‫עיונים במינהל ובארגון החינוך‬ ‫כרך ‪( 2011 ,32‬תשע"ב)‪267-237 ,‬‬ ‫יחסי בית–ספר‪-‬הורים בישראל‬ ‫יצחק פרידמן‪ ,‬המכללה האקדמית לחינוך אחוה ומכון הנרייטה סאלד ‪-‬‬ ‫המכון הארצי למחקר במדעי ההתנהגות‬ ‫תקציר‬ ‫הקשר בין בית–הספר לבין בית ההורים מהווה בישראל ובארצות המערב‬ ‫סוגיה רגישה‪ ,‬שלא באה על פתרונה במשך שנים רבות‪ .‬קשר זה רווי‬ ‫ציפיות ותקוות‪ ,‬כשלצדן גם מתחים וקונפליקטים‪ .‬המאמר סוקר את‬ ‫התפתחותם של הקשרים בין שני המוסדות החברתיים המרכזיים האלה‬ ‫במהלך השנים שחלפו מאז קום המדינה ועד לשנים האחרונות‪ ,‬ועומד על‬ ‫שורשיהם המורכבים‪ .‬הטענה המרכזית שהמאמר מבקש להציג היא שיחסי‬ ‫בית–ספר‪-‬הורים‪-‬קהילה הם יחסים חיוביים שיש לטפחם ולקדמם‪ .‬במאמר‬ ‫מוצגות שלוש תיאוריות מרכזיות‪ ,‬המסבירות את הגורמים לטיבם המפותל‬ ‫של היחסים בין בית ההורים לבין בית–הספר‪ :‬הדדיות וגוננות משותפת‪,‬‬ ‫מעורבות הורים כדינמיקה של קונפליקט ותסכול ותיאוריית המרחק החברתי‬ ‫והתודעתי‪ .‬בהתבסס על תיאוריות אלו נידונה השאלה לשם מה נחוצה‬ ‫מעורבות ההורים בעבודת בית–הספר‪ ,‬על יתרונותיה ומגבלותיה‪ ,‬ונבחנים‬ ‫הגורמים היוצרים מעורבות הורים או הימנעות שלהם ממעורבות‪ .‬על בסיס‬ ‫זה מוצגת תיאוריית ההזדהות–ערנות‪ ,‬שגובשה על ידי המחבר‪ ,‬המסבירה‬ ‫רמות שונות של מעורבות הורים וסוגים שונים שלה‪ ,‬ואת הגורמים האישיים‬ ‫והחברתיים הקשורים במעורבות זו‪ .‬במאמר נסקרים דפוסי מעורבות ההורים‬ ‫החל משנות ה–‪ 60‬של המאה הקודמת ועד לעת האחרונה‪ ,‬וכמו כן מתוארות‬ ‫היוזמות הממשלתיות‪ ,‬שננקטו במהלך השנים האלה לחיזוק הקשר בין בית–‬ ‫הספר לבין בית ההורים כדי להגביר את מעורבותם של ההורים בתפקודיו‬ ‫החינוכיים והחברתיים של בית–הספר‪.‬‬