בשיטתו דרבי יודה‬
‫פוטר איסור טלטול כרגלי הבעלים בתחום שבת‬
‫שלה במים שאולים מן השכנה לפי שאין בהן ממש‪.‬‬
‫ודוחה א"ר אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתיה‬
‫דרבי יהודה שאם לא היתה \{את\} הספינה גוששת‬
‫יהיה לה דין כמו שהספינה גוששת‪ ,‬שכן לא היתה‬
‫ספינה גוששת מעשרותיה מהלכת חייבת מדרבנן כמו‬
‫תורמין ממנה על עציץ שאין נקוב ומעציץ שאין נקוב‬
‫עליה‪ ,‬כהדא דתני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו‬
‫מהלכה מן התורה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין‬
‫עליו חומש‪ .,‬רבי הילא בשם ר' אלעזר אמר הקונה‬
‫עציץ נקוב בסוריא‪ ,‬אף על פי שלא קנה עפר שתחתיו‬
‫וקרקע שעל גביו‪ ,‬קנה‪ ,‬לחייבו למעשרות ולשביעית‪,‬‬
‫אפילו נתון על גבי שתי יתידות‪ ,‬אף רבי יודה מודי‬
‫בה‪ .‬ושואל מה בינו לבין הספינה? ועונה ‪ .‬ספינה‬
‫עולה ויורדת וזה במקומו הוא עומד‪ ,‬במשנה‪ ,‬עִ סָ ה‬
‫ֶׁש ִנילו ָֹׁשה בְּ מֵּ י פֵּ ירוֹת‪ ,‬חַּ ֶּייבֶ ת בַּ חַּ לָה‪ :,‬רבי יוסי בי רבי‬
‫חנינה אמר המשנה שלנו בשיטת דרבי אלעזר בן‬
‫יהודה איש בירתותא היא‪ ,‬דתנינן תמן‪ ,‬רבי אלעזר בן‬
‫יהודה איש בירתותא אומר משום רבי יהושע טבול‬
‫יום לפני הערב שמש נגע בחלק מן הפרי פסל את‬
‫כולה‪ .‬ורבי עקיבה אומר משמו‪ ,‬לא פסל אלא מקום‬
‫מגעו‪ .‬רבי שמעון בן לקיש אמר מה פליגין‪,‬‬
‫כשהוכשרה במים ואחר כך נילושה‪ ,‬שמי פירות‬
‫מחוורין להכשיר‪ .‬אבל אם נילושה ואח"כ הוכשרה‬
‫אין מי פירות מחוורין ביחד להכשיר‪ .‬רבי חייה בשם‬
‫רבי יוחנן אמר דברי הכל היא‪ .‬ומסביר אף על גב‬
‫דרבי עקיבה אמר תמן אין מי פירות מחוורין‬
‫לטומאה‪ ,‬מודי הוא הכא שמי פירות מחוורין לחלה‪,‬‬
‫רבי אבא בי חייה בשם רבי יהושע בן לוי אומר אין‬
‫לך מחוור להכשיר אלא שבעת המשקין בלבד‪ .‬ומברר‬
‫רבי יוסי בעי מה איתאמרת מי פירות לחלה או לחבר‬
‫לטומאה‪ .‬אין תימר לחלה כ"ש לטומאה‪ .,‬אין תימ'‬
‫לטומאה הא לחלה לא‪ .‬ועונה רבי יונה כדעתיה‪ ,‬דרבי‬
‫יונה תני‪ ,‬דרבי שמעון בן יוחי רבי יהושע בן לוי תני‪,‬‬
‫דרבי שמעון בן יוחי‪ ,‬דתני רבי שמעון בן יוחי רבי‬
‫אׁשית‬
‫טרפון אומר נאמר כאן דברים טו' (כ) ֵּר ִ‬
‫ע ֲִרסֹתֵּ כֶם ַחלָה תָ ִרימּו ְּתרּומָ ה כִ ְּתרּומַּ ת גֹ ֶרן כֵּן תָ ִרימּו‬
‫ּומסַּ ל‬
‫אֹתָ ּה‪ .:‬ונאמר בלחמי תודה ויקרא ח' (כו) ִ‬
‫הַּ מַּ ּצוֹת אֲ ֶׁשר לִ ְּפנֵּי ְּי ֹהוָה לָקַּ ח חַּ לַּת מַּ ּצָ ה ַאחַּ ת ְו ַחלַת‬
‫שמֶן ַאחַּ ת וְּ ָר ִקיק אֶ חָ ד ַּוּי ֶָשם עַּ ל הַּ ֲחלָבִ ים וְּעַּ ל‬
‫ֶלחֶם ֶ‬
‫ׁשוֹק הַּ ּי ִָמין‪ . :‬מה חלה שנאמר להלן עשויה בשמן‪ .‬אף‬
‫חלה שנאמר כאן כדי לצרפה צריך שתהא עשויה‬
‫בשמן‪ .‬ושמן אחד משבעת המשקין הוא‪ .‬רבי יוסי‬
‫בשם רבי שבתי רבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש‬
‫להפריש לחלה בטהרה ולנטילת ידיים למזון אדם‬
‫מהלך לחפש מים ארבעת מילין‪ .‬ר' אבהו בשם ר'‬
‫יוסי בן חנינה הדא דתימר לפניו להתקדם בדרך אבל‬
‫לאחריו אין מטריחין עליו‪ .‬ומברר שומרי גנות‬
‫ופרדיסין מה את עבד לון מים לנטילת ידיים‬
‫במקומם‪ ,‬כלפניהן או כלאחריהן‪ .‬ועונה נישמעינה‬
‫מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה‪ .‬והדא‬
‫אשה לא בתוך ביתה יושבת ותימר אין מטריחין‬
‫עליה‪ .‬והכא שומר הפרדס אין מטריחין עליו‪ .‬תני‬
‫נטילת המים לאכילת לחם חולין בזמן הזה שלפני‬
‫המזון רשות‪ ,‬אבל ושל אחר המזון חובה משום מלח‬
‫סדומית המסכנת את החיים ‪ .‬אלא שבראשונים נוטל‬
‫ומפסיק‪ ,‬ובשניים מים אחרונים נוטל ואינו מפסיק‬
‫בדיבור‪ .‬ושואל מה הכוונה מהו מפסיק‪ .‬ועונה ר'‬
‫יעקב בר אחא אמר אם דיבר נוטל ושונה‪ .‬ושואל ר'‬
‫יעקב בר רב יצחק בעי נוטל ושונה ואת אמרת‬
‫כמסתכל בבית הרחם‪ .‬והמסתכל בבית הרחם כילו בא‬
‫עליה‪ .‬שמואל אמר‪ ,‬קול באשה ערווה ושואל מה‬
‫טעם מהיכן ? ועונה מירמיה ג' (ט) ְו ָהי ָה מִּק ֹּל זְנּותָּה‬
‫ָָארץ ו ִַּתנְַּאף אֶ ת הָ אֶ בֶ ן וְּאֶ ת הָ עֵּ ץ‪ .:‬רב‬
‫וַתֶ חנַף אֶת ה ֶ‬
‫הונא אמר‪ ,‬עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל‪ ,‬ובלבד‬
‫שלא יהא בשרו נוגע בצואה‪ .‬ישב ולא קינח אסור‪.‬‬
‫א"ר מנא אף על גב דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא‪,‬‬
‫אמר דכוותה‪ ,‬דרב הונא אמר‪ ,‬עומד הוא אדם על גבי‬
‫צואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה‪.‬‬
‫ישב ולא קינח הרי בשרו נוגע בצואה‪:‬‬
‫רשות? ושואל עוד אין דבעי מימר הולך לפניו‬
‫ארבעת מילין ואת אמרת רשות? ועונה‪ ,‬אמר רבי‬
‫יעקב בר אידי מעשה היה על המים הראשונים שלא‬
‫נטל נאכל האכילו אותו בשר חזיר‪ .‬ועל המים‬
‫השניים שלא קינח בו שפמו במים יצאת אשה‬
‫מביתה‪ .‬ויש אומרים שנהרגו עליה שלש נפשות‪,‬‬
‫במשנה‪ ,‬הָ ִא ָשה יו ֶֹׁשבֶ ת וְּקוֹצָ ה חַּ לָתָ ּה עֲרומָ ה הדא‬
‫אמרה עגבות אין בהן משום ערווה‪ .‬ומוסיף הדא‬
‫דאת אמר לברכה‪ .‬אבל להביט בה אפילו כל שהוא‬
‫אסור‪ .‬כהדא דתני‪ ,‬המסתכל בעקיבה של אשה‬
‫המשך משנה ג' ד' הלכה ב'‬
‫שנָה‬
‫שנָה ַקבִּין‪ ,‬קב קב פחות משיעור וְַאל י ַ ֲע ֶ‬
‫מִּי שֶאינֹו י ָכֹול ַלעֲשֹות ִּעיסָתֹו ְב ָטה ֳָרה מפני שהוא עצמו טמא ‪ ,‬י ַ ֲע ֶ‬
‫שכְשם שֶהּוא‬
‫שנָה ַקבִּי(ם){ן} קבין ‪ ,‬ומסביר ֶ‬
‫שנָה בְט{ו}מְָאה וְַאל י ַ ֲע ֶ‬
‫בְט{ו}מְָאה‪ .‬ו ְַרבִּי ֲעקִּי ָב(א){ה} אֹומר‪ ,‬י ַ ֲע ֶ‬
‫ְהֹורה‪ ,‬כְָך הּוא קֹורא חלה ַלטְמָאה‪ ,‬לְזֹו קֹורא ַחלָה בַשם ומברך על קיום המצווה ּולְזֹו קֹורא ַחלָה‬
‫קֹורא חלה ַלט ָ‬
‫בַשם ומברך על קיום המצווה‪ֲ ,‬אבָל ַקבִּיי(ם){ן} קבין אין ָלהֶם חלֶק בַשם ואינו מברך‪ ( :‬ד) הָעֹושֶה ִּעסָתֹו‬
‫שי ִּשֹוכּו‪ַ .‬רבִּי אלִּי ֶעזֶר אֹומר‪ַ ,‬אף הָרֹודֶ ה מן‬
‫ְטּורי(ם){ן} מִּן ַה ַחלָה בהפרדתן זו מזו‪ ,‬עַד ֶ‬
‫ַקבִּי(ם){ן} ְונָגְעּו זֶה ָבזֶה‪ ,‬פ ִּ‬
‫התנור וְנֹותן ַלסַל‪ַ ,‬הסַל ְמצ ְָרפָן ַל ַחלָה כשיעור ומברך על קיום המצווה‪:‬‬
‫ירושלמי חלה יג' ע' א'‬
‫גדולה היתה נוח היה לו להלך כמה מילין ולא‬
‫גמ' שואל לדעת חכמים מה פחות מארבעת מיל‬
‫לעשותה קבין‪ .‬ושואל מחלפה שיטתיה דר"ע תמן‬
‫יחפש אדם טהור יעשנה בטהרה‪ .‬אבל ארבעת מיל‬
‫הוא אמר נוטל אפילו מקב חלה וזו חלה וכא הוא‬
‫מצומצמות יעשנה קבין‪ .‬אי או מצא אדם טהור‬
‫ארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר מארבעת מיל יעשנה‬
‫אמר הכין יעשנה בטומאה? ועונה‪ .‬תמן לשעבר‬
‫קבין? ועונה‪ ,‬נשמעינ' מן הדא דא"ר חייא בר ווא‬
‫בדיעבד ברם הכא לכתחילה‪ :‬במשנה ַּרבִ י אֱלִ יעֶ זֶר‬
‫כגון מעתלית עד קיסרין‪ .‬וקסרין לאו ארבעת מילין‬
‫אוֹמֵּ ר‪ַ ,‬אף הָ רוֹדֶ ה וְּנוֹתֵּ ן לַּסַּ ל‪ ,‬הַּ סַּ ל ְּמצָ ְּרפָ ן רבי יונה‬
‫היא?‪ .‬הדא אמרה ארבעת מיל יעשנה בטהרה יותר‬
‫רבי חייה אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוסי רבי אימי‬
‫מארבעת מיל יעשנה קבין‪ .‬ומספר‪ ,‬ר' אמי הורי‬
‫אמרו בשם רבי יוחנן והן שנשכו‪ .‬אית תניי תני הסל‬
‫בכפר שמי לעשות עיסה גדולה בטומאה‪ .‬ושואל‬
‫מצטרף ואין התנור מצרף‪ .‬ואית תניי תני‪ ,‬התנור‬
‫והלא אין שם ארבעת מילין עד מקומו של האדם‬
‫מצרף ואין הסל מצרף‪ .‬אמר רבי יוחנן איתיתיה הנכון‬
‫הטהור? ועונה‪ .‬מכיון דנהרא מפסיק כמי שיש שם‬
‫הדברים שאמר מדחילפיי נשכו כאן וכאן מצרף‪ .‬לא‬
‫ארבעת מיל‪ .‬ושואל וכי מתנית' בשיטת דר"ע‪ ,‬דר"ע‬
‫נשכו כאן וכאן אינו מצרף‪ .‬מתניתא כגון אילין ריפתי‬
‫דבבל שהם גדולים מאוד ותמיד מתחברים ‪:‬‬
‫אמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין‪ .‬ועונה עיסה‬
‫משנה ה' ו' ז' ח' הלכה ג'‬
‫(ה) ַה ַמפ ְִּריש ַחלָתֹו ֶקמַח לפני שבלל במים‪ ,‬אינָּה ַחלָה‪ְ ,‬וגָזל אם היא נמסרה ְבי ַד כ ֹּהן‪ָ ,‬ה ִּעסָה ַע ְצמָּה‪ַ ,‬חי ֶיבֶת ַב ַחלָה‪,‬‬
‫ֲסּורה אפילו שהיא קמח ַלז ִָּרים‪,‬‬
‫ְו ַה ֶקמַח שנלקח כחלה‪ ,‬אִּם י ֶש בֹו ַכשִּעּור‪ ,‬כאשר ילוש במים ַחי ֶיבֶת ַב ַחלָה‪ַ ,‬וא ָ‬
‫דִּ בְרי ַרבִּי י ְהֹושעַ‪ָ .‬אמְרּו לֹו‪ַ ,‬מ ֲעשֶה ּו ְק ָפשָּה כבשה בכוח לעצמו זָקן זָר‪ָ .‬אמַר ָל ֶה(ם){ן}‪ַ ,‬אף הּוא ִּקילקל ְל ַעצְמֹו‬
‫ְאֹורן‬
‫וְתִּ קן ַלאֲח ִּר(ים) שימכור את הקמח לכהן ‪(:‬ו) חֲמשֶת ְר ָבעִּים קב ֶקמַח‪ַ ,‬חי ָיבִּי(ם){ן} ַב ַחלָה‪.‬ומצטרפים הם ּוש ָ‬
‫ְטּורין‪(:‬ז)‬
‫וְס{ו}בָן ּומ ְר ָסנָן אם יש בכולן חֲמשֶת ְר ָבעִּים קב‪ַ ,‬חי ָיבִּין‪ .‬נִּטַל מ{ו} ְר ָסנָן מִּתֹוכָן ְו ָחזַר לְתֹוכָן‪ ,‬הֲרי אלּו פ ִּ‬
‫ְַאר ָבעָה מן הבצק‪ .‬הָעֹושֶה ִּע{י}סָה ְל ַעצְמֹו‪ְ ,‬והָעֹושֶה ְל ִּמשְתה בְנֹו‪ ,‬נותן‬
‫שִּעּור ַה ַחלָה הניתן לכהן‪ֶ ,‬אחָד מ ֶעש ְִּרים ו ְ‬
‫שהִּיא עֹושָה ִּלמְכֹור בַשּוק‬
‫ְַאר ָבעָה‪ .‬נַחְתֹום שֶהּוא עֹושֶה ִּלמְכֹור {ל}( ַב)שּוק‪ ,‬וְכן ָה ִּאישָה ֶ‬
‫לכהן ֶאחָד מ ֶעש ְִּרים ו ְ‬
‫ַאר ָבעִּים ּושְמֹונָה‪ .‬נִּ{יטְמאת ִּעסָתָ ּה אם שֹוגֶגֶת אֹו אֲנּוסָה‪ ,‬די לה בהפרשה של ֶאחָד‬
‫מפריש ונותן לכהן ֶאחָד מ ְ‬
‫ְַאר ָבעָה‪ ,‬כְדי‬
‫ַאר ָבעִּים ּושְמֹונָה ונידון לשריפה ‪ .‬נִּ{י}טְמאת העיסה ְמזִּידָ ה בכוונה תחילה‪ ,‬מפריש ֶאחָד מ ֶעש ְִּרים ו ְ‬
‫מ ְ‬
‫שכָר‪(:‬ח) ַרבִּי אלִּי ֶעזֶר אֹומר‪ ,‬אם נוצר הכרח \{מטלית\} נִּ{י} ֶט ֶל{י}ת מִּן ַהטָהֹור עַל ַהטָמא‪ .‬כיצַד‬
‫שֶֹּלא י ְהא חֹוטא נִּ ְ‬
‫הּורמָה ַחלָתָ ּה‪ ,‬וְנֹותן בצק פָחֹות ִּמכַביצָה‬
‫ְהֹורה ְו ִּעסָה טְמָאה‪ ,‬נֹוטל כְדי ַחלָה מ ִּעסָה שֶֹּלא ְ‬
‫עושה? לפניו‪ִּ ,‬ע{י} סָה ט ָ‬
‫שי ִּטֹול מִּן הַמ{ו}קָף‪ַ .‬ו ֲח ָכמִּים אֹוס ְִּרין להפריש מן הטהור על הטמא‪:‬‬
‫ָב ֶא ְמצַע‪ ,‬כְדי ֶ‬
‫ירושלמי חלה יג' ע' ב'‬
‫גמ' אמר להן אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחרים‪.‬‬
‫ומסביר קילקל לעצמו \{ואכלה\} [דאכלה] ואיתענש‬
‫ועתיד ליתן את הדין‪ .‬ותיקן לאחרים דאינון אכלין‬
‫ותליי ביה‪ .‬אית תניי תני גורסים תיקן לעצמו וקילקל‬
‫לאחרים‪ .‬דהיינו תיקן לעצמו מ"מ אכלה‪ .‬וקילקל‬
‫לאחרים דאינון סברין מימר הוא הקמח הזה פטור‬
‫והיא חייבת‪ .‬רבי אימי אמר בשם רבי ינאי קב‬
‫טיבירנית שהוא קב ורבע של ציפורי חייב בחלה‪.‬‬
‫ומספר‪ ,‬חד חליטר אופה שאל לרבי יוחנן אמר‬
‫איזיל עביד לפטור מחלה ארבע ופליג‪ .‬ושואל ויאמר‬
‫ליה קח תלתא ופליג‪ .‬א"ר זעירא קבייא באתריהון‬
‫במקומם רובעיא אזדרעון במקומותינו‪ ,‬ושואל‬
‫ויאמר ליה חמשה פרא ציבחר חסר מעט? ועונה‬
‫שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה‪ ,‬במשנה חֲמֵּ ֶׁשת‬
‫ּושאו ָֹרן‬
‫ְּרבָ עִ ים קֶ מַּ ח‪ ,‬חַּ ָּייבִ ים בַּ חַּ לָה‪ .‬ומצטרפים הֵּ ם ְּ‬
‫וְּסובָ ן ּומ ְּרסָ נָן‪ ,‬א"ר יוחנן דרך רגילות של עיסה שנו‪.‬‬
‫אמר ר"ש בן לקיש בשיטת דרבן שמעון בן גמליאל‬
‫היא‪ ,‬דרשב"ג אומר תערובת דגן ואורז לעולם אינה‬
‫חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור‪ .‬תלמידוי דר'‬
‫חייה רובא בר לוליתא אמרו בשם ר' יהושע בן לוי‬
‫המשנה דברי הכל היא‪ ,‬ומסביר ‪ .‬א"ר מנא אע"ג דלא‬
‫אמר רבי יוסי במפורש רבי מתפרש הדא מילתא‬
‫אמר‪ ,‬דכוותה דאמר רבי יוחנן דרך עיסה שנו‪ .‬וכאן‬
‫מכיון שניטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה‪:‬‬
‫תני א"ר יודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד‬
‫מעשרים וארבעה‪ .‬ונחתום אחד מארבעים ושמונה‪.‬‬
‫אלא שהנחתום עינו יפה חס הוא בעיסתו ואינו רוצה‬
‫להפסידה ובעל הבית רעה בעיסתו ואינו מקמץ‪.‬‬
‫וחכמים אומרים לא משום טעם זה הוא זה ולא מטעם‬
‫זה‪ .‬אלא משום הכתוב במדבר יח' (כח) כֵּן תָ ִרימּו גַּם‬
‫אַּ תֶ ם ְּתרּומַּ ת ְּי ֹהוָה ִמכֹל מַּ עְּ ְּשרֹתֵּ יכֶם אֲ ֶׁשר ִת ְּקחּו מֵּ אֵּ ת‬
‫בְּ נֵּי י ְִּש ָראֵּ ל ּונְתַ תֶ ם ִּממֶנּו אֶת תְ רּומַת י ְהֹּוָה לְַאהֲרֹּן‬
‫הַכ ֹּהן‪ :‬עשה שיתנו לכהן דבר חשוב בכהונתו‪ .‬אלא‬
‫שהנחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן‬
‫ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן‪.‬‬
‫ושואל והתנינן העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה‬
‫בנו סעודה גדולה מפריש אחד מעשרים וארבעה‬
‫ועונה שלא תחלוק לעיסת בעל הבית‪ .‬ושואל והתנינן‬
‫וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק מפרישה חלה‬
‫אחד מארבעים ושמונה? ועונה בשעה שהיא עושה‬
‫לביתה עינה רעה בעיסתה‪ .‬בשעה שהיא עושה למכור‬
‫בשוק עינה יפה בעיסתה‪ .‬במשנה‪ ,‬ני ְּטמֵּ את עִ סָ תָ ּה‬
‫ּוׁשמ ֹונָה אמר רבי‪,‬‬
‫ַארבָ עִ ים ְּ‬
‫ׁש ֹו ֶגגֶת א ֹו אֲ נּוסָ ה‪ ,‬אֶ חָ ד מֵּ ְּ‬
‫מתניתא בלימודת רגילה למכור לשוק להיות מפרשת‬
‫אחד מארבעים ושמונה‪ .‬אבל בלימודת רגילה להיות‬
‫מפרשת לשוק אחד מעשרים וארבעה ניתני‪ ,‬כדי‬
‫שלא יהא החוטא נשכר‪ :‬במשנה‪ ,‬וְּנוֹתֵּ ן בצק פָ חוֹת‬
‫ִמכַּ בֵּ יצָ ה בָ אֶ ְּמצַּ ע‪ ,‬כְּ דֵּ י ֶׁשּיִּטוֹל ִמן הַּ מוקָ ף‪ .‬ושואל למה‬
‫בצק ואין הבית מצטרף?‪ .‬ועונה דבר שהוא מקפיד על‬
‫תערובתו להרחיק הטמא מן הטהור אין הבית מצטרף‬
‫ושאין מקפיד על תערובתו הבית מצטרף‪ .‬עיסה‬
‫טמאה עם עיסה טהורה עשו כדבר שהוא מקפיד על‬
‫תערובתו \וזאת {ועיסתה חלה\} [ועיסה תחלה שהיא‬
‫ראשון לטומאה ]‪ .‬אבל בעיסה שניה לטומאה אין‬
‫לשני טומאת מגע‪ ,‬אצל הטבל‪ .‬תני רבי אלעאיי אמר‬
‫משום ר' אליעזר‪ ,‬תורמין מן הטהור על הטמא בלח‪.‬‬
‫ומסביר כיצד עושה‪ ,‬כבש זיתין בטומאה והוא מבקש‬
‫לתורמן בטהרה‪ ,‬מביא משפך שאין בפיו כביצה‪,‬‬
‫וממלא אותו זיתים ונותנו על פי חבית‪ ,‬ונמצא תורם‬
‫מן המוקף‪ .‬ושואל למה לי פחות מכביצה אפילו‬
‫כביצה‪ .‬ולא פירורין אינון? ועונה ‪ .‬שלא לטמאות‬
‫זיתים הרבה‪ .‬אמרו לו לרבי אלעאיי אין לך קרוי לח‬
‫אלא יין ושמן בלבד‪ .‬ושואל כל זה טוב לרבי אליעזר‬
‫אבל לחכמים היך עבידא? ועונה מניח קורה אחת‬
‫מעל לשתי בורות הבור הטמא והבור הטהור והקורה‬
‫מצרפם ‪ .‬או מניח שתי קורות לבור אחד‪ .‬ושואל‬
‫מכיון שנטמא מקצתו אין כולו טמא? ועונה‪ ,‬רבי‬
‫הילא בשם רבי יסא‪ ,‬תיפתר שהיה בדעתו לעשותו‬
‫תפיסה אחת ונמלך ועשאן שתי תפיסות והכניס‬
‫השנייה לאחר שהראשונה כבר נעשית קשה ‪ .‬א"ר‬
‫יוסי בי ר' בון הדא דתימר כשניטמא \{בששילה\}‬
‫[מששילה] ומשקיפה‪ ,‬שכבר נראה אפשר היה‬
‫לתורמן בטהרה‪ .‬אבל אם ניטמא עד שלא שילה ועד‬
‫שלא קיפה לא בדא‪ .‬רבי טבי רבי יאשיה אמרו בשם‬
‫רבי ינאי הלכה כר' \{אלעזר\} [אליעזר]‪ .‬רבי יצחק‬
‫בר נחמן אמר בשם רבי הושעיה [הלכה] כר'‬
‫אליעזר‪ .‬רבי הונא אמר בשם רבי חנינא אין הלכה‬
‫כר' אליעזר‪ .‬רבי יוסי בי ר' בון רב יהודה בשם‬
‫שמואל אמרו אין הלכה כר' אליעזר‪ .‬אתא עובדא‬
‫קומיה רבי אמי ולא הורי‪ ,‬אמר תרתיי כל קבל תרי‬
‫אינון שלושה כנגד שניים הם ‪.‬ושואל אמר ליה והא‬
‫רבי יצחק בר נחמן \{מודי\} [מורי]? ועונה ‪ .‬אפילו‬
‫כן לא הורי רבי אמי‪:‬‬
‫הדרן עלך פירות חוץ לארץ‪:‬‬